פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



30
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
20/06/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 85
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום חמישי, י"ד בסיון התשפ"ד (20 ביוני 2024), שעה 10:30

סיור הוועדה באזורי תעשייה בגליל המערבי-שלומי, מעלות וחורפיש

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
טטיאנה מזרסקי

אלון נתן שוסטר

אלון חורש - נציג אגף הרכש, משרד הביטחון

גבי נעמן - ראש מועצת שלומי, יו"ר ועדת אשכול גליל מערבי

מירב בן שימול - מנכ"לית, אשכול גליל מערבי

יפתח לנדאו - מתכנן ערים, מנהל המרכז לקידום התעשייה, אשכול גליל מערבי

אוסאמה קנבר - מנהל פרויקטים, אגף בכיר גליל, משרד הנגב, הגליל והחוסן לאומי

מיה הרשקוביץ - מנהלת איגוד הטקסטיל, התאחדות התעשיינים

ליאור כוכבי - מנהל קשרי ממשל, התאחדות התעשיינים

אלי גן - יו"ר מרחב צפון, התאחדות התעשיינים

משה דנגור - אל"מ במיל', מפקח

רן אקרמן - מנכ"ל, "זוגלובק"

שוקי אדרעי - מנהל בטיחות ואיכות הסביבה, "זוגלובק"

רוני עובדיה - מנהל  אגף הביטחון וקב"ט, "זוגלובק"

יאיר גולדפדר - מנהל חדשנות, "זוגלובק"

אורלי זאבי - עוזרת מנכ"ל ומנהלת המחלקה המשפטית, "זוגלובק"

ג'ימי - חבר ועד עובדים, "זוגלובק"

רועי ישראל - חייל משוחרר, עובד "זוגלובק" לשעבר

מאג'ד - קבלן, בעל מתפרות, חורפיש

ואיל עאמר - גזבר העירייה, חורפיש

ישראלי - מנהל בצפון

יעל רון בן משה - חברת הכנסת לשעבר ותושבת הצפון

מופיד מרעי - חבר כנסת לשעבר, תושב הצפון

אמל ביבאר

מיכל, איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיור הוועדה באזורי תעשייה בגליל המערבי-שלומי, מעלות וחורפיש


(כינוס – מפעל זוגלובק, שלומי)

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים סיור של הוועדה לחיזוק הנגב והגליל באזור הצפון. המיקוד של הסיור שלנו עוסק במשבר כלכלי מתמשך, שמשפיע על כלל העסקים על קו הגבול וזולג גם דרומה – משפיע על התעשייה, על המסעדנות, על התיירות ועל העסקים תומכי התיירות.

היום הוועדה מתמקדת בתחום התעשייה. נבקר במספר מפעלים, נתחיל במפעל מזון כאן, ממש סמוך לגבול הצפון. נמצאים איתי כאן המנכ"ל ואורלי הסמנכ"לית, צוות הוועדה ונציגי משרדי ממשלה שהתלוו אלינו לסיור.

עיקר המשימה שלנו, הוא להבטיח שמפעלים נועזים, אמיצים ונחושים, כמו המפעל הזה, שמביא לכאן כל בוקר מאות עובדים, ימשיכו ויתקיימו גם כשהמציאות הביטחונית קשה. אחת הפעולות הטובות של הממשלה, הייתה המענקים לשימור עובדים בקו הגבול, כאשר המענקים האלה פעלו עד חודש יוני והם בסכנה ביולי. הוועדה נאבקת מול האוצר שהמענקים האלה יישארו כי אנחנו חוששים לזליגה של עובדים.

המיקוד שלנו היום הוא להבטיח את עתיד המענקים לשימור העובדים בתעשייה, כל עוד המצב הביטחוני הולך ומחמיר, אבל זו גם הזדמנות להצדיע לכם, לעובד הפשוט ולעובדת המדהימה מעכו שפגשנו פה, היא כבר 35 שנה כאן, גידלה ילדים ולוחמים שמשרתים היום במילואים, והיא באה לקו הגבול לעבוד, למקום שיש בו כמעט בכל יום אזעקה, מקום שחטף את כל הסוגים של הכטב"מים, טילים ודברים אחרים, ועדיין המקום הזה הוא מפעל חיוני להבטחת הביטחון התזונתי והתפקודי של המדינה.

במובן הזה, כל עובד שמגיע לעבודה כאן, מבחינתנו הוא לוחם וחלוץ. זה שהיו מענקים עד יוני לשימור עובדים בתעשייה והם נפסקים ביולי, זה אירוע לא לגיטימי וזה המיקוד שלנו. אנחנו נשמע כאן מהנהלת המפעל על אתגרי הרוחב.

הבוקר הזה, אני גם רוצה להגיד משהו כללי למדינת ישראל – אנחנו מצדיעים לחיילי צה"ל וללוחמיו, למפקדים, לחיל האוויר, לכוחות הביטחון האחרים, למוסד ולשב"כ ולכל מי שעשה פעולה מדהימה ונועזת של יד ארוכה וזרוע רחוקה שמוכיחה שמדינת ישראל לא תקבל פגיעה באזרחיה.

הפעולה מול החות'ים היא משמעותית ואיכותית, ואנחנו מצדיעים לממשלה ולצבא על איכות הפעולה. אנחנו שואלים רק מה הסיבה שכאשר כטב"ם פוגע בתל-אביב, אנחנו מוכנים לעשות פעולה כזו, אבל אלפי כטב"מים שנפלו פה על יישובי הצפון ועשרות איומים וכטב"מים שהתפוצצו באילת, נמנענו מפעולה. ההימנעות הזו היא חוסר הרתעה וחוסר עקביות במדיניות הממשלתית.

אנחנו מברכים על הפעולה היום, אבל מקווים שהנחישות הזו תהיה לאורך כלל המדינה. דין חניתה ודין שתולה, מרגליות, מטולה, קריית שמונה ואילת, כדין תל-אביב. אין סיבה שיהיה דין אחר במדינה הזו, ואנחנו קוראים לממשלה לאמץ את הקו הזה בכל הפעולות הביטחוניות שלה, רק כך יוכלו להחזיר את תושבי הצפון לביתם.

אנחנו חוזרים לעניינים שלנו לסדר היום – המשבר הכלכלי בצפון שיש בו אי-ודאות, וזה עיקר היום שלנו. ראש המועצה בבקשה, כמה מילים לשם הפתיח.

בוקר טוב ושבוע טוב לכולם. אני חושב שהנוכחות של חברי הוועדה וחבר הכנסת ביטון כאן, גרמה לי לסיפוק גדול הבוקר הזה. העובדה שאתם פה ולא מתעלמים מהצפון, מחזקת אותנו מאוד ונותן לנו רוח גבית.

כאשר עשרה חודשים התושבים לא גרים בבית שלהם ולא יכולים לשוב אליו ומנגד, אנחנו רואים את המבצע הגדול, את ההפצצה הגדולה, כתבתי הבוקר לתושבים, הגאווה הלאומית שלנו חוזרת. פעולה אחת של מדינה, מחזירה את הגאווה.

אני מצפה היום מהממשלה לעשות מידה כנגד מידה. לא יעלה הדעת שמאות כטב"מים נופלים כאן בצפון ועד כה נהרגו למעלה מ-30 אזרחים, ואנחנו עדיין מדשדשים באותו מקום. ביקשנו שנתאחד כולנו, סביב הממשלה וסביב צה"ל, כי הפתרון חייב להיות צבאי כנגד החיזבאללה. מה שיש בדרום, חשוב מאוד, ואת אותם 200 סבבים שהיו בדרום, כבר עברנו. הצדעה מגיעה לתושבי הצפון מכל אזרחי מדינת ישראל. זה ממשיך לתת להם כוח, זה נותן להם שקט.

כתמריץ לתעשייה, המפעל הזה הוא אחד ממפעלי העוגן שלנו וכבר שנים רבות נמצא כאן, מאז קום המדינה, והוא מחזק את היישוב ומייצר עבור כל המדינה. כמו כן, חיזקנו את כל ילדי כיתה א', כמו גם הסטודנטים ברמה הגבוהה ביותר.

ראש העיר, תודה רבה. ראוי שתהיה זו עיר צומחת וחזקה.

נעשה סבב שמות ותפקידים.

שמי אוסאמה ואני מנהל פרויקטים משרד נגב גליל, חוסן לאומי.

שמי אלי גן ואני יושב-ראש התאחדות התעשיינים בצפון וגם תעשיין בעצמי. אני מלווה פה כבר זמן רב את כל התהליך. המפעל שלי נמצא באזור התעשייה אלון תבור. אני מייצר עגורנים לתעשייה הביטחונית.

שמי מירב בן שימול ואני מנכ"לית אשכול רשויות גליל מערבי.

שמי משה דנגור - - -

שמי יפתח לנדאו, ואני מנהל מרכז היתרים לתעשייה, אשכול גליל מערבי.

שוקי אדרעי מנהל הבטיחות של "זוגלובק".

שמי רוני עובדיה, מנהל הביטחון וקב"ט. - - -

שמי יעל רון בן משה, חברת כנסת לשעבר ותושבת האזור.

יעל גם ליוותה אותנו במפעל הזה, יש לנו קשר מיוחד והיא מלווה אתכם.

שמי אמל ואני מנהל הוועדה.

שמי רן אקרמן ואני מנכ"ל זוגלובק. - - -

שמי ישראלי, מנהל מחוז צפון. - - -

שמי אורלי זאבי מהמפעל. - - -

מנכ"ל המפעל בבקשה.

ברוכים הבאים לכולם. כפי שמיכאל סקר, אנחנו באמת מתמודדים פה עם אתגרים רבים מאוד. המפעל עצמו הוא פסיפס של תושבים רבים מהאזור – מכל הדתות, מכל העדות ומכל המינים. אני חושב שיש פה אות ומופת לדרך שבה קהילה שלמה מתנהלת.

מהיום הראשון, ייאמר לזכותם של כל העובדים, כולם הגיעו לעבודה, ואנחנו כחברה מתמרצים את העובדים שמגיעים לפה מעבר לשכר, ואין ספק שגם המענקים שהגיעו מהביטוח לאומי עזרו מאוד. העובדים עם מחויבות גדולה מאוד, והמענקים האלה חשובים מאוד גם לעתיד.

יש קושי הולך וגדל להביא עובדים חדשים, כי מי שנמצא, נמצא ומי שלא נמצא, לא נמצא. כל מי שמגיע לאזור, עובר את המחסום עם האזהרות, אז עובדים אפילו לא מוכנים להגיע לראיונות עבודה, ולכן גם פה אני חושב שצריך לייצר איזשהם מענקים או איזשהם דברים לעובדים חדשים שיגיעו, כמו שמעודדים תעשיות אחרות.

כי אין ספק שהקושי להביא עובדים הולך וגדל. בסך הכול נערכנו, הורדנו דברים למטה, כדי להיות ממוגנים ככל שאפשר.

איך ההשפעה של המענקים על שימור העובדים? שמענו משוב מהשטח, אבל אני רוצה לשמוע גם ממך.

גדולה מאוד. אין ספק שזה טריגר חשוב מאוד לנוכחות שלהם, כי אנשים קמים בבוקר, עוברים את המחסומים וזה לא נעים. אגב, יש פה לא מעט אזעקות, פיצוצים ונפילות. ברגע שהמענקים יורדים, אנחנו רואים שאחוז הנוכחות קטן ויש קושי, בעיקר להביא עובדים חדשים, כי יש מן הסתם איזושהי עזיבה כזו או אחרת, או אנשים שפונו.

שלום לנציג הביטחון, אגף הרכש. אני אומר גם לפיקוד וגם לך, שצריך להעביר את המסר למעלה, כי פעולות הממשלה של המענקים לשימור העובדים לתעשייה זה מפעל חיוני וחייב להישמר. יש כל מיני קולות באוצר שלא צריך את המענקים האלה, אבל אם הם לא ייתנו אותם, אנחנו נאבד פה עובדים במפעל שמשרת את כוחות הביטחון, ולכן אתם צריכים להגיע עם המסר הזה למעלה.

גם מבחינתנו כמפעל, יש לנו המון הוצאות נוספות שנגזרות כתוצאה מהסיטואציה, כמו מיגונים וכדומה. האמת היא שפנינו לא מעט בעזרת ההתאחדות, אבל כרגע מבחינת מענה קיבלנו אפס מיגונים, קירות מגן וכו', כדי לשפר קצת את תחושת הביטחון.

אומרים לנו שאנחנו מפעל פרטי ולא ציבורי, אז מבחינתנו שייקחו את זה אחרי המלחמה, כי אנחנו לא צריכים את זה במפעל, אבל זה חשוב מאוד, בין אם זה ממ"דים נוספים שיפוזרו בשטח ובין אם זה קירות מגן, כי אנשים מסתובבים פה בשטח. בדרך כלל שומעים פיצוץ ואחר כך אזעקה, למי שלא מבין, כך שאין זמן התראה אמיתי.

