פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

28
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
25/06/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 62
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, י"ט בסיון התשפ"ד (25 ביוני 2024), שעה 13:00

מתווה פיצוי צעירים של מנהלת תקומה

חברי הוועדה: נעמה לזימי- היו"ר

אלון שוסטר

תמר עברי שטרן - ייעוץ וחקיקה אזרחי, משרד המשפטים

עמיחי לוי - מנהל אגף בכיר רישוי ותפעול תח"צ, משרד התחבורה

דניאל סלומון - מנהלת תוכניות בתחום חוסן צעירים-יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, רשות הצעירים- משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אביאל פנסאפורקאר - ראש מערך דיור ותשתיות במנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה-מנהלת תקומה

עדי בן דהן - צוות בינוי ודיור, משרד ראש הממשלה - מנהלת תקומה

ליטל סדובסקי - ייעוץ משפטי, מנהלת תקומה

רתם בכר - ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

מיקה ברגלס - צעירי בארי, ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

מור צרפתי - ראש תחום צעירים קיבוץ ניר עוז, ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

נעם גולד - צעירי בארי, ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

שיר שבתאי - עו"ד, תושבת שדרות, ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

מור קורנגולד - ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

זיו כהן - נציגות צעירי בארי, ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

לי יעקב - ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

אלה בן עמי - ניצולי ה-7 באוקטובר מחבל תקומה

אלכס ווינטרוב - מייסד עתיד לעוטף

מור שוהם - אח של החטוף טל שוהם, משפחות החטופים

גיל דיקמן - בן דודה של החטופה כרמל גת, משפחות החטופים

לוטן פיניאן - אחראי צעירים בקיבוץ בארי

דפנה סידס-כהן

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות

מתווה פיצוי צעירים של מנהלת תקומה

שלום, צוהריים טובים חברים, חברות. אני פותחת את דיון ועדת הצעירים על מתווה מנהלת תקומה לצעירים וצעירות, למשפחות צעירות ובכלל. אני קודם כול מודה לקבוצה הצעירה המדהימה שפנתה אלינו לעשות את הדיון הזה, חשוב שנקיים את הדיון הזה בכנסת וגם אנחנו נישאר איתכם בקשר גם לעשות follow up ולהבין איך אפשר עוד לוודא אחר כך שדברים נכנסים, ודברים משתנים, והוועדה הזאת היא ועדה שלכם, אז תרגישו חופשי לפנות אלינו בכל נושא ונושא.

בגלל לוחות הזמנים ובגלל שיש פה עוד דיון בעוד שעה וחצי, אני רוצה שאתם תדברו יותר, אני אוותר על נאום הפתיחה ששמתי כאן עבור השיח מולכם ועם הרשויות. ראשית ניתן למשפחות החטופים והחטופות לדבר. מי שתרצו להתחיל, הבמה שלכם, חשוב לשמוע.

טוב, אנחנו נעשה את זה ממש קצר כי אני חושב שזו פעם ראשונה שלי בכנסת בדיון חשוב. לפני שהם ידברו פה, החבר'ה, בא לי להציג אותם בגאווה. אז החבר'ה שיושבים פה הם חבר'ה של העוטף שכולם פה חלקם מבארי, חלקם ממקומות אחרים שכולם היו ב-7 באוקטובר ועברו את התופת הנוראית הזאת.

אני מור, אני אח של טל שוהם שנחטף גם מקיבוץ בארי, אני מסתכל עליהם, עליכם, ובא לי לקוות שהוועדה הזאת תתרום ושנוכל לחזור מתישהו לעוטף כולנו, ושתהיה לנו תקומה. וכולנו יודעים שתקומה תגיע רק אחרי שנחזיר את החטופים, את תושבי העוטף. יש פה נציגות מתקומה?

כן.

אפשר לשאול שאלה? אם אתם באים לטפל בעוטף, למה המשרדים שלכם מנותקים ובמרכז? איך תדעו את הצרכים שלנו? איך תעשו משהו כשאתם יושבים כזה מנותק? אני יודע שזה לא נעים, ואפילו מפחיד לגור בעוטף, מסכים איתך, אני חווה את זה, אבל מדינת ישראל הודיעה לפי ההנחיות שאפשר לחזור לגור בעוטף. ואם אותנו, את חבורת – סליחה שאני מכנה אתכם ככה – הברווזים, כי כולנו במטווח שם כרגע, לא יודע מי שראה רק אתמול ארבע או חמש אזעקות באזור העוטף.

היו אזעקות תוך כדי נאום ראש הממשלה במליאה.

נאום שהוא ניסה לתקן את האמירה שהוא מוכן לוותר על אח שלי, אבל לא ניכנס לזה כרגע. אז אם המדינה מאפשרת לנו להגיע לעוטף ולגור שם, אז אני מצפה ודורש מהגוף שאמור לטפל בנו ובהם, בחבר'ה שהולכים עכשיו לדבר, שתגיעו בעוטף, ותבואו ותהיו בעוטף ושהמשרדים שלכם יהיו בעוטף. כי בלי זה, הכול fake. בלי זה אתם מנותקים. תודה לכולם.

חשוב מאוד. אנחנו גם נחכה, צריך להגיע לכאן גם אביאל ממנהלת תקומה ואנחנו גם נשאל אותו את זה. תודה רבה מור.

אני אגיד במשפט קצר שהחברים שלי פה לשולחן התכוונו להגיע חצי מהאנשים שיושבים פה בשביל לדבר את הדבר והנושא החשוב שלנו ואני אמרתי להם שאני צריכה שהם יעזרו לי להשמיע את הקול שלנו בנושא החטופים, והם פשוט התייצבו פה מהבוקר ונכנסים לכל הוועדות ומדברים את מה שאני מדברת כל-כך הרבה זמן, וזה מדהים ותודה להם, אבל זה נוראי שזה מה שאני צריכה לעשות, שאני צריכה לבקש מהם, ניצולי הטבח שאיבדו כל-כך הרבה אנשים, לבוא לדבר בשם החטופים בשביל לעורר מישהו. אני מקווה שזה יעבוד.

וטוב שאתם כאן.

מעולה, תבואו בכל יום.

ממש. גיל, אתה תרצה גם? עוד מישהו מהמשפחות ירצה? אפשר גם תוך כדי הדיון אם תרצו. אני חושבת שהדבר הנכון הוא שקודם כול נשמע את הצעירים והצעירות כדי שהרשויות אחר כך יוכלו להתייחס, ואני מודה לכל מי שהגיעו. אני באמת חושבת שזה דיון מאוד חשוב שגם שם לנו זרקור על אוכלוסייה שמרגישה שקטגוריית הגיל שלה נשכחה, ואני בטוחה שגם השיח פה יכול להניב הבנות והסכמות ותוצאות וזה באמת בעיניי מאוד חשוב גם ברמת המפגש הזה ומה שהוא יכול להוציא ממנו, ואני מאוד מאמינה שאפשר להגיע להרבה פתרונות כי ראיתי את הסוגיות והן פתירות בעיניי לחלוטין. אביאל ממנהלת תקומה, תודה רבה שאתה פה.

אני רוצה להתחיל עם רתם בכר, תודה שהגעת.

המתווה בעצם שכח אותנו, הצעירים. בעצם מנהלת תקומה חילקה לשלוש קטגוריות את חברי בארי, 18-21, 21-26, ו-26 פלוס. 18-21 על פי המתווה לא זכאים בעצם לגור בדירה משלהם. עכשיו, בכל מקום אחר הייתי אומר שיכול להיות.

בקיבוץ בארי אני מנהל משק בית מגיל 18, אני סיימתי י"ב התחלתי לנהל משק בית, יש לי דירה, יש לי מטבח לדאוג לו. אם אני לא אנקה את הדירה אף אחד לא ינקה לי את הדירה. את השירותים – אותו דבר. אם אני לא אקנה אוכל הביתה לא יהיה לי בבית אוכל, אז זה ממש - - -. אז החלוקה הזאת היא כאילו אולי רלוונטית יותר לערים שבעיניי זה גם לא באמת נכון כי במציאות הנוכחית שלנו כיום, אמנם קשה לשכור דירה מגיל צעיר, אבל עוד יש אנשים שעושים דבר כזה וזו התעלמות מוחלטת מאנשים שיצאו מהבית, מסיבות טובות, מסיבות לא טובות, פשוט התעלמות מוחלטת.

יש לנו את עניין ה-21-26, שזה מין גיל כזה שנקרא ביניים. מנהלת תקומה במתווה כתבה אותו וקראה לזה דירת שותפים. אני בקיבוץ גר לבד. אנחנו כל אחד מאיתנו פה גר לבד. דירת שותפים זה לא משהו שאנחנו חיים בו. יכול להיות שאנשים יגידו שצעירים בגיל 21-26 גרים בדירות שותפים. אז מה? יש לי בית לבד, אני ממשיך בבית לבד, אני לא מצטרף. תחשבו שאתם, עם המשפחות שלכם, אומרים לכם: מעכשיו אתם לא גרים רק המשפחה שלכם, שתי משפחות ביחד בבית. עושים, לא עושים? וזה לא שאמרו לי תקשיב זה לחודש, יאללה חודש. יש לנו בניה של לפחות שלוש שנים, תלוי כמה מהר יעבירו את הכסף לקיבוצים.

זאת אומרת שאנחנו מדברים על המתווה כרגע של חצרים, ולא על המתווה ההמשכי של שיקום בארי. והערכה היא כשלוש שנים אתה אומר?

לפחות. זה מה שהבהירו לנו, שלפחות שלוש שנים זה הולך להיות. בעצם מה שקורה זה שבקיבוץ אנחנו עובדים לפי שכבות גיל, לאו דווקא כל שנת 2000 או 2001 אלא לפי כיתות. מי שמכם לא מכיר קיבוצים, יש לכל אחד כיתה. במקרה אנחנו פה נעם מכיתת ורד, מיקי כיתת אננס, אני קוקוס ועומר נענע. בכיתה א' אתה מקבל שם, ורץ איתו לכל החיים. אבא שלי בכיתת זית, סבא שלי מכיתת אשל, אמא שלי הייתה כיתת דקל, לכל אחד יש את הכיתה שלו, והוא נשאר בסוף שאנחנו - - -. קצת עצוב להגיד את זה, אבל בהספדים לאחרונה שהייתה לנו המון כאלה, הכיתה עלתה להספיד את בן הכיתה שלה. לי אישית נרצחו שניים מהכיתה, והכיתה בתור כיתת קוקוס עלתה להספיד את מי שצריך.

נוצר מצב שבעצם המתווה מחלק כיתות לשניים, אנשים שבאותה מסגרת חברתית לדוגמה נולדו ב-17 באוקטובר. בעצם המתווה עובד לפי מה שקרה ב-6 באוקטובר ולא מה שקורה בזמן המעבר לחצרים. מה שקורה זה שכיתה שלמה בעצם בת 26 ושני ילדים תאומים בני 25, הם במשך שלוש שנים לא יקבלו את אותן הזכויות כמו החברים בכיתה שלהם שגרים דירה לידם בקיבוץ. הם לא מנותקים, הם גרים מאוד קרוב. מה קורה לילדים בני 18 עכשיו? איפה עכשיו שלוש שנים ילדים בני 18 שיש להם דירה בבארי, איפה הם גרים? מה קורה לבני 25 שהחליטו שהם שלושה שותפים ביחד, ובעוד שנה, שנתיים שלוש, הם עם זוגיות, משפחה, והם גרים בשותפות? איפה יצירת איזשהו בית כלשהו?

עוד פעם, אם זה היה לחודש – יאללה, היינו סופגים. בשמונה-תשעה חודשים האלו ספגנו הרבה. בהתחלה במלון ספגנו ביחד בחדרים, נכון, תקומה באמת ריווחה את זה, יאמר לזכותה שריווחה את החדרים ושיחררה עוד חדרים, אבל אנחנו צריכים את הפתרון הזה.

רתם, תודה. יש לי שאלה אליך. איך השיח מולכם מתנהל? זאת אומרת איך אתם חווים את הניסיון לייצר התאמות? לשמוע? להבין איפה אפשר להתגמש או לייצר מתווים חדשים? בחוויה שלכם כצעירי העוטף?

לא מתנהל.

מיקה ברגלס, תודה שבאת.

