ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 27/05/2024

חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024

פרוטוקול

 
פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



41
ועדת החוקה, חוק ומשפט
27/05/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 328
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, י"ט באייר התשפ"ד (27 במאי 2024), שעה 11:09
סדר היום
הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, של ח"כ ארז מלול
נכחו
חברי הוועדה: ארז מלול – מ"מ היו"ר
טלי גוטליב
מוזמנים
תמר קלהורה - ממונה, משרד המשפטים

רני נויבאור - ראש תחום חקיקה ומדיניות, משרד המשפטים

שירה גרטנברג - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

איגי פז - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עדו אילי - מתמחה, הרשות להגנת הפרטיות

לירון הופפלד - המחלקה המשפטית, הרשות להגנת הפרטיות

טמיר בר - רכז מדיניות ציבורית, תכלית – המכון למדיניות ישראלית

עדן פרבר - חוקרת, תכלית – המכון למדיניות ישראלית

יהודה בן יעקב - מנהל מדיניות, meta

עמרי רחום טוויג - שותף, מחלקת סייבר וטכנולוגיות מידע

ורד שביט - מייסדת ומנהלת, אבק דיגיטלי

גל גורן - נציג משפחות החטופים

לילה מור - נציגת משפחות החטופים

נעמה מאיר אייזיק - פורום הגבורה

גילה ויזל - פורום הגבורה

ריקי ברוך - פורום הגבורה

רועי ברוך - פורום הגבורה

רועי אברהם - יועץ חבר הכנסת ארז מלול
משתתפים באמצעים מקוונים
מיכאל בירנהק - חוקר בתחום, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

טל מורס - מרצה
ייעוץ משפטי
ד"ר גור בליי
אפרת חקאק
סגן מנהל הוועדה
אלירן כהן
רישום פרלמנטרי
אסתר מימון

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, פ/4163/25
היו"ר ארז מלול
בוקר טוב לכולם. היום יום שני, י"ט באייר התשפ"ד, 27 במאי 2024. הנושא הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול.

לפני שנתחיל בדיון רוצים להראות את הסרטון של התצפיתניות. בבקשה.

(סרטון התצפיתניות)
היו"ר ארז מלול
מזעזע. מזעזע. גילה ויזל מפורום הגבורה, בבקשה.
גילה ויזל
קודם כול, שלום רב ותודה על הזכות לבוא לכאן – תודה על פינוי הזמן – שישמעו את כולנו, גם אותנו, משפחות שכולות, גם את משפחות החטופים.

הכנתי מראש מה אני רוצה לומר, אבל בעקבות הסרטון שמוקרן פה אני רוצה לומר משהו באהבה רבה, ואני בוררת את מילותיי בזהירות רבה.

לא קל לי שמראים את הסרטון הזה, באותה מידה שלא הייתי רוצה שיראו את הסרטון שבו הבן שלי נהרג עם עוד 20 חיילים, וחלק מהגופים התפוררו לרסיסים. אני לא יודעת אם זה משרת איזה מטרה. אין לי תשובה על זה, אבל לא בטוח לי שנכון להראות פה את הסרטון הזה. זה כהקדמה, לא כתבתי את זה.

אני תושבת אפרת, אנחנו בגוש עציון, אני אימא של רס"ר אלקנה ויזל הי"ד. הבן שלנו שירת בגדוד חי"ר מילואים 8208, והוא נהרג לפני ארבעה חודשים באסון קריסת המבנים.

הוא בכלל לא היה חייב לצאת למילואים, כי הוא נפצע בצוק איתן, והייתה לו את הפריבילגיה להשתחרר משירות מילואים, זה בכלל לא עמד אצלו על הפרק. הוא המשיך לשרת במילואים בקרבי, למעט תקופה קצרה שבעצת המ"פ שלו הוא עשה פסק זמן.

בחרתי היום במכוון לא לדבר על כל האירוע, על מה שקרה ומי היה הבן שלי. זה לא שייך כרגע במצב שאנחנו נמצאים במדינה, ולכן ברשותכם אקרא מספר שורות שכתבתי.

"'אין לי ארץ אחרת'", כתב אהוד מנור, "'גם אם אדמתי בוערת./ רק מילה בעברית חודרת/ אל עורקיי, אל נשמתי/ - - - כאן הוא ביתי."

ובבית שלנו, שבנינו כאן כולנו בארץ ישראל, שומה עלינו להיות מנצחים, ולנצח את ההתנצחות שבינינו.

תחרות אינה דבר פסול, אך בסופו של יום חובה עלינו לגבור על כל המחלוקות ולנצח ביחד.

אני מצטטת כאן כמה משפטים מאישה יקרה שקרובה אל ליבי, ואני שומעת אותה הרבה, קוראים לה "הרבנית ימימה מזרחי": כי הניצחון הפנימי של כולנו יאפשר את המשך הניצחון המוחלט על אויבנו. כי יש לנו למה משותף לטובת העם והמדינה. כי ניצב מולנו אויב אכזר וצמא דם שאינו בוחל בשום אמצעי מלחמה כדי לכלותינו עד האחרון שבנו.

רעיון זה מובא גם במילותיו המדויקת של בנינו אלקנה, במכתב צוואה, שאותו השאיר על הנייד שלו, ואנחנו מרשים לעצמנו לומר שהמכתב הזה מייצג הלך רוח של הרבה-הרבה מאוד אלפים ועשרות אלפי לוחמים שחושבים כך, שמאמינים כך, שזוהי הדרך הנכונה של עם חפץ חיים, דרך של המשך לחימה, מיטוט החמאס, והשבת החטופים, כולל מיגור אחרון המחבלים עלי אדמות.

ואני אקרא בקצרה כמה משפטים ממה שבננו כתב: אם אתם קוראים את המילים האלה, כנראה שקרה לי משהו. קודם כול, במקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של שום מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול. אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב, אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה.

יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח. אנחנו דור של גאולה, ואני אסביר: לא מדובר פה על שום גאולה משיחית. מדובר פה על המשך גאולת תקומת עם ישראל בארצו.

אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו, אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים, תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן, חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות, ותמשיכו להסתכל לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים.

אני רוצה לסיום לומר עוד שני דברים: גרנו תקופה בגוש קטיף. הבן שלי נולד שם. חזרתי איתם הביתה מבית החולים לאחר הלידה – "איתם" אני אומרת, כי הוא תאום של איתמר, שנשאר פה במצב מרוסק, כי הוא גם מפונה שדרות, ועדיין לא חזר לשדרות – חזרנו איתם הביתה, הדרך לגוש קטיף הובילה דרך קיבוץ כיסופים, דרך השכונה שבה הוא נהרג. באזור גוש קטיף הוא גם נפצע ושם הוא מצא את מותו.

ועוד משהו אחד קטן, ואני אומרת את זה באמת באהבה רבה: לי באופן אישי קשה לשמוע, ואני אומרת את זה פה לחלל ולחלל המדינה, דיבורים כאילו המדינה לא עושה שום דבר או שאנחנו מפקירים. לא מרגיש לי שמדינת ישראל יושבת רגל על רגל בחוף הים ושותה קצפת. תסלחו לי, לא. המדינה פה עובדת. היו מחדלים, יפה מאוד, כולנו אשמים בהם, אולי גם אני, אבל קשה לי מאוד ופוצע את הלב שלי לשמוע שהמדינה כביכול לא עושה שום דבר. מה נראה לנו, שצה"ל מבלה? שצה"ל יושב על חוף הים בעזה, הולך וקונה בשווקים של חאן יונס? מה? מה נראה לנו? המדינה פה פועלת והמדינה עושה, והיא גם פועלת לשחרור החטופים, היא עושה את זה. זו דעתי האישית. בואו בבקשה נאמין בזה כולנו ביחד. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה. בקשה לי אלייך. ריגשת אותנו עם הדברים. אני רוצה, אם תוכלי, להעביר אליי את הצוואה של בנך.
גילה ויזל
אני אצלם לך. אין בעיה.
היו"ר ארז מלול
אני רוצה לתלות את זה אצלי במשרד, שזה יהיה מול עיניי כל הזמן.
גילה ויזל
אני אביא לך את זה מודפס. נעמה מאיר מפורום גבורה, בבקשה.
נעמה מאיר
שלום לכולם. קודם כול, אני מטולטלת מסרטון החטופות. זו לא הפעם הראשונה וגם לא הפעם השנייה. ראשית, תודה לכל העוסקים בצורכי ציבור שנמצאים פה. אני רוצה להשתתף בטלטלה העצומה של משפחות החטופים ושל כולנו. את הסרטון היה צריך אחריי, כי הנשמה שלי נעתקת.

אני הולכת לישון בלילה ומדמיינת את דוד, אח שלי, לוחם סיירת מטכ"ל במילואים, אבא לשקד, שהוזעק בשבת השחורה בבוקר ועף לדרום כדי להציל אזרחים, ואני מדמיינת את הרגעים האחרונים שלו שם, גם אחרי שיחות תחקיר, דיברתי עם לוחמים נוספים שהיו איתו, ולפני השינה אני שומעת בלילה את הצרחות מהבית של פסי כהן בבארי, רואה תצפיתניות נלחמות עד הרגע האחרון.

כל מה שאני אומרת הוא לא על חשבון ולא במקום. אחד הדברים הכי חשובים שמדינת ישראל צריכה עכשיו לעסוק בהם זה השבת החטופים, אלה שבחיים – לשיקום, ואלה שנרצחו – לקבורה בכבוד. אני מרגישה שהטלטלה שלנו היא בבית, גם אם לא מרגישים אותה כל הזמן. אנחנו בביקורים בכיכר החטופים, ואנחנו בקשר עם תושבי בארי. אני רוצה להגיד פה לכל אחד מכם שהגיע מטעם מטה החטופים שהלב שלי מרוסק אתכם, ואני יודעת שגם שלכם מרוסק איתי, כי דוד היה אח שלי ואבא של שקד והאיש של ענת עד ה-7 באוקטובר, ומרגע שהוא נרצח הוא אח של כולם, והוא בן של כולם והוא לוחם במדינת ישראל. זאת נקודת המוצא לדברים שלי.

שלא כמו גילה, לא ידעתי שאני אגיע, אז לא כתבתי. שני דברים אני רוצה להגיד: דבר אחד שבער בי מאוד זה הימים האחרונים עם כל בית הדין בהאג, והתפיסות של מה כל מדינה חושבת עלינו, ומי שם עלינו איזה צו. אני אתן דוגמה מעולם ההורות, כי זה העולם שלי כשאני לא יושבת פה, והיה יושב פה דוד הקטן שנקרא על שם דוד שלו, הוא נולד בחנוכה. כאשר ילד קטן כזה מסתובב, אנחנו מנסים לחנך אותו, מנסים להעביר לו איזה מסר או חינוך, אז אנחנו מאוד נוקבים וברורים, ואז הילד מבין. כשאנחנו מתחילים קצת להתבלבל, אז הילד מתבלבל איתנו.

נראה לי שב-8 באוקטובר כולנו ידענו בדיוק מה צריך לעשות. כולנו היינו מטולטלים ומזועזעים, ואני לא אשקר אם אני אגיד שלהרבה מאיתנו התחשק להטיל איזה פצצה על עזה, איך שהם, כמו שהם, עם כולם. כמובן לא עם החטופים, אני מתכוונת גם עם האזרחים כביכול, אנשים שלא התגייסו ונשבעו לחמאס. ראינו איזה ברברים ואיך כולם נכנסו.

המשמעות של הניצחון מבחינתי זה שכל האחיות של התצפיתניות שעוד יתגייסו ויהיו תצפיתניות, והבן של מיה גורן, שיושב פה לידי ותושב ניר עוז, ושכל אחד מתושבי הדרום יוכל לחזור הביתה, לישון בלילה, לדעת שהילדים שלו יכולים לישון בלילה, ושאף אחד לא יפר את ביטחונו, לא בטילים מלמעלה ולא דרך הגדר ולא שום דבר.

מבחינתי ניצחון והקריאה לניצחון, והסיבה שאני פה לחזק את בעלי הדעה ובעלי ההשפעה בתוך הכנסת היא כדי להגיד: אין סיכוי שהדבר הזה חוזר בעוד שנתיים, גם לא בעוד ארבע שנים וגם לא בעוד שבע שנים. אנחנו חיים במדינה ריבונית, ואם אנחנו נוכיח ריבונות ונראה משילות, אף אחד לא יתבלבל, לא אומות העולם ולא החמאס. החמאס צריך לרדת על הברכיים כדי להחזיר לנו את החטופים. אנחנו צריכים להראות לו כזאת לחימה עצומה וכזה כוח, שהם יתביישו בכלל לדון איתנו במשא-ומתן, שהם יתחננו אלינו: קחו את החטופים שלכם ותנו לנו את החיים שלנו. מה שקורה היום זה שאנחנו משחקים ובודקים ושואלים שאלות ומתבלבלים, ואז גם מאוד נוח לאמריקאים להטיל עלינו וטו ולהאג להגיד עלינו דברים.

אם לבת שלי היה קורה מה שקרה לכל אחת מהחטופות שנאנסה, או כל דבר כזה שהיה קורה, אין סיכוי כהורה, כבן דוד, כאח, לא משנה, כחבר, כשכן, שהייתי אומרת: רגע, בואו נעשה משא-ומתן עם האנס אם הוא מסכים או לא מסכים. כל השיח של מדינת ישראל צריך להיות שיח של ניצחון, של גבורה, של כוח.

נתפסנו עם המכנסיים למטה ב-7 באוקטובר, ומאותו רגע כל השיח חייב להיות שיח של כוח, של עוצמה. השיח הזה הוא זה שיביא לשחרור החטופים, הוא זה שיביא לביטחון תושבי הדרום ולכלל מדינת ישראל, והוא זה שיאפשר לנו גם להיכנס ללחימה בצפון, כי גם שם אנחנו משדרים דבלול והתרפסות כזאת. אני לא נכנסת לשיקולים צבאיים, כי אני לא ביטחוניסטית, ואני לא מבינה. אני רק יודעת שכאשר מדברים בשיח של גבורה, כוח ועוצמה, זה השיח שעובר. וכשמדברים בבלבול, בהתייעצויות ובהתלבטויות, והאם אני רשאי או זכאי, אז כל הסביבה מבינה את הרמז והולכת all in על הלחימה. זה שעוד יש לנו טילים שנורים היום על שדרות או על גוש דן או על יישובי עוטף עזה, כשהצבא שלנו בפנים, זה רק מוכיח כמה אנחנו חייבים לא לאפשר לדבר הזה, להמשיך את הלחימה עד אחרון המחבלים האלה, ועד שאף אחד בעזה לא יעז. כל המשוואה הזאת צריכה להשתנות. ברגע שאנחנו נשנה את המשוואה הזאת, נוכל לנצח ונוכל להכתיב גם לבית הדין הבין-לאומי ולא משנה למי. כשהשדר שלנו יהיה ברור ואנחנו לא נתבלבל, אף אחד אחר לא יתבלבל.

יש לי חבר שעובד בשב"כ, הוא היה באיזה פגישה, ומישהו שם אמר: תאמינו לי, אנחנו צריכים לחזור ל-8 באוקטובר. אז כולם מיד תיקנו אותו: ל-6 באוקטובר, לפני שכל הדבר הזה קרה. אז הוא אמר: לא, ל-8. ידענו בדיוק מה צריך לעשות.

ואני רוצה לקרוא פה לכל מובילי דעת הקהל ולכל מי שנמצא פה, שאנחנו נזכור מה אנחנו צריכים לעשות, וזה למוטט את הרשע, לא לאפשר שום דבר. ואת זה אני אומרת בשמי ובשם דוד שבאמת ירד להילחם ולא שאל שאלות, ובשביל שהבן שלך, ושלך ושלך לא יצטרך לרדת בעוד שנתיים לאירוע נוסף בבארי, כמו זה שהיה לנו עכשיו בדיוק, כי אין סיבה שהוא לא יקרה אם אנחנו נמשיך לגלגל את הבלוף כל פעם לעוד סבב, לעוד משהו, לעוד קצת. אם עכשיו נלחמנו קצת יותר, אז יהיו לנו שבע שנים הפסקה, אז הילד בן השבע ייפגע, ולא הילד שנולד עכשיו. ברגע שאנחנו לא נתבלבל, אנחנו נשדר את הביטחון הזה, אנחנו נמשיך את הלחימה הזאת, תושבי הדרום יוכלו לחזור לבתים שלהם, תושבי הצפון יוכלו לחזור לבתים שלהם, ומדינת ישראל תוכל לשדר את הכוח ואת העוצמה שהיא יודעת לשדר. אני קוראת להמשיך בלחימה הזאת.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה. דברים שיוצאים מן הלב. גל גורן.
גל גורן
נולדתי וגדלתי בקיבוץ ניר עוז. אני בנם של אבנר ומיה גורן, זיכרונם לברכה, שנרצחו באותה שבת. את אבא שלי קברנו, מצאו אותו בשדות שבין ניר עוז לרצועה אחרי 11 יום, אימא שלי נרצחה בשבי. ידענו שהיא נחטפה פצועה קשה. אימא שלי הייתה בגן ילדים באותו יום, בחיות המיוחדת והמקסימה שלה. היא הייתה שם כמעט בכל שבת, ומשם באופן סימבולי היא נחטפה כשהיא נפצעה מירי מחבלים. אימא נרצחה בהיעדר טיפול, ועד היום היא שם.

