פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
03/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
יום שני, כ"ו באייר התשפ"ד (03 ביוני 2024), שעה 10:36

גידול משמעותי בהיפגעות ילדים בתאונות בפריפריה

חברי הוועדה: אברהם בצלאל – היו"ר
דבי ביטון

יוסף עטאונה
טטיאנה מזרסקי

סנ"צ אילן גורן - רמ"ד מחקר ומידע אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

זהבה רומנו - מנהלת תחום בטיחות ילדים, משרד הבריאות

אסנת אלגום מזרחי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

נחמה לאור דרורי - סמנכ"לית פיתוח, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דיאנה קוגן - מנהלת מטה הבטיחות בדרכים, עיריית ירושלים

סמדר ארליך - מנהלת תחום למערך תוכניות בקהילה בבטיחות בדרכים, עיריית ירושלים

אורלי סילבינגר - מנכ"לית, בטרם

עינת שגיא אלפסה - מנהלת אגף קשרי חוץ וממשל, בטרם

ליעד קייקוב - רכזת מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, עמותת אור ירוק

דור אלבז - תלמיד תיכון מבאר שבע, ראש מטה הצעירים בליכוד

יוסף אבי יאיר אנגל - סבו של אופיר אנגל ששוחרר משבי חמאס

ורד קירו זילברמן

בת שבע פנחסוב

רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



גידול משמעותי בהיפגעות ילדים בתאונות בפריפריה

בוקר טוב לכולם. אנחנו היום ב-6 ביוני 2024. אנחנו פותחים את הוועדה לצמצום פערים חברתיים. נושא הדיון היום יהיה על תאונות הדרכים בפרט, לצערנו, בפריפריה יש עלייה גדולה לעומת המרכז, בפרט באוכלוסייה הצעירה – הילדים, שנפגעים יותר מכל אחד. בין היתר, גם בציבור החרדי, אם אני מבין נכון מהמחקרים, ונמצאת איתנו פה חוקרת הממ"מ, שיש עלייה מאוד גדולה, או אפילו פי 2 בציבור החרדי ממקומות אחרים.

אנחנו כמו תמיד בכל ועדה פותחים עם משפחות החטופים, אז אם יש פה מישהו ממשפחות החטופים רוצה לדבר. כולנו מתפללים. היום התבשרנו שמצאנו אחד לפחות, ברוך השם, הוא איתנו, הוא פה, ואנחנו יודעים שהוא לא סבל שם 240 ומשהו ימים ככה.

אחת הבעיות הגדולות היא שאנחנו לא יודעים כמה כאלה יש עוד.

אבל ברוך השם. אנחנו נמצאים אז אנחנו מודים עם איזו נשימת רווחה על המקרה הזה. בבקשה.

יותר מידי פעמים כבר יצא לי לבוא הנה לדבר. אני יודע שגם במהלך הנאום שלי אני צריך גם לתת את שמי, אז כל פעם אני משנה לי את הסדר כדי שלא ישעמם אותי. ראש המל"ל, צחי הנגבי, גוער בלי בושה ומזלזל במשפחות החטופים ומודיע להם, בין היתר, שהמלחמה לא תסתיים במהרה והחטופים לא יחזרו בעתיד הקרוב. הוא נציג השלטון, עושה דברו של ראש הממשלה. ראש הממשלה לא מאפשר לשי חרמש, שאיבד את בנו וביתו ב-7 באוקטובר בכפר עזה, לקרוא יזכור בטקס יום ירושלים בגבעת התחמושת, כי – רחמנא ליצלן – הוא כתב מאמר בדמותו של ראש הממשלה שהוביל את המדינה לשואת ה-7 באוקטובר. טוב שיש אנשים טובים במדינה שבבליץ תקשורתי הצליחו לשנות את ההחלטה המבישה. 241 ימים עברו מאז ש-124 ישראלים חטופים עדיין נמצאים בגיהינום.

שמי יוסף אבי יאיר אנגל, מקיבוץ רמת רחל, דור שני לניצולי שואה. אבי הצליח לברוח מצעדת המוות אחרי שלושה וחצי חודשי צעידה בחורף הקשה של תחילת 1945, אחריי שנתיים באושוויץ-בירקנאו ומחנה עבודת פרך בגולשאו. ואימי, שהייתה פעילה במהלך המלחמה במחתרת ההולנדית – הגיעו להגשים חלום ציוני כחלוצים לפלסטינה-ארץ ישראל באפריל 1946. בדיוק שנה מבריחתו של אבי מהגרמנים הקימו משק חקלאי לתפארת במושבה יקנעם.

אני אבא של יאיר, שנפל לפני 27 שנים בעת שירותו הצבאי בשייטת 13 לאחר שהחליט "כנער יהודי עליי להתגייס ליחידה הכי קרבית בצבא". במקום לממש חלום ילדות ולהיות שחקן מצטיין ב'הפועל ירושלים' בכדורסל. אני גם הסבא של אופיר אנגל, שהיה ב-7 באוקטובר אצל חברתו בקיבוץ בארי. שם באותו בוקר נורא לא היה צבא ולא הייתה מדינה שיגנו עליו ועל 1,300 ישראלים שנרצחו, נשחטו ונאנסו, ו-240 ישראלים תמימים שנחטפו בידי ארגון אכזר שגדל וצמח במהלך השנים, בין היתר בסיוע של הממשלה שלי, שאפשרה את הזרמת הכספים ששימשו לחימושו וביצורו של החמאס.

אופיר חזר לחיק המשפחה לאחר 54 ימים של גיהינום בשבי החמאס, שבמהלכם הצלחנו לארגן לו אזרחות הולנדית, ומרגע זה ממשלת הולנד, בראשותו של ראש הממשלה מארק רוטה, נרתמו לסייע בדרכים שונות להחזירו ושמרו איתנו על קשר הדוק, כמעט יום-יומי עד היום. מאחור נשאר יוסי שרעבי, אביה של חברתו, שיחד נחטפו באותו בוקר. יוסי נהרג אחרי 99 ימי שבי. אופיר היה האחרון שראה אותו בריא ושלם. אחיו, אלי שרעבי, גם הוא מקיבוץ בארי, שנחשב חטוף, איבד את אשתו ושתי בנותיו שנרצחו באותו יום נורא בביתם. איש מהנהגת המדינה לא עם אופיר או משפחתו בקשר לאורך כל התקופה עד היום הזה. כנראה שיש הבדלי תרבות ביחס לנפגעי אסון.

אני מקווה ששמעתם במוצאי שבת את דבריה של יובל שרעבי שדיברה דברים קורעי לב וקראה לכם לעשות הכול על מנת לשחרר את החטופים כולם – החיים והמתים. עכשיו. שם במעמקי המנהרות בעזה נמקים 124 ישראלים כבר 241 ימים ואין מושיע. וכאן משפחותיהם לא יודעות מנוחה, רק כאב וסבל בלתי נגמרים שלא ניתן לתארם. והמנהיגים שלנו, נבחרי העם, חברי הממשלה, ממשיכים לשפוך חומץ שורף על הפצעים המדממים בהתייחסויות לא ראויות כפי שתיארתי קודם.

חברי הכנסת, מדינת ישראל, המדינה העצמאית השלישית בארץ ישראל במהלך ההיסטוריה, דוהרת לחורבן. הדמיון בין סוף תקופת החשמונאים, בניה של שלומציון המלכה, יוחנן הורקנוס ויהודה אריסטובולוס - למדינת ישראל 2024, הוא מפחיד. האם אתם, חברי הכנסת, לא רואים את המציאות האיומה שאנחנו נמצאים בה כבר 241 ימים? האם קולות האזהרה שנאמרו על ידי יודעי דבר, מעורך דין אורי סלונים ואחרים, אחרי שבוע מיום השואה, לא מצלצלים לכם בראש אחרי 241 ימים?

נראה שרובכם מקבלים את ההתחכמויות, ראש הממשלה ושריו, כדבר מובן מאליו שאסור לחלוק עליהם – עד מתי? מה שכבר ברור הוא שאין ניצחון מוחלט. אין כלל ניצחון, אחרי 241 ימי לחימה ואי יכולת להחזיר את 124 החטופים. עשו מאמץ גדול להחזיר את החטופים, אז ההפסד יהיה קטן יותר. עד היום, כשהכול קורס – הביטחון הלאומי, הביטחון האישי, הכלכלה, יחסינו עם העולם – פחד להסתובב היום כישראלי באירופה. הייתי לפני שבועיים באמסטרדם – שלא נדע. ראו מה קרה לנבחרת הנשים שלנו בכדורגל לפני יומיים בגלזגו.

אי אפשר להסביר למשפחות החטופים שהמדינה שלנו מזרימה סיוע הומניטרי ללא גבול לעזה מבלי לדרוש את מינימום הסיוע ההומניטרי – את החטופים שלנו בחזרה. מה יותר הומניטרי מזה? מתי יימצא סוף סוף האדם בלשכתו של ביבי שידע להרכיב שתי מילים באנגלית על מנת שהמדינה תצא למסע הסברה בעולם ותכריז בקול גדול שהמלחמה החלה ב-7 באוקטובר ולא ב-8 באוקטובר, כפי שחושבים בכל העולם ידידים ושונאים. חלומם של הוריי, שהגיעו כחלוצים ציוניים ב-1946, אחרי ששרדו את השואה, להקים מדינה יהודית – הולך ונעלם.

אולי באמת ביידן יהיה המושיע שלנו; ביום שישי, כשדברר את הצעתו של ביבי והקבינט שכנראה חששו להציע אותה בקול רם בעצמם. באיזה עולם אנחנו חיים? תודה רבה.

תודה רבה. אני רק רוצה, ברשותכם, להזכיר פה את חבר הכנסת ושר החוץ לשעבר, מר דוד לוי, שעשה פה עבודה רבות שנים ועד עכשיו מהדהדת הנחישות שלו, הדברים המיוחדים שהוא עשה כגון הסיפור של שיקום השכונות שהוא לקח על עצמו. דאג מאוד לפריפריה, דאג לשכבות החלשות, דאג לציבור הספרדי מאוד גם כן. הסתובבתי בבוקר וראיתי את התמונה שלו בכניסה, וקצת דיברתי עם העובדים הוותיקים פה וחברי הכנסת הוותיקים, גם אתמול, אז באמת שמענו עליו הרבה מאוד. אין ספק שהוא עשה הרבה מאוד למען כלל ישראל, אז יהי זכרו ברוך.

אני משתתפת כמובן בצער. אני חייבת לומר לך שאני לא הכרתי את דוד. פוליטיקה, זה פחות העידן שלי. אבל, ברגע ששמעתי שהוא נפטר צלצלתי לאבא שלי ואמרתי לו "אבא, מה אתה יכול לספר לי על דוד לוי?", ואז הוא התחיל את המשפט "הוא מרוקאי משלנו". זה התחיל ככה. וחשבתי לעצמי, אמרתי "אוקיי, אבא, מרוקאי משלנו – למה הוא לא ראש ממשלה? למה הוא לא היה ראש ממשלה?". הוא אמר "תראי, היו דברים בדרך". אבל, דבר אחד הוא ידע להדגיש – את היושרה שלו. מעולם הוא לא עשה דבר למען עצמו.

הוא התחיל כפועל בניין. הוא התחיל בעסקי בניין, אגב, דוד לוי, זכרונו לברכה. בסוף הוא גם עשה פרויקט שיקום שכונות. אולי זה הדגל באמת להראות את הניסיון והרצון שלו באמת להקים את העולים שהגיעו מצפון אפריקה, שזה משהו אחר לגמרי. אין ספק שאין רבים וטובים, גם היום אצלנו בפוליטיקה, ששייכים לדור הזה. הלוואי ונדע לקחת משם את הדברים הטובים, את גובה העיניים, שזה משהו שקצת חסר לנו. שנבין לא מרוקו, לא צרפת, לא כלום – אנחנו עם אחד, ונעשה את הכול לשמור על המרקם הזה. תודה.

דוד לוי איש גדול. הכרתי אותו. עבדתי בעבר בכמה ממשלות. הכרתי אותו – היה איש גדול. לעניין שלכם היום בישיבה, תרשו לי מילה אחת. אני, בתקופת ממשלת רבין, הייתי במשרד התיירות. פיתחתי את ענף התיירות הכפרית בפריפריה בקיבוצים, מושבים וערים כמו קריית שמונה וכל מיני מקומות אחרים. את התיירות הכפרית, מה שנקרא "bed and breakfast" – זה לא היה קיים בארץ, ואנחנו עשינו את זה בתקופת ממשלת רבין. אני חושב שאחת הוועדות הכי חשובות שיש פה בכנסת הזאת – זו הוועדה הזאת של הפריפריה שאסור לשכוח אותה. לצערי הרב, היום כבר אין פריפריה.

תודה, מר אנגל. אנחנו נעבור במעבר חד לדיון.

אני רוצה גם להודות ל"בטרם" על מה שהם הביאו לפה, את הסיכום ואת הנתונים על ההיפגעות של הילדים, לאו דווקא בתאונות דרכים ממש אלא אפילו בכל מיני צורות כאלו ואחרות. זה מראה שהציבור החרדי עומד על פי 2 בהיפגעות ילדים בתאונות מילדים מהמגזר הכללי. נתחיל קודם עם המחקר של הממ"מ, שזה היסוד שלנו, ומשם נתקדם הלאה.

(הצגת מצגת)

תודה רבה ובוקר טוב, אדוני יושב-הראש. אסנת אלגום מזרחי, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. לקראת הדיון היום אנחנו התבקשנו להכין מסמך ממוקד שמתרכז באופן ספציפי בהיפגעות ילדים בתאונות דרכים. נתנו את הדעת בהתחלה גם מעט מאוד על היפגעות באופן כללי – לגבי זה אני משאירה את הבמה לארגון בטרם, שעושים עבודה מקיפה בכל הנושא של היפגעות והיפגעות בלתי מכוונת, מה שנקרא. אנחנו נשים דגש כבר על תאונות דרכים.

אז כמו שאפשר לראות, בשנים האחרונות תאונות דרכים מהוות את הגורם המרכזי, הראשון – למעלה מ-50% מהמקרים, כשאנחנו מדברים על העשור האחרון. בשנת 2023 51% ממקרי תמותה והיפגעות בלתי מכוונת של ילדים היו בתאונות דרכים. אנחנו מדברים גם על ילדים ונוער, כמובן. אחריו יש לנו את מנגנון הפגיעה של טביעה, חנק. ושני המנגנונים האחרים; הרעלה, כוויה או נפילות מגובה. אנחנו יכולים לראות לפי ארגון בטרם שבשנת 2023 לבדה דווח על 104 מקרי תמותה של ילדים ונוער. כמו שאמרנו, אחת הסיבות העיקריות, בעצם הסיבה המובילה להיפגעות של ילדים ונוער, 51% זה תאונות דרכים.

