פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



39
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
01/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 133
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, כ"ה בסיון התשפ"ד (01 ביולי 2024), שעה 12:04

הפיקוח על המחירים בענף המזון - דוח שנתי 2024
חלקו של הדיון יוקדש גם לנושא הביטחון התזונתי

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר

אחמד טיבי
יסמין פרידמן
מטי צרפתי הרכבי

עפרי אשל - רפרנטית פיננסים, אגף תקציבים, משרד האוצר

אורי כץ - לשכה משפטית, משרד האוצר

ד"ר יונתן בצלאל - סמנכ"ל תקציב והמפקח על המחירים, משרד הכלכלה והתעשייה

ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי - סגנית מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות

פרופ' רוני סטריאר - יו"ר המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ארז אוסמן - מנהל אגף כלכלה וסטטיסטיקה, משרד החקלאות וביטחון המזון

צחי סעד - מנהל החטיבה, משרד מבקר במדינה

אלי מרדר - מבקר, משרד מבקר המדינה

משה לאו - ראש צוות מזון וקמעונאות, רשות התחרות

חן שופן - כלכלנית, רשות התחרות

דן פישר - סגן מנהל תחום מדד המחירים לצרכן, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אניטה יצחק - סגנית הממונה וראש אגף חקירות ומודיעין, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן

שרון מאיר - מנכ"לית, המועצה הישראלית לצרכנות

ד"ר דורית אדלר - נשיאה, הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא

אביב חצבני - מנהל איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים בישראל

אוהד חיל - מנהל לקוח, איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים בישראל

דודי מנביץ - איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים בישראל

איתי אטר - עמית בכיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

עמיר עופר - מנהל ענף המזון, איגוד לשכות המסחר

יפעת חיים - פעילה, רשת לחיים בכבוד

אלי שלום סתוי - יו"ר, פורום מזון ומכולת לביטחון תזונתי בישראל

בקי כהן-קשת - הפורום למאבק בעוני

הילה סעדיה - מנהלת קידום מדיניות, פתחון לב

נועה זלצמן - מנהלת תחום צרכנות, לובי 99

בת-אור הופמן - מנהלת מדור תקינה, רשות ההסתדרות לצרכנות, הסתדרות העובדים הכללית החדשה

בועז גור - מנהל המחלקה הציבורית, פורום ארלוזורוב

גל רקובר - חוקר, פורום ארלוזורוב

פרופ' חגי לוין - יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור

שמעון אור - דוד של אבינתן אור שחטוף בעזה

רחל קלרמן - דודה של איתן מור שחטוף בעזה

גיל דיקמן - בן דוד של כרמל גת שחטופה בעזה

אבישג לוי - בת דודה של אליה כהן שחטוף בעזה

רעות פינקלשטיין - אחות של רס"ן שי שמריז שנפל בקרב

אלקנה ויצן - אח של רס"ר עמיחי ויצן שנפל בקרב

חנה כהן - דודה של ענבר היימן שנחטפה לעזה ונרצחה

טלי גווילי - אימא של רס"ל רן גווילי שנפל בקרב וגופתו מוחזקת בעזה

יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ שחטוף בעזה ושל יוכבד ששוחררה מהשבי

דני אלגרט - אח של איציק אלגרט שחטוף בעזה

פלורינה הלמן לוין

נועם כהן, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הפיקוח על המחירים בענף המזון - דוח שנתי 2024

שלום לכולם, צוהריים טובים. יש כאן ריבוי משתתפים, אני אשתדל לתת לכולם לדבר. אני כדרכי בקודש מאפשר כמעט לכולם לדבר, 99%, אני גם מבקש מהמשפחות היקרות איתנו, אני אתן לכולם, אין אצלי דבר כזה. אבל בבקשה לא להאריך כי יש דיון מאוד מאוד מאוד חשוב על יוקר המחייה ועם כל הצער ומה שאנחנו נמצאים בו, צריך גם כן לעבוד, אין לנו ברירה אחרת.

היום יום שני, כ"ה בסיוון תשפ"ד, היום ה-269 למלחמה, 120 חטופים עדיין בשבי מרצחי החמאס. 120 חטופים, זה בדיוק מתאים למספר של 120 חברי כנסת. שערו בנפשכם אם 120 חברי כנסת היו בשבי מפלצות החמאס, איך הבניין הזה היה מתנהג, מה הוא היה אומר, איך היו מחליפים, והכול בתוך הזוועה של תעלות ומנהרות עזה. אמרתי את דעתי בעבר, צריך להחזיר אותם מיד הביתה, אני לא מסתתר. מחירים הם מחירים כבדים שמדינת ישראל ועם ישראל שילם עד עתה, בגדנו בהם פעם נוספת, צריך להחזיר אותם מיד הביתה, מיד. 120 חברי כנסת, 120 חטופים, אם היה אפשר להחליף, היינו רואים איך היה שער החליפין הזה מתקיים ואיך הבניין הזה היה מתנהג.

ראשון הדוברים מהמשפחות, שמעון אור, בבקשה.

שלום, אני דוד של אבינתן אור שנחטף לעזה יחד עם נועה ארגמני. את נועה אתם יודעים שהחזירו, אבל את אבינתן לא. התמונה פה זו תמונה כי אנחנו אותן משפחות, אז זה לא משנה איזו תמונה יש, אנחנו ביחד. אני רוצה לדבר על נושא שנקרא עקביות, לא לדבר סתם אלא לומר שאם הממשלה – ואתה לא בממשלה הזאת – - -

לצערי.

- - קבעה שהיא רוצה להחזיר את החטופים דרך השתלטות על עזה ומיגור של החמאס, הדברים חייבים להיות בצורה מוחלטת וברורה. אם אנחנו מדברים על החזרת החטופים דרך מיגור החמאס, זה אומר שמדינת ישראל חייבת ליצור משילות על עזה כי המשילות הזאת היא היחידה שתגרום בצורה שהממשלה החליטה לעזתים להבין שאין להם למה להחזיק את החטופים.

ותאר לעצמך, יושב הראש, שמשחררים את אחד ממשתפי הפעולה והמארגנים של החטופים בתוך בית חולים שיפא, המנהל של בית החולים. כשמשחררים אותו, מה חושבים העזתים? מי הולך להיות ביום שאחרי? האם ישראל או החמאס? אם אני מנסה לחשוב כמו עזתי ממוצע, אז אני אומר, אם המנהל חוזר חזרה אלינו ומסמן וי, אז סימן שהחמאס הולך להיות ביום שאחרי. ואם הוא הולך להיות ביום שאחרי, אין לי סיבה לשחרר את החטופים שנמצאים אצלי בבית – כמו שנועה ארגמני הייתה בתוך משפחה נורמטיבית, לא עם בנדנה פה של חמאס – אין לי למה להחזיר את החטופים. יותר מזה, אם אני מחזיר את החטופים או אני נותן איזה שהוא מידע עליהם, יבולע לי מהחמאס, אבל אם אני מחזיק אותם, אני אקבל מהחמאס את מה שמגיע לי.

ואנחנו רוצים פה לפנות, אני לא יודע כמה יש לך השפעה בעניין כי אתה באופוזיציה, ולומר לראש ממשלת ישראל, אם אתה הולך לדרך מסוימת, תעשה אותה עד הסוף. אז מבצעים צבאיים זו דרך, זה אמצעי, אבל לא מטרה. המטרה היא דרך האמצעים הצבאיים לגרום לכך שהעזתים יבינו שביום שאחרי יש את מדינת ישראל, לפחות עד החזרת החטופים.

אחר כך, אזרחי מדינת ישראל יעשו בחירות מה לעשות הלאה, אבל לפחות שבשנה-שנתיים הקרובות, להחזיר את החטופים, החיים והמתים, והמתים, תכף אנחנו נשמע גם על המתים. אנחנו צריכים שהעזתים יתייאשו מהחזקת החטופים. שחרור מנהל שיפא לא תורם לייאוש הזה, הפוך, הוא תורם לחיזוק של החמאס. ייאוש של החמאס, של העזתים מהיום שאחרי זה רק אם אנחנו נהיה עקביים בתחום הזה ובנושא הזה.

אנחנו מבקשים, גם אם אתה נמצא באופוזיציה, אבל אתה יש לך קשר עם אנשים בקואליציה וראש הממשלה, להגיד לו, לפחות תלך בדרך שהצעת בצורה ברורה ועקבית. תודה רבה.

תודה רבה. קצר, קולע, חודר, ברור, קשה, לא פשוט. לצערי, יש כאן כמה חברי כנסת רק מהאופוזיציה, דיון כזה חשוב ביוקר המחייה שקשור לכל אזרחי מדינת ישראל, אני מוצא את עצמי מנהל אותו עם חברת הכנסת צרפתי.

רחל, בבקשה.

רחל קלרמן, דודה של איתן מור שנחטף מהמסיבה בנובה. אנחנו גם פה היום באמת, הוא נחטף ואנחנו יודעים שהוא הוחזק במבנים ציבוריים, שמענו את זה. אנחנו לא יודעים כמובן איפה הוא עכשיו ועדיין משחררים מנהלים של מבנים ציבוריים שהחזיקו אותו ואנחנו נותנים להם עוד ועוד מחוות ועוד ועוד דברים, אם זה סיוע הומניטרי או כל דבר כזה, ואני לא מבינה איך בזה אנחנו יכולים להתקדם לשחרור שלהם.

גם אם אדוני השר אומר לתת הכול, הם לא רוצים לקחת הכול, אז איך הם ירצו לקחת הכול, איך הם ירצו בכלל לעשות עסקה? בואו, ברור שאנחנו גם לא יכולים לתת הכול, אני לא יודעת מה זה אומר, הכול. אבל איך אנחנו יכולים להתקדם לעסקה הגיונית בהתנהלות שאנחנו לא לוחצים עליהם חזק מאוד מאוד? מה יגרום להם להחזיר לנו את החטופים עכשיו? מה מדינת ישראל עושה כרגע כדי להחזיר את החטופים עכשיו? ראינו כבר בעסקה הקודמת שהיה לחץ, גם עולמי כי היו נשים וילדים וגם לחץ צבאי מאוד מאוד חזק שהם היו צריכים את האוויר הזה ולכן הם רדפו אחרינו לעשות עסקה. ועכשיו אנחנו אומרים בואו, בואו, ורודפים אחריהם ואנחנו רק נרצה לתת לכם הכול, אז מה יגרום להם? מה יגרום להם לבוא?

אנחנו רואים שכבר חודשים רבים הם מורחים אותנו שוב ושוב ושוב ולא מוכנים לחתום על עסקה, אז איך בעצם אנחנו יכולים לבוא, בלי לחץ צבאי מוגבר, מה יגרום להם לחתום על העסקה? אנחנו מבקשים את הדבר הזה, שימשיך לחץ צבאי חזק מאוד מאוד, לחץ עולמי אנחנו מנסים, אין לנו כל כך השפעה על זה, אנחנו מנסים, כדי שיהיה משהו שיכריח אותם, כי לרצות, הם לא רוצים לעשות את זה. אז שיהיה משהו שיכריח אותם לעשות את זה כדי שנראה את החטופים, גם את איתן וגם את ענבר וגם את איתן הורן, כל מי שנמצא פה, כל החטופים כמה שיותר מהר.

תודה רבה לך. גיל, בבקשה.

שלום, כבוד יו"ר הוועדה. אני אנסה לקצר. גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת שחטופה בעזה כבר 269 ימים. אני לא מאמין שאנחנו שוב במועד הזה שבו אתם תכף יוצאים שוב לפגרה, אני לא מצליח להבין את זה. לחטופים בעזה אין פגרה, לאנשי המילואים אין פגרה, ללוחמים ולמשפחות שלהם, למשפחות השכולות, למפונים אין פגרה, ורק ל-120 חברי כנסת יש פגרה.

לא מדויק אבל, אני אגיד.

מה לא מדויק?

אני אגיד לך. הוועדה לביקורת המדינה, כמו שבפעם הקודמת המשיכה לעבוד ואתה יודע כי באת אליי.

נכון.

אין פגרה. אנחנו נמשיך לעבוד, לקיים את הדיונים כמיטב יכולתנו. חברי סיעתי ממשיכים לעבוד, להופיע, להסתובב. אנחנו עובדים, אני חושב, אני אישית לא נוסע לחוץ לארץ, לא הולך לסרטים, לא הולך לתיאטרון, לא מגיע עם עניבה לפרלמנט כי אני אישית לא יכול, אני לוקח את זה ללב.

אני מאוד מודה לך, אני לא יודע מה אנחנו יכולים לעשות כדי שלא רק בוועדות הספציפיות של מי שמטוב ליבו בוחר לא לצאת לפגרה, אלא בכל הוועדות ובכל הדיונים לא תהיה פגרה. כי זה בלתי נתפס של-120 חטופים אין חופש כבר תשעה חודשים ו-120 חברי כנסת, בסוף, כן, יוצאים לפגרה מדיוני המליאה, אנחנו יודעים את זה, זה נכון. וגם זו לא חובתם לבוא, הם באים מטוב ליבם בשלב הזה כי כביכול הם אמורים להיות בפגרה.

זה לא טוב ליבם, זה צורך.

ברור שיש צורך.

צורך שלי לבוא ולעבוד כדי למצות את כל המהלכים גם בתוך העבודה וגם למצות את המהלכים מול המלחמה, מול החטופים, כל מה שאפשר לתרום.

כרגע המצב הוא שאנחנו יודעים שיהיו חברי כנסת שיסעו לחו"ל בתקופה הזאת. אתה לא, אני מבין, יהיו הרבה חברי כנסת שיסעו לחו"ל. ב-7 באוקטובר 2024 הכנסת תהיה בפגרה. ממש כמו שב-7 באוקטובר 2023 הפקירו את האנשים האלה, ב-7 באוקטובר 2024 שוב הכנסת לא תהיה שם ונבחרי הציבור שלנו לא יהיו שם. אזרחי ישראל אגב יהיו שם, אבל המקום הזה, הבית הזה כבית לא יהיה, וזה דבר מופרך. אנחנו באנו ודרשנו: אין עסקה – אין פגרה. אין עסקה – אין פגרה.

אם אתם רוצים לצאת לפגרה, לכו על זה, אבל לפחות תביאו עסקה, תשחררו את החטופים, זה הדבר הבסיסי לעשות. ואנחנו שומעים, אני חוזר על מה שנאמר כאן, אבל זה פשוט לא ייאמן. שוחררו עצורים היום וכולם מסירים מזה אחריות, כולם. עכשיו, הטיעון שאנחנו מקבלים ללמה הם שוחררו זה כי אין מקום בבתי הכלא. זה נשמע כמו שטויות, אבל גם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר קיבל תקציב של חצי מיליארד שקל לדאוג לעניין הזה. איפה המקומות האלה? עכשיו הוא מסיר אחריות ומעביר אותה לכל מקום.

