פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
05/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 71
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום ראשון, כ"ז בניסן התשפ"ד (05 במאי 2024), שעה 13:00

ביקור במנהלת תקומה

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי
שלי טל מירון
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי
קטי קטרין שטרית

אלון שוסטר
טטיאנה מזרסקי
קארין אלהרר
דבי ביטון
לימור סון הר מלך

משה אדרי - תא"ל (מיל'), ראש מנהלת תקומה

נטלי אהרוני - סמנכ"ל משא"ן, מנהלת תקומה

נילי לפשיץ - משא"ן, מנהלת תקומה

ליאת ברקו - משא"ן, מנהלת תקומה

דגנית סנקר לנגה - ראש מערך אדם וקהילה, מנהלת תקומה

ד"ר מאיה גולן - מערך אדם וקהילה, מנהלת תקומה

מיכל פרנק - יועצת לראש מנהלת תקומה

אפרת טנא בייצ'ר - דוברת מנהלת תקומה

שמוליק גרוסמן - דובר הוועדה

ג'רי אלמו - מרכז המחקר ונמידע של הכנסת

מיכאל בן ישי - רמ"ט ח"כ פנינה תמנו שטה

רואי סולימאני - דובר ח"כ פנינה תמנו שטה

בר חיון - עוזר ח"כ מטי צרפתי הררי

מאי משה - עוזרת ח"כ קטי קתרין שטרית

רחלי ברבי - עוזרת ח"כ מירב בן ארי

אביה קונה - עוזרת ח"כ מירב בן ארי

לינוי בן דיין - עוזרת ח"כ שלי טל מירון

עדי שחר - עוזרת ח"כ קארין אלהרר

שקד אינפלד - עוזרת ח"כ אלון שוסטר

חנה הקרמן - עוזרת ח"כ טטיאנה מזרסקי

ריי בוקריס - עוזרת ח"כ דבי ביטון

מיכל סלומון - עוזרת ח"כ יואב סגלוביץ

אבינועם מרטון - מקליט פרוטוקולים כנסת

דלית אזולאי

דניאל ג. איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


ביקור במנהלת תקומה

שלום לכולם. אפתח בתיאור כרונולוגי של התהליך שעברנו, כיצד הקמנו את המינהלת ומדוע, לאחר מכן אתמקד גם בתוכנית החומש שהצגנו לממשלה, כדי שתבינו הלכה למעשה את פועלנו. לבסוף נראה כמה שקפים, גם הצוות שלי כאן, ונתייחס יחד לשאלות שהעליתם בנושא מגדר, וכן בנושא עסקים ועוד.

אני רוצה באופן טלגרפי למסור לכם סיפור הגעתנו לפה, לאחר שאתם תסיימו להתרשם ולצלם נוכל להתחיל.

אנחנו מודים לכם על האירוח, משה וכל הצוות.

יש פה כוח נשי רציני ובעיניי זה מדד להצלחה. נכון, אני משוחדת.

תודה שאתם מקבלים אותנו כאן בחפץ לב. יש לכם לא מעט ביקורים של נבחרי ציבור, וזה לא תמיד קל ופשוט, זה אפילו מפריע לעבודה.

הנושא נמצא בשלב משמעותי, מעבר לשיחות הרקע שהתקיימו מאחורי הקלעים לאורך כל הדרך, משרדי הממשלה וגופי המדינה בכלל, מחויבים לראייה מגדרית. אני בטוחה שלא חיכיתם לנו אבל אנחנו כאן להביא את הפן המגדרי ואת הדחיפה הנכונה בכל מה שקשור למינהלת תקומה, קידום נשים והיבטים מיוחדים לנשים. במחשבה משותפת ייתכן שנצליח לשנות.

בשמחה. זו מינהלת מקצועית מאוד עם אנשים שנבחרו אחד-אחד עד לאיוש מלא של כל התקנים שלה.

(מוקרנת מצגת)

אנחנו הופתענו כמו כולם. הראיתי לכם את הוועדה לאנרגיה אטומית. וזו חברת איזופלט, חברה ממשלתית שעוסקת גם בתחום הרפואה הגרעינית, מספקת כ-700 אמפולות ביום לבתי חולים בארץ, בדיקות פט-סיטי וכדומה. אך זו חברה בלמ"סית.

בוועדה לאנרגיה אטומית אין טלפונים ניידים, אין לחברה 'פייסבוק' ואף לא אינטרנט, אין לה שום קשר לממשלה, אין מערכות שמתקשרות למשרדי הממשלה, הכול מסווג.

יום או יומיים לאחר 7 באוקטובר קיבלתי טלפון בנושא הקמת המינהלת וכבר ב-11 באוקטובר הכריז רשמית ראש הממשלה על הצורך בהקמתה. גם במצב רגיל כדי להקים מינהלת במדינת ישראל נדרש זמן. על אחת כמה וכמה כאשר יש 60,000 מפונים בבתי מלון, יש כאוס גדול ואנחנו צריכים תקציבים ואנחנו צריכים תקנים ואי אפשר לעבוד בוועדה.

החלטנו באותו יום לחצות את הגדר, לבוא למנכ"ל כאן ולהגיד לו שהחברה מאוימת. באנו 15 אנשים, כל מספרי 1 של הוועדה לאנרגיה אטומית. היום נשארו כאן מעט מאוד אנשים מהוועדה לאנרגיה אטומית, רוב מי שאת רואה כאן הם כבר אנשים של המינהלת. סימנו את מספרי 2 בתוך הוועדה, חילקנו כתבי מינוי, כולל כתב מינוי למשנה שלי, ועם קצת מתנדבים התחלנו לעבוד.

אספר קצת על תחילתו של התהליך ועל מה שעברנו עם הממשלה ומה בנינו, וגם על תוכנית החומש שימשה אותנו בתקציבים וקצת להראות את הנקודות ואחרי זה קצת על התחום המגדרי ואז לפתוח את זה לשאלות ותשובות בתחומים שגם אתן יכולות ויכולים להשפיע. הוועדה יכולה להשפיע, התוכנית היא גמישה, יש בה הרבה כסף, אולי תחשבו על כיוונים להשקעה שלא חשבנו עליהם.

אני אמון על שדרות חוף אשקלון שער נגב, אזור נגב אשכול - - - שבעה יישובים, כ-64,000 תושבים. כאשר התחלנו האנשים כבר פונו למלונות.

שלום סליחה.

חברת הכנסת מירון, ברוכה הבאה.

עם 64,000 בבתי מלון, המצב היה חמור מהקורונה. מצב של טראומה ואובדן גדול מאוד לצד השבתה של כלל הפעילות בחבל וכמובן פינוי היישובים. הפגיעה הייתה קשה והטיפול – רב-ממדי. הרעיון היה להקים מנהלת תמיכה מיידית והקמה מחדש של קהילות חזקות, משגשגות ובטוחות. בשום מקום אצלנו לא נותנים למצב לחזור לקדמותו.

תוך פחות משבעה ימים, כתבנו הצעת מחליטים עמוקה מאוד, הצגנו אותה לממשלה ב-19 בחודש. הרעיון המסדר היה לשקם ולהציב מרקם חיים בתחומים הנפשיים, החברתיים והחומריים. לשקם גם את צד הפיזי והסביבתי, להחזיר אל קדמת הבמה את שני התחומים המרכזיים – גם את הפעילות הכלכלית והחקלאית, למנף את התשתית לצמיחה, לחזק כמובן את האמון. ברמת האמון בין הקהילות לביננו, כמייצגי מדינה, ניצבנו בנקודת שפל שטרם היכרנו. זו הייתה נקודת הפתיחה שלנו – משבר אמון מאוד-מאוד גדול.

קיבלנו את המינוי ב-19.10, כל אותו סוף שבוע הכנו מצגת, וב-22.10 הזמנו את כל הקהילות לקיבוץ דביר, שמענו אותם מעל ארבע שעות. חשבנו שיגיעו 25%-20% מהקיבוצים, מהמושבים ומראשי המועצות. הגיעו 125%. כולם באו לשמוע ובעיקר להשמיע לנו.

'יש בינינו משבר אמון מאוד קשה', הם אמרו, 'הברית בינינו קרסה, אין לנו אמון בצה"ל, מכרתם לנו את החבל, שמתם אותנו בשר תותחים' וכדומה. לצד זה הם גם ביקשו מאיתנו 'תשקמו, תבנו, תחזקו ותעשו'.

אנחנו למדנו גם מהקורונה, שכדי להיכנס למדיניות שיקום המהירות ביישום המדיניות היא רכיב מאוד קריטי בטיפול באסון. הבנו שאנחנו צריכים להגיב מהר לדברים. אין לנו זמן שלושה חודשים להמתין, לקבל דיור, עוד חודשיים לקבל תקנים וכדומה. הכניסה שלנו פה הייתה על בסיס המשאבים, התקנים והתשתיות של הוועדה וכך התחלנו.

דבר נוסף שלמדנו היה שחייבים להעצים את הנפגעים. עוד באותו יום החלטנו שאנחנו כנציגי מדינה, לא נכתיב שום החלטה מלמעלה. הכול יתואם עם הנפגעים ויתקבל מרצונם שלהם. כבר ראינו את הניצנים הראשונים של בניית האמון. אנחנו רציניים מאוד עם הגישה הזו ועד היום לא קיבלנו שום החלטה מעל הראש שלהם, וקבלנו אלפי החלטות. הכול נעשה מתוך רצון להתחיל ולבנות מחדש את האמון ולהעצים את המנהיגות.

המאמצים התרכזו בשלושה כיוונים. הראשון היה הנהלים. עם מעל 60,000 איש ביותר מ-200 בתי מלון הכאוס היה גדול. בעיות כספיות, ענייני עלויות ומכשולים בירוקרטיים. הבאנו לכאן את שר התיירות, פתחנו את הכול, פיזרנו את הכול, נתנו לכל מנהל קיבוץ 30-20 חדרים שיארח עם דודים, הורים, משפחות של יתומים – כל מה שנדרש. כך פתרנו את בעיית הנהלים.

הבנו שאנחנו צריכים לקנות זמן. חשבנו שהמלחמה תיקח חודש וחצי-חודשיים לכן חשבנו להתאזר בסבלנות, היישובים הוכרזו כשטח צבאי סגור וממילא אין לאן להחזיר אותם. החלטנו לרכז מאמצים בלהעניק להם חינוך, רווחה, תרבות, טיפולים, שירותי בריאות ועוד.

המשפחות עברו לבתי המלון בעור שיניהן, ללא כרטיסי אשראי, ללא כסף, ללא ארנקים. החזרנו כמעט רבע מיליארד שקלים במזומן לקהילות. יום אחרי שנכנסנו כל ראש קהילה קיבל 2 מיליון שקלים במזומן, לעשות עם זה מה שהוא מוצא לנכון לקהילתו. מי שיודע לנהל קהילה בקיבוץ ב-100 מיליון שקל, ידע גם לנהל אותה ב-2 מיליון שקלים. נתנו את האישורים, בחודש הראשון נתנו להם 103, בחודש השני נתנו עוד 120 וכך הגענו כמעט לרבע מיליארד שקלים. בשבוע שעבר לפני החג נתנו פעימה שלישית, עוד 80 מיליון שקלים, שבהחלט עזרו בתוך הקהילות, וכך הם זכו בעוד קצת אורך נשימה וזמן.

במקביל, התחלנו לשקם את היישובים. לנקות, לסדר, לטפל. חשבנו שתוך חודשיים אנחנו מחזירים אותם, לכן צריך שזה יהיה מוכן. הכנסנו את צה"ל ומשרד הביטחון לעניין, הקצינו את התקציבים והתחלנו לקיים שולחנות עגולים – מי חוזר ומי לא, ובכלל לאן חוזרים. כבר הבנו שגם אם מחר עזה תהיה שוויץ, שמונה עד עשרה יישובים לא יכולים לחזור. אנחנו צריכים לתת להם איזשהו מענה ביניים, לפחות לשנתיים-שלוש הקרובות. כך התחלנו לתכנן במקביל את כל הדברים, זה היה המאמץ השני.

הפן השלישי של המאמץ התרכז בבנייה מחדש של החבל. אחרי הצעת המחליטים ב-19 באוקטובר, המלצנו לממשלה שנחזור בעוד 45 יום עם הצעת מחליטים נוספת, שתעסוק ביצירת אופק, תקווה ועתיד לחבל, וכל זה בתוך חמש שנים. הכנו תוכנית אסטרטגית לחבל התקומה במקביל להקמה של המינהלת.

לקהילות יש אתוס התיישבותי מאוד חזק והחוסן של הקהילה ושל הפרט בתוך הקהילה נובע מהקהילה עצמה. אנחנו עושים הכול בתיאום ובסדר ישר יחד עם הקהילות. זהו שקף מאוד חשוב כדי להסביר את מינהלת תקומה. זו המינהלת, הלקוחות שלה הן הקהילות והמשפחות. אמרתי 'מינהלת מקצועית', לא מועצות, לא גורמים אחרים. אנחנו מטפלים בקהילות, הוספנו את המילה 'משפחות' כי כמעט אין משפחה אחת שלא נפגעה. כמובן שאת למידת היסוד למדנו מהקורונה, הקשר בין המועצה לבין הקהילה הוא חשוב, אבל כשבאנו לעבוד אמרנו 'שלום הקמנו מינהלת, בואו נתחיל לעבוד' – אין עם מי לדבר. ראש אשכול אומר לי, 'יש לי 220 לקבור', מנהל קיבוץ בארי אומר לי, 'אני צריך לקבור 100 אנשים', ההוא אומר לי, 'אני צריך לקבור 60 אנשים, אל תדבר איתנו', אין לך גם אנשים, אין לך הנהגות, כל המועצה מקופלת לבתי מלון באילת, ים המלח, המשפחות והקהילות של הקיבוצים.

תבינו, רוב הנהגה של הקיבוצים נרצחה או נחטפה או נפצעה או נשברה. מעטים מאוד שרדו ויכולים להנהיג ולהוביל. הדבר הראשון שעשינו כמו בקורונה, כשהיו לנו רכזי קורונה, החלטנו להכניס בהצעת המחליטים אנשים שלנו. אנחנו נותנים להם אנשים, שבאים מתוך החבל, גם ניתן להם עבודה בשכר, ונשים לכל מועצה צוות מטה מנהל, הבנו שאנחנו צריכים לתת את זה כמובן גם לקיבוצים עצמם, פה שמנו חמישה, שבעה, עשרה לכל אחד כאן שמנו בין אחד לשניים, על הדבר הזה שמנו POC שלנו, אנשים בכירים - - -

שלום, שלום.

