פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
21/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 58
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, י"ג באייר התשפ"ד (21 במאי 2024), שעה 9:30

דיווח על פי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח – 2008 לשנת 2023.

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון
עאידה תומא סלימאן

חוה לוי - עו""ס ראשית לפי חוק הנוער - טיפול והשגחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אודיה איפרגן - לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ליאת יעקובוביץ - עו"ד, משרד המשפטים

אשרת שהם - ראש פורום עבירות מין וחקירות ילדים, משרד המשפטים

לידיה רבינוביץ - ממונה ארצית ייצוג קטינים סיוע משפטי, הסיוע המשפטי

זהר סהר - מנהלת המחלקה לטיפול באלימות ותקיפה מינית, משרד הבריאות

יפעת פולק כהן - עו"ס, משרד הבריאות

עפרה אוסטין שיפריס - מרכזת מוגנות חסרי ישע וקטינים, משרד הבריאות

איריס בן יעקב - ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה - שפ"י, משרד החינוך

חופית פנחס - מנהלת תחום שותפויות מוקד, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק סיוון שחר - ר' חו' חסרי ישע קטינים מ"י, המשרד לביטחון לאומי

אפרת ליפשיץ - לשכה משפטית בט"פ, המשרד לביטחון לאומי

ליה קוק - מנהלת מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה הלאומית לשלום הילד

צליל לוי בן דור - מרכז הליווי של המועצה לשלום הילד, המועצה הלאומית לשלום הילד

גלעד שמיר - רכז קהילה גאה, עיריית בת ים

מירב בועז - רכזת טיפול פגיעות מיניות רווחה טירת הכרמ, מרכז השלטון המקומי

אפרת רותם - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

שושנה ברטמן - עו"ס חוק נוער, איגוד איגוד העובדים הסוציאליים

מרים גברעם - סמנכלית, הלובי למלחמה באלימות מינית

יעל שרר - מנהלת, הלובי למלחמה באלימות מינית

טלאור ושדי - מנהלת מדיה, הלובי למלחמה באלימות מינית

אנג׳לינה דימנטברג - מתמחה, הלובי למלחמה באלימות מינית

איתן סיונוב - מתמחה, הלובי למלחמה באלימות מינית

הדס דולב - מנהלת מקצועית תחום טראומה, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

צבי שלם - חוקר

תמר צברי - מתנדבת לובי מאבק הנוער הלהטבי

מיה אוברבאום
–
עו"ד, איגוד מרכזי הסיוע נפגעות ונפגעי תקיפה מינית

דבורה פרידלר - נציגת החב' הרפואית להגנת הילד, ההסתדרות הרפואית בישראל

מאיה גונן - מתמחה

תמי ברנע

חנה כהן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




דיווח על פי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, התשס"ח – 2008 לשנת 2023

בוקר טוב, אנחנו מתחילים הבוקר את הישיבה בנושא חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות. ראשית, אני רוצה לפתוח את הישיבה בתפילה לשובם של כל החטופים, לשלום כל החיילים שלנו והחלמה מהירה של הפצועים. נתפלל שחיילי צה"ל בכל הגזרות, אם זה בצפון, והיום גם התחילו מבצע בג'נין, וכן בדרום, יעשו את העבודה למען עם ישראל ושכולם יחזרו בשלום.

היום אנו דנים בדיווח שנתי על פי חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות. חוק זה חוקק בשנת 2008 והוא מסדיר את הפעילות של שמונת מרכזי ההגנה שהוקמו על פי החוק. אני מזכיר שהישיבה מצולמת ומוקלטת וכל הנאמר נרשם בפרוטוקול. אני מבקש מכל מי שמדבר שיציג את שמו ותפקידו לפרוטוקול. בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככול שתהיה בקשה מטעם חברת כנסת או חבר כנסת, שר או נציגו, אם יעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים. כמו כן, יימחקו פרטים אם הדבר יידרש לבקשת משתתף בישיבה אם פרסום הפרוטוקול עשוי לגרום לו נזק או לזולתו.

אמורה להגיע חוה לוי, שאמורה להציג את הדוח, אבל היא תאחר מעט. לכן עד שהיא תגיע נתחיל ונשמע את הארגונים וכל הנציגים.

בוקר טוב. אני מנהלת את מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום הילד. מאז הקמת המרכז ליווינו אלפים רבים של ילדים לאורך ההליך הפלילי. בשנים האחרונות אנחנו מלווים כ-500 ילדים בשנה שנפגעו מעבירות מין ואלימות החל משלב התלונה. תוך כך אנחנו נחשפים גם לקשיים ולאתגרים שהם חווים, גם לכל מה שקשור לחקירה, למפגש עם גורמי החקירה, וכן נחשפים מקרוב גם לעבודה של מרכזי ההגנה. אנחנו עומדים בקשר הדוק את הצוותים ועובדים איתם בשיתוף פעולה כדי להיטיב עם הילדים או לסייע להם במימוש הזכויות שלהם. כמובן שאנחנו רואים חשיבות גדולה לפעילות של מרכזי ההגנה. למעשה מבחינה היסטורית המועצה הייתה מיוזמי החוק.

איפה פזורים מרכזי ההגנה או שזה סוד?

יש שמונה מרכזי הגנה.

יש מרכזים בצפת, חיפה, נצרת, נתניה, רמת גן, ירושלים, אשקלון ובאר שבע.

על פי מה נקבע המיקום?

המיקום נקבע בהתאם למשרד הרווחה ולריכוזי אוכלוסייה של קטינים, כאשר בנצרת יש התמחות מיוחדת בחברה הערבית. כלומר, זה מרכז שמייחד את עצמו לחברה הערבית. במרכז בירושלים יש כפל צוות, כדי לאפשר לחברה הדוברת ערבית להגיע ולקבל שירות בהקשר הזה.

יש צורך במרכז נוסף, אחד או שניים?

באילת למשל וכן בצפון.

אני לא יכולה לומר את הנתונים, אבל ברור שהנגב הוא גדול.

יש מרכז באזור הצפון?

אמרתי שיש בצפת, נצרת וחיפה.

כמה זה קרוב לקרית שמונה וכל המקומות שננטשו עכשיו?

הם מגיעים לצפת. זה הכי קרוב.

התקופה האחרונה, תקופת המלחמה, היא תקופה קשה מאוד-מאוד ומטלטלת עבור ילדים ועבור ילדים נפגעי עבירה בפרט. מצב החירום הלאומי מורגש וממשיך להשפיע בכל הגזרות ובהקשר שלנו הוא בא לידי ביטוי גם בהיבט של פעילות מרכזי ההגנה. היה מרכז שנסגר עקב המצב בדרום והיו מרכזים שגם כן הושפעו ממחסור בכוח אדם, מה שלפעמים מצריך הגעה של ילדים למרכזים אחרים כדי לקבל שירותים. אני אציין שהיינו עדים לניסיונות של הצוותים לעשות מאמץ כדי שילדים יוכלו לקבל מעטפת של שירותים ולהמשיך להגיע למרכזי ההגנה.

אומנם התכנסנו כדי לסכם את שנת 2023, אבל אי אפשר – במיוחד היום – לא להתייחס להשפעות של המלחמה וחשוב גם לנסות וללמוד מהקשיים והאתגרים שהתעוררו בראייה צופת פני עתיד לקראת מצבי חירום עתידיים.

אני אתייחס לכמה סוגיות ונושאים שאנחנו מזהים מהשטח ומפניות שמגיעות אלינו. הגשנו גם נייר עמדה לקראת הדיון ואני אתייחס לזה בקצרה. נושא שחוזר, ואנחנו נתקלים בו לעתים לא רחוקות מאוד, זה הנושא של הפניית קטינים בגילי 14 עד 18 לבתי לין. אומנם יש שיפור, מנקודת המבט שלנו אנחנו מרגישים שיפור, אבל תחנות המשטרה לא תמיד מקפידות על כך, בעיקר במקרים של חקירות חוזרות או חקירות שנערכות במסגרת השלמות חקירה. אני חושבת שאי אפשר להפריז בחשיבות של הדבר הזה. למעשה בתי לין מותאמים לילדים ולצרכים שלהם, זה המפגש הראשון שמעצב את כל החוויה של הילד בתוך ההליך הפלילי ולכן חשוב לחזור ולחדד ולהעמיק את הקשרים עם התחנות. להפנות ילדים עד גיל 18, כשהאוכלוסייה היותר רלוונטית היא גילאי 14 עד 18. ילדים עד גיל 14 ממילא נחקרים בחקירות ילדים.

הנקודה הנ"ל לוקחת אותי לסוגיה הבאה: מהדוח שהוגש אנחנו רואים שיש מעט הפניות מגורמי רפואה – רופאים בקהילה, מרכזים אקוטיים ועוד - לבתי לין, כאשר אלה הגורמים שלמעשה יש להם פוטנציאל אדיר בזיהוי של ילדים נפגעי התעללות. אנחנו חושבים שחשוב מאוד לערוך הכשרות לגורמים האלה ולפעול להסברה ולהעלאת המודעות לפעילות של המרכזים בקרב המוסדות הללו.

לא הבנתי. בדוח צוין: קיום בדיקות רפואיות לקטינים נפגעי עבירה במרכז ההגנה. את מתכוונת שיש מעט בדיקות?