ומה שקורה זה שבסופו של דבר, האנשים שסירבו לשחרר אסירים כדי לקבל חטופים בחזרה פשוט משחררים עצורים בלי שום תמורה. זה מה שקורה עם כל הדברים שאנחנו עושים במלחמה הזאת. כל הזמן אומרים לנו, אנחנו נפעיל את הלחץ ואנחנו לא נשחרר אף אחד ואנחנו בסוף שומטים את כל הקלפים שלנו ולא מקבלים שום דבר בחזרה. החטופים הם בתחתית סדר העדיפויות, בתחתית. ואני יודע שזה לא בידיים שלך, אבל אנחנו כאן בוועדה לביקורת המדינה ואנחנו מדברים על יוקר המחייה. החיים במדינת ישראל זולים מאוד בימים האלה, זולים מאוד כי יש מחירים שאנשים לא מוכנים לשלם עליהם. אבל אז הם משלמים את המחיר ולא מקבלים בחזרה, לא חיים ולא נרצחים.

וכמה אנחנו כבר יכולים לזעוק? זה כבר ברור שזה לא עניין של ימין ושמאל, זה כבר ברור שבכל מקרה משחררים עצורים, פשוט דברים מתנהלים פה בכאוס ואף אחד לא מבין לאן זה הולך. תתעשתו בבקשה, בבקשה תתעשתו, תביאו לנו את מה שכבר מזמן היה צריך להיות פה, ממשלת הצלה שתחזיר את החטופים הביתה, שתאפשר לנו להתכונן לאתגרים שעוד נכונים לנו בשנים הקרובות ויש לנו הרבה מהם, בצפון, בדרום, בלבנות את עצמנו מחדש. זה בידיים שלכם ואם אתם כ-120 חברי כנסת לא יכולים לעשות את זה, אז יהיו מספיק אנשים שיחליפו אתכם.

באמת, התחינה הזאת נובעת מעומק הלב והיא באמת לא קשורה לעמדות פוליטיות כי יש כל מיני עמדות לגבי האם צריך או לא צריך לשחרר עצורים ואסירים, אבל בסוף משחררים אותם, זאת הממשלה הזאת שמשחררת אותם. זה שר לשחרור אסירים שמתנגד בעצם לקבלת החטופים כי את העצור הוא משחרר בכל מקרה. זה פשוט בלתי נתפס. תודה רבה.

השב"כ לקח אחריות היום.

גברתי, סליחה, את כנראה לא מכירה אותי, ניהלתי כמה דיונים בחיים שלי, אצלי יש סדר. בבקשה, אין פינג פונג, אני מבקש בכל לשון של בקשה. אבישג, בבקשה.

שלום, אני אבישג, בת דודה של אליה כהן. בקצרה אני אגיד כמה מילים על אליה. אליה היה במסיבת הנובה, בין הראשונים שיצאו עם הרכב, הוא נסע עם בת זוגתו זיו. הם עצרו במיגונית שקרויה היום מיגונית המוות, 19 נהרגו, שישה ניצלו וארבעה נחטפו, מתוכם אליה שלאחרונה ראינו סרטון שלו, סרטון החטיפה, שרואים שהוא פצוע ברגל.

שמענו לאחרונה כל מיני דיבורים על עסקה חלקית, הם יחזרו, הם לא יחזרו, זקנים, זקנות, נשים, גברים. אני מבקשת שאם יש עסקה, שזה יבוא רק ממקום צבאי חזק, רק ממקום ישראלי חזק. עסקה כוללת שתכלול את כולם, נשים, גברים, מבוגרים, מבוגרות, ילדים, ילדות וגופות, כולם זכאים לחזור לפה. אם זה לבית שלהם ואם זה לקבורה יהודית. תודה רבה.

תודה רבה. רעות.

תודה, סליחה. אני רעות, אחות של רס"ן שי שמריז, השם יקום דמו. זה שי שלנו, שי בן 26, שירת בקבע, היה מ"פ בנח"ל, נפל בקרב בדרג' תופאח לפני שישה וחצי חודשים, אני אחותי הגדולה וברשותכם אני אגיד כמה מילים מהכתב.

בערב שמחת תורה זכינו ושי היה איתנו בבית. בשעה 6:30 התעוררנו לקול אזעקות בלתי פוסקות ושי הוקפץ כמובן חזרה לגזרה, משם מיד צפונה, כולנו היינו באי-ודאות עם החיזבאללה. כשקיבלו את הפקודה ללחימה דרומה, שי כינס את החיילים שלו שבחלקם התחיל לקנן חשש, ודיבר איתם ברוח גבורה שכל-כך מאפיינת את רוח הלוחמים הכללית היום בכל רחבי הארץ.

בכל דור ודור היו את האנשים שקמו ואמרו: 'הנני'. אמרו: 'אנחנו המגן של העם הזה'. יש לנו זכות להיות לוחמים בשעת משבר, בשעת מבחן. הרגעים האלה הם קשים לעם ישראל, רגעים קשים מאוד. נהרגו לנו אחים, חברים, רעים, משפחות, מפקדים ואנחנו כאן כדי להגיד, לא עוד.

חברי הכנסת היקרים, כל המכובדים, אני פה בשמו של שי, במילים של שי קוראת אליכם בקול גדול. יש לכם זכות להיות בהנהגה בשעת משבר, בשעת מבחן. האם אתם כאן כדי להגיד לא עוד? ממשלת ישראל הגדירה יעדים ברורים ללחימה שאנחנו בעיצומה כבר תשעה חודשים, זה בלתי נתפס. החזרת כל השבויים, השמדת החמאס והסרת כל איום מעל שטח מדינת ישראל.

לכולנו פה היושבים ברור שהמפלצות הארורות שעוללו מה שעוללו בשמחת תורה יעשו זאת שוב בשמחה אם רק יוכלו. העובדה הזו ברורה לכולנו, זהו הרוע נגדו אנחנו נלחמים, אותו אנחנו מחויבים להכריע. אי-הכרעה פירושה כניעה, כניעה למפלצות אדם, לנאצים ארורים ורשעים.

אני אמשיך במילים של שי בהמשך נאומו: "אנחנו הולכים למערכה הזאת כדי להכריע, להכריע כל אויב שחושב שהוא יכול לנו. ועם האמת הזאת, ועם הבהירות הזאת של צדקת הדרך, של זה שאנחנו צודקים, שהטוב איתנו, שהתקווה איתנו, שהאמת איתנו, עם זה אנחנו הולכים להיכנס ולנצח בכל חזית שנדרש.

שי אחי נקרא אל הדגל. לאורך שבע שנים חתם שוב ושוב על הארכת שירות בגבורה ובמסירות עבור עם ישראל. ובמלחמה הזאת, כמו כל החיילים שלנו שעכשיו בשטח, נכנס אל הקרבות בידיעה שייתן את הכול למען עם ישראל, למען מדינת ישראל וביטחונה, למען ניצחון מוחלט.

בידיכם, הנהגת המדינה שלנו, לוודא באופן ברור שאנחנו מסיימים את העבודה שאחי יחד עם כל טובי בנינו התחילו, שעבורה חלקם שילמו בחייהם. מוטלת עלינו המלאכה להכריע את הרוע לגמרי. החיילים שלנו שבשטח מלאים בגבורה, מלאים בעוצמה, הם נכנסים יום-יום, זה בלתי פוסק. בעלי היום מסיים סבב שני של מילואים. אין הפוגות, פשוט ברצף בלתי נתפס, פה ובדרום ובצפון, במסירות נפש אדירה. מכירים בסכנות, נכנסים לתוך בתים, שטחים ממולכדים, פירים ומנהרות יום ולילה בשביל להשמיד את האויב. אם אנחנו לא נכרית אותו לגמרי עד הסוף, אנחנו מכריעים שהרוע ניצח. קול דמי אחי שי זועקים אלינו מן האדמה עם כל הקדושים האלה. זו המשמרת שלכם.

אני מגיעה אליכם, לצערי, מכוח היותי אחות שכולה. אני קוראת אליכם בקול גדול, אנחנו לא מוכנים לעוד סבב. משיכת זמן, גרירת רגליים, כל חוסר המדיניות הזאת שאנחנו שומעים פה אין ספור פעמים – משמעותם ניצחון לרוע, לשפלים שבבני האדם. לא במשמרת שלנו, לא במחיר הבלתי-נתפס הזה ששילמנו כאומה. אנחנו נמצאים ממש פה במאהל הגבורה, רוצים לחזק אתכם להמשיך קדימה, להוביל בכל העוז, בגבורה, בתוקף, בלי להתבלבל, בלי לגמגם, בלי חצאי הסכמים לא ברורים כמו שדיברו פה לפניי, להשיג את שלושת יעדי המלחמה: החזרת כל החטופים, השמדת החמאס והסרת כל איום מעל מדינת ישראל.

היום בבוקר, אני מגיעה מהדרום, לא מהעוטף, את הבומים אנחנו שומעים היטב, את האזעקות לא שמענו הבוקר, אבל כולנו התעדכנו בחדשות. החמאס פועם, הוא חי, הוא מדבר, הוא יורה כמו שהוא יודע לעשות. זה התפקיד שלכם, אנחנו פה כדי לחזק אתכם, תפגינו את העוצמה הזאת שאנחנו רואים בשטח ותחזירו את הגאווה הלאומית שלנו, תביאו לנו ניצחון. תודה רבה.

תודה רבה. לא פשוט. אלקנה, בבקשה.

שלום לכולם, אני אלקנה, אני אח של עמיחי ויצן שנפל בהגנה על כרם שלום, הוא היה חבר קיבוץ, חבר כיתת כוננות. ההרגשה היא שהפוליטיקאים נטשו אותנו, במקום להיות מדינאים הם חוזרים לפוליטיקה הקטנה, על מה יהיה בבחירות הבאות ואיך הם מתארגנים לקראת הבחירות הבאות ואיך מקדימים את הבחירות ומתעסקים עם כל מיני דברים שלא קשורים למלחמה. מתעסקים עם חוק הרבנים, כל מיני חוקים שאני לא יודע מה הקשר שלהם לניצחון ולמלחמה.

אנחנו שילמנו את המחיר הכי יקר ואנחנו מרגישים לבד. אני ממש, לא רואה פוליטיקאים שבאים ללוויות, לא רואה פוליטיקאים שבאים ל-שבעות, לא רואה פוליטיקאים שבאים אלינו פה, אני עצרתי את החיים שלי, אני פה במאהל הגבורה.

אתה לא יכול לעשות הכללה. אני בא אתמול מחדרה ממשפחתו של סרן – תכף, מרוב שאני הולך אני כבר לא זוכר, לצערי.

אני רואה שממשיכים עם החוקים הקטנים.

לא, תשתדלו לא לעשות כוללני, חלק מאיתנו עובדים קשה.

בהרגשה שלי, הכנסת ממשיכה הלאה. מה יהיה עם הבחירות, מה זה, איך מפילים, איך מקדמים. אנחנו עכשיו במלחמה, אנחנו שילמנו את המחיר הכי יקר בעולם והכול ממשיך כרגיל. יש 80,000 תושבים שלא נמצאים בצפון, האחיינים שלי, אבא שלהם נרצח, נהרג, והם לא יכולים לחזור לכרם שלום והכול חוזר, כאילו טפטופים. מה זה טפטופים? אלה פצצות, אלה פחדים, הכול חוזר להיות אותו דבר.

אז אני מבקש מכל הפוליטיקאים לא להסתתר מאחורי הדרג הצבאי, הדרג המקצועי. תיקחו אחריות, תעמדו מאחורי המילים שלכם, תנצחו את הרוע כי הרוע הזה, אי אפשר לעשות איתו הסכמים, אי אפשר להשלים עם זה. הם עדיין רוצים לאנוס אותנו, להתעלל בנו, לרצוח אותנו, לרצוח את הילדים שלנו.

אז חייבים לנצח, אין לנו שום ברירה אחרת, אנחנו באמת במלחמה קיומית. אנחנו בתקופה היסטורית, בתקופה, הייתי אומר תנ"כית, ומי שלא יתעלה לגודל השעה, אני לא יודע מה אפשר לעשות עם זה. אני רק אומר שאנחנו כמשפחות שכולות לא נקבל את זה שפוליטיקאים קטנים נשארים קטנים ולא מקבלים אחריות ולא לוקחים אחריות ולא עושים את מה שנדרש להם ומה שמבטיחים לנו. תודה רבה.

אתמול ביקרתי וניחמתי את משפחתו של סרן אלון סקאג'יו שהיה קצין הצלפים בדובדבן, השם יקום דמו. כהן חנה, בבקשה, גברתי.

תודה רבה על זכות הדיבור. שמי כהן חנה, אני הדודה של ענבר היימן שנחטפה מהמסיבה בנובה. היא נחטפה בחיים והיא נרצחה באכזריות באותו יום. ענבר הייתה מלח הארץ, באמת. אני רק פה בשביל להגיד שיש לנו 120 חטופים בשבי חמאס, 120. חלקם חיים פיזית, אבל הנשמה שלהם כבר נרצחה, חלקם נרצחו פיזית. אנחנו ישבנו שבעה בעצם על ענבר בלי גופה, בלי גופה. זה ביזארי, זה פשוט ביזארי. אני לא יכולה בכלל לתאר לכם מה אנחנו מרגישים כמשפחה, אני רק יכולה לומר לכם שאנחנו נרצחים כל יום מחדש. יש לנו סיוטים, יש לנו מחשבות על ענבר, מה היא הרגישה בכלל ברגעים האחרונים שלה כשהנאצים האלה הקיפו אותה ושרו אללה אכבר, אללה אכבר וריססו אותה כאילו שהייתה ברווז במטווח.

מדינת ישראל לא הייתה שם בכדי להגן על ענבר, אבל מדינת ישראל היום כאן בכדי להחזיר את הגופה של ענבר ואת שאר הגופות לקבר ישראל. זה הדבר הבסיסי, הבסיסי ביותר שכל אזרח זכאי לו ואנחנו, אנחנו לא שם כמעט שנה, כמעט שנה. ואני פה להדהד שגם לנרצחים אין זמן. לחיים אין זמן, גם לנרצחים אין זמן. ואתם בטח אומרים, זו סתם גופה, גופה יכולה להמתין. אז אני פה בשביל להגיד לכם שזו לא גופה. ענבר עבורנו היא עולם ומלואו, עבורנו היא היהלום שבכתר. אנחנו רוצים את ענבר כמו שכל אחד פה רוצה את יקירו שבחיים.

ישנם שני סיכונים לחללים לפחות ואני אסביר אותם. סיכון ראשון, החללים לא מייצרים מודיעין, הם לא מייצרים מודיעין, אין לנו מושג היכן הם קבורים באדמת עזה הטמאה והמקוללת ויש סיכוי גדול שאת חלקם גם לא נגלה ולא נמצא וככל שיעבור הזמן, המודיעין עליהם הולך ופוחת ואנחנו לא נמצא אותם. היעלה על הדעת שמשפחה יכולה לחיות עם הידיעה הזו שגופת יקירה נמצאת בעזה ואנחנו לא יכולים להביא אותה לארץ? לא ולא כי אני לא אסכים לזה. לא רק אני לא אסכים לזה, ישנן משפחות רבות שלא יסכימו לזה, רוב המשפחות. אני אלחם עד הטיפה האחרונה שענבר ושאר החללים יחזרו לקבורה בארץ ישראל כי כפי שאמרתי, זו הזכות הבסיסית, הבסיסית לכל אזרח.

