פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת הכלכלה
25/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 410
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י"ט בסיון התשפ"ד (25 ביוני 2024), שעה 12:05

הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון - העדפת מועמדים תושבי פריפריה), התשפ"ד-2023 , של חה"כ מאיר כהן

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
עופר כסיף
שלי טל מירון

מאיר כהן

סיגל אביב - מנהלת אגף תנאי שירות ויחסי עבודה, נציבות שירות המדינה, משרד ראש הממשלה

דבורה שארף - מנהלת תחום בכיר גיוון ושוויון, נציבות שירות המדינה, משרד ראש הממשלה

ליאור קנטי - עו"ד, עוזרת ראשית ייעוץ משפטי, נציבות שירות המדינה, משרד ראש הממשלה

לינה דוברונבסקי אורפז - עו"ד, עוזרת ראשית ייעוץ משפטי, נציבות שירות המדינה, משרד ראש הממשלה

דן נימני - רפרנט ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

ליאור עובדיה - עו"ד, נציבות שוויון זכויות בעבודה

יותם שטרן - חבר של החטופים גלי וזיו ברמן, נציג משפחות החטופים

עידו גלוג - חבר של החטופים גלי וזיו ברמן, נציג משפחות החטופים

ד"ר עידית חנוכה

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון - העדפת מועמדים תושבי פריפריה), התשפ"ד-2023

אני פותח את הישיבה. הנושא: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מועמדים תושבי פריפריה), התשפ"ד-2023, של חבר הכנסת מאיר כהן. לפני שנתחיל – יש פה משפחות חטופים. אתם רוצים להגיד משהו?

כן, אני אשמח.

בבקשה.

נעים מאוד, יותם שטרן. אני חבר של גלי וזיו ברמן מקיבוץ כפר עזה – משפחה ואח בלב. היום, אני רוצה לדבר על סדר העדיפויות של כולנו. אני מרגיש שסדר העדיפויות הוא לא נכון, ולא מתנהל כמו שצריך בתשעת החודשים האחרונים. סדר העדיפויות שחשבתי שמנהל את המדינה שלנו כל החיים הוא הפוך מהאופן שבו אני רואה אותה מתנהלת היום.

כשאנחנו מתחילים לבחור, הדברים הראשונים שאנחנו צריכים לראות בראש הם הזכויות הבסיסיות שלנו – זכויות היסוד, זכויות הקיום; מה שחסר לחברים שלי, ולאמא שלי חברים שלי, טלי, שהבנים שלה חטופים כבר 263 ימים והיא חסרה אותם.

בעיניי, זו הזכות הכי בסיסית בעולם לבחור לאכול איתם ארוחת שישי, לעשות איתם קפה של בוקר או לכעוס עליהם כשהם לא ביקרו במהלך השבוע. זו זכות בסיסית שנאבדה לנו פה, וזה לא הגיוני. הם לא בדרום אמריקה; היא לא ראתה אותם תשעה חודשים, ולא מהסיבות הנכונות.

קשה לי לראות אנשים אחרים, שמדברים על כל כך הרבה תהיות וסוגיות ומעלים פה דברים לשולחן שגורמים לי להגיד: "על מה אנחנו מדברים פה?". אני נמצא בכנסת בפעם הראשונה – ולא מאמין למה שאני שומע. אני לא מאמין שאלה הדברים שאלה הדברים ש-120 נבחרי הציבור מדברים עליהם פה. זה קשה לשמיעה.

אני לא מבין. אני מרגיש שמסמנים "וי" על הדבר הכי חשוב בעולם: על זה שיחזירו לטלי את הבנים שלה; על זה שיחזירו לכל משפחות החטופים את הבנים, האחים והאחיות שלהם. הדברים שאנחנו מדברים עליהם פה נראים לי לא הגיוניים.

כשאני חושב על סוגייה מסוימת, על מלחמה או על ויכוח – אני נוטה לשים את עצמי בצד השני, של מי שאני מתווכח איתו ונלחם בו, ולתהות איך הייתי מרגיש אם הייתי שם. אני מרגיש שכך – אני מקבל את ההחלטות בצורה הטובה ביותר.