האם יש מנגנון בתוך המפעל שמגביר את האזעקה?

חד-משמעית. נערכנו מבעוד יום, יש לנו חיבור וכל המפעל מרושת. תוכלו לראות פה את מערכות הכריזה, כך שאם חלילה תהיה אזעקה אתם תשמעו "צבע אדום" בכל המפעל ובכל אזורי הייצור. זו מערכת שהשקענו בה, והיא נמצאת פה ומשרתת אנשים. אנחנו ערוכים פה עם מלאי חירום למקרה של הסלמה וכדומה, אבל זה פחות רלוונטי כרגע. אנחנו צריכים פה באמת סיוע במיגון.

לדעתי היה סיוע. יש מספר מפעלים שהורידו להם מיגוניות. אומנם לא אומרים איפה ומה, אבל כזו קרבה מצדיקה להוריד לפה מיגוניות.

התשובה שקיבלנו היא שמכיוון שזה לא שטח ציבורי, לא מורידים.

היה מצב מיוחד שגם משרד הכלכלה וגם פיקוד העורף הציבו מספר מיגוניות במפעלים צמודי גדר והמקום הזה ראוי לדבר הזה.

בנהלים שלנו יש בעיה להציב מיגונית במפעל פרטי.

עשו את זה, הבעיה הזו נפתרה.

וגם בחקלאות שזה פרטי.

יש מפעלים שקיבלו מיגוניות ויש שטחים פרטיים של חקלאות שקיבלו מיגוניות. בואו נעשה את זה. זה כסף קטן וזה יוצר ביטחון.

אנחנו נעלה את הצורך.

אגב, הצורך נמצא. היו פה החבר'ה מפיקוד העורף, והם מדדו וראו שהצורך הוא ברור מאוד. הם השתדלו מאוד לעזור, אבל אמרו שנהלים פנימיים .

ניסינו לשים פה מיגון מסווה לכיוון צפון, אבל זה לא הלך בגלל הפרשי הגובה בינינו לבין שטח לבנון, אבל בהחלט ניישם את האפשרות להביא לפה מיגוניות, למרות שזה מפעל פרטי.

תודה רבה. תמשיכו את הקו של רן ודברו קצר. יאיר גולדפדר, חדשנות זוגלובק בבקשה.

שלום לכולם, אני מקווה שכולם שומעים אותי. אני רק רוצה להגיד שמאז שהתחילה המלחמה, אנחנו התחלנו פה במפעל קו חדש של ארוחות מוכנות וזה תפס אותנו באמצע כשהיינו בניסיונות, והאנשים הראשונים שקנו את המוצרים שלנו, הם חיילים שהיו במוצבים. הם ממש קיבלו פה מוצרים ישירות מהקו, כדי לטעום. אני גם רוצה להגיד, שמאז שהתחילה המלחמה, חילקנו לחיילים מעל 100,000 ארוחות, שזה באמת מספר יפה ואנחנו ממשיכים משם.

אנחנו שמנו שלוש סדרות של מוצרים – סדרה שקוראים לה "דיינר" שאלה בשרים מוכנים, כדי לעשות סנדוויצ'ים חמים; יש לנו סדרה של תבשילים, כדי שבבית אנשים פשוט יחממו את זה. יכינו אורז, פסטה או נודלס ועם זה יש להם ארוחה מוכנה; ויש לנו גם מגשיות מוכנות, כשכל מגשית כזו זו ארוחה שלמה עם פחמימה, חלבון וכל מה שהם צריכים, וקיבלו כמו שאמרתי כבר 100,000 כאלה.

האתגר, כמו שרן אמר, זה לעבוד פה תחת אש. אנחנו רצים לא מעט למקלט תוך כדי שאנחנו מייצרים, אבל אנחנו עושים את זה באמת מאהבה ומנסים שכולם ייהנו מזה. מי שנשאר בחדר אחר כך, יש מספר מנות לטעום, ואני אשמח מאוד.

תודה רבה, היית מעולה. תגיד לי משהו על החדשנות. מתחיל לרוץ בארץ עכשיו המוצר הזה של בשר מיובש כמו שהתחילו באוסטרליה. מה יש לך להגיד על זה?

עובדים על זה. עד היום לא היה לזה ביקוש, אבל אנחנו מתחילים.

היום זה מתחיל להיות מבוקש. אורלי זאבי, ספרי לנו מה הן בקשותייך מהוועדה, בבקשה.

ברוכים הבאים לישיבה המאולתרת שלנו במקום הכי ממוגן. עשרה חודשים אנחנו במצב בלתי אפשרי ויכולנו לכל האתגרים. ביום הראשון כשהכול התחיל, מצאנו את עצמנו עם עובדים מפונים לירושלים, חומרי הגלם שלנו שהגיעו מהדרום הלכו לטייל בעקבות המצב, לרבות לולים שלמים עד שמצאנו את עצמנו ללא חומרי גלם, ומה שכבר הגיע המחסומים לא נתנו להם להיכנס.

תארו לכם, קבוצה קטנה של הנהלה, שנמצאת כאן אתנו, הולכת לייצר בלי עובדים ובלי חומרי גלם – והנה הצלחנו, אז אנחנו קסם ונס, כמו כל העם שלנו, יכולים לכל האתגרים.

לגבי השאלה מה אתם יכולים לעזור לנו בעת הזאת – רן כבר דיבר לגבי המיגוניות; חבר הכנסת מיכאל ביטון דיבר לעניין מענקי עידוד והוא כבר קיבל שיעורי בית לגביו; הנושא הנוסף זו רשות ההשקעות, שיכולה לסייע רבות, כי היא סייעה בחבל תקומה, וכשיש פרויקטור בדרום על תקומה, פשוט צריך לעשות גזור והעתק של מענקים לעידוד הון, שיכולים לשרת גם את הצפון אבל בלי האילוצים, אלא רק עם תיקוני חקיקה קלים, משום שהצפון לא דומה לדרום.

אנחנו, המשוגעים, הולכים להשקיע עשרות מיליוני שקלים במקום הזה, על כל אתגריו, ומאחר שאנחנו הולכים להשקיע השקעות רציניות, המדינה הציעה מענקים עד 15 מיליון שקלים בתוכנית שנקראת 474 של רשות ההשקעות, שלמעשה אומרת "קנה, ואני אעשה לך מאצ'ינג של שקל מול שקל, רק קודם כל תקנה, תשתקע בקווי העימות ותפתח אותם".

הבעיה היא שקודם צריך שיהרסו לך את המפעל, ורק אז יעזרו – אבל אנחנו רוצים בלי ההרס, כי בצפון מצבנו עד כה סביר. צריך לתקן את זה, שהאילוץ של הרס פיזי לא יהיה, והמענקים כן יגיעו. כי יש כאן אנשים שרוצים להתפתח, יש בעלי בית שרוצים להשקיע פה, לגדול ולצמוח כאן. אנחנו העתיד, נעסיק יותר עובדים והכלכלה תפרח.

מי הם הבעלים של "זוגלובק"?

משפחת זוגלובק ב-100% בעלות.

האם זו חברה שנסחרת בבורסה?

לא. זו חברה פרטית של ציונים שברחו מגרמניה ומצאו את מקומם בנהרייה, בשלומי. כמו שגבי נעמן אמר, אנחנו שותפים של היישוב הזה – בחינוך, אנחנו מצמיחים יחד את החינוך. היישוב יקר לליבנו, האוכלוסייה של העובדים שלנו, שחלקם הגדול מפונה, יקרה ללבנו ואנחנו רוצים להמשיך להיות כאן ולהצליח. תודה.

תודה רבה. אורלי את האישה בשטח כאן בפועל ביום-יום. נמצא אתנו גם ג'ימי מוועד העובדים.

- - -

האם אתה כחבר ועד מעודד אותם להיות חלק?

במשך 37 שנה.

ג'ימי, תודה רבה. ליאור כוכבי, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה לומר תודה רבה לכבוד הוועדה וגם לאמנון תודה על הסיור ועל היום הזה במבט לתעשייה באזור הצפון ביישובי קו העימות. אני אתן לאלי את רשות הדיבור, שייתן את הדגשים, אלי כאן הוא מנהל מרחב צפון.

חברים, אני אעשה את זה קצר ואתן סקירה כללית – מאז שהתחילה המלחמה, אנחנו בהתאחדות התעשיינים מרחב צפון, התמקדנו בעזרה מעשית ממש לתעשיינים עצמם, וזאת על ידי קשר עם פיקוד העורף או לחילופין, עם משרדי ממשלה כאלה ואחרים. עם כל הרצון הטוב של כל המוסדות, אנחנו לא שם, הינה הבחור הנחמד אומר שאין לו מספיק מיגוניות, ולעומת זאת יש הרבה חברות ותעשיות פה באזור הצפוני שמשוועות לעזרה ממשלתית.

אני חושב שעם קצת חשיבה לעומק ועשייה נכונה, אפשר להגיע לכל הפתרונות, כי אנחנו לא מבקשים הרבה, אלא שיהיה לנו ביטחון לעובדים, ביטחון לתעשייה עצמה ולהמשכיות שלה. כי מצד אחד אנחנו נמצאים באיזשהו אירוע ביטחוני; ומצד שני, אנחנו מאבדים את התעשייה ומאבדים את מקורות ההכנסה. אני מניח שגם אם נרצה לאחר מכן לשקם את המצב, הדברים יהיו קשים מאוד, אז זו ההזדמנות.

אלי, אנחנו רואים תופעה של בריחת עסקים וזליגת עסקים דרומה. מה אתה יכול להגיד על התופעה הזו? מה אתם עושים כדי להגיד להם להישאר במקום? מה משרד הכלכלה עושה איתכם בדבר הזה?

אם לומר לך בכנות, לא הרבה. אנחנו משתדלים לעשות המון, אבל אין לנו את היכולת להשפיע על התעשיינים כגוף ראשון, מסיבה פשוטה מאוד – אם יש להם אילוצים ביטחוניים שבעקבות המצב הביטחוני הם נאלצים להעתיק את מקום עבודתם מנקודה X לנקודה Y, נוצר איזשהו כוח של הרגל, או כוח של אינרציה במקום החדש, והחזרה לפה תהיה חזרה קשה מאוד. אנשים מתרגלים למקומות גיאוגרפיים חדשים.

מפעל שעבר מקום, לא נראה לי שיחזור לפה.

זה לא רק מפעל, אני מדבר גם על אנשים. המפעלים הם קריטיים כמובן, אבל לא פחות זה נושא כוח אדם. גם כך יש לנו בעיות של כוח אדם בגזרה הזו וגם כך קשה לנו להשיג עובדים.

האם אין מהלך מאורגן של משרד הכלכלה בנושא הזה?

לא משהו שאפשר להגדיר אותו בצורה חכמה, ואפילו אם אני רוצה לומר, הדברים נעשים בצורה חלמאית. לדוגמה, במידה ועובד החליט שהוא רוצה לחזור למקום העבודה שלו באותו אזור, אבל לא לאותו מפעל כי המפעל נסגר או כל דבר אחר, הוא לא זכאי ולא רשאי לקבל את המענק.

רק לאותו מפעל שהוא נשאר בו?

כן, וזה מגוחך ממש . זה טריגר שמשפיע על חזרה מאסיבית של עובדים.

תודה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי בבקשה.

קודם כל, "זוגלובק" אכן מהווה עוגן תעסוקתי לכל האזור. מגיעים לכאן גם גליל וגם גליל מערבי והם מספקים תעסוקה, ועכשיו אתם במצוקה וצריכים להתחשב ולתת תמריצים גם לכם וגם לעובדים, כדי לא לעצור את הפעילות שלנו כאן. שמעתי גם שאתם עושים פעילות בקהילה ותמיכה בחיילים ואנחנו ננסה לעזור ככל שאפשר. בהצלחה.

תודה טטיאנה. חברי הכנסת לשעבר, בבקשה.

אני מוותרת על זכות הדיבור, אני מעדיפה לשמוע.

יעל, תגידי משהו על הקשר שלך עם המפעל ועם אורלי, אל תהיי עכשיו צנועה הבוקר.

תודה ליושב-ראש הוועדה, למנהל הוועדה, לראש המועצה ולכל המכובדים שנמצאים כאן. באמת המפעל הוא עוגן תעסוקתי משמעותי באזור, ואני מצטרפת לכל הדאגות שעלו כאן מענייני היום, החל ממיגון שאני מקווה שבאמת שמענו פה איזושהי בשורה לפחות לגבי המפעל הנוכחי, דרך נושא כוח אדם והמשאב האנושי שזה כנראה יהיה האתגר הגדול של כל האזור ביום שאחרי, ובאמת הנקודה הבאה שאני חושבת שצריך להתחיל לדבר עליה, זה היום שאחרי.