שלום לכולם.

ברוכות הבאות חברת הכנסת בן ארי, חברת הכנסת שטרית.

שלום וברוכות הבאות. על הדבר הזה הוספנו כמובן POC שלנו שהתיישב בין המטה שלנו לבין המועצה עצמה, שמנו ראש צוות מתוך השטח, כל האפורים האלו זה 55 תקנים. פשוט מאוד. אתם מכירים את הבירוקרטיה, כמה זמן לוקח להקים תקן במדינה, כמה זמן לצאת למכרזים וכו', סיכמנו את הדבר הבא עם הממונה על השכר ועם הנציגות, סגרנו את השכר – השכר מאוד גבוה כדי לתת להם שכר וגם בשביל להביא אנשים רציניים – וסיכמנו שפה בצו חירום ראש המועצה אומר 'שלום, אפרת קרן את רכזת תקומה', אני מקבל את השם, מעביר תקציב לשנתיים-שלוש ובזה נגמר הסיפור. כך בחרנו את האנשים והם נכנסו מיד והתחלנו לעבוד.

בלי דאטה אין לי מה לעשות כמדינה. והדאטה נמצא פה למטה. הסכמנו שמשרדי הממשלה בתוקף ולא נחליף אותם, אלא נשתמש בהם. שמנו ראשי צוותים, כמו שאתם רואים כאן – את דגנית, את מיכל ואנשים נוספים. חילקנו את משרדי הממשלה כמו שעשינו בקורונה, כמובן בהתאמה למצב הנוכחי, מעל כל משרד ממשלתי שמנו מנכ"ל או מנכ"לית לשעבר במשרדי הממשלה, כך שהם הכירו את הממשלה. יש לי מטה, אני כפוף ל - - - המשפטי. בגדול מה עשינו ישבנו בחדר הזה, שמנו את כל הממשלה, היו לנו אנשים קבועים בתוך המשרדים ועשינו הערכת מצב יומית, החזרנו את התוצאות, שמענו מה הבעיות שעולות וכך התחלנו להתגלגל, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, זה בדרך כלל היה 24 שעות ביממה כולל שישי-שבת.
במקביל, אם אתם זוכרים, אמרנו 45 משרדים תוכנית אסטרטגית, היה צוות שלא עסק בבהול דחוף אלא עמד בחוץ, ישב בחדר נפרד, 45 יום אנחנו נכנסנו אליו פעמיים-שלוש ביום, הוא קיבל את ההנחיות, הבין מה אנחנו רוצים, והתחיל לתכנן את חמש השנים, את האופק, את התקווה, את החזון שלנו כפי שאנחנו רוצים אותו.

הנחנו שלושה יעדים מרכזיים, זה החזון, לחזור וליישב את הקהילות, להרחיב את היישובים, כל התוכנית שלנו משווקת את מה שכתוב כאן. למנף, להביא לשגשוג של הקהילות, אזור חיוני. פארק - - - פורח אטרקטיבי לתושבי החבל, הוספנו גם 'מדינת ישראל', קיבלנו את המשמעות של העניין הזה.

היעד השני הוא לטפל בטווח הביניים וגם בטווח המיידי. יש צרכים רבים ל-47 קהילות, יש צרכים רבים ל-60,000 איש וכמובן לתת מענה גם בטווח הביניים. תוכנית החומש שכתובה כאן צריכה לשרת את הדבר הזה. לכן ביקשנו מהממשלה, 'תנו לנו הצעת מחליטים שנייה ב-10 בדצמבר, תנו לנו חוק ותנו לנו לחזור בעוד 100 ימים'. את כל זה כמובן אתם רואים עשינו. - - -

מלון בים המלח, בתי ספר עורפיים, כאן זה חוף ים, הקמנו יחד עם משרד החינוך כ-16 בתי ספר, הגיל הרך עד כיתה א' בתוך בתי המלון במרחבים הציבוריים, א' עד ו' מחוץ לבתי מלון וכמובן הבוגרים ז' עד י"ב עם ההסעות של המועצות המרכזיות, זזות מעט ככל האפשר, יתרון איכותי לכל קהילה, אבל אנחנו הבנו שצריך לתת כאן מענה וה-'מה' וה-'איך' הם לא פחות חשובים. קיימנו כאן סביב השולחן הזה 25 שולחנות עגולים, תמיד בזום, כל משרדי הממשלה, 70-60 אנשים, הקהילה והמרכז, כל המשרדים כאן בעניין ואנחנו צריכים לתת פתרון - - - באמת חליפה אישית לכל יישוב ברגישות הרבה.

למדנו שחלק מהיישובים לא רוצים לחזור. חלק מהקהילות לא רוצות לחזור, לא יכולות לחזור, יש בעיות כאלה ואחרות. החלטנו שלא נפקיר אף אחד, הנה אני אומר לכם אף אחד לא יופקר אלא יטופל על ידי מינהלת תקומה עם המשרדים הרלוונטיים.

בנוגע למתווה של החזרה ליישובים, יש כאן 24 יישובים, לא כולל שדרות. למשל בבארי מתלבטים, מדברים איתי על שנתיים-שלוש. הצענו את 'הדסה הקטנה' בירושלים, שלושה בניינים, 453 דירות חדשות, עם מרחבים ציבוריים גדולים. נערכה הצבעה והוחלט שלא. הצענו את יישוב קדמה או מלון, החליטו על מלון והם הולכים לקיבוץ חצרים.

קצת על חצרים – אנחנו לוקחים אדמות מהקיבוץ, אדמות בור, אנחנו מפתחים את כל השטח, מים, חשמל, אינטרנט וכו', וצריך להכניס פנימה, כל מגרש עולה לנו כמעט 350,000 שקל לפתח אותו ואנחנו שמים קרווילה, אנחנו בעצם מקימים קיבוץ של 300 קרווילות, צמודים לקיבוץ חצרים נשענים קצת על החינוך, קצת על המרפאות שלו, משפים אותו בתקציבים. עולה לנו 300 מיליון שקלים כדי לשים את האישור הזה, אני מאוד מקווה שבמהלך יוני-יולי-אוגוסט אנחנו נכניס את 300 המשפחות האלה ונוציא אותן מהמלון.

גם בניר עוז המצב היה קשה, רק להם כקהילה לא היה את אורך הנשימה להישאר במלון חצי שנה עד שמונה חודשים, והם ביקשו לצאת מייד. הלכנו לכרמי גת, לקחנו כמה בניינים, כמעט 150 דירות, ובעצם לקחנו כל דירה חדשה ושילמנו את הכול, שכרנו את הכול, כל התשלומים מטופלים על ידינו כולל דמי כלכלה שאנחנו נותנים להם בכל דירה, ריהטנו ב-80,000 שקלים. דירת ארבעה חדרים, שלרהט אותה מלמעלה עד למטה עולה 60,000 שקלים, החלטנו לתת את כל התוספות כדי שאנשים ירגישו נוח לשנתיים-שלוש, תכף אני אראה לכם כמה תמונות.

עוד דבר, את קיבוץ כיסופים אנחנו מעבירים ליישוב עומר אצל פיני בדש, יש 36 מגרשים של דונם כל אחד, ישבנו עם אחיין של פיני בדש ואמרנו לו, 'יש לך 36 מגרשים של דונם. יש לך פה תשתיות, יש כבישים, יש אינטרנט, יש חשמל, יש הכול. תן לנו, דחה את השיווק, תהיה לנו שנה-שנתיים לבנות קיבוץ, אנחנו רק מניחים קרווילות, הם בקרוב נכנסים, זה כיסופים שהכנסנו שם. גם הקבוצות – ארזה הלכה לרוחמה, רעים נמצא בתל אביב, אתם יכולים לראות כאן את אופקים, נתיבות, באר שבע, אשלים, כרמי-גת, הכנסנו נוספים וכמובן אתן לכם כמה דוגמאות. תראו זה קיבוץ ניר עוז שלושה בניינים שלנו, שנתיים, שלוש או ארבע, מלמטה עד למעלה מטופלים. חשוב שתדעו, הם יצאו מהמלון עם תיק קטן בלבד, הכול חיכה להם בבית.

אלה מבנים שהיו לדיור ציבורי?

אלה דירות שהיו לדיור ציבורי בחלק מהמקומות גם דירות שנמכרו בסידור ובשיחה עם הרוכשים, או פה הם מקבלים מהקבלן דחייה ומקבלים שכירות וזה עבד די טוב בכמה מקומות.

זה חצרים, זה קיבוץ נחל עוז במשמר העמק, זו שכונה שהקמנו בשפיים, כי בשפיים המלון מאוד צפוף, אותו דבר במשמר העמק, תוך חודש וחצי הקמנו שכונה של 50 קרווילות, אנשים כבר יושבים שם.

אתם יכולים להתרשם כאן זו דירה. לחטופים מניר עוז מחכות דירות מוכנות וסגורות, ברגע שהם ישובו לא צריך לחפש להם דיור, הם פשוט נכנסים. כך נראית הדירה, שוכפל בכל 150 הדירות, הכול מאיקאה, הכול אותו דבר פה, כל הבתים נראים אותו דבר. אפילו מנה ראשונה במקרר כפי שתכננו, אם תסתכלו על הבית, יש פה את כל הפריטים, עד רמת הציוד בארונות, במטבח, במקרר, במקלחות ובשירותים. הכול יש פה, כך נכנסו אנשי ניר עוז. הם מאוד מרוצים. אם נסתכל כאן על משמר העמק, תראו זה היה ב-20 בדצמבר אני עמדתי כאן, מה שאתם רואים כאן זה היה מטע שקדים. ביום ראשון אחרי ששינינו כמה חוקים של נושא התכנון והבנייה טרקטורים כבר עבדו, אתם יכולים להתרשם מהרצון שלנו. נחל עוז התארחו במשמר העמק, הייתם צריכים לראות בפנימי המשפחות.

ראינו, הם באו לכנסת עם התמונות יש לי את התמונה עדיין במשרד. נורא.

אני ביקרתי שם, נורא. פשוט נורא, הם שרפו, אתם יכולים לראות את המטע. לקחנו גם 40 דונם ובעצם אתם יכולים לראות את פיתוח השטח. כאן אם נעצור את זה ונפתח, אתם יכולים לראות כבר את השכונה, היא כבר יותר מתקדמת, זה כתוב ב-9 באפריל ואם נסתכל קדימה אתם יכולים כבר לראות שמכניסים ריהוט בתוך אותה שכונה.

בחצרים המצב לא כזה, נכון?

בקרוב ממש מניחים קרווילות בחצרים.

בתשתיות?

כן, בטח התשתיות מתקדמות מאוד.

כאן אתם יכולים להתרשם מבארי, פינינו כאן את ההריסות, זה הבית של פסי עם אותו טנק, שעכשיו מתברר שכנראה לא הטנק הרג, אלא דברים אחרים שקרו שם. קצת התחלנו פינוי, אנחנו לא מפנים הריסות בלי אישור של הקיבוץ ושל המשפחה.

חוף זיקים, ישבתי עם ראש המועצה הצעתי לו ארבעה מיליון שקלים, שיעשה את החוף הכי יפה בעולם אבל בתנאי אחד ביקשתי שיכניס טרקטורים וימחק את הכול. וזה מה שאתם יכולים לראות, הכול נהרס ומי שביקר שם וראה, החוף הולך להיות אחד הדברים - - -

אלה השירותים שם שהטרקטור הוריד?

אלה השירותים שבהם נהרגו אנשים ונרצחו. זה אתם מכירים.

מכאן אני עובר לתוכנית, וקצת על זמן הביניים ותכף אני אסכם את החלק הזה.

הכול היה צריך להיות באופן מאוד מהיר ומיידי. אין כאן זמן לתת את כל התוכנית, אבל באנו בהצעת מחליטים שנייה ב-10 בדצמבר וביקשנו 18 מיליארד שקלים. זה התקציב שנדרש לנו והיה לנו חשש מאוד גדול שאנחנו באים הפוך להתקפה. למה? כי כשמציגים תוכנית מפורטת, מציינים כמה היא עולה. אנחנו רצינו 18 מיליארד שקלים והיה לנו רק חזון. ידענו שיכול לקום מישהו ולהגיד לראש הממשלה, חזון יפה, שיתחילו לעבוד 100 ימים ויחזרו, אולי יהיה צריך 12 מיליארד, אולי צריך 24 מיליארד. אבל אז זה היה מפיל את המינהלת. זה היה פשוט הורג את הקצב כי לא ידענו לאילו כיוונים לפנות. כאן החלטנו שבוע קודם להכין סרטון ייחודי שמעביר את המסר לשרי הממשלה.

הצגנו לשרי הממשלה את החזון, הסברנו על האתגרים של האירוע הקשה שעבר על כולם. הסברנו את הרוח, לאן אנחנו שואפים להגיע. היה לנו בדיוק שבוע. הם חייבו אותנו לצאת עם שלוש הצעות מחיר. הצענו, אישרו לנו 250,000 שקל בלי זכות חתימה, רק של 50 באותו זמן, והם רצו חודש ערבות. אין לנו. אז הבאנו בחור חביב מחיל אוויר שהיה עושה לנו סרטים - - - ישב בחדר, הסברנו לו את התסריט, אמרנו לו שהשבוע יש לנו רק 50,000 שקלים. הוא הוציא עבודה יפה תחת ידיו, תכף תוכלו לראות - - - אנחנו לא מקרינים אותו בחוץ, אנחנו לא מפרסמים אותו, הקרנו אותו בישיבות ממשלה ואנחנו מקרינים אותו כאן.

(מוקרן סרטון)

אנחנו פתחנו את ישיבת הממשלה בהצעת המחליטים השנייה.

תודה לח"כ טטיאנה מזרסקי שהצטרפה.

הסרטון הזה צולם עם המשפחות בשפיים, בשדות החקלאיים. גם בשדרות וגם בשפיים וגם בכפר עזה, כל אלה שמתארחים בקיבוץ שפיים.