זה נתון שדלינו מתוך הדוח. זו כבר שנה שנייה שאנחנו מזהים – בדוח הקודם זה גם צוין על-ידי משרד הרווחה – שיחסית יש מעט בדיקות רפואיות שנערכות במרכזי ההגנה. זה בהחלט מעלה את השאלה – והדברים הוזכרו בדוח – בקשר להגדרה של תפקיד של רופא בתוך מרכז ההגנה. יש לנו את הסוגיה של הבדיקות האקוטיות, שאני בטוחה שעוד נוכחים פה יתייחסו לזה. אני אגיד שהצורך הזה עולה בעיקר על רקע של איזשהו פער או איזשהו חוסר.

אבל מה הסיבה? האם זה חוסר בכוח אדם או חוסר מודעות?

גם אנחנו העלינו את השאלה ואמרנו שלמעשה צריך לבדוק איזה בדיקות כן נעשו, באיזה נסיבות, למה, אם היו מקרים שהיה צורך בבדיקה רפואית והיא לא נעשתה. אני מניחה שיהיו אחרים פה שיתייחסו מבחינה עובדתית - - -

כשנפגע עבירה מגיע להגיש תלונה, מן הסתם זה מצריך בדיקה כבר באותו מעמד, שכן איזה עדות יש לך אחר כך אם מישהו טען שאנסו אותו. חייבים לבדוק אם יש סימנים שמראים את הפגיעות האלה. האם זה לא נעשה בשלב המוקדם הזה שהם כבר מגיעים להגיש תלונה או שמישהו מגיש בשמם? האם עושים את מערך הבדיקות הזה?

יש כל מיני סוגים של בדיקות רפואיות שנערכות. יש את הבדיקות האקוטיות שהיום הן לא נערכות במרכזי ההגנה, כי אם יש מקרה כזה יש צורך בבדיקה מיידית, אבל יש גם מקרים, כמו למשל ילד או ילדה שבאים להגיש תלונה או שהם נחקרים על איזשהו אירוע שהיה בעבר, ואז זה לאו דווקא בדיקה שתיערך במסגרת של חדר אקוטי, אלא אפשר לערוך אותה על-ידי רופא בבית לין. זו סוגיה שבהחלט מעסיקה אותנו והיא דורשת התייחסות ואולי מחשבות על שיתוף פעולה בין מרכזי ההגנה לבין מרכזים אקוטיים או בתי חולים שנמצאים בסמיכות. היום אין מרכזים אקוטיים שמותאמים לילדים.

אני עדיין מוטרדת מזה שאם נער או נער/ילד או ילדה מגיעים אחרי שנתיים, מהרגע שהם מגיעים להגיש את התלונה, מדוע לא בודקים בסמיכות? יכול להיות שאם הדבר הזה יהיה סוד-סוד-סוד, הילד גם לא יודע מה הנזק שנגרם לו. למה זה לא נעשה כחלק מהמערך כבר בהתחלה. זה לא חייב להיות אקוטי, כי זה קרה עכשיו, לפני כמה שעות וכו', אבל למה שזה לא יהיה חלק מהמעטפת שצריכה להיות כבר במיון הראשוני – משטרה, בדיקה - - -

יכול להיות שזו תהיה מסקנה מהדיון.

שמנו לב, והדברים ידועים גם מהדוח, שיש סוגיות של תקינה, איוש ונגישות של המרכזים, לכן חשוב והכרחי למצוא פתרונות לחוסרים הקיימים בכוח אדם ולהרחיב את שעות הפעילות של המרכזים גם לשעות אחר הצוהריים. כבר נעשה איזשהו צעד בעניין הזה והמרכזים היום פועלים יום אחד בשבוע עד שעות מאוחרות, אבל היינו רוצים לראות את זה מתרחב למספר ימים גדול יותר לאורך השבוע.

לא פחות חשוב – חשוב להבטיח קיום של בעלי תפקידים בכל מרכז שיכולים לתת מענה בשפות זרות, בשפה הערבית ובשפות נוספות, וזה על רקע הרגישות והמעמד המאוד-מאוד מורכב.

בעקבות הדוח, אני רוצה לפנות לסיון שחר, מהמשטרה. בדוח כתוב שהמשטרה נמנעת מהפניית קטינים למרכזי הגנה.

איפה זה כתוב בדוח?

אני מתכוון לדוח של המועצה לשלום הילד.

לא נמנעת, לא צריך להיסחף. המשטרה היא הגורם שמפנה הכי הרבה קטינים למרכזי ההגנה.

אני אקרא את הסעיף: הימנעות המשטרה מהפניית קטינים נפגעי עבירה למרכזי הגנה. זו הכותרת. יכול להיות שהיא לא נמנעת, אבל היא לא מספיק מפנה.

אנחנו הגורם שמפנה הכי הרבה למרכזי ההגנה. אם זה מה שנכתב, אז תואיל המועצה להסביר את המשפט. דרך אגב, אני לא ראיתי את הדוח.

כדאי לכל המשתתפים פה שיקראו את הדוח.

אם היינו מקבלים אותו - - -

כל חומרי הרקע לישיבה נמצאים באתר.

כשאנחנו מקיימים ישיבה חשוב גם ההמשך של הישיבה, התייחסות לנושאים האלה. אני מציע לליה להסביר את הסעיף הזה כדי שנוכל להתייחס אליו בצורה נכונה יותר.

אני אדייק. חשוב לי להבהיר שהמשטרה היא אכן גוף שמפנה נתח לא קטן מהקטינים לבתי לין, אבל עדיין יש אחוז מסוים או מקרים שנער או נערה בני 14 עד 18 מגיעים לתחנות ולמעשה נחקרים בתחנות על-ידי חוקר נוער והם לא מופנים לבית לין. אנחנו נתקלים בסוגיה הזאת בעיקר בהקשרים של השלמות חקירה, כלומר שהחקירה הראשונית אכן נערכת בבית לין, אבל ברגע שהתיק עובר לטיפול של הפרקליטות ומתבקשת איזושהי השלמה, היחידה החוקרת מזמנת את הקטין או הקטינה לחקירה בתחנת המשטרה ולא מספיק מבהירים להם שיש את הזכות לקיים את אותה חקירת השלמה בבית לין, שזה מקום הרבה יותר נעים.

האם בכל תחנות המשטרה יש את הרשימה של המרכזים ויודעים להפנות אותם אליהם? האם השוטרים שחוקרים יש להם את כל הידע בנושא הזה? אם כן, אני אשמח.

יש נוהל, הוא בעיקר מתייחס לתפקיד החוקר במרכז הסיוע. הנושא של מרכזי הגנה ידוע, מוכר לכל התחנות. בכל ההרצאות, הכשרות וכו' אנחנו ממשיכים להעלות את המודעות לגילאי 14 עד 18, כי לפני גיל זה ברור שכולם יודעים וכולם מכירים. בשנתיים האחרונות אנחנו רואים עלייה במספר ההפניות של קטינים בגילאי 14 עד 18. חשוב להבין שלא את כל הקטינים בני 14 עד 18 אפשר להפנות לבית לין. קורה הרבה שהקטין כבר נמצא אצלנו – לתחנת המשטרה אפשר להגיע 24/7, לא צריך לקבוע תור מראש ולא שום דבר, קטין יכול להגיע תמיד – לעומת זאת בבית לין אנחנו צריכים לתאם. לפעמים יש מקרים שאנחנו יכולים לחשוש שאותו קטין שהגיע עכשיו, אם לא נחקור אותו עכשיו ונתאם לו לאחר כך – הוא כבר לא יגיע. זה מכשול. עדיין אנחנו מנסים להעלות מאוד את המודעות ולהעלות את אחוז הפניות במקרים האלה. אנחנו מציגים את זה כ-win-win situation לכולם, גם לתחנות, גם לקטינים, גם לבתי לין. ברור לכולנו שזה הפתרון המיטבי.

ליה דיברה על קטינים שהופנו כבר לבית לין ואחר כך מתבקשים להגיע לתחנה להשלמות חקירה. אני לא מכירה את הטענה הזאת, אבל זה משהו ששווה לחדד וניקח את זה לתשומת ליבנו.

ליה, מאחר שרשמתם סעיף שהוא די מטריד ולמשטרה יש רצון גדול מאוד לטפל באותן תלונות ובאותם נערים, אני מציע שתלבנו יותר את הסעיף הזה – סעיף 2 בדוח שלכם – ואני מניח שבשיתוף פעולה ובליבון הזה נוכל לקבל תוצאה טובה יותר. אני שומע את סיון ואני גם יודע שהמשטרה כן מעוניינת לטפל בדברים האלה וגם להפנות – אני מניח שבין היתר זה גם הייעוד שלה – אז כדאי לראות מאיפה נובעת האמירה שלכם.

חוה לוי, בבקשה. הבמה שלך.

אני מתנצלת על האיחור ומודה מראש על ההזדמנות, כל שנה מחדש, להציג את דוח עבודת מרכזי ההגנה. כל שנה אנחנו פותרים בעיות ומתמודדים עם הבעיות החדשות. אני עובדת סוציאלית ראשית לפי חוק הנוער, בין היתר אחראית על מרכזי הגנה. יש שמונה מרכזי הגנה בישראל וכל שנה אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות כדי לקדם את המרכזים, כדי לקבל הערות ולראות איך אנחנו משפרים אותם. עדיין יש לנו הרבה מאוד אתגרים לטפל בהם. אנחנו נמצאים גם על הדבר הזה, על מנת שנהיה כל פעם מחדש במקום שנותן שירותים יותר טובים לילדים.