הקרנו בהתחלה את הסרטון של התצפיתניות, וחשוב תמיד לזכור שאלה שלוש דקות מצונזרות, מתוך - - -
לילה מור
מתוך 20 מיליון דקות.
גל גורן
בדיוק. מתוך 234 ימים שהם שם, כשאלוהים יודע מה כל חטוף וחטופה עובר ועוברת, אלוהים יודע מה קורה לגופות של הנרצחים, אלוהים יודע את מי נזכה לקבור אי פעם, את מי נזכה להחזיר.

האמת היא שבאתי היום לנסות להוציא איזה אלטרנטיבה לדבר הזה, לנסות להביא איזה תקווה, לנסות ליצור את התקווה שלנו בעצמנו בעולם הזה, משהו שאני מתחנך ומחנך אליו, ולהגיד בקול מאוד ברור ששמונה חודשים אנחנו לא מצליחים בשום דרך.

שלא יהיה פה ספק, אף אחד מאיתנו לא חושב שחמאס הוא מישהו לעשות איתו משא-ומתן, זה ארגון טרור רצחני ומזעזע, כש-21 שנה ישבתי במרפסת של ההורים שלי בתקווה שימוטט. ובכל זאת כשאני מגיע לביקור היום בניר עוז ומסתכל על חורבות חאן יונס ועבסאן, אני הולך לקבר של אבא שלי ולידו עדיין יש חלקה שמחכה ריקה.

הרצון שלנו להפסקת המלחמה לא נובע מכך שאיננו רוצים למוטט את החמאס, אנחנו רוצים, אנחנו גאים בחיילים הגיבורים שלנו, חלקם אפילו חברים אישיים שלי, שנלחמים שם כל בוקר. אנחנו יודעים בלב שלם כמה חיילי צה"ל מנסים כל יום להחזיר, ובכל זאת הצלחנו להחזיר בגבורתם שלושה חיילים חיים וכמות בלתי נתפסת של ארונות.

אני חושב שהמונח "הפסקת המלחמה", מעבר לזה שהוא מפחיד, הוא אפילו לא מדויק, כי סביר להניח שבחמאס נילחם עוד שנים, סביר להניח שבחמאס ובארגוני הטרור בצפון ובאיראן אנחנו הולכים להילחם עוד שנים, ולצערנו את השנים האלה אין לנו כשמדובר בהם, את השנים האלה אין לנו כשמדובר בשירי, או כפיר, או אריאל, או דוד קוניו, או שגיא דקל חן, בטח לא כשמדובר במבוגרים שלנו.

לצערנו ובהמון צער אין לנו את השנים האלה לסמוך עליהם שהם יצליחו להחזיק מעמד בשבי, ואין לנו את השנים האלה לחכות ולקוות שיימצאו הגופות אולי בחאן יונס או ברפיח בעזה, שממשיכות להיהרס.

זה לא נעשה בלב קל, הבקשה שלנו למשא-ומתן ולהפסיק את המלחמה, במיוחד לנוכח גבורת הלוחמים והלוחמות המדהימים והמדהימות שממשיכים ליפול. בלב כבד הפסקת המלחמה היא הדרך היחידה להחזיר כמות של חיים, אולי הדרך היחידה שבה נצליח לעצור קצת, לכמה דקות, את מעגל השכול, להתעסק ב-מיליון ושתיים בעיות שיש לנו, ולבוא להמשך הלחימה הזאת, כשאנחנו מסוגלים הרבה יותר, כשצו המצפון שלנו הרבה יותר ישר, כשאין שם חטופים שאנחנו מפחדים עליהם, ואין שם חטופים שמתחבאים במנהרות שגורמים לנו לפחד להפציץ אותם, ואין חטופים שמקיפים את הבן כלב סנוואר, כדי שנוכל לחסל אותו. כשאין מה שמונע מאיתנו לדשדש, להימנע מלהתעסק בצפון, ואין משהו שמונע מאיתנו להחזיר את הביטחון לכל הגבול.

בסופו של יום אין לנו ברירה, אנחנו חברה שמקדשת חיי אדם, בשביל שנישאר חברה שמקדשת חיי אדם, אנחנו צריכים לעשות בחירה מאוד כואבת, כשהבחירה בחטופים על פני מיטוט החמאס באופן זמני, בידיעה שמיטוט החמאס ייקח שנים, והבחירה הזאת היא לא סופית, אבל קודם נבחר בחיים, נבחר בקדושה שלהם, נבחר בעצירת השכול לפחות לדקה, לפחות לשתיים, שלא עוד יסיימו כמו אימא שלי, וגם למתים מגיעה קבורה מכובדת.

הם הופקרו באותו יום, המחדל לא הסתיים, ההפקרה לא הסתיימה, וצריך לסיים את ההפקרה, צריך לתת לזה רגע, כדי שנוכל לבנות פה מנהיגות אחרת, צבאית, מדינית, מנהיגות שמקדשת חיים ושלא תסכן את חיי אהובינו לשווא, שלא תשלח חיילים וחיילות בלי מטרה ובלי כיוון. כדי שבאמת נוכל לנצח את הדבר הזה, יכול להיות שאנחנו צריכים את הפאוזה הזאת לרגע, אפילו לשתי דקות, בעיקר בשבילם. תודה.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה. לִילה מור. מה זה השם לִילה? תסבירי לי.
לילה מור
להסביר?
היו"ר ארז מלול
כן.
לילה מור
זה שם מסנסקריט, זו השפה ההודית הראשונה. זה אומר בתרגום לעברית משחק אלוהים או בריאת העולם. זה לִילה. אני ממשפחת מונדר מקיבוץ ניר עוז. אני רוצה להתחיל את דבריי בלשאול אותך, האם אתה מרגיש מוגן? אני אשמח שתענה לי.
היו"ר ארז מלול
לא. תמשיכי. אני אענה לך אבל לא פה.
לילה מור
למה לא? אני לא מרגישה כל כך מוגנת. אני מאוד מפחדת כל לילה, וכל יום וכל דקה בערך שמישהו פשוט יגנוב אותי, פשוט יפתח את החלון של הדירה שלי וייקח אותי באמצע הלילה, או כשאני נוהגת ומישהו פשוט ירצה להיתקע בי באוטו, סתם רק בשביל להרוג אותי. אני ממש לא מרגישה מוגנת, בשום צורה, בשום אופן, במדינה הזאת. זאת המדינה שלי, ואני גרה פה, זה לא פייר לי וזה לא הוגן. וכואב לי שהמשפחה שלי חוותה את כל הרגשות האלה והתחושות האלה, שאני עכשיו צריכה גם לחוות.

אני מאוד מפחדת להמשיך את חיי כרגע, הבוגרים, בפחד. לא בא לי לחיות בפחד. אני רוצה את הניצחון שלי לקבל דרך החיבוק של סבא שלי, של סבא אברהם מונדר, שעדיין חטוף. זה הניצחון שלי: אהבה, חיבוק. אני כל כך מאחלת לעצמי להגיע לרגע הזה, כי זה מגיע לי.

אם אני רוצה להתקשר לנושא הוועדה, לכתיבת ירושה, האמת שלא חשבתי שאני אחשוב על זה, אבל אני חשבתי לכתוב לי צוואה. אין לי יותר מדי מה להוריש להורים שלי או לאחים שלי, חוץ מדבר אחד, שימשיכו לאהוב בדרך שלי, ימשיכו לתת מעצמם ולהיות הכי טובים שהם יכולים, ימשיכו לכבד ולחבק את כולם, לאו דווקא באופן פיזי.

אני לא יודעת מה הולך לקרות מחר, באמת יכול להיות שמחר חס וחלילה יקרה משהו לגוף שלי. אני מאוד מקווה שלא, אבל אם יקרה, אני בטוחה שהמשפחה שלי תכעס כמו שאני כועסת על זה שרצחו את בן הדוד שלי בקיבוץ, ואת זה שחטפו את המשפחה שלי.

אני מקווה שמשהו מהמילים שלי חדר אליכם, אפילו אם זו רק מילה אחת. מה שהייתי רוצה שתיקחו ממני זה שצריך להחזיר את החטופים. אתה תחליט באיזו דרך, אני לא מבינה בפוליטיקה, ואני בטוחה שאתה יודע מה הדרך הכי טובה להחזיר, כי עדיף להחזיר עכשיו מאשר בתור גופות. אני מאוד מפחדת שזה יקרה, אם בכלל כמובן, זה מאוד מפחיד. אני לא רוצה עוד שכול. תודה.
היו"ר ארז מלול
שני דברים אני רוצה להגיד לך. דבר ראשון, אמרת שאין לך מה להוריש, אני הבנתי כאילו מבחינה ממונית, אבל הסרטון הזה שעכשיו דיברת, שווה עשרות מונים מכל כסף בעולם. המסר שהעברת, החום, האהבה, מה את רוצה באמת שיהיה, בדברים רוחניים, לא גשמיים, זו הירושה האמיתית, וזה מה שאת תורישי עד 120; דבר שני, כשאת בעזרת השם תתחבקי עם סבא שלך, תזמיני אותי גם להיות באותו מעמד, כי בעזרת השם זה יהיה בקרוב. ריקי ברוך.
ריקי ברוך
שלום וברכה. אני ריקי ברוך, אני גיסתו של אוריאל ברוך. אוריאל היה במסיבה בנובה, ובדרכו הביתה הוא נרצח ונחטף על ידי מחבלי חמאס לעזה. במשך שישה חודשים לא ידענו מה עלה בגורלו. ידענו שהוא חטוף בסבירות גבוהה, בלי שום הוכחה לכך, בלי שום מידע ברור מה קרה איתו. התפללנו לניסים, ובסוף אחרי שישה חודשים התבשרנו שהוא נרצח והוא נחטף לעזה.

ישבנו שבעה, לצערנו הרב בלי גופה, בלי קבר, בלי מקום לבכות עליו. לאוריאל יש שני ילדים קטנים ששואלים שאלות, רוצים את אבא, ואין תשובה לתת להם כי אין לנו באמת מה לספר להם במצב הזה שילד יכול להבין, גם אנחנו לא מבינים כבוגרים, קל וחומר הם.

באתי לפה באמת כי אני רוצה לדרוש, אני חושבת שהגיע הזמן שכבר נדרוש, קרוב לשמונה חודשים אנחנו בתוך הסיוט הזה, הסיוט שבטח ראיתם את הסרטון, אנחנו חווים אותו יום-יום, שעה-שעה, אנחנו יודעים טוב מאוד מה קורה שם. חיכינו, האמנו ונתנו את הצ'אנס להחזיר אותם. חיכינו לעסקאות, אמרנו: הינה עסקה, לא תהיה עסקה, כן תהיה עסקה, כל פעם הדופק שלנו עולה, ואז נוחת ועוד פעם, ושום דבר לא קורה. אנחנו עומדים במקום, אנחנו לא רואים אותם חוזרים הביתה לצערנו הרב, ואנחנו גם לא רואים שהחמאס בכלל רוצה להחזיר אותם הביתה או רוצה לעשות איזה עסקה.

המחירים שאנחנו מוכנים לשלם עולים כל פעם כשמדובר בעסקה, והחמאס רק הולך אחורה. וכשאני שואלת את עצמי למה זה קורה, אני חושבת שהתשובה היא ברורה, לחמאס אין אינטרס להחזיר אותם. המציאות שאנחנו נתנו להם לחיות בה כרגע היא מציאות נוחה, היא מציאות שהם הבינו שידם על העליונה. הם עשו לנו מה שהם רוצים, הם עושים בנו מה שהם רוצים, הם מעבירים אותנו שואה יום-יומית, אין לנו פה ביטחון, אין לנו אמונה בממשל. איבדנו כל עניין באמת בזה שיש לנו פה מדינה בכלל. כל זה הם הרוויחו ביושר כי אנחנו נתנו להם את זה במתנה. אנחנו לא הראינו להם שמי שמתעסק איתנו, יש לזה מחיר, והמחיר יהיה כבד, והמחיר יהיה כואב, ולא ישתלם לו לעשות את זה שוב. נתנו להם לעשות את זה, המשכנו לתת להם סיוע הומניטרי, הגדלנו להם את הסיוע, שיהיה להם טוב. אנחנו מדברים על זה בעולם שהולכים לתת להם מדינה, בונים להם נמל, מגשימים להם חלומות על הגב של הנרצחים שלנו, על הגב של החיילים שלנו.

אני מבקשת מכם, כמקבלי ההחלטות, כמי שיש לו אפשרות לגשת למי שמקבל את ההחלטות ולהשפיע: תדרשו ניצחון מוחלט, תדרשו הכרעה מוחצת לחמאס, תדרשו להיכנס בהם ולגרום להם להתחנן לעסקה, לא שאנחנו נתחנן לעסקה, כי אנחנו מתחננים כבר שמונה חודשים, אבל אין מולנו פרטנרים לעסקה. אנחנו מתמודדים מול אנשים, הם לא אנשים, הם חיות, הם אפילו לא חיות, אין להם הגדרה, ואתם אי-אפשר לעשות עסקה, צריך לגרום להם לרצות ולבוא לעסקה. תעצרו סיוע הומניטרי, גם אם זה אומר שאנחנו נתנגש מול כל מי שבא נגדנו, תיכנסו בהם בכל הכוח הצבאי, תחלישו אותם, ואז תראו איך הם באים לעסקה, ומוכנים לעסקה ויתנו לנו את כולם ולא בשלבים, כי אין לנו כבר זמן לחכות, לא לחיים ולא למתים, אין זמן, וחיכינו מספיק. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה. רועי ברוך.
רועי ברוך
שלום, אני רועי ברוך, אני אח של אוריאל ברוך הי"ד, שנרצח על ידי החמאס יימח שמם. אוריאל הלך לבלות בנובה, במסיבה, ובדרכו בחזרה הוא נרצח ונחטף לעזה. עד עכשיו הוא מוחזק בעזה. אני רוצה לבקש שיפסיקו לעבור משאיות סיוע לאויב ברחבי ישראל. אזרחים לא אמורים לחסום את הסיוע לאויב, המדינה צריכה לחסום את הסיוע לאויב. אנחנו בשעת מלחמה, יש לנו 125 חטופים שעדיין מוחזקים בעזה. אנחנו צריכים לשלוט באספקה ברצועה, כי מי ששולט באספקה, שולט ברצועה. אנחנו צריכים לחלק את הסיוע לאזרחים ולא לתת לחמאס להשתלט על המשאיות ברגע שהן נכנסות.

בחומש בראשית יש לנו סיפור על שמעון ולוי, שהם לא הלכו לחלק סיוע בשכם לאחר מה שעשו לאחותם דינה. הם עשו מה שצריך לעשות, וזה בדיוק מה שאנחנו דורשים, שיהיה לחץ צבאי כמו שצריך, להכריע את האויב, להכריע את החמאס יימח שמם, ולהביא אותם למצב שהם יתחננו אלינו שנרצה לעשות איתם עסקים. לא אנחנו צריכים להתחנן לעשות עסקים עם השטן שמונה חודשים. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה. אני רוצה לסיים במה שהאימא הצדיקה גילה פתחה. אנחנו נמצאים או-טו-טו לפני חג השבועות מתן תורה, ושם המסר המרכזי, "ובאו כולם בברית יחד". דוד המלך גם אומר "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". מה זה ה"יחד" ומה זה ה"גם"? יח"ד זה ראשי תיבות של יש חילוקי דעות. כולנו באנו בברית יחד, אנחנו בברית גם אם יש חילוקי דעות. יש לנו ברית אחים להחזיר את החטופים, לנצח את החמאס, לחיות פה בכבוד במדינה. גם כשיש חילוקי דעות, שבת אחים חייב להיות פה, במיוחד בתקופה הזאת, לזכר הנרצחים על ידי בני עוולה. איך אמרת? גם חיות זו הגדרה טובה להם. ובעזרת השם בקרוב נראה את כולם בביתם בריאים ושלמים, וביחד ננצח. תודה רבה. נצא להפסקה חמש דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:48 ונתחדשה בשעה 11:59.)
היו"ר ארז מלול
אנחנו ממשיכים את הישיבה בעניין הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול, אנוכי. נתחיל עם היועץ המשפטי שיקרא את הנוסח, ואז נפנה למי שרוצה לדבר מהאורחים. בבקשה.
ד"ר גור בליי
צוהריים טובים לכולם. מעבר חד.
היו"ר ארז מלול
מעניין לעניין באותו עניין לצערנו.
ד"ר גור בליי
מה יש להגיד? הנוסח שבפנינו ב"עקוב אחר שינויים" משקף את התיקונים. הוא נוסח שהופץ בשבוע שעבר. במידה רבה ניסינו לתת מענה להערות השונות שעלו בדיון מהגורמים השונים, מגורמי הממשלה, מהפלטפורמות השונות וגורמים אחרים שדיברו בוועדה.

