פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 200
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ג באייר התשפ"ד (21 במאי 2024), שעה 9:35

מענה חינוכי לילדי משפחות החטופים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז

דבי ביטון
ששון ששי גואטה
יוראי להב הרצנו
יואב סגלוביץ
מטי צרפתי

יעל גורן חזקיה - מנהל אגף בכיר מדיניות ממשל, מינהלת החטופים, משרד ראש הממשלה

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

ד"ר נעה טייך פייר - שפ"י - שירות פסיכולוגי חינוכי, משרד החינוך

אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

נעם וילדר - עו"ד, המועצה לשלום הילד

אילת סלע יונגרמן - התנועה הקיבוצית

אסתר בוכשטב - אימו של יגב החטוף בעזה, מטה משפחות החטופים

רעות אבן-טוב וייס - מטה משפחות החטופים

תמי סלע

יהודית גידלי

זיו אפללו - חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


מענה חינוכי לילדי משפחות החטופים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא מענה חינוכי לילדי משפחות החטופים, ישיבת המשך. 21 במאי 2024 ג' באייר תשפ"ד.

לפני שאני נותן למשפחות החטופים את זכות הדיבור, אני רוצה לומר שישיבה האחרונה, הוועדה התרשמה לטובה ממה שנעשה, גם במנהלת החטופים וגם במשרד עצמו וביקשנו מספר דברים, ככה בזמן שמשפחות החטופים יהיה להם זכות דיבור, שתוכלו פשוט להתכונן ולענות על רישום-רישום. קודם כל, הנושא של ביקשנו מציאת דרכים כדי ליידע לציבור על אותם מענים שהמשרד נותן ואכן להקצות קו טלפון, אז אנחנו רוצים לדעת איפה זה עומד. ולגבי הגוף המתכלל, ביקשנו שהוועדה תקבל דיווח על המפגשים שהיו עם כלל המשפחות. בגדול אלו שני הנקודות החשובות שהעלינו, כמובן שבהמשך אם שכחתי משהו, אז כמובן שהמשפחות יעלו את הנושאים, כדי שהמשרד יוכל להציג בפני הוועדה. בבקשה.

בוקר טוב, תודה לאנשים שאנחנו פוגשים פה שוב ושוב, על המחויבות והשותפות, תודה גם ליושב הראש, אנחנו מעריכים את העובדה שגם בתקופת הפגרה, הדיון בנושא החשוב הזה, לא הופסק. לפני כל דבר אחר, אני רק רוצה לומר, להזכיר, את המובן מאליו שחייב להמשיך להיאמר, כל סיוע שאנחנו ניתן לילדים של משפחות החטופים, יהיה בבחינת לחבוש את היד ולהשאיר אותה בתוך האש, בתוך המדורה, עד שלא יחזרו החטופים, זה ברור שהפגיעה המתמשכת לא מפסיקה לרגע והילדים שלנו הם חלק מהדבר הזה ואני פה קוראת שוב למדינת ישראל, לעשות את הדבר הכי דחוף, זה להחזיר את ה-128 אנשים שנשארו שם, מי לקבורה ומי לשיקום, בהקדם האפשרי. תודה.

חותם על כל מילה. אסתר בבקשה.

אני יכולה להגיד שאני כבר אומרת את זה כל כך הרבה פעמים ואני מקווה שמישהו שומע אותנו: הדבר הכי חשוב זה להחזיר את החטופים. המשפחות שלנו, המשפחות גם הגרעיניות וגם המורחבות וגם הקהילות שלנו, לא יוכלו להשתקם ללא החזרת החטופים וזה המשימה הראשונה והכי חשובה היום בעיניי. ואנחנו מתעסקים בדברים מסביב שקשורים לאירוע, אבל באמת, זה הדבר הכי חשוב, החזרת החטופים.

תודה רבה. משרד החינוך, עינב בבקשה.

בוקר טוב, אני רוצה להצטרף לדברים, גם של רעות וגם של אסתר ולהגיד שמנקודת מבטנו, אנחנו מגויסים לעשות כל מה שאפשר, ללוות ולתמוך בילדים ובמשפחות והכי חשוב, מביעה גם מפה את תקוותנו להחזרתם של כל החטופים ומקווים לטוב כמה שיותר. אני אגיד שמאז הוועדה הקודמת, אני דיווחתי בוועדה הקודמת על הדברים המרכזיים שעשינו, קיבלנו את הנתונים, הטמענו אותם, פרסמנו חוזר מנכ"ל ומאז הוועדה הקודמת ועד היום, אנחנו עסוקים בעיקר בהטמעה של ההיבטים האלה, למחוזות ולמוסדות החינוך. תהליך ההטמעה הוא תהליך קריטי מבחינתנו, כי עצם הפרסום אינו מספיק, אלא צריך לעשות תהליך של הטמעת החוזר.

הצגנו את זה למנהלי המחוזות, לצוותים המחוזיים, בכל מחוז יש לנו צוות מחוזי שהוא אמון על הנושא והוא כולל את הפסיכולוג המחוזי, את המפקחות על הייעוץ, אנשים שאמונים על הנתונים ועל המערכת שבה מוקלטים כל הנתונים והם מעבירים את זה למוסדות החינוך, כדי שמוסדות החינוך, יכירו את המענים הנדרשים ויכירו למי הם יכולים לפנות, כשמגיעים לסיטואציה יותר מורכבת, מי הם הגורמים המלווים, גם ברמת מחוז וגם ברמת מטה. ברמת מטה הוקם צוות של השירות הפסיכולוגי-ייעוצי, שמלווה את כל המהלך ולכל מחוז יש גורם שנמצא עבורו, כדי לעקוב, ללוות ולהטמיע את כל ההיבטים שקבענו בחוזר מנכ"ל.

הדבר הנוסף שעלה בוועדה הקודמת זה הנושא של ההנגשה. אז חלק מההנגשה זה באמת, קודם כל ליידע את הצוותים החינוכיים, שהם יפרסמו וידעו ויטפלו בדברים, אבל גם רצינו לגבי קו הסיוע, כמו שדיברנו בפעם הקודמת. משרד החינוך פתח בתחילת המלחמה, קו סיוע רגשי ופרסם אותו כדי שיוכלו הציבור לפנות, מה שעשינו עכשיו, זה שבעצם הכשרנו והדרכנו וקבענו פרוטוקול לקו הסיוע רגשי, מה קורה אם פונים בנוגע לחטופים ונעדרים ולמשפחות הנרצחים. הבנות שעונות על הקו, הן מומחיות מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי של משרד החינוך, קיבלו תדרוך מלא, מה הם המענים, מה הם הדברים שהם יכולים לסייע, איך הם יכולים להתמודד עם סוגיות יותר מורכבות, מי אנשי הקשר בכל מחוז, מי אנשי הקשר במטה, זאת אומרת, קיבלו גם תדרוך וגם ליווי וידע מקצועי, איך ללוות את המקרים שפונים.

