פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



43
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
20/05/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 72
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, י"ב באייר התשפ"ד (20 במאי 2024), שעה 10:30

סיוע ומעטפת לאלמנות ומשפחות הנופלים במלחמת חרבות ברזל – דיון מעקב

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי
קטי קטרין שטרית

דבי ביטון
שרון ניר

ריקי מורד - סגנית בכירה וראש היחידה לתגמולים ורווחה כלכלית, אגף משפחות, משרד הביטחון

שירה אתגר - ראש תחום, היחידה לתגמולים ורווחה כלכלית, אגף משפחות, משרד הביטחון

נגה שילדהוז-טאובר - עו"ד, יועמ"שית, אגף משפחות, משרד הביטחון

נעמי דניאל - מנהלת תחום קשרי ממשל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

אפרת לב ארי - עו"ד, ממונה בכירה, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

יעל קסטן גרבסקי - עו"ד, ממונה ארצית (ביטוח לאומי), הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

קרן בן הרוש - עו"ד, יועצת למנכ"לית, המשרד לקידום מעמד האישה

מיכל אנגלרט - סגנית מנהלת אגף פסיכולוגיה, שפ"י, משרד החינוך

שרית דמרי-דבוש - עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

מאשי סנדרוביץ - מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

מאירה בסוק - עו"ד, לשכה משפטית, נעמת

פרופ' יפעת ביטון - נשיאה, המכללה האקדמית אחוה

הדר קס - מנכ"לית ומייסדת, עמותת חמניות - הבית ליתומים בישראל

ליאת קליין גנץ - עו"ד, מנהלת תחום מדיניות, עמותת חמניות - הבית ליתומים בישראל

רן מלמד - מנכ"ל, נקודת מפנה, קידום מדיניות כלכלית

הדס שמל - יו"ר ועד מייסד, עמותת ילדי האור - המשפחות השכולות ממסיבות ה-7 באוקטובר

שרון בריק-דשן - מנכ"לית, ארגון קולך - פורום נשים דתיות

נעמה אילני - אחות שכולה, ארגון קולך - פורום נשים דתיות

אפרת אשכנזי הרשקוביץ - אחותו של רס"מ יוסי הרשקוביץ הי"ד, נפל בקרב בעזה, ארגון קולך - פורום נשים דתיות

ורדית קרוגר - ארגון אימהות הלוחמים

צביקה מור - אביו של איתן מור, חטוף בעזה, פורום תקווה

יעל אנה קוקורב בן ואליד - אלמנתו של ברק חיים בן ואליד, נפל בקרב בעזה

שלומית קלמנזון - אלמנתו של רס"ן אלחנן קלמנזון

טל נחמיאס - אלמנתו של חן נחמיאס ז"ל, נפל בקרב על שדרות

הילה אביר - אחותו של לוטן אביר, נרצח במסיבת הנובה ברעים

שלמה אלפסה גורן - גיסה של מיה גורן ז"ל, נרצחה בשבי בעזה

רז טחן - אלמנתו של רני טחן ז"ל, נפל בקרב ברצועת עזה

ויקי כהן - אימו של נמרוד כהן, חייל חטוף בעזה

יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ, חטוף בעזה

ירדן גונן - אחותה של רומי גונן, חטופה בעזה

אלה בן עמי - ביתו של אוהד בן עמי, חטוף בעזה

ענת מימון

דלית אזולאי

א.ב. חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיוע ומעטפת לאלמנות ומשפחות הנופלים במלחמת חרבות ברזל – דיון מעקב

בוקר טוב לכולם, למשפחות ממטה משפחות החטופים והחטופות. בוקר טוב לנשות הנופלים וגיבורי ישראל. בוקר טוב לארגונים, לחברות הכנסת הנכבדות שנמצאות איתנו כאן. ברשותכם, לפני שאנחנו נפתח את הדיון החשוב הזה, אני מבקשת להקדיש רגע אחד על מנת לסקור ולהזכיר את חברת הכנסת לשעבר יעל דיין ז"ל שהייתה פה שלוש פעמים יושבת-ראש הוועדה. הייתה מבין מקימות הוועדה. כמו שאומר אייזק ניוטון, "אם הרחקתי לראות, הרי זה משום שעמדתי על כתפיהם של ענקיים". במקרה הזה היו כאן תקופות מורכבות יותר בעבור מעמד האישה, שהיו ענקיות ופורצות דרך כחברת הכנסת יעל דיין ורבות אחרות שפעלו ופרצו את הדרך, ובדרך הזאת היום אנחנו פוסעות כחברות כנסת ולא רק, לכן גם בימים שנדמה לנו שיש לנו את מרב הזכויות, אנחנו תמיד צריכות לזכור את מי שפעלו. אני אשמח שאנחנו כמובן נזכור ונזכיר, ונמצא גם את הדרך והמעטפת ובאכסניה הראויה לראות איך אנחנו בכל זאת ננציח כאן בכנסת את מורשתה.

לפני שאני עוברת לדיון עצמו שזה דיון בנושא סיוע והמעטפת אלמנות ומשפחות הנופלים במלחמת חרבות ברזל, אני מעדיפה לקרוא לזה נשות גיבורי ישראל והנופלים, אני רוצה לאפשר לויקי כהן, אימא של נמרוד כהן. בבקשה.

שלום לכולם, שמי ויקי כהן, אני אימא של נמרוד כהן. נמרוד הוא החייל החטוף בעזה, ואנחנו כאן כדי להזכיר לכם שהוא ועוד 127 אנשים עדיין חטופים ונמצאים בתנאים קשים בשבי חמאס. אתם יצאתם לפגרה, אז אנחנו פה כדי להזכיר לכם שהם עדיין שם. מעבר לתנאים הקשים, הם בטח שואלים את עצמם, ואנחנו מאמינים שהבן שלנו חי כי קיבלנו גם אות חיים. הוא בטח שואל את עצמו למה ממשלת ישראל עדיין ממשיכה להפקיר אותם? למה הם עדיין לא חזרו הביתה? עוברים ימים וכלום לא קורה. מדברים על עסקאות, מדברים על עסקה. שום דבר לא קורה כי כל פעם ראש הממשלה דוחה את העסקה בגלל טענה זו או אחרת, וזה פשוט בלתי נתפס שאנחנו עדיין פה. אנחנו המשפחות מותשות ולא רואות את הסוף. איך יכול להיות שהוועדות ממשיכות להתקיים וכאילו זה בסדר שיש עדיין שם אנשים כבר שבעה חודשים? זה פשוט לא נתפס, אז אנחנו כאן להזכיר לכם ולדרוש שתעשו מה שאפשר לעשות כדי להחזיר אותם. יש שם עדיין אנשים חיים. אני רוצה את הבן שלי חזרה הביתה. תודה רבה.

תודה, ויקי.

שלמה אלפסה, משפחתה של מיה גורן.

בוקר אור, שמי שלמה אלפסה גורן, אני בעלה של סמדר גורן שנולדה וגדלה בקיבוץ ניר עוז. אנחנו גדלנו בקיבוץ ניר עוז. רוחנו מקיבוץ ניר עוז עד סוף שנות ה-90'. אני אספר טיפה על המשפחה בקצרה. הוריה של סמדר לשמחתנו עמוק באדמות ניר עוז, קבורים להם שם. לשמחתנו, כי הם ניצלו מלהיות חברים של עודד ליפשיץ, אברהם מונדר, כל החבר'ה בני ה-80' שכרגע נמצאים במנהרות שם ואני מקווה מאוד שהם עדיין איתנו.

לסמדר ההורים נפטרו. אחות גם כן נפטרה מסרטן. נשאר אח אחד. האח האחד הזה ששמו אבנר גורן נלחם על ידית הממ"ד ב-7 באוקטובר. ארבעה כדורים דרך הידית הכריעו אותו והחמאס לקח אותו לעזה. לשמחתנו הוא נטש אותו באזור הגבול, ושבוע אחרי זה נאלצנו לקבל את הבשורה שהוא לא איתנו יותר. אני ואשתי היינו בחוץ לארץ. חזרנו בבהילות לארץ כי אנחנו קרובי המשפחה היחידים של יתומי משפחת גורן שאנחנו בקשר איתם. לצערי מהצד השני, מהצד של מיה אין כל כך קשר ואנחנו היחידים שמטפלים בהם.

בני כמה הם?

בני 19 עד 25, ארבעה, וזה לפי א'-ב' אם כבר מדברים על ארבעה החבר'ה הנהדרים האלה. זה אסיף, בר, גל ודקל.

מי שנולד בקיבוץ ניר עוז זכאי להיקבר בקיבוץ ניר עוז, וזה לא משנה בכלל אם יש שם מלחמה באותו רגע. ב-23 באוקטובר אני וצוות מצומצם קברנו אותו בקיבוץ ניר עוז יחד עם רחפן של החמאס שהיה מעלינו, שהסתכל, בדק אם אנחנו שמים אותו עמוק באדמה. למזלנו הרחפן הזה לא היה חמוש אבל השריטות הן שריטות, והם המשיכו עד ה-30 בנובמבר על ההודעה השנייה על מיה. מיה שלנו הייתה בגן הילדים עם רצון העבודה העז לסדר דברים לקראת חזרה מחופשת סוכות. סידרה, התחבאה. כמה סבבים של כניסות המחבלים היא שרדה, עד שבסוף הם ירו בה. היא נפצעה ונלקחה לעזה.

ב-30 בנובמבר עקב רקע מבצעי, ב-23:00 בלילה נאלצתי להודיע יחד עם אשתי ויחד עם שני קציני נפגעים שהיו חסרים באותה עת, לארבעה ילדים שאימם לא איתנו יותר. אחד באילת, אחד בחיפה, אחד בטבריה ואחת בכפר מנחם. מ-23:00 עד 07:00 רצתי עם קציני נפגעים והודעתי.

למה אנחנו פה? אנחנו פה כדי להגיד שהייתה הפקרה, והייתה הפקרה עוד לפני ה-7 באוקטובר. הייתה הפקרה של ניצולי השואה שביניהם הוריי. הייתה הפקרה של הנשים המוכות, ואנחנו בישיבה למעמד האישה. יש הפקרה בעוד מלא תחומים שהם תחומים באזור הסוציאלי. הייתה הפקרה, ואני אומר את זה פה לאחיי שעומדים כאן ואומרים, בואו נילחם עד הסוף. כן, כן, הייתה הפקרה של משרד הביטחון לתקצב ולחזק את הכוחות שלנו שישמרו עלינו כמו שצריך ב-7 באוקטובר.

שלושה שבועות לקח לצבא להתארגן כדי להיכנס לעזה, והוא שם עד עכשיו ולא הגענו לשחרור החטופים שלנו. אנחנו נלחמים ויש לנו חברים מאחוריי שרוצים להילחם עד מיטוט החמאס ועד מיטוט כל החטופים שלנו שיגיעו בארונות. יש כמה גישות. אנחנו שלושה יהודים, עשר גישות, מה שנקרא. הגישה שלי אומרת דבר כזה, אנחנו צבא חזק, אנחנו תעשייה ביטחונית חזקה. אנחנו נדע להגיד עכשיו, הפסדנו. הפסדנו ב-7 באוקטובר ואפשר להגיד, קחו את כל המחבלים שלכם ותחזירו לנו את כל החטופים שלנו. יהיה זמן, והערבים האלה, החמאס הזה לא יידע לשבת בשקט ויהיה זמן מתישהו לנקום את נקמתנו, אבל תביאו לנו עכשיו את יקירנו החיים והמתים כי אי אפשר ככה, אנחנו גמורים.

בנימה אישית עלינו, משפחת אלפסה, ואחרונה משפחת אלפסה גורן, אני אגיד את זה בכל ועדה. אם מקרי הקצה שתמיד עכשיו מוצאים לנו צרכים, ותמיד יש צרכים ועכשיו יש צורך לאלמנות, אז יש מקרי קצה תמיד. אנחנו בעצם לא קרבה ראשונה לאף חטוף. אנחנו מטפלים בילדים בגירים. אנחנו הפסקנו לעבוד. אשתי הפסיקה לעבוד ב-7 באוקטובר. אני אתכם פה בעוד יום חופש שאני רושם על חשבוני, ואגורה אחת לא קיבלתי מהמדינה הזאת, אז ביטוח לאומי דן בעניינו אבל אני תמיד אציף את זה שיש מקרי קצה שצריך להתחשב בהם. תודה רבה.

תודה, שלמה. אם אמרת שביטוח לאומי דן בנושא, אז אנחנו גם כחברי כנסת נפעיל לחצים מהכיוון שלנו. יש לנו ערוצים ישירים לביטוח לאומי. נבדוק איפה הנושא הזה עומד, בתקווה שהדבר הזה ייפתר.

יזהר ליפשיץ, הבן של עודד ליפשיץ, בבקשה.

אני יזהר, הבן של עודד ליפשיץ, חגג 84 לפני שבוע. יוכק'ה ליפשיץ שוחררה ביום ה-17. בן קיבוץ ניר עוז, שעדיין בהערכה יש בטח איזה 17 או עד 27 חטופים חיים, אבל מה המציאות אחרי שמונה חודשים? לא יודע. אני חושב שכמו שאמר אלפסה, כשאתה רואה שמונה חודשים, אתה אומר שמי שקיבל גווייה הרוויח. שמונה חודשים זה אנשים שחיו, עכשיו כבר חיים שלמים בלי המשפחות שלהם. יש כאלה שחזרו מהשבי, אז בערך על שבוע הם חשבו שעבר חודש, אז אולי הם חיו כבר שלוש שנים בלי המשפחות שלהם. אנשים אחרים כבר, אלה שחיים, והפחתים עם פחתים מטורפים.

