פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



19
ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לשיקום כלכלי של חבל תקומה
11/08/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 4
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה
לשיקום כלכלי של חבל תקומה
יום ראשון, ז' באב התשפ"ד (11 באוגוסט 2024), שעה 10:00

מימוש התקציב המוקפא לפיתוח כלכלי של חבל תקומה

חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר
זאב אלקין
בועז טופורובסקי

דבי ביטון
מיכאל מרדכי ביטון

הדס שון לוי - סמנכ"לית אגף פנים, משרד ראש הממשלה

יעל ענטר - עו"ד, מנהלת תחום בכיר תכנון, משרד הכלכלה והתעשייה

יקיר דוידסון - מנהל תחום בכיר שיווק, מינהל אזורי תעשייה, משרד הכלכלה והתעשייה

יוסף חיים דיאמנט - עוזר מחקר, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

יוסי שטיינברג - סמנכ"ל השקעות, משרד החקלאות וביטחון המזון

לירון סביון - רפרנטית פנים אגף התקציבים, משרד האוצר

שי קרפ - מנהל מרחב דרום, רשות מקרקעי ישראל

שי קורן - מנהל תחום תכנון ומחקר, הרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה

ליאור כוכבי - מנהל קשרי ממשל, התאחדות התעשיינים

ירון סולומון - המחלקה להתיישבות, תנועת האיחוד החקלאים

שלומית פלוטקין בן זקן - פרויקטורית תקומה מטעם תנועת המושבים, תנועות ההתיישבות

אליעזר יעקב - מנכ"ל חבר הנהלת משקי חבל עזה, אשכול נגב מזרחי

אסתר עקיבא - חברה בעמותה, ארגון עתיד לעוטף

אסתר בוכשטב - נציגת משפחות החטופים והנעדרים

רעות אבן טוב - נציגת משפחות החטופים והנעדרים

צביקה מור - נציג משפחות החטופים והנעדרים, פורום תקווה

עופר לחיאני - חבר קיבוץ נחל עוז

יעל מלם יפה לוי - עו"ד, יועמ"שית, מינהלת תקומה

גדי ירקוני - ראש מועצה אזורית אשכול

יוסי קרן - מ"מ ראש מועצה אזורית שער הנגב

ד"ר עידית חנוכה

אושרה עצידה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


מימוש התקציב המוקפא לפיתוח כלכלי של חבל תקומה

שלום לכם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לשיקום כלכלי של חבל תקומה. הנושא שלנו הוא 5 מיליארדים המוקפאים, שלא מאפשרים לנו לוודא שב-2025–2028 אפשר יהיה לא רק לעשות שיקום אלא גם פיתוח.

נתחיל עם משפחות החטופים. אסתר בוכשטב מנירים, בבקשה.

בוקר. שמי אסתר בוכשטב. אני חברת קיבוץ נירים. אני חיה בקיבוץ נירים משנת 1979. כל חיי הבוגרים הם בקיבוץ. אני נשואה לאורן, שהוא דור שני לחקלאים בנגב. הילדים שלי הם דור שלישי בקיבוץ. זה נשמע מאוד פסטורלי. זה היה פסטורלי פעם. אנחנו משפחה שמאוד מחוברת לנגב ולעוטף, אבל החיים שלנו התנפצו ב-7 באוקטובר, וב-7 באוקטובר הכול התהפך עלינו בהפקרה שחווינו באותו יום. זה התחיל משעות הבוקר המוקדמות שבהן אורן ואני היינו בממ"ד. מבינים את גודל האירוע ונמצאים לבד מבחינת תגובה המדינה. אני חברת צח"י הרבה שנים, והתפקיד שלי היה להוציא את ההודעות ולהודיע למוקד הביטחוני מה קורה בקיבוץ. אתם יכולים להבין מה היו ההודעות ומה היו התגובות. לאורך שעות היינו לבד.

לצערי הרב, האירוע הזה לא הסתיים בשעות אחר הצוהריים כשהצבא הגיע, מבחינתנו, כמשפחה. כשהצבא הגיע הבנו שיגב ורימון, בת הזוג שלו, נעדרים. במשך שבוע היינו בחוויית חוסר האונים. אף אחד לא דיבר איתנו. היינו בחוסר ודאות לגבי השאלה מה קורה איתנו. אחרי שבוע קיבלנו את ההודעה, שהייתה הודעה משמחת, כמה שאפשר להגיד על הודעה כזאת שהיא משמחת, שיגב ורימון חטופים חיים. לאורך כל התקופה, מהשבוע שגילינו שיגב חטוף ועד החזרה של רימון, היינו באופטימיות שהמדינה תעשה הכול כדי להחזיר אותם. ואכן, במתווה הראשון רימון יצאה יחד עם הילדים והנשים, וקיווינו שיגב, שעדיין חי, ייצא אחריה. הבנו שהגברים ייצאו האחרונים. אבל ייצאו בחיים. והם היו חיים.

לצערי הרב, אנחנו חווינו את ההפקרה בפעם הנוספת כשקיבלנו את ההודעה הקשה מכול שיגב לא בחיים. והיום אנחנו ממשיכים להיאבק על החזרתם, קודם כול, של כל החטופים החיים, והנרצחים לקבורה.

אני יכולה להגיד שכתושבת העוטף אני מאוד מאוד רוצה שהעוטף ישוקם. אבל אני חושבת שאתם חייבים להבין שהעוטף לא יוכל לעבור שיקום ללא החזרת החטופים, וכל עוד ישנם חטופים מעבר לגדר. תבינו, אצלנו "מעבר לגדר", זה לא סתם אמירה. מעבר לגדר זה אומר שבעיניים רואים את הצד השני. אנחנו גרים 2 ק"מ מהגדר. השדות שלנו הם שדות שיושבים על הגבול עד המטר האחרון. לא ייתכן שיהיה שיקום לעוטף, ללא החזרה של החטופים. אין אפשרות. אין אימא שתשכיב את הילד שלה בלילה במיטה ותחשוב שיש חטופים מעבר לגדר. וזה מעבר לגדר. ואני מבקשת מכל אחד פה. לצערי הרב, אני לא רואה פה הרבה אנשים שאמורים לייצג את הממשלה, ולדעתי, אני לא רואה בכלל , שיבינו שחייבים לקדם את העסקה. יש אפשרות לקדם השבוע עסקה. אנחנו מקווים שתהיה עסקה כדי שאפשר יהיה לשקם את העוטף, להחזיר את החטופים, ולהתחיל לעבוד על שיקום העוטף. תודה.

תודה, אסתר. אני מבקש מרעות אבן טוב מניר עוז. בבקשה.

שלום. אני רעות. גדלתי בקיבוץ ניר עוז. חיים פרי הוא בעלה של אימא שלי. הוא גידל אותי מגיל שנתיים. בנוסף, בעשרים השנים האחרונות אני גרה באור הנר. אלון, זה במועצה האזורית שער הנגב, שאתה מכיר טוב. כל מי שקצת מכיר את הקהילות האלה מבין כמה הן קהילות שהם בית שני עבור האנשים שנמצאים בהן. קהילות מדממות. אני מדברת על ניר עוז, על בית ניר עוז, ואני מדברת על קהילת שער הנגב.

הכספים שצריכים ללכת לשיקום שם מחויבי המציאות, וזה ברור. אבל אני פה מצטרפת לאסתר. חשוב שתבינו שאין שום שיקום לאיבר שעדיין מדמם. אין שיקום מבלי להחזיר את האנשים האלה הביתה. יש לנו שבעה חטופים בקהילת שער הנגב. מנחל עוז: צחי עידן ועומרי מירן. מכפר עזה: קית' סיגל, גלי ברמן, זיו ברמן, דורון שטיינבכר, אמילי דמארי. אף לב לא פועם בשקט בכל קהילת שער הנגב. אף אחד לא לוקח נשימה אחת מלוא הריאות עד שהם לא חזרה בבית. וחשוב שאתם תבינו את זה.

