פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 221
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"א בסיון התשפ"ד (17 ביוני 2024), שעה 12:05

"היערכות לחופש וביה"ס של החופש הגדול למפונים ומשפחות משרתי מילואים", של חה"כ משה טור פז, חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ אברהם בצלאל

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז

מאיר כהן
יוליה מלינובסקי
מיכל מרים וולדיגר
אלון שוסטר

איתן טימן - מנהל אגף חברתי קהילתי ברשויות המקומיות, משרד החינוך

אתי סאסי - סגנית בכירה למנהל המנהל הפדגוגי, משרד החינוך

דגנית סנקר לנגה - ראש מערך אדם וקהילה, מנהלת תקומה

מרגלית רוטשטיין - מנהלת תחום חינוך, מנהלת תקומה

דוד צור - מנהל מחלקת הילדים הנוער והצעירים, החברה למתנ"סים

ליאלי מלמן - מנהלת תחום טיילות, החברה להגנת הטבע

מאיה יולס - רכזת ארצית, החברה להגנת הטבע

ד"ר אורית דגני דיניסמן - נציגת ציבור מהגליל העליון, מרצה ויועצת ארגונית בתחום החינוך

ד"ר אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

שלי דדיה - מפונה מהיישוב שלומי

יוסי צרפתי - מפונה מהיישוב שלומי

ליאת קליין גנץ - עמותת חמניות הבית ליתומים בישראל

אופיר יחזקאלי - מ"מ וסגן ראש עיריית קרית שמונה

מקסים קרוציק - ראש אגף יחסי חוץ של נוער הליכוד

דור אלבז - ראש מטה הצעירים בליכוד

ענת אנגרסט - אמא של החטוף מתן אנגרסט, משפחות החטופים

עדי אנגרסט - אחות של החטוף מתן אנגרסט, משפחות החטופים

אופיר אנגרסט - אח של החטוף מתן אנגרסט, משפחות החטופים

נועה רחמים - בת דודה של החטוף מתן אנגרסט, משפחות החטופים

דבורה עידן - אמא של החטוף צחי עידן, משפחות החטופים

יותם כהן - אח של החטוף נמרוד כהן, משפחות החטופים

ענבל צח - בת דודה של החטוף טל שוהם, משפחות החטופים

שניר דן - דוד של החטופה כרמל גת, משפחות החטופים

ריקי ברוך - גיסתו של החטוף אוריאל ברוך ז"ל, משפחות החטופים

דני רון - טייס, חבר של רון ארד

יהודית גידלי

רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


"היערכות לחופש וביה"ס של החופש הגדול למפונים ומשפחות משרתי מילואים", של ח"כ משה טור פז, יצחק קרויזר, אברהם בצלאל (מס' 233).

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, תרבות והספורט בנושא היערכות לחופש ובתי הספר של החופש הגדול למפונים ומשפחות משרתי המילואים. הצעה של חבר הכנסת משה טור פז, חבר הכנסת יצחק קרויזר, וחבר הכנסת אברהם בצלאל.

בפתיחת דבריי אני שולח את תנחומנו למשפחות הנופלים, אנחנו מקווים שבקרוב מאוד נוכל גם לקבל את החטופים שלנו בחזרה.

בגלל הנושא אני רק אגיד – ומיד אתן למשפחות החטופים – שאני בשבת האחרונה החלטתי לעשות שבת בקריית שמונה. האמת שאין כמו מה שאתה רואה בחוש. אנחנו שומעים מפונים, קריית שמונה והאזור לצערנו הפכו להיות עיר רפאים כפשוטו. אין חתולה ברחוב. ישנם עדיין תושבים אמיצים שמתוך ציונות החליטו שלא להתפנות ונמצאים שם, שהמשפחות שלהם מפונות בבתי מלון והם מחליטים בכל שבת להגיע ולהישאר בקרית שמונה כדי שבתי הכנסיות בעיר יוכלו להישאר פתוחים, אמנם בצורה מצומצמת, אבל הלב היהודי עדיין פועם ובועט ביישובים האלו.

אמנם זה לא התבקש בדיון על ידי חברי הכנסת אבל אני כן רוצה שמשרד החינוך ייתן לי גם הסבר על אותם תשעה כפרים שלא פונו, ביניהם כפר סאלד וכפר בלום ועוד. אני פשוט מרגיש שיש שם כאוס ואני רוצה גם לקבל פרטים על הנקודות האלה.

אני עדי, אחות של מתן אנגרסט. בנובמבר חגגתי יום הולדת 18, ציינתי ביחד עם אחי באותו היום, נולדנו ביחד, הוא גדול ממני בשלוש שנים. אני לא רוצה להגיע למצב שמגיע עוד מעט נובמבר ואני חוגגת עוד יום הולדת בלעדיו, אני לא רוצה להגיע למצב כזה. אני נלחמת במדינה, נלחמת במשפחה שלי בשביל להעלות פרופיל ולהתגייס. אני מוגדרת בתור אחות שכולה, לא רוצים אותי בצבא. אני נלחמת במדינה, ואני לא רוצה להגיע למצב שיקרה לי כמו אח שלי והמדינה לא תילחם עליי ועל החופש שלי.

השבוע סיימתי תיכון. לא למדתי, מה-7 לא הייתי בבית הספר, ובשביל מתן קבעתי לעצמי שאני אגש לבגרויות ואנסה כמה שאני יכולה כי הוא זה שהיה לומד איתי לכל בגרות, ובמקום ללמוד את הריקודים ואת השירה כמו כל הילדים בגילי, למדתי נאום על אח שלי, לא השתתפתי בטקס.

יש לי אח בן תשע שעד היום שולח לו הודעות ומחפש אותו, נכנס לו לחדר, ישן אצלו במיטה, והחדר שלו ריק.

אני אופיר, אח של עדי ואח של מתן. אני אספר לכם על מתן ואיפה הוא היה ב-7 באוקטובר? מתן הוא חייל, הוא נלחם על הגנת המולדת באזור קיבוץ נחל עוז. מתן בחר להסתער ולהציל חיים של רבים מהקיבוץ ובכלל של אנשי עוטף עזה. לצערי אני רואה אותו בשלט עכשיו והוא חטוף, מתן. קיבלנו אינדיקציות שהוא נחטף בחיים, ואני מרגיש שאתם לא עושים מספיק בשביל להחזיר את אח שלי. אני מבין שאתם באזור הנוחות שלכם ואתם אומרים: כן אני אעשה מה שאני יכול. אנחנו רוצים לראות את העשייה שלכם ולראות באמת שאתם עושים.

עכשיו אני אצטט את חבר של מתן מהצבא שהוא בעזה כרגע, ואני פשוט אצטט את הרגשות שלו לגבי המלחמה: "אנחנו קורעים את התחת, החיילים מתים, אנחנו רוצים להחזיר רק את החטופים בחיים. אמרתי לך אפילו אני לא שלם עם מה שאני עושה כי זה אומר שאין עסקה בינתיים, אבל אין משהו אחר לעשות וזה שורף לי את הלב בכל פעם שאני נכנס לעזה". זה מה שחבר של מתן שיושב כרגע בעזה, רשם לי בוואטסאפ. מזה אתם צריכים להבין שרק עסקה יכולה להחזיר את אח שלי, יכולה להחזיר פה את כל המשפחות. חלק לקבורה וחלק לשיקום. תודה.

אני נועה רחמים, בת דודה של מתן. המשפחה שלנו מרוסקת מה-7 באוקטובר. אנחנו שומעים כל-כך הרבה את הסיסמאות בטלוויזיה ומחברי הכנסת: אנחנו עושים הכול בשבילכם, אנחנו נסכים לכל מה שיעלה על השולחן. אנחנו לא רואים כלום. שמונה חודשים וחצי זה לא לעשות כלום, אם הייתם עושים הכול – הם היו פה. הם היו פה כבר בנובמבר. לא היינו צריכים להגיע למצב שאנחנו כבר ביוני ואנחנו אפילו לא רואים מתי הם יחזרו. לא היינו רואים שכל הזמן יש עסקה יש עסקה ואין עסקה, אין כלום. מבלבלים לנו את המוח, עסוקים בלהכניס לנו שטויות רק בשביל להשתיק אותנו.

הם לא יחזרו בחיים אם אתם כל היום יושבים פה ומעלים תכנים על מיזוג אוויר, על לא יודעת כמה שטויות. אין להם מיזוג אוויר, אין להם חמצן, הם הופקרו. החיילים הופקרו. לא מדברים בכלל על החיילים החטופים, זה רק אזרחים החיילים נלחמו בשביל שהאזרחים לא ייחטפו, וכשהם נחטפים אף אחד לא דואג לדבר עליהם.

ענת, בבקשה.

אני אקצר, אני ענת, אמא של עדי ואופיר ויש לי עוד בן, בן 9, בבית, אחים של מתן. מתן באותו בוקר נחטף פצוע מלחימה, פצוע קשה, פצוע במצב של פיקוח נפש, הוא נמק במנהרות שמונה חודשים וחצי. אמא במדינת ישראל שמונה חודשים וחצי לא יודעת מה קורה עם הבן שלה. בכל ביס שאני אוכלת, בכל מקלחת ובכל נשימה שאני לוקחת.

החדר של מתן הוא החדר הראשון בבית, הוא חדר ריק. אני ממשיכה לנסות לתפקד בשביל הילדים והמשפחה, בני הדודים, הסבתות, הדודים פה. עולם ומלואו. כל אחד מתוך 120 הוא עולם ומלואו. החיילים, כמו שאופיר ציין, החברים של מתן שלוחמים בעזה לוחמים רק בשביל לראות אותם בבית. מתן לא יחזור בפעולת חילוץ, מתן נמק במנהרה. את המנהרות האלה הם בנו 15 שנים ואף אחד לא טיפל בהם, אף אחד לא יוציא אותו משם בכוח חילוץ, שלא יספרו לנו סיפורים. 18 חטופים נהרגו בפעולות חילוץ והזמן הרג אותם. הם יכלו לחזור בחיים. שבעה חולצו מדירות, אבל כל ה-120 לא יחזרו בצורה הזאת. ה-120 יחזרו רק בעסקה, ויש עסקה אמיצה שנתניהו שם על השולחן, וכל מה שדרוש זה שכל השרים וחברי הכנסת יגבו אותו ויתמכו בו ויובילו אותו רק לכיוון אחד. לא עוד פעם למוסס את העסקה הזו, לא לתת לזה לרגע לרדת מהשולחן.

בבקשה, בבקשה, תחזירו את אזרחי מדינת ישראל הביתה, הם צריכים להיות בבית. זה לא הגיוני שבמדינת ישראל 120 אזרחים בעזה ועוד יש חילוקי דעות אם צריך להחזיר אותם או צריך להרוג עוד גדוד אחד של חמאס שכולנו יודעים שהגדודים האלה לא מהווים שום איום על מדינת ישראל, זה הכול קלישאה. מה שקרה ב-7 באוקטובר לא היה אמור לקרות, הוא קרה כי נרדמנו בשמירה. הוא לא קרה כי חמאס קיים, כי תוך כדי שאנחנו הורגים בכל יום 100 מחבלים, נולדים 100 חדשים. כל ילד בן 13 שם לוקח נשק ונהיה מחבל. הם יהיו שם, נוכל רק להגן על המדינה שלנו, להביא איזושהי תוכנית של רצועת ביטחון, לא יודעת מה, הממשלה יודעת לעשות את זה יותר טוב ממני, זה לא התפקיד שלי.

כל גבולות המדינה שלנו צריכים לחזור לביטחון בהסדר. נמצאת פה דודה של מתן שגרה בבת חפר, גם שם אתם יודעים מה קורה מול טול כרם, אין כרגע שום ביטחון בשום גבול במדינה, בטח שהגדוד הנוסף הזה ברפיח זה לא האיום על המדינה. צריך לעשות פה תוכנית ביטחון כוללת לכל גבולות המדינה. אבל לפני זה – כדי שנוכל בכלל להתחיל לחשוב על זה – להחזיר את היקירים שלנו הביתה. רק כשנתחיל להחזיר אותם נבין את גודל האסון. יהיו חללים שלא נדע לעולם איפה הם.

קרה פה אסון מדיני ועוד לא רואים את קצה החוט איך מתחילים לשקם בכלל את אזרחי המדינה ממה שקרה כאן? אז תחזירו, תעשו הכול, תחתמו על העסקה הזאת, תכוונו אליה, תלחצו על ראש הממשלה ללכת רק בכיוון הזה, תחזירו את הבן שלי, את כל ה-120 הביתה. זה לא הגיוני מה שקורה כאן.

זו ועדת חינוך, הילדים שלי מה-7 באוקטובר לא בבית ספר, לא מסוגלים להתרכז בשום דבר, אפילו הציעו להם שיעורים פרטיים והם לא - - הם קמים בבוקר והולכים ליד החדר הריק ולא מסוגלים לעשות שום דבר חוץ מלחשוב על מתן. זה לא הגיוני, כולם יוצאים עכשיו לחופש גדול, לאיזה חופש הם יוצאים? לחופש משום דבר. מה זה חופש בכלל? המילה חופש בבית שלנו היא בכלל - - על מה מדברים כאן? עברנו חגי חירות, זה פשוט לא הגיוני.

לא הגיוני ש-120 אזרחים אין להם את החירות, חירות התנועה אפילו, נמצאים בחדר חשוך לא ראו אור יום. לא הגיוני שעוד יהיה ויכוח אם צריך להחזיר אותם עכשיו הביתה או לא? זה צו השעה, זה המוסר. הבן שלי גדל על המוסר של לא מפקירים פצועים בשטח, ככה הוא פעל באותו 7 באוקטובר ובגלל זה הוא נחטף ועכשיו המדינה צריכה להילחם עליו ולא להפקיר אותו פצוע בעזה. תודה.

אני דבורה עידן, אמא של צחי, ואני נמצאת פה בוועדת חינוך ומקשיבה פה לילדים. אין לי אוויר. אז ככה, צחי נחטף מקיבוץ נחל עוז, הוא והמשפחה שלו היו בממ"ד. כשהגיעו המחבלים, הבת שלו, מעייני, היא קפצה לעזור לאבא שלה להחזיק את הדלת של הממ"ד. המחבלים ירו ורצחו לי את הילדה בת 18, את הנכדה הזאת, 18. כן, חופש גדול, היא בדיוק סיימה י"ב, גמרה בגרות, הייתה צריכה ללכת לצבא, וזהו.

לידה יושבים האח שלה בן עשר, האחות שלה בת 12, אמא שלה, מוציאים אותם מהממ"ד, המחבלים, מאיימים עליהם בנשק, יושבים במטבח ובוכים: למה הרגתם את האחות שלי? למה הרגתם את האחות שלי? ככה הנכדים שלי רואים וככה אבא שלהם יוצא לשבי. עם ידיים מגואלות בדם של מעייני ושם הוא נמצא כבר 255 ימים.

