פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
24
ועדת החוקה, חוק ומשפט
08/05/2024
מושב שני
פרוטוקול מס' 319
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, ל' בניסן התשפ"ד (08 במאי 2024), שעה 13:10
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 08/05/2024
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם"
פרוטוקול
סדר היום
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם"
מוזמנים
¶
יעל גורן חזקיה - ראש אגף מדיניות ממשל וקשח, מינהלת החטופים, השבים והנעדרים
שי סומך - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
נטע ברק - עו"ד, ממונה מדיניות ציבורית, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
בת חן חדד - עו"ד, מערך ייצוג משפחות החטופים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
רוני נויבואר - ראש תחום חקיקה ומדיניות, האפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים
ריקי מורד - סגנית בכירה לראש אגף משפחות וראש היחידה לתגמולים ורווחה כלכלית, משרד הביטחון
שירה אתגר - ראש תחום רווחה וכלכלה ואוכלוסיות יחודיות, משרד הביטחון
אור צוברי - מנהלת אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ענבר דוד - מנהלת האגף לנפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי
שרית דמרי דבוש - עו"ד, סגנית היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי
דניאל אבידן - עוזר מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי
רותי פרמינגר - עו"ד, ארגון נפגעי פעולות איבה
מירב לשם גונן - מטה משפחות החטופים
מרב מור רביב - מטה משפחות החטופים
אסתר בוכשטב - מטה משפחות החטופים
שלמה אלפסה גורן - מטה משפחות החטופים
מורן שי אסולין - מטה משפחות החטופים
יואב אנגל - מטה משפחות החטופים
ראומה ערוסי טרשצ'נסקי - מטה משפחות החטופים
חן אביגדורי - מטה משפחות החטופים
הדס שמול - משפחות הנרצחים של הנובה
הילה אביר - משפחות הנרצחים של הנובה
רוקסן סער - מטה משפחות החטופים
משתתפים באמצעים מקוונים
גל דבוש - עו"ד, מטה משפחות החטופים
רישום פרלמנטרי
¶
אהובה שרון, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם", של ח"כ ולדימיר בליאק, יצחק קרויזר, ינון אזולאי (מס' 115).
היו"ר יצחק קרויזר
¶
היום יום רביעי, ל' בניסן התשפ"ד, ב-8 במאי 2024, אנחנו בדיון מהיר שהפך למעין תת-ועדה בוועדת החוקה על הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם שהגיש חבר הכנסת ולדימיר בליאק ואני וחבר הכנסת ינון אזולאי הצטרפנו אליו. מאז הדיון המהיר הזה הפך למעין תת-ועדה שלקחה על עצמה את הנושא של הזכויות המשפטיות והמעמד הסוציאלי שהחטופים בהגדרה שלהם נקלעו לסיטואציה הזאת ובעצם הפכה למעין ועדה שמפקחת על כל תכלול משרדי הממשלה אל מול משפחות החטופים והשבים מהמשל"ט ועד המעבר למינהלת.
לפני שניכנס לדיון, אנחנו רוצים לשלוח תנחומים למשפחת רודאיף, ליבמן ואור על הבשורות המאוד קשות על שנרצחו ב-7 באוקטובר וגופתו של ליאור ושל דרור עדיין נמצאות ברצועת עזה וגופתו של אליקים ליבמן נקברה ומשפחתו זכתה ללוויה, מה שעדיין לא זכו משפחות אחרות.
בשם כולם נמסור חיזוקים וגאווה גדולה לנגה וייס שחמישה חודשים אחרי שחזרה מהשבי בחרה לעשות צעד מאוד משמעותי והיא מופת, דגל וסמל לכולנו, לכלל החברה הישראלית ולהתגייס לצבא. אני מצטט אותה כשאמרה ש"אחרי תקופה מאוד מטלטלת, אני מרגישה שלהתגייס זה הדבר הכי נכון עבורי. תמיד רציתי להתגייס ולתת מעצמי למען המדינה". זה מסר אדיר כלפי החברה הישראלית, כלפי האויבים שלנו ומה שהם ניסו לעשות לנו כעם ולמדינה.
במעבר חד נעבור לדיון. אני חושב שלאחר שחבר הכנסת ולדימיר בליאק הגיש את הדיון המהיר והצטרפנו אליו, הצלחנו לייצר כאן ביחד עם המשפחות בתהליך של הקשבה קודם כל ושקיפות כדי לייצר ודאות ולקנות איזשהו אמון מחודש מצד המשפחות והתושבים בקיבוצים, בשדרות ובאופקים כדי לטייב ולדייק את המענים לצרכים המגוונים של כל משפחה, של כל פרט, של כל חטוף וכל חטופה והמעגלים. באמת בעזרתם של אנשי המשל"ט, המינהלת, המטה והמשפחות היקרות הצלחנו להגיע להישגים מאוד מאוד משמעותיים ש"יפריעו" לנו לנהל את הדיון הזה כי במליאה יעלה התיקון לחוק פדויי שבי שנצטרך להצביע עליו אחרי שיהיו דיונים עליו ולכן נצטרך לייצר הפסקות.
בהתחלה המליאה הייתה אמורה להיפתח בשעה 15:00 אבל היא הוקדמה לשעה 13:00. הייתה איזושהי בקשה לבטל את הדיון הזה ואנחנו עמדנו על הרגליים האחוריות כדי שהדיון החשוב הזה יתקיים. אני חושב שהדיון הראשון היה ב-27 בנובמבר 2023 בגלל הבנה מאוד מהירה שצריך כאן איחוד של הקואליציה והאופוזיציה כי הנושא הזה הוא הוא לא פוליטי אלא הוא נושא ישראלי. על היום הזה עוד הנינים והילדים של הנינים שלנו ילמדו, על האירוע הזה, על ההשלכות שלו ועל מה שנעשה בבית הזה ובמשרדי הממשלה.
כפי שציינתי, בעבודה טובה מאוד עם המשפחות ועם המינהלת הצלחנו לייצר את מתווה חלף שכר שכב חוקק ויצא לפועל, הוא פועל ונותן מענה במצוקה המאוד לא פשוטה הזו שהמשפחות נמצאות בה. הלחץ בחקיקה הפרטית שהגשנו יחד עם חבר הכנסת בליאק וחבר הכנסת גלעד קריב, התיקון לחוק פדויי שבי עם כל המורכבות שלו, אני חושב שזה היה זרז לממשלה להגיש את הצעת החוק הממשלתית שלה תוך כדי הפדרה וגם לפתוח את המליאה כדי לחוקק את החוק הזה. כפי שאמרתי, אני חושב ששיתוף הפעולה הזה שיצר כאן אמון בין כלל משרדי הממשלה, כלל המערכות, הגופים האזרחיים והמשפחות, הצלחנו לייצר כאן עבודה פרלמנטרית שכל כולה בהתחלה הושקעה בנושא של משפחות החטופים. התחלנו גם לפקח ולוודא שגם השבים מקבלים את הזכויות ואת המענים להם הם זקוקים ולכן גם נולד החוק הזה.
בדיון הבוקר נחשפנו לעוד אוכלוסייה שנופלת כאן בין הכיסאות - שורדי ה-נובה, שורדי האירועים הקשים שהיו באירוע ה-7 באוקטובר, האחים השכולים, המשפחות השכולות – ואני חושב שבוועדה הזו יש מקום לדייק את הצרכים והמענים כך שאף אחד או אף אחת לא נופל/ת בין הכיסאות - זו ההגדרה הטובה ביותר שמצאתי למציאות – ושכולם יקבלו את המענה ושחלילה אף אחד לא יקופח.
יש לנו כאן כוח אדיר, חברי כנסת מכלל הסיעות, להמשיך ולפקח על עבודת הממשלה ולהביא אותה כדי לתת את המענים הנכונים. עבודה עוד רבה לפנינו. עשינו עוד כל מיני חקיקות שקשורות לנושא של סטודנטים שמתנדבים למינהלת ולמטה. יש כאן עוד עבודה גדולה. כמו שאמרתי, חוק התשלומים לפדויי שבי, התיקון שלו וההתאמה שלו לצורך השבים מהשבי ברצועת עזה והבעיות - עכשיו נציף ונסביר את החוק שכבר הצגנו אותו למשפחות במטה וגם המינהלת הציגה למשפחות אבל עדיין יש כל מיני פערים בין ההצעה הפרטית להצעה הממשלתית. לכן חלק עיקרי מהדיון הזה נקדיש לחקיקה הזאת כדי לדייק ולהציף את המענים.
לפני שאני מעביר את זכות הדיבור לחבר הכנסת בליאק, אני רוצה בשמנו, בשם כלל חברי הוועדה, לומר שוב לכל הנציגים שהגיעו לכאן, למשפחות ולאחים השכולים, לכל נפגעי אירועי ה-7 באוקטובר, שהמאבק שלכם לקום בבוקר הוא מאבק לא פשוט. לנסות לחיות לצד השגרה זה מאבק קשה מאוד. ההערכה היא עצומה על כך שאתם מגיעים לכאן ומפנים מזמנכם ומציפים את הבעיות כדי שאנחנו נוכל לבצע את המוטל עלינו כחברי כנסת ונוכל לדייק ולחוקק ולתת לכם את המענים שראוי שתקבלו אותם. שוב, תודה רבה לכם.
בתפילה כמובן שכולם כבר יעברו לסטטוס של שבים ורק בכך אנחנו נעסוק ונראה כבר את כולם חוזרים הביתה בריאים ושלמים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
תודה רבה שאתם. אני קודם כל רוצה להודות לך על השותפות, גם לינון וגם לגלעד. אין הרבה מקרים של שיתוף פעולה פורה כל כך בין הקואליציה לאופוזיציה. כאשר הגשתי את ההצעה לדיון בתחילת נובמבר, לא חשבתי שחצי שנה אחרי עוד נשב כאן ונעסוק בזה. אין הרבה דיונים בכנסת שמתרחבים לכלכך הרבה סוגיות ובסוף הופכים גם לתת-ועדה בוועדת החוקה. אולי בנסיבות אחרות הייתי מתגאה בכך אבל בנסיבות האלה אני תקווה שכל החטופים יהפכו במהרה לפדויי שבי. לאחר מכן המשימה שלנו היא לתת גם להם וגם למשפחות את כל המעטפת המיטבית שהמדינה מחויבת לתת בנסיבות אלה. הדיון הזה חשוב ואני מקווה שאנחנו נסיים את החקיקה במהרה. תודה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה. נשמח לשמוע מי מהמשפחות שירצה לדבר, לשתף ולהעלות את הנקודות והנושאים. לאחר מכן נעבור למשרדי הממשלה ונשמע את יעל מהמינהלת. נשמע על העשייה שנעשתה בתקופה האחרונה בכל הנושאים שעלו כאן בדיוני הוועדה וכמובן לגבי חוק פדויי שבי.
מרב מור רביב
¶
אני אחיינית של אברהם מונדר ואני רוצה להקריא כאן משהו שנתבקשנו לקרוא בשם אורי רביץ.
רותי היא דודה שלי, קרן היא בת דודה שלי ואוהד בנם בן התשע חזרו בפעימה הראשונה. אני כאן מטעם מטה משפחות החטופים.
אני רוצה להקריא מה שאורי רביץ כתב לנו וביקש שנקריא. אורי הוא בנה של אלמה אברהם מנחל עוז. היא משתחררת היום מבית החולים ועוברת לדיור מוגן.
"לצערי מדינת ישראל שאחראית על ההפקרה המטורפת שהתרחשה ב-7 באוקטובר תצטרך לתת תשובות גם בעת הזו. היא אמנם מתעקשת לא לעשות את זה כמו שהיא לא לוקחת אחריות על כמעט שום תחום מאז. אמא הייתה אישה עצמאית לפני חטיפתה. היום היא סיעודית לגמרי. רק עלות מוצרי הספיגה ותוספי המזון שלהם היא נזקקת עולים כ-900 שקלים בחודש. היא או אנחנו אמורים לשלם את זה בעצמנו? למשל.
בשל מצבה הסיעודי שהתרחש בשל חטיפתה, הרי לא מדובר בהזדקנות, בתהליכים טבעיים שמתרחשים כאשר אדם מזדקן, אנחנו, ילדיה, נדרשים לנוכחות מוגדרת סביבה, בוודאי בתוך תקופת ההסתגלות. אני מבין שהמדינה מצפה שאנחנו נספוג את אובדן ימי העבודה, את עלויות הנסיעה וכולי. זו הרי אחריות שלנו. מי אמר לנו לחיות בנחל עוז? אם בן אדם נחטף וחוזר במצב לא משהו, זאת בטח לא אחריות המדינה לתת לו פתרון. להבא, שילמד לקח וייזהר.
אחותי גרה בערבה. נסיעה למרכז היא כחמש שעות לכל כיוון. יש לכם מושג כמה עולה כרטיס טיסה מאילת? אם למשל היא רוצה להגיע פעם בשבוע, ואני עוד לא מדבר עלי שאני חי במדריד.
