פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
28/05/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שלישי, כ' באייר התשפ"ד (28 במאי 2024), שעה 10:00

התמודדות עם עלייה בהתמכרויות בקרב בני נוער נוכח מלחמת חרבות ברזל

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר

קרן רוט איטח - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, שפ"י, משרד החינוך

מלכה כץ - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, שפ"י, משרד החינוך

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

אסף בג'איו - ר' חוליית מניעה והסברה, מדור נוער, המשרד לביטחון לאומי

זיו פידרר - מנהל תחום מודיעין, סמים והלבנת הון, רשות המיסים, משרד האוצר

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה

איילת רצון - מ' תחום פ"א-מחלקות לש"ח ותכ' בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יפעת רווה - מח' ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

איתי כהן - מנהל תחום מניעה, המרכז הישראלי להתמכרויות

יחיאל מגנוס - יו"ר חברת מגנוס איתור, חילוץ והצלה

איתן אקשטיין - מנכ"ל רטורנו - מרכז לטיפול בהתמכרויות

אילי לב - מובילת מיזם 'להאיר את עומר'

ד"ר רון לב - מוביל מיזם 'להאיר את עומר'

איתן קוט - מתאם הפעולות בכנסת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עמית פרלסון - תחום קהילה, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון

סוזן בן עזרא - מנהלת תחום בכירה פיתוח ומניעה, המשרד לביטחון לאומי

גלית גבע - מובילת רווחה וקהילה, מנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

הדר אליהו - מנהלת מחלקת צעירים ונוער, מרכז השלטון המקומי

מאיה כספי - מנהלת מחלקת הנוער בחולון, מרכז השלטון המקומי

אלעזר שטרן

בת שבע פנחסוב

סמדר לביא, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התמודדות עם עלייה בהתמכרויות בקרב בני נוער נוכח מלחמת חרבות ברזל

בוקר טוב לכולם, תודה שבאתם. ימים מאתגרים. לפני שאני אקריא או אדבר על הנושא של היום, אני חייב לשתף אתכם בשיחה שהייתה לי אתמול, בלי שמות. אתם ודאי יודעים שבין התפקידים שאני ממלא כאן בתחושת אחריות גדולה מאוד, בטח בתקופה הקשה הזו, המאתגרת הזו, הכואבת הזו, בין השאר אני גם יושב ראש השדולה למען החטופים, יחד עם חברתי מהאופוזיציה, חברת הכנסת שלי.

האינטראקציה היא יום יומית. זה די ברור, הם באים לפה לכנסת כדי להשמיע את זעקתם ואת הכאב שלהם וזה דבר שהוא מאוד טבעי ואני פשוט אומר לכל אחד ואחד מכם שבמצבם אני לא יודע איך אתם הייתם נוהגים ואיך הייתי נוהג ולכן יש להכיל ולקבל את זה באהבה, גם אם אתה חוטף. ראיתם בטח לפני יומיים, אבל זה בסדר, זה טבעי. אין לי מושג איך אני הייתי נוהג ולכן אתה לא שופט. יש לי גם כלל, גם היום כח"כ וגם אתמול כעיתונאי עורך עיתון, עם משפחה שכולה אני לא מתווכח. משפחה של חטופים זה היינו הך.

למה אני אומר את זה? כי אנחנו פה בוועדה המיוחדת שלנו למאבק בשימוש בסמים, אלכוהול והתמכרויות. אתמול ניגש אליי אדם שאני מכיר, לצערי הרב אני מכיר, אני אוהב להכיר אנשים אבל במקרה הכרתי אותו באחד היישובים או הקיבוצים בעוטף. באותה שבת כואבת וארורה הוא ממש נלחם, גם הייתה לו בעיה. כספות בבית, יש שלוש אופציות עד שאתה פותח, אתה יכול לטעות פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית אתה כבר לא יכול לפתוח את הכספת, והיא נפתחה לו בפעם השלישית. שירה הייתה יחד איתי גם אתמול וגם בפגישה איתו שם בעוטף. מהלחץ, כאשר יש לך ילדים בממ"ד ואישה ויש לך מחבלים בתוך הבית ואתה מנסה לפתוח את הכספת, פעם ראשונה אתה לא מצליח, פעם שנייה, ואז אופציה שלישית וברוך ה' זה נפתח וברוך ה' הוא ניצל ויש את כל הסיפור.

למה אני מספר את הסיפור הזה? כי אתמול הוא ישב מולי, ומעבר לעובדה שאתה ניצול ואתה ראית את המוות, אתה הרחת, אתה היית אמור גם להיות חלק מ- וניצלת, אבל יש את החיים שאחרי. ואז הוא מספר לי על הסביבה שהוא נמצא בה כעת, סביבת השיקום, שזה עניין של שנים, והגענו למילה סמים והוא אמר לי משהו בצורה מאוד מוחשית. ישבנו פה במזנון החלבי ואז הוא אומר לי: אתה אפילו לא יודע כמה משתמשים, כמות אדירה של אנשים. אני לא אדבר עליו, אבל כל אחד יחשוב לבד.

לכן הנושא הוא אמיתי, הוא חשוב, הוא בוער, הוא כואב, כי ה-7 באוקטובר לא נגמר, מבחינתם ה-7 באוקטובר זה סוג של – מבחינתם, ואני מאחל להם עד 120, אבל זה 7 באוקטובר מתמשך ולכן כל אחד ואחת מכם היום בוועדה אנחנו נטפל בנושא היום שהוא קשור באופן ישיר למלחמת חרבות ברזל, שגם היא עדיין לא הסתיימה ויש להניח שהיא עוד ארוכה. אז תבינו כל אחד ואחת מכם שישתתף היום בדיון ויתרום את שלו, את חלקו, צריך לתת לא 100% כפי שאתם נוהגים לתת, אלא 700%, כי אנשים פה סובלים.

ניצלת זה כאילו סוג של החלק הראשון, יש שאפילו יגידו החלק הקל, כל השיקום וכל האחרי הוא דבר מאוד מאוד קשה וכואב ולכן אנחנו מחויבים לתת את המקסימום למענם, שזה למעננו. טוב, בלבלתי לכם את המוח, אבל זה פשוט כואב ואני רוצה שכל אחד מכם יבין את זה, ואתם יודעים את זה, אתם לא חיכיתם לי, אבל פשוט הסיפור של הסמים מוחשי.

אז היום התכנסנו כדי לדון בנושא של התמודדות עם העלייה בהתמכרויות בקרב בני נוער, אף על פי שאמרתי לכם קודם, זה לא רק בני נוער, אבל פה ספציפית היום זה בני נוער. אם תגלשו לגילאים אחרים מבחינתי זה בסדר. התמכרויות בקרב בני נוער נוכח מלחמת חרבות ברזל, כדי לבחון את הקשר הישיר בין המלחמה עצמה על בני הנוער וחשיפתם לכל התכנים שהם רואים. כפי שאמרתי לכם קודם, הרי זה לא נגמר, זה לא שהיה אירוע, סתם לצורך השוואה ניקח את אסון התאומים ואחרי זה הכול עבר לעירק או אפגניסטן ומבחינתם זהו, אירוע שהיה, אירוע קשה וצריך להתגבר עליו, פה זה אירוע מתמשך לכן הסיכון להתמכרויות לחומרים הוא גדול הרבה יותר, זו הדרך שלהם להתמודד עם המצב מאחר שהם עם מצוקות רגשיות קשות ביום יום.

בדיון עצמו אנחנו נשמע נתונים אודות היקף התופעה של התמכרויות בקרב בני נוער בשל חשיפתם לזוועות הטבח והטרור באירועי ה-7 באוקטובר ולאירועי הלחימה במלחמת חרבות ברזל, הן בערוצי החדשות, והיום יותר מערוצי החדשות יש את הדבר הזה שמספק לך בסיטונות דברים שהיינו מוותרים עליהם. אנחנו נרצה לברר כאן יחד איתכם מה הן דרכי ההתמודדות עם המצב, מה מידת שיתופי הפעולה בין כלל הגורמים, האם זה נעשה בשיתוף בני הנוער.

גם העובדה שהם נמצאים יחד, יש איזה סוג שאתמול, לא מונח שלי, אני לא אוהב את המונח הזה, אבל השתמשו במונח חזק מאוד ממלחמת העולם השנייה שאני אפילו לא אחזור על זה, אבל קיבצת אותם יחדיו וגם אם הם רוצים לצאת מזה קשה להם לעשות את זה. אז מה המענים שמציעים, מה הן החלופות, איזה אמצעי הסברה, במה נוקטים, עד כמה העלאת המודעות לסכנת ההתמכרות בקרב בני הנוער מסייעת באמת למניעת התופעה בקרבם בהתחשב ספציפית באירוע של ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. עד כמה בכלל בן הנוער מקשיב, עד כמה בכלל הוא רוצה, עד כמה הוא בכלל פתוח, עד כמה הוא נגיש, עד כמה מעניין אותו הסיוע שאתם רוצים להעניק לו. הקהילה עצמה, עד כמה היא יכולה לעזור.

ראשונת הדוברים היא קרן רוט איטח, נכון? אז קרן, את תהיי ראשונת הדוברים.

בוקר טוב. תודה על הדיון המאוד מאוד חשוב, אתה באמת מביע כאב שכולם שותפים אליו ואנחנו בתוך אירוע מתמשך עם השלכות שאנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בקצה הקרחון של מה שיקרה בוודאי עם ילדים ובני נוער, ואני חייבת לציין שאירועי ה-7 באוקטובר פגשו את בני הנוער בהמשך למגפת הקורונה שגם ככה יצרה שם עקבות ויצרה שם קשיים ואנחנו בונים עוד שכבה של קושי בתוך המצוקה.

(הצגת מצגת)

אני קיבלתי שדרוג ואני מציגה את הנתונים במקום פרופ' יוסי הראל פיש, אני מציגה את הנתונים של 'יד על הדופק'. במהלך חודשי המלחמה אנחנו חשבנו כמשרד חינוך שמאוד נכון להבין איפה בני הנוער נמצאים, מה קורה איתם, ופנינו לפרופ' יוסי הראל פיש באמצעות לשכת המדען הראשי של משרד החינוך וקיימנו סקר אינטרנטי קצר, 'יד על הדופק', בקרב ילדים בני 14 עד 18 שמטרתו לראות מה השפעות המלחמה על בני נוער בישראל, מה קורה להם, על המצב הנפשי, דפוסי התנהגויות סיכון וגם מה הם מדדי החוסן כי מדדי החוסן הם אלה שיגנו ויצמצמו את ההתנהגויות בסיכון כולל צמיחה של מבוגרים, מחוברוּת בית ספרית ומעורבות פדגוגית.

הסקר נעשה במהלך חודש פברואר באמצעות iPanel, אנחנו פנינו להורים שמחוברים ל-iPanel, ביקשנו את אישורם להעביר את השאלון לילדים. זאת הייתה הדרך הכי נגישה להגיע לבני הנוער. זה היה מדגם מייצג.

השאלות הן על בסיס HBFC כדי שנוכל אחר כך להשוות ולראות מה היה ב-2023 ועל כמה מדדים לראות איפה נמצאים בני הנוער. אחד המדדים שמאוד שימח אותנו, שלמרות התקופה ולמרות הקשיים שחוו, משהו טוב קורה בתחושת השייכות שלהם לבית הספר, שזה אחד מגורמי המגן שאנחנו יודעים עליהם, אחד מגורמי החוסן, מגורמי ההגנה. אנחנו נמצאים במגמה של עלייה ואפשר לראות ש-79% מבני הנוער שהיו במדגם מדווחים על שייכות לבית הספר, זאת אומרת שהם מרגישים מחוברוּת, ומחוברוּת, כמו שאמרתי, זה אחד מגורמי החוסן.

עוד גורם שמבחינתנו הוא גם עוד סממן למדד חוסן זה למי אתה פונה, כשקשה לך את מי אתה משתף ואחד הדברים שנמצאים באיזה שהיא קונסיסטנציה לאורך השנים, אנחנו רואים שההורים הם באמת דמויות משמעותיות עבור ילדים ובני נוער והם הגורמים הראשונים שאליהם הם יפנו. זה אותנו מאוד משמח. אחר כך זה החברים, אנחנו יודעים שהדינמיקה של קבוצת השווים בגיל ההתבגרות חשובה, אבל עדיין ההורים נמצאים במקום ראשון. הצוותים החינוכיים, כמעט 53% מציינים גם את הצוותים החינוכיים, שזה משהו שהוא גם משמח, זה אומר שבני הנוער מזהים גורמים בסביבה שלהם שעליהם הם יכולים לסמוך.

אני רואה את זה כמספרים מעודדים, אני צודק?

לגמרי.

זה גם תואם את העשור האחרון של המחקר של אוניברסיטת חיפה.

המקום של ההורים הוא יציב. למרות שאנחנו תמיד אומרים שבני הנוער הולכים לקבוצת השווים והחבר'ה הם הדבר הכי משמעותי, אנחנו רואים שכששואלים אותם ההורים הם דמויות מרכזיות עבורם וזה מבחינתנו מאוד מאוד מעודד. שוב, כמו שציינתי, זה אחד מגורמי החוסן. נורא חשוב להבין מה גורמי החוסן כדי אחר כך לעזור לבני הנוער בצמצום של התנהגויות סיכון.

מעורבות קהילתית. אחד מגורמי החוסן הנוספים, פרופ' הראל פיש בוודאי היה מציין את זה בהרחבה, אנחנו יודעים שיש ארבעה גורמי חוסן, זה מעורבות חברתית, דימוי עצמי, מחוברוּת לבית הספר ומבוגרים משמעותיים. אנחנו נמצאים פה עם הגורם הנוסף, שזה מעורבות קהילתית. אפשר לראות שבני הנוער, האחוז שדיווחו שהם לא משתתפים כלל בפעילות חוץ בית ספרית, בפעילות בלתי פורמלית, 35%, זאת אומרת ש-65% בעת הזו כן מעורבים בתנועות נוער, בחוגים.

זה לא מספיק, זה דבר שצריך עדיין לחזק כי אנחנו יודעים שזה נתון שמאוד כדאי לחזק. צריך לזכור שבפברואר, כשהמערכות די הושתקו, די לא פעלו, עדיין 65% מדווחים על זה שהם משתתפים בפעילות בלתי פורמלית.

מה אנחנו לומדים על מצוקות נפשיות? אנחנו יכולים לראות ש-30% מבני הנוער דיווחו על סימפטומים גופניים, שזה כאבי ראש, כאבי בטן, כל מיני מיחושים גופניים שמעידים על מצוקה. סימפטומים נפשיים, דיכאון, כעס, 45%, וסך הכול סימפטומים פסיכוסומטיים 52.9%.

אם אנחנו משווים את זה ל-2023, זה היה בתקופה של הקורונה, בשלהי הקורונה, שדיווחו 46%, אנחנו רואים שכרגע 52.9% מדווחים על קושי שזה לא מעודד. זה אומר שאנחנו נמצאים פה עם איזה שהיא רעידת אדמה לא פשוטה שדורשת מכולנו לראות איך אנחנו כמדינה ובכלל כחברה אזרחית נרתמים לדבר הזה.

חשיפה לאירועי טרור. איך זה משפיע על בני הנוער? זה יחס שהוא עשה בין חשיפה לאירועי טרור למידת הסיכון להתנהגויות סיכון. אנחנו רואים שמי שמפונה מהבית או שהוא היה בקרבת אירוע פיגוע, או שמישהו קרוב לו נפגע הוא יותר בסיכון לשתות חמש מנות אלכוהול בתקופת זמן קצר, שזה הבינג'. ככל שאתה יותר חשוף לאירועים קשים יש יותר סיכוי שתעשה שימוש באלכוהול או בסמים, באלכוהול במקרה הזה. אנחנו רואים גם שככל שאתה חשוף יותר לאירועים אתה יותר בסיכון לעשות שימוש באלכוהול. כאן אנחנו רואים שדווקא חשיפה לשני אירועים עם הקשר הכי גבוה לשימוש באלכוהול.