אני לא יודעת מה להגיד, כאילו, אין לי אוויר. באמת, אין לי אוויר. אני מסתכלת על המשפחה שלו. הוא לא היה בלוויה של מעיין, אני לא יודעת אם הוא יודע שהמשפחה שלו באמת תודה לאל, לא נרצחה, שזה באמת נס, נס גדול. אבל ככה הוא יושב 255 ימים ועכשיו הילדים שלו - - אני שואלת, אני אשת חינוך מעל 40 שנים, אני מסתכלת עליהם ואני בשוק. כאילו, במה הילדים האלה צריכים להתמודד? לא מתאים להם לדבר עם פסיכולוגית, לא מתאים להם. לא יכולים ללכת לבית ספר. המראות האלה שרצחו את הילדה יושבים להם כל הזמן בנשמה. הפעילויות למיניהן, איפה שיש קצת סוסים, קצת עשייה, זה קצת יכול להוציא אותם, אבל זה המצב שלהם. הם מחכים בכיליון נפש לאבא שלהם שיבוא סוף-סוף לחבק אותם ולתת להם איזו נשיקה ולהגיד: אני פה.

אז זה מה שאני מבקשת, חבריה, זה יגיע רק בעסקה, כי אם לא, אז בטעות גם יכולים להרוג את אבא שלהם, ומה? מה נגיד? מה נגיד? וזאת המדינה של מי? שלנו, שאנחנו אוהבים אותה, שכל המטרה הייתה להגן, על מי? עלינו, על התושבים, על האזרחים הפשוטים, לא משהו גדול. זאת המטרה – לשמור עלינו. אז בבקשה. יש עסקה, לא יודעת, תעשו הכול, קודם כול למען הילדים היחידים שאבא שלהם בשבי עכשיו – שראו את זה או את זו נרצחים, בבקשה, עשו הכול כדי שתהיה עסקה ותביא קודם כול, כי זאת בעצם התקומה שלנו. איך אפשר להאמין שישמרו עליכם? על הילדים שלכם? על המשפחות שלכם. מחר זה יקרה לכם, מה נעשה? זה אסון הדבר הזה. אנחנו חייבים, חייבים להחזיר את האמון שלנו במדינה הזאתי. תודה רבה לכם וסליחה אם אני עם כל הנשמה שלי פה. סליחה.

תודה דבורה. יותם כהן, בבקשה.

אני יותם, אח של נמרוד כהן, גם כמו מתן, היה חייל בשריון ונחטף ב-7 באוקטובר. דווקא אני רוצה להתייחס לדברים שאתה אמרת, אחרי דבר כזה מה ששמענו פה עכשיו, גם אני שמחשיב את עצמי כאדם חזק קצת נתקעות לי המילים, איפה רואים את הסוף? אמרת שאתה מקווה שעוד מעט זה ייגמר. איפה הסוף? במה יש להיאחז? איפה זה נגמר? לכל מקום שאנחנו מסתכלים אין לזה סוף. הצפון, הדרום, המפונים, הכול. זה לא נגמר. זה באמת לא נגמר.

פעם הראשונה שאני מגיע לכנסת ומתחילים לאבד תקווה. ואסור לי לאבד תקווה זה אח שלי שבשבי, והוא חי. איפה הסוף? כמה עוד הותר לפרסום אנחנו נראה? כמה עוד גופות יחזרו? כמה עוד ייהרס פה? עוד לא התחלנו לשקם אפילו.

דובר צה"ל בעצמו אמר שבמבצעי חילוץ יותר לא יחזרו, הלחץ הצבאי מאבד, נאבד לאט-לאט. בעוד שבועיים צה"ל מסיים את הפעולה ברפיח ואז מה? נגמרה הפעולה ברפיח, יפה מאוד, אח שלי עדיין שם. לפני שמונה חודשים עוד דיברנו על לחץ צבאי כן לחץ צבאי, נרסק אותם, נמעך אותם, ראינו את ההתכתבויות של סינואר מהשבוע האחרון. אנחנו נכנסים לאט-לאט למלכודת שהוא טומן לנו, אנחנו מאבדים את זה לאט-לאט. אנחנו נהיים מוקצה בעולם.

איפה הסוף? איפה זה נגמר? במה יש עוד להיאחז? במה יש לי להיאחז עוד? אתמול פרסמו ש-11 שעות ביום צה"ל לא עובד במקומות מסוימים, היו התנגחויות הוא אמר לא אמר כן אמר. בין 14:00-16:00 צה"ל עוצר. מה עוד נשאר? איזה עוד קלפים יש לנו שעוד לא הבאנו להם? משחררים מחבלים, יש סיוע הומניטרי, צה"ל עוצר, מכסחים לנו את הצפון. מה עוד נשאר? מה עוד ניתן להם? הכול כבר נתנו.

אח שלי נלחם ב-7 באוקטובר, קיבל טנק מקולקל מהצבא שאחרי נסיעה של שעה הפסיק לנסוע, עצר, קיבלו מטען, שניים מהצוות נהרגו. הצבא הפקיר אותם, המדינה הפקירה אותם, כולם הפקירו אותם. איפה אתם רואים את הסוף? איפה הסוף? זה כמו פרקים בסדרה, אנחנו חוזרים לפה בכל שבוע, שלום-שלום תודה רבה וזה לא נגמר.

קצת נקודה קטנה של אור כשחילצו את החטופים, באותו יום כבר חמאס פרסם שהוא שם חגורות נפץ על כל החטופים וכל המחבלים עם כדורים בקנה מכוונים עליהם כדי שאם יהיה חשד יחסלו אותם במקום. וכמובן שהוא הרע להם את התנאים והכול, זה מובן מאליו נראה לי, בדבר הזה. מה נשאר? מה נשאר לנו? עוד הלוויה ועוד הלוויה וזה לא מגיע לשום מקום.

כמו שאמרו פה, יש עסקה, עסקת נתניהו קוראים לה, לא משנה איך יקראו לעסקה הזאת, עסקת המילניום. כשדיברתי על נקודות אור זה איכשהו הדבר היחיד שנותן לנו אוויר לנשימה ביום-יום, הדבר הזה, שיש עוד סיכוי. גם אם הרבה אנשים לא רוצים שהוא יקרה. אננו אומרים שוב, כל המשפחות מהימין ומשמאל, זה לא משנה. אח שלי לא הספיק להצביע לפני שהוא נחטף, רק סיים בית ספר חצי שנה לפני ויש התגייס שבועיים אחרי הבגרות האחרונה התגייס לשריון. לא הספיק להצביע, לא מעניין אותו הפוליטיקה, לא פוליטיקה.

תקבלו את העסקה הזאת, תפטרו אותנו מהדבר הזה כבר, תפטרו את עצמכם מאיתנו ואז אולי אחרי שיחזרו החטופים ונוריד את היד הקשורה של צה"ל מאחורי הגב, אולי יהיה אפשר להתחיל לכסח אותם כבר, סוף-סוף. אנחנו נהיה הראשונים להתגייס לדבר הזה. אני אהיה הראשון לשים את המדים בחזרה, לשים את דרגות הקצונה ולחזור לכסח אותם. אבל בואו נגיע לשם, תחזירו אותם כבר. תודה.

ענבל בבקשה.

הם חייבים את זה לדבורה, חייבים את זה לכולם. אנשי חינוך, חברי כנסת בכנסת ישראל, אנחנו מתפוצצים בפנים, אנחנו לא יכולים יותר לצעוק, אנחנו באים לפה, עולים לרגל בכל שבוע כדי להתחנן על מה שמגיע לנו. תקשיבו לאמא של מתן, תקשיבו לענת, תקשיבו. אתם כאילו נוסעים על 232, הגופות פזורות בצידי הדרך ואתם ממהרים לעבודה כדי להעביר את השעון בזמן. תסתכלו הצידה, תרימו את הראש, תצעקו. אין פה קשר לימין, לשמאל, אין פה קשר, יש פה חיים שצריך להחזיר. אי אפשר להיות פה בכל שבוע ולהתפוצץ מחדש ולחזור הביתה. תעשו את זה.

אני רק אגיד למי שבמקרה לא יודע, זה דוד של כרמל גת, ולידו הלך אח של כרמל, אלון. אם יש פה מישהו שבמקרה לא מזהה אותנו עדיין אחרי כמעט תשעה חודשים. זה טל, הוא בן דוד שלי, הוא נחטף מבארי. הילדים שלו היו שם והם יודעים מה זה להיות מוחזקים על ידי המפלצות, והילדים האלה פה כבר 200 ימים ואבא שלהם לא פה, ועל איזה שיקום ועל איזו תקומה אני יכולה לדבר עם ילד בן שמונה שיצא מהממ"ד וראה את כל הגופות בחוץ בקיבוץ בבארי? או ילדה בת ארבעה שחזרה דוברת ערבית?

עכשיו כל אחד מכם תסתכלו לטל בעיניים ותקשיבו לדברים שאמרה דבורה, ותגידו לי איך אתם ממשיכים בחיים שלכם כרגיל ומדברים על שטויות במקום לדבר על מה שבאמת חשוב. טייב, יש איזה משפט שאומר: כל המציל נפש אחת. נכון? יש כזה. יש פה 120 נפשות שצריכות להיות בבית. מי לשיקום ומי לקבורה, ואין לנו ולא תהיה לנו, לא תקומה ולא זכות קיום כאן בלעדיהם.

נמאס לי שמה שמאפיין אותי כרגע בחיים האלה זה להיות בת דודה של טל, אני לא רוצה להיות בת דודה של טל, לא לפניכם לפחות, אני רוצה שטל יחזור הביתה וביחד עם עדי והילדים שלו ישתקמו, כי גם עדי אשתו הייתה בשבי. אצלנו היו שבעה חטופים, ששה חזרו, אני רוצה את השביעי בבית, ואני רוצה את מתן בבית, ואני רוצה את צחי בבית ואני יכולה להסתכל פה תמונה-תמונה ולהגיד את השמות שלהם, את השמות של ההורים שלהם ושל האחים שלהם. וזה לא נראה לי הגיוני בכלל ששמונה חודשים וחצי כל מה שאני עושה זה רק להחזיר את בן דוד שלי הביתה ואת מתן הביתה וכל אחד מהם הביתה, כי אני רוצה שאופיר ועדי, יהיה להם את אח שלהם, כמו שאני רוצה שלנווה ויהל יהיה את אבא שלהם, ואתם עושים הכול חוץ מלהחזיר להם אותם הביתה.

אז אם אתם לא מסוגלים, תחזירו את המפתח, אנחנו נעשה את זה לבד. אבל אם אתם מסוגלים, יש לכם עכשיו את ההזדמנות שאני לא יודעת אם היא תחזור שוב שזה אומר לחתום על העסקה, להגיד יפה לנתניהו: אנחנו איתך. ואגב, אני לא מדברת רק על חברי הכנסת, אני מדברת גם על האורחים. יש לכם אפשרות לחתום על העצומה, להראות לממשלה שאתם איתנו, שאתם תומכים, שלא משנה מה יבוא, אין לנו דבר יותר חשוב מהחזרת החטופים. וזה לא רק שלי וזה לא רק שלו וזה לא רק שלה – זה שלכם. וביום שכל אחד ואחת פה יפנימו שזה גם אח ואחות שלכם והבן והבת שלכם, האבא והאמא שלכם, אולי אז יהיה לנו יותר קל להילחם, כי כרגע אנחנו נלחמים לבד. לבד.

אנחנו באים לפה כמו ששניר אמר, כבר 35 שבועות, ובאים ומדברים ומדברים אתם בוכים. אנחנו בוכים יותר מכם. תבואו, אמרת טייב שהיית בשבת בקרית שמונה. בוא תעשה שבת עם המשפחה שלי. בוא תשב איתי בשולחן הריק שמחכה לטל כבר שמונה חודשים וחצי ותנסה אולי להגיד ליהל ולנווה איפה אבא? בוא, קריית שמונה זה מקום, אני אתן לך כתובת אצלנו. בואו אלינו לכיכר החטופים, למה אנחנו נשארים לבד? מה יותר חשוב מלהיות איתנו ולהראות , גם אתם חברי הכנסת וגם אתם האורחים פה, מה יותר חשוב מלעמוד איתנו כתף לכתף ולצעוק על מנת להחזיר.

ואני אומרת את האמת, אחרי שמונה חודשים וחצי, 255 ימים, אין לי כוח לצעוק יותר, אין לי כוח לדבר יותר, לא בא לי לבוא לכאן יותר, לא בא לי להיות בת דודה של טל בהקשר שלכם, בא לי להיות בת דודה של טל בהקשר המשפחתי בלבד. אני צריכה אותכם איתנו, אתם חייבים להיות איתנו, אתם, אתם. ביום שכל אחד – כמו שאמרתי קודם – ואחד יצא מהחדר שלו בדירה שלו בבית, יקום בבוקר ויגיד: היום אני עושה הכול בשביל להחזיר, ולא רק מדבר, כי אנחנו אלופים בדיבורים, כל אחד ואחד לוקח על עצמו משהו, לא אכפת לי מה תיקחו – תבואו לבגין, תבואו לקפלן, תעמדו מחוץ לדלת של הבית עם תמונה של חטוף, תעשו משהו.

אנחנו מנרמלים את זה שיש חטופים, 120, די. די. זה לא רק בן הדוד שלי, זה גם בן הדוד של כל אחד ואחד מכם. וזה במקרה דפק בדלת שלי, אבל זה גם דפק בדלת שלי לפני עשר שנים ואז קיבלנו את ההודעה של הותר לפרסום כי בן דוד שלנו נהרג בצוק איתן. קברנו אחד, אני לא אקבור עוד אחד כי המדינה הזאת ישנה, אני לא אקבור עוד חברים שלי, אלך לעוד הלוויות של חברים שצועדים איתי את הדרך הזאת שמונה חודשים וחצי.

אז כן, הייתה לנו שבת אחת עם לב שהתפוצץ מרוב אושר, אבל בטעות לא קרה להם כלום. אנחנו לא ורצים אותם שיחזרו במבצעים כאלה הרואים, כי אם הם היו שורדים שמונה חודשים בשבי ומתים מאיזושהי הפגזה – אוי ואבוי לנו. נווה ויהל ועדי ושושן ונועם ושרון חזרו כשהייתה עסקה, העסקה הייתה כשהציבור כולו היה איתנו. אני דורשת מכם, זו כבר לא בקשה, תהיו איתנו, תבינו מה זה אומר שאבא לא בבית.

אתמול היה יום האב, לא היה לי אפילו האומץ להרים טלפון לעדי ולשאול אותה איך הילדים כשכל היום בלבלו במוח בגן על יום האב. זה ילדים שלא ראו את אבא שלהם 255 ימים והפעם האחרונה שהם ראו אותו זה היה מתחת לשמיכה כשחטפו את אבא. כשאבא שלהם הגיבור הציל אותם ואמר תיקחו אותי ואתם לא נוגעים בנשים ובילדים. הוא לא יודע שהם היו חטופים, ועכשיו בכל פעם שאני מתראיינת איפשהו אני אומרת: טל, עדי והילדים בבית איתנו שמורים, בתקווה שהוא מבין שאולי הוא שומע, כי אלמוג אמר שמידי פעם כן שמעו וראו אותנו. אז בכל פעם שאני מתראיינת: טל, עדי והילדים בבית ואנחנו מחכים לך, עוד טיפה. תישאר חזק.

