פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד והוועדה המיוחדת למאבק
בשימוש בסמים ואלכוהול
18/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 65
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
ופרוטוקול מס' 25
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול
יום שלישי, י"ב בסיון התשפ"ד (18 ביוני 2024), שעה 13:30

מניעת העישון ונזקיו בקרב ילדים ובני נוער

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול
אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
אושר שקלים

עופר כסיף

יפעת רווה - עו"ד המחלקה למשפט פלילי ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שי סומך - ממונה (ייעוץ וחקיקה), המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים

אפי שפר - סגן מנהל האגף לאכיפה ופיקוח, משרד הבריאות

שולמית ברס - מרכזת בכירה קידום בריאות, משרד הבריאות

אורנה כהן - מרכזת בכירה למניעת עישון, משרד הבריאות

אלירן תורג'מן - מנהל המוקד הטלפוני למניעת עישון, משרד הבריאות

יואב סיבור - רפרנט בריאות אגף התקציבים, משרד האוצר

מלכה כץ - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, שפ"י, משרד החינוך

ירדנה להב - מדריכה ארצית בנושא מניעת עישון, משרד החינוך

שירן הן - תלמידת כיתה י"א בית ספר מקיף ו אשדוד, משרד החינוך

סנדי בן משה - תלמידת כיתה יא בית ספר מקיף ו אשדוד, משרד החינוך

אסף בגאיו - ר' חו' מניעה והסברה נוער מ"י, המשרד לביטחון לאומי

שמוליק חלק - מנהל תחום פ"א נוער צעירות וצעירים- מינהל תקון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שירה כסלו - מנכ"לית, המיזם הרב מגזרי למיגור העישון

עמוס האוזנר - יו"ר, המועצה הישראלית למניעת עישון

דנה פרוסט - מנהלת מחלקת הסברה, האגודה למלחמה בסרטן

פאתן ג'טאס - מנהל הפעילות בחברה הערבית, האגודה למלחמה בסרטן

רבקה זלצר-פרייליך - אחראית מדיניות ציבורית למניעה וגילוי מוק, האגודה למלחמה בסרטן

חגי לוין - יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל

ענתי יום טוב - מנהלת מדור קידום בריאות, שירותי בריאות כללית

איתן קוט - מתאם הפעולות בכנסת של המועצה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רוני קמאי - דוברת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שני שילה - מנכ"ל, עמותה ישראלית לסרטן ריאה

אפרת פילזר ביזמן - יועמ"ש, המועצה הלאומית לשלום הילד

תומר שץ - תלמיד מאשדוד

תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
בת שבע פנחסוב – מנהלת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול

רויטל יפרח



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

מניעת העישון ונזקיו בקרב ילדים ובני נוער

שלום לכולם. ראשית, נתפלל לשלום החטופים, שכולם יחזרו בשלום. נתפלל לשלום פצועי צה"ל, ושכל החיילים שלנו יחזרו בשלום למשפחותיהם.

היום אנחנו מקיימים דיון מיוחד לציון היום הבינלאומי למניעת עישון. כפי שאתם יודעים, יום זה מצוין מדי שנה במטרה להעלות את המודעות לנזקי העישון ולהגביר את המאמצים למניעת עישון בפרט בקרב ילדים ובני נוער. עישון טבק ומוצרים דומים הוא אחד הגורמים המובילים לתמותה ותחלואה בעולם. מדברים על מספרים – קיבלתי מכתב ממשרד הבריאות – קרוב ל-8,000 איש נפטרים, אני חושב אולי להגיד את המילה "נהרגים" מהנושא של העישון. זה מספרים שקשה מאוד לדמיין אותם, והוא גורם למגוון רחב של מחלות קשות ביניהן סרטן, מחלות לב וכלי דם, מחלות ריאה, מחלות כרוניות אחרות. עישון פאסיבי, שאליו נחשפים ילדים רבים, גורם אף הוא לנזקים בריאותיים וחמורים. לצערנו, רבים מהילדים והנוער בישראל נחשפים לעישון, הן בבתי הספר והן בבית והסביבה. מחקרים מראים כי כ-12% מתלמידים בכיתה ח' מעשנים סיגריות, ו-25% מהתלמידים בכיתה י"ב מעשנים סיגריות באופן קבוע. באמת מספרים גדולים מאוד. נתונים אלו מדאיגים מאוד ודורשים מאתנו לפעול באופן נחרץ למען בריאותם של ילדינו.

היום הבינלאומי למניעת עישון הוא הזדמנות חשובה להעלות את המודעות לנזקי העישון בקרב ילדים ובני נוער, ולעודד אותם לאמץ אורח חיים בריא. במסגרת זו, חשוב לחזק את החינוך בנושא העישון בבתי ספר, להנגיש טיפולי גמילה מעישון עבור ילדים ובני נוער, להגביר את האכיפה של החוקים האוסרים על עישון בקרב קטינים וגם את העלויות – מבחינתי, שישימו מיסים בשמיים.

אני קורא לכל הגורמים הרלוונטיים: משרדי הממשלה, מערכות חינוך, ארגוני בריאות, הורים וקהילות, לשתף פעולה במאבק בעישון בקרב ילדים ובני נוער. יחד נוכל להבטיח עתיד בריא יותר לילדינו.

אני רוצה לציין את חברי, חבר הכנסת בועז ביסמוט, כי שנינו היינו כרגע בוועדת החוץ והביטחון אז אני מתחיל כרגע את הישיבה, הוא עוד מעט יגיע. אני רוצה להודות לו – כשהוא יגיע אז תגידו לו. אני רוצה באמת להודות לו על המאבק בנושא הסיגריות, הסמים. הוא עושה עבודה טובה, אנחנו עושים עבודה משותפת. אני מאוד מעריך אותו ואת הוועדה וגם את מזכירת הוועדה שלו, בת שבע. אני חושב ששיתוף פעולה בין הוועדות הוא מאוד חשוב.

נמצא אתנו פה גם חבר הכנסת אושר שקלים, שאחד החוקים הראשונים שלו בכנסת זה היה בנושא העישון, ועל כך תודה רבה אושר. אני חושב שהחוק שלו באמת פורץ דרך. הוא הביא חוק שמפרסם על הסיגריות, מראה את הנזקים באמצעות צילומים על חפיסות הסיגריות, שזה באמת מכביד מאוד על מי שקונה או רואה קופסת סיגריות. אז באמת, תודה רבה. אני חושב שבאמת יש פה הסכמה מכל חלקי הבית להתנגד לנושא של העישון בכל דרך, וגם החוקים שאנחנו מנסים לקדם הם חוקים שלוקח להם זמן אבל אני מאמין שבסוף כולנו נביא אותם לידי חקיקה מלאה, כולל דיונים שהיו בוועדת הכספים, ויש פה לא מעט חברים וחברות שהיו איתי לאורך כל הדרך וקיימנו שם לא מעט דיונים כדי להעלות את המיסים על הסיגריות, ובמיוחד על הסיגריות האלקטרוניות, שלצערי לא כולם מבינים את הבעייתיות בהן. זה נשמע כאילו שם יפה, סיגריה אלקטרונית, משהו חשמלי, זה שם מפואר. אז כולנו יודעים שמאחורי השם הזה יש טרגדיות איומות וראינו גם לפני למעלה משנה שמת ילד מסיגריה אלקטרונית, אז כך שהנושא הזה הוא באמת חשוב ומאחד אותנו מכל.

הגיע גם חבר הכנסת כסיף. אנחנו נשמע פה את החברים. אני גם אציין את הצעת החוק של חבר הכנסת ביסמוט, שאנחנו מקדמים ביחד, בנושא של טעמים בסיגריות האלקטרוניות וכולי, כך שבאמת יש פה מערכת ענפה. אני זוכר שהתחלנו לפני כשנה, שלא היה פה איזה בסיס למשהו, ואני זוכר את הלחץ של חלק מהאנשים פה שרדפו אחרי ואמרו: מה, אנחנו רוצים לקדם את החוקים וכך הלאה. אמרתי: חברים, אני צריך ללמוד את הנושא. אני אמנם לא מעשן, אני לא בעד עישון אבל צריך להבין באיזה שטח אנחנו מתמודדים, מה שדה המלחמה בנושא הזה. והנה, אחרי שנה, אני חושב שאנחנו נמצאים במצב שבו אפשר להתקדם מפה, ויש מאחורינו ומלפנינו עוד הישגים וגם מה שציינתי.

כמו שציינתי, בועז יגיע עוד מעט ואני אצטרך לעזוב באמצע הדיון, אני מתנצל, והוא ימשיך בדיון.

סנדי בן משה, תלמידה. בבקשה.

אני תלמידת כיתה י' בכיתת מופת, בבית ספר מקיף ו' באשדוד. אני נמצאת בתכנית "עמיתים ומשפיעים". קודם כל, אתן קצת רקע על התכנית הזאת ומה היא עושה: אנחנו מתרכזים בעיקרון בהסברה לתלמידי חטיבת ביניים ותלמידי תיכון על למה לא לעשן, ולשקף להם את כל ההשפעות וההשלכות של הפעולה הזאת.

אז אני התחלתי להיות בתכנית "עמיתים" בכיתה ז'. עשו לי הכשרה בכיתה ז' ומאז התחלתי להעביר כל מיני שיעורים והרצאות, כמובן לא לבד, לילדים בבית הספר שלי. במהלך כל ההרצאות והשיעורים האלה הצגנו להם מה ההשלכות של עישון ולמה זה גורם להם.

