פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
01/05/2024
מושב שני
פרוטוקול מס' 55
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, כ"ג בניסן התשפ"ד (01 במאי 2024), שעה 13:00
פרוטוקול
סדר היום
סיור במלונות בטבריה - מענים לילדים ובני נוער שפונו מבתיהם
מוזמנים
¶
אמיר מיכאל
–
מפקד מחוז צפון, משרד החינוך
מלכה אליאס
–
מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך
כנרת כהן
–
מפקחת על הייעוץ, מחוז צפון, משרד החינוך
טליה לוי
–
הממונה על התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, משרד החינוך
אתי כהן
–
ממונה, משפחה ילד ונוער בקהילה מחוז חיפה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
איילה מאיר
–
מנהלת אגף בכירה, אגף בכיר משפחות ילדים ונוער בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אלמה פרץ
–
מפקחת מרכזת במחוז, אוכלוסיית קצה קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
שמוליק חרק
–
מנהל תחום תכניות איתור לנוער, מנהל של"מ - שיקום, ליווי ומניעה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ליטל אילת מבורך
–
סגנית מנהל מחוז צפון, רב"ק, המשרד לביטחון לאומי, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי
יואל אפללו
–
ק' חקירות תחנת טבריה מ"י, המשרד לביטחון לאומי
מירב שץ
–
נציגת משטרת ישראל בחמ"ל הממונים מ"י, המשרד לביטחון לאומי
יוסי נבעה
–
ראש עיריית טבריה
אביב יצחק
–
סגן ראש העירייה
יוסף חמד
–
סגן ראש העירייה
שמעון פיניאן
–
מנכ"ל עיריית טבריה
רבקה בן אלישע
–
מנהלת אגף הרווחה, עיריית טבריה
יונית בן יוסף
–
מנהלת אגף תיירות, עיריית טבריה
חן אופיר
–
מנהלת מחלקת הנוער, עיריית טבריה
אוריה
–
עובדת סוציאלית מטעם הרווחה, עיריית טבריה
צמרת אביבי
–
מנכ"לית העמודה לקידום החינוך המשלים
חליל חומיידי
–
סמנכ"ל מקצועי, עלם – עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה
מיכל
–
עובדת סוציאלית, מנהלת "מרחבי נשימה", עלם – עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה
גאיה ניר
–
מנהלת מיזם החירום "מרחבי נשימה", עלם – עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה
יותם
–
עלם – עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה
עדי נעמת
–
עו"ד, מנהלת תחום שיתוף ילדים ונוער בקביעת מדיניות, המועצה הלאומית לשלום הילד
מור דקל
–
יושבת ראש, המועצה הלאומית לשלום הילד
ליאת בודנשטיין
–
מנהלת מתקן במלון "רויאל פלאזה" מטעם משרד החינוך
מיכל
–
עובדת סוציאלית, מנהלת "מרחבי נשימה", עלם – עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה
אתי חיים - סגנית מנהלת אגף לשירותים חברתיים, עיריית טבריה
עידו - מדריך לחינוך הבלתי פורמלי
נועה - רכזת מפונים בבתי מלון, מרכז חוסן
זוהרה - עובדת סוציאלית במלון "קלאב הוטל"
ציפי - נציגת מלון "רויאל פלאזה" טבריה
הדר - תלמידה מרמות נפתלי
נויה - תלמידה מקריית שמונה
מעיין - תלמידה מקריית שמונה
רומי - תלמידה מקריית שמונה
רותם - תלמידה מקריית שמונה
שרית - תלמידה מקריית שמונה
מירב - תלמידה מקריית שמונה
הראל - תלמיד מקריית שמונה
תמרה - תלמידה מקריית שמונה
מירי - מפונה מקריית שמונה
אימא - אימא של תמרה והראל מקריית שמונה
אימא - אימא של מעיין ותהילה
שלי - מורה חיילת
מעיין - מורה חיילת
רישום פרלמנטרי
¶
מיכל כזרי, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
סיור במלונות בטבריה - מענים לילדים ובני נוער שפונו מבתיהם
(מפגש בעיריית טבריה)
יוסי נבעה
¶
צהריים טובים, ברוכים הבאים לכולם. אני אהיה רק בחלק הראשון, רק בפתיחה של הוועדה, כי אני צריך להגיע לוועדה המחוזית לדיון חשוב על העיר. אני רוצה להודות לכם על הכנס הזה ועל הביקור של הוועדה לשלום הילד גם בעיר וגם כעיר שמלווה בשבעה חודשים האחרונים את המפונים ויש לזה השלכות רוחביות.
