פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
ועדת החינוך, התרבות והספורט
28/05/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 205
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ' באייר התשפ"ד (28 במאי 2024), שעה 10:30

מחסור בצוותי חינוך בגני הילדים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
רון כץ
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן
יפעת שאשא ביטון

אימאן ח'טיב יאסין
יוראי להב הרצנו
ירון לוי

קרן סרוסי - ממונה הכשרות לגיל הרך, משרד החינוך

ד"ר אסף ליבוביץ - מנהל תחום מדיניות והערכה אגף לחינוך הגיל הרך, משרד החינוך

זאב אלדר - מנהל תחום (פיתוח פדגוגי מינהל עו"ה), משרד החינוך

גלי אמיר - מנהלת תחום באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מעיין דלל מזרחי - חברת מועצת העיר הוד השרון, נציגי רשויות מקומיות

רותי יופה - מדריכה פדגוגית לגיל הרך מ.א אשכול, מועצות אזוריות

דלית קוטלר - מנהלת מחלקת הגיל הרך מ.א אשכול, מועצות אזוריות

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגוד מורים עולים

דורית חזן - יו"ר ארגון גננות מחנכות, ארגון גננות מחנכות

רותם אייזיק - עו"ד, ראש תחום רווחה וחינוך, אלו"ט

ענת דדון - יו"ר מחלקת גננות בהסתדרות המורים, הסתדרות המורים

ברנית גולן יוסובש - מחלקת גננות הסתדרות המורים, הסתדרות המורים

ד"ר שרית סילברמן - חוקרת בכירה ביוזמה לחקר גיל הרך, מרכז טאוב

יניב בר אור - מנכ"ל, התאחדות מעונות היום

הדס ארנון שרעבי - מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי

חנן דגן - מנכ"ל איחוד גני הילדים - להגשים חלומות

קרן איוס אוחנה - מנכ"ל ח.י.ב.ה, ארגון גני הילדים הפרטיים

לוסי חדידה - מנכ"ל, גנים ברמה אחרת

מור דקל - יו"ר העמותה למען הגיל הרך

מאיר אסרף - עו"ד, שדלן, נציג לשכת הקשר עם הכנסת, הסתדרות המורים

חגית מגן - ראש מינהל שכר והסכמי עבודה, מרכז השלטון המקומי

בתיה הקלמן - אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

יהודית גידלי

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

מחסור בצוותי חינוך בגני הילדים

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום יום שלישי, 28 במאי 2024, כ' באייר התשפ"ד. על סדר-היום: מחסור בצוותי חינוך בגני ילדים. נתבקשנו לקיים את הדיון הזה לבקשתו של חבר הכנסת רון כץ, שתיכף יגיע. זה לא סוד שהמחסור בצוותי חינוך בגני ילדים הפך להיות סיוט להורי הילדים ולמנהלי הגנים. העומס המוטל על הגננות והעבודה האינטנסיביות שנופלת עליהן גורמים בסוף למחסור אדיר. ולכן, עלינו כוועדה לראות מה המשרד עושה בעניין הזה, מה נעשה ומה הסיבות לכך שאנחנו רואים שהמחסור מתמשך וגם הולך וגדל בשנים האחרונות.

אני מציע שמשרד החינוך יציג לנו נתונים לגבי מה יש, מה אין, ומה נעשה בנושא. בבקשה.

אסף ליבוביץ, האגף לחינוך הגיל הרך במינהל הפדגוגי במשרד החינוך. בנוגע לגני הילדים – אנחנו מדברים על כ-20,000 גננות בחינוך הרשמי. לעת הזו אנחנו מדברים על פערים ועודף במקומות שונים. כלומר, בחברות שונות, במגזרים שונים. למשל, בחברה הערבית, יש לעיתים עודפים של גננות ולא מצליחים לאייש משרה. אין מספיק משרות, ויש עודף. יש מקומות שבהם יש חוסרים, בעיקר במחוזות תל אביב והמרכז. אנחנו עובדים בדרכים שונות ועושים חשיבת מטה כדי לחשוב איך אנחנו מצמצמים את הפערים האלה.

באיזה היקפים אנחנו מדברים על המחסור באזור המרכז?

בסופו של יום, בשנת הלימודים הנוכחית שנפתחה, תשפ"ד, לא היו חוסרים. זאת אומרת, בסוף הגנים נפתחו כסדרם. מפקחות גני הילדים עומלות קשה.

אם אישה לא מוסמכת מובילה את הגן, זה לא נקרא חוסר, אבל הגן לא מתפקד כמו שצריך.

לא, לא. אין מנהלת גן בחינוך הרשמי שאיננה מוסמכת.

יש, סליחה.

אנחנו לא מכירים את זה. תציגו לנו.

אני חייב להגיד לך שאני הגעתי רק עכשיו כי בגן הספציפי שלי - - -. עזוב, אני לא אדבר על זה. אבל בוא נגיד שיש.

בטח שיש. מה זאת אומרת?

כל מפקחת על גני הילדים עובדת מול אזור הפיקוח שלה ומוודאת מול הרשות המקומית שמנהלת הגן עומדת בקריטריונים של ניהול גן מבחינת תארים, התמחות, וכמובן הכשרה ופיתוח מקצועי, וכן הלאה.

כמה מפקחות יש למשרד על מנת לבדוק שזה אכן באמת מתקיים ושמנהלת הגן היא אכן מוסמכת בסוף?

לכל מפקחת יש אזור הפיקוח שלה. זה נכון שאזורי הפיקוח יכולים לפעמים להגיע גם ל-150 גנים למפקחת, וזה בהחלט נתון שאנחנו - - -

יכולים להגיע גם להרבה יותר.

בחברה החרדית - - -

לא, גם בחברה הכללית.

שוב, אנחנו מדברים על ממוצע של 150 גנים למפקחת.

איפה? באיזה מחוז? קח, לדוגמה, את מחוז המרכז. כמה גנים יש למפקחת באזור המרכז? קח, לדוגמה, את המפקחת של פתח תקווה. כמה גנים יש לה? תבדוק על פתח תקווה.

400.

הפיקוח המקסימלי הוא בחינוך המוכר שאינו רשמי. במחוז החרדי - שם זה באמת יכול להגיע גם ל-250 גנים. אני לא מכיר.

הינה, אני מביא לך דוגמה. תבדוק על פתח תקווה. המשפט הבא יהיה שאין באמת פיקוח כי אין בן-אדם אחד שיכול להיות אחראי על מאות גנים ולדעת מה קורה שם. כי כשגננת לא מגיעה והיא לא מודיעה לה, היא פשוט לא יודעת. וכשיש אקלים חינוכי לא טוב בגן, היא לא יכולה להגיע למאות גנים. אני ביקשתי ליזום את הדיון הזה. הדיון הקודם היה בדיוק לפני שנה מהיום. זה הדיון השני. בטווח של שנה לא קרה כלום, לא תקציבים, לא הכשרות, לא פיקוח. כלום, שום דבר לא קרה, ולכן הדיון הזה. היום בבוקר אני מטפל כל הדרך בגנים שבהם הגננות לא הגיעו ולא הודיעו. שולחים סייעת מגנים אחרים שלא מכירה את הילדים. ההורים בפניקה. האקלים החינוכי – אלוהים ישמור. מה עוד צריך לקרות במדינה בשביל שתגידו: די, עושים איפוס של הדבר הזה ומטפלים בגיל הרך במדינת ישראל? תגיד לי מה עוד צריך לעשות, ואני אעשה אותו. אני ארבע שנים פה, בבית הזה, ואני מנסה לחשוב מה עוד צריך לעשות.

יש פה שני נושאים שונים. בגלל שאנחנו מסכימים שהגיל הרך הוא מרכז החינוך - - -

אנחנו מסכימים, אבל אתם לא עושים כלום. אתם נכשלים בזה פעם אחר פעם.

אני אסביר. יש שתי טענות שונות: האחת, המחסור בגננות. ושוב, אנחנו אומרים שהמחסור בגננות הוא לא אקוטי כרגע. אנחנו מסכימים שיש בהמשך באמת צמצום במכללות. אנחנו ננסה אחר כך לחשוב איך אנחנו באמת ממשיכים במכללות את - - -

אסף, נתונים. מה המחסור? מספרים.

שוב, בגלל שאנחנו פותחים שנה, אנחנו לא מכירים מחסור של, שוב, אני מדבר על עשר-עשרים גננות. אבל לא על זה - - -

האם אתם לא מכירים מחסור בגננות?

לא, שנייה. אני רוצה להסביר. לגבי הנושא השני שדיברת, שהוא באמת הנושא ש - - -

לא, אני רוצה להתייחס לנושא הראשון. האם אתם לא מכירים מחסור בגננות?

לא, לא מכירים.

האם משרד החינוך באופן רשמי לא מכיר מחסור בגננות?

אין מחסור שהוא פער. אנחנו הרי מצוותים בפתיחת כל שנה. יש מנהלת גן לכל גן.

אני מתלבט איזה ראש עיר להעלות על הקו כי כולם מדברים איתי כל הזמן ומתחננים לצוות. היום בבוקר. תעלה את ראש השלטון המקומי. זה לא הגיוני מה שאתה אומר.

אתה מדבר על היעדרויות - - -

סליחה, אני לא יודעת אם צריך להתפרץ פה. אני גננת ובדרך כלל מצביעים. חשוב לי - - -

אי-אפשר להתפרץ. אסף, אני מצפה ממשרד החינוך, כשאנחנו מכנסים ועדה והכותרת היא מאוד ברור, שתגיעו עם נתונים מאוד ברורים. אתם יכולים לעשות מצגת עם שני עמודים. לא צריך להגיע עם שלושים עמודים. שאנחנו, קודם כול, נדע את הנתונים כי כרגע אנחנו דנים על הקרח. האם יש, אין, חסר, לא חסר, על כמה גננות אנחנו מדברים, לפי מחוזות, מיפוי מדויק. שתגיעו מוכנים לפעם הבאה.

בסדר. כאמור, אנחנו לא מכירים חוסר ברמה שמדובר עליה של חוסר העסקה ושלגנים אין מנהלות גן שעומדות בקריטריונים. מה כן? יש פה עוד שני נושאים שעלו ומערבבים ביניהם. נושא אחד זה נושא הפיקוח, דרג ביניים ניהולי בגני הילדים, ועל זה אנחנו עושים באמת עבודת מטה מאוד מקיפה כך שבאמת נושא הפיקוח יעבור באופן אחר. יהיה דרג ביניים שיוכל לפקח ולנהל את הגנים באופן יותר אפקטיבי כי אנחנו מסכימים ש-150 גנים למפקחת, זה משהו שהוא הרבה פחות אפקטיבי ממה שהיינו רוצים.

כמה זמן קיימת עבודת המטה האפקטיבית הזו? הייתי ראש מינהל החינוך בעיריית פתח תקווה לפני הרבה הרבה שנים ושמעתי את אותן תשובות. מתי תסיימו את עבודת המטה?

לגבי זה - אני לא יכול כי אני לא מוסמך. אתה מבין שאנחנו ב - - -

אז תביא את מי שכן מוסמך לענות פה תשובות כי אי-אפשר לעשות את אותו דיון כל שנה. אני רוצה לדעת מי כן מוסמך לתת את התשובות האלה.

אני יכול להגיד לך כרגע מה ההמלצה של האגף לחינוך לגיל הרך.

מעולה. מי כן מוסמך לתת תשובה? אתה אומר שאתם עושים עבודת מטה. עבודת מטה בראשות
מי?

יש ועדה שנקראת ועדת שפירא. היא עובדת על - - -

כמה זמן זה קיים?

ועדת שפירא מדברת על החינוך המיוחד. זה לא קשור. לא לערבב את הוועדה, אני מבקש.

כחלק מהמענה לחינוך המיוחד, חושבים על שינוי ארגוני ב - - -

מה הקשר?

עזוב, אני יודע מה אני הולך לעשות. אני עשיתי את זה גם אתמול והתברר לי שזה עובד. אני מבקש מהמשרד לתת לי עד סוף הדיון לוח זמנים לגבי נושא הפיקוח, מתי אתם באים ומציגים איזושהי תוכנית עם תקציב מאוד ברור כדי לפתור את המשבר הזה ברמת הפיקוח ובמחסור. אם לא תגיעו עם לוח זמנים עד סוף הוועדה, ויש לנו כשעה ורבע, אני אקבע לוח זמנים. האם יש לך עוד נתונים להביא? אני מבין שנתונים אין.

לא. אמרתי, נושא ההיעדרויות של מנהלות גנים הוא נושא אחר. אם מנהלת גן לא יכולה להגיע לגן, אנחנו מנסים כמה שיותר, כחלק מהמדיניות עם השלטון המקומי, להשאיר את הגנים פתוחים ככל הניתן.

איך אתם עושים זה?

שוב, זה לא פתרון - - -

מה הפתרון שלכם? האם יש נוהל של משרד החינוך?

כן.

מה הנוהל אומר?

הנוהל אומר שיש גננת שהיא גננת מחליפה. אנחנו יצאנו בקול קורא שמאפשר ל- - -

כמה גננות מחליפות יש במדינה?

אין לזה תקן.

אני במקרה חי את זה הרבה מאוד שנים. אז רק תגידי לי כמה גננות יש, ומתי גננת מחליפה הגיעה ולא סייעת של הרשות.

אתה צודק שלרוב זה סייעות של הרשות.

מה זה "לרוב"? אני יכול לדבר על מה קרה כשאני הייתי. הייתי מספיק שנים בעיריית בפתח תקווה עם מאות גנים. מעולם, מעולם, לא קיבלתי גננת מחליפה. תמיד זה היה צוות שלנו. מתי אתם שלחתם צוות שלכם, וכמה כוח אדם? אני רוצה נתונים כמה גננות מחליפות יש, איפה הן, לפי איזה אזורים. נמאס לי מבלבולי המוח האלה. כל שנה אנחנו עושים את אותו דיון. אני אומר לך שאני הולך להתעסק רק בזה רק שנמצא פתרון. לא יכול להיות מצב כזה שהדבר שהכי חשוב לנו בעולם - - -. אני השארתי את הבן שלי היום בגן עם חששות כי אני כבר לא מבין איך אתם מתנהלים. גננת מגיעה, לא מגיעה. המפקחת אפילו לא יודעת. אני התקשרתי אליה כדי להגיד לה את זה שעה אחרי זה. האם זה נראה לך הגיוני? האם זה נראה למישהו פה הגיוני?