חשוב לי להגיד שאנחנו מבחינת נקודת המבט שלנו, זה לא לחכות לטלפונים, אלא להיות פרואקטיביים וזאת העמדה שמפורסמת בחוזר מנכ"ל וזה מה שאנחנו עושים בתהליך ההטמעה, כי מבחינתנו, אנחנו לא מצפים שמשפחות החטופים ההם יהיו אלה שיפנו אלינו לקבל סיוע, נהפכו, התפקיד שלנו כמשרד החינוך, התפקיד של הצוותים החינוכיים, זה למפות, לזהות, לאתר ולתת מענים וללוות לאורך כל הדרך. פרסמנו את הקו כדי באמת להנגיש כמה שיותר ולאפשר שאם יש מקום שאנחנו לא מגיעים, או שמישהו מרגיש שלא מוצו האפשריות ולא ניתנו המענים, יהיה לו לאן לפנות, אבל זה רק תוספתי למענה הפרואקטיבי שאנחנו מחויבים לו מכל וכל.

אני אגיד שהנתונים שיש לנו לגבי הילדים הם גם הנתונים שקיבלנו ממנהלת החטופים שהעבירו לנו את כל הנתונים לגבי כל המעגלים כמו שסיכמנו, אבל בנוסף, אני אגיד שמה שביקשנו ממוסדות החינוך, זה בנוסף לנתונים שמקבלים, לעסוק כל הזמן, במיפוי ובאיתור ילדים שזקוקים למענה, כי אנחנו מזהים שבנוסף לאחיינים ולבני הדודים והילדים והאחים ונכדים, אנחנו מזהים שיש עוד מעגלים הרבה יותר רחבים, זה חברים וזה קרובים וזה ילדים של בני זוג והרבה מאוד מעגלים שנמצאים במצוקה וזקוקים לסיוע ולכן בתי הספר, מוסדות החינוך, הונחו לקיים מיפויים, לשוחח עם הילדים, לזהות אם יש עוד ילדים ואני אגיד שמגיעים אלינו עוד נתונים ועוד שמות של ילדים שזקוקים למענים, שהם גם לא במעגלים ששוחחנו עליהם בפעמים הקודמות. והמטרה שלנו לאתר כל מי שזקוק לסיוע, לליווי ותמיכה, זה חלק מהתהליכים הפרואקטיביים שהם מיפויים של מוסדות החינוך, הטמעת החוזר, ליווי לכל ילד ומענים, גם בהיבטים רגשיים טיפוליים ולימודיים.

אני אגיד שיחד עם המנהלת – אני מניחה שיעל תרחיב על זה – אבל יחד עם המנהלת, פורסם זכותון וגם נעשה הנחייה והדרכה לכל הגורמים שמלווים את המשפחות, שבהם הצגנו את המענים שמשרד החינוך נותן ובעצם, אנחנו מקבלים המון פניות, דרך המלווים של המשפחה, ישירות לנציגות שפ"י שיושבות במנהלת וזו עוד אחת מהדרכים לתת מענים. אז מבחינתנו, אנחנו לוקחים אחריות על החלק הפרואקטיבי ואפשר לפנות אלינו, כמובן, דרך הצוותים החינוכיים שיודעים איך להגיע אלינו, דרך מלווה המשפחות ודרך קו הסיוע הרגשי, אבל המטרה העיקרית שלנו היא שאנחנו נגיע לאנשים, אני חוזרת ומדגישה את זה, כי זו העמדה ועל זה אנחנו עושים את התהליכים של ההטמעה.

בדיון הקודם באמת עלתה הסוגייה שהמיפוי, לא של כל הילדים מלא, את היום בלב שלם יכולה לומר שכל אחד , אתם מכירים כל אחד, גם כאלה שנמצאים תלמיד בודד ברשות שהיא רשות קולטת? זאת אומרת, מבחינתך, את רואה שיפור בתהליך הזה שעשיתם? את זוכרת?

כן, נכון, אז אני חושבת שזה באמת אתגר מאוד גדול להגיע לכל ילד וילד, בעיקר כשאנחנו מבינים שכל ההגדרות למיניהן, גם בני דודים, יש גם ילדים שהם לא עומדים גם בהגדרות האלה, אבל הם במעגלים קרובים מאוד, בוודאי בחוויה שלהם, הם במעגלים מאוד מאוד קרובים ומושפעים ולכן אנחנו מחויבים להגיע גם אליהם.

אני אגיד שאנחנו בוודאי, אף פעם אני לא אוכל להגיד שאנחנו, אנחנו כל הזמן מדייקים את עצמנו ומשפרים את עצמנו, אבל תהליך המיפוי יש לו ערך, לא רק בלאתר, אלא בעצם זה שהצוותים החינוכיים פונים לילדים, משוחחים איתם, שואלים לשלומם, שואלים אם הם מתמודדים ועולים דברים שקשורים גם בהיבט הזה וגם בהיבטים אחרים, אז כל תהליך המיפוי הוא מאוד מאוד חשוב וכמובן, המספרים בתוך המערכת, הולכים וגדלים, זה אומר שגם הנתונים שהטמענו מתוך המנהלת וגם תהליך המיפוי שנעשה בתוך מוסדות החינוך, מוסיף ילדים נוספים כל הזמן, לתהליך הזה, שאנחנו רואים שעוד ועוד ילדים מדווחים שהם זקוקים לסיוע, לתמיכה, שיש להם איזשהו קשר ושוב אני אומרת, זה יכול להיות שכנים, זה יכול להיות חברים, זה יכול להיות הרבה מאוד וגם בבתי ספר בודדים, לא רק בקהילות, אנחנו מזהים.

בכמה ילדים מדובר?

אנחנו כרגע עומדים במסד הנתונים על 972 ילדים ממעגלי הפגיעה השונים, שקשורים למשפחות החטופים.

כולם הוטמעו במערכת?

כולם מוטמעים במערכת, יש לנו שם ילד-ילד, באיזה מחוז, באיזה בית ספר, באיזה מוסד חינוכי, גן. לכל ילד יש גורם חינוכי שהוא איש הקשר, מבחינתנו והכול מוטמע במערכת והצוות המחוזי מלווה את התהליך והצוות הארצי, מסתכל על כל הדבר הזה, בליווי ובמעקב. ושוב אני אומרת, אנחנו כל הזמן, בעיקר מה שאנחנו עושים זה מדייקים את עצמנו, נפגשים מידי שבוע עם המחוזות, כדי לתת עוד הנחיות ולוודא עוד, מתדרכים את אנשי המוקד, שאם הם מקבלים פנייה, גם אם נותנים מענה, לידע אותנו ולידע במערכת, כדי באמת, לחבר את כל הקצוות, שכל הנתונים יגיעו אלינו, לכן אנחנו נמצאים גם בקשר הדוק, עם המלווים של המשפחות, יושבים בתוך המנהלת נציגות השירות הפסיכולוגי-ייעוצי, כל מידע שהן מקבלות, מוודאות אותו, גם במערכת שהוא נמצא, יוצרות קשר עם הצוות החינוכי.

עוד שאלה קטנה, אם אפשר אדוני, בעצם, אנחנו מדברים עכשיו על ילדי משפחות החטופים, אבל יש עוד מעגל שלם של ילדים של נרצחי הנובה, החללים, משפחות שכולות, הם מקבלים מענה דומה? זה תחת אותה מטרייה?