אני יודעת שזה קשה מאוד היום, אבל אם אנחנו מבינים שמדינת ישראל צריכה גליל ונגב חזקים, אז צריך לעסוק בזה מאתמול, בטח מהיום והלאה – איך התעשייה תיראה פה ביום שאחרי המלחמה – והיום הזה יגיע. אנחנו נעבור את המלחמה הזו, איך אנחנו רוצים שהגבול הזה ייראה? איך אנחנו רוצים שהגבולות האחרים שלנו ייראו?

ודאי שלכלכלה ולתעשייה יש תפקיד משמעותי, תפקיד מפתח – בוודאי ביחד עם גורמי הביטחון. אנחנו לא בדיון פה שעוסק בביטחון, אבל האנשים יחזרו לפה רק כשיהיה ביטחון, אבל צריך לדבר גם על הנושא הכלכלי שהוא משמעותי מאוד. תודה.

מופיד בבקשה.

כבוד היושב-ראש, תודה רבה לך, זו לא פעם ראשונה שלך שאתה עושה עבודת קודש. אנחנו כן מבקשים וממליצים שיהיה חיזוק לתושבי הצפון.

תודה. נציגי הממשלה שרוצים להתייחס, בבקשה. רכש, ספר לנו על הקשר שלך עם המפעל שהתהדק במלחמה, נכון?

משרד הביטחון מעודד ומנסה לתגבר את המפעלים, בדגש על כל אותן תעשיות שנמצאות באזורי עדיפות. יש לנו קשר ישיר עם המפעל, אני גם רוצה להגיד יישר כוח למפעל במצליח להרים פעילות כזו בימים לא קלים.

מירב בבקשה.

ראשית, תודה שהגעתם לאזור שלנו בגליל המערבי. יש חשיבות רבה לכל מה שנאמר פה, הן למענקים והן למיגוניות. אני מצטרפת לדבריה של יעל בנושא היום שאחרי. יושב פה גם גבי נעמן, שהוא יושב-ראש הוועדה אצלנו באשכול גליל מערבי.

לבסוף, גם אני מפונה וגם יפתח שעובד באשכול מפונים ואנחנו רוצים לדעת איך אנחנו מחזירים את העובדים ואת המפונים, נכון שבאמצעות מענקים, אבל כבוד היושב-ראש, אתה עזרת לנו לפתח את מרכז החוסן באשכול והגדלת לנו את התקציבים, ואני חושבת שמי שמגיע לפה כל בוקר, בין אם הוא מפונה ובין אם לא, הוא צריך להיות אמיץ מאוד.

מעבר לזה, אנחנו צריכים לתת להם את המענה ואת התמיכה, לפתח להם את החוסן האישי והקהילתי, כדי לראות שהם לא בורחים לנו כי גליל חזק, ישראל חזקה.

יפה. רועי בבקשה, ספר לנו על עצמך, על הקשר שלך למקום ועל תקופה הזו של המלחמה מבחינתך.

תודה לכולם ותודה על זכות הדיבור. שמי רועי, אני חייל משוחרר, עובד "זוגלובק" לשעבר מגיל 15 והיום אני בן 22. אני גר בנהרייה ממש באזור הצפון, וטוב לראות את כולם שהגיעו לאזור שלנו, לאזור היפה הזה. ב"זוגלובק" עבדתי תקופה, והתעשייה למעשה נהייתה גדולה ויפה מאוד.

המלחמה משפיעה מאוד על התעשייה, ואני מקווה שזה ייגמר בקרוב מאוד, כי אנחנו מדינה חזקה וצריכים להתייחס באמת ליום שאחרי, כי בסופו של דבר אני רואה את עצמי בעתיד גם מוביל דעת קהל שנמצא במקומות האלו. דווקא בגלל שאני מהצפון, זה מה שחשוב לי, הפיתוח הזה כי צריך להשקיע בצפון. אני מקווה שנצליח לנצח את המלחמה הזו.

האם עכשיו אתה עובד במפעל?

עבדתי בחנות, אבל עכשיו אני הולך ללמוד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.

אתה יודע שלא הופכים לחברי כנסת מלימודים באוניברסיטה. אומנם יש לי תואר ראשון, תואר שני ותעודת הוראה, אבל את הכסף אני מקבל מהעשייה לטובת הציבור, אז תעשה כל הזמן למען הציבור. זה שאתה הולך ללמוד, לא פותר אותך מלהתנדב ולעשות. אתה מתוק ממש ואתה בידיים של אורלי, אז נראה לי שאתה תגיע רחוק כי אתה מחובר לאישה רצינית. תודה רבה. אני רוצה לסכם את החלק הזה לפני שנצא לסיור.

הוועדה התרשמה ממש מהנוכחות במפעל שהוא צמוד גדר וצמוד גבול, וחטף עשרות אם לא מאות אזעקות ועשרות נפילות של כל הסוגים – כטב"מים, פצצות, טילים וכו', ועדיין הלב הפועם של המפעל הזה מתקיים יום-יום בזכות עובדים מסורים שחלקם 30 ו-40 שנה כאן והמקום הזה חשוב להם כמו בית, יחד עם הנהלה שמבינה את זה ומחבקת את העובדים ויחד עם מדינה שהבינה שהיא צריכה לתמרץ ולשמר עובדים בתעשייה.

כרגע יש עננה גדולה על המענקים האלה ביולי, ואנחנו לא מתכוונים לוותר. אנחנו שמענו פה עד כמה המענקים האלה חשובים בשימור העובדים, לרבות תחושת ההתייחסות אליהם שהמדינה לא שכחה אותם, והתמריץ הזה לבוא ולהתמיד בעבודה בסביבה קשה כל כך, במיוחד כשהמפעל הזה חיוני למדינה.

הוועדה פונה לפיקוד העורף ולמשרד הביטחון, לבחון באופן מיידי הנחה של מספר מיגוניות כדי להגביר פה את תחושת הביטחון ואת אפשרויות המיגון של המפעל הזה ושל כל המפעלים צמודי הגדר.

הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון, מפיקוד העורף ומצה"ל להעביר מסר למשרד האוצר, שעוסק בשני מרכיבים – אחד, אל תפסיקו את המענקים לעובדים, כי זה מאפשר את השגרה וההתמדה של מפעל חיוני, והוא חיוני לביטחון ישראל, המפעל הזה. ולכן, אתם, כמי שזקוקים למפעל חיוני, צריכים להגיד הכול בחוות דעת במכתב פשוט של אלוף פיקוד העורף ושל שר הביטחון אל שר האוצר – תמשיכו לתת את המענקים לשימור העובדים בקו הגבול. הדבר הזה חשוב לנו, במיוחד עם כל ריבוי המפעלים שיש להם נחיצות ומעמד מיוחד כמפעל שתומך במאמץ הביטחוני.

הדבר השני, הוא להחיל על המפעל הזה כללים אחרים בתחום הייצוא. אמנם הוא לא מייצא, אבל ביטחון תזונתי הוא בראש ובראשונה פנימה הביתה, וביטחון תזונתי, זה ביטחון למדינה. אנחנו רואים מה חרמות והתקפות של אוניות ומה קשיים בייבוא שמתרחשים בזמן מלחמה, כמו גם שדות שנפגעים וכו'. מזון טרי לא יגיע למדינה באוניות. חיי המדף של מזון טרי קצרים והוא חייב להיות מיוצר בארץ, ולכן מפעלים כאלה חייבים לקבל מענקי השקעות ללא התניית ייבוא. יש להחריג את המפעלים הללו עם הפרמטר של קו העימות.

אני מבקש לגבי שני הדברים האלה, שיתוף פעולה שלכם ולדווח לוועדה בתוך שלושה שבועות, שאכן יצאו מכתבים כאלה ופעלתם בנושא.

אני רוצה לציין לשבח את הקשר המתרחב בין משרד הביטחון למפעל הזה, את הרחבת הרכש, דבר שנותן יציבות ומאזן כספי טוב במלחמה. ראינו את זה במספר מפעלים כשמשרד הביטחון הגדיל את הרכש ולמעשה הבטיח את העתיד שלהם בתקופת מלחמה – זו מגמה נכונה ותשמרו עליה.

אנחנו מבקשים ממשרד הכלכלה, מרשות החדשנות וממרכז ההשקעות להגיע לכאן, להשקיע במפעל הזה ולפתור את נושא החיוב להרס התשתית הקודמת כתנאי לקבלת מענקים. יש להשקיע, כמו פינוי-בינוי-פינוי, אז יש גם בינוי-פינוי-בינוי. קודם נבנה ואז נשבור. אנחנו נשלח מכתב למשרד הכלכלה על המפעל הזה כמקרה לדוגמה בסוגיית ההשקעות, ושיבחנו את הסוגיה הזו. אמל, תלמד אותה מאורלי ותוציא את המכתב הזה על דעתה.

אני רוצה להודות לך רן, לאורלי, לג'ימי, לעובדים ולכל מי שכאן על קבלת הפנים החמה והלב הפתוח, וכן על הידיעה שיש ציונות במדינה והיא בראש ובראשונה אצל הלוחמים והלוחמות שלנו, אבל אצל כל אחד שנאחז בקו הגבול, מקיים חיים, יוצר מקומות עבודה ושומר על רציפות תפקודית זה המשק – הדבר הזה זו ציונות ופה אנחנו מצדיעים לכם.

הוועדה שלנו לא עוצרת, והיא תעקוב אחר ההחלטות האלו, אחר הנושא שדיברנו עליו רבות – שימור המענקים לעידוד תעשייה, ואנחנו גם נעדכן אתכם ונהיה הקשר שלכם לשרים ולכנסת בכל דבר שתחפצו. נצא כעת לסיור ביחד אתכם. תודה רבה לכולם.

רגע לפני שנתפזר. שבוע הבא ביום שלישי, אנחנו מקיימים דיון בעכו במסגרת הכנס גם על מפעלים, גם על מסעדנים וגם על תעשייה – אז כולם מוזמנים.


(הישיבה נפסקה בשעה 11:30 ונתחדשה בשעה 12:00.)

המצב בצפון שביר מאוד, ואנחנו כאן במפעל קריטי מאוד. אני לא רוצה חלילה שבמקום אחר יקבלו, אבל המקום הזה לא טווח ולכן חשוב לי שכל מי שמסכם פה את העניין לא יתייחס לביקור במקום עצמו וכו'.

בלי שם מקום ובלי שם של מפעל

אם אתה מבקש חיסוי, אז נא לא לכתוב את זה בפרוטוקול בבקשה.

ראשית תודה רבה שהגעתם ותודה רבה על הנכונות שלכם. רואים פה את כנות הכוונות והנכונות בעיניים שלכם, לבוא לעזור ולסייע. ברוכים הבאים. אנחנו נמצאים פה בצפון במפעל גדול מאוד של 800 עובדים כחלק מתאגיד בינלאומי. המפעל הזה קיים פה מעל 40 שנה והוא מייצר בעיקר בתחום הרפואי וגם לא בתחום הרפואי. אנחנו מעסיקים פה 800 עובדים מהמקום ועוד עשרות קבלנים עם עשרות רבות של עובדים.

מאז 7 באוקטובר נקלענו למציאות של אי-ודאות מדאיגה. מרבית הייצור שלנו יוצא מישראל. דמיינו 99% מהייצור יוצא מישראל, ומה אתם הייתם עושים, אם היה לכם איזשהו ספק שנמצא באוקראינה במלחמה מתמשכת – איך אתם הייתם מנהלים את הסיכונים מולו?

אנחנו פועלים פה במוכנות ללא לאות מ-7 באוקטובר, מנסים לייצר בצורה אינטנסיבית ולקדם ייצור ללקוחות, כדי להוריד מהם את החשש. אנחנו מצליחים לייצר להם מלאי ביטחון לשבועות, לחלקם זה מצליח אבל לחלקם זה קשה מאוד לעשות את זה. חשוב להגיד שיש פה מוצרים שאנחנו מייצרים, שהם מוצרים רפואיים שהם מצילי חיים ומשפרי איכות חיים בצורה משמעותית לחברות מובילות מאוד בעולם, החל מג'ונסון & ג'ונסון, HP, מדטרוניק וכו'.

חלק מהמוצרים, הם מוצרים בפרוצדורות של חצי מנתח השוק העולמי, אם זה לטיפול בצנתורים, הפרעות קצב ודברים כאלה. דמיינו לעצמכם מה המשמעות של שיבוש שהיה קורה פה, אם היה שיבוש חריג בתחילת המלחמה או עכשיו, ברמה העולמית, לא רק ברמה הישראלית. להיות יצרן ותעשייה בצפון בימים כאלה, כשלקוחות הקצה הם רק בחוץ לארץ, זה מטריד מאוד ומדיר שינה מעינינו.

