פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



46
ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/06/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 226
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ח בסיון התשפ"ד (24 ביוני 2024), שעה 10:07

תוכנית תשלומי הורים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
יבגני סובה

מיכאל מרדכי ביטון
מאיר כהן

מאיר שמעוני - מנכ"ל משרד החינוך

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המנהל הפדגוגי, משרד החינוך

דוד מזרחי - מנהל אגף תקציבים, משרד החינוך

סימה עובדיה פורצנל - מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במערכת החינוך, משרד החינוך

לירן שפיגל - ממונה ייעוץ משפטי, ראמ"ה, משרד החינוך

הדר פוקס - רפרנטית חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

אסף וינינגר - חוקר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ורד וינדמן - מנכ"לית, המועצה לשלום הילד

אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי

אופיר יחזקאלי - סגן ראש עיריית קריית שמונה

איתי קפלינסקי - סגן יו"ר, הנהגת ההורים הארצית

מרטין מינקוב - תלמיד בית ספר

דוד גיל - מנכ"ל, ארגון חברות ההסעה בישראל

אליהו בן מויאל - יו"ר שדולת הנכים בכנסת

בני פרץ - פעיל חברתי, הפנתרים החברתיים

יהודה כהן - אבא של נמרוד כהן, חייל חטוף בעזה

אייל קלדרון - בן דוד של עופר קלדרון, חטוף בעזה

חנה אשל רובינשטיין - חברת קיבוץ נירים

איריס דורון - נציגת תא המנהלים, ארגון המורים

יניב לביא ולוטקר - אבות למען הצדק

תמי סלע

יהודית גידלי

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




תוכנית תשלומי הורים

אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, י"ח בסיון התשפ"ד, 24 ביוני 2024 בנושא תוכנית תשלומי הורים בהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך והגורמים המקצועיים, אינה.

בפתיחת הדברים אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות הנופלים. אתמול הלכנו קצת לנחם את המשפחות, כאב ענק באמת של טובי בנינו שהולכים ומחרפים את נפשם כדי שאנחנו נוכל לנסות לנהל שגרה ככל האפשר ובאמת עושים הכול כדי לנסות להחזיר את חטופינו הביתה. משפחות החטופים, בבקשה, יהודה כהן.

אני לא הבנתי את זה אתמול מהריאיון עם ראש הממשלה, סליחה.

תודה, מאיר. כן, יהודה, בבקשה.

יהודה כהן, אבא של החייל החטוף, נמרוד כהן. טוב, אני עומד פה לחזור על עצמי, מה שאמרתי בוועדות שונות היום, בשבוע שעבר. נתעדכן באמרתו החכמה של ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו שאולי תהיה עסקה חלקית, הבנתי שחמאס כבר רץ אחרי העסקה הזאת. נמאס לנו, זה נחמד שאתם מארחים אותנו פה בכנסת בוועדות ונותנים לנו לדבר, אבל נמאס לנו. זה כבר נהפך להיות פתטי: אנחנו נדבר, תודה רבה, הדובר הבא, נמשיך הלאה; הרי זה בלבול מוח.

למה אחרי 262 ימים שהחטופים לא חזרו הביתה וכולם יודעים שמר נתניהו, ראש ממשלתנו, להלן: הנאשם, לא עושה כלום להחזיר אותם? ראינו את זה אתמול בתוכנית הפריק שואו שלו אתמול בערוץ 24. למה אף חבר כנסת מהקואליציה כולל ש"ס – כן, עברנו את חוק הרבנים, הוא לא עבר, אני יודע שזה היה חשוב לכם יותר מאשר החטופים – למה אף אחד מחברי הקואליציה לא קם, תופס אומץ ואומר עד כאן?

לא יכול להיות שבמדינה ריבונית שהפקירה את אזרחיה וחייליה, אני מזכיר עוד פעם, נמרוד, הבן שלי נשלח כחייל להגן על מה שאי אפשר היה להגן כי שני טנקים שאחד מהם מקולקל לא יכולים להגן על שום דבר ולכן הוא נחטף. אז איך זה יכול להיות שמדינה ריבונית יכולה להפקיר את חייליה ואזרחיה ולחזור לענייני היום כאילו לא קרה שום דבר? ללכת לעניינים הזויים כמו פטור לתלמידי חכמים משירות צבאי? שהבן שלי ייהרג, הוא לא אברך, הוא לא דתי, אז הוא אדם מיותר, הוא יכול ללכת, חומר מתכלה. וכמובן חוק הרבנים, גם הבן שלי הוא לא רב, מה לעשות? לא חינכתי אותו להיות רב, אז הוא לא צריך לקבל פריבילגיות.

למה אחרי 262 ימים אין אף חבר כנסת מהקואליציה שתופס אומץ ואומר, עד כאן, זה לא יכול להימשך ככה? הממשלה הזאת, זאת שאחראית על 7 באוקטובר, זאת שאחראית על המחדל של 7 באוקטובר, אחרי תשעה חודשים לא עשתה כלום לשחרור החטופים ולסיום הלחימה, רק יצרה את המצב שהוא יותר גרוע?, אנחנו יודעים מה קורה בצפון הארץ, או מה שנשאר מצפון הארץ.

אף חבר כנסת מהקואליציה לא אומר: עד כאן, צריך להפיל את הממשלה הזאת. היחידים שיכולים להפיל את הממשלה הזאת הם 64 מחברי הקואליציה. שניים, שלושה, ארבעה, חמישה מהם מצביעים נגד הממשלה, ככה זה החוק בכל אופן, אני מקווה, ומפילים את הקואליציה הזאת שלא עושה שום דבר מועיל למען מדינת ישראל בשנה וחצי האחרונות מאז היא שולטת פה.

כן, אני אגואיסט, אני מדבר על הבן שלי. לא רק בעניין החטופים, לא רק בעניין הבן שלי שנחטף, בכל נושא לאומי אחר, שום דבר חיובי הממשלה הזאת לא עשתה. מה הסיבה שאין שום חבר קואליציה שתופס אומץ ואומר, עד כאן, אם טובת המדינה היא נר לרגליי, הגיע הזמן להחליף ממשלה? זה מה שאני שואל, אני כמובן לא אקבל תשובה וכמובן אחרי שאני אסיים לדבר אני אקבל תודה רבה ויעברו לדובר הבא. אז אני סיימתי.

תודה, יהודה. אני רוצה לומר לך קודם כול, להתייחס לדברים שלך. הנושא של החטופים הוא בראש סדר העדיפויות של העשייה שלנו, היינו הראשונים לתמוך בעסקה.

נכון.

אז תפרשו מהקואליציה.

שנייה, יהודה, אני רוצה להתייחס לדברים שלך ברצינות. אתה לא פה אורח, אתה פה בעל הבית ואתה יכול לדבר ולהתפרץ ולהגיד, הכול בסדר. היינו הראשונים לתמוך בעסקה והבהרנו, כל עסקה שתגיע, אנחנו נתמוך בה גם אם המחירים יהיו כבדים וקיבלנו על זה גם לא מעט ביקורת. אבל זו הדרך והמתווה שהתווה לנו זיכרון צדיק לברכה עובדיה יוסף ואיתו אנחנו הולכים ואנחנו לא מזגזגים.

לגבי הפלת הממשלה, יש ליו"ר התנועה שלנו אחריות לאומית וכפי שהוא לא הפיל ממשלה לא על חוק הרבנים ולא על חוקים אחרים, גם על זה הוא לא מפיל את הממשלה. כי אנחנו אוחזים בדעה – ואתה יכול לחלוק עליי, זה בסדר גמור – אנחנו אוחזים בדעה שלא מפילים ממשלה בזמן מלחמה. ואנחנו עושים הכול כדי לתחזק את הממשלה וכדי להביא שותפים נוספים שהם נמצאים באופוזיציה לתוך הממשלה. ומי שנמצא בתוך העניינים יודע עד כמה יושב ראש התנועה פעל והזיע כדי להשאיר את בני גנץ ואת אייזנקוט בתוך הקבינט המדיני והמצומצם. כי התרומה שלהם הייתה אדירה וכולנו יודעים את זה.

אני אוכל רק לענות?

כן, שנייה. אני יכול לדבר לפחות באופן אישי. אני שירתי בצבא בפלחי"ק גבעתי ואנחנו חמישה אחים, שלושה מהם נמצאים במילואים, שניים בתוך עזה. זה לא קשור לכיפה, בלי כיפה, חרדי, לא חרדי. ולכן אני הייתי מבקש לא לערב את הדברים.

נושא החטופים הוא נושא ראשון במעלה, אני אומר את זה בכל ועדה, אני אומר את זה מעל כל במה, אנחנו אומרים את זה בישיבות סיעה, אנחנו אומרים את זה למשפחות החטופים, בפאנלים רחבים ובפגישות ייחודיות ואישיות שיש לנו איתן. תמכנו בעסקה, תומכים בעסקה, יש מחירים כבדים שאנחנו נצטרך לשלם, נשלם. נושא של פדיון שבויים הוא ראשון במעלה וזה מה שקיבלנו ממרן הרב עובדיה יוסף זיכרון צדיק לברכה, זה מה שמועצת חכמי התורה מנחה אותנו ועם זה אנחנו הולכים. בבקשה, יהודה.

אז יש עניין של תמיכה פסיבית ויש תמיכה אקטיבית. תמיכה פסיבית, כל אחד יכול לתמוך. אוקיי, תהיה עסקה, אנחנו נתמוך. מה עם תמיכה אקטיבית? מה עם לדרוש עסקה? על זה אני מדבר. כשאני מדבר על חבר כנסת אחד מהקואליציה שיתפוס אומץ ויצעק, על זה אני מדבר. לא לשבת ולהגיד, אוקיי, תבוא עסקה, אנחנו נתמוך, אלא לדרוש עסקה. אני לא שומע חברי כנסת מהקואליציה הופכים שולחן ואומרים, אם לא תהיה עסקה, אנחנו נעשה א', ב', ג. פרטים אני משאיר לכם, מה זה א', ב', ג'.

דבר שני, אני לא דיברתי על חובשי כיפה, אני בא מבית דתי, אבא שלי הוא דתי. לא דיברתי על רבנים במושג של רבנות, דיברתי על רבנים במושג של דרך לקבל ג'ובים. עכשיו, זה לא מה שמעניין אותי כרגע, הנושא של לקבל ג'ובים או לא, אבל אם זה מה שהיה בסדר היום שבוע שעבר ועל זה נגמרו צעקות בין ראש הממשלה ליושב ראש המפלגה שלך, אז זה קצת מעלה ספקות לגבי סדר העדיפויות. על זה אני מדבר, על סדר העדיפויות. מבחינת פסיביות מול אקטיביות ומבחינת מה בא לפני מה, מה חשוב לפני מה.

אפשר לדבר הרבה זמן, להגיד אנחנו פועלים למען עסקה, אנחנו מייחלים לעסקה וכולי וכולי. הזמן עובר, את הזמן אי אפשר לעצור. הזמן עובר, תשעה חודשים הבן שלי עדיין שמה, אי שם קבור במנהרות, על זה אי אפשר להתווכח. אז ברמת העובדות, א', תשעה חודשים עברו, על זה אי אפשר להתווכח. ב', אף חבר כנסת באופן אקטיבי, אף חבר כנסת מהקואליציה באופן אקטיבי לא קם וצועק שאם לא תהיה עסקה אז א', ב', ג'. אין טעם להחזיק ממשלה רק בשביל להחזיק ממשלה. אם הממשלה לא פועלת בכיוון הנכון אז מקימים ממשלה חדשה, זה יכול להיות עם ש"ס, בוודאי. אבל אם ראש הממשלה לא עושה כלום למען עסקה, סליחה, צריך להחליף אותו. זו התשובה שלי.

תודה, יהודה. חנה רובינשטיין, בבקשה.

שלום לכולם, אני חנה אשל רובינשטיין, אני מקיבוץ נירים. במקרה ב-7 באוקטובר לא חטפו אותי ולא אחד מילדיי או נכדיי, לא בגלל שאני טובה יותר או טובה פחות ולא בגלל שהחמאס רצה אותי יותר או פחות, אלא פשוט ככה יד המקרה גרמה. ולכן אני יכולה פה לדבר בשם אלה שהגורל שלהם היה לטובתם פחות ביום הארור הזה.

ואתם רואים פה את סשה, בן כיתה של הבן שלי, את שירי ואת ילדיה שאני מכירה אותם מינקות, את יגב, בן של חברים מאוד טובים שלי, את נדב, בן משפחה יקרה מנירים שאני מאוד אוהבת. כל אלה נמצאים עמוק במנהרות. לאחרונה קיבלנו את הידיעה שנדב כבר איננו בין החיים על אף שעד ליום ה-50 ומשהו היה חי ובריא ובסדר. יגב עדיין חי, אנחנו מקווים, וככה שירי, הילדים וסשה. והם עדיין לא כאן 262 ימים ולילות ודקות.

אז את כל זה כולנו יודעים. אני רוצה להגיד שגם אני בת למשפחה שכולה, הילדים שלי בצבא, החתנים שלי בצבא, אנחנו לא נגד משפחות החיילים ובוודאי שלא נגד משפחות החללים שאנחנו מאותה משפחת שכול כל כך גדולה יותר מדי. אני רק לא חושבת שניצחון מוחלט כל שהוא, א', אפשרי וב', מקדם את זכרם. אני חושבת שהם התגייסו להגן על מדינתנו היקרה ובכך נתנו משמעות למותם ולא צריך לחפש את המשמעות רק בניצחון מוחלט. הם קמו להגן על המדינה והם עשו את חובתם האזרחים בשם כולנו ועל כך אנחנו ננצור את זכרם לתמיד בלב כולנו, כל אחד את שלו וכולנו את של כולנו.

עכשיו, כרגע, הדבר הדחוף ביותר כדי שמדינת ישראל תמשיך לממש את מטרותיה זה להחזיר את החטופים משום שמדינה בראש ובראשונה חייבת לשמור על אזרחיה. לכן אנחנו מתחלקים למי שבכנסת ובממשלה ולמי שאזרח פשוט, האזרח הפשוט לא יכול לנהל מלחמה ולא יכול לחתום שלום וגם לא יכול להביא עסקה.

מי שיכול אלה חברי הכנסת והממשלה. ולכן זה תפקידכם, מרגע שאתם קמים בבוקר ועד השנייה שאתם הולכים לישון וגם כשאתם חולמים בלילה זאת המטרה ואין זמן אחר. אמר עכשיו יולי אדלשטיין, אנחנו משתדלים. לא, משתדלים זה לא מספיק, הם צריכים להיות פה. וזו אחריותכם, זו אחריותכם וכל יום שהם לא פה זו אחריותכם וזה כישלון שלכם ושום אחד לא יוכל להחליף אתכם בלשאת את הכישלון הזה לעד. ולכן תפקידכם מהבוקר עד הערב וכל דקה לדאוג שהם יהיו פה ועכשיו.

ומכיוון שהצבא כבר תשעה וחצי חודשים עושה כמיטב יכולתו להביא חטופים והוא הביא מספר קטן מאוד של חטופים חיים וגם מתים, אז אי אפשר לסמוך על זה ש-120 חטופים יחזרו בדרך הצבאית, למרבה הצער. אי לכך, הדרך היא עסקה והעסקה הזאת חייבת לקרות ועכשיו.

תודה, חנה. אייל קלדרון, בבקשה.

שלום, אני אייל קלדרון, בן דוד של עופר קלדרון. 262 יום. עוד פעם אני אגיד, 262 יום. כל שבוע אנחנו כאן, כל שבוע, צועקים מדם ליבנו, מדם ליבן של המשפחות שלנו ושום דבר לא משתנה. אני אגיד לכם מה כן השתנה אתמול, ראש הממשלה הצהיר שהוא מוכן לצאת, ללכת לעסקה שכולכם קראתם לה עסקה מופקרת, כולכם. לכל אחד במדינת ישראל, תדמיינו את הסיטואציה שיושבים שניים במנהרה, אחד אומרים לו, אתה יוצא, אחד אתה נשאר. עד מתי? כנראה עד שתמות. זו הסיטואציה, זה מה שראש הממשלה כיוון אתמול, לזה הוא כיוון, אין שום משמעות אחרת.

שימו את עצמכם ברגליו המתועבות של סינוואר. תשאלו את עצמכם בתור סינוואר, האם אני הולך לעשות עסקה עם ראש ממשלה כזה שיום אחד אומר דבר אחד ויום אחר אומר את היפוכו? שבחדרים סגורים אומר דבר אחד ואז לבייס שלו אומר דבר אחר? אלה חיים של אנשים, של המשפחות שלנו, זה לא משחק.

מה קורה פה? איך זה יכול להיות? אלה אנשים שחיים, שמחכים שנציל אותם 262 יום. מה זה הפלפולים הפוליטיים האלה? את מי זה מעניין? דיברת על הצו של הרב עובדיה; יש פה צו שמיים, פדיון שבויים. איפה אתם? איפה כולכם? זה רגע שצריך להיות רגע היסטורי. כל אחד ואחד מכם, איפה אתם? איפה? איך אתם נותנים לו לעשות את הדבר הזה? איך אתם מסוגלים? זו החברה שלנו, זה העתיד של מדינת ישראל. איך אנשים יתגייסו לצבא? איך אנשים יגדלו פה משפחות? איך? כשזה מה שקורה כאן.