מרכזי ההגנה השנה התמודדו, בעיקר ברבע האחרון של השנה, עם השלכות חרבות ברזל וההשפעה של זה על המרכזים. כל המרכזים, למרות המצוקה שהיו בתוכה, פעלו, למעט המרכז באשקלון שלא פעל באשקלון, אבל נתן שירותים מרחוק, כולל להצטוות למרכז בירושלים ולתת שירותים ייעודיים לתושבים שפונו לירושלים. עובדת סוציאלית נתנה שירותים באילת, עיריית אילת התגייסה לדבר הזה והעמידה לרשותנו חדר והקמנו מין מיני-מרכז כדי שייתן שירותים בדבר הזה. ממש מתחנו את כל האפשרויות הקיימות על מנת לתת שירותים.

כמה מטופלים בשנה עוברים דרך המרכזים האלה?

אמרתי אמירה כללית ועכשיו אני מגיעה למספרים. נעשו הרבה פעולות ואנחנו ממשיכים ופועלים. אנחנו כבר למודי ניסיון מהקורונה, אנחנו לא מוותרים ועובדים וגם בהקשרים האלה אנחנו עובדים.

מרכזי הגנה נמצאים מדי שנה בתהליך של צמיחה וגדילה. היינו שמחים לגדילה הרבה יותר משמעותית. בשנת 2023, זו השנה שאותה אנחנו מסכמים, עברו במרכז ההגנה, בין אם בהתערבות טלפונית ובין אם בהגעה פיזית, 7,580 קטינים שהגיעו וביקשו את סיוע המרכז, בעיקר סביב הנושא של פגיעות מיניות. בדוח עשינו פילוח גם של פגיעות מיניות וגם גילאים וגם מגדר, כדי לנסות ולראות מהם המאפיינים העיקריים. ראינו שכ-61 מהפניות הגיעו בחשד לפגיעה מינית, רובן היו של בנות, רובן בגילאים עד גיל 14. עדיין המשטרה היא הגורם המפנה העיקרי למרכזים, אבל ההפניה העיקרית היא עד גיל 14, כשמגיל זה למעשה מתקיימות חקירות ילדים.

יש כאלה שפונים באופן עצמאי?

הרבה פונים באופן עצמאי, חלקם מגיעים לא באמצעות המשטרה אלא באמצעות גורמי מקצוע, בין אם משירותי החינוך, שירותי הרווחה, גם קצת מהבריאות. יש לנו אתגר בהקשר של הבריאות בהפניה בהקשר הזה. למעשה כל גורם יכול להפנות, כל אחד יכול להרים טלפון ולבקש מלהתייעץ בטלפון ולקבל איזושהי הדרכה ראשונית ועד הגעה פיזית למרכזים ולקבל שירות במקום. פתחנו את זה כדי לאפשר את כל האפשרויות בהקשר הזה.

מוקד 105 מכיר את המרכזים?

מוקד 105 גם מכיר את המרכזים, גם יש לנו צוות של חמש עובדות סוציאליות מחוזיות לפי חוק הנוער, לפחות שתיים מהן עבדו בעברן במרכז הגנה. אנחנו לגמרי על זה. המוקד כמוקד לא מפנה ישירות, אלא דרך תחנות המשטרה. המוקד יודע שקיימים המרכזים ובכל זאת עדיין יש לנו אתגר בתוך הדבר הזה. הם מפנים למרכזים למעט המקרים שהמוקד מנהל בעצמו.

הפריסה היא פריסה רחבה מאוד. הגורמים המקצועיים שמתוך תפקידם עובדים עם ילדים מפנים, בני משפחה מפנים, הקטינים עצמם יכולים להגיע ולבקש לקבל שירות במרכז. מעל גיל 14 אנחנו מאפשרים גם את הדבר הזה. בהקשר הזה, הפריסה של גורמים מפנים היא פריסה רחבה מאוד.

כמו שאמרתי, רוב הפניות הן בהקשר של פגיעות מיניות. יש לנו גם פניות בהקשר של הפגיעות הפיזיות.

מבחינת המגמות – המרכזים הוקמו ב-2008 - - -

הראשון הוקם ב-2002. מ-2016 עמדו כל שמונת המרכזים והתחילו לפעול.

האם יש יותר פניות – או פחות פניות – בגלל מודעות או בגלל שיש יותר נפגעים?

אני מניחה שהתשובה היא גם וגם. אני צריכה איזשהו גורם השוואה בהקשר הזה. בנתונים של דווחים לעו"סים לחוק הנוער ופניות אנחנו רואים עלייה בהקשר של הפגיעות המיניות והפגיעות הפיזיות. אם בעבר היינו מקבלים יותר דיווחים על הזנחה, עכשיו זה יותר על פגיעות של אלימות ויש עלייה של 11% בדיווחים על פגיעות מיניות, וזה רק במה שיש עליו חובת דיווח. לכן אני מניחה שהמציאות היא הרבה יותר רחבה בהקשר הזה. אנחנו רואים עלייה בעניין הזה, אבל מהצד האחר המרכזים הולכים ומתבססים והם הרבה יותר מוכרים. אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות של חשיפה של המרכזים, חלק ניכר מעבודת המרכזים היא בהקשר הזה. אנחנו רואים יותר פניות, גם פניות ישירות, אבל המשטרה שמבינה את הערך שיש, ה-win-win לשני הצדדים בהקשר הזה, היא הגורם המפנה העיקרי. כשמגיעים אליה, היא שולחת למרכזים. למעשה יש לנו את זה מכל הכיוונים.

אנחנו נמצאים במצב שעד שכבר הגענו למציאות שבה יש לנו את מלוא כוח האדם, יש שינויים, למשל עובדת שעזבה מרכז או מנהלת יצאה לחופשת לידה, ועכשיו אנחנו נמצאים על זה כדי להשלים גם את הדבר הזה. אני רוצה להגיד בגאווה למשרד הרווחה ולשירות לחקירות ילדים שיש לנו חוקר ילדים בכל מרכז במודל מיוחד מאוד שהשירות לחקירות ילדים בנה לפיו שני עובדים יעבדו לסירוגין, כדי שכך גם נשמור על בריאות הנפש של החוקרים. יש לנו חוקר ילדים בכל מרכז, משהו שבכל ועדה הייתה לגביו ביקורת גדולה על המשרד. אז זה הזמן להגיד תודה גם לחברות שלי בשירות לחקירות ילדים שהשלימו את המשימה בעניין הזה. אנחנו נמצאים כבר במצב שהמודל כמו שהוא, של צוות קבוע שנמצא בכל מרכז, למעט שינויים של עובדים שהודיעו על עזיבת המרכז ועדיין לא השלמנו את כוח האדם החסר. זה לא בגלל שאנחנו לא משקיעים בדבר, זה בגלל שמורכב להשלים כוח אדם חסר. אנחנו נמצאים על זה, כדי שנהיה במצב שכל מי שחסר כרגע נמלא את השורות בהקשר הזה.

מה האתגרים שלכם במרכז? דרך אגב, אני אשמח לבקר באחד המרכזים.

בכל ישיבה אני מזמינה ואיכשהו אנחנו לא מגיעים למצב שזה מתקיים. אני ממש אשמח.

מעכשיו אפשר לקבוע באחד מימי ראשון או חמישי. אפשר גם בנתניה.

אפשר בנתניה, ישמחו לארח. בנתניה יש גם את כל הצוות הקבוע.

כמו שאמרתי, איוש כוח אדם חסר. חסרות לנו מנהלת וחוקרות ילדים; ההתמודדות עם המלחמה – אנחנו מנסים להחזיר לשגרה את עבודת המרכזים; אנחנו נמצאים במצב שבו עובדים הרבה על החוסן של העובדים, עובד שכל יום מתמודד עם הילד שנפגע מינית.

איזה פונקציות קיימות במרכז? תארי לי את כוח האדם במרכז.

בכל מרכזי ההגנה יש מודל שמשותף לכולם: יש מנהלת מרכז; עובדות סוציאליות לפי חוק הנוער; חוקרות ילדים; שוטרת; פרקליטה מלווה בכל אחד מהמרכזים; רופא מלווה בכל מרכז; בנוסף יש מזכירה לכל מרכז ואם בית שהן חלק מהמעטפת שמקבלת את המשפחות.

מודל העבודה במרכז – כל מקרה מגיע למרכז קודם כול דרך הטלפון, כי צריך להיערך לקראתם. אנחנו אוספים מידע כדי לדעת מה עומד להגיע ואיך אנחנו נערכים לקראת ומי הגורם שיקבל את הילד ומי לא. בכל מרכז יש ישיבת בוקר על כל הפניות וכל הצוות שעובד במרכז מקבל מידע על מה עומד להגיע והם עושים חשיבה על איך נכון לקבל אותו – אם נכון שזה ילך ישר לחקירה, אם נכון שזה ילך דווקא לשיחה טיפולית, אם נכון שההורים ילכו לשיחה טיפולית כדי שנבין מהם. הרבה פעמים ההורים הם הגורם שמגיע ולאו דווקא בגלל שהם צריכים להגיע למרכז ההגנה, אלא בגלל שקרה משהו, שנודע להם משהו והם נורא נסערים והם רוצים שאנחנו ניתן להם איזשהם כלים ראשוניים להתמודדות עם הילד שלהם.

יש מקום לינה במרכז?

לא.

