פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
04/06/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 76
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ"ז באייר התשפ"ד (04 ביוני 2024), שעה 11:00

ייצוג נשים ברשויות המקומיות - לציון יום השלטון המקומי

חברי הוועדה: מטי צרפתי הרכבי – מ"מ היו"ר
מירב בן ארי
שלי טל מירון

קארין אלהרר
שרון ניר
אלון שוסטר
נאור שירי

אתי אברג - ראש תחום וקשרי ממשל אגף הבחירות, משרד הפנים

קרן בן הרוש - עו"ד, יועצת למנכ"לית המשרד לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

אושרה פרידמן - סמנכ"לית, הרשות לקידום מעמד האישה

עדו אבגר - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ליאור עובדיה - עו''ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

ספי מזרחי - יועצת לקידום מעמד האישה, מרכז השלטון המקומי בישראל

הילה רובין שלם - יו"ר האופוזיציה בעיריית קריית אתא וחברת מועצה

מור דקל - יו"ר העמותה למען הילד בגיל הרך ויועצת ראש העיר פתח תקוה בתחום, עיריות ומועצות מקומיות

שרון ברנד - מנהלת, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

ד"ר אורית רישפי - עו"ד, יושבת ראש, כ"ן - כח נשי לישראל - עמותה לקידום נשים בישראל

תמר זעירא - מייסדת פורום שלושים ואחת, פורום שלושים ואחת

דקלה רוזנשטיין-שלומי - מנהלת השטח מיזם 5050, שותפות ושוויון מגדרי 5050

ענת טהון אשכנזי - עו"ד, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים, המכון הישראלי לדמוקרטיה

שרון בריק דשן - מנכ"לית, קולך- פורום נשים דתיות

הודיה מויאל - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

נעמה זרביב - מנכ"לית, שוברות שוויון

ד"ר מורן נגיד - עו"ד, יועצת משפטית, אמונה

איריס שפירא - עו"ד, נציגת ראשון לציון, בונות אלטרנטיבה

גל רוסאייב - פעילה חברתית, נבחרות

רויטל כצנלסון - מנהלת מטה "באר שבע ביתנו" בראשות ג'ולי ק

ג'ולי קייט - יו"ר סיעת באר שבע ביתנו וחברת מועצת העיר

ויקטוריה רויטמן - עו"ד, יועצת משפטית - עמותת האמת הגסה

הדס רגולסקי - מנכ״ל, חוזה חדש

רן מלמד - מנכ"ל, נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות של רווח

ציפי לביא - יוזמת ומנהלת פרויקט רצות למועצה

ענבר חביב כהן - מנהלת מטה יש עתיד בנתניה, מועמד בבחירות המוניציפליות בעיר, מטה הצעירות יש עתיד

אלה בן עמי - נציגת משפחות החטופים

ירדן גונן - נציגת משפחות החטופים

גאיה גורמן - נציגת משפחות החטופים

דלית אזולאי

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

ייצוג נשים ברשויות המקומיות - - - לציון יום השלטון המקומי

בוקר טוב, ותודה לכולם. היום יום שלישי, ה-4 ביוני, ואני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה למעמד האישה, בנושא: ייצוג נשים ברשויות מקומיות – לציון יום השלטון המקומי, ביוזמת חבר הכנסת נאור שירי, שתיכף יגיע. תודה לכל המשתתפים.

אני רוצה להקדים ולומר, שמצד אחד, התקשיתי לישון בלילה, וזאת אחרי תמונות השריפות שראיתי בצפון, ואת כילוי השטחים החקלאיים והסכנה לבתי התושבים, כאשר זה גם מתכתב עם מה שקורה בדרום. ומנגד, אנחנו ממשיכים בחיים והעסקים כרגיל. יש לי תחושה שאנחנו חייבים לזעוק זעקה גדולה נוכח המצב שבו אנחנו נמצאים. אני מקווה שהממשלה, לפחות, תקשיב לקריאה שלי להתעשת ולעשות מעשה. נישא גם תפילה לשחרור כל החטופים במהרה.

אני לא יודעת אם חלקכם מכיר אבל אני הייתי ראש מועצה אזורית במשך כמעט 12 שנים. נדמי שלי כאשר נבחרתי ב-2011 היו כ-2% ראשות רשויות, וכשעזבתי זה נשק ל-6%. האנקדוטה המעניינת היא שכשנבחרתי היו כ-30% חברות מועצה, וחמש שנים אחר כך האחוז עלה ל-48% - כמעט 50%. אני חושבת שהנוכחות שלי כראש רשות סימנה ואותתה לעוד מתמודדות למליאת המועצה. אני אומרת בצער שכשעזבתי, האחוז בבחירות שהתקיימו ירד ל-26%. אספר איזושהי אנקדוטה. כשנבחרתי ב-2011 והלכתי לברך את תלמידי כיתה א' בברכת: שלום כיתה א', מאוד התרגשתי. אבל יותר התרגשתי כשבאתי לברך אותם כשהם סיימו י"ב. דור שלם גדל לנוכח העובדה שנשים יכולות להיות ראשי רשויות ויכולות להיות בצמתי קבלת החלטות ויכולות להוביל החלטות.

לאורך השנים עשיתי סקרים. עשיתי שני סקרים, בהובלת מכון סמית, כדי לדעת מהי עמדת הציבור לגבי זה שנשים יובילו רשויות מקומיות. 30% מהנשים חושבות שזה חיובי, ו-20% מהגברים. כמובן שיש שונות בין המגזרים השונים, אבל יש בהחלט אחוז גבוה של אנשים שחושבים שנשים צריכות להוביל רשויות מקומיות. עשינו סקר אחד ביוני 2023, וסקר אחד בינואר 2024, ויש מגמת שיפור. זאת אומרת, אם ב-2023, 19% מהנשאלים חשבו שהם מעדיפים אישה, אז ב-2024 זה כבר עלה ל 24%. אני חושבת שמלחמת חרבות ברזל דווקא חיזקה בכל הפרמטרים את חשיבות היות נשים בצמתי קבלת החלטות. אין לנו אלא להלין או להצטער על זה שנשים לא נמצאות היום בצמתי קבלת החלטות גם בקבינט המלחמה.

בתיקון 12 לחוק הרשויות המקומיות, לגבי מימון בחירות - סיעה שיש לה ברשימה לפחות שליש נשים, מקבלת מימון בחירות מוגדל, וראש רשות, אם היא אישה, מקבלת מימון מוגדל. במבחן התוצאה, בבחירות האחרונות רק 20% מתוך הרשימות נמצאו זכאיות ברמה ארצית מכלל הרשויות, כש-2% בלבד היו ברשימות ערביות, ו-0% ברשימות חרדיות, ואנחנו נשמע גם את "נבחרות" בעניין הזה. אם אני מסתכלת על המצב בבחירות האחרונות מבחינת ראש רשות, אז יש 15 נשים, וזה ללא שינוי מהבחירות הקודמות, ולגבי חברי מועצה - יש עלייה ב-65%. מ-431 ל-709. זאת אומרת, מ-24% ל-27.5%. כמובן שזה הרבה מתחת לחלקנו באוכלוסייה. יש איזושהי סוגיה מובנית בחוק מימון מאחר ו-50% מהסיעות הן סיעות יחיד, ואם מס' 1 הוא גבר, אז זה מראש קושי, ו-77% מהסיעות הן עם שני מושבים. יש קושי מתמטי, סטטיסטי, ובטח נדבר גם על זה.

אני רוצה שוב להודות לכולכם. לפני שאנחנו מתחילים בסדר-היום, נמצאות כאן נציגות של משפחות החטופים והנעדרים. אלה בן עמי, הבת של אוהד, בבקשה.

לפני שאני אתחיל במה שיש לי להגיד, חשוב לי להקריא משהו שלדעתי לא קיבל אתמול מספיק יחס. חמישה מבני משפחתנו נודעו אתמול כלא בחיים. זה ממש משפחה שלי, וזה ממש כאב לי. לא ישנתי בלילה, רק חשבתי עליהם ועל מה הם עברו בימים האחרונים לחייהם. מדובר באנשים ותיקים, קיבוצניקים, שכנראה גם נטלו חלק בהקמת הקיבוצים והעוטף והבית שלי, וחשבתי על כמה לא הגיע להם לסיים את החיים שלהם ככה. אני רוצה להקריא לכם את הודעות הדוברות, שהוציא קיבוץ ניר עוז, בדבר הירצחו של חיים פרי: קיבוץ ניר עוז מודיע בצער כבד על הירצחו של חיים פרי, זכרונו לברכה, בשבי בעזה. חיים היה בן 80. אב לחמישה ילדים וסב ל-13 נכדים. חיים היה יזם, הומניסט, פעיל שלום, ומייסד גלריית הבית הלבן. ב-7 באוקטובר נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז, שהופקר לטבח, תוך זה שהוא הציל את אשתו אסנת. ממשפחת פרי נמסר שחיים שרד בגבורה במנהרות חמאס, בתנאים בלתי אנושיים, כארבעה חודשים, בתקווה ואמונה שמדינת ישראל תמלא את חובתה המוסרית ותחזיר אותו הביתה.

אפשר היה להצילו. צריך היה להצילו. אין לממשלת ישראל, ולעומד בראשה, זכות להפקיר את החטופים בשבי ולפורר את יסודות הערבות ההדדית הישראלית. אנחנו קוראים למדינת ישראל לחתור מיידית לעסקה. להציל את מי שניתן, ולהביא לקבורה את מי שכבר אינו בחיים. לא תהיה מחילה על הפקרה נוספת. ואני חושבת שזה אומר הכול. זה משפחה שאתמול בערב עודכנה שהחטוף שלה נרצח אחרי ארבעה חודשים בשבי. הוא היה חי ארבעה חודשים, אבל נרצח בשבי. ארבעה חודשים זה בערך 120 יום שהיו לנו להציל אותו. כל יום יכולנו להציל אותו במהלך 120 הימים האלה. בכל יום מתוך ה-120 הימים האלו הוא, ועוד שלושה נוספים, היו יכולים לחזור בחיים. הם יכלו לחזור בחיים במשך ארבעה חודשים, ואנחנו פספסנו את ההזדמנות. פספסנו את ההזדמנות להציל אדם מלמות תחת ידיהם של מחבלים שהרסו לו את הבית והתעללו בו. מדובר באדם בן 80. זה לא הגיוני. הרולטה הרוסית שאנחנו חיים בה היא לא הגיונית. זה לא הגיוני שאנחנו קמים בבוקר ומפחדים מה תהיה ההודעה הבאה, זה לא הגיוני שאני קמה בגלל סיוט על אבא שלי, ושאני חושבת: האם זה היה נכון עכשיו ואולי הסיוט הזה מעביר לי מה שהוא עובר שם באמת. זה לא הגיוני יותר שאני צריכה לקום בפחד בגלל השאלה איזה הודעה תגיע היום. אנחנו כבר שמונה חודשים בתוך סיטואציה לא הגיונית. וכשגילינו אתמול שארבעה אנשים נרצחו בתוך השבי, ואני חוזרת שוב, הם היו בחיים, הם הגיעו בחיים, והם נרצחו בתוך השבי, הדם שלהם על הידיים של כולנו, כי אנחנו לא עשינו מספיק בשביל להביא אותם הביתה.

יש עסקה על הפרק. יש לנו הזדמנות, ולפי צחי הנגבי גם ההזדמנות האחרונה, להציל אותם. אני קוראת מכאן לכולם, למי שנוגע בדבר. ולמי שלא נוגע בדבר: תזעקו את נשמותיכם בשבילם כי הם לא יכולים לצעוק. אנחנו, המשפחות, לא יכולים לעשות את זה לבד. אנחנו צריכים את כולם איתנו למען אלו שנשארו. אני מנסה לחשב לעצמי בראש כמה נשארו עכשיו כדי להגיד לכם את המספר - 124. זה הזוי שהייתי צריכה לנסות לחשב עכשיו מי נשאר ומי לא בחיים. זה לא הגיוני. תזעקו למען 124 הנשמות שמחכות להצלה שלנו, כי הם אחים ואחיות של כולנו. תודה.

תודה, אלה.

ירדן, אחות של רומי, בבקשה.

אני ירדן גונן, אני אחותה של רומי גונן היפה והמדהימה. תודה, גאיה. זה גם מטורף. אני אומרת לך: תודה, גאיה, ואני חושבת על חברה הכי טובה של אחותי שנרצחה ב-7 באוקטובר ושקוראים לה גאיה.

אני מסתכלת פה וכתוב: ייצוג נשים ברשויות מקומיות. זה נושא חשוב. באופן כללי, שוויון, ייצוג הולם, כל דבר שמייצר לנו משהו שאנחנו יכולות להילחם על הזכויות הבסיסיות של כל אחד ואחת מאיתנו פה, שאמורות להיות מובנות מאליהן, אבל עדיין איך אפשר להתייחס לנושא כול כך ברור כשנושא עוד יותר ברור לא טופל ולא נפתר? הדבר הזה של ייצוג נשים ברשויות מקומיות מרגיש לנו הדבר הכי ברור מאליו שאמור לקרות, נכון? אם יש 51% נשים בעולם, אז אמורות להיות לפחות 51% נשים מייצגות ברשויות, ובעצם בכל מקום. אבל מה איתן? מה עם אחותי? מה עם עוד 16 נשים שהן ביחד איתה? מה עם עוד - - -? וואי, פתאום המוח שלי לא עובד גם בחישובים. אבל מה עם מעל 100 גברים שנמצאים שם ומה עם שני ילדים? איפה הזכויות שלהם? איפה הייחודיות שלהם? אין להם כלום. הפשיטו אותם מכל זהות. ואנחנו קודם כול, ולפני הכול, צריכים לשים אותם בראש סדר העדיפויות, כי הם זה אנחנו, ואנחנו זה הם. ואנחנו נלחמים פה לא רק על החירות של החטופים שבחיים, ועל הזכות של החללים והחטופים להיקבר במדינת ישראל בצורה ראויה, אלא על העתיד של מדינת ישראל ועל החירות של כל אחת ואחד שיושבים פה בחדר, ועל החירות של כל ילד וילדה שיש לכם או ילד וילדה שייוולדו להם. אנחנו מדברים פה על חוסן לאומי, על הסתכלות הרבה יותר רחבת טווח מהנושא הספציפי הזה. זה לא נגמר באחותי או לא אחותי, כי זה יכול היה להיות באמת כל אחד ואחת מאיתנו. ומי שניצל מאותו יום, זה פשוט בגדר נס. אני מרגישה שכולנו תקועים שם. אז, בבקשה, בכל פעם שאתם חושבות על הדבר הקריטי הזה, ועל הדבר המובן מאליו הזה, של ייצוג נשים ברשויות מקומיות, תחשבו על הדבר הקריטי והמובן מאליו הזה, ועל זה שלא הגיע להן לחוות את מה שהן חוות או חווים כבר 242 יום, ועל זה שאנחנו צריכים לפתור את זה כמה שיותר מהר. להתחיל להגיד כן, במקום להגיד לא. להתחיל להיות בעד, במקום להיות נגד. להתחיל להסתכל או להמשיך ולדחוף כי יש משהו רלוונטי עכשיו על השולחן. ואוי לנו אם אנחנו נתעדף משהו אחר, חוץ מקדושת החיים וקדושת האנשים שלנו - אוי לנו. אנחנו נהיה לא פחות גרועים מאויבנו כי הם תמיד יהיו פה. אנחנו צריכים להראות את החוסן שלנו כמדינה כי הם יודעים שהכי אכפת לנו מהאנשים שלנו.