אני נסער ולא סתם, כי אתמול ראש הממשלה של מדינת ישראל גזר על 120 חטופים גזר דין מוות, לא פחות. ואני לא מגזים, ואני חושב שלכולם פה זה ברור. אז אני חושב שלהיות פסיביים ולהגיד, כן, אנחנו בעד עסקה, זה בסדר. אתם יודעים מה? לא, זה לא בסדר. אם אתם לא אקטיביים ואם אתם לא פועלים שהדבר הזה יקרה ונציל את האחים שלנו, של כולנו, אז אתם בדיוק באותה עמדה. קחו את זה לתשומת ליבכם, יותר מתשומת ליבכם, תעשו עם זה משהו.

חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה.

אי אפשר להישאר אדישים לדברים שאנחנו שומעים ועמדתנו שצריך עסקה לפני הכול והכי מהר שיש. ואם מדינת ישראל לא תעשה עסקה זה כתם שילווה אותה ולא יהיה פה ריפוי ולא תיקון של השבר במדינת ישראל בלי עסקה. כל מה שנוכל לעשות גם מתוך האופוזיציה, נעשה. אנחנו הולכים לנושא שלנו?

הבנתי שאתה צריך לצאת, בגלל זה נתתי לך.

לא, אני איתך, אבל אפשר להתחיל?

בבקשה.

אנחנו מביאים היום לדיון את מה שמכנים בממשלה ובחוק תשלומי רשות. זה אחד הכתמים השחורים שרובצים על הבית הזה, על הכנסת ועל הוועדה הזאת שנדרשת כל שנה לקיים טקס מביש ומשפיל, טקס שהוא בושה למדינה, לאשר תשלומים שנקראים תשלומי רשות. כאילו שלאימא החד הורית שמרוויחה שכר מינימום עם ארבעה ילדים יש רשות לא לשלם למסיבה, יש רשות לא לשלם לטיול שנתי של הילד, כאילו זו רשות שילד יצא לטיול שנתי.

החוק במקור, גם כיושב ראש ועדה, היה נכון שוועדת הכנסת תפקח על דברים שהממשלה עושה ותגדיר אם היא רוצה לגבות כסף, כמה היא גובה. אבל החוק הזה גם עיגן את הזכות של הממשלה לשקר לציבור ולא לקיים את החוק שנקרא חוק חינוך חינם. כשהריבון אמר נקים מדינה עם חינוך חינם, הוא לא התכוון שבמחשכים ניקח אלפי שקלים מההורים בשקט, לאט לאט וניקח את זה מהעניים ביותר ומהחלשים ביותר.

והדבר הזה מסתיר דברים יותר חמורים. כי רק על תשלומי הרשות שתכף נפרט אותם יש לוועדה הזאת פיקוח והיא מאשרת כי אין לה ברירה, כי אומרים לה לא יהיו טיולים, לא תהיה מסיבת סיום, מפחידים אותה כל שנה. אבל היא לא מפקחת על תל"ן, על תוכנית לימודים נוספת שבה דורשים מהורים 3,000 ו-4,000 שקל בשנה.

ומה זה התל"ן? זה שר החינוך מאשר את התל"ן. ואז יש לך בתי ספר עם מעמדות בישראל שגובים 4,000 שקל והעניים לא נרשמים כי אף אחד לא אמר להם תרשמו חופשי לבתי ספר עם תל"ן ונמצא דרך שלא תשלמו תל"ן, התל"ן הפך להיות הממיין. תבדוק איפה גובים תל"ן ותראה את מפת האי שוויון בישראל. איפה גובים אלפי שקלים בתיכונים ובכל מיני בתי ספר מיוחדים ותראה את האי שוויון.

וזה רק הבייסיק, התל"ן, השעה בבית הספר והמסיבה, וזה לא דיברנו על הגבייה בחינוך בלתי פורמלי ולא דיברנו על זה שלילד אין כסף לאבחון פסיכו-דידקטי ולא מממנים לו את האבחון, לילד העני. כל הדברים האלה הבאתי בחקיקה, לצערי לא זכיתי, החוקים שלי נשארו אבודים, לא קיבלתי גב. ניהלתי מאבק על תשלומי הורים לפני ארבע שנים בערך ודווקא הצלחנו פה בוועדה. יצרנו מצב שתקענו את תשלומי ההורים לממשלה עם התנייה שהם יביאו מתווה של חמש שנים שהבושה הזאת נעלמת מהכנסת.

האומדן של תשלומי הורים, תשלומי הרשות הללו, בסביבות 800 עד מיליארד שקל. ואמרנו, תקחו את זה חמש שנים, תפטרו את ילדי הגן וכיתה א' שנה ראשונה, את ב' עד ד' ונעשה את זה על פני חמש שנים, נמחק את תשלומי ההורים ולא נביא יותר לוועדה הזאת לאשר את הדבר הזה, את החרפה הזאת. וקיבלנו התחייבות בוועדה ממשרד החינוך שהוא עושה מתווה להפחתה ואפילו הפחתנו את מסיבת הסיום, מחקנו את מסיבת הסיום ועוד איזה משהו. ואז עבדו עלינו, אמרו, פה, אין, קורונה, מלחמה, אין ברירה, התייקר הביטוח.

מה תשלום החובה היחיד בחוק? הביטוח של הילד. זה מדינת ישראל דורשת מההורים, חובתכם לבטח. אבל טיול ומסיבה אתם לא חייבים, שיהיה הילד מחוץ לחברה. מה זוכרים מבית הספר, את הטיול השנתי. ילד עני לא אומר למורה שלו אין לי כסף לטיול שנתי, הוא אומר אני לא אוהב טיולים. הוא לא חלק מהכיתה, הוא לא בא למסיבה. עושים פה תוכניות נגד חרמות, נגד האפשרות שילד לא יהיה שייך. באיזו בושה המנהלת ומורה מדברים עם ילד עני על ההורים שלו ועל הכסף למסיבה ולטיול? זה הקשר החינוכי במדינת ישראל של חינוך חינם? שמורה ומנהל שואלים את הילד למה אימא לא שילמה לטיול שנתי ולמסיבה? ואנחנו מצהירים, חינוך חינם בישראל, הבלוף הכי גדול.

אם אתה יכול לחשב, אני עשיתי חישוב, למשפחה עם חמישה ילדים, זוג עובדים בשכר מינימום, תקשיב לדבר הזה, זוג עובדים חוקיים, מסורים, משרה מלאה, שכר מינימום, 10,000 שקל בחודש הכנסה, חמישה ילדים, הילדים שלהם מגן ועד י"ב, חמישה ילדים. זה הולך ועולה תשלומי הרשות הללו לקראת התיכון, אבל הם לא נגמרים התשלומים הללו. כי יש על האוכל, הם משלמים אם יש אוכל בבית הספר ועל הספרים הם משלמים. ומה יוצא? שהורה כזה מוציא בחודש קרוב לאלף שקל על חינוך פורמלי. 10% מהכסף שלו לשלם לכל הילדים האלה לאורך השנה את תשלומי הרשות שזה בכמה אלפי שקלים, עשרה חודשים, קרוב לאלף שקל. עוד לפני שהוא לקח להם חוג, לפני שהוא עשה להם אבחון פסיכו-דידקטי. 10% מההכנסה של אדם חוקי בישראל יכולה ללכת על תשלומי הורים.

אני יודע שאבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ואתה יושב פה בוועדה. אל תסכים לאשר תשלומי הורים בלי מתווה חמש שנתי לביטולם. וזה רק על תשלומי רשות, ואחרי זה נלך לדבר על תל"ן, על ההפקרות. אגב, אי אפשר למנוע מהורה להשקיע בילד שלו, אי אפשר למנוע מקבוצת הורים לתת יותר. תתנו יותר, אבל אל תפלו ילד שירשם לבית הספר הזה אם הוא במימון ממשלתי. תתנו כמה שאתם רוצים כסף לבית ספר ובית ספר יעשה יותר חינוך, אבל כל ילד עני יוכל להירשם ואסור יהיה למנהל ולמורה לדבר עם ילד על כסף, לא על תל"ן ולא על תשלומי הורים. הביזיון החינוכי הכי גדול במדינת ישראל.

יושב פה מאיר לידי, אני אומר לך שאנחנו נצרבנו בצלקות, בצלקות של החיים שלנו כשדיברו איתנו על כסף של ההורים שלנו וביקשו מאיתנו כסף על חינוך. וזאת הייתה עוד מדינה ענייה שלא עשתה את זה כל כך גרוע כמו שהיא עושה את זה היום, עוד עשתה חדר אוכל ואחות וכלכלת בית. זה החינוך החינם במדינת ישראל? שמשפילים הורה חרוץ בשכר מינימום? תוציא 1,000 שקל בחודש על הילדים שלך ונקרא לזה חינוך חינם?

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

אחרי הדברים המרגשים של חבר הכנסת ביטון אני אוסיף עוד כמה דברים. ניהלתי עשרות שנים בית ספר בדימונה וזו בדיוק הסיטואציה שמיכאל מיטיב לתאר. רק שם דאגתי כל חודש יולי-אוגוסט ללכת לפילנתרופיה ולבקש תרומות לבית הספר לאותם תלמידים בכדי לא לעמוד במציאות הזאת שאני מדבר עם הורה שעבד בסיבי דימונה או בטקסטיל דימונה עם שכר מינימום ואני צריך להגיד לו, כן? אבא שלך, מיכאל. ולהגיד לו, אתה צריך לשלם. אז מראש בכדי להימנע מהסיטואציות הקשות האלה, אז אנחנו דאגנו לפילנתרופיה, לרשום את הילדים ולהגיד להם, אוקיי, אתה יוצא לטיול כי שילמנו בשבילך.

עכשיו, אני חוזר על דרישתו של מיכאל, יוסי, אדוני היושב-ראש. ב-2016 ישבתי כאן ודיברנו על המתווה הזה שלא התממש. ואני מבקש ממך ואני אומר לאנשי משרד החינוך, זו לא קנוניה כנגדכם, אתם פקידים בכירים, טובים, אתם עושים את תפקידכם לבוא לוועדה לבקש את האישור. אני אגיד לחבריי בעלי זכות ההצבעה לא להצביע, לא לאשר בשום פנים ואופן. אל תראה בזה, אדוני, כאיזה משהו של קואליציה ואופוזיציה. גם חברי הקואליציה בוועדה הזאת, אסור להם להצביע בשנה הזאת, גם מהטעמים של מיכאל וגם מהטעמים של הסיטואציה שבה הממשלה נמצאת. בוודאי ובוודאי אני לא רואה שום צורך לדרוש תשלומי הורים מהורי המפונים, לא בדרום ולא בצפון.

והדבר השני, שפעם אחת תקשיבו לדברים שמיכאל שם על השולחן. זאת באמת מדינה שחרתה על דגלה חוק חינוך חובה חינם, נכון? הדבר המצחיק, פעם קראו לזה חחח"ח, קשקוש בלבוש. זה לא חינם ובחלק מהמקומות זו אפילו לא חובה. יש לנו נשירה סמויה מטורפת בתוך המערכת. לכן שום דבר לא צריך להיות מאושר. בשעה הזאת שאנחנו מדברים כאן, בוועדת הכספים מעיפים מצד לצד חצי מיליארד שקל להסכמים קואליציוניים חסרי תכלית וכאן אנחנו פונים להורים האלה ואומרים להם, אנחנו, ועדת החינוך נשית עליכם, כמה אמרת, מיכאל? 1,000 שקל לכל ילד?

לא, זה מצטבר.

מצטבר, כן, מצטבר.

תיכון יותר, היסודי - - -

אני מכיר, כשאני הייתי היו כבר איזה 600 שקלים תשלומי חובה, היום זה כמה? 1,000? יותר?

בטח.

על כל ילד.

בתיכון.

בתיכון, אני מדבר על התיכון.

יכול להגיע ל-1,000.

ל-1,000.

וזה לא כולל האוכל, ספרים.

נכון, נכון. אדוני, אתם עשיתם לבקשתי פעם חישוב כמה עולה ילד מגן חובה עד לתואר ראשון, 250,000 שקל. 250,000 שקל לילד אחד. משפחה עם ארבעה ילדים הוציאו מיליון שקלים עד להבאתו לאוניברסיטה. והיות - - -

והגענו איך שהוא.

כן, והגענו לאוניברסיטה וברוך השם ההורים שלנו, לא משנה היכן הם עבדו, אז הם הלכו לעבוד שתי משמרות, גם אבא של מיכאל וגם אבי זיכרונם לברכה, בכדי שאנחנו כן נוכל להגיע לאוניברסיטה. אז בואו, אנחנו, כנסת ישראל, ועדת החינוך, אחרי עשור של הבטחות ריקות, נגיד עכשיו, אנחנו לא מאשרים את תשלומי ההורים. יואיל שר החינוך, ילך לאוצר ויגיד, השנה היא שנה שבה לא אישרו את תשלומי ההורים, בואו נבוא לכאן בחזרה עם מתווה שכבר עכשיו ברור שהמתווה הולך לקראת ביטול תשלומי ההורים. זה לא מיליארד, זה יותר ממיליארד.

חמישה מיליארד בסך הכול.

חמישה מיליארד זה הכול.

כולל הכול.

כולל טיולים, כולל הכול, כן. חמישה מיליארד.

מתוך זה בסביבות 1.7 - - -

לא, זה תשלומי ההורים. כן, אני זוכר.

לא לעשות סלטה מטבוחה, שים את תשלומי הרשות, מה שנידון פה בנפרד.

זה 1.7.

תל"ן זה אסדרה, לא תוכל למנוע מהורים להשקיע בילדים, רק שישקיעו בלי לסמן ילד שלא יכול להתקבל לבית הספר הזה, שזה יהיה סכום כללי לבית ספר שהוא יעשה איתו לכולם ולא יגידו על כל ילד, תשלם לי.

אתה יודע, אני הייתי נסער קודם, אבל היושב-ראש, היסודות של הדיון הזה לא נולדו היום, הן נולדו בתלמוד. כשהלל הזקן היה קפוא בגג והייתה אפלה, שזה ביטוי סימבולי לחברה רקובה, אפלה בבית המדרש כי הוא עלה לגג לשמוע דברי תורה בשלג כי לא היו לו דמי כניסה לבית המדרש. לא היה מי שיוריד אותו מהשלג ויפתח לו את הדלת.

ואתה יודע שהלכה כבית הלל, אתה יודע שכל העולם היהודי הושפע מהלל הזקן, אותו עני שאי אפשר היה להוריד מהגג כי לא היה לו כסף להיכנס לבית המדרש. ואתה מכיר גם את כל הדברים האחרים שדיברו בחז"ל, העמידו תלמידים הרבה, נכון? וזכור לטוב אותו האיש, בר קפרא שהלך ואסף תלמידים עניים ופתח להם את שערי בית המדרש. הסוגיה הזאת ביהדות, של הזדמנות שווה לחינוך, היא לא נולדה במדינת ישראל ואנחנו במו ידינו מקפיאים ילדים על הגג. מי יודע מי זה ההלל הזה שהפסדנו? מי זה הגאון מעיירת הפיתוח או מיישוב או מהחברה הערבית או מהחברה החרדית שלא פתחנו לו דלת לבית ספר ולחוג בגלל שהוא צריך לשלם? מה הפסדנו במדינה שלנו, כמה אנשים כמו הלל הזקן?

תודה רבה. מנכ"ל משרד החינוך, מר שמעוני, בבקשה.

שלום לכולם, יושב ראש הוועדה, חברי הכנסת. א', קשה לעבור לסדר היום לאחר ששמענו את הפתיח של המשפחות, נקווה ונתפלל לשובם של החטופים. ובמעבר חד נעבור.

שמעתי גם את דבריהם של חברי הכנסת, מאיר וביטון. אנחנו כאן ביקשנו להביא לאישור הוועדה את תשלומי הרשות וחובה ואני רוצה ברשותך לחלק את זה לשניים. אחת, אנחנו נציג ונבקש אישור לתשפ"ה שמתחילה, שנת הלימודים מתחילה אוטוטו כמו שאנחנו יודעים. ששם, אני כבר אומר, אין שינוי בעלויות שהיו בתשפ"ד וגם מה שאושר בתשפ"ד עם ההפחתה של 20 שקלים, הצלחנו בסיוע של משרד האוצר גם בתשפ"ה לקבל את המימון הזה של 20 ש"ח להורה שזו בערך עלות של 50 מיליון ש"ח.

החלק השני, לבקשתך ולאור מה שנאמר פה, נציג פה איזה שהוא מתווה, כמובן בכפוף לאישור תקציבי מדורג לחמש שנים של בערך עלות של מיליארד שקל, תלוי איך מסתכלים, אמרת מטבוחה וכולי, אז רשות, חובה וכולי, צריך לראות איך מבדילים. נציג את זה ואם זה יאושר עקרונית בכפוף לאישור אז - - -

אין במתווה עכשיו שינוי בין המפונים ללא מפונים?

מפונים צפון דרום הם בסרט אחר, נציג את זה גם. אבל אני כבר אומר שמפוני צפון דרום מקבלים, ממומנים, אין איתם בעיה.

