פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/06/2024
מושב שני
פרוטוקול מס' 217
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ח באייר התשפ"ד (05 ביוני 2024), שעה 10:36
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 05/06/2024
תערוכה - רחובות ושווקי ירושלים
ח"כים נוכחים
פרוטוקול
סדר היום
תערוכה - רחובות ושווקי ירושלים
מוזמנים
¶
רבקה גולדברג - אמנית, ציירת התערוכה
שרה גרשוני - ידידת האומנית רבקה גולדברג
ד"ר אלי גרשון - גמלאי
ד"ר הרשל ולר - מבקר
חדוה ולר - מבקרת
ד"ר יהודה ולר - מבקר
פנינה מנור - גמלאית
ברנדה רובין - מבקרת
גילה רוזן - רבנית, ראש ארגון בדימוס
Dr. Seymour Freedman - Exhibition
Dr. Pessy Krausz - Exhibition
ד"ר פיונה בלומפילד - אורחת של רבקה גולדברג
יעל גולדברג - אורחת
איזי פלודבינסקי - אומן
עקיבא מרדכי - חבר
דינה צ. גרבר - חברה
אליעזר גולדברג - בן משפחה של הציירת
רישום פרלמנטרי
¶
זיו אפללו - חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
תערוכה - רחובות ושווקי ירושלים
היו"ר יוסף טייב
¶
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט, כ"ח באייר התשפ"ד, יום ירושלים שמח, בנושא תערוכה רחובות ושווקי ירושלים. אני לא יודע אם זה נעשה בכוונת תחילה או לא, אבל הטיימינג הוא מדהים. ביום ירושלים לפתוח תערוכה בוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת, על ידי הציירת רבקה גולדברג.
אני רוצה להגיד לך שבשבועות האחרונים, כל מי שמגיע ומסתכל על התמונות ועל העבודה היפה ועל האותנטיות, חלק מהח"כים שנכנסו לפה ואפילו אנשים שבאים מבחוץ, פתאום רואים את התמונה הזאת, זה השכונה שאני גדלתי בה וזה, אני יכול להגיד כאחד שגר בשכונות מסביב, לפחות הוריי, ברחוב דויד ילין, אז כל בוקר שאני מגיע לפה, אני מרגיש ככה נוף ביתי.
בבקשה גברתי וכמובן תודה ליהודית באמת על המציאה, היא תמיד מוצאת את היצירות הנכונות ועם הנושאים הנכונים. אני חושב שבאמת, הטיימינג הזה, נקודת זמן שנופל פתיחת התערוכה של רחובות ירושלים ושווקי ירושלים ביום ירושלים, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וככה זה נוסטלגיה ובאמת זה מחמם את החדר ונותן לנו פתאום תזכורת איפה אנחנו חיים.
רבקה, בבקשה.
רבקה גולדברג
¶
(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי)
ביום השלישי במלחמת ששת הימים, כ"ח באייר, לפני 57 שנים – מזרח ירושלים, שכוללת את העיר העתיקה, התאחדה עם מערב ירושלים. ידוע כיום ירושלים, זה מסמל את הפעם הראשונה שכל העיר הייתה בשליטת היהודים, מאז חורבן בית המקדש השני ב-70 לספירה. מאז מלחמת ששת הימים, יום זה נחגג רשמית ברחבי ישראל עם טקסים מדיניים ודתיים. לא הרבה שנים אחרי זה, ביום הולדתי ה-25, התחתנתי ועליתי לארץ בתקווה שילדיי ייוולדו ויגדלו במדינה שבה הם יוכלו לחיות כיהודים גאים ולא תחת שלטון זר. הגעתי במסגרת מלגה לפוסט-דוקטורט למחלקת ביו-כימיה באוניברסיטה העברית, הדסה בית הספר לרפואה. מיד התרשמתי מהאור הנפלא והמיוחד כאן ומהשילוב הייחודי של העיר העתיקה, הגדלה והמתפתחת כל הזמן, וגם מתוסכלת מהעבודה במעבדה - אבל זה סיפור אחר.