קודם כל, כמו שאנחנו יודעים, בני נוער בגיל כזה שהם מאוד מושפעים מלחץ חברתי. זאת אומרת, אם הם רואים חבר שלהם לכיתה, מהחבורה, שמעשן, בין אם זה סיגריה אלקטרונית ובין אם זה סיגריה רגילה, הוא יגיד: אני רוצה גם, אז הוא גם מעשן. וכך זה בעצם מעין לופ אין סופי שנוספים עוד ועוד אנשים למעגל העישון. בדרך כלל, זה מתחיל עם סיגריות אלקטרוניות, שהן יותר "חמודות", נקרא להן ככה, ידידותיות יותר לילדים. הן קיימות במגוון צבעים צבעוניים מאוד, טעמים מתוקים כמו אייס בננה וכל מיני דברים כאלה.

סליחה. הצטרף אלינו חבר הכנסת בועז ביסמוט, שהוא יושב-ראש הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול, ואל תספרו לו את מה שאמרתי עליו קודם. תודה.

מה הוא אמר?

רק דברים טובים.

אז אני אמשיך: הנקודה שלי הייתה שהסיגריות האלקטרוניות הן יותר מפתות.

לפי מה שהבנתי, יש הצעת חוק של ביטול הטעמים המתוקים והמפתים האלה. אני מאוד תומכת בזה כי באמת זה דבר שאני נתקלת בו הרבה בתור חברה ב"עמיתים", שזה הדבר המרכזי שמביא ילדים ובני נוער לעישון של סיגריות רגילות. זה מתחיל בסיגריות אלקטרוניות ועובר לסיגריות רגילות.

התפקיד שלנו הוא למנוע את זה כמה שיותר, ואם זה כבר קורה, אז לפחות לשקף להם ולהציג להם למה כדאי להם לעצור ולא להמשיך לעשות את זה.

אפשר לראות שמסביב כל בית ספר כמעט, לפחות במה שאני נתקלתי, יש לפחות שתי מכולות או קיוסקים שמוכרים מוצרי טבק, בין אם זה סיגריות ובין אם זה סיגריות אלקטרוניות. זה הופך את הדבר להרבה יותר נגיד בשבילם. זאת אומרת, הם לא צריכים להתאמץ. בנוסף - -

אז אני רוצה להבין: את אומרת שלחץ חברתי, נגישות או זמינות של הסיגריות, זה דברים שמהווים בעיה ומאתגרים ומהווים תמריץ.

לגמרי. כי אם היה צורך במאמץ כזה או אחר בשביל להשיג את מה שהם רוצים, יכול להיות שהמצב לא היה כמו שהוא עכשיו. כנראה שלא.

עוד משהו שנתקלתי בו, בעיקר בבתי הספר היסודיים – אני חברת נבחרת דיבייט באנגלית של בית הספר. כתוצאה מפרויקט של בית הספר שלנו, עשינו דיבייט לילדים בכיתות ו' בבית הספר שהיה לידינו. הבאנו להם כל מיני נושאים אינטלקטואליים יותר, שקשורים לשכבת הגיל שלהם. אחד מהדברים שם היה עישון סיגריות אלקטרוניות. לפי מה שאני ראיתי שם, המצב הרבה יותר נפוץ ממה שאתם חושבים. זה הרבה יותר נפוץ.

כיתות ו'.

כן, בכיתות ו'.

את אומרת בית ספר יסודי שהמקסימום זה כיתות ו'. יש מצב שזה גם בגילאים נמוכים יותר.

נכון, אז היה מקרה שהלכתי למכולת ליד הבית שלי וראיתי ילד שקנה כמות מסוימת של סיגריות אלקטרוניות והמוכר אפילו לא ביקש תעודת זהות. זאת אומרת, שהאכיפה, למרות שהחוק קיים, שאסור למכור מוצרי טבק לילדים מתחת לגיל 18 – האכיפה לא קיימת. גם רואים שהילד נמצא בגיל שהוא קטין.

תודה, סנדי. שירה אמורה להציג מצגת, נכון? בבקשה, שירה.

(באמצעות מצגת)

אני מנכ"לית המיזם למיגור העישון. תודה רבה. מה שאני הולכת להציג לכם, מעבר לשקף אחד ראשוני שאפשר להראות אותו שהוא תמונת מצב, אחר כך נדבר על מה אפשר לעשות תכלס בפועל ואיפה אנחנו תקועים כדי שנוכל לקדם את הדיון הלאה.

אז מה שאני מראה לכם, הראינו גם בבוקר בכנס אבל חשוב לי להסביר איפה אנחנו נמצאים: אנחנו מדברים על בני 12-24, שזה גיל הכניסה לעולם העישון, זה הגיל שעד אליו מתמכרים. ומה שאנחנו רואים בקו הצהוב זה הנתונים של 2019, הקן האדום הוא הנתונים של 2023. המשמעות היא שבכל הגילאים, מ-12 ועד 24, בחמש השנים האחרונות עלינו בשיעורי העישון של הילדים. אתם יכולים לראות את זה בצורה מאוד ברורה שמגיל 12 ועד גיל 25,29 אבל תסתכלו על הקו האדום ותשימו לב שהעלייה נמשכת עד גיל 20,23, לעומת הצהוב שהעלייה נמשכת בו עד גיל 24. למה זה? בגלל שהסיגריה האלקטרונית כמוצר ממכרת הרבה יותר מהר ומכניסה את בני הנוער שלנו יותר מהר עמוק לתוך ההתמכרות.

אז זו תמונת המצב, נתוני הבסיס שלנו לצערי הרב, וזה לא שהכנסת ומשרדי הממשלה לא פועלים בנושא. אנחנו פועלים בנושא, ועדיין זאת תמונת המצב שלנו.

אם אפשר לעבור לשקף הבא – עכשיו אני הולכת לדבר על שלושה נושאים באופן ספציפי, שעליהם אנחנו רוצים למקד את עיקר הכוח. אני רוצה להגיד שסנדי, בדברים שלה, עשתה פתיח מעולה וגם חבר הכנסת אלי דלל. אז אנחנו מתחילים בסיפור של מיסוי. מ-2021 יש מס על סיגריות אלקטרוניות במדינת ישראל אבל כמו שכולכם יודעים, כי כולנו רבנו על הדבר הזה, לקח שנתיים שבהן התווכחנו על האם המס על סיגריות אלקטרוניות חד-פעמיות צריך להיות כמו המס על סיגריות אלקטרוניות רב-פעמיות. אז שימו לב כולכם בבקשה – הפס הכחול, שני הפסים הכחולים הם הסיגריות האלקטרוניות הרב-פעמיות. שני הפסים הכתומים הם הסיגריות האלקטרוניות החד-פעמיות. התעשייה כמובן ניסתה לדחוק אותנו ולהגיד: אוקי, אנחנו נעלה מס גבוה לסיגריות אלקטרוניות חד-פעמיות כי זו הבעיה עם בני הנוער, ונשאיר את הסיגריות האלקטרוניות הרב-פעמיות בכל זאת למבוגרים, אם הם רוצים להיגמל.

אז שימו לב מה קרה בעקבות זה – ברגע שאנחנו עושים ספליט בין סיגריות אלקטרוניות חד-פעמיות לסיגריות אלקטרוניות רב-פעמיות, כמובן שהתעשייה דוחפת את הקהל, לאן? לסיגריות האלקטרוניות הרב-פעמיות. אתם תשמעו אחר כך מבני הנוער, הם מדברים על זה במפורש, שזה כבר לא רק הוייפ בסיגריות החד-פעמיות אלא גם הרב-פעמיות.

החל מה-1.7, אחרי עבודה מאוד קשה, זאת אומרת החל מעוד שבועיים, נטל המס על סיגריות אלקטרוניות זהה לכל מוצרי הסיגריות האלקטרוניות לסיגריות ולטבק לגלגול. יש בעיה אחת קשה שדיברנו עליה בוועדת הכספים ועדיין צריך לטפל בה, וזה הגבייה והאכיפה. למה? כי ענו לי אנשי האוצר: אנחנו יודעים שההכנסות ממיסוי על סיגריות אלקטרוניות הוא אפס. למה הוא אפס? כי יש לנו בעיה בגבייה ואכיפה, ומהבחינה הזאת, אם נתרגם את זה רגע אחד – לא נכנס כסף למדינה אבל יותר חשוב, המוצר עצמו עדיין מאוד מאוד זול. תשאלו את הילדים בכמה כסף הם משיגים את המוצר? הם עדיין משיגים אותו ב-40,50 שקלים, למרות שהמס, אם משלמים עליו בגובה הנכון, אמור להיות בין 200 ל-250 שקלים. רק שתבינו את הפער, מי שצריך לטפל בזה, רשות המיסים, ואחר כך נמשיך הלאה.

בואו נדבר על טעמים – מה שאתם רואים פה זה את ההתפלגות של השימוש בטעמים בכלל הגילאים לכלל המוצרים. אתם יכולים לראות טעמים במוצרי עישון, ופה אני לא מדברת רק על סיגריות אלקטרוניות, אנחנו מדברים גם על נרגילות, ועכשיו יש גם סיגריות בטעמים. חברות הטבק הבינו את הטריק של טעמים ועכשיו הם "דוחפים" את זה לכל המוצרים. אז תשימו לב, יש לכם פה את כלל הגילאים ובכולם הבר הכתום, זה הבר של טעמים של פירות והבר של כחול-טורקיז זה הבר של טעם מנטה – למי מכם שחושב שטעם "אייס" זה משהו "קול", הוא לא "קול", זה מרחיב סימפונות.

