פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



25
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/06/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 218
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ד' בסיון התשפ"ד (10 ביוני 2024), שעה 10:00

הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2022, של ח"כ מיכל מרים וולדיגר

חברי הוועדה: היו"ר יוסף טייב
מיכל מרים וולדיגר
יוסף עטאונה

ירון לוי

מיכל גרשוני - יועצת משפטית בלשכה המשפטית, משרד החינוך, משרד החינוך

מירב כהן - ממונה יעוץ משפטי, משרד התרבות והספורט

דבורה גינזבורג - יועצת שר, משרד התרבות והספורט

טל פוקס - מחלקת מדיניות וחקיקה, האפוטרופוס הכללי

רון רוט - עוזר ראשי- הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אלעד גודינגר - מנהל מחלקה בכיר, משרד הבריאות

דן אורן - משרד המשפטים

יהודה האריס - משרד המשפטים

שילה עטר - מתמחה, משרד המשפטים

ציון משה - מנהל תחום שילוב בין אנשים עם מוגבלות בעולם העבודה, משרד הכלכלה והתעשייה - זרוע העבודה

גאולה צמח - לשכה משפטית, זרוע העבודה, משרד הכלכלה והתעשייה - זרוע העבודה

עירית שביב-שני - מנהלת מחלקת שאילתות ופטורים, נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יצחק בר - המוסד לביטוח לאומי

סטפן קליינמן - מנכ"ל, עמותת משפחות בריאות הנפש

דוד קורן - מנכ"ל, עמותת משפחות בריאות הנפש

שנית סוקולובסקי - מנהלת המחלקה המשפטית, אנוש

ליאת קליין - מנהלת מחלקת מדיניות- עמותת חמניות, חמניות - המקום ליתומים בישראל

הדר קס - מנכ"לית, חמניות - המקום ליתומים בישראל

ספיר גרבי - דוברות, חמניות - המקום ליתומים בישראל

דוד דהן - יו"ר, הארגונים החברתיים בכנסת

אור פרידלנדר - רכזת תחום אחיות ברה"נ, קופת חולים מאוחדת

חנה שטרום כהן - יו"ר פורום הפסיכולוגים והעו"סים,

עמיחי תמיר - יו״ר ארגון הנכים

ורד מזומן- אביעד - מנכ"לית קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש

אסתר קרמר
אורי סקולניק
–
–
חברת וועד מנהל, עמותת לשמ"ה
מועצת התלמידים הארצית

נופר בוכשטב


- משפחות החטופים

רן טואיטו - ע' רמ''ד חקיקה, משרד הביטחון

תמי סלע

יהודית גידלי

אליחי כנפו


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2022, של ח"כ מיכל מרים וולדיגר

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את וועדת החינוך התרבות והספורט, ד' בסיון התשפ"ד – 10 ביוני 2024. הנושא הוא הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2022; הצעת חוק של חברת הכנסת מיכל מרים ולדיגר, חבר הכנסת ואליד אל הואשלה וחבר הכנסת אוהד טל. המשך הדיון, ואנחנו מקווים גם להגיע להצבעות.

בתחילת דבריי, אנחנו שולחים את תנחומינו למשפחת הגיבור הנופל – פקד ארנון זמורה, שמסר את נפשו למען שחרור החטופים, ומקבלים בברכה, בשלום ובהתרגשות רבה את ארבעת החטופים, שחזרו לחיק משפחתם, ואנחנו מתפללים ומקווים שמהר מאוד נוכל להגיע סוף-סוף לברך על המוגמר, ולקבל את כלל החטופים שלנו בחזרה הביתה, משפחות החטופים, בבקשה.

תודה רבה, אני נופר, אחות של יגב, אחי הגדול, הייתי פה לא מעט. באתי לפה היום - - - אחרי תקופה ארוכה מאוד, ביום שבת, היה לנו פתאום יותר שמח, לכולנו, זה היה לקום בבוקר ולבכות, אבל מאושר ומשמחה, ולראות את התמונות ששמחו באמת את כולנו, ואמנם זה לא אחי, אבל אני מרגישה שאלמוג הוא כמו אח שלי, ושלומי הוא כמו אח שלי, וזה היה לראות את החיבוק שלהם עם המשפחה, ופתאום שנייה לנשום, אחרי תקופה מאוד ארוכה, שלא הצלחנו. אבל אלו היו גם דמעות של כאב על כל החטופים שכבר לא יחזרו, ועל כל מי שכבר לא אתנו, ובשעה שכולנו באמת שמחנו, עדיין ארבע משפחות ישבו שבעה על חטופים בני המשפחות שלהם, שכבר לא יחזרו, אחד מהם הוא נדב פופולוול, בן 51, הבן של חנה ואח של רועי זכרו לברכה, אבל גם חבר קיבוץ שלי מקיבוץ נירים. אני מכירה את נדב מאז שנולדתי, נדב תמיד היה האיש החכם, זה שקבל 800 בפסיכומטרי, עדין נפש, זה שכולם אוהבים, ונדב הגיע חי לעזה – הוא, ועמירם, ויורם, וחיים, הם היו חיים ויכולנו להציל אותם; היינו צריכים להציל אותם. ואני אקח את זה אתי עוד שנים, שהייתי צריכה לעשות יותר, כולנו היינו צריכים לעשות יותר, כי הם הגיעו חיים, והם כבר לא יחזרו, ואנחנו חייבים לעשות הכול, כדי שזה לא יקרה שוב, כדי שאנשים שנמצאים שם, והם חיים, והם אתנו, והם שם, יחזרו הביתה בשלום – מי שחי לשיקום, ומי שנרצח לקבורה. ואנחנו חייבים לעשות יותר כדי להחזיר אותם הביתה, ואני חושב שכולנו יודעים שהדרך היחידה שתחזיר אותם היא עסקה, שתביא את כולם הביתה, והלוואי שהיינו יכולים לעשות עוד מבצעים צבאיים, באמת, זה היה מבצע הרואי ומדהים, והחיילים שלנו נלחמו בגבורה. ואני רוצה גם להודות לארנון ולמשפחתו – הוא נפל בקרב, ואנחנו מכירים לו תודה, כולנו, כמשפחות, ואני מאמינה גם שכל העם הזה. אבל, הדבר היחידי שיחזיר אותם הביתה, זה עסקה, ואנחנו יודעים את זה ואנחנו חייבים להילחם כדי שזה יקרה.

אני רוצה לסיים בקטע קצר משיר. אנחנו פה בוועדה שדנה בבריאות הנפש בריאות הנפש, וזה נושא קרוב מאוד לליבו של יגב, הוא פעל למען הנושא הזה במשך שנים, ובתקופה הזאת אנחנו לא יכולים לדבר אתו, להבין מה עובר עליו, לדעת מה קורה לו בנפש כרגע, הדרך שלי להתמודד עם זה היא קצת להסתכל בפייסבוק ולראות מה קרוב אליו, ומה הוא חושב. ואחד הקטעים שהוא פרסם בפייסבוק הוא של סמדר ויינשטוק, ואני רוצה לקרוא אותו פה: "אם תפגוש אדם שבור, שב איתו על סף השבר הארור, אל תנסה לתקן, אל תרצה שום דבר, ביראה ובאהבת הזולת, שב איתו שלא יהיה שם לבד". ואני רוצה לסיים בקטע הזה, ואני לא יודעת עד כמה זה נוגע ועד כמה לא, אבל זה יגב, וזה מה שהיה חשוב לו, ואני חושבת שזה כל כך חשוב להפוך את נושא בריאות הנפש ממשהו שמתביישים בו וממשהו שלא נעים לגעת בו, למשהו שאנשים אומרים לגביו, כן אני מטפל בעצמי, ואני בודק, ואני עושה למען הנפש שלי, וזה לא משהו להתבייש בו, ויגב אף פעם התבייש בזה, ופעל למען זה. ואני פה להגיש שאנחנו חייבים להחזיר אותם הביתה, אבל גם לפעול למען מה שחשוב ליגב. תודה רבה לך ולכם על ההקשבה.

