פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 247
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, ה' בתמוז התשפ"ד (11 ביולי 2024), שעה 10:00

סיור במכון וינגייט

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז

אושר שקלים
ולדימיר בליאק
ירון לוי

גיא דגן - המפמ"ר והממונה על החנ"ג, משרד החינוך

אתי דייסבלאי
–
מרכז המחקר והמידע בכנסת

גיא אטיאס
–
מנכ"ל מכון וינגייט

דני אורן - מנהל היחידה לספורט הישגי, מכון וינגייט

סשה איבנוב
–
מאמנת, מכון וינגייט

אייל אהרונסון
–
מנהל אקדמיית וינגייט, מכון וינגייט

ד"ר לובה גליצקיה - רופאת ספורט במרכז לרפואת ספורט ומחקר, מכון וינגייט

ד"ר אייל שרגל
–
מנהל רפואת ספורט ומחקר, מכון וינגייט

דני אורן
–
מנהל היחידה לספורט הישגי, מכון וינגייט

יעקב ג'ינו - מנהל ביה"ס למאמנים, מכון וינגייט

טל לפידות
–
סמנכ"ל מנהל והון אנושי, מכון וינגייט

עופרי יקיר
–
מ"מ מנהלת אתנה, מכון וינגייט

אייל אהרנסון - מנהל האקדמיה למצוינות, מכון וינגייט

פני דרורי
–
סמנכ"ל כספים, מכון וינגייט

תומר יעקוב
–
מנהל פרויקטים, מכון וינגייט

אירנה טל - מנכ״לית איגוד הסיוף בישראל, מכון וינגייט

סבטלנה בלכר
–
מאמנת נבחרת שחייה אולימפית, מכון וינגייט

אלכסנדר איבנוב
–
מאמן ראשי ענף הסייף ומאמן לאומי של איגוד הסייף, מכון וינגייט

אנג'לו מאצוני
–
סייף איטלקי, מאמן אורח במכון וינגייט

יובל פרייליך
–
סייף, אלוף אירופה באולימפיאדה, מתאמן במכון וינגייט

מיקי פישמן
–
יועץ לח"כ סימון דוידסון

עידו בורל
–
יועץ לחה"כ משה טור-פז

אוהד אטיה - יועץ לחה"כ סימון דוידסון

אייל פבזנר
–
יועץ לחה"כ ולדימיר בליאק

מיכל, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



סיור במכון וינגייט

בוקר טוב. שמי גיא ואני מנכ"ל המכון. כבוד הוא לנו לארח אתכם פה. כבוד חבר הכנסת יוסף טייב, יו"ר הוועדה; כבוד חבר הכנסת סימון דוידסון, יו"ר ועדת משנה לספורט; כבוד חבר הכנסת ירון לוי; כבוד חבר הכנסת אושר שקלים; כבוד חבר הכנסת ולדימיר בליאק; כבוד חבר הכנסת משה טור פז.

באמת כבוד הוא לנו שאתם מגיעים לפה. לפני שנצא, אני אציג לכם את חברי ההנהלה שלי ונראה סרטון קצרצר כדי להבין פחות או יותר לקראת מה אנחנו הולכים. אנחנו נצא לסיור, נחזור לפה ואציג מצגת שאתם ביקשתם שאנחנו נכין, אנחנו נסביר מה קורה פה, אילו דברים הולכים להיות פה בעתיד, מה הן ההתפתחויות, נדבר גם על האקדמיה שיש פה שינוי גדול מאוד וגם נציג מצגת לגבי כלל המשחקים האולימפיים שדן יציג, מי הספורטאים שיוצאים, באילו ענפים ובמה אנחנו צופים – את כל זה נראה לכם כשנחזור לפה.

(מרכז טיפולים רפואיים)

אנחנו באים לספק שירותי מעטפת רפואית ופרה-רפואית של כלל מקצועות הבריאות לספורטאי ההישג של ישראל, כולל ספורטאי האקדמי למצוינות שחיים וגרים פה בתוך המכון, וכשאני אומר שירותי מעטפת רפואית, הכוונה היא לכלל – רופאים ורופאות, פיזיותרפיסטים ופיזיותרפיסטיות, תזונאים ותזונאיות, פסיכולוגיה, פיזיולוגיה, שיקום, יכולות גופניות וכל הידע שיש לנו, שאנחנו מעבירים דרך טיפולים ושירותים לספורטאים ומנסים להגיע למצב שזה יהיה one stop shop.

זאת אומרת, שהספורטאי שמתאמן במכון או בסביבת המכון ומגיע לכאן, יוכל לקבל כמעט את כל שירותי הרפואה היום-יומיים שהוא נדרש אליהם. כמובן שבמקרים מיוחדים, אם צריך הפנייה לרפואת מומחים שאין לנו כאן, אז אנחנו מפנים החוצה, וכן לצערנו לעתים במקרים של ניתוחים או התערבויות רפואיות של בית החולים, כל זה כמובן שלא מתקיים כאן.

אנחנו נותנים את כל המעטפת היום-יומית, כמו שמכונית מרוץ נכנסת לטיפול במוסך, גם אם היא לא עשתה תאונה וכל הזמן מתחזקים אותה, כך הספורטאים. הרבה מאוד טיפולי פיזיותרפיה, הרבה מפגשים עם תזונאים, פגישות עם הרופאים. הספורטאים, שאני מדבר על סדר גודל של כ-600 שעוברים פה כמעט יום-יום. לא כל ה-600 יום-יום, אבל השירותים זמינים להם כמעט יום-יום. החבר'ה האלה לא מכירים את רופא המשפחה שלהם, למרות שהם חברים בקופת חולים ויש להם רופא או רופאת משפחה – כאן זה למעשה הבית הרפואי שלהם ככל הניתן.

כמובן שאנחנו עדיין שואפים להגיע למצב שנוכל לאפשר לעשות כאן גם הדמיות במקום לשלוח ל-MRI ולהתחיל להתארגן עם טורים, טופסי 17, התחייבויות וכאלה. אם היה פה איזשהו מרכז הדמיה או מרפאה עם אפשרות לכל מיני התערבויות רפואיות אחרות, כמובן שזה היה משדרג את האירוע. עדיין אנחנו מרכז הארץ, וההפניות הן לא למקומות רחוקים מאוד, וזה קורה למעשה בזמנים קבועים קצרים מאוד.

ספורטאי תחרותי לא יכול להרשות לעצמו לשכב בבית עם הרגל למעלה ארבעה ימים – אין דבר כזה. פציעה, אירוע כזה או אחר, זה מיד התחלת שיקום, טיפול, על מנת להחזיר אותו כמה שיותר מהר לאימונים ולתחרויות, ולכן המיקוד שלנו הוא בהתערבות אקטיבית, שיקום אקטיבי, טיפול יום-יומי ושוטף, כדי לא להגיע למצבים שהספורטאים יהיו מושבתים ולו יוכלו להתאמן ולהתחרות.

מה אין לך פה? MRI יש לך פה?

לא.

זה מקום שצריך בעתיד לעבור שיפוץ גדול מאוד.

אין לנו רנטגן ואין לנו MRI, והסיבה הדי בסיסית היא קבלת רישיון ממשרד הבריאות, כי גם אם נניח שיש תורם או גוף שמוכן לממן את הדבר הזה – קשה לקבל רישיון לזה.

אבל זה היה זה יעזור לך, נכון?

מאוד.

זה משנה לגמרי.

זה יכול היה לשנות את חוקי המשחק. ספורטאים הישגיים, ההדמיה של MRI הוא דבר שהוא כמעט טריוויאלי אצלם, כדי לדעת אם יש או אם אין קרע ברצועה, אם יש מניסקוס קרוע או אין. ללא MRI, זה כמעט בלתי אפשרי לעשות את האבחנות האלו. יש לנו אולטרסאונד ויש לנו אקו-לב שזה קצת יותר בסיסי, אבל עדיין זה כמו עזרה ראשונה מבחינת ההדמיות.

אז מול איזה בית חולים אתם עושים את זה? נניח שאתה צריך לשלוח בתוך מספר שעות?

ספורטאים שמוגדרים "ספורטאים אולימפיים", תחת ההגדרה של סגלים אולימפיים, יש לגביהם איזשהו הסכם חסות של בית החולים "מאיר" עם הוועד האולימפי, ולגבי ספורטאים אחרים – הפניות לבית החולים "שיבא" או למרכזים אחרים. ייאמר לזכותם של המרכזים הרפואיים, שהם משתדלים מאוד לעזור ולחסוך לנו את טופסי ה-17.

הזכרת את "מאיר", וזו דווקא כן דוגמה טובה, כי ב"מאיר יש פחות לחץ על MRI. כשניסו לעשות את הרפורמה ולהוסיף, אז גילו שבית חולים מאיר לא עובד 24/7 כמו שלדוגמה הדסה MRI, ויכול להיות שבגלל זה אתה מקבל שם יותר אפשרות לשלוח ספורטאי לבדיקת MRI מאשר בכל מקום אחר.

ייאמר לזכותם של המרכזים הרפואיים שעובדים אתנו ומולנו, שהם משתדלים מאוד לעזור בזמינות גבוהה יותר של תורים ובקצבי זמן מהירים יותר. אם היה פה מרכז הדמיה או איזו מרפאת מומחים קצת יותר גדולה, כמובן שזה היה משדרג, ואנחנו שואפים לשם מן הסתם.

לפני שנעביר את רשות הדיבור ללובה. המרכז הרפואי, כפי שאתם רואים אותו, הוא מיושן מאוד. זו לא הבעיה המרכזית, אלא שיש כאן בעיית מיקום גדולה מאוד. כמות הספורטאים בארבע חמש שנים אחרונות, הלכה וגדלה פה, בטח במכון שהפך להיות בית לאומי של איגודים נוספים, כמו אתלטיקה, שסימון מכיר, התעמלות שהוא מאסה של ספורטאים, התשתיות כמעט ללא שינוי – וזה אומר שעם אותן תשתיות אנחנו מספקים שירות להרבה יותר ספורטאים.

המקום הזה מספק את השירותים היום ביחס לעולם, מהנתונים שאנחנו מכירים, אנחנו נמצאים במקום של איכות שירות מצוינת. אנחנו יודעים לתת שירות מצוין, אבל כשאנחנו מסתכלים על ספורטאי שעושה את הפיזיותרפיה, זה מאחורי וילונות, כאשר בחו"ל זה בחדר סגור שהספורטאי נכנס אליו ומקבל את הטיפול באופן אישי. הפערים בתשתיות הם גדולים מאוד. הייחודיות שלנו, וזה המזל, היא גבוהה מאוד. זו הדרך שלנו לגשר על פערי האמצעים הטכניים.

חשוב לי להגיד משפט בדבר החשיבות של המקום הזה. ספורטאי מתאמן שלוש פעמים ביום. זה לא ספורט שאתם מכירים כשעושים הליכה בחוץ, אלא שלושה אימונים ביום, זה עומס אדיר ויש תמיד פציעות, תמיד ולא משנה באיזה ענף. המזל הגדול של הספורטאים שנמצאים פה, הוא המרכז הזה, לובה והצוות שיודעים קודם כל להשאיר את הספורטאי בתוך האימונים, כי הוא לא יכול להפסיק להתאמן מספר ימים. לפעמים יש מצב שאתה הולך לרופא והוא אומר לך שבועיים לא לצאת, כאן אין דבר כזה.

הוא צריך להמשיך להתאמן, ולכן המרכז הזה חשוב מאוד שהוא יהיה ברמה הכי גבוהה עם השירות הכי טוב, כדי שספורטאים יוכלו להמשיך את תהליך האימון שלהם. יש פה הצלה לספורטאים במקום הזה.

שלום לכולם. שמי ד"ר לובה גליצקיה ואני הרופאה של הסגל האולימפי, אני עובדת פה כבר 26 שנה. בהקשר לדבריו של גיא, אם אנחנו משווים מה שהיה כשהתחלתי ומה שיש לנו היום, אז זה יום ולילה. אם אני מסתכלת על הצרכים של המערכת, אנחנו בפיגור משמעותי מאוד.

אני לא מדברת עכשיו על איכות הטיפול, אלא שבאופן עקרוני מעטפת רפואית סביב כל ספורטאי כוללת המון אנשי צוות שעובדים. יש כאלה שעובדים בצורה קרובה יותר, זאת אומרת – רופא, פיסיותרפיסט, תזונאי ופסיכולוגי, אלה האנשים שתמיד בתמונה. בהתאם לצרכים של הספורטאי, אנחנו מוסיפים אנשי צוות, וזה יכול להיות – פיזיולוג, ביומכניסט, ואני לא מדברת על צוות מקצועי, אלא על צוות רפואי מדעי.

אם אנחנו צריכים מרפאות מומחים, אז יש לנו את בית החולים מאיר שנותן חסות. להגיד שזה מושלם, לא, זה לא מושלם, כי עד כמה שבית החולים משתדל לתת לנו עדיפות, אנחנו לפעמים נאלצים להתגמש בהתאם למצב בבית החולים.