אולי זו רק השיטה שלי – אני ממליץ לכם לנסות – אבל אני לא רואה אנשים אחרים עושים את זה. אני לא רואה את 120 נבחרי הציבור שלי עושים את זה. אני מבקש מכם: תנסו, ואולי – זה מה שיחזיר אותם. הכוח הוא בידיים שלכם; לא שלי. אני דג קטן. אני בחרתי בכם, ואני מצפה מכם; הכוח אצלכם.

אני חושב שאם הייתם חושבים איך הייתם מרגישים במקומי אם זה היה אתם – עזבו אותי; אני דג קטן גם במלחמה הזו. יש הרבה הורים שחסרים את ההורים שלהם ואחים שחסרים את האחים שלהם. גם אני חסר את האחים שלי, גלי וזיווי – הייתם נכנסים לעזה ומביאים אותם. אם כולכם תתאגדו ותבינו שזה הדבר הכי חשוב היום – אני מאמין שהשינוי יגיע.

זה לא הגיוני – תשעה חודשים. אולי אתם יכולים להסתכל לי בעיניים ולהגיד את זה, אבל אם תראו את טלי – אין מצב שתצליחו להסתכל בעיניים. אני כבר לא מצליח להסתכל לה בעיניים. תודה רבה.

אני אשמח להוסיף לזה משהו קטן. אני עידו גלוג, נעים מאוד. חבר של גלי וזיו. מעבר למה שיותם אומר על כל הדברים הבסיסיים שאנחנו צריכים לקבל – הדבר הראשון שאני מצפה מ-100% מהחברים שיושבים פה, בחדר הזה, כשאני מדבר אליכם ושם לכם תמונות של בני אדם שחטופים בידי טרוריסטים מול העיניים, זה שתסתכלו לי בלבן של העיניים כשאני מדבר על חברים שלי; על בני אדם.

אדוני חבר הכנסת, אתה צוחק בזמן שהוא מדבר אליך על חטופים; על בני אדם - - -

חבל, זה מיותר. אתם לא באתם לריב איתנו. אנחנו מוכנים לשמוע אתכם, ואף אחד לא צוחק.

חס וחלילה.

אנחנו עושים הרבה יותר ממה שאתה חושב. אנחנו מכבדים אתכם. אתם יכולים להגיד את הכול, ואנחנו שותקים, אבל אתה נמצא, במקרה, מול אנשים שעושים הכול. חבל שאנחנו לא מצליחים, ואנחנו מתפללים כל יום שנצליח, בעזרת השם.

אני רץ בכל קרן רחוב ואומר שצריך להפסיק את הכול ולהביא את הילדים שלהם. יש שם חטוף שגדל איתי, בחצר של הבית שלי, מגיל לידה ועד גיל 23. קוראים לו שגב כלפון מדימונה. אני רואה את הייסורים שההורים שלו עוברים, ואני נפגש עם משפחות חטופים בכל יום.

לכן, אני מבין שאתם באים ומנסים – בכל פעם באים אנשים חדשים – ואני מכבד את כל מה שאתה אומר, אבל אתה באמת לא פונה לאנשים הנכונים. גם דוד, כי אני יודע מה הוא עושה לטובת החטופים. אנחנו לא עושים מספיק, אף פעם; כל עוד הם לא פה – לא עשינו מספיק. בזה – אתם צודקים. כל עוד הם לא פה – לא עשינו מספיק.

נכון לגמרי. אין לי שום טענה לגבי מי שעושה ומי שדוחף כדי להחזיר אותם. העניין הוא שתמיד יש עוד, כמו שאתה אומר.

נכון.

מהרגע הראשון, כבר תשעה חודשים, אני מקריב את החיים שלי, ואקריב עד שהאחרון יחזור. את ארבעת החודשים הראשונים עשיתי במילואים ביחידת האם שלי, בתוך עזה, ומהרגע שהשתחררתי – הבטחתי לטלי, אמא של גלי וזיו, שאני מתגייס למאבק האזרחי להחזרת האנשים האלה.