ראש עיריית קריית שמונה ישב אצלי לפני מספר ימים ואמר לי שהוא כבר לומד מה קורה בשדרות, כי ההשפעה של מה שקורה שם, כנראה תהיה אצלו בעוד מספר חודשים בעיר וההשלכות שיהיו בקריית שמונה או ביישובים אחרים, הן גדולות מאוד. יהיו לו לא מעט השקעות לאחר מכן בעולם הרווחה, בעולם הנוער ובעולם הילדים. גם פה, אני מניח שהוועדה תשב, תלמד ותכיר את הנושא קצת יותר מקרוב, ואני שמח מאוד שזה נעשה פה. רבקה, תודה רבה לך על כל מה שאתם עושים.
אדוני חבר הכנסת, אני מאחל לכולנו דיון פורה, ביקור פורה ויום פורה.
היו"ר אלי דלל
¶
יוסי נבעה, ראש עיריית טבריה, תודה. אני חייב לומר לכם שמה שנפל על הרשויות, על העיר ועל עיריית טבריה, זה לא דבר מובן מאליו ולצערי בשלטון המרכזי לא תמיד מבינים את זה. כאחד שבא מהשלטון המקומי, אני יודע שנפל עליכם תיק, ולא רק של אי מתן כל התקציבים, אלא שזה לוקח משאבים אדירים מהעירייה לטובת המפונים ואני רוצה לומר לכם שאני מעריך את זה מאוד ותודה רבה, כי ללא השלטון המקומי, אני לא בטוח שהמדינה יכלה לדעת או לעשות למען המפונים – ועל כך יישר כוח.
מנכ"ל העירייה שמעון ידידי וכמובן סגני ראשי הערים – אביב יצחק ויוסי חמד הנמצאים פה, תודה רבה שהצטרפתם וכמובן לכל משרדי הממשלה שנמצאים פה, וכן לחברתי חברת הכנסת דבי ביטון שמלווה את הוועדה הזו במשך כל הישיבות, והיא באה משדרות – שתבינו. היא חזרה לשדרות, היא באה משדרות, היום היא נמצאת בשדרות.
בחודשים האחרונים מאז "7 באוקטובר", הוועדה לזכויות הילד בראשותי ניהלה עשרות ישיבות בתחומים שונים וגם בנושא של ילדי המפונים. אין דבר שלא נדון, אבל החלטנו שהפעם אנחנו גם נצא לשטח לראות את הדברים. כשאנחנו קיימנו אצלנו ועדות, הזמנו כמובן נציגות של נוער וגם של הורים, דנו בנושאים רבים ומגוונים סביב הילדים – פעילויות, סמים, שעמום וכן בנושא מה הנוער עשה במלחמה לטובת המאבק המלחמתי.
היו לנו הפתעות בנוגע לנוער יש לנו – לא שהופתענו מזה – אבל נוער שלקח יוזמות שהן לא מובנות מאליהן. לדוגמה, נער בן 13 ביום השני למלחמה הוציא סרט תדמית על ישראל לפני שבמשרד החוץ או באיזשהו משרד אחר חשבו על זה, וסרט התדמית הזה קיבל מיליוני לייקים וצפיות.
יש לנו נוער נהדר וכעת נקלענו למצב שאנחנו צריכים לתת לו איזושהי תעסוקה, איזושהי פלטפורמה כדי שלא נאבד את הנוער הזה, כי אני לא יודע אם אי פעם נתקלנו במדינה או בכלל בתופעה שבה ילדים עוזבים את הבית, הולכים למקום אחר ביחד עם המשפחה וגרים במקום שהוא לא בדיוק הסביבה שלהם, ולא נדבר על אפשרות להתאקלם כשאתה לא בדיוק יכול להתאקלם ואתה גם לא רוצה להתאקלם, כי אתה רוצה תמיד לחזור הביתה שזה המקום שלך. ואם כן, איזו תעסוקה יש לו? מי נותן לו את כל התנאים מסביב ואת כל הפלטפורמה? מי עוטף אותו?