סליחה, אתה הצגת את היישובים אני פשוט לא רואה מהמרחק הזה, התבקשתי עי קיבוץ מפלסים לדעת מה קורה איתם ב-1 בספטמבר - - -

אז לחברי כנסת שהצטרפו אמרנו בפתיח ניתן לאדרי לסיים הכול ובסוף כל אחד מאיתנו ישאל אותו מה שהוא רוצה.

הצגנו את זה בדצמבר והיה לנו חזון על התוכנית שעשינו - - - זו תוכנית מבטיחה קיבלנו תקציב - - - הצעת מחליטים שלישית.

מי יבנה את כל הדבר הזה אם אין פועלים בכלל?

יש פועלים הכול טוב. אנחנו נבנה את הכול. ב-17 באפריל הצגנו לממשלה את התוכנית המפורטת, קיבלנו אישור לכל התוכנית כמו שהיא.

לגבי "הבית החם", זה מה שאנחנו מתכננים לכולם, אמרנו גם לממשלה ש-7 באוקטובר היה מבחן ועם ישראל עבר הרבה חוויות בהיסטוריה שלו, תמיד ידע לצמוח ולשגשג מתוך השבר הגדול וגם מתוך השבר הזה אנחנו נדע לקום, אבל זה גם מבחן.

בתוכנית שאנחנו מציגים יש בה שתי פעימות. פעימה ראשונה היא צבאית צריך בה ניצחון, פה זו האחריות של הצבא להביא את הניצחון.

ברוך הבא ח"כ שוסטר.

הפעימה השנייה היא אזרחית ומחייבת את התקומה, את התקווה ואת האמון – ואת אלה אנחנו במינהלת מנסים לבנות.

הוצאות הבניין. זו הרשימה שנתנו למלונות עם התקציבים. נתנו פתרונות ביניים, כמו שאתם רואים, מעל מיליארד שקל השקענו באותם יישובים עירוניים יישובי תחליף ויישובי ביניים, אנחנו ממשיכים לתת את התמיכה בתחומי החינוך, רווחה, בריאות. אתם יכולים לראות את המספרים.

עשינו תיקונים לחקיקה, גם חוק התכנון והבנייה וגם תקנות חובת המכרזים. אישרנו את ההצעות אתם יכולים לראות את התאריכים. - - - 17 באפריל שוב תוכנית חומש. - - -

עקרונות למידה, פירטנו לממשלה מאיפה הבאנו ולמדנו על אירועים שקרו בעולם – פיגועים, רעידות אדמה, מלחמות. אלו הנתחים המרכזיים שהבנו ומיד דחפנו אותם פנימה. התקציבים, שילבנו את המועצות, שילבנו את הנציגויות, הגדרנו חזון, מיפינו סקטורים וכו'.

מבנה האסטרטגיה לצד החזון אומר שכל הרעיון המסדר שלנו מצביע על מצוקה דמוגרפית משמעותית, אין מה להשקיע בחבל אם אין אנשים ואם לא נגדיל ונכפיל את מספר המשפחות. לכן אנחנו רוצים לתת השקעות בתשתיות – כלכלה, מדע, חינוך, חקלאות, רפואה מתקדמת ועוד הרבה תחומים שרצינו שיהיו בתוכנית כדי שיביאו את האופק, את החזון ואת הביטחון לתושבים.

התוכנית נשענת על שלושה מנועי צמיחה – חינוך, איכות חיים, ירוק ובר קיימא. אבל אמרנו שבלי ביטחון לא נחזור. נכון, יש מושכים, חינוך הוא מושך מאוד חזק, תשתיות, חקלאות וכו'. אבל ביטחון מערכתי ואזורי אנחנו רוצים מצה"ל, קהילתי ואישי אנחנו ניתן והתשתית הזו מחייבת צמיחה.

אלה המשפחות שבהן החלטנו לטפל באופן כללי. עולמות התוכן, אתם יכולים לראות שאנחנו לא רק הולכים לבניינים ובטון אלא לחינוך פורמלי ובלתי פורמלי, החינוך הכי טוב בארץ בחמש השנים הקרובות, עם ההשקעות הכי גבוהות יקרה בחבל. יותר משני מיליארד שקלים מעבר לתקציבים של משרד החינוך. רווחה, בריאות, תרבות, ספורט, תקשורת, הגנת סביבה.

עוגנים כלכליים – חיזוק המועצות. המועצות קטנות ולא חזקות דיין. צריך לחזק אותן כדי להכיל את העניין הזה. עיקרי העוגנים הם חיזוק לכל העניין. אלה חלק מעיקרי העוגנים - - - תחנת משטרה, אתר הנצחה, התחדשות כפרית, הדור הבא בחקלאות, מרכז - - - מרכזים להנגשה רפואית, מרכז שיקומי.

אנחנו נשקיע במרכז שיקומי אזורי. נתקצב אותו גם לחמש שנים כי הטראומות והפוסט-טראומות של שדרות והיישובים דורשות טיפול. אנחנו נקים, נממן ונסבסד את זה. זה כרם שלום, זה זיקים, בית חולים ברזילי, באר שבע. אנחנו נפסיק לחפש רופא ב-02:00, ילדה עם חום לא תיסע 75-55 דקות, אנחנו נקים מרכז רפואי לטיפול בילדים במרכז החבל, ניתן את המענה ננגיש את עולם הרפואה ונשדרג אותו. ד"ר מאי גולן עוזרת לנו בעניין ואנחנו ניתן את הטיפולים המתאימים.

יש איזה בית חולים שיוקם או שיש משהו קיים?

אנחנו לא מקימים בתי חולים ולא בתי - - - אנחנו נחזק את הקיים ונוסיף אלמנטים כדי שיוכל להיראות יותר טוב. תוכנית חמש שנתית - - - שימו לב זה החבל, אנחנו נשקם. - - -

ציינת בית חולים קיים, איזה מהם?

ברזילי בבאר שבע - - -

בבאר שבע יש עוד בית חולים כשמתכוונים, יש הצעת מחליטים שהעבירו.

אנחנו רוצים לשים את הכסף ולהתקדם, לתת למשפחות קודם כל בית בטוח וחם, זה לא הבית שהוא גדל בו. לא איך שהוא נראה ולא התשתיות משנות השישים, הדברים קצת יותר מודרניים ואתן דוגמה. עשרה יישובים מרכזיים שבהם היו חדירות והריסות, מס רכוש סימן ונתן כסף, 253 מיליון שקל שיפויים. זה השיפוי. מתחנו ככל יכולותינו - - -

הבית הרוס מהיסוד.

מס רכוש עושה עבודה טובה. בית בבארי שנראה להריסה – אם יש רצפה ותקרה גם אם שרוף, הכול הולך לשיפוץ. זה נושא הבתים.

עוד נושא הוא ערך קיום. חקלאות. יש חקלאי, יש לו חממה ותנורים, שהוא קנה ב-200,000 שקל. אחרי שלוש-ארבע שנים הם שווים 50,000 שקל. הוא מקבל שיפוי של 50, מי משלם את 150 הנוספים? הלך קומביין של 1 מיליון, מקבלים 200, הוא בן שבע. מי משלם את ה-800 הנוספים? בעל הבית שקרה לו הנזק וזה דבר לא הגיוני.

תכולת דירה עד 120,000 אלף שקל נותנים תכולת דירה. זה החוק. באמנו ואמרנו על 253 מיליון השקלים הוספנו עוד מיליארד. אנחנו לא רוצים את אותם בתים אנחנו רוצים שיפוצים אחרים. מס רכוש אישר להרוס 99 בתים. אני אישרתי להרוס 400. רק אני שם עוד 400 מיליון שקל, לא מתבלבל בכלל בעניין הזה. דרך קיום חקלאי אין פתרון, בתוכנית בחוברת כתוב שמחכים 40 מיליון - - - אנחנו צריכים חקלאות וחקלאים במדינה, אם לא ניתן להם את הכסף הזה - - -

הרפורמה מייבאת מטורקיה פירות וירקות - - -

נקווה שלא. זה בעניין הזה. אנחנו רוצים להחזיר את הביטחון האישי, אנחנו רוצים לתת את החינוך - - - אני רוצה את החינוך הכי טוב בארץ אני רוצה לתת חוסן, איכות חיים, הגנת סביבה, נגישות רפואית, מוביליות, יציבות ומסוגלות כלכלית. אתם תשמעו את זה גם ממילכה, אנחנו לא רוצים לתת דגים, לא רוצים הטבות מס, הם כבר רוויים עד פה. אנחנו רוצים לתת חכות, כדי שהאנשים יוכלו להשתקם בעצמם טוב יותר. רק פה שמנו 2 מיליארד שקלים, זה כסף טוב שמונח על השולחן כדי לעודד צמיחה ולחזק עסקים.

עוד דוגמה, צמיחה דמוגרפית ועידוד משפחות צעירות. היום ישבתי עם אנשי נחל עוז בבוקר לדיון. הם רצו להקים שכונה לצעירים, התחלנו לשבת על ספירת מלאי. כל קיבוץ מקבל את מה שהזכרתי קודם, לצורך העניין, קיבוץ א' שמקבל 250 מיליון שקלים - - - על הבנייה וכדומה. הוא מקבל עוד 40 מגרשים לבנות עליהם בתים מסובסדים, עד 300,000 שקל מגרש. אנחנו ניתן 100% לסבסד מגרש. בית שצריך לעלות 1.2 מיליון, - - - 900,000 שקל לזוג יעודד זוג לבוא פנימה.

אנחנו נותנים לכל קיבוץ ויישוב 15 בתי אגודה בסבסוד של חצי מיליון שקל לכל בית אגודה. מעבר לכך, כל יישוב מקבל בין 15 ל-30 מיליון שקלים מזומן. תחליטי מה את רוצה להשלים ולעשות, זה כדי לעודד ולהפוך את החבל הזה למשהו משגשג ופורח ומוכן לקלוט. אנחנו רוצים יותר חקלאים, יותר פריון, רשויות חזקות – חלון ראווה לסיפור אחר.

עוד כמה דוגמאות על התוכנית שכבר אושרה. תוכנית אדם וקהילה אמונה על התחום הזה וישבה 100 ימים, עברה סעיף-סעיף, קיבוץ-קיבוץ, תראו את התחומים ואת פילוג שני מיליארד השקלים. בריאות 700 פלוס, רווחה אתם יכולים לראות, סך כל התקציב לחמש שנים, רק בחינוך, אנחנו נכניס 400 מיליון שקלים בשנה מעבר למה שמעניק משרד החינוך. התחלנו מ-1 במרס כשהם חזרו, כל תלמיד מקבל בממוצע 21,000-17,000 שקל, אנחנו ניתן עוד 10,000 שקל.

כשאתה אומר כל תלמיד אתה לוקח בחשבון את מספר התלמידים שהיו או שאתה הולך גם על פי החזון של להכפיל או לשלש את האוכלוסייה?

בחמש השנים הקרובות כל ילד שנולד ונכנס למערכת או כל תלמיד, יצטרפו איתנו בתקציבים האלו. זה מה שאנחנו נותנים, סגור עם משרד החינוך. אנחנו ניתן תמריץ לשילוב מורים, ניתן הרבה כסף לחינוך הפורמלי לתשתיות - - -

סליחה שאלה, יש לך חלוקה 10,000 שקל לילד באמצעות מנגנון 60% על בסיס תוכנית בית ספר, כלומר משרד החינוך ו-40% תוכנית ממשלתית. הרשויות מקבלות בעצמן תמיכות?

לא, זה הכול הולך דרך תוכנית גפ"ן של משרד החינוך. חלק ממי שיוביל את זה, בעיקר בתהליכים ארוכי טווח, זה מנהל מחלקת החינוך וראש המועצה. לגבי ראייה רוחבית של המועצה, ומנהלי בית הספר, לגבי בית הספר - - -

למה החלטתם גפ"ן? - - - תוכנית גפ"ן עניינה תוכניות לימודים. זו אינה הבעיה של הילדים האלה, תוכניות לימודים. הבעיה שלהם זו הטראומה החמורה שהם עברו, טראומה מאוד קשה, שם תשימו את הכסף. למה בגפ"ן? - - - אני באה מתחום החינוך וזו טעות. לא שמים בגפ"ן. שמים במצב נפשי.

לא נכנסנו לזה אבל צריך לומר ש-30% מיועד לתכנים רגשיים פסיכולוגיים - - -

כן אבל, אני מכירה את התוכנית הזו. אין שם מענים. - - -

למדינת ישראל יש שר יש שר חינוך, יש צוותים, יש ועדות - - -

אנחנו נסיים את המצגת ואז נפתח לשאלות. - - - בבקשה משה תתקדם.

הבריאות למשל, סך הכול שמנו 700,000 שקל - - - גילינו גם שאנחנו רוצים לתת רפואה מונעת - - - ראינו שיש פה הגבלה של מענים לסובלים מהשמנת-יתר, אלה דברים שאנחנו רוצים לטפל בהם עם שר הבריאות כמובן. רווחה אתם יכולים לראות 516 מיליון שקלים. לבינוי ותשתיות שמנו 8 מיליארד שקל. התוכנית כבר אושרה. 8 מיליארד שקל על טיפולים בעולמות הבינוי, השיקום והשדרוג של היישובים.

יש כאן הרבה עבודה והלכנו על שני מסלולים. הצענו שנעשה את המסלול לכל קיבוץ וניתן מפתח. אמרנו להם, "חברים אתם יודעים לבנות בעצמכם, יש לכם את חברות הבנייה שלכם ואת אדריכלי הבית שלכם ומשק וכלכלה – תאשרו אצלנו וניתן לכם חברה מלווה שתוכל לעזור לכם במכרזים וכו' לממן לכם". כולם קפצו על הרעיון הזה, זה מה שהם רוצים. על תחבורה דיברתי, כלכלה ועסקים יש פה 2 מיליארד ו-300,000 שקלים. עסקים קטנים, שכירים, עצמאיים, תעשייה. הלכנו על מענה הוליסטי, לא באנו רק לתת לחבל, גם לחבלים אחרים בארץ. - - -

אנחנו רוצים לעודד מנועי צמיחה ושדרוג החיים, גם לעסקים, שכירים ועצמאיים גם שם אנחנו רוצים לגעת ולא מעט אנשים עלולים לפשוט את הרגל. אנחנו שמנו להמחשה עלות קצבאות אבטלה לשישה חודשים למדינה, 150 מיליון שקל. כדאי לנו לשים 44 מיליון שקל כדי לעודד את העניין הזה.