אני חושב שהעינוי הזה מה שאנחנו גזרנו עליהם וגם מה שאנחנו מדברים עכשיו, שאנחנו חלוקים בתוכנו שיש כאלה שרוצים, בוא נלך להילחם. איפה היינו שמונה חודשים? אם רצינו להילחם יכולנו להילחם עד החודש הרביעי, השלישי, השני. שמונה חודשים ועכשיו נתחיל לריב בינינו אם להילחם או לא להילחם, או מה כן צריך לעשות או לא לעשות? אני לא יודע אם הפסדנו את המלחמה לגמרי ב-7.10. דבר אחד בטוח, את הקלפים שהיו לנו לא שיחקנו כמו שצריך והגענו למצב מאוד קשה. כרגע להחזיר את החיים זה הקצת שאנחנו יכולים לעשות.

משום מה כולם מכניסים את הסיפור של החזרת החטופים וסיום הסכסוך כרגע, הרגעי בעזה, גם לשקט שאולי יהיה בצפון. מדינת ישראל לא נלחמה בצפון, בזבזה ים של ימי מילואים. כולם שם יושבים ומחכים. אנשים עושים סבבים של חודשים. נחים חודש בבית ועוד חודשים. האוכלוסייה שעושה את זה היא אוכלוסייה קטנה. שוחקים אותה, שוחקים את תושבי הצפון. הגודל שלנו, מראים לנו האויבים, זה בין גדרה לחדרה, אז לא מספיק שחטפו את ה-7.10, אנחנו כבר שמונה חודשים פה מדשדשים בזה ועדיין חלוקים בינינו מה לעשות.

לפעמים צריך להשלים בזה שכנראה כרגע או שחסר לנו עוד חמש אוגדות או שחסר לנו אסטרטגיה או שגם וגם. להחזיר את החטופים וביחד לחשוב מה אנחנו עושים. כרגע נגמר האוויר, נגמר הזמן לחטופים, למדינה. זה נראה שכל יום שעובר, עם הלחימה שלנו הצד השני מתחזק כי האינטרסים שלו גדלים. המנופים עלינו גדלים, הסכסוך בתוכנו גדל. היכולת שלנו לעמוד בזה קטנה, ובצפון עוד לא התחלנו לפי השמועות. בוא נעשה להם אולטימטום ומה נתחיל, עוד מלחמה שש שנים? אבל יש להם טילים גם מעבר לרצועת הביטחון. הם לא יפסיקו. זה ארגוני טרור. הם תפסו את הנקודה החלשה שלנו והם פשוט מתישים אותנו. אפשר אחרי שמונה חודשים קצת להבין את התהליך שלו, ונראה שהאגו שלנו לא איפשר לנו ב-7 באוקטובר להבין מה עשו לנו, ולא מאפשר לנו היום להבין את הגודל והחוזק שלנו, ואנחנו נלך מדכי אל דכי והכול הפך לפוליטיקה קטנה גם בתוך הקבינט. כבר מזמן לא יצאה איזה חטופה שתתאר לנו את ה-freak show שקורה בתוך המנהרות. אפילו החוטפים כבר שמונה חודשים בתוך המנהרות. מעניין מה נהיה מהם, איזה סטיות במוח יש להם עם החטופים והחטופות שלהם, ואנחנו פה כאילו התרגלנו לזה, והפגרה הסתיימה. הם מתפגרים, מעונים שם, ואני חושב שמה שצריך לחלק פה זה פשוט מראות. הפכנו למפלצות קצת. תודה רבה.

תודה, יזהר.

צביקה מור, פורום תקווה, אביו של איתן.

שלום לכולם, תודה על רשות הדיבור. אני חושב שאחרי ששמענו את הדברים היפים והכואבים של שלמה, אז אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו עם העם שלנו, ואנשים כמו שלמה ורעייתו, אז אנחנו בטוחים. יש ביטוי בתפילה שנקרא אהבת חסד. יש לעשות חסד ויש אהבת חסד. לעשות חסד, זה אם נקרה לפניך תוך כדי תנועה משהו ואתה עושה עם מישהו חסד, אבל אהבת חסד זה לרדוף אחרי החסד. זה לתת מעצמך. אני שמח שיש לי אח כמוך, שלמה.

אני מסכים עם חברי, יזהר, פה, שלא שיחקנו בקלפים שלנו כמו שצריך. בכלל לא, אבל יש לנו עדיין אפשרות לתקן את זה, ואני ניצלתי את הפגרה כדי להקשיב לערביסטים, מה שנקרא מזרחנים. הקשבתי רק בשבוע האחרון לצביקה יחזקאלי, לד"ר אדי כהן, לד"ר מוטי קידר, לאליהו יוסיאן ועוד, והם אומרים שככל שנמשיך להילחם ולהרוג מחבלים, לא ננצח במלחמה. לא ננצח במלחמה, לא נקבל את החטופים. לעומת זאת, ככל שנראה שאנחנו ריבונים בשטח, אנחנו אלה שמחלקים את הלחם והמים, אנחנו ננצח וישיבו לנו את החטופים.

חמאס לא מעוניין לעשות איתנו עסקה. חמאס מעוניין להמשיך למרר לנו את החיים. הוא יודע בדיוק כמה חשובים לנו כל החטופים והחטופות ולכן הוא רוצה להמשיך לבשל אותנו, ולכן הדרך היחידה זה להכריח אותו לבוא לדבר איתנו, וזה יקרה רק אם ניכנס לראש שלו, ובראש שלו זה רק אם הוא יפסיד את הריבונות על השטח. ככה אומרים ארבעת הערביסטים שהזכרתי קודם.

אני קורא לממשלת ישראל לחזק את המלחמה הרבה יותר ממה שהיא עכשיו. אני קורא לממשלת ישראל לתפוס פיקוד ושליטה על ההומניטארי, שאנחנו נחלק את ההומניטארי לראשי החמולות, שהם יידעו שאנחנו בעלי הבית ולכן כדאי לדבר איתנו. יש חטופים שמוחזקים על ידי משפחות, לא במנהרות למטה עם חמאסניקים אלא על ידי משפחות, והדרך הזאת יכולה לקרב אותנו מאוד אל החטופים שלנו, אז אני מאחל שבמושב הזה שהתחיל, במושב הקיץ אנחנו נראה התקדמות מאוד גדולה בנושא של החטופים על ידי זה שאנחנו נכריח את הצד השני לבוא לדבר איתנו. תודה.

אמן ואמן ונזכה לראות את כולם בבית.

ירדן גונן, אחות של רומי.

(הקרנת סרטון)

תודה שהסכמתם. הלב שלי עכשיו על 200 כי אני מסתכלת על הסרטון הזה ואני חיה את ה-7 באוקטובר מחדש, ואני חיה את ה-8 באוקטובר מחדש ואת ה-9 ואת ה-10, כי בעצם 227 יום אנחנו חיים את אותו יום. אחותי חיה את אותו היום. בסרטון הזה יש כל כך הרבה דברים, את הצרחות של מיה רגב, אבא שלה בבוקר של ה-7. איזה סיוט זה בשביל אבא לשמוע את הבת שלו צורחת שירו בה. יש הקלטה כל כך דומה לזה של אחותי לאימא שלי, והקלטה עוד יותר דומה לזה של עמית אסתר בוסקילה לדוד שלה, שרק הסופ"ש חילצו את הגופה שלה מעזה ואתמול היא הובאה למנוחות.

אני מסתכלת עליכן ואתן מבין היחידות שהיו פה כל הפגרה, אבל הפגרה הזאת קשה. פתאום יש מימד זמן אמיתי. אני חוזרת אל היום שהתחרפנו שיוצאים, ופתאום חזרנו והם עדיין שם. אחותי עדיין שם. עדיין יכולה לחוות את העדות של עמית סוסנה על בשרה. עדיין ירויה ביד. בסרטון הזה רואים לרגע את רון בנימין ז"ל עם שתי הבנות שלו, שהיום בשעה 17:00 יש את ההלוויה שלו, והדיון הזה מדבר בדיוק על זה. עוד אישה הפכה לאלמנה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, ו-227 ימים שבאו בעקבות.

אני בת זוג למילואימניק שהיה 130 יום בתוך הטירוף הזה, 70 יום מתוכם בתוך עזה. מודה, אפילו לא פחדתי עליו. הייתי כל כך בלחץ על רומי, ועדיין, הוא כבר חזר. הוא כבר 100 יום עוד רגע בבית. הדופק שלי על 200 כי כל רגע עוד מישהי יכולה להפוך לאלמנה. עוד חטוף יכול למות. עוד חייל יכול להיהרג. אני לא יודעת מה הפתרון, כמו שהציעו פה לפני כן, אבל אני כן יודעת שאי אפשר לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה, כי זה לא מה שיקרה. מגיע לנו להכניס רוח למפרשים. מגיע לנו להצליח להרים את הראש בבוקר ולא לישון חצי שעה טרופה בלילה בלי יכולת לצאת מהמיטה. מגיע לנו שלא נתעלם מחוויית הטראומה ש-10 מיליון האנשים במדינה הזאת חווים יום-יום בגלל הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. מגיע לנו שכולם יחזרו, שהאתוס הישראלי יתקיים, שלא נשאיר אף אחד מאחור, לא חטוף, לא חטופה, חיים או מתים, לא חייל, לא חיילת שמקריבים את החיים שלהם האישיים, וליטרלי, את הגוף שלהם ובסוף הם מרגישים אשמים שהם לא מצליחים מספיק.

הוועדה היום חשובה מאוד. אני לא יודעת אם תרצי לחלוק את זה, אבל את חווה את זה על בשרך, פנינה, את הפחד. כולנו בתוך זה. זה הסיפור של כולנו. בבקשה, אני לא רוצה שתהיה עוד אלמנה אחת או אלמן אחד במדינת ישראל, כי אני לא יודעת איך אני הולכת להסתכל היום לאשתו של רון בנימין בהלוויה, בעיניים. אני לא יודעת. מגיע לנו טוב יותר. בבקשה, בואו נעשה את זה ביחד, ותודה שהייתם פה כל הפגרה.

תודה, ירדן. אנחנו נעשה את זה יחד. אני ראיתי את הסרטון עם כולכם והלב נשרף. אנחנו לא נרפה. אני לא רוצה לזרוק כאן מילים והבטחות. אנחנו לא נרפה עד שהם יחזרו הביתה.

אני מכאן גם רוצה לשלוח למשפחות של עמית, שני, איציק ורון את התנחומים שלנו. אתמול הייתי בלוויה של שני. אין אכזריות שכזו לרצוח נשים צעירות. זה יום אחד ארוך, ה-7 באוקטובר, אבל אנחנו חייבים להחזיר אותם הביתה. זה לא שאלה של ניצחון, לא ניצחון. אנחנו הפסדנו אלפים של בני ובנות עמנו.

אני רוצה להגיד רק משפט אחד, ומאוד כואב לי להוציא אותו מהפה אבל מרגיש לי ששום דבר לא מעורר את ההשבה שלהם הביתה. אני אגיד אותו והוא יהיה לי קשה, והוא יהיה קשה לכל הנשים שיושבות פה. אימא שלי ששבה מהשבי אחרי 54 ימים לא יודעת בעצמה אם היא אלמנה או לא, והפחד הכי גדול שלי זה שאני אפספס את ההזדמנות להציל את אבא שלי, ואימא שלי תצטרך להיות גם משוחררת מהשבי ולחיות את החוויה המזעזעת הזאת, וגם להיות אלמנה בלי בעל שיחזק אותה וייתן לה לעבור את הדבר הזה. אני מבקשת שבכל משפט שלכם בדיון הזה היום, וגם כשתלכו לישון היום בלילה תזכרו את אימא שלי שיכול להיות שתהפוך לאלמנה או שהיא כבר אלמנה ואני לא יודעת. תחזירו אותם הביתה. אני חייבת את אבא שלי בחיים. אימא שלי חייבת את אבא שלי בחיים. דיי לסיוט הזה. פשוט דיי.

וגם סבתא שלך שפגשתי אותה, אני שולחת לכם כוחות רבים.

ורדית קרוגר, נציגת אימהות הלוחמים. ממש דקה ואני רוצה לעבור לדיון. תודה לכל מי שדיבר ודיברה.

ורדית קרוגר, אני מארגון אימהות הלוחמים שמאגד אלפי אימהות. יש לי שלושה בנים, שייטת, מגלן ואגוז. ב-7 באוקטובר שלושתם באו אחד-אחד ולקחו אותם למלחמה. לא ידענו איפה הם, איך הם יחזרו. לא שמענו מהם הרבה זמן. אני מבקשת שבמסדרונות האלה וכל האנשים שמדברים פה, כולנו מסכימים על זה. כולנו חוזרים עכשיו לשגרה. הכנסת אפילו חשבה שהיא יכולה לצאת לפגרה. אנחנו האימהות מבקשות שתזכרו אותנו האימהות, שיש לנו ילדים שנלחמים בעזה. כל אחד פה, יש לו בן אח, נכד. תזכרו אותם. אנחנו פה חוזרים לשגרה בזכות זה שהם שם על מנת לנצח. תנו להם לנצח ולחזור הביתה בשלום בעזרת השם.

תודה.

אני פותחת את הדיון, סיוע ומעטפת לאלמנות ומשפחות הנופלים במלחמת חרבות ברזל. רז נמצאת איתנו. רז, תודה רבה. אני יודעת שגם בפעם הקודמת הגעת לכאן וזה מצריך הרבה מאוד תעצומות נפש. המאבק הזה הוא לא מאבק אישי עלייך. אני יודעת שאת עושה את זה בשביל נשים רבות ויקרות שנותרו לבדן, אבל אני רוצה שתדעו שאתן לא לבד. אנחנו כאן.