יש לנו כמובן כלים, השאלה האם אלה הכלים שהילדים והנערים צריכים? ואולי הם צריכים גם כלים אחרים? לכן אנחנו התכנסנו פה, כדי לשמוע מה המדינה עושה, מה עיריית טבריה עושה ואני מודה לכם על כך, וכמובן בהמשך נשמע את הילדים ונראה מה הם הצרכים.
בסוף כולנו רוצים לחזור הביתה, זו השאיפה של המפונים, זו השאיפה של ממשלת ישראל וזו השאיפה של כנסת ישראל. אני לא יודע מתי, אף אחד מאתנו לא יודע מתי, אבל השאיפה שלנו בסוף היא שכולם יחזרו הביתה, כולל כמובן החטופים שאנחנו נדרוש בשלומם ונקווה מאוד שיחזרו הביתה בהקדם, וכמובן נדרוש בשלומם של חיילי צה"ל, רפואה שלמה ושכל החיילים שלנו יחזרו בשלום הביתה. תודה רבה.
ברשותכם, אני אתן את רשות הדיבור לחברתי, חברת הכנסת דבי ביטון ולאחר מכן למנהלת הוועדה שנמצאת איתנו ומלווה אותי כמעט לאורך כל הדרך, תמי ברנע, שהיא הייתה אחראית על כל היום הזה – בארגון שלו ובתכנים שלו. תודה רבה לך תמי.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
כבוד יושב הראש, תודה רבה. אני חושבת שהוועדה הזו חשובה מאוד. מכובדי כולם, כפי שנאמר, אני דבי ביטון, חברת כנסת וחברה בוועדת זכויות הילד, תושבת שדרות. שמחתי מאוד להגיע היום לוועדה החשובה הזו, ראשית כי 14 שנים הייתי גם עורכת דין וליוויתי נוער בסיכון – הייתי במלונות, עירבתי את משרדי הרווחה כשנתקלנו בילדים שמעשנים בשעות לילה מאוחרות וראינו את הכעס שקיים עם בני הנוער.
אני מקווה שמפה, אולי בגלל שהעוטף ושדרות היו הראשונים בתהליך יהיו גם כלים. וכפי שיושב הראש אמר, נשמח גם לשמוע מה ניתן לתקן. היו ועדות רבות אצלנו בכנסת, פגשנו בני נוער, פגשנו גורמי טיפול ואני מקווה מאוד שנוכל לשמוע וגם לספק כלים ולסייע, כמובן בעזרת השרים שבתחום. אני מאחלת שתהיה לנו ועדה חיובית ופורה. תודה לכל אחד מכם באופן אישי.
חן אופיר
¶
שלום לכולם, שמי חן אופיר ואני מנהלת את מחלקת הנוער בעיריית טבריה, ולמעשה מ-"7 באוקטובר" אני מלווה את כל מערך המפונים בטבריה ביחד עם יונית בן יוסף שנמצאת פה.
חן אופיר
¶
רבקה, מנהלת אגף הרווחה ביחד עם כל הצוות שלה, האמונים על כל מערך החירום ובפרט מה שקורה בבתי המלון. טבריה התחזקה מכל האירוע הזה והאירוע עדיין מתקיים. טבריה היום חזקה – טבריה הכפילה את מספר התלמידים שהגיעו אליה ביום אחד; היא קלטה מעל 2,400 ילדים שלומדים בתוך מערכת החינוך.
נמצא פה גם נציג ממערכת החינוך שלנו, כשבפועל מנהל אגף החינוך גויס ביום הראשון, זאת אומרת שהאתגר שלנו היה אתגר כפול ובעזרת צוות של פיקוח משרד החינוך, מנהלת המחוז, מלכה שנמצאת פה גם איתנו וכל צוות הפיקוח, הצלחנו בשלב הראשון בעבודת נמלים להכניס את התלמידים לתוך מערכות החינוך – וזה היה קשה ומורכב.