המינימום לעשות, כשיושבים בחדר כזה ומדברים על הנושא הזה, הוא להסתכל לי בלבן של העיניים, לעזוב את כל מה שעושים באותו רגע נתון ולהתרכז בדבר הזה. אין יותר חשוב מזה. אנחנו נכנסים פה לוועדות על עונת הרחצה. אנשים נמצאים בעזה, אצל טרוריסטים.

זה כל מה שאנחנו מבקשים. תעלו את זה לסדר-היום; תהיו איתנו; תנסו לדחוף לזה כמה שאפשר. אל תורידו את זה מסדר-היום; תתייחסו לזה ברצינות. יש לכם אחריות והרבה מאוד כוח. תודה רבה.

עוד מישהו רוצה לדבר?

איפה אתם גרים?

אני גר בקיבוץ מפלסים. הוא גר בכוכב מיכאל והוא – בשדרות.

היית שם ב-07 באוקטובר?

לא. הייתי בחוץ לארץ. היום, אנחנו נמצאים בכיתת הכוננות בכפר עזה - - -

המשפחה שם?

כן. אנחנו בכיתת הכוננות בכפר עזה ועוזרים לשקם את הקיבוץ. אנחנו מרגישים שכך – אנחנו מצליחים להתרכז הכי הרבה במאבק שלנו.

היינו שם בשבוע שעבר עם זוהר. אתם איתו?

כן. כנראה שאנחנו הכנסנו אותך בש"ג.

הייתם עם מדים של צבא.

כן. אנחנו במילואים גם עכשיו.

שמרו על עצמכם.

זה הקיבוץ של שוסטר.

נכון. גם הבן שלו הוא חבר של גלי וזיו.

תודה שהקשבתם לנו. אנחנו באמת צריכים אתכם איתנו. תודה.

תודה רבה.

אני אמשיך את הישיבה. בבקשה.

אדוני היושב-ראש ושאר האורחים כאן, גרתי בדרום 60 שנים מחיי – בירוחם ואז בדימונה, והייתי ראש עיריית דימונה. אחד הדברים שהפריעו לנו מאוד בפריפריה – גם כראש עיר וגם כמנהל בית ספר במשך הרבה שנים – זה שלא הצלחנו לייצר איזו שהיא מסגרת חוקית, או תקנונית, שבה יש עדיפות לבן המקום שמגיע.

אגב, הצלחנו לעשות את זה בנושא של חלוקה של מגרשים. אם אני מוציא 100 מגרשים – לפחות 25% מיועדים לבני המקום. כלומר, בהרבה מקומות, עברנו את המכשול של השוויון, ויש מסגרות שבהן מותר לך – כראש עיר, כמנהל מפעל או כמנהל בית ספר – לתת העדפה למי שגדל במקום וחי במקום.

אני מנסה לחשוב, כל הזמן, על החבר'ה שיחזרו לקריית שמונה, לכל יישובי הצפון ולעוטף. האיום הגדול מאוד על הפריפריה, שמתווסף למלחמה הנוראה הזו, הוא שהם ייגשו למכרז, ומישהו שיבוא מבחוץ – יזכה במקום העבודה. היום, יש לנו רצון גדול מאוד להשאיר חבר'ה צעירים ומוכשרים, צעירות ומוכשרות, במקום העבודה שלהם, בתוך המקום שבו הם גרים.

לכן, אני מעלה הצעה לסדר. שמתי אותה על שולחן הכנסת, וביקשו ממני להביא אותה להצעה לסדר ולהתחיל לגלגל אותה קדימה. אפשר לסגור את זה בתקנות.

הגשת הצעת חוק בטרומית?

כן. זו הצעת חוק בטרומית שהגיעה לכאן. היא אומרת את הדבר הבא: אני תושב קריית שמונה. אני בא למכרז על תפקיד מסוים בקריית שמונה. מגיע מישהו מחוץ לקריית שמונה, שאינו תושב הפריפריה, ויש לנו את אותם התנאים הנדרשים – יוכל יושב-ראש הוועדה לתת לו עדיפות; ניקוד יותר גבוה בגלל שהוא בן המקום.