מאפייני היפגעות יכולים להיות באמת מאוד שונים ורבים. ילדים הם אחת משבע קבוצות מאובחנות, קבוצות סיכון שרלב"ד שמה עליהם דגש כבר לפני המון שנים. אחת מהקבוצות שבעצם מצויות בסיכון מוגבר להיפגע בתאונות דרכים גם בגלל ממדי הגוף הפיזיים, הקטנים שלהם, אבל גם בגלל גורמים נוספים רבים. אנחנו יכולים לראות שעיקר הפגיעות מתרחשות בשעות הצהרים. אני אראה פה כמה נתונים מרכזיים מהמסמך, אבל לכל מי שרוצה להתעמק יש לנו בתוך המסמך הרבה פילוחים של היפגעויות. מיני ספרון.

אני רק אציין הערה חשובה לגבי השקף הקודם – מרבית הילדים נהרגים או נפגעים כהולכי רגל בתחומי הרשויות המקומיות בעיר ובשעות הצהרים, דווקא בשעות שבהן הם חוזרים מבתי הספר או הולכים לחוגים. ויש לנו גם סוג של תאונות שלא מדווח כתאונות דרכים אבל הוא קיים, והוא קיים הרבה בפריפריה, זה מה שאנחנו קוראים לו תאונות חצר – פעוטות שנהרגים בחניית הבית. לכן, כשאנחנו מסתכלים על נתוני תאונות דרכים צריך לזכור שלא תמיד התאונות האלה יהיו מדווחות כתאונת דרכים אבל הן בהחלט קיימות ונמצאות, וזה יכול להשפיע לנו גם על הנתונים, כמו שנראה בהמשך כשנגיע למחוזות.

נעבור לנתונים על ההרוגים. אנחנו מתמקדים כרגע בתאונות דרכים. ב-12 השנים האחרונות, משנת 2012 עד 2023, אנחנו יכולים לראות שבממוצע נהרגים כ-30 ילדים בכל שנה. אלה מספרים מאוד גדולים. אם נזכור שמספר ההרוגים הממוצע בכל שנה או בין 300 ל-350 איש, אז כ-10% מההרוגים בתאונות הם ילדים, בהתמקדות על גילאי 10 עד 14, כאשר השנתיים שמסומנות בעיגול, הן לא סתם מסומנות כאן, אחת מהן זה השנה האחרונה – 2023, ושנת 2019, בהן נהרגו מספר הילדים הגדול ביותר. זה מראה לנו נתונים מדאיגים מאוד: 34 ילדים ב-2019, 35 ילדים שנהרגו בשנת 2023 בתאונות.

בשקף הבא אנחנו יכולים לראות את ההרחבה של התרשים הקודם – כאן יש לנו גם נפגעים. כאשר החלק התחתון הוא מספר ההרוגים, כמו שדיברנו עליו קודם, במספרים מוחלטים; החלק האמצעי, עיקר העמודה הוא מספר הנפגעים, כשאנחנו מדברים על ילדים שפצועים קשה, וכמובן שלצערנו קטלני זה כבר קטלני וזה מסתיים בתמותה; בעמודה העליונה, בחלק הירוק, אנחנו יכולים לראות את אחוז הנפגעים, שזה מה שחשוב לראות. כמו שאמרנו, בממוצע 10% ילדים נהרגים. בין 9% ל-12%, כאשר 231 ילדים בממוצע נפצעים בכל שנה בתאונות קשות.

שנת 2020, שמסומנת בעיגול, היא שנה יוצאת דופן מכל בחינה אפשרית. אנחנו יודעים שזו שנה לא משקפת כי בשנה הזאת התפרץ נגיף הקורונה ואז גם חלו סגרים והגבלות של תנועה וירידה בנסיעה. לכן, בשנה הזאת אנחנו נראה ירידה בכל המדדים; מספר התאונות הכללי, מספר הנפגעים ומספר ההרוגים. אבל, אם נוציא אותה רגע מהמשוואה ונסתכל על שאר השנים אנחנו יכולים לראות נתונים מאוד מדאיגים. נעבור הלאה ונגיע לפערים מאוד גדולים שאנחנו יודעים שקיימים בין החברה הערבית לחברה היהודית. כאן אני מדברת כרגע על ילדים, כן? כמובן שהפערים קיימים בכל טווח הגילאים של קבוצות האוכלוסייה. אבל, אם אנחנו מדברים על מדד של ילדים הרוגים ופצועים קשה בתאונות כשהם הולכי רגל, כי אמרנו שזו אחת הקבוצות הפגיעות ביותר של ילדים, אנחנו יכולים לראות לאורך כל 12 השנים האחרונות פער של כמעט פי 3 במדד ההיפגעות של ילדים מהאוכלוסייה הערבית לעומת ילדים מהאוכלוסייה היהודית.

בשנתיים האחרונות הפער קצת מצטמצם – מספר ההרוגים והפצועים בחברה הערבית יורד. יש ירידה מתונה. ומספר הנפגעים היהודים נשאר יחסית קבוע, בממוצע של 4.3 נפגעים ביחס ל-100,000 ילדים הולכי רגל. כמובן, במסמך יש עוד פילוחים. מקוצר הזמן אני לא מתעכבת עליהם כאן, אבל חשוב כן לראות. יש לנו גם את משתמשי הדרך. כמו שאמרנו, ילדים נפגעים לאחרונה יותר גם כהולכי רגל, גם כרוכבי אופניים. בשנה האחרונה אנחנו רואים עלייה בהיפגעות במה שנקרא כלים בלתי מרושיינים – אופניים חשמליים וקורקינטים, למרות שלפי החוק ילדים מתחת לגיל 16 לא מורשים לרכב עליהם. זה גם מעלה הרבה שאלות בנושא אכיפה ותקנות, ואחריות הורית, כמובן, דיאנה צודקת.

ביקשנו מהלמ"ס לקראת הדיון היום, ולשבחם ייאמר שהם שלחו לנו בצורה מאוד מהירה נתונים ממוקדים על חלוקה למחוזות ולאזורי מגורים גיאוגרפיים וגם קבוצות אוכלוסייה. אני רק אציין שהלמ"ס נתנו לנו פילוחים לפי ערים ומחוזות ולפי החברה הערבית והחברה היהודית. ביקשנו גם במיוחד לקבל נתונים על החברה החרדית והלמ"ס הסבירו שהחברה החרדית באופן ספציפי, זה יצריך עיבוד שהוא יותר מורכב ויותר ממושך, ולכן הם לא יכלו לספק לנו בזמן הקצר שבו נכתב המסמך. אבל, אנחנו כן נוכל לראות ערים חרדיות ורשויות מקומיות חרדיות, ושם אנחנו נוכל לקבל תמונה רחבה על ממדי הפגיעה, ואלה ממדים גבוהים מאוד.

אם אנחנו נדבר רגע על חלוקה למחוזות באופן כללי אנחנו יכולים לראות שבמחוז צפון, שיש תחתיו המון רשויות, יש את מספר הנפגעים הגבוה ביותר עבור 2022. אני מדייקת, הנתונים של הלמ"ס הם משנת 2023. שנת 2023 עדיין נמצאת בעיבוד. בשנת 2022 כ-4,000 נפגעים בסך הכול, כן? יש לנו תאונות, שזה גם הרוגים וגם פצועים. מתוכם 474 ילדים, שזה בעצם החלק העליון והחשוב בכל עמודה. זאת הערה חשובה מכיוון שבאמת שיעור הילדים שנפגעו ביחס לסך הנפגעים שם הוא קצת יותר מ-10%. אבל, אנחנו יכולים לראות שאחר כך זה בעצם הולך ויורד במרכז, תל אביב, ואחריו מחוז דרום. אנחנו יכולים לראות, למשל, שבאזור ירושלים ובאזור יהודה ושומרון אחוז הילדים שנפגעים ביחס לכלל הנפגעים הוא גבוה מאוד. הוא גבוה משמעותית, יותר מ-11%. על זה באמת צריך - - -

יש לנו לזה הסבר. זה גם ערבים וגם חרדים.

נכון מאוד. נכון. ירושלים היא עיר שלא דומה לאף עיר אחרת במאפיינים שלה גם מבחינת הרכב האוכלוסייה וגם מבחינת אחוז הילדים באוכלוסייה, שכבר אנחנו נראה את זה בשקף הבא. 33% ילדים בירושלים. כאן אני רוצה רגע להתעכב על הפערים בין החברה היהודית והחברה הערבית בחלוקה למחוזות. מחוז צפון בחברה הערבית, מה שמסומן בכחול, העמודות הכחולות, יש לנו את מספר הנפגעים הגבוה ביותר – 299 ילדים שנפגעו ונהרגו במחוז צפון בשנת 2022. אחריו אנחנו יכולים לראות שיש לנו בחיפה וגם בירושלים מספר נפגעים מאוד גבוה מהחברה הערבית. לעומת זאת, בחברה היהודית, מחוז מרכז ודרום – 289 ו-205 ילדים. שם בעצם שיעור ההיפגעות העיקרי.

אני חייבת לשים כאן כוכבית מאוד חשובה לגבי מחוז דרום והאוכלוסייה הערבית. יש הרבה יישובים בדואים במחוז דרום שלא מדווחים, לא נמצאים הנתונים שלהם גם בלמ"ס, גם במשטרה. אני יודעת שהסיפור הזה קיים גם בשכונות במזרח ירושלים. יש היעדר דיווח או תת-דיווח על תאונות שמתרחשות שם. בין אם זה בשטח ואז זה לא ב"דרך". זאת אומרת, זה לא בכביש. בין אם זה כמו שאמרנו קודם, תאונות חצר. ובין אם זה תאונות שפשוט לא מדווחות. ולכן, הנתונים כאן במחוז דרום הם נתונים חלקיים בלבד. אנחנו מאמינים במציאות שיעור הנפגעים מהחברה הבדואית, למשל, במחוז דרום, הוא גבוה הרבה יותר. אני מניחה שנראה את זה גם בנתוני ההיפגעות הכלליים של בטרם.

כאן אנחנו יכולים לראות חלוקה לפי ערים. כמו שאמרנו, מספר הנפגעים הגבוה ביותר היה בתל אביב – 1,330, אבל אם נסתכל על שיעור הילדים מתוכם שנפגעו – 49 – שזה 4%, לעומת ירושלים, ששם יש לנו 13% נפגעים ילדים – 170 ילדים. וכמו שאמרנו, ירושלים היא עיר צעירה מאוד. כלומר, האוכלוסייה שבה, מעבר לתמהיל של אוכלוסייה חרדית וערבית ויהודית חילונית, לצורך העניין נקרא לזה ככה, יש לנו פה גם 33% ילדים. ולכן, שיעורי ההיפגעות הם גבוהים מאוד בירושלים.

בירושלים יש 340,000 תלמידים.

340,000 תלמידים, ונדבר בהמשך גם על מוסדות החינוך כמובן. אגב, השוואה בין ערים היא השוואה בעייתית מכיוון שעיר אחת לא דומה לעיר אחרת. המאפיינים של הערים, התשתיות, צפיפות האוכלוסייה, תכנון, אכיפה. יש כל כך הרבה דברים נבדלים מעיר לעיר, ולכן אנחנו שמים את זה בערבון מוגבל. אבל, זה אחד המדדים שעוזר לנו לראות את החלוקה של ההיפגעות גם לפי מחוזות ואזורים גיאוגרפיים. אם נעבור לשקף הבא, כאן אנחנו יכולים לראות את הערים החרדיות, והנתונים כאן הם למעשה נתונים מאוד קשים. בשנת 2022 שתי הערים הבולטות בשיעור ההיפגעות – מודיעין עילית וביתר עילית – שיעור הילדים שנפגעו ונהרגו באותה שנה בתאונות הוא גבוה יותר מהשיעור שלהם באוכלוסיית העיר.

66% במודיעין עילית, כאשר 58% מהעיר הם ילדים, ו-58% מהנפגעים בעיר ביתר עילית. אנחנו יכולים אחר כך לראות שבבית שמש ובבני ברק יש לנו כ-20%, באלעד כ-30% מהנפגעים הם ילדים. ואני מזכירה שזה רק עבור שנה אחת – שנת 2022. כמובן שצריך לראות גם מגמות לאורך שנים ואז מאוד יכול להיות שאנחנו נראה נתוני היפגעות גבוהים מאוד. אם נעבור גם לערים הערביות בטבלה הבאה אנחנו יכולים לראות שגם כאן שיעור הנפגעים הוא גבוה. אני רק אציין שברגע שיש לנו מספרים נמוכים יחסית של נפגעים, גם הסך הכולל, אז זה משפיע מאוד על האחוזים. צריך לזכור את זה ולקחת בחשבון כשרואים למשל בדלית אל כרמל 33% - מדובר ב-5 ילדים. אבל, מאחר והם מתוך 15 אז אחוזי ההיפגעות מאוד גבוהים.

גם ברהט יש לנו שיעור היפגעות מאוד גבוה. העיר הזו מופיעה בטבלה במסמך. ובנצרת אנחנו יכולים לראות 50 נפגעים, מתוכם 20% ילדים. נתונים באמת חמורים מאוד. יש לנו גם בבני ברק, כן - 20% מהנפגעים בבני ברק עם ילדים, כן. זה דומה לנתונים של בית שמש. אם אנחנו מדברים בעצם על כלים ותחומי התערבות מרכזיים – איזה תוכניות בעצם או אילו אמצעים ומנגנונים ש לגופים המרכזיים שעוסקים בנושא כדי לצמצמם את התופעה הקשה של היפגעות ילדים? אז באמת יש לרשותנו הרבה כלים. אני אמנה ממש בקצרה כי זה באמת מופיע במסמך בהרחבה. אבל, חלק מהכלים האלה נפגעו מאוד לאחרונה מבחינת תקצוב, שזה מה שחשוב לציין, לתת על זה את הדעת.

ברשויות המקומיות, בכל רשות, יש אפשריות של מרכזי הדרכה, כמובן בדגש על נושא של חינוך והסברה, אכיפה, ליקויים ותשתיות, אמצעי מיתון תנועה. האופן שבו עיר יכולה למפות ולבדוק אצלה איפה מתרחשות הכי הרבה תאונות. אנחנו יודעים שבכל שנה הרלב"ד מוציאה סקר של קשיים וליקויים שנמצאו בקרבת מוסדות חינוך כשבשנת 2020 לראשונה גם נדגמו בתי ספר חרדיים, ונמצאו שם ליקויים רבים. גם בנושא של תשתיות, גם נציין עוד מעט את תוכניות החינוך עצמן. אבל, באמת יש הרבה מה לעשות. בין אם זה בחקיקה ובתקנות עזר, בין אם זה באכיפה ובין אם זה בחינוך ובהסברה שהיא מעבר למסגרות החינוך הרגילות.

אנחנו יכולים לראות ששני תחומים מרכזיים שנפגעו מאוד לאחרונה, אנחנו רואים את זה בכמה דוחות מבקר רלוונטיים שיצאו לאחרונה; גם דוח מבקר המדינה שעסק בתחומי רשויות ערביות, שיצא ב-2019, ולאחר גם דוח בקרה ב-2023. אבל גם הדוח שפורסם ממש עכשיו, בשבוע שעבר, דוח מבקר נרחב על כל נושא בטיחות בדרכים. הוא מצביע על כמה כשלים מרכזיים בתוכניות של חינוך והסברה שהיו נהוגות בשנים האחרונות. אחד מהם זה מערך משמרות הזה"ב – מערך שנפגע מאוד. חלו קיצוצים של כ-50% בכיתות, בבתי הספר וגם במדריכות הזה"ב שהמשטרה בעבר הקצתה לבתי הספר על מנת להעביר את התוכניות האלה.