אדוני היושב-ראש, ברמה האישית, באתי היום הכי כועס בעולם כי אתם מפקירים את הילדים שלנו. אני יודע שתוך כדי המלחמה, ועם כל מה שקורה במדינת ישראל, קשה מאוד לעקוב אחרי זה. אבל עוד שנה עברה ועוד פעם החינוך לגיל הרך מופקר, וגם בשנה הבאה לא יקרה כלום. ואין עבודת מטה כי אתם אפילו לא יודעים מי מוביל את עבודת המטה, מה התאריך, מה הדד-ליין שלה, ומה עושים. אבל בינתיים ילדים קטנים במדינת ישראל צריכים להישאר יום אחרי יום עם צוות מחליף שהם לא מכירים. יום אחרי יום. נשבר לי הלב לשמוע כל יום: אל תשאיר אותי בגן כי אני לא מכיר את הגננת. חאלס, מספיק. איך אתם ישנים בלילה? אתה הלכת לשליחות הזו, אתה רצית להיות במשרד החינוך. תעשו את העבודה. זה לא מקום לקבל שכר וללכת הביתה. אני מצטער שאני פונה אליך ברמה הזו, אבל אני אומר לך שאני לא מסוגל יותר לקיים עוד סתם דיון כדי שנשב פה עוד שנה ולא ייצא מזה כלום. אני לא מסוגל. לא מסוגל להסתכל להורים בעיניים, לא מסוגל להסתכל לאשתי בעיניים, לא מסוגל להסתכל לבן שלי בעיניים, ולדעת שלא הפכתי היום את העולם בשביל למצוא פתרון לכל ילדי מדינת ישראל.

אדוני היושב-ראש, אני מפציר בך שתקבע תאריך. צריך דד-ליין, צריך תקציב, צריך הכשרות, צריך לדעת. אני אומר לך שראשי הערים במדינת ישראל מתים היום מפחד ממה שיהיה בשנה הבאה כי הם לא יודעים איך הולכים לפתור את זה. דיברתי היום עם עיר אחרת שעושה את הרישומים. הם עושים עכשיו סודוקו איך לאחד גנים כי אין צוותים. אין צוותים. יתקעו עכשיו 40 ילדים בגן כי זה התקן כי אין צוות. יכולים לעשות עשרים ועשרים, אבל לא יעשו את זה כי אין גננות וצוותים. הוועדה הזו מתכנסת בפעם השנייה בטווח של שנה. זה כישלון גם שלנו.

כל עוד ולא יהיה תקן שקוראים לו מנגנון של מילוי מקום גננות, זה לא יקרה. זה קשור למה שחבר הכנסת כץ אומר, וחשוב שזה יקרה. מנגנון מסודר בכל הארץ למילוי מקום גננות - זה מה שמשרד החינוך צריך לתת. לפי סקר שעשינו השנה, 140 גננות בתואר ראשון, ועוד 80 גננות בתואר שני, ממתינות בתור, ואין להן תקן. הן מעוניינות לעבוד. הן הולכות למקום אחר, וזה חבל מאוד כי אנחנו מאבדות את הטובות.

חגית, האם זה נכון שלא חסרות גננות? האם אין דבר כזה שיש מנהלת גן שהיא לא אכן מוכשרת ושהיא באה לעשות מילוי מקום?

אנחנו, צוותי החינוך ברשויות המקומיות, מנהלות מחלקות גני הילדים, מנהלי מחלקות החינוך, ראשי הרשויות, מנכ"לים, טרודים מדי יום מנושא החלפה של גננות שלא מגיעות למקום העבודה. אני לא יודעת לומר לגבי תקן של גן והאם יש גננת. אני מניחה שיש גננת בכל גן. יש 22,500 גנים במדינת ישראל, ואני מניחה שיש גם 22,500 גננות. כמות ההיעדרויות של הגננות, גם של הסייעות, ביחד, מביאה למצב שמרכז השלטון המקומי נאלץ לנסות ולמצוא פתרונות מחוץ לקופסא. יצאנו עם תוכנית המסייעת, שהיא תוכנית של גיוס אד-הוק של משרות זמניות לאיוש צוות חינוכי בגן, מחליפות גננות, וגם תומכות חינוך. יצאנו בהסכם קיבוצי מיוחד. ב-8 באוגוסט 2023 נחתם הסכם קיבוצי שמעודד תומכות חינוך לא להיעדר מגני הילדים באמצעות מענק הצמדה של 600 שקל בחדש. יצאנו בתוכנית "אופק בתנועה" שמקדמת סייעות להיות גננות תוך כדי משרה מלאה. חברנו למכללות. אנחנו מנסים מן היקב ומן הגורן גם להשביח ולטייב את איכות של צוותי ההוראה בגני הילדים וגם לייצר פול. אני יודעת שבמכללות להוראה יש מחסור. אין רישום להיות עובדי הוראה. מבחינת היעדרויות של גננות במהלך היום-יום – בערך, בממוצע, יש מחסור של כ-14% מצוות החינוך מדי יום. מי שמאיישת את גני הילדים, ונאמר פה, ובצדק, ומחליפה את החסר בגננת, זו תומכת החינוך. אנחנו לא מכירים גננות שנשלחות כגננות מחליפות. יש לי הודעה בענייני עובדים. יש לנו הסכם מול ההסתדרות של דמי החלפת גננת. - - -

החיבור לזום לא משהו.

איגוד מורים עולים, בבקשה.

ברוך אתה אדוניי אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו ליום הזה. אני פשוט מבקש ולעיתים רחוקות מאוד מדבר. שמי קונסטנטין שוויביש, מנכ"ל רשת איגום, שקיימת 33 שנים, מאז 1992. הקמנו את העמותה כאשר גני הילדים בארץ היו גני ילדים אשר פעלו מעשרה לשמונה עד שתים עשרה וחצי, והגננות היו לפעמים עם תעודת הוראה, ולפעמים לא. ערב טרכטנברג, ועמיתיי לא יתנו לי לשקר, היו 6,000 גנים פרטיים. לא מעונות פרטיים, גנים. היום יש 220. אני מדבר על מוכר שאינו רשמי - יהודי חילוני. במגזר זה הרשת הגדולה ביותר, נכון להיום, היא איגום – 15 גנים. אני מתבייש בזה. לא ויצ"ו, לא נעמ"ת, לא רשתות ענקיות שהיו אז. האידיוט האחרון שנשאר זה אני, אבל אני סוגר השנה עוד שבעה גנים. אני סוגר כי משרד החינוך מבורך בכך שהוא רצח ענף ענק של גנים פרטיים. איך אמרתם? הם הולכים למקומות אחרים. מה הם המקומות האחרים? מוכר שאינו רשמי. משרד החינוך רואה במוכר שאינו רשמי החילוני ילד חורג שלו שלא צריך להתייחס אליו, אלא לבוא רק עם דרישות. חבריי, האם יש מקרים שיש גננת שהיא לא מוסמכת במוכר שאינו רשמי? בוודאי שלא. מגיעה מפקחת. אתמול הגיעה מפקחת לאחד הגנים ואמרה: צבע הקירות שלכם הוא בז'. צריך לבן כי כבר לא לובשים דבר כזה - זו הדרישה. אני מתאר לעצמי מפקחת שמגיעה לגן עירוני ונותנת עצות לגבי צבע הקירות. היא בכלל לא נכנסת לשם.

היא כן נכנסת, ועוד איך.

היא נכנסת, אבל היא ידידותית ביותר, וכלפינו היא - - -. יתרה מכך, הן באות לגננות שלנו ומפתות אותן לעבור לגנים עירוניים. זה נקרא גניבת עובדים. אז לא רק רצח, גם גניבה. זה מופיע בעשרת הדיברות בכל החטאים. אותו הדבר עושים עם המעונות. אנחנו מדברים על היום המחסור בכוח אדם. לכל מעון מגיעה מפקחת ואומרת למטפלות: תעברו לסייעות. הן מפתות אותן. ואנחנו, על מנת להחזיק את המעון, צריכים אחר כך להעלות את שכר המטפלת. ולאן זה מתגלגל?

וזה כשיש תקציבים מהמדינה לתת את זה ל - - -

כן, בוודאי. לי לא נותנים שום דבר. על מי זה נופל? על ההורים. אנחנו אחר כך אומרים: איך יכול להיות שיש לנו יוקר מחייה? יוקר מחייה זה עלות של מעון פרטי. העלות של מעון פרטי זה כוח אדם. 75% מההוצאות זה כוח אדם.

אבל אם הגורמים הרלוונטיים מסכימים לעליית השכר להורים, הם אומרים: זה יגיע להורים. זה מובן מאליו.

כן, עוד יותר ועוד יותר. השמיים הם הגבול. אדוני, אני מחפש גננות. האם יש לך גננות במלאי? אנחנו היום לגמרי בין-לאומיים. יש לי גננות ערביות, גננות חרדיות, גננות דתיות, שעובדות בגן רוסי כי אנחנו גן ישראלי לכל דבר. אני חייב להגיד שהגנים של כולנו התחילו לעבוד עד חמש-שש, עוד לפני שעלה הרעיון הזה עלה במשרד החינוך. היום זה כבר באופנה, ויש היום כל מיני צהרונים.

לסיכום, ראשית, אני סוגר שבעה גנים בגלל מדיניות של משרד החינוך אשר אינה נותנת לגנים פרטיים, גנים מוכר שאינו רשמי, להיפתח. שנית, יש לי גנים שבהם חסר לי גננות. אם יש למשרד החינוך כתובת איפה אפשר לקחת גננת בבאר שבע ובחיפה, אני אשמח לכתובת הזו על מנת לקבל. שלישית, אני לא שמעתי שמפקחות נוספות יתנו לנו עוד גננות. זו איזושהי פורמולה פיזית שלא מוכרת לי. פיקוח זה פיקוח. אנחנו ישבנו פה כשהיו דיונים על חוק המעונות ואמרנו את זה. קשה להיות נביא שהנבואה שלו מתגשמת. אנחנו אמרנו שיהיה מחסור במטפלות, מחסור בגננות. אותו הדבר לגבי מצלמות שאתם מביאים. כל החוקים והדרישות והמעשים של משרד החינוך פשוט מביאים למצב בו אנחנו נמצאים, אז למה מתפלאים שזה המצב?

לכן, אני מבקש ממנהלי מחלקות חינוך של עיריות בהווה ובעבר: אתם לא בעלי בתים מלאים במדינת ישראל. תשכחו מזה. אתם יכולים גם לשלוט, גם לפקח, וגם לתת אישור - לא. לכן, אם אתם רוצים לגנוב לנו עובדים, תשכחו מזה כי זה יכול להיגמר במצב לא טוב עבור התושבים שלכם כי הם יידרשו לשלם יותר עבור שכר הלימוד במעונות היום. ושוב, אם יש כתובת למשרד החינוך לגבי מלאי סודי של גננות, אני מאוד אשמח.

אני ארגיע אותך, אין.

פשוט אומרים שהכול בסדר והכול ישנו.

תודה רבה.

קינלי, בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה לציין כמה נקודות כדי להעלות את הדיון הזה בעוד רמה לפחות. קודם כול, מדינת ישראל הבטיחה לפני שנה וחצי חינוך חינם לגיל הרך. אני מזכיר לכם, היום הוא ראש הממשלה, אז הוא היה באופוזיציה, הבטיח. זה עולה 17.4 מיליארד שקל, בלי האלמנט הבינויי, רק כדי להחזיק. לכן, כולם ידעו שזה חארטה. אבל הוא הבטיח. כן צריך לומר שמדינת ישראל היא המשקיעה הנמוכה בגיל הרך ב-OECD. כלומר, בסוף יש לנו תקציב חינוך גדול. הכסף שהולך לגיל הרך הוא הכסף הנמוך ביותר במשרד החינוך. הוא בוודאי צריך תיקון. קודם כול, יש פה סוגיה של משאבים. משאבים נמוכים מדי בישראל, מושקעים בילדים מתחת לגיל שש. שנית, כל הורה יודע, וצריך לדעת את זה גם במדינה, שההשקעה הכספית הטובה ביותר בחינוך היא בגיל הרך. אין השקעה יותר טובה. למה? כי אם אתה מתחיל להשקיע בהם בגיל 10 או 17, אתה במקרה הטוב מתקן את מה שנהרס קודם. אם השקעת נכון בגיל שלוש או חמש, אז זה כמו וקטור. כל סנטימטר בהתחלה הוא קילומטר בהמשך. ולכן, בצדק חבר הכנסת רון כץ בא לפה וצועק על הבן שלו ינאי, אבל על עוד 540,000 ילדים בגילאי גנים, שמדינת ישראל לא משקיעה בהם מספיק.

תיזהר שלא יעשו לך תוכנית אצל רביב דרוקר. אתה מבקש על הבן שלך.

רביב דרוקר עושה עבודה מצוינת, ברוך השם.

אנחנו מפרגנים לו. אם הוא היה אולי - - -

כן, שיעשה עוד כמה תוכניות כאלה. זה רק ישפר את המדינה.

כן.

שלישית, זה לא כמות אלא איכות. בסוף לשים חמור ולומר: סגרנו את הפינה בגן הילדים, זה חוכמה קטנה. אבל בסוף מכניסים כל מי שיש לו דופק ותעודת זהות כי אין ברירה. אבל אנחנו רוצים איכות חינוכית, לא כמות חינוכית. לכן, סוגיית איכות הגננות היא סוגיית מפתח. רביעית, אמרה פה הגברת, ואני נאלץ לחזור על דבריה, שהסיפור המסובך ביותר הוא סיפור ניהול מילויי המקום. מדינת ישראל היא גם המדינה הצומחת ביותר ב-OECD, לצד היותה הכי פחות משקיעה בגיל הרך. יש לנו היום בשנתון הגיל הרך 190,000 ילדים, וזה גדל כל שנה ב-2%. זה ממוצע כמובן של 4.4% בחינוך החרדי, ו-1.8% בחינוך החילוני. לא נפרוס עכשיו את כל הפריסה, אבל זה הגידול. כלומר, הבעיה מחריפה כל שנה ב-2%. היות ותקציב הגיל הרך לא גדל בהתאם, אז הבעיה מחריפה משנה לשנה. לכן, בסוף ניהול משאב מילויי המקום הוא אחד המפתחות לשיפור. הוא לא היחיד. יש מאקרו ומיקרו. במאקרו זה נישול משאב מילויי המקום. הוא צריך להיות גדול יותר, מנוהל בצורה יעילה יותר, ובסנכרון בין השלטון המקומי, שבסוף מבין את הצרכים בשטח ויודע, לבין המדינה, שהיא המעסיק של רוב האנשים.

דבר אחרון, לא במקרה רק כשאנחנו מגיעים על הגיל הרך נמצאים פה נציגי גני הילדים הפרטיים. כי השוק הפרטי משלים פה את מה שהמדינה עושה בצורה בינונית. במערכת החינוך הממלכתית המדינה גם כן עשתה בצורה בינונית, אבל אין תחליף מספיק טוב בשוק הפרטי. לעומת זאת, בגיל הרך נוצר תחליף איכותי, ולכן המון הורים במדינת ישראל מוכנים לשלם 4,000, 5,000 שקלים, ולפעמים גם 6,000 שקלים לחודש כדי שהילד שלהם בתחילת הווקטור יקבל משהו משמעותי כדי שאחר כך לא נהרוס להם את זה - זה המצב.

קינלי, הרבה פעמים הולכים לפרטי כי אין מקום בציבורי.

נכון. עד שלא נתקן את המצב גם ציבורית, שום דבר לא יקרה. לכן, אני קורא כאן לך, חברי חבר הכנסת טייב: התיקון של הגיל הרך הוא מפתח. אנחנו עוסקים בו כאן, בוועדה, מאז שאני נמצא בה, רק שלוש שנים וחצי, ועסקו בו קודם. ברוך השם, משרד החינוך לקח, לפחות, הצהרתית אחריות גם על לידה עד שלוש. הגיע הזמן עכשיו לפרוט את זה, גם לאיכות, גם לתקציב, גם לכמות, וגם לתקנים ולפיקוח. צריך לומר שפיקוח זה בסך הכול עוד חוליה בפירמידה, אבל אנחנו צריכים לדרוש את זה בכל מקום. זה היפוך הפירמידה האמיתי. תודה.

