פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
10/06/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 77
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ד' בסיון התשפ"ד (10 ביוני 2024), שעה 11:03

עלייה חדה בדיווחים על מקרי אלימות במשפחה בתקופת המלחמה

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
מטי צרפתי הרכבי
קטי קטרין שטרית

טטיאנה מזרסקי

טלי רוזנפלדר - מנהלת תחום פ"א - אלימות במשפחה, קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל

שירן נחום נאור - עו"ד, עוזרת משפטית ליועמ"ש המשרד לביטחון לאומי

אפרת ליפשיץ פרקש - עו"ד, עוזרת משפטית ליועמ"ש המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק דנה בן צבי - ר' חו' אלמ"ב מדור נפגעי עבירה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

דניאל רז - עו"ד, ממונה ארצי תחום דיני משפחה, משרד המשפטים

בת שבע שרמן שני - עו"ד, סגנית ראש הסיוע המשפטי

קרן בן הרוש - עו"ד, יועצת למנכ"לית המשרד לקידום מעמד האישה

צליל לוי בן דור - עו"ד, מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

איילת רזין בית אור - עו"ד, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע

ד"ר חנה קטן - רופאה בכירה, שדולת הנשים החרדית והדתית בישראל

נעמי שניידרמן - מנכ"לית עמותת אישה לאישה

הודיה מויאל - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

שרה קאופמן - עו"ד, מנהלת קו סיוע, עמותת בת מלך

פייני סוקניק - מנהלת שותפויות מגזר עסקי ותקשורת, קווים אדומים

רן מלמד - מנכ"ל נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות של רווחה

נתנאל אמר - מנכ"ל, יזם חברתי, בשת"פ קאבו מתחברים לעולם בטוח-כפתור הפרפר

ד"ר יעל מכטינגר - Azrieli International Fellow

קרן הורוביץ - עו"ד, מנכ"לית מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן

אילת פלר מימון - אימהות בחזית

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים

אליה אביטבול - גיסו של איתן מור החטוף בעזה

חיה מאיר - אימו של רס"ן דוד מאיר ז"ל, לוחם בסיירת מטכ"ל שנפל קרב בבארי ב-7 באוקטובר, ב פורום גבורה

אלון גת - אח של כרמל גת החטופה בעזה

אלי מור - דוד של איתן מור, החטוף בעזה, פורום תקווה

דלית אזולאי

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




עלייה חדה בדיווחים על מקרי אלימות במשפחה בתקופת המלחמה

שלום לכולם. אנחנו מתחילים את הדיון. היום ה-10.6.2024, ד' בסיון. הנושא הוא עלייה חדה בדיווחים על מקרי אלימות במשפחה בתקופת המלחמה. לפני הכול, אני מחליפה את חה"כ פנינה תמנו שטה שביקשה ממני וכמובן התגייסתי למשימה. אני פניתי לפנינה לקביים את הדיון בעקבות באמת כתבה גם של הדר גלעד בידיעות אחרות, אבל בכלל החשיפה של הנתונים הקשים האלה. אז אני גם מודה קודם כל לפנינה, אני מתנצלת בשמה, אבל נעשה את המיטב כדי להעלות את הנושא לדיון ולמצוא גם פתרונות.

אנחנו היום ביום ה-247 למלחמת "חרבות ברזל". ברגעים אלה יש 120 חטופים שנמצאים בשבי חמאס. בשבת בבוקר זכינו לראות את נועה ושלומי ואנדריי ואלמוג מתאחדים עם המשפחות שלהם בתום שמונה חודשים, באמת במבצע הרואי של הימ"מ, השב"כ ושל הצבא. אנחנו מחזקים אותם ואת המשפחות שלהם.

אני רוצה לחזק גם את משפחת זמורה, אשתו, ההורים, כמובן הילדים של ארנון. לוחם שחירף נפשו ולצערנו נפל בקרב ההירואי של שחרור החטופים.

לפני שאני אתחיל לדבר על הנושא אני רוצה קודם כל להתחיל עם הסרטון של מטה החטופים. ורגע שנייה לפני הסרטון אני רוצה גם להגיד מפה מזל טוב, עד כמה שאפשר, לאמילי. גלעד אמר לי שיש לה יום הולדת היום, בת 27. אם היא שומעת, רואה. הבנתי שהחטופים שחזרו סיפרו איך הם רואים את ההפגנות וראו אפילו את התמונות שלהם. אז באמת שתהיי חזקה ועם ישראל איתך. ואני רוצה להתחיל עם הסרטון של מטה החטופים, בבקשה.

(מוקרן סרטון)

תודה רבה. אני מודה שראיתי אותו פעמיים כבר היום. סרט מאוד יפה ומרגש. אני רוצה לעבור ליוסף אבי יאיר אנגל בבקשה.

ציפיתי שיבואו יותר חברי כנסת לשמוע.

גם אני, אבל זה בסדר.

בסדר, כל הכבוד שאת באה.

אם אני לא אבוא איך יהיה דיון?

תהיה פנינה.

פנינה, כמו שאתה יודע, היה להם אירוע משמעותי אתמול. היא יו"ר סיעת מחנה הממלכתי והיא צריכה עכשיו לעסוק בדברים שקשורים לסיעה שלה ואני מכבדת את זה. אני יו"ר סיעה בעצמי וצריך לאזן לפעמים.

שמי יוסף אבי אנגל, חבר קיבוץ רמת רחל, דור שני לניצולי שואה. אב שכול לבני יאיר שנפל בעת שירותי בשייטת 13 והסבא של אופיר אנגל שהוחזר משבי החמאס לאחר שנחטף בעת שהיה אצל חברתו בקיבוץ בבארי. 248 ימים מהיום הנורא שפקד אותנו ב-7.10 על ידי הארגון הקיקיוני שנקרא חמאס ואשר טופח על ידי ראש הממשלה כנכס אסטרטגי, אשר זיהה את השסע שפוקד את המדינה ואיבוד הדרך של ממשלתה, חדר לקיבוצים וערים בעוטף. עד אופקים הגיעו, כ-30 ק"מ מהגבול, ללא הפרעה, מבלי שיהיה צבא שיעצור את האירוע.

שעות של גיהינום עברו התושבים התמימים. כ-1,300 נרצחו, נאנסו ונשרפו, חלק על ביתם. ו-240 נחטפו. לאחר משא ומתן מייגע שוחררו כ-100 חטופים בסוף נובמבר. מאז הוחזרו במהלכים הרואיים של הצבא עוד כעשרה ועדיין היום 248 ימים אחרי היום הנורא ההוא נמצאים בשבי הארגון הקיקיוני 120 ישראלים חטופים, שחלקם על פי המידע שפורסם כבר אינם בין החיים. כמה? איש אינו יודע. 120, כמה סמלי. על כל חבר כנסת, חטוף.

בשבת חזינו באירוע מרגש עד דמעות עם שחרורם של ארבעה חטופים: נועה, אלמוג, אנדריי ושלומי, לאחר מבצע הרואי שרק הצבא והימ"מ שלנו יודעים לבצע. שמחה גדולה לצד העצב הכבד על נפילתו של פקד ארנון זמורה שבגופו הגן על לוחמיו בעת המבצע. אך עוד לא עברו כמה שעות והמסכים התמלאו בתמונתו של אבי הפשלה הגדולה מאז קום המדינה ולראשונה בא לדבר ולברך את החטופים החוזרים. ביבי, איפה היית כאשר אופיר הנכד שלי חזר? הראשונה שהגיעה לבקרו בבית החולים שניידר הייתה שגרירת הולנד בישראל. איפה היית כאשר נירה שרעבי קיבלה את ההודעה שיוסי בעלה ואבי שלוש בנותיה מבארי נהרג מאש כוחות צה"ל? להזכיר לך שלפני שבועיים קיבלו ארבע משפחות חטופים הודעות שבני משפחותיהם אינם עוד בחיים: חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול. איפה היית? כן, מה לעשות, הם היו חברי קיבוצים מהעוטף. ההצגות שלך בשבת בתקשורת עוררו סלידה מכל מה שקורה לנו היום בארץ.

רק להזכיר לכם חברי הכנסת שסיעת פועלי אגודת ישראל בשל חילול השבת שנגרם כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לבתיהם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה-F15 הראשונים של חיל האוויר הפילו את ממשלת רבין הראשונה.

חברי הכנסת, נבחרי העם, צאו החוצה מהמשכן הזה ולימדו את מצב רוחו של העם בכלל ושל משפחות 120 החטופים שעדיין שם בפרט. "התרגשות גדולה", במירכאות כפולות ומכופלות, אחזה במשפחתה של נירה שרעבי שכבר שמונה חודשים חיה עם בנותיה במלון בים המלח ומשפחות מפונים אחרות כששמעו את אמירת השרה מירי רגב על טוב ליבה של הממשלה למשפחות המפונים, שכבר שמונה חודשים מממנת את שהותם במלון. אף נציג מהקואליציה לא השמיע דבר ביקורת על דברי ההזיה האלה.

חברי הכנסת, איך אתם מצליחים לישון בלילה במציאות כזאת? איך מאפשרים לאותה ממשלה שגרמה את האסון הנורא הזה ופספסה עסקת חילופין טובה כבר בשבוע הראשון, כדברי עו"ד אורי סלונים, להמשיך לנהל את העניינים במדינה המוכה שלנו? האם אתם מבינים את המושג ניצחון מוחלט שמפזמים ראש הממשלה ואחדים משריו? האם הממשלה או גוף אחר מתוכה ישבו והגדירו את המושג "ניצחון מוחלט"? למה הכוונה?

מה עם החזרת 120 החטופים שעדיין בגיהינום, איפה הם במשוואה? משבוע לשבוע שאני מגיע לכאן המצב במדינה הולך ומחמיר, בכל ההיבטים: כלכלי, חברתי, אחדות העם, ביטחוני ויחס העולם למדינת ישראל. עד מתי? תודה.

תודה רבה. לא קל לשמוע את הדברים האלה. אליה אבוטבול, גיס של חטוף.

שלום, אני אליה, גיסו של איתן מור. איתן לפני שבוע חגג 24. זכינו קצת לשלוח לו חיזוקים בצעדה שעשינו לכותל.

נשלח לו גם מפה.

תודה רבה. בעזרת השם, כולנו מקווים, כמו הדובר קודם, שגם איתן וגם 120 החטופים יחזרו הביתה בשלום. במבצע האחרון שראינו בשבת ראינו כמה אושר ורוח גבית זה נתן לעם שלנו, למשפחות עצמן ולכל היהודים בעולם כולו. כל מי שמחזק ותומך בטוב שיש בעולם שמח במבצע הזה וראה איך נלחמנו בכל הכוח מול האכזרים והמפלצתיים שהם החמאס.

אני פה להגיד שהכוח שהפעלנו באותו מבצע, כמובן היה לנו גם נפילות, לא נשכח את ארנון זמורה ז"ל. היה עוצמתי ומטורף, ובזכות הכוח האדיר הזה ראינו כמה הרתעה של צה"ל עלתה, כמה החמאס ברח, כולם יצאו מהחורים. פחדו, ברחו. רק ככה אנחנו נצליח לחסל אותם. שאנחנו נכה בהם בעוצמה, נתפוס אותם בכל פינה ונוריד אותם על הברכיים ונשתמש בעוצמה הזאת שהייתה ביום שבת. כי עד עכשיו אנחנו טיפה מדשדשים. ואם נצליח להשתמש בעוצמה בתדירות גבוהה נחזיר את כל החטופים בעזרת השם.

אני אישית ועוד כמה משפחות חטופים חושבים שעסקה אנחנו רואים שאין, חמאס לא בעניין, חמאס לא רוצה. חמאס מעיף אותנו כל הזמן, משחק איתנו, מחזיר אותנו. אין לנו מה לדבר איתו בכלל. אנחנו מבזבזים זמן, אנחנו צריכים להמשיך לפעול בכל בכוח וזה מה שיחזיר אותם. תודה.

תודה רבה לך. חיה מאיר מפורום הגבורה. בבקשה חיה.

אני אמא של רס"ן דוד מאיר ממטכ"ל שנלחם בבארי בשמחת תורה ובמוצאי אותו יום נפגע קשה ולאחר מכן עלה לשמי מרומים. בכל התקופה הזאת אני מרגישה שיש פער עצום בין העם שלנו, שהוא מדהים, שהוא יוצא מן הכלל, שאין כמוהו, בנתינה, בגבורה, בעשייה. כמה הרבה גיבורים יש לנו, כמה הרבה גיבורי על יש לנו. שבאמת זה נפלא, אני כל כך גאה להיות שייכת לעם הזה. ובמקביל מה שאנשים קוראים דשדוש. הקושי הזה לדעת אנחנו הולכים, מה היעד שלנו, היעדים. איך אנחנו מקדמים אותם? זה פער עצום בין החוויה הזאת של עם חזק לבין מנהיגות שלא משדרת עוצמה, ביטחון, ידיעה לאן הולכים.

אני חושבת שבימים הראשונים שמענו דברים מאוד מאוד ברורים ולאט לאט הם התמסמסו והיום אנחנו חזרנו לזמירות שהכרנו אותן קודם שלפחות אני אישית לא מאמינה בהן. מצטערת, לא מאמינה שיש טעם בהסכמים עם השכנים שלנו. הם לא עומדים בהם, אנחנו לא עומדים במה שאנחנו מבטיחים ואני מרגישה חולשה מאוד גדולה בהנהגה שלנו.

אני ממש מסכימה לגמרי עם משפחות חטופים שרוצים לראות את יקיריהם בבית בכל מצב. הם מקווים כמובן שבמצב הכי טוב, אבל אין לדעת. לחות בחלק מהם אין לדעת. אני מזדהה איתם לגמרי. אני חושבת שהמחלוקת העמוקה היא באיזה דרך זה יקרה הכי טוב והכי נכון. כאשר העמדה שלי ורבים כמותי זה שאם אנחנו נהיה עוצמתיים וחזקים ונקרין משילות ובהירות וצדקת הדרך – אז אנחנו נוכל למצוא שידינו על העליונה והחטופים חוזרים, כי לאויבים שלנו אין ברירה אלא להחזיר אותם. במצב של היום כל חולשה שלנו שאפילו אם היא נובעת מהמון רצון טוב היא מתפרשת על ידיהם כחולשה, כרפיסות, כניצחון שלהם והם מגביהים את הראש שלהם ואת האף שלהם יותר ויותר וגם את הדרישות שלהם.