אני מבטיח לעצמי ולביטוח לאומי שכאשר אתפנה לעניין המאבק במדיניות ההזויה שביטוח לאומי מעמיד מול המעגל הראשון של משפחות החטופים שהוחזרו, אבצע אותו. כאילו הם לא נפגעו, כאילו חייהם לא שובשו ללא הכר, כאילו יכולתם לתפקד ולהתפרנס נותרה כשהייתה.
אפילו על הסעד הנפשי כנראה אין מה לדבר.
תודה ובברכה, אורי".
מירב לשם גונן
¶
צוהריים טובים. כמו שאמרתי בוועדה הקודמת, תודה רבה לוועדה הזאת. באמת חברי הכנסת, גם בליאק, גם קרויזר, גם קריב, עושים כל כך הרבה שהבניית האמון חזרה במערכת, אני חייבת לומר שוב, מבחינתי, אני יכולה לדבר רק על עצמי, היא דרך הוועדה הזאת. הזכות הזאת שיש לנו לשבת ביחד ולראות מערכת שפועלת לטובתנו. כאזרחית זה מאוד מאוד רלוונטי לי.
דיברת קודם על הגיוס ואני רק אציין שבתוך קבוצת החטופים יש ארבע אחיות של שהתגייסו ממש בחודשים האחרונים וגם זה משהו שמאוד מחזק ומאוד מחמם את הלב לראות שהן החליטו כן להתגייס לצה"ל. זו החלטה לא פשוטה. לקח להן זמן לבחור ולהחליט אבל זה אומר הרבה מאוד על האמון שלהן בחזרה בצה"ל כהתחלה.
מתוך הדיונים שאנחנו עושים, אנחנו מזהים שהבעיה הגדולה ביותר היא זכויות, לא רק של השבים אלא זכויות של משפחות השבים וזה חלק ממה שאני חושבת שהצעת החוק הפרטית רוצה לקדם כי יש לנו בעיה ממשית שם ואיך אנחנו כמדינה, לא אנחנו כמטה, עוזרת לאותם אנשים להחזיק את עצמם יום יום.
אני רוצה להקריא מתוך חוות דעת שכתב צוות בריאות במטה המשפחות להחזרת החטופים. אני אקריא רק את הכותרות. מי שרוצה לקרוא את הנוסח המלא, מוזמן. אני לא בטוחה ששלחנו לכם, אבל אני אשלח אותו שוב. זה מצורף לתיקון לחוק.
מירב לשם גונן
¶
מעולה. אלה השפעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של כליאה ממושכת במנהרות ובחללים סגורים כאשר אנחנו לוקחים בחשבון שזה גם תחת איומי חיים יום יומיים ואיומים נוספים. האחד הוא כליאה במנהרות, השני הוא כליאה בחללים קטנים וההשלכות הבריאותיות והפיזיות, השפעות על הבריאות הגופנית כשזה נוגע להיעדר אור שמש והירידה בוויטמין D שכמובן שם אף אחד לא מקבל. ירידה בכושר הגופני עקב חוסר פעילות. פגיעה חושית - היעדר גירויים חיצוניים שגורמים לפגיעה חושית ממשית. השפעות פסיכולוגיות של בידוד וכליאה. השפעות פיזיולוגיות של שינוי השעון הביולוגי, של מערכת החיסון, פגיעה בלב ובכלי הדם, מערכות הנשימה, מערכות העצמות והשרירים, מערכות העיכול, העצבים, חוסר איזון הורמונלי, מערכות חושיות, השלכות נפשיות וכולי וכולי שאת חלקן ייקח הרבה מאוד זמן לשקם גם לאלה שחזרו אחרי 50 ימים ובטח מי שנמצא כרגע 215 ימים, בתקווה שזה יהיה כמה שיותר קצר.
רק תדמיינו איזה השלכות יש על המשפחות שנדרשות לסעד דקה-דקה של אותה שבה או אותו שב שיחזרו במהרה ובתקווה שכמה שיותר מהם חיים. לכן החשיבה שלנו צריכה להיות לא רק נקודתית להסתכל על מה קורה כבר עכשיו אלא פי כמה זה יהיה על מי שנשאר שם שיחזור איתו. המשמעויות של הפגיעה הן ממשיות וכמה המשפחה תידרש לתמוך אותו. אני רוצה שנחזיק את זה בראש. תודה רבה.
אני מירב לשם גונן אמא של רומי גונן.
מרב מור רביב
¶
קרן חזרה לפני חמישה חודשים וכל מי שחושב – אני לא יודעת בדיוק מי כאן סביב השולחן – שזהו, חוזרים מהשבי וחוזרים לשגרה, אני מקריאה מה כתבה קרן שלא יכלה להגיע עקב כל מיני דברים שתלויים בדברים אישיים שקשורים בחזרה מהשבי.
"כיוון שאין לנו מושג מתי נוכל לחזור לשגרה ובכלל מתי נזכה לשיתוף פעולה מילדינו, נחזור לחוגים אחרים במסגרות של פנאי ובריאות נפשית, חובה שהליווי של המדינה יהיה ארוך טווח גם בצד הכלכלי. צריך להיות מוכנים לבצע השלמות הכנסה, אם לא נוכל לחזור לעבוד במשרה מלאה, שתשלומי פנסיה לא ייפגעו. צריך להציע אפשרויות להתאמת משרה מבלי לפגוע בתנאי העבודה, ללוות גם בספן הרפואי נושאים שעדיין רדומים ועלולים להופיע".
דיברנו על זה שיכול להיות שעוד 10 שנים פתאום יתגלו כל מיני בעיות בעקבות מה שמירב אמרה עכשיו, שפרופסור חגי לוין אמר, ואז ישאלו מי זה. מי אתה? תזכיר לי. אף אחד לא ידע מי זה הילד שהיה ילד או המבוגר.
"חשוב שיהיה מישהו אחד שמרכז את כל המידע אליו נוכל לפנות ושהמידע אצלו".
יש כאן עוד כל מיני רעיונות אבל הם לא לכאן.
אסתר בוכשטב
¶
אני אמא של יגב. בתוך המאבק שלנו מה-7 באוקטובר להחזרת החטופים, בהתחלה האמנתי שהם יחזרו די מהר כך שהמאבק שהתחיל לדבר על מיצוי זכויות היה די תמים. לשמחתי הרבה חלק מהחטופות והילדים חזרו ואנחנו התחלנו לבדוק מה הזכויות של החטופים כשהם ישובו. מתברר לנו שהחוקים הם מאוד מוזרים ואני לא רוצה להתבטא אחרת. לשמחתי הרבה שלושת חברי הכנסת שיושבים כאן הצטרפו אלינו או שאנחנו הצטרפנו אליהם, יש הרבה דברים בזיכרון שלי שלא עובדים, ובסופו של דבר החוק שאנחנו מדברים עליו מבוסס על העדויות של החטופות ששבו וסיפרו על התנאים הפיזיים והנפשיים בשבי, הוא מבוסס על העדויות של השבות לגבי המצב שלהן העכשווי לאורך החודשים האחרונים מאז הן שבו אלינו ועל הדוח הבריאותי שמירב דיברה עליו אותו כתב פרופסור חגי לוין.
בתוך כל הדברים האלה אנחנו מבינים שהמצב של החטופים הוא מצב שונה מנכים רגילים, מאנשים שהיו במצבי קיצון שונים בארץ. זה מצב מאוד מאוד מיוחד וצריך לתת לסיפור הזה תוקף אחר, תוקף של חוקים אחרים ולהפריד אותם ממה שיש היום בארץ.
אחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות זה לבדוק איך אנחנו מונעים הרבה בירוקרטיה שלא תלווה אותם לאורך חייהם כי הסיפור הזה לא ייגמר ביום אחד ולא בחזרתם. חזרתם זה הדבר הכי חשוב היום אבל השיקום שלהם כנראה יהיה לאורך שנים. גם מי שיחזור לעבודה ולשגרת חייו, ייתכן שלאורך הזמן יקרה משהו שיגרום לטריגר שיפתח את הפצעים שוב. אנחנו לא יודעים. אין שום דבר שאפשר לעבוד לפיו. לכן אני חושבת שהתשובות שהחטופים צריכים לקבל, השבים, צריכים להיות חוקים שמתייחסים אחרת לסיפור הזה. אני אומר אחר כך מה אני מצפה שיהיה במעטפת הזאת. תודה.
שלמה אלפסה גורן
¶
אני נמצא כאן פעם ראשונה וגם אתמול הייתי פעם ראשונה בוועדת הכנסת. שבעה חודשים היינו עסוקים מאוד. אני מתרשם מאוד מהוועדה הזאת ומה שקורה בה. איחוד הכוחות למען הניצולים, נובה, זה אחד הדברים שמאוד מרשימים אותי כאן. אתמול באנו לוועדות השונות יותר כדי לצעוק הסכם, הסכם, הסכם, תבינו אותנו, שבעה חודשים זה יותר מדיי זמן. אני אספר מה עבר ועובר עלינו למרות שזה לא נושא הדיון.
אני הכרתי את אשתי לפני 30 שנים במסגרת צבאית כשעוד היה אפשר בצבא לעשות כל מיני הכרויות שהיום כבר אסורות. גרנו בקיבוץ במשך עשור ועזבנו.
שלמה אלפסה גורן
¶
כן. גרנו בקיבוץ ניר עוז אותו עזבנו לאחר 10 שנים ועכשיו אנחנו גרים בגן יבנה. סמדר היא אשתי והיא אחות של אבנר גורן שגם הוא יליד ניר עוז. ההורים של סמדר לשמחתנו נחים בבית הקברות הקיבוצי, הם בגילו של מונדר ושל ליפשיץ, כל האנשים האלה שנמצאים בעזה. אבא של סמדר נהרג בתאונת דרכים. זה היה מאוד כואב זה היה מרגע לרגע, ואמא של סמדר הצטרפה אליו בעקבות מחלת הסרטן. גם אחות של סמדר לצערי נפטרה מסרטן. עצב במשפחה לא חסר. בגלל שהיה חסר לנו עצב, עכשיו קיבלנו את העצב הזה של ה-7 באוקטובר.
אבנר הכיר את מיה ויש להם ארבעה ילדים. יש להם את אסיף בן 26-25, את בר בגיל 23, את גל בגיל 21 ואת דקל בן 19. אבנר נורא בממ"ד. היינו בבית שלהם, הבית לא שרוף אבל כולו הפוך אחרי שישבו בו מאות פורעים מעזה ולקחו מכל הבא ליד. אותו בחור שהשאיר את כל סירי סולתם באמצע הדרך, חבל, היה יכול לקחת אותם אבל הוא השאיר אותם. אבנר נורה בממ"ד ולקחו גם אותו. משום מה משהו הפריע להם והשאירו אותו בשדה של ניר עוז.
אנחנו הגענו במהירות ממלטה. מה שכסף יכול לעשות, זה משהו כמו 12,000 שקלים ותוך יומיים אתה כאן. אספנו את הילדים שלנו ואת הילדים של אבנר ונסענו למה שנקרא קן הקוקייה בשם מלון ים סוף באילת. זה קן הקוקייה כי מי שהיה שם חודש וחצי-חודשיים, ישבו שם אנשי ניר עוז, רואה איך כל יומיים מלאך המוות בוחר לו עוד איזה ריבוע מבין 79 או 100 אנשים שלנו שהיו חסרים מאותו יום.
מי שהיה המבוגר האחראי מרגע זה, זה אני ואשתי. שלא תבינו לא נכון, ב-17 באוקטובר מודיעים לנו על אבנר שזוהה לפי DNA כאשר לפני כן הלכנו לתת במשטרת ישראל. היה טקס השכבה ומיד אחר כך הוחלט שקוברים אותו בניר עוז. הוצאנו הודעת אבל. מי שקורא יפה יפה את הודעות האבל האלה, זה החמאס ובזמן שקברנו אותו בניר עוז טרם מה שנקרא תמרון, ב-23 באוקטובר, אני הלכתי ואמרתי שאני חייב לקבור אותו שם, היו שם שניים מילדיו של אבנר ומיה ושני ילדים שלי, ותוך כדי הקבורה ריחפו רחפנים מעלינו. לא היה נעים אבל בסוף סיימנו את התהליך.
חיכינו למיה ואחרי חודש הודיעו לנו שגם היא לא איתנו. מי שמכיר אותה אישית, היא קפיץ שלא מסוגל לתת לך לשטוף כלים אחרי ארוחת ערב. היא הייתה חייבת ביום שבת לראות שהכול בסדר. ב-6:00 בבוקר, ושם תפסו אותה, ירו בה ולקחו אותה.