כלומר, אם יש איזושהי בעיה, אז מפנים אותו להמשך טיפול, אם למשפחה אומנת או מלון וכד'?

לא. רוב המקרים שמגיעים למרכז לא מגיע לכדי החלטות מהסוג הזה. יש מקרים שאנחנו נערכים גם לאפשרות הזאת ואז עובדים סוציאליים לפי חוק הנוער מלווים את המקרה הזה ואם צריך אז הם יוציאו צווים ויוציאו את הילד למרכז חירום או לאומנת חירום.

איפה אגף הרווחה בעירייה בנקודה הזאת?

כמעט תמיד יודע, בטח במצבים האלה שיש חובת דיווח לגביהם, כשיש דאגה לשלומו של הילד ממה שקורה לו בבית. במקרים כאלה אגף הרווחה הוא יחד איתנו, הוא יודע. אנחנו גם מתייעצים איתו כדי לדעת מה עומד להגיע, כי הרבה פעמים המידע הוא מאוד-מאוד ראשוני.

כאמור, אנחנו עושים את הבדיקה וכל החומר הזה מגיע לישיבת הבוקר. מתוך זה מתחלקים לעבודה – הם נכנסים בשערים ומתוך הדבר הזה זה הולך לחדר המתאים, אם זה לחדר הטיפולי של העובד הסוציאלי או לחדר של חוקר ילדים או של המשטרה. אנחנו נעים על הדבר הזה עד שאנחנו מסיימים את הטיפול במקרה ומעבירים המלצות להמשך טיפול. המשך הטיפול לא יהיה במרכז ההגנה, אבל חלק מהמשך הטיפול יהיה במרכזי טיפול שמשרד הרווחה הקים לנפגעי פגיעות מיניות או לטיפול באלימות במשפחה. כמו שאמרתי, יש מקרים שעו"ס לפי חוק הנוער יצטרך להמשיך ולהגן על הילד במסגרות של מרכזי חירום או פנימיות או מה שצריך הילד. זאת אומרת, האפשרויות ביציאה הן רחבות מאוד. איפה שאין סיבה שלא, המרכז עומד בקשר עם שירותי הרווחה והם עושים את התיאום בהקשר הזה, על מנת שתהיה העברה מדלת אל דלת בצורה המשמעותית ביותר, כדי שילדים לא יישמטו בתוך הדבר הזה.

אם לחזור לסוגיית האתגרים, היכולת שלנו להחזיק את כל המורכבות הזאת מחייבת כל הזמן לשמור על הצוות וכוח האדם העובד בתוך המרכזים; התמודדות עם טראומה יום-יומית היא מאתגרת מאוד ואנחנו משקיעים הרבה מאוד בחוסן של העובדים; הצוותים מתודרכים – משרד הרווחה מממן מדריכים, גם קבוצתיים וגם פרטניים. יש לנו גם קבוצות הדרכה לעובדים סוציאליים לפי חוק הנוער, חוקרי ילדים וגורמים שונים. אנחנו מייצרים קבוצות כדי לשמור עליהם, על מנת שיוכלו להמשיך כל יום ולמלא את התפקיד הזה בצורה משמעותית.

מה המסקנות שלכם בדוח?

אנחנו חושבים שאנחנו צריכים להמשיך ולעשות את מה שאנחנו עושים ולעשות אותו טוב. שמנו לעצמנו משימות שאנחנו רוצים לטפל בהן בשנה הזאת. אנחנו עובדים עכשיו יחד עם עמותת "אפשר", שהיא העמותה המפעילה של כל המרכזים, כדי לייצר קו טלפון מקוצר, כדי שמשפחה לא תצטרך להתחיל לבדוק מהו הטלפון של כל מרכז. יהיה מספר טלפון שאנחנו נפרסם כמשרד ושם תהיה מערכת ניתוב שיחות שיפנה אותן למשרד הקרוב לביתן. זה חלום שחלמנו הרבה זמן שיהיה לנו ואנחנו ממש בשלבים מתקדמים בעניין הזה;

אנחנו עובדים קשה מאוד, ועדיין זה אתגר גדול מאוד, כדי להגיע לחברות שהן פחות משתמשות במרכזים. אנחנו רואים את זה בעוד נתונים שהם פחות מגיעים ויש פחות דיווחים שמגיעים, למשל החברה הערבית;

אנחנו מנסים להנגיש שפה. כמעט בכל המרכזים שיש מסביבם חברה ערבית יש גם דובר שפה. עדיין יש לנו אתגר גדול ואנחנו מנסים להקים במרכז בבאר שבע יחידה לחברה הבדואית בתוך המרכז. אנחנו כבר בשלב של לראות את המבנה ולראות שהוא מתאים. אני מקווה שבשנה הבאה כבר נוכל להגיד שהתקדמנו גם בהקשר זה;

יש לנו אתגר גדול מאוד עם אילת. אנחנו רוצים להקים מרכז באילת ואחת הסוגיות שתהיה היא שנצליח להעמיד כוח אדם לדבר הזה.

מרכז נוסף?

בנוסף לקיימים. עשינו את זה בירושלים, שם הקמנו יחידה דוברת ערבית על מנת שהיא תוכל לתת שירותים למזרח ירושלים. עכשיו אנחנו מנסים, וכבר כמה שנים מאז שהקמנו את זה שאנחנו במלחמה שהאוכלוסייה תגיע למרכז, וזה לא קורה מספיק.

במבט לעתיד, האם הייתם רוצים להקים מרכזים נוספים? אם כן – איפה? מה הקריטריונים?

הנגישות היא קריטריון גדול מאוד-מאוד ואנחנו רואים מחסור בדבר הזה. לכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מנהלים את זה בצורה הטובה ביותר. ברור לנו שהגיאוגרפיה היא קריטית בעניין הזה. יש לנו אזורים שסימנו לעצמנו והם לא על שולחן העבודה. על שולחן העבודה יש הרחבה לחברה הבדואית באזור הדרום וכן באילת, כי אני חושבת שזה הדבר שבו רואים את המחסור.

אני מניח שמפה נעביר את זה למשרדים הרלוונטיים.

האם לאור 7 באוקטובר אתם מתייחסים גם להידרדרות שלצערי אנחנו פוגשים בהרבה מלונות ומן הסתם גם ברור לנו שיש שם פגיעות וכו'? האם יש התייחסות או איזשהו מערך שיודע לחשוף ואם יש הרבה באזורים מסוימים? אני מבינה שהכי קרוב לקרית שמונה זה המרכז בצפת. האם חשבתם למשל על מרכז קרוב יותר? באזור הדרום, אם מסתכלים למשל על שדרות והקיבוצים, יש את אשקלון ובאר שבע ופחות או יותר אנחנו בסדר מבחינה גיאוגרפית. כבוד היושב-ראש, אנחנו מסיירים ואנחנו מבינים שזה ילך ויחמיר.

בכל מקרה, אנחנו מסתכלים על הדברים האלה בצורה קבועה. אני מניח שבאיזשהו שלב יחזרו לשגרה, תוך שנה או חודשים - - -

אבל אז גם יצוצו הסיפורים.

לכן שאלתי איפה מתכננים להקים מרכזים נוספים ולא משהו נקודתי.

האזורים של הגליל העליון ואצבע הגליל וכן אזור הדרום יחסית מכוסים. איפה שיהיה צורך בתגבור כוח אדם, אנחנו נבחן את הדבר הזה ונאתר ככול שיהיה צורך. אנחנו כל הזמן על הנתונים. מדי חודש אנחנו מקבלים דוחות מהמרכזים, מסתכלים על הנתונים. במסגרת הפיתוחים שעשינו השנה, משרד הרווחה פיתח דשבורד למרכזי הגנה מה שיאפשר לנו גם לראות את הנתונים. עכשיו אנחנו בהרצה של הדבר הזה ואני מקווה שבחודשים הקרובים גם נקבל נתונים שלמים יותר ואז גם נוכל לראות את המשך הטיפול לפחות בשירותים של משרד הרווחה. זה ייתן לנו אפשרות מעקב טובה יותר.

תנצלי את הבמה בוועדה הזאת ואם יש דברים שאת חושבת/רוצה/מבקשת – את יכולה לומר אותם פה. אנחנו לא מבטיחים לטפל בכול, אבל לפחות ניתן סיוע כדי שהדברים יתקדמו. יש לך פה במה לקדם דברים שאת חושבת.

כרגע האתגר הגדול מאוד הוא שכל מרכז נוסף שאנחנו נקים – גם כשאני מדברת על אילת או על החברה הבדואית – זה שיעמוד לרשות הדבר הזה כוח האדם שנמצא כרגע בתוך מרכזי ההגנה. איפה שיש אצל כולנו מחסור, כנראה שנפגוש את המחסור הזה גם כשאנחנו נקים דברים חדשים. יש כאן אתגר גדול.

אני אציין שיש עבודה עם משרד הבריאות על נושא הרופא, על התפקיד הרפואי של מרכז ההגנה. אנחנו צריכים לדייק את תפקידו של הרופא במרכז.

יש דד-ליין לבדיקה הזאת?