השימוש בכדורי הרגעה. אנחנו רואים שגם מי שנחשף ליותר אירועים, שזה יכול להיות או אזעקות או נפילה של טילים או חשיפה לאירועי טרור, יותר בסיכון לשימוש במשככי כאבים, שזה ממש דרמטי. חרדה ופחד משפיעים על שימוש באלכוהול ובכדורי הרגעה.

מה שהיה מאוד חזק, שקף שמראה חשיפה לאירועים קשים, זאת אומרת עד כמה אתה חשוף במדיה. חשיפה לתכנים קשים, אנחנו יודעים שאחד הדברים שהיו מאוד מאפיינים את התקופה הזאת, הכול היה בלייב, המלחמה הייתה משודרת וילדים נחשפו לסרטונים מאוד מאוד קשים. לא רק בחדשות, אתה בעצמך אמרת, גם בשבוע שעבר נחשפנו לתכנים מאוד קשים עם הסרטון של התצפיתניות, שזה היה ממש קשה. אנחנו רואים שככל שנחשפים לתכנים קשים במדיה, גם זה מגביר את הסיכון לעשות שימוש בעייתי באלכוהול. זה מגביר פי 5 שתייה מופרזת של אלכוהול, פי 6.5 להיות מעורב בבריונות. אנחנו רואים כאן תקופה שמאיצה את גורמי הסיכון של בני הנוער.

בזה אנחנו נסכם. אפשר לראות ש-52% ציינו שהם לא פנו לאף מבוגר לעזרה, 42% כן פנו לבן משפחה, לחברים, למורה מצוות בית הספר, זאת אומרת שהם מזהים את הגורמים שאליהם ניתן לפנות.

זה לגבי הנתונים של 'יד על הדופק'. שוב אני מציינת, זה מפברואר, אין לדעת מה קורה היום, כשנדגום מה היום, וזה גם לא כולל את ילדי המפונים. אנחנו נעשה בדיקה נוספת, נעשה גם בדיקה נוספת בקרב מפונים בצפון כי נרצה לראות מה קורה שם עם הילדים כי זה לא דומה מה קורה עם הילדים המפונים בצפון למה קורה בדרום ומה קורה בכלל חלקי הארץ.

כמשרד החינוך, אנחנו לאורך התקופה תגברנו את שעות מערך הייעוץ, המערך המסייע בתוך בתי הספר, וגם את סלי התגבור של השירותים הפסיכולוגיים על מנת לאפשר מתן טיפולים פסיכולוגיים לילדים שמאותרים. אנחנו הכשרנו והגברנו את הידע והמודעות של צוותי המקצוע, שזה גם הפסיכולוגים החינוכיים, גם היועצות החינוכיות, לקשר של תקופת מלחמה לשימוש בחומרים, החיבור של הדבר הזה, ואז מתוך זה איך אנחנו מגבירים את הזיהוי ואת האיתור של ילדים בתוך המערכת שהם עם פחות גורמי חוסן כמו שציינו עכשיו, של מבוגר משמעותי, של מחוברוּת לבית הספר, כדי לדעת שהם יותר בסיכון. אז הגברנו את הידע ואת המודעות.

אתם מכירים את הכוחות שבדרך, הרבה דיברנו על זה, על התוכניות שלנו, אבל השנה לאור המלחמה פיתחנו תוכנית אחרת שנקראת מאגרי כוח שהמטרה שלה לפתח את כוחות ההתמודדות של הילדים ואת החוסן של הילדים בתוך המציאות הזו. שיעורים הרבה יותר קצרים שמאפשרים לכל מורה מקצועי להיכנס לכיתה שלו, להתחיל עם שאלה של מה נשמע ולהתחיל עם משהו של איפה הם נמצאים כדי לפנות את עצמם ללמידה, אז השיעורים הרבה יותר נגישים.

דבר נוסף, אנחנו הגברנו את פעולות ההתנדבות דרך מינהל חברה ונוער, כל מיני יוזמות של ילדים של מעורבות חברתית. עוד דבר, פתחנו מסגרות ייעודיות לילדי מפונים שנמצאים במצבי סיכון שהיה להם מאוד קשה לחזור לבית הספר, פתחנו מסגרות ייעודיות שמאפשרות להחזיר אותם לרצף התפקודי, לרצף הלמידה, כשאנחנו יודעים שרצף תפקודי זה גם גורם חוסן וגם מסייע להתמודדות.

הרצאות להורים, ידע להורים ולצד עבודה מסוג אחר, עבודה קבוצתית, כשאנחנו כרגע מפתחים גם מודל עבודה של חוסן הורי, לעזור להורים בהתמודדות עם הדבר הזה כי ההורים חווים חוסר אונים למול התופעות האלה וההורים הם עדיין דמויות משמעויות ואיך הם בעצם מסייעים לילדים.

בתוך המציאות הזאת גם באפס תקציבים אנחנו הכשרנו מנהיגות נוער, 'עמיתים ומשפיעים', זאת גם אחת הפלטפורמות שאנחנו מאמינים בה, של בני נוער שמדברים עם בני נוער, כדי פעם אחת להיות שומרי סף, ופעם שנייה לעזור לילדים ולהעביר נורמות וערכים שמקדמים בריאות. בשבוע הבא אנחנו נקיים כנס למנהיגות נוער, כנס מקוון למנהיגות נוער שגם נעבוד עם הפנים לחופשה, כי החופש הגדול זה עוד אתגר שצפוי לנו שגם דרך מנהיגות נוער וגם בכלל כמערכת חינוכית אנחנו נערכים לחופשת הקיץ עם כל מיני פעולות כדי לתת מעטפת של הגנה לילדים.

תודה. שוב, רק לגבי הנתונים האופטימיים לגבי הצעירים שפונים להורים, אחרי זה היה חברים ואחרי זה מורים. דיברת על הצפון וגם על הדרום, כשאתה מתנתק מהסביבה שלך ומהמורים והחברים החשיבות של ההורים עוד תעלה. זה אמור, להערכתי, בקרב אותם צעירים רק לעלות עוד יותר.

שאלה: הקיץ לפנינו, הלילות בקיץ הם הזמנים הכי קשים; כשאת אומרת נערכים, יש הרי תוכניות שעבדו מעולה, כמו מגרשים מוארים, פעילות בלתי פורמלית דרך הספורט, אנחנו יודעים את הנתונים כמה זה השפיע. איפה זה עומד היום מבחינה תקציבית? מבחינת החברה למתנ"סים? מי מנהל את האירוע הזה?

יש ועדה משרדית, כרגע חסר פה נציג של מינהל חברה ונוער שיותר אמון על הדברים האלה, אבל יש עבודה עם החברה למתנ"סים, יש עבודה בתוך המשרד לכל הגילאים, זה לא רק לבני נוער. יש את העבודה הבין-משרדית עם החופים, הכוונה להאריך את הנוכחות של מבוגרים משמעותיים בתוך החופים, בטבריה, באילת, בירושלים, תל אביב, צפת, כל המוקדים שמרכזים ילדים ובני נוער מכל הארץ.

אני רק רוצה להפריד. יש פיקוח ויש את השוט ויש את הנושא של פעילות, שהפעילות עצמה מונעת מהילדים להגיע למקומות האלה. אני מדבר על הפעילות עצמה, אני לא מאמין בפיקוח, לא מאמין בשוט, אני מאמין בפעילות שמונעת מהילדים להגיע אל הסם או אל האלכוהול וזה כשהם יהיו עסוקים בפעילות מסוימת. את יודעת את הנתונים וזה מוכיח את עצמו. אם אנחנו לא נהיה מוכנים עכשיו לא תהיה פעילות בקיץ.

אני חד משמעית מסכימה איתך. לא הבנת את מה שאמרתי, הסיפור של חופים זה לא שוט, זה נוכחות של מבוגרים משמעותיים, זה פן אחד של הדבר. אמרתי, כרגע חסרים לי נתונים של מינהל חברה ונוער, אנחנו נוכל להעביר את זה לוועדה, על כל התקציבים שמיועדים לקיץ, על כל ההיערכות לקיץ, בהחלט ברוח הדברים שאתה אומר.

אז אני מאוד אשמח שזה יגיע לוועדה.

בוודאי.

אני רק אוסיף שבשבוע הבא אנחנו נקיים דיון על היערכות לחופש הגדול למניעת התמכרויות. זה הנושא בשבוע הבא.

מעולה, אז הם יהיו פה ויפרשו את כל התוכנית של המשרד. אנחנו בהחלט נערכים, יש תוכנית לגמרי סדורה לדבר הזה.

חשוב שהחברה למתנ"סים גם יהיו פה.

איתי כהן, המרכז הישראלי להתמכרויות.

בוקר טוב. אני מברך על הכינוס של הוועדה הזאת, זה מאוד חשוב, תודה. אני אשלים את מה שקרן אמרה לגבי מחקר.

(הצגת מצגת).

זה מחקר נוסף שגם הוא בשיתוף עם שפ"י שאנחנו עושים. אני פה מייצג את פרופ' ענת שושני שיחד עם המרכז הישראלי להתמכרויות ומרכז מיטיב לפסיכולוגיה חיובית באוניברסיטת רייכמן עורכת מחקר בבתי ספר, מחקר שנמשך כבר הרבה מאוד שנים, מתחילת שנות ה-2000 ואנחנו נציג כאן את התוצאות שהן רלוונטיות שהתקבלו בחודשים ינואר ופברואר מהמחקר שנעשה בתוך בתי הספר. המחקר הזה נעשה עם מעל 2,700 ילדים ובני נוער בבתי ספר בעיקר במרכז ובדרום, לצערנו כמובן יש בעיה לערוך היום סקרים בבתי הספר בצפון. הוא הכיל גם ילדים מהצפון שפונו לבתי ספר במרכז.

לגבי חשיפה לאירועים פוליטיים, זה שאלון שפותח באוניברסיטת רייכמן. הנתון המעניין פה הוא חשיפה גבוהה וחשיפה בינונית, מדובר גם על סוג האירועים וגם על רמת החשיפה אליהם. זה נתון שהוא הכי גבוה אי פעם במחקר הזה שהתחיל ב-2002, זאת אומרת בני הנוער שלנו, רמת החשיפה שלהם לאירועים ברמה גבוהה ובינונית היא הגבוהה ביותר אי פעם. אני חושב שהמשמעויות של זה ברורות לכולנו פה ואיך זה משפיע. יש מגוון מאוד גדול של אירועים שהם נחשפו אליהם.

מה ההשפעות של החשיפה הזאת? העמודה הכחולה מראה את השכיחות, כמה בני נוער נחשפו לאירוע הספציפי הזה, העמודה החומה אומרת מה ההשפעה. זה דיווח עצמי, מה שאתם רואים זה מה שהם אמרו, השפעה רבה עד השפעה רבה מאוד. אפשר לראות פה כמה נתונים מאוד מאוד מעניינים. קודם כל האזעקות, בני הנוער מעידים על עצמם כמה האזעקה, שלכאורה זה דבר מאוד שכיח, גם רואים, 98% מבני הנוער נחשפו לזה, כמה זה משפיע עליהם מצד אחד, מצד שני אפשר לראות את החשיפה לאירועי מלחמה בטלוויזיה, דבר שלכאורה אולי לא היינו מצפים לראות, כי אנחנו כולנו מדברים על כמה בני הנוער הם רק ברשתות החברתיות. מסתבר שרבים מהם נחשפו לאירועים האלה דרך הטלוויזיה. וגם תראו את רמת ההשפעה של החשיפה לטלוויזיה, כמה הם מעידים על עצמם שהדבר הזה משפיע עליהם.

הנושא של תסמינים נפשיים. זה משלים לגמרי למחקר שקרן הראתה קודם. אנחנו מסתכלים על דיכאון, חרדה וסומטיזציה, סומטיזציה זה התסמינים הגופניים, סחרחורות, בחילות, כאבי ראש וכו' שהם לא קשורים למחלות.

אפשר לראות את הבייסליין בספטמבר 2019, את העלייה ההדרגתית, גם כמובן קורונה, אבל שימו לב לתוצאות במאי 2024, יש עלייה מאוד משמעותית גם בתסמיני דיכאון, גם בתסמיני חרדה וגם בתסמינים הגופניים אצל כל בני הנוער. עלייה מאוד מאוד משמעותית, בעיקר בתסמיני הדיכאון והחרדה, שם העלייה המשמעותית ביותר שאפשר לראות.

אני אתייחס לטבלה התחתונה, אני לא אתייחס למספרים, אבל מה שאפשר לראות פה זה התאמה בין אירועים פוליטיים לשימוש בחומרים. איפה שיש שלושה כוכבים זו התאמה סטטיסטית מובהקת. זאת אומרת אפשר לראות שככל שנחשפים לאירועי חיים פוליטיים יש עלייה בתסמינים פסיכיאטריים, בשימוש בסיגריות, בסיגריות אלקטרוניות, נרגילה, אלכוהול וקנאביס.

לא שאלו על חומרים אחרים?

אלה החומרים שאנחנו שואלים עליהם, גם לא את כולם, יש פה עניין גילאי וכו'.

חומרים נוספים, פסיכדליים וכאלה.

אנחנו לא שואלים, יש גם מגבלות של משרד החינוך מה אתה יכול לשאול במסגרת מערכת החינוך, ובצדק. אלה החומרים שאנחנו שואלים עליהם. מה שאפשר לראות זה שיש דווקא ירידה, מותאמות סטטיסטית בנושא של חשיפה לפורנו. זה משהו שיש לו כל מיני הסברים, אנחנו לא יודעים להגיד מחקרית מה ההסבר, אבל אני חושב שזה די מובן. בהימורים אין שינוי, אין התאמה סטטיסטית בין עלייה באירועי חיים לעלייה בנושא ההימורים.

בתקופת הקורונה כן ראינו עלייה בהימורים.

כן, זה נכון. אפשר לראות בנושא של החומרים, זה מ-2019, אנחנו רואים שיש עלייה קבועה בכל הנושא של שימוש בחומרים, מה שכן אפשר לראות שהשנה החומר המרכזי שיש בו את העלייה הגדולה ביותר הוא אלכוהול. שוב, יש לזה כל מיני סיבות, צריך פה מחקר נוסף כדי להבין אותן לעומק, אבל באופן מובהק ביותר בני הנוער משתמשים ביותר אלכוהול עכשיו בעקבות אירועי מלחמת חרבות ברזל. זה משהו שהוא מאוד מובהק ומצריך טיפול של כולם.

יש פה נתון על פילוח גילאים?

יש נתונים גם של גילאים, אין לי פה את הטבלה עצמה, אבל זה מחולק גם לגילאים. בכל מקרה אנחנו מדברים פה ספציפית באלכוהול על גילאי 18-13 כי את הגילאים היותר נמוכים לא שואלים על אלכוהול. שוב, הגבלות של משרד החינוך, אבל זה בהחלט בני נוער באופן כללי.

אני רוצה לדבר על מה כן אפשר לעשות ואולי על משהו שהוא חצי אופטימי. אנחנו מפעילים ביחד עם שפ"י ושותפים רבים נוספים תוכנית שמופעלת בתוך בתי הספר, 160 בתי ספר בכלל רחבי הארץ עם 60 מתוכם בדרום, תוכנית שמתעסקת עם חוסן, שמדברת על חוסן, שמדברת על מרכיבים של פסיכולוגיה חיובית שמועברים להורים, למורים ואחרי זה גם לתלמידים.

