פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



27
ועדת החינוך, התרבות והספורט
28/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 206
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ' באייר התשפ"ד (28 במאי 2024), שעה 12:29

מענה מערכת החינוך והיערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה לתלמידי הצפון  - לציון יום מיוחד בכנסת למען שיקום ותקומת יישובי הצפון

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
רון כץ
צגה מלקו
יבגני סובה
יוסף עטאונה
יפעת שאשא ביטון

אימאן ח'טיב יאסין
יוראי להב הרצנו
ירון לוי
יוליה מלינובסקי
אפרת רייטן מרום
צבי ידידיה סוכות

אמיר מיכאל - מפקח מחוז צפון, משרד החינוך

ד"ר אורית דגני דיניסמן - נציגת הגליל העליון, מרצה במכללה האקדמית תל חי ויועצת ארגונית במשרד החינוך

דודו עמי - עיריית קרית שמונה, אגף החינוך

דוד עמי - מנהל מצוינות, רשתות חינוך

צח שמואלי - סמנכ"ל מכינת גליל עליון, הרשות לפיתוח הגליל

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל תחום חינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יוסי קקון - ראש העיר, צפת

אופיר יחזקאלי - מ"מ וסגן ראש העיר, קרית שמונה

מתן דודיאן - מועצת שלומי

מאיר אסרף - עו"ד, נציג הסתדרות המורים בכנסת

איתי מאירי - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עוז מאיר - דובר, מועצת התלמידים והנוער מחוז צפון

אזל עבאדה - נציגה ארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מירב בן זקן - חברה בפורום מגן עוטף לבנון

הדס ארנון שרעבי - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי

עידית תדהר - מנהלת חטיבת בני המושבים, תנועת המושבים

סינטיה כהן - מנהלת תחום הגיל הרך, התנועה הקיבוצית

עובד בן זאב - מנהל הקהילה, קיבוץ שמיר

מור דקל - יו"ר, העמותה למען הילד בגיל הרך

נועם יול - רכזת אשכול כנפיים של קרמבו

ארבל דדוש - פעילה בסניף קריית שמונה, כנפיים של קרמבו

קרן רז פלר - יו"ר סניף קרית שמונה והגליל העליון, הסתדרות המורים

הניה מרמושטיין - סמנכ"לית עלה בני ברק

מומי בר קליפה - יו"ר ועד מקומי מנות

ריטה בן יאיר - לובי 1701

אלינה עידו - אמא מקיבוץ כפר בלום הלא מפונה רשמית

יהודית גידלי

אתי דנן

רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


מענה מערכת החינוך והיערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה לתלמידי הצפון

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט בנושא מענה מערכת החינוך והיערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה, לתלמידי הצפון, יישובי הצפון, אלה שפונו ואלה שלא פונו. בתחילת דבריי אני רוצה להגיד שהדיון הזה הוא במסגרת יום ציון מיוחד בכנסת למען שיקום ותקומה את יישובי הצפון. לאור הדיון האחרון שהיה ושהנציגים שהיו פה בוועדה, שהציגו את היישובים שלא פונו, אני רוצה להתחיל איתם. ברשותכם רק לפני כן, ח"כים. יפעת, בבקשה.

קודם כול תודה רבה. לומר שאני יושבת בדיון הזה גם אחרי ההערה הקודמת, רק משום שמדובר בדיון על הצפון. פתיחת שנת הלימודים לגבי ילדי הצפון צריכה להתייחס לשני חלקים, אחד זה הילדים המפונים שנמצאים במוקדים שונים בארץ, בין אם במסגרות שהן קיימות ובין אם הם במסגרות שהוכנו במיוחד בשבילם, ולאותם ילדים שנשארים בחבל הארץ הזה שעדיין נמצא תחת לחימה בלי מרכז חיים כי העיר המרכזית שלהם בעצם מפונה, ולכן מרכז החיים שלהם מושבת.

מערך החינוך שלהם לא מלא כי הרבה מאוד מצוותי החינוך בכלל לא נמצאים באזור, כי גם הם מפונים, מה שיוצר קושי להפעיל את המערכות האלה, ובטח לתת לילדים שגרה. אני כבר לא מדברת על חינוך בלתי פורמלי וכל מיני פעילויות או אפשרויות שצריך לתת להם אחר הצהריים, להתחשב בכל הנושא של מערך המיגון שגם הוא חסר. אגב, הוא חסר לילדים שנמצאים שם עכשיו והוא יהיה חסר לילדים שיחזרו הביתה בעזרת השם, כשזה כבר יקרה, ויצטרכו לשהות שם גם במקרי חירום. ולכן צריך לראות איך מתייחסים לכל הרבדים האלה.

אני אומר כאן אמירה שהיא כללית, זה שאנחנו בכלל בכנסת ישראל – ואני לא אומרת את זה בגנות או בביקורת לכנסת, אלא דווקא לממשלה – צריכים להתכנס כאן ולדבר על מה יקרה ב-1 בספטמבר עם הילדים המפונים בחוץ, זה כישלון של הממשלה. כי הממשלה צריכה לדון איך אנחנו עושים את הכול אבל הכול כדי להבשיל את התנאים שיאפשרו להם לחזור הביתה עוד לפני ה-1 בספטמבר.

יש כאן גם משהו מעוות, כי כולם מדברים על נחזיר אותם עד ה-1 בספטמבר? או לא נחזיר אותם עד ה-1 בספטמבר? חבר'ה, הילדים שלנו והאזרחים שלנו הם לא מכונות, זה לא החזרתי אותם ב-1 בספטמבר, לחצתי על כפתור בום יש לי מערכת חינוך, כולם נכנסו לשגרה, הילדים שלנו מסוגלים לתפקד, וואלה לא עובד ככה.

אנחנו צריכים להחזיר את האנשים לצפון עכשיו. צריך לעשות הכול, גם אם זה מלחמה, גם אם זה מהלכים אחרים, עכשיו. להחזיר אותם כדי שיהיו להם את החודשיים לפחות להתאקלם, להכין את המערכת, להתארגן מחדש. זה אנשים שהתפרקו במשך כל כך הרבה זמן מחוץ לבית שלהם, ולכן אני חושבת שזאת צריכה להיות מהות הדיון.

נחזור בחזרה לדיון עצמו שאתה מכנס. תראו, צריך להתייחס פעם אחת לעניין כוח האדם, אני יודעת על הרבה מאוד מורים שלא נמצאים בתוך המסגרות מהרבה מאוד סיבות, לא יכולים לעבוד, בין אם זה במסגרות של המפונים ובין אם זה במסגרות רגילות, יש שם קושי אמיתי. אגב, גם עובדי ההוראה נפגעים מזה, כי אומרים להם לא תגיעו, כן תעבדו לא תעבדו כן חל"ת לא חל"ת.

הילדים עצמם, מה הם מקבלים בתוך המסגרות של המפונים? כמה שעות הם לומדים? האם יש להם מענה לכל המקצועות? אני אומרת לכם אין להם מענה לכל המקצועות. אין מורים למתמטיקה בכל מסגרת, בטח לא ל-3, 4, 5 יחידות אם אני מתייחסת לתיכונים. ראינו את החוויה הזו עכשיו בהכנה לבגרויות. נתתי מתמטיקה רק כדוגמה, זה נכון להכול, ללשון, לתנ"ך, לספרות, להיסטוריה, לכל המקצועות האחרים. צריך לראות שבאמת המערכת ערוכה לכך.

אני חושבת שמה שהיה צריך לעשות זה לאפשר את ההשתלבות של הילדים במערכים הקיימים ולעבות את המערכים הקיימים גם מבחינת מבנים וגם מבחינת כוח אדם ואני אסביר, מערכת החינוך נמצאת גם ככה במצוקה בלי קשר למה שקורה היום. ולכן במקום להקים בתי ספר חדשים לגמרי, אם היו לוקחים את המשאבים האלה ומעבים מסגרות קיימות, ומאפשרים לילדים להשתלב בתוך מערכות שעובדות ימים מלאים ולא נאלצים לעשות את המדרגות האלה של בוקר וצוהריים, אני חושבת שגם היינו יכולים לתת פתרון טוב לילדים עצמם, גם היינו נותנים פתרון יותר טוב לעובדי החינוך וההוראה, וגם היינו מאפשרים ב-long run במקום שהמבנים האלה ישמשו אחר כך אני לא יודעת למה, יישאר כמו פילים לבנים או יכניסו בהם מסגרות אחרות שאני לא סגורה עד הסוף מה הן יהיו, יכולנו גם לטייב את המערכת לטווח הארוך. אז זה פחות או יותר איך שאני רואה את הדברים כפתיחה. אני אשמח שאם תהיה לי התייחסות תוך כדי, שתאפשר אותה, תודה רבה.

תודה. רק לפני שאנחנו נמשיך, הערה לגבי הדיון הקודם. אני חונכתי שאתה לא יכול לצעוק בשוק ולהתנצל אחרי זה בבית, אז אני לוקח את המילים שלי בחזרה על מה שהיה בסוף הדיון הקודם.

תודה רבה.

וכמובן נמשיך את השיח אחרי זה מאחורי הקלעים.

תודה, מעריכה מאוד.

חברת הכנסת אפרת רייטן בבקשה, יוזמת יום יום למען שיקום ותקומת יישובי הצפון, בבקשה אפרת.

תודה רבה אדוני היו"ר, תודה רבה לחברי הכנסת מאוד, אני שמחה לראות אותכם כאן, את חבריי פה את ריטה, את מירב, את מתן ועוד רבים אחרים שמגיעים מהצפון, פליטים בארצם. היום הזה הוא יום שיזמנו, חבר הכנסת אלי רביבו ואני, קואליציה ואופוזיציה, כדי לא לתת לאף אחד תחושה שהוא שקוף או אזרח סוג ב' או כל מיני דברים אחרים ולא, אתם לא צריכים לחיות באוהלים למרות בהחלט המחאה המאוד מוצדקת שלכם. אני יודעת שהיום אתם מקיימים מאהל מול משרדי הממשלה.

יש כאלה שגם אוהלים אין להם, את האוהל הורסים להם.

אז בהחלט התחושה של הפליטות ותחושת האוהלים היא איומה. וכרגע, מהבוקר מתקיימים תשעה דיונים במקביל בתשע ועדות שונות. כל ועדות הכנסת התגייסו כדי להקשיב לאזרחים.

אבל את אומרת את זה כאילו זה טוב, זו תעודת עניות. כי תשע ועדות עושות מה שהממשלה לא עושה. זו המשמעות.

תודה על הפרשנות, קינלי, וזאת האמת המרה. למעשה אנחנו התגייסנו מטעם הכנסת כדי להזיז דברים. אנחנו הקמנו את השדולה למען הצפון כבר לפני שלושה ארבע החודשים ולצערנו כמעט אף שר לא הגיע, לא לשדולות, גם לא לסיורים שערכנו בצפון, רק חברי הכנסת.

אני יודעת שגם אתה בסוף הגעת, יוסי, לביקור אצל הלא מפונים, ואני מברכת אותך על כך, וזה הדיון השני שאתה כבר מקיים בנושא הזה בעקבות גם פניה שלנו, והדברים האלה חשובים, אבל בסוף אצלנו אין את התקציבים ואצלנו אנחנו לא מקבלים את ההחלטות של הממשלה, אבל אנחנו כן הבית של הציבור, אנחנו הבית של העם. זוהי הכנסת, וחובתנו כל הזמן לדבר על זה, לעשות, לקדם, ללחוץ ולפקח, זוהי מהותה של הכנסת, לפקח על הממשלה.