בהחלט, יש לנו 1,016 ילדים ממשפחות הנרצחים, שנמצאים במערכת, גם פה, אנחנו כל הזמן מדייקים את עצמנו, קיבלנו נתונים מביטוח לאומי, הגשנו בקשה, כמו מהמנהלת, הגשנו בקשה לביטוח לאומי, נרצחים - - -

גם למשפחות שכולות?

על כולם, אנחנו ממש מאתרים, מוסדות החינוך ממפים. לצערי המספרים הולכים וגדלים, גדלים גם חללים, אנחנו כל מקרה לגופו, אנחנו ממלאים במערכת, מתעדים, זה יושב על אותו מנגנון, מענים בהתאם לצורך, בהתאם לצרכים, אבל זה המנגנון שהוא באמת, ההיקפים שלו מאוד מאוד גדולים והקשיים רבים. וכמובן, יש לנו בתוך המערכת, גם את התלמידים השבים, תלמידים יתומים, יתומים משני הורים. כל הדבר הזה נמצא במערכת אחת, שמסד הנתונים פה מולי ולצערי, המספרים עולים, כי אנחנו מגיעים ליותר ויותר תלמידים וצרכים.

בדיון הקודם, ביקשנו מכם, שהוועדה תקבל דיווח על מפגשים שייעשו, שהיו אמורים לפחות להיעשות, אחרי פסח, עם כלל המשפחות, האם יש לכם את הדיווח.

אני אתייחס לזה.

מעולה. ותראו, ברמת המקרו, זה נראה נפלא, תיכף נשמע מהמשפחות, לראות שבאמת, אין פערים, בין מה שהמשרד השכיל לעשות, לבין מה שקורה בשטח. בסוף אנחנו פה בשביל זה, אני רוצה לדעת ברמת המיקרו, היו פה תלמידות של משפחות החטופים, מעגל ראשון, שני ושלישי ואני רוצה לדעת, האם באמת השוונו את המענים שניתנו למעגל, לצורך העניין, שני, שלישי, כמובן, לפי הצורך, אני לא אומר שצריך להשוות באופן רוחבי וקבוע, אבל האם אותם תלמידים שלפחות, הם הרגישו שהיה איזשהו פער והיה להם צרכים, האם הצרכים באמת, השוונו אותם לצרכים האמיתיים שלהם, או שיש עדיין פערים בין מה שקורה בשטח? תעני על השאלה הראשונה ועינב תענה על השאלה השנייה.

קודם כול, תודה אדוני יושב הראש, באמת אני מצטרפת בהקשר הזה, למשפחות על הנושא החשוב על סדר היום, גם בתקופת הפגרה וכמובן מצטרפת לתפילות שכולם יחזרו אלינו במהירה ושאני אישאר, צריכה לקדם רק את חוק פדויי השבי ולא יותר מזה.

אני אתייחס לגופו של עניין, אני אשלים את מה שעינב אמרה. קודם כול, לגבי הזכותון שאנחנו בשעה טובה, הוצאנו כבר לפני כמה שבועות, שמרכז בעצם, לא רק בתחום החינוך, אלא בכל התחומים, עם כולל קישורים, את כל מה שמשפחות החטופים זכאים להם ומשפחות השבים, כולל קישורים וירידה לרזולוציות מאוד נמוכות, כדי להקל על כל בן משפחה שרוצה לבדוק, מה מגיע לו.

שוב, אני אציין, זה לא שלפני זה לא היו, ריכזנו את זה למשהו מאוד נגיש, גם כחוברת דיגיטלית וגם כחוברת עותק קשיח. התחלנו כבר מפגשי המולקולה, קריאה מודרכת של הדבר הזה, ככול שצריך ואנחנו כן מזהים עלייה בפנייה למיצוי זכויות, בהקשרים רחבים יותר, אני לא מדברת על הדברים המאוד אלמנטריים, אבל בהקשרים הרחבים יותר, מאז שפרסמנו את זה, אז זה כבר מעיד על זה שהיה לו איזה ערך מוסף. בהקשר של חינוך, אני רגע אומר, קודם כל, אני מודה לחברותיי כאן, על שיתוף פעולה באמת מדהים, א', מהיום הראשון למלחמה, עוד ממש בימי המשל"ט, זה לא מובן מאליו שכל משרד ממשלתי, באמת ממיטב עובדיו, מצוות למשימה החשובה הזאת וממש יושב אצלנו, כלומר יצרנו איזשהו גוף שלא היה, של נציגות של המשרד באופן קבוע. כל נושא שעולה בנושא החינוך - - -

כן מובן מאליו, רק תיקון אחד, כן מובן מאליו.

אוקי, זה גם נכון האמת, מקבלת ובכל מקרה, לא הייתה הירתמות כזאת, אני לא מעט שנים בשורות המדינה, זאת באמת הירתמות שאני לא ראיתי ובאמת זה אירוע שמצריך את זה. אנחנו יושבים כגוף אחד, כאשר כל המשרדים הרלוונטיים, אנחנו מקיימים הערכות מצב דו-שבועיות, מטפלים במיטב הדרכים של כל משרדי הממשלה, בכל הדרכים שעולים. בהקשר של חינוך, באמת עשינו איזשהו דריל דאון שמיפינו את כלל המעגלים, כלומר לא רק מעגל הראשון, שזה היה מובן מאליו, אלא גם מעגלים רחבים יותר, בני דודים, אחיינים, פלוס גם נכדים של וכו', כדי לראות, מי נמצא בפער.

בהקשר הזה, עשינו גם כמובן, וועדת העברת מידע, כי בסוף יש פה גם איזשהו עניין של צנעת הפרט וכו', זה עבר, באמת חלחל עד מנהלי בתי הספר וקיבלנו גם איזונים חוזרים. מה גם שחוזרי המנכ"ל וכל מה שמשרד החינוך נותן, יש לו קישור בזכותון, אז אני אומרת, אנחנו ניזונים גם מהשטח, ככול שעולים אלינו דברים, אגב, גם המורים וניזונים הפוך, דרך המשפחות, דרך מלווי המשפחות. בהקשר הזה כמובן, אני מניחה שתמיד יהיה מה לשפר ותמיד יהיה עוד אולי אנשים שזה לא הגיע עד אחרון הזה, אנחנו כמובן מנסים שזה לא יקרה. זהו, בהקשר של מה עוד ביקשת שאני יתייחס כבוד היו"ר?

דיווח על המפגשים שהיו עם המשפחות, האם יש מישהו מסוים שהולך, צוות שמגיע?