בעת השחרור של הפעימה האחרונה, הוחלט מבצעית שחייבים להודיע לארבעת שהיא נרצחה. כמובן עבדכם הנאמן מקבל הודעה מקצין נפגעים שיש לי ארבעה ילדים להודיע ונא להודיע. אנחנו כולנו ברמת השחרור, בוא נעשה חושבים, יש לי ילד אחד עם סמדר באילת, יש לי ילדה אחת בכפר מנחם, יש לי ילד אחד בחיפה וילד אחד בטבריה. משעה 11:00 אני מודיע לכולם. מגייס קציני נפגעים לסמדר שהיא חצי מעולפת. זה היה הלילה הכי ארוך בחיי. לא ישנתי כל הלילה. אחת השריטות הכי גדולות בחיים שלי שאני לא יודע אם אני אצא ממנה. זה היה קשה. יום למוחרת במרפסת בגן יבנה כל הגוורדיה הודיעה לנו רשמית שהיא לא איתנו.
סמדר לא עובדת מה-7 באוקטובר. אני לא עבדתי מה-7 באוקטובר במשך חודש וחצי. אני עובד בתעשייה הביטחונית, מקום שהוא די תומך, אבל הנה, אתם רואים אותי כאן. אני לוקח יום חופש, עוד יום חופש, עוד יום חופש וימי מחלה שפעם היו לי די הרבה ועכשיו הם נמחקים. אנחנו מתרוצצים. אנחנו לבד כי לצערי אין קשר עם המשפחה של מיה. זה סוג של נתק שהיה מימים ימינה ואנחנו לא נעשה עכשיו כל מיני חידושים והמצאות לפי האבל.
בגדול כולם מגויסים. הבן שלי נסע לג'נבה, אני הולך לשגרירים, נפגשתי עם שגרירויות רבות ואני עושה פעילות הסברה בתוך העבודה שלי שאני לא אומר את שמה.
אני מטופלים בעזרת הסיוע המשפטי ואמרתי את זה במפגש הקודם. מטפל בנו עורך דין שרון אשל שפועל מול הביטוח הלאומי כדי שיכיר בנו במשהו. זה לא פשוט. שבעה חודשים ואתה רואה את החסכונות עפים. כל מיני כספים שהיו לי פה ושם, לוקחים ומוציאים אותם. עוד רכב לילדים כי יש עכשיו תשעה נהגים. לילדים יש דירה בכרמי גת אבל זו דירה על הנייר כי הם לא אוהבים לישון שם כשהם לבד ועכשיו התחלתי להיפגש עם כל מיני קבלנים לגבי מבנה יביל וכל מיני שטויות כאלה. אשתי תמיד אמרה שיש לנו בית גדול, למה צריך להרחיב אותו? אז או מבנה יביל או משהו שיהיה מוסכם על הרשויות לבנות במהירות. מדובר בכמה מאות אלפי שקלים.
לגבי הביטוח הלאומי, הנושא והעסקה, אני לא פוליטיקאי ואני לא יודע מה חתומים. ברור שעושים עלינו מניפולציות רבות גם שמאלה, גם ימינה וגם בתוך הכנסת אבל שני דברים מאוד חשובים לי. דבר אחד שמאוד חשוב לי, ואני אמרתי את זה כאן ואני אומר שוב לחברי הכנסת, שלא משנה מה תהיה העסקה, הפרצוף של הכנסת הוא הפרצוף שיצא החוצה. כלומר, האחדות בוועדה היא דבר מצוין אבל זה דבר שלא הולך לעיתונות. מצד שני כל מיני קשקושים שיש לפעמים בכנסת כאשר כל חברי הכנסת צועקים אחד על השני ושרים עליהם שירים מגוחכים, זה דבר שבטח יוצא החוצה לתקשורת הזרה וזה פוגע ברצינות לעשות כל מיני עסקאות.
יש לנו צבא חזק, יש לנו תעשייה ביטחונית אדירה, צריכים לסמוך עליהם ולטפח אותם ולהשקיע כספים, לדבר אליהם יפה, לקרוא לאלופים שמשקיעים. אני לא יודע איזה הסכמים יהיו ואם יהיו אבל אם בסוף אנחנו נאלץ ללכת להפסקת לחימה, נסיגה וכל זה, אני מאמין שבזכות הצבא ובזכות התעשיות הביטחוניות שלנו ויכולתן, אנחנו נדע להחזיר מנה אחת אפיים.
ראומה ערוסי טרשצ'נסקי
¶
קשה לשמוע את הדברים. אני אימא של גלי ששבה מעזה ושל ליאור שנרצח. אני לא אומר את כל המורכבות אבל יש שני דברי שכן רציתי לציין כאן שמתקשרים למה שתיארת וזאת ההתייחסות של המדינה למשפחה. גלי שבה אחרי 54 ימים אבל למשפחה יש את הייחודיות שלה. זה גם נכנס לתוך המצב אליו גלי מגיעה ומשפיע עליה וגם עלינו כמובן.
אחרי מה שאמרת, אני לא יודעת אם אני אצליח לומר אבל לשמוע את זה, זה לא להאמין לזה וכשאומרים את זה, אני יכולה להגיד את זה בשורות שורות אבל לא כל כך נתפסת התמונה הכוללת. אנחנו מפונים מה-7 באוקטובר. כשגלי חזרה, היא הבינה שאח שלה נרצח, הגיס שלה נרצח, היא לא יכולה לחזור לקיבוץ שלה, הקיבוץ שלה מפונה והיא חיה בבית שהיא לא מכירה ובחרה בו, היא נמצאת בסביבה שהיא לא מכירה ובחרה בה. חלק מההחלטות האלה אנחנו היינו צריכים לקבל וגם עליהן היה לנו חוסר ודאות וייסורי מצפון, אם זה נכון או לא נכון. המורים שלי לא היו לידי, זאת אומרת, רשת התמיכה של הקהילה הייתה רחוקה מאיתנו וגם זה משהו שגל התמודדה איתו וגם אנחנו כמשפחה. אין סבתא וסבא שהיו קרובים ויכלו לתת את התמיכות. אחותי עם שלושה ילדים וצריכה עוד מעט ללדת ילדה רביעית, בעלה נרצח, ההורים שלי די קרועים ביני ובינה וגם את זה גלי ששבה צריכה לספוג לתוך כל הדבר הזה של השבי.
כן היה חשוב לי לומר את הדברים מתוך זה שבאמת המורכבות היא מאוד מאוד גדולה ולפעמים גם קשה לשאת אותה. כאן הצרכים של כל משפחה, של כל שב, הם שונים. דיברנו כמה פעמים על הנושא הזה של לשבת ולדבר. אני לא רוצה לפרט כאן את כל התנאים של המשפחה שלנו ועם מה אנחנו מתמודדים. עשיתי את זה כבר כמה פעמים ואני לא רוצה לחזור אבל אני כן חושבת שאיש הקשר במינהלת יקיים את הקפסולות – יש לזה כל מיני שמות – את הצוות של המשפחה שלי, שלנו, של גלי. עוד לא נפגשנו עם כולם ביחד. אני חושבת שדיברנו על זה בכל הוועדות שהיו ודיברנו על החשיבות של זה כי באמת יש הרבה דקויות קטנות שבחוק אי אפשר להכניס אותן וכן חשוב שתהיה היכרות אישית ולא שאני אדבר עם אחד ועם השני בטלפון כשאני צריכה. אתמול קיבלנו SMS מאוד משמח שיש חוברת של 64 עמודים וראש המינהלת מזמין אותנו ליצור קשר עם הנציגים שלנו.
לקראת יום הזיכרון, שבועיים כמעט שאני לא מצליחה להבין איך אני מציינת את יום הזיכרון. ערכנו טקס אזכרה לליאור אבל הוא לא נקבר, את הגופה שלו החלטנו לשרוף, ועוד לא הכנו איזשהו מקום שבו אנחנו מתאספים. יש את הקבר של בעלה של אחותי נוי שנרצח. בנוסף אנחנו משפחה שכולה מיום כיפור ויש את הקבר בבארי. המורכבות היא באמת גדולה לקראת היום הזה וגם שם אני מרגישה שהעיטוף הזה של המינהלת, אם הוא לא יהיה אישי והנציגים לא באמת יקיימו איזושהי שיחה איתי או עם המשפחה, הם בחיים לא יצליחו לדעת מה הצרכים שלי. זה לא יקרה. אני לא יכו לה ליזום כרגע עוד איזו שיחת טלפון עם הנציגה כי אין לי את הכוחות האלה. זה מאוד מאוד קשה וכן חשוב לדעת את המורכבות כי באמת אנחנו נמצאים במורכבות מאוד מאוד גדולה. הכוח המעט שיש לי לקום בבוקר, הוא קודם כל בשביל הבת שלי, קצת בשביל עצמי ובשביל המשפחה הקרובה שלנו. אני גם לא אתקשר לנציגה לשאול אותה מה הזכויות שלי ומה מגיע לי. זה לא קורה וזה גם לא קרה עד עכשיו.
אני כן מזמינה את הדבר הזה כי אנחנו מדברים על זה כאן בוועדה הרבה פעמים והעלינו את הנושא והוא מאוד חשוב. אני מרגישה שכל הצוות שאני בקשר איתו בפרטי, אחד עם השני, אם נשב ביחד, גם להם יהיו רעיונות איך לעזור לי כי לי אין את האפשרות והיצירתיות מאוד מוגבלת לכאן ועכשיו ולשרוד את מה שקורה באותו רגע. אולי עוד 10 שנים גם יקרה משהו שיבוא מתוך מה שגלי חוותה שם ואנחנו כמשפחה צריכים איכשהו להחזיק את זה. אלה דברים שחשוב שיהיה איזשהו שיח.
אני פונה למינהלת ומבקשת את הדבר הזה עבור כל המשפחות. לכל משפחה כאן יש את הסיפור שלה שמזעזע לשמוע אותו וגם הסיפור שלנו הוא לא פשוט.
הדבר השני הוא ההתייחסות למשפחה כי גלי שבה אבל הסביבה אליה היא שבה היא לא סביבה שלא חוותה שום דבר אלא גם היא חוותה. גם המעגלים היותר רחוקים חוו. זה גם משהו שמתייחסים אליו בחוק ואני חושבת שבאמת זה משהו שהוא קריטי בשבילנו, בשביל המשפחה שלנו ספציפית וגם עבור כל המשפחות.
אני רוצה להודות. כשאני באה לכאן, אני מרגישה שיש לי תמיכה ועל מי לסמוך גם אם אני לא בקשר. מספיק המבט שבכלל מסתכלים עלי ומבינים מה עובר עלי. עבורי זה מאוד משמעותי. תודה.
הדס שמול
¶
אני רוצה להגיד תודה לכולם על ההקשבה. אני שומעת כאן את כל הסיפורים ואין סוף לסיפורים האלה. אנחנו מעטים מאוד שמצליחים להגיע לכאן ולהשמיע את הסיפור שלנו כדי שיבינו קצת יותר לעומק את הצרכים שלנו ולמה אנחנו בכלל פונים. זה לא שעברנו איזשהו מקרה שקרה ונגמר אלא אנחנו עדיין בתוך ה-7 באוקטובר. אנחנו המשפחות של הנרצחים. אני אחות של שרון הירש זיכרונה לברכה. היא הייתה גרושה בת 35 עם שלושה בנים מדהימים שאני היום מגדלת אותם. אין להם קשר עם אבא שלהם כבר עשור. כל האחריות מוטלת עלי, גם עליהם, גם על ההורים שלי שמתקרבים לגיל 80 וכולנו חיים בבית אחד. תשעה אנשים בבית שצריך לפרנס אותו, צריך להאכיל אותו וכל יום בפני עצמו הוא הישרדותי. אנחנו קמים להישרדות. אתה לא יודע מי נופל באותו יום, עם איזה מצב רוח הוא קם ואם הוא בכלל קם מהמיטה.
אני לא מדברת רק בשמי. אני מדברת בשם הרבה מאוד משפחות שכולות. אנחנו המשפחות השכולות לא זכינו לגוף כלשהו שייקח אותנו. אני רואה שהחטופים מקבלים איזושהי עזרה והדרכה, מהרגע הראשון. יש להם מינהלת. אנחנו המינהלת של המשפחות השכולות. אנחנו והאחים השכולים ואולי מעט הורים שמצליחים קצת להגיע לכאן ולתפקד או לומר מה אנחנו צריכים או להתעסק כל הימים בכתיבת מכתבים או הצעות לחוקים וכל מיני דברים שלא היינו אמורים לעסוק בהם. אני לא מצליחה להגיע לרגע שאני אומרת שאני מבינה מה קורה לי, אני מתאבלת. אני חושבת שאני עוד לא מבינה מה קרה לי או הילדים שלנו לא מבינים מה קרה להם. האירוע הזה הוא אירוע שייקח לנו שנים לקום ממנו ואנחנו ממש צריכים שלא רק ישמעו אותנו אלא שיפעלו, שייתנו לנו מעבר לעזרה שהמדינה נותנת. אני לא יכולה להבדיל בין אבל לאבל. נפגעי פעולות איבה הם נפגעי פעולות איבה, כאב הוא כאב. בסוף התוצאה היא אותה תוצאה אצל כולנו אבל הדרך לשם משפיעה עלינו בצורה אחרת.