תודה רבה, בבקשה.

תודה על הדברים. אני עוברת להצעת החוק. אנחנו בדיון השלישי במסגרת ההכנה לקריאה ראשונה, אנחנו מדברים על קביעת יום ציון שנתי לנושא בריאות הנפש. עברנו על הסעיפים ונותרו לנו כמה סוגיות, חלקן קשורות למשרדים או ליחידות שהתבקשנו לבדוק, שגם עיסוקן נוגע יותר לתחום בריאות הנפש. בררנו עם משרד השיכון, שהסכים שיוסף באופן מפורש; ציינו גם את משרד העבודה והמוסד לביטוח לאומי, ונראה את הסעיפים האלה. גם לגבי משרד המשפטים, שבנוסף למערכות המשפט – לערכאות השונות, גם המשרד עצמו, על היחידות השונות השונות שלו, שחלקן מאוד-מאוד רלוונטיות לעולם הזה.

גם משרד העלייה, אני בקשר עם השר - - -

כי הם דווקא - - -

נכון, אבל אני בקשר עם השר, אני בטוחה שגם הם ייכנסו, נתקלנו לא מעט בעולים חדשים, בקליטה של עולים חדשים, בנושא של בריאות הנפש, וזה ממש אקוטי וקריטי, שגם הם ייכנסו לתוך האירוע, ואני מקווה שגם זה יצליח, אז בהחלט גם קליטה ועלייה.

בינתיים, בברור שעשינו אתם, הם לא - - -

דברתי עם השר היום, אני אמשיך היום את השיח.

אנחנו עוברים היום להצבעות, אלא אם כן את לא רוצה.

אז אני - - -

אני אבקש ממנו, שמישהו מהמשרד שלו יעלה לזום, ונוכל - - -

בסדר גמור.

הייתה גם הערה שלכם לגבי סעיף המטרה, שאני מניחה שתציגו אותה. מדובר על יום 10 באוקטובר, אני לא אחזור על הסעיפים עצמם, רק אציין דברים שהשתנו. לגבי סעיף המטרה, תכף תציינו את ההערה. לגבי סעיף שתיים, עדכנו את הנוסח בסוף בהתאמה לחוקים אחרים שיש בהם התייחסות לעניין הזה.

אני מקריאה רק את סעיף ב': חל יום בריאות הנפש ביום חג, מנוחה, שבתון או ביום זיכרון או ציון ממלכת, או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין יום זה ביון החול הראשון שאחרי אותו יום, ולאו דווקא ביום ב', כי ידענו בברור עם מזכירות הכנסת, שגם ככה עושים את זה ג', אז אין טעם - - -

יצוין ביום שלישי.

אז יום החול - - - למשל בכנסת יש אפשרות לקבוע את הציון עצמו ביום סמוך לפי הלו"ז של הכנסת.

גם בסעיף 3(1) בהתייחסות למליאת הכנסת, הוספנו: חל יום בריאות הנפש בפגרת הכנסת, רשאי יושב-ראש הכנסת לקבוע מועד אחר לציון יום בריאות הנפש במליאת הכנסת.

השאלה פה, היא אם אפשר לשנות את זה במובן זה שזה יהיה מיד בסמוך, כלומר, נניח שזה באוקטובר ובאוקטובר יש פגרה, לכאורה הוא יכול לקבוע את זה בפברואר, מרץ, אפריל, מאי ויוני, השאלה היא אם אפשר שזה יהיה במועד המוקדם ביותר מהחזרה מהפגרה, ולא להשאיר את המועד פתוח.

זה תואם נוסח - - - אני חושבת שמטבע הדברים הקביעה תהיה בסמוך, כי זה הדבר הסביר לעשות. בנוסח של חוק דומה שעבר לא מזמן, זה הנוסח שהכנסנו בתאום עם מזכיר הכנסת.

אם אנחנו נשווה - - - אני מוכנה להשוות כל דבר בנוסח שעבר לנוסח הנוכחי, אבל לצעיר הרב זה לא יצליח.

לא, אני לא אומרת שאין בזה היגיון - - -

אבל בשורה הראשונה כתוב.

נכון, אבל אם חלה פגרת הכנסת, זכאי היושב-ראש לקבוע מועד אחר לציון היום, השאלה היא אם זה מובן שהוא צריך לקבוע את זה מיד כשחוזרים מהפגרה - - - לא מיד, בהתאם לנסיבות, אבל לא - - -

סביר להניח שזה מה שהוא יעשה - -

זה במסגרת ההחלטה הסבירה.

אלא אם כן יש לו עניין לא להביא את זה - - - לא נשמע לי סביר.

יש לנו הערה בנושא מערכת החינוך, הנושא הזה היה בדיון, ואני מבינה שכרגע, במערכת החינוך היא: "ככל שיחליט ולא "כפי שיחליט" שר החינוך, זאת אומרת להשאיר כאופציה אם להחליט או לא להחליט לציין את היום הזה.

מיכל: לפרוטוקול ,העמדה שלכם הסופית.

ככל שיחליט על כך, זו העמדה, זה גם מופיע בהצעת חוק יום הפרהוד.

הייתי קרובה לשבור את הקואליציה, ולומר אני לא מצביעה על חוק הגיוס או על כל חוק אחר, אם כך מתעקשים במשרד החינוך. בעיניי זו בושה וכלימה. כל הניסיונות שלי לדבר עלו על שרטון, לא מצאתי שום שיח, חוץ מהאמירה הפופוליסטית כביכול, שיש הרבה ימים, ואי אפשר לדחוף גם את היום הזה, אני לא חושבת שזה דומה לימים אחרים, אני חושבת שהבריאות הנפשית של תלמידי ואזרחי מדינת ישראל היא אקוטית וקריטית, ואני באמת מזועזעת מאלה שמתייחסים לזה כיום לא חשוב.

ברוב החוקים אין את העניין הזה, בחוק הפרהוד כתוב "ככל שיחליט", ברוב החוקים זה מחייב. כשכבר מחליטים לחוקק.

על אחת כמה וכמה, אץ מסכימה אתי.

הנושא הוא חשוב.

נתתי כל כך הרבה אופציות למשרד החינוך להכיל את זה במובן שזה באמת לא יכביד עליהם, ושיקול הדעת הוא כל כך רחב, שאני באמת לא מבינה את ההתנגדות, אבל אף על פי כן ולמרות, ומאחר שאני רוצה את החוק הזה, והחוק הזה חשוב, אני מתקפלת מהר מדי. לא הייתי צריכה להתקפל, וזה לא נכון, ואני פוגעת באזרחי מדינת ישראל, יותר נכון לא אני פוגעת, אלא משרד החינוך פוגע באזרחי מדינת ישראל, ובוודאי הילדים והגיל הרך, אבל אם הם ממשיכים להתעקש אז חבל שכך.

אם יורשה לי.

רק שמך לפרוטוקול.

עורך דין דניאל רז, הנהלת הסיוע המשפט במשרד המשפטים, מייצג את תחום בריאות הנפש. קודם כל, אני רוצה לציין שאנחנו מייצגים גם ילדים וגם מבוגרים במערכת עם ילדים שמתמודדים עם בעיות נפשיות. אני חושש שהתגובה - - - ואני גם אומר את זה אגב בתור מי שבזמנו החופשי גם חבר בהנהגת ההורים הארצית, אז הנושא הזה בכלל קרוב ללבי, אני לא מצליח להבין את עמדת משרד החינוך. אני באמת משתדל, הרי משרד החינוך הוא הגורם החשוב ביותר בתוך החוק.

ממש.

