פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת החינוך, התרבות והספורט
20/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 199
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ב באייר התשפ"ד (20 במאי 2024), שעה 11:57

1. הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2022, של ח"כ מיכל מרים וולדיגר
2. הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2023, של ח"כ ואליד אלהואשלה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר

טטיאנה מזרסקי

שירה כהן - עו"ד, הממונה על הייעוץ המשפטי למנהל, לשכת נשיא המדינה

תמר אופנהיים - סטודנטית, הייעוץ המשפטי למנהל בית הנשיא

מיכל גרשוני - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד החינוך

נועם פליק - מנהל מחלקה בכיר, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שרונה עבר הדני - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

רן טוויטו - משרד הביטחון

רני נויבואר - עו"ד, ראש תחום חקיקה ומדיניות, משרד המשפטים

שי יוסף - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אודליה אטרמן - עו"ד, ממונה ארצית, תחום אשפוז כפוי, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

דניאל פרוינד - מתמחה, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

עירית שביב שני - עו"ד, ממונה על פניות הציבור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

מירב כהן - עו"ד, יועצת משפטית, משרד התרבות והספורט

דבורה גינזבורג עקיה - יועצת שר התרבות והספורט

סטפן קליינמן - מנכ"ל עמותת משפחות בריאות




משתתפים באמצעים מקוונים

רות מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

צמרת אביבי - חברת עוד מנהל, עמותת לנפש

תמי סלע

יהודית גידלי

אתי דנן

אהובה שרון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2022, פ/47/25

הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ג-2023, פ/1817/25

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא הצעת חוק יום בריאות הנפש של חברת הכנסת מיכל וולדיגר וחבר הכנסת אוהד טל. בנוסף יש כאן הצעת חוק של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

אני מציע שבתחילת הדיון נמזג את שתי הצעות החוק כך שנוכל לדון ואולי נצליח להגיע להצבעות.

מי בעד מיזוג שתי הצעות חוק יום בריאות הנפש? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה
אושר

שתי הצעות החוק מוזגו.

תמי, כל הסעיפים הוקראו?

למעשה עברנו על כל הסעיפים. להתייחסות המשרדים נותרו שאלות וצריך לעשות כל מיני ליטושים. לגבי חלק מהניסוחים גם קיבלנו הערות מהצוות של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות איתו עבדנו בתיאום. בעקבות זה הכנסנו בסעיף המטרה איזשהו נוסח חלופי יותר מהודק עם מונחים יותר מדויקים. הצעת החוק לא ארוכה ואני מציעה שנקרא אותה ונשמע התייחסויות של המשרדים. אולי יש דיוקים מסוימים בעקבות הדיון הקודם שהתקיים כאן. בסך הכול עברנו על הדברים בקריאה ראשונית.

חברת הכנסת המציעה, בבקשה.

תודה רבה לך יושב-ראש הוועדה שעוזר ומקדם ומבין את החשיבות. תודה רבה ליועצת המשפטית, תודה רבה לחברתי שיושבת כאן. אני רוצה לומר שבאמת אני מבינה את הקושי של משרדי הממשלה ובוודאי של משרד החינוך לגבי עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום. אני מבינה את זה. בסופו של דבר התלמידים צריכים ללמוד ויש מערכת לימודים סדורה. הכול ברור לי. עדיין אני רוצה לומר ולציין את מה שהיה ידוע לי 20 שנים אבל בוודאי ובוודאי אחרי אירועי שמחת תורה ומאז ואילך.

הנושא של חוסן נפשי, הנושא של הבריאות הנפשית של כולנו, לא רק לאותם צרכני קצה שנמצאים בבתי החולים הפסיכיאטרים או במוסדות הפסיכיאטרים אלא באמת כולנו זקוקים לבריאות נפשית. אנחנו זקוקים לחוסן וחוסן זה אמנם משהו מולד אבל אפשר לפתח, לאתגר, להרים וליצור חוסן הרבה יותר איתן כמו שאנחנו מאמנים שרירים בידיים וברגליים, גם את שרירי החוסן הנפשי תפקידנו והכרחי לאמן ולפתח. לא רק כדי שלא נמעד ולא ניפול ולא רק כדי שנדע להתמודד עם קשיים, אלא כדי שנצליח להציב לעצמנו מטרות ולהתקדם לעברן, כדי להיטיב את החיים של כולנו.

יש אצלנו סטיגמות נוראיות בתחום בריאות הנפש. כלומר, בן אדם שיש לו קושי נפשי , הוא מפחד לגשת ולטפל שמא יצבעו אותו בצבע מסוים, שמא הוא לא יתקבל לכל מיני מקצועות. אגב, החוק עצמו מפלה וגם את זה אנחנו עומדים לתקן. אין קשר בין מקצוע רפואת שיניים לבין היותו של בן אדם בדיכאון. אם הוא בדיכאון והוא לא יוצא מהמיטה, הוא ייקח תרופה מתאימה ויתאושש. כמו שיש לו פצע ברגל והוא ישכב בבית. היום יש מקצועות שהם דלת סגורה ונעולה בפני מתמודדי נפש ואני שואלת למה ומדוע. כלומר, גם החברה שלנו מלאה בסטיגמות, גם מקבלי ההחלטות וגם ספר החוקים. לכן כל כך חשוב וקריטי להבהיר לילדים גם בגיל הרך וצפונה וגם לכל אחד במדינת ישראל, בין אם הוא שופט, בין אם הוא שוטר, בין אם הוא מחנך, להבהיר וללמד אותו מהי בריאות הנפש, מהי בריאות נפשית, כמה לא צריך לפחד מזה אלא להפך, בואו תכירו, בואו תלמדו, בואו תדעו.

לכן החוק הזה בעיניי הוא חוק מהותי וחשוב ביותר. בהמשך לדיון הקודם שלנו אומר שלא ניכנס לאם יבחר או אם יחליט אלא באמת כפי שיחליט. חשוב מאוד לציין את זה בכל מקום. איך לציין, באיזו דרך, זה בהחלט פתוח לשיקול דעתו של אותו שר, אותו משרד או אותו גוף אבל קריטי ומהותי שאנחנו נשבור את הסטיגמות, נגיד לכולם שזה בסדר גמור לבוא ולדבר על בריאות הנפש וזה קריטי וחשוב לפתח את החוסן.

תודה רבה. אנחנו נמשיך לדבר תוך כדי הדיון. אני לא רוצה לגזול זמן כי גם כך אנחנו באיחור.

תודה רבה אדוני היושב-ראש ותודה לחברת הכנסת מיכל וולדיגר על היוזמה אליה אני מצטרפת. לאורך שנים נושא בריאות הנפש היה נושא שאנשים התביישו אפילו לדבר עליו, בגלל הסטיגמות שחברת הכנסת מיכל וולדיגר ציינה וחשש שהכתוב בתיק הרפואי יפגע בקריירה של הבן אדם שהוא מתמודד נפש או אפילו יפגע בילדים שלו שרוצים לעשות קריירה. הגברת המודעות אמורה לשבור את הסטיגמות. כאשר אנחנו מדברים גלוי על הנושא, אנחנו מפסיקים להתבייש. הגברת המודעות תעזור לבן אדם שזקוק לטיפול לפנות לקבל את הטיפול כמה שיותר מהר. אנחנו יודעים שכאשר יש בעיה נפשית, כמה שיותר מהר מתחילים לקבל את הטיפול, יש יותר סיכויים להבריא וגם להבריא לגמרי.

יתרה כך. מתן טיפול וקבלת טיפול בזמן יכול למנוע אובדנות. אנחנו יודעים שיש תופעה כזאת ושומעים עליה עכשיו יותר ויותר כאשר כל המדינה וכל החברה שלנו נמצאת בטראומה מתמשכת. אני לא מדברת על PTSD, על פוסט טראומה. אנחנו עכשיו בטראומה. צריך להתחיל לדבר בגלוי על כך שאפשר לפנות ולקבל עזרה. אני אישית מקבלת פניות מאנשים שבוכים אבל מתביישים לגשת לקבל טיפול פסיכותרפי.

אני מעודדת ומבקשת ממשרדי הממשלה לתמוך ולעזור. חשוב לציין את התופעה הזאת, להתחיל חינוך בנושא מהגיל הרך ולציין את יום בריאות הנפש גם במוסדות החינוך ובמוסדות ממשלתיים אחרים.

תודה. נתחיל בהקראה.

הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ד-2024

1. מטרה

מטרתו של חוק זה לקבוע יום ציון שנתי לשם הגברת הידע ומודעות הציבור אודות לתחום בריאות הנפש, לרבות לשירותי סיוע, טיפול ושיקום ולשם קידום ההכרה בזכות של כל אדם לחוסן ולבריאות נפשי וזכותם של מתמודדי נפש להשתתפות שוויונית בקהילה בחברה בכל תחומי החיים ולשם הפחתת תפיסות חברתיות שליליות.

בישיבה הקודמת עלה הנושא של חוסן וגם שירותי התמיכה והסיוע ולכן שילבנו את זה בסעיף המטרה.