הבעיה היא שעד עכשיו משרד החינוך, לצערנו, לא רואה בגנים הפרטיים ובמעונות היום הפרטיים כשותפים אמיתיים.

אני אתן לך לדבר.

ד"ר דורית חזן, יו"ר ארגון גננות מחנכות, בבקשה.

תודה על רשות הדיבור. אני רוצה להמשיך את חבר הכנסת קינלי. כמו שאמרתי, הבעיה היא שיהיה מנגנון ממוסד ויתוקצב על ידי משרד החינוך למילוי מקום גננות. בהסכם הקיבוצי החדש שנחתם, נלקחו מהגננות חמישה ימים. הם הוסטו: שלושה ימים בין כיפור לסוכות, ועוד יומיים שהגננת יכולה לקחת כבחירה. העניין הוא שברשויות המקומיות, כמו בחריש ואחרות, המפקחות אמרו בפירוש: אין מילוי מקום, הגננת לא יכולה לצאת לחופשה הזו. יוצא שהגננת מפסידה יומיים של חופשה, ואלו יומיים חופשה לבחירה שנלקחו ממנה. היום באים ואומרים: אין לנו אפשרות לקחת ימי מחלה. האם אתם מדברים איתנו על ימי חופשה? יבואו הרשויות המקומיות ויגידו: לא, אנחנו לא מוכנים. או שהגנים ייסגרו. כל ההורים, שרוצים כול כך את החופש הגדול או את ימי איסרו חג: תדאגו שגם לגננות יהיה מענה בצד השני. שנית, כשאתם מדברים על מילוי מקום גננות, אני לא יודעת אם למשרד החינוך יש מקום. הם בעצמם במצוקה. אנחנו מדברים על כך שמכללות להכשרת פרחי הוראה וגננות ריקות היום מגננות. למכללת אפרת, שהיתה לפני כמה שנים מלאה ב-400 גננות, נרשמו השנה ארבעה גננות. בדקתי את זה לפני חודש. מכללת לוינסקי ירדה ב-50% במספר הנרשמות שלה. איך אתם רוצים לגייס גננות בשעה כשאני מדברת על גננות שלי שעזבו את המערכת ואמרו שנמאס להן? הן הלכו להיות ליצניות רפואיות, קונדיטוריות, ולעשות כל מיני חלטורות אחרות שבעבורן הן מקבלות הרבה יותר כסף והרבה יותר פרגון, וההורים לא יושבים להם ככה על הזנב.

אני רוצה לעבור לנושא דיון הבא בעניין המצלמות כי אני לא יודעת אם ייצא לי להיות בו. אנחנו כבר שבעה חודשים בזמן מלחמה. אני מטיילת בין הגנים הפרוביזוריים שנפתחו בבתי המלון. לא ראיתי הורה שחשש מהגננת שלו. כולם זרקו את הילדים שלהם, וסליחה שאני אומרת, באהבה וברצון, וידעו שיש על מי לסמוך. אז אני לא יודעת איך פתאום התעורר עוד הפעם נושא המצלמות בגני הילדים. זה בסדר להשקיע כסף במצלמות, וזאת במקום להשקיע כסף בחינוך של מי שיהיה בגנים, ממטפלת וממי שמחליפה חיתול?

זה לא סותר.

זה סותר.

זה לא סותר. ואם את שואלת: מי חושש, אז אני חושש מזה שמחליפים לי צוות, שאני לא מכיר, כל יום. אני רוצה לדעת מה קורה שם. תפסיקו לעשות לעצמכם הנחות. אתם עושים לעצמכם הנחות.

שום הנחות.

כל מי שיושב סביב השולחן הזה נכשל. הייתם צריכים לעצור הכול. מצידי, להשבית את המדינה. לשבת מול האוצר ולהגיד: אנחנו לא מוכנים לעשות את הדבר הזה. וענת עושה את זה טוב. אנחנו לא מוכנים לעשות את זה יותר. צריך תקצוב לגננות ולתומכות ההוראה. צריך לעשות עבודה רצינית ומעמיקה. את נותנת נתונים, משרד החינוך אומר: אין לנו מחסור בגננות. את אומרת: המקום ריק.

אני ישבתי ב-2018 ואמרתי את זה. משנת 2018 אמרתי בפירוש את הדברים.

אז תפסיקו להגיד ותתחילו לעשות.

כשאתם רוצים מצלמות, - - -

איך הגעת למצלמות? מה מצלמות קשורות עכשיו? את מבינה? זו הבעיה. אני אגיד לך מה הבעיה, הבעיה היא ש - - -

אני אסביר לך. זה עוד משהו שגורם למחסור. זה אפקט הדומינו.

אגיב אחר כך, עוד שעה.

עוד שעה נדון בנושא המצלמות.

כשאנחנו נותנים לכל מי שיש לו דופק, כמו שנאמר כאן, להיכנס לגן, אז זה באופן אוטומטי משליך על מעמדה של הגננת.

מה פתאום? כולן מוסמכות. זה מה שנאמר.

"כולן מוסמכות" - נכון. גם במעונות כולן מוסמכות. בגנים הציבוריים, רק בגנים של הרשויות המקומיות, כל סייעת יכולה להיכנס. אני לא מדברת על הגנים הפרטיים. כל אחת שהיא סייעת, וכל אחת שיש לה דופק יכולה להחליף אותי כגננת.

צריך להגיד תודה לסייעות האלה. הן מצילות את הגנים. הבעיה היא הרבה יותר גדולה.

אני, חס וחלילה, לא באה להגיד. האם היית מוכן לעלות לאוטובוס כשהנהג הוא לא בעל רישיון נהיגה? האם היית מוכן לעבוד אצל אסיסטנטית של רופא שיניים אם אתה היית יודע - - -?

אני אחזיר לך באותה שאלה. האם היית שמה את הילד שלך אצל מישהי שאת לא מכירה מבלי שאת יודעת מה קורה שם? בגלל זה המצלמה, והיא תהיה.

זה מה שקורה היום. המדינה אחראית על זה. משלמים על הנכד על 4,800 שקל עבור גן כשהוא יכול ללמוד בחינם כי לא סומכים על משרד החינוך.

גם אני משלם 4,800 שקל.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תשקיע בילדים שלנו. זה מתחיל בהשקעה בצוותי הוראה.

מצוין. זה לא קשור למצלמות שיהיו.

זה קשור למצלמות. תשקיע בדברים הנכונים.

היא אומרת שבמחסור הזה יש גננות שלא רוצות לעבוד בגלל המצלמות. אין ביניכם איזשהו ויכוח.

זה לא נכון שזה לא רק בגלל המצלמות.

זה לא רק, זה תוספת של עוד דברים.

זה בנוסף לדברים אחרים. אבל יש גם בעיה שכזו.

אני בטוחה ש - - -

דורית, אמרת את הדברים. בסדר גמור.

חברת הכנסת פרידמן, בבקשה.

אין ביניכם ויכוח. בסופו של דבר, הכול מתחיל ונגמר בתקציב. התקציב של מערכת החינוך לוקה בחסר לא מהיום ולא מאתמול. כל מערכת החינוך צריכה לעבור ריסטארט מאפס כי הבעיה היא לא רק בחינוך הרך. זה מתחיל בחינוך הרך. בעיניי, צריך לנשק את הרגליים של כל מי שמוכנה בכלל ללכת ולהיות אשת חינוך. אני בחיים, ולא משנה תמורת איזה שכר, לא הייתי מוכנה לקחת את האחריות הזו, ואני אומרת לכם זאת בכנות. ואם יש מחסור, כמו שאת מציינת, אז זה סופר-סופר חמור. את אומרת שאין נרשמות, אז צריך להבין מה קורה. כלומר, יש לנו עכשיו בעיה, ובשנה הבאה אנחנו נשב פה ונקרע את השערות בגלל שלא נערכנו לזה. זה רק הולך ומחמיר. מעבר לפתרון הבעיה כרגע, צריך גם לחשוב מה עושים עם הדבר הזה כמה שנים קדימה.

חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה.

תודה. יסמין, תסלחי לי, אבל מאוד קל להגיד שהכול זה תקציב.

כן.

אני חולקת עלייך. אני חושבת שתקציב יש. זה מכלול, והתקציב הוא חלק ממנו. אבל זה לא שהכול זה תקציב. אני כן חושבת שיש גם נושא של חוסן של הגננות והסייעות. לא נותנים להן את התמיכה ויועצים מסביב.

מה לעשות, זה עולה כסף.

אין להם תקציב.

זה לא רק תקציב, זה סדרי עדיפויות. זה לראות איך בוחנים את האירוע ולעשות תוכניות עבודה. זה לא הכול כסף. יכול מאוד להיות שאותם מענים ניתנים בכמה מקומות, ואתה סתם מבזבז כסף כפול. צריך לעשות פה התייעלות ולבדוק את האירוע. לדוגמה, מצלמות. אפשר להתווכח האם זה נכון או לא. זה הדיון הבא שיהיה לנו. אני חושבת שעניין המצלמות 24/7, והשאלה מי יפקח, בהחלט יבריחו. זה נורא חשוב, מדובר בחיי אדם ובחסרי ישע, וצריך לתת את כל המשאבים שדברים כאלה לא יקרו. אבל זה עוד נטל שאתה מפיל על אוכלוסייה, וצריך לבחון אותו באמת בזהירות האפשרית. בעיניי, זה בהחלט תקציב, אבל לא רק תקציב. יש פה עוד המון דברים שצריך לתקן. משרד החינוך צריך להיכנס מתחת לאלונקה הזו ולפעול כמו שצריך. יש לי חברה שהיא גננת כבר 40 שנה. היא לקחה על עצמה עכשיו את התפקיד של מילוי מקום, כפי שאמר קינלי קודם, וזה קטסטרופה. היא כל היום עובדת בשיבוץ, וכשאין סוגרים פשוט את הגן. זו הזיה שאין כדוגמתה. צריך לפתור את הבעיה הזו, ובוודאי את כל יתר הבעיות, כדי שנוכל לפתוח את השנה הבאה. כי ככל שנעמיס יותר על הגננות, אז בסוף לא יהיו לנו גם גנים פרטיים ולא יהיה לנו שום דבר, וההורים יצטרכו להישאר עם הילדים שלהם בבית כי לא יהיו גנים.

וזה להבדיל מהגנים הפרטיים שלא יכולים לסגור את הגנים ונאלצים, כי ההורים משלמים 4,700 או 4,800 שקל, ונאלצים, לצערנו, עם כל אחד שיש להם דופק כי העיקר שהמקום יהיה פתוח.

אדוני היושב-ראש, האם האוצר פה?

האוצר, כן. תיכף נבדוק.

זה הלב של העניין.

זה לא רק האוצר, זה גם משרד החינוך.

קודם האוצר. האם יש כסף לזה?

למשרד החינוך יש תקציב של 80 מיליארד. זה סדר עדיפויות.

יניב בר אור מהתאחדות מעונות היום, בבקשה.

תודה על זכות הדיבור ועל הדיון החשוב. בקורונה גילינו שאנחנו אחרונים בשרשרת המזון. גם במלחמה היינו האחרונים ולא קיבלנו שום פיצוי ראוי על הזמן שהיינו סגורים. מסתכלים עלינו כאל עסקים במקום כאל עוסקים בחינוך. אחרי חוק טרכטנברג, המדינה בנתה 3,000 גני ילדים וגרמה לשחיקה מסיבית, כמו שאמר קונסטנטין לפניי, של גנים פרטיים, שעשו תהליכים יקרים של שימושים חורגים ועמדו בכל הדרישות. מאז יש מדיניות של לא לאשר גני ילדים חדשים, ולכן השירות וההיצע להורים נפגע אנושות. לצערנו, כפי שאמרתי, הגנים הפרטיים ומעונות היום אינם שותפים לחינוך, והם נאלצים לקבל תכתיבים שמשרד החינוך מייצר. בדיונים סגורים, והזכויות היחידות שיש למפעילים, זה הזכות לערער על ההחלטות של מפקחות, שפשוט גורמות לכולם לברוח מהתחום.

שום מאגר לא יעזור כאן. אם מישהו חושב להמציא פה איזשהו מאגר, אז אין מטפלות. אנחנו במשך שנים אמרנו לילדים שלנו ללכת ללמוד 5 יחידות מתמטיקה ולהיות מהנדסים, והמדינה ידעה להשקיע המון בעורכי דין, מהנדסים ואחיות, אבל משום מה בחינוך אף אחד לא חשב שחשוב שהמדינה תשקיע בתחום זה ותעודד אנשים לעבוד בחינוך. לכן, היום אתם רואים שיש היום מחסור ברישום לתארים ראשונים בחינוך, ואין מספיק אנשים שרוצים לעבוד בחינוך, ושכולם הולכים לעבוד בתחומים שמכניסים כסף, כי תחום החינוך, מה לעשות, הוא לא תחום שמכניס כסף. אנשים לא יכולים להמשיך להתפרנס מ-6,000 או 7,000 שקל משכורת התחלתית. עם כל הכבוד, אם רוצים להעצים את אנשי החינוך ולהפוך אותם לשותפים, ולא רק לכאלה שנאלצים לעמוד תחת תכתיבים, כדאי מאוד להכניס גם את היד לכיס ולעודד אנשים לעבוד בתחום החינוך, כפי שעשו בתחומים נוספים.

אני חושש שאולי התעוררנו מאוחר מדי. אנשים מחשבים מסלול מחדש. צריך לראות איך מעודדים את הדורות הבאים, את הילדים הצעירים שהיום מסיימים צבא, להיות יזמים בתחום החינוך, איך גורמים למדינה לרצות שיהיו פה יזמים חדשים בתחום החינוך, ואיך גורמים לאנשים בכלל לרצות לחנך את הילדים. אחרת אין לילדים איפה להתחנך. המדינה לא יכולה לעשות את הדבר הזה לבד. לצערי, אנחנו רואים שגם כשמנסים לעשות את זה לבד, גורמים יותר נזק מאשר תועלת. תודה.

תודה.

תעלו את בתיה הקלמן מהמועצה להשכלה גבוהה בזום. אני רוצה לשאול אותה לגבי החלטה של המועצה להשכלה גבוהה לקצר את מסלול הלימודים מארבע שנים לשלוש שנים. אני רוצה לדעת איפה זה עומד. בתיה, בבקשה.

בוקר אור. אני ממונה תחום מדעי הרוח, חינוך, הוראה ואומנויות במועצה להשכלה גבוהה. מתוקף תפקידי אחראית, בין היתר, על תהליכי הקרדיטציה - - -, בין היתר, במכללות האקדמיות לחינוך. ברשותך, אתייחס, קודם כול, לנתונים כי דובר שיש רושם שיש מחסור בתוכניות לימודי הכשרה או סטודנטים שלא באים ללמוד. על פי נתוני הלמ"ס, ודוד מעגן גם יכול לאשר את זה, בתשפ"ג למדו קרוב ל-4,000 סטודנטים וסטודנטיות בחוגים לגיל הרך במסגרת תואר B.Ed או במסגרת הסבות אקדמאיים לתעודת הוראה, כך שאפשר להבין שצוואר הבקבוק הוא לא בשלב ה- Pre-service, אלא יכול להיות, כמו שעולה מהדיון, אולי ב-In service.