אם לא מתחילים לחנך את הילדים כבר מהתחלה מה זה בריאות הנפש; אם אני צריך להיאבק עם התיכון במקום מגוריי, כדי שתהיה הרצאה בנושא הפרעות אכילה, למשל, זה מראה שיש בעיה במשרד החינוך, שבפועל הם לא מצליחים להבין את גודל האירוע.

לזה אני מוסיף, כמובן, את מה שהילדים שלנו עברו מהקורונה ועד המלחמה, אדרבה, היום המצב הוא לא מי יודע מה. וזה לא שמשרד החינוך יכול להגיד שהמצב כל כך נפלא ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לציין את היום הזה.

היום הזה הוא חשוב, קריטי. מבחינתי משרד החינוך הוא הגוף החשוב ביותר בתוך החוק הזה, ואני מצטרף למה שחברת הכנסת אמרה, אני מצטער לשמוע שהם עדיין לא שינו את הפאזה בעיניי זה מחפיר, אין לי מלים אחרות.

אני מציעה שיכול להיות שנמחק אותם בכלל – שהם לא יהיו בחוק הזה. אני מרגישה שזה מבייש את מדינת ישראל. אחרי הדיון הזה אני הולכת לבקר אזרח בן 25 שנמצא במצב אנוש אחרי ששוטר ירה בו תשעה כדורים, כי הוא היה מתמודד נפש ואיים לכאורה על אדם ברחוב. לכאורה זה לא קשור אלינו, אבל זה בוודאי קשור, כי אם לא נתחיל לחנך את הילדים וללמד אותם בגיל הרך שהנפש שלהם חשובה, ויש לה ערך, ונתחיל לדבר אתם על חוסן ועל מקרים של אנשים שלא יכולים ויש להם קושי, ונתחיל לדבר על זה ולהנכיח את זה ולשים את זה פה במקום, בלי סטיגמות ובלי דעות קדומות, אז המצב הזה שאני הולכת לבקר אדם במצב אנוש לא היה קורה. לכן אני פונה אלייך מיכל ולמשרד החינוך, מבחינתי למחוק אתכם ולהוציא אתכם מהחוק, כי לשים אתכם פה כשכולם אומרים "כפי ש", ואתם לא מוכנים אלא ל-"אם יחליט", או אם יעשה לנו טובה ויחליט, בעיניי זה בושה, לא ראוי ולא נכון. אבל אני אשמח לשמוע אחרים.

שמי ורד מזומן- אביעד, אני אמא למתמודדת, אני מגיעה מעולם החינוך. לפני שנתיים, בעקבות אשפוזים חוזרים ונשנים של הבת שלי והבנה שדברים צריכים להשתנות, החלטתי להקים עמותה, יחד עם הרב יובל שרלו, שבאה לקדם את מתמודדי הנפש, ולתת תמיכה לבני המשפחות שלהם.

כתבתי פה כמה דברים, שהגעתי לוועדה כדי לקדם את - - -

איך קוראים לעמותה ברשותך?

זו קואליציה – קואליציית הארגונים הדתיים למען בריאות הנפש. זו עמותה גדולה מאוד שמובילה מהלך של מאות מתנדבים שמגיעים להתנדב במרכזי בריאות הנפש, מדי שבוע, בשבתות, קידושים והתנדבות במחלקות ב-21 בתי חולים פסיכיאטריים. זה משהו שלא היה עד שהתחלנו, עשינו שינוי ופריצת דרך; הורדנו את החומות של בתי החולים הפסיכיאטריים.

הדבר השני שאנחנו עושים – הקמנו מוקד תמיכה טלפוני – מוקד קול הנפש – *8246, שנותן תמיכה למשפחות. אנחנו כלי ראשון, אפרופו משרד החינוך, כשהרבה משפחות והרבה יועצות פונות אל המוקד שלנו ומתייעצות אתנו. כל מי שבמוקד עבר קורס של 40 שעות, וכל שבועיים יש לנו השתלמות – כולם בני משפחות של מתמודדים.

הדבר השלישי שעשינו הוא הקמת מועדון חברתי – מועדון צעירי הקואליציה לחברה מתמודדים בני 30-18. הם היו מאוד-מאוד לבד, ונתנו להם. עכשיו אנחנו מקימים חממה – הוצאנו קול קורא לפני שבוע להקמת חממה של בריאות הנפש.

רציתי לשתף אתכם בכך שכשהבת שלי רצתה ללמוד במדרשה, וספרה בראיון בכנות וביושר שעברה אפיזודה, היא נדחתה ולא היו מוכנים לקבל אותה לשתי מדרשות, למרות שהיא בחורה עלא כיפאק, רק בגלל שהיא מתמודדת נפש. אנשים שמתמודדים עם חרדה ודיכאון ולא יכולים להגיע לעבודה בגלל אפיזודה כזו או אחרת, לא יכולים לשתף בעניין, וצריכים להמציא שיש להם כאבי בטן וכדומה.

הגיע הזמן לנרמל את הדבר הזה. הגיע הזמן שאנשים יוכלו לשתף בכך שהם מתמודדי נפש, ומקומות עבודה יבינו ויכילו, ולא רק שלא יפטרו, אלא יציעו מערך תמיכה וליווי. בדיוק כמו שהיו עושים עבור אדם שמתמודד עם סרטן או בעיה בכליות או כל דבר גופני.

אני חולמת על עולם שבו מתמודדי הנפש נחשבים לגיבורים, שמקבלים את הכבוד הראוי להם – לאנשים שמתמודדים יום-יום עם הקושי לצאת מהמיטה. בן משפחה שלי כבר שנה בבית – במיטה. יש ימים טובים יותר, אבל יש ימים שלפני שמונה אין אותו – ימים ארוכים שהדיכאון מכריע אותו. וזה כל כך קשה כמשפחה. כל כך הייתי רוצה שייראו את ההתמודדות שלנו, שיגישו לנו תמיכה וחיבוק ועטיפה.

יום כזה ייתן את ההכרה למתמודדים. כל כך הרבה מקרים - - - אגב, משרד החינוך, אני הייתי מחנכת הרבה שנים בבית ספר חילוני בהוד השרון, והייתי גם חלק מהחמ"ד, כי גדלתי בחמ"ד, אבל עבדתי בחינוך הממלכתי. יש כל כך הרבה מקרים של חרמות והתאבדויות על רקע של חרמות. איך משרד החינוך יכול לשבת, להסתכל לנו בפנים ולהגיד לנו: "נראה", "אולי"? לא נראה לי סביר שב-2024 הדבר הזה - - - יש יום הפסוריאזיס, יש יום לכבוד כל חצ'קון בגוף, לא מוכנים להקדיש יום למתמודדי הנפש? לא הגיע הזמן שייראו אותנו, עם כל הקושי שיש לנו? לא הגיע הזמן שנפסיק להיות שקופים? אם יש חוק כל כך יפה שמקודם פה, ואני מעריכה מאוד את מיכל וולדיגר שעושה לילות כימים, ולא משנה באיזה מקום, עבור מתמודדי הנפש, הגיע הזמן לעשות את השינוי והתיקון הזה, ויפה שעה אחת קודם.

מיכל, אני לוקח החלטה להוריד את משרד החינוך לגמרי מהחוק, שיתמודדו על ההשלכות.

ניתן להם את הזדמנות בין שניה לשלישית.

כרגע אני מוריד אותם מהחוק, שיתמודדו עם ההשלכות של האמירה.

פשוט בושה וחרפה בעיניי.

כבוד היושב-ראש, אני מתנצל שנכנסתי לא בתחילת הדברים, אבל ההתנגדות של משרד החינוך אמורה לא להיות חלק מהדבר הזה?

בשורה התחתונה, כן.

אני מתכוון מבחינה משפטית.

מבחינה משפטית, לגבי רוב הגורמים כתוב שיצוין היום, כפי שראש המערכת – השר האחראי יחליט, באופן שהוא יחליט, אבל מחויבים לציין. משרד החינוך בקש שיהיה כתוב "ככל שיחליט", זאת אומרת שהם לא מחויבים, הם יכולים להחליט אם כן או לא. ככלל, אלא, אם כן מדובר על גורמים וולונטריים, כמו חינוך בלתי פורמלי, אם כבר מחוקקים חוק ומציינים גורם, הכוונה היא שתהיה חובה לציין אותו.