הלשכה המשפטית, משרד הבריאות. למונח מתמודדי נפש, אני רק מסבה את תשומת הלב, במקביל יש דיון בוועדת הבריאות, הצעת חוק פ/4/255, שם מבקשים לשנות את המונח בחוק שיקום נכי נפש בקהילה בדיוק עם המונח הזה מתמודד נפש. אחת מהשאלות שהעלינו הייתה שאם כבר משנים, האמנם זה המונח הנכון ומה התהליך שנעשה כדי לבחון את השינוי. אני לא חושבת שנכון שמשרד הבריאות מה המונח הנכון אלא להפך, לפי העקרון – ונמצאת כאן חברתי מנציגות שוויון – זה יהיה בלעדי. מבחינת חקיקה שקיימת כיום נראה שהמתווה ללכת יותר למונח של אדם עם מוגבלות ויתכן שכאן המונח צריך להיות אדם עם מוגבלות נפשית. אני שמה את זה כשאלה ולא כקביעה.

זה מינוח בחקיקה.

בחוק נכי נפש בקהילה מבקשים לבטל את המונח נכי נפש ולהחליף אותו בדיוק במונח הזה, מתמודדי נפש. גם שם העליתי את השאלה, אם כבר אנחנו עושים כאן תהליך של שינוי מונח, האם זה המונח הנכון והאם האנשים שהמונח הזה מדבר עליהם, הם שותפים בבחירה של המונח.

אני אומר שכן הזמנו לכאן מגוון רחב, אני לא יודעת אם יש נציגים אבל זה באמת רלוונטי מאוד בהקשר הזה לשמוע אותם.

אנחנו באמת בשלב של קריאה ראשונה, כך שאם יהיו שינויים במסגרת החקיקה בחוק שיקום נכי נפש בקהילה, נוכל בשלב הבא ללמוד אותם ולראות אם הם משפיעים.

זה סעיף מטרה ושם יש קצת יותר גמישות במונחים אבל עדיין אני מסכימה שברור שעדיף לשמוע את האנשים, את הקהילות ולבחור במונח הכי מתאים ונכון.

אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. כיום יש את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שהוא באמת מדבר על אדם עם מוגבלות. זאת אומרת, המונח שקיים היום הוא אדם עם מוגבלות נפשית.

למרות שכאן החוק הוא קצת יותר רחב. הוא מדבר על חוסן ובריאות נפשית ולא דווקא על זכויות לאנשים עם מוגבלויות אלא משהו קצת יותר רחב.

אני לא בטוחה שמתמודדי נפש זה יותר רחב.

לא מתמודדי נפש. מדובר כאן על כולם. אמרתי שזה גם זה וגם זה. כלומר, נדבר בכלל על מה זה בריאות נפשית וכולנו צריכים אותה. כמובן שגם מוזכרים מתמודדים הנפש אבל בהחלט זה לא רק הם.

נציגי העמותות, בבקשה.

מנכ"ל עמותת משפחות בריאות הנפש. אנחנו עמותה שמייצגת קהילה של יותר מ-7,000 בני משפחות. אנחנו חברים בקואליציית בריאות הנפש עם עמותות נוספות, גם של מתמודדים וגם של נותני שירות.

הגעתי למפגש הזה כי אני חושב שהצעת החוק הזו היא מאוד מאוד חשובה במהותה. מי שהסביר את זה מאוד טוב בפתיח זאת גם חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר וגם חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני רוצה לקחת מכל אחת מהן מונח אחד. מיכל וולדיגר מדברת על חוסן. כדי שיהיה חוסן, אנחנו צריכים לדבר על זה. היום בחברה שלנו יש שינוי בנושא של מוכנות על בריאות הנפש. אם אני מסתכל על מה שהיה לפני 10 שנים, זה בכלל משהו אחר אבל עדיין אנחנו מגיעים למצב שאצל חלק מהאנשים זאת בושה לשתף אם יש לי התמודדות נפשית ומצד שני אני לא אדבר על זה עם החברים שלי בבית הספר, ההורים שלי לא ידברו על זה עם סבתא שלי וכאן יש בעיה. אי אפשר לעשות חוסן למשהו שלא מדברים עליו.

תסתכלו קצת על מספרים. בארץ יש 300,000 אנשים עם סיביר מנטל אילנס. אם אנחנו מסתכלים על בני המשפחות שלהם, אנחנו מדברים על מיליון אנשים. מיליון אנשים מתמודדים עם האתגר של התמודדות נפשית. אני גם חבר במועצה למניעת אובדנות. כל שנה מתאבדים בארץ 600 אנשים. זה כמו שאמרה חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. 90 אחוזים מהם אנשים עם רקע נפשי. איך אנחנו רוצים לפתח חוסן ל-וול ביינג או חוסן שלא יהיו מקרי אובדנות אם אנחנו לא נדבר על זה?

אין מה לעשות, יש סטיגמה וכדי לשבור את הסטיגמה צריך לעשות דברים יוצאי דופן. הייתי שבע שנים מורה לרובוטיקה בבית ספר תיכון. אני שיתפתי שם בחדר מורים שיש לי בת משפחה מתמודדת נפש אבל אני יוצא דופן. כשהתחלתי לשתף, פתאום אנשים אמרו שגם להם יש. גם כשעבדתי בהיי-טק, בפינת הקפה הייתי משתף. איך אנחנו כמדינה רוצים להגיע לחוסן ולמנוע אובדנות אם אנחנו לא אומרים למוסדות המדינה לקחת חלק בזה? הסביבה החשובה ביותר והקריטית היא מערכת החינוך. חלק מהאנשים משווים את הנושא של בריאות הנפש לכל מיני דברים אחרים ואומרים שנעשה יום לזה, יום לזה ויום לזה. רבותיי, זאת לא אותה חומרת מצב. כפי שאמרה חברת הכנסת טטיאנה זה שאם אנחנו תופסים משהו באיבו, כשהוא קטן, אולי יש סיכוי למנוע את זה.

צריך להסתכל גם על מה שקורה בעולם. בעולם יש שבוע בריאות נפש ובנוסח החוק מופיע הארגון. אם בכל העולם מאמינים שזה נכון לתת לזה יום מיוחד, למה לא אצלנו במדינת ישראל, במדינה כל כך טראומתית? אני דור שני לשואה ליהדות הונגריה. אנחנו צריכים לתת את האפשרות שאנשים ידברו על הנושא הזה ומערכת החינוך בעיניי היא אחד המקומות הכי חשובים כדי לדבר.

אני מבקש אדוני היושב-ראש שתבינו שהממסד אחראי על חלק מהעשייה בתחום הזה ואי אפשר לומר לא מתאים לי או כן מתאים לי. לחוק הזה יש חשיבות מאוד מאוד גדולה. אני מקווה שהוא יצא לדרך ואנחנו כחברה אזרחית נעשה את הכול וניתן את כל התמיכה כדי שהחוק הזה יחוקק. אם נידרש לעזור ולהגדיר מה ואיך, אנחנו כאן לרשותכם.

שאלה בהקשר הזה, מבחינת המינוח, האם למיטב ידיעתך הוא מקובל בשטח?

מינוח הוא תמיד דבר שיכולה להיות בו מחלוקת. אני לא רוצה להיכנס לזה. אני חושב שהנושא של המינוח הוא לא עניין של החקיקה הזאת. אם רוצים לשנות מינוח, בבקשה, תשנו את המינוח. עדיין אותם אנשים יתמודדו עם בעיות נפשיות. אני לא יודע עכשיו לומר מהו המינוח הנכון ואני לא רוצה להיכנס לזה.

אם הבנתי נכון, רוח הדברים היא להשאיר את השם מתמודדי נפש וככל שיהיו הערות או בהמשך שינויים בוועדה אחרת בחקיקה, נדון.

אולי עד הקריאה השלישית כבר תהיה החלטה בוועדת הבריאות.

2. יום בריאות הנפש

(1) מדי שנה ביום 10 באוקטובר, המועד בו מצוין יום בריאות הנפש העולמי, יצוין בישראל יום בריאות הנפש (בחוק זה – יום בריאות הנפש).

(2) חל יום בריאות הנפש ביום חג, מנוחה, שבתון, או ביום זיכרון או ציון ממלכתי או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין יום זה ביום ב' שלאחר מכן.

צריך להוסיף כאן את הפגרה.

לא. בהקשר של הכנסת.

בשנה האחרונה התעסקנו בכמה ימי ציון. זה הנוסח בו השתמשנו?

כן. זה הנוסח שחוזר על עצמו. אם זה נופל ביום ציון אחר או ביום זיכרון או ביום חג, מאפשרים לקיים את זה ביום אחר. אחר כך בתוך הסעיפים עצמם לפעמים נותנים גמישות נוספת לפי המאפיינים של אותו גוף.

3. דרכי קיום של יום בריאות הנפש

(1) יום בריאות הנפש יצוין, בין השאר -

(1) בדיון מיוחד במליאת הכנסת במועד האמור בסעיף 2 או במועד סמוך לו.

כאן דווקא התוספת שהייתה בישיבה הקודמת לגבי יום האחדות, התייחסה לפגרה. שם דווקא זה פחות קריטי כי זה ביוני אבל זה בסדר כי זה נותן את הגמישות למקרה של. כאן, בגלל שזה באוקטובר, הסיכוי שזה ייפול בפגרה יותר גדול ולכן אני מציעה כן להכניס כאן את אותה הצעה שהייתה שם שאם חל היום בעת פגרת הכנסת, רשאי יושב-ראש הכנסת לקבוע מועד חלופי.

שם זה נקבע. שם זה לא רשאי. כתוב יקבע יושב-ראש הכנסת.

אני חושבת שקיבלנו הערות שגם שם כדאי לומר רשאי לקבוע.

שיהיה אותו הדבר. שתהיה התאמה.

