פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
28/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 60
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ' באייר התשפ"ד (28 במאי 2024), שעה 13:00

חינוך למורשת במסגרת ציון 83 שנים לאירועי הפרהוד וזיכרון הקורבנות

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר

אופיר כץ

בלהה גליקסברג - מנהלת תחום דעת היסטוריה ממלכתי דתי, משרד החינוך

נתנאל מזאה - ראש אגף, משרד המורשת

חיים דורון כהן - יו"ר דירקטוריון, מרכז מורשת יהדות בבל

עליזה דיין חממה - מנכ"לית, מרכז מורשת יהדות בבל

איילת שמש - סמנכ"לית תוכן, מרכז מורשת יהדות בבל

רן כהן - חבר כנסת לשעבר ומחבר הספר סעיד

דוד חכם - סגן ראש העיר באר שבע לשעבר

רון גולדמן - מנהל אמנותי, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה

יוסי מגלד - מנהל אמנותי, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה

דוד קחטן - מפיק הסרט

משה קחטן - ניצול פרהוד, משתתף בסרט

נדיה כהן - ניצולת פרהוד, משתתפת בסרט

דוריס בכור - ניצולת פרהוד

מאיר בן משה - ניצול פרהוד

אמיר בן משה - משתתף בסרט

לינדה בן משה - משפחת משתתף בסרט

דומיניק קחטן - משפחת משתתף בסרט

מיקול קחטן - משפחת משתתף בסרט

דניאל עמנואל קחטן - משפחת משתתף בסרט

הלל פולד - מנכ"ל

תמי סלע

תמי ברנע

אפרת שלמה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


חינוך למורשת במסגרת ציון 83 שנים לאירועי הפרהוד וזיכרון הקורבנות

צוהריים טובים לכולם, אני מבקש להתחיל קודם כל בתפילה לשלום החטופים וחזרתם במהרה הביתה, לשלום חיילי צה"ל בכל אשר הם נמצאים ושכולם יחזרו הביתה בשלום, וכמובן לשלום מדינת ישראל, אני חושב שהמדינה היום נמצאת במלחמה קשה, אני חושב שאפילו אנחנו נמצאים במלחמת קיום ואנחנו נדרוש לשלום המדינה ותושביה.

אני פותח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, כמובן החלמה לפצועים באשר הם, מה שכן לפרוטוקול כל אחד שמדבר יאמר את שמו ומי הוא ואחר כך ייתן גם כמה מילים, כמו כן אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת יימחק מהפרוטוקול המפורסם לעיני הציבור קטע מן הפרוטוקול בשל בקשת משתתף או מי שירצה שאולי חלק מהדברים שנאמרים פוגעים בו או עלול לגרום לו נזק, אז לכן אנחנו כמובן מכבדים את הדברים האלה.

אני קודם כל רוצה לומר תודה לדוד קחטן שנפגשנו לפני פחות משנה, ואז סיפרת לי שאתה רוצה לקדם משהו בנושא הזה והמורשת, וקרה מה שקרה עם המלחמה ועשית בתקופה הזאת עבודה מדהימה, וכשראיתי את הסרט אני פשוט הייתי אומר, כל דבר שנאמר שם הוא נוגע קודם כל לכל אחד במדינת ישראל שחייב לדעת מה קרה ליהדות בבל באותה תקופה, וכמובן שהוא מזכיר לנו את ה-7 באוקטובר.

הפרעות שהיו בעיראק ביוני 1941 אחד לאחד זה עדויות שפשוט משתלבות עם מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, מהסרט כשהייתה עדות של מישהו שאומר הגנן שלי בא לבזוז אותי ולפגוע בי, אז זה מה שקרה לנו שאותו קיבוצניק מבארי שאמר הגנן שהיה פה הוא בא אלינו לישוב לקיבוץ, ובסוף הסרט כשאומרים מה המניע זה השנאה ליהודים, זאת אומרת לא משנה איפה נהיה תמיד יש פה איזושהי שנאה ואנטישמיות.

עוד דבר אחד שמאוד נתן איזושהי תשומת לב מיוחדת כשראיתי בסרט את הנושא של הפגיעה ביהודים או בילדים שחתכו להם ידיים ורגליים כדי לבזוז ולקחת את הזהב, הלוא כל אחד יודע, אצל העירקים יש את הצ'ינצ'יל זה נקרא? ג'ניג'ל, כן אני משתדל איך אומרים בשביל זה אתם, מצלצלים, מי שיודע להגיד זה הכי טוב זה איציק חיים, והאמת היא שאתה מסתכל ואתה רואה את הפגיעות שהיו בילדים ב-7 באוקטובר אז זה מזכיר לנו שאנחנו עם לצערי נרדף ויש שנאה כלפינו, ואת הדברים האלה אנחנו צריכים לזכור כל הזמן.

וכשאני מדבר עם חבריי בכנסת חבריי המוסלמים בכנסת אני אומר להם דבר אחד, אני באמת אנחנו רוצים לחיות בשלום, אני שואל שאלה פשוטה, כשיש לי שכן טוב לא מעניין אותי הגדר בינינו אני לא רוצה גם גדר להפך נעשה ביחד מדשאה, אבל כשיש לי שכן ראה מה אני עושה? אני עושה גדר, כשיש אהבה מוכנים לוותר, ואני אומר תמיד שהחינוך בצד השני אם פעם אחת ישנו את התפיסה ואת הדיסקט ויחנכו לאהבה, יחנכו לכבוד הדדי ולא יחנכו לשנאת היהודים יהיה שלום בעולם הזה ובינינו.

לצערי זה לא קורה, וכנראה שכל תקופה אנחנו צריכים לזכור את מה שדוד עשה עם הסרט הזה ואני חייב לומר להודות לך באמת זה משהו שהוא מאוד מאוד מרגש, אני היום בבוקר עברתי דרך ההורים שלי לפני שהגעתי לכנסת, הייתי שם כבר ב-07:45 וסיפרתי ככה שאני אמור בכנסת את יום הזיכרון וגם בישרתי להם שמחר אני אמור לקבל מהמכללה האקדמית נתניה את התואר דוקטור לשם כבוד במכללה, האמת היא שרציתי שהם יבואו אבל קשה להם אז אמרתי אני אסריט ואני אראה להם, אבל מה שאמא שלי מספרת ואבא שלי מספרים, הם היו ילדים בני שבע ושש בהתאמה, והפחד ומה שקרה להם ומה שקרה לקהילה זה שינה את העולם שלהם לחלוטין.

שתבינו 2,000 שנות גלות, חלקם היו סוחרים וחלקם לומדי תורה וחיו יחסית בסדר אבל תמיד עם הכמיהה לארץ ישראל, ומה שקרה ב-1941 זה היה הרגע שבו הם הבינו שאין להם מקום בעיראק, אין להם מקום בבגדד, פשוט לקחת את הרגליים ולנסות לעוף משם.

וב-1951 הייתה העלייה הגדולה מעיראק והגיעו לפה באמת כמעט כולם, צריך להבין שהשאירו שם רכוש גדול ולא שאנחנו אומרים, כדרך אגב סיפורים גדולים מאוד אם זה על הסבא מצד האמא שהוא נולד בבומביי ואחר כך חזר חזרה לבגדד, של מפעלים שהיו לו שם ונכסים וכך הלאה, השם שלי אליהו הוא נקרא על שם הסבא של אבא שלי שהוא היה כמובן שמו אליהו אבל בפרהוד הוא נפצע וכמה חודשים אחרי זה הוא נפטר מהמכות שהוא קיבל בפרהוד.

לאמא שלי הייתה אחות שקראו לה סועאד, סבתא שלי נשאה אותה בידיים והיא ברחה ותוך כדי המנוסה חטפו את הילדה והטיחו אותה על הרצפה, דרך אגב אני היום במליאה אומר את הדברים האלה, זאת אומרת אין אחד שלא נפגע.

היום הזה עוד מעט יבוא גם אופיר כץ, אני חושב שמגיע לאופיר כץ באמת את כל הברכות ואת כל התשבחות, שהוא בעצם היה חבר כנסת הראשון מהעדה העירקית שבא והציב ואמר שצריך לזכור את הפרהוד כיום זיכרון בכנסת, כי תבינו כשאנחנו מדברים על השואה יש משהו אחד שהוא נבלע, שואה הייתה מסתבר לא רק באירופה, עכשיו לא צריך זאת אומרת אני לא צריך להשוות, שואה הייתה באירופה ושואה קשה מאוד, אבל הייתה שואה גם בארצות ערב, בצפון אפריקה היו שם מאורעות והיו מחנות ריכוז ואבא של אשתי עבר את זה שם, ודרך אגב אשתי חוותה את הפרעות ב-1967, בלוב היו פרעות ב-1945 ב-1948 וב-1967 אחרי מלחמת ששת הימים, ובעירק הלוא זה נבע מההסתה שהייתה של הממשלה הפרו נאצית ראשיד-עאלי שהם בעצם החליטו הנה זה הזמן שאפשר להכות ביהודים ולקחת מהם את הרכוש.

אז אני רוצה שאנחנו ניתן פה באמת ביטוי וטוב שהגיעו לפה אנשים, ואני שמח שרן כהן הגיע לפה כתוב פה חבר הכנסת לשעבר רן כהן אבל מה לעשות, אבל לא נקרא לו רן כהן אני אקרא לו סעיד, זה שם הילדות שלו מי שלא יודע, אז אני שמח שאתה פה.