דבר שני שאני רוצה להגיד לכם, אתם אומרים גופה, אבל זו לא גופה. כמו שאמרתי, היא עולם ומלואו עבורנו ואנחנו נרצחים יחד איתה כל יום, כל דקה, כל שעה. אפשרו לנו קבר לעלות להתייחד עם זכרה, להדליק לה נר, לבכות, לדבר. אפשרו לנו את זה, אי אפשר שתשאירו את החללים לסוף העסקה, אי אפשר, פשוט לא יתכן דבר כזה, לא יתכן.

אני רוצה להגיד שאני לא יודעת מה נשאר מענבר בכלל, מה יש לנו לקבור, מה יש לנו להעלות לארץ. אבל ככל שיעבור הזמן, הם יתפוררו שם יותר, פשוט יתפוררו יותר. אני מבקשת, לא, אני לא מבקשת, אני דורשת את ענבר שלנו בחזרה לקבר ישראל. אני דורשת את זה מממשלת ישראל, אני רוצה את ענבר בחזרה. ממשלת ישראל שהפקירה אותה היא זו שתחזיר אותה. ולענבר אין שום מחיר ולשאר החללים אין שום מחיר, הם עולם ומלואו. צר לי אם חלקכם רואים בזה גופה, זו לא גופה, עבורנו זו ענבר. תודה רבה.

אני יכול להגיד שחלה חובה מוסרית על מדינת ישראל להחזיר את ענבר הביתה כדי שתיקבר בקבר ישראל. טלי, בבקשה.

אהלן, צוהריים טובים, לי קוראים טלי, טלי גווילי. אני אימא גאה של רן גווילי, שוטר יס"מ שנלחם ב-7 לחודש ונחטף לעזה. הבן שלי הגיע על אופנוע, שכוב על אופנוע, מחוסר הכרה כשברקע בית החולים שיפא, שלט של בית החולים שיפא. והיום בדרך לכאן אני מקבלת הודעה שמנהל שיפא שוחרר, שוחרר כי לא היה מקום, לא היה מקום. אז תהיתי, באמת בכמה ועדות ישבתי ותהיתי בעצם מי אחראי על המחדל הנוראי הזה.

אז חלק אמרו שזה השב"כ וחלק אמרו שזה בן גביר ועכשיו אני מבינה שהשב"כ לקח אחריות. לקח אחריות והחליט על דעת עצמו לשחרר את מי שחטף את הילדים שלנו ללא כל תמורה, ללא שום דבר. ואני שואלת אתכם, חברי הכנסת, מיקי לוי, אתם בובות? מה התפקיד שלכם בעצם אם השב"כ לוקח אחריות ועושה מה שהוא רוצה, איפה אתם? איפה הממשלה? איפה חברי הכנסת? זה לא מעניין אותי אם זה ימין או שמאל, מעניין אותי כאילו מה התפקיד שלכם.

איך יכול להיות מצב שהשב"כ מחליט על שחרור של מחבלים שמן הסתם אולי היו חלק מהחטיפה של הבן שלי ואתם יושבים פה ומבזבזים לנו את הזמן על כל מיני דברים שאנחנו באמת באמת לא מבינים איך להתקדם מהם הלאה. איך יכול להיות מצב שאתם יושבים פה בכנסת, נבחרי ציבור, ונותנים לבג"צ להחליט על פרוסת אוכל או פרוסת לחם לאותם מחבלים, לאותם מפלצות שמן הסתם יכול מאוד להיות שחלקם אחראים לחטיפה של הבן שלי? איך אתם, יש לכם פנים להתייחס אלינו ולהסתכל אלינו?

ואני באמת באיזה שהוא מקום מסוים חושבת לעצמי, בואי, את הולכת לכנסת שבוע-שבוע, כל יום שני, יושבת בוועדות ואני נשמעת כמו איזה שהוא תקליט שבור, מספרת על הבן שלי, על איך אני אימא גאה בילד שלי שהלך להציל את מדינת ישראל, את אזרחי מדינת ישראל, חירף את נפשו עד שנסתיימו לו הכדורים ואז נחטף. איך אתם לא מחרפים את נפשכם כדי לעזור לנו? איך יכול להיות שבג"צ מחרף את נפשו, ככה אני רואה את זה, בעוד פרוסה או בפחות פרוסה או בעוד ויטמינים? איך יכול להיות מצב שיש עתירה שמבקשת לקחת פצועים מעזה לישראל ואף אחד מכם לא מדבר, כולכם שותקים?

האם זה מקובל עליכם שבג"צ אמור להביא או לתת בעת הזו התייחסות לאותן מפלצות שהיום אנחנו נלחמים בהן, שחברים של הבן שלי נמצאים בעזה ונלחמים שם? איך אתם מסוגלים לשתוק? איך אתם לא עומדים כאן ועושים את מה שצריך לעשות? אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים במדינה חלם ובוא'נה, אתם בובות. קשה לי לחשוב, באמת קשה לי לחשוב, וזה לא משנה מאיזה צד פוליטי אני נמצאת, מה באמת התפקיד שלכם. מה אתם אמורים לעשות ברמת היום-יום, ברמת העבודה, לקום בבוקר, לעשות פעולות, איזה סוג של פעולות?

אם השב"כ עושה מה שהוא רוצה, אם הצבא עושה מה שהוא רוצה, כי הידיים של הצבא ב-7 לחודש, הן ידיים עם הדם של הבן שלי. הבן שלי קפץ בפקודה שהמשטרה קיבלה, פרש פלשת, הצבא לא נתן את הפקודה הזו. אני באמת שואלת, איפה אתם בלטפל בבעיות הספציפיות האלה. תעשו גוגל על הבן שלי, קראו לו רן גווילי, רשום שמה המון המון חומר עליו. רן מייצג מבחינתי את כל החיילים, את כל הגיבורים, את כל הלוחמים שלנו שיוצאים ומגינים על מדינת ישראל ולהם אנחנו צריכים להצדיע ומפה אני באמת שולחת מסר הכי מחבק שיש להורי החיילים, להורי החללים, להורי החטופים.

אנחנו מדינה אחת ואנחנו חייבים להיות מאוחדים ומאוגדים ואתם פה בכנסת צריכים לתת לנו קודם כול את הדוגמה הראשונה לזה. כי מה שאנחנו רואים כרגע זאת בושה וחרפה מבחינתי אליכם. ואני לא מדברת ספציפית, אני מדברת באופן כללי לכולם, לכל הצדדים. כי איך שאתם נראים, ככה אנחנו נראים, ככה אנחנו נראים. אז מפה אני מבקשת, תעשו מאמץ ותחשבו טוב טוב על הצעדים שאתם נמצאים ואיך אתם נראים במליאה. תודה רבה.

בהחלט מילים קשות, לא פשוט. אני רוצה להודות לכם שבאתם, לא פשוט לשמוע אתכם כל פעם מחדש, לא פשוט להגיד עוד פעם את אותן מילים, אנחנו ליבנו וכולי וכולי. אנחנו רוצים פתרון בדיוק כמוכם. אני מאוד מקווה שמדינת ישראל, מדינת ישראל חזקה, עדיין צה"ל חזק ונגיע לאיזה שהוא פתרון. אני רק יכול לחבק אתכם בליבי, קשה מאוד ולעשות כל יום את הפעולות כדי להחזיר אותם הביתה ואני אעשה את הפעולות של להחזיר אותם הביתה כמיטב יכולתי. תודה רבה שבאתם.

אחרון, אחרון, יש עוד אחרון פה.

לא נרשמת. אני, אתה יודע, איש מסודר. אבל בבקשה.

ועדת חריגים, תכניס.

בבקשה. קצר, קולע, אם אפשר.

כן. אני רוצה להצטרף למה שאמרה פה טלי. תראה, אנחנו שומעים משהו על שחרור האסירים והשחרור של אותו מנהל בית החולים שיפא שאין לי בעיה איתו אם הייתה החלטה מסודרת, אבל אנחנו שומעים את ההתנערות מאחריות שלו. זאת אומרת, שר הביטחון וראש הממשלה מתנערים ואומרים שזו החלטה של הבג"צ ושל השב"כ ושהם לא ידעו מזה. אנחנו שומעים על הדיונים לגבי האוכל של האסירים וגם אנחנו שומעים שהם מקבלים כל כך הרבה אוכל בזמן שאצלנו האסירים נמקים.

ואני חושב שהכניסו אותנו לאיזו שהיא תרדמת, אבל מה שהולך להיות עכשיו זה שצה"ל נשאר בעזה, הוא גומר את התמרון בלי להחזיר את החטופים, הוא נשאר בבסיסים ובכמה מקומות, משהו סגנון יהודה ושומרון. זאת אומרת, שליטה צבאית, אבל לא נראה בינתיים חטופים. בצפון מדברים על איזה שהוא הסכם וכנראה שהוא יראה כמו האוהל של לפני 6 באוקטובר, נחזיר קצת שטחים. מי שנלחם חזק בנו – יקבל מאיתנו שטחים ואיך שהוא נעשה שקט לעוד כמה שנים.

והרדימו אותנו והחטופים לא נרדמו, הם שמה ועשינו את כל המבצעים הצבאיים, השארנו את אורון והדר ואברה בפנים. ואני לא רוצה לייאש את משפחות החטופים כי לי יש גם את החטוף שלי האישי בפנים ואת הקיבוץ, אבל אני מרגיש שזה הכיוון שהולכים אליו.

הולכים להרדים אותנו, בעוד שלושה שבועות תהיה פה פגרת קיץ, שנה למלחמה תהיה בתוך הפגרה ואחרי שנה אז כולנו נצטרך להכניס לראש שאולי צריך לחכות שנתיים. ואנחנו אנשים שלא הצליחו להבין שאחרי שבוע אולי נחכה שבועיים. וסיממו אותנו ובאמת אנחנו צריכים פה איפה שהוא למצוא את הדרך להתאחד ולתת את הצעקה בצורה מאוחדת כי פרטנית זה המצב שלנו, השאירו אותנו מאחור, את החטופים. תודה רבה.

אני מאוד מקווה שלא. תודה רבה לך.

ברור לי לחלוטין שכנראה זאת תהיה פעם ראשונה שאני לא אתן לכולם לדבר, אבל אני מתחייב לעשות עוד דיון שייקבע כבר היום. זה אירוע מאוד מאוד כבד שאנחנו לא יכולים לגלגל אותו הצידה. אנחנו נקבע ביום שלישי הבא דיון המשך; אבל מי שמדבר היום, אם יכול לתמצת, אולי אולי נצליח להגיע למשהו. אני אנסה להגיד גם כן דברים מאוד מאוד מהירים. אני פותח את הישיבה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא הפיקוח על המחירים בענף המזון – דו"ח שנתי 2024 של מבקר המדינה בנושא יוקר המחייה. קיימנו כבר דיון במאי, השני בינואר עם פרסומו של הדו"ח החדש של המבקר. לצערי הרב, עדיין הציבור הישראלי כורע תחת נטל ההתייקרויות. אני ממש מקצר, אני לא רוצה לקרוא את כל מה שנכתב.

ברבעון הקודם הייתה עליית מחירים במוצרי החלב המפוקחים בין היתר, ואין לי טענות לרפתנים; יש לי טענות לממשלה, יש לי טענות למי שקובע את זה. גבינה לבנה, שמנת, אשל ועוד מוצרי צריכה שכולנו רוכשים ובנוסף לכך, הרשויות ייקרו את המוצרים. שלא יספרו את הסיפורים, זה ששר הכלכלה פטר אותם שלושה חודשים מהצמדת מחירים, באנו אחרי שלושה חודשים וקמה צעקה, אחרי שלושה חודשים ראינו מחירים אחרים – על המדפים. ומחירי היסוד של אותם מוצרים לא עלו ואני שואל, כמה אפשר להעמיס על הציבור, כמה?

ויש את נושא הביטחון התזונתי, אנחנו יכולים לדבר עכשיו על המצרכים הבריאים מכאן עד בעוד שנתיים. השאלה כמה אנשים במדינת ישראל יכולים להרשות לעצמם לקנות מוצרים בריאים. עוד מעט גם תפוחי אדמה יהיה קשה מאוד לקנות. ולכן אני אומר לכם, אנחנו נמצאים בהחלט במשבר. איך אפשר שמשפחה של חמש או שש נפשות תעשה את הקניות שלה בסופר? איך? אלפי שקלים. איך אפשר כאשר מדינת ישראל הוכרזה על ידי הבנק הבין לאומי במקום השני ביוקר המחייה? מקום שני בעולם ביוקר המחייה. גם אם אני מנקה את אחוז המע"מ וגם אם אני מנקה את הנושא של הפרשי המטבע בינינו לבין אירופה וההובלה, עדיין אנחנו ביוקר מטורף.

ושר הכלכלה ואנשי הכלכלה שציפינו מהם לגדולות. מדבקות שחורות, מדבקות אדומות, מדבקות זה, שיימינג, רשימה. כלום ושום דבר. כלום ושום דבר. פשוט לא ייאמן, זה פשוט לא ייאמן. כמה דברים שביקשתי מהנוכחים בפעם הקודמת לעשות: ביקשנו עדכונים מהרשות להגנת הצרכן – סטטוס חקיקה בנושא סחר בלתי הוגן, זה א'; עדכון ממשרד הכלכלה – החלטת בג"צ; ג', האם התקיים שולחן עגול כפי שהוועדה ביקשה עם משרדי הממשלה הרלוונטיים, כלכלה, אוצר, בריאות, חקלאות ורשות החקלאות? ביקשתי שתשבו, היו חילוקי דעות קשים, האם כן, האם לא? האם יש הפרשים, האם אין הפרשים? תכף נשמע אם עשו את זה.

הנושא האחרון שגם היווה חלק מרכזי בדיון, הוועדה ביקשה מחברות הכנסת מטי צרפתי הרכבי ויסמין פרידמן לכתוב נייר מתכלל בשיתוף הפורום הישראלי לתזונה ברת קיימא, אני מאוד מקווה שאתן עשיתן את זה. הרבה עבודה לפנינו גם היום, נושאים שונים לכסות, לא בטוח שאני אצליח לכסות את הכול. אני יודע שכל הנוכחים כאן רוצים לדבר ובאו מרחוק, ארגונים חברתיים, אני אנסה לתת לכולם ואני מתחייב. אני מבטל את הדיונים ביום שלישי הבא ומייחד אותם לדיון הזה כי הוא מאוד מאוד חשוב בעיניי. היום אין לי שליטה על השעה, תבינו שבשעה 14:00 יש לי הוראה לנעול, זה בכלל לא תלוי בי.

מדינת ישראל, משרד האוצר, משרד הכלכלה, אני פוליטיקאי ומותר לי להגיד את זה, נחלו כישלון חרוץ, נחלו כישלון חרוץ בטיפול ביוקר המחייה. נכון, יש מע"מ ויש זה ויש הוצאות, אבל העת הזו, שעת חירום, יכלו לבוא ולהגיד, נוריד את המע"מ לשנתיים ל-6% כמו באירופה על מוצרים המזון. סתם, סתם כדי שיהיה לאנשים קל יותר קצת בארץ הזו.

