פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



59
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
16/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 55
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום חמישי, ח' באייר התשפ"ד (16 במאי 2024), שעה 10:00

אתגרים וצרכים מרכזיים של צעירים יוצאי החברה החרדית בשגרה ובחירום, ומענה להם

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

טטיאנה מזרסקי

דוד בארל - ראש תחום בכיר כלכלה, משרד ראש הממשלה

סופי כהן - ראש מטה, מנכ"לית המשרד לשוויון חברתי

מור לוי - יועצת מנכ"לית, המשרד לשוויון חברתי

יאיר ישראל מימרן - סטודנט בלשכת מנכ"לית, המשרד לשוויון חברתי

ליאור ילין פריינד - מנהלת תחום פ"א – תוכניות מניעה, מעברים ותוכניות אישיות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מירי מוסקוביץ' - מנהלת תחום פ"א נוער צעירים ונשים בזנות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

רחל אגאי - מנהלת מחוז ירושלים בחיימ"ש, משרד הביטחון

אודי דרור - רח"ט לגיוס מסלולים ייחודיים, משרד הביטחון

אביעד שוורץ - מנהל תחום בכיר תעסוקת חרדים, מנהל אוכלוסיות, משרד העבודה

רום בר-אב - רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

ספיר ליאל זליגמן - רפרנטית משרד הרווחה בחשכ"ל, משרד האוצר

דניאל גולדין - רפרנט, משרד האוצר

בן שי - תעסוקה והשכלת צעירים ברשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אלירן ביתן - סגן מנהל מחוז ירושלים, שירות התעסוקה

יסכה מוניקנדם-גבעון - מרכז מידע ומחקר של הכנסת

הדר אליהו - מנהלת מחלקת צעירים ונוער, מרכז השלטון המקומי

מרים סלע - חברת מועצת העיר, מרכז השלטון המקומי

ברכי בן סימון - חוקרת עמיתה, מכון ברוקדייל

שלומית קפלן - מנהלת תחום מדיניות ביוצאים לשינוי, ארגון "יוצאים לשינוי"

אדר אניסמן - מנהלת תחום מחקר, ארגון "יוצאים לשינוי"

יצחק פולייס - מנהלת תחום מדיני, ארגון "יוצאים לשינוי"

עמי פריזנר - יוצא החברה החרדית, ארגון "יוצאים לשינוי"

איזי פוליאס - יוצא החברה החרדית, דובר שלומית קפלן

יאיר הס - מנכ"ל עמותת "הלל" ליוצאים בשאלה

רחל כהן שדלן - נציגת עמותת "הלל" ליוצאים בשאלה

ליאורה רובינשטיין - מנכ"לית המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל

משה בכר - יוצא החברה החרדית, מלווה בעמותה, המרכז לחיילים בודדים

תום קרייזלר - עו"ס, המרכז לחיילים בודדים

רונן קוטין - ממונה תחום חרדים, המועצה להשכלה גבוהה

לאה שטרן - רכזת בתחום חרדים ומכינות, המועצה להשכלה גבוהה

עדי וינר - חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה

ד"ר גלעד מלאך - ראש תוכנית חרדים, המכון הישראלי לדמוקרטיה

נירה אגסי - מנהלת תחום זהות ושייכות, ארגון "אלומה"

עופר וגנר - מנהל שותפויות, ארגון "אלומה"

איילת השחר סיידוף - מייסדת וראש תנועת "אימהות בחזית"

אילת פלר מימון - ממובילות תנועת "אימהות בחזית"

אליהו בן ציון זילברמן - יועץ לתחום יוצאי החברה החרדית, קרן שוסטרמן-ישראל

רונלי פארן רותם - מנהלת תכניות בג'וינט ישראל

ד"ר עידית קלישר - חוקרת בכירה במכון אהרן למדיניות כלכלית

איתמר גרינברג - חרדי לשעבר, אקטיביסט

בני זילברמן - לשעבר יועץ מנכ"ל ממונה בתחום החברה החרדית

סא"ל במיל' ענת קוצ'ינסקי - ר' מנהלת "שער לעתיד", צה"ל

סא"ל ענבר סיטבון - רע"ן פרט ותרומות, צה"ל

נורית דוברין - מרכזת סטטיסטיקה של חינוך, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

דפנה סידס-כהן

דניאל ג' – איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

אתגרים וצרכים מרכזיים של צעירים יוצאי החברה החרדית בשגרה ובחירום, ומענה להם

שלום, בוקר טוב לכל מי שנמצאים כאן. אנחנו נפתח את הדיון על צרכים ומענים לצעירים יוצאי החברה החרדית – דיון שנדחה פעמים רבות, אבל סוף-סוף אנחנו מקיימים אותו.

לפני הכל, אני רוצה לפתוח בתנחומים מכולנו לכל משפחות הנופלים. הבוקר הזה הוא בוקר קשה, בוקר כואב לצערי, לצערנו, וליבנו עם המשפחות, וכמובן יהי זכר הנופלים ברוך. בכל זאת מעבר לא קל, אבל במציאות כמו שלנו חייבים לציין גם את מה שקורה מחוץ לדיון.

תקופה ארוכה מאז שנכנסתי לכנסת אני עוסקת באוכלוסיית צעירים חסרי עורף משפחתי וצעירים בסיכון, ובתוך הקבוצה הזאת, שכמובן חרדים יוצאים בשאלה הם לא בהכרח חלק ממנה, אבל יש גם מתוכה, ניכר שהחתך של צעירים חרדים יוצאים בשאלה נמצא בסיכון אף מוגבר, ולא פעם מציאות חיים של אותם צעירים היא מציאות חיים הרבה יותר קשה והרבה יותר נתונה לסיכון, לניצול ולפגיעה, וצריך לאבחן אותה כקבוצת אוכלוסייה שצריך לסייע לה.

צריך לסייע לכל אותה קבוצת אוכלוסייה ולשים לב למי שהעורף המשפחתי שלה איננו מתוכה, שכאשר הם יוצאים אל מרחב אלים ללא הגנות מתוך חברה שמרנית, המציאות היא של סיכון אף יותר, וכאן המדינה חייבת לתת מעטפת יותר מאובחנת ומדויקת, וכזו שתדע לעמוד על אותם פערים ובעיות.

כמו כן, בכלל, איך המדינה מסתכלת על אותה אוכלוסייה שחייבת מענה שמתכתב עם מציאות חייה, עם אורחות חייה ועם המורכבות שישנה? לצערי הבית של אותה קבוצה בתוך משרדי הממשלה הוא לא מוגדר לא פעם. גם אם ניסו ליצור לו כמה הגדרות.

חלק מהמענים נמצאים במשרד לשוויון חברתי וחלקם נמצאים במשרד הרווחה, ובחלקם גם נדון פה עם יתר גורמי הרשויות. הם נמצאים בשלב של משרד הביטחון, ולכן אנחנו צריכים להבין איפה יש ראייה מתכללת שיודעת לאמוד את סך האוכלוסייה ולהבין אילו מענים יש לתת לה.

אם נזדקק לדיון נוסף אז בוודאי, וברמה האישית, המפגשים הכי קשים שהיו לי עם צעירים חסרי עורף משפחתי היו עם יוצאי החברה החרדית. ניכר שהמדינה לא נמצאת שם ושהם גם חשופים וללא הכלים הנכונים להתמודד עם המציאות הלא פשוטה, הגם שהיא מחמירה עם הזמן. נהיה סיכון גדול יותר תחת מציאות כלכלית קשה יותר, תחת המשברים שאנחנו חווים בשנים האחרונות, בין אם זו הקורונה ובין אם זו המלחמה ומשברים נוספים שמעמיקים מציאות באמת לא פשוטה.

אני אשתדל שכולם יוכלו לדבר ולהשמיע את הקול הזה, ואני מקווה שנצא עם סוגיות שנצליח לפתור אותן קונקרטית, גם הבנת התקציב ההמשכי וגם נתונים שאנחנו צריכים בסוגיות אחרות. ביוזמת "יוצאים לשינוי" ו"הלל", שני הארגונים, הדיון הזה מתקיים, ובמהלך השנה יוצאים לשינוי. פנו אלינו עם המכרז לדירות החירום והצלחנו לפתור זאת יחד עם משרד הרווחה. דברים גם נעשים פה ואנחנו מצליחים לתקשר עם הרשויות ולפתור גם סוגיות שהן ייעודיות - - -

לא, הסתכלו עליי כי זה היה "הלל" ולא "יוצאים לשינוי", אבל אמרתי שלא חשוב לציין.

אמרנו גם "יוצאים לשינוי".

הזכרת בהחלט, אבל הדיור הוא בעמותת "הלל".

כן, בדיור אמרתי "הלל".

מצוין.

אמרתי סוגיית הדיור, הפניתם את זה אלינו ולכן קיימנו על כך דיון, וגם נגיד מילה טובה על הרשויות, שבעקבות דיון נעשו התאמות, וזה בדיוק העניין של הפיקוח הפרלמנטרי. לפעמים תיקון במכרז הוא חלקת אלוהים שלמה שמייצרת שינוי עבור קבוצת אוכלוסייה שנדרשת לכך, וזה באמת גם העניין של ועדה מיוחדת וייחודית, לראות איך אפשר לגעת בנקודות שלא תמיד הוועדות הגדולות בכנסת, שהן חשובות כמובן, יכולות להעמיק בהן בצורה המשכית.

זה התפקיד שלנו, לראות איך אפשר לעשות כמה שיותר. אני חושבת שזו הייתה דוגמה בדיון הזה לאיך בתוך כל הכאוס של מלחמה אפשר לקיים דיון ולשנות משהו כך. קודם כל, אני מודה לכל המשתתפים. את תרצי לדבר עכשיו, טטיאנה?

בהמשך.

בסדר גמור. טטיאנה מזרסקי, חברת הכנסת, הצטרפה אלינו. אני אפתח עם גוף המחקר של הכנסת, הממ"מ, יסכה מוניקנדם-גבעון. לאחר מכן יציג את המחקר שלו ד"ר גלעד מלאך, ואני מתנצלת שישר לאחר מכן אני אדלג לאוצר, לרום בר-אב, למרות משתתפים נוספים, בגלל שרום בא אלינו בימי מילואים, אני מעריכה את זה מאוד וניתן לך לפתוח ולנהל את השיחה, כדי שתוכל להמשיך לעיסוקיך, ונמשיך את הדיון כאמור. נשתדל שכולם ידברו. יסכה, תודה רבה שאת כאן.

תודה רבה. אני יסכה מוניקנדם-גבעון ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, ואני אציג כמה נקודות מרכזיות. אני לא אציג אותן לעומק, כי אני מתארת לי שהנושאים האלה יעלו בדיון, אבל אני אציג תמונה רחבה בנושא צעירים חרדים לשעבר חסרי עורף משפחתי.

אחת הנקודות הבולטות שתכף אציג היא שמדובר באוכלוסייה ייחודית שיש לה קשיים במגוון רחב של נושאים, ולכן יש פה גם אנשים שיושבים בכובעים שונים, ועם אוכלוסייה כזאת נדרש לא רק להעמיק את המענים הקיימים, אלא גם ליצור גוף מתכלל שיוכל לתת מענה למגוון הקשיים והצרכים שלה.

אני אפתח בהצגה כללית של הנושא, אעבור להצגת השירותים ואסיים בנקודה המשמעותית ביותר הנוגעת לאתגרים מערכתיים בסיוע לקבוצה הזאת. אני לא אומר מהי הגדרה של חרדים, מהי הגדרה של חרדים לשעבר ומהי הגדרה של חסרי עורף משפחתי, אבל אני רוצה שתהיו מודעים לכך שאחד המאפיינים של חרדים לשעבר היא חסרות העורף המשפחתי, ואני אגע בזה בקצרה.

מדובר באוכלוסייה פגיעה מאוד, וכל שינוי שקורה בסביבה, ואנחנו בוודאי רואים את זה עכשיו במלחמה אבל לא רק, משפיע עליה באופן מיידי ועלול ליצור קושי עמוק, ובהלימה לכך נדרשים גם למענים ממושכים. כפי שאתם רואים, להיות חרדי לשעבר זה לא רק להיות חסר עורף משפחתי, אלא זו גם התמודדות עם סוגיות שונות, כגון בדידות, בניית זהות, קשיים כלכליים עמוקים מאוד, וכמובן צורך בהשלמה של פערים שהם גם תרבותיים וגם השכלתיים, ובנושאים מגוונים יותר.

חשוב לי להדגיש שכמובן לא כל הצעירים החרדים לשעבר הם בסיכון, וכמובן גם לא כל הצעירים החרדים לשעבר חסרי עורף משפחתי. יש הרבה מאוד צעירים חרדים לשעבר שיש להם קשרים מצוינים עם המשפחה שלהם, שבוודאי מהוות רשת תמיכה לכל דבר, אבל יש בתוך הקבוצה הזאת גם קבוצות שהן לא כאלה, וכאן הן נדרשות לסיוע מהקהילה הרחבה יותר.

אם מסתכלים בצורה של משפך, יש קהילה, אבל יש גם מדינה שהיא זאת שאמורה לתת את הכלים לקהילות הנוספות, כדוגמת הארגונים, וכן לתת את המענים שמשפחה לא יכולה לתת או היעדר של קהילה והתבססות של קהילה, במיוחד כשמדובר על צעירים שנמצאים בתהליך של מעבר מקהילה לקהילה ונמצאים בתקופה הכי פגיעה שלהם. הם גם צריכים למלא מה שנקרא את המשימות שלהם בתור צעירים, כמו כל אחד מהצעירים שמתמודדים עם גיוס לצבא, השכלה, נישואים, משימות רגילות, אבל פה בעצם יש להם קושי הרבה יותר גדול בגלל אותם מאפיינים שהזכרנו עכשיו.

בהלימה לכך, אנחנו רואים שבאמת יש מגוון רחב של משרדים שנותנים שירותים. כמובן שהשירותים הרווחתיים הראשוניים, של דיור בעיקר, ייעוץ וטיפול, משרד הרווחה נותן במסגרת "יתד", אבל יש גם צרכים נוספים, בעיקר בנושאי השכלה ושירות.

מה שעולה הכי חזק מהריבוי של הגופים האלה זה שאין גוף מתכלל. אם אני מגיעה לנקודה המרכזית, ובעיניי המשמעותית ביותר, אפשר לדבר באמת על האתגרים ברמת המדיניות. אם אנחנו מסתכלים על מה שחסר, וזה בעצם הבסיס.

אין לנו נתונים רשמיים לכמה חרדים לשעבר – ובוודאי לא מה המאפיינים של הקבוצה הזאת – אין קשר עם המשפחה, כמה מהם נמצאים במצבים מורכבים, ואילו סוגי עזרה הם צריכים. חסרים לנו הרבה מאוד נתונים, בוודאי גם אם יש נתונים מחקריים ואין נתונים רשמיים של משרדי הממשלה.

גם בתוך הצבא אמנם מסתמכים על הגדרות שונות של מהם חרדים לשעבר, אבל עדיין אין נתונים ברורים. אומרים לנו למשל בצבא "תסתכלו על המסלולים הכלליים. אלה ככל הנראה חרדים לשעבר". האם אנחנו יודעים בוודאות? האם אנחנו יודעים כמה מתוכם הם באמת חרדים לשעבר?

או מה מצבם.

או מה מצבם, בוודאי. קודם כל נדע כמה הם ואחר כך נוכל לדעת.

כי אחר כך לא נבין.

בדיוק, אחר כך לא נוכל לדעת מה המצב, וזה כמובן משליך על מיצוי הזכויות. אם אנחנו לא יודעים מי הם, איך נשים עליהם את האצבע? אנחנו לא יודעים מה המצב שלהם מבחינת מיצוי זכויות. אנשי משרד הביטחון בתשובה האחרונה שלהם לפנייה שלנו, אמרו "אנחנו לא מכירים שיש בעיה של מיצוי זכויות", וזה כמובן לא מה שאנחנו שומעים מהארגונים, שאומרים שיש בעיה מאוד רצינית.

למשל, בהכרה של חיילים בודדים, מיצוי הזכויות לקראת סיום המסלול הצבאי וזכויות שניתנות במיוחד לחרדים. אם יש בעיה של מיצוי זכויות, אבל הצבא לא יודע לשים את האצבע ולהגיד מי הם אותם האנשים, יש לנו כמובן בעיה בנושא הזה.

וגם באותה המידה, אי אפשר להביא כך תוכניות שהן מוצלחות, נגיד להשכלה ולתעסוקה, כי קשה מאוד לאמוד את הנתונים, גם כמובן שמה המדינה עושה שמצליח.

נכון. בהקשר הזה אפשר למשל להזכיר את הנושא של ההשכלה הגבוהה. יש כמובן מכינות קדם-אקדמיות לחרדים שבתוכן אנחנו יודעים שמשתלבים גם חרדים לשעבר, ונאמר לנו - - -

זאת סוגיה קשה, שחרדים לשעבר צריכים להצהיר על עצמם כחרדים מחדש כדי לזכות בהטבות לאוכלוסייה יוצאת החברה החרדית, למרות שגם הם יוצאי החברה החרדית. זאת הדרך של הרבה מהחוזרים בשאלה לקבל הטבות.

בדיוק. המצב הוא עוד יותר אבסורדי כי המל"ג אומר, "הם לא מעוניינים במכינות". בוודאי שהם לא מעוניינים, כי מכינות כאלה הן בדיוק צעד אחורה לתהליך שהם עשו. אם היינו יודעים כמה הם ומהם המאפיינים שלהם, היה אפשר ליצור למשל מכינות ייעודיות עבור חרדים לשעבר, שמתחילות להיות קיימות גם בהקשר של הצבא היום בצורה מאוד מצומצמת של חודש הכנה, אבל גם כאן נדרש להרחיב את המענים בכל רשת התחומים, להרחיב את המענים שהם כמובן גם מענים מניעתיים כדי למנוע הדרדרות של אותה אוכלוסייה שכאמור מאוד מאוד פגיעה.

זה גם מה שאנחנו רואים במלחמה. כמובן כמו כל האוכלוסיות שהן פגיעות, גם כאן יש אוכלוסייה שהיא פגיעה וגם נדרשת למענים הרבה יותר מעמיקים, גם בנושא דיור, בנושא של סיוע כלכלי, כמו שאנחנו יודעים שהארגונים והעמותות בעצם עדיין תומכים בצורה נרחבת מאוד בהרבה מאוד צעירים, וזה כמובן גם סיוע שצריך להיות רחב יותר, יחד עם גוף מתכלל שיוכל לאסוף את הנתונים ולערוך מחקרי עומק על תוכניות שעובדות ועושות סדר בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה.

באתי לשמוע את הארגונים שעושים עבודה נהדרת. מה ששמענו מיסכה זה נכון, אין גוף ממשלתי שמתכלל את הנושא. אנחנו לא יודעים נתונים, לא יודעים מה הצרכים האמיתיים של הצעירים האלה, ואם לא יודעים מה הצרכים, לא יכולים לתת מענים אופטימליים כדי לעזור ולתמוך בתקופה הכי קשה שלהם במעבר, כשהם קיבלו את ההחלטה וחייבים שמישהו ילווה אותם.

אני לא יודעת איך הצעירים האלה היו שורדים אם לא אתם, ללא העמותות והארגונים שמלווים אותם, באתי להגיד לכם תודה, ועוד לפני שנה, לפני המלחמה, רשמתי שאני רוצה להקים שדולה לתמיכה וסיוע ליוצאי ויוצאות לשאלה, ואני עומדת לרשותכם. אני אשמח להכיר אתכם, ותודה לך יושבת-ראש גברת נעמה לזימי. תודה לך על הפעילות שלך ואני שותפה. אנחנו כאן בשבילכם במה שאתם צריכים.

תודה טטיאנה, ובהחלט נהיה שותפות - - -

אני אוסיף. עליתי ארצה בגיל 17, בלי משפחה. אני יודעת מה זה להיות לבד. לא היה לי אף קרוב משפחה בארץ. את כל הרשת החברתית שלי בניתי לבד מגיל 17 וחיפשתי מההתחלה, היו בני נוער צעירים כמוני עם אותם הצרכים, וניסינו לתמוך אחד בשני ועם הזמן השמיים שלחו לי אנשים טובים שתמכו בי, ואז לאט-לאט באמת התחזקתי וברגע שהתחזקתי, עליתי ב-93', ב-96' כבר התנדבתי בעמותה לקידום רווחת העולה, כי הרגשתי שעם מה שאני עברתי אני יכולה לעזור ולהקל על העולים החדשים שמגיעים.

כך התחלתי את הפעילות ההתנדבותית והחברתית שלי, ואני יודעת מה מרגישים צעירים שעזבו את המשפחה ולא נמצאים איתה בקשר, ששינו את אורח החיים שלהם וקיבלו החלטה רוחנית קשה, ואני אשמח לסייע ולתמוך ולעזור לכם לקדם, אולי לשנות חקיקה ואולי להשיג תקציבים. אנחנו פה בשבילכם.

תודה, טטיאנה. לפני שנעבור לד"ר גלעד מלאך, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נמצאת כאן איתנו בזום, ונדרוש ממנה להבין את איסוף הנתונים בהתאם. בסוף הדרך, כמו שאמרת, לאמוד את המצב לאשורו, שיהיו נתונים. נגיע אליהם בהמשך ונבין את עניין הסטטיסטיקה בנושא. תודה. גלעד, הבמה שלך.

תודה רבה. אני מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. רציתי לדבר גם על חשיבות העיסוק בסוגיה הזאת וגם על הצורך וגם על הכיוון הכללי של איך נראה לי שנכון לטפל בה. כל מה שאני אומר זה מתוך מחקר שאני עושה במסגרת המכון לדמוקרטיה, יחד עם עדי וינר שנמצאת איתי, על עוזבי המגזר החרדי.

קודם כל בהקשר של החשיבות, היקף התופעה, לפי המחקר שלנו, כיום בקרב צעירים 15% ממי שקיבל חינוך חרדי בגיל תיכון עוזב את המגזר החרדי. רק שנבין את ההיקף, כמי שעוסק במכון בקבוצה חרדית מודרנית, עוסקים בכך הרבה וכותבים מחקרים, וזו הקבוצה שמובילה שינוי. זו קבוצה שסדר הגודל שלה הוא 10% מהמגזר החרדי. מתעסקים בכך המון, ופה אני בא ואומר שיש קבוצה שהסדר גודל שלה הוא 15%, צריך לתת לזה משקל.

אני רוצה להוסיף את המגמה. כשאנחנו מסתכלים על ילידי המחצית השנייה של שנות ה-70 ושיעור העזיבה – ואגב, כל אלה נתוני הלמ"ס, ואם היא תפרסם אותם, יש לדבר משקל משלו– רואים שיש 11% של עזיבת המגזר. לעומת זאת בין 1993-1996, מחצית אמצע שנות ה-90, אנחנו עולים לאותם 15%, כלומר גידול בהיקף התופעה. זה בהחלט גם כן מחייב את העיסוק בה, או את תשומת הלב שלנו.

נושא נוסף שאני רוצה להדגיש הוא הזהות הדתית לאחר העזיבה. רוב עוזבי המגזר החרדי כמעט באופן אוטומטי – ואני יודע שנמצאים פה הרבה שעוסקים בתחום ומבינים זאת – הם דתיים או דתיים מאוד, לפחות לפי ההגדרות, בסדר גודל של 70-75%.

זו קבוצה שבכלל לא נמצאת מעל הרדאר. כלומר באופן טבעי גם הארגונים, העמותות, "הלל" ו"יוצאים לשינוי", עוסקות באותה קבוצה שהיא מובהקת יותר, הקבוצה החילונית או המסורתית, אבל יש קבוצה גדולה שנמצאת מתחת לרדאר וצריך לדעת להתייחס אליה. זה קשור לא רק למשקל של הקבוצה הזאת של עוזבי המגזר, אלא למורכבותה. כלומר, זו לא קבוצה עם זהות אחת, אלא יש פה מגוון של זהויות, וכשבונים התייחסות, צריך לדעת להתייחס לקבוצות השונות.

היבט נוסף שממחיש זאת הוא מוסדות החינוך של הדור הבא, כלומר אנחנו מדברים על עוזבי המגזר החרדי. היינו מצפים שהם ילמדו בבתי ספר ממלכתיים, אולי ממלכתיים דתיים. הרוב לומדים בבתי ספר חרדיים. הדתיים והדתיים מאוד קשורים למגזר החרדי, אפילו אלה שמגדירים את עצמם כחילונים ומסורתיים, 30% מהם לומדים בבית ספר חרדי.

כנראה אלה משפחות גרושים-גרושות. הילדים נמצאים שם, אבל זה מראה את המורכבות. אתה נמצא במקום אחד, בזהות דתית חברתית מסוימת, והילדים שלך נמצאים במקום אחר, ההורים, המשפחה. זה חלק מהמורכבות. עוד היבט של המורכבות הוא היכולת להשתלב בחברה הכללית, בהקשר של השכלה, של תעסוקה.