לא, אני שואל שאלה: הורה בקריית שמונה אמור לשלם או לא משלם?

פטורים רשמית? יש הודעה רשמית שהם פטורים, המפונים, מתשלומי הורים? הודיעו להם, למשפחות?

תכף נשמע את המשרד, בעיקרון, עקרונית הם לא אמורים לשלם.

רגע, תלוי מה, תלוי מה.

בסדר, בוא, תן למנכ"ל לסיים. תאמינו לי, סימון, אני אתן לכל אחד. אופיר גם, סגן ראש עיריית קריית שמונה שנכנס במיוחד בשביל הנושא הזה, ניתן לכולם לדבר.

נציג את זה, נציג את זה גם כאן. אוקיי, אז אני מציע לפתוח במתווה של זה. בבקשה, אינה.

(הצגת מצגת)

צוהריים טובים לכולם. אנחנו נתחיל באמת כמו שאמר המנכ"ל שעשינו כל מאמץ כדי שלא תהיה עלייה של תשלומי ההורים ואכן הצלחנו בזה. ולפני כן חשוב לנו לפתוח ולתת דוגמה.

על זה אומרים במרוקאית (אומר דברים בשפה המרוקאית וחוזר עליהם בעברית) "עשינו מאמץ שלא יעלה". מה? לא חשבתם שצריך לעשות את זה? מי זה שהתנגד? מול מי עשית את המאמץ הזה? זה נורא, וואו, אי אפשר לשמוע את זה.

אני אסיים ואז תוכל להגיד את הדברים. אני חושבת שגם לשיטתך, אפרופו השאלה ששאלת, פטרנו השנה כבר מראש, בלי הנוכחות ולהגיד מי ומה, ישב פה השר, נתן הנחיות מאוד מאוד ברורות. פוטרים את האנשים שפונו מתשלומי ההורים מעבר לעוד דברים שעשינו בתקופה הזאת כדי להקל. במעונות שלא שילמו, ציוד שהיה צריך להשלים להם, כל זה עשה משרד החינוך ואנחנו את זה אפילו לא מציגים. אז אני חושבת שיש פה מקום גם לבוא ולהגיד שגם בשנה הזאת שלא תכננו, אף אחד מאיתנו לא תכנן, שמענו פה את האנשים היקרים, אנחנו באמת, כל מקום שיכולנו להקל, הקלנו ולא צריך להקל בזה ראש, אני חושבת שכולנו התגייסנו לכך. כן, ברשותך.

זה תפקידכם.

נכון.

תקשיבי, אני אומר את זה חד וחלק וסליחה שאני בוטה. זה תפקידכם, אתם לא עושים טובה לאף אחד. החיילים - - -

להפך, אנחנו רואים בזה זכות.

סליחה, אז אנא מכם, אם אתם רואים בזה זכות אז אל תחזרי על זה פעמיים. אני לא מבין נציגי משרדים שמגיעים לכאן ומתחילים לתת לנו נאומים על זה שכמה נחמדים הם. זאת חובתך, זו חובתנו. הייתי שר ומעולם לא אמרתי מה עשיתי כי הבנתי שזו החובה שלי, ואמרתי גם לאנשים שעבדו איתי, לא מתפארים בשום דבר. אז עם כל הכבוד למשרד החינוך, זה הפך להיות, איך אמרה מירי רגב? לקחנו אותם למלונות ושילמנו. אז מה אם עשיתם את זה? ואתם לא עושים מספיק. היום אני נפגש עם ראש מטה השר. אתם לא עושים מספיק.

אני בא עכשיו מכנס שדיברו חברי הנהגות הורים מהצפון, תשמעו אותם. השר כינס את הנהגות ההורים לשמוע מה הצרכים שלהם, מה הכאבים שלהם? לא, הוא לא עשה, אל תהנהני בראשך, הוא לא עשה את זה כי הם אמרו שהוא לא עשה את זה. סליחה, זה לא נגדך אישית, זה המשרד. תפסיקו, מה אתם? זה כאילו אתם עושים טובה לאנשי קריית שמונה. המסכנים האלה זרוקים, אנשי הצפון, 80,000 איש, ילדים מנותקים, 30% מהילדים לא מגיעים לבתי הספר. מה עשיתם?

אני חושבת שהצגנו פה בוועדה - - -

חבר הכנסת כהן, אני חושב שאתה טועה טעות - - -

אני לא טועה.

לא, אתה טועה.

אדוני המנכ"ל, אני לא טועה. אפשר היה לעשות הרבה יותר.

אתה טועה, השר נמצא בצפון מדי שבועיים, נפגש גם עם הנהגות ההורים, אני הייתי פיזית איתו כולל בחלק מפגשי זום, נפגש עם ראשי רשויות וכולי. אני מציע, אדוני היושב ראש, לא להפוך עכשיו את הזה, אלא להיות בתכלית הנושא, תודה.

כן, אבל תדע דבר אחד. השר הזה נאם נאום פתיחה שלו, מכונן, בפרס ישראל על הפערים בישראל ועל האי שוויון ועל שוויון הזדמנויות, לצמצם פערים. ואז הוא מביא את הטבלה הזאת ואומר, לא ייקרנו לכם, לא התייקרה. זאת בשורה? זאת בשורה?

רגע, אבל יש המשך, יש המשך. מיכאל, יש המשך למצגת. בוא ניתן לאינה.

יש לך פרק ב', פרק ג'?

יש המשך ואני מקווה שיש בה גם חלק מבשורה.

חבר הכנסת ביטון, אני רק אתן לך דוגמה אחת בגפ"ן.

אני לא חושב, מאיר, שלא עבדתם במלחמה. אני ראיתי עשייה יפה של משרד החינוך והתארגנות וכולי. אבל אני אומר לך שהריטואל הזה, לשים את ועדת חינוך כל שנה עם חרב על צווארה, תאשרו מהר מהר תשלומי הורים כי לא יהיה, כי שנה הבאה נדבר, כי אולי, כי השנה לא.

מיכאל, אני אגיד לך משהו.

רגע, שנייה אחת. יהודית גידלי, יש לך היסטוריה פה.

לא, לא, לא, לא. מיכאל, סליחה.

אנחנו חולפים, אנחנו דבר חולף. כמה שנים את בוועדה?

אז אני אגיד לך, כשאני - - -

אבל מיכאל, זו הטקטיקה, אתה לא מבין? מגיעים כמה ימים לפני, אומרים, אם לא זה עובר - - -

מיכאל, שנייה. סימון, תודה רבה.

אנחנו דבר חולף, יהודית יודעת את האמת. תגיד ליהודית, שתגיד מה היה פה.

מיכאל, בוא, אני רוצה לעשות קצת סדר. תראו, כשאני נכנסתי לתפקיד לפני שנה וחצי, אני חושב, לדעתי כמה חודשים מכניסתי לתפקיד, הופתעתי שאני אמור לאשר תשלומי הורים. התחלתי לרדת לעומק הסוגיה וניסיתי לא להיות פופוליסט כי מעבודה ככה מלמעלה, במבט ציפור הבנתי שלא היה יו"ר ועדה אחד שאמר, אני לא אעביר תשלומי הורים ובסוף העביר את תשלומי ההורים.

ולכן אני אמרתי מראש שאני הולך להעביר את תשלומי ההורים מאז כניסתי, אבל הייתה לי דרישה. והדרישה שלי הייתה כלפי המנכ"ל הקודם שהתחלנו איזה שהוא תהליך ואז מאיר נכנס לתפקיד והייתה לי דרישה שהמשרד יבוא עם תוכנית רב שנתית דיפרנציאלית כשלב א' כדי להגיע בסוף לבקשה שלך ולבקשה של כולנו. כמי שדואג לפריפריה ודואג לעניים ואני חושב שהאמירה הזאת של היזהרו מבני עניים שמהם תצא תורה זה לא סתם סלוגן, אלה דברים שאנחנו רואים בחוש.

בסוף, המשרד עשה פה מאמצים גדולים, בסדר? חובתו, נכון. אבל בסוף, אנחנו צריכים, חברים, גם להכניס את הדברים לפרופורציות, אנחנו נמצאים בתוך מלחמה, בסדר? ומתוך תקציב מלחמה המשרד עשה פה אילו שהן סלטות באוויר והיה לא פשוט גם מול האוצר לבוא ולהביא קודם כול, ומזה אינה התחילה, להביא את ה-50 מיליון שקל כדי שקודם כול, כשלב א' לא יבואו פה לוועדה עם בקשה עם העלאת תשלומי ההורים וזה היה מבחינתי הסף והמשרד עמד - - -

יוסי, עבדו עליי גם.

שנייה, שנייה.

הביאו לי 100 מיליון, נשבע לך, זו עבודה בעיניים.

שנייה, מיכאל, מיכאל, לא סיימנו.

הביאו לי 100 מיליון, אמרו לי - - -

מיכאל, מיכאל, לא סיימתי.

שנייה אחת.

לא.

אמרו לי, ניתן את זה למלגות, את הדיפרנציאליות. אל תקנה את הבלוף.

מיכאל, מיכאל.

עכשיו, שנייה, אם אתה רוצה דיפרנציאליות, שהם לא יגידו להורים, טופס, הכנסה. יש לך בתי ספר מדד טיפוח, יש לך יישובים סוציואקונומי, פטור גורף.

מיכאל, מיכאל, אני לא נכנס.

יוסי, תן לו לדבר. כי זה בדיוק העניין.

זה דם ליבי, אני מכיר, תאמין לי. ואני אמרו לי 100 מיליון, אמרו לי הוספנו לך 50.

מאיר, תאמין לי - - -

צר לי שאנשי משרד החינוך משחקים את הנפגעים, אבל בוא, אנחנו ועדת חינוך. יש עכשיו איזה אירוע מכונן שבו אנחנו צריכים לפרוש את הכול על השולחן. תאמין לי, אני בא משם, הייתי במשרד שבע שנים.

מאיר, הדברים פרושים והדברים ידועים. ולמרות שאני בגילי הצעיר, נער הייתי וגם זקנתי, ושערות לבנות קצת יש לי מאז כניסתי לתפקיד.

ואני עדיין חושב, לא צריך להתעלם משום דבר, צריך תמיד ללכת בתחושה שמה שעשינו לא מספיק. ואם אנחנו, שמים לנו זרי דפנה ומתחילים להגיד, מה שעשינו לצפון.

מאיר, מאיר, אני, חשוב לי שהמשרד יציג מה נעשה.

היו אומרים לי, 80% מהילדים קיבלו תעודת בגרות. הייתי יושב עצוב, היו אומרים לי, למה? הייתי אומר, אני חושב על ה-20% שלא קיבלו. על זה אנחנו צריכים, לחשוב על בני העניים האלה, לחשוב על המפונים המסכנים האלה. שיבוא משרד החינוך ויתחיל מזה, למפונים ולחבר'ה שנמצאים במדרון אחורי, עשינו את זה, ואז אני אברך אותם.

תגיד הממשלה, העפנו 100 מיליארד לצבא, העפנו מאות מיליונים לכל משרד ממשלתי במלחמה, לא יכולנו להעיף פתרונות פה ולבטל את הדבר הזה? כמה כסף עף מימין ומשמאל?

מיכאל, אנחנו בתהליך. מיכאל, אני לא בא להיות סנגור של משרד החינוך, אני בסוף, תפקידי לפקח על המשרד ואנחנו נעשה את זה היטב גם בעזרתכם.

אנחנו לא קטגורים של משרד החינוך, אנחנו לא קטגורים. יש לי הערכה למשרד החינוך, אבל אני ציפיתי ואני עדיין מצפה ממשרד החינוך עכשיו, הוא המשרד החשוב ביותר, הוא מחולל השינוי, אם יש משהו שיכול לרפא את האנשים בצפון זה בראש ובראשונה שהילדים שלהם יידעו איפה הם נמצאים ב-1 בספטמבר. על זה מקרין הכול, הכול.

בסדר, אבל לא על זה הדיון, מאיר. אמירה חשובה והיו פה דיונים גם על זה. כדי להרגיע אתכם - - -

שנה וחצי? חמש שנים מדברים על זה שצריך לבטל את תשלומי ההורים, חמש שנים, עוד לפני הקורונה.

50 שנה.

לא, אני חמש שנים בוועדת חינוך.

יבגני, שנייה אחת. תאמין לי, כשנכנסתי, יבגני, אז אני נכנסתי לאירוע באמת ברמ"ח איבריי ושס"ה גידיי והמנכ"ל יוכל להגיד לך וגם אנשי המקצוע והשר. אני לא יורד מהסיפור הזה. מאיר, לפני שאתה יוצא, ככה שתהיה רגוע, אני הודעתי למשרד שאני לא אצביע על תשלומי ההורים, בסדר? אז קודם כול, תהיה רגוע, אין היום הצבעות על תשלומי הורים וזו החלטתי, בסדר? הודעתי את זה לשר והודעתי את זה גם למנכ"ל.

עכשיו ברשותכם, אני רוצה לשמוע כן מה המשרד עשה, בסדר? מה התכנון לארבע וחמש השנים הקרובות ומכאן יש לי דרישה אחרי זה להמשך, הדר נמצאת איתנו, משרד האוצר, יש לי דרישה גם לאוצר בנושא.

היות ויש גיוס - - -

יש גיוס ב-11:00, חוק גיוס, חוק אי-גיוס, מאיר.

אז אפשר לקבל את - - -

כן, כן, זה נמצא אגב בחומרים, אני אעביר לך את זה גם.

חבר הכנסת כהן, אני רק רוצה להגיד לך, ברשותך, ידידי, רק לעדכן בכל זאת. בנושא הצפון, רוצה שתדע, המשרד, משרד החינוך פועל, עובד, מתכנן להקים 20 בתי ספר עורפיים עבור תושבי הצפון, נותן מענים לילדים שנמצאים בדרום, במרכז וכולי, כולל רישום כפול, כולל אפשרות להירשם בקריית שמונה או בתל אביב וכולי. עושה את המיטב, עושה את המקסימום לתושבי הצפון. נמצא שם, מדבר, נפגש וכולי. לא מספיק, אין פה שום זרי דפנה, יש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל לפחות תדע שאנחנו בכיוון. תודה.

תודה רבה. אינה, סליחה, בבקשה.

טוב, אז תודה. אני אתן דוגמאות להשקעה שאנחנו משקיעים כל שנה. דוגמאות יש עוד כמובן, סל רווחת התלמיד – 362 מיליון ש"ח, ששם יש את הנושא של מלגות, יש לנו את הנושא של תוכניות ויזמות חינוכיות לתלמיד שעלה.

אגב, אינה, אם אני - - -

אתה רוצה להתייחס לזה?

כן, בהקשר של סל רווחת התלמיד, עלה כאן גם על ידי חברי כנסת, דובר על אותם 100 מיליון. כשעלינו לכאן לפני שנתיים ושלוש ודובר על תקציב של 100 מיליון שקל עבור מלגות ודובר על זה שבשעתו זה היה מתווה הפתרון, יש כאן דבר חדש. משרד החינוך יצא במהלך של הגפ"ן, הגמישות הניהולית, בשנתיים האחרונות התקציב גדל, הגמישות הניהולית בתשפ"ד. וכ-362 מיליון שזה כסף חדש, אני מדבר לחברי הכנסת ששאלו את זה קודם.

לא הכול בו חדש, סליחה, לא נכון.

זה כסף חדש.

זה לא נכון. השאלת ספרים קיים, ומלגות לילדים קיים שנים.

אבל תן לי לסיים. התקציב למלגות - - -

אל תגיד חדש.

תן לי לסיים ותבין מה חדש.

אז תגיד מה חדש, אל תגיד הכול חדש.

אם תיתן לי לסיים אני אגיד מה חדש. התקציב של המלגות בסיכום שהיה לפני כשנתיים עמד על כ-120 מיליון שקל. תקציב של פרויקט השאלת ספרי לימוד, אני, הייתה לי זכות, בין אלה שהובילו אותו במשרד יחד עם יוזמה כאן של הוועדה לפני כעשר שנים, עמד על כ-15-10 מיליון שקלים. אז כשמציגים כאן תקציב של כ-360 מיליון שקל לרווחת התלמיד שזה למלגות, ספרים, הזנה ושורה ארוכה של דברים, כן, מדובר בתקציב משמעותי.

יש שם עדיין עוד כסף שהוא לא חדש. סליחה, העשרות של גפ"ן הן לא חדש.

אני לא מדבר על העשרות, כל הגפ"ן - - -

העשרות של גפ"ן לא חדש והעשרות של גפ"ן נגבות מההורים מהצד כמו סל טבע וסל תרבות, זה לא חדש.

חבר הכנסת, כל התקציב של הגפ"ן - - -

תגיד כמה חדש.

אני אגיד אם תיתן לי.

אל תגיד לי משפט. אנחנו בקיאים בפרטי פרטים של הדברים.

כל התקציב של הגפ"ן עומד על - - -

מיכאל, בוא ניתן למשרד לפרוש לנו.

אני אוהב אותו, אני מכיר אותו.

לא קשור, אני יודע שאצלך אין שום דבר אישי.

אבל אני לא יכול שיגידו לי ש-360 מיליון שקל זה חדש. זה לא חדש.