מה הפער העיקרי מבחינתכם?

ההדמיות הן הבעיה הגדולה ביותר.

זה הקריטי ביותר, זה פשוט יום-יומי.

בית החולים מאיר, הוא בית חולים ששייך לקופת החולים כללית, וזה אומר שנכון להיום, לספורטאי בסגל אולימפי שהוא חבר קופת חולים כללית, אני יכולה להשיג הדמיה תוך יום או יומיים, וזה מהר מאוד, אבל אם הוא "מכבי", "לאומית" או "מאוחדת" – זה כבר סיפור אחר. לספורטאים הבכירים ביותר ועד האולימפיים, נוצרה סוג של קופה שאם אנחנו רוצים הדמיה, אז עושים את זה פרטי ובית החולים מקבל על זה כסף, אבל לא כולם בכירים ולא כולם אלופי עולם.

נכון להיום בסגל, ברשימה שלSMART  375 ספורטאים, שזו כמות עצומה. בעיניי, דרך אגב, זה לא המחסור החשוב ביותר. נכון להיום, אני עובדת עם סגל אולימפי; עם ספורטאים בענף שייט גלישה – עובדת ד"ר דליה נבוט שעושה עבודה יוצאת מן הכלל; עם אתלטיקה, טריאתלון ואופניים – עובדת ד"ר עידית שור שעושה עבודה מצוינת; שאר הענפים הם שלי. זאת אומרת, שלא משנה עד כמה אני משתדלת, זה לא ייתכן כי רופא של ענף צריך להכיר את הענף מא' עד ת' כולל כל החוקה.

גם את כל סוגי הפציעות, מן הסתם.

להכיר את סוגי הפציעות זה הכי פשוט. אתה צריך להיות בקיא בכל החוקה, אתה צריך לדעת מה מותר לעשות ומה אסור לעשות. אני מטפלת בענפים כמו התעמלות אמנותית, התעמלות מכשירים, ג'ודו, שחייה, סייף שיש היום קרוב ל-40 ספורטאים בסגל. זאת אומרת שזה ענף שהפך לאימפריה. אני כבר לא מדברת על ענפים קטנים, אלא רק על גדולים.

דבר נוסף שאני חושבת שהוא מתבקש מאוד מהיבט הצוות הרפואית, הוא שהסגלים הצעירים שצריכים את הרופאים משלהם, שיכירו את התהליך הפיזיולוגי של התפתחות הצעיר, וזאת בלי קשר לענף הספורט.

מה סוג הפציעה הנפוץ ביותר בסייף?

בסייף, גב ברכיים.

חבר מפלגה שלך הוא שר הבריאות, אפשר לקדם את זה ולקבל הצעה אם יש לכם בכלל שקלול של ההדמיה.

יש לנו.

תגישו את זה לוועדה, ואפשר לפנות מטעם הוועדה למשרד הבריאות ולראות אם זה שווה בכלל, כי אם את אומרת שיש 375 ספורטאים, יכול להיות שלא שווה להחזיק פה מכשיר שלם. צריך לעשות פה את השקלול הזה ולראות.

חברים שלי עוסקים בתחום הזה בהדסה, ושם החבר לא חיכה לשום אישורים, פשוט בגלל השם שלו הוא הביא עוד שלושה מכשירים והרחיב את הדסה לששה מכשירי MRI נדמה לי, ולכן אני אומר שאנשים כמוהו יכולים להרשות לעצמם.

אתם צריכים לבוא ליוסי, אלינו, נפנה למשרד הבריאות ונראה אם שווה בכלל פה, כי אם אתה עכשיו תשקיע נניח כמיליון דולר במכשיר, אולי לא שווה לך. אולי תגיד שכל השיקול הזה לעשר שנים קדימה. אם יהיה תורם זה מצוין, אבל אני רק אומר מבחינת העבודה של הטכנאים, של הרופא שצריך לתת פיענוח של הבדיקות.

צריך לבנות בניין בשביל מכשיר.

תודה רבה, אז הנה עוד בניין. תעשו את כל הדבר הזה ותגידו האם זה תקוע רק במשרד הבריאות, כי אז אפשר יהיה להתקדם, אני לא חושב שתהיה בעיה עם זה.

בכל המכונים המקבילים לנו בעולם, זה חלק אלמנטרי מאוד. אנחנו נמצאים הרבה מאחורה בעולם, אין שאלה בכלל.

אתה גם יכול להיעזר במכשיר הזה עם שחקני נבחרת ולא רק אולימפיים. אני חושב שאנחנו צריכים פשוט לקבל מכם מסמך מדויק, ומשם נתקדם עם זה. אפשר לעשות את זה מטעם הוועדה, זו לא בעיה.

כשמדברים על רפואת ספורט, תמיד מדברים על פציעות, ורפואת ספורט היא כל כך הרבה מעבר לפציעות.

גם מאמץ, גם בדיקות.

לא רק בדיקות.

את יכולה להגיד מילה על נושא של הסמים בספורט.

ברוך השם, הספורטאים שלנו נקיים קודם כל.

אבל הם נקיים בגלל שעושים עבודה.

כן, הם נקיים בגלל שאנחנו עושים עבודה, וזו עבודה בלתי פוסקת. זאת אומרת, יש כלל ברזל אצלנו שהם לא משתמשים בתרופות שאסור להם להשתמש בהם. לא שאסור, אלא שאף אחד מהם לא מעז לקחת כדור מבלי שהוא קיבל ממני אישור, אם זה לא טיפול קבוע שלו.

כנ"ל לגבי תוספי תזונה, אנחנו נותנים להם תוספי תזונה, לא לכולם ולא באופן כללי כי יש דירוג לפי הסגלים. אלו שלא זכאים לקבל את התוספים היקרים, יודעים לפחות מה צריך לקנות. אנחנו עושים סדנאות, אנחנו עושים הרצאות, אנחנו עובדים בצמוד מאוד עם הוועדה למניעת סמים, כי זה חשוב מאוד.

גם בפריז, את טסה איתם למשלחת?

כן.

לגבי החלקה על הקרח עם ארה"ב, אין ספורטאי אחד שנפצע שם ולא מגיע לשיקום לפה. הם חושבים שיותר משתלם להם, מבחינת איכות הטיפול, להביא את הספורטאים לפה ולשקם אותם פה. יש היום ספורטאי שמסיים את השיקום ואנחנו משחררים אותו חזרה, ספורטאי סופר מוכשר. זה עושה לי טוב, כשאני רואה מה הם עושים.

למשחקים האולימפיים בפריז מצטרפים, במסגרת הצוות המלווה הרפואי, מלבד עובדי המכון מכלל ספורט הישגי וכדומה, גם שמונה אנשי רפואת הספורט – שלוש רופאות ועוד חמישה פיזיותרפיסטים ופיזיותרפיסטיות. כל אחד עם הענף שהוא מלווה לאורך השנים עם ההתמחויות.

עם השייט יוצאת הרופאה והפיזיותרפיסטית של ענף השייט שעובדות איתם כבר מספר שנים באופן צמוד ומכירות כל אחד ואחת שם, לרבות כל הפציעות וכל העניינים. שמונה עובדי רפואת הספורט נוסעים כצוות רפואי מלווה.

המשחקים האולימפיים הם גאווה גדולה. בין משחקים למשחקים, זה פשוט הולך ומתרחב, ואנחנו גאים מאוד בזה. כעת נרד למטה, על מנת לראות גם את מתחם המעבדות.

(מתחם המעבדות)

ד"ר אייל שרגל, מנהל רפואת ספורט ומחקר במתחם המעבדות של המרכז לרפואת ספורט ומחקר. במקום הזה מבוצעות רוב הבדיקות הפיזיולוגיות, בדיקות הכושר לספורטאים, יכולות גופניות, כוח מתפרץ, יכולות אירוביות, יכולות אנ-אירוביות, כל המושגים שמתגלגלים – זה מתחם המעבדות שמבוצעות בו מרבית הבדיקות האלו.

כמובן שאנחנו יוצאים גם החוצה, על מנת לעשות בדיקות שטח, בדיקות שדה עם ציוד שהוא נייד, ציוד שאפשר להוציא אותו החוצה, אבל בדיקות המעבדה נעשות כאן. גם מחקרים, שזה תחום נפרד, מבוצעים כאן. יש לנו פה ציוד והכל כמו שאתם רואים קצת צפוף ומוגבל בגלל מגבלת המקום, אבל בסך הכול יש כאן ציוד שמאפשר לנו לעשות די הרבה מבדקים.

במתחם הקטן הזה, חדר האקווריום הזה, יש לנו חדר שאפשר להוריד בו את ריכוזי החמצן, זה נקרא "חדר גובה". אפשר להתאמן בתנאים של חוסר בחמצן, וזה מחזק את הספורטאים – זה גם איזשהו מתקן ייחודי.

(מתחם אגרוף)

קריאה: הספורטאים האלה כאן הם ספורטאים אולימפיים שמתחרים באולימפיאדה. ראו את הבחור הזה, שהוא במשקל של 120 ק"מ והיריב שלו רק 100 ק"ג והוא צריך לקחת מדליה, וזה ספורטאי שיכול לקחת מדליה. יש את שגיא מוקי שהיה אלוף עולם והוא חוזר לעצמו. אני מקווה מאוד שהוא יעשה משהו. הבחור הזה, יאן בולצ'אק, בן 20 והוא מתחרה פעם ראשונה באולימפיאדה.

באיזה משקל?

קריאה: 60 ק"ג. מי שמתחרה איתו הוא שלישי באירופה לקדטים. יש פה חבר'ה קדטים וג'וניור, שבשלב הבא הם באוסטרליה ובלוס אנג'לס, אבל רק אם יהיה כסף כי אם לא יהיה כסף, כנראה שלא נגיע לכלום. הבחור הזה שבא עכשיו לקראתנו, הוא ספורטאי מצוין שהגיע למקום החמישי באולימפיאדה בטוקיו והיה השני באירופה. אני מאמין שאם הם יאמינו במה שהם צריכים לעשות, הם יביאו מדליה.

כמה יש לך בסה"כ משלחת שלך לאולימפיאדה?

בעולם יש רק שתי מדינות, יפן וצרפת, שיש להן סגל מלא של 14. אחרי יפן וצרפת, המדינה היחידה שמגיעה עם 12 ספורטאים היא ישראל. בכל משקל יש לנו אחד, בשני משקלים אין לנו מתחרה ובמשקל הכבד - - - אורי ששון הוא במשקל 90 ק"ג שהיה לנו בטוקיו. מבחינת בנות, יש לנו שבע בנות עם כל המשקלים מלאים. עד 90 ק"מ אין, למרות שיכול היה להיות. בקיצור, הם הולכים להצליח.

(בריכת שחייה אולימפית)

שמי סבטלנה בלכר ואני מאמנת נבחרת ישראל, מאמנת אולימפית. בשבילי זו תהיה אולימפיאדה שנייה. בטוקיו אנחנו היינו עם שלי בובריצקי ועם עדן בלכר הבת שלי, ועכשיו אריאלה החליפה את עדן. סימון עשה הכול בשביל השחייה האמנותית. בלי סימון, אנחנו לא היינו פה.

זה מה שאני אומר.

נכון שהוא עשה ועדיין עושה, אבל אני צריכה להגיד שמה שאתה עושה בשביל מאמנים, אני כמאמנת לא מרגישה שאני קיימת – אין ותק, אין תנאים ואין שום דבר. אנחנו אפילו לא כמו מורים, שמגיע לנו משהו. אני 45 שנה בתחום, ולא היה לי פעם בשבע שנים מנוחה או משהו כזה. אני מגיעה לפה ואין לי ותק של עבודת מאמנת.

סימון, החוק שעבר יהיה רטרואקטיבית?

בטח.

זה יעניק לה משהו החוק הזה?

זה יעניק המון. קודם כל, זה הופך מעיסוק למקצוע, והיא הופכת להיות מאמנת על בתוך ארבע דרגות.

אני הופכת להיות פנסיונרית.

זו דרגה מעל מאמנת על.

אבל אני מקווה שלדור הצעיר שכרגע לא רוצה לעבוד, זה יהיה רלוונטי.

הנה, ג'ינו הוא מנהל בית ספר למאמנים, אם רוצים לדבר על חוק המאמנים – מה עושה חוק המאמנים בגדול? מה הוא יעשה לדבר הזה שנקרא מאמן?

מקצוע מאמן הוא הרי באחריות מטורפת. לטעמי, ואת יודעת את זה כמוני, שההשפעה שלנו הרבה יותר רחבה על הילד מאשר המורה שלו, ובסוף זה לא מקצוע, אני אומר שזה לא מקצוע. מה שדאגו בכנסת בפעם הראשונה, זה להתחיל לשים את זה כמקצוע, כי שכששואלים אותי מה אתה עושה ואני אומר שאני מאמן, מתקנים אותי ואומרים לי שהם לא שאלו מה התחביב שלי, אלא מה המקצוע שלי.