אני אתן נתון אחד. בגדול, אנחנו רואים שעוזבי המגזר החרדי נמצאים איפשהו בתווך. כלומר יש להם השכלה טובה יותר מאשר לחרדים, שיעור התעסוקה שלהם גבוה יותר וגם ההכנסה, אבל רחוק מקבוצת ההתייחסות, היינו יהודים לא חרדים. בגדול זה מראה שיש לנו בעיה, כי ברור שזאת קבוצה שרוצה להשתלב לגמרי. היא רוצה להיות בדיוק בנתוני ההשכלה והתעסוקה שלה כמו לא חרדים, ולא מגיעה לשם. זה שוב מראה לנו שיש פה צורך.

צריך לומר שזה לא רק עניין חברתי-סוציולוגי, אלא גם בגלל אותם חסמים של היעדר העורף, התמיכה, ואותה רשת ביטחון סוציאלית שיש בדרך כלל למישהו בתוך מסלול רגיל בלי טלטלות בדרך.

נכון. יסכה דיברה על האתגרים. חלקם רגשיים ונפשיים וחלקם גם התמיכה, בין אם כלכלית ובין אם ידע מוקדם. כלומר, מה קרה עד הגיל שבו עזבת, מה קיבלת מבחינת השכלה וחשיפה לעולם. הדברים האלה בהחלט נוכחים לאורך כל הדרך.

מבחינת כלי הסיוע או הכיוון הכללי, בקצרה, אני חושב שהדבר הראשון שיכול להיעשות הוא המסגור של קהל היעד מבחינת המדינה של עוזבי המגזר החרדי ככזה שצריך להתייחס אליו. זה ייצור שינוי גדול. כלומר, כל עוד יש בעיה, נותנים פתרון – זה משהו אחד.

אבל כשאנחנו אומרים שיש פה קבוצה בסדר גודל לא מבוטל ומשמעותי של אלפים בשנה, שצריכה את הסיוע הזה- - - זה כשלעצמו משנה את אופן הטיפול וגם מביא את הצד השני, ופה אני מביע סימן שאלה, האם צריך להיות גורם אחד שמתכלל הכל. אנחנו יודעים שיש משרדי ממשלה שונים, כך פילחנו את הנתונים גם בדברים שקשורים למשרד הביטחון, להשכלה הגבוהה, רווחה ותעסוקה –אני לא בטוח שצריך גורם אחד שיתכלל.

אין סתירה בין גורם מתכלל לפעולה.

כן, אבל אני אומר מה שבעיניי - - -

למשל עם דירות החירום, משרד השיכון ו"יתד" עובדים יחדיו. זו דוגמה לאיך שמשרדים יכולים לעבוד על סוגיה משותפת - - -

נכון. אני אומר את זה בעיקר בהקשר לכך שבנושאים רבים אומרים "נקים מנהלת או רשות" - - -

לא, זאת לא כוונתי. גורם שיש לו אחריות להבין מה קורה עם - - - לא. בוא נבדיל בין יצירת עוד רשויות לבין אחריות.

בהקשר למה שהיה במשרד לשוויון חברתי, כלומר גורם שמנסה דווקא, ויש לכך יתרון, לתפיסה מערכתית יש חשיבות בכל נושא, כלומר בין אם זה משרד הביטחון, שתופס את זה כנושא שהוא מטפל בו. זה קהל יעד שאני מנסה ליצור בו שינוי ואני עכשיו בונה תוכנית בהתאם.

זה מה שצריך לקרות בכל אחד מהתחומים, ואם אני נותן את הדוגמה הזאת של משרד הביטחון, הייתה עבודה מרובה של גורמים רבים, גם הארגונים וגם המשרד לשוויון חברתי, ליצור שינוי ביחס של צה"ל, משרד הביטחון, אבל בסוף כשאנחנו מדברים, זה בדיוק חוק הגיוס, ולכן אני מציין שזה על הפרק.

מבחינת המדינה יש 1,200 חרדים שמתגייסים לצה"ל. בסופו של דבר 55% מאלה שמגיעים לצה"ל לא הולכים למסלולים, למנהלת חרדים. לא הולכים למסלולים חרדיים. כלומר הצבא משקיע המון משאבים בקבוצה קטנה, שחלקה דרך אגב גם היא לא חרדית, אבל בקבוצה של ה-600-500 ובקבוצה של ה-900-800, מצאו אולי פתרון לאינדיקציה.

אם תהיה מנהלת לאותה קבוצה, ויהיה טיפול לאורך כל הדרך מלפני הגיוס עד יום החיול, עד השירות עצמו ועד השחרור, מספר המתגייסים מקרב עוזבי המגזר יעלה, וכמובן שיש עכשיו צורך גדול, וכמובן באופי השירות שלהם, באיכותו ובאיך שהם ייצאו מצה"ל, השינוי יהיה דרמטי, וכמו שצריך לעשות את זה בצה"ל – צריך לעשות את זה בתחומים האחרים. תודה.

תודה רבה, גלעד. נעבור לרום בר-אב, רפרנט תעסוקה באג"ת. תודה רבה שאתה פה קודם כל, במילואים, כולנו מעריכים את זה. לגבי התקציב הייעודי של המשרד לשוויון חברתי, לא הבנו מה קורה איתו בשנת 2024. אני אשמח להבהרות לגבי זה. בכל מה שקשור לתעסוקה, ממה שהבנתי משירות התעסוקה, הקיצוץ האגרסיבי שהיה השנה בהכרח ישפיע על התוכניות לשילוב אוכלוסייה חרדית ויוצאת בשאלה בשוק התעסוקה.

איפה התוכניות הללו עומדות, והאם יש הכוונה ליוצאים בשאלה? בנוסף, האם תוקצבו או יתוקצבו מרכזי הכוון ייעודיים ליוצאי החברה החרדית? לחרדים יש כ-12 מרכזים, האם גם יהיו גם ליוצאים בשאלה?

אני אשמח לחדד נקודה מסוימת שגם הוזכרה על ידי נציגת הממ"מ, והיא משמעותית מאוד. צריך להגיד שהסוגיה של היעדר נתונים רשמיים היא מורכבת, ומייצרת קושי מאוד גדול גם לאמוד את טיב הפעילות הממשלתית וגם לדייק אותה. בהקשר הזה המחקר של גלעד מחדש ושופך אור משמעותי, עיבוד לנתוני למ"ס למשהו שלא נעשה עד היום - - -

מבחינתכם אתם יכולים לעבוד גם עם מחקר חיצוני, כל עוד אין בלמ"ס מחקר אחר.

אנחנו עובדים עם מחקרים שאנחנו מניחים שהם טובים ומייצגים בצורה טובה את המציאות. עם גיל מהמכון הישראלי אנחנו עובדים כבר בצורה רציפה.

נכון. ראיתי את זה גם בכל מיני רפורמות אחרות.

ולכן זה יכול להיות מעניין בשבילנו, לנסות להבין ולדייק את הדברים, אבל זה אתגר גדול מאוד ואני אעצים את זה – בחלק גדול מהשירותים הממשלתיים, כשניגשים לפרט ורוצים להגדיר אותו כחרדי בשביל לתת לו מענה, ההגדרה שמשתמשים בה היא מוסד הלימוד שהוא למד בו בשנת התיכון, ואז כפי שהוגדר, עוזב החברה החרדית עונה להגדרה הזאת. לכן יש פה עוד יותר מורכבות וזה נושא שהוא לפתחם.

מצד שני, זה מקל על האפשרות לבדוק, כי בעצם יוצא מוסד ומשם אפשר לבדוק את פלח האוכלוסייה ולהבין איפה הוא ממוקם.

נכון, אבל האם אנחנו מחפשים קריטריון שהוא קשיח והוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי? זה קריטריון שנוח לנו להישען עליו, ואם אנחנו נכנסים למדדים אחרים שהם יותר רכים, זה מייצר לנו יותר מורכבות. בנוסף, כפי שתואר על ידי יושבת-ראש הוועדה, המענה לאוכלוסייה ניתן במספר מרכזי ממשלה – משרד השוויון החברתי, משרד העבודה, משרד הרווחה ועוד – וצריך להגיד שמי שמזהים את המענים שנדרשים בתחומים השונים אלה משרדי הממשלה.

זאת אומרת כפי שתואר פה, משרד השיכון זיהה צורך בקורות גג, אני לא מכיר את הנושא אבל ציינתם את זה כאן, משרד הרווחה נותן מענים בתחומו, גם משרד העבודה וכן הלאה.

אבל האם אתם באוצר מסתכלים על הקטגוריה הזאת כקהל יעד לתקצוב לתעסוקה, לכניסה להשכלה? האם אתם מזהים את האוכלוסייה הספציפית הזאת, או שלא?

זה נושא שהוא מיקרו בתוך תחומי הפעילות השונים, ונמצא באחריות המשרד הממשלתי הרלוונטי. למשרד הרווחה יש המון אוכלוסיות שונות שהוא עוסק בהן, וזאת אחת האוכלוסיות האלה, וזה נכון לכלל משרדי הממשלה השונים.

איך למעשה האוכלוסייה הזאת מקבלת סיוע מהמשרד? מי מכוון אותה להגיע למשרד הספציפי?

הארגונים.

גורמי המקצוע במשרדי הממשלה.

יש טופס ייעודי שהם צריכים למלא?

זאת שאלה שאני מניח שהתשובה לה שונה בכל משרד ממשלתי ואפשר לבחון כל מקרה לגופו. לעניין השאלות שנשאלו באופן ספציפי, עניין המשרד לשוויון החברתי, אני אזכיר שהתקציב בשנתיים האחרונות עבר תהליך יחסי מורכב. באמצע-סוף שנת 2022 נבנה תקציב דו-שנתי בעבור השנים 2024-2023.

הוא נבנה והוקצו סכומים עבור שתי השנים האלה, ואז בסוף 2023 בוצעה בנייה של תקציב מתוקן לאור הוצאות המלחמה המשמעותיות, והוסטו התקציבים המשמעותיים מכלל הפעולות של משרדי הממשלה לטובת מימון הוצאות המלחמה, גם הביטחוניות וגם האזרחיות.

זה תהליך שקרה באופן רוחבי לכל משרדי הממשלה, שבמסגרתו המשרדים נאלצו בעצם לוותר על חלק מהפעילויות המקוריות שתוכננו בתקציב הדו-שנתי, ולבחור אילו פעילויות הם מתעדפים וממשיכים לקיים במסגרת התקציב החדש שהוא כמובן יותר מצומצם, כי תקציבים רבים הופנו להוצאות ביטחון ולהוצאות אזרחיות שנובעות מהמלחמה, לשיקום מפונים וכן הלאה.

צריך לומר פה ביושר, לא מדובר בתקציבים שעליהם יקום וייפול תקציב- - -

אני אפרט את הסכומים. לעניין המשרד לשוויון חברתי - - -

אני רוצה להגיד משהו ערכי. בכל זאת, אוכלוסיות קצה שקופות וחשופות לפגיעה צריכות להיות האחרונות לפגיעה, לא הראשונות שאף אחד לא שם לב אליהן, אז פוגעים בהן קודם. זה נכון לדרי רחוב, לשורדות אלימות וגם ליוצאי החברה החרדית.

כן. אני אחדד נקודה נוספת. האופן שבו מתבצע התהליך הזה הוא שכל משרד ממשלתי לקח את סל התקצוב שהיה לו ל-2024-2023, ראה מה נשאר לו ל-2024 ובחר אילו פעילויות הוא בוחר להעביר לשנת הפעילות, כלומר להמשיך לקיים אותן בהינתן התקציב המחודש, ובחן איך התקציב מתכנס לדבר הזה ומה צריך להוסיף, להוריד וכן הלאה.

לעניין המשרד לשוויון חברתי, בבניית התקציב הדו-שנתי לשנים 2024-2023 הוקצו בעבור הנושא 13 מיליון שקלים, כשהחלוקה הייתה 5 מיליון שקלים לשנת 2023 ו-8 מיליון שקלים לשנת 2024. בשנת 2023, מתוך ה-5 מיליון שקלים הללו שהוקצו במלואם, מומשו כ-1.5 מיליון שקלים בלבד. לאחר מכן, בבניית התקציב המתוקן - - -

אתה יודע להגיד לי כמה מומשו בשנת 2022 ובשנת 2021?

אני לא יודע, אבל - - -

לא היה תקציב בכלל? לא בשוויון חברתי, כן ב"ית"ד".

אני לא יודע להגיד, אנחנו יכולים לבדוק. כפי שאמרתי, כשבנו את התקציב המתוקן לשנת 2024, המשרד ביצע תעדוף מחודש של סדרי העדיפויות ושל הפעילויות שהוא מעוניין להמשיך לממש בהינתן הצמצום המשמעותי של התקצוב, והפעילות הזאת לא נמצאת בפעולות החדשות שתוקצבו לשנת 2024.

מה התקציב הקיים?

להבנתי, ל-2024 לא הוקצה תקציב לפעילות הזאת.

זאת לא תשובה. מה היה התכנון?

8 מיליון. העובדה שלא היה תקציב לפני כן אומרת שלראשונה, כשיש תקציב לוקח זמן עד שמממשים אותו. אפשר גם להתלונן על הקצב האיטי ועל האחריות שלא מומשה, ולא נרחיב על כך, כי אין סיבה, אבל התפיסה שלפיה הוא לא מומש, אז נבטל אותו כאילו האוכלוסייה הזאת לא קיימת – אני לא מצליחה להבין אותה. זה כשל אסטרטגי גם של קובעי המדיניות וגם של הדרג המקצועי.

אני לא יודע להגיד אם הוא בוטל כי לא מומש. אני אדייק את הפרטים מהזווית שלנו. אני כן יודע להגיד שכל משרד ממשלתי נדרש לצמצם את הפעילות שלו במעבר משנת הפעילות ל-2024-2023.

מה זה "לצמצם"? האוכלוסייה של יוצאים בשאלה פשוט לא קיימת?, לצמצם זה לדוגמה, להוריד מאוכלוסיית הקצה הכי בסיכון הזאת מ-8 מיליון ל-3 מיליון. אתם לא הורדתם תקציב, ביטלתם אותו.

מי שקובע אילו פעילויות צומצמו או לא צומצמו זה לא משרד האוצר, אלא כל משרד בחר - - -

אתה אומר שבעצם השר הממונה או השרה הממונה היום פשוט ביטלו את התקציב הזה, כאילו האוכלוסייה הזאת לא קיימת.

אני אומר שהמשרד נדרש לבצע תעדוף מחודש של הפעילויות שלו, והפעילות הזאת לא הייתה בפעילויות החדשות שתוקצבו.

אני אתן פרשנות למה שאתה אומר. אני אומרת שיש פה שרה ממונה, שפשוט בתוך התעדוף של המשרד, אוכלוסיית חרדים יוצאים בשאלה, אוכלוסיית קצה של צעירים חסרי עורף משפחתי יותר חשופה לפגיעה על פי כל מדד, נשארה מאחור. היא לא נשארה מאחור? היא נשארה מלפנים בלי תקציב?

כל משרד נדרש לוותר על חלק מהפעילויות שתכנן לבצע. במסגרת הפעילויות החדשות שעבורן הוקצה תקציב עבור שנת 2024, הפעילות הזאת לא נכללה, כמו שקרה בפעילויות רבות במשרדי הממשלה.

אני מבינה שהאוצר עשה קיצוץ רוחבי ואמר "תעשו מה שאתם רוצים עם הקיצוץ הרוחבי שלכם", יצאתי נגד הקיצוץ הרוחבי, כי כמובן שבמלחמה אנחנו לא מקצצים. אנחנו צריכים דווקא להרחיב תקציב כדי שהציבור ישתקם, כי יש גם שגרה ולא רק חירום.

אנחנו שוכחים שיש גם שגרה, אבל בתוך התעדוף, כשיש תקציבים נוספים, פשוט למחוק תקציב, זאת אומרת עשינו מהלך וזהו, האוכלוסייה לא קיימת. אבל איזו אוכלוסייה לא קיימת? הכי שקופה שסביר להניח שלא נשמע אותה כשהיא תיפול, נכון?

הרי מה קורה עם אותם צעירים? כשצעירה שההורים התעללו בה והיא ברחה מהבית וישנה על ספסל ליד החוף ומקבלת קנס כי אסור להיות ליד החוף בזמן קורונה, כן, זה קרה אצלנו בדיון, סיפור כזה. לצעירה אין בית, אין הורים, היא ישנה על ספסל כי אין לה מקום אחר, אבל היא הפרה את התקנות, אז היא מקבלת קנס.

אלה אוכלוסיות שיכולות לסיים בזנות, בסמים ובפשע. היוצאים בשאלה שהם אוכלוסייה שכרגע יצאה מחברה שמרנית מאוד, ולכן גם עוד יותר חשופה לניצול, שכל הגורמים הכי רעים שהסתכלו על האוכלוסייה הפגיעה הזאת, בחסות המלחמה היא נשארת עוד יותר מאחור.

מה זה "עוד יותר מאחור"? אין תקציב. זה דבר שאני לא מצליחה להבין. סדרי העדיפויות הם שהתקציב לאוכלוסייה הזאת נמחק. זאת האמת וזה סדר העדיפויות. תכף נשאל את המשרד לשוויון חברתי איך בסדרי העדיפויות האוכלוסייה הכי בסיכון נשארת באחור.

ההפחתה במשרדי הממשלה במסגרת הבנייה של התקציב עמדה בסדר גודל בכלל המשרדים על 20 מיליארד שקלים, זאת אומרת שמשרדי הממשלה נדרשו לקבל החלטות מאוד לא פשוטות. יש מציאות מורכבת ויש פעילויות רבות בכלל משרדי הממשלה שהן חשובות שבהן נדרש לצמצם - - -

כשניסיתי לשאול סעיף-סעיף על פי תקנה-תקנה, ויש לנו עתירה לבג"ץ על זה, אתם הסברתם שאי אפשר לתת תשובות. יש לי את זה שעות על גבי שעות בוועדת הכספים, שאני שואלת תקנה ואתם אומרים לנו "אנחנו לא יכולים לתת על זה תשובה, זו אחריות המשרד".

זאת אומרת, אנחנו הח"כים ניסינו לעשות את עבדותנו הפרלמנטרית ולהבין איפה בתוך התקנות והתוכניות יש קיצוצים. סירבתם לתת לנו מידע, וגם חלקית אני מבינה, כי המשרדים עדיין לא ידעו איפה מקצצים. עכשיו אנחנו בוועדה שבסוף היא פיקוח פרלמנטרי, ואנחנו אומרים משהו מאוד פשוט – בתוך סדרי העדיפויות, הקיצוץ הוא שלכם. סדרי העדיפויות הם של השרים, והמדרג ברור.

בתוך זה היה קיצוץ גדול. אפשר לשים את זה במאקרו, אבל בסוף אני רוצה להסתכל על המיקרו. בתוך הקיצוץ הגדול היו 5% שקיצצו מהמשרד לשוויון חברתי, שמתוכם בחרו למחוק את התקציב ליוצאים בשאלה. אבל זאת המציאות. זאת אומרת, לא אמרו "אני אקח מיליון מפה ומיליון מפה", נכון? זה לא מה שקרה. מחקו תקציב שלם.

התשובה הזאת שקיבלנו היא אמביוולנטית. כנראה התביישו להגיד שלא הביאו את כל ה-8 מיליון. אבל פה אתה אומר, ובגלל זה אני בהלם – שאין תקציב.

אני רוצה לשים פה שאלה שאתה לא חייב לענות עליה – זאת אוכלוסייה שלא יקרה לממשלה הזאת, נכון? זאת אוכלוסייה שקל מאוד מאוד להפיל, אפילו רוצים למחוק את המענים עבורה. וזה דבר לא אנושי שלא מתכתב עם אף חמלה, ואני לא ארחיב. תיפגשו עם האוכלוסייה הזאת ותראו מה היא עוברת, את הדמעות שיורדות לילדים האלה, כי הם ילדים בני 21 שיצאו מהבית ככה.

אני לא יודעת איך אפשר להישאר ופשוט למחוק תקציב שהוא באמת דיני נפשות. אני רוצה לעבור למשרד לשוויון חברתי. אני רוצה לשמוע את המשרד ולהבין את המחיקה הטוטאלית של התקציב. סופי כהן, ראש מטה מנכ"לית המשרד לשוויון חברתי, תודה שהגעת לכאן.

בוקר טוב. השרה קיבלה את המשרד לשוויון חברתי במהלך חודש ינואר 2024. התעדוף שאתם מדברים עליו שבוצע ב-31 בדצמבר 2023 הוא לא תעדוף של השרה.

של השר לפניה, עמיחי שיקלי?

של השר שלפניה. המנכ"לית ואני נכנסנו לתפקיד ב-1 למרץ 2024. אני יכולה להגיד שעמדת המשרד לשוויון חברתי היא לקדם תוכניות לאוכלוסייה.

בלי כסף.

זו בדיוק הנקודה. יש סיכום חתום, ככל שאגף תקציבים יקצה לנו תקציב - - -

באיזה תאריך היא נכנסה לתפקידה?

נדמה לי שב-22 בינואר.

תקציב 2024 עבר אחרי שהיא נכנסה לתפקידה, ולחלוטין בתוך סדרי העדיפויות ב-2024 היא יכלה להשפיע. חד-משמעית, את אומרת פה משהו לא נכון, ואני רוצה לשקף את זה בוועדה. היא נכנסה בזמן שבו היא יכלה להשפיע על סדרי העדיפויות של התקציב המתוקן של 2024. היא בחרה שלא להשפיע ומחקה 8 מיליון שקלים בודדים שהם כלל התקציב לאוכלוסייה הזאת.

אני הייתי יום וליל בוועדת הכספים וראיתי איך השפענו על סדרי העדיפויות של שרים בכל מיני תקציבים. אלא אם כן את אומרת שהיא פשוט הייתה בהלם כשהיא נכנסה לתפקיד ולא ידעה מה לעשות, זה משהו אחר. אבל אם את אומרת שהיא לא חסרת תפקוד ואכפת לה ממדיניות, אז חד-משמעית היא נכנסה בתוך לוחות הזמנים שבהם היא יכלה להשפיע על סדרי העדיפויות בקיצוץ הרוחבי.

כששר נכנס לתוך משרד חדש הוא לומד את החומר. הוא לא יכול לקבל החלטות - - -

תודה שאת אומרת לי את זה. מי בפקידות המשרדית החליט למחוק 8 מיליון שקלים לתקציב?

אני יכולה לבדוק את הנתונים האלה ולהחזיר תשובה לוועדה.

למעשה יש מישהו בדרג המקצועי שעד שהוא קיבל למשרד שלו תקציב שהרבה שנים רצו שיגיע למשרד, הגיע מוגדל יותר ל-2024 ופתאום אמר, " התבלבלתי, התקציב הזה לא צריך להיות שם. אני רוצה לצמצם את אחריות המשרד". זאת אומרת, יש דרג מקצועי שאמר "עד שעבדנו כל כך קשה והשגנו תקציב לאוכלוסיית היעד הזאת למען השוויון החברתי בישראל", הוא החליט פתאום שהוא מוותר עליה, ואותו דרג מקצועי ספציפי עלום ויתר על המשרד, לא השרה שנכנסה בזמן יכולת ההשפעה שלה על התקציב?

אני רוצה להתייחס לעניין הסמכות. למשרד לשוויון חברתי אין סמכות לא חוקית ללא החלטת ממשלה לעניין האוכלוסייה הזאת. המשרד לשוויון חברתי בקדנציה הקודמת קיבל חוות דעת משפטית מהלשכה המשפטית של המשרד, ובעצם העביר את התקציב למשרד הביטחון כדי ליישם תוכניות ואת התוכניות של המכינה והליווי בצבא, ותקצב תקן ייעודי שילווה את אותה אוכלוסייה מקצה לקצה - - -

את אומרת שהמשרד לא רוצה בתוכן הזה?

אני לא אומרת שהמשרד לא רוצה. את מתרגמת אותי לא נכון.

אז מה את כן אומרת, סופי?

אני פשוט אומרת שהתעדוף לא נעשה על ידי השרה, ואם את רוצה לדעת משהו נקודתי - - - ככל שיתקבל תקציב ייעודי לדבר הזה ותעבור החלטת ממשלה ותינתן סמכות למשרד - - -

סופי, התקבל תקציב ייעודי. או שאת אומרת ככה, "למשרד אין סמכות". תתכבדי ותגידי "אנחנו מעבירים את הסמכות הקולקטיבית של הדבר הזה ל'ית"ד', לגוף שיודע איך לבצע את העבודה עם התקציבים". אני פחות מעריכה משרדים שלוקחים סמכויות, ואז כשזה מגיע לביצוע, הם פתאום אומרים "אבל זה בכלל לא בסמכות. אף אחד לא הגדיר זאת בהחלטת ממשלה ספציפית".