אני מניח שגם חלקכם כמו האנשים ששמים מקל בממ"ד, כי חוששים מהטראומה שקרתה לתושבי העוטף. גם פה כמפעל שיש בו מאות עובדים והוא מספר קילומטרים מהגבול, יש חששות מכל מיני דברים, מהאיומים של השכנים, מאיומים שמדברים על נושא אספקת חשמל, או שחלילה תהיה פה החרפה באזור. אנחנו לא בקו הראשון אלא קצת אחרי, אבל אם תהיה החרפה, איך יגיעו עובדים?

החשש שלנו הוא איך לייצר את מה שצריכים, כי משתמשי הקצה שלנו הם אנשים חולים ואנשים במצב קשה מאוד, שהמוצר מאפשר להציל את החיים שלהם. כל הדברים האלה מדירים שינה מעינינו ואנחנו עושים כל דבר פה במפעל בידיים שלנו ובאמצעים שלנו, כדי לתת מענה.

את המפעל עצמו שיושב פה על עשרות דונמים, אנחנו פועלים למגן כמו מוצב. אני לא יודע מה יקרה אם, חלילה, ישנן מנהרות שמגיעות מצפון ובמקרה הצורך כשנתקשר לצבא או למשטרה, אולי הם יהיו עסוקים באירועים אחרים, ואני אצטרך להגן על עצמי.

עלו מספר דברים, ואני מניח שיש גם מפעלים וחברות אחרות שהיו רוצים שיהיה להם מענה. לגבי מענה טקטי בסיסי, היו לנו מחסומים פשוטים, סגרנו שערים, עיבינו את הגדרות, הוספנו קירות הדף על אזורים רגישים כמו חדרי שרתים, אזורים מסוימים במעברים בין קירות גבס, שחס וחלילה, אם יהיו פה רסיסים זה יפגע בהם. אם היה אפשר גם בתשלום, אנחנו מחפשים את האנשים האלה שיהיו לנו יועצי מיגון. אמנם הייתי בצבא כמו שכולנו שירתנו אפילו כקצינים, אבל עדיין אנחנו לא מבינים בזה כמו שמומחים מבינים. נשמח לקבל יותר אפשרות ועצות למיגון. - - -

בהיבטים האלה של המיגון, חשוב לי להבין איפה להיזהר.

אתה לא צריך לשלם ליועץ, כי פיקוד העורף יביא לך איש מילואים שיהיה צמוד אליך. זה דבר שאתה יכול לקבל אותו מיידית. יש קציני מילואים וקציני פיקוד העורף לנפה הזו. הוא יצמיד לך איש שיתעסק במיגון. יש לך גם אנשים שפרשו מענף המיגון.

נושא שני – כפי שהראיתי למיכאל, שמנו גנרטור משמעותי מאוד, ואחרי כן עוד, כדי שתהיה לנו עצמאות אנרגטית לשלושה-ארבעה ימים, למקרה שתהיה חלילה בעיה משמעותית מאוד. הייתי רוצה לדעת שאתם והרגולטור, תהיה לכם איזושהי עדיפות למפעלים חיוניים בניתוב חשמל במקרה הצורך.

עד שכולם יבואו, אני אספר לך שלפני 20 שנה, אני מכיר את העניין כיושב-ראש המועצה האזורית שער הנגב, ובאזור שדרות וניר עם יש גם פארק תעשייה ספירים וגם בקיבוץ ניר-עם רצו להתרחב ולקלוט אנשים. אנשים רצו מיד לרוץ לתקשורת ולהגיד שזה איום ונורא. אנשי הפארק שאלו אם הם באו לעשות עסקים או לפרסם את עצמם בטלוויזיה, והחבר'ה שעסקו בשיווק המגרשים בניר-עם שאלו אם הם רוצים להביא אנשים או לספר כמה קשה להם. אז אני מבין לגמרי את העניין, בשקט מתחת לרדאר ומולנו.

הבקשה שלי אליכם, היא שאם תהיה חלילה החרפה במצב החירום, נוכל להביא אנשים עובדים מכרמיאל עד הקריות, נבקש לסייע לנו בניוד של העובדים. אומנם יש לנו מערך הסעות וכו', אבל אם נצטרך אישורי מעבר ודברים כאלה לאזורים שהם יהיו מוגדרים כבעייתיים, אז יהיה את הסיפור הזה.

גם צריך להבין, ואני אגיד את זה חצי ברמיזה, שבאזור הזה עובדים בלילה, אז כשלוקחים בחשבון באלגוריתם למגן מלמעלה, צריך לקחת בחשבון פארקי תעשייה, ולא רק אזורי מגורים כי גם בפארק תעשייה יכולים להיות פה הרבה עובדים מסביב לשעון.

אם אתם יושבים בשטח מוניציפאלי של "יישוב", אז יכול להיות שאפשר לייצר פה כיתת כוננות על בסיס תושבים של "יישוב".

השאלה אם זה מסתדר עם כל אזורי התעשייה.

אני אגיד משהו לגבי כיתת הכוננות – אני פניתי לשר בן גביר, שהפנה אותי לעוזר שלו, שהפנה אותי למי שאמון על כל כיתות הכוננות בארץ מטעם המשטרה והערכת המבצעים של המשטרה, והם מסרבים לאפשר כיתות כוננות למפעלים. הדבר היחידי שהם ניתבו אותי אליו, זה "מפעל ראוי", שזו בירוקרטיה נוראית, ארוכה ומחייבת מאוד, ופחות לזה התכוון המשורר. מפעל ראוי זה מכאן ואילך התעסקות ברמה הבירוקרטית בניירת וכו'. אנחנו רק רוצים כיתת כוננות ואנחנו נכשיר אותם.

אחת הדרכים לנצח את הבירוקרטיה הזו, זה מתוך ההקצאה שיש לו, אם נניח מקצים לו 50 חברי כיתות כוננות בעיר הזו, ששה או שמונה יהיו בני המקום שעובדים פה. ואז מה שנשאר הוא שכשהם פה, תהיה להם כספת לשים את הנשק. חבר כיתת כוננות של עיר יכול להימצא בכל מרחב, כולל מקום עבודתו עם הנשק שלו. זה לא יוגדר ככיתת כוננות של המפעל.

מה שמיכאל אומר הוא שבשלב ראשון זה יהיה חלקי אבל מיידי.

למרות הבעיה, וגם את זה העליתי את זה, שהם לא יודעים להתחייב שאותה קבוצה שתהיה בתוך המפעל, כשיש אירוע חירום בעיר הם יפנו אליהם, מה שמשאיר אותי ללא מענה.

תקשיבי, אין לדבר סוף.

אם יש לך אירוע פה, הם עובדים פה והם יוכלו לתת את המענה.

זה הכיוון. כיתות הכוננות כאן הן על בסיס משטרה, ולא על בסיס צבא.

יש גם צבאי ב"יישוב", ולכן שאלתי אם יש כאן נציג של העירייה.

שני דברים נוספים שחשוב לי להפנות בעיקר לצבא – היינו רוצים לקבל הנחיות ברורות, אם אנחנו עובדים בשעות הלילה או באירוע חירום, האם צריך להיות פה נוהל של ההפעלה? אנחנו קמפוס ענק, כמו מרכז BIG. האם הכול צריך להיות פה מוחשך ולעבוד בצורה כזו?

הנושא השני והאחרון הוא במקרים של בעיות אקוטיות, למי אנחנו יכולים לפנות? אני מניח שברגע שיהיה אירוע משמעותי, יהיה בלגן גדול. איך אפשר לקצר את התהליכים? אולי להרים טלפון, לשלוח ואטסאפ למישהו כשיש בעיה קריטית. איך אפשר לעזור לנו מייד? במקום להתקשר למוקד.

איש קשר מיידי. נתחיל עם פיקוד העורף. ראש העיר, אתה תשמע את הנושאים שעלו וגם תוסיף את ההיערכות שלך כעירייה לחירום.

אני רק מבקש שלא יתייגו את נושא "היישוב" כאן ואת המפעל שלא נקבל יירוטים.

שלום לכולם, אני אתייחס לנקודות שעלו כאן.

משה, דבר ראשון, הוא צריך להדק את הקשר אתכם, צריכה להיות פגישת עבודה של אנשי פיקוד העורף, של היקל"ר ושל הקב"ט – פגישת עבודה מבצעית שתקיימו פה, כי חלק מהנושאים שהוא העלה, והוא מבין הדברים שהוא כתב, אלה לא דברים שאמורים להיות בפורום כזה, אלא בפורום מקצועי קטן. תדאג שקב"ט, היקל"ר, אתה ואנשיך תהיו נוכחים כולכם, כמו גם איש מילואים פנוי שיוכל להיות יועץ המיגון שלו. תקיימו פגישת עבודה מבצעית.

100%. ראשית, דברים שעולים גם במפעל הקודם וגם פה, רלוונטיים לא רק למפעל פה באופן ספציפי אלא למפעלים נוספים. נבדוק איך אנחנו מעתיקים את ההליכים שאנחנו מדברים עליהם במפעלים ספציפיים למקומות נוספים. נקבע מבחינתי כבר מחר סיור במפעל, ונראה איך נוכל לסייע בעניין.

בנושא של הגעת עובדים בזמן חירום, זו תהיה הערכת מצב. אנחנו מעריכים שבימים הראשונים לא תהיה הגעת עובדים כי המטח קרוב לגבול, ואני מעריך שתוך סדר גודל של 72 שעות, נאפשר הגעת עובדים בחירום.

קיבלנו את ההערה לגבי ההגנה האווירית לעובדים בלילה. בנושא הנשקייה במפעל בכיתת כוננות, בעיר שאנחנו מדברים עליה יש כ-50 חברי כיתת כוננות, שזה ממש מערך שלא ראיתי בערים אחרות פה באזור. אנחנו נפנה את כיתת הכוננות, וראש העיר עכשיו שומע אותנו, לטובת ההגנה לאזור התעשייה ובתוך זה למפעל. אם יש דברים לוגיסטיים כמו נשקייה או כספת שאנחנו גם נוכל לסייע, אנחנו נסייע.

האם יהיה אפשר לגייס מעובדי המפעל תושבי העיר, מספר חברי כיתת כוננות, שבמהלך היום יגיעו לכאן, הנשק יישמר בכספת ואז גם למפעל תהיה התגובה הראשונית שלו?

יש פה בעיה של תקנים.

חבר כיתת הכוננות הזה שאני מתכוון אליו, בא לעבודה, הוא לא מילואים ולא כיתת כוננות. תבחן את זה.

אוקיי. לגבי כתובת בחירום, אני מקבל את ההערה ואני אתן לך את הטלפון האישי שלי, ותוכל להתקשר אם תהיה לך בעיה, המפקדה שלי נמצאת בנהריה.

משה, מה שיפתור הכול, זו פגישת עבודה עם הפונקציות. הוא מנומס ורציני אבל הוא גם יסודי. הוא כבר פעל ולא חיכה לנו. הוא מיגן והביא גנרטור לעצמאות אנרגטית ושם קצת מיגון, אז קדימה בואו נשלים את מה שהוא צריך.

ראש העיר ברוך הבא. ספר לנו קצת מה קורה בעיר באופן כללי ובחירום וגם איך אפשר לתת מענה לדברים שעלו פה.

קודם כל, אני שמח שאתם פה. אנחנו בשגרת חירום כבר הרבה מאוד זמן, נמצאים בתהליך מלחמה כבר הרבה מאוד חודשים. בסוף, יש הרבה מאוד דברים טובים ויש הרבה מאוד דברים שצריך לשפר ולצמצם פערים. אנחנו נמצאים בתקופה משמעותית מאוד, שבה אנחנו צריכים לצמצם את הפערים האלה.

כמו שציינו כאן קודם, יש לנו כיתת כוננות משמעותית מאוד, והמטרה היא באמת שתקבל את כל האמצעים. אנחנו כרשות גם מסייעים בכיתת כוננות, על מנת שיהיה להם את כל מה שהם צריכים ואנחנו לא משופים על זה, אבל זה חשוב לנו כעיר ואנחנו רוצים להיות מוכנים.

מעבר לזה, בהבנה ובתפיסה ביום פקודה, אנחנו נצטרך לדעת להסתדר לבד, וכתפיסה כזו הנחיתי להכין את כל מה שצריך כדי שנוכל לתת מענה מיידי, לפחות בימים הראשונים, לתושבים, למפעלים ולכל מי שנמצא במרחב.

בימים אלה אנחנו כל הזמן מצמצמים פערים, מקבלים תקציבים וזה לא מספיק כי תמיד אפשר טוב יותר, תמיד אפשר לשפר ולהביא תקציבים נוספים. אנחנו עושים כל מה שאפשר, אפילו ברמה של שתייה ושל אוכל. אנחנו נכנסים ממש לרזולוציות גבוהות מאוד, כדי להיות מוכנים. במקביל, אנחנו גם פועלים בשוטף ומשתדלים במצב הקיים להתמודד עם החוסן הקהילתי, שזה תחום לא פחות חשוב.

אתה למעשה נבחרת לתוך המלחמה. מתי נכנסת רשמית לתפקיד?