אז הוא יגיד. אבל מיכאל, תן לדודי, הוא יגיב לך, אין בעיה.

מאחר ואנחנו מכירים, חבר הכנסת יודע שאני תמיד מדייק ואם אני לא אדייק, אחרי זה תתקן אותי ואני גם אתנצל אם לא דייקתי במשהו. תקציב הגפ"ן כלל בתוכו גם משאבים חדשים וגם איגום של משאבים קיימים. אבל בגפ"ן יש תוספת תקציב גדולה מאוד, כמעט מיליארד שקל תוספת תקציב ויש שם גם איגום. התקציב של הגפ"ן החדש, התקציב של הגפ"ן כולו שנועד לרווחת התלמיד, מה שבתי הספר בחרו, כ-360 מיליון שקלים זה מה שאינה הציגה. מתוכו, מה שהיה קודם, בערך 150 מיליון. זאת אומרת, יש כאן כסף חדש שנועד לרווחה. אני אתלה במה שאמר המנכ"ל, האם אפשר יותר? בוודאי. אבל יש כאן בהחלט הרבה יותר משאבים לרווחה וצריך לשים אותם על השולחן.

שנייה, שנייה, אני רוצה להגיד לך משהו מאוד רגוע ומכבד. זה מבורך, כל השקעה שהיא נעשית דיפרנציאלית, אני גם עשיתי בג"צ נגד משרד החינוך על תקצוב דיפרנציאלי והיום תקציבים חדשים מגיעים באופן דיפרנציאלי, כל התוספתי והפרויקטלי, זה בסדר, זה יפה. אבל אם אנחנו יכולנו להוסיף מפה 300 ומפה 400 ומפה 500, אנחנו מגרדים את האוזן ככה.

אני אומר בוא נסיר את החרפה של האוזן הזאת שהיא לידנו של תשלומי הורים. על זה תבנו קומות של השקעות, של יזמות, של לתת רווחה, לתת דיפרנציאלי, להגיע לפריפריה, לעשות יותר, לתת לעולים יותר. אני שם, אבל מה אתה אומר לי? אתה אומר, תראה, שמתי מיליארד, שניים ברווחה של הילדים, אין לי כסף לבטל תשלומי הורים. אתה יודע איזה נזק חינוכי זה כשילד מגיע בביישנות לבית ספר, בהיסוס, כי הוא יודע שאימא שלו עוד לא שילמה לטיול?

נכון.

כל יום הלב שלו קרוע, כל יום הוא מתבייש, כל יום הוא מושפל מחדש. אתה יודע אילו טעויות מורים עושים בלי כוונה? המזכירה העירונית אומרת, תגידי לילד ההוא שיבוא אליי כי אימא שלו לא שילמה לבית הספר. המורה אומרת, היא לא עושה את זה ברוע, אבל היא בנתה חוזה ושיח עם ילד שהילד יודע שהמורה יודעת שהוא ילד עני שלא שילם.

ופעם שנייה הוא יתבייש כשמערכת תשלם עליו, פעמיים.

אני אומר לכם, הנדיבות - - -

חבר הכנסת ביטון, אני חושב שאתה מגזים. אני חייב להתפרץ כאן, באמת. אתה מגזים ואין דברים כאלה ואם יש דברים כאלה, מטופלים ברמה הפרטנית.

אז אתה לא בעניינים.

אני לא בעניינים?

המנכ"ל, זו לא הגזמה.

אתה לא בעניינים.

אני בעניינים.

אתה יודע כמה תלונות קיבלנו על האפליה של ילדים בגין תשלומים?

סליחה, וכשיש מקרים - - -

אתה יודע כמה פעמים הורידו ילדים מהאוטובוס על תשלומי הורים?

כשיש מקרים כאלה הם מטופלים, אבל לא כתפיסה כמו שאתה מציג.

לא אמרתי תפיסה.

אוקיי.

אמרתי תבטלו את זה.

אז יש מקרים והם מטופלים. אז בואו, קצת פרופורציות, יש מקרים בכל דבר, גם בזה וכשיש, זה - - -

אתם יכולים להוציא מכתב לבתי ספר שאסור למורה לדבר עם תלמיד על כסף?

אסור לדבר, יש לנו הנחיה כזאת.

יש הנחיה.

אז למה זה לא קורה?

יצאה, יצאה הנחיה.

יש הנחיה מאוד ברורה.

יש הנחיה כזאת כבר הרבה שנים, זה לא חדש.

אבל זה לא קורה.

אנחנו מחדדים את זה כל הזמן וכמו שאמר המנכ"ל, במקרים פרטניים שזה חלילה קורה, זה מטופל בכל החומרה.

ואפשר להוציא הנחיה שאומרת כל הילדים יוצאים לטיול וכולם במסיבה, לא משנה מי שילם, מי לא שילם?

זאת ההנחיה, נקודה.

אבל זה לא קורה, זה לא קורה.

יש הנחיות. כשזה לא קורה אז מטפלים, יש אירועי קצה.

טיפול בדיעבד הוא קשה מאוד, טיפול בדיעבד, וזה כן קורה.

בואו נוציא החלטה פה על הדבר הזה.

זה קורה, חד משמעית זה קורה, רק מהחודשיים האחרונים אני יכולה להעיד שזה קורה.

בואו נוציא, שיהיה חוזר מנכ"ל על זה.

יש חוזר מנכ"ל וזה גם עלה פה בדיונים הקודמים. אני רק רוצה להגיד שיש פה את האמירה העקרונית שעצם המנגנון יוצר חיכוכים בעייתיים, חלק מטופלים, חלק לא. אבל זה מטבע הדברים מנגנון כזה של גבייה שהצוות צריך מול ההורים ושלא תמיד ההורה אומר שזה מטעמים כלכליים, לפעמים כמו שנאמר פה, נותנים לזה סיבה אחרת, אבל יש מקרים כאלה.

בוא, מיכאל, בוא נתחיל מההתחלה. תמימות דעים בחדר, תיקח אחד אחד, גם מאנשי המשרד וגם המנכ"ל וגם השר שדינם של תשלומי הורים להתבטל, בסדר? מפה אנחנו כולנו מסכימים, בסדר? הדרך איך אנחנו עושים את זה ואת הכלים ואת האפשרויות שיש לנו ברמה האוצרית לעשות את זה, זה שלב ב'. המשרד כרגע הגיע על פי בקשת הוועדה ועל פי זה שהתעקשתי והמנכ"ל באמת הלך איתי יד ביד בנושא הזה, עם השר ועם אנשי המקצוע. אינה התאבדה על הסיפור הזה של להביא תוכנית דיפרנציאלית לארבע השנים הבאות.

זה לא מושלם, זה לא הכול, אבל התחלנו איזה שהוא תהליך ואני אומר לך, אני הודעתי לו ובכאב רב אתמול הייתה לי שיחה מאוד קשה עם השר, הודעתי לו, אני לא אצביע על תשלומי הורים נקודה. ואנחנו נעשה פה תהליכים אמיתיים מול האוצר, יש לי פגישה עם שר האוצר על נושא אחר שאנחנו נדבר בהמשך הדיון. אנחנו בתהליך, אבל כמו שאמרתי ואמרתי את זה גם בכניסתי לתפקיד, אני לא פופוליסט ואני לא אצא עכשיו בראש חוצות ואגיד, אני לא מעביר תשלומי הורים ואחרי זה אני אבוא כמו נקניק ואצביע בעד תשלומי ההורים. אני לא יודע לעשות את הדברים האלה.

אתה צודק.

ולכן אני אומר, תשלומי ההורים יעברו בצורה כזו או אחרת, יש לי כרגע התעקשות על הסיפור של הארבעה שקלים של הביטוח, הנה אני שם את זה על השולחן, סיפור אוצרי שאני הולך לשבת על זה עם שר האוצר.

תודה רבה.

ודיפרנציאליות אוניברסלית, דהיינו אם בית ספר פטור מתשלום, פטור. לא מבקשים הכנסות ולא כלום.

אז אולי נתקדם ונציג?

אז אנחנו נגיע לזה, אבל אתה לא נותן לה להגיע לזה.

חבר הכנסת ביטון, אני מציע לתת לנו להציג את הדברים.

אנחנו רוצים להגיע לזה, יש פה בשורה.

אנחנו רוצים להציג, בסדר?

אם אפשר לבקש לדייק על ה-360 כי יש פה כן תוכניות ויוזמות חינוכיות לרווחת התלמיד שזה משהו אחר בגפ"ן שהוא לא קשור למלגות, אז אם יש איזה שהוא פילוח שכן נבין.

הנה, דודי דיבר על 150 מיליון.

אפשר לתת פירוט מלא לפי כל הקטגוריות, ניתן את זה לוועדה ברצון.

אחרת אי אפשר להבין כמה הולך למלגות בעצם ומה השתנה.

אנחנו נעביר את זה.

אנחנו נציג את זה.

בסדר גמור, בבקשה, אינה. נשתדל עכשיו לשמור על זכות הדיבור שלך.

(הצגת מצגת)

כן, תודה. דוגמאות נוספות של 1.6 מיליארד רק לנושא של ניצנים במהלך שנת הלימודים, כולל בסוכות ובפסח. אנחנו עכשיו בפני הנושא של הגנים ובתי הספר של החופש הגדול שפה זה רק חלק ממה שנעשה, אנחנו מרחיבים השנה גם מד' עד י"ב לאור המצב, נותנים פעילויות עד י"ב מתוך ההבנה שהילדים האלו צריכים גם מסגרות נוספות. הצגנו את זה בוועדה, לכן אנחנו לא חוזרים על זה כאן. כל הנושא של אבחונים שאתה דיברת על כך, זו תוכנית של מלקות ללמידה. כל הדברים האלו הם דוגמאות לתוכניות לרווחת תלמידים בשנת תשפ"ד שניתנו.

אז בעצם אנחנו מגיעים לוועדה על מנת להציג לוועדה, להביא לאישור חברי הוועדה את התעריפים של תשלומי הרשות, כמו שאמר המנכ"ל, זה לא עלה, ומביאים לידיעת חברי הוועדה את הנושאים שאנחנו מחויבים ביידוע שלהם כמו רכישת שירותים מרצון והתל"ן.

אם אני אסתכל בטבלת תשלומי ההורים אז אנחנו רואים שגם השנה אנחנו ממשיכים לתקצב את 20 ש"ח לכל תלמיד שמחולק ל-12 ש"ח עבור סל תרבות ושמונה עבור מסיבות כיתה, במצטבר זה 50 מיליון שקלים, מה שדיבר על כך חבר הכנסת טייב. ולמעשה זה תקציב שניתן לנו לשנה ואנחנו הצלחנו השנה, שנה מיוחדת, להשאיר את התקציב הזה כדי שההורים לא יצטרכו לקבל העלאה למראות שאני חייבת להגיד כאן, כולנו יודעים שהייתה העלאה מאוד מאוד גדולה בכל הרכיבים במשק, אבל זה לא מושת על ההורים.

אנחנו מבקשים לאשר את הנושא של השתתפות ההורים בעלות הארוחה במקומות שהתלמידים אוכלים. גם כאן אין עלייה בגובה התשלום ביחס לשנה הקודמת, זה מאוד מאוד חשוב, למרות ששוב, התעריפים עלו. אנחנו מבקשים ליידע את ועדת החינוך והתרבות והספורט על הסכום המרבי המותר לגבייה עבור תל"ן וגם כאן אין עלייה בגובה התשלום ביחס לשנה הקודמת, אפשר גם להגיד ביחס לשנים הקודמות, כן. כבר 14 שנים שאנחנו לא מעלים את התשלום הזה.

שאולי כדאי להגיד משהו בהקשר הזה רגע, אני אומר מבחינה כלכלית מקצועית, בסדר? 15 שנה רוב התעריפים של תשלומי הורים לא עלו, 100 שקל של לפני 15 שנה שווים היום 120, אינפלציה מצטברת. זאת אומרת, יש כאן שחיקה מצטברת בתשלומי הורים בעידן של הסכמי שכר, התייקרויות במשק לצד, הנה הציג את זה קודם, פרויקטים של רווחה שהממשלה עשתה בתחומים של צהרונים, בתי ספר של החופש הגדול, רק ב-2012 היה חינוך חינם לגילאי שלוש-ארבע.

אמר כאן קודם אחד מחברי הכנסת לא להתפאר, אני לא מתפאר בשום דבר, אני משקף מצב. אם נסתכל מה היה לפני עשר שנים לעומת המצב היום מבחינת השירות שהממשלה נותנת בכל מה שנוגע לנושאים שקשורים לכיס של ההורים, לרווחת התלמידים בהיבט הכלכלי, אין ספק שרמת השירות היא הרבה יותר גבוהה. האם זה מספיק? כנראה שלא, אבל יש כאן בהחלט התקדמות לאורך כל הציר.

איזה פיקוח יש למשרד?

בוא לא נשכח את האינפלציה, דודי.

אני מדבר על האינפלציה. 20% אינפלציה, 15 שנים. רק בשנתיים האחרונות אנחנו מדברים על 6% אינפלציה, זו שחיקה. זאת אומרת, אם היה דיון בוועדת כספים כאן, ואנחנו אגב כל הזמן בשיח עם אלה שמפעילים את הטיולים השנתיים וכל הגורמים, הם מבקשים להעלות את התעריפים. הרי ברור שאי אפשר להפעיל את אותו סטנדרט של טיול שנתי עם אותו תעריף שהיה נכון גם לפני עשור. זאת אומרת, משהו נשחק. אז מאיפה מגיע הכסף? אז מהגפ"ן, מתקציבים אחרים של המשרד וכולי, אבל צריך להגיד שיש כאן שחיקה.

זה לא נכון, דודי.

נכון בהגדרה.

רק שנייה, אדוני. איזה פיקוח יש למשרד שבית ספר ייחודי כפי שמופיע כאן שמוסמך לגבות לא מעט כסף בשנה לא הפלה ברישום שלו ילדים שלא יכולים לשלם? ודוגמאות והאם יש יחידה כזאת או איש מקצוע שזה תפקידו, אפליה ברישום בבתי ספר של תל"ן.

קודם כול, המנכ"ל היה יו"ר ועדת הייחודיים שזה בדיוק היה התפקיד שלה, אני רואה שהוא רוצה לענות, כן?

כיו"ר ועדה של בתי ספר ייחודיים, קודם כול היו כמה דברים שהם בעיניי היו מעבר לפדגוגיה של הייחודיות. חלק מזה הקריטריון שלפחות שליש מהילדים חייבים להיות ילדים מאותגרים, אוכלוסיות כאלה ואחרות ואנחנו יודעים על מה מדובר. ושתיים, הסיפור של תשלומים ייחודיים כולל בקרות ונעשו בקרות, יש יחידה - - -

ויש שליש בכל בתי הספר האלה?

חבר הכנסת, אני יכול להגיד לך שאני חבר בוועדה הזו כבר חמש שנים והמנכ"ל צודק. אם יש משהו, בוא, כאן אני נותן לך.

אז תגיד איזו מילה טובה.

המנכ"ל, יש לי מה להגיד בנושא, אבל כאן יאמר לזכותו של משרד החינוך שאם יש תחום שבו יש בקרה מאוד גבוהה ושיתוף פעולה מלא של ההורים בתוך התהליך הזה בבדיקה של בית ספר בית ספר בתשלומי ההורים הייחודיים זה בתחום של הייחודיים. יש מקומות אחרים שבהם עדיין אנחנו צריכים לראות בקרה יותר טובה שלא לומר בקרה בכלל ואפשר יהיה לדבר על זה אחר כך, דווקא בעניין הזה - - -

תודה, איתי, מעבר לוועדה, תודה רבה, לא ראיתי אותך, מצטער. הוא חבר בוועדה. מעבר לוועדה, יש גוף במשרד של בקרה שעושה בקרות על בתי ספר על תשלומים, לא רק תשלומי הורים ולא רק על ייחודיים, כולל ייחודיים ומי שעובר או גובה וכולי, נקנס, יש סנקציות כאלה ואחרות. המנגנון קיים, אוקיי? באמצעות גם הבקרה, ואני מזכיר שיש גם את המפקחים שחייבים לאשר את זה במערכת אפיק, את כל התשלומים.

בבקשה, אינה.

אוקיי, אנחנו מביאים לידיעת ועדת החינוך, התרבות והספורט את הסכום המירבי עבור רכישת שירותים מרצון. גם פה אין עלייה בגובה התשלום ביחס לשנה הקודמת. אני רצה. כנ"ל בתי ספר - - -

את יכולה להגיד מה ההבדל בין המושג רכישת שירות מרצון לבית תשלום רשות? שזה בעברית די דומה.

כן, אני אשמח להסביר.

תציגי את עצמך, סימה.

סימה עובדיה פורצנל, מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות, אני אחראית על מדיניות תשלומי הורים בין היתר. תשלומי הרשות הם תשלומים עבור שירותים שנקבעו בסעיף 6ד' לחוק לימוד חובה כשירותים שההורים מחזירים את ההוצאות בעדם, כמו טיול, כמו סל תרבות, כמו השאלת ספרי לימוד וכולי.

רכישת שירותים מרצון הוא הסדר, זה לא מתוקף חוק, זה הסדר עבור ההורים כדי לייצר הפחתה בגובה התשלומים. במקום שבו הורה ממילא רוכש דבר מה, אפשר להתארגן יחד כדי להוריד את העלויות, כמו סוג של קבוצת רכישה כדי להוריד את העלויות עבור התלמידים.