אני אמשיך את רתם. לפני שאני אתחיל לדבר על המתווה חשוב לי להזכיר את סער ברוך, זכרו לברכה, הוא חטוף, בן כיתתי, כיתת אננס, כמו שרתם הזכיר. הוא נרצח בשבי, נחטף בחיים. הוא יכל וצריך היה להיות כאן איתנו ואני מחזקת את משפחות החטופים שהם לכל דבר המשפחות שלנו, ולא נעצור לרגע עד שכולם יחזרו, החיים לשיקום והנרצחים לקבורה ראויה באדמתנו.

בהמשך למה שרתם אמר, יש כמה סוגיות שהן מאוד בעייתיות במתווה הצעירים, הן במעבר לחצרים והן בפתרון העצמאי. באמת עניין החלוקה לגילאים, הקריטריונים האלה, קודם כול מה קורה כשאנחנו חוצים את הקריטריון הזה? יש לנו שכבות גיל שהן על התפר, למשל שכבת הגיל שלנו. מה קורה כשאנחנו מציינים את יום ההולדת ה-26 שלנו, האם הזכויות שלנו משתנות בהתאם?

זאת שאלה טובה. אני מבינה שהגיל נקבע במצב קיפאון.

כן, הוא גם נקבע לפי ה-6 באוקטובר.

לא לפי הגיל הנוכחי והמתקדם, מי שהיה בן 25 ויהיה בן 26. שזה אנחנו תכף נשמע את מנהלת תקומה כי זה בפני עצמו לא מתאים.

בנוסף, כמו שרתם אמר אנחנו באמת מנהלים משק בית מגיל 18 בהגדרה של זכאי צעיר, אני קוראת מהמתווה: "בסעיף 6.4 זכאי צעיר זה יחיד אשר ב-7 באוקטובר היה תושב ישוב זכאי, שבגיל 18-16 ולא ייחשב למשק בית נפרד" למה? אנחנו חמש, שש, שבע, שמונה שנים מנהלים משק בית נפרד, למה אנחנו לא נחשבים בזה? זו שאלה שאני אשמח לתשובה אליה.

באופן כללי הרעה בתנאים, אחרי הטראומה הקשה ביותר שפקדה את המדינה לא פחות ממגיע לנו לקבל את הזכויות הזהות למה שהיה לנו בחיים שלנו בבארי, שנתלשנו מהם, שנעקרנו מהם בעל כורחנו. זהו, זה כל מה שיש לי להגיד.

קודם כול מיקה, אני מודה לך שבאת, אני מודה גם לך, רתם. ידבר מיד עוד אנשים. אני אעשה רגע קצת מעבר לעוד אוכלוסיות מהעוטף, אנחנו כולנו ננסה שתדברו. אני גם אשאל בהמשך על נקודות קונקרטיות שתרצו שנבדוק, וגם יש פה את השותפים והם יענו על שאלות. אני רוצה לעבור לשיר אדם שבתאי משדרות, תודה שהגעת, שיר.

אני שיר, אנחנו היינו בשדרות ב-7 באוקטובר.

הייתם ממש נצורים שם.

כן, היינו בממ"ד כשסביבנו קולות הירי והלחימה, והתפנינו מהבית, ובעצם בהתאם להחלטת הממשלה שתושבי שדרות חוזרים הביתה, החלטת הממשלה והלחצים שהופעלו בהמשך אליה, החזירו אותם ואמרו ששדרות זה מקום בטוח ואפשר לחזור, אבל אנחנו עדיין שומעים כל הזמן מסביב את קולות הירי והפיצוצים. יש לי שני ילדים קטנים, בת 3 ובן שנה וחצי, בכל פעם שעובר מטוס בשמיים, וזה קורה בערך פעם ביום, זה נשמע בדיוק כמו יציאה של כיפת ברזל ואני ישר קופצת כי אני חושבת שצריך לרוץ לממ"ד. וכמובן שלא נזכיר את האזעקות שגם קורות, ואנחנו מצופים להמשיך לעבוד, להמשיך מסגרות חינוך כרגיל, וזו לגמרי מציאות לא בטוחה. אבל לא באתי לדבר על זה, למרות שחשבתי שזה דבר שגם חשוב לדבר עליו פה.

רציתי לדבר על מה צריך לקרות בשביל שנוכל להשתקם ונחזור לעבוד ולחזור לתפקד בצורה ראויה. יש הרבה דברים שצריך לעשות ולשפר בנושאים האלה אבל אני רוצה רגע להתמקד בסוגיה אחת וזו הסוגייה של הרכבת. הרכבת לא עובדת היום, חזרה לעבוד לכיוון צפון אבל למעשה הרכבת בין שדרות לאשקלון לא עובדת וכרגע הצפי של התיקון שלה הוא בשנת 2026. אני הצטרפתי לתנועה שנקראת שבים למסילה שהיא כבר היום מתחילה לפעול בשביל לנסות לעשות שינוי בדבר הזה, אז אני אציג את העמדה שלהם ביחד עם הזווית האישית שלי.

יש פה את נציגות משרד התחבורה שתוכל לתת לנו מענה.

אני באמת שמחה שהגיעו משרד התחבורה לשמוע את הדברים כי זה באמת עניין קריטי וחשוב. הרכבת הוא עורק התחבורה המרכזי לכל מי שרוצה להגיע לכיוון צפון, כולנו מכירים את הקושי בנסיעה בכבישים, את הפקקים, את העומס, והרכבת פתרה את הבעיה הזאת ברגע שנפתחה הרכבת – אני לא זוכרת מתי זה היה לפני כמה שנים – זה היה שיפור משמעותי בנגישות של שדרות למרכז, והסגירה שלה והקטיעה של המקטע הזה מאוד מאוד מקשה. אני יכולה להגיד שמהזווית האישית שלי, בתור אמא צעירה לילדים קטנים, אם נניח אני צריכה לחזור לאסוף את הילדים מהגן ב-16:00, זה אומר שאני צריכה לצאת מתל אביב בערך בשעה 13:30, זאת המציאות שנובעת מסגירת הרכבת.

קודם כול אני חושב שאם מספיק בטוח להחזיר את התושבים, אז צריך להיות גם מספיק בטוח להחזיר את הרכבת, וצריך למצוא את הפתרונות איך מייצרים את הביטחון הזה. גם אם הפתרונות האלה הם פתרונות מיגון – ואני לא חושבת, נראה לי שכבר מיצינו את הנושא והתפיסה הזאת שאנחנו צריכים למגן את עצמנו לדעת – איך יכול להיות שעוד לא התחילו בכלל את עבודות המיגון, שאין שום עבודות, שזה לא מתחיל, למה הצפי הוא 2026? זה פשוט לא הגיוני שככה אנשים צריכים לעבוד. אני עוד איכשהו במציאות שאני יכולה לעבוד חלק מהזמן מהבית, אבל מי שצריך לנסוע בכל יום לתל אביב זה פשוט הופך להיות בלתי אפשרי וזה פוגע בצורה משמעותית ביכולות הפרנסה של התושבים בשדרות וכל האזור. כמובן לא רק שדרות, בטח אם מדברים על זה שרוצים להחזיר עוד ישובים, ישובים שכבר חזרו וישובים אחרים, זה עניין קריטי.

יש היום שלושה פתרונות שמציעים בגלל הסגירה של הרכבת, יש שאטלים לאשקלון, יש אפשרות לקחת רכבת לבאר שבע ולהחליף בבאר שבע, ואפשר לקחת אוטובוס לתל אביב. אז קודם כול לגבי השאטלים, השאטלים הם מאוד בעייתיים והם לא מתוכננים בצורה נכונה. דבר ראשון, אין מספיק נגישות לידע של השאטלים.

עשו שיתוף ציבור?

אני לא יודעת.

טוב, נשאל גם אחר כך אם נעשה שיתוף ציבור כדי להבין את הצרכים עכשיו של אוכלוסיות שחיות וזקוקות.

אז קודם כול מבחינת הנגישות, אני לא יודעת מי מכם נוהג לנסוע בתחבורה ציבורית, אבל מי שנוסע בתחבורה ציבורית משתמש הרבה באפליקציות ויש גם אפליקציות מאוד טובות שמאפשרות לתכנן מסלול מתואם של רכבת ואוטובוס ולבחור את הדרך הכי יעילה ונכונה.

השאטלים היום לא מונגשים באפליקציות. זאת אומרת כשאני רוצה לתכנן מסלול אין לי אפשרות לדעת מתי השאטל יוצא ביחס לרכבת, אני צריכה לפתוח במקום אחד את הדף של הרכבת ובמקום אחר לקפוץ בין החלונות ולתכנן את המסלול, זה מאוד מקשה, משהו שאפשר יחסית בצורה פשוטה לפתור.

אפשר גם להעלות את הנגישות בתחנות, זה לא מפורסם היום. באתר, כשמנסים לחפש את השאטלים זה לא מופיע בחיפוש. כשיש פופ-אפ שקופץ כשעושים חיפוש של הרכבת אז אין שם ציון של השאטלים ואין קישור לשאטלים. זאת אומרת, אפשר לעשות הרבה מאוד דברים, צעדים קטנים קודם כול כדי להגביר את הנגישות, שאנשים יהיו יותר מודעים לפתרון הזה.

חוץ מזה, צריך לשפר גם את התדירות של השאטלים. יש שעות שזה באמת לא מותאם לצרכים. כשהיו רכבות אז הייתה רכבת בכל חצי שעה, לפעמים אפילו יותר והורידו את זה בגלל עבודות החשמול, אבל עכשיו השאטלים זה לא תלוי בחשמול אז אין סיבה שלא לשפר את התדירות. היו כל מיני טענות של הרכבת שלא משתמשים מספיק בשאטלים אז למה להוסיף עוד קווים? אבל ברגע שהשאטלים יהיו פתרון טוב ויעיל אז אנשים ישתמשו בהם יותר.

חוץ מזה, גם צריך לשפר את התזמונים שלהם. בעצם אני אתן דוגמה, התזמון של השאטל לא מותאם לרכבת. למשל השאטלים שיוצאים מתחנת אשקלון בשעות אחרי הצהריים כשאנשים חוזרים מהעבודה בין 16:00-19:00, יש שני שאטלים בשעה, אבל מתי הם? בשעה X ו-40 ובשעה X ו-50. זאת אומרת, שני שאטלים בשעה, בהפרש של עשר דקות.

רגע שיר. אני רוצה שגם רגע ננסה גם לקדם את הדיון. אני מציעה כאן משהו קודם כול, אני מציעה שההתארגנות שלכם תעבירו אליי את כל הסוגיות הספציפיות ואני אוציא בשמכם פניה רשמית למשרד התחבורה, נעשה משמך רשמי ונעשה את זה follow up, פלוס תכף נשמע מנציג משרד התחבורה על איך אפשר לייצר אינטראקציה, שיח משותף, לעשות התאמות.

נראה לי שהרבה מהדברים ממש פתירים מהיכרות שלי עם סוגיות כאלה של מאבקי תחבורה מקומיים – גילוי נאות לי אין רישיון נהיגה אז אני רגילה למאבקי תחבורה מקומיים – אז אני יודעת שבדרך כלל יש אוזן קשבת ואפשר לייצר התאמות. אז חבל ונגיע לזה.

אני רק אגיד עוד דבר אחד, יש כל מיני הצעות פרקטיות שאפשר בצורה יחסית פשוטה לשפר את כל אחת מהאופציות. יש את השאטלים גם את ההחלפה בבאר שבע וגם את האוטובוסים שיש שם בעיות אפשר לפתור אותם.

עוד נקודה שבעיניי חשוב להגיד זה הרכבות בשדרות לפני המלחמה התדירות שלהן ירדה בגלל עבודות החשמול, ואני חושבת שצריך – לפחות אם הרכבת סגורה – לנצל את הזמן הזה לסיים את החשמול בשביל שנוכל לחזור אחרי זה לרכבת סדירה מהירה וקיימת.

תודה רבה, אני אשאל גם תכף על עבודות והאצת עבודות וננסה להבין את זה. אני רוצה לשמוע את מור צרפתי, ראש תחום צעירים קיבוץ ניר עוז. מור, תודה שבאת אלינו.