זו פעם ראשונה שהמדינה מבינה שזה מקצוע. לטעמי, אתה גם מוביל את זה אם אני לא טועה, שבסוף גם צריך הסמכה שהיא אקדמית. מאמן צריך להיות גם מורה, הוא צריך להיות מורה לכל דבר, וזו פעם ראשונה שיש לנו את הסיכוי. עכשיו, צריך להביא את זה למעלה ולמטה.

יש שנתיים עכשיו עד שזה ייכנס, אתה יודע, אבל זה חוק שמשנה את כל העולם הזה של מאמנים.

אני מקווה שזה גם יתבטא קצת בכיס, כי נכון לרגע זה המאמנים אומרים שאם הם יעבדו ממלצרות הם יקבלו יותר כסף ממאמנת נבחרת ישראל.

לא סתם אני כל הזמן מדבר על זה, והיה חשוב לי שתבואו לפה. מאמן זה אומן ברמות שאתם לא מבינים. מה שהיא עושה, זה שהיא – הפסיכולוגית, המעסה, המסיעה אותם, הדואגת להם לתזונה, האחראית על כל האימונים שלהם ואלו 8 שעות אימון ביום.

10 שעות.

10 שעות ביום הן מתאמנות. אין שום דבר חוץ מהאימון, וזה לא רק הבנות, אלא גם היא. וכן נסיעות לחו"ל, מחנות אימונים וכו'.

אם זה היה בחו"ל, כשהיא תסיים היא תקבל גם הקצבות מדינה. אני הייתי ביפן בהשתלמויות וראיתי שהמאמנים הבכירים שהביאו ספורטאים לצמרת בסופו של דבר הם ראשי האוניברסיטאות, והם אלה שמובילים במערכת החינוך במערכת ההסמכות, ולנו אין את זה.

היום אנחנו פעם ראשונה לובשים בגד ים שיהיה באולימפיאדה. אנחנו שמנו גם מוזיקה מיוחדת, בשביל שתבינו.

כמה עולה כזה בגד ים? 5,000 שקלים?

משהו כזה. שמנו את המוזיקה המיוחדת של האולימפיאדה בשביל האנשים שלנו. אנחנו נראה לכם כעת חלק קטן מאוד מהתרגיל החדש, עוד אף אחד לא ראה את זה, אנחנו מנסים פעם ראשונה את זה במים.

(מתחם הבריכה)

הבריכה הזו בעבר הייתה מקורה, ניתן לראות שהגג פורק, מפני שהבריכה הזו בבעיה קשה מאוד. כל שנה, אנחנו מקבלים אישור זמני לתחזק אותה. אני לא רואה את הבריכה הזו מחזיקה עוד ארבע או חמש שנים. אם הבריכה הזו נסגרת, יש לזה משמעות אדירה, ואנחנו נדבר על זה במצגת שאציג. יש לזה משמעות אדירה לכל ענפי המים שזה – שחייה, כדור מים, טריאתלון, שחייה אמנותית.

מה הבעיה? למה פירקתם את הגג?

בחודשי החורף היא סגורה, כי יש פה בעיות של משרד הבריאות, ויש פה עניין של קונסטרוקטור. הבריכה הזו לא יכולה להחזיק מעמד על ציר הזמן. הכול גולש והכל לא תקין. יש פה נזילות מים לא קטנות. אם אתם רוצים, יש לכם פה את דורון.

פה גדלתי, פה התחלתי בגיל שבע להתאמן ולא היה גג, היינו שוחים בבריכה פתוחה, אבל זו בריכה מדהימה וחשובה מאוד.

(מועדון הסייף)

אתם רואים פה את הסייף האולימפי שלנו, יובל פרייליך, הוא הסייף שמגיע לאולימפיאדה והוא מקבל כרגע שיעור אישי מאנג'לו מאצוני, המנהל האיטלקי שלנו, שזו האולימפיאדה ה-12 שלו.

האם המאמן חי בארץ?

הוא מגיע לפה לארץ בתדירות גבוהה מאוד.

באיזו שפה הוא מדבר איתו?

אנגלית.

אני המאמן הלאומי של הגברים ושל הנשים. אתם לא תראו נשים עכשיו, כי אחרי אליפות אירופה הן בפגרה. אף אחת לא הגיעה למשחקים אולימפיים - - -

האם אתה עובד במשרה מלאה קבוע, כל הזמן?

כן, משרה מלאה. אני גם במקרה מתגורר במכון וינגייט. זאת אומרת שכל החיים שלי הם במכון – אני גם גדלתי במכון, למדתי במכון, התאמנתי במכון ואני עובד במכון, חוץ מהתקופה שהייתי בחו"ל כשעבדתי גם עם נבחרת רוסיה ביחד עם אנג'לו.

בקדנציה שלי אני הבאתי אותו, הוא מאמן מספר אחד בעולם, הוא איטלקי, המאמן השני אצלי. יש פה גם צוות – מיכאל הפיזיותרפיסט, ישי, צור הפסיכולוג, יואב אזרד מאמן הכושר הגופני, ויש לנו צוות רפואי רחב שהם עובדים כולם.

אצלנו עכשיו זה מחנה האימונים האחרון לפני יציאה למשחקים אולימפיים. אנחנו יוצאים ב-22 בטיסה עם כולם למשחקים אולימפיים.

כמה אנשים יש במשלחת שלך?

יובל פרייליך הגיע, זה הסייף הראשון שהגיע מאז 2008 למשחקים אולימפיים.

האם אין לכם קבוצות משקל?

לא, אנחנו לא ג'ודו.

הוא לא חתואל.

מה ההבדל?

אין שום דבר. זה אחד כמוך ואחד 1.95 מ' מתחרים ביחד. אנחנו במחנה אימונים כזה מצומצם מאוד, אנחנו הבאנו רק את שש החבר'ה הבוגרים שהם עובדים איתו בדרך כלל, כדי שתהיה לו רוטינה. היום מגיעים עוד ארבעה אוקראינים מחו"ל.

האוקראינים היו אצלנו כבר שמונה פעמים מאז פרוץ המלחמה. על חשבון מכון לאומי, אנחנו אירחנו אותם בשמונה מחנות אימונים. מאז פרוץ המלחמה, קבוצות נוער שלהם, קבוצות בוגרים שלהם, לפני תחרות מטרה ואחרי תחרות. אנחנו הראשונים שהבאנו את הספורטאים האוקראיניים לפה, ולא רק הצעירים, אלא הנבחרות הבוגרות שלהם.

למה הם עובדים ביד שמאל?

כי הם שמאליים כולם חוץ מאלון.

מה שמיוחד שאתם רואים פה, הוא שלקחו את המקום הזה, שפה זה היה אולם כדורסל והפכו אותו לאולם רק לסייף 24/7 עם כל הציוד ועם כל המערכות שלהם.

כמו שאתם רואים, המכון הלאומי למצוינות בספורט הכניס את כל המערכות החשמליות האלו ועכשיו הן מובנות פה. אנחנו באים, מדליקים אותן וישר הופכים את זה ל-14 מסלולים. מה שקרה עם ענף הסיוף אחרי טוקיו, הוא שאנחנו קיבלנו החלטה באיגוד שאנחנו לא ממשיכים כמו שהמשכנו לפני כן, אלא שאנחנו עובדים בשיטה ריכוזית ומגיעים לפה למכון הלאומי, מעבירים את כל הספורטאים הטובים למכון לאומי וזה נתן לנו פריצה מטורפת, לא בגללי ולא בגלל אנג'לו. כמובן שאני חושב שאנחנו צוות טוב, אבל זה בזכות השיטה והמעבר.

זה הפרויקט של דני מנהל היחידה, הוא בן אדם אחד בספורט הישראלי ההישגי, הוא האבא שלנו וזה הפרויקט שלו. הוא גם היה המורה שלי פה במכללה.

הנה אנג'לו, אני רוצה להציג בפניכם אותו.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

אג'לו זכה פעמיים באליפות האולימפיאדה – פעם אחת ב-1996 באטלנטה; ופעם שנייה בשנת 2000 בסידני, ועכשיו הוא הולך להשתתף במשחקי האולימפיאדה מס' 12.

איך אתה עושה את זה? האם זה טוב?

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

בעוד 17 ימים זה יהיה טוב, לא עכשיו.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

אנג'לו הולך למשחקי האולימפיאדה מספר 12 – הוא השתתף בששה משחקים אולימפיים, הוא אחד הסייפים החוזרים שהשתתף בששה משחקים אולימפיים, ממוסקבה ב-1980 עד סידני. בסידני הוא סיים עם מדליית זהב, ואחרי כן הוא היה מאמן של חמש אומות. יש לאנג'לו מדליות אולימפיות עבור התלמידים שלו יותר ממה שיש בכל ישראל בכל ענפי הספורט. יש לו מאיטליה, משוויץ, מרוסיה, מאסטוניה וכעת אנחנו מקווים שגם מישראל.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

אני גר בפארמה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

אנג'לו, תכיר עשרה מחברי הכנסת עם החבר הטוב שלנו, חבר הכנסת סימון דוינסון, שהוא אחד מאתנו מפני שקודם כל הוא מאמן ואחרי כן הוא חבר כנסת.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

זה מעורר השראה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

אני מעריך מאוד את כל הידע הרחב שאתה מביא הנה לישראל, וזה חשוב מאוד שהידע יישאר כאן.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

אני מסכים איתך.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

כשאתה תחזור לאיטליה באיזשהו יום, המאמנים יזכרו שלמדו ממך, מהידע שלך ומהניסיון שלך.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

זה נכון, ועם זאת נכון לעכשיו, האתלטיים יגידו כשיהיו מוכנים, פחות המאמנים.

איפה יובל?

אני עזרתי לו מיום שלישי, כי הוא צריך להתרכז. אני מצטער מאוד, אבל הוא כרגע יצא כי הוא קצת עמוס. הוא ילד אינטליגנט מאוד, בן 28, אלוף אירופה לנוער פעמיים. הוא עבר את הקריירה - - -

שלום לכולם.

בשם ועדת החינוך, אנחנו מאחלים לך הצלחה ומחכים שאתה תחזור עם מדליה, זה הכי חשוב. המאמן אמר לנו שאתה מרוכז ולא נפריע לך, אבל באמת נחזיק אצבעות. אנחנו מאחלים לך הצלחה רבה. כל המדינה מאחוריך.

תודה רבה שבאתם.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

כאיטלקי, אני נותן בהתחלה דוגמה אחת כאשר בהתחלה חתמתי על החוזה להישאר כאן, לא היינו צריכים משהו מיוחד. אבל אם תתנו לאיטלקי מכונית פיאט 500 קטנה וישנה – אני מקווה שאתם יודעים מה זה פיאט 500, לכל ההורים באיטליה יש – לאחר שנה עד שנתיים הם כבר רוצים פרארי.

אנחנו מוציאים פה כ-600,000 או 800,000 שקלים בשנה, אבל מה שהמדינה נותנת לפעילות של סיוף זה פחות מ-300,000 שקלים לכל הדברים האלה, ואנחנו רעבים מאוד לכסף. אנחנו רק רוצים שתזרימו כמה שיותר כסף למכון וינגייט. אנחנו פתחתנו פה אקדמיה למצוינות בספורט. יש פה שני סייפים של האקדמיה שמתאמנים, לומדים ומתגוררים פה, והנה אייל המנהל האקדמי גם פה.

כמה סייפים יש בכלל?

בנבחרת ישראל אנחנו בחרנו 20 בנים ו-20 בנות, כ-40 אנשים שהם כל הזמן כאן.

אם מישהו מקריית שמונה או מאזורים רחוקים רוצה ללמוד סייף, איפה הוא יכול ללמוד?

יש המון מועדונים, יש מרכזים מדהימים, ממעלות ועד באר שבע, יש כמעט בכל עיר. באר שבע זה הכי דרומית. כמובן שהכי טובים בסופו של דבר בגיל 18 מגיעים לנבחרות. גם מהרגע שהם מתגייסים, זה עוזר שנותנים להם סטטוס של ספורטאי פעיל או ספורטאי מצטיין. יש פה שלושה חיילים כאלה שהם ספורטאים מצטיינים.

כמה יש לכם? מה המכסה לספורטאים?

אין מכסה. אנחנו בשנה הזו קיבלנו כל מי שרצינו.

אני חייב להגיד שכל מה שאני רציתי, והוא היה ראוי, קיבלנו אותו או כפעיל או כמצטיין – זו לא הבעיה.

אני אסביר לכם – לפני שנתיים, אני עשיתי רפורמה גדולה מאוד בנושא של ספורטאים בצבא, מהמכסות דרך קילומטרים מהבית, דרך ימי חופשה וכו' - - -

פעם זה היה 60 ק"מ, והיום זה 20 ק"מ.

דרך מספר ימי מיוחדת, כדי לנסוע לחו"ל ועוד. מפקד "מיטב" וראש אכ"א הלכנו אתנו באמת ביחד. יש היום בן אדם ב"מיטב" שהתפקיד שלו הוא רק לדאוג לספורטאים עם טלפון שהספורטאים יכולים לטלפן.

כמה ספורטאים כאלה עם רישיון יש היום?