בוא נדבר רגע על ניר עוז. קהילת ניר עוז, בית ניר עוז, היא קהילה קטנה ואיכותית מאוד ברמה האנושית. עד ה-6 באוקטובר היא מנתה כ-400 איש, אישה, ילד וילדה. יש המון מה להגיד על ניר עוז. יכולנו לשבת פה עד מחר ולדבר על ההפקרה הקטסטרופלית שהובילה לטבח בניר עוז ועל התוצאות הקשות כתוצאה ממה שקרה שם. כרבע מאוכלוסיית הקהילה הזאת נחטפו או נרצחו. אין אדם אחד מקהילת ניר עוז לדורותיה, כולל אלה שלא גרים שם כבר 20, 30, 40 ו-50 שנה שלא מכיר מאוד מקרוב מישהו שנרצח ונחטף. בדרך כלל יותר מאחד. חשוב שתדעו שאנחנו נמצאים היום 310 ימים אחרי ה-7 באוקטובר. 33 אנשים שנחטפו מניר עדיין בעזה. מדובר ב-33 אנשים שיש להם פנים ושמות ומשפחות וחברים וחיים שלמים. ברשותכם, אני אקריא עכשיו את שמותיהם. 21 בני ערובה שעדיין מוחזקים בחיים בעזה: גדי מוזס, עודד ליפשיץ, אברהם מונדר, עופר קלדרון, ירדן ביבס, שירי ביבס, אריאל ביבס, כפיר ביבס, מתן צנגאוקר, ארבל יהוד, אריאל קוניו, דוד קוניו, אוהד יהלומי, יאיר הורן, איתן הורן, שגיא דקל חן, איציק אלגרט, אלכסנדר סשה טרופנוב, סריון ווצ'ארה, פינתם נתפונג, סוונאקם סטיאן. בנוסף, מוחזקים בעזה 12 תושבי ניר עוז, שנחטפו כחללים או שנהרגו. הגיעו לעזה בחיים, שרדו חודשים רבים, ונהרגו, ולפחות חמישה מהם כתוצאה פעילות של צה"ל. כלומר, בחדר שבו אסתר, אימא שלי יגב, ואני, ממשפחתו של חיים פרי, נמצאות, אי-אפשר יותר להגיד שרק לחץ צבאי יחזיר חטופים. זה פשוט לא משפט שאפשר להגיד יותר לידנו. ואני אומרת את זה מראש לטובת מי שהולך תיכף להגיד את זה.

אני מקריאה את 12 חללי ניר עוז, שעדיין נמצאים בעזה: תמיר אדר, רונן אנגל, אריה זלמנוביץ', אליהו מרגלית, גדי חגי, ג'ודי ויינשטיין חגי, אביב אצילי, יאיר יעקב, חיים פרי, אלכס דנציג, עמירם קופר, יורם מצגר. יהי זכרם ברוך.

אני שואלת אתכם: 33 אנשים מקהילה של 400 נמצאים בעזה 310 ימים. האם אפשר לשקם את הקיבוץ הזה? האם אפשר לשקם את הקהילה הזאת כשהם שם? שכל אחד יחשוב רגע עם עצמו אם זה ייתכן. תתחילו מלהחזיר אותם – אין משהו אחר. זה לא במקום הכספים שצריכים להגיע. אני אומרת את זה לא כסיסמה, וגם לא כמשאלת לב. אני באמת מצפה מכל מי שיושב פה בחדר הזה, בבית הזה, במשכן הזה, שיקום כל בוקר וישאל את עצמו: מה אני יכול לעשות כדי לקדם עסקה. כי אנחנו ראינו שאת כולם, ובבטחה, אפשר להחזיר רק בעסקה. אפשר לדבר על הלחץ הצבאי ועל החלק שלו בכל האירוע הזה, אבל בסוף, בסוף, בסוף, בסוף, אנשים חזרו כשהייתה עסקה.

אני מבקשת מכל אחת וכל אחד מכם לשאול את עצמכם: מה הייתי עושה אם אני הייתי אימא של ארבל יהוד, מה אני הייתי עושה אם אני הייתי אבא של דוד קוניו, מה אני הייתי עושה אם אני הייתי אשתו של שגיא דקל חן, שמגדלת את שלוש הבנות שלו לבד. אחת נולדה עכשיו, בחודשים האלה, כשהוא כבר היה חטוף בעזה. ואז לעשות. כל בוקר לשאול: מה אני יכול לעשות, למי הייתי מתקשר, איזה קשרים אני יכול להפעיל, עם מי עוד לא דיברתי. בכל ערב לפני השינה לשאול האם עשיתי מספיק בשביל להחזיר את האנשים האלה. זאת המשימה הכי דחופה שלנו. ברמה הלאומית יש לנו המון משימות. זאת הכי דחופה, נקודה. כי אנשים לא רק סובלים שם. אנשים מתים שם. אסתר ואני, לצערי, חוות על בשרנו את הדבר הזה. אל תשכחו שלא פחות משהחטופים צריכים אותנו, אנחנו צריכים אותם, כי שום דבר לא יעמוד פה בחזרה על הרגליים מבלי שהם חוזרים הביתה. תודה.

תודה רבה.

אני מבקש מצביקה מור, אחרון הדוברים בפתיח. בבקשה.

שלום לכולם, אני אבא של איתן. איתן בן 24. הוא חטוף 310 ימים. איתן היה מאבטח במסיבת הנובה, והציל הרבה מאוד אנשים עד שהוא נחטף בערך באחת בצוהריים. המעשה האחרון שאנחנו יודעים שהוא עשה זה שהוא מצא בדרך, תוך כדי שהוא ממלט קבוצה של 50 בנים ובנות, שתי בנות שהיו מוטלות בשדה. הן כבר עברו התעללות קשה. הן היו חצי ערומות. כמובן שהן נרצחו. הוא הספיק לקחת על עצמו בסחיבת פצוע את אחת הבנות. להטמין אותה בבור, שהוא ראה באיזשהו מקום באזור, ואז בשעה אחת בערך הוא נחטף.

אני הקשבתי היטב לדברים שאמרת, ואני באמת מאחל לכם ולמדינת ישראל שהנגב כולו, לא רק הנגב המערבי, ייבנה בכפל כפליים ויהיה ירוק ומלא אדם – זו תהיה ברכה לכל מדינת ישראל.

הסיבה שאני מתנגד לעסקה הזאת מתחילה, קודם כול, מזה שאני אבא לחטוף. זה הבן הבכור שלי. אני גידלתי אותו. והבן שלי לא הולך לחזור בעסקה הזאת. אני לא מוכן לקבל שום הבטחות מאף אחד: אל תדאג, זה יהיה מתישהו אחר כך. אנחנו צריכים להתחיל, וזה יהיה מתישהו. אני לא מוכן לקבל שום דבר כזה. אם היינו מדברים פה על משא-ומתן עם שוויצרים, הייתי שוקל. אבל כיוון שאנחנו מדברים פה על משא-ומתן עם הפסולת האנושית שמרוכזת ברצועת עזה, אז אני לא מוכן לשמוע על צ'קים דחויים שיגיעו מהחמאס. אם כולם היו חוזרים בבת אחת, בהחלט וכמובן היה מקום. אבל הבן שלי נמצא בתחתית הרשימה. הבן שלי לוחם. הבן שלי נראה לוחם, והם יודעים שהוא לוחם.

דבר שני, גם מי שהבן שלו חטוף לא פטור מלדאוג לביטחונה של מדינת ישראל. העסקה הזאת, שעליה מדברים כרגע, היא עסקה שמפקירה את ביטחונה של מדינת ישראל. עסקה שמשאירה את חמאס בשטח, עסקה שתאפשר לחמאס לחזור להתחמש דרך פילדלפי, דרך הסיוע שמקבלים מא-סיסי, צורר ישראל. בניגוד לעסקת שליט, כששם הייתה רק המשפחה ולא הייתה מלחמה ברקע, הפעם יש גם מלחמה ברקע, ויש לנו כאן מאות משפחות של נופלים ואלפי משפחות של פצועים שדמם לא יהיה לשווא, ואנחנו נפקיר את הנכסים האלה שהשגנו בדמם. והנכסים האלה – רק הם יבטיחו את ביטחונה של מדינת ישראל.

אני לא מסוגל לשמוע הבטחות ממי שבגללו הבן שלי חטוף עכשיו בעזה. אני מדבר על ראשי מערכת הביטחון. ראשי מערכת הביטחון, שכבר בלילה קיבלו את ההתראות והסימים והכול. ואפילו אני, שלא מבין שום דבר בביטחון במאקרו, הייתי מקפיץ, קודם כול, שני אפאצ'ים למעלה על הגדר. אם היו שם שני אפאצ'ים, הבן שלי היה היום בבית. אני לא מוכן לקבל מהם שום הבטחות כמו: אל תדאג, אנחנו נביא לך, אנחנו נדע לטפל בכל התוצאות של העסקה. הם אמרו לי את זה בהסכם אוסלו, הם אמרו לי את זה בהתנתקות, והם אמרו לי את זה אחרי עסקת שליט. וזה לא קרה. אז אני לא יכול להאמין להם, למי שכשל, עכשיו.