איך אתה מגדיר פריפריה בצו?

יש הגדרה ברורה מאוד של פריפריה.

לפי סוציו-אקונומית?

לא. פריפריה גאוגרפית בלבד. חד וחלק. אגב, כבר יש תקנונים שמדברים על הכנסת בני מיעוטים באחוז מסוים, ויש תקנונים – בוודאי שאתה מכיר את זה - - -

לא. זה חוק.

גם תקנון; לא רק חוק. לכן, אני מבקש שהוועדה תדון בזה. נשמע אם יש כאן אנשי מקצוע שמטפלים בזה. אני רק אומר לייעוץ המשפטי: היות ויש תקדימים – צאו מתוך השורה הכתובה ותחשבו איך אפשר לעשות את זה.

אני רוצה להבין מה אתה רוצה. הגשת הצעת חוק טרומית והחלטתם שזה יבוא להצעה לסדר. מה אתה מבקש מאיתנו? יש חוק כזה בנושא של מיעוטים, חרדים וכו'.

היות וההצעה עברה את מנגנון הכנסת מבחינה משפטית – לא הייתה מניעה להגיש את זה; לא ראו בזה איזו בקשה חריגה – אני מבקש לשמוע את הייעוץ המשפטי, היות והוחלט שזה יהיה בוועדה. אני רוצה שהייעוץ המשפטי יכוון איך אנחנו עושים את זה כתקנה של אזורי א', למשל – אזור עדיפות לאומי – ולא – אנחנו נחזור לכנסת ונגיש את זה.

מי נמצא פה מהממשלה?

עו"ד ליאור עובדיה מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה. בעיקרון, המטרה היא ראויה וחשובה, ואנחנו חושבים שיש לפעול לקידום הנושא ולהשיג את זה. עם זאת, אני חושב שבקונסטלציה הנוכחית, כחוק, המטרה של השגת שוויון על ידי ייצוג הולם נראית כחורגת. יתכן שיש פה נציג ממשרד המשפטים שיוכל לתת מענה בנושא.

מאיזו בחינה היא חורגת?

מבחינת הייצוג. ברגע שאתה נותן לכלל הפריפריה, בלי תנאים מסוימים – יתכן שיהיה מועמד שלא נמצא באיזה מעמד של נחיתות מבחינה שוויונית ויכול להנות מהסעיף הזה. לכן, אנחנו טוענים שהמטרה היא חשובה, אבל אנחנו חושבים שאולי יש צורך בעיגון בצורה אחרת – אם זה במענקים מיוחדים, תמריצים או דברים כאלה - - -

מה אתה טוען? אתה יכול להצביע על חרדים, אבל לא על פריפריה?

כן. היינו עקביים בדעה הזו גם במשרד המשפטים. בחודש פברואר היה הצעה למתן ייצוג הולם לסטודנטים בפריפריה. גם שם, ההצעה לתת לאוכלוסייה מסוימת ולא כוללת להנות מייצוג הולם היא קצת - - -

אני לא מבין אותך. תביא לי דוגמה.

אתה מדבר מופשט. מה אתה טוען? שמדובר באוכלוסייה יותר מדי רחבה על מנת שניתן לה ייצוג הולם?

כן.

מי עוד רוצה לדבר?

אדוני היושב-ראש, דורי שארף, מנהלת תחום בכיר גיוון תעסוקתי ושוויון מגדרי בנציבות שירות המדינה. בעצם, סעיף 15(א) לחוק שירות המדינה (מינויים) הוא הסעיף שקובע את כל האוכלוסיות שזכאיות לייצוג הולם כבר היום בתוך שירות המדינה – חרדים, ערבים, אנשים עם מוגבלות - - -

זה חל רק לגבי עובדי המדינה, נכון?

כן. גם ההצעה שלפנינו עוסקת בתיקון חוק שירות המדינה (מינויים) והוספה של סעיף נוסף לגביו. אני אצטרף לדברי חברי ואגיד שהתכלית של חוק שירות המדינה (מינויים), שמדבר על ייצוג הולם, היא תיקון של איזה שהוא חסם אובייקטיבי שיש לאותה אוכלוסייה מלהגיע לתוך שירות המדינה. אז, אנחנו מורים למשרדי הממשלה: תפעלו אקטיבית כדי להביא את אותה האוכלוסייה.