זו אוכלוסייה, אלה חיים של אנשים. זו לא עוד שורה בסמכות של משרד. אלה דיני נפשות. או שתהיה סמכות, או שאין סמכות. אם אין סמכות, שהשרה תתכבד ותגיד "איני מעוניינת בסמכות הזאת. אני רוצה להסיר אותה". היא תיתן את זה לגורם המקצועי שרוצה לעשות את העבודה.

אבל אם היא לא עושה את זה, ונכנסת בינואר ויש תקציב מתוקן, והיא פשוט לא מתערבת כי היא לומדת את התקציב, מה יש ללמוד? מוחקים שורה תקציבית? האם אנחנו מוחקים את השורה או לא? זה לא עניין של מדיניות או של תוכניות עבודה. אין שום קשר למה שאת אומרת.

- - -

אם השרה צריכה ללמוד את זה, אולי שלא תהיה בתפקיד. אנחנו צריכים להבין את עניין הסמכות. בואו נשאל שאלה – האם יש סמכות? אנחנו נשלח מי מהוועדה ויהיה כאן דיון המשך על סמכות.

אתם מתכוונים לקדם החלטת ממשלה שתסדיר סמכויות?

יש לנו דיונים מקצועיים בתוך המשרד. אנחנו לומדים את החומר. אנחנו גם נשב עם אגף תקציבים, נדרוש את התקציב הזה, הייעודי לטובת האוכלוסייה, ונבנה תוכניות ייעודיות.

זה משהו שלא נאמר עד כה. אחרי דיון אינטנסיבי נדרוש את התקציב. הוא בוטל כי לא שמרו עליו. אני רוצה דיון על הסמכות הרשמית של הנושא הזה ואיפה הוא נמצא, והאם אכן הולכים לבקש בהעברות התקציביות תקציב לאוכלוסיית היעד הזאת, ומתי הוא הולך להגיע להעברות התקציביות לוועדת הכספים. אני מבטיחה כאופוזיציה להצביע בעד. גם אם יוסיפו עוד דברים בתוך המשרד לשוויון חברתי, אני אצביע בעד.

אני רוצה להבין משהו נוסף. נכון שאין תקציב, אבל אמרת שזאת אוכלוסייה מאוד חשובה ויקרה. מה התוכניות שכן בונים עכשיו ללא תקציב לאוכלוסייה הזאת?

כרגע יש תוכנית של 1.5 מיליון מו משרד הביטחון, ויצא השלב הראשון של המכינה ואנחנו ממשיכים בשלבים נוספים. כמו שאמרתי אנחנו נמצאים עם גורמי המקצוע בתוך המשרד. ניפגש גם עם משרדי הממשלה השונים. ננסה לבנות תוכנית עבודה ייעודית ולהעביר החלטת ממשלה ותקציב ייעודי לטובת זה.

מהם לוחות הזמנים?

אני לא יודעת להגיד כרגע.

טוב. נקבע דיון בתוך חודש וחצי-חודשיים. נהיה במעקב מלא על העניין הזה. לא חשבתי שהתשובה תהיה שאין תקציב בכלל, אלא שנתווכח על כמה קיצצו. לא היה ברור אם זה יהיה כל הכסף. בגלל זה אני גם מופתעת. יש גבול גם לציניות.

אני רוצה לעבור לצה"ל. אני מצטערת גופי החברה האזרחית וגם יוצאים בשאלה, אני רוצה כן להבין רגע את המצב כדי שנמשיך גם מולכם. השיח פה הוא שיח המשכי, ואנחנו חייבים להבין גם את צה"ל ומשרד הביטחון. אני צריכה להעלות בזום את סא"ל במיל' ענת קוצ'ינסקי, ראש מנהלת "שער לעתיד", ואת סא"ל ענבר סיטבון, ראש ענף פרט ותרומות. תודה לשתיכן.

אני אתייחס ראשונה וענת תשלים אותי. שמי ענבר סיטבון, ראש ענף הפרט והתרומות, וגם מתוקף תפקידי אחראית על כל מעטפת הפרט לכלל החיילים המשרתים בצבא באשר הם. צריך להגיד, קיימות אוכלוסיות רבות וייחודיות לכל גוני האוכלוסייה, בטח כאלה המתגייסים, ואני אאחד את השיח כאן על בוגרי החינוך החרדי.

לגבי ההגדרה של המסמכים שקראתי טרם הדיון אל מול המדיניות, צריך להגיד שיצרנו בשותפות יד ביד יחד עם העמותות שנמצאות אצלכם כרגע במעמד הדיון מעטפת כזו שמאפשרת לכל חייל באשר הוא שהוא בוגר החינוך החרדי, בין אם הוא יוצא בשאלה ובין אם הוא לא לקבל כמובן מעטפת פרט כוללת. רובם יהיו כנראה מוכרים כחיילים בודדים נוכח הקשר הרעוע עם בני משפחותיהם שנגרם כתוצאה מהגיוס לצבא ובכלל, וחלק כמובן גם יהיו זכאי תשמ"ש וגם יהיו כאלה שיהיו מוכרים כזכאי סיוע.

אני אתייחס לטענה שקראתי טרם הדיון שהחיילים, אולי יש קושי להכיר אותם כחיילים בודדים. צריך להגיד שאני חושבת שיצרנו קשרים עוד משלב הגיוס בתקופת המלש"ביות דרך מדורי הקהילה בלשכות הגיוס יחד עם הארגונים שיושבים גם - - -

ענבר, יש לי שאלה אם אפשר. כשאתם יודעים לזהות אוכלוסייה על פי מוסד הלימוד, אני מבינה שהצבא כן מעודד את זה באופן כלשהו, לא פעם אנחנו רואים בנתונים של גיוס חרדים את כל מי שבעצם יוצא מוסד הלימודים של יוצאי החברה החרדית, אבל לא לוקח בחשבון שהרבה מהאוכלוסייה היוצאת בשאלה היא בכלל לא אוכלוסייה חרדית.

לכן הסטטיסטיקות מוטעות ומטעות גם בהקשר הישראלי הרחב, אבל גם בהקשר של אוכלוסיית היעד הזו שהיא בסיכון. זאת אומרת, זה נזק גם כלפיהם וגם לסטטיסטיקה של החברה הישראלית.

חשוב לי להגיד, כשחייל מטופל בצבא הוא לא מטופל בסטטיסטיקה. לכל חייל שמתגייס לצבא יש סגל ת"ש, יש מפקדים שמראיינים אותו, ששומעים את אותו רקע ייחודי שאיתו הוא מתגייס. אותו חייל שיש לו אינדיקציה, היא נועדה לבוגר החינוך החרדי כדי להדליק לנו נורה אדומה ולבדוק מה הרקע של החייל, האם הוא חרדי, מסורתי, דתי או יוצא בשאלה וחילוני לגמרי.

זה חשוב עבור החלק השני שאליו תתייחס עוד מעט ענת, אבל להכרה כחייל בודד ולקבל את מעטפת ההטבות הנגזרת של המענקים ושל הדיור ושל קרן הסיוע ושל שופרסל וכל ההטבות הנגזרות שהן רחבות מאוד. זה אינו רלוונטי האם החייל חרדי, מסורתי או חילוני, אלא הרקע שאיתו הגיע טיב מערכת היחסים עם בני משפחתו, הם יקבעו את הכרתו כחייל בודד או כזכאי תשמ"ש, לא משנה אילו הגדרות.

האינדיקציה נועדה להדליק לנו נורה ולסמן את החיילים האלה לשיח ולמעקב. אחת לחצי שנה יראיינו שוב את החייל הזה ויבדקו מה מצבו, והאם בסוף הוא מתמודד עם אתגרים כאלו ואחרים.

רוצה לומר שגם במהלך השירות הצבאי במדור הבודדים שנמצא במופת, גם הוא בקשר עם העמותות שיושבות אצלכם במעמד הדיון ובמידה ויש השגות, דברים שצריך לדבר עליהם, כי כן יש לנו שותפים ואנחנו רואים בסוף את העמותות האלה כמו עמותות רבות, כמו "ית"ד" - - - משרד הרווחה ועוד מלא ארגונים שהם שותפים שלנו. אנחנו רואים אותם בהחלט חלק מהשלם.

אני לא חושבת שאי פעם לא התייחסנו לכל חוות דעת או איזושהי התייחסות. אתם מכירים אותם גם ברגעים קשים מאוד ואנחנו רואים בהם שותפים אמיתיים. מעולם לא הייתה לנו בעיה של תקציב. ראינו שהרבה מהשיח היה פה על תקציב.

אנחנו יודעים לתת כל תקציב שצריך, ושוב אני אומרת שהחיילים הבודדים או זכאי התשמ"ש או כל החיילים שמתגייסים לקורת הגג שנקראת צה"ל, ובטח הלוחמים, יקבלו מעטפת מלאה ושלמה, וזהו מבחינתי עד כאן.

תודה רבה לך על הסקירה עד כה. אני רוצה לשאול קודם כל האם הצבא מעביר לאגף לחיילים משוחררים במשרד הביטחון רשימה של בוגרי החינוך החרדי המשרתים במסלולים הכלליים בצה"ל, ואם לא, מדוע? השאלה השנייה – כיצד והאם הצבא פונה באופן אקטיבי למלש"בים יוצאי החברה החרדית?

אני אתייחס למלש"בים ואעביר לענת שאחראית על שאר היציע, החיילים הבודדים, איך הם בעצם עוברים לחיים האזרחיים שלהם. אנחנו פונים לכל אותם מלש"בים שהם בוגרי הפיקוח החרדי אל מול הדיווחים שאנחנו מקבלים, אל מול מוסדות הלימוד.

יש פנייה יזומה. מובן שאין חייל שהוא בר-גיוס שלא נפנה אליו וניצור איתו קשר מספר פעמים. אנחנו לא מוותרים על אף חייל שהתגייס לצבא, גם אם הוא נמצא בחו"ל ומחויב גיוס, וגם כאלה שנמצאים כאן בארץ.

צריך להגיד שהעמותות שותפות לכך. לפעמים אנחנו מבקשים מהן עזרה. צריך להגיד שגם אלו שכבר נמצאים בהליכי הגיוס, אנחנו כמובן עושים את כל ההקלות הנדרשות כדי לסייע להם בשיבוץ מותאם כדי שיבטיח שירות משמעותי ושלם, כי ברור לנו שיש להם אתגרים רבים מאוד. אני מציעה לקרוא את כל המדיניויות, את כל המסמכים שנכתבו בצבא כדי - - -

כשאני הייתי בתיכון מגדל העמק, הגיעו אלינו כמה פעמים להסביר לנו על שירות משמעותי, לעבור איתנו על מנילה - - -

אני ארשה לעצמי להגיד לך - - - זו לא השנה שבה אני ואת התגייסנו הוא אחר, הוא משודרג, הוא מגיע לחייל, הוא משתמש ברשתות חברתיות, הוא נמצא בבית הספר עם מערך קהילה שנמצא בפריפריה.

אבל בעניין מלש"בים של החברה החרדית, מהם הכלים להגיע לחברה שלאו דווקא נמצאת ברשתות החברתיות? והכלים האלה של הפיתוח הטכנולוגי המבורך לא עומדים לה. לדעתי, שם היו שמחים לראות נציגות פיזית - - -

במנהלת החרדים יש אנשים שמכירים ופונים באופן אישי בכל דרך שהיא, וגם העמותות שנמצאות שותפות. אני זוכרת את תפקידי ב"מיט"ב", מתקשרת לאביחי ומוטי, מבקשת מהם סיוע ללכת ולחפש לי את אותו מלש"ב שלא עונה לטלפון, לא כי אני רוצה למשוך אותו באוזן להתגייס לצבא, אלא כי אני חושבת שזה שוויון ההזדמנויות שלו. זה קרש הקפיצה שלו וגלגל ההצלה לפעמים.

מה יודעים באחוזים על אותה אוכלוסייה של מלש"בים לגבי התהליך הראשוני של המיון לצה"ל?

מנהלת "שער לעתיד" שייכת לחטיבת תכנון ומינהל כוח אדם שרואה גם את הרצף של שלב הגיוס, מהלך המיצוי הפוטנציאל בשירות ועד שער היציאה שאני אמונה עליו. כמו שענבר ציינה, אצלנו בצה"ל יש מדיניות אחודה אחת סדורה שמכילה את כל המנגנונים שנוגעים בבוגרי החינוך החרדי ולא רק החרדים, וזה מתחיל מאיתור בגיוס.

דיברתם פה המון על אינדיקציה. היא כלי אחד, אבל אם יגיע מלש"ב או שיגיע במהלך השירות חייל ויבין שהוא צריך להיות שייך לאוכלוסייה הזאת והוא לא מסומן, יש לנו אפשרות לסמן אותו גם במהלך השירות. האינדיקציה היא כלי בהמונים שאנחנו מתעסקים איתם בהיקפים הגדולים, לשלוף ולזהות את האנשים האלה. זה לא חד-חד ערכי - - -

אבל כמה זמן לוקח התהליך הזה תוך כדי שירות?

זה לא תהליך מורכב. כמו שענבר ציינה, אנחנו בצה"ל משתדלים וצריכים לעשות יותר, ואנחנו כל הזמן חושבים איך לעשות יותר אבל לקצר תהליכים ולהקל, ואני חושבת שהתקדמנו משמעותית וצריך לעשות יותר.

לעניין סיפור המיצוי והשיבוץ, האוכלוסייה הזאת גם מקבלת הקלות בגלל הרקע שממנה באה, ובדיוק בגלל שציינת פה את כל גורמי הסיכון, היא מקבלת הקלות גם במיון לתפקידים שאולי בנתונים היבשים שלה היא לא הייתה מתמיינת אליהם גם לפיקוד וגם לקצונה. מספרים אני לא יודעת להגיד, זה פחות התחום שלי, אבל אני מניחה שיודעים את המספרים.

אני רוצה להתייחס לסיפור שער היציאה והשחרור ולגעת בנושא חיילים משוחררים. המנהלת שלי עובדת בחיפה ובשיתוף פעולה, וכמעט אין מחסום בינינו לבין האגף והקרן לחיילים משוחררים, בשיתוף פעולה והעברת מידע שוטפת.

לגבי סוג האינדיקציה המדויקת אני אבדוק, אבל אנחנו מתעסקים באוכלוסייה חרדית, יושבים ביחד בשולחנות עגולים וחושבים כל הזמן איך לקדם, ויש כאן עבודת מטה נרחבת שכבר מוצגת בימים האלה על שנת היציאה של האוכלוסייה החרדית, ובתוכה בוגרי החינוך החרדי.

מי שמתגייס למסלול החרדי, יש לו שנת משימה של שמונה חודשים. לבוגרי החינוך יש ארבעה חודשים, ומי שצריך להשלים הכשרה מקצועית או השכלה יקבל אפילו יותר ובנוסף, ככה שאנחנו בהחלט רואים אותם.

העניין הוא שהם לפעמים פחות רוצים להיות מזוהים עם שנת המעו"ף או האוכלוסייה החרדית, ואנחנו לא בודקים את אורח החיים שלהם, אני לא שואלת אותם וכל אחד יעשה מה שהוא מאמין, אבל אנחנו משתדלים לעשות את זה כמובן באופן יזום. לא נחכה שהם יפנו אלינו, הם לא ידעו לעשות זאת. אנחנו פונים אליהם.

אנחנו גם נעזרים פה בחלק מהעמותות ונשמח להרחיב את שיתוף הפעולה ככל שניתן. אני חושבת שיש פה הסתכלות נרחבת של צה"ל ממקום אחד - - -

לא לשאול זה לא לייצר את האפשרות לייחד מענה. זאת אומרת, זאת בחירה מודעת שפוגעת בהם.

נכון, ולכן אנחנו פונים באופן יזום. אנחנו פונים לאוכלוסייה שאנחנו יודעים עליה. אנחנו פונים לכל צה"ל, אבל בתוכניות ספציפיות שיש לאוכלוסייה הזו והטבות ייחודיות, אנחנו פונים אליה. או כמו שענבר ציינה, אני לא מסתכלת על אמונתו, זה לא חשוב לי.

חשוב לי האם הוא משתייך לאוכלוסייה הזו או לא, ואנחנו באמת יודעים לראות את הפרט האחד הבודד. זו לא מסה שנוסעת ואף אחד לא מסתכל עליה.

לא, אבל עניין השיוך לאוכלוסייה הוא לא רק כדי לסמן משהו. הסיפור כאן הוא להבין מה בתוך הקטגוריה נמצא והאם יש לו נסיבות שיכולות להיות קשות יותר עבורו, ואנחנו צריכים להושיט לו יד.

נכון. אם זה לא היה, לא היינו צריכים לסמן את האוכלוסייה. את צודקת חד-משמעית. העניין פה הוא המהות. עצם זה שהוא משתייך לבוגר החינוך, זה אומר שסגל הת"ש והמפקדים, כמו שענבר ציינה, צריכים להסתכל עליו באופן יזום ואני צריכה - - -

זה לא נכון, כי אני לא רוצה להסתכל על כלל האוכלוסייה החרדית או על יוצאים בשאלה כאל אוכלוסיית ת"ש – היא לא כזו. אנחנו צריכים לאמוד מי אותה אוכלוסייה מאובחנת שצריך לתת לה מענה פרטני. אם לא שואלים, לא נדע. יכול להיות יוצא בשאלה, כמו שאמרה יסכה, שלגמרי בקשר עם משפחתו, עם תמיכה, עם הכל - - -

והוא עדיין יצטרך לקבל את כל המענה.

חד-משמעית. זה לא עניין שהוא צריך לקבל את כל המענה, אבל אם אנחנו לא נבין רגע את מצבו ואת מיקומו כשאלה שהיא נותנת לנו עוד אינדיקציה, אנחנו בוחרים במודע - - -

זה לא מה שאמרתי. מה שהתכוונתי לומר, כשמאבחנים אותו, שואלים את השאלות - - -

- - - מהתיעוד.

איזה תיעוד יש לכך? זה לא תיעוד.

אחרי שהוא כבר אובחן כאוכלוסייה כזו או אחרת, אני יודעת אם הוא נכנס למסלול ואני יודעת לתת לו את כל המענים. בוודאי ששואלים אותו בשלב הגיוס. התכוונתי שאם אני רואה אותו כבוגר החינוך החרדי, לא משנה לי האם הוא יצא בשאלה או לא. לא שאנחנו לא שואלים כדי לא לזהות, זו לא כוונתי.

בסדר. סליחה. יש למישהו עוד שאלה לצה"ל לפני שנעבור למשרד הביטחון?

לא באתי כדי לדבר על צה"ל. אני אומר באופן אישי, ויש לי עשרות חברים יוצאים בשאלה בתהליכי גיוס, וענבר וגם את ענת אמרתן שאתם פונים כגוף, כצה"ל, אקטיבית למלש"בים יוצאי החברה החרדית. אני לא מכיר באופן אישי – ויש לי עשרות כמו שאמרתי – אף אחד שפנו אליו בצורה אקטיבית, ואני מתעסק בתהליכי גיוס של החברים שלי. זה מעניין אותי. אני אשמח לדעת לכמה יוצאים בשאלה פניתם בשנה האחרונה.

אנחנו פונים לכל המלש"בים. אנחנו יוצרים קשר עם כולם ככולם. יש לי שאלה, אתה מכיר את המלש"בים האלה, הם פנו לעמותה או שהם מבחינתם - - -

מתגייסים כמו מלש"בים בתהליכים?

אני מכיר מגוון יוצאים בשאלה. יש לי חברים שרשומים גם ב"יוצאים לשינוי", גם כמה ב"הלל", ואני לא מכיר שום פנייה אקטיבית ממחלקת ת"ש אליהם.

אין סיכוי. גם אם צה"ל הגדול טועה ולא מתקשר, "יוצאים בשינוי" יודעים לעשות את זה איתי יד ביד, תאמין לי.

אבל אתם לא פונים אקטיבית.

צריך להגיד, אם יש אקטיביות גם דרך העמותות, זה דבר מבורך - - -

אבל צריך לדעת להגיע לעמותות. יוצאים בשאלה לא יודעים להגיע.

מה שהיא אומרת, ותקני אותי אם אני טועה, וצריך גם לשאול כדי לקבל נתונים לקראת הדיון הבא. זה שהם פונים אקטיבית למלש"בים, וצריך להבין איך זה קורה עם יוצאי החברה החרדית על כל גווניהם, וכנראה פה יש פער לפי גם מה שאתם אומרים, אבל בעיניי זה מבורך שהעמותות יכולות ליצור קשר ולהעביר נתונים.

ברור, אני חושב שזה נהדר. מעניין אם יש לך מידע, ענבר, כמה אחוזים מהחרדים והיוצאים בשאלה זכאים לתנאי ת"ש. אני מניח שזה מעל 50%.

אני יכולה להגיד לכולכם שיש לנו כמעט 20% שמוכרים כחיילים בודדים, יש עוד 20% שהם זכאי תשמ"ש, יש עוד 3% שהם זכאי סיוע. אנחנו אוחזים בזה, כי האינדיקציה מאפשרת לפלח - - -

אם אפשר שאלת הבהרה על האינדיקציה, לפי נתוני הצבא שהוא העביר ל"יוצאים לשינוי", 55%, ציינתי את זה, מאלה שנספרים כחרדים, הם במסלולים הכלליים. האם אתם מגיעים לכולם?

זה לא אומר שהם יוצאים בשאלה, דרך אגב.

נכון, אני לא נכנס לזה. מגיעים למסלולים הכלליים, היינו הם לא במנהלת חרדים. האם אתם מגיעים לכולם? כמה יש בשנה באינדיקציה, כדי שנדע שזה חופף את אלה שנספרים כחרדים?

אני אשאיר את הנתון הזה בצבא, אבל שהאינדיקציה הזאת מהווה סנסור עבורי לפגוש את כל האוכלוסייה, גם כאלה שיצאו בשאלה.

אני שואל אם יש חפיפה. אל תגידי את המספר המדויק. את יודעת את המספרים שהצבא מדווח עליהם בכל שנה של חרדים שמתגייסים. האם האינדיקציה חופפת למספר הזה?

כן. זה בדיוק מה שאנחנו עובדים עליו כל היום כדי שהיא תהיה חופפת.

אני שואל אם היא אכן חופפת.

בוודאי.

אתם מגיעים בפנייה אקטיבית לכל אחד ואחת מהם?

לכל חייל שמתגייס לצבא יש מש"קית ת"ש ויש לו מפקד שיפגוש אותו. כשחיילים מתגייסים לצבא, הם באים בבוקר ואומרים "בוקר טוב", יודעים מי אלה, מספרים, מראיינים. זה לא - - -

את סבורה שמפקד זוטר מכיר את כל הצרכים והמענים שלהם נדרש חייל יוצא החברה החרדית?

האינדיקציה של יוצאי החברה החרדית, אין בה פילוח למי שיצאו בשאלה. זאת אינדיקציה - - -

בכוונה. אני אגיד לך גם למה.

אני אגיד לך למה זה מאוד בעייתי.

אני אגיד לך, זו אינדיקציה שלנו. זו לא אינדיקציה - - -

סליחה, האינדיקציה שלכם משמשת מדיניות פיקטיבית שמראה על מגמות כביכול של גיוס גודל, גם אם זה במעט משנה לשנה לאוכלוסייה חרדית כשהמגמות הללו הן פיקטיביות. זאת אומרת, זה משמש אפילו לתעמולה של שיח שאינו נכון.

זאת אוכלוסייה חשופה יותר, פגיעה יותר, שעל גבה מייצרים סטטיסטיקה שקרית. זה דבר שהוא בעיניי חמור מאוד, שדווקא מערכת הביטחון בתקופה שבה היא זקוקה לכוח נוסף שיהיה בתוך הצבא, מייצרת סטטיסטיקות שהן לא נכונות.

אבל זה החוק, סליחה - - -

צריך לשנות את הפילוח. בסוף אומרים, "יוצאי החברה החרדית", אבל הם לא יוצאי החברה החרדית. אני אומרת זה שזה שקר. גם אם חלקם יוצאי החברה החרדית, אם 50% מהם יוצאי החברה החרדית ו-50% יוצאים בשאלה, זה שקר. אתה יכול להגיד חוק, יכול להגיד לא חוק, אבל זה נתון שקרי.

- - -

לצערנו יש פה נתון אחד אמיתי היום בשנה האחרונה.

אין לזה קשר לספירת גיוס - - -

- - -

אין קשר לדיון הזה. אמרתי שהסטטיסטיקות - - -

נכון, את צודקת. אני רוצה לדייק, ברשותך. אנחנו מפרידים את מי שהתגייס למסלול חרדי, ואני לא מתייחסת לספירה כי זה אני ולא ענבר יודעות לענות על זה. אני בטוחה שאת מכירה את המספרים. אנחנו מתייחסים לבוגרי החינוך החרדי והם גם מנותבים כך.