לא, אנחנו עוד לא הגענו לכל המשפחות, אנחנו עושים את זה, יש לומר, מתוך הכוונה קפדנית של הבנה של כל צרכי המשפחה, זה מפגשי מולקולה שהחלו עם חלק מהמשפחות, שכוללות בעצם את נציגי הביטוח הלאומי, נציגי עובד השיכון של ביטוח לאומי, עובד הרווחה שמטפל במשפחה, מלווה משפחה, קצין הקשר הצה"לי וככול שנדרש גורמים נוספים, אם זה נציג חינוך ואם זה משרד הבריאות. ואלו מפגשים מאוד מדוקדקים ומוכנים מראש, עוד לא הגענו לכולם, אבל כמובן, זה לא אומר שאין קשר ישיר עדיין יומיומי, ככול שצריך עם המשפחות, דרך מלווי המשפחות וקציני הקשר, הוא קיים כל הזמן, אבל מפגשי המולקולה, כמו שאנחנו קוראים לה, עוד לא הגענו לכל המשפחות, זה בתהליך וזה קורה.

לכמה משפחות כן הגעתם?

אני אבקש שיחזרו אליי ויגידו לי בדיוק.

אוקי, כי זאת הדרישה של הוועדה, לקבל את הדיווח.

אוקי, זה הדיווח, אמרתי, אנחנו התחלנו את המפגשים, זה תהליך מאוד מדוקדק, אם תרצו, אני גם אציג לכם את כל ההכנה שעשינו אליו, זה הכנה, אתה לא בא למשפחה - - -

אני אגיד לך, עם מילים יפות, אני לא הולך למכולת, אני חשוב לי כוועדה - - -

אני שוב אומרת, קשר עם המשפחות קיים על בסיס יומיומי, זה חשוב להיאמר.

אני לא אומר שאתם - - -

חברים, העבודה נעשית ואנחנו מקיימים קשר איתם יומיומי, מפגשי המולקולה - - -

אני רק אסיים את הערת הביניים שלי ואני אתן לך להמשיך. אני לא אומר שאין עבודה שנעשית ואני לא אומר שאתם לא עושים את מה שצריך בצורה כזו או אחרת, הייתה דרישה, שיהיה אדם מסוים, או מישהו מסוים, או צוות מסוים שאתם תחליטו עליו, שיהיה בקשר ישיר עם המשפחות.

זה מה שקורה, זה קורה מהיום הראשון.

שנייה, במסקנות הוועדה אני ביקשתי ואני בירכתי גם, על ההחלטה של מנהלת החטופים, על המיפוי שערכתם על אותם משפחות ודיברתם על זה שיהיו מפגשים שיתחילו אחרי פסח, בין המשרדים הממשלתיים, כדי לתת את המענה המיטבי. אני רוצה לדעת כוועדה, בשביל לא לחטא לעבודה שלי ולחברי הוועדה, כמה משפחות מתוך ה-128 כיום - - -

לא כולם הם אזרחים, חלקם הם חיילים וזה סיפור אחר, בנושא של משפחות החיילים, כי מי שמטפל בו זה צבא הגנה לישראל ובכל זאת, אני אתייחס לגופו של עניין. זה לא שאילולי מפגשי המולקולה שהגיעו לכולם, אין קשר ישיר עם המשפחות, הקשר הזה קיים על בסיס יומיומי, ככול שצריך. מטרת המפגשים האלה, הייתה לשבת כל הצוות ש- זה לא שגם אגב הצוות לא יושב, הוא יושב אמרתי, היינו עושים וועדות קבועות, רק לא בפני המשפחה, כדי למלא את כלל הצרכים. הפגישה בבית המשפחה, עם כלל הגורמים המטפלים, מצריכה תיאום הרבה יותר קפדני, הגעה של מוכנות עם כלל הדברים, עשינו כבר סקר מול המשפחות, של הדברים שחסרים, כדי לבוא כבר מוכנים ולכן התהליך לקח טיפה יותר זמן.

כרגע אנחנו עומדים על 16 משפחות, ככול שמתקדם הזמן, כבר מתאמים פגישות נוספות. אגב, לפגישות האלה, אנחנו כבר נותנים למשפחה להחליט, את מי הם רוצים להזמין, אם הם רוצים להזמין מעגל שני ומעגל שלישי, בבקשה, ככול שעולים צרכים. אני רק אומרת שלא כל המענים ניתנים לכלל המעגלים, בחינוך אנחנו כמובן בוודאי עושים את זה, כי משרד החינוך יודע להעניק טיפול, גם למישהו שהוא אינו בן משפחה של החטוף, אלא סתם נמצא באיזושהי סיטואציה קשה עם המצב, זה הייעוץ החינוכי של בתי הספר עושים, לא מעט פעמים. למשל ילדיי מקבלים, אני בתפקיד הזה שבעה חודשים, מן הסתם זה משפיע גם עליהם, מקבלים את מלא הקשב, מהייעוץ החינוכי של בית הספר וזה יאמר לזכותם.

אגב, זה קורה בלי קשר, אבל יש משרדים, לדוגמא, מענים כמו טיפול נפשי, ניתנים על פי חוק, רק לבני המעגל הראשון, אנחנו כן מסייעים בהקשר הזה, דרך משרד הבריאות ודרך קופות החולים והם מצמצמים את הפערים, אבל אנחנו לא מחויבים, כלומר על פי חוק, לתת להם את הטיפול הנפשי הזה, אנחנו כן מסייעים, יש לומר, אני חייבת לומר, אנחנו גם עושים את זה, זה גם כלקח שעלה בוועדת הבריאות בהקשר הזה. אגב, אני מברכת על עבודת הוועדות בכנסת, כי הרבה פעמים, הם נותנים לנו את קריאת הכיוון שאולי ואם וכאשר, לא חשבנו עליה, זה חשוב.

אני רוצה רק לומר, קודם כל, אני מברך על היוזמה, זה יוזמה שבאמת באה מהמנהלת, לבוא ולהביא את כלל משרדי הממשלה, למשפחה עצמה ולבדוק ועל זה אני מברך. מה שאני ביקשתי כוועדה, זה לקבל את הנתונים, כרגע קיבלתי ממך את התשובה, 16 משפחות מתוך 128, שמתוכם אני מבין שיש הרבה חיילים שלכאורה זה מול משרד הביטחון ותיכף אני גם אקבל התייחסות ממשרד הביטחון, בצורה כזו, או אחרת, הם נמצאים ואם לא, אנחנו נדאג לקבל מהם את התשובות.

אם יש אפשרות להשחיל שאלה?

כן, בבקשה.

כי המטרה של המפגש עם המשפחות, הייתה למפות את כל המעגלים שאינם מעגל ראשון.

לא, זה כבר יש לנו, אנחנו מיפינו.

למפות את כל המעגלים שזקוקים לקבל את המעטפת הזאת, גם אם הם נכדים, או בני דודים, או אחיינים, או כל מה ש- - -

לא, נכנסת באיחור ואנחנו אמרנו שעשינו את זה.

זה הוצג, הם עשו את העבודה והכול נמצא במערכת יחד בחינוך.

מאה אחוז.

אני רציתי להוסיף שאלה, פגשתי אתמול ילדה שחזרה מהשבי והתיאור שלה, של החיים שלה, היה מאוד קשה, כלומר בפער, בוא נגיד, חינוך לא היה שם ואני לא מאשים אף אחד, אבל היא דיברה על טיפול והיא דיברה על סיוע אישי שהיא מקבלת. ואני שואל, האם יש לכם מיפוי לגבי מקרי הקצה, שלא חזרו באיזשהו מקום למערכת, כלומר הם כרגע מחוץ למערכת, כי הם פשוט לא מצליחים לחזור, זה קיים?