רק כמה זה עוד טיפה? אני לא יודעת. כי אם לי הכוחות נגמרים, אני בטוחה שהוא בהרבה פחות כוחות ממני, אבל אני לא מעניינית, אותי מעניין שטל יהיה בבית ושמתן יהיה בבית ושצחי יהיה בבית. ושכל אחד מה-120 שנמצאים פה יהיה בבית, כי אין מקום אחר שהם צריכים להיות פה חוץ מפה ואיתנו, מי לשיקום ומי לקבורה.

מי שמעוניין לחתום, יש ברקוד נורא קומפקטי, צמצמו את זה לגודל של כרטיס ביקור. אז הנה, גורל של 120 חטופים וחטופות צומצם שיהיה קומפקטי לציבור, זה יהיה פה בעמדה שלנו בחוץ, מי שמעוניין וחשוב לו, לא דורש יותר מלסרוק ולחתום. שלכם.

תודה, יותם. דני רון בבקשה.

שלום, אני רוצה לפנות מכאן ליושב-הראש, חבר הכנסת יוסי טייב, לחברי הכנת שכאן, דרככם כל 120 היושבים במשכן הזה של בית הנבחרים, יש משהו סמלי בכך ש-120 ישראלים נמצאים בעזה כבר 255 ימים, ואתם 120, הקואליציה והאופוזיציה, כולכם. מראש הממשלה שהוא חבר כנסת ועד חבר הכנסת הכי פחות ותיק ממנו, ומכל 120 האלה, אתם נבחרי העם. לא משנה מאיזה צד, מימין, משמאל, מלמעלה, מלמטה. אתם אחראים על זה. זה לא חותמת גומי הכנסת הזאת שעושים משמעת קואליציונית, מצביעים משהו ואודרוב, ממשיכים הלאה.

ענבל פה הזכירה את יום האב שהיה אתמול. אני חבר של רון ארד מקורס טיס לפני 37 שנים וחצי רון יצא במשימה להגנת המדינה – אז כשהגליל עוד היה בידינו ודיברו על שלום הגליל עוד לפני שהייתה רצועת הביטחון של לבנון עם קריית שמונה מפונה – נפל בשבי. הייתה אפשרות להוציא אותו בעסקה. התמזמזו עם זה, הוא נעלם. הוא לא חלל צה"ל, הוא לא חזר כפדוי שבי, הוא פשוט נעלם. וכשמדברים עכשיו על אפשרות שנמשיך למזמז את העניינים האלה עוד יום ועוד שבוע, אנשים אומרים נגיע בעוד שבוע ובעוד שבועיים, וידונו על הדיון של היום הוא על החופש הגדול, איזה חופש ואיזה גדול? איזו אחדות? איזה נבחרים יש פה במדינה הזאת שיכולים להמשיך לדון בענייני דיומא, חשובים יותר חשובים פחות, כשיש אפשרות שיהיו עשרות מקרים של אנשים, לא שיחזרו בארונות, אחרי שנגמור ניצחון מוחלט או הכרעה, או יש פה אנשים מפורום הגבורה, ננצח, נכריע ואז יחזרו ארונות, ייעלמו אנשים.

אבא של תצפיתנית שנחטפה שלא ידע אם בתו אי שם באיראן או מתה או חיה בעזה, לא ידע מה עלה בגורלה. אם יהיו עשרות מקרים כאלה, האם מישהו מ-120 חברי הכנסת יוכל לחיות עם הידיעה הזאת שהוא לא עשה את המקסימום? ואני יודע, חבר הכנסת טייב, שאתה נותן את רשות הדיבור ואתה מגלה אמפתיה, וחברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה אומרים: אנחנו עושים. מה זה עושים? במבחן התוצאה לא עושים, לא עושים, לא מכריעים את חמאס, לא עושים עסקה, לא מחזירים אנשים.

במבצע ארנון נהרג ארנון וחזרו ארבעה חטופים, אבל יש 120, חלקם חיים ועדיין חיים, חלקם צריכים לחזור לקבורה כדי לסגור מעגל ושנדע מה עלה בגורלם?

אתם צריכים לשנות משהו בהתנהלות שלכם בכנסת הזו, נבחרי ישראל. אני פונה אליכם, אל אלו שכאן, דרככם לכל חברכם בכנסת: תעשו משהו אחרת לפני שהלך עלינו במדינה הזאת. המקרה של רון ארד הוא צלקת בנפש של מי שיודע. יש פה דור צעיר שלא יודע. במערכת החינוך, עד כמה שאני יודע, אין פרק שמלמד את מורשת ישראל בטעות שהיא עשתה עם רון ארד שלא החזירה אותו לביתו. שבתו יובל לא חגגה את יום האב אף פעם עם אבא שלה. יש לה תמונה מגיל שנה שהיא על הכתפיים שלו והיא לא הכירה אותו. הנכדה שלו לא מכירה את הסבא שלה, לא זכתה להכיר אותו, רק מכירה את הסיפור ואת הדמות שקפאה בגיל 28. מכירים את הדמות, אני הולך עם השלט של רון שכאילו אומר: אל תשאירו גם אותם לבד. המורשת שלו לא נלמדת.

אנחנו פה בוועדת חינוך שואלים איך אנחנו רוצים לחנך את הדורות הבאים? יש והגדת לבנך אלפי שנה אחורה מה קרה במצרים וביציאת מצרים. מה הגדת לבנך על מה שעשו לחברי רון ארד? מה נגיד לילדינו עם יד על הלב לא נוכל לשים ולהגיד כולנו נבחרי העם, הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, כולנו כל אחד עשה את המקסימום. האם אתם יכולים לשים יד על הלב, כל אחד – קואליציה, אופוזיציה ולהגיד עשיתי את המקסימום? ואם עשיתי את המקסימום ולא הצלחתי אולי אני צריך לעשות אחרת? ואתם לא עושים את זה. אתם לא עושים את זה. וכשזה יתפספס וכל אחד שהיה יכול לעשות משהו ולא עשה את זה, לא יוכל לחיות עם עצמו ולא יוכל להגיד לבנו ולילדיו מה גרם לכך שהוא לא עשה את המקסימום.

אנחנו בסכנה קיומית, אנחנו לא נוכל לפטפט את עצמנו למוות ולהגיד ערבות הדדית, והשתדלנו וריסקנו את האויב. החמאס האכזרי הזה עשה בנו שמות ב-7 באוקטובר הוא ממשיך בשבת הארורה האחרונה עוד 12 חללים נוספו לרשימה האינסופית הזאת, ויתווספו עוד, וזה מכנופייה של רוצחים שפלים שצריך לחסל אותם, נכון, אבל קודם כול לעשות את המקסימום ואנחנו לא עושים את זה.

אני קורא לכם, נבחרי הציבור, תעשו משהו אחרת, תתנערו על עצמכם, קואליציה, אופוזיציה, תתנו ידיים יחד, כל ה-120, מראש הממשלה ועד אחרון חברי הכנסת ותעשו כבר את מה שצריך לפני שהמדינה הזאת מתפוררת, זה עוד לפני ההחזרה של קריית שמונה ועוד לפני החופש הגדול שהתכנסנו פה לדון עליו היום. תודה.

תודה רבה. ריקי ברוך, בבקשה.

שלום וברכה, אני ריקי ברוך, גיסתו של אוריאל ברוך. אוריאל בילה במסיבה בנובה, נעדר במשך שלושה שבועות שלא ידענו מה קורה איתו. אחר כך אמרו לנו שהוא חטוף בסבירות גבוהה וכעבור ששה חודשים התבשרנו שלצערנו הרב הוא נרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בידי החמאס. לאוריאל יש שני ילדים קטנים ששואלים איפה אבא? ואין לנו תשובות לתת להם. והנה, אתם דנים פה על החופש הגדול, הילדים האלה אני לא מאמינה בכלל שבכלל מעניין אותם חופש או בילויים או הנאות. הם בסערה ובטלטלה שלא נגמרת, ובחוסר שקט נפשי שכל המשפחה חווה ביחד איתם.

אני פונה לנבחרי הציבור שלנו שיושבים פה ובאמת באה בשאלה ובתמיהה איך הגענו למצב הזה שאנחנו כבר למעלה משמונה חודשים בסיוט הזה ועוד לא סיימנו אותו? איך אנחנו למעלה משמונה חודשים מדשדשים בעזה ולא חיסלנו כבר את הארגון הזוועתי הזה שקוראים לו חמאס, כולל כולם שם? איך אנחנו עוד מדברים על עסקאות מופרכות שלא ישיבו את כל החטופים ונותנים לחמאס הפוגות בכל פעם בשביל לדון בעסקאות?

אני פונה ומבקשת ממכם, אנחנו בחרנו בנבחרי הציבור, אנחנו בחרנו בכם, זו ההזדמנות שלכם להוכיח לנו שאתם מסוגלים ויכולים ואנחנו סומכים עליכם. תיקחו את המושכות, תתאחדו. אל תדברו פוליטיקה, זה לא הזמן לפוליטיקה שיש לנו אחים ומשפחה שנמקים במנהרות ושהחמאס מקבל סיוע והילדים שם אוכלים שוקולדים וממתקים שאנחנו מכניסים להם במקום שהם יאכלו רק לחם ומים.

תתאחדו, תגבשו ביחד את כל הדעות שלכם ותיכנסו בעזה, תחסלו אותם, תגרמו להם לבוא לעסקה ולא לצחוק עלינו כל פעם בעסקאות, בכל פעם דוחים את העסקה כי ידם על העליונה כרגע. תמוטטו אותם, תגרמו להם לרצות עסקה, אנחנו יודעים שיש לנו את היכולת הזו. יש לנו צבא חזק, יש לנו יכולות, אל תהיו מושפעים מרעשי רקע, תסמכו על היכולות שלנו, על המדינה שלנו. גם ככה אף אחד כבר לא אוהב אותנו, אף אחד לא בעדנו. קחו את המושכות, תובילו את המדינה ותתנו לנו לנצח ולהחזיר את החטופים הביתה. אין לנו כבר זמן, אנחנו כבר בלי אוויר לנשימה ואנחנו רוצים לראות את הניצחון ואת השבת החטופים כמה שיותר מהר.

זה היה אמור כבר לקרות – בציפייה שלי – בשבועות הראשונים. אני לא האמנתי שנגיע לכלכך הרבה זמן, לא האמנו. אז אני באמת פונה ומבקשת, תתעסקו בדבר הכי חשוב כרגע שזה השבת החטופים, העצמת הלחימה, ולהשיב לנו את הביטחון בארץ שלנו ואחר כך אנחנו נמשיך להתעסק בכל שאר השטויות. תודה רבה.

תודה רבה. אמרתי את זה בבוקר ואני אגיד את זה פה עכשיו עוד פעם, יכולים להיות חילוקי דעות על הדרך, בסוף יש לנו מטרה משותפת אחת וזה להחזיר את החטופים ולא משנה באיזו דרך, לא מעניין אותנו. אני קורא גם לממשלה וגם למי שבסוף בשטח מוציא את הדברים לאור, אנחנו כבר אמרנו את זה בסיעה ואני אומר את זה פה גם כן: תחזירו אותם בכל דרך, אני לא קובע לכם את הדרך אבל תחזירו אותם. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.

כפיר מאחוריך כבר בן שנה וששה וחודשים, רק שנבין כמה זמן עבר, הוא נחטף בן תשעה חודשים. אולי אפשר לשנות קצת את הפתק, עד שנוריד אותו נעדכן את זה.

תודה ענבל, בבקשה.

כן, אדוני יושב-הראש באמת קשה מאוד לעבור לחופש, לבית הספר של החופש, אבל אני מרגיש שאנחנו כאן כוועדת חינוך צריכים לדרוש עבור משפחות המפונים, עבור משפחות החטופים, עבור נכי צה"ל, עבור אנשי המילואים וגם עבור כלל ילדי ישראל, לראות שמשרד החינוך ערוך ומוכן.

כשלא היית, הוספתי את המשפחות הלא מפונות, תשעה יישובים שנמצאים בצפון. בושה איך ההתנהלות.

נכון, מה שנקרא המעגל השני או העורפי וגם הוא בחזית בימים אלו. לצערנו המעגל רק הולך ומתרחב. הסיבה שביקשנו את הדיון הזה, הרי למשרד החינוך יש כבר מענה, קוראים לו בתי הספר של החופש הגדול. הוא התחיל לפני עשור, הייתה לי הזכות להיות בתפקיד שהתחיל המיזם הזה והוא דבר מצוין.

לצד זאת, אני חושב שהשנה, לאור המלחמה, לאור הכמות האדירה של אוכלוסיות שיש להן צרכים נוספים, אנחנו כאן בוועדה צריכים לדרוש הרחבה משמעותית של כל מערכות החופש הגדול, ואני צריך כאן לומר. משפחה חזקה, משפחה עם יכולות, משפחה שיש לה גב קהילתי או חברתי יכולה להתמודד עם חופש גדול, בדרך כלל יכולה גם לשלם על קייטנות ברמה כזו או אחרת עד גיל מסוים, מגיל מסוים. יש בישראל היום מאות אלפי ילדים שאין להם את הגב הקהילתי הזה, אין להם את הגב החברתי. שמענו היום אולי קבוצה אחת או שתיים, אבל כמו שאמרתי יש קבוצות רבות כאלה שמונות מאות אלפי ילדים.

אני אומר שהפתרונות הן בהישג יד, לכן ביקשנו את הדיון הזה לדבר על שתי פתרונות. יש פתרונות שמשרד החינוך מפעיל, נקרא לו שם קוד: בתי הספר של החופש , גני ילדים של החופש. זה פתרון קיים, גם בו – שמענו כאן בוועדה גם בדיון הקודם – הוא לא ערוך לכולם. אבל הוא קיים.

אני חושב שהמשרד צריך להציב לעצמו יעד וגם בדקתי ויש לדבר הזה גם תקציב – כלומר, הכסף הוא לא המכשול – שכל האוכלוסיות שנמצאות במצוקה היום במדינת ישראל יינתן להם מענה מרחיב. מענה מרחיב זה לכל הפחות מגן, מגיל שלוש ועד סוף היסודי. זה לא מה שקיים בתי הספר של החופש היום. וכשאני אומר מענה מרחיב זה לפחות עד אמצע אוגוסט.