מה שזה אומר, שהנזקים יורדים יותר טוב אל הגוף וזה אומר שאנחנו נקנה יותר את המוצר הזה. שיהיה מאוד מאוד ברור למי ששמע את דוקטור - - - במה שהוא אמר בבוקר, זה חלק מהתעלולים של התעשייה בשביל למכור יותר.

שאלה: הנזק הוא אותו נזק, לא משנה איזה טעם?

לא, אנחנו יודעים להגיד שבטעמים מסוימים יש נזק יותר.

יש טעם שהוא חזק יותר.

יש מחקר שיצא על זה, אני יכולה להעביר לך, שבדק את הסכנות.

אני יושב-ראש המועצה הישראלית למניעת עישון. כאשר יש לנו למשל מנטול, זה מקרר לנו את המערכת והעישון נשאר בתוך הריאות יותר זמן, אז בסופו של דבר נספגים הרבה יותר חומרים רעילים. ולכן, משהו שאמור להיות כביכול בריא, מנטול וכולי, בסופו של דבר הרבה יותר מזיק.

בואו נסיים את המצגת בבקשה.

אם אפשר לעבור לעמוד הבא – עכשיו תסתכלו על בני 15-17 שלנו, ותסתכלו על חמש השנים האחרונות – טעמים, והבר הכתום הוא שנת 23. זאת אומרת, גם בטעמים של פירות, של מנטה, של ממתקים, של טעמי ירקות, בכולם אנחנו רואים קפיצה אדירה בשימוש בטעמים בקרב בני 15-17, שמעתם קודם את סנדי אומרת את זה. זה מאוד ברור למה הדבר הזה קורה, כי הרבה יותר קל להשתמש במוצר עם טעמים, זה פחות מפחיד.

עוד צעד אחד – הצעת החוק כרגע עברה בקריאה טרומית לאיסור שיווק ומכירה של מוצרי טבק וניקוטין בטעם וריח שאינו טבק. כן צריך להמשיך ולקדם אותה הלאה. אני בטוחה שנדבר על זה עוד.

הנושא האחרון חביב הוא נושא האכיפה. הוא עולה פה דרך כולם. אפרופו המכולות שסנדי ציינה – אז תסתכלו בבקשה, אני רוצה להראות לכם שני דברים חשובים: האחד, שאלנו מהם חמשת המקומות המובילים בהם בני נוער יעדיפו לרכוש מוצרי עישון? זה קצת אבסורד כי החוק במדינת ישראל אומר שאסור למכור מתחת לגיל 18 אבל עדיין, אם יש לנו מעשנים, זה אומר שאיכשהו הם הגיעו לזה.

תראו את ההבדל בין 12-14 לבני 15-17 למבוגרים, הורים לילדים בגילאים האלה. אז אני מתחילה בכוונה בבני 15-17, שאנחנו יודעים כבר שהם מעשנים: הבר הכחול, משמאל, ברור שחנות מסוימת שיודעים ששם ימכרו לבני נוער. זאת אומרת, הילדים לא פראיירים, הם יודעים בדיוק איפה ימכרו להם והם לא ילכו למקום שבו לא יתנו להם או שהם יסתכנו והם הולכים בדיוק לשם. אבל מה המקום השני, הכחול, שילדים בני 15-17 מציינים מילדים אחרים בתוך בית ספר? הגענו למצב שילדים הופכים להיות "דילרים" לילדים אחרים בתוך בית ספר ומוכרים את המוצרים. זה בני 15-17.

כשאתם מסתכלים על בני 12-14, גם הם כבר יודעים שתהיה את החנות שבה ימכרו להם, אבל תסתכלו על השני שלהם – חנות ליד בית ספר. למה אני אומר את זה? כי עכשיו תסתכלו עלינו, המבוגרים, וסליחה שאני אומרת את זה ככה: תסתכלו על התכלת – התכלת הראשון, גם אנחנו מבינים שכנראה יקנו איפה? במקום שימכרו לילדים שלנו. אבל השני, שהורים חושבים איפה יקנו, זה חנות ליד הבית. הורים לא מתארים לעצמם שזה יהיה ליד בית ספר או בתוך בית ספר. עד כדי כך יש לנו פער בין מה שהילדים חווים בחוויה שלהם לבין מה שהמבוגרים חושבים שנמצא בסביבה שלהם.

לכו בבקשה צעד אחד נוסף – תעודת זהות או לשאול לפי הגיל. שאלנו את הילדים: בפעמים שקנית מוצר עישון במקום פיסי, האם שאלו אותך על הגיל או תעודת זהות? תסתכלו, לא שואלים 39.8, ותוסיפו לזה את השואלים ובכל זאת מוכרים מתחת לגיל 18 – אנחנו עוברים כמעט ל-60%, שלא שואלים, וגם אם שואלים – מוכרים להם.

אם אפשר שקף אחרון חביב – שלושה דברים שאפשר לעשות פה, ועכשיו אני ממש קונקרטית: 1. אין במדינת ישראל כרגע חובת הצגת תעודת זהות במעמד המכירה. מה שיש, זה שאסור למכור לקטינים. אבל אלכוהול, כן יש לו חובת הצגה, לגבי עישון אין חובת הצגת תעודת זהות. 2. דיברנו על זה בדיוק לפני שנה – אנחנו רוצים גורם אוכף כולל עבירה מינהלית בנוסף לעבירה הפלילית. למה? כי אמנם יש חוק שאומר שאסור אבל אין אף גורם שיש לו את הסמכות לעשות את זה. תודה.

תודה. רבה. לתשומת ליבנו, אולי באמת כדאי לקדם הצעת חוק של חברי הוועדה. אני חושב שנשמע מאוד שיהיו עוד שותפים להצעת החוק הזאת.

אני מבקש מפרופסור חגי לוין, בבקשה, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל.

ואיגוד רופאי בריאות הציבור. תודה רבה לך, חבר הכנסת דלל. ברכות על הדיון החשוב הזה ואתם, חברי הכנסת פה, באמת על המחויבות שלכם לאורך כל השנה בנושא, היא מאוד חשובה.

אני רוצה להגיד בהמשך לדברים שהציגה כאן מנכ"לית המיזם למיגור העישון וגם לבנות הנוער שהציגו כאן: תראו, אנחנו מגנים כמו שצריך על בני ובנות הנוער, ואנחנו יודעים מה צריך לעשות. קודם כל, אנחנו צריכים שהסביבה שבה הם נמצאים תהיה מוגנת. היום בתי הספר, וגם לי יש ילדים בכיתות י"ב, ח' ו-ז', לא מוגנים בבתי הספר. אנחנו צריכים לקדם ולעשות את זה סטנדרט של בתי הספר נקיים מעישון, שזה גם אומר שלא מוכרים בתוך בית הספר וזה גם אומר שלא מוכרים ליד בית הספר. עשינו בעבר מחקר באוניברסיטה העברית ומצאנו שכיחות עצומה של נקודות מכירה ליד בתי הספר, בכניסה לבתי הספר. אז אלה דברים שאנחנו צריכים לקדם.

צריך לדאוג שיהיה רישיון לנקודות מכירה בישראל כי מה שקורה בארצות-הברית למשל, יש הרבה דברים לא טובים שהם עושים אבל יש להם רישיון לנקודות מכירה, ואז מי שעובר ומוכר לקטין, נשלל לו הרישיון, ומזה הם מפחדים. ואצלנו, לעומת זאת, כפי שראינו, מוכרים לקטינים כל הזמן ובכל מקום ולא מפחדים בכלל ולא חוששים מזה.

אנחנו צריכים להעלות את איסור המכירה. בכל העולם הולכים על גיל 21 או לדור ללא עישון. אנחנו רואים שבני 19 קונים עבור בני 18 וכן הלאה, אז אנחנו צריכים גם לעשות את הדבר הזה.

אמרתי על מוסדות נקיים מעישון – אנחנו צריכים גם לתת לבני הנוער כלים להתמודד עם התופעה הזאת. יש יוזמות של האגודה למלחמה בסרטן וקצת במשרד החינוך, אפשר אולי לשמוע מנציגי משרד החינוך – ממש לא מספיק. אנחנו צריכים לעשות הרבה יותר גם באלמנט החינוכי ובסוף, כמו שאמרנו גם בדיון הקודם, אנחנו צריכים את המעורבות של כולם כדי להגן על בני הנוער שלנו כיוון שהמגיפה הזאת מזיקה לדור הנוכחי, היא מזיקה לנו עוד הרבה מאוד שנים קדימה כי מי שכבר מתחיל, הרבה יותר קשה להפסיק. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שני יושבי-הראש השותפים שלנו ליום הזה, זה כבר דיון שלישי שאנחנו משתתפים בו ובאמת, יש פה חברים שאיתנו ביחד מהבוקר, שנמצאים איתנו החל משנה שעברה, שזכינו לקיים ביחד את היום ללא עישון. אז שוב, בפעם השלישית היום – תודה רבה רבה לכם, זה הרבה מאוד בזכותכם. תודה רבה לשני יושבי-הראש על קיום הדיון. איך שביקשתי, זה היה ללא היסוס לקיים את הדיון החשוב. וכן, אנחנו מאוד מחויבים לנושא הזה, גם מה שאמרתן, נציגות הנוער, על הנושא של הטעמים – אז באמת יש את החוק של חבר הכנסת ביסמוט שכבר קודם, ומן הסתם מכאן ניקח את זה יותר הלאה וביתר שאת נפעל, אני מקווה שאפילו עד סוף המושב הזה החוק יעבור בקריאה ראשונה ונקדם את זה כמה שיותר מהר.