אני אומר את הדברים האלה באופן כללי כי גם כשקראתי את ההחלטה שעכשיו הגיעה, החלטת הממשלה, הדבר הכי צורם שהיה לי שם זה שגם בענייני החינוך וגם בנושאים אחרים רק עכשיו מתחילים להכין את התוכניות. יש שם כסף שהולך להיות מוזרם, אבל הכוונה וההכוונה של משרדי הממשלה היא שיש לכם 45 ימים עכשיו להכין תוכניות. אז מה עשיתם עד עכשיו? מה קרה עד עכשיו? עברו שמונה חודשים, עכשיו אתם מתחילים לשבת 45 ימים כדי להכין תוכניות? איך יכול להיות הדבר הזה?

פה בענייני החינוך אנחנו שומעים על ה-1 בספטמבר מצד אחד, מצד שני שמעתי את ראש הממשלה שאומר אז גם אם זה יהיה כמה חודשים אחר כך, אז מה זה משנה? לא ייתכן הדבר הזה. תעזור לנו, אדוני היו"ר שהציבור הזה לא ירגיש שקוף, לא ירגיש עקור, לא ירגיש פליט בארצו. אפשר לקצר את כל התהליכים כדי לתת להם את המענה הזה גם שיראו אותם, וגם לעשות ממש עבורם. תודה רבה.

תודה רבה. ריטה, בבקשה.

אני פשוט אתחיל דווקא מהמשפט האחרון. אני ריטה מלובי 1701 מפונה מיישוב שלומי שבצפון, ונציגה במלון של מפונים שלנו כבר מעל שמונה חודשים. אני חווה יום-יום שעה-שעה את כל המצוקות של כל האימהות, כל הילדים הקטנים. אני בעצמי אמא לילד מתבגר שלצערי הרב – קשה לי להגיד את זה – גם התקופה האחרונה שכבר סידרו להם "בית ספר" זה היה תקן בייביסיטר בלבד, כאמא שחווה את זה יום-יום.

אתם צריכים להבין דבר מאוד פשוט כל מי שיושב וגם חבר הכנסת יוסף טייב, אני מאוד פונה לליבך. זה שרואים אותנו שקופים, רואים. זה לא ייגמר ביום אחד, שיהיה ברור לכולם. אבל צריך להבין שבקטע החינוכי שלא יכול להיות דבר כזה שלא מספיק שמונה חודשים נמחקו מהילדים שלנו, את הדבר הבסיסי, שזה חינוך, ב-1 בספטמבר אין לנו אפילו כיוון מה לעשות. אם נתחיל את זה בצפון, לא נתחיל בצפון, אם נישאר כאן לא נישאר כאן, מה קורה? נשארים בבתי מלון, לא נשארים?

אתם מבינים בכלל מה ההתמודדות היום-יומית שאנחנו עוברים? בבקשה. תמשיכו לראות אותנו שקופים בדברים אחרים, אבל בואו, בחינוך, לפחות תסתכלו על הילדים האלה בעיניים, זה הדור הבא. אם בהם אנחנו נפגע, מה יקרה? לא יהיה לנו דור הבא. זהו. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

תודה רבה אדוני, ותודה גם לאפרת שכינסה את היום הזה. זה באמת אחד הדברים הכי חשובים שהכנסת יכולה לעשות. מדינת ישראל הפקירה את הצפון, צריך להגיד את האמת זה המצב. המצב בצפון הוא מעבר לקטסטרופה, קווי מדינת ישראל נסוגו משמעותית ויישובי הצפון לא רק שלא זוכים לחינוך גם לא זוכים להגנה כלשהי. המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לתת ודאות כלשהי לתושבי הצפון ולומר להם מתי מדינת ישראל מתכוונת לשרטט את הקו האדום? מתי מדינת ישראל תגיד עד כאן, ומתי הם יוכלו לחזור גם לבתים שלהם וגם למערכת החינוך? מדינת ישראל, כנסת ישראל, אנחנו, חייבים לומר שב-1 בספטמבר תיפתח שנת הלימודים בצפון ויהי מה. זה מסר לאויבים שלנו, זה מסר פנימי וזה ודאי מסר לתושבי הצפון שצריכים את הוודאות הזו.

מדובר על אנשים ששמונה חודשים נמצאים מחוץ לבתים שלהם, שבכל יום קמים בחרדה אמיתית האם הבית שרד את הלילה? שלא יכולים להתקרב לרכוש שלהם, שבאמת מדינת ישראל הפקירה אותם. אז המינימום שלנו, שאנחנו יכולים לעשות בוועדה הזו, וגם שלך אדוני, זה לתת תאריך יעד אמיתי. כי לצערי, במדינת ישראל אין מי שיעשה את זה. אין מבוגר אחראי אחד שיגיד שב-1 בספטמבר תושבי הצפון חוזרים לשנת הלימודים, חוזרים לצפון, ואם לא אז תהיה פעולה צבאית או יהיה משהו.

אז שוב אני רוצה רק להודות לאפרת שהעלתה את הנושא החשוב, ולכל מי שנמצא פה ואני מצטער בשם הממשלה כי לא תשמעו אותם אומרים את זה לעולם, שזה המצב שהגיע במדינת ישראל, והממשלה הכושלת הזו, הצליחה בדרכים הזויות, לא רק לוותר על שטח משטחי מדינת ישראל, גם להכיל תבוסה אדירה, גם בצפון וגם בדרום, תודה רבה אדוני.

תודה רבה. מומי בר קליפה ועד מקומי יישוב מנות, בבקשה.

צוהריים טובים. אני יושב-ראש ועד מנות, נמצאת 4.8 מהגבול, אני חייב להגיד שאנחנו בדילמה מאוד גדולה לגבי פתיחת שנת הלימודים. מה שהיה מה-7 באוקטובר בכלל לא היה נקרא לימודים, אצלנו לא למדנו. הציר הצפוני של מועצת מעלה יוסף בגלל לא למד ארבעה חודשים.

כרגע מתקיים אצלנו במבנה שהוא לא מבנה מוגן כיתת לימוד מכיתה א' עד ד'. עדיין אין לנו מעונות, המעון לגיל הרך לא פתוח אצלנו וגילאי 3-6 לומדים בתוך מקלט. יש לנו בעיה מאוד גדולה שאימהות לא יכולות לצאת לעבוד. יש לנו אימהות שפוטרו מהעבודה שלהם, איבדו את הפרנסה שלהן, כי הן עובדות בחיפה ובחיפה אין מלחמה, והילדים שלהן אין להם מוסדות חינוך אצלנו. איבדו פשוט את הפרנסה שלהן, אבל זה אמנם לדיון אחר, אבל אף אחד לא נותן את הדעת על זה.

אין לנו עדיין מתווה ל-1 בספטמבר. אף אחד עדיין לא בא להסביר לנו מה הולך להיות? גם לא נותנים לנו אפשרויות. יש לנו בית ספר שהוא במועצה אחרת, אז אם אין כרגע אופציה להכניס את הילדים שלנו למועצה שלנו כי הציר שלנו רובו מפונה, תנו לנו אופציה למקום אחר. אי אפשר להשאיר את הילדים האלה בלי מסגרות ובלי מתווה שנה שלמה. אין מתווה. מי שאמר פה בייביסיטר, אז זה בדיוק ככה. לא יכול להיות שילדים לומדים תחת קורת גג אחת מכיתה א' עד ד', זה לא הגיוני, זה ברור שזה בייביסיטר.

הבעיה אצלנו בפריפריה שהבעיה התחילה עוד לפני ה-7 באוקטובר, פערי הלימוד הם לא מהיום ועכשיו מכים חטא על פשע בשנה שעברה מאז תחילת הלימודים. יש אצלנו אנשים שעזבו את היישוב, גילו את פערי הלימוד במקומות אחרים והם פשוט לא חוזרים. בתים עומדים למכירה אצלנו ופשוט לא חוזרים.

תודה מומי. חברת הכנסת יוליה, בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש, תודה על הכבוד. אני אמא לשני ילדים, לא צריכים להסביר לי עד כמה חשובה המסגרת, כמה זה חשוב שילד קם בבוקר ויודע מה לעשות. אני אפילו לא מדברת על הידע המקצועי כזה או אחר, זה גם מצב נפשי. אנחנו כולנו זוכרים את הקורונה, כולנו חווינו את זה, והיום חווים את זה ילדי הצפון.

אדוני יושב-הראש אתה זוכר, היינו בביקור בבית מלון פה בירושלים עם מפוני צפון, אנחנו ראינו את הבעיות, אנחנו הרגשנו את זה. מה שיכולנו, אני קצת עזרתי, אתה פתרת את הבעיות האלה, אבל זה רק מחמיר.

ניסינו לפתור.

ניסינו מה שיכולנו. וזה רק מחמיר כי מה שהורג פה זה חוסר ודאות, ואני ברשותכם אגיד את זה קצת בציניות. לא, לא קצת בציניות, על מה אנחנו דנים פה? מה אנחנו רוצים מממשלת ישראל? אנחנו צריכים לשאול את נסראללה האם הוא מוכן לפתוח את שנת הלימודים ביישובי הצפון ב-1 בספטמבר או לא? כי ממשלת ישראל לא מחליטה, זו המציאות. אני מצטערת, אני חלק מזה, אני חברת כנסת. אבל מה שקורה בצפון לא אנחנו מנהלים את האירוע, אלא מישהו אחר מנהל אותנו ואנחנו צריכים לחכות ולשמוע מה הוא חושב על זה. זו המציאות, אנחנו איבדנו את היוזמה, אני שמעתי פה מישהו שלדעתי אמר שצריכים לקבוע אם עד ה-1 בספטמבר לא אנחנו יוצאים בפעולה צבאית. זו החלטה של ממשלת ישראל. מי אמר את זה?

אני.

רון אמר, יפה, מסכימה איתך. אנחנו איבדנו את היוזמה. אדוני יושב-הראש, עם כל הכבוד לנו, לכאב של התושבים, ואנחנו מבינים את זה וגם למשרדי הממשלה שעוד מעט יגמגמו ויספרו, זה לא המצב. אין פה החלטה אסטרטגית מה מדינת ישראל רוצה בצפון? מה אנחנו מוכנים לעשות, לאן פנינו? ואז זה יהיה עוד קצת זמן בבתי מלון, עוד קצת כסף, עוד פתרונות פלסטרים אבל זה מצב.

ההחלטה צריכה להתקבל בממשלה, מה? לאן פנינו עם הצפון? מה תאריכי היעד? מה המטרות שלנו? כל עוד זה לא קרה, מצטערת, הדיון חסר תוכן וזה מאוד כואב. יכול להיות שיהיו פה פתרונות נקודתיים לאוכלוסייה כזו או אחרת, ישוב כזה או אחר, אבל הבעיה היא מערכתית. ושוב פעם, בואו נשלח שאילתה לנסראללה אולי זה יעזור לנו.

תודה רבה. ראש עיריית צפת, יוסי קקון, בבקשה.