יש עוד סעיף קטן נוסף, הצעה שקיבלנו רק הבוקר ממשרד המשפטים, שאנחנו תיכף נפיץ. עשינו איזה עבודה איתם ממש הבוקר, ועוד לא הספקנו להפיץ, על הנושא של התחולה, על איך מזהים את הפלטפורמות שעליהן מחילים בהיבטים של משפט בין-לאומי פרטי, זאת אומרת בהיבטים של גורמים בחו"ל, שזה יחול עליהם. אני אקרא את הנוסח המעודכן עם כמה דגשים, ואחר כך אני אתייחס בכמה נקודות לדברים האלה.

הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024
הגדרות
1.
בחוק זה –



"שירות תוכן דיגיטלי" – שירות מקוון שנועד או שמשמש בעיקרו לשיתוף, הפצה, שמירה או אחסון של תוכן;



פה נשאיר "תוכן אישי". כלומר, חשבנו שזה יוצר איזה מעגליות, אבל קיבלנו על זה הרבה הערות, ולכן נשאיר את המילים "תוכן אישי". הוספנו את הגדרת "תוכן אישי". אין פה שינוי מהותי, זה רק למען הקריאה והפשטות.


"תוכן אישי" – תוכן שהמשתמש יצר, ערך או שמר בחשבונו בשירות תוכן דיגיטלי.

זה היה קודם בסעיף. זה לא משנה את המהות, זה רק בשביל לקצר את הסעיף האופרטיבי, שיהיה יותר קריא.

קביעת מדיניות ומתן גישה לתוכן לאחר פטירתו של אדם
2.
(א) ספק הנותן או מציע שירות תוכן דיגיטלי לציבור בישראל יקבע ויפרסם, באופן בהיר ונגיש, כללים בעניין אופן הטיפול בתוכן אישי, ואפשרות הגישה אליו, לאחר פטירתו או אם נבצר ממנו לגשת לתוכן; הספק ישוב ויידע את המשתמש על כללים אלה מזמן לזמן.



בסעיף קטן (א) השינוי הוא בעקבות ההערה שהעלית ורד בישיבה הקודמת, לגבי הנושא של "הנבצר ממנו", זאת אומרת, לא רק אם מישהו נפטר, אלא למשל סיטואציות שאדם נהיה דמנטי או שהוא לא כשיר. כמובן אפשר לחשוב על נוסחים אחרים. אם יש הצעות אחרות אנחנו פתוחים כמובן לשמוע בעניין הזה. הרעיון היה לתת מענה להערה של ורד בישיבה הקודמת. זה לגבי סעיף קטן (א).



(ב) בכללים כאמור בסעיף קטן (א), יאפשר ספק השירות למשתמש לקבוע כי אדם אחר יהיה רשאי לקבל גישה לתוכן האישי שלו המצוי אצל הספק לאחר פטירתו, כולו או חלקו, או לקבוע כי לא תינתן גישה לתוכן האישי לאחר, ואולם רשאי הספק לקבוע כי לא תינתן גישה לחלק מהתוכן; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על שירות לתקשורת בין-אישית.



פה יש כמה שינויים שגם הם באים לשקף הערות שנתקבלו. דבר אחד, אנחנו מדגישים שהגישה היא לתוכן המצוי אצל הספק, וזה בעקבות ההערה של עו"ד רחום, לגבי זה שאין פה איזה רעיון שהספק ייתן יותר ממה שיש לו. זאת אומרת, זה מה שנמצא אצלו באותו זמן. עשינו חידוד, "כולו או חלקו", ויש לזה משמעות כפולה. המשמעות היא גם שהספק יכול לקבוע שתהיה גישה רק לחלק מהתוכן, כמו למשל שאמרנו שבפייסבוק יש לך גישה לפוסטים הרגילים שאתה שם, אבל לא לקבוצות פרטיות למשל, ומצד שני "כולו או חלקו" גם מתייחס לזה שרצוי שהספקים ייתנו דיפרנציאליות, זאת אומרת, לא להגיד אפס או אחד, או שאתה מעביר לפלוני או שאתה מוחק. לא. אני יכול להגיד "ככל הניתן", שאת זה ואת זה אני מעביר ואת זה וזה למחוק. יש פה משמעות כפולה ל"כולו או חלקו". זו נקודה אחת שצריך לחדד.

שוב, כרגע אנחנו לא הכנסנו את זה. יכול להיות שזה יהיה לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית. המטרה היא שהפלטפורמות ייתנו ככל הניתן את האפשרות. אם הן נותנות אפשרות להעביר למישהו ולא למחוק, ובמקרה הזה אנחנו מחייבים אותם, חוץ משירות לתקשורת בין אישית, אז שככל הניתן הם ייתנו ביחס לרוב המידע את האפשרות הזאת. זאת אומרת, לכאורה אפשר לפרש את "חלקו" כאומר שנמחק 90% והמשתמשים יוכלו להעביר רק חלק קטן. המטרה כמובן של החיוב הזה שאת העיקר כן אפשר יהיה להעביר, זה כמובן תלוי בסיטואציה. הדבר הזה כרגע לא נכנס לנוסח, אבל זו לפחות הגישה.

לגבי ההחרגה של שירות לתקשורת בין-אישית, אני מניח שהדבר הזה עוד יעלה גם בדיונים לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית, כי הוא נושא מורכב. הסיבה שהורדנו פה את "שירות התוכן הדיגיטלי להיכרות בין בני זוג" זה בגלל שיכולים להיות גם שירותים אחרים רגישים. בסופו של דבר הרעיון היה להשאיר פה כהחרגה מפורשת רק את השירות שבאופן מובנה יש בו שאלת פרטיות של צד ג', יש בו משהו שונה משירותים אחרים. יכולים להיות הרבה שירותים שיש לאדם דברים אישיים, שירות תקשורת בין-אישי מתאפיין בכך שפה אתה מקבל החלטה שקשורה לפרטיות של צד ג', ומכאן הרגישות המיוחדת בהקשר הזה.

אני רוצה להדגיש בעניין הזה גם את העובדה שאנחנו מדברים פה על ספק הנותן או מציע שירות, הכוונה לאפשר לספק להגיד שיש לו כמה שירותים שהוא מציע, והבן אדם יוכל לבחור על כל שירות בנפרד, או להסביר על המדיניות על כל שירות בנפרד. ניקח למשל את פייסבוק, בפייסבוק בן אדם יכול לפרסם פוסטים, אבל גם יש שם שירות של צ'ט. בעיקרון הרעיון הוא שכל שירות כזה הוא נפרד בהיבט הזה. אפשר להגיד שהשירות הרגיל הוא שירות שחל עליו החיוב, השירות של הצ'ט הוא שירות לתקשורת בין-אישית, ועליו למשל לא יחול החיוב. אני מחדד את העניין הזה, שיכולים להיות רכיבים שונים שתהיה אליהם התייחסות שונה.

בהקשר הזה אני רוצה לחדד נקודה נוספת שעלתה גם בשיח ביני לבין היושב-ראש גם לפני הדיון וגם בדיונים הקודמים. סעיף קטן (ב) רק אומר את מי מחייבים לתת אופציה להעברה לאדם אחר. מי שלא נכנס, זאת אומרת, שירות לתקשורת בין-אישית, הוא פשוט נמצא באותו מצב שהוא היה לפני חקיקת החוק. הוא יכול להחליט לפי השיקולים שלו – תיכף נדבר – בהקשרים של פרטיות האם הוא מאפשר לאדם להעביר או מאפשר לו לא להעביר. לא אוסרים עליו, פשוט לא מתערבים לו במדיניות. בעוד שלגבי מישהו, לא שירות תקשורת בין-אישית, יש פה התערבות. אומרים: אתה חייב לתת לפחות – אתה זה הפלטפורמה – על מה שהוא לא שירות תקשורת בין-אישית, לפחות לגבי חלק, ורצוי חלק גדול מהשירות, לאפשר לאדם לבחור אם הוא רוצה להעביר או שהוא רוצה למחוק. אין פה איסור על שירות תקשורת בין-אישית, יש פשוט היעדר התערבות בהיבט הזה בשירות תקשורת בין-אישית, בסעיף קטן (ב).

יש לנו פה שאלה שכתבנו להכרעת הוועדה, האם לאפשר פה, כמו שלעתים אנחנו עושים בחקיקה, אפשרות להוסיף שירותים נוספים בתוספת, להחריג עוד דברים, או שזה ידרוש תיקון חקיקה. זה להכרעת הוועדה האם לאפשר הוספת החרגות נוספות בתוספת.

בסעיף קטן (ג), בעקבות הדיון הקודם, הוא מוחלף בנוסח היותר כללי, עמום אולי, של שיקולים שצריך לשקול, באמירה יותר ברורה.



(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכל דין ובכלל זה מהוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981 ומהוראות חוק הירושה, התשכ"ה–1965.
טלי גוטליב (הליכוד)
אתה סומך על הספק שהוא לא יפגע בפרטיות המת. זה נורא.
היו"ר ארז מלול
זה סעיף חשוב לך.
ד"ר גור בליי
בדיוק מה שהערת עכשיו, הוא נותן לזה מענה.
טלי גוטליב (הליכוד)
זה מסובך.
ד"ר גור בליי
אני רוצה להסביר. קיבלנו ביקורות על סעיף קטן (ג) הקודם שזה מורכב בהיבט הזה לעשות סוג של הבניה של שיקול דעת של גורמים פרטיים, וגם מאוד מאוד עמום מה המשמעות של השיקולים שהוזכרו בנוסח הקודם, לכן הרעיון פה זה להיות יותר קונקרטי, אבל יותר ברור גם לגבי דברים שעלו בדיון, כשהרעיון בחוק הוא לא לגרוע מהוראות חוק הגנת הפרטיות. זאת אומרת, האיסורים שחלים עליך מכוח חוק הגנת הפרטיות על הפלטפורמה, אתה מחויב אליהם, אין פה ניסיון לפגוע בדבר הזה. אתה צריך לעצב את המדיניות שלך ואת מתן האפשרות להעביר ליורש, למשתמש אחר אחרי מותך, לעצב את זה בהתאמה לדיני הפרטיות, ואין פה כדי לגרוע מנושא חוק הירושה, כי זה גם דבר שעלה כל הזמן. החוק לא מתיימר להתנגש, לא מתיימר להעניק זכויות ירושה, הוא נפרד, הוא בעולמות נפרדים, ולשם כך יש פה את ההעברה.

סעיף 3 זה סעיף סטנדרטי.

ביצוע ותקנות
3.
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו.



יש תוספת שהיא לא בפניכם, אנחנו תיכף נחלק אותה. רק הבוקר הועבר אלינו איזה נוסח שישבנו עליו ממש לקראת הדיון עם נציגי הממשלה. הוא נועד לתת מענה לנושא של הבחנה בין פלטפורמות שהן מכווינות את פעולתן לישראל וכאלה שלא.

הרעיון הוא להוריד מסעיף 2(א) את המילים "לציבור בישראל", ובמקום זאת בסעיף קטן (ד) תהיה אמירה יותר מפורשת על איזה פלטפורמות זה חל, אני אקרא.

"(ד) ההוראות לפי חוק זה יחולו על ספק שירות דיגיטלי, בישראל או מחוצה לה," – הרבה מהפלטפורמות כמובן הן לא בישראל – "כשהוא נותן או מציע שירות תוכן דיגיטלי," – וזה החלק החשוב – "אם הוא מכווין את פעילותו למשתמשים בישראל; לעניין סעיף זה, יראו ספק שירות דיגיטלי כמי שמכווין את פעילותו למשתמשים בישראל, בין השאר אם הוא פונה ללקוחות בשפה העברית; הוא מציע את שירותיו במטבע ישראלי; הוא פועל לשם פרסום, שיווק או קידום שירותיו בישראל, לרבות באמצעות אחר."

אנחנו מבינים שזה סעיף שהוא די סטנדרטי עכשיו, שמנסים להכניס בחקיקה, שעוסקת בהיבטים האלה. הנושא הזה נועד להבהיר את הנושא על מי זה חל. עד כאן מבחינת ההסברים.
היו"ר ארז מלול
חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד)
קודם כול, תודה. אני מצטערת שלא הייתי בתחילת הוועדה - - -
היו"ר ארז מלול
התחלנו עכשיו.
טלי גוטליב (הליכוד)
היה לנו גדי איזנקוט בחוץ לביטחון, אז סליחה. כל דבר שנאמר פה הוא חשוב.

בהקשר לחוק הזה אני אומרת את הדבר הבא: בעיניי זכותו של אדם לפרטיות אחרי מותו, היא אף חשובה יותר מאשר בחייו, כי כשפוגעים בפרטיותך בחייך, אתה עוד יכול להתייחס, אתה עוד יכול להמציא סיבה, לספר סיפור, אתה יכול להתייחס למשהו, להגיב למשהו, ואחרי מותך אתה לא יכול, ולכן הפגיעה בפרטיות, אנחנו צריכים להיות חרדים לה, בקצה-הקצה. כתבתי אתמול את זה גם בקבוצה כי לא ידעתי אם אני אספיק לומר את זה לפרוטוקול.

בהתאם לשיטתי שלא הכול צריך לחוקק ולא תמיד צריך למהר לחקיקה מהסוג הזה, זאת חקיקה שצריך להיזהר בה מאוד, הגם ששמעתי את התיקונים, ואני שמחה שתיקנתם את סעיף 3, בהתאם להערות שלי עוד בישיבה הקודמת.

אני לא נרגעתי, לא נרגעתי בכלל שאיזה ספק יבדוק את אפשרות או פוטנציאל הפגיעה בפרטיות המת. לא שוכנעתי. לא שוכנעתי כי השירותים הדיגיטליים הם כל כך מורכבים שגם ספק שירות לא בהכרח יודע את עומק האפשרות לחדור להיסטוריית ההתקשרויות שלך לדוגמה. אני אומרת את זה באופן תיאורטי. זאת אומרת, זה עלול להגיע למצב שפרטיותו של המת תיפרץ בתום לב מוחלט, אבל היא תיפרץ. ולכן אני אומרת כאן בכל הכבוד להורשה של הזכות הדיגיטלית, אני לא רואה כמה דחוף בכל הכבוד לחוקק אותה בזמן הזה, בלי שאנחנו באמת-באמת מבינים, אף אחד מאיתנו. אנחנו יודעים לחוקק, אנחנו מבינים סיטואציות, ההבנה שלנו בתחום השירותי-דיגיטלי מוגבלת.

לדוגמה, אתה לא באמת יודע, אדוני היושב-ראש, לצורך העניין, או אדוני היועץ המשפטי – אתה לא באמת יודע עד כמה שירות דיגיטלי מסוים שעל פניו שומר על פרטיותו של המת אחרי העברת הזכות, האם לא ניתן בדרך כזו או אחרת לפרוץ את השירות הזה. זאת אומרת שאם אדם שהוא היום מנוח, וצפונות ליבו חצויים באופנים שהוא מאוד מאוד השתדל להם, אנחנו עלולים באמצעות החוק הזה לפגוע בפרטיותו.
ד"ר גור בליי
לא. לא. לא.
היו"ר ארז מלול
לא.
טלי גוטליב (הליכוד)
אני לא יודעת. אני רוצה לומר לכם מה אני.
היו"ר ארז מלול
את קובעת עובדה. תשאלי.
טלי גוטליב (הליכוד)
הדאגה שלי היא דאגה לפרטיות המתים. כשהדאגה לפרטיות המת, כמו שאמרתי, היא חשובה יותר מדאגה לפרטיות החי, שהוא יכול לשמור על פרטיותו. בעיניי, הזכות הזאת היא מוחלטת.