לפני שאני אסיים, אני רוצה להקריא לכם משהו. בדצמבר 2022 חגגתי יום הולדת 29. לא הייתי יחד עם אחותי, והיא שלחה לי הודעה: היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת, לדבר שאני הכי אוהבת בעולם. אוהבת אותך יותר מכל האנשים שקיימים בחיים האלה. מחר בבוקר מתקשרת אליך, יא, קוף. מקווה שאת או חוגגת או ישנה כמו מלכה. אוהבת אותך בערימות לא נורמליות. מיליון לבבות, מיליון כתרים. היא התקשרה אליי באותו ערב, ואמרה לי: איזה מזל שיש לי אותך בחיים שלי. איזה מזל שאת אחותי הבכורה. אני זכיתי להיוולד לאותה משפחה כמוך, ואני יודעת שאני לעד אהיה מוגנת בזכותך. אנחנו תכננו עשרה חודשים, עד לאירוע החטיפה, את יום ההולדת ה-30 שלי, שהיה בדצמבר האחרון. היא, אומנם, קטנה ממני בשבע שנים, אבל תכננו איך נעשה אותו, מה נעשה. הייתי אמורה להיות בחו"ל ולחזור, והיא היתה אמורה לעזור לי לארגן את הכול. והדבר הכי גרוע בזה הוא שאני יודעת שהיא הרגישה אשמה שם, מוחזקת בידי מחבלים אחרי שירו לה ביד, ומי יודע מה עובר עליה, והיא בוודאות הרגישה אשמה שהיא לא איתי ביום ההולדת ה-30 שלי. אני מספרת לכם את זה כדי להזכיר לכם מה זה קשר בין אחיות. עד כמה הוא מיוחד, עד כמה הוא חד-פעמי, עד כמה יש לו סגולות של ריפוי. והאחיות שלנו יכולות להיות מאותו דם וקרבת משפחה, והן יכולות להיות אחיות שבחרנו בחיים האלה וזכינו להכיר בשלב מאוחר יותר, ואנחנו מרגישות שהן משפחה. תעשו, בבקשה, הכול בשביל האחיות שלכן, בשביל האחים שלכם. ובשביל העתיד של מדינת ישראל. תודה.

תודה, ירדן. גאיה, בבקשה.

תודה. אני גאיה גורמן. אני דווקא לא רוצה לדבר בשם - - -. זה בסוף ועידת נשים. אני רוצה לספר לכם סיפור על חברה שלי שנטבחה בנובה. קוראים לה דניאל. דניאל היתה איתי בכיתה. דניאל הגיעה לחגוג. את דניאל אנסו מול בת זוגתה, וערפו לה את הראש. הייתי רוצה שהתמונה הזאת תיחקק לכם בזיכרון, כי מלבד הקרבה המשפחתית זה משהו שמלווה אותי בשמונת החודשים האחרונים, ב-242 הימים האחרונים. למקרה שמישהו שכח, אנחנו נמצאים היום ב-242 באוקטובר.

אני אישה במדינת ישראל. ואני רוצה לדעת שאם אני הולכת למסיבה כמו דניאל, אז סופי לא יהיה כמו הסוף שלה, ושיהיה מי שיגן עליי ומי שישמור עליי - זה תפקידנו. היופי בעם שלנו הוא בכך שאנחנו בסוף משפחה אחת גדולה, וזה לא משנה אם יש לנו קרבת דם לאדם אחד או אחר. כולנו משפחה אחת גדולה. וזה הערך המשפחתי שעליו אני גדלתי - שלא משנה מאיפה הגעת, ולא משנה מי אתה, ועד כמה אנחנו שונים בדעותינו, אנחנו יהודים, אנחנו ישראלים, וזה הבית שלנו, ושלא יכול להיות שאנחנו נטבחים.

אלה אמרה לפני כמה ימים שאנשים חושבים שה-7 באוקטובר נגמר. אתם טועים. ה-7 באוקטובר ממשיך כל יום עבור הבנות שנמצאות בשבי, עבור המשפחות שעקורות מהבתים שלהן. אני לא מצליחה להבין איך בתור נשים, אנחנו לא קמות ועושות משהו. זאת החובה שלנו. אנחנו אחיות האחת של השנייה, ואמורות להיות שם כתף לכתף. מי הגן על דניאל? איך אני יכולה לגדול ולגדל את הילדים שלי, את המשפחה שלי, במדינה בלי לדעת שדבר כזה לא יכול לקרות שוב? וכאן נכנסת חובתכם, כי דניאל יכולה היתה להיות גם הבת שלכם. זו ילדה שעבדה בפנימיות ועשתה כל מה שהיתה יכולה למען האחר, בדיוק כמוכם בתפקידכם כאן. האחריות שמוטלת על הכתפיים שלכם היא שמקרה כמו של דניאל לא יקרה שוב. לא יקרה שוב. צריך להוציא את הבנות מהשבי, כי מה שקרה לדניאל יכול גם לקרות להן שם. והוא קורה. האחריות היא של כולנו ביחד. אנחנו כמשפחה לא עוזבים את האחים והאחיות שלנו כשקשה. אנחנו תומכים בהם, אנחנו מרימים אותם. אנחנו לא נוטשים אותם, אנחנו לא שוכחים אותם. אנחנו עושים הכול על מנת להחזיר אותם. יש לנו עכשיו את האופציה לעשות את זה, אז למה אנחנו מחכים? כדי שהם יחזרו בארונות? כדי שהם יקברו אותם כמו שאני עמדתי מעל הקבר של דניאל? זו אישה שרצתה ללכת לבלות. הבת שלכן לא חזרה. היא חזרה בחלקים, ובת הזוג היתה צריכה לראות את הכול. ואנשים בכלל חושבים אם להסכים לעסקה או לא להסכים לעסקה? הן שם, הן שם. רומי שם. זה יכול לקרות גם לרומי. מה עוד צריך לקרות? יותר גרוע מזה? איפה המשפחה האוהבת שאני מכירה? המשפחה החמה והמחבקת? איפה הערבות ההדדית? איפה החמלה? איפה האהבה? זה המשפחה שלי, זה משפחת ישראל. משפחת עם ישראל היפה, הנאורה, שאוהבת אדם, אוהבת את אחיה ואחיותיה, ומתייחסת לכולם כאילו הם דם מדמה. איפה הם? איפה האחים שלי? איפה האחיות שלי? איפה ההורים שלי, הסבים והסבתות שלי? למה צריך להגיע לכאן ולדבר על הקרובים שלנו שנמצאים שם? למה? למה?

תודה רבה, גאיה. אתן לא הייתן בדברי הפתיחה שלי, אבל אחד הדברים שמטלטל אותי כל בוקר מחדש זה הנרמול של השבר והטירוף, וזה שאנחנו גם עוסקים בדברים שהם בשגרה. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהעסקה הזאת תצא אל הפועל, ובאמת לשחרר אותם לפני 242 יום. זה מה שהיינו צריכים לעשות. מדינת ישראל הפקירה את אזרחיה ב-7 באוקטובר, ואסור לנו לתת להפקרה הזו להימשך. אנחנו יודעים שאחד מבין כל שלושה חטופים כבר לא בחיים, וזה פשוט לא נתפס. ואין ספק שלמדינת ישראל לא תהיה תקומה, ושלא נוכל להשתקם מהשבר הגדול הזה כחברה, ובטח במעגלים הראשונים, אם כל החטופים לא יהיו בבית. במבחן התוצאה, חטופים חזרו רק בעסקה. כמות החטופים שחזרו בחיים שלא בעסקה היא שלושה, וזה באמת בטל בשישים. ולכן, מדינת ישראל צריכה לאשר את העסקה הזאת. אני מניחה שאתן יודעות שלפחות הסיעה שאני חברה בה, מברכת על העסקה ותיתן כל רשת ביטחון שנדרשת לטובת אישור העסקה. תודה רבה לכם שהייתן כאן.

אני רוצה לומר תודה לכולם, וזה פה אחד. אני חושבת שזה לא נאמר מספיק. אבל העובדה שאתם יושבים כאן ומקשיבים לנו, ואין לי באמת מה להגיד חוץ מתודה. תודה שאתם נותנים לנו את המקום, שאתם מקשיבים, ושיש לכם באמת את הכוח להשפיע. באמת תודה לכם. שיהיו לנו רק בשורות טובות, ושכולם יחזרו הביתה.

תודה גאיה, אלה וירדן. חיבוק גדול.

נסדיר נשימה למשך דקה, ומייד נתחיל בסדר-היום. אנחנו מחדשים את הדיון בנושא: ייצוג נשים ברשויות מקומיות. נראה לי שהעוצמה שיש לנו כנשים בחדר הזה לא מוטלת בספק. ובכל זאת, יוזם הדיון הוא חבר הכנסת נאור שירי, שמתחבר לצד הנשי שלו. חבר הכנסת נאור שירי, אני רוצה להודות לך על היוזמה ולתת לך את מילות הפתיחה.

תודה. אני לא מתחבר לצד הנשי שלי. לא בגלל זה יזמתי את הדיון. אפילו לא לצד השוויוני שלי. לא כי אני לא מאמין בשוויון, אלא שכדבר ראשון אני מאוד מאמין בשלטון המקומי. אני לא רוצה להאריך כי אני באמת רוצה לתת לכן לדבר. תמיד אומרים את זה בוועדה, אבל אני אהיה ממש קצר. לפני שבוע אלמוג כהן צחק על המדבקות שיש לי על המחשב.

זה חד-קרן.

בדיוק. אני לא פה בשם השוויון, אני היום שליח של אלי, הבת שלי. אני מאוד מקווה, ואני אתן לכן לדבר, שהיא לא תהיה בפוליטיקה כשהיא תהיה גדולה, בטח כפי שהפוליטיקה נראית. אבל אני מקווה שאנחנו נפסיק לדבר על השוויון בחברה הישראלית, ובטח על השוויון המגדרי. אני מקווה שלא יהיו מפלגות שידירו באופן חוקי נשים. אין נשים בשתי מפלגות בכנסת ישראל כי אם את אישה, את לא יכולה להיבחר לכנסת. ודיברת קודם על נתונים. כנסת ישראל או מדינת ישראל מאפשרת באופן מודע לזה שנשים פשוט לא יהיו חלק ממפלגות קיימות, אז מה אנחנו בכלל מלינים על ייצוג, על מקום בשולחן מקבלי ומקבלות ההחלטות במדינת ישראל? אני חושב שחלק גדול מההידרדרות בשלטון הציבורי, בשלטון המקומי, בדמוקרטיזציה, שלא קיימת כמעט במדינת ישראל, זה שנשים מודרות משולחן מקבלי ההחלטות. זה פשוט לא נתפס בעיניי. אנחנו מסתכלים כל פעם על תמונות מקבינטים, ומכל מיני שולחנות ממשלה, ואין נשים. פשוט אין נשים. תמונה ממשלת ישראל - אין לי אפילו מילים, חוץ מבושה אולי. אני פשוט מתבייש. אני מתבייש שמורידים תמונות, אני מתבייש שכשנשים רצות למועצות מקומיות, למשל, או לעיריית ירושלים, ומקשקשים על התמונות שלהן. אני מתבייש שיש מפלגות שעושות את זה. אני ב-2024 בעיקר נבוך. אני מקווה שאלי, הבת שלי, תגדל לעולם שוויוני. ואם לא, אז שיהיה לכם בהצלחה, כי אני הגרסה הממש מתונה של אלי. שיהיה באמת בהצלחה לכל מי שינסה למנוע ממנה להיכנס בדלת מסוימת. אני מודה לך קיום הדיון.

תודה רבה. אין ספק שהשוויון המגדרי הוא גם למען הגברים וגם למען הנשים. זה יהיה טוב גם לגברים שאנחנו נהיה בכל הצמתים האלה שציינת.

חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

אני אגיד בקצרה, ותיכף אמשיך לחוק שלי בוועדת הרווחה. קודם כול, אני מברכת על הדיון הזה, ומברכת גם אותך, מטי, על כך שאת מנהלת אותו. אני גם הייתי חברת מועצה בתל אביב-יפו. הייתי בשני קמפיינים. אני רוצה לומר שני דברים קצרים על חברות מועצה. ראשית, אני חושבת שזו הדרך הכי טובה היום להשפיע. אני חושבת שכל מי שהיתה ברשות מקומית, ויש כאן נציגות נפלאות, שאני גם מכירה באופן אישי, ורוצה לשנות, אז, קודם כול, תמיד עדיף לשנות אצלך, בבית שלך, בעיר שלך, ביישוב שלך. ולכן, בעיניי, ההצלחה של חברת מועצה ביישוב היא דרמטית, והיא באמת משנה. זה הרבה יותר מורכב כשאת אישה. אבל, זה מורכב, קודם כול, להיות חבר מועצה, כי זה תפקיד בהתנדבות, וזה תפקיד שוחק. ברגע שאת לא פנסיונרית, וסליחה, אני לא נגד נשים מבוגרות, ברגע שאת צעירה ויש לך בית וילדים קטנים, ואת צריכה גם להתפרנס כי יש לך עבודה, אז זה הופך את כל האירוע להרבה הרבה יותר מורכב.

