פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 231
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ' בסיון התשפ"ד (26 ביוני 2024), שעה 9:00

המשבר בחינוך העל-יסודי – ישיבת מעקב

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
נעמה לזימי

אחמד טיבי
מאיר כהן
ירון לוי
מיקי לוי
גלעד קריב

שר החינוך יואב קיש
סוניה פרץ - סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כוח-אדם בהוראה, משרד החינוך

אוהד אלקבץ - סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אתי וייסבלאי - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

יובל וורגן - מרכז מחקר ומידע, הכנסת

מזור וידמן - מורה, ארגוני מורים

חנה שפיצר - מורים מובילים שינוי, ארגוני מורים

רן ארז - יו"ר ארגון המורים, ארגוני מורים

גיל מושקוביץ - מנכ"ל ארגון מנהיגים, ארגוני מנהלים

אורית סומר - חברת הנהלה רחבה - מנהיגים, ארגוני מנהלים

הילי שושן - יו״ר הנהגה תיכון, ארגוני הורים

ספיר מוספי - יושבת הראש במועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רווית אקשטין - מחנכת ומדריכת הורים

עינב דלח - חברת הנהלה ויו״ר צוות על-יסודי ארצי, הנהגת ההורים הארצית

עמית אקשטין - תלמידה

אביב דרור - חבר פורום ההייטק למען ישראל

אדר ירון - מורה בתיכון, שעברה הסבה מהייטק להוראה

ד"ר עדית דובי סובול - חזית חינוך

מיכל מנקס – סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

יהודית גידלי

תמר פוליבוי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



המשבר בחינוך העל יסודי

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום כ' בסיון התשפ"ד, 26 ביוני 2024, בנושא: המשבר בחינוך העל-יסודי – ישיבת מעקב. אני שמח ששר החינוך יואב קיש נענה לבקשת הוועדה. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת מיקי לוי, יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה, על הרצון שלו לבוא ולתרום, כלל חברי הכנסת אופוזיציה וקואליציה כאחד. רן, תודה רבה על הגעתך.

אוהד, אני מאוד מעריך את השתתפותך פעם אחר פעם, אבל אני חושב שהיה ראוי – אם השר טרח להגיע – שגם הממונה על השכר היה טורח להגיע. אנחנו נמצאים פה במשבר שנמשך, לצערי מעל חצי שנה. הצעות רבות היו על השולחן.

הרבה יותר.

בסדר, אני מדבר על המשבר האחרון.

הוא צודק, המשבר האחרון מעל חצי שנה.

לצערי, למרות הניסיונות שלנו, גם עם שר החינוך, גם עם רן, מול האוצר לנסות להגיע לאיזשהו פתרון, לא צולחים. שני הצדדים, לצערי, מתבצרים בעמדותיהם. אומר בתחילת הדיון, שהיתה הצעה שהניח על השולחן שר החינוך, להקפיא את התהליך של קיצוץ במורים בתמורה לכך שארגון המורים ישחרר את הציונים, וניגש אלי מקודם חבר הכנסת גלעד קריב, שהבת שלו כבר שלוש שנים בלי ציונים. לצערנו, עשרות אלפי תלמידים ללא ציונים. יש לזה השלכות ישירות גם על המשך דרכם בחברה. הדבר הזה חייב להיפסק בצורה כזו או אחרת.

רן, אתה יודע עד כמה אני מעריך אותך. בשונה מהאוצר, רן יצר קשר – גם טלפוני, גם פגישות אישיות, ניסה להפעיל חברים ומכרים כדי להשפיע על הוועדה בצורה כזו או אחרת ולנסות להגיע להסכם. שר החינוך התגייס לנושא, פעל, הגיע עד אלי לפגישה, לא ביקש שאני אגיע אליו, כדי להביא סוף למשבר הזה, ומצד האוצר? לצערי, נאדה.

צרצרים...

רן, אחרי שאני אתן לשר החינוך לדבר, אני רוצה שתתייחס להצעה הזאת שהונחה. אין לי ספק ששר החינוך יגבה את זה. הוא נתן איזשהו ניסיון פשרה של הקפאה מידית של התהליכים של האוצר. אנחנו לא ניתן שבאחד לחודש עוד פעם יקצצו למורים את הכסף הזה. זה בידינו, בידי כל מי שנמצא בחדר הזה ובידי מי שלא נמצא בחדר הזה. תביאו את הקפאת המצב, תשחררו את הציונים לתלמידים, אנחנו נעבור את החופש, נעבוד על הסכם טוב, יגיע האחד בספטמבר, ישחררו את הכול, יחזירו את כל הכספים רטרואקטיבית ונצא לדרך חדשה.

שר החינוך, בבקשה.

תודה. ראשית, אני מאוד מברך על הישיבה הזו, יו"ר הוועדה. אני חושב שיש פה שולחן גדול, ואני רואה פה את כל השחקנים הרלוונטיים לפתרון המשבר. אני רוצה גם לומר תודה לך, חבר הכנסת מיקי לוי יו"ר ועדת ביקורת המדינה, על המעורבות שלך. אני חושב שהשולחן הרלוונטי הוא של הוועדה הזו. פה יכול להיות שאנחנו חלוקים, אבל הצעתי – ואני שמח שיש שיתוף פעולה מלא ביניכם, כי בסוף אני לא רוצה להיות במקום שאני פה בין ועדות בכנסת, ונכון שכך התנהל הדבר.

לך חבר הכנסת קריב אני מגלה פה אולי איזה סוד. אתה אומר שהבת שלך שלוש שנים לא קיבלה ציונים. הבן שלי בשכבה של הבת שלך ומצבו זהה, אז בוא נצא מנקודת הנחה שלא מדובר פה באיזה רוע...

אין, יחד ננצח...

אה, הפועל גבעתיים...

אז שתכירו, אני כמובן מכיר.

נמצאת פה גם מועצת התלמידים, ספיר מוספי יושבת-ראש המועצה פה, והנהגת ההורים הארצית – מירום לא נמצא, הוא לא בארץ, ועינב פה מייצגת אותו. ראיתי פה את אוהד מהאוצר, ואני אומר שוב: כל הגורמים הרלוונטיים מסביב לשולחן כדי לנסות לייצר פה איזשהו שינוי בתהליך.

תמונת המצב הנוכחית היא לא טובה, אני אומר את זה בצורה מאוד ברורה. אנחנו חצי שנה במשבר, חצי שנה שבה נפגעים התלמידים, נפגעים המורים. אני עושה את כל המאמצים לאורך כל התקופה הזו.

לא חצי שנה.

אני מעורב לכל אורך התקופה בניסיון לגשר ולמצוא פתרון, שלפחות כמו שאמרת היושב-ראש, ההצעה שאתה עכשיו מדבר עליה היא הצעה שאני העברתי לארגון המורים ערב חג שבועות, ואני תיכף גם אפרט עליה.

אני רוצה בכל זאת להגיד כמה מילים, למרות שאני חייב לומר שאני גם מסתכל קדימה, אני לא רק מסתכל אחורה ואומר: מה קרה? מה היה? אני כן רוצה להסתכל קדימה ולראות איך פותרים את האירוע. אנחנו נקלענו למצב מורכב, למה? פתחנו את שנת הלימודים עם הסכמות מלאות. אחרי משא ומתן אינטנסיבי, אני חייב לומר שגם אני ביליתי שעות רבות יחד עם כל הגורמים הרלוונטיים שנמצאים פה, בחלקם בוודאי, כולל השלטון המקומי שכרגע אני לא רואה מי מייצג אותו.

הוא בזום.

עם כל הגורמים הגענו להסכמות מלאות. יש לי ביקורת גם לאוצר וגם לארגון המורים מאז. הביקורת שלי לאוצר – ואת זה אוהד מכיר, גם אמרתי לך – באותו יום שהגענו לסיכומים, דרשתי מסמך שירכז את כל הדברים, ואתה לא עשית את זה, וזאת היתה טעות שפגעה במשא ומתן. מצד שני, יש לי ביקורת גם לארגון המורים. היו הסכמות מלאות בכל הנושאים הכבדים והכואבים, ואתם שיניתם את עמדתכם.

מי? האוצר?

ארגון המורים, כולל על ההסכמים של ההעסקה הישירה. דנו בנושא, ואני אומר עוד פעם שאני מסתכל קדימה ואני רוצה לראות איך פותרים, ויכול להיות שפה אנחנו נתווכח. אני חושב שיש פה טעות משותפת שנוצרה, גם בגלל שהאוצר לא שם מסמך שהוא היה צריך לפתור את כל האירוע הזה, וגם בגלל שארגון המורים שינה מהסיכום שהיה בשיח.

אנחנו במעין סחרחורת. תחשבו שכמו שיש שני צדדים שהגיעו להסכמות במשא ומתן, ועכשיו העסקה התפוצצה. התפיסה שלי – וזה מה שאני רוצה לקדם וזה מה שאני אומר פה לכל הצדדים – אני רוצה להפסיק את הפגיעה בתלמידים ואני רוצה להפסיק את הפגיעה במורים. אני חושב שאפשר להגיע לסיכומים, ואפשר לבנות משהו שכולנו נוכל לחיות איתו, ככה אני מאמין.

הדרך לעשות את זה היא קודם לעצור. דרך אגב, אני יודע שגם לארגון המורים יש את הרצון למקום הזה - -

וארגון המורים גם עשה צעדים של בניית אמון ורצון טוב, בשעה שהמשיכו את קיצוץ המשכורות.

גלעד, כמי שהיה מעורב כל הזמן, אני חייב לומר לך שבמקרה הזה it takes two to tango, ואני מחלק את זה - -

לא, זה שלושה.

אני מנסה לפשר, אני לא צד בהסכם ואני אפילו לא חתום על ההסכם. אני לא אומר שאני חף מטעויות, אני רק אומר שאני לא חותם על ההסכם ואני לא צד להסכם, את זה אני מניח שאתה יודע.

את זה אני מכיר ומבכה.

בסדר, זה המצב.

נכון.

אני אמרתי פה בצורה ברורה לגבי העבר, שאני שם את העבר עכשיו בצד ואני רוצה להסתכל קדימה. אני חושב שאם אנחנו נדון דווקא בעבר אז האוצר יבוא באמירות קיצוניות שלו, ארגון המורים באמירות שלו. עוד פעם, לא כמי שמנסה לייצר דווקא את ההסכמות, אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שנכון לשים את העבר בצד ונכון להסתכל קדימה. בוא נראה איך פותרים את זה.

אני רוצה לומר מה אני הצעתי – מכתב שנשלח לארגון המורים יום לפני שבועות. אני רוצה לקרוא אותו בקצרה, הוא פחות מעמוד. אם אני יכול להוביל למשהו שיתבסס על הדבר הזה ויוביל להסכם מלא בזמן הקרוב, זו הדרך. דרך אגב, אני חייב לומר שבעקרונות ההסכם המלא הדברים המהותיים שהוגדרו שהוסכמו יהיו חייבים להמשיך; סביבם, ניואנסים לכאן או לכאן, צריך לשבת עם הצדדים ולראות איך אפשר לייצר איזה שהן הסכמות, אבל משך החוזה, עליית השכר, שינוי מערכת הלימודים והדברים האלה, חייבים להיות מעוגנים. העקרונות שאני הצעתי הם לטובת: שיפור מהלך המשא ומתן, העצמת האמון בין הצדדים, יצירת אווירה נכוחה, שלווה ומקצועית לטובת המשך התהליך והגעה מהירה להסכם מפורט:

1. משרד החינוך יפעל מול הממונה על השכר להשהיה מידית של ניכוי המקדמות של השכר, כל זה עד ה-31.8 – זאת אומרת, לא תהיה הורדת שכר עד ה-31.8.

מצוין, זאת כבר התחלה טובה.

ארגון המורים ישהה את כלל הצעדים הארגוניים והעיצומים הננקטים על ידו עד ה-31.8 – דרך אגב, אני חייב לומר שהיה עוד אקט אחרי זה, שבו היתה מעורבת גם הנהגת ההורים. היתה דרישה של ארגון המורים להקדים את התקופה ל-25 באוגוסט, ואני הסכמתי לזה, כדי לייצר עוד איזשהו מהלך שארגון המורים ירגיש בו יותר אפקטיביות לקראת פתיחת השנה. אני הבנתי ואמרתי שלזה אני מוכן, וכתבתי: בתום חג השבועות יימשך משא ומתן אינטנסיבי של הצוותים. למה זה היה שבועות? אני מזכיר לכולם, אם היינו מגיעים לסיכום הזה אז, היו מוסרים תעודות לילדים, לצערי זה לא קרה. יש פה מחיר כבד מאוד, שהילדים והתלמידים נפגעו. אני עשיתי את זה אז, כי היה לי מאוד מאוד חשוב שהשנה תסתיים בחלוקת תעודות.

אני רוצה לומר עוד דבר, אנחנו מנהלים פה דיון כאילו אנחנו מנותקים מהמציאות. מדינת ישראל במלחמה קשה. יש עוד 120 חטופים וחטופות שלא החזרנו הביתה, החיים – לשיקום והחללים – לקבורה. אנחנו באתגר עצום בדרום, באתגר עצום בצפון. יכולים להיות לפנינו עוד ימים קשים מאוד לכל מערכת החינוך, למורים ולתלמידים.

המורים, המנהלים, המנהלות, המורות, הגננים והגננות לאורך השנה הזו עשו מעל ומעבר, אני אומר לכם – הצילו את מדינת ישראל. ראיתי התגייסות דרך אגב של שני ארגוני המורים בשנה של המלחמה. אלה דברים מדהימים, זה חוסן לאומי, זה כוח, זו הדרך שלנו כעם לנצח את המלחמה הזו. להיות פה בסכסוך עכשיו, כשאנחנו עדיין בפתחה, ככל הנראה של אירוע משמעותי מאוד בגבול הצפון שעוד לא הוסדר, זה לא נכון להיות במקום הזה שאנחנו נמצאים בו. אני פונה לכל הצדדים לאמץ את המתווה ששמתי על השולחן בשבועות. אני לא יודע אם נוכל לייצר איזשהו משהו שייתן לתלמידים תעודות, אולי באיזשהו אקט במהלך הקיץ. כתבתי שאנחנו ניכנס כולנו למשא ומתן אינטנסיבי. גם הורדת השכר שהמורים נפגעים ממנה כואבת לי מאוד בתקופה כזו של מלחמה, בתקופה כזו שהם נותנים כתף בכל המקומות. אנחנו מוצאים את עצמנו שמורידים להם שכר? כל התהליך הזה בעיניי הוא גרוע. אני מאוד מסכים ושמח על קיום הישיבה הזו, ומקווה שאולי מפה נוכל לצאת לאיזושהי דרך חדשה. תודה.

לפני שניתן לרן את רשות הדיבור, אומר שבדיון הקודם ביקשתי לדעת לאחר חתימת ההסכם מול הסתדרות המורים: כמה מורים חתמו על הסכם ישיר מאז הסיפור הזה נחתם בהסתדרות המורים. האוצר מתעקש על חוזים ישירים. הסתדרות המורים הסכימה בצורה כזו או אחרת על אחוז מסוים של חוזים ישירים, כמה מאז נכנסו לתוך המערכת?

סוניה, תקני אותי אם אני טועה. קודם כל, כמובן שכרגע מדובר רק על הסתדרות המורים ולא על ארגון המורים.

נכון.