לא, השאלה היא מה הנתונים לאורך זמן. כלומר, מה היה לפני שנתיים, שלוש, חמש ועשר. האם יש את הנתונים האלה?

יש לנו. הנתון הזה הוא יחסית פלאטו. אני הכנתי את הנתונים לתשפ"ג ולא לתשפ"ב ולתשפ"א וכו', אבל יחסית אנחנו מדברים על איזשהו פלאטו ולא על איזושהי עלייה או ירידה דרמטית בנתונים. אבל אלו הנתונים שאני חושבת שנותנים איזושהי תמונה או הבנה שמדובר בהחלט בסדר גודל של מחזורי לימוד שאמורים בסופו של דבר לתת מענה לצרכים שעולים מהשטח. צריך גם לציין שיש 19 תוכניות לימודים להכשרת גננות - זה כמות גדולה מאוד. אנחנו היום עומדים במקום של חשיבה איך גם להעלות את איכות התוכניות ולא רק לדאוג לכמות התוכניות.

לשאלה שלך לגבי ההודעה שיצאה גם לתקשורת – החלטת מל"ג שהתקבלה בשבוע שעבר, שעיקרה באמת שינוי מתכונת הלימודים לתואר B.Ed במסלול היסודי ובמסלול העל-יסודי, והמשמעות היא שניתן יהיה להשלים לימודי תואר B.Ed בשלוש שנים במקום בארבע שנים עד היום. רבים אוהבים להשתמש במילה "קיצור", אבל צריך להבין שמאחורי ההחלטה הזו עומדת תפיסת עולם שהיא בלב ליבו של מקצוע ההוראה, מתוך תפיסה והבנה שמקצוע ההוראה הוא מקצוע שאתה חייב ללמוד לאורך כל החיים המקצועיים שלך. מה שנקרא .Lifelong learning ולכן, ההכשרה הראשונה יכולה להיות בסיסית יותר, ראשונית יותר, כאשר הכוונה היא בסוף שהמורה, וזה השלב הבא שנצטרך לחשוב ביחד עם כל הגורמים הרלוונטיים, ימשיך ללמוד ולהתמקצע דרך תוכניות הרחבת הסמכה ודרך תוכניות תואר שני.

קודם כול, צריך להגיד שההחלטה שהתקבלה - מכיוון שזה באמת שינוי של סדירויות לא קטן, החרגנו כרגע במסגרת הפיילוט, שנבחן אותו לאורך ארבע שנים, מספר תחומים שבהמשך לוועדות מסוימות שבדקו כל אחד ואחד מהתחומים, ההבנה היתה שצריך להשאיר עדיין בסיס ידע רחב בשלב ההכשרה הראשונית. התחומים הם: מתמטיקה לעל-יסודי, מדעים לעל-יסודי, אנגלית, שזה בדרך כלל הכשרה במסלול רב-גילאי, להכשיר מורה שיכול ללמד אנגלית מכיתות ג' עד כיתה י', ועוד מסלולים רב-גילאים כמו חינוך גופני, הכשרת מורים לעיצוב ויצירה. החרגנו גם את מסלול הגיל הרך. בגיל הרך תואר ה- B.Ed של סטודנט שמסיים את לימודי הוא תואר B.Ed מלידה עד שש. ועדת הערכת תפקוד בין-לאומית שבחנה את תוכניות הלימודים במכללות האקדמיות לחינוך והכשרת מורים לגננות, קבעה שבסיס הידע של הכשרת גננת, מאחר והיא בסוף יכולה להגיע לקשת רחבה מאוד של גנים מסוגים שונים וגילאים, ולא נכון הידע המקצועי והידע המעשי לגננת שתעבוד במעונות לתינוקות או גננת שתעבוד עם ילדים בגיל שלוש, שזה היום כבר במסגרת חוק חינוך חובה, או גננת שתעבוד עם ילדים בגיל חמש - גננת בסוף צריכה לצאת עם סט כלים שהיא יכולה באמצעותו לעבוד במגוון רחב מאוד של גנים וגילאים של הגיל הרך.

כולל החינוך המיוחד.

והחינוך המיוחד זה עוד מתכונת נוספת. לכן, גננת צריכה בסוף לצאת עם בסיס ידע רחב יותר, שכולל בתוכו גם לימודים עיוניים ותיאורטיים בתחומים הרלוונטיים של התפתחות הילד, חינוך ופדגוגיה ומיומנויות נוספות, וגם כמובן החלק הפרקטי, המעשי, של הרבה מאוד שעות עבודה מעשית שהמוסד המכשיר צריך לדאוג שהיא תשתלם ותעשה עבודה מעשית גם בגנים מגיל שלוש עד שש, וגם במעונות מגיל לידה עד גיל שלוש. זה דורש יותר זמן. ולכן, ההחלטה כרגע היא שהגיל הרך ימשיך להתקיים כתוכנית ארבע-שנתית ולא נכנס כרגע לפיילוט. זאת אומרת שהלימודים של הגיל הרך ימשיכו להתקיים במתכונת חד-חוגית ולא במתכונת שכרגע אושרה בפיילוט.

אדוני היושב-ראש, הפיילוט שהזכרת מדבר על כך שאם בעבר מורה ליסודי או מורה לעל-יסודי למד שני תחומי דעת ואת החוג לחינוך והוראה, ובסוף הוא סיים את הלימודים כשהוא קיבל תואר B.Ed , למשל, בהיסטוריה ולשון או בספרות ותנ"ך, וכמובן - - -

נא להתמקד בגיל הרך, בבקשה.

ההתמקדות בגיל הרך היא שתוכנית הלימודים בגיל הרך מחייבת היקף לימודים דיסציפלינריים, היקף לימודים עיוניים בהיקף של 48 - 50 שעות שנתיות לאורך ארבע שנים, ובנוסף עוד 30 שעות של לימודי חינוך והוראה, כולל התנסות קלינית ומעשית, במגוון גנים מסוגים שונים וגילאים שונים. ולכן, התוכנית הזו תמשיך להתקיים כרגע, נכון להיום, במתכונת חד-חוגית בפריסה של ארבע שנים.

האם גננת תוכל להתחיל ללמד בשנה השלישית שלה או לא? מתי היא תוכל ללמד?

היא תוכל להתחיל את הסטאז' בשנה הרביעית של הלימודים לתואר.

כי מה שהופיע ופורסם בכתבה בכלכליסט זה שזה יאפשר איזשהו קיצור הכשרה לגננת והיא תוכל ללמד בשנה - - -

הפיילוט רלוונטי רק למסלול היסודי ולעל-יסודי, לא למסלול הגן.

אז כדאי שזה יחול אולי כהמלצה גם לגיל הרך. אני לא יודע אם אתם מבינים באיזה משבר אנחנו נמצאים. הן יכולות להיות איכותיות. אפשר לצמצם ולהעביר את הדברים המשמעותיים ביותר בשנים הראשונות, ולעשות את ההשלמות בשנה הרביעית.

ענת דדון, הסתדרות המורים, בבקשה.

ענת דדון, יושבת-ראש האגף לגיל הרך בהסתדרות המורים. אני חייבת להגיד שאני קצת המומה, גם מזה שמשרד החינוך לא יודע שחסרות גננות. אני מוזמנת לפחות אחת לשבוע למנהלי מחוזות ממשרד החינוך בכל רחבי הארץ בבקשות לעזרה איך פותחים את שנת תשפ"ה בגלל המחסור בגננות. הם אומרים: תנו לנו רעיונות ועצות מה עושים. זה מתחיל ככה.

חשבתי שפונים אליכם, קודם כול, איך שורדים את תשפ"ד.

הם מתכוננים כבר לתשפ"ה.

אתה מבין מה היא אומרת? מצד אחד, משרד החינוך אומר: אין מחסור. מצד שני, - - -

לא. אני אדייק. כל המשרות אוישו השנה.

אתם בהכחשה.

כמה גננות פורשות בשנה הבאה? הם לא יודעים.

אנחנו יודעים.

מאיר, תודה רבה. ענת, בבקשה. אחר כך ניתן למשרד החינוך להגיב.

יכול להיות שהוא צודק, והוא אומר שכל הגנים מאוישים בראשון לספטמבר. אבל כמה מתוכן הן גננות עם תעודת הוראה? לאף אחד אין את הנתון הזה במשרד החינוך. זאת אומרת, יש בן-אדם אחד, ואני לא אזכיר שמו, שיודע את הנתון. לא מוציאים אותו החוצה. לא כל מי שהמפקחת מאיישת אותה כגננת ב-1 בספטמבר לנהל גן, היא אכן גננת. היא לא - זה הנושא הראשון. שנית, רון מדבר על ההיעדרויות של הגננות, וכולם מדברים על זה. מה לעשות, המחוקק קבע שלגננת יש כך וכך ימי מחלה או היעדרות בשנה. אנחנו הצענו למשרד החינוך יותר מפעם אחת. להיות ממלאת מקום לגננת זה להרוויח פחות מלהעביר מוצרים בסופר - מה שנקרא להיות כוכבה מ"קופה ראשית". אם המפקחת מתקשרת בבוקר ואומרת לי שהגננת חולה ושאני צריכה להיות בגן זה וזה, אז כל יום אני מטיילת בגן אחר. ולפעמים קובעים אותי במקום אחר, ואני לא רוצה להיות ממלאת מקום על בסיס יומי כי אין לי שום תנאים של חופש גדול ופנסיה וכו'. הצענו למשרד: קחו פול של גננות, ויש גננות, ותכניסו אותן בתקן. שלכל מפקחת יהיו עשר-עשרים גננות, ושהיא תוכל לשבץ אותן בתוך הגנים במקרה של מחסור בגננות, וגם במקרה שהגננת באה והיא לא חולה. הרי הגנים מזמן הפכו להיות קופסאות סרדינים. זה הצפיפות בגנים, והקטנטנים בני השלוש שהם עדיין לא גמולים, וכל הסיפור הזה. יש 35 ילדים בגן. אז תהיה עוד גננת. איזה אסון נורא יקרה למשרד החינוך אם תהיה עוד גננת בתוך הגן אם יהיו שתי גננות בגן?

דרך אגב, ראשי ערים טובים עושים את זה. למשל, קריית אונו.

הרבה ראשי ערים עושים את זה. הם מתקצבים באופן עצמאי, וזה נותן תוצאות. אני רוצה לענות לגברת שדיברה פה מאחוריי ושאמרה שתשפ"ד נפתחה עם 4,000 תלמידים ותלמידות שלומדים את הגיל הרך. אני אגיד לך מה הם עושים. הם עובדים שנה-שנתיים, והם זורקים את המפתחות ואומרים שהם לא רוצים להיות גננת. בהתחלה חשבנו שזה בגלל הכסף, ועשינו הסכם קיבוצי לא מזמן והעלינו להם את הכסף. אומנם זה עדיין שכר לא גבוה, וזה עוד ישתפר, אבל זה לא העניין. יש כאן כתישה יום יומית נוראית במעמד הגננת, בדרך שבה אנשים והורים מדברים אל הגננות, בזה שאין גיבוי לגננות, לא ממשרד החינוך, ולא מהמפקחת, ולא מהרשויות, ולא משום מקום. גננת שסיימה לעבוד, ובאמת באה מתוך חלום ושליחות שהיא רוצה להיות גננת, כמו שאני הייתי וכמו נשים אחרות שיושבות פה שהיו, הופכת להיות היום שק אגרוף של המערכת, של ההורים. אף אחד לא מגבה אותה. כולם הבוסים של הגננות. משרד החינוך הוא המעסיק, הרשויות מחליטות שהן יגידו להן מה לעשות, ההורים יגידו להן מה לעשות, הילדים אומרים להן: אם לא תעשי כך וכך, אבא שלי יבוא אלייך. אני פוגשת כל יום גננות שבאות אליי למשרד ואומרות לי: תודה רבה, אני לא רוצה להיות גננת.

גם בגנים הפרטיים אותו הדבר.

רון, מפה זה מתחיל. אתה יודע שאנחנו חברים, ואני מאוד מעריכה את העבודה שלך, ואני איתך בהכול. אבל תדאגו לקדם את מעמד הגננת, אבל לא בסיסמאות.

אני מסכים איתך ב-200%.

יופי, אז קח את זה. המצלמות לא יביאו את ה - - -. אבל אני לא אכנס איתך לשם, אני אומרת שתיקח אותנו לכל מקום, ואני איתך יד ביד, שיכול להעלות את מעמד הגננת ולגרום לאנשים טובים, כי יש אנשים טובים שרוצים להיות. ומשרד החינוך צריך להיות קצת יותר מחובר למציאות שלו. זה לא עניין של האוצר כי יש כסף. השאלה היא איפה שמים אותו. צריך לבדוק איפה שמים את הכסף הזה. תודה רבה לכולם.

בדיוק. וזה לא רק גננת, אלא זה צוות החינוך בכלל.

תודה רבה. מאיר, בבקשה.

נושא מעמד הגננות הוא נושא שהוועדה בראשותך, אדוני היושב-ראש, השקיעה בו הרבה שעות על מנת לוודא שחקיקה מסוימת שעוברת לא פוגעת במעמד הגננות. אני מעיד על כך אישית. אני יכול לומר שהוועדה בזמן שחבר הכנסת מרגי היה יושב-ראש הוועדה, חוקקו חוק שמחמיר את הענישה על מי שתוקף גננות. אבל זה לא הסיפור. זה בושה שהיינו צריכים להגיע לשם. כפי שאמרה ענת דדון, כולם מרגישים שהם הבוסים של הגננות. גם גל החקיקה שמנסים להעביר עכשיו. אני לא מדבר רק על המצלמות. בנושא הזה יש לנו עמדה ברורה, ואנחנו נילחם נגד זה, ואני מודיע את זה.

לגמרי.

אתה אומנם בולם את נושא החקיקה נגד עובדי חינוך, אבל - - -

עמדתך כבר התקבלה. לא הבנתי.

לא, לא. הנושא כאן הוא נושא שחייבים, וועדת החינוך במיוחד חייבת להיות מסננת שמונעת חקיקה נגד עובדים ועובדות הוראה, ובטח חקיקה נגד גננות, שזה המקצוע השוחק ביותר במערך עובדי ההוראה. כשמדברים על עובדי חינוך, לא נסכים שהגננות יהיו שק חבטות של מישהו. יושב פה נציג משרד החינוך. סליחה על הביטוי, הוא מסכן. הוא מייצג את עמדת הממשלה, אבל הוא לא יודע כמה תקנים לפרישה מוקדמת יש לו כי משרד האוצר לא גילה לו. הוא מגן עליהם, הוא לא מספר לך את זה. אני מספר לך את זה. הוא לא יודע, הוא מופתע כל פעם כמה מכסות פרישה מוקדמת יש לו. הוא מופתע לדעת כמה אנשים נכנסים בצינור, כמה אנשים בהכשרה נכנסים אליו, ובכאוס הזה מצפים שמשרד החינוך יעבוד. יש לי גם ביקורת על משרד החינוך, אבל חסר פה. האם יש פה נציג של האוצר?