אני אספר לכם סיפור על נשים - ככה בינינו. מטי, ב-2008 רצנו עם רשימת רובע העיר, רשימת הצעירים, שהוביל אסף זמיר, למועצת העיר. אני הייתי מס' 3 ברשימה. היו בה: אסף, עוד בחור, מירב, והנציג הרביעי היה גיי. התקשרו אליי שלושה שבועות לפני הבחירות מהמפלגה, ואמרו לי משהו שבחיים לא יקרה היום, ולכן אני מספרת את זה: מירב, תזוזי למס' 4. חשוב לנו שהגיי יהיה לפנייך. אני כמובן בעד הקהילה הגאה. יש לי את זה גם בבית, כמו שחלק יודעים. אמרתי: אין בעיה. אם צריך לתת לקהילה הגאה את המקום שלה, אני אזוז למס' 4. כמה מנדטים קיבלנו? שלושה. היום זה בחיים לא יקרה שיהיו שלושה גברים, ולא משנה אם זה גיי, טרנסג'נדר. אין שום סיכוי שזה יקרה כי אישה תהיה כנראה מס' 2. גם בתל אביב.

או 1.

הנתונים מראים אחרת.

ברור. אתן לא צריכות לשכנע אותי. אני זן משוכנע לחלוטין. מה הסיפור פה? שגם בתל אביב, העיר הליברלית והמתקדמת, קרה המקרה שלי. ושנית, גם כשנכנסתי למועצה, היינו מיעוט קטן מאוד. לדעתי, משהו כמו חמש-שש נשים מתוך 31 חברי מועצה.

אנחנו התחלנו, אנחנו בדרך, אבל יש עוד הרבה עבודה. מה שבטוח שמה שקרה אצלי כשהתקשרו אליי שלושה שבועות לפני הבחירות, כבר לא יקרה יותר לאף אחת פה.

תודה. את היית צריכה להגיד שאין בעיה ושאת מוכנה לזוז, אבל למס' 2.

נכון, למעלה.

חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה. תודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו כבר נפגשנו בכנסת פעמים רבות בנושא הרשויות המקומיות ונשים ברשויות מקומיות, והבמה היא לחלוטין של הנשים פה, שהן נציגות ברשויות המקומיות. אתן אלו שבעיקר צריכות לדבר. אני רק רוצה להגיד שבתוך המלחמה הקשה, והבאמת נוראית הזאת, כשכל יום אנחנו מקבלים את הבשורות הקשות האלה, ואתמול היה יום מאוד מאוד קשה גם בהיבט של החטופים שלנו, וגם בצפון, ובכלל, חסרה לי מאוד מאוד מאוד אישה בקבינט, במקום בו מקבלים את ההחלטות המהותיות והחשובות.

את מתכוונת למצומצם. במורחב יש.

המצומצם. גם במורחב יש מקום לשיפור. אבל בהחלט בקבינט המצומצם. ובטח ובטח כשיושבות פה בנות משפחה של חטופות שלנו, שלצערנו הרב עוברות שם באמת גיהינום, ואנחנו יודעים שהן עוברות שם התעללות מינית וכו', ואין אישה שתייצג אותן בקבינט המצומצם. אף גבר לא יוכל לתת את הפרספקטיבה הנשית בהיבט הזה, וחשוב לי לשים את זה על השולחן. אני מברכת על הדיון הזה, והבמה היא באמת שלכן.

תודה רבה.

חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

כמו היושבת-בראש, גם אני בא מהשלטון המקומי האזורי: 16 שנים כראש מועצה, וחבר במועצה לפני כן בשער הנגב. זו מועצה לא גדולה. יש בה 11 חברים נבחרים בשלטון הדו-רבדי. המורשת שהצלחתי להטמיע, להשאיר, עם יציאתי לפני חמש וחצי שנים היה קמפיין סדור. אני הודעתי שנה מראש שאני מסיים, ועשינו קמפיין סדור. לא עסקנו בנושא הרשות, אבל בנושא נציגות או עידוד של נציגות נשית מהיישובים, וזכינו לכך שש מבין חברי המועצה יהיו נשים. למעשה, זו מועצה שמתפקדת, לצערנו, לאהבתנו, לאסוננו, עד עכשיו. ראש המועצה נרצח. אני מאוד מקווה שבבחירות הקרובות אנחנו נשמור בהקשר הזה על ייצוג.

דיברת גם על המועמדת? דיברתי על משפחת קדם שנרצחה.

קדם זה באשכול, והוא בשער הנגב. הוא מדבר על אופיר ליבשטיין, זכרונו לברכה. יהיה אזכור גם של תמר.

דיברנו על מועמדות למוניציפלי באזור שלך, אז אמרתי - - -

היא באמת אחת הקורבנות שם. כולם שווים בפני הרצח הנורא. אני חושב שאנחנו זקוקים לגיוון, באשר הוא, לא רק כדי לייצג, אלא משום שהגיוון הוא ראוי, טוב ומשמח. הוא נותן נקודות מבט שונות. זהו, לא צריך להסביר יותר מדי. צריך פשוט להגיע, להשתדל. זהו הכיוון, זו הדרך הנכונה. תודה.

תודה רבה. אלון, אני חושבת שאנחנו כמפלגות, גם המפלגה שבה אתה חבר, ובטח המפלגה שבה אני חברה, כן עם שילוב נשים. אנחנו עשינו כמיטב יכולתנו כדי לשפר את המציאות בבחירות האחרונות. היינו אקטיביים, וזה באמת נראה.

יש לנו הרבה מאוד דוברות, ולכן אני אבקש מכול אחת מהדוברות לדבר ממש יהיה בקצרה. יש כאן שלוש ניירות עמדה. הן יוכלו לתת, נניח, שלוש דקות, וכל שאר הדוברות שתי דקות. אנחנו נצטרך לעמוד בלוחות הזמנים ואני לא רוצה שמישהי לא תוכל להתבטא. ראשונת הדוברות היא ענת טהון אשכנזי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. אני, לפחות, קראתי את נייר העמדה שלך בעיון רב . בבקשה, בקצרה.

תודה. קודם כול, אני רוצה להתחבר לשבר הגדול שהוצג בפתח הדברים. אני חושבת שאולי דווקא הדיון שלנו היום יכול לסמן איזושהי תקווה כי הייצוג של נשים יכול להיות אחד המקומות לשיקום וחיזוק את התקווה של החברה בישראל. בבחירות המקומיות האחרונות השינוי הדרמטי שקיווינו לו, עוד לא ניכר. אומנם, חשוב לומר, שבניגוד לזירה הארצית, שבה גם בממשלה וגם במשרדי הממשלה, עדיין התמונה היא שיש אפס מנכ"ליות במשרדי ממשלה, אנחנו יכולות להתנחם עכשיו בזה שברשויות המקומיות, לפחות, לא היתה ירידה במספר ראשות הרשויות, וניכרת עלייה מסוימת, שהיא לא מספקת בכלל, במספר חברות המועצה. יש לומר שגם העלייה הזאת מ-17% ל-20% משקפת בעיקר עלייה בקרב הרשויות היהודיות. כפי שציינת, יושבת-ראש הוועדה, התמונה ברשויות הערביות עדיין נותרה על 2%, וגם על זה צריך לשים דגש.

בנייר העמדה שאנחנו, חוקרים ממכון הישראלי לדמוקרטיה, יחד איתי אריאל פינקלשטיין, ואסף שפירא, חיברנו, הצבענו על ארבעה כלי מדיניות שאפשר לעשות היום בחקיקה כדי להוביל לשינוי לקראת הבחירות המקומיות הבאות. העבודה על כלי החקיקה האלה צריכה להתחיל עכשיו. כי, בין היתר, מעבר לזה שהליכי חקיקה לוקחים זמן, החקיקה צריכה לסמן למועמדות את החשיבות שיש להן כדי להכין את עצמן לקראת הבחירות הבאות. אני אגיד בקצרה מה הם כלי המדיניות. ראינו שיש משמעות, אומנם, לא גדולה מספיק, לתקצוב היתר שיש לסיעות שמונות מעל שליש נשים בכל סיעה. אם בבחירות האחרונות היו 20% סיעות שזכאיות, עוד אין את המועד הקובע, אבל כנראה שהמספר יעמוד על 23%. אבל זה לא מספק. וכמובן שאפשר לראות את הקשר הישיר בין רשויות חזקות לבין מצב ייצוג הנשים. המצב החמור ביותר הוא באשכולות 1 עד 5. ולכן, תמרוץ כספי, כפי שנעשה גם בעולם. יש 14, מתוך 141 מדינות שבדקנו, שאו לא מאפשרות בכלל לסיעות ללא ייצוג נשים לגשת, או כן משתמשות בכלי הזה של תקצוב. ולכן, הכלי הראשון הוא להעלות את אחוז התקצוב מ-15% ל-30% תקצוב. הכלי השני הוא להוריד את הרף שניתן לנשים שמתמודדות ולא הצליחו. היום הרף עומד על 25% ו-20%, בהתאמה רשויות מקומיות ורשויות אזוריות. הוא צריך לרדת ל-15% כדי לתמרץ נשים לא רק לרוץ פעם אחת. כי אנחנו יודעות שאחד החסמים זה שנשים כבר מביאות את עצמן להתמודד, אבל אחרי פעם אחת לא מצליחות לרוץ שוב. כלי המדיניות הזה נועד להגיד: את מועמדת ראויה. צריכה לקבל החזר כספי, ולרוץ בפעם הנוספת. הכלי השלישי הוא תוספת מימון לסיעות שהעמידו בראשן אישה כראש סיעה. נגעת, יושבת-הראש, בנקודה שיש הרבה מאוד סיעות יחיד. אגב, הרבה מאוד סיעות יחיד, במיוחד ברשויות הערביות. אולי זה יכול להיות פתרון לתמרץ נשים להיות יושבות ראש סיעה, ואז גם סיעות יחידות ייהנו מהתקצוב. והדבר האחרון זה מימון חברי וחברות מועצה, תגמול כספי, כדי לאפשר באמת לנשים להתמודד עם המציאות הקשה. בהקשר הזה צריך לראות שאם יש תגמול כספי – שיגבר התחרות, ואז לא הרווחנו את האפשרות הזאת.

תודה רבה. אני אציין לנוכחות שהיום בשעה שלוש יש דיון בוועדת הפנים על מעמדם של חברי מועצה. אני כבר אומרת שבוועדה הזאת אנחנו לא נעסוק בזה.

זה לא רק תגמול כספי. תמיד אנחנו הולכים לתגמול הכספי כי זה קל.

נכון, עליית מעמדם של חברי וחברות המועצה. תגמול כספי הוא נדבך של זה.

כן. לפחות מבחינת הסיכום של הדברים, אני אשאיר את הסוגיה הזו לוועדת הפנים.

הדוברת הבאה שלנו היא ציפי לביא מכחול-תכלת. שתי דקות, בבקשה.

קודם כול, אני אסביר מה זה "כחול-תכלת". כשגילינו את תוצאות הבחירות לכנסת העשרים-וחמש, אני, באופן אישי, הייתי קצת שבורת לב. חייתי באיזשהו סרט שהמצב הולך להימשך באופן יחסי, ושיהיה מי שידאג לזכויות נשים בקואליציה ובממשלה, וגם עבדתי בערב הבחירות לשכנע את זה וכו', אבל התבדיתי. לקח לי כמה ימים להתאושש, ואז הקמתי, יחד עם כמה חברות, את "כחול-תכלת". כחול-תכלת הם צבעי התלבושת של רשת בית יעקב: חצאיות פליסה כחולות וחולצות מכופתרות בצבע תכלת. הרעיון של המיזם הזה הוא לפעול באופן מעשי להכנסת בוגרות בית יעקב, נשים חרדיות, לפוליטיקה, מתוך הבנה של הדור חדש של החרדיות הפמיניסטיות שהן מפסיקות להתחנן בפני המפלגות החרדיות שהם יכניסו אותנו אליהן. זה דבר שצריך לקרות. אבל עד שנגיע לשם, אנחנו נדאג להיכנס לפוליטיקה בדלתות אחרות.

הדבר הראשון שעשינו הוא פרויקט "רצות למועצה". המטרה שלנו היתה שעשר נשים ירוצו ברחבי הארץ, ושתיכנס חברת מועצה אחת. ברוך השם, היו הישגים. 14 נשים רצו ושתי נשים נכנסו לכהן ברעננה ובבית שמש.

יש לנו נייר עמדה מפורט על כל המסקנות שלנו ועל הכול. אני ממליצה לכל מי שזה מעניין אותה, לקרוא אותו. אני רוצה לספר שהשבוע דיברתי עם נערת סמינר חרדית. היא שאלה אותי פתאום: תגידי, ציפי, מה זה פמיניזם? אמרתי לה שפמיניזם זה פעילות לזכויות נשים. היא התעצבנה. היה בה מלא-מלא כעס. היא אמרה לי: האם זה לפעול לכך שלנשים תהיה זכות לשבת ליד גברים? אמרתי לה: זה, למשל, לפעול שנשים יוכלו להצביע בבחירות ויוכלו להיות חברות כנסת וכו'. ואז היא אמרה לי: למה אנחנו צריכות את זה? אנחנו לא צריכות את זה. לא יכולתי להגיד לה על פגיעות מיניות כי אימא שלה לא מרשה כי זה מדי מיני, לא יכולתי לומר לה על אלימות במשפחה כי זה די מפחיד. אמרתי לה פשוט. סיפרתי לה את הסיפור של הסופרג'יסטיות, ועל אימא שהבן שלה נלקח ממנה כי אין לה זכויות אפוטרופסות עליו, ולכן היא החליטה לפעול שלנשים יהיה קול בהצבעה. ואז היא אמרה: זה באמת בעייתי שלנשים אין זכות אפוטרופסות על הילדים. היא חיה בעולם תרבותי של 1912 - שהזכות היחידה שאישה צריכה זה הילדים שלה. אבל זה עובד.