זה תהליך שהתחלנו איתו לפני המלחמה וניסינו להבשיל אותו לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ד, כי יש פה כל מיני שינויים שהיינו צריכים לעשות. לצערי, לא הצלחנו, ולכן לשנת הלימודים תשפ"ד גייסנו אפס. לשנת הלימודים הקרובה תשפ"ה, אנחנו - - -

אדוני השר, חבל שאתם נותנים יד להרוס את העבודה המאורגנת.

אני באמצע תשובה. נשאלתי על ידי יו"ר הוועדה ואתן תשובה עניינית, התשובה לכך היא אפס. בשנת הלימודים תשפ"ה, גם לאור חוסרי המורים, האצנו את התהליך הזה, ואנחנו היום באירוע שמתוכנן לפתיחת שנת הלימודים – קיבלנו מכסה מהאוצר, האוצר פה מגביל אותנו גם בנושא כלכלי, נכון סוניה שאני צודק? יש פה גם אירוע כלכלי. סדר גודל של 250 - -

200.

200? 200 מורים בקליטה ישירה, זה האירוע כרגע, וכן אוהד, אנחנו מוגבלים על ידי האוצר בקליטה תקציבית של הדבר הזה.

אתם מוגבלים על ידי האוצר? עובדה שיש ארגונים שגרמו לאיוולת הזאת, פורום קהלת על טורבו גם בחינוך.

אני ביקשתי להגדיל את זה לאור מצוקת כוח האדם, ורשמנו שנוכל לגייס יותר והוגבלנו. אני רוצה גם להתייחס לדבר הזה. חברים, אני בעד עבודה מאורגנת - -

200 מורים מתוך כמה מורים? אני לא מכיר את הנתונים. רק תסבירו כמה מורים יש בהסתדרות המורים בתעסוקה, שנבין את הפרופורציה. כמה זה 200? כמה מורים חסרים ביסודי?

נעמה, גלעד, אני שואל את השאלות. תאמין לי, כל מי שנמצא בחדר ומי שלא נמצא בחדר ששמע את המספר הזה, מבין שההתעקשות של האוצר על החוזים האישיים כרגע זאת בדיחה.

כמה יש?

- - אני מאוד מאוד מאמין בעבודה מאורגנת ובייצוג של ארגון עובדים. אני יכול לומר שכאשר עבדתי באל על – זאת כבר היסטוריה ישנה – הייתי חבר הוועד של איגוד הטייסים. בעיניי, ארגוני המורים, לא רק המורים, אלא הארגונים הייצוגיים של העובדים הם חסם בפני עבדות מודרנית, שאחר כך אפשר למצוא אותה.

אתה פוזל לפריימריז שלנו?

אני לא פוזל לשום פריימריז, אני אומר לך את מה שאני מאמין בו. תקשיבי, ובלי לזלזל, בסדר? אני מכבד אותך, תכבדי גם את.

לא הבנת מה אמרתי.

לצערי, ואני אומר את זה בלי להתייחס למי שמסביב לשולחן – אתם יודעים מה? אני אקח דוגמה אחרת, כדי שיהיה קל להתייחס – ארגון ועד עובדי הרכבות בתקופה הקודמת של היושב-ראש עשה נזק עצום לארגון, נזק עצום לעובדים ופגע בתפקידה ובאמונה, ולכן יש המון כוח לארגון כללי של עובדים, חייבים לנהוג בו בצורה מאוזנת, להבין שאם הוא משתמש בו לרעה, הוא פוגע קודם כל בעובדים. כן, הוא כלי מאוד חשוב והכרחי למנוע עבדות מודרנית במדינה קפיטליסטית, אבל הוא חייב להיות מאוד זהיר ושקול במעשיו.

לא, זה פשוט הכלי היחיד שמאפשר את האופציה בכלל לשפר תנאים.

נעמה, אני אתן לך זכות דיבור.

אבל אשמח לשמוע מה אתם חושבים על רשתות החינוך העצמאי והתארגנות העובדים.

אני אתן. רן ארז, בבקשה.

אני יכול להיות פה רק עד עשר. יש לי חצי שעה להקשיב, אני בוודאי אקשיב לרן ולאחרים, אני רק אומר שבעשר אני חייב לצאת.

האימהות ישמחו גם להגיד כמה דברים לפני ששר החינוך עוזב.

חברים, אני אשתדל לתת זכות דיבור לכל מי שנמצא בחדר, וכל אחד ידבר מתומצת.

לפני ששר החינוך עוזב.

אני לא שולט על השר, אשתדל.

רן ארז, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני מודה לך שאפשרת לי לדבר אחרי השר, כי אני חייב להעיר שמלבד הדברים היפים שהוא אמר עכשיו בסוף, אני לא מסכים לשום דבר ממה שהוא אמר; לא מפני שיש לי דעות שונות, אלא מפני שלא נאמרו דברים אמיתיים ורחוקים מהאמת. לבוא ולהגיד: אני מוכן להקפיא לתקופה מסוימת את הניכויים ואתם תתנו את הציונים, זה מזכיר לי סיפור של סוחר שפושט רגל, מבקש לקבל סחורות ואני אשלם כשיהיה לי כסף – זה מה שהוא אומר: תנו לי את הציונים, תוותרו על כל מה שעשיתם עד עכשיו, ואני מקפיא לעת עתה את הניכויים שרוצים לנכות לכם עד ה-31 באוגוסט. ב-31 באוגוסט אתם תהיו בדיוק באותו מצב שהייתם לפני שנה. אני גם לא מסכים עם מה שאומר השר, שאנחנו במשבר חצי שנה; אנחנו במשבר שנתיים.

שנתיים.

במשך השנתיים האלה האינפלציה היתה 7%.

נכון.

השכר שלנו עבור אותה עבודה – מקבלים היום 7% פחות, ומה אומר הממונה על השכר? הממונה על השכר אומר לי בשתי שיחות בארבע עיניים, ואני רוצה לראות שהוא מכחיש את זה: רן, אם לא תסכימו על חוזים אישיים, אין על מה לדבר.

פורום קהלת.

מי שמנהל את המשא ומתן זה האוצר, לא משרד החינוך - -

- - פורום קהלת, לא - - -

שר החינוך היה יכול אולי להפוך שולחנות במשרד האוצר, אבל מי שקובע זה משרד האוצר, וזה לא עוזר לי עכשיו שלשר החינוך יש עכשיו מילים יפות לומר לנו. אני רוצה לראות מעשים. לצערי הרב, שר החינוך יושב בטריבונה, הוא לא מתאמץ, על מערכת החינוך – הוא אחראי עליה, לא משרד האוצר. הייתי מצפה לראות אותו עומד על בריקדות, אבל הוא לא עומד על בריקדות, הוא מוכן להקפיא לנו את הניכויים, על מה ניכויים?

פתאום בא משרד האוצר עם איזושהי המצאה חדשה: אתם לא יוצאים לטיולים? נוריד לכם כך וכך אחוזים. דרך אגב, זאת עבודה נוספת. אתם לא באים לעבוד אחרי הלימודים אחרי הצהריים או בערב? נוריד לכם כסף, זאת אומרת: קנסות, הם רוצים לתת לנו קנסות כדי לכופף אותנו ושנסכים – על מה? על חוזים אישיים; על הפרטת מערכת החינוך הציבורית; על פגיעה בעבודה מאורגנת; על הערבות ההדדית; על הביטחון התעסוקתי והכלכלי של המורים – זה לא יהיה. זה לא יהיה. אנחנו ניאבק על זה, גם אם אתם תנסו להוריד לנו שכר, ותכניסו לכם את זה טוב לראש, יש דברים שלא עושים אותם, ומי שאחראי על הסבל של התלמידים זה אתם קודם כל.

חד-משמעית.

נכון, חד-משמעית.

ואל תנסו להטיל את זה על המורים. אנחנו עבדנו קשה בתקופת המלחמה, עבדנו קשה בתקופת הקורונה. מדי פעם אומרים איזושהי מילה יפה, אבל תמיד אומרים: אתם אלה שפוגעים. לא, מי שפוגע אלה מקבלי ההחלטות, אתם אלה שפוגעים במורים.

למה אין מורים במדינה? לפי על פי הכנסת 2,600 מורים שהתקבלו השנה לעבודה בלי תעודות ובלי השכלה? כי לא באים עם המשכורות האלה, לא באים עם תנאי עבודה כל כך גרועים, רוצים שנעבוד בבית הספר בלי מכשירים, בלי פינות עבודה, בלי שום דבר, אתם לא משקיעים שום בעניין הזה, ומשרד החינוך יושב בטריבונה, אני חייב לומר את זה. משרד החינוך צריך להילחם כדי שמערכת החינוך תהיה אחרת, והוא מחכה והשר אומר: אני לא חותם על הסכמים.

הוא לא צד בעניין...

אדוני יושב-הראש, אני חושב שאף שחקן לא יכול פה לרחוץ בניקיון כפיו ולומר שאין לו אחריות.

בטח לא שר החינוך, בטח לא שר החינוך.

תודה רבה. רן ארז לא סיים את הדברים שלו.

אתה לא יכול להגיד שזה לא שלך.

אני מכיר את חברי הכנסת ומכיר אתכם. אני יודע שהיית ממונה על החינוך ואתה מכיר את המערכת היטב. חבר הכנסת מאיר כהן היה מורה ומנהל בית ספר וראש עירייה, ואני מכיר אתכם הרבה שנים ויודע מה אתם חושבים על מערכת החינוך, ואני לא מזכיר חברי כנסת נוספים כדי לא לטעות חס וחלילה בשם.

אנחנו נמצאים עכשיו בתהום, על סף תהום – על סף תהום, כאשר מורים לא רוצים לבוא, לא רוצים ללמד, ומי שמגיע בורח אחרי חצי שנה, כי העבודה היא ממש בלתי אפשרית. לא שמעתי את משרד החינוך מדבר על הקטנת מספר התלמידים בכיתות, לא שמעתי על משרד החינוך שבא ואומר: אתם חייבים לעשות את כל עבודתכם בבית הספר, ואני אדאג שתהיה לכם פינת עבודה, כיסא לשבת, שולחן לעבוד עליו.

בושה.

אנחנו יושבים על מדרגות, אנחנו יושבים בפרוזדורים לקבל את ההורים, כי אין לנו איפה לשבת ולדבר איתם, ואז מצפים שמורים יבואו? כאשר משרד האוצר שוחק לנו את השכר כל הזמן, ואומרים: אנחנו פוגעים בתלמידים?

אנחנו פוגעים בתלמידים? אנחנו מחזיקים את מערכת החינוך בידיים. שרים מתחלפים. מי שנשאר במערכת החינוך זה המורים – צריך לטפח אותם, לא לרמוס אותם, לא להתנהג בצורה שוביניסטית ומאצ'ואיסטית על ידי משרד החינוך, כי מערכת החינוך היא עם הרבה נשים; זאת הגישה שלכם, וזה לא רק עכשיו, זה גם בעבר היה ככה. עיסוק נשי? אפשר לרמוס אותו, ולכן אנחנו פה בעניין הזה לא נוותר.

נקפיא לכם? מחר הוא ישחרר, הוא יפשיר את זה. אני רוצה ביטול הניכויים, על סמך מה קנסות? אם לא עבדנו, ניחא, אבל להעניש על זה שלא יצאנו לטיולים? על זה שלא יצאנו בערב לתיאטרון? להוריד לנו על זה שכר? זה לא נורמלי.

נקפיא את הניכויים? נקפיא אותם, נשהה אותם, ככה כתבת, עד סוף הקיץ? עד אז אני אקבל את הציונים, אני אתן את התעודות, ואחר כך נפשיר את הניכויים? אנחנו אמנם מורים, אבל לא טיפשים, ואת זה אני שומע מהשר שלי? שאני צריך לכבד אותו ולשמוע בקולו? עוד לא ראיתי שום דבר יוצא דופן שנעשה מאז שאתה שר, עם כל הכבוד.

ממש.

שום דבר, לא במלחמה ולא בקורונה ולא בחיים השוטפים.

לכן לא נוותר בעניין הזה, כי מדובר על מהות מערכת חינוך ציבורית וממלכתית. לא ניתן יד להפרטה, לא ניתן יד לחוזים אישיים. מישהו מעלה בעיני רוחו שמורה יישב עכשיו וינהל משא ומתן עם המנהל שלו על שכר ועל תנאי עבודה? ומה קורה בבית ספר של נניח ארבעה מורים למתמטיקה, כל הארבעה קורעים את עצמם כדי להביא את התלמידים לבגרות ואחד מקבל עוד 10,000 שקל? מה יחשבו האחרים? צרות עין, קנאה – למה שהם יתאמצו אם השני מקבל יותר? חושבים שההפרטה גורמת לתחרות ולשיפור הישגים.

איזה תחרות?

לא, ההפרטה לא עוזרת לזה, תראו מה שקרה במערכת הבריאות, מה שקורה בכל מערכת שמופרטת – השירות פוחת, השירות נפגע. לא ניתן יד שתהרסו גם את מערכת החינוך. בעניין הזה לא נוותר גם אם תנכו לנו שכר.

תודה רן.

אני רק רוצה למחות על אמירה שלך, רן, שהשר לא עשה כלום בתקופת המלחמה. ועדת החינוך מתכנסת, כחמש ועדות בשבוע בצורה אינטנסיבית. אנחנו מקבלים פריסה ונמצאים פה חברי הוועדה, אופוזיציה וקואליציה.

הוא התכוון על האירוע.

לא, הוא דיבר על התקופה – בסדר, יכול להיות בלהט הדברים שזה נאמר, ולכן אני מוצא לנכון למחות. הצוותים המקצועיים של המשרד ומי שמתווה פה את המשרד כרגע זה שר החינוך קיש, שבאמת עשה דברים ענקיים בזמן המלחמה, כולל בתי ספר של הקיץ, כולל פטור מלא של המפונים ועוד דברים שנמצאים בקנה למי שנמצא בחזית ועוד המלאכה מרובה. נכון, יש עוד הרבה דברים לעשות, אבל היה חשוב לי למחות על האמירה הזאת, אחרי זה אפשר לחלוק על שאר הדברים. זה לגיטימי וזו אמירה שלך.

כבוד היושב-ראש רק שאלה קטנה, כמה פעמים ישב השר עם ארגון המורים?

בסדר, לא רלוונטי.

זה רלוונטי, זה רלוונטי.

מאוד רלוונטי, שאלה טובה.

השר נענה לבקשתנו, נכנס בעובי הקורה ונמצא פה.

אחרי שנתיים.

מה זה נענה לבקשתנו?

אני לא יודע מי את.

אני מאימהות בחזית.

תודה רבה. בפעם הבאה שיש התפרצויות, אני מוציא החוצה, בסדר? ככה אני מתנהל פה בוועדה.

אני לפני שנתיים לא הייתי שר חינוך.

אז ירשת ירושה ושנה ככה?

אני אתן לך זכות דיבור כשיגיע הזמן שלך. מיקי לוי, בבקשה.

מיקי, רק ברשותך מילה קצרה. ראשית, אני מסכים, המשבר הוא לא שישה חודשים, אני לא אמרתי את זה, בזה אתה צודק.

מעבר לזה, רן כל מה שאמרתי אמת, אתה גם לא סתרת את הדברים שלי, אז אני לא חושב שאמרתי משהו לא נכון. אם כן, אדייק אותו, אני עומד מאחורי כל מה שאמרתי.