אני לא אקח לאנשים את זמן הדיבור כי אני אומר אתה דברים שלי בפעם השלישית, אז בינתיים זה הכל.

תודה. רוני קמאי ממועצת התלמידים, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל אתחיל בתודה רבה על הדיון הזה, זו שנה שנייה שלי פה באותה ישיבה, ובאמת רואים את התהליך ומרגישים אותו גם ברמת החקיקה.

אני דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, וזה קלמר שיושב לכל תלמיד בכיתה, זה מרקר, ככה נראה וייפ, באותה צורה, באותו צבע, יושב פה בקלמר, וככה יושבים תלמידים בכיתות. גם ביסודי, גם בחטיבה וגם בתיכון, ככה יושבים תלמידים בכיתות. אני מרגישה שלמערכת החינוך זה חשוב ואכפת אבל עובדתית, בכיתות, ככה יושבים היום תלמידים. מחוץ לכיתה, אתה יוצא היום החוצה, כבר לא מעשנים בשירותים, מעשנים במסדרון, מעשנים בתוך שיעור. תלמיד יכול להוציא - -

המרקר זה סיגריה?

לא, זה לא סיגריה, אני לא אוציא סיגרה אבל ככה נראה וייפ.

לא הבנתי, סיגריה מרקר?

לא, אנחנו עוד לשם אבל ככה זה נראה. אבל הייתי יכולה להוציא - -

יש כאלה שמסניפים לורדים.

טיפקס יותר, אבל ככה זה נראה. זה צבעוני, זה אותו גודל, זה נכנס לקלמר ואנשים לא יודעים שזה נמצא שם. אני יכולה להסתיר את זה וגם לא להסתיר את זה, תלמידים מוציאים את זה באמצע השיעורים. היום אין שום הסברה של מה יקרה לי מחר בבוקר עם הדבר הזה, ושם זה נתקע כי עם אלכוהול למשל, - -

הסברה על-ידי מי?

כל גורם כי נגיד משרד החינוך – יש ויש. כרגע, כשמעבירים לי הרצאה – בכיתה ז', אני ומועצת התלמידים שלי נאבקנו להוציא חדר עישון של המורים שהיה צמוד לכיתה שלי כי זה הסריח לי בשיעור. זו הסיטואציה שאני מתמודדת איתה. זה טופל וזה כבר לא קורה יותר אבל אני עוד באה מבית ספר שנמצא במעמד טוב, ואנחנו כתלמידים ידענו להיאבק על זה. בבתי ספר בפריפריה לא יודעים, אין להם את הכלים להתמודד עם זה, והמורים האלה הם אותם מורים שאומרים לי: אל תעשני. המורה שאני יודעת שיוצא מהשער בהפסקה של 11:00 כדי לעשות "הפסקת סיגריה" כי אסור בבית ספר ואחר-כך אומר לי: אל תעשני, זה יזיק לך, בגיל 65 תחטפי התקף לב, זה המורה שאני אמורה לקחת ממנו את הצעד הבא, וזה מה שקורה כרגע.

הבעיה עם הסיגריות היא שלא מדברים איתי על היום של מחר. הרי אלכוהול, אם אני אשתה עכשיו ואשתכר, יום אחרי אני לא אהיה פה, יהיו לזה השלכות. בסיגריה, ההשלכה חוץ מבמקרים החריגים, אנחנו יודעים שיש תופעות לוואי, אנחנו לא יודעים שזה מחר בבוקר ואף אחד לא דואג להסביר לי את זה. ולא רק זה, עכשיו במלחמה, הראנו פה את הנתונים, זו הישיבה השלישית – הנתונים של 2023 מזעזעים. אני מפחדת לראות את הנתונים של 2024 כי לא רק שאנחנו יודעים מה חווינו, אני רואה את זה על החניכים שלי בצופים, אני רואה את זה אצלי בכיתה ואני רואה את זה בשכבה, כי היום אנחנו מדברים על דור שהיו לו מחבלים מתחת לבית. ישבה איתנו קודם בת נוער שהייתה באופקים ב-7 באוקטובר, שהייתה צריכה ללכת. היא לא גרה בדרום, היא לא מקבלת איזה שהוא מסלול בגרויות מיוחד אבל היא תלמידה שחוותה טראומה שישבו לה מחבלים מתחת לבית, והיא לא היחידה. היא חוזרת לכיתה והחברים שלה שומעים את הסיפור הזה. אנחנו דור שגדל תחת תופעות שאי אפשר לתאר אותן, זה תקדימי. והיום אנחנו בורחים לכל דבר אפשרי.

נאמר פה גם בדיונים הקודמים שהיום סיגריות זה יותר זול מללכת לפסיכולוג וזו בריחה של תלמידים. לא רק זה – זה טעים, זה מתוק, זה בסדר, זה יושב ליד הארטיקים שלי בקיוסק ליד הבית ספר, תלמידים מוכרים את זה - -

וזה גם ב"אח הגדול".

- - וזה ב"אח הגדול", שזו סדרה שגם חניכים שלי מכיתה ו' רואים, ושם יש דוכן סיגריות וזה ממש לגיטימי שאת שיחות הנפש עושים בדוכן סיגריות, וזה בכל מקום. ואין אף אחד כרגע שבא ומסביר לי בתור תלמידה לבד, לא בקבוצה כי בשיעורים שמעבירים לנו כקבוצה בכיתה הם שיעורים שהופכים לבדיחה כי אין מה לעשות, כשמדברים על נושא כל-כך רגיש והוא כל-כך תחת לחץ חברתי, ברגע שמעבירים אותו כקבוצה, הוא הופך להיות בדיחה. אבל אף אחד לא תפס אותי כרוני, כתלמידה שהסיגריה כל-כך נגישה לה, שאני יכולה לקנות את זה ב-30 שקל מהחבר שלי בכיתה, תפס אותי לשיחה והסביר לי למה לא לעשות את זה מחר. וכשאני יושבת במסיבה עם חברים שלי כי אני בת נוער ואני יוצאת למסיבות עם חברים שלי, והסיגריה שם יושבת ליד החמצוצים – אין שום סיבה שאני לא אקח אותה, חוץ מהחינוך שקיבלתי מהבית שלי. אז אני לא אומרת שאין הסברה אבל היא לא מדויקת כרגע.

אני בת 17, אני מסיימת עכשיו 11 שנות לימוד במערכת ועדיין לא חוויתי שיעור מספיק משמעותי שבא ואומר לי למה אני, שיושבת במעגל עם חברים שלי, לא צריכה לקחת את הסיגריה הזאת ולקחת את השאיפה הקטנה. ואני באה מבית שלימדו אותי את זה אבל כל שאר התלמידים שלא מגיעים מהבית הזה, וכל שאר התלמידים שחוטפים התקפי חרדה כי אנחנו בתקופת בגרויות, כי אנחנו במלחמה, כי אח שלהם נמצא בעזה ואלוהים יודע עם מה הדור שלנו יתמודד – מי יושב ומסביר להם את זה? ההורים שלהם שלחוצים על הבן שלהם? המורים שלנו שנמצאים גם תחת מלחמה? אין לזה סיוע, וזה מה שאנחנו צריכים עכשיו.

תודה רוני, תודה רבה.

אני חלק מ"עמיתים משפיעים", גם אני מאשדוד, ממקיף ו' ואני רוצה להגיב למה שהיא אמרה: את אמרת שהם מעשנים באופן גלוי. ממה שאני רואה גם כתלמידה בתנועת נוער, גם כתלמידה במקיף, זה לא תמיד נכון. אצלנו לפחות מעשנים באופן הרבה יותר סמוי, לא גלוי. מעולם לא ראיתי ילד שעישן במסדרון. וגם באופן כללי כמדריכה של הדבר הזה ובתנועות נוער, אני עשיתי הדרכות על הנושאים האלה ואף פעם לא הרגשתי שזו בדיחה. הם הקשיבו, אני לא יודעת עד כמה זה באמת חדר אבל הם לא התייחסו לזה כבדיחה.

אני שמחה לשמוע שזה לא בדיחה, אני גם מדריכה בצופים. אני יודעת שזה לא אמור לבוא כבדיחה, וזה בדיוק היתרון, זה היתרון של התכנית שלכם גם כי אתן בנות נוער. הרי התכנית שלהם קורית בבתי הספר שלהם, בסביבה שלהם, וזו תכנית מדהימה. כשאמרתי שאין הסברה נכונה – לרובינו אין, אבל כשתלמידים באים ומסבירים מה הנזק שלהם כי בתור חניכה בצופים אני רואה במדריכה שלי דמות להערצה והערכה שילדה באה ומדברת איתי – משם זה מגיע. אבל שוב, כשהמורה שלי באה ומסבירה לי את זה, זה אחרת.

אז אנחנו צריכים עוד תכניות כאלה, שגורמות לנוער לבוא ולשבת עם ילדים צעירים מהם, שהם רואים כמודל הערכה, שאנחנו יודעים גם שהם לא מעשנים אחר-כך, והם אלה שצריכים להיות דמות הליווי.