אז בתקופה האחרונה הזאת, כשהיו כל מיני עסקאות על הפרק, מי שלא נתן לקיים אותן זה היה חמאס. ואת הלחצים צריך להפעיל אם רוצים על קטאר, על ארצות הברית, על כל מיני מדינות שתומכות בהם באופן לא יאומן כאילו אנחנו אשמים. אז אני רוצה להגיד בקצרה, אני רוצה את כולם בבית. את החטופים. אני רוצה שלא יהיו עוד משפחות שכולות. אני רוצה שנוכל לחיות כאן בביטחון ושלווה. אני רוצה שהעוצמות של העם שלנו יוכלו להגיע לשיא שלהם בדברים טובים ולא במלחמות. אבל אני מבינה שמקום של ויתור, חולשה, התקפלות, לא משרת את האינטרסים שלנו בשום צורה שהיא. ואני רוצה עם חזק וארץ חזקה. תודה.

תודה רבה. אח של כרמל, נכון? תזכיר לי רק את השם.

כן, אלון גת. שלום לכולם. אני אח של כרמל, שחטופה בעזה כבר מעל שמונה חודשים. גם אנחנו נחטפנו, אנחנו הצלחנו לברוח. ירדן נתפסה שוב, אשתי. כבר אני מספר את זה כאילו זה סרט שקרה, אבל זה החיים שלנו. ואנחנו עדיין ב-7 באוקטובר, אנחנו עדיין בסיוט הזה. וכרמל, אחותי, בסיוט הרבה יותר גדול. היא סובלת שם דקה, דקה, שנייה, שנייה. וצריך לזכור את זה שהחטופים סובלים שם עכשיו. צריך לזכור שהם גוססים ואי אפשר לחכות, אי אפשר להגיד יש לנו עכשיו עסקה פחות טובה, יש לנו עכשיו עסקה יותר טובה. עכשיו לא מתאים, עכשיו כן מתאים, יש מספיק לחץ, אין מספיק לחץ – כי הם מתים שם. הם פשוט מתים שם.

תחשבו על בית בוער שעכשיו אתם חוזרים לבית שלכם, והילדים שלכם בפנים ואתם רואים אותו בוער מבחוץ. מה תעשו כדי להציל את הילדים שלכם בפנים? עכשיו השכן נותן לכם צינור, אבל הוא אומר לכם כן, הצינור הזה עכשיו המים בפנים עולים יותר כסף ואתם תשלמו על זה. אתם תשתמשו במים או תגידו אה, לא נורא. זה רק הילדים שלי?

אתם תעשו הכול בשביל להציל את הילדים שלכם, בשביל לכבות את האש. וזה בדיוק מה שצריך לעשות עכשיו. יש שם אנשים חיים שאפשר להציל אותם. אני קיבלתי את ירדן, את אשתי. את אחותי עוד לא קיבלתי. אבל את אשתי קיבלתי ואני יכול להגיד לכם שזה הדבר הכי מדהים בעולם, לקבל מישהו שאתם כבר מכירים חזרה לחיים. וזה לא סתם פוסטר. לא ירדן שהייתה ולא כרמל עכשיו. זה אנשים חיים. ירדן עכשיו היא שותה קפה, היא מחבקת. היא אוהבת, אוהבים אותה, יש לה חברים. היא תחזור לעבודה שלה, פיזיותרפיסטית. יש לה עוד חיים שלמים לפניה. זה אנשים חיים שאפשר להציל. כמו כל הלוחמים הגיבורים שלנו שהלכו גם לבארי וגם למקומות אחרים והצילו חיים. הם הלכו לשם בשביל להציל חיים, בשביל זה הם הלכו לשם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו, להציל חיים שעכשיו אפשר להציל, כי הבית בוער. והם נשרפים חיים.

אז עכשיו לעשות הכול בשביל להוציא אותם. הכול, כל מה שאפשר במסגרת עסקה עכשיו להוציא. עסקה זו הדרך להוציא אותם. אנחנו קיבלנו תזכורת עכשיו כמה זה כיף לקבל, כמה זה מדהים, כמה זה ממלא, משמח את העם כשמקבלים ארבעה אנשים חזרה. תחשבו מה זה לקבל 120 אנשים חזרה. והדרך לקבל 120 זה לא ככה, זה לא בפעולה צבאית. וראינו שהלחץ הצבאי כל כך הרבה זמן כבר עושים אותו והוא עדיין לא עוזר. אנחנו צריכים עסקה. ועסקה עושים עם אנשים שלא אוהבים ויהיה מחירים לזה. אבל אנחנו עם חזק וצבא חזק ואנחנו יכולים לעשות את זה. ואנחנו נעשה את זה.

יש פה עסקה שראש הממשלה שלנו הוא זה שהביא אותה ויצר אותה ואנחנו רק צריכים לא רק להסכים לה, אלא לדחוף שהיא תתקיים כבר. כבר הסכימו עליה, בואו נדחוף שהיא תהיה, כמה שיותר. בסוף יגיע לשולחן עסקה שלמה שנראה מה המצב שלה. אז נחליט כן או לא. עכשיו כשזה בדרך? תנו לאנשים לעבוד, תנו למשא ומתן להתקדם. בסוף רואים מה יש. אבל לזכור כל הדרך הזאת שמדובר על אנשים חיים. כרמל שאתם רואים אתה פה כפוסטר על החולצה, זה לא פוסטר, זאת אישה. שהיא כבר בת 40. שהיא מרפאה בעיסוק. שהיא תחזור לעבוד, היא תחזור לחברים שלה, תחזור למשפחה שלה. זה מי שאנחנו נלחמים עליו. זה אנשים חיים. בשביל זה אנחנו עושים את זה. לא בשביל שום סמל, לא בשביל שום גבורה, בשביל להחזיר אנשים חיים חזרה אלינו, שיהיו איתנו.

תודה אלון. דובר אחרון לפני שאנחנו עוברים לנושא של הוועדה. אלי מור, דוד של חטוף.

אני דוד של איתן מור. את המסר אני אגיד בקצרה, כי הוא כבר עבר פה. אני טיפה אספר על אחיין שלי. חגגנו לו, כמו שנאמר כאן, שבוע שעבר, יום הולדת 24 בירושלים. הגיעו אמון אנשים לחזק אותנו, לנסוע איתנו לכותל. איתן היה מאבטח בנובה. הוא בשעה 6:31 כשהתחילו אזעקות והמסיבה התקפלה היה יכול להגיע, פשוט לנסוע הביתה. להגיע ב-7:30 למיטה שלו בבית. הוא בחר להישאר שם. והיום אנחנו כבר יודעים, אני אקצר ואומר שהוא הוביל צוות. הוביל יחד עם צוות של מאבטחים עשרות מבלים מהמסיבה לאיזה שהוא מקום מסתור והצליחו ככה לשמור, תוך כדי גם להחביא גופות שחשבו שיחטפו אותן.

אחיין שלי הוא גיבור. אני רוצה לראות אותו כמה שיותר מהר כאן בבית. בשבת האחרונה כשהנשיא ביידן דיבר הייתי בטוח שהנה, מתקדם משהו לעסקה, שנוכל לראות את אחיין שלי, שנוכל לראות את כרמל. וכל פעם אנחנו חטפים את זה בפנים, מהם. ועד שיש לי קצת תקווה, למרות שאני מפורום שהוא חושב קצת אחרת, עד שיש איזה שהוא דיבור על עסקה אני כולי נדרך ומחכה. אבל אנחנו מבינים שגם אם תהיה עסקה בסוף וכך יגיעו כולם וכך אנחנו חושבים, הדרך להגיע לעסקה הזאת היא רק על ידי הלחץ שהחיילים שלנו עושים שם. דוד אחר של איתן, אחי, נמצא בוועדה אחרת. יצא מרפיח, הגיע לכאן לדבר. רק מבקש שייתנו להם להמשיך.

בסופו של דבר גם אם תהיה עסקה אנחנו צריכים להגיע אליה בתנאים כאלה שמשאירים את מדינת ישראל על הרגליים. ברור שיהיו מחירים, ברור שהמחירים יהיו כבדים ועוד נצטרך להתמודד איתם בשנים הבאות. אבל אם כרגע החמאס מרשה לעצמו לסרב לעסקה אז כנראה שהוא לא מבין מי לוחץ על מי. רק להגביר את הלחץ, רק להמשיך את מה שאנחנו עושים. להגביר, סליחה, לא להמשיך. אני שומע שהגענו לציר פילדלפי עד הים, שזה דבר מבורך. אבל אנחנו לא פועלים בתוך העיר רפיח. אנחנו עוד לא פועלים בכל מיני מקומות במחנות המרכז. ואני לא אומר את זה מהטלוויזיה, אני אומר את זה מחברים שלי שנמצאים בפנים. אנחנו מבקשים להמשיך, אנחנו מאמינים שזו הדרך להגיע לעסקה שכולנו רוצים. רק להמשיך את הלחץ הצבאי וזה מה שיביא את החטופים בחזרה.

תודה רבה לכולם. אני רוצה ברשותכם לעבור לנושא של הוועדה. אני מודה לכל הדוברים. אנחנו אתכם והלוואי שיחזרו הביתה כמה שיותר מהר למשפחות שלהם.

כמו שאמרתי, הכתבה שפורסמה בידיעות של הדר גלעד חשפה בפנינו את הנתונים וזה היה משמעותי עבורי באמת לבוא ולבקש מפנינה להעלות את זה לסדר היום. ובאמת כמו שאמרתי פנינה ראתה בנושא הזה דחיפות גבוהה ולכן הוועדה התכנסה ואני מודה גם לחברות הכנסת שהצטרפו.

כמה מילים על הנתונים. מה שאנחנו רואים שבין אוקטובר 2023 לאפריל 2024 אנחנו עומדים על 4,566 פניות למשרד הרווחה, לעומת 2,760 בתקופה המקבילה. פי שתיים, כן. הקשר כמובן בין תקופה כזו לחוצה ומורכבת של מלחמה לבין אלימות במשפחה, אמרתי את זה לדעתי לפני חצי שנה כשדיברו על העניין של הנשקים. דיברתי על זה, דיברתי. לצערי הנה אנחנו רואים את הנתונים. אלימות כלפי בן או בת זוג – 3,400 לעומת 2,036 בשנה שעברה. אלימות כלפי בן משפחה – 725 לעומת 445 בשנה שעברה. בן משפחה קטין – 386 פניות לעומת 243. ואפילו אלימות כלפי בן משפחה קשיש, לא ויתרו על אף אחד – 54 לעומת 36. במקביל כמובן עלייה בפנייה גם לרווחה.

מה שמעניין, וזה אני כן ארצה שתתייחסו, במקביל לעלייה בפניות יש דווקא הבנתי פחות פניות ל-118. אז אולי תנסו גם להסביר לי את זה. שזה מעניין. ההשערה, לפחות לפי מה שהבנתי, שזה בגלל המלחמה יש פחות פניות. אבל האלימות לצערנו נשארת אלימות. תכף הם יסבירו את זה. אני מציפה, אני אתן למשרד ואז אתם כמובן תדברו אחריהם. כדי שגם נוכל להבין את הפנייה.

אני מניחה שבסוף המלחמה אנחנו נראה גל פניות רחב יותר, כי בסוף יש איזה שהיא הכלה בבית לצערנו של סוג של אלימות. שוב פעם, אנחנו כמובן נקרא גם בהתחלה וגם בסוף, שבכל מקרה של אלימות תמיד לדווח לאנשי המקצוע.

אני רוצה ברשותכם לפתוח עם משרד הרווחה. גם בואו נדבר על הנתונים האלה שהם נתונים מאוד קשים, בערך כפול. וכמובן אני כן רוצה להתייחס לאלימות כמובן בתוך המשפחה, אבל אנחנו רואים כאן עוד סוגים של אלימות שנמצאת שגם אליהם תתייחסו. וכמובן הנושא של 118, שהוא המוקד, גם מי שצופה בנו, כמובן לפנייה לאלימות. בבקשה.

טלי רוזנפלדר, אני מנהלת תחום אלימות במשפחה במשרד הרווחה. אחראית בעיקר על המרכזים למניעת אלימות. יש לנו 165 מרכזים כאלה ברחבי הארץ שנותנים מענה לגברים, נשים, ילדים, נפגעים ופוגעים באלימות במשפחה.

אני אגיד רגע מילה על הנתונים, כי באמת עולה קצת סתירה. מצד אחד אנחנו כן מדווחים גם בכתבה על ירידה לפניות ל-118. יש ירידה גם במקלטים של קרוב ל-20% בתפוסה במקלטים בתקופה הזאת לעומת התקופה של שנה קודמת. הנתונים האלה הם נתונים שבאמת הגיעו לשירות המבחן. שירות המבחן גם הוא עושה איזה שהוא ניטור של הפניות בתחום של אלימות במשפחה. וזה בעצם נתונים של הפניות שהגיעו הן מבתי משפט והן מהמשטרה גם לגבי אנשים שכבר נגזר דינם וגם לגבי אנשים שנעצרו. שיש באמת עלייה משמעותית בעצם לעומת שנה שעברה בפניות. אלה אנשים שבעצם אנחנו יודעים שגם זה אומר שיש יותר אנשים שהשתמשו באלימות, שבעצם הגיעו למשטרה ולבתי המשפט. והמשמעות של זה גם שיש יותר אנשים שנפגעו מאלימות.