בוודאי, בוודאי. אני אגיד לגבי התלמידים השבים, יש ליווי אישי, ילד-ילד, פרטני ומעקב, לא כולם נמצאים באותו מקום, יש שלבים שונים, אבל כל אחד מקבל ליווי, באמת מאוד מאוד אינטנסיבי, כולל מענים יצירתיים, כדי לתת מענים לילדים שעדיין לא חזרו באופן מלא לבית הספר, כולל לימוד בבית, או כל מה שנדרש, הילדים מקבלים ויש לנו מעקב מאוד מאוד מדויק.

גם משרד הרווחה כמובן בתמונה, בהקשר הזה וכל גורמי הטיפול, לא רק משרד החינוך.

המשפט שנאמר לי אתמול, אני חושב שהוא גם פורסם, זה משפט מאוד קשה, 'אני כאן, אבל הגוף שלי עדיין בעזה', זה משפט נורא ממש, אני חושב שאנחנו צריכים להתמודד בצורה הטובה ביותר.

מאוד מורכב.

אוקי, עינב, רק אם יכולה לענות לי תשובה על המענים, מה המענים שניתנים למעגל השני והשלישי ובמקביל מה שניתן למעגל הראשון?

אז אני אדגיש את דבריי, כמו שהצגתי בוועדה הקודמת, זה שפורסם ב-14 באפריל חוזר מנכ"ל, שאין בו התייחסות למושג 'מעגלים', תלמידים שקרובי משפחתם, חטופים, נעדרים, נרצחים, אין התייחסות למעגלים, כי מבחינתנו, לאחר כל מה ששמענו וכל התובנות שאספנו, הגענו למסקנה, שכולם צריכים לקבל מענים, בהתאם לצורך ובהתאם למה שהם זקוקים ולכן מבחינתנו, כולם מקבלים מענים, לכל ילד יש מלווה ואנחנו נותנים את המענים, בהתאם לצורך, בהתאם למה שעולה מהמשפחה, בהתאם למה שעולה מהתלמיד, בהתאם לפניות שאנחנו מקבלים וכמובן, יש ילדים שמקבלים ליווי יותר אינטנסיבי, יש ילדים שפחות, בהתאם לצורך, בהתאם לדברים שעולים, אבל חוזר המנכ"ל, איננו מגדיר בכלל את מעגלי הפגיעות והנתונים שהוכנסו למערכת, כמו שאמרתי, הם של כלל התלמידים, בן, בת, אח, אחות, נכד, נכדה, בת דוד, בת דודה, אחיין, אחיינית. ובנוסף כמו שהצגתי בתחילת דבריי, נוספו עוד הרבה ילדים שהם קרובים, שכנים, שמגלים מצוקה וגם הם מקבלים מענים וליווי, גם בהיבטים רגשיים טיפוליים, לימודיים וחינוכיים, זה השינוי שעשינו.

בכמה תלמידים מדובר?

979 תלמידים כרגע נמצאים במערכת, שקרובי משפחתם חטופים, זה הרבה מאוד ילדים.

קרבה ראשונה מקבלת התייחסות אחרת? אני בקשר עם משפחות שחלקם היו חטופים וחזרו וכשאני שואלת על מצבם של הילדים בבתי הספר, אני מבינה שחלקם גם ילדים שהיו חטופים, שיש איזה ניתוק כזה, שבעצם אפילו חברתית הם כבר מתקשים, הרבה התבודדות, בין אם הם ילדים של ואם הם היו חטופים, אני חושבת שזה פחות או יותר על אותה- והשאלה אם זה דומה למשפחה של קרוב, לעומת מי שהיה בקו הראשון נקרא לזה, האם הם מקבלים מעטפת נוספת? האם יש התחשבות? האם יש איזה הכנה של הכיתה שמגיעים? איך מדברים עם הילדים?

בוודאי, אז כמובן, גם בתוך כל הדבר הזה, יש את התלמידים השבים, יש את התלמידים שהמשפחה שלהם מתמודדת באופן אישי ויש את המעגלים היותר רחוקים, אני אגיד שאנחנו כתבנו את חוזר המנכ"ל ללא האבחנות האלה, אבל בפועל במענים, יש ליווי מאוד מאוד אינטנסיבי, בוודאי לתלמידים השבים, בוודאי לילדים במעגלים הקרובים ואנחנו נמצאים בקשר הדוק עם ההורים, עם מנהלת החטופים, עם הרווחה, עם כל הגורמים, כדי לדייק את המענים. מה שאת מתארת זה המצוקות הרגשיות הקשות מאוד והדבר הזה מחייב הצטרפות מקצועית, כמובן בהתאם ליכולת של הילד, בהתאם לרצון של המשפחה, הכול נעשה בתיאום מלא עם הילד, עם המשפחה, עם הגורמים הטיפוליים, גם מהרווחה, גם ממשרד החינוך. אנחנו מושקעים בזה, כל הצוות של השירות הפסיכולוגי-ייעוצי והצוותים המחוזיים, יש צוות לכל מחוז, הצגתי את זה בתחילת דבריי.

יש הקלות לימודיות? נניח בבחינות? עבודות?

כן, כן, יש הקלות.

הוועדה תעביר לכלל חברי הכנסת את חוזר המנכ"ל, יש שם פירוט מדויק, המענים הניתנים ברמה הרגשית, בהיבטים הלימודיים וכו', אנחנו נעביר.

אני אעביר את הזכותון לכבוד היו"ר, אם תרצו להפיץ אותו לחברי הכנסת.

אין פה נציגות של המל"ג.

לא, לא הבאנו.

אני אומר משהו לגבי הסטודנטים, אגב, זה חשוב גם מה שאמרת, ממש חשוב. אנחנו גם עומדים בקשר, אגב ישיר, לאו דווקא תמיד מול המל"ג, אבל מול אוניברסיטאות, אנחנו נותנים מענים בהקשרים האלה, גם לסטודנטים, כן, בואו לא נשכח, בסוף מערכת החינוך, גם בהקשר הזה, אנחנו רואים כמקשה אחת, מטפלים גם בטיפולים פרטניים מול האוניברסיטאות כשצריך, קורסים, נקודות, כל מה שקשור אל מול אוניברסיטאות. וגם יש כמובן, טיפול יותר כללי ומקרו, מול המל"ג, אבל היו לא מעט פניות פרטניות, לנושא כזה או אחר של לימודים באוניברסיטה וטיפלנו ועדיין מטפלים כמובן.

גם בנושא קבלה?

על זה אני לא יודעת לומר, לא היה מקרה כזה, אבל אם יהיה וצריך, אז כמובן שנסייע במה שניתן, במסגרת המגבלות.

היחס שאתם מקבלים מהאוניברסיטאות, עולה בקנה אחד?

מדהים, לא הם משתפי פעולה.

אני אגיד שגם אלינו הגיעו מספר פניות של סטודנטים ודרך דרך לשכת השר, הם טופלו ואנחנו מקבלים היענות מאוד גדולה מהאקדמיה בתחום הזה, אבל זה הפניות שהגיעו אלינו.