התקן הוא 1,070 ספורטאים, אבל יש רק 950. יש כאלה שלא מאושרים.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

מה שהיית רוצה מעבר בעתיד, לאחר שתסתיים עונת המשחקים האולימפיים בספטמבר, זה שיהיו פה יותר אתלטיים.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

לשם כך, אנחנו צריכים עוד מועדונים.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

בהחלט. באיטליה סיוף זה ספורט בינלאומי ויש לזה מעריצים רבים. יש לנו עשרה מועדונים.

אנג'לו תודה רבה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להן תרגומם)

אנחנו עושים משהו מיוחד עם הבחורים הדתיים – אנחנו מלמדים את בני הישיבות כל יום שעה אחת סייף.


(ישיבת סיכום)

(הצגת מצגת)

אני אנסה לתת סקירה קצרה. אני מניח שאת החזון שלנו יהיה לי קל מאוד להסביר, כי הוא להוביל בידע, בתשתיות, באימון. התפקיד העיקרי שלנו הוא למעשה לשמש בית לאומי, והכוונה היא כפי שסאשה אמר בסיור בצורה הטובה ביותר – אנחנו נותנים להם פה מתקן, נותנים להם את המעטפת, נותנים להם את כל התנאים.

למעשה מה שמנחה את המכון, זה רק דבר אחד – מצוינות. נדבר טיפה על מהות המכון, שמעתם את זה בסיור במספר ורסיות. יש לנו פה 500 ספורטאים, כאשר תקציב הפיתוח שלנו להבדיל מהפיתוח השוטף, עומד על כחצי מיליארד שקלים בשנה, זה לכל הבינוי שאתם רואים פה, כשכולם באים ואומרים המתקן הזה חדש וכו'.

אנחנו יושבים על 405 דונם, מתוכם 45,000 מ"ר בנוי. התקציב שלנו הוא 130 מיליון או 120 מיליון, תלוי באיזו שנה. סדר גודל של 70 או 80 מיליון שקלים מתוך זה, זה תקציב מדינה, מעל 4,000 אנשים נכנסים אלינו כל יום בשערי המכון, זו תנועה לא קטנה. יש לנו פה 440 עובדים, 120 חניכי אקדמיה. התבקשנו להציג פה מה זו האקדמיה, ואת השינוי שעשינו אייל יציג.

יש לנו 400 ימי ליווי רפואי, וביחס לעולם אנו מציינים ממש מאחור. אין לנו את הכמות כפי שהעולם נותן לספורטאים שלו, ואנחנו למעשה משלמים על זה באיכות. יש לנו פה 5,400 סטודנטים בשנה בבית הספר למאמנים, בית הספר הכי גדול בארץ, וחוץ מזה יש לנו את ההכשרה הגבוהה ביותר, כדי להיות מאמן לאומי, עושים פה בתכניות שנקראות "פודיום" ויש לנו 400 קורסים.

כשאנחנו מסתכלים על הספורט, האזור למעשה בנוי משכבות. אז יש את השכבה הבסיסית שהיא נמצאת בבתי הספר, לאחר מכן אנחנו מטפסים לעתודות הספורט. מי שמכיר את ההבדל בין עתודה לאיגוד – איגוד זה התאחדות הכדורגל ואגודה של הפועל באר שבע. האגודה בסוף, זה המקום הפיזי שנמצא באחת מהרשויות המקומיות. מתוך זה, יש מרכזי מצוינות ויש מרכזי מצוינות אזוריים, אבל אנחנו פוגשים את הספורטאי רק בחלק העליון שלהם. חשוב להבין את זה, כי כדי להיות ספורטאי בסגל, זה אומר שהוא עשה משהו.

אני כמכון נותן את המעטפת. מי שמתאמן פה כאגודה, בא ומשלם כסף, וכשאני אחראי רק על ספורטאי הישג, המשמעות היא שהוא עשה משהו, הייתה לו איזושהי אליפות אירופה או שהוא הגיע להשיג מסוים משמעותי, מהרגע שהוא הגיע להישג הזה אנחנו הכתובת.

אפשר לראות כאן מי הם הענפים שנמצאים אצלנו פה ואת מי אנחנו מתכננים להכניס, נעבור עליהם במהירות – ג'ודו, התעמלות אמנותית, מכשירים, טריאתלון, טיפוס, טניס שולחן, כדור עף אולמות, כדור עף חופים, כדור מים, סיוף, שחייה ושחייה אמנותית – כל אלה נמצאים אצלנו היום במכון.

אנחנו הולכים להרחיב את הפעילות, ואנחנו רוצים להכניס ענף חדש לכדורסל שלוש על שלוש. באתלטיקה, האצטדיון בימים האלו נבנה, ובדצמבר הוא מתוכנן להיחנך. יש פה גם מתחם טניס שהולך להישבר וייבנה מרכז חדש. אנחנו בקשר עם האיגוד שייכנס לפה. כן גם קטמנדו‬, וכן כדור יד וכדורסל – הנושא בבחינה.

כשאנחנו מדברים על מכון וינגייט, 65% זה המדליות, תחרות המטרה. תיכף דני יסביר מה זה. יש פה צוות של דני על המשחקים האולימפיים. יש תחרויות מטרה, 65% מהמדליות בתחרויות המטרה, הן של ספורטאים שממאמנים פה במכון.

לגבי השאלה מה זה וינגייט, ויגנייט זה מרכז שנותן מענה לנבחרות לאומיות. אנחנו בקשר גם עם משרד התרבות, יש לנו אקדמיה. צה"ל נמצא פה ממש בגב שלנו, והוא משתמש בתשתיות. כן גם חברות סטרט-אפ. ב"אילת" למי שלא מכיר, יש ענפים אולימפיים וענפים שאינם אולימפיים, ומי שלא עומד בצד "אילת", זה הוועד האולימפי ואיגודי הספורט.

אנחנו לא קיימים לבד בעולם. יש לכל מדינה את המקבילה שלה. כאן אפשר לראות את המקבילים. הייחודיות של וינגייט היא שהספורטאי מקבל פה את המעטפת המלאה. מהרגע שהוא דורך פה, הכול קורה. הוא מקבל פיזיותרפיה, הוא מקבל את התחום המדעי, פסיכולוג, מתקן, לינה, תזונה, למעשה הוא מקבל את כל המעטפת. כלומר, כשהספורטאי בא לפה, הוא קם בבוקר, מתאמן ולא צריך לצאת לשום מקום. הוא קם, מתאמן, אוכל, ישן, מקבל טיפולים, פסיכולוג – זה המעגל שלו יום יום וזו הייחודיות.

וינגייט מורכב מארבע יחידות – היחידה לספורט הישגי שדני מנהל; האקדמיה למצוינות שאייל אהרונסון יציג; "אתנה" שעופרי מנהלת; ובית הספר למאמנים שג'ינו מנהל. לגבי מה קורה בכל יחידה, אני אדלג פה בקצרה כי יש פה עוד מצגות בהמשך שהולכות להרחיב. בגדול, יחידת ספורט הישגי הוא הגוף המקצועי בספורט, הוא לוקח את הספורטאי ובונה לו תכנית לשנה לגבי ההישגים שהוא צריך לעבור במהלך הדרך. בדרך הוא בודק אם הוא הגיע להישגים או לא ולמה, עושה אנליזה ובוחן. הוא קובע לו את תחרויות המטרה, יש לו אסטרטגיה, באילו תחרויות הוא ישתתף ומה הם ההישגים הנדרשים – לגבי כל זה אולי דני ירחיב.

אפשר לראות שיש פה ניתוח של ספורטאי ואיך הוא מגיע לפיק בתחרות. למעשה היחידה לספורט הישגי מכוונת לדבר אחד, והוא להגיע לפיק. אפשר לראות שלכל ספורטאי יש מטרה, ובתחרות אם הוא מימש או לא מימש את המטרה, אפשר לראות את המטרות שהספורטאי היה אמור להיות מאחד עד שלוש באליפות עולם, וכשהוא מגיע למקום הראשון מימש את המטרה. אפשר לראות שאנחנו בוחנים את המטרות ואת הביצועים בהתאם למטרות.

כשאנחנו מסתכלים על יחידת הספורט ההישגי בראייה ל-2032, אנחנו רוצים להגדיל את כמות המדליות בין 90% ל-100%, שזו מטרה גבוהה מאוד, כי זה אומר שאנחנו צריכים להגדיל את הפירמידה של הספורט ההישגי ב-70%.

אקדמיה – אני לא הולך להיכנס לזה, מכיוון שאייל הולך להציג את כל סוגי האקדמיה ואת השינוי שהולך לקרות פה.

"אתנה" – "אתנה" זה המקום היחידי שאנחנו מתעסקים בו לא רק בספורט ההישגי, אלא שאנחנו טיפה יורדים לספורט התחרותי ולתרבות הספורט. אנחנו עושים זאת כי זו משימה לאומית. המטרה של "אתנה" היא להגדיל את כמות הספורטאיות בעולם הספורט, את כמות הספורטאיות הפעילות, להגדיל את הספורטאיות בשכבה ההישגית וכן את כמות המאמנות.

תיכף אתם תכירו את אירנה, מנכ"לית האיגוד, ויש לזה משמעות מבחינתנו. המשימה הלאומית, היא להכניס את הנשים לכל תחום הספורט, החל מספורטאית, דרך ספורטאית הישגית, מאמנת וכן כל שאר הרבדים כפי שאתם רואים פה.

בית הספר למאמנים – בבית הספר למאמנים יש לנו 4,500 סטודנטים. אנחנו עושים פה לא מעט קורסים. "פודיום" זה אותם קורסים כשאנחנו לוקחים את המאמנים ורוצים להפוך אותם למאמנים לאומיים, יש הכשרה ארוכה מאוד שהם עובדים וכאן אפשר לראות לא מעט תכניות.

נקודה חשובה נוספת היא שבמקומות שאנחנו מזהים שיש פערים בפריפריה לתחומים מסוימים, וינגייט הוא המקום היחידי שהולך ופותח קורסים גם אם הם הפסדיים עם מספר מאמנים יחסית קטן מאוד, אנחנו מסבסדים את הקורס, כדי שיהיו מאמנים בפריפריה – זו משימה שלקחנו על עצמנו.

האם יש שיתוף פעולה עם נגב גליל?

כן.

מה התפקיד של הוועד האולימפי?

לוועד האולימפי יש תפקיד עם תקציב משמעותי מאוד, והוא אמון על המשלחת, הוא אחראי על המשלחת שיוצאת החוצה. כל הפעילות שקורית עד שהספורטאי מגיע לקריטריון ומקבל את האפשרות להשתתף – כל זה קורה בתוך מכון וינגייט ובאיגוד.

מה שאנחנו עוד הולכים להקים בהסתכלות קדימה, זה שאנחנו מבינים שהנושא של מחקר וחדשנות כרגע לוקה בחסר. אף אחד לא מבין איך אין את הקשר בין וינגייט והייטק במדינת ישראל. חברות סטרטאפ היו צריכות לרוץ פה. תחשבו שאנחנו יודעים את כל אורך החיים של כ-500 ספורטאים, ומבחינתי אנחנו לא עושים עם זה הרבה.

אנחנו שמים דגש על כל נושא החדשנות והמחקר. הקמנו מסלולים כדי להתחיל לקבל. יש חברות שמסתובבות היום ממש בשוליים, ואני יכול להגיד שנבחרה חברה אסטרטגית שהתפקיד שלה, הוא לקחת את כל הידע שיש לנו פה ולהגיד לנו איך אנחנו מביאים חברות ישראליות ובינלאומיות להשתלב באורח החיים שלנו.

כשאנחנו מסתכלים טיפה קדימה, מה הולך להיות בווינגייט, מה אושר ומה נמצא בתכנון בשלבים האחרונים שלו, אנחנו מסתכלים על בניין רב תכליתי שאנחנו הולכים להקים עם 14,000 מ"ר בנוי בהיקף תקציבי של 250 מיליון שקלים, זה הולך להיות מיד בכניסה מצד ימין וזה הולך לשנות את כל כללי המשחק. אפשר לראות מי הם הענפים שהולכים להיות בו ואיך הבניין הולך להיראות.

כן גם שיפוץ ושיפור אצטדיון האתלטיקה, שבירת כל מתחם הטניס וחידושו עם חמישה מגרשים, הרחבת אולם הג'ודו כפי שראיתם שכמות הספורטאים מול יחס המשטח הוא לא רלוונטי ויכול ליצור פציעות. אנחנו בימים אלה בתכנון להרחבה שלו.

סימון משך אותנו בכוח לראות את הבריכה שהיא לא מקורה, אמנם היא הייתה מקורה בעבר, אבל שברנו את הקירוי כי לא יכולנו לקבל היתר להשתמש בה, הייתה סכנה שהיא תקרוס פנימה. גם הבריכה הנוכחית היום לא יכולה להמשיך ולהתקיים עוד הרבה זמן. אנחנו נמצאים בתכנון של בריכה חדשה, כפי אמרתי לסימון, זו בריכה של 50 מ"ר עם גשר שתחלק 35 מ"ר ו-15 מ"ר גם לקפיצות, גם לכדור מים וגם לשחייה.

