פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת הבריאות
29/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 197
מישיבת ועדת הבריאות
יום רביעי, כ"א באייר התשפ"ד (29 במאי 2024), שעה 10:05

הנגשת אונקולוגיה אינטגרטיבית למטופלים

חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר

אימאן ח'טיב יאסין

פרופ' שאול יציב - מנהל אגף רישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות

נועה שר - עו"ד, צוות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, משרד הבריאות

מור כהן - עו"ד, משרד הבריאות

פרופ' אלעד שיף - יו"ר, החברה לרפואה משלימה, הסתדרות הרופאים בישראל, ומנהל המחלקה הפנימית ומערך הרפואה המשלימה, בית החולים בני ציון

פרופ' ערן בן אריה - חבר ועד, החברה לרפואה משלימה, הסתדרות הרופאים בישראל, ומנהל מערך האונקולוגיה האינטגרטיבית במרכזים הרפואיים לין, כרמל וזבולון

ד"ר עוז מרדכי - חבר ועד, איגוד המטולוגיה ואונקולוגיה לילדים, ההסתדרות הרפואית בישראל

פרופ' נח סמואלס - מנהל המרכז המשולב לרפואה משלימה, המרכז הרפואי שערי צדק

ד"ר גלי שטופמן - מנהלת היחידה האינטגרטיבית, בית החולים ברזילי, ומנהלת אגף הרפואה, מכבי טבעי, מכבי שירותי בריאות

ד"ר עודד רוף - נציג חטיבת בתי החולים, שירותי בריאות כללית

ד"ר אלינה צימרמן - מנהלת רפואית ארצית, שירותי בריאות כללית

משה בר חיים - מנכ"ל, האגודה למלחמה בסרטן

אורית שפירא - מנהלת מחלקת שיקום ותמיכה, האגודה למלחמה בסרטן

זהר יעקבסון - מייסדת ויו"ר, חלאסרטן

דלית מרץ ורדי - יו"ר, קרן אדוות

אורי ניר וינטר - מנהלת, קרן אדוות

גיא תבורי - מנהל, עמותת אולקן

הדס רותם - מגיסטר, מנהלת מידע ומחקר, עמותת אחת מתשע

טובה ליברמן - מחלימה מסרטן, ובת להורים חולים

ד"ר עבד אגבאריה - מנהל המכון האונקולוגי, בית חולים בני ציון

מיכל דיבנר כרמל

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.




הנגשת אונקולוגיה אינטגרטיבית למטופלים

שלום לכולם. ברוך הבא, פרופ' יציב, וכל המכובדים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות הבוקר, שתעסוק בנושא הנגשת אונקולוגיה אינטגרטיבית למטופלים. אני מבקש לפתוח את הדיון הזה, כמו את כל הדיונים, בתפילה לחזרתם הביתה במהרה של כל 125 החטופים והחטופות – גם בבריאות, בעזרת השם – וכמובן שבתפילה להחלמתם של כל הפצועים במלחמה הקשה הזו.

הנושא שעל סדר-היום לא זר לי; אנחנו קיימנו פגישות פנימיות בהקשר הזה, וגם ערכנו סיור בבית החולים בני ציון, לא מזמן, שבו הוצגה לחברי הוועדה מצגת מפורטת – על ידי פרופ' אלעד שיף וחברים נוספים – שמסבירה איך השילוב של הרפואה המשלימה מקל על הסבל והכאב הכל כך גדולים של החולים בין כה וכה, כמה זה חשוב ואיך זה בא לידי ביטוי במדינות אחרות בעולם.

אנחנו, בוועדה, מעוניינים מאוד לקדם את התהליכים שקשורים בעניין הזה. אנחנו נבקש לשמוע את עמדת המשרדים במהלך הדיון הזה, אם כי היא ידועה לנו מישיבות פנימיות, אבל יש ערך חשוב מאוד לדיון ציבורי בהקשר הזה.

בסוף, המטרה היא להקל על אלה שאין להם אפשרות כלכלית לקבל את המענים הללו, ולהקל על הסבל הכל כך גדול גם כך. אני אבקש לפתוח את הישיבה הזו עם דבריו של פרופ' ערן בן אריה. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תודה רבה, כבוד היושב-ראש ופרופ' יציב, על ההזדמנות להיפגש כאן, בעקבות תהליך ארוך מאוד של מפגשים שעשינו בשנתיים האחרונות. אני אציג את הנושא של האונקולוגיה האינטגרטיבית מהמקום שבו אני פועל.

שמי ערן בן אריה, אני פרופ' קליני מן המניין בפקולטה לרפואה ויושב-ראש החוג של רפואת המשפחה, וב-16 השנים האחרונות אני מנהל את מערך הרפואה המשולבת האינטגרטיבית בשירות האונקולוגי של הכללית, בשלושה מרכזים בצפון הארץ שנקראים "לין", "כרמל" ו-"זבולון". אני גם משמש כשגריר של החברה הבין-לאומית לאונקולוגיה אינטגרטיבית – Society for Integrate Oncology (SIO) – של אירופה והמזרח התיכון.

מעבר לכל הדברים שנדבר עליהם היום, כמו מדע, Guidelines, Evidence-Based Medicine, רגולציה ומשרדים, ההמשגה של רפואה אינטגרטיבית – ואונקולוגיה אינטגרטיבית, בראש ובראשונה – מדברת על מצב שבו טיפולים ברפואה משלימה, שנערכים על בסיס של מחקר מוצק לגבי יעילותם ובטיחותם, ניתנים למטופלים שחולים בסרטן בכל תחנה שבה הם מטופלים – כאשר הם מקבלים כימותרפיה במסגרת אשפוז יום; לפני, במהלך ואחרי ניתוח אונקולוגי; במצב של מחלה מתקדמת מאוד, כולל טיפול פליאטיבי בסוף החיים בבית החולים או בקהילה; בהקרנות או בהחלמה.

בשנים האחרונות, המיקוד שלנו, וגם של הספרות העולמית, הוא בעיקר באותם מטופלים שמקבלים טיפול אונקולוגי פעיל – קרי, כימותרפיה וטיפולים ביולוגים – בין אם למחלה מקומית או מפושטת.

בסופו של דבר, המסד שמלווה אותנו, ברמה המחקרית, כולל Clinical Guidelines מקובלים, שהופקו מטעם הארגון שבו אני חבר – ה-SIO – ו-ASCO, האיגוד האמריקאי לאונקולוגיה קלינית. בהתחלה, התבססו על מטופלות בסרטן השד, ובהמשך על טיפולים שמכוונים תסמינית, אם זה לכאב, למכה רגשית – כמו חרדה או דיכאון – ומלפני שבועיים פחות יומיים – גם לחולשה. היד עוד נטויה לפרויקטים משותפים שאנחנו עושים עם ASCO.