אני אשמח להוסיף משפט, אני גם ממועצת התלמידים והנוער הארצית: גם מי שיודעים, מגיל 13 יש לי חברים שאומרים לי שהם מעשנים כדי למות. הם במצב נפשי כל-כך גרוע שזו דרך ההתמודדות שלהם, ואם יקרו כל הדברים הנוראיים, לא אכפת להם, הם מקווים לזה.

בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על הסברה, זה צריך להיות גם הסברה וגם שאנשים לא ירצו להגיע למצבים כאלה ולא יגיעו למצבים שזו שיטת ההתמודדות שלהם.

הבנתי. בבקשה, מישהו רצה להגיב.

אני מנכ"לית העמותה הישראלית לסרטן ריאה. אני מתנצלת שלא הייתי בבוקר, הייתי בכנס של סרטן ריאה. למי שלא מכיר אותי, אני הקמתי את העמותה ב-2014, בעלי חלק בסרטן ריאה ב-2014, בגיל 43 - -

מצטער לשמוע.

תודה. הוא נפטר לפני עוד מעט שנתיים.

חשוב להיגד שכל מה שמדברים פה, אנחנו רואים את התוצאה. בעלי לא עישן אבל 80% מהחולים בסרטן ריאה הם מעשנים או מעשנים פאסיביים. אנחנו רואים את התוצאות האיומות וזה ברור שילדים לא מבינים את זה. עוד דבר שאנחנו יודעים – שמדובר בהתמכרות, ואנחנו מנסים גם בגישה שלנו לא להאשים את המכורים, וחשוב להגיד שסרטן ריאה זו מחלה שהורגת, זו מחלה שמתים ממנה, שמאובחנת בשלב גרורתי.

רוני המקסימה ממועצת הנוער אמרה דבר שרציתי להתייחס אלי: אנחנו ניסינו לברר, ניסינו לחפש, אנחנו לא יודעים מה קורה במערכת החינוך. איזה תכנית יש? האם יש תכניות - - - יש תכניות שכל בית ספר בוחר? הדברים מיושנים. מה קורה? איפה מערכת החינוך בדבר הזה?

אנחנו נשמח להבין מה קורה במערכת החינוך, מה חובה, מה קורה בארץ, בשביל להתאים ולעשות תכניות חינוכיות חדשות שמותאמות למה שקורה בימים האלה בעקבות המלחמה, בעקבות האלקטרוניות וכו'. כמו שאמרנו, אנחנו שומרים אבל אנחנו צריכים גם לחנך. אז זה דבר מאוד חשוב ואנחנו רוצים לקבל את המידע הזה בשביל לדעת איך. היא בדיוק דיברה על זה ואמרה: אנחנו לא מקבלים. שאלתי את הילדים, הם לא זוכרים. זה נושא מאוד חשוב.

עוד דבר קטן שאמרתי גם בוועדה אחרת ונראה לי שזה גם משהו ששווה לחשוב עליו: מדברים הרבה על אכיפה, נכון? יש לנו תמיד בעיה של אכיפה בהרבה מאוד תחומים. בסופו של דבר, זה הרבה גם בגלל כוח אדם. אולי צריך לשנות חשיבה ולחשוב על אכיפה של מכירה לבני נוער למשל, שאולי זה משהו רציך לעבור לעירייה. אני לא מבינה במינהל ודברים כאלה אבל אני אומרת: יש פקחי חנייה. איך זה יכול להיות שעירייה יכולה לעשות מזה כסף - -

נתייחס לזה, זו אפשרות שעלתה.

זה בעצם שתי שאלות.

כן, אבל אני אומרת שאנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה. תודה על הזכות לדבר.

תודה על הדברים. גם רוני רצתה להגיב.

- - -

את הולכת לעסוק בהדרכה. שיהיה בהצלחה.

אני גם ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

משתתף קבוע אצלנו.

לגמרי. זו באמת ועדה מאוד משמעותית וחשובה, אין דרך אחרת להגדיר את זה, ואני חייב להגיד שבאמת בסוף, כשאנחנו מסתכלים על זה, למה בן נוער או ילד שמסתכל על סיגריות, לא מסתכל על זה כמו זהירות בדרכים. איך עוצרים במעבר חצייה, שמחנכים אותו, שזה צרוב לו במוח, ברמה הזאת, שכביש חוצים כשמסתכלים ימינה, שמאלה, ורק במעבר חציה, לפחות לרוב ובשאיפה.

אני אגיד לך – הנזק של עישון, חוץ ממש שקרה עם - - -, שיש מוות או נזק מאוד קרוב, הבעיה של עישון הוא נזק ארוך טווח. האם הילד בן ה-15, 12, אתם המומחים פה, שירה מהאגודה למלחמה בסרטן – האם אכפת להם מהנזק שקורה בעתיד - -

הכוונה שלי אפילו לא לכיוון העמוק של - -

אני מהאגודה למלחמה בסרטן, אני מצטערת אם התפרצתי, רק כמענה לשאלה: הסיבה היא שבעצם יש חברה מסחרית שמרוויחה מיליארדי דולרים בכל שנה, והמטרה היא שאתם תעשנו, זה הכסף שלהם. הם חברה שמרוויחה מזה שאתם לא תחצו את הכביש במעבר חציה, יש רק אינטרס לאומי שלא תהרגו בתאונות דרכים. יש אינטרס לאומי שלא יקרה לכם גם חס וחלילה שום דבר מעישון, אבל יש חברות שזה מה שהן עושות ועל זה דיברנו בבוקר, על כל המניפולציות. ובאמת יש עוד הרבה מה לעשות, אני מצטערת שקטעתי אותך.

זה ברור לי. אני גם לגמרי מבין שבסוף חברות הטבק, זו המטרה שלהן אבל אפשר לעשות את זה ואפשר לחנך, וכשמגיעים לבני נוער או ילדים בכיתה ג', ד', ומכניסים להם בדרך טובה ואיכותית שסיגריות אלקטרוניות זה לא בריא וזה לא טוב, בדרך של אחד על אחד, בין אם זה עם מדריכים, בין אם זה במערכת החינוך – יש דרכים לעשות את זה וזה נותן את הכלים. כולנו יודעים מה המסקנות ולגמרי גם החלטות אופרטיביות של כנסת, בין אם זה עכשיו להוריד טעמים, וזה מבורך והכל, וזה צריך לבוא כחבילה. כל דבר כזה, גם הסברה וגם מניעה אקטיבית, מוביל לכך שבסוף בני ובנות נוער וילדים לא יגעו בזה. ובאמת, החלום שלי זה שכשאני אהיה הורה ויהיה לי ילד, הוא יצטרך לחשוב על זה כי לא יהיה דבר כזה סיגריות, ברמה הזאת. אנחנו לגמרי בשביל זה פה. זה חלום רחוק אבל בשביל זה אנחנו פה.

כן, אבל לפני שנשמע את חבר הכנסת עופר כסיף, אתה רואה שהמגמה היא חיובית אבל באופן פרדוקסלי יש איזו בעייתיות מסוימת. רוצה לומר – כשהייתי ילד, בגיל שלך, לפני המון שנים, היו סרטים ואז הגיבור היה תמיד עם סיגריה ביד, במערבון, "מרלרבורו" - -

עכשיו זה עם סיגריות אלקטרוניות, זה ממה שינוי.

ולכן הבעייתיות של הסיגריות האלקטרוניות, הגברת כאן מכירה אותי היטב, אנחנו דנים בזה, ולכן באופן פרדוקסלי, כביכול דווקא אתמול, כשזה היה הרבה יותר נגיש, והיום בחסות הסיגריות האלקטרוניות, אנחנו רואים שהבעיה הרבה יותר חמורה.

חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

תודה רבה, ותודה על הדיון החשוב הזה. קודם כל, כדי לציין מספרים: לפי מה שפורסם ב"גלובס" לפני שלושה שבועות, לפי משרד הבריאות: בין 2019 ל-2022, בקרב תלמידים שאומרים שמעשנים סיגריה אחת ביום, הייתה עליה בשלוש שנים מ-4.8% ל-9%, כמעט פי שתיים. כנ"ל באותן שנים, בגילאי 15-17, שיעור המעשנים עלה מ-17.7% ל-25.1%, למעלה מרבע מהתלמידים בגילאי 15-17. זאת מגיפה. אנחנו צריכים להבין שיש שני חלקים מרכזיים למאבק במגיפה הזאת: יש את הנושא של הנגישות ויש את הנושא של המוטיבציה, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו נאבקים בשני הדברים האלה.

מבחינת הנגישות – כמובן שעלה גם הנושא של מיסוי, הנושא של סנקציות. דרך אגב, אני חושב שאחד הדברים שצריך לחשוב איך מתמודדים איתם זה ילדים שמבקשים ממבוגרים לקנות עבורם. זאת גם תופעה מאוד רווחת וצריך לראות איך מונעים את זה, שזה יותר מסובך. כלומר, אני חושב שאפילו אלה שקונים בעצמם – המספר הרבה יותר גבוה ואין על זה מעקב, על ילדים שקונים עבורם. זה בנושא של נגישות.