זה השם של הספר.

כן נכון, מי שלא יודע אני חייב לומר לכם הוא כתב את הספר סעיד, אני קראתי אותו תוך יומיים ואני שמח שאתה פה איתנו, ונשמח לשמוע גם את מה שיש לך לומר על הדברים האלה וכמובן כל מי שירצה לדבר בבקשה, דוד נתחיל ממך.

תודה רבה, אני אגיד כמה מילים באנגלית.

(מדבר בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): זו זכות וכבוד עבורי להיות פה ולהראות לכם חלק קטן מהסדרה הדוקומנטרית שלי שתצא בקרוב על יהודי עיראק, אני רוצה להודות לחבר הכנסת אלי דלאל ובנוסף ליו"ר הכנסת ולכל מי שמעורב בארגון האירוע הזה, ותודה מיוחדת לגיא בוסי, אשתו סווטה ואחותה אירה על תמיכתם.

תודה לצוות ההפקה שלי ובמיוחד לרון גולדמן עורך הסדרה הדרך הארוכה הביתה הסיפור שלא סופר על יהודי עיראק, ולקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה שבלעדי העזרה, התמיכה וההדרכה הסרט הדוקומנטרי הזה לא היה נוצר, וסרט דוקומנטרי כזה שכל כך חשוב לציבור הישראלי.

אבי משה נולד בבגדד והוא שורד טבח הפרהוד, כך גם נדיה כהן שניצלה ולמזלנו שניהם פה איתנו היום, אני גם רוצה להודות לכל אלו שראיינתי ושסמכו עלי עם סיפוריהם.

סיפור יהודי עיראק ויהודי ארצות ערב בכללי לא ידוע לכל בחו"ל ואפילו כאן בישראל, זה צריך להשתנות, והחל מהיום יחד עם עזרתכם ותמיכתכם זה ישתנה. להיסטוריה יש נטייה לחזור על עצמה, הפרהוד ועכשיו התקפת הטרור ב-7 באוקטובר.

שלמה מנצור הוא בן 86 שנים ומוחזק בשבי בעזה בימים אלו, שלמה נולד בבגדד ושרד את טבח הפרהוד, אני מקדיש את ההקרנה היום לשלמה ומתפלל לחזרתו בשלום וחזרתם בשלום של כל החטופים, תודה רבה.

תודה רבה דוד, אני באמת מעריך את כל מה שעשית והתיעוד שעשית פשוט מדהים.

הגיע חבר הכנסת אופיר כץ שהוא גם יושב-ראש הקואליציה, אני קודם פרגנתי לו אבל הוא לא היה אבל חשוב שאני אפרגן גם בפניו. הוא היה חבר כנסת הראשון לא משנה מאיזה עדה למרות שהוא מהעדה העירקית שהעלה על נס, תבינו אחרי כמעט 70 שנות מדינה ואף אחד לא דיבר למה אין יום זיכרון בכנסת לפרהוד זה פשוט לא יאומן, והוא הביא חוק שבעצם הכנסת מציינת את הפרהוד פעם בשנה, והחוק הזה מעלה את המודעות של גם יהודי עיראק בכלל אבל גם את הפרהוד שזה הפרעות שאמרתי שאסור לנו לשכוח לדקה את מה שקרה, כי זה פשוט אחד לאחד מול ה-7 באוקטובר, ועל זה אני רוצה לפרגן לאופיר, באמת תודה רבה לך כי עשית פה משהו שהוא באמת יזכור את זה לדורות, תודה רבה לך.

דוד אתה רוצה להקרין עכשיו את הסרט ואחר כך נשמע? אז נעשה דבר פשוט אז אני אתן לחבר הכנסת שלנו רן כהן לשעבר, אז בוא ספר לנו קצת.

אני באמת נרגש להיות כאן, קודם כל אני לא תאמינו הייתי פה 25 שנה חבר כנסת הייתי יושב-ראש של וועדות, הייתי שר התעשייה והמסחר, ואני עדיין בכל פעם שאני נכנס בשערי הכנסת אני נרגש, היום אני מודה שאני נרגש כפל כפליים בגלל הזימון לאירוע הזה.

שלום וברכה בבקשה, הצטרפה אלינו נדיה כהן, בבקשה נדיה תודה שבאת תודה. אני עוד מעט אתן לך לדבר בבקשה בואי שבי איתנו.

הצטרפה אלינו נדיה כהן אשתו של אלי כהן זכרונו לברכה, ילידת עיראק הייתה בת חמש, עוד מעט תספר גם את הסיפור נראה את זה גם בסרט, תודה שבאת זה מאוד מרגש אותנו תודה. בבקשה רן.

כן אני אמשיך ברשותכם, אני מודה על האמת שאני כל פעם נכנס לשערי הכנסת אני נרגש, זה לא דבר מובן מאליו שאתה מגיע לכנסת, היום התרגשתי כפל כפליים בגלל הזימון של המפגש הזה ואני מודה לכם על קיומו.

רק תיקון קטן, בזמנו הייתי סגן של פואד בן אליעזר זכרונו לברכה כשהוא היה שר השיכון, ואז הכנסת התחילה לקיים את האירוע של לכל איש יש שם, ואנחנו שנינו מאוד התעקשנו עם מזכירות הכנסת שינתן גם מקום לכל אלה שנרצחו בארצות ערב, בכלל בעיראק במרוקו ובכל צפון אפריקה במדינות אחרות, נדמה לי שזה גם אז באמת נכנס אבל באמת המקום של הפרהוד ממש נגרע.

אני שמח שקרה לי משהו בשנים האחרונות שמאחר הוצאתי את הספר של סעיד וזה רץ על כל הארץ, אפילו היום בהרצאה על זה ברמת גן היו הרבה עיראקים, ובאמת אנשים עדיין מתרגשים, בעצם אפשר לומר שהפרהוד אצלי בספר זה איך לומר אבן הראשה לכל הסיפור כי זה גם הזיכרון הראשון שלי בחיים, הייתי או בן שנתיים או בן שלוש, אפילו כבר הפסקתי לבקש סליחה שהעיראקים לא יודעים בדיוק מתי הם נולדו, כי באמת מה שקרה לאבא שלי קרה בדיוק לכל שאר העיראקים.

עיראקי מכובד היה רושם את תאריך הלידה של הבנים רק של הבנים, בנות לא רשמו, אבא שלי היה משכיל באמת בוגר האליאנס עבד עם הבריטים בכל המחלקות החשובות של העלאת הרכבות בעיראק אבל את הבנות הוא לא רשם, אז הוא רשם בספר התפילה 1928 תאריך זה וזה נולד אליהו גם אח שלי זאב העיראקי, אחריו נולדה בת הוא לא רשם, אחריה נולד יעקב זכרונו לברכה, אותו תפסו בלילה הראשון שתפסו את המחתרת הציונית והשליכו אותו לחדרי עינויים בבית הסוהר הגדול בבגדד.

סליחה שאני מדבר בנוסח אשכנזי כי אני גדלתי בקיבוץ, הייתי צריך להגיד בבגדד אבל לא בגדד, ואחריו נולדה שוב בת וגם אותה הוא לא רשם אבא שלי ואחרי אני נולדתי, כתב סעיד אני חושב שזה היה גם ששון היה לי מן שני שמות כאלה, ששון גם היה איזה דוד, וכשעליתי לארץ ותרגמתי את השם אפילו לא עלה על הדעת להישאר בשם ששון, כי הייתי בקיבוץ ואח שלי עמד לתרגם אותו, אני לא ידעתי אף מילה בעברית והוא הציע שלוש הצעות: הוא אמר לי שמחה, עכשיו כל מי שיודע בעיראקית שמחה זה רק נשים, יש לי אפילו בת דודה קוראים לה שמחה, מה יקראו לי כמו לבת דודה שלי.

אני זוכר את השם השני, עליז.

היה עליז וגם אותו פסלתי נשאר רן שבכלל לא ידעתי את הטון, ונשארתי מאז אני רן עד שכתבתי את הספר ומאז אני סעיד, ואפילו היום יש כאלה שצוחקים עלי מאחור, קוראים לי סעיד ואני מסתובב, לא קרה לי אף פעם בחיים מאז שאני בארץ.

ובאמת אני חושב שאבן הראשה של הספר זה הסיפור על הפרוד אני אגיד לכם אותו לגמרי בקצרה, גרנו בסמטה אני חושב שזה היה באזור של השוק, איך קראו לזה אני מתנצל שורג'ה, אפילו אני מכיר את השוק כי בשלב מסוים לא הייתה לי פיג'מה ועיראקי בלי פיג'מה זה לא נחשב בכלל.

היו מקבלים אורחים עם פיג'מה.