ולכן מה שענבר טוענת, בתוך בוגרי החינוך החרדי יש כאלה שמקיימים אורח חיים חרדי ומתגייסים למסלולים החרדיים, ויש כאלה שלא מקיימים אורח חיים חרדי בכלל, ואני לא שואלת אותו "האם אתה חרדי או לא חרדי ומהי אמונתך". מבחינתי אני צריכה לתת לו את המענה הטוב ביותר בגלל בדיוק מה שאת אמרת, נקודת הפתיחה שלו.

המענה הטוב ביותר - - - וגם אני במקום בחיל השלישות הייתי קצינה במשרד הביטחון. אני מבינה ואני איתך לגמרי, והמענה הטוב ביותר הוא עניין אחד – לצד זאת, מפני שהאוכלוסייה הזאת לא רגילה אלא אוכלוסיית קצה בשלב הזה של חייה, אני מסכימה שכרגע אנחנו מדברים על מענים וצרכים, ולכן זה לא נושא הדיון.

אני מעלה את מה שאני אומרת בכאב, מפני שכשגם המדינה מוחקת את התקציב של האוכלוסייה הזאת, ומשתמשת בנתונים ממנה בצורה צינית, יש בכך ציניות שהיא קשה לי מכדי לא להציג אותה בדיון.

אני מסכימה איתך שאני יכולה, ואומרת כן, זה עניין של חוק איך למדוד נתונים, וגם תכף נשמע את הלשכה המרכזית. אתם גם לא קובעים את הדבר הזה, אתם מודדים. אם נגדיר לכם למדוד את זה עם הסעיף של מי יצא בשאלה כדי לא לייצר נתונים פיקטיביים לחברה הישראלית, אתם תעשו את זה, ולכן אין לי פה כעס עליכם, אלא אני מציפה את הציניות של מדיניות שגם מוחקת את האוכלוסייה הזאת, אפילו מהבסיס של התקציב, וגם משתמשת בה כדי לייצר נתונים. קשה לי עם זה.

אני מודה לך על ההבהרה.

חלילה. אתן עושות עבודה, אין לי מה לומר. בכל מקרה, נשלח עוד שאלות follow up בהמשך בשביל הדיון הבא, רק היה חשוב לי להבהיר. זו אחריות שלנו לדרוש את הסימון הזה כדי לדעת להבחין ולתת מענים שצריכים לתת אותם כדי שאותה אוכלוסייה תצא לחברה גם לאחר הגיוס, עם כל הכלים והאפשרויות שיש, במיוחד אם הם צריכים להיות מענים וכלים מאובחנים.

זה קשור אולי בכישורים של מיומנויות כאלה ואחרות שלא נרכשות וזו אחריות שלנו, בטח לאוכלוסייה המשרתת גם שאנחנו רוצים כמובן להכיר לה גם את התודה הזו.

אנחנו עושים את זה גם בשלב השירות וגם לאחר השחרור, ובטח משרד הביטחון תכף יתייחס.

כן. אני מלאת הערכה גם לאוכלוסייה החרדית שמתגייסת למרות הכל, ואני רוצה שהסטטיסטיקה תהיה נכונה ואמיתית. בן, אתה רוצה לומר משהו?

כן. יש שינוי בשנה האחרונה באינדיקציה. יש לראשונה בצבא תת-אינדיקציה של מישהו בוגר החינוך החרדי שמשרת, או שמועמד יותר נכון לשרת במסלולים הכלליים, לעומת מי שמיועד לשרת במסלולים החרדיים. יש שינוי חיובי מאוד שקורה, זאת אומרת, יש התחלה במעמד, בתקופת המלש"ב יש כבר פתרון - - -

זאת אומרת, אתה אומר שמי שבוחר לשרת בכללי, כנראה שאנחנו יודעים לאמוד אותו כיוצא בשאלה כי הוא לא רוצה מסלול חרדי?

תראי, בתוך צה"ל - - -

חלקית, אני מניחה?

כמעט לגמרי.

מעניין.

לו יצוין שהתת-אינדיקציה תהיה ממומשת גם בתקופת השירות, כרגע היא לא ממומשת - - -

זאת אומרת, אתה אומר שבפילוח למסלולים יש לנו חצי מהפתרון או כמעט את כולו, לפי מה שגלעד אמר.

נכון, אבל זה עדיין לא חל על תקופת החיילות, ואני מאמין שזו תקופה של זמן – ענת, תקני אותי. זה עניין חדש שנכנס לפני חודשיים.

אבל כבר יש פילוח אני חושב שלוש שנים אחורה של הגיוסים - - - פרסם. אני חושב מ-2021.

אני מדבר על משהו מנהלי. זו תת-אינדיקציה אוטומטית שמאפשרת לפקידות לפנות לחיילים, לפנות באופן אקטיבי לאוכלוסייה.

בסוף אנחנו יודעים לייצר המון אינדיקציות לכל מיני אוכלוסיות - - - ויש גם תתי-אינדיקציות בבוגרי החינוך החרדי, אבל אני לא עומדת על האם הוא יצא בשאלה או לא.

רגע, העניין הדתי לא רלוונטי. גם המחקר כבר מדבר על כך שרוב האנשים, 70% או מעל זה הם דתיים. הסוגיה הדתית לא רלוונטית. מה שמשנה זה בוגרי החינוך החרדי שמשרתים במסלולים הכלליים או במסלולים החרדיים. צריך להגיד שבשנה האחרונה צה"ל עשה עבודה מדהימה, רק צריך להשלים את זה גם לתקופת החיילות, וזה עוד צעד אחד בתוך שורת ה - - -

אני מקבלת. ננסה לבחון את זה גם לקראת הדיון הבא ולהבין איך אנחנו מקדמים את הנתונים האלה. קודם כל תודה. אני רוצה לתת לאודי דרור ממשרד הביטחון לדבר. רצית להוסיף, אני אתן לך. קודם כל, תודה שאתה פה.

תודה לך. אני אגיד כמה דברים, אני מאוד מתחבר לכל מה שהחברים פה אמרו, י נתונים רשמיים, חד-משמעית. יותר קל להגדיר, אני לא יודע אם זה יוצא בשאלה או יוצא החינוך החרדי בשלב שהוא התגייס, כי זה פשוט לכאורה. הוא משרת ביחידה אחרת, אפשר לבדוק את זה, למרות שלא כולם מגדירים את עצמם כיוצאי החברה החרדית.

בשלב המלש"ב יש לנו קשיים ואנחנו עובדים עכשיו, מנסים למפות את הנתונים וכל מיני אינדיקציות, ועשינו עם המשרד לשוויון חברתי לפני מספר חודשים תוכנית הכנה לקראת גיוס. פנינו להרבה אנשים. העמותות פה יצאו בקמפיינים אדירים.

ניסינו לעודד אנשים להגיע לתוכנית ללא תשלום חודש ימים. לצערי הרב, בסופו של דבר הגיעו בתוכנית ראשונה 15 אנשים, אחרי קמפיין של מאות אלפי שקלים. יעידו פה העמותות בשיתוף פעולה - - -

שרצו במשך כמה ימים, אז היה פה גם האתגר הזה.

אי אפשר להריץ קמפיין שלושה ימים, זה לא הגיוני.

נכון. היו גם פניות יזומות. אם יהיה לנו בסיס נתונים כדי לזהות את האנשים ולהגיע, נוכל לפנות. אני לא יודע להגדיר מה זה אומר יוצא בשאלה – כמה שנים, באיזה גיל הוא עזב, כמה שנים הוא למד בחינוך החרדי. לכל הנתונים שאנחנו אוספים בסופו של דבר נכנסים הרבה מוסדות שהיום הם מוגדרים כמוסדות חרדים, מוסדות טכנולוגיים. גם בתוך החינוך החרדי יש כל מיני מוסדות שבעבר - - -

תדע להגדיר "יוצאים בשאלה" אם תהיה קטגוריה האם אתה יוצא בשאלה.

באיזה שלב? רק כשאתה פונה אליו.

הכל יכול להשתנות. אתה יכול להפוך להיות יתום גם בשלב מתקדם, נכון? לכן השאלה אם יצאת בשאלה או לא יצאת, תרצה, תענה, לא תרצה, לא תענה. אנשים אפילו משנים מגדר במהלך חייהם.

יש גם כאלה, אבל זאת לא השאלה. כדי לתת אינדיקציה וליזום פניות לאנשים, זה מורכב. יוצא בשאלה – באיזה גיל? מתי הוא עזב? בגיל תיכון?

למה זה משנה?

כדי שנדע לתת מענים.

אם אתה רוצה להרחיב את השאלות, מי אני שאגיד לך "לא"? בעצם השאלה איך אתה מגדיר את עצמך, יוצא בשאלה או לא, אתה יכול גם לסמן משבצת ריקה, זה אפשרי.

אנחנו במערכת עובדים ומנסים לתת את האינדיקציות, החבר'ה האלה גם זכאים לפרק מעו"ף כמו החבר'ה החרדים. אנחנו מעודדים פתיחת מכינות קדם-צבאיות. הייתה מכינה שהסוכנות הובילה השנה, מכינת גב"ע ליוצאים בשאלה. הייתה הצלחה, הייתה מכינה חצי שנתית ששדרגנו והובלנו הרבה אנשים לקראת גיוס ועזרנו להם.

אני מבינה שאלה היו מכינות שמאוד הצליחו.

היא הייתה מכינה ראשונה. אני לא מודד הצלחה בשנה אחת. אני יכול להגיד שהייתה נכונות והגיעו די הרבה אנשים.

היינו 26 בתחילת השנה, וסיימנו 21, כן.

אתם ממשיכים את התמיכה במכינה?

אנחנו ממשיכים. תוכניות "אופק" נתמכות וממומנות על ידי משרד הביטחון ומשרד החינוך, וכנ"ל גם המכינות הקצרות שפה. יש לנו הסכם עם המשרד לשוויון חברתי וסיכמנו איתם ב-2024 איתם על תוכנית תקציבית ועל תוכניות שימשיכו השנה לפחות עוד שתי תוכניות - - - מבחינתנו יהיה בעל תפקיד אצלנו במשרד שיטפל בכל שלב המלש"ב ועידוד גיוס והתוכניות - - -

האם הורחב התקציב על התוכניות הללו?

כרגע לא מימשנו את כל התקציב, אבל מבחינתנו כשפנינו אף אחד לא אמר לנו, בואו נעצור ולא נמשיך את שיתוף הפעולה. ממשיכים. יש בעל תפקיד כבר ב"מיט"ב" שהתחיל ונותן מענה, ויהיה בעל תפקיד אצלנו שייתן מענה אל מול כל העמותות. מבחינתנו זה קהל יעד שנפעל כמה שיותר לקדם ולשלב אותו.

מעולה. אתה גם מתחבר לדיון שהיה לנו על מכינות "אופק", ובעצם אומר שהפעילות עדיין ממשיכה ומתקדמת. זה חשוב מאוד.

תוכניות "אופק" יעלו להערכתי גם כן מ-40 השנה ל-45 או 46 בתשפ"ה.

יפה מאוד. מכינות "אופק" הן חשובות מאוד לצמצום פערים, גם ליוצאי החברה החרדית אבל גם לאוכלוסייה מהפריפריה ובכלל. אני כבר מברכת על זה המון זמן. אני שמחה לדעת שיש אפילו פיתוח שלהן, ושגם נוכח המצב עדיין משקיעים גם בפן החברתי ובפיתוח האישי במשרד הביטחון.

יותר מזה – אין מגבלה מבחינתנו בהיבט של דחיות הגיוס, להבדיל מהרבה מסלולים אחרים, כי אין מכסה.

זה חשוב מאוד. אנחנו גם פוגשים את הבוגרים של המכינות האלה שמדברים על התהליך המדהים, וגם צריך להגיד שחד-משמעית זה מייצר שירות משמעותי, ובסופו של דבר חוזר אל המדינה ואל המערכת, וגם יוצר בסוף אזרח שיש לו הרבה יותר יכולות בפיתוח האישי שלו קדימה. האינטרס הוא של כולנו, לצד זה שזה עניין ערכי מאוד.

אני אגיד גם משהו על הכספים הקואליציוניים – בשנה הראשונה שלי הייתי חברת קואליציה בוועדת כספים, וכשאמרו לי "יש לחברי ועדת הכספים אפשרות להעביר כסף קואליציוני", היה גם לקטינים נפגעי אלימות מינית, אבל גם מכינות "אופק" היו הדבר הראשון.

אני מאמינה בגורמים האלו שהם מחוללי שינוי מהמקום שמעצים, לא רק ממקומות קצה קשים, אלא גם מהמקום שמפתח ונותן הזדמנות שווה ונותן תחושת ערך. "אופק" לגמרי שם, ואני מברכת את הפעילות שלכם איתה ומקווה שבכל שנה כשנקיים דיון, תגיד לי שיהיו עוד מכינות. תודה, אודי.

יש לנו עוד הרבה משרדים וארגונים, וחשוב לנו לשמוע על כל מיני סוגיות שעלו כסוגיות ליבה. אני אתן ליוצאים בשאלה ולארגוני החברה האזרחית לדבר, וכמובן אחזור לרווחה ולשאר ונעשה את זה בצורה מאוזנת יותר. נתחיל משלומית קפלן, מנהלת תחום מדיניות ב"יוצאים לשינוי".

אני אדבר במקומה. שמי איזי, אני בן 29, מתגורר בתל אביב ומנהל שיווק ומודעות ב"יוצאים לשינוי". אנחנו נותנים שירות גם לדתיים, גם לחילוניים וגם למסורתיים. לא בודקים בציציות.

איך שומעים עליכם מכל המגוון הזה? איך יודעים לבוא ל"יוצאים בשינוי"?

יש לנו מחלקת שיווק ואנחנו עובדים באופן אקטיבי - - -

ואתה יודע להביא - - -

לומדים כל הזמן, אבל כן, אנחנו מגיעים ויוצאים אקטיבית ברשתות. יש לנו אתר ואנחנו עובדים.

אני אצטרך לקחת מכם טיפים למדינה.

בשמחה. אני אספר קצת על עצמי. גדלתי בשכונת גאולה בירושלים, התחנכתי במוסדות מאה שערים. כשהייתי בן 14, בחור ישיבה בשנה הראשונה שלו, התחלתי לחשוב. היו לי שאלות ורצונות שלא קיבלו מענה. לקח לי זמן כדי להבין שאני תקוע עם המחשבות ונטיות הנפש שלי ושאין לי הרבה מה לעשות.

הייתי מסתכל על נערים ונערות בפארקים העירוניים ומקנא בהם על כך שגדלו בחברה אחרת. התגלגלתי מישיבה לישיבה עד שהגעתי לגיל 19. התגייסתי לצה"ל, שירתי כלוחם ומפקד בפלגת הנגב של נצח יהודה, שם גם יצאתי מהחברה החרדית והתחלתי את המסע שלי אל עבר החברה הישראלית.

עברתי דרך ארוכה, מייגעת ומפרכת – הוצאתי מהכיס הריק שלי כ-20,000 שקלים כדי להשלים בגרויות, ביליתי שעות רבות בניסיון להבין מה זה X ואיך לחלץ את ה-Y, שיני הבינה שלי לא עזרו לי עם האנגלית, וגם הן נשברו כשניסיתי להרוויח קצת כסף ממכירת מוצרים ב-eBay.

לא היה מי שיגיד לי שאין קיצורי דרך בשביל להרוויח כסף. ישבתי עם עצמי בברים בתל אביב, מנסה להכיר את התרבות של הארץ הזרה, ועושה טעויות מיותרות, עד שאני מבין בדרך למיניות בריאה מהי, ועברתי דירות בלי הרכב של אבא שלי.

בן כמה אתה היום?

היום אני בן 29, עוד שנייה 30. כמוני יש מדי שנה כ-3,500 גברים ונשים שבוחרים להגר אל החברה הישראלית. חלקנו מחליפים את סוג כיסוי הראש וחלקנו מסירים אותו, חלקנו מניחים תפילין וחלקנו לא, חלקנו דתיים וחלקנו לא – אבל כולנו יוצאים מהחברה החרדית, כולנו מהגרים.

כולנו יוצאים בדרך חדשה אל שערי החברה הישראלית עם מוטיבציה גבוהה למימוש הפוטנציאל שלנו ועם הרבה יצירתיות, שאיפה למצוינות, אמונה בצדקת הדרך והמון אתגרים. אנחנו מחפשים את מקומנו בחברה הישראלית. ומה מחכה לנו בדרך? מקלות בגלגלים.

כשמשרד העבודה בוחר לפתוח מרכזי תעסוקה רק עבור, ואני מצטט – "יהודי שומר מצוות אשר ייחודו וההקפדה הדתית שהוא נוהג בדרכי חינוך, אופי הקהילה ואורחות החיים מבחינים בינו לבין שאר היהודים שומרי המצוות" – אם זאת ההגדרה, אנחנו אלה שמשלמים את המחיר.

כשהמל"ג שולחת אותנו להשתלב במכינה לאוכלוסייה הכללית כאילו אין לנו פערי השכלה ותרבות של חיים שלמים, אנחנו האלה שמשלמים את המחיר. כשהצבא מסווג אותנו כ"זכאי סיוע" ומעניק לנו רק חצי מהזכויות של חיילים בודדים, אנחנו אלה שמשלמים את המחיר.

כשאני הייתי בצבא, הייתי צריך להתקשר לאמא שלי ולהגיד לה – "אמא, אם את אוהבת אותי, תגידי שאנחנו לא בקשר, כדי שלא יגידו שאם שאני מתקשר אלייך פעם בשבוע, לא מגיעות לי הזכויות".

אלה מקרים ממשיים שהיו - - -

זה מה שקרה לי. הייתי צריך לתאם עם אמא שלי ועם האחים כדי לוודא שכשאני יושב מול קצינת הת"ש, לא יתפסו אותי על זה שאני הולך לבקר או הולך לחתונה.

מטורף.

לא יכול להיות שאין אף גורם ממשלתי מתכלל שאחראי לתת לנו מענה רוחבי. פלא שכמעט 13 מיליון שקלים נופלים כאילו אנחנו לא קיימים? עברנו דרך ארוכה וחשובה עם הרבה מהגורמים שיושבים סביב השולחן הזה, המצב טוב יותר משהיה ואנחנו מודים ושמחים על כך, אבל זה לא מספיק. הדרך שלנו אל שערי החברה הישראלית עדיין לא סלולה.

על פי הנתונים שלנו, של מחלקת המחקר בארגון, רק 15% מהיוצאים בשאלה ו-25% מהיוצאות בשאלה מגיעים לאקדמיה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. כ-60% מהיוצאים בשאלה עוסקים במשלחי יד מהרמה הנמוכה כמעט פי שניים מכלל האוכלוסייה. פחות מ-10% מהיוצאות בשאלה מתגייסות לצה"ל.

מהדו"ח של מרכז המחקר והמידע עולה בבירור כי הלמ"ס לא מבחינה כיום בין חרדים ליוצאים בשאלה. נוח למדינה לספור אותנו כחרדים כדי לעמוד ביעדי השילוב שלה, אבל לא באמת לראות אותנו ולדאוג לנו. אנחנו מבקשים שתראו אותנו כאוכלוסייה מאובחנת.

בואו נדבר על הפיל שבחדר. אומרים שאחד הדברים שמאפיינים את היוצאים בשאלה הוא הביקורתיות והיכולת לשים את הדברים על השולחן, אז בואו נעשה את זה. הרי אין ויכוח על ההיקפים שהולכים וגדלים של היוצאים בשאלה. לצערנו הגיעה המלחמה, וזה ניכר גם בהיקפי הנופלים יוצאי החברה החרדית. אין ויכוח על פערי ההשכלה והתרבות ועל הצורך בסיוע, וברור לכולם שהמרוויחה הגדולה של שילוב היוצאים היא המדינה.

מה מונע מכם לטפל באינטרסים שלכם? אתם יודעים מה? בואו נקרא לילד בשמו, ואנחנו שומעים את זה כמעט בכל פגישה שיש לנו מול גורמים ממשלתיים. יש חשש מתגובות החרדים. יש פחד שאם נסייע ליוצאים בשאלה, ניצור חזית עם החרדים ונפגע בשילוב שלהם.

תרשו לי רגע לנצל את הבמה הזו כדי להפריך את המיתוס. היוצאים בשאלה והחרדים אינם אויבים, אנחנו משפחה. שילוב יוצאים בשאלה לא פוגע בשילוב חרדים – להפך, הוא כנראה יתמרץ אותו.

אל תאמינו לי, תסתכלו על התקדימים ועל מקומות שכבר עשו את זה, ונוכחו לדעת כי החשש שהיה להם התבדה. תשאלו את נציגי צה"ל, תשאלו את נציגי המל"ג האם יש ירידה במספרים מאז שהחלו לתת מענה ליוצאים או עלייה במספרים.

אני קורא פה לממשלה בשמי ובשם אלפי אחיי ואחיותיי היוצאים שבחרו לצאת לדרך לא זרועה, ולהיכנס מתחת לאלונקה תרתי-משמע. תספרו אותנו. הגיע הזמן למנות גורם ממשלתי שיהיה אמון על נושא היוצאים, בדיוק כמו כל אוכלוסייה ייחודית אחרת.

הגיע הזמן שהמדינה תאסוף נתונים באופן אקטיבי, תערוך אבחנה בין חרדים ליוצאים ותיצור עבורם מענים רלוונטיים כדי שלא נצטרך יותר להתרפס לחרדים.

הגיע הזמן להכניס אותנו לתוכניות העבודה של כל משרד ממשלתי, ואנחנו לא מצפים שתעשו את זה רק בשבילנו, אני חוזר – אנחנו מצפים שתעשו את זה כי זו חובתכם והאינטרס שלכם. אנחנו משאב מהטובים והזמינים שיש לכם ואתם מפספסים אותנו. יש לנו מוטיבציה מטורפת ורעב גדול – תפתחו לנו את הדלת, תסלקו את המקלות ותנו לנו לסייע לחברה הישראלית. תודה רבה.

תודה. נעבור לאיתמר גרינברג, חרדי לשעבר ואקטיביסט. זו פעם שנייה שאתה אצלנו בוועדה.

כן, זה נכון. אני אדבר מהלב כי אני רותח על צה"ל.

על צה"ל יותר מכולם?

הם עיצבנו אותי בכך שהם פונים אקטיבית.

הכל בסדר.

אני איתמר גרינברג, בן 18 וקצת, וזה מאוד אקטואלי. הייתי במכינת גב"ע, סיימנו לפני חודשיים, מה שאודי הזכיר. הייתה באמת הצלחה גדולה, נהנינו מאוד, התקדמנו בגישור על פערים - - - כל החבילה של מכינות, אין הרבה מה להגיד.

אני אעבור לחלק שעליו התכוונתי לדבר, יוצאים בשאלה קטינים. אנחנו יושבים ומדברים כבר שעה וחצי ולא דיברנו כמעט – חוץ מנושא הצבא והמלש"בים שחלקם קטינים, אצל יוצאים בשאלה רובם לא – על יוצאים בשאלה שהם קטינים - - -

אני הייתי יוצא בשאלה קטין, שנתיים בגלוי ועוד זמן לפני, בלי שראש הישיבה שומע. איפה אנחנו? לא רואים אותנו. אנחנו לא קיימים. ניסיתי לחפש מחקרים של כמה אחוזים יוצאים בשאלה לפני גיל 18, ולקח לי כמה שעות למצוא את התשובות, אם אני זוכר נכון, בעזרה מחברים. אני מתעסק במספרים.

ראיתי שמעל שליש מהיוצאים בשאלה, עושים זאת לפני גיל 18, וברור שיש את הבעיה החוקית, אבל הארגונים הם "יוצאים לשינוי" ו"הלל", בעיקר "הלל" כי הם מערכת סגורה, אין שום קשר למישהו שהוא לא בן 18. ניסיתי גם להירשם ל"הלל". השבוע אחרי שמלאו לי 18 נרשמתי בשביל לראות את המענים שיש.

מזל טוב.

זה גם משהו שלוקח זמן. אני חושב שהליך הרישום לוקח בערך חודש, עוד לא סיימתי אותו, אבל אנחנו נראה. עצם זה שצריך להירשם, איך יוצאים בשאלה אמורים לדעת שיש מענים? אני אחזור לדבר בעיקר על הקטינים, כי זה מה שמרתיח אותי.

אני לא יודע למי מכם לאחרונה יצא לו להיות באזור רחוב יפו בירושלים ביום חמישי בלילה, או בכל לילה אחר, אבל תעשו את זה, תלכו לשם, ותראו אותנו – אותי, את החברים שלי. חשוב לי לציין, מצחיק שאני פה בשביל לייצג אותנו כי אני יוצא בשאלה פריבילג.