לגבי נושא שלא יצא לנו לראות, אבל הוא חי בתוכנו מאוד, הוא עולם הטיפוס. עולם הטיפוס מתחלק לשלושה חלקים – בולדינג, ספיד והובלה. עכשיו מתאמנת נבחרת הטיפוס של ישראל פה בקיר ממול, ובימים אלה הולכים להיבנות פה עוד שלושה קירות פה במכון, גם בספיד וגם בהובלה ועוד קיר חיצוני. אנחנו מקווים שבאולימפיאדה הבאה הם יגיעו למשחקים האולימפיים. כן הקמת בית ספר, שאייל יציג.

אנחנו נמצאים פה בהשקעה אדירה גם במבנים, מתחם שלוש על שלוש, מתחם הקשתות שבבנייה והמחלף כבר בוצע. כל מה שראיתם עד עכשיו, זה נמצא על השולחן, אבל מה שאני אציג עכשיו, זה עוד לא נמצא ואת זה אנחנו רוצים לעשות – אנחנו חייבים לקחת את הנושא של עולם הרפואה, לשבור, להרוס ולבנות מחדש. אנחנו נמצאים ברמת האמצעים הטכנולוגיים אלף שנות אור מאחור. אנחנו חייבים מעבדת שיפור ביצוע, כפי שזה נהוג בעולם, וזה לגבי כל המכונים שראיתם. יש מעבדות, לוקחים את הספורטאים, בוחנים אותו, אוספים את הדאטה ומשפרים. אין לנו את זה.

עקב האכילס שלנו במלוא מובן המילה, זה מכון מתפתח מתקנית, נכנסים איגודים, כאשר מצד אחד של המשוואה זה משתפר; ומצד שני זה המגורים, שיש פה חוסר מגורים ברמה היסטרית. על השולחן שלנו יושבים כל הזמן איגודים ועוד בקשות למגורים. חשוב להבין שאם אתה שם מתקן, מביא ספורטאי ולא נותן לו לישון פה, כל המעטפת הולכת.

האם אתם עובדים עם שיטות של BOT וכאלה?

בדיוק, זו התכנית BOT. בימים אלו אנחנו מנסים להרים פרויקט של BOT. לא יכול להיות שספורטאי שמתאמן פה לא יגור פה, כי אחרת פספסנו את כל המטרה.

איפה זה יתאפשר? בקרוואנים?

זה הולך לקום גם בכניסה על הכיכר מצד ימין. במקום של הכדורגל מתחת למכללה.

כולם שומעים בתקשורת "וינגייט צפון", "וינגייט דרום", ואני רוצה להציג לכם כעת, כדי שתבינו את התפיסה שלנו מה זה וינגייט דרום ומה זה וינגייט צפון. הסברתי לפני שנייה, שכדי שספורטאי יגיע לפה, הוא חייב לעשות קריטריון מסוים. אם הוא לא עושה קריטריון הוא שקוף, אבל הבעיה היא שכדי לעשות קריטריון, אם אין לך משפחה מאחוריך או פה של מטורף או לא יודע מה, אתה לעולם לא יכול לנצח.

וכסף.

הרבה מאוד כסף. כדי להיות ספורטאי הישג, בסוף אתה צריך הורים שעומדים מאחוריך או מערכת מטורפת שעומדת מאחוריך, כי אם לא אתה לא יכול לעשות זאת. חברים, אולי אחד כמו אורן סמאג'ה שנסע כל יום וגם הוא קיבל מעטפת מאבא כי אבא גדל בתוך הג'ודו, זו דוגמה בודדת כמו מקרים בודדים מאוד. בסוף, אם אין לספורטאי מעטפת, הוא קורס בדרך. אנחנו מבינים את זה כשאנחנו מסתכלים על כמות הספורטאים בארץ, וכשבוחנים מאיפה הם באים, מבינים ש-80% או 90% מגיעים מהמרכז.

אי אפשר לסובב את הסביבון אחרת. זה לא שאין ספורטאים בצפון ובדרום, אלא שזה אומר שיש שם כשל, שהמדינה צריכה לתת לו מענה לגביו. וינגייט צפון ודרום בא בדיוק בנקודה הזו, להיכנס בשלב שיש ספורטאי שנמצא באגודה וכנראה שאנחנו לא יודעים אם הוא היהלום הכי מלוטש, אבל יש לו פוטנציאל, אבל אין מישהו שלוקח ומרים אותו למעלה – זה המקום שאנחנו חושבים שבדרום ובצפון אנחנו חייבים להיכנס.

אנחנו חייבים לקחת את הספורטאי הזה בנעלי ההורים ולתת לו מענה, ואנחנו מתכוונים לעשות את זה בשני שלבים – אחד, זה לגבי מי שנמצא אצלנו פה, הוא עזב את הבית, לקחנו אותו, הוצאנו אותו מהמגורים ושמנו אותו פה. זה תהליך מורכב לילד, ואתה עושה את זה רק אם אתה מאמין שיש סיבה אמתית לעשות את זה.

ההורים אומרים שהם רוצים שהילד יגיע בבוקר באוטובוס לאחר שעה נסיעה למתקנים ברמה הגבוהה ביותר עם המאמנים ברמה הגבוהה ביותר עם המעטפת הגבוהה ביותר, יתאמן אצלי, ילמד בבית ספר אזורי, לדוגמה בשדרות, יחזור אליי בסוף הלימודים, יקבל עוד שני אימונים ואז יחזור לישון בבית. כך אנחנו נכנסים לנעלי ההורים, מזהים מישהו עם פוטנציאל, לוקחים אותו אלינו, נותנים לו את הליווי ובוחנים. אם הוא מצליח – הוא מגיע לפה; אם לא מצליח – לא קרה כלום והוא ממשיך בחיי הספורט. זו אקדמיית יום.

מרכזי מצוינות זה עוד משהו. אנחנו רוצים לקחת את הספורטאים הטובים ביותר, לדוגמה בג'ודי, מכל האגודות האזוריות, להביא אותם לאימון אצלנו, להרים את רמת הספורטאים באגודה, כי ברגע שהרמתי את רמת הספורטאים באגודה, הרמתי את הרמה של כל הספורטאים.

וינגייט דרום – אנחנו ניקח את הספורטאים שלנו שרוצים וזקוקים למחנות אימון, אנחנו נעביר אותם להתאמן בשדרות. יש נגישות, זה יוצר וייב אזורי ומושך ילדים. אז הרווחנו.

נבחרות אזוריות – ראיתם שמגיעות לפה נבחרות מחו"ל כדי להתאמן כמו שראיתם. כשמגיעה נבחרת כמו אוקראינה היא תופסת לי את המתקן ויוצרת לי פה פקק, אז אני מעביר אותה ואת נבחרת ישראל להתאמן בשדרות במחנה אימון גדול, והמתקן פה עובד לשאר הילדים, כך שנוצר לנו win win. תפקידן של אגודות הספורט, כפי שסימן אמר, הוא לתת מענה לאגודות האזוריות.

בית ספר למאמנים – אנחנו רוצים להעביר דרומה את ההכשרות שקורות פה. אי אפשר להקים ספורט בלי מאמנים. את כל ההכשרות ברמה הגבוהה ביותר הנגשנו לצפון ולדרום. אנחנו מכשירים שם את עולם האימון.

קידום ספורט – זו סוגיה שטיפה אתעכב עליה. כשאנחנו מגיעים לאיזשהו מתקן, אנחנו גם רוצים שהוא יהיה נגיש לא רק לספורטאים. אנחנו רוצים שהוא יהיה מחולל שינוי. אנחנו רוצים לקחת כל בית ספר אזורי במרחק שעה נסיעה, שכשמורה לחינוך גופני יתקשר לווינגייט ויגיד לנו שהוא מגיע אלינו ביום מסוים, כשהוא יגיע אלינו הוא יקבל שלוש יחידות אימון בשלושה מתקנים שונים – שחייה, אתלטיקה וסייף. הילדים עוברים תחנות, ובתחנות האלה הם נחשפים.

מתוך שלושת המתקנים שהם עוברים, שניים מהם חייבים להיות המשך מתוך המקום שהם גרים בו, ואחד להתפתחות עתידית. בצורה הזו, אני גורם לילדים מבית הספר לבוא אליי למכון ולהיחשף.


כך ייראה סדר יום של וינגייט צפון ווינגייט דרום – בבוקר, קיבלנו את הילדים של אקדמיית יום, ב-09:00 קיבלנו פעילות בית ספרית עד 15:00, ב-15:00 הילדים שהלכו ללמוד חוזרים אליי למכון, מתאמנים את המשך האימונים ובחופשות ובחגים אנחנו מקבלים את כל הנבחרות ממחנות האימונים. אני יכול להסביר למה אני רוצה את המתקנים האלה ומה הערך המוסף שלהם. יש לנו את הפערים של הספורטאים בין המרכז לפריפריה, ואפשר לשלוח את הנתונים.

יש שני דברים שחשובים לנו, כשאנחנו רוצים להקים את וינגייט דרום וצפון, אנחנו צריכים שזה יהיה בקרבת אוכלוסייה ותחבורה, תמיכת הרשות המקומית ותשתיות ספורט אזוריות. אלה הקריטריונים שאני צריך שיהיו באזור, אם אני שם את המקום הזה שם. אפשר לראות שבשדרות יש לנו כבר מקום שעיריית שדרות ייעדה לנו ביער שרונים 350 דונם. לא נדבר על וינגייט צפון, אנחנו כבר יודעים את העלויות.

מה העלות?

בשורה התחתונה, כדי להתחיל מתחם כזה מאפס, המינימום הראשוני הוא 170 דונם ו-700 מיליון שקלים. אפשר לראות כאן את כל המתקנים ומה העלויות. אנחנו צריכים 700 לדרום ו-700 לצפון. כל שלוחה כזו היא 700 מיליון שקלים. אנחנו יודעים להסביר את זה, נימקנו את זה לכל הגורמים, אין פה סוד גדול. אנחנו כבר מתומחרים, ואנחנו גם יודעים להיכנס ללוחות הזמנים כפי שהנחו אותנו. יש לנו גם את הגאנטים לפעילות המקצועות ואנחנו מעמידים אותה בשלבים.

תסביר מה קרה ב-2017 במכון וינגייט, מה היה לפני ומה אחרי.

לפני שמכון ווינגייט היה תאגיד סטטוטורי, הוא היה עמותה שתוקצבה מהמדינה בסדר גודל של שבעה מיליון שקלים, תקציב המכון נע בין 40 או 50 מיליון שקלים. מה שעשינו בתאגוד, הוא שהמדינה לקחה בעלות והבינה שזו האחריות שלה והיא לא יכולה לשים אותה על בעלות פרטית. זו אחריות שלה כי אלה ספורטאים שמייצגים אותה בכל המשחקים באליפויות עולם ובאליפויות אירופה במשחקים אולימפיים כשדגל ישראל מתנוסס בכל מקום.

כשהמדינה לקחה את האחריות, כל התמונה השתנתה. המתחם הזה הפך ממקום שבור, הרוס בצורה שאיגודים לא היו מוכנים לבוא לפה. חוץ מאיגוד השחייה ומאיגוד הג'ודו, לא היה פה כלום. כל האיגודים ברחו מפה. אחרי התאגוד, עבודה של לא מעט שנים והשקעה לא קטנה, הצלחנו להביא את המקום למה שאתם רואים פה היום – הכול פה כמעט חדש. אם הייתם רואים את המתחם הזה לפני, הוא היה הרוס ושבור.

תאגוד – המילה תאגוד לכאורה נכנסה על הלאמה. מהמון מושגים גאונים שאני השתתפתי בהם כסמנכ"ל תקציבים במשרד הספורט, אני יכול להגיד שיש מקומות בהן המדינה חייבת לקחת אחריות ולהלאים, וזה בדיוק אחד המקומות האלה. ספורט הישגי הוא הפסדי. מי שחושב שאפשר להרוויח עם ספורט הישגי, לא מבין את עולם הספורט. ספורט הישגי הפסדי. בעממי הוא ריווחי, וזה מה שהאגודות עושות. ספורט הישגי לכשעצמו הוא הפסדי.

אייל בבקשה.

שלום, שמי אייל אהרונסון, מנהל האקדמיה שנה ראשונה, ואני אעשה לכם סקירה קצרה על האקדמיה ונפרט קצת את תהליכי העבודה. אתחיל עם שמות עשרת הספורטאים שהם בוגרי האקדמיה שיוצאים למשחקים בפריז עכשיו – את חלקם ראיתם בחטף, ישנם שבעה שחיינים ואתלט אחד, יש פה נציגים בולטים בענפים השונים שהגיעו לקבוצות בחו"ל, לקחו אליפויות אירופה בקבוצות. יש פה ארבעה ספורטאים שהם ספורטאי אקדמי בפועל, אלופי עולם לקדטים, אלופי אירופה לקדטים, מקום שלישי בעולם לקדטים, מקום שביעי בעולם בג'וניור בגיל קדטים.