הייתה עצירה בגלל המלחמה. יש לנו כאן עבודה שעוד לא הסתיימה וחייבת להסתיים בהקשר של החלק הרפואי, כי אני חושבת שכרגע אנחנו נמצאים במצב שאין מחלוקת בינינו שהשירות הזה לא ממלא את ייעודו בצורה שהיינו רוצים שיקרה. במשרד הבריאות מודעים לדבר הזה, אנחנו נמצאים בקשר איתם וביחד איתם היכן שצריך, כדי לנסות להגיע להבנות ולסיים את ההבניה של הדבר הזה. אנחנו בוחנים עכשיו פיילוט יחד עם מרכז ההגנה בנתניה ובית החולים הלל יפה, כדי לנסות ולראות איך אנחנו עושים שילוב של מרכז הגנה יחד עם מרכז אקוטי, כי למרכז הגנה אין לו את כל השירותים שקיימים שבבתי החולים, גם לא יכולים להיות לו. אנחנו עושים גם את הבחינה של הדבר הזה ואני מקווה שנגיע להבנות ולמודל עבודה.

תודה. אני רוצה לשמוע את המשרדים, משרד המשפטים, בבקשה.

אני ראש פורום עבירות מין וגם ראש פורום חקירות ילדים בבתי לין. אני אתאר את החלק שלנו – אנחנו חברי צוות במרכז הגנה, היינו יש פרקליטה מלווה לכל אחד מהמרכזים. הפרקליטה מגיעה לישיבות צוות עתיות וכן מהווה גורם מייעץ מבחינה משפטית וגם מבחינת שאלות של חובת דיווח וכו'. אני יודעת שכל הפרקליטות שמלוות את המרכזים הן בהתייעצויות דחופות כך שיש לא מעט התייעצויות טלפוניות, מה שנותן איזשהו גב וגיבוי מקצועי בהקשר הזה.

מעורבות אחרת שלנו היא שאנחנו נמצאים בכל אחת מוועדות ההיגוי המחוזיות. לכל אחד מהמרכזים יש ועדת היגוי מחוזית בה יושבים המנהלים של כל אחד מאנשי הצוות: עו"ס מחוזי, עו"ס עירוני או שירות חקירות ילדים של המחוז, קצין הנוער וקצין נפגעי עבירה של המחוז, ופותרים חסמים שיש למרכז ההגנה ברמה המחוזית, כמו אם חסר כוח אדם, אם יש חיכוכים, יש פחות הפניות מתחנות שונות וכו' וכו', שאלות משפטיות. לכן גם הפרקליטות יושבת במרכזים האלה. כמובן שאנחנו יושבים גם בוועדת ההיגוי הארצית שחושבת על הדברים הלאה.

אנחנו רואים ברכה גדולה מאוד – בתפקידי השני אני ראש מחלקת מעצרים בפרקליטות מחוז ירושלים, שהיא עמוסה לעייפה גם בעבירות מהסוג הזה. אין ספק מבחינתי שתיק שמתחיל במרכז הגנה הוא תיק שיש בו תשומת לב רבה קודם כול לטובתו של הילד ולשלומו בחקירות הראשוניות וגם תשומת לב לפרטים. כלומר, כאשר יושב צוות ומקבל את מלוא הפרטים גם מההורים – הם נחקרים כאשר זה מגיע לתיק משטרה – והילד נמצא בו זמנית, למעשה המידע המלא מועבר אל תוך תיק המשטרה ולדעתי החקירות הן טובות יותר.

בהמשך למה שאמרה חוה לוי, אכן אנחנו יודעים שיש גם בעיה בלאייש את תפקיד הרופא בבאר שבע. לאור המצב, למעשה כל הנושא של הרופא תלוי גם בהכשרה הרפואית-משפטית שתלויה במכון לרפואה משפטית, שכרגע – גם לפני המלחמה, אבל לאור המלחמה בוודאי – יש חוסר פניות ועומס מאוד גדול. לאור זה המשרד נמצא כרגע באיזשהו תהליך של בחינה מחדש בכל הנושא הבדיקות כדי למצוא פתרון יותר טוב. זה בחלק אחד של הבדיקות האקוטיות ובדיקות של קטינים גם במרכזי הגנה. במקביל, לפני המלחמה ממש התחלנו עבודה, והיא נעצרה, לדייק את התפקיד של הרופא במרכז ההגנה, כי זה דורש איזושהי עבודה יותר מסודרת לחשוב מה התפקידים, אם הוא בודק בדיקות אקוטיות או לא.

דרך אגב, זו משרה מלאה או משרה חלקית?

זו משרה מצומצמת מאוד, מספר שעות בשבוע. זה מאתגר מאוד גם מבחינה זו שמצד אחד לא תמיד הוא נמצא כשהוא צריך – הוא עובד שמונה שעות בשבוע – ולפעמים דווקא ביום שהוא לא עובד אז צריך אותו. לכן צריך לעשות הסתכלות קצת יותר מדויקת. אני גם אוסיף שיש מגבלה, כי המקרים שהרופא צריך לראות הם לא רבים מאוד-מאוד ואז זה עומד אל מול כמה תקציב מסיתים. אני חושב שאנחנו נמצא איזשהו פתרון בממשק הזה בין המרכזים השונים.

תודה. איריס בן יעקב, משרד החינוך, בבקשה.

אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער במשרד החינוך. במשרד יש לנו מדיניות ברורה מאוד וחוזרי מנכ"ל. יש שלושה חוזרי מנכ"ל שמתייחסים לכל הנושא של חובת הדיווח: חובת דיווח על עבירה בקטין; פגיעה של תלמידים בתלמידים במוסד החינוכי; חוזר מנכ"ל של אקלים וכן עוד חוזר מנכ"ל, שקשור ולא קשור, לגבי חובת היידוע במקרה של אלימות במשפחה.

אנחנו מכשירים את כל הצוותים החינוכיים בכל הנושא של איתור וזיהוי ילדים בסיכון לפגיעה והתעללות. אנחנו מלמדים אותם את סימני הזיהוי. בחלק מהמקרים – אני אומרת בצניעות – אנחנו יכולים לאתר את הילדים האלה, יש כל מיני סימנים. כמובן שברגע שצוותי החינוך מזהים הם מפנים ליועצת החינוכית של בית הספר. תפקידה הוא לברר על מה זה יושב, מה עם הילד. הסיבות יכולות להיות מגוונות מאוד, אבל כן חשוב לנו שיתריעו בפני כל דבר ואנחנו עוזרים להם לעשות את הסדר.

בנוסף לזה, יש לנו צוות מדריכים ומדריכות שעובדים ביחידה ומהווים את המעטפת המקצועית לצוותי החינוך. המדריכים מסייעים לאנשי החינוך גם בשאלה על מה יש חובת דיווח ועל מה אין, כדי שלמשרד הרווחה או המשטרה תהיה הצפה. אני חייבת לומר שברגע שיש חובת דיווח או כשיש אירוע שיש לנו סימני שאלה לגביו, אנחנו קודם כול מפנים לרווחה, לעו"ס לחוק נוער. אנחנו עובדים צמוד לרווחה ואני חייבת להגיד פה תודה רבה - - -

איפה הממשק עם המרכז? האם יש מעקב?

ברגע שאנחנו מפנים לעו"ס לחוק נוער או למרכז הגנה, אנחנו בקשר איתם. מבחינת החוק הם לא יכולים לספק לנו מידע, אבל יש קשר. יש לנו קשר טוב איתם, היועצות החינוכיות בקשר עם לשכות הרווחה וגם עם מרכזי ההגנה. אומנם הם לא יכולים לתת לנו את המידע במלואו, אבל הם כן יכולים לתת לנו איזושהי הכוונה, כי הרבה פעמים כשיש פגיעה בקטינים – במיוחד של קטינים בקטינים – אנחנו צריכים גם לעשות פעולות חינוכיות בתוך בתי הספר, כמו הרחקה או הפרדה או תוכנית מוגנות.

האם למשל יש המלצה להעביר ילד מסוים מבית כזה לבית ספר אחר?

הם לא ממליצים לנו – אלה הנהלים שלנו, לא הנהלים של הרווחה – אבל הם כן יכולים לעזור לנו. קודם כול, כשיש חובת דיווח, עו"ס לחוק נוער יושבת בוועדה מתוקף חוזר מנכ"ל שלנו. הן יושבות בוועדה והן מסייעות לנו לחשוב מה לעשות עם אותם קטינים, שני הקטינים האלה שייכים לנו ואנחנו לא יכולים להוציא אותם מחוץ למערכת החינוך. הן חלק מצוות חשיבה. צריך להיות זהירים מאוד בנושא הזה ולהחליט החלטות באחריות.

בנוסף, בשבוע מערכת אנחנו מעלים למודעות צוותי החינוך את כל הנושא של פגיעות מיניות; אנחנו עושים שבוע מערכת למוגנות ומניעת פגיעה בתוך המערכת. בשבוע הזה אנחנו עושים סדנאות לצוותי החינוך, שיעורים בכיתות.

אנחנו מפתחים כל מיני חומרי עזר לצוותי חינוך – לפעמים את מרגישה שיש משהו לתלמיד ואת לא יודעת איפה למקם את זה, איך בכלל מדברים עם ילד שנפגע.

כמובן גם שאנחנו בקשר שוטף עם כל משרדי הממשלה, תלוי בצורך כמובן.

חשוב לי לומר שמרכזי ההגנה – שזה דבר יחסית חדש – פשוט נותן שקט גם להורים, שהם לא צריכים לעבור ממשרד למשרד. במרכז יש הכול. הם כל כך מקצועיים, נותנים שירות, וכל יום אנחנו אומרות תודה שיש את המרכזים האלה. הם עושים עבודת קודש ואני מודה להם.