עשינו אתמול שיחות בינינו לבין חברי ועדה, אחרי שהשארתי את ההודעה בקבוצה, אז שאלו כל מיני שאלות. אני קודם כל מבהירה, גם לאזרחים שמקשיבים לנו, אנחנו לא מדברים על ההורשה הטכנית של המכשיר. המכשיר, המחשב הוא נכס שניתן להורשה. אנחנו לא שם, זה נמצא בחוקים הרגילים. אנחנו לא מדברים על זכויות או בירור על זכויות קנייניות כאלה ואחרות, שניתנות לבירור בדין הקיים באמצעות פנייה לבתי משפט וצווים למקומות השונים. אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על משהו אחר, אמורפי, מורכב, שצריך לבדוק כשאנחנו מחוקקים, האם אנחנו סגרנו את כל הפינות, ואני לא בטוחה שהחוק הזה סוגר את כל הפינות כשאני נותנת שיקול דעת לספק השירות.
היו"ר ארז מלול
זה לא נכון.
ד"ר גור בליי
את לא נותנת. אני יכול להתייחס, חברת הכנסת גוטליב. אני רק רוצה להתייחס לזה.
היו"ר ארז מלול
לפני שאתה מתייחס.
טלי גוטליב (הליכוד)
למה? תן לו.
היו"ר ארז מלול
הוא יתייחס, אל תדאגי. אני מכבד את היועץ המשפטי ואני נותן לו פה במה מלאה. אני לא מונע ממנו לדבר, אבל אני רק אומר: כשאת דנה על הזכויות הדיגיטליות, הירושה הדיגיטלית את צריכה גם להסתכל גם על אלפי משפחות עכשיו, שכולות, והירושה הערכית, לא הממונית, לא הגשמית, הערכית, הם לא יכולים להגיע אליה. זה הערך היחיד, זה מה שמנחם אותם, עם זה הם רוצים להתייחד, אז צריך לאזן. תזכירי גם את הצד הזה.
טלי גוטליב (הליכוד)
השאלה היא, האם רצון של משפחה לפרוץ טלפון של מישהו – נלך לקיצון הזה – לפרוץ טלפון של מנוח, האם רצון המשפחה הזה הוא ערך בפני עצמו? אני לא בטוחה שזה ערך בפני עצמו, מהסיבה הפשוטה שאין לאף אדם זכות, לא תיאורטית ולא מהותית, לא בחיי ולא במותי על מידע שלי, על תמונות שלי, על חשיבות שלי, על תקשורת שלי. אין ערך כזה, אני לא רואה בזה ערך.

יותר מזה, אני אומר לך שלו היה באמת קושי לפרוץ פלאפונים, לצורך הדוגמה, נאמר וזה ערך, ונאמר שזה מאוד מאוד חשוב, ונאמר שזה נדרש, אני לא יודעת למה, זה לא מורכב, אתה יודע שאפשר לעשות את זה. אבל ההבדל בין חקיקה, לצורך השיח, לבין פריצת פלאפון של המנוח זה כשאתה בחקיקה אתה בעצם מניח הנחת עבודה שהמת צריך לקחת בחשבון שאחרי מותו אולי למישהו תהיה גישה לפרטיות שלו, זאת אומרת, שאין לנו ערך כזה שהוא ערך מוחלט, והערך המוחלט של פרטיות, כדי לפגוע בו, הערך מנגד צריך להיות קודם כל ערך. אז השאלה שצריך קודם כל לענות עליה, האם למשפחה, ואני אומרת את זה בזהירות ראויה רק בגלל שאנחנו בסופו של דבר קובעים נורמה, האם המשפחה צריכה להניח הנחת יסוד, שיש לה זכות בפרטיותו של מנוח?
ד"ר גור בליי
זאת לא ההנחה של ההצעה.
טלי גוטליב (הליכוד)
אני רק אומרת את זה באוויר.
ד"ר גור בליי
זו נקודה חשובה, אני רק רוצה לחדד שבעיניי הצעת החוק בהיבט הזה משפרת את המצב, היא לא מרעה. מדוע? כי היום הפלטפורמות יכולות לקבוע לפי הבנתן, זאת אומרת, הן מנסות, אני מתאר לעצמי, לעמוד על הוראות הפרטיות, אבל אין הכוונה שלהן, ולכן כבר היום באיזה רמה הן מחויבות למערכת הדינים הקיימת.
טלי גוטליב (הליכוד)
בכל מקרה הם מחויבים לחוק הגנת הפרטיות. הוא חל עליהם בכל מקרה.
ד"ר גור בליי
נכון. פה אתה רק מבנה את הדבר הזה, במובן הזה שאתה אומר להם: תשאל את המשתמש, תשאל אותו. אתה מחייב אותם לשאול אותו בחייו, האם הוא רוצה למחוק או רוצה להעביר. היום אין בהכרח חובה כזאת. יש פלטפורמות שעושות את זה, אבל לא כולן.
טלי גוטליב (הליכוד)
אתה מניח רק דבר אחד, שספקי השירות, שהחוזים האחידים שלהם אגב הם בדרך כלל באנגלית או בדרך כלל ארוכים מאוד, עד שאתה מגולל אותם ל"אני מסכים", זאת אומרת, אתה מניח הנחות מורכבות על ידע של המנוח בחייו בהקשר הזה.
ד"ר גור בליי
זה נכון שצריך להנגיש את הדברים האלה, אבל שוב אני אומר: אם אין חוק, אז את באותו מצב. זאת אומרת, כל מה שאת עושה זה שאת אומרת להם. יכול להיות שהם לא יעשו את זה בצורה טובה, יכול להיות שלא כולם יעשו את זה, אבל בוודאי המצב שלך משתפר. הרי בפרטיות הסכמה הוא יסוד משמעותי, אז פה אומרים להם: אנא מכן, פלטפורמות, תשאלו את המשתמשים האם הם רוצים להעביר את זה.
היו"ר ארז מלול
היועץ שלי עכשיו מעיר הערה לנוסח: ספק הנותן שירות לציבור בישראל, יקבע ויפרסם בשפה העברית. זו הערה נכונה. זה מחדד וזה לא יהיה עם הגלילה הזאת.
טלי גוטליב (הליכוד)
זו הערה שלא מתאימה לחקיקה ראשית בהקשר הזה. אני רק אומרת כי זו הערה אחת על חוזים אחידים שחלים עליהם אלף ואחת דינים.

יש לי שאלה אחרת, ובזה אני מסיימת את ההערות שלי כי אני רק באתי בשם החברים פה, שהיום אנחנו פזורים בכמה ועדות. הרשות להגנת הפרטיות, יש לה סמכויות נרחבות מאוד, שתחת קיומה של הוראת החוק הזאת, זה היה הפתרון. הרשות להגנת הפרטיות, יש לה יכולת ליצור נוהלי עבודה, חוזרי מנכ"ל למיניהם, שחלים על וכו', למימוש חוק הגנת הפרטיות. ובעצם הרשות להגנת הפרטיות, תחת החקיקה הזאת, יכולה להוציא נוהל שמחייב ספקי שרות לקבוע כך או אחרת, כדי לבטא התחשבות יתרה במנוח לאחר מותו.
היו"ר ארז מלול
ובמשפחתו.
טלי גוטליב (הליכוד)
בדיוק. ולכן אני חושבת, אם כבר – אני חושבת שאנחנו צריכים להביא לפה את הרשות להגנת הפרטיות.
ד"ר גור בליי
הם פה.
היו"ר ארז מלול
הם פה, והם היו פה, והם היו שותפים מלאים לחקיקת החוק.
טלי גוטליב (הליכוד)
הכול בסדר.
היו"ר ארז מלול
לא דנתי בפרטיות בלי ההגנה על הפרטיות.
טלי גוטליב (הליכוד)
להערת היועץ שאומר לי שזה לא סותר, אני רק רוצה להבהיר לך שיש מדיניות של כל מיני אנשים, לכל אחד יש מדיניות משל עצמו. המדיניות שלי כאדם ובטח כמחוקקת זה להימנע מחקיקה ככל האפשר, מהסיבה הפשוטה שחקיקה קובעת נורמות מתוך חוק, ולא צריך לעשות אינפלציה בחקיקה, כי אפשר את רוב הדברים, אגב שהצבענו עליהם בכנסת ושבאים כאן בוועדה – את רוב הדברים אתה יכול לשנות דרך חוזרי מנכ"ל, דרך תקנות שיש לשר סמכות לתקן תקנות כנגזרת של הוראת חוק. כשלעצמי לא צריך לברוח לחקיקה, מהסיבה הפשוטה שחקיקה, יש לה כוח מאוד מאוד גדול, אז אני מעדיפה להשאיר את שיקול הדעת, להתוות מדיניות על דרך השר שאני עכשיו נתתי לו - - -
היו"ר ארז מלול
תשאלתי את ורד שביט, שמטפלת בזה מ-2011, ועד עכשיו לא התקדם כלום. בעקבות מות אביה ועד עכשיו לא התקדם כלום.
טלי גוטליב (הליכוד)
קודם כול, עם כל הכבוד, אני מצפה מרשות לעבוד, אני נותנת סמכויות לרשות לעבוד.
רועי אברהם
זו הבעיה, חוזרי מנכ"ל לוקחים את כל הזמן.
היו"ר ארז מלול
בא מנכ"ל חדש, משנה מדיניות.
טלי גוטליב (הליכוד)
סליחה, תמנו מנכ"לים רציניים. אני חושבת שיש מנכ"לים טובים, שיעשו עבודה. לא, זה לא תירוץ להישען על זה שמנכ"לים, לוקח להם זמן לכתוב חוזרי מנכ"ל. אני לא שם עם כל הכבוד. אנחנו ממנים אנשים ויש במדינה הזו אנשים ראויים וטובים שצריכים לעבוד, הם לא עושים לאף אחד טובה, זה התפקיד שלהם, עם כל הכבוד, בטח ובטח לא לנצל כנסת מסוימת לחקיקה מהירה.

לכן בסוף כל הסופים אני אומר שבסוף אנחנו כולנו חרדים - - -
היו"ר ארז מלול
את יודעת מה קורה בסוף? מי שקובע את החוק זה בית משפט או בג"ץ. זה עלה בכמה פסקי דין, ובית המשפט אומר שאין חוק בעניין. בבית הלורדים זה גם אותו דבר. היה מקרה בגרמניה של הורים שהבת שלהם נהרגה, אני לא זוכר את הסיפור, היא התאבדה או תאונה, ודרך הפייסבוק הם ניסו והיו צריכים את בית המשפט.
טלי גוטליב (הליכוד)
לא צריך את בית המשפט, אפשר ללכת לאיזה גורם וב-100 שקלים - - -
היו"ר ארז מלול
אני לא רוצה.
טלי גוטליב (הליכוד)
אני אומרת, זאת דעתי, אתם לא חייבים לקבל אותה. בסוף כל הסופים, מה שאני חרדה לו לפני הכול אל מול מאזן האינטרסים שאנחנו מביאים פה בחשבון, הזכות לפרטיות של המנוח בעיניי היא קודש הקודשים וגוברת מעל כל ערך וזכות אחרת, מול כל הנחות עבודה שלא בטוח שאנחנו בחיינו לוקחים אותה במניין השיקולים שלנו, שאותה צריך לשקול אחרי מותנו, בכל הכבוד, וסליחה שהפרעתי.
היו"ר ארז מלול
שני מאמרים שלח היועץ המשפטי בדיון הקודם, והיה סקר – בלי לרדת לפרטים – ורוב הנשאלים הצעירים היו רוצים - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
היו עשרות בודדות בסקר.
היו"ר ארז מלול
לא. יותר מ-1,700.
טלי גוטליב (הליכוד)
בגילאים הצעירים היו עשרות. היו נגזרות של כמה קבוצות גיל, אם זה מה ששלחת. אנחנו 10 מיליון אנשים.
היו"ר ארז מלול
הם רוצים שהיורשים שלהם יקבלו - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
אני לא רוצה שאף אחד יקבל משהו אחרי מותי, אני לא יודעת. הם יקבלו את הנכסים שלי, לא את המחשבות שלי.
ד"ר גור בליי
שוב, חברת הכנסת גוטליב, בדיוק בגלל מה שאת אומרת - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
אני באמת אומרת, אני לא יודעת מה אחרי מותי, כי אני לא יודעת מה זה מוות ואני לא יודעת איזה דין וחשבון ניתן למי אחרי מותנו. אין לי מושג, כי לא מַתִּי עוד. לכן אני רק אומרת, ובכוונה אני אומרת את זה בבוטות, אני לא רוצה כרגע שום דבר. אני את המחשבות שלי אשמור לעצמי לנצח נצחים, לאף אחד אני לא רוצה גישה אליהן, אף פעם.
ד"ר גור בליי
לכן החוק אומר שישאלו אותך. זה כל מה שהוא אומר. הוא לא אומר שיעבירו, הוא אומר שישאלו אותך.
היו"ר ארז מלול
אם הוא לא מגיב, זה לא.
היו"ר ארז מלול
אז החוק לא שינה.
היו"ר ארז מלול
אם לא ענית ולא כתבת כמו בפנסיה, להבדיל, כשאת לא כותבת מי המוטב, והכסף הולך לאפוטרופוס הכללי. ברגע שאתה כותבת מי המוטב, למי את רוצה להוריש, אז גילית את דעתך.
טלי גוטליב (הליכוד)
אני מניחה שיש עוד ישיבה על החוק הזה.
היו"ר ארז מלול
אנחנו מצביעים היום.
טלי גוטליב (הליכוד)
אתה מעלה את זה לטרומית או לראשונה?
היו"ר ארז מלול
לראשונה, ואחרי זה עוד נשב.
טלי גוטליב (הליכוד)
אז לא תצטרך אותי פה. אני מעדיפה שלא, כי עוד לא גיבשתי עמדה.
היו"ר ארז מלול
אין בעיה. בסדר גמור. אני מכבד את זה. ורד, את רוצה לדבר בהתייחס לנוסח המוצע? בקצרה.
ורד שביט
ברשותכם אני אתעלם ממה שהגברת טלי גוטליב אמרה, עדיף שאני לא אתחיל לענות לה כי זמננו קצר.
היו"ר ארז מלול
אנחנו יחד ויש חילוקי דעות.
ורד שביט
דבר ראשון, תודה רבה שהוספתם את המילה "נבצר". האם תואילו להוסיף אותה גם לסעיף קטן (ב) וגם לשם החוק? כרגע המילה "נבצר" מופיעה רק במקום אחד.
היו"ר ארז מלול
היא צודקת. "לאחר פטירתו" בסעיף קטן (ב).
ורד שביט
אם תוכלו, בבקשה להוסיף את זה גם לסעיף קטן (ב) וגם לשם החוק.