כן בוגרי אקדמיה בולטים נוספים מאז ההקמה שלה, עוד מהימים ההיסטוריים בשנות התשעים – אורבך, גד, חליכה, הטניסאים, שחקני הכדורסל כשהייתה פה אקדמיית הכדורסל של הבנים, ארבעה שחקני יורוליג. הענפים שנמצאים באקדמיה, אלה הם השחקנים דה-פקטו של השנה.

מאז שאין בנייה של טניס בווינגייט, אין ספורטאים.

תשמור את האמירה הזו, כי אני חושב שזה חלק ממה שהחזון של האקדמיה מתכתב איתו.

בסוף, כשאני מדבר על מה האקדמיה אמורה להיות, זה אמור להיות פשוט מאוד. האקדמיה אמורה להיות, בהיעדר מילים אחרות, בית חרושת לייצור הישגים בינלאומיים ברמה ההישגית ולא בגילאי צעירים אלא בגילאי בוגרים. נקודת הייחוס שלנו היא לא גילאי 15, 16 ו-17, אלא שההסתכלות היא עכשיו לקלוט אותם, כי 80% מהכישרונות הכי טובים שנמצאים פה או הפרוספקטים העתידיים האפשריים, לתת להם את המעטפת הכי טובה שאפשר עם החליפה האישית, כשהלקוחות העיקריים והבלעדיים שלנו, הספורטאי או הספורטאי הם הגרסה הכי טובה של עצמם באימון שלהם והמאמן שלהם שיקבל את התנאים הטובים ביותר לאמן.

אם אנחנו עושים את זה נכון, אנחנו מכניסים אותם לתוך המערכת בגילאי 14, 15, 12, 13, תלוי בענף – הם יכולים לצאת מכאן בגיל 32, 34 או 35 כאלופי עולם או כאלופי אירופה, אלופים אולימפיים בתחרויות מטרה.

בבריסביין 32, אבל אנחנו רוצים להגיד שלא מספיק לנו 10 בוגרים בטוקיו ו-10 בוגרים בפריז, אנחנו רוצים שיהיו 25. אין הצדקה למסגרת הזו כמסגרת פנימייה, כמסגרת אקדמיה למצוינות, בלי שבכל רגע נתון גם עוד שמונה או עשר שנים קדימה יש לך בתוך הפול – 30% מהספורטאים שהם כישרונות על ברמה הבינלאומית; 30% שהם כישרונות טובים, ספורטאים מובילים ברמה הלאומית; ועוד 20% נשארים ספורטאים מתוך המערכת מן המניין. ה-20% תמיד הם – פציעות, נשירה, צבא. כשהדברים בתהליך הנכון, אנחנו אמורים להתקדם.

אני לא ארחיב על מה שגיא הציג קודם, אלא רק אראה שהאקדמיה ממוקמת פה. חלקם נכנסים לכאן בשלב היסודות התחרותיות בואך סיגלי קדטים, ואמורים לגדול כאן לתוך סגלי עתודה ונוער. הוקם ב-1990, גם על זה לא נרחיב יותר מדי, אבל בסוף כמו שדיברו פה אנחנו צריכים לתת הם את המעטפת תחת מטריה אחת.

גיא אמר שאין מגורים ואם אתה לא גר פה זה לא שווה, אז ספורטאי אקדמי שמגיע לכאן ומחליט להעתיק את חייו לכאן חייב וצריך ברמה קיומית לקבל את החבילה השלמה כי בלעדיה הוא לא ממקסם את מה שיש למקום הזה לתת.

כרגע באקדמיה יש 11 ענפי ספורט ו-13 קבוצות אימון. יש פה כמובן הלימה והתכתבות עם הבתים הלאומיים, זה אך מתבקש בתוך הדבר הזה. פילוח הספורטאים שמסיימים השנה – 129 ספורטאים, קצת יותר ייצוג לבנות, ויש לזה נגזרת של הקבוצות בכדור מים וענפים שהם קבוצתיים של בנות, שזה מטה טיפה את המספרים.

אם נקודת הייחוס קודם הייתה הספורטאי, פה נקודת הייחוס היא שהספורטאי או הספורטאית הם במרכז ומה שאנחנו עושים הוא לתפור לו את החליפה האישית. זה האתגר שלנו, לתפור חליפה אישית לכל ענף, לכל ספורטאי ולכל מאמן.

זה אחד מהאבנים שהובילו אותנו בהחלטה להקים בית ספר כי הפתרון שיש עכשיו הוא פתרון טוב מאוד ואין לי מילה להגיד רעה על חוף השרון ועל האופן שבו לומדים שם, אבל הפתרון פה במרכז מצוינות חייב לעשות קפיצת מדרגה.

אין לנו את הפריבילגיה לבזבז שעתיים ביום ברוטו על נסיעות חזרה וכו'. 1,600 זה משחתת, ואנחנו סירת דבור, צריכים להיות הכי מתואמים שיש ואין דברים כאלה בארץ. אנחנו נשענים על כתפיים של דברים שעושים בעולם.

בסוף, זה תקשורת וחליפה אישית. כל מרכיב בחיים של ילד או של ילדה שיוצא מהבית, ספורטאי או ספורטאית שמגיע לכאן, מתפרק להמון אנשי מקצוע. אנחנו משקיעים היום בלייצר את התקשורת, את השיח ואת הדיבור, לייצר את החיבור בין – המאמן, למדריך, למורה, למחנך, למאמן, לרופא, למלווה מנטלית, לפיזיותרפיסט, לפסיכולוג, ליחידה לספורט הישגי ולהורים – ואנחנו גם עובדים עם הילדים, הספורטאים, שידברו ושיגידו דברים כדי שנוכל לעשות את החיבורים האלה.

כל דבר שאנחנו עושים בתוך מסגרת התפיסה האסטרטגית, לפני שאנחנו אומרים מה האיגוד עושה לא בסדר, או מה יכולים לעשות יותר, אנחנו מסתכלים פנימה מה אנחנו צריכים לעשות יותר טוב, כדי להעמיד את המוצר הכי טוב שיש בשוק כי מבחינת היכולת לפתח ספורטאי הישג.

כל דבר שאנחנו עושים מתכתב עם חמשת הנתבכים האלה, שצריך להגיד שזה נכתב על ידי איתן מנהל המחלקה לצעירים ביחידה לספורט הישגי, שמתווה את הקו המקצועי. אנחנו עובדים יד ביד בהובלת האקדמיה בהקשרים האלה, ובסוף אנחנו צריכים לייצר מציאות שבה הספורטאים הכי טובים מגיעים לכאן ומקבלים את התנאים הכי טובים.

האם אתם צריכים עזרה לגבי פתיחת בית הספר?

לגבי פתיחת בית הספר אנחנו שם, אבל כרגע אנחנו מדברים על הקדימה ותיכף ניגע בזה.

תכנית העבודה, כמו שאמרתי, היא תמיד נגזרת של מה שראיתם קודם, ובתוך הדבר הזה, אחד מגולות הכותרת הוא מוסד רשמי מוכר שאינו רשמי כשההיתר ניתן ב-1 בספטמבר ייפתח. אפרופו איגום משאבים, יושב פה ג'ינו שעל בסיס מתווה ותשתיות של בית הספר למאמנים, ייפתח בית הספר התיכון במכון וינגייט, ואנחנו מתחילים אותו כבית ספר צומח של 50 ילדים בכיתות ט' ו-י', כל שנה נצמח עד שנגיע לפיק של 130, 140 או 150, כמו שיהיה גודל האקדמיה, כשהקריטריון כניסה הוא קריטריון הישגי.

לא מעניין אותי אם הוא תלמיד מעולה או שהוא לא טוב ויש לו קשיים, אני תופר חליפה – זה הסיפור. אחד הדברים שמשתחררים הוא שאני לא נוטה להתעסק אם יש לי או אין לי מקום בכיתה.

בסופו של דבר, כמו שאנחנו תופרים את כל החליפה על בסיס השירותים המקצועיים, גם החליפה הלאומית וגם החליפה האישית, זה הולך להיות פרטו בגרות. אנחנו רוצים ללמוד במדויק לבגרות. ה-win win אומר שאנחנו מאמינים שאם אנחנו מפנים להם זמן להיות ספורטאים יותר טובים – אנחנו גם בבית מפנים להם זמן להיות תלמידים יותר טובים. אני לא רוצה לוותר על ערכים ועל הלימודים, אלא שאנחנו רוצים לעשות קפיצת מדרגה ברמה ההישגית.

אנחנו מדברים על תעודת בגרות כעל הישג נדרש. 50 תלמידים בשנה הראשונה, פרסונליזציה, תפירת חליפה אישית, מגמת לימוד חמש יחידות זה כסף על הרצפה, זה הכרחי וזה נדרש כי הם בכל מקרה מוציאים תעודת מדריך בבית הספר למאמנים, הם חיים ונושמים את זה, אז למה שזה גם לא יתורגם הלכה למעשה בתוך סדר היום שלהם לחמש יחידות.

אלה שרוצים לאתגר אותנו ורוצים גם חמש יחידות במגמה מדעית או דברים כאלה, היום עבודות הגמר שמשרד החינוך מאפשר, פותח אופציות מטורפות להגיע לתעודת בגרות הישגית שמכינה אותם לאוניברסיטה, וגם מאפשרת לנו עולם תוכן שלם ורחב של נקודות להתעסק איתם.

אנחנו כרגע בשלב של שלוש או חמש יחידות מתמטיקה, אנגלית, חינוך גופני, פרטו בגרות. אתם יכולים לראות שהמערכת הטנטטיבית בנויה. אפילו ברמה הכי בסיסית, ראו מה קורה ברגע שאנחנו מפסיקים להוציא אותם לחוף השרון מול מערכת שהיא גדולה מאתנו.

הם יכולים כבר השנה, שזה עוד מודל חלקי של "פייד אין" ו"פייד אאוט", י"א ו-י"ב בחוף השרון ט' ו-י' פה, הם יכולים לישון יותר, לנוח יותר ולהתאמן יותר. הם עושים פה יותר חינוך גופני מכל ספורטאי חינוך גופני אחר שאני מכיר בארץ.

אנחנו יודעים להגיד שאנחנו ניגשים לבגרות, אנחנו עובדים על הדברים האלה ומתכננים, אנחנו מגבים את זה כבר היום עם מרכז למידה, שגם הוא לכשעצמו הוא בית ספר ערב שתפור על הדבר הזה. בבוקר הוא לומד בכיתה עם צוות המתמטיקה שהוא צוות אורגני, המורה בבית הספר עם שלושת התומכים במרכז הלמידה שמדברים ביניהם, ואם הילד בבוקר הפסיד אימון, הוא חוזר בעבר לקבל תגבור עם סטודנט תואר ראשון או תואר שני.

רוב הסטודנטים שמלמדים במרכז הלמידה, הם ספורטאי אקדמיה בעברם, הם תופרים את החליפה והתלמיד יוצא למחנה אימון של שבועיים עם חליפה אישית שמשלימים לו עם שיעורים ותכנית שנפתחת לו בצורה מכוונת. זה מה שהם צריכים. האתגר עלינו בהקשר הזה.

אני שואל לגבי בית הספר שנפתח – האם אתם מסודרים, צריכים עזרה?

לגבי בית הספר שנפתח בנקודת הזמן הזו, ראשית אני צריך להגיד שיש שיתוף פעולה מדהים של המנהל לחינוך התיישבותי של משרד החינוך, ואני חושב שבית הספר שנפתח מאתגר אותנו ברמה קדימה, ואתה תרצה להוסיף לו תשתיות ובינוי, אתה תרצה להגדיל את הנפח ואת הכיתות ואתה תרצה בסוף לתפור חליפה על מלא לתוך הדבר הזה.

בית הספר למאמנים היום יודע לתת מענה מצוין לארבע או לחמש הכיתות שיש. מאקדמיה שלמה נרצה להרחיב את זה בתוך ההקשר הזה, לבנות עוד קומה ולהוסיף מבנה. אפשר לרוץ כבר על הדברים האלה, כי אנחנו כבר שם.

אני מציע שיהיו פה ביקורים של תלמידים, כמו שאנחנו עושים בירושלים. כשהתלמידים יבואו לווינגייט ויראו את ההישגים האלה והם גם יראו את האנשים האלה מהטלוויזיה באולימפיאדה, זה יגרום להם להצטרף. איך אתם היום עובדים עם בתי הספר מבחינת סיורים של תלמידים וכו'?

אין לנו.

כי לכם זמן לזה וגם אין לכם תקציב לזה, אבל זה חשוב כי אתה מציג פה את ראש הפירמידה ואתה מתגאה בהישגים, אבל מצד שני צריך לקשר את זה עם הדברים האלה. אני למשל, הייתי פה בפעם האחרונה לפני כ-20 שנה, במסגרת איזושהי כתבה, מלבד זאת לא יצא לנו לבקר פה.

זו הסיבה שהיה חשוב לי שנבקש פה. כל המדינה עוברת ורואה מכון וינגייט, אבל 95% לא יודעים בכלל מה זה פה.