ולכן, הדרישה שלנו, של פורום תקווה, מממשלת ישראל היא לעשות עסקה שבה כל החטופים חוזרים בפעם אחת. ותחשבו רגע. ישראל חותמת על עסקה עם חמאס. ישראל לעולם לא תפר עסקה שהיא חותמת עליה כי אנחנו אמינים. אנחנו אמינים, ואנחנו גם חנונים. אנחנו לא נפר עסקה. אז אם אנחנו מתחילים עסקה, אז אנחנו מתכוונים לסיים אותה. מה פתאום שאנחנו נשלם מראש במזומן ונקבל צ'קים דחויים מחמאס? אלא מה? חמאס לא רוצה לעשות איתנו עסקה. הסיבה שהם מדברים איתנו עכשיו היא כי סגרנו להם את פילדלפי. אנחנו מתישים אותם שם והם נמצאים במצב רע מאוד, ולכן הם מדברים איתנו. אז כל החטופים חוזרים בפעם אחת, והביטחון של מדינת ישראל יישמר, לא על ידי הבטחות, בטח לא ממי שכשל, אלה על ידי עובדות בשטח. תודה רבה.

תודה.

אני מבקש מעופר לחיאני מנחל עוז, שהגיע כרגע. אני רק אספר לך שאת הבוקר התחלתי עם מורן פרייבך בשדות נחל עוז. בבקשה.

בוקר טוב אני עופר לחיאני. אני חבר קיבוץ נחל עוז בערך 30 שנה. התחתנתי בנחל עוז ונולדו לי ילדים בנחל עוז. הבן הגדול שלי הוא חייל היום. כמו רבים, גם אנחנו עברנו את ה-7 באוקטובר. ואנחנו עדיין מפונים. הקהילה בנחל עוז היא קהילה חזקה, ואנחנו צריכים לשמר את זה כדי שתהיה חזרה ליישוב הזה. אני חבר אישי של צחי עידן, שביתו נרצחה. היא בת כיתה של יואב שלי, ביחד עם תכלת. מדובר בילדים שעברו משהו מאוד משמעותי. כל חזרה לנחל עוז או ליישובים בעוטף לא יכולה להיות שלמה ללא התושבים והחברים החטופים, שעדיין נמצאים שם כול כך הרבה זמן. אז כשאנחנו מדברים על חזרה ליישובים ועל ליישב את העוטף, זה אפשרי. אבל כדי שאנחנו נוכל לחזור לשם, יש כמה מעטפות שצריכים לאפשר כדי שנוכל לעשות את זה. הראשונה שבהן היא חזרת החטופים. ואם אנחנו רוצים שנחזור כמו קהילה, ונרגיש שוב בטוחים, אז אנחנו צריכים מעטפת ביטחונית כדי שתהיה תקומה בעוטף – זהו, זו הבקשה שלנו.

תודה. תודה לכם. נקווה שהשבוע כולם יחזרו.

אנחנו נצלול לנושא שלשמו התכנסנו. יש לנו כאן שני חברי כנסת עם שם המשפחה ביטון. גם משדרות וגם מירוחם. האיש מירוחם עוסק לא רק בנגב, אלא גם בגליל. ההבדל הגדול בין הצפון לבין הדרום הוא בכך שבדרום מהימים הראשונים, לפחות בתחום הזה, מדינת ישראל התעשתה והקימה את מינהלת תקומה. היא קיבלה החלטות ממשלה והחליטה על תקציבים. החקיקה מתעכבת, אבל התוכנית מתקדמת.

אנחנו נשמע כרגע מהדס, נציגת המשרד, את הסטטוס של שאלת ההחלטה שבגינה 5 מיליארד שקלים, וזה המון כסף שבעזרתו אפשר יהיה לעסוק בשיקום הפיזי, החברתי והקהילתי, הפרויקטים החדשים והפיתוח. הכסף שיש, והוא לא מעט, 14 מיליארד, הוא כבר מושקע. אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות פה בתחומי כלכלה, חינוך, איכות סביבה, רווחה, תשתיות, וזה חשוב מאוד. אבל אותם 5 מיליארד הם אלו שיעשו את ההבדל. איך אמר אדרי, ראש המינהלת? היינו פה, ונגיע לכאן. כדי להגיע לפה, צריך תעצומות נפש, אמונה, שמחת חיים, אופטימיות, וקשה לומר זאת. אבל צריך גם כסף. הכסף הזה תקוע בהחלטה, באחריות הממשלה, בשאלה מהו חבל תקומה – הגדרת חבל תקומה, ומי נמצא בפנים. נכון לעכשיו, עד 7 ק"מ – סטנדרטי. ויש מחשבות שונות. ולכן, על פי מה שאנחנו מבינים, אנחנו לא רשאים, או המינהלת לא רשאית, לנצל את אותם כספים.

אנחנו היכרנו את התוכניות. אנחנו יודעים מה ניתן לעשות באותם 5 מיליארד. הזכרתי שאת הבוקר התחלתי בשדות נחל עוז, שמעובדים עד המטר האחרון, כולל משטחים, שדות, שהיו בהם חניוני טנקים והם חרושים ומחכים לגשמים שיבואו אלינו. אבל חסר חצי מיליארד שקל גם בחקלאות להשקעות, לפיתוח מים, לפיתוח מחקר ופיתוח, ובתחום האגרוטק, וזו רק דוגמה אחת. כל סוגיית המבנים הנוספים, השיכון, עידוד התושבים הנוספים להגיע מותנית בכך.

אני מבקש מסמנכ"לית משרד ראש הממשלה הדס שון לוי, שנמצאת איתנו, לעדכן מה הסטטוס, מה קורה. אני בטוח שאתם רוצים לקבל החלטה. היא עדיין לא התקבלה.

היושב-ראש, אני מבקש לשאול כמה שאלות שיהיו חלק. אם אנחנו רוצים להבין את האפקטיביות של מינהלת תקומה והכלים העומדים לרשותה בתחום הקצאת הכסף וביצועו וביצוע פרויקטים, אם תוכלו לסקור בפנינו, כי זה לא ברור, מה דרכו של הכסף וההתקשרות הכספית. כלומר, האם זו ישות משפטית, ויש לך כסף, ותחליטי מה שהיא רוצה, או שזה משהו אחר – איך זה עובד? שנית, מי מחליט על כל סעיף של מינהלת תקומה? האם אנשי מינהלת תקומה ואנשי המקצוע שם או שבסוף לפי התחום המשרדי, ולמשרד יש say על אותו כסף? ואיך מתקבלת הכרעה, נניח, בבריאות, ברווחה, בחינוך? מי מחליט, ואיך זה מבוצע? כמו כן, היחסים בין המינהלת למשרד הממשלתי. שלישית, האם יש סעיפים שהוקצו, ומישהו עוצר את הכסף בניגוד להחלטת הממשלה? זאת אומרת, יש החלטה, יש תקצוב, ומישהו עוצר. זה יכול להיות חשב, שר, יועץ משפטי, או כל בירוקרטיה שמונעת את הביצוע בפועל.

תודה רבה. אני רוצה רק לעדכן אתכם שגם עו"ד יעל מלם יפה, יועמ"שית המינהלת, נמצאת בזום. אם יהיה צורך, היא תוכל להרחיב. אני מבין שגם גדי ירקוני ויוסי קרן, ראשי רשויות, ממלא מקום, נמצאים איתנו. ככל שהם ירצו, הם יהיו כמובן חלק מהדיון.

הדס, בבקשה.

קודם כול, אתייחס לשאלות חבר הכנסת ביטון. לגבי שתי השאלות הראשונות– אני מציעה שתקומה יענו עליהן. הם יפרטו לך. ההליך הוא שקוף, ברור, מוכר.

האם יש פה מישהו בחדר?

כן, יש בזום.

לוועדה על תקומה, מגיעים מתקומה רק בזום?

ביום חמישי אנחנו סיכמנו משהו שהיה נראה לנו שזה מספיק. אבל אם יש שאלות נוספות - - -

אם זה סיכום של היושב-ראש, זה בסדר.

