פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
17/06/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 64
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, י"א בסיון התשפ"ד (17 ביוני 2024), שעה 12:37

תמיכה בחברה לתועלת הציבור "ביחד - אניה בניה" כמנוף להעצמת נוער ישראלי ממוצא אתיופי

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
לימור סון הר מלך

דוד יאסו - מנהל תחום בכיר שילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

אמיר רימון - מנהל תחום הדרכה ארצי חברתי, מנהל חברה ונוער, משרד החינוך

מירב ליסובסקי - ממונה על שוויון סכויות, המשרד לביטחון לאומי

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי, משרד העלייה והקליטה

ברק אברהם - מנכ"ל ומייסד, ביחד אניה באניה

ישינאט ציפי סמני - מנהלת תפעול, ביחד אניה באניה

נצנת קסה דמלאו - רכזת סניף אשקלון, ביחד אניה באניה

אבבץ' בלטה - רכזת סניף, ביחד אניה באניה

מעיין ווסה - רכזת סניף, ביחד אניה באניה

שיר מלכה - מדריכה, ביחד אניה באניה

עליזה אלפו עזריה - מדריכה, סניף חדרה, ביחד אניה באניה

וורדאו אטלאי - מדריך, ביחד אניה באניה

עזרא אדוניה - מדריך, ביחד אניה באניה

עמית לוי - מדריכה, ביחד אניה באניה

יונתן טבג'ה - מדריך, ביחד אניה באניה

אייטו טרפה - פעיל חברתי וסטודנט, תנועת בלאגר

אלמו סורפל - סטודנט לתואר שני, פעיל חברתי

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל ששוחרר מהשבי בעזה

מיכל בן דוד - אימא של נריה בן דוד שנפל בקרב

רועי ברוך - אח של אוריאל ברוך שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה

סא"ל מסלו טגניה - סגנית מפקד מיטב לגיוס, צה"ל

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

תמי סלע

תמי ברנע

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תמיכה בחברה לתועלת הציבור "ביחד - אניה בניה" כמנוף להעצמת נוער ישראלי ממוצא אתיופי

אנחנו נפתח את הישיבה הזאת, מקיימים ישיבה מיוחדת רק לארגון, אניה בניה – תמיכה בחברה לתועלת הציבור, ואני חושב שאתם עושים עבודה טובה ואני מעריך אותה. ולכן אתם פה היום, כדי שנשמע את הפעילות שלכם.

אני רוצה בתחילת דבריי להתפלל לשלומם של החטופים, שכולם יחזרו הביתה בשלום. אני רוצה להתפלל לשלומם של פצועי צה"ל ושל הלוחמים שלנו ואלה שנפלו, יהי זכרם ברוך. תודה.

יוסף, בבקשה. אני יודע שיש לך גם כינוי מסוים.

ג'וחא, זה בסדר.

זהו, אז תציג את עצמך בשביל הפרוטוקול.

שמי יוסף אבי יאיר אנגל, אני אחסוך את הנאום מכיוון שכבודו יודע מה אני רוצה להגיד.

נפגשנו ואנחנו בקשר והכוונה הייתה לדבר מול חברי כנסת, בשביל זה אנחנו באים הנה, משתתפים בוועדות. אני מוכרח לציין שהיום זאת הוועדה השמינית שלי ויותר משלושה חברי כנסת בוועדה מקסימום לא פגשתי היום. אחת משתי האפשרויות – או שהם נסעו ליורו, או שהם מחכים שאנחנו נסיים לדבר בוועדות ואז הם יכנסו, כשאנחנו נסיים, כי הם לא רוצים לשמוע אותנו יותר.

אין לי הסברים, זה פשוט מעליב ופוגע. כי חברי הכנסת יודעים שבאות משפחות של חטופים לדבר בוועדות וזה פשוט בזוי שהם לא משתתפים. כי יש לנו הרבה מה להגיד אחרי 255 ימים ש-120 חטופים עדיין נמצאים שם. אבל אני לא אקח את הזמן מהקבוצה המכובדת הזאת שאני קשור אליהם, עד 7 באוקטובר הייתי קשור מאוד לשתי עמותות של האתיופים, נאקו"ג' וטק-קריירה, היום אני עדיין רשום - - -

אני רוצה לציין שחברת הכנסת לימור סון הר מלך הגיעה פה לישיבה.

אוקיי, נכבד את הגברת סון הר מלך.

אני לא נוהג לעצור, באמת, להפך, אני חושב שאני נותן פה באמת ביטוי. אבל צריך להבין, אני לא יכול להסכים עם כל מה שאתה אומר למרות שאני מסכים עם חלק. אני רוצה שתבין שחברי כנסת, כל אחד יש לו את הסיבה שלו. ואם אני אגיד לך שחברי כנסת צריכים להיות לפעמים בשלוש או ארבע ועדות ואז הם מחליטים לאיזו ועדה כן ללכת. אז אני לא יודע, כל אחד עם הסיבה שלו.

אז אני רוצה לשמור על כבודם של חברי הכנסת שבאמת, גם אני אחד מהם ואני חייב לומר לך שהבוקר הייתי אמור להיות בוועדת הכספים, בוועדת העבודה, בוועדת הכלכלה ובכל אחת מהן הייתי באיזה שהוא חלק וגם עכשיו עזבתי את ועדת הכלכלה כי אני מנהל פה ועדה. אז בסך הכול, אני חייב לומר, אני יודע שיש דימוי אולי לחברי הכנסת שהם לא עובדים מספיק, או שהם מתווכחים, או במליאה שזאת תרבות דיבור לא נאותה, אבל אני חייב לומר לך שחברי הכנסת עובדים, לפחות ממה שאני מכיר אותם.

אנחנו עסוקים בהרבה מאוד דברים, אבל אני מסכים שאנחנו צריכים לעסוק גם, לא רק, אלא במיוחד בנושא החטופים, בנושא המלחמה. לצערי, אנחנו עושים פה לא מעט ישיבות, אבל לא מספיק. הוועדה העיקרית שעוסקת בדברים האלה זאת ועדת חוץ וביטחון. אני אשמח מאוד לשמוע ממך גם בהמשך. תודה וסליחה שקטעתי אותך.

255 ימים עברו מאז פרצה המלחמה הארוכה, הקשה והמתסכלת ביותר מאז הקמת המדינה לפני 76 שנים. 255 ימים ש-120 ישראלים חפים מכל פשע עדיין יושבים אי שם בגיהנום החמאסי ואין מושיע.

שמי יוסף אבי יאיר אנגל, דור שני לניצולי שואה, אב שכול לבני יאיר שנפל בעת שירותו בשייטת 13 והסבא של אופיר,שנחטף מבארי ביום הארור, יחד עם אבי חברתו, יוסי שרעבי ונער נוסף מהקיבוץ. אופיר חזר אלינו לאחר משא ומתן בעסקה הגדולה שהתקיימה לפני 201 ימים. יוסי נשאר שם לאחר שהופרד מאופיר ונהרג אחרי 99 ימים, כשבעת מותו היה יחד עם איתי סבירסקי שנרצח על ידי שוביו ונועה ארגמני שחזרה לאחר פעילות הרואית של חיילי צה"ל והימ"מ.

האם מישהו מעלה על דעתו שניתן יהיה לשחרר את 120 החטופים במבצעים הרואיים ולא בעסקה? איך ניתן להגדיר את המצב אם לא מחדל אחד גדול של הממשלה והעומד בראשה? מי טיפח את החמאס עד שהגיע לממדים מבהילים שאף אחד מכם, חברי הכנסת, לא תיאר? שנים של העברת כספים מבלי לפקח לאן הם מנותבים, שנים של סיוע בבניית הכוח הצבאי של החמאס והכרה שהוא הארגון המייצג את הפלשתינאים החיים איתנו במרחב והזנחת יתר הארגונים.

אף אחד מבין המדינאים בהנהגת המדינה לא לוקח אחריות על המחדל הנורא, גם לא אחרי 255 ימים ש-120 החטופים עדיין אי שם, קילומטרים בודדים מהגבול. ראש הממשלה הניח הצעה לעסקה, מדוע היא לא מתקדמת? האם נכון להאשים רק את החמאס שהם לא ממלאים את דרישותינו ולהמשיך הלאה בלחימה שאין בה תוחלת כשהחמאס הפך להיות ארגון לוחם, פרטיזני יותר ויותר מוכר על ידי העולם כארגון המייצג את הפלשתינאים, או שזה עוד תרגיל כדי למרוח זמן ולא לסיים את המלחמה?

כמה פעמים עוד יחזרו מנהיגינו על האמירה השטותית, הבלתי אפשרית של ניצחון מוחלט על החמאס והחזרת החטופים בשורה אחת? כבר לפני חודשים הציעו ראש הממשלה וכמה משריו שאוטוטו המלחמה מסתיימת בניצחון מוחלט. 255 ימים והניצחון הבלתי אפשר מתרחק.

חברי הכנסת, האם אתם לא חשים אי נוחות בוויכוח המתנהל ביממה האחרונה, מי נתן את ההוראה להגדלת הסיוע ההומניטרי ופתיחת מרחבים פתוחים למעבר הסיוע ומבלי שאיש ממקבלי ההחלטות, החברים שלכם לא מזכיר אפילו במילה את הצורך בסיוע הומניטרי ל-120 החטופים הישראליים ומשפחותיהם החורקות שיניים ימים ולילות?

ותוך כדי חדלות העשייה הזאת מתגלים מחדלים הזויים שקשה להקל אותם. כמו זה שראש הממשלה כלל לא ידע, לדבריו, שבנו של שר בממשלתו הקודמת נהרג ב-7 באוקטובר. האם זה הגיוני? או שבנו של ראש הממשלה הנהנתן אי שם במיאמי מפיץ פוסטים נגד הצמרת הביטחונית בכל העולם ואיש מחברי הממשלה ובראשם ראש הממשלה לא סותם לו את הפה ואנחנו ממשיכים לממן את שהותו כולל השמירה עליו. גם היום, בערוץ 7 התפרסם עוד פעם פוסט שהילד הזה פרסם נגד המדינה.

עד מתי יתעלמו ראש הממשלה ושריו ממשפחות החטופים שחזרו או שנמסר למשפחותיהם שהם אינם עוד בחיים וגופותיהם עדיין שם? אף אחד משרי הממשלה לא היה בקשר עם משפחתו, משפחתי או משפחות אחרים מאז שאופיר נחטף עד עצם היום הזה, 255 ימים. אף אחד.

חברי הכנסת, עד מתי? האם אתם לא מרגישים מבוישים ומבוזים מהמצב הכל כך קשה שהעם שלנו נמצא בו? מצב שהולך ומחמיר בכל היבט בחיים שלנו. כל שאנחנו רוצים שיקרה היום, באיחור של 255 ימים – להחזיר את החטופים כולם. פעילות שעל פי מומחים הייתה יכולה להסתיים לפני שמונה חודשים. שלא ישארו רון ארדים באי שם העזתי ושנוכל לתת כבוד אחרון למתים ושיקום מלא לחיים ולמשפחות. כמה עצוב שאנחנו צריכים להגיע לכאן שבוע אחרי שבוע ולזעוק – החזירו את החטופים עכשיו. תודה.