אנחנו משקיעים מאוד בכל מה שקשור למורים, חדר מורים, תנאים ודברים שכאלה, וכן יש עוד הרבה מה לעשות. אני חושב שכרגע הדבר המרכזי כמו שאני רואה אותו – ואני שותף לחלוטין לקושי של ארגון המורים – זה שחיקת השכר של המורים, זה אירוע שחייב להיפתר. ההסכם הזה היה צריך לתת מענה לדבר הזה, וכל יום שעובר אנחנו נפגעים ממנו. אני חושב שלדבר הזה כולנו צריכים להתגייס ולמצוא את הפתרון הכי מהר שאפשר.

תודה רבה. אכן משרד החינוך עשה הרבה דברים, כל בתי הספר שנפתחו עבור המפונים, אבל לצערי באירוע הזה הוא לא היה.

קודם כל, תודה רבה לך אדוני יושב-הראש ותודה לשר החינוך, שאתמול קיבלתי מכתב כדי לבוא ולהצטרף לדיון הזה. הרגשתי צורך וחובה ממש, למרות שתוכנן לי להיום דיון מאוד מאוד חשוב בנושא הפיקוח על יוקר המחיה, מחירי המזון. לצערי, מדינת ישראל במקום השני בעולם – בעולם ביוקר המחיה, אבל נראה לי שהחינוך יותר חשוב.

מאז פברואר 23' אני דן בנושא הזה, בנושא החינוך העל-יסודי והתקיימו חמישה דיונים בוועדה לביקורת המדינה. אדוני היושב-ראש, לא דנתי בנושאים הקשורים לתוכן, לא דנתי בנושאים הקשורים לעניינה של ועדת החינוך; דנתי בנושא דוח מבקר המדינה, שיש לו השלכות גם על נושא השביתה ועל רמתם של התלמידים, שום תכנים שקשורים לוועדה שלך. והיה חשוב לי לבוא ולהסביר, בהחלט נכתב דוח מבקר המדינה, ועל פי חוק, אדוני השר, לוועדה לביקורת המדינה יש הסמכות החוקית – תבדוק את זה עם היועץ המשפטי שלך – לדון כמעט בכל נושא שמתנהל כאן, כי היא הוועדה היחידה של האופוזיציה. אני מאחל לך להיות יושב-ראש הוועדה, זאת ועדה מאוד מעניינת, מאוד רצינית. היא זרועו הארוכה של מבקר המדינה, וההפך, כך נכתב בדוח ב-2008.

לעצם העניין, אדוני השר ואדוני היושב-ראש, 200 איש חתמו? 200 מורים? – 0.2%. 0.2%, כלום ושום דבר, ולכן אני אומר: לא תהיה הפרטה, לא תהיה הפרטה, לא יהיה ביטול העבודה המאורגנת. פורום קהלת גרם לחברה בישראל מספיק בעיות, גם לתוך החינוך? לא יקרה.

שר האוצר הכריז שהוא רצה להביא חוק כדי לבוא ולגרום לביטול שביתות. זה לא יקרה, כל עוד יש חברי כנסת שנלחמים על העניין הזה. אני מזדהה עם כל מה שאמר רן ארז, עם הכול.

אני אומר לך, רק אתמול אחרי פניות נאות האוצר לקבוע שני דיונים. שני דיונים נקבעו, שתי ישיבות – ליום חמישי זה וליום רביעי הבא. עד היום, אדוני – כלום ושום מאז הדיון, כלום. היה דיון אחד חפיף על הדרך.

ואו, השקיעו...

אני אומר לך, חקרתי. תאמין לי אדוני השר, בדקתי. תסמוך עלי, אני איש משטרה לשעבר, אני יודע לבדוק ולחקור. בינתיים בית הדין הארצי לעבודה הוציא צו.

לפחות שמונה דיונים.

אדוני, מאז הדיון בבית המשפט – לפני כן, אני התחננתי גם לממונה על השכר, צלצלתי אליו. אני צלצלתי אליו, אין לי בעיית כבוד. התחננתי, ביקשתי שהם יישבו, כי לא ישבו שצריך – ישבו עם אוהד. אוהד, כבודו במקומו מונח. החצוף הזה אומר לי: אתה מקיים דיונים פוליטיים, אני מקיים דיונים פוליטיים...

אני?

1. מותר לי, כי אני איש פוליטי.

אתה פוליטיקאי, לא? זה הגיוני.

1. מותר לי, כי אני איש פוליטי; ב. אני אמרתי: אלוהים עדי, ואני לא אומר סתם אלוהים עדי, אני בא מבית דתי, שלא ניהלתי שום דיון פוליטי.

הוא בכלל ש"סניק.

נכון, אני קרוב אליהם בתפיסת עולם שלי...ולכן אני אומר לך, שמה שהחליט שר האוצר אלה החלטות דרקוניות. צריך להשאיר קודם כל את המקדמות, לא לגעת בשכר שלהם, גם ככה קשה להם והמשכורות שלהם נמוכות.

בישיבה ב-6 ביוני ארגון המורים הציע שתוסר הדרישה לפיצול ולהפרטת מערכת החינוך; הציע להפסיק את השביתות ואת העיצומים. זה נפל על אוזן אטומה. להתכנס למשא ומתן אינטנסיבי.

אדוני השר, אני רוצה להגיד לך משהו על ההיעדרות של משרד החינוך וההיעדרות שלך. אתם אחראים על העניין הזה, לא שר האוצר. קודמתך בתפקיד, ואני לא מחלק ציונים, ישבה עם היסודי חמישה ימים – אלה ישבו בחדר, האוצר ישב בחדר, ותוך חמישה ימים היא גמרה את ההסכם – טוב, לא טוב, אני לא נכנס לתכנים, אני גם לא אומר לך אדוני מי צודק, זה לא חשוב בעיניי. חשוב לי שלא מדברים איתם, חשוב לי שהדור הזה, שהוא דור של קורונה, דור בטראומה, הילדים האלה הם דור בטראומה, והם דור של מלחמה, טראומה כפולה, לא מקבלים ציונים, לא נוסעים לטיולים, הכול בגלל קשיחות של האוצר. ומחר אדוני השר – והיית הרבה שנים בצבא כטייס – אנחנו נשלח אותם להיות קרביים ונבקש מהם לנצח. איזה דור בטראומה אנחנו שולחים? זה יותר חשוב מיוקר המחיה החינוך, יותר חשוב מכל דבר במדינה הזאת, והאוצר לא מבין, כי מי שמאכיל אותו זה פורום קהלת.

ואני אומר, אני לא תופס צד, אני לא תופס צד; אני מבקש ממך – מבקש, לא דורש, אתה שר החינוך – להיכנס לאירוע. גם המנכ"ל שלך לא היה באף משא ומתן. שלחתם את המעגל השלישי למשא ומתן, כשהן יושבות באוצר – מבדיקות שעשיתי – ולא אומרות כלום. הן לא אומרות כלום. מה שהאוצר אומר, מה שאוהד אומר, זה עשרת הדיברות. הממונה על השכר לא יושב פעם אחת? הממונה על השכר, אדוני היושב-ראש, מגיע שר החינוך בכבודו ובעצמו לוועדה הזאת, והוא לא מטריח את עצמו לבוא? אז איך נפתור את העניין הזה?

סוס העבודה של החינוך – אני מתנצל שאני משווה אתכם – מושך את כל העגלה. אנחנו צריכים להצדיע להם: הם מטפלים בילדים שלנו, פחות טוב, יותר טוב, אבל הם מכינים את הדורות הבאים של המדינה הזו. היא לא תתקיים ללא חינוך, ושיפסיק האוצר עם השטויות שלו לחוזים אישיים. 200 איש מתוך 100,000? 0.2%? כלום ושום דבר? על מה? אדוני שר החינוך, תגיד לשר האוצר בשמי, אני לא מבין אותו. אני לא מבין אותו. הוא לא באירוע; האנשים שלו לא באירוע; הממונה על השכר לא באירוע.

ואוי ואבוי למדינת ישראל, אם באחד בספטמבר אנחנו ניכנס לשביתה והעל-תיכוניים לא יבואו לפתיחת שנת הלימודים – אוי ואבוי למדינת ישראל. אדוני השר, הזכרת מלחמה? כל המדינה בהתכווצות, כל המדינה בלחץ, אנחנו לא צריכים גם את הלחץ הזה. תפתרו את הבעיה, תתכנסו. תן למנכ"ל שלך לשבת באמצע, תביא את הממונה על השכר, לא את סגנו. אוהד, אני מאוד מכבד אותו, הוא עושה מאמצים, אבל הוא לא יכול לקבל החלטות. הוא לא יכול לקבל החלטות, עובדה שהגענו לבית הדין לעבודה. תצילו אותנו, אדוני השר ואדוני יושב-ראש, תצילו אותנו מעצמנו. תודה רבה.

אני רוצה להתייחס רגע לדברים של מיקי.

לפני שהשר מתייחס, נמצאים אתנו בחדר האנשים הכי חשובים שנמצאים בחדר – מועצת התלמידים, ספיר מוספי בבקשה.

תודה על זכות הדיבור. אני רוצה להשמיע לכם מה שאמרנו בוועדה לביקורת המדינה שהתקיימה לפני כשנה. בוא נשים play.

(השמעת הקלטה)

את המילים באמת אמר סגן יושב-הראש, איתי קובי, שגם נכח פה בוועדות. ספוילר קטן, מלבד הנוער, לא ראינו אף אחד שבאמת לוקח את האחריות.

בשנה האחרונה, כמו שצוין פה, חווינו את השנה באמת הכי לא יציבה במערכת החינוך, והיו שנים נוספות: לימודים תחת מלחמה; אזעקות; מתווים חדשים, ועם כל זה, עיצומים שעליהם אנחנו כבר מדברים שנה שלמה ויותר.

אני בוגרת 12 שנות לימוד במערכת החינוך. למרות שבשנים האחרונות המילה "חינוך" כבר לא מגיעה לה, את החטיבה שלי למדתי בתקופת הקורונה בבית, בסגר. גיל החטיבה הוא הזמן לבנות את הכישורים החברתיים, ליצור חיבורים ולהבין איך אני מתנהלת מול האחר. את זה אי אפשר לעשות דרך המסכים. גם את הבסיס ללימודי הבגרויות לא הספקנו ללמוד, וכך עליתי לתיכון – בלי בסיס לבגרויות ובלי כישורים חברתיים.

תנו לי לסכם לכם את התיכון שלי בקצרה: לטיול שנתי לא יצאתי; אחרי שנים של קורונה, ציפינו להכיר את השכבה, להתגבש, ללמוד על הארץ שלנו, את זה לא זכיתי לחוות; הדור שלי לא זכה להכיר מקרוב את ההיסטוריה של העם שלנו, לא יצאנו לפולין להתחבר לזהות היהודית שלנו; מסע ישראלי בוטל, והשכבה שעכשיו הולכת לשרת את המדינה, לא מכירה את הארץ שעליה היא הולכת להגן.

את הדברים האלה אמרתי בשנה שעברה ואמרו לפניי דורות שלמים עד האחד בספטמבר, מוזמנים לחפש בכתבות, ביו-טיוב, זה מופיע שם. כמו בכל שנה, לא ידענו אם תיפתח בכלל שנת הלימודים. שנת הלימודים האחרונה נפתחה, אחרי הפגנה גדולה והתערבות של נוער בנושא הזה, ואז שוב, למרות שפתחו את הלימודים, עיצומים.

ב-12 בספטמבר השבתנו את הלימודים, אמרנו שאנחנו לא מסכימים ללמוד במערכת שהתלמידים בה לא בראש סדר העדיפויות. באותו היום ההסכם נחתם, בזכות הלחץ שהפעלנו, הסכם זמני. רצינו יציבות, ופחות מחודש אחרי התחילה המלחמה. הנוער היה הראשון להתגייס, לעזור. התנדבנו, התגייסנו למאמץ המלחמתי והתעלינו על עצמנו ועל הרבה אנשים אחרים, כי אנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ואת זה אנחנו מבינים כבר מגיל קטן. אבל שוב אין שגרה, שוב לומדים בזומים ושוב לא יודעים אם יהיו בגרויות, מתי נעשה אותן. שוב נוצרים פערים בין התלמידים ברחבי המדינה. את חלק מאתנו הוציאו מהבתים השנה. פינו אותנו מהדרום ומהצפון, ועדיין עיצומים.

אז מה מפה? זה התיק שאני יוצאת איתו לחיים הבוגרים. רציתי לעשות עתודה, אבל השנה אי אפשר להוכיח זכאות לתעודת בגרות.

הזוי.

ואת זה אפשר לפתור עוד לפני תחילת שנה, זאת אומרת: זה לא קשור אם השנה תתחיל באחד בספטמבר או לא, בזה צריך לטפל עוד עכשיו, כי אין לזה פתרון ואנחנו גם מול האוניברסיטאות וגם מול צה"ל בנושא הזה. רציתי לשרת את המדינה, אבל גיליתי שאני כמעט בכלל לא מכירה אותה. לא זכיתי להכיר אותה, כי חלק מתכנית הלימודים שהיתה אמורה להיות, לא זכינו באמת לעשות ב-100%.

היום זו הפעם האחרונה שלי בוועדה בכנסת. אני מתגייסת עוד פחות מחודש, ויש לי הבטחה אחת לכולכם: שנה הבאה לא יהיו תלמידים שיוכלו להגיע ולספר לכם את אותו סיפור, הם פשוט לא יצליחו לעמוד בזה.

ספיר תודה רבה, כהרגלך בקודש, את מצליחה לרגש את כל הוועדה. מאחלים לך הצלחה בגיוס, תשמרי על עצמי ותחזרי בשלום.

האמת שאני רציתי להתייחס לדבריו של חבר הכנסת מיקי לוי. נתת דוגמה שהשרה שאשא ביטון היתה כמה ימים ואז נחתם הסכם ואנחנו לא באירוע. חשוב שתכיר, אני לא נוהג לדבר על דברים שאני עושה. שבועיים אינטנסיביים, יעידו השותפים פה לשולחן, זה התפוצץ והלכנו לשביתה. אחרי שבועיים אינטנסיביים שאני שותף לכל דיון, וביום האחרון עוד הלכתי ויחד עם רן הצלחנו לייצר מתווה של הסמכות ופתחנו את השנה. להגיד שאני לא מעורב זה שקר מוחלט.

אמרת שמאז לא היו פגישות. הרמ"ט שלי קיבל הנחיה להיות בכל הפגישות, לדעתי כשמונה פגישות של משא ומתן שהיו, אז אני לא יודע על איזה תקופה אתה מדבר. שאלתי אותו, הוא מדבר על שמונה פגישות שהיו. המנכ"ל לא הגיע לישיבות, נפגש אישית.

לא נכון.

היה או לא היה?

אני אומר לך, המנכ"ל שלך לא היה, אתה לא היית.

מיקי, אני נותן לך תשובה, וכל מה שמעניין אותך זה להשמיץ, תשמע את האמת.

חס וחלילה, אני ממש לא משמיץ.

אז אני אומר לך את האמת, הרמ"ט שלי קיבל הנחיה להיות בכל ישיבה, כשמונה פגישות משא ומתן שהיו במהלך החצי שנה האחרונה. לא ספרתי, שאלתי אותו, אולי הוא התבלבל, לא יודע.

הוא לא היה – הוא לא היה.

שתי פגישות היו, תשאל אותם – שתי פגישות.