אני מסודר, השלמתי בגרויות, אמנם זרקתי לפח 10,000 שקלים בדרך כי לא ידעתי שאני יכול ללמוד בחינם, וזה חלק גדול מהבעיה של הנגשת מידע, אבל עברתי וסיימתי בגרויות עכשיו במועד האחרון.

אתה רוצה להגיד מה קורה במרחבים הללו?

כן, אני אחזור לדבר על רחוב יפו. ילדי המרכזית היה שם כזה, עכשיו הוא פחות בשימוש כי סגרו את המקום שבו הם שהו, אבל יש מאות ילדים בגילי 18-13 וגם 19 שפשוט קיימים במרחב. כולנו עוברים לידם, כל יום אתם עוברים לידנו, אבל לא ממש רואים אותנו, אנחנו פשוט נמצאים שם. בגדול מחפשים מה לעשות עם החיים שלנו.

קורות הגג של הרווחה, כל אלה, אתה אומר שזה לא - - -

באופן אישי כמו שאמרתי אני פריבילג, ולא באמת מכיר את הרווחה מקרוב ואת המענים, אבל ממה ששמעתי מחברים, המענים של הרווחה בעייתיים באופן כללי. בסוף מדובר ברווחה. יש הרבה הגבלות, ובסופו של דבר הנערות והנערים לא מעוניינים לפנות לרווחה כי בסוף הם יינזקו מכך. זה מה שאני שומע מהם, אני לא באמת מכיר.

כשנעבור לרווחה, נשאל מה המשרד עושה - - - ואם תרצה שאיזה ערב או מולך, יצטרף אליך להגיע, אז אני - - -

אני אשמח, אנחנו נתאם. אני לא מכיר את המענים כמו שאמרתי, אבל גם אם כן, יש הרבה יוצאים בשאלה, במיוחד הקטינים שהם נוער בסיכון, וזה דורש מענה אחר. מישהו שגדל על ערכים מסוימים הוא רוח, משהו לחיות בשבילו. אני לא זוכר את המספרים במדויק, אבל אין מספיק מידע על אחוזי הדיכאון וההתאבדויות בכלל יוצאי החברה החרדית. גם את זה ניסיתי למצוא אבל לא מצאתי, אבל הדיכאון גבוה בצורה משמעותית אם אני זוכר נכון.

הבעיה היא ש"הלל" ו"יוצאים לשינוי", הארגונים הפועלים, לא יכולים לתת מענה כי זו בעיה חוקית לעזור לנערות ונערים במצוקה. אני לא מאמין שאני אומר את זה. בעצם הרווחה יכולה לעזור, אבל היא לא יודעת לתת את המענים. מי שיודעים לתת אותם אלה הארגונים ולהם אסור על פי חוק.

ליאור ממשרד הרווחה, בתפקידי הקודם מנהלת ניידת "עלם" בכיכר ברחוב יפו. דרך אגב, ב"עלם" אתה פוגש?

הם אלה שיושבים שם עם המחצלת בימי חמישי?

בדיוק. הם עדיין שם בתקצוב משרד הרווחה. אבל בשנת 2019, 50% ממי שעיקר החיים שלו היה ברחוב הירושלמי, יצא מבית חרדי. זה היה מחקר של עיריית ירושלים - - -

אני חייבת להוסיף על זה משהו. המכרז החדש של קורות הגג מוציא אותן מהערים הגדולות. שלחתי על זה מכתב גם לשר ולמנכ"ל, ואנחנו גם נקיים על כך דיון. קורות הגג הן מסגרת חשובה, וכשיוצאי החברה החרדית ספציפית שמגיעים לאותם מוסדות לא ייסעו לפריפריה. הם צריכים את המרחב הנגיש להם. זה ממש לפגוע באוכלוסייה הזאת. זה נכון גם לאוכלוסייה הלהט"בית בתל אביב וגם לגבי אוכלוסיות שונות.

זה סעיף בעייתי מאוד במכרז החדש, הוא פוגע, וזה מתחבר למה שאת גם אומרת על כך ש-50% יוצאי החברה החרדית נמצאים באותו מרחב ירושלמי שזאת עיר מטרופולינית, עיר בירה, שיש בה הרבה יוצאי אוכלוסייה וחייבים להבין שהנגישות אל אותם מוסדות היא אלמנט חשוב של הגעה אליהם כדי שתהיה מעטפת, וההדחקה שלהם אסונית.

על כך התקיים דיון. לפעמים סעיף קטן ממכרז הוא אסון לאוכלוסייה, גם אם לא נדמה כך, והחיסכון דרך החור בגרוש הוא אסוני ממש. אני מתחברת לנתון שאמרת. זה בעייתי, ואם עוד יש אפשרות לתקן את הסעיף הזה במכרז, נקיים על כך דיון אצלנו בקרוב. פניתי בנושא הזה כמה פעמים.

נמסר לי מהמשרד שזה סעיף תחרותי לעמותות. מהי התחרות? מי נמצא בפריפריה רחוקה יותר ואף אחד לא מגיע אליו? זו לא תחרות. אני רוצה להצטרף אליך לסיור, ואם תרצה שיבואו עוד גורמים מכל מקום, ארגונים זה אני, מה שתחליטו.

אנחנו נתאם.

אני אצטרף.

מעולה, גם טטיאנה תצטרף אלינו.

נהדר. התעסקנו פה כל הזמן בצבא ויש ילדים בני 13 שאין להם איפה לישון ואין להם מה לאכול. אנחנו סופרים אותם ב-15% של היוצאים בשאלה ודורשים תקציבים - - -

הם לא נספרים.

הם לא?

איתמר, אני חייבת לעבור הלאה.

כן, ברור.

תודה רבה. אנחנו נתאם. לפני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אני רוצה שנירה אגסי מ"אלומה", מנהלת תחום זהות ושייכות, תציג את הדברים. נעבור ככה, ואני אעבור מיד אחר כך לזום ללשכה המרכזית, אחרי נירה.

שלום לכולם. תוכנית "מארג" שפועלת על ידי עמותת "אלומה" עובדת בשיתוף פעולה עם המל"ג, עם קרנות פילנטרופיות, עם כל ארגוני היוצאים כמובן. מבחינת שיווק, כשאנחנו יצאנו לדרך, מובן שעבדנו הרבה עם ארגוני היוצאים, וזה רץ כמו אש בשדה קוצים. זה משהו שאחד מעביר לשני, ואמנם לא יצאנו בשיווק של שלושה ימים, נתנו פרק זמן ארוך יותר, אבל יש ביקוש עצום.

הצורך של צעירים שמגיעים לאקדמיה הוא מהותי. הוא מדבר על כל הקשת שכוללת כמובן סיוע כלכלי, בלי מלגת מחיה, מלגת קיום, אי אפשר לנשום. סיוע בסבסוד שכר לימוד, סיוע רגשי וסיוע לימודי ואקדמי הם בחסות האוניברסיטאות.

אני חושבת שהחסם המרכזי, אם נדייק, מה שמאפשר לסטודנטים להרגיש בפנים או בחוץ, הוא נושא הזהות, השייכות, חיבור חברתי וקהילתי, וזה מה שתוכנית "מארג" עושה. מלבד הליווי, כמובן, הצמוד והאקדמי, יש לנו ליווי קבוצתי, חברתי, אישי, רגשי – הכל. אבל בסוף, מה שעוזר להם להיות חלק מהחברה הוא הסיפור של הזהות, השייכות, להיות חלק ולהרגיש כמו כולם.

אנחנו חווים את זה בהמון צמתים. אני אתן דוגמה מיום הזיכרון האחרון שקשה מאוד לכולנו. חלקם לא הרגישו חלק. אני מדברת על שנים קודמות, שנה שעברה.

זה נושא שקשה להם מאוד להתחבר אליו כי הם לא חלק, הם לא חוו שכול או מלחמה או לא שירתו בצבא ברובם, והשנה המציאות בעטה אותם אליו פנימה, כי הרבה חבר'ה היו שם בנובה וגם חלקם משרתים בצה"ל, הרגשנו את השינוי שם וזה נותן עוד פעם את הגושפנקא החזקה של כמה לנו כחברה יש אחריות לחבר, לשתף, לתת מקום לחיפוש הזהות, המימוש העצמי שלהם, וזה מה שאנחנו עושים.

המטרה שלנו היא כמובן שהם יסיימו את הלימודים האקדמיים בהצלחה, ישתלבו בחברה הישראלית, בכלכלה, בתעסוקה. שיהיו חלק מכולנו. זו המהות. אני מצטרפת לכל מה שנאמר פה בעניין המלש"בים. אנחנו מכירים את הסטודנטים לפני ולפנים אחד-אחד. אנחנו עובדים היום עם 104 סטודנטים, והיינו רוצים כמובן הרבה יותר.

ההיקפים והצורך הרבה יותר גדולים, אבל התוכנית יקרה, ויש לנו הרבה סיוע מקרנות פילנטרופיות מהמל"ג ומהאוניברסיטאות. השאיפה שלנו היא להיכנס לכמה שיותר מוסדות אקדמיים.

אנחנו נמצאים היום באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת תל אביב ובטכניון. מעבר לכך, יש הרבה סטודנטים אחרים שאין להם ליווי כזה ואין להם תמיכה כזאת והם ממש זקוקים לכך. נשמח להתרחב, יש בכך צורך רב.

הצורך מושך עוד לכיוון המכינות וקדם-המכינה האקדמית, והוא מהותי. מישהו הזכיר את הנושא הזה, איזי, אני חושבת, שאמר שהוא צריך להשתייך למכינה הכללית כשיש כל כך הרבה פערים וחסמים ועובדים קשה מאוד כדי להגיע למכינה הכללית, ויש שם חוסר מענה לצרכים של הסטודנטים, או שהם צריכים להתחפש לחרדים ולקבל את המענה.

שזו בעיה שקשורה גם למה שאמרת על זהות ושייכות.

לחלוטין. אני חושבת שכל העניין הזה מדבר על קהילתיות ועל שייכות. הם יצאו מחברה קהילתית ומחפשים שיוך, אנחנו שם עבורם וזאת השאיפה לעזור.

תודה רבה נירה, ובהמשך נשמע את המל"ג. אני רוצה לעבור לזום עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. איריס אביגיל מתתיהו, מרכזת בכירה, סטטיסטיקה של חינוך. תודה שאת איתנו.

שלום, נעמה. אני נורית דוברין מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אני אדבר ברשותכם.

בוודאי. שמעת את הדיון? אנחנו רוצים לדעת אילו נתוני למ"ס יש לגבי יוצאי החברה החרדית, והאם יש תכנון להכיר בהם כאוכלוסייה נפרדת.

כן. אני אתן רקע על המקור של הנתונים. נתוני החרדים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתבססים על הגדרה עצמית בסקר החברתי. זאת אומרת, אין בדיקות אחרות. אנחנו שואלים איך אדם מגדיר את עצמו מבחינת רמת דתיות, ואחת האפשרויות היא חרדי.

עוד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו פחות חוקרים בנושא הזה, אלא יותר מעבירים בסיסי נתונים לחוקרים. דיבר גלעד מלאך, בין היתר, על נתונים שהועברו על ידנו, וכמובן פחות פרשנויות, ואני אומרת את זה כי אין לנו שאלה ספציפית לגבי יציאה בשאלה.

למה?

כי מדובר באוכלוסייה קטנה מאוד בהינתן מדגם קטן יחסית.

אבל מה הבעיה שתהיה שאלה ספציפית? אם כל המשרדים זקוקים למידע - - -

לא עומד - - -

לא עומד בסקר?

אנחנו מנסים בדרכים שונות להכפיל את גודל המדגם, וזה עניין תקציבי של הנהלה. אני לא חברת הנהלה בלמ"ס, אנחנו נעלה את זה.

אני מבינה שזו קבוצת אוכלוסייה שאולי היא קטנה בשביל הסקר, אבל יכולה להיות מאוד משמעותית כדי להבין בכל זאת גם אחוז וגם מגמות באופן כללי, ונוכח כל מיני תהליכים שאתם עושים בשנים האחרונות שהם יותר להבין פילוחים, בין אם אלה מגדר, ארץ מוצא ופילוחים אחרים.

אני כמובן מברכת על היכולת לתת לנו רקע והבנה, גם פה ובמיוחד בגלל שזאת אוכלוסייה פגיעה שצריך להבין איך לאתר את המענים עבורה וגם כי זה מסייע לתקציבים, ופה אנחנו בתפקיד חברתי חשוב שאמור לסייע.

אני אתן בכל זאת את מה שיש. העניין של רמת הדתיות מתווסף על הגדרה עצמית. לגבי הנושא של הוועדה כמובן, צעירים, הגדרתי לצורך העניין צעירים בני 34-20, אוכלוסיית הסקר היא בני 20 ומעלה, ואני התייחסתי בסטטיסטיקה הספציפית שהכנו לבני 34-20.

באופן כללי, באוכלוסייה הייעודית בישראל יש כ-18% חרדים מהאוכלוסייה בני ה-34-20 כאמור. שאלנו שאלה בהקשר של נושא חברתי של מוביליות מבחינת דתיות, אם אדם שינה את רמת הדתיות שלו במהלך חייו, והתשובה לגבי בני 34-20 היא שבערך 15% יודעים שהם הפכו לפחות דתיים במהלך חייהם. מדובר על בערך 260,000 איש שנעשו פחות דתיים.

שאלה נוספת שיכולנו להשתמש בה היא בעצם פילוח לפי שני משתנים. אנחנו שואלים גם את המדגם על רמת הדתיות של הבית שהוא גדל בו ואת רמת הדתיות שלו היום, ואנחנו רואים שמתוך אלה שגדלו בבית חרדי, רובם היום 88% גם כן מגדירים את עצמם חרדים, כמובן מהצעירים כפי שדיברתי איתם קודם עד גיל 34, אבל יש 12% שהם כיום או דתיים או מסורתיים או חילוניים. 5% ממי שגדל בבית חרדי הוא מסורתי או חילוני.

האומדן הוא בערך 12,500 שגדלו בבית חרדי וכיום הם מסורתיים או חילוניים. יש גם דתיים שגדלו בבית דתי, וכיום הם מסורתיים או חילוניים, שם השיעור הוא מעט יותר גבוה, אבל אני לא אתייחס כי הנושא פה הוא חרדי. אני אומרת אומדן של כ-12,500 איש - - -

לא, הנושא הוא יוצאים בשאלה, לא חרדים.

עם מהימנות נמוכה שאני לא יכולה אפילו לפרסם. מתודולוג לא יאפשר לי לפרסם אותו. אני חישבתי את זה לצורך הדיון, כי זה פחות או יותר סביב האומדן הזה, אבל כמובן שאנחנו לא יכולים לפרסם עניין שהוא מאוד קטן, ועל אחת כמה וכמה גם נפלח את אלה למרכז-פריפריה או מצבים סוציו-אקונומיים וכדומה. זה המצב לצערנו בהקשר הזה.

תודה לך. נראה איך אנחנו מנסחים את שאלת ההמשך לקראת הדיון הבא, אבל תודה על הנתונים עד כה. השאלה היא אם רמת הדתיות מאפשרת לנו לאמוד בכל זאת נתון כלשהו, מה שכמובן נותן לנו גם למחקר שלכם יותר מידע על סך המענים שצריך לייצר מבחינת תקציבים לאוכלוסייה, וגם אנחנו צריכים להבין בסוף מיהי האוכלוסייה בתוך הדבר הזה שהיא גם בסיכון, זאת אומרת לא כלל האוכלוסייה - - -

- - -

נכון, אי אפשר לפלח, וזה כבר משהו פנימי כדי להבין מהם האחוזים. אני עוברת לעמרם פריזנר, יוצא החברה החרדית, ולאחר מכן לרווחה ולהשכלה גבוהה. עמרם, תודה שאתה פה.

קוראים לי עמי, שיניתי בתעודת הזהות לפני שבועיים.

מזל טוב.

אהבתי גם "עמרם", רק לומר.

אני פחות. קראו לי "עמרום" ביידיש.

צריך להגיד על שם מי קראו לך עמרום.

על שם סבא שלי. קראו לו הרב עמרום בלוי, ומי שמכיר, מכיר. אני גדלתי בביתר עילית, במשפחה חרדית חסידית, אלה עם הפאות, שטריימלים, מסלול מלא של מוסדות לימוד חרדיים, תלמוד תורה, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה. בגיל 19 התחתנתי, חיתנו אותי בשידוך. בגיל 20 נעשיתי אבא. בגיל 24 בחרתי לעזוב את החברה החרדית, והיה ברור לי שהדבר הראשון שאני עושה הוא להתגייס לצה"ל.

לא הייתה לי בכלל היכרות עם המערכת הצבאית, לא היה לי מושג לאיפה אני רוצה להתגייס. כן היה לי ברור שאני רוצה להתגייס לקרבי והכי קרבי שיש. במלחמות קודמות שהיו, "צוק איתן" או מבצעים אחרים, הייתה לי הרבה ביקורת על הממסד החרדי ולא הבנתי למה אנחנו לא לוקחים חלק בהגנה על הבית, והלכתי ללשכת הגיוס.

בן כמה אתה עכשיו, עמרם?

כיום 31. הגעתי ללשכת הגיוס ב-2016, הייתי אז בן 24. היה לי הרבה חשש מלשכת הגיוס. בפעמים הקודמות שהייתי שם זה היה בשביל להשיג דיחוי, ותמיד הפחידו אותנו שאולי יגייסו אותנו. נכנסתי בהרבה חשש לשם, והפנו אותי לבחור בשם משה שמסתבר שהוא היה ממנהלת חרדים, או כי הייתה לי כיפה על הראש או כי הייתי מוגדר כבוגר מוסדות לימוד חרדיים, ואמרתי למשה שאני רוצה להתגייס להכי קרבי שיש.

מקצת בירורים שערכו לי, לא היה לי עם מי להתייעץ, אבל בדקתי באינטרנט וראיתי שיש יחידה בשם "דובדבן", והיה נשמע לי ריאלי ורציתי ללכת לשם. סיפרתי את זה למשה. הוא אמר לי שיש לו הצעה אחרת, שיש לו קשרים בגבעתי כי הוא מנהל של פלוגת "תומר", לא הכרתי אותה. הוא סיפר לי על פלוגת "תומר", שזו פלוגה של חרדים בגבעתי, והוא אמר לי "יש בגבעתי יחידה מיוחדת, רימון" שהייתה בזמנו. הוא אמר לי "אני יכול לעזור לך להגיע לגיבוש לרימון ותתגייס לשם".

עשיתי קצת שיעורי בית. שמעתי על "רימון" הרבה דברים טובים. ב"צוק איתן" הם עשו עבודה טובה מאוד, ואמרתי "יש לי מישהו עם קשרים שעוזר לי, אני אתגייס". שבועיים אחר כך הייתי בגבעת התחמושת. לילה לפני כן לא נרדמתי. קיבלתי מכתב מסבא שלי, מדודים שלי, שאני לא אעשה בושות למשפחה, מהמשפחות החשובות בירושלים. סבא שלי כתב לי שאני לא אוריד אותו ביגון שאולה.

היה לי הרבה חשש. הייתי ילד, נער, אבא, עם הרבה מאוד ביטחון עצמי. היה לי גם כסף, הייתי אהוב במשפחה ובקהילה, ומשפחה, ומי שמכיר קהילה חרדית, זה המקום הכי עוטף וחם שיש. עזבתי את כל הביטחון שלי והגעתי לגבעת התחמושת. לילה לפני כן חשבתי שאולי הדודים שלי יבואו וישכבו מתחת לאוטובוס - - -

סליחה על השאלה, אבל הבית שהקמת, איך היה לו עם כל זה?

התגרשתי בגיל 24.

התגרשת לפני הגיוס לצבא.

נכון, התגרשתי חודש לפני. ממש פחדתי שהדודים שלי יבואו אקטיבית. הדוד שלי שאל אותי איפה הגיוס ואמרתי לו "גבעת התחמושת", ואחר כך חששתי שאולי הוא יבוא לשם וישכב מתחת לאוטובוס ולא ייתן לו לנסוע. איכשהו מצאתי את עצמי בהר קרן, למי שמכיר, הר גבעתי. התחלתי טירונות.

שבועיים אחר כך העזתי לגשת למפקד ולשאול אותו מתי הגיבוש ואז גיליתי שהגיבוש היה חודש לפני ושפלוגת תומר מתגייסת אחריו, ושבעצם הטעו אותי בכוונה ומנעו ממני להתגייס ליחידה מיוחדת בשביל למשוך אותי לפלוגה חרדית.

הייתי נפקד. דיברתי עם המח"ט ועם המג"ד, הגעתי עד אליהם ולא הצלחתי לעבור. אפילו רציתי לרדת מחזור. בסוף המשכתי לפלוגת תומר. עשיתי שירות משמעותי שם. גם עם עניין החייל הבודד. לקח לי כמעט שנה להשיג את ההכרה הזו.

למה?

היה לי קשר עם המשפחה ודיברתי עם אבא שלי. נאחזתי בקשר עם המשפחה והצלחתי לדבר איתם כשבפועל הייתי הכי בודד בעולם. התגלגלתי בין דירות, בין עמותות, בין משפחות שאימצו אותי ולא הסתדרתי איתן, תשלומי מזונות לגרושתי, והייתי בודד. בשעת ת"ש לא היה לי עם מי לדבר ולא בסופ"שים לאן שאני יוצא, כשלחברים שלי, העולים החדשים, שאני לא מזלזל במה שהם עושים, הייתה משפחה עוטפת שבאה להשבעה, שיש להם עם מי לדבר ויש להם בית במרכז ירושלים או בתל אביב והם מקבלים הכרה כחייל בודד.

רק לאחר שנה הכירו?

כן, בסוף קיבלתי הכרה כחייל בודד וקצינת הת"ש נכנסה לעניין - - - עשתה עבודה טובה, וזה אחרי שנכנסתי לחובות ולא הצלחתי להמשיך בצבא. סיימתי את השירות. בדיעבד אני גאה ביחידה הסגולה וגם עשיתי עכשיו מילואים. הייתי יותר מחצי שנה בלחימה. אני יודע שכמוני יש עוד הרבה יוצאים בשאלה שנתקלים בהרבה קשיים בשלבים של הגיוס ובמיון. קודם דיברו פה על אינדיקציה ודברים כאלה. גם איתמר אמר שהוא לא מכיר חברים שפונים אליהם אקטיבית לפני.

הייתי גם מפקד בפלוגת תומר, ויצא לי להכיר הרבה מאוד חיילים שם, הרוב יוצאי החברה החרדית. אין שם כמעט כאלה שמגדירים את עצמם כחרדים היום, אלה חבר'ה שמתמודדים עם אותם פערים גם בהמשך וגם בגיוס.

בדיעבד אולי זה נשמע סיפור (לא ברור) כי אז לא הגעת לדובדבן, היית בגבעתי, אבל גם לא מימשתי את הפוטנציאל שלי, ואני אדם שמשתדל להיות הכי מקצועי בכל מה שאני עושה, וזה גם מנע ממני להשתלב בצורה טובה בחברה הישראלית. הגיע הזמן שיתייחסו אלינו ויטפלו בנו כמו שצריך.

מה שקרה היה בגלל שלא ראו אותך בקטגוריה הנכונה.

נכון. ראו אותי כחרדי ושלחו אותי למנהלת חרדים, כשבסוף, קודם דיברו פה על הגדרה, אני חושב שההגדרה לא רלוונטית אם אתה דתי או לא דתי. האם אתה רוצה להשתלב בחברה הישראלית או שאתה רוצה לשמור על עצמך בתוך החברה החרדית?

מנהלת החרדים והפלוגות החרדיות נועדו לאנשים שרוצים להישאר להיות חרדים, ואני מברך על כך, אין הרבה כאלה. אבל אלה שרוצים – יש לי כמה חברים חרדים שנשארו חרדים, ששירתו בפלוגות חרדיות, וזה מבורך.

אבל רוב רובם של בוגרי המוסדות הלימוד החרדיים שמתגייסים הם יוצאי החברה החרדית, גם בתוך הפלוגות החרדיות, אם זה בנצח יהודה - - -

והם רוצים להיות ביחידות הכלליות. כן.

הגיע הזמן שבאמת יטפלו בנו כמו שצריך במשרד הביטחון ובצה"ל אני יודע וגם דיברו פה מקודם שעשו ועושים עבודה ממש טובה, גם שמעתי על התקן החדש בצה"ל, ב"מיט"ב" שנכנס, וזה מעולה. בוא נראה באמת איך זה יתקדם שם, אבל גם בשאר המשרדים, בתעסוקה, במשרד העבודה.

אתה נעזר בחלק מהמשרדים?

אני נעזר בארגון "יוצאים לשינוי". קיבלתי מהם מנטור. ניסיתי באקדמיה ולא הצלחתי.