תודה. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני חושבת שחשוב מאוד לקבל את הדיווחים האלה ולעשות את המעקב, במיוחד כשכל התחום הזה הוא בעיניי תחום שמתהווה, עוד לא הושלמה המלאכה של איך לעסוק בנושא הזה. עסקתי בזה הרבה גם כשהייתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה וגם ביקרתי בכמה מרכזים כאלה.

יש לי שאלה בעניין מרכזים שמטפלים בילדים מהאוכלוסייה הערבית. קודם כול, העלייה, הקלה מאוד בעיניי, במרכזים צריכה גם להעלות שאלות אצלנו. כלומר, יש עלייה של פחות מ-100 במספר הפניות למרכזים. זה אומר דרשני. אני בטוחה שיש עוד יותר פגיעות והשאלה היא האם המידע על קיום המרכזים מגיע לכולם, לכל האוכלוסייה באופן כללי? אני לא בטוחה.

דבר שני הוא לגבי האוכלוסייה הערבית – המרכז בבאר שבע אינו מרכז ייחודי רק לאוכלוסייה הערבית ולכן הפניות למרכז זה הן מכלל האוכלוסייה ואנחנו יודעים מה המצב בנגב. הפריסה הגיאוגרפית שם היא כל כך גדולה ואני בטוחה שלא כולם יודעים על קיום המרכז, כך שאי אפשר להגיד שזה מרכז של האוכלוסייה הערבית.

לפני שהגעת אמרתי שאנחנו מזהים שיש חוסר בעניין הזה ואנחנו מתכננים להגדיל. אנחנו כבר בשלב של לבדוק איך אנחנו מתאימים את המבנה ליחידה לחברה הבדואית, דוברת את השפה. אנחנו דווקא משקיעים בחברה הערבית הרבה יותר בחשיפה ובקמפיינים. זה עוד לא מוכיח את עצמו.

למה עצרתם אותו? לפי הדיווח היה צריך להתקיים קמפיין.

היה צריך לצאת עכשיו קמפיין נוסף, חלק מכמה קמפיינים. היה צריך לצאת קמפיין ממש באוקטובר ועצרנו אותו, גם כי מי שאמורים היו לשתף איתנו פעולה נסוגו מהדבר הזה ועכשיו אנחנו נערכים לתוכנית אחרת.

מה זאת אומרת?

בנו קמפיין שהתבסס על משפיענים, על כל מיני גורמים נוספים שדרכם אפשר יהיה להפיץ את הידע בהקשר הזה, וזה לא הלך. הם אמרו שהם לא מעוניינים.

חברת הכנסת תומא סלימאן שאלה אם יש מרכז ייחודי ואת אמרת שאתם הולכים להקים מרכז ייחודי של דוברי השפה הערבית, במיוחד למגזר הבדואי. אם הולכים לעשות את זה, אני מפרגן וזה בסדר גמור. השאלה הנוספת – אם כן, איך מקדמים את המודעות למרכז הזה. אני מבקש לוח זמנים לקדם את זה. זו למעשה הנקודה, כי אין טעם לבנות מרכז שלא יגיעו אליו או שלא מודעים או שלא יודעים על קיומו.

בנוסף לכך, המרכז בחיפה, שגם הוא נועד לספק לאוכלוסייה בצפון. תארו לעצמכם משפחה מגוש חלב או ממעיליא שיש לה ילד שצריך לקחת אותו לטיפול. למעשה הם צריכים להגיע ממרחק גדול מאוד.

הם יגיעו לצפת או לנצרת, לא לחיפה.

אני יודעת את המרחקים ואני יודעת לאן מגיעים. חלק גדול מהם מגיע לחיפה, בגלל שיש תחבורה ציבורית, כאשר מהמקומות האלה אין תחבורה ציבורית לנצרת. בכל זאת, אלה אנשים שצריכים לבטל ימי עבודה כדי להגיע עם הילד ואם הרופא לא נמצא, אלא ביום אחר, הם צריכים להגיע עוד פעם למקום. הפריסה הארצית למתן מענה דובר ערבית לא יכולה להתנקז לשני מקומות שהם לא מכסים גיאוגרפית. מה עם אזור המרכז? מה עם כל המשולש – טייבה, טירה, אום אל-פחם? אני חושב שהפריסה היא לא טובה.

במרכז בחיפה, בנצרת וגם בצפת יש דוברי ערבית מקרב הצוות המקצועי. בחיפה יש מנהלת דוברת ערבית, יש עובדת סוציאלית דוברת ערבית, כך גם בצפת. מעיליא יותר קרובה לצפת. קודם שאל אותי יושב-ראש הוועדה על הנגישות, ואכן הנגישות היא האתגר הכי גדול ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו מתנהלים איתו. המרכז בנצרת הוא מרכז ייעודי לחברה הערבית ועל הדבר הזה הוספנו את היחידה בירושלים, הוספנו כוח אדם דובר ערבית ואנחנו מקימים את המרכז בבאר שבע. האתגר הגדול הוא שבסופו של דבר יהיה שימוש במרכזים האלה. גם בנתניה הכנסנו דוברי שפה ערבית.

שאלתי קודם אם צריך יותר מרכזים, ואם כן איפה וכו'. יעשו בדיקה ואנחנו נפעל בהתאם, אבל גם אי אפשר להקים מרכז בכל יישוב.

ברור לי שלא.

אני מניח, ואני גם יודע את זה, שאם מדברים על אזור המשולש, ואם יש בנתניה, לדעתי זה מספיק וגם יש נגישות טובה.

יש שם דוברי ערבית?

כן, העובדת הסוציאלית דוברת ערבית, היא מגיעה מהמשולש.

אני מתכוון לבקר שם, ואם תרצי להצטרף אליי – ברצון.

יש אפשרות להקים מרכז נוסף – אם הוא יעיל או לא, אני לא יודע – ויש גם אפשרות לבקש נגישות טובה יותר ממשרד התחבורה למרכזים האלה, שלפחות פעם ביום תהיה נגישות. לא צריך שתהיה נסיעה של תחבורה ציבורית כל עשר דקות. צריך לראות את השימוש במרכזים האלה ושהוא בצורה יעילה. חוה, בהמשך לבקשה שלי, אני מבקש שתבדקו מה אתם מציעים מבחינת מרכזים נוספים, אם צריך. אם לא צריך – לא קרה כלום. אם צריך – איפה. דבר נוסף, מאחר שיש גם תלונות לגבי נגישות של מרכזים, והיום משרד התחבורה מעוניין ורוצה גם לקדם כמה שיותר תחבורה ציבורית, אני חושב שברגע שיש תחבורה ציבורית אפשר להגיע יותר בקלות מגוש חלב לצפת או לנצרת מאשר להגיע לחיפה. תבדקו את האפשרויות האלה ואיפה שאנחנו יכולים לעזור – ברצון.

אגב, משרד הרווחה, באמצעות חלק מהתקציב שעומד לרשות כל מרכז, מממן מוניות למי שיש בעיית נגישות. אם הנגישות היא הבעיה, אנחנו פותרים את הדבר הזה, אבל גם שמעתי את מה שאתה מציע.

תודה. נמצאת איתנו בזום ד"ר דבורה פרידלר, ההסתדרות הרפואית בישראל.

אני רופאת רפואת דחופה ילדים ואני רופאת הגנת הילד, שזה בעצם המקצוע שאמור לעסוק באיתור וזיהוי ילדים נפגעי התעללות. אני מגיעה לפה היום כחלק מחברה רפואית שהקמנו בתוך ההסתדרות הרפואית שנקראת "החברה הרפואית להגנת הילד", שמרכזת את אותם רופאים שעוסקים בתחום הזה. אני לא עובדת בבית לין, אני עובדת במרכז האקוטי "בת עמי" בהדסה עין כרם ובודקת ילדים שמגיעים עם חשד לפגיעה מינית. אני גם רופאת הגנת הילד בבית החולים ובמכבי, כך שכל ילד שעולה לגביו חשד שהוא נפגע התעללות, לא רק מינית, כל פגיעה שהיא, בדגש גם על פגיעות פיזיות – פונים ומתייעצים איתי.

לגבי בית לין – כמו שעלה פה מהדברים שהנוכחים אמרו, יש כרגע בעיה עם ההגדרה של התפקיד והמקום של הרופא בתוך מרכז ההגנה. אנחנו, כרופאים, חושבים שהיה נכון שהרופא/רופאה יהיו בתפקיד משמעותי יותר וחלק אינהרנטי יותר מתוך הצוות, כך שכשהילד מגיע יש שם גם את המענה של הרופא. נכון שלא כל הילדים צריכים בדיקה רפואית, כי מתוך החקירה של הילד עולה הצורך בבדיקה רפואית או שמדובר במעשים – בהקשר של הפגיעה המינית – שאין צורך לבדוק אותם בדיקה רפואית. לא את כולם צריך לבדוק, אבל ילדים שצריכים להיבדק – חשוב שיהיה מענה לזה. כרגע, כשלא כל הזמן יש רופא, אז אין כל הזמן מענה ולפעמים קורה שילד צריך לחזור פעמיים לבדיקה של רופא. מלבד זאת, אנחנו חושבים שיש חשיבות רבה לתת את התמיכה הרפואית והזווית הרפואית.