אני חושב שאתם צריכים לשתף פעולה עם משרד החינוך.

הנה, גיא נמצא פה, והוא אחראי על כל החינוך הגופני במדינת ישראל.

אז תתחילו, אני לא אומר שכיתות א' צריכים להגיע.

זו נקודה טובה, אולי בתי הספר עם הלימודים בספורט ויש לא מעט. האם הם מגיעים לפה?

הם מגיעים למכללה.

צריך לעשות פה סיור. תפתחו אפילו מחלקה קטנה, כמו שבכנסת יש את מרכז המבקרים, גם אתם צריכים לעשות את זה כי יש לכם מה להראות. יש כאן מה להראות, יש לכם מה להציע, וצריך שהילדים יראו את זה ואז מתוך 2,000 ילדים שיבקרו, יהיו עשרה שירשמו ואחד שיגיע לתחרות.

זו נקודה למחשבה. כרגע אנחנו מקימים בית ספר, שאנחנו באמת נכנסו פה בהשקעה למגורים.

בסוף הקיץ הזה לא יהיה מבנה אחד שלא משופץ במגורי הפנימיה.

אנחנו לא יודעים לאן זה יוביל, אנחנו לא מבינים עדיין אחד לאחד. יש דברים שאנחנו רוצים לעשות במסגרת האקדמיה, שאין לנו עליהם מענה. ילד שנמצא באקדמיה, וסימון אתה יודע את זה, כדי שהוא יגיע לתחרות, הוא חייב לעשות התכנסות בינלאומית כמה שיותר, כדי שהוא יגיע בשעת השין. היום, אין לנו את תקציב לשלוח את ילדי אקדמיה לתחרויות אולימפיות. תחשוב שספורטאי ברמה הגבוהה שנמצא אצלי באקדמיה, אין לנו את התקציב אותו לשלוח אותו למחנה אימונים או לתחרויות התנסויות.

אם ספורטאי מגיע לתחרות בחו"ל והוא מתרגש, אנחנו בבעיה והוא מתרגש מעצם הנסיעה.

אני לא יודע אם ראיתי נכון את המספרים כאן, אבל זה אומר שלפני ארבע שנים המצב לא היה כך באקדמי.

נכון.

החלוקה היא בהתאם להישגים. אז נניח אם אתה עכשיו משקיע באולם והספורטאים של המשלחת השלישית בעולם, אחרי יפן וצרפת, מגיעה עם 12 ספורטאים לאולימפיאדה, אז אתה גם צריך ליהנות מזה שאותם איגודים יקבלו תוספות מהמדינה.

אני חושב שמה שקורה פה בתוך המכון ואם גם בתוך האקדמיה, אני בסוף מתעסק עם התכניות של 10 שנים קדימה. לפעמים האיגוד מקבל את ההחלטה, כי זה מה שהוא יכול וצריך וזה לשלוח את הספורטאים שלו לאולימפיאדה.

אתה אומר משהו אחד נכון, אבל אני אומר משהו אחר – אם אתה תחשוף את הדברים שלך לילדים - - - האולימפיאדה שתהיה עכשיו היא תמיד משפיעה על מאות אלפי ילדים שרוצים להירשם לחוגים. יכול להיות שילד בגיל שש או שבע עכשיו יראה את הזוכה באולימפיאדה וילך לאימא ויבקש לרשום אותו לג'ודו. אם יהיו לך מאות או אלפי ילדים, גם אם יירשמו 2,000 תעשו את זה, תפתחו מרכז מבקרים כמו באירופה.

ראשית, נחשוב על זה; שנית, אני חושב שבווינגייט דרום וצפון נתנו מענה שכולל אפילו אימון פה במתקנים שהם מתאמנים וחוזרים הביתה עם החוויה.

לפני שהמשלחת תצא, תשקיעו שעתיים עם הילדים – האמן לי שכך אתה תעשה טוב יותר עם אותו ילד מבחינת החלום שלו, שהרי החלום שלו זה הדבר הכי יקר. אתה צריך לבוא וליזום את זה. אם חסר לך כסף, תבוא למשרד החינוך או למשרד הספורט. אתם מציגים פה דברים מדהימים, אבל אני לא רואה את הקורלציה לספורט העממי, ובעיניי זה הבסיס.

דני אורן הולך להציג את הנתונים לגבי המשלחת שיוצאת.

צהריים טובים, כבוד הוא לי להציג בפניכם את המשלחת, אולם אציין מספר מונחים לאור דברי האנשים. האולימפיאדה היא התקופה שבין המשחקים. המשחקים הם המשחקים האולימפיים. הרבה מתבלבלים בין שני המונחים האלה, ולכן אני מתקן את זה. אנחנו שבועיים ויום לטקס הפתיחה שיתקיים ביום שישי 26 ביולי. חלק מהמשלחת כבר מחר יוצאים.

אנחנו נהיה עם 88 ספורטאים וספורטאיות, 75 אנשי צוות מקצועי ענפי, שאלה המאמנים וכל הצוות שמאחוריהם, 30 מהצוות הרפואי שזה מספר ענק, על מנת לתת לספורטאים שלנו את כל המעטפת הנחוצה, כפי שדיברו אתכם על רפואת הספורט כמה אנשים משם יוצאים ועוד, ויש עוד צוות משלחת של 10 איש שמנהלים את כל המשלחת ואני חלק מהם.

ישנם 14 ענפים, כשהשחייה היא ענף, אבל בתוך השחייה יש גם שחייה אמנותית, גם מים פתוחים וגם שחייה, אז זה 19 מקצועות. היום זה 20, 57 תחרויות, בדרך זה 17 ימי תחרות, ומבחינתנו הכדורגל שעוד מעט נציג אותו, מתחיל ב-24 לפני טקס הפתיחה וגם הקשתות שיש לנו שני נציגים שם מתחילים ביום לפני טקס הפתיחה.

יש חמישה כפרים אולימפיים – יש את הכפר האולימפי המרכזי בפריז, כפר אולימפי במרסיי שהשייט יהיה בו, כפר אולימפי 300 ק"מ מפריז, כפר אולימפי צרפתי כדי להראות שהם היו פעם קולוניה רצינית הם שלחו את גלישת הגלים לטהיטי, אז ראו 14 שעות הפרש בין פריז לבין טהיטי. כפר אחד נוסף שהוא אמנם בפריז, וזה לרכיבה בארמונות ורסי.

מקצוע חדש שיהיה לנו במשחקים האלה, זה ה"וולודרום" – אופני המסלול, ויש לנו ספורטאי מצוין שם. בדרך כלל במשחקים אולימפיים משתתפים 206 מדינות, אבל המדינה ה-207 זה נבחרת הפליטים, שזה הוועד האולימפי לקח, ויש לישראל שני נציגים שמשתתפים במשלחת האולימפית שם של נבחרת הפליטים.

אתה יודע מה המספר הכי גדול שם? אלה אנשי האבטחה שיהיו.

שני הספורטאים שלנו כבר משחקים, גם מישה וגם סרגיי, ובתוך הצוות יש לנו ארבעה מדליסטים אולימפיים, שני מאמצים – גל פרידמן ושחר צוברי, אורן סמאג'ה בג'ודו ויו"ר הוועד האולימפי, וכן גם יעל ארד כאלופה אולימפית.

אנחנו מתמודדים כמובן עם משלחת ענקית, אבל אחרי 7 באוקטובר הכול השתנה גם בספורט וגם מבחינתנו. אנחנו משתדלים לחזק את הספורטאים באנשי אבטחה. אין משלחת ישראלית ודאי למשחקים האולימפיים שיוצאים ללא אבטחה, אבל אנחנו משתדלים להתעסק רק בנושא הספורטיבי ולכל היתר יש לנו אנשים טובים שידאגו לביטחון שלנו.

לגבי אופניים, זה ענף שגם לו שלושה תת ענפים – אופני הרים, שני רוכבים בכביש, גבר ואישה, יש עולה חדש מיכאל יעקוב לב שהוא אחד מהספורטאים הטובים בעולם בתחום שלו, הוא ספרינטר. יש מספר ענפים בתוך אופני המסלול, והוא ספרינטר. אנחנו מקווים מאוד שהוא יגיע לגמר לפחות.

אני חושב שישראל היא מעצמה במרתון. במרתון גברים, בטוח. שלושה חבר'ה שלנו נמצאים שם וזה המקסימום, אי אפשר לשלוח יותר משלושה, כאשר יש לנו חמישה ספורטאים שעשו את הקריטריון האולימפי. כעיקרון, אם היו חמישה מקורות מקומות שם, אז היינו חמישה שם. יש עוד שניים של יורי ולונה, שלגבי שניהם זו האולימפיאדה השלישית שלהם בריצת מרתון. לונה היא אחת מעשר הטובות בעולם מבחינת התוצאות.

לצערנו, באצטדיון האולימפי שהוא מלכת הספורט, אנחנו עם ספורטאי אחד בלבד וזו אכזבה גדולה מאוד של כל המערכת. בבדמינטון יש לנו את מישה זילברמן באולימפיאדה רביעית, שזה באמת הישג מדהים לספורטאי שכל הענף זה הוא והוא זה הענף.

לגבי ג'ודו, ראיתם פה שבג'ודו נשים יש לנו הישג מדהים ואנחנו שולחים נבחרת מלאה. כל המשקלים האפשריים נמצאים פה, מ-48 ועד 78 פלוס. יש לנו ספורטאיות מדהימות, אלופת עולם, מדליסטית באליפות עולם, מדליסטיות באליפות אירופה שמדורגות גבוה.

בג'ודו בנים שולחים חמישה ספורטאים, ארבעה ותיקים מאוד – פיטר, מוקי, טוהר וברוך. הג'ודו צריך לחזור מהמשחקים האלה לפחות עם מדליה אחת. זה הצפי. דיברנו גם על טיהיטי, יש לנו נציגה שם, אומרים ששם זה אחד מהגלים המסוכנים בעולם, זו התחרות היחידה שגולשים שם עם קסדות ועם חליפות הגנה, בגלל הגל שהוא מסוכן מאוד. היא כבר נפצעה באחד ממחנות האימונים ונפצעים שם הרבה.

אז קודם כל, שתחזור בשלום, ודבר שני היא יכולה להפתיע שם. בשחייה אמנותית גם ישראל היא אימפריה עולמית בענף הזה. הנבחרת היא אלופת עולם, אלופת אירופה. דליה הייתה אלופת אירופה, נפצעה - - -

המיוחד הוא שאין רוסים.

אין רוסים ואין גם בלארוסים. הקבוצתי מועמדת למדליה, השאלה באיזה צבע. אם הן יהיו טובות והכל יפעל כמו שצריך, הם יכולות גם להתמודד על זהב.

לגבי מכשירים, יש לנו את הספורטאי הגדול ביותר של ישראל מעולם, שהוא אלוף עולם, אלוף אולימפי ואלוף אירופה – יש לו את כל התארים והוא בחור צנוע, עובד, מקצוען, דוגמה ומופת. ב-27 הוא מתחרה, זו התחרות החשובה ושם נקבע אם יעלה לגמר. ויש את ליהי שהיא כבר פעם שנייה במשחקים אולימפיים.

לגבי טאקוונדו, יד מדליסטית אולימפית מטוקיו, כאשר 16 ספורטאיות בלבד מגיעות למשחקים, כי עצם ההגשה היא קשה, וגם פה אתה יכול לתפוס יום בו בשני ניצחונות אתה כבר מתמודד על המדליה. זאת אומרת עם הכנה טובה, היא יכולה גם אף על פי שהיה לה מחזור אולימפי לא הכי מוצלח.

טריאתלון זה גם סיפור – יאמר לזכותם של הצרפתים שהם לוקחים את המשחקים לכל המקומות התיירותיים שלהם. הם עושים את כדור עף חופים מתחת לאייפל, את ארבעה ענפים הם עושים מתחת לקונקורד, את הסייף עם עושים באחד מהאולמות היפים ביותר של פריז ובטריאתלון את החלק של המים, השחייה, זה הסן מתחת לגשר אלכסנדר השלישי.

מה הטמפרטורה של המים שם?

הבעיה שלנו היא לא הטמפרטורה, אלא הזיהום. אם המים לא יהיו נקיים – לא יתנו לספורטאים להיכנס. התכנית השנייה של הטריאתלון היא שהם יעשו דואתלון, זה ה-Plan B שלהם. החברים שלך בשחייה רק עכשיו פתרו את הבעיה של הסן , וכשנגיע למים פתוחים נדבר על זה.

זה הסיפור של הטריאתלון שיהיה במקום מדהים במרכז פריז, מתחת לגשר אלכסנדר השלישי, ושם יהיו גם אופניים. הכדורגל, אחרי 48 שנה יש נבחרת כדורגל עם 18 שחקנים. בכדורגל מותר נבחרת עד גיל 23 עם שלושה חריגי גיל, ביניהם שון ממכבי חיפה. זו נבחרת טובה מאוד. מתחילים במאלי ב-24, בפרגוואי ב-27 וביפן ב-30.