למה אני אומר שקיים מענה כזה? כי בעיר ירושלים עשינו פיילוט כזה לפני עשר שנים בעקבות מיזם של חבר מועצה והתחלנו להרחיב את בתי הספר של החופש הגדול מאיפה שהם היו אז עד אמצע אוגוסט לכל האוכלוסיות האלה, גיל 3-14. ואם הרשות המקומית – ויש לנו רשויות מקומיות היום שלא יכולות להפעיל בעצמן – הפתרון שמציעים היום זה ואוצ'ר. כלומר, אתה עכשיו ילד מפונה מקרית שמונה, אתה יושב בטבריה או בירושלים או בכל מקום אחר, או באילת, אין לנו כרגע מענה, לא משנה למה אין מסגרת, תקבל ואוצ'ר ותמצא מסגרת. גם זה פתרון שבחלק מהמקומות הוא פתרון משלים למה שהמדינה נותנת. לכן אני אומר כאן למשרד, אני יודע שגם בצה"ל נותנים את הדעת על הדבר, אגף הביטחון, אגף הנכים, כל אלה ביחד צריכים לחבור וצריך לדאוג שכל ילד באוכלוסייה עם קושי, יהיה לו מענה מאחד מהדברים האלה כי זו לא שנה רגילה ולכן היא דורשת פתרונות לא רגילים. תודה.

תודה רבה.

אני מסתכל על משרד החינוך והם מחויכים ואני יודע למה, עשינו בשבוע האחרון שני דיונים בנושא הזה בשתי ועדות שונות גם בזכויות הילד וגם בסמים ואלכוהול והעלנו את כל הנקודות, ואני יודע שאצלכם הדברים התכווננו ונוספו ואני בטוח שאתם מגיעים עם בשורות טובות. רק חבל לי שבכנסת לא עשינו את זה ביחד. זאת אומרת עשינו את זה פעם אחת, פעם שניה, ועכשיו זו פעם שלישית, אבל באמת נעשתה דרך.

לפני שאתם מדברים אני אבקש לעמוד על דבר אחד שהוא מאוד חשוב לי ואתם יודעים את זה, וזה הנושא של אחר הצהריים, החינוך הבלתי פורמלי, הנושא של הספורט והנושא של המגרשים המוארים בחשכה, ששם השעות הכי קשות ושם נופל הנוער שלנו שהם נמצאים על הקצה. קיבלנו, אדוני יושב-הראש נתונים מחרידים על העלייה בנושא של שימוש בסמים ואלכוהול, שאין איזה מפסק ללחוץ עליו אבל אחד הדברים – שאנחנו יודעים כולנו וקיבלנו נתונים – שמונעים מהילדים להגיע לשם, זה כשהם עסוקים. ילד עסוק זה ילד בריא ואנחנו כמערכת צריכים לדאוג שהילדים יהיו עסוקים, במיוחד ב-20:00-22:00 בערב, ששם קיבלנו את הנתונים הכי גבוהים שהם משתמשים בסמים ואלכוהול. קינלי, כל הכבוד על ההזמנה לדיון הזה. אני חושב שזה יהיה הדיון האחרון בנושא הזה כי יש לנו פתרונות.

הלוואי, תודה.

מאיר, בבקשה.

אני רק רוצה לשמוע חברים ממשרד החינוך, שלא נעשה איזה מישמש מכל הנושא הזה. אנחנו נמצאים בתקופה של חירום, התוכניות שאתם צריכים להציג הם תוכניות לחירום. עכשיו, אל תעשו more of the same אני הייתי ראש עיר, אני יודע לטפל בילדי הרווחה, תמיד הם היו מכוסים. אני מדבר על אוכלוסייה גדולה מאוד שנכנסה לתוך המעגל הזה והיא לא מטופלת, זה אחד. אני תמיד אמרתי לכם ואני מקווה שסוף-סוף הבנתם את זה: אתם לא צריכים לעשות הרבה, תנו תקציבים לראשי הערים, תכוונו אותם, הם יודעים לעשות את העבודה.

הדבר השני שהוא מאוד חשוב, אנחנו נמצאים שם כל הזמן בקרית שמונה ובשלומי ונהריה מתחילה ככה לעבור גם, למרות שיש שם ראש עיר שעושה עבודה מצוינת ולא מפנה את האנשים שלו אבל יש ירי לכיוון נהריה ולכיוון עכו, וילדי העוטף, שדרות, אשקלון, נתיבות, אופקים, אני בכוונה מדגיש ואומר חלק מהיישובים כי שם אתם צריכים לצאת מתוך הקופסה. שם אתם צריכים להבין שהילדים צריכים לא רק טיפול הפגתי של קח כדור ותשחק או בוא ניקח אותך לבריכה שזה חשוב, אלא להטמיע בתוך פעילות הקיץ גם פעילות טיפולית, ולכן אתם צריכים לגייס גם את שפ"י וגם את היועצים של בתי הספר, ולהביא אותם לאיתור ולטיפול. ושלא לשמה יבוא לשמה. מה שלא הצליחו לעשות בתי הספר יעשו בפעילויות האלה של יולי-אוגוסט. אז אנחנו מאוד רוצים לשמוע אתכם, תודה רבה.

תודה רבה, לפני משרד החינוך נמצא איתנו סגן ראש העיר של קריית שמונה, אופיר יחזקאלי, בבקשה.

צוהריים טובים, תודה יושב-הראש על הדיון החשוב הזה ותודה שהיית איתנו סוף שבוע שלם בקרית שמונה, שבת מלאה, ואנחנו מזמינים את כל חברי הכנסת להגיע ולראות מקרוב את המצב. בעניין הזה זה באמת עניין מאוד חשוב, אני בכוונה פה כי אני מרגיש שמתקבלות החלטות אבל רגע בשטח הדברים עדיין לא ממש קורים. אני יכול לתת לכם דוגמה מוואטסאפ מטלפון שקיבלתי היום בבוקר מאמא שהיא מפונה עצמית, יש מי שהתפנה למסגרות והוא נמצא בתוך מסגרות חינוך, אבל יש כאלו שמפונים. לדוגמה, היא מפונה להרצליה והיא השתלבה בתוך מערכת החינוך בהרצליה, ועכשיו, לבית הספר של החופש הגדול בהרצליה הם מבקשים ממנה 1,900 שקלים, הנה דוגמה להיום.

יש לזה פתרון.

אז נשמח להבין מה המציאות? מה אפשר לדווח לשטח בצורה טובה? תודה רבה.

תודה רבה, משרד החינוך, בבקשה.

שלום, שמי אתי סאסי, אני ממשרד החינוך. לצידי יושב איתן טימן שהוא ממנהל חברה ונוער, אני מהמנהל הפדגוגי. אנחנו ביחד לקחנו על עצמנו את הקיץ המורכב מאוד הזה. בדיוק הסתכלתי עליך ואמרתי שאתה תשמע את זה פעם שניה, אז אני מתנצלת. אבל אתה כן תראה שבתוך המצגת – לא ידעתי שאתה פה – כן הכנסנו גם את נושא הספורט ובדיונים שלנו של החברה למתנ"סים שיש פה את דוד מטעמם, אנחנו ביקשנו להכניס הרבה מאוד אירועי ספורט ופעילויות ספורט. יש פה מצגת, אם אפשר להעלות את המצגת?

עד שהמצגת עולה אני אגיד שמאז ה-7 באוקטובר היו לנו שני חופשים משמעותיים, האחד חופשת חנוכה והשני חופשת פסח. בשני החופשים הללו, משרד החינוך ראה את עצמו אחראי גם לפעילויות עבור התלמידים מבוקר עד צוהריים, מצוהריים עד לילה ולילות לבנים עבור בני הנוער, וגם בעת ההיא הפעלנו.

נוכל לקבל את המצגת הזאת?

היא נמצאת בחומרים.

כן, בהחלט.

(הצגת מצגת)

בעצם אנחנו ריכזנו כאן בשקף את כל שכבות ההפעלה כפי שאנחנו רואים אותם, כדי לעשות איזשהו סדר ולתת מידע פה על הפעילויות שמתוכננות בקיץ. השכבה הראשונה היא שכבת הבסיס, אמר חבר הכנסת קינלי, בזמנו היה מנהל מחוז מנח"י, נכון?

כן.

וזו פעילות שבעתם זכאים לה כל תלמידי ישראל, מפונים או לא מפונים, תלמידים שנמצאים בכל הערים – במרכז הארץ, בצפון הארץ, בדרום הארץ – בתשלום סימלי. והפעילות הזאת כוללת ילדי גנים עד כיתות ג' מה-1 ביולי ועד ה-21 ביולי בתשלום סמלי כפי שאמרתי, של 75 שקלים לשלושה שבועות באשכולות למ"ס 1-4, באשכולות למ"ס 5-7 – 300 שקלים, ובאשכולות למ"ס 8-10 – 450 שקלים, לכל התקופה. תלמידים שמפונים לא תהיה השתתפות הורים בגינם והם ישלמו אפס שקלים, זאת אומרת הם מתוקצבים באופן מלא. השכבה השנייה שאנחנו רוצים להציג והיא מוצגת כאן בצבע ירוק. גם אם זה עצמאי.

אז לצורך העניין עיריית הרצליה אמורה לדעת שאם יש אצלה במערכת?

היא מתוקצבת על התלמידה המפונה הזו בתשלום שכל תלמיד אמור לקבל עבור החופש הגדול. ואם תהיה בעיה, אנחנו כמובן נמצאים כאן, נוכל לתת לך פרטים למי להתקשר ולהפנות הורים שנתלים בבעיה כזו כי הקול קורא מאוד ברור, יצא קול קורא מאוד ברור לרשויות המקומיות, הוא שקוף לכולם, אפשר להיכנס לראות בפורטל הורים, פורטל רשויות את הקול קורא. כתוב בתוך הקול הקורא שתלמידים מפונים לא ישלמו עבור הפעילות הזאת. נקודה.

אתי, ברשותך. עד איזו שעה הפעילות הזאת?

הפעילות עבור תלמידי א'-ג' מ-08:00-13:00 ומי שרשום במהלך השנה לתוכנית ניצנים נשאר לתוכנית ניצנים, ולתלמידי הגן מ-07:30-13:00.

ומי שמפונה ולא היה רשום בתוכנית ניצנים?

אני מניחה שיוכל להירשם לתוכנית ניצנים. כרגע אצטרך לבדוק את זה.

תבדקו את זה, זו לקונה שצריך לסדר. בסדר?

100%. אני חושבת שגם על זה מממומנים, אבל נבדוק. החלק השני, השכבה השנייה היא השכבה שמצויה כאן בצבע ירוק והיא השכבה שאנחנו מדברים על מפוני צפון וחבר הכנסת דוידסון אכן, מאז, יש כבר התפתחות, התוכנית אושרה, התקציב אושר. אנחנו בעבודה עם החברה למתנ"סים כזרוע ביצוע של המשרד להפעלת התוכנית הזאת.

כל מפוני הצפון יקבלו תוכנית מאוד מרשימה, אני חייבת לומר גם את עמדתי בהקשר הזה, אנחנו פעלנו רבות כדי שנגיע בסוף לתוצאה הזאת. גן עד כיתות ג' תהיה תוכנית משלימה מה-22 ביולי ועד ה-15 באוגוסט כיוון שהם פועלים עד ה-21 ביולי בבתי הספר של החופש הגדול וחשבנו שכל מי שאינו נמצא בביתו יקשה על ההורים להיות עם הילדים בבית. אני חושבת שזו פעם ראשונה שמשרד החינוך לוקח על עצמו תוכנית עד ה-15 באוגוסט, תוכנית מאוד משמעותית.

כנ"ל לגבי תלמידי כיתה ד' עד ו', לא בדיוק כנ"ל כי אנחנו מדברים פה החל מה-1 ביולי ועד ה-15 באוגוסט, תוכנית לתלמידי כיתות ד' עד ו' שמעולם לא היו בבתי הספר של החופש הגדול, הם יקבלו תוכנית של חודש וחצי כמובן באופן גמיש. כי מי שיש לו ילדים בגילאים האלה יודע שהם לא אוהבים לקום ב-08:00, הם לא כל כך אוהבים ללכת יום-יום לקייטנה, במיוחד הגדולים ה'-ו' ולכן כאן זה יהיה בתיאום מלא. אמר חבר הכנסת שיצא, מאיר כהן: תנו לרשויות. אז אנחנו עושים את הכול בשיתוף הרשויות המקומיות.

אתי, שאלה, אפשר להוסיף לכל המערך הזה גם את ילדי אנשי המילואים?

אנחנו תכף נתייחס לאנשי המילואים, אני רגע אעבור על הכול ואני אתייחס לאנשי המילואים. נדמה לי שגם אתה התייחסת בתוך הדברים שלך אבל נתייחס.

התייחסות גם ליתומי המלחמה, ובכלל היא קבוצה מיוחדת שצריכה מענה בחופש במיוחד.

תלמידי כיתות ז'-י"ב שהם נוער ואמרו כאן לפניכן שעלייה בשימוש באלכוהול, בסמים, מאוד מטרידה, מדאיגה, ולכן הפעילות כאן תהיה עד ה-30 באוגוסט מה-1 ביולי. שוב, במתכונת אחרת, לא מתאימה המתכונת שיש בכיתות גן-ג' אלא במתכונת מיוחדת, במתכונת של מתחמי הנוער.

זו כבר בשורה מהוועדה הקודמת של זכויות הילד.

נכון, זו כבר בשורה, בהחלט. והשכבה השלישית היא שכבה למפוני הדרום, מפוני הדרום יקבלו את בית הספר של הקיץ כאמור, כמו כולם. יקבלו את תוכנית ד'-י"ב בין ה-1 ביולי עד ה-15 ביולי עד כיתה ו' כמובן באופן הרבה יותר גמיש בשיח עם הרשויות.

מה - - - הבירוקרטי פה, אתי?

אני אגיד בהקשר הזה שזרוע הביצוע החברה למתנ"סים, היא זו שתפעיל גם ביישובי תקומה.

אז מה לא אושר פה?

מה שלא אושר פה היא תוכנית לגן-ג', היא תוכנית משלימה מה-22 ביולי עד 15 באוגוסט. התוכנית לא אושרה כרגע תקציבית על ידי האוצר כיוון שלתקומה יש תקציב סל תקומה 5,500 שקלים לילד ופה צריכה להיתפר מתוך התקציב תוכנית גם עבור הגילאים הללו.

באופן אבסורדי תלמידי הדרום, בגלל שיש להם תקומה, אז הם לא קיבלו והצפון קיבלו. זה אבסורד.

קודם כול יש להם תקציב, הם קיבלו תקציב שלתמידי הצפון לא קיבלו, אז אני חושבת שמתוך התקציב הרבה שהם קיבלו, הם קיבלו תקציב גדול עד סוף אוגוסט, חבר הכנסת קינלי.

אני מבין.

כך שאני מעריכה שהרשויות המקומיות, במידה ולא יתקבל תקציב תוספתי מהאוצר, כרגע לא התקבל עבור הגנים-ג', אני מעריכה שהם יוכלו לעשות את זה מתוך תקציבם. אפשר להמשיך? נעשה את זה יותר מהר.

נושא התקציב זה משהו אחד, אתי. אני חושב שעל המשרד לדאוג שאכן הרשויות יפעילו את התוכנית.

זה לא ייפול בין הכיסאות, כי יש סכנה אמיתית פה.

אפשר רק שאלה בירוקרטית, טכנית?

כן יוליה בבקשה.