עשינו את הבלתי האפשרי – 2,400 תלמידים, שכל אחד מהם הגיע ממסגרת חינוכית כזו או אחרת בשונות מגוונת מאוד הגיעו – משדרות, מאשקלון, מאור הנר שבדרום, וביום הרביעי, חמישי למלחמה פינוי 2-0 ק"מ מהצפון, מצאנו את עצמנו פה עם כמעט תשע רשויות ומועצות אזוריות שהגיעו לטבריה. בשיא, היינו 12,000 תושבים, כשבפועל בטבריה יש 53,000 תושבים. תבינו את הכמות שהעיר טבריה קלטה.
בעזרת יונית וכל צוות המלונות, נפתחו 34 בתי מלון בטבריה. אנחנו העיר השלישית הגדולה ביותר שקלטה מפונים – כאשר אילת הייתה העיר הראשונה; מועצה אזורית תמר בים המלח הייתה השנייה; וטבריה היא השלישית. מיותר לציין, כי אצלנו המלונות לא בנויים לאירוח פנים. אנחנו לא אילת, אנחנו לא ים המלח והיו לנו האתגרים שלנו. בתי המלון שלנו נרתמו לאירוע – הכשירו שטחים, הכשירו מרחבי למידה. היום אתם תחשפו לדרך שבה מרימים בתוך מלון מרכז למידה, איך קורה דבר כזה, איך תוך חמישה שבועות נותנים מענה ל-1,000 תלמידים שלא הצלחנו לשבץ אותם בתוך מערכת החינוך שלנו.
אנחנו הצלחנו לשבץ 1,100 תלמידים לתוך מערכת החינוך שלנו. על בסיס כל כיסא פנוי, נכנס ילד. קודם כל שייכנסו, ואז נשארנו עם כמעט 1,000 תלמידים בלי מסגרת חינוכית. ראש העיר דאז החליט שהוא בונה בית ספר ביחד עם מנהלת המחוז, ותוך חמישה שבועות הוקם פה בית ספר לעילא ולעילא, בית ספר שמכיל היום 980 תלמידים מכיתה א' עד כיתה יב' למספר של רשויות. יש את קריית שמונה ששם יש את בתי הספר היסודים, אבל כל היתר אלה מהמועצות האזוריות. תחשבו על ניהול בית ספר עם מגוון כזה של תוכן למידה – זה סיפור אחד, אבל אני מניחה שלא על זה באנו לדבר.
לגבי הנוער – בטבריה יש 4,500 בני נוער. אני יודעת מה זה לעבוד עם נוער, 12 שנה אני עושה את התפקיד הזה, וכשקיבלנו פה את בני הנוער קיבלנו דור שעוד יילמד, דור המלונות – זה לא היה פשוט וזה עדיין לא פשוט. בעזרת קרנות, פדרציה וקרן "ברנקו וייס" שהנציגים שלה גם נמצאים פה, הצלחנו לגייס כוח אדם ייעודי לטובת הנוער – ביחד עם הרשויות הקולטות.
בתוך מלון אחד נמצאים – מקריית שמונה, ממועצה אזורית מטולה, משתולה ומהכול. איך מייצרים עכשיו מערכת חינוך פורמלית או בלתי פורמלית? הגיעו יישובים חזקים והגיעו יישובים פחות, הגיעו יישובים עטופים והגיעו יישובים בלי צוותים. איך אתה מייצג עכשיו, בתוך מלון שיש לו את האתגר שלו, מערכת חינוך בלתי פורמלית משלימה?
אנחנו עדיין באירוע, אבל אחרי שבעה חודשים אני יכולה להגיד שטבריה חזקה. את טבריה יש הרבה מה ללמד ועדיין ללמוד איך קולטים מפונים כשהם היום עבורנו תושבים, הם לא מפונים – הם תושבים לכל דבר, שמקבלים את היחס שמגיע להם ואת היחס שהם צריכים באדפטציה לפי הרשות והמועצה.