מה שאפשר לראות זה שכשעושים, כשיש תוכניות, יש להן השפעה חיובית. כשאנחנו מפעילים תוכנית, ופה אפשר לראות את רמת הבסיס מתחילת השנה, מספטמבר, בחוּם, שיש עלייה בתסמינים של דיכאון, חרדה, תסמינים גופניים, ירידה בחוסן, לעומת איפה שהתוכנית הזאת הופעלה, זה כיתה מול כיתה, זה באותו בית ספר, אפשר לראות כיתות שבהן הופעלה התוכנית, שבהן יש ירידה בתסמינים של דיכאון, חרדה ותסמינים גופניים ועלייה בחוסן לעומת קבוצת הביקורת. זאת אומרת יש מה לעשות.

מה התוכנית עצמה?

התוכנית מתבססת על הכשרת מורים, אנחנו עובדים עם מורים בתוך בתי הספר, מעבירים להם כלים מעולם הפסיכולוגיה החיובית ואחרי זה מלווים אותם בהעברת הכלים האלה לתלמידים, כולל מה חשוב, בשיתוף קרן רוט והאגף לתוכניות סיוע ומניעה ובשיתוף שפ"י. אנחנו מפעילים את זה ב-160 בתי ספר.

זו תוכנית שמתעסקת עם גורמי חוסן אצל בני הנוער, אבל באמצעות הורים ומורים. הפנייה היא דרך המורים, ההכשרה היא למורים וליווי של המורים בעבודה בכיתות מתוך ראייה שלהם, כמו שקרן ציינה, כמבוגרים המשמעותיים שבאמת יכולים להשפיע עליהם. לתוכנית הזאת יש לאורך השנים מחקר שמלווה אותה וגם בתוך מלחמת חרבות ברזל, כשעובדים עם בני הנוער על גורמי החוסן יש לזה השפעה בסוף בקצה על שימוש בחומרים, כמובן על התנהגויות סיכון נוספות.

אתם לוקחים את המורה והופכים אותו לכלי עם כלים שהוא יכול לעבוד מול התלמידים.

אמת, בדיוק.

יש פה מישהו שנוגע לתנועות נוער למשל?

אני אגיד שאנחנו עובדים גם עם תנועות נוער, זה לא בתוכנית הזאת אז אין לי את המחקר על זה. אנחנו עובדים גם עם תנועות נוער, גם על גיוס של בני נוער לתוך הדבר הזה, אבל גם מכשירים מדריכים בחינוך הבלתי פורמלי בכלים האלה. חשוב לציין שבתנועות הנוער ובחינוך הבלתי פורמלי יש תחלופה מאוד גבוהה, זאת אומרת אתה מכשיר מישהו והיכולת שלך להכשיר אותו לאורך שנים אחר כך היא יותר מורכבת וצריך לעשות את ההכשרות האלה הרבה יותר תכופות.

או שאפשר לתת להם תוכנית שהיא מובנית ל- -.

בסדר, זו לא אותה תוכנית, זה ברור שזו תוכנית אחרת, זה מה שאנחנו עושים, יכול להיות שיש פה גורמים נוספים שעובדים עם החינוך הבלתי פורמלי.

איתי, יש לי שאלה לגבי ההורים, אני אתייחס לזה כשאנחנו נדבר.

אני סיימתי, תודה רבה.

תודה לך. תמיד תענוג לשמוע את הנוער עצמו, נכון?

אני פה. אני באמת אתחיל בזה שהוועדה מאוד משמעותית וחשובה ואנחנו מדברים פה הרבה מאוד על נוער ואנחנו שמים לב שבסוף יש עלייה וזה קורה במצבים כאלה, יש לחץ ואנחנו מדברים על זה, אבל בסוף התמכרויות זה לא מתחיל בהכרח בקיצון. כשאנחנו מתחילים לדבר על זה, זה יכול אפילו להגיע מסיגריה אלקטרונית, סיגריות, שימוש באלכוהול אפילו בקטנה ומשם זה מתחיל. זה לא לקיצון וזה בסוף בני נוער לרוב נורמטיביים שבין אם הם לא מוצאים את עצמם או שהם בחרדות והם מנסים למצוא מקום להכיל את עצמם.

חבר הכנסת דוידסון הלך, אבל אני אומר את זה, יש שתי דרכים לדבר עם הנוער ולתת לו מענה. כשנוער מגיע ומדבר אז הוא נמצא ובסוף יש לו שתי דרכים, או ללכת לכיוון אחד, שזה אלכוהול, סיגריות, סמים וכאלה, או כיוון שני, להכיל את זה ולמצוא דרך יותר חיובית וטובה בסוף.

כשאנחנו מדברים על זה, לגמרי אני מאמין שתנועות הנוער או כל חינוך בלתי פורמלי מעצים, זה לגמרי המקום. בסוף אנחנו כולנו ראינו בכללי בעולם הזה כשהנוער עכשיו מתחיל ונמצא בתקופת מלחמה, הוא מגיע ומכיל את החלל, כשהמבוגרים במילואים וכאלה אז הנוער בחברה האזרחית מגיע ונותן את עצמו. לגמרי תנועות הנוער הן מקום משמעותי מאוד כדי לתת את המענה בסוף שהם יוכלו להיות סוג של בית ומקום חם ומחזק. בתי ספר הם לגמרי זה, אבל בשעות אחר הצהריים חשוב מאוד שיהיה את המקום הזה.

כשיש לך עיסוק בזמן בית הספר יש לך את האופציה לראות את המקום הזה מעבר וכשאתה נמצא שם זה לגמרי מעצים. בתור בן נוער שנמצא במועצות וכאלה אני לגמרי מרגיש את החוויה ואת ההכלה, אין לך את הזמן אפילו לחשוב ולהגיע למצבים כאלה כי הסביבה שלך מכילה אותך ונותנת לך את הכלים להתחזק.

מבחינתי יש שתי דרכים לעשות את זה. אחת, לחזק את הנוער ולתת לו להיכנס יותר לחינוך בלתי פורמלי ולהיות שם, בין אם זה לתקצב את זה יותר או לתת כלים, ממש לקדם מתוך בתי הספר. יש רשויות שעושות את זה חזק מאוד ויש רשויות שפחות וזו שאיפה בסוף שיקרה כזה דבר. מצד שני גם לפעול באופן אקטיבי כדי למנוע מבני נוער להגיע אל המקומות האלה, בין אם זה בעזרה פסיכולוגית, נפשית, ייעוצית, בתי ספר, ובין אם זה באופן יותר אקטיבי להגביל את החומרים. זה לגמרי נושא שאפשר לטפל בו ואפשר לראות בסוף, כשנוער נמצא במקום ועושה עבודה, מקום ההשפעה של זה והיכולת להתמכר לדברים בסוף יורדת. תודה רבה.

תודה לך. לגבי חבר הכנסת דוידסון הוא הלך כדי לחזור. אנחנו עוברים לד"ר רון לב.

שלום לכולם, תודה על הכינוס הזה. אני ואשתי אילי מהמיזם 'להאיר את עומר'.

מי שעדיין לא מכיר אותנו, אנחנו ההורים של עומר ז"ל שמת ממנת יתר של מדבקת הפנטה, שהיום היא כל כך נפוצה ויעידו גם העוסקים בדבר. אנחנו מתוך תסכול מאוד עמוק של חוסר מודעות בתור הורים ואני מחשיבה אותנו בתור הורים שמודעים ובכל זאת הילד שלנו מת ממנת יתר של סמים ואלכוהול. זה הכול התחיל עם אלכוהול.

כשהיינו בשבעה הגיעו אלינו אלפים שאנחנו לא מכירים עם אותו סיפור כמו של עומר ואז הבנו, כמו שאתה אמרת, שיש תופעה מאוד חזקה. אנחנו באים מהשטח ואנחנו רואים, ככל שאנחנו מתקדמים עם הפרויקטים שלנו, שחייבים להתעורר, זו עוד מלחמה שאנחנו צריכים לנהל אותה כמו חרבות, ממש אבל, בצורה שזה כבר נכנס לצבא וזה נכנס לעוד גורמים ואנחנו פה להאיר את הפנס של עומר.

לדוגמה, יש לי לקוחה שמגיעה אליי, הם היו מיישוב מסוים בעוטף עזה. בגלל הסטיגמה, אנשים לא מדברים על זה ולא חושפים את זה ומתביישים בזה ולא רואים את זה בתור מחלה וזה דבר שחייבים להתחיל לעשות קמפיינים ולהעלות את התודעה ואת הדיבור. כשאני שואלת את האנשים, מישהו שמע קמפיין על למה לא כדאי להשתמש בקנאביס או כל דבר אחר? או על אלכוהול או על סיגריות? בכלל לא מדברים, אין שיח.

אז אנחנו, רון ואני, אמרנו שאנחנו חייבים לעשות משהו. דווקא עם בני נוער אנחנו התחלנו כי עומר התחיל בגיל 15 לשתות אלכוהול. אני אישית לא הבנתי שאלכוהול זה בעצם סמים, זה אחד הסמים הקשים ביותר שיש. אנחנו מדברים באותה שפה ואנחנו מבינים את הקושי של המחלה ולכן החלטנו שאנחנו לא רק בדיבורים, אנחנו גם במעשים, לכן הקמנו תוכנית הוליסטית מדהימה שהיא כבר עובדת. בדיוק עכשיו, ביום שישי האחרון, סיכמנו את התוכנית במרוץ ענק עם יותר מ-400 תלמידים שהשתתפו שעשינו איתם תהליך של הורים ותלמידים.

ופה יש לי שאלה לאיתי, כי ההורים, אנחנו לא מצליחים לפצח את הקוד הזה. עשינו מערך שיעור לפני, אנחנו מכינים אותם לקראת ההרצאה של עומר, קודם כל מה הם מרגישים בקשר לסמים וכו', והכול בגובה העיניים, שהם יהיו איתנו, לאחר מכן הם באים אלינו להרצאה שאנחנו מרצים על עומר. כמובן הכול בצורה חיובית, לא עם השוט, כמו שנאמר, ואחר כך אנחנו עושים איתם בדיקה כמה זה השפיע עליהם. הזמנו גם את ההורים, כי אנחנו מאמינים שזו צריכה להיות אותה שפה, שנדבר באותה שפה.

זה נוער שכבר השתמש?

רון ייתן לכם את הנתונים, אני רק רציתם להגיד לכם בכללי את התחושה שלי בתור אמא.

רק תשלימי את הנושא של הלקוחה.

מה שהיא אמרה, איך שהם יצאו כשפינו אותם בעקבות המלחמה, דבר ראשון, צוות הסיוע שהגיע הם הגיעו עם שקיות של קנאביס והם הציעו להם להשתמש, שזה טוב וזה מרגיע. אותה לקוחה שלי, אם היא לא הייתה חשופה למיזם של 'להאיר את עומר' ולסכנות שבקנאביס אז היא וכל המשפחה שלה היו משתמשים. בגלל הסטיגמה היא גם לא הרשתה לי להיכנס לעובי העניין, כי אנשים מסתירים ויש לנו הרבה דוגמאות כאלה.

כבר לא כל כך מסתירים.

אני מדברת על אלה שכבר נפגעו והם חולים במחלה.

נודה לאשתך על הדברים המאוד חשובים.

נכון, תודה. רציתי לסכם יותר את הדברים. דבר ראשון, אני רואה שאיתי אמר שיש את הנושא של חיזוק ומניעה, לצערנו אין מספיק השקעה מכיוון הרשויות, לפחות אין מספיק תקציבים, מטפלים במי שיש כבר, וזה חשוב מאוד, אבל המניעה, שהיא הרבה יותר יעילה, אם אנחנו נמנע לא נצטרך להשקיע כל כך הרבה כסף בפתרון שהוא קשה מאוד, קשה מאוד לצאת מהמחלה הזאת, אז בזה פחות משקיעים וזו הנישה שאנחנו נכנסים אליה.

היום יותר מתמיד זה כל כך קל, הקלות של ההשגה, של אי הפללה, קנאביס הוא רפואי, בריא, כל זה, אז קשה מאוד לשכנע את הנוער שזה לא טוב. לא שקשה לשכנע, סליחה, בראש שלו זה בריא, יותר מסיגריה. הם אומרים לנו: סיגריות אנחנו יודעים שזה לא טוב, אבל קנאביס? הנה, בריא, רופאים נותנים את זה, יש לחברים שלי, לכולם יש הרשאות וכל זה, כולם מנפנפים ברישיון שלהם.

גם אם אתה יושב במסעדה, ואני משערת שהרבה יושבים במסעדה ומריחים את הריח של הקנאביס, ואם אתה ניגש לאותו בחור שמעשן קנאביס בפרהסיה ואתה מבקש ממנו לא לעשן כי זה מפריע, אז הוא מוציא את האישור הרפואי ומנפנף בו: זה רפואי. למה זה קורה? כי אין שום הסבר שזה לא חוקי לעשן בפרהסיה, אי אפשר לעשן בצורה הזאת ואז זה הופך להיות משהו מאוד לגיטימי, מין נרמול כזה של החברה וזה הפך להיות תופעה.

זה קיבל עם הנובה לגיטימציה ציבורית מוחלטת, זה המסמר האחרון בתוך ארון של קבלת הקנאביס כלגיטימי ואנחנו נמצאים במצב שאסור גם להפריד בין בני נוער, כמו ששמעתי פה, לבין הדור שמשרת בצבא גם במילואים.

אתה מזכיר לי את הנושא הזה, כמה ימים אחרי האסון הנורא הגעתי לחוות רונית, הגעתי והייתי בתוך ענן של קנאביס. אחרי זה הגיע אלינו המנהל המקצועי של הטיפולים שם, הוא מדבר איתי והוא עומד עם כזאת סיגריה, אמרתי לו: תגיד לי, זה בסדר שאתה עומד מולי ואתה מעשן? הוא אומר לי: כן, פה הכול בסדר, הכול מותר. התפיסה היא שצריך לעשות את זה, לא שמותר. אז כשאתה מדבר על הנובה זו הייתה התמונה הראשונה.

חבר הכנסת דוידסון, הגיעה כאן ההחלטה להקים מחדש את הרשות. אני אומר את זה בקול גדול עוד פעם, צריך להקים מיד מחדש את הרשות במשרד ראש הממשלה.

יש הצעת חוק שאתה מוביל.

למה להקים משהו שלא עבד, חיליק?

העניין הזה של המודעות, המודעות הייתה נחשבת פחות יעילה ומדברים פה באמת שיש את העניין של חוסן נפשי והכול שעוזר מאוד, אבל היום, בגלל כל הקלות הזאת ושאנשים לא מודעים זה כן עוזר מאוד. דוגמה לזה, התמכרות שהיא מחלה, רוב התלמידים לא ידעו שזו מחלה כרונית לכל החיים. זה דבר חשוב. דיברנו על זה שזה לא הלשנה, אם יש מישהו שרואים שהוא בבעיה קשה כבר, הם לא מדברים כי הם לא רוצים להלשין, להביא אותם להבין שזו הצלה ולא הלשנה, זו מודעות. העניין שזה הרבה מאוד גורם גנטי בהתמכרות, זה לא אני אשים לב, אני בשליטה, זה גם מודעות. שהקנאביס ממכר חזק, בטח כשה-THC כל כך גדל במשך השנים ועכשיו הוא ממש ממכר, הרבה יותר מאשר פעם.

כל הדברים האלה זה חלק מהתוכנית שלנו, קודם כל היא הוליסטית, אנחנו עושים לבתי הספר תוכנית הוליסטית של עבודה גם עם התלמידים, גם עם ההורים וגם עם צוות בית הספר, עם מערכי שיעור מובנם ורתימה רגשית שאנחנו עושים כדי להראות שיש סיפור אישי. אז הם נפתחים כי הם מבינים שזה יכול לקרות לכל אחד כי עומר היה לגמרי נורמטיבי ומקובל בחברה ומצליח.