אז אמא שכנעה אותי למכור מסבחות ועם הכסף שהרווחתי ידעתי שאני אהיה שר המסחר, הייתי צריך איזה ניסיון במסחר, בקיבוץ הייתי פלאח, אז באמת מכרתי מסבחות ובכסף שהרווחתי אמא שלי תפרה לי פיג'מה, מה זה פיג'מה עיראקית פסים מפה עד הרגליים לכל האורך, בסוף ברחתי אז היא נשארה שם למישהו לא יודע לא מעניין, אבל באמת הזיכרון הראשון הוא הפרהוד, גרנו בשורג'ה כאמור בסמטה של שורג'ה, הבית הראשון מצד ימין היה הבית של נאג'י זה אני זוכר בעל חנות נעליים עשיר מאוד, יום לפני ה-1 ביוני באו עם דליים בצבע אדום, עברו את דלתות הבתים טבלו חמסה כזה, סימנו כל דלת של בית עם יהודים סימנו בחמסה גם את שלנו בקצה הסמטה, למחרת הגיעו עם גרזנים, אקדחים, כלי נשק כלי משחית נוראיים, בבית הראשון בצד ימין לבית של נאג'י פרצו אליו בלומים, רצחו אותו ואת בניו אנסו את אשתו ואת בנותיו, וב' כמו שסיפרת אדוני-היושב ראש חתכו ידיים רגליים לילדים וילדות, הכרת את הזהב ואת הכסף, תינוקות, באמת רמת הבהמיות שלהם הייתה פשוט טוטאלית, והיא נשארה באמת היא נשארה כי למדתי לימים באמת מאיפה היה להם החינוך הזה.

ב', מבעוד מועד היטלר שלח לעיראק את נציגיו את שליחיו שחינכו ממש בדרך הזאת של שנאת יהודים טוטאלית, ובאמת נשארה עד ה-7 באוקטובר אין מה לדבר.

רן אני מבקש להפסיק אותך פה, אני רוצה שנראה את הסרט ואחר כך נמשיך, הסרט 16 דקות 18 רגע דקה, אז אני אבקש מאופיר לומר משפט אחד או שניים, הוא יראה חלק מהסרט מקסימום אני אשלח לו את זה אחר כך.

כן מה שאני לא אספיק, כי פשוט יש לי עוד הצעת חוק בוועדת החינוך אז אני באמת אהיה קצר.

בבקשה.

אני תמיד נרגש בכל דיון שקשור בנושא הפרהוד, את הפרהוד אני מכיר מסבתא שלי צ'חלה עובדיה אז זה היה מועלם שגם היא הייתה בת ארבע, חמש בבגדד וגם הם נסו על נפשם כל המשפחה והשכנים החביאו אותם וסיפרתי את הסיפור הזה בכל הזדמנות, מה שלא הבנתי עם השנים זה למה אני מכיר את הסיפור רק מסבתא שלי, אנחנו כל כך הרבה שעות בבית הספר ואף פעם לא הזכירו את זה אפילו.

לשמחתי באמת כמו שאמרת מהיום הראשון שלי בכנסת פעלתי והבאתי לכך שכל שנה אני מבקש להעלות יום ציון מיוחד ואני מספר את הסיפור החשוב הזה, ועכשיו שאני מקדם את החוק ואתמול הצבענו עליו כהכנה לקריאה ראשונה, שבוע הבא הוא יעלה לקריאה ראשונה, אז הוא באמת כולל שלושה סעיפים: אחד זה שזה יהיה בחוק יום ציון באזור שבועות תחילת יוני, אנחנו נציין פה בכל שנה את היום לציון הפרהוד, בנוסף שילמדו את זה בבתי הספר, אני יודע שהיום זה כבר שונה זה לא כמו בתקופתי והיום כבר לומדים את זה יותר ואני רוצה שזה יהיה משהו שהוא חובה, שכל תלמיד ילמד את מה שעברו הסבים והסבתות שלנו, ההורים אלו שבעצמם נמצאים איתנו פה וזה באמת מרגש.

זה יום שואה, צריך במקביל ליום השואה.

צריך לזכור את כל מה שהעם היהודי עבר ולא באמת משנה איפה, ואנחנו רואים את מה שקורה איתנו בימים האלה, מה שהיה ב-7 באוקטובר זה כנראה לעולם לא יגמר, אבל האחריות שלנו היא להנציח ולא לשכוח לרגע ובכל הזדמנות להעלות את זה, ובנוסף עצרת כללית שראש הממשלה יוכל באמת להנחות ואני חושב שזה חוק חשוב.

אני זוכר שבהתחלה כשבפעם ראשונה שהעליתי את זה אז אלי היה סגן ראש עיריית נתניה, אנחנו יש לנו אחווה עיראקית כזאת בליכוד, אני חושב שאתה היית הראשון.

נכון מה זה פרגנתי לך.

אמרתי לאלי, אלי תשמע עשינו את זה, זה פעם ראשונה שהכנסת מציינת את הפרהוד, אלי מאוד התרגש שמעתי את זה בקולו, הוא אמר לי אני הולך להגיד למשפחה שלי ובאותו שבוע אני גם זוכר פרסמת במקומון על זה שסוף סוף מזכירים את הפרהוד בכנסת.

נכון, יש מקומון שלקח את הנושא הזה ונתן שני דפים בנתניה על הנושא הזה של הפרהוד, זה פשוט היה מרגש מאוד.

רק בשביל לחזק את דברי שניכם אני רוצה שתזכרו שב-1 ביוני שזה היום של הפרהוד, זה גם היה היום שבו טייסי חייל האוויר השמידו את הכור העיראקי בדיוק באותו יום, רק מה הם לא ידעו, דיברתי עם מפקד ההשמדה של הכור זאביק רז, וגם רפול זכרונו לברכה לא ידע.

מקריות הנה מלמעלה.

יצא במקרה לגמרי אבל זה חג השבועות.

באמת זה חשוב וטוב שאתה מציין את זה בוועדה, והיום גם במליאה אתה תוביל את יום הציון.

נכון תודה רבה שנתת לי את האפשרות הזאת.

ואנחנו נמשיך להנציח את זה לדורות הבאים שידעו את מה שעברו יהודי בגדד, כל הכבוד.

תודה. דוד מקרינים?

כן אם זה מוכן מהתחלה.

(הקרנת הסרט)

תודה רבה, אני חושב שיש פה תיעוד מדהים. אומנם זה סרט קצר ומקוצר – יש את המקורי שזה ארבע שעות – אבל נעשתה פה עבודה ובאמת אני מאוד מעריך את זה. אני חושב שאנחנו מדינת ישראל לא עשינו מספיק בתחום החינוך בתחום המורשת, מסתבר שעד היום יד ושם אפילו לא חקרה את הקשר בין הפרהוד לבין הפרו-נאצים לבין מה שקרה באירופה, כי זה פשוט דבר שחייבים לחקור לראות כי יש פה קשר אחת לאחד. ובקשר הזה זה מביא בעצם אותנו לחשיבה נוספת שבעצם רצו לפגוע בכל היהודים בעולם בכל מקום, האנטישמיות הייתה בכל מקום וזה צריך לחקור ולראות את הקשר הזה.

אני בישיבה הזאת רציתי לבקש גם משר המורשת - - -

יש פה נציג המשרד.

שלום. שמך?

נתנאל מזאה.

תודה. האמת היא שאני ביקשתי גם מהשר עמיחי אליהו עצמו, אבל לצערי אמרנו לו ברגע האחרון והיו לו כמה תוכניות, אבל דיברתי איתו וגם אנחנו נעביר לו את הסרט. אבל אני מבקש מהמשרד שבאמת יקדיש זמן ויגיש תקציב מיוחד לנושא הזה של המחקר של מורשת יהדות בבל, יש מרכז כזה באור יהודה וצריך לתמוך בו, אי אפשר המדינה לא יכולה לא לתמוך במרכזים כאלה, התקציבים האלה הם תקציבים של תורמים ולצערי אם אנחנו רוצים לשמור על המסורת, על המחקר, על המידע הזה, זה חייב להיות במקום שבו באמת הוקם למטרה הזאת מרכז יהדות בבל ונמצאת פה עליזה שלנו, אני אומר שלנו כי באמת אני בקשר טוב איתה, ופה צריך להזכיר את בן פורת זכרונו לברכה שהוא בעצם מרדכי בן פורת שהוא בעצם הקים את המרכז הזה והיה לו חזון, והחזון הזה ממש התממש ואסור לנו היום כמדינה להפקיר את המורשת הזאת.

עמיחי אליהו היה גם במרכז הוא ביקר אבל חייבים ליצור תקציב, אי אפשר כל שנה לבוא ולרוץ ולבקש וקול קורא, זה פשוט באמת לא מתאים, זה תקציבים יחסית קטנים אבל חייבים לשמר את המורשת הזאת של כלל קהילות ישראל, אני בכוונה מדבר בפרט על בבל, אבל יש גם מרכז ליהדות לוב ויש מרכזים אחרים שממש מדברים על אותו דבר, זה לא שאנחנו היום בקהילה רק של יהודי עירק שנפגעו, אבל הבעיה שאותנו קצת נטרלו במידה מסוימת ודיברו - - -

גם את יהדות לוב.

גם את יהדות לוב זה נכון ציינתי גם קודם, ולכן המרכזים האלה צריך לתמוך בהם.

ודבר נוסף אני חושב שזה בא לידי ביטוי בשלב מסוים אבל לא יותר מידי לצערי, זה הנושא של המשורר ארז ביטון שדיברו להכניס תכנים לתוך מערכת החינוך, אז נכון שהכניסו אבל אנחנו צריכים לנצל היום שיש לנו עדויות חיות כמו נדיה ואחרים ורן, זה דברים שחייבים לשמוע אותם אחד לאחד ולהכניס אותם למערכת החינוך.