אני רוצה לומר שהבעיה העיקרית שבגללה אין פוליטיקאיות חרדיות זה בגלל שבנות חרדיות ובנים חרדים, וחרדים בכלל, לא מקבלים חינוך לאזרחות. אין להם מושג מה ההשפעה של הקול שלהם.

גם הילדים שלנו לא ממש מקבלים שיעורי אזרחות.

תודה רבה לגברת לביא.

הדוברת הבאה קרן בן הרוש, יועצת למנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה. בבקשה, שתי דקות.

שלום. קרן בן הרוש, הרשות לקידום מעמד האישה. אנחנו רואים חשיבות רבה מאוד בדיון הזה. אנחנו הובלנו שני קמפיינים לקידום ייצוג הולם של נשים ברשויות המקומיות: אחד ב-2018 - "תתמודדי", ואחד ב-2023 - "הכול בשבילך". אנחנו גם חושבות שאי-אפשר לנהל דיון כזה בלי לשים על השולחן את הנושא של יועצות לקידום מעמד האישה, שזה תפקיד שמוגדר בהתאם לחוק. הסמכות הרגולטורית של החוק היא של משרד הפנים, וגם לרשות לקידום מעמד האישה יש סמכות של בקרה של הפעילות והכשרה.

למעשה, בגלל שאנחנו, באמת, רואות חשיבות מאוד מאוד גדולה בנושא הייצוג, העמדנו תקציבים מאוד רבים בדמות של קולות קוראים ליועצות לקידום מעמד האישה, כך שאנחנו מכירות מאוד לעומק את האתגרים סביב התפקיד. אנחנו רוצות לנצל את הבמה הזו כדי, באמת, לקרוא לבחינת ההיבטים של החוק של היועצות לקידום מעמד האישה.

תודה רבה. אני יודעת שזאת עמדת השרה, וזה משהו שהוא מקודם. על מנת שזה, באמת, ייצא לפועל, צריך תקציבים למימון המשרה הזו, כי, נכון להיום, כשזה נופל על הרשות המקומית, ובדרך כלל ראש הרשות הוא גבר, זה לא זוכה למענה. יחד עם זאת, בסוף הכול זה חינוך. כמי שהיתה ראש רשות, אני יכולה לומר לך שזה צריך להיות משולב, וזה לא חזות הכול.

לגמרי. חשוב לי להגיד שהעמדנו תקציבים מאוד מאוד גדולים במסגרת הקולות הקוראים. ב-2016 הועמדו 16 מיליון. אנחנו, באמת, עושים דרך מאוד ארוכה.

תודה רבה. הדוברת הבאה היא חברתי ד"ר אורית רשפי לביא, יו"ר עמותת כ"ן.

תודה. ברכות על הדיון, ועל היוזמה לדיון. אני אתחיל מהסוף. מושכים אותנו באף כבר 100 - 150 שנה. למעשה, זה ברור - נכון? צריך שוויון, אז מה לא ברור? ולכן, כל המהלכים החשובים, שגם אנחנו בעמותת כ"ן שותפות למהלכים האלה, אני לא מזלזלת, אנחנו עושות גם את כל הפעולות האלה. אבל אני חושבת שאנחנו צריכות לחשוב על איך אנחנו מקצרות את התהליך. כולכן מכירות את המטרה של האו"ם, שמדינת ישראל שותפה לה, של .50:50 by 2030 זאת מטרה רשמית של מדינת ישראל, יחד עם כל המדינות החברות באו"ם.

אנחנו ממשיכות בפעילות בדברים הרגילים כמו הכשרות, סוגיות חקיקה. השורה התחתונה של כל סוגיות החקיקה, ששמענו כרגע, היא בסוף כסף. אנחנו יכולות לפרק את זה לגורמים, אבל צריך פה לשים הרבה כסף. וכמובן הנושאים של המודעות והמחקר והחקיקה כדי לדעת שהמצב באמת לא טוב. לראות את זה בפרצוף. אנחנו צריכות להבין שאנחנו צריכות ביחד להאיץ בכל הדברים האלה. אנחנו הכרזנו על אקסלרטור לשוויון מגדרי, ושם אנחנו רוצות לעשות את כל הדברים האלה ביחד, ולהגיד: די עם תהליכים. אין זמן לחינוך, כי ראינו את התוצאות של האו"ם. לגבי - 50:50 by 2030גם לפי האו"ם, הם תפסו את הראש. יש היום דיונים באו"ם בשאלה: מה נעשה שלא ישימו לב שאנחנו לא מגיעים ל-2030 עם 50:50, ומחפשים תירוצים כמו שהיתה קורונה. הם עכשיו בעניין הזה.

אני חושבת שאנחנו באמת צריכות להתכוונן, ואני מבקשת מכולנו. כולן עושות פה דברים. יש הרבה התחדשות, הרבה יוזמות. ואגב, הרבה מאותו דבר, וחבל. אבל גם הרבה יוזמות חדשות. צריך פשוט להגיע לתוצאות ולדרוש אותן. זאת אומרת, חקיקה: אין יותר בחוק מפלגה שלא עושה שוויון, ועל זה צריך לעבוד.

יש לנו באמת פרויקט, שאושרה פרידמן תספר עליו, שנגע ב-12 - 13 רשויות בצורה מאוד משמעותית של הכשרות וכסף. שמו כסף. יש תוצאות, יש אימפקט ענק. וגם פה אני מקווה שאנחנו נצליח לשכנע שזה פיילוט, ומשם לצאת לפעולה ענפה. אבל, אנא, 2030, וזהו - נלך לים.

תודה רבה, אורית יקירה.

במעבר חד נעבור לגברת אושרה פרידמן. שתי דקות, בבקשה.

שלום לכולם, ותודה על הדיון החשוב והמשמעותי הזה. אני אמשיך את הדברים שקרן התחילה בהם. ראשית, אני אגיד שבהקשר של ייצוג נשים במוקדי קבלת החלטות, באופן כללי הרשות לקידום מעמד האישה פועלת מזה תקופה מאוד מאוד ארוכה, גם בזה שהקימה מאגר נשים מומחיות, כדי להגיד שיש ולהנגיש את המידע הזה למי שבאמת מחפש נשים לתפקידים בכירים. זה גם שמיש לשלטון המקומי ולרשויות המקומיות. מעבר לכך, הרשות הובילה שני דברים סופר משמעותיים, בעיניי, בהקשר של שלטון מקומי: ראשית, קמפיין שקורא לבוחרות ולנבחרות ולמועמדות להצביע ולתת את הקול בשביל אותן נשים, שבאמת עובדות פי שלושה-וארבעה כדי להתמודד עם האתגרים והמשמעויות שעומדות מסביב לדבר הזה - קמפיין "הכול בשבילך". הוא היה בשלטי חוצות ברשויות המקומיות, ובאמת נעשתה לזה עבודה תהודה מאוד מאוד גדולה כדי להעלות למודעות ולחשיבה שלנו שאנחנו צריכות לצאת מהבית ולעשות פעולה אקטיבית כנשים לנשים. אבל גם גברים לנשים, ומאוד חשוב להגיד זאת גם באספקט הזה. והדבר השני הוא מה שאורית התחילה ומנתה, וזה באמת התוכנית של "קדימה, אחרייך". לראשונה, במסגרת היערכויות לקראת הבחירות ברשויות המקומיות, הושקעו משאבים ממשלתיים ב-13 רשויות מקומיות סביב יותר מ-300 נשים שקיבלו מאיתנו כלים והכשרות מקצועיות לקראת התמודדויות שלהן, לא רק לרשויות המקומיות והמועצות האזוריות, אלא גם למוקדי קבלת ההחלטות השונים בתוך הרשויות המקומיות. זה Game Changer , כי בסוף מה שאנחנו לא יודעות ולא מקבלות, ועם האתגרים של נגישות למשאבים על כל המשתמע מזה - אחד הדברים הוא גם לתת באמת את הכלים האלה. ואני רק אצטט במשפט אחד, ואני אגיד גם תובנות. להערכתי, היו קרוב ל-11 מתמודדות שהובילו. חמש מהן נכנסו לתוך התהליך של הרשויות המקומיות ולמוקדי קבלת ההחלטות. המשפט שחוזר על עצמו בקרב אותן נשים מתמודדות הוא: איפה זה היה לפני 30 שנה? מה אני הייתי עושה אם היתה לי את ההזדמנות הזו? ואני חושבת שזה באמת מהפכה, ששותפות לה גם עמותת כ"ן וארגוני חברה אזרחית נוספים, לצד משרדי ממשלה.

תודה, אושרה. אני רק אומר שבנובמבר הקרוב יש בחירות ל-18 רשויות מקומיות, וכדאי שתעבירו את זה הלאה.

נהדהד גם את זה. תודה.

כן. תודה רבה.

הדוברת הבאה היא דקלה רוזנשטיין-שלומי ממיזם 50:50. בבקשה, שתי דקות. אני לא יכולה להיות נוגשת, אבל אני אתחיל.

קודם כול, תודה רבה. אנחנו מאוד שמחות להיות פה. אני דקלה רוזנשטיין-שלומי, ואני שותפה של יעל יחיאלי, שהקימה את מיזם 50:50 דקה אחרי הבחירות האחרונות. זה מיזם חברתי שהחזון שלו ומדידת ההצלחה שלו היא שיהיו 50:50 - 50% נשים, 50% גברים - בכל מוקדי קבלת ההחלטות. לקראת הבחירות ברשויות המקומיות, עשינו הרבה מאוד עבודה בליווי הרשויות ויצירת אותו Game Changer של ריץ'-רץ'. דיברנו על איך לא לייצר כמו שמירב כהן סיפרה ששיריינו מקום לאישה במס' 4 או 5, אבל היא לא נכנסה. ממש לעשות ריץ'-רץ': גבר-אישה, גבר-אישה, אישה-גבר, אישה-גבר. ראינו שכך נכנסו. הגענו ל-20 רשויות מקומיות שיש בהן 50: 50 במועצת העיר, וזו הצלחה אדירה. אנחנו מקווים, באמת, שב-18 יהיו עוד. אבל הדבר הזה לא מספיק. אנחנו עכשיו עובדות בהטמעה, ביחד עם כל הרשויות, ועם כל מי שהתחייב ל-50:50, לקדם את הנושא וליצור מועצה אזורית שווה או עירייה שווה.

אתמול נבחרה במקסיקו נשיאה יהודייה. בואו נסתכל על מקרה הבוחן הזה. לפני 20 שנה הם אמרו שוויון מגדרי - ואפרופו, לא רק לדבר - וחוקקו חוק ואמרו: 50% נשים בכל מפלגה. אין דרך אחרת.

כל עוד המשימה הזו היא רק של נשים ושל ארגוני נשים, אנחנו לא נצליח להתקדם. אני רוצה להגיד תודה לחבר הכנסת ולבת המדהימה שלו. לגברים שהם אבות לבנות, אנחנו רוצות להגיד שאנחנו רוצות את השותפות הזאת. אנחנו רוצות לעבוד ביחד. כך נוכל להוביל את השינוי. תודה.

תודה רבה. זה מתכתב, כמובן, עם מפלגות שמדירות נשים.

אני רוצה לתת זכות דיבור למישהי שנמצאת שם ופחות לארגונים. הילה רובין שלם מקריית אתא, בבקשה, שתי דקות.

תודה רבה. קודם כול, אני נורא מעודדת להיות כאן, וזאת אחרי ששמעתי את המכון לחקר דמוקרטיה. אני מסכימה עם כל דבר שנאמר. אבל אני רוצה בכל זאת לתת דגש למשהו שאני מאמינה בו. אני מאמינה מאוד בתפיסה קהילתית. לתפיסתי, התושבים יודעים הכי טוב מה הם צריכים. אנחנו צריכים להקשיב להם וליישם. ולכן, ייצוג נשי הוא קריטי. אני גאה להיות יושבת-ראש האופוזיציה בקריית אתא. אנחנו זכינו בחמישה מנדטים. היה קרב מאוד מעניין. בעזרת השם, אני אהיה גם ראשת עיר.

אני רוצה לבוא ולהגיד משהו חשוב. בתחילת דרכי הייתי בעמותת כ"ן, ומעבירים, באמת, תכנים כול כך כול כך חשובים. אבל הקושי להפוך להיות חבר מועצה, הקושי ללכת ולהתמודד, הוא מטורף. הוא מטורף, גם מבחינה אישית, גם מבחינה כלכלית. בגלל זה התעודדתי מכתב העמדה ששלחתם. אני יצאתי לחל"ת בשביל להתמודד. אני הימרתי על הכסף האישי שלי כדי להתמודד. עשיתי את כל זה בשביל תפקיד שהוא, בסופו של יום, בהתנדבות. גם התושבים לא ממש מבינים שזה תפקיד בהתנדבות. כל הדבר הזה הוא מאד מורכב. אני יודעת שזה מאוד חשוב לבוא ולהגיד: תתמודדי, וכן הלאה, אבל צריך לראות את זה כמשהו ארוך טווח. להשקיע לאורך כל הקדנציה, למצוא את המנהיגות. לעודד אותן לאורך כל הזמן, לתת להם תשתית אמיתית. - זה אפשרי. צריך לתת מימון מקדים ללכת ולהתמודד. היתה לי היכולת לקחת הלוואה ולהתמודד, אבל לא לכל אחת יש את זה. אבל היא עדיין צריכה להיות שם, והקול שלה צריך להיות שם. תודה רבה לוועדה הזאת. תודה לך, מטי, ותודה על כתב העמדה.

הילה, תודה רבה.

גם הדוברת הבאה שלנו היא אחת מפורצות הדרך במנהיגות הנשית. תמר זעירא, מייסדת פורום 31, בבקשה. שתי דקות.