אז המים עולים ומחיר החשמל עולה והכול, והכישלון הוא כישלון מוחלט והכישלון הוא כישלון מוחלט של כולנו. גם אותם 120 שלכאורה אין להם נגיעה – יכולים להצביע נגד במליאה, אבל לצערי לא עושים את זה. יש כישלון מוחלט בטיפול ביוקר המחייה, מקום שני בעולם אחרי שוויץ. לא להאמין, רפורמת הכשרות תקועה שנתיים, אולי אפשר היה שם להרוויח כמה שקלים. את המע"מ של ה-17% הזכרנו, את זה שעלו המחירים בגלל שביטלו לשלושה חודשים, חוסר כוח אדם, כך אמר לי שר הכלכלה כשניגשתי אליו. הורידו את המחירים, באת אחרי זה, הנס קפה עלה כבר אחרת, אין ויכוח.

היה אפשר לעשות יותר, התאמת תו תקן לאירופה זו לא המצאה של שר הכלכלה הנוכחי. התחילה בזה אורנה ברביבאי שאמרה תו תקן אירופאי שווה גם לי. התחילה את זה עם, לא יודע מה, כיסאות בטיחות לתינוקות ברכב והמשיכה את זה. כשעלה הלחם בעשר אגורות כי החיטה בעולם עלתה כמעט חנקו אותה בדרך, תסתכלו איזה כאוס עכשיו. מקום שני בעולם, גם אם אני מנקה את הכול הצידה אנחנו עדיין במקום רע, רע מאוד.

בסוף לא תהיה ברירה, נצטרך להביא את השרים לכאן שיגידו מה עושים, מה עושים עם יוקר המחייה. אני לא שומע את זה לא בישיבות ממשלה, לא בשום מקום אחר. אני מבקש מכולם ממש לקצר ואני מבטיח לעשות דיון יותר מקיף. לא יכולתי, תבינו, לא יכולתי לעצור את משפחות החטופים, הלכה שעה. צר לי, אני מתנצל בנושא הזה. משרד מבקר המדינה, אתם גם ישבתם וגם תנסו לקצר.

כן, אנחנו בימים אלה עושים דו"ח נוסף בנושאים האלה. אנחנו מדברים פה על דו"ח בנושא פיקוח על המחירים בענף המזון. דנו בו לפני כחצי שנה והצגנו את הממצאים בפרטנות, לא נחזור על זה היום. לבקשת הוועדה וברשותכם, נראה סרטון קצר שמתמצת את הנושא.

כמה כסף הוצאתם השנה על מזון? ההוצאה על מוצרי מזון היא השלישית בגודלה מבין כל ההוצאות החודשיות שלנו, ומבקר המדינה בדק ומצא שאנחנו משלמים על מוצרי מזון הרבה יותר ממה שמשלמים באירופה ובמדינות ה-OECD.

למה המזון יקר כאן כל כך? בין השאר כי אין מספיק תחרות בין היצרנים. משרדי האוצר, הכלכלה והחקלאות מפקחים על מחיריהם של 46 מוצרי מזון כדי למנוע הפקעת מחירים ולהתמודד עם רווחיות חריגה של היצרנים והיבואנים. אבל הפיקוח ההדוק על 15 מהמוצרים הללו שבמסגרתו נקבע להם מחיר מירבי הצטמצם לפיקוח רך שבו לא נקבע מחיר מירבי ובשנים האחרונות לא הוחל פיקוח על שום מוצר חדש.

לחם מקמח מלא נחשב בריא יותר מלחם לבן ומשרד הבריאות ממליץ לאכול אותו. ועדת המחירים של משרד הכלכלה המליצה שלא להטיל עליו פיקוח ובפועל מחירו יותר מכפול ממחיר הלחם הלבן והוא עולה לנו 82% אחוז יותר מאשר במדינות אחרות ב-OECD. רוצים למרוח חמאה על הלחם שלכם? המחיר הממוצע של החמאה המיובאת עלה ב-60% מאז הסרת הפיקוח ההדוק בשנת 2021.

משרד הכלכלה אמור לאתר מפקיעי מחירים, אבל בשנת 2021 נבדקו רק 8% מבתי העסק בענף המזון. גם כשיש פיקוח, חברות שמפירות אותו יוצאות בזול. בשנת 2021 נפתחו פחות תיקי אכיפה והקנס הממוצע למפקיעי המחירים היה נמוך, רק 7,600 שקלים. ככה לא נלחמים ביוקר המחייה.

מבקר המדינה ממליץ שמשרדי הממשלה יבחנו עם רשות התחרות שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם לצורך התמודדות עם בעיית יוקר המחייה והצורך בהרחבת התחרות בענף המזון. לקריאת הדו"ח המלא היכנסו לאתר משרד מבקר המדינה. (סוף הסרטון)

לבקשתך לקצר, אז נסתפק בזה.

זה מבהיר יפה מאוד.

מקום שני בעולם. שר האוצר, שר הכלכלה, גם החקלאות, כולם אשמים במה שקורה על המדפים, לא אזרחי מדינת ישראל. היה אפשר לעשות יותר, להוריד מע"מ לתקופה כמו שאמרתי, את נושא רפורמת הכשרות, הייתה איזו הגדרה של 500 מוצרים אם אני לא טועה, הגענו ל-60-50 לרפורמה.

ולפרק מונופולים שגם בזה לא עוסקים.

כלום לא עוסקים ואזרחי מדינת ישראל משלמים. משרד הכלכלה, בבקשה. אני אתן אחד ככה, אחד ככה, לנסות לאזן. שוב, אנחנו נחזור הנה ביום שלישי ואני אתן לכולם לדבר, אני ממש מתנצל, הפסדנו שעה.

צוהריים טובים, ד"ר יונתן בצלאל, המפקח על המחירים במשרד הכלכלה וסמנכ"ל התקציבים של המשרד.

זה לא מופנה אליך ישירות, יש שר שנושא באחריות.

למעשה, אני הגעתי לתפקיד לפני כשנתיים, מיד התחלתי לעשות ניתוחים של השוק בכלים שהיו ברשותי. כמעט בכל מוצר שהגעתי אליו, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת, אני קצת חוזר על עצמי, אני אקצר, יש שוק ריכוזי שבו חברה או שתיים שולטות במעל 50% מהשוק. ורציתי להתחיל לדעת איך אני יכול לפקח ולהבין מה קורה בשוק.

כדי לפקח צריך להבין את הרווחיות, כלומר, להבין שיש פה רווחיות מוגזמת ואז יש איזו עילה להכניס פיקוח. יאמר לזכותו של השר חבר הכנסת ניר ברקת וגם של המנכ"ל אמנון מרחב, נתנו לי גיבוי מלא, אמרו לי לך עם זה, לא חששו. הוצאתי מכתבים לכ-17 חברות בדרישה לגבי מוצרים ספציפיים שזיהיתי שהם המוצרים הנמכרים ביותר באותם שווקים ריכוזיים.

מיד לאחר מכן קיבלתי עתירה אישית נגד המפקח על המחירים, בג"צ הורה לעצור את המהלכים שלי לקבל את הנתונים מהחברות ואני שמח לעדכן שלפני חודש, במאי השנה, הבג"צ דן בצורה מאוד מעמיקה בתיק, החברות הבינו שבעצם הוא הולך להורות שיש לי סמכות לדרוש את הנתונים. מה שהם אמרו, שאין לי סמכות למעשה לדרוש את הנתונים כי אתה צריך קודם כול לפקח ואז תבקש את הנתונים, מין מעגל שוטים שכזה.

ואני אמרתי, אני לא יכול לפקח לפני שאני מקבל את הנתונים. בג"צ הבין את זה, לצערי, לא היה פסק דין שבעצם מורה באופן חד וברור שיש למפקח על המחירים את הסמכות הזאת, אבל זה מה שהשתמע ולכן החברות הסירו את העתירה.

אולי דרושה חקיקה בנושא? אולי צריך לחוקק שיש להם את הסמכות?

אבל נתנו לו אישור, אם נצטרך, אז תיקחו ותחוקקו, תכף נתייחס. יש שר בממשלת ישראל, הוא יכול להביא חקיקה ממשלתית, זה הרבה יותר קצר.

נכון. לא, אבל הם פנו לבג"צ. נכון.

לא, על הראש שלו פנו לבג"צ.

לפני שהם פנו לבג"צ, אולי דרושה חקיקה כדי שלא נגיע עוד פעם למצב הזה. עכשיו כל חברה שיבקשו את נתוני הרווחיות שלה תפנה לבג"צ ותעכב את זה. כמה זמן זה מתעכב בגלל זה?

שנתיים.

עכשיו יש כבר פסיקה ועכשיו למעשה אני כבר מתחיל לקבל את הנתונים, אבל זה התעכב במשך שנתיים. אני מקווה שבעצם ההחלטה של בג"צ וההסרה של העתירה בעצם החברות יבינו שהן לא יכולות - - -

אתה יכול להגיד מאילו חברות ביקשת והן פנו לבג"צ? חשוב שכולם ידעו.

זה לא משנה.

זה כן, כי אסם העלתה היום את המחירים, אז חשוב שנדע אם אסם היא זאת שפנתה לבג"צ ולא רוצה לחשוף את נתוני הרווחיות שלה.

אסם היו בין החברות שעתרו.

מאוד מפתיע.

אבל עכשיו למעשה אנחנו קיבלנו מכל החברות, ברגע שבג"צ ב-22 במאי הוציא את פסק הדין, פניתי לחברות, נתתי להן שבוע, כולן העבירו את הנתונים ועכשיו, זה מדובר על 90 מוצרים אז זה תהליך ארוך, אבל אנחנו עובדים על זה.

ובעצם זה מאפשר גם למפקחים בשאר המשרדים, המפקח על המחירים במשרד הבריאות והמפקחת על המחירים במשרד החקלאות, גם עכשיו, מה שהם חשבו שבאמת אין לנו את הסמכות הזו של מפקחים באמת לדרוש את הנתונים האלו. אני חושב שעצם הדרישה של הנתונים וההבנה של החברות האלה שיש רגולטור שמבין מה קורה מאחורי התמחור של המוצרים ואם יש רווחיות יתר, עצם העובדה הזאת כבר תגרום להפחתת מחירים. אז זה מה שאנחנו עושים כרגע וזה העדכון שאני יכול לתת בפיקוח על המחירים, אני לא רוצה להרחיב.

אתה יכול לומר על הרווחיות של הרשתות? לגבי הרווחיות של הרשתות, רשתות המזון, או שזה לא בסקופ שלך?

אנחנו כרגע בודקים בעצם את השלב הראשון של הקמעונאי - - -

זה המעגל הראשון.

גם הניסיון של השר ברקת להכניס אצבע מאשימה על רשות התחרות היא אינה במקומה. רשות התחרות היא לא הממונה על המחירים במדפים, אם זה נמכר בשקל או בשקל וחצי. רשות התחרות אמונה על כך אם יש תיאום מחירים בין הרשתות ואם מישהו עבר עבירה, זהו. אז הניסיון להלביש את זה על רשות התחרות לא יצלח.

אבל אני חייבת לשאול כן שאלת המשך.

אני חייב לתת לפי סדר.

כן, אבל זו שאלה על זה.

לא, לא, אני רוצה להגיד לך משהו.

לגבי משרד הכלכלה, זה - - -

לא, לא, לא. שתי אלה, אין לי שליטה עליהן, יש להן חסינות. אבל אם אני אעשה פינג פונג, זה יהיה קטסטרופה, אני אשתדל לתת לכולם.

אני רק רוצה לשאול שאלת המשך, רק כי זה רלוונטי למה שהוא אמר, כי הצגת את הדברים ואוקיי, עכשיו תתחילו לבדוק רווחיות. מן הסתם אתם תגלו שהרווחיות היא מאוד מאוד גבוהה, מה עושים? מה השלב הבא?

ברגע שאני אזהה שיש את המוצרים עם הרווחיות הגבוהה, אני אציג את זה לשר, אני אציג את זה לוועדת המחירים. ועדת המחירים היא של משרד הכלכלה, אבל היושב ראש שלה הוא נציג משרד האוצר. יש לנו בעצם קולות זהים, 50% מהקולות של המשרד שלנו, 50% זה משרד האוצר. יש לנו הרבה מחלוקות על המהות של הפיקוח והאם יש צורך בפיקוח מחירים או לא.

יש ויכוח על זה?

כן, יש ויכוח.

זה מגדיל את קופת המדינה.

אין לי מילים. אנשים קורסים. אפשר לקבל ציר זמן? כמה זמן אתה מעריך שדבר כזה ייקח עד שתבדקו, עד שתגיעו, עד שתתווכחו, עד שתחליטו?

אנחנו לא נחכה לקבל את כל המוצרים, ברגע שנתחיל לקבל מוצרים ראשונים וכבר את הדחופים ביותר העברתי, כבר נתחיל לפעול בנושא הזה.

זאת אומרת, כבר נעשתה בדיקה וחלק כבר הועברו.

כן, ואנחנו - - -

וזה משהו שניתן לחשוף אותו?

אנחנו בשמירת סודיות, לא נוכל לחשוף את זה בצורה מלאה. כל הנתונים יהיו לשם המילוי של החוק בצורה הכי תקינה, חוק הפיקוח על המחירים.

למה יש על זה סודיות?

ככה, כי זה תחרותי. גם החברות עצמן זכאיות לתחרות, גם בג"צ אמר את זה. גם זו דרישה של החברות.

בהקשר של הדיון פה גם בתחום הבריאות, אז חשוב לציין שגם דרשתי נתונים על הלחם המלא ובמידה ואכן נראה שיש שם רווחיות יתר, רווחיות מופרזת, אז אנחנו נעלה את זה בכל הכוח לוועדת המחירים וננסה להכניס את זה לפיקוח. כמובן, זה תלוי גם בצד השני של הוועדה שזה משרד האוצר.

זו בעיה מרכזית.

ייאוש, פשוט ייאוש.

האינטרסים הם הפוכים. לא תמיד, אבל בדרך כלל.

הראייה שונה.

מחר בבוקר תגיד לשר האוצר לפתוח את השוק לתחרות, לתת רישיונות לכל היבואנים, נראה מה יקרה פה. אבל אז הוא יפסיד ויש לחצים של היבואנים הגדולים, אנחנו מכירים את זה. בסוף לא תהיה ברירה, נצטרך לבוא עם חקיקה על הראש של כולם.

רשימת המוצרים שבפיקוח שלא עודכנה הרבה זמן זה משהו שהוא בשולחן שלכם?

כן, יש את המוצרים שאני למעשה אחראי עליהם ואנחנו באמת - -

שוקלים.

- - עובדים במקביל על ריענון של המוצרים האלה. יש מוצרים שצריכים לצאת מפיקוח, לא רלוונטיים כבר.

כמו שמנת מתוקה.

שמרים, מלח, דברים שכנראה לא צריכים להישאר בפיקוח, אנחנו עובדים על זה, בוחנים את זה, לצד מוצרים שלאחר הבדיקה הזאת שעכשיו סוף סוף נוכל להבין, אנחנו ננסה להכניס לפיקוח.

לרענן. כמו לחם מלא.

כן, להכניס לפיקוח.

תודה רבה. הטענות הן לא אליך, הטענות הן למשרד, הטענות הן למשרד האוצר, הטענות הן למשרד ראש הממשלה שלאף אחד לא אכפת. פרופ' לוין, בבקשה.