קודם פטרת אותם מלבוא, ואז את שולחת אותנו לקבל מהם תשובות? זה מה שהיה פה?

לכן, התעקשתי שהם יהיו בזום.

יותר מגוחך שאנחנו עושים עוד דיון על זה כי היו כבר עוד כמה דיונים.

אם פוטרים את מינהלת חבל תקומה מלבוא, אז אני לא מבין. רק אם באים - - -

לא, לא. אני ודאי לא פטרתי אותם מלבוא. אני רוצה לחדד שכרגע, נכון לעכשיו, השאלות הן חשובות, והתשובות של תקומה הן מאוד רלוונטיות. אבל מטרת הדיון הזה היא לשחרר 5 מיליארד כדי שאפשר יהיה להתחיל להתווכח או לשאול או לייעד את הכסף דרך תקומה.

הדס, בבקשה.

לגבי השאלה השלישית של חבר הכנסת ביטון, לי לא ידוע על משהו ספציפי שתקוע. יעל אולי תוכל לחדש לנו. לפעמים יש דברים שתקועים מינהלית בגלל פרוצדורה כזו או אחרת שמקובלת. אבל אני יודעת שאנחנו דוחפים, לוחצים, ולא נותנים לזה להיתקע כמו שדברים אחרים לפעמים נתקעים. אבל כאן המשימה היא ברורה, היעדים ברורים, לוחות הזמנים ברורים.

בהחלטה של הייעוץ המשפטי לממשלה, כשהובאה ההחלטה של תקומה, זו הייתה הפשרה, ש-5 מיליארד שקלים מתוך התקציב הכולל, וזה בסוף יוצא 19, הוקפאו בגלל שנדרש לתקף את חוות הדעת של העדיפות הלאומית. אחד המרכיבים הוא של חוות דעת ביטחונית. משרד הביטחון בא ואומר, ואתם יכולים לבוא ולשאול גם אותם, אמירה שהם רוצים לתת חוות דעת על פי תקופה ולא על פי יום או יומיים. הם לא רואים שהם אלו שצריכים להכריע בנושא חוות הדעת בנושא העדיפות הלאומית. אבל, משפטית, זה ברור שזה אחד המרכיבים. כבר קיימנו לא מעט דיונים בנושא, ואני חושבת שיותר מעשרה דיונים. קיבלנו חוות דעת מסוימת. היא לא מספקת אותנו כרגע. אנחנו עדיין צריכים הבהרות. אנחנו מתכוונים השבוע להגיש להם בקשות להבהרות נוספות כדי שנוכל לשחרר את חוות הדעת.

ההסבר לא מובן. עברת מכלכלה לביטחון, ושאנחנו תלויים ב - - -

חוות דעת של עדיפות לאומית מורכבת ממכלול של חוות דעת, ואחת מהן היא ביטחונית, והיא הכי קריטית לנושא הזה.

מה המחלוקת? מה ההתלבטות?

חוות הדעת היא מסווגת.

איך נולדה אי-הוודאות? כאילו לא מבינים. מה שאפשר להגיד בדיון כזה – אני לא יודע. יש פה 5 מיליארד לפיתוח כלכלי. את תולה את ההפעלה שלהם במשרד הביטחון?

כן. מדינת ישראל נותנת עדיפות לאומית לאזורים כאלו ואחרים. יש אזורים שזה על בסיס פריפריאלי, ויש אזורים שזה על בסיס ביטחוני.

אבל כבר הוחלט מה גבולות ההשפעה של מינהלת תקומה. אתם קבעתם שזה טווח מסוים ויישובים מסוימים.

אנחנו מתקפים את חוות הדעת כל שנתיים.

אני אחדד. הממשלה החליטה. אנחנו יודעים מהו חבל תקומה בהחלטת הממשלה, אבל יש החלטה נוספת, ותקני אותי, שאומרת שצריך לקבל החלטה השנה שמגדירה, מאשררת או משנה, את חבל תקומה כי יש טענות של רשויות נוספות, יישובים נוספים, שמבקשים להיות חלק מההשקעה הזו, מתחולת האחריות, של מינהלת תקומה. מבחינה זו, אנחנו מבינים איפה אנחנו נמצאים. אבל אנחנו לא כול כך מבינים למה מחכים.

אני כן אוסיף בהקשר הזה שיש לנו איזשהו פתרון שאנחנו חושבים שהוא יביא לסיום הדבר. כרגע אנחנו רוצים להביא את הפתרון, קודם כול, לראשי הרשויות, ולראות שזה מקובל על כל הצדדים. לאחר מכן אני אשמח להגיע לכאן, לוועדה, ולספר עליו.

משהו בסביבות המיליארד הראשון לביצוע? מה הכיוון?

גם. יש כמה חלופות. אבל פחות מזה.

חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה.

אני אגיד איך זה נראה. זה נראה שיש כסף שאושר בשביל חבל, שמאוד מאוד צריך את זה, וזה מאוד מאוד דחוף לו, ועכשיו, או בגלל חוסר רצון של כל משרד לקבל החלטה בגלל סיבה פוליטית כי אז צריך להגיד לא לחלק מהיישובים, או בגלל פוליטיקה או בגלל בירוקרטיה, הכסף תקוע. הדבר האחרון שאנחנו רוצים שלחבל תקומה ייתקע כסף בגלל פוליטיקה או בירוקרטיה. זה נראה שכאילו לא מתקבלות החלטות.

זה יותר עניין של מינהל תקין.

אם אנחנו עוסקים במינהל תקין, למה לוקח כול כך הרבה זמן? בסך הכול, כספים שהוקפאו למטרה מסוימת. גם אם קיבלתם חוות דעת, וכבר ראיתם שצריכים הבהרות, מדוע לא פעלתם? מדוע בשבוע הקרוב אתם מתכוונים לפעול? האם אתם מודעים? כמי שחיה בשדרות, וגם שוסטר, נורא מקומם שהכספים האלה לא מגיעים בסוף ליעדם. היום כבר מפלסים אמורים לחזור, ותושבי שדרות עד ה-15 באוגוסט. למה הכספים האלה לא מגיעים? זה לא עניין של כסף שהולך לכיס. תזכרו, זה רגשי, זה כלכלי, זה לשקם. איך אתם רוצים שתהיה תקומה אם אתם מקפיאים? 5 מיליארד זה הרבה מאוד כסף. הכסף הזה כנראה ייתן גם חזון ותקווה כלשהו, ובעזרת השם, נראה את המקום פורח, ופורח באקסטרה. ולכן אני חושבת, שכשאתם צריכים הבהרות, אז מייד אתם צריכים, ואין סיבה לגרירת רגליים. זה כבר הדיון השני או השלישי שאני שומעת את הדיון שלך על ה - - -

נכון, אבל חוות הדעת שהייתה נכונה ללפני שנה, לא נכונה ללפני חצי שנה, וחוות הדעת של היום לא נכונה ללפני חצי שנה.

אבל עד שאתם תגישו, כנראה שבעוד חודשיים תקבלו תשובה, וזה לא יהיה נכון גם ללפני חודשיים. השאלה היא מתי מחליטים לקדם ולסיים עם זה.

לא, ממש לא.

אני רוצה לחדד את השאלה הביטחונית. אני מניח, אני לא אומר את זה - - -

היושב-ראש מודע למגבלות שאני יכולה לדבר עליהן.

ברור, ברור. דווקא בעניין הביטחוני אני רוצה לומר. בצד העקרוני, אנחנו יודעים מה קרה ב-7, 8 ו-9 באוקטובר. זה לא מסובך מבחינת המידע. זה עצוב, טרגי. אני לא חושב שמישהו יודע מה יקרה בעתיד. אפשר לעשות הערכות. אנחנו יודעים מה קורה כרגע מבחינה ביטחונית. ולכן, יש פה סוגיה ומישהו צריך לדפוק על השולחן, להטיח ראש בראש, ולקבל החלטה. אין לי ספק שמדובר פה בהחלטה שלא כולם יהיו מרוצים, ואמר נכון חבר הכנסת טופורובסקי. ייתכן וצריך להוסיף קצת כסף, ייתכן שצריך להסיט חלק מזערי מהכסף לאזורים אחרים, וגם את זה שמעתי. יש יישובים אחוריים במועצות אזוריות, יש רשויות שכנות, יש נגב מלא שצריך להשקיע בו הרבה יותר מהתחום הזה. אבל אי-אפשר לא לקבל החלטה.