בגלל שהתוכניות ייעודיות לחברה חרדית ולא למי שיצא מהחברה החרדית?

נראה לי שזה בגלל שלא הצלחתי לשבת וללמוד הרבה. אני מאשים את עצמי בעיקר בזה. לא היה לי באמת רצון להתקדם באקדמיה, אני יזם. יש באופן כללי בחברה הישראלית הרגשה שמחבקים אותנו בידיים פתוחות ועוזרים לנו לצמצם את הפערים ולהשתלב טוב בחברה, והיום גאה ביציאה בשאלה שלי. קיבלתי מנטור ולימדו אותי אנגלית. מתנדבת של שנתיים ישבה ולימדה אותי אנגלית ולא האמנתי שאני אצליח. אני מקווה שיהיה מישהו שייקח עלינו אחריות ויעזור לנו להשתלב בצורה טובה.

חד-משמעית, עמי, הסיפור שלך מדהים. לא סתם שאלתי אותך על התא המשפחתי, כי ביקשת להתגייס אחרי שגם אמרת למשפחה הגרעינית שלך "אני עושה תהליך אחר", וזו טלטלה מטורפת.

נכון. לקחתי בחשבון שיש סיכוי שלא ייתנו לי לראות את הילדה, שאני אאבד את הקשר עם המשפחה. אני ילד שני מתוך 13, יש לי אח שיותר קטן מהבת שלי. בדיעבד זה נכון בשנה-שנתיים הראשונות. אני לא אגיד שהיה לי נתק עם המשפחה, אבל היה לי קשר מאוד רופף איתה. היום יש לי קשר מעולה עם המשפחה שלי, אני מגיע למשפחה, חובש כיפה והם מאוד אוהבים אותי.

מדהים. זה סיפור מעורר השראה על הרצון הפנימי שלך, גם חלק מהחברה וגם כדי לשמור על המשפחה. זה סופר-מובן וחשוב.

זה חשוב, ותודה לך על העבודה.

תודה לכם. אנחנו פה בשבילכם. תודה לכם על הסיפורים, ואני בטוחה שאתה יזם מוצלח כי נדמה שכולך בפנים.

נעשה את המקסימום.

תודה. אני רוצה לעבור למשרד הרווחה והביטחון החברתי. מיד לאחר מכן אמרתי למל"ג. ליאור ילין פריינד ומירי מוסקוביץ', תודה לכן שאתן פה.

ליאור ילין פריינד ממשרד הרווחה. אני מנהלת תחום יוצאים בשאלה מהחברה החרדית, ז'רגון חשוב. אנחנו היינו ביוצאים בשאלה. אנחנו משנים את הז'רגון הזה בהתאם לכל השיחות שלנו עם "הלל", עם "יוצאים לשינוי". אני מצטרפת לצורך האקוטי בהגדרות. עד שאנחנו לא נגדיר את האוכלוסייה.

חשוב לומר שמשרד הרווחה מתכתב עם הקטגוריות וההמשגה הנכונה, גם בפעילות. אני רואה את זה לא מעט. אני רוצה לציין את זה לחיוב. בדיוק כמו שאתם מתעסקים עם אוכלוסייה חסרת עורף משפחתי, למרות שעדיין אין הכרה בחוק, כנ"ל לגבי אוכלוסייה יוצאת בשאלה. בעיניי חשוב מאוד להגיד שאנחנו עובדים עם ההגדרות העדכניות, וגם כשהמערכת עדיין לא עושה זאת, אנחנו מבינים שהעבודה שלנו מחייבת אותנו גם להכיר ולייצר לצד התוכניות.

בעיקר מה שקורה בשטח.

בעיניי זה מאוד מוערך ולא מובן מאליו. גם אם זה נשמע סמלי, זה לא סמלי כשאין הגדרה בחוק שעדיין ישנה. אנחנו מייצרים את ההגדרה ואת הנראות בתוך המשרד ומתכתבים עם המציאות. בעיניי זה חשוב מאוד.

יש לנו עוד דרך ארוכה, צריך להגיד. זו התחלה, אבל עצם ההגדרה של פונקציה אצלנו שאחראית על האוכלוסייה זה אומר שמבחינתנו יש אוכלוסייה, גם עם אוכלוסיית הצעירים בישראל, כמו שהתחיל "ית"ד" בגילי 18-25 – עד שלא הגדירו את האוכלוסייה, לא פותחו מענים. אנחנו צריכים לדעת מה הצרכים כדי לפתח את המענים המתאימים, ואם אנחנו לא מסתכלים לאוכלוסייה בעיניים, זה מורכב יותר.

במאקרו, יש לנו במנהל שלם שאמון על אוכלוסיות הקצה באופן כללי, יש גם "ית"ד", גם האגף החוץ-ביתי שמירי עוד מעט תספר עליו. ואני מטעם אגף קהילה, אנחנו מנסים לייצר רצף של שירותים מנוח"ם – נוער חרדי מתמודד – שזו לא האוכלוסייה שדיברת עליה.

אני מסכימה איתך שיש שם פער, וצריך לבחון אותו ולראות איך, כי נער שמגדיר את עצמו כיוצא מהחברה החרדית לא ילך לתוכנית נוער חרדי מתמודד. בטח שגם הפונקציות עדיין חלק מהקהילה, כל מי שמוביל ומדריך, אבל גם שם כמו בצבא יכולים להיות בני נוער שמתלבשים באופן אחד ומגדירים את עצמם באופן אחר, וצריך לראות איך מפתחים עוד מענים.

אנחנו נמצאים במיזמים משותפים עם "הלל" ועם "יוצאים לשינוי" של מרכזים קהילתיים, מתוך הבנה שאחד הדברים הכי משמעותיים לחסרי עורף משפחתי הוא קבוצת העמיתים והחיפוש של הזהות, יחד עם אנשים שעוברים איתך את אותם דברים ותהליכים שאת עוברת.

אנחנו בתהליך מתקדם מאוד של יציאה למכרז, זה אומר שאנחנו רוצים להשקיע יותר כספים באוכלוסייה, בערך פי שלושה ממה שאנחנו עושים עכשיו, והצפי הוא להקמה של שישה מרכזים, בתקווה שכל העמותות המובילות יציעו וייגשו ונוכל לעבוד יחד עוד יותר, ולתת לצעירים בסיכון גבוה יותר מענים חוץ-ביתיים - - -

בטח.

תודה. אני מירי מוסקוביץ', מנהלת תחום צעירים ואוכלוסיות מיוחדות. יאיר יסכים וגם כל מי שהשתתף בדיון הקודם כאן שבאגף החוץ-ביתי, אם אנחנו מדברים על רצף, מי שמגיע לאגף הזה הוא בקצה הרצף הסיכוני – גם היעדר עורף משפחתי, גם מעורבות בכל מיני בפלילים, סמים וזנות, ויש לנו את יוצאי החברה החרדית, שבמכרז החדש בשעה טובה אפשר לברך על המוגמר.

הרחבנו את גיל האוכלוסייה. מ-25-18 בעבר, כיום יש לנו טווח גילאים של 35-18, ואם אני שומעת את עמי על היציאה שלו בשאלה בגיל 24 כשהוא נשוי עם ילדה, זה נותן מענה גם לכאלה שעוד לא יכולים לעשות את התהליך הזה בגיל 19-18 והם בוחרים או בשלים יותר לעשות אותו בגילאים יותר מבוגרים.

אפשר להודות גם לשיתוף ציבור שעשינו לפני היציאה למכרז, וגם לעמותות שעובדות איתנו, והרחבנו את טווח הגילאים המטופלים. כמו כן הוספנו הוסטל להוסטל החירומי הקיים בירושלים והוא מדהים ביופיו, אין מה לומר. עמותת "הלל" העמידה הוסטל שאני חושבת שכל אחד מאיתנו אם הוא היה צריך, היה רוצה להגיע לשם.

יש לנו שמונה דירות פזורות בארץ – שתיים בצפון, שתיים בדרום, שתיים במרכז ושתיים בירושלים. אנחנו מדברים היום על כמעט 5 מיליון שקלים שמיועדים למכרז הזה, ואפשר להגיד שאחרי לא מעט אתגרים שצלחנו, אנחנו רוצים לגזור את הסרט בהוסטל בהרצליה, ואנחנו יוצאים לדרך.

מובן שכל המסגרות שהיו במכרז הקודם והמשיכו לפעול לאורך כל הדרך עם רצף פעולה שלא הופסק לרגע, ועם התוספת החדשה של המכרז החדש.

מירי, בעצם ברגע שיש מסגרת היא מלאה, ויש ביקוש.

יש ביקוש לשתי המסגרות. ראינו סביב המלחמה שהייתה ירידה, ויש עלייה בחזרה. יאיר התחיל להפעיל את ההוסטל בהרצליה עוד לפני שנעשו כל הפינישים כי היה צורך. יש ביקוש להוסטלים, לדירות.

ואם יהיה תקצוב למרכזים נוספים, את אומרת שיש ביקוש.

קודם דובר על המרכזים שנמצאים בתוך הקהילה עצמה, וזה נותן את המענה של הרצף כי לא כולם צריכים. "הפריבילג" אמר על עצמו קודם שהוא לא נזקק. היה לו איפה להיות, או בבית או במקום אחר, והוא לא נדרש להוסטל החירומי הזה או לדירות מעבר אחרי ההוסטל.

אני חושבת שזה בדיוק העניין של לתת רצף, שאתה יכול להיות פריבילג ושיהיה לך מקום להיות בו, אבל עדיין לקבל את הסיוע שהקהילה נותנת למענים הייחודיים של האוכלוסייה.

תודה רבה, מירי, על העבודה שאתם עושים עם הארגונים. משרד הרווחה עושה עבודה טובה ומבורכת, וגם הערתי על המכרז. בהקשר של המכרזים יש בעיה, וזה לא המכרז הראשון. אנחנו פוגשים את זה השנה כבר בארבעה מכרזים.

לצד זה, הצוות האנושי המקצועי עושה עבודה נוכח תקציבים מועטים, ואני יכולה רק לברך עליה ולהודות לה למרות הכל, ולצד הביקורת על המכרזים והתקצוב, אתן עושות עבודת שליחות אמיתית עם כוונה ועם כל ההבנה והידע.

לפני שנמשיך להשכלה הגבוהה, אני רוצה לשאול את החשכ"ל על התקצוב של דיור החירום עם החוב לעמותת "הלל" והחתימה על ההסכם. האם יש אכן התקדמות בנושא הזה?

אני אציג את עצמי. אני ספיר.

שלום ספיר, תודה שאת פה.

היה פער בתשלומים לעמותת "הלל", אבל נכון לרגע זה, אנחנו חייבים לה עוד 20% מהסכום שהיינו חייבים מיולי, והתשלומים מתבצעים במשרד הרווחה.

מעולה, תודה רבה. וחתימת ההסכם גם - - -

כן, ההסכם נחתם. הוא נכנס לתוקף מ-1 באפריל.

מעולה, אני שמחה לבשורות בכל זאת. רונן קוטין, ממונה תחום חרדים, תודה שאתה פה.

תודה על ההזמנה ועל הדיון החשוב. אני רוצה להפריך דברים שנאמרו, קודם כל האתגר הגדול באמת הוא הזיהוי, ולא מספיק סקר של למ"ס. צריך נתונים מנהליים מהלמ"ס, אחרת יש בעיית תקצוב וקושי לאתר, להפריד בנתונים מנהליים את היוצאים מבוגרי החינוך החרדי האחרים, ולכן ההגדרה של המל"ל כבר יותר מעשור היא של בוגרי החינוך החרדי, והתקצוב עבורם זהה, ללא קשר לאורח החיים הנוכחי של אותו צעיר.

זאת ההפרכה המדוברת, שכל המענים שהמל"ג, המל"ג וות"ת נותנים למוסדות האקדמיים הם זהים לחלוטין לכל בוגרי החינוך החרדי, גם לחרדים וגם לכאלה שהם יוצאי המגזר. יותר מזה, מעני המעטפת שניתנים ללומדים בתוכניות כלליות הם גבוהים יותר מאשר המענים בתוכניות הייעודיות.

הבעיה היא לא התקצוב עבור המענים, שהם קיימים לכולם – הבעיה היא הנגשת המידע. איך בסוף הצעירים מצליחים להגיע למענים שניתנים להם, וכאן אנחנו עובדים בשלושה מישורים. המישור הראשון הוא תוכנית "זרקור". זוהי תוכנית לכלל בוגרי החינוך החרדי, אבל בתוכה יש רכזים ייעודיים ליוצאי החברה החרדית ומרכזים ייעודיים להם, ומטרתה להנגיש את המידע, לערוך אבחונים, ייעוצים והכוונה, מלגות וכל הדברים האלה.

התוכנית הזאת הוקמה לפני שנה וחצי כמעט. עד היום השתתפו בה כ-300 יוצאים בשאלה שעברו את הייעוצים ואת הליווי הללו, ומנגישים להם את הזכויות שמגיעות להם. הם יכולים להגיע עם זה למוסד ולדרוש את הדברים. המישור השני הוא המוסדות - - -

הסטודנטים עוברים רק דרך העמותות?

לא. תוכנית "זרקור" היא מל"גית, ומי שמפעיל אותה זה "אלומה". היא פרוסה במרכזים בכל הארץ. יש מרכזים ייעודיים ליוצאים, אחד בתל אביב ואחד בירושלים. יש יוצאים בשאלה שהם אקדמאים, והתפקיד שלהם הוא להנגיש את המידע ולאפשר את התהליך הנכון, וגם את האופציות הלימודיות. רובם מגיעים עם פערים גדולים מאוד של ידע - - -

אילו מלגות יש ליוצאים?

כמו שיש לכל בוגרי החינוך החרדי. מי שלומד תחומי לימוד במקצועות מועדפים, שיש טבלה מסודרת שלהם, מקצועות ברמה א' ו-ב' – מקבל מלגה של 70% משכר הלימוד לאורך כל שנות התואר.

- - - אם הוא לא מזדהה כחרדי נכון לעכשיו, אלא - - - בוגר מוסדות הלימוד, זאת אומרת - - -

אנחנו בודקים האם הוא בוגר החינוך החרדי, ללא קשר לאורך החיים הנוכחי.

כן, זה חשוב.

יותר מזה אני אגיד, גם ב"טנא", המלגות הייעודיות לבוגרי החינוך החרדי, ייצרנו אתר מקביל שנמצא באתר הכללי של "אלומה", והוא אפילו מתכתב יותר טוב עם יוצאי המגזר, שאנשים ירגישו בבית וירגישו שזה בשבילם.

הדבר שני הוא המוסדות, שאנחנו פונים אליהם ודורשים לזהות את היוצאים שנמצאים אצלם. אחת הדרכים הטובות הן שאנחנו אומרים להם " תקבלו תקצוב רק עבור מי שזיהיתם בפועל". יש להם אינטרס לזהות את היוצאים.

אני יכול להגיד שחלק מהמוסדות הכניסו שאלת בחירה בשאלון ההרשמה למוסד, ואי אפשר לעשות את זה כשאלת חובה, מי שרוצה לציין שהוא יוצא המגזר יכול לומר את זה.

לגיטימי לחלוטין.

דרך אגב, לא כל היוצאים בשאלה רוצים להגדיר את עצמם כך ורוצים שיסמנו אותם, אז יש אפשרות כזאת. חלק גדול מהמוסדות עושים את זה כבר, וחלק - - -

ממתי?

בשנים האחרונות.

אולי אפשר שנמליץ שכלל המוסדות יאמצו את האפשרות של בחירה לסמן, כדי שיידעו - - -

המוסדות עצמאיים.

זו המלצה.

נכון, כהמלצה.

לייצר בחירה, להשאיר לאותו סטודנט את האפשרות. הוא לא חייב להגדיר את עצמו אם הוא לא רוצה, אבל אם יש בכך ערך והוא מרגיש שחשוב לו שיידעו, זה דבר שנכון לייצר לו את האפשרות הזאת.

נכון. יותר מזה, אני אגיד שחלק מהמוסדות כבר מגייסים רכזים ייעודיים.

למה לא למל"ג?

כי אם למל"ג אין SAY מולם, אנחנו צריכים להבין מאילו אוניברסיטאות - - -

למה? אפשר לשלוח המלצה, לא כדרישה, אלא כדי להגיד שיש כאן תהליך שהוא חיובי, שאנחנו ממליצים לעשות יישור קו ולאפשר את הקטגוריה הזאת. נשמע שדברים קורים מעצמם, ונכון להגיד - - -

אנחנו מדברים על זה עם המוסדות. היה כנס לפני כמה שבועות של מנהלי המכינות, ויהיה כנס בשבוע הבא של הגורמים הרלוונטיים במוסדות. הדברים האלה נאמרים בצורה ברורה מאוד על ידינו. לא כחיוב, אלא כהמלצה. אנחנו גם ממליצים למוסדות לגייס רכזים ייעודיים, שיודעים לעבוד ספציפית עם האוכלוסייה הזאת שגם עוברים הכשרות ייחודיות ונותנים לה מענה.

למשל עם רכזים ייעודיים יש אפשרות להבין מי צריכים שיעורים פרטיים ושיעורי עזר, בגלל שחלקם בוגרי בתי ספר שצריכים לרכוש עבורם עוד מיומנויות?

זה בדיוק העניין. שיטת העבודה של המל"ג ושל ות"ת היא תקצוב כללי עבור בוגרי החינוך החרדי למוסדות. המוסד, שיעשה עם התקצוב הזה מה שהוא מבין. הוא יכול לשמש לשיעורים פרטיים, לתגבורים, לאירועים חברתיים, לפעילויות חברתיות, לאבחונים ולטיפולים פסיכולוגיים למי שצריך. יש מספיק תקציב שאמור לשמש את הדברים האלה.

הייתי רוצה שניתן המלצה שחלק מסוים מהתקציב ילך למניעת נשירה, הרבה יותר מקהילה וחברה, שיעורי עזר, מיומנויות ואוריינות.

אני אשלים את שלושת כיווני הפעולה – אחד זרקור, השני המוסדות והשלישי שיתוף פעולה עם הארגונים הקיימים – "יוצאים לשינוי", "הלל" וארגונים נוספים שאנחנו בקשר מצוין איתם וגם "זרקור". אנחנו עובדים בשיתוף פעולה כל הזמן.

נזכיר גם את תוכנית "מארג" שהוצגה קודם, לכאלה שכבר נכנסו לאקדמיה לליווי, שמיועדת לבוגרי החינוך החרדי שהם חסרי עורף משפחתי ונותנת מענה להרבה יוצאים בשאלה.

אני אגע בעניין המכינות. נאמר פה קודם שמי שהולך למכינה החרדית מקבל מענים ומי שהולך למכינה הכללית לא מקבל. התקצוב הוא אותו הדבר בדיוק למוסדות. המענים אמורים להיות אותם מענים. לא כל הצעירים היוצאים בשאלה יודעים לדרוש אותם, ואת זה אמרתי שאנחנו מנסים לשפר, ולא כל המוסדות יודעים לאתר את האנשים ולתת להם את המענים הנדרשים להם.

לגבי הרעיון שעלה של מכינות ייעודיות ליוצאים בשאלה, יכול להיות שבעתיד נחשוב שזה הדבר הנכון. המענה הנכון יותר הוא לייצר קבוצת תמיכה, קבוצת מעטפת דומה לתוכנית "מארג" בתוך המכינות הכלליות, לא להפריד אותם.

עמי דיבר קודם על כך ששמו אותו בפלוגה חרדית. אני חושב שהוא לא היה רוצה, תקן אותי אם אני טועה, שישימו אותו בפלוגה שהיא רק של יוצאים בשאלה. הרעיון הוא להשתלב בחברה הישראלית וגם במכינות הכלליות, אבל בתוך ההשתלבות במכינות, לתת תמיכת מעטפת מסודרת עם כל מה שנותנים במכינה החרדית, ליוצאים בשאלה.

קרן שוסטרמן נרתמה לעניין יחד עם האוניברסיטה העברית, וכבר בחודשים הקרובים תצא לדרך תוכנית ראשונה, פיילוט, שתיתן תמיכת מעטפת במכינות בפעם הראשונה ליוצאים בשאלה, ואני מקווה מאוד שהדבר הזה יתפוס ויעבור גם למוסדות.

מדהים. זה חשוב מאוד.

אנחנו רואים חשיבות גדולה מאוד בנושא הבוגרים.

נחוצה מסגרת - - -

אני מברכת על התהליכים שנעשים. אני שמחה להכיר דברים שלא הכרתי, תודה לכם. אני רוצה לעבור לבן זילברמן, קרן שוסטרמן, יועצת תחום יוצאי החברה החרדית ולשעבר יועץ מנכ"ל למשרד לשוויון חברתי.

שלום לכולם. רבים מפה מכירים אותי מהעבודה בשנה האחרונה בתחום של היוצאים בשאלה. רוב הדברים נאמרו ואני חושב שהמיקוד המרכזי באמת צריך להיות, אני אסביר אולי את המשמעות של גורם מתכלל.

נכון להיום, בשנים האחרונות, זה לא חדש שיש מענה ליוצאי החברה החרדית, אבל אנחנו מדברים על טיפול באנשים שכבר נפלו מהגשר, זאת אומרת שאחרי שהם כבר יצאו בשאלה וחוו את כל הקשיים והגיעו לקצה, משרד הרווחה מתוקף תפקידו אמור להחזיק אותם עם הראש מעל המים.

אני נשאל למה חשוב שיהיה גורם מתכלל שיטפל באוכלוסייה הזאת, וזה כדי שאנחנו לא נטפל בהם אחרי שהם נופלים מהגשר אלא לפני, זאת אומרת שאנחנו נתקן את הגשר, נבנה להם מסלול שיאפשר להם השתלבות בריאה בתוך החברה הישראלית, וברגע שיהיה גורם מתכלל, הוא יוכל להסתכל על כל משרד ממשלתי, על כל תוכנית שקורית בתוך משרד החינוך, תוכנית שגובלת עם המל"ג והאוניברסיטאות ותוכנית שעובדת עם תעסוקה וכו'.

כמו שיש תוכנית חומש לחברה הערבית שעובדת בשיתוף פעולה עם כל משרדי הממשלה, אבל נמצאת במשרד לשוויון חברתי כגורם מתכלל, על אותו משקל נראה חשוב שגם כאן יהיה גורם כזה. זה קיים גם באוכלוסיות אחרות – יש את רשות החרדים, שנכון להיום נמצאת במשרד ראש הממשלה, וזה בדיוק התפקיד שלה – לוודא שהפעילויות בכל המשרדים שקשורים לחברה החרדית מבוצעים היטב, שיש פיקוח ושיש נתונים.

בן, יש לי שאלה. אני מקבלת את ההמלצה שלכם ושל הרבה גורמים פה על מנהלת נפרדת של אוכלוסיית היוצאים בשאלה שתתכלל ותבין את הכל. אני שואלת עכשיו שאלה – האם היה נכון אולי לייצר תכלול לכלל הצעירים חסרי העורף המשפחתי, שכמובן בתוכם יש קטגוריה כזאת, כי בעצם יש גם איגומי משאבים וסוגיה של דיור וליווי תעסוקתי.

זאת אומרת, אוכלוסייה שהמדינה צריכה לראות בה אוכלוסיית יעד לסייע לה לצד הקטגוריות השונות שהיא עומדת עליהן, וכן לאבחן בפנים את אותה האוכלוסייה, אבל בעצם הרבה מהמענים הרי חופפים בסוף, ולכן איגום המשאבים הוא גם אינטרס משותף שלנו בסוף לצד הבנת המורכבות וההתאמות.

אני כן מקבלת שאין לשים את זה תחת מנהלת החברה החרדית, בגלל שכאן המורכבות עובדת כנגד, ואז זה לא עניין נישתי אלא משהו שמייצר קטגוריה שהיא שלמה, שבתוכה אנחנו עורכים אבחנה בין אוכלוסיות שונות. אני מעלה את זה כאן תוך כדי הדיון, כי כן הייתי רוצה שהמשאבים יחולקו נכון ושיהיו כמה שיותר, ולא שנייצר כפילויות שפוגעות בסופו של דבר.

אני לא בקיא בסוגיות של צעירים חסרי עורף אחרים, אז אני לא אדבר על מה שאני לא מכיר. חשוב שתהיה הגדרה ושהאוכלוסייה תהיה מאובחנת באופן ברור, ולא לוותר בקלות על גורם מתכלל ייעודי לאוכלוסייה הזאת. זו יכולה להיות למידה מהצלחות, שילמדו מהעבודה שלהם גם לתחומים אחרים.

סליחה שאני מתפרץ, חשוב לא להסתכל על האוכלוסייה מהספקטרום של חסרי עורף - - -

של חסרי עורף משפחתי בלבד, אלא כאוכלוסיית יעד בפני עצמה.