כן. בסופו של דבר נכון לתת שיקול דעת כי לפעמים גם יש יום כינוס בתקופת הפגרה ואפשר לקבוע את זה במסגרתו.

אני רק אומרת זה יהיה חופף בשני החוקים.

כן. בהתאמה.

(2) בבית הנשיא, כפי שיחליט נשיא המדינה.


נמצאת כאן נציגת בית נשיא המדינה.

היעוץ המשפטי, בית הנשיא. אין לנו התנגדות לסעיף. שינינו את הסעיף כך שזה יהיה בבית הנשיא כפי שיחליט נשיא המדינה.

אני רק רוצה לחדד לפרוטוקול שיש לנשיא שיקול דעת איך לציין את היום והוא לא מתחייב לעשות - - -

זו המשמעות של "כפי". זה לאור הדיון שהתקיים הבוקר.

לאור הדיון הקודם.

(3) במערכת הבריאות, כפי שיחליט שר הבריאות.

(4) במערכת החינוך, כפי שיחליט שר החינוך, וכן בפעילות תנועות הנוער וארגוני הנוער, אם יבחרו לעשות כן.

אני יודעת שכאן יש הערות.

משרד החינוך. אני חושבת שאתם מודעים להערה שלנו. שר החינוך מבקש שזה יישאר לשיקול דעתו, לא רק "כפי" אלא אם, איך, ככל שיחליט. אנחנו חלילה לא ממזערים מחשיבות היום אלא שמשרד החינוך, כמו שמובהר כאן, זה לא משרד – אני לא מזלזלת בשאר המשרדים – כמו מערכת הבריאות, לא משרד התרבות ולא בית הנשיא שאולי די בשליחת איגרת. ברור שבמשרד החינוך יש רצון שיהיה תוכן ליום הזה ולכן משרד החינוך עומד על כך שזה יהיה ככל שיחליט.

אני אעצור אותך. את אומרת שמי שהציע את זה הוא כנראה רוצה תוכן. את יוצאת מתוך הנחה שזה מה שאני רוצה. אני אומרת לך לא. בוודאי שאני רוצה תוכן, אני רוצה שכל יום כל היום נדבר על בריאות הנפש. ברור. אני חושבת שרק כך נצליח לצאת מכל הבלגן שאנחנו מצויים בו אבל נשים את זה רגע בצד. בשיח שלי, לי חשוב שהנושא הזה יעלה לסדר היום. לכן, גם אם תשלח מייל לכל המורים והמורות ותכתוב להם יום בריאות הנפש שמח, די לי בכך. אני בהחלט משאירה לו את שיקול הדעת. זה נראה אבסורד, אבל כן. בגלל שזה כל כך חשוב לי וכל כך חשוב לי שמערכת החינוך תהיה בתוך האירוע הזה כי בעיניי שם נעשה את השינוי. עדיין אני משאירה לו את שיקול הדעת. לכן אל תניחי הנחות. אם ההנחה שעל כך ייפול או לא ייפול אם וככל, אני אומרת לך שאני מוותרת. מבחינתי, הנה זה נרשם בפרוטוקול, השר יורה לשלוח מיילים לכולם ביום הזה ולא יעשה טקסים ולא יעשה אירועים.

לכן אני בהחלט חושבת שאפשר לעשות כפי שיחליט וכאן המרחב הוא עצום. הוא יכול לעשות ככל שעולה על דעתו. קטעתי את דבריך באמצע כי אמרת שכנראה המציעים רצו שיהיה כאן תוכן.

תודה. שמעתי אבל אנחנו עדיין עומדים על כך שזה יישאר לשיקול דעתו של שר החינוך.

לא הבנתי. שיקול דעתו אם בכלל לעשות את זה או לא?

הבנת נכון. זו המשמעות של "ככל".

זאת אומרת שהוא יכול להחליט שלא לעשות.

זו עמדת משרד החינוך. נשים בצד את חוק האחדות עליו היה הבוקר דיון ואם ירצו לעשות שם התאמות, יעשו שם התאמות. אנחנו נפתור את זה בעתיד אבל כרגע זה לא משהו שהוא חריג. בחוק הרב עובדיה החרגנו את משרד החינוך. יש הרבה חוקים שעוסקים בימים מיוחדים וככלל משרד החינוך עומד על כך שזה יישאר בשיקול דעתו לאור הנושאים הרבים שעולים במשך השנה. אני יכולה לציין שרק בחודש אוקטובר יש כמה וכמה ימי לוח שמצוינים במשרד החינוך.

כמה ימי עיון שנתיים יש למשרד, בחובה?

אני כרגע יודעת שבחודש אוקטובר יש לנו שלושה ימים.

חובה מכוח חוק או מכוח חוזרי מנכ"ל?

הרוב חוזרי מנכ"ל.

זה משהו אחר. אתם יכולים לשנות. אני כן רוצה להעיר בהקשר הזה שני דברים. בחקיקה כאשר מדובר על פעולות של מוסדות משרדי ממשלה ויחידות מהסוג הזה, אין טעם בסעיפים שמאפשרים ככל שיבחר כי הוא יכול לבחור גם בלי החוק. לא בשביל זה מחוקקים חוק. יש הבדל בין זה לבין גופים וולונטריים שם באמת הבולטות והדגש אבל אין אפשרות לחייב אותם. כאן זה משרד ממשלתי. לא כל שכן, זה המשרד הממשלתי אולי המרכזי שכל החוק הזה בא להתכוונן אליו כי מדובר כאן על חינוך, כמו שאמרו כאן חברות הכנסת כבר קודם וזה גם עלה בדיון הקודם. זה קצת מעקר.

בשונה מהחוק הקודם, הוא לא אחראי על החוק.

אני הייתי מוכנה.

מדובר על חינוך ... יש פה את משרד התרבות והספורט ועוד כל מיני משרדים אחרים, חלקם בית הנשיא, חלקם יותר מרכזיים וחלקם פחות. אין ספק שמערכת החינוך היא גורם מרכזי בהקשר הזה של חינוך כדי לשרש תפיסות חברתיות מוטעות ולהביא למודעות מהגיל הצעיר, מודעות לגבי בריאות הנפש.

אני רוצה להוסיף עוד ולהראות את האבסורד של משרד החינוך. את מקריאה עכשיו ימי עיון. אני אומרת לך שוב כבוד היושב-ראש, אל תעשו יום עיון. הרי ברור לי שבסוף תעשו כי תבינו שגם הנושא הזה חשוב. לא. החוק הזה לא בא להגיד לך איך לעשות את זה. אל תעשי ימי עיון. את אומרת לי שיש לך באוקטובר שלושה ימי עיון, אל תעשי יום עיון. תשלחי איגרת. יש איך לעשות את זה. את ה-איך אני משאירה לשר לשיקול דעתו. להשאיר את זה אם ירצה,. ככל שירצה – מיותר. הציע לי כבוד היושב-ראש להוריד את משרד החינוך. להוריד את משרד החינוך, בוא נראה מה הציבור יגיד. הרי בסוף זה באמת לחנך את הציבור שלנו, את הילדים שלנו לתת להם רגע הבנה מה זו בריאות נפשית. כמו שאנחנו מצחצחים שיניים, אנחנו צריכים לצחצח גם את הנפש שלנו, לנקות רעשים, ללמוד איך לחיות עם המציאות הכול כך מורכבת הזאת.

זה גם ימנע פגיעות שילדים פוגעים אחד בשני.

משרד החינוך מכיר את הנושא טוב והוא מטפל בו גם בשגרה.

ומה התוצאות? יש תוצאות מוצלחות?

אפשר להזמין את גורמי המקצוע של משרד החינוך, את אנשי שפ"י.

עדיין יש תופעה בבתי ספר. כאשר אנחנו נדבר על בריאות הנפש, זה ימנע את התופעה הזאת.

אני לימדתי בבית ספר. חלק ממה שהתלמידים קוראים אחד לשני זה "יה חולה נפש". אני לא המצאתי את זה.

סליחה, לא נעים לי אבל גם בכנסת זה קורה.

לא יודע אבל לא באתי עם המילה הזאת עכשיו מוכן. זה מה שקורה. חולה נפש ואוטיסט - זה במקום לומר למישהו משהו שלילי. ההפך קיים. זאת אומרת שכדי להרוג את התופעה הזאת צריך לעשות משהו. זה לא מספיק לשים איזו כתבה בטלוויזיה של מישהו שקרה לו משהו קיצוני או איזה סלב יוציא איזה טיק טוק שהילדים יסתכלו בו. לא. מערכת החינוך היא אחראית על ה-וול ביינג של הילדים שלנו ותוך כדי זה היא גם מחנכת גם את ההורים שלהם, אז אתם חייבים לקחת אחריות על זה. אתם לא יכולים לבוא ולהגיד שאם מתחשק לי.

אני מבין שיש כאן נקודת מחלוקת.

אני ממונה ארצית בתחום של אשפוז כפוי מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. אנחנו מייצגים מדי יום בסיוע המשפטי מטופלים שמאושפזים בכפייה בבתי החולים הפסיכיאטרים ברחבי הארץ. אני קודם כל מברכת על היוזמה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר בהצעת החוק הזאת. אני חושבת שיש צורך מהותי בהגברת המודעות בכל התחום של בריאות הנפש ולהפחתת הסטיגמות שקיימות היום בחברה כלפי מתמודדי נפש. לכן אני מצטרפת למה שנאמר בקשר לצורך של משרד החינוך להיות חלק מהותי מהיום הזה. אני חושבת שזה בהחלט לא חייב להתבטא בצורה של יום עיון אלא אפילו בחשיבה על איך מנרמלים שילוב של ילד פחות רגיל בכיתה במהלך השנה או בכל פעילות אחרת שלא חייבת להתבטא ביום עיון ספציפי. אני חושבת שזה מאוד נחוץ.