אתה יודע מה? יעביר ותראה בדיוק.

המנכ"ל שלי לא נמצא בפגישות משא ומתן, נפגש אישית עם רן, אני לא יודע כמה פגישות, אפשר גם את זה לבדוק, אבל היו פגישות אישיות של המנכ"ל עם רן. צריך להבין, הגורמים זה ארגון המורים, האוצר, השלטון המקומי ומשרד החינוך. אולי צריך לשנות את זה, אולי תתנו לנו את התקציב ואנחנו נהיה אלה שננהל את זה, לא הגורם שחותם על ההסכם. אנחנו עושים הכול, ואני אומר לך שעשיתי הכול כדי שהדבר הזה ייצא לדרך. הגענו להסכמות באחד בספטמבר, אחרת לא היתה נפתחת שנה, ולצערי מאז אנחנו באירוע קשה.

אני מסכים עם כל מה שנאמר. אני רואה פגיעה קשה בתלמידים, ספיר אמרה את זה; אני רואה פגיעה קשה במורים, אמר את זה רן, ואת הדברים האלה צריך לתקן. לא סתם אני פה, אבל להתחיל להאשים את משרד החינוך שעושה מעל ומעבר כדי להגיע לפתרון במסגרת הכלים שיש לנו, אני חושב שאתה טועה.

אני רוצה להגיד משהו, תן לי דקה.

לא, לא.

יש ועדת חוץ וביטחון.

נעמה לזימי, בבקשה.

קודם כל, קיבלתי פה הודעה: אני מבינה שהשמות של החוזים האישיים על פי ההסכם, המורים היו צריכים לעבור אליהם, עד לרגע זה שם אחד מהמורים שהתקבלו בחוזים אישיים לא הועבר אל הסתדרות המורים?

- - - חוזים אישיים.

ככה נמסר פה – 200. לפי האינפורמציה שקיבלתי עכשיו - -

אמרתי שלשנת תשפ"ה יש מכסה של 200, והמשרד עובד על זה עכשיו.

אוקי, מזכירה גם את הסיכומים.

תיכף נדבר על החוזים האישיים של הסתדרות המורים – הבלוף הגדול הזה.

קודם כל אני אגיד שאני נשואה למורה בתיכון ושאני בת של מנהל בית ספר.

ומורה מצוין.

אני מכירה את המצוקות מהבית, ולא רק כאשת זכויות עובדים ועבודה מאורגנת, אלא ממש כמקצועות הטיפול, המקצועות החיוניים וכל מקצועות הצווארון הוורוד, כמו שהזכרת, מקצועות שברובם הם מקצועות נשיים מבחינת כמות המועסקות, הם מקצועות בקריסה. אלא שבאמת חינוך זה הבסיס לכול.

אגב, אני רוצה להעיר לכל חבריי פה לזכור גם בכנסת הבאה לא להגיש חוקים להגבלת זכות שביתה למורות, גם ממפלגות המרכז ודברים אחרים, כי זה קרה גם אצלכם.

לא, זה לא קרה.

בוודאי שקרה.

לא, זה לא קרה.

יגיד לך משה טור פז שזה קרה.

לא, זה לא קרה – סליחה, זה לא קרה. אני אפריע לך, תחזרי בך.

אני לא אחזור בי, כי אני אוכיח את זה, אבל בסדר. אני מתעקשת שהדברים האלה קרו גם בתוך המחנה המרכזי.

חסר לך עם מי לריב? את רבה עם החברים שלך?

אני לא רבה, אני אומרת עובדה.

סליחה, מה זה צריך להיות?

אני מצטערת, אני מדברת.

תפסיקי עם זה, מה זה? אנחנו יכולים להפריע גם, לא רק את.

אתה יכול להפריע, גם אני יודעת להפריע. אני מבינה שזה מלחיץ, הכול בסדר.

זה לא מלחיץ, ואני לא מפחד אבל למה להמציא קשקוש?

אני רוצה להזכיר שהיתה הצעת חוק כזאת גם בכנסת הקודמת, וצריך לזכור עכשיו את המציאות הזאת, שזכות השביתה היא זכות ראשית בעבודה מאורגנת. אין עבודה מאורגנת בלי הזכות הזאת.

אני גם רוצה להזכיר, שהמצב של ארגון המורים היום הוא כזה בגלל שמשרד החינוך וכל התפיסה – גם האוצרית וגם הממשלתית – היא שזה בייביסיטר, כי עם הסתדרות המורים אי אפשר לקיים שביתה ועיצומים, בגלל שהורים לא יכולים לצאת לעבודה, אבל בתיכונים וחטיבה כבר אפשר למרוח ולשחק. לא המורים וארגוני המורים משחקים; האוצר שיודע שאין לו פגיעה במשק עושה מה שבא לו וסוחט, בגלל שזה חתך הגילאים שקל להפקיר, ודיברה כאן יושבת-ראש מועצת התלמידים, והיא צודקת, כי אמנם קל להפקיר מבחינה משקית כי הורים יוצאים לעבודה, אבל מה קורה רגשית ומה קורה לדור העתיד? את הדבר הזה לא סופרים פה.

יו"ר הוועדה ושר החינוך, הדבר הנכון לעשות הוא להגיד: אין חוזים אישיים, נגמרה הפרסה, בואו נתקדם ונגיע לעבר הסכם צודק. ביום שתעשו את זה, האוצר יבין שתדרוכים נגד ארגוני המורים לכל התקשורת הכלכלית בישראל והאשמה חסרת תקדים – זה קורה כל שנה, פשוט אני עוקבת אחרי זה כל הזמן, אני יודעת איך זה בא לידי ביטוי; תמיד השעיר לעזאזל זה ראש הארגון או ראשת הארגון, כשאנחנו בסוף יודעים שבסופו של דבר המטרה היא פירוק העבודה המאורגנת. פירוק העבודה המאורגנת זה פירוק הזכות לשוויון הזדמנויות בחינוך; פירוק השאיפה, אוקי? אני לא אומרת שהיום מדינת ישראל נמצאת במקום הזה; אני אומרת שהבסיס למקום הזה זה הבנה שהסולידריות הבסיסית ביותר של חוזים שהם כקולקטיב, כקבוצה שיודעת להגן על עצמה ועל הזכויות שלה מתפרקת, כשאנחנו מנסים להחדיר את הטריז הזה בתוך הכוח העצום הזה.

היכולת של עובדים מאוגדים לתבוע זכויות זאת היכולת הכי אפקטיבית שיש. חוץ מממשלת רבין לדעתי, בשנת 93' אם אני לא טועה, אף פעם ממשלה לא העלתה שכר למורים מדעת עצמה. זה תמיד קרה בגלל עיצומים, בגלל מאבק. מה לעשות, זאת המציאות. שכר לא עולה מעצמו כמעט אף פעם, רק היכולת של קבוצה מאורגנת לתבוע זכויות ולהעלות שכר, זה מה שמשנה, שום דבר אחר. אז אפשר שפשוט תגידו: נגמרה הסאגה של החוזים האישיים, תתחילו לעבוד, תתחילו לקבל את הדרישות שישנן, וזה שחסרים אלפי מורים אומר דרשני על מצב המערכת. תודה רבה.

אני לא רוצה לתת הרצאה על העבודה המאורגנת, אבל אני רוצה להגיד לך משהו יואב, היות ועברתי בחיי כמה מצבים כאלה שהייתי שר ומיד עשיתי מיפוי של מי האנשים שאני מייצג. אני חושב שהטעות שלך – ואגב, אני מסכים עם יוסי שהוא דיבר על דברים יוצאים מן הכלל שעשיתם, לבנות בית ספר בשלושה חודשים בים המלח ולבנות עוד בתי ספר עורפיים ומורים שנתנו את הנשמה, את המפקחים שלך וראיתי אותך, עשית עבודה טובה מאוד. יחד עם זה, אתה צריך להבין שמהרגע הראשון שיש מאבק, החיילים שלך כשר החינוך זה – המורים, ההורים והתלמידים. אתה לא צריך לשבת על טריבונה.

כשנכנסתי לתפקידי במשרד כשר, העובדים הסוציאליים אמרו: אנחנו במאבק על הטבת השכר שלנו. אני באופן אוטומטי עברתי לצד שלהם, כי הבנתי שהחיילים של שר הרווחה אלה העובדים הסוציאליים; החיילים שלך זה המורים, לא האוצר. החיילים שלך זה התלמידים, לכן מה שצריך עכשיו לעשות זה לשבת שם, ליד המורים ולשבת שם ליד התלמידים. האוצר הוא לא השותף שלך. יש כאן מדיניות קלוקלת, שמתחילה לחלחל לתוך המערכות.

יש כאן איזה תפיסה של קהלת, שכנראה שהאידיאולוגיה שלהם מתחילה לנשור עליכם לאט לאט, זה קשקוש בלבוש, תאמין לי. הייתי 27 שנים מורה ומנהל בית ספר, 17 שנים ניהלתי, הייתי ראש עיר בפריפריה. אילולא היכולת שלנו לחזק כל הזמן את המורים, המערכת היתה קורסת. אל תחזק את הפקידים, אתה צריך לשבת ולהגיד היום לשר האוצר: תקשיב, אתה משבש את המדינה, אתה פוגע במורים, אתה פוגע בתלמידים, אני לא אתן לך רבע שעה של מנוחה, עד שאתה תחזיר להם את הכסף שלהם. אל תנכה ואני אשב אתך אחרי זה.

זה נשמע מאוד נחמד, כי אני שומע גם חבר'ה, ארגונים חדשים שבאים ואומרים: אנחנו נשנה למערכת עם חוזים אישיים וזה יגביר את התחרות. מה שאמר רן, אני עברתי על בשרי, כשהבאתי חוזים אישיים, אבל של משרד החינוך אגב, שלך, אתה מכיר את החוזים האישיים? יש כ-2,500 חוזים אישיים, אז באמת הייתי צריך להסביר למורה אחד למה המורה השני מקבל והוא לא מקבל.

חשוב לחדד, אלה שני סוגי חוזים אישיים, מה שאמר השר – 200 זה בלי להתחשב בבסיס; ומה שאתה מדבר עליו זה שיש בסיס ואחר כך - - -

בוודאי. מה שאתה צריך לעשות אלה שני דברים: אחד, באמת לעבור לצד של ארגוני המורים. לא יעזור לך, הם החיילים שלך, אם הם ירגישו לא טוב, אתה לא תצליח בתפקידך. אם הם ירגישו לא טוב, לא יקרה כלום במערכת. אם הילדים ירגישו לא טוב, אתה תיכשל בתפקיד שלך. צריך לעשות דבר אחד, ואני מסביר את זה לאוצר כבר כמה שנים, כי יש כל מיני כאלה שמדברים על הפרטות: תנו למנהל בית הספר הרבה יותר כוח, תנו לו יותר סמכויות, והוא יידע לבנות את בית הספר שלו. אין דבר כזה שאתה נתקע עם מורה שהוא לא טוב. מנהל טוב, היום בכלים שיש לו, יכול לדאוג שהמורה הזה ייצא מתוך המערכת.

לכן אני חוזר ומפציר בך, קיש: לך למורים, היה אתה הפה שלהם, לך לתלמידים, היה אתה הפה שלהם. אל תזמין את המורים, תזמין את האחראי על השכר אליך לחדר, כמו שאני עשיתי, ותגיד לו: אדוני, או שאתה עכשיו מסדר את העסק עם המורים, או שאני כל יום אהיה בחדר שלך. תאמין לי עשיתי את זה, זה עוזר. תודה.

אפשר להשמיע גם את קול המנהלים?

קול האימהות?

חבל שאת מתפרצת, אני אמרתי לחבר הכנסת קריב שממהר, שאת הבאה בתור, חבל. תאמיני לי, אני הייתי גם מורה גם ברגיל וגם בבלתי פורמלי, אני יודע להתנהל עם שתי - - -

אני רוצה להגיד לחבר הכנסת מאיר כהן, שאני גם מאוד מעריך אותו, אני שם על מלא, לא צריך את זה. נלחמתי, עשיתי. דרך אגב, הגענו להסכם, ואני אומר את זה בצורה מפורשת, מדהים. רן השיג מהאוצר דברים יחד אתנו, שהיו מאוד חשובים לארגון המורים, תוספת לשכר של 2,000 שקלים על פני מספר שנים. זה הישג עצום.

אז למה אתה מנכה אותה עכשיו?

היינו צריכים להיות שם, היינו צריכים להיות במקום הזה, והסברתי את הקשיים. אני אומר את זה שוב, אני אחראי למורים, אני עושה הכול שהם יקבלו את השכר ההולם שמגיע להם, התלמידים, זה האתגר שלי, ואני אומר לך שאני מעורב בזה, ולצערי הנושא הוא מורכב. אנחנו עושים הכול כדי שזה יצליח. תודה רבה. אני אגיד שלום גם לרן.

הכול מהמלדיביים, הכול מהמלדיביים – שבועיים במלדיביים, שבועיים במלדיביים.

השר לא הולך, הוא פה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וסליחה על ההתפרצות מקודם, פשוט מאוד מסעיר מה שקורה פה. אני מחנכת, מדריכת הורים וחברה בתנועת אימהות בחזית, תנועה שקמה כדי להיאבק על עתיד שוויוני ובטוח לילדים של כולנו. את החולצה אגב ביקשו ממני להוריד, אני לא מבינה למה, מה הפחד מהאימהות?

אדוני שר החינוך, אתה אומר שאתה לא צד בעניין, ואני לא מצליחה להבין - - -

אני לא אומר את זה, אני לא חותם על ההסכם כצד לחתימה. אני מעורב, ישבתי שבועיים רצופים.

אתה אמרת: אני לא צד בעניין, אני רשמתי.

תודה, אני חייב לצאת.

אני רק רוצה להגיד, שהתעודה שלך בסוף שנה זה – נכשל.

אנחנו נמצאים פה כל כך הרבה פעמים, ואני מדברת גם כאימא, גם כמחנכת וגם מאימהות בחזית. לא יכול להיות שאף אחד לא פותר את הסכסוך הזה. לא יכול להיות שאנחנו ממשיכים להתכנס פה פעם אחר פעם; מגיעים לפה מורים על זמנם הפרטי; מגיעים לפה תלמידים; מגיעות לפה אימהות; מגיעים לפה ארגונים במשך שנתיים, ושום דבר לא קורה. אם שר החינוך הזה לא מסוגל לנהל את הסכסוך הזה ולפתור אותו, שיתפטר, שיילך, שייתן למישהו מקצועי לעשות את העבודה. כמה אפשר לדון על אותו דבר בלי סוף? התלמידים שלנו נפגעים, הילדים שלנו נפגעים בעתיד שלהם. אני הגעתי לפה עם הבת שלי, שניסתה להבין: מה קורה לעזאזל בוועדות שכל פעם מדברים, ולאן את הולכת אימא? אז היא יושבת פה והיא בהלם, בהלם. אנחנו לא מצליחים להבין לאן אתם רוצים לקחת את מערכת החינוך הזאת. הבנו שפורום קהלת רוצים להפריט ולרסק את מערכת החינוך. אנחנו לא ניתן לזה לקרות, וכדאי שמישהו ייקח אחריות על הדבר הזה ויפתור את הבעיה, כי השנה הבאה לא הולכת להיפתח, זה כבר ברור, אנחנו רואים את זה.

אוי ואבוי.

תיפתח, תיפתח.

ככה זה נראה.