נכנסתי ב-19 במרץ, ואני לוקח את זה באהבה גדולה ובלי הנחות, עושה את מה שצריך.

דע לך שעירייה וראש עיר, זה הזמן שלהם להיות פרואקטיביים. הציבור מוקיר מאוד את המענה המקומי בסוגיות של חירום. בסוף, יש לו את הנייד שלך ולא את הנייד של שר הביטחון, וכשאתה נוסך ביטחון, נוכח, יוצר פתרונות ממה שיש, כמו גם חוסן קהילתי וחוסן נפשי אצל אנשים, זה דבר דרמטי.

מעבר לזה, אני יכול להגיד לך שאני כבר חושב קדימה. לא רק פותר את הבעיות הנקודתיות, אלא חושב גם על העתיד שלנו. יש פה תושבים רבים מאוד שעוזבים את האזור בגלל המצב שאנחנו נמצאים בו, ולכן אם אתה לא תייצר את העתיד ולא תחשוב על העתיד, ביום שאחרי יהיו לך פחות תושבים ופחות שירות לתת.

בוודאי, כולם זוכרים את 2006 ויודעים בדיוק מה היה פה אז. עכשיו אנחנו בסרט אחר, ולכן צריך לדעת לשפות ולסייע כמה שיותר היום, ולא קדימה. זה משמעותי מאוד.

לבקשה קונקרטית, אפשר לצרף פה את הקב"ט ואת מפקד כיתת הכוננות בני העיר לפגישה כאן? כאלה שעובדים פה או שמצטרפים אל הכיתה, לא דורשים מילואים אבל נוכחים פה בימי עבודה כי זה נוסך המון ביטחון.

כן, בוודאי. את רוב הדברים ניתן לפתור בשיחה.

אתה עוד לא סיימת שנה וכבר הבנת. ראש עיר זה שותפויות ויזמות. תודה רבה לראש העיר.

אנחנו בכלל עוד לא ראינו את המפעל ואת הייצור, אבל מספיק לראות את המרחבים האלה, שיש בהם העסקה מכבדת, גם בחדר האוכל וגם במקום הזה, הכול אסתטי ומזמין. זו זכות גדולה שלכם, שיש עוגן כלכלי, והאינטרס הוא להעצים את המקום הזה ולשמור עליו. גם ראש העיר החדש מביא רוח חדשה.

וכן לייצר עוגנים נוספים, כדי שהצפון יהיה חזק.

כן, בבקשה.

ההבדל של המפעל הזה ממפעלים אחרים, הוא הובלה של נשים פה. 40% מאוכלוסיית המפעל אלו נשים שמנהלות. מי שנמצאת משמאלי, זו גברת אורנה שטנצלר, שזכתה בשבוע שעבר בפרס מפעל חיים על מצוינות בתעשייה.

שלום לכולם, אני משנה למנכ"ל אסף. אני מובילה פה את כל התפעול במפעל. יש לנו פה למעשה שתי וערב של מפעל בתוך מפעל, יש לנו גם מפעל מתכת וגם מפעל ייצור כרטיסים ולא מעט הרכבות. בהקשר שלי, ממה שאולי אני אצטרך עזרה כי הייתי צריכה עזרה בזה בעבר כשהכול התחיל, זה האנשים.

החוסן שלנו הם האנשים, וזו הסיבה שבגללה הלקוחות מגיעים אלינו, כי אנחנו נותנים להם ביטחון שאנחנו יודעים לנהל את הדברים ולתת להם את מה שהם צריכים. כשהכול התחיל, היו פה הרבה מאוד אנשים מגויסים ואנחנו פרגנו גם למשפחות של המגויסים וגם למגויסים, אבל דובר על עובד אחד ספציפי שהיה לו ידע לאותה נקודת זמן ולא הצלחנו למצוא לזה תחליף ולא היה עם מי לדבר.

לדעתי משה עכשיו יהיה איש הקשר שלכם.

היו פה עשרות של אנשים מגויסים וידענו להתמודד עם זה, אבל לפעמים ברגע ספציפי צריך מישהו, והיה לנו מעט תסכול, כי הוא אמר שהוא יכול לבוא כי הוא לא באמת עושה משהו, אז אנחנו פה נצטרך עזרה לפעמים לגבי אנשים מסוימים, להיות גמישים איתם, אולי לבוא מספר שעות לעבודה במקום לשחרר לגמרי – זה משהו שיעזור מאוד.

יפה. זו הרוח הנכונה. יש נוהל כזה של מצב מיוחד ויש רצון טוב, במיוחד כשאת מבינה שהוא קופץ וחוזר בהתאם לאילוצים.

בואי. אם הנושא עדיין מוצף, יכולים לפנות.

אז יש עכשיו למי לפנות וזה מצוין. אני מקווה שזה יעזור.

רציתי גם לספר על שלומית, שמזיזה פה את כל המפעל. שלומית עסוקה פה בבינוי ובפיתוח של הארגון בצורה משמעותית. כל מה שאתם רואים פה, אם היה פה איזשהו מבנה שכוח ואמרנו שאנחנו רוצים שם חדר הדרכה, אחרי חודשיים זה קרה. בקווי ייצור אנחנו מקבלים הזמנות, צריכים עוד קווים, שוכרים פה כל שטח באזור התעשייה וחסר פה מקום – שלומית מובילה את זה ביד רמה. יש לנו הרבה צרות טובות, אבל עדיין הן צרות.

אורנה, מפעל בתוך מפעל.

שמי שלומית, אני מנהלת התשתיות וגם הקב"טית של המפעל. אגיד מילה טובה בהקשר של מחלקת הכוננות כאן באזור שלנו. החברים איכותיים מאוד, עשינו פה תרגיל משותף וכבשנו את המפעל. יש לנו פה צוות חירום שאמור לתת את המענה כסוג של חלופה לכיתת כוננות, אמנם הם לא חמושים, אבל הם יודעים לתת את המענה בכל מה שקשור לצוותים רפואיים, צוותי כיבוי, סריקה וסגירה של השערים במפעל ואנחנו בשת"פ מלא.

חשוב לנו שהם יכירו אותנו מבפנים, כדי שברגע אמת אם יהיה חלילה אירוע, הם ידעו לאן להגיע. גם צוותים של פיקוד העורף כבר היו כאן, פחות נכנסו לליבה של כל מה שקשור למיגון, אבל סייעו לנו בכל מה שקשור בהכי מוגן שיש, כי יש פה מבנים ישנים. פרק הזמן פה הוא מיידי, ואין לנו כל כך זמן לרוץ למקלטים. הם נתנו את המענה ונעלמו. הם היו מילואימניקים, עשו את הסיור, אחלה חבר'ה, אבל התחלפו.

יש יקל"ר מגויס ואלה אנשים שנמצאים עכשיו באופן קבוע. חברי הכנסת, נא התייחסויות קצרות. טטיאנה בבקשה.

תודה רבה לכם על ההזמנה. כבוד לנו להיות אצלכם כאן. ראיתי בחדר האוכל הרבה תושבים מהעיר שלי. אתם עושים עבודה נהדרת, בזה שאתם מאפשרים כל מיני סוגים של ייצור, ואני אשמח להמשיך בסיור כדי להכיר אתכם טוב יותר, זו הפעם הראשונה שלי פה במפעל שלכם.

אתם באמת צריכים תמיכה, ואם יהיה שיתוף פעולה עם הרשות המקומית ועם פיקוד העורף, כדי להבטיח לכם את המשך הייצור ללא הפסקה, כדי שלא תפסידו. אומנם מפסידים בכל זאת בעת חירום, אבל כדי שלא תפסידו ותמשיכו לפעול בכל התנאים. אין יודע מה עומד בפנינו, איזו תקופה ואיזו הסלמה. אני מקווה שתמשיכו לעבור את זה ואנחנו לרשותכם.

שוסטר הבקשה.

כפי שדיברנו, אנחנו מחויבים לכם. אני מעמיד לרשותכם את הניסיון שלי גם כראש רשות וגם כראש מועצה האזורית שער הנגב כ-16 שנים. מה שאתם פוגשים מוכר לי, ואני אשמח לסייע.

חברי הכנסת לשעבר.

מיכאל, שוב תודה על כל הסיור כאן בצפון. המקום כאן הוא מרכז החיים של האזור. אני מהאזור, ויש פה עובדים מכל האזור, גם מחורפיש וגם מהיישובים בסביבה, כמו שאר המפונים כאן. אזור התעשייה עצמו מהווה מקור פרנסה לאנשים רבים מאוד, וחשוב מאוד שהמקומות האלה והמפעלים האלה יהיו חזקים וימשיכו לחיות.

אנחנו גם לרשותכם, כמו שאלון אמר, גם כקצין בצבא, גם כראש רשות וגם כחבר כנסת, כל סיוע שאתם רוצים אנחנו לרשותכם. בנושא ביטחון, דיברתם נכון וזה בסדר גמור. צריך לזכור שמאפייני התרחישים שונים באזור התעשייה, ולכן צריך להתאים מענה לתרחישים שבתוך התעשייה, שזה בשונה ממה שקורה בתוך עיר. לדעתי, צריך להיות כוח משימתי מיוחד לאזורי התעשייה. דיברתי עם ראש המועצה על הנושא הזה, כדי שבאמת ידעו לתת מענה לתרחישי האיום שראויים לאזור התעשייה ולא רק למרכז העיר.

תודה, כן.

תודה רבה שוב ליושב-ראש הוועדה, לוועדה, לראש העיר בהצלחה רבה בתפקיד ולמארחים. מעבר לעניינים המלחמתיים של היום שמעסיקים אתכם מאוד, אשים דגש קצת יותר ליום שאחרי ולניסיון שלכם להיכנס לשווקים חדשים, בייחוד בתחום הביטחוני, ואולי נוכל לשמוע מזה משהו ממשרד הביטחון או מאיגוד התעשיינים אם יש איזושהי חשיבה איך מפתחים את התעשיות שמעוניינות להיכנס לתחום הזה, בוודאי בקווי העימות, שלא יחזרו מעצמם להיות מה שהם היו ב-6 באוקטובר והמדינה חייבת להיות פה עם התעשייה.

משרדי ממשלה, או התאחדות התעשיינים, מי שרוצה להשלים.

שמי אלי גן, אני יושב-ראש המרחב הציבורי של התאחדות התעשיינים ואני גם תעשיין בעצמי. ההתמודדות שלנו היא התמודדות משותפת, למרות שהיו פה נציגים מהממשלה ושרים, אני מכבד את ההגעה שלהם, אבל מנגד לגבי משרד הכלכלה וכל מה שקשור לסיוע לתעשייה, חשנו בזמן האחרון בצורך ללחוץ כמה שיותר, כדי לקבל כמה שיותר דחיפה אמיתית, כדי שהתעשייה תישאר בארץ ולא תברח.

הניסיון הזה להפריח ולשפר את התעשייה פה הוא אינטרס משותף, גם שלנו התעשיינים והתאחדות התעשיינים כמובן, אבל כרגע יש לנו התנגדויות מתוך הממשל ככלל.

תודה אלי. כן.

שמי אלון חורש ממשרד הביטחון במחלקה לרכש לוגיסטי. אני פחות עוסק בנושא הטכנולוגי, אבל אם אני צריך מוצר מוגמר שיכול להימכר למשרד הביטחון, זה מצוין לדבר. לפי מה שאמרת, אני מעריך שהוא חלק ממערכת. אני מבין שאתה כבר מחובר לתעשיות, אבל אם אתה צריך עזרה, נשמח לסייע, אבל צריך להבין בדיוק במה העניין.

פגישת עבודה איתך ועם האנשים הטכנולוגיים. כן בבקשה.

כל מי שנמצא פה וכל הקווים שעלו פה, צריך להקריא אותם החוצה. אנחנו היום בקו של אפס תשע בצפון. יש פה תעשייה משגשגת וגדולה, ומבחינת התעסוקה עצמה 19% עוסקים בתעשייה באזור הצפון כשבכל הענף זה 10%. אז חשוב להגיד שהתפקיד של התעשייה פה לתושבים וגם לאזור הצפון. כל מה שנעשה פה, חשוב לתת לנו מענה.

דבר שני, יש בהתאחדות גם כונן שעובד 24 שעות ונותן מענה לכל דבר שיש. אנחנו נמצאים בקשר גם עם הצבא, עם אנשי ממשל וגם עם המועצות. חשוב להוציא את זה החוצה ולכל מי שצריך לקבל מענה בלילה, בבוקר, בשבתות ובחגים.

יפה. תודה רבה. כעת נסכם.

כשבאים למקום במלחמה, אתה מצפה לשמוע סדרת תלונות, אבל לא אחד כמו אסף שבא סדור עם שיעורי בית, לא רק שהוא לא פותח בתלונות, גם אין לו דרישות של כסף. הוא אומר שכסף הוא יודע לעשות, תעשייה הוא יודע לעשות, אבל הוא מבקש מכם את מה שהוא לא מבין בו, ואלו סוגיות של ביטחון.

