פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת הפנים והגנת הסביבה
24/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 224
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, י"ח בסיון התשפ"ד (24 ביוני 2024), שעה 10:00

השלטון המקומי לקראת תקופת כהונה חדשה – משימות ואתגרים

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר
זאב אלקין
ששון ששי גואטה
ווליד טאהא
ארז מלול
יוסף עטאונה
חוה אתי עטייה
מטי צרפתי הרכבי
אליהו רביבו

אלון שוסטר

נועה שוקרון - רכזת שלטון מקומי ומשרד הפנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

נעמי אברהם - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, המחלקה האזרחית, משרד המשפטים

רונן פרץ - המנהל הכללי, משרד הפנים

רו"ח תומר ביטון - מנהל מינהל שלטון מקומי, משרד הפנים

הילה ביטון כהן - משרד הפנים

מעיין זכריה - משרד הפנים

מיכל לרר - ממ"מ, כנסת

שי חג'ג' - יו"ר מרכז השלטון האזורי, מרכז השלטון האזורי בישראל

איציק אשכנזי - מנכ"ל, מרכז השלטון האזורי בישראל

גילה קמר - דוברת, מרכז השלטון האזורי בישראל

חיים ביבס - ראש העיר, עיריית מודיעין מכבים רעות ויו"ר מש"מ, מרכז השלטון המקומי

לירון דורון לוי - מנכ"לית מרכז השלטון המקומי הנכנסת, מרכז השלטון המקומי

כפיר מצוינים - סמנכ"ל רגולציה וקשרי ממשל, מרכז השלטון המקומי

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

מירה סלומון - ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

דנה דקו מדנס - ראש מינהל תחבורה ומוניציפלי, מרכז השלטון המקומי

דביר כהן - דוברות, מרכז השלטון המקומי

שוקי טייב - מרכז, מרכז השלטון המקומי

אחמד זועבי - ראש המועצה, מועצה אזורית בוסתאן אל-מרג

אלי אטון - ראש המועצה, מועצה אזורית לב השרון

שי שדה גרוסמן - עוזר ראש המועצה, מועצת אזורית לב השרון

ניר ונגר - ראש המועצה , מועצה אזורית תמר

נאדר טאהא - ראש המועצה, מועצה מקומית כאבול

מוחמד אגבאריה - ראש המועצה, מועצה מקומית מעלה עירון

קאזם איברהים - ראש המועצה, מועצה מקומית אבו גוש

סהר פינטו - ראש המועצה, מועצה מקומית גדרה

שמעון פרץ - ראש המועצה, מועצה מקומית מיתר

אסף אוברלנדר - ראש המועצה, מועצה מקומית רמת ישי

שמואל גרינברג - ראש העירייה, עיריית בית שמש

אברהם מייערס - עוזר ראש העיר, עיריית בית שמש

ניסים שלם - יו"ר מועצת תנועות הנוער, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

יאיר שלם - מנכ"ל הסתדרות לאומית, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

גיל סינואני - עוזר מנכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

גיא קנפו - יו"ר משותף, ועדת שלטון מקומי, לשכת עו"ד

איילת השחר סיידוף - ראש תנועת אימהות בחזית ומיגון העורף, השדולה למיגון העורף

טמיר בר - רכז קשרי ממשל, מכון תכלית

חן אברמוביץ - סמנכ"לית, פנימה

עדן מלכיאל - מנהל תחום דמוקרטיה מקומית, פנימה

מבשרת נבו - לוביסטית, מרכז השלטון המקומי

דולב תורג'מן - לוביסט, מרכז השלטון המקומי

חן אביגדורי - מטה משפחות החטופים

יוסף אבי יאיר אנגל - משפחות החטופים

הדס אלעזר - אחות של שלמה מנצור, משפחות החטופים

קובי בן עמי - אח של אוהד בן עמי, משפחות החטופים

גל גורן - בנם של אבנר ומאיה גורן, משפחות החטופים

טלי ליברמן - אחות של סגן הראל שרם ז"ל

צביקה מור - אבא של איתן מור, פורום תקוה

תומר רוזנר

לאה קריכלי

אביבה יובל מויאל



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

השלטון המקומי לקראת תקופת כהונה חדשה – משימות ואתגרים

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. על סדר-היום: השלטון המקומי לקראת תקופת כהונה חדשה – משימות ואתגרים. ישיבה בהשתתפות מנכ"ל משרד הפנים, יושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, יושב-ראש המרכז לשלטון האזורי וראשי הרשויות החדשים. נשמע אתכם וכמובן, גם ננסה לענות על דברים ולעשות דברים ולחשוב על דברים ביחד.

אני חושב שהבחירות הללו עברו בצל המלחמה. אבל בסופו של דבר החשיבות של השלטון המקומי היא גבוהה מאוד, היא בעצם המפגש הישיר עם התושבים על כל ההיבטים, כולל גם היבטים ביטחוניים והשלכות המצב הביטחוני. כולנו יודעים את המשמעות של זה. לכן חשוב שוועדת הבית של ראשי הערים החדשים תעשה את המפגש הזה, מפגש ההיכרות. גם עם האנשים אבל גם עם הבעיות, שאת חלקן אנחנו מכירים ואת חלקן נרצה לפתור בקדנציה הזאת.

נתחיל קודם עם משפחות החטופים והמשפחות השכולות. חן אביגדורי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להתחיל את הבוקר הזה במשהו קצת אחר, יושבת לצדי טלי ליברמן, שהיא מפורום הגבורה. אנחנו רוצים לקחת את זכות הדיבור ולהקריא בפניכם, חברי וחברות הכנסת וכל מי ששומע אותנו, משהו שעבדנו עליו הרבה מאוד זמן והוא מדם ליבנו. טלי, את רוצה להציג את עצמך?

כן. אני טלי ליברמן, אחות של סגן הראל שרם, שנהרג בלבנון בין שתי המלחמות.

פשוט אנצל את זכות הדיבור שנתנו לי בשביל ההצהרה הזאת. אנחנו משפחות שכולות הנמצאות בעיצומו של תהליך האבל; משפחות חטופים – חלקן גם הן משפחות שכולות, המחכות כבר 262 ימים לחזרתם הביתה של יקירנו; אימהות לוחמים שבניהן ובנותיהן מחרפים את נפשם בקרב על שמירת הבית; וחיילי מילואים שלחמו בחזית מאז תחילת המלחמה ונכונים להמשיך ולהילחם ככל שיידרש. התכנסו יחד, דתיים וחילוניים, מתנחלים וקיבוצניקים, אנשי שמאל ואנשי ימין, מרכז ופריפריה, נציגי עם ישראל כולו.

אנחנו אחים לכאב ולדאגה לעתיד המדינה. למרות חילוקי הדעות שהיו ויהיו בינינו, יש לנו מטרת על משותפת – אחדות. אחדות למען השבת החטופים, אחדות למען ניצחון ישראל, אחדות למען המשך חיינו המשותפים בארץ הזאת. אחים אנחנו. כולנו. ואנחנו רואים באחדות ערך אסטרטגי למדינת ישראל וסוד קיומו של העם היהודי.

שרי ממשלת ישראל, חברי הכנסת – קואליציה ואופוזיציה כאחד, כלי תקשורת והחברה הישראלית, אנחנו פונים אליכם. שימו את ערך האחדות בראש מעיינכם, קדמו אותו, הילחמו באופן פעיל בפלגנות וגנו כל סוג של אלימות. זה בידיים שלכם. אויבינו מחככים ידיהם בהנאה כשאנחנו מפולגים, ויודעים שאין כוח בעולם שיכול לנצח אותנו כשאנחנו מאוחדים. זה בידיים שלנו, ובעיקר בידי מי שנבחר להנהיג אותנו בכנסת ובממשלה. את השסע אפשר, צריך וחייבים לאחות.

אנחנו פונים מכאן למנהיגי הציבור כולו, גלו מנהיגות, מנהיגות שמאחדת בינינו, שקוראת לשיח בהסכמות. גלו מנהיגות ופעלו בנחישות להחזרת החטופים, שמירה על חיי הלוחמים וביטחון אזרחי ישראל. כולנו עומדים מאחוריכם בדרך להשיג את מטרות המלחמה, להשיב את החטופים ולהשיב את הביטחון למדינת ישראל. כולנו תקווה שהחטופים יגיעו בקרוב לאיחוד עם בני משפחותיהם, הנרצחים יובאו לקבורה באדמת ישראל ומדינת ישראל תפעל למיגור כל אויביה, כי אין לנו ארץ אחרת. עם ישראל חי.

תודה אדוני היושב-ראש.

תודה לכם. אני מוכרח לומר לכם, במשך כל ישיבה אנחנו תמיד שומעים בסבלנות ובכבוד הראוי, עם כל הכאב. אבל היום, אתם חיזקתם אותנו, באחדות הזאת. זאת האמת. בסופו של דבר כולנו בני עם אחד, כולם נמצאים באותה סירה, באותו מקום. ואני חושב שגם מחיאות הכפיים שיצאו פה מהאנשים אומרות את הכול. וכל מילה מיותרת ועלולה רק לקלקל. תודה רבה לכם, לשניכם.

תודה רבה.

צביקה מור.

שלום. בוקר טוב, תודה. אני אבא של איתן. לאיתן היה מנהג להשאיר את דלת הבית שלו פתוחה. אחרי שהוא השתחרר הוא שכר דירה והתחיל את חייו העצמאיים, התחיל לחסוך כסף, והיה לו מנהג להשאיר את דלת הבית שלו פתוחה. דלת הבית שלו בשכונת נחלאות. אנחנו שומרים לו על הדירה שלו, אנחנו משלמים שכירות כי החוזה נגמר מזמן ואנחנו שומרים לו את הדירה. הוא הקפיד שדלת הבית תהיה פתוחה ועוברים ושבים שעברו שם, באזור של השוק, נכנסו וזכו לאוכל – איתן עבד כשף במסעדה – זכו לאוכל, לשתייה, לשירותים, לחשמל להטעין את הטלפון. ומעל הכול, לאוזן קשבת. לא ידענו על המנהג היפה הזה של איתן עד שאחרי שהוא נחטף.

קיבלנו טלפון ממשפחה בגבעת זאב שברשותה ספר תורה עתיק ביותר, 500-400 שנה, משהו של מוזיאונים. הם החליטו לעשות מבצע הכנסת ספר תורה לדירות החטופים. הם שאלו אותי – אמרתי כן, בשמחה. מה צריך להכין? – שום דבר, אנחנו עושים את הכול. הגענו לשם, היינו בטוחים שנהיה שם 20 אנשים – האחים שלי, האחים של אשתי, סבא וסבתא שלו ושני חברים של איתן שאולי יגיעו מצו 8. הגענו לשם, שכונת נחלאות, היו איתנו 700 אנשים. 700 אנשים, כל הרחוב היה מפוצץ, כשאנחנו לא מכירים את האנשים. אלה אנשים שזכרו. זה היה איתן.

גם ביום הזה, בשמחת תורה, איתן היה יכול למלט את עצמו בעשרות הזדמנויות אבל בחר להציל חיים והציל עשרות אנשים. לפני שהוא נחטף, ממש קרוב לזמן שהוא נחטף, בזמן שהוא ממלט יחד עם עוד שלושה מאבטחים קבוצה של 50 בנים ובנות, איתן – תוך כדי ריצה – מזהה במרחק גופה של בחורה שעברה אונס קשה, אחרי זה גם רצחו אותה. איתן לקח אותה בסחיבת פצוע והטמין אותה באיזשהו בור שהוא מצא שם בסביבה. הבחורה הזאת מראשון לציון הובאה לקבורה, גם כן ממש בהשגחה, השגחה עליונה, כשחבר שלי הגיע למקום כדי לחפש את הבן שלי ואת הבן שלו ומצא את הבחורה הזאת בבור. ככה היא הובאה לקבורה. זה איתן.

ביום הזה כואב לי מאוד שעכשיו, בזמן שאנחנו יושבים כאן, 13 אנשים החליטו שהם חוסמים את הנתיב הדרומי במחלף גלילות. מפריעים לחייהם של אלפי אנשים שצריכים להגיע לעבודה, צריכים ללכת להוציא ילד מבית הספר כי הוא לא מרגיש טוב, צריכים לקחת הורה מבוגר לטיפול רפואי ועוד הרבה מאוד דברים, אמבולנסים שנתקעים בדרך. ההפגנות האלה הן בזמן שכולנו עסוקים במלחמה, כולנו עסוקים בצרה. קשה מאוד.

עם ישראל הבין שעם חמאס לא נגיע לעסקה. חמאס לא רוצה עסקה, חמאס רוצה להמשיך לאמלל אותנו. לכן הדרך היא, במקום להתעסק עם מה אנחנו נשלם לחמאס – נדבר על מה חמאס ישלם לנו. בסקר של מכון INSS בשבוע שעבר, כולם יודעים מה הרקע שלו, 59% מהציבור אומר שרק המשך הלחץ הצבאי יוביל לשחרור החטופים. זאת כנראה הדרך, מה שאמרנו כבר מתחילת הדרך. אבל זאת הדרך, הולך ומתברר שזאת הדרך. לא נסכים בשום אופן לעסקה חלקית, עסקה שבה הגברים הצעירים, ובתוכם הבן שלי, יישארו שם לנצח. אנחנו דורשים שאם תהיה עסקה אז העסקה תהיה על כולם, בבת אחת. כולם חוזרים בפעם אחת. תודה.

תודה רבה. ג'וחה, בבקשה.

262 ימים מאז אותה שבת נוראית, כשכל המנהיגים המדיניים והצבאיים, ובראשם ראש הממשלה, נרדמו בשמירה. ו-120 חטופים עדיין שם בגיהינום. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, ובשמי החדש: הסבא של אופיר, ששוחרר בעסקה הגדולה לאחר ששהה בגיהינום החמאסי יחד עם יוסי שרעבי – אבי חברתו יובל מבארי, 54 ימים.

מאז עברו עוד 208 ימים קשים מנשוא לחטופים ומשפחותיהם,ולא נראה שזה מרגש או מעניין את חברי הקואליציה, שממשיכים בניהול ענייניהם כאילו כלום לא קרה ב-7 באוקטובר, במשמרת שלכם. בשבוע שעבר צפיתי בערוץ הכנסת, קורה לי לפעמים, ומה רואות עיניי? דיון מרתק והצבעה על הצעת חוק מכירת יין עד 00:00. מהנושאים החשובים בחברה הישראלית בעת הזאת. בזה אתם עוסקים, חברי הכנסת, כש-120 ישראלים נמקים במנהרות החמאס. הארגון הקיקיוני, לדברי ראש ממשלתנו, שצמח להיות אחד מארגוני הטרור הקשים על ידי פיטום כספים מקטר שהועברו אליו בהסכמה מלאה של ממשלתנו. כי כך יישמר השקט.

עד מתי תחרישו, חברי הכנסת, לנוכח המחדל הגדול בהיסטוריה של המדינה? אף אחד מהמנהיגים לא לוקח אחריות? עד מתי תחרישו לנוכח איבוד הגליל, כשאין סיכוי באופק שתושביו יוכלו לחזור, אם בכלל, ולשקם? כך, בלי מילה והתייחסות שלכם לאיבוד חבל ארץ שלם. שאליו הייתי קשור אישית בתפקידים שנשאתי בעבר. כמו פיתוח התיירות הכפרית שהחלה בעת ממשלת רבין בשנות התשעים, עת סייעה הממשלה בהקמת יחידות האירוח והאטרקציות התיירותיות כדי לשפר את כלכלת היישובים בפריפריה ודאגה לנוסחה מוסכמת לפיצוי מהיר על אירועים ביטחוניים שגרמו להפסד הכנסות.

חברי הכנסת, בעיקר מהקואליציה, בכוחכם לגרום לשינוי ולהביא לעסקה שתציל את כבודה של החברה הישראלית. צאו החוצה, ראו את המשפחות היושבות כבר כמעט תשעה חודשים במלונות היוקרה בים המלח על חשבון הממשלה. תודה לך ממשלה. המשפחות אינן רואות את הסוף לסיוט המתמשך שאתם, חברי הכנסת, שותפים לו. שאלו אותי אנשים מדוע אני ממשיך במאבק אחרי שהנכד חזר. ובכן, הדבר הראשון שאופיר שלי עשה כשיצא בבית החולים שניידר ב-6 בדצמבר, היה לבקר במטה החטופים בתל אביב ולהצהיר שהוא נרתם למאבק יחד איתנו עד שאחרון החטופים יחזור לביתו. הוא יודע טוב יותר מכם, חברי הכנסת, באיזה מצב נמצאים החטופים ומה מרגישות נירה שרעבי ובנותיה יום-יום, שעה-שעה.

על איזה ניצחון אתם מפנטזים? מהו בכלל ניצחון במצב המדורדר של המדינה בכל החזיתות? חברתית, כלכלית, ביטחונית, הסברתית ומדינית, אין חלקה אחת במערכת שלא פגועה מהמצב. צאו מהקונכייה בה אתם חיים והאזינו לקולם של כלל ישראל. אם לא תפעלו מהר יהיה סופנו כסופה שממלכת חשמונאיים אחרי כ-77 שנות עצמאות.

חברי הכנסת, 260 ימים זה הרבה מדי זמן לחטופים ומשפחותיהם. ברור היום, כפי שהיה ברור כבר מהשבוע הראשון, שהניצחון לא יגיע כל עוד נתניהו ראש הממשלה, שעוסק מבוקר עד לילה בהישרדותו האישית ולא בקידום עסקת נתניהו להשבת החטופים. הגיע הזמן שתפנימו ותעשו מעשה. תודה.

תודה רבה. קובי בן עמי, בבקשה.

שלום לכולם. אני אח של אוהד בן עמי, שנחטף מקיבוץ בארי באותה שבת שחורה. ככה, כמו שאתם רואים. מעניין איך הוא נראה היום. אשתו רז גם נחטפה, וחזרה מהשבי אחרי 54 יום. אני שואל אתכם, אנחנו כבר 262 יום ואני שואל, עד מתי? עד מתי אצטרך להיכנס להודעות ווטסאפ מלפני 7 באוקטובר כדי להיזכר בקול של אח שלי? כי וואלה, שכחתי את הקול שלו. עצוב. אימא שלי בת 80, חולת דיאליזה, היא לא יודעת אם תזכה לראות את הבן שלה. אני לא יודע עוד כמה זמן נשאר לה. באמת. רז, שחזרה מהשבי – מצבה הנפשי והפיזי מתדרדר מיום ליום. היא לא יכולה להתחיל שיקום כל עוד אח שלי לא פה. הבנות של אחי, שרצות ממקום למקום בכל העולם 262 יום, לא ראו את אבא שלהן, לא זכו לחיבוק. לא זכו לכלום.
ואני שומע אתמול את ראש הממשלה אומר שהוא רוצה שתהיה עסקה חלקית. אני שואל אותך ראש הממשלה, במי תבחר? באחי? בבן של צביקה - איתן? במאיה? את מי תבחר להחזיר כשאתה אומר עסקה חלקית? איך אתה מעז להגיד דבר כזה? אין מדינה חלקית, אין ציונות חלקית ואין עסקה חלקית. העסקה הייתה על כולם ותישאר על כולם, וכולם צריכים לחזור הביתה. החיים – לשיקום, והנרצחים – לקבורה. תודה.

תודה רבה. גברת הדס אלעזר, בבקשה.

תשעה חודשים, לא יאומן, כמו תשעה ירחי לידה. מרחק שמחת תורה עד אחרי חג מתן תורה. שלמה מנצור, אחי הבכור, בן 86. שלמה נחטף מביתו שהוא מבצרו בקיבוץ כיסופים כשהיה בן 85. היום הוא כבר בן 86 והחטוף המבוגר ביותר.

שלום, שמי הדס אלעזר, אני אחותו הצעירה של שלמה, תושבת העיר מודיעין. תודה שנתתם לי את ההזדמנות לדבר עליו. שלמה אחי אהוב נולד בבגדד שבעיראק וכבר בילדותו חווה את שואת הפרהוד. שואה שהתחוללה בעיראק ב-1 ביוני 1941, לפני 83 שנים. המוסלמים פרעו קשות, בהשפעת הנאצים, ביהודים ובמשפחתי שהייתה שם. שלושה ימים של טבח, רצח, אונס, כריתת איברים, עריפת ראשים וביזה. זה היה ליל הבדולח של יהודי עיראק. שלמה אחי, הילד, ראה מראות מזעזעים שליוו אותו כל חייו. אם חשבנו אז, אחרי השואה ההיא, שלעולם לא עוד, בטח לא כשזכינו לחיות במדינה משלנו – הגיעה השבת הארורה ושלמה חווה שואה נוספת בזקנתו.

בבוקרו של חג שמחת תורה, בשעה 7:30, שלמה בדיוק אמר לנו: יהיה בסדר. וב-7:31, שלמה שלנו נחטף על ידי מחבלי החמאס שפרצו אל ביתו ביריות, אזקו את ידיו, היכו אותו, עשו פוגרום בבית וחטפו אותו במכוניתו לעזה. ביחד עם אשתו שברחה בגבורה לממ"ד של השכנה. השמיים נפלו עלינו, החיים התהפכו. בימים אלה שלמה עובר שואה נוספת. דמיינו את סבא שלכם נמק בגיהינום, בלי אור, בלי מזון, בלי חמצן, בלי מים, בלי כרית מתחת לראשו. האם הוא יכול לשרוד כך? הזמן אזל ואני זועקת מכאן את זעקתו.

שלמה עלה לארץ בגיל 13 עם הוריי ועוד שלושה אחים קטנים, המדינה שיכנה אותם בצריף קטן במעברת תלפיות בירושלים. כשמלאו לו 15 החליט לעבור לקיבוץ כיסופים בהשפעת תנועות הנוער והיה ממייסדי הקיבוץ. שם גם הקים את משפחתו. הוא הפריח את השממה ותרם רבות לקיבוץ ולמדינה. בשבילנו המשפחה, שלמה הקיבוצניק הוא מקור לגאווה. שלמה ומזל אשתו הם הורים לחמישה וסבים ל-12, ולאורך השנים היו הורים מאמצים לילדי חוץ ומתנדבים רבים שהגיעו לקיבוץ. אחי הוא איש עם לב זהב וידי זהב, יוצר ויצירתי ומלא חמלה ודאגה לאחר ותמיד עם חיוך. איש של נתינה אין סופית, כמו שניתן לראות בתמונה. החיוך הרחב של שלמה והאור שקורן מעיניו, שובה את הלב של כולם.

אתם יודעים, אני מדברת עליו כעת מולכם וליבי שותת דם, נקרע לגזרים. הבטן מתהפכת מדאגה והדמעות זולגות. אני מבקשת שוב, דמיינו את סבא שלכם שנחטף במשקל 57 קילוגרם. אנו חרדים לגורלו. איפה מצוות פדיון שבויים? אני שוב זועקת את זעקתו של אחי היקר שלמה מנצור, אותו ילד שעבר שואה בילדותו והקים מאז בית לתפארת. חלוץ אמיתי ואוהב אדם. איך ייתכן שהוא עובר שוב טרגדיה שכזו? איך? אני מבקשת שתביטו בעיניו של שלמה ובעיניי, ואני מתחננת שתתגייסו לעזור להחזיר את שלמה שלנו מהתופת חי בריא ושלם, למולדתו ולמשפחתו האהובה והאוהבת, הוא צריך לחיות את החיים שעוד נותרו לו לחיות, מוקף באוהביו. את שלמה וכל שאר החטופות והחטופים, הם בסכנת מוות ממשית, אל תפקירו אותם שוב.