אנחנו כבר לא מנהלים אותם כעירייה, אנחנו שותפים איתם לאורך החיים. בכל רשות יש נציג – לחינוך הפורמלי, לבלתי פורמלי, לרווחה ולכל תחומי התוכן ואנחנו עובדים מולם. זה הקסם, לעבוד איתם בשותפות. יש אתגרים רבים והם עדיין על השולחן, הועבר מסמך מידע על זה. אני אשמח שהוועדה תיתן קשב למה עוד צפוי לנו, כי צפויים לנו אתגרים נוספים.
יש פה נוער שעדיין לא התחיל שירות צבאי והכנה לשירות צבאי, שזה האתגר המרכזי. מבחינת מספרים – יש לנו כ-1,100 תלמידים מגילאי 13 עד 18, שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו ומיותר להגיד את זה. כל ילד שהגיע הוא עולם ומלואו; יש לנו את הפעוטות בגילאי אפס עד שלוש, מלידה עד שלוש, שעדיין נמצאים בתוך בתי המלון והרבה פעמים לא בתנאים שאנחנו היינו רוצים שהילדים שלנו יהיו בהם, אבל בגלל האילוצים ובגלל שזו הסיטואציה, אנחנו מצליחים להכיל את האירוע ומצליחים לתת להם את המענה.
לא אלאה כי יש כאן עוד אתגרים רבים והמון מורכבויות ויש פה מספיק אנשים שיכולים לספר ולשתף. יש איתנו ברשות שותפים לדרך חזקים שלא עזבו אותנו מהיום הראשון לרגע – בין אם זה צוותים ממשרדי ממשלה מובילים, צוות של לשכת ראש הממשלה שהיה פה איתנו מהיום הראשון, חברי כנסת, שרים ופאנל גדול של אנשים שותפים איתנו שהגיעו ללמוד והגיעו גם לעזור, ובזכותם הצלחנו להקים פה את כל מה שטבריה היום מציעה למפונים.
מעבר למסגרת לימודית, פתחנו מתחם שלם עבורם – מתחם WOOOW, מתחם מאובזר בן שלוש קומות – בקומה הראשונה יש תכניות של הרווחה, שרבקה בטח תציג; בקומה השנייה יש פעילות לגיל הרך הורים וילדים; ובקומה השלישית יש את ממלכת הנוער. הם מקבלים שם ביחד עם התכנית של 360 מענה ממוקד בקיץ. יש איתנו שותפים רבים פה, אנחנו לא לבד, אבל השותפות הזו מגיעה ממקום של אמונה, שאנחנו מאמינים גם בממשלה וגם בתושבים על החוסן שהם מפגינים. מבחינתנו הם הגיבורים, ואנחנו איתם עד שיחזרו הביתה, למרות שנשמח שיישארו פה. תודה.
היו"ר אלי דלל
¶
כפי שאמרתי קודם, אני רוצה להגיד תודה לעיריית טבריה ולעומדים בראשם – למנכ"ל, לכל צוות העובדים ולך. אני חושב שעל מה שאת מספרת פה, מגיע שאפו. זה לא פשוט, וכמו שאמרתי קודם, השלטון המרכזי מה שלא ייתן בסך הכל מישהו צריך לבצע וליישם את הדברים. תודה רבה.
רבקה בן אלישע
¶
שלום לכולם, שמי רבקה בן אלישע, מנהלת אגף הרווחה בעיריית טבריה. הסיפור הזה שנפל עלינו כמדינה ב-"7 באוקטובר", הוא סיפור שנגע בכולנו ואני לא חושבת שיש פה מישהו מהנוכחים שלא זז אצלו משהו. התושבים שנאלצו להתפנות מבתיהם ולהגיע לעיר אחרת, אני בראש מסתכלת על זה כעל איזשהו תהליך של הגירה. אמנם המדינה לא השתנתה והשפה לא השתנתה, אך כל מרקם החיים הקבוע שנותן ביטחון ועוגן לבן אדם, הבית הקבוע, הפיזי והרגשי התערער. אכן, טבריה קיבלה אנשים מפונים מהדרום כבר ב-8 באוקטובר.