תודה רבה כבוד יושב-הראש, אני מגיע עכשיו מוועדה אחרת, אנחנו בצפת 40,000 תושבים ו-13,000 תלמידים ותלמידות מגיל שש, מכיתה א' עד י"ב. אצלנו יש כ-50 מוסדות, אני עוד לא מדבר על הגנים, תכף אגיד נתון על הגנים. חצי מהמוסדות זה פער שלא קשור למלחמה בכלל אבל חשוב שנכיר אותו, לא יושבים בכלל במבנה ציבור, חצי מהמוסדות, מעל 5,000 תלמידים ותלמידות, וגם אלו שנמצאים בתוך מוסדות חינוך המיגון הוא חלקי אם בכלל. גני הילדים זה בכלל מצב עוד יותר קשה.

אני רוצה לשאול שאלה, אני בטוח שיש פה אנשי חינוך, מה יותר חשוב? לשמור על השגרה כי זה דבר חשוב לנפש, לבריאות הנפש של המשפחות? או המיגון? כי זה סותר את זה. אם אני שומר על שיגרה, אני לוקח סיכון. אם אני עכשיו, בזמן הלימודים מתחילה מלחמה אצלנו בצפון, אצלי בצפת, המצב קטסטרופלי. אנחנו תמיד מתפללים שגם אם יתחיל משהו, לפחות שזה יהיה אחר הצהריים, אז בוודאי שאנחנו לפני תשפ"ה רוצים לפתוח את השנה הכי טוב שאפשר והכי "רגיל" שאפשר, אבל פערי המיגון אצלנו גדולים מאוד, מעל 50% אם אני מסתכל בכלל, גם בגני ילדים, גם במעונות, גם בתי ספר, גם על יסודי.

פניתם בנושא הזה למשרדי הממשלה?

פנינו למשרדי הממשלה.

מול מי אתם מתנהלים?

מול משרד החינוך, היה אצלי גם שר החינוך בשבוע שעבר, גם הוצאנו מכתבים על זה מאז שנכנסתי לתפקיד, כרגע אין לנו פתרון, ואת הסיכון להגיד לכולם להישאר בבית אני לא אקח על עצמי. וזה פלונטר שאנחנו צריכים להתמודד איתו כמעט בכל יום. או שיגרה או מיגון, אי אפשר גם וגם.

הם צריכים לבוא ביחד.

אדרבה, הלוואי והיה יכול להיות.

צריך למגן סוף-סוף את הצפון כדי שתוכלו לשמור על שיגרה.

כיום זה סותר את זה, אם אני הולך על שיגרה אין לי מיגון, אם אני הולך על מיגון אני משאיר אותם בבית.

קיבלתם פתרונות?

לא שבבית יש מיגון, גם בבית אין מיגון.

נכון, גם הבתים אצלנו.

זה לא כזה אירוע.

נכון, כמה הפער אצלכם, של הבתים בלי מיגון?

אנחנו מעל 40% בתים בלי מיגון, שכונות שלמות.

איזה מבאס שהם לא יהלומים שם בצפת, מיכל, להם אין תקציב. לא נשאר.

תודה יוראי. שניה חכ"ים, אתם רשומים לפי סדר ההגעה. מירב בן זקן בבקשה.

תודה רבה. קודם כול תודה רבה על היום הזה, זה לא מובן מאליו. אני זוכרת שרק הגינו את זה כרעיון וזה יוצא לפועל ומה שחשוב שזו פעם ראשונה שאנחנו מרגישים שיש איזושהי היענות, אז באמת תודה רבה. תודה רבה ליושב-הראש שכינס את הוועדה הזאת. קוראים לי מירב בן זקן, אני מקיבוץ כפר בלום, אנחנו לא מפונים. אנחנו חיים בשדה קרב. מה-7 באוקטובר ראש העיר דיבר על מיגון בצפת, גם לנו אין מיגון ואנחנו חווים את זה יום-יום. איפה שאני גרה כבר היו תשע נפילות, אחת מהם 200 מטרים מהבית שלי.

כמה זמן זה עד למרחב המוגן?

אפס שניות, מיידי.

אין. איך שאתה שומע את הנפילה אתה שומע את האזעקה.

אם אתה שואל אותי מה זה מיידי, גם פה מוטלת ספק. כי קודם אתה שומע את הבומים והנפילות ורק אחר כך אחרי 10 שניות יש את האזעקה. אנחנו מסתמכים על הבום, לא על האזעקה, ובטח לא על ההתרעות. בכפר בלום נמצאים בתי הספר האזוריים שלנו, גם בית הספר היסודי וגם התיכון.

הילד שלי נמצא במסגרת, הוא הולך רק למסגרת. מעבר לזה הוא לא יוצא מהבית, הוא לא מוכן אפילו לעשות איתי הליכה, הוא לא מוכן אפילו ללכת לכלבו לקנות משהו, ויש הרבה ילדים כאלה. לפחות הוא הולך למסגרת, כמובן בליווי אישי שלי שאני לוקחת אותו ומחזירה אותו, יש ילדים שלא יוצאים בכלל מהבית, שלא הולכים בכלל למסגרות. והילדים האלה נפלו בין הכיסאות ולהם אין בכלל מענה. גם לא כלמידה בבית. אתם מדברים על ה-1 בספטמבר, על לבקש אישור מנסראללה. אנחנו מבקשים מנסראללה אישור כדי ללכת לישון שנ"צ, זה בטח לא לדבר על ה-1 בספטמבר. אין לנו שום אופק. הייאוש ניכר בצורה שהיא לא תיאמן, אתם תסתובבו שם, אתם תראו אנשים עם הראש ברצפה. לא רואים אותנו לא רק בעניין החינוך, בכל עניין.

אני חד הורית, מקום העבודה שלי סגור, אני בחלת מתחילת המלחמה, החלת שלי נגמר לפני חודש, מה אני אמורה לעשות ב-1 בספטמבר? גם אין לי עבודה, גם אין לי מושג מה קורה עם המסגרות, גם הילד שלי בחרדות קשות. אני דוגמה קלאסית לבן אדם שצריך לארוז את הדברים שלו ופשוט לעזוב את הצפון, להעתיק את החיים שלו למקום אחר, בטח ובטח כשאני לא יודעת מה קורה ב-1 בספטמבר. אולי הגיע הזמן שתגידו לנו, שנוכל לקבל החלטות. הרי לנו לא נתתם תכלית, לא דאגתם שתהיה לנו איזושהי תכלית, השארתם אותנו שם במצב סטטי, אתם מצפים שנחיה, אתם מצפים שנתקיים, אין לי מושג ממה? אולי הגיע הזמן שאני אייצר לעצמי את התכלית ואני אקבע לעצמי מקום חדש, לי ולילד שלי עם מערכת לימוד סדירה, שאני אוכל למצוא עבודה כמו שצריך. אבל לפחות תתנו לנו את זה, תתנו לנו את המענה, תגידו לי מירב אל תדאגי, ב-1 בספטמבר אנחנו כבר אחרי הכול, אנחנו כבר אחרי מלחמה, הכול בסדר, את חוזרת לעבודה.

או שלא, ובוא נמצא פתרון אחר, אבל אי אפשר ככה.

בגלל שאני מאוד אוהבת את הצפון והילד שלי מאוד אוהב את כפר בלום והוא לא מוכן על אופציה ללכת למקום אחר אז אני אגיד, אוקיי, אז אני אבלע את הרוק לעוד חודשיים שלושה כי אני ודעת שב-1 בספטמבר החיים שלי חוזרים למסלולם, אבל אם זה לא הולך להיות ככה תגידו לי, שיהיה לי לפחות את הזמן לקום עכשיו ולהתארגן על החיים שלי ,למצוא מקום אחר. תנו לנו את התכלית הזאת שאין לנו. העתיד שלנו זה שחור, אנחנו רואים חור שחור, לא רואים שום דבר מעבר לזה.

האמת היא שגם הנושא הזה של החל"ת שנגמר, שיש הרבה אנשים שהם ביישובים לא מפונים שנגמר להם הזמן של הפיצוי, אני מזמינה אותך מירב לבוא אחר כך גם לוועדת עבודה ורווחה בדיוק על הנושא הזה, כדי להשמיע את זה ליו"ר אייכלר.

אמרו שהאריכו להם עד 09 והיא אומרת שהיא לא קיבלה, אז גם המידע שאנחנו מקבלים מהממשלה היא לא נכונה.

ממש לא. ההארכה היא אך ורק למפונים. לעסקים האריכו עד 09.

לא לשכירים.

השכירים זה נשאר בגבול. עזבי, אנחנו נדון על זה בוועדת העבודה. אבל גם זה קצת הזוי.

איפה אמרו שהאריכו את החל"ת עד 09, יפעת?

לא האריכו את החל"ת עד 09.

אמרו את זה לך?

כן.

המתווה הוא רק לתיירות ולאירועים, לא לעסקים.

זה עקום, את מבינה? שמים את הזרקור במקום אחד במקום להתייחס לזה מערכתית. כי אני ביררתי על המלונות.

בבקשה, יוראי.

מתי נפתחת שנת הלימודים במדינת ישראל?

1 בספטמבר יוראי.

אם יודעים מתי נפתחת, למה לא נערכים לזה? למה לא נותנים תשובות להורים, לתלמידים, שהם יוכלו להיערך? למה המדינה לא קובעת? אם זה ידוע שב-1 בספטמבר נפתחת מערכת החינוך בצפון ולשם חותרים, משם נגזרת אחורה מה צריך לעשות ברמה המדינית, ברמה הצבאית.

אני מסתכל על הנתונים של התלמידים שכן פונו, 20% מהתלמידים שפונו מקרית שמונה נשרו מהלימודים, שניים מכל עשרה תלמידים מקרית שמונה לא יחזרו לספסל הלימודים. 36% מההורים שלהם כבר לא עובדים. כשאתה מסתכל על יישובי קו העימות שלא פונו, אתה מסתכל על מערכת חינוך שעובדת במתכונת מאוד מצומצמת, שהם מאחדים בכיתות, שהגנים הם רק עד השעה 13:00. מה זה גוזר על ההורים? האם הם יכולים לעבוד? האם הם יכולים להשתכר? האם הם יכולים להתפרנס, לפרנס את הילדים ואת המשפחה שלהם? התשובה היא לא. איזו היערכות יש למדינה על האירוע הזה?

אני לא מצליח להבין, יוסי, אתה עומד בראש ועדה חשובה, והעבודה שלנו היא לפקח על העבודה של הממשלה. אבל במקרה של הצפון צריך לומר את זה ביושר, אין עבודה של הממשלה. אין יעדים, אין הישגים נדרשים, הממשלה בצורה מופגנת ובבוטות מצפצפת על תושבי הצפון, לא רואה אותם, לא רואה את הבעיות שלהם, לא נערכת תקציבית, לא נערכת מבחינת תוכניות עבודה מסודרות.

משרד החינוך יודע איך לעבוד גם בפורמלי וגם בבלתי פורמלי. ואני רוצה לומר ואני אומר את זה בכאב, כי חינוך זו הדרך לפתור את רוב בעיות העולם, העובדה שאתם בוחרים להתעלם במופגן מכל כך הרבה אנשים שאתם הפקרתם החל מאוקטובר ואתם ממשיכים להפקיר עד עכשיו, היא כתב האישום הכי גדול, והאיום הכי גדול על עתידה של מדינת ישראל בתחום של החינוך. ואני אומר, זה בלתי מתקבל על הדעת. ואם אתם לא מסוגלים לראות את התושבים של הצפון, אם אתם לא מסוגלים לקבוע יעדים, הישגים נדרשים ולחייל את משרדי הממשלה כך שיהיו תוכניות שיביאו אותנו ליעדים האלה, שימו את המפתחו תולכו הביתה. מדובר באזרחים שזכאים לקבל תשובות, שזכאים לקבל מענה וכרגע הם הולכים.