אני אומר את זה לא בגלל שאני ממוצא עיראקי, אני אומר את זה כי אני יהודי, ואנחנו צריכים להבין שממש כמו שאמרו בכל דור ודור זה באמת דבר שצריך לשמר ולהבין שיש פה שנאה מטורפת, וכל דור ודור יש כנראה איזושהי תקופה של עליות וירידות כמו סינוס, ואם הילדים שלנו לא ידעו את מה שקרה ולא ילמדו ולא יבינו ממה זה נובע ואיך זה נבע, אנחנו חס וחלילה מסכנים את הקיום שלנו בהמשך.

לכן מערכת החינוך חייבת פשוט חייבת להכניס את התכנים האלה, וזה התפקיד של השר בין היתר לא רק שר החינוך אלא גם השר למורשת עמיחי אליהו שיש לו גם גישה לנושא הזה, ואני מאוד מבקש, אנחנו נעשה את זה גם בסיום של הפרוטוקול שלנו אבל אין ספק שצריכים להעביר את המסר גם ליד ושם, כי אין ספק שרוב התקציבים הולכים ליד ושם והוא מתוחזק על ידי המדינה, אבל יד ושם צריך שיהיה לו גם פרק בנושא של יהדות בבל, אני יודע שלפני כמספר חודשים הכניסו את נושא של יהדות לוב כי היה שם סיפור של אחד הניצולים ואז הנושא נכנס למודעות ביד ושם, אבל נושא של יהדות עיראק לא נמצא בכלל ביד ושם.

אני קודם הפסקתי את רן ממש משפט קצר, אני רוצה לתת אחר כך לנדיה ולאחרים שכל אחד גם נציגה של משרד החינוך, אז אנחנו ניתן ממש לכולם, אז אני מבקש כל אחד ככה בקצרה שנאפשר לכולם לדבר, בבקשה.

אני אשלים באופן מאוד מאוד קצר, קודם כל אני חושב שהסרט הזה הוא ממש חשוב לדעתי צריך לשמר אותו וגם להשתמש בו.

אני רוצה להדגיש שלושה דברים שבעיניי הם קריטיים לכל הנושא הזה של תיעוד הפרהוד: הדבר הראשון צריך לזכור שיהודי עיראק יהודי בבל ואחרי זה יהודי עיראק, תרומתם להקמת עיראק הייתה עצומה מכל בחינה, כל מי שבודק מה קרה לפני 1921 וגם אחרי התרומה היא אדירה עוד מימי בבל עם האושר עם התרבות, הם גם יצרו גשר נהדר, אגב אפילו העזרה למוחמד בזמנו עשו את זה יהודי עיראק, התרומה של יהודי בבל ואחרי זה עיראק למדינה הייתה עצורה.

הדבר השני שצריך לזכור אותו אני חושב וזה אולי הדבר הכי משמעותי מבחינתנו היום ככנסת ישראל, זה המרכיב הנאצי שהיה סדור, היה בנוי, היה איך לומר מובנה בתור התהליך הזה זה היה מובנה, זה נעשה על ידי היטלר ושליחיו וכמובן גם שליחה וכמובן גם חאג' אמין אל-חוסייני, הם עשו את זה ביחד והשילוב של שני הדברים האלה השתמר במידה לא מעטה גם בקרב עמי ערב עד היום, לדעתי מי שלא ראה בתופעות של 7 באוקטובר את התוצר של המיזוג הזה, פשוט לא הבין ולא מבין מה קרה לנו, אני לא מדבר עכשיו על כל ניתוח ה-7 באוקטובר יש לי על זה הרבה מה להגיד גם כן גם כאיש הצנחנים אבל נעזוב את זה, אבל צריך לזכור שם ראינו סוג של רעל נאצי ושנאה טוטאלית, חינוך לשנאה עמוקה בצורה באמת בלתי רגילה.

תראו אני אגיד לכם מה, אני גדלתי שם עד גיל 10 בערך אני את הקירבה של האמא שלי עם השכנות עם שכנים ואת אבא שלי עובד עם הבריטים ואחרים זוכר נהדר, זה היה איך לומר, זה היה פשוט הלימה יוצאת מן הכלל, היינו עיראקים עם גאווה עצומה של עיראקיות.

כי אנחנו פינקנו אותם, הבאנו בכל חג צלחת מלאה כל טוב.

אז רגע פשוט לפרוטוקול.

אני סיימתי.

בבקשה נדיה, תצייני מי את.

אני כהן נדיה ובטח פה חלק מכירים, בעיראק הייתי בזמן הפרהוד בת חמש משהו כזה, אני מדברת החינוך, החינוך של השנאה, אותו הנורייה שאני מזכירה אותה, היה לי אחד שובב שיותר צעיר מהאח יוסי זה אח שלי אחריי, והשובב הזה שאחריו נולד הוא לא פחד, דיבר היה בן שלוש, ואז יום אחד אותו הבן של נוריה הרגיז אותו ואח שלי פתח את המכנסיים שלו והשתין על הבן של נוריה, נוריה רצה לאמא שלי ואומרת לה, איך זה יתכן שיהודי משתין על ערבי, כן תראה את החינוך שלה שהייתה צעירה איך החינוך עובר מדור לדור את השנאה.

עם החינוך הזה אנחנו נזעק בכל העולם פשוט לשנות אותו, לא יהיה לנו לא פרהוד ולא ב-7.10.2023.

תודה. המרכז למורשת יהדות בבל שנמצאת פה עליזה שהיא מנהלת אותו בגאון באמת, ואני ביקרתי שם מספר פעמים ואני מאוד מתרגש בכל פעם שאני מגיע לשם, כי אתם באמת עושים עבודה מדהימה בהרבה מאוד תחומים, אני זוכר שיום אחד ראיתי שם את האגדה של פסח בנוסח הבבלי שזה מאוד ריגש אותי, בבקשה.

אני גם הייתי אצלה, אנחנו לקחנו הרבה דברים למוזיאון של אלי שהקמנו בהרצליה, ואני מזמינה את כולכם לבוא לראות, זה מוזיאון חינוכי לציונות, לאהבה.

נכון חשוב מאוד. אני נמצאת כאן עם איילת שמש היא סמנכ"לית התוכן שהיא הדריכה אותך נדיה ואותך חבר הכנסת דלאל תודה רבה.

אני קודם כל רוצה להודות על הדיון החשוב הזה ומעבר להעלאת המודעות לנושא הפרהוד, נושא הדיון של איך אנחנו מחנכים לפרהוד זה מה שחשוב וזה מאוד משמעותי, ונכון שכפי שאמרתם בתקופה האחרונה הכנסת מאוד מודעת לנושא הפרהוד ויש איזכורים ויש הצעת חוק וזה מאוד מאוד חשוב, כי אנחנו מרכז מורשת יהדות בבל פועלים כבר המון שנים כדי להביא גם את הנרטיב הזה למודעות הציבורית ואנחנו מאוד שמחים שזה באמת קורה.

מה שאני רוצה להגיד זה שמה שאמרתם פה שההשפעה של התנועה הנאצית שזה גם מוזכר בסרט של דיוויד בסרט המרגש, וגם רן דיברת על זה וגם אתה חבר הכנסת דלאל דיברתם על זה, זה דבר שאנחנו פוגשים אותו עכשיו במרכז מורשת יהדות בבל, לנו יש נגישות לארכיון המסמכים היהודי שנתפס במרתפי סאדאם חוסיין, לכל אחד יכולה להיות נגישות זה נמצא בפנטגון, אבל אנחנו פשוט יודעים להוציא את המסמכים האלה, לתרגם אותם ומכון המחקר שלנו והחוקרים אצלנו יודעים גם להסביר את הקונטקסט של כל מסמך שנמצא, ואכן מצאנו מסמכים בארכיון הזה שמעידים על לדוגמה: רבנים שמבקשים סיוע לילדים שנפגעו בפרהוד ושם הילדים, אז אנחנו יכולים לדלות משם גם אינפורמציה גם על ההשפעות של התנועה הנאצית שמובהקות כתובות שם, וגם אנחנו יכולים להוסיף עוד שמות של אנשים שנרצחו או בני משפחה שלהם אנחנו יכולים להוסיף את זה לרישומים שלנו, ולכן אנחנו בעצם זה מקור המאגר והמידע הכי גדול שיש על הפרהוד.

עכשיו אני רוצה לנצל באמת את הבמה הזו של הדיון החשוב הזה כדי לדבר על מה אנחנו עושים ומה צריך לעשות חוץ מאשר ללמד בבתי הספר ובוודאי בלהה עוד תדבר על זה, מה עושים כדי באמת להנגיש את הנושא הזה של הפרהוד לדור הצעיר דור ההמשך, כי כמו שאמר יגאל אלון עם שאין לו עבר ההווה שלו דל והעתיד שלו לוט בערפל נכון, אז זה מאוד מאוד חשוב ולכן אנחנו מציינים בכל שנה בטקס ממלכתי, ביום חמישי הבא אנחנו מציינים את הטקס של השנה בשעה 18:00, כולם מוזמנים לבוא לטקס הזה, וזה יושב ראש הוועדה פעם גם נטל חלק באחד הכנסים שלנו.