העניין של החוסן, עידוד של פעילות או חוג, לעשות משהו משמעותי כי זה ממש שכפ"ץ שמונע. אנחנו עושים את זה פה בתוכנית הזאת עם ספורט, עם המרוץ, ואנחנו מעודדים וזה מה שרציתי להראות, יש פה כמה תמונות מהאירוע האחרון.

עשינו שאלונים של לפני ואחרי התוכנית עם התלמידים, אותן שאלות כדי לראות את ההבדל. בסיכום רואים, יש השפעה. אנחנו הספקנו לעשות את זה רק על כמה מאות תלמידים, על כ-20 כיתות, אבל בסך הכול יש עלייה במודעות ובידע שלהם שזה מחלה, כל מיני דברים שדיברנו עליהם, עלייה של 20% במודעות שזה ממש בממוצע שיפט אחד ביכולות, ועלייה גם של 12% בכוונות, שזה יותר חשוב אפילו מידע, כי תמיד אומרים שידע לא מוביל לעשייה, אם הם עשו או לא אפשר לדעת תוך שנה-שנתיים, אי אפשר לדעת מיד, אבל לפחות כוונות, אז יש עלייה. בשאלה כמו: האם אתה מתכונן לנסות קנאביס או משהו בשנתיים-שלוש הבאות? שם יש ירידה אחרי שהם מבינים. רואים שהידע והמודעות כן תורמים גם למניעה. זה חשוב מאוד.

אני חייבת להגיד לכם שתוך כדי שאנחנו יושבים עם התלמידים, אנחנו עושים להם גם את שאלוני Kahoot ורואים און ליין את המגמה. אנחנו עושים את ההרצאות האלה מכיתה ט' עד כיתה י"ב ואנחנו ממש רואים גרף נוסק לשמים בכיתה י"ב.

בין 80% ל-90% יש להם במסיבות אלכוהול וקנאביס, זה חופשי. אנחנו רואים את הגרף שהוא נוסק, וככל שאנחנו יותר נכנסים למסגרות של בתי הספר, שמכירים אותנו, יש דרישה שנבוא לעשות הרצאות כבר לכיתה ז', שתבינו את המשמעות.

רק להגיד שכל הנושא המאוד חשוב שאת מעלה כעת עולה בוועדת הבריאות. הם עוסקים בנושאים הספציפיים האלה.

לפני שאני מסיימת, קודם כל אנחנו באים מהשטח, אנחנו חשים את השטח, אנחנו יודעים, הדבר שהכי הכי מתסכל שאנחנו נתקלים בחומת ברזל מול הרשויות שאמורות לעזור לנו, שיעטפו אותנו, שייתנו לנו תקציבים ממש מינוריים.

אני אתן לך דוגמה, יש לנו משט שהולך להיות. קודם כל כולכם מוזמנים, אנחנו רוצים להעלות את המודעות ואת השיח הציבורי להורדת הסטיגמה, החלטנו להקים משט שיהיה גם באשדוד, גם בראשון וגם בתל אביב, זה משט מלא שייטים בתוך המים.

יש תאריך?

ב-21.6, נשלח לכם הזמנות שתבואו ותראו מה אנחנו עושים בשטח, אנחנו עושים את זה יחד עם ICA, מזלנו שהם איתנו אחרת לא היינו מצליחים להרים את זה. ההתעקשות הזו לא להיות איתנו.

העיריות מקשות.

ואנחנו ביקשנו מהעיריות בואו איתנו, תהיו איתנו, גם בפרסומים. הם נותנים לנו את החוף ואין להם תקציב.

אם יעזור לכם חסות של הוועדה יחד איתכם.

בוודאי שאנחנו נשמח. כל דבר כזה אנחנו נשמח כי אנחנו רוצים כמה שיותר לעשות דברים וחייבים להבין שזה צריך להיות ביחד. רון ואני לא יכולים לממן את הדברים האלה ובטח לא ICA, אנחנו יכולים להביא את הרעיון, את האמביציה, את הסיפור שלנו, אבל אי אפשר שכל הזמן עוצרים אותנו. ואני חייבת להגיד את זה, אתם חייבים להיות איתנו בעניין הזה.

רק לסיכום, התוכנית הזאת היא בטח ובטח שמתאימה עכשיו יותר מתמיד למפונים מהצפון, מהדרום, כל מי שנתקל. בנינו על איזה שהיא קרן, לצערי לא עשינו מספיק השתדלות אצל הרשויות להגיע לשם ואנחנו פה יוצאים גם בקריאה שאם יש אנשי קשר שיכולים לעזור לנו להגיע לחבר'ה בעוטף ולהציג שם את התוכנית.

יש לנו ממש תוכנית מובנית לעשות דברים בשטח שעובדת. אנחנו צריכים את העזרה שלכם, תודה רבה.

תודה רבה. נמצאים בזום ממִנְהלת תקומה, גלית גבע, מובילת רווחה וקהילה. (נתק בזום). אנחנו ניגש למשרד הבריאות, לידידתנו ד"ר פאולה רושקה שנמצאת פה.

שלום. קודם כל אנחנו יותר עוסקים בטיפול, באלה שכבר נפגעים, זה בעייתי, אבל מול הקופות אנחנו עכשיו מנסים לקדם יותר העלאת מודעות שבאמצעות הקופות, הם קיבלו תקציבים מכובדים, יתחילו לעשות פעילויות של העלאת המודעות של המבוטחים, של ההורים ושל הילדים. אנחנו ביחד איתם מנסים לראות כיצד אפשר יותר לעבוד.

עלה לי בתור פסיכיאטרית דווקא, לא בתור המחלקה, שאלה לך, חוץ מספורט, שבהחלט אנחנו בעד, ופעילות גופנית, האם בבתי ספר יש שיעורים כמו מיינדפולנס או דברים שעוזרים לנערים להירגע, למנוע מצוקות? דווקא בגלל הנתונים של התופעות הפסיכוסומטיות אני חושבת שדבר כזה היה מאוד מאוד רצוי, אז השאלה אם קיים דבר כזה. אם לא, אני חושבת שהיה מאוד כדאי להוסיף את זה.

אני רק אומר שיש לכל בית ספר סל תקציב, גפ"ן, שמאפשר גמישות ניהולית. אפרופו גם 'להאיר את עומר' גם במסגרת תקציבים בית ספריים ויש היום יותר כניסה של גופים שמציעים מיינדפולנס וכל העניין של גוף נפש.

חשוב לי כאיש ועדת חינוך, גפ"ן זו תוכנית של אלפי תוכניות שלמנהל יש אפשרות להחליט מה הוא רוצה, ולצערי כשהמנהל צריך להחליט מתמטיקה ופיזיקה או דברים מסוג זה, ברוב המקרים הוא יחליט על מתמטיקה ופיזיקה. השאלה שלי האם אתם פועלים מול המנהלים כדי שהם ייקחו תוכניות שקשורות לעולמות האלה?

כן, הם חייבים. בתוך התקציב שלהם צבוע X תקציב שהם מחויבים בתוכניות רגשיות חברתיות, הם לא יכולים לקחת רק תוכניות שקשורות ללמידה, הם מחויבים לקחת תוכניות בתחומים האלה. חד משמעית.

בתחומים האלה של מניעת סמים ואלכוהול?

לא רק סמים ואלכוהול, כל מה שקשור לרגשי חברתי, שקשור לחוסן, שקשור למניעת אלימות, למיניות ומניעת פגיעה, כל מה שקשור לעולם הנפשי של הילדים הם מחויבים.

וזה קורה בפועל? אתם בגפ"ן?

אנחנו עכשיו הגשנו את התוכנית, אנחנו מקווים שיאשרו אותה.

בוודאי. אבל אני רק רוצה לציין שעם כל הכבוד לתוכניות החיצוניות, זה קצת מתקשר למה שאיתי אומר, אנחנו מאוד מאמינים באמירה של הצוותים החינוכיים מול הילדים וההורים. יש לנו תוכנית שנקראת 'הכוחות שבדרך' שמטרתה לעסוק בכל הנושאים האלה, כולל במניעת סמים ואלכוהול. יושבת פה מלכי כץ שהיא ממונה על היחידה למניעת סמים ואלכוהול וטבק, יש לנו יחידה בתוך משרד החינוך שזה התפקיד שלה, להוביל תוכניות למניעת סמים, אלכוהול וטבק. יש לנו מדריכים שפועלים בכל הארץ, בכל התרבויות, בחרדי, בחמ"ד, בחברה הערבית, אנחנו מאוד מיינדד לדבר הזה.

זאת אומרת את בשבוע הבא תהיי פה בפגישה לגבי הקיץ?

לא קיבלנו הזמנה.

(היו"ר סימון דוידסון)

אם נקבל זימון בוודאי שנהיה.

זה בשבוע הבא.

הזימונים מגיעים בסוף השבוע.

חופשת הקיץ זה מעבר לפינה.

אנחנו כמערכת פועלים. לגבי הנוכחות בוועדה, אנחנו מקבלים את הזימונים בסוף שבוע, נקבל זימון בוודאי שנגיע.

רציתי להוסיף משהו. במשרד הבריאות עשרה בתי חולים כבר מתחילים להפעיל מרכזי חירום לנוער שמגיע לחדרי מיון, על יד חדרי מיון, יש שם פסיכיאטר, הרבה מאוד מתמחים לפסיכיאטריה של הילד נקלטים למרכזים האלה בשביל לתת מענים חירומיים. זו התערבות קצרה.

יש רשימה שאפשר להשתמש לאן להפנות?

כן, אני יכולה להעביר את זה לוועדה. עכשיו הם עוברים הכשרה סביב הנושא של טראומה ואנחנו רוצים להוסיף הכשרה לנושא של טראומה וסמים.

יש דיונים של שולחן עגול של משרד הבריאות? הרווחה? החינוך? איתי, האם אתם נמצאים בשולחנות האלה?

אני רוצה להתייחס לשולחן העגול. לפני שנה אנחנו עשינו שולחנות עגולים, הקמנו תוכנית.

משרד ראש הממשלה הקים תוכנית.

נכון.

איפה היא? תוכנית מהממת. אני גם אמרתי את זה בדיון הקודם, איפה התוכנית הזאת? אנחנו השקענו כל כך הרבה ואני לא מבינה לאן זה נעלם. ברגע שהחליפו את השלטון ואת אני לא יודעת מה.

יש פה נציגים של המשרד לביטחון לאומי?

דוידסון, אתה יודע בדיוק מה אני אומר, אין רשות לאומית לטיפול בנפגעי אלכוהול וסמים.

השאלה אם יש פה נציג או בזום?

מה עם הצעת החוק לקימום הרשות הזאת מחדש?

אני פה ואני שמחה שזה עולה ואנחנו נוכל לדבר על זה. אני אגיד כמה דברים. חוץ מחמש דקות שנותקנו מהזום אני אגיב לדברים שנאמרו עד עכשיו. אחת, אני אתחיל מהנושא של טראומה ושימוש, אנחנו מכירים בנושא הזה של העלייה בשימוש בטראומה על הריפוי העצמי, על הלגיטימציה שגם המפונים וגם אחרים באוכלוסייה מקבלים על שימוש באלכוהול, שימוש בקנאביס, תרופות מרשם שראינו, עלייה מאוד מאוד גדולה מאז אוקטובר.

ברמה הזאת של מידע והעברת תכנים והכשרות והפקת ערכות עבודה ופליירים והרצאות שכולן מוקלטות ואצלנו באתר וקיימים כבר מאז אוקטובר, ואנחנו עדיין ממשיכים, אני יכולה להגיד, דיברתם על הנושא של טראומה, אנחנו מדברים על זה גם בהכשרות שלנו, בכל ההכשרות, כולל 250 מדריכי מוגנות שעברו הכשרה לאחרונה וזה כולל עכשיו הכשרה ארצית שאנחנו עושים בנושא קנאביס בפרט, וגם הנושא של טראומה נכנס בפנים. זו הכשרה שאנחנו עושים ביחד עם משרד הבריאות, אילסם וקידום פרויקטים שיקומיים. זו הכשרה של ארבעה מפגשי זום, יש לנו כרגע 550 משתתפים, אתמול היה המפגש השני.

בתוך כל זה אנחנו גם חברים בכל הוועדות. לגבי ועדה שהתקיימה בנושא, עשינו ועדה בנושא צעירים והשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בדיוק לפני פסח, אנחנו יכולים לשלוח את הפרוטוקול של זה, השתתפו רבים מהיושבים בשולחן כאן. כן אנחנו יכולים להגיד שאנחנו עוסקים המון, אם דיברנו על תחום המוגנות והמדריכים במרחב הציבורי, שזה בחינוך הבלתי פורמלי, לעומת המוגנות בתוך בתי הספר, כולם מקבלים אצלנו הכשרות, גם על השיח כרגע בנושא של טראומה, על השיח מה קורה כשהם צופים בדברים ברשת, הפייק ניוז שראינו, כל הדברים האלה נמצאים אצלנו בתוך העשייה.

דיברת על החלופות לשעות הפנאי, אז כמובן מגרשים מוארים, הרחבת התוכנית של חופים. הרשות תממן חודש נוסף לפעילות חופים בקיץ ביחד כמובן עם 360 וכל השותפים.

סוזן, אני רוצה רגע לעצור אותך. אנחנו מדברים פה מהכנסת וזה דיון חשוב, בשבוע הבא יהיה דיון לגבי הקיץ, אתם צריכים להיות פה. אין מצב שאין נציג שלכם בשולחן הזה, אתם מקבלים את התקציב, לכם יש את המנדט מהמדינה, אתם צריכים להוביל את התוכניות, אתם צריכים לעשות את השולחנות העגולים. אתם צריכים לבוא בשבוע הבא, אני כבר מכין אותך, כי אני אהיה פה וזה חשוב לי, לבוא עם תוכנית אמיתית לקיץ.

(נתק בזום). אנחנו נחזור לגב' סוזן עוד מעט. אני אומר לכם כחבר כנסת, יש הרבה ועדות והרבה דיונים, יש לי בעיה קשה עם זה שעושים דיון והגוף הממונה בעצם לא נמצא פה בשולחן. אני לא צריך אותה בזום, אני צריך אותה פה. אני אדבר איתה על זה.

יש פה בשולחן מישהו שביקש לדבר ולא דיבר עד עכשיו? בבקשה.

יש לי שאלה בתחילה אליך, דוידסון, מה עם החוק להקמת הרשות לטיפול בנושא סמים ואלכוהול?

החוק הזה, חתומים עליו לא מעט חברי כנסת, גם חבר הכנסת ביסמוט חתום עליו. הגשתי אותו לפני הפגרה, לצערי אין רצון מצד הקואליציה עכשיו לקדם את זה, רצון מצד השר לביטחון לאומי, וצריך לעשות עבודה פוליטית כדי שזה יקרה. באמת אגיד לך, זה ייקח הרבה מאוד זמן עד שתהיה הבנה שזה מה שצריך לקרות.

להעביר חוקים בכלל זה לא פשוט, אבל זה חוק שהוא גדול מאוד כי זה להחזיר את הרשות עצמה, זה גם תקציבי ויותר מתקציבי זה פוליטי. למה זה פוליטי? כי לשר יש מנדט ויש תקנים וכן הלאה וכן הלאה, אנחנו לא בדיון פוליטי, אבל בסוף צריכה להיעשות הרבה עבודה פוליטית. אני מעריך בסוף שזה יקרה, אבל זה ייקח זמן.

תהיה קטסטרופה כדי שזה יקרה כנראה.