אני אסביר את העמדה של מיכל: אני רוצה בכוונה להוריד אותם מהחוק, כי אני חושב שהשרים צריכים אחת ולתמיד, כשהם מעבירים חוק בוועדת השרים, להבין את ההשלכות של החוק. אי אפשר להעביר חוקי סרק – מגיעים לוועדה עם ימי ציון אחד אחרי השני, ואני משתדל לקדם כל חוק שמגיע לוועדה, ולא לתת לו לישון במגרה, יחד עם זאת, אני לא אתן יד לחוקים שהם פיקציה, לכן יכול להיות, שאם אוריד משרד רלוונטי מחוק מהותי, והם יבינו שהם לא נמצאים בפרונט, ויש לזה גם השלכות ציבוריות, אולי בוועדת השרים יתחילו לחשוב פעמיים אם הם עומדים או לא עומדים מאחורי העמדה שלהם כשהם מעבירים חוקים.

מה עם תנועות הנוער?

נגיע לזה.

אני קוראת את שש: במוסד לביטוח לאומי, אם אני מבינה נכון, כפי שיחליט מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. האם יש להם נציגות, או שמשרד העבודה מייצג בעניין הזה?

לא, ביטוח לאומי הגיעו.

הם כן נמצאים?

אני רק אחדד, היועץ שלי אמר לי שבוועדת השרים הייתה אכן התניה שהם מעבירים את החוק במידה ויהיה כתוב "ככל", אבל אני - - -

יוסי, אני חושבת שלנו כחברי כנסת יש לנו את החופש שלנו להחליט אחרת במובנים מסוימים. בגלל זה אנחנו כנסת – אנחנו גם גוף מבקר. יש לנו אפשרות לומר: זה מה שאתם סבורים, אבל אנחנו סבורים אחרת. עם כל הכבוד ויש לי כבוד.

בנושא הזה אתם הגוף המחוקק, לא המבקר.

נכון, לא משנה, על אחת כמה וכמה. יש לנו גם את הזכות לבקר. לבקר זה לומר להם: אתם לא צודקים, לכן אנחנו קובעים אחרת. אבל אני קוראת למשרד החינוך לחזור בו מעמדתו הכה נחרצת בלי שום בסיס הגיוני. כשנעשה הכנה לקריאה שנייה לשלישית נוכל לתקן את זה. כרגע אני לא רואה מקום לכתוב "ככל שיחליט", כי בעיניי זה כאילו לא עשינו שום דבר.

אני רוצה להפסיק את תופעת חוקי הפיקציה שעוברים בוועדת שרים, שכאילו אני חלק מהחוק, אבל אל תחייב אותי, אז אל תיכנס לחוק מלכתחילה, תוריד את החוק מוועדת השרים ותתמודד.

מדובר בבעיה אמתית, אז או שאתה בפנים, או שאתה בחוץ.

אדוני היושב-ראש, מבחינת החלטת ועדת השרים.

שמך לפרוטוקול בבקשה.

דן אורן ממשרד המשפטים.

בבקשה.

דיוק לגבי החלטת ועדת השרים: ההחלטה הייתה שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד החינוך בכל הנוגע לציון יום בריאות הנפש במערכת החינוך. זה הנוסח המדויק.

תודה.

עורך דין יהודה האריס מביטוח לאומי, מה הייתה השאלה?

הבנתי שיש הסכמה שביטוח לאומי ייכנס לחוק, אבל מי הגורם שמחליט לגבי אופן ציון היום במוסד לביטוח לאומי יכול להיות או מנכ"ל המוסד או השר האחראי.

אנחנו סבורים ששר העבודה.

רק שמך ותפקידך, כי אתה לא רשום.

עורך דין יהודה האריס מהלשכה המשפטית.

אז זה יהיה כפי שיחליט השר שהמוסד בתחום אחריותו, כי זה - - -

אולי שר העבודה עדיף, כי הוא השר הממונה.

אבל זה משתנה, זה היה פעם שר הרווחה, ועכשיו העבודה, יכול להיות שעדיף - - -

זה משתנה כל הזמן.

הכוונה היא לשר שאחראי, זה לא הגיוני שאם המוסד לביטוח לאומי יהיה בתחום האחריות של משרד הרווחה זה יישאר משרד העבודה, לכן אנחנו נכתוב השר שמוסד נמצא בתחום אחריותו בגלל שגם המוסד לביטוח לאומי וגם במשרדי העבודה והרווחה יש במהלך השנים כל הזמן שינויים .

זה הניסוח הכי מוצלח, מכיוון שגם המוסד לביטוח לאומי וגם משרדי העבודה והרווחה במשך השנים - -

יש שם תנועה לפעמים.

- - יש שם שינויים.

לגבי המשרדים האחרים, שזו אותה מתכונת, איחדנו אותם לסעיף אחד, במשרד העבודה, משרד השיכון, משרד המשפטים ומשרד התרבות והספורט, כפי שיחליט שר העבודה, שר השיכון, שר המשפטים ושר התרבות והספורט בהתאמה.

השאלה היא - - - משרד העבודה, אני מקווה שנצליח להכניס אותם עד ההצבעה.

משרד העבודה, גאולה בבקשה.

אנחנו מסכימים כמובן, להתייחס עכשיו לסעיף האחרון?

לא, בהמשך, ראיתי את ההערה שלכם.

אני מקריאה את 11 ו-12, הפרדנו בין יחידת הנוער ברשות המקומית ומסגרות החינוך הבלתי פורמלי, בהתאמה לחוקים שעברו פה לא מזמן – נוסח מאוד דומה. ברשויות המקומיות, כפי שיחליט ראש הרשות המקומית, ובכלל זה בפעילות יחידת נוער ברשות חינוך מקומית כהגדרתה בחוק הרשויות המקומיות, מנהל רשויות נוער במועצת תלמידים ונוער, ובפעילות מסגרות החינוך הבלתי פורמלי, אם יבחרו לעשות כן, על זה היה הדיון פה.

אז הכול בכאילו, לא?

אתה לא יכול להכריח אותם.

בגלל שמדובר בגופים פרטיים, וולונטריים, שהמדינה לא מתערבת בתוכן שלהם, אלא אם כן זה דרך מבחני תמיכה, וגם זה כדי לעודד דברים שהמדינה תומכת בהם במסגרת מבחני התמיכה, ככל שמזכירים אותם זה כן - - -

זו הייתה עמדת משרד המשפטים, אגב.

ובאמת אין תקדים כזה - - -

אז תעשו את התיאום ביניכם?

לא, אני מייצג את הייעוץ המשפטי. אני רק שואל מה לגבי המתנסים? אנחנו לא מציינים אותם באופן מפורש?

לא באופן מפורש.

מצוין רשות מקומית, המתנסים שייכים לרשות המקומית.

לא בהכרח.

אבל יכולים גם להיכנס כמסגרות חינוך בלתי פורמלי.

זה לא גוף עצמאי, זה גוף שפועל בהתאם למדיניות הרשות – זרוע ביצוע של הרשות המקומית. אני אשמח להתייחס.

בבקשה, ירון.