גם בתשלומים, האוניברסיטאות ממש פתרו את הסטודנטים מתשלום בעבור שנת הלימודים.

לא מכירים איזושהי מכללה, או אוניברסיטה שיש בעיה איתה?

לא, כל מי שפנה אלינו, הצלחנו לסייע.

אני גם יכול להגיד, כל מקרה שהגיע אליי, מול המל"ג זה טופל באופן ישיר. אם יש משהו מסוים שאתה יודע - - -

כן, אז תמיד טוב לעלות, אם יש איזה מקרה פרטני שאתה מכיר, או שמעת עליו.

אז זה מולך?

מולנו, כן זה מולי ואנחנו יודעים כמובן להעביר את זה למי שצריך.

מעולה, כל הכבוד.

קודם כל, אני רוצה להגיד תודה על ההתייחסות, ההתנהלות, אבל יחד עם זה, אני אגיד ככה, שהאחיינים שלי, בגלל הפרסום ואני אומרת גם הפרסום עשה משהו, אחד האחיינים שלי בכלל, לא ידעו שהוא בן משפחה לחטוף, כי היה לו מאוד קשה לדבר על זה ובמקרה שבאתי לעשות הסברה למורים בבית ספר, אמרו לי, איך אנחנו לא יודעים. אמא שלו כן דיברה, אבל זה לא עבר, כרגע הם כבר יודעים וזה מטופל וזה בסדר.

עכשיו לגבי דנה האחיינית שלי שהייתה פה, אז באמת, ברגע שהיה פרסום, אז כבר כולם ידעו שהיא בת דודה של חטוף והייתה התייחסות. היא קיבלה הקלות בנסיעה למשלחת, אישרו לה לשלוח למשלחת של בני משפחה של חטופים, היא הייתה במשלחת, ייצגה מאוד בכבוד את המשפחה, הייתה בג'נבה, בפריז ואני חושבת שזה היה מאוד מאוד חשוב, האפשרות שנתנו לה. וזה מעגל שאני רוצה להגיד, שאחד הדברים הכי חשובים לעזור לבני הנוער ובעיקר לבני הנוער, זה למצוא להם את קבוצת השווים שנמצאים במצב שלהם, אותה משלחת היא הייתה עם בני נוער שנמצאים בסיטואציה שלה וזה כל כך חיזק אותה, שהיו איתה עוד בני נוער שמכירים את המצב, שהיא יודעת על מה לדבר. היא קיבלה באותה שבוע הקלות במבחני מתכונת, דחו לה את מבחני המתכונת, אבל בבגרויות אין שום הקלות.

זה לא הקלות, זה התאמות והן יינתנו.

לא ניתנו לה שום, היא לא יודעת, כל השבוע היא במבחנים, היא לא קיבלה שום התאמות, היא שאלה, אמרו לה, זה מה יש. אז אני לא יודעת, אני לא רוצה יותר מידי להתערב לה, אני מרגישה שהיא מתמודדת, אבל זה קשה, זה קשה, זה לא פשוט.

השאלה היא, אסתר רגע, אני אדייק, היא ביקשה ולא קיבלה? כי אני אומרת עוד פעם ובוא נדייק את זה גם, זה חשוב. יש מענים שעל פי החלטת הזה, ניתנים באמת למעגל הראשון וכן יכולים להיות מורחבים למעגל השני, ככול שעולה הצורך ומבקשים, אז השאלה היא, לפעמים זה הניואנסים הקטנים האלה, האם היא שואלת מה מגיע לה ואז אומרים לה, תקשיבי, את כמעגל מגיע לך X ולא Y , נגיד, כי אנחנו דיברנו על זה - - -

לא, היא יודעת, היא יודעת את הדברים האלה, כי היא הייתה פה, היא הקשיבה, היא שמעה. היא שאלה, איך הם יכולים לעזור לה במצב שלה. אני יכולה להגיד לכם אפילו את הסיטואציה הפשוטה, בשבת בעצרת, היא לא יכלה לבוא, כי היה לה מבחן למחרת, בשבילה זה הייתה קריעה, היא נקרעה עם עצמה, היא התקשרה אליי והתנצלה מאה פעמים, שהיא לא יכולה להגיע לעצרת, עכשיו זה לא רק בגללי, העצרת היא חשובה לה, המקום שלה בעצרת הוא מאוד חשוב ולא הייתה אפשרות לדחות, לא הייתה אפשרות להקל.

זה תפקידו של המלווה שאמור להציג את הדברים, תחדדו את זה ותראו למה זה לא עובד.

בדיוק.

משפחות החטופים, אתם יכולים להציג בפנינו, האם קיימים פערים בין הדברים המדהימים שהוצגו פה לוועדה, לבין מה שקורה בשטח, הלוואי ואין פערים, אבל אם יש פערים, אז בואו נחדד אותם.

קודם כול, זה מאוד ניכר שנעשתה עבודה רצינית, משמעותית, שהוועדה לוקחת מאוד ברצינות את הנושא, גורמי המקצוע לוקחים מאוד ברצינות את הנושא, המעבר למשהו הרבה יותר פרואקטיבי מודגש. גם כשאת אומרת עינב שאנחנו עדיין ממשיכים להתווסף והרשימה בעצם פתוחה, אז זה כבר מרגיע אותי יותר, כלומר שאומרים אנחנו יודעים על כל הילדים, מיפינו אותם, אני נדרכת וכשאומרים, אנחנו מביאים בחשבון שאנחנו לא יודעים הכול, אז זה מקום להירגע מבחינתי, כלומר זה תהליך שהוא נושם.

עלה פה הסיפור של הילדים שנמצאים במקרים היותר קיצוניים, שזה יכול להיות, או בגלל שהם עברו דברים יותר קיצוניים, או בגלל שהם כבר נכנסו ל-7 באוקטובר, עם איזושהי תשתית עם יותר קשיים. הסיפור של ילדים שחזרו, שהיו חטופים והוחזרו, בתוך הקבוצה הזאת, יש ילדים שהיו חטופים שהוחזרו ואבא שלהם עדיין שם, שזה בכלל, אי אפשר לדמיין מבוגר מתמודד עם הדבר הזה ובטח לא ילד שעוד לא אמור להיות עם אישיות בשלה להתמודדויות כאלה.

אני חושבת שבכלל המקרים היותר קיצוניים, הזכרנו את זה טיפה בדיון הקודם, חשוב שיהיה קייס-מנג'ר, כי אני יודעת ככה מקצת שיחות עם אימהות, שמצד אחד, נעשית המון עבודה, באמת, ילד מקבל מעטפת ושיעורים הביתה ומורים, באמת, המון דברים שהמדינה כן נותנת ומצד שני, למשל, שאלות יותר ארוכות טווח, כלומר מישהו שיקום ויגיד, רגע ומה עם מסגרת לשנה הבאה? צריך לטפל בזה, צריך שיהיה מישהו עם פנים קדימה לגבי צרכים עתידיים, והרבה פעמים כשיש ריבוי של גורמים שמטפלים, בעצם אין אף אחד שיעשה את הדבר הזה, כלומר כולם עסוקים בצרכים הבוערים שהם באמת בוערים של עכשיו וצריך שיהיה איזה מישהו שיפתח יומן ויגיד, חברים, אנחנו לקראת פסח, צריך להתחיל לשאול, מה המסגרת המתאימה לשנה הבאה.