שם הכרתי את דוד.

אז אתם רואים תבואו כדאי, ואנחנו עושים טקס שנתי ממלכתי לציון הפרהוד והרוגי המלכות, אנחנו עושים סיורים במוזיאון סביב תערוכת הפרהוד שאגב זו התערוכה היחידה אצלנו שנעשתה במימון של ועדת התביעות של הנאצים בשנת 2012, זאת אומרת שהנאצים בעצמם ועדת התביעות הכירה בזה שצריך לממן אצלנו תערוכה, זאת אומרת שזה כבר משהו מוכר.

ואפרופו יד ושם, זה מאוד עצוב שבאף דיון שהייתי בו מאז שאני מנכ"לית מרכז מורשת יהדות בבל שדובר בו על הפרהוד, באף דיון לא היה נציג של יד ושם ומי שבאמת כל התקציבים מוסללים אליהם זה יד ושם, אני קצת מקטרת סליחה אבל זה באמת בליבי.

זה בסדר גמור כי אני חושב שזאת נקודה מאוד - - -

מאוד חשובה.

כן כן, זו נקודה מאוד מאוד חשובה, אנחנו נעלה את זה במסקנות שלנו, דרך אגב אנחנו הזמנו נציג מיד ושם הוא לא הגיע אבל לא חשוב אנחנו נסלח לו הפעם, אבל אנחנו נהיה בקשר יחד עם יד ושם, עם מנכ"ל יד ושם, נדמה לי שזה היום דני דיין, והנושא הזה חייב להיות בראש מעייניהם גם מבחינת מחקר.

נכון, ואגב הכספים מוסללים ליד ושם ולאנו, ואנחנו שדווקא זה מה שאנחנו צריכים לעשות, להנציח ולהעביר ולהנחיל לדורות הבאים את המורשת שלנו של יהדות בבל כמו שאמרת של 2000 ומשהו שנות גלות, 2700 שנות גלות זה אנחנו משתכחים איפה שהוא בתהום הנשייה ותודה שהזכרת את זה.

אז מה שעוד אנחנו עושים, אנחנו מפרסמים מחקרים, ספרים ומאמרים בנושא הפרהוד, אנחנו מתעדים כל הזמן אנשים, דיוויד עשה פה סרט אבל אנחנו לוקחים עדויות של אנשים שחוו את הפרהוד כילדים ושומרים ספריה של עדויות, ואנחנו מפיצים ערכות, איילת אחראית על זה, למידה למורים כל שנה לקראת הפרהוד חוברת שממש מורה יכול לפתוח אותה וללמד איתה.

מה אנחנו חושבים שצריך עוד לעשות, קודם כל ההכרזה על ה-1.6 או תאריך אחר כיום זיכרון לאומי לנרצחי הפרהוד זה מאוד מאוד חשוב כי זה איזה שהוא סמן, אנחנו חושבים שצריך להגדיל את נפח הלימוד של נושא שבמשרד החינוך תמיד אנחנו מדברות על זה, אנחנו חושבים שצריך להסליל תלמידי בתי ספר לבוא אלינו למוזיאון ולראות תערוכה, וללמוד בצורה בלתי אמצעית על ההיסטוריה הזו בצורה יצירתית, אנחנו יודעים להנגיש את זה לתלמידים.

אני דקה חייב פשוט לעשות פה סוגריים, לפני כשנתיים נדמה לי את יום ההולדת שלי אמרתי אני חוגג בצורה אחרת, לקחתי את הילדים את כל המשפחה ועשיתי יום במרכז יהדות בבל יחד עם הנכדים.

רעיון נהדר.

אני רוצה לומר לכם שהילדים שלי יצאו המומים משם כי הם חוו כמה חוויות, גם הנכדים, והדבר שהפריע לי הכי הרבה זה שהילדים שלי, ילדה אז הייתה בת 38 אני אומר ילדה והבן שלי 30 ומשהו ועוד בן בן 20 ומשהו, לא ידעו ולא למדו במערכת החינוך על הפרהוד, על יהדות עיראק, גם לא על הפרעות של האמא שלהם שזאת אשתי שהיו גם בלוב.

וזה באמת כל כך הפריע לנו וכשעשיתי את זה אז אני קודם כל אני התרגשתי, אבל הם היו ממש המומים וידעו עכשיו להעריך יותר את הסבא ואת הסבתא שלהם שעברו את הפרהוד בעיראק והבינו גם את החזון להגיע לארץ ישראל.

נכון, אני עוד מסיימת. אני חייבת להגיד שתלמידים שבאים אלינו ונחשפים לתערוכת הפרהוד ובכלל ההיסטוריה, אומרים חבל שלא באנו לפה לפני כן כי אז היינו מבינים את המבחנים ואת החומר יותר טוב.

אז אנחנו חושבים שאנחנו אגב יכולים להציע סרטונים, חומרים ויזואליים, חומרים כתובים, מסמכים, אנחנו יכולים לעזור לבתי הספר ללמד את כל הנושא הזה בצורה מעניינת, אנחנו מציעים גם עבודת חקר, היום אפשר להמיר מבחני בגרות בעבודות חקר, אנחנו יכולים להציע לקחת פריט נגיד שקשור שיש אצלנו שקשור לפרהוד ולגרום לילדים לעשות על זה עבודת חקר, אפשר לעשות אצלנו קורסים לגמול השתלמות, אני מציעה את כל הדברים האלה כי אין, קורסים לגמול השתלמות למורים בנושא הפרהוד, ממש שמורים יבואו, ישתלמו ויקבלו על זה גמול, אפשר לעודד תלמידים שלומדים קולנוע עושים בגרויות בקולנוע, לעודד אותם להיפגש עם ניצולי פרהוד עם מי שחווה את הפרהוד ולעשות על זה סרט, אנחנו יכולים לתת את ההכוונה התוכנית והמורים לקולנוע יכולים לתת את ההכוונה הטכנית.

תנועות הנוער שלא הגיע לפה אף נציג שלהם, תנועות הנוער למשל יכולים לעודד גם ביום השואה כמו שאמרת נדיה וגם לקראת שבועות, יכולים להזמין עדויות שאנחנו יכולים להביא, יכולים לקחת מאיתנו סרטונים לעורר את המודעות הזו גם בתנועות הנוער, זה לא הכל חייב להיות בספר ההיסטוריה, ימי עיון למפמ"רים עושים אצלנו וזה מאוד חשוב, אפשר לעודד צעירים דווקא בשיעורי הבעה, בשיעורי לשון, לגבות עדות מבני המשפחה שלהם וללמד אותם לכתוב את זה ודרך זה לחשוף אותם לסיפורים האלה, יש עדיין סבים וסבתות שאפשר לקחת מהם את העדויות האלה, ואנחנו יכולים לשלוח מרצים שעושים זיכרון בסלון בבתי הספר בתנועות הנוער, כל זה אנחנו יכולים לתת ואנחנו רוצים לתת כי זה מאוד מאוד חשוב לנו.

וגם לעשות את זה כמה שיותר מהר כשיש כמה קשישים כמוני בשביל לעשות את זה.

נכון חשוב מאוד, נכון מאוד.

עליזה אולי כדאי להוסיף עוד דבר אדוני היושב-ראש, צריך לזכור שהתנועה הציונית המחתרתית קמה אחרי הפרהוד ובעקבות הפרהוד.

בגלל הפרהוד.

עד אז היא לא הייתה, השליחות של נצר סירני הייתה אחרי זה, ממש 1942, 1943.

כן נכון. עליזה קודם כל תודה רבה על מה שאתם עושים ומה שאת עושה יחד עם איילת, אנחנו היינו אמורים לקיים ישיבה במרכז, אז אנחנו נקבע תאריך מחדש ונעשה שם ישיבה במרכז, לא משנה כרגע באיזה נושא אבל עצם הישיבה שם היא מאוד מאוד חשובה.

תודה רבה.

אני רוצה לתת למשרד החינוך בלהה בבקשה.

שלום שמי בלהה גליקסברג, אני מפמ"ר שזה ראשי תיבות של מפקחת מרכזת על לימודי היסטוריה בחינוך הממלכתי דתי, אני תושבת ירוחם ואני לא סתם מזכירה שהגעתי מרחוק, אלא אני ממש מתרגשת מעבר לתפקיד המקצועי שלי כאן גם ברמה האישית, מאוד שמחה שאני זכיתי להגיע לדיון הזה וא' להכיר אותך דיוויד ואת הסרט ואת ההורים, וגם לשמוע אותך נדיה שאני יודעת שיש לך קשר מאוד חזק עם החמד מידי שנה.

מאוד מאוד.

וגם אותך חבר הכנסת לשעבר רן כהן. אני רוצה באמת לספר לכם בקצרה כי הדברים גם כבר נאמרו, שהנושא של הפרהוד נלמד בלימודי היסטוריה, גם בחינוך הממלכתי וגם בחינוך הממלכתי דתי ויותר מזה גם אנחנו בחינוך הממלכתי דתי הכנסנו את הנושא של הפרהוד, עד עכשיו זה נלמד רק בחטיבה העליונה בכיתה י"א ובשנתיים האחרונות זה נלמד גם בכיתה ח' כלומר גם בחטיבת הביניים.

האם יש סיורים שהם יזומים על ידי משרד החינוך למרכזי מורשת?