יש אנשים שיושבים בבתי מלון, שם זה מאוד מרוכז. סביר להניח שגם המסגרות בקיץ יהיו שם, אבל הרבה אנשים בחרו לקחת דירות מחוץ לבית מלון.

נכון.

קודם כול האם יש רשימה מי מחוץ לבתי המלון ומי גר באופן עצמאי, ואיך הילדים שלהם ישתלבו במסגרות שקיימות?

שאלה טובה וחשובה כי אנחנו נמצאים בשלושה פתרונות מרכזיים למפונים: חלק שגרים בדירות שכורות, אצל הדודה, אצל הסבתא, חלק שנמצאים בתוך בתי המלון, והחלק השלישי הם חלק שיש להם בתי ספר זמניים. במקומות שיש קהילות וזה לא ילד בודד, יש לנו פתרונות כמובן כמו שאת מבינה. את מדברת על תלמידים בודדים, אם יש למשל ברעננה שלושה תלמידים בודדים שנמצאים אצל הסבתא, מה קורה איתם? זאת השאלה שלך?

לא רק סבתא, אני מכירה משפחות שהחליטו להשכיר דירה באופן עצמאי איפשהו, בחולון, ברעננה, בכפר סבא. איך אנחנו משלבים אותם באותם תנאים? או לתוך המערכת שקיימת באותה העיר, אבל המערכת שקיימת באותה העיר היא הרבה יותר מצומצמת.

כמה ילדים כאלה?

אני תכף אסתכל על הנתונים, אבל מה שאנחנו הולכים לעשות, וחשוב את זה לדעת, לגבי השילוב של תלמידים שאינם בתוך קהילה זה שהולכת להיות תפירה אישית לכל תלמיד גם אם תלמידים א' יכנסו לתוך המסגרות הקיימות של החופש הגדול, זו שכבת הבסיס. והחלק השני של תלמידים שהם בודדים, הייתה פה הסכמה עם החברה למתנ"סים, הם יקבלו שובר עבור פעילות של קייטנות שהם יבחרו לעשות מידי החברה למתנ"סים כזרוע ביצוע, ואנחנו נתפור להם פעילות בגובה התקציב שקיבל כל תלמיד כדי שהם ישתלבו בתוך המסגרות. לא יהיה תלמיד שלא יקבל פעילות. כל תלמיד ספור – יש לו תקציב שניתן עבורו.

אני רק אשאל. אמא מפונה מצפון יושבת, לצורך הדוגמה, בחולון אני לא בתוך אותן מסגרות מסודרות. מה אני עושה כדי לקבל את המענה לילד שלי כדי שהוא ישולב? טלפון? פניה? למי אני פונה?

המרכז הקהילתי במקום. תכף יתייחס לזה דוד בהמשך להנחיות ולמתווה שאנחנו גיבשנו עם החברה למתנ"סים, הוא תכף יתייחס. היתרון של החברה למתנ"סים כזרוע ביצוע זה שהם בעצם פרוסים על כל הארץ, יש מתנ"ס בכל עיר.

זאת אומרת יהיה?

תהיה ממש תפירה אישית עד אחרון הילדים.

אני אשמח אם אחר כך תבדקי בנתונים כדי שאנחנו נבין כמה ילדים יש לנו בצורה מרוכזת, שזה יותר קל, וכמה ילדים פזורים בכל רחבי הארץ.

תראו, צריך להגיד שיותר ויותר תושבים עוזבים את בלי המלון ושוכרים דירות, ואנחנו רואים תנועה שהיא מאוד דינמית.

נכון לעכשיו עד כמה שניתן, את יכולה?

את היחסים, 100%.

מה שחברת הכנסת מתכוונת ואני מצטרף לזה זה הנושא של ההסברה, הסברה שאנשים ידעו מה הם צריכים לעשות.

תהיה הסברה גם על ידי החברה למתנ"סים, זה חלק מהעבודה שלהם. הם בעצם סוג של ספק של משרד החינוך, הם יפעילו, הם יסבירו. אנחנו מוציאים גם מכתב להורים שתוסבר להם במכתב כל הפעילות ולמי עליהם לפנות? ואנחנו נפיץ את זה בדרכים שלנו בנוסף למה שהחברה למתנ"סים יעשו.

כי מה שבבתי המלון, אני מבינה שאיכשהו זה יותר קל.

כן, זה יותר קל ויותר פשוט.

הבעיה שלי עם ההורים העצמאים שנמצאים בערים האחרות, שהם ידעו למי לפנות. למשל אמרת על השובר, אני מאמינה שזו הפעם הראשונה שכולנו שמענו על זה. איך זה יעבוד? למי לפנות? מאיפה לקבל? לאן ללכת? מה מותר, מה אסור? בסוף, בדרך כלל אלוקים בפרטים הקטנים? גם השטן בפרטים הקטנים. זו הנקודה שצריך לשים לב אליה.

בהחלט תודה על השאלה.

לאן לגשת? למי לפנות? יש הרבה בלבול ולא כל כך מסודר.

אנחנו נחדד תכף את הנושא של הפרסום.

גם מה לגבי הסעות? שינוע ממקום למקום? גם זה חלק מהעניין.

זה במסגרת קייטנות, ברור שזה אמור להיות.

נבדוק את נושא ההסעות.

לא כדאי שאני קודם אעבור על הכול ואז?

רגע, ניתן לה לשאול. מה שמך?

יוליה הייתה אצלנו במלון דן ירושלים.

היינו ביחד.

נכון, היינו ביחד. אנחנו מבינים על מה שאנחנו מדברים.

אני הזמנתי את הוועדה לזכויות הילד ואני מבינה גם את הוועדה הזאת לבקר איתנו בתוכנית. אני חושבת שיהיה לכם מעניין לראות איך אנחנו מתארגנים בתקופה הזאת.

תודה, אתי.

ד"ר אורית דגני דיניסמן, אני מקיבוץ שניר. אני כרגע מדברת בשם תושבי הגליל העליון, הרבה הורים ששואלים שאלות. אני בעצמי מרצה במכללה האקדמית תל חי וליוויתי לא מעט בתי ספר כיועצת ארגונית. אני רוצה לשאול שתי שאלות ואחר כך אם יהיה זמן אני אדב רגם. אחת, דיברתם על מענה לאנשים מפונים בכל רחבי הארץ עם ואוצ'רים.

למי שלא נמצא בתוך קהילה והוא תלמיד בודד.

בקהילות שלנו אנחנו מדברים על כמויות הולכות וגדלות. אני מדברת על מה קורה אחרי יולי, כי דיברתם עד אוגוסט. לא בכל המתנ"סים במרכז ובמקומות אחרים יש פעילות.

יהיה בכל המקומות פעילות עד ה-15 באוגוסט כפי שאמרנו.

בכל הארץ?

בכל הארץ. ולתלמידים הבוגרים יותר עד ה-30 באוגוסט. זה לא משנה שאני אמרתי, זה לראשונה משרד החינוך מפעיל תוכנית כזו שהיא לא רק עד ה-21 ביולי. בדרך כלל הפעילות שלנו היא עד ה-21 ביולי. אנחנו מדברים עד מה שאמרתי עכשיו.

לכולם?

לא, רק למפונים, לא לכל תלמידי ישראל.

יש תלמיד שהגיע לרעננה והוא מפונה, רעננה לא זכאית להפעיל מערכת חינוך מיולי ועד אוגוסט.

אז כמו שאמרנו תהיה תפירה אישית אם התלמיד הזה הוא תלמיד בודד ברעננה. בדרך כלל יש קייטנות ממשיכות, כל מיני סוגים של קייטנות.

אני אעזור לך, אני בא מהעולמות האלה. כשיש בית ספר של הקיץ – אין קייטנות. גם לא פרטיות וכן. ברגע שנגמר בית הספר של הקיץ מתחילות הקייטנות. מה שמשרד החינוך הולך לעשות זה לתפור לכל ילד להיות בקייטנות של המתנ"סים. שהם מעבר.

אני אתן לך רק נתון.

הן כן מגיעות לאוגוסט, יש שני מחזורים. יש מחזורים שמגיעים עד ל-15 באוגוסט.

יש כרגע מעל 5,000 קייטנות שמתחילות ב-22 ביולי וביקשו רישוי מהמדינה. אנחנו גם אחראים על חוק הקייטנות. כל הסקטור הפרטי והציבורי עבר מה-22 לכיוון אוגוסט.

ושאלה שניה זה לגבי יישובים שלא פונו. יש לנו לפחות באזור שלנו ובכל הצפון, הרבה יישובים שנמצאים בתוך קו העימות תחת מלחמה, כרגע במתווה שאתם מציגים אין פה שום מענה אליהם והם נמצאים בתקופה מאוד ארוכה בחוסר מענה. ראינו את הנתונים בוועידת באצבע הגליל האחרונה על מחירים מאוד כבדים שהם משלמים, גם אישיים, גם לימודיים וכו', לפחות שבחופש הגדול יינתן להם פתרון. השאלה איך מתייחסים לאוכלוסייה המאוד רחבה הזאת?

אצלנו בגליל עליון יש שמונה קיבוצים שלא פונו וכנ"ל גם יישובים אחרים עורפיים יותר שבעצם סבלנו.

כפר סאלד, כפר בלום.

קיבוץ עמיר, שדה נחמיה. יושב-הראש היה בסיור שם גם.

אני אמרתי את זה בתחילת דבריי בתחילת הישיבה. אמרתי שלמרות שזה לא מופיע, ולא הכנתי אתכם לזה, אבל זו בקשה אקוטית של הוועדה לבוא ולדאוג לתושבים האלה. לא ייתכן שאנחנו לא מפנים אותם ולא משנה מה הסיבה.

לא מפנים את היישובים הללו? אבל השאלה הזאת לא למשרד החינוך, כי מי שמחליט מי מפונה ומי לא מפונה זה פיקוד העורף.

אני אומר שלמרות שהם לא פונו ולא משנה הסיבה לכך שהם לא פונו, אנחנו חייבים לבוא ולהתייחס אליהם ולתת להם את המענה ההולם.

אגב, זה גם נכון בדרום, כי יישובי תקומה שאינם בהחלטה מבחינת סטטוס, אופקים, ועוד יישובים באותו סטטוס, ולכן אנחנו מחזקים, אבל זה מותנה, כמובן, במענה תקציבי.

תבין, נוער בסיכון, דיברתם על זה, בתקופה כזו זה - -.

לנוער בסיכון ממשיכים לפעול.

היום כל הנוער בסיכון.

לא, כל הנוער. כל נוער שנמצא באזור עימות הוא בסיכון עכשיו.

שני, תנו לי ברשותכם.

אני רוצה להמשיך את ההצגה.

אם אפשר בבקשה מכם, נעבור את המצגת, איתן יוסיף דרך דברים שלו של כלל הפעילויות לבני הנוער בכל המקומות בארץ ובמיוחד במקומות האלה. דוד מהחברה למתנ"סים יוסיף על הדברים שאני אמרתי. אבל רגע, עוד שניה, בואו נעבור מהר בבקשה.

אני כבר דיברתי על זה, מיליון תלמידים בערך יהיו מה-1 ביולי עד ה-21 ביולי. צריך להבין, יש פה אופרציה מטורפת שאנחנו הולכים להפעיל בתקופת הקיץ. כ-2 מיליון תלמידים יפעלו מיליון בבית הספר של החופש הגדול ובכלל ביחד עם הנוער והפעילויות שאיתן ירחיב עוד מעט, אנחנו מדברים על כ-2 מיליון תלמידים. אפשר להמשיך.

איתן שהוא אחראי על תוכנית הקיץ לנוער שהם לא רק לילדי התלמידים שפונו מבתיהם, יש פה המון פעילויות השנה יותר מתמיד, שמכוונות לכל היישובים. כי צריך להגיד – אני אומרת את זה בכאב – כל התלמידים נמצאים בסיטואציה אחרת ממה שהכרנו בחופשת הקיץ. זה לא רק תלמידים מפונים זה באמת כל האוכלוסייה, כולל אנחנו. כל כך היה כאב גדול לשמוע בתחילת הוועדה הזאת, כואב.

יש 800 ילדים יתומים מהמלחמה הזאת.

חמניות, אני אתן לכם לדבר, תפסיקו להתפרץ.

אם אנחנו עושים את ההשלמה, אני רוצה גם להגיד שאנחנו לצד העבודה הרגילה עם זרוע הביצוע, מפעילים גם מכרז חירום שיש לו שתי מטרות. אחת, להעשיר את פעילות הילדים בנושא של היסעים שהמדינה לוקחת עליהם, ודרך אגב אלו תקנות שפתוחות לכל אם הן באות בהפעלות חירום שזה אומר מצד אחד אטרקציות, מצד אחד טיולים, מצד אחד היסעים, זו תקנה מופרדת שמופעלת לטובת עם ישראל, ופה היא כן הולכת גם ליישובים שלא פונו וכדומה כי היא מוצעת לכולם.

הדבר השני, מכיוון שאנחנו יודעים שלחלקם יש קשיים ביציאה לפעילויות, תנועות הנוער נכון להבוקר, 118,000 ילדים נרשמו למחנות של התנועות. הם נעשים בתיאום עם פיקוד העורף תחת השגחה מלאה של משרד החינוך, וגם פה ילדים שיש להם קשיים, יש מלגות שניתנות לרשויות, אנחנו נותנים את זה דרך זרועות הביצוע, לסבסד את הנצרך ולא את המצרך. לא את זה מצפון תל אביב אלא את זה שבא משדרות וכדומה, ולא יכול, יהיו להם מלגות.

מהארגונים – 17,000 יוצאים, כרגע נתונים לבוקר. 2,500 שעות שירות יסייעו בכל נושא הקיץ בכל המקומות בפיזור מותאם חירום. ערי ילדים ונוער אנחנו מפעילים עם השלטון המקומי, יש לנו ב-259 רשויות מקומיות דרך מחלקות הנוער בתקצוב ייעודי שיועבר. אנחנו שותפים בחופים, חופים זה מיזם שהתוכנית הלאומית עושה אותו, הוא מוגבר מאוד הקיץ בגלל מה שאמרתם שכל ילדי ישראל בסיכון, כולל הורדת אוהל ענק של צה"ל לאילת עוד פעם.

יש חמישה בסוף, של חופים כמה יהיו?

יותר. חופים יהיו ככה, באילת גם של המדינה וגם של הצבא, זה אחד. תל אביב – שניים, אחד מול המלונות ואחד ביפו. הוסיפו את בת ים השנה כשלוש, נכנס צפת – ארבע ושלושה בכנרת – אחד טבריה.

זה יפה שחופים זה בצפת, אבל בסדר.

צפת זה בגלל בין הזמנים. ירושלים גם, ירושלים יש ענק ליד ככר החטופים לשעבר עבר צד. ובטבריה – ירדנית, דוגית וטבריה. אני מציע לוועדה דווקא לצאת לסיור.

אבל כל מרכז כזה זה יהיה שונה, גם בשעות.

שונה, זה מותאם. למה בא צפת? כי בין הזמנים הם באו ונזרקו בעיר. אני הלכתי לשאול, גם אני שאלתי מה צריך?