אנחנו מדרגים את החשיבות של המחקרים האלה בהתאם ליעילות ולבטיחות, ובעיקר לערך המוסף שהם נותנים למטופלים בהתייחס לטיפול המיטבי שאנחנו יכולים להציע להם היום. המיקוד שלנו, באופן קלאסי, הוא בשיפור איכות החיים של מטופלים, בדיוק באותן נישות שלא מקבלות היום טיפול אופטימלי – בין אם כי הטיפול הזה לא קיים, לא מיטבי או מייצר תופעות לוואי יותר מדי גדולות.

העבודות שפרסמנו, שגם פורסמו בעולם, מדברות על כך שמדובר, לכאורה, לא רק בשיפור איכות החיים – שהוא מטרה חשובה בפני עצמו – אלא גם ביכולת של המטופלים והמטופלות – בעיקר בסרטן שד ובגינקואונקולוגיה – להיצמד טוב יותר לטיפול האונקולוגי המוצע להם.

בסופו של דבר, אנחנו מדברים על תוצאים שהם אובייקטיבים, כולל פניות למיון, אשפוזים על רקע אונקולוגי, ובמקרים מסוימים – אפילו באסוציאציה להארכת חיים. מכיוון שכך, בדיאלוג של השנתיים האחרונות מטעם החברה הישראלית לרפואה משלימה בהסתדרות הרפואית עם משרד הבריאות ואיתכם, בוועדה המכובדת הזו, יצרנו מצב שבו אנחנו ננגיש את הטיפולים האלה לכל אדם ואדם.

האנשים שעומדים לנגד עינינו – כמי שחיים בצפון הארץ – הם לאו דווקא האנשים שחיים בשכונות הפאר של חיפה; אנחנו עובדים עם אותם אנשים, ברצף טיפולי שבועי, גם אם הם נמצאים בכרמיאל, בחניתה או בסכנין, במקומות המרוחקים ביותר.

העבודה שפרסמנו לפני כשלושה שבועות, ב-Journal of Pain and Symptom Management – עיתון מהמובילים בתחום של נוירולוגיה – מלמדת על כך שבמערכת שבה אנחנו עובדים וגאים בה, באנליזה שעשינו לגבי 5,000 מטופלים שיכלו להגיע אלינו מכיוון שהם עמדו בקריטריונים של טיפול אונקולוגי פעיל – רק שליש הופנו; מאלה שהופנו – רק 70% מימשו את ההפניה; ומאלה שהגיעו לאותו האונקולוגית – רק 60% היו מסוגלים לקבל את הטיפול באופן מיטבי, קרי, מדי שבוע.

האסוציאציה לשכבות פריפריאליות ומוחלשות היא ברורה מאוד, בראייה של צמצום פערי בריאות. כל עוד הנושא הזה לא נמצא בסל הבריאות, אין חוזר של מנכ"ל משרד הבריאות שמאפשר הנגשה של הטיפול הזה, בדומה לרפואה פליאטיבית, או רגולציה מהסוג הזה – הדברים האלה תלויים ברצון הטוב של הבן-אדם ושל איש הצוות, ואינם חלק מתוך מערכת הבריאות הבסיסית שמסופקת לאנשים.

כשאתה מסתכל על מי לא יקבל הפניה, לא יממש את ההפניה או לא יצליח להגיע לטיפול שבועי – אתה מוצא, באופן די צפוי, שמדובר באנשים שחיים בפריפריה; באנשים שאין להם ביטוח "מושלם"; באנשים שנמצאים במרפאות סוציו-אקונומיות נמוכים יותר; באנשים ששפת האם שלהם אינה עברית, אלא ערבית או רוסית; באנשים שלא מביעים מכה רגשית; באנשים מבוגרים יותר. אלה הנתונים שאנחנו פרסמנו.

אחת הסוגיות החשובות ביותר שנדרשו להן הייתה האלמנט הרגולטורי של העיסוק הזה. בעבודה שלנו היום, אין לנו שום כוונה ליצור מהפכה בעולם של הרפואה האלטרנטיבית, המשלימה וכו'. לבנו עם אותם מטופלים חולים בסרטן להם יש אפשרות להנגיש אונקולוגיה אינטגרטיבית.

על כן, יצרנו מערך לאומי של הכשרה – היום זה המחזור הראשון שלו – בשיתוף פעולה של החברה שלנו לרפואה משלימה בהר"י עם איגודים אחרים – עם האיגוד האונקולוגי; ההמטו-אונקולוגי; אונקולוגיית ילדים; רפואה פנימית; רפואת משפחה; רפואה פליאטיבית; העמותה לסיעוד אונקולוגי בישראל; האגודה למלחמה בסרטן, ועוד. הלימודים הם לימודים מסודרים, על בסיס קוריקולום מובנה, עיוני ומעשי. משתתפים בו 70 אנשי צוות מ-16 מוסדות רפואיים, על מנת להנגיש את זה באופן כמה שיותר רחב במדינת ישראל.

בסופו של דבר, שיתוף הפעולה הזה הביא לתמיכה של אותם איגודים בהגשת הבקשה שלנו להכללה של אונקולוגיה אינטגרטיבית בסל הבריאות. אנחנו מכירים את הפרשה של השנה שעברה, ובעקבות היוזמה שלך, יושב-ראש הוועדה, הצלחנו להגיש את ההצעה פעם נוספת, במתכונת מצומצמת וממוקדת, המבוססת על ההתוויה שכבר נמצאת בסל הבריאות כיום לטיפול בדיקור לחולים בסרטן שסובלים מכאב.

בעוד שההצעה הזו, מ-1994 – שהיא באמת מיושנת, בעולם של היום – הוגבלה למרפאות כאב – אנחנו באנו ואמרנו: "אנחנו מבקשים להכיל את זה בכל מקום שבו מטופל המקבל טיפול אונקולוגי אקטיבי יוכל לזכות לטיפול הזה". ההצעה הזו כוללת הן ייעוץ של רופא אינטגרטיבי והן טיפול בדיקור, שיינתן על ידי מי שמורשים לזה במשרד הבריאות, ברמה הרגולטורית.

תודה. אני אבקש מראש משאר הדוברים בהמשך שלא יחזרו על דברים שכבר נאמרו, אלא שכל אחד ייתן בתמציתיות את דבריו.

פרופ' ערן, אני אשאל אותך שוב לגבי מה שמקובל בעולם, ואבקש ממך לומר כמה מילים על הנושא הזה, כדי שנבין ונוכל לפתח את השיח סביבו.

במדינות המפותחות ביותר, אונקולוגיה אינטגרטיבית נמצאת בתוך המערכת האונקולוגית המקובלת; בארצות הברית זה נמצא בבתי החולים המובילים באונקולוגיה – Sloan Kettering בניו-יורק, MD Anderson או Dana-Farber בבוסטון. באירופה, זה נמצא כחלק מדמי הסל במדינות מסוימות – כמו באיטליה ובגרמניה, למשל – בתמיכה של שרי הבריאות של אותן המדינות, בתוך המדינה הרחבה יותר. ההנגשה קיימת, בווריאציה קצת אחרת מבחינת מה שנכלל או לא נכלל בכל מקום.