רציתי גם לומר שלגבי פעולות תנועות הנוער וארגוני הנוער, אם יבחרו לעשות כן – אני חושבת שיש חובה שהם יעשו כן מעצם היותם מתוקצבים על ידי משרד החינוך.

לא כולם מתוקצבים. זה יכול להיות באמצעות תמיכות ולפעמים זה חלק קטן מהתקציב. באופן כללי אלה גופים פרטיים שאי אפשר לחייב בחקיקה. אפשר לעודד אותם באמצעות תמיכות. יש כל מיני דרכים אבל בחקיקה לא מוזכרים כמעט בכלל הגופים האלה וכאשר הם כן מוזכרים, הם לא מוזכרים כהוראה מחייבת לבצע פעילות כזו או אחרת.

הבוקר ביקשתי ממשרד המשפטים והם אמורים לחזור עם תשובה האם אנחנו יכולים לחייב או לא לאור זה שהם מתוקצבים בצורה כזו או אחרת. אני מציע שנחכה לתשובת משרד המשפטים.

כמובן, אבל אני חייבת לומר שגם באירוע הזה אני מסכימה איתך וקודם היה לנו דיון על כך. הנקודה כאן שכמו שאנחנו נגיד לתנועות הנוער שילמדו לא תרצח, יש דברים שהם בסיסיים ביותר. אני לא אומרת להם איך לעשות את זה. אני לא אומרת שהם צריכים עכשיו לקחת את כולם לסיור בבית חולים פסיכיאטרי, שזה קשה ומצריך הוצאות. אני אומרת שידברו על זה, שיזכירו את זה. לכן אני חושבת שאין כאן עניין של חיוב שאם לא תעשה את זה, אני אכניס אותך לכלא. אני לא רואה שום בעיה לומר להם, כמו שזה כתוב בחוק האחדות היום, שיעשו בדרך שיבחרו. כפי שייראה להם. אבל להכניס את זה פנימה כי זה חוק יותר הצהרתי. זה חוק שבא להגיד את חשיבות האירוע הזה. כפי שאמר חברי סטפן, אנחנו רוצים להפוך את הסטיגמה. כאשר יש ברזל והוא עקום, כדי להפוך אותו שיהיה ישר, אנחנו צריכים להפוך אותו לצד השני. זה האירוע.

בריאות הנפש, אני חושבת שהיא המחלה הכי סטיגמטית שקיימת. גם כאן. גם בקרב מקבלי ההחלטות. אני אגלה סוד ואומר שכאשר ישבנו יחד עם חברי על חוק הפודולוגים, ישב שם מישהו ממשרד הבריאות שאמר שמתמודדי נפש לא יכולים להיות פודולוגים. פודולוגים הם אלה שמטפלים ברגל. למה? למה למען השם הם לא יכולים? אתם לא מבינים כמה הסטיגמה הזאת קיימת. היא מחלחלת למקבלי ההחלטות. זאת סטיגמה שהולכת ומתגלגלת. צריך לעקור את זה מהשורש וזה מתחיל כאן.

לכן אני פונה אליך, או שנצביע או שלא נצביע היום, אבל תפני גם את לשר החינוך בבקשה, ואני מזמינה את כולכם לפנות, אנחנו לא מכריחים אותו לעשות יום עיון. שישלח איגרת לכל המורים, שהמורים ידעו הם יכניסו את זה במערך השיעור שלהם כשהם רוצים. אני באמת עושה הכי שטוח שיש. אני לא רואה שום בעיה עם האירוע הזה.

אני רק אעיר שיש כאן נקודת הנחה שמשרד החינוך כאילו מתעלם מעצם האירוע. משרד החינוך מתמודד עם נושא של בריאות הנפש כל הזמן במשך השנה. גם בימים שכבר נמצאים בלוח של השנה, הנושא הזה נכנס פנימה ויש התעסקות יום יומית עם התופעה הזאת. זה לא שמשרד החינוך מתעלם חס וחלילה.

אם בתוך מערכת החינוך ילד קורא לילד חולה נפש, זה אומר שהיא לא מתמודדת עם זה.

אולי אפשר לדבר על כשלים של מערכת החינוך.

זה נשאר בצוות החינוכי וזה לא מחלחל לתלמידים. התלמידים לא מקבלים את זה.

אני לא יודעת עד כמה איגרת למורים תהיה טובה.

אתם מוזמנים לעשות יותר. אני רק הצעתי.

אני אשמח להוסיף עוד נקודה. זו נקודה כללית לגבי סעיף 3. הייתי שמחה להציג או לשאול האם למשרד העבודה יכול להיות רלוונטי שילוב של מתמודדי נפש בעבודה בקהילה ואיך הוא יכול לקדם את הנושא במסגרת הסעיף הזה. אני רואה שהוא לא מופיע כאן אבל זה משהו שחלף בראשי.

בהחלט יש עוד משרדי ממשלה שיכולים להיות רלוונטיים כמו שיכון, עבודה, קליטה. זה רלוונטי לכל תחום.

זה מאוד עצוב כי בסופו של דבר אנחנו בקהילה ואם משרד הרווחה שהוא האינטר-פייס לרשויות המקומיות לא מרגיש צורך להגיע לדיונים כאלה, זה מצער.

משרד הרווחה נמצא כאן.

סליחה. אני מצטער.

הייתה הצעה, עוד לא הגענו לזה, אפרופו הסעיף של הרשויות המקומיות שהוא קצת עמום, להכניס סעיף שאומר במשרדי ממשלה נוספים וברשויות מקומיות לפי החלטת השר או הגורם האחראי במשרד או ברשות המקומית לפי העניין אם יבחרו לעשות כן. זה באמת לא מחייב אבל נותן את המקום. הם יכולים לבחור לעשות כן גם בלי ההוראה בחוק.

אני רק אומר שלאור ההחלטה של ועדת שרים שאנחנו צריכים להגיע בסוף להסכמות מול משרד הביטחון, משרד החינוך ומשרד הבריאות, לאור זה שאין הסכמה במשרד החינוך בסעיף הספציפי הזה, היום לא נוכל להגיע להצבעה כל עוד עד סוף הדיון כמובן לא נגיע להבנות. אני כן רוצה לומר שמההתרשמות שלי זה לא נראה טוב שדווקא משרד החינוך מכלל משרדי הממשלה שהם מוזכרים בחוק, שדווקא אצלו יהיה רשום "ככל". אני אמרתי את זה גם בדיון הקודם כלפי כל משרדי הממשלה שחל עליהם יום האחדות, שאצל כולם יהיה רשום "כפי". אנחנו לא מחייבים באיזו צורה השר ינחה את הצוות או את המערכת לעשות את זה. אני רק אומר את דעתי ואת ההתרשמות שלנו כחברי כנסת וכחברי ועדה. לכן אני מחזיר את הכדור למשרד החינוך ולמציעים. בשמחה רבה, אם אני יכול לעזור ולהיות חלק מהתיווך בנושא כדי להגיע לאיזשהו נוסח מוסכם על שני הצדדים, בשמחה רבה ננסה לעשות את זה.

חשוב לי להעיר הערה ברמה הפורמלית על החלטת ועדת שרים. היא לא מחייבת את הוועדה של הכנסת כוועדה. היא באמת יותר בתוך הממשלה בסופו של דבר לגבש את העמדה שלהם ככל שההצעה תאושר ותתקדם מול המציעים. זאת אומרת, זה לא משהו שמחייב אותנו כוועדה.

אני מכבדת מאוד את השר. אני חושבת שהוא עושה פעולות חשובות ואיכויות. עדיין לי נראה שיש כאן איזה חשש לא נכון. אני לא מנסה להשתלט על התכנים. אני מבינה את הצורך שלא להוציא את ילדי ישראל עם הסל שמערכת החינוך רוצה להכניס בתוכם. זה ברור לי ביותר. אבל אני גם קוראת מהוועדה וגם לכל האחרים ששומעים אותי ואומרת שיש לו את שיקול הדעת כפי שהוא יראה לנכון. גם איגרת למורים היא מאוד קריטית. הוא יכול לבחור לו איך לעשות את זה. ירצה ימי עיון, בסדר, אבל זה האירוע. לכן לבוא ולטעון בפניי שיש יותר מדיי ימים, אני לא אומרת לו איך לציין את זה. לא צריכה טקסי, לא צריכה אירועים מיוחדים, צריכה שמערכת החינוך תדע שיש כאן יום בריאות הנפש העולמי כי הרבה מדינות בעולם מציינות את היום הזה וכמו שסטפן אמר, המדינה שלנו צריכה את זה על אחת כמה וכמה כי אנחנו כבר למודי טראומות, וכשאנחנו לא נכניס את זה לתוך ספר החוקים או שנכניס את זה בלעדי משרד החינוך, לדעתי זה יהיה לדורי דורות בושה וחרפה למשרד החינוך.

אולי את כן יודעת, אבל אם לא, כדאי שנבדוק. ציון יום בריאות הנפש העולמי, זה חל גם על מערכות החינוך שלהם?