אמרתי לך שגם בנתניה יש אלפים.

אני אגיד לך מה הבעיה שלנו? ואת זה אני אומר לוועדה ושווה פעם לעשות על התוכנית הלאומית. התקנות קובע שלתושבי חוץ, בנתניה כשדיברנו עם ראשת העיר, אין להם כל כך בעיה בתושבי חוץ ולכן בינתיים אנחנו גם עוזרים לעיר עם רשת המתנ"סים לתת מענה מקומי. פה מדובר באוכלוסיות שמגיעות מבחוץ ואין להן אבא ואמא ועוזרים לרשויות לקחת אחריות.

עשינו עסקה גם עם אנ"א, ארגון הכשרות הנוער, 7,000 מד"צים יעברו הכשרה בקיץ עם מלגות למי שצריך. 11,000 מש"צים יוצאים לפעילות של של"ח בקיץ הנוכחי.

אנחנו נמצאים גם – אמרתי לכם כבר – ב-5,000 קייטנות שיהיו , מחזור ב' מחזור ג', ותינתן תשובה לכולם, ופתחנו גם מוקד לנוער מתנדב שלשמחתנו הרבה הוא יופעל בקיץ ויפעיל נוער מול משימות לאומיות, וההיערכות היא ל-5,000 בני נוער דרך מועצות התלמידים, הרשויות ויחידות הנוער.

ודבר נוסף, אנחנו הולכים במשרד גם לתת מענה של המשרד עצמו, שיהיה מענה של מטה שייתן גם תשובות לשאלות שיהיו כי הקיץ הזה הוא שונה. זה קיץ חירום וכרגע אנחנו בשיח איך אנחנו נערכים כמטה משרד החינוך לקחת אחריות על הקיץ גם ברמת תשובות דרך המטה? וגור הסמנכ"ל גם קיבל אישור ואנחנו נעשה גם פה מענה.

מגרשים מוארים, מי מפעיל את זה?

בנושא מגרשים מוארים אנחנו מפעילים בשתי רמות. לדוגמה כשאנחנו מתקצבים את ערי הילדים ונוער שמנו את המגרשים המוארים במקום הראשון כאן בשיחה איתך וביקשנו לראות בזה. למשל, לעיר אילת שמנו תקציב תוספתי מכיוון שבני נוער מגיעים בכמויות אדירות תקצבנו את העיר בתוספת של 300,000 שקלים להפעיל כל הלילה את כל העיר עם מדריכים בכסף וכדומה.

סליחה שאני מתעכב על זה, זה צבוע לפעילות כזאת או שהם עושים מה שהם רוצים עם זה?

לא, אנחנו קובעים את היעדים ושופטים אותם .

ומי מפעיל את זה?

מי שמפעיל את זה מחלקות הספורט ברשויות המקומיות עם מחלקות הנוער ועם המרכזים הקהילתיים, כי בכל עיר יש וריאציה שונה איפה יושב. גם דיברנו עם דגן שגם מורי הספורט שעובדים בחלקם בקשר אצלנו במשרד יתנו ויסייעו לרשויות. כי אחד הדברים שגילינו ואתה אמרת את זה נכון, תחום הספורט מפעיל כמות בהיקפים ששווה לכל שאר הגופים ביחד. ולכן גם לך אני אומר גם בכובע אחר שלי שאני גם איש ספורט, אנחנו גם פונים לאגודות ואומרים להם: תעשו יותר פעולות כדור וכדומה. ולרשויות המקומיות אנחנו מאשרים לסבסד גם את הדברים האלה. כי אנחנו יודעים שילד שעסוק לא מעסיק אותנו.

וזה יושב בכל מדינת ישראל?

בכל המדינה זה נקרא ערי ילדים ונוער שהתחיל עוד בתקופת שי פירון כשר החינוך ותגברנו את זה על כל 259 הרשויות בארץ, ובכל הרשויות אנחנו עושים את ההסכמים האלה עכשיו.

מעולה.

שחברת המתנ"סים בהיותה גם גוף שהספורט הוא חלק ממנה, גם הכניסה את זה להדגשי הקיץ שלה.

דוד צור, החברה למתנ"סים, בבקשה.

שלום לכולם, דוד צור, מנהל מחלקת הנוער בחברה למתנ"סים. כן, נפגשנו כבר בכמה ועדות ודיברנו שהס' של המתנ"ס זה הספורט ואנחנו נותנים דגש בסיפור הזה גם בכל הארץ וגם דגש למפונים דרום וצפון. חברת המתנ"סים הולכת להיות כזרוע ביצוע גם למפוני הדרום שחזרו הביתה, גם למפוני הדרום שעוד לא חזרו הביתה, וגם למפוני הצפון שאני מקווה שמתישהו בקרוב יחזרו הביתה, וגם לתושבי הצפון שלא פונו.

החברה למתנ"סים הציגה תקציב ייעודי כול המועצה האזורית גליל עליון שלא נמצאת תחת החברה למתנ"סים, אני בקשר עם אביעד, ואנחנו ניתן מענה ונעזור גם ליישובי הצפון שלא פונו. יש לא רק בגליל העליון, יש גם במעלה יוסף, במרום גליל, בכל המועצות יש תושבים שלא פונו ונמצאים תחת הסיפור הזה, אז זה דבר שאנחנו נעשה.

מעבר לכל מה שאמרו איתן ואתי חשוב לי להדגיש את הסיפור של האחריות – על מי האחריות? בהמשך לדבריו של מאיר כהן, קודם כול האחריות של הרשות המקומית, ואנחנו הולכים השנה בסיפור של הפעילות בקיץ חזק מאוד עם הנושא הזה שהאחריות היא על הרשות המקומית. אלעד, מנהל מתנ"ס קריית שמונה אחראי לכל תושבי קריית שמונה ולא משנה אם הם באילת או בכל מקום שהוא, בסדר? היתרון של הפריסה שלנו, שאם יש מישהו שנמצא ברעננה ורוצה להירשם לקייטנה – ניגש למתנ"ס והמתנ"סים יודעים לדבר ביניהם. המתנ"סים כולם יודעים את הסיפור הזה שכל ילד מפונה יש תקציב עבורו והוא יכול לדבר. בתיה כהן מנהלת רשות המתנ"סים בחולון יודעת לדבר עם אילת.

סליחה, אני פשוט בעולם הזה. קיבלתי פניה אתמול מאמא של שני ילדים שהם מפונים מהצפון בנתניה בעיר שלי, שבמתנ"ס אמרו שאין מקום לא למפונים ולא לרגילים, fully booked, היא עכשיו ברשימת המתנה.

אני לא ממציא את זה.

אני לא יודע לתת עכשיו פתרון כזה.

אני אומר לך שזה קיים.

אני יודע לקבל פניה, חלק מהסיפור נוצר בגלל שאנחנו מחכים לאישור התקציב הזה הרבה זמן והשטח לא חיכה לנו, ואנחנו נמצא לזה פתרונות. כמו שמצאנו בפסח וכמו שמצאנו בחנוכה – נמצא גם לקיץ פתרונות.

אז מה אנחנו עושים כחברי כנסת אם אנחנו מקבלים פניה ממפונים שאין מקום?

מעבירים אלינו לחברה למתנ"סים, אני יכול לתת לך את הטלפון שלי אין לי שום בעיה, ואני אדע לתת מענה לכל ילד כזה ולא משנה איפה הוא נמצא.

מעולה.

בזה אני אתעסק בקיץ הקרוב.

דוד, עם כל הכבוד, זה שאתה נותן את הטלפון זה טוב. אבל הטלפון צריך להיות מפורסם.

אין לי בעיה.

אין לי בעיה להפוך להיות לשכת פניות הציבור של החברה למתנ"סים, בשמחה, אבל אני חושב שיש לי דברים אחרים לעשות.

מי שרוצה לפנות למתנ"ס.

אני חושבת שנדרשת פה היערכות גם בהקשר של מענה לשאלות ותשובות, ועל זה אנחנו גם נעבוד. ולא רק זה, אני חושבת שתהיה פה הנחיה שלך, דוד, לכל המתנ"סים.

מלון דן בירושלים יש מרכז של תושבי שלומי. גם אם יש שם תושב שגר בירושלים בדירה שכורה, אני מניח שיודע לפנות לדניאלה וליורי או לחגית. ואם הם לא יודעים אז הם ידעו, אנחנו נוודא שהם ידעו. יהיה מקום שבו לא הטלפון שלי, לא יפנו אליך אלא יפנו אליי.

לא, אין לי בעיה. אני, הטלפון שלי מפורסם.

אם במקרה יהיה מישהו אחד שלא ימצא, אז אני מניח שהוא ימצא את הדרך להגיע אלינו. עוד פעם, כל תושב יודע.

אתה יודע למה מגיעים אלינו? כל הטלפונים שלנו מפורסמים, אז מאוד קל להגיע לחברי כנסת היום. אבל כמו שיושב-הראש אמר - -

גם הטלפון שלי מפורסם ויודעים להגיע גם אליי.

- - אם תהיה הסברה טובה אז לא צריכים אותנו.

אתם עושים לטלפונים?

עונים, לפעמים גם ב-04:00.

כן, מחפשים גם כרטיסים לדרבי.

כן, דוד, בבקשה.

אני חוזר שוב, האתגר להגיע לאחרון התושבים הוא בהחלט אתגר גדול. אנחנו ננסה בהסברה, ננסה בשליחת הודעות כאלה ואחרות. האם נגיע ל-100%? נשתדל שכן, במקרה שלא, אני מניח שהתושב ימצא את הדרך להגיע אלינו או למתנ"ס המקומי במקום שבו הוא נמצא או למתנ"ס המשלח שלו.

אני אתן לך טיפ? במשרד החינוך יש את השמות של כל המפונים. הם יודעים איפה כל אחד נמצא, באיזה בית ספר הוא נמצא? איפה הוא לומד? ואפשר דרך הרשימה הזאת לשלוח להם הודעה.

יש ילדים שלא נמצאים במסגרת חינוך, שמענו דוגמאות כאלה פה. שמה-7 באוקטובר לא הולכים למסגרת חינוך. הניסיון שלנו הוא להגיע גם אליהם. או למי שרשם את עצמו בבית ספר בהרצליה, או למי שרשם את עצמו בבית ספר ברעננה, עוד פעם, היתרון – כמו שנאמר פה – של החברה למתנ"סים זו הפריסה הארצית שלה. ולכן אם הוא יגיע למתנ"ס בהרצליה ואם הוא ירים טלפון למתנ"ס המשלח שלו בשלומי או בקרית שמונה או במעלה יוסף אנחנו נדע לתת משם מענה. אני רוצה להגיד אמירה שמאוד חשובה.

ואלה שבים המלח?

כמובן שאלה שבים המלח יקבלו מענה, ולא משנה אם הם משדרות או מבארי או מכל דבר אחר. חשוב להבין וחשוב להגיד פה מילה טובה למשרד החינוך: התקציבים שניתנו השנה לבלתי פורמלי לצפון ולדרום הם חסרי תקדים. אני המון שנים בתחום הזה, הייתי מנהל מחלקת נוער 10 שנים בין השנים 2001-2011, זה חסר תקדים, ועל זה כל הכבוד.

בבקשה, אלון.

ראשית, אני רוצה לברך את חברי על הפעולה איתכם ועל הסינרגיה המאוד חשובה וטובה. כל כך חשוב לי ואני חושב שחשוב לעם ישראל לדעת שנעשית בבית הזה עבודה לגופו של עניין לשם שמיים, לא הכול זה צעקות ולא הכול זה התנגחויות.

שנית, אני מבקש את הטוב הזה, את הגישה המכילה והבאה לקראת הכאבים הגדולים – תיקחו איתכם גם לעומק שנת הלימודים, כי אחת הבעיות שקיימות וצפויות זה עדיין קהילות שהן פזורות וכפי שהמשרד באגפים אחרים שלו יודע לתת תקן לגננת גם אם יש, לא יודע, נחל עוז בנתיבות רק שבעה ילדים בגן, אז בהתאמות המתאימות גם המשרד, גם תקומה, לשים לב לסיטואציה הזאת, למקומות הקטנים, המפוזרים. תודה רבה.

תודה רבה. שלי דדיה ואחרי זה גנית.

שלום לכולם, אני שלי דדיה, מפונה מהיישוב שלומי. אנחנו כשמונה חודשים כאן בחוסר מעש, גם הילדים. טייב היה אצלנו במלון, הזמנתי אותו אלינו הוא הסתובב בין התושבים, באמת הוא גילה אמפתיה ועזר לנו, עזר לכמה תושבים עם הילדים.

יש לציין שחברת המתנ"סים עושה עבודה מופלאה אצלנו. כמו שאתה אומר עם דניאלה וחגית, עבודה נפלאה. עם יורי באמת עבודה נפלאה, אבל יש כמה כשלים, הילדים לא הולכים לבית הספר, הם ישנים בימים וערים בלילות, פשוט בית הספר לא מוזמן. גם בכיתות, כשהם משתלבים עם החינוך.

מה זה בית הספר לא מוזמן?

אני אגיד לך, גם כשהם משתלבים בחינוך כאן בירושלים עם התלמידים הירושלמים, הם לא משתלבים איתם. הרבה ריבים

יש קשיים, פערים מאוד גדולים, הרבה חרדות.

מאוד. גם בריונות הייתה, אני לא אציין, זה פשוט דברים מאוד ספציפיים. הם החליטו לא ללכת ללמוד, גם המפונים שנמצאים במלון וגם מחוץ למלון. יש הרבה שאני מכירה – אני פשוט מאוד פעילה בקהילה.

על איזה גילאים את מדברת?

כל שכבות הגילאים.

מה זאת אומרת? גם ילד בבית ספר יסודי.

גם בית ספר יסודי. הם ערים בלילות עד השעות המאוחרות, והם לא הולכים לבית הספר.

בעיות של אלימות, המון בעיות.

וטייב יודע מה עובר עלינו.

חיזוק לתפקוד ההורי.

התפקוד ההורי מנסה ומשתדל.

חברים, בלי שיח. בבקשה שלי.

אני מאוד רוצה ממשרד החינוך שייתן הסברה לקיץ. אנחנו בפתיחת הקיץ רוצים הסברה נכונה, לא תמיד כולם גם זמינים. הרבה יוצאים לחופש, לא כולם מרימים את הטלפון ועונים ומסבירים נכון מה הולך להיות בקיץ? אז אם משפחה יורדת לאילת והם יכולים לשים את הילד שלהם – כמו אמרתם שבאילת יהיו כל מיני פעילויות ספורט – אז באמת לתת את המענה. כמו שהוא אמר אולי מוקד מסוים שאפשר לקחת את כל הריכוז והפניות לכל שאלה שאמא רוצה שיהיה לה מענה בנושא.