אני חושבת שהפער גם אותי הוא מטריד הפער הזה. כי זה אומר שאותם אנשים בסופו של דבר לא מגיעים מספיק למרכזים שלנו ול-118 ולא מספיק פונים כדי לקבל את העזרה ואותם אנחנו צריכים לאתר. עכשיו, זה נכון שבאמת אנחנו יודעים שבתחילת מלחמה, ולצערי אנחנו עדיין במלחמה. אנחנו כל הזמן אומרים תחילת המלחמה. אנחנו שמונה חודשים עדיין במלחמה. גם מחקרים קודמים שנעשו בעולם מראים שיש ירידה בפנייה לעזרה. יש ירידה גם בגלל באמת שאנשים מחכים שאולי תיגמר המלחמה. אנשים פחות פנויים לטיפול. יש איזה שהיא התלכדות פנימה אל מול אויב חיצוני שנמצא בחוץ. אולי איזה שהיא תחושה לפעמים שהבעיה שלי היא פחות חשובה לעומת בעיות מהותיות של מלחמה, של חטופים, של הרוגים שיש בחוץ. וגם איזה שהוא חשש ממצב כלכלי בזמן מלחמה. מה יקרה עכשיו אם אני אעזוב את הבית, מה יקרה עכשיו אם בן הזוג שלי ייעצר. איך אני אמשיך לתפקד, ממה אני אתקיים. וכל הדברים האלה, כל הגורמים האלה הם גורמים ידועים שבעצם אוניברסליים שאנחנו יודעים שבתקופות כאלה יש ירידה בדיווח, ירידה בפנייה לעזרה.

בואי ניתן דגש על הירידה בדיווח ל-118 אל מול נתונים של פנייה למרכזי אלמ"ב וכאלה.

אז אני אגיד שמבחינת נתונים של מרכזי אלמ"ב לצערי אין לי אותם נתונים אונליין, אנחנו אוספים אותם טיפה ב-delay אבל כן יש לי נתונים של פנייה לרווחה עם נזקקות, עם בעצם תלונה של אלימות במשפחה.

הנתונים שאני הצגתי אותם.

לא, הנתונים שאת הצגת הם נתונים שהופנו לשירות מבחן, שהוא גם כמובן שייך למשרד הרווחה. אבל כשאני מדברת על פניות לרווחה אנחנו ראינו שבשלושה חודשים הראשונים הייתה ירידה דרסטית, הייתה ירידה מאוד משמעותי. ועכשיו בארבעה חודשים האחרונים אנחנו רואים לאט לאט עלייה חזרה בפניות.

אני אגיד שגם אנחנו שומעים מהמרכזים הטיפוליים שלנו שיש עלייה במורכבות של הפניות. זאת אומרת שמקרים שגם כבר מגיעים למרכזים לטיפול הם בדרך כלל מקרים יותר מורכבים, מקרים של חשש של סיכון יותר גבוה. זאת אומרת שאנחנו רואים שאולי מי שכבר פונה, פונים אולי יותר במקרה קצה. והמטרה שלנו, ואני יכולה לפרט באמת איזה פעולות אנחנו עושים כדי להגביר את הפנייה, שאנשים יידעו שאנחנו נמצאים, שאנחנו קיימים. ש-118 קיים, שידעו ושנגביר את הפניות. כי אנחנו מבינים שסביר להניח שיש לא מעט אנשים ואולי אפילו יותר אנשים שנמצאים כרגע במצוקה בבתים שלהם. שחווים אלימות. האלימות לא הופסקה בגלל המלחמה. זאת אומרת יכול להיות שאנשים פחות יוצאים החוצה ואנחנו רוצים לנסות להגיע אליהם ולהזמין אותם להשתמש בשירותים שלנו.

שאפילו סביר להניח שהתעצמה. לפחות מהדיווח.

נכון.

יושבת הראש הקריאה נתונים אחרים. אז איפה הממשק שלכם עם הנתונים שהיא הקריאה לעומת מה שאת כרגע פרסת? האם הנתונים הם גם נתונים שהמשטרה מדווחת עליהם?

תכף אנחנו נעבור.

יש לי בעיה קצת עם הנתונים.

אין בעיה. אבל אני רוצה בכוונה שהיא תדבר, מהמשרד לביטחון לאומי ידברו ולאחר מכן.

אני אגיד קודם כל שהנתונים שהוצגו של שירות מבחן, שירות מבחן הוא גם שירות טיפולי. זאת אומרת שהגיעו אליו פניות בין אם של עצורים או בין אם אנשים שהופנו לשירות. מעבר לזה שהוא כותב אבחונים ונותן המלצות לבית משפט הוא שירות טיפולי שגם שם משתלבים אנשים בטיפול. לא כל האנשים משתלבים בטיפול במרכזים למניעת אלימות. חלקם משתלבים בשירות מבחן. אבל זה כן למשל אותן נשים, אני אומרת נשים כי לרוב זה נשים שנפגעו מאותם מקרים. אנחנו צריכים כן לדאוג שהן יגיעו אלינו. וכרגע אנחנו רואים עלייה בחזרה, אבל עלייה שהיא עדיין לא מספיק משמעותית ביחס לנתונים האלה שהוצגו.

חשוב לי להגיד שבתחילת המלחמה גם יצאנו בקמפיין לפנות ל-118 ובקרוב אנחנו נצא עם קמפיין ספציפי לנושא של אלימות במשפחה שיעודד אנשים לפנות לעזרה, גם גברים וגם נשים. אנחנו הגברנו מאוד את האיוש של המשרות שלנו של עו"ס קהילתי. בדיוק המקום הזה של עו"ס קהילתי מומחה לתחום אלימות במשפחה שיגיע לקהילות וינסה לאתר את האנשים, יגייס שותפים מתוך הקהילה לטיפול. גם באלימות במשפחה וגם להתערבות ושיכירו את השירותים שלנו.

היה לכם קמפיין של 118 לפני המלחמה גם בשפה העברית, גם בשפה הערבית.

נכון. אנחנו עבדנו כבר. אני אגיד שלפני המלחמה עבדנו כבר על קמפיין חדש והוא נעצר בגלל המלחמה. ועשינו רגע חושבים.

אולי הגיע הזמן אחרי שמונה חודשים.

את צודקת. אנחנו עובדים עליו.

אולי אין מודעות.

לפנות. תמיד אין מודעות.

פתחנו ממש בימים אלה מרכז עלומה נוסף, שזה בעצם מרכז שהוא נותן שירות 24/7 לנפגעים ונפגעות. בראשון לציון. הוא ממש ייפתח ד סוף החודש, בנוסף למרכז שקיים בעכו ובבית שמש.

זה מרכז שלישי שלכם, נכון?

מרכז שלישי. בבאר שבע אני מקווה שייפתח עד סוף שנה. שגם הוא בעצם אמור לעודד פנייה, במיוחד לאלה שפחות מעדיפים לפנות לרווחה. לא רוצים לפתוח תיק, רוצים לפנות אולי בצורה אנונימית וגם לפעמים עדיין לא בטוחות אם רוצות מקלט או לא רוצות מקלט. יכולות להגיע לשם ל-72 שעות. אז ברגע שגם המרכז הזה ייפתח גם אתר חדש של עלומה יעלה לאוויר וכל הדברים האלה, אני מקווה, שיגבירו פניות.

בנוסף אני אשתף עוד במשהו אחד חדש שאנחנו פותחים שני מרכזים לגבר. עובדים על זה עכשיו כבר תקופה ארוכה, לפתוח מרכזים טיפוליים שיפנו לגברים שהם לאו דווקא בקצה של הרצף. אלה שכבר הגיעו לשירות מבחן, לבית משפט. אנחנו מדברים על גברים שנמצאים בתחילת הרצף, שחווים פוסט טראומה, שחווים משבר של אבטלה עכשיו, כל מיני משברים שאנחנו יודעים שמתעצמים בתקופת המלחמה ולהזמין אותם לטיפול ולהזמין אותם לקבל שירותים נוספים. ואנחנו מקווים שדרך זה גם נוכל להגדיל את מספר מקבלי השירות שלנו.

זה חשוב מאוד.

לא לגברים המכים.

זה לגברים באשר הם.

התוצאה היא אלימות. למנוע את זה.

רק היא ציינה עו"סים קהילתיים. כמה תקנים הוספתם?

אין בעיה, רק תני לי שנייה רגע. אל תדאגי. אני רוצה שנייה לשמוע את רפ"ק דנה בן צבי.

שלום לכולם, אני דנה בן צבי ממדור נפגעי עבירה, חטיבת החקירות. אנחנו לאורך המלחמה גם עקבנו אחרי כמות התיקים שנפתחים. באמת הרגשנו בהתחלה שיש בלימה ובאמת ירידה משמעותית בדיווחים ורואים את זה גם בנתונים. הוצאנו נתונים עדכניים לקראת הדיון הזה. אני יכולה להגיד שאם אני לוקחת את השנה הזו לעומת שנה קודמת בחודשים ינואר עד סוף מאי, אז יש ירידה של 10% בתיקים. תיקי אלימות בין בני זוג שנפתחו. לקחנו גם פילוח נוסף של תקופת המלחמה, קרי מאוקטובר ועד עכשיו לעומת שנתיים קודמות. וגם פה אנחנו רואים שיש מגמת ירידה בתיקים. כלומר פחות נשים פונות למשטרה בתקופה הזאת. וזה בא לידי ביטוי בנתונים של התיקים.

את יודעת למה?

כי הן לא באות להתלונן, אז לא פותחים תיקים.

קודם כל חלק מהדברים כבר טלי ציינה.

שלושה חודשים ראשונים למלחמה לא באו להתלונן על אלימות. יש סוג של הכלה של אנשים. האלימות קיימת בכל מקום: מילולית, פיזית, מינית, כלכלית.

אין גידול עצום לרווחה?

היא תסביר את זה. בגלל זה אמרתי שנייה תנו לה ואז אני אתן.

אני אומרת, לצד הירידה בתיקים שאנחנו רואים, אז במעצרים ובכתבי האישום אין ירידה בהלימה. כלומר, יש יותר תיקים מגיעים לידי כתב אישום ויותר תיקים נעצרים. כלומר שמי שכבר מגיעה אני מסיקה שהתיקים הם יותר חמורים ולכן אולי בשירות מבחן רואים גם את העלייה.

הסברתי את הנקודה שבעצם לצד הירידה בתיקים אין הלימה עם הירידה במעצרים ובכתבי אישום. כלומר התיקים הם יותר חמורים. יותר אחוז מהתיקים מגיעים לידי כתב אישום ולידי מעצרים.

הבנתי. שנייה רן, אם הערתי לחברות הכנסת, אז בבקשה לא להפריע.

אני רוצה להזכיר שאנחנו כמשטרה אמנם גם נשאבנו למשימות נוספות, אבל בשטח בתחנות יש מחלקות משפחה, יש מעל 25 עו"סיות בתוך מחלקי המשטרה שהן קצינות משטרה שהן נמצאות וחוקרי משפחה. עשינו שתיים או שלוש הכשרות בתקופה הזאת. כלומר עסקים כרגיל בתחנות. ולמרות זאת פחות נשים פונות. כנראה שהן מסיקות שאנחנו אולי עסוקים בדברים אחרים או שהן חוששות. אבל אלה הנתונים.

בסדר. מטי, מה רצית לשאול לפני שאני עוברת?

לגבי מספר התקנים שציינת על עובדים סוציאליים קהילתיים. האם אלה תקנים שמקבלות הרשויות או שזה משהו רוחבי?

86 תקנים שקיבלו הרשויות ל-100 רשויות. זאת אומרת לא כל התקנים הם מלאים. עד כה איישנו 50 תקנים. לאייש, כולנו יודעים שאיוש עו"סים לוקח זמן, בטח גם קהילתיים, אבל נעשית עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית גם שלנו, גם של הפיקוח בשטח כדי לאייש. גם הרשויות מבינות את הצורך ומבינות את התפקיד והערך המוסף שלו ואני מקווה שאנחנו נלך ונאייש.

זה לפי גודל הרשות?

יש קריטריונים.

אני רוצה לדעת מה שיתוף הפעולה בין המשטרה וביניכם.

לקציני המבחן של הרווחה.

זה מאוד חשוב. כי להערכתי כל אחד מגורמים עובד, אבל אני לא יודעת כמה יש הלימה.

יש שיתוף פעולה הדוק. הדוק מאוד, בכל הרמות.

איך זה נעשה? את מקבלת תלונה?

איך זה נעשה הלכה למעשה כאשר מגיעה המתלוננת או מתלונן באלימות במשפחה למשטרה כחלק מהנוהל שלנו אנחנו מחויבים להגיד לה גם לתת לה את הפרטים של לשכת הרווחה או המרכז למניעת אלימות במשפחה במקום שבו היא גרה. היא מקבלת טופס עם הפרטים. לצד זה אנחנו מבקשים את האישור שלה להעביר את הפנייה אודות פתיחת תיק לרווחה. ככלל, אם היא מסכימה זה עובר ואם היא לא מסכימה זה לא יעבור בניגוד לרצונה, אלא אם כן מדובר באירוע חמור שאנחנו נעביר גם אם היא תתנגד. אז כך שהרווחה מקבלת לדעתי מאות עד אלפי דיווחים מהמשטרה בשנה.

וההיפך?

ההיפך? גם. אין לי מספרים, אבל זה גם מגיע.

כי מדובר באנשים אלימים. אם זה הגיע אליכם.

שיתוף הפעולה שדנה מדברת עליו יש לנו 73 עו"ס משטרה ברשויות שבעצם התפקיד שלהם הוא באמת, כשמם כן הוא, בעצם הקשר בין הרווחה לבין המשטרה. אמונים על הקשר הזה במקרים של אלימות במשפחה. זאת אומרת שהוא מגיע גם לתחנות המשטרה בזמן אמת לפעמים ומשוחח עם הנשים, עם הגברים. הוא יוצר איתם קשר, הוא חוזר אליהם. הוא עושה את כל ה-reaching out כדי לגייס גם את הפוגעים, גם את הנפגעות לטיפול. יש בינינו נוהל טיוב בעצם שגם הרווחה יכולה להכניס, לבקש מהמשטרה להכניס נשים לנוהל טיוב. זה נוהל שבעצם נותן עדיפות לאותן נשים בפניות למשטרה והמשטרה עושה יותר פטרולים מסביב לבית שלהם, מענה מיידי. שיתוף הפעולה הוא מאוד מאוד הדוק.

הבנתי, המסר ברור. תגידי לי, איך אין לך את הנתונים של מרכזי אלמ"ב של 2023 לפחות? אנחנו כבר ביוני 2024.

לא. אז את הנתונים של 2023 יש לי.

זה אוקטובר עד דצמבר. אין לך רבעונים כאלה?