ככל שידוע לי, כן אבל אני לא רוצה להתחייב בצורה מלאה. קודם כל, נדמה לי שיש לא מעט מדינות. לא בדקתי כל מדינה ומדינה אבל בהחלט זה חלק מהמערכת. אם צריך, אנחנו נבדוק.

סתם חשוב כדי שתהיה לנו איזושהי הסתכלות רחבה. בסוף אנחנו מנסים להיצמד כל פעם ל-OECD. אם אנחנו צריכים להעלות את הרמה, בואו נעלה את הרמה.

דיברנו כאן על משרד החינוך ומערכת החינוך. לגבי הבלתי פורמלי, אני מרגישה שעוד לא מיצינו. כמו שאני רואה את זה, יש כאן כמה אפשרויות. אני אומר שברוב החוקים של ימי ציון לא נזכרת מערכת החינוך הבלתי פורמלי. אני מסכימה שהיא מאוד רלוונטית בהקשר הזה. כבר יש כמה חוקים שכן יש הצעות אבל לגבי הגופים האלה כגופים וולונטריים אנחנו תמיד מקפידים לא לחייב אותם. יש גם את יחידות הנוער ברשויות המקומיות שהן כן יחידות מכוח חוק ואמונות על תכלול של הפעילות של הגופים בתחום של חינוך בלתי פורמלי ברשות המקומית וכמו שעלה בהצעת חוק האחדות לגביהם כן כתבנו סעיף מחייב של פעילות מטעמם או הם מרכזים את זה ויכולים לעודד קיום פעילויות כאלה. דרך נוספת היא לומר שהשר יכול לתמוך בגופים כאלה אם הם מקיימים פעילויות לציון היום.

תהיה אפשרות תקצוב דרך התקנה או משהו בסגנון.

כן. זאת הדרך בה משרדים מביאים לכך שעמותות וארגונים יבצעו פעילות בתחום מסוים שהמדינה רוצה לעודד. היא קובעת את זה במבחני התמיכה. יש מבחני תמיכה לתנועות נוער וארגוני נוער, חלקם מקבלים סכומים מאוד קטנים וחלקם בכלל לא כי הם לא עומדים בתנאי הסף לקבל. לכן זה לא תאגיד סטטוטורי וזאת לא יחידה ממשלתית שאפשר לקבוע לה ולחייב אותה.

אני יכול להיצמד למה שהבאנו בבוקר ביום האחדות?

כן. אפשר.

פעילות תנועות הנוער וארגוני הנוער בדרך שיחליט לעשות כן.

גם שם זה עוד לא הוחלט כי משרד המשפטים צריך לבדוק. אפשר ורצוי לעשות את זה באופן אחיד. לגבי יחידות הנוער ברשויות המקומיות, אין בעיה לקבוע שתהיה פעילות מטעמם כי זאת יחידה שקבועה בחוק והיא ברשות המקומית.

גם שם כתבנו.

נכון. גם שם. זה בהתאמה.

יש כאן מישהו מהשלטון המקומי? הם ב-זום. רות מדר, ההתייחסות שלך לגבי הפעילויות של יחידות הנוער.

ככלל, כלל הפעילויות עליהן מדובר, גם החינוך, גם התרבות והספורט, הרווחה, כל הפעילויות האלה בסופו של יום מתקיימות ברשויות המקומיות. בסופו של דבר כל הפעילות תתקיים בתוך הרשות המקומית. גם כאשר כתוב שאלה מכרזי ממשלה הפועל היוצא הוא שזאת הרשות המקומית. גם פעילות החינוך הבלתי פורמלית. בעצם שלל הפעילויות האלה יתקיימו בתוך ברשות המקומית. זה חוק של הרשות המקומית.

לא הייתי אומרת שזה רק כי זה גם אבל מדובר גם במודעות של עובדי המשרדים ביחידות השונות שהן רלוונטיות.

פעילות תרבות מתקיימת ברשות המקומית, פעילות חינוך מתקיימת ברשות המקומית, פעילות רווחה מתקיימת ברשות המקומית, פעילות ספורט מתקיימת ברשות המקומית, פעילות של הרשות המקומית מתקיימת ברשות המקומית. בסוף זה חוק שלנו.

לא הבנתי מה האמירה.

אנחנו כרגע מדברים על היחידה הבלתי פורמלית.

אני יודעת.

מה ההערה הנקודתית לנוסח. להוראות.

ההערה שלנו מתייחסת לשני דברים. האחד הוא באשר להכנסת סעיף נפרד ליחידות הנוער. יחידות הנוער כפופות ליחידת החינוך. נכון שיש חוק שהוא ספציפי שאומר שצריך להיות מנהל מחלקת נוער אבל הוא כפוף למנהל מחלקת החינוך. לא ברור לי עדיין מה העמדה של משרד החינוך כדי לתת את ההתייחסות לגבי יחידת הנוער.

אני אומרת כהערה כללית, שימו לב שכל הפעילויות האלה, בעצם אתם אומרים מנהל מחלקת התרבות יעשה פעילות בתחום תרבות, מנהל מחלקת ספורט יעשה פעילות בתחום ספורט, מנהל מחלקת הרווחה יעשה פעילות בתחום הרווחה. זאת המשמעות של החוק.

לא.

לא, ממש לא משמעות החוק.

לא ביקשנו שמחלקת הרווחה ולא מחלקת התרבות תעשה.

אי אפשר להגיד לרשות המקומית.

אני אחדד. דיברנו על משרד התרבות ומשרד הרווחה.

ברווחה זו באמת שאלה כי יש כאן גם משרד וגם מחלקות לשירותים חברתיים.

גם בתרבות.

בתרבות כבר שינינו למשרד התרבות. ברווחה זה נשאר כרגע כמערכת הרווחה שעוד לא דנו בדיוק של זה.

בבוקר אמרנו "בפעילות במסגרת החינוך הבלתי פורמלי, בפעילות מטעם יחידות נוער ברשות חינוך מקומית כהגדרתה בחוק הרשויות המקומיות, מנהל יחידת נוער, מועצת תלמידים ונוער, ותנועות הנוער וארגוני הנוער בדרך שיחליטו לעשות כן".

יש לכם התנגדות לנוסח הזה?

אני חושבת שאם יש סעיף עקרוני שמדבר על הרשות המקומית, על ראש הרשות, כמו שאתם לא אומרים לשר באיזה אגף הוא ינהג באיזו צורה, אני חושבת שצריך לתת לראש הרשות את שיקול הדעת לבחור היכן לתת את הדעת, פעם בריאות הנפש בקרב קשישים, פעם בריאות הנפש בעולים ופעם בריאות הנפש בהקשרים של ספורט, תרבות ואומנות. אם נותנים לראש הרשות להחליט מה לעשות, לא צריך להגיד לו ביחידת הנוער שלו כאשר מדלגים על יחידת החינוך שלו.

ההערה שלך נרשמה. אני שומע דברי טעם.

ספציפית יש בהצעה הזאת את פסקה (6) שמדברת על הרשויות המקומיות והיא באמת יותר רחבה. אפשר שם לומר ברשויות המקומיות כפי שיחליט ראש הרשות. אז הוא יכול להחליט היכן הוא מציין את זה באותה שנה.

זה בדיוק מה שאנחנו אומרים כי לפעמים נותנים דגש ספציפי לאוכלוסיות ספציפיות בבריאות הנפש. יש שנה שאתה רוצה לצבוע את האזרחים הוותיקים ויש שנה שאתה רוצה לצבוע את העולים ויש שנה שאתה רוצה לצבוע את הגיל הצעיר.

אני רוצה להעיר הערה. אי מרגישה שאני חוזרת על עצמי שוב ושוב. אני בכל מקרה לא מצפה לפעילויות כאלה ואחרות. אני נותנת את שיקול הדעת הכי רחב שיש. אני בטוחה שלאט לאט זה ילך ויתפתח לבד ולא שאני אצטרך לבוא ולהתחנן תעשו אלא יבינו את החשיבות. כרגע זה באמת פתוח מאוד ולא שאני אומרת עכשיו לראש העיר או לשר הזה והאחר תעשו פעילות והנה תקריאו את זה והנה תעשו טקס ותחלקו פרסים. לא. זה באמת פתוח. זה רק לציין. כשאת אומרת לציין, כל אחד יכול לציין איך שהוא רוצה ובדרך שהוא רוצה. חשבתי שהחוק הזה לא יעשה בעיות כי פתחנו את זה הכי פתוח שאפשר ולתת את שיקול הדעת הכי רחב. מבקשים רק דבר אחד והוא לציין את זה. תגידו שזה קיים, אנחנו לא מסתירים את זה, אנחנו לא שמים את זה מתחת לשטיח, אנחנו מרימים את זה למעלה ואומרים שיש כאן בריאות נפשית, הקדוש ברוך הוא ברא אותנו גוף ונפש ולכולם יש גם נפש וצריך להסתכל גם על הנפש. סתם לצורך העניין, אם את שואלת אותי לגבי הרשויות המקומיות, כשאני הולכת כי התפוצץ לי צינור וקיבלתי חשבון מים גבוה והפקידה יושבת וזועפת עלי, חלק מהבריאות הנפשית שלי, גם אם אני אצטרך לשלם את זה בסוף, שהיא תחייך ותגיד שהיא מבינה אותי. זה משהו שצריך להחדיר את זה לתרבות שלנו. יש כאן נפש והנפש היא חשובה לא פחות מהגוף.