בבקשה, רז.

אני מודה שחסר לי סגירת מעגל של מי פה, כי לשמחתי יש יותר.

יש נציגים של המשרדים השונים. יש פה משרד הביטחון ויש פה משרד החינוך, רשות האוכלוסין וההגירה. יש את המוסד לביטוח לאומי, כל מי שרלוונטי. ארגון נפגעי פעולות איבה, ארגוני נשים.

אני אתחבר קצת למה שירדן אמרה קודם על הזמן. הזמן עובר וזה כל מה שעובר. זה רק הזמן שעובר. לרובנו כאן יש ילדים צעירים. להסתכל עליהם ופתאום לפגוש את זה שתינוק הפך לפעוט וילד הפך לחצי מתבגר זו חוויה קשה, ולא קורה כלום קצת. החיים ממשיכים אבל איפה אתם לעזור לנו כמו שהבטחתם? איפה אתם להציל אותנו עם מה שנשאר לנו, ולעזור לנו ללקק את הפצעים שלנו? אנחנו צריכים אתכם, את כולכם, ולא כי מצלמים אותנו עכשיו אז נתחבק בסוף, טוב? הימים שלנו קשים והלילות עוד יותר. יש לנו עוד מלא חיים לחיות, ולילדים שלנו. אנחנו יודעות להגיד מה אנחנו צריכות. בבקשה תקשיבו לנו. כן, אני נותנת להם ליהנות מהספק. נכון, אמרנו, ואני רוצה להאמין שלא שכחתם ועבדתם.

הם פה בשביל להקשיב. אנחנו לא נעזוב עד שאתם תקבלו את הפתרונות. בשביל זה אנחנו כאן.

אז אנחנו נחכה.

אנחנו אתכם.

אבל לא לעוד הרבה זמן.

תודה, רז.

טל נחמיאס, אשתו של חן נחמיאס שנפל בקרב.

אני אתחבר לדברים של רז. דיברתי פעם שעברה. אני אגיד שכמות האס.אמ.אס שאני מקבלת מכולם כל יום על איך את עושה את זה, ואנחנו לא מבינים איך את עושה את זה ואיך את מצליחה ואיזה גיבורה את ואיזה אמיצה את, היא מחממת את הלב, אבל בסוף בשורה התחתונה ככל שהזמן עובר האוויר נגמר, ועם הוואטסאפים האלה בסוף אני עדיין נשארת לבד בסופו של יום, אז ההערכה היא מהממת והיא מחממת.

ארבעה ילדים?

ארבעה. הגדולה בת 11 והקטנה בת שנתיים. דיברנו על זה פעם שעברה. עברו כמעט שמונה חודשים והזמן של העזרה, כמו שרז אמרה שהם כבר גדלים ודברים עוברים וקורים, אנחנו צריכות את זה אתמול.

נכון.

ואנחנו חייבות אוויר.

תודה, טל.

אנה.

היי, אני לא הייתי בדיון הקודם, אבל החלטתי שזה חשוב מספיק בשביל שאני אגיע גם עכשיו.

תודה שאת כאן.

תודה לכם. אני אנה, בת 32. אני אשתו של ברק שנפל באסון הבניינים שנהרגו 21 חיילים בעזה. יש לי ילדה אחת ורציתי עוד, והחלום הזה נקטע. הלילות הם הכי קשים. אני לא ישנה. אני מטופלת. אני מאוד דואגת לעצמי, אבל אם מקום העבודה שלי לא היה מתקשר אליי ואומר לי, אנה, אנחנו מסדרים לך פסיכולוג, לא הייתי עושה את זה לבד. לא הייתי קמה ומרימה טלפון למשרד הביטחון ואומרת להם, אני צריכה פסיכולוג. לא הייתי עושה את זה. לא היו לי את הכוחות לעשות את זה, ולמזלי היה מישהו אחר שדאג לי והרים את הכפפה בשבילי, ואני הולכת ואני מטופלת אבל יש אלמנות או משפחות שכולות שלא עושות את זה.

הן לא יודעות גם.

הן לא רק לא יודעות. אין להן את הכוחות. אין את הכוח להרים טלפון ובאמת לנסות לטפל בעצמך, אז אני חושבת שדבר ראשון אנחנו צריכות מאוד לטפל בעצמנו. זה הדבר הראשון, כי לטפל בעצמנו זה גם לטפל בילדים וזה לא רק להחזיק את עצמנו בשביל הילדים. זה גם לדעת לחיות את החיים בלעדיו, וכל יום הוא יום סיוט. אני לא עובדת. יש לי ילדה אחת אבל אני לא עובדת וקשה לי לטפל בה. היה יום שהיה לי וירוס בבטן ולא יכולתי לקום, והילדה לא הלכה לגן כי לא יכולתי לארגן אותה בבוקר. לא היה מישהו שיבוא ויארגן לי אותה בבוקר, והיא נשארה איתי בבית, ראתה טלוויזיה ואני ישנתי במיטה כל היום כי לא יכולתי לקום, כי אין מי שיעזור לי. אין, ואני לא מדברת על עוד ארבעה ילדים. אני רק עם אחת וזה עדיין קשה, אז איפה העזרה? אפילו בדברים הקטנים. אני זוכרת שרז דיברה אז על כביסות. זה בלתי אפשרי לעשות כביסה. זה בלתי אפשרי לשלם חשבונות. אני לא זוכרת את זה. אני לא זוכרת לשלם חשבונות. אני לא זוכרת מתי אני צריכה לעשות כביסות, באיזה יום לילדה שלי יש חוג. אני לא שם.

תודה.

איפה הנציגים של הצבא?

הם פה. אני עכשיו עוברת אליהם.

בזום?

לא. פיזית. משרד הביטחון.

משרד הביטחון זה לא הצבא. צריך כאן נציגים של צה"ל. היא אלמנת צה"ל.

מירב, מי שמטפל בהם זה משרד הביטחון, אגף שיקום.

ריקי מורד, סגנית בכירה לראש אגף ור' היח' לתגמולים ורווח.

לפני שאנחנו עוברים למשרדים ויש פה את המשרדים הרלוונטיים, אנחנו דיברנו בפעם הקודמת על כך שאנחנו צריכים לעשות עדכון. מה שהיה נכון לפני 30 שנה ו-40 שנה הוא לא נכון להיום, בטח שרבות מנשות הנופלים זה נשים שרוצות לחיות ועובדות ויש להן קריירה, יש להן עסקים. אנחנו גם מבינים שבמלחמה הזאת דיברנו על כך שיש הרבה מאוד ילדים, משפחות מרובות ילדים. לזה צריך לעשות התאמה. דיברנו גם על אופר שתיכף אנחנו נשמע את רשות האוכלוסין. דיברתי בדרך עם השר ארבל.

ריקי, את תציגי את מה שניתן. אני מבקשת מהנשים היקרות ובכלל מכל מי שנמצאת כאן ועוסקת בנושא, תרשמו את הנקודות ששם אתן רואות את הפערים כדי שנצליח לעזור ולהיות פרודוקטיביים ושהדיון הזה לא יהיה רק לשם הדיון. בבקשה, ריקי.

אני מצטערת, סליחה רגע. אני הילה אביר. לא קיבלנו את רשות הדיבור וחבל.

מי את?

אני הילה אביר. אני אחות של לוטן אביר שנרצח בנובה.

כן, אני אתן אחר כך.

אבל זה מאוד רלוונטי.

סליחה, לא להתפרץ. אני מכבדת את כולם אבל כולם רשומים. כל מי שרוצה לדבר, שיעביר פתק לדלית ואנחנו נגיע לזה, אבל אנחנו לא רוצים לפספס את ריקי שצריכה גם ללכת לדיון אחר. אין לי בעיה כל יום לשבת ולדבר אתכם, אבל זה לא המטרה שלי. המטרה שלי היא לעזור.

בבקשה, ריקי.

טוב, אז קודם כל בוקר טוב. אני אומרת בוקר טוב ואני מרגישה שמאז ה-7 באוקטובר כל מילת נימוסין הפכה להיות תפילה, אז באמת תפילה לבוקר טוב. אני חייבת להתייחס ממש בשתי מילים לחלק הראשון של הדיון של הוועדה. כל הזמן אני שומעת, אחת התקופות הקשות מאז הקמת המדינה. אמנם לא נולדתי כשהמדינה קמה, אבל כיוון שאני מאוד אוהבת היסטוריה וקוראת הרבה, אז זאת התקופה הכי קשה מאז הוקמה המדינה, והלב של כולנו, לא משנה מה העיסוק שלך, לא משנה מה אתה עושה, שותת דם מידי יום ביום.

אתמול אמר לי הבן שלי ב-00:00 בלילה כששמעתי פודקאסט עם אם שכולה. הוא אמר לי, אימא, את לא מגזימה? את מהבוקר עוסקת בשכול. את כל הזמן בשכול, אז גם בשעות האלה? ואני אומרת לו, גיא, אני בחיים לא אבין, והלוואי ואני לא אבין מה עוברת אם שכולה, והלוואי ואני לא אבין מה עוברת אישה שאיבדה את בעלה, אבל אני חייבת וכולנו, אני לא היחידה באגף, להקשיב וללמוד ולדבר ולהיפגש, כי רק ככה, ואני חוזרת למה שאמרנו בתחילת המלחמה כשהרצנו את החוק לטיפול במשפחות החטופים. זה הזמן של כל עובד מדינה, של כל משרת ציבור לעשות את כל מה שהוא יכול כדי שתהיה כאן תקומה. אם אנחנו עושים הכול? לא. אנחנו יכולים לעשות הכול? לא תמיד, אבל אנחנו מאוד משתדלים, ובתחושה שלי אנחנו מאוד מקשיבים.

האם היה עדכון של מה שקיים, סל הסיוע?

אני בישיבה הקודמת יצאתי בתחושה שנשאלתי הרבה שאלות אבל לא הצלחנו להעביר את המידע, אז באמת בצורה תמציתית - - -

אז אני שמחה שהיה הרבה שיעורי בית.

נכון, אז בצורה מאוד תמציתית אבל אנחנו צריכים לראות את המצגת.

בבקשה, תשימו את המצגת. שוב, כל מי שרואה פער ושם היא חושבת שצריך לתת את הסיוע, אז לרשום.

אנחנו מדברים על ריכוז, בהתחלה מה שהחוק אומר, מה שניתן ואחר כך בשקף אחד נראה את ההתאמות שעשינו.

(מצגת מצגת)

בחלק הימני של השקף אנחנו רואים את גובה התגמולים. גובה התגמולים לאלמנות צה"ל הוא נגזרת של מספר הילדים או הגיל למי שהילדים שלה בגרו או אין לה ילדים, וזה נע, אנחנו רואים כאן מ-12,330 לאלמנה עם ילד אחד, ו-21,000 שקלים לאלמנה עם שישה ילדים, והמדרג באמצע.

יש שמירת המצב הכלכלי בטרם נפל החייל? נגיד ואותה אישה גרה עם בעלה באזור מסוים עם בית ברמת חיים מסוימת. הוא נפל והיא לא מסוגלת לצאת לעבודה. אנחנו מכירים את זה. זה יכול לקחת שנה, שנתיים, שלוש. האם אתם יודעים לשמר את המצב? האם הגמלה הזאת, יש עליה התווספות של למשל אחזקת בית?

על התגמול הזה מתווספות קצבאות של הצבא ברוב המקרים. בסך הכול אני אגיד, חבל שאין כאן נציגים של הצבא, שהתגמול והקצבה, יש להם תקרה וזה השכר הקובע של החלל. יש גם עוד זכויות מהצבא גם לאנשי קבע וגם לאנשי מילואים.

חברת הכנסת, מותר לשאול שאלות תוך כדי או לחכות לסוף?

את יכולה לשאול.

רציתי לשאול אותך מה קורה למשפחה עם יותר משישה ילדים.

מה שמך?

שלומית קלמנזון, אשתו של רס"ן אלחנן קלמנזון.

פגשנו את הרב בני לא מזמן.

עד עשרה ילדים. זה עולה עד עשרה ילדים.

ומה קורה אחרי גיל 21? יש לזה גם התייחסות בהמשך?

אני אענה על זה אחר כך, בסדר?

אוקיי.

תרשמו לכם את השאלות. אחרי זה היא תענה שאלה-שאלה.

זה תגמול שמעוגן בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, שאנחנו אמונים ואחראים עליו. אנחנו זה אגף משפחות של משרד הביטחון. יש חוק קצבאות גם לאנשי מילואים, גם לאנשי קבע, שמגדיר קצבאות נוספות בהתאם לשכר הקובע של החלל.

הקצבאות האלה משולמות על ידי?

הצבא.

מה סדר גודל?

זה מאוד אינדיבידואלי. יש איזשהו מנגנון קיזוז, אבל התקרה שהיא חיבור של התגמול והקצבה לא יכולים לעבור את השכר הקובע של החלל. ככל שהשכר הקובע שלו היה גבוה יותר, הקצבה תהיה יותר גבוהה.

מה ההיגיון?

כי הוא הרוויח יותר.

הזכויות שהוא צבר.

זה כביכול לשמור על רמת החיים.

זה בדיוק הפוך מהמתווה של החד-הוריות.

שואלת טל, אבל זה לא מתייחס גם לאובדן הכנסה של האישה.

נכון.

יושבת-הראש, זאת נקודה מרכזית. הדברים שמוצגים פה הם לא נוגעים לנקודה המרכזית הזאת שהצגנו בפעם הקודמת.