אני לא יודעת אם זה צריך להיכנס בחוק או במקום אחר, אבל איפשהו צריך להגדיר נבצר, לכמה זמן ובאילו נסיבות.
ד"ר גור בליי
לא. זה בדיוק מסוג הדברים שאנחנו לא רוצים להיכנס אליהם. דיברנו על זה גם בישיבה הקודמת. הרעיון הוא ככל הניתן להשאיר שיקול דעת לפלטפורמות. זאת אומרת, לקבוע כללים מנחים, איזה רצפה בסיסית, כי זה מאוד משתנה בין שירות לשירות.
ורד שביט
לא. אני מדברת על המצב של הבן אדם. אם בן אדם עבר ניתוח מוח עכשיו, ונבצר ממנו לשבוע, והוא צפוי בעוד שבוע להתאושש ולהיות מסוגל שוב קוגניטיבית לתפעל לעצמו את החשבונות, לא על המקרה הזה אנחנו מדברים. בגלל זה אני חושבת שאולי כן צריך להבהיר באילו נסיבות הוא נבצר, או לכמה זמן הוא נבצר.
רני נויבאור
המילה נבצרות היא קצת רחבה מדי, היא כוללת גם מישהו כמוני שמאבד סיסמאות ונבצר ממני להיכנס לתוך חשבון. אני חושבת שלקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית צריך לחדד את זה, שאנחנו מדברים על אותם מצבים שכוונו אליהם בדיוק.
היו"ר ארז מלול
טיפלתי בהתמחות באיזה תיק של אפוטרופוס, ואני לא זוכר, הרבה שנים עברו, יש קריטריונים לגבי מתי ממנים אפוטרופוס, אולי להפנות לחוק שם.
רני נויבאור
אנחנו צריכים לדבר על אנשים שיש להם קושי במסוגלות, וצריך לקחת בחשבון שגם מתמודדי נפש, עכשיו אנחנו בוחנים את היישום של ייפוי כוח מתמשך על סיטואציה של מתמודדי נפש, שלפעמים הם נמצאים במצב של רמסיה ולפעמים הם במצב שיש להם קושי, כן יכול להיות מצב שהוא זמני. צריך לקראת הקריאה השנייה והשלישית לחדד את זה.
היו"ר ארז מלול
נשאיר את הנקודה הזאת, צריך לשבת על זה בכובד רוב. זו הערה נכונה.
ורד שביט
זה לגבי השאלה של הנבצרות, והשאלה השנייה שלא ברורה לי זה איך הספקים אמורים לדעת שהמשתמש מת על מנת להפעיל את הבקשה שלו? ואיך המוטבים או היורשים - - -
היו"ר ארז מלול
מה קורה היום?
יהודה בן יעקב
אצלנו בפלטפורמה - - -
ד"ר גור בליי
במטא.
יהודה בן יעקב
כן בפייסבוק, יש טופס שמאפשר לכל אדם להגיש מה שנקרא "בקשה להנצחה", ובמסגרת הטופס הזה הוא מודיע על מותו של אדם.
היו"ר ארז מלול
אם הוא לא ביקש?
יהודה בן יעקב
אם הוא לא ביקש, החשבון נשאר כפי שהוא הוגדר.
היו"ר ארז מלול
פעיל לעוד 80 שנה.
יהודה בן יעקב
נכון.
ורד שביט
העניין הוא שברוב המקרים אנשים יודעים אם למישהו יש פייסבוק. אנחנו רוצים להרחיב את זה על חשבונות שהבן אדם לא בהכרח יודע שלבן אדם היה שם חשבון.
היו"ר ארז מלול
אפשר לבדוק. כמו שהוא בודק על נכסים - - -
תמר קלהורה
זה יכול לבוא רק ביוזמה - - -
היו"ר ארז מלול
בדיוק. אדם בודק אם יש לו נכסים בחו"ל, אז הוא גם יבדוק אם יש לו פייסבוק, והרבה יותר קל לבדוק אם יש לו פייסבוק מאשר אם יש לו נכסים.
ד"ר גור בליי
אני חושב שבשירותים אחרים, כמו גוגל או ווטסאפ, זה פשוט X חודשים בלי פעילות.
עמרי רחום טוויג
עקרונית כן. הכלי שלנו מוכתר בכותרת "inactivity", הוא עוסק באי-פעילות, ולכן הטריגר הוא תקופה של היעדר פעילות.
היו"ר ארז מלול
ואז הוא שואל. אבל עוד פעם, המשפחה אם היא באמת רוצה, אנחנו לא יכולים להאכיל אותה בכפית, היא צריכה ליזום, צריכה לחפש, צריכה לבדוק, כמו שהיא עושה בכל הדברים, כמו שהיא מחפשת במגרות את המסמכים, את המכתבים, את השטרות שאולי הוא החביא מתחת לספה או לבלטות. אתם זוכרים את התקופה הזאת שהיו שמים מתחת לבלטות?
ורד שביט
כרגע אלה שתי הנקודות שהיה לי הכי דחוף לדבר עליהן היום. תודה.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה. בזום פרופ' מיכאל בירנהק.
מיכאל בירנהק
אני מאמין שד"ר טל מורס רוצה לדבר לפניי, אז אני אתן לו את הזמן ברשותכם, ואז אשלים בדברים מאוד קצרים. תודה.
היו"ר ארז מלול
בסדר גמור. שלום לך.
טל מורס
אני חתום ביחד עם פרופ' בירנהק על הדוח שהוגש לאיגוד האינטרנט בשנת 2017, וחוקר את הנושא בשנים האחרונות. אני גם זה שחתום על המחקר שהזכרת, אדוני היושב-ראש, בדקות הקודמות ובישיבה הקודמת, אותו מחקר שנערך בבריטניה.
היו"ר ארז מלול
למדתי אותו בעיון רב. ערב שלם "שרפת" לי מהחיים.
טל מורס
הכנתי לך חומר למחשבה.
היו"ר ארז מלול
במובן החיובי.
טל מורס
מעבר לדבר החקיקה עצמו, אחד הדברים החשובים ביותר זה מודעות, מודעות, מודעות. אחד הדברים שעולים בכל הסקרים זה שגם כאשר יש את הכלים האלה, ואולי חברים ממטא ומגוגל יסכימו לשתף את הנתונים איתנו, אבל גם כאשר יש את הכלים שכבר קיימים, לדוגמה במטא ובגוגל, אנשים ממעטים מאוד להשתמש בהם. לפי הנתונים שיש בידיי מדובר על פחות מ-10% שמפעילים את הכלים שכבר קיימים, גם כשתהיה מדיניות לספקים האחרים, צריך לוודא שהציבור מודע לכך שהוא יכול לעצב את הכלים האלה. זאת נקודה אחת שהיא מחוץ - - -
היו"ר ארז מלול
אני מצפה שהחברות המסחריות, שלא נראה לי שיש להן בעיה תקציבית להשקיע, וזה אולי לא עולה להן, כמו שהם יודעים לפרסם את המוצרים שלהם, אני מקווה שהם ייתנו על זה את הדעת.
טל מורס
העניין הוא שגם גוגל וגם פייסבוק, יש להם כלים כאלה כבר משנת 2013 ו-2015.
היו"ר ארז מלול
אבל הם לא עשו פרסום ולא היה חוק וגם לא היה את ה-7 באוקטובר. ה-7 באוקטובר זה גם חלק מהמודעות.
טל מורס
ועדיין אני יכול להעיד על עצמי, שלמרות שאני מודע לנושא הזה כבר שנים ארוכות, עדיין לא השלמתי את ההליך הזה. כלומר, יש פער בין מודעות לבין אקטיבציה של הכלי. צריך להבין גם את העניין הזה.

זה מוביל אותי לנקודה השנייה. האם אתם מעוניינים לשקול אפשרות של הסדרה שהיא חוץ דיגיטלית, כמו שיש לדוגמה בחוק האמריקאי, של אפשרות לפנות לגורם אחר, נניח לעורך דין או לאדם שמתעסק בליווי רוחני, ולאפשר באמצעות אדם אחר, להשאיר מסמך שיהיה עם איזה הנחיות מחייבות, שאפשר יהיה להפעיל אותן, גם אם אין הסדרה דרך הפלטפורמה עצמה? זו שאלה לדיון.
היו"ר ארז מלול
העלית פה נקודה נכונה. תמר, מה קורה לפי חוק הירושה כשאדם כותב בצוואה שהוא מוריש את כל הנכסים הדיגיטליים לבת שלו?
תמר קלהורה
אנחנו חוזרים לשאלה - - -
היו"ר ארז מלול
מה הדין? מה החוק אומר?
תמר קלהורה
אנחנו חוזרים לשאלה שעסקנו בה ממש בהתחלה. האם כל הנושא של התוכן הדיגיטלי, האם זה חלק מהעיזבון, ומה המשמעות לכלול את הדבר הזה בצוואה?
היו"ר ארז מלול
אז היום החוק לא מדבר על זה.
תמר קלהורה
אנחנו לא רוצים לפתוח את הנושא הזה - - -
היו"ר ארז מלול
עזבי את החוק שלנו. אני שואל בלי קשר. אני לא הולך להכניס את זה בחוק, אני שואל מה החוק אומר. אין חוק?
תמר קלהורה
צוואה יכולה לכלול גם הוראות לגבי דברים שאינם חלק מהעיזבון, ובתי המשפט או הרשם עשויים לתת צו שיורה גם על קיום ההוראה הזאת, אבל זה לא מה שהוצע כאן.
היו"ר ארז מלול
לא קשור לחוק.
איגי פז
אדוני היושב-ראש, אולי אני אוכל להביא דוגמה מהקשרים אחרים. יש הוראות בצוואה שהן לא הוראות אופרטיביות, שמדברות על חלוקת נכסי העיזבון. למשל יש הרבה מאוד אנשים שכותבים בצוואה שלהם הוראות לגבי אופן הקבורה שלהם. ההוראות האלה לגבי אופן הקבורה הן לא הוראות ירושתיות במובן הקלאסי, זאת אומרת, הן לא מתייחסות לחלוקת כספי העיזבון, אבל עדיין, למרות שזה לא חלק מעולם הירושה של חלוקת נכסי העיזבון, העיקרון המאד מאד חשוב במשפט הישראלי של מצווה לקיים את דבר המת, זאת אומרת, אותו עיקרון שאנחנו בעצם - - -
היו"ר ארז מלול
במשפט העברי.
איגי פז
המשפט העברי והמשפט הישראלי, שהלך גם בפסיקת בתי המשפט וגם בחקיקה, שזה עיקרון מנחה מבחינת הדין הישראלי, ואז גם אם זה לא חלק מאופן חלוקת העיזבון, עדיין בתי משפט ירצו לקיים, וגם באופן כללי – ירצו לקיים את מה שהנפטר רצה.
תמר קלהורה
אני חושבת שהמטרה של הצעת החוק הזאת - - -
היו"ר ארז מלול
בלי קשר.
תמר קלהורה
אני אומרת בהתייחס להצעה שנשמעה כאן.
היו"ר ארז מלול
הוא הציע, ועניין אותי מה החוק אומר. לכאורה החוק עונה על דבר כזה. לפי איגי לא צריך לחוקק חוק על מה שהחוק כבר דיבר. חוק הירושה בכללותו אומר שאפשר להוריש הכול, גם נכסים לא ממשיים. זה כאשר אדם מוריש. הבעיה היא שאדם לא מוריש את הנכסים האלה, ולא כותב בצוואה, והרבה אנשים גם לא כותבים צוואה בכלל.
תמר קלהורה
נדמה לי שההצעה שנזכרה כאן לא דיברה על צוואה.
היו"ר ארז מלול
לא. הוא דיבר על צוואה.
תמר קלהורה
אם הוא דיבר על צוואה, אז יש לזה מענה. אבל ככל שלא מדובר במסמך שהוא צוואה, הצעת החוק מבקשת לייתר לגמרי את הדבר הזה, כי כל הרעיון הוא שהמנוח יביע עוד בחייו את רצונו מה הוא רוצה שייעשה.
היו"ר ארז מלול
גם בצוואה הוא מביע בחייו.
תמר קלהורה
כן, אבל אני חושבת שזה לא משרת את האינטרס הציבורי לייצר חיית כלאיים שרק עלולה לסבך את העניינים.
היו"ר ארז מלול
אני מסכים. ד"ר טל, אתה יכול להמשיך.
טל מורס
אני רק אומר שהדבר הזה כן קיים בחוק האמריקאי, ושם גם מוגדר איזה מדרג שקובע איזה הנחיה היא ההנחיה בעדיפות הגבוהה ביותר, ויש הנחיות איזה הנחיה מחייבת ואיזה הנחיה גוברת על הנחיה אחרת, כך שזה לא אמור ליצור בהכרח בלבול, וזה כן נותן אפשרות לאנשים שאולי האוריינות הדיגיטלית שלהם יותר נמוכה, או שיותר נוח להם להסדיר את הדברים מול אדם ולא מול המחשב, אפשרות לעשות את זה בצורה אחרת. זה לשיקול דעת הוועדה.

שתי הערות ממש נקודתיות לגבי הנוסח עצמו בסעיף 2(א). בגלל כל המחיקות יש שם בעיות תחביריות שנוצרו. עניין פטירתו לכאורה מתייחס לפטירתו של הספק. צריך להוסיף "לאחר פטירתו של המשתמש".
היו"ר ארז מלול
הערתך התקבלה.
טל מורס
נקודה אחרונה שאני חושב שהיועץ המשפטי התייחס אליה בתחילת דבריו, היום חלק מהשירותים הם דו-מהותיים, כלומר, יש פלטפורמה כמו אינסטגרם, שמשמשת לשיתוף של תמונות, אבל יש בה גם אפיק של תקשורת בין-אישית. האם כדאי אולי לשנות את הניסוח כך שיתייחס לאפיק של תקשורת בין-אישית ולא לשירות של תקשורת בין-אישית?
ד"ר גור בליי
זו בדיוק הכוונה. אנחנו גם עברנו על הדברים האלה. כמובן יהיו עוד הערות ונעבוד עם הנסחות אצלנו על דברים כאלה בשביל לוודא שהנוסח ברור. אבל פה המחשבה שלנו הייתה, ולכן עשינו את ההבחנה שלא הייתה בנוסח המקורי, בין ספק לבין שירות. זאת אומרת, ספק יכול לתת שורה של שירותים ולהבנתנו לפחות זה נותן מענה למה שאתה מעלה. כלומר, הספק לצורך העניין הוא אינסטגרם והוא נותן גם שירות של שיתוף בתמונות וגם שירות של תקשורת בין-אישית, לפחות להבנתנו זו ההבחנה, ואני מניח שלזה אתה מתכוון. אנחנו גם נבדוק את זה אצלנו בנסחות אם צריך לחדד את זה עוד, אבל זה הרעיון של ההבחנה פה שנעשתה בין ספק לבין שירות.

לא רואים את ה-thumb up שהוא עשה לפרוטוקול, אז אני מציין שהוא עשה thumb up.
היו"ר ארז מלול
פרופסור מיכאל בירנהק, רוצה להשלים?
מיכאל בירנהק
תודה רבה. אני רוצה לברך שוב את היושב-ראש, את הוועדה ואת הייעוץ המשפטי, גם של הוועדה וגם של משרד המשפטים. אני חושב שההצעה בנוסחה הנוכחי היא נבונה, היא מתונה, היא שקולה.

אני רוצה לחדד נקודה אחת, וזה הכוח של הפלטפורמות. לפלטפורמות, במיוחד פייסבוק, גוגל, אמזון, מיקרוסופט, ואפל, יש כוח עצום, וצריך לרסן אותו במידה מסוימת, וזה נמצא בהרבה הקשרים וגם כאן.

נקודה אחת בהמשך להערה של אדוני, אני סבור בהחלט שיש לכתוב שהכללים שהפלטפורמה מציעה יינתנו לאו דווקא בעברית, אלא בשפה שבה ניתן השירות למשתמש. יש אנשים שדוברים רוסית, ערבית ושפות אחרות בארץ.

נקודה שנייה, צריך להיות ברור שמדובר בחובה משפטית שהפרתה היא לכל הפחות הפרת חובה חקוקה במובן של דיני נזיקין, כדי שאם יש פלטפורמה שחייבת להציע ולא מציעה כללים, שתהיה עילת תביעה כנגדה. אני לא יודע אם בניסוח או בפרוטוקול או בדברי ההסבר צריך להבהיר שמדובר בחובה משפטית עם המשמעויות הנלוות של הפרת חובה חקוקה לכל הפחות. זה עשוי לגרור תביעות ייצוגיות אם יהיה גוף שיפר את זה ועומד בתנאים של חוק תובענות ייצוגיות.

עוד נקודה אחת היא שאלת התחולה. יש פלטפורמות שכבר מציעות שירותים כאלה ואחרים, שמענו שפייסבוק, גוגל ואפל, יש פלטפורמות שעוד אין להן, ויש שונות בין הפלטפורמות, אז יהיה צריך לקבוע איזה הוראות גם לעניין התחילה, אולי תחילה מדורגת, שהחוק ייכנס לתוקפו תוך חצי שנה או פרק זמן אחר מיום פרסומו, זה עניין אחד - - -
היו"ר ארז מלול
את תחולת החוק נכניס בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה.
מיכאל בירנהק
מאה אחוז. וגם את העניין של מה קורה אם יש אנשים שכבר רשומים לשירותים של פייסבוק, גוגל וכיוצא בזה, ואז אין את אותה נקודת מפגש ראשונית שבה אומרים למשתמש לבחור בלי לקבוע מראש ברירת מחדל. כשאנחנו כבר בפנים, צריך לשנות ולתת את הדעת גם לנקודה הזאת מה עושים עם אנשים שכבר נרשמו, ולא רק מי שיירשמו לשירותים חדשים מתחילת החוק ואילך.
היו"ר ארז מלול
צודק.
מיכאל בירנהק
זה הכול. תודה רבה.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה, ובקשה לי אליך, מכיוון שהיית שותף, אתה וד"ר טל, אבקש בהצבעה הסופית בוועדה את נוכחותכם. זה חשוב. החכמתם במאמרים, במחקרים, ועזרתם לנו מאוד בקידום הצעת החוק, ואני יודע שאתם דנים בזה ומעמיקים בזה כבר שנים. כבוד הוא לי אם תבואו להצבעה בקריאה השנייה והשלישית.
מיכאל בירנהק
שמחנו לעזור ונקווה שנוכל, יש לנו עוד מחויבויות. תודה.
היו"ר ארז מלול
תשתדלו. תודה רבה לכם. יום טוב. נתחיל עם ספקי השירות.
יהודה בן יעקב
אני מנהל מדיניות במטא. קודם כול, תודה רבה על הדיון. חידדנו ודייקנו לאורך הזמן והגענו לנקודה מזוקקת.