אדוני, אני מסתכל פה על התמונה, ואתם יודעים, אל תיעלבו, אבל זה ממש מזכיר לי את שלושת הקופים: כל אחד או לא רואה או לא שומע או לא מדבר. האוצר קודם כל לא שומע, ואני אומר כאן האוצר – ואת זה בצדק אמר פה השר, סליחה שאני מחמיא לו לרגע, זה קשה לי, אבל ואלה: אם סמוטריץ לא באירוע, אין ,זה לא יקרה, זה פשוט לא יקרה. יש פה החלטות בדרג שר וראש ממשלה, אמרתי את זה גם בדיון הקודם לא פחות כשלפיד היה ראש ממשלה, רק כשהוא התערב נגמרה השביתה בדיוק לפני שנתיים.

יש פה את משרד החינוך, הוא הקוף שלא מדבר. הוא בטריבונה: כן, הייתי, הרמ"ט שלי היה. חבר'ה, זה לא עובד ככה. אם השר לא מכניס את היד לקישקעס ונמצא בעצמו, לא ישתנה.

הרמ"ט לא מקבל החלטות.

ואני אומר גם לכם ארגון המורים: אתם לא רואים בעיניים, ואתה יודע רן, אני מאוד אוהב אותך, אבל שינויים חייבים לקרות, וזה גם אצלכם, זה גם אצלכם. נעמה לזימי רוצה לנהל את המדינה כמו בסוציאליזם של שנות ה-50, ככה היא רוצה. מצטער, לא מקבל את זה. להפטיר אשתקד, אשתקד לפני 80 שנה, גם זה לא מתאים.

קינלי, לא ניתן לרסק את ההתארגנות – לא ניתן לרסק את ההתארגנות.

אני לא רוצה לרסק את ההתארגנות בוודאי, ולכן תאמינו לי, הייתי באירוע הזה. אמר כאן השר מאיר כהן, ואני חושב ששם נמצא הפתרון: הרמב"ם אומר: חוזה אישי זה רק שיתוף השם, יש סוגים שונים של חוזים אישיים. יש חוזים אישיים שמרסקים את המערכת, יש חוזים אישיים – קוראים לזה תגמול דיפרנציאלי, כל מיני שכבות שתורמות למערכת. הרי הם לא פוגעים בייצוגיות של המורים למשל, הם לא פוגעים בזה שבסוף – כמו שמאיר אמר – המפתח הוא שמנהל יוכל לפטר את המורה הגרוע ולתגמל את המורה הטוב. מי שלא מבין את זה, לא מבין בניהול, לא רק לא בחינוך, ואת זה אנחנו חייבים שיהיה למנהלים יותר, לא פחות, וזה לא פוגע בייצוגיות.

לכן קחו חדר, שבו, רן ארז, שר האוצר, שר החינוך.

לא יושבים איתם.

נכון, אני יודע, זה מה שאני אומר. תקשיבו טוב, אנחנו לא ניתן לזה לקרות. נכון, היתה פה ממשלה עם ראש ממשלה שעבד בזה לפני שנתיים. לא ייאמן, מה לעשות, זה שאתה פה אדוני מכנס את כמות הישיבות זה לזכותך, אבל תאמין לי, אתה ומיקי לוי - -

לפחות יש לך שקט מהיסודיים.

- - אתה ומיקי לוי, ראשי הוועדות בכנסת, יותר אכפת לכם ממנהלי האירוע: משר האוצר ומשר החינוך.

זאת בדיוק הבעיה.

אז זה מאוד פשוט: שלושת הקופים, תורידו את הידיים, כנסו לחדר, אנחנו לא מוכנים לקבל שביתה באחד בספטמבר, לא מוכנים. אנחנו לא מוכנים. ילדי ישראל רוסקו, אמרה פה התלמידה, יותר מדי שנים. אנחנו בפער, מערכת החינוך הולכת מדחי אל דחי, לכולם יש חלק בזה, אבל מי שמנהל את האירוע, שוב – זה לא ארגון המורים וזה גם לא האוצר, זה השר הנעדר, ב-ע', ואם זה לא ייפתר, חייבים להחליף את הדבר הזה, כי מה לעשות, זה לא עובד. תודה.

טוב שהדגשת, שזה ב-ע', לרגע נבהלתי – שתי מחמאות אחת אחרי השנייה...

גלעד, אתה הבא בתור. כמי ששירת בגבעתי, סגול לא יורד במים. אני לא הולך לרדת מהסיפור הזה עד הסוף.

יפה, יפה.

סגן הממונה על השכר, אולי יש בפיו - - -

בבה"ד 1 היו אומרים: סגול לא יורד במים, אבל נופל בתגיות.

אדוני היושב-ראש, אני שמח שאתה דוגמה מהלכת לכך שאפשר גם לשרת בגבעתי וגם להיות תלמיד חכם.

זה קרה אחרי זה. זה היה אחרי זה, זאת היתה טעות.

הכול בסדר, כל דבר בזמנו, כמו שקהלת אמר: עת לזה ועת לזה, הכול בסדר.

קהלת מהתנ"ך, לא מהפורום.

כן, מותר להשתמש במילה קהלת, זה ה-abuse שעשו לקהלת.

זה כמו ציונות דתית, זה נהיה עכשיו מפלגה, את המבין?

אנחנו היינו במספיק דיונים, שבהם נאמרו אמירות עקרוניות, ולכן למרות הפיתוי הגדול, לא אכנס לוויכוח עם ידידי באופוזיציה על סוציאל דמוקרטיה. עזוב, זה לא מה שחשוב כרגע.

הגיע הזמן שאחרי אין ספור דיונים כאן בוועדה ובוועדה לביקורת המדינה, הכנסת תאמר את דברה, מכיוון שהממשלה לא מתכנסת. אני חושב שאם אנחנו נבדוק בשתי הוועדות, נגלה שיש רוב של חברי כנסת, מהאופוזיציה בוודאי, אבל גם מהקואליציה, שיחתמו על האמירה שאומרת למשרד האוצר: שימו בצד בהסכם הקרוב את הדרישה לחוזים אישיים, מבלי להיכנס לדיון העקרוני. אני מניח שיש חברי כנסת שתומכים בשיטת החוזים האישיים, לצערי, ויש כאלה שמתנגדים נחרצות, כמוני למשל.

כמוני גם.

אבל גם אלה שתומכים, צריכים להסכים שאם רק עכשיו מנסים למצוא 200 מורים במתווה הסתדרות המורים - -

0.2%.

- - אז תחכו, אז תחתמו עכשיו. הרי אין ויכוח שצריך לשפר את שכר המורים, אז תשיגו הישגים בתחומים אחרים, שימו בצד את החוזים האישיים, תחתמו על הסכם, כי צריך לגמור את הפיאסקו הזה שיש כתוצאה ממנו התעללות בתלמידי ישראל, התעללות בילדים שלנו. ממשלת ישראל מתעללת בילדי ישראל.

חד-משמעית.

אז תשימו בצד את הסוגיה, תחתמו על הסכם – אפשר לחשוב שאתם חותמים על הסכם ל-20 שנה. בעוד שנתיים, שלוש, בוא נראה איך הצלחתם בפיילוט.

אז קודם כל אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שתוציא החלטה ונצביע עליה, נצביע על הודעת סיכום של ועדת החינוך, שדורשת מהאוצר ומשר החינוך לשים בצד את סוגיית החוזים האישיים, ותתקדמו לחוזה לשלוש שנים. יש מישהו שחושב כאן שלא צריך לשפר את שכר המורים או את שכר המנהלים?

הדבר השני שאני מבקש לומר, ובזה אסיים, אני מקווה שגם הוא ייתפס כדבר פרקטי. אני ישבתי – לדעתי זו הישיבה השביעית בחודשים האחרונים – בשתי הוועדות שאני נמצא. שמעתי פעם אחר פעם על עניין החוזים האישיים, ניסיתי לברר בדיוק מה הפרמטרים של החוזים האישיים שמדברים עליהם, ומה שאני מבין – אולי האוצר יאמר שזאת לא היתה כוונתו, אבל באף אחת משבע הישיבות לא הוצג מסלול החוזים האישיים של הסתדרות המורים, למשל: לא הוצגה העובדה שבמסלול הזה מדובר על חוזה שהוא רק לחמש שנים. אי אפשר להיות בחוזה אישי יותר חמש שנים בהסתדרות.

ואחרי חמש שנים - -

או שייכנס להסכם הקיבוצי, או שיסיים את עבודתו, כי המסלול של החוזים האישיים בהסתדרות המורים בא לפתור מצוקה במקצועות מסוימים. זאת אומרת, החוזים האישיים זה רק לחמש שנים. לא הוזכרה העובדה, למשל, שזה רק לאנשים שלא עובדים בתוך המערכת; זה רק לנקלטים חדשים או לאנשים שהיו בצינון של שלוש שנים; יצאו מהמערכת, שלוש שנים לא בהוראה וחוזרים. לא הוזכר שזה רק למורים שיש להם תואר שני, ורק במקרים מיוחדים עם חמש שנות ניסיון. זאת אומרת, יש עולם שלם של תנאים בהסכם עם הסתדרות המורים, אני פשוט שוחחתי עם יפה בן דוד. דרך אגב, כל הדברים לא רשומים בהסכם, זה במכתב של המנכ"לית לממונה – זה לא מופיע בהסכם.

נכון.

מסמך, reference לאיזשהו מכתב, אבל אני דיברתי. מסתבר שמסלול החוזים האישיים בהסתדרות המורים – יש בו אין ספור צמצומים, והדבר הכי חשוב הוא האמירה הברורה, זה הסכם זמני. אדם לא יוכל להיות בחוזה אישי בתוך המערכת ל-20 שנה.

אני ניסיתי להבין מארגון המורים: א. האם התנאים הללו דוברו איתם? ב. אני שואל את עצמי, למה בכל הפעמים שדיברו כאן על הסכמה מצד ארגון המורים, לא הזכירו לנו שמדובר בהסכמה למתווה מאוד מצומצם של חוזים אישיים.

ולכן התחושה היא של שיטת "חטוף ככל יכולתך". מה שהצלחתם לסגור עם יפה בן דוד, סגרתם עם יפה בן דוד. עכשיו באתם לארגון המורים, לא באתם ואמרתם: אנחנו רוצים את מתווה החוזים האישיים המאוד מדוד ומצומצם, כי דרך אגב, גם לגבי המתווה המדוד והמצומצם יש לי הערות, אבל הוא מדוד ומצומצם, הוא זמני.

באיזשהו שלב בשבע הפגישות שאתם דיברתם, סיפרתם לנו שכשאתם מדברים על חוזים אישיים עם ארגון המורים, אתם מדברים רק על מסלול העסקה זמני? רק לסקטור מסוים של מורים? רק לאנשים שלא נמצאים היום בתוך המערכת? – את זה לא שמענו. אז או ששכחתם, או שמה שניסיתם לעשות כאן זה לפרוץ את הגדר שהוצבה אל מולכם בהסכם עם הסתדרות המורים.

כך או כך, אתם לא בתום לב מבחינתי בדיונים, כי אתם לא הצלחתם להציג לנו, לחברי הכנסת, תמונה מלאה. אני לא הייתי במשא ומתן, אז אני לא אומר מה תום הלב שהצגתם שם או לא; אני אחזור על האמירה שלי, שאני לא מכיר סיכומים עם האוצר שהם בעל פה. אני לא מכיר את היצור הזה.

אין דבר כזה – בשום מקום.

סיכומים שכולם אומרים: יצוק בסלע, רק אין אפילו צעטלה...

תראו לנו סיכום, אנחנו נחייב אותם.

באמת, ואם אתם כן סוגרים ככה דברים, אני עוד יותר מודאג לגבי התפקוד שלכם.

אבל כך או כך, מבחינתי ההתנהלות שלכם למול הכנסת היא לא תמת לב; יש כאן ניסיון לפרוץ גדר בתחום החוזים האישיים. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאי אפשר לרבע את המעגל, לא תהיה פה פשרה תוך חודשיים בעניין הזה, ולכן הכנסת צריכה לבחור צד, והצד שאני מציע לוועדת החינוך – אני לא חבר בה, אבל אני מציע לכם לנקוט בצד הזה – הוא שבהסכם הקיבוצי הקרוב, לשנתיים, שלוש, ארבע הקרובות, ישימו את נושא החוזים האישיים בצד. בוא נראה מה קורה בהסתדרות המורים, אני חושב שלא תרפאו שום דבר במערכת עם הטריק הזה של החוזים האישים, זה עשן, ובוא נזוז הלאה.

יש כאן ניסיון של הרשות המבצעת להשתלט על הרשות המחוקקת. הרשות המחוקקת, להזכיר לכם, היא אשר ממונה או מבקרת את הרשות המבצעת. אל תנסו אותנו, אל תנסו אותנו פקידי האוצר. הייתי שם, אני יודע.

אני מבקשת לדבר.

לא לא, עינב, את רשומה, כולם רשומים, לפי התור.

חבר הכנסת קריב, אמרת דברים חשובים, אני ראיתי את המכתב הזה של יפה בן דוד למנכ"לית לשעבר, דלית שטאובר. אוהד, האם תוכל לתת גם את ההתייחסות שלך? האם מה שנחתם עם הסתדרות המורים זה אכן מה שגם הוצע לארגון המורים?

אני אתחיל קודם כל בכך שמוצגת פה סדרה של דיונים, שקיימה הוועדה לביקורת המדינה וועדת החינוך. למרות שזאת חוויה מרנינה לבוא לעבוד בשירות המדינה ולשבת לחטוף מחברי הכנסת האשמות מכל קצווי הקשת, החל מחוסר תום לב וכלה בחוסר - - -

אבל הוא לא הכתובת. להפך, אני בא ואומר שכל החיצים מופנים אליו, בסוף - - -

מה לעשות? חוויה לא מרנינה, תלכו - - -

לא להפריע לו בבקשה.

לא מרנינה...פעם אחת הממונה על השכר לא הגיע לדיונים – שבעה דיונים; לא מרנינה? לא מרנינה, תנסה להיות מורה.

גלעד, תודה רבה. בבקשה אוהד.

לא מרנינה...

די, קצת כבוד, מה קרה?

מה, קצת כבוד... שלא מרנין לו לבוא לכנסת? אדוני, אתה חייב לבוא לכנסת, אתה עובד מדינה.

גלעד, לא מחיתי על הדברים שלך ונתתי לך להגיד מה שאתה רוצה ואף אחד לא הפריע לך, אז תכבד. אוהד, בבקשה.

אז אנחנו באים לכל הזמנה שלנו לישיבות של ועדות הכנסת השונות ומנסים להביע את עמדתנו, אגב לרוב – או לפחות ממה שאני שומע שוב ושוב בכל ועדה – לא באמת מקשיבים לנו, לרוב גם מסיימים להגיד את הדברים וקמים ויוצאים, אז עוד יותר לא באים להקשיב לנו. אני באמת מצר על כך שאנחנו לא עומדים בקשר עם כל אחד ואחד מחברי הכנסת שנמצאים בוועדות. אנחנו נאלצים בצוות מאוד מצומצם לטפל בעוד שורה ארוכה מאוד מאוד מאוד של נושאים, בין היתר מערכת החינוך – ולא רק, אבל היה עם מערכת החינוך איזשהו משהו בשנה האחרונה לצד המשא ומתן עם ארגון המורים.