הייתי עושה את זה בהתנדבות ואז לא צריך את המדריכים.

זה נכון אבל יש את התקנים, והתקנים עצמם במשטרת התנועה קוצצו בצורה משמעותית מאוד. רק כדי לסבר את האוזן, בדוח המבקר האחרון, מ-41.75 משרות שהיו בשנת התשע"ז, שזה 2017, ל-11.75 משרות בשנה האחרונה, בשנת 2023. הפערים האלה לא רק פוגעים בכל בתי הספר אלא הם בעיקר נמצאו בבתי הספר הערבים והחרדים. שם בעצם לחלק מבתי הספר אין בכלל תשתיות שמאפשרות לבצע את המערך בפועל. אז קודם כל, כשיש בית ספר אבל אין בו למשל מדרכה או מעבר חצייה תקני אז גם אין אפשרות להציב משמרות זה"ב. אבל, מעבר לזה היו גם כל מיני פערים בשילוב של המדריכים בבתי הספר השונים. למשל, ניתן דוגמה משנת 2023, זה הכול מדוח המבקר שיצא עכשיו; רק 26 כיתות בחברה החרדית הוכשרו מתוך קרוב ל-1,500 כיתות במגזר כולו. מתוכן, בפועל, הכשירו 22 כיתות. בחברה הערבית 75 כיתות מתוך 1,638.

אנחנו מדברים על השנה האחרונה, שנת 2023. ובעצם גם גורמים במשרד החינוך שנמצאים כאן, אפשר לתת להם לדבר ולציין בדיוק את החסמים. גורמים במשרד החינוך וברלב"ד ובמשטרה, מציינים שהמערך הזה לא יוכל לעמוד ביעדים ובמשימות שלו. וזה חלק מהצלת החיים של ילדים בקרבת מוסדות חינוך. המערך השני שנפגע מאוד, שעתיד להיפגע בשנה האחרונה, זה דווקא תוכנית מאוד חשובה שנוגעת לנהגים צעירים בכיתות י' – בחינת התאוריה. חינוך תעבורתי. למעשה, במסגרת התוכנית הזאת התלמידים עוברים מבחן עיוני שמעניק להם פטור מבחינת התאוריה. מקס, תדייק אותי אם אני טועה.

לומדים את התכנים.

לומדים את התכנים ונבחנים. היו שיעורי הצלחה מאוד גבוהים בשנים האחרונות. בשנה הזאת צפויים להיבחן 100,000 תלמידים. בשנה האחרונה, בעקבות קיצוץ תקציבי נרחב בכל משרדי הממשלה בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', כנראה שצפוי להיות קיצוץ של בין 6 ל-7 מיליון שקלים, או בין 5 ל-6 מיליון מהתקציב של התוכנית הזאת, שהרלב"ד ומשרד התחבורה מקצים בכל שנה לתוכנית. לכן, עתיד התוכנית גם הוא נמצא בסכנה.

בינתיים מה שאנחנו רואים פה זה עתידי.

עתידי לשנה הבאה כבר.

לשנה הקרובה.

לשנה הקרובה. שנת הלימודים הקרובה.

אני רק מסביר: הדיון בוועדה פה זה לאור הנתונים שאנחנו מכירים, שהם נתונים מדאיגים מאוד.

נכון.

מה שאני רואה פה זה עוד איזה סיפור שצריך לטפל בו כי זה העתיד. אבל, זה לא עצם הדיון עצמו. הנתונים עצמם, איך אומרים, זועקים עד השמיים.

זה אומר שהמצב יהיה יותר גרוע ממה שגם ככה.

כן, אנחנו מדברים על העתיד הקרוב.

אני רוצה להוסיף פה. את מכירה אותי היטב. שני הדברים האלה נפגעו, זה נכון, אבל הדבר שהכי נפגע זה מטות הבטיחות, שבכלל לא מופיעות בשום מקום. מטות הבטיחות הן למעשה עושות את כל העבודה, והן בכלל מפעילות את כל המדיניות שלה הרלב"ד. לדוגמה, עיריית ירושלים, אדוני מכיר אותה, אני מנהלת המטה בירושלים. יש שלוש ערים גדולות; הערבית הכי גדולה, החרדית הכי גדולה וגם הכללית הכי גדולה. אם יש לי פה טבלה של תקציבים, של הרלב"ד שקיבלה ושהיא אמורה לעשות את העבודה, רק שכל הזמן מרוקנים אותה. אם בשנת 2015 קיבלנו מהרשות הלאומית לתוכניות תוספתיות ולמלחמה בתאונות הדרכים, ואנחנו עיר גדולה – קיבלנו 1.3 מיליון שקלים. בשנת 2024, השנה, אדוני, קיבלנו 318,000 שקלים.

אני רוצה להגיד שב-2012, שאת זה לא כתבתי, ב-2012 קיבלנו 2.5 מיליון עבור הפעילות שלנו. איך בכלל מישהו מצפה שיהיה אפשר לעשות עבודה אם יש לי 340,000 תלמידים בירושלים ואני מקבל 318,000 שקלים. אני לא מדברת אפילו על מיליון תושבים. זה אפילו לא שקל לראש. זה דבר אחד. וזאת עיר גדולה. ירושלים מקבלת את התקציב הכי גדול מהרלב"ד. וכשאתם מדברים על פריפריה, ופריפריה יכולה להיות עיר כמו קריית גת או חדרה לדוגמה, אתם יודעים כמה היא מקבלת בתקציב שנתי עבור מטה הבטיחות לכל הפעילויות האלה? אולי 30,000, 20,000. והיא צריכה לעשות תוכניות עבודה, והיא צריכה לבצע את כל הקמפיינים ואת כל התוכניות שצריך לעשות, להילחם בכל החזיתות בכל האוכלוסיות בכל הגילאים.

לי יש בירושלים – ואני מאוד גאה, סמדר יושבת איתי – לי יש מחלקה. המחלקה, אנחנו מטה הבטיחות העירוני של ירושלים, אנחנו ממש ממלכה גדולה. יש לנו מרכז הדרכה שהוא כפול – שתי קומות וכולי. שתבינו שבפריפריה הבן-אדם שאמור לעשות את העבודה שלי או של המחלקה שלי הוא ברבע משרה, 20% משרה. אולי במקרה הכי טוב 30% משרה, והוא צריך לעשות עוד תפקידים נוספים. אז תגידו לי איזה ראש עיר או ראש מועצה או ראש לא משנה מה מתייחס לפקידון שרק בא אליו ומראה לו רק את תאונות הדרכים? ככה אנחנו נבחנים. וזה אפילו לא מופיע כאן בחלק המקוצץ. וזאת הצעקה שלנו כל הזמן.

כי אנחנו מדברים על קצה המזלג, מה שנקרא.

אני בכוונה מחדדת את זה בתחילת הדיון – אנחנו עוד לא יורדים לרזולוציה של למה נפגעים וכולי. אבל אם רוצים מישהו, גוף שיבוא ויטפל, הרי לא משרד התחבורה, לא משרד הפנים, לא הכספים וגם אל הרלב"ד תעשה את זה. הרלב"ד עושה עבודה נהדרת, יש שם עובדים מעולים. עם כל התוכניות הנהדרות והמדיניות הנהדרת שלהם הם לא עושים את העבודה, הם לא יכולים לעשות את העבודה. מי שעושה את העבודה זה סמדר ואני. זאת אומרת, בעיר שלי, או המחלקה שלי. יש בירושלים רכז חרדי, אתה מכיר אותו, משה נאה, יש לי רכז ערבי, סמי, יש לי רכזת קהילה. ואנחנו עומדים חסרי אונים. מחלקה שלמה היום לא תעבוד השנה. יש לי פה עוד מעט, בסוף שנת הלימודים - - -

את אומרת שה-318,000 שקלים זה רק משכורות לכל האנשים האלו.

לא, ברוך השם, את זה עיריית ירושלים - - -

לא, בסדר, אני יודע.

אני רוצה להגיד שעיריית ירושלים זו הרשות שאולי בין היחידות שלא תורמת שקל אחד לבטיחות בדרכים. היא רק נמדדת בכמה הרוגים היו. אתמול נהרג רוכב אופנוע, היום בבוקר נהרגה רוכבת אופנוע. חבר'ה, איפה אנחנו? אז כל הוועדה יכולה לשבת בביקורת המדינה, כולם יכולים לשבת במשרד החינוך, הרלב"ד, כל החברים שלי ב'אור ירוק' וכולי. עושים עבודת קודש. כולם עובדים. איך אני אמורה להפעיל מחלקה שלמה ב-300,000 שקלים, תגידו לי? ואני אתן לכם את הנתונים – שנה שעברה, עם המעט שקיבלנו זה 552,000 שקלים, אז מתוך זה, איך נגיד לכם? רק לציבור החרדי הלך 280,000 שקל. רק במזרח העיר הלכו 120,000 שקלים. למה? כי הם האוכלוסייה הנפגעת. גם בילדים, גם במבוגרים. אנחנו שמים שם את הדגש, כי זו גם תוכנית העבודה והמדיניות, ונשאר לכללי ולקהילה – נשארו עוד 220,000 שקלים.

אתם מבינים על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על 1.1 מיליון תושבים. אני מדברת מדם ליבי. זה פשוט כואב לשבת כאן, ואני נמצאת בוועדת הכלכלה. קוראים לי כזאת שיודעת לדבר ולהגיד את כאב הלב, של אחת שיש לה - - -

משרד האוצר נמצא פה? לא.

יש לנו ועדת כלכלה שאנחנו מגיעים אליה. אנחנו מגיעים לוועדת החינוך, אנחנו מגיעים לוועדת משנה לבטיחות בדרכים, טופורובסקי. חבר'ה, אתם רוצים עבודה? תתנו תקציב. דוגמה – את העלית כשלי מוסדות חינוך – בשנתיים האחרונות נעשתה עבודה מעולה. את אמרת בשנים האחרונות. אני נמצאת עשרים ומשהו שנה בעיריית ירושלים ובכל שנה, בסוף שנת הלימודים, אנחנו מוציאים חוזר לכל מוסדות החינוך – חרדי, ערבי, כללי – מבקשים להסדיר את סביבות בית הספר, להודיע על מפגעים לפני ה-1 בספטמבר. הכול צריך לעמוד שם כמו מסדר. בשנתיים האחרונות יש לנו חדווה. מה? – חה"כ טופורובסקי, מכספי הקואליציה שלו הקצה לנו תקציבים. חילקו את זה ברלב"ד באופן נבון ביותר.

חילקו את זה. המהנדסים שלנו עבדו, הרכזים של בתי הספר, רכזי החינוך, יחד עם - - -

ככה זה מתקיים בכל עיר, דיאנה? מעניין אותי לשאול.

אמור להתקיים.

בכל עיר ברשויות המקומיות?

המפקד הזה, בשלוש השנים האחרונות חייב להיות. השנה גם עושים פיילוט. עברנו עכשיו פיילוט.

זה בדיוק מוביל אותנו לנקודות לדיון.

מטייבים את הכלי כדי שזה יהיה. אבל, אם השנה יהיה תקציב של כשלי מוסדות חינוך – אני לא יודעת. לפני שנתיים קיבלתי 500,000, שנה שעברה 700,000 שקלים. זה הולך לפי מפתח מסוים.

אז זהו, אז אנחנו רק נסיים, ברשותך. אנחנו נסיים כי זה מתחבר בדיוק לדברים שדיאנה אמרה כרגע.

להוסיף את מטות הבטיחות, כי הן עושות את העבודה.

מטות הבטיחות מוזכרים גם במסמך.

אני מציעה שנסיים את המצגת.

נסיים.

אנחנו גם מתחלקים וגם בסוף רוצים באמת לצאת פה עם משהו.

נסיים בדיוק את הנקודות לדיון. המצגת האחרונה, שהיא הכי חשובה כאן מבחינתנו, וזה מתחבר בדיוק לדברים שעכשיו דיאנה אמרה. אנחנו רואים שיש הרבה תוכניות שיש בהן קיצוץ תקציבי, מחסור בתקנים. הדוגמאות של מטות הבטיחות, משמרות הזה"ב ויש גם את מערך ניידות התנועה באגף התנועה של המשטרה, אני מניחה שאילן יוכל לדבר על זה. אלה רק דוגמאות קטנות, אבל כולן חלק מהמערך הכולל והחשוב של מה שקשור לבטיחות בדרכים ובוודאי וודאי הגברת בטיחות בדרכים של ילדים, שהיא קבוצה כל כך פגיעה, וביישובי הפריפריה. כל הנושא של החינוך התעבורתי.

אני אציין רק שבדוח המבקר עלה לאחרונה הנושא של הצורך להתאים תוכניות מיוחדות ומותאמות אישית גם לבתי הספר החרדים והערבים. מה שמהמבקר העלה זה שעדיין לא בכל בתי הספר ולא בכל מוסדות הפטור החינוך התעבורתי הוטמע כמו שהוא אמור להיות מוטמע בכלל מוסדות החינוך בארץ.

זה לא כל כך מדויק – רק במוסדות הפטור. החרדים והערבים - - -

מקס, אנחנו נשמע אותך בצורה מסודרת.

לא, אדוני יושב-הראש, נאמרים פה כל מיני דברים שאני לא יכול להתעלם מהם.

תצטרף אלינו. אני מצטטת את דוח המבקר. וכמובן, כל מה שדיברנו עליו קודם – תיעדוף הפרויקטים והחלוקה של המשאבים לתיקוני התשתיות בתוך תחומי הרשויות המקומיות ובאזורים פגיעים, כמו מוסדות ציבור ומוסדות חינוך. אלה שאלות שחשוב יהיה לתת עליהן את הדעת. תודה רבה.

תודה רבה, אסנת. באמת דברים נרחבים, מסודרים, משמעותיים, שנותנים באמת, איך אומרים? להבין איפה אנחנו נמצאים. אני אשמח לשמוע את 'בטרם' – ארגון שעושה הרבה מאוד, וגם עזר מאוד לוועדה פה עם החומרים. נשמח לשמוע אתכם, בבקשה. אחריה חברת הכנסת דבי ביטון.

תודה, כבוד יושב-ראש הוועדה. אנחנו מאוד מודים על הדיון החשוב הזה. אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון 'בטרם לבטיחות ילדים'. ראינו את מקרי תאונות הדרכים ואני רוצה ברשותכם להרחיב רגע את המבט החוצה ולספר ולסבר את האוזן על כך שתאונות הדרכים, חלק משמעותי מהיפגעות ילדים בתאונות, לפי מאגרי ארגון 'בטרם לבטיחות ילדים' תאונות הדרכים מהוות 51% מסך התאונות של הילדים, מסך התמותה מתאונות ילדים בשנת 2023. זה קצת יותר מהממוצע של השנים שקדמו. בדרך כלל תאונות הדרכים לוקח אפילו קצת פחות.