תודה. מיכל בן דוד, בבקשה.

שלום, תודה רבה על הבמה ועל האפשרות לבטא את הדברים. אני אימא של נריה בן דוד שנהרג בקיבוץ בארי במוצאי שמחת תורה, מוצאי שבת. נריה למד ברגבים בגולן, יש לו שבעה אחים ואחיות, שניים מהם לחמו והיו באותו זמן, בחרבות ברזל גם, אחד תומך לחימה של שייטת 13 והשני בדובדבן.

אני רוצה להגיד קודם כול תודה רבה למי שמקשיב ומתפללת ללב של כל שליחי הציבור כאן על כל הדברים הקשים ששומעים, שהקדוש ברוך הוא יתן לכם כוח נפשי ופיזי לעשות את העבודה שלכם כמו שצריך ולספוג את כל הכאבי של כולם, של כל העם ושנגיע למנוחה ונחלה בעזרת השם.

אמן.

הסיפור שלנו האישי הוא קצת מורכב. ביום חמישי באותו שבוע של 7 באוקטובר היינו אמורים לחתן בת, כמובן שזה לא קרה. נריה נהרג במוצאי שבת, ידענו על זה רק בין ימים שלישי לרביעי, ביום רביעי הוא הובא למנוחות. בליל שבת באותו שבוע לקיתי בלבי, שברון לב. הייתי מחוסרת הכרה יותר מעשרים דקות, חסדי השם ותודה, מזמור לתודה שאני מדברת ופועלת, חזרתי לעצמי.

אני מספרת את זה כי חודשים ארוכים סבלתי מאוד כתוצאה מכל הסיפור שהיה, עם צנתורים שעברתי ומשככי כאבים מאוד קשים. לא יכולתי להגיע לכאן ולא יכולתי לדבר ואני אומרת את זה בשם משפחות שכולות נוספות שלא יכולות להרים את הראש מהכרית, לצאת מהבית ובטח ובטח לא לדבר. אני מדברת גם בשם רוב העם שרוצה ניצחון מוחלט, לשים לזה סוף ולא לגדל דורות על דורות של ילדים של מלחמות. לשים לזה סוף, לא לאשר את המחדל שהיה ואת החרפה שהייתה, להרים את הראש.

ואני אומרת את זה כמשפחה שכולה – אנחנו חזקים, עם ישראל הוא עם הנצח, לא מפחד מדרך ארוכה. זה חברה כתבה לי, לאורך כל הדרך, מהחנייה לבית שלנו ועד היום יש לנו דגל ישראל בפתח הבית, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו לא נולדנו אתמול ומאמינים, יש לנו כוח להמשיך הלאה עד הניצחון המוחלט. זה לא מהפה ולחוץ, זה אפשרי, זה מוכח.

אני זוכרת את עצמי כנערה בהפגנה של לפני הסכמי אוסלו ובהסכמי אוסלו ואחרי, והייתי בכל הבלאגן הזה של בר אילן, למדתי גם כסטודנטית בבר אילן עם אבישי רביב וכל הסיפור שהיה אז, הייתי במרכז העניינים של ההפגנות שם. לא האמנתי שדברים כאלה קורים, שאנחנו נותנים להם נשקים, נותנים להם מידע מודיעיני, נותנים להם הכול. והתנערנו מזה, שטחים תמורת שלום, התנערנו מהדבר הזה ואני שמחה על כך. אבל היום יש דברים נוספים, של סיוע הומניטרי, זה כל כך ברור, כל כך מקובל בעולם, זה בלתי אפשרי הדבר הזה.

לא להכיר בהם בכלל כגורם של עסקאות ושיתוף פעולה, למחוק אותם מעל פני האדמה, לשים לזה סוף. מי שרוצה שיתוף פעולה, תפאדל, מי שלא רוצה, יכול ללכת. אני יודעת שזה לא כזה פשוט כמו שאני מדברת ואני יודעת שזה מורכב, אבל לא לתת לדורות נוספים לחיות בחרדות ובכאבים נוראיים.

אני מסיימת בזה שאנחנו זקוקים לכם, חברי כנסת, זקוקים להנהגה אמיצה ונחושה שתוביל אותנו לניצחון, זקוקים להחלטות קשות ובלתי מתפשרות. זקוקים לכם שתעשו את הכול, את הכול הכול כדי שתגנו על ילדינו ועל עתידנו. תודה.

תודה רבה לך. רועי ברוך.

שלום, אני רועי ברוך, אני אח של אוריאל ברוך, השם יקום דמו, שנרצח ונחטף לעזה וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. אוריאל הלך לבלות במסיבת הנובה ושישה חודשים לא ידענו מה עלה בגורלו. לאחר שישה חודשים הודיעו לנו שאוריאל אחי נרצח ונחטף לעזה בדרכו לבית, בכביש 232, בצומת מפלסים וגופתו עדיין מוחזקת בעזה על ידי החמאס ימח שמו.

אנחנו שומעים על הפוגה הומניטארית לכבוד חג הקורבן. האם אנחנו זוכרים את הרצח, את האונס ואת החטיפות וכל מה שעשו לנו החמאס ימח שמו בחג שלנו, בחג שמחת תורה? האם גם לחטופים המוסלמים שלנו יש הפוגה הומניטארית לכבוד חג הקורבן? למה מצד אחד אנחנו מאפשרים הפוגה הומניטארית בלחימה, מה שמסכן את חיילינו הגיבורים ומצד שני מכניסים סיוע לאויב בשעת מלחמה, מה שמחזק את האויב, החמאס ימח שמו.

אין בעזה חפים מפשע, כולם בעזה חמאסניקים שצריך להשמיד ולמוטט אותם. אנחנו ראינו את החפים מפשע, הגברים, הנשים, הילדים, והזקנים מריעים סביב גופות חטופינו הנרצחים ומרביצים ומקללים ויורקים על החטופים החיים שלנו. הממשל האמריקאי החליט להטיל סנקציות על אזרחים ישראלים, על ארגון צו 9 ומשפחות חטופים שחוסמים את הטירוף של העברת משאיות מלאות בסיוע לאויב בשעת מלחמה, בשעה שחטופינו עדיין מוחזקים בעזה ועדיין החיילים הגיבורים שלנו נלחמים בגבורה בעזה.

האם יש פה בעל בית חדש במדינת ישראל? האם אמריקה מנהלת פה את המדינה בזמן שאנחנו עסוקים בלחימה ובהשבת החטופים? איך ייתכן שראש הממשלה, שרים וחברי הכנסת המכובדים נותנים לדבר כזה לקרות? לתת למדינה אחרת לקחת פה את החוק לידיים ולהטיל סנקציות כאלה ואחרות על אזרחי מדינת ישראל שאנחנו, האזרחים כפופים לחוקי מדינת ישראל ולא לחוקי ארצות הברית.

אנחנו דורשים שליטה בסיוע. אנחנו נותנים להם דלק ולא בודקים לאן הוא הולך. אנחנו מפקירים את עצמנו ואת החיילים שלנו ואת החטפים שלנו שוב ושוב. אני דורש לשלוט בסיוע. אנחנו דורשים לעצור את ההזיה הזאת של הכנסת סיוע לאויב עד שכל החטופים לא הוחזרו לשטח ישראל, החיים בעזרת השם בריאים ושלמים לביתם והנרצחים, שביניהם אח שלי אוריאל האהוב, שהשם יקום דמו, לקבר ישראל. תודה רבה.

תודה רבה, רועי. אוקיי, דקה ואנחנו נמשיך עם הנושא.

נרצה גם להגיד תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך שממש כל ועדה משתדלת להגיע, אנחנו רואים את זה, מעריכים מאוד. כן, זו קצת ביקורת גם על חברי כנסת אחרים שאולי בוחרים לא להגיע, אנחנו לא יודעים. אבל אנחנו מעריכים את זה מאוד, תודה רבה.

גם אני מעריך כל חבר כנסת שמגיע לפה ולימור סון הר מלך משתדלת להגיע כמעט לכל הוועדות, אני יודע. אוקיי, טוב, אנחנו התכנסנו היום כדי להביע תמיכה - - -

רק אדוני היושב ראש, האימא הזאת של נריה שיוצאת עכשיו, אני הלכתי לנחם אותם כשהיא הייתה אחרי התקף הלב. והיא עברה תהליך שיקום מייסר, אנחנו רואים אותה עומדת על הרגליים, אבל אני ראיתי אותה מיוסרת, עם חלקים מהגוף משותקים ממש, תהליך שיקום מאוד מייסר. וכמה חודשים לאחר מכן, החתונה שהייתה אמורה להתקיים באותו שבוע שבו נהרג נריה התקיימה חודש לאחר מכן וזה היה אירוע אחד המרגשים שהשתתפתי בהם, ממש בתוך המלחמה. ובאמת, אירוע מרומם, נתן לנו הרבה כוחות, ותודה לכם.

תבורכו, תודה. אוקיי, חברים, כמו שציינתי בתחילת דבריי, הנושא הוא תמיכה בחברה לתועלת הציבור – ביחד אניה באניה כמנוף להעצמת נוער ישראלי ממוצא אתיופי. בפרט ובכלל, כי אני יודע שבחברה הזאת או בעמותה הזאת משתתפים גם נערים שהם לא רק ממוצא אתיופי. ברק, אני מכיר אותך הרבה מאוד שנים.

אני מתנצלת, כבוד היושב ראש, אני חייבת לצאת.

זה בסדר.

אני אוכל לדבר קצת?

כן, דקה, רק רגע. אני רק רוצה להגיד לברק. קודם כול, ברק רוצה להציג מצגת, אז אם את רוצה להישאר במצגת, אני אשמח. אם לא, אז לא נורא.

אני לא אצליח, יש לי - - -

אז קודם כול, ברק, אני רוצה להגיד לך תודה רבה על כל מה שאתה עושה. אני מכיר אותך הרבה מאוד שנים ושא ברכה. אני אתן לחברת הכנסת לימור סון הר מלך לומר כמה דברים כי אני יודע ואני מעריך אותה ואני יודע תמיד שהיא באה לפה, עושה כמיטב יכולתה והיא צריכה גם ללכת למקומות אחרים. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, תודה רבה על הדיון הזה, תודה רבה שאתה מביא את הנושא הזה לקדמת הבמה. באמת זכיתי לפגוש את התנועה המדהימה הזאת של ביחד אניה באניה, לפגוש את ציפי ואת ברק, המייסדים של התנועה הזאת, ולראות באמת אנשים שראו צורך אמיתי ופשוט הלכו עם זה. לא משנה מה זה דרש מהם, לא זמן ולא כוחות ולא אמצעים כאלה ואחרים, הם ראו את הצורך ופשוט הלכו איתו.