ההבנה היום – גם ברמה של הפרלמנט האירופאי וגם ברמה של שרי הבריאות ומערכת הבריאות – היא שהאונקולוגיה האינטגרטיבית חייבת להיות מוכללת בתוך הסל; גם כמהלך שבא מ-Bottom-Up, אבל הגיעה העת למהלך שיביא את זה מ-Up-Bottom. מיצינו את היכולת לקחת את זה מלמטה; הגיעה העת להביא את זה מלמעלה, בעזרת כל מי שתומך בנו – ונמצאים פה אנשים יקרים, מהעבודה וממקומות אחרים, שתומכים בנו לאורך השנים.

שאלה נוספת, ברשותך: תוכל להסביר במילים פשוטות, לאנשים שאינם רופאים, איך אותם סוגי טיפול משפיעים לעומת הטיפול עצמו בחולה?

כאשר הם ניתנים ברצף של טיפול שבועי – אני מדבר על דברים שמגובים ב-References מחקריים – הטיפולים האלה יכולים להפחית כאב, כולל הירידה בצריכת תרופות לכאב; לשפר חולשה כתוצאה מהמחלה או כתוצאה מהטיפול האונקולוגי; ולשפר שינה. הם עובדים בצורה מיוחדת מאוד במצוקות שונות של מערכת העיכול – מבחילות דרך עצירות ושלשולים, ובסופו של דבר מביאים לשיפור בתיאבון, שהוא פרמטר מרכזי מבחינת יכולת ההתמודדות של המטופל בקבלת כימותרפיה.

הם משפרים תופעות לוואי כמו נוירופתיה, שזו פגיעה עצבית, תחושתית, ובכאב - - - הטיפול הזה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כמעט בלתי הפיכה.

הם עוזרים לגלי חום, ובסיטואציה ניתוחית – הם משפרים התמודדות עם חרדה גדולה מאוד לקראת פרוצדורות כאלה. מעבודות שפרסמנו, בעיתון כמו "Cancer" – יש שיפור גדול מאוד בפרמטרים אובייקטיבים תוך כדי הניתוח, שמיתרגם להפחתת כאב, בחילה וחרדה, ולשיפור עצירות לאחר הניתוח.

למעשה, אנחנו בודקים את ההשפעה הזו ב-Settings שונים של הטיפול האונקולוגי. הדברים האלה הם ברורים, גם במחקרים מבוקרים וגם במחקרים שנקראים "Real World" – מחקרים פרגמטיים שבהם חוקרים מה קורה בתכל'ס, במעשה.

ישר כוח, תודה רבה. השאלות האלה נועדו לחדד את הצורך. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוקר טוב לכולם. אני לא יודעת אם יושב או יושבת כאן מישהו או מישהו שעברו סרטן. האמת היא שקשה לי לדבר, מתוך המציאות. אני 14 שנים אחרי, וכל הדברים שדיברת עליהם עכשיו – גלי חום, כאבים בכל הגוף וחרדות – עדיין מלווים אותי. היום, אני מוגדרת גם כסובלת מפיברומיאלגיה.

אני חושבת שיש צורך גדול מאוד לתת את כל הטיפולים בזמן הנכון ובמקום הנכון. אני לא יודעת עד כמה הדברים השתנו מאז, אבל הייתי חייבת להתרוצץ בין כל מיני מקומות כדי לקבל את הטיפול; הייתי צריכה לנסוע מרחק של 100 קילומטרים בשעות לא נורמליות – 02:00 או 03:00 – כדי להגיע למרכז הארץ ולחפש באופן עצמאי איפה יש מישהו או מישהי שיכולים לעשות עיסוי לימפטי. אני לא אדבר על טיפולים אלטרנטיביים, שחולים צריכים מאוד בתקופה הזו; גם הם עולים כסף, אבל אין להם את הכסף – אפילו לאנשים שעובדים ביום-יום, מבלי לדבר על אנשים שאין להם אפילו את הבסיס של המשכורת החודשית.

אני מדברת ורועדת; אני לא יכולה לשכוח את התקופה הזו, ויש בתוכי אפילו כעס מסוים. מאז שנכנסתי לכנסת, שמתי יום מיוחד לנושא של התמודדות חולי הסרטן והמשפחות שלהם. אני לא רוצה לערב פוליטיקה, אבל השנה – אני לא רוצה להגיד דברים קשים – מנעו ממני לעשות גם את היום הזה.

על מה אנחנו מדברים פה? על אזרחים שמשלמים כל החיים שלהם, ומקווים שלא יגיעו לא רק לנקודה הזו, אלא לשום דבר שקשור לפגיעה בבריאות שלהם. אנחנו יודעים עד כמה הנושא כאוב וקשה; עד כמה הוא גובה מחירים רגשיים, נפשיים, חברתיים וגופניים בלתי הפיכים.

"בלתי הפיכים". עד היום, אני לא יכולה להרים כלום בידיים שלי – חוץ מכל הכאבים; חוץ מזה שאני לא ישנה בלילות; חוץ מכל הדברים האחרים. אם יש אפשרות למנוע מעוד אדם לסבול – תעשו את זה, בבקשה.

תודה רבה, אימאן. כמובן שבהקשר הזה – הדלת של הוועדה פתוחה, ואנחנו נעשה כל דיון שתבקשי, או שנצטרך לעשות, בעניין הזה. ד"ר עוז מרדכי, שלום וברכה. בבקשה.

שמי עוז, אני אונקולוג ילדים ברמב"ם וחבר האיגוד לאונקולוגיית ילדים. קודם כול, מרשים מאוד לראות את כל הקהל פה ואת מאחורי הקלעים של כל העשייה הזו. אני מופתע לראות שהרבה מאוד ארגונים חוברים אחד לשני בקידום הנושא החשוב הזה, כפי שציינה חברת הכנסת.

בטיפולים בילדים אונקולוגיים, אנחנו מתייחסים לשתי תקופות עיקריות: האחת זו התקופה האינטנסיבית, של טיפולים אינטנסיביים מאוד במשך מספר חודשים, שבה דרושה התאוששות מהירה יחסית בין הטיפולים. לאורך השנים, אנחנו עולים באחוזי ההצלחה שלנו בצורה מרשימה מאוד. אנחנו יכולים לחלק את זה להרבה חלקים, כמובן, אבל החלק של הטיפול התמיכתי הוא חשוב מאוד בתמונה הזו.