במקרה הזה, של תושבי הפריפריה ויישובי העדיפות הלאומית, אנחנו לא מזהים איזה שהוא חסם אובייקטיבי, כי אם איזה שהוא תמריץ שאנחנו צריכים לתת להם כדי להגיע למשרדי הממשלה. המנגנון של ההעדפה המתקנת הוא לא מנגנון שנותן תמריץ; זה מנגנון שקשה מאוד להגיע לסיטואציה שבה הוא מופעל, בגלל שהוא תלוי גם באחוזי הייצוג, במבחן - - -

מה כתוב בסעיף 15?

סעיף 15 תלוי במבחן של כישורים דומים.

גם הוא אומר שכשיש את אותם הכישורים – נותנים העדפה.

בסוף, ברמה המעשית, אנחנו יכולים להגיד לכם שהמבחן הזה של ההעדפה המתקנת – בגלל המבחן שנקבע בפסיקה כדי להחיל אותו – כמעט ולא מוחל. אנחנו בעד לתת את אותו תמריץ לאנשי הפריפריה להגיע לשירות המדינה.

אני אגיד, בסוגריים, שלדעתנו – צריך לעשות פה הפרדה בין יישובי עדיפות לאומית לגבי העיר ירושלים בכל מה שנוגע למשרדי ממשלה, כי יש החלטת ממשלה שקובעת העברה של כל משרדי הממשלה לירושלים. מתן העדפה לתושבי ירושלים למשרדי הממשלה שממוקמים בירושלים תייצר מצב של הומוגניות שהיא לא בריאה.

אתם פה בשביל לעשות Fine tunning ; אני מקבל את מה שאת אומרת, אבל יחד עם זאת, אי-אפשר להגיד שאני לא יכול לתקן את זה. אני מבין שאתם יודעים שמקבלים הנחות במס. אתם יודעים שאנשים שבאים מקבלים חוזים אישיים – בין אם זה מורים, רופאים וכו'.

יש שני בעלי מקצוע, שיש להם את אותן היכולות, אבל אחד מהם גר בחיפה ומוכן לנסוע בכל יום מחיפה עד לחצור כדי לעבוד. בחצור, אתה פוגש מישהו שיש לו את אותם התנאים, ואומר: "ניגשתי למכרז. זה שאני גר כאן, אני מוסיף לאוכלוסייה וילדיי מתחנכים כאן – לא נתן לי שום נקודת זכות כשהלכתי למכרז מול אותו בחור שבא מחיפה". התייחסו לזה.

קודם כול, אני מדברת רק על שירות המדינה. ברמת המשרות הממשלתיות, כמעט ואין משרות שנמצאות מחוץ לירושלים מלבד אותם מחוזות של משרדים, ששם - - -

אני לא מדבר רק על המשרות הממשלתיות.

זה מה שאני יודעת להתייחס אליו.

הם מדברים על חוק שירות המדינה. זה רק עובדי מדינה.

הבנתי. אני מדבר על עובדי רשות.

הייתי קודם בוועדת מדע וטכנולוגיה, ושם דובר גם על הבעיות התעסוקתיות שיש בנגב ספציפית, אבל במה שמכונה "פריפריה". אגב, אני תמיד מדגיש שזה "מה שמכונה פריפריה", כי פריפריה, במידה רבה, היא מושג שנגזר ונקבע על ידי המרכז, אז יש פה סוג של אפליה מובנית בעצם המושג. לכן, אני מעדיף להגיד "פריפריה", או "מה שמכונה".

יש את מה שנקרא "תורת התלות", והפריפריה נוצרת על ידי יצירת תלות. חלק ממהלך השחרור מהתלות – זה לא חזות הכול; זה גם לא הדבר הכי חשוב, אבל זה דבר חשוב בפני עצמו – הוא ההצעה שעומדת פה על הפרק. זה חלק מתהליך הצמצום של האפליה כלפי הפריפריה.