ואני חושבת שאולי הדבר הכי הכי חשוב שהתנועה הזאת, שאנחנו צריכים לעזור לה, אנחנו צריכים לעזור לה גם בהכרה, גם בתקצוב, גם באמת להגדיל את ההיקפים של הפעילות של הדבר המבורך הזה. אבל הדבר הכי חשוב שהתנועה הזאת עושה זה לתת סיכוי במדינת ישראל למי שהרבה פעמים אין לו סיכוי, שתקרת הזכוכית שעומדת להם היא לא תקרת זכוכית שעומדת לכל אזרח במדינת ישראל.

ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו כחברי כנסת פועלים ועושים הכול, הכול באמת כדי לעזור לנוער הזה ולתת לו סיכוי. ומה שהם עושים שמה, בכל החזיתות שהם פועלים, ואם זה מול המל"ג, ואם זה בפעילות שלהם וביוזמות שלהם, בפרויקטים המדהימים שעוד מעט אתם תפגשו פה, אבל תראו אילו דברים מדהימים שבאמת מאפשרים ונותנים סיכוי לנוער הזה שהרבה פעמים הוא נמצא שמה מתחת לרדאר או שהוא נמצא מעל הרדאר, אבל במקומות שאנחנו לא רוצים לראות אותו שם. אז תודה רבה רבה על הדיון הזה ואני מתנצלת שאני צריכה לצאת, יש לנו גם ועדת חוץ וביטחון וגם עוד דיונים אחרים ופגישות, מחילה ממש, אבל תודה רבה.

אז אני אגיד כמה מילים.

כמה מילים אני אקשיב לך. תודה ברק ותודה ציפי על כל מה שאתם עושים ולכל מי שנמצא איתכם שמה בהנהלה ודוחף ובאמת פגשתי גם דרככם את האנשים המדהימים האלה, אשריכם.

קודם כול, תודה רבה באמת על כינוס הוועדה ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי דלל. לתמי כמובן גם, שהזמינה. פגשנו שבוע שעבר את האמת את חברת הכנסת לימור סון הר מלך ואת האמת, זה היה מדהים לראות איך היא רואה עין בעין בכלל את כל הצרכים של הנוער שלנו, של הנוער בכלל ובכלל של החברה הישראלית. אני הוקסמתי מהפגישה הזאת כי, איך הבנתי את זה? כל מילה שאמרנו, אני וציפי פשוט לא היה צריך להסביר לך יותר מדי, זה היה נהדר לשמוע. הלוואי ויהיו לנו עוד כמה שותפים כאלה, כמוך וכמו אלי. באמת שהוא כבר ידיד ותיק, הוא פתח לנו את הדלת בנתניה.

אין על אלי, אין, אין כמוך בעולם.

אז באמת שימשיכו, שיהיו אנשים כמוך וכמו אלי ואנחנו בדרך הנכונה. תודה רבה לך.

בעזרת השם.

תודה רבה. טוב, אז בואו נשמע, ברק, או תציג את המצגת שלכם כדי שלפחות נתחיל עם משהו.

אז אני אציג את הארגון. קוראים לי ברק אברהם, אני בעצם גם המנכ"ל וגם המייסד של הארגון. קודם כול, יש לנו ארבעה סניפים: בנתניה, באשקלון, בחדרה, בפתח תקווה. המטרה שלנו, כמו שאתם רואים את הלוגו, אנחנו רוצים לבנות חברה באמת שהיא מאחדת, שהיא מכילה, שמקבלת שוויון הזדמנויות. לפי הלוגו אתם יכולים לראות מגן דוד, אנחנו ישראלים גאים, אנחנו יהודים גאים. אז לפי הלוגו אתם יכולים להבין שאנחנו רוצים אחדות בחברה, רוצים חברה מאחדת ומכילה.

למה חשובים לי באמת הדברים האלה? כמה מילים על עצמי. קודם כול, אני עליתי במבצע שלמה ב-1991, גדלתי בנתניה באחת השכונות הלא פשוטות, אלי מכיר, שכונת אזורים, והלכתי לפנימיה, גם בגלל המצב הכלכלי. הלכתי לפנימייה בצפון, לא כל כך הסתדרתי, הלכתי לפנימייה אחרת, כפר הנוער אמי"ת פתח תקווה. סיימתי בגרות מלאה, הלכתי לצבא, היתי לוחם ביחמ"מ – יחידת מודיעין מטרות מי שמכיר, יחידה לוחמת של חיל המודיעין. אחרי זה הלכתי לאקדמיה, אני בוגר תואר שני ברייכמן, אז המרכז הבינתחומי הרצליה. אני בוגר תואר שני במדיניות ציבורית ומנהל ציבורי וגם הייתי יושב ראש איגוד הסטודנטים.

ככה כמה מילים על עצמי וכיום אני יזם. בין היוזמות שלי זו יזמות חברתית שבאמת אני מאוד מתחבר אליה. הקמת תנועת הנוער ביחד אניה באניה, זו תנועה שבאמת, כמו שהספקתם להבין, אני רוצה בסוף להעניק הזדמנויות כמו שאני קיבלתי הזדמנויות. קיבלתי הזדמנות בפנימייה, בצבא, באקדמיה, וזו המטרה שבעצם היה לי את החזון להקים את הארגון הזה.

כמו שלימור אמרה, בהתחלה לא היה פשוט ואלי מכיר את זה גם, לא היה פשוט. ואני יכול להגיד, אלי, שאתה בעצם פתחת לנו את הדרך בנתניה וזה לא מובן מאליו כי בהרבה רשויות מקומיות תמיד היה את החסמים האלה. ואתה כן הראשון שהאמנת למרות כל האתגרים שהיו בדרך, אבל הוכחנו בסוף.

נכון.

(הצגת מצגת)

הוכחנו כי האמנת בנו ובדרך ותודה לך באמת על כל המהלך הזה. אז ערכי הארגון, קודם כול, אחדות. אנחנו מאמינים קודם כול שהחברה הישראלית, אחדות. בתנועה שלנו, נכון שאנחנו שמים דגש על נוער יוצא אתיופיה, אבל נמצאים כולם. אין אצלנו אשכנזי או רוסי או בכלל אוכלוסייה אחרת, כל נער או נערה שכן רוצים את הערכים של התנועה, אז נמצאים – אחדות.

העצמה – אנחנו מאמינים קודם כול בהעצמה של המדריכים, המדריכים זה מכיתה ט' עד י"ב. למה העצמה? כי אנחנו מביאים להם עוד כלים, בנוסף שיהיו מדריכים, גם עוד כלים. מה זה אומר? יש תוכנית מנטורים שהם מקבלים ועוד מעט אולי החבר'ה, בני הנוער ירחיבו על זה. מנהיגות – שיתרמו לחברה, לא רק יקבלו. אז אנחנו עושים המון התנדבויות לבני נוער, שבני הנוער מתנדבים, עושים חלוקת מזון לאנשים שבאמת צריכים את זה ועושים עזרה לקשישים, מתנדבים בכל מיני מקומות. וחשוב לנו שהנוער יחזיר בחזרה ויתנדב. שוויון הזדמנויות – להביא להם שוויון הזדמנויות, כישורי חיים. אלה בעצם הערכים של התנועה.

הצרכים שעולים מהשטח – כשאני אומר אין מודל חיקוי בבית זה לא שאין מודל חיקוי בבית, פשוט החבר'ה שמגיעים אלינו, ההורים שלהם, אין מסורת של תנועות נוער. כי בדרך כלל כשהאבא שלו או שההורים היו בבני עקיבא או בצופים, אז יש מסורת כמו בצבא שאבא שלו היה בצנחנים אז הם הולכים אחריו. אבל פה אין, אין את זה ואנחנו פונים לחבר'ה האלה שבאמת ההורים לא היו שם בתנועות נוער ואנחנו פונים אליהם דרך בתי ספר ודרך שכונות ומשיגים אותם, מביאים אותם אלינו לפעילות.

קושי בחיבור המדריכים, מה זה אומר? הנה, דוד ראה את זה, דוד היה אצלנו בביקור בחדרה. דוד יאסו, דרך אגב, הוא נציג של משרד ראש הממשלה. ודוד ראה את זה, איך בעצם החיבור של המדריכים שיושבים פה, למה זה חשוב לחניכים. כי הם באים מאותן שכונות, מאותו מקום והחיבור יותר חזק. ותסכים איתי שאתה מאוד התרשמת וראית את זה ושסיפרו לך את זה וזה היה מדהים.

קודם כול יעדי מוטיבציה, אנחנו רוצים לעודד אותם לגיוס משמעותי לצה"ל. אני יודע כמה שהשירות הצבאי הוא חשוב. אני בתור חייל לוחם בצבא, אני יודע כמה שהצבא תרם לי להתפתחות האישית שלי כי פעם ראשונה אני פגשתי את החברה הישראלית. כי לפני כן הייתי בשכונה בנתניה והייתי בבועה עם עצמי. ודווקא השירות הצבאי זה לא רק התרומה למדינה, זו גם היכולת שלך להתפתח ולצמוח ואנחנו שמים דגש על השירות הצבאי וזה חשוב לנו. כמובן אופק אקדמי, תעסוקתי שאנחנו פותחים להם.

שיתופי פעולה שאנחנו עושים – יש לנו תוכנית שורשים של בעצם חבר'ה שחוקרים את השורשים שלהם. ולמה זה? כי אני יודע, אם ילד, נער או נערה, גאים בשורשים, בזהות שלהם, גם הם יתרמו למדינה. קודם כול הם - - - בבית ספר, הציונים שלהם, זה הוכח מחקרית. הדימוי העצמי עולה, הציונים שלהם עולים, מתגייסים לצבא וגם בסוף בסוף הולכים להיות אזרחים תורמים. זאת תוכנית שורשים.

חלוקת מזון שדיברתי עליה, זו חלק מהמעורבות החברתית שלהם. כי אני מאמין שצריך לעודד לא רק לקבל, גם צריך לתת לחברה בחזרה. אז הם מתנדבים, כל חג באופן קבוע, ראש השנה ופסח אנחנו עושים חלוקת מזון, שאנחנו קונים מצרכים בדגש על הצרכים של המבוגרים שלנו. ובני הנוער הנהדרים האלה מחלקים את המזון ועוד מעט יספרו על החוויות שלהם ומקבלים המון ברכות מהמבוגרים קודם כול, שזה מדהים, וכמובן היכולת שלך לתת בחזרה.

תוכנית ביחד לאקדמיה – כל מה שאני מספר לכם אלה דברים שאני מאוד מאמין בהם באופן אישי. אני בוגר של רייכמן, תואר שני כמו שסיפרתי לכם ואנחנו עושים שיתופי פעולה עם האוניברסיטה, שאנחנו לוקחים אותם אחת לתקופה לבית ספר אחר, פעם לממשל, פעם למדעי המחשב, פעם לתקשורת, פעם לפסיכולוגיה על מנת לחשוף אותם לאקדמיה. שעוד כמה שנים נער או נערה יגידו זה מעניין אותי, תקשורת, זה מעניין אותי, ממשל, זה מעניין אותי, מדעי המחשב ואז הם ילמדו, לפתוח להם אופק אקדמי.