אז הדברים האלה יצופו בוועדה הבאה, זאת בעצם הכותרת.

כן. עוד דבר שאני מתחילה להתחיל לחשוב עליו, אחרי שככה עבר איזה שלב ראשוני של מיפוי והבנה וכל הזה, להתחיל מחשבה על צרכים ארוכי טווח, כלומר כרגע אנחנו באמת בדברים של להעביר לנשימה של עכשיו. לא יודעת אם כל ה-979 ילדים שיש לכם במערכת, יצטרכו מענים, גם בשנה הבאה ובשנים הבאות, אבל בוודאות חלקם כן, כלומר שנת הלימודים הנוכחית וגם אם החטוף שלהם חוזר מוחרתיים ועוד שבוע הוא בסדר והוא על הרגליים, יש פה צרכים ארוכי טווח, אז להתחיל ככה, לעשות איזה חשיבה על הדבר הזה. דבר נוסף שאני חושבת שצריך להיות בצוותים, זה להתחיל להבין את הנתונים, על שני דברים, על נשירה ועל נשירה סמויה, כלומר נשירה זה כשילד לא מגיע לבית הספר, נשירה סמויה, זה כשילד מגיע לבית ספר, אבל לא מתפקד בו, אז אנחנו נראה ילד שכן הופיע למסגרת, אבל בעצם, ככה בתוך איזה תהליך של נשירה סמויה.

וגם עוד נתון שאני חושבת שחשוב לשים לב אליו, זה נגיד, אם בצד הקיצוני, יש לנו את הנשירה, אז בקוטב הפחות קיצוני, זה איזושהי נסיגה חלקית מתפקוד, כלומר, שוב, ילד שלא בנשירה ולא בנשירה סמויה, אנחנו נראה מן תהליך כזה של, במקום המגמה המדעית היותר תובענית מבחינת כוחות, ירידה למגמה שצריך בה פחות ובמקום חמש יחידות מתמטיקה, משהו שדורש ממנו פחות, זאת אומרת אני חושבת שהמלווים צריכים להיות מתודרכים לשים לב, כי אלו תהליכים הרבה ילד עדינים, זה לא ילד שמשתולל, זה לא ילד שפורץ בבכי, זה לא ילד שלא מופיע לבית הספר, אבל הפגיעה היא מתמשכת וזה לא רק עניין של כמה יחידות מתמטיקה יהיה בבגרות בסופו של דבר, כי יש פה גם דברים אחרים של זהות, של איך אותה נערה, רואה את עצמה, של מה הערך שלה בתחום ההשכלה, בתעסוקה ובהיבטים רגשיים, שאני חושבת ששווה למפות. תודה.

תודה רבה. המועצה לשלום הילד, עורכת דין נעם וילדר בבקשה.

תודה, שלום. קודם כל, תודה על הדיון הזה שוב ושוב ושהנושא הזה לא יורד מסדר היום. אנחנו כאן גם מגיעות כל דיון בנושא, כי הנושא הזה חשוב לנו ואתם משפחות החטופים, חשובות לנו וכמובן, אני מצטרפת לקריאה ואנחנו אומרים את זה בכל פלטפורמה אפשרית, שצריך לעשות הכול, כדי להחזיר את החטופים עכשיו. ואני אגיד שהדיון הקודם היה דיון קשה, ישבו פה ילדים שהתמודדו עם מציאות שילדים לא אמורים להתמודד איתה והמעט שאפשר לעשות, זה לתת להם את המעטפת הנדרשת למה שהם צריכים והדיון הזה זה כמובן, בהיבט הלימודי, או הרגשי, בתוך מערכת החינוך. אני מצטרפת לשבחים למשרד החינוך ולמנהלת, על כך שנראה שהרבה מההערות נפלו על אוזניים קשובות ושבאמת נעשית עבודה וכמובן יש חשיבות להטמעה.

אני כן אגיד שלגבי הנושא של ההתאמות וההקלות, שהם כן ברירת המחדל היא למעגל הראשון ואם יש צרכים של המעגלים האחרים, אז זה נעשה על ידי בקשה של בית הספר, מול המטה. אני חושבת שגם פה, לא צריך לעשות את האבחנות האלה, ברירת המחדל צריכה להיות, שגם ילד שסבא שלו בשבי, זקוק לאותן הקלות, אני חושבת שזאת צריכה להיות ברירת המחדל, נקודת המוצא שממנה אנחנו יוצאים, אלא אם הוא בעצמו חושב שהוא יכול ורוצה להסתדר אחרת, אני חושבת שזה צריך להשתנות ואין מניעה שלא, בעיניי זה חלק בלתי נפרד מהזכות של הילדים האלה לחינוך, מבחינתנו ככה אנחנו רואים את זה.

מבחינת המענה הרגשי, אני יודעת ומכירה ומוקירה את המאמצים ששפ"י עושים, אני כן רוצה להצביע על זה שאנחנו יודעים שעדיין, למרות סלי התגבור, למרות המאמצים, עדיין יש מחסור בכוח אדם וצריך לראות שבאמת בשטח, יש את מי שמסייע לאותם ילדים, שיש את הפונקציה הזאת והבעיה של כוח אדם היא קיימת עוד לפני המלחמה. אני רוצה להגיד, בהמשך למה שעלה בדיון הקודם, להצעה שיש חשיבות להזמין את בני הנוער עצמם, לדבר, לפגישה, הם יודעים מה הם צריכים, הם יודעים מה טוב בשבילם, תהליך קבלת ההחלטות, לא צריך להיות מעל הראש שלהם וזה אפשרי, יש לכם אותם במערכת, זה ממש משהו שאפשרי ואני אגיד שאנחנו גם כמובן, יכולים לסייע, אנחנו עושים הליכי שיתוף נוער, אז אם יצטרכו את עזרתנו, גם בליווי בעניין, אנחנו כמובן פה בשביל לסייע. תודה.

תודה רבה. השלטון האזורי בבקשה, אסנת.

אזורי – ואני גם נמצאת פה עבור השלטון המקומי. אני רוצה גם להצטרף להגיד תודה רבה לשפ"י ובכלל למשרד החינוך, ולהגיד לך תודה שאתה מאפשר את השיח הנעים הזה, בין משפחות החטופים לבין הגורמים המקצועיים וזה שיש את ההקשבה זה מצוין.