בהתייחס להערת התחולה, אני שמח שזה נאמר לפרוטוקול, כי יש מורכבויות טכניות, טכנולוגיות, שצריך לתת עליהן את הדעת. ונושא הנבצרות שנוסף כאן, אני חושב בכל הכבוד שהוא מערבב מעט בין מצבים משפטיים שונים, כמו שעלה גם כאן מהאפוטרופוס הכללי.
היו"ר ארז מלול
גם ממשרד המשפטים.
יהודה בן יעקב
כן, משרד המשפטים והאפוטרופוס הכללי. רני מייצגת את האפוטרופוס הכללי בהקשר הזה. יש פה איזה מורכבות שאני אשמח שניתן עליה את הדעת בקריאה השנייה והשלישית, מכיוון שיש פה מצבים משפטיים שונים שצריך לדייק.
היו"ר ארז מלול
נכון. תודה.
עמרי רחום טוויג
אני מטעם גוגל ישראל. קודם כול, אנחנו מודים לוועדה גם על הקשב, ועל דיוקים ושינויים.
היו"ר ארז מלול
אמרתי מההתחלה, בדיון הראשון, שזה יהיה בשיתוף עם כולם, זו דרכנו, ואנחנו רוצים להיטיב ולא להרע. שיתוף הפעולה היה גם עם משרד המשפטים ועם כל הגורמים.
עמרי רחום טוויג
אנחנו מסכימים בהחלט, ואני חושב שבנסיבות האלה, מכיוון שנוצר כאן מסלול שהוא מסלול הסכמתי כזה, זאת אומרת, מסלול שבו המשתמש יכול לבחור בחירות, אני חושב שזו גם הדרך הנכונה לעשות את זה.

הנקודה היחידה, ואני לא יודע אם זה לדיון עכשיו או לקראת הקריאה השנייה והשלישית, אבל הסוגיה של היחס, ואני מתכתב גם עם דבריו של היועץ המשפטי לוועדה ביחס להיבטי הגנת הפרטיות, דיברנו על זה גם בדיון הקודם, אני חושב - - -
היו"ר ארז מלול
אתה מתייחס לסעיף - - -
עמרי רחום טוויג
אני מדבר על סעיף קטן (ג), סעיף 2(ג), שעוסק בעובדה שאין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מדינים אחרים. זה בסדר שהוא לא גורע, השאלה מה הוא כן עושה. ליבנו את זה שנוצרת כאן חובה חוקית חדשה, חובה חוקית לאפשר למשתמש להורות לפלטפורמה לעשות פעולה מסוימת. החוק הזה לא גורע מדינים אחרים, אנחנו רק רוצים לוודא שהוא גם לא מחמיר או לא יוצר מצב מורכב יותר, שאם עד היום לא הייתה חובה לעשות את זה ואפשר היה לעצב בחופשיות את הדרך שבה נותנים למשתמשים לבצע פעולות מסוימות בפלטפורמה, כעת יש חובה חוקית לעשות זאת.

אם אפשרנו למשתמש להורות לנו כפלטפורמה לבצע פעולה, אני חושב שאין הגיון להחיל אחריות על הפעולה שהמחוקק ביקש מהפלטפורמה לאפשר למשתמש.
היו"ר ארז מלול
היום אין לכם אחריות?
עמרי רחום טוויג
אחריות למה?
היו"ר ארז מלול
להגנת הפרטיות.
עמרי רחום טוויג
בוודאי שלפלטפורמות יש אחריות להגנת הפרטיות ביחס למידע שהמשתמש מוסר לה על המשתמש, אבל ברגע שמשתמש מבצע פעולה בפלטפורמה, מעביר בחייו – דיברנו על זה, אני חושב, גם בדיון הקודם – אנחנו במין מנגנון של החלטה מושהית במהלך חייו של אדם לבצע פעולה מסוימת עם מותו או עם נבצרותו או כל תרחיש אחר – במצב היום שבו אדם משתמש בשירות המייל שלו, ודרכו מעביר תיקייה שלמה של כל המידע שיש לו בשירות האחסון שלו לצד שלישי, יכול להיות שבפעולה הזאת אותו אדם פוגע בפרטיות של הרבה אנשים אחרים. זאת פעולה שיכולה לקרות בחייו של אדם, היא לא פעולה של הפלטפורמה. זה לא שהפלטפורמה ביוזמתה מחליטה להפיץ מידע על צדדים שלישיים לציבור. אם היא הייתה עושה את זה על דעת עצמה, בוודאי שיש פגיעה בפרטיות.

הנוסח הזה, יחד עם החובה החוקית החדשה על פלטפורמה, לאפשר למשתמשים להורות על העברת מידע לאחר, יוצר איזה לופ אל מול הגנות פוטנציאליות שיש בדיני הגנת הפרטיות, למשל עמידה בחובה חוקית.
היו"ר ארז מלול
אני אסביר את זה יותר פשוט. הוא לא יכול להיות אחראי על מה שהמשתמש יעשה. המשתמש יעבור על - - - והחובה היא עליו. המשתמש יעשה את זה כי הוא חושב שאין פגיעה, אבל בעצם יש פה פגיעה בפרטיות, ואז אתה מטיל חובה על הספק. אתה לא יכול לקשור את הספק להיות מרגל על מה - - -
עמרי רחום טוויג
כמו שאמרנו, אנחנו גם לא יכולים, ואני גם אומר בכנות, אני חושב שנורמטיבית לא נכון שהפלטפורמה תחליט מראש, תעצב את המנגנון, תחליט שבנסיבות מסוימות היא לא תיתן להעביר את המידע אחרי מותכם לאדם אחר. למה? כי הם חושבים שיש כאן פוטנציאל מוגבר יותר לפגיעה בפרטיות.

בהקשר הזה, פעולות שהמשתמש יכול לבצע, זו לא אחריותה ולא תפקידה של הפלטפורמה לקבוע איזה מידע הוא יעביר למי ומתי. כלומר, אם המנגנון הזה נועד לעשות את דברו של המשתמש בהסכמה עם אינדיקציה שהוא נתן, אז אנחנו מתקשים לראות איך יכולה להיות כאן אחריות. וההתייחסות החדשה בסעיף קטן (ג), כל עוד היא נשארת בנוסח הזה, היא יכולה לרמוז כל מיני דברים שאני לא בטוח שאנחנו רוצים. אני לא בטוח שאפשר להכריע בדיון הזה כרגע.
ד"ר גור בליי
הרושם שאני מקבל שיש גישות שונות בין פלטפורמות שונות בנקודה הזאת שהעלית, כי אני חושב שמטא למשל כן תופסת את הסיטואציה כסיטואציה שבה יש דברים מסוימים שהיא לא נותנת לך להעביר. זאת אומרת, בגוגל באמת יש איזה תפיסה שהמשתמש יכול לבחור להעביר.
עמרי רחום טוויג
גם השירותים הם אחרים במהותם.
ד"ר גור בליי
נכון, למרות שמייל הוא גם שירות תקשורת בין-אישית.
עמרי רחום טוויג
אני לא יודע, אגב.
ד"ר גור בליי
זו שאלה. ויש גורמים אחרים שבכלל לא מאפשרים. אני חושב שמה שאתה אומר משקף בצורה נאמנה באמת את הגישה שאנחנו רואים במדיניות הנוכחית של גוגל, אבל לא בטוח שכל הפלטפורמות תופסות את זה באותה צורה.
יהודה בן יעקב
אני רוצה להתייחס. זה נכון שיש גישות שונות, וגם טבע השירותים הוא שונה. אני כן חושב שבשני המקרים הרעיון של לייחס לפלטפורמה את המודעות להגנת הפרטיות בהקשר הזה, כאשר בעצם מדובר כמו שעמרי אמר כאן, בהחלטה מושהית של המשתמש, יש כאן איזה התנגשות שנובעת מאיך שהוראות חוק הגנת הפרטיות אומרות את הדברים. ודאי שיש גישות שונות, אבל אנחנו לא תופסים שונה את השאלה מי מבצע את הפעולה, שזה אותו אדם שמבקש להעביר את המידע ולא הפלטפורמה.
היו"ר ארז מלול
אני רק רוצה להמחיש את זה. בחיים – עזבו את המוריש וכו' – אדם שרוצה להעביר מידע, שיש עליו הגנת הפרטיות, האם לחברה יש אחריות?
עמרי רחום טוויג
אנחנו סבורים שלא.
היו"ר ארז מלול
בחיים. היום.
עמרי רחום טוויג
אנחנו סבורים שלא. אגב, אני חייב להגיד שדיני הפלטפורמה - - -
היו"ר ארז מלול
לא מה אתם סבורים. מה קורה בפועל?
עמרי רחום טוויג
נכון להיום הפסיקה לא הטילה אחריות בהקשרים האלה מעולם, לא בישראל אגב וגם לא במקומות אחרים.
ד"ר גור בליי
אם כך, אני לא עד הסוף מבין את ההסתייגות. איך שאני קורא לפחות את סעיף קטן (ג), עו"ד רחום, הוא בא להקפיא מצב. הוא בא להגיד - - -
היו"ר ארז מלול
מה שהיה בחייו, יהיה במותו.
ד"ר גור בליי
בתי משפט יכולים לפסוק X, יכולים לפסוק Y. אנחנו באים להגיד שאנחנו לא מזיזים את המחוג, לא לפה ולא לפה. אני מניח שיכולים להיות אחרים שיגידו שכן יש אחריות לפלטפורמות. אתם אומרים מן הסתם שלא. יכול להיות ויכוח על זה, יכול להיות שהעמדה המשפטית היא X או Y, ואנחנו באים ואומרים שאנחנו לא משנים אותה, תהיה אשר תהיה העמדה המשפטית, היא תיוותר כפי שהיא.
היו"ר ארז מלול
מה שהייתה לכם אחריות בחייו, אותו דבר גם במותו.
עמרי רחום טוויג
חוץ מהעובדה שמייצרים חובה חוקית חדשה לבצע פעולה מסוימת שלא הייתה עד היום.
היו"ר ארז מלול
יש לכם אחריות לא לפרסם דברים. נכון?
עמרי רחום טוויג
סתם על דעת עצמנו? בוודאי.
היו"ר ארז מלול
אותה חובה יש לכם גם אחרי שהוא מת.
עמרי רחום טוויג
זאת לא הבעיה. הבעיה היא מה קורה אם ינסו לייחס אחריות למצב שבו משתמש אמר לנו, "תעבירו".
היו"ר ארז מלול
אין לכם אחריות, כמו בחייו.
עמרי רחום טוויג
אני מסכים עם אדוני, אני פשוט לא בטוח שהנוסח אומר את זה.
היו"ר ארז מלול
בחייו כתוב שאין לכם אחריות, וזה מובן. אם המוריש עשה את זה, אז לא אתם - - -
לירון הופפלד
אני אתייחס בקצרה לנקודה הזאת. השאלה של פרטיות צדדי ג' בפעולות בתוך פלטפורמות, ובתוך כך השאלה של האחריות המשפטית של פלטפורמות לפגיעה בפרטיות בצדדי ג' היא, כמו שהיועץ המשפטי של הוועדה אמר, היא שאלה מורכבת, שיש לה היבטים היום ויש לה היבטים גם לאחר מותו של אדם. ולכן החוק, בהיבט הזה, הוא מקפיא את המצב הקיים. החוק לא קובע שהפלטפורמה חייבת לאפשר גישה לכל המידע האישי שאדם שמר. לא סתם החוק קובע שהיא יכולה לאפשר גישה למידע כולו או חלקו.
היו"ר ארז מלול
הם מפחדים מהאחריות שאנחנו מטילים עליהם לאחר מותו, בגלל הפלטפורמה שאנחנו מייצרים.
לירון הופפלד
שאלת האחריות של פלטפורמות להפצת מידע שפוגע בפרטיות של צדדים שלישיים היא שאלה מורכבת.
עמרי רחום טוויג
הפצת מידע על ידי מי? אני לא מצליח להבין. זו שאלה ממש לא מורכבת.
לירון הופפלד
זאת לא שאלה לא מורכבת, זאת שאלה שהיא כן מורכבת.
היו"ר ארז מלול
הוא אומר שאתם מוסיפים על האחריות שלו, לא צריך. הוא אומר: לא הייתה לי אחריות על העברת מידע על ידי משתמש, וגם לא תהיה לי אחריות גם על העברה אחרי מותו.
ד"ר גור בליי
אני מבין את החשש. החשש בא ואומר: לשיטתנו, בכל מקרה אין פגיעה בפרטיות, אז העובדה שהמחוקק טרח להגיד את זה, יכולה להתפרש כאומרת שיש פה חשש כזה. לשיטתו, לשיטת הפלטפורמה, הוא אומר: זה בכל מקרה לא נוגע בדבר הזה כי זה ברשות המשתמש. העובדה שהמחוקק טורח להגיד שאין פה פגיעה, יכולה להתפרש כמכוונת אולי לכיוון שיש פגיעה כזאת. להבנתנו, אני חושב, הדבר הזה הוא נועד פשוט להקפיא מצב.
עמרי רחום טוויג
המצב היה מוקפא גם בלי ההתייחסות הזאת.
ד"ר גור בליי
להקפיא את המצב החוקי.
עמרי רחום טוויג
אני מבין, אבל גם בלי סעיף קטן (ג), אם המטרה הייתה להקפיא מצב, המצב היה מוקפא באותה מידה, זאת אומרת, זה לא דבר שגרתי בחקיקה לקבוע שהיא לא פוגעת בהוראות חוק ספציפי. יש סיבה לעשות את זה, הסיבה לעשות את זה ביחס לחוק הירושה, כאן, היא מכיוון שבהקשרים מסוימים זה מתנגש ישירות עם הסדרים בחוק הירושה, אקסקלוסיביות של הורשה ודברים אחרים. זה לא המצב ביחס לפרטיות בהקשר הזה. זו לא אותה התנגשות.
תמר קלהורה
גם לגבי חוק הירושה לא בטוח - - -
היו"ר ארז מלול
אתה חידדת את זה. אני הבנתי את זה כמו שנראה לי שגור רצה להגיד עכשיו, שהמשפחה וכל המשתמשים החדשים שנכנסו בנעלי המוריש, חל עליהם גם חוק הגנת הפרטיות, כמו על המשתמש.
עמרי רחום טוויג
זה בוודאי.
היו"ר ארז מלול
ולא על החברות. זה לא מחמיר על החברות, לא מוסיף אחריות על החברות. גור, לא הבנת כך? כך אני הבנתי.
תמר קלהורה
גם אני הבנתי כך. ואני רוצה לומר וזה גם מתקשר למה שאמר פרופסור בירנהק, שהדבר היחיד שהחוק הזה מוסיף זו חובה ליידע את המשתמש בדבר המדיניות.
ד"ר גור בליי
זה סעיף קטן (א), יש גם סעיף קטן (ב).
תמר קלהורה
גם סעיף קטן (ב) לא אומר לחברות מה בדיוק הן חייבות לאפשר שם. הוא אף מתיר להן לבוא ולהגיד: המדיניות שלי זה שאחרי מוות החשבון ננעל לחלוטין או נמחק לחלוטין וכו'.
ד"ר גור בליי
תמר, זה לא נכון. זו קריאה לא נכונה בעיניי של החוק.
תמר קלהורה
אולי צריך להבהיר את זה. אם אני הבנתי כך - - -
ד"ר גור בליי
מה שאת אומרת היה נכון אם היה רק את סעיף קטן (א). כל הרעיון של סעיף קטן (ב), הוא בא לתחום את סעיף קטן (א) ולהגיד: אתה יכול לקבוע מדיניות, זה בסדר גמור, אבל דע לך שאתה לא יכול לקבוע כל מדיניות. בקביעת המדיניות, אם אתה לא שירות תקשורת בין-אישית, אתה חייב לפחות על חלק מהשירות שלך לתת למשתמש את האופציה לבחור להעביר את זה לאדם אחר לאחר מותו. אחרת, אין טעם בסעיף קטן (ב). זו העבודה שסעיף קטן (ב) עושה.
תמר קלהורה
יכול להיות שצריך לנסח מחדש את סעיף קטן (ב), כי לא הבנתי את זה כך, אבל אני רוצה לומר משהו אחר. אני רוצה לומר שהחוק הזה לא מוסיף, לא משנה את מה שחל על חברות בעולם של הפרטיות. הרי הדרך להטיל על החברות אחריות לפגיעה בפרטיות שבוצעה על ידי משתמש שלהן זה רק במשקפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, והסעיף הזה, מה שיכול לחול פה, זה כל אחת מהחלופות, לפי האופן שבו היא פורשה בפסיקה. למשל סיוע מחייב ידיעה או כוונה לזה שאתה מסייע לפגיעה בפרטיות, ואשרור בדיעבד גם הוא מחייב מודעות ורצון להשתתף בביצוע עוולה, וכל הדברים האלה הם לא רלוונטיים לפלטפורמות מהסוג הזה.
עמרי רחום טוויג
על אחת כמה וכמה שמחייבים אותנו לייצר - - -
תמר קלהורה
לכן אני אומרת שהשאלה של אחריותן בנזיקין, של הפלטפורמות, להפרת פרטיות שנעשית על ידי אחר, לא על ידיהן, הרי זה לא העניין פה, היא כנראה לא כל כך רלוונטית, כנראה יהיו מצבי קיצון.
היו"ר ארז מלול
עכשיו אחרי שתמר אמרה את זה יפה בשיקול דעת אני רגוע.
תמר קלהורה
אני רק רוצה להוסיף יותר מזה, אני גם חושבת, וזה לגבי מה שאמר פרופסור בירנהק, לגבי השאלה של אחריות בנזיקין של הפרת החובה החדשה, השאלה היא מה קורה אם הן לא יקיימו את חובתן החדשה לפי החוק? זאת השאלה. והתשובה היא שאני לא הייתי מייצרת כאן עוולה ספציפית. אנחנו מתנגדים לזה ברמה העקרונית.
ד"ר גור בליי
זאת לא הייתה ההצעה שלו. אני גם מסכים שכנראה לא צריך להכניס את זה לחוק שהפרת חובה חקוקה תחול עליו.
היו"ר ארז מלול
תחול על החוק.
תמר קלהורה
זה בדיוק העניין, לא צריך להגיד את זה. אין צורך לומר.
ד"ר גור בליי
אנחנו מסכימים.
תמר קלהורה
אני רק אעיר שאני לא בטוחה שלאחר מותו של המשתמש יש כאן עילת תביעה למישהו. קודם כל אני רוצה לומר שהפרת החובה הזאת אומנם היא גם חובה מכוח החוק, אבל יכול להיות שהיא גם טבועה בחוזה עם המשתמש, ואולי זו בכלל עילת תביעה חוזית, אבל גם אם זאת עילת תביעה נזיקית, אני לא יודעת מה הנזק, אני לא יודעת לגמרי אם אכן יש פה עוולה של הפרת חובה חקוקה כי היא דורשת נזק, אז אני לא יודעת מה הנזק מההפרה של הדבר הזה, אבל גם אם כן, אני לא יודעת מה הנזק לאחר מות המשתמש.