אני חושבת שאחת הסיבות שזה בבעיה ויש לקונה גדולה בנושא הזה היא למעשה ההגדרה של התפקיד הרפואי שלנו. מבחינת הכשרה של רופאים שיודעים לעסוק בתחום הזה – היום אין בארץ הכשרה כזאת. אין מקום שבו רופא יכול ללמוד ולדעת איך לזהות, איך לטפל בילדים שהם נפגעי אלימות כלשהי. לשם ההשוואה, בארצות הברית יש תת-התמחות ברפואת ילדים ויש רופאים שזה מה שהם עושים. בכל בית חולים שלישוני חייב להיות רופא כזה.

אני מבקש להבין. את אומרת שהתפקיד של הרופא היום הוא למעשה תפקיד חלקי ואת חושבת שהוא צריך להיות תפקיד הרבה יותר גדול, עמוק, רחב. אם כך, השאלה שלי היא למה לא להפנות את אותו ילד או ילדה שמגיעים למרכז למחלקת ילדים באחד מבתי החולים?

אני חושבת שהמעטפת שיש בבית חולים, המקום שבו הילד נמצא הוא לא המקום שבו יהיה נכון לטפל בו.

אבל יש שם את המתקנים ויש שם את כל מה שצריך, את כל מערך הבדיקות.

צריך להפריד בין סוגי הילדים. ילדים שהם נפגעי אלימות פיזית, בדרך כלל מגיעים אלינו לבית החולים והם גם מאושפזים במחלקת ילדים ושם עוברים את הבירור הרפואי המלא, כי כדי לדעת אם מה שקרה לילד זה כתוצאה מאלימות, צריך לעשות גם בדיקות רפואיות.

ואם זו פגיעה מינית?

לגבי פגיעה מינית – אני חושבת שמחלקת ילדים זה ממש לא המקום שבו ילד אמור להיות, גם לא מיון ילדים. אנחנו מתאימים המרכזים האקוטיים לילדים וגם אז מדובר בחוויה שהיא קשה לילד כשהוא נמצא באזור של מיון, עם המון ילדים, עם כל הרעש מסביב וההמולה. גם כשהמרכז עצמו קצת יותר מבודד, עדיין יש את הזמן שהם מחכים וכו'. צריך לראות את בית לין כדי להבין עד כמה שם הרבה יותר נעים והרבה יותר מתאים לילד שעבר פגיעה, שעבר טראומה.

דיברו על זה שאין הרבה עדויות מהמערכת הרפואית. אני חושבת שאחת הבעיות היא בדיוק בגלל שאין רופאים שמובנים לתוך הדבר הזה. אין תפקיד כזה, כל הדבר הזה כמעט נעשה בהתנדבות ואם אין רופא שאחראי על התחום הזה, רופאים אחרים לא יודעים שזה קיים ולא יודעים איך לטפל ולא יודעים לאבחן את הילדים האלה. זו בעיה שצריך לפתור.

תודה. מירב בועז, המרכז לשלטון מקומי.

אני רוצה להציג משהו שהצגתי גם בשנה שעברה ולא מצאנו לו פתרון, וזה פגיעות שמתרחשות בתוך הבית, במיוחד אצל קטינים. מדברים כאן על גילאי עשרה, אבל אנחנו יודעים שאחוזים גבוהים מאוד-מאוד הם בגילאים צעירים יותר, כשהם לא יודעים לדבר את הפגיעה, כי הם לא מבינים מה מתרחש וזה גם לא עולה בחקירות. למעשה אין לנו אפשרות לשלוח את אותם ילדים לקבל טיפול במרכזים הייעודיים לטיפול בפגיעות מיניות. האופציה היחידה שנותרת לנו היא להפנות אותם לטיפול במרכזים למשפחה, שזה טיפול עם הפוגע. כך אנחנו רק מהדקים את הקשר של הפוגע לנפגעים, ואין לנו פתרון. צריך לעשות איזושהי חשיבה מבחינת החוק, לראות מה ניתן לעשות, כי אנחנו מפספסים 30% מהילדים הנפגעים שאחר כך הולכים ומשחזרים. בשנה שעברה הבאתי דוגמה למשפחה שעד היום אין לה פתרון, היא עדיין נמצאת בטיפול הרווחה. היא עברה ממרכז טיפול משפחתי אחד לשני, הילדה בת ה-18 כבר עוסקת בזנות, הילדה בת ה-13 עוסקת בזנות, יש ילד אחד עם בעיות רגשיות קשות מאוד-מאוד ושאר הילדים נמצאים עכשיו בטיפול משפחתי עם אבא פוגע, ואין לנו מה לעשות. זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת. ילדים קטנים גם לא מדברים פגיעה, הם לא יודעים מה זה.

מה זאת אומרת "הם עדיין בטיפול עם האדם הפוגע"? אם הרווחה יודעת שהוא פוגע, למה הם לא מדווחים על זה?

כי אין הוכחה.

אני עו"ס חוק הנוער במועצה המקומית אפרת, אני עובדת סוציאלית בתחום כמעט עשור. אני מגיעה לכאן מטעם איגוד העובדים הסוציאליים כדי להביא את הקול המקצועי שלנו בשטח. צריך לי באמת על תיאור המקרה והייתי רוצה לענות לך, אבל אני אתן איזושהי זווית אחרת. דובר כאן הרבה על מרכז ההגנה - - -

תתייחסי לזה בהמשך, לאחר שמירב תסיים.

יש כאן מורכבות, כי צריך לזכור שהרבה פעמים ילדים שנפגעו בצעירותם מתחתנים עם פוגעים. שחזור. למעשה עד שאותה אימא יכולה לראות שהילדה נפגעת, לוקח הרבה מאוד זמן. שאלתם למה זה קורה אם אני יודעים שהאבא פוגע – לדוגמה, המשפחה הזאת היא משפחה שבה האח שלו הורשע בפגיעות מיניות, הוא סולק ממקום עבודתו עם ילדים בשל פגיעות מיניות, אבל התיק נסגר בפשרה. כלומר, לא הוגשה נגדו איזושהי תביעה, סגרו את זה בינם לבין עצמם. אין הוכחות, כי פגיעות – אני לא רוצה להיכנס לתיאורים גרפיים – הן לאו דווקא משהו שאנחנו יכולים לתת הוכחה פיזית. יש כל מיני סוגי פגיעות. אז גם כשהילדים אומרים: אבא שוכב עליי וזה לא נעים, הוא מסביר: לא, אני רק נשען קצת. מה נעשה?

סליחה, עם כל הכבוד, עובדת סוציאלית שיש לה חשד כזה לא ממשיכה לטפל בנוכחות האבא. אם זה קורה במרכזים, אז זו בעיה.

אבל בית המשפט מורה לנו - - -

זה לא קורה ואני אשמח להתייחס לזה.

מירב, תודה שנתת לנו עוד זווית מסוימת, היא חשובה. שושנה, בבקשה.

דיברו כאן על העבודה המדהימה של מרכזי ההגנה. הקולגות שלי במרכזי ההגנה עושות עבודת קודש ואנחנו עובדות איתן בצמוד. פחות שמעתי את הזווית של עובדות חוק הנוער ברווחה. חשוב לי להגיד שכל המקרים שמטופלים תחת חובת הדיווח למעשה עוברים דרך עו"ס חוק הנוער בלשכות הרווחה השונות. אני אפתח סוגריים ואומר שעובדות חוק הנוער הן בנוסף לעבודה השוטפת שלהן בטיפול בילדים ונוער בסיכון. כלומר, בנוסף לתיקים הרגילים, הפניות, העדכונים השוטפים שלנו לבית משפט, העבודה השוטפת שלנו, אנחנו מקבלים זרם בלתי פוסק של דיווחים באופן שבועי ואנחנו נדרשות לעשות בדיקה מקצועית ומעמיקה, כי אי אפשר לדעת ואם אתה מפספס דיווח אחד – אתה מפספס ילד.

בהזדמנות הזאת אני רוצה להעלות את עניין העומסים. כל הזמן אנחנו מדברים על העומס בלשכות הרווחה, אבל זה בפרט על עובדי חוק הנוער. זו עבודה תובענית מאוד-מאוד. אנחנו עובדים בצמוד לכל המשרדים השונים – למשל, עבודה צמודה עם יועצות חינוכיות גם במקרים שאין לגביהם חובת דיווח פר אקסלנס. יועצות מרימות טלפון – אני מקבלת טלפונים בכל שעות היום, בעיקר אחרי שעות העבודה – מיועצות שהן נסערות מאוד מכל מיני מקרים שמגיעים אליהן ואין להן, ובצדק, את הכלים לטפל בהם. יוצא שאנחנו נכנסים לליווי בהרבה מאוד מקרים, גם מהבחינה הזאת של ללוות משפחה ולתווך אותה למרכז הגנה.

פחות עלה כאן העניין של הטיפול. למעשה מחלקות הרווחה הן אלה שעושות את הגשר בין מרכזי ההגנה לטיפול בקהילה. כל ילד זכאי לטיפול בפגיעות מיניות, לא חייב להיות תחת חובת דיווח. אם אני מקבלת מקרה של התנהגויות מיניות לא מותאמות או חשד סביר – אנחנו נטפל. אני לא צריכה חקירה.

אם אין הסכמה של ההורה כשהוא קטין - - -

אם אין הסכמה של ההורה ויש דאגות, ניתן להפנות את המקרה לעו"ס חוק הנוער ויש לה את הכלים לטפל.

זה לא נכון, לעו"ס חוק הנוער אין מה לעשות. זה פשוט לא נכון, זו לא המציאות.