הדבר היחידי שאני רוצה להציע – בתקווה שהמציע יקבל – זה שזה יכלול לא רק את הפריפריה הגאוגרפית אלא גם החברתית. אומנם יש חפיפה גדולה מאוד בין השתיים, אבל היא לא של 100%. אגב, זה מעניין שמה שנחשב פריפריה חברתית, לפי אשכולות של יישובים, ומה שנחשב כפריפריה גיאוגרפית – למרות שאין חפיפה מלאה מבחינת אחוז התושבים – זה אותו האחוז, פחות או יותר – קצת פחות משליש מהמדינה.

אני חושב שצריך להכיל גם את הפריפריה החברתית. כאמור, יש חפיפה גדולה, אז זה לא אומר שאנחנו מכניסים פה פיל ענק. צריך לתת על זה את הדעת, כי יש יישובים מהפריפריה החברתית במרכז שיש בהם פגיעה תעסוקתית, גם בנושא של עבודות בשירות המדינה. אני מציע שתכניס גם את זה, בתקווה שתקבל את זה.

יש בעיה עם זה, לפי מה שהם אמרו. הוא אומר שאתה לא יכול לתת עדיפות לנושא של הפריפריה כי הוא רחב מאוד, אז אתה רוצה להוסיף לדבר הזה גם את הפריפריה החברתית.

נכון, אבל יכול להיות שיהיו עוד קריטריונים.

אתה מתנגש בתוך חומה בצורה.

אני מבין את מה שנאמר, ויש בזה הרבה היגיון, אבל אני מציע שכשאנחנו מתחילים – נקודות הפתיחה תהיה גם של הפריפריה החברתית שלא נמצאת בפריפריה הגיאוגרפית. כאמור, יש חפיפה גדולה מאוד בין השתיים. מן הסתם, יהיו עוד קריטריונים. על פניו, חלקם הוצגו פה.

אני אגיד לך מה אני מציע כדי לצמצם את הפערים: קודם כול, כשהעירייה ברשויות מקומיות שנמצאות בפריפריה מפרסמת מכרז – דימונה, לצורך העניין – היא לא יכולה לתת העדפה לתושב דימונה על פני תושב אחר.

רשויות מקומיות שהן בפריפריה, למעט ירושלים – זו באמת בעיה; אתם צודקים – יוכלו לתת העדפה לתושב המקום בהינתן אותם הכישורים. חייבים לעשות את זה.

היום אני לא יכול לכתוב את זה.

נכון. שנית, עובדי מדינה נמצאים בכל מקום. ניקח לדוגמה את נוף הגליל, ששם יש משרדי ממשלה כאלה ואחרים, חברות ממשלתיות וכו'. במקומות האלה, ניתן העדפה במכרזים לאנשים שגרים. זאת אומרת, בואו נצמצם את הפערים.

זה לא מכרז של מס הכנסה בירושלים שבו אנחנו נותנים העדפה לכל הפריפריה; במקומות הגיאוגרפים הספציפיים, אם יש עובדי מדינה – יש לתת העדפה לאותם הכישורים לעובד שגר באותו המקום או בסביבה של הפריפריה.

איפה אתם עושים את זה? איפה זה קיים? למשל, אם אתם מחפשים משרה ששייכת אליכם בקריית שמונה – אתם יכולים לכתוב עדיפות לבן המקום?

דבר נוסף בעייתי, מאיר, הוא מכרזים פנימיים. במכרז פנימי – ורוב המכרזים של המדינה הם פנימיים – איך תיתן העדפה? זה לא יכול לחול על מכרז פנימי; שם – הכללים הם אחרים לגמרי.

חבר הכנסת, אני יכולה להציע איזה שהוא מנגנון. הצענו אותו גם בהקשרים אחרים; הסיפור של ההעדפה המתקנת עולה וצף גם בהקשרים של חיילי המילואים והקרביים. כדי לתמרץ אנשים מאזורי הפריפריה, בעיקר כשמדובר במבחן שהוא טכני מאוד – כתובת מגורים זה משהו שקל מאוד לבדוק, וזה גם לא מהווה ירידה לחיי הפרט יותר מדי – אפשר לייצר מנגנון של ניקוד שהוא תלוי מקום מגורים, שייתן את ה-Push הקטן הזה - - -

לא בכל מכרז יש ניקוד.