אנחנו כבר בקטסטרופה.

בשולחן הזה יודעים שיש קטסטרופה, בחוץ לא כל כך יודעים שיש קטסטרופה. אני חושבת שהאנשים שנמצאים כאן מבינים את העניין, הבעיה שבציבוריות עדיין לא ממש מבינים את הדבר הזה כי אם נמצאים בתוך בתי הקפה וממשיכים לעשן קנאביס ואין אכיפה של הדבר הזה והדבר נהיה מאוד מאוד נורמלי, יש נרמול של הדבר הזה, אז הציבוריות לא מבינה את זה. לא מבינים את הדבר הזה.

אני לא בטוח שיש הסכמה בין אנשי המקצוע על הדברים. אתם מדברים כאילו יש הסכמה גורפת וזה לא נכון.

על איזה נושא?

בכלל על הנושא של איך - - -

ניתן לאדון לסיים ואחר כך ניתן לך זכות דיבור.

רציתי להגיד כמה מילים שאני רוצה להרחיב את הדיבור. לפני הכול אני רוצה להגיד הרבה תודה. פה אני שומע מילה שהיא חשובה בצורה בלתי רגילה, גם מוכחת במחקר, שההשפעה היחידה בתחום הסמים והאלכוהול זו מודעות ופה יש לנו דוגמה לפעולה בתחום המודעות וצריך לעודד את הזה ולהרחיב את זה.

לגיטימציה. חבר'ה, קרה דבר מדהים, יש לגיטימציה מוחלטת לשימוש באלכוהול וסמים במדינה הזאת. המסיבות נהפכו ממשהו שצריך להתייחס אליו כאל מוקד של בעיה לאיזה סממן תרבותי נעלה ויחד איתו תרבות הסמים. המחקרים המדהימים שאנחנו שומעים עליהם, והם מדהימים, הם לא כוללים מלבד בועה מסוימת. הם מתייחסים לגיל בית הספר, נקודה, אבל גיל בית הספר, כשרואים קפיצה בכיתה י"ב בעלייה בשימוש זה בא גם כחלק ממערכת החיקוי של גיל הנעורים של המבוגרים יותר. מי המבוגרים שהם מחקים? את החיילים ואת יוצאי הצבא.

וגם ההורים שלהם.

גם את ההורים. אי אפשר בבעיה הזאת לטפל ברמה של בועות. צריך לעשות החלה מקיפה ביותר, הוליסטית, כמו שאמרה אמא של עומר, צריך להקיף את הבעיה. זו בעיה תרבותית חברתית, זה לא נושא אחר, והוא כולל את הכול, את הבריאות ואת החוסן ואת הביטחון ואת החינוך ואת הכול. אי אפשר לבדל את זה. בשביל זה צריך, כמו שאמרתי, רשות אחת פעילה, לא מדור במשרד לביטחון לאומי. זה מדור, זה לא רשות.

אני איתך בנושא הזה, חד משמעית.

בתוכניות שקרן מעלה פה אני תומך בזה שנים. אני כאן המטומטם הכי ותיק בשולחן הזה, מטומטם, אבל ותיק מאוד. אחד הכלים המדהימים ביותר שגילינו במהלך השנים שמשפיע על השתתפות של בני נוער ועל הפעולה שלהם זה לתת להם ביד סמכויות ואחריות, לתת לנוער סמכויות ואחריות להפעלת התוכניות, לא אנחנו המבוגרים נעביר להם תוכניות, אלא להכשיר לא את המורים, אלא את התלמידים להעביר את החומר הזה, אז אתה רותם אותם, אתה מניע אותם ואתה יוצר יחסי גומלין חיוביים עם הכיתה ועם החברה.

היעדר הרשות, לדעתי ממשרד ראש הממשלה, זה משהו קריטי. לא צריך להתייאש, דוידסון, אנחנו נעשה עבודת לובי. אני פגשתי את בן ברק, הוא מוכן לחתום, הוא מוכן להצטרף. דיברתי עם חברי כנסת, כולם מוכנים. צריך לכתת רגליים ולעשות את זה ולהביא את הצעת החוק הזאת למימוש. אין שום סיבה שלא תהיה במדינת ישראל, שיש לנו שפע של בעיות של התמכרות לסמים ואלכוהול, רשות שמטפלת בעניין, שמרכזת את הפעולה.

מה היה היתרון של הרשות? שהרשות ידעה ויכלה, על פי חוק, לעשות שולחן עגול, להביא את כל המשרדים ולהפעיל את כולם. אני מברך את כל מי שפועל בעולמות האלה, אבל בסוף כשאין תכלול של כולם וכולם משלבים ידיים – בסוף זו מטרה של כולנו, של כל מדינת ישראל, לא רק של השולחן הזה. זו הבעיה המרכזית, כי התקציב זה לא האירוע, בסוף האירוע זה לדעת לתכלל את הכול ולהניע את זה כקרון אחד, כרכבת אחת. לצערי זה לא קורה, אבל אני מבטיח לך שאני לא ארים ידיים וחבר הכנסת ביסמוט איתי בנושא הזה, אנחנו נצטרך לעשות עבודה פוליטית כדי שזה יקרה.

אני רוצה לחזור לאמא של עומר. המודעות זה כלי הנשק היחיד שאפשר למדוד בו פעולה ותפוקה. כל היתר, החינוך, ההתרעה, האכיפה, במקרה הטוב התוצאה היא אפס, במקרה הגרוע זה משווק סמים ואלכוהול. צריך לזכור את זה, נעשו על זה מחקרים מקיפים מאוד, לא קטנים כאלה, אלא ענקיים של האו"ם, והם הוכיחו את מה שאני אומר כרגע, כך שהמודעות זה הכלי. אם מודעות זה הכלי אנחנו כאן כולנו חייבים להביא את זה לשיח פתוח בחברה, לא כהסתייגות, אלא כשיח כמו שמדברים לא על מין, אלא כמו שמדברים על תאונות דרכים וסיגריות.

יש דבר שחסר בתרבות הזאת של הסמים, זה גידור. אתה לא יכול לעשן בשום מסעדה בתל אביב, יזרקו אותך: עם כל הכבוד לך החוצה, ומי יעשה את זה? הציבור, לא פקח. אבל אם תעשן צינגלה אתה יכול לשבת בשקט. זה מדהים העניין הזה.

מילא הצינגלה, אין שום גידור לשימוש בסמים ואלכוהול, אתה יכול לעשן ולנהוג, לדעת כולם. תשאל אותם, זה רק מחדד את החושים שלך. עשינו מחקר על זה באוניברסיטת בן גוריון, נתנו לעשרה אנשים לנהוג בסימולטור, אחרי זה נתנו להם צינגלה של 2,000 מיליגרם ונתנו להם לנהוג, כולם התנגשו אחרי הצינגלה. זה נבדק איפה שהוא ברחוב? זה נבדק בנהיגה? אין גידור. מה זה גידור? גידור זה שהציבור כתוצאה ממודעות מתחיל לאכוף חוקים ותקנות.

תיכף אנחנו נפנה למשטרה.

צריך להזכיר, נפגשנו לדבר על המפונים, זה הנושא של הוועדה היום ואנחנו גולשים - - -

אנחנו נפנה אליך.

לא רק אני, אני אומר לכולם, לכוון אתכם לדבר על המפונים.

תן לי רגע לסיים. יש גוף ענק במדינה הזאת שיש לו השפעה תרבותית חינוכית חברתית על כולנו וצריבה לאחרית הדורות, קוראים לזה צה"ל, הצבא. אנחנו לא פועלים שם. דוידסון, לתשומת ליבך, שם יש גוף ענק והחיילים שיוצאים עכשיו מעזה כולם מעשנים. בחברה אצלי יש עלייה של 400% בפניות, האגף שמטפל בפגיעות הנפשיות גדל בממדים מבהילים, אין יום שאנחנו לא מקבלים בין שלוש לארבע פניות לחילוץ מהרחובות. הקמנו צוותי התערבות שפועלים ברחובות, הבאנו בשבוע שעבר שני לוחמים מהשייטת.

יש כאן צורך לפנות לכיוון הצבא. קח את זה לתשומת ליבך, אתה מסוגל להרים את זה. הצבא צריך להיות חלק מהפעילות פה, לא רק משרד החינוך. משרד החינוך הוא באמת יוצא דופן בעניין ועושה דברים מדהימים, אבל זה לא מספיק, זה צריך להיות בחברה.

אנחנו לא רוצים שיגיעו בכלל לגיל הזה שבצבא משתמשים, אנחנו צריכים להתחיל לפעול הרבה הרבה יותר מוקדם.

הבן שלי היה טייס בצבא הרבה שנים, איפה הוא למד לעשן צינגלך? בטייסת. אז כשאני הבאתי את זה בפני מפקד חיל האוויר הוא היה צריך לחתום לי שאני מביא עשרה טייסים שזה לא יופיע בתיקם, והם ישבו איתו בנוכחותי וסיפרו לו איך מעשנים בטייסת.

ולפני כמה שנים זה היה?

עוד פעם, איך שאני מבין המטרה של הפגישה היום זה סביב המפונים, גם להביא נתונים וגם מענים. זה איך שזה הוצג.

האפקט של המלחמה.

בסדר, אפקט של המלחמה, מפונים. הדיונים האלה מעולים, אבל עשינו אותם שוב - - -

אתה לא נתת לי לגמור את המשפט, סליחה, רציתי להגיד על המפונים. אני מחוטף עזה, בדקל, ואני עושה שיחות למפונים במקום מושבם הנוכחי, בפינוי שלהם. חבר'ה, יושבים הצעירים עם המבוגרים, יש שם קיבוץ של צעירים עם מבוגרים ביחד, אי אפשר להפריד את זה, ההורים מעשנים, בולעים ומלקקים ובני הנוער יחד איתם. הלגיטימציה הביאה את זה לשימוש כזה שזה על השולחן כמו בקבוק סודה, זה לא מהווה יותר שום בעיה. אף אחד לא פועל.

אנחנו עובדים עם הרבה בני נוער לאורך כל השנה, אבל אני כן רוצה להתמקד בהשלכות של המלחמה וספציפית נתונים שהבאתי. אנחנו פוגשים קצת מעל ל-1,000 בני נוער מפונים, גם דרום וגם צפון, שאנחנו עובדים איתם מאוד צמוד.

אני אגיד כמה נתונים, כדי לא להלאות, 30% מהנוער המפונה מדווח על שימוש באלכוהול. זו עלייה מהרבעון הקודם שבדקנו. אם בדקנו בדצמבר ובדקנו עכשיו במרץ, יש עלייה של מעל 10% בשימוש באלכוהול ואנחנו רואים גם עלייה בגילאים 12 עד 15 בשימוש. אני לא מדבר על 12 עד 18, 12 עד 15, גם עלייה בשימוש באלכוהול.

יש לנו גם נתונים על שימוש בקנאביס. זה פחות, אבל גם, 11% שימוש וגם עלייה ברבעון הזה, ובני נוער שמדווחים על לצאת למסיבות לא מוסדרות - - -

אז כמו שאני מבין, אתם עושים מחקרים.

זה לא מחקר, זה נתונים של - - -

כל אחד עושה מחקר.

אני לא עושה מחקר, אני מדבר על ה-1,000 שאני פוגש. זה נתונים, אבל אני לא יודע על כל בני הנוער.

כשאני אומר שולחן עגול, הגיע הזמן שמישהו יהיה אחראי על זה ומישהו אחראי על זה וזה לא קורה. כל הכבוד לכם, זה לא נגדך.

עוד משהו שעולה זה היציאה למסיבות טבע ולמסיבות הלא מוסדרות. לא שיש מסיבות מוסדרות, אבל בני נוער, לא מדבר על בגירים, קטינים שיוצאים למסיבות, 16% אומרים שהם הולכים למסיבות כאלה.

16% מבני הנוער הולכים למסיבות טבע?

מפונים שאנחנו פגשנו.

יש הרבה, אנחנו רצים ביער חרובית, אין שבת שאנחנו לא מגיעים ליער חרובית ולא שומעים את הבום בום.

אבל את לא יודעת מה הגילאים.

המשטרה יודעת על זה?

שאלה טובה.

יער חרובים מופיע אצלכם?

אני באופן אישי לא מכיר, אבל אני יכול לברר.

זה חשוב, הם אומרים שזה קורה כל שבוע. המשטרה יכולה לעצור מסיבה או למנוע מסיבה.

היא יכולה, אבל המסיבה תעבור למקום אחר.

בסדר, אוקיי, אז יעשו במקום אחר. אז מה נעשה? נגיד להם טוב, תעשו וזהו? יש משטרה, המשטרה צריכה לפעול.

אמרת מקודם שלדעתך השוט לא עוזר.

לא, אני מדבר על המסיבות, ברגע שאתה מונע אותן אז לא תהיה מסיבה. הם אומרים שזה לא ברישוי.

אני אתן דוגמה. קטינים פשוט לוקחים גנרטור, מציבים, 50 חבר'ה, המשטרה לא יכולה לרדוף אחרי הדברים האלה, אין להם סיכוי, בטח לא בתקופה הזאת שהם עסוקים בעוד דברים.

אני אתייחס למה שהמחקר הראה, זה מאוד מעודד ש-80% מבני הנוער מדברים עם ההורים, אני כן מודאג מה-20% וכעמותה אנחנו מגיעים ל-20% האלה, כן צריך שיהיה להם מענה. וגם ה-80%, בטח במשפחות מפונים, ההורים במצוקה עצומה, ואז זה טוב מאוד שההורים הם הכתובת, אבל ההורים עצמם מתמודדים עם משברים מאוד גדולים וחלק מזה זה גם הם בשימוש של חומרים משני תודעה וצריך להיות שם, צריך להיות נוכחים במקומות של המפונים.

אנחנו עושים גם התערבות בבתי ספר. אני אתן את טבריה כדוגמה כי היום זה המוקד הכי גדול של מפונים מהצפון, יש לנו פרויקט גם בתוך בית הספר שפוגש אותם בצורה בלתי פורמלית בשיתוף עם שפ"י, בשיתוף עם כל המערכת, מרכז נע"ם שפועל בשעות הערב, גם בצורה בלתי פורמלית, הם יכולים לבוא וולונטרית, וכמובן העבודה בלילה, להגיע אליהם בזמן שהם בשימוש, בזמן שהם שותים את האלכוהול, בזמן שהם מעשנים, להגיע אליהם למסיבות. בעצם להיות בכל הרצף הזה של החיים שלהם.

אני מאמין, אני נציג פה בכל זאת של עמותה, המודעות של בני הנוער היא לא קטנה, הם יודעים המון, הם יודעים גם את הסיכונים, אבל כשאני בהתמודדויות עם קשיים רגשיים זה המענה שיש לי. אני יודע מה הסיכון אבל זה יותר חזק ממני.

אבל מתי הם יודעים? כשהם השתמשו פעם ראשונה?

לא, הם קוראים, הם חשופים למידע.

ילד קיבל ציון לא טוב במבחן, אז מה, הוא יגיד: טוב, עכשיו אני אלך לעשן קנאביס? זה לא קורה.

עמית, זה מי שאתם פוגשים. הרוב הנורמטיבי בא בשביל הכיף, הוא לא בא בגלל הצרות.

אנחנו פוגשים את כולם, כמו שאמרתי, אנחנו עובדים גם בבתי ספר, גם ברחוב, גם במרכזי נוער, אני פוגש סו קולד נוער נורמטיבי עד קצה. עם זאת אלה שיותר מדאיגים אותי, ואנחנו מדברים על בני נוער, לכן אני לא מדבר על התמכרויות, אני מדבר על שימוש לרעה, אני מדבר על שימוש לא נכון, לא יודע, כל אחד שיקרא לזה איך שהוא רוצה, אני לא אגיד שהוא מכור, אבל יש נסיבה שהיא יותר מהמודעות או לא מודעות, הקושי הרגשי וההתמודדות.