תאונות נוספות משמעותיות מתרחשות בבית, במרחב הציבורי ובמוסדות החינוך. אני רוצה לסבר לנו את האוזן. העלות הכוללת של היפגעות ילדים בתאונות בישראל עומדת על 3.53 מיליארד שקלים לשנה. עכשיו אנחנו בוועדה לצמצום פערים חברתיים בפריפריה – אני רוצה לשים נתון מאוד קשה על השולחן. 49% מהתקציב הזה מיוחס לילדים מהפריפריה, מהאשכולות הכלכליים-חברתיים 1 עד 3. 1.7 מיליארד שקלים, רק הגענו לינואר. עד הסוף השנה המדינה תפסיד 1.7 מיליארד שקלים על תאונות הילדים. חברים, אני לא חושבת שיש אפשרות להכיל או להבין או לפרוט את המספר הזה.

מה שאנחנו כן יודעים מהעולם זה שמניעה יכולה להוריד באופן משמעותי את ההיקפים, את המספרים. רק לפני שבועיים ילדה נהרגה בטרקטורון בצפון, בגליל התחתון, כתוצאה מהתהפכות של טרקטורון. זה מקרה בודד, אבל ילדה כזאת אחריה מושכת משפחה שלמה. קהילה שלמה שלא תחזור להיות מה שהיא לא. ויותר מזה, העתיד נקטע. העתיד שלנו, הילדים שלנו. אז כשאנחנו מדברים על פריפריה, בואו רגע נחדד, אנחנו לא מדברים רק על פריפריה כלכלית. אנחנו מדברים על פריפריה כלכלית, חברתית ופיזית.

לצערנו הרב, בחודשים האחרונים, ברמת הפריפריה הפיזית, היא חווה את הקשיים הכי קשים במלחמה. אבל אנחנו ניקח כמה חודשים אחורנית, ואם אנחנו לוקחים כמה חודשים אחורנית אז הפריפריה היא זאת שמשלמת את המחירים הכי קשים, גם בתאונות הילדים. אני תכף אכנס לנתונים. הנתונים שאנחנו נראה היום הם פרי עבודה משותפת של ארגון 'בטרם לבטיחות ילדים', של התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים שמובילה אותה זהבה רומנו ממשרד הבריאות. משרד הבריאות הוא המשרד המוביל, יחד עם משרד החינוך, הרווחה, הכלכלה והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

יש שינוי בנתונים מאז ה-7 באוקטובר? זאת אומרת, אתם בדקתם מה קרה מה-7 באוקטובר, שהרבה מהפריפריה פונו, היו במקומות יותר ממוגנים, פחות תנועה ברחובות – האם הייתה ירידה בתאונות הדרכים? יש לכם איזשהו מושג?

אז ככה, אני אתן, אני ממש פותחת חלון – אנחנו עשינו מחקר מאוד מקיף למה קורה כאשר יש טראומות בחיי אומות. עשינו מחקר סביב העולם. אנחנו מצאנו שבתקופות של מלחמות יש שני שלבים; השלב הראשון, שהוא השלב האקוטי, יש ירידה בהיפגעות בכלל, גם בדרכים וגם בבית וגם בזירות האחרות, מכיוון שהמשפחות מכונסות בבתים, אנשים בחלק מהמקרים לא עובדים, ויש איזושהי התכנסות משפחתית. אבל, זה מאוד קצר. איך שהשלב האקוטי עובר למה שנקרא שגרת חירום, שבה אנחנו נמצאים כבר כמה חודשים, יש עלייה בהיפגעות ילדים. אני לא יכולה להגיד את זה באופן אבסולוטי. ארגון 'בטרם', כשהוא אוסף נתונים ועושה השוואות אז הוא בדרך כלל עושה נרמול של נתונים, השוואה בין שלוש שנים.

אבל אני רק אזרוק לנו לאוויר ואתם לא תתפסו אותי במספרים – בהשוואה לרבעון ראשון בשנה שעברה, השנה מתו מתאונות 35 ילדים, בשנה שעברה מתו מתאונות 16 ילדים. אנחנו לא יכולים להגיד שום דבר על פריפריה ומרכז כי בעצם צריך להיכנס לנתונים. אבל, זה פשוט כדי להבין, יש סיכום - - -

מה מניע את הדבר הזה? ממה זה נובע? בפרט בפריפריה.

אז ככה, זה נובע מכמה דברים. זה נובע משינוי - - -

סליחה, אורלי, אני רק רוצה להוסיף לגבי הנושא הזה שדיברתם עליו, הנושא של המפונים. אנחנו הבנו שיש כאן איזשהו פוטנציאל לסיכון ולכן כבר הוצאנו בתחילת המלחמה הנחיות לצוותים שמטפלים במפונים איך להתנהג בסביבה וליצור את הסביבה הבטוחה לילדים, כי זו לא הסביבה הטבעית של הילדים. להיות בבתי מלון זה לא הסביבה הטבעית שלהם, בטח ובטח במצבים של לחץ, שהרבה משפחות נמצאות בלחץ נוראי. אז העברנו הנחיות לצוותים שמטפלים שם ומנענו הרבה מאוד אסונות.

יש איזו תוכנית של משרד החינוך של הדרכה מגן חובה, נגיד? פשוט, איפה משרד החינוך כאן? כולל ההורים.

תנו לי רגע לקשור את הדברים ואז נפתח אותם. אז רק כדי לסגור את השאלה – הסיבות להיפגעות מוגברת בתקופה כזאת יכולות להיות נעוצות באחד או שילוב של כמה דברים; שינוי מקום מגורים – הסביבה היא לא טבעית. ילדים שעברו מפריפריה גיאוגרפית של מגורי קרקע, אזורים כפריים, נמצאים עכשיו בעיר בבתים לגובה, במקומות סואנים. המקום הוא לא השגרה הרגילה, הבית הוא לא בהכרח המקום הבטוח כי לא הפכנו אותו באופן פיזי למקום בטוח. הלחץ שההורים נמצאים בו. הלחץ מהעובדה שחלק נמצאים במקום עבודה וחלק לא.

המארג המשפחתי, תקשיבו, אם המשפחה גרה במקום מסוים רוב אחד לשני ופתאום הם נמצאים במקומות שונים עכשיו בארץ, ואין מעטפת. זאת אומרת, יש הרבה דברים שהשתנו. אנחנו לא כל כך רואים את זה ביום-יום או לא נותנים לזה דגש מספיק ביום-יום, אבל בהכרח השינוי הזה הוא מאוד-מאוד אקוטי, גם ברמת היפגעות ילדים. אם אפשר להעלות לנו את המצגת אז אני אציג לכם גם את הנתונים.

זה מפריע בחשיבה של הילד? זאת אומרת, הוא מוטרד כשהוא הולך, הוא לא יודע לחצות כביש סואן?

זה לא קשור לילד. תקשיבו, ילדים הם חסרי ישע. בוודאי, ילדים הם חסרי ישע. בגילאים צעירים הם באחריות ההורים שלהם. וגם כשאנחנו לא רוצים להחליט על זה, גם בגילאים היותר מאוחרים הם באחריות של ההורים שלהם. אבל, הרבה פעמים בתקופות של לחץ אנחנו מוותרים, אנחנו מעגלים פינות, כי יש כל כך הרבה דברים להתעסק איתם. אז זו אחת הטענות.

במלונות של המפונים עשינו דגש על תוכניות של בטיחות בדרכים, כי למשל ילדי קיבוץ שמגיעים לעיר גדולה כמו ירושלים צריכים להתנהג אחרת. צריך להחליף מסגרת.

בואו נדבר על פריפריה כלכלית, בסדר?

זהבה רומנו, משרד הבריאות, מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים. גם חדר במלון הופך להיות למסוכן כשיש קומקום חשמלי שרותח. יש מרפסות בחדרים של בתי המלון כאשר המעקה לא מותאם לילדים, כל מיני מקומות גבוהים ללא סורגים וכולי. אז העברנו הנחיות איך להתנהג בחדר ולהפוך אותו לבית בטוח, כי החדר במלון הפך להיות הבית שלהם.

אנחנו יודעים כמה מקרים קרו של נפילות ודברים כאלה בבתי מלון בחצי השנה הזאת?

צריך להבין שהנתונים יגיעו יותר, האיסוף של הנתונים מתבצע אבל בשביל לראות אותם זה יהיה יותר מאוחר. אבל, רק לסבר את האוזן – הייתה לנו פגישה עם מנהלת תקומה עם נציגים מאחד הקיבוצים והם אמרו לנו "רגע, תבינו, כשהמלון הופך להיות הבית וכל המכשירים החשמליים של הבתים הזמינים נמצאים בחדר אחד, ובמלון יש בערך שלושה-ארבעה שקעים, במקרה הטוב, אבל אנחנו צריכים 15-17 שקעים בשביל מכונת הגילוח והטלפונים הניידים והמשחקים של הילדים ועוד כל מיני דברים. אז מה אנחנו עושים? אנחנו מעבירים עכשיו כבלים". וחלק מהמשפחות ישימו קומקום חשמלי כי הן לא רוצות לרדת לקפה למטה.

יש כל כך הרבה. ומכונת קפה. ופתאום החדר במלון הופך להיות מקום של מתח גבוה. וזה רק חלק מהדברים, אוקיי? מה לעומת זה שהילדים יכולים בבית לשחק בחדר שלהם ובחדר של המלון אי אפשר? אנחנו מוצאים ילדים בני שנתיים משוטטים במלון לבד, עולים ויורדים במעלית, עם האחים שלהם בני 3 ו-4, לא כי המשפחה היא לא בסדר אלא כי הילדים צריכים קצת מרחב.

אני מציעה שנתמקד במהות הדיון, כי מדובר על תאונות דרכים. אנחנו יודעים שיש גם תאונות ואסונות כמו קומקומים וכולי, זה דבר חשוב.

אז הדיון שאנחנו קיבלנו היה תאונות כלל ילדים.

כן, הדיון כלל. רק בקצרה.

אז בואו נדבר על הפריפריה הכלכלית.

(הצגת מצגת)

ילדים עניים נפגעים יותר מילדים עשירים. שימו לב, שיעורי תמותה ל-100,000 ילדים – אשכולות 1-5 הם בעצם פי 1.7 בהשוואה לאשכולות בינוניים, פי 3.7 בהשוואה לאשכולות גבוהים. תגידו לי מה זה אם לא פערים בלתי נסבלים. הגורמים להיפגעות הם רבים. כדי לטפל בתופעה כזאת אי אפשר להסתכל על גורם בודד. אבל בואו רגע נבין. זה יכול להיות דלות של משאבים, כשמדברים על פריפריה, זה יכול להיות היעדר אכיפה, זה יכול להיות טכנולוגיות חדשות שלא מגיעות. אי שוויון חברתי, חוסר מודעות. זה יכול להיות תשתיות לקויות, שאנחנו מאוד פוגשים אותן בתוך הפריפריות החברתיות והפיזיות.

כשאנחנו מדברים על הקשר בין היפגעות ילדים ומוביליות חברתיות, אז בואו נסתכל רגע על זה שיש קשר בין הפריפריה הכלכלית החברתית לבין אחוז מקבלי השלמת הכנסה וההיפגעות. שימו לב, ביישובים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה שיעור תמות הילדים 4.9, אחוז מקבלי השלמת ההכנסה שם הוא 29%, ואחוז הנשירה של תלמידים מבתי ספר הוא 2%. כשנלך לצד השני, שזה היישובים הגבוהים, 0.9 – שימו לב להבדל המשמעותי – 15% ו-1%. לפחות פי 2 אם לא יותר בחלק מהפרמטרים. יש קשר. יש קשר. פי 5 מול אחוז מקבלי הכנסת שכר ואחוז נשירה.

זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים על הדברים האלה אנחנו רואים שיש קשר מאוד גדול בין פריפריה והיפגעות ילדים, והיפגעות ילדים לבעיות כלכליות גרידא.

אני חושב שדווקא המקומות, החבר'ה העשירים וזה, הילדים פשוט נוסעים יותר ברכבים ופחות מסתובבים ברחובות.

זה שקלול של המון פרמטרים.

כדוגמה, אני אומר.

עכשיו בואו נראה איך זה בא לידי ביטוי בפועל, בסדר? בואו ניקח את היישובים האדומים, שזה יישובי פריפריה חברתיים, אשכול חברתי-כלכלי 1,2,5. שימו לב לשיעורי התמותה מ-2023 – עד 4.5; מקבלי השלמת הכנסה – מ-55% עד 28%; נשירה גלויה כ-2-3%. בואו ניקח את האשכולות הגבוהים ונראה את ההבדלים של כל אחד מהפרמטרים בצורה כל כך קיצונית. זה שקלול נתונים על השנים 2019-2021, וזה בעצם ממחיש את העובדה הזאת שלהיפגעות ילדים ופריפריה יש קשר מאוד הדוק. זו ההוכחה הניצחת. אנחנו רוצים רגע לראות נתוני תמותה; שימו לב, דיברנו על פריפריה כלכלית – בואו נסתכל על הפריפריה הגאוגרפית.

יישובי הדרום, שיעורים ל-100,000 – 7.89; מרכז, תל אביב – 1.43; יהודה ושומרון, צפון, ראינו את זה בנתונים שגם הראו הממ"מ: שלושת המחוזות המובילים, שימו לב, הם פריפריה גיאוגרפית, אוקיי? בכל תמונת מבט שנסתכל אנחנו רואים אותה תמונה מזעזעת, חברים.

עכשיו ניכנס לאוכלוסיות שמיוצגות באותם אזורים. אז קודם כל, החברה הערבית, החלק של הילדים באוכלוסייה הוא 25%. בואו נראה, ברמת נפגעים בכל אחד מהפרמטרים, מפצועים קל ועד תמותה, הייצוג שלהם בנתונים הוא מזעזע והולך וגדל. עכשיו, יש כבר תוכנית ממשלתית שנקבעה לאוכלוסייה, תוכנית 550, שכבר אושרה בממשלה, היא כבר יותר משלוש שנים לא יוצאת אל הפועל ואנחנו לא יכולים להתקדם. התקציבים נסגרו, לא זזים. לא עוברים למשרדי הממשלה. יושבת תוכנית מאוד גדולה שלנו יחד עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אנחנו יודעים לעשות שינוי.

איזה משרד זה יוצא?

המשרד לשוויון חברתי, נכון? כן. וזה באמת כאב לדורות. אנחנו בשלוש השנים האלה יכולנו להציל חיי ילדים. אני יכולה רק לסבר את האוזן. תוכנית שהובלנו במשך שמונה שנים באוכלוסיית הבדואים בדרום בתמיכה של משרד הרווחה, שהופסקה בשנה שעברה בגלל מעברי כספים, אגב, הצליחה להוריד תמותת ילדים בדרום ב-34%. שמונה שנים. שלוש שנים אנחנו יכולנו לעשות שינויים בסדר גודל כזה ביישובי החברה הערבית. אני הולכת לייצוג נוסף. בפריפריה מיוצגים גם הילדים החרדיים. לצערי הרב, הסיכון של ילד חרדי בגילאי לידה עד 9, שזה גילאים של היפגעות גבוהה, למות בתאונה – הוא פי 2.6 בהשוואה לילד יהודי שהוא לא חרדי, מהקבוצה הזאת.