לקראת הדיון הזה, סוף-סוף הייתה לי הזדמנות לעבור על הרבה מאמרים שקשורים בתחום שלנו; הופתעתי לראות כמה תתי-תחומים יש בתוך המושג של "רפואה אינטגרטיבית", ועד כמה אנחנו נמצאים בפערי ידע בדבר הזה.

מבחינת פיילוט, אצלנו במחלקה, אנחנו רואים תוצאות טובות מאוד עם שימוש בדיקור סיני ובשיאצו, ועם תקשורת טובה מאוד עם הצוות של פרופ' בן אריה בקידום הנושא הזה. אני שמח מאוד על האפשרות של השתלמויות וקידום הידע בנושא הזה.

כמובן שאחרי התקופה האינטנסיבית של הטיפולים, הילדים, המבוגרים הצעירים והמבוגרים יוצאים לחיים שלמים, ובתקווה – גם בריאים. גם פה, נכנס הרבה מקום לרפואה המשלימה. כמו שאמרנו, התופעות הן רחבות ומשמעותיות מאוד לאיכות החיים. המטרה שלנו, בתור אונקולוגים ילדים, היא לא רק לטפל במחלת הסרטן, אלא גם ליצור חיים בריאים ושלמים לאורך שנים רבות.

כשאני מסתכל על המאמרים האלה, שהם מרשימים מאוד מבחינת האפקט שלהם על איכות החיים, זה מתחבר מאוד לגישה שלנו, באונקולוגית ילדים – גם בזמן הטיפולים וגם לאחריהם. אני מודה מאוד לכל מי שנוכח פה.

תודה רבה. ד"ר עבד.

תודה רבה, שלום לכולם. אני רוצה לספר קצת מהניסיון שלי, למען האמת, ולהדגיש את החשיבות של הרפואה האינטגרטיבית בכלל, ביום-יום שלנו במכונים האונקולוגיים, ולהציג את ההשפעה החיובית שלה על החולים שלנו.

למכן האמת, בשנים האחרונות, יש מהפכה בטיפולים האונקולוגיים – בתרופות, באימונותרפיה ובכל הדברים האלה – והחולים שלנו חיים יותר. לצד זאת, אנחנו לא צריכים לשכוח שהחולים האלה סובלים ממחלה כרונית שיכולה לפגוע בכל איבר ואיבר בגוף. הם סובלים מהרבה סימפטומים – גם של המחלה וגם של הטיפולים שאנחנו נותנים; מנוירופתיה, שהיא תחושה של נימול או חולשה בכפות הידיים והרגליים; מתופעות לוואי קוגניטיביות – דיכאון ושינויים במצב הרוח.

חברת הכנסת היקרה, אימאן, ציינה את זה, ואני עדיין זוכר. אני חייב להגיד לאימאן – גם הטיפולים וגם הטיפולים התומכים השתנו מלפני 13 שנים. כאן, אנחנו מגיעים לנושא של הרפואה האינטגרטיבית.

למזלי, אני יושב בתוך בית חולים שיש בו רפואה אינטגרטיבית טובה – פרופ' שיף וכל החברים מסביב, כמובן, גם בשיתוף פעולה עם ערן ב-"לין". בחלק מהשנים, הייתה אפשרות למטופלים שלי לקבל רפואה אינטגרטיבית – דיקור סיני – וראינו את השינוי.

זה מעבר למחקרים; זה ב-Real Life. המחקרים כבר הוכיחו שזה משפר את תופעות הלוואי ואת איכות החיים של המטופלות והמטופלים באופן משמעותי, אבל אני הרגשתי את זה ב-Real Life, במיוחד בתחום הנוירופתיה הפריפרית, שנגרמת כתוצאה מרוב הטיפולים הכימותרפיים, וראינו עד כמה זה מוריד את השכיחות ואת החומרה שלה. שיפור איכות החיים הוא נושא שחשוב מאוד למטופלים.

לצערי, היום, מאחר והטיפולים האלה לא בסל – אני אומנם יושב בתוך בית חולים שיש בו את הרפואה האינטגרטיבית, אבל אם אין מספיק כסף למחלקה שלך בשביל לממן – החולים לא יכולים להשיג את זה. מי שיש לו כסף, כמובן, יכול לעשות את הטיפולים האלה מחוץ למסגרת בית החולים, ומי שאין לו – ימשיך לסבול בשקט, לצערי הרב.

כאונקולוג, זה כבר מעבר להנחיות של האיגודים המדעיים. אנחנו, כאיגוד, לא רק בעד, אלא גם מסתמכים על עבודות – גם של האיגוד האמריקאי. מהניסיון האישי והצנוע מאוד שלי, ראיתי עד כמה הטיפולים האלה תורמים לשיפור איכות החיים של החולות והחולים שלנו, ומקלים על הסבל היום-יומי שלנו, שנובע מהמחלה וגם מהטיפולים. תודה רבה.

תודה רבה, ד"ר עבד. ראינו את זה בעיניים, כשהיינו בסיור. חברי הוועדה ראו אצלך, במחלקה, את העבודה הכל-כך מסורה הזו. תוך כדי הסיור, ראינו מטפלת רוחנית, או משהו בסגנון הזה, יושבת עם מטופלת, תוך כדי טיפול, ורואים את השלווה ואת הנינוחות של המטופלת. אני חושב שמה שאתם עושים הוא מבחינת אור לגויים. כמובן שאנחנו גם מתקדמים בנושא הפיזי של המכון, שהוא עוד נושא בפני עצמו.

ישר כוח על מה שאתם עושים. תודה רבה. ד"ר עודד רוף.

שלום. אני מייצג את חטיבת בתי החולים של כללית בנושא. כללית מבינה את הצורך ומאמינה בכוח של הרפואה האינטגרטיבית כחלק מהטיפול האונקולוגי. אנחנו מבינים את המשמעות של זה, ויש מספיק מחקרים שתומכים ומראים לנו שהדברים האלה עובדים יפה, כמו שצוין פה.

היום, אנחנו יכולים לתת אפשרות למטופלים שמעוניינים בזה – בעיקר במרכז הארץ, שם יש למטופלים אפשרות לשלם על זה – ואנחנו מאמינים שהיחידות האלה צריכות להיות מתוקננות וממוסדות כחלק מהטיפול האונקולוגי, בכל בית חולים, בכל הארץ.

תודה רבה.

למה הכול כסף? למי שאין כסף – לא מגיע לו?

כמובן שזה לא באחריות שלו. אנחנו חותרים לכך שזה יכנס לסל הבריאות, בסופו של דבר. משה בר חיים, בבקשה.

(הצגת מצגת)

בוקר טוב. קודם כול, מעט על האגודה: המטרה העיקרית של האגודה היא צמצום שיעורי התחלואה והתמותה ממחלת הסרטן על ידי קידום מניעה וגילוי מוקדם, מחקר ושיטות טיפול מתקדמות. כאן, אנחנו נמצאים בנושא של תמיכה בשיקום ואיכות חייהם של החולים והמחלימים מסרטן.