אסף, לך אני אומר וכן לצוות שלך, כולל אורנה ושלומית, תודה רבה. העובדה שלמדת שכדאי שנשים ינהלו אותך, מזכירה לי שאני הייתי ראש עיר עם שתי סגניות, מנכ"לית עירייה ועם מספר מנהלות אגפים, ותאמין לי שזה היה מצוין. יש לי עכשיו ארבעה עובדים בכנסת כאשר שלוש נשים נמצאות פה ואחד במילואים תשעה חודשים. אז הבנת מצוין, ולא רק ששילוב נשים נכון, אלא בהובלה ובמנהיגות.

לגבי סוגיית המחשבות לעתיד, אסף, זרעת פה איזשהו חזון של מפעל בינלאומי שרוצה להתרחב ולהשקיע. יש לך ראש עיר חדש עם אזור תעשייה חדש. מדובר בשטחים מסובסדים בפטור ממכרז, אז דונם לא אמור לעלות הרבה כסף כי הוא מסובסד וזה ניתן אפילו לא בהגרלה, אלא לפי הצעה. אני מכרתי כך מאות דונם בירוחם, כדי לשים יד על תשתית ועל אדמה.

הכניסה לעולם הביטחוני, בוודאי שיש בה הזדמנות כי כלל העולם הוא באיזושהי מציאות ביטחונית שמגדילה את ההוצאות הממשלתיות על ביטחון. אפילו מדינה כמו גרמניה הכריזה על עשרות מיליארדים של דולרים בבניית צבא חדש. כל אירופה מתחמשת ולכן ההזדמנות של ביטחון היא כמובן פה. אנחנו מגדילים את הוצאת הביטחון ל-100% ויותר, אבל יש פה הזדמנות שלכם להיכנס לעולם הביטחוני, והחברות הישראלית שעוסקות בביטחון כמו "אלביט", התעשייה האווירית, "רפאל" ואחרות מביאות תוצאות כלכליות מרשימות.

אנחנו נעשה את הפגישה הזו של הרכש, כולל הטכנולוגיה וכולל אולי אפילו מישהו ממפא"ת, שילמד את היכולות פה ואיך הם יכולים להיות רלוונטיים לתעשייה. רעיון אחד יש לי כבר בראש, אבל לא אגיד אותו פה, כדי לשמור על הסודיות. אנחנו נעשה מעקב אחר הדברים הללו.

באופן רשמי, מה שעולה מהסיור שלנו עד עכשיו, הוא מצב לא כל כך טוב, ולכן הוועדה דורשת ממשרד הכלכלה להציג תוכנית מענה לתעשייה בצפון שמבוססת על שני מרכיבים – שימור התעשייה ומניעת הגירה זוחלת של התעשייה לקווים דרומיים, שימור העובדים בתעשייה וחיזוק האפשרות של מפעלים בשעת חירום להתפתח, כולל השקעות. הוועדה תוציא מכתב לשר הכלכלה ולשר האוצר בנושא.

שמעתי לצערי את הדברים של התאחדות התעשיינים על אכזבה מהמרכזיות ומהדינמיות של המשרד בתקופת המלחמה, אבל אנחנו לא מוותרים לאף משרד. נדרוש ואם צריך גם נעשה דיון מעקב בוועדה בחלק של משרד הכלכלה בשימור התעשייה בצפון. ניקח את הנושא הזה גם בפגרה למעקב ולבקרה על המשרד הזה.

אנחנו לא נרפה ונהיה לרשותך. אני אומר לך שאם היה שווה לקיים את הפגישה ואת הביקור היום רק בשביל שמשה יהיה זמין לך וכשראש העיר אומר שהוא בשבילכם לגבי כל בעיה שיש לכם ועבור כל עובד כזה או אחר, כל העולם נברא בשביל הקישור והחיבור הזה.

הוועדה תעשה מעקב אחר כל הדברים. תמשיכו עם הרוח הטובה, העדינה והנחושה הזו שאתם מקרינים. זה פשוט נותן תקווה למדינה, שלמרות מלחמה ולמרות הקושי, 800 משפחות מתפרנסות בתעסוקה מכבדת, תעסוקה שמפרנסת יפה ושנראית יפה ושיש לה עתיד ותקווה. תודה רבה לכם.

אנחנו ניכנס כעת לראות קו ייצור או שניים ונמשיך בסיור שלנו. תודה רבה.


(הישיבה נפסקה בשעה 13:30 ונתחדשה בשעה 14:00.)


(מיקום שלישי – מתפרה YTI  בחורפיש)

הגענו פה למתפרה שכבר ביקרנו בה לפני יותר משנה בזמן משבר, שבו היה צריך לחדש את הרכש ואת ההזמנות של משרד הביטחון ושל צה"ל. היו כאלה שחשבו שלא צריך לתעדף תוצרת מקומית ואפשר לייבא הכול מחוץ לארץ. באותו זמן גם המשטרה, רוב מוצרי הביגוד שלה היו מיובאים, אבל דרשנו שתהיה העדפה של תוצרת מקומית מהסיבה הפשוטה, שהמתפרות האלו מעסיקות בקהילות, בעדה הדרוזית ובקבוצות נוספות, תעסוקת נשים שללא המקום הזה לא תהיה להן תעסוקה, גם מסיבות מסורתיות וגם מבחינת המוכנות לצאת מהיישוב.

העבודה הזו הייתה מותאמת להם. שמענו פה סיפור מיוחד מאוד על אחת התופרות שגידלה תינוק ליד מכונת התפירה, והתינוק הזה הפך לסגן אלוף בצבא. אנחנו חוזרים לפה, כדי להבין את המציאות היום. נשמע אתכם ונבחן מה אנחנו כוועדה יכולים לעשות מול הגורמים הרלוונטיים.

אני זוכר שבזמנו השפה הייתה שלא צריך מתפרות בארץ, אבל כשפרצה המלחמה ולא היה מאיפה לייבא, פתאום כולם כולל הצבא הזמינו הזמנות ואז התחילו הבין מה זו העדפת תוצרת מקומית. אני מבין שזה קצת יורד עכשיו, ואני רוצה להבין גם את ההיבטים, מה היה פה בתחילת המלחמה ומה קורה כרגע.

שלום לכולם, שמי יאיר ואני מנהל פה את אתר הייצור הזה, שהוא חלק ממספר אתרי ייצור שאנחנו מנהלים. קודם כל, אני רוצה להגיד תודה גדולה גם לוועדה וגם למשרד הביטחון. לפעמים נתקלים בכל מיני מהמורות כמו שיבוב תקנות כאלו ואחרות ומשרד הביטחון תמיד עמד ותמיד עומד מאחורינו.

אם לא היה משרד הביטחון, לא הייתה לנו עבודה, לא היה מי שמעסיק את האנשים.

כמו שנאמר, אנחנו מעסיקים באמת אוכלוסייה חלשה, אוכלוסייה שמפאת האופי שלה, לא יכולה לצאת החוצה ולעבוד במקומות אחרים. היום יש לנו איזושהי האטה בקצב גם מבחינת המצב הביטחוני וגם מבחינת כמות העבודה שהיא נרכשת רובה בחוץ לארץ ולא בארץ. כולנו יודעים לייצר פה, ואנו עושים זאת עבור כל המוסדות וכל המשרדים.

האם הסיבה העיקרית היא המחיר?

הסיבה העיקרית היא הרצון של המשרדים האלה לקנות. לפעמים מתואנות שיש מערכות בחירות ואין תקציבים, לאחר מכן נכנסות מלחמות ויש דרישות בהולות. אין איזון. המחיר הוא נגזרת של רכישה נקודתית, ולא של אוכלוסייה שלמה שהולכת לחתום אבטלה במידה שזה לא יירכש. אתה יכול לחסוך במחיר של הפריט אחוז, שני אחוזים ואפילו 10% לצורך העניין, רק שאתה תשלם אותם מהכיס השני, כך המחיר הוא לא כזו נגזרת.

אני כבר כמעט רגל אחת בחוץ, כבר משנת 1981 אני עובד בטקסטיל. גדלתי בעדה הדרוזית וכל הזמן באים אלינו השרים וחברי הכנסת. אנחנו משרתים ותורמים לצבא. האמינו לי שיכולים להביא את כל המוצרים הנדרשים למשרד הביטחון מחוץ לארץ. לוקחים את המעצבת ואת הדוגמאות, נוסעים לסין ומביאים את כל הדברים שמשרד הביטחון רוצה, מגרביים ועד הסרבל. הכול אנחנו יכולים להביא, אבל הבעיה שלנו היא העובדים.

אנחנו רוצים להסתכל בעיניים של העובדים, כדי שתהיה להם כלכלה טובה לילדים שלהם שמשרתים בצבא, למען האישה שתופרת חולצה בשביל הבן שלה שבצבא.

לכו להביא שוטרים מסין, יעלה לנו זול יותר. מי שמייצג אותנו בכנסת ובהתאחדות התעשיינים צריכים לדפוק על השולחן שאנחנו צריכים לייצר את זה במתפרות בארץ, מתפרות שקיימות כבר שנים רבות. כשאני הייתי עוד ילד, עבדתי עם אבא שלו שלקח אותי ולימד אותי. אם לא היה לנו את משרד הביטחון, כל העובדים האלה בבית ג'אן, 300 עובדים הולכים הביתה, כי אין לנו תעסוקה אחרת.

כעדה הדרוזית אין לנו אזור תעשייה. כמה מועצה מקומית יכולה להביא מארנונה? אחד נכה, אחד בן 90 וכו'. תעשו אזור תעשייה ותהיה עוד כלכלה ועוד חינוך טוב. אתמול הייתה לנו מלחמה בשבת בבוקר, אחרי צהריים הוא העמיס משאית ולקח אותה לטירה. אני הבאתי את העובדים מהבית, והתחלנו לספק למשרד הביטחון חולצות ומכנסיים. כל פעם לפני המלחמה, כשהמחסנים מלאים, לא נתנו לנו שום הזמנה. אחרי המלחמה, ראינו שאין לחיילים חולצות, מכנסיים וציוד.

אנחנו צריכים לשמור על עצמנו כי אם אנחנו לא נדאג לעצמנו, אין מי שידאג לנו. חייבים לשמור אחד על השני. משרד הביטחון והמשטרה צריכים לשמור עלינו. המשטרה התחילה להזמין מסין, וכן גם כיבוי אש, ואני שואל למה? אתם הנציגים שלנו בהתאחדות ובכנסת, תדברו כדי שישמעו אותנו.

אם לא היה משרד הביטחון, כל העדה הדרוזית בבית. אין לנו תעשייה, ואנחנו היחידים שמביאים את כל הפריטים שמשרד הביטחון רוצה. תעזרו לנו. כל פעם מחמיאים לעדה הדרוזית לא בגלל שאנחנו טובים, אלא שאנחנו מבקשים את זה בשביל האנשים ובשביל כל המדינה. אין הבדל בין דרוזים ויהודים, אפילו אם לפעמים נראה שכן. תעזרו לנו כדי שהאנשים יעבדו, זו המטרה שלנו. אנחנו לא מחפשים להיות חברי כנסת או שרים, אלא שאנחנו רוצים לחיות בכבוד, לקבל פרנסה בכבוד.

אם אתם יכולים לעזור לנו להרים את הקול שלכם בכנסת ובכל משרד, אנחנו צריכים את העבודה הזו לאנשים כדי שיתפרנסו בכבוד. אנחנו רוצים לחיות בכבוד במדינה, לא רוצים דברים אחרים. תרמנו ועשינו הכול טוב ויפה, וכשבאים לאיזשהו ביקור אומרים שיעזרו ויתרמו, אבל כשמגיעים לצומת זורקים את כל הניירות ולא נותנים לנו שום דבר.

אני משנת 1981 עובד בטקסטיל, והאמן לי שיש לי פרנסה מהאדמות שלי שאני יכול להתפרנס מהם, אבל הסתכלו לאנשים האלה בעיניים, שהם רוצים משכורת להביא לילדים שלהם בבית. סלחו לי שכואב לי כל כך כי אני מהשטח, אני בעל המתפרות ומכיר את האנשים ואת הכלכלה שלהם.

תודה. כן.

מיכאל, דיברתי עם ראש המועצה והוא נמצא באבל, אז הוא מתנצל שלא יכול היה להגיע.

שלח לו תנחומים מאיתנו.

שלום לכולם, שמי ואיל עאמר ואני במקרה גם זכיתי להיות רואה חשבון של הרבה מתפרות, שחלקן נסגרו וחלקן עדיין קיימות. הייתי גם בתקופה שהחליטו שאין הצדקה כלכלית למתפרות בארץ, אבל הצורך הוא יותר מההצדקה הכלכלית. אנחנו צריכים לעבוד במדינה, כדי שתהיה לנו עצמאות כלכלית וחייבים שתהיה הרמוניה בין משרדי הממשלה השונים.