תציגי את עצמך, פרופ' ביטון.

פרופ' יפעת ביטון, עוסקת המון בנושא של קידום זכויות נשים, ובמקרה הזה גם גיסתו של חן נחמיאס ז"ל, לוחם ימ"מ שנפל בקרב על שדרות. הדאגה שלנו לנשים האלה היא דאגה על כך שהן נדרשות, חייבות לטפל עכשיו במשפחה שלהן. רבות מהן בשל כך מאבדות את מקור ההכנסה שלהן. לכאורה אם הן היו נמצאות באותו מצב, הייתה אותה הכנסה X של בן הזוג שנפל, Y של האישה ועכשיו זאת תוספת, היא מאוד מובנת ואפשר להסתכל עליך כך, אבל בהקשר הזה הן כמעט באופן שיטתי מאבדות את ההכנסה שלהן. הן רוצות לחזור לשוק העבודה, אז אפשר לתת פה איזשהו גרייס שהוא מוגבל בזמן, קשור למספר הילדים ולגיל שלהם.

שווה לבדוק את זה סטטיסטית, כמה אלמנות לא חזרו לעבודה.

למעלה מ-70%.

למעלה מ-70% לא חזרו לעבודה, לא כי לא רוצות ולא כי הן לא מתפקדות, כי הן לא יכולות, ואין לזה שום התייחסות.

כשאני מדברת על עדכון, זה עדכון המציאות שלפעמים המשתכרת העיקרית זו האישה. אתם אחראים על הנושא הזה. אתם קשובים, אבל צריך להתעדכן. את מבינה מה אני אומרת. אני מבקשת שתרשמי כי זה יהיה חלק מההנחיות.

אין בעיה. אני לא משיבה עכשיו נקודתית.

זו תוכנית העבודה האמיתית. אחרי הדיונים כשנצא מכאן, אני מבינה שצריך זמן עבודה. אנחנו גם נדבר עם שר הביטחון, אבל להבין איפה הפערים, וזה פער מאוד משמעותי.

מאוד רלוונטי גם שר האוצר, דרך אגב. שר הביטחון לא מספיק.

הם לא מדברים. זה בעיה.

אוקיי. תמשיכי בבקשה, ריקי.

לגבי הסטטיסטיקה, היא שונה בהתאם לסמיכות לאובדן. אין ספק שבשנה הראשונה זה לא מפתיע שחלק לא קטן לא חוזרות לעבודה, אבל אחרי התקופה הראשונה הסטטיסטיקה משתנה.

אבל זאת התקופה הכי קריטית.

אין ספק.

אם אני לא מטפלת בעצמי אני לא אוכל לחזור גם עוד שנה.

יכול להיות שבאמת זה צריך להיות לתקופה שהיא לא עובדת. זה מה שצריך להיות.

בנוסף צריך לשכלל גם את העתיד. בעצם אם הפסדתי פה שנת עבודה או יותר, צריך לחשוב על העתיד, מה המשמעות של זה מבחינה פנסיונית.

להבדיל אלפי הבדלות אני אביא דוגמה. כשדנו בנושא המתווה הכלכלי ואחר כך עם התקציב, באו ונתנו את התשלומים לחיילים שמשרתים ולחיילות, אבל אף אחד לא דן בבני הזוג, ואנחנו נלחמנו על זה שיהיה שיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה של נשים, כי הן אישיות בפני עצמן. במקרה הרלוונטי הזה אני חושבת שזה ההתאמות, זה הכיוון. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה. יכול להיות שזה צריך להיות בשיתוף ביטוח לאומי. תיכף אנחנו נבדוק גם עם ביטוח לאומי.

בצד השמאלי של הדף הזה יש רשימה של תשלומים אוטומטיים גם בתקופה הראשונה של האבל, הוצאות אבל, אזכרה אחת לשנה, מענק הנצחה.

מתי זה עודכן לאחרונה?

זה מעודכן כל הזמן. מוצמד כל הזמן.

נראה נמוך, האמת, חלק מהדברים. חלק מהסעיפים מאוד נמוכים. למשל הבראה לאחר אסון, אני לא רוצה להשוות לדברים אחרים. זה מאוד נמוך. על פניו אני רואה את הסיפור של החוגים. זה גם נראה יחסית נמוך. מענק בר מצווה, לכמה זמן זה, או שזה לכל החיים?

מענק בר מצווה זה כשיש בר מצווה או בת מצווה. יש חלק שהם חד פעמיים וחלק שהם חוזרים על עצמם.

יש לי שאלה על השקף הזה. אפשר?

כן.

מה ההבדל בין מה שהיה לפני ה-7 באוקטובר לזה? הרי תמיד היו מענקים.

שאלו אותי בפעם הקודמת מה הבסיס קודם כל, אז אני מדברת על הבסיס ממש מהר ואני עוברת לשקף של ה-7 באוקטובר.

מתוך התשלומים האוטומטיים כאן, מה לא היה והצטרף?

בשקף הזה הכול היה.

אז אין שינוי.

אין שינוי.

עכשיו היא תציג את השינוי. שאלה חשובה.

כאן אין שינוי. גם כאן אין שינוי. אלה הזכויות הכלכליות - - -

רכישת רכב, אגרת רכב, ביטוח רכב, דמי ניידות חודשיים.

כל זה היה.

דיור, רכישה, מה המספרים? זה חסר לי.

הדיור עומד ממש עכשיו לשינוי חוק. הסכום היום לאלמנת צה"ל שאין לה דירה, מענק 250,000 שקל והלוואה של 250,000 שקל. אנחנו אמורים להכפיל את זה ממש בתקופה הקרובה.

יפה. הכפלה זה אומר שכחצי מיליון שקל לקניית בית ועוד חצי מיליון שקל להלוואה.

נכון.

מה קורה עם מי שיש לה בית, רק רמת החיים הייתה מאוד גבוהה ובגלל זה היא עומדת לרדת מכל נכסיה?

אני מציגה כאן את מה שהחוק קובע ואת ההתאמות שעשינו ב-7 באוקטובר. מקרים ספציפיים שיש בעיות מיוחדות, יש לנו כל מיני מכשירים חריגים, בראשם הוועדה לפנים משורת הדין, ואם יש דברים אינדיבידואליים ודברים מיוחדים, אז זאת האינסטנציה להעלות את זה.

אוקיי, נמשיך.

הסכום של סיוע בתחום הפסיכו-סוציאלי - - -

אין פה פירוט של מספרים. אנחנו רוצות מספרים.

העובדות הסוציאליות כמובן הן עובדות שלנו והן מציעות תמיד סיוע נפשי שניתן על ידי מאות פרילנסרים שלנו, גם פסיכולוגים, פסיכולוגים קליניים, פסיכולוגים בכל מיני תחומים ועובדים סוציאליים מטפלים.

אנה, מי מטפל? אנה שיתפה בסיפור.

אף אחד. פנו אליי מהעבודה.

מי נתן לך את הפסיכולוג?

הפסיכולוג שלי לא מהצבא. הפסיכולוג שלי הוא מהעבודה.

מי משלם?

אני משלמת על זה מהעבודה שלי.

את מרשה לי לברר את נקודתית, לבדוק מה קרה?

את יכולה.

אנחנו נעשה את זה.

אף אחד לא פנה אליי.

אוקיי, נבדוק את זה. זה מאוד מפתיע אותי.

נגיד יש נשים שלקחו פסיכולוג פרטי, אתם מממנים?

כן. הן מקבלות החזר כספי.

אבל אמרה קודם אנה משהו בנוסף לזה והוא מאוד נכון. היא אמרה, אין לאנשים את תעצומות הנפש לבקש עזרה. צריך להנגיש את הזכויות ולהיות שם ולהגיד להן אם אתן צריכות. לא כולם יודעים.

להגיד למשל, באזור ראשון שאני גרה, יש לך מטפל כזה וכזה, הוא ייצור איתך קשר, כי לפעמים אני אפילו לא יכולה להרים טלפון.

קוראים לזה מתאם טיפול. זה נורא פשוט.

תציגי את עצמך לפרוטוקול.

אני אפרת אשכנזי הרשקוביץ, אחותו של רס"מ יוסי הרשקוביץ שנפל ב-10.11. אני ממש משתפת. כולנו פה יושבות. אף אחד, לא באו ואמרו לו. היה ברור לנו כאנשים אינטליגנטים שהם צריכים לעבור טיפול, וגיסתי פנתה בעצמה וחיפשה ברשימה של איפה שהיא גרה. לא נאמר לה דרך משרד הביטחון. לא נאמר לה כלום.

אפרת, מה יכול לדעתך לשפר את זה? גם אני לא רוצה לדבר על מספרים. בפעם הקודמת ביקשתי נתונים. רשמו לי ואני לא רוצה. זה לא המספרים שאתם לא יכולים להגיע אליהם. אתם חייבים להגיע אליהם גם אם זה המספרים שקשה להגיע. הוועדה הזאת היא לא חזות הכול. אני מבקשת, ריקי, גם שתרשמי לך להיפגש עם הנשים היקרות. לדעתי אמרתי את זה גם פעם שעברה.

היה לי מאוד חשוב להגיד שמשרד הביטחון לא פנה אלינו. אנחנו היינו בפגישה עם השרה מאי גולן. ממשרד הביטחון ריקי לקחה את הפרטים שלנו ולא פנו אלינו.

ריקי, אני מבקשת שתיפגשי איתן.

אנחנו ניפגש איתן.

הבעלים שלהם הקריבו את החיים שלהם עכשיו. הם לא חשבו על כלום. הם הלכו, ואני יודעת שיש לך רגישות מאוד גדולה, אבל בסוף החוכמה היא לא נמצאת רק אצלנו.

אנחנו ניתן לחברת הכנסת מירב בן ארי לדבר.

אני פשוט חייבת להבין. ידעתם לכמת אגרת רכב וביטוח רכב ודמי ניידות, כי זה עושים בגוגל, רואים כמה עולה אגרה וכמה עולה ביטוח. אגב, זה לא מה שעולה ביטוח אבל בסדר. הדבר שבנפשנו גם בשביל פנינה וגם שלנו זה למה לא כימתם במספרים את העזרה הנפשית?

אני אשלח תעריף חשכ"ל כי זה נגזרת של רמת המטפל. קובעים רמה למטפל בהתאם לניסיון שלו. ככה זה עובד.

אבל אנה אומרת לך מטפל פרטי.

אז יש מטפלים פרטיים.

אתם תשלמו את הסכום שהוא מבקש?

לא. יש תעריף חשכ"ל. תיראי, אני יכולה להגיד לך, אל תיתפסו אותי במילה, לפי הזיכרון שלי למעלה מ-80 מיליון שקלים מממנים את הטיפול הנפשי.

אני מבקשת שתשלחי לנו במייל לוועדה את כל המספרים מפורטים כדי שנראה שזה סביר.

אין בעיה.

תודה.

אני רוצה להציע עוד הצעה אחת.

סליחה, נציגות העמותות. אני מבקשת.

אני לא נציגת העמותות, אני נציגה של משפחות שכולות שאת ממשיכה להתעלם מהן וזה לא יתכן. היו צריכים לתת לנו לדבר עם החטופים ועם הנופלים.

סליחה, מה שמך?

לי קוראים הילה אביר.

הילה, לנשום.

אני כועסת מאוד כשמתעלמים מהמשפחות השכולות של ה-7 באוקטובר.

הילה, אנחנו כאן בשביל המשפחות. עכשיו אני אומרת לך, זה שאת לא מדברת לפני אחרות זה לא אומר שמתעלמים ממך.

את מתעלמת מתחילת הוועדה.

לא, ממש לא. יש פה הרבה משפחות של נופלים לצערי.

אבל אנחנו לא נופלים, אנחנו נרצחים שנרצחו באדמת ישראל ואתם מתעלמים מהמשפחות השכולות של הנרצחים מה-7 באוקטובר, ואתם לא עושים עם זה שום דבר.

אבל זה לא עניין הדיון.

אנחנו פה על האלמנות ויש לנו המון מה להגיד על הדבר הזה.

הילה, אני דנה על נשות הנופלים בצבא.

זה בדיוק העניין - - -

יש עכשיו טיפול הרשויות ביתומי הטבח של ה-7 באוקטובר בוועדת רווחה.

אבל ועדת רווחה זה חוק אחר ואנחנו לא מתבלבלות בוועדות.

זה אלמנות של צה"ל.

בדיוק העניין, שכל הזמן מתעלמים מהאלמנות של נרצחי הטבח.

אין בעיה, נעשה דיון - - -

יש בעיה, כי שמונה חודשים עוד מעט אתם מתעלמים. יש בעיה ענקית.

הילה, אני מבקשת ממך רגע להיאזר בסבלנות. יכול להיות שאנחנו דנים על נושא אחד ואת מעלה נושא אחר שיכול להיות שהוא לא נפרד. הנה, אומרת לי כאן היועצת המשפטית. אני רק רוצה לדעת, ריקי, אתם דנים גם בנשות נרצחי פעולות האיבה?

סליחה, אבל גם נושא החטופים לא היה בדיוק בהקשר.

אלמנות וחטופים כן היו רלוונטיות לדיון הזה?

סליחה, את לא תאשימי אותי בהתעלמות מכם. אני אומרת לך, הילה, עם כל הכאב שלי, את לא תאשימי אותי בזה, למה? כי זה לא נכון. אני אומרת לך באופן חד וחלק, זה יהיה דיון נפרד. גבירתי, זה יהיה דיון נפרד. אם יש לך משהו להגיד על נשות הנופלים של הלוחמים, בבקשה. אם אתם רוצים דיון נפרד כפי שאני מציעה, אני אעשה את זה בלאו הכי, אז אתם מוזמנים לבוא ולהירשם.