אני אגיד ככה: לצערי אין לנו עדיין, אנחנו עובדים על מערכת ממוחשבת. אני יודעת שאנחנו בשנת 2024 וזה נשמע מאוד מוזר.

אנחנו כבר ביוני 2024.

אני יודעת. יש לנו את כל הנתונים של שנת 2023. הנתונים מראים שיש עלייה קלה. אנחנו לא יכולים לייחס אותה למלחמה כי הם לא מפולחים.

לא, לא ביקשתי לייחס. רציתי לדעת מה הנתונים של 2023 של פניות למרכזי אלמ"ב.

יש לי נותנים של בערך 13,600, אני זוכרת את המספרים, של אנשים שטופלו במרכזי אלמ"ב מתוך 21,000 פניות. נתונים מאוד דומים לנתונים של שנה שעברה. אנחנו לא יכולים להצביע על שינוי משמעותי או לייחס אותו עדיין למלחמה. אני מניחה שב-2024 כאשר כבר נהיה תקופה יותר ארוכה בתוך המלחמה אפשר יהיה לעשות את הפילוחים האלה.

בואו נשמע קצת מהמקלטים. נעמי שניידרמן, מנכ"לית עמותת אישה לאישה.

אני גם מנכ"לית עמותת אישה לאישה ואני גם נמצאת כאן בכובע של חברת פורום העמותות שמפעילות מקלטים. אני רוצה להגיד שאני מאוד מודאגת. כי אני חושבת, הלוואי, ככה תמיד הפנטזיה שלנו זה שנוכל אולי להניח את העט ולשים את המפתחות וללכת הביתה. אבל זה לא המצב. אנחנו יודעות שיש אלימות. והמקלטים יש ירידה מאוד מאוד משמעותית.

זה נורא מרגש ונורא משמח לשמוע כל כל העבודה והחשיבה והתכלול וגם לומר זה לא תמיד היה ככה. כמי שנמצאת בשדה 18 שנה, לשמוע גם על העשייה במרכזים למניעת אלימות, גם על התכלול עם המשטרה. אני חושבת שאנחנו רואים כאן כל מיני פירות של עבודה של הוועדה הבין משרדית הוותיקה שכולנו יודעים עליה. ויחד עם זאת, משהו לא עובד טוב. כי המקלט שאני מנהלת היה אמור להיות מלא והוא חצי ריק. ואנחנו לא היחידות.

הנושא של הסברה עלה בהקשר של המלחמה בכל מיני הקשרים לאומיים. אבל גם הנושא הזה הוא נושא לאומי ויש איזה שהיא בעיה לדעתי הסברתית. הן ברובד של הנשים עצמן שנמצאות בבית וזו באמת הזדמנות גם מעל הבמה הזו לומר לנשים מה זה מקלט ולהסביר. ולהסביר שזו תוכנית שהיא תוכנית טיפולית כוללנית ושיש לה רצף. אני חושבת שיש איזה שהן באמת בעיות בהבנה. ולצערי זה לא רק בקרב אוכלוסיית הקצה שהיא הכי חשובה לנו, אני חוששת שעם כל ההשקעה הזאת בצוותים ובגורמים המקצועיים גם שם אולי אין מספיק הבנה כמה מקלט יכול להיות משמעותי לאישה בצומת כזה. דווקא בעת מלחמה.

ואני כן מחזירה את השאלה אל גורמי המטה. אני מבינה שנעשית הרבה עבודה, אבל משהו לא יורד לשטח. ואני גם באמת שואלת את עצמי איפה מטה הפיקוח שלנו? יש לנו פיקוח, אני לא רואה אותם בכלל. הם הוזמנו לוועדה? הם נמצאים כאן?

אני מייצגת מבחינתם גם את משרד הרווחה.

אני גם אגיד משהו מבחינת המדינה. ההשקעה כבר ישנה. אנחנו גופים שזכו במכרז, אנחנו מקבלים כספי מדינה. המדינה לוקחת בחשבון שאי אפשר לסגור מקלט מהיום למחר, גם לא צריך לסגור, כי יש אוכלוסייה שיכולה להיתרם. וכל יום שעובר שאישה נמצאת בבית, בכלא הזה של האלימות, הוא יום נוראי. ויש באמת, משהו לא בסדר.

יש לנו כל מיני השערות, בוודאי ובוודאי מה שעלה על הנטיות הלב של אנשים בעתות חירום. אבל אנחנו יודעים שמרחבי חיים אחרים כן נכנסו לאיזה שהיא התאוששות וכן חזרו לאיזה שהיא שגרת מלחמה. זו שאלה למה זה לא קורה במקלטים. ואני כן רוצה להפנות שוב את השאלה על התכלול עם אנשי המקצוע.

בסדר, הם ירשמו.

ויש לי עוד משהו שחשוב לי לומר. קודם כל אני רוצה לברך את הוועדה הזו על אחד הצעדים שהיא כן עשתה השנה, שזה הגדלה של הסיוע לנשים יוצאות מקלטים בחקיקה. ואני חושבת שזה משמעותית.

חקיקה שלי ושל פנינה תמנו שטה.

זו חקיקה מאוד משמעותית, כי אני חושבת שהיא מסר. היא מסר לנשים שנמצאות בבית שזו לא התערבות נקודתית חירומית, זו הליכה לאורך כל הדרך. וכאן גם המקום להזכיר את זה. את זה אני מזכירה בכובע שלי כמנכ"לית אישה לאישה. שיש תוכניות המשך, יש תוכניות של דירות מעבר. זה ריצה למרחקים ארוכים ואני חושבת שזה גם מסר שחשוב שהן הנשים יידעו והן נשות המקצוע.

תודה רבה. אני אתן רגע להתייחס לחברות הכנסת או שאתן רוצות לשמוע את גורמי המקצוע?

הדבר היחידי שבאמת מטריד אותי זה שאני הייתי צריכה לבדוק מה זה 118. ואני חושבת שאם אני לא יודעת את זה ואני חברה גם בוועדה, ואני חושבת שמ-2019 אני חברה בוועדה הזו – משהו פה לקוי. כי כמו שאני מבינה זה שיש מקום לעוד נשים שחוו את החוויות הנוראיות האלה של אלימות במשפחה. ואני חושבת שבאמת אתם צריכים להקדיש יותר לנושא הזה.

תראי, אם את שואלת היום כל בית בישראל מה אומר 100 הם מיד יגידו לך שזה משטרה. אני לא חושבת שיש מישהו שלא יודע מה זה 100. אבל לא לדעת מה זה 118? שאלתי את היועץ שלי מה זה 118. כי מירב הזכירה ואני לא ידעתי על מה היא מדברת.

היה להם קמפיינים.

אם זה לא משהו, את יודעת, שאומרים אותו. כי זה כל כך חשוב, זה להציל. זה להציל אישה שנמצאת במצב לא טוב.

גם צריך לזכור שבגלל המלחמה ציפוף השורות והסולידריות החברתית והערבות החברתית היא קיימת גם בבית. ולכן היא מאוד מאוד איתו. אני חייבת להגיד לכם, סתם, ביום שבת בבוקר הלכתי באיזה רחוב, שבת בבוקר, 10:30 בבוקר, שקט. חוזרים מבית כנסת, יש לי שכונה די שקטה, חלק הולכים לים. ועברתי ליד בניין. ושמעתי גבר צורח. לא משנה, לא ניכנס. ואמרתי לעצמי באמת, מה יש לי, אני מתרגשת כשאני מספרת. אמרתי לעצמי איזו אומללות זאת שבשבת בבוקר זה צריך להיות זמן, לא משנה חילוני, דתי. יש שקט. יש נינוחות. גם בעיר שלי, בתל אביב, השכונה שלי מאוד שקטה בשבת. ואני אומרת לכם, זה זעזע אותי. כי אמרתי לעצמי למה היא מוכנה לסבול את זה בשבת בבוקר? היה גם רעש של ילדים שצועקים, שזה בכלל קשה. ואתם יודעים, אני בהתלבטות, כי מצד אחד הוא לא חס וחלילה מקלל או, אבל זה לא נעים לחיות בבית כזה. ואני אומרת לעצמי שיש בתקופה הזאת לנשים, אגב, אני רואה את זה גם כשאני מסתובבת בכל הארץ. הכלה מאוד מאוד גבוהה. אנחנו כנשים גם ככה, אני יכולה להגיד, לא להיעלב הגברים, אנחנו עם מכיל יותר. עם סופג יותר. ואני חושבת שבתקופת המלחמה הרף עלה.

אז קטי אמרה פה בצדק שהיא לא מכירה. אז תחשבו דווקא בתקופה כזאת שיש עליה נטל מאוד גדול בבית, גם אם הוא יוצא למילואים. אתמול גם שמענו על אדם שהתאבד בשל פוסט טראומה. זאת אומרת כל הסיר לחץ הזה בוודאי משפיע בבית על האישה ועל הילדים. לכן עוד יותר הייתי מחזקת עכשיו את הקמפיין שלכם.

חובה.

עוד יותר לתת פלטפורמה. כי זה באמת באמת קשה. אבל זה סתם אירוע שקרה לי בשבת והייתי חייבת לשתף. כי אני אומרת לעצמי הצעקות והבלגן הזה, אני אומרת לעצמי הילדים בבית, האמא. זה לא מגיע לרף, אבל אולי אם יהיה לה טלפון אז היא תוכל אפילו להתקשר ולהגיד תגידו מה, אולי יש איש מקצוע שיכול לדבר על בעלי? הוא חזר מהמלחמה. לא יודעת, משהו כזה. ובטח ובטח אם חס וחלילה גם מעורבת אלימות פיזית שאנחנו יודעים שהיא קיימת ועוד יותר גבוהה.

אגב, רק שתביני. אני הייתי ראש מטה של שני משרדים מאוד גדולים. יש תקציב שהוא צבוע בתקציב של המשרד שמיועד להסברה, שמיועד לפרסום. יש את אפשרות הזאת לבוא ולהנגיש את זה עבור כל אישה. אם זה אפילו עלונים בקופת חולים או בכל מיני מקומות. זה מאוד חשוב. כי אתם צריכים להבין, אנחנו מדברים על עגלים של מעגלים של מעגלים שאנחנו אחר כך מקבלים אותם בסוף התהליך במצב הרבה יותר קשה. או מוות, לצערנו הרב, שזה יכול להסתיים ברצח. או מצב שבו יש מצב נפשי מאוד קשה, גם של האישה וגם של הילדים. לכן צריך לחשוב על זה בכל דרך אפשרית, ויש לכם את זה.

בשביל זה אנחנו קיימנו את הדיון היום. אני מסכימה.

יש את זה בתקציב של המשרד. אין מצב שאין בתקציב. צובעים את זה. את יודעת כמה תקציבים עברתי בחיי? צובעים את זה, פרסום, מידע. צובעים את זה. אלא אם כן אחר כך או שזה חוזר לאוצר או שמשתמשים בזה, עושים איזה שהיא העברה תקציבית מסעיף לסעיף. למה? למה כשזה מצוי?

אני מסכימה ואני גם יודעת להגיד שכל שנה יצאנו בקמפיין וכל שנה אחרי שיצאנו בקמפיין ראינו עלייה מאוד מאוד משמעותית.

ברור, יש לזה תוצאות.

זה כמו מקום עבודה שאין בו, אף אחד לא מדבר על הטרדות מיניות. זה לא אומר שאין, היא פשוט מתביישת להגיד.

אני רוצה לתת לקרן, ממרכז רקמן, בבקשה.

שלום. למי שלא מכירה את מרכז רקמן, מרכז רקמן מעניק ייעוץ משפטי וסיוע משפטי לנשים נפגעות אלימות במשפחה אבל בסריה של עולם דיני המשפחה, גירושין.

קודם כל למי שדאג, אצלנו אין ירידה בכמות הפניות. נכון שבחודשים הראשונים של המלחמה גם אצלנו הייתה האטה. אבל בהחלט כמות הפניות והזרם של הפניות הוא מאוד גבוה והנוכחות של אלימות במשפחה היא מאוד גבוהה בחלק גדול מהפניות אצלנו.

יש לך נתונים?

שוב פעם, אנחנו מסוגלים לקלוט בערך 500 פניות בשנה. אני יכולה להגיד באופן ברור שהאלימות בחודשים האחרונים נוכחת יותר בפניות, אבל אלימות על כל גווניה. לא רק אלימות פיזית.

אני כן רוצה להציע כמה הסברים שנייה על למה יש פערים בין המישור הפלילי ומישור הרווחה לבין מה שקורה בשטח. פנייה למשטרה הרבה פעמים אין ממנה דרך חזרה והרבה נשים דווקא בעת הזאת לא יפנו למשטרה. ואני יודעת גם שיש נשים שמגיעות למקלט ועדיין לא פנו למשטרה. אני חושבת שנעמי יכולה פה להעיד שנשים יכולות להיות במקלט בלי שנעשתה שום פנייה למשטרה.

גם לרווחה לפעמים נשים לא יפנו מהחשש שזה בעצם בתוך המערכת. וברגע שאת פונה לרווחה יודעים עלייך. אז גם פה יש חסם שצריך להתמודד איתו. יחד עם זאת, אני רוצה להצביע על שני דברים גם במישור המעשי וגם במישור הנורמטיבי שחשוב לשים לב אליהם. במישור הנורמטיבי אנחנו עדיין בישראל חיים בעולם שרק אלימות פיזית היא בעצם נוכחת בחוק. יתר סוגי האלימות אין להם כמעט אזכור בחוק הישראלי. זה משהו שמאוד השתנה בשנים האחרונות. בישראל אנחנו מפגרים בהקשר הזה. באנגליה יש חקיקה של אלימות במשפחה שמכסה את כל סוגי האלימות: נפשית, פסיכולוגית, שתלטנות וכו'. כשאין naming של תופעה הרבה יותר קשה לטפל בה, הרבה יותר קשה לגרום לאנשים להבין שהם חווים אלימות. והרבה יותר קשה גם לצאת ממעגל האלימות. אז אני חושבת שזה הדבר הראשון שבית המחוקקי פה צריך לטפל בו. זה להרחיב את הגדרת האלימות בחוק. אם זה בחקיקה האזרחית, צריך לחשוב מה לעשות. אם זה בחקיקה הפלילית. אבל אין לזה שום מענה כרגע בחקיקה בישראל. זה במישור אחד.