שלום לכולן. אני תמר זעירא, מייסדת פורום 31 להכפלת מספר הנשים בראש רשויות מקומיות ישראל עם ראשות הרשויות המכהנות. בתקופה הזאת, מאז ה-7 באוקטובר, לצערי, כבר לא צריך להסביר למה נשים בצמרת קבלת ההחלטות, בראש השולחן, הן הכרח קיומי למדינת ישראל. זה לא רק שיגעון של נשים, אלא הכרח שמשפר את החיים של כולנו. אני רוצה להגיד בצער, כמו ששמענו קודם מענת, שדווקא בתקופה הזאת נשים בצמרת קבלת ההחלטות בישראל הן זן בסכנת הכחדה. חברות הכנסת, נשים יקרות, תודה. תודה, מטי. תודה לחבר הכנסת שירי, תודה לכל חברות הכנסת. אתן זן בסכנת הכחדה של נשים שאכפת להן ומקדמות את הנושא הזה. ואם לרוץ לראש רשות מקומית זה משימה בלתי אפשרית באופן כללי, אז בתקופה של מלחמה, עם השיח המיליטריסטי, עם בני זוג בעזה, עם ילדים בעזה, זו הפכה להיות משימה הרואית של ממש.

אני רוצה לשים את האצבע על כך שהילה, ויחד איתה עשרות נשים. השיא ששברנו במספר הנשים שהגישו מועמדות לראשות רשויות בישראל, נשמר. הן שקלו. היה להן קשה. בסופו של דבר, כולן הגיעו לקלפי, למעט, וכאן המקום לציין את חברתנו תמר קדם, זיכרונה לברכה, שזיכרה ממשיך לאורנו כל הזמן. אני יכולה להגיד שגם הגיעו לקלפי בשבילה, וזאת כדי לעשות את המשימה שהיא לא הספיקה לעשות. בתוך המשימה הבלתי אפשרית הזאת, אנחנו מדברים על המספרים. יש שש נשים חדשות שנבחרו ברשויות שמעולם לא היתה בהן אישה בראש רשות. אני רוצה להקריא את השמות שלהן כי אני חושבת שאנחנו צריכים להצדיע להן: שלומית שיחור רייכמן במועצה אזורית עמק יזרעאל - פעם ראשונה בצפון אחרי 30 שנה, אור פירון-זומר באורנית, מירה בן-ארי במועצה אזורית גן רווה, הילה בן הרוש חכמון בכוכב יאיר, דפנה רביד-רבינוביץ בשוהם, מיכל רוזנשיין בקריית אונו. בירוחם פעם ראשונה אישה החליפה אישה בתפקיד. מטי יודעת שזה לא הולך ברגל. זה הדבר הכי קשה בפוליטיקה הישראלית. זאת עלייה של 20% במספר הרשויות בישראל שאי-פעם היתה בהן אישה בתפקיד. ב-32 רשויות, אי-פעם, עד הבחירות האלה, היתה בהן אישה. עלינו ל-38, וזו עלייה של 20%. קודם כול, אני רוצה שנצדיע להן.

ודבר שני, קדימה. אנחנו, כולנו, צריכות. האיחוד הזה הוא שלנו. נשות צמרת קבלת ההחלטות, התאחדו. זה מה שהביא. אנחנו ראינו בפורום את הנשים שנבחרו, את התמיכה האחת של השנייה, ואת התמיכה של ראשות הרשויות. התקשרה אליי זוכה בבוקר, ואמרה לי: זה הטלפון הראשון שלי. אני רוצה להגיד לך תודה על מה שעשיתם בשבילנו. בלעדייך, בלעדיכן, בלעדי הפורום, זה לא היה קורה. ואני פה בשביל הבאות בתור. זה התפקיד של כולנו. ולגבי אלה שלא נבחרו - תזכרו שגולדה מאיר רצה לראשות עיריית תל אביב יפו ב-1955, ולא הגיעה בסוף לתפקיד בגלל התנגדות של המפלגות הדתיות להיותה האישה. ועל כך נאמר: מי שלא רצה אותה ראש עיר, קיבל אותה ראשת הממשלה. תודה.

תודה רבה, תמר. לפחות את השם את לא צריכה להחליף. פורום 31 עדיין רלוונטי לבחירות הבאות.

כן, בכל הכוח.

כן. אני רוצה לתת לעוד אחד מתוך השטח, ואחרי זה נעבור שוב לארגונים. ענבר חביב כהן, בבקשה. תגידי מאיזה רשות את.

תודה רבה. אני אגיד שאני מתגאה ברשות שלי. קוראים לי ענבר חביב כהן. אני מנתניה. התמודדתי בבחירות המקומיות תחת מפלגת יש עתיד, שאני מאוד גאה בה כי אחת המטרות של המפלגה היא באמת לקדם נשים. זה מאוד מאוד מורגש במפלגה שלנו.

אני חייבת להגיד שעד לפני פחות משנה לא כול כך הבנתי את הקטע של נשים-גברים. אין לי אחיות, יש לי רק אחים. יש לי בעיקר חברים ופחות חברות. תמיד הייתי טום-בוי, ותמיד הרגשתי שאני שווה בן שווים, וזה לא משנה אם יש איתי בנים או בנות. כשנכנסתי יותר לעולם הפוליטי, פתאום התחלתי קצת להרגיש את ההבדלים האלה. במהלך הבחירות לפני ה-7 באוקטובר, בבחירות הראשונות שהיו אמורות להיות, באמת הרגשתי על בשרי איך מתייחסים אליי לא רק בתור אישה, אלא בתור אישה צעירה, וזה מאוד מאוד מאוד משמעותי. פתאום התחלתי להרגיש את הבדלים. אמרתי שאולי אני מדמיינת. זלזלו בי ומקצוע שלי. בין יתר הדברים שאני עושה, אני גם קוסמטיקאית. אמרו: היא רק קוסמטיקאית. היא גם צעירה, היא לא יודעת כלום. היא לא ראויה בכלל להתמודד. לא עניין אותם רזומה העשייה שלי בעיר, ויש לי רזומה של עשייה. ובנוסף לזה, במהלך כל המצב הזה חוויתי מה שכמעט כל אישה חווה. בסשן הראשון, לפני ה-7 באוקטובר, נכנסתי להיריון. לצערי, עברתי הפלה טבעית, וזה השפיע עליי. בסשן השני של הבחירות שוב נכנסתי להריון, ואני עדיין בהריון. זה משהו שמאוד השפיע, למרות שלא חשבתי שזה ישפיע. כן הרגשתי את זה. פחדתי לספר לאנשים כי תמיד אמרתי: מה זה משנה אם זה אישה או גבר? אני חזקה. פתאום הרגשתי שהיותי אישה מחליש אותי בעולם הפוליטי. איך אני אהיה עכשיו בהריון? אני סבלתי בהיריון מהקאות, ואני עכשיו בחודש שביעי, ואני עדיין מקיאה. התביישתי והסתרתי את זה, ובאמת הרגשתי חלשה. אנשים, גם בלי לשים לב, פולטים את האמירות האלו: עזבי, למה לך? תגדלי את הילדים שלך. למה את צריכה? ואני עדיין מאמינה. יש לי גם בת בבטן, ואני רוצה להאמין שהיא תגיע לעולם שבו היריון זה לא מחלה, ושאישה יכולה לעשות הכול עם הילדים שלה. יש לי חלום להיות ראש עיריית נתניה יום אחד, ואפילו חברת כנסת יום אחד, ואני מאמינה שנגיע לזה. תודה רבה.

בהצלחה. תודה רבה לך.

עו"ד מורן נגיד, מאמונה, בבקשה. שתי דקות כדי שנוכל לתת לכולם לדבר.

קודם כול, ברכות על הדיון החשוב, ואני אומרת את זה בכובע כפול: גם כיועצת משפטית של אמונה, וגם כחוקרת שלטון ודמוקרטיה מקומיים. זה דיון סופר חשוב. אנסה להתייחס לסוגיה הזו של ייצוג חסר של נשים בשלטון המקומי בישראל בשני אופנים: פעם אחת, ואין לנו מספיק תודעה כזו בציבור הישראלי, השלטון המקומי בישראל זה הרובד השלטוני הדמוקרטי הנבחר הקרוב ביותר לאזרחים, והמשפיע באופן מיידי וקרוב על חיי היום-יום שלנו. מדובר בעניינים כמו רווחה, פנאי, חינוך, בריאות, ביטחון אישי, מרחב ציבורי. הדברים נכונים בטח בימי שגרה, ובטח ובטח בשעות חירום. ולכן, היעדרן של נשים בתהליכי קבלת החלטות, והיעדר הייצוג שלהן, גם ברובד הנבחר, אבל גם במקצועי ובממונה ברשויות המקומיות, אומר היעדר וחיסרון של נשים בחיים עצמם.

שנית, צריך להבין שלחיסרון במקומות מסוימים ושלהיעדר נשים בשלטון המקומי יש גם השפעות מרחיקות לכת גם בזירות אחרות שהן מעבר לזירה המוניציפלית. כשלמעלה משליש מחברי הכנסת בכנסת ישראל התחילו את דרכם הפוליטית בשלטון המקומי, זה אומר שהיעדר נשים בשלטון המקומי גם חוסם את דרכם הלאה, כי אנחנו יודעים שזו פוליטיקה נגישה יותר ויותר אפשרית עבורן.

אנחנו 25% נשים בכנסת ישראל עכשיו. 30 נשים בכנסת ישראל.

זה סופר משמעותי כי זו מקפצה משמעותית. אנחנו יודעים שחלק ממנגנוני הבחירה, למשל, של רבני ערים ומעורבות במועצות דתיות, ואפילו בחירה של רבנים ראשיים, נעשית דרך ייצוג בשלטון המקומי. ולכן, צריך לחשוב ולהבין עד כמה מדובר בדיון שהוא לא שולי. ההשפעה שלו מרחיקת לכת והיא מחייבת צעדי תיקון מיידיים והרבה יותר משמעותיים ממה שנעשה עד כה. תודה.

תודה רבה. אני רוצה להתחבר לדברייך ולדברי ענבר. אנחנו חושבת שיש לנו שלושה איברים חושבים: קודם כול, הראש, אחר כך הלב, ואחר כך הרחם. אלו שלושה איברים מאוד אקטיביים שבזכותם אנחנו כול כך חזקות.

ומי שאין לו רחם?

מי שאין לו רחם, צריך לצאת מהחדר. מה, לא הבנת? יש באמת משהו בגנטיקה או בפיזיולוגיה שלנו שנותן לנו תובנות שהן הכי משפיעות במעגל של החיים ועל היום-יום, כפי שאמרת. אני הייתי יושבת-ראש ועדת תכנון ובנייה. כשבנינו בית ספר, חשבנו על כמה תאים צריך לתת לבנות וכמה לבנים. מראש אתה מבין שאתה צריך לתת את דעתך על העובדה שנשים הן 50%.

מורן, תודה רבה. הדוברת הבאה שלנו היא הדס רגולסקי, חברת מועצה בעיר תל אביב-יפו, מ"חוזה חדש", בבקשה.

שמענו את משפחות החטופות, ואני גם אגיד לכל מי שיושב ויושבת כאן בחדר: אם אנחנו לא עושים ועושות כל הזמן להחזרתם ולאישור העסקה, אז אנחנו פוגעים גם בתפקיד שלנו, ואני אומרת את זה גם כחברת מועצת עיר.

חברת הכנסת מירב בן ארי לא נמצאת פה, אבל אני אגיד שגם בתל אביב-יפו יש היום עשר נשים מתוך 31, וזה בעיר הליברלית מכולן. המצב שלנו לא טוב.

תל אביב היא לא העיר הכי ליברלית בעולם. אבל בסדר, לא נתווכח. יש נטייה לחשוב שתל אביב היא הליברלית מכולן, ובזה אני אסכים איתך.

יכול להיות שהוד השרון זכתה בתחרות. אני חושבת שזה עניין של החלטה, וזה מתקשר לכל מה שנאמר פה לפניי. אני מנכ"לית "חוזה חדש", ואנחנו החלטנו. אנחנו הרצנו 26 רשימות ב-26 מועצות ערים. 12 מתוכן הובלו על ידי נשים. בכולן היה ריץ'-רץ', ולכן הכנסנו 80 חברים וחברות מועצה. 38 מתוכם נשים. יש סטיית תקן לפה ולפה מסיבות שונות, אבל באופן עקרוני אנחנו הלכנו על 50:50 בכל מקום שבו רצנו. יש לזה משמעות, וזה ניכר. התוצאה של זה היא שיש לנו תשע נשים שקיבלו תפקיד של סגניות עכשיו, שישה או שבעה גברים. יש לנו יותר נשים מגברים. והאמת, זה מכוון. עשינו מאמץ עילאי שהדבר הזה בדיוק יקרה כדי שנוכל לעשות את זה.

אני רוצה לצטט נייר עמדה של מכון שיטה למדיניות מקומית, שיצא בשבוע שעבר לרגל יום הגיוון. המספרים שלנו מאוד נמוכי: 27.5% של נשים. 2%, כמו שאמרה ד"ר טהון, ברשויות הערביות. אבל הנתון המדאיג מכולם, ואני חושבת שכולכן וכולכם צריכים לתת עליו את הדעת, הוא שמקרב הצעירים, אנשים בני 35 ומטה, רק 14% נשים. זאת אומרת, אם אנחנו מנסות לעשות איזשהו שינוי, ואנחנו מתיימרות שהעתיד ייראה אחרת, אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו שרק 14% מקרב חברי וחברות המועצה הצעירים יהיו נשים. זו נקודת עניות שצריך לתת עליה את הדעת כבר מהשלב הזה. אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב להגיד ביום הזה.

תודה. אין לי ספק שזו צריכה להיות עבודת מלחציים: כל הארגונים מלמטה, וחקיקה מלמעלה, אחרת אנחנו נמשיך לדשדש.

גל רוסאייב, נבחרות, בבקשה. שתי דקות.