אבל אני חושב שהדבר המרכזי הוא המניעה באמצעות מוטיבציה, הורדת המוטיבציה. וכאן לדעתי צריך לשים את מרכז כובד המשקל כי מוטיבציה, במשפט אחד מאוד פשטני – להפוך את העישון ל"לא קול". כמו שנאמר פה קודם, מאוד חשוב לצעירים להיות מקובלים, זה טבעי, זה חלק מההתפתחות הפסיכולוגית של האדם, ולכן בחברה שלעשן נחשב "קול", תהיה מוטיבציה יותר גדולה ויהיה גם קשה יותר לצאת נגד. שם לדעתי זאת הנקודה הכי חשובה. זה לא שיש לי פתרונות קסם – אין לי. אני חושב שצריך לשבת על המדוכה ולחשוב טוב עם אנשי מקצוע איך נאבקים בזה.

ולסיום, כמה שאלות בהמשך למה שנאמר קודם: קודם כל, גם דיברתי עם פרופסור לוין והוא אישר את ההשערה שלי – בקרב אוכלוסיות שלא היו מפולחות פה, התופעה אפילו יותר גדולה. קודם כל בציבור הערבי - -

הראינו - - -

אוקי, לא ראיתי כי זה לא הוצג פה – בציבור הערבי הבעיה יותר גדולה, וגם צריך לתת את הדעת על כך וזה גם חלק במאבק במוטיבציה, שגם בשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות העישון יותר גבוה. ותוסיפו על זה, כמו שנאמר קודם מפי הצעירים החכמים – התופעה של הקורונה והסגר שבעקבותיה אני מתכוון, ועכשיו הנושא של המצוקה של המלחמה וכל הטראומות וכן הלאה – זה רק עוד יותר מעלה את הנטייה הזאת.

אנחנו חייבים כמחוקקים, בועז, לקחת את זה כפרויקט לאומי, לא פחות מזה – כפרויקט לאומי שחייבים לעשים אותו בראש סדר העדיפויות שלנו כי כפי שגם נאמר, ואני אסיים בזה, מי שמתחיל לעשן בגיל צעיר, 14, 15, לא משנה, ולצערי אפילו לפעמים לפני, ברגע שהוא מתחיל, הוא לא כל-כך מהר לסיים, ולצערי אני גם אומר את זה מניסיון. לקח לי הרבה מאוד שנים עד שהצלחתי להיגמל, וחייבים למנוע את זה, חייבים לעשות מאבק ממש עיקש. תודה רבה.

תודה רבה. משרד הבריאות, אפי שפר.

אני אשמח להתייחס רק לעניין המוטיבציה אם אפשר?

אתה אחריו.

אני מאגף האכיפה והפיקוח במשרד הבריאות. נושא האכיפה עלה פה מספר פעמים, אנחנו מכירים את התופעות, את מה שעלה פה והכל, מתקיימים דיונים אינסופיים במשרד הבריאות על הנושא הזה. מה שברור במשרד, שזה צריך להוות פתרון מתכלל של מספר גורמים, כולל הרשויות המקומיות, כולל משטרה, כולל רשויות המס, משרד החינוך, וכמובן משרד הבריאות בהובלה של כל התהליך.

כמובן שצריך פה סמכויות, אם זה סמכויות אכיפה מינהליות, אולי לתת יותר סמכויות לרשויות המקומית, כפי שצוין פה קודם, וכמובן לתת כלים יעילים שמקלים על האכיפה. אם מה ששירה הציגה קודם זה חובת הצגת של תעודת זהות או לדוגמה מכירה בחנויות ייעודיות בלבד של המוצרים האלה – כל הכלים האלה ביחד יביאו לצמצום התופעה ולנגישות, כפי שחבר הכנסת אמר קודם.

הדברים שאמרת שצריך, הם דברים שבחשיבה או ממש הלכה למעשה?

הם בחשיבה.

אפשר שאלה קצרה? זה אולי קצת פחות קשור לבני נוער אבל גם – זה אי אכיפה בפאבים, במסעדות, שם יש תופעה שפשוט אין אכיפה, אתה נכנס לענן עשן. עושים עם זה משהו? יש פקחים?

אנחנו מדברים פה על שני דברים נפרדים.

כן, אני מדבר כרגע על האכיפה.

יש החוק למניעת אישור במקומות ציבוריים, שם יש סמכויות לרשויות המקומיות והכסף גם נכנס כתמריץ לקופה שלהן, אז יש להן סמכויות והן יכולות לבצע את האכיפה במקומות האלה.

הבעיה שאף אחד לא יעשה את זה.

- - -

יש הצעת חוק שנקראת ייעול האכיפה, לשנות כמה פרטים בחוק הקיים, כמו למשל שהיום בית המשפט קבע שמה שחייב בעל עסק לעשות זה להשתדל. זה לא מספיק לנו להשתדל, זו מילה לא כל-כך טובה. ולכן, יש הצעת חוק לייעל את האכיפה. כדאי לקדם את הצעת החוק - - -

רגע, אני רוצה שיהיה סדר כי פה הגברת משמאלי אומרת שחשוב שתהיו מתועדים לנצח נצחים בפרוטוקול, שהנכדים שלכם יהיו גאים בכם, אז דברו אחד, אחד.

בבקשה אדוני, לאחר מכן משרד המשפטים, עורכת הדין יפעת רווה.

אני מנהל המוקד הטלפוני לגמילה מעישון של משרד הבריאות. אני בן לשני הורים מעשנים, אני מעשן לשעבר ועוסק במניעת עישון כבר 14 שנים, ואני חייב להגיד שכל עוד הם דיברו על הנוער – בסדר, כל עוד מדובר על חיילים – בסדר אבל חבר'ה, אנחנו מכוונים לילדים. אנחנו לא יכולים להגיד כל הזמן הסדרה והסברה וחינוך – הם מכוונים לילדים. מי שעושה מוצר בטעם של שערות סבתא, מכוון לילדים ולא לבני נוער, וצריכים לשנות את הדיסקט.

נכון, אתה צודק.

לגבי החוויה שלי אחרי 14 שנים של עבודה בגמילה מעישון, ליוויתי - - - אז יש לי פרופורציות – הממוצע שמגיעים לגמילה מעישון זה בגיל 47. אנשים שמגיעים לגיל 47 רוצים להפסיק לעשן כי כואב להם בלב והם לא מצליחים לנשום. בשנתיים, שלוש האחרונות אנחנו רואים תופעה של חבר'ה צעירים בגילאי 17,18 ועד 24, שבאים להפסיק לעשן סיגריות. התלונות שלהם הן לא "כואב לי הלב" אלא אני עצבני, אני לא מצליח להתרכז, אני נהיה עצוב בלי זה. הרבה מהם מהאוכלוסייה החרדית אז יש קושי לעבור את השבת בלי הסיגריה האלקטרונית.

אני רוצה להסביר שהרבה פעמים אנשים לא מבינים את הנזק של הסיגריה האלקטרונית – לסיגריה יש שלושה נזקים, הנזק למחלות הסרטן, הנזק למחלות הלב והנזק למוח. בסיגריה האלקטרונית מרוכזות כמויות אדירות של ניקוטין, וכשאנחנו מדברים על הסיגריה המקובלת היום, זה 12,000 שאיפות, זה 30 קופסאות סיגריות. הממוצע שאני פוגש זה חבר'ה, בכיתות י', י"א, י"ב, שמתאזנים על 50 מ"ג ניקוטין ביום. 50 מ"ג ניקוטין ביום בגיל מאוד צעיר, בתדירות מאוד גבוהה, מהמחקרים שאנחנו מכירים מהעבר, העלו את הסיכוי לדיכאון, להפרעת קשב, לפוסט-טראומה. חיילים שמעשנים, יש להם סיכוי הרבה יותר גבוה לחוות פוסט-טראומה, ופה אנחנו מדברים על אחוזים הרבה יותר גבוהים כלומר, אנחנו עולים בכמויות.

נקודה נוספת – חבר'ה, בואו נרים את הראש. אם היינו פה ב-2016, ב-2018, היינו אומרים כל הכבוד ואיזה יופי ואיזה שינוי מגמה. אני דווקא לא מסכים עם האמירה שזה לא משפיע – בני הנוער היו אנטי עישון ובני הנוער עדיין אנטי עישון סיגריות, כלומר עשינו עבודה מאוד טובה. נכון, אתגרו אותם עם הסיגריה האלקטרוניות ולכן אנחנו צריכים להרים שוב את הראש.

אני רוצה להתחבר למה שאמרת לגבי כוח לאומי – המרוויח הגדול, ואני אגיד את זה בזהירות, סליחה שאני אומר את זה, מההכנסות של סיגריות זה לא חברות הטבק, זה מדינת ישראל. על כל שקל שהולך לחברות הטבק, ארבעה שקלים הולכים למדינת ישראל. 7.5 מיליארד שקלים הכנסות ממיסים לסיגריות באופן כללי, מהאוכלוסיות הכי חלשות ומי שחסר לי פה זה משרד הרווחה. חבר'ה, זו לא רק סוגיה כלכלית, זו לא רק סוגיה - -

שמוליק פה.

סליחה. זו לא רק סוגיה חיובית, זו לא רק סוגיה בריאותית, זו סוגיה כלכלית שלאב חרדי שיש 11 ילדים ושלושה מהם מעשנים והוא מעשן בעצמו – 2,500 שקלים זו סוגיה בעייתית וקשה.

כשאתה נוקב סכום של 7.5 מיליארד, מאיפה אתה מביא את הנתונים?