במישור שני המעשי כמרכז שנותן ייעוץ משפטי לנשים שבעצם כבר רוצות לעשות את הצעד וחושבות על אופציה משפטית, אנחנו לא יכולות לעמוד בעומס. אנחנו מקבלות פניות אין סופיות. אני כרגע נאלצת להגיד לנשים שאני יודעת שיש שם ברקע אלימות במשפחה תמתיני כמה שבועות עד שעורכת דין תוכל לחזור אלייך. הן לא יכולות. הרבה מהן בשלב מאוד ראשוני שהוא לא מתאים לפנייה לסיוע המשפטי, כי הן עוד לא החליטו מה הן רוצות לעשות. לסיוע המשפטי אתה פונה כשאתה יודע שאתה רוצה ללכת, לקבל עורך דין שייצג אותך. אבל הן ברמה הראשונית.

אנחנו, כאשר מתקשרת אלינו אישה כזאת אנחנו דבר ראשון מפנים אותה למרכז לטיפול באלימות במשפחה, כי הם הגורם המקצועי במדינת ישראל המטפל בדברים האלה. אבל אנחנו יודעות שהיא לא תקבל שם ייעוץ משפטי כרגע, היום.

אין ייעוץ משפטי במרכזי אלמ"ב?

לא כרגע. בדיון בכנסת בינואר אמרה נציגת משרד הרווחה ענבל חן קארה.

היא כאן, נכון?

לא.

אני דקה אתן למטי להחליף אותי. אני יוצאת רגע למשהו ואני חוזרת. בואי מטי.

(היו"ר חה"כ מטי צרפתי הרכבי)

היא דיברה על תוכנית של משרד הרווחה ומשרד המשפטים להכניס ייעוץ משפטי למרכזי האלמ"ב. זה עוד לא קרה ואני גם לא מכירה לוח זמנים של מתי זה אמור לקרות. זה מאוד חשוב שזה יקרה. אנחנו כגורם מגזר שלישי לא יכולים לתת את המענה הזאת. לא יכולים בכלל לעמוד בעומס הזה. ואני באמת, בלב כבד, הרבה פעמים אנחנו אומרות לנשים את צריכה להמתין כמה שבועות. זה לא נכון. זה צריך לקבל מענה מכיוון המדינה. אנחנו צריכים להיות המשלימים, לא אלה שנותנים את המענה. אז אני חושבת ששני הדברים האלה חייבים להיות מטופלים ובאופן מיידי.

אני מהסיוע המשפטי, אני אשמח להתייחס.

אוקיי, אבל אולי לפני זה את משרד הרווחה אם יש התקדמות. אז עו"ד בת שבע שרמן שני, סגנית ראש הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. בבקשה.

כן. ואני רפרנטית לעניין, המשכתי להיות רפרנטית לעניין האלימות. אני באה מהתחום של דיני משפחה והרבה שנים עוסקת בתחום. אני מאוד מתחברת למה שקרן אומרת. אני אגיד שבנימה אישית אני לפני למעלה מ-20 שנה שימשתי כיועצת משפטית בהתנדבות של אחד ממרכזי האלימות בירושלים וביקשו ממני המרכז שבנוסף לייעוץ המשפטי שאני נותנת למרכז אני אתן ייעוץ משפטי לפונים ואכן נתתי ייעוץ משפטי לפונים וראיתי בזה באמת שזה מאוד מאוד חשוב.

אני אקדים קצת על העבודה של הסיוע המשפטי, כי קרן אמרה נכון. הסיוע המשפטי הוא באמת בקצה גבול הרצף כמו שטלי הציגה. אנחנו בדרך כלל מתערבים, הסיוע שאנחנו נותנים בסיוע המשפטי הוא ייצוג משפטי. יש לנו עמדות נגישות לייצג בבתי משפט, מי שמגיע וצריך דחוף בקשה לצו אז אפשר לעשות את זה דרך עורכי הדין שלנו שמוצבים שם. יש לנו עורכי דין שאפשר להגיע אליהם אם מתקשרים אלינו למוקד. עורכי דין שלנו עובדים עם המקלטים, מייצגים נשים דרך המקלטים. ובאמת הטיפול הוא טיפול משפטי. וזה טיפול משפטי כפי שהחוק מגדיר אותו שזה באמת צווי הגנה אפשר לתת באלימות פיזית או אמירות מין קשות או התעללות נפשית ממושכת שמעט מאוד עושים בזה שימוש.

באמת גם אנחנו זיהינו את הפער הזה ופנינו לוועדה בין משרדית וכנראה לכן ענבר הזכירה את זה בזמנו. והצענו שבמסגרת הוועדה הבין משרדית אנחנו נעשה שיתופי פעולה של עו"ד ועו"ס – עורכת דין ועובדים סוציאליים ובעצם ניתן את הכלים. כי אנחנו באמת מאמינים שהטיפול, הידע הוא כוח. ואישה שיודעת שמקום העבודה שלה לא ייפגע אם היא תפנה למקלט או שהיא יודעת שזכויות המשמורת שלה או הזכויות סביב הילדים או כל הדברים האלה לא ייפגעו אם היא תעשה מעשה או אם היא יודעת איך להיחלץ מאלימות כלכלית כדי בכלל לפנות לעורך דין כדי שהוא ייצג אותה – כל זה ידע שהוא מאוד חשוב. לכן היינו מאוד שמחים לשתף פעולה בעניין הזה.

אני אגיד שאנחנו גם מייצגים, יש לנו מערך ייצוג של כשרות משפטית וזקנה. אנחנו מייצגים גם בענייני אלימות. זה עלה קודם לא רק בין בני זוג, אלא אלימות כלפי בני משפחה זקנים או מערך ייצוג ייחודי מיוחד מאוד של ייצוג קטינים שגם נכנסים במקרים האלה.

אופרטיבית לא הבנתי איך מרחיבים את המענה של סל השירותים המשפטי מעבר לייצוג. לא הבנתי מה ההצעה פה.

אני אגיד שפנינו למרכזים ולאחרונה באמת אחרי שנעשתה בדיקה מול מנהלי המרכזים, בדיקת צרכים, והם גם העלו את הצורך הזה, הגענו להסכמה שזה נדרש. זה השלב הראשון, הצלחנו לשכנע. וגם ברווחה הבאנו שזה נדרש.

כדאי לכם להיעזר בייעוץ משפטי. כן, אוקיי.

עכשיו נשאלת השאלה תפעולית איך זה נעשה. חשבנו שזה יהיה יותר פשוט. כרגע בעקבות כתף אל כתף זה נקרא, תהליך שעברו ברווחה שבעצם העבירו את הכספים לרשויות המקומיות, אז יש איזה שהוא קושי תפעולי, כי אנחנו יודעים לעבור מול גורם ממשלתי. אבל להתחיל להתקשר עם כל אחד מהרשויות המקומיות יהיה לנו קושי.

למה לא דרך כמו מרכז רקמן? עלו כאן שני צרכים. יש כאן אחד דרך הרשויות המקומיות, את בעצם, אני רוצה להבין שאני הבנתי. עלה כאן הצורך בייעוץ משפטי שהוא מעבר לליווי בבית משפט נניח.

יש לנו מערך של עורכי דין.

הוא בשני מישורים: אחד במישור מול הרשות המקומית, העובדים הסוציאליים, שלפעמים נדרש ייעוץ משפטי כזה. ומנגד בגופים כמו רקמן, נכון?

לא, רקמן נכנסו במקום שהיה לקונה.

אנחנו גוף שבדרך כלל נותן ייעוץ משפטי בהליכים משפטיים. אבל יחד עם זאת, אנחנו גם מציעות לנשים לפני שהן הגיעו לשלב ההליכים המשפטיים. בשלב המקדמי.

ושם הפער שזיהית.

ושם יש פער. כי הסיוע המשפטי שם לא נותן כרגע מענה. כדי בכלל להחליט אם את הולכת להליך המשפטי.

נכון. רגע לשאול עורך דין מה דעתו. כן.

אנחנו מאוד נשמח. מה שהסיוע המשפטי עושה זה שהוא מגייס את עורכי הדין, מכשיר אותם ומפקח על העבודה שלהם.

באיזה מסגרת, נניח שעכשיו, באיזה מסגרת נכון שהשירות הזה יינתן לנשים? במסגרת אלמ"ב? במסגרת רקמן?

אז הצענו לוועדה הבין משרדית הצענו כמה מודלים והמודל כרגע הוא מודל למול מרכזי אלמ"ב. במרכזי האלמ"ב יהיה עורך דין מטעמנו שהוא, הם יקבעו לו את הפגישות.

ואז העו"ס מהרשות או רקמן ישלחו לאלמ"ב?

בדיוק. למרכזי אלמ"ב ודרך מרכזי אלמ"ב אפשר יהיה לקבל טיפול סוציאלי וגם ייעוץ משפטי.

ומתי נוכל לוודא ביצוע?

אני אגיד שעד היום לא היה לנו תקציב לעניין הזה. במסגרת הרחבה של התקציב ב-20 מיליון שקלים למרכזי אלמ"ב בעצם כל מרכז יקבל על סמך קריטריונים תעריף שאיתו הוא יוכל להרחיב את השירותים גם לעובד. כמו לקבל הדרכות מקצועיות כמו שצריך וגם עבור הפונים, למשל לייעוץ משפטי. התוכנית אמורה להיכנס לפועל ב-1 באוגוסט, בעצם אנחנו עוברים למהלך הזה. כמו שבת שבע אמרה, אנחנו עובדים כרגע.

אז תתחלנה התקשרויות בעצם עם יועצים משפטיים?

אנחנו עובדים כרגע על איך נעשה את זה, כי זה לא, יש מורכבות שאנחנו מנסים ואנחנו נפתור אותה.

מתי אנחנו עושים פה בוועדה הזאת ישיבת מעקב? תני לי לוחות זמנים.

אני חושבת שעוד חצי שנה נוכל לבדוק אם הדבר הזה מצליח לצאת לפועל.

לא, כשהוא מצליח. הוא מצליח לצאת לפועל ואת מציגה לנו הישגים פורצי דרך.

אז נוכל לראות נתונים. כי אנחנו צריכים בעצם לשכנע גם את עורכי הדין ששווה להם להגיע למרכזים, לשלם להם על מספר נשים שהם פוגשים.

וגם איזה תוכנית אתם עושים כדי ליידע את המרכזים השונים, את עובדות הרווחה, את העובדות הסוציאליות.

התקציב היום קיים ואנחנו צריכים לעבוד על הדרך שהיא לא פשוטה כמו שבת שבע אמרה, כדי להוציא את זה לפועל. ואני מקווה שנצליח בחצי שנה הקרובה.

כן אדוני? רק את שמך לפרוטוקול.

עו"ד דניאל רז, אני ממונה ארצי בתחום דיני משפחה גם בהנהלת הסיוע המשפטי, משרד המשפטים.

רק שני דברים בהמשך למה שבת שבע ציינה. אחד, עורכי הדין שלנו שעובדים בסיוע המשפטי הם מקבלים הכשרה מקיפה דרך הוועדה הבין משפטית. אנחנו כבר במחזור הסופי של עורכי הדין שזה התפקיד שלהם, לייצג נשים וגברים. יש גם פרויקטים שונים גם נושא של ייצוג גברים אלימים, איך לייצג נכון. יש לזה חשיבות.

בדיונים בבתי משפט?

בדיונים בבתי משפט.

כן, אבל אנחנו רגע מבחינים.

לא, אני אומר מבחינת המומחיות. אבל דבר שגם רציתי להגיד, נכון, אנחנו אצלנו מגיעים נכון להיום, שזה יורחב ואנחנו יותר מאשר נשמח, נכון להיום מגיעות אלינו נשים שרוצות כבר להגיע להליך משפטי. יש מקרים שמגיעים אלינו נשים או גברים, הם בכל מקרה במסגרת החוק אנחנו מדברים איתם, הם מתייעצים איתנו. זאת אומרת הייעוץ המשפטי אמנם זה כפוף לזכאות כלכלית, צריך להגיד את זה, אנחנו לא נוכל לתת ייעוץ משפטי, אבל יש גם אנשים שמגיעים אלינו ומקבלים ייעוץ משפטי ובסוף מתברר שהם לא זכאים. עדיין את הכלים הראשונים.

הם באים כי הם רוצים להגיש תביעה.

הם רוצים. אבל אני אומר את זה בהקשר שזה חשוב גם להגיד לפעמים להגיע אלינו.

אני רק רוצה לומר, לפחות אני כמי שלא כל כך מכירה את התחום לעומק, ממה שאני שומעת נראה שיש קצת ככה חריקות בתכלול או בסנכרון או בהעברת המידע ובשיקוף בעצם סל המענים למסגרות השונות. זאת אומרת רגע לדעת שזה יורד עד אחרון המטפלים ושהמידע זמין ונגיש גם לנשים וגם למטפלים השונים.

אני יכול להגיד שבהקשר של שיתופי פעולה בין הסיוע המשפטי לבין ארגונים אחרים, גם עם מרכז רקמן, גם עם יד לאישה, עם המון ארגונים אנחנו בשיתופי פעולה משמעותיים מאוד.

אני בטוחה. רק בתחושה שלי צריך יותר.

יותר מזה אני אגיד שיש לנו רכזים, אנחנו נבקש באמת את זה לרענן. יש לנו רכזי אלימות בכל מחוז. והתפקיד של רכז האלימות הוא בדיוק זה, לשמן. לדאוג שאדם עובר מיד ליד. שהמידע עובר לכל הגורמים בתוך המחוז ושמכירים אישית. ושאם באמת יש מקרה שצריך להקפיץ למקלט או משהו כזה.

אני רק אומר, מי שלא זכאי לסיוע משפטי יש את הפרויקט של לשכת עורכי הדין, שכר מצווה. זאת אומרת יכול להיות עדיין שגם אם אנחנו אומרים לא, שעדיין יהיה.

בסוף האתגר הוא לשקף את סל המענים למסגרות השונות. זה אתגר. והתכלול הזה, בתחושה שלי כצופה מן הצד, קצת אני לא בטוחה. את רצית להגיד משהו, קרן?