ככל שאני נתקלת בעוד ועוד התנגדויות, אני אומרת שאני לא מבינה, אנחנו לא חיים באותו עולם? אנחנו לא מבינים שיש כאן נפש של בן אדם שכולנו צריכים לדבר עליו שוב ושוב ולראות איך אנחנו מרימים את הנפש ונותנים כלים לילדים הצעירים ועד הקשישים כדי להתגבר על המצוקות הנפשיות ולהצליח.

אני אסיים במשפט שאני שגם אותו אני תמיד אומרת. אני נפגשת, במיוחד עכשיו במלחמה, עם אנשים קטועי גפיים. אני הולכת הרבה לתל השומר. אנשים בלי גפיים, בלי רגליים, בלי ידיים והם שמחים ורוקדים ואת האוורסט הם יטפסו. אני רואה אנשים שיש להם את כל הגפיים, הרגליים והידיים, והם לא מסוגלים לצאת מהמיטה. שם אנחנו חוטאים להם כי אנחנו מסתירים את זה ודוחפים את זה. יכול להיות שנקרא לילד שהוא עצלן כי הוא לא קם אבל הוא לא עצלן אלא הוא פשוט לא מסוגל.

אני חוזרת על אותן הרצאות שוב ושוב. אני מצפה מכולם כאן בחדר ומכל מי שרואה אותנו ומאזין לנו, תרימו את הדגל הזה. זה דגל חשוב, קריטי ורק איתו ננצח.

אם באמת נחליט לעשות את השינוי בסעיף (6), אני כן מתעקש שבסוף לא יהיה כתוב "אם יבחרו לעשות כן" אלא "בדרך שיבחרו לעשות כן".

בסעיף (6) כתוב: ברשויות המקומיות.

כתוב "בדרך שיחליטו לעשות את זה".

אצלי מופיע "ואם יבחרו לעשות כן".

אתה מדבר על מערכת החינוך?

לא. סעיף (6), הרשויות המקומיות.

ההצעה הייתה לגבי משרדים נוספים. אבל לגבי הרשויות המקומיות – כפי שיחליט ראש הרשות המקומית. זאת ההצעה כרגע.

כפי שיחליט ראש הרשות המקומית. אין בעיה. בסדר.

נותרה השאלה לגבי משרדי ממשלה נוספים, אם רוצים להתייחס לזה, כן או לא.

כן. היה כאן עניין של משרד העבודה, משרד הקליטה, משרד השיכון.

צריך לעשות את העבודה מול המשרדים.

אני חוזרת למערכת הרווחה.

(5) במערכת הרווחה, כפי שיחליט שר הרווחה והביטחון החברתי.

יש כאן הצעה לגבי המוסד לביטוח לאומי כי הוא בעצם תאגיד סטטוטורי בפני עצמו ולא תמיד שר הרווחה הוא השר שאחראי עליו. זה משתנה ולכן כתבנו: "כפי שיחליט השר שהמוסד בתחום אחריותו". והוא יחידה מאוד מאוד רלוונטית בהקשר הזה. יש גם התייחסות של משרד הרווחה כי באמת מערכת הרווחה הוא ביטוי עמום והשאלה האם זה המשרד, האם אלה גופים שפועלים מטעמו, האם אלה מחלקות ברשויות המקומיות.

במידה ואנחנו משאירים את זה כך, נצטרך את ההתייחסות של משרד העבודה.

לגבי מה?

לגבי הביטוח הלאומי. הוא בתחומו.

כן. בכל מקרה צריכים אותם.

הלשכה המשפטית, משרד הרווחה. באמת מערכת הרווחה הוא מונח שהוא לא ברור ואנחנו מדברים יותר על שירותי רווחה כאשר שירותי הרווחה לא ניתנים באופן ישיר על ידי משרד הרווחה, למעט שירותי אימוץ ושירות מבחן לנוער ומבוגרים. שירותי הרווחה ניתנים או על ידי המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות או על ידי מכרזים שהמשרד עורך לגופים שזוכים במכרז.

לכן הבאנו איזשהו נוסח שאנחנו חושבים שאולי יכול להתאים לכאן. "בשירותי הרווחה, שאלה שירותים שניתנים על ידי המחלקה לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, או על ידי משרד הרווחה, או על ידי מי מטעמם כפי שיחליט שר הרווחה והביטחון החברתי".

הנוסח הזה כבר קיים בחקיקה אחרת, בחוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול לגבי שירותי רווחה והוא כולל גם את המחלקות וגם את השירותים שהמשרד לא מספק דרך המכרזים.

תחזור בבקשה על הנוסח.

הנוסח הזה הוא לגבי מתן שירותים. זאת אומרת, צריך להתאים אותו.

שירותי הרווחה שניתנים על ידי המחלקה לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. שירותי הרווחה על ידי הרשויות המקומיות ועל ידי המשרד.

או על ידי מי מטעמם.

או על ידי מי מטעמם.

אני רוצה להעיר. כמו שאמרתי, יש לנו את הנושא של סטיגמות שהן גם בתוך המשרדים. כלומר, גם הפקידים, אני לא יודעת איך לציין את התפקידים בתוך המשרדים עצמם ויש לא מעט עובדים בתוך משרדי הממשלה. גם הם צריכים להבין את האירוע. זאת אומרת, זה לא רק איך לתווך את זה החוצה לעם ולתושבי מדינת ישראל אלא גם בתוך המשרדים עצמם. בוודאי ובוודאי משרד הרווחה. אני חייבת לומר - שוב שלא באשמתם אולי - שהיום לשכות הרווחה לא מקבלות מתמודדי נפש. כלומר, אם מתמודד נפש בא לרווחה, אומרים לו, לא, אתה לא שלנו, אתה שייך למשרד הבריאות וזה משהו ארצי ולא מקומי. חשוב לי שגם הם יבינו. יש לא מעט לשכות שלמרות הכול ואף על פי כן מכניסות פנימה, כן מתייחסות, דבר שבעיניי הוא מדהים ויפה. יש כאלה שלא. החשיבות של החוק היא גם בתוך המשרד עצמו ולכן חשוב גם להשאיר אותו.

לכן הייתי מנסחת ברוח הדברים שהצעת.

אבל אם זה רוח הדברים, למה אנחנו מצמצמים את עצמנו במשרדי ממשלה מסוימים? יכול להיות סעיף אחד שיאמר שכלל משרדי הממשלה יציינו את יום בריאות הנפש כפי שיחליט השר.

זה מה שכתוב בהמשך. הסכמתי איתם. במשרדי ממשלה נוספים, ברשויות המקומיות, כפי שיחליטו.

אם כן, למה אנחנו צריכים לפרט? פשוט נרשום את כלל משרדי הממשלה.

יכול להיות. יש משרדים כמו משרד החינוך, כמו משרד הרווחה, שכן מוציאים גם החוצה כי גם חשוב לנו להוציא את זה החוצה ולא שיהיה רק בתוך המשרדים עצמם. יש הבדלים בין המשרדים. למשל המשטרה נתקלת יום יום בציבור והיא כן צריכה לדעת יותר וכן להבין יותר ולכן השוטרים כן צריכים להיות יותר מודעים. יש כאלה שפחות. אני מסכימה איתך. אני בהחלט חושבת שמשרדי הממשלה, כמו שקבענו בכנסת, כן צריכים לציין את זה. זה בהחלט חשוב לציין כל משרד ומשרד בדרך שהוא יראה לנכון.

כרגע הכיוון שהיה בהצעות החוק הפרטיות הוא לפרט, בעיקר את אלה שיותר מרכזיים אבל גם אחרים. יש גם דרך וחלק מהחוקים שהם באמת מדברים על משרדי הממשלה ומוסדות המדינה באופן כללי. יש כל מיני דרכים. גם בהצעת חוק יום האחדות יש איזשהו פירוט שעוסק בחלק ולאחרים לא. אין כאן מדע מדויק. זה נכון שלגבי גורמי הרווחה זה יותר מאשר רק המשרד.

אם אפשר להוסיף, באמת יש כאן את הכפילות של הרשות המקומית כי המחלקות הן תחת אחריות הרשות המקומית והמסגרות שבמשרד או עובדי משרד הרווחה הן תחת המשרד עצמו. יכולה גם להיות כפילות אם יוחלט, אם זה מצוין במשרד החינוך, למשל פנימיות נוער במהלך היום הן נמצאות במסגרת חינוך ואז יצטרכו לציין את זה גם בפנימייה אחר הצוהריים. גם זו שאלה. נוער שמוציאים ללימודים במסגרת משרד החינוך וגם חוזרים אחר כך למסגרת החוץ ביתית.

הלוואי ונגיע לגם וגם.

אני בטוחה שימצאו את הדרך לתאם ביניהם שאם זה כבר צוין, הם מילאו את חובתם על פי החוק. כאן אפשר, אם לא יוחלט לאחד את כולם במשרדי ממשלה, לדבר על "במשרד הרווחה, במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות ובמסגרת גורמים הנותנים שירותים חברתיים מטעמם כפי שיחליט השר".

הכול כפי שיחליט השר.

אם אני מבינה נכון, גם לגבי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות ההנחיה המקצועית בסוף באה מהמשרד.

נכון.

ברשויות המקומיות זה יותר כללי וזה באמת יכול להיות בהקשרים אחרים של עובדי הרשות, של שירותים לגיל השלישי ושלל שירותים שהרשויות נותנות. כאן דיברנו על הרשויות המקומיות כפי שיחליט ראש הרשות המקומית.