אחרי ה-7 באוקטובר, מישהו צריך להתעורר. נמצאת כאן מיכל וולדיגר חברת הכנסת, והיא באומץ רב שנים על גבי שנים מדברת על נושא שאף אחד לא רוצה לדבר עליו, ואף אחד גם לא רוצה להתעסק בו.
בתחילתה המלחמה, קפצו על העגלה כמה חברי וחברות כנסת ודברו על הנושא, אבל ירדו מהעגלה, ברגע שעלה נושא חדש ומעניין יותר. ומיכל נשארת בנושא הזה ומדברת עליו. אני חושב שבריאות הנפש לא צריכה להיות משהו שמפחיד אותנו. דין נפש כדין הגוף, ואנחנו צריכים להסביר לילדים שלנו שיש דבר כזה שנקרא נפש, ואם היא פצועה ואנחנו לא מטפלים בה, יש מחיר. וככל שנחנך את הילדים שלנו בשלב מוקדם יותר, שכמו שכשילד מצונן אפשר לטפל בצינון, שזה דבר עדין, חרדה עדינה, אם לא נטפל זה יכול להפוך לדלקת ריאות ולדיכאון. אם לא נעשה את ההגבלות בין עולם הגוף הפיזי לנפש אנחנו נהיה בבעיה.

ואני רוצה ברשותך לחבר עם סיפור: אתמול דיברתי עם אחות של אלירן ז"ל, ששם קץ לחייו ביום שישי. הוא היה 186 ימים בשירות מילואים, וכשחזר מהמילואים, ראיתי את הכתבה עליו בערוץ 13, הוא אמר: תקשיב, אני כאן, אבל לא הייתי בטוח שאני אהיה כאן, אז אני לא יודע מה לעשות. והכירו אותו כפוסט טראומתי. הצבא שלח לו צו, ברגע שהוא קיבל את הצו, כנראה שקיבל את כל החוויות מאותם חמישה חודשים, והוא לא יכול - -

הוא בקש, לא?

הנשמה שלו לא יכלה להכיל את האירוע הזה בראש, והוא שם קץ לחייו.

המשפחה נלחמת אם תהיה קבורה אזרחית או שיוכר כחלל צה"ל. אני אומר קודם כל, שאני מאחל למשפחה שהסיוט הזה ייגמר כמה שיותר מהר. אבל אני שואל כאן, אנחנו כחברי כנסת, והלוואי שמישהו ישמע את זה בממשלה: מילואימניק שנלחם חודשים רבים כדי שנוכל לגדל את המשפחה שהוא כבר לא יוכל לגדל, אנחנו נכסה את הילדים שלנו בלילה והוא לא יוכל לכסות את הילדים שלו. יש פער של יומיים מהיום שקבל את הצו, או שזה גם לא נכון, כי בצו כתוב שיש 48 שעות שיהיה מוכן להקפצה. אם נחביא כל הזמן את נושא בריאות הנפש ולא נדבר עליו, לא נפסיק לקבל מקרים כאלה. צריך לדבר על זה. שר החינוך וכל שרי הממשלה צריכים להבין שבריאות הנפש היא לא קצה, היא לא אשפוז, אלא תהליך של הידרדרות שאפשר לעצור. חובה לדבר על זה ואסור לוותר.

כבוד היושב-ראש וכמובן יוזמת החוק מיכל, אתם תחליטו, אבל יש לנו כאן הזדמנות, לאור המצב הנורא בו אנחנו נמצאים במדינה, נפגוש עוד הרבה סיפורים, ואנחנו גם יכולים למנוע עוד הרבה סיפורים בזה שנדבר בשפה מאוד פשוטה – יש לנו נפש, היא פצועה, היא מדממת, ואנחנו צריכים לטפל בה. כי אם אלירן היה נפצע בגופו, והיה מאושפז במיטה - - - אם הוא היה מת, הוא היה מת כגיבור, אבל הוא לא היה מאושפז במיטה – הוא היה בבית, אבל הנשמה שלו דיממה, והייתה מפורקת לחתיכות, כמו החתיכות של החברים שלו שהרים אותם בידיים. בואו נסתכל על האמת: צריך לדבר על הדברים האלה, ועולם בריאות הנפש צריך להיות על השולחן. את עושה את זה, ואני ממש גאה שיש אנשים שמתמידים ומדם ליבם עושים את הדברים, וכל הכבוד, ותודה לכם. אני ממש מקווה שמישהו ישמע את זה, ויבין שהילדים שלנו מדברים על זה בינם ובין עצמם: מה זה נפש, מה זה תחושות, מה הם מרגישים – בוא נפתח את זה, לא נחביא את זה, זה קיים וכולנו פצועים אחרי ה-7 באוקטובר. תודה.

תודה רבה.

זה סעיף שלוש לגבי דרכי הציון. סעיף ביצוע ותקנות – היה לנו דיון על האופן של ההתייחסות של הארגונים השונים, וניסינו לשמור גם על נוסח שהולך באותו קו עם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וגם עם המינוח של מתמודדי נפש והדברים הייחודיים בחוק הזה.

שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו בהתייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ועם ארגונים העוסקים בקידום תחום בריאות הנפש וזכויותיהם זכויותיהם של מתמודדי נפש. זה מכיל את המגוון.

הייתה פה גם הערה של המשרדים, אם תרצו להסביר, שאם - - - ככלל בחוקים אין כל-כך בדרך כלל תקנות, אבל ככל שיהיו ויעסקו במשרדים או ביחידות אחרות, שזה ייעשה בתיאום, למרות שזה מחויב גם מכוח כללים של תיאום בין משרדי, אבל לומר במפורש שזה ייעשה יחד עם המשרדים שהנושא נוגע לתחום אחריותם. גאולה, אם את רוצה.

גאולה צמח ממשרד העבודה. אני אסביר את ההערה שלנו, בגלל שלא היינו חלק מההצעה הזאת – רק עכשיו נוספנו, הוסבר לנו קודם, כפי שאמרה חברת הכנסת וולדיגר, שלכל שר יש שיקול דעת רחב איך לציין את היום הזה, וכפי שנאמר לנו עמדת האוצר הייתה שאין עלות תקציבית להצעת החוק הזאת, אז אנחנו לא רוצים שיהיה מצב בו התקנות, ככל שיותקנו מתישהו, יחייבו את המשרדים – אתייחס למשרד שלנו, לבצע פעילות שתהיה לה גם עלות תקציבית, ואז נהיה פה בבעיה, ככל שלא יהיה תקציב לעניין – לכן הבקשה.

הדרישה היא שאם יהיו תקנות שנוגעות לנושאי עיסוק של שר אחר - -

ודאי שזה בתקציב.

- - אז הם יחייבו הסכמה של אותו שר.

משרד הבריאות? בסוף אנחנו רוצים שתעשו תאום עם משרדים אחרים, אני רוצה לדעת שזה מקובל עליכם.

לצערי זה לא עובד.

בכל מקרה זה טריוויאלי, הרי בכל מקרה זה יעלה לוועדת שרים.

הם נמצאים פה בחדר.

תקנות לא עולות לוועדת שרים אז - - -

לא, תקנות, אבל הרי זה לא מנותק מ - - -

בסדר, אבל יש הבדל בין כללים של תיאום בין משרדי שגם ככה מחויבים, אבל לא פורמליים, לבין חובת קיום - - -

אבל אני אגיד לך מה הבעיה שלי באבחנה בין פורמלי ללא פורמלי, שזה פשוט יעקור מתוכן. לא שיש לי בראש תקנות שאנחנו אומרים עליהם: אלו התקנות. אנחנו יודעים על דברים חמורים מזה שכשצריך תיאומים, אין תיאומים בין הצדדים.

אין ספק שזה מקשה.

בוודאי כשזה בתחום לבריאות הנפש. התיאום בין רווחה לבריאות או בין קופת חולים לביטוח לאומי הוא בלגן אחד גדול. אם פה אני מחייבת את זה ברמת החקיקה, אפשר להגיד שלום ולא נתקדם בנושא. ברור לי שצריך תיאום ושתוף פעולה, כי אף אחד יכול להטיל על משרד אחר דברים שעולים כסף או משהו שנגד האג'נדה, אבל זה משהו שנראה לי טריוויאלי, ולא משהו שאני צריכה לכתוב אותו בתוך החוק. לא תהיה לזה שום משמעות.

משרד התרבות, בבקשה.