ואני פונה מכאן למר בנימין נתניהו, הבטחת שלחץ צבאי על חמאס יביא לשחרור יקירנו, מיטוט חמאס יביא לשחרורם. בינתיים, מי שמתמוטט זה אני והמשפחה שלי והחטופים היקרים שלנו. אמרת שאנו כפסע מניצחון, ואנו ומשפחתי כפסע משיגעון. והינה, שומעים שמר נתניהו נסוג מעסקת נתניהו. מדובר בהפקרת 120 חטופים ופגיעה בחובה המוסרית של המדינה כלפי אזרחיה. סיום הלחימה ברצועה ללא שחרור החטופים הוא כישלון לאומי חסר תקדים ואי-עמידה במטרות המלחמה. האחריות והחובה להחזרת כל החטופים היא עליך ראש הממשלה, מר נתניהו, אין מבחן גדול מזה. תודה רבה לכם.

תודה רבה. גל גורן.

קוראים לי גל, אני בן קיבוץ ניר עוז, שלישי מארבעת ילדיהם של אבנר ומיה, זיכרונם לברכה, שנרצחו ב-7 באוקטובר. אימא שלי עודנה חטופה ברצועה. באותו יום, למי שלא מכיר את הסיפור – לאימא שלי היה מנהג מיוחד להגיע בשבתות, מעבר לשעות העבודה שלה, כמעט בכל שבת, להכין את הגן. לסדר אותו, לדאוג שהיא ושאר הצוות יתעסקו בילדים כשהילדים נמצאים. וכיאה לכל שבת, היא לא הייתה בבית של ההורים שלי. משם היא נחטפה. היא נחטפה כבר פצועה קשה. במקביל אבא שלי, אהובה הנצחי, נפצע מיד לאחר שירו בידית הדלת של הממ"ד אחרי שהוא נלחם עליה במשך כמה שעות. אותו לפחות קברנו, מצאו אותו אחרי מספר ימים בשדות, בין ניר עוז לח'אן יונס, בקילומטר וחצי שאלוהים יודע כמה דברים התרחשו שם.

אני כאן היום כי אני קצת מאוכזב ומתוסכל מהריאיון של נתניהו. הריאיון קרה ממש אחרי השיחה שהייתה לנו, משפחות הנרצחים, עם ראש הממשלה. שיחה שבה הוא חזר על התחייבותו מיום חמישי ומעוד שיחה שהייתה. המחויבות שלו להחזיר את כל 120 החטופים. עמדה שאני לא תמיד מסכים איתה, בתור תומך עסקה. הוא כן הכריז על המחויבות שלו להישאר ברצועה עד שיחזרו כולם. וגם בתור תומך עסקה והפסקת המלחמה, ברור לגמרי שבלי שיהיה לו מנוף לחץ הם לא יחזרו. יכולתי בקלות לחיות עם האמירה הזאת, העיקר באמת להרגיש לרגע מחויבות אמיתית מצד נבחרי הציבור להחזיר את כל ה-120. בגלל זה, זה היה לנו כל כך מתסכל. ארבע דקות אחרי כבר קורה ריאיון על עסקה חלקית, עסקה שלא תחזיר לנו את הנרצחים, עסקה שלא תחזיר לנו את הגברים, עסקה שפשוט לא תביא לעסקה, נקודה.

לי באמת אין תשובות טובות. הקול שלי כבר צרוד מתשעת החודשים האחרונים, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת וגם אתמול בשיחה, ששנים בתור מדריך נוער לא עשו לגרון שלי את מה שהחודשים האחרונים עשו. באמת אין לי תשובות ממש טובות. בסופו של יום, נולדתי וגדלתי בעוטף 21 שנים, עוד מעט 22 שנים. שנים בהן אני בכלל לא זוכר חיים אחרים חוץ מחיים של הפקרה, של מחדל, של התעלמות, של סבבים קצרים שלא פותרים כלום, של הדחקה. שנים של כוחות מצומצמים מדי. שני טנקים בבית הלבן, זה לא עזר בכלום. לוחמים אמיצים ככל שהם היו – לא פלא שטנק אחד מיושן ומסכן נחטף. והטנק השני עשה ככל שביכולתו באותו היום. אבל זה לא נחשב כוח צבאי בשום צורה.

בכל זאת, שנים שאני מחכה לדבר הזה שנקרא מיטוט חמאס, הפסקת שלטון הטרור. גם זה פתאום לא מרגיש שהוא הפתרון. עם כמה שזה חשוב. מהצד השני, כמות השבעות שיצא לי להיות בהן, שהן תוצאה, לצערנו, עקיפה או לעיתים אפילו ישירה של הלחץ הצבאי – היא גבוהה מדי. מהצד השלישי, איזה אינטרס יש לחמאס להסכים לעסקה שישראל לא לוחצת עליה? ועוד ועוד צדדים, כשאתה כבר באמת לא יודע מה להגיד. גם עם העמדות הכי מוצקות שיש לי בעולם בכל כך הרבה נושאים, כבר אין לי תשובה טובה.

התשובה הטובה היחידה שיש לי זה ללחוץ עליכם, לדרוש מכם – נציגי ציבור מקומיים וארציים, חברי כנסת, ראשי ערים, הכול – לדחוף את המחויבות הזאת בכל יום, בכל מקום, בכל שעה. לדחוף את המחויבות הזאת. קראתי את המכתב של השלטון המקומי והשלטון האזורי, קריטי וחשוב, עבודה נפלאה. זה פשוט לא להפסיק. לא להפסיק ללחוץ, לא להפסיק ללחוץ לקבל את העסקה הכי טובה שאפשר. באמת אין לי מושג איך היא תבוא כבר, אני לא יודע אם מפה או מפה.

אבל הלחץ הזה חייב להמשיך, כי לא יכול להיות שנתניהו יוצא לריאיון על עסקה חלקית אחרי שבשיחה איתו דיברנו איתו והוא הקשיב לנו והסכים איתנו. כשדיברנו איתו על יעקב עמידרור ועל העובדה – הוא עוד אמר, ויעקב אמר את זה בקול – שמדברים על כך שהנרצחים אינם חטופים. איך בכלל אפשר לחיות עם זה? אתם יודעים מה זה לחיות בלי קבר? ניסיתם פעם? ניסיתם פעם לבקר בניר עוז? להגיע לקבר של אבא שלכם כשלידו יש חלקה? שמנו בה אבן לקראת יום הזיכרון כדי שיהיה ברור ומובהק מי צריכה להיות שם.

הלחץ חייב להמשיך. הלחץ לכיוון של החזרת כולם. הלחץ מהצד שלכם חייב להמשיך כדי שבאמת נוכל להשתקם, כדי שבאמת אחרון החיים יחזור. בתקווה שכל מי שעוד נחשב חי היום, באמת חי ויחזור להיות איתנו ויוכל להשתקם. ואחרון הנרצחים צריך להיקבר, כי אחרת לא לנו כקהילות יש סיכוי להשתקם ולא לנו כחברה יש סיכוי להשתקם. לא נצליח. עם כל הגיבורים והגיבורות האמיצים, שאני גם פוגש בכל יום, לא נצליח לאורך זמן להתמודד עם יותר מדי אתגרים ענקיים שיש לנו. אנחנו צריכים אותם איתנו בשביל זה. תודה.

תודה רבה ובעזרת השם, שנשמע בקרוב בשורות טובות, ישועות ונחמות. נתחיל בעוד דקה את הישיבה.

נתחיל בדיון. כמו שאמרתי בהתחלה, אנחנו במפגש שהוא גם של היכרות וגם של היכרות עם הנושאים, בוועדת הבית של השלטון המקומי. נמצאים איתנו מנכ"ל משרד הפנים – מר רונן פרץ, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי – חיים ביבס ידידנו, שי חג'ג' – יושב-ראש מרכז השלטון האזורי וראשי רשויות חדשים. נמצאים פה גם חברי כנסת. כמו שאמרתי, זאת באמת ועדת הבית, לטוב ולמוטב. יש בעיות ויש טענות ויש דברים. אל תשכחו את העבר שלי, אני גם מזכיר את זה בכל פעם, אני בוגר השלטון המקומי בשלל תפקידים, גם תפקידים בעירייה.

אנחנו לא שוכחים, רק מבקשים ממך לא לשכוח.

כדי שלא יגידו לי את זה בכל פעם, אני אומר את זה, אבל זה לא סותר את זה שיש הרבה פעמים דברים שאנחנו רואים בצורה כזו או בצורה אחרת. אני משתדל לראות אותם בשתי הדרכים. חשוב לנו מאוד גם לשמוע אתכם, דיברו איתי ממרכז השלטון המקומי וממרכז השלטון האזורי. לכן באמת נרצה לשמוע אתכם ונתחיל אתכם, ברשות המנכ"ל. אנחנו לא באים לפה לשאת נאומים. חברי הכנסת ישתלבו באמצע, כי לכל אחד יש גם ועדות אחרות. נשמע את יושב-ראש השלטון המקומי.

יש כאלה שחייבים ללכת לוועדות אחרות וישמחו לא ללכת אליהן, אבל אין ברירה.

אבל זה מה שאמרתי. במקרה של מישהו שכבר מגיע למצב חירום, שיגיד. נתחיל, ברשות המנכ"ל. אתה רוצה כמה מילות פתיחה? אני מכיר אותך, אתה איש ענייני, באת לעבוד. לכן יושב-ראש המרכז לשלטון מקומי, חיים ביבס, בבקשה. עוד דבר אחד, מי שרוצה לדבר – זכות דיבור – להירשם אצל מנהלת הוועדה.

חברים, בוקר טוב לכולם. קודם כול, שמענו וראינו את המשפחות של החטופים והחטופות. ללא ספק, אני חושב שאך ורק עסקה אחת כוללת של החזרה של כולם – גם החיים וגם הלא חיים, כמובן – זה הדבר שצריך לעמוד על הפרק ולא שום דבר אחר. כי בסוף, אם רוצים להגיע למצב שמחזירים פה גם את החיים הנורמליים, את האמון, את האחדות, את שאר הדברים, אני חושב שזה הדבר הנכון.

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה. כמו שאמרתי, ראש עיר בעברו הוא תמיד ראש עיר. ולכן הוא minded שלטון מקומי ורשויות מקומית. על אף שלעיתים יש לנו גם, באופן טבעי, מחלקות כאלה ואחרות שניתן גם לפתור אותן בהבנה. אני רוצה לברך את ראשי הרשויות החדשים שנמצאים כאן. וגם לומר, בגלל הדחייה של המועד מעת לעת אז רוב ראשי הרשויות כבר עסוקים, מה שנקרא טובעים עמוק בתוך העבודה שלהם בתוך הרשויות. אני רוצה להודות, כמובן, למנכ"ל המשרד, לראש מינהל מוניציפאלי וליועץ המשפטי של הוועדה – שאני מקווה שבקדנציה הזאת יהיה יותר פרו שלטון מקומי, ככה שנוכל לקדם לא מעט דברים ביחד.

אני חושב שאנחנו בפתחה של קדנציה משמעותית מאוד, שנוגעת בהרבה סוגיות של חיי היום-יום של התושבים שלנו. אני חושב שיש לנו הרבה מאוד משימות. שמעתם את משפחות החטופים, בניית אחדות בעם. שזה אולי אחד הדברים החשובים ביותר, ולנו יש חלק מרכזי בכך; החזרת הביטחון האישי, שאנחנו עומדים על כך. אני חושב שהביטחון האישי הוא לא רק צבא ההגנה לישראל, הוא סיירות ביטחון, הוא מעטפות הביטחון שיש סביב מוסדות החינוך, סביב הרבה מאוד דברים. אני תמיד נותן את הדוגמה של נתיבות ואופקים ב-7 באוקטובר, היכן שהייתה סיירת ביטחון והיכן שלא הייתה סיירת הביטחון.

אבל לצד זה תמיכה בדור הניצחון, באלה שב-7 באוקטובר יצאו ולא חשבו פעמיים. הם ימין, הם שמאל, הם תומכי רפורמה, הם מתנגדי רפורמה. הם יצאו כדי להציל את המדינה בדרום, בצפון, ולא לחשוב פעמיים. אנחנו צריכים לחשוב בדיוק כמוהם. בדרך לכאן שמעתי מישהו מתל אביב שאמר שהוא עושה מילואים כבר הרבה חודשים. הוא אמר מה שקיים אצלנו בצבא, בדרום, בעזה, זה לא מה שאני שומע בתל אביב. שם אנחנו כולנו ביחד. וזה המסר, אם לא נהיה ביחד ולא נבין את זה, בסופו של דבר אנחנו לא נוכל לאף אחד.

אני תמיד מציין, בשביל החברים הדתיים-מסורתיים יותר בינינו, פרשת כי תצא – יש לה משמעות מאוד מאוד גדולה: "כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ". למה בלשון יחיד? מה, היחיד יוצא למלחמה? יוצאות פלוגות, יוצאות יחידות מיוחדות, יוצאים גדודים, יוצאות חטיבות, יוצאות אוגדות. כי תצא במובן שכל אימת שעם ישראל מלוכד ומאוחד, אז "וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ". רק כאשר אנחנו מאוחדים.

צריך לשים בצד את הכול לרגע, להסתכל איך עושים את הכול. ואנחנו בשלטון המקומי עושים את זה מצוין, כולנו נמצאים בשורה אחת. צפון, דרום, מזרח, מערב, יהודים, ערבים, חרדים, כולם ביחד. מתוך הבנה שאם אנחנו לא מאוחדים ומלוכדים - - - איפה שלא היינו מאוחדים – הפסדנו, איפה שהיינו מאוחדים – תמיד ניצחנו. וזה המסר גם למי שיושב כאן ויושב בממשלה.

אני חושב שעצמאות השלטון המקומי היא אחד הדברים החשובים, בממשלה הקודמת זה היה על השולחן. דרך אגב, בממשלה הקודמת הקודמת, התחלנו את העברת הסמכויות, בממשלה הקודמת המשכנו. בממשלה הנוכחית נעצרנו בחלק מהמקומות. דרך אגב, האוצר שלא נמצא כאן, תמיד נותן דוגמאות - - -

רגע, למה נעצרת?

לא רק שהיא נמצאת, אלא שגם צריך לברך אותה על הכניסה. רגע, עד שכבר יש לי ברכה אחת לאוצר גם את זה אתה רוצה לעצור?

אני מנסה להציל אותך מדבר עבירה.

נועה שוקרון, שנמצאת איתנו, על כניסתה לתפקיד בכל מה שקשור לשלטון המקומי.

היא עושה עבודה נהדרת.

חיים, רק רציתי להזכיר לך את קרן הארנונה. לא נעצרת, לקחו אותך אחורה.

הוא אחראי על שלום הבית פה בבניין, הוא מזכיר לכולם את כל הדברים הטובים, בדרך כלל. זו האחריות של אלקין. כבאי הוא לא יהיה, אבל מהצד השני הוא אלוף.

אני יכול להגיד לך, כשר להגנת הסביבה דווקא התחלנו איתו תהליך של העברת סמכויות בנושא פינוי פסולת בנייה וכדומה, שדווקא בשלב הזה נעצר.

ממש לא.

הוא נעצר. אסביר לך גם למה, הכניסו את העז.

רגע, אל תטפס על הסולם. כי בנינו סולם, אולי אתה לא מעודכן, בנינו איזשהו סולם אחר. ואגב, רציתי לומר קודם למנהלת הוועדה שתשאל אתכם בשקט אם תוכלו להיכנס אליי אחר כך לחדר, ביחד עם המנכ"ל ועם שי, כי יש לנו איזושהי נוסחה שדיברנו עליה בישיבה הקודמת.

בסדר גמור.

אבל נושא פסולת הבניין מטופל. הקישור שלו עם זה – הבנתי בדיוק ממה אתם חוששים ואני שם.

אי-אפשר שרק נעשיר כל הזמן את קופת המדינה ואת קופת האוצר, אבל לא יחזרו כספים כדי להתייעל. ואני אומר לך שבנושא הזה, אם היו מחזירים שקל אחד מהקרן לשמירת הניקיון – היינו נראים אחרת. אבל 7.5 מיליארד שקלים נכנסו לשם ושקל אחד לא חזר כדי באמת לטפל במתקני קצה, בדברים המשמעותיים. דרך אגב, זה רק מראה כמה מהסמכויות שהיו צריכות להיות לנו, כמו בהרבה מקומות ב-OECD – אנחנו לא נמצאים שם. אנחנו במקום האחרון ברמת מה שנקרא הסמכויות. אנחנו מקום ראשון בריכוזיות של השלטון המרכזי, בניסיון לנהל את הרשויות המקומיות.

איפה אתה רואה את זה? אתה רואה את זה עכשיו. בדרך לכאן אנחנו רואים הצעת חוק לביטול המועצות והפיכתן, כולן, לעיריות. אתה מסתכל, אתה מנסה להבין מה ההסבר ואומרים לך ההסבר: כי זה מקשה על מחוקקים לעשות לפי חוק העיריות וחוק המועצות. זה פשוט אבסורד, זו בדיחה אחת גדולה. ואתה מחייך, אבל אתה טועה בגדול. למה? כי מחר בבוקר, גם אתה וגם גדרה וגם אחרים, יחייבו אותך בהרבה תפקידים שאין לך כעירייה. והם גם לא יביאו לך כסף, שלא תטעה, ותצטרך להביא אותו מהבית.

זה אומר כמה הם באמת - - -

לכן תתעוררו. כי כשאני נמצא פה בבוקר ועוד לא התקשרתם לצעוק עליי שאנחנו צריכים לצאת למלחמה בנושא, אז אני אומר לכם תתעוררו. תתעוררו ומהר כי אחרת – אני בכלל לא מדבר על החברה הערבית.

חיזוקו של השלטון המקומי זה אינטרס של המדינה. ב-7 באוקטובר השלטון המקומי, ב-6:30 כבר היה על הרגליים ונכנס מתחת לאלונקה. דרך אגב, גם במשאבים ובתקציבים. למדינה לקח חודש וחצי להתעשת ולהבין את זה ואנחנו היינו שם מהרגע הראשון, כדי להיות שם. ואני מסתכל על ההכנסות הישירות לרשויות המקומיות מכלל המסים, הן עומדות על 9% בלבד במדינת ישראל. כשבמדינות ה-OECD הן עומדות על 20%, יותר מפי שניים, 20%. אבל את זה אתם לא תשמעו את האוצר אומר, אתם תשמעו אותו רק כשצריך לקחת כסף: במדינות ה-OECD יש ככה וככה. כשצריך לתת הם לא נמצאים.

כשאני מדבר על ההכנסות שמתקבלות מהממשלה, אנחנו עומדים על 6%. ב-OECD זה 11%. זאת אומרת, כשרוצים לבוא ולקדם, רבותיי, צריך לקדם את ההכנסות האמיתיות. אנחנו לא צריכים לריב על 200 מיליון השקלים שמגיע לרשויות הערביות, בצדק מגיע להן. דרך אגב, בעיוות נוסחת האיזון מגיע להן 400 מיליון שקלים, זו הייתה פשרה של 50%. נגיע לבג"ץ, הבג"ץ יאמר את דברו ואז אתם תראו שכולם רצים כדי לפתור את הסוגיה. למה? כי בסוף צריך לתת, אי-אפשר להשאיר את האנשים מסכנים ולחשוב שמישהו לא יקום ויתעורר. אלה חלק מהסוגיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן.

עוד דבר שצריך להתמודד איתו פה, אדוני היושב-ראש, ואתה מכיר את זה, התקצוב בחסר. מוסדות חינוך – במדינת ישראל יש חינוך חינם, אנחנו משלמים 25% מעלות הבינוי של מוסדות החינוך.

תקצוב החסר הוא לא רק במוסדות חינוך.

לא, לא. רגע, תכף אגיע גם לנושא שלך. עכשיו, אחרי המלחמה, אנחנו כבר ב-40%. אתם בכלל מבינים את המשמעות? אגיד לכם מה המשמעות, המשמעות היא שאין עובדים, לא מכניסים. למרות שהבאנו תוכנית מסודרת, תוכנית ביטחון במיליארד ו-700 מיליון שקלים מהמדינה ו-300 מיליון שקלים מאיתנו, להחזרת מה שנקרא אתרי הבנייה, פיתוח תשתיות. כדי להחזיר את המשק - - - אי-אפשר רק להוציא בלי להכניס. וכולם מספרים סיפורים.

הם מסכימים להכניס - - -

בתוכנית שלנו, אם התוכנית שלנו תתקבל – כן. אם התוכנית שלנו תתקבל, תנסו אותנו.

הייתה התנגדות נחרצת.

הייתה התנגדות. אספר לך סיפור. בשבועיים הראשונים, בכירי האוצר והכלכלה – כשאני אומר בכירי, בכיר בכירי – האוצר והכלכלה התקשרו אלי כדי לראות איך מחזירים. רק שמה קרה? אחר כך עשו סקר. ומטבע הדברים, מה לעשות, אלו היו השבועיים הראשונים, הביטחון האישי והחוסן עבדו בכל מדינת ישראל אחרי מה שקרה פה ב-7 באוקטובר. הם כבר לחצו עליי אז לראות איך מחזירים, עם התאחדות בוני הארץ עם כולם – מחזירים. אמרתי רבותיי, ביטחון. אם יהיה פה שר הביטחון, עיבוי מערך אבטחת מוסדות החינוך, כל הדברים האלה – ניתן לדבר. כולל סדר. דרך אגב, סדר זה אומר שבאים מהנקודה, מגיעים לאתר, שם גם יודעים לשמור עליהם. יוצאים, בודקים שאף אחד לא ברח ואם מישהו ברח סוגרים את האתר באותו רגע. באותו רגע סוגרים את האתר. והיו לי כמה כאלה.

אז אני מציע לכולם, לכל אלה שמסבירים, אי-אפשר רק לקחת את הכסף ולא להכניס. בנושא הזה אני מסכים גם עם העמדה של משרד הביטחון, גם עם העמדה של משרד ראש הממשלה, גם עם העמדה של כולם, צריך למצוא את הדרך איך להחזיר את זה. כי אם לא נחזיר את הכלכלה אי-אפשר להישאר פה, המלחמה יכולה להימשך גם עוד חודשים רבים. כל יום כזה זה מאות מיליוני שקלים אם לא יותר. וזה, דרך אגב, לפני מערכה בצפון. מערכה בצפון תשנה פה את כל הכללים ואת כל ההוצאות באופן משמעותי.