חקלאות, יש פה תקציב לא מבוטל בהגנת סביבה, בהשקעות הון ובדור הבא של החקלאות. עשינו כמה דברים גם בנושא מים, פסולת, קרקע של החבל. תיירות הוצאנו גם כן, פרסום החבל, סיירתם בחבל. אם תחפשו מקום בין זיקים לכרם שלום – חוץ משדרות או נתיבות – לעצור, לשתות ולאכול משהו, שירותים, לא תמצאו דבר. אנחנו נפתח את זה, נשקיע שם וניתן את המענה.

תיעוד והנצחה כמובן אנחנו רוצים להשאיר את המורשת ולהתאים גם תוכנית מורשת וגם אתר הנצחה יוקם תאגיד תחת משרד הממשלה כמו כל התאגידים האחרים, מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוביל את העניין.

מרכיבי ביטחון, אנחנו שמים כאן 720,000 שקלים. ניקח את שדרות כמודל לחיקוי. בואו תראו ערים במתכונת הזו. נתנו כמובן מרכיבי ביטחון לכל יישוב, משרד הביטחון קיבל את התקציבים, הוא אישר את המרכיבים. אנחנו הולכים גם לנושא של ביטחון לאומי וגם שם נתנו מענים מתחום הכב"ה, הצלה, חינוך, מג"ב ועוד כמה דברים. אנחנו נקים את המשטרה החדשה בשדרות בעלות של 60 מיליון שקלים וגם היא תשמש מודל לחיקוי לתחנות משטרה כאו בארץ. מה שהרסו יהיה יותר חזק. כמובן נחזק את הרשויות המקומיות וכמובן בשלב היישום זה השלב שבו אנחנו נמצאים.

לסיכום, מינהלת תקומה, הייתה עד עכשיו בשלב התכנון, עכשיו היא הולכת לשלב היישום. אנחנו בשנת 2024 ביקשנו 8 מיליארד שקלים כדי לעשות זינוק מאוד גדול ולהכניס את המענים הנכונים בכל עולמות התוכן כבר בשנה הזו - - -

- - - מה-19 או עוד?

כמה מיליארד.

זה מתוך ה-19, נכון? כי אמרת "ביקשנו".

קיבלנו. כל מה שאני מראה לך קיבלנו.

יש כאן בתוכנית הזו, בחזון של תוכנית החומש, מסר ציוני, ערכי ומוסרי מהמעלה הראשונה. היום יום השואה, אני עמדתי ונשאתי מול האנשים שלי דברים, הייתה ניצולת שואה שבאה ודיברה. את מה שאנשים חוו בדרום אין מילים לתאר, אבל היה פה אירוע חסר תקדים מאז קום המדינה, משהו שאי אפשר שלא להתייחס אליו אחרת. זה צריך לנסוך תקווה, אופק וודאות לחיים חדשים, אופק כלכלי, חברתי וחוסן.

היה לי תענוג לשבת היום בבוקר עם אנשי נחל עוז להתחיל לתכנן את השכונות של הצעירים, של המשפחות הצעירות, של הסטודנטים ועוד כמה דברים אחרים. ממשלת ישראל שאתם חברים בה מביאה בשורה חדשה - - -

יש כאן מאמץ משותף של הממשלה, של הכנסת, של הוועדות, של המנהיגות המקומית והמנהלת, יש פה מסר לאויבים שלנו, וזו בשורה חדשה לחבל, לעם ישראל וליהודי התפוצות.

שלום לכולם, אני נטלי, סמנכ"ל משא"ן של מינהלת תקומה. אפשר לראות היום שמנהלת תקומה מונה 57 עובדי מדינה, 63% מתוכם נשים ו-37% גברים.

ותשימו לב לדרגות הגבוהות כאן, הן תופסות את המשרות הבכירות ביותר. אני חייב להגיד לכם זה פשוט אור לציון.

בנושא הזה בכלל של אדם וקהילה יש שמונה תחומים, אנחנו משתדלים שהתחומים ידברו בינם לתוך עצמם. לא יהיה חינוך שיעמוד בפני עצמו, שלא יהיה מחובר לעולמות של בריאות או לא תהיה בריאות שלא תהיה מחוברת לעולמות של קהילה. אנחנו מנסים להמציא באמת תפיסה חדשה שמסתכלת רוחבית וחוצה נושאים.

מתחילת ההקמה, אחד מהדגשים של ראש המינהלת זה היכולת שלנו באמת לעבוד דרך הרשויות המקומיות ולשנות את האיזון הזה שבין ממשלה ושלטון מקומי. התוכנית הזו מביאה לידי ביטוי את שני העקרונות הללו.

אנחנו נפגשנו כאן עם מאות ארגונים, עמותות, מוסדות, כמובן המועצות והיישובים, ואחד מהנושאים הראשונים ששרטטנו לעצמנו כאתגר זה נושא נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. אני יודעת שגם אתם בוועדה התעסקתם בנושא הזה לא מעט, בכוונתנו גם להקים אבל גם להרחיב שירותים קיימים. למדנו שהסיפור הזה של הטיפול בנפגעי תקיפה מינית מחייב הכשרות ייעודיות, במיוחד אחרי של 7 באוקטובר.

זה לא רק העובד הסוציאלי שיטפל בנפגעת התקיפה המינית אלא אנחנו צריכים איזו הסברה בהדרכה אפילו רחבה יותר בתוך המועצה לכל מי שעלול להיתקל במי שנפגע מהסוג הזה ואנחנו מתכוונים לתת לזה מענה.

בנוגע למסעות ריפוי, לא יודעת אם שמעתם על התהליכים האלה שאנשים עוברים, מבודדים לחלוטין, מנתקים אותם, לוקחים אותם למקומות בטבע, בדרך כלל מחוץ לארץ, ללא טלפונים ניידים, הם עוברים תהליך של ריפוי, של דיבור, של שותפות. הדברים האלה כבר התחילו ובתוך זה אנחנו מייחדים מסעות ייחודיים לנשים, משום שזיהינו שנשים בשיח הפתוח שלהן מחזקות זו את זו וגם נפתחות יותר.

אנחנו פועלים לקידום תוכניות של מנהיגות נשית וגבורה נשית. יש לנו שותפויות עם הרבה מאוד גורמים ובכלל זה גם עם השרה לשוויון חברתי, ותחום הבריאות מסתמנת כאבן דרך משמעותית, אתם ראיתם את זה כבר, וד"ר מאיה גולן לצידי כאן מובילה את תחום הבריאות, ותדבר על זה, בבקשה.

אני מאיה גולן, ממערך אדם וקהילה, אני מובילה את תחום הבריאות במינהלת. הרעיון שלנו הוא להכניס רפואה קהילתית מוכוונת משפחה, מוכוונת קהילה. הרעיון הוא לעשות משהו שלא נעשה במקומות אחרים, למשל להקים מרכז משפחה, כזה שיציע מרכז להתפתחות הילד, טיפת חלב, שירות פסיכולוגי, שירותי רווחה – הכול ישב באותו מתחם כי הכול מתכתב עם הכול.

יש כאן בשורה חדשה והיינו רוצים להקים כמה מרכזי משפחה כאלה ולהביא רפואה לחבל הזה, שזה אתגר לא קטן, יחד עם משרד הבריאות כמובן להביא גם רפואת נשים שקיימת כיום, צריך לחזק אותה מאוד, גם רפואת ילדים וגם רפואת משפחה, כאשר הדגש והמסר בנוגע לרפואה בחבל מתמקדים בקהילה.

שלום לכם ולכן, אני מיכל פרנק, לשעבר מנכ"לית משרד התחבורה, ראש הממשלה לשעבר. רשמית אני יועצת של משה אדרי, אבל אני פה מהשבוע השלישי של אוקטובר, מהרגע הראשון התגייסתי למשימה ואני אמונה על תחום התעסוקה והכלכלה.

בהקשר הזה יש לנו כשתי קבוצות מוטבים. אנחנו מסתכלים על המעסיקים, זאת אומרת על העסקים והתעשייה כמוטב בפני עצמו על מנת לשמר את מקורות ההכנסה והעשייה ובעיקר את מקורות התעסוקה ואז זה מוביל לעולם השני של המועסקים. אלה יכולים להיות בעלי עסקים, עצמאים קטנים או כמובן שכירים ושכירות, ובעצם לפתח סט כלים לכל אלה, כאשר אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מבינים והבנו לאורך כל הדרך, עם גורמי הממשלה והמגזר השלישי הרבים שעוסקים בתחומים האלה, זה שאנחנו עומדים בפני אירוע שמעולם לא היה כמוהו.

אנחנו מתעסקים בחבל שהייתה לו תעסוקה מלאה, זאת אומרת במונחים של שוק העבודה 91% מועסקים חוץ מאבטלה חיכוכית לא הייתה שם שום בעיה, אלון ואני עבדנו הרבה שנים יחד בליווי של עוטף עזה. הייתה הרבה תמיכה של הממשלה לאורך השנים וגם בסך הכול חבל שהוא לא כל כך פריפריאלי מבחינת המרחק, אוכלוסייה יחסית חזקה, גם שדרות היא עיר יחסית חזקה אם נשווה אותה להרבה מאוד ערים דומות והסטטיסטיקה הבסיסית הייתה טובה. זה דבר טוב, ומצד שני זה גם אתגר מאוד גדול וכשנכנסנו לאירוע אנחנו מבינים שעולם המסוגלות התעסוקתי, ביני לבין דגנית יש ממשק, זאת אומרת ברור שכל מקום עבודה שאנחנו נצליח לשמר, כל אדם או אישה שנצליח לשמר אותם בפריון גבוה ומסוגלות גבוהה זה ישפיעו באופן מובהק על יכולת השיקום האישי, המשפחתי והקהילתי.

מה תמונת המצב היום?

תמונת המצב היום היא סבירה. עשינו סקר, שאלון תעסוקה. המובהקות הסטטיסטית היא לא מושלמת, תראו בשקף פה. תעסוקה מלאה זה אומר שלא היה באמת פער ב-6 באוקטובר בין נשים לגברים בתעסוקה - - -

את יכולה להסביר מה מסמן האדום ומה מסמן הכחול?

נשים לעומת גברים.

לצורך ההקשר המגדרי אפשר לשנות צבעים.

אפשר לשנות צבעים.

- - - מה תמונת המצב היום?

תמונת המצב היום היא כזאת – מה שאנחנו רואים, וזו המגמה שאנחנו מודאגים ממנה ופה חשובה מאוד המעורבות שלכם כאשר צופים פני עתיד ושואלים נשים מה הקשיים שהן צופות - - -

מיכל, סליחה, את לא עונה לי. אני רוצה לדעת כמה היום נשים מחוץ לבתים ומחוץ - - -

אני מסבירה. את רואה שנשים מדברות על העובדה שיש להן קושי, הרבה יותר נשים מעידות על צורך לצמצם את היקף המשרה, על - - -

רגע. אני רוצה לדעת – יש לנו 65,000 איש – כמה מתוכן נשים? כמה מועסקות? כמה לא? להבין מול מה אנחנו עומדים. יש כאלה שעובדות מרחוק, יכול להיות שאנחנו נגלה שרבות עבדו מרחוק - - -

מאוד קשה להשיג את הנתונים הרשמיים, מסיבות טובות דווקא. מאחר שהממשלה דאגה לרציפות פרנסתית, אי אפשר היה לפטר את העובדים האלה ודרך מס רכוש אנחנו וידאנו שהמעסיקים יקבלו החזר על הוצאות עקיפות על שכר ולא הייתה ציפייה ממישהו באילת או בים המלח שיוכל להמשיך לעבוד במקום העבודה המקורי שלו, ולמעשה התמיכות והקצבאות נמשכו.

כמו כן האריכו את דמי האבטלה שלושה חודשים אחרי 7 באוקטובר עבור מי שכבר היה מובטל לפני כן. לכן כאשר בודקים את הנתונים הפורמליים הרגילים, משירות התעסוקה וכדומה, לא רואים בהם הרבה. יש גידול במספר דורשי העבודה, אבל זה עדיין לא מעיד על שום דבר.

כן, אבל מתוך 65,000, כמה נשים?

- - -

52% - - -

גם לבדוק את זה - - - אבל יש לכם ריכוזים, לא הבנתי. זה לא שלא יודעים איפה הם נמצאים, אתם בקשר איתם. אתם לא יכולים לספור כמה יש גברים וכמה יש נשים?

נשים זו אוכלוסייה - - -

אנחנו ביקשנו כבר לבדוק תעסוקת נשים בצל המלחמה. אני חושבת שבשלב הזה אנחנו צריכים להיות עם תמונה מאוד ברורה, גם כאלה שהמדינה נכנסה לנעליים והמשיכה לסבסד את תשלום השכר.

גם אנחנו ביקשנו, כי יש שירות תעסוקה ויש משרד העבודה. אין תמונה מספיק מובהקת. השאלון שאנחנו יזמנו ועשינו עשו אותו גם לצפון - - -

60% מהנשים ששאלתם אמרו שהן צריכות גמישות ולכן - - -

יש לנו כאן נציגת הממ"מ. אנחנו נבקש ממרכז המידע והמחקר לכנסת לעזור גם למינהלת תקומה לקבל תשובות - - -

מה שמשנה זה המגמה של החטופים. אנחנו רואים שגם אם אנשים מועסקים היום עדיין, קשה לפטר, עסקים יכנסו לאט-לאט לקשיים גם אחר כך, כלומר, יש דינמיקה פה. ההערכה היא שההשפעה על נשים תהיה הרבה יותר משמעותית. כי הן מעידות שהן מטפלות בילד, אפילו רק אחד פגוע, או בהורה מבוגר שהטראומה עוד יותר קשה לו, עוד קודם שנדבר על הפגיעה האישית של האישה עצמה, כמעט בכל המקרים האישה היא המטפלת העיקרית וזו שרואה את עצמה אחראית להם.