ראשית, אני רוצה להודות לכל האנשים שהגיעו, שכולם עושים טוב ביום-יום; לערן בן אריה, שאנחנו תומכים במחקרים ובעשייה שלו הרבה שנים. היום, בכל שנה, יש במדינת ישראל למעלה מ-30,000 חולי סרטן, אבל לידם – 350,000 מחלימים; בשפה זרה קוראים להם "Survivals", ובארץ – הבאנו את ההגדרה כ-"מחלימים". אני חושב שההגדרה הזו הרבה יותר טובה, וחברת הכנסת אימאן סיפרה לנו איך חייו של מחלים נראים אחרי הרבה מאוד שנים.

סקרים מוכיחים שרוב חולי הסרטן נעזרים בשיטות טיפול שונות, ולכן יש חשיבות לכך שהדברים הללו יהיו בסל הבריאות, תחת Evidence-Based, ולא תחת כל מיני אנשים שמציעים לחולים הללו שיטות שונות. בתקופה שקשה – הם מוכנים לשלם ולתת, והם לא מקבלים את הדברים שהם צריכים לקבל. לכן, הדברים צריכים להיות ממוסדים, כמו שהם נראים היום.

הייתי מוסיף על הדברים של ערן שהרפואה האינטגרטיבית מקטינה את כל תופעות הלוואי, אבל כבר ראינו מחקרים שלפיהם היא גם מעלה את היעילות של התרופות. היום, התרופות הן אישיות – "רפואה מותאמת אישית" – והקדמה מוכיחה את הדברים הללו.

הרפואה האינטגרטיבית נעשית בזמן המחלה עצמה – בזמן הטיפול הפעיל – על מנת להקל על החולה, אבל לאחר שהחולה מסיים את הטיפול, ואנחנו הופכים אותו ל-"מחלים", או ל-"מחלה כרונית" – העולם לא הסתיים; הוא רק התחיל. צריך לחזור לחיים ולהגיע לשלב שבו אתה מסוגל להתמודד.

אנחנו מדברים על מחלה שיש בה הרבה מאוד גוונים – יש הורים שכולים, ילדים שאיבדו הורים, אנשים שאיבדו חלקים הכרחיים מהגוף, ושסבלו מהמחלות. לכן, לטיפול האינטגרטיבי ישנו המשך, והוא נקרא, בשפה של היום, "שיקום אונקולוגי" – למעשה, המועצה האונקולוגית הקימה ועדה והגישה את זה לסל, אבל זה לא הצליח לעבור – שמדבר בדיוק על חייהם של המחלימים.

כאן, אנחנו מדברים בעיקר על טיפול פסיכוסוציאלי; טיפול של חזרה לחיים, שמשלב ייעוץ מיני, תזונה נכונה, אומנות, יוגה, או צ'י-קונג, בשביל לחזור לחיים הרגילים ולדעת איך להתמודד. יש צורך בדברים הללו הרבה שנים אחרי המחלה, למרות שאתה חולה כרוני. זו, בעצם, ההשלמה שלי לרפואה האינטגרטיבית. אנחנו רואים את זה כחלק מהרפואה האינטגרטיבית, אבל לא בתוך תחום המחלה; לא בתוך תחום הטיפול.

לאגודה עצמה יש כחמישה מרכזים גדולים מאוד, כשבכל מרכז יש כ-20 פעילויות בכל השנה, מבין אלה שסיפרתי עליהן קודם, ויש לנו עוד סניפים ברחבי הארץ. כיום, אנחנו עובדים עם בתי החולים, על מנת שלאחר שהחולה מסיים את הטיפול – הוא יוכל לקבל את הדברים הללו, בין אם בתחום הפסיכוסוציאלי או בתחומים אחרים.

ניתן לראות כאן פרויקטים שעשינו ביחד עם בתי החולים לקידום כל הנושא האינטגרטיבי; בחלקם השתתף פרופ' בן אריה. בשקף הבא, פרופ' ערן בן אריה לא הראה זאת, אבל אנחנו מראים מספר מחקרים שהוא הציג – אם זה הערכת סיכון לצמח כימותרפיה בנשים עם ממאירות גניקולוגית, ואם זה מחקר של הפחתת חרדה וכאבים שעזרנו במימון שלו. גם אורית גרסל, מהמרכז הרפואי לין, עשתה מחקר, לאחרונה, בנושא הערכה והשפעה של תוכנית הכשרה ארצית באונקולוגיה אינטגרטיבית.

הנושא הזה, שהפך להיות Evidence-Based, חייב להיכנס לסל התרופות. הוא מקל על החולים ועל האוכלוסייה הזו, שהיא אוכלוסייה ענקית; אנחנו כבר לא מדברים על משהו ספורדי. תודה רבה, ותודה רבה על הדיון.

תודה רבה על מה שאתם עושים. ישר כוח. זהר יעקבסון.

אני אמא של טל, שחלתה בגיל 25 ונפטרה בתוך 10 חודשים. זה היה לפני 14 שנה. אני שמחה מאוד על כל מה שמדובר פה; זו באמת מהפכה. אנחנו, ההורים, התרוצצנו בין ארבעה בתי חולים שונים. טל, שהייתה תלמידה לרפואה סינית בשנה הרביעית, הבינה משהו ברפואה משלימה, וידעה מה היא צריכה כדי להשלים את הטיפול הרפואי הרגיל, הקונבנציונלי. את כל זה – לא מצאנו בשום בית חולים.

זהו סבל נוראי שאנחנו ממשיכים לחיות איתו; הזיכרונות של מה שבן-אדם יכול לעבור בזמן שהוא מקבל טיפולים – הוא קשה מנשוא. לכן, הנושא הזה כל כך חשוב. אחרי שהיא נפטרה – ואת רוב הטיפולים היא קיבלה בתל השומר – הבנו בצורה ברורה מאוד שחייבים לשנות את תרבות הטיפול בסרטן; שזה לא יכול להיות כך.

לא היה שום מענה לכל הדברים. דווקא אנחנו, אנשים שבחיים שלהם הייתה רפואה משלימה לכל המשפחה, והבנה גדולה מאוד בכך – לא רצינו ללכת למטפלים בחוץ; לא רצינו להיפגש עם כל מיני "זולו-בולו"; רצינו דברים יעילים ובטוחים. לכן, המדינה צריכה לקחת את זה לידיים, בכל הרמות שדיברו עליהן פה – גם בנושא של היעילות והבטיחות, וגם בנושא הכלכלי, שמגיע לכל אחד.

אנחנו מכרנו דירה בתל אביב כדי להקים את "מרכז טל" הראשון בתל השומר. זה היה לפני 13 שנה, ואני חושבת שהוא הראשון שהיה כתוב על השלט שלו: "מרכז לרפואה אינטגרטיבית", באותה הקומה שיושבים בה האונקולוגים; לא בחוץ, ליד או בקומה נפרדת.