אני רוצה להתחבר לנושא של הנוער ברשותכם, אתמול היה כנס של ארגוני הנוער והילדים והדבר המרכזי שיצא משם ותומך בעצם במחקרים שאומרים, שבסוף את בני הנוער צריך לערב, לא רק בזה שהם באים, לצורך העניין, הנה, ומקשיבים, או אולי לוקחים צעד קדימה ואומרים את דעתם, אלא כשווים בין שווים, בדברים שהם יכולים. ואני חושבת שהמלחמה הזאת, לימדה אותנו המבוגרים, שלבני הנוער יש מה להגיד בשבילם והם יודעים את זה. יותר מזה, אם הם גם יהיו בין מקבלי ההחלטות, אנחנו נמצא שהחוסן שלהם גבוה הרבה יותר, אנחנו נראה אותם מעורבים ואנחנו נראה אותם חזקים יותר ולכן אני חושבת שזה צעד נוסף שצריך למסד, כאיזשהו מנגנון שאומר, בני נוער שותפים בקבלת ההחלטות, לא רק בהקשבה, לא רק בהבעת דעה, אלא ממש בהרמת יד. ושוב, תודה לך אדוני היושב ראש, על האפשרות לשיח.

אז קודם כל אני רוצה להגיד שאנחנו גם הרמנו את הכפפה לנושא של פגישות עם בני נוער, לצערי המועד שקבענו, כבר קבענו מועד והוצאנו זימון, קיבלנו תשובות מתלמידים שהמועד לא התאים מנסיבות שונות, יום חמישי, אזור תל אביב ולכן הבקשות, אספנו בקשות מהילדים, מה יהיו המועדים והמענים והנה עכשיו כבר כותבים לי, שיהיו כבר מתוכננים שני מפגשים, אחד, המנהלת ואחד ביקשו בדרום, אנחנו נעשה בכרמי גת. הוצאנו כבר זימון, יש לנו שיח עם הילדים, נקיים איתם מפגשים, כמובן זה בנוסף למפגשים שמתקיימים במוסדות החינוך, אבל ברמה הארצית, זאת הייתה בהחלט גם אמירה שהייתה פה בוועדה וחשבנו שהיא נכונה, לצערנו המועד שהצענו לא התאים, אבל אנחנו מתאימים את עצמנו. אז אנחנו מקיימים שיח עם התלמידים, אין לי ספק שהאמירה שלהם והשותפות שלהם - אני מסכימה איתך אסנת - היא קריטית, זאת תפיסת העולם והיא נעשית, גם במוסדות החינוך וגם במחוז.

אנחנו נעשה אותה גם ברמה הארצית, היא תעזור גם לנו להבין, לדייק, לשמוע ולתת מענים לפי הצורך. ואני רוצה להודות לוועדה, אני חושבת שכל וועדה הייתה חשובה לדיוק המענים, להודות למשפחות שמגיעות ומשתפות ואנחנו לומדים משתדלים ונמשיך לדייק את עצמנו. ובתפילה שכולם ישובו, זה הדבר הכי חשוב. וכמובן הדבר האחרון שרציתי להגיד, שכל המענים שהיצגנו כאן, הם מענים ארוכי טווח, אין מדובר במענים נקודתיים ואין מדובר במענים לתשפ"ד, אנחנו כבר שוקדים על המענים לתשפ"ה, על המעבר בין המסגרות, זו נקודה קריטית, המעבר בין המסגרות, חלק מהילדים עוברים ממקום למקום, אנחנו עובדים על החיבור בין הצוותים, כדי שהמעבר יהיה מעבר נכון ומיטבי וכל החוזר מנכ"ל כתוב וכל ההטמעה מתייחסת לתהליכים ארוכי טווח, מבחינתי זה להרבה שנים. אין לי ספק שבכל המקרים, כמובן בשונות על פי הצורך, יהיה צורך בליווי ארוך טווח ולכן זאת התפיסה. תודה רבה.

תודה. חברי כנסת רוצים להגיע מילות סיכום? טוב, שתיקה כהודאה.

קודם כל, הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון, במיוחד למשפחות החטופים. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה לפצועים, מתפללת ומקווה ופועלת להחזרתם לשלום במהרה, של כלל החטפים בכללותם, כמובן גם החיילים.

הוועדה התרשמה שמשרד החינוך ומשרד ראש הממשלה, דרך המנהלת, עשו מאמצים רבים, כדי לתת מענה חינוכי לילדי משפחות החטופים והנרצחים. הוועדה רשמה לפני בסיפוק, שמשרד החינוך ומשרד ראש הממשלה, נענו לבקשות הוועדה ומשפחות החטופים, מהישיבה הקודמת וכי הם נוהגים בדרך מעשית פרואקטיבית, לפנות למשפחות האלו, ללמוד את הצרכים ולתת להם את המענים הנדרשים. בישיבה התגלה עדיין שיש פערים בין מה שקורה בשטח, הוועדה פונה למשרד החינוך ומשרד ראש הממשלה, לבחון את הפערים האלו ולתת להם פתרונות מוקדם ככל האפשר.

הוועדה פונה למשרד החינוך ומבקשת שיתנו התאמות למבחני הבגרות, או לצרכים לימודים ורגשיים, לכלל התלמידים ממשפחות אלו ואני חוזר על עמדת הוועדה, למרות שאני מבין שהמשרד בתפיסה שלו, עוד פעם, אני לא מתערב בתפיסה הפדגוגית של המשרד, אבל לפחות כוועדה, אני כן מתחבר למה שנאמר על ידי המועצה לשלום הילד וגם משפחות החטופים, שלא אמור להיות הבדל, ברמת המענה, בין המעגל הראשון ושני ושלישי, כמובן צריך התאמות, אבל ברירת המחדל צריכה להיות אחידה והוועדה תקבל ממשרד החינוך, את חוזר המנכ"ל בנושא והיא כמובן, תעביר אותו לכלל חברי הוועדה וגם למשפחות החטופים, במידה ואין לכם אותו, כמובן גם הזכותון.

אני כן רוצה לומר, שלמרות הקושי במפגשים של כלל משרדי הממשלה, מול המשפחות ואני מבין שזה מורכב, אבל אני חושב שזה מענה שהוא נצרך והוא חשוב מאוד ולכן אני חושב שמעל חודש מאז שהתחילו את המפגשים, אני חושב שאפשר להאיץ קצת, או לפחות להיות בקשר עם אותן משפחות ועוד פעם, יכול להיות שהיו, אני לא שמעתי ממשפחות שלא קיבלו, אבל לפחות שיקבלו טלפון, לנסות לתאם מול המלווה של המשפחות ולראות, איך אנחנו ברמת הלו"ז, כבר מכניסים את המפגשים האלו, לתוך איזשהו סדר עדיפויות גבוה. אנחנו לקראת שנת הלימודים החדשה ויש לזה השלכות, אגב גם באקדמיה, אבל גם בשירות צבאי, זה לא סוד שאנחנו בעיצומה של שביתה בעל יסודי ויש לזה גם השלכות, צריכים לקחת את זה בחשבון. שוב, תנסו לעשות מאמץ בנושא של זה, 16 משפחות זה התחלה, אבל זה לא מספיק ואני מקווה שבשבועות הקרובים, הוועדה תוכל לקבל באמת, דיווח שהמפגשים האלו, נכנסו להאצה רצינית וכמובן, במידה והוועדה לא תקבל את הדיווחים בשבועות הקרובים, אז אנחנו נתכנס שוב, כדי לקבל את הדיווחים האלה, בצורה מיטבית.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 10:25.