תודה רבה לך, יושב ראש הוועדה. באמת דיון קריטי, במיוחד בזמן מלחמה פערי הבריאות גדלים. למעשה, כיום אנחנו מפקירים את בריאות הציבור כיוון שהמחירים של המזונות הבריאים בישראל הם יקרים מאוד והמחירים של המזונות המזיקים הם זולים. אנחנו, אני אומר כיושב ראש איגוד רופאי בריאות הציבור, יחד עם הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא פנינו מספר רב של פעמים למשרד האוצר, למשרדי הממשלה להתייחס לנושא הבריאות בכל מדיניות, בוודאי בפיקוח על מזונות.

חובתנו לדאוג שהמזונות הבריאים יהיו זולים. ומנגד, אנחנו רואים שלמשל יש פטור למס על בשר מעובד וזה אומר שמזון שהוא מוגדר כמסרטן, דווקא הוא זול בישראל. ראינו את ביטול המס על המשקאות המתוקים, יש כאן את יושב ראש המועצה הלאומית לביטחון תזונתי שאנחנו רואים שכרגע יש מהלך לבטל את המועצה, מהלך מסוכן ביותר.

אתה מכיר את זה? כן?

שמעתי.

זה חוק, כן.

כן, כדי שיהיה נוח, שיהיה נוח.

שלא יהיה מידע על המשמעויות. אנחנו מנסים כבר 20 שנה, מה שעושים ברוב מדינות העולם שזה העשרה מנדטורית של מזונות במיקרו-נוטריארטים חיוניים. זה אומר שכל הציבור, למשל היוד במלח, כל הציבור מקבל אותו ולא רק מי שידם משגת, שזה המצב היום בישראל. אז אנחנו רואים בדאגה רבה את הדו"ח של ביקורת המדינה. צריך ליישם את הדברים, במיוחד עכשיו במלחמה כשהפערים בין האוכלוסיות העניות והעשירות רק מתגברים ואנחנו גם סומכים את ידינו פה על נייר העמדה שהוגש לוועדה על ידי הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא ונשמח אם הוא יוצג.

תודה רבה. קצר, קולע. הרשות להגנת הצרכן, בבקשה, גברתי, ואחריה משרד החקלאות. אני מנסה לתת אחד ככה, אחד ככה.

אניטה יצחק, סגנית הממונה וראש אגף חקירות ומודיעין. אנחנו ברשות עושים שורה של פעולות, אני תכף אתייחס למה שאתה גם הזכרת קודם להתמודדות עם יוקר המחייה. אני כן אגיד משהו שהוא כללי והוא מאוד מאוד חשוב, זה שזה נכון מאוד שצריך להרחיב את השוק ולהכניס עוד שחקנים וכולי, אבל חלק ניכר זה גם ההתנהגות של הצרכן, אוקיי? להעצים את הצרכן באופן הזה שהצרכן יהיה מספיק אקטיבי כדי להושיט את היד גם למתחרים ולא כל הזמן למותג המוביל. וזאת סוגיה שאנחנו משקיעים בה ונדרשים.

הבעיה שאין על המדפים. אני אומר לך: אני הקניין בבית מזה 30 שנה, אין על המדפים. כשאני הולך לקנות פסטה, אני לא רוצה את של אסם, אני לא רוצה את של אסם.

יש ברילה, אבל היא יותר יקרה.

לא, אבל יש יצרן מקומי, טעמן או משהו כזה, אין תמיד.

נכון, אתה יודע לאן אני הולכת? לסופר הצינור.

כי יש לקמעונאי הסכם עם אסם שהוא לא יכניס משהו אחר.

אז יש את סופר הצינור בבאר שבע, למזלי, ושם הם מחזיקים עוד אופציות ועוד חברות הרבה יותר זולות.

טוב, מנסים, אבל - - -

אז אכן לא כולם מחזיקים הכול, אבל גם כשמחזיקים וכמעט לכל מותג מוביל יש כמה, אני לא מסנגרת כאן על היקף התחרות וכולי, אבל יש כמה חלופות. ואחת הבעיות, אני פשוט רוצה להזיז טיפה את הזרקור למשהו נוסף.

אחת הבעיות היא גם להוביל את הצרכן לצאת מהקונספציה ומתוך מה שהוא רגיל כי אוטומטית בדרך כלל הוא לא עומד מול המדף ומחליט כרגע מה הוא קונה, אוטומטית זה כבר מובנה בגלל הרגלי צריכה, הוא כבר מושיט את היד למותג המוביל והוא למעשה ממשיך להעצים אותו. אז אנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים בכיוון הזה. אני כן אגיד שמאמצים בכיוון הזה, להוביל את הצרכן גם טיפה לחשוב אחרת, זה דורש לא מעט משאבים שנדרשים לנו. סוגיות מהותיות - - -

אני כן חושבת שבקרוב לא תהיה ברירה.

סליחה?

אני חושבת שבקרוב לא תהיה ברירה, מחירים עולים בצורה כזאת דרמטית. זה לא רק המזון, זה גם הדלק והחשמל והמים והכול וזה, שפשוט אנשים יחפשו אלטרנטיבות זולות. זה התפקיד שלכם כאילו, אני לא יודעת איך.

אצלנו עלה הדלק פעם אחת.

איך אפשר שתהיה תחרות הוגנת של כל המוצרים בסופר? אם דרושה איזו שהיא חקיקה, תגידי לנו, אנחנו רוצים לנסות לעזור.

אני אתייחס לסוגיות שהן בתחום האחריות של הרשות להגנת הצרכן אז אני כן אומרת שאכן גם מחקרים מראים שצרכנים מקובעים והולכים אחרי המותג המוביל ואנחנו משקיעים כי זה חלק מלהוביל את התחרות. כי בסוף גם אם נביא להם הרבה מאוד אופציות והם ימשיכו עם הרגלי הקנייה שלהם, אנחנו לא נצליח להניע, אז אנחנו עוסקים בזה.

אנחנו היום סיימנו בוועדת הכלכלה, אמנם זה נוגע לשעת חירום, אבל סיימנו בוועדת הכלכלה הצעת חוק תיקון לחוק הגנת הצרכן.

זה הסעיף שביקשתי דיווח.

איסור השפעה בלתי הוגנת במצב חירום וזה עולה לקריאה שנייה ושלישית. הסוגיה שגם עלתה בדיון הקודם שנוגעת לפרסום דו"חות כספיים של חברות, היא לא לגמרי התקדמה בגלל קשיים שעלו בעיקר בהיבט של היעילות של הדבר הזה. יש הרבה השגות על היעילות של פרסום דו"חות כספיים וכמה אפשר באמת דרכם לעשות כי הלכה למעשה יש היום חברות ציבוריות שמעלות מחירים והדו"חות שלהם מפורסמים ולא עושים בהם את השימוש שחושבים שצריך לעשות בהם. אז זה עדיין לא התקדם.

אנחנו עובדים היום על תיקון לצו הגנת הצרכן – סימון ואריזה של מוצרי צריכה. ששם אנחנו למעשה משווים את הדרישות של סימון ואריזה של מוצרים צריכה למה שיש באירופה על מנת לייצר מצב שאין חסם בכניסה ואפשר להכניס לארץ מוצרים שעומדים בתקן האירופאי, בתקינה האירופאית. הלכה למעשה, אנחנו פועלים הרבה בשטח כדי להשוות סלים ולהוביל צרכנים לראות איך אפשר לקנות בסלים תחליפיים ולחסוך.

איך אתם עושים את זה? מה הכלים לעשות את זה?

אז אמרתי קודם והזכרתי ואני שמה את זה פה על השולחן, כל הפעולות האלה דורשות משאבים.

שהם לא קיימים לכם.

שלא קיימים, שלא קיימים ואנחנו כמעט קורסים בהיבט הזה.

ייאוש, ייאוש.

ומישהו צריך גם לתת על זה את הדעת כי אנחנו רוצים ויש את הידע, אבל צריך גם יכולת לעשות את זה. אז אנחנו עושים את זה באמצעות היחידה הכלכלית שלנו שהיא מאוד מאוד מצומצמת, שהיא ממש בוחנת את סלי המחירים בצורה רחבה וממש מצביעה על סלים תחליפיים. אני כן אגיד שהיום אנחנו - - -

איפה זה מפורסם?

אנחנו מוציאים את זה לציבור וגם באתר שלנו. אני כן אגיד שהיום אנחנו עושים פרויקט רחב מאוד עם אמזון שבו אנחנו למעשה ממפים גם שנים אחורה את המחירים של מוצרים המזון וזה יאפשר לנו גם לתת לצרכן יותר כלים וגם לבדוק - - -

אבל עוד מעט הממשלה הולכת לבטל ה-75 דולר.

כן, 75 דולר, שלא תוכלי לייבא - - -

לא, לא, לא 75, אני מדברת על זה שהיום כל קמעונאי גדול במדינת ישראל חייב להעלות את המחירים שלו לאתר שקיפות מחירים וככה יש לנו מאגר מאוד מאוד רחב של רמת המחירים והיכולת, עדיין אין לנו, זה מה שאנחנו עושים עכשיו, לעקוב אחרי מגמות ברמת המחירים. כי כשאנחנו נשלים את הפרויקט הזה, אנחנו באמצעותו נוכל גם לעקוב אחרי תוצאות של רפורמות בשוק. אם הורידו כרגע את המס על מוצר מסוים, מה קרה לאורך השנים, אילו רפורמות באמת מועילות אילו רפורמות פחות מועילות, מעבר לזה שנוכל להנגיש לצרכנים הרבה מאוד כלים וידע בהמשך למה שאנחנו כבר עושים היום.

תודה רבה. אני רוצה להגיד לנוכחים כאן שלדיון הבא ביום שלישי אשתדל להזמין את פרופ' דן בן דוד. כשאני הייתי סגן שר האוצר, פרופ' בן דוד היה יועץ השרים שלי, שהוא עשה עבודה על הנושא הזה. אני ממליץ למשרדי הממשלה להביא את האנשים המתאימים כי לא יהיו הנחות. אני ממליץ לחברותיי חברות הכנסת לנסות ולעניין את מירב הח"כים, אופוזיציה, קואליציה, יש כאן מאבק אחד על יוקר המחייה, כולנו צריכים להיות מאוחדים.

פשוט ייאוש.

תמליצו, אנחנו נשתדל להזמין אותו, יודיעו לכם אם הצלחנו, אנחנו ניתן לו איזה 25 דקות כדי להציג, הוא יביא את הכול, אי אפשר יהיה ללכת שמאלה, ימינה. הוא אחרי מחקר די מקיף, אני אשמח מאוד לשמוע אותו. אם אני אצטרך, אני אדבר איתו ברמה האישית כי אנחנו מיודדים. אז זו הערת ביניים, כל אחד שירשום לעצמו לדיון הבא, יהיה דיון סוער.

בבקשה, גברתי.

שמי ד"ר דורית אדלר, אני יחד עם חברות הכנסת הכנו את הנייר הזה. גם בדיון הקודם התחושה היא שהדיון הוא על הדברים של אתמול, על האסטרטגיות של אתמול. האתגרים שאנחנו עומדים לפניהם, שום תחרות מהסוג שאנחנו מדברים עליו לא תפתור אותם. אנחנו במשבר אקלים מזעזע, יוני השנה החם ביותר. אתם זוכרים, ניסו להוריד קצת מס על ייבוא שמן זית, אין שמן זית כי הבצורת בספרד, באיטליה וביוון מכה ובגלל שהורידו ויצרו תחרות, החקלאים שלנו עקרו מיליוני עצי זית.

לכן אנחנו צריכים לפעול בדרך אחרת. האחריות היא על הממשלה להנגיש סל מזון בריא ובר קיימא, אפשר לעשות את זה מחר בבוקר. אנחנו מדברים קודם כול באנרגיה, אנחנו מדברים על הכללת עלויות חיצוניות, אנחנו יודעים שהמזון המזיק עולה לנו 20 מיליארד שקל בשנה. להכליל את העלויות האלה במחירי המזון.

אז המזון המזיק, דרך אגב, אתם מדברים פה על אסם, אני פעם נסעתי לביקור באסם, שאלתי קולגות שלי מתחום התזונה, כמה מזונות בריאים יש לאסם? מה אנחנו רוצים לקנות אצל אסם חוץ מפסטה? מה, את שקדי המרק? את כל המזון שגורם לנו להיות סוכרתיים, שמנים וחולים? מה אנחנו רוצים להוזיל פה? ולכן, גם חוק הקורנפלקס, חוק המזון בחטא יסודו. המדינה צריכה להוזיל סל מזון בריא ובר קיימא. יושבים פה נציגים בכירים של משרד מבקר המדינה, הזמינו אותי, ישבתי איתם כשלוש שעות. חייבים - - -

כמה פריטים יש בסל המזון הבריא שאם נגדיר אותו הוא נגיד יהיה מוזל ביחס לשאר?

באיזה סל מזון, המחירים המפוקחים?

אני לא יודע להגיד, אתם הלכתם לבדוק את זה.

חבר'ה, תנו לי להשלים את הנייר שאנחנו נתבקשנו להציג. יש סל מזון מקובל על הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא, משרד הבריאות וכולי. אין בעיה להגדיר את הסל הזה, הסל הזה צריך להיות נגיש לכל אחד. משרד הרווחה - - -

מפוקח.

מפוקח מיידית, לאלתר. כשהתחרות תגיע ונפרק את כל הקונגלומרטים - -

המונופולים.

- - אנחנו נטפל בזה. קודם כול נפקח. בדרך כלל אני מביאה איתי לדיונים 'גיל', אתה יודע, כבודו, למה אני מביאה גיל? כי גיל עולה 1.80 שקל. וכמה עולה יוגורט? ארבעה, חמישה, שישה שקלים. אז לכל החכמים ממשרדי האוצר והכלכלה, שאף אחד לא יספר לנו שפיקוח על המחירים לא עובד, הוא עובד מצוין וזה מה שצריך לעשות מחר בבוקר על סל מזון בריא בסיסי ובר קיימא, זה כלי אחד.

יש לך עוד שתי דקות, צר לי. באו אנשים ולא נעים לי.

שתי דקות, אבל תן לי ואשתדל לקצר, בכל זאת, ביקשת שנכין נייר - - -

הבטחתי לעשות עוד דיון, אני לא בורח מזה.

כבודו, ביום שלישי הבא לא אהיה פה, תן לי עוד דקה וחצי.

בבקשה.

כלי שני, מע"מ דיפרנציאלי מחר בבוקר. זה טוב ברוב מדינות העולם, אין ברירה, כן? עכשיו אני רוצה לומר לכם, המזון המזיק הוא לא זול במדינת ישראל, הוא עולה עשרות שקלים לקילו. כשאתם הולכים לקנות, לא משנה מה, במבה, חטיף, עוגה, זה עולה בין 40 ל-120 שקל לקילו, אז שלא יגידו לי ש-10 שקלים לעגבנייה זה מאוד מאוד יקר. כי זה חוסך לי את כל הסוכרת וכל הדברים האלה. להחזיר לאלתר את המס על המשקאות הממותקים, עם זה אפשר להוזיל - - -

פוליטי, פוליטי, גברתי.

אבל אתה רואה שהם כבר כותבים את זה, במשרד האוצר זה ברשימה כי אין ברירה. כשאנחנו בגירעון הם יחזירו את זה. אז להחזיר את זה מחר ולהרחיב את זה על מזונות מזיקים נוספים.

הלוואי.