- - - והם בעליה. כמות המעשנים יורדת והם בעליה. ואם היינו משקיעים באחוז אחד בהסברה, אחוז אחד בלעזור למעשנים להפסיק לעשן כדי שהם לא יהיו מתוסכלים והם ינסו להפסיק לבד – כל אחוז כזה זה 70 מיליון שקל, תחשבו מה היינו יכולים לעשות בהם.

נקודה אחרונה – העניין של העישון הכפוי, זה מתחבר לזכויות הילד. לאחרונה יש תופעה שמה שהיה מקובל בשנות ה-80 של לעשן בבית, ואבא שלי היה מעשן בחדר השינה ובסלון ובמטבח – אנחנו רואים יותר ויותר בני 30 שחזרו לעשן בתוך הבית סיגריות אלקטרוניות, וזו תופעה שאנחנו צריכים להתייחס אליה – זה חסרי ישע. כל שעה מת מישהו בישראל מסיגריות אבל אנחנו לא סופרים את כל הילדים – מוות בעריסה, אנחנו לא סופרים את כל הילדים שמתים מנזקי העישון וצריך להתייחס גם אליהם.

תודה, תודה, אבל יש עוד מספר דוברים.

אני אשמח להתייחס לסוגיית המיצוי שעלתה.

רק הערה למה שהוא אמר: אני מאוד מתחבר לדברים שאמרת. לגבי הצעת החוק שלנו בעניין של הכוונה לילדים – באמת, הסיגריות האלקטרוניות בטעמים וסתם אני זורק טעמים – גומי יין – הרי זה לא מכוון לאדם מבוגר מן הסתם. תודה על הדברים החשובים.

רצית להתייחס? יש לנו דוברים רבים והזמן קצר ואני רוצה לתת לכולם לדבר.

אני ממשרד האוצר, אני אקצר. אנחנו, באוצר, רואים חשיבות מאוד גדולה במניעת עישון ובהתמודדות עם הנזקים הבריאותיים והכלכליים של עישון. יש הרבה כלים להתמודד עם התופעה הזאת, ובקונטקסט של מוטיבציה, כלי שנמצא מאוד אפקטיבי ואני אשמח להתייחסויות גם של גורמי המקצוע למניעת עישון זה השפעות כלכליות, תמריצים כלכליים. וספציפית לעניין המיסוי – הצעד הראשון שעשינו בהקשר הזה זה העלאת מיסים על מוצרי טבק, כפי שציין גם כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת דלל.

יש צעד נוסף שאנחנו מקדמים, שכרגע נמצא על שולחנה של ועדת הכספים, והוא להפסיק לסבסד סיגריות רגילות וסיגריות אלקטרוניות בדיוטי פרי. זה צו שהממשלה כבר העבירה אותו ונמצא על שולחנה של ועדת הכספים - -

וצריך לחדש אותו.

- - וצריך לחדש אותו השבוע אחרת יפוג התוקף שלו.

עכשיו, עכשיו.

עכשיו, ממש עכשיו. אז יש פה הזדמנות אמתית לוועדה להביא התקדמות בנושא של מניעת עישון. תודה רבה.

רשמנו לפנינו, בהחלט. תודה לך. יפעת רווה ממשרד המשפטים.

תודה רבה. אז באמת הנושא הזה מבחינתנו, של אכיפה מינהלית, הוא הדרך הנכונה. אנחנו ערים לתעדוף ולעומס המטלות על משטרת ישראל. הדרך של עבירות מינהליות היא דרך שבהרבה מאוד רגולציה אנחנו עוסקים וגם יכולים להתחייב לעשות את זה במהירות. אני אגיד מה התנאים לזה שזה יקרה, אני מתחברת גם למה שדובר פה על רשויות מקומיות – זו בהחלט אופציה.

מה שחייב להיות כדי להפוך את זה לעבירות מינהליות – קודם כל, שנעשות ישיבות במשרד הבריאות בנושא של הסמכויות כי אם אנחנו רוצים שזה יהיה ברשויות מקומיות, צריך את כל הנושא של סמכויות כניסה ודברים אחרים. את דבר הזה חייבים לעשות כדי שזו לא תהיה "אות מתה", כדי שלא נעשה עבירות מינהליות שאף אחד לא יוכל לאכוף אותן, ולקבוע את הגוף האוכף. זאת אומרת, צריך לתאם את זה. מבחינתנו, בהחלט יש דברים שאנחנו נותנים סמכויות, זה קיים בהרבה מאוד תחומים, שברור שמשרד הבריאות פחות עוסק באכיפה ובפקחים. זה פתרון אפשרי, זה קיים בתחומים אחרים. צריך להגיד שיכולת האכיפה של רשות הוא מאוד משתנה מרשות לרשות – יש רשויות גדולות וחזקות וזה אחרת מרשויות אחרות אבל עדיין, זה בסיס טוב שזו בהחלט אופציה. ברגע שמשרד הבריאות יסיים את הדיונים אצלו ויעביר לנו, אנחנו מחויבים לנושא הזה ואנחנו מתחייבים גם לעשות את העבירות המינהליות במהירות אחרי שיתקבלו ההחלטות העקרוניות ויוסדר נושא הסמכויות.

רשמנו לפנינו. תודה רבה. דיברנו הרבה על אכיפה, נכנסת בדיוק ברגע המתאים.

אני פה, שיפרתי עמדות. אני ראש חוליית מניעה והסברה במדור הנוער, משטרת ישראל. לפני שאני אדבר על אכיפה, אני אדבר על מניעה: רכזי המניעה בתחנות משטרת ישראל שמעבירים הדרכות והרצאות במוסדות חינוך שונים מתייחסים, בין השאר, גם לנושא של הנזקים של העישון בקרב בני נוער לצד נושאי מיקוד רבים אחרים כמו סמים, אלכוהול, גז צחוק וכדומה, ואנחנו נותנים גם על זה דגש. חשוב לי לומר שבני הנוער שמקשיבים לנו, לא מתייחסים לזה כבדיחה אלא מתייחסים בשיא הרצינות לעניין הזה.

לעניין האכיפה – אז כמו שאמרה פה חברתי, עמדת משטרת ישראל היא שיש לקבוע את העבירה כעבירה מינהלית והדבר לא נעשה. משטרת ישראל לא תוכל לאכוף את העבירה הזאת. אנחנו חושבים שיש מקום שהרגולטור, שזה משרד הבריאות, יבצע את האכיפה לעניין הזה. זה הכל, אדוני.

תודה רבה. נציגת משרד החינוך, ירדנה להב, נמצאת איתנו? ולאחר מכן, המועצה הישראלית למניעת עישון, עמוס האוזנר. בבקשה.

אני רכזת ארצית של תחום מניעת עישון בשפ"י, משרד החינוך. בוועדה הקודמת נאמר מתוך דוח מחקר של "פיליפ מוריס", חברות הטבק, שמתבגרים של היום הם הלקוחות הקבועים הפוטנציאליים של המחר. אני אוסיף שהילדים של היום הם הלקוחות הקבועים.

למעלה משנה שקדנו על מרכז למידה אינטראקטיבי, שכל התכלית שלו זה לעזור במניעה הפרואקטיבית של שימוש בסיגריות, ספציפית סיגריות אלקטרוניות, בקרב ילדים ונוער, אבל בעיקר כיוונו לכיתות ו' ו-ז'. אני יכולה לספר שבכובע השני שלי כמדריכה מחוזית, אני מקבלת כבר פניות מיועצות על ילדים בכיתה ג' ו-ד' שמשתמשים בסיגריות שההורים השאירו בבית או שהם מצאו בפיצוציה שנמצאת ליד בית הספר, ופה אני מתחברת לבנות המדהימות המקסימות שדיברו – אנחנו בבעיה מאוד גדולה. סובבים את בתי הספר בצורה מאוד נגישה להם המון מקומות ממכר לסיגריות, וזה מאוד פשוט לראות את כל הצבעים המאוד ססגוניים, כולל הריחות והטעמים ולהגיד שיש פה דיסוננס כי מצד אחד, בתוך בית הספר אני מקבל מרכז למידה אינטראקטיבי שמדבר על סכנות העישון וכמה חשוב להפעיל חשיבה ביקורתית, מצד שני, אני מריח את ריח "שערות סבתא" או כמו שאמרת "גומי יין" שההורה שלי משתמש או שאני רואה את כל הצבעים היפים האלה ואני רואה משפיענים שמשתמשים בסיגריות אלקטרוניות בתוך טיק-טוקים או אפילו זמרים מאוד מפורסמים מפרסמים ליין של סיגריות אלקטרוניות ואני נמצא בבעיה כי אני פה באמת בקונפליקט. אז עם כל ההסברה שנעשית כל הזמן, וכל הזמן המשרד מנסה להשתדרג בחומרי ההדרכה שיהיו רלוונטיים, שיהיו הגיוניים, שידברו לבני הנוער והילדים – עדיין יש להם את הפיתויים הגדולים ביותר שבאים לפתחם כל יום כשהם בדרך לבית הספר, בחזרה מבית הספר ובתוך הבית שלהם. ופה אנחנו צריכים לפעול באפיקים האלה בנוסף כי ההסברה היא רק חצי התמונה, יש כאן גם את החלק השני של מה שהם נפגשים איתו מדי יום.

תודה רבה. מר האוזר, בבקשה.