אני גאה להגיד שמי שמעורב ב-"מרכז טל" בשיבא – נתן 6,000 טיפולים מסובסדים בשנה הקודמת. לפני שנה הקמנו עוד "מרכז טל" ברמב"ם, ואנחנו רוצים להקים בסורוקה, באשדוד ובכל מקום, בתוך המחלקות האונקולוגיות, כדי שהן יעבדו בשילוב. שרופאים יפנו אנשים לקבלת שיאצו, רפלקסולוגיה, טווינא, דיקור, ייעוץ בתזונה, יוגה שיקומית, מיינדפולנס וכל מה שהם צריכים. זה פשוט מדהים, כי זה עוזר.

אני חושבת שזה גם טוב למדינה, כי זה חוסך ימי אשפוז ותרופות. כולנו עדים לכך שכל שורדי הנובה לא רוצים רק כדורים פסיכיאטריים; הם גם רוצים שייקחו אותם לריטריט של ארבעה ימים, שידברו איתם, שילטפו אותם, שייגעו בהם, שיסתכלו להם בעיניים. שיבינו שבן אדם בנוי מגוף ונפש, ושאי-אפשר להפריד את זה.

נאמרו פה דברים מדהימים. אנחנו מרגישים ברי מזל שהצלחנו להקים מרכז שנותן מענה להרבה מאוד אנשים בצורה יעילה ובטוחה, ואנחנו רוצים להמשיך עם זה. טל לא אהבה מספיק בחיים; היא לא חייתה מספיק ולא הגשימה את החלומות שלה, ואנחנו רוצים שאחרים יחוו את זה אחרת.

תודה לך. כמובן שאנחנו משתתפים איתכם בכל הכאב הגדול הזה, ומעריכים את האופן שבו לקחתם את הדברים לטובת עזרה לאחרים שסובלים. שעם ישראל לא ידע, אף פעם - - -

אני עדיין מתרוצצת, בכל שנה, לחפש תרומות, וזה לא צריך להיות כך. החולים צריכים לקבל את זה מקופות החולים. כל קופות החולים צריכות לאגד את הרפואה המשלימה לטובת חולי סרטן, והמדינה צריכה לתמוך בזה. זה "Must Have", ולא "Nice to Have".

בהחלט. תודה רבה לך. אורי וינטר, בבקשה.

נעים מאוד, שמי אורי וינטר ואני מנהלת "קרן אדוות". קרן אדוות היא קרן פילנתרופית, שחרטה על דגלה לקדם את הרפואה האינטגרטיבית בישראל, להנגיש אותה לכולם ולהטמיע אותה במערכת הבריאות הציבורית. זו קרן משפחתית, של משפחת ורדי ומשפחת רוזן. יו"ר הקרן, דלית ורדי, יושבת איתנו כאן.

ישראל היא מדינה שמערכת הבריאות בה היא מדהימה, מפותחת וציבורית. דווקא בגלל זה – אך נדרש שגם הרפואה האינטגרטיבית תהיה אינטגרלית בתוכה, כמו שאמרו כאן קודמיי. זה מה שקרן אדוות עושה – היא מנסה לקדם את הנושא הזה, באמצעות הרחבת טיפולים בתוך מערכת הבריאות הציבורית, ובעיקר בתי חולים; באמצעות תמיכה במחקר; באמצעות הכשרות לצוותים רפואיים, כדי לתת להם עוד כלים יעילים שמוכחים מחקרית, כמו שסיפרו כאן, כדי להקל על סבלם ולעזור להם בתהליכי הריפוי.

את זה אנחנו עושים, כמובן, בשיתוף פעולה של חלק גדול מהאנשים שיושבים פה; של עמותות, רופאים, מנהלי מחלקות ומנהלי בתי חולים שרואים בתחום הזה תחום חשוב ומשמעותי מאוד. אני מברכת מאוד על יום הרפואה האינטגרטיבית בכנסת. אני לא יודע מי ראה, ליד מרפאת הכנסת, ששיתפה פעולה בצורה מדהימה, את העמדות שמטפלות באנשים ובחברי כנסת. אני מקווה שגם השר יגיע לקבל טיפול.

זה חשוב מאוד, בעיקר כדי להראות ולהגיד שזו רפואה שאמורה להיות נגישה לכולם; לא רק לשכבות מסוימות, אלא לכל החברות והאוכלוסיות. זו לא אמורה להיות רפואה פריווילגית. בעיקר מאז אירועי ה-07 באוקטובר, לכולנו ברור שאדם מחלים לא רק בגופו, אלא גם באמצעות נפשו ורוחו. זו עוד סיבה לכך שרפואה אינטגרטיבית היא כל כך חשובה.

לדלית ולי ברור שלפילנתרופיה יש כוח מניע, כמו בתחומים אחרים בארץ, ובגלל זה קרן אדוות מקדמת את התחום הזה, אבל זה לא יכול להישאר כך לאורך שנים. על מנת שלתחום תהיה המשכיות והתפתחות – חובה שהוא יוטמע ויונגש בתוך מערכת הרפואה הציבורית בישראל. תודה רבה.

תודה לך. גלי שטופמן, בבקשה.

אני נמצאת כאן בשני כובעים – כמנהלת הרפואית של רשת הרפואה המשלימה של מכבי מטעם "מכבי טבעי", וגם מנהלת היחידה האינטגרטיבית בבית החולים ברזילי. גם בקופת החולים מכבי, אנחנו מכירים מאוד בעצם החשיבות הגדולה מאוד של טיפול אינטגרטיבי בחולים אונקולוגיים. בתוך מכבי טבעי, כעשירית מהמטפלים שלנו הוכשרו לרפואה אונקולוגית לפי תחומיהם, ויש מספר מטפלים שגם משתתפים בקורס הנוכחי, בראשות פרופ' ערן בן אריה.

שיתוף הפעולה שלנו עם מכבי, בהקשר הזה, הוא בהפניה. יש לנו קשר רציף עם האונקולוגית הראשית במכבי, עם הרופאים האונקולוגיים ועם הצוותים הרחבים יותר – עובדות סוציאליות וכל המערך שעוסק באונקולוגיה במכבי – לצורך הפניה של מטופלים. במסגרת המערך הזה, מאות מטופלים בשנה מקבלים אצלנו טיפולי רפואה משלימה.

כמה הם משלמים על הטיפולים הללו?

היות ומדובר בטיפולים שאינם מוכרים כיום בסל תחת השב"ן, הטיפולים הם מסובסדים. זאת אומרת, מי שאין לו שב"ן לא יכול לקבל טיפולים אצלנו, ומי שיש לו שב"ן – יכול לקבל בהתאם לרובד הביטוחי שלו, וזה מסובסד, כמובן.