את יודעת, כולנו מסתובבים בצפון, אנחנו רואים אנשים קפואים שפשוט איבדו את העשתונות שלהם, ובצדק, מיואשים, מדוכאים, רואים שחור כמו שנאמר פה. אין להם אופק ומי שצריך לנהל את המדינה זה לא נסראללה, אלא ממשלת ישראל. והעובדה שאתם מפקירים את הצפון היא בלתי נסלחת. עם כל הכבוד, יוסי, אני דורש שאם אתם לא מסוגלים לעשות את העבודה הזאת שימו את המפתחות ולכו הבית, אנחנו נעשה את זה יותר טוב. הם יעשו את זה יותר טוב. כל אחד יעשה את זה יותר טוב ומגיע להם את המענה הזה.

תודה רבה. אלינה עידו, אמא מגבול הצפון מקיבוץ בקו העימות, שלא פונה באופן רשמי, נמצאת איתנו בזום.

היי, תודה רבה לכם. אז גם אני מכפר בלום קיבוץ – כמו שמירב אמרה – שלא פונה כבר שמונה חודשים בעצם לא היה איזשהו refresh על רשימת היישובים, למרות שאנחנו חוטפים בלי סוף. אני עם משפחתי התפניתי ב-8 באוקטובר בהתאם לדרישה של ראש המועצה שלנו, ומאז אני חיה ביישוב אחר, עד שיהיה בטוח לחזור לבית, כי פשוט מה שקורה שם עכשיו זה שטח מלחמה.

אנחנו בעצם נתקלים ביישובים אליהם אנחנו פוננו אבל בעצם לא התפנינו רשמית, בדברים שפשוט לא יאומנו. אנחנו נתקלים ביישובים שמבקשים מאיתנו לשנות את הכתובת, כדי להתייחס לילדים שלנו במערכות החינוך שלהם, לבצע תהליכי גריעה. אין לנו את האפשרות של הרישום הכפול כמו שיש למפונים הרשמיים בעצם, ומה שקורה זה שאנחנו מרגישים שאין אמא ואבא לדבר הזה. היום מי שיש ילדים בגיל הרך, בכפר בלום יש גן תלת גילאי עם שקי חול שמכסה אותו. אסור להם לצאת החוצה אז אין להם אור יום כי כל שקי החול בעצם מכסים את הגן. בתי הספר שזה בעצם בית ספר אזורי, הם לא ממוגנים. רוב הכיתות שהם לומדים בהן הן לא ממוגנות, והיישובים האחרים שבאותה סירה כמונו נוסעים באוטובוסים לא ממוגנים. אין כמעט שום פתרונות רגשיים ונפשיים לא למורים, לא לילדים.

אנחנו, בתור תושבים מרגישים שהמדינה ויתרה על הגליל. אנחנו לא מוכנים, אבל אנחנו מרגישים שהמדינה ויתרה על הגליל, ואנחנו מבקשים ממכם – בתכף שמונה חודשים חלוף – לתת לנו פתרונות, פתרונות יישומיים, לא עוד ועדה, לא עוד שיחה, אלא תכלס שמישהו יסתכל לנו בעיניים ויבוא ויגיד לנו שאנחנו רוצים לעזור לכם ואנחנו נשנה את זה. הגיע הזמן שמישהו יהיה מספיק אמיץ וייקח גם החלטות, החלטות ביטחוניות בצפון, זה לא רק עניין החינוך.

אבל ה-1 בספטמבר, אותו תאריך שבעצם ראש הממשלה אמר מה כבר יקרה אם הם יתחילו כמה חודשים אחרי, מה כבר יקרה? יקרה שהגליל יחזור 50 שנים אחורה. אני מגיעה מחברה מאוד גדולה, אני אומרת לכם, עסקים ייסגרו את מקומות העבודה בגליל, לא יהיה עתיד למקום הזה. יום-יום אני נפגשת עם אנשים שאומרים שהם כבר לא יחזרו. אלו אנשים שהם מלח הארץ שעוזבים את האזור ומישהו צריך להתעורר על עצמו ולהבין שאנחנו לא יכולים להמשיך ככה.

לא יכול להיות שאנשים, כמו שנאמר כאן, כבויים, אבל זה לא רק האנשים זה גם הילדים. אני מקבלת את התמונות משם ואני רואה ילדים שגדלו עם הילדים שלי ואתה רואה ילדים כבויים, אתה רואה ילדים שעבר עליהם כל כך, ילדים שפשוט לא מגיע להם, אין שום סיבה שאנחנו נמשיך במצב הזה, ואנחנו באמת מבקשים שמפה, מהוועדה הזאת, והחל מכאן ואילך, מישהו יתחיל לתת לנו פתרונות וייקח את האומץ וייקח החלטות ויגיד שזהו, אנחנו משנים את תמונת המצב הנוכחית. כי ככה, במצב הזה, אי אפשר להמשיך. תודה.

תודה רבה.

אדוני יושב-הראש, אף אחד כאן לא מדבר על הנושא שבאנו לדבר עליו. עם כל הכבוד למכובדיי וחבריי וחברי הכנסת, באנו לדבר על שנה הבאה וזה מרגיש כמו כנס. בסוף ייגמר לנו הזמן ויש דברים חשובים שאנחנו רוצים להגיד.

לא ייגמר, ואתה רשום לי. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה אדוני. קודם כול בואו נעשה סדר, הסיפור פה הוא לא משרד החינוך. משרד החינוך היה הראשון, אני מזכיר לכולם – ואני באופוזיציה אני לא בקואליציה – אני יודע מה הוועדה עשתה ומה עשה משרד החינוך מהיום הראשון מאז ה-7 באוקטובר לטובת הנושא של המפונים. הראשונים שהיו בבתי המלון, שלחו נציגים וטיפלו בנושאים האלו.

הבעיה שלנו שאין לנו ראש ממשלה. אין מי שיגיע להחלטה. הנושא הזה, ואתם שמעתם את הממשלה, את ראש הממשלה, לא יקרה כלום אם זה לא יתחיל ב-1 בספטמבר. זו הבעיה האמיתית קודם כול לפני הכול. צריכה להיות החלטה. ברגע שתהיה החלטה, אדוני יושב-הראש, גם משרד החינוך ידע איך הוא יפעל. אבל משרד החינוך יחכה ואנחנו מחכים להחלטה של הממשלה, וזו ממשלה שלא יודעת להחליט בשום דבר.

אדוני, אני סיימתי עכשיו דיון של שעתיים, ניהלתי דיון בנושא סמים ואלכוהול, בנושא הזה בעיקר של המפונים, של הנוער שלנו, אתם לא יודעים איזו עלייה יש בצריכה ובהתמכרויות של סמים ואלכוהול. מישהו מדבר על זה? מישהו בכלל מבין את העניין הזה?

לא, דיכאונות, התאבדויות.

זה היה גם לפני.

זה עובר ככה מתחת לשולחן. יושבת פה חברתי מיכל והיא יודעת הרבה יותר טוב ממני. זה לא רק הנושא של המפונים.

אם היינו יודעים בימי שיגרה לטפל בזה, היינו יודעים גם בימי חול. אנחנו בשגרה לא מטפלים.

בדיוק. אז אין רשות למניעת סמים ואלכוהול כי לא צריך אותה. והמדינה לא מטפלת בנושא הזה, וגם לא תטפל. הנושא הזה של שנת הלימודים – אני מצטרף לחברי הנציג שדיבר פה עכשיו – הדיון הזה לא יספיק, ואנחנו צריכים לשים את הדברים בצד ולטפל בנושא הזה. כי אם אנחנו פה, אדוני, בוועדה לא נעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה. חשבתי שיגיע לפה שר החינוך, המנכ"ל, מישהו.

יש נציג משרד החינוך.

בסדר, אני מעריך ומברך אותכם, ואפילו נתתי לכם מחמאה. אבל זה issue שצריך להיות פה בדרגת מנכ"ל. אנחנו לא נרד מזה, יש פה ועדה שתטפל בזה יום-יום, ואנחנו מבטיחים שנטפל בדבר הזה. אבל שראש הממשלה שלך יחליט, שיחליט.

תודה רבה. כן, בבקשה?

קודם כול שלום לכולם, שמי מתן, נציג מועצת שלומי וחבר לובי 1701, אני רוצה להוציא קצת את הרוח לכל החברים פה שדיברו, תודה רבה לכם, זה לא שהדברים לא נכונים אבל אנחנו מתוך הבנה שאנחנו נישאר כמה שצריך כדי לחזור הביתה בביטחון. אנחנו לא נחזור אם לא יהיה ביטחון. לפני זה היינו בוועדת ביקורת למדינה, וחוץ וביטחון לפני חודש. אנחנו מבינים שלמגן את היישובים שלנו ייקח עוד הרבה זמן, ואנחנו לחזור הביתה במתווה הקיים לא נחזור. הילדים שלנו לא שק חבטות, בתי הספר שלנו לא ממוגנים.

מה זה המתווה הקיים? הציגו לכם מתווה?

אני אסביר לך בדיוק, זו בדיוק הנקודה. בשלוש שנים בנו 314 יחידות בכלל הצפון שמתוכן 60 רק בשלומי. אנחנו זקוקים למעל 1,500. אם בנו את זה בשלוש שנים, מה נראה לך שיקרה קדימה?

אתה אומר שהבנתם מה המתווה לבד.

בדיוק.

אבל מישהו מדבר איתכם? מישהו נותן לכם אופק? אתם יושבים עם מישהו שיכול לקבל החלטות?

אני יכול להגיד שאנחנו יכולים לדבר על זה בפורומים אחרים, בוועדות אחרות, בשביל זה באנו.

זה מיגוניות? זה לא כיתות ממוגנות?

לא, זה כיתות רגילות שאין להן שום מיגון.

קיר בטון זה גם משהו, לא?

לא.

קירות ואז יש לך את קו החלון, מסתתרים מתחת לחלון תאמין לי זה משהו.

חבל על הזמן, מדהים. עכשיו אנחנו נדבר על שנה הבאה כי לשם כך התכנסנו וזה מה שחשוב. אנחנו כאן, והקיץ לפנינו ממש בעוד חודש. לילדים שלנו כרגע אין כסף לקייטנות. אין שום תקציב. אנחנו פה 1,000 איש תושבי שלומי בירושלים, מפנים לנו את כל הגנים שנמצאים בתוך בתי המלון, עיריית ירושלים מסרבת להכיר בנו, אין להם מקום בגנים לרשום את הילדים שלנו. במידה וניאלץ לפזר את הילדים שלנו בגנים, במרחב ירושלים, לא יהיו לנו הסעות כי אף אחד לא ייתן הסעה לילד אחד או שניים.

אותו דבר כנ"ל כלפי בית ספר יסודי שהקמנו בתחילת נובמבר לכלל ילדי שלומי בירושלים. בית ספר שמוקצה אך ורק לילדי שלומי, קריית שמונה קצת הצטרפו אלינו. בשנה הבאה המבנה הזה לא קיים, לא מוכנים להשכיר לנו יותר, אין לנו מענה אחר, אנחנו לא יכולים לפזר אותם בעיריית ירושלים בכל מסגרות החינוך.