ניכר שיש שיתוף פעולה מדהים עם כל הצוותים בתוך הרשות של כל משרדי הממשלה. מהימים הראשונים, אנחנו ראינו פה נציגים של משרדי הממשלה – משרד הרווחה, מפקחים שעזבו את התפקידים והתייצבו בבתי המלון כעובדים סוציאליים מתחילים כעו"ס משפחה. הצוותים שלנו בתוך העיר, העובדים הסוציאליים כבר בימים הראשונים הגיעו לבתי המלון למתקני הקליטה, כדי לתת מענה. הבנו שיש פה אירוע לא רגיל, אירוע שאנשים נעקרו מהבית וצריכים לנהל פה שגרת חיים חדשה עם הרבה נקודות של חוסר ודאות.
חשוב ביותר לייצר ודאות ושגרות וזה מה שאנחנו עשינו – פגשנו את האנשים, ישבנו יחד איתם לא בפטרונות ולא בגישה של מישהו שצריך להגיד להם מה הם צריכים, הקשבנו למה הם צריכים כרגע. בהתחלה הייתה כאן הצפה מטורפת ומכל המדינה הגיעו – פסיכולוגיים, עובדים סוציאליים, כל מיני עמותות וכו' שמבקשים לעזור. הבנו שזה לא נכון, כי המלון הפך להיות הבית של האנשים ואי אפשר לפתוח את הדלת וכל דכפין ייתי וייכנס.
קיימנו מפגשים חשובים מאוד עם כל הגורמים, על מנת לנהל תהליך בקרה – מי נכנס, מי לא נכנס, למי אחרי שהוא נתן שיחה טיפולית יש אחריות מקצועית, מישהו מוודא שיש לזה איזושהי המשכיות – זה אחד הדברים שהצוות המקומי שלנו עשה ביחד עם משרדי הממשלה והנציגים שהגיעו, 360 וכל האנשים החשובים שיושבים כאן, כולם היטו שכם ונתנו סיוע.
דיברתם על תמונה קשה מאוד בדרום, ואני רוצה להסתכל ממקום של תקווה. אני חושבת שחשוב מאוד שכולנו כאן נחזיק את התקווה, כי אנחנו עם חזק. אנשים הגיעו לכאן עם חוסן, הם לא הגיעו לכאן בלי עבר. כל אחד עבר דבר או שניים בחיים שלו, אבל הם הגיעו לסיטואציה שהם לא בחרו בה והיינו צריכים לעזור להם ביחד למצוא את הכוחות. ולכן השקענו גם במישור הקהילתי והכנסנו עובדים קהילתיים לתוך הקהילות, שהן לא קהילות טבעיות כי הן התכנסו באופן פתאומי בבית מלון. התחלנו לייצר שם קבוצות לזיהוי הכוחות, כדי שהקהילה תפעל למען עצמה.
אחד הדברים החשובים ביותר בטיפול באנשים שנמצאים במשבר, זה להחזיר להם את הכוח, להגיד להם להתבונן בכוחות שלהם כי ביחד הם יפעלו למען עצמם. כשאנחנו מסתכלים על זה מנקודת המבט הזו, וזה מה שאנחנו מובילים, זה מה שקרה בפועל.
בשלבים הראשונים בחודש הראשון היה קשה מאוד גם לרשויות המפנות – הצוותים היו מבולבלים מאוד, חלקם ובעיקר קריית שמונה היו צריכים לפנות, היו להם תושבים נוספים שנמצאים שם והם לא ידעו איך להתמודד עם זה מול האוכלוסייה, כן רוצה להתפנות או לא רוצה להתפנות, ואנחנו היינו צריכים לטפל בעניין, התגייסנו לתת את המענה מא' ועד ת' ועשינו זאת בחפץ לב.
אבל ככל שחלף הזמן, הקהילות התייצבו, נתנו את המענים לצרכי התושבים ואנחנו עובדים איתם כיום בשיתופי פעולה נהדרים. מי שמכיר את התושבים אלה האנשים שמכירים אותם בשגרה. עשינו חשיבה רוחבית ופיתחנו מענים רוחביים לכלל המפונים – אם זה בתחום הנוער, משרד הרווחה בחר את "על"ם" כגוף מפעיל לתכניות של הנוער. נפתחו כאן ששה- שבעה מרחבים של נוער, שפוגשים את הנוער אחר הצהריים ובשעות הלילה, לאור מה שדיברנו על ההסתובבות של בני הנוער.