אנחנו רואים פה נשים שמוכיחות זאת. למשל, אישה מהשטח, מהנדסת תוכנה מצליחה שעובדת בבאר שבע, היא נוסעת 40 דקות הלוך-חזור מהקיבוץ לבאר שבע, ובמצב הנוכחי היא לא מצליחה לדמיין את עצמה במרחק כזה מהילדים כי יש חוסר ביטחון בסיסי, זאת אומרת היא רוצה להתקרב. אז בין יתר הכלים שאנחנו מדברים עליהם, חוץ מיצירת מקומות תעסוקה, זה יצירת ערוצים לתעסוקה מרחוק.

כמה תקציב השקיעו על זה?

צריך לראות את השקף.

בראייה מגדרית. זה מאוד חשוב לנו לדעת כמה.

בראייה מגדרית זה עוד לא מוגדר כי אנחנו צריכים להבין את היקף הבעיה, אבל בנוגע לכלים שמותאמים לבעיות אנחנו מבינים שצריך להתקרב הביתה, לייצר יותר אפיקים לתעסוקה מרחוק, הכשרות מותאמות, הסבות מקצועיות והכשרות אישיות. הכול כדי לעזור לנשים לעשות התאמות בשוק העבודה ועידוד עסקים קטנים חדשים.

מה לגבי נשים עצמאיות?

לנשים עצמאיות יש תוכניות שלמות לעידוד ותמיכה עסקית. יש תקציבים לקהילות עסקיות כדי לחזק אותן אלה עם אלה ולייצר התרחשות עירונית, לצד מקומות להעשרה הדדית, גם תמיכות ומענקים ויש נשים שייאלצו לעבור מלהיות שכירה ולעבוד רחוק מהבית, לניהול עסק עצמאי קרוב לבית ואנחנו נתמוך במהלכים האלה.

אפתח את זה תכף לחברי הכנסת לפי סדר הגעה וגם למי שרשם שאלות ובכלל, מי שרוצה לדבר. קודם כל תודה לכולכם – משה, דגנית, מיכל ויתר אנשי הצוות שאני פחות מכירה, אני יודעת שהמשימה על כתפיכם זו משימה לאומית שלא הייתה כמותה. מההיכרות שלי עם הנפשות הפועלות, אני יודעת שאתם נכנסים לזה מתוך תחושת שליחות גדולה למרות כל המעמסה שבדבר. אף אחד מכם לא היה מובטל או משועמם לפני כן ואתם לא מרוויחים יותר משהייתם לפני כן. ועל כך אני מודה לכם, לא לכל אחד היה את האומץ ואת המסוגלות לקחת את התפקיד הזה ולהתקדם, בוודאי בשלבים שאנחנו היינו בהם. במשבר האמון שהזכרת, נשברו כל יסודות הבסיס, לא רק מול הממשלה, אלא מול כל מה שהיה מסביב וכולנו נחשפנו לזה.

אני יכולה לדבר בשם עצמי, אני באה לפה בצניעות ובענווה, אני חושבת שאתם יכולים ללמד אותי יותר ממה שאנחנו יכולים ללמד אתכם ויש פה כל כך הרבה תוכניות וכל כך הרבה מאמץ ועדיין אנחנו צריכים גם לעשות את התפקיד שלנו ולהביא את הראייה המגדרית.

אני חושבת שנכון אמרת, הבסיס להצלחה זה שיתוף ציבור. דווקא כמי שהייתה שותפה בעבר להחלטות ממשלה, מדובר בציבור במשבר אמון כואב, פגיעה, צורך בשיקום, בתקומה ובצמיחה. עשיתם נכון לכתחילה ששיתפתם את הקהילות, יש הרבה שיחות, גם ח"כ שוסטר בתוך הנושא הזה. הכול בשיתוף הקהילות לא עושים שום דבר מעל הראש שלהם.

דיברת על 65,000, וזה רק תושבי הדרום. כשאנחנו יודעים שהיה לנו לדעתי 120,000 מפונים, מתוך ה-65,000 אני לא יכולה לדעת כמה לגזור אם אני גוזרת 50%, אין לי מושג כמה ילדים, אנחנו נשמח לשמוע מכם על כמה נשים מדובר וכמה מהן עם ילדים. מיכל אמרה את זה נכון, גם אם אישה הייתה קרייריסטית ונסעה רחוק כל יום, ברגע שהמשפחה במשבר – רבים קברו גם את היקירים להם, חלקם חטופים, חלקם חטופים שחזרו – לרוב נשים לוקחות על עצמן את השיקום של המשפחה, מבלי חלילה להמעיט מגברים, וזה לחלוטין משנה גם את תמונת המצב התעסוקתית אבל לא רק.

דגנית הציגה את עניין הסיוע שצריך להגיש לנשים. הכיוון נכון, זו לא תוכנית שהתפתחה עד הסוף. כל סעיף צריך לבחון בראייה מגדרית. לא כולם צריכים בהכרח להשתנות בגלל הראייה המגדרית, אבל כל סעיף צריך להיבחן באור הזה של התאמה לנשים, בין אם זה בריאות, חקלאות, כל תחום שהוא.

הייתי מכניסה חיזוק של הגנה עצמית, חוגים שנותנים יותר ביטחון לנשים שלפני בניית משפחה, בסוף מקום שאין בו ילדים וקשישים, אין בו את החוליות שנחשבות יותר חסרות ישע, במקום שאין את הביטחון לאנשים האלה אין ביטחון בכלל. יישובים של גברים יש בכל מקום, גם כשלעתים הביטחון מעורער.

הדיבור באמת צריך להיות שכבר מעכשיו שמים דגש על שיווק, לזה כי יש פער בין מה שאתם עושים לבין הנראות. למשל, כולם פה יודעים שעשינו לא מעט דיונים ובכל זאת לא ידענו על הכספים שהזרמתם למפונים, בזמן שהם היו בבתי מלון כדי לשחרר שם את הלחצים בזמן אמת. זה מפיח תקווה, וכדאי שתהיה לזה יותר נראות.

עד שאנשים לא יראו שבתים נבנים, שהורסים את המקורות של ההרס, וצריך להראות את זה לכל עם ישראל, כי אתם מדברים על תקומה לקבוצה שהולכת לגור שם, אבל תזכרו שבסוף זה שיקום של אמון הציבור של כלל עם ישראל. כולם נושאים עיניים למינהלת התקומה, והיתרון שלכם הוא שאתם לא נתפסים כגוף של המדינה. כשאומרים 'מינהלת' זה נשמע תמיד צדדי, חיצוני, וזה לטובתכם מבחינת אמון הציבור, אבל אתם צריכים להתחיל להראות את זה גם כלפי חוץ, וזה לוקח זמן. זה חשוב, כי כמו שאומרים צדק צריך לעשות אבל הוא גם צריך להיראות.

זה היה בכוונת מכוון.

גם השאלות שהעלינו, ואני לא אכנס אליהן, זו באמת תוכנית עבודה ואנחנו נבקש שגם אתם תבואו לבקר אותנו בכנסת ונראה את התוכניות אולי יותר מפורטות, גם הסעיפים שאת הצגת וגם מה שאת מיכל הצגת. ביקשתי גם ממרכז המידע והמחקר של הכנסת, תחשבו אילו שאלות הייתם רוצים שנוציא, כי המטרה שלנו זה לעזור. כמו הצעת החוק, גם הכנסת עשתה כמה מהלכים, כולל היועצת המשפטית, כדי לעזור לכם מול הממשלה.

המטרה שלנו זה לעזור לכם שהדברים יתקדמו קדימה כי ההצלחה שלכם זה ההצלחה של עם ישראל, זה ההצלחה של התושבים שחוו שם תופת אבל זו גם הצלחה בלשקם את הכאב ולרפא את הכאב של עם ישראל בכללותו בתקופה אולי הקשה ביותר מאז קום המדינה.

אז שוב, תודה. בבקשה קארין.

תודה רבה. ותודה לכם על הצגת הדברים ועל הפעילות שהיא מאוד מרשימה.

אחלק את התרשמותי לשני חלקים, הראשון מתייחס לכאן ועכשיו בהקשר של 7 באוקטובר, והשני צופה פני עתיד. יש נושא אחד שמחבר בין ההווה, כאן ועכשיו, לבין העתיד, וזה נושא בריאות הנפש.

אם לא נטפל במה שקורה היום במלונות, אולי נבנה קונסטרוקציות מדהימות, תהיה חקלאות, יהיו בתי ספר, אבל לא יהיו תלמידים בבתי הספר. ראינו את זה, דוגמה קלאסית לכך כבר היום, בים המלח. הבאתם מבנים, בתי ספר פעילים, אבל התלמידים לא באו. כי המשפחות בחוסר תפקוד, כי עבר עליהם כל מה שעבר, כי ילדים לא הולכים לישון בשעות סבירות, ולא מתעוררים בבוקר.

אנחנו רואים פגיעות מיניות שקורות בבתי המלון.

עשינו הרבה דיונים על זה.

עשינו על זה הרבה מאוד דיונים. לצערי, אני אומרת את זה, סליחה, זה לא מטופל מספיק. מדובר באנשים שעברו את החוויות הכי קשות שאפשר לעבור, המוח לא יכול לדמיין. הם ראו אנשים נרצחים לנגד עיניהם, ראו באמת תופת. אם הנושא הזה לא יטופל, אולי נוכל לסמן וי כי יהיו יישובים נפלאים אבל לא יהיה מי שיהיה שם.

דבר נוסף להתעכב עליו זה נושא הבירוקרטיה. זו מחלה ממארת כבר ואני הייתי מציעה לכם אם אין עדיין, יכול להיות שיש, ואז זו הערה שאני אקח בחזרה - - -

הם מתמודדים עם זה.

לא, אני בטוחה, ברור שבאגף הממשלתי בירוקרטיה זה חזות הכול, אבל לפני כן, האזרחים. אם אזרח צריך להתמודד עם אינספור טופסולוגיה ואין לו מישהו לדבר איתו, כאשר לא כל הקיבוצים מדברים בקול אחד, אפילו לא בתוך הקיבוץ עצמו.

ואז בשם מי כל העשייה הזאת? עדיין צריך שיהיה מוביל משמעותי. צריך שיהיה אגף פניות ציבור. כן מגיעים גם אלינו, אנחנו מטפלים, אבל , דיברת, משה, על החזרת האמון, זה האירוע, החזרת האמון, גם בבירוקרטיה.

אנחנו בונים אותו לאט-לאט.

תודה, קארין. יואב?

כל הכבוד על העבודה שאתם עושים, להקים יש מאין זה לא דבר מובן מאליו ואף לא פשוט לעבוד מול משרדי הממשלה, אני מניח שזה גם אתגר לא קטן, לעתים מטבע הדברים אנשים מרגישים אולי שנכנסים להם לטריטוריה. בקיצור, יש פה הרבה מיומנות של אנשים.

אם כי אנחנו גם לא רוצים שמשרדי הממשלה יסירו אחריות.

בסדר, זה חלק מהמיומנות. אני כן אגיד משהו אחד כהערת אזהרה – אני מניח שאף אחד מכם לא חתם פה חמש שנים, גם לא משה.

אני ודאי לא כי אני חוזר לתפקיד. אבל האנשים פה די חתומים.

בסדר, עכשיו יש שלב של איזון זה אנרגיות אחרות, - - - זה ניהול ועוד שלוש שנים אני מניח שרמת הקשב של כולנו תהיה אחרת לגמרי. קל להצליח כשיש קשב מערכתי. הרבה יותר קשה כשאין, וגם הבאגים עולים אז, ואני יודע שזה להפיל עליכם עוד עבודה אבל צריך בהקשר הזה לעשות תכנון כי הסרט הזה יהיה בהיסטוריה, בעוד שנתיים הוא לא יהיה רלוונטי למי שרואה אותו, הוא יהיה עסוק בדברים אחרים כי זה טבע העולם.

אמרתי סתם ככה עבורכם, לא לראות שזה - - -

צודק - - - איך אנחנו יכולים להתמודד.

אני אגיד כמה דברים. הדבר שמטריד אותי, מי שלא יודע, לצפון אין שום דבר דומה לזה, הצפון מפורק לחלוטין.

הם מקימים עכשיו.

לא יודע מה מקימים, אני מסתובב שם ואין עם מי לדבר. הזמן שם עבר. יש קהילות מפורקות שלא יחזרו. אני אומר את זה לחברי הכנסת כי אתם לא באירוע, אין לי תלונות אליכם. אני אומר את זה לנצל את ההזדמנות למי שעדיין חלק מהממשלה.

הדבר האחרון הוא בנושא של הדיון עצמו ויש לי הצעה קונקרטית, הרי חלק מהחזון פה הוא לא לעשות את מה שהיה ולשקם, אלא לבחון מה שנעשה בנושאים השונים ולהכפיל את זה.

או לשלש.

כל הנושאים שקשורים לנשים, ושבהם נשים במדינת ישראל נמצאות בפער.

יש לכם הזדמנות שלא קיימת בשום מקום אחר. אתם יכולים להיות מקפצה גם למרכז, תל אביב והצפון כי גם שם המצב הוא לא מי יודע מה. אני אומר פשוט לעשות מיפוי של כל הנושאים כמו אלימות נגד נשים, הטרדות מיניות, פגיעות מיניות וכדומה.

אפילו נושא כמו ספורט נשי בעוטף – אני לא יודע, אולי זה מטופל – אבל תקצוב של ספורט נשי במדינת ישראל עומד על 20%.

מה שאני מציע זה לעשות את הרשימה של כל הנשים, ויש פה מספיק נשים שיעשו אותה, ויש פה בתוך הוועדה את רשימת הדיונים שאין להם תוחלת כי בסוף תמיד יש - - -

תזמין אותנו בעוד חודשיים להציג את התוכנית לספורט.

חודשיים זה המון זמן, משה.

אז זה מה שאני מציע.

מה שאת רוצה.

- - - חוזרים אחרי הפגרה.

לקחת את כל הרשימה של הדגלים, אני לא עושה - - -

הפגרה מסתיימת ב-19 במאי.

לקחת את כל הרשימה ותראו שיש המון נושאים שאף אחד מאיתנו לא מתעסק איתם ביומיום. זו הזדמנות פז לעשות את זה ושוב, תודה רבה לכם על הכול.

תודה. ח"כ מטי צרפתי הרכבי.

תודה רבה לכולם. מאוד חשובה המנהיגות של השולחן הזה כדי שהדברים יזוזו וזה ניכר, תודה על כך.