לכן אם אחד מכם כאן יכול לעבוד שעה אחת, אפילו בצעירותו, במקום כל תופרת בפנים, אני חושב שהוא לא יהיה מסוגל לעבור אפילו חמש דקות. זו עבודת פרך, זו עבודה קשה, וזו לא עבודה שצריך לשלם עבורה רק שכר מינימום.

אני רוצה לומר לך משהו – קודם אמרו "אוכלוסייה חלשה", ואני מתקן שזו אוכלוסייה חזקה. מי שיכולה לעבוד כאן את השעות ואת הימים, יש לה חוזק. זו אוכלוסייה חזקה פיזית ומנטלית, כי יש פה צורך מנטלי.

למתפרות אין מרווח פיננסי כזה שמשאיר להם לשלם יותר משכר מינימום וגם אותו בקושי משלמים. אני הייתי רואה חשבון של מתפרות שלא היו גומרות את החודש ובקושי שילמו את השכר. לא מדובר רק במדי צה"ל אלא גם בענפים אחרים, כי גם אלה שתפרו בגדי ים עבור החברות הכי מובילות בעולם, היו מקבלים איזה 300 או 400 שקלים עבור מוצר ומשלמים שכר מינימום לשעה, כאשר העובד הפשוט לא גומר את החודש.

כדי שזה לא יקרה וכדי שהמתפרות לא יסגרו וכדי שבאמת כל עובדת שתגיע לעבודה כאן תבוא עם מורל ועם מרץ ויהיה לה מה להפסיד אם היא מסיימת את העבודה, צריך לשלם להם מעבר לשכר מינימום, אבל לא על חשבון המתפרות.

הממשלה ומשרד הכלכלה צריכים לבנות תוכניות שתשולם התוספת הזו לשכר המינימום, גם כדי לקבע את העובדות, לשמור אותן כאן וגם כדי לתת להם אוויר להמשיך, וזאת בנוסף כמובן לכל עניין שדרוג התעריפים ממשרד הביטחון, שזה תעריף היסטורי. אני מכיר את זה שלכל משרדי הממשלה יש נטייה לקבע מחירים היסטוריים ולהגיד שאין כסף, אם זה בהסעות, ואם בכל נושא. פשוט מקבעים מחירים, וצריכים להתחבר למציאות של היום.

אודה לכם אם תסתכלו על שתי הנקודות האלו – פעם אחת להעלות תעריפים; ופעם שנייה להעלות את תעריף השכר לעובדת, לקבוע תעריף שכר מינימום לעובדת, כשהתוספת תהיה על חשבון משרד הכלכלה, כדי שלא ישלמו אחרי זה את הכסף ואפילו יותר כדמי אבטלה. תודה לכם.

תודה רבה. מופיד בבקשה.

מיכאל, תבורך. זו לא פעם ראשונה שאתה נמצא במתפרה הזו, ובאמת אכפת לך מהנושא. לפני כשנה וחצי היית כאן במתפרה כשהייתה סכנה לסגור את המתפרות, ובתקנה שהעברת, נתת אורך נשימה לכל מי שעובד פה להמשיך לעבוד. זו נקודה אחת לזכותך. גם אתה, אלון שוסטר, חברי וידידי, לא חוסך ומגיע לכאן.

אזכיר שבפעם הקודמת הגיע לפה לא רק נציג של משרד הביטחון, אלא גם נציג של משטרת ישראל והמשרד לביטחון הפנים, כדי שהם גם יעשו הזמנות כאן, אבל זה לא בוצע.

כדי לבחון את צורת העבודה.

אציין שפנינו לשר בן גביר לפני מספר חודשים, ואפילו לא היה מענה.

אני לא יודע אם כרגע זה בראש מעייניו. אולי למתפרה ביהודה ושומרון היו עושים משהו אחר. בכל מקרה, זו הזדמנות לפנות גם למשרד לביטחון פנים, כדי שהמשטרה וגם שאר הגורמים יפעלו. יש משטרה, יש כיבוי אש ומדובר במדים שיכולים להיות מוזמנים מכאן.

אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר כאן ועל מהות העבודה, אבל עברתם כאן וראיתם מי עובד כאן. מדובר בעיקר בנשים שזקוקות לכל גרוש. כל גרוש זו הכנסה נוספת למשפחה. בשביל הגילוי הנאות, אני גם בוגר מב"ל, המכללה לביטחון לאומי, שם עשיתי את עבודת התואר השני שלי על התפתחות התעשייה ביישובים הדרוזים בשנת 2003 כשסגרו את כל המתפרות בישראל ושלחו אותם, בוקר אחד, 3,000 מובטלות רק במגזר הדרוזי.

אין לנו עוד מקומות פרנסה. היינו ביחד באבן מנחם, מיכאל נמצא בחניתה כל הזמן והוא מכיר וער לכל המצוקה שקיימת בקו העימות – אנחנו בתוך זה. לא צריך לבדוק את המודל של התגמול שהוא לא על חשבון התעשיינים, כי גם ככה הם בקושי שורדים.

יש דבר כזה מס הכנסה שלילי, שאני נלחמתי להביא את זה בתוכנית יוקר המחייה, 500 מיליון שקלים למקבלי שכר נמוך. הם קיבלו מענק ולא בסוף שנה, אלא באמצע השנה – זה מה שצריך.

אם זה עונה על הקריטריונים וזה נמצא בפרמטרים, אז אין בעיה, וזה נותן סיוע, גם אוויר לנשימה וגם אוויר למחייה. נקודה אחרונה – כמה מתושבי חורפיש עובדים פה מבחינת אחוזים?

25%.

אנחנו יישוב שאמור היה להיות מפונה.

זו נגזרת של גודל היישוב.

כמה קילומטרים אתם מהגבול?

שני קילומטרים מגדר המערכת, ולא מהקו הכחול. יש מובלעת פה, ואנחנו שני קילומטרים מול גדר המערכת. היינו אמורים להיות מפונים ויכולנו להיות בסיטואציה אחרת. ביקשו להתפנות, אבל בסוף לא התפנו – זו סוגיה אחרת, ולדעתי גם תהיה עתירה לבג"ץ על ההטבות, כי היישוב והתושבים לא קיבלו.

מופיד, אחרי כן תיקנו את ההחלטה, אבל עדיין בלי פינוי. לפחות הכירו.

המסר שלי הוא שבאים מיישובים אחרים בגלל הצורך לעבוד ביישוב שהוא קרוב לגדר המערכת והוא גם מאוים ומיועד לפינוי.

לא רק בשכר, אלא גם בהתנדבות.

מה עם המענקים האלה שנותנים לתעשייה במלחמה לעובדים?

לא הגיעו אלינו עד היום. אין מענקים.

למה? הם לא זכאים?

אלה שפונו קיבלו ויש להם אפשרות לקבל, ולגבי המשקים זה לגבי מי שלא עובד.

הם גם לא עבדו וגם קיבלו, ואילו אלה עובדים וגם לא מקבלים.

בכובע אחר שלי, אנחנו הובלנו מהלך מול ראש הרשות ויושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזי והצ'רקסי ביחד עם מנכ"לית הסוכנות היהודית אמירה, ישבנו כולנו אצלנו לפני כשבועיים, ויש מספר קרנות של הסוכנות היהודית שיכולה לעזור.

אירחנו אותם כאן בשני סיורים שלהם.

אעביר לכם גם את כל הקישורים לכל האתרים, שבהם אתם יכולים לקבל מענקים וסיוע. הם פרסמו את זה בעמוד הפייסבוק כ-JPG ואי אפשר להיכנס לקישור, אז אני אעביר לך את ה-PDF עם הקישור, תוציא הודעה ותפרסם לכולם. מדובר במענקים שהם יכולים לקבל, כל המגזר.

אנחנו מתפרה שגם בקורונה, הבנות שעובדות אצלי פה באו לעבוד במשמרות. תפרנו מיליונים של חלוקים לרופאים וחליפות אטומות במצב שהטסנו לפה חומרי גלם במטוסים, תפרנו וסיפקנו על בסיס יומי לבתי חולים. ב-7 באוקטובר אנחנו מתפרה שנכנסה לפה בערב לעבוד בלי הזמנות. ההזמנות יצאו שלושה שבועות אחרי.

איך ידעת מה לייצר?

על פי הנחיה שאמרו לנו להתחיל. לבנות שעובדות פה, יש לכל אחת מהן ארבעה ילדים קטנים בגן, או שלושה קצינים, או בעל במילואים עם שני ילדים בבית הספר ותינוקת בגן. הן עובדות פה תחת איום לפעמים ארבע פעמים מ-08:00 עד 00:00 במקלט. הן באות לפה לעבודה ורצות למקלטים. זה לא משנה אם זו מגיפה עולמית או שזה איום קיומי למדינת ישראל, האנשים שעובדים פה כל כך נותנים מעצמם, כל כך מחויבים למדינה הזו ולמקום הזה, שאתה לא יכול להגיד להם שעדיין לא קיבלנו כסף לתת להם על שעות נוספות, ואתה הולך ומוציא אותו מהכיס הפרטי שלך.

אי אפשר להגיד להם שבגלל הקורונה יש עלייה והמחיר הוא קבוע וסופי ואנחנו לא יודעים לייקר אותו. אנחנו משלמים את הכסף מהכיס שלנו. פתאום בא משרד ומביא הכול מתוצרת סין או וייטנאם או הודו ואתה מתחיל לצמצם. הבנות שואלות למה אני עושה את זה, ואין לי דרך להסביר להן את זה. אני התביישתי. עד היום הבנות לא יודעות שלא קיבלנו כסף על השעות הנוספות. אני מתבייש להגיד לאנשים האלה שהמדינה לא שילמה להם על העבודה.

צה"ל לא רצה שיביאו את המדים.

ביקשו מאיתנו לתפור את התוויות.

יש בעיה. אם אנחנו לא נדאג לעצמנו, אף אחד לא דואג לנו, לא דואג לעובדים ולא מסתכל עליהם. רק אנחנו הבעלים מרגישים את זה וכואב לנו. בקורונה, אני קניתי בדים של אלפי מסיכות ומשרד הבריאות תקע אותי. משרד הביטחון נתן לי אישור, אבל משרד הבריאות אמר שהוא לא רוצה עכשיו, ואני נתקעתי עם הבדים במחסן מלא. יש הרבה בעיות. החיים בלי תקציב, זה לא חיים.

כמו שאנחנו מגלים אחריות כלפי העובדים שלנו, שיגלו אחריות כזו כלפינו, שיבינו את המקום שלנו.

כל המפעלים הגדולים בישראל ברחו, רק אנחנו המתפרות שנשארו כי משרד הביטחון שומר עלינו. אם לא משרד הביטחון, לא היינו שורדים.

בואו נשמע את משרד הביטחון.

משרד הביטחון מפעיל את המתפרות תחת פטור קבוע. אנחנו כל הזמן מאריכים אותו ואנחנו נמשיך להאריך אותו ולוודא שהמתפרות יעבדו בצורה סדירה. אני באמצע הלחימה, אספתי את כל בעלי המתפרות שעובדות תחת הפטור ואמרתי להם שמבחינתי שיעבדו 24/7 ושייתנו לי את המירב שהם יכולים לייצר. אחרי שעשיתי את הסבב הזה, כשהיינו בשיא של הלחימה - - -

שזה למעשה מחסור במדים?

אני מדבר רק על מדי ב'. המתפרות תופרות לי את כל סוגי המדים, הכול כולל הכול, חוץ מהטקטי שהוא לא מפוזר בכל המתפרות, אלא יש לו מתפרה אחת שזכתה במכרז והיא תופרת, אבל כל שאר המדים זה אצלנו במתפרות. המדים הטקטיים זו לא תפירה רגילה, אלא שירות.

המדים הטקטיים אלה מדים בשיטת ליסינג. זאת אומרת, שהחברה שזכתה במכרז זו מכבסה שהיא למעשה אחראית על המדים. לכל חייל יש שלושה סטים של מדים, כששניים נמצאים אצלו פיזית ועוד אחד נמצא בכביסה במכבסה. המכבסה הזו היא גם אחראית על ייצור המדים. מכיוון שמשרד הביטחון החליט שהמדים האלה ייוצרו גם בישראל.

אעשה לכם סדר, כדי שיהיה לכולם ברור.

יש לנו שני מודלים של עבודה – מודל רגיל שאנחנו תופרים במתפרות את כל סוגי המדים, מדי ב' ומדי א'. אנחנו תופרים, מחלקים לצבא והצבא דואג לכביסה וכו'; המדים הטקטיים, בגלל שסוג הבד הוא מיוחד מאוד שחוסם בעירה, אז השיטה היא שיטת ליסינג, שבה המתפרה עושה לחייל מדידות, החייל לא מכבס את המדים בבית כי זה לא אפשרי, ולכן זה שירות במודל אחר.

האם מכבסים לו אישית את המדים?