לגבי המרכז מורשת הספציפי הזה - - -

אני מדבר קודם כל בכלל ובפרט, מה לעשות יש לי נגישות יותר ליהדות בבל, אבל אני חושב שצריכים, תראי אני כמה פעמים דיברתי עם מנהלי חינוך אז אמרו לי הבעיה זה תקציב של נסיעה אוטובוסים והדברים האלה, אז אני חושב שאפשר לממן פעם בשנה גם הילדים יכולים איך אומרים, כל הורה איזה שהוא סכום מסוים, אבל אני חושב שזה צריך להיות חלק מאיזושהי תוכנית שנתית, שלפחות פעם בחיי התלמיד להיות באיזה שהוא מרכז מורשת כזה או אחר, לא תמיד אנחנו חייבים לצאת לפולין וגרמניה, זאת אומרת זה בסדר גם זה אבל זה צריך להיות חלק, אנחנו פה זה קרוב זה לידינו זה נמצא פה.

אוקי, מה שאני יכולה לעשות זה להעביר את הבקשה שלך הלאה.

אנחנו נעביר גם אנחנו נרשום את זה בפרוטוקול.

כי התפקיד שלי הוא תפקיד פדגוגי, כלומר אני אחראית על מערכת הלימוד הפורמלית על תוכניות הלימוד.

זה בסדר אבל את נציגה של משרד החינוך פה כרגע, תעבירי את זה הלאה, אני חושב שמשרד החינוך יכול להיות אחת כמובן לתקופה של תלמיד, תלמיד נמצא 18 שנה במערכת החינוך, פעם בחיים שיהיה באיזושהי מורשת, יהדות בבל לוב או לא משנה איזה אבל שיבוא.

יש מלא: מצרים, צפון אפריקה, תימן יש שלושה מרכזים ומוזיאונים מדהימים יש הרבה.

יפה, דרך אגב בסיור אחד אפשר לפחות להיות שם, באור יהודה שני המרכזים נמצאים אחד ליד השני שכנים, פשוט סיור אחד יום אני לא קורא לו יום כיף, אבל יום שיכול להעביר אותו גם כיום כיף, אבל יום של לימוד של מסורת, הלא זה מה שאנחנו רוצים שהילדים יבינו ויתרשמו ממה שהיה העבר שלהם.

ברשותך אני רוצה להוסיף עוד בבקשה כמה דברים קצרים, קודם כל נתמקד בנושא של הפרהוד, אז באמת יש לנו כמו שעליזה ציינה יש לנו קשר מאוד חזק עם מרכז מורשת יהודי בבל, לדוגמה בעוד פחות מחודש אני מביאה לשם קבוצה של כמה עשרות מורי חקר כדי שבאמת למקצע אותם, א' לחשוף להם את המוזיאון ולהכיר להם אותו כמקום שהם יכולים לקחת את התלמידים שלהם לעשות עבודות חקר כמו שעליזה ציינה קודם.

דבר נוסף, יש לנו בחמד תוכנית שפועלת כבר מעל עשור שנקראת בשם תוכנית חמד ועד, שמה אומרת התוכנית הזאת? התוכנית הזאת אומרת כך: 30% מציון הבגרות של התלמיד בהיסטוריה, זה לא מבחן הבגרות שהוא עושה, אלא הוא צריך להיפגש עם איש עדות ויש לנו מסלולי עדות שונים, עלייה, קליטה, התיישבות, עלייה מאתיופיה, עלייה מברית המועצות, שואה, דור שני, להיפגש עם איש עדות, לראיין אותו, לתעד את הסיפור הזה, גם לעשות סוג של עבודת חקר כי סך הכל זה עבודה בהיסטוריה אנחנו לא מוזיאון תיעוד, וזה 30% מציון הבגרות של התלמיד, ותלמיד בוחר את מי הוא רוצה לראיין ויש לנו הרבה מאוד תלמידים, אני לא יודעת להגיד בדיוק כמה תלמידים מראיינים סבא וסבתא או דודים בנושא הפרהוד אבל זה פתוח, ויכול להיות שעכשיו אולי באמת אנחנו נחזק עוד יותר את הנקודה הזאת ונמליץ גם לתלמידים שלנו לראיין בני משפחה בנושא הפרהוד, תודה.

תודה. משרד המורשת נתנאל.

אני לא אגיד שהנושא זה לי הוא לא זר לי אבל זה כנראה בגלל שיחה פרטית שלי, די מדהים שהנושא לא מקבל מספיק הד בהתייחסות הממשלתית, אני מברך מאוד על מה שאתה ואופיר כץ מכוונים לגבי החקיקה, אתמול היה דיון באמת בראשותו, אני מקווה שזה רק תחילת הדרך ואיך לשים את זה לא רק במערכות החינוך אלא בכלל במערכות המורשת והתרבות בארץ בכלל, כנושא שיותר הציבור מכיר ומעורב.

לגבי הבקשות שאמרת אני אודיע.

תודה נתנאל, נתנאל קודם כל תודה רבה שאתה פה, זה מאוד חשוב כי אנחנו רואים שהזמנו מיד ושם ולא הגיעו, מאוד חשוב לי שהנושא לא יהיה משהו חד פעמי קול קורא חד פעמי, אלא פשוט יש פה מוסדות שהם באמת מוסדות שעושים עבודה בתחום המורשת, וצריך לתקצב אותם כחלק מתקציב המדינה השנתי, זה מה שצריך להיות, זה לא משנה כרגע אם זה יהדות בבל, אני כמובן מקורב ליהדות בבל מה לעשות נולדתי ככה אבל יש גם יהדות לוב - - -

אתה לא צריך להתנצל כל פעם.

לא מתנצל מה לעשות, אז תשימו גם את יהדות לוב, אבל המוסדות האלה זה מוסדות שאנחנו צריכים לשמר אותם צריך לתקצב אותם, וזו באמת הבקשה שלי, אני אומנם נמצא בקואליציה ואני בוועדת הכספים, אבל אם לא תהיה בקשה של המשרד מורשת ולא יתוקצב כל שנה כמו שצריך, אנחנו לא עשינו את העבודה כמו שצריך, תפעילו אותי איפה שצריך מול משרדי הממשלה וכך הלאה האוצר, אבל זה חייב להיות בצורה מסודרת תקציבית בגוף התקציב בסדר? תודה.

בוא ככה נעבור לפי סדר, מי שרוצה לומר משפט או שתיים בבקשה כמובן שיציין את שמו.

שמי מאיר בן משה.

ראיתי פה את אחיך נכון? רואה חשבון כמו כל העיראקים.

יש לנו משהו משותף.

באמת מה?

אתה נשוי עם לובית?

כן.

גם אני נשוי עם לובית.

איזה יופי, האוכל הלובי הוא מעולה רק מי שלא יודע, בוא נגיד ככה הוא פחות מהעיראקי, העיראקי יותר טעים, אמרתי עיראקי יותר טוב אני מבשל את שניהם אבל העיראקי יותר טוב.

אני מבשל את שניהם.

יופי יופי מאה אחוז.

אין אוכל כמו הטבית העיראקי.

הוא צודק ואתה מוזמן אצלי, פעם הבאה שאני עושה טבית אתה אצלי, אני מבשל הייתי גם במאסטר שף, הייתי בעונה השמינית, עשיתי להם שם קבב ועשיתי להם משהו שהם לא ידעו בחיים מה זה, הבאתי להם ריאות מבושלות בחצילים, עכשיו זה פעם ראשונה שמישהו מגיע למאסטר שף ומביא חלקי פנים של כבש, אז אמרו שהייתי אמיץ שהבאתי להם מנה כזאת, עכשיו הם לא הבינו מה זה ואמרתי את זה בערבית, חמירין בבינג'אן, ואז בתרגום העורך אומר לך תגיד לי מה אמרת לא הבנו מה זה.

איילת רוצה להוסיף משהו? דוד אתה רוצה לתת משהו להורים לדבר בבקשה, אפשר לדבר גם בעיראקית אין בעיה.

(מדבר בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): אני חייב לדבר באנגלית כי בעברית זה קשה.

גם הוא עושה טבית, אמר לי שהוא עושה טבית טעים מאוד.

(מדבר בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): אתם יודעים כשהחללית הראשונה יצאה לירח ההודעה הגיעה יוסטון יש לנו בעיה, עכשיו לנו יש בעיה מאוד גדולה והיא חייבת להיפתר, בגלל שאחרת העתיד הוא ריק.

אני האזנתי בעניין רב לכל הסיפורים שסופרו היום, אני חייב לומר שלא קלטתי את כולם בפרטים אבל הבנתי את הרוב כי יש לי את הרקע.

ההיכרות שלי עם עיראק הייתה כשהייתי בן שלוש כשההורים שלי זרקו אותי מעבר לקיר לבית של השכנים ביום הפרהוד, וזה משהו שעדיין במוחי כי לפעמים אני רואה את זה קורה, זה ייקח כמה שעות לעבור על מה שקרה ומה שקורה עכשיו, הקשר בין כמה טרגדיות של העולם היהודי, לא רק במאה הקודמת אלא ללכת אחורה שנים רבות.

אחד המאורעות בתקופה הרומית כשרומא כבשה את האזור כאן, והצבא רצה לעלות להרים להשלים את השחיטה של היהודים, והיועץ של הג'נרל אמר לו, לא תעזוב אותם לנפשם והם יעשו את העבודה בשבילך.