אז דוגמה קונקרטית, גן ילדים, מותר להורים - - -

עד 125 שקלים לשנה.

לאן הולך הכסף הזה?

אני אתן לך דוגמה קונקרטית. אם בגן הילדים רוכשים עבור כל ילד כדי שהוא לא יצטרך להביא מהבית קלמר, יש לו צבעים או אין לו צבעים, מחברת שהוא מתרגל בה. רוכשים את זה ביחד, הקלמר הזה הוא שלו.

אז זה יכול להיות מרכיב של שירות לילד שלא נוסח בתשלומי רשות, מרכיב נוסף.

אחר.

כי לא כתוב בשום מקום בתשלומי רשות קלמר.

נכון.

זה אקסטרה קצת, זה סוג של אקסטרות, יכול להיות אקסטרה.

אלה בעצם הוצאות שההורים ממילא רוכשים. אם ממילא ההורים היו רוכשים קלמר, אז רוכשים אותו ביחד בעלות נמוכה יותר.

לא חייב שהורים היו רוכשים קלמר. יכול להיות שבגנים היו תאים לכל ילד עם קלמר, משרד החינוך היה עושה לכל ילד. לא חייב, התורה לא אמרה שכל ילד יבוא עם קלמר.

יש שם גם סדנאות או ביקורים במוזיאון שממילא הורה יכול לקחת את הילד.

הלוואי. זאת אומרת, את אומרת בישראל 100% מההורים הולכים למוזיאון.

יכול.

וממילא עכשיו שישלם על זה בכיתה.

לא, יכול לקחת והשירות הזה נרכש ביחד באופן מוזל.

אבל את מבינה שזה עוד צינור שמשית על הילד שקשה לו עוד הוצאה שהוא לא התכוון אליה, זה עוד ערוץ.

סימה, הוא נותן גם אפשרות לחוגים ודברים כאלה, לא?

לא, זה לא חוגים, אלא פעילויות חד פעמיות. חוגים זה תל"ן. כשזה לאורך השנה התשלום בתל"ן הוא עבור המדריך של החוג.

התשלום על החוגים יוצר את כל האפליה הזו.

גם למידה יכולה להיכנס שם.

ברכישת שירותים מרצון יכול להיות רכוש שהוא בבעלותו של הילד, הוא לא חוזר למוסד החינוך בסוף השנה ויכול להיות גם שירות כמו להביא איזו שהיא סדנה מיוחדת לבית הספר, לצאת ביחד לפעילות מסוימת.

אבל למה זה לא תל"ן? למה סדנה או פעילות או הצגה - - -

כי זה חד פעמי.

רגע, אפשר שאלה קצרה? אם עכשיו הורה לא רוצה לשלם את הכסף מרצון ואומר אני לא רוצה לשלם 125 שקלים וכל הכיתה וכל ההורים רוכשים את הקלמר, אז אותו ילד יישאר בלי קלמר? יגידו אבא שלך או אימא שלך לא שילמו מרצון, תישאר בלי קלמר? לא, אני רוצה שאלה פרקטית במציאות, מה יעשו?

בגן הילדים לא יקרה דבר כזה.

כי כולם ישלמו את ה-125.

לא.

אלא מה?

כי הפעילות הזאת מתקיימת במהלך יום הלימודים ולא מוציאים ילד מפעילות.

אבל קלמר זו לא פעילות.

אוקיי, וברגע שההורה לא רוצה לשלם את ה-125 שקל, שאר ההורים יגידו, סליחה, אנחנו שילמנו ולמה כל הילדים בפעילות? ואז בעצם התסיסה נוצרת בתוך קבוצות ואטסאפ ואנחנו חוזרים לאותה סוגיה שהמנכ"ל, אתה אמרת שאתה לא מכיר את המקרים, אנחנו מכירים מקרים של השפלה כפולה. גם הילד שלא יכול לשלם הוא פעם אחת מושפל, אני כרגע לא מדבר על גן הילדים, בעיקר על הטיול, ופעם שנייה כשכל ההורים יודעים שהילד הזה הלך לטיול בלי שהוא שילם בגלל בעיה כלכלית.

וההורים אומרים, רגע, אנחנו משלמים, גם לנו קשה, גם אנחנו עובדים קשה 24 שעות ומה קרה? ופה מתחילה הבעיה. אותו ילד הוא, סליחה על הביטוי, מושפל פעמיים. פעם אחת כשהוא יודע שהוא לא מסוגל לשלם על הטיול, אני לא מדבר כרגע על ה-125, אני חוזר לסוגיה שעלתה פה לפני כמה דקות, ופעם שנייה כשהמערכת מנסה לעזור לו ובאמת משרד החינוך עוזר לילדים כאלה לנסוע לטיול, אבל כל ההורים יודעים שההוא לא רצה לשלם, לא נכנס לכיס שלו ואומר, על חשבוננו עכשיו אתה נסעת לטיול.

זו הבעיה, כאן הבעיה מתחילה עקרונית, שדורשת את ביטול המושג הזה שירותים נוספים ובכלל כל תשלומי ההורים. אני חמש שנים בוועדה, חמש שנים אני שומע את ההבטחה הזאת שאנחנו נבטל, נבטל, נבטל. אדוני היושב-ראש, זו הזדמנות שלך, פעם אחת, כשכל המשרד רודף אחריך, זו ההזדמנות. אחר כך כל השנה אתה תרדוף אחרי המשרד, זה הסיפור. אלה הרגעים הנדירים שבהם משרד רודף אחרי חבר כנסת ולא הפוך.

יבגני, יאמר לזכותו של המשרד, כי אני לא רוצה לטפוח לעצמי על השכם, אבל באמת, מצליחים לעבוד במשותף ואני לא צריך לרדוף אחריהם והם לא צריכים לרדוף אחריי. זו חלק מהמומחיות, חלק מהמומחיות.

אני לא נגד, אתה מכיר אותי, אני לא נגד, אני תמיד בעד - - - אני רק אומר שאני חמש שנים שומע פה שכל הזמן אנחנו נפחית, נפחית, אחר כך קורונה, אחר כך מלחמה, אחר כך מפונים, כל שנה יש הצדקה לא לבטל.

חבר הכנסת יבגני, אני חייב רגע להגיד לך משהו והוא בעיניי חשוב יותר מכל מה שנאמר פה. אחת, זה שיש בקבוצות ואטסאפ של הורים, אני לא יודע, לא מעורב במה שקורה, יודע מה שקורה.

אנחנו מקבלים את התלונות, לא אתה.

בסדר, בסדר. אבל אני יכול להגיד לך דבר שהוא בעיניי הכי חשוב. גננת לא תוציא ילד מפעילות בגן ביום בגלל הסיטואציות - - -

אמרת זו הנחיה.

אין דבר כזה.

לא, אמרת זו הנחיה, אני מאמין לך, סומך עליך.

ואם יש, אני לא תמים, לא נולדתי זה, התחלתי מורה, מנהל בית ספר, מנהל מחוז ועוד ועוד ועוד, ראש מנהל חינוך, עשיתי כמה דברים ואני אומר לך שאני לא תמים. אני רק אומר לך, כשיש מקרים פרטניים כאלה ואחרים, בעיניי זה עולם ומלואו, אני אישית מטפל. יושבים פה אנשים, היועצים שלי, אני אישית מטפל במקרים פרטניים עד חצות ולא מתוך זה שעושים לי טובה, אני לא עושה טובה לאף אחד, זו חובתי, זו חובתי.

סליחה, אפשר שאלה אישית? בני כמה הילדים שלך? יש לך ילדים?

יש לי ילדים גדולים.

אז אתה כבר לא בקבוצות האלה.

אבל הייתי שם, אבל יש לי - - -

אבל תקשיב, המנכ"ל, בכל שנה זה נהיה יותר גרוע. אתה יודע שאני אישית ביקשתי מאשתי לא להיות בתוך הקבוצות של ההורים, זו קטסטרופה מוחלטת.

אבל אני לא נכנס לקבוצות הוואטסאפ, אני לא נכנס לקבוצות הוואטסאפ.

אז אתה, יש לך מזל שאתה לא בתוך הקבוצות האלה, זו הבעיה.

האירוע הגדול והחשוב, שגננת לא תוציא ילד מגן, מורה לא תוציא ילד מתוך פעילות חינוכית בתוך בית ספר ואם זה קורה, אני, אני אישית מטפל בזה.

אני איתך, אני סומך עליך 100%, אני רק מסביר לך שהבעיה העקרונית היא זאת שיוצרת תסיסה בקרב ההורים.

הבנתי, חבר הכנסת יבגני.

אם אתה לוקח וממשיך אם הדבר הזה, אז יהיו לך משנה לשנה את התסיסות האלה בין ההורים, זה מה שאני רוצה להגיד. אתה מתייחס לביצוע של התפקיד שלך וזה בסדר. אתה אומר, אתה לא תתן למורה להוציא את הילד ולהוריד מהאוטובוס, סומך עליך ועדיין יש מקרים שאתה צריך לטפל וכל הכבוד.

אני אומר לך ברמה העקרונית, זה תלוי בנו. אנחנו אלה המחוקקים שצריכים להגיד לסיפור הזה מספיק, מספיק. צריך להגדיר שבעוד שנה, שנתיים לא יהיה כזה מושג תשלומי הורים, לא יהיה כזה מושג. לימודים חינם במדינת ישראל זה לימודים חינם. ואז – אתה יודע מה? צריך להעלות מסים? תעלה מסים. כמדינה תעלה מסים. אבל כאילו, הבעיה החברתית הזאת היא יותר חשובה מאשר ביצוע של מקרים כאלה ואחרים שאתה מופקד על הדברים האלה. ואני סומך עליך, אני לא באתי נגדך.

אני אומר לך שיש עדיין מקרים שההורים כן מדברים וכן אנשים מושפלים וגם תלמידים מושפלים מהמקרים האלה. מה אתה חושב? שילד לא יודע שהוא ילד במצב סוציואקונומי נמוך? אתה חושב שכיתה לא יודעת שהילד הזה לא שילם על הטיול? הילד הזה יודע שכל הכיתה יודעת שהוא לא שילם על הטיול, זו הבעיה שיוצרת את הסיפור הזה שנוצר בגלל תשלומי ההורים.

אתה יודע? אני אגיד לך עוד משהו, אדוני המנכ"ל. אתה יודע שיש היום מחסור ברישום לגנים פרטיים בגלל שאנשים בוחרים בגני העירייה ופוגעים באיכות של הילדים שלהם בגנים הפרטיים וככה גנים נסגרים? בגלל יוקר המחייה מה לעשות? כי יש גנים שלמים, גנים פרטיים שמקבלים סבסוד, נכון? שמקבלים סבסוד של הממשלה, 800-900 שקל. פתאום יש מחסור ברישום כי ההורים בוחרים לקחת גן עירייה שעם כל הכבוד, אני חלילה לא פוגע בעיריות, אבל האיכות שם היא חינוך הרבה יותר נמוך מאשר גנים פרטיים שיש להם צהרון עד שעה 18:00-19:00. ופתאום אתה רואה שהגנים נסגרים, הגנים נסגרים בגלל יוקר המחייה.

אז פה אתה תגיד שאין דבר כזה? בוודאי שיש דבר כזה. יוקר המחייה, הבעיות בכלכלה, כל הנושא של המלחמה יגרמו לכך שיהיו יותר הורים שיתקשו לשלם על הטיול של הילד ואותם ילדים ימצאו את עצמם מושפלים פעמיים. גם כשאתה תצטרך לממן להם את הטיול וגם כשכל הכיתה תדע שהילד הזה נסע לטיול כשכל ההורים עובדים קשה ושילמו על הטיול של הילד. זה הסיפור של תשלומי ההורים במשפט אחד.

יוסי, כבודו, אני חייב להעיר לו הערה.

לא, לא, בני, לא.

אני חייב להעיר לו, הוא אומר הגנים והמורה והזה.

אתה לא חייב. בני, אני אתן לך זכות דיבור.

למה?

כי אני אתן לך זכות דיבור. אינה באמצע לדבר, היא מנסה להעביר מצגת.

אני רוצה להגיד לך, אני - - -

תאמין לי, אני בסבלנות, עם אורך רוח, אבל זהו.

אני מארח איזו משלחת מארצות הברית תכף בכנסת, אני רוצה להגיד למאיר שני דברים. אחד, אף אחד מאיתנו שבשולחן לא יצר את הקללה הזאת, זו קללה רבת שנים. אבל אין לך אדם שאין לו מקום ואין לך אדם שאין לו שעה. עכשיו, בצד הזה של הכסף, תביא איזה מתווה מעניין, נתקדם איתו, שלא יבקשו דו"חות הכנסה וכולי.

לך, המנכ"ל, אני מבקש, בקשה אישית שלי. שתצא הנחיה כתובה שלך למנהלים ומורים שחל עליהם איסור לדבר עם ילד על תשלומי הורים. מי שיפנה לילד זו המזכירה הבית ספרית שהיא עובדת עירייה, אחרי הדרכה והנחיה בסוגיות האלה ברגישות.

להורים, לא לילד.

כן, לילד אסור לה, אני אומר שתפנה למשפחה. ולהגיד שני דברים שנוכל להתקדם. מנהל ומורה לא מדברים עם ילד בבית ספר על תשלומים.

אבל ההנחיה הזאת קיימת, אנחנו נעביר לך אותה.

לא תמיד היא מתבצעת, לא תמיד היא מתבצעת.

רגע, זאת בקשה אישית. יש לי בקשה אישית מהמנכ"ל לחדש את ההנחיה הזאת. מורה ומנהל לא פונים לילד ולהורים על כסף, זה לא תפקידו, הוא לא אחראי על זה. זה אחד.

הדברים ברורים.

ההנחיה קיימת, נרענן אותה.

כן, והיה לי דבר יותר חשוב.

אם שכחת כנראה שזה לא היה חשוב.

מורים בכלל לא מדברים גם עם הורים.

רק הערה קצרה ממש על מה שעלה פה כי עלו שאלות מה נכלל במה ואחד הדברים שעלו פה, גם בהצעות חוק שהיו וגם בדיונים שבאמת היום לא קבוע בחוק וגם לא בתקנות למעשה, רק בחוזרי מנכ"ל וגם שם זה לא תמיד ברור, זו ההגדרה מה מותר בכלל לגבות עליו במסגרת איזו קטגוריה. זאת אומרת, מה נכלל בתוך תוכנית לימודים שהיא ממומנת על ידי המשרד, מה מחוץ, מה זה שירותים מרצון? ההגדרות באמת לא ברורות עד הסוף ובמסגרת חלק מהצעות החוק שביקשו להסדיר גם את הפיקוח וגם את ההיבטים האחרים עלו גם הצעות להגדיר מה בכלל הדברים שמותר לגבות עבורם.

אני זוכר את הדבר השני, יוסי. יוסי, הדבר השני.

רגע, מיכאל, נזכרת?

השני. באותה הנחיה, כל הילדים מקבלים את כל השירותים ללא שום התניה, אוטומטית, עם ביטחון וידיעה להורה ולילד, הכול זמין לך. עכשיו איך נפתור מי שילם, לא שילם, זה סיפור. לא, אבל זו המדיניות של המשרד, אבל היא יכולה להתחדש.

מתחבר למה שאמרה היועצת המשפטית. בסוף, אם אני אקח את שיעורי השחייה ובית ספר מנגן, בסוף הם גם רכישת שירותים מרצון ושמה הסכומים הרבה יותר גדולים מזה.

אני רוצה להתייחס למשל לדוגמה של בית ספר מנגן.

רגע, מרכז המחקר והמידע. כן, אסף, מה?

לגבי הפירוט הזה של מה שמותר לגבות במסגרת רכישת שירותים מרצון. אז בחוזר הוראות הקבע של המשרד - - -

זה קיים, נכון, זה מה שניסיתי להגיד.

מצוין שם שאפשר לגבות עבור חוגים בבתי תלמיד, ריתמוזיקה אם היא לא תל"ן וגם תשלומים עבור תוכנית קרן קרב. אז אלה גם דברים שנכללים לצד הדברים של ציוד ודברים אחרים.

נכון.

לא, יש פירוט, אבל אין את אמות המידה ואז נכנסים שם גם דברים שבפועל הם סוג של העשרה ולמידה, שזה לא אמור להיות ברכישת שירותים מרצון. ובכלל אולי כמו שבעצם הדיון העקרוני של למה טיולים זה שונה ממתמטיקה? זאת אומרת, למה זה ההורים נדרשים לשלם? למה זה לא חלק מתוכנית לימודים רשמית? הרי כל הזמן אומרים כמה זה חשוב, תרבות וטיולים. אז בדיוק ההגדרות האלה בעצם לא נכנסו לא לתקנות ולא לחקיקה וגם לא הכללים שהם מאוד חשובים כל עוד נשארים תשלומי הורים. על מה מותר לדבר עם מי, מתי תלמיד נכנס ולא נכנס, כי ההנחיות הן לא - - -

אבל אתם מתפרצים לדלת פתוחה, אנחנו יודעים על זה.