תודה. שמי גל רוסאייב. אני פעילה חברתית בארגון "נבחרות". ראשית, תודה רבה על הדיון הזה. הוא חשוב.

זה גם נשים חרדיות.

נכון. מייצגת נשים חרדיות. הייתי רוצה להציג את המורכבות של אישה חרדית בהתמודדות למועצות המקומיות. כמו שאמרה ציפי קודם, היו לנו 14 מתמודדות בבחירות האחרונות, ושתיים מתוכן נכנסו. המורכבות של אישה במגזר החרדי בהתמודדות היא מאוד מאוד שורשית, והיא כוללת בתוכה הרבה מאפיינים שהם לא דומים לשאר המתמודדות מהמגזרים הכללים. יש לנו את עניין היעדר מפלגות בית. נשים צריכות להתמודד במפלגות שהן לא הבסיס שלהן. הן צריכות ללמוד הכול מאפס. יש לנו עניין היעדר החינוך. דיברו על חינוך לאזרחות, אבל זה כבר הרבה יותר מזה. המידע שיש לאישה חרדית בעניין פוליטי מבוסס על עיתונים מיינסטרימים חרדיים, על ידי בני הזוג שלהן. זה לא משהו שבאמת מגיע והוא תואם מציאות. הן נאלצות לשלם מאוד מאוד מאוד כבדים אם הן רק מעזות לחשוב אפילו ללכת לשם. למשל, סילוק הילדים שלהן ממוסדות חינוך, מחירים של קהילה, איבוד עבודה.

שידוך.

כמובן ששידוכים. יש גם את עניין החשדנות במפלגות שאינן דתיות כלפי אישה שמגיעה. מצד אחד, יש את החשדנות ממפלגות לא דתיות, ומצד שני, יש את התחושה שהיא כביכול בוגדת במפלגות החרדיות. אני חושבת שצריך לכנס כאן עניין של חוק על כל הדברים האלה. כרגע יש עתירה בבית המשפט המחוזי של 22 נשים חרדיות, שרצו להיכנס בסך הכול כחברות מפלגה, ואפילו לא להתמודד, ונתקלו בסירוב מוחלט מצד ש"ס ואגודת ישראל. העתירה עדיין עומדת בעינה. אני חושבת שהן כבר שנתיים בתוך הדבר הזה.

אולי תעדכני אותנו כשיהיה דיון ונבוא בהמונינו.

אנחנו נעדכן. זה רעיון מעולה. אנחנו צריכות את זה. ארגון "נבחרות" שם לו למטרה להנגיש את המידע לנשים חרדיות, ולתת אפשרויות והזדמנות להגיע למקומות האלה. לצערי, ואולי גם לשמחתי, אנחנו חייבות את החוק איתנו. כל עוד לא ייכנס לתוך מסגרת של חוק, הידיים שלנו כרגע כבולות. וכמו שאתן רואות, ודיברו פה רבות, במפלגות החרדיות אין עדיין נשים. וגם אלו שנכנסו במועצות מקומיות, הן לא תחת מפלגות הבית שלהן. תודה רבה.

גל, תודה רבה. האמת, זה אתגר כפול ומכופל בחברה החרדית. כל הכבוד על העשייה של שתיכן.

אני רוצה לתת רשות דיבור לעוד נציגה מהשטח, לגברת ג'ולי קייט, יושבת-ראש סיעת באר שבע ביתנו, וכמובן חברת מועצת עיר. בבקשה, שתי דקות.

תודה רבה. קודם כול, אני באמת מאוד מאוד גאה שבסוף כן הצלחתי להיכנס בראש רשימה למועצת העיר. חברת הכנסת יסמין סאקס פילסה את הדרך. היא היתה האישה הראשונה שהתמודדה בבאר שבע בראש רשימה, ונכנסה עם מנדט אחד.

אלופה.

אני הראשונה שנכנסה עם שניים. הייתי קרובה לשלישי. אף אחד לא האמין, אבל עשינו את זה. אני רוצה לדבר קצת על המורכבות ועל החשיבות שדווקא נשים תתמודדנה בראש רשימה ולא רק כחברות רשימה, ואגיד למה. קודם כול, להתמודד בראש רשימה זה, באמת, להיות אחראית על איך הקמפיין ייראה, זה להיות במרכז קבלת ההחלטות תוך כדי הקמפיין ובמהלך הקמפיין, וזה גם להיות בפרונט, וגם להגיע בסוף להסכמים קואליציוניים כמי שמייצגת את הרשימה. בסוף, לרוב, ראשי הרשימות מקבלים את התיקים והם מחליטים איך לחלק אותם, והרבה מאוד פעמים נשים נעדרות. נשים שהן במס' 2, 3, ו-4 לא זוכות לקבל. אני כמובן לא עשיתי את זה כך. דאגתי שמס' 2 שלי יקבל, אבל לא אצל כולם זה כך. בנוסף, הדאגה היא תמיד שגם נציגות הציבור, שהן לא נבחרות בסוף, תשולבנה גם בוועדות האלה ושהן באמת יוכלו להשפיע, ולא רק בשביל שנשים תהיינה סתם ברשימות. הסיפור שסיפרה מירב בן ארי לא מאוד נדיר. אני מאוד מתנצלת. אני התמודדתי מול 13 רשימות, שבראשן עמדו גברים. בסוף נשארו 12. אחד נפסל. אבל היום רק ברשימה שלנו וברשימת ראש העיר יש נשים. שאר חמשת הסיעות, כשמתוכן שתיים חרדיות, ועוד אחת דתית, ושתיים שהן לא חילוניות לגמרי, אין נשים, כולל "חוזה חדש". סליחה, היתה שם אישה מדהימה מס' 2, שנדחקה למקום שלישי. היא גם אישה, וגם מייצגת את הקהילה הגאה. לצערי הרב, זה לא היה כך, וזה עצוב מאוד. אני מרגישה את זה גם היום כאשר יושבים בוועדת הנהלה ובפגישות החשובות. בסוף השיח הישיר מול ראש הרשות הוא לראש רשימה. ולכן, מאוד מאוד חשוב לתת לנשים את האפשרות להוביל רשימות.

הרבה מאוד נשים, שמגיעות כבר להתמודד, מגיעות עם הרבה ידע והבנה בהרבה מאוד תחומים. אבל כשאנחנו מגיעות, אנחנו הרי כבר בודקות את עצמנו אלף פעם שאנחנו באמת מתאימות. מה שחסר זה שבסוף הנשים האלה תקבלנה תמיכה גם מהמפלגות בכנסת. ברגע שרוצים להריץ מועמד, אז שידאגו לבדוק האם יש אפשרות להריץ מועמדת ראויה. אני יכולה להגיד שאני גאה מאוד במפלגה שלי, שדאגה, איפה שרק אפשר, להכניס נשים, להוביל רשימות. ואם לא להוביל, אז להיות מאוד משמעותיות בתוך הרשימות. תודה רבה.

תודה רבה. נשים שעומדות בראש רשימה גם נמצאות בכל נקודות החיכוך, גם במהלך הקמפיין וגם אחר כך, וזה אתגר בפני עצמו, כפי שציינת.

אני רוצה לברך את רויטל כצנלסון, שהיא מנהלת המטה. אנחנו מברכים אותך גם על הנוכחות שלך, אבל מפאת קוצר הזמן לא ניתן לך רשות דיבור.

אבל היא מגיעה גם בכובע של מי שאחראית על פרויקט הקמפוסים של פוליטיקאיות צעירות. אני חושבת שדווקא - - -

אז אם יהיה לנו זמן, אני בשמחה אתן.

אני מאוד אשמח.

הדוברת הבאה שלנו היא הגברת נעמה זרביב משוברות שוויון. גברתי, בבקשה.

שלום רב. אני, כמובן, אומרת דברים אחרים. אני חושבת ש-50:50 זה דבר שלא מכבד בחירות של נשים. אני חושבת שזה בסדר גמור שיש לנו חלק שרוצות לרוץ וחלק שלא רוצות לרוץ. גם ג'ורדן פיטרסון, שהוא חוקר מוכר, אומר שיותר נשים בוחרות לעבוד עם אנשים, וזה מתחבר לרשויות המקומיות, ויותר גברים עם חפצים. אבל זה לא אומר. יש לנו גם ילדה מהנדסת, וגם ילדה שעובדת אנשים - זה בסדר, העולם פתוח. אני גם חושבת שלדחוף נשים זה הרבה פעמים להקטין אותן. לפני עשרים שנים ניהלתי את היישוב קטיף. לא שדחפו אותי, לא שהייתי צריכה. ידעתי שאני טובה בזה, וזה היה ניהול בהחלט מאתגר. אני לא חושבת שזה דבר נכון.

בנוסף, שריון והעדפה בחוק זה דבר שמאוד מאוד פוגע. כל המחקרים מראים שהעדפה מתקנת משאירה נמוך את האנשים שאותם העדיפו. אני מתמודדת על כל מיני תפקידים - - -

לא כל המחקרים - - -

חבר'ה, אני מבקשת. לא בכדי היא מדברת.

אני חושבת שכשאני מתמודדת על תפקיד ניהולי מסוים - וגם בבחירות התמודדתי פעמיים, לא נבחרתי, אבל היה לי בהחלט את האומץ להתמודד – והתקבלתי, ואומרים: אה, קיבלו אותה כאישה, אז באותו רגע הורדנו את כל היכולות שלי ל-: אה, כי היא אישה. אני חושבת שאנחנו צריכים לשים לב שאנחנו לא פוגעות בנשים. אני אגיד מה כן בתוך כל המה לא. בוודאי שיש מהות נשים ומהות גברית, ובוודאי שאנחנו צריכות יותר אומץ כדי להגיע למקומות האלה. כן הייתי שמחה לנושא הזה של מנטיות, כפי שהזכירו פה, כי זה דבר שהוא טוב גם לפני וגם אחרי, כמו שנאמר. וכן, כמו שמישהי הזכירה פה, להדגיש את החשיבות של ההשפעה של מועצות מקומיות כי אנשים לא מספיק מבינים עד כמה זה משפיע על החיים של כולנו. לסיכום, כשאני שומעת: איזה יופי, אישה נבחרה ל-, אני רואה בזה הקטנה, כי ברור שאנחנו יכולות להיבחר ל:איזה יופי, אישה. אם זה כול כך ברור לי, אני לא צריכה לנגן על זה כל היום. זה פשוט מקטין. תודה רבה.

תודה רבה. עד שנבחרתי כראש רשות, כמובן הייתי בהייטק, עסקתי, למדתי ועבדתי, ולרגע לא עסקתי בתחום הזה של השוויון כי אמרתי שאני בזכות עצמי. רק שהגעתי לכהן כנבחרת ציבור, הבנתי את המורכבות והבנתי את האחריות שנפלה בחלקי קצת לעזור לסלול את הדרך כי הדרך מלאה מהמורות. אני מבינה מה את אומרת. זה מאוד תלוי באיזה עולם תוכן אנחנו עוסקים. אקדמיה או הייטק זה טיפה שונה מהזירה הזו, שהיא כול כך מיזוגנית ושוביניסטית. אבל זה אתגר איך אנחנו לא מבטלות את עצמנו במציאות הקיימת, וטוב שעמדתך נשמעה.

מר רן מלמד, נקודת מפנה, בבקשה.

שלום. במשך 22 שנה ניהלתי בשותפות עם מנכ"לית נהדרת בשם שרי ריבקין את עמותת "ידיד", שפעלה בכל הארץ בתחום מיצוי זכויות. היו לנו למעלה מ-120, מתוכם שלושה גברים וכל השאר נשים. תמיד שאלו אותי: למה נשים? ואז אמרתי: כי הן טובות יותר. וזה מחבר אותי לדיון היום ולנושא הזה, קודם כול, באמירה על שיתופי פעולה שהוזכר פה על ידי ארגון או מיזם 50:50. עבדנו בהרבה מאוד שיתופי פעולה עם ארגוני נשים. עשינו פרויקט נפלא עם עמותת כ"ן כבר לפני 12 שנה של עבודה משותפת בשטח. אני בהחלט חושב שלהיות היום, בכלל חבר מועצה, אבל בפרט חברת מועצה, זה משרה. זו לא צריכה להיות עבודה בהתנדבות, זו משרה. אני חושב, ונכון שזרקת את זה לוועדת הפנים, ואת תהיי שם וגם אני אהיה שם, שנושא של שכר במשרה מלאה לחברי מועצה הוא קריטי בשביל להביא כוחות, ובין השאר, של נשים שיודעות שהן יכולות לבוא ולתת את הזמן שלהן, ולהתפרנס מזה בכבוד, ולתת את כל מה שהן צריכות לטובת הציבור שבחר בהן.

יש היום לא מעט הצעות חוק בנושא הזה. היו הצעות חוק בנושא הזה, שכבר עברו בכנסות קודמות. מי שמכיר את הצעת החוק משנת 1995, שמוסמסה בסופו של דבר. יש הצעות נוספות. אני אגיד למי שרוצה לעסוק בזה, ואני עוסק בזה היום, בין השאר, שההסתדרות הכללית, למשל, מאוד רוצה לקדם החוק של שכר לחברי וחברות מועצה. אני חושב שזה דבר קריטי כי הוא יוכל להוריד הרבה מאוד חסמים בפני נשים שהיום לא יכולות ללכת או לא יכולות להרשות לעצמן לקחת את הסיכון, ואפילו להתמודד.

דבר אחרון, וזה אולי בתשובה ל"שוברות שוויון", ואולי גם באמירה ל-50:50, לי 50:50 לא מספיק. אני רוצה יותר נשים. אני חושב שהגיע הזמן של הנשים לקבל אחוזים יותר גבוהים מהגברים. וככל שאתם תחפשו שותפים, אני חושבת שאתם יכולים למצוא. אני אחד מהם, אגב. תודה.

תודה רבה לך, מר מלמד.

הגברת אתי אברג. ראש תחום וקשרי ממשל במשרד הפנים, בבקשה.

אין לנו ממש משהו ספציפי להגיד. את הטבלאות ואת המספרים ראיתי שכבר ראיתם, ואתם יודעים, ואת העלייה וכו'.