בשביל ההוגנות צריך לומר שלשנת 2024 יש את הכסף המתאים כדי לבצע. והלוואי ונצליח להשתמש בכולו, ושלא יהיו הכבדות מינהליות בירוקרטיות מיותרות. אנחנו מדברים על הכסף של ה-5 מיליארד. הוא רלוונטי ל-2025 עד 2028. אבל 2025 זה עוד רגע, וכרגע צריכים לקבל החלטה. צריך לדעת כרגע בעיקר שיש לנו תקציב כדי לקלוט אנשים נוספים, לתת את החבישה המנטלית ואת החיבוק המתאים למי שצריך כרגע, ויצטרך בהמשך. הם צריכים לדעת שהכסף הזה קיים. הכסף אכן קיים. ההחלטה לא מתקבלת. ההחלטה צריכה להתקבל במשרד ראש הממשלה, ואנחנו דורשים שזה יהיה בהקדם האפשרי.

נכון שיש כסף שהוא כרגע הוקפא ועדיין אי-אפשר להשתמש בו. אבל זה כסף שאמורים להשתמש בו ב-2025. כספים של 2023, 2024 – הכול זמין, ובהכול ניתן להשתמש.

גם מתוך ה-5 מיליארד האלה?

לא חסרים. מה שתוכנן להוצאה ב-2023–2024 זמין. של 2025 – עד אז אנחנו - - -

הפיתוח הוא 2025 והלאה.

אז את מתחייבת שעד ינואר 2025 תסיימו את התהליך והכסף הזה יהיה זמין לביצוע?

עוד לפני.

אולי צריך דיון מעקב לדעת.

בוודאי.

מתי את מעריכה שזה יהיה?

זה לא יימדד בחודשים ארוכים.

כמו שאני מכירה את שניכם - - -

את כולם. יש פה עוד.

את כולם, אבל אני יודעת כמה באמת באופן ענייני אתם תמיד מתקשרים ושואלים ומתעניינים ואכפת לכם. אני בטוחה שאתם לא תרפו, ויישר כוח.

בהקשר הזה נאמר שנוצר היום מצב, כשאדרי יצא, שיוסי שלי בעצם מתפקד כמנכ"ל ראש הממשלה וגם כמנהל המינהלת.

ואולי יפתח רון - - -

הוא עדיין לא נכנס לתפקיד. אני לא בטוח שהוא - - -

הוא עדיין לא מונה רשמית.

הוא לא מונה רשמית.

לא היתה החלטת ממשלה עליו? לגבי השם שלו?

הוא אושר והייתה החלטה, אבל עדיין לא - - -

אז מה זה המילה "מינוי" אם הממשלה כבר החליטה? מה יש עוד חוץ מזה?

אפשר למנות אותך גם לתפקיד מסוים, אבל יש פרק זמן עד שאתה נכנס לתפקיד בפועל.

מתי זה אמור להיות?

זה אמור להיות בספטמבר. ממש בקרוב. איזשהו עניין של שבועיים-שלושה.

אני אבקש מעו"ד יעל מלם יפה, יועמ"שית תקומה, לעלות בזום, אם היא נמצאת.

נשמח לקבל תשובות לשאלות שהפנינו להדס ממשרד ראש הממשלה, שהן בעצם גם אליכם.

אנחנו לא שומעים אותה. אולי בינתיים אם ראשי המועצות, יוסי קרן, גדי ירקוני, ירצו להתייחס, אז הם מוזמנים.

אליעזר יעקב, בבקשה.

שמי אליעזר יעקב. אני נמצא כאן כיושב-ראש מח"ע – משקי חבל עזה. אנחנו פועלים באזור חבל תקומה כבר מעל 40 שנה. קרקעות ששייכות ליישובי גוש קטיף, שפונו לפני כ-19 שנים. השטחים שלנו באזור חבל תקומה הם ממש צמודי גדר. כמעט כל העובדים שלנו מהחבל. עברנו תהליך פינוי קשה מאוד לפני 19 שנים. השיקום לקח שנים, והוא נמשך עד היום. יש דברים שעד היום לא סגורים.

לגבי ה-5 מיליארד – אני רק מקווה ומתפלל שהתהליך שאנחנו עברנו, שהוא היה הרבה פחות נוראי ממה שעברנו עכשיו ב-7 באוקטובר, ייגמר מהר מאוד, ולטובה. אני לא משווה את העוצמה של המכה שחטפנו ב-7 באוקטובר. באמת אין מילים לנחם, לחזק, את המשפחות, את כל מי שנמצא פה, ואחרים. אני תפילה שהחטופים יחזרו בשלום, שצה"ל ינצח, ושהחיילים יחזרו בשלום.

אנחנו החלטנו אחרי ה-7 באוקטובר שלא מחכים לאף אחד. טנקים, מחבלים, הרסו שטחים ממש צמודי גדר. החלטנו ממש באמצע אוקטובר ללכת ולנטוע עצים, וזאת מתוך אמירה של מוותרים. התשובה האמיתית שלנו היא שהתיישבות עושים באמצעות חקלאות, וזה מה שעשינו. למעשה, בחודש האחרון נטענו כ-700 דונם אבוקדו על הגדר. אנחנו לא יודעים איך נשלם את הדבר הזה, אבל החלטנו שאנחנו לא מחכים. אני חושב שזו התשובה האמיתית שמדינת ישראל יכולה לתת, מעבר לצד הצבאי ושחרור החטופים.

יישר כוח.

תודה.

אני רק רוצה לתקן את דבריי מקודם. ראש מינהלת תקומה המיועד יפתח רון טל טרם אושר בממשלה. הוא ביקש מטעמים אישיים להשהות את האישור הנ"ל, והוא יובא בהמשך.

אז הוא לא אושר.

הוא עבר אישור משפטי, הוא עבר את האישור של הנציבות, אבל את ה - - -

כן, את הוועדה המאשרת. אבל לא את הממשלה.

כן.

יש לנו את יוסי שלי שמחזיק בשני התפקידים.

הדס, בהקשר הזה, האם יש הערכת זמן מתי זה יובא לממשלה?

כן. זה אמר להיות בשבועיים-שלושה הקרובים – משהו כזה.

זה לא איזשהו עיכוב משמעותי.

לא אמורה להיות תקופה ארוכה.

זו הייתה תשובה לשאלה מתי הוא יובא.

כן.

ולגבי התוכנית, ה-5 מיליארד?

היא אומרת בינואר.

לפני ינואר.

אנחנו נדבר על זה. זה צריך להיות מהר ככל האפשר, ובעיקר כדי לתת את הביטחון. הכסף קיים.

אני מבקש מאסתר עקיבא מ"עתיד לעוטף". בבקשה

שלום. שמי אסתר עקיבא. אני ממייסדות תנועת "עתיד לעוטף". זוהי תנועה אזרחית שמייצגת את כלל תושבי העוטף, שדרות, מושבים, קיבוצים. כולנו יחד פועלים למען החבל. התנועה שלנו קמה במטרה לקחת אחריות על החיים שלנו. להבין ששיקום של חבל הארץ קורה כשהתושבים הם שותפים. הם שותפים למעשה ולא רק לזעקה, והם עובדים. אנחנו כאן, יחד עם כל הגופים והארגונים, פועלים למען המדינה ולמען העתיד שלנו. אנחנו כאן כדי לבטא את הקול של התושבים והתושבות במרחב העוטף. גם את הסולידריות האזורית. לא רק את המאבקים שאנחנו רואים לפעמים.