בסוף, זו האוכלוסייה החלשה ביותר.

אנחנו רוצים לתת מאוד - - -

אני רק מחדד את זה; אני לא זורק את האחריות על מישהו.

נכון, לחלוטין. לכן, מי שאין לו שב"ן – לא יכול לקבל את הטיפולים אצלנו.

תודה רבה. גיא תבורי, בבקשה.

שלום, אני גיא תבורי. אני מחלים ותיק מסרטן. חליתי בשנת 2006, 2008 ו-2009, ועברתי עשרות טיפולים כימותרפיים, השתלות מח עצם מצמיד והשתלה מתורם. מאז, אני בריא ונקי מסרטן. בזמנו, התייעצתי עם ד"ר יאיר מימון, ששותף עם "מרכז טל" – הוא אחד מהרופאים האינטגרטיביים המובילים – ואחד הדברים המרכזיים שהוא אמר לי היה: "אתה צריך לדאוג לכליות שלך ולחזק אותן". הוא צדק וצודק; זה אחד האיברים המרכזיים שנפגעו לאורך טווח, ואני מסכים מאוד עם חברת הכנסת על עולם המחלימים.

מאז, אני עם תואר שני בעבודה סוציאלית ועושה דוקטורט בתחום של תקשורת מטפל-מטופל; אני עובד במרפאת מחלימים במכון ההמטולוגי, מזכיר החוג לרפואת מחלימים, תחת ההסתדרות הרפואית, ומנהל עמותת "אולקן" – עמותה חדשה יחסית, שהמטרה והחזון שלה הוא לקדם מדיניות בסרטן על ידי שיתוף פעולה.

לפני חודשיים, קיימנו את הכנס הראשון לארגוני הסרטן בישראל. הרבה מאוד מהחברים שנמצאים כאן היו בו, וחבר הכנסת לא יכול היה להגיע באותו הזמן, לצערי. היו גם שני שולחנות, ופרופ' אלעד שיף ופרופ' ערן בן אריה לקחו חלק, כמובן.

אני אגיד שלוש נקודות מרכזיות שחשובות, לדעתי: הנושא הראשון הוא הסל. זה מובן מאליו. כמו שנאמר, וכמו שאנחנו מכירים מהקופות, האוכלוסייה הנזקקת בשוליים, בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, היא זו שלא מקבלת את המענים הרלוונטיים.

הנושא השני הוא מחקר. אחד הדברים שמרכז טל חרטו על דגלם היא לקדם מחקרים. כמובן שגם פרופ' ערן בן אריה והאגודה למלחמה בסרטן תומכים בנושאים האלה. המחקר הקליני המוסדר, המערבי, לא קיים מספיק בנושאים ברפואה המשלימה והאינטגרטיבית, וזה נושא שחשוב מאוד לקדם. אני חושב שאפילו בידי הרגולטור לקדם, לחזק ולתמרץ מרכזים בנושא הזה.

הנושא השלישי הוא ההסדרה של התחום. התחום הזה היה, ועדיין, פרוץ מאוד. זה שיש את הקבוצה של רפואה משלימה – זה מבורך וחשוב, אבל הרבה מהמטופלים עדיין נאלצים לצאת החוצה ולפגוש מטפלים שלא בהכרח נותנים מענה. אני חושב שההסדרה של התחום הזה, כמו שנעשית, היא אחת הנקודות החשובות. תודה רבה.

מן הסתם, זה מה שמשרד הבריאות יגיד, עוד מעט. ברור שזה נושא שדורש הסדרה, כחלק מההובלה הכללית. תודה רבה. את רוצה להגיד משהו?

שמי טובה. כמי שעברה סרטן צוואר הרחם פעמיים, ומתמודדת עם שני הורים חולים, אבא שלי לא קיבל שום הדרכה – לא בבית החולים ולא במהלך הטיפולים. באתי למכבי, ומכבי לא אמרו לנו מה מגיע לו. לקחתי אותו לטיפולים באופן פרטי, כי הרגליים נפגעו לו בהקרנות, ולכן קשה לו לקום וללכת. כשאתה בא למכבי, אומרים לך: "זה לא מגיע וזה לא מגיע". לא מגיע כלום.

אני רוצה לבוא לפה ולהגיד, קודם כול, שבכלל לא מציעים את זה; לא בבתי חולים – וטופלנו באיכילוב, שנחשב כבית חולים טוב – לא בקופות החולים ולא אצל אף רופא. הכול באופן פרטי. אל תבואו ותגידו שיש סקרים וכו', כי לא נעשה כלום – גם כאחת שעברה את זה וגם כמי שיש לה שני הורים חולים, במיוחד אבא שלי. לא קיבלנו שום רפואה, וגם כשאתה שואל – אומרים: "זה לא מגיע; זה לא בסל". למה לא מציעים את זה לחולה האונקולוגי? אבא שלי עדיין נקרא "אונקולוגי", אבל בקופת החולים – הוא כבר מחוק; הוא בן אדם רגיל ובריא.

כמובן שחלק מהמטרה של הדיון הזה, והתהליכים שאנחנו עושים מאחורי הקלעים, היא כדי להאיץ את ההגעה למצב שבו הטיפול הזה מונגש לכולם ומסובסד על ידי המדינה, כדי לפתור את המצוקה שאת מדברת עליה עכשיו.

יש אנשים שיש באפשרותם לשלם את זה. אנחנו שילמנו, ואבא שלי הולך לשחיות בשביל לחזק את השרירים ואת הרגליים שלו. למה לא מציעים את זה?

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היו"ר, אפשר להגיד משפט אחד?

כן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

א', אני מצטערת. בדרך כלל אני מחזיקה את עצמי, במיוחד בפני אנשים, אבל הנושא הציף בי הרבה דברים. מה ששמעתי כאן, מאז שנכנסתי, זה שמדברים על החולים עצמם. זה חשוב, אבל גם חשוב מאוד לזכור שלחולה יש משפחה. אני יכולה לדבר כהורה לילדים, שכאבו בשבילי, אבל נתנו לי הכי הרבה תקווה ורצון להחלים.

אתם לא יודעים איזה נזק קורה לילדים אם לא מטפלים בהם – במיוחד בגיל קטן. אני אומרת לכם בוודאות: היום, אנחנו משלמים מחירים על זה שהילדים הקטנים שלי לא קיבלו את הטיפול המתאים. אנא, קחו בחשבון את המשפחה ואת ההתמודדות שלה, ובמיוחד את הילדים הקטנים.

תודה רבה. משרד הבריאות, פרופ' יציב, בבקשה.