אגב, לכן אולי הממונה על השכר אמר את מה שהוא אמר, מיקי, בתצורה מאוד מסוימת בשיחה מאוד מסוימת. צריך להבין, אנחנו לא באים כדי לפגוע במורים, לפגוע במערכת החינוך או לקדם איזה שהן אג'נדות שיש לנו באיזושהי מגירה חשוכה. אנחנו מנסים לקדם את מערכת החינוך דרך משא ומתן עם ארגוני העובדים, שההסכמים הקיבוציים שלהם מקשיחים מאוד מאוד מאוד את פעילות המערכת – מאוד מאוד מאוד את פעילות המערכת.

אני גם רוצה לשוב ולהזכיר את מה שאמר פה שר החינוך ואתם מתעלמים ממנו, את מה שאמר שר האוצר ומנכ"ל משרד האוצר והממונה על השכר ואנוכי בכמה וכמה הזדמנויות וכל המשתתפים, אגב בדיון, בדיונים פה, בדיון בבית הדין, בעדות בבית הדין בהצהרה, בשבועה, כשהגענו לסיכומים מלאים ב-31 באוגוסט – מלאים בצורה הכי מפורשת שיש. כולם אמרו את זה בכל אפשרות, לרבות בבית הדין, לרבות על הדוכן כמו שנאמר, ואלה המון גופים והמון אנשים, גם בנוגע לחוזים האישיים. אנחנו סברנו שהיינו צריכים להיות כבר מזמן עם הסכם.

אני גם רוצה להזכיר לחברי הכנסת את מה שסיפרתי לכם, שאנחנו נמצאים בעשור של שביתות במערכת החינוך התיכונית. אני בדקתי, מ-2014, מלבד שנת הקורונה, כל שנה היתה שביתה. היה הסכם, לא היה הסכם, כן היה הסכם, תמיד מצאו איך לעשות שביתה. מצאו איך לאיים בעיצומים, מצאו איך לעשות עיצומים.

אני מדבר רגע על התהליך, ואני רוצה לעמוד פה וקצת להתייחס למה שאמרתם לשר החינוך. שר החינוך באירוע מאוד מאוד מאוד.

כמה פעמים מנכ"לו או הוא היו אצלכם? ישבו אצלך במשרד שתי בנות מהמעגל השלישי, שלא מסוגלות לקבל החלטה ולא הוציאו מילה, מילה במשא ומתן. שר החינוך, מנכל"ו לא באירוע. אתם מובילים את האירוע, במקום שהם יובילו את האירוע, ואתם מובילים את האירוע דרך החור של הגרוש.

והסיכומים שהגענו אליהם באוגוסט היו הרבה בזכות התמיכה שלו ושל שר האוצר, ולאורך כל השנה האחרונה. אני רוצה להדגיש את זה, אנחנו במאמצים אינטנסיביים. תפסיקו להגיד שאנחנו לא יושבים, כי זה לא נכון, זה לא נכון. אנחנו כל הזמן יושבים, אנחנו כל הזמן מדברים, בכל מיני פורומים, בכל מיני ישיבות, מתחת לכיסא, מעל לכיסא, בארבע עיניים, ב-17 עיניים, בכל הכיוונים האפשריים. אנחנו מנהלים משא ומתן אינטנסיבי, אנחנו מצד האוצר נותנים את מלוא מרצנו בשביל הסיפור הזה, למרות שברחו לנו מההסכמות שהגענו אליהן. אומרים לנו: תנו לנו את מה שנתתם, תנו לנו ה-2,000 שקל ונלך מההסכמות. המטרה העיקרית שלנו לייצר יציבות למערכת הזו. העובדה שיש תלמיד תיכון, ולא שכבה אחת, שלא היה לו כל משך התיכון לא טיול, לא נסיעה לפולין, לא ציונים בזמן, לא תעודות בסוף שנה, היא דבר מחריד. אנחנו רוצים יציבות, והנה אנחנו חוזרים עכשיו להצעות מטעם ארגון המורים להסכם קצר טווח, כמו שהיינו ב-15 לאוגוסט או באחד באוגוסט שנה שעברה – עד סוף 25', כדי שנחזור שוב לסאגה שאנחנו מצויים בה כרגע ממש עוד מעט.

בנוגע לחוזים האישיים, לצערי שוב חברי הכנסת גם מתעלמים ממה שאני מנסה לתאר פה כל הישיבות, ואמרתי את כל הדברים. לצערי שוב חברי הכנסת, אני מזהה שמדקלמים את האמירות שארגון המורים אומר, ואני אחזור על הדברים העיקריים: מבחינתנו – ואנחנו העלינו את זה למשא מתן – אנחנו מוכנים לדבר על כל פרט בחוזים האישיים, לרבות כל אלה שהיו בהסכמות השונות עם הסתדרות המורים, זאת כוונתנו.

הדברים האלה נאמרו בפגישה שלכם?

אבל אמרת שהכול כבר סוכם, אני רוצה את המידע מה סוכם.

אני מחדד, במכתב של יפה – חוזה מיוחד לתקופה קצובה, שלא תעלה על חמש שנים בהיקף של עד 6% מכלל עובדי ההוראה המועסקים בשירות המדינה בכל שנת לימודים, כאשר היקף המועסקים בחוזה מיוחד ינוהל על ידי מטה משרד החינוך בהקצאה לפי מחוזות, האם ההצעה הזאת הוצעה לארגון המורים?

לא, האם זה סוכם?

עזוב, עזוב סוכם.

אמרו לנו שהכול סוכם, זה מה שסוכם? חוזים לתקופה קצובה?

אוהד, האם זה מה שהצעתם לארגון המורים?

כן, זאת ההצעה שלנו.

ארגון המורים, אתם מקבלים את זה?

לא אמרו כזה דבר, זה שקר וכזב.

בסדר, הנה אז זה נאמר עכשיו, הנה זה נאמר עכשיו. תודה גלעד, הנה אנחנו מגיעים למשהו, זה נאמר עכשיו.

לא, אנחנו לא מגיעים למשהו, מכיוון שזאת לא הסכמה של ארגון המורים והוא הארגון היציג, אבל זה רק מראה לך שאמרו לנו פה שבע פגישות, שמה זאת אומרת, בהסתדרות המורים - - -

גלעד, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, תודה. אני לא רוצה להוציא אותך. גלעד, קצת תרבות.

אז הסתירו מאתנו והסתירו מהם.

אוהד, אני אתן לך, אני רוצה לקבל תשובה מרן, האם הצעה כזו, כפי שקראתי עכשיו, כפי שסוכם עם הסתדרות המורים, תהיה מקובלת על ארגון המורים?

לא, אנחנו הצענו - - -

אוקי, קיבלתי את התשובה. אוהד, בבקשה. שמעת גלעד? תודה רבה, תודה רבה. אז זה לא רלוונטי, אז זה לא רלוונטי אם זה הוצע, לא הוצע, סוכם, לא סוכם. הם לא רוצים, גם את זה הם לא רוצים.

אבל זה רלוונטי – זה רלוונטי שהם אמרו שהכול סוכם. לא הכול סוכם, שקר.

לא דיברו אתנו על זה, וגם לא סוכם שום דבר. וגם עכשיו, אם רוצים שנחתום על חוזים אישיים, לא נסכים לכך. הצענו הצעה אלטרנטיבית – הסכם קיבוצי, והם רוצים שהוא - -

אבל אדוני היושב-ראש, אני באמצע דבריי, ואני לא הפרעתי לאף אחד.

- - בהסכם אישי רובד שני, רובד שני מעל להסכם הקיבוצי.

הדברים האלה נאמרו גם בוועדה הקודמת.

נכון.

מה שהוסכם בצורה מפורשת זה שיהיו חוזים אישיים, שלא בהסכמים קיבוציים. על בסיס הפרטים, אנחנו כל הזמן היינו מוכנים לדבר, ואמרנו שאם רן וארגון המורים רוצים להוסיף פרטים, אפילו מעבר, להוסיף הגבלות, מעבר למה שהיה עם הסתדרות המורים, אנחנו מוכנים לדבר עליהם, על כל דבר אנחנו מוכנים לדבר. אחרי שסיימנו את המשא ומתן והיתה הסכמה לחוזים אישיים, קיבלנו לא מוחלט - - -

זה פורום קהלת שמשתלט על המדינה.

אני הסברתי לאורך הזמן על פורום קהלת כן ולא, אז אני לא אחזור על זה ברשותכם.

חשוב לי להבהיר עוד פעם, למרות שאמרתי את זה הרבה פעמים, חוזים אישיים זאת לא הפרטה של המערכת, ממש אין קשר בין הדברים. אני לא מבין למה צריך לחזור על זה כל כך הרבה פעמים. אנחנו הצגנו שזה קיים בכל המערכות, שלחנו מכתב מפורט לוועדה לביקורת המדינה, שמראה שזה קיים בכל המערכות. אגב, אני מזמין את חברי הכנסת, מעבר לדיבור עם ארגון המורים, גם לדבר עם מורים ועם מנהלים ולשמוע האם הם צריכים או לא צריכים חוזים אישיים, ואני אתן דוגמה. כשרוצים לקלוט מורה מחוץ למערכת עם מבנה שעות מסוים ורוצים לתת לו איזושהי משימה ואין לו את הוותק מתוך המערכת עכשיו לצבור את הוותק ואת כל הכללים, אין שכר אפשרי שאפשר לקלוט אותו, אי אפשר.

לי כמנהלת יש את - - -

את גם מנהלת וגם חברה בארגון המורים.

נכון.

אז יש אחרים שחושבים אחרת ממך, הרבה מאוד מנהלים.

הם לא.

אין כלים לקלוט הרבה מאוד סוגים של עובדים במערכת, שהחוזים האישיים האלה מאפשרים, ולכן זה האיזון – אגב שקיים בכל המערכות, מערכת השכר לאור ההסכמים הקיבוציים בנויה בתצורה מאוד מסוימת, מאוד קשיחה, וכל מערכת צריכה את ה-5%, 10%, זה מגיע לפעמים ל-15% של גמישות בהעסקה, שתאפשר לה להשלים את המשימות שלה. אגב, בעולם של חוסר בכוח אדם, בכוח עבודה, במשק באבטלה טבעית שמתוח עד הקצה, זאת הדרך היחידה לרבע את המעגל וקצת להזרים דם חדש למערכת ולאפשר משימות נוספות.

ולהחליש את ה-85% האחרים.

בלי התפרצויות, תודה.

אני רוצה לחדד משהו. לדעתי, אין פה אי-הסמכה מרן, במידה ואתה שומר על הבסיס, ועל זה אתה רוצה לעשות חוזה אישי כזה או אחר, לזה רן לא מתנגד, אם אני מבין נכון.

מה שרן אומר זה לא חוזים אישים, קודם כל, זה מתן אפשרות לתת תוספת שכר באפשרויות מסוימות.

נכון.

זה לא נותן מענה, זה גם לא אפשרי.

למה לא?

זה לא נותן מענה, כי מלבד עניין השכר, ההסכמים הקיבוציים – מה לעשות, ארגוני העובדים משתלטים על הרבה מאוד דברים, גם קובעים ומקשיחים את העמדות בנוגע להרבה מאוד חלקים אחרים, לדוגמה: מבנה שבוע העבודה של מורה. אני לא יכול להעסיק מורה, אלא במבנה שבוע העבודה שהוסכם עם רן; לדוגמה לוח החופשות של מורים, המון דוגמאות אחרות, המון קשיים אחרים, ופירטנו אותם בנייר שהעברנו אליכם. המון נקודות אחרות שהסכמים קיבוציים נוגעים אליהן, בסדר?

צריך להבין, לא מדברים פה רק על השכר, מדברים פה על עוד המון פרטים, שארגוני העובדים אומרים: תשמע, אם אתה רוצה שאני אחזור משביתה, אני גם אקבע לך אם אתה מקים בית ספר או לא מקים בית ספר, או אם אתה רוצה שאני אחזור משביתה, אני אקבע לך אם אתה פותח נמל חדש או לא פותח נמל חדש, להבדיל, רק כדי לסבר את האוזן, כי אני מטפל גם בחברות הממשלתיות.

דבר אחד נוסף, אני חושב שהעניין של החוזים האישיים הוא אולי סוג של מצג נחמד שנעים לנו לדבר עליו, אבל יש עוד הרבה מאוד נושאים בהסכם, ואני כרגע מבין מארגון המורים – לפחות בהתייחסות הכתובה שהוא העביר אלי ולאורך כל הדיונים האינטנסיביים שהיו בשנה האחרונה, והיו עשרות ומאות של שעות – שהוא לא מסכים גם לכל הדברים האחרים. גם לכל הדברים האחרים הוא לא מסכים. אז תשבו פה ותתנו לנו על החוזים האישיים ונגיע לאחד בספטמבר: לא, אבל גם לדברים האחרים הוא לא מסכים, ואז תחזרו ותאשימו אותנו. אנחנו נקבל את כל מה שאנחנו רוצים על הדברים האחרים?

כמו מה למשל? - - -

בבקשה, אנחנו רוצים לעשות מודל שכר חדש למנהלים, למה? מודל השכר למנהלים בתיכונים, בשונה אגב מחטיבות הביניים ומבתי הספר היסודיים, יושב על מבנה שכר של מורה. זה לא מתאים, זה לא רלוונטי, זה מעוות את המערכת וזה מייצר עיוותים. האוצר שם עוד עשרות מיליוני שקלים רק בשביל מודל השכר הזה, לא מוכנים. רוצים את זה באותו מבנה של שכר מורה.

אנחנו רוצים לתת למנהלי בתי ספר כסף, שיוכלו לתת תוספת שכר לעובדים שלהם בצורה גמישה. יש מורה שלוקח על עצמו, שנוטל על עצמו תפקיד, שיודע לשאת באיזושהי משימה שהיא ייחודית, שמתאימה לבית הספר, שהיא ייחודית לבית הספר, אנחנו רוצים שהמנהל שלו בצורה הכי גמישה שיש – לא הנה האוצר כבר שחרר, לא רוצה לקבוע את תוספת השכר לכל המורים במדינה – יוכל לתת לו תוספת שכר אמיתית, תוספת שכר בכיס. אומרים לנו: לא, דבר אחד, קודם כל תאשרו מולנו איזה תפקידים אלה; דבר שני, לא בכסף, בשעות. אתם מבינים? תבינו על מה אנחנו רבים פה, על איזה דרישות, לתת למנהלים כלים לנהל את בתי הספר ועוד כהנה וכהנה: הצמדה להסכמי מסגרת, אני לא אלאה. מי שרוצה, אני בשמחה אפרט בפניו.

אוהד, עשיתם בדיקה מול מה שקורה ב-OECD?

באיזה הקשר?

בקשר לחוזים האישיים.

אנחנו עושים בדיקה מה קורה ב-OECD בחוזים אישיים.

כי למרכז מחקר ומידע אין נתונים כרגע.

אני יודע, מרכז המחקר והמידע דיברו איתי. אנחנו בבדיקה ועשינו בעבר ומצאנו שיש מערכות חינוך, אני לא רוצה - - -

לא, כי אנחנו כל הזמן אומרים: בואו ניצמד למה שקורה ב-OECD, אז בוא תגיד מה קורה שם.

אני אדייק בנושא, ואני יכול לדייק לוועדה בצורה יותר מסודרת, אבל בהחלט במערכות חינוך במדינות ה-OECD יש מנגנוני העסקה גמישים.

- - - הוא עירוני.