בהקשר הזה, גברתי יושבת-הראש, אפשר אולי גם לשים איזה שהם לוחות זמנים על הנושא של ההסברה במקלטים. דובר פה המון על 118 כגורם מפנה. אני חושבת שיש גם ממד הסברתי של מה קורה בכלל במקלט. כי אני חושבת שיש דעות קדומות.

אבל מי צריך לתת את ההסבר הזה? גם 118, לא?

אנחנו מאוד נשמח לעזרה מכם. אני אפילו רוצה לנצל את הבמה כאן.

כן, אז אולי נשים לנו עוד משימה לאותו דיון. פשוט דיווח על ההסברה ועל המידע, איך המידע עובר של כל הגופים השונים. כי בעצם, אני רק אומר, משרד המשפטים למשל, יש לכם לקוחות שהם לאו דווקא אישה בסוף, אלא העובדים הסוציאליים, הארגונים, האלמ"בים. ואנשים מתחלפים. אז אנחנו עושים לנו באותו דיון מעקב גם איזה שהוא עדכון בהפצת המידע ולהסברה על פי הלקוח. אם הלקוח, לצורך העניין, אישה שחווה אלימות, זה הסברה מסוג אחד. ואם הלקוח הוא עובד סוציאלי ברשות המקומית או עובד קהילתי זו הסברה מסוג אחר. איך אתם מנגישים את המידע ואת ההסברה כולל הכשרות אם נדרש. זה גם בבקשה בדיון הבא. קרן, רצית להגיד משהו?

כן. נשמטה מלב השיחה הנקודה הראשונה שהעליתי שהיא קשורה לממד ההסברתי. העובדה שאין חקיקה מקיפה יותר על מהי אלימות הכרחי גם לצורכי ההסברה. אין פה לדעתי כרגע נציג מייעוץ וחקיקה. אני חושבת שגם אחרי זה הוועדה צריכה לעקוב.

אני רשמתי, דלית, בדיקה בחקיקה את הנושא של ה-naming לאלימות שאינה פיזית. זה בעצם הנושא שאת העלית. אז רגע לבחון לתיקון חקיקה דרך הוועדה או דרך גורם אחר.

אולי אני אתייחס לזה קצת, על אלימות כלכלית. זה אמנם לא באמצעות חקיקה, אבל באמצעות פסיקה. הסיוע המשפטי עושה הרבה מאוד התקדמות מאוד משמעותית בנוגע לחובות וחדלות פירעון של נשים שסובלות מאלימות כלכלית ושהחובות שלהם נוצרו בשל אלימות כלכלית.

אני לא יודע מי צריך ליזום כזה תיקון חקיקה. משרד הרווחה אולי, אבל אני אשאיר את זה לפנינה ודלית לראות, בתוקף רק היותי ממלאת מקום.

ברשותכם, רן מלמד, מנכ"ל אגודת מפנה.

שלום, לשעבר עמותת ידיד. אני מודה שאני באתי ואני ציפיתי לשמוע דברים אחרים פה היום. ציפיתי לשמוע למשל את הפילוח של התלונות של האלימות במשפחה ברחבי הארץ. מה קורה בצפון, מה קורה בדרום, מה קורה באזורים שאין בהם מלחמה. לא שמעתי פילוח כזה. אני לא יודע אם יש גידול בפניות באלימות במשפחה בשדרות או באופקים, בקריית שמונה, בשלומי, במקומות אחרים. לא שמעתי מילה על פילוח של תלונות של אלימות במשפחה בבתי המלון שיש בהם אלפי ועשרות אלפי מפונים.

אנחנו קוראים כל הזמן בעיתונים ושומעים באמצעי התקשורת על זה שתפסו פדופיל כזה או מתעלל כזה מבין העובדים במלונות. לא שמענו לדעתי כמעט מילה על אלימות במשפחה במלונות. אני מניח שזה סיר לחץ לא קטן. אני מניח שיש לו תוצאות לא פשוטות ואני חושב שמחובתה של הוועדה זה לדרוש לקבל את הנתונים האלה. זאת נקודה אחת.

הנקודה השנייה נוגעת לאלימות הכלכלית. את קראת לזה naming, אני קורא לזה אלימות שקופה. לי חסרים הרבה מאוד נתונים לגבי מה קורה למשל בתחום ההוצאה לפועל ותשלומי מזונות. האם יש לנו מצב שבעקבות המלחמה גברים הפסיקו לשלם מזונות, למרות שמזונות לא הוחרגו בצורה ממשית. אני חושב שאת הנתונים האלה צריכים להביא לכאן ולשים אותם פה על השולחן. כי הם צריכים להביא את הדיון הבא. הם צריכים להביא לדיון המעקב, שנדע מה קורה בתחום ההוצאה לפועל. מה קורה עם אמנת הבנקים במקלטים לנשים מוכות?

לפני מספר שנים הייתי בין היוזמים של אמנה של הבנקים שקבעה שהבנקים יסייעו לנשים שנמצאות במקלטים לנשים מוכות. מה קורה עם זה עכשיו בתקופת המלחמה? יש גידול, אין גידול? מה הפילוח הגיאוגרפי של זה? הנתונים שהבאתם לכאן היום, סליחה, הם כל כך חסרים שאי אפשר לעשות בהם שימוש אמיתי ומושכל כדי לראות לאן אפשר לקחת את זה מכאן. ואני חושב שבלי שאנחנו נקבל על זה התייחסות אמיתית זה חבל.

הנושא של המלונות לדעתי הוא קריטי. אין לנו מושג בנושא אלימות במשפחה בנושא המלונות ואני חושב שזה דבר קריטי. והדבר האחרון, מילה על 118 שהייתי בין יוזמיו לפני הרבה הרבה שנים.

לא כזה הרבה שנים.

לא, 118 קיים כבר מ-2015 או 2016.

נכון.

זה הרבה שנים, זה 10 שנים. מה שאני אגיד בנושא הזה זה את הדבר הבא: שיש היום סטודנטים לעבודה סוציאלית ושיש היום עובדים סוציאליים שלא יודעים מה זה 118. אל תצפו שהציבור הרחב יידע מה זה 118. אגב, 118 זה לא רק לאלימות במשפחה, זה להרבה מאוד דברים אחרים. ואני לא חושב שזה קשור רק בקמפיין ההסברתי לקהל הרחב, אלא קודם באמת לאנשי המקצוע. אם אנשי המקצוע לא יודעים בוודאות מה זה 118 ואיך אפשר להיעזר בו זה לא יכול ללכת הלאה. תודה .

תודה רבה. עכשיו מטי.

כן, מאחר ולא ניצלתי את זכות הדיבור בכיסא יושב-הראש, אני אספר לך שדיברנו גם על נושא ההסברה, אבל לא רק ב-end user של האישה, אלא גם משרד המשפטים וסל המענים שהוא נותן לעובדים הסוציאליים, לארגונים, למרכזי אלמ"ב. רגע לדייק בכדי שהמידע יזרום בצורה יעילה. דיברנו על בחינה של עדכון החוק לגבי naming של אלימות שאינה פיזית.

בעצם עלה הצורך בסל השירותים לא רק ייעוץ משפטי בעת דיון בבית משפט, אלא ייעוץ משפטי שהוא קצת יותר רך לגופים השונים, כולל הנשים. שאם מישהי רוצה לשאול שאלה משפטית, אז רגע לא עכשיו ללכת לבית משפט.

זה מרכזי האלמ"ב.

אז דיברנו שזה יופעל במרכזי אלמ"ב, אבל יש כאן תהליך של בעצם יש כסף ומשרד הרווחה יעדכן את הוועדה בהפעלת המודל. זה פחות או יותר מה שהיה כאשר לא היית.

אבל אני הייתי אתמול וביום חמישי יומיים בצפון. וחוויתי חוויה מאוד מורכבת. אבל אחד הדברים שעלו, ואני מתחברת למה שאמר מר מלמד, זה שבתים מתפרקים ויש אלימות. אני חושבת שסוגיית המלונות והמפונים, זו אוכלוסיית יעד שצריך ליזום בה. לא לספוג ולהגיב אלא ממש בצורה אקטיבית. סתם ככה, הם צחקו החבר'ה, כיתת הכוננות שדיברנו איתם, הם אמרו ברגע שהזוג מבקש שני חדרים אנחנו יודעים שהם הולכים. אבל יש הרבה מאוד תשדורות ואיתותים לשבר משפחתי שמלווה הרבה פעמים באלימות. זה סיר לחץ מה שקורה שם במלונות. אני חושבת שרגע צריך לבחון, משרד הרווחה, על משהו יותר אקטיבי.

אולי תתייחסי אחרי זה על איזה עבודה אתם עושים אקטיבית במלונות של המפונים. כי ראיתי שיש לכם.

עכשיו רק אם אפשר מה שביקש מלמד זה בעצם קצת יותר סטטיסטיקות על אזורים גיאוגרפיים במדינה וגם אוכלוסיות יעד כמו מפונים. אז כן, אם אפשר.

אגב, יש לגופים האלה, גם בתקומה וגם בתוכנית של צפון. כך שאם רוצים תקציבים - - - אליהם מתוך האזורים של הצפון והדרום, יש אותם במנהלות שהוקמו.

שנאמר, כסף יש לכולם.

בסדר. טניה, התייחסת?

לא, עוד לא ואני אשמח.

אז בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת-ראש. אני הגעתי בדיוק להזכיר את העניין של המפונים ואלימות וסכסוכים במשפחות של מפונים שנמצאים גם במלונות וגם אפילו במקומות אחרים שלא מלון, אפילו דירות שכורות. אבל האנשים האלה נמצאים באי ודאות. אי ודאות מכניסה אותם ללחץ, לסטרס. וזה מתבטא הסטרס והתסכול, על מי אנחנו שולחים? על אנשים קרובים יותר, הכי קרובים שלנו. אני שמחה שגם מטי הזכירה את זה, היינו ביחד בסיור בצפון. ביקרתי גם במלונות כאן בירושלים, נמצאת פה שלי, שהיא נציגה של הקהילה, היא משלומי. היא מעידה גם על דברים מאוד קשים שקורים בקרב המשפחות של המפונים.

אבל אני באה לא רק להעיד על בעיה. אני רוצה להציע פתרון. כשהייתי סגנית ראש העיר בכרמיאל ארגנתי הכשרות ומינוי שומרות סף כאלה. אפשר למנות גם שומרי סף, בקהילה. אנשים שיכולים לזהות נורות אדומות, איפה מתפרצת אלימות. מי סובל או סובלת מאלימות. שאפשר לגשת לאישה או לבן האדם הזה ולהציע לו לפנות לגורמים רלוונטיים. ההכשרה הזאת לא עולה הרבה כסף, אפילו אפשר לעשות את זה בהתנדבות ויהיו עובדים סוציאליים שיסכימו לעשות את זה בהתנדבות. לתת הכשרה איך לזהות, איך לגשת לבן אדם ואיך להציע עזרה. אפשר לעשות אפילו שני מפגשים וזה מספיק ולתת נתונים לאן להפנות את האדם. שהוא יידע שהוא לא לבד. וזה לא עולה הרבה כסף. תקציב ממש מזערי, אבל זה יכול לתת פתרון. כשיש אנשים בקהילה, במוקדי פינוי. מנהלי בתי ספר שיש ילדים מפונים ומישהו מרשות מקומית. לפנות לראשי הערים, ראשי רשויות, והם יכולים למנות אנשים שייקחו את זה על עצמם. אבל צריך ליזום. צריך קמפיין נוסף, קמפיין קהילתי.

תודה. מעניין.

אני אשמח להגיב על זה.

שנייה רגע.

אם זה נעשה זה מעולה.

כן.

אז להמשיך ולחזק ולהפיץ.

כן, בבקשה. קרן מהרשות לקידום מעמד האישה.

אני רק באמת אתייחס לדברים שאמרת גם. אנחנו קיבלנו אישור ממנהלת תקומה לתוספת תקציבית לתוכנית של נאבקות באלימות. תוכנית שפועלת ברשויות המקומיות ומופעלת על ידי היועצות לקידום מעמד האישה ומציעה סל של פעולות הסברה ומניעת האלימות. וביניהם באמת הפעולה של שומרות סף.

אנחנו גם ממש בימים אלה פועלות לפרסום של קול קורא לקהילות נשים ברשויות המקומיות שזו גם תוכנית שתופעל על ידי היועצות לקידום מעמד האישה. וגם במסגרת הסל יהיו קהילות שכל המטרה שלהם היא נושא של הסברה למניעה באלימות נגד נשים.

אני אגיד דבר נוסף שגם בימים אלה אנחנו עושים שיתוף פעולה עם הלמ"ס לבניית מאגר data בנושא אלימות. זה פרויקט שאנחנו עושים אותו בדיאלוג רב מגזרי גם עם משרדי הממשלה והחברה האזרחית.

תודה רבה.

את מהמשרד לקידום מעמד האישה? את רוצה רק להסביר? לא כל כך הבנתי מה אתם עושים במלונות של המפונים כלפי נשים. יועצות מעמד האישה זה משהו שאני שומעת בכל דיון.

שנייה, אני רוצה קודם כל לשמוע ממשרד הרווחה, עם כל הכבוד למשרד הזה, הם לא אנשי מקצוע. מי שצריך לפעול בתוך המלונות זה משרד הרווחה וזה מה ששאלתי לפני כן. הם יכולות לייעץ לרשות המקומית. מה משרד הרווחה עושה מבחינת, נגיד זה מעניין, את יודעת, פעם היה לנו פה דיון על הבלניות במקווה. שהפכנו אותן, אתן זוכרות? עשינו את זה פה בוועדה למעמד האישה, עם עליזה לביא, שנתנו להן הכשרה לזהות סימנים של אלימות. הנה, גם את זוכרת. אז מעניין אותי, כמו שהיא אמרה כאן עכשיו, שכיתת כוננות אומרים שהם רוצים שני חדשים אז הם מבינים שיש בעיה. אז מעניין אותי, דיברת על reaching out, איזה פעולות עושים בתוך המלונות כדי לזהות סימנים של אלימות בתוך המשפחה ולסייע לזאת שחוששת, כי זה לא הזמן ואין להם בית. מה עושים בעצם?