אינה, בבקשה. אני אשתדל לשמור על זכות הדיבור שלך. כן, אינה בבקשה.

אוקיי. אני, כן חשוב לי להעביר את הדברים שאנחנו מביאים לידיעת הוועדה. הנושא של בית ספר מנגן נשאר באותו גובה תשלום. מה שחשוב להגיד שסתם אני נותנת את הדוגמה של התוכנית הזאת כי בעיניי היא דוגמה לאיך אנחנו מייצרים פה צמצום פערים איפה שצריך. מקבלים את הכלים כולל לקחת אותם הביתה, מקבלים השכלה רחבה, מקבלים את ספרי הלימוד, כל הדברים האלו שיכול להיות שאם התלמידים האלו לא היו מקבלים את זה בתוכנית הזאת, הם לא היו מגיעים לנגן ומי יודע מה היינו מפסידים.

אותו דבר הנושא של ארוחת בוקר משותפת בגני הילדים. גם פה, משהו שהיה מאוד חשוב, עבדנו ביחד עם ההורים, איתי נמצא פה כדי להסדיר את זה, זה שנה שעברה עברה בוועדה. אין עלייה בגובה התשלום, זה חוסך מאוד להורים, זה מייצר אמות מידה וסטנדרטים מאוד ברורים, מה אפשר מה אי אפשר וזו הייתה בשורה באמת מאוד מאוד טובה.

וכאן אני עוברת סוף סוף, חבל שחברי הכנסת יצאו, אבל מה שהם רצו לשמוע כל הזמן זו התוכנית המדורגת שלנו שככה יחד עם חבר הכנסת טייב והמנכ"ל והשר אנחנו רוצים להציג. איך אנחנו חושבים שצריך להיות כמובן עם ההורים, התוכנית המדורגת להפחתת התשלומים. כמובן פה בכפוף לקיומו של התקציב, אנחנו יחד עם האוצר ננסה לקדם את זה. אז זאת התוכנית, אנחנו השנה מדברים על ה-50 מיליון ש"ח שכבר אושרו לנו, 20 שקלים לטובת התלמידים בסל תרבות ובמסיבת כיתה. שנה אחרי זה אנחנו כבר מגדילים את ההפחתה גם בטיולים וגם במענים דיפרנציאליים, תכף אני אסביר מה זה מענים דיפרנציאליים. שנה אחרי זה עוד עלייה ואנחנו נגיע באמת כל שנה לתוספת של צמצום תשלומי ההורים בכפוף לקיומו של התקציב, אני שוב מזכירה את זה.

כשאנחנו מדברים על מענים דיפרנציאליים אני מחלקת את זה לשניים. מה שאמרתי עד עכשיו זה לכל ההורים באשר הם. המענים הדיפרנציאליים הם באמת להורים שאצלנו יש לנו את המידע שלנו לגבי, יש לנו את הבדיקה שאנחנו עושים ואלו המעני הדיפרנציאליים שגם הסכמנו עליהם עם ההורים, שהיה לנו חשוב בפריפריה החברתית והגיאוגרפית כדי לקדם שוויון הזדמנויות וצמצום פערים.

אז כל הנושא של הרחבה של תוכנית מלקות ללמידה, שזה כל הנושא של סיוע לתלמידים שהם נדרשים סיוע על ידי מת"לים וכדומה והמימון של האבחונים עצמם. מסע ישראלי – אנחנו מדברים על סיוע בסבסוד משלים גם למסע הזה ותוספת לכך.

כל הנושא של מגמות אמנות בבתי הספר העל יסודיים ששם ראינו יחד עם הנהגת ההורים שאנחנו רוצים לפתוח בפריפריה כי יש בזה צורך, אנחנו רוצים לתת לכל התלמידים אפשרות נוספת, להרחיב את זה והגדלה נוספת של המלגות לתלמידים שלומדים בבתי ספר ייחודיים במסלולים ובכיתות ייחודיים.

אם אני חוזרת אחורה, אנחנו אמרנו שיכול להיות שנחליט לשנות אולי את המינון בין הטיול לבין מסיבת הכיתה וכדומה, זו הייתה גם כן חשיבה שלנו עם ההורים לגבי שנה הבאה. אבל בעיקרון חשבנו שזה סכום שאנחנו נרצה לקדם אותו וכך סוף סוף להגיע לתהליכים של הפחתה.

אינה, ביחס לזה, אם אני מבין נכון, אז המענים הדיפרנציאליים, הביטוי שלהם, הוא לא יהיה בטבלת תשלומי ההורים, אלא לאחר מכן דרך הגפ"ן אני מניח?

אנחנו נמצא את המנגנון, כן.

אני מניח שהרוב יהיה דרך הגפ"ן.

ומה זה אומר הסבסוד של המסע הישראלי? מה זה אומר שיש סבסוד? מה זה אומר לגבי - - -

רק שמך לפרוטוקול בבקשה.

ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, תודה.

אני אסביר. המסע הישראלי, המימון שלו הוא באמצעות התשלום עבור טיול בכיתה י"א שזה 513 שקלים ובנוסף משרד החינוך מממן עוד 1,000 שקלים לתלמיד בערך כי הטיול הזה הוא מסע בן שישה ימים, הוא מסע יקר ויש לו משמעות. אז משרד החינוך מוסיף על התשלום של ההורים בתשלומי הורים עוד כ-1,000 שקלים ואנחנו מציעים להרחיב את זה בעוד דווקא במקומות שהם פריפריה.

והתוכנית הזו היא לשנה הבאה או שיש לכם תוכנית המשך להפחתה מוחלטת?

התוכנית היא כרגע לארבע שנים, שוב, בכפוף לקיומו של תקציב עם עזרה של ידידינו פה בוועדה, אז זאת הצעתנו כרגע.

אינה, בבקשה, את יכולה להמשיך.

סיימתי, סוף סוף.

אוקיי. אז המועצה לשלום הילד, את רשומה, הנה, את פה ראשונה בתור.

תודה, אדוני. זה דיון שאני לא צריכה להתכונן אליו כי כל שנה אני אומרת את אותו דבר. יש לי עדה אמיצה, מנהלת הוועדה הנכבדת, שאני שמונה שנים זועקת את הזעקה הזו של השוויון.

תזכירי, תזכירי את קדמן.

רגע. ואם מסתכלים על ההיסטוריה הארגונית אנחנו כבר 20 שנה זועקים את אותה זעקה. ואין דבר מתסכל יותר מהעובדה שיש, סליחה על הביטוי, הוא פשוט ביטוי, אבל הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ומדי שנה יש פה באמת הרבה מאוד חברי כנסת שמגיעים לדיונים וזועקים את הזעקה כי, אדוני המנכ"ל, אני יודעת שאתם מטפלים בכל מקרה של השפלה של תלמיד, אנחנו מקבלים את הפניות האלה ואנחנו גם פונים אליכם וזה אכן מטופל, אבל תסכים איתי שיש פה בעיה מבנית שיוצרת סיטואציות כאלה וכמה שלא תעשו עבודת פיקוח יקרו מקרים כאלה. ולכן צריך להעביר את תשלומי ההורים מן העולם כדי שלא תטפלו בדיעבד כי בדיעבד זה לא מרפא את מה שעבר הילד וכמו שעברו חברי הכנסת, זו צלקת שהם נושאים איתם לחיים בהמשך.

עכשיו, תראו, השאלה היא באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות, באיזו חברה אנחנו רוצים שהילדים שלנו יחיו. האם אנחנו רוצים שיהיה שוויון הזדמנויות, האם אנחנו רצים ילדים שיגדלו בחוסר כבוד כי הם יודעים שבחיים לא תהיה להם אותה הזדמנות ללימודים. ואנחנו רואים רק את מבחני פיז"ה האחרונים שמשרד החינוך פרסם וכתוב שם שחור על גבי לבן, משרד החינוך בעצמו כותב שיש פערים שמושתתים על הפערים בין קבוצות חברתיות, כלכליות, תרבותיות וזה הסיפור כולו.

אם מסתכלים על נתונים שאנחנו אוספים בשנתון הסטטיסטי על הפערים שנוצרים בחוגים ובשיעורי עזר, אז אנחנו אומרים, לא נשעתק את הפערים שקיימים ממילא בחברה לתוך מערכת החינוך ונשפיל את הילדים. עכשיו, זה נכון מה שאמרו חברי הכנסת. אמרו בקורונה, קורונה, משבר עולמי, אי אפשר עכשיו, ועכשיו במלחמה, אז אי אפשר עכשיו. בסופו של דבר, מה שצריך לעשות עכשיו זו תוכנית שהיא לא רק לארבע שנים הפחתה כזו.

ואדוני אמר, אני הייתי פה וגם בנייר העמדה שהוצאנו ציטטנו אותך, ציטוט מפואר, צריך להגיד, שצריך תוכנית עד הפחתה מוחלטת. עכשיו, היו, היו ועדות, אני מפצירה בכם, לא צריך להמציא את הגלגל. ישבו ועדות מכובדות לפני שנים ארוכות, כתוב שחור על גבי לבן, אפשר לעשות לזה פיין טיונינג. אמרו למשל, כדוגמה, גם טרכטנברג, גם לנגרמן, להוסיף פרומיל לדמי הביטוח הלאומי כי אנחנו רוצים מערכת אוניברסלית, שוויונית, של שוויון הזדמנויות.

ולוועדה הזו יש, יש רצון טוב, אבל רצון טוב חייב לבוא לידי ביטוי במעשים. אני יודעת שלמנכ"ל יש רצון טוב, בטח לאדוני, אני לא סתם ציטטתי בהרחבה במכתב שלנו. אבל התוכנית צריכה להיות תוכנית רב שנתית של הפחתה וכמו שאתה אמרת בעצמך, לא לאשר עד שיש תוכנית רב שנתית. לא מספיקה תוכנית כזו, שטוב שיש תוכנית, אולי פעם ראשונה שיש תוכנית, אבל היא לא מספיקה, לא סתם שאלתי, לארבע שנים, להפחתה מסוימת.

בואו ניתן לילדים האלה שאנחנו יודעים כמה הם סובלים. אתה שומע את העדויות כאן באמת מדי שבוע, על מצב רגשי מאוד קשה, על פינוי מהבית, על עדות לדברים הכי קשים, שכל רעש מפריע להם בלמידה, על נשירה שאף אחד לא יודע מה המספרים שלה. בואו ניתן להם את הכבוד הבסיסי של להרגיש שבמערכת החינוך שכל כך חשובה עבורם הם שווין בין שווים.

תודה רבה. סגן יו"ר הנהגת ההורים, איתי קפלינסקי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. המנכ"ל, סמנכ"לית, אנחנו שמחים סוף סוף שאחרי כל כך הרבה שנים מונחת תוכנית מסודרת של הפחתה של נטל המס על ההורים. וזה נטל מס גם אם הוא מאושר בחוק. וכן, התוכנית הזו אמורה לתת גם מענים דיפרנציאליים לתלמידים שיש להורים שלהם את הכי הרבה פחות ולאלו שמשלמים הכי הרבה כמו שהזכרנו.

אז אמנם זה אף פעם לא מאוחר מדי, אבל אדוני המנכ"ל, זה בהחלט לא מספיק. אנחנו מצפים להפחתה משמעותית יותר ומהירה הרבה יותר כי אנחנו במלחמה, נכון, אז אנחנו רואים את זה בתקציב 2025 שזה מה שהיה הוא שיהיה לשנה הקרובה, אבל הסכום המצטבר הוא מזערי ביחס למכלול. כלומר, אנחנו מדברים פה על 150-160, תקני אותי, אינה אם אני טועה, בעוד ארבע שנים, 160 מיליון שקל. אנחנו מדברים על סכומים הרבה הרבה יותר גדולים, זה 5% מהסכום. במגעים עם האוצר צריך לעשות משהו כדי שזה יקרה הרבה יותר כסף והרבה יותר מהר כי בקצב הזה לא נצליח.

אני רק רוצה לתקן אותך, מדובר בסכום של 295 מיליון שקלים.

אוקיי, 295 בעוד הרבה שנים.

נכון.

כן. אוקיי, אז אני מקבל את התיקון, אז זה 15% מהסכום, עדיין הדרך היא מאוד ארוכה. ותודה על התיקון. כל זאת אנחנו אומרים כש-15 שנים לא עלה התעריף של תשלומי ההורים וזה אומר שטיב השירות, האיכות, מה שאפשר לקנות עם הכסף הזה הולכים וקטנים. אנחנו לא מכירים אף מפעל, עסק וגם לא משרד ממשלתי שהתקציב שלו לא התעדכן 15 שנה. זה לא סביר וזה אומר שמצד אחד בונים על תחנת המס הזו שהיא ההורים ומצד שני אומרים השירות הזה ידרדר.

מה ש-616 שקלים של טיול י"ב, כנ"ל לפני 13 ו-14 שנה, אי אפשר לקנות אותו היום ואגב, יש בחוזר המנכ"ל גם את האפשרות לבתי ספר שנמצאים דרומית לקו מסוים קנס נוסף של 290 שקלים. אנחנו חייבים להפסיק את זה. זאת אומרת, אנחנו חייבים לוודא שתוך חמש שנים, אדוני היושב ראש, התוכנית הזו מפחיתה לחלוטין ואם זה יהיה שבע אז גם אפשר לחיות, אבל אי אפשר לעצור בארבע שנים ואני מקווה שבדיונים שלכם השחיקה הזו באה בחשבון.

ולכן אנחנו מבקשים ממך, אדוני היושב ראש, שלוש בקשות. אחת זה באמת להנחות את האוצר ואת החינוך להגיע לכדי הסכמות כבר עכשיו כדי שיהיה מונח על שולחן הוועדה לאישור את התוכנית. שתיים, בדיון קודם כאן הובטח להורים שהמס לא יעלה, ארבעה שקלים של תוספת ביטוח שאושרו בדיון הקודם, אסור שהם יעלו. כלומר, ההורים, גם אם זה רק ארבעה שקלים, לא אמורים לשנות את זה.

אלה עשרה מיליון שקלים ואחד מחברי הכנסת אמר פה קודם שבחדר דיונים אחר מאות מיליוני ואף יותר שקלים מועברים למגזרים, לקבוצות, לסקטורים. זה בסדר, זה לגיטימי, זה מגיע להם. אבל עכשיו אנחנו מדברים על כלל ציבור ההורים, ארבעה שקלים כפול 2.5 מיליון תלמידים זה 10 מיליון שקל, אני לא מאמין שאין מאיפה להביא את המקור הזה ובתקופה כזו אנחנו לא אמורים להטיל את זה על מי שכן מצליח לעבוד, מפרנס ומשלם מסים. אז אנחנו מבקשים שלא תאשר את זה בבקשה.

ודבר אחרון לסיום, אדוני היושב ראש. זה עלה כאן בדיון, מנגנוני הבקרה על תשלומי ההורים בבתי הספר שקיימים היום לא אפקטיביים. זאת אומרת שיש מנגנון של המטה שמאשר תשלומי ייחודיים למיניהם, האמינו לי, הבדיקה נעשית כי זאת בדיקה יזומה. אבל בכל מה שקורה ברמת השטח, בואו נודה על האמת, זו אחריות של מפקחי בתי הספר הכוללים, זה לא בראש סדר העדיפויות שלהם, גם כשמתלוננים, לא תמיד זה מוסדר עד הסוף ומלכתחילה לא צריך להתלונן כי אתה לא אמור לאשר תשלומים אסורים באפיק וזה קורה. ואנחנו - - -

אז רגע, איתי, יש לי שאלה למשרד החינוך.

רק מילה.

אני אתן לך לסיים. מנגנוני גבייה ופיקוח, בסוף הם בעצמם גם עולים כסף, אפשר לדעת מה העלות של המנגנונים האלה?

אני לפחות לא הבנתי את השאלה אז תחדד.

בסוף כדי להביא לרמת הביצוע גם את הגבייה וגם את הפיקוח סביב כל הנושא הזה של תשלומי הורים יש לנו פה איזה מנגנון. המנגנון הזה, יש לו כוח אדם, הוא עולה כסף, מה העלות של המנגנון הזה?

אני מתנצל, אדוני היושב ראש, הבעיה היא שאין מנגנון ייעודי. יש מנגנון פיקוח כפי שנקבע בחוק הפיקוח עם העדכונים המועטים שהיו לו ויש מפקח כולל לבית הספר וזו האחריות שלו. אבל יש לו הרבה מאוד אחריות וסדר עדיפויות.

איתי, אני מחבב אותך מאוד, אבל שאלתי את המשרד.

אני אנסה לענות, היושב ראש.

50 מיליון, 50 מיליון, תבדוק את זה.

כן, בבקשה.

לדעתי קשה לכמת את זה בכמה, זה כי הבקרה על כל המהלכים, כולל תשלומי הורים זה בכמה מעגלים. אחד זה מה שאמר איתי, מפקח כולל, זה חלק מהתפקיד שלו. לכל מפקח יש בערך 30 בתי ספר בממוצע, אז זה חלק מהתפקיד שלו, לבדוק ולעשות בקרה גם על תשלומי הורים כמו על רישום, על מצבת תלמידים, על תוכניות פדגוגיות וכולי וכולי. זה דבר אחד.