תודה רבה. אני מור, אני מניר עוז. אני באתי לייצג את הצעירים וגם את הוועדה שמורכבת ממני. הייתה ועדה, היא כבר לא קיימת, נשארתי אני. צעירי ניר עוז נפגעו כמו רוב צעירי העוטף שהיו באותו יום בבית. ניר עוז הוא סיפור.

קשה.

קשה. והצעירים שלנו מאוד מתקשים – אני לא יודעת איך – להתרומם. ברמה הכי בסיסית שיש. בפניות שאני פניתי להנהלת הקיבוץ, לתקומה, בישיבות שהיו לנו בתוך הנהלת הקיבוץ מול המועצה גם, נאמר לי שאני צריכה לעבוד מאוד קשה, לא רק בצעירים, לא רק בלשקם אותם ממש לעזור להם להשתקם – לרובם אין משפחות, רובם עם פגיעות ישירות וכאלה שהם עדיין גם גוררים את זה, אין להם הורים – ונדרש ממני בעצם לאסוף המון נתונים, לכתוב תוכנית חומש. כאילו כתנאים לקבל איזשהו תקציבים כאלה ואחרים. מה גם שהתפקיד שאני עשיתי – זה תפקיד שאני עושה אותו כבר חמש שנים – תפקיד התנדבותי בקיבוץ, הבנתי שהוא כבר פחות התנדבותי הוא יותר משרה מלאה פלוס פלוס, ונשאלה השאלה בשמי האם יש איזשהו תקצוב למשכורת בעצם? אז קיבלנו משכורת לחודשיים, משהו כזה מאוד בסיסי.

של הפונקציה שלך?

כן, של רכזת צעירים.

שתחזיק את הקהילה הצעירה, את כל המענים שצריך והכול?

כן.

את אומרת שזה משהו שלא תוקצב מראש?

לא. אם תוקצב מראש אני לא מכירה את זה. תוקצב בסופו של דבר לחודשיים. חודשיים שתקומה בעצם שילמו את השכר שלי וזהו, חזרתי לעשות את זה בהתנדבות ואני עושה את זה עם המון אהבה.

לא, מור, זו דווקא שאלה חשובה. אהבה זה נחמד, אבל צריך להחזיק את זה מקצועית, וצריך להתפרנס כדי להחזיק את זה מקצועית. שאלתי אליך, מעבר לתחום שלך כראש תחום צעירים של קיבוץ ניר עוז ותקצוב של הפונקציה הזאת, את יודעת שהפער הזה מתקיים בכלל הקיבוצים שאין החזקה של ראש תחום צעירים?

אני לא מכירה מה קורה בקיבוצים אחרים, אני יודעת שזה משהו שאמור להתקיים בקיבוצים אחרים עד ה-7 באוקטובר זה היה בקיבוצים אחרים.

אני יכול להתייחס לזה?

בוודאי שמעון. אני רוצה רגע לשים בהמלצות של הדיון מראש לפני הכול שהפונקציה הזאת שראש תחום צעירים של כל קיבוץ כדי להחזיק את הקהילה הצעירה, גם כדי לוודא שתחזרו, כדי לשמור עליכם, כדי שצעירים יחזרו לגור במקומות האלו. זה אינטרס של כולנו מעבר למה שאנחנו מרגישים.

אנחנו דור העתיד.

ממש ככה. התקומה כמו המנהלת, היא תהיה גם בזה שצעירים יחזרו ויגורו בעוטף. ולכן, אני חושבת שאלו עלויות זניחות אבל הכרחיות של מימון הפונקציה הזאת על פי החלטות כל קהילה מי הדמות? שהקהילה תחליט. זה כבר אני אומרת שאני רוצה שנשים כי זה דבר שייתן קרקע יציבה והמשכית שלא תלוית התנדבות.

חד משמעית.

יש לי את מלוא ההערכה אליך, אני חייבת לומר, זה לא מובן מאליו, אני יודעת ועדיין זו אחריות מדינה. שמעון, תרצה להגיד משהו? שמעון הוא ברשות הצעירים.

אני ברשות הצעירים ואחראי על תחום צעירים בחבל התקומה. אני יכול להוסיף ששמנו תוכנית של 8 מיליון, לכל יישוב רכז ב-50%, ובעצם כל רכז הוא על שני ישובים.

מטעם היישוב?

זה בעצם תחת מרכז הצעירים. יש חמש רשויות ותחת מרכז הצעירים צריך להיות רכז. זה 50% בעצם, יכול להיות ליישוב אחד או 100% לשני יישובים. מאוד חשוב לי להבין איפה זה נעלם בקיבוץ הזה? אבל את הדבר הזה שמנו במיוחד, תשתית אנושית.

אנחנו נשאל את זה.

כדי שהם ירכזו את כל תחום הצעירים.

מי תקצב אותך לפני כן?

זה לא נעלם בקיבוץ, זה נעלם כנראה במועצה איפשהו, אני משערת. אני יכולה לשער שזה איפשהו במועצה.

מי נתן את המשכורת בחודשיים הראשונים? מנהלת תקומה? המועצה?

אני יודעת שמנהלת תקומה העבירה כספים למועצה, המועצה העבירה לקיבוץ, הקיבוץ העביר את המשכורת אליי לבנק כביכול ישירות.

אז בעצם שמעון אתה אומר שאתם תקצבתם לכל מקום כ-50% אם הוא יבחר, ו-100% משרה זה לשני מקומות יחדיו. וזה יכול להיות בבחירה של הקיבוץ מי?

זה צריך להיות ביחד עם מרכז הצעירים כי אנחנו לא עובדים מול כל ישוב וישוב.

בתיאום?

כן, בתיאום. בשדרות עיבינו גם כן. יש גם כן בתוך מרכז הצעירים בשדרות.

אז אנחנו צריכים להבין איפה זה.

סליחה שאני מתפרץ, נראה לי שזה קצת פספוס. ההיבט הזה של מרכז צעירים הוא נכון אבל הוא לא נותן את המענה הנקודתי לכל קיבוץ. מרכז צעירים היה קיים גם לפני זה, זה שעכשיו תעבה אותו לא ייתן את המענה.

שוב פעם, הרכז נמצא תחת מרכז הצעירים.

תחת ההגדרה אם אני מבינה, נכון?

כן.

זאת אומרת שזה הפונקציה שדרכה.

ברור לי, אבל, רגע, אציג את עצמי: לוטן, מקיבוץ בארי, אני אחראי על התחום החברתי בקיבוץ בארי.

תודה שבאת.

הנקודה שאתה, שמעון, מדבר עליה דרך מרכז צעירים – ואני מכיר מצוין את מרכז צעירים גם באשכול – זה לא המענה שמור מדברת עליו בצעירים, כי המענה שהיא היום מספקת מרכז צעירים של אשכול לא יכול לספק אותו, הוא לא יכול עכשיו לצאת ולבדוק מה שלום כל הצעירים מניר עוז בפזורה ולא בפזורה.

אז שוב אני אומר, זה תחת מרכז הצעירים והרכז צריך להיות 50% על היישוב שהוא מתעסק. יש לי את המיפויים שהם שלחו לי, לא בכל היישובים הצליחו לאייש את התפקיד. הם התקשרו לכל צעיר וצעיר, יש לי את הרשימות.

לא, אבל רגע שמעון.

מה שמרכז הצעירים קיבל זה את מה שאני שלחתי לו אחרי שאני עשיתי את כל הטלפונים.

שמעון, רגע. אני חושבת שיש פה פער בתפיסה של מה התפקיד הזה אמור להיות. זו אוכלוסייה שגם שרדה טבח והגורם הקהילתי הוא גם הגורם הבטוח גם. חלקם, כמו שמור מתארת, הם גם יתומים. עכשיו, לשים מישהו חיצוני שיהיה כמו עובד סוציאלי, זה גם הרווחה יכולה לעשות. היא רוצה את הגורם הקהילתי המתכלל שמבין את הסוגיות הפרטניות בכל מקום, כל קהילה והאופי שלה וכמו מה שרתם תיאר איך שאורח חייו היה, כל קהילה ואיך שהצעירים נהגו בה, ולכן זה חייב להיות שמות מתוך הקהילה. אפילו לא מהמועצה אני חייבת לומר – מתוך הקהילה. וזה שיש דרככם את הפלטפורמה זה מעולה כי זה גם מקל בירוקרטית, אבל תעבדו, אל תנחיתו.

אני אגיד. דבר ראשון הם בחרו, אפשר להגיד שרוב הרכזים הם מתוך היישובים, בפרט הקיבוצים. בגלל שראינו שיש פערים אז לקחנו גם חברה שתלווה אותם, תוצרת הארץ.

לוטן, איתך דיברו?

תראי, את הנושא הזה של מרכז צעירים אני מכיר מצוין, היה לי איתם קשר טוב גם לפני השבת השחורה. איך שאת מבינה את התמונה, את מבינה אותה מצוין, ממש נגעת בנקודה עצמה. אני לא רואה מישהו ממרכז הצעירים, אפילו מישהו מעשרה האנשים שמתקשרים לחבר'ה הצעירים שלנו והם בכלל עונים להם לטלפון או משתפים אותם או פותחים איתם איזשהו משהו. מור תיארה את זה יפה ואת ממש עם סיכה נוגעת במהות של הדבר הזה.

אני גם לא חושבת שמרכז הצעירים, במצבו הנוכחי ספציפית באשכול – אני לא יודעת מה קורה במועצות אחרות – מסוגל בכלל להתעסק בדבר הזה.

שמעון יותר מזה, ההפרדה הזאת בין הפונקציה הרגשית קהילתית המתכללת, לבין הפונקציה של מרכז הצעירים היא הפרדה נכונה. הרי אתה בסוף רוצה שמרכז הצעירים יהיה גורם שיודע לתת הכוון למה עתיד לבוא? איפה מסגרות תעסוקתיות? תודה לחבר הכנסת שוסטר שהגעת. מסגרות של הכוון של השכלה, של דברים אחרים שהם באמת הליבה שאתה לא רוצה לצמצמם את הליבה הזאת, אתה רוצה להשאיר אותה, לפתח אותה ולהשאיר אותה.

לצד זאת, חייב להבין שיש פה גורם שהוא שונה, שהוא חייב לתפוס את הקהילה, לשמור עליה, לוודא שלא ילכו. במיוחד גם סוגיית היתמות שהיא סוגיה לא קלה. סוגיה מאוד קשה, יש מישהי שאני בקשר איתה, אני לא אגיד אפילו מאיזה קיבוץ, ששני ההורים שלה אחד נרצח אחת נפטרה והיא אומרת: אין לי עכשיו גם לא בית. אין לי בית פיזי, אין לי משפחה. אלו מקומות רגשיים שונים לחלוטין שאני חושבת שזה נכס שיש אנשי קהילה בכל קיבוץ שמכירים מילדות, שמכירים את המשפחה, שהם סוג של משפחה בגלל אותה הבנייה קהילתית, ולהגיד שהנכס הזה טוב תחליטו אני לא שם עליו את הכסף, זה חבל.

תשמור על הדבר הזה של מרכז הצעירים בפונקציה המקורית שלו כי אלו פונקציות חשובות, נצטרך אותן להמשך, וטוב שהן יהיו מועצמות. אבל לאפשר גם את הפונקציה המקומית הקהילתית לבחירת כל מקום כדי לעשות את מה שמור עושה ולוטן עושים במובן הכי עמוק נקודתי. ואתה יודע, התקצוב הזה הוא שולי אבל הוא עולם ומלואו במונחים של שימור הקהילה. אז אם אפשר לחבר ביניכם שמעון, אני בטוחה, מור, לוטן, שמעון ולוין.

אני ממש אשמח לשבת איתם להבין איפה הפערים.

אגב, שמעון הוא באמת פרטנר מדהים לעבוד איתו, הוא קשוב תמיד, הוא בא לפה לכל הדיונים. אני סומכת עליך גם ואם צריך גם לדבר על תקציב אני גם אדבר עם השר או עם מי שצריך. פשוט בוא נעשה את זה באיזשהו שיח רגע ונבין איך אפשר לעשות את זה. ואני בטוחה שמה שמור ולוטן מציבים זה צורך של כל קהילה בנפרד, שאפשר להביא אותו לידי ביטוי.