אני הייתי שמה כרגע את הסוגיה הזאת בסימן שאלה. יכול להיות שכן יכול להיות שלא. בדיוק בשביל זה יש את העוולה של הפרת חובה חקוקה. וכן חשוב לומר שזה לא מוסיף שום דבר לגבי הפרת הפרטיות שמבוצעת על ידי אחר. אני לא משוכנעת שהסעיף שמוצע כאן מבהיר את זה. באופן כללי אני גם לא משוכנעת שזה נחוץ. אני חושבת שלכל היותר הייתי מסתפקת ברישא שלו. וגם זה, מנקודת מבט קודיפיקטיבית, יש כללי פרשנות לגבי חקיקה, יש חוק מוקדם וחוק מאוחר, חוק כללי וחוק ספציפי, אני לא יודעת אם סעיף כזה נדרש, גם לא בהקשר של דיני ירושה.
ד"ר גור בליי
כדאי שמשרד המשפטים יגבשו עמדה אחידה בעניין הזה, כי יש דעות שונות בסיפור הזה.
תמר קלהורה
זו הצעת חוק פרטית.
ד"ר גור בליי
רק כוכבית אחת, תמר. שימי לב שאת לא צריכה להמתין למותו של אדם. כלומר, שאלה האם אפשר לתבוע בשם הזכות של אדם מת, זו שאלה נכבדה, אבל אם פלטפורמה לא עושה את המדיניות, גם משתמש חי יכול להגיד – אולי יש שאלה של נזק, אבל המשתמש יכול בחייו להגיד - - -
תמר קלהורה
אין ספק. אתה צודק.
היו"ר ארז מלול
חברים, אנחנו נצא להפסקה עד 13:15. ב-13:15 נחזור לדיון. תודה רבה.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:59 ונתחדשה בשעה 13:28.)
היו"ר ארז מלול
אני חוזר לדיון בעניין חוק הירושה. ד"ר תמר קלהורה.
תמר קלהורה
קודם כול, רציתי לעדכן את הוועדה שהבוקר בית המשפט העליון נתן פסק דין בעניין שיש לו, אני חושבת, השלכה מסוימת לענייננו, בעניין ברירת הדין בנזיקין. כדאי לקרוא ולנסות אולי לקראת הקריאה השנייה והשלישית, זה לא בהכרח צריך להשפיע על הנוסח כרגע – לנסות להבין האם יש לו איזה השלכה על ענייננו. זה בתיק של "אגודה", שזו פלטפורמה מקוונת לרכישה של מוצרים ושירותים, תובענה ייצוגית. יש שם אמירות של בית המשפט העליון שכדאי לבדוק אם זה רלוונטי לעניין שלנו. זה דבר אחד.

דבר שני, רציתי לומר כמה דברים לעניין הנוסח. קודם כל, אני שוב אומרת שצריך לחשוב על זה לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית, אני חושבת שלא מספיק לשים הבהרה של מה נכלל בטיפול בדברי ההסבר. חשבתי על זה הרבה לאחר הדיון האחרון. בסופו של דבר הטקסט של החוק הזה יעמוד בפני עצמו והוא אמור לשמש אנשים שקרוב שלהם נפטר והם רוצים לדעת מה הם יכולים לעשות ומה הם לא יכולים לעשות, ומה עליהם לחפש. דברי ההסבר, כבודם במקומם מונח, אבל אני כן חושבת שהמונח טיפול צריך להיות מוגדר בתוך החוק, במיוחד לנוכח החשש מפגיעה בפרטיות, זאת אומרת, אם הפחד הוא שאנשים לא רק יצפו בתוכן שהוא מערב אולי פרטיות של צדדים שלישיים, אלא גם יוכלו להעביר אותו הלאה, אני חושבת שמן הראוי שהחוק ינחה בצורה ברורה את הפלטפורמות לאפשר לאדם לקבוע מה הוא רוצה שייעשה במקרה הספציפי הזה.

בסופו של דבר, אני שבה ואומרת את עמדתי מתחילת העיסוק בחוק הזה: עם כל הכבוד לנושאים האלה שיש עמם מטען רגשי גדול, הם לא מצדיקים התדיינות משפטית. צריך להימנע מזה ככל הניתן ושלא נגיע למצבים שבהם אנשים ילכו לבית המשפט העליון, לא בתובענה ייצוגית נגד הפלטפורמה, אלא בתביעות אישיות אחד עם השני על למה הפצת את ההודעה של בני המנוח וגרמת לפגיעה בפרטיותו, או של החבר שלו וכו' וכו'. צריך להימנע מזה ככל הניתן. ולכן אני חושבת שמה שהוצע כאן להכניס את דברי ההסבר, כלומר, מהו טיפול, אני חושבת שצריך להכניס את זה ללשון החוק.

הדבר השני, זה שהסתכלתי במהלך הדיון על מה שמוגדר כאן כתוכן אישי, ולא השתכנעתי שזה מספיק. זאת אומרת, בתוך ההגדרה הנוכחית של תוכן אישי נכנס כמעט כל דבר, לרבות תוכן שהוא לא אישי במובן של מהות התוכן. זאת אומרת, זה תוכן אישי במובן הזה שהמשתמש יצר אותו וזה שלו, אבל זה לא תוכן אישי במובן הזה שזה כולל דברים מסחריים למשל, שאין איתם בהכרח פגיעה בפרטיות, זה פחות מעניין.
היו"ר ארז מלול
אבל זה נכלל פה.
תמר קלהורה
השאלה היא אם ההגדרה של תוכן אישי לא צריכה להיות יותר מכוונת למה שהוא התוכן עצמו שנוצר. כרגע זה רק אומר שמישהו עשה משהו, אבל זה לא אומר לי שום דבר על מה הוא עשה.
ד"ר גור בליי
תמר, ההגדרה האופרטיבית העיקרית פה זה "שירות תוכן דיגיטלי", היא ההגדרה שעושה את התיחום המשמעותי. נכון, תוכן אישי זה רחב. תוכן אישי עשינו מסיבות בעיקר נוסחיות, בשביל לקצר איזה תיבה שהייתה מאוד ארוכה. ההגדרה האופרטיבית העיקרית זו ההוראה שאומרת "שירות מקוון שנועד או שמשמש בעיקרון לשיתוף הפצה, שמירה או אחסון של תוכן אישי", וזה בדיוק לא שירותים לקנות משהו, לעשות פעולה בבנק. שם זה נועד בעיקרו לצרכים מסחריים. זה הדגש. תוכן אישי פה זה משהו יותר נוסחי. ההגדרה שמגבילה את היקום שהחוק חל עליו זו ההגדרה של "שירות תוכן דיגיטלי".
תמר קלהורה
קודם כל, שימו לב שבנוסח שהפצתם מחקתם את המילה "אישי".
ד"ר גור בליי
נכון. אמרתי קודם. כבר ציינתי את זה.
תמר קלהורה
צריך לתקן את זה. אני עדיין לא משוכנעת שמה שאמרת עולה מן ההגדרות.
היו"ר ארז מלול
תחשבי על זה.
תמר קלהורה
חשבתי על זה. אני שוב פעם אומרת, אני לא רואה שיש פה אמירה לגבי התוכן האישי, שהוא איננו תוכן מסחרי או דבר כזה. אם הכוונה לתוכן אישי במובן של פרטי, זה לא נמצא פה.
ד"ר גור בליי
תגידי לי איך שירותי בנק זה נועד לשיתוף, הפצה, שמירה או אחסון. איך אפשר להסתכל על שירותים כשאני נגיש לחשבון שלי בבנק - - -
היו"ר ארז מלול
או קופת חולים ודברים כאלה.
ד"ר גור בליי
איך אפשר להסתכל על זה כשירות שנועד? היית מגדירה את השירות של בנק מסוים, האון ליין שלו נועד בעיקרו לשיתוף, הפצה, שמירה או אחסון? לא. הוא נועד לביצוע פעולות.
תמר קלהורה
אני מסכימה עם זה, אבל כשאני מסתכלת על "תוכן אישי" - - -
היו"ר ארז מלול
תסתכלי על כל הקונספט.
ד"ר גור בליי
"תוכן אישי" לא חי לבד, הוא חי רק כשהוא נכנס לתוך השירות.
היו"ר ארז מלול
הוא נועד לשמירה ואחסון. המילים "תוכן אישי" את צודקת, זה מכניס הכול, אבל כשאומרים שנועד - - -
ד"ר גור בליי
שימי לב שסעיף קטן (2), הסעיף האופרטיבי, הוא לא חל על "תוכן אישי", הוא חל על "שירות תוכן דיגיטלי". זה הדבר שבו קובעים על מה החוק חל – על "שירות תוכן דיגיטלי". אני חייב להגיד שאני פה לא רואה בעיה. לגבי הנושא של הטיפול, יכול להיות ששווה לחשוב מה הוא כולל. לגבי העניין הזה, אני חייב להגיד כשאני קורא את זה, ולדעתי גם רוב האנשים פה, זה די ברור מה הוא מוציא ומה הוא מכניס.
היו"ר ארז מלול
יש פה חוות דעת מומחה. למומחים לא הייתה הערה, למרות שהם דקדקו בנוסח.
תמר קלהורה
עם כל הכבוד, אני חושבת שלחברות אין בהכרח אינטרס שהצעת החוק תהיה מפורטת ותחייב אותן להציע מדיניות שמתייחסת לכל הדברים האלה, כי זה קצת כובל את ידיהן.
היו"ר ארז מלול
למה?
תמר קלהורה
אם לא נגדיר מהו טיפול, כל חברה תגדיר מה לדעתה הוא טיפול ולא תהיה אחידות.
היו"ר ארז מלול
בנקודה הזאת אני מסכים.
תמר קלהורה
לגבי הנקודה של הטיפול - - -
ד"ר גור בליי
דיברנו על "שירות תוכן דיגיטלי".
היו"ר ארז מלול
ראיתי שהם חיים עם זה, והם מבינים למה הכוונה. הרי אם זה יגיע לפרשנות בבית משפט, בית המשפט יבוא אליהם בחוות דעת מומחה להבין את כוונת החוק, ויש את דברי ההסבר ויש את הפרוטוקול.
תמר קלהורה
ברשותכם, אני שומרת לעצמי את הזכות אחרי הקריאה הראשונה לנסות לחשוב ולראות אם אפשר לדייק את זה.

אני חוזרת לעניין של הטיפול - - -
היו"ר ארז מלול
בטיפול את צודקת, צריך לתת את הדעת. את צודקת. זו הערה נכונה וחכמה.
תמר קלהורה
חשוב מאוד שזה יהיה אחיד, כדי שלא יהיה מצב שלגוגל יש משהו אחד ולמטא יש משהו אחר, שלכולם יהיה ברור. אלה בעיניי הדברים המרכזיים.
שירה גרטנברג
כמה נקודות. לגבי סעיף 2(א), החובה מוחלת על מידע המצוי אצל הספק, בהמשך להערות שעלו כאן מצד השירותים הדיגיטליים. בעצם מה שחשוב לנו להבהיר שהמטרה של הצעת החוק הזאת היא לממש את האוטונומיה של המשתמש. מצב שבו משתמש מחק מידע לגביו, אבל ספק השירות בכל זאת שמר את זה מאיזה סיבה, המידע הזה, למרות שהוא מצוי אצל הספק, זה לא המידע שאנחנו מדברים עליו כאן, כי אנחנו בעצם רוצים לעשות תמונת מצב של המידע כפי שהמשתמש ראה לנכון לתת גישה אליו. זו הבהרה אחת שהיא חשובה לנו.
היו"ר ארז מלול
אבל הספק יודע שהוא מחק.
שירה גרטנברג
כשאנחנו כותבים "מידע שמצוי אצל הספק", יכול להיות שמשתמש מחק מתוך מחשבה.
היו"ר ארז מלול
הספק על דעת עצמו ימחזר את זה?
שירה גרטנברג
אני לא יודעת, יכול להיות שלא.
לירון הופפלד
למשל כשמוחקים, יהודה כנראה יוכל להרחיב על זה יותר ממני, כשאדם אפילו מוחק לגמרי את חשבון הפייסבוק שלו, לפי תנאי השימוש של פייסבוק כפי שאני ראיתי אותם לאחרונה, הם שומרים את כל המידע למשך חצי שנה.
היו"ר ארז מלול
אבל צריך שחזור חשבון.
לירון הופפלד
לא קשור לשימור חשבון.
היו"ר ארז מלול
שחזור, אמרתי.
לירון הופפלד
הספק עצמו מטעמים שקשורים להתגוננות משפטית עתידית, בלי קשר למותו של אדם בכלל. אני לא רוצה יותר חשבון במדיה חברתית - - -
היו"ר ארז מלול
אחרי שהוא מחק זה כבר נהיה חומר לא של המשתמש אלא של החברה. זה יצא מרשות המשתמש, הוא לא יכול להוריש אותו גם אם הוא יכתוב באלף צוואות ויכריז על זה קבל עם ועולם, הוא לא יכול. על זה החוק לא מדבר.
שירה גרטנברג
בדיוק. הכוונה שלנו לחדד שזה מה שהמשתמש רואה לנגד עיניו בתור המידע שזמין מבחינתו.

לגבי "כולו או חלקו", מבחינתנו זו תוספת שחשובה גם בהיבט של היכולת לאפשר למשתמש בחירה לגבי סוגי מידע שונים. אנחנו כמובן לא נכנסים פה לכוון ממש את המוצרים השונים שהספקים מספקים, אבל בכל זאת בעינינו ככל הניתן לאפשר לאדם בחירה מושכלת, בחירה שמבחינה בין סוגי המידע, זה משהו שהוא בהחלט רצוי.