מירב כהן, משרד התרבות והספורט. תודה אדוני היושב-ראש. אני לא ביקשתי רשות, כי לא ידעתי שהנושא הזה יעלה. הנוסח מקובל עלינו בהיבטים של המשרד שלנו. אני מנסה להבין את ההערה לעניין התקנות, עי על פי כל ההוראות שאנחנו פועלים על פיהן, אם שר הבריאות ירצה לקבוע תקנות שנוגעות לפנות לשר אחר הוא מחויב לפנות אליו. אני תוהה אם זה לא יסרבל את החקיקה באופן שישתמע שאם הוא צריך לפנות לקבל הסכמה או התייעצות עם משרדים אחרים שזה נוגע אליהם אם זה לא יוצר קושי מול הסמכות האולטימטיבית של השר לקבוע כאן בחוק כפי הבנתו לגבי המשרד שלו. כלומר משהו כאן לא מסתדר לי מבחינת הטכניקה.

אבל זה לא רק במשרד שלו, פה הוא יכול לקבוע תקנות באופן כללי, זה לא רק משרד הבריאות .

והוא לא יכול לקבוע בלי הסכמה של אחרים, לא צריך לכתוב את זה.

אם, למשל, לשר התרבות והספורט יש סמכות לקבוע כפי שיחליט במשרד שלו, אני לא רואה איך הסמכות של שר הבריאות יכולה לגבור על הסמכות שלו בתקנות על מה ששר התרבות מחליט במשרד שלו.

אני לא יכולה לצפות את העתיד, הבקשה שלנו רוצה להגיד שלא נימצא במצב בו ניאלץ לעשות דברים שיש להם עלות תקציבית כאשר הצעת החוק עוברת הזאת עוברת, בהנחה שאין לזה שום עלות תקציבית, ושזה בהתאם לתקציב הנוכחי שיש לכל משרד.

אם הוא רוצה להשתמש בו, כי רוח הדברים בדיונים הקודמים הייתה שמדובר בחוק הצהרתי, אני מבינה אותך לגבי - - -.

אז אנחנו לא היינו בדיונים, אז אני רוצה - - -

אני רוצה לשמוע את דעת משרד המשפטים בנושא.

אני מציע שנשקול את זה בינינו. אני מודה שבעומס הרב של העבודה, לא בדקנו, אפיל לא הייתי ער לנקודה הזאת, לפני שנכנסתי לדיון הזה. אני חושב שזה משהו שנוכל לבדוק ברצון בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית. אני חושב שזה בוודאי לא ייחשב לנושא חדש, כשמעלים אות בין הראשונה לבין השנייה והשלישית. נראה לי שמתוך הניסיון הרב שלי בהליכי החקיקה שאפשר כעת להשאיר את הנוסח כמות שהוא, ונדון עם משרד העבודה וכל משרד אחר שיש לו הערה דומה ובתיאום עם היועצת המשפטית של הוועדה. נביא תשובה מוסמכת לוועדה. כך הנושא הזה ייבדק, ונביא תשובה מוסמכת לוועדה בדיונים בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה לשלישית.

האם התוספת הזאת של: "והוא רשאי להתקין תקנות לביצוע" זה הכרחי, או שנכון להוריד את זה, ונשאיר רק: "שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה". זה כולל גם תקנות.

אני חושב שכיוון שבדרך כלל מקובל - - - חברתי היועצת המשפטית של הוועדה תסכים אתי, בדרך כלל מקובל לקבוע בחוקים גם איזה שר ממונה על ביצוע החוק והוא רשאי להתקין את התקנות. קובעים את שני הדברים.

מה ההבדל? כשאומרים השר הממונה על ביצוע החוק בלי כלום, מה המשמעות? הריב ברור שהמשמעות היא שבין היתר הוא יתקין תקנות, הרי זה נראה לי טריוויאלי.

זה נכון שגם מכוח חוק יסוד הממשלה, או חוק הממשלה הסמכות קיימת גם אם לא נכתוב, אבל נכון גם שברוב החוקים כשקובעים שר ממונה, מציינים גם את הסמכות שלו.

אם השווית את זה לחוק.

זה יכול להתפרש - - -

יש גם חוקים שכתוב שהוא לא רשאי להתקין, למרות שהוא רשאי להתקין, זה חלק מהסמכות שלו.

בחוק שהעברנו אך לא מזמן, זה לא כתוב.

כי אלה חוקים - - - אין באופן מתבקש תקנות שאפשר לחשוב עליהן שצריך להתקין פה.

אני מודה שכששאלות כאלה עולות אצלנו, אנחנו בודקים אותן עם כל הגורמים אצלנו ביעוץ וחקיקה ובמשרד, שכל אחד מומחה בדבר אחר. אני מומחה בתחומים מסוימים, ולא מתיימר להיות מומחה בכל התחומים, ואם נתבקשנו לבדוק משהו נעשה את זה כמו שצריך. ברגע נתון זה אין לי תשובה מוסמכת לשאלה זאת שהעלתה חברתי. אנחנו עובדים הרבה ביחד עם משרד העבודה ומשרד הבריאות ועם כל מי שרלוונטי מבחינת הממשלה ונגבש משהו לקראת הדיונים הבאים.

העמדה המשפטית שלי בעניין הזה היא שלא חייבים לציין את הסמכות להתקין תקנות, אבל דווקא בחוק הזה החשיבות הייתה בגלל ההתייחסות לארגונים ולנציבות שהיא לא מובנת מאליה. ההתייחסות למשרדים אחרים נובעת גם מנהלים מחויבים של תיאום בין משרדי. השאלה היא לגבי ציון המשרדים הנוספים, שממילא חייבים, בטח אם זה נוגע אליהם, וגם כך לא כל כך ברור לאיזה עניין יצטרכו פה תקנות. אבל זה נותן לזה תוקף יותר חזק מצד אחד, ומצד שני גם תהליך יותר מסורבל מבחינה בירוקרטית. יש כאן התלבטות שאולי כדאי שנלבן ה בין קריאה ראשונה, שניה ושלישית, כמו שהציע דן, אני חושבת שזה רעיון טוב. אפשר אולי כרגע להשאיר את הנוסח עם כוכבית שאנחנו נתייחס לזה ולא נשלח את זה.

משרד העבודה מקובל?

כן, בסדר גמור.

נאמר גם לפרוטוקול. נעבוד על זה גם לקראת שנייה ושלישית. משרד הביטחון רן טואיטו, בבקשה.

בהחלט כן.

אני גם רוצה להצטרף להערות שהעירו, כי הסברנו גם את הסכמתנו לנוסח כמו שהוא במתן הסמכות לרמטכ"ל לשיקול הדעת הרחב שלו כמו. שהסברתם פה קודם, גם היו"ר וגם הייעוץ המשפטי, ביום האחדות שהעברנו לא הייתה התוספת של התקנת תקנות לביצוע. חשוב שוב להבהיר, שהרמטכ"ל הוא זה שקובע את אופן הציון, זה נעשה באופן פנימי בתוך פקודות המטכ"ל, לכן חשוב לנו גם להעיר את ההערה הזאת לפרוטוקול. שמעתי שהתקדמתם עם זה קצת, אבל היה חשוב להעיר. תודה.

תודה רבה, רן. סטפן קליינמן בבקשה. מנכ"ל משפחות בריאות הנפש.

שלום. אני מדבר פה פעם שנייה. סטפן קליינמן , מנכ"ל עמותת משפחות בריאות הנפש. אני מייצג, לצורך העניין, גם את הקואליציה לבריאות הנפש שכוללת עוד עמותות של משפחות, מתמודדים ושל נותני שירות. אני רוצה לספר סיפור שנראה לי שקצת קשור, ואני רוצה למקד את השיח שלי בהתנגדות של משרד החינוך.