אם אני רואה את אח שלי, לדוגמה, טייס, מעשן, אז מה, אני אחשוב שזה רע? אנחנו רואים בבית הספר, אני רואה את כל המורות, כל הצוות, מבסוטים מאחד הילדים שהוא עכשיו עבר גיבוש טיס והוא תלמיד מצטיין וזה, כל הילדים בשכבה יודעים שהוא סטלן רציני, המורים לא יודעים. אז יש לנו עבודה בנושא.

הדגש שלי, מעבר לדברים האלה, תוספת, אני לא מתנגד למה שנאמר, התוספת היא להגיע לאלה עם המצוקות הרגשיות, כי הם יותר בסכנה לשימוש ולהתמכרות ולפגיעה בלתי הפיכה, שם אנחנו צריכים להיות ושם המענה הוא בעיקר בלתי פורמלי כרגע.

אני איתך, לגמרי אני איתך. לפני שבועיים פה בכנסת ביקשו שאני אבוא לדבר לשכבה שהגיעה מהעיר שלי, מנתניה, בית ספר דתי. הגעתי לדבר, מכירים אותי כי אני תושב העיר, השיחה התגלגלה. ראיתי שחלק מהם לא כל כך איתי, אז אמרתי שאני מנסה משהו וסיפרתי להם את הסיפור האישי שלי עם אבא שלי וההתמודדות שלו ואיך הוא ברוך ה' יצא ממה שהוא היה. עומד חבר כנסת שמדבר בגובה העיניים לתלמידים. אחרי זה כשיצאתי רצה אחריי מנהלת בית הספר ואמרה לי: סימון, אתה לא מבין מה עשית, יש פה ארבעה תלמידים שאנחנו יודעים עליהם שהם בשימוש, ילדים בכיתה י', וכשדיברתי היא הסתכלה עליהם והיא אומרת שהעיניים שלהם היו ככה ואחרי זה הם ביקשו להיפגש איתי.

נכון, כמו שקורה לנו.

אחרי מה שאני אומר אני שואל את משרד החינוך למה לא מאפשרים, פעם אפשרו, לאנשים עם סיפור אישי.

כיוון שכשבדקו את זה מבחינה מחקרית, את האפקטיביות של הסיפור האישי על בני נוער, מצאו שזה לא מחזיק מים. הסיפור של בן משפחה זה משהו אחר, אבל להביא מישהו שבעצמו עבר את זה - - -

זה חייב להיות משהו מתמשך שקיים בבית הספר.

קודם כל זה חייב להיות חלק מתוכנית, זה בוודאי, אבל בעבר, בהתייחס למה שהעלית, הייתה קבוצה של מכורים נקיים בתוך בתי הספר, עשו מחקרי אורך ואחת המסקנות הייתה שזה לא משפיע. אני יכולה לומר לך באופן אישי, כשאני הבאתי כיועצת, כמדריכה, הבאתי לעיר פעילות עירונית, הבאתי מכור נקי ותלמיד אמר לי: מה את מביאה? מה את מראה לי פה? שאפשר לצאת מזה. אבל כן יש ערך לבן משפחה.

אני אגיד עוד מילה אחת גם בהקשר לדברים שנעשו, גם כששואלים בני נוער שואלים אותם על אלכוהול וקנאביס, לא שואלים על דברים אחרים ואנחנו באיחור כי בני נוער מזמן כבר עושים שימוש בעוד חומרים.

תרופות? מה?

מגז קצפות ועד MD ופטריות ואסיד וכו'.

קטסטרופה.

אני לא קורא לזה קטסטרופה, אבל - - -

אני קוראת לזה קטסטרופה.

אבל הצוותים בבתי הספר, בתנועות הנוער וכו', צריכים לדעת לדבר על זה, לא רק על קנאביס ואלכוהול, להכיר את החומרים האלה ולדעת לדבר על זה. ואם מודעות אז מודעות גם על הדברים האלה, כי אנחנו עוצרים באיזה שהוא מקום ובני הנוער כבר מזמן לא שם, וגם ההורים שלהם.

סוזן, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, עצרנו בזה שאמרתי לך שבשבוע הבא יש פה דיון בוועדה בכנסת בנושא של פעילות הקיץ ואז היית מאוד מופתעת, היה freeze על הפרצוף שלך.

לא, הזום קפא, את זה לא שמעתי.

לא יודע זום לא זום, היית מופתעת.

אם יורשה לי, אני קודם כל מתנצלת בפני כל חברי הוועדה, הייתי אמורה להגיע פיזית, לצערי בגלל עניין בריאותי אני לא יכולה להיות שם, זה לגבי היום, זה לא חס וחלילה נבע משום מקום אחר. לגבי דיון לפעילות הקיץ, אנחנו נגיע, מישהו אחר מהאגף יגיע לדיון בוועדה.

נגיע עם תוכנית?

יגיע עם תוכנית ועם מידע. יש דברים שלא הספקתי לומר כרגע, אם אני אוכל להמשיך אני אשמח. דיברנו על העניין הזה של ההכשרות שאנחנו עושים מאוקטובר ומתמקדים בנושא של חוסן וטראומה. הזכרתי גם את ההרחבה לקיץ, בקיץ אנחנו מרחיבים את נושא החופים ביחד עם כל השותפים, 360 וכל המשרדים, אנחנו נרחיב לחודש נוסף. בנוסף אנחנו מדברים על כל הנושא של החלופות, חלופות פנאי, פעילויות פנאי, זה יהיה לקיץ, אנחנו כרגע עוסקים המון בהכשרה ובהכנה של הצוותים.

אם אנחנו חוזרים לעניין של המפונים, אנחנו מדברים על התאמת תוכנית רכזי המוגנות למתחמי הקליטה תוך הבנה והכרה בכל הצרכים והסכנות, כולל שימוש באלכוהול, כולל עלייה באלימות, כולל שימוש בקנאביס ובעצם הכנסה של רכזי המוגנות למתחמי הקליטה. אלה ערכות שכבר כתבנו אותן, דרכי העבודה כבר מוסדרות וסדורות ובהחלט ביחד עם הצוות הבין-משרדי ברוה"מ זה ייכנס לפעולה.

דיברנו גם על הנושא של העבודה בשיתוף פעולה עם שפ"י, קרן הזכירה גם את 'עמיתים ומשפיעים', אנחנו נוציא עכשיו פלייר להורים שייצא בשיתוף פעולה עם שפ"י בכל תעודות ילדי בית הספר והנהגת ההורים יהיו שותפים גם לפלייר הזה. זה משהו שבימים הקרובים יהיה מוכן.

אתם עובדים עם הרשות?

כן, אבל אני חייבת לציין, בעניין של הרשות יש את טלי יוגב שהיא ממש איתנו, ושוב זה נגמר באין תקציבים. אתה לא יכול לעשות הרבה וגם היא די כבולה בעניין הזה שלא עוברים תקציבים.

אני יכולה להגיד שביחד גם עם אילי ורון אנחנו גם נפגשנו מספר פעמים, אנחנו תומכים בהחלט גם במסרים שהם הכינו וגם בחומרים ואנחנו רוצים שהם יופצו ובהחלט להיות שותפים. כן יש דברים שתקועים, לצערי, אלה לא דברים שקשורים לעבודה תכלס שלנו בתוך המשרד אלא יותר לדברים בירוקרטיים של תקציבים.

סוזן, תודה רבה על הדיווח. חבר הכנסת ביסמוט, בשבוע הבא יש פה דיון מאוד מאוד חשוב לגבי הקיץ וסוזן הבטיחה שהיא מגיעה עם תוכנית מגובשת לגבי הקיץ. אנחנו נעמוד על זה כי כולם מבינים מה המשמעות של החופש הגדול לבני הנוער וכמה הוא מסוכן בעולמות האלה של סמים ואלכוהול.

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

שתבוא, בימים הקשים האלה עם החיוך האופטימי הזה זה חשוב.

דרך אגב המשט יוצא ביום סיום הלימודים ואז אנחנו עושים להם הפנינג אדיר. זה מבחינת החשיפה. תהיו איתנו.

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

אני רוצה לשתף אתכם כי אנחנו בוועדה, זה קשור ולא קשור. הייתי חייב לצאת כי היה אירוע, הייתה טעות לפני יומיים ברפיח, אנחנו לא מתכוונים שאזרחים ייהרגו, זה לא הרצון שלנו. תמיד אני אזכיר לכם את המשפט של גולדה מאיר, המשפט המדהים והאלמותי שלהם, היא אמרה למנהיגי ערב: אנחנו אולי נסלח לכם פעם שהרגתם את ילדינו, אבל לעולם לא נסלח לכם שגרמתם לנו להרוג את ילדיכם.

עכשיו עלה לי רעיון, זה פשוט מדהים, אני אומר את זה לחבר הכנסת דוידסון, חברי הטוב, זה פשוט מדהים, אתה מתראיין לכלי תקשורת זרים, ואנחנו פה פועלים למען אחינו, למען העם שלנו, ושם זה פשוט לא מעניין, הם בכלל לא שם. ואז אתה אומר, סליחה שאני לוקח את זה רחב, אתה אומר על השואה, איך יש מכחישי שואה, ואז אתה רואה מכחישי 7 באוקטובר בזמן אמת. בזמן אמת שכתוב היסטוריה, מדהים איך אתה יוצא הרע בסיפור הזה.

כל הדברים האלה שקורים לנו, הסבל של האוכלוסייה, סיפרתי לכם אתמול על הניצול של 7 באוקטובר שיש לו משפחה וחברים חטופים עכשיו בעזה, זה פשוט לא מעניין אותם. מדהים, כל זה פשוט לא מעניין אותם. אבל אותנו זה מעניין, אז נמשיך, לנו זה הכי חשוב.

גלית גבע, משרד ראש הממשלה, מִנְהלת תקומה.

קודם כל תודה, המידע כל כך משמעותי ואנחנו באמת עדים לעלייה ולהשפעות שיש לכל המצב הביטחוני מאז ה-7 באוקטובר ביישובי החבל. המנדט של מִנְהלת תקומה והעבודה של מִנְהלת תקומה מחוברת לרשויות ואנחנו קשובים מאוד לצרכים של הרשויות המקומיות ובאמצעות הרשויות אנחנו למדים ואנחנו באמת בהתאם לזה גם מתאימים את התוכניות.

אני יכולה לומר שחלק גדול מהרשויות ביקשו עיבוי של שירותים בתחום ההתמכרויות, אם זה לנוער ואם זה לבוגרים, דבר שאושר במסגרת תוכנית העבודה על ידי המִנְהלת. היום אנחנו נמצאים לשמחתנו אחרי החלטת הממשלה ולקראת תהליך של יישום ובשלב מאוד מתקדם של תוכניות העבודה. בהתאם לדרישה ולצרכים שעולים מהשטח אנחנו הולכים יחד עם הרשויות ומקדמים את כל הדרישות והבקשות שלהם לפיתוח שירותים בתחום. זה בא מהשלב של הנוער וצעירים על רצף הסיכון, סכנה וניתוק, מניידות לילה ומדריכים ואיתור ועד לטיפול כולל בקצה הרצף של טיפול בהתמכרויות.

זה בעצם בשיתוף פעולה עם דגנית?

נכון מאוד. אני חלק מצוות אדם וקהילה ואני מובילה את הרווחה ואת הקהילה בצוות.

אז מה דגנית בצוות?

לא, גם תרבות וספורט. כל מערך אדם וקהילה זה כולל רווחה וקהילה, בריאות, חינוך, תרבות וספורט וצעירים.

איך אנחנו מתחברים אליכם? אנחנו מאוד רוצים להתחבר אליכם, אנחנו צריכים להתחבר אליכם, יש לנו תוכנית.

אנחנו מאוד נשמח.

אני אחבר אותך.

בשמחה רבה.

אני רק רוצה להגיד לחיוב, כל הפעילות של תקומה זה שהם מאוד מאוד פתוחים, מאוד קשובים, משנים את התוכניות שלהם על פי הבנה לצרכים. נתקלתי בזה בעולמות שאני מקדם, בספורט למשל, כל הנושא הזה של החינוך הבלתי פורמלי, קיבלתי אוזן קשבת ודלת פתוחה. אני רוצה באמת להודות לכם על פעילות באמת מדהימה, גם למשה אדרי שהוא ראש כל הדבר הזה. באמת זה דבר מפלצתי שהממשלה עשתה טוב. תקומה יודעים לעבוד, הם יעשו דברים מופלאים, אין לי ספק. תודה רבה לך על ההשתתפות בדיון ונהיה בקשר.

אנחנו עוברים להדר אליהו בזום, מנהל מחלקת צעירים ונוער במרכז השלטון המקומי. עד שהיא תעלה אני רוצה לעבור למשטרה.

מדור נוער ביחד עם מחלקי הנוער ביחידות הנוער בתחנות המשטרה הפרוסות מבצעים מגוון של פעילויות מניעה, גם כדבר שבשגרה וגם כדגש מתחילת מלחמת חרבות ברזל. נושא המיקוד זה מגוון, זה יכול להיות התמכרויות לאלכוהול, התמכרויות לסמים, אלימות, גלישה בטוחה ברשת שזה כרגע ההרצאה הכי משמעותית שיש.

מתחילת מלחמת חרבות ברזל קיימנו מעל 4,000 הרצאות במוסדות חינוך שונים באמצעות רכזי המניעה של תחנות המשטרה. רכזי המניעה אלה שוטרים מיחידות הנוער עם מוכוונות לנוער.

אתה מוכן להסביר מה הנקודות שאתם מעבירים בהרצאה כזאת למניעה?

דיברו פה על מודעות, אנחנו משקפים להם את ההשלכות ואת ההשפעות בהרצאות מניעה. יש לנו מערכי שיעור נקודתיים - - -

שמי כתב אותם? מי הכין אותם?

אנחנו, משטרת ישראל ביחד עם הגופים שעובדים איתנו, אבל במשטרת ישראל אנחנו נותנים את הדגש על המסרים שחשוב לנו להעביר. לפני כל הרצאה, כשאנחנו ניגשים למוסדות חינוך מתבצע תיאום ביחד עם בית הספר.

לא, אני מאמין שלא אתה כותב אותם או שוטר אחר, זה אנשי מקצוע צריכים לכתוב אותם, השאלה שלי אם מה שאתם מעבירים, יש לכם ייעוץ? יש פה אנשים מדהימים, מי נותן את הייעוץ הזה?

יש לנו ניסיון אדיר בכל מה שקשור לנוער, בכל מה שקשור לאילו מערכי שיעור ומסרים משטרת ישראל רוצה להעביר לנוער ועדיין תהליך העבודה שלנו הוא בצמוד עם גופים נוספים, זה יכול להיות עם המטה להגנת ילדים ברשת, 105, זה יכול להיות עם אנשי משרד החינוך.

זו השאלה שלי.

כן, אבל עדיין חשוב לנו המסרים שאנחנו רוצים להעביר. אדוני דיבר שניגשו אליו לאחר הרצאות, לאחר כל הרצאה ניגשים שלושה-ארבעה ילדים ומספרים, מה אפשר להתקדם, מה אפשר לעזור להם, ואלה דברים הכי מרגשים שיכולים להיות, הכי מרגשים, דברים שגם חושפים עבירות פליליות. אנחנו לא נתמקד רק בעולם של סמים ואלכוהול, אלא בכול, במיוחד גם כל מה שקשור במוגנות ברשת האינטרנט.