זה באמת פערים שאי אפשר להכיל אותם. אז ככה, אפשרות לעשות שינוי. אני חושבת שהבעיה הכי גדולה שלנו, ואנחנו רואים את זה בהרבה מאוד תחומים, שקמה איזושהי קבוצה ואומרת "הנושא הזה לא חשוב. נוריד את החינוך, נוריד את ההסברה, נוריד קצת באכיפה" – חברים, כדי לעשות שינוי צריך תוכנית הוליסטית. התוכנית ההוליסטית זה מודל שמקובל בעולם. זה המודל שעזר לנו יחד עם כל השותפים להוריד את תמות הילדים בעשרים השנה האחרונות ב-58% במדינת ישראל. כשאתה לוקח ומשלב את כלל האסטרטגיות, כשאתה עושה איסוף נתונים ויודע איפה להתמקד ובדיוק באיזה נושא להתמקד, כשאתה עושה העצמה קהילתית ונותנים כלים בידי האוכלוסייה, כי חוסר מודעות היא לא אשמה של הורים – היא חוסר מידע שמועבר לאוכלוסייה על ידי הגורמים הרלוונטיים או חוסר מודעות שנובעת בגלל דברים אחרים.

מה עושים ביום הבטיחות בדרכים? יש יום כזה, נכון?

בנובמבר.

יש שבוע כזה.

שבוע?

במערכת החינוך אנחנו עושים שבוע. אנחנו גם מלמדים.

אבל זו לא ההסברה היחידה.

יש ועדה לצמצום תאונות דרכים כתת-ועדה של הכלכלה, אגב.

אני רגע רוצה להראות לכם, ואגב בסוף בואו ניקח בחשבון שהממשלה יוצרת רגולציות, היא יוצרת קווים מנחים. מי שבסוף פועל, ואמרה את זה כל כך יפה דיאנה, בסוף זה קורה בשטח. אז מה יקרה ברמה של רשות מקומית? לכל אחד מהנושאים האלה יש היום ידע. אנחנו מלווים רשויות, אנחנו מלווים משרדי ממשלה. אנחנו יודעים גם להגיד איך מנתחים את הנתונים האלה, איך להפוך אותם לתוכניות הוליסטיות. זה לא מספיק שנעשה רק תוכנית התערבות בקהילה. האמא שפוגשת אותנו בטיפת חלב צריכה לשמוע את זה גם ברשתות החברתיות. האמא שפוגשת אותנו בטיפת חלב צריכה לראות שגם הרשות המקומית משדרת את זה, שבבית הספר או בגן הילדים מקבלים את זה.

זה בעצם 360 מעלות. אם לא נפעל 360 מעלות לא יהיה שינוי. וברגע שמתקבלת איזושהי החלטה שגורעים משהו אחד, גורעים מתוך המהלך ההוליסטי הזה את היכולת לעשות את השינוי. אני מקווה שהמעט שהצגנו פה נתן לכם איזושהי תמונה, השלמה לדברים שאת הצגת. ואין ברירה אלא להיכנס עם שתי רגליים ולהתחיל לעבוד בצורה הוליסטית. תודה.

תודה. דבי, חברת הכנסת.

אני מתנצלת כי אני אצטרך להמשיך לוועדת עבודה ורווחה. הנתונים מזעזעים, מטרידים. כאילו חסרות לנו סיבות לכך שילדים נרצחים, נהרגים, אנחנו צריכים גם את תאונות הדרכים. אני רוצה להבין מה קורה מבחינת משרד החינוך. אני מבינה שיש את השבוע לתאונות דרכים או זהירות בדרכים. מה קורה? האם כמו שיש לנו שיעור ספורט יש לנו שיעור על מניעת תאונות באופן כללי? האם ההורים מוזמנים לאיזה יום או איזה כנס או איזו הדרכה או משהו? לדעתי צריך גם יותר תשדירים ברשתות החברתיות, בתקשורת. להימנע. כמו שידענו לעשות את המלחמה בסיגריות וכולי – אותו דבר. המודעות כאן היא מאוד נמוכה.

מטריד אותי הנושא של החברה החרדית ובני המיעוטים. אני חושבת שגם בחברה החרדית, שכנראה גם מבחינת חשיפה אני לא יודעת כמה מגיעים אליהם. צריך לזכור שמדובר לרוב במשפחות מרובות ילדים שההורה לא תמיד זמין או נגיש לילד.

תוכנית זה"ב ודאי שאין שם.

בדיוק. עכשיו, מדובר על תוכנית שאושרה - - -, לא, יש, אני מניחה שיש. השאלה - - -

שבוע הבא יש לי במרכז ההדרכה בירושלים. אין להם רכזי בטיחות כמו בכל הארץ.

אז זה העניין, אז אין להם רכזי בטיחות.

אנחנו עושים יום הדרכה לכל המנהלים ומנהלי ת"תים.

כן, אבל זה מנהלים – איך זה מגיע לילדים? אבל, בסוף, זה מגיע למנהלים. המנהלים יבואו ויסבירו. אני רוצה פה מעורבות של ילדים כי לילד יש זיכרון, הילד גם יודע באיזשהו שלב כשאתה מציף איזושהי סכנה לרוב הילדים נזהרים. כמו שאומרים להם "אסור, זה חם", באיזשהו שלב זה חם. אז אסור לחצות כי צריך שתראה מבוגר, שיש רמזור. אני לא יודעת, משהו פה בחינוך לוקה בחסר בצורה משמעותית.

ממש לא.

רגע, דבר נוסף. כשיש תוכנית שכבר אושרה, כבוד יושב-הראש, ברגע שהיא עומדת ותקועה בגלל תקציבים זה משהו שמחייב להביא את השרים הרלוונטיים שיתנו תשובות. אנחנו מקבלים פה נתונים מזעזעים על ילדים, שהם חסרי ישע, שהאחריות היא האחריות הבוגרת שלנו. בטח של ההורים, של המשפחה, אבל בסוף של כנסת ישראל שאמורה לחוקק ולהגן על הילדים האלה. ולכן אני חושבת, כבוד יושב-הראש, שחייב פה דיון המשך ולקבל פה תשובות ולקדם את זה. לפנות לשרים ולהבין מה קורה עם זה.

גם תשתיות, אגב. אני יכולה להבין שבמגזרים הבדואים למשל, כל האזורים האלה, מה תשתיות שם? מי שטייל באזור מבין שבקושי יש כבישים, מרביתם זה חול. אולי יש לך מזל אז יש לך איזה כביש. לא יודעת אם יש לכם בכלל רמזורים. אתה יודע מה? זה ילדים, אבל בסוף זו יכולה להיות גם אוכלוסייה מעבר.

אני רק רוצה להוסיף עוד דבר אחד. יש אנשים סופר מקצועיים גם בממשלה וגם ברשויות המקומיות. אני מעריכה שבהינתן התקציבים הנכונים וסדרי עדיפויות נכונים לנושא הזה, אנחנו יכולים לשבת פה בעוד שנתיים-שלוש ולהגיד "וואו, איזה שינוי משמעותי עשינו".

גם האבסורד, כבוד יושב-הראש, ברגע שילד נהרג בתאונת דרכים אתה צריך לשלם. יש פה תאונה, יש פה ביטוח, משלמים להורים. העלות בסוף - - -

מספיק מה שאמרו שמוציאים 1.7 מיליארד.

תחשוב שהעלות הזו הייתה מגיעה למניעה, היינו חוסכים מיליארדי שקלים למדינה, וגם מצילים ילד ונותנים לו לגדול ולהיות חלק מאיתנו.

אני רק אומר מילה אחת על ירושלים, בגלל שאני תושב ירושלים וגם הייתי סגן עיריית ירושלים כמה שנים טובות. כשאני מסתובב בכבישים, ואני אומר עוד פעם, בבתי הספר של הבנות באמת יש יותר, רואים את המושג של זה"ב, שעומדות בנות ומורידות את המקל ומרימות וזה משהו. אבל, אצל הבנים, אני חושב, אם אני לא טועה, כמעט ולא רואים את זה בכלל. משמרות זה"ב. וזה דבר שחסר מאוד.

כבוד יושב-הראש, אולי בעזרתך אפשר לעשות עם האוכלוסייה החרדית עצמה, בהרבה מבתי הספר יש איסור של המערכת מסיבות דתיות כאלה ואחרות שבנים יעשו את הפעולה הזאת. אז אם מכאן תצא קריאה או שאפשר יהיה לחשוב על מעגלי השפעה בנושא הזה, יכולה להיות פה פריצת דרך.

אני לא חושב שיש בעיה דתית בסיפור הזה.

יש.

אני אגיד לך: היו לנו בתי ספר שאמרו שזה לא צנוע לבנות, והפסיקו.

אני אגיד לך מילה אחת. כשתופרים את החליפה, את יודעת, כמו שאני, חליפה במידה 42 לא תעלה עליי, נכון? צריך לתפור את החליפה לכל אוכלוסייה ולכל מקום.

אנחנו עושים את זה.

וכשעושים את זה בצורה נכונה כולם ילבשו את זה.

ההורים אסרו.

השאלה היא איך לעשות.

מעגלי הרי"ם לוין, שאתה מכיר, בסנהדריה, הם היו מהחלוצים שהתחילו לשים משמרות זה"ב לבנות. באו ההורים, עשו בלגן. אחרי שהסדרנו להם את המקום לעילא ולעילא. הזזנו, עשינו כביש מעגלים וכולי – בואו ההורים ואמרו לעצור. אין, "זה לא צנוע". "עוברים שם בנים, עוברות ישיבות" – הפסיקו את המשמרות. מעגלי הרי"ם לוין, תבדוק.

אני מכיר. מכיר את הרחוב הזה, אני נמצא שם כל בוקר.

אני יודעת, בגלל זה אני אומרת לך את מה שאתה מכיר מתחת לאף שלך.

אוקיי, טוב, את זה אני לוקח על עצמי, ואני אשמח לשבת בנפרד על הנושא הזה ולקדם את זה. זה דבר מאוד חשוב. ואני מאמין שגם משה נאה יסכים.

משה נאה זאת המחלקה שלי.

כן, כן. לעזור בנושא הזה גם.

הוא נאבק בזה. הוא מעביר לי את המידע הזה, כי אני לא יכולה להיות בכל מקום. אז משה נאה בחרדי, סמי במזרח העיר.

אנחנו סתם עם זום על ירושלים, אבל אנחנו מדברים על כל הארץ. משרדים קצת, משרד החינוך. אני אשמח לשמוע דבר אחד – למה יש גידול כזה? כי אני מבין שהתוכניות היו, התוכניות נמצאות, נכון שמדברים פה על קיצוצים, שזה חמור מאוד בהסתכלות שלי, כן? או שלא הציגו מספיק בזמן שיש תוכניות עבודה ושיושבים, אז לא יושבים על זה בצורה מאוד רצינית ומסבירים כמה הדבר הזה חשוב. גם זה יכול להיות. כי אני לא חושב שיושב ראש עיר או ראש מחלקה או ראש משרד ממשלתי או כל דבר שהוא שישמע ויבין, כמו ששומעים פה, ויגיד "אני לא רוצה את התקציב לדבר הזה". כי נשפך כל כך הרבה כסף, גם על דברים פחות חשובים, בסדר? לא שאני אומר, כל דבר הוא חשוב, אבל בסדרי עדיפויות, אני יודע שתרבות היא חשובה אבל יש דברים יותר חשובים.

החיים שלנו יותר חשובים מתרבות, כדוגמה. ואני מאמין שנזקים של מיליונים ועשרות מיליונים, מאות מיליונים ואם לא מיליארדים על כל מיני דברים. אז עם טיפה סדרי עדיפויות, בפרט כשמציגים פה את המניעה הזאת. במקום שהמדינה תוציא כל כך הרבה כסף על כל ילד שנפגע או על כל המסביב, אז אין לי ספק שמי שיודע להסביר את זה בצורה הנכונה בדיונים הנכונים אז הכול היה נראה אחרת. אז או שאין את החלק הזה או, אני אשמח לשמוע מאדוני אם יש דברים אחרים.

שמי מקס אבירם, אני מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח במשרד החינוך. כבר המון שנים בתחום הזה. אני רוצה לומר את מה שהאגף שלי עושה במשרד ואז להיכנס לשאלות שאתם שאלתם. להעיר גם כמה הערות שנוגעות לחלק ממה שהאנשים כאן אמרו.

רק תמיד תזכור שהנתונים נמצאים, אנחנו לא יכולים להתכחש לנתונים.

לא, עזוב, הנתונים זה בסדר. האגף שלי במשרד החינוך אמון על החינוך לבטיחות בדרכים. האגף שלי בעצם אמור לחנך את הילדים ואת הילדות בכל הזרמים, בכל המגזרים, בתחום הזה של בטיחות בדרכים החל מחצייה נכונה, רכיבה נכונה ובטוחה על אופניים ונהיגה בסופו של דבר. אנחנו לא ממש נותנים את הרישיון אבל אנחנו מכינים את כל הרקע לקראת ההתנהלות הנכונה והבטוחה בדרך. רק לסבר את האוזן, אדוני יושב-הראש, ממש לפני כמה ימים, בסוף מאי, קיימנו כבר שני מחזורים של בחינת תאוריה לתלמידי כיתות י'. 70,000 תלמידים בערך. בין 63% ל-65% הצליחו בבחינה הזאת והיום ב-08:00 הם קיבלו את הציונים שלהם הביתה. זה עובר דרך אגף הבחינות וכן הלאה.

בקטע הזה אנחנו בעצם מנסים להביא לידי כך שבוגר מערכת החינוך ידע להתנהל באופן בטוח ונכון במרחב התעבורתי שאנחנו נמצאים בו, הן כהולך רגל והן כמשתמש דרך אחר. לצורך העניין הזה אנחנו עושים כמה פעולות מרכזיות במערכת החינוך. וכשאני אומר מערכת החינוך אני לא מדבר על הכללי, אני מדבר על כולם; כולל בני יוסף וכולל החינוך העצמאי. הפטור, יש איזו נקודה מסוימת שאנחנו ניסינו לפתור אותה יחד עם הרשות הלאומית ולא כל כך הצלחנו, לדעתי, או שהצלחנו קצת, אבל זה משהו טכני שאפשר לפתור אותו – המגזר הלא יהודי, הדרוזי והערבי והצ'רקסי, כולם נמצאים בתוך העניין הזה. לפני יומיים הייתי בערערה בנגב, בבית ספר אלראזי - הם קיבלו ממני תעודה על פרס לבתי ספר מקדמי זה"ב. הם היו חלק מהתהליך הזה.