יצא לי כמה פעמים להגיע ביום העצמאות לספר על מלחמת יום כיפור, בה הייתי חייל. זאת הייתה הזדמנות חשובה מאוד לתת פרספקטיבה לתלמידים, וגם לתת להם אפשרות לשאול שאלות. לפני חודשיים הייתה לי שוב הזדמנות לספר על יום השואה – על הקהילה שהייתי חלק ממנה. אני רוצה לומר שההזדמנויות בהן התלמידים פוגשים אנשים שפוגשים אנשים הקשורים לאירוע הן חשובות מאוד.

מה למעשה אנחנו אומרים בעניין הזה? לא מספיק שבתקציב הבריאות תקציב בריאות הנפש מקופח, וממשיך להיות מקופח, אנחנו נקפח גם את האנשים שאולי יש לנו הזדמנות שלא יגיעו לטיפול בתחום בריאות הנפש. וניתן הזדמנות לאנשים שבאים מבריאות הנפש – מתמודדים, אנשי מקצוע ובני משפחות, לספר על מה שקורה בתחום בריאות הנפש.

מיכל וולדיגר דיברה בפעם הקודמת, על הקשר בין היום הזה לחוסן הלאומי. חוסן לאומי הולך ביחד עם מניעת אובדנות. מניעת אובדנות הולכת ביחד עם ידיעה על מה אנחנו מדברים. אם לא נשכיל במדינת ישראל, הסטארט אפ ניישן, להביא את הנושא הזה למערכת החינוך, ולאפשר לתלמידים ולמחנכים לשאול שאלות ולשתף את המצוקה שלהם בתחום הזה, ולתת לזה לגיטימציה, אז נעשה חטא גדול.

אני מבקש - - - מה ששמעתי בפעם הקודמת הוא שיש הרבה ימי ציון, אבל זה משהו חשוב מאוד. עדיין כפי שחברתי ורד סיפרה לפני כן, אנחנו מתמודדים עם סטיגמה איומה – גם המתמודדים, גם המטפלים וגם בני המשפחות. כדי שכשמדברים על בריאות הנפש, לא תקפוץ לעיניים הדוגמה של הסרט קן הקוקייה, אנחנו צריכים במדינת ישראל לעשות מעשה, וזה מעשה מתמשך – לא אירוע חד פעמי, אלא משהו עקבי. כדי שאנשים ירגישו בנוח לשתף את המצוקה שלהם, ככל שישתפו את המצוקה שלהם יותר מהר, כך נוכל יותר למנוע אובדנות. אנחנו בממוצע של -600 מקרים של אובדנות במדינת ישראל, אני חבר המועצה למניעת אובדנות, 90% מהאנשים שמתים מאובדנות במדינת ישראל הם אנשים עם רקע נפשי. זה בסדר, אני שומע את כל הדיון – תקנה פה, תשקנה שם – תתקנו, תשימו תקנות, אבל לא יכול שבמדינת ישראל משרד החינוך אומר – – It's not my busyness זה הביזנס שלכם, בעיקר שלכם, כי מי שמשפיע על חינוך ילדינו בא דרך משרד החינוך, כמובן שגם בבתים, אבל אי אפשר להגיד שמשרד החינוך לא בתוך העניין הזה. מצטער אם הייתי יותר מדיי, אבל אני כואב לשמוע את זה.

על מה אתה מצטער? אמרת מצוין.

העמדה שלך נשמעה גם בדיון הקודם. תודה סטפן.

מצטרפת לכל מילה.

מועצת התלמידים, אורי סקולניק.

אני רוצה לפתוח ולומר, שיש פער גדול מאוד, בין מה שעולם המבוגרים רואה וחושב, לבין מה שקורה בפועל. מצוקה הנפשית וחוסן הם נושאים שלא מדברים עליהם מספיק, כמו שכבר נאמר. דבר שלא רואים אותו ושהרבה בני נוער חווים אותו. בין אם זה מחשבות אובדניות, בין אם זה פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, אלה דברים שקורים הרבה יותר ממה שחושבים, וכמעט ולא רואים אותם.

בני הנוער נמצאים מבחינה התפתחותית עם בעיות של חוסן ומצוקה, ובדרך כלל מתמודדים עם זה בינם ובין עצמם, או בינם ובין בני נוער אחרים. הרבה מהם לא מרגישים שהם יכולים לפנות לכלל הגורמים ולרשת עולם המבוגרים על כל גווניו – אם זה אנשי צוות, הורים או מורים.

יש פער גדול מאוד בין מה שבני הנוער מתמודדים אתו, בלי קשר ל-7 באוקטובר, לבין היכולת שלהם לתקשר את זה ולפנות לעזרה. הכוונה היא להפרעות אכילה, פגיעות עצמיות, מחשבות אובדניות, וכל שאר הדברים בהם בני נוער מרגישים מאוד לבד ולא נורמטיביים – מרגישים בחוץ.

כולם מתמודדים עם שאלות עמוקות של חוסן, בשביל לצמצם את הפער, גם בינם לבין עצמם וגם בינם לבין המבוגרים שמבקשים לתת מענה עבורם, חובה להעלות למודעות – דרך היום הזה – יום בריאות הנפש, בו המבוגרים לומדים את זה, ומתכוננים לזה מבעוד יום, לומדים איך לפתוח על זה שיח בכיתות, לזהות תגובות של תלמידים ולפי זה לדעת מה הלאה; מקום בו בני נוער מקבלים סוף-סוף לגיטימציה לשוחח על זה בשיח פתוח; מקום בו רשת התמיכה הפורמלית והבלתי פורמלית מכינות תשתית בה אפשר סוף-סוף להביא את הדברים לידי ביטוי, ולקבל עליהם מענה והדים רגשיים ונפשיים.

אנחנו במועצה - - - אני יושב ראש הנהלת נוער וקהילה במחוז ירושלים, אנחנו עובדים על פרויקט שנקרא – עזרה ראשונה נפשית, שמטרתו היא לקחת שגרירים – בני נוער דומיננטיים שהם מדריכי תנועות נוער, פעילים במועצת נוער, מתנדבי מד"א, ולהעביר להם הכשרה ותרגול של התמודדות עם סיטואציות כאלה, שיוכלו לעזור להם. כי מה שקורה בפועל הוא שבני הנוער לא פונים ליועצת בבית הספר, הם מפחדים להגיד להורים – זה לא דבר שקורה.

יהיה נער בגילם, בכל כיתה ובכל בית ספר, בחינוך הבלתי פורמאלי ובתנועות הנוער, שיוכל לבוא ולעזור, שיוכל לחפש ככל האפשר את מי שצריך עזרה. אני קורא לשפ"י, לשפ"ח במשרד החינוך, לשבת בשולחן עגול, ולנסות למצוא פתרון לבעיה הזאת, שבני נוער לא מרגישים מספיק בטוחים לפנות ולהוציא את מה שיושב עליהם. אני קורא גם לבני הנוער ואומר: אם אתם חווים מצוקה נפשית, אל תתביישו ואל תפחדו, תפנו לגורמי מקצועיים, להורים, היועצת בבית הספר, רק אל תשאירו את זה בפנים, זה יכול להיגמר רע מאוד. תודה רבה.

תודה רבה אורי, תמי בבקשה, לגבי סעיף המטרה.

הייתה הערה שהועברה מהמציעה, אם תרצי להסביר, חברת הכנסת - -

מיכל, הבקשה שלך - -

- - לגבי - - -

מיכל, הבקשה שלך, התוספת לסעיף המטרה.

קודם כל, לגבי מה שאמר פה אורי: תודה על מה שאתה אומר, ואני חושבת שזה מופנה בדיוק למשרד החינוך בצורה בלתי אמצעית. הנוער צריך את זה, מיכל, הוא צריך את זה, הוא זקוק לזה. ואני חוזרת ומדגישה בפעם המאה וכמה, שהשארנו שיקול דעת כל כך גדול לשר החינוך, איך להזכיר את היום הזה. אני אהיה עצובה, אם הציון יהיה רק לשלוח מיילים למורים, אבל זה יכול להיות פה, וזה יכול להיות יום שלם שמדברים בו על בריאות הנפש.