חשיפה להייטק – אנחנו חושפים אותם להייטק, לעולמות ההייטק. כי בדרך כלל האוכלוסיות שאנחנו באים מהן, אין הרבה אנשי הייטק. ודווקא מגיל צעיר כשחושפים אותם לעולמות ההייטק, הם כן יחלמו ויגיעו להישגים וזו המטרה שלנו, גם לחבר אותם לעולמות התעסוקה, להייטק.

צה"ל – כמו שאמרתי, חשוב לנו שיהיה שיתוף פעולה עם צה"ל. אנחנו מביאים קצינים, מבקרים אותנו, יש הרצאות של אנשי הצבא שבאים, מסבירים על היחידות השונות. כי חשוב לנו שיתוף הפעולה עם צה"ל, כי אני יודע שהצבא הוא גוף שכמו שאמרתי לכם, הוא יכול לפתח את בני הנוער למקומות הטובים.

זה מה אומרים עלינו, גם מנכ"ל פיקסלוט, חברת ההייטק, שאנחנו מתארחים אצלו כל פעם, אלון ורבר, ממש איש יקר. עמירם כהן, מנהל הכפר - - -

דרכנו והתוכניות לעתיד – קודם כול, הארגון הוקם מבחינת משפטית ב-2017, זה חל"צ, זו חברה לתועלת הציבור, יש לנו את כל האישורים שצריך מהמדינה. 2019 – התחילה הפעילות בכפר הנוער אמי"ת פתח תקווה, 2021 – התחילה הפעילות בנתניה וכמובן, כמו שאמרתי, אלי, הוא היה המנוף שבאמת פתח לנו את הדלת וציפי, עוד מעט תספר על עצמה, היא הייתה הרכזת שם בסניף, היום היא מנהלת התפעול, מנהלת את כל הסניפים, אבל היא התחילה בתור רכז. 2022 – חדרה, אשקלון, 2023 – עקב המלחמה היינו במגעים אם לפתוח את הסניף ביוקנעם, אבל אנחנו בדרך לשם, לפתוח את הסניף החמישי ביקנעם. ו-2024, כמובן לפתוח עוד סניפים. אנחנו בדרך, אבל המלחמה קצת עיכבה אותנו מהדברים המובנים.

זה בעצם צפי הצמיחה שלנו, אנחנו רוצים לצמוח, רוצים להגיע לפחות עד סוף 2024, זה היעד לפחות, אמנם יש אתגרים, אבל להגיע לפחות ל-1,000, זה הכיוון שלנו.

יש היום כ-800 חניכים. החזון שלנו קודם כול. קודם כול, תנועת הנוער ביחד שואפת לקחת חלק בבנייה של החברה הישראלית.

אתם ארגון או עמותה?

אנחנו חל"צ, אמרתי, חל"צ, חברה לתועלת הציבור, ארגון, זה מבחינה משפטית. זה בעצם החזון שלנו, אני מאוד שמח קודם כול על הוועדה הזאת, אלי, תודה רבה לך. עוד מעט גם ציפי תדבר, גם בני הנוער ידברו, יספרו את החוויות שלהם. ותודה, ואני לא רוצה להרחיב. בבקשה.

אוקיי, משרד החינוך, אמיר נמצא פה? בבקשה, אמיר.

נשמח להשיב לשאלות, מה תרצה לדעת?

קודם כול, אם אתם מכירים את הארגון. תראו, הישיבה הזאת באה כדי שהארגון הזה ייחשף בני משרדי ממשלה, בפני הקהל, בפני הציבור. כי כשהגיעו אליי רק עם סניף אחד ואני הייתי בעמדת מפתח בעירייה, סגן ראש העיר, ממלא מקום, יכולתי להגיד שמעתי, תודה רבה, להתראות. אבל לא זה מה שעשיתי, חיבקתי את התנועה הזאת. ואני חושב שהיום אני גאה בכם, באמת, אני גאה בתנועה הזאת ואני רואה את מה שהם עושים. אנחנו רואים בעצם יוזמה של מספר אנשים שבאים, עושים משהו לתועלת הציבור וזה דבר שהוא באמת מחמם את הלב.

ואני מצפה באמת מכל משרדי הממשלה, קודם כול שיכירו, נתתי להם פה במה בכנסת שיכירו ונסו, בהמשך כמובן, לתמוך, לעזור ולתת גושפנקה לפעילות הזאת, התייחסות, תקציבים כמובן, אבל באמת לפתוח להם את הדלת. צריך להבין שלא תמיד יש להם את המקורות, את האמצעים, מבנים. הלא הם עוסקים גם בפעילויות ולא תמיד יש את המבנים שהם יכולים לקבל או לשכור וכך הלאה. לכן אני רוצה באמת להעלות את המודעות כלפי החברה הזאת, לגבי התנועה הזאת. אנחנו יודעים שיש צופים ויש תנועות אחרות וכך הלאה, אבל יש פה תנועה שהיא באמת דוגלת בהרבה מאוד דברים שאנחנו לא מכירים והיא אוספת, אני חייב לומר, ילדים שהם אולי היו הולכים למקומות אחרים אם לא היו מגיעים לתנועה הזאת.

אז קודם כול, תודה על הדיון. ברק הקדים את הוועדה בחודש, בעצם נפגש איתנו ביחידה המקצועית במנהל חברה ונוער במשרד החינוך. אנחנו בעצם היחידה שמלווה את תנועות הנוער, ארגוני הנוער.

דרך אגב, היא יכולה להיות תנועת נוער החברה הזאת? השאלה אם אתם רוצים את זה.

הם מסוגלים להיות מה שהם ירצו. יש לנו שתי תקנות, גם תנועות הנוער, חלקם ארגוני הנוער, התבחינים הם שונים. לארגוני הנוער יש תבחינים קצת יותר רכים, לתנועות הנוער תבחינים קצת יותר קשוחים. אנחנו בעצם נפגשנו לראשונה לפני חודש למפגש היכרות עם ברק, בעצם למדנו על הפעילות המאוד מאוד מבורכת ומאוד מאוד יפה שמתקיימת. אנחנו המלצנו מפאת הגודל שהם יגשו לתקנת ארגוני הילדים והנוער, תקנה שהיא יותר מתאימה. נכון להיום, הגוף עדיין לא עומד בתנאי הסף, אבל לפי מה שאנחנו רואים, לפי קצב הגדילה שלו וגם האיכות החינוכית שלמדנו להכיר בעצם במפגש הראשון, הם בדרך המלך. הגשנו בפניהם את התקנה.

הם צריכים אילו שהם תנאי סף?

יש תנאי סף.

שמה הם?

כרגע יש ענייני גודל ופריסה גיאוגרפית, הם צריכים טיפה לצמוח. לא עוד הרבה, עוד שניים-שלושה סניפים יעמדו בתנאי הסף ואנחנו - - -

אבל מישהו צריך גם לעזור להם כדי להיות - - -

אנחנו איתם, לאורך כל הדרך.

זהו, כי אם יש יישוב שיש שם מבנה ויש צורך, בואו נעזור להם להתקדם.

אנחנו איתם לאורך כל הדרך. כל קשר שיש לנו עם מנהלי מחלקות נוער, כל סיוע שהם יזדקקו, אנחנו איתם יד ביד, אנחנו רואים בפעילות שלהם פעילות מבורכת.

לתשומת לב השלטון המקומי, אם יש פה מישהו או מישהי מהשלטון המקומי, זה חשוב מאוד. אוקיי, בבקשה.

קודם כול, נעים מאוד, שמי מירב, אני מהמשרד לביטחון לאומי, מתכללת את הנושא של דרך חדשה במשרד, הייתי ממונה על הגיוון התעסוקתי, היום המאבק בגזענות, עורכת בעיתון מבט אחר לעובדי המדינה.

מה זה דרך חדשה?

דרך חדשה זה בעצם לפי החלטת ממשלה שילוב מיטבי של האוכלוסייה יוצאת אתיופיה בקהילה.

החלטת ממשלה שהייתה ב-2015 בעקבות המאבק של יוצאי אתיופיה, שהם אמרו, בואו, מספיק עם טיפול משרד העלייה והקליטה, אלה רוצים להיות בחברה. הממשלה קיבלה החלטה, 324, ההחלטה הזאת תוגברה. לשם כך גם הוקם מטה לשילוב יוצאי אתיופיה וההחלטה הזאת מחייבת את משרדי הממשלה לתת מיקוד מיוחד בנושא של יוצאי אתיופיה, כל אחד בתחומו. הוא מתוקצב בחלקו תקציב תוספתי וחלקו תקציב משרדי ומירב מדברת בדיוק בתחום שלה מבחינת הדבר הזה.

אני רוצה לסיים שנייה. קודם כול - - -

רק מילה אחת, אני רוצה לסיים. קודם כול, כל הכבוד לכם. ההיחשפות של הנושא של ביחד שאנחנו בכלל לא מכירים את זה, אז עכשיו אני דיברתי גם עם משטרת ישראל, עם אגף הקהילות וגם אצלנו עם אגף הקהילה במשרד לביטחון לאומי. אנחנו רוצים לעשות שיתופי פעולה איתכם או בנושא של שילוב שלכם במשטרת ישראל בעצם וגם אולי תקצוב וכיוצא בזה. עכשיו אני עשיתי כמה טלפונים ואם יש לכם פרוספקט או משהו כזה אז אנחנו נשמח שיהיה משהו מסודר. כמובן שאנחנו נקיים מפגש של אגף הקהילות, משטרת ישראל וכמובן שדוד יאסו יהיה שמה ונחפש שיתופי פעולה ואיך אנחנו יכולים לסייע בנושא.

בלי קשר, אני חושבת שאנחנו מדברים כאן, כשאתה דיברת, חבר הכנסת אלי דלל, על הנושא של שיתופי פעולה עם משרדי הממשלה האחרים. אז לא רק המשרד לביטחון לאומי ומשרד החינוך, משרד הקליטה, אלא אני חושבת שזה צריך אולי מפה, אולי מאצלנו יפרוץ הלאה. אבל צריך להשית את זה לכל משרדי הממשלה האחרים.

אין ספק, זאת הייתה הכוונה. אני רוצה גם שהחניכים פה, גם אתה - - -

רק הערה קטנה.

בבקשה.

קודם כול, דוד יאסו הוא המתכלל של הדרך החדשה של משרד ראש הממשלה ואנחנו באמת פעם ראשונה, - - - יש תקדים, כבר קיבלנו תקציב דרך הדרך החדשה. קיבלנו תקציב דרך עיריית נתניה, שבעצם עבר לעיריית נתניה ועיריית נתניה העבירה לנו את הכסף. אז כן, יש תקדים שכן, אבל אני רוצה להגיע למצב בסוף שלא רק עיריית נתניה שהיא עירייה מדהימה, באמת, אין דברים כאלה.

אתם עובדים בארבע מקומות, נכון?

כן, אבל רק עיריית נתניה בעצם העירייה היחידה שתקצבה אותנו דרך הדרך החדשה, כל הרשויות האחרות לא תקצבו אותנו וצריך להיות בכל הרשויות המקומיות, זה לא יכול להיות. למה רק נתניה?

ברור.