כשאני מסתכל, לדוגמה על קרן הארנונה. בסוף בכל מדינה מתוקנת – במדינה אחת בעולם, מיניאפוליס, הנושא הזה עובד, וגם נכשל. לקחו אותו, אימצו אותו כחלק מתפיסת עולם. קודם כול, לזכותה של הממשלה הזאת זה לא נולד אצלה. זה נולד עוד הרבה לפני, גם כחלון כשהיה שר אוצר נגע בזה וזרק את זה, וגם איווט ליברמן וגם אחרים. בסוף מדובר בתהליך של הלאמת השלטון המקומי.

שלא תטעו, כשאנחנו עושים סקרים – בסקר אחרון, שדרך אגב, לא אנחנו עשינו. המכון לקידום הניהול והמקצוענות בשלטון המקומי, כשהוא עשה עכשיו סקר, 85% שביעות רצון ואמון בצבא; 68% בשלטון המקומי; בממשלת ישראל ובכנסת ישראל פחות מ-20%. זה אומר שבסוף הציבור נותן את האמון שלו במי שנוגע בו ביום-יום. גם בקורונה, גם במבצעים. גם בתקופות הקשות וגם בתקופות הטובות השלטון המקומי נמצא שם. והבית הזה צריך לעשות הכול כדי לתת לו, ולא להרוג אותו ולהעמיס עליו.
אתם רואים את העברות הממשלה לשלטון המקומי, מהנמוכות ביותר בעולם המערבי. זה רק מראה עד כמה הידרדרנו ועד כמה המקום הזה צריך לשנות את כללי המשחק. במקום לנסות בכל פעם לקחת – לבוא, לשבת עם האוצר ולראות איך מעבירים.

למה אין לנו אמון במשרדי הממשלה? זה מאוד מאוד ברור. אתה מסתכל על קרן הניקיון – שאתה במקרה מתעסק בזה עכשיו בנושא אחר, 7.5 מיליארד שקלים נכנסו – שקל לא הושקע במתקני קצה. שקל, שקל לא. תבדוק אותי. אין מתקן קצה אחד שהוקם במדינה. עזוב לקחו, לקחו את זה לשבילי אופניים, לקחו את זה למילואימניקים, להרבה דברים. זה בסדר, ברור. אם ייגעו בה מילואימניקים – נגיד כן.

רגע. תאמין לי שאני מבקר, עוד יותר ממך, את כל נושא קרן הניקיון. אני לא אוהב את הפלטפורמה.

שקל לא יצא.

לא, לא.

שקל. לא יעזור שום דבר, בסוף זה הניתוק האמיתי. יספר לך פקיד ממשלתי, או כל אחד אחר, שהם השקיעו שקל – שקל לא. אין מתקן קצה אחד במדינת ישראל, אפילו אחד לא.

כרגע מוקם.

הכרגע הזה, אני 11 שנה - - -

אבל אני לא מגן על המשרדים .

רגע. אדוני היושב-ראש, אני 11 שנה - - -

חיים, תקשיב רגע.

תמשיכו להגן עליהם. תמשיכו להבין שאנחנו הפכנו להיות ההכנסות שלהם. בסוף כשאנחנו נחליט לסגור את העסק, זה לא יעזור.

חיים, אל תאתגר אותי, אל תאתגר אותי.

תאתגרו גם אותנו.

אני בנושא הזה, של קרן הניקיון, כבר קיימתי שלוש או ארבע ישיבות. נמצא פה היועץ המשפטי שמאשר את זה. קיימנו, הייתה תוכנית שהוצגה לנו, יש כמה פרויקטים. זה התחיל עכשיו בעקבות המעקב שלנו. זה עוד רחוק מכל 7 מיליארד השקלים. אגב, אני לא יודע על 7 מיליארד שקלים, קצת פחות.

7.5 מיליארד שקלים בדיוק. בדיוק.

יכול להיות שהצטבר לשנה הזו. אוקיי, במצטבר. אבל אנחנו עומדים על הדבר הזה ואנחנו נרוקן את הקרן הזאת בדיוק ליעדים שלה. בדיוק. ישיבות המעקב בעניין הזה ימשיכו הלאה. אתה צודק ולכן גם התנפלנו על העניין הזה. אבל להגיד שכרגע לא השקע בשום מפעל זה לא נכון.

אדוני, כרגע אין איפה להטמין פסולת.

ברור.

מטי, זה סיפור אחר, יש לנו דיון השבוע.

זה לא סיפור אחר, אדוני היושב-ראש.

אבל כרגע, יש שני מפעלים שבהם – אני לא זוכר את המספרים. אם מישהו זוכר, אשמח – שבדיווח אלינו לוועדה נחתמו חוזים ונמצאים בעבודה, נקודה. חלקם אתה מכיר כי ראשי העיר שם מתנגדים לזה ועל זה אתם לא באים להגיד. הלאה.

אלה סיפורי מעשיות של המשרד להגנת הסביבה. ודרך אגב, האוצר גם לא נותן לו כי האוצר מצא קופה שאפשר להוציא ממנה לדברים אחרים. לכן, אין באמת ממש בדברים ואנחנו במשבר אשפה עצום. היא צודקת במה שהיא אומרת,אבל זה לא מעניין אף אחד. מתי זה יקרה? כשאת כל הזבל נביא לפה, כולם. במקום להטמין אותו, נשים אותו בכנסת, במשרדי ממשלה. אז פתאום כולם יתעוררו ויבינו שיש משבר אמיתי בזבל. יבינו שהאוצר הכניס את היד עמוק לכיס של התושבים, ממשיך להעלות את זה, ממשיך להמציא כל מיני קרנות וכל מיני דברים כדי לקחת כסף.

דרך אגב, אדוני היושב-ראש, זה לא רק זה. קח את הקרן לצמצום פערים, הקרן נולדה מזה שהסבירו לכולם, משרד האוצר בא – דרך אגב, הסברתי את זה. נתתי לרוביק דנילוביץ', לבני ביטון ולאחרים לנהל את המשא ומתן. אמרתי להם רבותיי, אל תאמינו לשום דבר שהאוצר אומר לכם, בסוף הכסף ילך למקום אחר.

לקחו את הקרן לצמצום פערים. לקחו את הארנונה, מה שקראו לו פעם קרן עולים, ארנונה על ערי עולים, עשו איגום. לקחו מבאר שבע, לקחו מדימונה, מכולם, את הכסף, שמו אותו בקופה אחת ואמרו חלוקה מחדש. אמרתי להם תזכרו אחרי חמש שנים בא הגילוח. עכשיו הם ירדו ב-50%. אתה מסתכל על דימונה – הם ירדו ב-7-6 מיליון שקלים; אתה מסתכל על באר שבע – הם ירדו בעשרות מיליוני שקלים. יושב פה מי שהיה פעם גזבר עיריית - - -

חבר'ה, הכסף הזה בסוף צריך ללכת למקום אחד, לערים שבהן יש את זה, נקודה. לא לשום מקום אחר. כל כסף שיושב בממשלה בסופו של דבר הולך לאיבוד. הוא הולך רק למקומות לא נכונים ובסוף כשאני מסתכל על הרשויות – הרשויות נאנקות.

אדוני היושב-ראש, עכשיו אנחנו בתקופה של בתוך מלחמה. שלא תטעה, יש פה רשויות בחברה הערבית שבכלל לא מסוגלות להעביר תקציב. יש פה למעלה מ-25 רשויות, רשויות יהודיות בפריפריה, בירוחם – לא מסוגלים להעביר תקציב; בבית שאן – לא מסוגלים להעביר תקציב. אין להן יכולת, אין תוכנית שתבוא היום ותגיד רבותיי טיפול נקודתי ברשויות הערביות, ברשויות הפריפריה. אין, אין. הן לא מסוגלות וכשאתה מסתכל על תוכניות – תוכניות הבראה, תוכניות משמעותיות – אף אחד לא באירוע, אף אחד לא מבין את זה.

אבל למה הן לא מסוגלות?

הן לא מסוגלות, מה לעשות. אתה מבין את הניתוק? השאלה שלך היא הניתוק. יש פה הוצאה גדולה לצד זה שאין הכנסות, גם ברשויות. מה לעשות בצפון? אתם חושבים שרק קווי העימות משלמים את המחיר? זה מגיע לנהריה ומגיע למעלות ומגיע לכל מקום, כולם בהידרדרות. אבל כולם חיים באיזושהי בועה. איך אומרים? רומא עולה בלהבות וכולם מנגנים על הנבל. ואף אחד לא מבין שצריך פה משהו משמעותי. אבל חשוב מאד חוק עיריות – זאת אומרת, להפוך את כולן לעיריות, להעמיס עליהן עוד תפקידים, עוד דברים.

הניתוק הזה בסופו של דבר מביא את הציבור לכך שהציבור עוד רגע יוצא החוצה ומתהפך על כולם. והציבור שם, שלא תטעו. וזה לא רלוונטי בכלל ימין-שמאל, דתיים-חילוניים. הציבור מבין שיש פה ניתוק מלא של כל המוסד מבחינת החיבור שלו לדברים המשמעותיים של הרשויות המקומיות. ואין, אין בנמצא. רבותיי, תדפקו בדלת, אין אף אחד מאחוריה. אנשים לא מבינים, אנשים עסוקים בלהסביר לו, אומרים לו תשמע - - - אני מסתכל ואני רואה אנשים על הגחון. אנשים לא משלמים סוציאליות, לא משלמים דברים פשוטים. בשנת 2024, אתם מבינים?

במדינה מתוקנת היו לוקחים את הרשויות האלה, את כל המיליארדים שזורקים על שטויות, את כל המיליארדים שיושבים בקרן הניקיון, את כל השטויות האלה היו לוקחים והיו שמים את הכול לטובת הנושא הזה, לשקם. כי אם לא ישקמו את זה - - - מדינת ישראל צריכה להשקיע בעוטף ישראל. בדרום, בצפון, במזרח. להשקיע באלה שהם החוסן האמיתי של מדינת ישראל. אף אחד לא סופר אותם, וכשהם לא יהיו לא תהיה מדינת ישראל. שלא תטעו, לא תהיה מדינת ישראל.

לכן כשאני מסתכל על הדברים, אנחנו נמצאים שם כדי לדאוג. יש פה ראשי רשויות שאם אתם לא תהיו יחד איתם והם לא יעמדו במעמסה, בסופו של דבר הכול יחזור לכאן. כי כשהציבור יבין שאין עם מי לדבר – הציבור יגיע גם לכאן, כל הציבור יגיע לכאן. כי הציבור רוצה לקבל תשובות ממי שיושב פה. לא תשובות מנותקות, לא תשובות סקטוריאליות, תשובות לאומיות כדי לפתור בצורה רצינית ומשמעותית. כשאני מבין שהבית הזה מתעסק בלייצר ג'ובים ל-270 רבני שכונות ולא מתעסק באיך לייצר כסף כדי להרים את הרשויות האלה, אני מבין שמשהו קרה פה. דרך אגב, הוא לא ברמה - - -

אני אומר לכם, אף אחד לא יכול לטעות בי, אני איש ימין כל השנים שלי, מאז שאני ילד. לא יכול להיות מצב שלא מתייחסים לזה ברצינות. הניתוק הזה, הניתוק הזה בסופו של דבר יביא לכך שהכול יוצא החוצה. והשלטון המקומי שסוחב את האלונקה הזאת כל הזמן לבד, בקורונה, במבצעים, גם במלחמה מהרגע הראשון, לא יכול לסחוב. אנחנו מדליקים את כל הנורות האדומות אבל כשתגיע הקריסה היא תביא גם לקריסה שלכם.

ולכן תתעוררו רגע לפני, צריך לטפל בדברים היום. לא מחר, לא בעוד שבועיים, לא טיפול נקודתי בעיר אחת. בחברה הערבית, בדרוזים ובצ'רקסים. זאת אומרת, אלה שבסוף גם תורמים, משרתים ולצערי, גם נהרגים. אף אחד לא בא. זאת אומרת, החיבור של החשמל שלהם זה משהו שאחרי שעובדים עליו הרבה שנים מחליטים באיזו ועדת שרים שמורידים את זה מסדר-היום. לא ראיתי שעושים את זה ביהודה ושומרון או במקום אחר – שם כן. אתה תסתכל ואתה מבין שמשהו קרה פה, משהו לא טוב. זה הזמן שלכם, גם בוועדת הפנים, לתקן. זה הזמן להתעסק בדברים המהותיים, האמיתיים. לא להתעסק בשטויות, לא להתעסק בג'ובים, לא להתעסק בתפקידים, אלא להתעסק כדי לקחת ולהרים את הרשויות האלה.

אני חושב שיש פה ראשי רשויות חדשים שנבחרו, הם נבחרו כי הציבור רוצה שיהיו 118 ראשי רשויות חדשים. תיקח את מי שהתמודד, 50% מראשי הרשויות התחלפו. כל ראש רשות שני שהלך לבחירות – הלך הביתה. הלך הביתה כי בסופו של דבר הציבור נמצא שם, הוא מבין שהוא צריך משהו חדש. הוא לא בודק האם אסף הוא ימין, שמאל, מרכז. הוא בחר אותו כי הוא רוצה אותו, כי הוא מאמין שהוא יביא את השינוי.

זה גם יעלה לשלטון המרכזי.

אני לא מתעסק בזה, אני מתעסק בשלטון המקומי. ולכן אני אומר, זה הזמן של הבית הזה להתעשת, להתעסק בדברים הלאומיים האמיתיים ולא בסקטורים. תתעסקו בסקטורים – נצא עם זה למאבק עד הסוף כי לא תהיה לנו ברירה. אנחנו לא רוצים להיות שם, אנחנו רוצים לעבוד ביחד בקדנציה הזאת. תודה רבה.

תודה רבה. אתן לשי חג'ג'. אני רק רוצה לומר דבר אחד, חיים ידידי, ואתה מכיר אותי, אני אומר את מה שאני חושב וחושב את מה שאני אומר. יש גם איזשהו ריקוד שאנחנו לא תמיד יודעים לפענח אותו, גם בעמדות שלכם. אני אומר את זה בגלוי כי גם בתוך השלטון המקומי יש סקטורים, יש את 15 הערים הגדולות ויש את כל השאר. יש שוני ענק.

אני כן מסכים עם רוב הדברים שאמרת לגבי הסתכלות על הרשויות שבהן, מה לעשות, לא ירשו עיר על חוף ים, לא ירשו עיר באזור הכי אטרקטיבי לתיירים, לא נכנסו לנהל עיר - - - ומגיעים. נוצר מצב שיש ראשי עיר כישרוניים מאוד שמצליחים מאוד ויש ראשי שאומרים שהם לא מצליחים, אבל נקודת הפתיחה של ראשי הערים כאן וכאן היא אחרת. נכון שבסוף זה ניהול ואם לא תהיה מנהל טוב גם במקום הכי עשיר בעולם אתה תקרוס.

לכן אחד הדברים שלא ברורים גם לנו כל הזמן, זה איפה אנחנו שמים את הדגש ואיך. צריך לדבר על זה, צריך למצוא את הניתוב של זה כי הדגש הוא באמת בסופו של דבר - - - הייתי מחלק את זה ככה, יש מקומות בהם אתם צריכים לבוא ולהגיד אל תפריעו לרשות להתנהל, ויש מקומות שבהם אתם צריכים להגיד איפה אתם עוזרים לרשות כי המדינה צריכה לבוא כתוספת.

ניקח את נושא התחדשות העירונית בפריפריה. במקומות הללו, כשאנחנו כוועדה עסוקים בזה הרבה מאוד, חייבים שהעסקאות שם תהיינה כלכליות. אחרת לא תהיה התחדשות עירונית. בכל הארץ יש התחדשות עירונית, דווקא באזורים הכי צפוניים, הכי מסוכנים מבחינה סייסמוגרפית של רעידות האדמה, דווקא לא. לכן צריך בהירות גם בנושא הזה, בסקטורים.

זו לא בהירות. דרך אגב, הוועדה הייתה יכולה להילחם על זה מצוין. למה? כי בבית שאן, נולדתי שם, המדינה צריכה לשים כסף חי. לא סיפורי מעשיות ולא תוכניות, כסף חי. לשים בקריית שמונה, בבית שאן, בחצור, בצפת, בדימונה, בירוחם. לשים כסף חי להתחדשות עירונית. בתל אביב, במודיעין – במקומות כאלה לא צריכים לשים כסף, שקל לא צריך לשים, זה כלכלי מאוד. איפה שלא כלכלי – המדינה.

אבל איפה הבעיה? הבעיה היא שאת 45 מיליארד השקלים שאנחנו מכניסים בכל שנה מהשיווק של קרקעות ובניית יחידות דיור במודיעין, בתל אביב, בהרצליה, ברעננה ועוד 10 מיליארד שקלים – שזה בסך הכול 45 מיליארד שקלים בשנה – במקום לקחת את זה ולהשקיע שם, באוצר לוקחים את זה למקומות אחרים ולא מחזירים את זה בחזרה כדי להשקיע בדור העתיד, בדור הניצחון. ואז מה קורה? אתה נמצא במצב שבבית שאן לא בונים כלום ולא בירוחם. והמצב הוא שבתל אביב בונים כי יש לזה היתכנות, אבל בתל אביב לא באמת צריכים אתכם.

אני חייב להגיד לך דבר אחרון. 67 רשויות נטולות מענק, עצמאיות. בסוף לא כולן תל אביב והרצליה, יש הרבה רשויות כמונו שאנחנו רשויות יציבות. אנחנו מבקשים רק דבר אחד, שלא תפריעו לנו. משרדי הממשלה מפריעים לנו, עסוקים בלמשוך אותנו אחורה כל הזמן. תשחררו, אנחנו לא רוצים מכם כלום, אבל גם אל תפריעו. אם כדי לחתום על 500 יחידות לסטודנטים צעירים במרכז העיר, כדי לבנות אותו, אני מול משרד הפנים שנה וחודשיים כדי לקבל אישור – אני אומר לך שאנחנו בפשיטת רגל, המדינה רגע לפני סגירה.

הבעיה של מדינת ישראל היא לא חמאס ולא חיזבאללה. כבר כמעט עשור שלישי שהאדמיניסטרציה גומרת את המדינה. בכל דבר, אתה רואה את זה בעובדים זרים, אתה רואה את זה בבנייה, אתה רואה בכל מקום. המדינה נמשכת לאחור והגיע הזמן שתשחררו אותנו.

חיים, תעצור. נעשה את הדיון הזה. גם בפומבי, אין לי בעיה. אבל אני אומר שיש גם דברים - - - אני יושב בישיבות ומגיעים יזמים או פורומים חברתיים כאלה ואחרים.

אתה מדבר על אלקין? אתה כל הזמן מדליק אותי ואחר כך אתה אומר שאלקין עושה את זה.

חיים, אני כבר למדתי, לי מספיק להבעיר את הגפרור הראשון. אחר כך היושב-ראש מסתדר לבד.

הוא עושה את הניצוץ הראשון, זה הכול.

אבל אנחנו מגיעים ללא מעט ישיבות כשאני מוצא את עצמי מגן על השלטון המקומי. הרבה פעמים חלק מהטענות והכול זה גם עיכובים באישורי תוכניות, כל מיני דברים כאלה. אז אתה יודע, יש גם דברים דומים. צריך לטפל בכול. לכן אני אומר, הרבה פעמים החבר'ה שלך שבאמת עושים עבודה נהדרת – וגם ברכות ללירון דורון על כניסתה לתפקיד מנכ"לית השלטון המקומי.

דרך אגב, בפעם הראשונה – 86 שנה שהשלטון המקומי קיים – גם יושבת-ראש האסיפה זו ראש עיריית נתניה, וגם מנכ"לית השלטון המקומי זו לירון דורון לוי.

תודה רבה.

רציתי להחמיא לה על עוד דברים, היא והצוות שלה באמת מגיעים לישיבות. אבל לפעמים הם יוצאים ככה עם זה ולפעמים הצד השני. האיזונים פה חשובים, לא הכול זה דברים מוחלטים. שי, בבקשה. כל זה היה רק חימום לנאום הקצר שלך.

באמת אקצר, גם לא אחזור על דברים שחיים אמר. אבל דווקא אתחיל במה שהיה פה עם משפחות החטופים. בתור תושב הדרום שחווה את 7 באוקטובר, הרגשנו, לפחות בשבועות הראשונים, שעם ישראל מאוחד וזה נתן לנו כוח אדיר, כוח אדיר לתפקד. ואפרופו תפקוד, אנחנו היחידים שהיינו בשטח – זה לראשי הרשויות החדשים שנבחרו. אם אנחנו לא נהיה שם, אף אחד לא יהיה שם. אל תצפו שממשלת ישראל תהיה ברגעים שצריכים אותה באמת, זה לוקח זמן. לכן אתם צריכים להיות מוכנים וערוכים לכל דבר.

אני חושב שהאחדות של עם ישראל חשובה לכולנו. הבן שלי נמצא עכשיו בעזה, איתו בסיירת נלחמים יהודים ולא יהודים, דתיים וחילוניים, כולם יחד. הם לא יודעים על מה אנחנו מדברים. כשהוא כבר יוצא לשבת, אחרי חודשיים או שלושה חודשים, הוא לא מבין מה קורה. הוא לא מבין מה קורה בעם שלנו כי שם הם לא מרגישים את זה, כי כל אחד שומר על הגב של השני שם. ובשלטון המקומי, כמו שאמר חיים, יש מכל המגזרים. ואנחנו יודעים להתווכח אבל גם יודעים לדבר אחד עם השני. זה צריך לעלות גם למעלה, גם לשלטון המרכזי. ומפה זה מופנה אליכם, גם לקואליציה וגם לאופוזיציה, תשמרו עלינו כעם מאוחד זה חשוב לכולנו.

השלטון המקומי והאזורי, אני חושב שלא צריך לדבר על זה יותר מדי, אבל הוכיח את עצמו גם בקורונה וגם במלחמה הזו. אם אנחנו לא היינו שם, המשק לא היה יכול לתפקד. חד-משמעית. אני וחיים היינו בישיבות של קבינט הקורונה ואני אומר לכם שאם אנחנו לא היינו מקבלים את ההחלטות איך לנהל את הערים שלנו, אי-אפשר היה לנהל את המדינה הזו. יש פה כוח עצום של אנשים טובים, של שלטון מקומי ואזורי, של ראשי רשויות טובים שאכפת להם מהתושבים. אנחנו אלה שנוגעים בתושבים. חיים דיבר על הסקר שהוא הציג קודם, זה אמיתי, התושבים סומכים עלינו כי הם יודעים שאנחנו נלחם בשבילם.

מי שמכיר אותי יודע שבכל יום שני כמעט אני פה בכנסת. וזה מופנה אליכם, ראשי הרשויות החדשים, תבואו, תשפיעו, יש החלטות שמתקבלות בוועדות השונות. צריכים לראות אתכם כאן. ואפשר גם להעלות לדיון נושאים שאנחנו צריכים אותם. אנחנו עושים את זה דרך השלטון המקומי והשלטון האזורי. אתם מקבלים מדי שבוע את שמות הוועדות והנושאים שהוועדות דנות בהם, תבואו ותצטרפו. יש בעיות, יש לנו הרבה אתגרים בשלטון המקומי והאזורי. חיים דיבר על הקרן לצמצום פערים. יש את סעיף 197 עם תביעות של מאות מיליונים כלפי הרשויות המקומיות, צריך לטפל בזה, אף רשות מקומית לא תוכל לשלם את התביעות האלה זה צריך להיות ברמת מדינה.