אני אגיד שבתחילת המלחמה בעצם הגענו בעצם באמצעות העובדים הסוציאליים למתכללים שיש במלונות. הפצנו בעצם פלאיירים גם שמדברים על זיהוי סימנים מקדימים. גם על המוקדים לפנייה, גם מה לעשות. גם בהקשר של פגיעות מיניות וגם בנושא של אלימות במשפחה. זה היה בהתחלה באמת, כשהיו הרבה מלונות, הרבה מפונים, הרבה מתכללים. ניסינו להגיע לכמה שיותר מלונות.

ובהמשך היום בעצם בשיתוף של עבודה קהילתית בעצם יש היום עו"ס אלמ"ב, עו"ס קהילתי בתוך המלונות של המפונים שגם להם העברנו הכשרה בנושא של אלימות במשפחה וזיהוי של מצבי סיכון. והמטרה של אותם עו"סים היא ליצור בעצם קהילות בתוך המלונות ואנחנו מקווים שבאמצעות גם אותה הכשרה של אותם אנשים לאיתור ופנייה יזומה בנושא של אלימות במשפחה, יותר אנשים יבואו וישתפו.

כמה פעמים היו כבר דיונים ואין לי כרגע נתונים. היה לדעתי דיון לפני מספר חודשים בנושא. באותה ועדה היה דיון ושם אני חושבת שהצגנו את הנתונים גם של פגיעות מיניות וגם של אלימות במשפחה במלונות ואספנו אותם. זה נכון ל-לפני מספר חודשים.

גם אני אגיד שבאמת פעלנו לשמור את כל הרצף הטיפולי של אנשים שפונו מהבתים. יצרנו בתחילת המלחמה נוהל שאומר מי מטפל באותם מפונים, איך נעשית ההעברה בין רשות המוצא לבין הרשות שבה שוהה אותו מטופל, כדי שמטופלים ומידע על מטופלים לא ילך לאיבוד. אין לי נתונים עדכניים מעבר למה שהצגנו בוועדה בפעם הקודמת.

אני חושבת, ואני אגיד את זה גם בסוף, אני אומרת את זה בזהירות, כי יש כאן אנשי מקצוע ראויים וטובים, ואני תמיד מכבדת אותם אני חושבת. שאולי טיפה קצת נכנסנו לשגרת המלחמה וקצת נכנסנו לסוג של דשדוש בעניין. שוב פעם אני אומרת בזהירות, כי גם הנתונים נמוכים, אז אומרים אולי זה. אבל אני חושבת שהיינו צריכים, חלק מזה זה להגיד הקמפיין שצריך לחזור, המודעות של העובדים. התהליך של reaching out לתוך משפחות. אולי נכנסנו לאיזה שהוא נמנום בעקבות המלחמה ואמרנו הנה, גם ככה אין תלונות, המקלטים חצי ריקים. אז אולי. אבל אתם יודעים וכולכם פה אנשי מקצוע, לכן אני אומרת בזהירות. זה נמצא שם. זה נמצא. ואם אין, אם אנחנו לא מספיק בתהליך של לקרב אותה. יש בעיה.

אבל בסוף, שוב, בעיקר אצל המפונים.

לא, אבל אני לא רוצה, זה ממש חשוב לי. זה לא דיון, עשינו כאן שני דיונים בוועדה הזו, באמת, בואי, דיברנו.

כן, בתקופת המלחמה. אבל אני רק רוצה לומר, כשאני אומרת שהמשבר המשפחתי הוא כל כך גדול של תעסוקה, של נזקים, של מה רכוש.

נכון, אבל זה לא, בבקשה מטי, זה ממש חשוב לי. אנחנו עשינו כאן שני דיונים. זה לא דיון על המצב במלונות. זה גם המלונות. אבל זה גם זו שיושבת בבית עכשיו. בבית שלה, הרגיל שלה. וגם אם הוא לא הלך לצבא. זה ממש חשוב לי, כי הנתונים שמגיעים פה הם נתונים על הכפלה של מספר שהוא על בתים. אוקיי? לכן זה נושא חשוב, אבל בואי.

כן. אבל אין לך את הפילוח הגיאוגרפי כדי לדעת איפה הדגשים. איפה יש יותר ואיפה יש פחות.

נכון. אבל זה כן חשוב, כי אנחנו מתעסקים בכלל. אילת, ביקשת לדבר, אימהות בחזית.

כן, תודה על הדיון החשוב הזה. אני רציתי להציף זווית שאת טיפה דיברת עליה ואני רוצה להרחיב אותה וזה חיילי המילואים שחוזרים הביתה. זה לא רק המפונים. חיילי מילואים שחוזרים הביתה אחרי צו 8 ועוד צו 8 והעומס האדיר שמוטל עליהם שווה שחיקה. והשחיקה שהם איתה חוזרים הביתה.

על הנשים שלהם.

על הנשים שלהם ועליהם. ואנחנו שומעות המון מקרים מאימהות אצלנו שהתפרצויות הזעם והיעדר הטיפול והיעדר המענה, אותי היה מאוד מעניין לשמוע נתון האם יש איזה שהוא פילוח שאומר מילואימניקים, אני לא מדברת על סדיר, אני מדברת כרגע על מילואימניקים בעלי משפחות שחזרו הביתה וגילו אישה עייפה, אחרי שהחזיקה את הבית במשך חודשים על חודשים ובדואר כבר מחכה לו צו 8 הבא. השחיקה הבלתי נתפסת הזו שהרבה פעמים מובילה, אגב, אנחנו יודעים, הרבה מקרים של פוסט טראומה שהם לא בהכרח מטופלים והיעדר מענה.

וזה מצב נפיץ וזה מצב מסוכן ואנחנו יודעים, אגב, שמה שהולך לעלות, אי אפשר להתעלם מזה, היום ב-24:00 בלילה פה במשכן, מה שהולך להעמיס עוד ועוד עומס על אותם משרתים ולפטור שוב ושוב את אותם משתמטים. אז זה משהו שחייבים להבין שיש לזה השלכות. יש לזה השלכות על בתים בישראל. יש לזה השלכות על אימהות בישראל. והתגובות האלימות שהן הרבה פעמים לא מטופלות והרבה פעמים מודחקות. כי את יודעת, הבעלים חוזרים הביתה מצו 8, לחשוב מה עבר עליהם והם לא מצליחים לפרוק את זה והם לא מטופלים והם מדחיקים והן מתביישות להתלונן כי הבעל רק חזר הביתה מלחימה, אז מה אני מתלוננת? וזה מופנה כלפי הנשים וכלפי הילדים. והם לא אשמים, שוב, כי חייב להיות מענה.

וחייב להיות פרסום בעיניי לא רק למה שקורה במלונות. אלא חזרת מצו 8, חזרת משירות מילואים, אתה מרגיש מצוקה, יש לך לאן לפנות. כי המצב הזה כבר מתפוצץ לנו בפרצוף וזה ילך ויחמיר יותר ויותר. והאינדיקציות שאנחנו מקבלות מהשטח הן איומות. ואת הזכרת בהתחלה ואני אציין אותו גם, את אותו פוסט טראומתי שהתאבד, לצערנו, אתמול. והוא איש משפחה נורמטיבי ויש לו ילדים. זה אומר שהמצוקה של המשרתים היא כל כך גדולה. וממשלת ישראל וכנסת ישראל על 64 חבריה שהולכים להצביע היום בלילה על החלת דין רציפות על השתמטות שהולך להעמיס עוד על המשרתים.

בבקשה, בואי נתמקד בנושא שלנו, נחזור לשם אילת. עכשיו בבקשה, פייגי בבקשה.

פייני סוקניק מיוזמת קווים אדומים. אני מנהלת שותפויות ביוזמה רחבה שעובדת בשותפות עם הוועדה הבין משרדית ומשרד הרווחה וכמעט אני חושבת עם כל הארגונים והרשויות שנמצאים כאן. אני כן אצטרף לאיילת ואומר שאנחנו מתחילת המלחמה עושות עבודה ואוספות נתונים על איך מלחמה משפיעה על אלימות בזוגיות. ויש נתונים ומחקרים מאוד מאוד ברורים שמראים שחיילים שחוזרים עם פוסט טראומה ממלחמה מועדים פי שלוש לאלימות בזוגיות. אלה מחקרים מהעולם אחרי מלחמות וזו תופעה שכדאי להתייחס אליה. ויש מה לעשות במניעה. זאת אומרת, אנחנו כבר עכשיו יכולות לעשות הרבה דברים כדי למנוע. החל מדברים כאן וכלה בדברים של משרדי ממשלה ושותפויות.

חה"כ בן ארי, את סיפרת פה מקרה אישי שקרה לך בשבת. זה אחד הדברים שאנחנו מדברות עליהם הרבה. כי הסיפור של אלימות בזוגיות הוא לא סיפור רק של בני זוג. הוא סיפור של כולנו, הוא סיפור של חברה. ואנחנו מנסות לעבוד על ה-bystander, על אלה ששומעים ואלה שרואים. נשים וגברים שנמצאים בתוך האלימות הקשה.

לא, לא, שלא יהיה לך בכלל אפילו בטעות. לא היה לא קללות, לא צעקות.

כן, כן, כן.

לא, את תעצרי, כי אני בן האדם הראשון בארץ שהיה עולה לשם בחדר מדרגות.

כן. אבל המחשבה הזאת של מה אפשר לעשות.

אז אל תיקחי את הדוגמה שלי. קחי דוגמה למישהו שרואה בקניון או בקופה בסופר או שעובר ברחוב ורואה מקרה קלאסי, בדיוק.

אני אקח דוגמה אפילו של הורים. אפילו של הורים.

כן. לא היה ספק, היו עוצרים אותי בסוף גם.

חלילה. אני אקח דוגמה אפילו של הורים שרואים שיש בעיה בזוגיות או של אנשים שיושבים במסעדה ורואים זוג ליד.

נתתי את הדוגמה של הבלניות נגיד שעשינו.

בלניות הן כבר סוכנות שינוי שיש להן תפקיד. שהן יכולות.

נו, אבל זה גם היה תהליך.

אבל אני אומרת על האנשים שיושבים בסופר. אני אומרת על האנשים שיושבים ורואים ומה הם עושים. ואנחנו עושות על זה הרבה עבודה ומנסות להבין מה גורם לאנשים שעומדים מהצד להתערב ולהגיד שזה גם העסק שלהם. אם כל הזמן אנחנו נקרא רק לגברים ולנשים שנמצאים במקומות המאוד נמוכים והמאוד מתמודדים תקומו, תצאו, תלכו בעצמכם, תדווחו. אני מציעה שהקמפיינים הבאים ידברו על הקהילה. תסתכלו מה קורה סביבכם. אנחנו עשינו קמפיין אחד בשותפות עם משרד הרווחה שקרא לאנשים מסביב שימו לב מה קורה למשפחה שלכם. שימו לב מה קורה לחברים שלכם.

ועוד נקודה חשובה אחת. להגיד קמפיינים זה מצוין. ובדרך כלל כשאומרים האלה למודעות זורקים לקמפיין. אבל אנחנו מציעות לעשות דרך ארוכה של תהליך, של העלאת מודעות. חה"כ טטיאנה, את דיברת על שומרי סף ועל קהילות, הרשות לקידום מעמד האישה. צריך לעשות פה מהלך מתוכלל שמעביר את האחריות לצאת מאלימות בזוגיות מהזוג עצמו לקהילה. זו תופעה חברתית, זו בעיה של הקהילה שלנו, לא רק שלהם. זה שלנו. ואם נחשוב על העברה בין דורית ועל מה קורה לילדים שגדלים באלימות בזוגיות ולאן הם מגיעים, הם ימשיכו את זה אם לא כולנו נעצור את זה ביחד.

תודה.

וחשוב גם להפנות לגורמים הרלוונטיים שאנשים ידעו היכן הם יכולים לקבל עזרה.

שרה קאופמן, בבקשה. עו"ד שרה קאופמן, מנהלת קו סיוע "בת מלך".

שלום, נעים מאוד. אני עו"ד שרה קאופמן. אני פה בתפקידי בשני כובעים: אני גם עורכת דין וגם מטפלת רגשית. אז אני מאוד מאוד רוצה להתחבר למה שנאמר פה על הצורך בייעוץ משפטי, אני פותחת בזה. אני יכולה להגיד שבערך בין שליש ל-50% מהפניות של הנשים שפונות לייעוץ רגשי אלינו לקו צריכות גם ייעוץ משפטי. אנחנו נותנים גם ייעוץ רגשי, גם ייעוץ משפטי.

מה את רואה בשנה האחרונה אצלכם? יש שינוי בשנה האחרונה?

כן, אני הבאתי את הנתונים המדויקים וגם ביקשתי פילוח גיאוגרפי תוך כדי. למרות שאני מציינת שאנחנו פונים למגזר החרדי ולכן הנתונים הגיאוגרפיים אולי יהיו פחות רלוונטיים. אבל לגבי המקלטים, אז באמת יש ירידה. יש ירידה במקלטים. לגבי הקו, אז בתחילת המלחמה הייתה ירידה. בין אוקטובר לדצמבר ב-2022 היו 413 פניות. באוקטובר-דצמבר 2023 היו 273. אנחנו כן רואים בחודשים האחרונים מגמת עלייה משמעותית. בחודש מאי האחרון היו 200 פניות לקו לעומת 163 בחודש מאי 2023.

אז יותר. העלייה מתחילה. כמו שאת דיברת, טלי.

אני חושבת, אני יכולה להגיד שמאז אחרי פסח ממש היינו בהצפה משמעותית.

אחרי פסח.

כן. הייתה עלייה. בחודש האחרון הייתה עלייה מאוד גדולה.

יותר אפילו משנה שעברה באותו חודש.

כן. אמרתי 200 לעומת 163.

את יודעת ממה נובע?

אצלנו זה פחות מדובר בחיילי מילואים ודברים כאלה.

בינתיים.

אני חושבת שהמצב בתחילת המלחמה הייתה יותר איזה שהיא התכנסות.

הכלה והתכנסות וצפיפות, כן.

לכן אני גם חושבת שחוסר הגעה למקלטים הוא מאוד טבעי כשיש חוויה של הקרקע נשמטת בכל מקרה וזאת תחושה קולקטיבית. אז יש קושי לעזוב את הבית.