תודה רבה. כמו שיושב-ראש הוועדה יודע, אני בדרך כלל מציע הצעות אופרטיביות. ההצעה האופרטיבית שלי מתייחסת להאשמה שמוטחת לא פעם בחברי הכנסת, שהם דומים לתרנגולת שמטילה את הביצה אבל זונחת את העובר, זונחת את הגוזל.

שמענו פה למשל על איסור של מכירת סיגריות לבני נוער, זה קיים מ-2004. ב-2005 אשררנו את האמנה הבינלאומית למניעת עישון מ-FCTC. זה מקרה פרטי, אנחנו לא אוכפים אותם. ב-2019 העברנו חוק שאומר שאסור לעשן סיגריות אלקטרוניות במקומות ציבוריים – אנחנו לא אוכפים את זה.

ההצעה האופרטיבית שלי, אדוני היושב-ראש, זה שהוועדה הספציפית הזאת תמנה ועדת משנה, שהמטרה שלה תהיה לעקוב אחרי האכיפה של ההוראות השונות בתחום העישון. זה מאוד יכול לעזור. אם תהיה ועדת משנה כזו שתקיים דיונים ואליה יוזמנו הנציגים הרלוונטיים של המשרדים ושל הרשויות המקומיות, זה מאוד יכול לקדם את הנושא. זה מה שאני רוצה להציע – למנות ועדת משנה לנושא האכיפה. תודה רבה.

תודה רבה. מישהו רוצה להעיר? ממש בקצרה.

אני מהאגודה למלחמה בסרטן. מה שרציתי להוסיף ולא אחזור על כל הדברים שנאמרו, כהצעה אופרטיבית: אני חושבת שהגיע הזמן לעשות רביזיה בחוק לאיסור עישון במקומות ציבוריים. קודם כל, אפשר ללכת לשני כיוונים – כיוון אחד זה של הרחבה משמעותית של המקומות בהם אסור לעשן תוך ביטול פינות העישון, אין שום סיבה שיעשנו בבתי קפה. עשן הסיגריות מגיע למרחק של יותר מתשעה מטרים במקומות פתוחים, ואין דבר כזה אזור ללא עישון בבית קפה בצורה כזאת.

ואז חייבים - - -

בוודאי. הכיוון השני, זה גם אפשרי, לקחת את החוק ולהפוך אותו על ראשו. ההצעה הזאת, כקרדיט, היא הצעה של פרופסור חגי לוין, וזה לקחת את החוק ובתוך החוק למנות רק את המקומות שבהם מותר לעשן. משמע, בכל שאר המקומות אסור לעשן. תודה.

רשמתי לפני.

אני מהמועצה לשלום הילד, היועצת המשפטית, אגיד בקצרה: שמעתי את כל מה שנאמר כאן – אכיפה זה כמובן מאוד חשוב אבל אני רוצה לגעת עוד רגע בעניין של ההסברה, שצריך לפתח גם אוריינות פרסומית, שזה ביקורת כלפי הפרסומות, כלפי כל הדברים המאוד מפתים האלה שיש לנוער, ומי שהכי יכול לעזור לנו בעניין הזה זה הנוער בעצמו. כמו ששמענו עכשיו איך שדיברו פה כל-כך יפה הנציגים של מועצת הנוער הארצית, אז אנחנו, במועצה לשלום הילד, מאמינים שבכל נושא צריך לשמוע קודם כל את הנוער כי הוא יודע הכי טוב איך לעשות את הדברים עבורו.

אנחנו קוראים למשרד הבריאות להוביל הליך של שיתוף נוער בעניין הזה, איך לעשות נכון את ההסברה בשיתוף משרד החינוך. בהסברה צריך לדעת לדייק את הדברים, לפנות אליהם במדיה הנכונה שלהם, ואנחנו כמובן נשמח לעזור ויש לנו ניסיון בזה. זאת הבקשה שלנו.

תודה רבה. בבקשה, אדוני.

אני תלמיד מאשדוד. אני חושב שהבעיה שמתפספסת פה זה שבמידה ונוציא סיגריות אלקטרוניות, במידה ונגביר את האכיפה, מה יקרה אם נסגור את הדלת אבל החלון יישאר פתוח? מי שלא יודע, בתל-אביב יש הרבה מאוד פלאיירים של קנו עכשיו קנאביס בטלגרם. מה ימנע מבעוד שנה, שנתיים, שהדבר הזה יהפוך גם לסיגריות אלקטרוניות. מה ימנע מבן נוער כמוני, לפתוח בטלגרם ערוץ סיגריות אלקטרוניות עכשיו בשבילך, לכתוב: שלום, אני רוצה לרכוש סיגריה אלקטרוניות בטעם תות, ויביאו לך את זה בדיוק כמו שמביאים קנאביס.

אז אני אגיד לך מה ימנע – בדיוק מה שאנחנו עושים כאן, בוועדה, זה נועד בדיוק בשביל זה. בין היתר, גם הצעת החוק – אפרופו תות – זה בדיוק בגלל זה, וכל נושא ההסברה זה בדיוק כדי לענות על הדברים שאמרת.

באופן כללי, הגברת האכיפה מיועדת לבני נוער, זאת המטרה שלה. אי אפשר למנוע מאנשים מבוגרים לבצע את מה שהם בכל מקרה רוצים לעשות.

בנוסף, אני גם רוצה להגיד שהחינוך וההסברה שמתרחשת ברגע זה לא מספיקה. בני נוער רואים בסיגריות אלקטרוניות משהו שהוא הרבה פחות פוגע מסיגריות רגילות, שזה גם משהו שחייבים לטפל בו – זה משרד החינוך, תכנית עמיתים, זה המקום שהנוער - -

זה פוגע וזה פוגע. תודה רבה.

רק משהו אישי לגבי חינוך – החינוך חשוב, חינוך עושים בבית. כשהייתי בגיל שלך או יותר צעיר אני חושב, הייתי סוג של אספן כפייתי, הייתי אוסף דברים. הייתי נוסע המון עם ההורים שלי, היינו נוסעים הרבה, ויש סיגריות בכל העולם ואני הייתי בן 10 או 12 והייתי אוסף חפיסות סיגריות על המדף, כל הסוגים והמינים. לא פתחתי אפילו אחת כי הבנתי שזה רע. לכן אני אומר שלא תמיד החשיפה ל... אלא חינוך טוב והסברה זה דבר שהוא מאוד חשוב.

בכל מקרה, לסיכום, אני אציין שחובת מניעת התחלת עישון ועישון בקרב ילדים, בני נוער וצעירים, נדונה רבות כידוע לכם גם בוועדה שלנו, לשימוש בסמים ואלכוהול. כמובן שהוועדה הזאת רואה חובה להגן על הצעירים, גם בהיעדר אכיפה מספקת וניצול פרצות בחוק על-ידי חברות הטבק – הנה, אנחנו אומרים את זה. הן מפתות בני נוער וצעירים להצטרף למעגל המעשנים והמכורים לעישון סיגריות ומוצרי טבק.

לפיכך, חשוב לי להזכיר בפורום הזה שמיסוי סיגריות אלקטרוניות ייכנס לתוקף החל מה-1 ביולי 2024, וידרוש מעקב, גבייה ואכיפה מצד רשות המיסים. יחד עם חבר הכנסת ידידי, אלי דלל, שאמר עלי דברים סבירים אמרתם, אז אני אגיד עליו, הגשנו הצעת חוק איסור מכירת מוצרי עישון בטעמים שאינם טבק. אני חושב שזו הצעת חוק שהיא חשובה מאוד.

ואולי מילה אחת על אקטואליה כי שמעתי את אחד המשתתפים פה אומר אמירה שחשבתי שלא שמעתי טוב, על אותו אחד שמעשן ואומר: עזוב, החיים לא שווים את זה. אנחנו בתקופה מיוחדת. הרי אתם יושבים כאן, בוועדה, ותראו, שאנחנו מוקפים פה בתמונות. אם היינו אומרים את זה לפני שנה או שנתיים זה היה כמו מדע בדיוני אבל זה אמתי, כל זה קרה וקורה.

בדיוק עכשיו אני עוזב אתכם כי הגיע לפה אדם שנלחם כמו אריה בניר עוז, אני יכול להגיד את שמו, הוא עכשיו פה, בכנסת, אני מצטרף אליו, ירון מאור מניר עוז, שנלחם כמו אריה למען משפחתו וילדיו ב-7 באוקטובר והחותן שלו חטוף. ולמה אני אומר את זה? כי זה מצטרף למה שנאמר כאן, שכל הדבר הזה שאנחנו מטפלים בו היום בגלל החרדות ובגלל הכאב העצום שאנחנו נמצאים בו ובגלל הטראומה הקשה והצלקת המדממת שנשאר איתה במשך הרבה מאוד שנים, וזה הרי ברור – אנחנו נישאר פה עם פצע מדמם, לא עם צלקת. פה תהיה צלקת מדממת עשרות שנים, שיהיה לכם ברור. אנחנו חזקים, אנחנו ננצח, אנחנו אומה חזקה ונהיה גאים להרים את הראש ויהיה בעזרת השם בסדר אבל עד שיהיה בסדר – קשה. ולמה אני אומר את הדבר הזה? כי היום הרבה אנשים רואים בסיגריה, בכל הדברים הממכרים האלה פתרון. ולכן על הוועדה הזאת ועליכם, העוסקים במלאכה, העבודה היום היא חשובה וקשה שבעתיים.

אז תודה רבה לכל מי שהשתתף ולהתראות בישיבה הבאה. תודה רבה.

הי;שיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:44.