מתחילת מלחמת חרבות הברזל זיהינו את הצורך לעשות הרצאות למפונים בבתי מלון, ערכנו מיפוי באמצעות נציגת משטרת ישראל בחמ"ל מפונים, התקיימו הרצאות במחוז צפון בטבריה, מספר בתי מלון בטבריה, במחוז מרכז במספר בתי מלון בנתניה, במחוז דרום בים המלח ובאילת. אנחנו מקיימים ימי ילק"מ, אלה ימים של חיבור קהילה משטרה, שם אנחנו מציגים להם את משטרת ישראל, כיצד צריך בעצם לחיות נכון וגם לגבי אחריות.

אנחנו ממשיכים כל הזמן להעביר את אותן הרצאות, לא רק בבתי הספר ולבני הנוער. יש לנו פרויקטים ארוכי טווח של נוער קצה. כל תחנת משטרה מקיימת פרויקט כזה מול כ-20 בני נוער שמוגדרים כנוצר קצה. זו לא הרצאה של עכשיו וגמרנו, לאורך שנה שלמה אנחנו מלווים את בני הנוער האלה. השינוי שאנחנו עושים לבני הנוער, מאיך שהם התחילו את הפרויקט ואיך שהם מסיימים הוא דרמטי.

כל מה שאמרתי גם העברתי במסמך מסודר לוועדה, אתם יכולים לראות את זה, גם לגבי נתונים וגם לגבי מספרים והפעולות שעשינו.

אני רוצה לשאול שתי שאלות. אחת, לגבי המכירה של אלכוהול לבני נוער. האם יש לכם נתונים? האם סוגרים עסקים כאלה? האם מקבלים קנסות מנהליים? האם מנסים בכלל לעצור את זה? כי אנחנו יודעים שזה קיים וקיים בצורה דרמטית. הדבר השני זה נייס גאי, מה שמוכרים בפיצוציות.

זה הכול חוקי, דרך אגב.

לגבי מכירות. משטרת ישראל עושה פעילות רבה בבתי עסק שמוכרים ממכר לקטינים, אנחנו עושים הפעלות מסוימות, שאני לא ארחיב עליהן יותר מדי. אני לא אגיד שזה מסתיים דווקא בכתבי אישום, אבל זה מסתיים בחקירה פלילית, זה יכול להיות גם בהסדר מותנה, זה יכול להיות בקנסות מסוימים. כן, אנחנו עושים את זה.

למשל עכשיו אני בעל פיצוצייה ומכרתי לילד בן 14 בקבוק וודקה, איזה עונש הוא מקבל? איזה קנס מנהלי?

אני יודע לומר את הצד החקירתי של העניין. לגבי המשך ההליך הפלילי, לא אני הגוף שאחראי על זה.

אבל על פי החוק? אתה מכיר את החוק?

אני אשלים, אני עושים את אותו דבר במכירת כרטיסי הימורים לבני נוער.

מה בקשר להורים? אתם פונים גם להורים?

חלק מסוים מההרצאות שלנו זה גם לשומרי סף, זה גם להורים, גם למערך בבתי הספר. חלק מההפעלות שלנו זה לצידכם הורים, אנחנו מבצעים ביחד עם הרשות לביטחון קהילתי ארבעה מפגשים להורים מסוימים. כרגע בעיקר המוכוונות שלנו היא לבני נוער, אבל אנחנו עושים גם את זה.

כשאתה מדבר על כרטיסי הימורים אתה מדבר על מפעל הפיס? זה הקזינו הכי גדול.

כן, כל משחקי ה– צ'אנס וכדומה. למרות שזה לא הבעיה העיקרית.

אתם מודעים לעולם הזה?

ברור שכן.

אתם יודעים מה היום הכי חזק במפעל הפיס? ה-28 בחודש, אתה יודע למה? אנשים מקבלים את הקצבאות שלהם מביטוח לאומי.

יש חוק שמכסה את הנושא הזה, זה חוק המאבק בתופעת החומרים המסכנים, העבירות הפליליות בו זה על מי שמוכר, על מי שמפיץ. יש עבירה לפי סעיף 7 שאל איסור הפצה, לא ייצר אדם חומר אסור בהפצה, לא ימכרו, לא יציגו למכירה, לא ייבאו, לא ייצאו, לא יספקו וכו'. אני יכולה להגיד מה לפי החוק, מה בפועל זה הנתונים כמובן בתביעות. דינו מאסר שלוש שנים. כשמדובר על הדחת קטין זה מאסר של חמש שנים.

האם יש אחד במדינת ישראל שנאסר?

אני בחקיקה ואני יכולה לומר מה אומר החוק.

יש סגירה מנהלתית לחודש, לשבועיים.

מה שבפועל זה צריך לשאול את התביעות ואת המשטרה כי בסוף - - -

אין לך את זה, אסף?

לא כרגע.

תוכל בבקשה לשבוע הבא, ברשות בועז כמובן, להביא את הנתונים על האם בכלל יש כאלה שקיבלו איזה שהיא ענישה בעולמות האלה של המכירה?

בוודאי, גם לעניין אלכוהול וגם לעניין - - -

זה לא עושה כלום.

אין קנס מנהלי בכסף?

קנס מנהלי יש על עבירות יותר קלות, אלה עבירות שנחשבות חמורות ולכן – שוב, אני ממחלקת חקיקה ואני יכולה לומר מה הכלים בחוק. החוק הזה, שבזמנו הייתי שותפה לו, נותן את הכלים החקיקתיים, נותן עונשים ועונשים מחמירים, לא קנס מנהלי של 1,000 שקל.

חוק אלימות בספורט, גם את טיפלת בזה?

לא, אחרים טיפלו, אני בעבירות המנהליות.

סוף סוף, פעם ראשונה בהיסטוריה בשבת האחרונה נתנו 11 קנסות מנהליים לחוליגנים בספורט. אבל זה, תדעי לך, אני לא עוזב אותם. אסור לעזוב את זה. גם פה, אם אנחנו לא נעזוב בסוף זה יקרה.

קודם כל אני מודה לך על העדכון מפני שלפעמים אנחנו עושים את הדברים האלה ולא תמיד אנחנו מקבלים את הפידבקים אחר כך אם משתמשים בזה או לא, אז אני שמחה לשמוע שהכלי הזה זוכה לשימוש. מוטב מאוחר.

אני אגיד בהקשר הזה, קודם כל הוכח מחקרית שאכיפה היא כלי יעיל במניעה, חשוב להגיד את זה, אל מול בני הנוער ובקטע של דחיית גיל שימוש ראשוני. הנושא של מכירת אלכוהול הוא חשוב, הבעיה המרכזית היא לאו דווקא במכירת אלכוהול, תסתכלו בטלפונים של הילדים שלכם, למי שיש בני נוער, הם מקבלים פושים: עכשיו במבצע.

אנחנו מקבלים.

בני נוער, ילדים.

לאחרונה זה הפסיק משום מה.

תלוי למי. בעניין הזה אין אכיפה בכלל. בסוף בני הנוער יכולים לקבל היום לגדר של בית הספר את הקנאביס או חומרים משני תודעה אחרים. בסוף יש פה בעניין האכיפה, דווקא בעולם הדיגיטלי, בור עמוק שאף אחד לא מטפל בו.

אסף, גם זה, אם תוכל לרשום לך שנקבל נתונים אם יש אכיפה בנושא הזה. מדובר על כל האס.אמ.אסים שמקבלים.

חשוב לומר שמבחינת החוק, החוק חל גם אם זה דיגיטלי, החוק עצמו חל על הכול. השאלה של אכיפה היא באמת שאלה חשובה.

טכנולוגית אפשר להגיע לאותם אנשים?

בטח, ברור שכן.

אני אגיד עוד מילה אחת על נושא שלא מדובר פה וזה נושא הפורנו. אם דיברנו על אכיפה, גם בעולם הפורנו אנחנו כולנו יודעים שגיל השימוש הראשוני היום הוא נמוך מאוד, מדברים על גילאי חשיפה של שבע ושמונה ותשע לעולם הפורנו, זה מוביל גם אחר כך לרצף שימוש מאוד בעייתי. גם פה אין אכיפה. בסוף הילד לוחץ על: אני מאשר שאני בן 18, פה נגמרת ה–

או ששולחים לו, הוא אפילו לא צריך ללחוץ.

גם זה תחום, אם מדברים על סטיגמה, יש לו סטיגמה מאוד מאוד גדולה, אף אחד לא רוצה להתעסק איתו. החומר שאליו נחשפים בגיל הכי צעיר היום, זה לא "חומר", זו התמכרות התנהגותית ואף אחד לא מטפל בזה.

בנושא הזה הבעיה עצמה שההורים, כדי להקל על עצמם, מרשים לעצמם לתת טלפונים לגילאים מאוד צעירים והבעיה מתחילה משם. דיברנו באחת הוועדות, ילד קיבל לטלפון, מי נתן לו את הטלפון?

זו עובדה נתונה.

עובדה נתונה, גם זה עובדה נתונה, אנשים רוצים להרוויח אז עובדים. לא שאני מסכים עם זה.

האם נעשה משהו חקיקתי בעבר בנושא הזה? את מכירה?

למנוע מהורים לתת פלאפון?

לא, למנוע גישה קלה לתכני פורנו.

זה אני לא יודעת, אני עוסקת בחקיקה שקשורה לסמים. אני אבדוק את הדבר הזה.

זה המון מודעות, קמפיינים, אם אתה אומר להורים ואתה אומר להם מה לעשות והסכנות, איזה השלכות. שההתמכרות זו מחלה לכל החיים.

אם הורה יכה את הילד שלו תהיה תלונה במשטרה?

לא תמיד.

שלום. אני נציגה ממשרד הרווחה. אנחנו פוגשים את הילדים ובני הנוער וגם את המבוגרים בכל מחלקות הרווחה. אמרו פה הרבה דברים, אני אשתדל לא לחזור על מה שכבר אמרו.

אנחנו רואים בצורה מובהקת עלייה של פנייה של בני נוער ליחידות הנוער אצלנו במחלקות. אני מדברת על נוער בכלל, במחלקות אנחנו מתייחסים לבני נוער עם כל מורכבותם כשהנושא של השימוש הוא על הרצף. אני אחר כך אגע ביחידות להתמכרות נוער, אבל אנחנו רואים עלייה בפנייה של בני נוער בכלל ליחידות לטיפול בנוער במחלקות הרווחה, אנחנו רואים פניות של נוער יותר צעיר כבר בגילאי 14-13 עם מורכבות רגשית יותר גבוהה ממה שהיה בעבר.

אנחנו רואים גם שני קצוות, רואים קצה אחד של נוער שהוא עם בעיות התנהגות וקושי לקבל סמכות ונוער פרוע יותר ומהצד השני אנחנו רואים הרבה מאוד פניות על נוער שמתכנס, נוער שמסתגר, זה משהו שאנחנו מתחילים לראות אותו יותר ויותר והוא מדאיג אותנו לא פחות. אותם בני נוער, ראינו את זה גם במלונות, גם מפונים וגם לא מפונים, בכלל, נוער שמגיב לטראומה, נוער שמגיב לקושי גם בהסתגרות, גם בהתכנסות. לא רואים אותם, לא שומעים אותם וזה מדאיג אותנו מאוד.

זה אותו נוער שלא מגיע לבתי הספר גם?

זה אותו נוער שכן מגיע, לא מגיע, גם לבתי ספר, גם לתנועות הנוער, גם לכל המקומות האלה. בשקט בשקט הוא הולך ומתכנס ומסתגר בתוך עצמו, זה דורש הרבה מאוד עבודה של יציאה אל אותם בני נוער.

עוד משהו שהתחילו לדבר עליו כאן, אנחנו רואים עלייה בשימוש במסכים. אמרו את זה כאן כדרך אגב, יש את ההתמכרות ההתנהגותית, אנחנו רואים עלייה שמדווחת למחלקות, אנחנו מתחילים לטפל בזה יותר ויותר גם בהכשרות של צוותי הטיפול. בתוך הרצף הזה אנחנו רואים עלייה, אבל אני חייבת לומר לא גדולה, ליחידות לטיפול בהתמכרות.

אמרתי, היחידות לנוער מטפלות בנוער על הרצף, אם אנחנו ניקח את קצה הרצף ולהתמכרות, רואים שם עלייה פחות גדולה אולי ממה שצפינו לה, היא מתחילה לקרות, אחת מההשערות שלוקח זמן לזה להתפתח ואנחנו נראה את זה בצורה יותר מובהקת יותר מאוחר. זה גם מה שנאמר שיש יותר סלחנות וסבלנות כלפי הנוער שמשתמש ומתנהג ולכן זה מתחת לשולחן עדיין, כי גם כשרואים, "העולם המבוגר" יותר סלחני ויותר סבלני כלפי הדברים האלה.

אנחנו עובדים פה בשיתוף פעולה עם הרבה מאוד משרדים, נציג עמותת על"ם הציג את האיתור שהם עושים במלונות, יש לנו ארבע עמותות שעובדות איתנו באיתור, זה על"ם, יחדיו, מרחבים ונירים, בכל הארץ, לא רק למפונים. אנחנו רואים יותר ויותר צורך ביחידות איתור, בניידות איתור, כדי לאתר את בני הנוער, לא לחכות שהם יגיעו לאף אחד פה מאיתנו, אלא לאתר אותם במקום שהם נמצאים. אני חושבת שבעיקר בעיקר לפני שאנחנו מדברים על ההתמכרות, כמו שדיברו כאן, רצף השימוש, התחלה בגיל מאוד מאוד צעיר, אנחנו רואים קשיים והתמודדות, ביטוי להתמודדות עם טראומה מאוד מאוד מורכבת אצל בני הנוער היום.

אני מרגיש שהשולחן הזה הוא כמו טיפול. אני מרגיש שאני בטיפול, כל אחד בא ומספר על הקשיים ועל הקושי וכמה זה מסוכן ואני מרגיש חלק מהדבר הזה, אבל תמיד כשאני יוצא, לא משנה מאיזה דיון, אני אומר ומה עכשיו? מה עכשיו? מה עכשיו? איך עכשיו מתקנים את המחלה הנוראית הזו?

אני חייב את הדר אליהו, היא גורם מפתח. היא ממרכז השלטון המקומי ואני אספר לכם לפני שהיא עולה, שאחד החוקים שעברו בשנים האחרונות זה שתפקיד של מרכז נוער ברשויות זה תפקיד סטטוטורי, הוא על פי חוק. למשל מנהל אגף הספורט הוא לא תפקיד סטטוטורי, ראש העיר יכול להחליט שלא יהיה דבר כזה, אבל בנוער זה תפקיד על פי חוק ולכן אני רוצה לשמוע ממך.

אני אגיד רק מילה ואני אתן למאיה. אני מודה לכם על הדיון ואכן, כפי שציינת, כבוד היו"ר, בשנת 2011 חוקק חוק הרשויות המקומיות למנהל יחידת הנוער ומלווה מועצת התלמידים הרשותית, חוק שחוקק בתמיכתו של מרכז השלטון המקומי. עיקרו של החוק מינוי של מנהל מחלקת נוער בכל אחת מהרשויות המקומיות במדינת ישראל וככה המצב מאז החוק ועד היום. אם בנקודת זמן מסוימת אין מנהל, אולי זה נמצא בשלב בין חילופי תפקידים.

תפקידו של המנהל בגדול לתכלל את כל החינוך הבלתי פורמלי ברשות המקומית, קרי ליזום, להפעיל, לקדם פעילויות שהרשות המקומית עושה מטעם עצמה ולתכלל ולקדם שיתופי פעולה עם החברה האזרחית שפועלת בתחומי החינוך הבלתי פורמלי במרחב הרשותי. כשאני מדברת על חברה אזרחית זה יכול להיות כמובן תנועות הנוער, ארגוני הנוער, גופים כמו על"ם וגופים אחרים. זה בגדול ואני בהחלט בהחלט מסכימה איתך.