המטרה העיקרית שלנו היא הכפלת כמות התושבים שגרה בעוטף, צמיחה כלכלית ופיתוח אזורי. אנחנו כאן בוועדת כלכלה. העוטף היה ועודנו מרחב משגשג, מרחב יזמי. לא היה בו בית ריק ב-6 באוקטובר, ובעזרת השם, גם לא יהיה בו בעתיד בית ריק, והביקוש יגדל. היו לנו תוכניות פיתוח ענפות. אני יכולה להגיד, אני חברת קיבוץ סעד, חלק מהדירקטוריון העסקי, שהיו לנו הרבה מאוד תוכניות שנעצרו מאז. הפיתוח במרחב כולל גם את נתיבות ואופקים. אין לנו ספק, אנחנו תלויים האחד בשני. אנחנו מרחב תפקודי אחד. אבל זה שאנחנו מרחב תפקודי אחד, לא יכול לקשור אותנו ביחד ולהגביל אותנו. אנחנו רוצים לעבוד בקווים מקבילים. אנחנו רוצים שכל המרחב ישגשג. כרגע תהליכי הצמיחה שלנו תלויים ביכולת לשחרר את הכספים, שהם לא רק לבייסיק, לא רק לטיפולי חוסן ולדברים האחרים. אנחנו רוצים לעבור משלב של חבל מדמם, לשלב של חבל צומח. אנחנו יודעים שהדבר הזה לא יוכל לקרות מבלי שהשכנים שלי ושלנו יחזרו הביתה, מצד אחד. אבל זה גם לא יוכל לקרות אם אנחנו נהיה שקועים רק בבירוקרטיות ובצורך לפתוח צנרות שלא עובדות. אנחנו מבקשים שהתהליכים האלה יתקיימו במקביל.

המשקיעים כיום לא מגיעים לעוטף. הם יודעים בדיוק שיש הטבות, שיש כל מיני דברים שתקועים. ואני יודעת את זה כעובדה. זה לא תאוריה. אני יודעת להגיד על כל מיני תוכניות כלכליות שהיו, ושהן כרגע תקועות ולא מתקדמות. הגלגלים של הכלכלה לא מחכים לוועדה זו או אחרת, ולא לייעוץ משפטי כזה או אחר. הגלגלים של הכלכלה ממשיכים להסתובב. עונות השנה לא מחכות שאנחנו נפתור. מי שלא זורע חיטה בעונה, ואלון, אתה יודע את זה היטב. באוקטובר זו הייתה ההתמודדות הכי גדולה שלנו. צריך להמשיך. צריך לעבוד, וצריך לעבוד במקביל.

אנחנו מבקשים לפתור את הבעיה ולא להמתין, וזאת למען עתיד העוטף. השיקום של חבל הארץ שלנו הוא השיקום של המדינה. אנחנו לא לבד, אנחנו לא רוצים את זה רק לעצמנו. אנחנו רוצים שגשוג ופיתוח כלכלי לכל המדינה. זה עובר דרכנו, וזה עובר דרך פתיחת הבעיות שתקועות מסיבות שאני באמת לא מצליחה גם עכשיו. זו לא הוועדה הראשונה שאני יושבת בה, ועדיין, בחיי, אני לא מצליחה להבין מה תקוע. אנחנו מבקשים לעשות כל מה שניתן כדי לאפשר לנו, לשכנים שלנו, להשתקם. תודה.

תודה רבה. אבקש מחברי גדי ירקוני להיכנס לזום ולהתייחס.

אלון, בוקר טוב. אני מבקש לדבר אחרי היועצת המשפטית של תקומה. יש לי הרבה מה להגיד. אני לא בטוח שתשמחו לשמוע.

בסדר. היא רוצה לדבר. עו"ד יעל מלם יפה, בבקשה.

שלום. אני רוצה להתייחס לשאלות שנשאלו קודם לכן לגבי אותו תקציב, שהוא לא ה-5 מיליארד, זה בעצם 14 מיליארד שקל, שכן ניתנים ליישום לפי החלטת הממשלה 1699. ההחלטה מאוד מאוד מפורטת. נשאלנו פה איך זה עובד, מי מחליט על כל סעיף וכו'. בהחלטת הממשלה מפורטים כלי סיוע רבים שמינהלת תקומה תיישם אותם, או באמצעות משרדי הממשלה או בעצמה. גם כשמינהלת תקומה מיישמת באמצעות משרדי הממשלה, היא נמצאת בתמונה. היא עובדת בתיאום מלא עם המשרד.

יעל, אנחנו לא צריכים אמירות כלליות. אנחנו צריכים בהירות מעשית להדיוטות במובנים של כסף. יש לך תקציב, יש לך סעיפי תקציב. את מחליטה האם משרד יבצע עבורך פרויקט, ואת מבקשת ממנו לבצע. אם קורה והוא לא עושה את זה כמו שאת רוצה, או שלא רוצה לעשות את זה, את מבצעת בעצמך, ואת יודעת להתקשר ולהוציא לפועל דבר בעצמך ללא תלות במשרדים הספציפיים? האם יש מצבים שבלעדיהם את לא יכולה לזוז? אנחנו רוצים דברים מאוד ספציפיים, ואפילו עם דוגמאות.

אני אנסה לענות לך כמיטב יכולתי כרגע. אנחנו ממש בעיצומו של היישום של החלטת הממשלה. לשאלות שענית – כן. תקומה מסוגלת לבצע בעצמה. מבצעת בעצמה. חלק מכלי היישום נעשים כאן. תקומה מפרסמת קולות קוראים משל עצמה. יש מקומות שבהם הרבה יותר יעיל ונכון שמשרדי הממשלה יבצעו את זה. אנחנו עדיין בשלבי היישום. אנחנו עוד לא בשלב של מה קורה אם ומה קורה אם. מינהלת תקומה נמצאת בתמונה. מינהלת תקומה במקומות שבהם היא מיישמת – בוודאי, ובמקומות שבהם משרדי הממשלה מיישמים היא חלק מהגיבוש של המבחנים, היא חלק מהגיבוש של הקולות הקוראים. אפשר גם לראות ולהסתכל באתר של המינהלת.

לצורך העניין, אתם ישות משפטית שיודעת לחתום חוזה ולהעביר כסף.

אנחנו יחידת סמך במשרד ראש הממשלה. וכמו שאמרתי, במקומות שאנחנו בהם סבורים שזה נכון שהמינהלת תיישם, אז אנחנו יכולים, יודעים ומבצעים.

האם יש בעיות עקרוניות מול משרדי ממשלה שונים שהם לא מאפשרים לכם לממש כסף שכבר זמין לביצוע? האם יש תופעות כאלה? סקירה ראשונית על עיקרי המשרדים, עיקרי הכסף שיש לכם. הרי רוב הכסף הגדול יושב בחמישה-שישה משרדים. השאר זה כסף קטן יחסית.

אין לי כרגע דוגמאות ספציפיות בשלוף להגיד לך על בעיות שקיימות. אני יודעת שיש שיתוף פעולה מלא עם המשרדים, ושהצוותים פה עובדים ממש במלוא העוצמה, ומול משרדי הממשלה, ושהתוכנית נמצאת ביישום. זה מנגנונים ממשלתיים. כמו כל מנגנון ממשלתי, יכולים לעלות קשיים כאלה ואחרים - - -

כן, אבל מינהלת תקומה קמה לנצח את הבירוקרטיה הממשלתית. אם היה צריך לעבוד מול משרדי ממשלה, אז יודעים לעבוד. ויש גם כמה אפקטיביים. נגב-גליל משלם מהר, ובזמן, בשנה האחרונה. יש עוד כמה כאלה – משרד הפנים ואחרים. מינהלת תקומה קמה לנצח בירוקרטיה. התשובה שמטבע הדברים כך משרד ממשלתי עובד, לא מספיק טובה. אנחנו שואלים האם אתם יודעים לעשות את זה מהר, והאם משרד ממשלתי מסוים מעכב אתכם ואתם תלויים בו. אם הכול טוב, תגידו לוועדה: הכול טוב, הכול דופק. אם את לא מכירה את כל סוגיות ההתקשרויות, ובאיזה משרד זה זורם, אולי נצטרך פה את החשב או את המוציאים לפועל אצלכם, כדי שייתנו לנו תשובה שאכן הכול מבוצע, ומהר.

יעל, בישיבה הבאה שתהיה לנו אנחנו נרצה באמת לשמוע על קצב הניצול של התקציב וקצב המימוש של התוכנית.

בסדר גמור. היושב-ראש, אני יכולה להגיד כנתונים כלליים שיצאנו לדרך עם 335 פרויקטים, ו-180 מתוכם כבר פורסמו, וזה מהנתונים שאספנו ונמסרו לי תוך כדי הדיון פה. אני מנסה להבין גם קצת מספרים ולתת לכם. אדוני היושב-ראש, ההצעה שלך כמובן מקובלת, ונבוא עם נתונים יותר מדויקים. תודה.

תודה רבה.

גדי ירקוני, ראש מועצת אשכול, בבקשה.