וכמובן, כמו שדיבר פרופ' חגי לוין, זה שאנחנו מורידים מס על מזונות שאנחנו מייבאים אותם והם מזיקים, זה עולה לנו ביוקר. כי אנחנו משלמים על זה כאזרחים מס בריאות מאוד יקר. לכן אני אומרת, יש לכם פה את נייר העמדה, זה המצפן. המצפן הזה מקובל על פורום האקלים הישראלי, הוא מקובל על חלק גדול מאנשי המקצוע, אנחנו נשמח לסייע בכל דבר, אין מצפן אחר. תודה.

אני שואל עכשיו אותך, קצר. האם יש איקס פריטים בסל המזון, מומלצים, שאפשר לבוא ולהגיד, מדינת ישראל, ממשלת ישראל, תתכבדי ותתני לזה סל מחירים מיוחד.

כן, כן. הדחיפות היא דבר ראשון – קטניות. קטניות, המחיר שלהן עולה בעולם, וקטניות זה גם בסיס לביטחון תזונתי בעת חירום, גם לזרוע אותן. לחם מקמח מלא לפי מפרט של משרד הבריאות. כי רוב הלחמים, גם המלאים הם מוצרים אולטרה-מעובדים מזיקים. יש את הדבר הזה, אנחנו יכולים להגיש לך את זה לקראת יום שלישי בשיתוף עם משרד הבריאות. מחר בבוקר אפשר להוזיל סל מזון בריא. זה לא רק שאפשר, זו חובתה של המדינה; ואם לא, היא מערערת את הביטחון התזונתי הלאומי של מדינת ישראל.

אני אשמח להתייחס, ממשרד הבריאות.

רק שנייה, אני אתן לך. משרד הכלכלה, משרד הבריאות, משרד האוצר, הרי עד שתלכו לריצת המרתון של פירוק המונופולים – אתה לא היית, איפה ממשרד האוצר? ב-2013 כבר היית? לא. אבל אז, אתה יודע, אז עשינו גם כן מהלך מאוד מאוד רחב, אתה יודע, פירקנו את הריאלי מהפיסקלי, אפשר ללכת אולי על המהלך הזה?

מיקי, אפשר לומר בעניין הזה?

דקה. תחשבו אולי איקס פריטים ביחד עם בריאות הציבור, לא יודע, 60, 70, 80, להכריז על זה כסל, שלום על ישראל, המחירים קבועים. עשינו ביטוח בריאות שחברות הביטוח לא יכולות היום לרמות את הצרכן. פעם היו מכניסים ניתוח כזה וניתוח כזה וכולם אותו דבר, היום יש רשימה של ניתוחים שאפשר והמחיר הוא קבוע, עכשיו תתחרו. אז אולי אפשר להרכיב סל בריאות?

יש סל.

הרי את התחרות אתם לא מצליחים להביא.

הסל, הוא לא מסובסד.

אני פונה לנציגי שלושת המשרדים ואני פונה לחברות הכנסת להתחיל לנאום על זה מעל הדוכן.

אנחנו כל הזמן. אבל אנחנו המשוגעות שמדברות על משבר מזון ומשבר זה.

אבל תקשיבי, אפשר לעשות סל של איקס מוצרים, להוזיל אותו. שיעלו את הבמבה ושיעלו את המתוקים ושיעלו הכול.

היום הבמבה עולה, היום המחיר של הבמבה עולה.

שיעלה.

לא, אבל אני לא רוצה לקנות אותה אם היא תהיה יקרה, זה - - -

גם אני לא, אני מצדי שגם מחירי הבשר יעלו.

טוב, את – לא שואלים אותך בנושאי בשר. אחר כך יהיו לי בעיות עם ויטמין B, אני יודע מה?

לא יהיו לך אם תאכל קטניות.

אני נותן לחברת הכנסת מטי צרפתי. הכול קצת התבלבל לי, אני מה זה מתנצל היום.

אדוני, הנייר שהכנו עם דורית הוא נייר באמת של עשה מחר בבוקר. אם זה הרחבת פטור ממע"מ בדומה לפירות וירקות על קטניות ודגנים מלאים, אם זה עדכון רשימת המחירים על הפיקוח.

האוצר יתנגד, אני אומר לך.

בסדר, אני אומרת, יש באמת שורה מיידית של 'עשה' בכדי להוריד את סל הקנייה של המשפחה הממוצעת כאן ועכשיו. אני רוצה לומר שבתחושה שלי, גם כשאני שומעת את דו"ח מבקר המדינה וגם מתוך השיח, המדינה איבדה שליטה ביוקר המחייה.

חד משמעית.

אנחנו מבינים שיש כאן ריכוזיות הפקרית, אנחנו מבינים שריסוק השווקים הסיטונאים, במיוחד בחומרים האורגניים, בפירות וירקות גרם להתנהגות, אני לא רוצה להשתמש במילים קשות, של הקמעונאים ורשתות השיווק. אנחנו יודעים שבמקביל חומרי הגלם ירדו, החיטה ירדה בעולם.

ב-10%.

גם הסויה.

שער הדולר די יציב.

איזה הסבר יש שחלב של סויה עולה פי שלושה?

והסויה ירדה השנה בעולם.

והסויה ירדה בעולם. איך יכול להיות דבר כזה?

אני אגיד לך איך יכול להיות, תאוות בצע.

כי הם יכולים, יכולים.

אדוני, כל עוד הקבינט החברתי-כלכלי לא יושב ביחד כבר, אני לא יודעת מתי התכנס.

לא, תבדקו מתי התכנסו.

אין, לא חושבת שהתכנס, אולי מישהו פה ממשרדי הממשלה יכול להגיד. אם לא יהיה תכלול, אנחנו רואים שוב היעדר תכלול בכל עולמות התוכן שלנו, בהכול, במה שתרצה, בטיפול במפונים, הכול, אין תכלול. והקבינט החברתי-כלכלי לא מתכנס ולא עושה את שמוטל עליו ויש פה פשוט באמת פשיטת רגל ערכית של המדינה כלפי אזרחיה, ממש ככה, הפקרה נוספת. בכל תחום שאדוני נוגע אנחנו מגלים את עומק השבר וההפקרה של התושבים ואתה יודע מה? ראש הממשלה לא מתדלק ולא קונה ולא - - -

הוא מצטלם אבל.

מצטלם מצוין. אז רק על זה אני יכולה באמת להלין, המדינה איבדה שליטה באופן מוחלט.

תודה רבה. משרד הבריאות. משרדי האוצר וחקלאות תכף, אני אשתדל, ננסה. כן, בבקשה, גברתי.

שלום, אני ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי, סגנית מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות. אני מצטרפת למה שדורית אמרה, וחגי קודם, וחברות הכנסת כאן: אנחנו חייבים לפעול להוזלת סל מזון בריא. אנחנו שותפים גם עם המועצה לביטחון תזונתי וגם עם הפורום לתזונה בת קיימא וגם עם משרד החקלאות לתכנון המזון ועם הגנת הסביבה. מיליון מסמכים עם הרבה מאוד המלצות, כולל מפרט של סל מזון בריא, תפריטים למזון בריא, המלצות לפיקוח למזון בריא. אנחנו לא נמצאים בוועדה, אנחנו חייבים להיות בוועדה, להמליץ על מזונות.

אני הגשתי חקיקה בנושא.

תודה.

אין להם נציג בוועדת המחירים.

אולי הם לא חשובים?

מה? ברור, שימותו כולם, שימותו, חוסר בריאות.

יש לנו ממש מה להשאיר, מה להחליף, מה להשאיר מה להחליף, שנים על גבי שנים ממליצים את הדברים האלה וזה עדיין לא קורה. אני רוצה להציג שני מחקרים שהראו שבעצם האוכלוסייה בשכבות החלשות לא רוכשת מזון בריא. אני אציג אחד בעצם שעשו בלמ"ס שבעצם מה שרואים, שהמזון המזיק, הוא לא שונה בין השכבות החזקות לחלשות, כולם רוכשים את הדברים הלא בריאים, אבל את המזון הבריא באופן מובהק האוכלוסייה החלשה פחות צורכת. פחות ירקות, פחות פירות ופחות דגנים מלאים.

עוד מחקר שעשינו יחד עם חוקרות מאוניברסיטת אריאל, בעצם בדקנו את ההיתכנות הכלכלית של משפחות לקנות מזון בריא. לקחנו את ההמלצות שלנו, של משרד הבריאות עם התפריטים, מחירים המזון וההוצאות למשק בית ובעצם מה שראינו, שהאנשים בשכבות החלשות פשוט לא מסוגלים לרכוש מזון בריא. הם צריכים קרוב ל-50% מהמשכורת שלהם נטו בשביל מזון שזה לא ריאלי, ושני שליש מהאנשים לא יכולים לקנות מזון בריא שזה באמת שונה מכל ההמלצות מהמדינות עם הכנסה גבוהה בעולם.

כשמסתכלים על תמהיל התזונה המומלצת לפי מחירים למזון בריא, אנחנו רואים ש-40% מהתזונה המומלצת זה על פירות וירקות ואנשים פשוט לא קונים את זה, 17% על דגנים וכך הלאה. אנחנו כבר לפני כמה שנים עם המועצה לצרכנות ומשרד הכלכלה מפרסמים סל מזון בריא כמו סל 68 שמשווים בין הרשתות ואנחנו בעצם רואים פער של למעלה מ-40% בין הרשת הזולה לרשת היקרה פה בישראל וזה לא יורד. זאת אומרת, אם לאורך השנים אנחנו רואים שעדיין המחירים נשארים גבוהים ומה שאנחנו בעצם רוצים זה קודם כול כמובן להיות בוועדת המחירים, להכניס את סל המזונות הבריא לפיקוח, להיכנס לוועדות, כמובן ביטחון תזונתי, מעטפת גדולה.

דיברנו על מניעת בזבוז מזון, הצלת מזון, אנחנו השנה גם נכנסנו לדו"ח עם לקט ישראל, כמובן יש לזה משמעות. כל הדברים שאני אומרת, זה צריך להיות בתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח, גם לטווח הקצר להוריד את המחירים - - -

אז זה ייקח שנים.

לא, גם עכשיו, מחר בבוקר, אבל גם לחשוב אחר כך בעתיד על החקלאים שלנו, שלא נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים שהוזלנו - - -

זה חייב להיות ביחד, חייב.

בדיוק, זה ביחד. שלא נוזיל מחירי פירות וירקות, אבל בסוף עוד כמה שנים, עם כל המשברים חלילה שכנראה יקרו, אז שתהיה לנו גם חקלאות מקומית משגשגת.

אתמול שינו את השם, עלה כמה אלפי שקלים, לא נורא, השאלה אם יהיו תוצרים.

העיקר שיטפלו בזה.

אדוני, זה לא בסמכותם, זה הרבה יותר גדול מהמשרד, זה לא שם.

כן, אבל השם מחייב.

השם מחייב, כן. גם פיתוח הכפר מחייב, גם פיתוח הכפר מחייב. גם משרד הבריאות מחייב.

אני שואל עוד הפעם, האם אפשר להרכיב סל מינימליסטי?

יש, כבודו, יש כזה כבר מוכן.

אז רגע נשמע את משרד האוצר ומשרד הכלכלה. אולי אפשר להגן רק על הסל הזה. מצדי שהבמבה תעלה עוד עשרה שקלים ומצדי, אני לא יודע מה, שהממתק שם שעולה לא יודע מה, עולה 13 שקל. הנכדים שלי משגעים אותי, כל ביצת שוקולד כזאת, אפשר, ואחר כך זורקים אותה.

אתה צודק, זה צריך להיות הכיוון.

רגע, גברתי, אני היום לחוץ בזמן, אני כל כך שונא את זה.

אני חושבת שזה צריך לעבור בחקיקה, לא תהיה לנו ברירה.

איזו חקיקה? לא יתנו לך להעביר את זה.

לא, ננסה לעשות חקיקה משותפת.

אני מנסה כאן להגיע לידי אלו שהן הסכמות.

הם לא יכולים אבל לדעתי לעשות.

תודה רבה לך, אני מאוד מודה לך. משרד האוצר.

תודה, כבוד היושב ראש. עפרי אשל, אני מרכזת את ועדת המחירים במשרד האוצר ואני אשמח בהתייחסות קצרה להציג את העמדה המקצועית של חברי ועדת המחירים במשרד האוצר. אני אומר שזאת גם העמדה של כלל גורמי המקצוע הכלכליים שמטפלים בנושא והספרות הכלכלית, גם הישראלית וגם העולמית תומכת בזה.

מדברים כאן בדקות האחרונות על בחינת החלת פיקוח מחירים על שורה של מוצרים, והנקודה שמאוד חשוב לי לעמוד עליה היא שבחינת פיקוח על כל מוצר באשר הוא יהיה צריכה להיעשות עבור אותו מוצר ועל בסיס קריטריונים כלכליים מוגדרים שמוגדרים גם בעבודה שלנו, של ועדת המחירים, במתודולוגיה שלה.

ובריאותיים.

עכשיו, אני אתייחס להערת הביניים, ברשותך, על ידי ציטוט דו"ח שהבנק הלאומי הוציא שהכותרת שלו היא "פיקוח על מחירים – כוונות טובות, תוצאות רעות". כלומר, כשאנו מטילים פיקוח על מחירים, הדבר צריך להיעשות בצורה מקצועית ובשים לב לתוצאות ולעיוותים שיכולים להיווצר כתוצאה מהחלת פיקוח שלא מהסיבות הכלכליות הנכונות, דבר שיכול בסופו של דבר לחזור כאפקט בומרנג ולפגוע בצרכן הקצה.

אני אשמח גם להתייחס בהערה קטנה לגבי הפיקוח על מחירי הלחם המלא. חשוב לי לציין שנעשתה בחינה מקיפה, משותפת גם למשרד הכלכלה, גם למשרד האוצר וגם לרשות התחרות לגבי האינדיקטורים התחרותיים בשוק הלחם המלא. היא פורסמה בשנת 2022 ובאותה עת, משרד הכלכלה בשיתוף עם ועדת המחירים במשרד האוצר המליצה שלא נכון להטיל פיקוח על מחירים לגבי הלחם המלא.

אני רוצה להגיד לך משהו: לא יקנו את הלחם המלא, המסכנים יקנו את הלחם הלבן שנשאר כמו בצק אחר כך בבטן. אבל אתם – וזו לא דווקא קביעת המחירים – אתם לא יכולים לברוח מהאחריות. אתם, שר האוצר שמוצא 600 מיליון שקל לכל מיני דברים נוספים, שר הכלכלה, שר החקלאות, אתם אחראים על יוקר המחייה במדינת ישראל. לא את אישית, השרים שהם אנשים פוליטיים כשלו.

אני אומר את זה באחריות, אני אחראי למה שאני אומר, אני עומד מאחורי מה שאני אומר, יש לי תמיד בעיה עם הפה שלי שאני אומר מה שאני חושב. אתם אחראים על הכאוס שנוצר פה בנושא יוקר המחייה, מקום שני על פי הבנק העולמי, מקום שני. גם אם אני מנכה את פערי החלפת המטבע, גם אם אני מנכה את מרחק ההובלה, גם מע"מ. יש מה לעשות, אנחנו במשבר, לאנשים קשה לחיות פה. התחילו להצטמצם, לא חשוב הלחצים והמיצים והכול ואני מבין שכסף לא גדל על העצים, הייתי שם. בסוף צריך להביא כסף כדי לממן את החינוך, את הביטחון, את הכול, אבל יש דברים שאתם יכולים לעשות.