במרכזי יחד, חטיבת תיכון שמשרד החינוך כביכול הקצה, הוא הקצה את זה למספר תלמידים. באור גבעת רם נמצאים 67 תלמידים תושבי הצפון, שבשנה הבאה אנחנו יורדים ל-30, מרכז יחד לא יפעלו שם, זה אומר שצריך לפזר את הילדים בכיתות הרגילות באורט גבעת רם ואין להם מקום. יש שם 36-37 תלמידים של ילדי ירושלים, אין מקום לילדי שלומי. איפה אני רושם את כל הילדים האלה בשנה הבאה?

חיכינו למתווה עם משרד החינוך, אנחנו מבינים שיש להם הארכה של עוד 45 ימים מהיום. זה אומר שאנחנו כבר אחרי ה-7 ביולי, מה שנכון עכשיו אנחנו יודעים החלטת ממשלה, המתווה שלנו לפינוי הוא עד ה-7 ביולי באופן רשמי. כבר יודעים, נתנו הארכה למשרד החינוך 45 ימים, תנו לנו הארכה נוספת של עד סוף 2025, שאנחנו יודעים שהילדים שלנו לא יטולטלו בין מסגרת למסגרת ונצטרך להחזיר אותם.

ה-1 בספטמבר לא על הפרק, הצלחנו להבין מהזלזול של ראש הממשלה שאמר שלא יקרה כלום אם יישארו שם עוד כמה חודשים ואחר כך הוא אמר דבר אחד חכם בישיבה עם ראשי הרשויות, הוא אמר אני לא בא להגיד לאויבים שלי מתי אני מגיע. אנחנו יכולים להסכים עם זה כשמדברים אלינו בכבוד. כשלא מדברים אלינו בכבוד וכשאין לנו תקציבים לקייטנות וכשאין לנו פתרונות לשנה הבאה, וכשכל אחד זורק אותנו מגוף כזה לאחר, אנחנו לא יכולים להמשיך לשתוק.

תודה רבה. חבר הכנסת קינלי, בבקשה.

אדוני תודה רבה, תודה רבה מתן על הדברים, הם מאוד ברורים. קודם כול צריך לומר אדוני, גם הייתי באחד משלושה מגני הילדים שנשארו לכאורה בבית, אבל אין להם מיגון אז הם מתקיימים במקלט ביישוב עלמה ובבית ספר יסודי גם כן הילדים שלהם לומדים במקלט. הייתי איתך בבית ספר דנציגר בקרית שמונה שמחולק בין כמה אתרים, ראינו את האתר בשפיים, היינו בטבריה, ופגשנו מפונים. המצב הוא נורא.

בסינמה סיטי.

נכון, בסינמה סיטי. המצב מזעזע, ואת זה צריך לומר לכל הגיבורים שאומרים יאללה לא צריך למגן, הבולשיט הזה גם נשמע כאן בוועדה, סליחה שאני מתבטא בבוטות, צריך להפסיק אותו. מדינת ישראל תחייה על חרבה עוד הרבה שנים, אנחנו לא יכולים להבטיח שלום מוחלט לאף אחד, ולכן כן צריך להילחם ולמגן, ומגיע לאזרח בשלומי ובקרית שמונה ובכפר בלום שיהיה לו ממ"ד ושיהיה לו מבנה ממוגן צמוד לגן ולבית ספר והמדינה צריכה לעשות את זה. הייתה גם החלטה לפני שלוש שנים, היה מי שביטל אותה.

מה כן? כי זו באמת השאלה שמתן כאן שואל בצדק. אנחנו צריכים לומר תאריך יעד להחזרת הצפון. בעיניי התאריך הזה כבר נשמע, ב-1 בספטמבר אנשי הצפון צריכים להיות בבית שלהם, המדינה יודעת לעשות את זה גם ביטחונית, גם מדינית, בוודאי ביצועית. למה היא לא אומרת את זה? כי מפחדים להתחייב. אפשר להצהיר ולעמוד מאחורי זה. שלושה חודשים, כשהמדינה רוצה, זה מספיק זמן.

הסיבה שלא אומרים את זה ואומרים מה יקרה אם כמה חודשים? כי לא מבינים את המצוקה. לא מבינים מה זה בן אדם ששמונה חודשים חי ב-12 מטרים בבית מלון עם שני ילדים בחדר. לא מבינים. לא מבינים מה זה בית ספר – אנחנו ראינו – ששליש מהתלמידים שלו נמצאים במקום אחד, 20% הם בנשירה גדולה. ואמרתי כאן למשרד החינוך, את התשומות הבנו – ואני מצטרף למחמאות של סימון – אבל את התפוקות לא ראינו, לא ראינו את הילדים שנשרו, לא ראינו את הילדים על סמים, לא ראינו את הילדים ברחובות, לא ראינו את המשפחות שהתפרקו, את זה לא מציגים. ולכן הגיע הזמן שהמדינה תאמר באומץ עד ה-1 בספטמבר הילדים בבית, המערכת חוזרת.

דבר אחרון, המחדל של הצפון הנטוש זה פשוט כזה אבסורד. טרומפלדור נלחם באמצע הגליל ואמר טוב למות בעד ארצנו. מה אומר נתניהו? טוב לנטוש בעד ארצנו. לא. רצועת ביטחון בשטחנו לא יכולה להיות יותר, המסר הוא ברור. ב-1 בספטמבר כל האזרחים בבית. לא יודעים להביא את זה? תתחלפו.

תודה רבה. אמיר מיכאל, מפקח מחוז צפון משרד החינוך. ברשותך, אתה שמעת את הפרומו של הדברים שעלו פה, קודם כול האם באמת קיימת תוכנית, ואם כן אז נא להציג אותה. במידה ולא, אני רוצה שתתייחס לטענות שעלו פה וביניהן גם הטענות של מתן על תקציב הקייטנות, הסעות למי שנמצא בירושלים ולא חוזר לצפון, מרכזי יחד שנסגרים ויש כרגע כ-30 ילדים שאכן צריכים להיקלט בתוך המסגרות בבתי הספר הקיימים בירושלים, ועוד על הדרך, בבקשה.

שלום לכולם, אני הקשבתי ואני יכול להתייחס. אני לא מקבל את ההחלטות, משרד החינוך לא מקבל את ההחלטה מתי חוזרים, זו הממשלה מקבלת את ההחלטה. אנחנו נערכים לשלוש אפשרויות, אפשרות אחת שהפינוי ב-1 בספטמבר יימשך במצב שהוא קיים היום, שהוא מאוד מורכב. אפשרות שכולנו רוצים שעד ה-1 בספטמבר כולם יחזרו, גם אנחנו נערכים לאפשרות הזאת. אפשרות שלישית לתרחיש צפוני של מלחמה בעצימות גבוהה, שיהיה פינוי הרבה יותר גדול, גם של כל אותם תושבים שלא התפנו, ונפעיל את תוכנית מלון אורחים. כלומר, העסק עלול להיות הרבה יותר מורכב מהמצב היום. אנחנו נערכים.

במידה ואנחנו הולכים לשם, יש תוכנית מסודרת?

יש תוכנית מסודרת ככל הניתן.

מה זה ככל הניתן? מה המגבלות?

אין כסף, אין יכולות ביצוע וכבר אין איפה לקלוט.

ייקלטו התלמידים ברובם המכריע בבתי ספר, המלונות כבר נגמרו הסתיימו המלונות, הם יהיו בבתי מלון, לא אכנס לתוכנית הזאת אבל אנחנו נערכים גם לתרחיש הזה בכל הרמות.

כמה תלמידים? באיזה קו?

זו החלטת ממשלה תהיה גם כאן, אבל אנחנו נערכים גם לאפשרות הזאת שהיא אפשרות ריאלית שיכולה להיות.

רק צריך לומר כי הגברת הזכירה כאן וזה נכון, התוכנית של הפינוי, היות ואין מספיק מקום בבתי מלון, אומרת לאכסן אותם בבתי ספר. כלומר, אנחנו הולכים להשבית את שאר מערכת החינוך כדי לפנות את האנשים, זו גם הזיה בפני עצמה כי המדינה לא יודעת לעמוד בזה, לא יודעת.

בבקשה אמיר.

אני אתייחס ראשית לאמירתה של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אנחנו מנסים עכשיו להיערך לשלב שבו המצב הנוכחי יימשך ולבנות בתי ספר עורפיים לכל התושבים המפונים, כי אנחנו מזהים את המגמה של חזרת תושבים לצפון, ליישובים שהם פחות מטווחים.

משרד החינוך היום לאנותן מענה לתשעה יישובים שלא פונו, אתה מדבר איתי על מי שיהיה בעתיד?

משרד החינוך נותן מענה.

אני הייתי שם, ואני אומר לך.

הוא לא מדבר על העתיד, אדוני יושב-הראש.

אני מדבר על ההווה כרגע.

יש אנשים שחוזרים ליישוב.

על זה אני מדבר.

הם עכשיו חיים שם וזה המענה שהם נותנים.

מדברים על מענים כאילו זה ארגזים, כאילו לא צריך מורים שילמדו וגננות שילמדו וצוות.

אני לא יודע אמיר, אין הדיין אלא מה שעיניו רואות. אני לקחתי החלטה לרדת לכפר בלום ולתשעת היישובים .

ירדתי מירושלים ועליתי לצפון, הוריי גרים בצפון, אני אוהב את הצפון. ואין שם מענים, לא הסעות, אני חושב שזה גם נאמר פה, לא הסעות ממוגנות, שום מערך לא מסודר. אנחנו מדברים על תשעה ישובים קטנים, ביניהם כפר בלום ומנות ועוד, ששום דבר. אז אתה מדבר איתי מה יהיה ב-1 בספטמבר, איך משרד החינוך ייערך? קודם כול תגיד לי מה נעשה עכשיו? מה בתכנון משרד החינוך? תוכנית מסודרת, איך אנחנו פותרים את הבעיה של שמי שלא פונה ואחר כך אנחנו נדבר על מי שמפונה ולא מקבל מענה, ומה יהיה ב-1 בספטמבר במידה ואכן אנחנו נמשיך עם הפינוי ההזוי הזה. אני חושב שמההתחלה לא היה צריך לפנות אבל זה כבר סיפור אחר. כן?

אני מבין שהנושא מאוד מורכב, יש לנו בעיה בהסעות של חלק מהתושבים שם ולכן בחלק מהיישובים כמו במנות לדוגמה, ההורים מתנגדים להסעה ואפשר גם להבין את הסיבה. אנחנו חושבים היום – מתכננים את הדבר – לפתוח בית ספר, במקום בית ספר רונסון לדוגמה שישב בגרנות הגליל, לפתוח בית ספר עורפי שיהיה בלוחמי הגיטאות, כבר יש תקצוב לתוך העניין, וב-1 בספטמבר אמורים ללמוד התלמידים שם.

כמה זמן לוקח להקים בית ספר כזה?

הקמנו את מרחב כנרת, ואתה ביקרת בו, עם עשרות קרוואנים, לקח לנו חודש וחצי להקים אותו, והייתה עכשיו החלטת ממשלה, אתמול התקבלה החלטה, ואנחנו נערכים כבר במהירות.

זה אומרת שבתוך חודש מהיום, אם אתם לא מתחילים עם הבינוי והבאת הקרוואנים למקום ומיגוניות, ב-1 בספטמבר לא יהיה שם בית ספר?