אנחנו עושים סדרה של פעולות בתוך המערכת על מנת לחנך להתנהלות נכונה ובטוחה בדרך. בחלק מהדברים אנחנו מפעילים תוכניות. אנחנו מכשירים מורים לתוכניות שהם מלמדים בכיתות. גם בכיתות א' או ב' אנחנו מלמדים תוכנית, היא יכולה להיות בכיתה א' או בכיתה ב', היא נקראת "ללמוד תנועה". היא משלבת תנועה ובטיחות בדרכים ומלמדת שבעצם הקטע של הבטיחות בדרכים זה להיות כל הזמן בתנועה במרחב התעבורתי, ומלמדים אותם כמובן בהיבט הקוגניטיבי המתאים לגיל וכן הלאה. בכיתות ה' יש לנו תוכנית שנקראת "עצמאיים בשטח". זו תוכנית שמחנכת את התלמידים והתלמידות להתנהל באופן עצמאי בשטח במובן של רוכבי אופניים או הולכי רגל.

זו תוכנית שכבר נכנסת לתוך האזור הגיאוגרפי. אם תלמיד לומד בירושלים הוא ילמד על סביבה ירושלמית, ואם תלמיד לומר בעיר אחרת הוא ילמד על סביבה אחרת. כדי להתאים את ההתנהלות שלו לתוך המערכת באופן מציאותי בשטח שהוא גר בו. אחר כך יש לנו תוכנית נוספת בכיתה ט' שמתעסקת אך ורק בכלים לא מרושיינים. קרי אופניים חשמליים, קורקינטים – כל הדברים האלה. אנחנו הכנו תוכנית, עשינו פיילוט. אנחנו מפעילים סדר גודל קטן מאוד, זה כתוב גם בדוחות של מבקר המדינה, של 300 עד 400 כיתות מתוך קרוב ל-4,500 כיתות שיש ב-ט', כי אין לנו תקציב.

והתוכנית הבאה היא בכיתה י' – "חינוך תעבורתי", שמלמדת ומחנכת לקראת התנהלות בדרך במרחב התעבורתי מנקודת מבט של נהג. זו תכנית שכלל שכבת י', כ-120,000 תלמידים לומדים אותה כבר כמה שנים טובות. בתום כל שנה כזו התלמידים נבחנים בבחינת התיאוריה, שהיא מקבילה לתיאוריה של משרד הרישוי.

היא פוטרת?

כן, היא פוטרת. כל החוכמה בסיפור הזה זה שאנחנו בעצם מחזיקים אותם בכיתה שנה שלמה ומלמדים אותם את כל מה שצריך ללמד נער או נערה לקראת עולם הנהיגה, כולל אלכוהול ונהיגה, לחץ חברתי וכן הלאה. אף פעם זה לא מושלם, תמיד יש עוד דברים שצריך.

מישהו בדק, זה לא קשור לדיון פה, האם אנשים שעושים תאונות הם חבר'ה שהם בוגרי התוכנית הזאת או לא? סתם מעניין לדעת האם לטווח ארוך זה טוב.

לא, אין מחקר כזה. יש הרבה נתונים על נהגים צעירים.

זה מעניין.

זה מסמך אחר שכתבנו.

סקרי אפקטיביות הם מאוד יקרים ומאוד מסובכים.

מעבר לזה אני יכול לומר לך, אבל, שמעדויות אישיות של מורים לנהיגה שמלמדים, היום יש לי בנות תאומות שנמצאות כיום בכיתה י"א ובשנה שעברה סיימו את החינוך התעבורתי בבית ספרן והתחילו ללמוד עכשיו נהיגה. המורה שלהן, ויש עוד מורים אחרים שאומרים שהם מרגישים הבדל בין תלמיד שלמד חינוך תעבורתי לבין תלמיד שלא למד.

אוקיי, מקס, אז איך אתה מסביר שיש עלייה חדה בכל אופן בנתונים?

עוד שנייה, ברשותך, אדוני. מעבר לזה, במעטפת הגדולה, ואני אומר שוב, גם בחינוך החרדי, גם במגזר, גם בכללי – אנחנו מעסיקים רכזי זה"ב שהם האחראים על המקצוע בבתי הספר. הם ממנפים את הכול כדי להפעיל פעילות מלאה והוליסטית של בטיחות בדרכים בתוך בית ספר. איך זה קורה?

ובכמה מבתי הספר בחברה הערבית אין רכזי זה"ב?

לא, אין, זה עלה. זה עלה כבר מאז. זה בדיוק מה שרציתי להגיד.

לא, כי אני רואה פה 40%.

אבל את מסתכלת על דוח שאנחנו כבר תיקנו פה בשנים האחרונות. זה דוח שמתייחס לתשפ"א, ל-2021.

דוח שפורסם שבוע שעבר.

לא, אבל הוא מתייחס לנתונים - - -

לשנת 2021.

הדוח הזה, הצוות הזה של מבקר המדינה היה אצלנו ב-2021.

את הביקורת הם עשו ב-2021?

כן.

ומאז, בשלוש השנים שעברו, מספר רכזי הזה"ב עלה?

ואז אנחנו הגדלנו את זה באופן משמעותי. הגדלנו באופן משמעותי את הרכזים גם במגזר הלא יהודי וגם במקומות אחרים. צריך להבין, הנקודה מבחינתנו היא שכל מה שאנחנו מייצרים אנחנו מייצרים לא עבור סקטור אחד אלא עבור כלל האוכלוסייה. את ציינת כמה דברים בעייתיים שקיימים במערכת כמו תשתיות, כמו השקפה תרבותית דתית כזו או אחרת שמונעת מאיתנו להיכנס פנימה לתוך המערכות האלה, לתוך הרשתות האלה.

גם בציבור הלא היהודי יש בעיה של תרבות?

לא, בציבור הלא יהודי יש לנו בעיה של תשתיות.

יש בעיה של היפגעות ומיעוטים, כן. לא רק בארץ, בעולם בכלל. זה מתחבר להרבה דברים.

עוד שתי נקודות שאני רוצה לומר, בבקשה. עוד שתי נקודות שאני רוצה לציין בעקבות מה שאתה כרגע אומר. למה בכל זאת יש היפגעויות? קודם כל, לדעתי, במציאות שאנחנו חיים בה, שבה אנחנו כפרטים נמצאים כל הזמן בתנועה בתוך המרחב התעבורתי, או המרחב בכלל, מרחב החיים – אין מצב שאנחנו מונעים את הסיפור הזה ב-100%. אנחנו יכולים להקטין ולצמצם עד כמה שאפשר - - -

למשל על ירושלים הייתי שואל שאלה – האם ההיפגעויות זה גם בגלל שאנחנו כבר כמה שנים נמצאים בסוג של תהליך עבודות אינסופיות בכל רחוב ובכל מקום?

ללא ספק יש קשר.

הם זה גם זה?

ללא ספק יש קשר, למרות שאצלנו הקטלניות, לפי מה שאנחנו יודעים לפי מה שרשום אצלנו, זה לא קרה בגלל תשתיות.

לא קשור למקומות האלה. אוקיי, סתם מעניין לדעת.

משום שאנחנו גם, יש לנו בקרה מאוד גדולה, למרות שלא רואים את זה, אבל בקרה מאוד גדולה לקיים הסדרי בטיחות סביב אתרי הבנייה. הם חייבים לקבל היתרים וצריכים להיות מאושרים וכולי.

לא, זה ברור.

אבל, על אף זאת, בטח. בקטלניות אני לא מכירה. בטח יש פצועים, אני מניחה.

לא, אני יודע שיש רכבים שהגלגלים וכל מיני, אני יודע.

נכון, לא, לא.

אני חושב שצריך להיות איזשהו סנכרון בין כל הגורמים שמטפלים בנושא של הבטיחות בדרכים, קרי חינוך, אכיפה, השגחה הורית וכן הלאה. כי אם כל התנאים האלה יתקיימו בבת אחת אז יכול להיות שתהיה איזושהי השפעה על העניין הזה. ואחד הדברים המרכזיים, שכל החברים והחברות שלי קודם ציינו, וזה משהו שאנחנו רואים אותו כבר כמה שנים טובות, זה הקטע הזה בצמצום בתקציבים הניתנים לנושא של בטיחות בדרכים, על כל הפרמטרים שבו, והם יוצאים סיטואציה שמונעת מאיתנו למלא את כל התוכניות שאנחנו צריכים לעשות על מנת לקיים.

מקס, אל תהיה עדין, זו מכת מוות. אל תהיה עדין. תגיד את הדברים כמו שהם.

דיאנה ציינה שהיא קיבלה ב-2012 מהרשות הלאומית, כמה? 20,000 שקלים? אני במשרד החינוך באותה שנה, ב-2012, קיבלנו מהרשות הלאומית, לגלגוליה הקודמים, 40 מיליון שקלים. והיום אנחנו מקבלים 12 מיליון. 12 מתוך ה-17 שמשמשים אך ורק לחינוך התעבורתי, שאת החלק השני שלו אנחנו משלימים ממשרד החינוך.

אוקיי, מקס, תודה.

זאת הנקודה.

יוסף מחכה קודם לדבר. אני אחרי זה רוצה גם לשמוע את אילן על למה ירדו כל התוכניות האלה או הצטמצמו. בבקשה, יוסף, חבר הכנסת.

תודה רבה, כבוד יושב-הראש, על הדיון המאוד חשוב ונחוץ. הנתונים שהתפרסמו הם מאוד קשים, על הסיכוי של היפגעות ילד ערבי שהוא פי 3 כמעט מכל ילד אחר במדינה. גם מספר הילדים שמתו בשנה האחרונה, זה כמעט 50% מהאוכלוסייה הערבית. אני בא מהנגב והמצב שם הוא הכי קשה שיכול להיות.

תצביע. תצביע למה.

זו בדיוק ההתייחסות שלי. זה לא במקרה. ולמה זה קיים וקורה בחברה הערבית הבדואית בנגב בממדים האלה? לפי דעתי, הדבר הראשון שאחראי בצורה הכי ישירה על העניין הזה הוא היעדר שום מעמד מוניציפלי ל-150,000 תושבים בכפרים הלא מוכרים, שהמדינה מתייחסת אליהם כשקופים, עד רגע זה. היא לא רואה אותם. אין שום קשות שמטפלת בהם. וחלק מהמענים שהם מקבלים הם מקבלים מהרשויות שמסביב ליישובים האלה. לכן, ילדים נוסעים למרחקים מאוד גדולים בכדי להגיע לבתי הספר, ורוב התחבורה שם, כשבאים מתוך מערך הסעות, שגם הוא בצורה שהוא מתנהל, במרחקים ובהיעדר תשתיות ודרכים, זה גם מסכן את הילדים. וכבר לא פעמיים, שלוש או ארבע שילדים שילמו בחיים שלהם גם בדרך לבתי הספר, כחלק מהתאונות האלה.

הדבר הנוסף הוא שאין תשתית בכלל ביישובים האלה. גם אין כבישי גישה לחלק מבתי הספר. הדבר הנוסף, לפי דעתי, שהוא גם היעדר מסגרות חינוכיות לילדים. כ-5,054 ילדים לפי נתוני משרד החינוך, מגיל 3 עד 5, שאין להם מסגרת חינוכית. לפי דעתי על זה כולם משלמים. כולם אחראים. הנושא הזה עלה בשנה האחרונה בכנסת בוועדת חינוך וגם בזכויות הילד, בכל דיון אפשרי על זכויות ילדים, שלילדים עד רגע זה אין מסגרת. וגם אין תוכנית למשרד החינוך – שהם יהיו ב-1 בספטמבר גם במסגרות חינוכיות. ולכן, היעדר מסגרת כזו גם מעלה את רמת הסיכון של הילדים האלה.

בנוסף, אני חושב שבחצי השנה האחרונה יש תופעה שגם מסכנת את הילדים האלה ומפקירה אותם בצורה הכי משמעותית, זה הנושא של הריסת בתים והשארת ילדים ללא קורת גג, כמו שקרה בוואדי אל חליל לפני שבועיים, ב-8 במאי, שבאה המדינה והורסת 47 בתים ל-350 אנשים שמתוכם כ-80 ילדים בבתי הספר וגני ילדים, ומשאירה אותם עד רגע זה ללא שום מענה. אין ספק שזה מסכן אותם.

אני רוצה להתייחס לשני דברים נוספים לגבי התקציב והתוכניות שקיימות. כולנו יודעים שבתקופה האחרונה יש קיצוץ בתקציב של החברה הערבית. התקציב התוספתי שהיה בתוכנית 550 - - -

דובר פה כבר.

אשמח לקבל התייחסות על מה התקציב, האם זה נפגע, יש קיצוץ בזה או לא?

יוסף, אני אומר לך דבר אחד – יהיה דיון המשך, ולשם נביא את השרה לשוויון חברתי ואנחנו נרצה לשמוע.

והדבר הנוסף הוא לגבי משרד החינוך והתפקיד שמקיימת מערכת החינוך – אני חושבת שלמערכת החינוך ולהסברה ולמודעות יש חלק גדול מאוד בכל הקשור לתרבות נהיגה ובטיחות והדברים האלה. לפי דעתי, עם היכרות עם מערכת החינוך, אני חושב שהנושא הזה לא מקבל את הנפח והמעמד שלו כחלק מרכזי במערכת החינוך. זה דבר, לפי דעתי, שנתקלים בו על הדרך בשבוע לזהירות בדרכים, יום הזהירות בדרכים ודברים כאלה. אני יודע בדיוק על מה אני מדבר. אני אשמח גם להתייחסות שלך על התקציבים ישירות לנושא הזה ולתוכניות של משרד החינוך, כי לנושא של תוכניות חינוך ולמודעות יש רכיב מאוד מרכזי בכדי לצמצם את התופעה הזו. תודה.

תודה, יוסף. טטיאנה, בבקשה. אחר כך אני רוצה לשמוע את אילן.

אדוני יושב-הראש, אני בפעם הראשונה אצלך בדיון בוועדה, תודה רבה. היה לי חשוב להגיע דווקא לדיון הנוכחי. זה קשור גם לתפקידים הקודמים שלי, גם כסגנית מ"מ ראש עיריית כרמיאל וגם מנהלת מרכזים רפואיים של קופת חולים. עשיתי שיתופי פעולה בין כל הגורמים ברשות מקומית – חינוך, בריאות – לטובת מניעת תאונות. עשיתי גם ימים מרוכזים שקשורים גם למניעת תאונות דרכים וגם תאונות אחרות, כי ילדים נחשפים לכל מיני סכנות. אז פעילות של התנהגות חכמה למניעת פגיעות בילדים. כשעבדתי ברשות המקומית, כל מה שקשור לביטחון קהילתי ובטיחות בדרכים היה תחתיי, והגעתי אישית וראיתי איך מעבירים את הפעילות, גם בגני ילדים וגם לכיתות א' ו-ב', וגם עשינו ימים מרוכזים בשיתוף פעולה של כמה מוסדות חינוך בעיר.

החינוך שאנחנו נותנים לילדים במערכת החינוך בגיל צעיר זה גם מניעה, שילדים ידעו להגן על עצמם כי לא תמיד יש מבוגר שמשגיח עליהם, וגם חינוך התנהגות לעתיד. אנחנו בעצם מחנכים את הנהגים, הילדים שיגדלו ויהיו נהגים. או הולכי רגל שיהיו בדרכים. זה חינוך התנהגות בכבישים ובדרכים גם לעתיד – זה ימנע את התאונות הבאות שעלולות לקרות. אז זה חשוב מאוד להשקיע תקציבים ולהמשיך את התוכניות האלה, להמשיך את הפעילות ולהשקיע ולא לחסוך. אנחנו בעצם חוסכים בפעילות מניעתית. אנחנו אחר כך נשלם הרבה כסף על תאונות, על נכויות, חס וחלילה, על טראומות. זה לא רק בן אדם אחד. זה מישהו אחד שהוא פגוע וכל המשפחה סובלת.