(6) בצבא הגנה לישראל, כפי שיחליט ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל או מי שהוא הסמיך לעניין זה.

זה תואם גם את הסעיף הקודם.

(7) במשטרת ישראל, כפי שיחליט המפקח הכללי של המשטרה או מי שהוא הסמיך לעניין הזה.

משרד הביטחון נמצא ב-זום. מאי ארבל או רן טוויטו איתו דיברנו הבוקר.

כמו בהצעת חוק יום האחדות, נציין בקצרה שקביעת האופן בו מצוין יום אצלנו בצבא, זה משהו שנקבע בדרך כלל בפקודות מטכ"ל. לכן באמת מתן הסמכות לרמטכ"ל או מי שהוא הסמיך לעניין כפי שמופיע כאן בנוסח נראה לנו נכון. הסעיף מקובל עלינו ונכון.

תודה רבה.

(8) המשרד לביטחון לאומי הסכים לנוסח והודיעו שהם לא יגיעו.

יש לנו הסכמה בכתב?

בכתב. יש בינינו תכתובת.

(9) במשרד התרבות והספורט, כפי שיחליט שר התרבות והספורט.

הייתה סיפה שהתייחסה לתמיכות אבל יש סיכום שהיא תרד וכרגע זה מתייחס רק למשרד.

מקובל.

(10) במשרד המשפטים ובמערכת המשפט, כפי שיחליט שר המשפטים וראשי ערכאות השיפוט השונות, בהתאמה.

כאן אני יודעת שיש התייחסות של המשרד.

משרד המשפטים. החלטת המשרד הועברה לבחינת הגורמים הרלוונטיים אבל טרם התקבלה עמדה סופית. אנחנו מבקשים לשוב ולעדכן בוועדה.

דיברתי עם משרד המשפטים ושאלו אותי כי למערכת המשפט הם הסכימו. אני חייבת לומר שיש לכם עוד יחידות סמך כמו הסיוע המשפטי, כמו הסניגוריה הציבורית, שכדאי וחשוב - שוב, חלקם מכירים ויודעים – להכניס. תמיד אפשר להכניס עוד דברים ולכן היה חשוב לנו להכניס גם את זה. אני גם לא רואה שיש כאן איזושהי התנגדות מהותית.

נשוב ונעדכן.

גם האפוטרופוס הכללי שם, גם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שגם הם תחת משרד המשפטים ובאמת עוסקים בנושאים האלה.

אנחנו מברכים על הצעת החוק כי אנחנו חושבים שבתחומים בהם אנחנו עוסקים - שזה פיקוח על אפוטרופסים ואפוטרופסות - יש חשיבות מאוד גדולה לבוא ולהתייחס בצורה ספציפית לעולם של התמודדות עם קושי נפשי. לכן אנחנו מאוד מאוד מברכים על הצעת החוק. זה משהו שמאוד חשוב לנו ואנחנו עכשיו גם יותר באזורים האלה בשימוש בייפוי כוח מתמשך לטובת מתמודדי נפש וכולי. אם יש משהו בו אנחנו יכולים לסייע, בשמחה נעשה.

כאן נותרה השאלה אם רוצים להתייחס למשרדי ממשלה נוספים. אם רוצים, אנחנו כמובן צריכים לפנות אליהם, לזמן אותם ולשמוע את עמדתם, אם זה משרד העבודה, שיכון, קליטה שהוזכרו כאן והמוסד לביטוח לאומי.

4. ביצוע ותקנות

שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו בהתייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ועם ארגונים העסוקים בבריאות הנפש.

או בקידום זכויותיהם של אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית.

אני חייבת לומר שבחוק יום האחדות הורדנו "וכרשאי להתקין תקנות" כי אמרנו שהשר ממונה על ביצוע חוק זה ובתוכו הוא כמובן יכול להתקין תקנות ולהוציא חוזרים. אני כן חושבת שחשוב להכניס - אני לא יודעת היכן – לתוך האירוע את הנושא של החברה האזרחית ואת המתמודדים עצמם ואת המשפחות שלהם. אם אנחנו מורידים את רשאי להתקין תקנות, השאלה היא הממונה על ביצוע חוק זה בהתייעצות. הוא לא ממונה בהתייעצות.

לא חייבים להוריד. יש הרבה חוקים שיש בהם את זה. אם כאן יש חשיבות, ואני מבינה את החשיבות של התייעצות עם גורמים אזרחיים או ממשלתיים שעוסקים בנושאים האלה, אז כן חשוב להשאיר את הסעיף המסמיך.

זה לא "או" אלא "ו". לא או עם גורמים אלא ועם גורמים.

חשוב גם שזה יהיה בהתייעצות עם המשרדים הרלוונטיים, לצורך העניין גם עם משרד החינוך שייכנס לחוק, ככל שייכנס "כפי" ולא "ככל".

הוא לא יוכל לעשות את זה ולכן לא צריך לכתוב את זה.

לא, אבל שר הבריאות יצטרך בהתקנת התקנות להיות בהתייעצות עם השר הרלוונטי. הוא לא יכול להתקין.

הוא לא יוכל להתקין את התקנות בלי הנציבות. כאן הוא יכול להתקין בלי הנציבות. אם אנחנו לא מחייבים אותו להתייעץ, הוא יכול להתקין. השר לא יכול להתקין תקנות על משרד אחר בלי שהם הסכימו ביניהם.

יש כללים אם הם מתקינים תקנות שמשליכות על משרד אחר אבל זה שונה מאשר משהו שקבוע במפורש בחקיקה. עושים את זה, לא תמיד, אפשר לכתוב ככל שהתקנות נוגעות לפעילות של משרד אחר – בהתייעצות עם השר שאחראי על אותו משרד. כמובן שככל שמוסיפים גורמים, זה גם מסרבל את התהליך ומקשה להגיע לתוצאה. גם כאן אני חושבת שאולי ארגונים העוסקים בבריאות הנפש, זה רחב. אולי כולל גם את אלה שמקדמים זכויות של אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית.

יש סוגים של ארגונים. יש ארגונים שמיוצגים על ידי עמותות של מתמודדי נפש, יש עמותות וארגונים של משפחות של ויש ארגונים שנקראים עמותות אבל מצד שני הם גם נותנים שירותים. לדוגמה אנוש. אנחנו, עמותות משפחות בריאות הנפש והעמותות של מתמודדים, אנחנו לא מתוקצבים על ידי הממסד. אנחנו הלקוחות. אנחנו לא נותנים שירות. מה שחשוב זה שמשרד הבריאות שמתקין את התקנות האלה, יבוא איתנו בדברים וייקח אותנו בחשבון. אנחנו יושבים בבסיס של הבסיס. אני כל שבוע מדבר עם חמישה-שישה בני משפחה שנמצאים במצוקה ואותו דבר עם מתמודדי נפש. זה חשוב שאנחנו נהיה חלק מהעניין.

ובקידום. יכול להיות שבאמת העוסקים בבריאות הנפש זה לאו דווקא מכוון לארגונים האלה, מהסוג שפורט כאן. לגבי ההתייחסות למשרדים אחרים, שוב, אפשר להסתפק בכללים שחלים ממילא במסגרת הליך מינהלי של התקנת תקנות כאשר משרד אחד הדברים נוגעים לו בצורה מובהקת – יש חובה להתייעץ איתו גם בלי שכתבנו את זה ולא כותבים את זה בתקנות כי זה מסרבל את ההליך במובן מסוים לעומת תיאום בין-משרדי רגיל, כי אז צריך את המכתב המיוחד של השר ולא איזושהי עבודה בין המשרדים ברמה המקצועית.

מבחינתכם לא מספיק שתהיה נציבות שוויון?

גם אנחנו הצענו שתהיה התייעצות עם ארגונים.

הארגונים דווקא חשובים.

אני בעד להכניס את הארגונים אבל לצורך העניין יזמינו אותך ולא יזמינו ארגון אחר ואז יאמרו שלא, צריך להתייעץ גם איתו. בסוף אנחנו רוצים תקנות.

אפשר להזמין את כולם ומי שמגיע, מגיע.

זה פתרון מצוין. צריך להבין שחלק מהחוסן שלנו זה לתרום אנשים שהם לא מתוך הממסד לפעילות. כאלה דברים עוזרים לחברה האזרחית לקחת אחריות ולקחת חלק במשהו. מה לעשות, אנחנו האוטנטיים ביותר.

כשאומרים בהתייעצות צריך לזכור שלא צריך הסכמה או אישור אלא מספיק לשלוח לארגונים, למי שרוצה יעביר הערות ובזה הם קיימו את חובת ההתייעצות שלהם.

קודם אמרנו מתמודדי נפש וכאן אומרים אנשים עם מוגבלות נפשית. צריך להחליט איך לנסח.

נכון. שתהיה אחידות בנוסח.

אני חושבת שמדברים על קידום זכויותיהם זה כולל גם את הארגונים של המשפחות.

זה לא מובן מאליו כי בדרך כלל חלק מהמלחמה שלנו – סליחה על הביטוי – שיכירו אותנו.