בסופו של דבר, בכל מכרז יש ניקוד.

אצלכם, בממשלה.

כן. בכל מכרז שקשור לרשות הציבורית יש ניקוד.

זה לא מספיק טוב.

אני רוצה שיהיה כתוב במכרז: "עדיפות לבני המקום".

אני חושב שבמה שהצעתי – צמצמתי את הוויכוח רק לדברים האלה. זאת אומרת, ביישוב בפריפריה – גם רשויות מקומיות, חברות עירוניות וכו' – צריך לתת אפשרות לעירייה לתת אפשרות לתושב המקום במכרז הזה, בהינתן אותם הכישורים.

במקביל לחוק.

זה חוק שאתם צריכים להביא. אתם יודעים מה? שזה יהיה כהוראת שעה לחמש שנים, שבהן זה יהיה במכרזים. אחר כך, כשאנשים כבר עובדים – אין בעיה. בחברות ממשלתיות ובעובדי מדינה בפריפריה – תינתן עדיפות.

רצית להגיד משהו?

אני ליאור קנטי מהייעוץ המשפטי בנציבות שירות המדינה. הצעת החוק נכנסת לתוך חוק שירות המדינה (מינויים).

עזבי את ההצעה; תמיד אפשר להגיש הצעה אחרת.

אין בעיה, אבל אז – אנחנו לא המגיבים. ככל שאנחנו המגיבים, חוק שירות המדינה (מינויים) עוסק רק במינויים בשירות המדינה. זה כל מה שאנחנו יכולים - - -

אז למה לא לתת העדפה לעובד שהמיקום שלו הוא בפריפריה במכרזים שקשורים לפריפריה? למה שיבוא עובד מתל אביב ויעבוד בדימונה?

רוב המשרות בפריפריה בשירות המדינה הן לא בכירות. המשרות הבכירות הן במשרדי המטה, ובהתאם להחלטה מ-2007, כל משרדי הממשלה – העיקריים והמרכזיים שבהם – הועתקו לירושלים.

אם אני עובד בשירות המדינה בנוף הגליל – אני יכול לגשת למכרז פנימי בירושלים. זה נותן לי את האופציה הזו.

בגלל זה ההצעה שלנו, של לתת ניקוד על פי מקום המגורים, יכולה לפתור את העניין הזה. אז, אותו מועמד יקבל את תוספת הניקוד בלי קשר למקום שבו הוא הולך לעבוד. זאת אומרת, אני רוצה להביא את תושבי הפריפריה הרחוקה להיות בסגל הבכיר של שירות המדינה כי אני רואה לזה יתרון גם למשרדים עצמם; אני רואה ערך מקצועי בלגוון את מגוון הדעות והעמדות שמגיעות לתוך הסגל הבכיר של שירות המדינה. לכן, אני רוצה לתמרץ את אותם האנשים לגשת על אף המרחק ממקום המגורים שלהם.

אני מקבלת לחלוטין את מה שאמרת לגבי המשרות המקומיות, כבוד יושב-הראש. זה משהו שהוא פשוט לא בשליטתנו, כי כמעט ואין משרות מקומיות בשירות המדינה. אם אתם רוצים - - -

בואו נתחיל ממשהו.

היות והייתי שר כמה פעמים, תשערי בנפשך שבא מישהו שהוא מנכ"ל טוב ומגיע מישהו שאני צריך לתת לו כאן, בירושלים, בגלל שהוא נולד בירוחם. עדיין לא הבנתם את הכוונה שלי. הכוונה שלי היא שאם אני הרשות המקומית בעירי, אני עורך מכרזים ומגיעים שניים עם אותם התנאים – אני רוצה להעדיף את בן המקום.