כל המשפחה מסביב, כן.

אז חייבים גם להביא תקציבים באמצעות קולות קוראים ותמיכה לרשויות המקומיות, גם במשרד החינוך לחזק את הפעילות. וחייב להיות שיתוף פעולה - רשות מקומית, מוסדות חינוך ומשרד החינוך. יש ברשויות המקומיות תפקיד, רכז בטיחות בדרכים, אז לא לבטל ולהשקיע. אני מאוד מבקשת לשמר את זה. וחייב להיות פיקוח על הפעילות, פיקוח על הביצוע של העבודות האלה. או שזה יהיה במשרד החינוך או שזה יהיה במשרד לביטחון לאומי או שיהיה משרד פנים. אבל, חייב להיות פיקוח ולראות מה התוצאות ולעשות סטטיסטיקה.

תודה רבה, טטיאנה.

אילן, בבקשה. אני רוצה להתמקד קצת יותר בתוכנית שהיו בין משטרת התנועה לבין המוסדות, ומה קרה? אם יש קיצוץ בזה, אין קיצוץ בזה, ולמה?

אני אילן, רמ"ד מחקר ומידע של אגף התנועה. אני רוצה להתייחס לנתונים שהוצגו פה בהתחלה. אנחנו רואים שככל שהקשר לממסד יותר נמוך – רמת ההיפגעות יותר גבוה. זאת אומרת, יש פה בעיה של ציות לחוק. אנחנו רואים את זה מהכיוון של סוג הנפגעים – רוב הילדים שנפגעים נפגעים במכוניות של ההורים שלהם. מעל 67% מהנפגעים נפגעים כנוסעים ברכב. יש פה את הנושא של האחריות ההורית.

רק בשבוע שעבר הייתה איזו תאונה בירושלים של הורה שדרס את הילד שלו בן ה-4. לפני יומיים-שלושה זה היה.

נושאים כאובים, כל פעם המקרים האלה מזעזעים אותי מחדש. אני מצטער. אני כבר הרבה שנים בתוך הסיפור וזה מזעזע. הסיפור הוא ההיפגעות של הילדים בתוך הרכבים, וצריך לתת את המודעות לדבר הזה. פה לנו, כמשטרה, מאוד קשה. אנחנו מדברים על הפריפריה ואנחנו רואים ששם נפגעים יותר, וכמות השוטרים שלנו מאוד נמוכה. יש לנו בעיה עצומה של משאבים. בשביל לסבר את האוזן, באזור הצפון יש לנו בערך שוטר תנועה אחד בכל תחנה כזאת. זה אומר שאין מצב שהוא גם נותן שירות לציבור, גם מטפל בתאונות דרכים, גם אוכף, גם עושה שימועים ופוסל את הנהגים וגם מגיע אחרי זה להעיד בבית משפט.

בתחום הבין-עירוני המצב לא הרבה יותר טוב – יש לנו בממוצע ניידת אחת ל-110 ק"מ. ואני לא מדבר על המצב הנוכחי. זאת אומרת, הסיכוי שתראו ניידת שואף ל-0, ועכשיו במצב הנוכחי בכלל, כי אנחנו מתעסקים הרבה בנושא בטיפול בסיפור של המלחמה ובטיפול של ההפגנות. אין לנו אנשים לשים בכבישים אפילו אם היינו רוצים. וזה משפיע. אנחנו ראינו את העלייה הדרסטית בהרוגים בתאונות בשטח הבין-עירוני עכשיו. אני לא רואה פתרון לזה בזמן הקרוב.

זה אומר שיש פחות אכיפה בכבישים?

יש פחות אכיפה בכבישים, בצורה דרסטית.

ברור, מה? חד משמעית.

אכיפה של מהירות ירדה מאוד.

אבל יש תחליף – מצלמות ודברים כאלה יש, לא?

המצלמות, השוטר שמצלם צריך אחרי זה לשבת ולפענח. אתה לא רואה אותו בכביש ואתה נתקע בפחות ניידות. להכניס מכשור אכיפה חדש פנימה – זו סאגה שאנחנו מדברים עליה כבר שנים רבות ואנחנו לא מצליחים לטפל בסיטואציה הזאת. מכשור אכיפה שמודד, לוקח לנו שלוש-ארבע שנים להעביר את כל הבירוקרטיה לאשר אותם, וכבר עכשיו זה מיושן. לפני שלוש שנים נכנס לנו משקל נייד – עכשיו הוא כבר נחשב מיושן ואנחנו צריכים לצאת למכרז חדש. עד שנראה משהו חדש, זו בעיה. הנושא של להחליף את החלקים, רוב הציוד שלנו מאוד מיושן, החברות כבר הפסיקו לייצר אותו ואנחנו לא במצב של להכניס מכשור אכיפה חדש בתוך כל הבירוקרטיה הזאת.

אני מקווה שהנהגים לא שומעים אותך עכשיו.

יודעים. זאת אומרת, אתה מרגיש את זה, אתה רואה את כמות הבקשות להישפט שהולכת וגדלה כי הם יודעים שהם יצליחו להתחמק מהדין בסיפור הזה. הממסד כממסד לא מטפל בבעיה הזאת מ-א' ועד ת'. זאת אומרת, דרך החקיקה, דרך הרגולציה, צריך להיות איזה מצב שלוקח שנה להכניס כזה דבר ולא ארבע שנים. וזה לא קיים.

אבל כשהזכירו פה את הנושא הזה של בתי הספר עם התוכניות שהיו?

על משמרות הזה"ב אני קצת פחות מכיר, אני חייב להגיד. אני יודע שזה קוצץ מאוד, אני לא מכיר את הסיבות. יש לזה חשיבות, כמו שנאמר. אנחנו מחנכים את הילדים והם אחרי זה הופכים להיות מבוגרים והם נוהגים. צריך משהו מתמשך. זאת אומרת, לא רק אכיפה, גם חינוך. פה אני חייב להגיד שאין לי מושג להגיד לך את הנתון הזה.

אז אני אשלים במשפט אחד – ירדו התקנים של שוטרות הזה"ב ואז ניסו להכשיר את השוטרים הקהילתיים. אבל, שוב, בעקבות העומס הגדול שיש עליהם גם זה תמיד - - -

אבל יש בנות שירות. לא חסר היום מקום לזה.

הבעיה היא אחרת. זה לא רק עניין של הדרכה של הילדים. זה העניין של הצבה. כי היום, הסטטוס של היום לקראת שנת הלימודים הבאה, אנחנו עומדים כבר עם, מצאנו פתרונות חלופיים – יש לנו היום סדר גודל של קרוב ל-2,500 כיתות שעברו את ההדרכה, מתוכן 700 בלבד עברו את ההצבה. זאת אומרת, כל השאר, אם שוטר לא יבוא להציב אותם במעברים שבהם הם הולכים לעבוד בשנה הבאה אי אפשר להפעיל את משמעות הזה"ב. זאת הבעיה.

זה החלק המעשי, שהוא הכי חשוב כאן.

ואני שואל אם חייבים דווקא שוטר?

כן.

כן, כן.

זה בגלל החוק. החוק מחייב שהם היחידים שיכולים להסמיך אדם.

אז אני חושב שצריך לעשות איזו הוראת שעה או איזו תקנה.

מי יעשה את זה? איזה משרד עושה את זה ומתי?

עוד פעם, אני אומר, בסוף אפשר להכשיר - - -

לא, לא, אז זו השאלה – איזה משרד יעשה את זה ומתי?

כלומר, אם יש לך 2,500 כיתות שבעיקרון יכולות לעשות את זה אבל מתוכן רק 700 נמצאות בהצבה. יפה, אז אני אומר שצריך להכשיר כמות של אנשים, אם זה בנות שירות או כל דבר כזה או אחר.

לא, אבל צריך לשנות את החוק.

אז אני אומר שצריך לעשות הוראת שעה, בגלל המצב. הוראת שעה בתקנות.

מי ייקח את זה על עצמו ומתי?

צריך לבנות את זה מבחינה משפטית.

צריך לטפל בזה במיידי.

מי ייקח את זה על עצמו ומתי? זאת השאלה.

עכשיו, זאת נקודה שאנחנו מעלים אותה כבר המון דיונים בכנסת בכל מיני ועדות וזה לא צולח. זה לא צולח.

כן, בקצרה בבקשה אם אפשר.

שלום, נחמה לאור דרורי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הוצגו כאן נתונים אז אני לא אחזור על נתונים ועל היקפי היפגעות של ילדים, אני רק אגיד, כי אף אחד לא דיבר על שנת 2024, שמתחילת השנה ועד היום נהרגו 13 ילדים בתאונות דרכים. אני אגיד לגבי החברה החרדית שנדרש מחקר נוסף כי מבחינת הנתונים השנתיים הקבועים, אין נתונים לגבי היפגעות החברה החרדית. הרלב"ד יזמה מחקר יחד עם הלמ"ס ובמסגרתו עולה שבאופן כללי, האוכלוסייה החרדית, אם לא מסתכלים רק על ילדים, לא נפגעת יותר בתאונות דרכים – הם נפגעים 7% לעומת חלקם באוכלוסייה שהוא גבוה – 13%, אבל כשמצמצמים לילדים באמת אנחנו רואים שילדים בגילאי 0-4 נפגעים פי 3 מילדים בחברה האחרת. מ-5 עד 14 פי 1.3.

רוב ההיפגעויות הן היפגעויות שמתרחשות כשילדים הם הולכי רגל ומסתובבים במרחב התעבורתי. אבל את הפוקוס אני רוצה לשים על מה ניתן לעשות, לא ברמה של סיסמאות אלא רגע לדבר על כמה תוכניות שהרלב"ד מקדמת בשיתוף עם משרד הבריאות, עם בטרם, כמובן עם הרשויות המקומיות, שזו זרוע הביצוע המשמעותית, וגם המשטרה. וגם משרד החינוך, זה ברור. אם אני רגע מתמקדת באוכלוסייה החרדית, אז אנחנו מקדמים מסעות הסברה בעיתונים חרדים מובילים, כולל גיליונות ספציפיים שמיועדים בתוך העיתונים לילדים בחברה החרדית שלא יכניסו חומר עיתונאי אחר או כל חומר הסברתי אחר חוץ מעיתונים שמורים ומשמעותיים. וגם משדרים בתוך תחנות הרדיו האזוריות שמיועדות לחברה החרדית, בדגש על המועדים הרלוונטיים לחברה החרדית.

תקופות בין הזמנים, ל"ג בעומר, פורים – המקומות שאנחנו יודעים שהפוקוס שם הוא יותר משמעותי. האם זה מספיק? לא, מבחינת ההיקפים. אבל, הרלב"ד מנסה לבצע פריסה בתוך החברה החרדית כדי להגיע אליהם. בוואקום של מוסדות הפטור, במוסדות שמשרד החינוך לא נכנס אליהם, מופעלת תוכנית של משרתי שירות לאומי. יש לנו 70 משרתים שנכנסים למוסדות חינוך ומעבירים שם חינוך לבטיחות בדרכים. אדוני יושב-הראש עסוק אבל אני רק אגיד שאנחנו נשמח להרחיב את התוכנית הזאת, פשוט אם אפשר יהיה ביחד עם החברה החרדית לנסות לראות איך המרשתים, משרתי שירות לאומי בחברה החרדית, יכולים להרחיב את העניין הזה ולהיכנס לכמה שיותר מוסדות.

מבחינת מוסדות הפטור גם בנינו עם משרד החינוך מערכי שיעור ייעודיים שמיועדים לחברה החרדית, שבנויים עבור החברה החרדית. חליפה מותאמת.

מה עם האוכלוסייה הערבית? הבדואית?

עכשיו אני אדבר גם על החברה הערבית. אצלנו ברלב"ד יש יחידה ספציפית שעובדים בה אנשים מתוך החברה הערבית ובונים מערכי הסברה משמעותיים לחברה הערבית. אנחנו רק עכשיו סיימנו קמפיין מאוד גדול על הורדת מהירות, כי מהירות היא אירוע משמעותי בהיפגעות בתאונות דרכים. מושקעים פה משאבים מאוד משמעותיים, כולל התייחסות למועדים בשנה – לרמדאן, למקומות שבהם יש יותר היפגעויות. מופעלים מרכזי הדרכה. וגם תוכנית ייעודיות שרלוונטיות לצעירים בחברה הערבית. אני אגיד עוד פעם שאנחנו מוגבלים מבחינת התקציבים שלנו. תקציבי הרלב"ד לא מספיקים לאירוע הזה. ואני חוזרת עוד פעם על הבקשה להעביר לנו תקציבים של החלטה 550. הפעם היחידה שקיבלנו תקציב הייתה בסוף שנת 2021. מדובר בערך ב-10 מיליון ביצועים שבוצעו ב-2022.

ב-2023 ו-2024, שאנחנו נמצאים כבר במחציתה, לא הועברו תקציבים לרלב"ד. יש לנו תוכניות שיושבות על השולחן לעבודה עם שותפים ובכלל, ואנחנו לא יכולים לקדם אותן בהיעדר תקציבים.

אוקיי, תודה. 'אור ירוק', רק בקצרה כי יש לי דיון שהתחיל ב-11:30 בוועדת חינוך ואני חייב להיות שם גם כי זה חוק שאני מעביר, אז אני מתנצל שאני צריך קצת להזדרז.

בטח. דבר ראשון אני אגיד תודה על הדיון ותודה על כל דיון שעוסק בשנה הזאת בבטיחות בדרכים ובאופן כללי. רק כדי לסבר את האוזן - 189 בני אדם נהרגו בשנת 2024 בתאונות דרכים. מדובר על עלייה של כ-25% מהתקופה המקבילה בשנה שעברה. אז זה דיון חשוב בהחלט. אחת הסיבות העיקריות למוות של ילדים היא תאונות דרכים. הסיבות של זה הן מאפיינים של ילדים שהוזכרו פה, אם זה גובה, אם זה חוסר היכרות עם כללי הדרך, התנהגות שהיא פזיזה, אבל יש גם גורמים נוספים, שגם אותם אסנת מהממ"מ הזכירה. מדובר על צפיפות, חוסר בתשתיות של בטיחות, חוסר בגני ילדים וגני משחקים – מקומות בטוחים במשחק. ואלה גורמים שהם נפוצים בפריפריה החברתית-כלכלית וגם לעתים בפריפריה הגיאוגרפית.