הצפון והדרום, אתן לכם דוגמה. אופקים, מרחבים ונתיבות – כבר הוחלט שצריכה להיות החלטת ממשלה על האזור הזה כעוטף של העוטף, אנחנו תשעה חודשים מתחילת המלחמה ועדיין לא התקבלה החלטה. וכבר הבאנו דיון לוועדת הכספים שנתנה הוראה לממשלה להעביר את ההחלטה מיד. מאז עבר חודש וחצי, מה שקורה זה פשוט לא יאומן. לכן אנחנו צריכים להיות חזקים וכמו שאמר חיים, להיות מאוחדים וחזקים ביחד כי ביחד נוכל לנצח.

אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה שכינס את הדיון הזה. ועדת הפנים היא הבית שלנו, משרד הפנים הוא הבית שלנו. הם צריכים לעזור לנו בכל האתגרים שעומדים בפנינו. אני שמח שאתה הוא יושב-הראש, כי אתה בא מאיתנו, אתה מכיר את הבעיות מהשטח. לכן אני חושב שאפשר לנצל דווקא את הקדנציה הזו כדי להעביר החלטות שקשורות בשלטון המקומי והאזורי, שקשורות לרשויות, כי יש פה עם מי לדבר. אני מאחל, כמובן, לכל מי שנבחר הצלחה בקדנציה החדשה, ללירון השותפה שלנו וגם לנועם מהאוצר שפגשתי הבוקר בפעם הראשונה ונאחל לה בהצלחה. ותודה לכולם. תודה אדוני היושב-ראש.

תודה רבה. נעשה עכשיו חבר כנסת, ראש עיר, ראש מועצה, ראש מועצה אזורית. אחד ואחד. נתחיל עם רביבו, כי אמרת שאתה צריך לרוץ, אבל תעשה את זה קצר.

מצדי, הלוואי שלא תיתן לי ואוכל להישאר פה, אבל המציאות בסך הכול כופה עלינו משהו אחר. קודם כול, אני באמת מבקש להודות לך על קיום הדיון החשוב הזה, לברך את נבחרי הציבור החדשים ובתוכם ראש המועצה שלי, ולברך את נועה שוקרון – אני רק מבקש מכם, כמי שיש לו איתה קילומטראז' רב בכמעט השנתיים האחרונות, אל תטעו בחיוך המבויש שלה. היא עקשנית וקשוחה וקשה להניא אותה מעמדותיה, כשמראש עמדות האוצר בעייתיות.

ברשותך, אדוני מנכ"ל משרד הפנים, אני רק מבקש לבטא שתי תחלואות מרכזיות. האחת היא בעד ביזור הסמכויות. אדרבה, דווקא בימים שבהם אנחנו חייבים לוודא ביזור סמכויות לרשויות המקומיות והאזוריות נדמה שלא כולם מבינים את זה ודואגים לאיזושהי ריכוזיות. ריכוזיות שמחלישה את הרשות המקומית שהיא הברומטר האמיתי לצורכי הציבור והצורך במתן המענה לו, לפעמים באופן פרטני ואישי. אני יודע שראשי ערים יורדים לרמת רזולוציה שאין חבר כנסת או שר שמסוגל לרדת אליה.

השנייה, במציאות שבה – רשמתי לי שני נושאים מתוך שמונה, לדבר עליהם, יצאתי החוצה ונהיה לי קצת ריסטארט. אבל הנקודה השנייה שאני מבקש לבטא אותה היא חוסר האונים – אני מתנצל, בלאק, בלאק קטן. רשמתי לי כמה נקודות, הנחתי שכבר לא אדבר. החלטות ממשלה וכנסת שמשאירות אצלן את הכוח, וזאת למעשה הנקודה הראשונה. את הנקודה השנייה ארשום מאוחר יותר ליושב-ראש.

זה הביזור.

נכון, ביזור הסמכויות.

תודה, תודה רבה. שמואל גרינברג, ראש עיריית בית שמש. לא בגלל שהוא מדגל התור, אלא בגלל שככה רשמו לי. והיא גם העיר הגדולה שנמצאת כאן כרגע. בבקשה.

אוקיי. בוקר טוב, תודה אדוני היושב-ראש, על כינוס הוועדה החשובה הזאת, תודה ליושב-ראש השלטון המקומי חיים ביבס.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מבקש, רק משפט אחד קצר.

כן.

כי זה הלב של מה שרציתי להגיד, תודה. חלק גדול מאוד מהחלטות הממשלה להיטיב עם הציבור לא בהכרח משפות את הרשות המקומית ומאפשרות לה באמת לכלכל את צעדיה, הן משאירות אותה בחוסר. לכן אני מבקש שנתחיל לקבע איזושהי החלטה בה כשהממשלה ו/או ועדות הכנסת מקבלות החלטות שבקצה שלהן יש עלות תקציבית לרשות המקומית יהיה: א. שיתוף פעולה מלא עם השלטון המקומי והאזורי; ב. שיפוי מלא. שכן הרבה פעמים החלטות יכולות להיות חשובות אבל אם אין מי שישפה אותן המשמעותי היא שהן רק החלטות פופוליסטית בלי שיש באמת יכולת לממש אותן.

הינה, נועה מסכימה.

טוב שנזכרת, זה חשוב.

אני באמת מסכימה.

היא מסכימה, היא יודעת שככה לא יעבור כלום. תודה חבר הכנסת רביבו. ראש עיריית בית שמש, מר שמואל גרינברג, בבקשה.

מכובדי יושב-ראש הוועדה – חבר הכנסת הרב יעקב אשר, חיים ביבס – יושב-ראש השלטון המקומי, רונן – מנכ"ל משרד הפנים, נכבדים כולם. אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת מאוד, בעיקר שלנו. אנחנו אחרי הסכמי גג חריגים מאוד, כשאנחנו משלמים את המחיר בשנת 2024 ובשנת 2025; אנחנו אחרי קורונה; אנחנו אחרי תקופת בחירות מאתגרת, ארוכה מאוד; אנחנו במלחמה; אנחנו באינפלציה; אנחנו לפני גזירות, תקציבים קוצצו ותושבים לא יכולים לשלם ארנונה. יזמים לא נכנסים לעסקאות חדשות בגלל כל האי-וודאות, עודף הרגולציה שיש, וזה ממשיך אותו דבר. הממשלה רוצה בניית אלפי יחידות דיור, אני רואה רק את הכאוס שהולך ומגיע. וזה המקום שאנחנו נמצאים בו. אני ברשות שלי וכל הרשויות המקומיות.

ישנם נושאים רבים, בחרתי לגעת בנושא אחד שעומד לפתחי בפיצוץ גדול, אני מבין שזה קורה בעוד רשויות. אנחנו עיר שמתפתחת בכמות אוכלוסייה מטורפת שאין לה אח ורע במדינת ישראל. אנחנו הולכים לפתוח שנת לימודים – אני לא יודע איך אני פותח את שנת הלימודים הקרובה, אין לי מבנים. מעבר לחוסר הקיים, מעבר לאכלוס שרק גובר, בניית הכיתות שהיו אמורות להימסר הופסקה מ-7 באוקטובר. אין פועלים, אין עבודה. מדברים כל הזמן על אפשרות שיביאו פועלים, בסופו של דבר שילמתי במקומות מסוימים הרבה כסף כדי להכניס פועלים. הוספתי ייקור מלחמה בכל בית ספר, לפעמים זה מיליון שקלים, לפעמים זה 1.5 מיליון שקלים, לפעמים זה חצי מיליון שקלים. אין לי את הכסף הזה, מי משפה אותי על זה?

ומשרד החינוך לא נותן לך שקל.

אף אחד לא משפה אותנו על זה.

העלויות עלו ל-40% והעירייה צריכה להביא כסף על בנייה של בית ספר, שזה בכלל תקציב מדינה.

חד-משמעית. מה אני אומר לתושב? לא מעניין אותו שיש ייקור מלחמה, שאני משלם כדי להביא פועלים סינים. אין לי איך לפתוח שנת לימודים.

הם בכלל לא באירוע.

בשכונה אצלי בעיר, ברמת בית שמש ד', יש 80 מקומות לתלמידים בשנה הבאה במעון – נרשמו לי 1,000 תלמידים. אין לי מעונות, אין לי כיתות גנים, אין לי כיתות בית ספר. אני לא יודע איך אני פותח שנה, אף פעם לא הייתה פתיחת שנה כזו. חייבים לתת על זה את הדעת. משרד הפנים, משרד החינוך – איך משפים את הרשויות על הפערים האלה?

פניתי בעניין הזה. לדעתי, צריכה להיות פה החלטה ממשלתית, כחלק מתקופת הלחימה וכפועל יוצא של החלטת הממשלה על אי-הכנסת עובדים.

אדוני היושב-ראש, האוצר לא באירוע, היא יכולה לשבת פה עם פני מלאך. עם משרד החינוך, הם לא מתפקדים בנושא הזה בכלל. יש פה עצירה מלאה - - - ואתה מכיר את זה, כמה היית בונה בבני ברק ואתה יודע מה קורה.

חיים, אני מכיר את זה. אבל אני אומר, אם בגלל שאני מכיר את זה אני לא אמשיך ללחוץ הלאה ולא ננסה לשים את זה על השולחן מכל הכיוונים – זה לא דבר שמשרד מסוים יכול לטפל בו לבד, ברור שהמפתחות בעניין הזה נמצאים באוצר. לא יכול להיות שכשיש כזה סוג של דבר, כמו בכל הסכם שבו יש דברים בלתי צפויים שאין - - - לדבר כזה יש כיסוי. לא יכול להיות שמדינה תשלח רשויות לבנות בתי ספר עבור המדינה בתקציב המדינה בלי להתייחס לעלייה דרמטית של העלויות. תמיד יש הפרשים במפתח העלות של כיתה, תמיד אפשר לעשות שפיץ של 1% לפה ו-1% לשם, אבל במצב הזה של התייקרות כזאת המדינה לא יכולה לברוח מזה.

נועה, אני אומר לך, צריך להעלות את הנושא הזה, אי-אפשר לגלגל אותו על אף אחד. זו לא רק החלטה של משרד החינוך, זו גם לא רק החלטה של משרד הפנים, זו גם לא רק החלטה של משרד האוצר. אבל בלי משרד האוצר בעניין הזה ובלי שאתם, הפקידות, תבואו לשרים - - - כי השרים לא יגידו לכם לא. שר האוצר לא יגיד לכם לא אם תבואו ותגידו זה לא הוגן, אי-אפשר לנהל ככה, חייבים לתת להם שיפוי לתקופת המלחמה הזאת כהוראת שעה לחוזים. מתאריך זה ועד תאריך זה, עם איזשהו לימיט. אם זה לא יהיה – ניצחתם, זה לא יהיה אבל הרשויות יקרסו ותשלמו את הכסף הזה במקום אחר.

אני רוצה להגיד מילה אחת. אם תהיה אמירה או החלטה בשבוע הקרוב, יש לנו אתרים שאנחנו עדיין מסוגלים בחודשיים, ביולי-אוגוסט, לסיים אותם אם אנחנו יודעים שיש לנו את הכסף.

אני מציע לך, רק מעשה אמיתי, לא אמירה. אמירה – הם יגידו לך הכול, אין כיסוי. אתה חדש, תזכור.

אמרתי החלטה, לא אמירה.

אני מודיע על מינוי של חיים כיועץ לענייני רגולציה וממשלה, נראה אותך כשאתה תשב פה. חיים, אזכיר לך את זה כשתגיע לכאן. תודה רבה ושיהיה בהצלחה בתפקידך. בבקשה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

תודה רבה אדוני, גם על הדיון. ברכות לראשי הרשויות הנכנסות.

ואחריך, נאדר טאהא, ראש המועצה המקומית כאבול.

אומר שאני חושבת שהבעיה המרכזית של הדיון, כשאנחנו מדברים על משימות ואתגרים של השלטון המקומי, הבעיה המרכזית של השלטון המקומי זה ביזור הסמכויות. בשנת 2021 הייתה החלטת ממשלה בצוות בין-משרדי שביקש לדון בביזור הסמכויות של השלטון המקומי. הוגדרו 31 תחומי תוכן שבהם נכון לבזר. המדינה, כממשלה, צריכה לטפל במאקרו: משבר פסולת, מוכנות לרעידות אדמה, מוכנות לחירום, מיגון, תשתיות-על. אבל את כל שאר עולמות התוכן השלטון המקומי הוכיח מצוין שהוא יודע לעשות יותר טוב. המדינה צריכה להתעסק בדברים הגדולים ולתת לראשי הרשויות ולשלטון המקומי לעשות את הדברים שבשוטף. יש יציבות בשלטון המקומי, חמש שנים של כהונה בלי טלטלות עוזרות הרבה. זו הנקודה הראשונה שרציתי לומר.

האתגר של ראשי רשויות חדשים, בסוף אלה אותם איזונים בין פיתוח כלכלי, צמיחה דמוגרפית, סביבה וסל שירותים לתושבים. אני חושבת שזה האתגר. ואת כל הדברים האלה ראש הרשות יודע לעשות טוב יותר מהשלטון המרכזי.

אני רוצה רק שתי נקודות. בבקשה, אדוני.

בקצרה, רק בקצרה כי אני רוצה שכולם ידברו וגם המנכ"ל יוכל לענות.

הזכרת התחדשות עירונית. אדוני, אני קוראת לך בנושא תמ"א 38, החלטת המועצה הארצית לבני ברק, בת ים, תל אביב, לא משנה. אני מדברת בעיקר על שכונות שבהן, כמו שאמר ביבס, המצב הסוציו-אקונומי מורכב יותר.

אין מיקוד ואין חיזוק.

אני קוראת כאן לדיון מהיר בהארכת תוקף. ששר הפנים יפנה – זה בסמכותו – והוועדה תאשר הארכת תוקף של תמ"א 38 ברשויות שבהן זה פג, כי אין לנו מיגון. בסוף תל אביב, בני ברק ובת ים - - -

לי יש פתרון.

אני לא יודעת, צריך לטפל בזה, זו חזית, זה לא עורף יותר. עוד נקודה אחרונה אדוני, ברשותך. בספטמבר 2023 ביקשתי מחקר של הממ"מ בנושא חוקי עזר. בממצאים של הממ"מ נאמר שהביורוקרטיה והמורכבות והעבודה בטור, מעכבת מאוד את אישור חוקי העזר. גם פה זה אחד מתחומי ביזור הסמכויות ואולי גם פה נכון שנקיים דיון על משך הזמן שלוקח לחוקק חוקי עזר. זה פשוט ויה דולורוזה ורשויות מתקשות לקדם חוקי עזר.

שנינו מכירים את זה באופן אישי.

נכון.

תודה רבה. נאדר טאהא.

שלום גבירותיי ורבותיי. אני איש שבא מעולם התוכנה, נבחרתי כראש מועצה עם אג'נדה חדשה, בחור צעיר. קיבלתי כמעט 60% מהקולות בכפר. ואני נכנס למבוי סתום. ככה לא מנהלים עיר וככה לא מנהלים מדינה. רבותיי, אי-אפשר לאזן תקציב. הפקרות בביטוחי הרשות, צריך מיליון וחצי שקלים לבטח רשות שמונה 15,000 תושבים. מיליון וחצי שקלים ביטוחים. יש לי בעיות פסולת, יש לנו בעיות פשיעה – אני ביום עובד ברשות ובלילה עובד בתחנת המשטרה. אני כל הזמן נמצא בתחנת המשטרה, פותר בעיות 24 שעות. אין לי מענה, לא ממשרד הפנים, לא ממשרד האוצר ולא מאף אחד.
מתקשרת אליי הממונה על המחוז ואומרת לי אתה צריך להעביר תקציב עד ה-30 בחודש, אחרת אני מפזרת את המועצה. אמרתי לה בבקשה, תפזרי, את מבקרת אותי על ההתנהלות שלי או על ההתנהלות של המדינה שמפקירה אותנו? צמצום פערים – מענק תגבור שמתבטא בכמעט 2.5 מיליון שקלים; החלטה 550 – עוד 50% קיצוצים. מאיפה אאזן תקציב? איך אאזן תקציב?

תוכניות המתאר שאושרו – מלפני 20 שנה. 30 שנה לא נכנס אפילו מטר אחד שטח בנוי חדש. אני מנסה, רץ למינהל, למשרד השיכון, עם רפי אלמליח שתוקע את התוכנית בוותמ"ל. הכול תקוע פה. הבירוקרטיה במדינה הזאת, אני לא יודע, אני לא מבין את זה. באתי בשביל לקדם את זה, אני עובד 24 שעות. אני עובד לפי הספר כמו שאומרים, מקצועיות ניהולית. ראשון העובדים שמגיע ואחרון העובדים שהולך הביתה, מנסה לקדם דברים. אבל מפקירים אותנו, מפקירים אותנו. אין לי תשובות. חוץ מהשלטון המקומי וחיים ביבס שעונה לי, אף אחד לא עונה לי, אף אחד. מפקירים אותנו בכל פרמטר. זה לא רק אני, זה כל המגזר הערבי. כל המגזר הערבי.

הקיצוצים האלה, אף אחד לא יכול לאזן תקציב. ביום רביעי יש לי ישיבת תקציב – אני מגיש תקציב גירעוני. בבקשה, אני לא יכול לאזן את זה. אתם אומרים שאני צריך לאזן? בבקשה, אני מביא לכם אותו עם המפתחות. קחו, תבואו, תנעלו את הרשות. זו לא בעיה בראש הרשות, זו בעיה בתקציבים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת מלול. ואחריו אסף אוברלנדר, ראש מועצה מקומית רמת ישי.

אדוני היושב-ראש, חיים – יושב-ראש השלטון המקומי, מנכ"ל המשרד – ידידי רונן פרץ, ראשי ערים וחבריי חברי הכנסת. עם הרשויות באמת היה לי קשר חזק כשהייתי במשרד לשירותי דת, ראש מטה. היו הרבה ממשקים, לגבי הקצאות, לגבי תקנים. היה שיתוף פעולה באמת מלא. אבל נקודה אחת שבאמת ראיתי היא שהרבה ראשי רשויות – זה היה עם המשרד לשירותי דת, בדקתי את זה גם עם משרד הפנים – לא מנצלים את מה שמגיע להם. או מעצלות או מביורוקרטיה או מחוסר ידע. חשוב שתדעו מה אתם יכולים לקבל, מה יש לכם, לזרז את הפקידים. כי יש לכם הרבה דברים שאתם לא מקבלים, ראיתי בחי, מדובר פה בעשרות ומאות מיליונים.

דבר שני, שיתוף הפעולה שהיה בחוק ההסדרים בקורונה – גם את זה ראיתי דרך המשרד לשירותי דת – עם השלטון המקומי היה באמת מעולה. מירה ישבה בחוק התקציב בוועדת הפנים והיושב-ראש, שאי-אפשר לערבב אותו ואי-אפשר לסובב אותו, הבין בכל תחום ובכל נושא. אמרתי לה אני קונה לך שק שינה. לא חייבים להסכים, אבל שיתוף הפעולה הפורה שהיה בוועדה היה באמת ראוי לשבח. היו הרבה שינויים שהתקבלו בגלל השלטון המקומי.

ודבר אחרון. תדעו לכם, ראשי הערים הם הקשר עם האזרח. הם רואים אותם יום-יום, הרבה יותר מחברי כנסת. הם מטפלים להם בחינוך, בדברים הכי חשובים, בניקיון, בהרחבות, במוסדות הציבור. לצערי, חלק מראשי הערים באים ככה על הדרך, רובם לא, לעשות סיבוב כדי לעלות ולא אכפת להם מהציבור. הם כבר מסתכלים, הפופוליזם מעניין אותם. ראשי הערים שבאמת מעניין אותם הציבור ולהיות עם העיר הם אלו שמצליחים. תודה רבה.

אסף אוברלנדר, ראש מועצה מקומית רמת ישי. לאחר מכן, יוסף עטאונה. אחר כך נשמע את המנכ"לית. האמת היא שחיים כבר אמר את המצגת שהכנת, בגדול. אבל זה בסדר, נעשה את זה קצר כי אני רוצה לתת ביטוי לכולם. זו ישיבה ראשונה, זו היכרות ראשונה. נמשיך הלאה, בבקשה.

בוקר טוב. אגיד אמירה, חיים הרים פה להנחתה. כשנבחרתי אמרו לי בוקר טוב ראש העיר, אמרתי רמת ישי תישאר מועצה ואני לא ראש עיר. זו התייחסות לאמירה של חיים ששמענו היום בבוקר שרוצים להפוך מועצות לעיריות. איזה טרלול של מישהו, זה מתחבר לזה שכנראה כולם פה חיכו לתקופה של הבחירות וחשבו שכשייכנסו, ונכנסו כמעט 50% ראשי ערים ומועצות חדשים, אולי זו תקופת מעבר שאפשר להריץ בה הרבה מאוד דברים.

רק אתן דוגמאות. בשלושת החודשים שאני בתפקיד, פתאום אחרי שהצלחתי לאשר תקציב עם התייעלות כזאת או אחרת, מגיע לנו איזה חוק רבנים; משרד הדתות מבקש ממני פתאום להעלות את הסעיף של המועצות הדתיות; אתמול קיבלתי, תאריך של אתמול להיום, 50% ממה שאתה אוסף, אמניר – אנחנו לא מפנים להטמנה. כי פתאום יש בעיה במטמנה בעפולה; קרן הארנונה – הצעה של ביטול הטייס האוטומטי. זאת אומרת, חיכו פה כל כך הרבה דברים בקנה שחשבו שההחלפה תיפול מה שנקרא על חבר'ה פחות מנוסים, חדשים, שלא ידעו איך להגיב.

חבר'ה, באנו לאירוע הזה מוכנים. כמו שחשבו או דיברו על הדור הלוחם – זה הדור החדש של ראשי הרשויות, שיודע מה הוא רוצה. ואמר פה ידידי שיושב לידי, שהוא נבחר עם 60%, אז אני נבחרתי עם 70%. התושבים מאחורינו, הם יודעים מה הם רוצים, הם בחרו במה שהם רוצים, שאנחנו נייצג אותם. וכולנו תחת השלטון המקומי יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים ואנחנו צריכים אתכם, הממשלה והכנסת, איתנו כתף לכתף. כי אחרת זה לא יצליח.

בנושא של ערבות הדדית – היינו בפגישה בנהריה וראש מועצה מחורפיש הציג שיש לו בעיה, הפוגה. אמרתי לו, וחיים שמע את זה, אתה מוזמן לבוא לרמת ישי, אנחנו נארח אותך. חיים, אני רוצה לבשר לך, בלי עלות. הוא התקשר אליי בדרך לפה – פשוט לקח לי שלוש שעות, אז היה הרבה זמן בדרך – ואנחנו נארח אותם בחופש הגדול.