אלון, כל הוועדה, כל חברי הכנסת, תקומה, ואחרים, ראשית, אני רוצה להגיד דבר שאולי יקשיבו לי, וזה אולי הדבר היחיד שאולי יקשיבו לי. אני מקווה שיהיה בו קונצנזוס, ואני גם כבר לא בטוח. הדבר הכי חשוב פה בכל הדיונים שאנחנו עושים ובכל מה שאנחנו צועקים, והוא הדבר האחד והיחיד, והוא שהחטופים החיים, הלא חיים, החיילים, כולם כבר יחזרו הביתה. שיפסיקו עם כל מיני משחקים פוליטיים, אם הם ישנם. ואני מקווה מאוד שאין, ושהכול נעשה בדרך הטובה ביותר שהם יחזרו. אני מכיר אישית יותר מדי אנשים שם. אני מכיר גם כאלה שכבר, לצערי, יחזרו לא בחיים. אני מבקש ממדינת ישראל ומכם, חברי הכנסת. זה הדבר הכי חשוב והוא הראשון במעלה לפני שאנחנו הולכים להגיד את כל הדברים האחרים, ודואגים לכל הדברים האחרים.

אלון, אני התלבטתי אם לעלות פה. לדעתי, לא סתם ראשי הרשויות האחרים לא עולים. ראשית, אני מכיר אותך ואת כל מי שראיתי שם. אנחנו מדברים ומדברים ומדברים ושום דבר לא משתנה. אני כבר מדבר בשקט כי אני יודע שזה לא משנה. אני שומע פה מהדס, ואין לי שום דבר אישי נגדה, על זה שעושים, ושאין בעיות, והכול רץ, והכול מתקדם, וגם על נושא גודל ה-5 מיליון, וישחררו, ורק צריכים לגמור עוד יומיים-שלושה את הדבר הזה. אני כבר שומע את זה תשעה-עשרה חודשים, ואין שום דבר חדש.

אני שומע מתקומה על 300 פרויקטים. אני שומע שאין בעיות, שהכול זורם, קולות קוראים, המשרדים עובדים בשיתוף פעולה. אולי הם עובדים ביניהם, כי אלינו, לשטח, לא מגיע כמעט כלום. איזה 300 פרויקטים התחילו? מה אתם עובדים עלינו? 300 פרויקטים אולי התחילו על הנייר. אבל להוציא מכם קול קורא – הנשמה יוצאת. ואת יודעת את זה, יעל. את יודעת בכמה שיחות אני מגיע אליכם. עכשיו אין לי כבר למי להגיע. אומרים לנו שראש תקומה יגיע בספטמבר. לצערי הרב, הוא לא יגיע בספטמבר, וזאת ממילים שאני דיברתי איתו. איך יכול להיות שארגון כזה הוא בלי ראש. שמו את מנכ"ל משרד ראש הממשלה. יש לו זמן באמת להתעסק בזה? הוא באמת הבן-אדם הכי טוב שיש לנו במדינת ישראל לשים כדי לשקם את העוטף? אנחנו עובדים על עצמנו. אלון, כבר נשבר לנו. חברי הכנסת, אני רואה אתכם שם. אתם מסוגלים להזיז הרים כשאתם רוצים. אתם סתם מבזבזים את הזמן. תחשבו כמה דיונים הייתי אצלכם כבר. כלום לא זז. אנחנו תקועים כאילו אנחנו ב-8 באוקטובר. האם אתם יודעים בכמה יישובים שלנו נעשתה כבר הכנה חזרה למצב כפי שהיה קודם עד הסוף? האם מישהו מוכן להגיד לי את המספר? בקושי חדרו לשניים. עוד אי-אפשר לחזור אליהם לשמונה. ואם היה מצב ביטחוני שהיה מאפשר, הם לא היו יכולים לחזור.

ה-5 מיליארד האלה תקועים בגלל בעיות פוליטיות. אל תספרו לי סיפורים. רק בעיות פוליטיות. פוחדים מהאנשים. זה ברור מאוד מה זה התקומה, מי זה עוטף עזה. ברור מאוד מה קרה באשכול. מה, אתם צריכים שאני אספר לכם מה קרה באשכול בשביל שתדעו שמגיעים לי ה-5 מיליארד האלה, ושאני מרכז הרעש? מה זה סיפורי הפוגי האלה?

המדינה לא רוצה לשקם את עוטף עזה. ואני לא יודע מה יקרה בצפון בכלל. אלון, האם חושבים שהם יצליחו לחזור לצפון בלי שישפצו להם בתים? תתחילו לשים כבר את המיליארדים שם. כי מהניסיון שלנו אין למס רכוש את הכלים לתקן את זה. אל תחכו שיגידו להם לחזור. אני צוחק כשאני שומע שב-1 בספטמבר הם יחזרו אם יהיה שקט, כי אנחנו עובדים על עצמנו. ואני לא מתעסק עם הצפון. אני אומר לכם, אנחנו הפסקנו לבכות. אנחנו נעשה מה שנותנים לנו. אנחנו נילחם, אבל אנחנו נפסיק לבוא כל פעם לדיונים האלה כי לא עושים לנו.

שמעתי את ידידי חבר הכנסת אומר: נגב-גליל – משרד קל. מה הם עשו לנו מה-9 באוקטובר? משרד הפנים – משרד עובד. תראו לי החלטה אחת שנתן לי משרד הפנים.

לא. גדי, התייחסתי למיכאל ביטון בוועדה בכנסת.

לא, הוא מדבר על מה שאני אמרתי.

תראו לי דבר אחד שמשרד הפנים נתן למועצה האזורית אשכול. אני חזרתי על זה בטלוויזיה, ואני אגיד את זה גם פה. זו בושה איך שהם מתייחסים אלינו. חבר'ה, אנחנו נעשה מה שאפשר. לא ניתן לתושבים שלנו להרגיש את זה, אבל אתם פוגעים בהם אישית. אתם אחראים לזה. אתם אחראים לזה שכל היום אנחנו נאבקים על התקציבים שאומרים שיש לנו ולא עוברים אלינו. צריכים לעשות. אי-אפשר להשאיר את תקומה בלי ראש.

זה באמת שערורייה.

כן, אין מי שיקבל שם את ההחלטות. 90% מההחלטות האלה היו צריכות להגיע לראש תקומה כדי שהוא יקבל את ההחלטה.

אלון, אני לא איש בשורות, לא אליכם, לא אל תקומה, ולא למדינת ישראל.

גדי, עם כל הכאב והזעם - - -

איך אתה אומר על משרד הפנים? אתה לא מחובר - - -. אתם לא מחוברים.

שמעתי את הביקורת שלך, גדי. אני עומד על כך שנגב-גליל שילמו בזמן להרבה מאוד רשויות.

מה הם שילמו? - - -

כולל מכתב למאה רשויות שהצהירו מול האוצר שיעבירו דרכו את כל הכסף כי הוא שילם להם במלחמה בזמן. ואני אבדוק את הדברים.

מה הוא שילם? 2 מיליון שקל?

לא רציתי להתווכח על הנושא הזה. אחרי כל מה שאתה אומר בכאב גדול, תגיד לנו כרגע. ראשית, אמרת אי-אפשר לעבוד כי אין - - -

מה אני אגיד לך? שכל דבר לוקח לנו חודשיים להוציא? לא, אין לי מה לפרט. כל דבר. אתה יודע שלגבי ה-15 מיליון שקל, שרצו שנוציא מוקדם, עוד לא התחלנו את הפרויקטים האלה כי אישרו לנו אותם רק לפני חודשיים-שלושה, ולוקח זמן. הם רצו שיהיו תוכניות. אתם אומרים מוציאים את כל הכסף עד ה-31 בדצמבר. איזה כסף מוציאים? תגידו מה קיבלנו באמת לעשות עם זה משהו, ולא סיפורים. לא קולות קוראים שעכשיו אולי ייצאו אלא מה באמת קיבלנו, מה יש לנו להוציא. אנחנו מתחננים. אומרים: חבר'ה, עוד מעט ה-31 בדצמבר. על מה אתם מדברים?

אדוני היושב-ראש, זה באמת שערורייה. בכל ישיבה שהוא היה כאן נאמרו המילים. זו הפקרה נוספת להפקרה שהייתה. כבוד היושב-ראש, צריך לצאת מהוועדה הזו עם החלטות. ובלי סחבת. לא ייתכן שתקומה תישאר בלי ראש בגלל שיקולים כאלה ואחרים, ושכספים יתעכבו, כשהוא זה צריך לתת תשובות לתושבים שלו.