בתוך הפריפריה החברתית-כלכלית, וזה גם בפריפריה הגיאוגרפית, נמצאות שתי קבוצות בולטות – החברה החרדית והחברה הערבית, שבתוכה אני מכניסה את כל הפלגים. אז כמו שאמרתי, אלה הקבוצות הבולטות, שגם שם אנחנו רואים את הסיכון המוגבר יותר להיפגעות של ילדים. מבחינה גיאוגרפית, כמו שהראה באמת הדוח של הממ"מ, עיקר ההיפגעות היא בצפון הארץ, ולכן חשוב לי להגיד ישר כוח לרלב"ד שמובילים שם את תוכנית 'אשכול בטוח' – תוכנית בהובלת הרלב"ד, אשכול רשויות המפרץ ו'אור ירוק'. זו פעילות מאוד חשובה שפועלת גם בהרבה מאוד רשויות. באמת בשביל לפעול ולמקד את הטיפול בבעיה צריך לפעול בשלוש חזיתות, כשהראשונה היא חינוך.

חינוך לבטיחות בדרכים הוא השקעה לטווח ארוך. ולכן, חשוב שההשקעה והתקציבים יהיו שוטפים ויהיו רחבים ככל שניתן, ויספיקו באמת בשביל למגר את הבעיה. בשנה שעברה היינו במספר הכי גבוה ב-13 שנים של מוות ילדים בתאונות דרכים – 35. אז באמת להשקיע בחינוך. לצורך העניין, עמותת 'אור ירוק' פועלת בקרב החברה הערבית ומעבירה פעילויות חינוך רחבות, בין היתר תחת פרויקט אשכול בטוח, בשיתוף עם הרלב"ד ואשכול רשויות המפרץ. ל'אור ירוק' יש גם תכנים מותאמים לחברה החרדית, ומבחינת 'אור ירוק' מחר בבוקר אנחנו מוכנים להתחיל לפעול ולהפעיל תככנים מותאמים לחברה החרדית, אבל חסרים תקציבים ייעודיים לזה.

התפלאתי, אמרתי שזה מעניין. יש פה אחת בחדר שאומרת שאנחנו מוכנים להכול.

הלוואי ויכולנו. כמו שבחברה הערבית אנחנו בשיתוף עם הרלב"ד, פועלים, בין היתר, אז גם בחברה החרדית יש את התכנים, הכול מוכן לפעולה – חסרה באמת היכולת להפעיל את זה. עוד דבר שנוגע לחינוך בחברה החרדית זה שהיום בחברה החרדית אין שעות לימוד לבטיחות בדרכים. אין. אני מדברת על שנת 2023, אין לי כרגע נתונים על שנת 2024. אבל, אין שעות לימוד בטיחות בדרכים בחברה החרדית. שזה נתון מטורף. עוד חזית שיש לפעול בה, חזית שהזכירו, היא תשתיות. תשתיות מותאמות למשתמשי הדרך. וזה אומר שאם משתמשי הדרך הם ילדים להתאים את התשתיות אליהם, אם זה מבחינה של מסלול בטוח, מיתון תנועה, דגש על מוסדות חינוך. וזה אפילו באלמנטים בסיסיים כמו מעברי חצייה צבועים מודגשים, שבהרבה מקומות, בעיקר בפריפריה אבל לא רק, זה דבר שהוא חסר.

חזית נוספת היא אכיפה. אכיפה גלויה, אכיפה עקבית, שתביא באמת לשינוי של כל תרבות השימוש בדרך. לא רק נהגים, לא רק הולכי רגל. באמת כולם.

הלוואי.

וזה מתחיל באמת במשמרות הזה"ב, שהילדים לומדים מה זה באופן אקטיבי, איך צריך להתנהל בדרך. אם הם משמשים דוגמה לילדים הקטנים יותר שחוצים בדרך אל בית הספר ומלמדים אותם בעצם לא להתפרץ לכביש כי יש ילד גדול יותר, ואם זו האחריות של הילדים הגדולים יותר שמבינים באמת את החוקים ואיך לפעול בדרך בצורה הכי בטוחה.

כשהם יהיו גדולים הם יזכרו איך הם עשו את זה כשהם היו ילדים.

לגמרי. אני חושבת שאם מישהו עשה פה משמרות, אני עשיתי ואני זוכרת את זה לגמרי. רק מלקום בשש בבוקר כדי לעזור לכל הילדים בבית הספר להגיע בבטחה. זה משהו שאני מאוד זוכרת אותו. בכל שנה נהרגים כ-30 ילדים בתאונות דרכים. מדובר על כיתת לימוד שלמה שנמחקת. ואפשר להציל את הילד הבא. ולכן אני קוראת לכל האמונים על הנושא, האנשים שהוזכרו פה – שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, השרה לשוויון חברתי, השר לביטחון לאומי, וכל היושבים כאן בחדר – לפעול למען המטרה הזו. תודה.

לפני שאני אסכם את הדיון אני אתן לדור להגיד פה כמה מילים.

תודה. אני רוצה לשבח קודם כל את משרד החינוך. אני דור אלבז, בן 17, מבאר שבע. עונה על כל הקריטריונים של צעיר מפריפריה. עניתי לכם על הדיון.

מאיזה ארגון?

לא, לא. אני עצמאי.

עצמאי? לא ממועצת תלמידים?

יש לי תפקיד פוליטי, אבל אני לא פה בכובע פוליטי.

אוקיי, חשבתי שאתה ממועצת תלמידים. בסדר גמור.

אני רוצה לשבח אותך. אני בן 17, ככה, כל כך זקן כבר, כן? שנה שעברה עשינו את התאוריה הזאת בבית הספר, וכשאתה רואה ששנה שלמה תלמידים יושבים ומתעמקים בחומר הזה ולומדים אותו, אתה יכול לבוא אליי לבית הספר ואתה תראה שאין שום תלמיד שלא יודע איך נוהגים. כולם עברו את התאוריה, אצלי בכיתה לפחות. כולם יודעים את החוקים.

הם צריכים רישיון בשביל לנהוג.

הוציאו. הנה, אני הוצאתי בזכות התיאוריה רישיון, לא מזמן, כן.

תודה לך, אדוני יושב-הראש. אנחנו דנים בנושא שלפי דעתי הוא הרבה יותר מסטטיסטיקה והרבה יותר נתונים. הוא פוגע בסביבה שלנו ובילדים שלנו בעיקר. כשמדברים על תאונות דרכים ובעיקר על ילדים, אלה דברים שמשתנים בן רגע. חיים שלמים שהתנהלו כרגיל יכולים להיגדע ברגע אחד ולשים קץ לשמחות, לחלומות ולתקוות של משפחה שלמה. בפריפריה זה עוד יותר קשה.

היה פה יוסף עטאונה – היינו ביחד בסיור של הוועדה לביטחון לאומי בנגב, וראינו באמת את חוסר התשתיות שם ואת זה שאין כבישים ושילדים יוצאים מבית הספר ישר אל עפר. אין שום דבר. אלה גינות של כל מיני פרות ועזים וכל מיני דברים כאלה. אין תשתיות.

החינוך – אני יכול להגיד לכם, עכשיו אני בכיתה י"א, וחברתי פה מ'אור ירוק' אמרה שהיא הייתה במשמרות זה"ב, ואני מכיתה א', מעצם היוולדי עד היום של התאוריה, של החינוך התעבורתי, לא היו לנו משמרות זה"ב ולא זה. ואני גר בבאר שבע, שזו עיר עם תקציב יחסית גדול. וזה חשוב, החינוך והתשתיות. כשנפגע ילד אתה פוגע בנפש שלו, בחיים שלו ואלה דברים שיכולים לסיים לו את החיים ככה. אנחנו צריכים לדרוש את השינוי הזה באופן חד משמעי. אני לא בא מטעם שום ארגון ואין לי את הנתונים הספציפיים, אבל אתם צריכים באמת לדרוש את הנתונים, להביא לפה את השרים, לדבר איתם. אנחנו חייבים שהזכויות של הילדים בפריפריה יהיו כמו של שאר הארץ, במרכז הארץ ובירושלים ובשאר המקומות.

זה רחוק מאוד מנושא פוליטי. כפי שאמרתי לכם יש לי תפקיד פוליטי אחר, אבל באתי היום בתור תלמיד, בתור ילד. זה נושא אנושי, זה נושא שקשור לילדים שלנו, לעתיד שלנו. זהו, תודה רבה לכם.

תודה, דור. טוב, אני רוצה לסכם את הדיון. כן, רק בקצרה אם אפשר.

לגבי הנתונים של החברה הבדואית. הנתונים הם נתונים מאוד קשים. התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים היא באמת רציפה בנתונים האלה, ויחד עם ארגון אג'יק, הייתה השקה של מיזם משותף שבעצם בשיתוף של רהט, נווה מדבר וחורה אנחנו הולכים לעשות שם שינוי מאוד גדול. תוכנית מאוד מקיפה. נשמח להציג את התוכנית הזו כאן.

אוקיי. דבר ראשון אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לפה לדיון. דיון מאוד חשוב. אני אמנם רוצה לסכם את הדיון, אבל גם רוצה להגיד שהסיכום הוא שזה רק דיון ראשון לגבי הנושא הזה. אני שומע שהוא נמצא בעוד ועדות, אבל אני חושב שהנתונים המדאיגים פה מצריכים משהו מסיבי, דיוני המשך בצורה מאוד רצינית. אני מתחייב, כחבר כנסת, לא לעזוב את הנושא הזה עד שנמצא פתרון. לראות את הכמויות ולראות את כל הסבל שאנשים עוברים מסביב והכול, זה דבר שחשוב מהרבה דברים אחרים. אז אמרנו שהפעם את משרד האוצר פטרנו, נכון? כך אמרת, מנהלת הוועדה? אז אני רוצה בפעם הבאה לחייב אותם להגיע לפה. לא לפטור אותם. לא אותם ולא את המשרד לשוויון חברתי. כמובן, את משרד התחבורה.

משרד החינוך נמצא איתנו גם אבל שגם בפעם הבאה יהיו איתנו. אני חושב שאם ישבו פה בחדר הזה ויבינו שכשאנחנו משקיעים היום - - -

אנחנו פה.

אז אני מתנצל, לא נתתי לכם אפילו לדבר, אבל אני מתנצל שאנחנו חייבים לסיים. אז נשמח שתבואו לדיון הבא ונשמע אתכם גם. חבל שאתם כל כך בשקט. אני מתנצל, אבל באמת שאני קצת ממהר. יהיו דיונים נוספים.

היה לנו מה להגיד. את מה שאנחנו רוצים להגיד כל אחד אמר בצורה אחרת. אבל, הבסיס זה בעצם התשתית. כי בלי תשתית, התשתית קודם ואחרי זה תבוא האכיפה. כי בלי תשתית לא יכולים לאכוף. אני חושב שגם להסביר ולחנך צריך לבוא במקביל. זה מה שרציתי להגיד. ורציתי גם להגיד שבאמת גם אנחנו מרגישים, אני מטפל בכל הפרויקטים בחברה הערבית, כולל בדרום, ובוא נסתכל על חצי הכוס המלאה – יש תקציבים שאנחנו באמת מקבלים לכל מיני פרויקטים, אבל משנה לשנה מצטמצמים התקציבים. אני חושב שעכשיו ייקח יותר זמן לסגור את הפערים האלה.

תודה.

אז הבסיס הוא התקציב, לא בהכרח התשתית. קודם כל התקציב.

לכן אמרתי שאם אנחנו נביא את כולם לחדר אחד ושמשרד האוצר יבין שבמקום לשלם 3 ומשהו מיליארד שקלים או 1.7 מיליארד רק על ההיפגעות של הילדים, הוא יבין שאם אתה משקיע את זה בחינוך ואתה משקיע את זה בתשתיות ואתה משקיע את זה בהסברה, שאלה דברים מאוד חשובים, אז בסכום הקטן שאתה תשקיע בדברים האלו אתה תחסוך את כל הכספים האחרים שאנחנו מוציאים. לצערנו, שמעתם פה את הסכום הזה דרך ארגון בטרם. נאמרו פה הרבה דברים. אבל, בסוף, בן אדם צריך להסתכל על הכיס, כן? בשביל להצליח, אמרנו, רוב האנשים פה דיברו על תקציב. בשביל לתקציב צריך להבין מה סדרי העדיפויות.

אז כשיישבו פה כולם בחדר אחד ויבינו שכשאנחנו גורמים למניעה של היפגעות ילדים גם בתאונות דרכים וגם בהיפגעות כללית, אז אנחנו חוסכים למדינה סכום של למעלה מ-1.7 מיליארד שקלים, אז אני חושב שהם יבינו, האוצר, שהם צריכים להכניס את היד לכיס ולשנות את סדרי העדיפויות. לכן, אני דורש שהם יגיעו לדיון הבא.

גם אני מבקש מהשרה לשוויון חברתי להסביר לנו מה קורה עם כל התקציבים, ואני דורש ומבקש כרגע להפעיל ללא דיחוי את תוכנית 550 שאושרה, שכבר שנתיים וחצי ויותר שהדבר הזה לא פועל. אני מבקש להעביר לרלב"ד במיידית את התקציב הזה. ואני מבקש מקרן הממשלה להקצות תקציבים משמעותיים לתוכנית הלאומית לבטיחות ילדים של משרד האוצר ומשרד החינוך.

וגם למשטרה עצמה. אם יוקצו תקציבים נוכל לדאוג לסיפור הזה של כל משמרות הזה"ב, שהוא דבר מאוד חשוב. זה גם הסברה. אנשים רואים את זה. גם משתמשי הדרך וגם הילדים עצמם רואים את זה. אין ספק שהחינוך שהילדים יכולים ללמוד מזה הוא לאין ערוך.

אם אני יכולה להוסיף רק עוד מילה על כך שהתוכנית הלאומית לבטיחות ילדים עוברת על ידי משרד הבריאות והוא צריך לקבל את התקציב המתכלל מהאוצר ולהגדיל אותו.

ואם כבר לנצל אותך בתור נציג ירושלים, אני אשמח מאוד שתעביר בקשה לראש עיריית ירושלים לתת הנחייה לתת תקציב לנושא של הצלת חיים. תודה.

אז לקרוא מפה עכשיו את רוצה או שאני אשלח לו מכתב?

מכל מקום שאתה רוצה אתה מוזמן ואתה תבורך.

אז דבר ראשון, אני רוצה להודות פה לראש עיריית ירושלים על המאמצים הגדולים שהוא עושה למען העיר הזאת. גם המקום שאנחנו כרגע שוכנים זה בירושלים. צריך לזכור. אז אנחנו מאוד מודים למשה לאון פה, אנחנו מבקשים שבתקציבי עירייה של למעלה מ-12 מיליארד, דיברו פה על כמה מיליונים שצריך. אמרתם שירד לכם מ-3 ומשהו מיליונים ירד לכם ל-550,000.

300,000.

אז אני אומר שבאמת עיריית ירושלים יכולה להכניס את היד לכיס קצת, בצניעות אני אומר, ולהוסיף עוד לתוכנית הזאת.

תודה רבה.

אנחנו מודים על כל מה שהם עושים. אני קורא פה לראש עיריית ירושלים לקחת את הנושא - הצלת חיים - שאני יודע שזה נר לרגליו ולהוסיף כסף. כי אנחנו פה בוועדה הזאת הבנו, איך אומרים, מהנתונים ומדם ליבכם שדיברתם, באמת כמה זה נצרך וחשוב.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:23.