אני רק אגיד, אני יכול להביא לך את התוכנית? אני בניתי אותה במפגשים עם צעירים, הלכנו להיפגש ואיתם בנינו את זה. גם היום יש לנו בחור בשם יובל שהוא בתוך הקיבוצים, והוא מלווה את כל הרכזים. ובשבוע הבא יש לנו מפגש חמישי עם כל הרכזים ואני אשמח לראות איפה הפערים שאנחנו לא מצליחים לגשר עליהם.

מעולה.

רגע, אני יכול? רכזים הוא משהו שטיפה מנותק מהקיבוצים באופן אישי. על מה שהיא מדברת זה נקרא ועדת צעירים, נכון? זה לא מה שקשור למועצה יותר מידי, בסוף הם עובדים ביחד, אבל בכל קיבוץ יש את ועדת הצעירים שלו שמור אחראית על הוועדה שלה. לנו יש את עדי אבני שהיא שלנו, שבעצם זה התפקיד שלה בקיבוץ. עכשיו, מה שאתה מדבר עליו זה מרכז הצעירים של המועצה, זה שונה לגמרי, הוא לא דומה בשום צורה למה שבאמת קורה. אישית, אני יכול פה לשאול את החבר'ה, אני לא הייתי במקום של הצעירים של המועצה אף פעם. כנראה גם ניר עוז לא היו – אני לא יודע, אני לא הייתי גר בניר עוז – אבל זה משהו שאנחנו לא נחשפים אליו יותר מידי, זה משהו שהוא טיפה מנותק מהקיבוצים.

אז רתם, נשים רגע את הנקודה. במצב הנוכחי זה נכון שמרכז הצעירים יבין שהוא צריך לדלג רגע מהסיפור של מועצה ולייצר את האבחנות ואת הדמויות בתוך המקום, לא חלילה כדי לעקוף סמכויות. דיברנו שזו גם פונקציה רגשית שונה לגמרי. מה שאתם עושים במועצה זה מצוין, תרחיבו, תעשו, נדבר גם על זה. בגלל הסיטואציה השונה, החריגה, מרכז הצעירים צריך לעבוד ישירות מול כל קיבוץ ומקום ולמצוא דרכו, וזה יגשר את הפער הזה. בעיני גם בסוף זה גם יחבר למרכז עצמו.

אני חושש שזה עובר ופשוט לא מתווכים נכון מאיפה זה מגיע.

אז קודם כול כמו שאמרת תיפגש, תשב גם עם לוטן ומור ואם צריך גם עם נציגות עם רתם.

אתם פלטפורמה אדירה. מרכז הצעירים היא פלטפורמה שיכולה לתת פה מענה בטח במצב הזה שנוצר פה. הקשר עד היום לפחות מולי הוא לא נוצר, גם לא מול עדי. יש מקומות, בטח בכל הפן התעסוקתי, שיש לכם את היכולות ויש לכם את הכוחות ביחד עם האנשים המקומיים שלנו, לתת פה מענה שיכול להיות טוב. אז באמת צריך שהקשר יעבור להיות יותר בצורה ישירה.

אלכס ויינטרוב מקיבוץ חולית, תודה שבאת אלינו. חבר יקר, גילוי נאות.

תודה רבה שאתם מאפשרים לי. אני אלכס ווינטרוב חבר קיבוץ חולית ואני מייסד תנועת עתיד לעוטף שבעצם היא תנועת אזרחים שהחזון שלנו הוא שיקום חבל הארץ הזה של עוטף ישראל בראייה לטווח ארוך ובדגש אזורי.

אני רוצה להעיר כמה הערות על הנקודה הזו. יש שתי שיחות נפרדות שחייבים לשים אותן במקשה אחת ולדבר עליהן באופן אינטגרטיבי. שזה פעם אחת העולמות הרכים של הליווי בהקשר של אוכלוסיית הצעירים בעוטף ופעם שניה אלו ההיבטים הפיזיים והפיננסים ואי אפשר להפריד את התהליכים האלו. דיברתם פה לפני כן על הרכבת , עצם זה שאנחנו מנותקים, אותן קהילות שחזרו כבר, והיכולת שלנו להגיע למקומות עבודה ולהגיע למרכזי התעסוקה, יש לכך השלכות רגשיות עמוקות ארוכות טווח.

נכון.

ובלי שנצליח לשקם את שכבת הגיל הזאת בחבל הארץ שלנו – אני בכוונה מדבר ברמה האזורית כי הרשויות המקומיות הן שותפות סופר חשובות – חייבת להיות כאן הסתכלות אינטגרטיבית ומתכללת ופעם אחת אני רוצה להגיד שאני מזמין, גברתי יושבת-הראש, לייצר חשיבה ואנחנו נשמח להיות שותפים איך יוצרים את הסינרגיה בין כל אותם צעירים נפלאים שאוזרים כוחות ופועלים בתוך הקהילות שלהם ומאפשרים שיח מרחבי חבלי שלהם וככה גם מעצימים את החוסן של הקהילות.

זה בכלל נשמעת לי כמו מסקנה מרכזית, אותו שולחן עגול מתבקש מול הגורמים.

זה גם תובנות של הסקר שאנחנו עשינו, ויש שם ממש הוכחות של הצורך העמוק הזה.

זה יושב גם על תחבורה.

על תחבורה, על תעסוקה, וכמובן רשות הצעירים והרשויות המקומיות ויתר משרדי הממשלה הם שותפים סופר קריטיים אבל חייבים לדבר ולאפשר לאנשים את הנגישות לאותן פלטפורמות של שיח כי אנחנו מוחלשים, זאת האמת. אנחנו קהילה מוחלשת, ואנחנו חזקים, אנחנו עם הרבה עוצמות, אנחנו הולכים לשקם את חבל הארץ הזה, ואנחנו מבקשים לא בחסד אלא בזכות לייצר את המענים האלה.

החלק השני הוא באמת החלקים הפיזיים, היום במתווה של מנהלת תקומה יש אפליה מובנית אינהרנטית לאוכלוסיית הצעירים בכל המענה של המגורים, אם זה מענים פרטניים ואם זה מענים בתוך השכונות או היישובים שבהם הקהילות מפונות למענה הביניים, וחשוב להבין – אני לא אדבר במספרים – שזה במכפלות רחוק מאוד מאותם תנאים בסיסיים שבהם הצעירים חיו בסביבה הטבעית בקהילות וביישובים לפני השבת השחורה.

לצורך העניין לכל צעיר שהוא בגיר עד גיל 25, הייתה דירת חדר או דירת חדר פלוס ממ"ד, מה שהיום החלופות של זה במקומות הפינוי הם או שכר דירה או חלופה לשכר דירה שהיא לא מאפשרת שכירות בשום מקום, בטח לא במרכז הארץ אבל גם לא בנגב, וחלופה במקומות הדיור הזמניים כביכול, עם שלושה שותפים בדירה, שתבינו, אנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא בפוסט טראומה. אנחנו קהילה בפוסט טראומה והדבר הזה לא נלקח בחשבון ואנחנו מבקשים לקדם דיון ביחד עם נציגי מנהלת תקומה שחייבים להיות חלק מהשיח הזה.

חד משמעית זה דבר ממש חשוב.

אני רק אתן לחבר הכנסת אלון שוסטר כי הוא צריך ללכת, ואז תדבר ישר אחריו.

ברשותכם, יש חנו עוד מעט כינוס של הוקרה לחקלאים בצפון ובדרום. ההבדל המהותי בין האירועים בצפון ובדרום זה שאנחנו התחלנו מהסוף, הסרט הזה התחיל באפוקליפסה ואנחנו אוספים את השברים. בצפון המציאות היא דינמית מתהווה, רעה, והמדינה עדיין לא התעשתה. אדרי מונה כמה ימים לאחר אותה שבת. אני פגשתי אותו בשבת שלאחר מכן ב-15.

עכשיו אני רוצה שתתבוננו על הסוגייה הזאת, אנחנו נפגשים פה בגלל אירוע קונקרטי, שמעתי, דיברתי עם אביאל, דיברתי עם עוד גורמים, יש פה נושא שצריך לעסוק בו – ואני מודה ליושבת-הראש, לנעמה, על כך שזימנת – אבל מה שאני מבקש מכם, מציע לכם לשים לב שכאשר אנחנו בשגרה יש נטייה מובנית חיובית לייצר שגרות עבודה ולייצר הירארכיות ברורות של ניהול החיים שלנו ואז די ברור מה עושים בקיבוץ על האורגנים השונים, היישובים, המושבים, שפועלים בתוך היישובים, מה המקום של המועצה, מה המקום של התנועה המיישבת והמושבים, התנועה הקיבוצית, מה המקום של המדינה, המשרדים השונים וכן הלאה.

כאן נכנס לאחר השבר המשבר במהותו יש לו שני היבטים, הפגיעה הפיזית הנפשית החומרית, אבל היא גם – וזה מה שאני מזהה פה – מזעזעת, לא מרסקת לשמחתנו, אבל מזעזעת את המבנה, את הסטרוקטורה ואת ההסכמה הכוללת כיצד אנחנו מקבלים החלטה.

מצד אחד אני חושב שיש חשיבות מרנינה מעוררת השראה בהתפרצות של האחריות האזרחית הרפובליקנית הזו של העם בישראל כולל מה שאנחנו רואים כאן, הפונים והעמותות וכו'. מצד שני אנחנו לא רוצים לייצר מצב שחס וחלילה יעודד את האנומיה ואת האנרכיה אלא אנחנו רוצים לייצר מצב של שגרת ניהול, שגרת שלטון, כולל שלטון עצמי.

המועצות האזוריות הן אורגן שיש בו ממד דמוקרטי מדהים של שליטה ושלטון עצמי, ומה שאני מציע – זה כמובן ארוג עם התנועות ועם הגופים במדינה – לכן אני כל-כך מקבל את מה שנראה כמו סוג של קריאה, סיכום, אנחנו בשולחן אליפטי, לעשות שולחן עגול בשלב הזה. בשלב הזה – שולחן עגול.

מרבית הדברים נפתרים בשיח משותף. חבל שאין אותו.

אני מסיים. אבל הדרך היא לפרמל מחדש את מערכת השלטון שלנו, כולל העצמי, עם המקום המאוד מוגדר של הגופים האזרחיים. תודה רבה.

אלון, הבאת פה פילוסופיות איתך, זה גם נראה לי שכולם הרגישו ככה. כל הכבוד, תודה. וגם אני רוצה להגיד שאני מודה לך גם על כל מה שאתה עושה בנושא הזה כבר תקופה מאוד ארוכה, בכלל על כל הרצף הטיפולי של כל הסוגיות של תקומה, אני ערה לזה, יודעת את זה, אז חשוב לי גם להוקיר אותך פה בדיון הזה, אז נתראה ואני בטוחה שאלון גם היה נשאר יותר אם הוא היה יכול. באמת אין דברים כאלה, באמת כפרה עליות.

אפשר רגע להגיד משהו? קוראים לי לי יעקב אני מקיבוץ בארי. אני רק רוצה לחדד את המתווה של תקומה לצעירים, זאת אומרת הדבר הזה של גיל 26 כמו שקבעו, זה תקף רק לקיבוצים שעוד לא עברו לפינוי הקהילתי. קיבוצים שכבר עברו אין אצלם שום סממן של גיל, זה בעצם נקבע רק לאחר שהם עברו, ופתאום החליטו – אני לא יודע מה קרה – שגיל 26 לא זכאי לפינוי עצמאי כמו גיל 25, זאת אומרת שיש קיבוצים – אני לא אנקוב בשמות של קיבוצים – שבפינוי עצמאי הם מקבלים כמו בני 26, זאת אומרת אנשים שבני 23 או 21 והתשלום החודשי שלהם הוא כמו גיל 26.

אתה אומר שזה כן גמיש?

זה לא גמיש, זה בוודאות. קיבוצים אחרים קיבלו שגיל 21, 22, 23 כמו בני 26. עכשיו המתווה שונה, התשובה של תקומה שאנחנו קיבלנו: הם חתמו על ההסכם מוקדם, מנהלת תקומה הבינו שהם עשו טעות אז שינינו אותה. תגידו לי אם אני טועה?

אוקיי, זו דווקא נקודה טובה כי הסיפור של המענק הוא דבר מאוד חשוב ושכר הדירה המופחת. אני רוצה להבין דווקא אם יש פער אולי באמת אפשר לעשות השוואה לטובה לא לחומרה.