אנחנו עדיין טראומתיים. אנחנו אפילו עוד לא פוסט טראומתיים. אנחנו פשוט בטראומה וזה מקשה עלינו לחזור לחיים, לאיזשהם חיים, אפילו של עבודה, לראות את העתיד שלנו כאחים, של הילדים, של היתומים. אנחנו מרגישים שאנחנו לא מקבלים מספיק תמיכה ומספיק סיוע. לפחות סיוע ראשוני. אני לא אפרט כרגע איזה סיוע ראשוני אנחנו דורשים כי אנחנו הצגנו את זה באין ספור מסמכים אבל לצערי כלום עדיין לא קורה. אני לא יודעת מה יהיה אם לא יקרה. צריך לחשוב על כך שזה פוגע בכלכלה של המדינה וזה ימשיך לפגוע בכלכלה של המדינה. אנשים לא יחזרו למעגל העבודה, אנשים יהיו נתמכים ואנחנו לא רוצים להיות נתמכים. אנחנו רוצים לקבל סיוע שיאפשר לנו לחזור בהדרגתיות לאיזשהו מעגל חיים. אי אפשר לצפות מאיתנו. אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה להם. יש אנשים שלא יודעים אם הם קברו בכלל ומה הם קברו. האם זה האהוב שלהם או אולי זה בכלל מישהו אחר? לא יודעים וכך זה עד היום. פותחים קברים, מוציאים. אלה באמת הזיות מה שאנחנו עוברים.
אני באמת מודה לכם שאתם יושבים ומקשיבים לנו. אני רק תוהה כמה עוד פעמים אני אצטרך להגיע לכאן ולהשמיע את הדברים עד שמשהו יקרה. משהו, שנרגיש שבאמת מעבר לשומעים אותנו, גם עושים למעננו. תודה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה. אני חושב, ואני אומר בשם כל חברי הוועדה הזאת, שהמשפחות השכולות מהמסיבה או מהמסיבות שהיו ב-7 באוקטובר, אני אומר את זה בצער, זה מעגל שאני לא כל כך הכרתי. אני חושב שבשם כל חברי הוועדה שלנו נשמח לשבת איתכם ולדייק את הצרכים שלכם. אנחנו עושים את זה בצורה מאוד מאוד מקצועית וטובה עם משפחות החטופים והשבים ויש הרבה תוצרים ותוצאות מאוד טובות שנעשו ביחד בשיתוף פעולה מלא ובשקיפות מלאה גם עם המשפחות, גם עם משרדי הממשלה, גם עם המינהלת וגם עם המטה. כולם נרתמים לעזור. כבר נאמר בדיון שהלב של כל מי שנמצא בוועדה הזאת נמצא במקום הנכון.
אני מתנצל בשמי לפחות על כך שלא הכרתי את המעגל הזה שאתם נמצאים בו. אני יותר מאשמח לשמוע ולהקשיב.
הדס שמול
¶
אני חושבת שזאת הקהילה עם הכי הרבה נרצחים וגם המורכבת ביותר כי היא ממש מפוזרת בכל רחבי הארץ. אנחנו לא קיבוץ. זה היה נורא קשה לנו לאגד את כולם ועשינו את זה בכוחות עצמנו. להקים מערך שמרים טלפונים למשפחות ולהבין מי שייך ומה קורה. כמה אנחנו יכולים? חייב שיהיה מישהו שעוזר לנו לנהל את הדבר הזה.
הילה אביר
¶
גם אני אומר תודה. אני מרגישה שהיום בוועדה זה שונה. תודה על ההקשבה וההזדמנות ועל ההירתמות של כולם כאן. אני אחות של לוטן אביר שמחר חוגג יום הולדת 25. לוטן נרצח עם מאי נעים במיגונית בכניסה לבארי אחרי שהם כבר הצליחו לצאת מהמסיבה. באותו בוקר הסתמסנו איתו. היו אצלנו אזעקות. אני גם חברה של עמית סוסנה שנחטפה מכפר עזה וחזרה וגם איתה הסתמסתי באותו בוקר, ממש שנייה לפני שחטפו אותה והיא אמרה לי מה להגיד ללוטן ואיך להגיד לו לברוח. הוא הקשיב לה אבל לצערי החזירו אותו אחורה. כאשר עמית חזרה היא גילתה שלוטן כבר לא איתנו.
אני אחר כך אומר מה עשינו מאז דצמבר כי כמו שהדס אמרה אף אחד לא קם לעזור לנו. אנחנו היינו צריכים בתוך האבל הכבד שלנו לעזור לעצמנו. הקמנו עמותה שנקראת ילדי האור שהיא בעצם למשפחות השכולות מהמסיבות כי המשפחות מהמסיבות הן מכל קצוות הארץ והקשת ולא היה להן אמא ואבא. אני חושבת שזה קצת עזר לנו לקום בבוקר ולעשות את מה שעשינו.
עד היום לא קם גוף שמנהל את המשפחות השכולות ונותן להן מענה. אני כן אומר שאנחנו עובדים עם ביטוח לאומי ועם לה"ב ונפגשים עם שרים וחברי כנסת ושומעים הירתמות מחלק רק במילים ומחלק גם במעשים. אנחנו באמת קורסים תחת העומס. אנחנו לא עובדים. אני לא עובדת. כמו שנאמר כאן, אני אוכלת את החסכונות שלי. אנחנו מבינים שידיו של הביטוח הלאומי כבולות וזה עניין של חקיקה, זה משהו שהיה צריך לקדם כבר לפני ארבעה חודשים. זה לא הגיוני שאנחנו אלה שנכתוב את החוקים האלה ונגיש רק לבלוע. מישהו אחר צריך לעשות את העבודה הזאת.
האדוות של האירועים האלה של ה-7 באוקטובר הן מאוד רחבות כי זה לא אירוע רגיל שקרה כאן. חוסר הידיעה, החיפושים שחיפשנו את האחים שלנו במשך ימים, אין פרוטוקול משפחות שכולות לנפגעי פעולות איבה. יש משפחות שלא דפקו להן בדלת והודיעו להן אלא הן פשוט קיבלו טלפון מזק"א או סתם ממישהו שפגש גופה ושאל אותם מה הן רוצים לעשות עם זה. כמו שהדס אמרה, יש משפחות שלא יודעות מה הן קברו. לנו לא נתנו לזהות את לוטן אלא חבר של המשפחה זיהה אותו לפי קעקוע ברגל וכבר שמענו סיפורים של זיהוי לפי קעקועים ובסוף זה לא היה אותו בן אדם לפי בדיקת DNA. המשפחות לא יודעות היכן נפגעו האהובים שלהם, לא יודעות היכן הם מתו, האם הם סבלו או לא סבלו. אנחנו מקבלות המוני תמונות ממשפחות שכולות שלאט לאט מגלות דברים ואנחנו עוזרים להן לגלות דברים. אתמול קיבלתי טלפון מאימא ששכלה את הבן שלה והתגרשה ואין לה כסף אפילו לקנות רהיטים לבית. את כל זה אנחנו מנהלים.
אני מודה שאחרי פסח הייתה לי ירידת מתח קלה כי פתאום קלטתי שלוטן לא חוזר. תוך כדי זה אנחנו מוצאים את הכוחות לעשות את הדברים. זה לא הגיוני. צריך להקים כאן מינהלת שתטפל במשפחות השכולות. צריך לפעול לחקיקה. ערב חג הפסח אני ישבתי לכתוב מכתב עם הילה שהיא איתנו בוועד ושכלה את אח שלה, מתן ליאור שהיה ב-נובה, כי קיבלנו פניות מהורים ששומעים שיש הדרכות ביער רעים ומדברים לא יפה על הנרצחים. כשאני אומרת לא פה, זה בלשון המעטה. הייתי צריכה בערב פסח לכתוב מכתב ולהפיץ אותו בתפוצה רחבה לכל המשרדים הממשלתיים, לכל מי שנוגע בדבר, כדי לבנות איזושהי תוכנית הדרכה ליער רעים כך שהורים שכולים שמבלים שם לא מעט, שלא ישמעו מה אומרים על הילדים שלהם. זה מגיע ממש לנושאים כאלה.
זה לדאוג לסלי מזון למשפחות שכולות לפני פסח, לדאוג להנצחה ראויה כאשר מאחורי הדברים קורים דברים ואנחנו מגלים זאת בדיעבד, אם זו חקיקה, אם אלה אוכלוסיות שלמות שאף אחד כלל לא מתחשב בהן. כבר דיברנו על זה קודם, על האחים, על הגרושים, על היתומים הבגירים, על בנות הזוג ששכלו את בני הזוג שלהן במסיבה ולא זוכות לטיפול נפשי.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
בביטוח הלאומי אם את זה לא נותנים? אם תבקשו, לא תקבלו? או שביקשתם ולא נתנו גם על טיפול נפשי?
הילה אביר
¶
אני למשל ביקשתי עבור החברים של לוטן ומאי סיוע נפשי כי אחת החברות שלוטן היה עמוד התווך שלה אמרה לי השבוע שהוא הבן אדם הכי גרוע שהיו יכולים לקחת לה. ילדה בת 24. אין לה אפשרות כלכלית לטיפול נפשי פרטי. הצלחתי דרך הרווחה של המועצה שלנו לתת לה טיפול אבל היא הייתה בפגישה אחת ואמרו שהיא צריכה להיות ברשימת המתנה. ילדה בת 24 שאיבדה ב-נובה שלושה חברים, את לוטן, את מאי ואת גיא. גיא ושלו היו עם מתן ומאי במסיבה אבל הם נסעו ברכב שלהם לכיוון כרמי יוסף ונשרפו חיים ברכב.
המחשבה על העתיד של כולנו כאן מאוד חשובה אבל יש כאן עכשיו אנשים שכרגע צריך לטפל בהם.
מורן שי אסולין
¶
גם אני מהמשפחות השכולות. תודה על השיתוף וגם על ההקשבה. המכנה של כולנו משותף, גם של משפחות החטופים וגם של המשפחות השכולות. אין גוף אחד שייתן מענה אישי לכל משפחה, שבעצם יהיה מישהו שישמע את הצרכים של כל משפחה ויחריג את זה באופן שצריך. אני באופן אישי לא ידעתי עד ישיבת הוועדה האחרונה שיש דבר כזה שנקרא טופס ל'. ועדת חריגים. מהסיוע המשפטי מינו לי עורכת דין. אני עם שלושה ילדים וליאור היה אבא די פעיל ושותף ופתאום כל העול עלי. בנוסף אין לי זכויות. הילד שלי חודש לאחר המקרה היה בן 18 ובגלל שאני גרושה, בגיל 18 לרום לא מגיע כלום ואני מקבלת כאפוטרופוס לשני ילדים. השכירות שלי היום עומדת על 7,000 שקלים. מה אני אמורה לעשות עם קצבה של 8,000 שקלים כאשר מה-7 באוקטובר אני לא עובדת וההוצאות הן כפולות כי גם אין אבא שיעזור. כבד לי ואני מרגישה שאין אף אחד שיקשיב לי.
אני מגיעה לכאן, אני מדברת, לוקחים את מספר הטלפון שלי אבל משהו לא זז. שבעה חודשים ושום דבר לא זז. יש מישהי ש"דואגת" לי בביטוח לאומי, דואגת במירכאות. אני אומרת לה מה הצרכים שלי- זה בבדיקה. לפני חודש נכנס לי לבנק סכום שהוא מעל הסכום, מעל 8,000 שקלים. התקשרתי כדי לבדוק מה קרה. אמרתי שאני שמחה שנכנס סכום כזה וזה בעצם הסכום שנכנס לאלמנה. שמחתי. אמרתי שאולי קרה משהו אחרי כל הוועדות אליהן הגעתי. היא לא ידעה לענות לי. לפני שבוע קיבלתי מכתב באתר של ביטוח לאומי עם פירוט ובו נכתב ש-2,000 שקלים הם עבור רישיון הנהיגה של הילדה, סכום שמגיע לכל יתום, והיה עוד סכום שהוא עבור חופשה. דמי חופשה שזה תחת קטגוריית אלמנות. זה מאוד מבלבל. מצד אחד נתנו, מצד שני אומרים לי: לא, את גרושה עם שני ילדים, רום בן 18 ולא מגיע לו. מי עוזר לנו? מי נותן לי יציבות? כרגע אני מעורערת.
עוד שאלה אחת. מה ההבדל בין יתומים להורים גרושים שהתייתמו מאימא או מאבא לבין אלמן/אלמנה? נשארנו כאן הורים יחידים שצריכים עזרה במיוחד אחרי מקרה כזה שהוא לא רגיל. זה משהו שלא היה כאן. זה משהו שאף אחד כאן מהיושבים כאן לא באמת יודע להתמודד עם הגודל של האסון הזה. תודה. אשמח לתשובות ופתרונות.