מינהלת תקומה, דיברתם על תקומה של חבל ארץ, אך אם חלילה תיכשלו, המדינה ותקומתה בסכנה. ולכן החשיבות הגדולה באמת של ההצלחה שלכם. ואני מתחברת למה שנאמר פה בהקשר הזה, הכוח הנשי יהיה שחקן ראשי בהצלחה של התקומה הזאת. זה חוסן הקהילה - - -

כמה הערות, אולי הן מטופלות, אבל מאחר שהן לא נאמרו – המקום של התנועות המיישבות ככוח מניע – התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים ארגוני המגדלים, משקי הנגב משקי הדרום.

צריך לוודא באמת שהמענים לרשויות הקולטות, שאינן חלק מהחבל, הם מענים מלאים. אני ביקרתי את בתי הספר של ניר עוז ודיברתי עם ראש המועצה, במקרה אני הייתי ראש המועצה לפניו. יש פער. יכול להיות שזה טופל, אבל צריך לוודא באמת שהרשויות הקולטות מטופלות.

יהיו אנשים שיבחרו שלא לחזור אחרי זה, ויש סוגיה מובנית עם השמאות של הבתים כי ערך הקרקע בעוטף הוא אפס. אז אם מישהו עכשיו רוצה לקנות בית בגדרה, צריך לראות איך מגשרים על זה. אני מכירה מישהי שרוצה לעזוב את העוטף והשמאות של הקרקע, לא רק הבית, גם הקרקע עצמה ערכה אפס, לא מתחבר, ואני לא מדברת על תל אביב. זו נקודה חשובה.

שמעתי גם, בטח לכם יותר מכולם יש תמונת מצב כמה, הערכה אפילו גסה, כמה רוצים לחזור וכמה לא רוצים לחזור.

יש הערכה אבל אין מספרים. אולי 30.

כמה? 30% לא חוזרים?

אתם דיברתם על זה שחלקים חזרו. במקרה שמעתי על מרפאת הנשים בשער הנגב שלא נפתחה לקבלת קהל ואין מענה שם לנשים, אבל באמת לוודא שבכל זאת יש מענים, אפילו אם לא באותו היקף.

אחרי שהצגת החזון ותמונת העתיד, שהיא מרגשת מאוד, אני מניחה שיש לוח גאנט עם אבני דרך ונקודות בקרה בדרך. נושא השקיפות, פנינה הציגה את זה, מאוד חשוב שאתן תחליטו מה, אבל שיהיה באתר הרבה מאוד מידע, כולל אולי אפילו המצגות שאתה אמרת, היקפים, אז זה מאוד חשוב.

סל המענים שצריך להיות שונה עבור אלה שהם נפגעים ממעגל ראשון, זאת אומרת נהרגו להם ונרצחו, דיפרנציאליות בין מעגלי הזהות. גם למי שלא חוזר לחבל, ויש מוקדי אוכלוסין, למשל ציינתם כרמי גת, חצרים וכדומה, אבל יש כאלה שפשוט עזבו והם מתנהלים לבד, משפחה בודדת, לוודא שהם מקבלים את הליווי והמענה, זה אפילו לא רשות קולטת אלא זה ספורדי.

צוינו שני מעגלי הכוחות, המשפחות או הנשים, והקהילות. קארין דיברה על one stop shop שמישהו יכול להרים טלפון ולקבל מענה לכל הסוגיות ולוודא באמת שמחברים לו, טווים לו את מערכת הקשרים המורכבת כנגד הבירוקרטיה.

לסיכום, תשמרו על המידע כי נצטרך את זה לצפון. לצפון אין לכאורה את מעגלי השכול הגדולים אבל פרט להם כל מעגלי התוכן די דומים וחשוב שהידע יעבור, בגלל המצב בצפון.

תודה. חברת הכנסת שלי?

תודה רבה. ותודה רבה גם לעל העבודה המדהימה שאתם עושים, זה באמת מאוד מאוד מרשים. אנסה לקצר כי כבר אמרו חלק מהדברים שרציתי לגעת בהם.

הדבר הראשון שאני חושבת עליו כל הזמן זה כמובן משפחות החטופים. אנחנו צריכים להתייחס קצת אחרת לאוכלוסייה הזאת, שחוותה את הטרגדיה המזעזעת של 7 באוקטובר בצורה הכי קשה, מן הסתם אתם עושים את זה, אבל המעגלים המתרחבים צריכים להיכלל בנושא הזה כי לא מדובר על קרבה ראשונה בלבד, גם מעגלים נוספים זקוקים ליחס אחר ולליווי ולאוזן קשבת. נכון שיש להם קצינים מלווים מהצבא וכו', אבל הצבא זה משהו אחד ואתם זה משהו אחר, והם זקוקים ממש לכל תשומת לב, לכל טלפון, גם אם זה רק כדי לשאול מה שלומם, ממש ככה. הם פשוט צריכים את התחושה הזאת שהמדינה חושבת עליהם ושהיא לצידם. אנחנו לא עושים את זה מספיק טוב. אני אומרת את זה על השולחן, וזה משהו שאני חושבת שאתם יכולים להיכנס אליו.

שנית, בתוך אוכלוסיית משפחות החטופים, לצערנו יש מקרים ספציפיים, כמו למשל דרור אור ז"ל שנודע לנו כרגע שהוא לא בחיים ואשתו נרצחה ונותרו שלושה ילדים יתומים. מן הסתם, הם עם המשפחות שלהם במקומות אחרים, לא בעוטף עזה, אבל מעבר ליתומים, הם גם תושבי העוטף וצריך להתייחס אליהם כאל תושבי העוטף ולא לחשוב שאם הם עכשיו גדלים אצל הדודה או אצל הסבתא אז זה משהו אחר. הם גם צריכים את היחס והליווי ואני לא יודעת איך זה עובד מבחינת הפיצוי, אבל גם להם מגיעה חשיבה על העתיד שלהם, על מה הם בוחרים, כן או לא.

יש יתומים מעל גיל 18, יש מתחת לגיל 18, יש כל מיני מקרים ותגובות וצריך להתייחס לזה. יש גם משפחות שכולות של אנשים שהיו תושבי העוטף באופן זמני, זאת אומרת חבר'ה צעירים שבאו לגור במגורי צעירים, לאו דווקא דור המשך או תושבי העוטף, גם אליהם צריכים להתייחס כי המשפחה שלהם הפכה למשפחה שכולה.

בהיבט המגדרי בתוך הניתוחים החשובים שעשיתם חשוב מאוד לשים את האצבע על נשים עצמאיות. לא רק בהיבט העוטף, פגשנו במלחמה בנשים עצמאיות, ודאי שנשות אנשי המילואים, נשות קבע וכדומה. נשים כאלה שנפגעו מאוד מהמלחמה, וחייבים לתת את הדעת על זה. הן זקוקות לעזרה וזה גם אינטרס של המדינה, שהעסקים שלהן לא יקרסו ושהם יוכלו להרים את הראש מעל המים ולהתאושש קדימה. זה משהו שחשוב מאוד להתייחס אליו.

הדבר האחרון, אני מעוניינת לשמוע מכם במה אנחנו יכולים לסייע, כי אנחנו פה בשביל לעשות את זה, איפה נקודות התורפה שאתם חשים שאתם לא מצאתם להן פתרון, איזה תוואי דרך טרם הצלחתם לבנות? הנקודה אתם חשים שטרם הגעתם אליה? תודה.

תודה. מירב בן ארי?

תודה רבה לכם, היה מדהים ומרתק. אין ספק שאתם עושים עבודה מצוינת, ובהקשר המגדרי, זה בזכות כל הנשים שעושות עבודה מצוינת כמו שנהוג לומר "עם פחות אגו ויותר רגישות", וזו גם מחמאה לכן וגם לך.

אין לי מה להוסיף, כולם אמרו כאן את מה שרציתי. מעניין אותי מה ששלי אמרה בסוף, האתגרים. אנחנו חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה, תנו לנו לעזור במה שאנחנו יכולים. אותי, גם עניינה אותי לפני חודשיים שעסקתי במיגוניות שנצבעו על ידי חברת נת"ע - - - עם המשפחות.

דיברת גם פה על ההנצחה. ראיתי את הבית של פסי, גם הייתי בבית של פסי פעמיים, הבית של פסי בסוף הוא אנדרטה והוא כן חשוב לי, הוא בסוף ייתן התייחסות, פנינה, לדברים - - - אז משה אם תוכל לגרוע בנושא של ההנצחה, כי בסוף יש שם, ראיתי קודם כל - - - שמורידים, מצד שני סיפרת על מקומות שכבר המשפחה הייתה, נגיד השירותים בזיקים, ישר אמרתי לך בשירותים שם איבדנו הרבה אנשים.

אם אתה יכול לתאר לנו איך מתנהל השילוב בין הנצחה לבין הרצון לבנות ולהרכיב מחדש, שהוא לגמרי טבעי. תסביר מול מי עובדים וכיצד, כי הרבה התייחסתם פה לתנועות המושבים וגם מטי דיברה על החקלאים ועל הקיבוצים, עם מי עובדים באותה רגישות שכל כך בולטת כאן על הנושא של השימור וההנצחה אל מול הרס ובנייה מחדש?

שמעתי שיש 80 יוזמות של הנצחה.

זהו, עכשיו עשינו טעות עם המיגוניות, צבעו אותן בלבן. כמה מהמיגוניות נצבעו בלבן, ליוויתי כמה משפחות לזה, צריך לומר גם ביושר שמנכ"ל נת"י גם התייחס לזה מאוד ברצינות.

אז זו נקודה שמעניינת אותי. דבר נוסף, דיברת על מרכיבי ביטחון שאתה נותן להם מימון, סתם מעניין אותי מהם המרכיבים האלו, נשקים של כיתות כוננות? אם תוכל רק להתייחס, כי רק זרקת על זה "אני נותן כסף למרכיבי ביטחון" אני אשמח אם תרחיב. תודה רבה. היה מרתק. ותודה לפנינה על הסיור.

חברת הכנסת שטרית, בבקשה.

תודה רבה למשה ולשאר הצוות. אני מכפר עזה.

יש לי גם שאלות וגם הצעות ייעול.

ראשית, האם אתה יכול להגדיר איזה אחוז מהנשים שבו לבתיהן? למשל לי יש חברה טובה, אביבה פולד מנתיב העשרה, היא בבית.

היא הייתה הראשונה לזהות את הסכנה.

אז אני רוצה לדעת על זה.

היא זו שכתבה בקבוצה "צחי, למה הם מתאמנים לי מול הבית כשאני שותה קפה".

נכון, והגשתי את זה אז לגנץ לפני שנתיים את התמונות של האימונים שלהם, ואף אחד לא עשה עם זה כלום.

אמרו להם "הם רק מתאמנים". את מבינה למה היום מקשיבים לנשים?

אשמח מאוד לדעת אם יש לכם, כי זה אומר שזה טיפול אחר לגמרי. נורא הפריע לי בכל המצגת שאני לא רואה ממשקים עם ראשי רשויות - - - אם לא יהיו ממשקים עם ראשי רשויות, אתם יכולים לעבוד מהיום עד מחר, אבל - - - לא, אי אפשר. תקשיבו, אני חוזרת לצד החינוכי שלי, אי אפשר לבוא ולעשות את העבודה במקומם. גם אם הם עושים טעויות, גם אם הם לא לגמרי שם, צריך לשתף אותם על כל דבר ודבר ולהקפיץ אותם הלוך ושוב, ואם הם לא איתכם אז פשוט להוציא את זה החוצה ולהגיד שהם לא משתפים פעולה, כי הם באים אלינו לבקש.

אם יש מינהלת, אין שום סיבה שהם לא יבואו אליכם וישתפו איתכם פעולה. זה מאוד הפריע לי לאורך כל המצגת. אתם מחליפים אותם בעצם. אני לא חושבת שזה בריא, וזה לא טוב.

קטי, את לא היית בתחילת המצגת הסברתי על הקשב ביננו לבין ראשי הרשויות.

טוב.

כן זה נאמר.

הגעתי לדבר שאני הכי אוהבת, זה החינוך. 1 בספטמבר כבר בפתח. מי שלא יודע את זה באזורים אחרים במדינה יש רישום למעונות, רישום לבתי הספר, רישום לגנים. איך אתם נערכים לזה? כי לדוגמה למדתי מפנייה שהובאה לידיעתי, שבמפלסים לא יודעים מה קורה ב-1 בספטמבר, וזה מביא אותי לנקודה הבאה - - -

יודעים אבל לא מוכנים.

לא יודעים. האם הילדים ילמדו, לא ילמדו? איך ילמדו? איפה ילמדו? מה ילמדו? זה מביא אותי למה שהחברים אמרו, חד-משמעית, אתם עובדים מאוד קשה, עושים המון, אבל אין לכם יחסי גומלין עם התושב בקצה.

פניות ציבור זה משהו שהוא לא תלוי, לא בראש הוועד, לא במי שממונה לו. לפעמים יש שאלות שדורשות מכם תשובות. בכל רשות מקומית יש מה שנקרא מוקד עירוני. אתם צריכים להציב איזשהו גורם כזה כי אני לא ראיתי את זה במצגת.

הוא רצה - - - פניות ציבור - - - לכל אזרח גם ולא רק - - -

לא אמרתם את זה.

לא רצית שנעקוף את ראשי הרשויות.

לא משנה, אבל יש שאלות.

- - - אומרים לנו ראשי הרשויות.

טוב, אבל זה היה לפני הבחירות.

- - -

ראשי הרשויות וראשי הקהילות עומדים פה, מבקשים מכם.

אבל לא נראה לי שאתה כזה פראייר שמקשיב ואומר "אני החלטתי ויהיה מוקד לפניות ציבור". אם צריך לעשות את זה, אנחנו נעשה את זה במקום שלנו.

יש, יש.

אני אסביר לכם משהו, אין פה חבר כנסת אחד שלא היה בקשר עם מפונים. ביקרתי כמעט בכל המקומות, לא ראיתי את כולם, הם רבים, אבל הרבה מאוד מהמפונים חוזרים על שאלות מאוד בסיסיות. שאלות כמו "איפה הילד שלי ילמד בשנה הבאה", "מה קורה? מתי אני אכנס לבית חזרה?" דברים בסיסיים. אם היה מוקד טלפוני, היה אפשר לשאול את השאלות והיה אפשר לענות עליהן.