גם אני שאלתי - בדיוק בגלל אותה שאלה.

סליחה, לא שמעתי. הגעתי מרחוק. אני חייב לומר שמשרד האוצר הוא הנקודה פה. משרד החינוך מגיע לפה ומציג את עמדת הממשלה. אבל אנחנו לא נסכים שהגננות יהיו שק חבטות. חברי הכנסת, אתם יודעים שכל פעם שמעלים פה יוזמת חקיקה שלדעתנו היא פוגעת במעמד הגננות, אנחנו נילחם כאן, ונמשיך להילחם, כדי לשמור על כבוד הגננות. אני אודה לכם אם תשתפו פעולה בנושא הזה כי אנחנו לא נסכים שהגננות יהיו שק חבטות של מישהו.

חבר הכנסת טייב, יש שיח ציבורי תקשורתי אלים מאוד נגד גננות. לא נעים לי להגיד. אני מעריכה מאוד מאוד את עבודת השוטרים, אבל גם המשטרה מושפעת מהשיח הזה. נפתחים תיקים לגננות. אני אראה לכם את ה-Waze שלי כדי שתראו לאן אני נוסעת. כל יום אני בארבע תחנות משטרה אחרות בעניין של גננות. השבוע זה היה פשוט מטורף. השוטרים הגדילו לעשות. הם דפקו על דלת הגן ואמרו לה: באנו לקחנו אותך, וזאת כשיש חוק ברור בעניין הזה. נפגשתי ביום שבת עם עורך דין פלילי. הוא אמר לי: כל גננת בישראל צריכה ללכת לעבודה היום עם עורך דין פלילי בתיק. זה מטורף. אני לא אומרת שכל הגננות בישראל מושלמות.

- - - עם מצלמה. זה יפתור לך הבעיה.

רון, נושא המצלמה סגור. לא יהיה שלוש עד שש. למה אתה מדליק אותם סתם? סגרנו.

הסכמנו כבר, אבל אני אומר לך שזה יפתור לך את הבעיה.

אתה יודע מה? שים מצלמות גוף ומצלמות ראש כמו לשוטרים.

ענת, אנחנו לא דנים כרגע בנושא המצלמות. תבואו בעוד שעה ונדבר על זה.

אבל תוסיפי ותגידי שהתיקים האלה לא נסגרים. הם פתוחים, ואז שנים - - -

נכון, ואז שנים הן עם כתם.

הפרקליטות חוששות לסגור היום תיקים.

חברים, תודה רבה.

האם האוצר נמצא פה? גלי, נאמרו פה טענות על ידי עו"ד מאיר אסרף. אני רוצה לקבל הבהרות.

צוהריים טובים. אני קצת משתוממת על הדברים שנאמרו על ידי ההסתדרות כיוון שאנחנו חתמנו, לא לפני זמן רב כול כך, הסכם קיבוצי ביחד איתם, וכמובן בשותפות עם משרד החינוך. השכר של גננת מתחילה עלה בצורה מאוד משמעותית כך שגננת שמנהלת גן, שזה היה נושא הדיון, בוותק אפס, בתחילת דרכה, משתכרת שכר של 10,500 שקל.

אני מסכים איתה. זה רגע היסטורי.

הנושא השני שעלה פה הוא נושאי תקינה, היעדרות. אלו נושאים שהם לא בסמכות אגף השכר, ואני לא יכולה להתייחס אליהם.

האם אתם מעבירים את הנתונים למשרד החינוך לגבי הפרישות?

זה לא נתון שמועבר על ידינו. יש תוכנית לפרישה בחטיבות העליונות, ששם זה קבוע. המכסה היא מכסה קבועה. לגבי מכסת פרישה בגיל הרך – אני לא מכירה את הנושא.

זה חשוב. אני מבקש להעביר את הנתונים האלה לוועדה כי יכול להיות שמשרד החינוך אכן לא מקבל אותם. אני מסכים שבסוף המשרד כמשרד כדי להתארגן צריך לדעת גם מה צפי האנשים שהולכים לצאת מהמכסה שיש לו.

אנחנו נפנה את השאלה לאגף תקציבים.

האם אפשר שזה יהיה בסיכום הדיון?

זה יהיה.

נקבל אותו?

כן, כן.

אני גם רוצה לקבל את הנתונים האלה.

חנן דגן, איחוד גני הילדים, בבקשה. אחר כך כמובן גברת אוחנה.

היא באה היום במיוחד. זה היום של הברית של הנכד שלה.

זהו. בהזדמנות זו אני רוצה להשתתף בצערך על הנפילה של בנך במלחמה הזו, וגם מזל טוב על הולדת הנכד.

תודה. באתי דווקא בגלל זה. בגלל שיש עוד ילד חדש במערכת.

בוקר טוב לכולם. אנחנו איכשהו עוברים את השיח הזה. זה לא רק שנה שעברה, זה כבר כמה שנים, שאנחנו עוברים את אותו שיח שחוזר על עצמו שוב ושוב. אני לא חושב שיש פה אחד שחושב שאין בעיה של צוותים בתוך מערכות החינוך, וכולם מספרים על הבעיה. אנחנו חוזרים שוב ושוב על כל מיני פתרונות שנותנים, אבל כלום לא נעשה. הגיע הזמן להתחיל לעשות ולשנות. אני קורא למשרד החינוך, שהיום זה שם, לבוא ולהתחיל לעשות. אני חושב שיש פה מיליון רעיונות לעשרים אנשים, וצריך להתחיל לממש אותם, לבדוק אותם, ולראות מה עושים ואיך מתקדמים הלאה.

יתרה מזאת, הבעיה הזו הולכת להחמיר, ובזה אני מפתיע את כולם. אם ההתנהלות של משרד החינוך במהלך השנים של ההכשרה, ואם אנחנו מגיעים עכשיו לחידוש הרישיון, ובחידוש הרישיון נדרש כרגע שכל העובדים שהיו עם ותק של חמש שנים במגזר הפרטי עד שלוש, הם כבר חייבים להיות עם הכשרה, מצד אחד. מצד שני, משרד החינוך עדיין לא פתח מספיק מקומות הכשרה שיוכלו להכשיר. משרד החינוך, לפי המחויב בחוק, יש קורסים מקוצרים לאנשים ותיקים, אבל לא פתחו את הקורסים האלה, והינה, אנחנו מגיעים לכאוס גדול. בקצב הזה, ואני יכול להגיד את זה חד-משמעית, באובדן כוח-האדם שלנו - - -

חנן, תעצור כי אני לא רוצה שזה ילך לאיבוד. משרד החינוך, מה התגובה שלכם לגבי ההכשרות, ולמה זה לא עדיין לא נפתח לגנים הפרטיים.

אנחנו מדברים על הכשרות של מחנכות מטפלות במעונות היום. אני פשוט רוצה לעשות הבדלה מושגית.

הוותיקות, דור המדבר, אלה שמגיע להן קורס מקוצר של 150 שעות.

ובנוסף, עד 2025 כולם חייבים בהכשרה. לא יעמדו בזה.

רק פתחתי ואמרתי שאני רוצה לעשות הבחנה מושגית בין גננות גילאי שלוש עד שש לבין מחנכות מטפלות בגילאי לידה עד שלוש. עוד לא התייחסתי לנתונים. עד היום אנחנו, במשרד החינוך, בהכשרה של מחנכות מטפלות, או בכלל צוותי מעונות היום, הכשרנו כ-18,826 מחנכות מטפלות בהכשרת היסוד. זה מהפכה לעומת מה שהיה עד אז בזרוע העבודה.

הנתון הזה הוא של השלוש השנים האחרונות.

של השנתיים האחרונות. התחלנו בזה בסוף תשפ"ב, אז אפשר להגיד שלוש שנים.

כמה עוד יש? כמה צריך להכשיר?

מכיוון שיש גם תחלופה, אנחנו מעריכים שמדובר על כ-50,000 עד 60,000 מחנכות מטפלות. אבל אם בשנתיים הצלחנו את זה, ובהינתן שהתקציב ימשיך בקצב הזה, אני מניח שאנחנו נדביק את הפער. ויש לנו עוד כ-3,882 הכשרות מתקדמות. כלומר, שזה כבר שלב ב' של ההכשרה. אני בכוונה לא נותן את המספר הסופי של 22,708 כי יכול להיות שיש חפיפה בין המספרים האלה.

אבל אתם תדביקו את הפער אחרי תום החקיקה, עד אחרי הדד-ליין.

האמיני לי שאתייחס. לגבי הקורס המקוצר - גם כך ההכשרה בעבר היתה של 670 שעות. צומצמה בחקיקה ל-220 שעות. זה קורס מאוד קצר, שחלקו גם התנסות קלינית והתבוננות על העבודה המעשית שלהם במעון היום.

ושוב, אתם מתנערים ממה שכתוב בחוק. יש בחוק שתי אופציות: יש או 220 שעות לעובדים חדשים או 150 שעות לעובדים ותיקים. הם לא מוכנים לפתוח את הקורס הזה.

בואו ניתן לו.

יוסי, זה חשוב כי גם את ה-600 ומשהו שעות האלה עשו גם בשנה. גם את ה-220 פורסים לשנה.

חברים, אני רוצה לשמוע את משרד החינוך. תודה.

לגבי הקורס המקוצר של 150 שעות – החוק מאפשר את זה. התקנות שתוקנו פה, בוועדה הזו, לפני כשלוש שנים מאפשרות את זה, ואנחנו הולכים להתחיל את הקורס הזה. אנחנו לא נתקצב אותו באופן דומה למה שקורה ב-220 שעות היות ויש לנו העדפה שמחנכת מטפלת במדינת ישראל תעשה ותעדיף את הקורס הארוך מעט יותר.

זה עבירה על החוק, אתם עוברים על החוק. יש תקנות לחוק הפיקוח. מה זאת אומרת? המערב הפרוע.

חברים, שנייה. בבקשה.

יש לנו העדפה. החוק, כמו שאנחנו מבינים אותו, מאפשר את הקורס הזה. אנחנו פונים למכללות להוראה על מנת שיפתחו קורסים כאלה במימון עצמאי של המחנכת מטפלת או של הצוות או של הארגון שמפעיל אותה.

לא יקרה.

חברים, ההתפרצויות האלה לא יתרמו לדיון פה. זה לא יעזור. תפסיקו.

אבל הם חיים בעולם משל עצמם.

הכול בסדר, אבל אני רוצה לשמוע אותו.

אנחנו פונים למכללות ביוזמה שיפתחו קורסים כאלה. אני יודע שיש מכללות שכבר מתעניינות ופונות כדי לפתוח קורסים כאלה כי יש מהצד השני גם מחנכות מטפלות שמתעניינות בדבר הזה. ברגע שיש מדיניות של העדפה שיהיה קורס - - -, ו אנחנו מדברים פה על פער של 70 שעות, לא איזה דרמה מאוד גדולה, אנחנו מעדיפים שגם מחנכת בעלת ותק של שלוש-חמש שנים, כמו שהתקנות אומרות, תפנה ותלמד לפחות את ה-220 שעות. דובר פה כל הזמן על האיכות והאיכות והאיכות. וגם פה אנחנו מתעדפים מדיניות איפה לשים את התקציב המוגבל שיש לנו - לשים את זה שם. לכן, אנחנו נפנה למכללות ולסמינרים שמכשירים צוותי חינוך. נעודד אותם לפתוח קורסים מקוצרים של 150 שעות, כמו שהתקנות מאפשרות. בסוף זה לא יהיה במימון מלא של המדינה כמו שקורה ב-220 שעות.

סליחה, זו מדיניות של הפחדה, שנועדה להפחיד מטפלות שלא תהיה להן פרנסה. דוחפים אותן לקורס הארוך.

תודה.

הגברת אוחנה, בבקשה.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה להחמיא ליהודית על התערוכה כאן. זה נוף ילדותי. נולדתי ברחוב הרימון בשוק מחנה יהודה. הסתכלתי על התמונות תוך כדי הדיון, ואני אפילו מזהה את הבית שלי. זו תערוכה ממש מהממת.

אני מזמינה אותך לפתיחה בשבוע הבא.

תודה. בהמשך לדברים שאמר אדוני הנכבד, אנחנו נמצאים בסיפה של הוראת השעה של חוק הפיקוח. זה אומר שהצוותים הוותיקים, שטרם נכנסו להכשרה המקוצרת, מסיימים אצלנו את העבודה, ואנחנו ניקלע למצוקת כוח אדם בגיל הרך הרבה יותר גדולה מכפי שיהיה בגנים העירוניים בסוף שנת הלימודים הזו, מכיוון שאנחנו לא יכולים להעביר אותם ברישיון כי תקופת ההכשרה שלהם הסתיימה. הם לא הלכו להכשרה בגלל שאנחנו לא שלחנו אותם, הם לא הלכו להכשרה כי משרד החינוך לא העמיד את הקורסים שנקבעו בחקיקה. אני מבקשת מכבוד היושב-ראש להאריך בהוראת שעה את דור המדבר, ואת היכולת שלהם ללמוד לפחות בשנתיים, או לחלופין שמשרד החינוך יאמר מתי הוא יעמיד את הקורסים המקוצרים, ולשם ייקבע מנגנון השעה.

אני אתן דוגמא אישית. אני מנהלת מעון. יש לי צוות 11 שנים, כבוד היושב-ראש, שאני אמורה לשחרר אותו בתום שנת הלימודים מכיוון שהוא לא עומד בדרישות החקיקה. הינה, אני מודיעה, גם כעורכת דין וגם כגננת: אני הולכת לעבור על החוק. אני לא מתכוונת לפטר אף אחת משמונה נשות הצוות שלי מכיוון שהן עושות עבודתן נאמנה. הן בקביעות אובייקט. בגללן מגיעים הורים לגן הפרפר. אף אחת מהן לא תלך הביתה, ושמשרד החינוך יעמוד בהתחייבויותיו - זה פעם ראשונה. גם אם לא יהיה לי רישיון, הגן שלי ימשיך לעבוד.

הנקודה הובהרה.

זאב, הטענה היא שלא העמדתם קורסים והזמן, ולכן הם לא יוכלו לעמוד בדרישות החוק. האם יש לכם כוונה להיערך לזה ולתת אפשרות הארכה?

ראשית, אנחנו נפנה ללשכה המשפטית ונבין את האירוע. אבל אנחנו מעריכים שהקורסים האלה שייפתחו בזמן הקרוב, ואני מזכיר, דרישות החוק היא הרשמה לקורס, ולכן עובדת שתהיה רשומה ככל הנראה תעמוד ב - - -

למה שהיא תירשם לקורס של 220 שעות?

זה לא נכון. היא צריכה בשנה הראשונה להירשם, ובשנה השנייה לסיים.

חברים, אתם רוצים לקבל תשובות, נכון?

אבל הוא משדל אותי לדבר עבירה הוא אומר לי: רק תרשמי אותה, היא תוכל להמשיך לעבוד. היא לא צריכה את הקורס הזה. למה שהיא תירשם ותתפוס מקום של מישהי שיכולה ללמוד? למה שהיא תתפוס מקום?

ולמה שהיא תשלם על הקורס - - -?

חברים, מספיק.

בבקשה, זאב.