אני מתביישת.

אין לך מה להתבייש. לי כתוב שאת נציגת עמותה.

עמותת המשפחות השכולות מהמסיבות.

אני לא מכירה, מה לעשות. לא הכול אנחנו מכירים. מה לעשות? ויש דרך ארץ.

דרך ארץ שלך אין אותה.

זה מתחיל ממך.

נעשה חשבון נפש. בודקת כל הזמן את עצמי. אני חושבת שזה גם חשוב.

בבקשה, ריקי.

אני רק אגיד שהחוק לנפגעי פעולות איבה הן עם משפחות והן עם נכים הוא באחריות הביטוח הלאומי, אבל הזכויות הכלכליות הן לגבי תגמולים והן לגבי זכאויות אחרות נשאבות מחוק משפחות חיילים ומחוק הנכים.

כל מה שאת מציגה חל גם עליהם?

כן.

בסדר, אנחנו נעשה דיון, אבל יש דברים בטח שהם שונים כי הצבא לא מטפל בהם ואין את הקצבאות המשלימות. אנחנו נדון בזה. אין לנו רצון להתעלם מהם.

כן, טל.

אני חייבת להגיד לך על משהו כי זה קריטי שתשמעי את זה. התחלת בזה שבאמת את לא מבינה ועושה את הכול כדי להבין את המצב, אבל בסוף את היום-יום שלנו אף אחד מכם לא יכול להבין ואולי טוב שכך. זה לא המקום של ועדות חריגים. אני לא חריגה. יש לי ארבעה ילדים. אין פה איזה משהו שאת יכולה להגיד שכאילו דורש התייחסות אחרת. זה המצב. לה יש שישה ילדים, לה יש שמונה ילדים ולה יש ילד אחד. בדיוק כמו שידעתם לתפור תוכנית לנשים שהן בהיריון, שאני חושבת שעשיתם את זה מדהים והבנתם שיש פה סיטואציה אחרת שדורשת צמיחה לא של ועדות חריגים. לא כל אישה שצריכה ללדת, צריכה לפנות אליכם בוועדת החריגים שתימשך. הסיפור שלי מוכר לכם כבר מה-7 באוקטובר. שמונה חודשים אחרי ללא פתרון, עכשיו זה עדיין תיאומים ורואה חשבון ותביאי זה ונבדוק את זה, והגשתי לכם את זה ואת זה ואת זה, ואני באותה נקודה של ה-7 באוקטובר.

למי את מגישה את זה?

למשרד הביטחון.

אין קצין נפגעים שהוא עומד בקשר?

יש, אבל זה לא זז כי זה עניין של החריגים. בסוף כמו שתפרתם תוכנית לנשים ולא כל אישה בהיריון צריכה להגיש לכם ועדת חריגים ולמשוך אותה שמונה חודשים, זה מה שצריך לעשות כאן.

מה שהיה חריג פעם, אולי לא חריג היום.

זה נכון, אבל צריך להבין שבסוף מה שמגדיר את היכולות שלנו זה החוק. אנחנו לא יכולים לעבור על החוק, אבל אנחנו מנסים בכלים שעומדים לרשותנו, ותיכף נראה את זה בהתאמות שעשינו ב-7 באוקטובר, לגבש פתרונות עד שישונה החוק. הרצון הוא כן לבוא ולסייע ולקחת כל מכשיר אפשרי.

אני מבינה. יש לכם רצון מדהים, באמת אני אומרת. יש דברים שאתם עושים מדהים.

זה לא מספיק, אני יודעת.

בסוף בנקודה הזאת שלנו הפתרונות לא תואמים את המציאות.

אני רוצה לדעת איפה עומד תסקיר החוק? את מדברת על החוק. אני לא רוצה שבסוף תגידו שהידיים שלכם כבולות בגלל החוק.

החוק שדיברתי עליו בפעם הקודמת, שמוביל את הרפורמה של היתומים ועוד כל מיני תיקונים?

כן.

כרגע אין הבנות בין שר האוצר - - -

לא נעים. תקוע על ידי שר האוצר שלא מדבר עם שר הביטחון. על זה האלמנות משלמות את המחיר.

אנחנו נעשה על זה מלחמה.

למה אנחנו לא יכולות לבוא ולדבר? למה את לא נותנת לנו במה, אתן כחברות הכנסת שבאמת מאחורינו ואנחנו מרגישות את זה, תנו לנו במה ללכת לדבר עם שר האוצר.

לא ידענו שזה תקוע על ידי משרד האוצר. אנחנו נבדוק את זה. זה בלתי מתקבל על הדעת שזה תקוע, ועכשיו עם המודעות שלנו אנחנו נילחם על זה. אנחנו נעשה כל מה שצריך, אם זה במליאה ואם זה בדיונים ואם זה שר האוצר. אנחנו לא ידענו שזה תקוע.

לא נעים לריקי להגיד.

אני לא רוצה להאמין שהתזכיר הזה לא יקודם.

כבר הכול אפשר להאמין בממשלה.

אני אמרתי את זה גם קודם. זה חוצפה לעכב את זה אפילו יום אחד. אין להם זמן. כמו שהם ידעו לקום, לארוז את הפקלאות, להיכנס לעזה, להיהרג בשבילנו ובשביל המדינה הזאת.

שיבוא לפה. רק תלכו אליו גם שיסביר לכם. את לא צריכה אישור ממני ללכת לשר האוצר.

אפרת, משפט קצר כדי שהיא תציג לנו מה בכל זאת היו הרפורמות.

דיברת מקודם על התיאום ועל מה שדיברה אנה, על כל הנושא הזה של מה, לא אמרו לך פסיכולוגית? אני רוצה לתת לך דוגמה הכי קטנה. יום הזיכרון, גיסתי רצתה להעלות להר הרצל. היא עם חמישה ילדים. איך היא תגיע? היא לא יודעת. מסתבר שבוואטסאפ של האלמנות מישהו אמרה, אה, את יודעת שיש לך איזושהי זכות לקבל הסעה? גיסתי הייתה צריכה לתאם לבד את ההסעה. היא התקשרה לקצין נפגעים שלה והיא אמרה לו, תגיד לי, למה לא אמרת לי שכך וכך וכך? אז הוא אמר לה, אה, נכון, שכחתי. ככה זה עובד.

הם עוברים בכלל הכשרה?

אני, אפרת, קמתי בבוקר. במקום ללכת לעבודה, אמרתי לה, הדס, תעזבי, זה אחריות שלי. אני התקשרתי, סידרתי הסעה, דאגתי שייקחו אותה, דאגתי שיחזירו אותה. איפה משרד הביטחון ביום הזיכרון? למה היא לא יודעת מזה? איפה התיאום? איפה הדבר הכי אלמנטרי? זה הרי דבר אלמנטרי. את מדברת על פסיכולוג. אני מדברת איתך על הסעה להר הרצל ביום הזיכרון, והנה מספרת שלומית אותו דבר, שהיא גם לא ידעה, שבדרך אגב מישהו גילה לה שיש דבר כזה. אחר כך היא צריכה להביא קבלות, לסרוק, ועד שיתנו לה.

אפרת, אני רוצה שנעזור לכם אם צריך עם הממ"מ. זה נראה לי הדבר הכי נכון, כולל מנהלת הוועדה והיועצת המשפטית. צריך נראה לי לגבש פה את המסמך עם הפערים, כולל החקיקתיים, כולל מה שלא מעודכן עם קידום מעמד האישה. אנחנו בדיוק כאן, על נשים שכן צריכות לקבל שיפוי, פיצוי על כל שהן לא יכולות לעבוד בשנה, שנתיים הראשונות, כי אם אתם אומרים שהנתונים הם כאלה שבסוף הן חוזרות לעבודה אחרי X זמן, בזמן הזה תואיל המדינה, תיכנס לנעליים שלהן ותעזור להן.

אני רואה שיש פה חוסר בהנגשה. חס וחלילה לי להטיל דופי בעבודה של קציני הנפגעים, אבל יכול להיות שצריך לחדד ולרענן ולשמוע, להעביר גם משוב שתקבלו מהמשפחות, האם הן יודעות, לא יודעות, האם מוכר לך השירות הזה, לא מוכר לך? זה סקר שאתם חייבים להוציא אותו בדחיפות, בבהילות, ואסור לנו להמתין ולחשוב שיש לנו את הזמן.

דבר נוסף, את צריכה להיפגש איתן. אני נותנת את השקף האחרון להציג, כי אני יודעת שאת ממהרת. אני אומרת לכם, זה יהיה סדרה של דיונים. אני מצטערת שזה ככה נוצר. הלוואי והיינו יכולות לפתור את זה בדיון הראשון או בשני, אבל אני מאמינה שתהיה התקדמות ותהיינה תוצאות.

בבקשה.

אני מתנצלת, את השקף האחרון שירה תציג. אני חייבת לרוץ.

בסדר. ריקי, זה יהיה בסיכום. את נפגשת איתם. תאמינו לי, אני מכירה הרבה מאוד אנשים עסוקים שמפנים את כל הזמן שלהם בשביל לפגוש אותם. תיפגשי איתם. אני אתן לך את הטלפון של אפרת ושל פרופ' יפעת ביטון, ואתם תיפגשו איתם בבקשה בשבועיים הקרובים.

הסיבה היחידה שהפגישה הזאת לא התקיימה זה הסמיכות ליום הזיכרון וההתארגנות - - -

אני רק מבקשת שיגיע לפה נציג של אגף תקציבים או מנכ"ל משרד האוצר.

איפה משרד האוצר?

לא פה.

מלחמת עולם נעשה על הדבר הזה.

פנינה, אנחנו פה מסתובבות סביב עצמנו. זה בושה וחרפה.

טוב מאוד שהיה את הדיון. עכשיו אנחנו מבינות.

אני רק אגיד ששר הביטחון כתב מכתב לראש הממשלה.

ריקי, רק אפשר להגיד תודה רבה בשם האלמנות? אני בטוחה שאת רוצה לעשות את המקסימום ובעזרת השם ניפגש ונתקדם מפה הלאה. תודה רבה.

את תעשי את עבודתך נאמנה ואנחנו ניתן לך את הרוח הגבית.

כן, בבקשה, שירה.

שירה אתגר, אני ראש תחום ביחידה לתגמולים ורווחה כלכלית, ביחידה של ריקי, אגף משפחות, משרד הביטחון. אני רוצה להציג מה עשינו במיוחד בעקבות חרבות ברזל. די בהתחלה הבנו את הצורך בסיוע בטיפול ביתומים בגילאים הצעירים.

זה מעודכן לחרבות ברזל. זה חדש.

כבר כמה שנים טובות אנחנו מאשרים סיוע במטפלת או בגן ליתומים בגילאים 0 עד 3, ואנחנו כל הזמן רוצים להכניס את זה לתיקוני החקיקה שלנו שהתעכבו הרבה זמן מסיבות שלא תלויות בנו.

זה יצא לפועל או שגם לא?

יצא. כל מה שכתוב פה, קורה.

יצא אבל זה וולונטרי.

לא, זה לא וולונטרי.

זה במסגרת היצירתיות שלכם. אני יודעת מה אני אומרת.

כן, כן, וולונטרי.

זה לא שזה מחייב. מחר יתחלף בעל תפקיד, יכול להוריד את זה.

לא בחוק, ברור.

זה כרגע נמצא בתיקון החקיקה. אנחנו מבינים את הצורך. הוספנו בחרבות ברזל גם את היתומים מגיל 3 עד 6. במסגרת הפרויקט של הליווי של אלמנות בהיריון, שזה פרויקט משותף עם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אנחנו גם הגדלנו את הסיוע מגיל 0 עד שלושה חודשים, שבעצם בשלושה חודשים הראשונים הסכום הוא של 6,000 שקל לחודש.

אתן מכירות את זה?

זה חד פעמי?

לא, זה כל חודש. זה ניתן באופן יזום.

עד מתי?

עד שהיתום מגיע לגיל שבו זה מפסיק, זה גיל 6. אלמנות שילדו, בשלושה חודשים הראשונים קיבלו 6,000 שקל כל חודש.

כל חודש הן צריכות אקטיבית לבקש את זה?

לא, זה כתוב. באופן יזום. אנחנו מזינים את זה. אני בעצמי בעשר אצבעות מזינה את זה לתקופות שאנחנו - - -

אם ילד נמצא בגן והוא מלידה עד 3, הוא יקבל 6,000.

לאחר לידה עד גיל שלושה חודשים אנחנו משלמים באופן יזום 6,000 שקל בחודש. ארגון אלמנות ויתומי צה"ל משלים את זה ל-10,000 שקל.

כמובן גם אלמנות שבהריון, נכון?

אלמנות שבהריון, מהגיעה לשבוע 28 ועד הלידה היא מקבלת תוספת חודשית קבועה עד הלידה. לאחר הלידה יש מענק לידה שהיא מקבלת באופן אוטומטי לאחר שאנחנו מקבלים את האישור שהיא ילדה. בלי קשר לזכויות שהן היו קודם עוד בחוק, אנחנו הוספנו סיוע עבור יתומים צעירים שהוא מתחיל מגיל לידה עד גיל שלושה חודשים, שזה ה-6,000 שקל שמשלימים אותו ל-10,000 שקל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. מגיל שלושה חודשים עד גיל שלוש, עבור כל יתום 3,000 שקל.

זה חייב להיות מעוגן בחקיקה.

זה נכנס לתיקוני החקיקה.

תיקוני החקיקה תקועים.