לצערי ככל שאנחנו רוצים להיות מאוחדים אנחנו מוצאים את עצמנו מפולגים וזה לא יסוד טוב ללכת ממנו.

אני נולדתי ב-1938 במאה הקודמת, חייתי בעיראק ב-15 שנותיי הראשונות וזה כל מה שידעתי ואחרי 15 השנה נסעתי לאנגליה ללמוד, להשלים את לימודי ואז נשארתי ואחרי המהפכה הראשונה הדברים חזרתי לחודש ובפעם הנוספת חזרתי עם אבי שהיה צריך אותי ומצאתי התייחסות מאוד שונה ליהודים אז, זה היה ב-1959-1960, זו הייתה הונאה גדולה בגלל שהיהודים חשבו שגן העדן חזר, אבל שנתיים שלוש שנים אחרי המהפכה הראשונה הם הרגו אותם, אחר כך ב-1955 חזרתי לעזור לאבי וסיימתי בשלוש שנים של גיהינום עלי אדמות עד שלא הייתה כל תקווה וברחתי.

(מדבר בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): אתה הורס את שאר הסרט הדוקומנטרי, הם צריכים לצפות בזה.

בכללי אני חושב שההערות שלי הן שאנחנו, העולם הוא לא מקום נחמד, והחולשה שלנו והחינוך שלנו שלאף אחד מהצד האחר יש, זה האויב הגדול שלנו, בגלל שיש אמרה דע את אויבך, תחשוב כמוהו ותנהג בהתאם, מה שאנחנו רואים שקורה כעת הוא טרגדיה, אנחנו מתמודדים עם המצב בצורה לא נכונה.

אוקי תודה.

(מדבר בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): זה וגם כמו שאמרתי יש את הסרט הדוקומנטרי לראות, בסרט יש כמובן את הסיפור של אבי שהוא חזר לבגדד ואיך הוא ברח.

אני רק רוצה להציג את הלל פולד שאולי כמה מכם מכירים אולי, אני פגשתי את הלל לפני כמה חודשים ושוחחנו וסיפרתי איתו על הסרט שלי ועל הפרהוד והוא לא הכיר כל כך את העניין, אז הזמנתי אותו היום ורציתי להזמין אותו כדי שיאמר כמה מילים.

אני אדבר באנגלית ברשותכם.

(מדבר בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי): תודה דוד, אני משפחה שכולה, אחי נרצח בהתקפת טרור בגוש עציון לפני חמש שנים וחצי, הוא קיבל אות גבורה בגלל שהוא רדף אחרי המחבל וירה בו, ארי פולד זה שמו כמה מכם אולי שמע עליו.

בכל מקרה אני לא שמעתי על הפרהוד, את חטאי אני מזכיר היום מעולם לא שמעתי על זה זה לא יאומן, כעולה חדש ציוני אני המום שלא שמעתי על כך מעולם, צפיתי בסרט עכשיו ויש לי מסקנה אחת שכל מי שנמצא כאן בחדר יודע אבל העולם לא יודע, וזה שאין סיבה, לא צריכה להיות סיבה לשנוא את היהודים, בגרמניה לא היינו לבנים מספיק, היום אנחנו כובשים לבנים, כשהיינו עניים שנאו אותנו, כשאנחנו עשירים שונאים אותנו, לא צריכה להיות סיבה, וכל מי שמנסה למצוא סיבה ואומר שזה אולי בגלל מדינה פלסטינית או דבר אחר הוא פשוט לא ישר, ואנחנו רואים את זה מפה, אין שום סיבה, זה היה לא התגרות לא מוצדק וללא כל סיבה, וזה שנאה בכל הדורות, זה פשוט דגל חדש וסיבה חדשה, אנטי ציוני זה תמיד סיבה חדשה.

אבל אנחנו יודעים וצריך להפיץ את זה בעולם, שלא צריך סיבה, הם שונאים אותנו והם תמיד שנאו והם תמיד ישנאו ולנסות למצוא את הסיבה זה להאשים את הקורבן וזה הדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לעשות, אנחנו צריכים לשמור על מוסר ברור ואנחנו צריכים להבין שהם ישנאו אותנו לא משנה מה נעשה, אנחנו לא יכולים לרצות אותם ולומר אולי נוסיף עוד עזרה הומניטרית לעזה אולי הם יאהבו אותנו זה לא יעבוד, השנאה תמיד תהיה שם ותמיד הייתה שם ותמיד תהיה שם, אנחנו צריכים לעשות מה שטוב בשבילנו ולא לקחת את העולם בחשבון, כי כשאנחנו לוקחים את העולם בחשבון אנחנו רואים מה קורה, תודה.

תודה הלל, אני חושב שאמרת פה דברים מאוד נכונים, מי ששונא אותנו באמת לא צריך שום סיבה, לא צריך כלום לא תירוץ ולא סיבה, וראינו את זה גם בסרט לא היה צריך שום דבר, פשוט שנאת היהודים ואמרו אנחנו ישבנו בשקט לא הבנו מאיפה זה בא עלינו, לא התנכלנו ולא פגענו ולא שום דבר וגם פה, וגם היום יש הרבה מאוד "סיבות", לא זקוקים לשום סיבה כדי לפגוע בנו להרוג אותנו, ראינו את זה בכל התקופות אם זה בפרהוד ואם זה בליל הבדולח ואם זה ב-7 באוקטובר, 1929 בחברון בוודאי, הייתה קהילה בחברון ב-1929 מאורעות תרפ"ד וזה דבר שבאמת אנחנו צריכים את הדברים האלה להבין, שלא צריכים סיבה כדי לפגוע בנו, ואם את זה אנחנו נבין נדע לשמור על עצמנו ועל הקיום שלנו, בבקשה.

סליחה אתה יודע למה? הסיבה היא שיש לנו שבת, ותזכור וכל יהודי צריך לזכור את השבת, היא הלב של העם היהודי, זה המתנה שקיבלנו מהקדוש ברוך הוא ושונאים אותנו בשביל זה.

תודה. בבקשה.

בבקשה ברשותכם אני אדבר בעברית בניגוד לקודמי שדיברו באנגלית, בכל זאת כנסת ישראל. שמי דוד חכם, האמת היא שאני בן להורים שעלו מעיראק מבגדד ב-1951, הספקתי להיוולד בארץ ישראל אימי הייתה בהריון כשהיא עלתה, נולדתי במעברה של רמת השרון שהייתה, לא במורשה במעברה שהייתה מול רמת השרון איפה שהיום מרכז הטניס, וההורים שלי היו בין הראשונים שהצליחו לעבור מן המעברה, ועברנו לרמת השרון לאחד הרחובות הכי מרכזיים ברמת השרון הכי יוקרתי.

הספקת להכיר את אליהו נאווי?

בטח בטח, אליהו נאווי שהיה ראש העירייה המיתולוגי של באר שבע, וקראו לו השם שלו היה למעשה הכינוי שלו היה דאוד אל א-תור, נפגשתי איתו כמה פעמים לצורך איזושהי הרצאה שנתתי.

הייתה לו ברדיו תוכנית.

הייתה לו ברדיו תוכנית והוא דיבר בניב הפלסטיני המקומי בערבית מדוברת, ממש אמיתי איש מרשים בצורה בלתי רגילה שאני תמיד זוכר אותו בערגה.

בכל מקרה אני נולדתי במעברה הזאת של רמת השרון מול הכפר הירוק של היום ההורים שלי יהיו בין הראשונים שעזבו את המעברה לרחוב למרחב ברמת השרון, התחנכתי במערכת החינוך של רמת השרון ביסודי ולאחר מכן ברמת גן באוהל שם ברמת גן.

אני חייב לומר לכם בעניין הזה, קודם כל הרבה ברכות לדיויד על זה שהוא מעלה כאן פרק בעל חשיבות בלתי רגילה בהיסטוריה של יהודי עיראק, ואני רוצה לומר לכם שכבן שהתחנך למי שהתחנך במערכת החינוך בישראל גם ביסודי וגם בתיכון, ביסודי ברמת השרון בתיכון באוהל שם ברמת גן, הנושא של יהודי עיראק הנושא של הפרהוד, ובכלל אני מדבר על ההיסטוריה של היהודים בארצות האסלאם קיבל ביטוי אם בכלל הכי מזערי שאפשר, הפרהוד בכלל לא נדון ולא הועלה למערכת החינוך, והדבר הזה בהחלט צריך לקבל שינוי ואני שמח על מה ששמעתי כאן.

זה השתנה לגמרי.

כן כי בזמן שלי, אני מדבר על שנות ה-50 ה-60 אולי ה-70 גם, הנושא של ההיסטוריה של יהודי עיראק של הפרהוד, בכלל של כמו שאני אומר של יהודי ארצות ערב לא קיבל את הביטוי הראוי שלו, והנושא הזה חייב להשתנות, עד כאן.

תודה דוד, אני חושב שאמרת דברים נכונים, כשאנחנו מדברים אז באמת הפרהוד זה איזה שהוא זיכרון על פרעות ופוגרום שהיו ביהודי בבל, אבל התרומה של יהודי בבל בכלל לתרבות העולמית לתרבות היהודית היא הייתה ענקית, התלמוד הבבלי זה וואו, כל הנושא של המסחר, דרך אגב אליאנס בעצם אחד מבתי הספר הראשונים זה היה בעיראק.