יש לא מעט יישובים שיש בהם גם קהילות אתיופיות. למשל באשדוד, אני חושב שזה מקום מדהים עבורכם. וגם פה, אחת הבעיות שהתנועה נתקלת זה לא רק עניין של הכרה, אלא גם הנושא של מבנה, שמישהו יכול באמת לעזור להם במבנה לפעילויות שלהם. כי עיריות בדרך כלל נותנות מבנה לתנועת נוער כזאת או אחרת ויש לא מעט מבנים שאני מכיר, אבל הדבר הראשון שבאמת בישיבה הראשונה שאלתי, האם יש לכם מבנה פה בנתניה? אמרו לי לא. אתם צריכים? אמרו לי, כן, מה? איזו מין שאלה זאת? כי מבנה יוצר איזה שהוא מוקד לפעילות של התנועה.

עכשיו, מבנה כזה יכול להיות בתוך משטרה או תחנה, הוא יכול להיות כחלק מתוך מבנים נוספים של העירייה, מבנה חינוך כזה או אחר. כל דבר שהם יכולים לרכז את הפעילות שלהם ולהתחיל לאסוף ולקרב תלמידים, ילדים, נוער, זו בעצם הפעילות. ואני חושב שזו פעילות שיכולה גם להתחבר. כי יש לא מעט פעילות גם של המשטרה או המשטרה הקהילתית, שהיא מוצאת ילדים שנמצאים במקומות כאלה או אחרים והם רוצים פשוט לעזור להם ולהביא אותם ולקרב אותם.

אז אני אומר לכם, לצופים הם לא ילכו, לא ילכו. אבל אם יבוא ברק וידבר איתם, אז הם ילכו אליו וזה ההבדל. הם לא ילכו לנוער העובד והלומד ולא ילכו לשומר הצעיר ולא לצופים. יש עם זה קושי, גם זה לא באזור המגורים שלהם, הצופים לא נמצאת בשכונת אזורים בנתניה, היא נמצאת בפולג ובמרכז העיר והבנתי את זה. ולכן כשהם קיבלו מבנה או מקלט בהתחלה, זה לא משנה, זה היה ממש בשכונה שדי קרובה, שהם יכולים באמת לגייס את אותו נוער שהם יכולים לעזור לו ופה צריך את שיתוף הפעולה.

אני רוצה לתת במה, הבאנו לפה את הנערים, אני רוצה באמת, כל אחד מכם, תציגו את מה שאתם עושים, מה דעתכם. דברו כמה שאתם רוצים כי הבמה היא שלכם והישיבה הזאת היא עבורכם. בבקשה, לפי הסדר שאתם רוצים. ברק, אתה תקבע את הסדר.

אולי ציפי רוצה להגיד כמה מילים.

מי שרוצה. בבקשה, ציפי. את ציפי אני זוכר כשהיא הייתה אצלי עוד בהתחלה בהתחלה. בבקשה, ציפי.

נכון. אז לי קוראים ציפי סמני, אני כיום מנהלת תפעול של תנועת הנוער. התחלתי כרכזת סניף בסניף נתניה, אני הובלתי את הסניף הראשון, ככה זה היה בתקופה של הקורונה וזה היה מאתגר מאוד אבל אני חייבת לציין שההירתמות, גם של העירייה ככה ששיתפה פעולה, גייסנו אותם, ובני הנוער, הם היו כל כך צריכים את זה. רואים את זה, הצורך שהיה להם בשטח נורא נורא בא לידי ביטוי. ריכזנו אותם, באמת התחלנו את כל הפעילויות הראשונות ככה בהתחלה, לאחר מכן גדלנו והתקדמתי גם להיות מנהלת תפעול.

חדרה, פתח תקווה ואשקלון. יש פה גם את הרכזות שלנו בשטח שעושות עבודת קודש. אני בשטח רואה באמת גם את האתגרים וגם את הקשיים שיש לנו. אם זה מבחינת המבנה שיש לנו, שאנחנו באמת צריכים, גם הרכזות פה, אני חווה איתן את זה. אבל אפשר לראות באמת את היוזמות וההובלה של בני הנוער, המעורבות החברתית שלהם, שסוף סוף בסופו של דבר רואים את בני הנוער, שבאמת מאמינים בהם. הם באמת באים ונותנים, כאילו באמת ברגע שרואים אותם באמת מאמינים בזה והם באים כדי באמת לתת. זה בגדול.

דרך אגב, ציפי היום קיבלה נסיון כזה שבשלב הבא כל מפעל או כל חברה פרטית תשמח לקלוט אותה. שתבינו, בגיל שלה יש לה נסיון אדיר, היא צמחה מאפס, פשוט כך. והיום היא מנהלת מערך שלם של הרבה מאוד דברים, גם בנושא התפעול וגם הכספים וכך הלאה. תבינו למה היא הגיעה, כל אחד באופן האישי שלו, ישר כוח, באמת, גאה בך. בבקשה.

אז שלום לכולם, אני עליזה עזריה, אני בת 18 מהעיר חדרה, אנחנו מסניף חדרה מתנועת הנוער ביחד אניה באניה והתבקשתי לספר על התהליך שלי בתנועה הזאת. אז בתור נערה הראש שלי אף פעם לא היה מורם, בחיים לא. לא הייתי מדברת, לא הייתי מביעה את הדעות שלי, לא הייתי מי שאני באמת. וב-23 ביוני 2022 הגיע אלינו לתנועה ברק. ברק הגיע אלינו באמצע הפסקה ויצא לי קצת לדבר איתו בצורה אישית, יצא לנו סוג של ליצור קשר ראשוני רק אני הוא והרכזת הקודמת, והוא ביקש ממני להצטרף לתנועה. ובהתחלה לא הבנתי מה זאת התנועה הזאת, לא באמת לקחתי אותה ברצינות, כמו כל שאר תנועות הנוער שהייתי בהן, מד"צים, צופים, בני עקיבא, ולא באמת האמנתי לו עד שהגעתי לפעולה.

ובפעולה הראשונה, אני בטוחה שהיום הזה שינה את החיים שלי מקצה לקצה. ברק לימד אותנו לפתח את עצמנו אישית מבחינת ביטחון עצמי, מבחינת כל היבט אפשרי בתנועת נוער שהנושא שלה הוא מנהיגות ושילוב. והיום אני מדריכה בתנועת הנוער כבר כמעט שנתיים, עשינו הרבה מאוד דברים כמו שברק אמר, התנדבנו, היינו פה פעמיים כבר, זאת הפעם השנייה. לפני פחות מחודש היינו במשרד החוץ ודיברנו, נפגשנו עם דוד יאסו.

וכיום אני מדריכה פה כבר שנתיים, הייתי מדריכה תורנית, אחראית על כולם כבר שמונה חודשים, אפילו יותר ואני מודה שלתנועה הזאת הייתה באמת השפעה עליי ולא רק עליי, גם על החניכים. אני רואה את החניכים שלי כל בוקר וכל יום אחרי יום רביעי או לפני יום רביעי שבו הפעולה שלנו מתקיימת. הם מתחננים אליי לעשות עוד פעילות בעוד שבוע, לצאת לעוד טיול, לעשות עוד משהו, ברמה של כמעט בכי. הם ממש רוצים להגיע, גם החניכים שיש לי עכשיו וגם החניכים הקודמים שלי.

ולמרות כל הקשיים שעברנו, תמיד קמנו והתיישרנו ועשינו את מה שהיינו צריכים לעשות בשביל עצמנו, בשביל החניכים. עשינו עוד כל מיני דברים, נגיד, קיבלנו מנטורים. אני מעוניינת בעתיד בעזרת השם להיות יזמית בתחום החינוך, אז ברק הביא את המנטורית שרון מנור ליברמן ממשרד החינוך ויצא לי לשוחח איתה כמה פעמים ואני בטוחה שזה פתח לי את האופקים. שיר פה מעוניינת להיות עורכת דין.

אז בואו נשמע את שיר. בבקשה, שיר.

אז אני שיר מלכה מסניף חדרה, בת 17, עוד מעט 18. ברק הגיע אלינו, באמת כמו שעליזה אמרה, בבית הספר, בהפסקה ובאמצע השיעור הוא התחיל להסביר לנו על התנועה. הייתי בצופים פעם ואחרי חצי שנה עזבתי כי זאת לא הייתה כל כך התנהלות כמו שצריך. כאילו, לא כל כך התחברתי לזה וגם ראיתי מבחינת היחס של המדריך אלינו. כאילו, אני לא יודעת בדיוק איך הוא התייחס אלינו, אבל מהצד שלי זה הראה שהוא לא כל כך בכיוון של בא לו כל כך להכין לנו פעולות אז זה היה הכול מאולתר וכשברק הגיע חשבתי שזה יהיה אותו דבר אז אמרתי שאין לי מה לוותר, אז פשוט כאילו לנסות, אין לי מה להפסיד. ניסיתי ואחרי הפעולה הראשונה ישר כאילו אמרתי, אני נשארת.

ובאמת כמו שעליזה אמרה, הוא נתן לנו מנטורים שידריכו אותנו בכיוונים שלנו לעתיד, שלא נלך סתם לאיבוד ונחפש ונחשוב. הוא הוציא אותנו גם לגיבוש, לטיולים, כאילו באמת, כל דבר שביקשנו, ישר הוא הוציא את זה לפועל. כאילו, אפילו לא היה עניין של, מה אתם רוצים? זה היה כאילו רק תגידו וזהו. כאילו, ברק תמיד שם בשבילנו וזהו.

תודה. דוד יאסו. אנחנו עוד מעט ניתן לשאר החברים, בסדר? לחניכים. בבקשה.

קודם כול, תודה לך, אדוני היושב ראש על הכינוס. אני חושב שזה אחד הדברים המאוד מאוד חשובים. זה כמו שאמרת, לשקף ולשים אותם על המפה מה שנקרא, את הקבוצות האלה שבאמת עושות יום ולילה למען עצמם, אפילו לא מחפשים, למען עצמם. אניה באניה, אני ואתה או אני ואני, בסדר? אז אני באמת מברך את ברק והצוות שלו, הייתה לי הזכות. אני מכיר את ברק, מכיר אותו גם כשהוא היה יושב ראש, אני בתפקידי כיום, אחרי 30 שנה במשרד העלייה והקליטה כמנהל אגף קליטת עולי אתיופיה, היום אני ראש מטה של יוצאי אתיופיה במשרד ראש הממשלה מזה חצי שנה.

ביקרתי אצלם בחדרה כי לי היה חשוב. אני מאוד מאוד רגיש לנושא של בני נוער. גם אחת מאבני היסוד של הדרך החדשה היא חיזוק וקידום ושילוב של בני הנוער בחברה הישראלית. לכן לקח לי קצת זמן, אבל הגעתי. הגעתי בשעה 19:30 בערך לחדרה מפה, מירושלים, וכל הצוות חיכה שמה, נדהמתי, קודם כול לא האמנתי. אבל כשראיתי, אני יודע למה הם חיכו. כי אני באותו רגע הועשרתי מכם עוד יותר ממה שחשבתי שאני עשיר בידע, יצאתי כמה שאני לא, אבל אתם העשרתם אותי.