דבר שני, יש את המנגנון היותר, שיש יחידה בתוך המשרד שנקראת מנהל רישוי, בקרה ואכיפה. את גור אתה מכיר, שהיום הוא כבר סמנכ"ל חברה ונוער. בתוך אותו מנהל יש יחידה שעושה בקרה בשטח, יזומות, לבעלויות, לבתי ספר, לרשויות וכולי וכולי, ששם בודקים גם את סוגיית תשלומי הורים, אוקיי? לא רק, גם. אז זה גם עוד איזה שהוא מעגל נוסף.

יש גם מעבר לכך בתוך המסגרות, כמו ועדת ייחודיים לדוגמה שעלתה פה, יש בתוך זה מנגנון שבודק את אותם בתי ספר, גם את סוגי תשלומי ההורים. זאת אומרת, לא יהיה מצב שגובים כך וכך בבית ספר שהוא ייחודי. כך שקשה כרגע לשאלתך לתת כימות של כמה. אני יכול להגיד לך שיש לא מעט מנגנונים שחלקם עושים את הבקרה, חלק התפקיד הייעודי של מנהל בקרה שאמרתי קודם וחלק בשותף, חלק מתפקיד של מפקח כולל.

מנהל הבקרה וכולי כבר הרבה מאוד שנים לא באירוע, אני לא מתבייש להגיד את זה. יש לי אימיילים שנשלחו אליו ועד היום ההורים לא קיבלו מענה, הוא לא באירוע. הלוואי וכל אחד מבתי הספר בארץ היה מקבל את אותה תשומת הלב הניהולית הביקורתית, הפיקוח על תשלומי ההורים כפי שמקבלים בתי הספר שמבקשים לגבות אקסטרה במסגרת ייחודיים, מגמות ומסלולים וכדומה כי שמה באמת נעשית עבודה מקיפה.

ומה שאנחנו מבקשים ממך, בקשה שלישית ואחרונה, אדוני היושב ראש, זה באמת לייחד דיון מיוחד לנושא הזה על האפקטיביות של הפיקוח ומה אפשר לעשות על מנת שבסופו של יום ההורים ישלמו אך ורק על דברים שהם מותרים, שבאמת יש בהם צורך. ולקראת דיון כזה אנחנו נוכל להביא שלל דוגמאות כי המטרה היא באמת לשפר את המנגנון, לא חלילה לבוא ולהתלונן. אז תודה.

תודה. אליהו מויאל, בבקשה.

שלום, אני אליהו בן מויאל, אני יושב ראש השדולה של הנכים בכנסת, אני מייצג את הנכים, את הילדים עם צרכים מיוחדים. אני בא ורוצה לשאול את אנשי המקצוע במשרד וזה אותך ואותך בעניין של ילדים משולבים במסגרת. אנחנו מדברים איך לא לפגוע בילדים ברמה כזו או אחרת שילד צריך להגיע לפעילות מסוימת או טיול או כל פעילות אחרת ואין לו מאיפה לשלם, המשפחה לא משלמת.

קורה וקרה שהורידו את הילד מהאוטובוס, כן? הורידו אותו, הילד הזה נשאר מתוסכל הרבה זמן וזה יסע איתו לאורך כל הדרך. איך אנחנו מונעים את המקרים האלה, כן? שגם הילדים המשולבים, כן? לא יגיעו למצב כזה שהם נפגעים. אנחנו מדברים על כלל הילדים, אבל פה אני מדבר, אני מייצג את הילדים המשולבים שמקרים כאלה לא יקרו. ואיך לוקחים אותם בחשבון שעלול לקרות, המצב הסוציואקונומי לא מאפשר?

כל הנושא של הנגישות הוא גם מטופל ואם צריך אביזרים מיוחדים אז יש דרך לפנות ואנחנו נותנים את הדברים שצריך. יש ממש את הנושא של הנגשת טיולים, זה יושב במנהל הפדגוגי אבל לא רק וזאת העבודה של היחידה הזאת, אז אם יש איזה משהו חריג, אנחנו - - -

בוא נגיד ככה, היו פה ועדות, יש פה תקציב לא קטן על הסיפור הזה של - - -

של הנגשה.

של הנגשה. ושגם ברמת הביצוע שלו הוא מינורי. זאת אומרת, כסף יש לסיפור הזה, אז אם יש משהו ספציפי, אתה מוזמן לפנות.

ברגע שפונים אלינו אנחנו יודעים להעביר את הכסף.

נכון אדוני, אנחנו יודעים שיש. אוקיי, בנושא של הנגשה יש מקרים כאלה ויש מקרים כאלה ויש חריגות ואנחנו יודעים גם לטפל בזה במקום במיידית וזה עולה על כנו בצורה מסודרת. אבל ברגע שלא באים, משתפים את ההורה ומשתפים את הילד שהאימא לא שילמה, כן? זה דבר הכי חמור שיכול להיות. ואני מקבל את דבריה של ורד. אנחנו צריכים להיזהר איך אנחנו לא פוגעים בילדים בכלל, לא רק כשהילדים משולבים, אלא בכלל, כן? ילד שנפגע מהמקום שצריך לחנך אותו ומשמה הוא נפגע, זה יותר ממה שהוא נפגע מאימא ומאבא. על זה אנחנו צריכים לחשוב.

טוב, הדברים נאמרו והדברים חשובים. בני פרץ, בבקשה.

תודה, כבודו. בני פרץ, יושב ראש הפנתרים החברתיים, עוד מהפנתרים השחורים. אנחנו מכירים מה זה, האדון דיבר, המנכ"ל, על כך שלא תלמיד, לא מורה עושה או לא גננת ולא זה לילד, לא ככה זה הולך. אני גם הייתי בוועד ההורים ואני ראיתי דברים שזעזעו אותי. אולי אתה לא היית מנכ"ל, אולי היית מפקח, אולי היית משהו, אבל אני יכול להגיד לך את זה מניסיון שאני רואה את הביזיון, מה זה משנה אם אתה תבזה את הילד או תבזה את ההורה שאין לו במה משלם? או שהורה שיש לו מספר ילדים. או מה?

אומרים לו לך לעובדת סוציאלית, תביא לי מכתב? לא, אני חושב שצריך לשנות את הגישה הזאת בדבר אחד. תלמיד שלא שילם, שבית הספר, ההנהלה לא תדבר. לא עם ההורה, לא עם התלמיד ולא דרך הוועד ולא להשפיל אותו דרך ההורים ולא כלום. פשוט יהיה בפיקוח להעביר את השם שלו למשרד החינוך ומשרד החינוך יבדוק איתו בצורה מכובדת מה הכנסתו ולא להגיד לו אתה מרוויח ברוטו ככה. תסתכלו מה ההוצאות שלו, תסתכלו כמה ילדים יש לו.

במקום להשפיל אותו בצורה הזאת או להעביר או שהילד לא ילך לזה, תשנו את הגישה. כי אתם לא מכירים שבתי ספר לא עושים, בואו, מישהו יגיד לי, פעם בדק בבית ספר כמה נשאר בקופה בסוף השנה? מישהו בדק? אני יכול להגיד לכם. לאן הכסף הזה הלך? בואו תגידו לי מה עושה המנהל עם הכסף? הוא מחלק אותו למורים? בואו תסבירו לי. מישהו לקח את הכסף הזה ואמר, יופי, בזה נשתמש לשנה הבאה? לא ולא, הם לוקחים את זה לעצמם, הם מיטיבים לעצמם, לשלם לעצמם ובדברים.

ולכן אני אומר, כדי לא להשפיל אף אחד וכמו שהוא אומר, שוויוניות, בוא תגיד לי, אדוני המנכ"ל, אני יכול להגיד לך שהשר שלך הוא ממפלגתי, בסדר? ואני נלחם. תגיד לי בצמצום פערים, ואני קורא לזה עדיין עיירות פיתוח, לעולם אני לא מוכן לשמוע את השינויים האלה, פריפריות וכל החרטה, זה להטעות את האנשים ולשנות מהבושה, אז אני אגיד עיירות פיתוח. תגיד לי כמה מעבדות יש בתיכון בעיירות ובאיזה ערים יש מעבדה, כימיה, פיזיקה בבתי הספר? בוא תגיד לי, כי תמיד אני אומר מהי המראה שאתה מניח מול התלמיד, רק זה מה שיעיר אותו ללמוד את זה.

כשהוא יגיע לחטיבה, גם אם לא יהיה במעבדה ותביאו את הפרופסורים, ואמרתי כמה פעמים, תטיבו איתם בכסף כי הם אוהבים כסף, תאוות הבצע, תנו להם כסף שיגיעו, שיפתחו. כשהילד יעלה לחטיבה, יוכלו לעשות לו סיור, להראות לו דברים. זה כמו שפעם אמרתי לשר המדע, תעשה בבקשה קייטנות לילדים קטנים, זה גירוי, גירוי, כשאתה מגרה את הילד הוא מתפתח. כשאתה לא נותן לו את האמצעים, ככה זה היה גם כשאני אומר עיירות הפיתוח, היו מה עושים? טקסטיל. הייתי בא לשם, שואל את הילד, למה אתה לומד? היה אומר לי, מה? הנה, אימא שלי לא יודעת קרוא וכתוב, לוחצת כפתור אדום, כפתור זה.

ביום שהבינו, הבאנו ועשינו את זה עם בייגה שוחט והבאנו שמה את אינטל וכל החברה הזאת, החינוך מתרומם כי נותן לילד את המראה מול עיניו. וכשהאבא מתפרנס בכבוד ולא גם עובד ונשאר מקבץ נדבות, זו הדרך אם אתה רוצה לחנך. קודם תביא ואל תגיד אין לי תקציב. לא, תביא לבתי הספר, תראה לי פעם אחת. הנה, אדוני היושב ראש, שיגידו, גם פעם שעברה דיברנו על זה, שיגידו לי איפה שמו מעבדה. גם ילד או שני ילדים שלומדים בבית ספר, הם צריכים לנסוע עד תל אביב למעבדות, איך ילד יתפתח?

ואומרים שוויוניות בחינוך, הכול בלוף, כולם בלוף אחד גדול. השוויוניות ניתנת, זה כמו שהקימו את בתי הספר הייחודיים, בהתחלה הם שילמו את הכסף אחר כך בג"צ נתן להם שמשרד החינוך גם יתקצב אותם. למה? שחס ושלום לא יהיו ילדים אחרים חסרי יכולת או אמצעים שיבואו אליהם, לא, הם צריכים חברה מיוחדת; לא, הגיע הזמן לשנות את זה על ידי זה שלא להשפיל את הילד, לא בגן ולא דרך בתי ספר, לא מנח"י ולא כלום, פשוט למשרד החינוך. משרד החינוך יזמן אותו, ישב ולא יגיד לו לך לעובדת סוציאלית, תסובב אותו על הגב שלה ותטרטר אותו ותבייש אותו, לא, אדוני. אתה צריך לעשות למי לבטל.

ואם יש כספים, כל שנה תעשו פיקוח כמה כספים נשארו מתקציב ההורים, כמה נשאר בבית הספר ולמי זה מחולק, האם זה יכול לעבור, לעזור לאחרים. זה מה שאתם צריכים לעשות ודי כל הזמן לדבר ולדבר, תקציבים, חינוך, תשלומי הורים, לוותר לזה. בוא תיקח מהעשיר, יותר טוב, שהוא ישים את הכסף, מי שיש לו יותר ישים בקופה של בית הספר ויתרום את זה בלי לבזות אף אחד ולא להשפיל אף אחד. ולא להעביר להורים שההורים ידברו ביניהם. היום יש כבר קבוצות אז הם מבזים אותם בקבוצות. די, די כבר, הטכנולוגיה מתפתחת אבל בן האדם נשאר מאחור.

הדברים ברורים, תודה רבה. תודה. אופיר יחזקאלי, בבקשה, אופיר. שבת אחת לא הספיקה, כנראה צריך לבוא עוד אחת. כן, בבקשה. סגן ראש עיריית קרית שמונה.

צוהריים טובים. כן, אגב, יושב ראש הוועדה היה אצלנו בשבת מלאה, אתם מוזמנים. יצאה לנו במקרה שבת שקטה, בלי אזעקות.

אולי נבוא כל שבת.

תראו, קודם כול, תודה ליושב ראש על הדיון הזה, אני מבין שזה נושא כללי ואני כמובן באתי לדבר על מה שכואב לנו. אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה. קודם כול, הלוואי ולא הייתי פה, הכי טוב שתחזירו אותנו הביתה, זה יהיה הכי טוב והכול יתנהל כרגיל ואני שונא לדבר מהפוזיציה הזאת שקצת מרגיש שמבזה אותי כי באמת אני שונא לדבר מהפוזיציה הזאת של לכאורה מסכנות, זה באמת באמת מעצבן אותי. אבל צריך להבין שהסיטואציה כרגע שבה קריית שמונה מפוזרת ואתם מכירים את זה היטב ואתם צריכים להבין שאנשים פשוט נפגעו בשכר שלהם. אם אנשים יצאו לחל"ת אז הם מקבלים בערך 50% מההכנסה שלהם, אם אלה עסקים שנפגעו.

אני אגיד רגע שאני באמת מלא הערכה למשרד החינוך, למנכ"ל, לאורנה שמחון, מנהלת המחוז, כמובן לשר ולכל צוותי החינוך שלנו שמפוזרים. החזקתי את תיק החינוך שלוש וחצי שנים בקריית שמונה, אני מכיר היטב תשלומי הורים, אני מכיר היטב שכל פעם שהייתה בעיה להורים היינו מטפלים בזה פרטנית, אני מכיר היטב את כל הדברים. אבל צריך להבין שאצלנו לדוגמה בקריית שמונה פעלו תוכניות יוח"א ומיל"ת ולכן בגנים לדוגמה תושבים היו משלמים סדר גודל של 1,500 עד 2,500 שקל לשנה.

ומה שקורה היום, צריכים להבין שמעבר למסגרות, יש לא מעט אנשים שנמצאים במסגרות פינוי שהמשרד פתח, אבל הרוב המכריע של התושבים נמצאים בפינוי עצמי והם נמצאים בהרבה מאוד רשויות. ואם עכשיו אימא נמצאת בהרצליה והיא משולבת בעיריית הרצליה, אז היא פתאום צריכה לשלם בצהרון 1,100 שקל כל חודש שכשהיא הייתה בקריית שמונה היא הייתה משלמת 2,500 שקל בשנה, זאת המציאות.

עכשיו, אנחנו לדוגמה, אני רוצה לתת לכם דוגמאות מהשטח, ואנחנו נפגשנו פה לפני שבוע-שבועיים על הקייטנות וישבה פה נציגת משרד החינוך, רותי ובאמת הסבירה הרבה דברים ואז כשאתה מגיע לשטח אתה רואה, אחת, בסוף היא חזרה אלינו ואמרה שהצהרונים לא ממומנים. דבר שני לדוגמה, אמרתם ששני המחזורים עד 15 לאוגוסט הם על חשבון משרד החינוך. אבל אז כשאתה בא לשטח, הרבה אומרים לך, אני אחרי הזה יצאתי, עשיתי סרטון, ואתה יודע כמה הודעות קיבלתי מהורים שאומרים לי, יופי שאתם אומרים את מה שאתם אומרים, אבל בשטח מה שקורה, הקייטנה מופעלת על ידי גוף פרטי, לא במסגרת בתי הספר של משרד החינוך ואז אמרו לנו, רק עד יולי אנחנו משלמים, עד ה15 לאוגוסט זה כבר גוף אחר, תשלמו. זאת דוגמה של קייטנות קיץ.

מעונות יום, דיברת פה על מעונות יום שאתם ממנים, אז אני אומר לך מה קורה בשטח. מעונות יום, נכון, במעונות יום שמופעלים על ידי הקול הקורא של משרד החינוך ועל ידי הרשות, אז כן, התושבים מקבלים בחינם. אבל מעונות יום שתושב התפנה עצמאית והוא צריך לשים את עצמו עכשיו במעון יום בעיר אחרת, הוא נדרש לשלם סכום מלא וזה סכום אחר ממה שהוא היה משלם בקריית שמונה. לכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מטפלים גם בתושבים האלה של מעונות יום.

דיברנו על גנים, דיברנו על צהרונים ועל בתי הספר שוב, ולכן, מה שאני מבקש, אחת, יכול להיות שצריך ללכת לשיטה, בתוך כל התהליך הזה של במקום Top-down ל-Bottom-up, תעבדו בשיטה אולי של ואוצ'רים. תבואו ותגידו לכל התושבים המפונים, במקום עכשיו שאתם תורידו דרך הרשויות וכל רשות כמה שהיא משלמת, אתם לא תצליחו לשלוט בזה. יש הבדל בין מה שקורה בקיבוץ ניר דוד לבין מה שקורה בתל אביב לבין מה שקורה בירושלים לבין מה שקורה באילת וכל ישוב אחר, וקיבוצים זה בכלל, יש להם מערכות חינוך אחרות. יכול להיות שנכון יותר לבוא ולהגיד, כל ילד שווה איקס כסף, זה מה שאתם מקבלים ומפה שכל אחד יסתדר כאיזה סוג של ואוצ'ר. זאת הצעתי, תעבדו - - -

אבל בעצם כן חשוב לי להגיד שהילדים כן מסובסדים בצהרונים, הם לא משלמים. אני לא יודעת מאיפה - - -

אז אני אומר לך מה קורה בשטח, שוב פעם.