יפה.

כי זאת ערבות הדדית, קהילה אחת. בסוף אנחנו מדינה אחת וכולנו נצטרך לתת מענה לכולם. תושבים שלנו, בסוף כולם תושבי המדינה. תודה רבה.

תודה ושיהיה לך בהצלחה. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב-ראש. אני דווקא רוצה להתחבר לדבריו של נאדר טאהא, ראש מועצת כאבול. הוא הציג את המצוקה האמיתית של המועצות המקומיות הערביות ואת הקושי לאשר את התקציב של שנת 2024. אני לא מסכים איתו בדבר אחד, כשהוא אומר שמשרדי הממשלה מפקירים אותנו. אני חושב שלגבי תקציב שנת 2024 ברשויות ובמועצות הערביות זה לא הפקירו אותנו, זה סיכול ממוקד, לחסל את המועצות המקומיות הערביות.

ואפרט, יש בתקציב של שנת 2023 דברים ומרכיבים שהיו מאושרים, קיימים, המועצות עבדו לפי תוכניות העבודה שלהן. כשבאים ומבטלים בסיכול ממוקד את התגבור במענק האיזון ב-200 מיליון שקלים למועצות המקומיות הערביות – זה לחסל אותן. כשבאים ומקטינים את מענק האיזון בכלל, זו גם פגיעה ישירה. והאבסורד הוא לגבי הקרן לצמצום פערים, כשיש הנחיה חד-משמעית לרשויות הערביות שזה לא ייכלל בתקציב של שנת 2024. חד-משמעית, זה קיים. תתייחס בדברים שלך.

זה לא נכון, 50%. אין שום הבדל בהנחיות, לא לרשות ערבית, לא לרשות יהודית, לא לרשות חרדית. אין הבחנה כזו ואין אמירה. נגיד דברים מדויקים.

אין קיצוץ בתקציב?

אין קיצוץ בשום תקציב. בהנחיות התקציב אמרנו, כל עוד לא יקודמו התקנות של הקרן לצמצום פערים – תרשמו בתקציב 50%. העלנו את זה עכשיו ל-80%, אבל זה נכון לגבי רשות ערבית במגזר הערבי, וזה נכון לגבי רשות במגזר היהודי. אין פה שום אבחנה.

הדבר הנוסף שרצית להעלות הוא לגבי מועצות מקומיות ערביות בנגב ואשמח לקבל תשובה. האם יש עוד הנחיה לבטל את מענק הפזורה? זה מיוחד לרשויות הערביות בנגב כי מענק הפזורה של הכפרים הלא מוכרים בא לתת שירות לאוכלוסייה שהמדינה לא מכירה בה, זה נופל על הרשויות המקומיות שקיימות ובאים לקצץ בתקציב הזה. זה מה שנאמר לי על ידי ראשי הרשויות, אשמח לקבל תשובה אחרת על העניין.

דבר נוסף זו הבירוקרטיה שמשליכה בצורה ברורה על כל נושא התכנון. כבוד המנכ"ל, אני רוצה להגיד לך שעל השולחן של משרד הפנים, של מנכ"ל משרד הפנים הקודם, יש מחודש פברואר בשנת 2021 החלטות ושל ועדות גיאוגרפיות בנגב, כשהמטה המקצועי סיים את כל העבודה שלו. משנת 2021. ושלוש שנים, עד לרגע זה, מועצות בנגב מחכות. כתוצאה מאי-האישור של התוכניות האלה, אנשים ובתים נהרסים בנגב כמעט על בסיס שבועי. זה על השולחן שלך, של משרד הפנים. זה היה לפניך אבל גם המטה המקצועי של הוועדות הגיאוגרפיות, הייתי שם, הן סיימו את העבודה, זה מחכה להחלטה. אני לא יודע למה זה לוקח כל כך הרבה זמן לאשר תוכניות.

הדבר השני, גם לגבי מועצות מקומיות ערביות בנגב, הנושא של הרחבת תוכניות מתאר – גם הן הוגשו, נעשתה עבודה, אושרו תוכניות, גם של רשות ההסדרה. בסך הכול מחכים להחלטה להקים ועדה גיאוגרפית שתבדוק את העניינים שנעשו. אני מבקש לקבל תשובות ברורות על הנושא של תוכניות בנגב וגם הנושא של הוועדה הגיאוגרפית של אל-קסום ותל שבע, שבאה בעיקר לתת מענה גם למפוני כביש 6 שהורסים להם בגלל שהתוכנית לא מאושרת.

תודה רבה. ניר וגנר, ראש מועצה אזורית תמר. לאחר מכן, לירון דורון לוי.

תודה ליושב-ראש הוועדה. מכובדיי כולם, אהיה קצר מאוד כי הכול כבר נאמר. היום, פה מעבר לקיר, מאשרים להעביר איזה 700 ומשהו מיליון שקלים לכל מיני משרדים מומצאים, כאלה ואחרים. אני בטח האחרון שיגן על שר האוצר ועל משרד האוצר, אבל אני בטוח שאפשר למצוא את הכסף. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת עטייה, בבקשה.

תודה רבה. חיים ביבס, שי חג'ג', ברכות על הבחירה המחודשת, זה מצביע על האמון הרב שזכיתם לו, הן מהתושבים והן מראשי הרשויות. ברכות גם לכל הנבחרים. תודה לך אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב. כפי שציין שי חג'ג', כחברי כנסת אנחנו מצפים מכם שתהיו עם חברי הכנסת, תביאו לנו סוגיות, כי אנחנו רוצים לשמוע על האתגרים ועל המשימות שאתם מתמודדים איתם.

אני רוצה להפנות, כפי שחיים ביבס ציין. כל חבר כנסת קיבל את הספר – אני, בכל אופן, קיבלתי – "מסגרת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי – ישראל בהשוואה לדמוקרטיות המפותחות". עשו מחקר חדש והוא באמת מציין שם את השיח שהולך ומתעצם לגבי המעמד של השלטון המקומי מול השלטון המרכזי. חלוקת הסמכויות, אספקת השירותים, מה ההמלצות. הם הכניסו את הנושא של לעגן בחוק-היסוד את האוטונומיה, את ההיוועצות של השלטון המרכזי, את צמצום הרגולציה ואת הדיפרנציאליות.

ראינו, גם בקורונה וגם במלחמת "חרבות ברזל", שניהלתם את כל העניינים ביד רמה. אני חושבת שצריך וזה נדרש, שווה לעשות דיון בסוגיה הזאת. לא אחזור על דבריה של חברת הכנסת הרכבי לגבי ההחלטה על תמ"א 38 שתפוג בחודש אוגוסט וחלק מהעיריות אישרו חלופות.

אבל יש חלופה, דרך אגב, וצריך להכיר אותה. מטי, כשתראי אותה – היא הרבה יותר טובה.

כן, אבל לא כולן הגישו ולכן צריך להאריך.

כפי שציינתם, וגם אתה ציינת, חיזוק הבניינים, רעידות אדמה – על מיגון. אני פונה אליך כאן, אדוני יושב-ראש הוועדה, תעזור לי לקדם את הצעת החוק שלי למיגון לאוכלוסיות חלשות, מעוטי יכולת ונכים. הצעת החוק היא מצילת חיים. יש כאלה שאין להם מיגון, אין להם. דיברנו, דשנו בנושא, ואשמח מאוד שיתקיים דיון עוד לפני מושב הקיץ.

לגבי סוגיה נוספת. עורכת הדין מירה משתתפת איתנו בוועדת העבודה והרווחה, אחרי הרבה מאוד שנים שמקדמים - -

מירה גם בוועדת העבודה והרווחה?

היא מגיעה.

איך אפשר ככה? היא השתלטה על כל הוועדות. היא אצלנו כל היום, איך יש לך זמן לוועדה שם?

זה חשוב מאוד.

- - תקנות לאנשים עם מוגבלות, הקמת מאגר מידע על אדם עם מוגבלות – קשישים, נכים – צריך למנות תומך קהילתי. יש מחלוקת מי הוא יהיה, פיקוד העורף או השלטון המקומי, וזה תקוע ולא יעזור שנאשר את התקנות אם לא יהיה תומך קהילתי. תודה רבה.

תודה לך. לירון, בבקשה, בקצרה. המנכ"לית החדשה של השלטון המקומי.

(מקרינה מצגת)

קודם כול, תודה רבה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת יעקב אשר. תודה לכם, חברי הוועדה, חברי הכנסת. באמת סקירה קצרה כי ברוב הנקודות כבר נגענו. המיסים המוטלים על אזרחי מדינת ישראל, תושבי מדינת ישראל, רק 9% מתוכם מגיעים לשלטון המקומי. זה אומר שעל כל 100 שקלים, 9 שקלים מגיעים לרשות המקומית ו-91 שקלים מגיעים למדינה. אתם יכולים לראות איך זה ביחס לעולם.

התושב, האזרח, רואה בשלטון המקומי כתובת ישירה. ובעצם המדינה, דרך הרשות המקומית, אמורה לספק את השירות שלה לתושב. אבל בפועל, מה שקורה הוא שבכל תחום ותחום – וכאן נתנו רק כמה דוגמאות – שהמדינה אמורה לתת לתושבים, השלטון המקומי מכניס את היד לכיס ומשלם. אני יכולה להגיד שבשנת 2024 זה עוד יעלה הרבה יותר ממה שרשום כאן. סתם לדוגמה: חינוך, רווחה, ביטחון, ספורט, בריאות. רק הספורט זה 1.5 מיליארד שקלים בשנה לעומת 30 מיליון שקלים – אתמול ראיתי מכתב של השר – שנותנת המדינה.

מה זה עושה? ככל שהתקציבים נשחקים, בגלל ההתייקרויות, המצב הכלכלי של הרשויות המקומיות הוא כזה שזה באמת עומד על סף קריסה. 85% מהרשויות המקומיות מתקשות להעביר תקציב, חלק מהן לא תצלחנה. הן מתקשות להעביר תקציב, איך הן תצלחנה? – מי שתצליח להעביר תקציב, הרוב יצליחו – הן לוקחות הלוואות. איך הן עוד תצלחנה? השירות לתושב ייפגע, הן ייתנו לתושבים פחות.

למי שיאשרו הלוואות, לא לכולן גם יאשרו הלוואות.

נכון, לא לכולן יאשרו ואז הן לא תצלחנה או שהשירות לתושב ייפגע עוד יותר.

מה השלטון המקומי צריך בשביל להבריא, ואחר כך גם בשביל לייצר לעצמו יכולת טובה יותר לתפקד, יכולת תקציבית? קודם כול, הוא צריך תקציבי מדינה. תקציבי מדינה; תוכניות – כמו תוכנית החומש, כמו התוכנית לדרוזים ולצ'רקסים; מענקי איזון; שיפויים מלאים על שירותים שהמדינה צריכה לתת לתושבים שלה; כמובן שכל הנושא של ההתייקרויות; כל הנושא של חוקים פוגעניים, למתן אותם.

וצריך גם לתפור בכל מקום את האפשרות להכנסות נוספות של הרשות. למצוא לכל עיר ולכל מועצה מקומית, עם המוגבלויות שלה, את באר הנפט הקטנה שלה.

את החכות, לא את הדגים.

אם זה בנושא תכנון – צריך לראות שיהיו מרכזי תעסוקה, אם זה בצורה של שיתוף פעולה בין מועצות, אבל חלוקת כספי הארנונה. חייבים הכנסות, אי-אפשר להישען רק על תקציב מדינה ורק על הכנסות מהארנונה של התושבים. זאת ההבראה שעושים, אומר לך את זה אחד שעשה את זה לפני כמה שנים.

זה בדיוק מה שרשום פה באמצע.

כאן צריך לתת את החכות ואת ההזדמנות ליצור הכנסות, שאחר כך הם תרוצנה לבד ולא תצטרכנה להישען כל היום על מענקי איזון.

זה לגמרי מה שאנחנו אומרים, מנועי הצמיחה האלה זה אותן הכנסות שהשלטון המקומי לא יכול בלעדיהן. מה שקורה עכשיו עם קרן הארנונה זה שהמדינה מבקשת גם בהכנסות האלה לפגוע.

הדבר האחרון זו בעצם הגברת העצמאות של השלטון המקומי. הרבה מאוד פעמים אנחנו רואים את השלטון המקומי משותק רגולטורית – גם פה צריך לטפל. כמו שאמר יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, אנחנו מקום אחרון בביזור הסמכויות ומקום ראשון בריכוזיות.

אתן כאן רק שתי דוגמאות לנושא של אתגרים שעומדים לפתחם של ראשי הרשויות. אחרי 7 באוקטובר כל מערך האמון נפגע, נפגע הביטחון האישי. ותושבי מדינת ישראל רצו לראות בעיניים שלהם, בשביל לחזור לשגרה - - -

מה אושר?

זה אושר, אני יודע להביא אישור.

אין מתקן קצה אחד. אתה יודע מה, אגיד את זה לפרוטוקול.

אתה יכול להגיד לפרוטוקול ארבע פעמים.

גיא סמט משקר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה משקר, משום שאין מתקן אחד שעובד. זה הכול סיפורי מעשיות כי הם מבינים שאנחנו התלבשנו עליהם ולכן הוא מוכר לך סיפורים. לכן הוא משקר. גיא סמט משקר כשהוא אומר שיש מתקן.

חיים, אל תדליק אותי.

למה אל תדליק אותי? אל תספרו לי סיפורים של פקידים שלא עושים שום דבר ומספרים סיפורים שהוא עשה. הוא לא עשה כלום, אין שום מתקן שעובד היום. סיפורי מעשיות, בלבולי מוחות של מנכ"ל מנותק.

חיים, אתה לא רוצה שאוציא אותך מהדיון.

אתה התחלת אתי.

לא התחלתי.

הוא גם שולח לך הודעת אס אם אס.

הוא לא שולח לי הודעת אס אם אס. ביקשתי את האישורים ואעלה אותו גם - - -

אין, אין. אדוני.

סליחה, חיים, אתה לא תדבר עכשיו. אל תדבר עכשיו, עם כל הכבוד.

אתה יכול להוציא אותי?

א כן; ב. אני לא רוצה; ג. אני יכול. רק רגע, אשלים בעניין הזה.

מספיק עם סיפורי המעשיות שלהם.

אשלים מכיוון שעם כל הכבוד, יש דברים שאני, כיושב-ראש ועדה, יזמתי ועשיתי כאן ואני רוצה לראות את זה. עכשיו כשאתה בא ואומר בצורה פופוליסטית עוד לא קם מתקן אחד - - -

אין אחד, אין אחד. מחר בבוקר אני בא ואוסף אותך, אני נוהג. אני נוסע איתך עיר-עיר במדינת ישראל, שטח של עיר. תראה לי מתקן אחד – מחר אני מתפטר. נו, באמת, תפסיקו עם סיפורי המעשיות.

אבל אתה חוזר על הפופוליסטיות הזאת, חיים, תעצור. לא אמרתי לך שיש מתקן אחד שפועל. אבל כשאני שומע בוועדה ורואה תקציב שאושר לשלושה-ארבעה מתקנים, מה שנאמר כאן בוועדה, בזכות העבודה שלנו אז תגיד לו עוד עשר פעמים אין מתקן. בוודאי שאין מתקן, ההחלטה הזאת אצלנו הייתה לפני כחצי שנה, תומר?

משהו כזה, אחרי עיכובים.

אתה מבין?

אחרי עיכובים. חיים, אל תדבר, אין לך זכות דיבור.

אתה מבין שקרן הניקיון קיימת כבר קרוב ל-14 שנים? אתה מבין את זה? אתם מבינים את זה בכלל?

חיים, אין לך רשות דיבור. 12 שנה לפי השיטה שלך, אני מבין את זה. אני לא נמצא בוועדה פה 12 שנים ואני לא אוהב את השיטה הזאת. זו שיטה נהדרת. אני גם לא ראיתי אותך בא ואומר לוועדה שלנו או לוועדה אחרת לא לשים לב להתנגדויות של עיריות שלא רוצות את המתקנים אצלן. מה שגרם לעיכוב של שנים.

להראות לך עיריות שרוצות ולא נותנים להן? מה לעשות?

לא ראיתי אותך, לא ראיתי אותך. לכן אני אומר לא נהיה פופוליסטים.

הינה, יש לך דוגמא חיה של אחד שרוצה מתקן ולא נותנים לו.

יש מספיק דברים שאתה צודק בהם מכדי שתתחיל לעשות עכשיו - - - על דברים שאתה לא צודק. בבקשה, לירון. זה הבוס שלך הפריע לך, לא אני.

באמת השקף האחרון, רק שתי דוגמאות לחלק מהאתגרים. בסוף בחרנו בשני הדוגמאות האלה.

בסוף אני אוריד את החליפה.

אבל אתה יודע מה ההבדל, אני לא יושב בכנסת, אני לא יושב במגדל השן.

ואליד, תגיד לו לא לריב איתי. איזה מגדל שן?

מגדל השן, אימא של מגדל השן פה. מה לעשות?

חיים, אל תהרוס את מה שאתה צודק.

צודק במאה אחוזים, מה לעשות? דרך אגב, לצערי, הייתי מעדיף לטעות. שיהיה מתקן אחד שיוריד כסף, לא שרק ישדדו את הרשויות המקומיות ויספרו סיפורים.

יהיו, יהיו מתקנים, בעזרת השם.

כן, יהיו. נתראה בקדנציה - - -

דוגמאות של אתגרים. מערכת החינוך – מחסור בכוח אדם. אף אחד לא דיבר על זה, אבל אנחנו חוששים מאוד מפתיחת שנת הלימודים מגיל לידה עד גיל 18. בכל התפקידים, מורים, סייעות וכו'. כל הנושא של פתיחת שנת לימודים, צפון, דרום, בכלל. ארגון המורים. וכל הנושא של בינוי, אנחנו לא חושבים שיהיו מספיק בתי ספר, מספיק מוסדות לימוד.

והדבר הכי קריטי, כל הנושא של ביטחון אישי. אני רק רוצה להגיד שגם לפני יומיים ראש רשות אמר שלכיתת הכוננות שלו אין ציוד, אין תחמושת לכיתת הכוננות שלו. איפה ראש הרשות הזה? בקו העימות. כל הדברים האלה, כולל אלימות בחברה הערבית, רק דוגמאות.

אני חייב לעצור אותך כדי שראשי עיר גם יוכלו לדבר. אלי אטון, ראש המועצה לב השרון.

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש יעקב אשר, חיים ביבס.

חיים, לך לנוח אבל תחזור.

הוא יחזור, הוא יחזור, יש דברים חשובים שאני עומד להגיד עכשיו.

הוא יחזור, הוא יחזור. האמן לי, הוא יחזור.

שי חג'ג' – יושב ראש מרכז השלטון האזורי, רונן פרץ – מנכ"ל המשרד, כל הנוכחים, אני רוצה להעביר לכם מסר מאורן וליאת סמדג'ה, ששכלו את בנם עומר בשבוע שעבר בשג'אעייה. היו להם שני דברים חזקים, זה מתחבר למה שאתה אמרת, שי. הם ביקשו מהחיילים שהיו איתם, שבאו ללוות את עומר, תמשיכו הכי חזק שאתם יכולים, ודבר שני אחדות בעם ישראל. זה מה שאנחנו צריכים וזה מה שליאת ביקשה. את המסר הזה אני מעביר לכולנו.

תודה רבה.

אני רוצה לומר לכם עוד דבר, אתמול בלב השרון לא ישנו בלילה. אנחנו מועצה אזורית ששני יישובים שלה נושקים לקו התפר, מושב ניצני עוז ומושב שער אפרים. אתמול בשעה 00:00 "פרש טורקי", למי שמכיר את המושג הזה. 12 שב"חים חוצים את החומה ונכנסים פנימה. כל כיתות הכוננות באזור הוזעקו, רחפנים. אני רוצה להציף בשם כל חבריי ראשי קו התפר, משהו שאנחנו מציפים כבר כמה חודשים. הצפנו את זה גם מול שר הביטחון וגם מול שר האוצר, זה רלוונטי גם מול הוועדה המכובדת הזאת. חברים, קו התפר זה הדבר הבא. שאף אחד לא יספר סיפורים שלא, אנחנו יודעים בדיוק מה קרה בדרום, אנחנו חווים את הצפון וקו התפר זה הדבר הבא, לצערנו. אנחנו רוצים למנוע את זה.

בדצמבר משרד הפנים הקצה כ-100 מיליון שקלים ליישובי קו התפר. עד היום, שבעה חודשים, לא נעשה שום דבר עם הדבר הזה. אני יודע שמשרד הפנים רוצה לתת ואני קורא לכל חברי הכנסת שנמצאים, חשבתי שמטי תהיה פה, שאלון יהיה פה, כל מי שיש לו באמת אינטרס שיישובי קו התפר יעובו באמצעי ביטחון. צר לי שהדבר הזה – שבעה חודשים, שבעה חודשים לא קורה שום דבר. שי יודע מהסיפור הזה, שי איתנו בסיפור הזה. ואני קורא לך, אדוני היושב-ראש, להציף את הדבר הזה. אני יודע שזה דבר של מונחים משפטיים.

הבנתי שיש פה בעיה משפטית.

אני יודע. אבל רבותיי, שבעה חודשים.

כשאומרים משפטי אני לא קם וצועק קדוש, קדוש, קדוש.

נכון.

כל בעיה כזאת – צריך לפתור אותה. כל ישיבה שאני מתחיל, דבר ראשון אומרים לי יש קשיים משפטיים. בלי קשיים לא הולך. אבל אם אני מבין שהסיבה היא שטוענים שמשרד הפנים לא יכול לטפל במרכיבי ביטחון - - -

שיעבירו את זה למשרד לביטחון פנים, שיעבירו את הכסף.

שיעשו מה שצריך.

או שיעבירו או שיחליטו שבכל עיר ישימו רמטכ"ל, כי ראש עיר גם לא יכול לטפל במרכיבי ביטחון. איזו טעות זאת.

אדוני היושב-ראש, קטונתי מלנהל את העניינים במדינה הזאת.

אני פונה ליועצת המשפטית לממשלה לשחרר את העניין הזה. התקציב קיים.

חד-משמעית.

הינה, היא מאשרת מהאוצר. כל יום חבל, זה פיקוח נפש אמיתי.

קודם כול, אני מודה לך על זה.

ככל שיראו אותנו מכינים את עצמנו יותר, גם ירדו לשכנים החלומות והרעיונות מהראש.

זה דבר אחד, אני מקווה שהנושא הזה הובהר. אני רוצה לדבר על עוד נושא אחד.

בקצרה מאוד.

בקצרה, אשתדל. דיברת על זה שצריך לתת לרשויות חכה ולא דג – את דיברת על זה – ואני מקבל את זה.

אפשר גם דג קטן.