כן, מה שאני אגיד שבעצם הם כבר קיבלו את זה. הם עכשיו מקבלים את התשלום מתקומה כמו בני 26 כי הם עברו מוקדם יותר.

וגם על הסיפור של הקפאת הגיל שתכף נדבר.

נעמה, אפשר עוד מילה בהיבט הזה?

מתחיל פה דיון, אני צריכה לסגור אותו.

אז אני אגיד שתי מילים, לא מילה אחת. יש לנו בהמשך לחוסר קשר שהיה לנו גם עם הצעירים וגם בהיבט של תקומה נוצר פה מתווה שהוא לא מיטבי לצעירים שלנו. יחד עם זה אני חושב שתקומה בנושאים אחרים הם היו רגישים, היו קשובים, הם נתנו לנו מענה. אני חושב שהמענה שנוצר פה מול הצעירים אפשר לעשות אותו יותר טוב, אני חושב שאם כשנבין את זה בסוף נרד לרזולוציה בכמה צעירים מדובר, נבין שבחלק מהבקשות שלהם זה פתיר, מדובר בכמות שהיא מאוד קטנה ואפשר למצוא פה את הפתרון, ואני בטוח שאביאל יש לו גם את הקשב הדרוש וגם את היכולות למצוא לפחות לחלק מהבקשות של הצעירים שלנו את ההתאמות הנדרשות.

הם באמת העתיד של בארי, הם העתיד של העוטף, וצריך לראות איך אנחנו ביחד באמת בשיח. אם אני זוכר נכון בשבוע הבא אמורה להיות לנו פגישה עם החבר'ה.

כן, אבל לוטן, בוא ניתן רגע. אני רוצה רגע להתחיל בתקומה ואנחנו נעבור לתחבורה מיד לאחר מכן, בסדר? אביאל, קודם כול תודה שהגעת אלינו. ראש מערך דיור ותשתיות במנהלת תקומה, אני מאוד מעריכה את זה. וגם כן להגיד שאני שומעת מהרבה חברים שעוסקים בנושא שדברים מתקדמים ושיש אנשים מאוד טובים בתוך המערך, אז אני גם אומרת שהדבר הכי חשוב שאפשר לעשות עכשיו הוא באמת את המשימה שלקחתם על עצמכם ואני מאחלת לכם באמת בהצלחה גדולה במשימה החשובה זאת של השיקום והבמה שלך.

צוהריים טובים ותודה שהזמנתם אותנו. אני אנסה לספר את התקדמות הדברים ואיזה פתרונות מצאנו לאיזה בעיות וגם איך הגענו לאותם פתרונות, ונוכל גם בהמשך כמו שנאמר שנקבעה גם פגישה בשבוע הבא עוד טרם הדיון הזה, אז יש דיון כזה גם בשבוע הבא. ואתמול היינו בחולית והיינו גם בבארי אתמול, ואני מניח שנוכל להמשיך לייצר שיח איפה שצריך.

כשהקימו את המנהלת התחלנו למצוא הרבה מאוד צרכים כתוצאה מהאירוע הנורא שקרה, ומהאנשים שחוו את אותו אירוע והיינו צריכים לתת לו מענים מיידיים, והמענים האלה – היינו צריכים להמציא אותם אחרי שיחות עם היישובים, אחרי להסתובב בשטח, לפגוש אנשים, לפגוש את הנהלות היישובים ובעצם לנסות מתוך מה שאנחנו שומעים להמציא מדיניות שהיא מביאה מאחוריה גם כן פתרונות שהם פתרונות של דיור, פתרונות של תקציב, של שכר, של אי אלו דברים כאלה ואחרים ומהר מאוד רצנו לגבש מדיניות שאנחנו כל הזמן פוגשים את השטח שלה – מתקנים, פוגשים את השטח שלה ומתקנים וזה היה אופי העבודה ממש בימים הראשונים באופן מלא.

יש דברים שאנחנו תיקנו ממש כמה ימים אחרי שקידמנו את אותה מדיניות והצהרנו עליה, ויש דברים שאנחנו לומדים אותם לאורך הדרך ומתקנים אחת לכמה זמן. לרוב אני מקווה שהתיקונים שלנו נעשים באמת לחיוב ולטובה מתוך הצרכים שעולים.

עבור אותם יישובים שחוו את ההכי נורא, קשה מכול, גם ביחס לאנשים וגם ביחס למקום שבו הם גרו לבתים ולמבנים, עבורם מצאנו פתרונות זמניים, פתרונות ביניים. הבנו שהיישובים הנדרשים לזמן של שיקום, שיקום פיזי של היישובים, הזמן שייקח לבנות את היישובים מחדש, במקביל חוסר הוודאות של הלחימה, ועבור אותם יישובים הלכנו לקדם פתרונות ביניים. פתרונות הביניים יכולים להיות דירות שכורות, או יכול להיות אתרים כפריים שאנחנו מקימים כמו עבור בארי בחצרים, כמו עבור חולית שאנחנו מקימים עכשיו ברביבים.

מתוך הדבר הזה התחילו לעלות שאלות מי זכאי? מי לא זכאי? למה הוא זכאי? מה צריך לתת? כי אנחנו נותנים כסף מדינה, אנחנו צריכים לקבוע לו מדיניות ואנחנו צריכים להגיד מי מקבל ומי לא מקבל? מהימים הראשונים גם שיתוף עם משרד האוצר, גם שיתוף עם משרד המשפטים אמרנו שאנחנו לא מתחילים להבחין בין מי זכאי ומי לא זכאי, אנחנו מנסים לתת פתרון עבור כל מי שהיה נמצא וזה יכול להיות שוכר דירה, וזה יכול להיות מישהו שהוא חבר בקיבוץ או לא חבר בקיבוץ ואם זה מושב אז משהו אחר, לתת מענה לכולם.

המענה הוא לא זהה. הוא מלכתחילה לא יכול להיות זהה למה שהיה בחיים עצמם, בקיבוץ. יש אנשים שהיו להם בתים, בבתים האלה יש זיכרונות, היו חיים, אנחנו לא יכולים לספק את אותו מענה בפתרון הביניים אבל כן הבנה שפתרון הביניים הזה לוקח זמן, כן הבנה שאלו קהילות שעברו אירועים קשים מאוד, גם להיות באתר ביניים בלי האירועים שאנשים חוו זו חוויה קשה, אתה לא יודע מתי אתה חוזר הביתה, אתה חי בבית שהוא לא הבית שלך, בבית שהוא לא בדיוק מותאם לצרכים שלך, וכן יש לנו הבנה גם מלמידה מהעולם וגם מלמידה מההיסטוריה בישראל, שאתרי הביניים טומנים בחובם איזשהו קושי וצריך לאפשר הכי טוב שאפשר.

השאלה שלי אביאל, באתרי הביניים האלה, כמה אפשר לייצר פרטיות וחוויה שתדמה לפחות חלקית את החוויה הקודמת גם בתוך הצרכים שישנם?

בפתרונות הביניים יש שונות בין הקהילות, וכל פתרון נעשה בהסכמה עם הקהילה. לא כפינו פתרון על אף יישוב, תמיד היישוב ביחס לחלופות שהיו באותו הרגע בחר את הפתרון וגם עבור אותם אנשים שלא רצו להגיע לפתרון ביחד עם הקהילה בעצם המצאנו משהו שקוראים לו זכאי שהוא נבדל, זכאי לפתרון ביניים אבל לא יכול בתקופת זמן שהקהילה נמצאת באתר הביניים להיות עם הקהילה מכל מיני טעמים רפואיים, אישיים, משפחתיים, מכל מיני צרכים כאלה, קראנו למשהו שהוא זכאי נבדל. ואמרנו עבור אותם פרטים אותם משקי בית, אותם אנשים שלא יכולים להיות עם הקהילה באותו מקום כן נייצר מענה של שכר דירה, כן נייצר מענה של הצטיידות בדומה במידה מסוימת למה שאנחנו נותנים לאיפה שנמצאת הקהילה.

אבל גם בשכר הדירה יש פער בין הגילאים.

יש שונות בין הגילאים, תכף אני אגיע לזה.

פער משמעותי.

אני תכף אגיע לזה. כשאנחנו מקדמים פתרון קהילתי אנחנו נותנים פתרון שמאפשר פרטיות למשקי הבית, זאת אומרת אלו דירות נפרדות לרוב, זה נותן מענה קהילתי, יש שם גם מבני ציבור, גם מבנים קהילתיים, גם מבני חינוך, דברים שנדרשים. גם אם זה בבניינים העירוניים וגם אם זה באתרים הכפריים אנחנו מבינים שאנשים חיו במסגרות קהילתיות ואנחנו כן מאפשרים את המענים האלה. פה יש מגבלות, יש מגבלות שנובעות לשטח, יש מגבלות שנובעות לתקציב, יש פתרונות שנוגעות לזמן העבודה, יש מצוקה של פועלים בשטח, יש מצוקה של חומרים בשטח, יש מצוקה של לוחות זמנים.

הקהילות כמעט כולן אמרו שהן רוצות כמה שיותר מהר לצאת מהמלונות או מהפתרונות האחרים שהמדינה נתנה, כדי להחזיר את הקהילה להיות במקום אחד וכמה שיותר מהר. עכשיו, אלו שעברו לפתרונות העירוניים יכלו לעבור כמה שיותר מהר, אלו שעוברים לפתרונות הקהילתיים בסוף צריך לתכנן, לבנות שטח, להבין את המבנים ולבנות אותם.

בתוך הדבר הזה, בתוך כל האילוצים של הבנה שיש פה קושי מהותי, יש פה אנשים שעברו אירועים קשים מאוד, צריכים לגור באתר זמני לתקופה שהיא לא ברורה. מתי תגמר הלחימה? איך תיגמר הלחימה? כמה זמן ייקח השיקום של הבתים? מתי יהיה אפשר לחזור לגור ביישוב? ולגור בפתרון זמני שזה לא העבודה של האנשים, זה לא בית הספר של האנשים, זה לא סביבת החיים שהם רגילים בה, לנסות למצוא את הפתרון האופטימלי – הוא לא הכי טוב שאפשר זה אתר זמני, הוא אף פעם לא יהיה הבית – זה תמיד משהו שהוא נמצא. וכאן בעצם מתחיל אם אני רוצה לתת מענה שניה אחת לעניין הצעירים, את כל הפתרונות שעשינו ביחס לכל הקהילות עשינו עם הנהלות הישובים. עלו צרכים לאורך הדרך ולחלקם נתנו מענה ויכול להיות שיש פה קול שהוא פחות נשמע, ואנחנו נשמע אותו.

סליחה שאני מתפרצת. אתה מספר לנו בדקות האחרונות מלא דברים שאנחנו כבר יודעים.

אוקיי, אני אתן מענה גם למה שהעליתם.

רגע, רק שניה. אתה אומר כמה כואב לנו וכמה זה לא יהיה אותו בית. תאמין לי שאנחנו חווים את זה כבר שמונה חודשים. אנחנו הגענו לכאן היום כדי לשמוע פרקטיקה, וכרגע כשאני מסתכלת על המתווה, אני בת 24 ולכן אני מקבלת 3,000 שקלים פחות מאחותי בת ה-27 כשאין בינינו שום הבדל וזה מה שבאנו לדבר עליו פה היום.

3,200 פחות.

אני ממש אשמח אם תוכל לרדת לפרקטיקה כי אין לנו הרבה זמן ואנחנו רוצים לצאת מפה עם משהו.

דברים תוארו, אני אשמח לשמוע ממך מה אפשר לעשות. אם אתה אומר שהמצב הוא סטטי ואתה מתאר את אותן עובדות.

אין בעיה, אני אקצר את ההקדמה. פשוט ההקדמה מקשרת לחלק מהפתרון ולא כולם היו. שיחות עם בארי, עם חולית, היו עשרות בשעות אם לא יותר, ואת חלקכם לא פגשתי מעולם, אז אני חושב שההקדמה היא כן רלוונטית להבין את מכלול השיקולים להגיע, וכן נגיע רגע גם עוד שניה אחת לעניין של הגילאים.