יואב אנגל
¶
שלום. אני אבא של אופיר, אור ואביב ובעלה של שרון. אופיר נחטף מקיבוץ בארי בזמן שהיה בסוף שבוע עם חברתו יובל, יחד עם יוסי שרעבי אבא של יובל ועוד רבים אחרים. ביום בהיר אחד, 7 באוקטובר, האדמה רעדה לנו מתחת לרגליים, יחד עם עוד משפחות רבות. כל משפחה והסיפור הקשה שלה. מה-7 באוקטובר ועד היום האדמה עדיין רועדת מתחת לרגלינו ואין לנו תחושת יציבות ואין תחושת מנוח, כל משפחה והסיבות שלה.
אני רוצה לפתוח ולומר דבר ראשון תודה לכל חברי הכנסת שמפגינים אלינו יחס חם, הבנה וניסיון אמיתי לעזור בכל דרך, במיוחד לוועדה הזאת. אתם מראים לנו שאפשר לגשר בין קואליציה ואופוזיציה ולשבת ביחד. לפחות בשבילי זה אור קטן שהלוואי ויגדל ונראה אותו במקומות רבים אחרים.
היום באתי לכאן ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לדבר דווקא על המשפחות. יותר מחמישה חודשים שהיקרים שלנו חזרו אלינו למשפחה הביתה, אחרי ימים של גהינום בלתי נתפס, כל אחד ואחת והגהינום האישי שלו. גם עלינו המשפחות עבר ועדיין עובר גהינום שקשה להבינו ולהגדירו. גם לנו קשה מאוד להגדיר אותו. כל משפחה והגהינום שלה. יותר מחמישה חודשים עברו ולמשפחות אין התייחסות, אולי מינימלית, לא מבחינה כלכלית ומבחינה סוציאלית-נפשית מאוד מאוד זמנית ובעייתית. כרגע למשפחות יש אישור פורמלי מביטוח לאומי לטיפול נפשי וסוציאלי עד סוף יוני. יש משפחות שעוד בכלל לא התחילו טיפול ויש משפחות שגם אם רצו להתחיל טיפול לפני חודש או חודשיים, לא התחילו כי אם ביוני ייפסק התשלום עבור זה, אין להן את היכולת לממן טיפולים למספר הורים ולאחים. הם לא מתחילים כי ם לא יודעים מה יהיה מיוני. נכון שאני מדבר עם כולם ואומרים לי אל תדאג, אנחנו מאחוריכם – וזה מאוד מוערך – אבל עם רמת האמון שיש למשפחות במערכות, הן לא מתחילות טיפולים כי אין להן את היציבות ואין את ההבטחה לכך.
במתן רפואה דחופה הכלל הראשון הוא קודם כל לדאוג לבטיחות וביטחון של מגיש העזרה כי אחרת אין מי שיטפל. עלינו המשפחות מוטלת המשימה המורכבת לטפל במי ששב או שבה, וכן, גם בנו בני המשפחה.
לכן אנחנו מבקשים ביטחון וקרקע יציבה ככל הניתן, גם כלכלית וגם סוציאלית ארוכת טווח. קשה לי להבין למה זה לא ברור ולמה אין התייחסות ומעשה בנושא. היום, לאחר שהחטוף או החטופה שבו הביתה, המשפחה אמורה לחזור לתפקוד מלא ביום יום. נכון שיש פתרונות כאלה ואחרים, אך אלה פתרונות מינוריים ולא מוסדרים. הקושי הוא לא רק ברמת ההכנסה של ההורים כאשר לאחד מהם יש פתרון כשהוא הולך לביטוח לאומי – כמוני, עם עורך דין שכמובן גובה עמלה – ומקבל 100 אחוזי אובדן כושר עבודה ומתוך זה 15 אחוזים הולכים לעורך הדין שאנחנו לקחנו. אשתי הייתה צריכה למלא טפסים ועורכת הדין מילאה אותם והייתה צריכה להופיע בפני ועדה. הוועדה הייתה מאוד קצרה, הבינו וגם אחרי חצי שעה קיבלה תשובה בטלפון שיש לה שנה אישור על אובדן כושר עבודה. זה הליך שאני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות אותו.
הקושי הוא לא רק ברמת ההכנסה של ההורים והמשפחה אלא בהגדלה משמעותית של הוצאות משק הבית והצרכים המיוחדים והשונים עם חזרת החטוף. כל משפחה עם הצרכים שלה והם מגוונים ושונים. הם כבר נפרסו בכמה הזדמנויות על ידי משפחות וחלקן הן גם אישיות ואני כמובן לא אפרט כאן.
כולם אומרים לנו, ובאמת נותנים את ההרגשה, שהם איתנו, מבינים אותנו, מרגישים, מחויבים אלינו ואפילו אמרו לנו שאין בעיה כספית, שאנחנו מעט משפחות וזה לא פינאץ, כך הגדיר את זה אחד השרים. אבל בפועל אין פתרון ואין מענה כבר יותר מחמישה חודשים. האם זה אמיתי?
יש לי שתי בקשות. הבקשה הראשונה היא לקדם במהירות את שינוי החוק הקשור לשבים שמוגש בימים אלה בהתייחסות רצינית להערות של המטה כפי שניתנו. לוודא שבחוק זה נמצא גם הבטחה של תמיכה כלכלית, סוציאלית ונפשית קבועה וארוכת טווח גם לשבים וגם לכלל המשפחה.
הבקשה השנייה היא שעד שיחוקקו החוקים האלה ואנחנו רואים שהם אורכים זמן רב וכבר עברו מעל חמישה חודשים, אנחנו מבקשים למצוא פתרון כלכלי מהיר וזמין למשפחות כדי שנוכל להרגיש מעט יציבות ושנוכל לתת מענה ראשוני ומהיר לכל דרישה וצורך. עד שייתנו למשפחות ולשבים מענה לאורך זמן.
תודה על ההקשבה ובתקווה לבשורות טובות.
חן אביגדורי
¶
שלום. אני אבא של נועם ובעלה של שרון שנחטפו ב-7 באוקטובר וחזרו אחרי 50 ימים, ב-25 בנובמבר. אני לא רוצה להכביר מילים ולספר את הסיפורים שלי כי שמענו מספיק סיפורים. אני רוצה לנצל את הפורום הזה שוב, למרות שאלה כמעט אותם פנים, ולומר תודה רבה לחברי הכנסת ולאנשים שנאספו כאן סביב השולחן. אין לי ספק שהלב של כולם במקום הנכון. אין לי ספק ששיתוף הפעולה הזה בין האופוזיציה לקואליציה הביא דברים טובים.
בזמן הזה ניסיתי לנסח כאן איזשהו עקרון שאולי יהווה גג לכל הדיונים בעתיד כי לא בטוח שיהיה לי זמן להיות כאן ולנדנד לכם בדבר הזה. אם כן, כמה עקרונות שדיברנו עליהם בדיון הקודם.
הדבר הראשון הוא להבין - ומהסיפורים סביב השולחן אתם יודעים את זה היטב - שכל מקרה הוא מקרה פרטי ושונה לגמרי. אני כן אתן דוגמה מהמשפחה שלי. הילדה שלי בת 12, חזרה, מצבה טוב כי היא חזרה לבית שלה בהוד השרון, אנחנו היינו אורחים בבארי, ובהוד השרון אין אף בית שרוף. אם אני הולך ימינה, אחיינית של אשתי שהייתה בדיוק 50 ימים, הכול אותו הדבר, נחטפו מאותו בית, חזרו באותו אוטובוס, שתיהן היו שם 50 ימים אבל האחיינית של אשתי – אני לא אומר מה מצבה אלא רק עובדות יבשות – הייתה בשבי, הבן שלה בן השמונה היה בשבי, הילדה שלה בת שלוש הייתה בשבי, אבא שלה נרצח, דוד שלה נרצח, דודה שלה נרצחה, אין לה בית ואין לה מקום ובעלה בשבי. זה בן אדם אחד שעל פניו לפי החוק היבש הוא באותו מעמד של אשתי שהייתה 50 ימים בשבי. אם כן, דבר ראשון פרטנות.
הדבר השני שעליו צריכים לחשוב כל האנשים בחדר הזה זאת יוזמה. דיברנו על זה הרבה פעמים. אל תחכו לנו אלא תבואו אלינו, תשאלו אותנו ותדברו איתנו. כאן אני רוצה לומר תודה לאור – אני לא רואה אותה כאן - כי אכן הייתה אצלי עורכת דין ואני פשוט שכחתי. הובטח לי שהיא תבוא אלי עוד פעם כדי לספר את כל הדברים עוד פעם. תודה רבה. כך צריך להיות. אם כן, צריכה להיות יוזמה.
צריכה להיות יצירתיות. כל האנשים האלה יודעים שיש חוק ואפשר למתוח אותו כפלסטלינה. תכלול זה דבר מאוד חשוב, שיהיה בן אדם אחד למשפחה. שיהיה בן אדם אחד ואני לא אצטרך לרוץ לכל הנציגים של כל משרדי הממשלה ושלא ניפול בין הכיסאות.
הדבר האחרון הוא הבנה. כאן אני סומך עליכם גבירותיי ורבותיי. תפעילו את הראש, תפעילו את הלב, תבינו אותנו.
ראשי תיבות, קל לזכור – פיתה. פרטנות, יוזמה ויצירתיות, תכלול והבנה. תרשמו פיתה על כל המחשבים למעלה ותבחינו מה זה אומר ותפעלו לפי החוקים האלה. זה יקל על כולנו. תודה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה לכל המשפחות על השיתוף. אני רוצה לעבור למהות הדיון, מטרתו ולהתייחס לחוק פדויי שבי.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אני מבקשת לשאול לגבי הדברים שאמרו כאן. סיוע משפטי, למה הוא היה צריך לשכור שירותי עורך דין?
היו"ר יצחק קרויזר
¶
זה מוכר גם במינהלת וגם בסיוע, לא רק בהנגשה ובמיצוי אלא בפניות האקטיביות למשפחות.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
השאלה שלך קארין הייתה טובה ואת צריכה גם לקבל תשובות ולא רק את אבל עוד רבע שעה חברי הכנסת צריכים לעלות למליאה. אנחנו נוכל להמשיך לשאול את השאלות אחר כך, אבל בהקשר לזה אני רוצה לתת ליעל גורן מהמינהלת להציג את החוק כי את הולכת להצביע עליו. זאת גם הזדמנות להגיד תודה ליעל, לירון ולכל אנשי המינהלת על עבודת הקודש שאתם עושים. הדיון הזה יועד לתת הסבר גם למשפחות שלא היו נוכחות במטה עת הוצג החוק הזה וגם לחברי הכנסת שלא יצא להם להעמיק בנושא הזה ובפערים בין הצעת החוק הפרטית לממשלתית.
גלעד קריב (העבודה)
¶
הערה אחת להתייחסות שלך ושל יתר נציגי הממשלה. אני מבקש שהממשלה תודיע שהיא מבקשת להעביר את החוק לטיפול בוועדה הזאת.
מרב מור רביב
¶
לפני דברי יעל אני רוצה להוסיף משהו שלא דובר בו כאן וזה משהו שאיכשהו התפספס וזה הטיפול בבני משפחה שהם לא מדרגה ראשונה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
לא סיימנו. יש עוד נקודות והדיון הוא ארוך. אני רוצה שלפני שאנחנו עולים למליאה נצביע עליו בקריאה ראשונה. הדיון מתמשך. אנחנו פשוט נעלה, נצביע ונרד אבל לפני שעולים אני כן רוצה שניכנס למהות החוק כפי שמצביעים עליו עכשיו.
יעל גורן חזקיה
¶
תודה כבוד היושב-ראש. אני אתייחס בקצרה כי באמת עוד מעט זה עולה להצבעה בקריאה ראשונה. אנחנו הצגנו את עיקרי תיקון החוק בפני חלק מהמשפחות שנכחו. אנחנו יודעים ומודעים לכך שיש פערים בין הצעת החוק הפרטית שאתם הגשתם לבין ההערות התקבלו ממטה המשפחות אחרי שפרסמנו לציבור. עיקרי תיקון החוק מביא שתי בשורות כאשר האחת היא הכפלה של קצבת פדויי השבי החודשית שניתנת לכל מי שהוכר כפדוי שבי, מ-1,300 שקלים ל-2,600 שקלים וזה לצמיתות. השנייה היא מתן מעטפת של הזכויות שניתנת לנכה 50 אחוזים פוסט טראומה. כשאני אומרת מתן מעטפת, דווקא בגלל שאנחנו לא רוצים לתייג, זאת לא הכרה של נכות. כלומר, לא תהיה חותמת של נכות בגובה 50 אחוזים אלא הוא יקבל את אותן זכויות וגם את אותה קצבה שניתנת לנכה 50 אחוזים. תכף גם ביטוח לאומי ירחיב בהקשר הזה.