בהחלט. אנחנו לוקחים את זה לתשומת ליבנו. אני מודעת לקשיים ואני מכירה מקרוב גם בירושלים את הקשיים בכלל של כל ילד שפונה מביתו, מבית הספר שהוא רגיל אליו, מהחברים שלו בכיתה, ומגיע למקום אחר שהוא לא מוכר, אמור להשתלב בתוך כיתה עם ילדים , עם מורה שהוא לא מכיר, בוודאי שזה לא פשוט.

מצד שני אני גם שומעת על הרבה מאוד סיפורי הצלחה, ביקרתי בכמה בתי ספר בירושלים שאני ראיתי באמת עבודה מדהימה שעושים בבתי הספר ולא מוותרים לאף ילד ועל אף ילד ומשוחחים עם ההורים ועושים ביקורים ודואגים לכך שהתלמידים לא ינשרו, כמובן בשיתוף עם ההורים ובחיזוק של ההורים. אני חושבת שאנחנו כבר בסוף השנה, קצת קשה עכשיו לעסוק בדבר הזה, אבל בהחלט עבור הקיץ אנחנו מקווים שתהיה לכם פעילות טובה לתלמידים שלכם, לקהילה שלכם, ואנחנו נפרסם גם בשיתוף עם דוד מוקד לקבלת תשובות, נפרסם מספר טלפון שיהיה אפשר לפנות, וכמובן למתנ"ס המקומי תהיינה התשובות.

חשוב לציין שמשרד החינוך והחברה למתנ"סים עושים עבודה נהדרת. אבל חשוב, ותקחו לתשומת ליבכם שיש לו מעט ילדים שנופלים בין הכיסאות, לא מקבלים את המענה שרלוונטי לגבי כל ילד. בסופו של דבר הם לא הולכים לבית הספר, נשארים ערים עד מאוחר, בעיות אלימות, חרדות, זה משפיע, יש לזה גם רג'קטים לאחר המלחמה.

עוד שאלה מאוד חשובה. מה קורה עם ילדים עם צרכים מיוחדים?

ילדים שהם בכיתות חינוך מיוחד, בחלק מהמוגבלויות אני לא אכנס לזה עכשיו – הם פועלים עד ה-10 באוגוסט.

ואחרי ה-10 באוגוסט?

ואם הם מפונים, הם זכאים, כמו שאמרתי, בגילאים הבוגרים עד ה-30 באוגוסט, בגילאי גנים עד ו' – עד ה-15 באוגוסט, זאת התוכנית. אני חושבת שבאמת היא תוכנית מאוד מרשימה. היא חסרת תקדים, אמרו את זה לפניי גם לא מתוך משרד החינוך שהיא חסרת תקדים. באמת משרד החינוך צריך לקבל, בעייני, שאפו על הפעילות הזאת שתוכננה ואנחנו עובדים על זה כבר הרבה זמן לתת פעילות בתקופה הכי לא פשוטה. רובנו פה הורים ויודעים כמה זה לא פשוט ביולי-אוגוסט להחזיק את הילדים.

מנהלת תקומה, דגנית בבקשה.

ראשית אני אומר שחלק מהדברים נאמרו פה, אבל אני כן רוצה להגיד את התמונה הגדולה. התמונה הגדולה היא שיש 2 מיליארד שקלים בתוכנית החומש של מנהלת תקומה לנושא החינוך ובתוכה יש כרגע מיליארד שקלים לטובת החינוך הבלתי-פורמלי. הסנונית הראשונה של הדבר הזה היא בתוכנית שתכף אני אתן למרגלית פה לצידי לפרט אותה, אבל אני כן רוצה לומר שהיא לא באה רק כחינוך. אנחנו בתקומה מנסים ביחד עם כל השותפים הנהדרים שלנו – משרד החינוך זה שאפו ענק, אני מצטרפת לחלוטין – אנחנו מנסים לעשות שני דברים, א' להעביר את משקל הכובד לרשויות המקומיות כי מי שמכיר, יודע, נושא בעיקר הנטל ובעיקר ההבנה על הדבר הזה וגם מתוך הבנה שתקומה לא תהיה פה בעוד שתי דקות וכל יתר המערכות צריכות להיות חזקות. הרשויות המקומיות, אנחנו יודעים איך הם יודעים להוביל את הדברים האלה ולשמחתי יש חמשת מנהלי מחלקות חינוך מצוינים.

הדבר השני שאני אומר הוא שאנחנו מנסים להסתכל על כל העולמות, איך ספורט ותרבות וחינוך ובריאות מתחברים ביחד? חשוב לי לספר – למרות שאני יודעת שזו לא הכותרת של הנושא היום – שזה אחד מהדברים שביחד עם משרד החינוך אנחנו ננסה להתבונן עליהם לנוכח האתגרים שיהיו עלינו בשנים הבאות והקשיים שנלווים לכל הדבר הזה.

אני רוצה להגיד שבתחום הזה של נוער ונוער בסיכון ונוער על קצה הרצף וכל הדברים הללו – זה קשור יותר לעולמות הרווחה אבל חשוב לי לדווח לוועדה – שגם בהקשרים הללו ניתנו מענים ביחד עם משרד הרווחה על כל התוכניות שתבקשו בקיץ ומעבר לקיץ, סדר גודל של עשרות מיליוני שקלים. חבר הכנסת אני רק אומר שאנחנו בעולמות הספורט בפתחו של פרסום ביחד עם משרד התרבות והספורט, קול קורא, ממש בימים האלה גם לפעילות וגם להקמה של מתקנים בעשרות מיליוני שקלים בחבל. זה ממש על קצה המזלג, וברשותכם לגבי התוכנית של הקיץ, מרגלית.

מרגלית בבקשה.

תודה. אני אפתח בהזדהות מלאה עם משפחות החטופים, נאחל לכולנו שנחזור במהרה להיות עם ישראל אחד ומאוחר. כשאנחנו זיהינו שהדלתא החסרה הייתה כיתות ד'-ו' אז יצאנו לדרך וחיפשנו שותפים. קיבלנו זרועות פתוחות ממשרד החינוך, שמנו דגשים על ארבעה מממדים: ההיבט הרגשי, ההיבט הערכי, ההיבט החברתי וצמצום פערים. ארבעת המוטיבים האלה יבואו לידי ביטוי בפעילויות של הקיץ, בחבל התקומה, כמובן שעם הארכת תקופת העבודה עד אמצע אוגוסט. אני אוסיף ואומר שכל פעילויות הספורט הפכו להיות פעילויות מרפאות.

עשיתי את שלי.

אנחנו היום מבינים. גם בתקופת המלונות כתושבת העוטף ידעתי לומר שאיפה שיצאו להליכה ואיפה שיצאו למשחק, לא רחוק מפה על המדשאה של גן העצמאות, זה היה היום הבריא. כך שזה יהיה חלק מאוד משמעותי בתוך הפעילויות. אז תודה למשרד החינוך שאנחנו שותפים שלו כמובילים, החברה למתנ"סים כמבצעים.

תודה מרגלית. לפני שאני אתן לעמותת חמניות למרות שאתם לא רשומים. הכותרת של הדיון היה גם משפחות משרתי המילואים. יש לזה גם מענה בתוך התוכנית?

לגבי משפחות המילואים, כמובן שנעשו במהלך השנה הרבה מאוד הקלות ופעולות כדי להקל על הקושי. מה שאני מבינה זה שההחלטה היא לתמוך באופן רוחבי על ידי כל משרדי הממשלה ולא באופן פרטני על ידי כל אחד מהמשרדים, ולכן המענה יינתן עם כל המורכבות באופן כוללני ולא של משרד החינוך באופן נפרד.

מה זה אומר?

מה שאני מבינה זה שיש פה צורך לתת מענה אבל המענה כפי הנראה יינתן על ידי משרד הביטחון.

הבנתי, מאיפה הוא מגיע?

על ידי משרד הביטחון לפי מה שאני מבינה. אם אני מבינה נכון ואני מקווה שאני מבינה נכון, אז כל מי שישרת במילואים יקבל גם שובר עבור קייטנה, וזה בעצם מענה רוחבי, זה לא מענה של משרד החינוך אלא מענים של כולם.

והוא יוכל להשתלב בפעילויות של החברה למתנ"סים דרך השוברים האלה?

יוכל להשתלב בפעילויות שהוא יבחר.

אבל אין מקום, אני יודע שאין מקום. אפשר להשתלב בוואוצ'ר הזה לפעילות לא במקום?

כסף הוא כסף לחשבון, לא שובר שאתה יכול להשתמש בו רק למתנ"ס. כל מי שמשרת שירות מילואים ביולי או באוגוסט מקבל כסף לחשבון דרך הביטוח הלאומי, הוא יכול לעשות עם זה מה שהוא בוחר לעשות.

לגבי זה שאין מקום – מניסיון כי ניהלתי מתנ"ס כמה שנים – כשבאים מספיק אנשים אתה פותח עוד קבוצה, יש לך אינטרס. אז אני מניח שזה מה שיקרה בימים הקרובים. עוד פעם, אנחנו בקשר עם המתנ"סים, אני מניח שזה מה שיקרה.

אני רק אומר שאני מפיץ את הטלפון שלך עכשיו, זהו. יש לי פתרון.

לא מאיים עליי.

הוא כבר שם אותך ברשימה שחורה, כפרה.

אנחנו חייבים להגיד ישר כוח לחבר הכנסת דוידסון שבכל פעם שאני נמצאת, מעלה את הנושא של הספורט, מעלה את המודעות שלנו גם כי לא תמיד זה נמצא, לפחות אצלי, אני לא ספורטאית.

זה גם בריאות.

הכנסנו את זה לתוך התוכנית בשיח עם החברה למתנ"סים שהם כמובן מאוד תומכים בזה . אז שאפו לך.

קודם כול אני מודה לך ואני רוצה לתת ח"ח פה. רק לזכור שהתאחדות בתי הספר לספורט עברה אליכם משרד החינוך, זה כלי מטורף. תשתמשו בהם, זה לא פחות חשוב מהמתנ"סים. יש לך כוח מקצועי שם שאין במקומות אחרים ובכלום כסף אתה יכול לעשות דבר ענק בקיץ הזה. אני יודע שאתה מבין בספורט אז בבקשה להשתמש.

אני רוצה לומר לכם שבשלושה השבועות האחרונים בדיונים שעשינו, משרד החינוך אתם עשיתם דרך בשלושת השבועות האלה שבאמת שאפו, אני לא רגיל לראות את זה במשרדים, ההקשבה שלכם, הפתיחות שלכם, ההבנה שלכם, הרצון שלכם לעשות טוב, זה באמת הייתה הפתעה גדולה מאוד בשבילי.

לרשת המתנ"סים באמת אני מוריד את הכובע בשבילכם על עבודה ושיתוף פעולה עם משרד החינוך, בסוף זה מגיע לילדים. ומה שיפה בוועדה הזאת שפה אנחנו עושים טוב – חוץ מכמה חוקים שאני לא אוהב אותם – לילדי ישראל בסוף, וזו המטרה שלנו פה בכנסת – לקחת דברים ולעשות אותם יותר טוב. וכשיש קשב ורצון תראו איזה יופי, איזה דברים נהדרים נעשים. עם תקומה עוד לא התחלתי, יש לי עם תקומה על הספורט, חבל על הזמן.

עם הספורט. דגנית פתחה לך את השערים.

אתי, אני רק אגיד שאני מקווה שכל התקציבים האלה לא באים מהשוטף, כי אני עכשיו קיבלתי הודעה שבמוכש"ר כנראה אין תקציב השנה לבתי ספר של החופש.

בפטור. במוכשר יש .

גם במוכשר אמרו לי שלא, תבדקי.

אין דבר כזה. במוכשר יש.

ברשתות.

תן לי לבדוק את זה רגע.

אני אשמח. עמותת חמניות, בבקשה.

עורכת הדין ליאת קליין מעמותת חמניות. ממש במשפט אחד אני אגיד שקודם כול התוכניות נראות נורא יפה ובאמת יש לברך את משרד החינוך. אני כן שמה את הזרקור על קבוצת הילדים היתומים בישראל, ובפרט יתומי המלחמה. יש למעלה מ-800 ילדים יתומים מהמלחמה הזאת, זה מספר נורא גבוה, כמעט לא נתפס של ילדים יתומים.

רק השבוע התבשרנו על עוד ילדים שהצטרפו לתוך מעגל השכול הזה. אני חושבת שהקבוצה הזאת צריכה לקבל מענה מיוחד. התשובה שקיבלנו פה על כוחות הביטחון שיש את משרד הביטחון שמטפל, ונפגעי פעולות איבה וילדים שצריכים איזשהו מענה מיוחד, אז לוודא שיש להם מקום, גם אם מקבלים החזר העניין הוא לא רק הכסף או הוואוצ'ר לקייטנות אלא שיהיה מענה, שיהיה למדינה מענה ייעודי.

בהקשר הזה אני אגיד, במיוחד השנה – דיברתם על זה משרד החינוך שאנחנו מדינה בטראומה – יש ילדים בטראומה ובמיוחד קבוצה של ילדים יתומים. בעת חירום, דווקא בגלל שהקייטנות האלה עוברות לגוף חיצוני של החברה למתנ"סים, הוא לא גוף זר אבל צריך לראות מה ההכשרות של מי שעובדים בקייטנות האלה ואיזה תכנים הם מקבלים? בסוף אלו ילדים יתומים, ילדים שאיבדו הורה, ילדי מפונים שהיו חשופים בזמן אמת לטראומה שם בקיבוצים.

צריכים מענה מיוחד, צריך לראות שהקייטנות האלה גם מכסות את זה, ושוב אני אומרת שצריך לחשוב על שעות אחר הצהריים והשעות הקשות במיוחד במשפחות שבהן אחד ההורים נהרג וכל הנטל נופל על הורה אחד שנשאר בחיים, במיוחד בתקופת הקיץ צריך לתת לזה מענה מיוחד שלא ייפול בין הכיסאות בין משרדי הממשלה ביטחון, ביטוח לאומי וחינוך, שבסוף משרד החינוך צריך להיות הגוף שמתכלל את זה לכל ילדי ישראל בתחום החינוך. אז זו נקודה שהיא חשובה לנו בהקשר הזה. תודה רבה.

תודה רבה. זה הנושא של ההכשרות ולדעת, אני יודע שזה מורכב ופרק הזמן מצומצם, אבל צריך לחשוב אולי על איזשהו - - החברה להגנת הטבע, בבקשה.

תודה רבה. קוראים לי ליאלי, אני מהחברה להגנת הטבע. אני רוצה להתחבר לדברים שאמר חבר הכנסת דוידסון שהוא מדבר על נוער עסוק ועל שעות אחת הצהריים ועל הערבים, ועוד קולות שעלו פה, וגם דבורה דיברה על זה. אנחנו בשמונת החודשים האחרונים הוצאנו למעלה מ-10,000 בני נוער וילדים מפונים וילדים של מילואימניקים לטיולים רב יומיים ומחנות, הכול מתרומות, תרומות הציבור, כסף שהציבור שם כדי שזה יקרה. המדינה עד עכשיו לא הצטרפה לאירוע.