גם קארין אמרה כבר, אתם צריכים להבין שמדובר במצב נפשי מאוד-מאוד קשה. והשאלות שלהם בסיסיות, אם הוא יראה את החברים שלו, אם הוא ייפגש עם המורה שלו. דברים כאלה. צריך לקחת אותם בחשבון כי זו לא אוכלוסייה רגילה ולא התמודדות של חיי היום-יום.

הזכרת את נושא התושבים החדשים שמגיעים, אז איפה? זה משהו שהוא מעודד. אני שמחתי שהערת למירב, שזה לא 70-30, מי שחוזר ומי שלא.

אני אמרתי שבמצב קשה, לפחות בתחושות, זה 30% - - -

יש לנו משפחות שלא יחזרו, אנחנו יודעים.

כמה?

אנחנו לא מעודדים זאת ואנחנו לא מפרסמים כמה דברים. אנחנו מפרסמים תהליכים, לא מספרים. אנחנו בטווח הקרוב נתחיל לאסוף כי אנחנו צריכים לתת תשובות למשפחות והתלבטנו איך לעשות את זה כבר ביום חמישי היה דיון על זה.

לנושא של 1 בספטמבר. כדי שילד יגיע מוכן לפתיחת שנת הלימודים, שהשתבשה לו בשנה שלפניה, כמו שיקרה בשנת הלימודים הקרובה, תוכנית גפ"ן לא פותר את הבעיות, מה שכן יפתור את הבעיות זו תחושת ה"ביחד". הלא-פורמלי, הרבה יותר חשוב כי שם הילד במעון מטפס על עץ. אלה דברים ששם קל יותר לפתח אצלו, הורדת סף הכעס וכדומה, כדי שהוא יהיה, פחות או יותר מוכן לפתיחת שנת הלימודים.

דבר אחרון שדיברת עליו, מיכל, וגם ראינו בסיורים, הנושא של הנשים, אני לא מדברת על כספים שמוזרמים לריק וחוסר מעש, אני מתנגדת לכך כמובן, אני מעדיפה לקחת את זה ולתת קורס כזה וקורס כזה – זה הרבה יותר חיוני בעיניי מאשר לשלם כספים ואחר כך הן הולכות לקניון לקנות בגדים וזה נגמר באותו רגע.

לעומת זאת, אם אתה נותן לימודים שווי ערך הכספים האלה, למה לא ללמד אותם? מחשבים, וכדומה, יש הרבה נושאים והרבה דברים שאפשר לתת - - -

מה, לילדים?

לנשים. בתוך המלון, בתוך הריכוזים שהן נמצאות בהם. אם הן לא יכולות להגיע פיזית למקום, סוג של הכשרה מקצועית – קורסים וכל מיני דברים כאלה.

- - -

את יודעת מה, מה ששלי אמרה - - -

נשים מאוד חזקות אבל - - -

אבל יכול להיות שהן לא יחזרו למה שהן עשו.

- - -

אגב מיכל, הייתי מגיעה לפסטיבלים של "דרום אדום" והעוטף רווי בהמון נשים שעשו, אם זה תכשיטנות, אם זה בישול, הן הביאו יוזמות לדברים יוצאי דופן. יכול להיות אולי הקורסים האלה יוכלו לספק לנשים אחרות שלא הייתה להן ההזדמנות לעשות זאת. אני עברתי ניתוח, יש לי צלקת, וכל הזמן הייתי הולכת וקונה שרשראות. 250, 500, 600. אמרתי "רגע, אני אלך בעצמי להכין את זה". והכנתי ולמדתי ועשיתי את זה והיום אני לא צריכה ללכת לקנות. נתתי לך סתם דוגמה. נשים יפקחו עיניהן כשיראו שיש הזדמנות לעשות דברים אחרים. תודה.

עכשיו טטיאנה, ואחריה חבר הכנסת שוסטר.

קודם כל תודה רבה, משה, דגנית, מיכל וכל הצוות. זו אינה פעם ראשונה שאני שומעת אתכם ותמיד אני באה ורואה איך אתם יותר ויותר ברורים ומוכנים ליישום. אני מזכירה שאתם כבר עושים, לא רק מתכננים, וזה חשוב שזה לא יישאר רק בגדר התוכניות והכיוונים, שנראה אתכם בעשייה.

ברוח הוועדה לקידום מעמד האישה אני גם אתחיל את דבריי בכך שמה שטוב לאישה, טוב לכל הבית. כולם בבית תלויים במצב הרוח של האישה. אישה בונה, אישה הורסת, אישה יודעת - - -

- - -

שיקום פיזי ושיקום נפשי חשוב להניע עם תוכניות שיקום לנשים. לא קל לגייס את הנשים כדי להעניק להן את הטיפול. לא כל אישה עכשיו תהיה פנויה לתוכניות הנהדרות שלכם. יכול להיות שהיא לא פנויה נפשית או שהיא עסוקה, בדיוק מה שציינתם בסיבות לחוסר תעסוקה, נשים שינו את הסטטוס שלהן בתעסוקה, וקשה להן עוד יותר לקבל תמיכה ולהשתתף בתוכניות כי - - - בני משפחה, בני זוג, יכול להיות שמישהו נמצא בשכול, מישהי נמצאת בשכול, וצריך לגשת ולהגיע לנשים כאלה במקצועיות רבה.

מכאן אני רוצה לעבור לתחום הבריאות, אני תמיד מדברת ונוגעת בתחום הבריאות. בריאות ובריאות הנפש. אסור לאפשר מצב שמי שיגיעו לטפל בנשים ויעניקו שירות לנשים לא יהיו מקצועיים ואיכותיים. הפתרון שמציע משרד הבריאות להביא בעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה, שלא לומדים פסיכולוגיה קלינית אלא רק מבוא לפסיכולוגיה, אדם כזה לא יכול אפילו לגעת בנפש, זה יהרוס הכול, ולא רק אישה אחת שתהיה אצלו - - - זה יהרוס את כל המעגל המשפחתי. אסור שזה יקרה, אל תסכימו. באחריותכם לדאוג שלא ידחפו לכם אנשים לא מקצועיים ביותר.

אני יודעת שיש מגמה, כמו במשרד הקליטה, רוצים לעודד עולים חדשים, כדי כביכול לחזק דמוקרטיה בטלוויזיה, משלמים להם מענקים שיתגוררו בצפון ובדרום, משלמים מענקים. פה בבריאות, לא יספיקו מענקים. אפילו אם תתנו מענקים, צריך שיהיה כוח אדם איכותי, אחרת זה לא יהיה עתיד. אל תסכימו שמשרד הבריאות יציע פתרונות כאלה ואחרים שהם לא מספיק - - -

ושוב, תודה רבה לכם ואנחנו עומדים לרשותכם.

תודה, טטיאנה. לפני ששוסטר ידבר, אני רוצה לומר לכם, קודם כל אתה הנציג שלנו לנגב המערבי ופועל ללא לאות בנושא הזה ולמען התושבים שם עם יכולת יוצאת דופן למרות כל הרגש שמעורב בכך, עם יכולת יוצאת דופן גם לראות את הדברים בצורה מקצועית, אז תודה.

תודה רבה. אני חושב שבמונחים ישראליים מה שקורה כאן זה נס. מי שמכיר את אדרי ואתכם לא צריך לחשוב ככה, אבל יש לכם את מלוא ההכרה שלנו על מה שעשיתם. כשנכנסתי ראיתי את הנשים והגברים לבושי הלבן, הבנתי שהחיים חוזרים למסלולם גם פה. - - -

אני מלא הערכה. התוכנית, על עמודיה הרבים והידע הרב והשעות הארוכות שהושקעו בה, השיחות הרבות עם כל הגורמים, כולל התנועות המיישבות והרשויות – הכול מתקיים. אנחנו פה כדי לנסות לשכנע את כולכם שאנחנו לרשותכם, אתם כולכם מכירים פחות או יותר את המוסד השנוי במחלוקת שאנחנו מייצגים, אבל יחסי הציבור שנעשו למוסד הזה, גם על ידינו וגם על ידי התקשורת, הם לא כל כך הגונים. אנחנו יודעים לעבוד ביחד, קואליציה ואופוזיציה, בוודאי בנושאים כה קונצנזואליים כמו אלו. אנחנו כלי שעומד לרשותכם. ובוודאי נמשיך להיות בעסק.

כמה נקודות בקצרה. אחת, יש פער גדול שאינו מכוסה וזה מי שלא חוזר. במונחים של אמריקה, "גם מי שלא חוזר הוא שווה", איך אומרים, counts.

הוא אמר את זה אגב לפני שבאתם שהם רואים אחריות מלאה גם על אלה - - - שלא חוזרים.

אבל פורמלית אין עדיין הכרעה ויש בוודאי, זה מסוג הדילמות, דילמה משמעותית קשה. לדוגמה, ניר עוז, עכשיו להתעסק בקבוצה שרוצה ללכת לבית ניר או לתת לניר עוז להשתקם? זו שאלה וזה נכון לכל הרוחב. אבל צריך לעסוק בזה, ואם ההחלטה המושכלת היא שלא גם היא תשובה, בינתיים אין תשובה.

יש תשובה. - - - למה אתה אומר את זה?

אני לא קיבלתי, לא ראיתי.

תראה לי. תשאל את השאלה, אני - - -

אוקיי, מצוין.

- - -

הבנתי את זה. דיברת על ניר עוז. מה הייתה התשובה על זה?

זו בדיוק אותה תשובה. מניר עוז יש קבוצה לא קטנה שרוצה ללכת ולהקים במקום אחר, אנחנו ענינו להם ואני אסביר תכף איך אני אטפל בזה.

נכנסנו לכאן בלי ספר הפעלה. כל מה שאתם רואים כתבנו תוך כדי תנועה. גם פה עולים דברים, תוך כדי תנועה אנחנו צריכים לכתוב כללים, הוראות. זה מה שאנחנו מנסים לעשות.

הנושא השני הבעייתי בבירור הוא שאנחנו יודעים מהי התוכנית ויש לנו תקציב, אנחנו לא יודעים כמה יישובים, כמה אנשים, מי כן ומי לא? על מי מתחלק התקציב? יודעים שזה 07 אבל עוד לא החליטה הממשלה שזה לא כולל גם יישובים אחרים. יותר מזה - - -

רגע אבל שוטסר, אני לא רוצה לקטוע אותך, חשוב לנו שתביא את ההיבט הנשי.

אני אביא.

- - -

גמרנו, אני שם את זה בצד ומקבל את ההערה.

הערה עקרונית אחרונה שחשוב לי להשמיע לכולם ואף נאמרה כאן, זאת תוכנית לשנים רבות, רב-תחומית, רב-ארגונית. היא חייבת לכלול עתודות אסטרטגיות של כסף ושל נקודות החלטה לשינוי. נדבר על כך.

הוועדה הזו מצטיינת בעיסוק בתחום. אני לא הצלחתי לשכנע את הכנסת להקים ועדה מיוחדת. מה שהצלחתי זה ועדת משנה שאני עומד בראשה, בוועדת הכלכלה, ולכן אנחנו נשלב, אני ממש מבקש את הסיוע שלכם או את המוכנות שלכם, כמובן בתיאום, ללוות. זה תפקידנו.

לא בטוח שהוזכר כאן החוק החשוב שאתם מקדמים, אולי הדבר החשוב בחוק זה הרכיב של התעדוף, של אזור מיקוד לאומי, וזה אומר שכמעט כל משרד או רשות יוכלו לתעדף ויהיה כלי מאוד משמעותי, אני אומר את זה לוועדה ואתם יודעים את זה, זה חשוב מאוד.

אני רואה גם ביישוב שלי שעבר אירוע מאוד מיוחד, הוא לא הסתיים בטבח בתוך הקיבוץ, הטבח נעצר בשערי הקיבוץ. נשים מובילות חזרה או אי-חזרה. בהקשר הזה, זו הזדמנות מצוינת לוודא שהנשים האלה עושות דברים למען הכלל, והכלל זה לא רק הקיבוץ או הנגב המערבי. הכלל זה גם מדינת ישראל. ההשתלבות שלהן במערכות כלליות, שלטוניות, היא בעיניי משימה גדולה. זו התייחסות מקומית. יש כאן דילמת-על בשאלה כיצד חיים בדורות הבאים במרחב שהוא רווי זיכרון נורא.

אני מבין את החברים שלי שקשה להם על כל אנדרטה שקמה, בינתיים מאוד ספונטנית ולא מתואמת, ומצד שני ברור לי שכאן, במקום שאנחנו חיים, נרצחו אנשים, קרוביהם רוצים אירוע שצריך לנהל אותו נכון. תודה רבה.

תודה, ח"כ שוסטר. תודה לחברי הכנסת. התפקיד של הכנסת, הוא לחוקק, ואנחנ כחברי כנסת מפתחים הצעות, מעלים דברים על סדר היום. לכן בכל המובנים, אנחנו לא באים להיכנס לנעליים שלכם, להחליט מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות. אנחנו יכולים לפקח. לעניין התוכניות, כפי שאמרנו, אנחנו נקבע אחרי הפגרה כמו שצריך, בצורה מסודרת, שתיתן לכם גם את הזמן ושם גם חברי כנסת שירצו להעיר יבואו ונעיר ונלטש יחד את התוכניות שאנחנו חושבים שהן נכונות לנשים. אבל זה לא רק לנשים. זה כתרומה לכלל הקהילות והחברה הישראלית.

בעניין החקיקה אני חושבת שאתם בסך הכול כבר בשלבים - - -

קיבלנו תסקיר, קיבלנו התייחסויות.

בדיוק. אתם יכולים להיעזר בנו גם בכל נושא הבירוקרטיה. כאשר יש בירוקרטיה מיותרת במשרד מסוים, אפשר לשחרר לכם את הפקק, לא רק אצלנו בוועדה, אלא גם בוועדות אחרות שעכשיו במיוחד ועדת המשנה שבראשה עומד ח"כ שוסטר, המטרה שלה לסייע בעניין הזה.

היה נכון שתוקם ועדה מיוחדת ולא יתזזו אתכם. בסוף אתם לא מנגנון גדול, לא כל כך הרבה אנשים, ואני רוצה להאמין שלא כל יום מזמינים אתכם לוועדה כזו או אחרת כי זה סתם ישתק לכם את העבודה.