הסיפור הזה של בן המקום – אין בו איזו גזירה שלא פרצו אותה – יש מגרשים, הלוואות והטבות לבני המקום. מבחינה משפטית – הגדרות נפרצו. אני רוצה להוסיף שבמכרז שאני מוציא – בין אם אני ראש רשות או מנהל כל דבר ציבורי – אני כותב: "העדפה לבן המקום שגר כאן 4 שנים אחורה". זה קיים.

יכול להיות שצריך לעשות את זה בחוק. מאיר, אנחנו לא נצא מזה עכשיו. אני מציע שנקבע עוד מועד, ותבואו כבר עם איזו שהיא הצעה. אנחנו נזמין גם את הרשויות המקומיות לאותה הישיבה.

צריך להביא להם איזה שהוא מצע שיגרום להם להגיע.

יש לכם תקדים למשרה שנמצאת בפריפריה שהיא שלכם?

לא, מהסיבה הפשוטה שהכללים של המכרזים הם כללים גורפים – אין לנו כללים ספציפיים על מכרז ספציפי. במכרזים שהם בפטור ממכרז, בוועדות איתור ובדברים כאלה – יש קצת יותר גמישות בתנאי הסף ובדברים שהוועדה מחפשת.

מכרז למנהל לשכת עבודה.

כן.

בפטור ממכרז – המשרד מחליט לתת פטור? זה הכי פשוט. זו משכורת מינימום.

להיפך; אלה המשרות הכי גבוהות, בדרך כלל.

בבכירים יש פטור ממכרז? לא ראיתי דבר כזה.

חבר הכנסת, אנחנו נשמח מאוד לשבת איתך ולנסות לגבש איתך. אנחנו בעד הרעיון, אבל נשמח לעזור לגבש - - -

אני חושב שהיא נתנה פתרון. אני אשב איתם, וגם ביקשתי משגית לשבת איתה.

בסדר. אתה לא רוצה שנעשה עוד ישיבה?

לא. אני אדווח לך.

לך על הרשויות המקומיות, מאיר.

אני הולך איתם.

דבר עם בני ביטון, שמכרז את עיירות הפיתוח. זה דבר שאפשר לעשות, דרך אגב – משרד הפנים יכול להוציא נוהל.

להוסיף עדיפות לבן המקום.

שלום. שמי סיגל אביב, מנהלת אגף תנאי שירות ויחסי עבודה בנציבות שירות המדינה. לגבי ההחלטה שהייתה ב-2007 להעביר את כל המשרדים הגדולים לירושלים, ולגבי מה שאמר כבודו, חבר הכנסת, בנוגע למעבר של עובדים מהפריפריה לירושלים במכרזים או במשרות בכירות – הם לא רוצים.

אני, באופן אישי, קיבלתי במעברים האלה בקשות של עובדים שפנו אליי כדי שאעזור להם, כי הם לא רוצים לעבור בירושלים. הם רוצים שאעזור להם להישאר שם או לווסת את המשרדים. חלק עזבו את המשרדים או שוויסתנו אותם למשרדים אחרים.

אני יודע. בצדק. זה לא החוק.

אם הוא לא רוצה – לא צריך. אין מה לעשות. זה תלוי גם ברצונו של אדם.

מה שאנחנו רוצים לומר זה שהחוק הזה הוא לא בהכרח הקונסטלציה המתאימה כדי לעשות את השינוי שאנחנו מסכימים שהוא נדרש, בפרט כשירושלים הוכנסה כהגדרה חדשה.

עזבי את ירושלים. אני יודע להוציא את ירושלים. אני מדבר על משהו ספציפי מאוד: יישובי פריפריה גיאוגרפית. אני לא חושב שבחצור או בשלומי צריך לייצר מציאות שבה אין עדיפות לתושבי המקום.

אין לנו מחלוקת על הרעיון.

דרך אגב, האבטלה הכי גדולה היא דווקא ביישובים האלה.

צריך לנסות ולגבש פה מנגנון שיוצמד לסל ההטבות של תושבי האזורים בעדיפות לאומית או למשרות באזורים האלה.

אני אפגש איתך.

אז אתה כבר לא צריך אותי.

תודה רבה, אדוני, דוד.

תודה. הישיבה הסתיימה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40.