בדיוק, לחוק המשפחות, זאת אומרת ששם כבר כתבתם את התערי, של ה-10,000.

אני רוצה לשמוע את הנשים היקרות שנמצאות איתנו. איפה הקושי כשמדובר בילדים קטנים?

אני רוצה לענות על זה. הקושי הוא שרמת התפקוד יורדת בצורה דרסטית ובסוף צריך עזרה בהרבה תחומים שלפני זה עשינו לבד, כביסות, בישולים, בייביסיטר. לי יש שניים קטנים מעבר לשניים שהם כאילו הגדולים יותר, שזה 7 ו-11.

זה גם קטנים.

אצלי זה הכול יחסי. 4 ושנתיים. היכולת שלי להיות איתם אחר הצוהריים לבד היא כמעט אפסית. יש איתי כל הזמן עוד מישהו. העוד מישהו הזה עולה הרבה כסף שלא הוצאתי מקודם.

יש תשלום בייביסיטר? זה הולך לגנים. הגנים במדינת ישראל - - -

זה לא מכסה את הגנים.

אם אתה בפרטי, בכלל זה לא מכסה. אני רוצה לדעת מה הסיוע שאתם נותנים בסיוע אחרי השעות הפורמליות.

יש סיוע שהוא קבוע בחוק, שהוא ניתן מגיל 6, זה הסיוע שהיה קודם לכן, של מה שנקרא שכר לימוד וחוגים.

מה מקבלים חוץ מזה?

אין סיוע לבייביסיטר.

זה לא להאמין, את מבינה. היא לא תצא בחיים להתאוורר, היא תהיה עם הכאב בתוך הבית, עם הכביסות, עם כל הקושי בלי שאנחנו מאפשרים לה יכולת שיקום.

גם עזרה בניקיון.

אוכל זה הדבר הכי קשה, לעמד ולבשל.

זה הדברים הפשוטים. את יודעת מה? נגיד ולא נגיע למצב של אוכל, אבל תביאו עזרה בתשלום לבייביסיטר, לניקיון, אופר.

שוב עולה מה שאני העליתי בוועדה הקודמת, ואני אומרת את זה מניסיון. אין לך מושג איזה עזרה זאת.

אני רוצה להגיד משהו אחד. בגלל שאני באה מעולמן של החד-הוריות שאני עוסקת בו שנים, כמובן להבדיל, אבל משהו שאני כן מציעה כהצעת ייעול בלבד. יש במשרד התעסוקה, משרד העבודה, אני לא יודעת אם הם פה, מה שנקרא סל גמיש. זה משהו שעשינו בכנסת ה-20. אגב, בגוגל פשוט גם תיראו את זה. זה דבר מדהים כי הוא נותן את הסיוע של הבייביסיטר והמורים הפרטיים והסיוע בשכר לימוד. אגב, גם לאקדמיה. זה לא מספיק לתת את הכסף לתואר. צריך גם לתת מסגרת. רק כהצעת ייעול, שוב פעם, אני נאלצת לצאת.

הדיון הזה מעניין אותי ופנינה יודעת שאני אסייע בכל מה שאפשר. תסתכלו על המודל של סל גמיש. אגב, אתן לא נכנסות כי שם זה שכר מאוד נמוך לאותה חד-הורית. צריך להתאים את המודל שנותן כלים אמיתיים. זה לא הדגים, זה החכה, איך אני נותנת לאימא לקום בבוקר. תמיד זה ילך איתה. לצאת לעבודה, לפגוש חברות, להבין שהיא לא צריכה לרוץ מהר ולקרוס. סל גמיש, בעיניי, אני רק מציעה הצעת ייעול, קחו אותו כמודל. אני יכולה להגיד לכם שזה מאוד מסייע לחד-הוריות, להבדיל. פה אתם יודעים, כל אחת וה"בחירה" שנפלה עליה, בחירה שהיא עשתה בעצמה. עם זאת, המודל מאוד הוליסטי ומאוד מקיף את אותה חד-הורית. לדעתי כדאי. אני יודעת שהרבה פעמים משרדים לא ממש מדברים. עשינו כאן מודל טוב שעובד מצוין. אגב, גם מה שנקרא מבוזבז לחלוטין ואני רק מציעה את זה כהצעת ייעול.

אנחנו הולכים למאבק על הדבר הזה. לא ניתן לשום שר אוצר או שר ביטחון או איזה שר שלא יהיה לתקוע את הדבר הזה. חוצפנים כאלה כולם.

פעם הבאה, בלי נציג של משרד האוצר, באמת - - - . זה האירוע. הם חייבים לשבת פה ולתת לכן תשובות, ולהסתכל עליכן בעיניים ולהגיד לכן האם יש כסף או אין כסף, ולמה אין כסף.

תודה, מירב.

אני רוצה לעבור לרשות האוכלוסין ואז אני אתן לכן, חברות הכנסת גם להגיב. אני יודעת כמה סובלנות אתן מגלות פה בוועדה, כי באתן גם אתן עם אג'נדות שחשוב לכן להגיד.

נעמי דניאל, מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול.

היי, את רוצה שאני אתייחס לסוגיה שהעלינו בדיון הקודם?

של האופר, כן.

לפני כשבועיים קיבלנו פנייה ממשרד הביטחון בנושא. כמובן שהתייחסנו לזה ברצינות וראינו שמדובר רק בחלק אחד. משרד הביטחון העביר לנו נתונים לא בתצורה שאנחנו מקבלים את הצורך, זאת אומרת לא נתונים מספיק מעמיקים על מנת שנבחן את זה ברצינות. כן זה נבחן. היינו צריכים נתונים משלימים. השבנו למשרד הביטחון והוספנו כמובן גם את המוסד לביטוח לאומי שגם רלוונטי פה, כי הוא מתייחס לכל נפגעי פעולות איבה. במקביל תיקבע פגישה של מנכ"ל המשרד שלנו.

איל סיסו?

כן.

עם מי?

עם אריה מועלם שהוא המנהל של ריקי מורד. הוספנו לפנייה את גב' ענבר דוד מהמוסד לביטוח לאומי.

מה הבשורה חוץ מפגישות?

ביקשנו מהם ניירות מדיניות על מנת להכיר את הצרכים והמענים הקיימים כדי שניתן מענה.

אני יודעת שאיל סיסו הוא בן אדם מאוד רציני. אני לא מצליחה להבין.

הסוגיה של מתן היתר להעסקת עובדים זרים נבחנת לאחר שאנחנו מכירים את כל התמונה המלאה.

אין להן זמן. הן כל יום במאבק. הן כל יום במלחמה. את יודעת מה מפתיע אותי? שגם השר וגם הרשות הם אנשים מאוד רציניים שאני מעריכה, ובמקרה הזה אני ממש מאוכזבת. אף אחד פה לא עושה להם טובה. דיי כבר עם להשלים נתונים ועם להמתין ומה הצרכים. רוצות מה הצרכים? הנה, הן מוכנות להישאר פה, לא לעזוב. אתן תשבו איתן. איזה תמונה? תאפשרו את זה לאימהות שלא מצליחות לעשות את זה. אנחנו לא נוותר על זה.

אנחנו רוצים לדעת מה המענים הקיימים בנושא על מנת לבחון האם ניתן לתת את זה במסגרת של מענה משלים, למשל, להכניס את הנושא הזה להעסקה של ענף קיים כמו ענף הסיעוד, או לבחון את זה כענף חדש שייכנס.

למה זה צריך לעניין את האלמנות? תעשו מה שאתם רוצים, תכניסי את זה תחת סיעודי או תחת לא סיעודי. זה לא משנה.

בבקשה, תציגי לפרוטוקול את הטייטל ואת השם המלא.

אפרת לב ארי מהלשכה המשפטית ברשות האוכלוסין וההגירה. בהשלמה לדברים שנעמי אמרה אני רק אציין, אמנם עוד לא יצא פרוטוקול של הדיון הקודם, ואנחנו צפינו בו שוב ושוב בדיוק בחלקים הקריטיים שבהם יושבת-ראש הוועדה הפנתה אלינו ואל משרד הביטחון את הדרישה לבחון את הנושא של הקצאת עובדים זרים לאלמנות ויתומים של חללי צה"ל. בהמשך לאותה דרישה ברורה וראויה של הוועדה קיבלנו מכתב לפני שבועיים ממשרד הביטחון. במכתב הזה הם אמרו ביושר, אנחנו מתייחסים כאן רק לנתונים שבאחריותנו. יש נתונים משלימים שאנחנו לא מכירים. הם כנראה נמוכים במעט.

תתחילו עם מה שקיים.

גבירתי יושבת-הראש, אני עונה. פנינו בפנייה משלימה גם למשרד הביטחון וגם למוסד לביטוח לאומי. ישבה פה קודם הנציגה שלהם. היא יצאה. הם לא הכירו בכלל את הפנייה של משרד הביטחון, אבל אנחנו לא רוצים לתת מענה רק למשרד הביטחון. אנחנו רוצים לבחון את הנושא בכללותו. אנחנו מבינים שיש פה פער.

גבירתי יושבת-הראש, בדיון הקודם את פנית ליושב-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. ביקשת ממנו להכין מסמך ברור של מיפוי הצרכים.

בסדר, אבל הוא וולונטרי.

בסדר גמור. אנחנו נשמח לשמוע גם אותו. יותר מזה, גבירתי, את גם אמרת לו בדיון הקודם שאת יודעת, ואת אפילו נתת דוגמאות, שיש מענים קיימים של משרדי ממשלה אחרים כמו פר"ח. אני אפילו לא זוכרת את יתר הדברים.

זה לא רלוונטי.

לא ללכת למקומות האלה. אני רוצה נקודתית שתפתרו לי את הסוגיה הזאת. לי נאמר שיש עובדות זרות שנמצאות פה ושאתם תיתנו לכל פנייה מענה ותיתנו להם אישור. זה מה שנאמר לי על ידי השר.

שמענו גם לגבי השיחה עם השר.

נשים יקרות, תקשיבו, אני מבינה שאתן עכשיו במעטה התפקיד המקצועי. זה עדיין זמן. אתן מבינות כמה זה קריטי כל יום. זה ההתמודדות העכשווית שהיא משפיעה שנים קדימה.

רבות גם לא יכולות אפילו להגיע היום לדיון. אני רוצה לציין את זה. גבירתי, לא באו לדיון הזה. הן לא יכולות לפזר את הילדים ולהגיע לפה בזמן.

אני יודעת. זה שלא מגיעות מוכיח לכן שאין להם את תעצומות הנפש.

גבירתי, מענים לבעיות פרטניות חריגות - - -

זה לא חריגות.

אני אשמח לסיים את המשפט. שמעתי גם את תחילת הדיון שאמרתן, אנחנו כבר לא חריגות. אנחנו מבינים לגמרי. אני רק מנסה להסביר. יש היום מסגרות קיימות של ענפים קיימים להעסקת עובדים זרים. אם יש מקרים שמסוגלים להיכנס - - -

למה זה צריך לעניין את האלמנות? תבואי ותציגי לי איזה תחום מתאים בדיוק. לא אכפת לי מאיזה תחום. תבואי ותגידי, מגיע לך.

אתם לא תיתנו להן עבודה. הן לא עובדות אצלכם. אתם תביאו פתרון גם לאימא של ילד אחד שרוצה את העזרה. אתם תביאו את הפתרון הזה ואתם לא תמרחו זמן. זה היה לפני הפגרה. כבר עברו חודשיים. זה לא מתקבל על הדעת. אני שוב אזכיר, כשהם נקראו להגן עליי, עליכן, הם לא שאלו את עצמם ואמרו, אין לי זמן. הם קמו והלכו לקרב. אנחנו חייבים לתת להם את המענה הזה. זה לא מעניין אותי בין אם זה יהיה אישור מיוחד עכשיו לייבא, ובין אם זה יהיה - - -

זה מה שעמדתי להגיד. מה שיכול להיכנס כבר היום למסלול קיים, ייכנס.

מה?

ענף הסיעוד.

אבל זה לא סיעוד. עזרה.

חשוב להבין שאם מדובר בענף חדש, זה החלטת ממשלה.

לא החלטת ממשלה, ועדת מנכ"לים. יש החלטת ממשלה חדשה מיום רביעי האחרון.

יואילו המנכ"לים בכל המדינה הזאת וגם השרים להתכנס בשבילן. שיואילו כולם לעצור את שגרת יומם ולעזור להן. אתם צריכים לחזור ולהגיד את זה לכולם. לא יכול להיות שלא יהיה זמן בשביל האלמנות.

לא אמרנו שאין זמן. אם זה הרושם שנוצר, חס וחלילה. זה לא המצב.

זה המצב, מה שאתן אומרות לי. זה החלטת ממשלה, זה פורום מנכ"לים. עם כל החשיבות שלהם, שיתכנסו, שיאשרו, שיביאו להם.

אנחנו רק רוצות להסביר כדי שתדעו. נקבעה החלטת ממשלה מיום ה-15 במאי, החלטת ממשלה מס' 1752 שקבעה שמתן היתר להעסקת עובדים זרים בענפים שלא קיימים מצריכה אישור בוועדת מנכ"לים.

תאשרו את זה.

לצורך כך מנכ"ל משרד הביטחון או מנכ"ל משרד הרווחה, נדמה לי, שהוא אמור לתכלל את ביטוח לאומי צריכים לפנות לוועדה, לתאר את הצרכים, להגיד כמה צריך.

נלך לשר הרווחה או לשר הביטחון.

גבירתי, השבנו את זה למשרד הביטחון כי הם צריכים גם להשתתף בדיון. ועדת המנכ"לים תדון.