אפשר דג קטן. אני מבקש מכל חברי הכנסת שיושבים ארבע שנים או שלוש שנים או שנתיים ורוצים לעזור לרשויות: רבותיי, הדבר העיקרי שאתם צריכים לעשות זה לשחרר חסמים, אני מדבר על פיתוחים עסקיים. לא יכול להיות שאנחנו רשויות שרוצות לא להיות סמוכות על שולחנו של משרד הפנים ורוצות לפתח – ואני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לך, אדוני היושב-ראש, על הסיוע שסייעת בנושא הזה מול משרד התחבורה אתמול. אני מקווה שזה יסתייע וגם רונן מטפל בדבר הזה מהצד שלו.

שחרור חסמים בנושא העסקי – לא יכול להיות שאנחנו ראשי הרשויות שרוצים לפתח ולתת מה שנקרא מקורות פרנסה, מקורות כספיים לרשויות שלנו, נמצאים מול רשויות ומשרדי הממשלה שלא נותנים לנו להתפתח. בבקשה, תעשו את העבודה הזאת, זה הדבר הכי חשוב שתוכלו לעשות. תודה רבה.

תודה רבה. נציגת משרד המשפטים, את רוצה להגיב על העניין?

רק במילה. אני רפרנטית שלטון מקומי, בייעוץ וחקיקה. לגבי מה שנאמר פה על הייעוץ המשפטי לממשלה, זה לא נכון, אנחנו ממתינים להתייחסות של משרד הביטחון ואז נוכל להתקדם.

זה אותו דבר, תקשיבי לי. תני לי רגע, בכל זאת אני עם זקן לבן, קשיש, אפילו חיים לא מפריע לי כשאני מדבר. אפילו חיים ביבס לא מפריע לי כשאני מדבר. אני אומר לך דבר אחד, אתם תחכו לחוות דעת כאלה ואחרות. משרד לא יגידו לכם אני לא אחראי על הביטחון כשקוראים לו משרד הביטחון, ומשרד אחר לא יגיד לכם את הדברים הללו. יש דברים שהם מיידיים ופיקוח נפש ולא משנה כרגע, תסדרו אחר כך את כל הדברים הללו. אני אומר לך מה יקרה אם אתם תחכו לחוות הדעת הזאת ,היא לא תגיע. ואם היא תגיע היא תהיה שלילית. ואז תוקם ועדה לראות אם משרד הפנים – איך החלוקה של הסמכויות בין המשרדים. אבל בינתיים מישהו חופר מנהרות, בינתיים מישהו מכין את עצמו לזה.

לכן אני מבקש ממך, דרכך כרפרנטית שיכון שלטון מקומי, להעביר את דבריי ליועצת המשפטית לממשלה ולהגיד תקבלי החלטה. לאחר מכן, תקבלי החלטות עקרוניות איך לעשות את זה הלאה. את זה נשחרר לאוצר להוציא. כי האוצר, עד שכבר יש לו משהו שהוא רוצה לשחרר וגם את זה לא נותנים לו, זה לא טוב. תודה, אני מודה לך על השליחות הזאת. היועץ המשפטי מוסיף, לדיונים צריך סופיות. יש סופיות אבל לא שנתיים, ולכן אני מבקש שזה יהיה עכשיו.

חבר הכנסת ווליד טאהא, יושב-ראש הועדה לשעבר, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. תחילה אני רוצה לאחל בהצלחה רבה לכל ראשי הרשויות הנכנסים, הנבחרים. כל כהונה היא אתגר, אבל אתם נפלתם לכהונה שכל כולה אתגר. כמובן, יש סיבה. חיים, יש לנו קואליציה עם סדר עדיפויות מעוות לחלוטין, הם זורקים את הרשויות לעזאזל, להסתדר לבד עם כל הנושאים הבוערים שלהן. עכשיו התמקדתם בסוגיה אחת אבל אני רוצה להפתיע אתכם, היא לא היחידה. כשאין כתובת לטפל בסוגיה כלשהי, למשל סוגיית החופים – אין כתובת, אף אחד לא יודע מי אחראי על מה, מי צריך לעשות מה והבלגן חוגג. ויש עוד.

אבל היה על זה דיון בוועדה וגם נקבעה ישיבה עם משרד הפנים בעניין הזה.

כן, כן, נכון. אבל עדיין אין כתובת.

עדיין לא. כבר יותר מכמה שנים טובות, גם כשאדוני היה בוועדה.

אני רציתי להמחיש את האתגר קשה. גם אני טיפלתי בלא מעט מקרים שלא היה להם אבא ואימא, היינו צריכים לחפש מי האימא ומי האבא ולעשות בדיקת DNA כדי להיות בטוחים שהגענו לכתובת.

ועד היום עוד לא מצאו.

אני רוצה לאחל לכם הצלחה. כמובן, יש הבדל ביכולת העמידות של הרשויות בין רשות לרשות, בין מועצה למועצה, בין עיר לעיר. יש רשויות, תודה לאל, שלא צריכות את המדינה ולא צריכות את הממשלה ומסתדרות טוב מאוד עם מקורות ההכנסה שלהן. אבל מה לעשות שיש רשויות שנשענות לחלוטין על הממשלה המטורפת הזו ועל ההחלטות המטורפות שלה. והינה, אנחנו רואים. חיים – אתה מכיר את זה יפה, יעקב מכיר את זה יפה וגם, כמובן, מנכ"ל משרד הפנים.

תוכנית "תקאדום", החלטה 550 – היא כללה, בין היתר, תקציב איזון, פיצוי נוסף כזה - - -

על עיוות נוסחת האיזון.

נכון. כשגם ככה היא נוסחה על הפנים. היא מעוותת וגזענית ותגיד עליה את כל מה שאתה רוצה. אז היו שם איזה מיליארד שקלים לחמש שנים, 200 מיליון שקלים לכל שנה. אז, בתקופתנו, שילמנו פעמיים 200 מיליון שקלים והרשויות הכניסו את זה לתוכניות התקציב שלהן. הרשויות הערביות הכניסו את הכסף הזה לתכנון של תוכניות התקציב שלהן. והינה, הגיעה הקואליציה המטורפת, המשוגעת, שלא רואה את האזרחים. היא לא רואה את האזרחים בכלל ואת האזרח הערבי בפרט, כמובן. והיא מחליטה החלטה גזענית לקצץ 15% מכל התקציב של תוכנית "תקאדום", שזה איום ונורא, ולהוריד לחלוטין את 200 מיליון השקלים שהיו משולמים לרשויות כפיצוי על מענק האיזון.

הם למעשה מכניסים את מרבית הרשויות הערביות, כן יעקב, למשבר תקציבי. מכניסים אותן בעל כורחן למצב בו אי-אפשר להתנהל עם התקציב. והם קובעים מציאות מאוד מאוד גרועה עבור ראשי הרשויות החדשים. אמרתי גם ככה נכנסים לאתגר, אז הם נכנסים עכשיו לאתגר שהוא בלתי אפשרי כמעט. יעקב, אמרנו את זה בוועדת הכספים. הינה, גם חיים יושב פה, הוא מכיר את כל הנושאים. תקשיבו, יש טירוף שאתם לא צריכים להסכים לו.

אני יודע ששר הפנים בזמנו רצה, דחף ושלח מכתבים כדי לא להפסיק את זה, אבל שר הפנים הוא חלק מהממשלה שקיבלה את זה ואתה חלק מהממשלה שקיבלה את זה. מתי למישהו ייפול האסימון שעל הפשע הזה אנחנו נשלם ביוקר? נשלם ביוקר גם בפשיעה, גם באיכות הסביבה, גם בשירותים הניתנים לאזרח. מישהו צריך להתעורר. לא עושים את זה לערבים, עושים את זה לכולם. אם לא יהיה טוב ברשות ערבית, לא יהיה טוב גם ברשות יהודית. ורונן פרץ, המשרד שלך צריך להבין את זה. אתם צריכים להילחם בצורה כזו שזה לא יעבור, נקודה. תודה רבה.

תודה רבה. שמעון פרץ, ראש מועצת מיתר.

שלום רב. קודם כול, כמו ששמתם לב, ראש מועצה.

אגב, אני רוצה לומר משהו על העניין הזה, חצי שנייה. שמעתי על זה היום, כאן, הבנתי שזה התפרסם.

גם אנחנו.

גם אתם. אני רוצה לומר לכם בשקט, אנחנו בארבע עיניים, אני לא מכיר את החוק הזה, אני לא יודע מה הולך להיות שם, מה הסיפור. אני יודע רק דבר אחד, זה אמור לעבור דרך הוועדה הזאת ואם הוא לא יהיה נכון והוא לא יהיה אמיתי והוא לא יהיה דבר שמסייע, אלא רק דבר שגורם למועצות רק לסרבול מיותר ולהוצאות גדולות, השם ישמור, הוא לא יעבור. הלאה.

מי ביקש אותו? יעקב, תגיד.

אני לא יודע.

אתה לא יודע?

דרך אגב, גם על חוק הארנונה אמרו שהוא לא ידע, בסוף - - -

לא, לא.

קודם כול, כבוד היושב-ראש, תודה.

לא אמרתי שהוא לא יעבור. אם הוא לא יהיה פה – אני לא מכיר את זה, זה יעבור דרכנו כאן. ומה שעבר דרכנו כאן, מה שיצא עד היום, יצאו דברים טובים. גם כשהממשלה הביאה את זה ככה זה יצא אחרת.

שמעתי שאמרת שהוא לא יעבור. אמנם בשקט, אבל זה מה שאני שמעתי. זה מספיק.

גם אני שמעתי.

כולם שמעו.

אם הוא יהיה טוב – הוא יעבור.

רק הבהרה קטנה לחבר הכנסת טאהא. אתה יודע כמה בקשות כאלה של רשויות ערביות יש, לשנות מעמד ממועצה מקומית לעירייה?

נכון.

יש בקשות כאלה. זו ההתנגדות פה, כרגע.

צריך לבחון את זה, לא נקפוץ. אבל רגע, חיים, אנחנו עוד לא מכירים את זה.

זה אחד המקרים הבודדים ששר מוותר על זכות.

אבל יש גם קריטריונים, רונן. הרי יש קריטריונים.

מעניין שכפר כנא, שעומדים בכל הנתונים כבר הרבה זמן, המשרד מונע מהם.

נכון, תקלה.

אני מנהל את זה, עכשיו רשות דיבור לשמעון.

אני ראש מועצת מיתר. שלום ותודה על הכנס הזה, על המפגש הזה. אני רוצה להתחיל במה שהיה פה קצת קודם, אנחנו 262 ימים למלחמה. לי לפחות, יש את רן גווילי ואת נעמה לוי – תצפיתנית שציינו יום הולדת שלה רק ביום שבת, היא בת 20. הם עדיין בשבי חמאס. בואו הביתה – אומרים.

כראש מועצה שנבחר בפברואר ונכנס לתפקיד במרץ, הייתי שמח אם גם המערכת תתעסק במה שאני מתמודד איתו. יש הבדל עצום, כנראה, בין מי שנבחר באוקטובר למי שנבחר בתקופה הזו. דובר פה על כוח אדם של חינוך וכל מיני דברים שאני מתעסק בהם. אישור תקציב חצי-שנתי, כל מיני דברים שגם המדינה, גם אנחנו, גם הוועדה, אולי צריכים לתת להם איזשהו מענה. כי אני מתמודד איתם כראש רשות חדש וזה שונה, זה שונה בהרבה היבטים. לגבי מתקן, גם אני רוצה, מחר בבוקר. תשימו גם אצלי מתקן שמייצר חשמל מכל מיני דברים, עליי.

אני רוצה להגיד משהו על דבר שנאמר פה לא מעט. אנחנו, כראשי רשויות, מובילים את האלונקה, אנחנו לא נכנסים תחתיה. ואני חושב שהמדינה צריכה להיכנס תחת האלונקה. אנחנו סוחבים את זה, אנחנו נעשה את זה. אמרתי זה בכל מיני מקומות, אנחנו ננהל את הרשות, ניתן שירות לתושבים רק מה שנקרא, תאפשרו לנו. אנחנו חייבים הכנסות. אני רשות שאין לה הכנסות חוץ מארנונה מתושבים, ואתייחס לזה בעוד רגע. אמרתם לתת חכה – תיתנו. ואם לא, אז תתנו הרבה דגים ולא דג אחד. ואני כבר אתייחס למה שנאמר פה בקצרה, כי זה נאמר, גם אני נתקל במחסומים כשאני בא לקדם את אזור התעשייה שלידי, שכבר 15 שנה לא זז במילימטר. תעזרו לי.

אני מבקש מכם, דברים מהסוג הזה תציפו בפנינו. כי יש לנו הרבה מאוד ישיבות, עם מנהל התכנון ועם כל הנוגעים בדבר, אני רוצה תשובות בעניין הזה.

אעשה את זה.

פנו אליי בזמנו כמה ראשי רשויות, על אזור כזה, בגלל איזשהו סיפור של מרכז תחבורתי שיכול להיות גם מרכז תחבורתי וגם מרכז עסקי, ואנחנו מנסים לעזור. ננסה לעזור, אני לא מבטיח, אני לא שר.

מה שאני רוצה זו במה, שמבחינתי היא במה רחבה יותר, לכן אני לא נוגע ספציפית ברשות שלי. אבל כמו שנאמר פה, המדינה, אתם תתעדפו. קודם כול, תאפשרו להקים את אותם אזורי חינוך, תעשייה, תעסוקה. כי ככל שדוחפים אותי לשווק עוד ועוד מגרשים, להביא עוד ועוד תושבים, כשאין לי שום יכולת – יש פה בעיה. אל תפריעו לנו אבל תבקרו אותנו. אני מבקש את זה כראש רשות, כי אני נכנס לרשות שאני רואה את כל הבעיות ואני אומר לעצמי איפה היו הגורמים שצריכים לבקר אותנו? אל תפריעו לנו לנהל, אבל תבקרו אותנו, אתם הסמכויות, אתם אלה שיודעים מה אנחנו צריכים לעשות בכל הנושאים שאנחנו מתעסקים בהם. תבואו כמעטפת, אשמח לקבל את זה.

שלושה דברים קטנים. עד שכל הרשויות שלנו יהפכו להיות עצמאיות, איתנות וכולי, הרבה שנים כבר מדברים על זה, הגיע הזמן שיקבעו סל שירותים. לא מינימלי, סל שירותים מחייב לתושבים, אני צריך לתת שירות. כבוד היושב-ראש, דיברת על זה, על הפערים בין הרשויות. דבר שני, אני חושב שהגיע הזמן לחשב מסלול מחדש לגבי הדירוג הסוציו-אקונומי, עד היום מודדים את הרשות לפי מעמד התושבים ולא לפי מעמד הרשות. יפה שיש לי תושבים חסונים ואיתנים, אבל כרשות אני לא מסוגל לספק להם שירותים ואתם קובעים לי כמה לגבות ואיך לעשות ומה לעשות וזה לא פתיר. אני יודע שבעניין הזה גם עלה - - - אני מסיים, אז אני יורד מזה.

דבר אחרון. אני חושב שלא היינו צריכים את 7 באוקטובר, לפחות מבחינתי, בטח כשמסתכלים עלינו כמדינה בחלוקה הזאת של איך אנחנו נראים על המפה. מיתר, כרמית, כל הישובים האלה לאורך הקו הירוק קוראים לזה, אנחנו לא מוגדרים צמודי גדר וצמודי זה וביטחון. מזה לא נגזרות הרבה מאוד משמעויות, שאני מטפל בהן היום, לשמור ולאבטח יישובים כאלה, חבר'ה, אחרי 7 באוקטובר. מצד שני גם מיקמו אותנו, המדינה שמה אותי שם כדי שאהווה איזושהי רצועה, איזשהו חיץ.

אני רוצה להגיד לכם, אמר פה ווליד טאהא, אנחנו מתמודדים עם זה שהילדים שלי לא ישנים בלילה כי יורים כל לילה, כל לילה יורים. יורים מכל מיני מקומות, כדורים נופלים אצלי ביישובים, פוגעים, עושים נזקים. וחלילה, גם מישהו ייפגע מזה. המדינה צריכה להיכנס לנעליים הגדולות האלה, לטפל בדבר הזה, בביטחון בכבישים, בתחבורה, כדי שאנחנו נוכל לספק את השירותים בתוך הרשות. תודה רבה.

חד-משמעית. תודה רבה. ג'לאל אגבאריה, ראש המועצה המקומית מעלה עירון, בבקשה. אני אבקש בקצרה מכולם, כי אני רוצה שאתם תשמעו גם את מנכ"ל משרד הפנים וגם את נציגת האוצר.

שלום לכולם. בקצרה, פשוט אמרו כמעט הכול, שני דברים. אני אכן ראש מועצה חדש. תמיד חשבתי שכמו שלכל בן יש אבא, למועצות המקומיות יש תמיד ועדה, את משרד הפנים, הממשלה – הם האבא שלו. התעוררתי לגלות שיש פה בן חורג, אני לא יודע למה.

יש אבא חורג, לא בן חורג.

אדבר בקצרה רק על שני דברים. רציתי לדבר על חיבור חשמל לבתים. הבאנו חשמל, לא מצאנו את הבתים בגלל שהתוכניות לא מאושרות. למה? כי יש ביורוקרטיה בוועדות. לא יכול להיות שכל תוכנית לוקחת חמש שנים, שש שנים, שבע שנים. וזה אצל כולם וכולם יודעים את זה. אני לא חושב שכל אחד צריך לבוא ולדבר על התוכנית שלו, צריך משימה אחת, אתגר אחד כללי לכולם – לקצר את זה. למה לא לסיים את זה בשנה אחת?

ודבר קטן לגבי התקציב. אגיד לכם את האמת, אני לא יודע איך להגיד את זה, העברנו תקציב מזויף, הכול מותנה. העברנו תקציב והרבה סעיפים מותנים. מה זה מותנה? אני לא יודע – אקבל מענק? לא אקבל מענק? החלטה 550 – יש? אין? כלום, לא יודעים. עד עכשיו אף אחד לא יודע. אם יש למישהו תשובה אם נקבל או לא נקבל, שיגיד לנו. אגיד לך, בדקתי, לאף אחד אין תשובה. אני לא יודע מה להגיד, איזו תוכנית לבצע. אני ראש מועצה, אני לא יודע מה לעשות בחודשים הקרובים.

לא קיבלת הנחיה תקציבית?

יש. אבל מבחינת מענקים, מה נקבל, הכול מותנה. הכול באנדרלמוסיה ממש. תודה לך.

תודה. זו אחת הבעיות. סהר פינטו, ראש מועצת גדרה.

תודה רבה, תודה ליושב-ראש. אכן המקום הזה הוא הבית של הרשויות המקומיות, אנחנו מכירים את זה גם מהעבר. ותודה גם לשלטון המקומי. אנחנו עובדים גם מול משרד הפנים, ותודה רבה גם למנכ"ל, גם לתומר ביטון – ראש מינהל שלטון מקומי, וגם לממונה על המחוז אצלנו שאנחנו עובדים מולה מהיום הראשון שנכנסנו בצורה טובה מאוד.
אני רוצה להגיד שלושה דברים שהם האתגרים שלנו ולתת דוגמאות בקצרה. כברד היושב-ראש. אנחנו בעצם מתמודדים פעם אחת עם גרעון תקציבי עצום, כתוצאה מהתנהלות מסוימת שהייתה בשנת 2023, ספציפית בגדרה. לא הוגשו דוחות ונוצרו פערים מאוד מאוד גדולים, עשרות מיליונים. ופעם שנייה מתמודדים עם דברים שהמדינה הנחיתה, הסכמי סייעות ומענקים וכל מיני דברים כאלה ואחרים שלא היה לנו שיפוי עליהם. הנושא השני זה פערי בינוי ציבורי מאוד מאוד משמעותיים, והנושא השלישי זה רגולציה וביורוקרטיה.

וברשותך, דוגמה קצרה לכל אחד מהנושאים. נקודה אחת, בנושא של גירעון תקציבי. הדבר הזה ממשיך ואני רוצה לשים אותו פה על השולחן, אולי ברשות כבוד היושב-ראש, אם יהיה עוד דיון נוכל לגעת בדברים לגופו של עניין. ביטוח של הרשויות המקומיות – יש שתי חברות שזה סוג של קרטל, הן שוחטות אותנו. כשצריך הן לא באמת נמצאות. ענבל או למצוא איזשהו פתרון. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה, הסעות תלמידים. דיברו פה על פתיחת שנת הלימודים, לא דיברו על הסעות תלמידים. יש פער עצום בין השיפוי לבין כמה שזה עולה לנו בפועל. נקודה שלישית, כמו שאמרנו, מועצה דתית. אנחנו בתקציב בו אנחנו מכווצים את הכול ואז אנחנו מקבלים הנחתה מה תקציב המועצה הדתית, הסעיף היחיד שגדל, אין לנו השפעה עליו. אגב, כשאין לנו רב כבר שמונה שנים. אז גם אפשר לחסוך חלק מהכסף, לדוגמה. הסיפור של פערי בינוי ורגולציה, הזכירו את זה קודם, בגדרה אני עם פער עצום.

לא אהבתי את החיסכון הכספי על הרב. אתם מתפלאים למה צריך - - -

לא, אני לא חושב שצריך. אני מציין כעובדה ששמונה שנים אחורה לא היה רב, אז יש עודפים בתקציב שם.

זו בדיוק הנקודה. תשמעו, זה חלק מהעיר.

לא, זה לא העניין. אנחנו צריכים ורוצים רב, אבל אני אומר שאחורה לא היה.

פערי בינוי ציבורי – גדלת בקריית גת של שנות השמונים, שנות התשעים. היו לנו שתי בריכות, היכל תרבות, מגרשי הספורט. היום בגדרה של שנת 2024, לילדים שלי אין שום דבר מהדברים האלה, לא בריכה, לא היכל תרבות, לא מגרש ספורט לשחק בו כדורגל. פערים מאוד מאוד גדולים.

הם בחרו ראש עיר חדש.

כן, אבל פה הסיפור של הסוציו-אקונומי שהזכירו פה. בגלל שהוא 7, בגלל שהאוכלוסייה חזקה, הוא חסם מאוד משמעותי בכל מה שנוגע למצ'ינג. וגם פה אני מבקש שיהיו דיון וחשיבה מחודשת.

וסיפור של רגולציה וביורוקרטיה – אני מסיים, כבוד היושב-ראש – אני רוצה לתת דוגמה. אנחנו בתקופה של מסיבות סיום של בתי ספר. אתמול, מסיבת סיום של 260 תלמידים שסיימו וההורים, 700. היו 30 מאבטחים, שוטרים, צלף על הגג, משרד ראש הממשלה לא מאובטח ברמה הזאת. נראה שכל גוף, ממשטרה דרך משרד הבריאות, דרך כל גוף אחר, שם את כל הרגולציה האפשרית כדי לכסת"ח את עצמו. וכל זה בסוף עלויות שלנו. ואנחנו, בטח במקום שאנחנו מתכווצים ומוצאים איפה אנחנו מתייעלים, אנחנו פה צריכים גם את העזרה שלכם בדברים האלה כדי שלא תהיינה לנו עוד הנחתות.