אנחנו נערכים בכל הכוחות שלנו ביחד משלבים עם הרשויות המקומיות כי יש כאן גם החלטה שצריכה להיות בהסכמת הרשות, אני אתן דוגמה. תכננו בהתחלה שבית ספר של מפוני שלומי גם היסודי וגם העל יסודי יבנה לו בית ספר עורפי בקיבוץ אפק. ראש המועצה גבי נעמן ביקש שזה יהיה במקום אחר ואנחנו נענים. אנחנו כל הזמן קשובים מאוד לקהילות, מה הקהילות רוצות, וגם אני לא אחייב הורים לשלוח את הילדים לבית הספר למרות שפיקוד העורף מאפשר את זה, כי יש כאן סכנה ברורה ומיידית, ולכן אנחנו באותם מקומות פותחים מרכזים בתוך הקהילות עצמן.

ברור לנו לחלוטין שאנחנו צריכים לשמור על השלד של בית הספר – וזה מה שחברת הכנסת יפעת אמרה – ולהחזיר להם בחזרה את האפשרות לנהל את רוב התלמידים. לאט לאט התושבים מתכנסים, זה קורה במטה אשר, זה קורה בגליל עליון, זה פחות קורה בקרית שמונה, אבל גם קריית שמונה אני מאמין שחלק מהתושבים המפונים באילת יעלו צפונה.

אל תבנו על זה. שמונה חודשים מי שנשאר פה בירושלים ובאילת מקרית שמונה, לא מתכוון לחזור. המענים שם, אנחנו יודעים להגיד תודה רבה על זה שאתם עובדים, אנחנו מכירים את העבודה של אורנה, אנחנו יודעים מה אתם עושים למעננו, אנחנו בקשר רציף ביחד, אני רכז חינוך במקצוע, אני עובד איתכם צמוד-צמוד, אבל איפה שצריך להעיר וכל מה שהערתי מקודם, אנחנו רוצים תשובות ואנחנו רוצים אותם בקרוב וממש לא נחכה אפילו לא עד סוף השנה. זה לא הולך לקרות.

יש לנו היום – סליחה שאני קוטע אותך – בגרות במתמטיקה, יש לנו ילדים שהיו מפונים בהתחלה והם חזרו לבית הספר שלהם בגלל שלא היה להם מענה לימודי פה, ההורים שלהם מסיעים אותם שלוש וארבע שעות בכל יום ולכל צד לבית הספר שלהם.

אתה מדבר על הילדים שגרים בשלומי?

הם גרים בשלומי וקריית שמונה, יש לא מעט ילדים כאלה שהחזירו אותם למסגרות במעלות וכאלה, אבל הם לא קיבלו הקלות מפונים, הם הולכים להיכשל מראש. התרענו וביקשנו ממכם להחריג אותם. אין היגיון להרוס לילדים האלה את החיים.

קודם כול יש הקלות לכל התלמידים.

יש הקלות לבתי ספר, לא לתלמידים.

גם לתלמידים יש. השאלה, עוד פעם, אני יודע למה אתה מתכוון. תלמידים מפונים בבתי ספר.

הלא מפונים שיושבים בחזית והם לומדים שלוש שעות ביום לא יכולים לגשת לבגרות עם ההקלות שהם קיבלו ממכם, המפונים שחזרו ללמוד במסגרות שלהם גם כן בקו האש, אם זה במעלות, אם זה בכברי, אם זה בכל המקומות האלה והם טורחים להגיע לשם מכל קצוות הארץ העיקר ללמוד בבתי הספר שלהם עם המורים שלהם, להשלים את הזמן שהם פספסו, אלה זקוקים להקלות. אלו תלמידים שאנחנו יכולים להגיש רשימות מדויקות ואנחנו מבקשים להחריג אותם. אם לא תחריגו אותם הם ייכשלו מראש, זה המצב.

עוד פעם, בדיון הקודם שהיה ומנהלת המחוז הייתה כאן, ד"ר אורנה שמחון דיברו על הנושא הזה בהקשר לקריית שמונה. לאחר הדיון הזה גם קיימנו דיונים נוספים והוספנו הקלות נוספות והתאמות לתלמידים שבעצם יש להם יותר אפשרות בחירה ועדיין להיבחן בבחינה חיצונית. הקושי העיקרי נוגע לשלוש תלמידות שיש לנו מאולפנה במעלות שבית הספר לא פונה והם פונו, אני מכיר את הסיפור. ההנחיה היא שאם בית הספר לא פונה הן יהיו זכאות למעגל שלוש שהוא מעגל מאוד מכבד ומאוד מאפשר. יחד עם זאת, אם התלמידות עצמן לומדות בבית ספר שלא פונה, אז כמובן המעגל הוא מעגל שלוש.

איך אתה יכול לעזור לאותן ארבע תלמידות?

אני אוכל לענות אבל תנו לי לדבר. עוד פעם, כל תלמידה שיש לה קושי.

אתם צודקים שאתם צועקים, אבל אם הוא יצטרך לתת מענה לארבעת התלמידות האלה, זה אותו מענה שיקבלו כל מי שלומד.

מי שנותן את המענה בסופו של דבר זה המורים בשטח, אז בואו נשאיר גם קצת מקום לדבר על המורים.

זה לא נכון, זה לא המורים בשטח, זה משרד החינוך.

אתה תלך ללמד בכיתה, לא המורים, נכון? אתה חושב שאתה תלך ללמד? לא, המורים ילמדו המורים ילמדו, לא אתה תלמד.

נדבר אחר כך.

מתן, אנחנו רוצים לקבל תשובות. כן, אמיר בבקשה.

אני חוזר בחזרה להסעות ואז נדבר גם על הבגרויות. כל מקרה שיש קושי, קודם כול פונים למחוז עצמו ומנסים לפתור את הבעיה ברמת המחוז בהנחה וזה לא מחוז צפון. יחד עם זאת יש לנו קשר מצוין עם שאר המחוזות ואנחנו פועלים לפתור את הבעיות גם מול המחוזות הנוספים ואני מבטיח דבר אחד, שנעשה את הכול כדי לראות ביחד עם מחוז ירושלים איך אנחנו נותנים את הפתרונות הכי טובים לתלמידים גם במעונות, גם בגני ילדים, כי אותה בעיה, אותו קושי קורה גם בצפון. אנחנו יושבים, חושבים, מנסים לפתור את הבעיות. נגיע לפתרונות הטובים ביותר ולא נשאיר ילד אחד ללא פתרון. ברור לנו דבר נוסף, שהמעברים הם בעייתיים מאוד לילדים ואנחנו משתדלים להמעיט במעברים ככל הניתן, וזה חלק מההנחיות שאני נותן לשטח עצמו.

אנחנו חייבים להעביר אותם, אין לנו ברירה, אין לנו את זה לשנה הבאה. הבקשה שלי ליושב-ראש הוועדה היום כאן, זה שנוכל להיפגש אנחנו, שהוא ממש יחליט את זה שאנחנו ניפגש ונתאם את זה בינינו, כי אם זה לא קורה מכאן, זה לא קורה באוויר. פנינו אליכם כמה וכמה פעמים , אנחנו זוכים להתעלמות קשה.

ממחוז צפון?

ממחוז צפון ומירושלים בעיקר.

אנחנו לא מתעלמים.

דיברתי עם חיים גבאי לא מעט.

ד"ר אורנה שמחון מאוד קשובה ואני חושב שגבי נעמן מדבר איתה.

היא בולדוזר אמיתי, היא עובדת קשה למעננו, אני לא אומר שלא.

אני אתייחס עכשיו לבגרויות. יש לך את הטלפון שלי, הכול בסדר, אנחנו נעשה את הכול למען כל תלמיד לא משנה איפה הוא נמצא. אני מוצא את עצמי פותר פתרונות לתלמיד בים המלח שילך ללמוד בבית ספר אחר רק שיהיה לו פתרון, כי זה ברור לחלוטין שזאת המשימה של כולנו.

כל מקום שיש בו קושי לגבי תלמידים מסוימים, שתהיה פניה מסודרת אלינו. אנחנו, אגב, מנהלים את בתי הספר ההתיישבותי מחוז צפון מנהל אותם ביחד כי יש לנו ערבוב בין התלמידים עצמם, ואנחנו נגיע לפתרונות כולל מועדים נוספים לבחינות בגרות וזה בהחלטת אגף הבחינות במשרד החינוך. כלומר, יש כאן הליכה לקראת התלמידים במקסימום, וכמובן נשלם למורים שעושים את העבודה בקיץ. ברור לחלוטין שיש לנו עבודה רצינית מאוד.

הם לא רוצים לעבוד בקיץ, הם כבר עייפים.

מי שלא רוצה לא יעבוד, אבל מי שרוצה יעבוד ונשלם לו על זה. כלומר, יש לנו גם תקציבים לצורך העניין וזה ברור לחלוטין שבתקופה הזאת של חופשת הקיץ, נצטרך כנראה לאפשר עוד מועדים נוספים לתלמידים כדי שיוכלו להצליח בבחינות בגרות, ומשרד החינוך יאפשר גם מועדים נוספים. כלומר, גם אם היום הייתה בחינת בגרות וצריך עוד בחינה נוספת מעבר למועדים שיש, למחצית השלישית יהיו מועדים כאלה.

אני רוצה להתייחס להמשך השאלות , למה שנאמרו כאן.

אבל הוא יתייחס אחר כך גם על מה שאנחנו שואלים? כי גם לנו יש שאלות.

כן, בבקשה. כן, אמיר.

תמיד אני אתייחס בכבוד להסתדרות המורים.

זה הדדי.

צפת, הפעלת תוכנית המיגון, אני אדבר על כך שאנחנו נערכים בגדול, לא משרד החינוך, ליתר דיוק מי שמפעיל את זה הוא משרד הביטחון, לתוכנית מיגון רחבה מאוד, לא מתקציבי משרד החינוך וזה הולך לפעול באופן מידי, לא ביישובים המפונים, כי היישובים המפונים אתה לא יכול לבנות שם היום, אלא יישובים יותר עורפיים. כל הפערים ידועים לנו ועובדים על הנושא הזה בצורה משמעותית. עוד פעם, אני לא שולט בנושא הזה כי אני בא מתחום הפדגוגיה, אני יודע שהנושא הזה מטופל וגם אתמול דיברנו עליו.

מול פיקוד העורף.

נכון, פיקוד העורף מפעיל את הנושא הזה והם עושים עבודה רצינית מאוד.

דובר כאן על קושי בשיבוץ ילדים שהתכוננו בצורה עצמאית. נכון, יש קושי אני מודע לכך, יחד עם זאת אנחנו כמשרד החינוך ברגע שאנחנו יודעים שמשפחה התפנתה באופן עצמאי וזה מגיע לידיעתו שאין פתרון ואני אומר לכם הטלפון של מנהלת המחוז פתוח לכולם, הם מתקשרים אליה אישית.

אני יכולה לאשר, האחיין שלי.

אנחנו מתייחסים בחרדת קודש לסיפור ולקושי שילד נשאר בבית ללא פתרון. אני לא אומר שזה מושלם, אני לא אומר שהפתרונות שלנו מושלמים. אנחנו יושבים מול הרשויות, לעיתים אנחנו גם קצת לוחצים עליהם כי לפעמים לא כל כך נוח להגדיל כיתה – יש לזה משמעויות כשאתה מגדיל כיתה – אנחנו נפתח גם תקנים נוספים. אני מבטיח דבר אחד, לא יהיה ילד שלא יהיה לו פתרון.

נכון להיום התפרסם השבוע כבר נוהל הרישום לתושבים שפונו על פי החלטת ממשלה. הנושא הזה נמצא כבר בכתובים, עדיין יש קושי עם התלמידים המפונים מיישובים שלא התפנו על פי החלטת ממשלה, אנחנו מודעים לכך.