אני ביקשתי ממאיה כספי, שהיא מנהלת תחום הנוער בעיריית חולון ונציגת איגוד מנהלי מחלקות הנוער ברשויות המקומיות, שהיא תדבר ותציג את הדברים כי אני חושבת שבמקרה שנדון לפנינו מה שהשטח חי ונושם הוא הרלוונטי ולא המדיניות מלמעלה, אפרופו האמירה של מקודם של אוקיי, אז מה תכלס? אז זו הסיבה שביקשתי ממאיה לעלות.

לפני מאיה, יש לי שתי שאלות אלייך בבקשה. שאלה ראשונה, מה החיבור של כל מנהל מחלקת נוער עם מערכת החינוך ברשות?

ראשית המעשה זה בחיבור בין משרד החינוך, מינהל חברה ונוער, למחלקות הנוער ברשויות המקומיות. החיבור הוא לא רק בהשתתפות החלקית במימון התקן אלא בהכשרות של מנהלי מחלקות הנוער, ההכשרות המחייבות, ההכשרות בשוטף שהן סביב תחומי עניין, בין היתר בנושאים שהוועדה הזו דנה בהם, וכמובן בחיבור של תוכנית העבודה של משרד החינוך לתוכנית העבודה הרשותית. מנהל המחלקה אמור לעבוד בשני הרבדים האלה ולחבר ביניהם.

אם אני עונה על שאלתך, זה בדיוק החיבור למשרד החינוך, קודם כל בהיבט נטו של החינוך הבלתי פורמלי. אני מזכירה לכולנו שמינהל חברה ונוער גם ממונה על החינוך החברתי הערכי בתוך מערכת החינוך הפורמלית, קרי בבתי הספר העל-יסודיים, חטיבות הביניים והתיכונים, וגם שם יש תכנים שעוסקים בתחום. המשימה של מנהל מחלקת הנוער, מעבר ללקדם פעילויות רשותיות, היא גם להכיר את מה שקורה בתוך מוסדות החינוך.

הדר, זו לא הרצאה, יש לי שאלה.

אני רק אוסיף משפט. המטרה היא שאם הוא יודע שיש פעילויות מסוימות שנעשות בתוך בתי הספר אז ככל שהוא יכול הוא ישלים פעילויות בשעות אחר הצהריים. אני גם מזכירה לכם שלא כל הנוער לומד בתוך הרשות המקומית אלא גם לומד מחוצה לה.

הדר, אני רוצה לומר לך משהו ואני מקווה מאוד שתהיי פה בשבוע הבא, יש לך תפקיד מרכזי בדיון הזה, הרשויות הן חלק משמעותי יותר ויותר, אנחנו רואים ולומדים את זה בכל התקופות הקשות של מדינת ישראל, מהקורונה דרך המלחמה, וזה כך ימשיך. לכן מחובתכם להיות סביב השולחן בכנסת, להגיד את האמירה שלכם ולהיות חלק מזה. אני מאוד מקווה שתהיי פה בשבוע הבא.

משפט אחרון, אני לא רוצה שתעני לי, אבל תמשיכי את הנסיעה איתו, אני מאוד מקווה שאתם מבינים שמדינת ישראל נמצאת במלחמה על עתיד הנוער בנושא הזה של התמכרויות. אנחנו רואים עלייה מטרידה מאוד בקרב בני הנוער, לכל אחד יש ילדים וכל אחד ואחת רוצה שלילדים שלו יהיה טוב, אבל לפעמים אנחנו לא יודעים מה קורה לילדים שלנו כי הם נמצאים מול המסכים ועם החברים שלהם ובלילות ובמסיבות, לכן אנחנו רוצים לעשות פעילות כדי למנוע את זה. אנחנו רגע לפני הקיץ ואם לא נעשה עבודה משותפת כולם ביחד יחד עם הרשויות אז הקיץ הזה יהיה עוד קיץ של יותר ויותר ילדים מגיעים להתמכרויות. לכן סעי עם זה בבטחה ובשבוע הבא אני מקווה שתהיי פה בדיון בראשות בועז. תודה רבה, הדר.

מאה אחוז, תודה לכם.

אני דיברתי על תנועות הנוער, באמת זה מקום חזק לבני ובנות הנוער, במיוחד כשאני רואה את זה ובא משם ומהמקום הזה, וזה לגמרי מקום שהוא מכיל את החלל ונותן לאנשים לפעול.

אני אגיד עוד משהו, כי אני שומע הרבה דיבורים על חינוך וכאלה, צריך לזכור שהנוער של היום, הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לא זה מוסיף סימני שאלה. גם משרד החינוך, אני יכול להרים לגמרי בדבר הזה, הוא כבר הבין את הדבר ואחרי שיחות הוא מגיע להגיד גם אם כן, אז איך אתם צורכים נכון. נגיד אלכוהול, איך לא להשתכר, לדעת מה הגבולות שלך ומתי זה בגבול המותר. כי מודעים בסוף שזה יקרה, המטרה היא - - -

אני אתן לכל ההורים טיפ, אני כאבא לשלוש בנות, 25, 22 ו-18, עם כל אחת מהן בגיל 17 משהו כזה עשיתי סדנת אלכוהול בבית. אמיתי אני אומר לך. ישבתי ולימדתי אותן איך לשתות, מה צריך לאכול עם זה, איך להימנע מלהיות שטיח ואיך לעזור לחברים שלכם גם. בסוף אנחנו לא יכולים למנוע מהילדים שלנו להגיע לאלכוהול אבל צריך לדעת שגם זה צריך להיות במגבלות מסוימות, לא צריך להפריז, צריך לדעת איפה לקנות את זה, לא לקנות מזויף אצל כל מיני מאכרים. יש כללים בעולם הזה. אתה יודע מה? הצלחתי.

זה עובד בסוף, כשבני נוער מקבלים זה עובד.

נכון, הסברה בגובה עיניים ולא עם השוט, שהם יבינו ויקבלו ידע.

כי בסוף הם ישתו, לצערי.

קשה מאוד להילחם ולעצור את זה, אי אפשר, אבל אפשר לתת כלים לגבות את זה, בין אם זה בתנועות נוער, פעילות ספורט אחר הצהריים, לגמרי בראש הזה. חינוך בלתי פורמלי הוא המפתח להרבה דברים.

אני מסכים איתך מאוד. אני חושב שמאמן או מדריך בתנועת נוער לפעמים הוא משפיע יותר מהמורים ומההורים וצריך להשתמש בכלים האלה, אלה כלים מאוד מאוד חשובים.

משרד העלייה והקליטה הוא משרד משלים לשאר המשרדים, אבל יחד עם זאת לאור האירוע של ה-7 באוקטובר המשרד התגייס מאוד והתחלנו לתת מניעה וחוסן לעולים בשפות לכל הגילאים, ילדים, נוער ומבוגרים. בנוסף לכך נתנו למקבצי הדיור, לקשישים, שהגיעו ואחר כך המשכנו עם נוער שהיה אפשרי לכנס אותו למקום מסוים. זה נעשה כולל היום. זה אחת.

שתיים, בעקבות המפונים בעוטף וגם מהצפון רקמנו תוכנית עם 'תפנית בחינוך', זה פועל נכון להיום בשדרות, יש לנו שש קבוצות, בטבריה עוד שתי קבוצות ואנחנו מצפים שיהיו עוד יותר. לאלה שמפונים ועדיין נמצאים בתל אביב, נתניה, ירושלים או כל מקום, מגיעים אליהם לטיפול אישי.

אתה מדבר על עולים?

על עולים. בנוסף עובדי המשרד שנוגעים בעולים שפונים אליהם, הם קיבלו כלים לעצמם וקיבלו כלים לסייע לעולים וזה גם באמצעות מרכז משאבים. נוסף לזה יש לנו את מרכז התמיכה הנפשית שנעשו בו פרסומים בשפות שונות, באוטובוסים וחוצות, להגיע לכמה שיותר אנשים שלא יישארו לבד עם הסיפור הטראומטי הזה.

דיברנו כולנו הרבה, אני חושב שאנחנו חשופים לאירוע וכולנו נחשפנו לדבר הזה, יש לו שלבים שונים, יש את האירוע, יש את ההלם, יש את ההתכחשות לאירוע. אני חושב שאנחנו בתפר הזה של בין ההתכחשות וההתמודדות ולהחלמה ייקח לנו עוד הרבה זמן. אני חושב שאנחנו כחברה נהיה חשופים לעוד הרבה תלאות.

תודה רבה. משרד האוצר, יחידת המבצעים של המכס, זיו, בבקשה.

שלום. אני אחראי במכס על יחידת המודיעין בתחום של סמים.

בלי אלכוהול?

רק סמים. כשזומנתי לישיבה הזאת תהיתי מה אני יכול לתרום בכלל לנושא הזה, אבל לנוכח מה ששמעתי פה אני חייב לחדד שני דברים, זה יהיה חצי הגרוש שלי לנושא. דיברתם על ההתמכרות והקנאביס, אבל ההורים של עומר הזכירו במשפט הראשון בדיון את הפנטניל. הקנאביס וההתמכרויות זה השפילים, זה הדברים הפחות חשובים, היום אנחנו רואים במכס, בתפיסות של סמים - - -

אתה מדבר על המדבקות?

מדבקות פנטניל. יש היום כל הנושא של הסמים הסינתטיים, אני רואה את זה גם בארץ, אבל זה במקביל בכל העולם, בכל העולם מדברים על עליות בעשרות אחוזים של הסמים הסינתטיים. חלק מהסמים הסינתטיים כבר בפקודת הסמים. אנחנו כמעט כל יום מוצאים חומרים חדשים, חלקם בכלל לא בפקודת הסמים, גם בעולם אנחנו רואים את זה.

אתה דיברת על שולחנות עגולים והחשיבות של העבודה המשותפת עם משרדים, אז כשאנחנו תופסים חומר חדש אנחנו מזמנים ישר את משרד המשפטים, את רוני ברקוביץ' ממשרד הבריאות, הרשות למלחמה בסמים, בשם הקודם שלה, משרד הכלכלה שאמון על כל מיני חומרים, משרד המשפטים, וישר הם מריצים הכנסת חומרים. יש כל הזמן חומרים סינתטיים. אתם מדברים על התמכרות, אבל ילדים יכולים מפעם אחת של כדור אקסטזי אחד שיש בו חומרים לא נכונים, תרכיז של - - -

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

זה מה שאתה העלית קודם.

משתמשים בהרבה דברים.

יש היום תרכיזים של מוצרי קנאביס שה-THC בשמים שאני מניח שילדים אם יתנסו פעם אחת יכולים למות מזה גם. שומעים על מקרי מוות בכל העולם מחומרים שבעבר לא קרה כלום. המעבדות בעולם, המון מעבדות יש במזרח אירופה ובאזורים עם המון פשיעה שלא מעניין אותם בריאות הבן אדם, מעניין אותם הכסף והם דוחפים שם חומרים שאלוהים יעזור לנו וזה מגיע גם לארץ. המכס תופס ומעביר הלאה, המכס הוא השומר בשער והוא מביא את זה לפתחם של משרדים אחרים שאמונים על הנושא.

ואתם תופסים? יש תפיסות?

תפיסות אדירות, כמויות אדירות של פנטניל, כל מיני משפחות של האקסטזי, כל המתאמפטמין. יש חומר שנקרא, לדוגמה, MDMB, האקסטזי נקרא MDMA, עכשיו יש היום חומר חדש שנקרא MDMB אינקה, זה חומר שאנחנו תופסים בכמויות אדירות, כמעט כל יום, זה בא הרבה מארה"ב למשל. בארה"ב בחצי מהמדינות שם פתאום הקנאביס חוקי אבל הם מתגלחים על החוקיות כביכול. ארה"ב הפכה להיות מדינת יצוא של כל מיני חומרים. צריך לתת את הדעת גם לעניין הזה.

אתה פותח את הטלגראס ואתה רואה את כל החומרים האלה ביג טיים, אתה יכול לעשות הזמנה. אנחנו יכולים אפילו לעשות ניסיון עכשיו, להזמין ויביאו לנו תוך 20 דקות.

מישהו סביב השולחן רוצה להגיד מילה לפני שמסיימים?

דיברת על מה לעשות עם זה, אני חוזר על מה שקצת דובר פה, לא רק על"ם צריכים לעשות את זה, כמו שמשרד הרווחה אמר, אבל הנוכחות של מבוגרים בחיים שלהם לאורך זמן זה מה שעושה את השינוי. יש דברים נקודתיים שחוזרים וגיל ההתבגרות רצוף עליות ומורדות של דברים רגשיים וקשיים, לכן אנחנו צריכים להיות שם לאורך כל הדרך. הצבא זה נושא אחר, שאנחנו לא יכולים ל- - -

אנחנו נאלצים לסכם.

רק לומר מילה אחת, צריך להקים את הרשות. יש עשרות גופים שטוחנים ועושים, אם לא יהיה גוף מרכזי שמטפל בזה נכשלנו.

אז תן לי, אני אגיד את זה, אני מסכם. אני ילד גדול, אני יודע מה להגיד. בועז ואני חתומים על חוק, אנחנו רוצים לקדם את זה.

אני רוצה קודם כל להודות לכל המשתתפים שהגיעו לכנסת, אני רוצה לבקש מהמשרדים שהוזמנו ולא הגיעו להגיע לדיונים לכנסת ישראל ולא לדבר בזום ולא בנהיגה, בעיניים שלי זה זילות בכנסת ישראל ובוועדה שבעיניי היא מאוד מאוד חשובה.

בשבוע הבא יש דיון בנושא פעילות הקיץ שהוא דיון חשוב ביותר ואני מבקש מהמשרדים הנוגעים בדבר להגיע מוכנים עם תוכנית ולא להגיד אנחנו נעשה תוכנית, אלא להגיע כבר מוכנים כדי שבאמת תהיה תוכנית. זה לא צריך להיות בפרוטוקול, אבל אנחנו יודעים שדברים לוקחים זמן, זו עבודה בין-משרדית, זה כספים שצריכים לעבור ובסוף אם אנחנו רוצים שהקיץ יהיה קיץ יותר בטוח זה צריך לקרות.

אני מברך את העמותה 'להאיר את עומר' על הפעילות שלה. בועז, היושב ראש, ואנוכי לא רק מברכים, אנחנו מחבקים אתכם על הפעילות ואנחנו כוועדה ממליצים ונהיה חלק מהפעילויות שאתם עושים.

אני מודה למרכז הישראלי, אני ביקרתי שם, לדעתי שלוש פעמים, על הפעילות שלהם, על הנתונים, על המחקר ועל שיתוף הפעולה עם משרד החינוך.

כמשפט אחרון אני רוצה להגיד, וזה אני מקווה שיגיע לכל המשרדים, מדינת ישראל, כמו העולם, נמצאים במלחמה גדולה מאוד מול הרוע הזה שנקרא סמים ואלכוהול. הילדים שלנו נמצאים בסכנה אמיתית כשהם נחשפים וטועמים מהדבר הנורא הזה ועל המדינה להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול במיידי, אם כחוק, אם כפעילות של המשרד עצמו, אם זה החלטה של ראש הממשלה, שבועז יכול לקדם. היתרון הגדול של הרשות זה לדעת לחבר את כל הגופים, להפעיל אותם ולעבוד במשותף. ראינו שיש פה גופים מדהימים, אבל כל אחד חי בעולם שלו, זה עושה מחקר, זה עושה מחקר, זה עושה מחקר, משהו צריך לתכלל את האירוע הזה.

אני מודה לבועז, ניפגש בשבוע הבא. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.