חשוב להגיד, אנחנו עושים צעדים קשים, אנחנו משלמים מחיר ציבורי. רק נבחרנו, הדבר האחרון שראש רשות חדש רוצה לעשות זה להעלות ארנונה חריגה ולעשות הליך של פיטורים. וכל זה, כדי לשלם את החובות שהשאירו קודמינו בתפקיד. כי בכל חודש אנחנו מסתכלים איך אנחנו משלמים את השכר מתחילת החודש. לכן, גם פה, מה שאפשר – לתת לנו. כמה שיותר לרוץ קדימה וכמה שפחות להנחית עלינו עוד ועוד דברים. אגיד שוב, אנחנו עובדים מצוין מול המשרד, אנחנו מרגישים שיש שר יצירתי שרואה את הצרכים שלנו, דווקא בניגוד לחלק מהדברים שאמרו פה, וגם צוות שמאד מאד רואה את הדברים. אני אומר ליושב-ראש, הדבר היחיד שמפחיד אותנו היום זה שפתאום תהיינה עוד הנחתות, כי אם לא תהיינה עוד הנחתות אנחנו גם נדע לצאת מהמצב שקיבלנו. תודה רבה.

תודה רבה. שיהיה לך בהצלחה. קאזם איברהים, ראש מועצת אבו גוש – יצא; אחמד זועבי, ראש מועצת בוסתאן אל-מרג – גם יצא. אם ככה, אדוני המנכ"ל. אני תמיד אוהב לארח אותך, לא בגלל שאתה שותק אלא בגלל שאתה שומע.

אני שומע, בהחלט.

ולא בא קודם כול לדבר ואחר כך לשמוע, אלא קודם כול לשמוע ואחר כך לענות. תומר, אם תרצה להגיב או אם יש דברים להשלים, אפשר. אדוני המנכ"ל, קח את המושכות.

קודם כול, אגיד תודה רבה על האירוח ועל ההזדמנות להיות פה ולפגוש ראשי רשויות, אני נוהג לעשות את זה כמעט מדי יום. הקשר שלי עם ראשי הרשויות הוא הרבה פעמים ישיר ואני מברך עליו, הייתי שמח אם הוא יימשך. אבל אני נמצא כאן וכמו שאמרת, יושב ומקשיב. גם לראשי הרשויות, גם לחיים, ידידי וחברי הקרוב וכמובן, גם לשי.

אומר את האמת, לפעמים אני קצת מבולבל כי התפיסה שלי היא שאנחנו לא יושבים כרגע בשני צדדים שונים של השולחן. השולחן העגול הזה, לצורך העניין. אני תופס את משרד הפנים, אני לא יודע להגיד כאבא או כאחראי לרשויות המקומיות, אבל אנחנו כן. אני בהחלט חושב שלמשרד יש אחריות כלפי הרשות עצמה, כלפי כל אחת מהרשויות, ואנחנו לא נמצאים בשני צדדים שונים של המתרס. הדברים שנאמרו פה, בחלק מהדברים זה כאילו נתפס בצורה כזו.

אני רוצה לדייק את הדברים ולהגיד, כשנכנסתי לתפקידי הדבר הראשון שאמרתי לחיים, חברי הקרוב, הוא שאני מושיט יד לעבודה משותפת ולא אחד נגד השני. זה נכון שלא נראה הכול עין בעין וזה נכון שיהיו ויכוחים ואי-הסכמות. זה בסדר, זה חלק מהעניין. אבל בסופו של דבר המטרה של כולנו היא אותה מטרה.

אני רוצה להתייחס, בגדול, לכמה דברים שנאמרו פה. אחר כך גם אתן תשובות לשאלות הפרטניות שעלו כאן. מדברים הרבה על הסוגיה או המונח שנקרא ביזור סמכויות. ביזור סמכויות, בעיניי, הוא דבר נכון, הוא דבר שבסופו של דבר צריך להגיע אליו. אבל צריך להגיע אליו ממקום נכון ולא ממקום שיכול לעוות. כשאני שומע עכשיו את ראש עיריית גדרה, כדוגמה, שאומר קיבלתי רשות בגירעון – הוא ראש המועצה החדש, נכון? – ועם התנהלות כזו שלא היה מתנ"ס ואין לי שירותים אחרים. בסדר, מצד אחד הציבור שופט, הציבור החליט שהוא מחליף את ראש הרשות. אבל יכול להיות שאם נוסיף ביזור סמכויות ולא מפקחים - - - אולי היה צריך לפקח יותר על התקציב של הרשות המקומית? יכול להיות שהגירעון שהיית מוצא היה הרבה יותר גדול. זאת אומרת, המעורבות של המשרד כן חייבת להיות, אי-אפשר לבזר סמכויות.

ואני אומר, חברים, שמענו פה בתחילת הדיון את המשפחות. מדינת ישראל נמצאת באתגר שכמו שנאמר, לא ידענו כמותו אף פעם. ואני אומר לכם, אמנם אני רק שנה וחצי במשרד, גם הרשויות המקומיות נמצאות באתגר, כולן. נמצאות באתגר שלא ידענו כמותו. אני רואה את התקציבים אני רואה את המצב של הרשויות ואני רואה את הקושי שהן מתמודדות איתו. וביזור סמכויות – חברים, אם כל הסמכויות היו בשלטון המקומי, כנראה שהקריסה הייתה מהירה יותר ואולי חדה יותר. אני בספק אם זה הזמן או המועד לקדם את הסוגיה הזו.

לא, יש דברים נקודתיים שכן יכולים להיות. הכותרת הזאת מטעה מאוד.

נכון, זה מה שאני אומר, זו כותרת.

אדוני המנכ"ל, יש לך היום - - -

סליחה, סליחה.

רגע, חיים.

אשלים את המשפט ואז תענה.

אי-אפשר דיפרנציאליות רק על דברים שאפשר לקחת מאיתנו כסף.

לא, הדיפרנציאליות הזו מטעה. כי לא אתן יד – אני בכל אופן, יחד עם השר שלי – ליצור פה במדינת ישראל איזשהו רובד מסוים של רשויות שיכולות להרשות לעצמן לקבל סמכויות נרחבות יותר.

למה לא?

כי אתה יוצר פה, במקום לחזק את החלשים - - -

כל העולם המערבי עובד ככה.

במקום לחזק את החלשים - - -

במקום להתעסק במודיעין תתעסקו ברשויות שצריכות לקבל מענקים, צריך לטפל בהן.

חיים, קודם כול, תחזור לפה כדי שאוכל לתת לך כאפה. דבר שני, תן לו לדבר.

אני שמח שעיריית מודיעין – נכון, היא רשות יציבה והיא רשות איתנה. אני מסתכל היום, עכשיו.

היא לא רשות איתנה, לא אהיה רשות איתנה בחיים.

כי אתה בוחר שלא. אתה לא רוצה עוד סמכויות, אתה נגד ביזור הסמכויות.

ברור. נכון, זה גם לא יקרה. אני בחיים לא אהיה בידיים של משרד האוצר.

אני שומע, אני שומע את מה שאתה אומר.

חיים, אנחנו מפריעים לך? שנצא לכמה דקות? אני מבקש לתת למנכ"ל לדבר כרגע.

חיים, כשאני מסתכל על הרשויות היום אני אומר לך, הרבה מהרשויות היציבות, שהן יציבות בהגדרה, הן לא באמת יציבות והן נמצאות על הקצה.

הקצה מתקרב.

נכון. נאמרו פה דברים שהם קצת סותרים אחד את השני.

הן נמצאות על התהום, לא על הקצה.

חיים, דיברת על הקרן לצמצום פערים כדוגמה. נתת דוגמה על עיריית באר שבע. תאמין לי, אני עוסק לא מעט בחיפוש דרכים לחזק את העיר הזו. אנחנו עובדים כרגע יחד עם משרד ראש הממשלה, יחד עם משרד האוצר, על החלטת ממשלה בעניין הזה. אני מכיר את עוצמת הפגיעה של הקרן לצמצום פערים, אבל בסוף השמיכה היא אחת. גובה הקרן היום הוא כחצי מיליארד שקלים. נכון, באר שבע נפגעת. אתה אומר לי קח היום כסף מתוך הקרן ותשפה את באר שבע. תעזוב את זה שהטבלה נקבעה בחוק, לא נכנס לזה.

אבל אתה מכיר את מה שהיה לפני?

אני מכיר את מה שהיה לפני.

אין להם את הכסף, לקחו להם את מה שהיה להם.

חיים, המקום הזה, הבניין הזה, קבע חוק. אני לא הייתי פה כשנחקק החוק, אני לא יודע מי הוביל אותו. זה לא משנה. אבל אתה אומר לי היום קח כסף מהרשויות הערביות בפריפריה ותן אותו לבאר שבע, כי בסוף השמיכה היא אותה שמיכה, כרגע זה המצב. אני אומר שבשיקולים כן, אני רוצה מאוד לעזור לבאר שבע, אבל בסופו של דבר באר שבע היא רשות איתנה שתדע להתמודד עם זה קצת יותר טוב מאשר - - -

תל שבע.

מה עם דימונה?

גם דימונה.

אתה מבין שדימונה מקבלת 42 מיליון שקלים מענק איזון ולקחו לה כסף? גם עליה תגיד שהיא איתנה?

חיים, אבל אנחנו לא עושים כרגע - - - חוץ מדימונה ומבאר שבע יש עוד כמה רשויות קטנות.

וחוץ מזה, גם בקרן לצמצם פערים יש עיוות כלפי הערבים. תבדוק את זה, תבדוק את מה שאני אומר.

נתקן את זה. ואז תצעק למה מורידים בבאר שבע.

והם בסוציו-אקונומי הכי נמוך שיש.

חיים, תתקן את זה ובסוף זה יוריד בבאר שבע, ואז תצעק למה באר שבע ואחר כך נצעק את זה. ניתן למנכ"ל לענות ונשמע אותו.

כשמדברים פה היום על ביזור סמכויות ועל התקציבים לרשויות המקומיות, חברים, אני בצד שלכם ובשיח קשה מאוד מול האוצר. אבל ניקח נתון שאנחנו שוכחים אותו, חיים, היום יש כמה מיליארדים, קרוב ל-3 מיליארד שקלים, שהוקצו לרשויות המקומיות בחמש השנים האחרונות ולא מומשו. לא מומשו ברשויות. וכשאני מסתכל איזה רשויות לא מימשו את התקציבים האלה, אלה בעיקר הרשויות הלא חזקות, נקרא להן בצורה הזאת.

כי אין להן מצ'ינג.

לא, לא, זה לא קשור למצ'ינג בכלל. הכסף בהתחייבויות, נמצא ברשות המקומית, והיא לא יודעת לבצע אותו. 3 מיליארד שקלים, אפילו קצת יותר, בחמש השנים האחרונות. זו תופעה שאנחנו לא - - -

למה זה קשור אם לא למצ'ינג?

לחוסר יכולת של הרשות המקומית, חוסר יכולת ביצוע.

פנימית?

כן, נכון.

זו אחריות שלך.

לא.

של מי?

בסוף כן. ווליד, בסוף כן אבל הפוך.

יעקב, אני לא מתנפל, אני שואל שאלה לגיטימית. מי האבא? מי האימא? חזרנו לאבא ולאימא, של מי האחריות?

תן לי לענות לו. שים לב איזה דברים הפוכים אתם אומרים פה. מצד אחד אתה אומר לי חוסר יכולת הביצוע של הרשות המקומית זה אתה, ומצד שני אתה אומר ביזור. אלה דברים שלא עומדים בכפיפה אחת. אני בעד ואני חסיד גדול מאוד – חיים יודע את דעתי ואני חושב שכל ראשי הרשויות יודעים את דעתי – של כך שבסופו של דבר מי שינהל את הרשות הכי טוב זה ראש הרשות ולא אנחנו. תפקידנו לא לנהל את הרשות המקומית, אני לא רוצה לנהל אותה, אני חושב שראש הרשות והמועצה הנבחרת יודעים לעשות את זה פי עשרה טוב יותר ממשרד הפנים. אנחנו צריכים להיות שם כדי לתת את הכלים.

אבל תבינו, אנחנו מדברים היום על 259 רשויות שלא דומות אחת לשנייה והיכולות של האחת שונות מהשנייה. כל אחת עם הצרכים המיוחדים שלה, כל אחת עם המאפיינים הייחודיים לה. חברים, חיים לא יאהב את זה, אבל אם היינו קצת יותר בחשיבה אזורית או בחשיבה יותר מצומצמת, היה אפשר לטפל בדברים האלה בצורה קצת יותר טובה, בעיניי.

מה זה אזורית? אתה מדבר על האשכולות?

בין היתר, האשכולות זו דרך אחרת לאזוריות.

נשתק גם את שיטת הממשל.

תעשו כמו בסין, תבטלו את כל הרשויות. תעשו משרד פנים שיטפל בכל הרשויות פעם אחת ואז תבינו את מה שאנחנו אומרים. אנחנו המדינה שבה פר תושב זה הכי הרבה. כל המדינות המערביות זה פר 10,00 תושבים, רק במדינת ישראל זה פר 30,000 תושבים. וככה זה נראה. בגלל שלא מבינים, מתעסקים בטפל ולא בעיקר. אם משרד הפנים היה מתעסק רק בדבר אחד, בלהילחם איתנו כתף אל כתף כדי שיהיו מענקי איזון, פיתוח, תשתיות ותקציבים ראויים, ולא במתנות לעניים – היינו במקום אחר. אבל במקום זה, במה עסוקים? בלריב איתך. כן תהיה, לא תהיה. ככה זה נראה.

לא, לא.

אתה לא עונה לו. אבל חיים, אתה לא יכול לא להתייחס ל-3 מיליארד שקלים, כשאני מופתע מהסכום הענק הזה. אני לא אומר לך שאתה לא צריך להגיד את מה שאתה אומר.

3 מיליארד ו-200 מיליון שקלים סגרנו עם הממשלה הקודמת הקודמת הקודמת.

לא, כשהוא מדבר איתך על 3 מיליארד שקלים שלא נוצלו על ידי רשויות.

איפה לא נוצלו?

בכל הרשויות.

איפה לא נוצלו? תביא את הרשימה.

יהיה על זה דיון פה, אבל אתה תבוא.

דרך אגב, זה התפקיד שלכם, של משרד הפנים. זה היה התפקיד של משרד הפנים, לעבור רשות-רשות לראות אם יש הקצאה. אתם לא עושים את זה.

זה לנהל את הרשות, זה לנהל אותך. זה לנהל אותך.

זה לא ביזור, חיים. חיים, אבל אתה לא יכול להיות כל הזמן קיצוני ולא לשמוע.

כי בצרה גדולה אנחנו.

אין איזון? אתה צודק בכול ורק בכיוון אחד?

יענקל'ה, אתה יודע. בסוף אתה היית פעם ראש עיר, אתה יודע שמשרדי ממשלה מנותקים. מה לעשות? הם מנותקים.

אני יודע. אבל אני גם יודע עוד דבר, שאם היו באים אליי והיו מראים לי כראש עיר – והיו כאלה דברים, לא בתקופה שלי, חוסר ניצול. דבר ראשון שאמרתי אצלי לכל העובדים: שקל שנצבע על שם העיר בני ברק לא יישאר בממשלה, הכול ימומש, נצטרך מצ'ינג – אז מצ'ינג. אבל יש מקומות שלא יכולים ופה צריך לנסות למצוא. לכן המילה ביזור, במקומות מסוימים זה יכול לגרום לעיר באמת להתרומם ובמקום אחר זה גם יכול להיות בית קברות של עיר. צריך את האיזונים הנכונים. אומר כמה מילות סיכום גם בסוף, אם חיים לא יפריע לי. אני לא יכול בלעדיך. תמשיך.

לצד העניין הזה אני אומר, אני מכיר בחובה שלי ואנחנו עובדים בזה ברמה היומית, שזה באמת פישוט הרגולציה של משרד הפנים. זה נכון, אני הראשון שאגיד שהמשרד לפעמים מכביד לא מעט על הרשויות המקומיות.

מסורבל מעט.

נכון, נכון. אנחנו עובדים על זה קשה, יחד עם תומר ואנשים אחרים במשרד, כדי לפשט את המהלכים האלה. אני חושב שיש לנו הרבה עבודה לעשות בתחום הזה ונעשה אותה, אנחנו נעשה אותה. אבל המרחק מייעול הרגולציה לביזור סמכויות הוא קצת גדול, אני חושב שהוא יצטמצם ברגע שאנחנו נהיה - - -

אבל אני עדיין אומר, אדוני המנכ"ל, יש חלקים מתוך הביזור, דברים מסוימים, שאפשר לשים אותם במה שנקרא מעבדה. וזה לא סותר את המשך ה - - -

אני מסכים, אבל תפקידי כמנכ"ל משרד הפנים זה לא להיות המנכ"ל של הרשויות החזקות.

אבל מילת הקסם הזאת לא קיימת.

לא, לא. אדוני היושב-ראש, אני לא מנכ"ל משרד הפנים של הרשויות החזקות אלא של כלל הרשויות, גם החלשות וגם החזקות.

נכון.

דובר פה קודם על התקציבים של הרשויות המקומיות, לירון הציגה מצגת יפה מאוד, ודיברו על הלוואות. לצורך העניין אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שמאז 7 באוקטובר אני לא חושב שיש בקשה אחת, אולי אחת, שהוגשה על ידי רשות מקומית ולא אושרה על ידי. אתה יודע מה היו עיקר ההלוואות? הלוואות לאיזון כתוצאה מהסכם השכר שנחתם והביא לעלויות גבוהות מאוד עבור השלטון המקומי, עבור הרשויות המקומיות. אבל מי עשה את ההסכם הזה? המרכז לשלטון המקומי יחד עם משרד האוצר, משרד הפנים לא היה צד אליו. אני בעד העלאת השכר לעובדים, הכול בסדר, אבל תשימו לב מה קורה, מגיע השלטון המקומי יחד עם האוצר להסכם שאני מברך עליו, אבל אחרי שחתמו עליו, ואנחנו לא צד לעניין, מגישים לנו את החשבון.

דבר דומה קורה גם במקום כמו בית שמש. לצורך העניין חותמים על הסכמי גג מול משרד השיכון ומול רמ"י, על תוספת יחידות דיור. משרד הפנים הוא לא צד בעניין הזה, אנחנו לא יודעים להביא את האינפוט, מה העלות התקציבית או איך הרשות תתמודד עם מספר יחידות גדול כזה. אנחנו לא חלק מהתהליך הזה. אחר כך באים אלינו ומגישים לנו חשבון. אני בעד ההסכם, חיים, אני חושב שהיה צריך לעשות אותו. אבל כשחתמת עליו ידעת שבמודיעין אתה יודע לעמוד בו, בעלויות הנוספות שזה מטיל עליך, גם בעובדים המוניציפאליים, גם בחינוך, גם ברווחה. אתה ידעת איך רשות אחרת, לא רוצה לנקוב בשמות, איך היא תעמוד בו? רוב הלוואות האיזון שחתמתי עליהן הן בגלל הסכם השכר.

קודם כול, תדע שבהסכמי שכר דווקא הרשויות הגדולות והבינוניות משלמות הכי הרבה, והרבה.

הכול באופן יחסי, חיים, הכול באופן יחסי.

אני משלם 13 מיליון שקלים. אבל אמרנו למשרד האוצר ולמשרד הפנים – גם למשרד הפנים אמרנו, לא היית פה. סוציו-אקונומי 5-1 – תביאו להן תקציב. אתה חושב שהביאו להן? לא יביאו להן בחיים. אתה יודע מה הבעיה? שהפופוליזם גם נמצא פה. למה? עכשיו כולם באים לציבור, אומרים טייס אוטומטי – 5.2%, צריך להוריד את הטייס. מה זאת אומרת להוריד? אתם תורידו, אנחנו נעצור את השכר ואתם תקבלו פה - - -

לא, לא. אבל חיים, אתה יודע מה העמדה של משרד הפנים?

כן, כן. כי הנוסחה היא 50% מדד השכר הציבורי. אז לא ראיתי אותך בא ליעקב אשר, חבר הכנסת היקר ויושב-ראש הוועדה, יחד עם אדון גפני, ואומר חבר'ה, תעצרו. תעצרו רגע, תקיימו דיון.

דרך אגב, תכף אגיד לך מה העמדה של - - - -

אבל יהיה דיון.

יכול להיות שאני בעד. דרך אגב, גם עובדים על הציבור. מה אומרים לו? מה העמדה שלכם? חבר'ה, אנחנו נוריד פה – תעלו את הארנונה. זה אותו דבר, זה בא על חשבון הציבור.

לא, לא. חיים, אל תטעה.

דרך אגב, חכמה הגדולה לשבת פה ולדבר על השכר של המסכנים. אנחנו דאגנו לסייעות, לאלה שבסוף צריך לדאוג להם, למסכנים שמרוויחים מעות. לא ראיתי את משרד הפנים עומד ונלחם כדי שיהיה להם שכר טוב, כדי שיהיו אנשי מקצוע רציניים. לא ראיתי את משרד הפנים עומד ונלחם אפילו פעם אחת. ראיתי אותו מושך את הדברים ולא עושה שום דבר כדי שמהנדס שבחוץ מרוויח 80,000-70,000 שקלים, יבוא לרשות מקומית. אבל הוא ירוויח 30,000 שקלים, למה שהוא יבוא? למה שאיש מקצוע רציני יהיה?

חיים, בנושא הצעקות אני לא יכול לעשות כלום, אני גם לא מנסה.

בדיוק, ותישאר עד הסוף.

רק אגיד לך, תשמע את זה, כדי לנקות את - - -

הוא צועק ויורה.

חיים, משפט אחד, רק להבהיר את הדברים. העמדה שלנו בנוגע להצעת חוק של היושב-ראש ושל גפני ביחס לנושא הקפאת הארנונה: אמרנו באופן חד-משמעי, אנחנו מתנגדים. נסכים לדבר הזה בתנאי אחד, שיהיה שיפוי ממשרד האוצר.

איזה שיפוי יהיה לו, באמת?

אם לא יהיה שיפוי אז אנחנו מתנגדים.

אתם מאמינים למשרד האוצר? אתם עדיין מאמינים?

אז אנחנו מתנגדים.

אל תתחיל איתי, אפילו בצחוק.

לא, לא. חיים, אני מזכיר לך, לפני המלחמה, בחודש ינואר 2023 - - -

משרד האוצר במדינת ישראל זה גוף שהוא אנטי-שלטון מקומי.

חיים, אם אתה בדרך לצאת – תחזור.

סליחה כבודו. אני פשוט יושבת פה שעתיים, אני צריכה דקה וללכת לוועדה אחרת. יש מצב לקבל שתי דקות זכות דיבור של החברה האזרחית? היחידה שיושבת פה מסביב לשולחן שהיא לא שום רשות ולא משרד אלא סתם אזרחית שמייצגת כמה קולות. יש אפשרות כזאת?

מהשדולה למיגון העורף?

כן.

אוקיי, מצומצם.

וחבל שחיים הלך. אני פשוט חייבת להגיע לוועדה.

נעשה הפסקה?