אולי תגיד מה משרד הפנים עושה כדי לקדם שוויון מגדרי ברשויות מקומיות, חוץ משלטים.

אוקיי. אנחנו כמובן ערים לעלייה מ-2013 ל-2024 בגלל חוק המימון. ראינו את העלייה, אנחנו מזהים אותה. אנחנו כמובן ערוכים לשלם עכשיו, אחרי שבעה חודשים, את ה-15%.

ערוכים לקיים את החוק - אוקיי, מעולה.

אנחנו פשוט מאורגנים עם זה. במהלך מערכת הבחירות האחרונות, הובאה בפנינו תלונה או הערה על כך שכל ההודעות מנוסחות בלשון זכר. כבר היינו בתהליך, ולא יכולנו לעשות יותר מדי. אבל המפקח ביקש לבחון את זה, ואני מקווה שאולי כבר נעשה משהו לקראת נובמבר.

אולי בלי "אולי". נעשה משהו לקראת נובמבר.

הם הצליחו לעדכן את המדריך לנבחר: לנבחר ולנבחרת. רק על זה מגיע - - -

זה קונטרול F - החלף. מדהים.

לא, אני פחות מתחברת לזה.

חבר'ה, אין לנו זמן. סליחה.

אני גם אדגיש. אני קצת דיברתי עכשיו עם הדוברות שלנו. הם אמרו לי שתי נקודות שחשוב להגיד. שתי הפרזנטוריות המרכזיות שלנו בדיגיטל היו נשים, והן הובילו את כל הפרסום. מדובר באניה בוקשטיין ודורין מנדל. היה גם איזשהו רעיון, שהם דווקא היו ערים בדוברות משרד הפנים. הם עשו איזושהי משמעות כפולה. למשל, זה היום שלכן, הרשויות, וזה איזושהי קריאה לנשים. אני מתכוונת להגיד שערים לזה.

תודה רבה לך. אני יכולה לומר שבמילות הסיכום שלי, לפחות, תהיה קריאה לשיפור וקידום חקיקה. את בטח תראי את בפרוטוקול. כדאי שזה ייבחן מול משרד הפנים.

אנחנו נעיין. בשמחה רבה. תודה לכולכם.

תודה רבה.

הדוברת הבאה שלנו היא הודיה מויאל משדולת הנשים. שתי דקות, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה, חברת הכנסת מטי. מלבד החשיבות בייצוג נשים, שדיברנו עליו הרבה, יש גם חשיבות להיעדר ייצוג. כשאין נשים בתפקידי מפתח, כשאין מודלים פוליטיים נשיים לנערות ולילדות צעירות, הן לא יכולות לדמיין את עצמן מגיעות למקומות האלה. אמרו כבר אמרו לפניי: את לא יכולה להיות מה שאת לא רואה. וזה בכלל מבלי שדיברתי על זה שלאט-לאט המרחב הציבורי הופך להיות סטרילי מנשים, ואנחנו שומעים עוד ועוד על מקרים של השחתות שלטים, על אירועים בהפרדה מגדרית, פרסום תמונות עם טשטוש על פנים של נשים, ועוד.

מחקרים מראים שנשים מתעסקות ומקדמות יותר נושאים של נשים, שכוללים גם אלימות מגדרית, רפואת נשים ופערי שכר. המשרד לשוויון חברתי ומשרד החינוך הובילו בממשלה הקודמת פיילוט של חינוך מגדרי בגני ילדים. משרד התחבורה הכניס בפעם הראשונה הכשרות למניעת הטרדות מיניות לנהגי ונהגות אוטובוס. ייצוג נשים זה באמת לא רק סיסמא, זה משפיע על החיים שלנו יום-יום. יתרה מזאת, אנחנו רואות את זה גם עכשיו במלחמה. נשים מחזיקות את העורף.

וגם את החזית.

ובעיקר, גם את החזית. ובכל זאת, אין לנו מקום סביב שולחן קבלת ההחלטות, וזו המשימה העיקרית שלנו. הציגו כאן לפניי מגוון כלים חקיקתיים, ולא אחזור עליהם, אבל זה הזמן לאמץ אותם. יתרה מזאת, יש לאמץ גם חקיקה לבחירות הארציות לייצוג הולם. לא צריך לחכות שהממשלה תיפול. צריך לעשות את זה ממש עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה, הגברת הודיה מויאל.

נמצאת איתנו חברת הכנסת שרון ניר, תת-אלוף במילואים. זה כבוד. בבקשה, בקצרה.

תודה רבה, גברתי היושב-ראש. קודם כול, ייצוג נשים ברשויות מקומיות הוא לא כורח, אלא הוא על מנת לשפר את איכות השלטון ברשויות המקומיות. זו צריכה להיות בכלל תפיסת עולם. כל גוף ששואף היום להצטיין, מכיל ביעדי העל שלו ייצוג הולם. אני אלך דווקא לחברות הטכנולוגיות הגדולות, להייטק, וכאשר מסתכלים על עשרת יעדי העל שלהן, אפשר לראות שם גיוון והכללה וייצוג הולם לנשים, מתוך הבנה שמי שמקדם את מלוא הפוטנציאל, יש לו יותר ייצוג הולם של גברים ונשים. זאת אומרת, רואים יותר נוכחות של נשים בהנהלה, ובכלל בהובלת הארגון. אני עסקתי בנושא שילוב נשים, והסברתי עוד בימי שירותי בצבא למפקדיי שזה לא כדי לשפר את מעמדן של הנשים, אלא שזה בשביל להפוך את הצבא למשמעותי יותר, חזק יותר, ובשביל לנצח. זה ממש מגיע מהמקום שבמקום שבו ממצים את מלוא הפוטנציאל, ולא רק 50% מהפוטנציאל, מייצרים באמת ארגון שהוא טוב יותר, בין אם מדובר בשלטון מקומי, ובין אם מדובר בכל ארגון שהוא, ובוודאי ארגון ציבורי, ובוודאי בוודאי רשויות מקומיות. לכן, עצם העובדה שאנחנו לא רואים שינוי בחברה הישראלית, זה תעודת עניות. אנחנו צריכים להגיד בריש גליי שזו תעודת עניות לכולנו.

אני חייבת לומר, ואני שמחה שאני רואה גם סביב השולחן, שמפלגת ישראל ביתנו יצאה לבחירות ברשויות המקומיות עם תפיסת עולם של קמפיין בסימן נשים. שליש מחברות המועצה שנבחרו מטעם מפלגת ישראל ביתנו, מתוך תפיסת עולם של היושב-ראש ושל כל המפלגה, זה צריך שיהיו יותר נשים כדי, באמת, לגוון ולייצר שלטון מקומי איכותי. נמצאת כאן ג'ודי קייט, חברת מועצה מבאר שבע, ונמצאת פה מור מפתח תקוה. אני חושבת שהנושא הזה צריך להיות בתפיסת עולמן של מפלגות. גברתי היושבת-ראש, שתינו חברות כנסת בכנסת שבה הייצוג הוא נמוך. בשנת 2024 יש מפלגות שבהגדרה, בדין, בתפיסת עולם, לא משלבות נשים ברשימות שלהן, ואלו מפלגות כמו ש"ס ויהדות התורה. זה בלתי נתפס שבשנת 2024 עדיין יכול להתקיים מצב כזה מעוות.

גם ב-1948 זה היה בלתי נסבל.

נכון. ובואכה 76 שנים, אנחנו מסתכלים על המציאות ופשוט אומרים לעצמנו: איך יכול להיות שבמדינה כמו שלנו, במדינה דמוקרטית, שבאמת מבינה שהפוטנציאל באמת גלום אצל כולם, יש תפיסת עולם שכזו.

העולם בסוף שייך לצעירים, ובכוחן, גם של הנשים, לייצר את ההבדל ואת התעדוף. יוצא לי לא מעט להיות באוניברסיטאות ולהרצות מול נשים חזקות, רציניות, שמסתכלות על זה היום בכלל כקריירה וכפוליטיקה. יושבת פה רויטל כצנלסון מפוליטיקאיות צעירות. אני חושבת שאנחנו צריכים לדרבן מהיום הראשון. אני חושבת שיש פה גם מקום לארגון, לחברה, למפלגה, לשלטון המקומי, ולחברה הישראלית, וגם מקום לייצר איזשהו תמריץ בקרב הצעירות כדי שהן יבינו שהן יכולות לשעוט הכי קדימה שאפשר. תודה רבה.

תודה רבה, שרון. אני יכולה להעיד שחברות הכנסת של ישראל ביתנו הן משובחות.

שרון עשתה פרומו גדול לרויטל כצנלסון, אז בבקשה. שני משפטים.

שמי רויטל כצנלסון. אני מנהלת תוכנית הקמפוסים הארצית של תנועת פוליטיקאיות צעירות. גם ניהלתי את מטה הבחירות המקומי של סיעת באר שבע ביתנו, בראשות ג'ולי קייט, שהיתה הנציגה היחידה שרצה בראש רשימה למועצת העיר, וראוי מאוד לציין זאת.

היום אני בכובע של פוליטיקאיות צעירות. התנועה שלנו דוגלת בשוויון ובייצוג נשי, ובין היתר, גם ברשויות המקומיות. בהקשר הזה חשוב לי להגיד שאני חושבת שהמטרה שלנו כחברה זה לא לבחור בנשים לשם הבחירה בנשים, אלא לבחור בנשים שהן באמת באמת מנהיגות ואיכותיות. רק נשים יכולות באמת באמת להבין נשים. רק נשים יכולות לייצג את הרצונות שלנו ואת המאוויים שלנו, ובמיוחד עכשיו בצל המלחמה הנוראה הזו.

ואם אני כבר כאן, ואני מדברת בוועדה כנסת, אני לא יכולה שלא לציין את חברתי הטובה מירי, שאיבדה את בן זוגה היקר, גבריאל בלום, ב-8 בינואר בקרב ברצועת עזה. מירי היא בת זוג שכולה, שאינה מאורסת לנופלת והיא גם אינה נשואה לו. מכורח הנסיבות היא לא מקבלת הכרה מהמדינה. אני חושבת שרק אם אנחנו, הנשים, נאייש את עמדות המפתח האלה, שאנחנו כול כך כול כך צריכות לאייש, אז אנחנו נוכל לקדם נושאים כול כך אקוטיים וחשובים ומושקטים. למירי מגיע להיות מוכרת מטעם המדינה ולקבל את כל התנאים והזכויות שמגיעות לה כבת זוג שכולה. אני שמחה שהוועדה הזו מתקיימת, ואנחנו באמת באמת יכולות לדבר על הנושא הכול כך כואב הזה.

תודה רבה, רויטל.

חבר הכנסת שירי, בבקשה.

אני חייב ללכת לדיון, ואני מתנצל. קודם כול, תודה רבה לכולכן. אתן תסכמו, ואני איתכן. ולא רק - - -. טוב, לא משנה. לא ניכנס לזה. אני תמיד אמביוולנטי כשאומרים: רק נשים יידעו. אבל לא משנה. כי אז גם רק יידעו, ואנחנו - - -

יש גם גברים איכותיים במיוחד, כמו נאור.

לא, הם סבבה. הם איכותיים יחסית. אני כן רוצה להתייחס דווקא למשרד הפנים. כי בעיניי מה שאמרה נציגת משרד הפנים, ששכחתי את שמה, ואני מתנצל, בדיוק מייצג את היחס לנשים. כשאנחנו שואלים מה משרד הפנים עשה, ולא סתם שאלתי את זה, כי אני יודע - - -

פרזנטוריות.

בדיוק, פרזנטוריות. כאחד שאין לו הרבה, אין לי בעיה שיש יופי בעולם. אבל משרד הפנים במדינת ישראל, הרגולטור המרכזי בשלטון המקומי, שזה מהות תפקידו, הייתי רוצה לחשוב שהוא גם יגרום לייצוג שווה.

חידודי לשון ופרזנטוריות.

אין לי מילים. עשו קמפיין, היו שתי פרזנטוריות, והיה משהו מצחיק עם "רשויות שלכן". ואז אנחנו מתפלאים. ואני באמת אומר את זה בכאב לב כי אני גם מחבב מאוד את השר, אבל, מצד שני, גם המפלגה שלו היא חלק מהבעיה. אבל לא יכול להיות שכששואלים למען קידום נשים, אז התשובה היא: עשינו קמפיין. זה לא התפקיד שלכם לעשות קמפיינים. אנחנו הרבה אחרי הקמפיין, וזה באמת מצער אותי. אבל זה גם מעודד אותי כי השינוי הוא רק אנחנו. אנחנו השינוי. אמרת: 2024. זה היה צריך לקרות מ-1948. בגלל שזה לא קורה, אז כמו כל דבר במדינה אז מלמטה למעלה נביא גם את השינוי. אני מודה לכם. אני אמשיך למפגש עם שר הפנים על מחיר הארנונה כי לשם היה חשוב להגיע. הייתי שמח אם הוא היה מגיע לפה, אבל לו"ז זה לו"ז. תודה.

אני הייתי ראש רשות שקיבלה פרסים למינהל תקין. לטקס קבלת התעודה הגיעו נציגים ממאה הרשויות, ובתוכן שתי נשים. שר הפנים לוחץ יד ל-98 גברים, ולא לוחץ לי את היד. אני מבינה את המורכבות הדתית, אבל אני חושבת שאם יש איזשהו אילוץ בלחיצת יד במדינה כמו שלנו, אז אולי לא צריך ללחוץ יד לאף אחד בכללי הטקס. זה משהו שהפריע לי כראש רשות כי זה היה כול כך בולט על הבמה במהלך כל הטקס.

בתור מישהי דתייה שלא לוחצת יד, אני מסכימה איתך. כי כשהוא עובר ולוחץ את היד לכולם, את כל הזמן במחשבה איך אני אגיד עכשיו לא. זה לכל כיוון.

בדיוק, זה הדדי.

מבחינה הלכתית הוא היה יכול ללחוץ לך יד כדי שלא לבייש אותך.