יש מנגנון העסקה גמישים, גמישים מאוד. צריך להבין, מנגנון ההעסקה שלנו בתיכונים הוא מאוד קשיח: 24 שעות פרונטליות, שש שעות פרטניות, הנה עכשיו זה יורד, עשר שעות שהייה במבנה כזה עד שעה שלוש וחצי, אם אתה רוצה מעבר, אתה צריך ככה, אם אתה רוצה בלוח חופשות – אלה המון המון פרטים בתפקידים מאוד מסוימים וצריך לתת תגמול מאוד מסוים. אלה המון פרטים שמקשיחים מאוד את גמישות ההעסקה. כל הרעיון של החוזים האישיים זה להגמיש את ההעסקה בחלק מאוד מצומצם, שלא פוגע ביכולת ההתארגנות.

תודה רבה.

חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני לא רוצה לחזור על הדברים, כמה חשוב עתיד הנוער וההשקעה במורים, כדי שיחנכו אותם לדורות הבאים. אני רוצה לקחת אתכם לעולם התוכן שלי, אני ג'ודוק ודיברו על טריבונה, שהשר יושב בטריבונה. כשאתה כצופה רואה קרב, אתה מהצד יכול לראות איזה תרגיל הולך להיות ואתה רוצה שהוא יעשה את התרגיל, כולם צועקים "איפון", "איפון", "סודה", קצת מושגים יפניים. כאן השר לא צריך לשבת בטריבונה, הוא צריך להיות זה שנלחם עבור התלמידים. כל הדיון הזה, אין לו שום משמעות והוא לא יכול להתקדם לשום מקום, כי שוב פעם יושב כאן אוהד וכל החיצים מופנים אליו והוא לא הכתובת. מישהו צריך להילחם עבור החינוך של הילדים – וזה שר החינוך. הוא צריך להיות מספיק אמיץ לעלות לזירה מול סמוטריץ ולעשות אתו את הקרב הפוליטי ולנצח בשביל עתיד הילדים שלנו. זה כל הדיון.

אני ישבתי עם רן ארז שתי פגישות, והוא ירד בשניים, שלושה עיצומים ביחד עם ספיר. אם שר החינוך היה פונה אליו לשבת ולהגיע להסכמות לאור כל המצב הזה, כל האירוע הטראומתי שעברנו, הוא גם היה מגיע להסכמות. לא מדובר באגוז קשה לפיצוח.

עם חוסר הניסיון שיש לי כאן של פחות משנה, הצלחנו להגיע להבנות ביחד עם מועצת הנוער הארצית. גם שר החינוך, היה יכול. מה שהוא צריך לעשות זה לעלות לקרב ולהילחם, ולא להגיד לאוצר שהם מטפלים בנושא. שר החינוך צריך לקחת אחריות על מערכת החינוך ולגרום לכך ששנת הלימודים הבאה תיפתח. אי אפשר לשלוח נציגים, צריך "להיות מנטש", לבוא לקרב ולדעת שגם יכול להיות שהוא יפסיד, כי מה לעשות, סמוטריץ כנראה עכשיו יותר חזק מבחינה פוליטית, אבל לבוא ולהגיד: נלחמתי, עליתי, נפצעתי, אבל נלחמתי, עליתי לקרב - -

הוא לא באירוע.

- - אני לא בטריבונה, אין כאן טריבונות חבר'ה. אתה שר, רבאק – רציתי להגיד: תהיה גבר, ואז יגידו שאני מחפיץ, אבל זאת ממשלה של רוב גברים, אז לפחות תממש את הייעוד שלך, תעלה לקרב, אל תשלח את מועצת הנוער כל פעם להגיד עד כמה זה חשוב ולהגיד שאתה מסכים איתה. יופי שאתה מסכים, רד מהטריבונה, תעלה לקרב ותדאג לעתיד של הילדים שלנו, זהו – זאת השורה התחתונה.

תודה רבה.

עינב דלח, הנהגת ההורים הארצית, בבקשה.

קודם כל תודה, כבוד היושב-ראש. במהלך השבועות האחרונים, אני חושבת שזאת הישיבה השמינית – עברנו כבר שבע ועדות, כולל ועדת ביקורת המדינה. אני שומעת את מה שנאמר פה. קצת לא להאמין, כי אנחנו לפחות ניסינו לקדם בכל דרך שאנחנו יכולים – וכבוד היושב-ראש יודע – לקיים שיח בין הצדדים, ולמה? בגלל שאנחנו רואים את המצוקה של התלמידים. מה שההורים רואים, כנראה שגורמים אחרים מסביב מאוד מאוד מתקשים.

אני רוצה קצת לשתף בעובדות כדי להסביר לכם כמה המצב מזעזע. לפני כשבועיים תלמידת תיכון בתל אביב התאבדה. תלמידי י"ב מהצפון, הדרום והמרכז אומרים בטקסי הסיום שלהם שהם שקופים ולא רואים אותם. תלמידים מפונים שרים שהם לא קיבלו ציונים בגלל נסראללה, כי כשכולם מתעסקים בדברים גדולים, מי בכלל רואה את המצוקות שלהם באירוע הזה?

מנתוני קופת חולים, מחודשים אוקטובר עד דצמבר 2023 בקרב בני נוער היתה עלייה של כ-78% בשיעור הנערים שאובחנו כסובלים מלחץ לעומת החודשים המקבילים בשנה הקודמת, ועלייה של כ-69% בקרב הנערות, ומכלל קופות החולים מדווח על עלייה של 33% מבני הנוער הסובלים מחרדות. אנחנו מדברים על משבר שקורה בשנה הזו, שהיא אחת מהשנים הקשות ביותר – אמרה את זה ספיר, אז אני מאוד מתחברת למה שהיא אמרה, וזה רק מתאר לכם כמה חמור המשבר שבני הנוער חווים.

אני רוצה לקרוא לכם מה אומרת עוה"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד: יש פה מעגלי השפעה חסרי תקדים, כי כולנו בתוך טראומה קולקטיבית, בוודאי הילדים. אלו החודשים שטראומה נערמת על טראומה, הילדים כל הזמן חשופים, כי המלחמה נמשכת, כי יש עדיין חטופים בעזה, כי החיילים מתים ונפצעים, כי יש תקופות מילואים ארוכות של הורים או אחים גדולים. כשילד הוא נפגע טראומה, יש לו את ההורים, המטפלים והמחנכים שיעטפו אותו, אבל פה אין מישהו שהוא מחוץ לטראומה. חשוב להבין, זה לא מדבר רק על צפון, דרום, זה אומר שגם הנוער שנמצא באזור המרכז, עובר שנה מאוד קשה. אנחנו עדיין במצבי משבר מתמשך, אין הספקה.

בשבעה באוקטובר המדינה הפקירה את הילדים והנוער – אי אפשר להתווכח עם זה. אסור להפקיר את הדור הזה בכל מעגלי הפגיעה. אם לא הבנתם, מה שקורה במשבר הזה זה מעגל פגיעה נוסף בילדים, שמתווסף על מעגל הפגיעה שהם חווים בשנה הקשה הזו. בלי מעטפת, נראית החרפה קיצונית של הנתונים על מצבם הרגשי של הילדים והנוער. דיברו פה שזה לא רק ציונים כן או לא, אלא המצב הרגשי המדרדר של הנוער. והנה המשפט עבור כולם כאן, בדגש על בני נוער, מה שהיא אומרת בסוף: אנחנו נמצאים כרגע בקו מאוד דק, שמפריד בין תהום לבין תקומה, וכדי שלא נמשיך להידרדר אל התהום וכדי שתהיה לכולנו תמונת עתיד, אנחנו צריכים שהמדינה תראה אותם. אני שואלת – איך כולם, כל מקבלי ההחלטות, לא רואים את זה?

למה אתם חושבים שאגו ועקרונות, וסליחה כי כל מה שדובר פה, אפילו לא מדבר על שכר, הוא מדבר על עקרונות בלבד, יותר חשובים מהנפש של הילדים ומהחיים שלהם? כבר שנתיים הם לא יוצאים לטיולים כדי לאוורר את הנפש שלהם; לא ניתן לקיים ימי שיח עם ההורים שלהם במערכת החינוך בעקבות העיצומים, כי יש בעיה שאי אפשר לפגוש את ההורים, אז אי אפשר לדבר רגע על המצוקה של הילדים קצת יותר פרסונלית, הרי הם לא מקבלים ציוני בגרות, אבל הם קרעו את עצמם במהלך השנה הזו כדי לקבל ציונים טובים, כדי להצליח להגיע לבגרות, והם גם לא מקבלים בסוף תעודה. אגב, הם עוברים מה שאף אחד פה בחדר – אף אחד פה בחדר לא עבר כשהוא או היא היו נער או נערה; הם עוברים השנה, כי הם עוברים מלחמה, הם עוברים שנתיים מאוד מאוד קשות של עיצומים.

קורונה.

אבל כולם פה יודעים יותר טוב מהם מה הם צריכים.

אני חייבת לומר שאנחנו קיימנו לא מעט שיחות בתקופה האחרונה. המשרד ראה את המצוקה, אני חייבת לומר את זה, יש דברים שצריך לומר אותם. הארגון היה מוכן לקחת צעד לקראתנו, הוא גם עזר לנו בנושא הציונים והקל בשלב מסוים בנושא הציונים, אבל האוצר שלא מבין לדעתי מה קראתי עכשיו, או את המצוקות הנוראות וכמה מעגלי ההשפעה האלה הם קריטיים, הוא בסוף אומר לא.

הוא לא פה.

הוא יודע את זה, כי אני אישית התקשרתי אליו בטלפון להגיד לו את זה, כשהוא אמר את ה"לא". הוא אמר לא, כמו שהוא בקלות יכול היה להגיד את הכן; ואגב, אני אפילו לא מדברת על החוזה עצמו, אנחנו דיברנו על תהליך מקדים, שאפשר היה בעזרתו לשבת ולנהל במשך חודש וחצי הקרובים משא ומתן עיקש בשביל לפתור את האירוע הזה, את הפארסה הזו. משרד האוצר בחר להגיב, כפי שהוא בחר להגיב, ולא מתקיים הדיון שאנחנו ציפינו שיתקיים, והתלמידים לא קיבלו בסוף את התעודות, שהיה מאוד מאוד חשוב שהם יקבלו אותן, וזה על אף שהצדדים עוד איכשהו הצליחו להבנה בעניין הזה.

יש אפשרות לפתור את המשבר הזה. בתקופה שיש משברים כל כך קשים במדינה, כל כך קשים, איך בסוף משבר כזה – שאגב, באמת ביחס לשאר המשברים אמור להיות כל כך פשוט לפתרון – לא מצליחים לפתור אותו? יש אפשרות להביא את הצדדים בנפש חפצה, הם כבר נעתרו לזה, לשבת ולדבר. האוצר עצר את ההתקדמות הזו.

ילדי החינוך הממלכתי – ואני אומרת בצורה מאוד ברורה – מופקרים, הנוער בחינוך הממלכתי מופקר. אגב, בקצב הזה גם במאה הקרובה אנחנו נשב ואנחנו נדבר על עקרונות, ובינתיים אנחנו נתרגל למערכת חינוך חדשה, שבה ילדים לא מקבלים ציונים, הם לא מקבלים תעודות, הם לא יוצאים לטיולים, כי זה מה שיקרה. אם ימשיכו להתנהל סביב עקרונות ולא יבינו שצריך לסגור את המשבר הזה – ואגב, שוב אני אומרת, אפשר ואני גם אוסיף ואומר, שמתוך כל השיחות שאנחנו מקיימים עם הצדדים גם לא צריך לזה חודש וחצי; אפשר בשבועיים לסגור את המשבר הזה, בשבועיים.

כבוד היושב-ראש, אנחנו מבקשים שלושה דברים מהוועדה הזו: אחד, איפה המרכז לשלטון מקומי? איפה הוא?

הם נמצאים פה בזום.

לא, איפה הוא בתוך התהליך הזה – איפה הוא? הם בסוף המעסיקים, אני רוצה להזכיר שהם המעסיקים. איפה הם בתוך התהליך הזה? למה אנחנו לא שומעים אותם? למה לא רואים אותם? למה הם לא נכנסים לתוך התהליך הזה ומפסיקים לשבת, בצד אולי? איפה פרוייקטור מטעם המדינה? הישיבה הזו היא ישיבה על משבר בחינוך העל-יסודי. כשיש משבר, צריך להיות פרוייקטור או גורם מתכלל, כשכבר שנתיים יודעים שהמשבר הזה מתקיים כדי לעזור לפתור אותו. אגב, אני מסכימה עם חבר הכנסת ירון לוי. אם אנחנו הצלחנו להגיע להבנות - -

עינב, להתכנס.

- - והם הצליחו להגיע להבנות, אם פרוייקטור ייכנס ויתנו לו את הסמכות לקבל החלטות, אפשר יהיה להגיע לזה. אגב, אנחנו ביקשנו כבר פעמיים, שלוש ממשרד ראש הממשלה, מהנציגים שישבו כאן בוועדות, שיהיה מישהו מטעמו עם סמכות – וזה עדיין לא קרה.

דבר שלישי, אנחנו דורשים שעד אמצע אוגוסט לכל היותר ייחתם הסכם. שהצדדים ייפגשו כל יום במשך חודש שלם, כי לא צריך אפילו את זה בשביל זה, ושיסגרו הסכם. בהקשר הזה, אני רוצה רגע לומר בהקשר הזה – כי אוהד הלך – שאם ההסכם הזה לא ייסגר, כי התחושה היא שהאוצר יודע ורק הוא יודע איך סוגרים הסכמים כאלה, אז שיפסיקו להגיד פעם אחר פעם שרק הם מבינים איך לנהל משבר, כי משא ומתן צריך לדעת לנהל. אם יש בעיה ולא יודעים לנהל את המשבר הזה, שמישהו אחר ייקח את המושכות וינהל אותו כדי לסיים את זה, כדי שהאחד בספטמבר ייפתח כמו שצריך ושעד אמצע אוגוסט יסגרו את החוזה הזה. תודה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, יש ממש תחושה שלא אכפת להם – פשוט לא אכפת להם.

בסדר, הדברים שלך נשמעו מקודם.

מרכז השלטון המקומי, בבקשה מיכל מנקס, סמנכ"לית חינוך וחברה.

בוקר טוב, אני מקשיבה רוב קשב מתחילת הדיון. אני גם שותפה לחלק מהדיונים, על אף שהאמונה על כך היא חגית מגן, שנמצאת אתנו גם בזום. אני תוהה אם כולם צודקים וכולם כל כך בסדר, איך הגענו למצב הזה. אנחנו המעסיקים של המורים, אנחנו היינו שותפים ואנחנו שותפים מתחילת הדרך. ההסכם הזה לא נחתם כבר לא מ-31 באוגוסט האחרון, הוא פתוח כבר הרבה מאוד זמן. אני חושבת שמה שצריך כרגע לעשות, כמו שאמר השר, זה להסתכל קדימה. אני יודעת שנקבעו ישיבות עבודה, אבל פרטי הפרטים שייסגרו בחדר, והם בוודאי לא לשיח כאן בפורום הזה, פרטי הפרטים עוד צריכים להידון.