שיהיה כתוב סיוע למשפחות גיבורי ישראל אשר נפלו בקרב. שיהיה ענף כזה מיוחד מפה והלאה, שלא נצטרך להתמודד. תאשרו להם את זה.

אתמול זו התשובה שהוצאנו למשרד הביטחון. אם שר הביטחון או מנכ"ל משרדו מעוניין לפנות לוועדה, לא קיבלנו תשובה.

הוא מעוניין, שירה?

למיטב ידיעתי, שוב, אני לא מתעסקת בזה באופן אישי.

זה לא אישי, זה מקצועי. תגישו לו מכתב כתוב. תגידו לו לחתום.

יש מכתב מוכן, רק צריך לשנות.

לא, את לא מבינה מה אני אומרת לך. תכינו מכתב למנכ"ל שלכם שעסוק בהרבה מאוד נושאים, ותגידו לו, זה הנושא הכי חשוב. שיחתום וישלח להם את הבקשה הזאת.

יש מכתב מוכן. כבר הוגש מכתב. בעקבות החלטת הממשלה פשוט נשנה את מי שחותם על המכתב ונעביר אותו בצורה מסודרת.

אבל אני רוצה את זה השבוע.

זה נמסר לנו, לפי מה שנאמר, רק אתמול.

נכון, התשובה נשלחה אתמול.

אתן בוחרות אם לראות את עצמכן ברגים קטנים או ברגים גדולים.

אני חייבת להגיד שמנכ"ל משרד הביטחון מתעסק בנושא המשפחות השכולות, נכי צה"ל ומשפחות החטופים של מערכת הביטחון, ברמה היום-יומית.

כן, אבל יש פה מציאות שנכפתה על מאות של משפחות, של זוגות צעירים, של תאים משפחתיים שפתאום נותרה פה אלמנה בלי שני הורים, שהיא יכולה לקיים איזושהי שגרת חיים. חייבים ללקונה הגדולה הזאת לתת איזשהו סוג של מענה. צריך להבין את זה. זה נשים צעירות שעבדו, שפתאום השעון שלהן עצר מלכת. כשיש שני בני זוג, יודעים, חיים בשותפות, יש איזושהי יכולת לקיים שגרת חיים. פה השעון עצר מלכת. זה מקרין בסוף על העבודה שלה, זה מקרין על היכולת שלה לתפקד מול הילדים. יש פה איזה משהו ברמה התעסוקתית גם שנפגע. כתוצאה מזה היא פחות יכולה להמשיך את התעסוקה, את שגרת חייה. יש פה הרבה מאוד דברים שנפגעו. זה משגע אותי שלא מבינים את זה. תופסים את אותו צטל'ה שמדבר על התגמולים של פעם, ומתאימים אותו ל-7 באוקטובר 2024, נשים חופשיות עם קריירה, עם חיים משגשגים, רוצות להמשיך את שגרת חייהן. שגרת חייהן נעצרה מלכת. הן אלו שבאמת ארזו את הפקלאות לבעלים, שלחו אותם, לא חשבו פעמיים. הכול נעצר מלכת והמדינה ממשיכה עם הצטל'ה של לפני ה-7 באוקטובר, שיש פה מסות ואף אחד באמת לא נותן את הדעת בהקשר הזה, רגע, איך להסתכל על אותה אלמנה בראייה גם של חיים נמשכים, שגרה תעסוקתית. היא מרימה את הילדים בידיים ומאפשרת להם. צריך מישהו שיתמוך את זה. הסיפור של עוד מישהו ותעסוקה ואופר כמו שאומרת פה היושבת-ראש, זה פשוט לשנות את הלך הרוח, אבל לא, אנחנו תקועים במלחמות ישראל.

אני יודעת שזה קשה מה שאני הולכת להגיד, אבל אני חושבת שאתן צריכות להקים פורום של נשים שיאבקו יחד איתנו. אנחנו ניאבק אתכן ואנחנו נעשה הכול כדי שזה יושג, אבל שיתחילו לשמוע את הקול שלכן. אין מה לעשות, אם ככה זה היחס, כי אני חושבת שמשהו השתבש פה ערכית. אני אומרת לכן, הן לא צריכות בכלל להיות במקום הזה שהן מבקשות את הדברים האלה. לא צריך להיות בכלל שיהוי וגרירת רגליים. זה לא מכבד אותנו.

סליחה, אני פשוט פה, הדר, עמותת חמניות לילדים יתומים שאיבדו את אחד מההורים שלהם. אני לא רוצה לגזול הרבה מזמנכם אבל אני כן אגיד שאנחנו מקדמים עכשיו מהלך שמדבר בכלל על זכויות תעסוקתיות, כי לדאבוננו, אנה, המעסיק או מעסיקה שלך אמנם מקסימים, אבל באותה מידה שהם יכלו לתת טיפול, גם יכלו לפטר, וזה אבסורד שאין היום הגנה ברמה החוקית לאותן אלמנות.

נכון, זה עלה גם בפעם שעברה שאפשר לפטר אותן.

אנחנו עובדים על חקיקה ביחד עם עוד גוף, אז כמובן נשמח שתצטרפו.

אפרת, טל, רז, אנה, הדר, תשבו, תעשו פורום. אנחנו אתכם.

ביתנו פתוח לכל אלמנה ויתום, אבל אני כן אגיד רק עוד נקודה שלא עלתה כאן במהלך הדיון והיא חשובה וחיונית בצורה בלתי רגילה, והיא בית ספר. אני איבדתי את אבא שלי כשהייתי בת 14. דרסה אותו משאית. כשעליתי לתיכון בגיל 15 נאלצתי להסביר לאחד המורים שלי שלא ידע, שאבא שלי מת ושאני ממש אשמח אם כשמדברים על תאונות דרכים, אפשר יהיה להגיד לי מראש ולהוציא אותי מהשיעור.

אני אומרת את זה כאן, כי לא משנה כמה כסף אנחנו ניתן למשפחות היקרות האלה שאנחנו חייבים להן את החיים שלנו, אז תודה. זה לא משנה כמה זכויות ניתן. בסוף המורה בבית ספר, אם לא רשום לה שהילד יתום והיא לא יודעת שהילד יתום, והיועצת לא עוברת הכשרה כדי להחזיק את הילד הזה, וזה מה שקורה כי היועצות היום לא עוברות על זה הכשרה, אין סיכוי. לא משנה כמה כסף בעולם. לא יקנה לילד הזה חברים, לא יקנה לילד הזה אדם שיבין אותו. המאבק המשותף שלנו צריך להיות גם כמובן כאן ברמת התמיכה והסיוע לכל אחת ואחת מכן. זה באמת חוב ערכי שהמדינה חייבת, אבל גם ברמה הלאומית. בסוף הילדים שלכם יגדלו ובבית ספר אף אחד לא יהיה שם לתמוך בהם, וזה משהו שאנחנו חייבים לדבר עליו כאן.

אני חושבת שצריך פה מסמך מאוד מסודר עם הממ"מ אולי, לרכז את כל זה. גם אם אני לא קלה פה בוועדה, אני כן מצפה מכם, בטח כנשים. התשובות במיוחד של כל מיני קודקודים גברים שאני מקבלת לא מקובלות עליי. זה פשוט לא מקובל.

יש לי הצעה. אני אשמח שכל אחד מהגופים פה ישלחו נציג אחד, יום בחיי האלמנה. ככה תיראו איך זה נראה. תיראו מה קורה שם. יהיה לכם הרבה יותר מהר ללכת להעביר את הטפסים שלכם חתומים לכל מקום שתירצו. לכו יום אחד לראות יום בחיי אלמנה.

אולי צריך לקרוא למשרד ראש הממשלה להקים ועדה בין-משרדית בעניין הזה, מעבר לדברים שצריכים לתת מייד כאן ועכשיו.

אפשר להגיד משהו?

כן, אנה.

בסוף זה לא הכסף. זה לראות אותנו, לראות את הקושי שלנו. זה לא הכסף. יכול להיות לי 5 מיליון שקל בחשבון הבנק.

נכון. צריך להיות מחוברים. מסכימה איתך.

הרשות לקידום מעמד האישה, קרן. אני יודעת שהתחלתם לעשות עבודה. בבקשה.

כן. אנחנו קראנו להקמת צוות מקצועי בנושא של תקופת שיקום לאשת חלל. אנחנו רואות חשיבות מאוד רבה בדיון מעמיק של כל הגופים המקצועיים – ביטוח לאומי, משרד הביטחון, בריאות וכו'.

אוקיי. איפה עומד הסיפור של האופר?

ביטוח לאומי ומשרד הביטחון תומכים בהקמת צוות מקצועי כזה, ואנחנו נעדכן בהקדם מתי אפשר יהיה להציג המלצות ומסקנות.

שאלת לגבי האופר?

כן. האם הייתה פנייה שלכם לפתור את הדבר הזה?

אנחנו עמדנו מול רשות האוכלוסין בנושא ואנחנו מנסות לדחוף כל הזמן ולתאם.

אוקיי, ומה התשובות שקיבלתם?

מה שהן מציגות היום.

האם פניתם לשר האוצר בעניין תזכיר החוק שתקוע?

עמדנו מול משרד הביטחון ואנחנו כן נשקיע עוד מאמצים בדחיפה על זה.

אני מבקשת להשקיע מאמצים.

אני רוצה להגיד משהו, אם אפשר.

בבקשה, שירה.

כמו שאמרה ריקי לפניי, אנחנו לא יכולות להבין מה עובר עליכן. כל האגף עושה מאמצים לסייע. נגיד שה-7 באוקטובר תפס אותנו. היינו אגף אחר לגמרי. לא טיפלנו קודם לכן, לא ליווינו, לא סייענו לכמות כזאת של אלמנות צעירות עם ילדים קטנים, ולכן אפשר לראות שגם בדברים שהצלחנו לעשות באמצעים, ואני יודעת שאתם לא אוהבים שקוראים לזה חריגים. גם אנחנו לא אוהבים שקוראים להם חריגים אבל עשינו אמות מידה. זה היה ברמה שקבענו אמות מידה והחלנו את זה באופן יזום. עשינו כל מה שאפשר. אם יש בעיה נקודתית, אני חייבת להגיד שאנחנו העלינו את הכמויות של ועדות החריגים כי אלה הכלים. אנחנו לא הכפלנו. אנחנו עושים עשרות ועדות חריגים בחודש, דנים פרטנית. אנחנו מנסים לסייע ככל שניתן. לפעמים אפילו יוזמים סיוע ברמה הפרטנית.

תודה שירה. אנחנו מבינים איפה הבעיות כי אנחנו דנו בהן לעניין גם שזה לא בחקיקה, ואז אתם כל פעם צריכים למצוא איזה דרך כזאת עקומה - - -

אנחנו מזמינים לפנות.

אתם לא צריכים להיות במקום להתגונן. אני יודעת שאתם עושים. אמרנו את זה גם לריקי. המטרה היא לעשות יותר. כולם צריכים לעשות פה יותר. לא מבקשים פה דברים בלתי סבירים.

מיכל אנגלרט, סגנית מנהל אגף פסיכולוגיה, משרד החינוך.

קודם כל תודה לכם. בעקבות גם בקשות ודיונים קודמים שהיו, כידוע התפרסם חוזר מנכ"ל ב-14 באפריל, לפני כחודש, שמאגד את כל החשיבה וההתייחסות לליווי תלמידים שעברו משבר מתמשך, והאחריות והתפקידים השונים של מערכת החינוך בליווי המעטפת, ומתן מענים לילדים, למשפחות ולצוותי החינוך. אנחנו מדברים על משברים מסוגים שונים, כמובן גם של אובדן אבל גם במקרים של פציעה, ואנחנו בתהליך הטמעה גדול ורחב מרמת המחוזות לרמת מוסדות החינוך למענים ולחשיבה יחד עם המשפחות ואתכם, איך ניתן לדייק את המענים לילדים בתוך מוסדות החינוך, מגני הילדים כמובן.

היה לי חשוב להגיד שזה מהלך שנולד ונוצר, והיו לפני זה תדריכים. שנים יש תדריכים, אבל חוזר המנכ"ל הזה מאגד את הכול ואת כל האחריויות, אז שווה להתבונן ולראות איך ניתן להמשיך ולקדם. אנחנו ממש על זה בשפ"י במשרד החינוך במינהל הפדגוגי ביחד עם אגפי הגיל השונים על כך.

אולי שווה להעביר גם אלינו וגם לנשים האמיצות האלה שנמצאות כאן.

מאה אחוז. יש לנו גם מצגת מצורפת, ונשלח. גם את חוזר המנכ"ל. זה מופיע בפורטל הורים.

משהו שתירצו להגיד על סיפור מערכת החינוך?

קודם כל תודה רבה על עצם החשיבה. אני חושבת שילד שמגיע אחרי אסון למערכת החינוך, הוא חייב תמיכה רחבה. זה אומר שהפסיכולוגית בבית הספר והיועצת והמורים, הם צריכים הכשרה לזה. הם צריכים להבין מה הם מקבלים. זה צריך להיות מערכתי מאוד וזה לצערי לא קורה. הרבה פעמים השפ"חים, אני מכירה כמה שפ"חים, הם לא מתפקדים, בטח לא יודעים איך להכיל את זה. אישית אליי הגיעו מהשפ"ח אחרי הזמן. זה כבר לא היה רלוונטי. כל מסגרות החינוך, אני דאגתי לעדכן אותם. השפ"חים זה גוף שחייב לקבל כוח וחייב גם לקבל, אני לא יודעת אם זה קשור לתקציב או להכשרה שלהם. חייבים לדעת באופן גורף וחד משמעי איך הם מקבלים את הילד ממש מהרגע שהודיעו שאחד מבני המשפחה שלו, משהו קרה. זה לא יום למוחרת ולא יומיים למוחרת. זה מאותו הרגע. הליווי חייב להיות משמעותי, צמוד לאורך כל הזמן, וזה חייב להיות גם בתוך בית הספר, גנים. לי אישית יש בבית ספר. תודה רבה.