זה כולל הרבה סעדים שהם מגולמים כתמיכה. בסוף זה מתבטא גם בכסף. אלה הטבות גם בנושא של שכר דירה, טיפול נפשי, שיקום מקצועי, לימודים ועוד דברים רבים נוספים וגם הסעדים הנוספים שהחוק - לדוגמה דברים שקשורים למס הכנסה – נותן למי שמקבל 50 אחוזי נכות פוסט טראומה.
אלה שני הדברים שהחוק הזה מביא. בסופו של דבר אם אני מסתכלת רק על ערך כספי, מה שיינתן כרגע, זה משהו בסביבות ה-5,000 שקלים לחודש, סכום שיינתן לכל מי ששב מהשבי וזה בנוסף למה שביטוח לאומי נותן בשנה הראשונה שזה תט"ר, תגמול טיפול רפואי שניתן למי שעבד ורוצה להשוות לשכר שקיבל טרום החטיפה וזה ניתן לו. מי שלא עבד מקבל את ה-תט"ר הבסיסי, התגמול הבסיסי, כמובן תלוי במצב המשפחתי שלו, אם יש ילדים או אין ילדים, אבל ניתן סכום כזה בנוסף למה שייקבע בחוק.
יעל גורן חזקיה
¶
אני גם אומר שלשבים יש סל זכויות נוספות שביטוח לאומי נותן עם חזרתם שניתן בדחיפה ולא לפי בקשה כמו מענק הצטיידות ראשוני, גם החזר נסיעות, עזרה במשק בית למשך שלושה חודשים ראשונים בסך 4,500 שקלים לחודש, ככל שצריך גם אובדן הכנסה למלווה של השב בין אם זה הורה, בין אם זה אח, ילד, אחות, וגם בלא מעט מקרים ליותר מבן אדם אחד.
אלה הסעדים שכרגע ניתנים, בתקווה שהצעת החוק הזאת תעבור. כשהיא תגיע לוועדות, אני מניחה שההערות של המשפחות וכמובן של כל גוף אחר יעלו שם ואני מניחה שהפערים, ככל שיהיו, יידונו בוועדות.
אני אומר עוד משהו אחד שלא קשור לחוק אלא קשור לתפקיד המינהלת ואיך שאנחנו רואים אותה. קשה לי שלא להתייחס לאוכלוסייה שאמנם אני באופן אישי לא מלווה.
יעל גורן חזקיה
¶
נכון. אני מבקשת לתת עצה. סמנכ"לית ממשרד ראש הממשלה לירון הנד לקחה על עצמה להוביל וגם שמעה ממני לא מעט עצות טובות בהקשר הזה איך נכון לנהל טיפול בקבוצה שרואה את עצמה כקבוצה ייחודית. אני לא מזלזלת באף קבוצה אבל זאת בוצה שרואה את עצמה כקבוצה ייחודית שכנראה נעדר ממנה איזשהו טיפול מסוים. כן התחיל איזשהו תהליך שגם קורה בוועדה לפניות הציבור לתת לה מענה במסגרת החוק הקיים אבל לתת קשב ניהולי אחר מתוך ביטוח לאומי. זה קורה וקורם עור וגידים וכן מבינים שבגלל ייחודיות האירוע חסר התקדים הזה צריך לתת להם את הקשב הנכון. אני חושבת שאכן זה מתחיל לקרות. נכון, אולי קצת באיחור. הוועדה שהוקמה באוצר נועדה בדיוק לכך, לראות איך נותנים מענה לאוכלוסיות שאמנם על פי חוק הן מטופלות בדרך כזו או אחרת, אבל יש פערים בגלל נסיבות האירוע.
יעל גורן חזקיה
¶
כן. היא התכנסה כבר כמה פעמים. היא גם פרסמה אפשרות לציבור להגיש את הערותיו, לציבור, לעמותות, לגופים וכולי וגם הוגשו הערות והיא תדון בהן.
לגבי תפקיד המינהלת והזכותון שהוצאנו.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אנחנו עוד נגיע לזה, נשאל אותך ואני ארצה שגם תציגי את זה, אבל בגלל שאנחנו בלחץ זמן לעלות למליאה, אני כן רוצה לשמוע את ההתייחסות של עורכת הדין שרית דמרי דבוש, סגנית היועץ המשפטי בביטוח לאומי.
נצטרך לצאת הפסקה, לעלות למליאה להצבעה ולאחר מכן נעדכן ונשמח שהמשפחות, האורחים והנציגים יחזרו להמשך דיון. סליחה מהמשפחות השכולות של ה-נובה אבל המשך הדיון יהיה יותר בנושא המינהלת אל מול משפחות החטופים והשבים. אני כן חושב שנעשה כאן איזהו היקש למקרים שלכם. עד עכשיו קארין טיפלה וקידמה את הנושאים שלכם וכן נעשה כאן איזשהו שיתוף פעולה ונראה איך אנחנו מדברים על איזושהי מינהלת, אולי איזושהי תת ועדה, לא יודע, נחשוב ביחד אתכם איך הכי נכון לקדם את הצרכים והמענים שלכם.
שרית דמרי דבוש
¶
אני אתייחס בקצרה. דיברנו על זה בישיבה הקודמת. ביטוח לאומי פועל לפי חוק נפגעי פעולות א איבה. החוק נחקק בשנת 1970 ובאמת נתן מענה לפעולות איבה כפי שהכרנו אותן ב-50 השנים מאז הוא נחקק. אירועי 7 באוקטובר הם מציאות אחרת, הם מחייבים מענים אחרים, אנחנו יושבים עם המשפחות, אנחנו מבינים את הצרכים השונים, אנחנו מבינים שיש צרכים שהם לא היו מוכרים לפני כן ולצערנו המסגרת החוקית מוגבלת. יש את הוועדה, אתם מכירים אותה, והיא כבר התכנסה לכמה ישיבות והיא תמשיך לשבת במהירות האפשרית כדי לתת מסקנות ומענים נוספים שהם סבורים שנכון לתת אותם.
מה שביטוח לאומי יכול היה לתת במסגרת חריגים, נתנו. כל מה שהיה אפשר לאשר כחריג, אישרנו.
שרית דמרי דבוש
¶
תיקון חקיקה. צריך להבין שתיקון חוק נפגעי פעולות איבה זה לא רק חוק נפגעי פעולות איבה. זה כמובן חוק משפחות, חוק הנכים. זאת לא רק המסגרת של נפגעי פעולות איבה. צריך להשוות אותם לכלל הקבוצה. אם אנחנו למשל מדברים על יתומים מעל גיל 21, יתומים, לא רק של משפחות שכולות אזרחיות, אלא גם כמובן יתומי צה"ל שצריך לתת להם מענה זהה.
כאן דיברו על הרחבת המעגל של הזכאים וזאת עוד סוגייה שהיא לא רק במגרש של ביטוח לאומי וכאן זו שאלה שגם אנחנו מביאים אותה בפני הוועדה שהיא תמליץ את המלצותיה איך להרחיב, כמה להרחיב, איזה מענה לכל אוכלוסייה נכון לתת, האם זה מענה נפשי, האם זה מענה כספי, שילוב של כמה דברים שונים ולראות מה נכון לכל אוכלוסייה. אנחנו מבינים שבאמת צריך להתאים מענים שונים.
שרית דמרי דבוש
¶
יש שיקום שאפשר לתת אבל לא גמלה חודשית.
לגבי תיקון החקיקה של פדויי שבי שבתקווה היום כבר יעבור בקריאה ראשונה ונוכל להתכנס תוך שבועיים ולקדם אותו בוועדה. כמובן כל משרדי הממשלה עבדו כאן בשיתוף פעולה, משרד המשפטים, משרד הביטחון כאשר הוא הוביל את התיקון, מינהלת החטופים. המענה הוא מענה כמו נכים שנקבעה להם דרגת נכות של 50 אחוזים פוסט טראומה. זה נותן את המענה של כל רפורמת נפש אחת. צריך להבין שיש לזה גם מענה ברפואה משלימה, בטיפולים נפשיים למשפחה, בשיקום מקצועי, רכב, גמלה חודשית שתהיה קבועה לכל פדויי השבי. היתרון הגדול מבחינתנו, וזה היה מאוד מאוד חשוב, שזה ללא ועדות רפואיות אלא זה יהיה אוטומטי. כמובן ככל שמישהו שמצבו יהיה יותר קשה, הוא יוכל לקבל בהתאם.
שרית דמרי דבוש
¶
בדיוק. זה יהיה הבסיס ואפשר לקבל יותר. יש גם את המערך שהוא מחוץ לביטוח לאומי. אני אתן סתם דוגמה לנושא שעלה בקרב המשפחות כמו פטור מתור. פטור מתור מוגדר בתקנות שוויון לאנשים עם מוגבלות. ברגע שתינתן דרגת נכות של 50 אחוזים, כמו דרגת נכות של 50 אחוזים, הם יוכלו גם לקבל את הפטור מתור. גם מס הכנסה, גם כלבי שירות למי שזה יהיה רלוונטי. אנחנו מאוד מאוד מקווים וכולנו עובדים על זה כדי שזה יהיה כמה שיותר מהר ותוך שבועות ספורים נקדם לקריאה שנייה ושלישית כך שנוכל להתקדם עם התיקון המוצע.
מירב לשם גונן
¶
אני רוצה להוסיף נקודה אחת שכל פעם שאני שומעת אותה, היא גורמת לי לתרעומת מאוד מאוד גדולה. חטופים ששבו מידי החמאס הם לא פדויי שבי בשום צורה. ביקשנו גם לשנות את זה בהגדרות החקיקה.
מירב לשם גונן
¶
זה משהו שאני מבקשת. סליחה שאני אומרת את זה אבל זה לא צריך להופיע בדברי ההסבר. אתם משתמשים גם במושג הזה, פדויי שבי מה-7 באוקטובר. הם לא פדויי שבי, הם לא נפלו בשבי, הם חטופים שנחטפו בידי החמאס וחזרו, שבו לארצם. זה כתוב במקומות שונים. אני מבקשת שהוועדה הזאת תנסה ותשתדל להטמיע את המושג הנכון ולהוציא את המושג פדויי שבי מה-7 באוקטובר.
מירב לשם גונן
¶
נכון. ההתלבשות על החוק היא מצוינת לנו. אני מבינה את זה אבל ממילא יש כאן הגדרה מחודשת שנבחרה כפדויי שבי מה-7 באוקטובר ואני כאימא לילדה שהיא עדיין חטופה, ברגע שהיא תחזור, היא לא תהיה פדויית שבי לעולם כי היא לא נפלה בשבי אלא היא נחטפה.
רותי פרמינגר
¶
אני שוב רוצה להודות על הדיונים האינטנסיביים. אני מצפה שהליך החקיקה יהיה מהיר כדי שיביא רווחה לפחות חלקית למשפחות.
אני רוצה להגיד לך שאני מבינה את מה שאת אומרת כי ארגון נפגעי פעולות איבה פעל לקבוע שלא ייקרא נספה מי שנרצח אלא חלל. אני מבינה על מה את מדברת. יחד עם זאת אני אומרת שבגלל שיש כבר חוק פדויי שבי, כדי לזרז את העניין לקחו את זה כאינסטנט. אנחנו תומכים במה שאת מבקשת, לשנות את המינוח.
כבר למדנו שהמערך הרגשי של המשפחות השכולות זה משהו שבאמת אנשים אחרים לא יכולים להבין אותו וזה מאוד מאוד ייחודי. אני באמת מאחלת שכל מה שאפשר להקל, יוקל.
כמו שאמרתי בדיון הקודם היום, כמו ששמענו עכשיו את הדס וכמו ששמענו את מורן, אין ואקום. ברגע שיש נרצח, צריך לטפל בילדים ומיד. זאת בכלל לא שאלה. נכון שהמוסדות לא פועלים כך ולהם לוקח זמן, במיוחד לאור זה שיש מצב שהחקיקה לא מאפשרת ולכן אני שוב חוזרת על מה שאני מבקשת. אנחנו בארגון נפגעי פעולות איבה מבקשים מאוד למצוא מוצא מיידי, דחוף, הוראת שעה או כל דבר אחר שימצאו כדי לתת מענה לאנשים ולא יגרמו להם למשוך ולסחוב עוד יותר את הקושי הנפשי שהוא משהו שילווה אותם כל החיים. ככל שיפתרו מהר יותר את הסוגייה, ואנחנו כבר מדברים על שבעה חודשים שהם לא יום-יומיים וחודש-חודשיים, ייטב.
שוב אני אומרת שהביטוח הלאומי עושה עבודת קודש אבל הוא כבול ללוחות הזמנים. זה המקום שלכם להיכנס לוואקום הזה ולמצוא פתרון עכשווי עד שאפשר יהיה להיכנס בגדרי החוק החדש.