מאחר ואנחנו לא מדברים כאן על שירותים, אני חושבת שאפשר לכתוב ארגוני מתמודדים, ארגוני משפחות וכדומה. אנחנו הרי לא מחפשים את אלה שעוסקים. אנחנו מדברים על העלאת המודעות, על ציון יום בריאות הנפש. אין כאן אספקת שירותים, אין כאן עיסוק בזכויות. אגב, אלה לא רק מתמודדים אלא אני חושבת שזה שייך לכולנו ולכן אני יכולה מצד שני להבין את הרצון להעביר גם את המתמודד עצמו כי באמת בדרך כלל מדברים עליו ולא איתו. כן הייתי מתקנת כאן את הנוסח והייתי מציינת משפחות. להגדיל את זה, אני לא בטוחה שזה נכון. אני לא חושבת שצריך להגדיל את זה עם כל אלה שמטפלים בבריאות הנפש ומגדילים את הזכויות כי זה לא האירוע. האירוע הוא אחר לגמרי, האירוע הוא לציין את היום הזה.

לדעתי אולי אפשר להורדי את ה-ארגונים העוסקים בבריאות הנפש ולהשאיר ארגונים שעוסקים בקידום זכויות של אנשים המתמודדים.

אני רוצה גם את המתמודד עצמו ולא רק את אלה שעוסקים כי הוא יודע הכי טוב איך מדווררים. מדובר כאן בציון יום. לכן ידע המתמודד איך הוא רוצה שידברו עליו. לכן הוא חשוב כאן. גם המשפחות, חשובות שהן ייתנו את הפרספקטיבה שלהן כי הן חוות את זה יום יום. בעיניי פחות חשוב – תסלחו לי – קידום זכויות כי אנחנו כרגע לא מתעסקים בקידום זכויות. החוק הזה לא מדבר על זה.

גם ארגונים של המשפחות וגם משפחות, בסופו של דבר עוסקים בקידום הזכויות.

נכון. צריך למצוא את הניסוח.

... בחקיקה בהקשר של התייעצות עם הארגונים בהקשרים האלה וננסה לא להמציא את הגלגל אבל לקחת מונח.

אני שמח על השאלה. אנחנו לא עוסקים רק בקידום זכויות. אנחנו עוסקים בעיקר בתמיכה בחברים שלנו. כשאנחנו עולים ל-זום פעמיים בשבוע עם 200 אנשים, אנחנו מביאים לציבור שלנו פרספקטיבה של הדבר הזה. מדי פעם אנחנו גם מתעסקים בקידום זכויות. יש לנו קו תמיכה, כשמו הוא. אנחנו תומכים בחברים שלנו.

נחדד את הסעיף הזה. נמצאת איתנו ב-זום צמרת אביבי.

אני כאשת חינוך מגיעה מתוך העולם של החינוך הבלתי פורמלי ומתוך עולם בריאות הנפש. אני בעצמי חוויתי לפני כמעט עשור דיכאון מאוד מאוד חמור ואני בעצמי מתמודדת נפש. אני רוצה לתת את הפרספקטיבה מהכיוון שלנו.

בגלל שאנחנו מדינה מוכת טרור וטראומה, אני כן מצפה שכן יהיו פעילויות. בהמשך לדבריך מיכל היקרה, אני כן מצפה שיהיו פעילויות. אנחנו כעמותת לנפש עוסקים בהסברה ובדיוורור המציאות הזאת ואנחנו מנגישים את עולמם של מתמודדי הנפש בתפקוד גבוה, אנחנו מכשירים אותם והם נפגשים עם בני נוער במטרה לשנות את הסטיגמה, לשבור את חומות הבושה וכן לרתום אותם, את בני הנוער ולהכשיר אותם כשומרי סף עבור חבריהם ולראות באמת איך אנחנו מזהים מצוקות נפשיות אצל חברים.

לצערי הרב גם אחרי המלחמה וגם לפני המלחמה דיברתי עם גורם מאוד מאוד בכיר במשרד החינוך, מאוד מאוד בכיר ומקצועי, לא פוליטי, והיא אמרה שהם לא נוגעים בתפוח האדמה הלוהט הזה כי הם באי ספיקה של כוח אדם. אין מספיק יועצות, אין מספיק פסיכולוגים חינוכיים, אין מספיק פסיכיאטרים. כולנו מכירים את המערכת המורעבת הזאת של עולם בריאות הנפש ועל אחת כמה וכמה כאשר זה מגיע לתחום החינוך.

אני מבינה שמשרד החינוך לא שש להכניס את הנושאים האלה לתוך מערכת החינוך כחלק מהיום הזה שהוא מבורך וחייב להיות וכמו שאמרתי בראשית דבריי, בגלל שאנחנו ארץ כזו מוכת גורל, מלחמות ופיגועים וכל מתמודד נפש הוא בפוטנציאל. כולנו מתמודדים והנתונים מראים שמעל חצי מיליון בני אדם, בעקבות המלחמה ייכנסו לתוך מעגל בריאות הנפש.

אני חושבת שמשרד החינוך צריך בעצמו לרצות את היום הזה כי אי אפשר לטאטא את המצוקות האלה מתחת לשטיח. אי אפשר לא לטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה. אל תשכחו שהילדים חוו קורונה, עכשיו הם חווים את המלחמה הארורה והקשה הזו ולא יתכן שימשיכו במסע ההשתקה הזה.

אנחנו ארגון ששם לפניו את כל הנושא של שבירת הסטיגמות, ואנחנו עושים את זה יום יום ושעה שעה, אני חושבת שמשרד החינוך צריך לשנות את הקונספציה ולשנות הדיסקט ולומר שיש לנו כאן בעיה, בואו נטפל בה ולא נטאטא אותה. בואו נדבר ולא נשתוק כי כל ילד הוא בפוטנציה להיות מתמודד נפש. אם אנחנו לא נטפל בילדים האלה, יש פרק זמן שאפשר לטפל ולמגר את הבעיה, ואחר כך זה כדור שלג שהולך ומתגבר. אנחנו לא רוצים להגיע לכך שאנשים יהיו מאושפזים ולחולי בחברה שלנו.

לגבי הנושא של המשרד לביטחון לאומי. אנחנו בעמותת לנפש עושים את מה שאף אחד לא עושה ואנחנו מכשירים שוטרים בבואם לזירה הפסיכיאטרית כדי לדעת איך לגשת למתמודד הנפש ולרתום אותו ולא להרוג אותו כמו שראינו שקרה כמה וכמה פעמים כי לשוטרים אין כלים או לרסס אותו בגז פלפל או לאזוק אותו. אנחנו עושים את זה ואני מצפה שגם מכאן חברת הכנסת היקרה מיכל וולדיגר וגם חבר הכנסת יוסי טייב תדברו עם השר הממונה ושיפתח את שעריו לכל התחנות ושניכנס לנושא הזה של ההדרכה כדי להכשיר את השוטרים שבאמת רוצים לקבל כלים איך להגיע לזירות פסיכיאטריות ומה לעשות שם.

בגלל שאני מגיעה מתחום החינוך ואני אשת חינוך, אני חושבת שיש הרבה מה לעשות. אני מבקשת שמשרד החינוך יעשה שולחנות עגולים ויכניס את האנשים שבאים מהשטח וכי ההנחתות לא יהיו מעל הראש כמו שתמיד קורה. אני חושבת שצריכה להיות כאן יותר שותפות של הארגונים, יותר הבנה של מה נכון ואיך נכון. כמובן בהתאמה לגיל, לפי גילאים. כמו שעושים את יום השואה – חלילה, אני לא רוצה להשוות – ואת יום הזיכרון, צריך להיות יום בריאות הנפש, לעשות שיח, לא איגרת כי זה לא מספיק, לעשות שיח מקיף שכמובן מותאם לפי רמות הגיל. אני מוכנה לייעץ בנושא. אני זמינה ותמיד מוכנה לתת מהידע שלי בשטח. צריך להיות גם בשין-שין, גם במכינות, גם לחיילים, גם בבלתי פורמלי, גם בתנועות הנוער, בכל מקום. בכל מקום שאפשר לדבר על נושא בריאות הנפש ולנפץ את הסטיגמות, אנחנו נעשה את זה ואנחנו עושים את זה.

אני שולחת מכאן בקשה שבאמת אנחנו נעשה שולחנות עגולים וזה לא יהיה רק לפי החלטת השר. החלטת השר צריכה להיות אחרי שהוא שמע את כל הגורמים בצורה מאוד מאוד הוליסטית. תודה רבה.

תודה רבה. בגדול סיימנו את ההקראה. הנושאים שנשארים כרגע לטיפול שלנו הוא נושא של משרד החינוך, לבדוק מול משרד העבודה גם את הנושא של ביטוח לאומי וגם את ההצעה שעלתה כאן במשך הדיון. נושא של הרשויות המקומיות.

אני חושבת שסיכמנו את נושא הרשויות המקומיות.

נכון. כפי שיחליט ראש הרשות המקומית.

זה מקובל גם עלי.

כולל תנועות נוער.

כן, חינוך בלתי פורמלי.

כן. חינוך בלתי פורמלי.

והעניין של משרד המשפטים שעוד לא קיבלנו תשובה לגבי יחידות הסמך.

נכון. משרד המשפטים.

הניסוח בנושא הארגונים. הניסוח שהיה חסר.

את מתכוונת להתייעצות.

ההתייעצות עם הארגונים בסעיף האחרון.

בסדר. אני כן מבקש ממשרדי הממשלה. אני רוצה לסיים את הצעת החוק אם אפשר כבר בשבוע הבא, בתחילת השבוע שלאחר מכן ולכן אני מבקש לחזור עם תשובות. אני מאמין שאם אנחנו נגיע להבנות בשאר הדברים, אפשר בזמן קצר מאוד להתכנס ולעבור להצבעות.

תודה רבה לכל המשתתפים.

אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:12.