4,000 במספר.

בסדר, אנחנו מטפלים בהם בהמון אהבה ורצינות. אגב, לכולם יש פתרונות. אין מצב שילד גר ביישוב ואין לו פתרון.

איך אתה מטפל במי שלא מפונה?

אתה מדבר על תלמיד שלא מפונה שנשאר ביישוב עצמו?

עוד מעט אני קצת אדבר על זה. מעניין אותי לשמוע.

אחד הפתרונות זה הקמת בתי הספר העורפיים שנוכל לאפשר לתלמידים להגיע לשם. נכון להיום פיקוד העורף אוסר על קיום מערך היסעים כי זה מסוכן. כלומר, אם אתה גר ביישוב, אני אתן דוגמה עראמשה ליד אדמית, עראמשה חזרו למקום וההורים מסיעים בעצמם את הילדים לבית ספר בשיח דנון או במזרעה. כלומר, אסור לנו להסיע את התלמידים הללו רק בגלל הסכנה של ההסעה שתחשבו מה יכול לקרות.

אנחנו יודעים מה יכול לקרות, בבית זה גם קורה, גם בשביל של הקיבוץ. יודעים.

אני רוצה לומר, כשהילדים מרוכזים בהסעה אחת זה עוד יותר יכול להיות קטסטרופה. לכן אנחנו מוצאים להם פתרונות ואם צריך ,נפתח גנים עורפיים יותר לילדים האלה באזור הגליל העליון. אני אתן דוגמה, ילדי קריית שמונה שנמצאים בקרית שמונה נפתח להם גנים נוספים שהם נמצאים מחוץ לעיר, אבל אחריות הבאת הילדים היא על ההורים עצמם. אין הסעות, לצורך העניין. לא יהיו. ברגע שפיקוד העורף יאפשר את זה, נעשה את זה באהבה.

רגע אני רוצה להבין, ברגע שפיקוד העורף לא נותן לכם להביא הסעות לילדים.

הוא מדבר על יישובים מפונים.

כבוד יושב-הראש, מה שקורה בגליל זו חתיכת שערורייה, והנקודה שאתה נוגע בה היא מאוד חשובה.

הסיפור הוא לגבי היישובים הלא מפונים שלא מאפשרים להם. אתם מדברים פה על שני דברים שונים. הם דיברו על הלא מפונים.

שניה, אמיר, אני רוצה.

בלא מפונים אין מצב שאנחנו לא מסיעים תלמידים, בשום פנים ואופן. וגם כאן אגב, יש קהילות שאומרות אנחנו לא מוכנים שהילדים יסעו או חלק מהילדים מוסעים ואז אנחנו מסיעים חלק מהתלמידים לתוך בית הספר, לדוגמה לב העמק בנאות מרדכי, וחלק מהתלמידים לומדים בקיבוץ עצמו, וזה בסדר.

וחלק מהמורים מפחדים להגיע ליישובים.

אז בואו, אחרי שדיברנו על התלמידים ועל המבנים ועל ההורים.

קרן, שניה.

זה הכי הרבה סבלנות שגייסתי אי פעם, גם כנציגת הסתדרות המורים, וגם כבת קריית שמונה גם כמפונה עקורה כבר שמונה חודשים וגם כנציגת המורים.

קרן, שניה. אני כינסתי את הדיון הזה גם בעקבות יום הציון. אנחנו לא נצליח לגעת ולקבל את התשובות, וברור שגם לא את התוכניות ומה מתכננים משרד החינוך ומה כבר נעשה וכו' בקצת יותר מעשר דקות שנשארו לנו, ואני גם גולש על דיון נוסף בעקבות כך שאנחנו התחלנו מאוחר. אני אגיד את זה גם במסקנות, אני אקבע דיון המשך כבר או בחמישי או בראשון ולכן גם אם יש כאלו שלא ידברו, אנא מכם, אנחנו נתכנס שוב, הפעם אני אקח דיון שאין דיון לא לפניו ולא לאחריו, בסדר? דיון ארוך אם נצטרך להיות שלוש שעות ואם נצטרך להיות ארבע שעות, גם החינוך המיוחד.

אבל את המורים נדבר עכשיו, לפני שהישיבה הזאת מסתיימת.

אני אקבע מי ידבר ועל מה נדבר. אמיר, אני אגיד לך את האמת, אני מופתע, בסוף אין לי ספק שהמשרד נמצא פה במורכבות גדולה מאוד. מה שקרה בדרום, מה שקורה עדיין בדרום מה שקורה בצפון. לצערי – וזה נאמר על ידי שאר הח"כים ואני אומר את זה גם – יש תחושה, באמת, שהזנחנו את הצפון. לא משנה אם זה חבר'ה שפונו או חבר'ה שלא פונו או חבר'ה שפונו מרצון.

ישנם אתגרים ענקיים שעומדים בין השאר באחריות משרד החינוך בכל מה שקשור לחינוך, לא משנה אם זה מהגיל הרך ועד ההשכלה הגבוהה. בסוף התחושה שלי, לפחות ממה שאני שומע בשעה האחרונה וממה שהתרשמתי בזה שאני הגעתי למקומות, לא ייתכן שיישובים שלא פונו אנחנו נגיד להם קחו את הילדים שלהם.

לא אמרנו.

או שאנחנו נשלח את הילדים שלכם באוטובוס לא ממוגן. בוא, אני הייתי שם, ההזיה והנפילות שהיו שם, אחת אחר השנייה ב-200-300 מטרים מאיפה שהיינו, זה פשוט הזוי. אז או שתחליטו שאתם מפנים אותם, או שאם אתם משאירים אותם תנו להם את המענה ההולם לתלמידים, למורים, לגננות, להורים, זה לא ייתכן, אני אומר לכם את האמת.

אני מבין שזו מורכבות גדולה, אני לא בא אליך בטענות אמיר, אבל אני אומר שיש פה אתגר ענק ואם לא יהיה מישהו שיתכלל את כל האירוע הזה מתחילתו ועד סופו לא יקרה כלום, גם ב-1 בספטמבר לא יקרה כלום. ואם בתוך חודש מהיום בתי ספר כבר לא יתחילו להיות בתוך השוונג של הבניה של בתי הספר העורפיים, לא יהיו בתי ספר עורפיים, כמה שאנחנו יכולים להגיד מילים יפות וגבוהות, נקים בתי ספר ונעשה ונעשה, אם עכשיו לא נלקחת החלטה ולא יורד לספקים ברמת הביצוע שבעוד חודש מהיום דחפורים והקרוואנים כבר מגיעים למקומות זה לא יקרה.

אמרתי את זה בדיונים קודמים ואני אומר את זה גם היום. ואני לא בא להגיד שאתה אומר מילים שאתה לא עומד מאחוריהן, אבל המציאות היא שאם זה לא מתחיל עכשיו לא יקרה כלום. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, להביא תוכניות כמה שאתה רוצה. אם האוצר לא יהיה פה, משרד החינוך לא יהיה פה, לא תהיה החלטת ממשלה רחבה שתבוא ותיתן מענה הוליסטי לכלל הצפון, בין השאר למה שקשור לחינוך, לא יקרה כלום, לא ב-1 בספטמבר ואתה רוצה שאני אגיד לך? גם ב-1 בינואר 2025. לא יקרה.

עצוב אבל נכון.

אני רוצה לחדד דברים שלך גם מקודם קצת להגן עליך, כשאמרת נרד לגליל. וזה באמת כמו לרדת פה, כי המדינה התכווצה לתוך עצמה, המדינה פשוט כיווצה את המדינה, וללכת לגליל זה כאילו מדינה אחרת, ככה הממשלה מתייחסת אליה אז לא ממש טעית.

אבל עולים לגליל.

כן, וזה מכווץ את הבטן כשחושבים על פתרונות עורפיים של קבע, כי זה להנציח את המציאות הקיימת ואני מקווה שאנחנו לא נהיה במציאות אחרת.

בבקשה קרן.

תודה רבה, תודה על הזכות לדבר בוועדה, אני אציג את עצמי, אני קרן רז פלר, אני תושבת קיבוץ מעיין ברוך על גבול הצפון, בת קריית שמונה גאה. והיום אני חוגגת כמעט שמונה חודשים כפליטה, כעקורה, בכפר הנופש עין גב, שזה אחלה facilities אבל לא במשך שמונה חודשים. אני אמא לחמישה ילדים, מתוכם שניים חיילים 669 ורוכב שמיים שנכנסים לסירוגין לעזה ונלחמים, ואמא לתאומות בנות 11 שנמצאות איתי במלון.

יש לי המון כובעים, אבל מה שחשוב לי במעט הזמן שנשאר לוועדה הזאת פה זה רגע לדבר על המורים, כי אני יושבת ומקשיבה באמת קשב רב, ואני מעריכה מאוד את האנשים שיושבים פה סביב השולחן, ואני שומעת סיסמאות וה-1 בספטמבר, וצריך לעשות והתלמידים והמבנים ונמגן. ובתוך כל זה אני רגע רוצה להאיר קבוצה אחת של עובדי ההוראה, כי מי שהתגייס ראשון למערכה היו עובדי ההוראה המפונים במתקני הפינוי. הם אלו שהיו ראשונים, ואמיר יודע, הוא בא לבקר אותי בעין גב כמה ימים אחרי, והוא ראה מי עשה. עובדי ההוראה לא חיכו להוראה ממשרד החינוך, הם לא חיכו להחלטה.

זה נכון לכל מקום.

נכון, אני אומרת לגבי כולם, אתה צודק. אני יושב-ראש סניף הסתדרות המורים של קריית שמונה הגליל והגולן, אבל זה נכון לכל עובדי ההוראה באשר הם. אני בוחרת רגע להאיר את הזווית של עובדי ההוראה המפונים ברשותך. אז הם התגייסו באמת הראשונים, הם שמו בצד את הקשיים שלהם כמפונים. אני בעצמי מורה למתמטיקה בתיכון הר וגיא, לימדנו בזום בהתחלה, הקמנו אחר כך מרחבים, עשינו את הכול לצד הקושי האישי, המשפחתי, החרדות, הפחדים על הילדים שלנו, ובכלל על המצב. אנחנו עובדים ככה במשך שמונה חודשים. בדיון הקודם של הגיל הרך, העלו על נס את העבודה של הגננות ושל הסייעות ובצדק, ובתוך הקבוצה הזאת יש גם מורים ביסודי, ומורים בתיכון.

במשך שמונה חודשים עובדי ההוראה מתגייסים והם החוסן האמיתי, לא רק, אבל הם החוסן האמיתי של מדינת ישראל. וכל מה שדיברו פה בשעה האחרונה לא יכול להתקיים אם לא סופרים את המורים, אם לא רואים אותם. תראו מה התאריך היום, 28 במאי, אנחנו מדברים על ה-1 בספטמבר. אתם יודעים שיש מורים שלא יודעים איפה הם יהיו? מצד אחד, הם משובצים בירושלים, באילת, בתל אביב, סובב כינרת, ומצד שני יש להם בתי ספר לא מפונים בגליל, לדוגמה, שהמנהלים שלהם נורא רוצים לפתוח את בית הספר, אבל הם לא יודעים מה הם יעשו? איפה הם יהיו ב-1 בספטמבר? האם הם יעזבו את אילת ויצפינו כדי להגיע לבית הספר שאמיר – שאני מאוד מכבדת ומעריכה – הזכיר בלב העמק? או שהם יישארו באילת בבית הספר של המפונים אם הוא עדיין יתקיים באותו מקום? מה הם יכולים לעשות?