כן. לא רק שהוא לא לחץ לי יד, אלא מיליון שליחים דאגו להגיד לי שמונה פעמים שאני לא אעז להושיט יד, ושאני אסתכל על המנכ"ל ולא על השר. כל המעמד הזה היה ממש מביך עבורי, ולא כול כך הבנתי. זה מתחבר לדברי נאור.

שרון בריק דשן, מנכ"לית קולך.

קודם כול, תודה על הדיון. הערה אחת ביחס למה שנאמר קודם. אני חושבת שאין כאן, סביב השולחן, אישה שלא תסכים שאנחנו חושבות שאישה צריכה להיבחר לתפקיד כי היא ראויה ולא כי היא אישה. אוי ואבוי לנו אם היא תיבחר כשהיא לא ראויה או לא רצתה מאוד בתפקיד, וזאת מהסיבה הפשוטה – שכולנו רוצות בהצלחתה. חשוב לשים את ההערה הזו.

אני רוצה להסתכל על כאן ועכשיו. כלומר, הבחירות מאחורינו ונשים נמצאות ברשויות. אני רוצה להפנות מבט אחד לירושלים, כי בסוף אנחנו יושבות פה, בעיר הבירה ירושלים. הרבה פעמים אנחנו אומרות שנדרשות שלוש נשים סביב שולחן כדי שהן ירגישו מספיק נוח להתבטא. מסתבר שזה לא מספיק. בירושלים יש 31 חברות וחברי מועצה, ומתוכן שש נשים. מי שמביט בצורה בה הדיון מתנהל הדיון כשהמועצה מתכנסת, אז יש הקטנה של הנשים, יש עצירה באמצע משפט, הערות ביניים, שפת גוף. כלומר, לא מספיק שיהיו שלוש, ואפילו לא מספיק שיהיו שש. יש היום שש נשים. אני חושבת שיש לנו תפקיד מאוד משמעותי בליווי שלהן עכשיו, באפשרות לכנס אותן, ליצור ביניהן קואליציה לנושאים שבהם הן כן יכולות לעבוד יחד, לקחת את המשימה המגדרית לוועדות השונות שבהן הן פעילות או שהן עומדות בראשן. ולכן, גם מעבר לתוכנית ארוכת הטווח, יש לנצל את הזמן הזה עכשיו, דרך ארגוני החברה האזרחית, ובוודאי ארגוני הנשים. תודה.

תודה רבה על הדברים החכמים, שרון. האם נמצאת כאן רות ברונשטיין מגבעתיים?

מור דקל, את יועצת ראש העיר פתח תקווה לגיל הרך, ואת מתמודדת בעיר, חברת מועצה?

לא. התמודדתי מס' 2 אחרי גבר, ולא נכנסתי. אני אגיד את התפקיד המקצועי שלי כי אני חושבת שזה די מתקשר. אני גם יו"ר העמותה הארצית למען הילד בגיל הרך. קודם כול, אני רוצה לתת מקום לזכרה של חברתנו תמר קדם ולבני משפחתה, שנרצחו, וכמובן בתפילה להחזרתם בבטחה של כל החטופים והחטופות, נשים וגברים ותינוקות, שעדיין נמצאים שם.

אני שמעתי כל מה שהיה עד עכשיו, ואני רוצה להגיד מהמקום שלי. מאז שאני ילדה היתה לי נטייה לקפוץ על מלחמות שקשורות באי-צדק, שאני לאו דווקא חלק מהן. לפעמים זה היה מלחמה שלא הייתי בה צד, אבל בגלל שראיתי את אי-הצדק לא יכולתי לעמוד מנגד. תמיד הלכתי ונלחמתי למען החלש יותר ונגד אי-הצדק שקיים. זה גרר אותי אחר כך ללכת למועצת תלמידים כשהייתי ילדה. כשהפכתי להיות אימא, זה גרם לי ללכת לוועדת ההורים בגן או בבית הספר, ואחר כך גם להיות בתוך השכונה שלי. כשנהייתי אימא, והייתי גם עצמאית לבעל עצמאי, וראיתי את אי-הצדק, ולמה אני לא יכולתי לצאת לחופשת לידה כמו שחלמתי, ואם זה היה לפתוח את לסגור את העסק שלי או של בעלי, אז העסק שלי נסגר לשלושה חודשים ולא של בעלי, כי בדרך כלל זה הכניס גם יותר כסף, אז לאורך כל השנים, מאז שאני ילדה קטנה, היה לי הרצון והיכולת. וזה לא בגלל שאני אישה, אלא בגלל שזו אני. זה האדם שאני. אבל מבחינת ההזדמנויות והדלתות שנפתחו בפניי, תמיד היה לי יותר קשה. כשניהלתי מרכז שירות ומכירה של פרטנר, הייתי המנהלת הכי צעירה בארץ במרכז השני בגודלו. רק אחרי שנה בתפקיד, בשיחה עם המנכ"ל, פתאום גיליתי שאני מקבלת הרבה פחות בבסיס השכר לעומת כאלו שיש להם סניף שהוא שליש משלי.

המוניציפלי הוא ערך כול כך גדול. זוהי המנהיגות שבסוף נוגעת בתושבים מגיל לידה עד הסוף. אנחנו לא מחדירים למוח של הילדים שלנו בבית הספר. ולא סתם דיברתי קודם עם חבר הכנסת נאור שירי. אני רוצה לקרוא מפה גם ליו"ר הוועדה, גם לרשות לקידום מעמד האישה, גם לחברי וחברות הכנסת, כי שינוי אמיתי בנושא הזה יהיה רק כאשר הגברים יהיו איתנו, ולא רק כשהנשים יתאחדו, וגם לעמותת כ"ן, שאני בוגרת של התוכניות שלה, ואני מאוד אוהבת את שיתוף הפעולה איתם, וגם למשרד הפנים והכלכלה, ובעיקר למשרד החינוך: תכניסו למערכת החינוך תוכניות לא של שוויון מגדרי אלא לפוליטיקה. שילדים וילדות ילמדו פוליטיקה. ושוב, לא שוויון מגדרי, לא מעמד האישה, אלא פוליטיקה, בשם הכי מלוכלך שלו, ושהם יבינו וילמדו מגיל קטן כמה משמעותי להיות פוליטיקאי ברשות המקומית, או אחר כך בארצית, ושיש לו את היכולת שלו לשנות, כך נעודד את הדור הצעיר שלנו להתמודד.

ודבר אחרון, קרן לנשים שיתמודדו ברשויות המקומיות. אני הלכתי עם מפלגה ארצית, וזה המזל והברכה שלי. אבל יש לי חברות מסביבי שהלכו לבד ולא נכנסו, והיום הן גם ללא עבודה, כי הן היו צריכות לעזוב את העבודה, וקשה למצוא, והן גם צריכות להחזיר חובות. זה מאוד מאוד קשה. תודה למפלגה שבה הייתי, ואני עדיין חלק ממנה, שנותנת את הבמה לנשים.

תודה רבה. יש לנו הרבה מאוד חזיתות ונעשה ונצליח.

עו"ד איריס שפירא מ"בונות אלטרנטיבה", אחרונת הדוברים, בבקשה.

אני אקצר כי רוב הדברים נאמרו. כל מי שנמצאת סביב השולחן פה מבינה את הצורך בהכנסת נשים לשולחן ההחלטות. "בונות אלטרנטיבה" בנו קמפיין שלם להוצאת הנשים: פעם אחת, לגשת למועצה עצמה, ופעם שנייה, להנגיש לנשים את הצורך בכלל לצאת להצביע, כי עניין הרשויות מקומיות עבר מתחת לרדאר. זה משפיע על חיי היום-יום, וזה מנגיש אותם ביום יום. אתם לא תיפגשו עם החוקים בכנסת כמו שתיפגשו עם ההחלטות ברשויות המקומיות. צריך שיהיו גם הכשרות וגם חינוך לטווח הארוך. צריך להכניס חינוך למנהיגות. אנחנו יוצאות בקמפיין: "ישראל צריכה מנהיגות", כי ההחלטות שהן יקבלו יעזרו לא רק לנשים אלא גם לגברים. החינוך הוא לטווח הארוך, ואז ההכשרות בטווח הקצר. תקציב יעזור להכניס גם עכשיו. אנחנו עדיין מעודדות נשים שלא נכנסו למועצה לצאת ולהשפיע, וללכת למועצה ולהיות מעורבות, וללכת לוועדות. אבל צריך באמת את המחוקק שיעזור לנשים, שהן אנדרדוג מלכתחילה, לעשות את הדבר הנכון.

תודה רבה לעו"ד איריס שפירא.

אני רוצה להוסיף עוד זירה, שאנחנו חסרות בה, וזה דירקטוריונים. אתם יודעים, יש חוק לדירקטוריונים בחברות ממשלתיות של 50%, ובאמת בחקיקה אנחנו רואים את המגמה המטאורית, ונדמה לי שאנחנו היום ב-40% ייצוג של נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות. אני מספרת לכם את זה כי אני הגשתי הצעת חוק לקבוע ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים בחברות ציבוריות. לצערי, כשהבאתי את זה בכנסת ישראל היא נפל כי אני חברת אופוזיציה. אני מתכוונת להגיש אותה שוב ולא לוותר. אני משתתפת אתכם בכך שב-2 ביולי אני עושה כנס שנקרא "כיסא משלך". אנחנו מתכוונים להביא הרבה מאוד נציגות של המגזר הזה של הדירקטוריונים וחברות ממשלתיות וציבוריות וכו'. אני קוראת לכולכם להירשם לכנס. זה בטח יפורסם. ואם לא, אפשר לשאול אותי, ואני אשלח את הפרטים המלאים.

אני רוצה לנסות ולכנס את התובנות שלנו מהדיון הזה. אני רוצה לחלק את זה לתמיכה במתמודדות לראש רשימה או לראש הרשות וכחברות מועצה. בראש הרשות כיום יש 20% תוספת מימון. שוב, אני הגשתי הצעת חוק להוריד את הרף הזה מ-20% ל-15% במועצות מקומיות וערים, ול-10% במועצות אזוריות. לצערי, גם היא נפלה. אבל אני לא אוותר. אנחנו נגיש את ההצעה הזו שוב בגלל המורכבות שעלתה כאן כחוט השני כששמענו פה את המתמודדות. אני קוראת לחקיקה בהענקת תמרוץ כספי, שהוא יותר מהקיים, לנשים שמתמודדים לראש רשות. ברמת מתמודדות לרשימה - אז גם כאן, אם כיום יש, נדמה לי, 15% תוספת, אז אנחנו קוראים להגדלת התוספת הכספית ברשימות שיש בהן ייצוג שוויוני של נשים ליותר מ-15%. אנחנו קוראות כאן ל-30%. אני מתחברת להצעת המכון הישראלי לדמוקרטיה. אבל גם זה צריך להיות מטופל בחקיקה.

זה לא עלה כאן מאוד חד, ציינת את זה, אבל בגלל ש-77% מהסיעות נכנסו בשני מקומות, אז גם אם השלישית וגם אם 50% הן עם נציג אחד בתוך הרשימות, אז חייבים לתת תמרוץ נוסף למצב שבו האישה עומדת בראש או במס' 2, ולאו דווקא שליש מהתמודדות, כי במבחן התוצאה רוב הרשימות מכניסות נציג אחד או שניים, אז לתת תגמול נוסף, או בעוקב. צריך לעשות חשיבה סביב זה, אבל גם פה לבחון חקיקה.

ונושא אחרון, שגם עלה כאן בקטנה, אבל אני חושבת שכולנו חווינו אותו, זה השחתה של שלטי חוץ, עד כדי כך שהשחיתו שלטי חוץ גם של חטופות, ובטח של מתמודדות בשלטון המקומי. גם פה חייבת להיות אכיפה. אי-אפשר לדייק. כשאני שואלת במשטרה כמה השחתה של נשים בשלטי חוץ יש, הם אומרים: אין לנו את התיעוד הזה כי זה נזק כללי כזה. אם כך, גם נושא אכיפה, וגם מענה חוקי לסוגיית ההשחתה וההדרה שלנו, וגם של ניצולת שואה, מהמרחב הציבורי ומאוטובוסים. אתן מכירות את הסוגיה הזו. גם פה אני קוראת לתת מענה גם באכיפה וגם בחקיקה על מנת למנוע את התופעה הבזויה הזו של השחתת שלטים.

לגבי סוגיות תגמול לחברי מועצה - אני באמת חושבת שזה צריך להיות נדון בוועדות הפנים, ויש היום דיון. ברשותכן, אני לא אסכם דבר בנושא הזה.

אני חושבת שכיסיתי את הכול. האם יש למישהו משהו ממש בוער לומר?

חוק שיווי זכויות האישה - 1951. פשוט לשים את זה על השולחן, חצי-חצי, שווה, וזהו. להגיד את זה.

נכון. אם כך, חוק שיווי זכויות האישה. זה חוק שהוא קיים.

ולחזק אותו ב-50:50 בכל המפלגות. מקסיקו.

נכון, זו סוגיה. שוב, אנחנו מדינה שאין בה הפרדה בין דת למדינה. בסוף צריך להפריד את הדת מהמדינה בחקיקה אזרחית. זה לא פוגע ביהדות או בדת, אלא זה רק - - -

גם שם זה לא עבר חלק. זה מקרה בוחן. בואו נלמד, למה להמציא את הגלגל?

אני בהחלט מוסיפה לבחון את הסוגיה של ייצוג שוויוני בכל המפלגות שמתמודדות לכנסת ישראל, בדומה לרשויות המקומיות.

אני רוצה לציין שאין פה אף נציג מהקואליציה. זה לא מספיק חשוב. רק נציין, אם לא שמו לב.

זה קורה הרבה. בחוויה שלנו כחברי וחברות כנסת מהאופוזיציה, אנחנו מגיעים להרבה מאוד דיונים, שאליהם חברי הקואליציה נקראים רק להצבעה, וזאת מבלי שהם נוכחים בדיון. אני מקווה שמישהו בכל זאת ראה אותנו בטלוויזיה.

הלוואי ויום יבוא ולא נצטרך את הוועדה הזו.

אמן. אני מסכימה.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:01.