אני חושב שגם נשמע אותך יעל וגם נשמע אותך כרגע, עליזה, שאתן מספרות על עצמכן. זו בעצם המהות של חיינו, של החברה הישראלית, חברה חזקה, דור בונה דור, זאת הבנייה. אני חושב שגם במה ששמעתי עכשיו, גם ממשרד החינוך וגם מהמשרד לביטחון לאומי, כל כך חשוב לי שהם כן שמים את הנושא הזה בסדר העדיפויות שלהם, רוצים. מה לעשות? אנחנו חברה שיש לה קריטריונים וגם בכל מה שקשור, יש פה כסף ציבורי, זה לא כסף פרטי, זה לא זה, לכן צריך לצאת לפי הכללים. אני חושב שהבדיקה שנעשית, גם במשרד החינוך וגם בביטחון לאומי היא מאוד מאוד נכונה וצריכה להיות ואני חושב כגוף צריך לעמוד בקריטריונים האלה.

אני אגיד פה נקודה אחת, שנכון שאחרי כל הנושא של המתכללים ברשויות, כ-32 רשויות שפועלות, אנחנו כמטה מגדירים את התוכניות אבל לא אומרים אם זה ארגון כזה או אחר. פה אתה מכיר וגם דיברנו, אני מציע לך, איך אומרים? תקפוץ ממתכלל למתכלל, מראש רשות לראש רשות, לשכנע אותם כי זה בדיוק היעד. אני חושב שכל הרשויות מחכות לפרויקטים כאלה. אבל זה צריך שכנוע פנימי, כמו ששכנעת את היושב ראש, אני חושב שכושר שכנוע יש לך ויש לכם לכולכם פה מבחינת הדבר הזה.

והיום יש לכם גם בסיס, הוכחתם את עצמכם כבר.

בדיוק, בדיוק. אז לכן - - -

יש תקדים, גם קיבלנו מנתניה.

אני יודע, אני יודע. אני כבר עשיתי בדיקה אתמול אצל כל המתכללים, 30 המתכללים. נתניה, אני יודע שקיבלת את הסכום, לא משנה.

אבל למה שזה לא יהיה נגיד בכל הרשויות?

אז אמרתי, אני לא יכול לכפות, אין לי זכות לחייב אותם. אני יכול כן, אומר להם את כיווני העבודה, אבל את מי לממן, את מי לא אסור לי, זה מבחינה חוקית.

כן, אבל זה לטובת הרשות, צריך לעבוד ביחד. זה צריך לבוא גם ממך וכך הלאה.

כן, אתה צריך להסתובב בתוך הרשויות ולשכנע אותן, אבל זו העת, אני כבר אומר לך, הנה, מגלה לך, זאת העת, זאת העת מבחינתי. עלה והצלח בכל לכולכם וכל הכבוד לכולכם, באמת, אתם גאווה.

תודה, דוד, תודה. מי עוד מהחניכים רוצה? בני הנוער, בבקשה.

טוב, אז נעים מאוד, שמי אבבץ' בלטה, אני בת 24, אני רכזת של סניף כפר הנוער פתח תקווה, הסניף הראשון של התנועה. אני מדברת פה בשם החבר'ה שלי, הם שני המדריכים שזכיתי ללוות השנה. משהו שמאוד חשוב בעיניי שקרה בדבר הזה זו היכולת שלנו כיוצאי אתיופיה להנהיג ולא להיות מונהגים מזה 50 שנה במדינת ישראל. זה משהו שאני כרכזת היה לי חשוב שהם יחוו.

באמת יש פה שני חבר'ה שכשאני קיבלתי אותם היה להם קשה לעמוד מול כיתה ולהעביר דברים או לבנות איזו שהיא פעילות והם פשוט עשו את זה. זאת אומרת, נכון, בנינו פה הרבה דברים והיה לנו קשב אישי, שורה תחתונה זה הם. ולראות אותם מעבירים פעילות כזאת לחבר'ה שלא שמים עליהם בלשון המעטה, כן? לא קל היום לחנך כמו שכולנו יודעים. והם מחזיקים אותם וצוחקים איתם ומדברים איתם ומצד שני גם קשוחים ובסוף להגיד, אוקיי, אני יכולה לסמוך עליהם, זאת אומרת, אני משחררת. אני נותנת את מה שאני יכולה כדי לגבות, אבל הם עושים את העבודה וזה משהו שהתנועה מייצרת לא רק בסניף שלנו, אני חושבת שכל אחד פה בנוכחות שלו וברצון שלו להיות חלק מהוועדה הזאת מביא את זה. זהו, תודה רבה באמת על הזכות.

תודה רבה. עוד מישהו רוצה לומר, מהחניכים, מבני הנוער? בבקשה.

שלום וברכה, שמי וורדאו אטלאי. הצטרפתי לאָניה בָאניה השנה בעיקרון.

אִניה בֵניה, לפחות אם היושב ראש לא מבטא נכון אז אנחנו בני הקהילה נבטא. אניה באניה.

לא, טוב שאתה מעיר לי.

שזה אומר מה?

אנחנו ביחד, אתה ואני. אתה ואני נשנה את העולם.

תמשיך, סליחה על ההפרעה.

שמעתי על התנועה שנה שעברה מחברים. שני חברים טובים שלי היו בתנועה, שמעתי מהם את זה ופחות הייתי בעניין, כאילו לא האמנתי בזה פחות או יותר. אחר כך השנה אבבץ' דיברה איתי טיפה וכאילו אמרה, בוא תנסה, אמרתי טוב בסדר. הלכתי ונכנסתי לשם והפעולה הראשונה דווקא הייתה מעניינת, ראיתי כמה חברים שלי מדברים שם. עם הזמן ראיתי שכאילו אני מצליח לעשות דברים שלא הייתי עושה לפני כן כאילו, כמו לדבר לקהל. לא הייתי עושה את זה הרבה לפני, הייתי ביישן, לא הייתי עושה את זה. אפשר להגיד שאניה באניה עזרה לי להתקדם בקטע הזה של הביטחון העצמי. זהו בעיקרון, זהו.

כל הכבוד לך. טוב, אני רוצה לשמוע גם את משרד הביטחון, הם נמצאים אצלנו בזום, בבקשה.

יקח להם זמן להתארגן.

אוקיי, אז בינתיים, בבקשה.

קוראים לי נצנת קסה, אני רכזת סניף אשקלון. באתי להגיד שאת האמת כשנכנסתי, אני לא הכרתי את התנועה לפני, אני במקור ממעלה אדומים, בשנה וחצי האחרונות עברתי לאשקלון בעקבות המכללה. רציתי להגיד שבתור רכזת, כאילו לפני שהגעתי לתנועה, שמעתי מציפי, בואי תעבדי אצלנו, יש רצון להעצים וזה, אמרתי טוב, בואו נלך לראות על מה היא מדברת, לא נכנסתי עדיין לעבודה.

נכנסתי וראיתי את המדריכים באמת כולם כאלה עם ביטחון ומדברים ומי את ומאיפה את, והייתי כזה, רגע, שנייה, כאילו, אני לא מדברת ככה מול קהל, אז אתם? כאילו הייתי בשוק. ולאט לאט כשנכנסתי לתנועה באמת הבנתי מה המשמעות של התנועה, כאילו כמה זה חשוב. ואמרתי לברק וגם לציפי, למה אתם לא פותחים את זה בעוד סניפים? כאילו, כל הזמן לקדם וכל הזמן לעשות, מעבר למה קורה בתנועה, מה קורה בחיים האישיים שלהם. אני יכולה להגיד שאני יודעת על המדריכים שלי מה הם עושים אחרי בית ספר, מי החברים שלהם, אם קורה להם משהו, אני יודעת שהם יתקשרו אליי ואני מרגישה כאילו בטוחה להגיד שאני יודעת איפה המדריכים שלי מסתובבים. ויש באמת רצון כל הזמן להעניק וכל הזמן אני מקבלת שיחות וכאילו, מה קורה עם זה ומה קורה עם זה, כאילו בקטע של, איפה את מקדמת את זה? כאילו, למה זה לא זז נגיד לצורך העניין.

וחוץ מזה, כאילו, ברמה האישית גם, אני אמרתי, אני סטודנטית לפוליטיקה וקרימינולוגיה וכל הזמן אני מקבלת מציפי, כאילו, את מסתדרת? זה מסתדרת לך? איך הולך לך? יש לך מלגה? כאילו, מעבר לתנועה, הם כל הזמן רק מחפשים להעצים וכל הזמן רק לדחוף הלאה את בני העדה ולא רק את בני העדה, את כולם בכלל ואני מבינה גם את החשיבות של הרצון להתקדם ולעשות כל הזמן. וזהו, היה לי חשוב להגיד את זה.

תודה רבה. יש עוד מישהו מבני הנוער שרוצה לומר משהו? זו ההזדמנות שלכם, אתם נרשמים גם בפרוטוקול של הכנסת. בבקשה, זה לא מובן מאליו. כן.

אז כמו שרציתי לסיים, אני גם מפעילה את העמוד שלנו, עמוד האינסטגרם שלנו, anyabenya_hadera. מאוד מוזמנים לעקוב, אנחנו מפעילים את העמוד, כל שבוע אנחנו מעלים ואני בטוחה שאם כולנו ניחשף לשם דרך הרשתות החברתיות, דרך כל דרך אפשרית, אני בטוחה שאת השינוי שאני עשיתי כולם יעשו. ואני רוצה להגיד תודה מיוחדת לברק, לציפי ולכל הרכזים שלנו, יהודית, דניאל, ברק שהיה לתקופה קצרה, אלירן, אורלי ומעיין שנמצאת כאן. כולנו עשינו פה תהליך ואני מקווה שככל שתהיה יותר חשיפה, ככה הסניפים יותר יגדלו.

קודם כול תודה רבה לכם, אתם עושים את העבודה, אנחנו רוצים רק לסייע לכם. מי עוד רוצה לומר? תגיד, תגיד, שלפחות השם שלך יהיה בפרוטוקול.

אני אומר לכם, לנו, כשעלינו בשנות ה-80, לא הייתה לנו את ההזדמנות הזאת להגיע לבית הנבחרים ולהציג.

תקשיבו, גם אני הייתי סטודנט וגם אני התביישתי, אבל בסוף הייתי יושב ראש אגודת הסטודנטים בתל אביב למרות הבושה. אז בוא, תגיד, לפחות שירשם בפרוטוקול. איך קוראים לך?

עזרא.

מאיפה אתה בארץ?

אשקלון.

יפה מאוד. אתה הולך לים לפעמים?

כן.

יפה. אתה גם בטח שומע את האזעקות מדי פעם. ואיך אתה בפעילות הזאת כשאתה שומע את המצב, את האזעקות שהיו? איך אתה מסתדר איתן?

הוא כדורגלן.