כהמלצה לדיון המשך – אני יושבת כאן כעו"ס חוק הנוער. מי שמכיר את התחום יודע טוב מה אני הולכת להגיד. אני חושבת שבדיון המשך חייבים להתייחס לילדים נפגעי פגיעות מיניות ואלימות תחת סכסוכי גירושים בעצימות גבוהה. אנחנו מוצפים במקרים בתוך סכסוכי גירושים וכרגע אין למערכת כלים לתת מענה מדויק.

מאיזו בחינה? מבחינת כוח אדם, מבחינה משפטית?

אין כרגע מרכז ייעודי לטיפול בסכסוכי גירושים. יש הרבה מרכזים לטיפול בפגיעות מיניות וייאמר לשבחם שבשנתיים האחרונות כמעט שאין רשימות המתנה. ילד שצריך טיפול בפגיעות מיניות, מקבל. הפריסה מתרחבת ובפריפריה נפתחים עוד ועוד מרכזים קטנים כדי לתת מענה לכולם.

תודה. יעל שרר, בבקשה.

בוקר טוב. אני מנכ"ל הלובי למלחמה באלימות מינית. אני אעלה כאן סוגיות שאנחנו ראינו בהן אתגר. אני מעריכה מאוד את פעילות מרכזי ההגנה, אני עובדת בצמוד עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות בעניין הזה ואנחנו בקשר שוטף איתם. חוה, תודה לך, שאת נותנת לי להציק לה.

קודם כול, קיבלנו הבטחה משר הרווחה לשעבר איציק שמולי שייפתח מרכז באילת. זה כבר שנים מתבשל. אנחנו שמחות מאוד על התהליך שקורה ולדעתי זה יעד שצריך לעמוד בו. הייתה הבטחה כזאת וצריך גם לקיים אותה.

בנושא של טיפול חירום רפואי ואיסוף ראיות – היום אין מקום לאסוף בצורה מותאמת ראיות במקרה חירום של פגיעה מינית מקטינים. המרכזים האקוטיים לא ערוכים לזה ולא יודעים לעשות את זה. מרכזי ההגנה לא ערוכים לזה ולא יכולים לעשות את זה. לכן קטינים נופלים בין הכיסאות. זה כבר המון זמן שלא נפתר ואני ממש אשמח אם הוועדה תעקוב אחרי היישום של הדבר הזה. זה לקח לנו שנים של התכתבויות עם משרד הבריאות בכלל כדי להגיע לאיזשהו דיון בדבר הזה והיו גם איומים בבג"ץ, וזה לא צריך להגיע לכדי כך, צריך לפתור את זה. אין רופאים קבועים במרכזי ההגנה באופן שוטף. הזמן שהם מבלים בו הוא קצר מאוד, הם לא חלק מישיבות הבוקר ולא חלק מהתוויית המדיניות. לא כך זה צריך לעבוד, אגב בחו"ל זה לא עובד כך.

אני אשמח מאוד אם הוועדה תבקר במרכז הגנה ותראה במו עיניה במה מדובר. הרבה אנשים לא מכירים את מרכז ההגנה, הם לא יודעים במה מדובר, הם לא ראו מרכז הגנה וגם לא שמעו עליו, בטח לא על הטלפון. אם לא יהיה קמפיין ומודעות של הציבור לדבר הזה, באמת לא יגיעו – לא ילדים דוברי עברית, לא דוברי עברית, לא בדרום ולא בצפון. המרכזים האלה דרושים וחשובים, העובדה שלא מגיעים אליהם זה לא כי אין פגיעה מינית, זה משום שלא מכירים אותם. תודה.

תודה. לגבי חלק מהדברים שאמרת אנחנו דנו פה ואני שמח שהעלית אותם שוב. זה חשוב מאוד.

אני מאיגוד מרכזי הסיוע נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני רוצה להציף סוגיה נקודתית שכבר הצפתי בעבר ולצערי לא נפתרה. מדובר בסוגיה של קטינות וקטינים בתוך סכסוכי גירושים ופרידה של הורים . אני יודעת ספציפית על בית לין בירושלים, אני לא יודעת לגבי בתי לין אחרים, שבהם נמנעים מלקבל את אותם נפגעים ונפגעות קטינים שנמצאים תחת סכסוכי גירושים מתוך חשש למושג שמדברים עליו, "ניכור הורי". דווקא הילדים והילדות האלה, שנמצאים במצב הכי רגיש ושהכי צריכים את המעטפת, לא יכולים לקבל אותה. היינו שמחות אם היה יוצא איזשהו נוהל על האופן שבו כן ניתן לקבל אותם.

בית לין כן מקבל. אני ייצגתי הורים עם אותן טענות של סכסוך ובית המשפט הורה - - -

אני יכולה להגיד לך שמרכז הסיוע שלנו בירושלים שעובד צמוד עם בית לין בצורה נהדרת, שבועית, בהרבה מאוד מקרים שבהם יש חשש לניכור הורי, הם לא מוכנים לקבל את הקטינה.

חוה לוי, משפט סיום?

נאמרו כאן דברים חשובים ומשמעותיים, חלקם אני לא בטוחה שמייצגים וטוב היה להבין על המקרה שהוצג קודם. זה לא מודל העבודה, חשוב לי לומר את זה כדי שזה לא יצבע את צורת החשיבה של משרד הרווחה. יש לנו מרכזים לטיפול בפגיעות מיניות לקטינים, לבגירים ולפוגעים. זה לא בא במקום אחד וביחד. יכול להיות שיש כאן מקרה פרטני ושווה ללמוד אותו.

יש לנו הרבה מאוד אתגרים. אני חושבת שבאנו לכאן לדבר על עבודת מרכזי ההגנה וכמובן שזה משליך על עבודה עם שותפים רבים, בין המשרדים, עם עמותות וארגונים. אני חושבת שכל הזמן יש לנו מה לעשות, אנחנו לא קופאים על השמרים. אנחנו נלמד את ההערות ונמשיך ונתקן ונשפר את מה שצריך.

כמובן, אנחנו שמים שוב את ההזמנה לביקור.

אין ספק שהוועדה הזאת תבקר באחד המרכזים. אני מקווה שזה יהיה בנתניה, ואם לא – במקום אחר.

הצגתם פה את העבודה של מרכזי ההגנה ואין ספק שזו עבודה טובה. תמיד יש מה לשפר, תמיד צריך לראות את כלל הבעיות. אני שמח על הדיון היום ותודה רבה לכם. תודה גם למנהלת הוועדה תמי ולכל הצוות על העבודה שאתן עושות. יישר כוח.

למשרד הרווחה – הוועדה קוראת להשלים את חוסר כוח האדם במרכזי ההגנה; הוועדה קוראת להרחיב את שעות פעילות המרכזים גם לשעות הערב; הוועדה קוראת לקדם את הקמת מרכז ההגנה באילת; הוועדה קוראת להרחיב את הפריסה הגיאוגרפית של המרכזים בהם ניתנים שירותים לדוברי ערבית ולהנגיש את המידע בנוגע למרכזים; הוועדה קוראת לקדם במהירות הקמת מרכז לאוכלוסייה הבדואית בנגב. אפשר לומר להשלים, כי בסך הכול נעשתה שם עבודה; הוועדה מבקשת לקבל לוח זמנים להקמת המרכז; הוועדה מבקשת לקבל נתונים בנוגע לפניות של נפגעים מהחברה הערבית; הוועדה מבקשת לבחון הקמת מרכז ייעודי לטיפול בילדים נפגעים במסגרת סכסוכי גירושין בעצימות גבוהה ולוודא שגם ילדים בסכסוכי גירושים מתקבלים לטיפול במרכזי ההגנה.

זה לא לגמרי ברור. ההערה האחרונה קשורה למרכזי הגנה?

כן. הוועדה מבקשת לבחון.

לא דיברנו על הנושא הזה. יש מרכזים אחרים שמטפלים בעניין הזה ושווה לדבר על זה בנפרד.

כמו תמיד, המכתב מופנה לשר.

כן, אני רק אומרת שזה לא קשור למרכזי הגנה.

אולי צריך לומר מרכזי הגנה ייעודיים.

מרכזי הגנה קולטים את המקרים האלה.

אני מבקש ממנהלת הוועדה לדייק את הסעיף הזה יחד עם חוה לוי.

בנושאים שהצגנו ושכבר נעשית עבודה, כדאי לומר שצריך להשלים את העבודה.

אוקיי. אני מבקש לדייק את הניסוח יחד עם מנהלת הוועדה.
למשרד לביטחון לאומי – הוועדה קוראת להקפיד על יישום נוהל הפניה של קטינים, 18-14, למרכזי הגנה וגם במקרים של השלמות חקירה.

למשרד הבריאות – הוועדה קוראת לפעול להכשרת רופאי ילדים להתמחות בנושא התעללות בילדים. האמת היא שזה לא רק התעללות בילדים, אלא גם פגיעה מינית. [

כל סוגיית הרופאים וההכשרה שלהם יושבת בדרך כלל במשרד הבריאות.

זה מה שאמרתי, זה מופנה למשרד הבריאות.

הוועדה קוראת לקדם העסקת רופאים בכל המרכזים.

הוועדה קוראת למשרדי הרווחה, הבריאות, ביטחון הפנים ומשרד המשפטים לפתור את הכשל של איסוף ראיות בפגיעה מינית, הן בחדרים אקוטיים והן במרכזי ההגנה.

הוועדה תקיים ביקור באחד המרכזים, עם עדיפות לנתניה...

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.