עלה פה העניין של הפער, יש שלושה ישובים ועוד חלק מיישוב מסוימים שאנחנו קידמנו להם פתרון ביחד איתם, פתרון עירוני. זה בעצם לשכור בניינים או דירות שהן זמינות יותר וזה קרה גם יותר מהר בגלל הזמינות שלהם, ואיתם בימים הראשונים התקדמנו ונתנו מענה לכל הפרטים בקהילה באותה צורה. זאת אומרת, אם שאלת אם יש כאלה? כן, יש כאלה, יש שתיים או שלוש קהילות שמקבלות מאיתנו בלי הפרדה בגיל את עניין הזכאות.

לאורך הדרך, וכשהתקדמנו עם עוד קהילות גם כאלו שנכנסו אחר כך, אחרי אותן קהילות, לפתרונות עירוניים, כן כבר עשינו התאמה של המדיניות. כי את המתווים שאנחנו מקדמים, מתווה מנהלת תקומה, אנחנו בסוף לא נעים באיזשהו חלל ריק וכן יש מענים דיוריים או סיוע בדיור שהמדינה נותנת במקרים אחרים וכן יש בה הבחנה גילאית. האבחנה הגילאית נובעת למה מוגדר משק בית.

בעצם אביאל אתה אומר שאכן במקומות שבהם זה קרה מוקדם יותר יש פער?

נכון. מאותו מקום שבהתחלה באנו ושמענו צרכים וניסינו לתת מענים כמה שיותר מהר, כתבנו את הכללים ביחס לבעיות שהיו.

הפער הזה נוצר בגלל עניין כלכלי?

לא. הפער הזה נוצר בנקודה הראשונה קודם כול בגלל שניסינו לתת לכולם את מה שאפשר היה. לאט, עם הזמן, עלו שאלות גם מהיישובים האם שוכרים מגיע להם? האם מכינות מגיע להם? האם עובדים זרים מגיע להם? האם עובדים שצמודים לאזרחים ותיקים מגיע להם? ולכל הדברים האלו ניסינו לתת מענה. חלק מהדברים בצורה שהיא משפרת חלק מהמצב, ובחלק מהדברים האחרים התיישרנו לדברים אחרים שהמדינה מטפלת בהם. וכן, יש מקומות לדוגמה, מחיר בהנחה, תוכניות הדיור הממשלתיות שנותנות מענה יש שם פער בין קבוצות הגיל השונות ביחס למה שנותנים.

עכשיו, לאורך הפתרונות כן אמרנו שיש את הגילאים של 18-21, לרוב מדובר באנשים שנמצאים במהלך שירות צבאי – כן זה לא יגע בכל בן אדם – שלא נמצאים במרבית השבוע, הם יכולים לגור עם ההורים בדירה, ואנחנו מאפשרים באתרים שאנחנו בונים בקרוואנים וכו' עוד חדר בדירה במקומות שזה נדרש. אם לא, אמרנו שאפשר לגור בדירת שותפים. זה לא מה שהיה בקיבוץ, אנחנו יודעים את זה. בחלק מהקיבוצים היו דירות פרטיות. בן אדם מגיל 18 גר לבד, אבל גם המבוגרים שחיו בדירות של 240 מטר אנחנו לא יכולים לבנות להם את אותו הדבר. כשאמרתי שזה לא הבית, זה לא רק בשביל להגיד שאני מבין בכאב , זה אתר זמני, אנחנו לא בונים את אותו אתר.

סליחה, אני חייבת להפריע. קוראים לי נעם גולד אני גם מקיבוץ בארי. מה קורה לחיילת בת 20 שמשתחררת, רוצה לעבוד בקיבוץ והיא לא נחשבת במתווה הזה, ועכשיו שלוש שנים לפחות היא תמשיך לגור בדירת ארבעה שותפים כשהיא כבר לא רק יוצאת בסופ"שים, היא חיה עם הקהילה?

רוצה לעבוד בקיבוץ באיזו כוונה? בחצרים?

חצרים. הבית שלנו כרגע זה חצרים, הבית שלנו זה איפה שהקהילה שלנו.

אני אנסה רגע להגיע גם למקרים שדיברתם על הגיל שמשתנה, וגם אנחנו יושבים בשבוע הבא ונוכל עוד ללמוד פרטים של מקרים.

אדרי יגיע? אדרי לא הגיע לפה, אבל הוא יגיע?

אתם תשבו איתי. אתם תשבו איתי, אתם תשבו עם עדי, תשבו עם אנשים נוספים שאנחנו נביא ואנחנו נשמע את הדברים, זה גם מה שקרה בכל המקומות האחרים, ישבנו עם הקהילות, שמענו את הדברים. לדוגמה גם בחולית, שהעלו לנו מקרים.

פשוט כל אחד מכם מדבר על משהו שהוא קצת שונה. אני מנסה רגע לתפוס את הכלל וננסה עד כמה שאפשר בדיון הזה להגיע לדברים ספציפיים, ומה שלא יהיה כאן יהיה בדיונים הנפרדים שנקבע אחר כך, ואין שום בעיה לקבוע פגישות.

אביאל יהיה יותר טוב שאנחנו נעשה דיון המשך רק איתך ועם מנהלת תקומה בעוד שבועיים-שלושה אחרי שתיפגש איתם?

כי אנחנו לא מצליחים להבין פרקטיקה. אז אולי כדאי שתשבו קודם, תגיעו לפתרונות ואז נעשה פה דיון follow up שבו נבין מה קורה?

אין בעיה. אני רק אגיד שבכל מקרה, לכל המקרים שמנו גם ועדה של חריגים ושל זכאויות ובמקרים מסוימים שהכלל לא פוגש את הפרט אז אפשר גם להגיש דרך היישוב בעיות פרטניות שיטופלו. לדוגמה ביישוב חולית שאנשים בגיל הזה, הם בגיל הספציפי והיו שם מענים נדרשים שהיה צריך לתת בהם.

זה לא הפרט, זה המסה פה.

אמרתי שעל המסה אנחנו נשב. עד עכשיו ישבנו בצורה באמת שיטתית עם הנהלת הישוב ושמענו פערים שנגעו למבוגרים יותר.

סיפור פערי השכירות נגיד, קשה לי להבין את זה. כי אי אפשר ב-1,600 שקלים. לדעתי הרף הגבוה של הסיוע בשכר דירה של משרד השיכון עומד אפילו טיפה יותר גבוה, לדעתי על 1,800 אם אני זוכרת. זאת אומרת זה אפילו לא במקרה של סיוע לא עומד. אני לא מבינה את הפער המאוד גדול הזה. זאת אומרת פה חייב להצטמצם הפער באיזושהי צורה.

גם הקפאת הגיל, אלו דברים שכבר היו צריכים להיפתר כדי להבין. הרי זה נגיד אקט ראשוני זה הגיל שלך, בוא נבין מה המתווה, אני מבינה בבהילות בהכול, אני מבינה, ישר הבנתי למה זה קרה. אבל בשלב הזה, קרוב לתשעה חודשים אחרי, אין סיבה שמי שנכנס בגיל 25 כבר לא ייחשב אחרי גיל 26, הדברים האלו לא - - -.

יש עניין כשבונים קיבוץ שלם חדש. כשבונים 300 יחידות דיור בקיבוץ חדש, כשמתכננים, כשמפתחים שטח, מזמינים מבנים ושמים אותם בשטח, יש קושי לנהל דינמיות כזו של עכשיו מישהו מסוים שעבר מקבוצה אחת לקבוצה אחרת, לייצר תוך כדי שאנשים חיים שם, עוד בניה, או לקחת מבנים שקיימים ולנתק אותם ולהביא אחרים. זה אירוע שמורכב לנהל אותו.

כן, אבל אם עובדים הרי ביחד איתם, אפשר גם להבין מי חתך הגיל שמשתנה. כולם גדלים, זה קורה לכולנו במעגליות, אז להבין איך אנחנו מכניסים אותם מראש. הצפי הוא בעוד 3 שנים, הצפי הוא שהם יהיו בני 28, אנשים שיהיו בני 29. איך אנחנו עושים את זה? אם מישהו בדיוק בגיל 26 זה קרה לו ורגע לפני, בעוד 3 שנים הוא כבר נושק לגיל אחר. למה לא לקחת את זה כריזיקה? כאיזושהי התייחסות?

לקחנו השתנות בחיים גם כריזיקה, אבל אפשר לקחת אותה עד גבול מסוים.

אביאל, אני רוצה ברשותך רק מילה אחת. אתה נתת את הדוגמאות הפרטניות של הישובים והן חשובות וזו גם הזדמנות להגיד לכם תודה על העבודה המקצועית שלכם. אבל בגלל שהרף הכללי הוא נמוך והוא מפלה צעירים, אז נכון שאתם מגיעים למקרים פרטניים באמת ואתם עושים מאמץ גדול לתת להם מענה, אבל זה בעצם שם את ההנהגות של היישובים – לפחות מזווית הראייה הצנועה שלי – במקום שפועלים עליהם הרבה מאוד כוחות, בין היתר לוחות הזמנים של אכלוס האתרים הזמניים וכו'. ולכן, מה שלדעתי ניסינו פה בדרכים השונות להגיד זה שהמענה הכללי או הסטנדרטיזציה הזאת שאתה בעצמך נגעת לנושא הזה בהיבט של השוואה לתהליכים אחרים בתוך משרדי הממשלה, הרף הכללי עצמו הוא לא מספק, ואני מתחבר לדברים שנאמרו כאן.

אני רוצה לענות – זה לא באמת מקום לנהל פה את הדיון הזה – אני אגיד איך זה.

לזה התכנסנו.

זה לא מה שהתכוונתי. אני אסביר את עצמי במלל שאני אגיד עכשיו, אם אפשר, אם לא נשמעתי טוב. אני אגיד שוב פעם, לא היו לנו כללים והמצאנו אותם. לאורך כל הדרך פגשנו את הנהלות היישובים והם העלו לנו פערים ביחס למדיניות שעשינו ותיקנו.

גם כאן אני אומר אם יש דברים שאנחנו מפספסים או אם יש דברים שאנחנו לא שומעים אותם הכי טוב, ויש לנו דיון שנקבע עם קהילת בארי בשבוע הבא ביום שני לדעתי, אנחנו נשב ונשמע את הפרטים ונראה אם אנחנו יכולים.

שזה עם קהילת בארי, אבל גם עם הקבוצה הצעירה.

הנהלת בארי מביאה את הקבוצה הצעירה של בארי, שלא היו איתנו בדיונים בעצמם, בקולם, בדיונים האלה עד עכשיו, אלא תווכו דרך הנהלת היישוב אלינו. אנחנו נשב, נשמע את הפערים ונראה במה אנחנו יודעים לתת מענה.

המטרה שלנו בסוף, כולנו במנהלת תקומה, היא לתת מענה עבור התושבים הצעירים, המבוגרים, כולם, לתת מענה ואנחנו לא קובעים מדיניות ובאים אחר כך להסביר אותה, אנחנו נדע להסביר את מה שצריך להסביר, אבל אם צריך לתקן דברים מסוימים – נדע לשמוע, נדע להסתכל, נדע לבחון ונדע לתקן אותם ביחד עם השותפים האחרים שלנו שחלקם פה וחלקם לא פה, אבל כן נשמע ונקשיב.

יש דברים שלא ניתן לשנות, זאת אומרת לא ניתן לקחת אתר כפרי ולשחק עם המבנים, אבל יש מקומות שבהם כן ניתן לשמוע וכן אפשר להבין על הדינמיות של השתנות הגיל, על קבוצת השווים, והכיתות. אמרתם על שמות הפירות שמפרידים בין הקבוצה, ואולי בתוך אותה קבוצה יש איזה פער. יש דברים שאנחנו יודעים לתת להם בין אם זה בוועדת חריגים או בין אם זה בעדכון מתווה, ואני חושב שאחרי שנשב עם ההנהלה, ביחד עם הצעירים, ואם צריך בקיבוצים אחרים או במושבים אחרים לעשות את אותו דבר אז נעשה את אותו דבר, נוכל ללמוד מזה ונוכל לעשות את זה. אין לי בעיה גם לבוא לכאן גם אחר כך.