זה לא כדורגל אירופאי, כך שהבעיה היא שאתה משחק עם סגנונות שאתה לא מכיר, אבל אני מאמין שהם יגיעו לרבע גמר. הם צריכים לסיים בין שתי הראשונות, ואז יגיעו לרבע. הסיפור המדהים הוא שהבית שאנחנו מצטלבים איתו זה ארגנטינה ומצרים. יש סיכוי גדול שאנחנו נפגשים עם המצרים במרסיי – ותחשבו על הסיטואציה.

הסייף זה ענף שיכול להפתיע, הוא מדורג במקום שמונה בעולם שזה גבוה מאוד, וזה ענף שכל אחד יכול לנצח כל אחד. את יובל אתם הכרתם, ובגלל שהוא שמיני הוא נכנס בשלב השני התחרות, כך שלאחר שני ניצחונות הוא כבר מתמודד עם מדליה ויכול לעשות הפתעה. סרגיי, פעם רביעית במשחקים אולימפיים, הוא יהיה 300 ק"מ מאתנו, הוא קלע ברמה גבוהה, הייתה לו שנה לא טובה והוא נכנס אחרי הדקה ה-90 למשחקים האולימפיים.

הרובין הודים שלנו. אני חושב שזה הענף שעשה התקדמות אדירה. היה לנו נציג בטוקיו, והוא פתח את הענף הזה בפני אנשים, ועם ניהול נכון הצליחו להביא שני ספורטאים. הסיפור המדהים הוא של מיכאלה, זו ספורטאית של נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית שהיא שנה ותשעה חודשים בענף. היא עשתה מעבר מענף של התעמלות אמנותית לקליעה, כשאף אחד בעולם לא שמע על מעבר כזה. היא עשתה את הקריטריון למשחקים האולימפיים עם שני נציגים וזה מדהים.

החולצה שהיא לובשת, זו חולצה מהמשחקים הקודמים?

לא, זה של איגוד הקליעה. היא לא הייתה במשחקים - - -

מה הכי יפה בחולצה הזו?! הדגל. בחולצות האחרות אין דגל.

יש חוקים לזה. אתה לא יכול לשים על החולצה מה שאתה רוצה, ודאי לא פרסומות.

בענף רכיבה על סוסים ישנם שלושה ומחליפה אחת, שמתחרים גם באישי וגם בקבוצתי. שני רוכבים מצוינים פה, ומי שחשוב הוא כמובן הסוסים והסוסים הם סופר יקרים.

איך מעבירים אותם? באנייה?

לא, הם באירופה, אז אין בעיה. זה לא כמו שבטוקיו גילי היה צריך לשלם הרבה כסף על ההסעות שלהם, אבל פה מעבירים אותם ברכבים ולא מטיסים אותם.

כעת לאימפריה – לסימון יש הרבה מניות בזה, אמנם הוא עזב אבל הוא התחיל את התהליך. יש לנו 17 שחייני בריכה, למרות שבענף השחייה יש עוד תת ענפים. יש לנו 17 שחיינים, כאשר 11 מהם עשו את ה-cat a שזה הקריטריון האולימפי, זאת אומרת כניסה ישירה למשחקים. עוד ששה נכנסו ויש לנו ארבע קבוצות שליחים. צריכים להבין את ההישג – ארבע קבוצות שליחים, זה להיות בין ה-16 הנבחרות הטובות בעולם. צריך להיות באליפות העולם בין ה-16 הראשונות ואז אתה קונה את הכרטיס.

מהם אתה לא מצפה?

לא, אתה טועה. בארבע כפול 200, כמו אלה שלקחו עכשיו אליפות אירופה ועשו תוצאה מדהימה, הן יכולות לעשות גמר שליחים.

גמר אולימפי בשחייה, זה יותר מדי - - -

17 שחיינים, עוד לא היה דבר כזה וזה הישג מדהים של הענף הזה. אלה ארבעת השליחים שהשגנו – ארבע 100 חופשי, ארבע 200 חופשי, ארבע 200 חופשי נשים וארבע מיקס מעורב. בכלל, יש הרבה תכניות מעורבות של גברים ונשים יחד.

מים פתוחים – עד לפני שבוע, הצרפתים לא היה להם תכנית שניה לנהר הסן. זאת אומרת שאם הסן היה מזוהם, אין מים פתוחים. הם לא חשבו על זה. ידוע שבפריז עצמה יש שני אגמים שהם שותים את המים מהם, אבל הם אמרו שזה יהיה רק בסן ולא הייתה להם תכנית שנייה וחלופית, עד שהם השתכנעו - - - מים פתוחים זה 10 ק"מ שחייה, וזה קשה מאוד. אם הסן יהיה מזוהם, יעבירו אותם לאגם, ויש שם 10 ק"מ, ארבע בטוקיו ויש סיכוי גדול מאוד שנהיה לפחות בעשירייה הראשונה שזה הישג מדהים.

יש לנו את צמד הדואט הכי מוצלח שהיה לנו אי פעם כמועמדות לגמר. מי פעם חלם על דואט גמר. אף פעם לא חלמנו על זה ואני מקווה ששלי ואריאל יעשו את זה. שי גם – המשלחת הכי גדולה שהייתה אי פעם עם שמונה שייטים שיש לנו. המדהים ביותר הוא הסיפור של ה-IQ נשים, שאת שרון קנטו אלופת העולם השארנו בבית אלופת עולם, מקום שני בעולם, כי במשחקים האולימפיים מותר רק נציג אחד.

נבחרת הנשים זו נבחרת מדהימה. היא מועמדת למדליה אם הכול יעבוד כמו שצריך. יש את ראובני ואת לייזר. יש לנו משלחת מדהימה של השייט.

איפה התחרות תהיה?

במרסיי. מה שמשנה הרבה, זה הכדורגל ובטוקיו מי ששינה זה הבייסבול, אבל אם לוקחים ויש לנו את המשלחת הכי גדולה בענפים אישיים, 70 ספורטאים בענפים אישיים. פה לא תיקנו עדיין את המספרים, אבל אלה האחוזים 51% - 49% הנשים יותר מהגברים. צריכים לזכור שבאוכלוסייה הרגילה יש 23% ספורטאיות ואנחנו גאים מאוד בנושא הזה.

שאלתם לגבי צפי, אז זה הצפי שלנו. מבחינת גמרים, זה להיות 1:8 בעולם, ואלה מספרים מטורפים. הכי חשוב הוא שכולנו נחזור בשלום.

תודה לכולם על היוזמה. כוועדה שנוגעת בשלושה תחומים מרכזיים – חינוך, תרבות וכמובן ספורט, אני עברתי קצת על פרוטוקולים גם של שנים עברו, ואני חושב שנושא הספורט לא היה כל כך במרכז העניינים כמו בקדנציה הזו, וזה באמת לשבחו של סימון, ששם את זה במרכז העניינים של הוועדה.

אני חושב שהוועדה עשתה היסטוריה לפני כשבועיים, כשהעברנו את חוק המאמנים אחרי כשני עשורים כמעט שהחוק הזה שכב ולא הצליח להתקדם. נתנו שם דחיפה אמתית, המון דיונים שבסוף הצליחו להוביל לחקיקה שהיא רפורמה לכל דבר, רפורמה שתשנה את התחום של המאמנים בעולם הספורט.

אני לראשונה נמצא בווינגייט. נחשפנו לעבודה המדהימה שלכם עם כלים קטנים אבל עם תורה גדולה, ואני חושב שלמרות השינוי שנעשה מאז 2017 וממה שהספקתם לעשות בפחות מעשור מאז שמרגי היה כשהעברתם את החוק, אז ממרגי ליוסי אנחנו עכשיו צריכים לתת דחיפה נוספת. אין ספק שראינו פה דברים מדהימים ואין ספק שהתכנונים שלכם גם בעולם הספורט הנמוך יותר ועד הספורט ההישגי והתחרותי, בסוף אני חושב שאנשים לא מספיק מכירים אתכם.

אפילו אנחנו כחברי כנסת יודעים מה שאתם עושים, אבל אני חושב שכשאתה מגיע, אין כמו מראה עיניים ויש מקום לתת שם דחיפה קדימה, כדי שבסוף גם תלמידי בתי הספר וגם אנשים שנמצאים כבר בעולם הספורט ורוצים להתקדם קדימה, לנסות למצוא איזשהן תכניות שגם ייקחו את ילדי הפריפריה, שאין להם תמיד את האפשרות לבוא ולהגיע למשחקים האולימפיים.

אני חושב שהתכנון הזה של וינגייט דרום ווינגייט צפון – הוא דבר שחייב לצאת ולהביא את הפריפריה למרכז ולתת את שוויון ההזדמנות לכלל מי שרוצה לעסוק בספורט ולהגיע לדרגות גבוהות ולהישגים.

אני חושב שנושא של אימון ומאמנים בציבור החרדי, לוקה בחסר, ואם תפתחו פה מגמה אמתית שבסוף תוביל בתוך בתי הספר ותביאו להם את האפשרות גם שם לקחת את זה קדימה, זה יהיה נהדר. גם במגזר הערבי אני יודע שזה קיים כי עשיתם גם שם שינוי גדול. היינו עם סימון וראינו את המאמנים שנמצאים בתוך בתי הספר בנגב ובמגזר והביאו את התחום קדימה.

אין ספק שאם תעשו את זה גם במגזר החרדי, אנחנו נראה קפיצה, וזאת עם כל האתגרים שיש ויש אתגרים. אם בסוף אנחנו נראה חרדים שכן משתלבים בספורט ההישגי, אז כמובן שיש אחרי זה אתגרים גדולים עוד יותר, אבל אין ספק שבסוף הוכחתם שאין דבר שעומד בפני הרצון ומה שעשיתם בשבע או בשמונה השנים האחרונות, השינוי הוא דרסטי.

אני זוכר את וינגייט לפני כעשור כשהייתי בסיור פה עם מרים, ומאז עשיתם מהפכה. וינגייט של פעם הוא לא וינגייט של היום. כבר לא עמותה קטנה, אלא מכון לאומי שבא ומוביל להצטיינות אמתית ואנחנו רואים את התוצאות.

אני מקווה בעזרת השם שבעשור הקרוב נוכל לראות תוצאות כמו שראינו בשחייה בשאר התחומים, ונביא כבוד גדול למדינת ישראל. אני רוצה לאחל לכל מי שהולך במשלחת עם השחקנים שלנו, שילכו בשלום ויחזרו בשלום עם ידיים מלאות כמובן גם במשחקי הגמר וגם במדליות. בהצלחה לכולם.

אני גדלתי פה. זה הבית שלי מגיל שבע. אני חי פה כספורטאי, כמאמן וכיו"ר איגוד. מה שאתם רואים פה, זה דבר מיוחד מאוד – אתם רואים פה את יוסי טייב שהוא יו"ר הוועדה והוא במפלגת ש"ס מהקואליציה ואני סימון מיש עתיד באופוזיציה, שיתוף הפעולה הזה והקשר גם החברי וגם המקצועי למען עם ישראל בסוף, הוא מיוחד, וחשוב שעם ישראל יידע שגם בכנסת אפשר לעשות דברים טובים ביחד.

אני מעריך ומוקיר את הקשב שלך ואת הרצון שלך לשנות ולהשפיע בעולמות שאתה לא מהם, אתה לא מהעולמות האלו. לא יהיה פה אלוף אולימפי חרדי, אבל אמרת נקודה חשובה מאוד והיא שפה זה לא רק הנושא של המדליה האולימפית, אלא שמהמקום הזה יש השפעה לכל הספורט במדינת ישראל, וכל ילד במדינה הזו, זכאי לקבל ערכים ספורטיביים, בין אם הוא מהחברה החרדית או מהחברה הערבית, הבדואית וכדומה.

זה הבית של הספורט הלאומי. מפה הידע יוצא, המאמנים והמדריכים וגם המדליה האולימפית.

אנחנו פסע לפני המשחקים האולימפיים, וחשוב שכל אחד יבין שמה שאני אומר, תזכרו את זה בעוד כשבועיים – כשדגל ישראל יתנוסס והתקווה תנוגן במשחקים האולימפיים לא תישאר עין אחת יבשה במדינת ישראל, במיוחד בימים הקשים שאנחנו נמצאים בהם.

אנחנו צריכים לזכור את הספורט לא רק במשחקים האולימפיים. מהיום צריך להשקיע כבר לעוד שמונה שנים, צריכים מתקנים ולא רק במכון וינגייט צפון, דרום ומרכז, אלא בכלל – צריכים לרשת את מדינת ישראל במתקנים ראויים לשנת 2024 או לשנת 2030 כי יש לנו מחסור אדיר במדינת ישראל במתקני ספורט לאגודות, שמשם צומח הספורט.

אני באופן אישי אומר תודה לגיא ולכל הצוות המדהים, ועד אולימפי, ספורט הישגי, אנשים שהם אחים וחברים שלי, ג'ינו, בית הספר למאמנים – עשינו דבר אדיר בחוק המאמנים, ויש עוד הרבה דברים לעשות ולא להוריד את הרגל מהגז. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.