תשמע, אני רוצה להגיד לך שמי שחיבר בינינו זה כדורגלן בשם אמייה טגה. והוא אמר לי יום אחד, תשמע, אני רוצה לעשות אצלך פגישה עם איזה שהוא בחור. עכשיו, כשאמייה טגה אומר לי משהו, אני לעולם לא מסרב לו. ועשינו אצלנו פגישה במשרד ותראה מה יצא מכל זה. אז קודם כול, מי שכדורגלן זה משהו שהוא, איך אומרים? עכשיו בתקופת היורו גם, זה דבר טוב. אז תנסה, איך אומרים? פשוט להתחבר לכדור ובעזרת השם עוד נשמע עליך.

טוב, משרד הביטחון, יש מישהו? מהשלטון המקומי יש מישהו?

רות מדר נמצאת?

רות מדר? רות, שלום.

שלום שלום, מה שלומכם?

בסדר. שמעת חלק מהדיון?

כן, שמעתי את כל הדיון.

יפה, כל הכבוד לך.

אני חושבת שזה דיון מאוד מאוד חשוב, אני לא הייתי מודעת לכל הפעילות הזאת. אנחנו נוציא מכתב לכל הרשויות המקומיות ונספר על הפעילות ונבקש מהרשויות לתמוך בהם, בפעילות שלהם ולהקצות להם מקום, בדיוק כמו שאמרת, יש חשיבות מאוד גדולה למקום.

אני רוצה להעיר בהערת אגב שכל התפיסה של שמונה השנים האחרונות הייתה של שילוב ולא של, אני לא אקרא לזה הדרה, אבל לא של קיום פעילות לצד, אלא קיום פעילות ביחד ולתת משאבים כדי לוודא שהנוער משתלב כן בתנועת הנוער העובד והלומד, בתנועת הצופים ולא להתאים גוף נפרד.

אני רק יכול להעיר הערה שנייה? קודם כול, זה לא רק ליוצאי אתיופיה, כמו שציינתי בהתחלה, זה ממש - - - גם ציינתי את זה בהתחלה במצגת. נכון שאנחנו עושים דגש כי אנחנו גם יוצאי אתיופיה, כי אנחנו יודעים להביא אותם, כי יש לנו היכולת להביא אותם, אבל זה פתוח לכל האוכלוסיות, בסדר? ממש צריך לשים על זה דגש, בסדר?

ויש אצלכם מכל האוכלוסייה?

בוודאי, הנה יש פה אפילו בוועדה מכל האוכלוסיות.

בוודאי, יושבת פה, איך קוראים לך עוד פעם?

שיר.

שיר ועמית.

שיר מלכה, יושבת פה שיר מלכה והיא קודם סיפרה על איך היא הגיעה. זאת אומרת, הם מחבקים כל נער. לצערי, לא תמיד הנערים האלה, יש להם חפיפה כזאת או אחרת ויש להם את החיבוק שהם צריכים. עכשיו, זה גם תלוי באזור. זאת אומרת, אם אני לוקח את נתניה, ואין ספק שתנועות הנוער שאנחנו מכירים, הן לא נמצאות תמיד במקומות המוחלשים או במקומות שבהם, אני אומר עוד פעם, תלוי בקהילה אמנם, אבל כשאני מסתכל על הצופים בנתניה, אז הם נמצאים או ברמת פולג או במרכז העיר או במזרח העיר, החדשה.

אבל הם לא נמצאים בשכונת אזורים למשל או בדורה, הם לא נמצאים שם. ואז ילד שנמצא באזורים מוחלשים יותר, הוא צריך להגיע לאותן תנועות נוער או באוטובוס או לא יודע מה, ולכן הם בעצם נמצאים בתוך הקהילה. את השאלה הזאת שאמרת שאלתי בפעם הראשונה את ברק.

נכון.

הוא אמר לי, אנחנו פתוחים לכולם. אז זה תלוי, זה נכון, יש שכונה כזאת או אחרת שהרוב פה הוא אתיופי, אז גם בסדר. ואם יש נער כזה או אחר שנמצא בשכונה, הם קולטים, מגייסים, הם מחבקים כל אחד.

אדוני יושב הראש, בלי להוריד חס וחלילה מערך הפעולה הנפלאה שעושים פה בארגון, תנועות הנוער וגם ארגוני הנוער פועלים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

אני יודע, לא כולם. אני לא מזלזל באף אחד.

יש לנו נערים ונערות אתיופים בתנועת השומר הצעיר, יש לנו נערים ונערות אתיופים גם בנוער העובד והלומד, שכונת קריית נורדאו, יש לנו שם סניף מאוד מאוד פעיל של הנוער העובד והלומד.

נכון, אני מכיר.

אז אני אומר, מהבחינה הזאת, שוב, פעילות מבורכת, זה לא על חשבון - - -

אמיר, אמיר, אתה צודק בהחלט, אני רק פשוט רוצה להבהיר יותר. תראו, אניה באניה היא גם מגייסת. לא, לא, אתה צודק וזה בסדר גמור, אני לא מזלזל באף אחד, להפך. אני בתפקידי תמכתי המון בתנועות הנוער ועד היום אני חושב שהתקציב לתנועות הנוער הוא קטן ורק שבוע שעבר דיברתי על זה עם שר החינוך ושר האוצר כי יש איזה שהוא סכום של קרוב ל-60 מיליון שקל שעדיין לא הקצו אותו. תאמין לי, אני משתדל לעסוק בזה כמה שאפשר.

רק צריך להבין, כשאתה לוקח את ברק והוא פשוט אוסף, אוסף, אוסף או מגייס, זה לא משנה, כל ילד שנמצא שם. ולכן התנועה הזאת היום, יש לה מנהיג שיודע מה לעשות והוא בשיחה אישית עם ילד כזה או אחר, הוא מגייס אותו, נותן לו בעצם, הוא מושך אותו להצלחה וזה לא קיים בכל מקום. ולכן צריך באמת, בתנועה הזאת, למה הבאתי אותם לפה? בדיוק כדי שנוכל לתת הכרה לעבודה שלהם ומתוך זה שהם יכולים גם לצמוח ולגדול כי הם פשוט מחבקים כמעט כל נער או נערה שמגיעים אליהם. בבקשה, רות.

כן, אני רוצה לומר לך אדוני היושב ראש, שתנועות הנוער, אני אתן לך דוגמה. הבן שלי כרגע בכיתה ט', הוא עושה תהליך של הכנה להדרכה, כמעט 2,000 שקלים. זה ברור שלא כל משפחה יכולה להרשות את זה לעצמה ואין ספק שזה גם מכשול. צריך להגדיל את התקציבים לתנועות הנוער ולאפשר לכל ילד שרוצה להיות מדריך להיות מדריך גם בלי עלויות כספיות.

ולכן אנחנו כרשויות מקומיות, אני חייב לומר את זה, אני השתדלתי גם איפה שהייתי ברשות, אז היו הקצאות לתנועות הנוער שלדעתי הן היו כמעט בדיחה, שזה משהו כמו 70 שקל לנער לשנה, אלה פחות או יותר המספרים שהיו שם.

אז תראו, אין ספק שלכל דבר צריך תקציב, אם זה של הרשויות ואם זה של המדינה וכך הלאה. אבל אני כן חייב לומר שמעבר לזה גם יש את הרוח, יש את האדם שעומד מאחורי זה, יש את המנהיגות שנמצאת בתנועה הזאת ועל זה אני נותן באמת את מלוא הערכתי ועל זה אנחנו צריכים לעזור ולעודד.

אני יכול שנייה רק להעיר הערה?

כן.

קודם כול, כמו שציינת עכשיו, העניין הוא שההורים שנמצאים בתנועה אצלנו, כמו שחבר הכנסת אלי דלל ציין, היושב ראש, הם לא משלמים. אז מה שקורה פה הוא שאני צריך לכתת רגליים וסוג של, לא רוצה להגיד את המילה, אבל סוג של מקבץ נדבות בין כל מיני תורמים כדי לעשות את הפעילות הזאת. למה שהרשויות ומשרדי הממשלה לא יהיו שותפים לדבר הזה?

למה אני צריך להסתובב בין כל מיני תורמים ולגייס את המשאבים? כי ההורים לא משלמים, כי אין להם אמצעים, כמו שציינת. זה לא כמו הצופים, כמו הבן שלך שאת יכולה לשלם לו 2,000 שקל, אבל מה לעשות? ההורים פה לא יכולים לשלם את הסכום הזה. אז המטרה של הדיו הזה פה היום זה כן שמשרדי הממשלה והרשויות המקומיות יהיו שותפות לתקצוב של הפעילות ואין סיבה שלא.

רות, אמרת בתחילת דברייך וזה מאוד מאוד חשוב שחייבים לחשוף את הפעילות של התנועה הזאת בפני רשויות מקומיות. יש רשויות שהן די גדולות שהן לא מודעות לתנועה הזאת ואני חושב שמפגשים של ברק יחד עם ראש רשות או ראש מנהל חינוך או סגן ראש עיר יכולים להביא באמת לסיוע הדדי. כי גם הרשות בעצם, המטרה שלה שהילדים או הנערים לא יסתובבו סתם ברחוב. ואם לא נמצאים בתנועה כזאת, לפחות שילכו לתנועה אחרת שכן מחבקת אותם וכן יודעת לתת התייחסות והם לא הולכים לאיבוד.

אני חושב שזה לפחות מה שאני מצפה מהשלטון המקומי, וגם הבאת כספים. הנה, בא משרד ראש הממשלה ואומר, חבר'ה, אנחנו, יש לנו כספים, אנחנו לא אומרים לאן לנתב אותם, אבל אם הרשות רוצה לנתב אותם לאניה באניה, אז זה דבר שהוא מאוד חשוב והם יכולים לעשות את זה. בסדר, אוקיי, תראו, אנחנו חייבים לסיים ב-14:00 מבחינת לוח הזמנים של הוועדה וגם מבחינת אולם הישיבות.

רוצה לשמוע את משרד הביטחון?

כן, אני רוצה לשמוע כל מי שלא דיבר, בוודאי. משרד הביטחון? שלום.

צוהריים טובים. שומעים אותי?

שומעים אותך ואנחנו גאים בך, סגן אלוף.

תודה רבה. כן, אז אני אציג את עצמי. קודם כול, תודה רבה על הזכות להיות חלק בדיון חשוב שכזה. שמי מסלו, אני סגנית מפקד מיטב לגיוס, בעצם ממונה על כל תהליך הגיוס לצה"ל, מגיל 16 וחצי עד יום הגיוס בעצם. המערך שאני אמונה עליו אחראי על נתוני האיכות של המלש"ב בקצה ובעיקר שמחה להיות פה ולשמוע את התהליכים שקורים ולשמוע את מה שאמרתם והדבר שהכי הכי שימח אותי זה לשמוע שמדובר בתנועה שעוסקת לא רק באוכלוסייה האתיופית. ואני אסביר למה זה כל כך משמח אותי כי אני מאוד מאמינה שהתהליך, תהליך השילוב באוכלוסייה הוא כל כך משמעותי, בטח כשאנחנו חושפים את האוכלוסייה הזאת לכלל החברה הישראלית ואני חושבת ששילוב של כל קשת החברה הישראלית זה מניפה לשילוב של תת האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה. זה קודם כול.