אבל אני אומרת לך מה התקציב שיש. זאת אומרת, יש פה איזה שהוא פער, אין בעיה שתדבר איתי אחר כך, אבל - - -

אנחנו נבדוק את זה כי פה נאמר לוועדה שמי שהיה בניצנים לפני תחילת המלחמה, כאילו במשך השנה, אז לא אמור לשלם בקייטנה.

נכון. הוא לא משלם וזה - - -

אבל זה מה שנאמר גם פה לוועדה.

אנחנו ממשיכים להגיד את זה.

אם נאמרו לך דברים אחרים אחר כך וקורים דברים אחרים בשטח, אנחנו נהיה בקשר מול מי - - -

מה קורה לדוגמה עם יישובים, יש רשויות שהן לא בניצנים, אז מה קורה איתן? אז בגלל זה אני אומר, יש פה שונות מאוד מאוד גדולה בין מה שקורה, אני שוב אומר, יש כוונות, זה מזכיר לי את הדיון בוועדת כספים. אמיר דהן, מנהל קרן הפיצויים - - -

אופיר, אבל ברשותך, תראה, אני רוצה שנתמקד בנושא תשלומי ההורים. אתה העלית נקודות חשובות, חלק מהדברים נאמרו פה. אם אכן בשטח קורים דברים אחרים, אנחנו נבדוק מאחורי הקלעים מה קורה ואם צריך לכנס ועדה שוב ולהביא את הגורמים הרלוונטיים, נביא אותם. סביר להניח, ואני סומך על המשרד שמה שנאמר פה לוועדה זה מה שקורה בשטח, אם ישנם דברים שנופלים בין הכיסאות, נטפל בהם נקודתית.

לגבי תשלומי ההורים, אני כן רוצה לחדד כי זה נאמר ואני רוצה להיות בטוח וגם שזה יאמר לפרוטוקול ולראות באמת שזה קורה בשטח. מי שמפונה אכן לא משלם תשלומי הורים?

כל השנה הזאת לא שילם תשלומי הורים.

למרות שהוא מפונה לצורך העניין ומשולב בבית ספר בהרצליה?

נכון, נכון.

אוקיי.

בגלל זה אני אומר, הסיפור פה לשנה הבאה. והעניין פה, אני אומר שוב פעם, הסברה, הסברה, הסברה. כמו שעשינו עם קייטנות הקיץ, רותי הוציאה מכתב שהופנה לכל ההורים וזה התחיל לעשות סדר כי היו רשויות שבכלל לא ידעו, לא ידעו. אז אמרתי להם תעבירו, אמרתי להורים, קחו את המכתב, תראו לאגף החינוך בעירייה.

זה המכתב שאני הוצאתי, נכון.

אז אוקיי, אז אותו דבר, הסברה, הסברה, הסברה. תוציאו מכתב מסודר, תעבירו אותו לנו, אנחנו, תעבדו מהשטח למעלה, דרכנו, נעביר להורים, ההורים יעבירו. תשימו לב לעניין של אולי כל העולם של שיעורים פרטיים אם יש איזו שהיא דרך לעשות את זה, להשלים פערים לתלמידים, כל העולם של טיפולים רגשיים והכי חשוב זה בניית מעטפת לבני הנוער. אני אומר לכם, יש עלייה משמעותית לצערי באחוזי משתמשים באלכוהול וסמים, הפיתויים הם רבים בחוץ, צריך לראות איך אנחנו עושים את הדבר הזה. ולכן, שוב אני אומר, תחשבו על שיטת הוואוצ'רים, בואו נעבוד Botoom-up, בואו נסביר בעיקר את הדברים הטובים שאתם עושים. תודה רבה.

אני רק, ברשותך, שתי מילים בכל זאת על קריית שמונה.

כן, בבקשה.

קודם כול, תודה אופיר. קריית שמונה זה אירוע בפני עצמו. אירוע גדול, מורכב, ילדים מפוזרים בסביבות 400 מסגרות כאלה ואחרות, זה דבר שלא קיים כמעט בשום עיר ורשות שאני מכיר. יחד עם זאת, אנחנו מנסים להגיע עם הרשות וכמובן עם המחוז עד אחרון הילדים, לא רק בצהרון, בפעילויות, בצהרון. דרך אגב, פותח סוגריים, חלק ממה שלא תווך אולי נכון או לא תווך מהיר, כי התוכנית רק אושרה לפני לא מעט זמן, חלק עד 15 לאוגוסט ואנחנו מדברים על אולי אפילו מעבר לכך וכולי. עכשיו אנחנו צריכים לראות באמת שזה מתווך עד אחרונת הרשויות ואחרון ההורים לצורך העניין.

אבל בהחלט יש לנו פה אתגר גדול מאוד, להגיע לילדים גם בקיץ, לילדים ולנוער וגם לפתוח את שנת הלימודים, בהנחה ואני לא יודע מה יתרחש, לפתוח מה שנקרא, עם רשת ביטחון, שגם זו עלות כלכלית, אבל אנחנו הולכים על זה על מנת שלילד בסוף גם יהיה כיסא לקראת 1 בספטמבר.

מאיר, רק אני רוצה לחדד כי אינה אמרה באופן מפורש שמי שפונה בתשפ"ד אכן לא שילם תשלומי הורים.

נכון.

נכון. אני רוצה לדעת מה יקרה בתשפ"ה, האם במידה ואכן הם יישארו מפונים, אני מקווה שלא, כולנו מתפללים שב-1 בספטמבר יוכלו לחזור, אבל בסוף אנחנו עם רגליים על הקרקע וסביר להניח שזה לא יקרה, הלוואי ואני טועה, הלוואי ואני טועה, האם אכן גם לשנת תשפ"ה יהיה להם פטור מתשלומי ההורים? זה לא משנה באיזו מסגרת הם, זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, אמרתי את זה גם לשר ואמרתי את זה גם בדיון הקודם. אנחנו כל הזמן מתבטאים במפונים עצמם, אבל אל לנו לשכוח שישנם גם יישובים, תשעה, שהם לצערנו לא מפונים והם נמצאים בקו העימות ומכפר בלום וסאלד ועוד.

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה.

תשעה, תשעה מתוכם. אנחנו חייבים למצוא גם להם את המענה ולפעול ברמה האופרטיבית כדי שבסוף גם המסכנים האלה, באמת מסכנים, אני אומר לכם, הייתי שמה וגם אתה היית שמה וראית ושמעתם, אנחנו לא יכולים לא לתת להם את המענה הזה, זה באמת, אנחנו חוטאים למטרה.

אנחנו יושבים גם על זה, אדוני היושב ראש, גם על אותם תשעה שמעבר. לא פשוט, אבל יש לנו גם תוכנית העשרה והפגה גם לילדים האלה, מעבר - - -

אוקיי, רק לגבי תשפ"ה?

רק ברשותך, אני רוצה לדייק רגע. התוכנית שהוצגה פה על נושא המתווה, חשוב לי שזה יהיה ברור, אין לנו פה כסף, זו לא תוכנית שהיא מגובה בתקציב.

אתה עכשיו מביא אותי להדר פוקס שיושבת פה בשקט, מאחורי הקלעים, היא הייתה אמורה לסכם את הדיון.

היושב ראש, אני פשוט חייב כאן באחריות, כאילו, לומר פה באחריות. זאת תוכנית, אבל היא לא מגובה תקציבית, אז אנחנו לא, אין פה משהו פרקטי למחר. צריך, יש תוכנית, רעיון, שאפשר לשנות אותה וכולי ולדון עליה, אבל היא לא מגובה כרגע תקציבית.

טוב, כדי להגיד דברי סיכום לפני שאני נותן להדר, ברור לנו וזה נאמר גם על ידי אינה שכרגע זה יהיה בכפוף כמובן לתקציב. אין לי ספק, ודיברתי על זה גם עם השר ואני אומר את זה גם לך, שאנחנו נצטרך לפעול יחד מול משרד האוצר כדי להביא את התקציבים האלו.

ואני באמת רוצה לציין את הדרך שבה משרד החינוך עשה באמת מאמץ גדול לשמר את הקיים ואם זה בשמירה על הסכום של הגבייה וגם לגבי התוכנית הדיפרנציאלית. אבל עם כל הכבוד, אני באמת רוצה להגיד שעדיין אני חושב שיש עוד הרבה מה לעשות, אפשר לעשות הרבה יותר. חייבים להוריד מעלינו את אות הקין הזו של תשלומי ההורים, אמרו את זה כלל חברי הכנסת ואני אומר את זה גם.

אמורה להיקבע פגישה עם שר האוצר בנושא, אני ביקשתי ממשרד החינוך להתערב ואנחנו נמשיך יד ביד ללכת בדרך הזו. ברור לי שברמה האופרטיבית כרגע אנחנו שמרנו על ה-50 מיליון שקל ואנחנו שמרנו על מה שהיה שנה שעברה. אני עדיין מתעקש ופה תהיה הפנייה שלי להדר ואני אגיד את זה גם בפגישה שלי עם השר, עם שר האוצר, ברמה האופרטיבית אני דורש את 10 מיליון השקלים הנוספים האלה שהוספנו בתשלומי ההורים. שזה נכון, זה נשמע ארבעה שקלים, מה זה כבר ארבעה שקלים? זה פתח ואני לא אתן לפתח הזה להיכנס, לא במשמרת שלי.

ולשם כך, אני אמרתי אתמול לשר ואני אומר את זה גם עכשיו לוועדה, אני לא הולך להצביע היום על תשלומי ההורים ואני אעשה את הכול כדי שהאוצר יביא את ה-10 מיליון האלה וזה באמת גרעינים. אני יודע שאנחנו בזמן מלחמה, אבל יש פה אמירה, אמירה אמיתית לאנשי הפריפריה, לאנשים המפונים, לאנשים שבסוף סובלים וקורסים תחת הנטל הזה ואני לא אתן שבמשמרת שלי יעברו, תהיה העלאה כל שהיא, לא משנה איך נצייר אותה, דרך ביטוח או דרך משהו אחר.

ואמרתי את זה לשר ואני אומר את זה גם פה, אני מברך על העבודה של המשרד, אני כן הייתי מצפה שתהיה בסוף תוכנית אמיתית שבאה למחוק מהעולם את הנושא הזה של תשלומי ההורים. הרי בסוף אין גיבוי תקציבי לתוכנית הזאת, אז תביאו באמת תוכנית אמיתית שבאה ומביאה שתוך חמש, שש, שבע שנים אנחנו מורידים את הנושא הזה, את השיטה הזאת, תשלומי ההורים ואנחנו נעשה את העבודה שצריך לעשות ברמה האופרטיבית מול האוצר. משרד האוצר, בבקשה, הדר פוקס.

על תשפ"ה לא ענו לך גם, על תשפ"ה עם הפטור לגבי התשלומים של המפונים.

היא אמרה שכן.

כל עוד אותו מצב נשאר - - -

אמרתי שהמדיניות ככל הנראה לא תשתנה, אנחנו עם תקומה עובדים על התהליך הזה, זה הכיוון.

לגבות שווה כסף.

תודה. לא, לא, תשפ"ה, על המפונים אנחנו מדברים, זה משהו אחר. הדר פוקס, בבקשה, משרד האוצר, רפרנטית החינוך.

שלום לכולם. אני אתייחס בנוגע לתוכנית שהציגו פה גורמי המקצוע במשרד החינוך. כמו שהם אמרו, כרגע אין תקציב שמיועד לנושא. כשנגיע לדיוני התקציב לקראת תקציב 2025 והשנים הבאות זה משהו שמשרד החינוך יצטרך לתעדף בתוך סדרי העדיפויות שלו ביחס לצרכים אחרים.

משרד החינוך לא יכול לתעדף מיליארד שקל, עם כל הכבוד.

משרד החינוך מקבל במסגרת דיוני תקציב תוספות תקציביות שנועדות לצרכים שונים. זה יכול להיות אירועי החינוך המיוחד וזה יכול להיות תוכנית ברפורמה בבגרויות או יכול להיות - - -

הדר, את מונחת בתקציב של המשרד לא פחות ממני ותאמיני לי שאני הופך והפוך בה והפוך בה, אין למשרד מאיפה להביא את הכספים האלה, תפסיקו להגיד למשרד החינוך, תקחו מפה ותעבירו מפה, תקחו מהמסכנים, תעבירו לזה, תקחו מזה, תעבירו לזה. די עם הדבר הזה, אתם צריכים לבוא, אחת ולתמיד, להביא כסף תוספתי למשרד החינוך ולמחוק את הדבר הזה, את אות הקין הדפוקה הזאת של תשלומי ההורים.

תפסיקו עם זה, 20 שנה אומרים את זה בכנסת, אני אומר את זה גם. אני לא רוצה לבוא ולהתבטא ולהגיד, אני לא אצביע על תשלומי הורים. זה מה שאתם רוצים? זה מה שאני אגיד. אבל אני לא יודע להיות פופוליסטי ותאמינו לי שאם אני אוציא את זה מהפה, לא אצביע על תשלומי הורים, תתחילו לרקוד פה טנגו ולדבר סינית, אז אל תביאו אותי לשם.

היושב-ראש, זה לא מה שאמרתי, אני אחדד. במסגרת דיוני תקציב, למעט שנים מאוד חריגות כדוגמת השנים שאנחנו נמצאים בהן, בשנות מלחמה, מדי שנה תקציב משרד החינוך גדל, הגידול נובע מכל מיני סיבות. היכולת של המשרד להחליט - - -

מספר הילדים גם גדל.

מספר הילדים גדל, אבל גם יש תוספות של תוכניות העשרה ובעצם תוכניות שמשרד החינוך מביא עבור שיפור החינוך ומשרד החינוך רשאי לבחור באילו תוכניות הוא רוצה להתמקד. ולכן כאן אני אומרת, יש סדרי עדיפויות שמשרד יכול להציב. הוא יכול להחליט שבשנה מסוימת הוא עושה רפורמה, אני זורקת, במספר צמצום התלמידים בכיתה, שיש לזה עלות תקציבית, הוא יכול להחליט שהוא בונה יותר כיתות לימוד, והוא יכול להחליט שהוא מפחית את תשלומי ההורים, זאת הבחירה שמשרד החינוך - - -

משרד החינוך בחר עכשיו במלחמה שהוא צריך להקים עוד 20 בתי ספר עורפיים? לא, נכון? אז תפסיקו עם הדבר הזה. הדר, אני מכבד אותך מאוד, אני מודיע לכם חגיגית, הנה, אני נותן לכם את המתווה, בסדר? 250 מיליון כל שנה עד למחיקה מוחלטת של הסיפור הזה של תשלומי הורים. תביאו את זה מהיקב ומהגורן.

תודה רבה.

ככל שהממשלה תרצה להעמיד לזה - - -

אז בסדר, אין בעיה, אין בעיה, בואו, אני לא רוצה להוציא מהפה דברים שאני לא יכול לעמוד בהם, אבל אם תביאו אותי לקצה, אני אומר לכם שלא יהיו תשלומי הורים. אני מודיע לכם את זה חגיגית ואת הסיפור של הארבעה שקלים, אני אומר לכם, תצאו עכשיו לשיעורי בית, תביאו את כל הרפרנטים שלכם, תביאו את זה מהיקב, מהגורן, לא יהיו תשלומי הורים. את ארבעת השקלים האלה, משרד האוצר הולך לספוג אותם. אתה רוצה להגיד עוד משהו?

תודה, אדוני היושב-ראש.

טוב, ברשותכם, הוועדה שולחת תנחומים למשפחות השכולות, איחולי החלמה מהירה לפצועים, מתפללת ומקווה לשיבתם המהירה לשלום של כל החיילים והחטופים.

לא הצלחתם הרבה זמן להוציא אותי ככה מהכלים. הוועדה רשמה לפניה שתשלומי ההורים השנה יישארו באותו סכום כמו בשנה שעברה. הוועדה רשמה לפניה שמשרד החינוך לא יגבה תשלומי הורים מהמפונים והמדיניות כנראה תמשיך גם לשנת תשפ"ה, הורים מפונים לא ישלמו על ילדיהם תשלומי הורים בשנת תשפ"ה.

הוועדה מבקשת לוודא שלא יקרה שישנם תלמידים שלא ישתתפו בפעילויות בבתי הספר, מסיבות, טיולים וכדומה בגלל שהוריהם לא שילמו עבור הפעילות.

הוועדה מזכירה שבשנה שעברה הוועדה אישרה את תשלומי ההורים בתנאי שבשנה זו המשרד יביא לוועדה תוכנית להפחתת התשלומים, הוועדה כרגע לא מסתפקת בתוכנית להפחתה בלבד, הוועדה מצפה לתוכנית רב שנתית ולהגיע עד לסיום תשלומי ההורים בסוף התוכנית.

הוועדה לא הצביעה היום על תשלומי ההורים. אני כיו"ר הוועדה איפגש בנידון עם שר החינוך ועם שר האוצר.

הוועדה דורשת ממשרד האוצר 10 מיליון שקלים תוספתיים שיעברו למשרד החינוך עבור ארבעה שקלים שהוספנו בתשלומי הביטוח. זהו, עד כאן.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:09.