גל דבוש
¶
אני בצוות המשפטי במטה החטופים יחד עם רז נזרי ועוד כמה עורכי דין ואני אדבר בשם כולנו. על ההסדר עבדנו גם עם המינהלת וגם עם משרדי הממשלה. עוד לא ממש נכנסנו לפרטי החקיקה מעבר למה שיעל אמרה ונראה לי שרק אחרי שזה יעבור נוכל ממש להתחיל אבל אנחנו תולים הרבה תקוות בדיונים בוועדה. מהשיח שהתקיים כאן אפשר לראות שיש פער מאוד משמעותי בין מה שהמדינה נותנת לבין התחושה של המשפחות, לבין מה שמתקבל בפועל והפער הזה נובע מכך שעד עכשיו, מעבר למה שהיה ממש בתחילת המלחמה, לא הוסדרו באופן מפורש הזכויות של השבים ושל בני המשפחה. פרק הזמן הממושך שלקח לממשלה לגבש את הצעת החוק, יש השלכות של קופת ביניים ארוכה מדיי, למעלה משישה חודשים בשבי, למעלה מארבעה חודשים מאז שחזרו החטופים בעסקה האחרונה ובנסיבות האלה ביטוח לאומי באמת עושה כל מה שאפשר עם החקיקה הקיימת אבל זה לא מספיק.
באשר להצעת החוק שהוגשה, גיבשנו גם עמדה משפטית וגם עמדה מקצועית שנשמח להציג את פרטיה בפני הוועדה ולדון בכל אחד מהנושאים ומהחוסרים. אני כן אומר כבר עכשיו שיש פערים מהותיים שלעמדתנו חסרים אחרי כל המידע שאספנו מהמשפחות ומהחוויות של אנשים שכבר חזרו מהשבי, שעל חלקם שמעתם כבר כאן. גם הנושא של תמיכה במעגלים של משפחות השבים שלא הוסדר בחקיקה באופן מפורש, היום מקבל מענה חלקי מביטוח לאומי. זה משהו שאנחנו עומדים עליו שייכלל בחקיקה בצורה אוטומטית וברורה לפרק זמן משמעותי כדי שהמשפחות ידעו על מה הן יכולות להישען. גם הנושא של חלף שכר לשב עצמו כאשר היום החטופים מקבלים חלף שכר וכאשר חוזרים מהשבי עדיין יש את הסדר הביניים של התט"ר. אנחנו עומדים על כך שיהיה חלף שכר מעוגן בחקיקה גם לתקופה משמעותית אחרי החזרה מהשבי, מדורגת, כדי שאנשים שחזרו יוכלו לעמוד על הרגליים ולדעת על מה הם יכולים להישען.
חלק מהדברים האלה קשורים גם להצעת החוק הפרטית. כלומר, פערים בין הצעת החוק הממשלתית להצעת החוק הפרטית. תגמול הסתגלות מעבר לתגמולים החודשיים שיאפשר לאנשים לעמוד על הרגליים. גם כאן אני לא אכנס לפרטים אלא אנחנו נציג את זה בהמשך. הסיפור של אחוזי הנכות שנקבעו כרגע אוטומטית, המעטפת הנכללת, גם בזה אנחנו נרצה לדון.
אנחנו תולים תקוות רבות בדיונים הקרובים. אני מודה גם לכם על שיתוף הפעולה, גם למינהלת, לממשלה ולכולם ואני מקווה שנצליח להגיע להסדר שיענה על הצרכים ונוכל לפתוח פרק חדש וטוב יותר.
גלעד קריב (העבודה)
¶
לגבי החוק שנוגע לזכויות השבים. אני פונה לנציגי ונציגות הממשלה. התהליך של החקיקה לא צריך לקחת שבועות. בשבוע הראשון שחוזרים למליאה, אנחנו צריכים להיות אחרי הכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה ולהביא את זה ממש כחוק הראשון שמאושר בכנס הזה. אנחנו נמצאים למעלה מ-100 ימים אחרי חזרת חטופים וחטופות ואי אפשר יותר להמתין. החוק צריך לעבור שדרוג וזה התפקיד של הוועדה שתקבל את החוק. כולנו צריכים לעמוד על כך שהסיפור פשוט יתקדם ולנצל את זמן הפגרה שנותר ובשבוע הבא יתחילו הדיונים בהצעת החוק.
לגבי הדברים הנוספים ששמענו כאן בהם אנחנו בפיגור עוד יותר גדול כי לא התגבשה בכלל חקיקה ממשלתית, עם כל הכבוד לוועדה הציבורית. כאן אני רוצה לפנות לנציגת הביטוח הלאומי. טוב שהוקמה הוועדה. אני גם מאמין שהוועדה תשנס את מותניה אבל אנחנו מכירים את קבועי הזמן. גם אם יעמדו בלוח הזמנים הדי דחוס שקבעו לוועדה, אחרי שיש מסקנות של ועדה, לוקח זמן לנסח חוק, לוקח זמן לבצע משא ומתן עם האוצר. אני חושב שבמתווה הזה, זה לא כי תגררו רגליים אלא כי כך עובדת הבירוקרטיה הרגילה של חקיקה. אנחנו מדברים על אירוע של חודשים, על אירוע שאם יתמצה בחקיקה זה יהיה לקראת סוף הכנס הבא. לכן אני שואל את הביטוח הלאומי מה ניתן לעשות מכוח הסעיף שמאפשר הסכם בין האוצר לבין הביטוח הלאומי באישור ועדת העבודה והרווחה, כדי לפחות לתת מענה לחלק מהדברים ששמענו. הנושא הזה של מעטפת טיפולית לאחים, לבני זוג לשעבר שיש להם אפוטרופסות על ילדים או שיש להם ילדים בוגרים של הנופל או של החלל, איזשהו מענק הסתגלות ראשוני למשפחות שמקבלות אחריות על ילדים של חללים, גם אם הם מעל גיל 18. אפשר בקלות לבדוק את שאלת כתובת המגורים, מרכז החיים.
אני אומר שוב שמכיוון שלהערכתי יש עשרות סוגיות פרטניות, יש כאן מעשה חקיקה מאוד מורכב. אני מבקש שנחשוב האם אפשר לעשות הסכם זמני, לא על כל הסוגיות אבל לקחת חלק מהסוגיות בדגש על הנושא הטיפולי ומענקי הסתגלות כדי שנצליח איכשהו לצאת לדרך קצת יותר מהר. אני ארצה לקבל מהם תשובה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
זאת נראית לי תשובה שתארך יותר משתי דקות ולכן נשמע אותה לאחר ההפסקה.
בראש ובראשונה אני רוצה לומר תודה רבה למשפחות היקרות. בזכותכן, בזכות כוחות הנפש האדירים שאתם מגלים ומגיעים לכאן, אנחנו שואבים מכם את הכוחות אבל בשיתוף הפעולה הזה הצלחנו להביא לחקיקה עם מתווים מאוד מאוד חשובים ועכשיו את התיקון לחוק. באמת תודה רבה לכם. בוודאי תודה למינהלת וליעל גורן על העבודה המאוד לא פשוטה כדי שהחוק הזה יקרום עור וגידים. תודה לאנשי המטה, לגל שדיברה קודם ב-זום וייצגה אותם. בטח לך חבר הכנסת גלעד קריב וחבר הכנסת בליאק על הצעת החוק הפרטית שהגשנו. תודה לכל חברי הכנסת שנמצאים בדיוני הוועדה הזו. הוועדה הזו הפכה למעין מנוף לחץ מאוד מאוד גדול על משרדי הממשלה בחקיקות השונות ובתקנות שהצלחנו להביא כדי לתת מענק לצרכים של המשפחות ולחטופים עצמם וגם לשבים.
נפתח את הדיון עם בשורה קשה. פקד ייטב הלוי, לוחם הימ"מ שנפצע מאוד קשה בטול כרם, נפטר מפצעיו. פקד הלוי הוא בנו של מפקד הימ"מ לשעבר ניצב בדימוס יורם הלוי. נמסור חיזוק ותנחומים למשפחתו.
יעל, בקצרה, תוכלי לתת סקירה על אוגדן המידע שהוצאתם והופץ? הייתה כאן דרישה. עשיתם עבודה מאוד מאוד יפה, עבודה מאוד חשובה בהנגשת המידע. נעשה איזשהו סיכום כך שהסיכום וההערות ייכנסו לפרוטוקול ואז נוכל לעלות להצביע.
יעל גורן חזקיה
¶
אני אומר בקצרה כצורך שעלה בעיקר מהמשפחות וגם כאן בוועדה לאורך הדיונים, הוצאנו יחד עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, לא מעט משרדים, אוגדן של הזכויות יחד עם קישורים למקומות הרלוונטיים כדי להקל ולרכז את כל המענים שניתנים, בין אם אלה מענים על בסיס חוק על פי החלטת ממשלה, על פי החלטות מינהליות, תקנות וכולי, כלמה שבעצם אנחנו נותנים. ריכזנו את זה גם דיגיטלית וגם מחר זה יצא למשפחות כעותק קשיח.
בהודעה שהוצאנו למשפחות – זה לא שלא התכוונו לעשות - כתבנו שהן מוזמנות לפנות אלינו להבין יותר לעומק את הזכויות. אני לוקחת את זה לרגע בחזרה ואנחנו לגמרי נעשה את זה יזום. זה לא שהדברים לא קורים באופן יזום, ברור שלפעמים דברים נופלים בין הכיסאות אבל לרוב העבודה היא פרו אקטיבית ובקשר יום יומי.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
יש לנו שתיים וחצי לרוץ ולהגיע למליאה. תודה רבה על הסיכום שהיה חשוב שנכנס לפרוטוקול.
(הישיבה נפסקה בשעה 14:50 ונתחדשה בשעה 16:15.)
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אנחנו חוזרים לדיון לאחר הצבעה בה הצלחנו גם להצמיד את הצעת החוק הפרטית להצעת החוק הממשלתית וזאת הזדמנות לומר תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב, גם לחבר הכנסת ולדימיר בליאק שהתנצל מראש אבל היה צריך לצאת לאיזושהי פגישה דחופה וגם לכם שנשארתם כאן למרות השיבוש במערכת של ועדה ומליאה שפועלים במקביל. זה אירוע שהוא די חריגו יש כאן אישור חריג של יושב-ראש הכנסת להמשיך בדיון במקביל למליאה. המהלך שהיה קודם, גם יושב-ראש הכנסת וגם הייעוץ המשפטי של הכנסת, מגיעה להם תודה רבה ובוודאי גם לחבר'ה במינהלת, יעל, על כל העבודה ביחד אל מול משרדי הממשלה. צריך לומר שוב תודה למטה, למשפחות, לכל מי שהיה מעורב בזה כדי לקיים במליאה את המעט שאנחנו כמחוקקים יכולים לעשות כדי להתאים את התנאים או יותר נכון את המענים שצריכים להינתן גם לחטופים שעוד נמצאים בשבי וגם לשבים מהשבי.
גלעד קריב (העבודה)
¶
בקצרה. כל היום הזה הוא ארוך מאוד אבל הוא מעיד על הרצון לסייע. אני מבקש לומר שלושה דברים קצרים. הדבר הראשון, לגבי החוק שאושר עכשיו בקריאה ראשונה. יש לפנינו הרבה עבודה. צריך לקדם את החוק הזה במהירות אבל יש שם סוגיות שדורשות טיוב ושדרוג, כמו בכל חוק, החל מסוגיית האחוזים שקבועים, דרך גובה התגמול וגם אני חייב לומר שאנחנו היום לצערי עם ניסיון של קרוב ל-150 ימים של שבים ושבות מן השבי. אנחנו לא ב-טאבולה ראסה אלא אנחנו יכולים לראות מה קורה במשפחות ואיזו מעטפת באמת קרוב ל-100 שבים ושבות צריכים לרבות שאלת מעגלי התמיכה המשפחתיים. אם כן, אני אומר מראש שבואו נגיע לדיון גם עם נחישות לקדם את החוק במהירות אבל גם עם הבנה שיש כמה סוגיות שעולות מן השטח שצריך לתת עליהן את המחשבה. זו אמירה ראשונה.