כדאי שתעשו גם שיתופי פעולה איתנו כדי שנוכל למצות את הנכונות של חברי הכנסת וגם כיושבת-ראש ויש פה גם יושבת-ראש סיעה, שנוכל לדבר עם יתר יושבי-ראש הוועדות. לא כדי חלילה להפסיק לפקח כי זה תפקידנו, אבל בוודאי לא נהיה במצב שמעמיסים על המינורי בגלל שאתם רוצים לעבוד. כעת לתגובות שלך ואנחנו נסכם. אמרנו שעה וחצי, ידעתי שזה לא יקרה, אבל קצר ואנחנו גם אמרנו שנעשה עוד דיון המשך.

לגבי הנראות, הייתה לי מדיניות לא כתובה שהמעשים ידברו ופחות אנחנו נצא החוצה וקודם כל נבנה אמון ונבין את הרצינות. הצלחנו. אנחנו אחרי החלטות, אפילו רק הבוקר דיברנו, נצא קצת יותר לציבור, ניתן גאווה לציבור ונראה מה המדינה עושה. זו הייתה המדיניות ולכן היא הייתה כזו, ולכן לא ראיתם אותנו, ואנחנו עובדים עם הקהילות, וזה מה שרצינו.

מתי בעצם הוקמה המינהלת?

19 באוקטובר. חשוב לי להגיד לכם שהמינהלת הזו בשלושת החודשים הראשונה עבדה גם בשישי שבת ברצף, לילות וימים. לשאלתך, לגבי הטיפול הנפשי אני חושב שהוא נכון. מרבית האנשים כבר לא בבתי מלון, הוצאנו את הקהילות החוצה כחלק מהטיפול והריפוי. אנחנו נמצאים בתהליך של ריפוי ושיקום. אנחנו עוקבים מקרוב לגבי הפעילות של האזרח, יש 55 רכזי תקומה ששמנו בשטח מטעם המינהלת, שיוכלו לדבר עם הקהילות במשרה מלאה בשכר מלא, הוגן ויפה, זה כבר קיים שם.

עוד לקחתי לתשומת ליבי, וגם ראיתי את הצוות, בנושא ספורט נשים, שמנו המון כסף על ספורט ומגרשים ופעילויות, כי הבנו שזה מחזיר ולוקח משפחות. תזמינו אותנו אז אנחנו ניתן גם - - -

שזה כולל בתוכו גם - - -

אני אומר שאנחנו שמנו כמה דברים, אני לקחתי את הצד המגדרי דווקא עכשיו. וזה מתחבר למה שאגיד בסוף על המפגש החשוב מטעמי, באותה הזדמנות לדבר בעניין הזה. יש דיפרנציאליות בין היישובים. אופקים שאלתם, אופקים לא במנדט שלנו, לכן אנחנו לא נטפל בהם. אותו דבר גם לא נתיבות.

נכון. כי הם לא נכללו בהחלטת הממשלה. זכרתי את זה.

והולכים לעשות עכשיו - - - ובאופקים אני נתתי את ההמלצה לגבי אופקים נתיבות מרחבים וגם קצת אשקלון אבל יטפלו בזה.

נדבר על האנשים שלא חוזרים. משפחות החטופים, יש לנו מענה לבקשות מיוחדות, גם מינהלת החטופים ביקשה שתהיה הפרדה ושלא תהיה כתובת אחת, שהחטופים לא ייפלו בין הכיסאות.

השבנו למינהלת החטופים. אני הודעתי שכל החטופים מחכות להם דירות, כל מה שאני צריך לתת שלא ידאגו לזה, ברגע שהם יחזרו הביתה, לוקחים אותם לטיפול של איזה שבוע ימים, אנחנו בהחלט נותנים כתובת ומענה. יחד עם זאת, בתיאום עם הקצינים, בתיאום עם מינהלת החטופים מגיעים אליהם כמו בשבוע שעבר משפחות שיש בעיות קצת יותר רציוניות ואנחנו בהחלט נרתמים ונסיים בהתאמה ובתיאום.

כל המשפחות צריכות לחזור, על פי החלטת ממשלה, ב-7 ביולי. בנוגע לוודאות לגבי הלימודים, מה שקטי אמרה, אנחנו אירחנו אותם עד 7 ביולי כדי לתת להם את שנת הלימודים ואת הוודאות. ובאותה נשימה הודענו להם שב-1 בספטמבר אנחנו פותחים את כל מרכזי הלימוד בחבל. זה אחת, הוודאות קיימת. אבל יש משפחות שלא מסוגלות לחזור. מה אפשר לעשות? אתה לא יכול להתנער מהם - - -

60% מתושבי הצפון.

לא מסוגלות לחזור. שוב, אין ספר הפעלה. פתחנו את הספר והתחלנו לרשום. אנחנו בטיפול של אותן משפחות. אני לא מפרסם את זה כי אז כולם יגידו "למה לנו לחזור? אפשר לקבל מהמדינה עוד שנה ועוד פה ועוד שם". - - - יחד עם המועצות אנחנו והאוצר יושבים על הרעיון ואנחנו מטפלים בו.

יש בעיה אחרת, יש משפחות שרוצות עוד זמן בשיקום, מבקשות להיות בחוץ. יש משפחות שמודיעות לנו שלא יחזרו לעולם. מה עושים איתן? - - - כדי לסבר לכם את האוזן, זה חצי דקה, יש פרוטוקול של עזיבת קיבוץ. אמורה להיות תנועה קיבוצית. מי שלא רוצה, שיעבור בפרוטוקול ועוזב את הקיבוץ. זה לא הגון, עוזב את הקיבוץ בגלל 7 באוקטובר. חלקם אין להם אפילו מה לקחת איתם. חלקם הורים לשלושה ילדים שאין להם רכוש.

כדי שלא ייאלצו לפנות לביטוח לאומי ולמשרד הביטחון - - - החלטנו להקים צוות בין-משרדי לרשות שופטת. אנחנו מתקדמים. היום גם יש דיון בערב על הנושא הזה, השופטת כבר הייתה פה, דיברנו איתה. זה עדיין חסוי כי עדיין לא הסכימה שנפרסם, עוד לא חתמנו. אנחנו רוצים שיהיה ארגון, נסביר לכם את זה בפעם אחרת להראות את המודל, שתהיה כתובת לאזרחים. אני לא קרן פיצויים. אנחנו לא רוצים לשלוח אותם לכל מיני מקומות, אנחנו אמרנו לא נפקיר, נקים ועדה, אותה ועדה שתקום ותקבע יחייב את כולנו. את זה אנחנו נעשה בהסכמה של הממשלה בצורה סדורה. זה במענה לשאלתך בעניין הזה.

בירוקרטיה דיברתם עליה, אנחנו מתמודדים איתה. שילוב בין השפה לבין דברים חדשים, מירב מה שאת אמרת, ובנושא ההנצחה יוקם תאגיד. אני לא משאיר את זה למשרד ממשלתי, זה יגיע מקובץ לפה, זה - - - יש תקציב יפה, יוקם מרכז יפה שיקבע את הנרטיב יחד עם המועצות, כמדינה. - - - בוא נעשה את זה. יחד עם זאת, כל אתרי המורשת יחד עם משרד המורשת, אנחנו עובדים עם תקציב נפרד ונעשה אותו ויש את האבחנה - - -

רגע, אבל בינתיים איך אתה יודע מה להרוס - - -

התיעוד שלנו אפילו הגיע להאג. הכול מתועד. גם אנחנו וגם משרד המורשת הקצבנו תקציבים. הכול מתועד. אנחנו לא הורסים בית אחד בלי אישור של המשפחה. לכן זה גם מתעכב כי עדיין רוצים לטייל, עדיין רוצים לבוא, עדיין רוצים מס רכוש.

דבר שני, כפי הנראה, ניקח בתים שלמים ונביא לאתר הנצחה. יש לנו שיח בעניין הזה עם התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, וזה משהו שאנחנו נלך ונפתח אותו. דברים אחרונים, למעלה מ-60 ומשהו אחוזים כבר חזרו ליישובים. מי שלא חזר נמצא באתרי ביניים. מעט תנועות - - - שדרות כמעט 90% בתוך הבתים. חשוב שתכירו את זה.

בערך 5,000 יש במלונות - - -

רגע, אבל כשאתה אומר למעלה מ-60%, אני רגע רוצה לנטרל - - -

יצאו מהמלונות. חלקם במגורי ביניים.

כמה אחוז מהקיבוצים חזרו?

לא, לאן? למגורי ביניים - - -

לא, לא. - - - ביניים.

יש יישובים שיש מניעה ביטחונית להחזיר אותם. זה כמעט כל הקו הראשון, יותר מ-20 קיבוצים. כל הקו השני יכול לחזור, אבל גם חלק מהקו הראשון בין ארבעה לשישה קיבוצים כבר חזרו. הם מקבלים את המענקים הנכונים מאיתנו ואנחנו תומכים בהם. מי שלא חוזר – עסקתי. בריאות – דיברנו. יש משהו שלא עניתי עליו?

לא ענית לי על מרכיבי הביטחון.

מרכיבי ביטחון לא היה בתחום שלי. יזמתי מול שר הביטחון, וישבתי איתו ומול מנכ"ל משרד הביטחון. החשש שלנו היה שכאשר נעמוד מול הקהילות, ישאלו אותנו את הדבר הכי חשוב – מה קורה עם ביטחון. ואני אגיד להם, כראש מנהלת תקומה, שזה לא תלוי בי, אלא במשרד הביטחון.

קראתי לשר הביטחון, שאלתי אותו מה הוא צריך, הוא אמר לי "אני צריך 650 מיליארד שקלים". קח אותם, תבנה את המרכיבים, תפרסם אותם, אני מממן. הכנסתי את זה בדרישות שלי מהמדינה, בזה סגרתי. לקחתי אחריות על הביטחון עם מיקור-חוץ שזה שר הביטחון.

ואז לקחנו את שדרות כדוגמה, שמנו עליהם 70 שקלים כמודל חיקוי לעיר ביטחונית, קיבלה את התקציבים ואנחנו יוצאים לדרך. כרגע הם ממומשים בתקציבים שמשרד הביטחון עושה את זה. בעצם יצרתי מצב שכשאני עומד מול הקהילה אני מראה לה את כל המרכיבים, גם ביטחון, גם חינוך, גם בריאות, גם רווחה וכו', ואני לא עומד מבויש ואומר "ביטחון זה לא אני". זה לא התפקיד של המנהלת להגיד את זה.

המודל של עמית אדרי? של הרבש"צים או שאתה אומר למשרד הביטחון - - -

רבש"צים זו סוגיה שנמצאת על המדוכה, זה אירוע אחר. הוא מממן את הרבש"צים, לא אני. יחד עם זאת, צריך לתקנן את הרבש"צים ולשלם את שכרם. זה לא הרבה, זה 400 כאלה במדינה.

- - -

את הולכת?

- - - היא צריכה ללכת. פנינה רוצה לסכם.

מה שרציתי להגיד שהמפגש הזה, אני חייב להגיד לכם את זה, בלי לתת ציונים, למדתי שהוא מאוד חשוב לנו, אני בטוח, ואני אגיד לכם מה זה עשה לי – זה מעלה על נס את המודעות לצד המגדרי. גם אני לקחתי מפה כמה דברים. אנחנו הרצנו ניתוח מלא על הפרויקטים. לקחנו ואנחנו נדע לעשות את הדיפרציאציה - - -

- - -

הוא לא ענה על השאלה האחרונה. מה האתגרים?

יש הרבה אתגרים.

לממשלה מה יכול להיות האתגרים?

אנחנו נגיד שבממשלה ובכנסת תומכים בנו והוועדות עוזרות לנו. יחד עם זאת, אם נצטרך דברים מסוימים, נפנה.

יכול להיות שזה סתם מסבך אותך - - -

אני יודע לפנות לוועדות הנכונות, לשרים הנכונים ולראש הממשלה כשאני צריך. נכון לעכשיו תודה - - -

לסיכום אני רק אומר קודם כל תודה רבה לך ולצוות שלך ולחברי הכנסת שהגיעו ולנוכחות המכובדת של חברי הכנסת. היו כבר ועדות של הכנסת או שזו הוועדה הראשונה?

- - -

הזמינו אותנו לוועדות ואתם הוועדה הראשונה - - -

אנחנו באנו והיה חשוב לנו להגיע וגם עצם ההגעה זה גם לאתגר אתכם עכשיו כמו שאמרת - - -

אתגר - - - זה במובן - - -

אני הייתי מציעה לך ללכת לכל סיעה כי נראה לי שפעם ראשונה שחברי הכנסת - - -

יכול להיות.

אני חייב להגיד לך אצלנו בשפה זה נקרא "פיקוד לפנים". זה שבאתם לפה מחמם לי את הלב. למדתי משהו. אני חייב להגיד לך זה מאוד נכון ויוזם.

יופי, אני שמחה, כי לא רציתי שתצאו בתחושה שאנחנו שוב - - - אמרתי את זה הרבה - - -

זו התחושה.

לא תמיד קל לעצור את שגרת העבודה לטובת הדבר הזה אבל דע לך אנחנו היום במצב כזה לבבי והכול אני רק אעיר הערה, בסוף אנחנו הולכים לסכם.

אנחנו נקיים דיון המשך בוועדה אחרי הפגרה, אף שלא יצאנו באמת לפגרה. כאשר מה שהיה חסר לי זה בעיקר פילוח נתונים מאוד מדויק, כולל הילדים, כולל כמה נשים וכולל גם מה המצב התעסוקתי, ואם אפילו תגדילו ראש ותצליחו להגיע למצב שתשאלו אפילו את הנשים, דווקא את המשפחות שאומרות שלא יחזרו, מה בכל זאת היה נותן להם ביטחון לחזור, יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שגם נשים שהגיעו, מה יכול לחזק את תחושת הביטחון שלהן או מה הן עוד צריכות. עם כל שיתוף הציבור לפעמים כשאתה נותן שאלון שהוא יותר אישי הרבה פעמים אתה מגלה תוצאה אחרת. אז אנחנו ניפגש בוועדה הבאה ובעזרת השם, נצליח כולנו ביחד. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:03.