לפני שאני עוברת לסעיף המטרות אני רוצה להבהיר פה, כי שמענו פה על מניעה – איך למנוע ואיך לדבר על מצוקות, אבל קיים גם השלב הבסיסי שהוא לבנות ולפתח חוסן. אצל כל ילד, כמו שמפתחים את שרירי הידיים והרגליים, ומלמדים לדבר ולומדים מתמטיקה, צריכים לעזור להם לפתח את החוסן. חוסן מפתחים לא כשיש מצוקה, כי כשיש מצוקה אנחנו שואבים מהחוסן שפיתחנו את המשאבים שכבר היו לנו. כשאין משאבים אין מה לעשות. המילוי של החוסן ומשאבי החוסן ואיך לשמור ולדאוג לעצמנו ולפתח את עצמנו ולעוף הכי קדימה, זה בזמן שגרה, וזמן שגרה זה אצלכם במשרד החינוך. אז יום אחד בשנה לציין את זה. כל השנה צריך לעבוד על זה. דיברנו על זה גם בנושא האחדות. כל השנה עובדים על זה; כל השנה צריך לפתח את זה, אבל יום בשנה שמקדישים בו שעה, חצי שעה, רבע שעה לאירוע ייתן כל כך לכל כך הרבה צעירים, נוער, ילדים, שזה יגרום לנו עוד כמה שנים לראות פה דור הרבה יותר איתן, הרבה יותר חזק, שיודע מי הוא ולאן הוא הולך שיוכל לשאוף הכי גבוה ולהגיע ולממש את הציפיות והחלומות שרקם לעצמו. זה אצלכם בידיים. אני מאוד מקווה שבדיון הבא תבואו עם הסכמה, כמו כל יתר השרים. שזה יהיה "כפי שיחליט", ואז נוכל לברך על המוגמר.

בכל מקרה, אני רוצה לחזור לסעיף המטרות - - -

מיכל, אני יכולה רק עוד משפט אחד?

אני מצומצם בזמן, ואני רוצה להספיק להצבעות, בבקשה מיכל.

קבלתי פניות מכל מיני ארגונים ואנשים, שהפנו את תשומת לבי והסכמתי אתם, שסעיף המטרות הוא מאוד כללי, והם בקשו לעשות את זה ספציפי, להדגיש בחוק. אני אקריא את מה שהצעתי, ואם אפשר יהיה להכניס את זה בדרך כזו או אחרת. הוא בא להדגיש בין היתר את הצרכים הלאומיים הייחודיים של מדינת ישראל בתחום בריאות הנפש. יש לנו אתגרים שיש בכל העולם, אבל אצלנו יש פי כמה וכמה – אנטישמיות, פוסט טראומה – יש לנו נושאים ספציפיים מאוד, לכן חשוב לי להדגיש שתהיה הדגשה בחוק של הצרכים הלאומיים הייחודיים של מדינת ישראל בתחום בריאות הנפש.

אבל הצרכים הם רחבים מאוד, אני מפחד שאם אם נכתוב משהו מסוים - - -

בגלל שסעיף המטרה - - -

החוק הזה משאיר טווח מאוד רחב לשר מה לעשות ביום הזה. הוא יכול להחליט מה שהוא רוצה על כל מה שהוא רוצה. לכן היה חשוב לי שנדייק, כי סעיף אחת הוא הסעיף העיקרי להדגיש, שאנחנו מדברים במיוחד על הנושא של תחום בריאות הנפש בצרכים הלאומיים של מדינת ישראל. לכן זה חשוב וקריטי בעיניי, ואני אשמח - - -

אני הצעתי נוסח שמקצר ומהדק את זה, הרי היום מצוין בתאריך של יום בריאות הנפש הבין לאומי, אז פה זה לתת את הדיוק של החברה בישראל. אולי אחרי מטרתו של יום זה לקבוע ציון שנתי לשם הגברת הידע ומודעות הציבור לתחום בריאות הנפש בכלל, ולהיבטים הייחודיים לחברה בישראל בפרט. זה בתמצית - - -

למרות שזה לאו דווקא החברה בישראל, גם יהודי בחו"ל - - -

אבל הציון הוא בישראל.

אבל אם מכניסים את המשרד לקליטה ועלייה ומשרדים כמו התפוצות שייכנסו לאירוע הזה, יש לנו כאן משהו שהוא יותר לאומי מאשר החברה בישראל, לכן השאלה היא לגבי הצרכים הלאומיים והחברה בישראל. אין לי בעיה גם עם זה.

החוק חל בישראל, אבל אני מניחה שכל משרד ייקח את זה לכיוונים שלו, אם זה תרבות וספורט ואם זה קליטה ועלייה, שכרגע עוד לא נכנסו, אבל אפשר לשמוע גם הערות על זה , איך רואים את זה משתתפים פה.

אז מה הנוסח המוצע?

אני הצעתי: "הייחודיים לחברה בישראל", את רוצה גם לתת את הדגש הלאומי, למרות שיש פה כמה לאומים.

בסדר, לאומים, מאה אחוז, לא אמרתי איזה לאומים, לכן רק תוסיפי לאומי ומבחינתי זה בסדר, השאלה היא איך שאר האנשים פה רואים את זה.

משרד המשפטים?

כשאני שומע את הדיון שהתקיים עכשיו – סעיפי מטרה בחוקים צריכים להיות מבחינת מה שמקובל בחקיקה, וכמה שיותר תמציתיים. אמנם בדיון המהותי בוועדה אנחנו לא עוסקים בניסוח, אבל נראה לי שבהצעה של היועצת המשפטית, אני חושב שהתוספת של לאומיים, יש בה בעצם לכלול את כל ההיבטים הייחודיים של מדינת ישראל.

כלומר חברת הכנסת המציעה - - - וכאן זה המקום להגיד שהתחום של זכויות של אנשים עם מוגבלות מובל בחקיקה על ידי יוזמות של חברי כנסת, כולל היוזמה הזאת, והיוזמות האלה, מאוד עוזרות לנו בעבודה השוטפת שלנו בקידום זכויות בעלי מוגבלות, וזה משהו שעוסק ומוביל בנושא כבר 30 שנה.

לחזור לפניה של היושב-ראש, אני חושב שכאן יש בקשה להוסיף את ההיבטים הייחודיים של החברה הישראלית, כיוון שיש כמה וכמה היבטים ייחודיים, אני חושב שאני מצטרף לניסוח של חברתי היועצת המשפטית של הוועדה.

גם אנחנו מעדיפים אותו.

וגם אנחנו.

משרד העבודה?

אפשר לחזור על הנוסח?

אחרי מודעות הציבור לתחום בריאות הנפש יבוא לתחום בריאות הנפש בכלל ולהיבטים ייחודיים לחבר בישראל בפרט, ואז השאלה היא אם לכתוב גם היבטים ייחודיים ולאומיים של החברה בישראל בפרט.

בסדר.

משרד הרווחה?

הניסוח הזה מקובל – ההיבטים החברתיים.

פספסתי אותך לגבי שאר הסעיפים, אם יש לך הערה, זה הזמן.

אין לי הערה לגבי הנוסח עצמו, כפי שהוא עכשיו. ההערה היחידה היא שאני חושב שזה קצת טריוויאלי להגיד את זה שאם יהיו בין קריאה שנייה לשלישית דיונים שנוגעים לסעיף ארבע, או להתקנת תקנות נהיה כמובן גם בתוך זה.

בסדר גמור.

אין הערות.

ברשותכם נעבור להצבעה לקריאה ראשונה: הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2022, של ח"כ מיכל מרים וולדיגר, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה וחבר הכנסת אוהד טל כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה
עברה

הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור להצבעה במליאה.

תודה רבה.

ברשותכם אני נועל את המליאה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:03.