דבר שני, אני רוצה להגיד, קודם כול, תראו, זה שהאוכלוסייה מגיעה עם נקודת פתיחה שהיא לא גבוהה, אני אגיד את זה, לא אגיד נמוכה, לא גבוהה. היא גבוהה בחלק מהדברים, בחלק מהדברים פחות. זאת לא האוכלוסייה האתיופית, זה בעוד אוכלוסיות, זה ידוע לכולנו. צריך להגיד שבתוך צה"ל כבר שנים עושים הרבה תוכניות, הרבה פרויקטים כדי לשלב, כדי להעצים, באמת מלא מטרות וזה מדהים.

סגן אלוף טגניה, פרגנו פה לצה"ל, באמת. כי אמרו, כל מי שבעצם משרת בצבא או מתקבל לצבא או מתגייס לצבא, בעצם גורם לו להצליח בסוף.

מאוד מסכימה עם זה, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות ואנחנו עושים הרבה דברים יפים. בשנתיים האחרונות יש פה, לפחות בתוך מיטב, יש פה מיקוד באין ספור אוכלוסיות, בין היתר באוכלוסייה האתיופית. לא סתם אמרתי שנקודת הפתיחה היא לא גבוהה, כי אחד הדברים שהבנו פה, שהסיוע הוא לא רק בשיבוץ, בסדר? זה גם, אבל זו לא גולת הכותרת.

גולת הכותרת היא בעצם לסייע להשפיע על נקודת הפתיחה. ופה, בתוך צה"ל, אכ"א, בטח ובטח במיטב, הבנו את זה ואנחנו עושים פעולות יזומות כדי להשפיע ולשנות את נקודת הפתיחה. זה בא לידי ביטוי במבחני דפ"ר חוזרים שאנחנו אגב פונים באופן יזום. אני מהשנה שאני פה בתפקיד, לאט לאט נופל לי האסימון שיש הרבה אוכלוסיות שלא יודעות ולא מכירות את הכלים שצה"ל יודע להציע.

לצורך העניין, בהתייחס למה שנאמר פה שלומדות שמישהו צריך עכשיו לשלם 2,000 או 3,000 שקל כדי להכין את עצמו לצבא, אז פה אנחנו אומרים לכם במיטב, אנחנו יודעים לתת לומדות חינם מאיתנו, בסדר? לומדה חינמית שיודעת להכין אותך טוב יותר ואגב, אנחנו גם רואים, מי שעושה את הלומדה ומגיע משפר את הנתונים שלו.

אז זו נגיד דוגמה אחת שאנחנו עושים, זה כמובן מביא לידי ביטוי את העובדה שזה פותח את האנשים למיונים נוספים, אנחנו הרבה יותר גמישים ואנחנו הרבה יותר מאפשרים במיונים ובשיבוץ של האוכלוסייה הזו ולא רק באוכלוסייה הזו צריך להגיד, חשוב לציין את זה. שמנו קצין ייעודי שעוסק באוכלוסייה האתיופית כמו ששמנו קצין ייעודי שעוסק באוכלוסייה החרדית וכולי וכולי. וצריך להגיד שהשילוב של כל הפעולות הללו, בסוף אנחנו רואים את התוצר של זה, יותר משתפי פעולה, יותר אנשים שיוזמים, פתאום מבינים שיש למי לפנות, פתאום יודעים אילו שאלות לשאול וזה באמת מוכיח את עצמו.

יושב איתי כמובן פה רמ"ד איתור ומיון במיטב שהוא באופן אישי עוסק בזה יום יום. אז גם חשוב לי להגיד רגע פה, אנחנו יותר ממזמינים אתכם, את העמותה אניה באניה כדי להגיע לפה לשיתוף פעולה, לשבת רגע להציג את זה יותר ממוקד ולדבר רגע על שיתופי פעולה הרבה יותר קונקרטיים ופרקטיים כדי להשפיע על הדור הבא. ושוב אני אומרת, אני מאוד שמחה שזה כולל אוכלוסיות נוספות ולא רק את העדה כי זה אומר הרבה. מבחינתי עד כאן אלא אם כן יש שאלות.

יופי, תודה, תודה רבה לך. באמת, מאוד היה חשוב לשמוע אותך וגם שתשמעי פה את התנועה כי שיתוף הפעולה יחד עם מערכת הביטחון והצבא הוא מאוד מאוד חשוב וקריטי לעתיד של אותם נערים. אני רוצה לתת פה זכות דיבור לסטודנט לתואר שני, אלמו, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה על הדיון, באמת זה דיון מאוד קריטי וחשוב עבור בני נוער ובאמת, היוזמה פה מאוד מדהימה עבור דור העתיד, עבור העתיד של האחים שלנו, האחיות שלנו שצריכים להשתלב בתוך החברה. נקודה אחת שאני רוצה באמת לשים על השולחן זה הנושא של המעמד הסוציואקונומי בעיריות. הוא מאוד קריטי מבחינת הקצאת משאבים עבור תוכניות מנהיגותיות.

כלל שאתה נמצא במעמד סוציואקונומי, העירייה שלך היא גדולה, אז זה אומר שהרבה תקציבים לא מגיעים לאותה רשות או לאותו שטח, לאותם אנשים. אז לכן אחד הדברים שבאמת צריך לשים לב זה העניין של התקצוב. באמת לעשות את הפילוח שצריך בשביל שאותם הנערים, אם זה מתוך הקהילה או מחוצה לה, שבאמת יקבלו את זה. כי בסוף, הדברים האלו הם קריטיים בשביל שהם ישתלבו בתוך החברה הישראלית כמו כל אחד אחר.

ואני עשיתי מחקר על הנושא הזה בתואר שלי והנושא של ההשפעה של המעמד הסוציואקונומי של העיר שלך מאוד משפיע על אותו נער. ברגע שהמעמד הסוציואקונומי יותר מ-7 אז אותה עירייה לא מקבלת הרבה משאבים מהמדינה וזה פוגע בחבר'ה שיושבים פה מהצפון עד הדרום. ואני במקור מחיפה, אז אתם עושים המון וחיפה מעמד סוציו אקונומי 7 ולצערנו, אין תקציב שמגיע לאותם חבר'ה וזה באמת חשוב שמהצד שלך, היושב ראש, גם הנושא הזה יעלה.

אוקיי.

לפחות בדרך החדשה או השילוב המיטבי של יוצאי אתיופיה, התקציבים כן מחולקים לכלל הרשויות לפי גודל אוכלוסייה שיש בה של יוצאי אתיופיה. העניין הוא אחר, כמו שאמרתי, המנכ"ל, הוא צריך להגיע לכל רשות ורשות. כמו שאתה ראית בנתניה, את אותו סכום שאנחנו מעבירים לנתניה מעבירים גם למקומות אחרים, אלה סדרי העדיפויות של אותה רשות. אז לכן - - -

ברור.

אבל מה שחשוב לי, דוד, אם אתה יכול, ככה למען הזה, אם אתה כן תוציא איזה מכתב מסוים לרשויות המקומיות, מכתב שאתה תומך בארגון, בסדר? בתור ראש המטה. מכתב שלך אני צריך כדי להגיע לרשויות ולשכנע אותן שכן יתקצבו כמו בנתניה, בסדר? זה משהו שכן אתה יכול לעשות?

אני לא יכול להתחייב לך לשום דבר, שמעתי אותך.

לא צריך להתחייב, אבל אני חושב שבאמת לתת תמיכה, זאת אומרת, נניח לרגע שברק נפגש עם איזה שהוא סגן ראש רשות וכך הלאה ואז יגיד תפנו למשרד ראש הממשלה, תשמעו ואתם תתנו מה שנקרא דעה חיובית או תמיכה חיובית, זה מאוד חשוב, בסדר?

זו המלצה, אני באתי על המלצה שלך שראית את הפעילות ואת בעצם מעודד את הפעילות שלנו.

אתה רוצה לומר משהו? אני רוצה לסיים גם.

כן, קודם כול, תודה רבה, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי דלל, באמת תודה, כמה שאני מאוד מעריך - - - קודם בפגישה הראשונה שלנו בנתניה ידעתי כבר שמדובר בבן אדם שלא צריך לספר יותר מדי, הוא מבין את זה בצורה כל כך מושלמת, את מה שאנחנו עוברים ומה שאנחנו יודעים, זה מדהים. ואז אמרתי, יש לנו פה שותף.

הקסמת אותי, אתה הצלחת להקסים אותי.

תודה. אז קודם כול, תודה רבה לוועדה הזאת, תודה קודם כול גם לתמי שבאמת היינו בקשר, תודה לך ותודה לכל מי שהגיע לוועדה הזאת. תודה קודם כול לבני הנוער, לרכזות שהגיעו ועשו ובאמת מגיע כל הכבוד. וזהו, מקווה שהוועדה הזאת כן תוציא תוצאות. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון. החלטות הוועדה: הוועדה מודה לחברת יחד – אניה באניה על פועלה המבורך לטובת ילדים ונוער. למשרד החינוך, הוועדה שמחה לשמוע שמשרד החינוך מכיר את החברה, בסוגריים אני רושם תנועה, אבל באופן פורמלי, וקוראת לסייע לחברה להפוך לארגון נוער. שלוש, הוועדה קוראת להגדיל את תקציבי ארגוני ותנועות הנוער בכלל. למשרד לביטחון לאומי, הוועדה שמחה לשמוע שנציגת המשרד לביטחון לאומי מזמינה את נציגי החברה לשיתוף פעולה לקידום החברה, באמת תודה רבה.

למרכז לשלטון מקומי, הוועדה שמחה לשמוע את דברי מנהלת מחלקת חברה במרכז לשלטון מקומי שאמרה שהמרכז יוציא מכתב לכל ראשי הרשויות בקריאה להקצות מקום לפעילות החברה. הוועדה מבקשת ממתכללי התוכנית דרך חדשה ברשויות המקומיות בהן התוכנית פועלת לתקצב את פעילות החברה ביחד – אניה באניה. הוועדה שמחה לשמוע שסא"ל מסלו טגניה מזמינה את נציגי התנועה לשיח במטרה לשתף פעולה לטובת מתגייסים מהעדה האתיופית ובכלל.

אני חושב שמהדיון הזה לפחות דבר אחד יצא. נכון, רציתי להביא אתכם לקדמת הבמה, אבל שיתוף פעולה ועזרה וסיוע של משרדי הממשלה לכם - - -

מאוד חשוב.

אז הנה, יש לכם פה היום נציגים שמכירים אתכם, מודעים לעבודה שאתם עושים ואני בטוח שהיום תוכל ליצור קשר עם כל אלה שהיו פה ולקבל סיוע בהתאם כי זה דבר שהוא חשוב לחברה שלנו, חשוב למשרדי הממשלה. אני שמח שמשרד הרווחה לא נמצא פה כי אתם לא צריכים את משרד הרווחה, אתם צריכים - - -

ולא ביטוח לאומי.

זהו, בדיוק. אתם בעצם באמת, ביכולות שלכם עושים פה עבודה נפלאה ומה שאנחנו יכולים לעשות זה רק לדחוף אתכם קדימה. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:04.