ראשית, אני חוזר על הדברים שאמרתי קודם. הקורס של 220 שעות, הוא לא בפער גדול. ואנחנו לא רק מממנים אותו באופן מלא, אלא גם נותנים מלגה על מנת לעודד ולשפות באיזושהי צורה מחנכת מטפלת על הפסד הזמן שלה באיזושהי צורה. וזו מלגה של 2,000 שקל, זה לא מבוטל. לכן, יש לנו החלטה.

זה לא תוכנית כבקשתך. יש חוק.

אני אגיד לך את זה פשוט: אני צמחונית, ואתה מציע לי עכשיו סטייק. תודה רבה, לא מסוגלת.

תודה. אני מבקש, קודם כול, לבחון את אפשרות ההארכה, ושנית, לשקול את הסיפור הזה של המסלול המקוצר.

אני שוב וחוזר, הקורסים המקוצרים ייפתחו. לא במימון מלא.

אז תעשו הארכה בהוראת שעה כדי שאנחנו לא נשחרר את הצוותים האלה באוגוסט. ינואר 2025 יהיה באמצע שנה.

זאב, הרי בסוף כולנו רוצים שאותן גנות יישארו ושהן יגיעו באמת עם הכשרה. זה גם לא פתרון לתת להם להירשם כדי שהן יישארו כי אין ברירה, והן יישארו ללא הכשרה.

אבל גם לא לתת תמריץ לגננות שהן ותיקות, בעלות ותק, להישאר במערכת, זה פשוט לירוק להם בפרצוף.

נכון. אני רוצה גם להגיד משהו לעניין התניידות בתוך המערכת. מה שקורה בהפוך על הפוך זה שבגילאי לידה עד שלוש יש חובת הכשרה למטפלות, ובגילאי שלוש עד שש אין חובת הכשרה למטפלות. מה שיקרה זה שתהיה תנועה, התניידות, ממעונות היום, ואתה אמרת שאנחנו צריכים להשקיע בגיל הרך, אל הגנים העירוניים, ששם אמרה דורית שהן צריכות רק דופק. התנועה הזאת בתוך המערכת לא טובה לאף אחד מאיתנו.

אדוני היושב ראש, אני רוצה לדייק. אנחנו מעודדים גם גננות ותיקות להירשם ל-220 שעות, למרות שלא אוהבים לשמוע את זה פה, כדי שההכשרה תהיה יותר איכותית. אנחנו נעמוד על העמדה הזו ונעודד את זה. לגבי הקורסים של 150 שעות - לא אמרתי שיירשמו רק כדי לעשות וי. יירשמו ויתחילו את הלימודים ברגע שייפתח. וכמו שאני מבין, וכמו שאני מבין מהלשכה המשפטית, זה עומד בתנאי החוק. זה לא לעודד כדי לעשות וי, אלא באמת כדי שיעשו את ההכשרה. לגבי האמירה האחרונה של הגברת - היות ואני מעט מעורב גם בהסכם השכר של תומכות החינוך, מה שקרוי בעגה "הסייעות", גם שם יש החל מהסכם השכר הזה תמרוץ מאוד גדול לתומכות החינוך הסייעות החדשות.

החדשות. הוותיקות לא צריכות כלום.

לא, לא. החדשות, שבע שנים ומטה, לבוא וללמוד קורס רחב של 220 שעות. אנחנו גם עושים את הקורס הזה באופן שיאפשר ניוד בין שני תחומי העיסוק של מחנכות מטפלות ותומכות חינוך בין שלוש עד שש ללידה עד שלוש, כדי שיאפשר איזשהו ניוד. וגם שם יש עידוד מאוד גדול ללמידה - קורס באותו היקף. ולגבי האמירה שנאמרה פה של החדשות והוותיקות - הסכם השכר של תומכות החינוך, שלטון מקומי, אוצר וההסתדרות, המעו"ף דיבר על זה שהוותיקות הולכות ללמוד במשך תשע שנים פיתוח מקצועי לאורך הקריירה, 60 שעות כל שנה, כל שלוש שנים עולות בדרגה, כך שיש פה עידוד ומהפכה גם בתחום הזה של הלמידה.

האם הקורס הוא של הרשות המקומית?

לא. הקורס יהיה כרגע במתכונת שהיתה עד היום, ובהמשך הוא יעבור לידי האחריות של משרד החינוך במרכזי הפסג"ה, כך שבסופו של דבר הגננות ותומכות החינוך שלהם גם יוכלו להיפגש בקורסים האלה, לייצר שפה מקצועית משותפת, כך שהדבר הזה הולך לקראת שינוי מאוד מאוד גדול ודרמטי. אנחנו בעיצומה של המהפכה הזו. ואם מדברים פה על איכות – יש דוח מבקר מדינה על מחנכות מטפלות מלפני ארבע שנים, שדיבר על כך שייקח 25 שנה בקצב ההכשרה שהיה אז. אנחנו תוך שלוש שנים הכשרנו 18,826 מטפלות. זה מהפכה, ואנחנו שם. יש מחלוקת לגבי הקורס המקוצר, וגם אותו נפתור.

קודם כול, אני חייב להגיד שלפי החוק אתם אמורים לסבסד את זה. המחלקה המשפטית שלכם - יותר מפעם אחת העמדנו אותה על טעותה, וחבל שזה כך. ואנחנו אומרים פה: אתם חייבים לסבסד את זה. תיכנסו לוועדה, תיכנסו לפרוטוקולים, ואתם תראו מה קורה. בנוסף לזה, משרד החינוך עצמו עובר על החוק במספר מקרים. כמו במקרה הזה, הוא גם עובר על החוק. יש לי גן שגייס אישה בוגרת, בת 17 וחצי, שיש לה ילד, אבל היא לא יכולה לעבוד בגן כי היא מתחת לגיל 18. אין לנו עובדים, אנחנו חייבים קצת את הסיוע. היא עשתה קורס עזרה ראשונה, עשתה התנהלות בטוחה, לומדת כבר לקורס, אבל היא לא יכולה לעבוד כי היא בת 17 וחצי. אין פה הגיון. לא הגיוני שמשרד החינוך פועל נגדנו - כאילו הוא מנותק מהמציאות והוא לא מודע לבעיה. מודעים לבעיה. תתחילו לפתוח אופקים, תתחילו לגלות קצת גמישות. צאו מהקופסה כדי שנוכל להתמקד. חוסר היציאה מהקופסא גם דוחף אנשים מחוץ לענף. יש כבר לא מעט כאלה שלא רוצים לעבוד יותר בענף. הם ברחו מהענף הזה והלכו למגזר הפרטי כי הם לא רוצים להיות בתוך המרובעות. אבל מכריחים אותם שהקובייה תהיה כזאת ולא כזאת. יש לי גננת אתיופית שדרשו ממנה בובה שחורה כי זה לא טוב. איפה ההיגיון? רדו קצת מהעץ. דרך אגב, אותה גננת הפסיקה להיות גננת. היא פשוט יצאה מהמגזר הזה לגמרי והפכה להיות ספרית. האם זה מה שאנחנו רוצים? אז זה לא פלא שזה מה שיקרה. אנחנו צריכים להתחיל לטפל מהיציאה של עובדים מהענף. יציאה של עובדים מהענף זה גם שחיקה. צריך להתחיל לטפל בשחיקה של העובדים. השחיקה הזאת מביאה או ליציאה או לדברים לא רצויים שאנחנו מאוד לא אוהבים אותם, ובהם אנחנו נעסוק בשעה הבאה. צריך להתחיל לטפל בדברים ולהתחיל לנוע.

ודבר אחרון, כמה שזה נשמע רע. הבת שלי סטודנטית. היא אמרה לי: אבא, אתה מכיר גננות? תסדר לי עבודה בגן. אני אמרתי: אני לא מוכן שתעבדי בגן. אם אני חושב כך, אז אנחנו בבעיה גדולה.

הבת שלי סטודנטית. היא שאלה אותי: מה ללכת ללמוד? אמרתי לה: הגיל הרך, ותלכי לעבוד בזה.

רון, משהו לעניין הרשות המקומית ומשרד החינוך. אם לא היינו עוסקים בשני ספקי שירות שונים, המצב שלנו היה אחרת. אלו שני ראשים לנחש אחד. לא יכול להיות שבאותה מסגרת, המעסיקים הם שונים: הסייעות מועסקות על ידי הרשות המקומית והגננות על ידי משרד החינוך. תחברו אותם ליחידת עבודה אחת, תחת אותו בוס. שנית, הצרה הכי גדולה שלנו היא לא השכר אלא תדמית. אנחנו מגיעים לדיונים האלה בכל פעם שילד נחבל, נופל, מת, סייעת מתעללת, אימא מתלוננת. למה אתם לא מוציאים קמפיינים על הדברים הטובים ועל הגננות הטובות? אני הלכתי ללמוד חינוך לפני 26 שנה בגלל אהבת הילדים. באמצע הלכתי ללמוד משפטים כדי להבין מה התקלקל בדרך. כשהייתי גננת, התעצבנתי והלכתי ללמוד משפטים. נהייתי עורכת דין, אני מתעצבנת, וחזרתי להיות גננת. תקשיבו, התדמית שלנו היא ברצפה. פתחתי גן לילד שלי, והינה, עכשיו נולד לי נכד ואני נשארת בגללו. אני רציתי לסגור בסוף שנה - אמיתי, עם יד על הלב. אני לא יכולה. איך חנן אמר? המסגרת החינוכית מרובעת. פתחתי גן פרטי כדי לחשוב מחוץ לקופסה. עכשיו עושים לי את הקופסא כמו משרד החינוך. אני לא מצליחה כבר לחשוב יצירתי. אני כבר מזמן לא גננת. אני כולבויניקית, אני מנהלת חשבונות, אני פסיכולוגית לצוות שלי, אני מטפלת בהורים, אני צריכה לדעת משפטים כדי לדעת מה קורה עם תלונות שווא. אני הכי רחוק מלהיות גננת. תחזירו לנו את חדוות העבודה. תעשו בוס אחד לשני הגופים שנמצאים באותה מערכת, ותטפלו תדמיתית גם במה שטוב. יש הרבה אנשים בחוץ שישמחו לעבוד בחינוך. האם יש דבר יותר טוב מלאהוב ילדים? הרי הקולות שלהם זה שירת הציפורים. למה אנשים בורחים מזה כמו מאש? כי אנחנו ממקסמים ומעצימים את הרע. אנחנו שכחנו את חצי הכוס המלאה. רק בשביל זה באתי. אני מתחננת בפניך: תעשה סדר.

(מחיאות כפיים)

תודה.

לוסי, גנים ברמה אחרת, בבקשה.

קודם כול, אני שמחה על הדיון הזה למרות שעוד פעם עוברת שנה ועוד שנה וללא שום תוצאה. מבחינת הפתעה - אני לא מופתעת. נראה לי שצריך שהמדינה תתעורר על עצמה כי אנחנו כבר ערים כמה שנים. אני לא אפסיק להזכיר את השיח האחרון שאני עשיתי עם השרה לשעבר שאשא. כשאמרתי לה שיש מצוקת כוח אדם, היא אמרה לי: אוקיי, אותי כרגע לא מעניין. רק הכשרה. אמרתי לה: תמשיכי ככה ולא יהיה לך את מי להכשיר.

אני לא רואה פסול בהכשרה. זה, קודם כול, הדבר הכי חשוב שיש. ולכאן אני צריכה אותך, רון. אני ממש אשמח. את כל הכוח הפוליטי ואת כל הרעש התקשורתי שאתה ואופיר כץ עושים, אני ממש אשמח אם יד ביד יהיה בטיפול במהות החינוך ולא בתפאורה. כי, מבחינתי, מצלמה - אין בעיה. אחל'ה, מרתיעה - הכול טוב. המהות והתקציב צריך להתחיל רק כאן, בתמרוץ משרד החינוך, בתמרוץ כל איש חינוך שנמצא פה במערכת. אם החלטתם שהוא נמצא במערכת, והמקום שלו הוא להיות במערכת, יש לתמרץ אותו בהתאם. האוצר, אנחנו לא בהסכמי שכר. אנחנו פרטיים. אבל כמו שאמרנו, החינוך מתחיל מלידה והוא לא מתחיל מגיל שלוש. אנחנו צריכים גם אתכם איתנו.

- - - אגף שכר. רק לי מותר להתווכח איתם. זה לא קשור אליכם. היא האגף הלא נכון.

לא משנה לי איזה אגף - אוצר. בקיצור, המדינה צריכה להתעורר ולהבין שלא להוריד מפה תקציב ולשים שם תקציב. תקציב נטו בחינוך. החינוך הזה הולך לשקף את המדינה שלנו. הוא מתחיל מלידה ולא בכיתה ב' או ו' והלאה. מלידה אנחנו מלמדים אותם ערכים, אנחנו משקפים להם ומתווכים להם את הסביבה החינוכית ואיך להיות אנשים בעולם הזה. ואם אנחנו רוצים שפני העתיד ופני הדור שלנו יהיו ראויים למדינת ישראל, ובכלל, וייצגו אותנו בעולם, אנחנו צריכים לשים כל שקל במי שנולד פה. וזה צריך להיות בזכות ולא בחסד. אנחנו חווים פה טראומות והדור הזה הולך להיות בכאוס. ואני מדברת מכאב כי הבת שלי בת ה-21 אומרת לי: אימא, מה זה המדינה הזאת? ולא הציגו פה את החטופים. מה זאת המדינה הזאת? מה זאת המדינה הזאת? איך אני יכולה לחכות לנכדים מהבת שלי כשאני בעצמי בת 49, ומגדלת אותה לבד בכאוס היום יומי הזה, ולהבטיח לה עתיד במדינה הזאת? ואנחנו לא מדברים על חינוך, אלא על מדינה. מדינת ישראל איבדה את עצמה. ואני מדברת בכאב ענקי. חינוך זה כאן. ועדת חינוך, יושב-ראש חינוך, שר חינוך, כאן אנחנו נולדנו, וכאן אנחנו רוצים להישאר. תשקיעו בדור העתיד על כל המשתמע מכך. תודה.

תודה, לוסי.

יוסי, אני רוצה לשאול שאלה. זה ממש חשוב. אנשים מחכים חמש שנים להכשרות. באים להם עכשיו, שמונה חודשים לפני שהחוק הזה נכנס לתוקף, ואומרים להם: אתם תשלמו על ההכשרות האלה? וזאת אחרי חמש שנים שהם מחכים להכשרות?

העמדה שלך נשמעה. אמרת את זה כבר. האם אתה רוצה לחזור על זה עוד פעם?

היי, שלום. אני רותם אייזיק, עו"ד באלו"ט, באגף לקידום זכויות וקשרי ממשל. הדיון, כמובן, חשוב, ואנחנו מברכים עליו. אבל חסרה פה איזושהי התייחסות לאוכלוסייה מאוד גדולה של ילדים עם צרכים מיוחדים. בסופו של דבר, המחסור בתקנים והקשיים והמחסור בכוח אדם משפיעים גם על המסגרות הייעודיות. ואם אני מדברת על מסגרות של גני תקשורת, שכבר היום אנחנו יודעים שההורים מקבלים כל הזמן הודעות על קיצור ימי הלימודים, על ביטול ימי לימודים, אנחנו לקראת החופש הגדול וההורים כבר חוששים ממה שיקרה, ואם בכלל המסגרת תתקיים בצורה מלאה. וגם על גנים שפועלים בפריצות תקן. בערך שליש מגני התקשורת בשנת הלימודים הקודמת היו בפריצות תקן. ואם אנחנו לא נטפל עכשיו במשבר כוח האדם, זה רק יחריף. ואני כן אגיד שבשנת הלימודים תשפ"ב, עמדנו על 21%. כלומר, אנחנו כבר עומדים על פער של יותר מ-10% בין שנה לשנה, וזה רק הולך וגדל.