אמירה שנייה. אני מאוד מאוד מתוסכל מכך שאנחנו לא מצליחים לייצר פריצת דרך בעיקר מחשבתית קונספטואלית מה אנחנו עושים עם מעגל התמיכה השני והשלישי של משפחות החטופים. כל הקשיים , גם המשפטיים וגם המהותיים, ברורים לי. קשה להגדיר מה זה מעגל שני ושלישי, כביכול אין סוף לדבר כי תמיד אם אנשים יכולים להתפנות ולסייע לחילוץ בן משפחה או לתמיכה, כולם רוצים להתגייס. אני חושב שהקשיים האלה לא יכולים לפטור אותנו ממחשבה יצירתית ופתרון יצירתי ויכול להיות שצריך לשבת ולדבר על איזשהו תיקון חקיקה שמייצר פרוצדורה של ועדת חריגים שבוחנת את המקרים. אנחנו לא מדברים באלפי סיטואציות אלא אנחנו מדברים בכמה עשרות סיטואציות וצריך לחשוב. לא יכול להיות שאנחנו שבעה חודשים מדברים על הסוגייה הזאת של מעגל שני ושלישי ולא מצליחים למצוא איזשהו מענה וכרגע מבחינתי אני צריך לבוא ולומר שאין ראשית מענה, לא ברמת טיפול הולם לבני דודים שאיבדו את הסבא והסבתא ואת הדוד או הדודה או הבן דוד חטוף וגם לא לאותם כמה עשרות משפחות שבאמת יש בהן מעגל שני שמאוד מאוד מעורב. אני מבקש שנחזור לסוגיית המעגל השני והשלישי.
עוד סוגייה שאני מבקש שנדבר בה בפעם הבאה. אני חושב שאנחנו צריכים לקבל סקירה קצת יותר מעמיקה של נושא ליווי משפחות החטופים על ידי אותם, אני כבר לא יודע מה בדיוק הכותרת, קציני ליווי. עכשיו עברנו מהצבא למינהלת. זה דבר שצריך להיבדק. אני חושב שהוא גם יכול להיבדק בסופו של דבר במתודות של בדיקת איכות שירות. אני לא מפחד לומר את זה. אפשר לבקש ממשפחות למלא איזשהו סקר אנונימי שאין בו התייחסות ספציפית למלווה כזה או אחר אבל אני חושב שהמעבר היה יותר חלק משצפינו ומגיעות ברכות למינהלת וגם לנכונות של הממשלה לעכב לטובת התארגנות. הרבה דברים הצלחנו בהעברת המקל. פה ושם אני חושב שזה לא הגיע ל-100 אחוזי הצלחה וצריך לבדוק את העניינים האלה. יש לא מעט משפחות שכן הייתה תחלופה של הגורמים המלווים וצריך לראות שהתחלופה הזאת עבדה. אני חושב שמשפחה בתוך הסיטואציה הזאת, אי אפשר לצפות ממנה לבוא אל המינהלת ולומר שזה לא עובד או אנחנו לא מרגישים מספיק מלווים. זאת סיטואציה מאוד בעייתית להציג את התלונה הזאת. אני מבקש שנחשוב בדיון הבא – אולי דווקא באחד הדיונים הלא פורמליים שאנחנו מקיימים שלושתנו עם המטה ועם המשפחות – איך בודקים את העניין הזה ואיך מתייחסים אליו.
אחרי כל הדברים האלה, כסיכום של היום, עוד משפט אחד. אני חושב שיצרנו דגם נכון של עבודה שהיא גם פורמלית וגם לא פורמלית, דגם של דיון פורמלי בוועדה אבל הרבה עבודה לא פורמלית של צוות חברי כנסת, קשרים מאוד הדוקים עם המינהלת שהם הרבה מעבר לגוף ממשלתי שבא ומדווח או הביטוח הלאומי, מספר הפעמים שאנחנו מדברים עם יעל, שבוודאי המטה מדבר איתה. המערכת הזאת לא קיימת בנוגע למשפחות השכולות שהן לא גם משפחות חטופים אלא הקבוצה האחרת שהיא הרבה יותר גדולה במספרה. מבחינתי מה שנבנה כאן לא נושא על עצמו את שני הנושאים. שנשי הנושאים לא יטופלו כמו שצריך אם אנחנו נבוא ונאמר שיש רק מסלול אחד. יש לנו חובה – לאו דווקא הוועדה הזאת – לך, לי, בעזרת הייעוץ המשפטי, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו בונים איזשהו מנגנון פרלמנטרי פורמלי ולא פורמלי שקצת יחקה את סוג ההתנהלות שיש בהקשר של משפחות החטופים גם עם מעגל השכול. משפחות החטופים, אנחנו כל הזמן צריכים לעשות רפרנס ל-400 פדויי שבי, רובם חיילי צה"ל שנשבו במהלך מלחמות וחזרו. כל הזמן יש התכתבות.
במקרה של המשפחות השכולות אנחנו עם אירוע בסדרי גודל אדירים כי אנחנו מדברים על קרוב ל-23,000 או 24,000 חללי צה"ל ועוד 21,000 חללי פעולות איבה. זה לא תירוץ. אני אומר שזה רק הסבר למה צריך לחשוב כאן על מסלול פרלמנטרי שעוטף את המשפחות השכולות ומטפל באירוע של המשפחות השכולות לא כאירוע צד של המסלול של משפחות החטופים כי זה מה שקרה כאן היום. זה טוב מאוד שבאתם והצפתם את הכול כי אני אומר שגם אני שבעה חודשים משתדל להגיע להרבה דיונים גם כאן וגם בוועדת העבודה והרווחה. שמעתי היום את כל הסוגייה הזאת בני זוג פרודים וגרושים שפתאום הפכו להיות הורה יחידני אחרי שההורה השני נרצח. אני מודה שאני שבעה חודשים לא חשבתי על הסוגייה הזאת. אני מציע שאנחנו נחשוב איך אנחנו ביחד איתכם, ביחד עם אגף נפגעי פעולות איבה בביטוח לאומי, ביחד עם אגף משפחות, בואו נחשוב איך אנחנו בונים את המסלול הפרלמנטרי. יש כאן חברי כנסת אחרים שלא נמצאים כאן עכשיו. קארין הייתה מעורבת מאוד בקהילת ה-נובה, אפרת רייטן מאוד מעורבת בוועדת העבודה והרווחה וחבר הכנסת פינדרוס מעורב. בואו נחשוב אתה ואני ואחרים איך אנחנו בונים כאן מעטפת יותר מהודקת פרלמנטרית לאירוע של המשפחות השכולות כי המספרים הם מטלטלים וקשים מאוד.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה. אני מתחבר למה שאתה אמרת על המנגנון שהצלחנו לייצר כאן כי הוא מנגנון ייחודי. ניסינו לעשות איתו העתק-הדבק גם למינהלת תקומה שגם שם יש את הקשיים אבל אני חושב שבאמת להפוך את המודל הזה למנגנון הצלחה של אופוזיציה וקואליציה, בוודאי עם משרדי ממשלה, עם האזרחים של משפחות השכול, החטופים, השבים או המפונים ובאמת לייצר כאן מנגנון שהוא מנגנון שעבד טוב.
אני רוצה לסכם ושוב לומר תודה רבה לכל מי שנשאר כאן ביום הארוך הזה אבל אני חושב שהוא אחד הימים המאוד מאוד חשובים.
רוקסן סער
¶
אני הדודה של ליאור טרשצ'נסקי שנרצח בבארי ושל גלי שחזרה מהשבי. ראומה גיסתי הייתה כאן כל הבוקר. אני רוצה להגיד לכם תודה על הדיון שפתאום עולה על המעטפת השנייה והשלישית של המשפחות. לי יש מזל, יחסית. אני עובדת בחברה שבה אני יכולה להרשות לעצמי לבלות כאן חצי יום בכנסת וללוות את המשפחה שלי, את המשפחה של גיסתי, בעלי שהוא אח של ראומה עדיין במילואים החל מה-7 באוקטובר, אני אמא לשתי ילדות קטנות שאיבדו את בן דוד שלהן והתמודדו עם מה שנקרא בת דודה שהייתה בשבי וחזרה.
ממש תודה מקרב לב. באמת, זה לא מובן מאליו. עצם זה שמדברים על זה, כי לפני כמה חודשים כלל לא דיברו על זה. אני מקווה שייעשו דברים ורציתי רק לומר תודה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אני אעלה את זה לאתר. תודה. אני חושב שעשינו את העבודה שלנו וכמו שאמר חבר הכנסת קריב אמר, התודה היא לכם שאתם מגיעים לכאן ומשתפים אותנו ועוזרים לנו כדי שאנחנו נשמע את המצוקות והצרכים ממקור ראשון ונוכל לפקח על הממשלה ועל הוועדות.
אני רוצה לעשות סיכום מהיר ושוב לומר תודה למי שנשאר כאן והיה כאן כל היום החשוב הזה. אני חושב שהצלחנו לייצר כאן מנגנון שיצר כאן ודאות ושקיפות כדי לבנות חזרה את האמון עם המשפחות, עם משפחות החטופים, השבים, משפחות השכול שאמרתי שאני מתנצל שלא הכרתי את המעגל הזה, את הקבוצה הזאת ואת המענים והצרכים שלה. אני כן חושב שיש כאן את הפלטפורמה להתחיל לייצר כאן איזשהו שיח ומנגנונים עם משרדי הממשלה עם הנכונות שלהם. תודה רבה לכם, לכל משרדי הממשלה – ביטחון, רווחה, בריאות, ביטוח לאומי, הסיוע המשפטי – והרבה תודות על הנכונות והרצון ועל כל העשייה שלכם. דיברנו גם על המצב הבריאותי של השבים אותו אנחנו צריכים לקחת בחשבון ולהתחיל לייצר איזשהו מנגנון כי הבעיות שאולי יצוצו יכולות גם לצוץ בעוד מספר שנים, בעוד נגיד 10 שנים.
דיברנו על ריכוז מידע שנמצא בתוך המינהלת, על האוגדן המאוד מאוד מקצועי וענייני שהוצאתם והוא הופץ. אני אפיץ אותו בוועדה ונעלה אותו לאתר הוועדה. יועץ ארגוני.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אז לכולם תהיה נגישות לחומר הזה שנאסף בעמל רב.
דובר על המשך העשייה של הקפסולות של המשפחות עצמן, של המענה. אני יודע שאתם כבר במפגשים עם משפחות. לתת איזשהו דגש.
דיברנו על משהו שאנחנו צריכים לתת לו תשובה וזה חופף גם את משפחות השכול, גם החטופים, גם השבים וזה בעצם המעגל שהיה לא נוכח פיזית בשטח אבל הוא פצוע ופגוע נפשית בצורה מאוד מאוד לא פשוטה.
עלה כאן נושא - לא מצאתי לזה קטגוריה אבל קראתי לזה – של המענים או הזכויות של משפחות מאמצות שלקחו אליהם במעשה מאוד אצילי ילדי נרצחים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
נכון. חיפשתי לזה איזושהי כותרת. משפחות מאומצות שמגדלות את ילדי הנרצחים.
דיברנו על הקמת המנגנון לגבי משפחות השכול. תודה רבה לכם על כל העשייה, על העמותה שהקמתם ועל המענה והמעטפת שאתם נותנים היכן שיש חוסר. זה לגבי הפרוטוקול שצריך לעשות לו התאמות ובוודאי על כל מה שנובע מזה בוודאות ובשקיפות. הסיפורים הם קשים אבל בסוף השקיפות מחזירה את האמון שהלך לאיבוד ואת זה אנחנו צריכים לקחת אלינו ולראות איך אנחנו מטפלים בו, אם זה סיוע דרך מרכזי החוסן של השלטון האזורי-המקומי. זאת אומרת, יש את המנגנונים ולנו גם הכי קל לייצר עבודה דרך מנגנונים קיימים ולא להמציא את הגלגל מחדש. כל המערכת מכירה, עשינו את זה בצורה מדהימה בחלף שכר דרך מנגנון של מילואים, ביטוח לאומי, הכול עבד מאוד מהר.
אני חוזר למעגל השני, הטיפול שהמשפחות צריכות לקבל גם משפחות השכול, גם השבים וגם החטופים. זה נושא שאנחנו מנסים למצוא לו את הפתרון יחד עם המינהלת, עם משרד ראש הממשלה ועם שאר משרדי הממשלה כדי לתת את המענה הנדרש.
לגבי שינוי שם החוק.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
רשמתי. אני אדבר על זה עם היושב-ראש ועם הייעוץ המשפטי ונראה איך אנחנו עושים זאת. נחשוב על איזשהו שם.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בסדר. נדייק את השם כדי שחלילה אף אחד לא ייפגע.
אני רוצה לומר שוב תודה רבה למשפחות היקרות שאתן מגיעות לכאן. זה לא מובן מאליו ובטח לא פשוט אבל זה חשוב מאוד כי בסופו של דבר זאת היכולת שלנו, הקשר שלנו איתכן. כפי שאמרתי, מכם אנחנו שואבים את הכוחות ואת העוצמות הגדולות שאתם מביאים לכאן ואת המידע ממקור ראשון כדי לתרגם את זה לחקיקה, לתיקונים, לעשייה שזה חלק ממה שאנחנו עושים כאן.
נתאם ונעדכן לגבי דיון נוסף שיהיה גם בנושא של השבים, החטופים והמשך המעקב עם המינהלת וכמובן בנושא משפחות השכול.
שוב, תודה רבה. בשורות טובות. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 16:35.