אני יכול לגלות לך, שני בתי ספר אליאנס הראשונים קמו, הראשון במוסול בצפון עיראק והשני בקזבלנקה ואחרי זה כמה מאות, אני למדתי באליאנס - - -

הראשון היה במוסול?

הראשון היה במוסול ובקזבלנקה, שניהם קמו באותה שנה.

רגע לא בצרפת?

תראה זה המחקר, אחי הבכור היה גם אלי כהן אבל הוא היה במוסד ואת הדוקטורט שלו הוא עשה בסורבון על רשת בתי ספר אליאנס, הוא סיפר לי את הסיפור הזה, שני בתי הספר הראשונים קמו אחד במוסול והשני בקזבלנקה, רק ב-1864 קם בית ספר אליאנס בבגדד שאני למדתי בו.

אני גם למדתי בו.

אז שתבינו מה זה אליאנס, זה פשוט לחנך את הדור.

1860 ומשהו הוקם בית ספר ליד זה של בנות והייתה שערורייה רצו לסגור אותו.

היה רחוב צר כזה עם קירות כאלה צרים.

נדיה תדעי לך, מי שהציל את הבית ספר הזה זה היה הרב בן איש חי, היהודים נורא פחדו שהבנות היהודיות - - והוא הלך לשם וכפה על קיומו של הבית ספר.

תבינו אנחנו מדברים על חרדים, הרבנים העיראקיים הם היו דיי ליברלים.

אני חייבת להגיד שאנחנו משיקים עכשיו תערוכה חדשה לרב יוסף חיים הבן איש חי, ומגיעה אלינו לתערוכה ערכת התפילין המקורית שלו, אחרי שבועות היא תגיע והיא תוצג אצלנו בתערוכה חדשה שאנחנו עושים, שבתערוכה הזו אנחנו באמת מדברים על כל משנתו על ההתייחסות שלו לנשים וכולי, אז הנה עוד סיבה לפקוד את המוזיאון.

כשמדברים היום על לימודי ליבה, הלוא בעיראק זה היה דבר מובן מאליו עם הרב חיים יוסף בן איש חי, בעצם בא ואמר תלכו ללמוד פיזיקה, מתמטיקה, שפות צרפתית ואנגלית, זה היה חלק מאליאנס.

אז בוא אני אספר לך כי גם זה חלק מהמחקר של אח שלי, שהקימו את בית ספר על אליאנס לימדו פיזיקה, כימיה כל מיני דברים שאף אחד לא שמע עליהם, אבל על מה קמה הזעקה? שלימדו גיאוגרפיה, למה? כי היהודים לא האמינו שבשיעור הראשון לימדו שכדור הארץ הוא עגול זה לא הסתדר להם, כדור הארץ הוא עגול, אנחנו יודעים שאלוהים ברא את האדמה מתחת ואת השמיים מעל, קמה זעקה רצו לחכם עבדאללה סומך שיסגור את הבית ספר, מה עשה חכם עבדאללה סומך? הלך לבית ספר ישב עם ההנהלה, ישב עם התלמידים, אמר מדעים תלמדו, חזר הביתה אמר לבניו ממחר אתם לומדים באליאנס, נתן הוראה לכולם ללכת ללמוד באליאנס, ככה הוא העלה את זה.

שהרבנים של היום ילמדו מהרבנים של יהדות עיראק, כשאני שומע את הבן של הרב עובדיה יוסף שהיה באמת איש מבריק הרב עובדיה יוסף, הבן שלו יצחק יוסף שאומר שאם יכריחו אותנו להתגייס אנחנו נעזוב את הארץ זאת אמירה אומללה לצערי, אבל מזל שיש לו גם אח דוד יוסף שדיברתי איתו והוא אמר לי, אני אומר לך שכל מי שלא לומד חייב להתגייס, אמרתי לו תגיד את זה בקול רם שגם אחיך ישמע את זה.

גם אחותו אומרת את זה, הרבנית עדינה בר שלום אומרת בדיוק אותו דבר.

נכון. כולם דיברו? משפט אחרון נדיה בבקשה.

אני אומרת, אנחנו עוברים עכשיו תקופה מאוד קשה, זה לא בגלל שאנחנו בישראל, לא בגלל הכיבוש לא בגלל שום דבר, כי אנחנו יהודים. ויש לנו אנחנו צריכים להתאחד עם הלובים, יש לנו עורכי דין טובים מאוד, אפילו ללקט מחוץ לארץ ולכתוב את המגילה ואת הסבל של העם היהודי שלא שייך באמת שזה ישראל הכובשת, גם נרצחו יהודים בגלל יהדותם, צריכים ללכת להאג, פשוט לאטום להם את העיניים ואת האוזניים ושישמעו אותנו, זה לא בגלל המדינה, ללכת להאג.

תודה רבה נדיה. אני פונה שוב לדוד תודה רבה לך, אני חייב לומר לך שאנחנו חייבים למחוא לך כפיים, לא מובן מאליו באמת שבחור כמוך צעיר שמתחיל וחושב שצריך לחקור ולהוציא פה עדות, זה דבר מדהים ואני מאוד גאה בך ועל מה שעשית, תודה רבה.

אם מותר לי להוסיף, אני אומר לך לא כל יושב-ראש יודע לעשות את מה שעכשיו חבר הכנסת דלאל עשה.

תודה רבה. תודה רבה אבל עוד לא סיימנו, לקבל מחמאה מסעיד רן כהן זה לא פשוט, כמי שמכיר אותו ואת התפקיד שלו ואת מה שהוא עשה פה בכנסת, הוא עשה המון דברים באמת אני מאוד מעריך את העשייה שלך.

אתה יודע מה העשייה הכי חשובה שלי? 93,000 משפחות קנו את הדירות שלהם בדיור הציבורי מעמידר.

נכון אני יודע, אני כמעט והזכרתי את זה אבל היו לך הרבה דברים טובים, אז אמרתי אם אני אזכיר את זה בטח יש דברים נוספים, עכשיו מי גר בעמידר שתבינו, זה באמת כל המהגרים שהגיעו מלוב ומעיראק וממרוקו ובאמת לכל אורך העלייה והם שילמו בכספם ובסוף אומרים להם תשמע זו לא הדירה שלכם, ואני חושב שהמדינה חייבת דרך אגב להמשיך עם זה ולרכוש דיור ציבורי, זו הייתה עבודה טובה.

החלטות הוועדה, אני מסכם את הישיבה פה ואנחנו כמובן נפנה לשרים ולמשרדים כדי שנוכל לעבור על זה אז פחות או יותר המסקנות: קודם כל אני מודה לכולכם באמת תודה שבאתם זה היה מאוד מאוד חשוב.

1. הוועדה מודה למר דוד קחטן על הסרט החשוב.

2. הוועדה קובעת שילדי ישראל חייבים להכיר את מורשת קהילות יהדות בבל והפרהוד ומורשת קהילות אחרות, הוועדה מוחה על כך שהמוסד יד ושם לא שלח נציג לדיון.

3. הוועדה קוראת למשרד החינוך להגביר תוכניות בנושא מורשת קהילות ישראל.

4. הוועדה קוראת למשרד המורשת לתקצב מרכזי מורשת כגון מרכז מורשת יהדות בבל וכמובן יהדות לוב ואחרים.

5. הוועדה קוראת למכון יד ושם לחקור את הקשר בין הנאצים לבין הפרהוד.

6. הוועדה קוראת למשרד החינוך להגביר את שיתוף הפעולה עם מורשת יהדות בבל, ניתן לעשות עבודות חקר, קורסים, גמול השתלמות, מתן הרצאות בבתי ספר, סיורים וכיוצא בזה.

7. הוועדה קובעת למשרד החינוך לקדם ביקורי תלמידים במוזיאוני מורשת.

8. הוועדה קובעת למשרד המורשת לתקצב מרכזי מורשת כדי לשמר את ההיסטוריה ומורשת יהדות וציונות.

מאחר וכתב היד הוא של מנהלת הוועדה שיש לה כתב יד יפה אבל הוא לא כתב יד שלי, של עיראקי גם היא עיראקית ואני חייב לומר שבזמן קצר, אני באמת חייב לומר את הדברים האלה כי לא תמיד היא מקבלת את הפירגון, היא עושה פה עבודה קשה, אבל בזמן קצר באמת כל הכבוד לה, בזמן קצר הרימו פה באמת יחד עם כל הצוות, בחרתי את העוזרים ואת מנהלת הלשכה שלי גם עיראקית, עוד מעט מישהו יאשים אותי פה בגזענות גם זאת בעיה.

היא הקימה פה באמת את הזימון הוועדה ואת כל הנושא הזה מול הכנסת כי זה לא היה פשוט, כי אנחנו לא יכולנו לעשות כנס כזה בצורה אחרת אלא רק דרך הוועדה, והיא פעלה באמת בצורה בלתי רגילה כדי שנוכל לעשות את הכנס הזה בוועדה לזכויות הילד, ואני מודה לך על כך.

תודה רבה ואני מודה לכולכם, תודה רבה, תודה גם לגיא בוסי.


הישיבה ננעלה בשעה 14:59.