לגבי ההצעה לאפשר תוספת החרגות נוספות בתוספת לחוק, אנחנו תומכים בהצעה הזאת. בעינינו ההצעה הזאת היא חדשנית, היא הולכת בשדה לא חרוש, ודווקא בגלל זה כן אפשר לשמור איזה מנגנון של עדכון, של התאמה לזמנים המשתנים. אנחנו פה בעולם מתפתח מבחינה טכנולוגית.
ד"ר גור בליי
אז אנחנו נוסיף לאפשר הוספת החרגות נוספות בתוספת לחוק, שמי שיוסיף זה יהיה שר המשפטים, באישור ועדת החוקה. "שר המשפטים באישור ועדת החוקה, רשאי יהיה להוסיף או לגרוע מהתוספת."
שירה גרטנברג
הערה אחרונה היא לגבי סעיף 2(א), ובהמשך להערה של פרופסור בירנהק, לגבי החובה של הספק לשוב וליידע את המשתמש על הכללים האלה מזמן לזמן. אנחנו מחילים את הרגולציה הזאת גם על משתמשים קיימים, ורצינו להבהיר שגם משתמש שכבר הזין אדם מסוים בתור מורשה הגישה, בעצם החובה לשוב וליידע אותו באפשרות הזאת לעדכן את מורשה הגישה, חלה גם על מי שכבר הזין משתמש. זאת אומרת, יכול להיות שבנקודה מסוימת בחיים אתה תרצה לאפשר לאדם X, אבל חשוב לנו שאדם יוכל לשנות את הבחירה ושיהיה מודע לאפשרות שלו לשנות את הבחירה.
יהודה בן יעקב
אני רק חושב שזה כן נובע מהנוסח הנוכחי.
שירה גרטנברג
אני גם חושבת, רק רציתי להבהיר לפרוטוקול.
יהודה בן יעקב
ההודעה נמצאת באופן שוטף, היא לא מחריגה את מי שכבר סימן.
היו"ר ארז מלול
היא צודקת, אדם היה נשוי למישהי, חלילה התגרש.
יהודה בן יעקב
הנושא הזה של תזכורות ויידוע מעת לעת - - -
היו"ר ארז מלול
יידוע מעת לעת.
יהודה בן יעקב
היידוע מעת לעת חל באופן גורף.
היו"ר ארז מלול
מה זה מעת לעת בפרשנות? היה פה מישהו שהציע - - -
עמרי רחום טוויג
הבנו מה זה לא "מעת לעת".
היו"ר ארז מלול
האדם הסביר. לא נרד לימים, אבל שיהיה מעת לעת.
לירון הופפלד
אנחנו מצטרפים לכל הדברים ששירה אמרה, גם ביחס למידע שהאדם עצמו שמר, גם ביחס לשמר ולא מצוי אצל הספק עדיין, גם ביחס לתוספת. דיברנו על זה בתחילת הדיון. כדי שזה יהיה בפרוטוקול חשוב לי להגיד שהנושא של הרכיב בשירות או האפיק בשירות, יכול להיות שהנוסח מספק בהקשר הזה, אבל כן חשוב הנושא הזה שהשירותים השונים שהספק נותן, שהם יהיו ניתנים להפרדה והחרגה של מה שהוא תקשורת בין-אישית.
ד"ר גור בליי
ומה העמדה שלכם לגבי סעיף קטן (ג), שהייתה התייחסות של הפלטפורמות?
לירון הופפלד
העמדה שלנו היא שצריך להשאיר את הסעיף כרגע כמו שהוא.
היו"ר ארז מלול
האם בנוסח הזה או לחדד שזה חל על המשתמש ולא קשור לחברות? כל הסעיף מחייב את הפלטפורמה, אבל שתיתן אופציה למשתמש. הבעלים זה המשתמש.
לירון הופפלד
המדיניות של החברות צריכה לעמוד בהוראות חוק הגנת הפרטיות גם היום, גם לפני שהחוק הזה נחקק. השאלה של איך מיישמים את זה ביחס לאחריות שלהם על מידע שאדם שומר בשירותי אחסון, היא שאלה מורכבת, ואין לי תשובה עליה.

יכול להיות שבאמת האחריות בנקודה הזאת, יכול להיות שהיא אפילו לא קיימת בנקודה הזאת, והיא מוטלת רק על המשתמש עצמו. אני לא יודעת להגיד. מה שאני חושבת שנכון זה להשאיר את הסעיף בנוסח הזה, וכפי שהיועץ המשפטי לוועדה אמר, זה מקפיא את המצב הקיים. ככל שיש להם אחריות בנקודה הזאת, היא תמשיך לחול. וככל שאין אחריות, אז אין אחריות.
היו"ר ארז מלול
הייתי מציע שמטא ידאגו לסיור, פגישה של היועץ המשפטי בארצות-הברית עם הבעלים, ואז נחדד את זה. הזמנה שייסע לשם, כי מה שהוא עשה בחוק, הוא יכול לעזור לחברה בעולם, לתת לה ייעוץ משפטי בעניין הזה. אני רציני.
ד"ר גור בליי
הדברים נאמרים לפרוטוקול בהומור.
היו"ר ארז מלול
לא בהומור. אנחנו פה פורצי דרך בנושאים האלה, והוא שותף. אני מנוע מלנסוע.
ד"ר גור בליי
גם אני מנוע.
היו"ר ארז מלול
תיקחו את זה ברצינות, כדי לחדד, להחכים עוד, להיפגש עם כל ההנהלה. במשרד לשירותי דת שהייתי, היו מזמינים ממיקרוסופט את אנשי המחשוב פעם בשנה לראות את ההתחדשות. יש פה משהו ערכי, זה לא סתם איזה התחדשות טכנולוגית. זה משהו ערכי וחשוב.
לירון הופפלד
נאמר לי פה שאולי בלעתי את המשפט האחרון, אז אני רק אגיד שההקפאה של המצב הקיים אומרת שאם היום יש אחריות, תהיה אחריות, ואם אין אחריות, אין אחריות.
היו"ר ארז מלול
יש אחריות, אבל לא ביחס למשתמש, ביחס לעצמם. הם לא אחראים על המשתמש. מה שהמשתמש עושה, הם לא אחראים עליו.
לירון הופפלד
זו שאלה מורכבת.
היו"ר ארז מלול
מה שהיה הוא שיהיה.
לירון הופפלד
בדיוק. מה שהיה, הוא שיהיה.
היו"ר ארז מלול
הינה, אני אומר את זה לפרוטוקול: אין אחריות נוספת, אלא האחריות שהייתה לפני לגבי כל תוכן שהוא ופגיעה בצדדים שלישיים, זה ממשיך להיות קיים ואין תוספת אחריות.
עמרי רחום טוויג
אני מודה לאדוני על ההבהרה.
טל מורס
שאלת הבהרה בהמשך לדיאלוג שהיה בין ד"ר קלהורה לייעוץ המשפטי. נאמר שהפלטפורמות החברות לא רשאיות למחוק את המידע? אני אשמח להבהרה בעניין הזה. אם המשמעות היא שהחברות חייבות להחזיק עותק של המידע - - -
היו"ר ארז מלול
לא. לא. לא.
ד"ר גור בליי
לא. לא. לא.
היו"ר ארז מלול
הייתה פה הערה שאם המשתמש מחק, לא רוצה, רוצה למחוק את ההיסטוריה שלו באותה תקופה, והחברות, הפלטפורמות כן שומרים אותה מסיבות שחלילה ייתבעו או משהו, על זה לא חל החוק. המוריש לא יכול פתאום לבקש מהחברה לשחזר את זה. ברגע שהוא מוחק זה כבר יצא מרשות המוריש, הוא לא יכול להוריש, הבעלות של החומר היא של הפלטפורמה לזמן מסוים.
טל מורס
זה ברור. אבל אני שואל, האם המדיניות של פלטפורמה יכולה להיות שברגע שנודע לה שמשתמש מת היא מוחקת את החשבון ואף אחד לא יוכל לבקש עותק של הנתונים?
ד"ר גור בליי
לא.
טל מורס
היא רשאית למחוק את המידע מיוזמתה גם אם לכאורה המידע היה זמין עד יום מותו של המת?
ד"ר גור בליי
לא. אמרנו גם קודם, הרעיון בסעיף 2(ב) הוא בדיוק בשביל להגיד לפלטפורמות שחוץ מאשר שירות תקשורת בין-אישית, שעליה אין את החובה הזאת, בשאר השירותים מחויבים לאפשר לפחות ביחס לחלק המידע, כולו או חלקו, למשתמש לבחור האם הוא רוצה להעביר את זה לאדם אחרי מותו, או שהוא רוצה למחוק. הן מחויבות לתת את האופציה למשתמש.
היו"ר ארז מלול
מה קורה אם המשתמש לא בחר אופציה? זה לא בחוק שלנו.
טל מורס
כלומר, מדיניות של חברה לא יכולה להיות מדיניות שאומרת שבמותו של אדם כל הנתונים נמחקים?
היו"ר ארז מלול
לא. זה לא בחוק.
ד"ר גור בליי
להפך, למעשה אחת מהתכליות של החוק היא למנוע מצב כזה. זאת אומרת, בשביל לחייב אותן להציע את הבחירה למשתמש.
עמרי רחום טוויג
הדיפולט בהיעדר בחירה - - -
ד"ר גור בליי
בהיעדר בחירה אנחנו לא נכנסים. אם הוא בחר להשאיר, אז לאפשר לו להשאיר, אמרו שאת כולו או חלקו של המידע. זה הרעיון.
טל מורס
זה בוודאות. אני שואל על מצב שבו הפלטפורמה אומרת שהמדיניות שלה היא מחיקת המידע. האם הפלטפורמה זכאית לקבוע מדיניות שאומרת שבמותו של אדם כל נתוניו נמחקים?
ד"ר גור בליי
אלא אם הוא ביקש לא למחוק את זה.
טל מורס
האם מותר לה להגיד שהיא בכלל לא מציעה את האפשרות לשמור את זה?
ד"ר גור בליי
לא.
ורד שביט
עובדתית כיום המדיניות של Yahoo זה שבמות אדם, החשבון שלו נמחק. אני חושבת שלזה הוא מתייחס. למשל אם המדיניות של Yahoo היא שבמות אדם, החשבון שלו נמחק, אז אתה אומר שהצעת החוק אומרת שאתם לא יכולים להמשיך עם המדיניות הזאת, אתם חייבים לתת לבן אדם את האפשרות - - -
ד"ר גור בליי
נכון. אתם צריכים לתת לבן אדם את אפשרות הבחירה. שוב, ככל ש- Yahooנכנסים במבחנים של סעיף 2(ד), שמכוון את פעילותה לישראל. זו שאלה שכמובן לא פה המקום להכריע בה, אבל ככל שהן נכנסות בהגדרות של החוק. החוק נועד במובן הזה לשנות מצב. זאת אומרת להגיד לה: דבר ראשון, תקבעי מדיניות לאחרי המוות, שאולי יש לה, שהמדיניות שלה שהיא מוחקת, ודבר שני, תזכירי מעת לעת, אולי היא עושה, אני לא יודע, אבל הדבר השלישי, אומרים לה: את חייבת להציע למשתמש את אופציית הבחירה האם להעביר או למחוק.
טל מורס
זאת הבהרה חשובה, כי כרגע בחלק מהפלטפורמות, המדיניות היא – והם בוחנים אותה מעת לעת – לפעמים מצבים ברגע שלא ניתנה שום הוראה, למחוק את המידע.
ד"ר גור בליי
זה נועד לשנות את המצב. זה משנה את המצב. אני פה רוצה לחזור ולציין לפרוטוקול - - -
עמרי רחום טוויג
אם לא ניתנה שום הוראה?
ד"ר גור בליי
לא שלא ניתנה שום הוראה. דיברת לא על סיטואציה שאין שום הוראה, אנחנו מדברים על מתן האופציה. האם זה נכון, ד"ר מורס?
טל מורס
אנחנו מדברים על מתן האופציה, אבל גם השאלה בהיעדר הוראה.
ד"ר גור בליי
בהיעדר הוראה, אם האדם קיבל את האפשרות להעביר והוא לא ניצל אותה - - -
היו"ר ארז מלול
או שהוא לא רוצה. הוא כותב "אני לא מוכן".
היו"ר ארז מלול
נכון, כמו שאמר היושב-ראש, או שהוא אמר פוזיטיבית שיימחקו או שהוא לא אמר להעביר - - -
היו"ר ארז מלול
זו מצווה לקיים את דברי המת.
ד"ר גור בליי
ודאי בראש ובראשונה אם הוא אמר למחוק, זה יימחק. אם הוא לא ענה למי להעביר, הפלטפורמה יכולה למחוק.
איגי פז
היא צריכה להודיע לו מראש שזאת לא המדיניות שלה. המדיניות שלה בהיעדר בחירה, ברירת המחדל היא כך וכך.
היו"ר ארז מלול
נכון, אבל היא צריכה לשאול אותו, ואם הוא אמר פוזיטיבית להעביר לפלוני, היא כן צריכה לתת לו את האופציה להעביר לפלוני ולא למחוק. זה הרעיון.
היו"ר ארז מלול
אני מאמין שגם המדיניות, בלי קשר להצעת החוק, היא לא למחוק מיד. אולי היורשים עושים צו מניעה. אני לא מכיר את המדיניות, אבל אני מניח ומעריך שהמדיניות היא למחוק אחרי חצי שנה, שנה.
ד"ר גור בליי
אני כן רוצה לציין, גם במענה להערה של ד"ר מורס, אנחנו גם ציינו את זה בדיון הקודם, שאנחנו פנינו לכמה מהגופים, וחבל בעיניי מאוד שגופים שאין להם היום מדיניות בעניין הזה לא נמצאים פה. ככל שיש להם התנגדות לדבר הזה, בהחלט הייתה פתוחה בפניהם האפשרות לבוא בפני הוועדה ולהסביר מדוע הם חושבים שהדרישה הזאת היא דרישה שאולי בעייתית מבחינתם, אבל הם לא הגיעו לפה לוועדה וביטאו עמדה מתנגדת. העמדה של הוועדה היא שצריך לתת את האופציה למשתמש.
היו"ר ארז מלול
חייבים לתת.
ד"ר גור בליי
כן. צריך, חייבים לתת את האופציה למשתמש לבחור ביחס לכל התוכן או חלק מהתוכן, להעביר אותו לאדם אחרי מותו.
טל מורס
תודה על ההבהרה הזאת.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה.
ד"ר גור בליי
אני אגיד כמה הערות של תיקונים של הנוסח לפני ההצבעה?
היו"ר ארז מלול
אולי נגיד שהתיקונים שעלו פה, ממילא זה רק הקריאה הראשונה - - -
ד"ר גור בליי
אני רק רוצה שתהיה בהירות. יש לנו דקות ספורות, אני יודע. דבר ראשון, הייתה השאלה לגבי הוראות תחילה והוראות מעבר. זו בהחלט שאלה שיהיה צריך לתת עליה את הדעת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, זה בדרך כלל מתי שאנחנו עושים את זה, כי ברגע שמתעצב באופן סופי ההסדר, אז גם אפשר להתאים את הוראות התחילה והוראות המעבר.

מבחינת תיקונים ביחס למה שיש לכם, חוזרת המילה "תוכן אישי". אנחנו עם הנסחית נדאג שההגדרות לא יהיו מעגליות.

אדוני היושב-ראש, אנחנו פה נקבע בסעיף 2(א), "ספק הנותן או מציע שירות תוכן דיגיטלי, יקבע ויפרסם בשפה שבה ניתן השירות". זה יהיה בהתאמה, אם זה דוברי רוסית, אם זה דוברי עברית, אם זה דוברי ערבית – כל אחד לפי השפה שלו.

אנחנו נוסיף את המילים "לאחר פטירתו של המשתמש" באותו סעיף, בהתאם להערה שהייתה.

ובהתאם להערה של ורד, נוסיף בסעיף קטן (ב) גם את "או אם נבצר ממנו לגשת לתוכן". אנחנו מודעים גם לנושא הנבצרות לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית.
היו"ר ארז מלול
נחדד את זה.
ד"ר גור בליי
ובסעיף קטן (ב) נוסיף שאפשר להוסיף, בנוסף לשירות התקשורת הבין-אישית, ונסגנן כמובן את הנוסח – נוסיף עוד החרגות בתוספת שהתיקון שלה, הוספה או גריעה ממנה, תיעשה על ידי שר המשפטים, באישור ועדת החוקה.

ובסעיף קטן (ג) אנחנו נשארים עם הנוסח שמופיע בפניכם, בכפוף להבהרות השונות שנאמרו פה לפרוטוקול.

סעיף קטן (ד) שחולק בהמשך הדיון, הוא יהיה חלק מהנוסח.
היו"ר ארז מלול
תודה רבה. אני מעלה את הנוסח של הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול, להצבעה לקראת הקריאה הראשונה במליאה. מי בעד?

הצבעה

בעד – 1
נגד – אין
נמנעים – אין
אושרה.
היו"ר ארז מלול
אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה. תודה רבה לכולם. ניפגש בהמשך. אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:53.

קוד המקור של הנתונים