מעבר לפרטים הקטנים, יש את הסוגיה העקרונית, וגם היא ככל שאני מבינה, לא תיפתר כאן ועכשיו. אני כן רואה שיש נכונות להידברות, אני כן חושבת שאנחנו עושים הכול עבור – קודם כל המורים, באמת צריך להצדיע להם, כל שאר הדברים הם, אני לא בטוחה אם הם המושא או הנשוא של העניין. אם לא יהיו לנו מורים במערכת, עזבו כבר טובים, לא טובים – מורים לא מוכנים להישאר, מורים לא הולכים ללמוד את המקצוע. והיה ומגיעים כבר ועושים, באמת בחזקת טובה שהם מוכנים לא להמשיך למקור או לתואר שני וכן מוכנים לנסות ולהתנסות, הם בורחים.

אני רוצה לומר פה, הם בורחים לא רק בגלל השכר. אמר יושב-ראש ארגון המורים, ובצדק, על תנאי העבודה של המורים – לא רק השולחן והכיסא, גם ההתעמרות שיש במורים, גם ההתערבויות שיש והציפיות.

אז שכל אחד שגם מטיף למה האחר לא עושה יסתכל פנימה אליו ויראה מה חלקו לתרומה הזו. לשבת ולדרוש, גם אנחנו יודעים.

בשורה התחתונה, אנחנו מצדיעים למורים ומוקירים אותם. אנחנו בבעיה קשה של עזיבה של מורים בצד אחד; ומהצד השני, חוסר יכולת לגייס מורים. זאת אומרת שבראש ובראשונה אנחנו צריכים להטיב עם התנאים של המורים שכיום במערכת – גם כי מגיע להם, אנחנו לא עושים פה טובה לאף אחד, מכל הסיבות שנאמרו כאן ואלה שלא. אני גם יודעת, שומעת ומכירה את דרכו של הארגון, שלעולם לא יכשיל מהלך שיש בו בכדי להטיב עם המערכת, שלא פוגע במורים. לכן אני מאמינה שאפשר להגיע להסכמים. אני אשמח מאוד שזה לא יקרה ב-31 באוגוסט, אלא ייפתר קודם. מרכז השלטון המקומי, כל הצוות המקצועי והעומד בראשו, עושים הכול כדי - - -

סליחה שאני מתערב, אבל תגידי מה השלטון המקומי עושה? מתי השלטון המקומי דפק למשרד האוצר ולשר האוצר על השולחן? באמת אמרת דברים מאוד יפים, אני מזדהה עם כל מה שאמרת. אני מבקש בבקשה לדעת תכל'ס, מה אתם עושים? כי התלמידים מסתובבים בערים שלכם, ואתם חלק מנושאי האחריות, כולל אותי, גם אני כמחוקק נושא באחריות שזה לא נפתר.

אני לא בורחת מאחריות. נהפוך הוא וכפי שאמרת, התלמידים הם תושבים שלנו, ובצר להם הם לא באים לשר החינוך או למשרד החינוך, אלא לראש הרשות, ואנחנו גם מספקים את הפתרונות.

אז מיכל, מה עשיתם?

גברתי, מה עשיתם? הלכתם לשר האוצר? הלכתם ליושב-ראש ההסתדרות? גייסתם את קברניטי - - -

השאלה שלך הובהרה, בוא ניתן לה לענות. מיכל, אם אפשר לענות לשאלתו של חבר הכנסת מיקי לוי.

בהחלט, קודם כל אנחנו כן חותמים על ההסכם, אם כבר דובר על הדבר הזה. ככאלה, אנחנו נמצאים מהיום הראשון בקשר רציף עם כל הנוגעים בדבר: האוצר, אגף השכר, אגף התקציבים, ארגון המורים. אנחנו בקשר עם ההורים ועם מועצת התלמידים. אנחנו נמצאים בכל הדיונים וגם יוזמים כאלה. מה עשינו? מה דרשנו? אנחנו ממש לא איכנס לפרטי המשא ומתן.

הם הופיעו השלטון המקומי?

מיכל, לא נעים לי להגיד – ואת יודעת כמה אני מעריך אותך – אבל יש לי תחושה, שזה לא השלטון המקומי מדבר, אתם כאילו מגיעים מהאו"ם, בכלל לא קשורים לאירוע.

ממש לא, ממש לא.

קצת בדקנו, ומצאנו שאתם נפקדים מהאירוע, כמו שר החינוך. צר לי להגיד את זה, אתם נפקדים מהאירוע.

סליחה, אתה מוציא דברים מהקשרם וגם לא מדייק. אל"ף, אפשר לשאול פה את הנוכחים הקשורים בעניין.

זהו, ששאלתי – לא ראו אתכם.

נמצא נציג האוצר וגם - - -

חגית נמצאת בישיבות.

את, חגית – לא יודע מי – נמצאת בישיבות, אבל בעיקרון ראש השלטון המקומי, אגף החינוך, צריך לדפוק על השולחן של שר האוצר. אתם צריכים להיות חלק מהפאזל הזה וללכת איתם לישיבות שם, אתם המעסיק.

אבל אנחנו שם, אנחנו שם.

תודה מיכל.

אורית סומר, בבקשה, מארגון מנהלים.

אני מנהלת של תיכון קשת בירושלים, לפני זה ניהלתי בית ספר יסודי ברמלה. אני נציגה פה של ארגון מנהיגים, שהוא ארגון של מנהלים.

חבר הכנסת מיקי לוי אמר קודם שיש סוסים שעובדים קשה במערכת, ואני רוצה להגיד שהסוס הזה עומד לקרוס, הסוס הזה בסוף ימות. אני מדברת כמנהלת, ואני מרגישה שזה קול שמאוד חסר פה בתוך כל הדברים החשובים שנאמרו והרבה אנשים אמרו פה לפניי, שזאת סיטואציה שחייבת כבר להיפתר. אני רוצה להגיד שאני מרגישה שהדימוי הכי טוב לתפקיד שלי בהקשרים האלה זה שאני צריכה להיות וילון קטיפה עבה, שיחצוץ בין כל הבלגן שמאחורה וינסה לאפשר לבתי הספר לתפקד. הווילון הזה צריך לחצוץ לא רק על הסיטואציה המורכבת, הלוואי שהיינו נפגשים פה כדי לדבר על אתגרי השעה, על אתגרי החינוך ועל אתגרי הדור, יש לי הרבה מה להגיד על זה; אנחנו נפגשים לדבר על הבסיס שבו אפשר להצמיח אנשים – על כבוד, על אמון, על יציבות, זה בסיס בשביל שמישהו יצמח, תלמידים, מורים וחברה, והדבר הזה כל כך חסר. אנחנו מתמודדים לא רק עם הסיטואציה הזאת של העיצומים; אנחנו מתמודדים עם המון הנחיות ורפורמות שנוחתות – ואני רוצה להגיד שאני מכוונת את הדברים שלי בעיקר אל משרד החינוך, מבחינתי הם הכתובת שלי, ומעל משרד החינוך הממשלה והכנסת. אני רוצה לתרום את הקול של המנהלים ואני רוצה לבקש, שנוכל להיות חלק מכל הדיון הזה ומהפתרון הזה, בין הדברים שאמרו משרד האוצר וארגון המורים ומשרד החינוך.

אנחנו מתמודדים בשנים האחרונות עם רפורמת החינוך המיוחד, הבדלים בין רפורמות, לוח חופשות שנה ששונה, שינוי בהסכם שכר הסייעות, מבנה העסקה שלפני שבועיים פתאום יצא איזה מסמך – ואלה רק כמה דוגמאות מדברים שנוחתים משום מקום, אנחנו צריכים איכשהו לעכל אותם, בלי שאף אחד יודע מה המשמעות שלהם, ואם באמת מישהו יתייחס אליהם ברצינות. הם פתאום הופכים לאיזו מציאות, הם לא מחוברים אחד לשני מבחינת הפרטים, ואנחנו צריכים לגרום לדבר הזה לעבוד.

דיברו על זה שאין מורים או שאנחנו קולטים מורים – אני עכשיו נמצאת באיזה משא ומתן עם מדריך לחשיבה מתמטית, בתקווה שהוא יסכים אחרי שנה, שנתיים לצאת לתעודת הוראה. אני עובדת עם סמינרים למורים, שמתקשים לגייס מורים, ואני זוכה להיות בבית ספר שיש בו צוות מורים וחדר מורים מהטובים בעיר, אם לא בארץ, ואף אחד לא מוכן לשבת על כיסא מסביב לשולחן ההנהלה. אף אחד לא יכול לשאת את הטרלללה הזאת של תפקוד. הדברים שגוזלים ממני שינה – יש לי בעיות עם תלמידים ויש לי בעיות עם הורים, ודיברו פה על אתגרי השעה והאתגרים הרגשיים, וכולנו אגב, מלבד העובדה שאנחנו מנהלים ומורים, גם הורים וגם אזרחים וסובלים מכל הדבר הזה.

אבל הדבר שמדיר שינה בעיניי זה שחלק אדיר מההחלטות שאני צריכה לקבל, זה שאני צריכה לקבל בתנאי אי ודאות. אני המנהלת צריכה לקחת סיכון כשאני הולכת לישון, האם הדבר הזה שאני עכשיו מדברת עם המדריך הזה להוראה מתמטית, בכלל יש לו כיסוי, יהיה לו כיסוי, תיפתח השנה, לא תיפתח השנה. אי אפשר לדבר על מערכת שאמורה לעסוק בחינוך ובהצמחת אנשים בתנאים של אי ודאות, של חוסר כבוד, של חוסר אמון.

אני לא רוצה להוציא מילה – לא על חדשנות חינוכית ולא על המאה ה-21, אלא אני מדברת על הבסיס של הבסיס של הבסיס. אני מבקשת שיישמע קולם של המנהלים, שאני חושבת שיכול להיות מפתח לחילוץ כמה מהסוגיות פה, וייקחו אותו בחשבון גם כמרכיב בשיקולים וגם כמרכיב בחלק מהפתרון.

אני רוצה לסיים בדברים של אייל קמינקא, שנפגשנו איתו השנה, אבא של סגן ינאי קמינקא, זכרונו לברכה, שנהרג בזיקים בשבעה באוקטובר. הוא אמר לנו משפט שליווה את ינאי קמינקא היה: כשצופים בי, אני נהיה צפוי, וכשרואים אותי אני נהיה ראוי. אנחנו הפכנו להיות משהו שצופים בו, וכל אחד פה מסביב לשולחן עושה את התפקיד שמצופה ממנו. אני מבקשת שנפקח עיניים ותראו אותנו – תראו אותנו, המנהלים, המורים, התלמידים, ואז אולי נוכל להתחיל להיות ראויים לכל המשימה האדירה הזאת, שהחברה בישראל הטילה עלינו.

חבר הכנסת טייב, משפט אחד: יש לנו מחסור של 1,000 מנהלים.

חברים, אני יודע, זה לא נושא הדיון כרגע.

זה פשוט נושא קריטי לדיון, שהם הוזנחו. חבר הכנסת טייב, הם הוזנחו על ידי ארגון, שמתיימר לייצג אותם - - -

זה לא יעזור, אנחנו עכשיו מתווכחים על משהו שהוא לא רלוונטי. אני חייב לנעול את הדיון, כי המליאה נפתחת.

אבל סליחה, רגע - - -

נתתי לאימהות בחזית לדבר.

אבל אני לא איתן, אני לא איתן. לי חשוב מאוד להשמיע קול של מורים, שלא מיוצגים דווקא על ידי ארגון המורים, שמחכים כבר שיהיה שינוי, שיתנו לנו גמישות, שיתנו לנו אפשרות לבחור את תנאי ההעסקה שלנו, ואם תנאי ההעסקה שלנו כל כך גרועים, תנו לנו לבחור – אם נרצה נלך לארגון המורים או שנבחר העסקה אישית.

למה ההצגה הזאת עכשיו? למה?

זאת המורה היחידה - - -

אבל אתם עושים פוליטיקה עלינו, אתם עושים עלינו ויכוחים. תודה רבה לשניכם שנשארתם עד הסוף, אבל היו פה חברי כנסת שבאו, אמרו: בואו נבטל את ההסכם, בואו נבטל חוזים אישיים וככה נחתום. יופי, זאת הדרך הכי לא חינוכית לא לטפל בבעיה, לא להקשיב לקול של המורים, לא לעשות חינוך.

אני נתתי תעודות לכל תלמיד, לא כתבתי 9, לא כתבתי 7, לכל תלמיד כתבתי מכתב אישי גמיש משלו, וככה צריך להיות למורים. אני הייתי יכולה לעצור באמצע התעודות, כי זה היה ה-18 ש"ש שנתנו לי במשך המחצית. מפה והלאה, כבר לא נותנים לי שכר, אבל אני עשיתי את זה מרצון טוב.

תודה רבה. אני חייב לנעול את הדיון, אני מתנצל.

אבל הרצון הטוב הזה נגמר ולא יישארו מורים.

שיתנו לנו גמישות, אפשר לבחור את תנאי ההעסקה שלנו כל כך גרועים, תנו לנו לבחור או שנבחר העסקה אישית. אבל אתם עושים עלינו פוליטיקה, ו8יכוחים, נשארתם עד הסוף אבל היו חברי כנסת בואו נבטל חוזים אישיים וככה נחתום. זאת הדרך הכי לא חינוכית, לא להקשיב לקול של העובדים. אני נתתי תעודות לכל תלמיד, לכל תלמידי מכתב גמיש שלו, וככה צריך להיות למורים. באמצע התעודות, כי זה היה שנתנו לי. מפה והלאה, כבר לא נותנים לי שכר, אבל עשיתי את זה מרצון טוב, אבל הרצון הטוב הזה נגמר ולא יישארו מורים.

את מתפרצת לדיון, זה גם לא חינוכי.

תודה רבה.

הוועדה מודה לשר החינוך, יואב קיש, לרן ארז יושב-ראש ארגון המורים - -

למה אתה מודה לו? הוא לא פה.

גברתי, את רוצה להמשיך להתפרץ? תודה רבה.

- - ולכל המשתתפים בדיון, כולל לאימהות בחזית. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, ומתפללת ומקווה להחזרתם בשלום ובמהרה של כלל החטופים והחללים, כלל החטופים והחללים.

הוועדה דורשת את הפסקת הפגיעה במורים. הוועדה לא תסכים ששכר המורים ייפגע שוב. הוועדה דורשת את הפסקת הפגיעה בתלמידים. התלמידים האלה נפגעו כבר מספר שנים: שנות קורונה, מלחמה, יש להם מספיק חסכים – אם זה בחומר לימודים, בטיולים שלא יצאו, בפגיעה חברתית. אסור שהפגיעה הזאת תימשך.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך, משרד האוצר, מרכז השלטון המקומי וארגוני המורים להתכנס מידית למשא ומתן אינטנסיבי כדי לסיים את המשא ומתן וכדי ששנת הלימודים תשפ"ה תחל כסדרה באחד בספטמבר. הוועדה לא מוכנה שיתקיים מצב של שביתת מורים בתחילת שנה.

הוועדה דורשת ממשרד האוצר להעביר לה סקירה ממנגנוני העסקה של מורים במדינות ה-OECD תוך שבועיים מהיום. אם בעוד שבועיים מהיום לא יוקפאו הקיצוצים בשכר המורים ולא ישוחררו הציונים לתלמידים – אני מדבר אל שני הצדדים – הוועדה תתכנס להצבעה על מסקנותיה, כפי שביקש חבר הכנסת גלעד קריב, ואני מקבל את ההצעה שלו ואומר לכם שמסקנות הוועדה יהיו כואבות לשני הצדדים.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.