מה תהיה המשכורת שלהם ב-1 בספטמבר? הם לא יודעים. אין קביעות למורים לכל מיני גמולי תפקיד. ב-1 בספטמבר זה מתאפס. מורה שהייתה מחנכת ב-6 באוקטובר, כל השנה משרד החינוך המשיך את המשרה שלה כמו שהייתה, מה יהיה ב-1 בספטמבר? אם היא משובצת בבית ספר באור עקיבא, היא משובצת שם, היא לא מחנכת שם, מה יקרה לשכר שלה? האם זו אשמתה?

אז צריך לדאוג לזה, צריך לדאוג לתוספת כספית ל-1,000 ומשהו שקלים.

תנו לי רגע לסיים. כי כשאני הגעתי לדיון והכנתי את עצמי הכותרת הייתה היערכות לשנת הלימודים הבאה. עכשיו, זה ברור מה שאמרתם, קודם כול המדינה צריכה להחליט, חוזרים לא חוזרים, מתי חוזרים מה עושים? אבל כשמדברים על היערכות אז צריך רגע להעלות את השאלות שכדאי לתת עליהן את הדעת, שכשנחזור, בין אם זה ב-1 בספטמבר או ב-1 בינואר 2025 או אחרי, יהיו לנו תשובות, מה אנחנו עושים עם המורים האלה? מה קורה לגבי מורים עובדי הוראה בכלל, שמשנים כרגע, בגלל הילדים שלהם, את המיקום שלהם?

בירושלים, נגיד שיש משפחה כמו שמתן הזכיר, שמשיקולים כאלה ואחרים עולה צפונה, אם אחד ההורים הוא עובד הוראה, אתם יודעים שהוא זה שצריך לחפש לעצמו משרה? הוא צריך לכתת את רגליו ולמצוא מי המפקח באזור שהוא בחר לעבוד, ולמצוא בית ספר, ולמצוא משרה, ולהיות בחרדה האם בית הספר שהוא רצה יכול לתת לו X שעות, האם גם בשנה הבאה תשולם לו המשכורת במלואה?

אז על כל מה שדיברנו פה, על כל הקשיים, יש קשיים שהם קשיים אובייקטיבים לעובדי הוראה. וכשאתם אומרים פה בואו נחליט ונחזור ב-1 בספטמבר, מי ייתן את המענה לאותם תלמידים שדיברנו עליהם פה? מי ייתן את המענה הרגשי? מה נעשה עם אותם תלמידים שגרים כרגע בתל אביב בפנטהאוז וחוזרים אחר כך ליישוב שלהם לדירה בשכונה, מה נעשה?

קרן, אני רוצה לתת למועצת התלמידים לסכם את הדיון.

יש גם כנפיים של קרמבו.

אני יודע, אבל הם לא נרשמו לדיון.

ברשותך עוד דבר אחד לגבי מענק עידוד לאותם מורים שנמצאים באזורי לחימה.

קרן, לא, זה לא יעזור. אני לא רוצה להיראות כאילו אני פה עושה מהומה. אנא מכם.

אנחנו רוצים כוח אדם. צריך לתת להם תמריצים אחרת לא יהיה את מה שאתה אומר.

כל הנקודות חשובות. קרן, דעתך נשמעה וזה גם נרשם לפרוטוקול וזה גם יעלה לדיון בדיון המשך שאני אקבע, תכף אני אגיד מתי. ואני אבקש ממשרד החינוך להגיע גם עם תשובות על הדברים האלה ולקחת בחשבון את הנושא של המורים כי בסוף זה נכון, להחזיר את כולם, בסוף לא יהיו לנו מורים או לא יהיה להם את המענה ההולם, זה לא יעבוד. מועצת התלמידים בבקשה.

אני אציג את עצמי, אני עוז מאיר, דובר מועצת התלמידים והנוער מחוז צפון, מיצג את המועצה הארצית. אני מפונה מקרית שמונה כרגע אני והמשפחה שלי מתגוררים בבית שאן. משרד החינוך אנחנו רואים שמנסים לעזור לתלמידים המפונים מתאמצים לעזור להם. בתור מפונה אני אגיד, חובה להתחיל את שנת הלימודים בשנה הבאה.

בשנה שעברה נוצרו פערים ענקיים, פערים לימודיים שתלמיד עכשיו בפני עצמו לבד לא יכול להגיע ולהשלים אותם, לא משנה כמה הוא רוצה, לא משנה כמה רצון יש בו, כמות חומר הזויה. אני בשנה הבאה מתחיל בגרויות, אני מגיע למצב שאני לא יודע חומר של חצי שנה. אני מגיע לשיעור ואני מגלה שמדברים על חומר בסיסי של תחילת שנה, ואין לי מושג מה החומר. שנת הלימודים גם הכרחית מבחינה חברתית לתלמידים המפונים. זו האופציה של התלמידים המפונים להתחבר לאנשים, להתחבר לחברים, אולי להתחבר אפילו למורים שיעזרו להם בחומר הלימודי.

אני מאמין שלמשרדי הממשלה ולכולם יש את היכולות ואת האמצעים לעזור לנו, לעזור לי ולשאר התלמידים המפונים. אני מעביר את זה לאזל.

תודה עוז, אני אזל עבאדה מעמק יזרעאל, יושבת-ראש השדולה האחווה הערבית במועצת התלמידים והנוער הארצי. אני מאמינה ששנת הלימודים הכרחית לתלמידים והיא גם אבן יסוד במצב הנפשי האישי ובהתפתחותם של התלמידים בפרט. התלמידים צריכים לקבל נחיתה קלה בפתיחת שנת הלימודים בעזרת הגדלת כמות היועצים והפסיכולוגים בבתי הספר, שגם בבתי הספר של המפונים לא מפונים גם חסר פסיכולוגים, גם כשהם במצב מלחמה או לא, שזה כבר עניין אחר.

ידוע לנו שכבר הרבה מאוד חומר שניתן להשלים אחר כך, אבל מה עם המצב הנפשי של התלמידים? אי אפשר לשחק, אי אפשר גם לתת לזה לשלוט במצב הנפשי של התלמידים שאי אפשר יהיה לשפר אותו אחר כך, זה לא משחק שאנחנו יכולים לשחק בו רק מתי שרוצים ולשלוט בו, אגב.

התלמידים ובני הנוער היום נתקלים למצב שלא היו בו אף פעם ונתקלים בבעיות חדשות שלא דמיינו לעצמם שהם יכולים להיתקל בהם פעם, ובשביל כך צריך לפתור את זה. צריך לעשות תהליך עמוק שדורש מלא זמן וככה ניתן יהיה לשפר את זה בעזרת פתרונות רבים. אני אעביר לאיתי מאירי שהוא איתי במועצה הארצית שימשיך את הדברים.

בבקשה, בקצרה.

כמה מהם רוצים להיות מורים? אני רוצה לדעת, בוא נעשה בדיקה. אם תגידו שהם רוצים להיות מורים.

אני הייתי שואל כמה מהם רוצים לחזור לשגרה שלהם ולקבל יחס מהמדינה הזאת ושירות פסיכולוגי, ושהמורים שלהם יקבלו את הכסף הראוי לתפקיד המאוד חשוב הזה. אז בוא ניתן להם לדבר.

אני איתי מאירי מקיבוץ גזית בעמק יזרעאל, אני אמנם גם בצפון ולא מפונה למזלי, נכון להיום, ובאמת בהקשר למה שאזל אמרה, חשוב לזכור לא רק להעמיס על התלמידים. בסופו של דבר אני בעד פתיחת שנת הלימודים. אני אמנם לא אלמד בשנה השנה, אני אתגייס בעוד חודשיים אבל יש תלמידים רבים שהולכים להמשיך את השנה שלהם עם בעיות בחומר, בעיות חברתיות, בעיות לימודיות, פחדים, מיליון דברים. לא להעמיס עליהם. הם צריכים ללמוד את החומר, הם צריכים להשלים אותו, אבל לא לזרוק עליהם בום כמו לפני בגרות. הם צריכים לעבור את התכנים הרגשיים שלהם, לדבר על המצב שלהם.

לדוגמה, אני לא יודע כמה מכם חשבתם, תלמיד מפונה או תלמידה לא משנה באיזה גיל מגיל שבע או מגיל 18, נמצאים במצב או שההורים שלהם במילואים, או שהם סתם גרים במלון כבר המון זמן. החברים שלהם גם מפונים, לא נמצאים איתם, חלק בדרום חלק בצפון הרחוק, חלק במרכז אפילו, משהו מיוחד.

אם תלמיד כזה יכול ללמוד בכיתה ולהשלים חומר של תשעה חודשים אני באמת מוריד את הכובע, בחיי. אבל צריך לזכור לעשות איזשהו יחס ושילוב מסוים בין כל המערך הזה אחרת - - אנחנו הדור הבא, אני הדור הבא, היא הדור הבא. אנחנו יושבים בשולחן הזה, ואני מברך על הפורום הזה, ואני נהנה לראות שיש פה מיליון איש כמו שלא ראיתי בוועדות אחרות, ואני שמח שכאן דיברנו על זה, אבל הגיע באמת הזמן לשלב הפרקטי. חייבים למצוא דרך לאזן בין החומר הלימודי, למצב הנפשי, לפחדים לחיים הגדולים. עובדה, אני מתגייס בעוד חודשיים, סיימתי את הבגרויות שלי בשנים האחרונות וזהו, סיימתי, אז אני באמת מאחל את כל הטוב לכל הבאים אחריי במערכת, וזהו, תודה רבה לכולם.

ברשותכם, אנא מכם תקשיבו. בגלל חשיבות הנושא ולמרות שסדר-היום של הוועדה כבר נקבע, אני מכנס ועדת המשך נוספת כבר ביום ראשון, ניתן לאנשי הצפון, מי שרוצה לעלות. מי שלא יוכל לעלות יוכל לעלות בזום, ואני ארשום את השמות של מי שנרשם והגיע לפה, יקבל זכות קדימה כמובן אם הוא לא מגיע, שהוא יוכל לעלות בזום. אני אכנס את הוועדה ביום ראשון כדי לתת זמן לאנשי הצפון להגיע לפה, נכנס את הוועדה ב-10:30-11:00.

אני אתן מסקנת ביניים, מבחינתי, הוועדה התרשמה תוכנית לתלמידים ביישובי הצפון לא משנה אם זה אלו שפונו ואלו שלא פונו, או אלו שיתפנו, לצערי אני לא רואה פה מענים שהולמים, לא ברמת החינוך, ולא ברמת המיגון ולא בשאר הדברים.

הוועדה קוראת לממשלה להביא לפניה את התוכניות שלה לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה בצפון ב-1 בספטמבר 2024. בתוכנית יש להתייחס לתלמידים, למורים שפונו מהצפון ואלו שלא פונו, יש גם להתייחס לבניית מוסדות לימוד חדשים, פערי מיגון, מוסדות חינוך, הסעות ממוגנות ועוד.

הוועדה דורשת מהממשלה לאפשר ליישובי הצפון רישום כפול למוסדות חינוך כמו שהיא מאפשרת ליישובים האחרים שפונו, כך ליישובים שלא פונו.

הוועדה תקיים כפי שאמרתי, דיון המשך ביום ראשון בשעה 11:00. ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:51.