נעשה הפסקה, אין בעיה.

נעשה הפסקה לדקה, בבקשה. אבל דקה.

מענה לדיון בהצעת חוק, אני רוצה התייחסות.

תן לי דקת אחת. אענה לו ואשחרר אותו. ברשותך, דקה אחת, זה לא הרבה.

אוקיי.

אני רוצה לדייק את מה שאמרת, גם ביחס למענק האיזון. מענק האיזון לא נפגע ולא ירדנו ולו בשקל אחד. מענק האיזון לא השתנה, הסכום שלו זה הסיכום עם האוצר. אנחנו עובדים על שנת 2025, להגדיל אותו. גם לא נפגעה החלוקה בתוכו. החלוקה בתוכו, בתוך מענק האיזון, מורכבת מנוסחה – אגב, מורכבת מאוד שלא פשוט להבין אותה. אין שם שום פגיעה, לא ביישוב חרדי ולא ביישוב ערבי, הדברים נשארו כפי שהם.

לגבי הוועדות הגיאוגרפיות – כן, אני אומר, יש לא מעט מנדטים שמחכים היום אצלנו על השולחן. קיבלנו החלטה שאני חושב שהיא החלטה נכונה, שלא נקבל החלטות בתקופת הבחירות, כי לכל החלטה שנקבל יכולות להיות השלכות בבחירות המוניציפאליות.

אבל נגמר.

בסדר. כרגע אנחנו עובדים ומשחררים את הפקק הזה של עשרות החלטות של ועדות גיאוגרפיות. אני כבר אומר, ההמלצות של הועדה הגאוגרפית הן המלצות, לא בהכרח נקבל אותן. יש פה שיקולים שהם שיקולים רחבים, נדון בהם. אני לא רוצה להתייחס כרגע ל - - -

לא צריך את הוועדה אם זו רק המלצה ולא תקבלו אותה.

בוודאי שזו רק המלצה, אם זו ההחלטה אז המלצת המנכ"ל או השר. אתה יודע, אני יודע להעלות הצעה.

אני מכיר, אני מכיר את הסוגיה.

בסדר. חברים, אני אומר שאנחנו דנים בזה, בכל המנדטים, לרבות תל שבע ואחרים. אני מקווה שההחלטות יתפרסמו בקרוב. הייתה עוד נקודה?

לגבי מענק הפזורה.

אין מענק פזורה כי הוא לא היה במענק האיזון והוא לא יצא ממענק האיזון.

לגבי 200 מיליון השקלים, חברים, אני רוצה להגיד משהו פשוט מאוד. אני חושב שחלקכם, או חלק מראשי הרשויות, היו איתי בדיון יחד עם השר, כמובן, ועם שר האוצר. בשנה שעברה שחררנו את 200 מיליון השקלים האלה עם הרבה מאוד דם רע שיצא בינינו לבין משרד האוצר. ננסה לעשות את זה גם השנה, אנחנו חושבים שגם השנה צריך לשחרר את הכסף, המצב העובדתי כרגע הוא שהכסף לא יושב במשרד הפנים. בשנה שעברה הכסף היה במשרד הפנים – ידענו להקצות אותו.

איזה כסף?

200 מיליון השקלים של הרשויות הערביות. היום 200 מיליון השקלים - - -

הוא באוצר? הוא מקוצץ?

הוא מונח. הוא לא מקוצץ, כרגע הוא בוועדת הכספים.

העבירו אותו לסטרוק. תומר, הוא הועבר לסטרוק.

לא העבירו שום דבר. לגבי החלטה 550 – הקיצוץ של 15%, אני אומר כאן בצורה ברורה מאוד, אני לגמרי מסכים איתו. אני לגמרי מסכים איתו כי לא יכול להיות שיהיה קיצוץ ב-15% בכלל התקציבים וידלגו על מגזר כזה או אחר.

למה? לא היו 15%.

בכלל המשרדים.

היו 5% בכל המשרדים, רק בתוכניות שלנו קיצצו 15%.

אני לא מקבל את זה, זה לא נכון.

ווליד, ווליד.

אבל מה שהוא אומר לא נכון.

לא נכון, אז תתבע אותו לדין אבל לא עכשיו.

לא, אני לא תובע אותו לדין, אני מתקן אותו באופן מיידי.

אחרי שתקנת אותו הוא עדיין אומר שזה מה שהוא יודע.

נכון, נכון.

בבקשה, תן לי לדבר.

רונן, מתוך 35 מיליארד שקלים – 30 מיליארד שקלים הם של החברה הערבית, אתה בא לעשות השוואה?

ווליד, אני מבקש לתת לו להשלים. בבקשה.

רק אשלים את הדברים.

הכול, כל מה שאתה רוצה.

כן. מה שאמרתי קודם.

אפשר לקבל דקה ולצאת?

אמרתי לך, אני לא יכול כרגע. אני מצטער מאוד.

דקה, אני באמת אומרת.

אז אני אומר לך לא.

תגיד לי לא.

אוקיי, בבקשה.

יפה, כי החברה האזרחית לא חשובה.

אני יודע, נכון.

היא לא חשובה.

נכון. אצלי בוועדה לא מדברים מהחברה האזרחית ואני מבקש שתצאי החוצה, בבקשה. תודה רבה.

טוב, אני אצא החוצה.

אני רוצה רגע, לחדד את התפיסה ואת העמדה שלי. חברים, כמו שאמרתם כאן על דגים וחכות, אני לגמרי חסיד גדול מאוד לכך שאנחנו צריכים להקצות כסף לרשויות עבור החכות ולא עבור הדגים. זאת אומרת, בשנה רגילה – לא בשנה שאחרי בחירות, תוך כדי מלחמה ועם כל מה שעברנו – אני חושב שעיקר המשאבים שלנו צריכים ללכת לרשויות כדי לפתח מקורות הכנסה. התחלנו לעשות את זה בתאגידי האנרגיה ואנחנו נעשה את זה בתחומים נוספים, כמובן, כי בסופו של דבר זה העתיד.

אף ראש רשות, מי שיושב כאן וגם מי שלא יושב כאן, לא רוצה להיות סמוך על שולחנו של משרד ממשלתי. כזה או אחר, משרד הפנים או כל משרד אחר. בשביל זה אנחנו צריכים לתת את הכלים וניתן אותם. אבל הכלים האלה, אני אומר לכם, לא יעזרו אם לא תהיה תפיסה קצת יותר רחבה. כי יש גבול לכמה אזורי תעשייה אפשר להקים במדינת ישראל. היום אנחנו באינפלציה, לדעתי.

אבל זה קשור לפיזור שלהן.

כשכל ראש רשות מסתכל על הקובייה הקטנה שלו, בסוף נשאר כלי כלום. אני אומר כן, אנחנו בשיח מתמיד מול משרד האוצר. ואני חייב להגיד, אמנם נועה חדשה אבל שיתוף הפעולה של משרד הפנים ומשרד האוצר הוא בהחלט מבורך, אנחנו עובדים בצורה משותפת. אני חייב להגיד שגם אצלנו יש ויכוחים אבל בסך הכול המטרות הן זהות, לפעמים אנחנו יכולים לריב על הדרך אבל המטרות הן זהות.

אבל עד אז, עד שיוקמו מנועי הצמיחה ברשויות המקומיות, התפקיד שלנו הוא באמת לתמוך בהן. אנחנו עושים את זה כמיטב יכולתנו. חברים, אנחנו נמצאים עם שמיכה שהיא מוגבלת, אנחנו לא נמצאים עם שמיכה שהיא לא מוגבלת. כשאתה לוקח ממקום אחד זה על חשבון מקום אחר. כרגע, אנחנו מנסים לתעדף או לראות את המקומות שאם אנחנו לא נעזור להם – מחר בבוקר הם יכולים לקרוס. ויש רשויות כאלה.

ואני אומר, אני לא מתבייש ואפילו אומר את זה בְּרֵישׁ גְּלֵי, נתעדף את צמצום הפערים בין הרשויות. נעזור כרגע לחלשות יותר מאשר לרשויות שגם אם לא נעזור להן, יהיה להן קשה אבל הראש שלהן יהיה מעל המים. אני מעדיף לעזור לרשות כזו שאם לא נעזור לה עכשיו היא טובעת. שוב, אגיד תודה רבה. וכמובן, אני כאן, ברשות הוועדה, לרשות ראשי הרשויות. ונמשיך לעבוד ביחד בצורה משותפת.

תודה רבה. נועה, בבקשה, משרד האוצר.

צוהריים טובים. באמת שתי הערות קצרות. הנקודה הראשונה היא לגבי סוגיית האצלת סמכויות או, רונן דיבר על, ייעול הרגולציה. אני חושבת שהדברים לא סותרים. אני חושבת שאפשר לעשות רגולציה דיפרנציאלית בין רשויות, לפי מדדים שונים. ואני בהחלט חושבת שמתן הסמכויות לרשויות וגם שחרור של משרד הפנים מהרבה מאוד משימות שיש לו, יכול לאפשר גם למשרד הפנים עצמו לעשות את העבודה באופן טוב יותר.

יש הרבה מאוד מקומות, בתוך העולם הענק הזה, של win-win. יש כבר ועדה, ציינו את זה גם כמה מחברי הכנסת, שהוקמה ברמת דרג מקצועי ובחנה מספר רב של סוגיות שבהן גם השלטון המקומי רוצה לקחת – הכול נעשה בתיאום ובשיתוף עם מרכז השלטון המקומי – וגם השלטון המרכזי רוצה לתת.

אתם רוצים להביא את זה בחוק ההסדרים?

הם רוצים לנסות להביא את זה בחוק ההסדרים.

נכון, אנחנו רוצים לנסות להביא את זה בחוק ההסדרים. אני חושבת שיש פה win-win. אני מודה שלא הצלחתי להבין את מי זה לא משרת, את האזרח זה בוודאי משרת.

כבר אתן לך עצה טובה. קודם כול, זה שהידע שלך הוא כבר יותר ממשרד הפנים, זה כבר מעודד. אבל אני אומר לך רק דבר אחד, אם אתם הולכים לעשות מה שאתם אוהבים לעשות בדרך כלל ולקחת את המשאית הזאת שכבר חנתה עשר פעמים במקומות ללא חניה ולהביאה אותה as is, אז חבל על הזמן של הגרר. אם תיקחו מתוך זה כמה וכמה נקודות שיש בהן היגיון, שיכולות להשתלב אבל הן לא – חיים לא נמצא פה, אז אייצג אותו עכשיו בצעקות. הוא יגיד כן, אתם רוצים את הביזור כדי שלא תצטרכו לתת לנו שום דבר, זו התנתקות זה לא ביזור. אז אייצג את חיים והצעקות שלו בעניין הזה.

לכן אני אומר דווקא לך, כשאת מתחילה את הקדנציה שלך במקום הזה כרגע. זה מקום מאתגר, הנושא של שלטון מקומי, הוא מקום חשוב וחייבים לשמר אותו. חיים, אני לא יכול להחליף אותך ולצעוק על האוצר במקומך.

הלכתי להביא את האוצר, איפה הוא?

הינה האוצר, היא מדברת.

הלכתי להביא את האוצר האמיתי, שאחראי על הסכם השכר.

אני רציתי להחליף אותך, יושב-ראש הוועדה, ולהגיד לחיים בסדר. אם אגיד שאני נגד ביזור סמכויות אז יגידו הינה, את לא רוצה לתת.

לא, לכן אמרתי לך.

היה פה נאום של האוצר שמאוד בעד ביזור סמכויות. אבל צעקתי במקומך: העיקר לא לתת כסף, תעיפו אותנו ושלום.

ברור. אתה יודע מה? גם את זה אני מוכן.

רגע, עכשיו אל תפריע ליושב-ראש.

אני לא מפריע לאף אחד.

מה שאמרתי לה, ואני עומד מאחורי הדברים האלה, אם אתם יכולים לקחת את המשאית הזו ולהעמיס אותה בחוק ההסדרים ותרוצו קדימה, אתם תגיעו עם זה ישר לתוך הקיר גם אם הוא עגול. אם יש נקודות מסוימות שיכולות להשתלב בתוך התהליך, אשמח תמיד. גם בחוק ההסדרים, אני יודע להעביר דברים גם בזמן קצר. בטח לא דברים כאלה שכל כך - - - ויהיה נכון לעשות את זה. אבל הייתי מציע לך דווקא להתמקד בנושאים אחרים ולאו דווקא בנושא הזה, בנושא השני שהיה בנאום הפתיחה שלך.

אני מופתעת, יושב-ראש הוועדה, כי דווקא היית בעד ביזור הסמכויות בדיון.

לא. אמרתי שחייבים לקחת אלמנטים מסוימים ולא לקדש את ה - - - בשום שכל. מה זה ביזור סמכויות? להגיד לך איפה הבעיה הגדולה של מדינת ישראל? בביזור הסמכויות שיש לכם בממשלה. את יודעת מה זה אומר? זה אומר ככה, יש עיר, יש משרד פנים שאחראי על העיר מלמעלה עד למטה. א-מה-מה, יש משרד חינוך שאחראי על החלק שלו, יש משרד כזה שאחראי על החלק שלו. למשרד הפנים אין יותר say ממשרדים אחרים, בוודאי שאין לו יותר say ממשרד האוצר. אני לא אומר את זה בזלזול, אני אומר את זה כי האוצר שומר על האוצר.

את יודעת מה הבעיה? זאת הבעיה. בגלל שאם אתם הייתם עובדים בשיטה בה כלל המשרדים מטפלים ברשויות ויודעים בחתך שרשויות כאלה ככה ורשויות כאלה ככה - - - אין. אלה חותמים על הסכמי גג – משרד השיכון, הוא משלם את הסכמי הגג האלה; משרד החינוך מעביר מכאן; והמשרד ההוא מעביר משם. ביזור? לפני הביזור תנו להם ודאות, הם לא יודעים לעשות תקציב כי הם לא יודעים כמה ירד להם מענק האיזון או יעלה להם מענק האיזון, אם זה יוקפא או לא יוקפא. ואחר כך הגזבר עוד יקבל אזהרה שהוא לא בנה את התקציב בצורה הנכונה.

תאמיני לי שהביזור צריך להיות, קודם כול, אצלכם. בביזור הזה שקיים היום לעשות את הסדר, לקחת כמה רעיונות מתוך. ראיתי את החלטת הממשלה הקודמת. לדעתי, היא הייתה החלטת ממשלה פופוליסטית שלא מתלבשת במציאות. רק זורק את מה שנקרא אופיום להמונים וזה הכול. אני אומר, לקחת מהם דברים נכונים – כן. לקחת גם עוד דבר, איך אתם עובדים ואיך המחויבות שלכם לתהליכים כאלה, גם מבחינה כספית, כמובן, של האוצר. סליחה שהפרעתי לך אבל זו ביקורת בונה, כמו ששמת לב.

בהחלט ביקורת בונה. הנקודה השנייה היא קרן הארנונה, גם בה חשוב להזכיר שבסוף היא משרתת אינטרס לאומי.

היא לא משרתת שום דבר.

תעשי לי טובה, את לוקחת את המקום של אלקין עכשיו.

לוקחים תאגידי מים, 22 שנה - - -

חיים ביבס, אני קורא אותך לסדר.

עם - - - שלכם, גם עוד 500 שנה לא תהיה פה.

יושב-ראש הוועדה, אשמח לסכם את דבריי.

קודם כול, ניתן לה להשלים את דבריה ותהיו מנומסים וג'נטלמנים, תלמדו מהחרדים. בבקשה.

בסופו של דבר, קרן הארנונה נולדה כדי לשרת אינטרס לאומי והוא הגדלה של הצע הדירות במדינת ישראל.

כן, אינטרס לאומי.

חיים.

אסיים את דבריי.

תשימי ידיים על האוזניים.

בסופו של דבר, החוק נבנה עם הרבה מאוד איזונים. גם לנו היה חשוב מאוד לוודא שבסופו של דבר מי שעומד בראש הקרן ומי שמקצה את החלוקה של הכספים בסופו של דבר בקרן, זה מרכז השלטון המקומי. כי זו לא קרן של המדינה, זו קרן של המרכז לשלטון מקומי. מה שהיא עושה זה לוקחת כסף מרשויות מסוימות ומחלקת כסף לרשויות שבונות, ונותנת כסף בתקציב השוטף לרשויות שבונות. יושב-ראש הוועדה אמר פופוליזם, אני חושבת שכששמים רגע את כל הפופוליזם בצד ומסתכלים כראש רשות, כראש מועצה, על מה אתם יכולים לקבל פה ומה ההזדמנויות שיש לכם מהדבר הזה, יש פה פעם ראשונה בה אתם יכולים לקבל כסף לשוטף.

איך יקבלו?

חיים, אתה לא מדבר עכשיו.

איך? איך? תפסיקו למכור שטויות. בסוף מודיעין תקבל, תל אביב תקבל, הרצליה תקבל, רעננה תקבל, המסכנים יישארו עוד יותר מסכנים. זו תפיסת העולם שלכם.

חיים, אני מבקש שתכבד. תקשיב רגע, תכבד אותי.

בושה וחרפה, באמת. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אני יושב. אוצר מדינת ישראל פשט רגל מזמן, בשנתיים האחרונות הוא איבד את זה, הוא איבד את זה לגמרי, אין שם אנשים רציניים.

לא, אתה תכבד אותה. חיים, חיים.

זה בסדר, יושב-ראש הוועדה, אני לא צריכה שיגנו עליי. הכול בסדר.

לא, לא, לפחות אצלי בוועדה.

זה בסדר, אני לא מתרגשת. בעיקר אזכיר שיש חוק קיים ולא אני הצבעתי בעדו.

גם חוק התאגידים קיים.

לא אני הצבעתי בעדו.

גם אני לא.

כולם יודעים.

בסופו של דבר, כמו שאמרתי, אני חושבת שהאינטרס של הרשויות פה והבנת החוק ומה ההזדמנויות שהוא מספק לכם כראשי מועצות ורשויות, לבנות ולקבל את התקציב השוטף הזה כדי לתת את השירותים לאזרח, הדבר הזה יכול להיות - - -

גם בקרן הניקיון.

דרך אגב, בבג"ץ, אחרי שישבתם פה ושיקרתם – אנשי מקצוע – לכל חברי הכנסת בנתונים, בכול, לבג"ץ לקח לכם קרוב לשנה להציג את הנתונים. על מה שאמרתם לחברי הכנסת, כולל חוות דעת משפטית שלא הייתה לכם עד שבית המשפט חייב אתכם ב-10 במרץ השנה.

תודה. תודה חיים, תודה.

זו פשוט בושה וחרפה שאנשי המקצוע הפכו להיות הדבר הגרוע ביותר במדינת ישראל.

אחת, צר לי על המילים הקשות האלה. כן אציין שבשבוע שעבר היה דיון בבג"ץ, אולי חשוב שגם הציבור ששומע אותנו וגם מי שנמצא - - -

לא, לא, אני לא חושב שזה חשוב. נועה, סליחה.

אני חושבת שכן.

את חושבת.

נשמע שגם שיקרתם, מה לעשות?

אל תעזור לי עכשיו.

אני רוצה לסיים את הדברים.

נועה, אני מנהל פה את הדיון עכשיו.

אני לא יכולה לספר מה היה בדיון בבג"ץ?

קודם כול, לא, אם לא אאפשר לך אז לא.

אז לא.

סליחה שאת לא מאפשרת לי לנהל את הדיון ולומר את הדברים. אני חושב שההתעסקות כרגע בעניין שנמצא בבג"ץ – אגב, אני גם נזהר לא לדבר בדיונים על דברים שנמצאים בבג"ץ, לכן דווקא. אני מכבד אותך, אני מכבד את דעותיך, אני חושב שזה מיותר כרגע.

אני רוצה לומר לסיכום הדברים גם בנושא של קרן הארנונה. ברעיון – הייתי בעד, כל הזמן, גם כשלא אהבו את זה וגם כשלא אוהבים את זה. אני כן חושב שצריך להיות איזשהו באלאנס בין הרשויות, צריכה להיות הסתכלות כוללת. כל אחד כרגע במריבות, אפשר היה לעשות את זה בצורה כזאת או בצורה אחרת. יש דברים שצריכים לדעת בוודאות מסוימת שזה לא יגלוש מעבר לדברים מסוימים, אבל בוודאי שכן.

נתקלנו בזה בעניין החופים. יש לנו חופים במדינת ישראל, בלי עין הרע, יש רשויות שלא יודעות להרים את החופים הללו, יש רשויות שמרוויחות עליהן הון עתק ועושות מה שהן רוצות. אגב, חופים לכולם, לא רק לחרדים. תכף יקפצו, לא רק לחרדים, אני מודיע, לכולם. לכן אני כן בעד ואני בהחלט בעד ותומך בעניין הזה, תמכתי. לדעתי, אפשר לעשות אותו אולי קצת יותר נכון אבל זה לא רלוונטי כרגע.

- - - ולכן, הם לא יקבלו שיתוף פעולה מאיתנו.

לכן אני עכשיו מסכם. אני רוצה להודות למנכ"ל משרד הפנים שהגיע לכאן ואומר באומץ את הדברים שלו. שומע באומץ ואומר באומץ. גם לך נועה, שאת אומרת באומץ, שאפו, לא קל ככה עם כל זה להגיד את דבריך. אבל אני מבקש ממך רק דבר אחד, גם להקשיב. זה מה שביקשתי גם ממנו, גם לשמוע. אנחנו לא באים ממקום מסוים, בטח לא בוועדה.

הוועדה – לדעתי, בקדנציה הזאת, ואני לא אומר את זה לעומת קדנציות אחרות, לפחות על זה אני יכול להעיד, אנחנו מקיימים דיוני עומק אמיתיים ולא דיונים באוויר אלא בפרקטיקה. כל חוק שהגיע מהאוצר בחוק ההסדרים הקודם שהגיעו, חלקם חוקים עם כוונה מצויינת, עם רעיון מצוין, עם חוסר הבנה טוטאלי במושגים. כי אף אחד מהם, כולל את, לא ניהלתם איזושהי מערכת כזאת. אני תמיד ממליץ לאוצר לשלוח אתכם לשנה לרשות מקומית, למועצה אזורית, לראות את הדברים גם משם ואז תדברו אחרת. אז הוויכוחים גם יהיו אחרת.

כל הדרכים לגיהינום רצופות בכוונות טובות.

אצלנו בוועדה, כל חוק שמגיע – ולכן גם הגבתי על החוק של המועצות והערים, אני לא מכיר אותו, אני לא יודע. יכול להיות שהוא חוק מצוין ואם הוא מצוין הוא יעבור, ואם הוא חוק רע אז הוא לא יעבור. זה מה שאמרתי בלחש, עכשיו אמרתי את זה בקול.

אדוני יושב-ראש השלטון המקומי תודה רבה לך. אל תשתנה בגיל הזה, תמשיך לצעוק, אבל תדע שיש גם אנשים שיכולים לצעוק חזק יותר. ולך חג'ג'. תודה רבה לצוות הוועדה וליועץ המשפטי של הוועדה שעושה לילות כימים איתנו כאן. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:48.