תודה.

האמת שהיה כאן גם לצערנו דוח של הממ"מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמדבר על מאות ילדים של נופלים בקרבות ומאות ילדים של הורים שנרצחו, וזה באמת מצריך היערכות של משרד החינוך. אני מבינה שאתם עושים עבודה וחשוב גם שיהיה שיתוף כל הזמן, שתקבלו את זה גם מלמטה כלפי מעלה ברמת המדיניות כי זה חייב לבוא מלמטה כלפי מעלה בלהבין מה הצרכים.

אנחנו עושים כל הזמן, בניטור הילדים, בלדעת את השמות, לדעת את הצרכים, לייחד צרכים לכל משפחה גם מבחינה חברתית, גם מבחינה רגשית וגם לימודית.

כולל פנייה לאימהות?

לאימהות, כן.

אתם קיבלתן פניות?

הילדה שלי בת 4. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות איתה. איך היא עוברת את זה בגן? מה הגננת אמורה להגיד לה? מה לא פולטים, כמו אל תדאגי, אבא שלך יחזור מהעבודה כמו שאר הילדים, כי האבא של שאר הילדים חוזר מהעבודה. אני צריכה לפנות להדרכת הורים כדי שהם יגידו לי. אני לא יכולה לעשות את כל זה. אני לא יכולה נפשית ופיזית לעשות את כל הדברים האלה.

טל, פנו אליך ממערכת החינוך?

פנו בהתחלה. ב'שבעה' הם היו. אחר כך השפ"ח לא תפקד לחלוטין. כשדיברתי איתה על להיות אקטיבית ועל הצורך לא לחכות שאני אחרי חמישה חודשים אעמוד על הרגליים מספיק בשביל לבוא אליה, היא הסתכלה עליי כאילו היא לא מבינה בכלל על מה אני מדברת. במקומות שבהם יש גננות חזקות, מורים חזקים זה עובד טוב.

נכון.

אנחנו מדברים על תהליך של עבודה. אנחנו מדברים על מענים מערכתיים ומענים פרטניים. כמו שאתם אומרים, יש צורך במעטפת שלמה.

זה לא הגיוני שאחרי ה-7 באוקטובר לא הייתה הנחיה לשפ"ח איך לקבל את זה. זה שעכשיו יש תהליכים ומענים זה מדהים קדימה, אבל ה-7 באוקטובר קרה. הפסיביות של המערכת היא בלתי נתפסת.

ישנן הנחיות מאוד ברורות. אני מניחה שיש שונות בין רשויות. אנחנו נבדוק את זה.

אני חושבת שכדאי להפיק ממה שנאמר פה. אם במדגם הקטן שאנחנו עושים פה, לא פנו אליהן, זה אומר משהו ודרשני.

בהחלט.

בגלל זה אני אומרת, מדיניות זה דבר חשוב אבל אם זה לא יורד למטה, לא עשינו בכך דבר. שיתוף ציבור לעניינים האלה זה הדבר הכי חשוב.

בהחלט. מה שאתן מתארות, המשפך הזה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה הוא קריטי וחיוני.

כן, אבל כל המילים היפות האלה, אני רוצה שיתורגמו. תיקחו טלפונים. אני מצטערת שבכלל אתן צריכות לעבוד בזה, שזה אבסורד, אבל אנחנו נעשה את זה ביחד כי אני בסוף לא יכולה להחליף את הקול שלכן. אני אהיה כאן כדי לתת לכן את הפלטפורמה, אבל משהו צריך פה ניעור.

עו"ד יעל קסטן גרבסקי, הסיוע המשפטי.

אני רק אציין שמכוח החלטת ממשלה אנחנו מעניקים ייצוג למשפחות שכולות ובטח בהקשרים של מיצוי זכויות וסיוע מול הרשויות. כל הנושאים של הזכאות, אז בוודאי גם אלמנות יכולות לקבל ייצוג מאיתנו, וליווי וסיוע משפטי בכל מה שנדרש בהיבטים משפטיים. גם במידע. לפעמים אנשים אומרים, אני לא צריך. אני אומרת, בואו רק תיפגשו עם עו"ד שהוא יסביר לכם מה הזכאויות. אם נדרש סיוע בפנייה לוועדות חריגים, בפנייה לרשויות. כמובן שאני גם אפנה אליכן אחר כך.

אולי תעשו שיתוף פעולה כדי להנגיש את המידע הזה. יכול להיות שיהיה עו"ד שבא, ממש לוקח, עושה את זה מול משרד הביטחון. זה עוזר.

חשוב לי להגיד כי זה חלק מהשירות. אנחנו גם עושים הרצאות בשביל להגדיל את הידע.

הסיוע המשפטי קיבל מאיתנו את רשימת כל המשפחות השכולות עם טלפונים.

אתם פניתם אחד-אחד?

אנחנו פנינו טלפונית והצענו - - -

אתן קיבלתן פנייה?

אני קיבלתי ואני משתמשת בזה.

גם אני קיבלתי.

זכיתם בציון לשבח. אמרתם משהו ויש פה במדגם לפחות שתיים מתוך שלוש נשים יקרות שאומרות שכן פניתם. לא מובן מאליו. זו יוזמה. זו אחריות חברתית וגם לאומית.

אני שמחה לשמוע. אני רק אגיד שגם הרבה פעמים בהתחלה אנשים לא במצב שפנויים לזה, אז גם בהמשך אם יש לכן חברות או מעגלים מסביבכן שעכשיו כן ובהתחלה לא רצו, בכל שלב אפשר לפנות אלינו. אנחנו נגיע אליכן הביתה, נעשה את השיחות, נתאים מה שצריך. כל מה שנוכל לסייע וללוות, גם להנגיש את השירותים ולריב בשבילכן עם מערכות, שלא תהיו לבד כי אתן לא צריכות להיות לבד. בשביל זה אנחנו כאן.

תודה רבה.

נגיד שיש לנו הסכם עם הסיוע המשפטי. המימון של עורכי הדין זה באמצעות משרד הביטחון. אנחנו הקצנו לזה.

נכון, זה בהחלטת ממשלה, נאמר לי עכשיו. זה לא יוזמה וולונטרית, ועדיין אנחנו רואים לשבח. תמסרי את השבח הזה גם לעו"ד פוליטיס. תעלו אפילו הילוך כי יש כאלה שאולי עשיתם פעם אחת טלפונים ולא הגעתם אליהן. זה יכול לסייע מאוד.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה. אנחנו נעשה דיון מעקב, גבירתי, מנהלת הוועדה, בעוד שבועיים. אולי אפילו בשבוע הבא. כמה שיותר בהקדם.

אפשר להגיד משהו לפני שמסכמים?

כן, שלומית.

אני רוצה קודם כל להגיד תודה רבה, כי בטח אחרי שאת תסיימי כולם יתפזרו. אני רוצה להגיד תודה גם לך בראש ובראשונה. אנחנו ממש מרגישות שאת איתנו, צועדת איתנו יד ביד. בהערכה גדולה. כל מי שיושב פה, אני בטוחה שרוצה לעשות את המקסימום, גם מי שנזפת.

הם מכירים אותי. באמת אנחנו רוצים שזה יצליח.

אני רוצה להודות. אני חושבת שמה שמאוד חשוב פה כדי לסגור, מה שחסר כל הזמן זה האיגוד של הכול ביחד. כל גוף נותן לנו משהו. הנה, אני אומרת, התקשרו אליי מהסיוע המשפטי. זה משהו אחד מהרבה דברים. צריך איזשהו איגוד של כל הדברים, מישהו שמלווה אותנו לאורך הדרך עם הכול ביחד, כי באמת לכולם יש כוונות טובות וכולם רוצים לעזור ולתמוך, אבל הדברים מתפספסים וזה מה שחבל.

אני לוקחת את עליי, מה שאמרת, להקים פורום של אלמנות.

יש לכם חמ"ל אצלי בלשכה וכל מה שאתן צריכות. אני מסכימה, בסוף איגום משאבים, תכלול של כל הנושא.

תודה רבה.

תודה.

אני רוצה לסכם את הוועדה הזאת. הממשלה עסקה בזה. הממשלה העבירה גם החלטות כמו שהסיוע המשפטי יכנס לתמונה, אבל עדיין אין כתובת אחת שהיא האבא והאימא לנושא הזה, ושם מתחילה התקלה. אני אפנה למשרד ראש הממשלה בכדי שיקימו ועדה בין-משרדית אד הוק שתדון בזה באופן ענייני עם מגבלת זמן כדי להסדיר את כל הסיוע שניתן והמעטפת שניתנת, כולל מה שחסר והפערים שקיימים, בוודאי תוך הנגשה ומיצוי זכויות.

הוועדה מנחה את נציגי אגף השיקום במשרד הביטחון להיפגש עם הנשים הנמצאות כאן בדיון, ושיקימו את הפורום לסיוע לנשות הנופלים וגיבורי ישראל ולילדים שלהם, כדי לשמוע מהן את הפערים הקיימים והצרכים שצריך ונדרש. אני מבקשת שזה יקרה בשבועיים הקרובים. אמרתי את זה לריקי לפני שהיא יצאה. שירה, אני מבקשת שתרשמי לך את זה. הוועדה קוראת למשרד הביטחון לערוך בקרב משפחות הנופלים סקר צרכים, ובהתאם לזה לגזור גם מעבר לשיח שיש עם הנשים היקרות כאן, את הסיוע והמענים שנדרשים כדי לצמצם את הפערים.

הוועדה קוראת לכן, נציגות רשות האוכלוסין לפעול באופן מיידי למתן סיוע על ידי עובדים זרים לנשים הזקוקות לסיוע הזה, וזה צריך להיות באופן מיידי. זה יירשם בפרוטוקול. אנחנו גם נוציא מכתב לשר הפנים ולראש רשות האוכלוסין. התשובות שניתנו כאן אינן מתקבלות על הדעת. הייתה פה סוג של העברת האחריות מבחינתי, כי לא נאמר שיש עובדות זרות שנמצאות בארץ. את זה למשל לא אמרתן, שאתם מוכנים לתת עכשיו את האישורים, ושנאמר שאין בכלל בעיה. אתם לא קובעים ומגדירים את הצורך אלא המשפחות מגדירות את הצורך והנשים מגדירות את הצורך. גם גברים שהם נותרו בלי הנשים, הם אלה שמגדירים את הצורך. כל שאלת הפרוצדורה, אני ממליצה לא להעביר אחריות למשרד הביטחון שצריכים להוציא מכתב כזה או אחר. בעיניי זה לא ראוי. זה פוגע במקום הזה שאנחנו חייבים להישאר לנצח מחויבים.

שבוע ימים מאז שאנחנו ציינו את היום הקדוש, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. לא יכול להיות שאנחנו נעמוד שם כולנו בבתי העלמין, כל המדינה תעצור מלכת ולהגיד להם שהם לא לבד, ובסוף אנחנו נמרחים. אגב, גם הכנסת, אנחנו נעשה חשבון נפש עם עצמנו. אל תדאגו, אנחנו לא נסיר פה אחריות. אנחנו נילחם על הדבר הזה. אנחנו נתמודד מול איזה שר שצריך, וגם אם זה ראש הממשלה בשביל שהם יאשרו את הדבר הזה. אני מצפה מכם להעלות הילוך כמה שיותר מהר כדי שהדבר הזה יקרה.

אני מנחה את משרד החינוך, לכל הפחות להעביר להם את חוזר מנכ"ל הקיים כדי שתקבלו הערות, איפה הפערים, אבל זה צריך להיות בימים הקרובים.

הוועדה תקבע דיון מעקב, כאמור, בזמן הקרוב, ותיידע את כלל המשתתפים.

תודה, שרון, שאת נמצאת. לא הספקנו לתת לך אבל אני יודעת כמה הנושא הזה חשוב לך.

את רוצה לומר בכל זאת שתי מילים לפני שאנחנו מסיימות?

אולי אני אומר משהו שלא נאמר עדיין היום.

קודם כל תודה רבה שהדיון הזה ממשיך והדיון השני התקיים והדיון השלישי יתקיים בקרוב. לכן אני רוצה לומר תודה גדולה על זה שאתן אוספות את הכוחות ומסוגלות לשבת פה, וההתחלה היום גם הייתה מאוד לא פשוטה. תשומת הלב הייתה בכאבים אחרים, במקומות אחרים, ועבורכן לשבת ולשאת את הכאבים של האחרים כשאתן יודעות לאיזה דיון כואב משלכן באתן, היה פה משהו מאוד מורכב ומחיר כבד, אז אני שמחה גם שיכולנו להיכנס עמוק לתוך הדיון עצמו והיה לזה מספיק זמן, ואני מקווה שאנחנו הולכות ומתקדמות עכשיו מדיון לדיון לפתרון, ואתן שליחות ציבור, כלומר אתן שליחות של הציבור הגדול הזה שאותו אתן מייצגות.

נכון, בעל כורחן.

יש כל כך הרבה נשים שותפות שמסתכלות עליכן ועל הדברים שאתן עכשיו מובילות, ואני תקווה גדולה. באמת הוועדה מקדמת את זה כך שתביאו פתרון והקלה והפחתת הכאב והסבל לחברות שלכן, אז תודה רבה לכן.

אנחנו אתכן.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:27.