ואתם, לא את, לא בא אלייך בטענות, תעבירי את המסר לראש אגף התקציבים, תעבירי את המסר למנכ"ל שהייתי שמח לראות אותו פה. אבל זה לא מעניין, לא מעניין את משרדי הממשלה אזרחי מדינת ישראל. ומה שאני אומר עכשיו זה לא פוליטי, ממש לא, אנשים כבר לא יכולים לחיות פה. ראש הממשלה ברח מהנושא הזה לחלוטין, העיקר ראיתי אותו מתדלק, בחיים שלו לא תידלק.

גם אז הוא לא תדלק, בנקודה - - -

צר לי, לא רציתי להיגרר לזה, אני מתנצל.

מיקי, אני כן אגיד לך שאסור להסיר אחריות גם מהיצרנים והיבואנים שביד אחת מחלקים דיבידנדים ובשנייה מעלים מחירים.

רגע, בשביל זה יש ממשלה שתפתח את השוק לייבוא, לעוד, אבל האוצר רוצה להרוויח ועניינים. היינו שם, הנה, אפילו ה-75 דולר המסכנים שאזרחי מדינת ישראל מזמינים חולצה וחצי לילדים שלהם, גם זה הולך להיגמר.

אנחנו לא ניתן לזה.

אבל 600 מיליון שקל לזהות יהודית מוצאים בשנייה וחצי, כאילו שאני לא יודע שאני יהודי. וזה לא אלייך, אני תמיד שומר על כבודם של הפקידים הבכירים מכלל המשרדים עצמם ואני מבין שכוחכם הוא לא בדיוק מול הכוחות הפוליטיים. רק אתמול שמעתי בתקשורת, לא יודע, לא הייתי בוועדת כספים, 36 מיליון שקל ששר האוצר החליט בלי אנשי המקצוע, כשיש פה שני משרדי חינוך, שניים.

אנחנו לא עושים מספיק, אני לא עושה מספיק, משרד האוצר לא עושה מספיק, משרד מבקר המדינה לא עושה מספיק. לי יש טענות תמיד אליהם, הם ממליצים, אבל הם לא מצביעים על מה עושים עם מי שכשל. אני מבין אותם, לא מסכים איתם. ואנחנו לא מאפשרים לאזרחי מדינת ישראל לחיות. אני באמת קצת עובד עצות, אני באמת. אבל עלה כאן רעיון לבוא ולהגדיר איקס מוצרים, איקס מוצרים שאותם תכניסו לפיקוח. כל החיים היה פה פיקוח, על הגבינה, על הכול, היה פה פיקוח. אז לא יקנו קשקבל עם 28%, לא יקנו, יקנו גבינה עם 5% וקוטג' הוא גם 6% אם אני לא טועה.

חמישה.

יש חמישה? לא, אני הקניין בבית.

גם זה לא הכי בריא, כן? גבינות.

מיקי, הייתי מציע שיתנו להם - - -

רגע, דני, אני נותן לך את רשות הדיבור.

בקשקבל רק הייתי מציע שיתנו להם את הגבינה שנותנים לחבר'ה במנהרות, זה אותו דבר.

כן, אתה צודק.

אולי עם אבטיח מהעוטף, אדוני, את הקשקבל.

שמעו, יש כאן איזה רעיון שצריך לבחון אותו, אני לא יודע, אני לא איש מקצוע, אני רק איש ניהול. אבל אולי, אני לא יודע כמה פריטים זה מכיל. 40, 60, 70?

סדר גודל. זה יכול להיות 100. זה בסדר.

סדר גודל? אז לפחות הולכים לסופר, הולכים לקנות רק את הקטניות, מדלגים על הבמבה, גם אני אדלג על הבמבה, הנכדים שלי לא יאכלו.

לא, זה גיים צ'יינג'ר. גם בסופו של דבר זה חוסך כסף למדינה.

גם למשפחה.

גם המדינה שמוציאה מיליארדים על בריאות.

חברת הכנסת פרידמן, אנחנו יודעים איזה נזק עשתה ההחזרה של המשקאות הממותקים, איזה נזק. וזה פוליטי לחלוטין, פוליטי לחלוטין. אחר כך סוכרת וקטיעות רגליים וקטיעות, נורא ואיום.

רציתי להוסיף משהו.

מי גברתי בבקשה?

יפעת חיים מרשת הפעילים לחיים בכבוד.

יש לך דקה.

ממש דקה, אני לא צריכה יותר.

התפרצת, אבל בסדר.

אי ביטחון תזונתי זו בעיה בריאותית, כלכלית וחברתית. מי שלא מסוגל לקנות מספיק אוכל מזין נפגע בריאותית. חמור עוד יותר מצבם של אלו המתחילים מראש עם בעיה בריאותית המגבילה את המזונות שהם יכולים לאכול כמו חולי צליאק.

אני אישית קיבלתי פניות של נשים, גברים, חיילים, ילדים אשר מנסים לשרוד את היום-יום בקושי רב עם המחלה ובעיקר חוסר היכולת לקנות מזון לצורכיהם. מוצרים ללא גלוטן הרבה יותר יקרים וכך יוצא מצב הזוי במדינה שמאפשרת לאנשים לא רק לחלות יותר, אלא גם להישאר רעבים. המדינה חייבת להוסיף פיקוח על מוצרים כמו מוצרים ללא גלוטן. תודה רבה.

תודה רבה לך. אנחנו עושים הפסקה קלה בדיון, אני לא יכול להתעלם מדני, הנוכחות שלו, היא פה חשובה. בבקשה. אתה לא בתור, אבל אני נותן לך. היו כאן כבר מהמשפחות.

אני עכשיו יושב פה וזה, אבל מיקי, מה שתגיד אני עושה.

לא, רגע, ידידי ויקירי, אני לקחתי שעה היום, תדע לך, בלי להניד עפעף ונתתי לכל מי שרצה לדבר מהמשפחות, אין דבר יותר חשוב מזה.

קצר.

לא, לא קצר, דבר.

אני אומר לך, אני יושב פה עכשיו ואני שאלתי אותה אם אני בישראל, כאילו לא, גלוטן וזה ופיקוח ומוצרים וגבינה 28. אתם יודעים, יש בעזה קהילה חדשה, יישוב חדש. הוא במנהרות עדיין, אבל חיים שם 120 חטופים, אולי לא 120, חלק כבר מתים כמו בכל קהילה. היום אחי חוגג יום הולדת, יש לו ב-1 ביולי יום הולדת, הוא בן 69, כנראה עשו לו שם איזה שהוא משהו בקהילה. אתה יודע, בכל זאת, 120 איש שם.

אולי סינוואר גם יגיד לו מזל טוב כי הוא הצליח לשמור אותו בחיים כי ברגע שהוא שומר אותו בחיים הוא שווה לו יותר. מי דואג עכשיו שהם יישארו בחיים? סינוואר דואג שהם יישארו בחיים, אתה יודע? נותן להם אוכל, תרופות, שווים יותר כשהם חיים. ולעומת זאת, מי שבעצם היה מקווה שהמחיר יהיה נמוך זה ראש הממשלה. זאת אומרת, אם רוצים להוריד את המחיר, אני רואה פה מדברים על מחירים, יש כאן רשות התחרות וכל זה. אז חטוף מת שווה פחות. כן, מה, לא נכון? איך אמרת? יש לי מחלה, כל מה שאני חושב אני אומר. כנראה מקבלים את זה במשטרה ביחד, מיקי.

אז חטוף מת הוא שווה פחות. וביבי אמר, אני לא רוצה, איך אמר לו בן גביר? עסקה מופקרת. אז כמה שיותר מתים פחות כסף, פחות מחיר. ולצערנו הרב, זה הולך ומתפתח. מה שקורה שם עכשיו, בקהילה שלנו בעזה, הם כבר תשעה חודשים ואני חושב שהגיע הזמן שאולי הם יחליפו כתובת, אולי צריכים לשלוח להם מכתבים, הם מתחילים להתבסס שם. לצערנו הרב, אנחנו שומעים שכנראה גם הם הולכים לגדול ולהתרבות, יש שמה נשים שעומדות ללדת אוטוטו אחרי תשעה חודשים והילדים האלה, אתה יודע, מיקי, הם ילדים יהודים, האימא יהודייה. מה, הן לא יחבקו אותם? לא יאהבו אותם? בסדר, נו, מה לעשות? אלה הילדים שלהם והם ירצו להביא אותם גם לארץ.

ואנחנו בעצם מתחילים לחיות ולנרמל את המצב הזה, הכול בסדר, אולי מגשימים את חזונו של בן גביר להקים שם התיישבות כבר עם החטופים. הם כבר שם, אז בואו נעשה איתם כבר, נקים שם יישוב שהם יגורו שם במקום, יודעים מי הם. וככה אנחנו חיים יום-יום, מיקי. אתה יודע מה חטפו לביבי ב-7 באוקטובר. לא אזרחים, חטפו לו את המנדטים, חטפו לו את המנדטים ב-7 באוקטובר והוא מאז עושה הכול, אבל הכול - - -

לשקם, לשקם את המנדטים.

הוא עושה הכול והכול כדי להחזיר את המנדטים, לא את השבויים, לא את החטופים, לא את החטופים, חברים. הוא כשהיה צריך לעשות קמפיין בחירות שילם 1,027 מחבלים על כביכול גלעד שליט. זה לא על גלעד שליט הוא משלם, הוא שילם את זה כקמפיין בחירות. וכשהיה צריך להביא איזו סוחרת סמים מקולומביה לפני בחירות, הוא שלח מטוס להביא אותה.

וככה אנחנו בעצם באים ואומרים, איפה אתם, מיקי, באמת בתור אופוזיציה צריכים? אם אנחנו לא נקבע בחירות מהר ככל האפשר הם לא יחזרו. אני אומר לך, אם יש בחירות, תוך שלושה חודשים הם פה. הם הופכים להיות קמפיין הבחירות שלו, הכי גדול. הוא יביא את כולם, ימכור לא יודע את מי, יביא את כולם. הוא לא יצא לבחירות עם 120 חטופים שם. והוא ידע שרק אם אנחנו בסופו של דבר נפעיל עליו את הלחץ הנכון ונעשה את הדברים הנכונים נצליח איך שהוא לעשות את זה.

כי מה שאני מרגיש עכשיו זה שאנחנו עושים הרבה הרבה מלחמה אבל אנחנו לא מצליחים לראות איך הדברים באים לידי ביטוי גם בכנסת ואיך הדברים באים לידי ביטוי גם מבחינת האופוזיציה. לא מספיק מיליטנטית, לא מספיק יצירתית, לא מספיק מקריבה מעצמה, וצריך לעשות את זה.

אני רוצה לספר לכם סיפור קצר ואני הולך, מיקי. אתמול בלילה נסעתי ברכב, הייתי בדרך לתוכנית של אברי ושרקי והיה סיפור באוטו, אתם חייבים לשמוע אותו. מספר מישהו שעמדו לצאת למבצע מאוד מאוד מורכב בצבא, מבצע מיוחד, והחיילים הרגישו לא מוכנים, והתחילו שמועות שהמבצע הזה הולך להיות קטסטרופה.

והמפקד שלהם ראה שקורה משהו, הוא החליט להכניס אותם לחדר, הכניס אותם לחדר שעה, ישב איתם בחדר שעה, מיקי, יצאו מהחדר, אתה יודע מה, אריות. מוטיבציה בעיניים, רעל, רק תן לנו לעשות את המבצע, אריות. ויצאו למבצע והמבצע היה אחת ההצלחות הכי גדולות בתולדות צה"ל. והמפקד נהרג במבצע הזה, רק המפקד נהרג. אתם יודעים מי סיפר את הסיפור הזה אתמול? מי? ד"ר עידו נתניהו. ד"ר עידו נתניהו כתב ספר עכשיו על אח שלו, יוני נתניהו.

הוא סיפר בספר בדיוק מה היה לפני מבצע אנטבה. איך החיילים שם בסיירת מטכ"ל היו בלחץ, איך יוני הכניס אותם לחדר, איך יוני ידע לחבר אותם, איך יוני ידע להוביל אותם, איך יוני ידע להכניס בהם מוטיבציה, איך יוני ידע לאחד אותם, לתת להם להבין שהם יכולים לנצח, להאמין בעצמם. ואז נסעתי ואמרתי, וואלה, איזה יופי שיש לך יכולת לכתוב על אח שלך, גם אני אחי חטוף וזה. וחשבתי עוד פעם ואמרתי, האם יש לו גם אפשרות לכתוב ספר כזה או סיפור כזה על האח שלו השני, על ביבי? ואם כן, איזה סיפור הוא יבחר? מתוך 15 שנות שלטון, כל כך הרבה שנים הוא בשלטון, מה הוא יבחר? אני לא הצלחתי למצוא, יש למישהו המלצה להגיד לי או משהו?

אני אגיד לך, אבל לא בוועדה.

לא, הסיפור הוא משהו שהוא, את יודעת, הוא יכול להתפאר בו, לשים אותו בספר ולהתגאות ולשים ערכים לכולם ושכולנו נקרא ונחנך את הילדים שלנו על פי - - -

אז זהו שלא, זה הפרק שלא ייכתב בהיסטוריה.

אז זהו, אז אני הייתי קצת יותר ציני ואמרתי, רק אם עידו נתניהו יתחיל לכתוב מדע בדיוני, אולי הוא יצליח לתפור לביבי איזה שהוא סיפור. את יודעת, יהפוך אותו לאיזה סופר על, או איך אמרה דיסטל? אבי האומה.

לעולם לא תצעד לבד. היא אמרה לעולם לא תצעד לבד.

אז חברים, איציק חוגג יום הולדת היום, תגידו לו מזל טוב.

עד 120, נקווה שהוא יחזור.

ואנחנו מקווים שבאמת, חבר'ה, תסתכלו במראה כל הזמן ותהיו שלמים שאתם עושים את כל מה שאתם יכולים שהם יחזרו.

אתה לא היית היום בהתחלה.

לא, לא הייתי.

אז אני אמרתי, שערו בנפשכם, 120 חטופים, 120 חברי כנסת מתחלפים, איך הבניין הזה היה מתנהג.

אתה יודע, אני מכיר אותך עוד מהשירות, אין לי ספקות לגביך.

בינואר עמדתי מול המצלמות.

הייתי עדין איתך היום, לא רציתי בלאגן, אני עדיין פוחד ממך.

אני בינואר אמרתי את דעתי – כל מחיר. אני משלם על זה מחירים כבדים, לא אכפת לי. תודה רבה. אני מחבק אותך כל יום, אז אני לא בא אליך היום. אני עוד פעם מתנצל בפני הנוכחים.

המועצה הלאומית לביטחון תזונתי.

פרופ' רוני סטריאר, יושב ראש המועצה הלאומית לביטחון תזונתי. למי שלא יודע, זה גוף סטטוטורי שפועל על פי חוק מ-2011 שבעצם מבנה את המועצה כגוף שהוא שומר סף של הנושא של ביטחון תזונתי במדינת ישראל. יושבים בה נציגי משרדים שונים ונציגי ציבור וכולי.

בהתנדבות, חשוב לומר.

בהתנדבות, נכון. המועצה פועלת בנושאים שונים.