אני אתייחס גם לתלמידים שלומדים בחינוך הכללי. בסופו של דבר, חלק מהצורך בכוח אדם, גם איכותי, אבל גם הצורך במספר מספיק של אנשי צוות, הוא כדי לקדם ולעודד את השילוב במסגרות החינוך הכללי. בלי הכשרות, והנושא עלה פה יחסית בצורה מכובדת - - -. נדגיש שגם בוועדת שפירא נושא ההכשרות הוא אחד הנושאים הכי בולטים שעולים שם בדיונים. אבל גם הצורך בכוח אדם שבאמת יאפשר את השילוב המיטבי, שהורים לא יצטרכו לשלם באופן פרטי לסייעות כי השכר שכרגע מוצע לסייעות לא מספק, והם צריכים להשלים את זה מהכיס הפרטי שלהם. זה דבר שיוצר פה איזשהו פער ועיוות מאוד מאוד גדול בין הורים שיכולים לעשות את זה להורים שלא יכולים. יחד עם הדיון החשוב הזה, אנחנו צריכים להתייחס גם לאוכלוסייה הזאת. אנחנו מבקשים, גם מהוועדה, גם ממשרד החינוך והאוצר, כדי שלא ניפגש פה בעוד שנה ונציג את אותם נתונים ואת אותם דברים, שהם באמת יחשבו על הדברים האלה ויכנסו איזושהי תוכנית, גם בחינוך הכללי וגם בחינוך המיוחד, כדי להבין איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים האלה. גם לשמר את כוח האדם הקיים, וגם לגייס כוח אדם חדש, גם בהכשרות מתאימות, גם בהסדרה של מקצוע הסייעות. אנחנו מבקשים שבאמת יהיה על זה איזשהו מעקב יותר צפוף, ושלא ניפגש פה בעוד שנה ונהיה במצב הרבה הרבה יותר גרוע מהמצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו.

נכנס ועדה במיוחד על הנושא הזה של החינוך המיוחד של גני תקשורת ושילוב.

אנחנו נשמח. תודה.

גברתי, בבקשה.

שלום. אני דלית קוטלר. אני תושבת המועצה האזורית אשכול, ואני מנהלת הגיל הרך. באתי עם אחת המדריכות הפדגוגיות שלנו מכפר עזה. אני חשבתי שבכל ועדה מתחילים עם ה-7 אוקטובר. אני כן רואה את אריאל וכפיר כאן. אימא שלהם, שירי, היא גננת. לא בפועל, אבל היא גננת.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל אני אגיד שהרבה שנים אני עוסקת בחינוך ובמחקר, ואנחנו יודעים עד כמה הגיל הרך הוא חשוב. אבל זכיתי, לא מבחירה, מה-7 או ה-8 באוקטובר, להקים גני ילדים ומעונות יום במרחבים של מלונות אני, בניגוד למשרד החינוך, הייתי בטוחה שאני מוזמנת מלידה עד שש. אני לא מפרידה כי המצוקה היא שווה. אפשר לספר רבות על העוגן הקהילתי ועד כמה החינוך חשוב. כשהגענו למלונות ולכל מקום אחר, אז אין כמו למצוא מייד מענה לגיל הרך. זה גם מענה לילדים הקטנים. זה אפילו עניין של בטיחות כדי שהילד לא ירוץ לבריכה במלון בים המלח או באילת. אבל זה לא רק זה, זה גם כדי שהילד לא יהיה חשוף לדמעות של ההורה, לטראומה, וקצת להרחיק. היינו צריכים להקים גנים בשניות. אני חייבת מקום להורים ולילדים. אני רוצה להגיד שזה הוכח שזה העוגן ושזה האוויר. אמרה כאן קרן שאין כמו חיוך לילדים. הילדים לא חייכו כשהם היו אצל ההורים ב-8 לאוקטובר. אבל ב-9 באוקטובר, כאשר המרכזים הוקמו, הילדים התחילו לחייך וההורים התחילו לחייך. ואנחנו יודעים שהדבר הראשון שעשו זה שדאגו לילדי המעונות והגנים. בלי זה אי-אפשר יהיה ללכת לצבא, למילואים, ולעשות כל דבר אחר. זה אוויר לנשימה, וכולם יודעים את זה. אבל זה לא קורה בפועל. כולם יודעים שזה העוגן.

אני רוצה להגיד תודה למשרד החינוך, משרד החינוך, עם אורנה פז - זה לקח שלושה שבועות. אמרנו: אנחנו חייבים כספים למעונות היום כי בגני ילדים יש גננות ויש סייעות. תודה לגננות, לסייעות והמטפלות, שעשו זאת בכל מסדרון. הם לא היו צריכים אותנו. הם הקימו מרחבי לימוד ופעילות לפני שאני הגעתי, ובכלל לפנינו. צלצלה סייעת בגנים ואמרה שהיא מצאה ליצנית, ואיתה היא הקימה גן, וזה עוד לפני משרד החינוך. עד היום אין הוראת שעה לגננות, שהן חייבות לעבוד בעוטף עזה, או לא. זה מאוד מורכב. לשמחתי, רוב הגננות במועצה האזורית אשכול קמו והן עובדות. הן עובדות בגנים שהם לא שלהן. גננות, סייעות, תומכות חינוך, מטפלות, פתחו ארבע פעמים גן. אני לא יודעת אם גננת צריכה מענק או לא, אבל יש צורך באמירה. תומכות החינוך כן קיבלו מענקים. הרשויות ידעו לעשות את זה. לא הצוותים של המעונות. אז מה עשתה מועצה אזורית אשכול, ותודה לראש המועצה שלנו, שכולנו מכירים? הצלחנו לתת גם לכל מי שעבד במעונות. כן, אחרי 3 שבועות, והם ידעו לעבוד איתנו. אני חייבת להגיד שהמועצה האזורית אשכול רדפה בוקר-בוקר אחרי אורנה פז, ועם הגזבר שלנו. אסף היה איתי. יצאנו מהזום. אמר: מה הרעיון שלכם? באנו ואמרנו את הרעיון, וידעו להקשיב לנו. קיבלנו 3,000 שקל לילד. ונס, כל אחת קיבלה 50 שקלים כשהיא עבדה במעון באזורי הפינוי. עבדנו רק חמש שעות ביום, וזה היה קהל שבוי. ופלא, באו אלינו מלא אנשים. גם אלה שבאו בהתנדבות, נשארו. זאת אומרת, שיש לכסף אפשרות, ומשרד החינוך יודע לעבוד איתנו.

אני מודה שיש לנו חינוך טוב בשגרה בקיבוצים ובמושבים במועצה האזורית אשכול. לא חיכינו למשרד החינוך עם סייעת שנייה. במועצה האזורית אשכול יש סייעת שנייה כמעט מצוק איתן. קצת קיבלנו המדינה, קצת לא. זה החלטה של הרשות. עכשיו קיבלנו תקציבים, הכירו בנו. תודה, נוכל לקחת את הכסף לעוד דברים. נותנים לנו מתקציבי מדינה, אבל תבינו מה אנחנו צריכים. אנחנו בבור ענק. זה לא קל לחיות היום באשכול: 141 גנים, יש לנו כבר 22 באשכול. מתווכחים איתנו על הרישום, ותיכף אדבר גם על זה. יש לנו מלא רעיונות. אספו את כל החברות שלי שהן מנהלות הגיל הרך. היום סגרתי שלוש גנים, אז אל תגידו לי שיש מספיק. לגננת מותר להיות חולה. סליחה, היא לא עושה את עצמה. יש לי רק מילים טובות להגיד על הגננות שלי. יש לנו קשר טוב. כל הגננות מקבלות גיבוי באשכול. ברוך השם, אין תלונות על גננות. וזה לא משנה, אנחנו יום-יום מבקרים באילת ובים המלח. אנחנו מגיעות לכל מקום. ואני רוצה להגיד תודה לצוות הפיקוח. יש לי מפקחות נהדרות. לא יכולתי לעבוד במשך שבועיים במלחמה בגלל סיבה אישית, והמפקחות שלי עשו הכול, גם במעון וגם במטפלות - אין הבדל. לפני שלוש שנים היה מפגש. אנחנו, מנהלות הגיל רך, לא רק באשכול, הבאנו תוכנית שעל כל שמונה גנים תהיה גננת נוספת. חברה שלי אמרה: בחוק אי-אפשר, ואל תפילו על הרשויות. האם במקום שהיא תהיה סייעת, היא תהיה גננת כי הגננת חולה? לא רוצה. תביאו על כל שמונה גנים. באשכול אני מבקשת על כל שמונה. והתפלאתי שחבר הכנסת שהעלה את הדיון, לא התחיל. האם אתם יודעים איזו מצוקה יש אצלנו באשכול? יש לידות, ובחלוציות, ברוך השם, זה גנים דתיים והן ברוכות ילדים. דרך אגב, גם בעוטף עזה לא היה חדר אחד להשכרה עד ה-6 באוקטובר. הממוצע של ילדים בממלכתי זה ארבע ילדים למשפחה. וגם היום, ברוך השם, הגננות שלנו בהיריון - שיהיו בריאות. אני אומרת שתביאו גננת על כל שמונה גנים. היא גם תיתן תמיכה ביום-יום. מה יקרה אם ביום אחד שיהיו שתי גננות בגן וכשחסר יהיה למי שחסר? נכון, תפקיד משרד החינוך הוא לראות שהגננות לא חסרות כל יום כי יש להן החלפה. אמרה לי אז: אפשר, קודם כול, לעשות תהליך חינוכי פורה וטוב. מצאנו פתרון. תחזירו תמריצים לגננות. כשבאתי להיות גננת, קיבלתי תמריץ דיור, ואסביר. יש לנו גנים, שהם אומנם טיפה, הם 7.2, - - -

ברשותך, אם אפשר להתכנס.

כן. יש לנו הרבה רעיונות, אבל לא קורה הרבה וחסר כוח אדם. תחזירו את תמריצי הדיור או את התמריצים שהיו בשנים קודמות, ואז יבואו. אני ממש מבקשת להודות. אני פה, ואני רוצה שכל עם ישראל ישמע איך אני מודה לצוותי החינוך הגיל הרך באשכול. מגיע להם על כל מה שהם עושים יום-יום, דקה- דקה, תחת אש.

הדברים שלך נכנסים ללב. יש עוד קבוצה אחת ששכחת להודות לה, וזה המרכזים, שהם העתודה הניהולית של משרד הפנים, כל מי שלא גויס למילואים, שהגיעו תוך כמה ימים למרכזי המפונים. אני פגשתי אותם. אני חייב לומר שצריך להגיד מילה טובה גם להם כי לא יודעים את זה.

היו הרבה. אני פגשתי על הבוקר את התנועה הקיבוצית ואת דרור. הכול טוב. אם אני אצטרך להגיד תודה לכל מי שעזר לנו, אני אצטרך אצטדיון.

צוהריים טובים לכולם. האמת, זה טוב לתזכר את הדיון הזה ולהעלות אותו שוב ושוב ושוב. אבל הדבר הכי טוב והכי מצוין זה באמת לתת פתרון פעם אחת ולתמיד. אני כאן כמעט ארבע שנים, ואני זוכרת שבכל שנה היו מספר דיונים על הנושא הזה. היתה החלטה של חינוך חינם מגיל לידה, ולא משנה מה קורה אין חינם. אין חינם בכלל, והילדים שלנו סובלים והמדינה משלמת אפילו פי 10, לא יודעת כמה, על אי-ההשקעה שלה בגיל הרך. היא משלמת על זה בגיל ההתבגרות ובגיל הנערות. אני לא רוצה לחזור על המשפט שהשנים הראשונות הן הקריטיות בחיי האדם, והן אלו שמעצבות את האישיות שלו ונותנות לו את הקו ואת נקודת הזינוק שלו בחיים ולאן הוא יכול להגיע. לגבי המחסור בגננות - אני אמרתי, ואני שוב אגיד, שיש לנו עודף בחברה הערבית.

זה מה שנאמר על ידי משרד החינוך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואני לא מבינה כי עד עכשיו המדינה לא משכילה לקחת את הצעד הראוי והנכון ולשלב את אותן צעירות בעבודה הזאת. הרי הן למדו והוכשרו למטרה הזאת. המצב הזה לא מתקבל על הדעת. כי, מצד אחד, יש מחסור, ומצד שני, יש הרבה ועודף, ולא משתמשים במשאב הזה. וסליחה על המילה "משתמשים". יש משאב שצריך לתת לו אופציה גם לעבודה. בסופו של יום, כלל החברה מקבלת מזה. נושא תנאי ההעסקה הוא נושא מאוד קריטי. וכל עוד לא תהיה הסדרה בסוגיה הזאת, המטפלות ימשיכו להיכנס לתקופה קצרה, לכמה שנים, וכשהן ימצאו משהו יותר טוב הן ייצאו, והבעיה אז תישאר באותו מקום. צריך להסדיר את זה, גם מבחינת ההשכלה וגם מבחינת ההעסקה. תודה.

תודה רבה.

ד"ר שרית סילברמן, חוקרת בכירה ביוזמה לחקר הגיל הרך, בבקשה.

שלום, ותודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה רק להוסיף ממש בקצרה המלצה קונקרטית. אם נעבור לחמישה ימים בשבוע במקום שישה ימים בשבוע, זה יכול ממש להקל על העומס ולפתור. זה לא יפתור לגמרי. יש הרבה בעיות שצוינו היום.

ההורים מסכימים לזה?

אני אימא.

בגיל הרך זה כבר קיים. מלידה עד שלוש זה כבר קיים.

כן, כי ככה לא צריך למצוא גננות מחליפות וגננת יכולה לעבוד חמישה ימים בשבוע. זה יכול לבנות מאגר של גננות שיכולות לעשות מילוי מקום. זה יכול אולי אפילו להקטין את גודל הכיתה. זה יכול לפתור הרבה מהקשיים. ביקשתם קודם נתונים. אם מסתכלים על המספרים, יש כ-550,000 ילדים במערכת הגנים, בערך 22,000 גננות. בערך 19,000 גננות עובדות במשרה מלאה. אם אני אעשה חישוב, זה בערך 28 ילדים לגננות שעובדת במשרה מלאה, לא רק אלו שעובדות חלקית. אם פשוט נזיז את מערכת לחמישה ימים במקום שישה ימים, זה יכול לפתור הרבה מהקשיים. תודה רבה.

אני רק רוצה לציין שאנחנו מתנגדים לזה. וארבע ימים בשבוע זה עוד יותר טוב.

תודה רבה.

חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה, בקצרה. אני חייב לסיים את הדיון.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. ראשית, העניין של מעבר לחמישה ימי לימוד צריך לקרות בכל המערכת. האחרונים הם הגנים - כשיימצא גם פתרון ראוי לכך.

שקט תעשייתי - - - חל על שני הצדדים. ואם מנהלים משא-ומתן, אז גם לנו יש דרישות.

נכון, נשאיר את זה בצד. עניינית, המלצה קטנה. לגבי נושא הגיל הרך, לידה עד שלוש - אני ממליצה שהוועדה תקיים דיון מעקב על מה התהליכים שמתרחשים במשרד החינוך, מה היעדים ששמו לשנים הבאות. כשאני הייתי שם היתה תוכנית מאוד מאוד מוגדרת לראות, פעם אחת, שהדברים קורים, ופעם שנייה, שגם קובעים מה היעדים הבאים כי זה צריך להתפתח.

לגבי נושא הגנים והסייעות - כל עוד שהסייעות בגנים לא יהיו פרופסיה, ובתוך הרשויות המקומיות, פעם אחת, ישימו עובדת כסייעת, ופעם שנייה, היא תהיה מנהלת במקום אחר, ופעם שלישית בכלל יתנו לה איזה תפקיד אחר, ואני לא רוצה להגיד מה המגוון, אבל זה מה שקורה באמת של החיים - כל עוד שלא יגדירו סייעת כסייעת, לא נצליח לייצר לזה ביקוש, רצון ומוטיבציה מצד אנשים לבוא ולהשתלב בתוך המערך, ובטח לא את המעמד שראוי שהם יקבלו. אני ממליצה לקיים גם על זה דיון יחד עם השלטון המקומי ולראות איך עושים את הדבר הזה.

מור דקל, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כול, תודה. חשוב לציין שהיום הזה הוא יום מיוחד לנושא, וזה באמת באמת חשוב. וכמובן שאני אתחיל בזה שכולנו מאחלים שכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה במהרה כמה שיותר בריאים ושלמים, ושכל החיילים והחיילות שלנו ואנשי הביטחון יחזרו במהרה.

אני לא אחזור על דברים רבים שנאמרו, אני רק אתן כמה הצעות שאנחנו מדברות עליהן כבר שנים כי אנחנו שנים מתריעים ומתריעים ומתריעים, ואנחנו עדיין יושבים כאן. לצערי, במשבר הקורונה היתה לנו הזדמנות, שלא מיצינו אותה עד הסוף, ועכשיו בתוך משבר מלחמה, כשיש לנו עוד יותר הזדמנות. יושבים כאן כל המשוכנעים. אני חושבת שאני אגיד משהו שכולנו מסכימים לו. אבל מי שכנראה לא השכיל להשתכנע ולהבין את המשמעות של להיות איש חינוך מגיל לידה, וזה לא משנה אם את מטפלת, מנהלת, סייעת, גננת, עובדת בצהרון. ילד מחולק היום לכל כך הרבה גורמים מגיל לידה עד שש, וזה פשוט אבסורד. וכאשר המשרדים עצמם והממשלה והכנסת לא משכילים להבין את המשמעות של איש החינוך, עד כמה צריך להשקיע, וגם לא לנהל דיון רק על הגיל של לידה עד שלוש ולא רק על שלוש עד שש, כאן מתחיל הפער.

כשהתכנסנו כאן על חוק המצלמות אמרתי שהבעיה העיקרית היום, וזה משהו שלא היה בראש סדר העדיפויות אולי לפני שנה, היא נטו האמון בין ההורים לצוותים. והאמון הזה נוצר גם מהרבה הרבה, לצערי, אנשים שיושבים בבית הזה, והרבה אנשי תקשורת, שגרמו ללהבה לבעור, ולהביא אותנו למצב שאם היום אימא מחפשת מעון או גן, ואין לה ברירה כי היא צריכה לצאת לעבוד כי יוקר המחיה גם יושב לה על הצוואר, והיא כבר אפילו משלמת 5,000 שקל למעון, בלי ימי שישי, והיא עדיין נכנסת ביום הראשון ושמה מכשיר הקלטה, אז כאן מתחיל הכשל, נקודה.

אני מבקשת מיושב-ראש הוועדה, מחבר הכנסת יוסי טייב, שנצא מפה היום כשאתה נותן דד-ליין למשרד החינוך לעוד חודש, לא לעוד חצי שנה, כי עוד חודשיים-שלושה אנחנו נכנסים לשנת לימודים חדש, ושגם משרד החינוך, גם משרד האוצר וגם משרד העבודה, יביאו תוכנית חירום לאומית לתיקון המשבר בנושא אנשי ונשות החינוך מגיל לידה עד גיל שש.

דבר נוסף, אמרתי שהמשברים האלה הם הזדמנות, יש לנו כאן הזדמנות. כן, היא עולה כסף. אין מה לעשות, זה עולה בכסף במדינה לפתור דברים. אנחנו צריכים לחזור להמלצות, גם של ועדת רוזנטל בנושא של לידה עד שלוש, וגם לנושא כמו שאמרו פה, לא פעם ולא פעמיים, של שתי גננות לגן. אולי להוסיף סייעת שלישית. אי-אפשר, אנחנו לא יכולים לצמצם את הכיתות ואת המעונות. אנחנו יכולים להכניס עוד כוח אדם ולצמצם את יחס הילדים על כמות אנשי הצוות. גם אם נעלה משכורות ונביא פה תוכניות של 10,000 שקל או 20,000 שקל לגננת מתחילה - אם היא עובדת לבד עם שתי סייעות או סייעת - - -. כי בואו נדבר על המציאות. כל יום לוקחים סייעת אחת לגן שבו יש שתי סייעות כדי לחפות על גן אחר. אז בפועל 80% מגני ילדים במדינת ישראל עובדים עם גננת אחת וסייעת, ושאף אחד לא יבלבל את המוח - אם הם בכלל נפתחים. וכשאנחנו לא מצליחים לגייס, אז זה לא רק משכורת. זה אמון, זה תדמית, זה גם אם יש לי תנאים של עירייה או תנאים של משרד החינוך, משהו שאין לגיל הרך בגילאי לידה עד שלוש, במיוחד בגנים הפרטיים, אז למה שהיא תרצה לבוא לעבוד? לא טוב לה. ועל זה צריך לחשוב. צריך לחשוב על איך אנחנו עושים תוכנית שמדברת על שינוי בתפיסה ובבסיס לאנשי החינוך מגיל לידה.

לגבי הפרטיים - יש כאן חוק פיקוח שעבר. כל גן פרטי יושב פה ואומר: אני צריך להוציא רישיון הפעלה. למה עדיין הם לא אותו דבר בעזרה כמו מעונות סמל? הם אותו דבר רק ברגולציה, אבל לא בתקציבים. לשם מה עשינו את חוק הפיקוח? למה אנחנו רק דורשים, דורשים, דורשים, דורשים? אם כאימא אין לי היום מקום בגן סמל או מעון מפוקח, אבל אני לא יכולה לרשום לגן פרטי כי אין לי כסף. אבל אם הוא עומד בתנאי הרישיון ועושה הכול ויש לו רישיון הפעלה, למה אין לי יכולת לקבל הנחה?

כי לא היה חשוב לחוקק את זה.

לא, לא. בואו נבין. בסוף צריך להבין שאי-אפשר להעביר כספים לגופים פרטיים.

בטח שאפשר, זה רק עניין של רצון. כמו המוכר שאינו רשמי.

רגע, רגע. חברים, אני לא מתווכחת איתכם בעניין הזה. אני רק אומרת שהמטרה היא שאתם תהפכו להיות, בסופו של דבר, כמו מעונות סמל כדי שתוכלו לקבל את כל ה - - -

חברים, נתתי למור. יפעת. מור, אני אתן לך לסיים את הדברים שלך. אני מבקש בפעם הבאה להירשם לדיון. אני מתכנן את כל מי שצריך לדבר ו - - -

רשמו אותי לאתמול ומחר. היתה טעות במי שרשם אותי.

את לא רשומה, ואני כבר רבע שעה גולש לדיון אחר.

סליחה. נושא נוסף - דיברנו במשך שנים על עבודה מועדפת. יש פה שיח אדיר בחודשים האחרונים שנקרא "חוק הגיוס".

טוב.

כבוד היושב-ראש, זה חלק מהעניין. כי אם חוק הגיוס היה כולל לכולם, אז היום בחורות צעירות בני 18 יכלו להתגייס ולתת את זה כשירות אזרחי בתוך מעונות וגנים ברשויות.

אתם אומרים דבר והיפוכו: אי-אפשר בלי הכשרה, אבל תכניסו אנשים אחרים.

סליחה, זה לא פייר. אתה צמצמת לי את הזמן, ולכן אני לא מרחיבה. אבל - - -

ברור שצמצמתי כי לא נרשמת לדיון. אני מסתכלת עלייך ואני רואה שאת לא רשומה. מבחינתי, את לא רוצה לדבר.

יוסי, שנייה. יש לנו תוכנית איך כן להכניס אותם למערכת עם הכשרה ועם ליווי. אני פשוט לא מרחיבה כי אין זמן. בסוף זה עניין של תפיסה. ותרחיבו את הסמכויות לרשויות המקומיות. גם על זה אנחנו מדברים כבר שנים. נתנו מובילות רשותיות בלי שום סמכויות. איזה מין דבר זה?

תודה רבה.

חברים, אני רק רוצה להגיד דבר אחד כדי שלא נעשה את הדיון הזה עוד פעם בעוד שנה כי זה חסר טעם. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, שמי שמגיע לפה יגיע עם נתונים, ושהגורמים הרלוונטיים, גם במשרד החינוך, גם במשרד האוצר, יישבו פה, ושתהיה תוכנית ברורה. ואני אומר לך, אני מתכוון לפנות אליך באופן אישי ולבקש אחת לחודש חצי שעה סטטוס של מה קורה בגיל הרך, כי אני אומר לך שהדיון בשנה הבאה, שבו נשב, יהיה יותר גרוע, ובעוד שנתיים אנחנו נהיה בקטסטרופה. אתה חייב לקחת על עצמך לשים חלון בלוח הזמנים של הוועדה. חצי שעה פעם בחודש, ואנחנו נראה תוצאות שונות לגמרי. לא יכול להיות שאנחנו לא יכולים לקבל בוועדת החינוך נתון אבסורדי כול כך פשוט של כמה גנים יש במדינת ישראל, ומתוכם כמה גננות מוסמכות. תודה רבה, אדוני.

אני רוצה רק להגיב על הנתונים. הנתונים כרגע, ואני שוב ביררתי לעצמי: השנה לא היה מחסור בציוות. היו 30 אישורים חריגים בכל הארץ למנהלות גן שלא היו מוכשרות בהתאם לתקן, וזה היה ברמה ארצית. עכשיו לקראת תשפ"ה - ביררתי עם מחוזות מרכז ותל אביב, כי כפי שאמרנו, ההתפלגות אינה שווה.

יש גם צפון-דרום.

נכון, ושם יש לפעמים עודפים. זה תלוי גם פר מגזר וסוג פיקוח. אני לא אכנס לרזולוציה הזאת. אבל מחוז תל אביב, שהוא המחוז הכי קריטי בחוסר, מתוך 2,000 גנים, כרגע לתשפ"ה חסרים 150 מנהלות גן. וכמובן שזה עומד להשתנות ככל שנתקרב ל-1 בספטמבר. האם זה אומר שכל הבעיות - - -?

הבעיה שלי היא שאתה מתייחס לזה כמו סחורה. אני לא פותח את זה, אבל זה כמו סחורה. אני רוצה לדעת כמה ילדים יש בגן, איך מרווחים את הגן, איך מביאים יותר גננות – זו המטרה. אני לא מצפה שתיתן את זה עכשיו בשלוף כי אין לך את זה, וזה בסדר. תעשו עבודת מטה אמיתית. תגידו מי עושה את העבודה, מתי נגמרת העבודה, מה אתם מצפים לעשות.

בטוח 35 ילדים בכל גן.

בדיוק. זה מה שיהיה. זה מה שהם עושים. אנחנו רוצים לרווח את זה.

כפי שאמרתי, זה הנתון שהתבקשו. כמו שאמרתי, כל הגנים נפתחו, ולשנה הבאה אפילו נאמר לי שהמצב טיפה השתפר במחוזות תל אביב מרכז.

זה לא יאומן. סוגרים גנים. יוסי, אתה בתור יושב-ראש הוועדה צריך להבין שאי-אפשר שמשרד החינוך יבוא עם הגישה האטומה הזו.

- - - לגמרי, באמת. סתם, זה דיון לפרוטוקול בכותרות.

לא, לא. זה לא פרוטוקול בכותרות. את מגיעה בסוף בדיון ואומרת לי פרוטוקול בכותרות.

לא, אני פשוט שומעת את הדברים שנאמרים.

גם שמענו מה היה כשהיית שרת החינוך. חבל שלא היית פה. שמעת שהגיל לא מעניין אותך.

חבר הכנסת יוסי טייב, רוצה לדבר על מה שהיה כשהייתי שרת החינוך? אני מוכנה לפתוח את זה. לפחות היתה התקדמות, לא רק - - -

הוועדה מודה לחבר הכנסת רון כץ, יוזם הדיון, ולכל המשתתפים בדיון.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים ואיחולי החלמה מהירה לפצועים, ומתפללת ומקווה להחזרתם במהרה של כלל החטופים לשלום.

אני רוצה להודות בשמי ובשם כל הוועדה לצוות החינוכי במסגרות הגיל הרך על התרומה האדירה שלהם ועל ההשקעה האדירה שלהם.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך נתונים על הפיקוח על גני הילדים, כמות הפיקוח, מה התקציב הנדרש, כמה גננות מחליפות יש בחלוקה לאזורים, מיפוי מדויק, מה ההכשרות הנדרשות, ולקבל את הנתונים של גננות ממלאות מקום שאין להן תעודה.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך להכין מנגנון ברור ומתוקצב למילוי מקום בגני הילדים.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להאריך את תוקף ההכשרות המקוצרות, ולתקצב אותן.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך ומהמל"ג להכין תוכנית למשיכת אנשים במקצועות החינוך בכלל, ולגני הילדים בפרט. בהשכלה הגבוהה יש כבר הכשרה למקצועות שקוצרה - להשתלמות המקצועית.

נוכח המחסור החמור בצוות הגנים, הוועדה מבקשת מהמל"ג שיקצר גם את ההשתלמות לגננות, תוך מילוי ההכשרות במשך עבודתן.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר להעביר למשרד החינוך ולוועדה את מכסת הדרישות של גננות לגיל הרך.

אני רוצה לומר, ואמרתי את זה גם בוועדה הקודמת, שאני דורש להפוך את זה לפרופסיה, שבצידה כמובן יהיה שכר הולם.

וכפי שמופיע בהסכמים הקואליציוניים, אני חוזר ואומר: משרד החינוך, תקימו מנהלת לגיל הרך שתבוא גם פה לוועדה בהמשך עם תכנית עבודה שתכלול יציאה מהמשבר ותוכנית לעתיד. אני רוצה בעוד חודש מהיום שהמשרד יישב בעבודת מטה. יש לכם חודש מהיום להכין תוכנית יציאה מהמשבר ותוכנית להמשך עבודה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה12:22.