החלטתי לקחת יותר ברצינות ציור של סצנות אורבניות שהתחלתי עוד בלונדון, בקיימברידג'. אחד הקולגות שלי, דוקטור אריה פינסון, שביקש ממני לתקן את המאמרים שלו באנגלית, שתחילה עשיתי זאת ללא דרישת תשלום, נתן לי את הרעיון לפתוח חברה לעריכה אקדמית, שהתחלתי בקניית אחד ממחשבי ה-PC - personal computer, הראשונים בישראל, מחברת IBM בירושלים. בסופו של דבר, ויתרתי על העבודה במעבדה ועל חצי משרה כעורכת אנגלית בכמה מקומות כדי שאוכל לצייר בחוץ בשעות היום – מה שאני עדיין מקווה להמשיך.
במשך השנים התחלתי ללמוד לימודי ערב בקיימברידג' ובירושלים, עם אלי ניאגו באוניברסיטה ועם מיכאל קופנר בבית ספר לאומנות בצלאל, ואז במשך כמה שנים כתלמידה היחידה של האמן האוקראיני, סמיון רוזנשטיין, שיש לו גלריה בעיר הקודש. הצגתי לראשונה בגלריה בירושלים ואיכשהו כל פעם שהצגתי את עבודתי, מאחר שזה היה מקושר עם המלחמה או נושא מטריד אחר, וכמובן שהפעם הזו לא שונה. אני חושבת שאמרתי יותר ממספיק על עבודתי ועכשיו יכולה לתת לציורים לדבר בעצמם. יש רק דבר אחד חשוב מאוד שאני צריכה לעשות וזה להודות להרבה אנשים שעזרו לי לאורך הדרך, עם מה שאני קוראת לו "Homeless Madness" (טרפת חסר הבית).
איכשהו המילה העברית 'תודות' מביעה את הקונספט הזה יותר טוב. בעלי, הסופר שלום פרידמן, מלבד התמקדותו בעיסוקיו היצירתיים, חווה איתי את העליות והמורדות ואת הספקות הרבים שחוויתי בזמן שהמשכתי לצייר וקצת לכתוב, במשך כמעט 23 שנים. שני בניי, אלי ואבי, חיזקו אותי עם הפעילויות הראויות להערצה הרבות שלהם, והכי חשוב - עם עזרה של נשותיהם, יעל ורחל, שהעניקו לי 12 נכדים נפלאים שהפכו אותי, באופן לא צפוי, לתפקיד הכי מוצלח שלי עד כה - סבתא רבקה. חברים רבים, ובמיוחד בובי הרטמן, שהוא בעצמו צייר, נתן לי השראה ואומץ בהרבה רגעים קשים בחיי.
אספן הציורים, יוסף דוד, שעושה את כל המאמצים ומוצא את הדרכים לקדם את עבודתי ומאמין בה יותר משאני מאמינה בה, ושהכיר אותי לאוצרת התערוכות באולם הזה, שהוא מכיר שנים רבות – יהודית גידלי, האוצרת שהתאהבה בציורים שלי ממבט ראשון ועזרה לי ביעילות בכל השלבים עד להצלחת התערוכה הזאת. סבין דיין, שבחביבותה עזרה לי עם הכיבוד. ועוד הרבה חברים ואנשים שונים, כולל אלו שלא ידעתי את שמם אפילו, שעזרו לי להרים את האביזרים, בזמן שעוד חבר טוב טרטר אותם מהאוטובוס הלוך וחזור. ואחרונים וחביבים – כל אלו שטרחו והגיעו לתמוך בי היום. ואני יכולה להמשיך, אבל זה יהפוך את מה שהיה אמור להיות כמה מילים לתיאור ארוך בצורה בלתי נסבלת.
אז תהנו מהתערוכה, מהכיבוד ואולי קצת מוזיקה מתאימה ליום הזה, למרות התקופה הקשה שארצנו האהובה עוברת.
יהודית גידלי
¶
אני מבקשת להודות קודם כול לך אדוני יושב הראש, שמאפשר את המסורת שקיימת בוועדת החינוך התרבות והספורט, מזה כ-25 שנה, הוצגו כאן קרוב למאה תערוכות, אני מקווה שנמשיך במסורת זו. אני משתדלת לתת מקום לאומנים שונים, מכל גווני הקשת הישראלית, גם מקום לסוגי אומנות שונים. אני גם משתדלת שלפעמים התערוכות יתאימו גם למועד, כמו היום, אמנם התערוכה כבר מוצבת כבר מספר ימים, אבל הפתיחה שנערכת ביום ירושלים ונערכת עתה, זה ממש בדיוק בזמן. תודה לרבקה שהסכימה להביא את התערוכה לכאן ותודה לך אדוני היושב ראש.