אוכלוסיית יעד שהיא יותר נורמטיבית - - -

אני מקבלת גם את הטיעון הזה, בהחלט.

זה בעצם מתכתב עם מה שהתחלתי לדבר עליו. זאת אומרת, אנחנו רגילים לטפל כיום במי שנפל מהגשר, אבל כמדינה אנחנו עדיין לא מצליחים לטפל בגשר, לא מתקנים אותו - - -

בעצם התופעה גם קשורה להשתלבות בחברה הישראלית בכלל, וכל התופעות שהן גם באופן כללי חלק מהאוכלוסייה הזו.

בלי נתונים לא יהיה אפשר לעבוד. הזרקור שהופנה לגבי הנושא הזה גם בתוך צה"ל, קריטי גם בלמ"ס. בלי נתונים, משרדי הממשלה לא יודעים לעבוד, קשה מאוד לאוצר – ולא תמיד בצדק – להעביר כספים לטובת משהו שהוא לא יודע לאמוד אותו. קריטי שיהיו נתונים, ולא רק להסתמך על מחקרים חיצוניים של מכוני מחקר שאוספים אותם מהלמ"ס, אלא צריך לבקש מהלמ"ס שיוציאו נתונים - - -

נבקש גם מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וגם מהממ"מ להגיד לנו איך לפנות ללמ"ס, איך תרצו שנחדד את זה. אני איתכם. אני מבינה את מה שהיא העלתה על הסקר שהוא לא נופל בסטייה, אבל אנחנו יכולים לייצר את האופן שבו צריך לזכור את זה. תנחו אותנו, תגידו לנו איך לפנות ונפנה.

- - - גם הלמ"ס יידע.

בדיוק. הלמ"ס יכולים ללמוד מעולה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. במשפט אחרון, אני רוצה להגיד גם דברים טובים שקרו. הזכרתי את העבודה המשמעותית שנעשתה במשרד הביטחון, אודי דרור היה פה קודם, גם בתוך צה"ל, בדגש על "מיט"ב", עדיין נדרשים שם שיפורים וכנ"ל גם במל"ג. יש עבודה משמעותית שמתקדמת, יש את המכינה. זה לא היה קורה ללא דחיפה משמעותית של המל"ג. בצבא ובהשכלה, אנחנו רואים התחלה של שינוי. צריך עוד לדחוף עוד. דווקא באזורים תעסוקה - - -

מיד נשמע את משרד העבודה והתעסוקה.

דווקא באזורי תעסוקה, אנחנו עדיין רואים פערים.

נשמע אותם מיד. תודה, בן. משרד העבודה ושירות התעסוקה, אביעד שוורץ ואלירן ביטן, תציגו את עצמכם, מי שתחליטו קודם.

אביעד שוורץ ממשרד העבודה.

מנהל תחום בכיר תעסוקת חרדים מנהל האוכלוסיות, נכון? תודה אביעד שאתה כאן.

כן. תודה לכם. עלו הרבה דברים בדיון. זה נושא לא פשוט, החל מלהבין מה גודל האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה, מי הם, כמה הם, איפה הם נמצאים, כל הדברים האלה מאתגרים, וזה אתגר לא פשוט בהרבה מובנים.

גם להגדיר חרדים זה לא פשוט, גם זה אתגר לא קטן, ויש הבדלים בין מתודולוגיות שונות. אנחנו מגיעים לתוצאות ומספרים שונים מאוד.

לגבי האוכלוסייה בפועל, יש כמה דברים שהמשרד עושה עבור יוצאי המגזר החרדי. בצד הכלים הרוחביים יש גם שוברים להכשרה מקצועית וגם מבחן תמיכה במכללות הטכנולוגיות ללימודי הנדסאי טכנאי, שם הם זכאים באותה מידה כמו החרדים, בדומה למה שקורה במל"ג.

יש הנגשה של השוברים הללו?

אני אדבר גם על זה. לגבי המכללות הטכנולוגיות, ההגשה נעשית דרך המכללות והם זכאים - - -

והסבסוד הוא מלא?

הסבסוד של90% משכר הלימוד, אם אינני טועה, ואנחנו נותנים תמיכה למכללה כדי שהיא תוכל לתת תגבור מעבר לסטודנט רגיל, שיהיה לה תקציב תוספתי. לגבי הכשרות מקצועיות, השוברים, מקבלים אותם דרך גופים מפנים. זה כבר תלוי באמת - - -

סליחה שאני קוטעת אותך, המכללות הטכנולוגיות הן גם לתארי הנדסאי אבל גם למהנדסים?

המכללות הטכנולוגיות שאני מתכוון אליהן הן רק ללימודי הנדסאי טכנאי. בנפרד, לא תחת המל"ג.

זאת אומרת, לא עד ללימודים מתקדמים של מהנדס, אבל כרגע - - -

לא. זה תחת המל"ג. זה נחשב כבר תואר אקדמי.

אבל אפשר לעשות שיתוף פעולה בגלל שלא פעם הנדסאי נותן קריטריונים - - -

את נכנסת פה לנושא מורכב מאוד. אני לא יודע אם כדאי לפתוח אותו עכשיו.

פתחתי נישה. בסדר, אין בעיה.

בעיקרון כן, אנחנו חושבים שנכון להגביר את הממשק. יש גופים שהם גם וגם, זאת אומרת יש מוסדות שיש להם שלוחה אקדמית ושלוחה של הנדסאות. זה קיים. לגבי שובר הכשרה מקצועית, באמת מקבלים אותו דרך גופים מפנים, לרוב דרך שירות התעסוקה שנמצא כאן או דרך מרכזי הכוון תעסוקתי שהמשרד מפעיל, וכאן זה כבר באמת תלוי ביוצאים בשאלה, כמו שאמרנו.

ושם יש גם מלגה, נכון?

השובר הוא סבסוד של ההכשרה המקצועית.

אבל לא מלגת קיום?

לא. מלגות קיום הן נושא שאנחנו עוד מנסים לעבוד עליו. זה חוסר כללי. אין כל כך - - -

זאת אומרת, לא קיימות מלגות קיום גם לאוכלוסייה החרדית וגם ליוצאי החברה החרדית.

כן. בגלל העלאת גיל הפרישה למשל - - - יש תקציב לנשים בגלל שעלה גיל הפרישה, אבל - - -

עבדנו על זה קשה.

כן. אין תקציבים ייעודיים כרגע לאוכלוסיות נוספות כמעט. למפונים היה תקציב עכשיו, אבל זה משהו שגם אין לצערי להרבה אוכלוסיות.

יש כוונה לייחד מרכז מכוון ליוצאי החברה החרדית?

בדיוק הגעתי לזה. יש מרכזי הכוון לאוכלוסייה החרדית, וכמו שעלה פה, אנחנו לא בהגדרת - - - יש אפשרות לתת מענה למישהו שהוא יוצא החברה החרדית. לא תמיד הם ירגישו בנוח לבוא לקבל מענה.

אבל הם ייעודיים.

התחלנו בשני מרכזי הזדמנות בשיתוף הרשויות המקומיות, גם בירושלים וגם בתל אביב, פיילוט של רכז ייעודי ליוצאים בשאלה בתוך המרכזים. לא אני מנהל פעילות של הזדמנות, אבל כשערכתי בירור לקראת הדיון, בתל אביב אומרים שהמרכז מוצלח מאוד, יש שם ביקוש גבוה לפעילות ואנחנו צריכים לבחון ולראות האם מצליחים להרחיב - - -

ביקוש גבוה לא מספיק. צריך גם היצע.

קודם כל, טוב שיש ביקוש, זאת אומרת שהכלי נצרך. בתל אביב המרכז גם עובד טוב, בשיתוף פעולה עם הארגונים בין השאר. גם ארגונים מפנים אנשים לקבל את השירותים במרכז הזדמנות. היה לנו אתגר תקציבי כללי, לגבי מרכזי הזדמנות, במיוחד בשנת 2024.

עכשיו, כשאנחנו רואים שיש לנו תוצאות שנראות טובות, נרצה לבחון איך אפשר להרחיב את המענה. בירושלים זה התחיל יותר מאוחר, לקח יותר זמן עד שהצליחו לקלוט את הרכז בכלל. זה פחות זמן ונראה שזה בהליך התנעה, אבל גם שם זה קורה, מרכזים ייעודיים ליוצאים בשאלה.

תודה רבה.

אני יכולה להעיר בהקשר הזה?

בוודאי.

אני שלומית, מנהלת המדיניות של עמותת "יוצאים לשינוי". אני ואביעד מכירים היטב. כפי ששמענו פה, גם צה"ל וגם המל"ג עשו קפיצת דרך משמעותית בכל מה שקשור לשילוב יוצאים בשאלה. אנחנו עדיין מתקשים מאוד להגיע להסכמות עם משרד העבודה.

יש כמה מענים שניתנו, כמו שאביעד ציין, וזה לא מספיק. למשל, תוכנית השוברים מיועדת לאוכלוסיות כלליות ולא עובדת כמו שצריך באף אוכלוסייה, בואו נודה על האמת.

עכשיו היא בתהליך עדכון.

בסדר, אולי ישפרו אותה, כי צריך לשלם את הסכום מראש ולרוב האוכלוסיות אין סכום כזה, ומחזירים להם בפעימות. התקנים שיש לנו ליוצאים לתעסוקה הם חצאי תקנים. יש חצי תקן בירושלים וחצי תקן בתל אביב של יוצאים לתעסוקה.

בתל אביב הפניות עולות על גדותיהן. אנחנו מעבירים להם פניות, והם כמעט לא פועלים באופן יזום. אין דף נחיתה באתר שמשווק את השירות, כבר אין להם מקום, יש רשימת המתנה ועדיין התקנים הללו גדלים - - -

אנחנו יודעים כמה יש ברשימת המתנה?

אפשר לבדוק, אבל הם אומרים את זה בעצמם. מרכז הזדמנות אומר בעצמו.

אנחנו מפסיקים להפנות ברגע שזה הופך להיות לא רלוונטי.

זה לא עונה על הביקוש ואין אף מרכז הכוון שמיועד לאוכלוסיית היוצאים בשאלה. יש 12 מרכזים לאוכלוסייה החרדית. חרדי במשרד העבודה מוגדר כאדם שומר תורה ומצוות שמקפיד הקפדה יתרה באורח חייו החרדי, שמשפטית אני לא יודעת איך זה עובר, אבל הם - - - בכוונה תחילה יוצאים בשאלה גם לא יכולים להתחפש אפילו לחרדים כדי לקבל את המענים שלהם.

על יוצאות בשאלה אני לא מדברת בכלל, כי המדינה ממוקדת תעסוקת גברים חרדים. לבחורה שיוצאת מהחברה החרדית אולי יש לה השכלה מעט יותר גבוהה משל גברים, ועדיין יש לה חוסרים משמעותיים מאוד.

כל תוכניות התעסוקה של המדינה פונות לגברים חרדים. גם הסבסוד ללימודי - - - לאוכלוסיית היוצאים בשאלה פונה לגברים, הוא לא מיועד לנשים, ואישה שרוצה ללכת ללימודי הנדסאי שיצאה מהחברה החרדית לא יכולה לקבל את הסבסוד הזה. יש פה הרבה דברים שאפשר וצריך לעשות.

תודה רבה.

המיקוד הוא מן הסתם לתעסוקת גברים, כי שם הפער הרבה יותר משמעותי. אנחנו רואים את שיעור התעסוקה של נשים חרדיות, כבר הגענו ליעד. בגברים אנחנו עוד רחוקים ויש הרבה לאן לשאוף, ולכן המיקוד הוא בעצם בגברים, גם בפעילות של המרכזים. לעניין ההגדרה, אין באמת דרך לבדוק את זה.

בסופו של דבר, משתתף שמגיע למרכז רק צריך להצהיר שהוא חרדי. אין לי בדיקה אחרת מעבר לכך. אני רואה בפועל שמגיעים משתתפים שלא נראים חרדים קלאסיים במראה שלהם.

שלומית אומרת נכון שבעצם ההגדרה המשפטית יש משהו לקוי, וגם לא בטוח שהיא עוברת משפטית. אולי שווה באמת לבדוק את ההגדרה הזאת?

יש פער בין חרדים בהווה לחרדים שהם בקושי בשוק העבודה. יש התמודדויות אחרת.

לגבי שמירת המצוות היתרה, זה לא הגון כלפי החברה החרדית לשים אותה בחובה - - -

אנחנו לא רוצים שהם יתחפשו לחרדים. הם יצאו בשאלה, שילמו מחיר כבד מאוד כדי לצאת.

לכן אמרנו, זו לא הגדרה - - -

זו לא הגדרה. זה לא נכון גם להציב את החברה החרדית בהגדרות הללו.

אפשר לשאול האם אתה שייך לכת החרדית המתחדשת?

הדברים נבדקו על ידי עמותת "יוצאים לשינוי", והם שלחו אנשים בלבוש חילוני לגשת לקבל שירות מהמרכזים ולא קיבלו שירות. חד-משמעית.

יש לי חברים עם קעקועים שהתחפשו, שמו חולצה לבנה וכיפה בשביל לנסות להיכנס.

בלבוש חילוני, הכוונה לטי-שירט, כן?

אני רוצה שנבקש מהייעוץ המשפטי לתת לנו חוות דעת על ההגדרה הזאת והאם היא עומדת נכון בחוק. זה לא קשור רק ליוצאי החברה החרדית, אלא גם לאנשי החברה החרדית. אדם יכול להגדיר את עצמו חרדי ולהיות חרדי מודרני. חרדי כזה – למה אני מכניסה אותו לאיזושהי קטגוריה אם הוא עדיין נשאר בחברה החרדית? הוא רוצה לקבל שירות מפני שהוא זכאי לו כאוכלוסיית יעד.

את אמרת משהו נכון, שלומית, האם זה נכון משפטית? בואו ננסה לבדוק את זה, אני אשלח בקשה לייעוץ המשפטי של הוועדה ואני אבקש - - - הכנסת. בלי קשר, נבדוק האם יש פה משהו ששווה לעתור עליו או להבין מה החוקיות שלו. שירות התעסוקה?

אלירן ביטן, סגן מנהל מחוז ירושלים, שירות התעסוקה.

תודה שאתה פה.

בשמחה, זכות להיות פה. יש לי רקע גם מתפקידי הקודם ברשות הצעירים, אז אני מכיר את העולם הזה. תודה על ההזמנה, היה מרגש להיות פה, היה מרתק. אני רוצה להגיד גם משהו בהיבט המקצועי שלנו וגם הצעה, אם אפשר. קודם כל אנחנו עובדים עם כולם, אנחנו בודקים מה הסטטוס של האדם במצב שלו כרגע בהיבט המקצועי, וכן בנושא של שוברים. ניתן דגש והעדפה למישהו שהוא מחוסר מקצוע על פני מישהו שכבר יש לו מקצוע.

לכן אנחנו לא מתייחסים לשום הגדרה, לא משפטית ולא לא משפטית. אנחנו בודקים מה הסטטוס שלו כרגע מבחינה תעסוקתית, ושם יינתנו הדגש וההעדפה. זה מבחינת המענה שלי כשירות התעסוקה. הייתי רוצה להציע כיוון כאזרח, אני בעצמי סיימתי לחימה כרגע, במקור גבעתי גם, לוחם ומפקד, וכשיצאתי מהמלחמה, גם לי בעצמי היה בלבול, ובאמת צה"ל השכיל להקים מוקד.

אני חושב שזה עשה שכל, כי ברוך השם היו הרבה גופים שנתנו דברים. יכול להיות שיהיה כאן מוקד מתכלל שייתן לאדם להרים טלפון, להגיד מה מגיע לי כקטין או לא כקטין, מהן הזכויות שמגיעות לי ומה הגופים, ומה אני יכול לקבל משירות התעסוקה.

וזה לגמרי קלאסי למשרד לשוויון חברתי להנגיש מוקד כזה. אפשר לצייר את זה בהמלצה, כמו שאתה אומר, גוף מידע מאוחד למיצוי זכויות - - - כמו שהם עשו אפרופו גיל הפרישה, זה המשרד שעשה את ההנגשה של המענים.

ההמלצה נכונה, נוסיף את זה אלינו. אבל צריך להגיד, לא כולם נכנסים למשרד לשוויון חברתי. התפקיד של המשרד הוא לדעת איך כולם מקבלים את ההנגשה.

חד-משמעית. כמו שיש מוקד למוגנות וכו', שאנשים ידעו שהמוקד הזה קיים, ובטח העמותות והגופים יכירו ויפרסמו את זה, אדם יכול להרים טלפון, לדעת מה מגיע לו ואיפה, אז זה מצד האזרח.

יש לנו מוקד - - -

נכון, לאזרחים ותיקים יש מוקד ואפשר לשכפל את המודל הזה.

המשרד גם הכיר את כל ההתלבטויות המשפטיות והסוגיות - - -

בן, אני מכיר. גם אני הייתי חמש שנים במשרד לשוויון חברתי ברשות הצעירים, ואני אומר שזה אפשרי. ועכשיו זה אמור כאזרח. עכשיו כגופים, אני מבקש, אני מזמין אתכם, השתדלתי מול גופים אחרים לייצר רפרנט בכל לשכה שיהיה ייעודי לטובת הנושא, יש תורה לזה – מינוח שאני בוחר בכוונה. יש תורה שאתם מכירים והייתי רוצה שתלמדו אותנו שאותו רפרנט יכיר את הדגשים ואת הרגישויות.

אני מוכן, איתמר, להצטרף גם לסיור ולהביא את הצוות שלי - - - ואני חושב שברגע שהתורה הזאת תילמד אצלנו, במיוחד, היה לי את זה עם אסירים משוחררים, יש רפרנט להרבה תחומים, אבל צריך ללמוד את זה וצריך שתהיה רגישות שאדם מגיע לאותו רפרנט בלשכה, שהוא יכיר את הרגישויות האלה וחשוב שהוא יידע מה הוא אומר ומה הוא לא אומר ובאילו נקודות הוא לא נוגע.

אני מזמין אתכם, אני מוכן לעשות פיילוט אצלי במחוז באהבה גדולה. תבואו ותלמדו אותנו, אני אביא גם צוות לסיור אם תרצו. אנחנו פה לרשות הדבר הזה באהבה גדולה.

וואו, אלירן, מדהים. איזה כיף לשמוע כזאת פתיחות ונכונות. אני באמת מעריכה את זה וגם אומרת שלפעמים המודל הזה שיוצרים באיזה מקום, אחר כך לומדים להעתיק אותו - - -

ראיתי שזה עובד בכל דבר שעשינו. ברגע שאתה עושה דרך הרגליים, בלי דיבורים, זה עובד, אז מעתיקים את זה. אם זה לא עובד, כנראה לא צריך.

אשריך קודם כל על הגישה הזאת. אני מברכת ומקווה שגם יצאו מזה דברים. היה טוב לשמוע את הפתיחות ואת ההצעה באופן הזה.

תודה.

יאיר הס, מנכ"ל עמותת "הלל". שמך הוזכר פה כל כך הרבה, ועכשיו נשמע אותך גם.

נאמר פה כמעט כל מה שצריך להיאמר. נסכם כמה דברים משמעותיים לגבי העניין הזה. אחד, התוכניות לשילוב חרדים. צריך לומר, מטרתן העיקרית היא לצמצם את שילוב החרדים בחברה הישראלית. החברה החרדית שמה לעצמה כדגל מרכזי את הבדלנות וההיבדלות מהחברה הישראלית שמחוצה לה.

נציגי הציבור החרדיים שמו לעצמם כמטרה לייצר מסגרות שיצמצמו למינימום את ההשתלבות של החרדים בציבור הישראלי. פוליטיקאי ונציג ציבור חרדי לא באים לייצג את האדם הפרטי שרוצה להשתלב, אלא את החברה שרוצה למנוע זאת ממנו ורוצה לשים מקלות בגלגלים של מי שרוצה להשתלב.

לכן, משרדים שבאים ומציעים לשלב יוצאי חברה חרדית בתוכניות לשילוב חרדים פשוט מציעים דבר שפוגע ברצונו של האדם להשתלב. לצערנו הרב, מהסיבה הזאת, הפוליטיקאים החרדים הם לא שותפים שלנו לשילוב של יוצאי החברה החרדית בחברה הישראלית, אם זה בעבודה, אם זה בצבא, אם זה באקדמיה. הם גם לא שותפים של כל מי שרוצה שחרדים באמת יצליחו להשתלב בתוך החברה הישראלית.

לכן כדי לייצר פתרונות אמיתיים, צריך להתחיל לעשות זאת ישירות עם האנשים בחברה החרדית שרוצים להשתלב בחברה הישראלית, בין אם הם רוצים לעשות את זה כחרדים ובין אם הם רוצים לצאת מהחברה החרדית. כל התקציבים שדיברנו עליהם פה עכשיו, נסכם את הכל ביחד, לכמה נגיע?

גג 20 מיליון שקלים.

זה פחות ממאית האחוז של התקציבים שמושקעים בשילוב חרדי. זו בדיחה וצחוק מעבודה. ברור שאנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו רוצים, אבל צריך לדעת שכשהממשלה רוצה לעשות משהו או כשהיא רוצה לעכב, למנוע ולסרס את השתלבות החרדים בחברה הישראלית, היא משקיעה בזה פי אלף ממה שהיא משקיעה מיוצאי החברה החרדית.

תודה, יאיר. אני אתן לד"ר עידית קלישר, חוקרת בכירה במכון אהרן למדיניות כלכלית. תודה רבה שאת פה.

תודה רבה על ההזמנה. בשלב הזה בערך נאמר כמעט כל מה שרציתי להגיד, אז אני אתן כמה דגשים. עבדתי כמה שנים במרכז לתוכנית כלכלית לחברה הערבית במכון, ואני יכולה להגיד שיש הקבלות דומות מאוד בין חסמים שעומדים בפני צעירים מהחברה הערבית להשתלב בכלכלה ובחברה הישראלית ובין החסמים שעומדים בפני הצעירים יוצאי החברה החרדית.

קודם כל, מובן שאנחנו מודעים לרמות המיומנויות הנמוכות, ופה אני אגיד שגם בראייה לטווח ארוך, כאן גם יש חשיבות לשיפור מערכת החינוך החרדית, כי ברגע שאנחנו נכיל לימודים, כגון מתמטיקה ואנגלית, ברמה מספקת, אנחנו כבר פותרים חלק מבעיות ההשתלבות, אבל בטווח הארוך מאוד. זה מה שאנחנו קוראים לו במכון "הזרם", הצעירים שמצטרפים בכל שנה.

כרגע אנחנו בעיקר רוצים לטפל במלאי, מי שכבר בוגר החינוך החרדי ומי שכבר כרגע מתמודד עם החסמים האלה. אני אציין גם שמהמחקרים אני גם שותפה במחקר במרכז לתוכנית כלכלית לחברה החרדית, ואחד הדברים שאנחנו רואים שם הוא שבעצם החברה החרדית היא לא מקשה אחת – וזה גם משהו שחשוב מאוד לשים לב אליו, כי זה גם משליך על יוצאי החברה החרדית – שהמנגנון שמציע את המענים חייב להיות מגוון ולא להסתכל על כולם כעל מקשה אחת כמו שאמרנו.

יש גם כאלה שהם בבעיה של נתק מהעורף המשפחתי ויש כאלה שלא. גם פה ההפרדה חשובה, וזה מוביל אותי למה שכולם דיברו עליו כאן, ואני אדגיש את זה שוב – ההכרח בנתונים איכותיים. כל העבודות שעשינו במרכז לתוכנית כלכלית של החברה הערבית מבוססות על נתונים, על כך שאנחנו יכולים בעצם לזהות חסמים, להבין מה התועלת בטיפול בחסם זה או אחר.

חייבים להסתכל על זה "מהחור של הגרוש". כל מה שאנחנו מדברים כאן עליו דורש תקציבים. התקציבים מגיעים מהכסף הציבורי ואנחנו רוצים לוודא שנעשה בו שימוש יעיל, טוב ואיכותי, ולצורך כך אנחנו צריכים נתונים איכותיים.

אנחנו כמובן צריכים לבצע יישור קו מבחינת ההגדרה, ולמעשה חלק מרכזי במחקר שאנחנו מתחילים במרכז לתוכנית הכלכלית של החברה החרדית בשיתוף עמותת "יוצאים לשינוי", כל החלק הראשון שלו עוסק באופן שבו אנחנו יכולים לזהות בצורה מהימנה את יוצאי החברה החרדית בנתונים.

מתוך כך, נוכל לזהות חסמים ספציפיים לתוך תתי-קבוצות, כאשר אנחנו במכון אהרן בעיקר מתייחסים להשתלבות בתעסוקה. אנחנו רואים שלושה נדבכים עיקריים למנגנון יעיל לשילוב בתעסוקה, אבחון מידע והכוונה, לא רק בהקשר של השכלה גבוהה, אלא באופן כללי בבחינת היכולות, המיומנויות והכישורים שיש להם בשלב ההתחלתי, והצגת האפשרויות שעומדות בפניהם, הן מבחינת פנייה לתעסוקה והן מבחינת השלמת כישורים ומיומנויות. גם פה נדרשות מיומנויות שהן לא בהכרח מיומנויות אקדמיות.