תחת איזה משרד אבל, סליחה?

במשרד הרווחה.

ואתה עובר למשרד החקלאות עכשיו עם ביטחון המזון?

לא, לא, אני לא עובר לשם.

הם לא עוברים, פשוט כאילו, הם סוגרים.

לא, לא, כדאי לשים לב. יש שני דברים שהם שונים, יש ביטחון המזון, משרד החקלאות מטפל, משרד הרווחה אמון על הנושא של ביטחון תזונתי שאלה שני דברים שהם כמובן תלויים זה בזה, אבל הם לא דברים זהים.

אני רוצה להגיד משהו כדי להמחיש מה שאני רוצה לומר. שבוע אחרי המלחמה, תחילת המלחמה, כינסנו שמונה משרדי ממשלה וחמישה ארגוני גג בנושא של ביטחון תזונתי בחירום, במלחמה. היו מספר פגישות, גיבשנו מסמך עם עשר המלצות לקידום ביטחון תזונתי בתקופת המלחמה. ההמלצות שלנו כללו את הנושא של פיקוח מחירים כי ידענו שבתקופת המלחמה יהיה בלאגן שלם עם המחירים ומי שיפגע ראשון אלה האוכלוסיות המוחלשות.

ולא טעינו. אלא מה? שכל ההמלצות שלנו נגנזו, הן לא נידונו בכלל בממשלה, הן לא הגיעו לשם. למה לא הגיעו לשמה? כי מי שהיה צריך להעביר אותן קיבל הנחיה ברורה לא להעלות אותן. ופה החשיבות של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי ושל כל שומרי הסף עכשיו במדינה. וליקוי המאורות שהיה ב-7 באוקטובר, הוא לא שונה, הוא ממשיך גם עכשיו. כי יש התשה מכוונת של ממשלת ישראל להשתיק את שומרי הסף בכל תחום.

הרפורמה המשפטית ממשיכה בשקט, ואני אתן דוגמה אחת. חוק הרשות הלאומית למאבק בעוני שעבר, החוק עבר בקריאה ראשונה, שאני מברך עליו כחוקר נושא של עוני 40 שנה. יש בסעיף מספר 26 דבר מאוד קטן, שהחוק הזה מבטל את המועצה הלאומית לביטחון תזונתי. עכשיו, יושב מולי דו"ח של מבקר המדינה מ-2014 שהצביע על כל הליקויים האלה שהיו בתחום של ביטחון תזונתי, לא תוקן דבר מכל הדברים שנאמרו אז ולא רק זה, אלא שיש מדיניות מכוונת של ניכור והשתקה של המועצה בכל הנושא של ביטחון תזונתי.

כי התרענו ששליש ממדינת ישראל, שליש מהאזרחים של מדינת ישראל, מהנפשות הבוגרות, נמצאים בחוסר ביטחון תזונתי ו-12.6% הם בחוסר ביטחון תזונתי עמוק. ואמרנו שממשלת ישראל, אין לה מדיניות בעניין הזה. ועל כן אני מבקש ממך ומכל החברים להתנגד, לקבל את החוק, אבל להתנגד לסעיף שמבטל. קול חשוב, לא בגלל שזה אני אומר את זה, בגלל שזה נורא חשוב.

יסמין, זה עבר ראשונה?

כן.

באיזה - - -

זה בוועדת רווחה.

אז צריך להתארגן, הסתייגויות, אין ברירה.

אנחנו עושים, אנחנו עושים. אי אפשר לתאר את האבסורד. לא רק שהם עובדים, בוא, הוא יכול להגיד, מה אני צריך את זה? הוא עובד בהתנדבות, הם אפילו לא משלמים להם החזרי נסיעה, החזרי נסיעות שהם אמורים לשלם, הם לא משלמים להם, נכנסים בהם כאילו הם האויב כשהם ביקשו מהם לקום, זאת אומרת, זה על פי חוק קם. זה פשוט, אי אפשר לתאר. מדינת ישראל החליטה להרוג את אזרחיה, להרוג אותם ברכות על ידי זה שמדרדרים את הבריאות שלהם, על זה שהם לא נותנים להם לרכוש מוצרים בריאים, על ידי זה שהם מכניסים אותם לסטרס נפשי. כאילו, פשוט החליטה להרוג את אזרחיה, אבל לא את כל אזרחיה, רק את אזרחיה העניים.

אגב, גם משרד הבריאות, שאני איתך בכל מה שאמרת, אבל איפה אתם לפרסם שלאכול בשר בכמות שאוכלים זה לא בריא ומה כן צריך לאכול? אתם מפרסמים את זה באתר שלכם, אתם צריכים להשקיע בזה מלא כסף, זה צריך להיות בפריים טיים, מה צריך לאכול ומה לא צריך לאכול. ואתם צריכים לשבת בוועדת המחירים.

תודה. בבקשה, אדוני, לסיים, יש שמונה דקות, לא יודע לכמה אנשים אני אספיק לתת.

מילה אחת. אני חושב שחשוב מאוד להתנגד לביטול המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, מאוד מאוד חשובה מעורבות של מבקר המדינה בתיקון הנושאים שעלו כאן. ואני הייתי מבקש גם מהיושב-ראש לכנס גם את הוועדה הזאת לבדוק את הנושא הזה, מדוע המדינה, הממשלה מתנכלת באופן כזה בשומרי הסף בתחום הרגיש הזה של ביטחון תזונתי. תודה.

יש דברים שהיא מתנגדת יותר רציני לשומרי הסף.

זה פשוט לא להאמין, פשוט לא להאמין.

הכרחת אותי להגיד אמירה פוליטית.

לא, לא, מדינת ישראל פשוט יורה לעצמה ברגל. אין לי מילים, אין, כמעט בכל תחום.

פורום הקמעונאים הקטנים, בבקשה. דקה, דקה וחצי, אין לי ברירה, אני מתנצל.

אדוני, השמדת ערך.

שמי הוא אלי סתוי ואני מייצג כאן את עשרות אלפי הקמעונאים הקטנים, המוחלשים ואת מיליוני לקוחותיהם שנאלצים לשלם את המחיר של הקיפוח האדיר שמתנהל ככשל שוק בענף המזון. אני רוצה לפנות מהדיון החשוב הזה לראש הממשלה, מר בנימין נתניהו שהוא גם יושב ראש ועדת השרים לטיפול ביוקר המחייה יחד עם שר האוצר, ביחד עם שר הכלכלה שפנינו אליהם וההתעלמות שלהם היא טוטאלית, הם אפילו לא מתייחסים, הם קיבלו את כל הפניות ולא מתייחסים. פנינו למבקר המדינה בעניין הזה, הוא החליט לא להתערב, לצערי הרב, החליט לא להתערב.

ראש הממשלה, מיד לאחר הצלחת יישום הרפורמה בתקשורת הסלולרית, כבוד היושב ראש זוכר את המהלך הזה, הוא פנה לכל שרי ממשלתו ודרש מהם בתוקף, תהיו כחלונים, ככה הוא אמר להם, תהיו כחלונים. ואני פונה היום גם לראש הממשלה, גם לשר הכלכלה וגם לשר האוצר, תהיו כחלונים.

יש תוכנית שמשרד הכלכלה יזם לתיקון כשל השוק בענף המזון, צריך רק ליישם אותה ולהוזיל את יוקר המחייה בדיוק כפי שהתקשורת הסלולרית היום כבר לא עולה כסף. אנשים משלמים היום 20 שקל על מה ששילמו פעם 500 שקל. אותו דבר, כבוד היושב ראש, אפשר לעשות במזון, כאשר 10,000 קמעונאים קטנים, נצייד אותם בתחמושת המתאימה להתמודד מול רשתות השיווק ולהוזיל את יוקר המחייה, ואני אחראי על כל מילה שאני אומר. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו נפגשים ביום שלישי, אני יודע שכבר אין לי זמן.

הבא.

הבא, הקרוב. כן, לא מחר, לא מחר. יש לי דיון מהיום להיום שאני לא יכול לבטל אותו. דקה וחצי, אני חורג כבר.

כן, אני אתן גם לגל לדבר את רוב הזמן.

לא, אין לנו זמן.

לא, לא, הוא ידבר במקומי. בועז גור, מפורום ארלוזורוב, אנחנו מכון מחקר מבית ההסתדרות ואנחנו פשוט רצינו להגיב לדברים שנשמעו כאן מצד משרד האוצר, משרד הכלכלה, לדעתי יש לזה ערך רב מכיוון שנאמרו כאן דברים על פיקוח מחירים ובכלל על כוח הקנייה של הצרכנים שהם פשוט, חלקם שגויים וחלקם זה לחזור על אותה טעות 15 שנה ולצפות שתהיה תוצאה אחרת ואיינשטיין כבר אמר שאנחנו נצפה לאותה תוצאה. אז אם גל יוכל להתייחס לשתי נקודות.

לא הבנתי, אתם נגד? הפיקוח על 60 מוצרים שהם - - -

אנחנו בעד, אנחנו חושבים שהכלי הזה של פיקוח מחירים הוא כלי רלוונטי ולגיטימי, רלוונטי ולגיטימי. אני חושב שמתעללים בכלי הזה במשך הרבה מאוד שנים ומנסים לפתור את זה דרך רפורמות ייבוא שנכשלות זו אחר זו אחר זו, המחירים רק עולים. ומעבר לזה, שכשמדברים על יוקר המחייה, גם צריך לפתוח את הפריזמה ולהבין שהסיפור זה לא רק המחירים עצמם, אלא גם כוח הקנייה של הצרכנים שנשחק מסיבות נוספות. גל רק יסביר למה פיקוח המחירים הוא כלי לגיטימי.

אני הייתי צריך לסגור לפני שתי דקות. דקה, בבקשה, ממש, אני מתנצל.

שמי גל, אני גם חוקר בפורום ארלוזורוב. קודם כול, חשוב לי להגיד, מה שנאמר על איזו הסכמה מקצועית בקרב כלכלנים על פיקוח מחירים, זה פשוט לא נכון. רק בשנה האחרונה פורסמו הרבה מאמרים ומחקרים, כולל של זוכה פרס נובל, כלכלנים, בזכות פיקוח המחירים, במיוחד בסיטואציות כמו הסיטואציה שאנחנו מדברים עליה, שזה אומר שוק ריכוזי וגם דברים שקשורים ספציפית לשוק המזון.

עכשיו, ספציפית על ישראל, דו"ח בנק ישראל האחרון כתב מפורשות, הצעדים שננקטו שקשורים לייבוא ועידוד תחרות מ-2011 לא הורידו את המחירים, זה כתוב בדו"ח בנק ישראל האחרון. לעומת זאת, אנחנו יודעים שפיקוח המחירים בישראל מפחית את המחירים. לא רק של המוצרים המפוקחים, גם של מוצרים שדומים להם. כשמוצר בקטגוריה מפוקח, ההשפעה של הפיקוח היא כמובן על המוצר עצמו, אבל גם של מוצרים דומים כי הוא יוצר תחרות בין המוצרים.

עכשיו, אני רוצה להגיד גם משהו ספציפית על שוק המזון ולמה קשה לתחרות מחירים לקרות בו. כמו שנאמר פה, אנחנו סובלים מבעיה של רווחיות גבוהה בשוק ריכוזי. חברות קובעות את המחירים, הן קובעות את המחירים גבוה כי הן רוצות רווחיות גבוהה והן נמנעות מתחרות מחירים כי הן לא רוצות לסכן את הרווחיות הגבוהה. בשוק מזון זה עוד יותר חריף, המצב הזה, למה? א', הביקוש למזון קשיח, גם אם המחירים גבוהים וגם אם הם נמוכים, אנשים קונים מזון, זה מצרך בסיסי והחברות יודעות את זה והן מנצלות את זה כדי לשמור על שולי רווח גבוהים, דבר אחד. דבר שני, בשוק המזון, מוצרי מזון, לרובם יש חיי מדף קצרים ולכן זה מסוכן לצבור מלאי.

אדוני, תסתכל למעלה, יש לי 50 שניות, אני לא יכול. אני מבטיח לתת את משנתך ביתר בהירות. מה שאמרת הוא חשוב ביותר, אני גם אזמין את בנק ישראל בעקבות מה שאמרת כדי להציג את הסעיף הזה, אני אזמין את פרופ' דן בן דוד. זה תם ולא נשלם.

אני מציע למשרדי הממשלה, אנחנו לא נעזוב אתכם. אנחנו הנציגים של אזרחי מדינת ישראל, זה לא אלייך, זה לא אליך ממשרד הכלכלה, זה לא אלייך, גברתי ממשרד האוצר. אני מאוד מעריך אתכם כשומרי סף, אתם לא עושים מספיק נגד הפוליטיקאים. לא בגללכם, אלא - - -

מאוימים.

בגלל הנתונים הקיימים. מדינת ישראל יכולה לקבוע סל מצומצם, להוזיל אותו. ושהבמבה תעלה בעוד 30% והממתקים יעלו והשוקולד בעוד 40%, שהרשתות יעלו, מי שרוצה, יקנה. אבל המוצרים האלה, ה-70, 80, אפשר. יש גם שוק ריכוזי, גם יבואני צבועים מה שנקרא למוצרים מסוימים וגם מלחמה.

אי אפשר להמשיך ככה, תעביר את זה לשר שלך, תעביר את זה לאמנון ידידי. אני צלצלתי אליו ואמרתי לו, תקשיב טוב, אתה מוריד את המדבקות מעל המחירים כי אין להם כוח אדם, אתה מרחם עליהם? המחירים יעלו. מה פתאום, מה פתאום. אמרתי לו, אין לך מפקחים אפילו לפקח על העניין הזה. וכל המחירים עלו אחרי שנתתי להם להוריד את המדבקות. אז מדבקה שחורה, לא סופרים אתכם, צר לי, לא סופרים אתכם. לא סופרים אותנו, הציבור לא סופר אותנו, מזלזל בנו. למה? כי אין פתרונות. אנחנו מכשכשים בזנב, אין פתרון.

ועלה כאן רעיון, בואו, סל של 70, 80 מוצרים, שלום על ישראל. אותו תעשו בפיקוח, אותו תעשו בפיקוח. עזבו אותי מהתחרות, אתם לא תצליחו. עד שתפרקו כמו שפירקנו את הריאלי מהפיסקלי, ייקח שנים, עזבו אתכם, לא הצלחנו. לא הצלחנו להביא, לא יודע מה, גבינה צהובה וחמאס והכול כשל, לפחות תפקחו על 80 מוצרים, 80, לא יותר. לא מבקשים לא על ממתקים ולא על כלום כמו שנאמר פה.

תם ולא נשלם, אנחנו לא נרד משלושת המשרדים האלה, אנחנו נביא גם את משרד התחרות כי עכשיו יש לו כתר נוסף, הוא יצטרך להוכיח את עצמו. ואני לא הולך לפגוע ביצרנים המקומיים, אני רק רוצה סל. עכשיו יש כאן רעיון שצריך לממש אותו. ונביא גם את בנק ישראל שייתן לנו, אדוני אמר שנעשה שם תחקיר, יבוא, יגיד את משנתו. עברתי בשתי שניות, אני מתנצל.

הישיבה הזאת נעולה, אני מתנצל שוב פעם בפני אלה שלא דיברו, אני מבטיח לתת לכם לדבר ביום שלישי, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:02.