אני מזדהה עם כל הדברים שנאמרו כאן, מאספקטים שונים. אני חושב שעולם הרפואה עבר איזה שהוא שינוי הדרגתי, בעשורים האחרונים, בגישה שלו לרפואה המשלימה במובן הרחב שלה – עד כמה הטיפול הפיזיולוגי הסטנדרטי, המקובל, חייב להיות מלווה בטיפול שמטפל גם בדברים שמסביב, שלעתים הם לא פחות חשובים וכואבים מהטיפול הפיזיולוגי עצמו.

אני מסתובב בעולם הרפואה שנים די רבות – כולל במועצה המדעית, בהר"י וכו' – ויכול לומר שחל שינוי גם שם. אני גם לא חושב שלפני 10 שנים, או חמש שנים, מישהו היה מעלה על דעתו להביא נושא כזה לדיון כאן, בוועדה. לכן, אני חושב שכל המערכים הרלוונטיים לנושא הזה – מבינים את השינוי והצורך. אי-אפשר להתווכח על זה, כי יש היום Evidence-Based Medicine, שמוכיחים שמדובר בהשפעה אמיתית, עם תוצאות אמיתיות, ולא דברים באוויר.

אני חושב שהגישה שננקטה כאן היא ללכת על נושאים ספציפיים מאוד כדי לקדם את העניין. בסופו של דבר, העניין הזה יבוא לידי ביצוע במספר תנאים: קודם כול, שעולם הרפואה יבין את החשיבות של זה. דבר שני, זה ייכנס לסל באופן מעשי, ולעבור הסדרה במשרד המשרד הבריאות.

כמקצוע.

בוודאי. חייבת להיות הסדרה, כמו בכל המקצועות, שבהם אם אין הסדרה – יש ואקום, ונכנסים לשם כל מיני שרלטנים ואנשים שנותנים טיפולים שרק מזיקים. לאחרונה, גם בעזרתך ותמיכתך, קידמנו את נושא הכירופרקטיקה, שהוא סוג של טיפול שקראו לו "טיפול משלים", ואת הנושא של דיקור, שהוא קצת יותר מקובל בעולמות מסביב.

אני חושב שהגישה הזו היא נכונה. גם במערכת המועצה המדעית, אני חושב שחברה, חוג וכו' – לא מספיקים. ככל שהמקצוע יקבל מעמד אקדמי בכיר יותר בתוך המועצה המדעית – כך סיכוייו להשתלב בסל, בחקיקה ובכל מיני דברים אחרים יגדלו. אז, תהיה חשיבות גדולה לתמיכה אקדמית מהסוג הזה.

לכן, אני, שמייצג פה את משרד הבריאות, יכול לומר שהיום, משרד הבריאות בשל לקדם את זה, יחד עם המועצה המדעית. השילוב של הפעילות האינטגרטיבית של המועצה המדעית, מצד אחד – שמקדמת את נושא ההתמחות וההשתלמות, החברות והאיגודים - - -

בהקשר של הסדרת המקצוע?

באופן חלקי. יש את החלק של ההתמחות והאקדמיה, ויש את החלק של הסדרה חוקתית, במסגרת הסדרה של תקנות וחוק. זה שילוב שיחזק מאוד את כל העניין וייתן דחיפה לכל הנושאים האחרים, כמו תמיכה כספית.

לפני הישיבה, צלצלתי להדסה, שם גדלתי, ושאלתי איך הם מטפלים בזה. הוא אמר לי: "אני אוסף כספים בכל מיני מקומות בחו"ל כדי שאנשים לא יצטרכו לשלם עבור הטיפולים האלה". כפי שנאמר כאן, אוכלוסיות חלשות פחות נהנות מהנושא. אני, באופן אישי, אעשה את הכול כדי שהנושא הזה יקודם במשרד הבריאות.

ישר כוח גדול. כמובן שהתהליכים צריכים להיות מקודמים במקביל, לדעתי – גם הפנייה לוועדה המדעית וגם - - -.

כמובן.

פרופ' אלעד שיף, הבמה שלך.

בוקר טוב. אלעד שיף, מנהל פנימית ומערך רפואה משלימה בבני ציון, ויושב-ראש החברה הישראלית לרפואה משלימה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ולחברים בוועדה על הקשב המתמשך לנושא של שילוב רפואה משלימה במערכות הבריאות הציבוריות במדינת ישראל. אני רוצה להודות גם למשתתפים מהעמותות ומהממסדים – קופות החולים ובתי החולים – ובעיקר לפרופ' יציב, על הפתיחות ועל השינוי בעמדות, גם מתוך משרד הבריאות ובתוך הר"י.

מדובר במסע שמתחיל מאבחון המחלה האונקולוגית, ומשא כבד שנושאים – אלה הדברים המרגשים שפורטים על הלב ששמענו מחה"כ אימן ומזהר – שמתמשכים לאורך שנים רבות, ודורשים את תשומת הלב שלנו הרבה מעבר להגדרה הצרה שאנחנו מנסים לקדם כעת, במסגרת סל הבריאות.

אני בטוח שהקואליציה הרחבה שנוצרה פה לצורך הנושא הזה תסייע לנו במסע הזה. יש את יום הבריאות האינטגרטיבית שמתקיים היום בכנסת. גם מי שלא נרשם לטיפולים – מוזמן להגיע לאזור המרפאה כדי לשוחח עם בכירי המטפלים, להתרשם, לשמוע, ללמוד ולחוות. תודה רבה.

תודה לך. אני מוכרח לומר שמבחינתי, אתה המנוע בהקשר הזה; אתה הכנסת אותי לעולם הזה, והמחויבות הגדולה שיש לי – נולדה ממך. תודה רבה לך, בלי להוריד מאף אחד מהיושבים פה, כמובן. אני מסכם את הדיון הזה.

ועדת הבריאות מודה לכל המשתתפים בדיון ומוקירה את העשייה המבורכת לטובת המטופלים בכלל, ומטופלים אונקולוגיים בפרט. אני מציין שהוועדה מחויבת לטובת העניין הזה, ושאנחנו נעשה את כל מה שניתן כדי לקדם את זה, בצורה אקטיבית.

הוועדה רואה חשיבות גדולה בצמצום פערים בין מרכז לפריפריה בהנגשת שירותי רפואה מן המעלה הראשונה, גם למי שידו אינה משגת. לאור זאת, אני וחברי הוועדה קוראים מכאן למשרד הבריאות, יחד עם החברה לרפואה משלימה, ההסתדרות הרפואית והמועצה המדעית, לפעול לקידום הסדרת המקצוע והכנסת הטיפולים האינטגרטיביים לסל שירותי הבריאות לטובת הנגשת הטיפולים לאוכלוסייה בכלל, בדגש על מטופלים אונקולוגיים.

הוועדה תמשיך לתמוך בהסדרת המקצוע ובהכנסת הטיפולים כאמור לסל, ותפעל באופן אקטיבי לקידום הנושא, ככל שתצטרך. אני מודה לכולם על ההשתתפות בישיבה הזו, ותודה על הדברים. עד כאן, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:01.