גם כישורים רכים, מה שנקרא, לתרגל ראיונות עבודה, שבעצם אלה מיומנויות שאנחנו מזניחים אבל הן חשובות מאוד. בשלב האחרון ישנה השמה. הנדבכים האלה הם בעצם הבסיס לתוכנית שאנחנו מציעים לשנת מעבר לחברה הערבית.

יש מאפיינים דומים מאוד שיכולים להתאים גם ליוצאי החברה החרדית, ובאותו הקשר המשרד לשוויון חברתי הוא בעצם הגוף שמתכלל את נושא הטיפול בצעירים ובכלל בחברה הערבית. אפשר גם כן פה לעשות התאמה. זה מתקשר מאוד לנושא של חסרי מעש בחברה הערבית.

אחד הדברים החשובים מאוד בכל תוכנית שלא תהיה במנגנון הזה הוא הצבה של יעדים ומטרות איכותיים, אבל מדידים. כלומר שאנחנו יכולים לשים את האצבע ולהגיד "את זה הצלחנו להשיג, את זה לא הצלחנו להשיג". אם הצלחנו להשיג, הנתונים האיכותיים יוכלו לאפשר לנו להבין איך הצלחנו להשיג את זה, ואם לא הצלחנו, אז מה היו החסמים.

חשוב שהצעירים האלה יקבלו ליווי לכל אורך התקופה, מעטפת הוליסטית. אני לא מתיימרת להבין את הצרכים מעבר, נקרא לזה "כלכליים" של השתלבות בשוק העבודה, אבל אני מבינה, וכולנו מבינים את הצורך במעטפת הוליסטית כי לא מספיק שיש לי כישורים ומיומנויות. אני צריכה גם תמיכה.

החשיבות של הגוף המתכלל היא בהחלט גבוהה מאוד בעיקר מהנושא של הקצאה יעילה. אנחנו, כפי שאת אמרת בעצמך, לא רוצים להגיע למצבים של כפילויות בתקציבים. מצד שני, גם הדבר השני חמור, ואנחנו לא רוצים להגיע למצב של מענה חסר.

אני מזמינה את כל מי שרוצה לסייע להציע הגדרות, קריטריונים, ליצור איתנו קשר כיוון שבעצם המחקר הזה על יוצאי החברה החרדית הוא ממש בשלבים ראשונים ואנחנו נשמח להגדיר בצורה שהיא מקובלת וכוללת את הזיהוי של האוכלוסייה הזאת.

חשוב מאוד. תודה. ליאורה רובינשטיין, מנכ"לית המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין ז"ל. שלום ליאורה, תודה שאת פה.

שלום, צהריים טובים. הדיון ארוך, אבל הוא באמת חשוב אז תודה לך, נעמה.

פינינו לו את היום. דחינו אותו כל כך הרבה זמן.

קודם כל, זה באמת יום קשה. היה אמור להצטרף אליי חייל בודד יוצא החברה החרדית, ולצערי ארבעה מתוך החיילים שנהרגו היום היו חברים טובים שלו, וגם אחד מהחיילים הוא חייל מח"ל שהיה מתגורר אצלנו באחד הבתים. היום באמת מורכב וקשה וכולנו בתוך העצב הזה.

אני רוצה לחזק את הדברים שנאמרו פה. אני לא אחזור עליהם. לעומת העמיתים שלי, גם "הלל" גם "יוצאים לשינוי", בעמותה שלנו, החלק של היוצאים מהחברה החרדית הוא קטן יותר, זאת אומרת אנחנו עוסקים גם בעולים, גם בחסרי העורף המשפחתי, שמתוכם 70% הם בערך מלווים יוצאי החברה החרדית, ואני דווקא רוצה להתחיל מהסוף.

לא הייתי שוללת את הרעיון שהצעת על הסף. אני יודעת שיש פה התנגדות, ואלה לא תמיד אותן אוכלוסיות, אבל צריך לחשוב על גורם מתכלל, מנהלת או - - -

לאותה קבוצת צעירים.

בדיוק, לקבוצה של חסרי עורף משפחתי שיש להם בעיות מורכבות והן יכולות להיות חופפות, וחלקן ייחודיות ליוצאי החברה החרדית, אבל עדיין לבנות את הנישות ולהסתכל על המכלול. כמי שמתעסקת בכלל האוכלוסיות, אני יכולה להגיד שזה צורך שהוא הכרחי בכל מקרה וצריך להסתכל עליו.

אני רוצה לחדד שתי נקודות – אחת בתחום המלש"ב. דיבר פה עמיתי יפה מאוד על הקטינים. אנחנו לא מלווים קטינים בעמותה, אנחנו פוגשים אותם רק מגיל 17 כשהם מגיעים לפתחנו דרך חבר מביא חבר, מידע באתרים וכו', ועדיין נתקלים בקושי משמעותי, בעיקר בתחום הדיור ומציאת פתרונות לתקופה הזאת שבין יציאתם מהחברה החרדית לבין הגיוס שלהם לצה"ל.

ההכרה שלהם אכן מתחילה בצה"ל בשלבים מוקדמים הרבה מאוד פעמים, והמענה ניתן להם רק שלושה חודשים לפני שהם מתגייסים. זאת אומרת, מלש"ב שמוכר ומתחיל את התהליך, שלושה חודשים לפני כן יכול לקבל דיור בבית החייל או פתרון דיור אחר. אבל יש לפעמים פער של שנה שלמה, שצריך למצוא לצעירים האלה פתרון ואין לנו אותו. נכון שישנם "ית"ד" ו"ניצוץ" וכל הפתרונות, אבל בפועל, הלכה למעשה אנחנו נמצאים עם הרבה מאוד צעירים ללא פתרון דיור.

צריך לחשוב על זה כדי לא למצוא אותם על ספסלים, ברחובות וכו'. נקודה נוספת היא עניין השחרור. לא נגענו פה מספיק בכל הנקודות, ואני בטוחה שאפשר לקיים עוד הרבה מאוד דיונים ושגם את תמשיכי לעסוק בכך.

כן, נקיים תוך חודש וחצי דיון נוסף.

מצוין. כל עניין היוצאים בשאלה ביום שאחרי השחרור, שם מתחילה הבעיה המשמעותית, וזה לא רק בתחום הלימודים. נכון שאנחנו רוצים אותם ורוצים שהם ישתלבו באקדמיה ובלימודים ויהיו במצוינות, ואני מסכימה עם זה ואני בעד המהלכים שנעשים.

אנחנו בשיתוף פעולה עם כל מי שיושב פה בעניין, אבל יש עוד נתח של אוכלוסייה שלא בהכרח מגיע גם לאקדמיה ולא יכול להגיע אליה בגלל הפערים שהוא סוחב איתו בתחומים אחרים, וצריך לנתב אותם לשם.

שם יש לנו קשיים לא מעטים, כי הם יוצאים בלי תמיכה, בלי כסף, בלי פתרונות לדיור שהם מאוד משמעותיים עבורם כי הם צריכים לדאוג גם לפרנסה, גם לשכר דירה, גם לחשוב על לטפל בכל פערי ההשכלה שיש להם וללמוד, ולא מוצא מישהו שעוזר להם. שם המדינה צריכה לקחת אחריות ולראות איך נותנים להם מענה.

שיהיה מעין סל קליטה.

כן. להגדיל את סלי הקליטה לאנשים האלה שמשתחררים. הדבר האחרון שאני רוצה לגעת בו, קודם כל אני אגיד שנעשה תהליך משמעותי מאוד בזכות האנשים שיושבים פה, בזכות העמותות, בזכות משרדי הממשלה ששיתפו פעולה והצבא. בשנים האחרונות אנחנו במקום אחר.

אני יכולה להגיד שמ-2018 שלפחות אני בתוך התחום הזה בעמותה ועד היום, יש קפיצת מדרגה משמעותית מאוד, לא מספיק, אבל אנחנו במקומות אחרים. הייתי שמה יד, נעמה, גם על עניין המשוחררים הצעירים שיוצאים מהצבא טרום זמנם בגין פרופיל 21. לא נגענו פה בכל המורכבויות הנפשיות, אבל גם שם יש פער גדול שהצבא מנסה לתת לו מענה ומעטפת, וצריך ולהמשיך לדחוף גם מהצד שלכם של הכנסת.

הצעירים האלה יוצאים נפגעים פעמיים – גם יצאו בשאלה, גם השתחררו טרום זמנם מכל מיני נסיבות והיכולת שלהם להשתלב בתוך המערכת הצבאית עם הקשיים שהם מביאים איתם, וגם יוצאים לחברה הישראלית בלי שום דבר עם הרבה מאוד מורכבויות, ושם אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עוטפים אותם ולא שוכחים את הרצון שלהם בכל זאת להיות חלק ולהושיט להם יד.

תודה רבה ליאורה. אני עוברת ל"אמהות בחזית", איילת השחר סיידוף ואילת פלר מימון.

אני אדבר בקצרה ואעביר את זכות הדיבור לאילת, כי מה שיש לה להגיד חשוב יותר. אני בפעם הראשונה פה. אנחנו כבר שנה מחפשות את כל מה שקשור לחרדים מההיבט של צה"ל. אני מקשיבה לכולכם, ומורידה את הכובע. צר לי שחוץ ממך וחוץ מטטיאנה מיש עתיד, אני לא רואה פה אף נציגות מהכנסת ומהממשלה.

אבל יש לומר כי יום חמישי ופגרה.

עדיין. הילדים שלנו נכנסנו לרפיח ואף אחד לא שאל אותם אם יום חמישי, שישי או שבת. הם לא בפגרה. הרבה דברים קורים פה לא בפגרה. איפה השילוב? במה שאני יכולה להיות אופטימית מכל מה ששמעתי זה שנעשה מעט כל כך, וכל מה שנעשה מעכשיו רק נצליח לקדם את זה קדימה.

כלומר, זו האופטימיות שלי, שהנה יש פה כל כך הרבה אנשים טובים מסביב לשולחן, וגם החזית למי שלא מכיר, תנועת "אמהות בחזית", קמה על בסיס שירות שווה לכולם, מתעסקת בחברה החרדית. גם אנחנו פה כדי להיות. תודה רבה לכם. מעבירה את זכות הדיבור לאילת, יש לה דברים חשובים להגיד.

תודה לכם, לילדים שלכם שמקריבים את עצמם למען המדינה. זה החינוך שלכם.

נכון.

למען הממשלה כרגע ולא למען המדינה, אבל בסדר.

המדינה והאזרחים.

כרגע למען הממשלה. אם היינו חושבים שזה למען המדינה, היינו גם חיות עם זה בשלום.

אני רוצה ברשותכם לדבר גם בכובע שלי כאימא בחזית, אבל גם בכובע של הרב אהרון גרנות שהיה אמור להיות פה היום מעמותת "עושי חיל". אני אספר עליה – העמותה מסייעת לחרדים יוצאים בשאלה שבוחרים להתגייס לצבא, ובמסגרת ההתגייסות לרוב, המשפחות שלהם מתכחשות אליהן מאותו רגע.

זאת אומרת, לא רק שהם יצאו בשאלה, הם עשו את הצעד הנוסף הזה ובחרו להתגייס לצה"ל, מה שבעיני רוב המשפחות זו כפירה מוחלטת, ואהרון הוא גם משורר אז אני רוצה להקריא כמה מילים שהוא כתב לחייל שלו.

"הפעם ליוויתי אותו עד הגבול. הוא אומר לי 'עזוב, אני יוצא לטיול', אבל מעיניי יורדות דמעות כמו מבול. כמה במדים הוא נראה אחרת. צמח לנו כאן גבר, לוחם לתפארת. שמור על עצמך, אני מבקש. עוד רגע להיות, לחוש אותו אני מתעקש. על רכב האמר הוא עולה, עם משקפי הלוחמה הוא נראה מעולה. את עיניי מכסות הדמעות. שלום אליקום, בקרוב להתראות. שמור עליו ריבון עולם. ישובו בנינו לגבולם".

אני קוראת את זה כי אליקום נפצע הלילה במסגרת התקרית הקשה שבה נהרגו גם חמישה לוחמים מהצנחנים. אליקום נפצע ואנחנו נישא מפה ביחד כולנו תפילה לשלומו ונמסור החלמה מלאה לפצועים ותנחומינו למשפחות.

אהרון היה אמור להיות פה, אבל הוא "אימא בחזית". אנחנו כל הזמן קוראות לו ככה. מהרגע שהכרנו אותו, אמרנו לו שאנחנו מגייסות אותו לשירותינו והוא התגייס והוא אימא בחזית ואבא בחזית. הוא גם וגם. הוא כל הזמן אומר "אני קונה ואני מכין להם עוגות", וכל המשפחות בצוות החיילים של אהרון שנמצאות שם בטוחות שאהרון הוא האב הביולוגי, אבל הוא לא. הוא אבא ואימא ל-80 חיילים, למעשה חיילים בודדים שלרובם המשפחות מתכחשות.

אהרון עושה עבודת קודש גם בניסיון לחבר בחזרה את החיילים למשפחות, וזו גם עבודה מאוד קשה מאוד, ושאלתי אותו עכשיו בכמה מילים "תן לי אינפורמציה שאתה היית אמור להציג", והוא אמר "אנחנו עמותה, ורוב הפעילות שלנו היא מכספי תרומות".

אנחנו נמצאים בקשר עם משרד הביטחון. הוא נותן לנו 3% בסך הכל, וזה לא מבוטל, אבל רק כדי להבין שאנשים כמו אהרון עושים עבודת קודש ונשענים על כספי תרומות, כאן זה המקום להגיד לכל האנשים והנשים הנפלאות שעושים ועושות במלאכה שזה באמת מעודד לראות ועדה. נעמה, תודה רבה לך שאנשים באים לעבוד.

אני רק אומרת לעצמי – אם לא היו שמים כל כך הרבה מקלות בגלגלים ואם לא היה לחברה החרדית כזה אינטרס שזה לא יקרה ושהדיון הזה לא יתקיים בכלל, ושלא תהיה שום תמיכה כדי שלילדים האלה לא יהיה שום אינטרס לצאת בשאלה ובכלל לבחון - - -

כרגע במשרד לשוויון חברתי אין שום תמיכה.

מדהים. זה מה שאני אומרת, שמענו את זה בבוקר. חשבתי שאת באה להילחם על תקציבים. אנחנו מבינות שאין תקציב. זה לא מפתיע, כי לממשלת ישראל הנוכחית, ואני לא רוצה בכוונה להפוך את זה כרגע לדיון פוליטי, אין שום אינטרס.

אנחנו נאבקות מול ישיבות שנקראות "ישיבות הנושרים". אני לא יודעת אם אתם מכירים את התופעה, מדובר בכאלה שלא לומדים בישיבה, אבל גם לא מתגייסים לצבא ולא הולכים לעבודה. הם התפרסמו כי פרסמו תמונה שלהם מסקי. אני לא יודעת אם ראיתם את התמונה המטורפת הזאת בזמן מלחמה, ילדים בני 20-18 שיכולים להתגייס לצבא, אבל הם יצאו לסקי והכל בתקציבים ותקצוב, כדי שלא יתגייסו לצבא וחלילה ינשמו - - -

משפט אחרון כי אנחנו חייבים לסכם.

אנחנו מסכמות. תודה רבה, נמשיך לעקוב. אני מקווה שבדיון הבא גם אהרון יוכל להיות פה

נקיים גם דיון בנושא ההשלכות על צעירים וצעירות בהארכת הוראת השירות.

מצוין.

ניגע בוועדת הצעירים בנושא ההשלכות בקרב מי שייאלצו להתגייס ליותר זמן, במיוחד במילואים.

אני אוסיף שאנחנו יכולות להגיש על זה בג"ץ, רק שתדעו.

חד-משמעית. כתבתי על זה טור שפורסם, שוק העבודה בישראל לא יעמוד בכך וזה נושא מורכב.

חד-משמעית.

לכן אל תדאגו, עוד תוזמנו והשיח הזה כן יתקיים. פה ספציפית דיברנו על המענים של יוצאים מהחברה החרדית.

תודה.

תודה רבה. ברשותכם חברים, בגלל שהדיון ארך יותר משלוש שעות, אני אקריא סיכום שלו. כמו שאמרתי, הבטחתי שיתקיים דיון נוסף. אם למישהו יש משהו שחשוב להגיד לפני הסיכום שיגיד עכשיו, ואם לא, זה ימתין לדיון הבא.

אני מודה לכולם. וניסיתי שיהיה מרחב לכולם ככל שירצו, ואני רוצה להודות גם לאנשי המקצוע שהיו פה ולרשויות. אני רוצה להודות לגופי החברה האזרחית וקודם כל לצעירים ולצעירות שנתנו כאן את עדותם וסיפרו מסיפורם. זה משמעותי וחשוב, וריגשתם אותנו.

כמובן תודה לחברה האזרחית שעושה עבודת שליחות של ממש, בין אם דרך מחקר ותוכניות ייעודיות ובין אם בליווי פרטני, פניות ציבור והכל.. אני מעריכה עד אין קץ, ותודה לכם. איתמר, יש לנו סיור לעשות יחדיו ואנחנו נתאם אותו.

"סיכום והחלטות ועדה מישיבה בנושא צרכים ומענים של צעירים יוצאי החברה החרדית בשגרה ובחירום:

"הוועדה קוראת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפעול לאיסוף נתונים הקשורים לאוכלוסייה זו באופן המאפשר מיפוי האוכלוסייה, כלל צרכיה והמענים הנדרשים, הן למיצוי זכויותיה והן למניעת הידרדרותה". אפשרות שהוצעה לנו תוך כדי הדיון היא סקר ייעודי של הלמ"ס. אנחנו מגישים את זה כמסקנות ועדה.

"הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון וצה"ל להקים מנהלת ייעודית לאוכלוסייה זו שתהיה מכוונת תפיסה ותפעל לאיתור האוכלוסייה וצרכיה באופן המאפשר מיצוי שירותה בצה"ל והכשרתן, הן לשירות הצבאי והן לשילובם באזרחות. הוועדה מבקרת את ההחלטה על קיצוץ כלל התקציב ופגיעה באוכלוסיית קצה שקופה זו וביטולה בפועל.

"הוועדה פונה לשרה לשוויון חברתי לתקצב תוכניות שילוב עבור אוכלוסייה זו וטיפול בה, במיוחד בחירום. מהלך ביטול התקציב משדר מסר של ביטול ההכרה באוכלוסייה זו על אף הסכנות שלהן היא חשופה" – ואני אוסיף, זו החלטה פוליטית בעיניי שהיא מסכנת ועולה בדיני נפשות. "עוד בהקשר זה, הוועדה מבקרת את החלטת משרד האוצר שלא להציג את הקיצוץ בתקציב לפי תקנות. כך תתאפשר מחיקת צורכי אוכלוסייה זו. מדובר בדיני נפשות.

"הוועדה מבקשת מהשרה לשוויון חברתי לזרז קידום החלטת ממשלה המסדירה את סמכויות הטיפול באוכלוסייה זו - - -". רק להגיד, הדיון הזה נדחה בהתחלה כמה פעמים כי חיכינו להחלטת הממשלה. רצינו לפרגן לה פה, ורצינו שזה יהיה ממקום שמברך. זה לא קרה. יש פה כמה שהיו איתנו בתהליך הזה ויודעים שהמתנו כדי לתת ברכה להחלטת הממשלה ולנצח אותה פה.

" - - - מבוססת תקציבים ותוכניות עבודה עם יעדים מדידים. בכוונת הוועדה לקיים דיון ייעודי בתוך חודש וחצי. עוד מבקשת הוועדה עדכון בדבר המשרדים המבקשים תקציבים עבור תוכניות שילוב לאוכלוסייה זו. הוועדה סבורה שקיימת חשיבות לסוגיית הפנייה היזומה של הצבא לאוכלוסייה זו, ולא להסתמך על הפיקוד הזוטר להכיר את צורכי החיילים הללו ולפעול למענים בהתאם.

"הוועדה מבקשת מצה"ל וממשרד הביטחון להעמיק את האינדיקציות לאיתור אוכלוסייה זו טרם הגיוס. כיום עדיין יש תת-אינדיקציה לאיתור אוכלוסייה זו המשרתת ביחידות כלל צה"ל. הדבר חשוב לטובת הפנייה היזומה לחיילים אלו ולטובת קיצור תהליכי ההכרה בחיילים בודדים ומניעת נשירה.

"הוועדה מברכת על התהליך שנעשה עד כה בנושא בצה"ל. הוועדה מבקשת משר הביטחון ומהרמטכ"ל לפעול להגדלת התמיכה באוכלוסייה זו, ובכלל זה מימון מלא להשלמת בגרויות, סיוע ת"ש מלא כשל חיילים בודדים ולא מחציתו ולהכיר בכל אחד מהם כחייל בודד, כולל שהינו חסר עורף משפחתי, גם אם שומר על קשר עם משפחתו, שלא ייאלצו בגיל כה צעיר לבחור בחירות כל כך לא שפויות.

"הוועדה מבקשת משר הרווחה לפעול להכללת קורות הגג בערים הגדולות במכרז המתגבש" – כלומר להוריד את הסעיף שמייצר הוצאה שקורות הגג מהערים הגדולות אל הפריפריה – "הוצאתן מהמכרז פוגע בנגישות לצעירים בסיכון בכלל וליוצאי החברה החרדית בפרט, שכן אלו מונים 50% מנוער זה בירושלים, כמו שגם נמסר לנו" – וכמו שאמרתי, אנחנו נקיים על זה דיון ייעודי. פנו אלינו כמה עמותות הפועלות בנושא בקושי רב ואנחנו נקיים על זה דיון.

"הוועדה מבקשת ממשרד האוצר לשתף פעולה עם המל"ג בנושא. הוועדה מברכת את משרד הרווחה על פעילותו להקמת מסגרות ייעודיות לצעירים יוצאי החברה החרדית בסיכון ועל הרחבת הסיוע. מדובר בצעדים קריטיים להצלת נפשות.

"הוועדה פונה לכלל הגופים האקדמיים לאמץ שאלות מול הסטודנטים המאפשרים את איתור אוכלוסייה הזו לטובת הנגשת הסיוע - - - בליווי אקדמי" – כמובן הבחירה, כפי שהמל"ג ממליצים, נשמעת לי כאפשרות הכי נכונה ומותאמת.

"כמו כן, הוועדה רואה חשיבות בהקצאת חלק מהתקצוב בצעדים מוני נשירה. הוועדה מבקשת ממשרד העבודה הן להנגיש את המידע והן את ההיצע התעסוקתי עבור אוכלוסייה זו, נשים וגברים כאחד. עוד מבקשת הוועדה ממשרד העבודה להוביל שולחן עגול בנושא בשיתוף עמותות בשירות התעסוקה". זה בדרך כלל עובד די טוב כתוצאה מהרבה דיונים שיש כאן בשולחנות העגולים הללו. לא פעם לא צריך אותנו בכנסת. יושבים החברה האזרחית, יושבים הגופים ולומדים מה שקורה בשטח, וזה מייצר התאמות מבורכות. אם זה יקרה, זה יהיה מעולה.

"הוועדה מבקשת מהמשרד לשוויון חברתי להקים מוקד ייעודי המרכז את הזכויות של אוכלוסייה זו ואת כלל המענים". אני חושבת שאם זה יקרה בדומה לאזרחים ותיקים, זה באמת יכול לתת מענה עוד לפני המנהלת המתכללת, אבל להנגיש מה ישנו.

"בדומה למוקד המופעל לגיל השלישי, הוועדה מבקשת מהמשרד לשוויון חברתי לקיים שולחן עגול עם ארגוני יוצאי החברה החרדית באופן שוטף בכלל וטרם גיבוש טיוטת החלטת הממשלה בפרט. הדבר נדרש להכרה ישירה של מורכבויות אוכלוסייה זו, גווניה, הצרכים השונים והמענים הנדרשים בהתאם".

אני רוצה להגיד לכם תודה רבה. נשארתם פה לדיון ארוך ואני מעריכה את זה מאוד. תודה לכם על השיח הפתוח ושסיפרתם את סיפורכם. זה משמעותי מאוד. אנחנו לשירות כולכם נקיים דיון גם בעוד חודש וחצי. כמו כן, יתקיים פה דיון גם בנושא השלכות הארכת הוראת השירות, כמו שאמרתי לכן, "אימהות בחזית", שזה דבר נפרד אבל חשוב להגיד אותו, וכן יתקיים דיון על קורות הגג, שזו גם סוגיה נפרדת שאנחנו נדון בה לעומק. אני מודה לכם, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:12.