יש לי שאלה ממש פשוטה, אני מבקשת גם מיושבת-ראש הוועדה. אני לא מבינה למה הדיון צריך להתנהל בדלתיים סגורות, יש לי פה שאלה מאוד פשוטה שהיא כוללת את כולם, זה לא שום דבר חריג. אני בת 24, אני אמורה להתנהל עם 1,625 שקלים שכר בחודש, כשאחותי בת ה-27 יכולה להתנהל עם 4,800. שאלה מאוד פשוטה למה ההבדל הזה של השלוש שנים.

האם זה עניין תקציבי? נשמח שתעזרי לנו מול השר.

זה לא עניין תקציבי.

אני לא מדברת, ואני לא נכנסת איתך לפרטים של בין גיל 26 אם צריך להעביר את הדירה הזאת לפה או לבנות חדשה? אני שואלת שאלה מאוד פשוטה, מה ההבדל, ולמה אני לא מקבלת 4,800? כשלי ולאחותי בקיבוץ שלנו היו בדיוק את אותם התנאים.

והקפאת הגיל בהקשר הזה.

ואני עוד אגיד שקיבוץ אחר קיבל כמו בני 26, שגם במתווה של תקומה.

גם בשכר.

זו שאלה מאוד פשוטה, מאוד פרקטית ואני לא חושבת שהיא צריכה להתנהל בדיון של דלתיים סגורות בעוד שבוע, אני חושבת שהיא יכולה לקרות פה עכשיו.

אביאל, אני גם לא מצליחה להבין איך משפטית האיפה ואיפה הזה עובד.

שקיבוצים אחרים קיבלו כשהם בני אותו גילנו בדיוק.

לא נראה לי שצריך להגיע לחוות דעת שתגיד לנו האם זה הגיוני לא לעשות השוואה. אנחנו לא צריכים להגיע לשם, פשוט תשבו.

אני אגיד רגע על הגיל, וזה לא עניין של דלתיים סגורות, זה עניין של לשמוע את כל הפערים. מעלים פה חלק מהדברים ויש פה שיקולים שצריך, יש פה עוד אנשים שלא נמצאים.

רגע אביאל, נתת כמה הקדמות, כיבדתי את זה, הכלתי את זה. תענה.

אני אגיד על הגיל.

אוקיי תודה.

לקחנו בחשבון, שאלנו גם קיבוצים, גם יישובים שאנחנו עובדים איתם, בחלק מהמקומות יש הגדרה של צעיר עד גיל 35 ביישובים עצמם. אנחנו בעצמנו אמרנו ביחד עם היישובים שגיל 35 זה יותר מידי, כן צריך למצוא איזו נקודת גיל שבה יש איזושהי שונות. חשבנו ביחד עם אנשים שחתומים איתנו על המתווה, שעד גיל 26 הרבה פעמים זה גיל שבו אנשים, סטודנטים, כן שוכרים דירה, כן נמצאים הרבה פעמים לא ביישוב, הדבר הזה.

פה יש לי ויכוח איתך. עכשיו אני מדברת.

זה 1,600 פלוס דמי כלכלה שזה 1,100 שקלים, ודמי הצטיידות שנותנים לדיור.

אביאל, אוקיי תקשיב. קודם כול אני מבינה כאן שיש פער בין קיבוץ לקיבוץ שיש כאלה שמקבלים את השכר המלא.

נכון, אמרתי בהתחלה יש שלושה יישובים.

לכן אם אתה אומר בדקנו וחשבנו אבל עדיין הכלתם את זה שבמקומות אחרים בן אדם בן 25 צריך להתפרנס בצורה טיפה יותר הגיונית ולמממן לעצמו. דבר שני, הגדרת הצעירים ביישוב לא כללה טבח במקום, לא כלל כניסת 3,000 מחבלים שיעשו מה שרוצים בקיבוץ. אני לא מקבלת את ההגדרה הזאת כמו שהיא בנויה, היא בנויה על בסיס מה המענים שנותנים לצעירים? עד חלק מסוים, ליווי תעסוקתי, הכוון, השלמת בגרויות, זו הסיבה שהקטגוריה הזאת נבנתה לאוכלוסיית צעירים. מה לעשות, לא כללה את מה שקרה לנו. אני לא יכולה לקבל את זה שאתה אומר את זה, זה מטריד אותי כשאתה אומר את זה.

דבר נוסף, אתה רוצה לקבל את קטגוריית הסיוע, אם כבר, למצב כזה? תיקח את הקטגוריה של יתד, של הרווחה, שאלו צעירים חסרי עורף משפחתי, שזו קטגוריה של תפיסת קצה של צעיר, אוקיי? ותעמוד עליה אם כבר. עמדתם על מה? על קטגוריה של הכוון תעסוקתי? לא הבנתי. אז תיקח את קטגוריית הקצה, של אוכלוסיית קצה, כי אלו צעירים במצב קצה נוכח הנסיבות הלאומיות ונוכח מה שקרה, תשית את ההתייחסות הממשלתית עליהם בקטגוריה הזאת. האיפה ואיפה קודם כול לא קביל, אני רוצה שתבדוק את הדבר הזה, אני אישית אגש לייעוץ המשפטי כדי להביא חוות דעת, נעשה פה דיון follow up אם זה מה שצריך, אני חושבת שנעשה פה דיון נעים, אבל התשובות הן לחלוטין לא מספקות. אז יהיה פה דיון המשך רק על הסיפור של איפה ואיפה בשכר.

דבר נוסף, אני רוצה להבין למה הקטגוריה של 35 נלקחה ולא של יתד? גם את זה נשאל משפטית. אם כבר, צעיר חסר עורף משפחתי, צעיר שנתלש מקהילתו וביתו, חלק ממצבו הוא יתמות או מצבים אחרים, למה נבחרה קטגוריה רגילה? אז נבדוק גם את זה.

דבר נוסף, אני רוצה להבין האם העניין פה כלכלי? כי אני לא מבינה. אם אתה אומר שלא כלכלי, אז הבאתם את זה למקומות אחרים, למה לא לעשות השוואה? אז אני לא מבינה גם את זה. אם אין לך תשובות עכשיו, בסדר גמור, אנחנו נעשה פה דיון המשך, גם אם זה אומר שנבוא לפה ביום שהוא לא יום ועדה רגיל או משהו, כי זה פשוט לא הגיוני, או שנעשה את זה שעה לפני מליאה או משהו כזה, אין אפשרות שפשוט לא נעשה follow up לזה, וזה מה שיקרה.

לגבי המגורים אני גם הקשבתי בקשב, אני מבינה שיש כאן משהו שהוא מצב יותר מורכב אל מול המציאות שהייתה במרחב הקיים לפני כן. אני חושבת שמה שאפשר לעשות קודם כול זה גם פה להבין את הגיל שמשתנה. זאת אומרת, אם אתם נערכים מבחינת בינוי – אני מבינה מה שאתה אומר, אתה נערך עכשיו, אתה לא יכול לצפות מה קורה – אז עדיף לצפות בעוד שלוש שנים מה יהיה הגיל של אותו צעיר שהולך לגור שם.

אנחנו מקווים שבעוד שלוש שנים בארי תהיה בנויה.

נכון, אני מבינה. אני גם מקווה, וגם זה בסדר לדחוף שזה יהיה מהר, אבל לעשות איזשהו מערך מאזן לפחות פה. אני מבינה שהבינוי הוא יותר מורכב, שכר זה באמת קל, חבל להיתקע על הדבר הזה, אבל הבינוי הוא יותר מורכב אז האם במודלים שבונים אותם, בקרוואנים, אפשר לייצר יותר פרטיות? המקלחת והשירותים בכל חדר? המרחב המשותף יהיה בנוי בצורה מסוימת? יציאה מכל חדר, פרטית?

זה הועלה לתקומה מטעם הקיבוץ לבקש חדר שירותים ומקלחת לכל חדר, זה הועלה.

אפילו לא ידעתי, אבל ברור לי שאפשר לייצר בתוך הבינוי אפשרות של הרבה יותר פרטיות. עכשיו, אביאל, אני לא נכנסת לך לבינוי פה כי זו סוגיית רוחב יותר קשה, אני חושבת שכדאי בשולחן העגול שתשבו תנסו רגע להבין האם יש איזושהי אפשרות לייצר מצב שמדמה באופן טיפה יותר סביר את מציאות החיים? אפילו כניסה נפרדת לחדר היא משהו שמייצר רגע חוויה אישית. אפשר להבין רגע איך עושים את זה, אני חושבת שכל מיני פתרונות כאלה יתנו את שלב הביניים בצורה שיותר מכילה. איזון בין הקהילה לבין המרחב שיכול להיות שהוא יותר מוגבל מהמרחב שהיה איפה שיש את האכלוס והכול.

אני רואה את המורכבות גם בראשי אפילו בלי שתגיד אותה, אבל בוא ננסה רגע להבין, כי נכון, נעשה שיח עם מזכירי הקיבוצים שגם הם היו בתוך ניסיון לייצר רגע מודל מהיר וודאות כלשהו, אני לא רוצה לשים עליהם עכשיו את המשקל של אם היו דברים שלא בסדר, הרי בסוף כל קיבוץ רצה גם לייצר מודל איפה נהיה? לשמור על הקהילה, שלא תתפזר, שלא תגור במקום אחר. אני מאוד מבינה גם מה שעבר עליהם, הרצון לייצר הנה יש לנו עוגן, לשים את זה, שלא נמצא את עצמנו עם אנשים מתפזרים, וזה גם חלק מהעניין שאולי גם יצר פתרונות שלא תפסו את הכול בבת אחת. אבל אפשר להבין רגע איך אנחנו בתוך זה מכניסים, אני חושבת, אביאל, עוד כמה אלמנטים שמשפרים. זה גם לא יהיה מושלם, אני מבינה את זה, אבל אפשר עדיין רגע ללכת איזושהי כברת דרך.

אני קודם כול סומכת עליכם שתהיה את הפגישה, אני אנעץ פגישה נוספת, אולי דברים יסתדרו ונעשה, ננסה גם לשלוח על זה איזשהו מכתב. ברשותכם אני חייבת לעבור לתחבורה בגלל הדיון ונחזור בחזרה. אביאל, סליחה שאני קוטעת.

שמי עמיחי לוי מהרשות לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה. אני אתחיל בנושא של הרכבת שזה הנושא שהכי מטריד, אז כמו שאמרה שיר, יש פה שני עניינים נפרדים שנפגשו באותה נקודת זמן, אחד זה נושא החשמול ששם עוד היה אתגר לפני המלחמה שבעצם עבודות החשמול פגעו ביכולת לספק את השירות באופן רציף, יש שם מתח בין כמה תתמשך העבודה לבין מה יהיה היקף הפגיעה בטווח הקצר? שזה נושא שנידון מול הרשויות באזור.

זה פגש כמובן את המלחמה, שם בעצם כל גורמי הביטחון אסרו את התנועה במסילה בין שדרות לאשקלון והם עדיין אוסרים, צריך להגיד את הדבר הזה. מבחינת משרד התחבורה, רכבת ישראל, היה אפשר להחזיר ממזמן את השירות, יש פה שיקולים ביטחוניים שלא אנחנו יכולים לענות עליהם.

זאת אומרת שאתם אומרים שכרגע המציאות היא לא תחת משרד התחבורה, אלא היא הגבלות שהן הגבלות ביטחון עדיין?

בהחלט. הגבלות הביטחון הן אלו שקובעות את האיום ואת היכולת לעשות שימוש במסילה, והן גם אלו שקובעות את הצורך במיגון. הרי בעצם כשיוחזר השירות השאלה תהיה האם זה תלוי מיגון או לא תלוי מיגון? גם אלו החלטות שגורמי הביטחון מוסמכים לקבוע אם יש צורך במיגון. משרד התחבורה הוא משרד אזרחי, אין לו את הכלים ואת הסמכויות לקבוע את הדבר הזה. כמובן שהאחריות הכוללת היא של הממשלה, אבל צריך איזשהו גורם ביטחוני שיענה על השאלה הזאת.

אנחנו נשאל את זה, אבל אם זה סוגיית ביטחון זה יותר מורכב, כי אלו הגבלות שהן לא ממשרד התחבורה.