מעבר ליתרונות הגדולים של השהייה בטבע והבריאות הנפשית ודיברו על זה פה כמה אנשים שכשנמצאים בטבע הדברים נראים אחרת, וכשעושים פעילות ספורט דברים נראים אחרת. זה אחרת מלשבת בסוף בקייטנה שנמצאת בתוך מתנ"ס, אני בעד, הכול מדהים לדעתי, אבל צריך להבין את הפער בטח כשאנחנו מדברים על הנוער. הנוער בישראל הוא נוער בסיכון, כל הנוער בישראל הוא נוער בסיכון, על אחת כמה וכמה ילדי המילואים, יתומים או חבר'ה שמפונים.

אנחנו צריכים לתת להם מענה אחר, אנחנו צריכים לתת בקו עימות כמובן. אגב, הוצאנו גם קו עימות, גם החבר'ה של קריית שמונה, גם החבר'ה של גליל עליון כאלה שנמצאים בעוטף אבל לא פונו, כולם היו אצלנו במחנות, אנחנו לא הפרדנו בין אף אחד לאף אחד, אנחנו חושבים שכל מי שצריך – צריך לתת לו.

החוויה הממושכת הזאת שהיא רב יומית והיא לא טיול שמתחיל ונגמר ב-16:00 הם קריטיים. אנחנו רואים את זה מהתגובות של ההורים, אנחנו רואים את זה מהתגובות של הילדים. ילדים שלא היו רגילים לטייל, ילדים שהיו תקועים במלון, ישב פה בוועדה הזאת ילד מצאלים – ישוב לא מפונה -- שאמר: אני הייתי סגור בחדר במלון במשך חודשיים, הטיול של החברה להגנת הטבע זה הטיול שבפעם הראשונה התחלתי לפגוש בני נוער ולחזור להיות ילד, להיות במצד אחר, להיות במצד לא דואג, לא אחראי למשימות הלאומיות או לאירועים קשים שהם עברו.

אנחנו מקבלים כל הזמן פניות גם לכאלה שרוצים לצאת שוב, גם לכאלה שלא הספקנו או לא הצלחנו להוציא אותם כי נגמר לנו הכסף. אנחנו ממש מבקשים להצטרף למאמץ, לעזור דווקא במקומות שילדים מפוזרים ולא יכולים לקבל מענה בתוך הרשויות, בתוך המתנ"סים, במקומות שבהם הילדים הם בפרטני, ילדי מילואים, ילדים שנמצאים במקומות אחרים, בעיקר בגילאים של חטיבת הביניים והתיכון. תנו לנו לעזור להם, אנחנו עושים את זה, אנחנו מקבלים ליווי צמוד, אנחנו עושים את זה באופן מקצועי, אנחנו רואים את השינוי. אנחנו רואים את זה. אנחנו נשמח להיות חלק מהמאמץ, תודה.

לשאלתך על המוכר שאינו רשמי, אז אני מקריאה: "התוכנית מיועדת לילדי גני הילדים, תלמידי בית הספר היסודי מכיתות א'-ג' הלומדים במסגרות החינוך הרגיל, בחינוך הרשמי והמוכר שאינו רשמי ותוקצבו על ידי משרד החינוך בשנות הלימודים התשפ"ד ושיש להם רישיון והכרה תקפים לשנת הלימודים תשפ"ד". זאת אומרת המוכר שאינו רשמי בפנים.

תודה רבה.

לגבי צהרונים, את יכולה להבהיר את הסוגייה הזאת כי אני מבין שעד 13:30 זה באמת סגור.

כל מי שנרשם בתחילת השנה הזאת לתוכנית ניצנים פועל במהלך כל השנה לרבות החופשות.

כלומר, אם סתם לדוגמה עיריית נתניה, אם היא בניצנים?

התושבים שנרשמו.

זה החידוד שביקשתי כשהצגת את זה אמרתי לך שאותם ילדים מפונים אם הם לא היו בניצנים?

אני יכולה לבדוק את זה עכשיו.

חשוב, כי זו התופעה. אגב זה המפונים והלא מפונים. כפר בלום, כפר סאלד, להבות הבשן, נאות מרדכי.

שלא תזמנו אותי שוב לוועדה, אני בודקת את זה עכשיו.

שדה נחמיה, שמיר, ואני חושב שאמרתי את כולם. דור אלבז בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש, אני אקצר ממש כי אנחנו בחריגה אמרתם. ה-7 באוקטובר והמציאות הביטחונית שבאה בעקבותיה השפיעו על כלל האזרחים במדינה והביאו להתמודדות עם אתגרים רבים שלא מוכרים בשגרה. משפחות רבות – אני בא מהדרום – הרבה פונו, חיות מחוץ לבתיהן כבר שמונה חודשים ואני הבנתי שהאריכו את זה עכשיו נכון, אז היד עוד נטויה.

אזרחים רבים, ביניהם אבות, אחים, צעירים וצעירות שהעתיקו את חייהם לשדה הקרב, הם הפכו ללוחמים לכל דבר ועניין, ועברו לשירות מילואים, פשוט ככה. הדבר הזה משפיע על הדור הצעיר שאוטוטו יוצא לחופשת הלימודים ואני אספר לכם משהו, אני בן 17, אני מסיים השבוע את כיתה י"א ואנחנו יוצאים לחופש הגדול ואני אגיד לכם את האמת: אין שום שמחה בחופש הזה. ולמה? אתם רואים מה קורה בשנה האחרונה.

כנער אני מכיר את החשיבות, אתם יודעים כמה אנחנו מחכים לזה בכל שנה שיגיע החופש הזה, את הציפייה אליו, את הסיכונים, מכירים את הסיכונים שהוא טומן בנו. והשנה זה לא יהיה אותו דבר, הסיכונים עולים, אם לא יהיו מסגרות לילדים האלה הם ילכו לאיבוד וזה חשוב לתפוס את הילדים האלה במסגרות כדי להשאיר אותם על הגל הזה. דווקא עכשיו כי התלמידים צמאים לדמות חינוכית יציבה, מישהו שיעמיק איתם את הקשר, שינסו. כפי שהגברת מהחברה להגנת הטבע אמרה שהוא לא יצא מהבית עד אותו לסיור, אז שיבוא דמות חינוכית שהוא יוכל לבוא לפרוק ולדבר איתה אז זה חשוב מאוד.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת, יושבים פה משרד החינוך ועוד ארגוני הממשלה, לקרוא למשרד החינוך, לרשויות המקומיות, יושבים פה גם ראשי ערים, לכל הנוגעים בדבר, בשמי ובשם כל בני ובנות הנוער בישראל, לתת דגש לדבר העיקרי הזה, להקצות תקציבים ומשאבים, לצמצם בירוקרטיה ולספק את המענה הנדרש, זה הדבר הכי חשוב שיש כרגע לחופש, לא מסיבות ולא אירועים.

כמדינה יש לנו מחויבות מוסרית לדאוג לכל אותם אלו שחייהם השתנו ברגע, לאלה שזקוקים לנו בעיקר השנה. היעדר המסגרת בחופש הגדול יכול להביא למצב מסוכן בו בני נוער יושפעו מתרבויות ומהתנהגויות שאנחנו לא רוצים בחברה, בלשון המעטה. עלינו להקדים תרופה למכה ולדאוג שכמה שיותר בנות ובני נוער לא יסתובבו בחוסר מעש ברחובות אלא ישאבו תכנים חינוכיים וחברתיים, יתעצמו ויתחנכו. עלינו לדאוג לדור הבא, למענם, ולמען המדינה והחברה כולם. תודה רבה לך אדוני יושב-הראש.

תודה דור. אסנת אייל ואני אסכם, בבקשה.

אני רוצה להגיד שאתמול, מיכל מנקס מש"ם, ד"ר שי פרוכטמן מהאיגוד של מנהלי אגפי חינוך ואני פגשנו את מנהלי אגפי החינוך של הצפון. יש פער בין מה שהם מרגישים לבין הדבר הנפלא שמשרד החינוך הציג היום, זה מאוד חשוב לסגור את הפער הזה. הם מרגישים במתח, הם מרגישים שהם לא בטוחים, מאוד חוששים מכוח האדם. האם יהיה מספיק טוב לא מספיק טוב? האם יהיה בכלל?

אני חושבת שראינו את זה, זה ממש היה מיוצג מצוין פה גם מאנשי שלומי וגם מגליל עליון וגם מקרית שמונה שבאו בחרדה מאוד גבוהה, ואתם פרשתם פה משנה סדורה, מהודקת. כל כך חשוב להבהיר את הדבר הזה לכל הגורמים ברשויות. זה נכון שאנחנו עובדים בשיתופי פעולה – זה לא מספיק, יש פשוט פער עצום וזה ממש נראה. באה מגליל עליון ומשלומי ומקרית שמונה ואמרו: לא יכול להיות. ופתאום אנחנו שומעים את הדברים. זה דבר אחד.

דבר שני, הנושא הרגשי-חברתי מאוד קשה תמיד. בקיץ יש איזושהי התפרקות נוספת. צריך לשים לזה לב בהכשרה של כוח האדם. הדבר האחרון, הקהילה, אני מזכירה, שגם אליהם צריך להתייחס. זה אומר – אולי החברה למתנ"סים – פעילות עם ההורים, עם אנשי הקהילה כמחזיקים את הילדים בקיץ. זה לא רק הילדים, זה גם ההורים. לשים לזה לב כי זה קריטי וחשוב, גם כגשר לשנה הבאה שאנחנו לא יודעים לצערנו איך היא תיראה.

יש פעילות עם המבוגרים, זה נקרא משמהות.

אני יכולה להוסיף משפט אחד?

כן בבקשה בקצרה.

תודה, קודם כול אני מצטרפת לדברים של אסנת, אני רוצה קודם כול להודות למשרד החינוך על זה שהוא נערך עד אוגוסט, זה היה חלק ממה שחשבתי להעלות. אני רוצה להתייחס רגע לפרטים. כל הפעילויות שהוצגו פה הן פעילויות קבוצתיות. כיוון שהקהילות שלנו, לצערי, פזורות על כל הארץ, אנחנו מדברים על משפחות בסופו של דבר פרטיות, שנמצאות בכל מיני מקומות, ולהצטרף לקבוצה קיימת זה לא פשוט לילד בעיקר אם זה נער שרגיל להיות בקבוצת האם שלו או בקבוצת השווים בקהילה המקומית.

לכן אני חושבת שצריך לחשוב על כיוון נוסף שהוא גם מענה פרטני להורים במלגות, זה גם לתת מענה על צמצום הפערים שאנחנו מדברים, הזדמנויות לתגבורים, דיברתם על ספורט, דיברתם על טבע, דיברתם על פעילויות העשרה, דרך מלגות פרטניות להורים שלא מתאימה להם המסגרת הקבוצתית דרך החברה למתנ"סים – לאפשר להם מענה כולל קייטנות בחו"ל, כולל למידה מרחוק, כל מיני דברים שאפשר היום לפרוץ ולעשות בחופש הגדול ולתת גם הזדמנות למצטיינים. אנחנו כל הזמן מסתכלים על צמצום פערים ועל החלשים, יש פה קבוצה שכמעט איבדה שנה ורגע יש הזדמנות לעשות איזושהי קפיצת מדרגה, כולל מסיימי י"ב שהגיוס שלהם אולי טיפה נדחה ואפשר לתת תגבורים. תודה.

אתי, יש לנו תשובות לגבי תוכנית ניצנים למפונים?

אני קיבלתי תשובה חלקית וכדי להיות מדויקת אני חייבת לברר עוד. ממה שאני יודעת שמשרד החינוך מסבסד פעילות ניצנים לתלמידים, זו התשובה שקיבלתי. ביקשתי לבדוק כמובן רק לתלמידים מפונים.

אני מדבר על תלמידים מפונים.

לגבי העניין הזה פשוט הזכרת לי, לא הספקנו לעבור על כל המצגת והיה פה דיון מאוד ער, הנושא של תגבורים – אנחנו מכניסים בתוך הפעילויות, בתוך המסגרות למקומות שירצו לכך, זה גם משהו שהחברה למתנ"סים תפעיל בכל מקצועות הליבה, אם זה אנגלית, מתמטיקה, שפה וכדומה כדי להשלים פערים שהיו בתקופה הזאת.

תודה רבה. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, מתפללת ומקווה להחזרתם במהרה של כלל החטופים והחיילים. הוועדה רשמה לפניה שמשרד החינוך יקיים פעילות בחופש הגדול עבור כל התלמידים עד אמצע חודש אוגוסט. נאמר לוועדה שיש תקציב לכך. אני מבין שגם כיתות ז'-ט' יהיה מענה עד ה-30 באוגוסט.

הוועדה דרשה ממשרד החינוך לקיים פעילות לכל הילדים בכל רשתות החינוך. אני רוצה רק לחדד אתי, כי שאלו ואני לא אעשה על זה דיון, אני מבין שהתקציב הזה לא מגיע על חשבון תקציבים נוספים ולכן גם מוסדות המוכש"ר שתוקצבו בתשפ"ד יתוקצבו גם השנה והפעילות תתקיים.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך לדאוג לתלמידים הנמצאים באזורים קרובים לגבול ולחימה על אף שלא פונו, בעיקר יישובי הצפון שמונה ישובים שהזכרתי, למרות שאני מבין שכרגע אין תקציב. אני כיו"ר ועדה אפעל מול לשכת השר ומול לשכת האוצר כדי להביא תקציב לכך, ושהתוכנית הזאת תוכל לפעול גם שם.

הוועדה דורשת מהרשויות המקומיות לקיים את התוכנית של משרד החינוך להוסיף פעילויות בלתי פורמליות כמו ספורט. עליהם לדאוג לתנאים שיאפשרו זאת לאורך שעות היום ואחר הצהריים.

הוועדה דרשה ממשרד החינוך, מהרשתות המקומיות, מהחברה למתנ"סים לפרסם את הפעילות לידיעת הציבור. כמו שנאמר: לא פרסמת לא עשית. הוועדה תצא לסיור כדי להתרשם מקרוב בתוכנית החופש הגדול.

אני רוצה לברך את משרד החינוך שפרס פה. אני עוקב אחרי הוועדות שהיו גם זכויות הילד שהיו לפני שבוע בדיוק ב-10 בחודש ובאמת מאז אותם מסקנות של הוועדה היו התקדמויות והבאתם גם תקציב לכך, אז תודה רבה גם על אנשי המקצוע, גם על תקומה. באמת, דגנית, מרגלית, החברה למתנ"סים, שבאמת התגייסתם לזה. הרשויות המקומיות, ראשי ערים, סגני ראשי ערים ובסוף כמובן המפונים וגם אותם שלא פונו לצערנו, ואני מקווה שבאמת נוכל לעבור את החופש הגדול, שתלמידי ישראל יוכלו להיות עסוקים כדי לא להעסיק אותנו יתר על המידה.

יש לי תשובה, מפונים מקבלים סבסוד מלא בניצנים וגם בבית הספר של החופש הגדול, כמובן את זה אמרתי וקיבלתי תשובה.

תודה רבה אתי.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:58.