חבר הכנסת אלקין.

גדי, אמר פה משרד רוה"מ שלמעשה יפתח ייכנס בתחילת ספטמבר – תוך שבועיים-שלושה. אתה אומר שדיברת איתו, וזה לא צפוי. האם אתה יכול לפרט מה הסיבה?

לא, תשאלו אותו. למה שאני אגיד? וחפיפה אין לו? עזבו, חבר'ה. הוא לא ייכנס. הלוואי ואני טועה. הוא לא ייכנס בספטמבר. ותשאלו את הדס אם היא יודעת או לא - - -. את האמת, את יודעת שהוא לא ייכנס בספטמבר.

הדס אומרת רק אמת. הדס, בבקשה.

אני יודעת דבר אחד. יוסי שלי נכנס שבוע שעבר להיות אמון גם על נושא תקומה, והוא כבר היה - - -

הדס, זה לא פתרון. ברור שלא.

הדס, איך הוא יכול להיות גם וגם וגם? צריכים מישהו במשרה מלאה שיענה לי כל היום בטלפון.

בואו, אנחנו ממש רגועים עכשיו שיוסי שלי נכנס.

צריך מנהל לתקומה, ויוסי המנכ"ל יכול לעשות את זה במקביל. זה קורה במקומות אחרים. זה לא דבר כזה חדש. זה עניין שהוא זמני, של כמה שבועות.

אז לא צריך את התפקיד? אתם מוותרים על המינוי?

האם יש לכם קו אדום אם יפתח רון טל לא נכנס ומה המועד האחרון של מינוי אחר או משהו? כי זה כבר אירוע שנמשך כמה חודשים, לדעתי. חמור מזה, למה הייתה עזיבה לפני שנכנס מישהו? וגם הסגן שלו, אגיא, יכול היה לעזוב. הבנתי שהוא גם עוזב.

עזב.

אז למה שני בעלים תפקידים דרמתיים בנושא של מלחמה עוזבים לפני שיש סוף מינוי של מישהו אחר? ואם יש קשיים במינוי, או שיכריעו והוא מתמנה, או שימצאו משהו אחר.

אולי עדיף שתקומה יתייחסו לזה. גורביץ' גם אמור להיות על הזום.

אני לא יודע אם כפוף שלו יכול להתייחס לזה. אלו כפופים שלו. זה בא מלמעלה.

אני מניח שעל זה לא.

מתי הוכרז שיפתח רון טל ימונה? לפני חודשיים-שלושה, לא? אפילו יותר.

זה היה ביחד עם צ'ייני, ומאז צ'ייני כבר היה בוועדה ונתן דיווח, וכבר נכנס לתפקיד מזמן וכו'. ופה זה לא קורה.

בסדר, אבל אדרי עזב רק השבוע.

אבל למה לעזוב אם מישהו אחר לא בא? בדרך כלל נהוג שמנהל מחליף מנהל, ויושבים ביחד חודש. וכל שכן בנושא כזה רגיש.

אין ספק שאנחנו פתוחים בתחום הזה. האנשים, מנהלי האגפים, הצוותים, עובדים במינהלת תקומה. אבל מנהל צריך. מנהל וסגן, ראש מטה.

למיטב ידיעתי, לסגן מונה ממלא מקום – אביאל פנסאפורקאר, שהוא גם מתוך ה - - -

יוסי קרן, בבקשה.

לגבי המתווה – המתווה שהוכן יחד עם תקומה לא היה מתווה של משא-ומתן. הוא היה מתווה של מלחמה נגד כולם. להגיד היום שהמתווה הוא מצוין – התשובה היא לא. להגיד שהמתווה הוא טוב מאוד – לא. אבל הוא מתווה סביר. הוא מתווה שמאפשר למי שמתקשה, ולמי שלא יכול לחזור עדיין הביתה בנפש, למרות שביתו לכאורה - - -

יוסי, אני עוצר אותך רק כדי לחדד. אנחנו כרגע עסוקים בעיקר בסוגיית 5 המיליארדים המוקפאים, ונכנסנו גם ליישום של ה-14. לגיטימי, מותר לך לומר. אני רק מחדד שזה נושא נוסף וחשוב, מאוד אקטואלי, של מתווה חזרה או אי-חזרה של מי שנמצא במלונות.

בוא נלך לרזולוציה של ה-5 מיליארד שלנו שנעולים בתקומה באוצר. אני ישבתי, יותר מפעם אחת, עם אדרי. וזה אולי המקום גם להיפרד ממנו ולהסביר כמה האיש מדהים. להערכתי, כולנו נתגעגע אליו לגבי ה-5 מיליארד – יש שתי אופציות: יש אופציה להיות צודק ויש אופציה להיות חכם. אני מעדיף את האופציה להיות חכם. לאפשר לרשויות שהגישו את הבג"ץ כנגד תקומה חלק מתוך ה-5 מיליארד האלה. לנהל איתם משא-ומתן כדי לאפשר גם להן, לרשויות שנפגעו. ואני מדבר בעיקר על אופקים, מעט על נתיבות, ועוד הרבה פחות על מרחבים, ויסלח לי ידידי שי חג'ג'. מבחינתי, שלוש הרשויות האלה הן לא עוטף עזה, וזה בכל הכבוד להן.

אלון, מי כמוך יודע שאנחנו כבר 20 שנה במלחמה הזאת. היא לא התחילה ב-7 באוקטובר. היא מתנהלת כבר 20 שנה. היא מתנהלת, בטח בשער הנגב, בטח באשכול, ואני רואה פה את גדי חברי. ולכן, צריך לאפשר גם להם איזשהו מרווח נשימה, וגם להם לאפשר איזושהי השתתפות בכספי תקומה, מתוך הבנה ברורה שהם לא בחבל תקומה, אבל גם הם נפגעו ב-7 באוקטובר. ולכן, גם להם יש צורך לשקם את התושבים שלהם. צריך לשחרר את זה. צריך לעשות את זה בחוכמה. לשבת איתם. יושב-ראש המינהלת כרגע הוא יוסי שלי. צריך לשבת איתם, יחד איתנו, עם ראשי הרשויות, באיזשהו משא-ומתן ולסיים את האירוע. כי לגבי ה-5 מיליארד האלה שנצורים – אני נורא פוחד שב-31 לדצמבר כבר לא יהיה לנו על מה לדבר כי האוצר יחמוד אותם חזרה. ומבחינת האוצר, אולי בצדק. מבחינתנו, זה רע מאוד. הכספים האלה מיועדים לצמיחה, ואסור לנו לאפשר להם להיעלם.

תודה רבה, יוסי. אני אתקרב לסיכום. היה חשוב שנקיים את הישיבה הזו. מצד אחד, הוקרה לעושים במלאכה. גם הממשלה, משרדי הממשלה, ומינהלת תקומה בפרט. אבל, ויש כאן כמה אבלים ואני אגע בהם, הוועדה מצרה על כך שעדיין לא התקבלה החלטה לגבי תחום החבל. היעדר החלטה כזו חוסם את השימוש ב-5 מיליארד. הוועדה רושמת את דבריה של הגברת שון לוי ממשרד ראש הממשלה כי בשבועות אלו מתקיימת פעילות של משרד ראש הממשלה מול ראשי הרשויות ומשרד הביטחון, במטרה לקבל את ההחלטה החיונית לגבי תחום חבל תקומה.

אנו רואים חשיבות גבוהה לייצר ביטחון בהקצאת התקציב המוקפא, כך שיהיה זמין לביצוע בינואר 2025. במקביל, הוועדה תתכנס למעקב, ככל האפשר, בחסדי מנהלת הוועדה, עוד בזמן הפגרה, ותעקוב אחר קצב ניצול התקציב החופשי, בייחוד ביישום התוכנית, לצד כמובן שאלת תחום החבל.

ונושא אחרון חשוב, שעלה גם הוא במלוא חריפותו – הוועדה מצפה מהממשלה למינוי מהיר של ראש מינהלת תקומה. אין מה להוסיף על כך. אני מבקש מכל הנוגעים בדבר לעמוד בקשר האחד עם השני, לבצע את הדברים באופן מיטבי, כדי שנוכל, כאשר מדברים על הצפון, להמשיך ולהשתבח בפעולה בדרום במינהלת תקומה.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10.