מצד שני, כרגע אנחנו רואים עלייה מאוד חדה, לא משמעותי מאזור הדרום. מתחילת המלחמה ועד היום סך הכול 990 פניות, מתוכן לא כל הפניות מפולחות לאזור גיאוגרפי. אבל מאלה המפולחות אני יכולה להגיד שהיו רק 49 מאזור הדרום. כך שלאו דווקא. באמת הייתה בהתחלה איזה שהיא ירידה וכרגע עליית מגמה בפניות.

רוב האזורים אצלנו זה ירושלים, בני ברק, מרכז. אנחנו עובדים בעיקר במרכז עם המגזר החרדי. תודה .

תודה רבה. הייתי אצלכם גם במקלט ואתן עושות עבודה נהדרת. הודיה משדולת הנשים, בבקשה הודיה מויאל.

תודה רבה. אנחנו יודעים שהולכת להיות עלייה בפניות. ראינו את זה גם בקורונה, זה לא חדש לנו המציאות שהולכת להגיע. ויש כל מיני צעדים מיידיים שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר, משרדי הממשלה, כדי למנוע ולטפל באלימות במשפחה.

הצעד הראשון זה לייצר ממשק בין מרכזי האלימות במשפחה לאגף רישוי נשק במשרד לביטחון הלאומי. מתחילת המלחמה אנחנו אומרות את זה. אנחנו שמונה חודשים וזה עוד לא הגיע לכאן. זה תיקון חוק שצריך להגיע.

למצוא פתרונות לינה מיידיים לנשים שבורחות ממערת יחסים אלימה. לעשות פנייה יזומה לנשים שטופלו בעבר במרכזי אלימות במשפחה, לראות מה איתן. לפרסם את נהלי הטיפול והתיאום של משרדי הממשלה בקורבנות אלימות במשפחה. לבצע מעקב שוטף, לאסוף נתונים ולהביא אותם לכאן.

להשקיע תקציב להסברה וקמפיינים, גם בתחום של זיהוי מוקדם וגם בתחום של ניבוי התנהגויות אלימות במשפחה. אני אגיד שהאחרון פנינו מספר פעמים כבר לפתח מענים ייחודיים לחיילי מילואים משוחררים לטיפול יזום במניעת אלימות במשפחה. אלה דיברה על זה לפניי. היום בבוקר אני פתחתי את הפייסבוק שלי וראיתי באחת הקבוצות של נשות חיילי המילואים מישהי שסיפרה שבן הזוג שלה שחזר ממילואים הרים עליה את היד. לפני חודשיים בוועדת חוץ וביטחון מישהי סיפרה על חברה שלה שישנה עם סכין מתחת לכרית, כי היא מפחדת שתהיה התפרצות פוסט טראומטית באמצע הלילה. אנחנו לא יכולות להתעלם מהדברים האלה.

שנייה, אני אתן לכם.

לעניין של הפוסט טראומה, זה מאוד חשוב. אני דניאל רז, ממונה תחום, אבל בתפקידי הקודם אני הייתי מנהל תחום בבריאות הנפש. אני הייתי בוועדה הזו, כמו בוועדות אחרות. ואני אמרתי במפורש שהנושא של בריאות הנפש הוא נושא קריטי. אנשים חוזרים, אני זוכר את עצמי אומר את הדברים האלה. אנשים חוזרים וצריך לתת מענה. ולכן אני חושב שחלק מהתשובה לדברים שאנחנו מעלים פה, ואלה דברים מאוד מאוד חשובים שאילת אמרה, זה שאנחנו צריכים שגם ממשרד הביטחון וגם ממשרד הבריאות ייתנו את המענה מיידית.

יש לכם קשר עם משרד הבריאות, עם משרד הביטחון?

התוכנית למניעת אלימות במשפחה מתכללת את כל המסביב.

לא, לא, שנייה. עזבי את התוכנית, זה אירוע בפני עצמו.

מנכ"ל משרד הבריאות במסגרת לדעתי ועדת הבריאות הציג תוכנית מקיפה, רפורמה שאמורה לתת מענה. אני לא יודע, אני כבר לא זוכר, כי זה היה אי שם בנובמבר האחרון, שכבר אז הייתה לי הרגשה שזה יקרה. והיום זה כבר מקרים ראשונים.

לא, אבל שנייה, אני יותר ספציפית מזה. אני אומרת לטלי, נגיד יש כאן הרבה דיונים של נשות אנשי המילואים. והאם יש נגיד לקצין המילואים ראשי, לא יודעת מה, חיבור אליכם, שבו הוא אומר בכנסים, הם עושים להם כנסים, עושים להם ריטריטים, יש לי שם הרבה חברות שהולכות. האם יש איזה נציג או מישהו שאומר, לא צריך להתבייש, להגיד שאם יש מקרה של אלימות יש לך כתובת. באמת אני שואלת.

לאישה?

לאישה. תקשיבו, סליחה רגע, אני שמה, יש הרבה בעיות, אני לא אצא מזה. אני מתמקדת בדיון הזה באירועי אלימות במשפחה.

נכון. לא, רק אני אומר שגם לגבר צריך לתת את המענה.

וב-90% מהמקרים נשים. אז האם יש לכם קשר?

אני צריכה לבדוק. משרד הביטחון הוא לא חלק מהוועדה הבין משרדית.

אז אולי כן צריך בתקופה של מלחמה שמשרד הביטחון יהיה חלק מהוועדה הבין משרדית.

קודם כל אני אבדוק את זה. אני מסכימה שזה דבר חשוב ונכון, יכול להיות שזה נעשה. אני צריכה לבדוק באמת את הקשר בינינו לבין משרד הביטחון, בעיקר סביב נפגעות. אני מזכירה שמשרד הביטחון מטפל בעצם בהלומי קרב. גם אנחנו נתנו אחרי המלחמה הכשרה.

כן, אבל היא לא הלומת קרב, היא נפגעת מההלום קרב.

לא, אני יודעת. אני מדברת כרגע, אני עושה הפרדה בין האנשים.

צריך לזקק את הבעיה.

נכון.

אז תשמעי, אם אנחנו דיברנו על הנושא של העלייה בגלל המלחמה, בעיקרון גם היה צריך להיות פה נציג של משרד הביטחון. אבל יכול להיות שאני לא אפיל עליו את הנוכחות בעוד הוא בכלל לא באירוע. דבר ראשון שאני הייתי עושה אם הייתי את, הייתי חוזרת למשרד וקודם כל אומרת האם משרד הביטחון. ואת יודעת מה? גם אם לא, יש עמותת נפלאות היום של נשות מילואים, של אנשי מילואים, שמגיעות לכאן לדיונים בכנסת. שמרימות על דגל את כל הקשיים. בעיקר הכלכליים יש לומר, אבל גם נפשיים טיפוליים.

וצריך לבוא, ואת יודעת, אפילו לבוא, לחבר ולהגיד שבפורום שהולכת לריטריט בים המלח עם כל הפלוגה שלו, כמו חברה שלי שהייתה עם בן הזוג שלה בשבוע שעבר שהם נשואים, שלושה ילדים, הלכו ליומיים. אז יש שם מישהו שאומר לה יש לי מהסטטיסטיקות שלנו פה ברור לי שאחת מתוך כמה?

שלוש, אם זה פוסט טראומה. בפוסט טראומתיים.

ואם לא בפוסט טראומה? אז נראה לי שזה החיבור לזמן מלחמה.

אנחנו נבדוק את זה.

אני מודה לך ואנחנו גם נעקוב. אני ממש חייבת לסיים, אז אני אתן לנתנאל. בבקשה, ממש קצר.

זה יהיה ממש קצר. קודם כל, תודה. נתנאל, אני מוביל מיזם שנקרא כפתור הפרפר, שזו פלטפורמה דיגיטלית שאפשר דרכה לדווח באנונימיות והיא מאפשרת עוד כל מיני דברים. זה מתחבר למה שאמרו פה על אלומה, שדיווח שהוא יותר רך והוא לא מפעיל עכשיו משטרה או רווחה או כל מיני כאלה דברים.

אני חייב להגיד, אני בתוכנית של קרן שוסטרמן, ואתמול מישהו שלח את הזימון לדיון בוועדה. הייתי חייב לבוא רק כדי להגיד משהו אחד: אני לוחם במילואים, השתחררתי לפני חודש מהמילואים. אין היום, בחדר הזה אני לא ראיתי לפחות בזימון, אין נציגים שעובדים עם גברים. וזה היה נראה לי קצת עצוב.

כן. כי הדיון היום הוא על נשים.

אני לא אומר משהו, זה לא.

אין בעיה, אני פשוט מנסה כל הזמן לצמצם את הדיון.

זה נטול שיפוטיות לגמרי. אני רק אומר שבדיון כזה חייב להיות נציגים שעובדים, נוגעים בגברים מתחילת הלחימה ועד היום, אחרת הדיון הזה הוא רק חצי מהמשוואה.

בסדר. גם הדיון הזה הוא לא רק, גם, הוא לא רק על כאלה שיצאו למילואים. גם על כאלה שנמצאים בבית. אז זה לא הדיון, אוקיי? אני הולכת לנושאים, אבל זה לא הדיון. הדיון זה לא על מלונות, וזה לא על אנשי מילואים, זה לא. זה על נשים שנפגעות אלימות בתוך המשפחה. זה העניין. חלק גם במילואים, אבל זה לא הדיון.

חברת הכנסת, בסופו של דבר את הסתכלת על נתונים שהיו בזמן המלחמה.

לא, הסתכלתי על נתונים של שנה.

אני אומר, הסתכלת על נתונים שהיו במהלך המלחמה. וכולם מדברים פה, כמו עם הקורונה, על נתונים שיבואו אחרי המלחמה. ומה שאנחנו עושים ביחד עם שוסטרמן וביחד עם קווים אדומים, זה מפתחים באמת מענים לפוסט טראומתיים. ואני חושב ששם צריך להגביר את הקצב ולתת לזה יותר מענה.

על זה אנחנו מסכימים בוודאות. עכשיו אני רוצה לסכם.

אני מודה לכל מי שהשתתף בדיון. גם באמת ניתן את הקרדיט להדר שחשפה את הנתונים בכתבה בידיעות אחרונות וחשפה בפני הציבור וטוב שכך. אנחנו עובדים ביחד. הגשנו את הדיון המהיר, פנינה אישרה אותו באמת כדי לקדם את הנושא הזה.

אני חושבת שאנחנו צריכים חד משמעית לעשות follow up על הדיון הזה, כי בדיון הבא שייקבע, ואני אדבר על זה עם פנינה, צריך את הנתונים סדורים של מרכזי האלמ"ב. הייתי רוצה לדעת, אני מרגישה שמאז אחרי פסח, היא דיברה מבת מלך, אבל בכלל, מחודש מאי אנחנו רואים עלייה. הן רואות את זה גם אצלן. הייתי ממליצה לעשות דיון נוסף לפי השיקולים שלה, אולי אפילו בפגרת הקיץ, כדי להבין לאן אנחנו הולכים.

תכלס עכשיו אני חושבת שהדבר, כמו שאמרתי, זה כן אני רגע אחזור למה שדיברה עליו מטי. מטי דיברה על המלונות. כן בזמן מה שנקרא עונת הדמדומים כבר במלונות, כן לחזור עוד פעם. כן לשאול, כן להתעניין. בעיקר עם ראשי היישובים, כדי להבין. אני אומרת לכם, סליחה שאני בן אדם מאוד פרגמטי, אבל הייתי פשוט שולחת למלונות נציג שלכם שזו ההתמחות שלו ובודק מול ראשי היישובים מה קורה. דברים שראיתי אתכם, אני חייבת לומר, בכל מלון שנכנסתי, של מפונים, השלט היחיד שראיתי זה משרד הרווחה וליד זה ביטוח לאומי. אז כן אני אומרת את הביקורת שלי בזהירות, כי ראיתי. אבל אני מרגישה שקצת הורדנו את הרגל מהגז והאלימות לא. האלימות תמיד שם. מי שאלים הוא אלים, אלא אם כן הוא מקבל טיפול. לכן כן הייתי הולכת לשם.

כן אני אלך לנשות אנשי המילואים. אני יודעת שיש גם נשים שעושות מילואים, אבל תנו לי רגע להתכנס לבעיה. נשות אנשי מילואים שמקבלות אותו בבית. אנחנו צריכים לשים שם חיבור למשרד הביטחון. וזה ממש קל, סליחה. כי ייאמר לזכות משרד הביטחון שבתקופה הזאת יש הרבה אנשי מילואים שיוצאים לריטריטים, ויוצאים להרבה טיפולים. דברים שלא היו. יש קב"ן עם החייליים הלוחמים בתוך עזה, שמלווה אותם. אלו דברים שלא היו. כן הייתי נותנת דגש על זה.

הדבר השלישי והאחרון, אני חושבת, ברור לי שהמשטרה ביחד אתכם, עובדים בצורה צמודה, אפילו לא שאלתי את זה, כי זה ברור לי, אני מכירה אותך, אני אומרת לך, אני יודעת, את הפעילות. כן חשוב העניין הזה של קצין המבחן שבאמת אמרתם שזה הרבה הגיע אליהם ואז לכם יש פחות. איך באמת מחברים את שלושתכם לאירוע הזה. כי זה מוזר שמצד אחד שם יש הרבה, מצד שני אצלכם, באלמ"ב יש מעט. תיקים נפתחים הרבה. היא העלתה כאן נתון של 10% וצריך גם אליו להתייחס מבחינת החיבור בין שלושתכם. רק לראות שאנחנו לא מפספסים אף אישה.

אני חייבת לסיים. אז אני אנצל את המקום הזה רק לומר לנשים שנפגעות אלימות ולא משנה מאיזה מגזר, מאיזה מקום, זה לא משנה מאיזה מקום בארץ. אם היא במלון, היא בבית שלה. לבוא ולפנות ולהתקשר. ואם היא לא רוצה ללכת למשטרה ואם היא לא רוצה ללכת לרווחה, יש כל כך הרבה פלטפורמות, באמת, לאותן נשים להתלונן ולספר על מה שקורה להן בבית.

אני מודה לחברות הכנסת שהצטרפו והיו כאן כל הדיון ולכולם. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:48.