כן, כדי לוודא שאלמנט הבעירה יישאר. אם הוא יכבס בבית, אלה מדים יפים, אבל כשהוא ייכנס לתקרית הוא יישרף כמו כולם. ולכן המודל של הליסינג הוא מודל שממשיך, נשאר, קיים ועובד. הצבא כל הזמן רוצה להגדיל אותו בגלל האופי של המודל הזה, שהוא מציל חיים. הצבא מגדיל את זה גם בעקבות כל מיני אירועים שקרו במהלך הלחימה, ראו שאלה מדים מצילי חיים.

במהלך המלחמה ובשיאה, היו לנו מאות אלפים של חיילים מגויסים והייתה לנו בעיה קשה של מדי ב'. כינסתי את כל המתפרות וביקשתי לעבוד 24/7 כולל שישי-שבת ולהגיש לי חשבון של השעות הנוספות. בשורה התחתונה, אי אפשר לעבוד 24/7, כפי שדיברו פה על משפחות, ילדים וחיילים מגויסים. הגענו לאיזשהו מספר שיא במתפרות, אבל זה לא הספיק ולכן יצאנו לרכישה מחוץ-לארץ, שזה אירוע שמבחינתנו הוא חד-פעמי, כי פשוט לא הייתה ברירה. נלחמנו בזה, אבל לא הצלחנו.

כעת אני פונה ליאיר – כל מתפרה שהגישה לי דו"ח של שעות נוספות, קיבלה כסף. תגיש. חבל.

אני לא מבין. במקום לשלם למתפרה על הפריט, אתה רוצה לשלם על השעות הנוספות של העובדים?

אני אסביר לך. יש מודל והפטור הזה הוא על בסיס מודל מסוים. אני אומר לך שאם אתה עבדת שעות נוספות, תגיש לי את השעות הנוספות ואני אשלם לך. מי שהגיש קיבל כסף. חבל. תעשו את זה. ברמה העקרונית, משרד הביטחון ימשיך, יפעיל את המתפרות וזהו.

אני הייתי יושב-ראש ועדת בניין הכוח בחוץ וביטחון. בניין הכוח זה גם טילים ופצצות, אבל גם בני אדם, מדים, אפוד וציוד בסיסי ללוחמים. פתאום יש מלחמה ופתאום צריך מאות אלפי מדים. לכאורה, אם היו אומרים על פני עשור לייצר כל שנה 40,000 זוגות מדים, הצבא היה מוכן למלחמה כי כל שנה הוא יקבל מהתעשייה 40,000. יהיו לו 200,000 או 300,000 מדים מוכנים. כך שלהם תהיה רציפות של ייצור.

המפעלים האלה על סף סגירה עם כמעט אפס הזמנות ואין תקנה. זה מתחת לקו האדום. אז היו להם פה חמישה חודשים של פסגת ההכנסות, כי אמרו להם לייצר בלי הפסקה, אבל עכשיו פתאום הם ילכו וירדו. גם הייבוא החד-פעמי הזה, נתן מענה לצרכים, אבל לא יצר להם אופק להמשך ייצור ויכול להיות שבעוד חצי שנה ניפגש פה והם שוב במשבר.

אנחנו לא באים למשרד הביטחון בטענות, כי הוא עוד משרד שמבין את העניין של תוצרת מקומית. יש חוצפנים של ביטחון לאומי שלא נכנסו לאירוע, ובהם אנחנו צריכים לטפל בחומרה על האידיאלים שלהם שהם עשו אפס מעשים.

לא מספיק לאומיים.

כמה מתפרות נשארו?

עשירייה.

יש מעבר למדים גם דברים אחרים.

יש יותר מעשר. עוד דבר, אנחנו כל הזמן מהנהנים במגזר מעוד אנשים שחלקם בעולם הטקסטיל, לפתוח עוד אפשרות לייצור.

אם הצבא עכשיו מדבר על רכש של ארגזים או של פצצות מרגמה, יש לו תוכנית של חמש שנים בבניין הכוח. אנחנו צריכים איזושהי תוכנית, כדי שהוא לא יהיה עם רווחי שיא, אבל גם לא באיום קיומי. שהוא מייצר והוא יוכל ללכת לשווקים אזרחיים ואולי לייצא למישהו. הדברים חייבים להיות יציבים, כי מה שקורה פה זו מעין רכבת הרים של התחום הזה.

הנושא של הצורך בתפירה בחוץ לארץ היה רק במדי ב'. מדי א' אנחנו תופרים רק במתפרות.

יש גם מעילים.

אני דור שני לעשייה, אין פריט שאני לא יודע לתפור ואין מכרז שאני לא משתתף בו וב-90% אני גם זוכה ומאג'ד יכול להעיד. אני לא חושבת שפספסתי איזה מכרז.

אני אומר לך שפספסת, יקירי.

היום אנחנו הגענו למפעל ב"יישוב", שיש לו 800 עובדים והוא מייצא לעולם מוצרים בינלאומיים. הוא יודע לעשות כרטיס ממוחשב ועיבוד שבבי ולבנות מוצר של ניתוחי גב מההתחלה ועד הסוף, אבל הוא לא ידע להרים טלפון לקצין של פיקוד העורף. ולכן, לפעמים יש לסיורים האלה שני מרכיבים – יש בעיות של חוקים ושל מדיניות; ויש גם להדק את הקשר.

הקשר שלנו הוא הדוק, רק שיש איזה באג שאני לא מצליח להבין אותו. הוא עובד עם האנשים שלי מדי יום.

טפלו בבאג הזה. יש פה דבר והיפוכו, כי יש אמירה שנשמעה מכולם והיא שבלי משרד הביטחון אין מתפרות במדינה, ועכשיו כשיש מתפרות, צריך להסתכל על זה בראייה כוללת של יציבות למספר שנים, וזה צריך להיעשות במחשבה – או הגדלת הזמנות, או תוכנית רב-שנתית, או הגדלת המוצרים, או מלחמה שלנו מול הביטחון הלאומי וכיבוי אש – גם את זה נעשה.

בהקשר של משרד הביטחון, אנחנו תופרים רק במתפרות האלו. כל המתגייסים, אנשי הקבע וכו', הכול נעשה בתוך המתפרות האלו.

האם את הווסטים עושים גם בארץ?

כן, ודאי, רק בארץ.

כי פעם ראיתי וסטים גם אצלך פה.

כן, גם אצלו יש וסטים.

גם מה שנאמר לגבי המדים הטקטיים, במידה שמכבי אש יקנו בארץ, אנחנו יודעים לתת מענה לכל המדים האלה.

אבל אתם לא רוצים לפעול במסלול של הליסינג, כי זה שינוי.

אנחנו לא יודעים לתת שירותי כביסה, אנחנו יודעים לתפור. אנחנו לא יודעים לתת שירותי כביסה, המתפרות לא יודעות לכבס לחייל זוג מדים ולשלוח לו אותם לשטח. שירותי הכביסה צריכים להישאר כשירותי כביסה והתפירה זה משהו אחר. מי שיודע לתפור, יודע לתפור; ומי שיודע לכבס יודע לכבס.

המצב קשה, העובדות נהדרות והעידוד היחיד שאני יכול לתת לכם, הוא שיש מחויבות שאני לא יודע אם קיימת מכל מקום והיא שהמעסיקים, הבעלים ונציגי הממשלה, לפחות אתה כנציג הממשלה ושל הכנסת, יש המון רצון טוב ולא פשוט כי זה עסק שלא קל להחזיק אותו, אבל יש חיוניות להחזיק אותו. תודה שוסטר.

אנחנו מייצרים במתפרות, ואין לנו שום כוונה לשנות את הדרך שבה אנו פועלים. במידה שהמתפרות יצליחו להגדיל את הכמויות, זה יהיה מצוין ובחירום לא נצטרך לכל מיני דברים שאנחנו לא רוצים, אבל בשגרה אנחנו עובדים רק עם המתפרות.

אציין לזכות משרד הביטחון, שגם כשידעו שיש צורך לעשות ייבוא, עדיין הכמויות שהיצרנים כן יכלו לייצר נתנו להם. קודם לקחו את הכמות אפילו הקטנה הישראלית, ואז השלימו אותה בייבוא.

לגבי המדים של המשטרה, הכול זה עניין של כלכלה. היינו עם כולם והם אומרים שבמקום לקנות בארץ שתי חליפות, הוא יכול לקנות שלוש חליפות בסין. היינו עובדים חצי שנה בשביל המשטרה – מכנסיים, חולצות ומעילים, אבל הכול כסף. מדובר רק על כסף. כל התקציב של הביטחון הוא לא כמו מנוע של מטוס.

יש הרבה כסף.

יש הרבה בעיות עם העובדים, עם ההורים, עם הילדים.

אני רוצה לסכם את הביקור שלנו. אנחנו חוזרים למתפרת YTI, כאשר היינו פה לפני כשנה פלוס, במשבר של המתפרות שהיו בסכנת סגירה ללא תקנה שמאפשרת למשרד הביטחון לתעדף אותם על פני ייבוא. את המשבר הזה עברנו והמתפרות שרדו, אבל נכנסנו למלחמה והיה רגע של שיא הזמנות בהתאם לצרכים של הצבא, כשהמתפרות לא תמיד ידעו לספק והמשרד נאלץ באופן נקודתי גם להשלים את זה מייבוא.

מצד שני, אנחנו מוקירים מאוד את ההתעקשות של משרד הביטחון למקד את ההזמנות שלו בתחום הטקסטיל במתפרות ישראליות, לתעדף אותן ולמצוא את הנתיב ואת הדרך לעבוד איתן, כדי להבטיח את העתיד התפקודי של המתפרות.

אנחנו מתפלאים ומשתוממים מאוד מהמשרד לביטחון לאומי, שלא השכיל לאמץ את דרכי הפעולה של משרד הביטחון, אף שזו הייתה דרישה של הוועדה לפני כשנה ואפילו ביקשנו שילכו ללמוד את המודל של משרד הביטחון ולעבוד על פיו. העובדה שהמשרד לביטחון לאומי ממשיך לייבוא מדים מחוץ לארץ ולא מתעשייה מקומית, זו בושה וחרפה למדינה. זה ההפך הגמור ממה שמשרד הביטחון יודע לעשות, זה ההפך הגמור מציונות וזה ההפך הגמור מעצמאות של תעשייה במלחמה בייצור עצמי של כל הצרכים שלנו.

אני שומע הרבה מנהיגים מדברים על עצמאות, על ייצור עצמי ועצמאות בביטחון, אבל בחלקת עולמם לא יודעים לתעדף תוצרת מקומית. אנחנו נקיים דיון בפגרה ונזמן אליו את נציגי כיבוי אש, ביטחון לאומי, שב"ס ובתי חולים, כאשר את משרד הביטחון נזמן כדוגמה לטובה וכל גוף אחר שהוא פוטנציאל לתוצרת של מוצרי טקסטיל ולצריכה שלהם בארץ.

אני מקווה לקבל תשובות, למה הם לא מזמינים מתעשייה מקומית שיושבת על קו הגבול, תעשייה שבלעדיה נשים דרוזיות וערביות לא ישתתפו בעולם התעסוקה. התעשייה הזו מאפשרת אומנם שכר נמוך מדי, אבל בסביבה מכבדת שמאפשרת להן להיות קרוב לבית ולילדים, כדי לשמור על המסורת שלהן ועל הכללים של הקהילה שלהן.

אנחנו לא נרפה מהעניין של הביטחון הלאומי ונתחיל בטוב לתת לשר ולראש המטה של השר לבחון את הדברים. נקווה שלפחות יתחיל פיילוט, ונעשה על זה דיון מיוחד בכנסת, רק על הדבר הזה. אם לא נקבל תשובות, נחליף את המאבק בנושא הזה. אני מקווה שתהיה שם התעשתות במשרד הזה וידעו לעשות את מה שמשרד הביטחון יודע לעשות.

אני רוצה להודות לכם גם על זה שלמרות הקשיים, אתם נאחזים כאן, ממשיכים לייצר ותורמים לביטחון ישראל, לרבות החיילים והחיילות שלנו. אני רוצה להודות גם לעובדות שנמצאות כאן, שמשלמות מחיר יקר, בזמן שילדיהן במלחמה הן באות למלחמה קרוב לגבול, שני קילומטרים מהגבול, עם כל הקשיים, הן נאחזות ועושות את תפקידן. מבחינתנו, המתפרות הללו שמשרתות את משרד הביטחון, הם מפעלים חיוניים וכך צריך לראות אותם.

אני רוצה שתבחנו עוד מוצרים שניתן לייצר פה, כדי שאכן תכסה את כל המכרזים ותהיה זמין לכל המכרזים ולכל האפשרויות, כדי להגדיל את יכולת הייצור והביסוס הכלכלי של המתפרות. כפי שאמרתי, נעשה ישיבת מעקב, כולל גופים שלא נמצאים בחדר, ולא נרפה מהנושא הזה. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.