רק אני רוצה לשאול או להציף פה – זו באמת שאלה של מי אחראי על המיגון? אם אמרו שהסוגייה היא מיגון וצריך לייצר מיגון, כרגע עוד אין תחילה של עבודות בשטח. אז כרגע מדברים על 2026, אני לא יודעת, יכול להיות שהמטרה היא איזושהי מריחה של זה, מחכים שתהיה הפסקת אש או אני לא יודעת מה וככה יפתרו את זה בסוף, אבל זה לא פתרון, זו לא תשובה. צריך לתת מענה לדבר הזה. ואם זה לא משרד התחבורה, זו קצת תחושה שזורקים מאחד לשני.

לא, אנחנו גם נברר את זה, אנחנו נשלח על זה, וגם כמו שאמרנו נעשה איתכם איזושהי פניה. מבחינתך אבל, האם יש אפשרות לייצר שולחן עגול לשמוע את כל ההתארגנויות? מעתיד לעוטף ועד?

קודם כול, בהחלט כן. אני רק אגיד שיש פה עוד גורם שלא יושב פה בחדר והם הרשויות המקומיות, העיריות של אופקים, נתיבות, שדרות. אנחנו בקשר רציף איתם. הם נציגי ציבור, אנחנו את כל התיאומים עושים דרכם ומולם. אני רק אתן דוגמה, בנוגע למענים החליפיים ששיר תיארה – אני לא צריך להאריך כרגע – יש לנו באמת קו ישיר משדרות לתל אביב, נוספה בו נסיעה מוקדמת ב-04:30 בבוקר לפני כשבועיים לאור בקשות שקיבלנו במקרה הזה מנתיבות – אבל זה לא משנה – יש את הקשר הזה.

אגב, זו ההזדמנות שלי לומר, וזה לא קשור אליך ולא קשור לאביאל, אבל שאני מצרה על זה שנתיבות ואופקים לא נכנסו למנהלת תקומה, אני מקווה שהתיקון הזה יקרה בצורה מובהקת, עם כל האתגרים השונים. אבל חבל שזה לא קרה תחת החלטת הממשלה.

אני רק אסיים, כל ההערות שהעלית בנוגע לשאטל של הרכבת, כמו שאמרה יושבת-הראש, פה זה לא המקום להיכנס לכל הפרטים, אבל רשמתי את הפרטים וזה יועבר לרכבת ישראל.

אנחנו גם נגיש מסמך משותף עם הנציגויות השונות. אני חושבת שהרבה ממה ששיר העלתה כאן, הפתרונות החלופיים ועוד אפשרויות הם פתירים ואולי צריך לבקש עליהם תקציב נוסף, אבל בהחלט פתיר. אתה בעצם אומר שהחלק הארי של הבעיה היא כרגע סוגייה ביטחונית?

בהחלט. כל ראשי הרשויות מעורב ים פה, משרדי האוצר, הביטחון, מנהלת תקומה, משרד התחבורה כמובן אבל זה נושא באמת שאין פה את הגורמים שיכולים להתייחס אליו.

בסדר. אני אנסה לברר על זה טיפה כדי להבין האם יש צפי לפחות לגבי זה, אם יש שינוי או אין. אלכס, אתה רוצה להגיד משהו?

אני רוצה להגיד כי עשינו בעתיד לעוטף עבודה מעמיקה בנושא הזה וגם בהיבטי הביטחון, אין דעה אחת והדעות הן חלוקות. ואני גם רוצה להניח פה סוג של אבסורד, מרבית הקהילות שנוסעות על הציר שהוא מקביל לקו הרכבת חזרו, אנשי שדרות חזרו לבתים שלהם, הבתים בעלי שמונה קומות שנמצאים בקו ישיר ובקו אווירי – התושבים שלהם חזרו לגור בבתים האלה.

שזו באמת שאלה רלוונטית.

ולכן יש מקום בעיניי להביא לפה גם גורם בר סמכא בהיבט הביטחוני לתת פה איזושהי התייחסות.

להבנתי לא ייקחו סיכון לפגיעת נ"ט על רכבת לעומת זאת ניתן יותר להגן על בניינים.

בגלל ממ"דים.

יש לנו עניין של תשעה חודשים, עוד מעט בשבוע הבא תשעה חודשים מהאירוע. משרד התחבורה היה יכול למצוא פתרון.

פתרונות חלופיים אתה מתכוון.

גם פתרונות חלופיים, וגם אם אנחנו יודעים שהולך להיות בלאגן בעזה - - -. אני האמנתי בהתחלה שלא תהיה יותרת עזה, מודה שהאמנתי שאנחנו נפרז את עזה ונייצר מצב של אזור בטוח. האזור כרגע לא נהיה יותר בטוח. נראה לי שזו הפעם הראשונה מאז קום המדינה ש-263 ימים יורים על העוטף בכל יום. אז בואו נייצר מצב, תורידו את המסילה למטה, תשימו אותה מתחת לאדמה.

אתה מדבר על שיקוע?

תעשו שיקוע למסילה. בוא נשאיר אותה למעלה ובפעם הבאה יתפרו אותה בנ"ט.

שיקוע האם נשקל משהו כזה?

שיקוע, צריך להגיד, זה משהו שאין לו תכנון סטטוטורי.

זה משהו של 20 שנים.

עולה הרבה יותר, ייקח הרבה יותר זמן
.

תכנון של שיקוע זה משהו כמו חמש שנים לפחות אם אני לא טועה, זה רק התכנון, סטטוטוריקה וכל זה. קודם כול אני חושבת שזו טעות שלא שיקעו פה יותר מידי רכבות על ציר החוף – אני חיפאית לשעבר אז אנחנו מסכימים על תכנון לקוי של תחבורה ציבורית בישראל – אבל נכון לפתרונות האפשריים הדבר הנכון הוא לבחון חלופות קודם כול ולייצר כמה שיותר אלטרנטיבות יעילות מול המצב.

אני אנסה לבדוק את זה גם, אנחנו ננסה לייצר. בכל מקרה שולחן עגול זה מקובל עליכם, לנסות לייצר עם קבוצות הצעירים השונות פה לשמוע ולראות איך אפשר להנגיש תעסוקה? אז אני קודם כול מודה לכם. מכיוון שכבר התחילו להגיע לכאן גורמים אחרים, אני רוצה לשאול אם יש מישהו שרוצה להגיד משהו נוסף לפני סיכום דיון?

או בזום אם יש מישהו שעלה?

אני רוצה משהו אחרון, מבטיח. חוץ מהקטע של הצעירים תקומה באמת מתפקדים מדהים ממה שאנחנו רואים בקיבוצים. הגורם הבכיר שמטפל בבארי – אני כרגע סומך רק על בארי, אני מודה באופן אישי – התחושה שלי היא שתקומה מאוד איתנו ומה שאנחנו מבקשים בעניין המבנים הציבוריים תקומה נותנים. אנחנו מבקשים מבנים לצעירים, אבל חוץ מזה אתם באמת אני מרגיש שאיתנו, עם הקיבוץ.

זה חשוב.

אני רוצה להוסיף, שמו ממש סעיף על צעירים בתקומה מעל 100 מיליון, ממש רואים בהם את העתיד, ואני מרגיש את זה גם בשטח.

נכון, זה העתיד. אז קודם כול תודה על הדברים האלה, ואני רוצה להגיד שממה שאני שומעת עד כה מכל מי שעובדים מול מנהלת תקומה אומרים שיש נכונות, שיש אנשים מקצועיים מאוד, שדברים זזים, שיש קשב. את זה אני שומעת מכולם, אז זה ברור לי שצריך להגיד גם כל הכבוד ותודה, והמציאות לא פשוטה, ואנחנו גם לעזר לדרוש דברים אם צריך ולבדוק ולחלוטין אנחנו רוצים בהצלחת מנהלת תקומה שתהיה מנהלת השיקום והתיקון של כל הצרכים באזור הזה.

אז גם תודה לכם שהגעתם לכאן, ותודה על הנוכחות של כולם. אני מצטערת, בגלל שגם מתחילים לבוא האורחים של הדיון הבא אז אני מהר מקריאה ואנחנו נעשה follow up.

רק משהו למען הפרוטוקול. אנחנו אמנם דיברנו פה דיון שהוא על תקומה, אבל חשוב לי להגיד שהמילה תקומה היא גדולה מידי כי לא תהיה פה תקומה עד שהחטופים יהיו בבית, ואנחנו עובדים על תקומה של הבית של החטופים בלי שהם נמצאים כאן. אז למען הפרוטוקול

נכון, תקומה טובה היא ערבות הדדית. נכון, את צודקת, קדושת החיים היא תקומה שלנו לחלוטין, וזו הייתה הערה מאוד הכרחית עכשיו, אז תודה לך אלה. ומייחלים לחזרתו של אביך וכל החטופים והחטופות. אמן. ומי ייתן והצלחת התקומה תהיה גם סימן לחזרת כל האחים והאחיות שלנו לכאן. אמן ואמן. תודה לכם על המאבק ההירואי. באמת אני יודע כמה זה לא קל לך לבוא לפה בכל שבוע כל הזמן ובכלל.

סיכום והחלטות ועדה מישיבה בנושא מתווה פיצוי צעירים של מנהלת תקומה. הוועדה פונה למשרד התחבורה בבקשה לפעול להנגשת מידע בדבר זמני פעילות של השאטלים באפליקציות, באתרי אינטרנט וכו', כמו גם להגביר את תדירות הקווים והתאמתם לזמני הרכבת לערי הדרום. הדבר הכרחי ליכולת של צעירי היישוב חבל תקומה לחזור ללימודים ולעבודה שמחוץ לחבל, כחלק מהותי בשיקומם וחזרתם לשגרה.

הוועדה פונה למנהלת תקומה ולרשות הצעירים להמשיך לתקצב ראשי תחום, רכזי צעירים בקיבוצי חבל תקומה, מקרב הקהילות עצמן.

בכל היישובים, לאו דווקא.

בכל היישובים, בהחלט. ושמעון, גם תודה על הקשב.

מדובר בתקצוב פונקציה חשובה לקידום שיקום שכבת הצעירים ביישובי החבל. עתיד ישובים שבהם שכבת הצעירים חייבת להיות משוקמת וחזרה לנושא התחבורתי מתוך הבנה לתחושת הניתוק של יישובי החבל ממרכז באופן המשליך גם פיזית וגם נפשית ביחד. הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה לפעול לזירוז צרכים להגברת הנגישות התחבורתית באזור ותוך שיח עם הקהילות עצמן.

באשר לסוגיות הדיור, הוועדה מבקשת ממנהלת תקומה לפעול לביטול הקפאת הגיל ובכלל לבטל את ההבדלים בשכבות הגיל הצעיר, בדגש על גיל 21 ומעלה, וזכאות למגורים ללא שותפים. באשר לגובה השכירות, במסלול הפתרון העצמאי הוועדה מוצאת פער משמעותי בגובה שכר הדירה שנקבע ביחס לשוק השכירות. 1,600 שקלים אינם סיוע מספק, חד משמעית גם בדירות שותפים. היום מציאות השכירות היא פשוט קשה. יש לפעול להשוואת תנאי הזכאות לצעירים מעל גיל 21 לאלו שמעל גיל 26 המקבלים 4,800 שקלים.

הגדרת אוכלוסיית הצעירים טרם ה-7 באוקטובר על ידי היישובים אינה נקודת ייחוס רלוונטית נוכח הנסיבות הנוראיות של הטבח. נקודת יחוס רלוונטית יותר בראי הוועדה היא זו של צעירי תוכנית יתד חסרי עורף משפחתי. זאת אומרת, צעירים עד גיל 26. כמו כן, הוועדה מבקשת ממנהלת תקומה בשולחנות העגולים עם היישובים לבחון פתרונות ביניים נוספים עבור הקהילה, כגון יצירת כניסות נפרדות לחדרים ועוד אלמנטים שיתנו באמת פתרונות של פרטיות ויכולת הכלה רגשית.

בכוונת הוועדה לקדם דיון מעקב בנושא. תודה וגם תודה על הפעילות המדהימה והחשובה שלכם. שוב, מי ייתן ותצליחו. תודה למשרד התחבורה, תודה לכל המשרדים, תודה שמעון, תודה כולם. תודה מור, לוטן וכל צעירי וצעירות העוטף שהגיעו לכאן, אלכס, שיר ואלה. תודה לכולם. אנחנו נהיה בקשר. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:26.