דרך אגב, בתוך משבר ההגירה, אחד הדברים שאנחנו רואים היום, הוא המצב של בני הנוער שכרגע נמצאים באזור של חיפוש עצמי, התייצבות האישיות, עיצוב האישיות בגיל ההתבגרות – והם מחפשים את עצמם בכל מיני אזורים. במרחבים האלה נמצאים מבוגרים אחראים, עובדים סוציאליים ומדריכים מיומנים, שנותנים אפשרות למתבגר לפגוש אנשים משמעותיים שיקיימו איתו שיח משמעותי על נושאים שחשובים עבורו, ולא על דברים שבדרך כלל מדברים עליהם עם המורים או עם ההורים. מישהו ניטרלי שמבטיח להם סודיות כמובן בגבולות החוק והמותר – זה מה שאנחנו עושים במרחבים האלה של "על"ם", שפרוסים בכל רחבי העיר – חלקם בתוך מתקני המלון וחלקם במרחבים הכללים.
בקיץ הזה, ביחד עם משרד הרווחה ותכנית 360, פתחנו את "חופים" שזה מרחב נוסף לשעות יום נוספות, כאשר ילדים נוספים מגיעים אליו ואנחנו מתבוננים עליהם. נוצר קשר בין הילדים של העיר לבין הילדים המפונים – אם זה בתוך מסגרות החינוך, למרות שיש מסגרת חינוך גדולה מאוד בבית הספר שנבנה, כמו שחן פירטה, אבל יש גם ילדים שמשולבים בתוך בתי הספר וזה עושה רעש בעיר, זה עושה איזושהי תזוזה. כל אחד מתמקם סביב הזהות שלו, סביב השטח שלו, ולעשות את החיבורים של קבלת השונה והאחר – זו עבודה חשובה מאוד שעושים במרחבים האלה.
בנוגע לפגיעות המיניות הרבות שעולות לכותרות ואנשים מרימים גבה, אז לא כצעקתא. אתם יודעים שכל פגיעה מינית שמתרחשת, מחויבת בחוק הדיווח. אנחנו בקשר מול כלל העובדים הסוציאליים של כלל הרשויות המפנות וכן עם העובדים הסוציאליים לחוק הנוער. ישנם מקרים בודדים שבדרך כלל הרקע להם היה מוכר לפני כן. יש התנהגות מינית לא מותאמת, בני נוער מחפשים את עצמם בשעות רבות של פנאי, וזה קורה. אלה דברים שצריך לכוונן אותם ולהיות עליהם.
יש התנסות בחומרים כדוגמת אלכוהול, משני תודעה וכו', כמו שקורה בדרך כלל, רק שכאן המקבץ הוא מכל מיני מקומות ובשלב חשוב מאוד בחיים של המתבגרים, ולכן אנחנו נמצאים שם גם כדי להתבונן על זה ולתת עזרה כשצריך.
לגבי ילדים קטנים, אנחנו בתוך בתי המלון באמצעות יעדים לצפון. משרד הרווחה פתח שבעה מועדוניות לילדים בגילאי שש עד עשר ויש שם עובדים סוציאליים ומדריכים. אחת העובדות סיפרה לי שאחד המשחקים שהיו בולטים מאוד, היה שהילדים התחילו לבנות להם שם ממלכות – כל אחד בנה לו שם איזשהו אזור של בית, וכשבא מישהו אחר להיכנס אליו, הוא הדף אותו בתואנה של איך הוא נכנס לבית שלו בלי רשות.
הנושא של מקום ושל בית שהלך לאיבוד – שבו התחלתי את השיח – זה משהו שהוא מעסיק מאוד את כל הילדים ואת המשפחות. זו מציאות שאנחנו מנסים להתמודד איתה, היא נכפתה עלינו ואי אפשר לשנות אותה במטה של קסם. זה תהליך ואני יכולה להגיד שיש פה תהליך טוב ומוחזק בסך הכל, שאנחנו עושים אותו עם הרבה שיתופי פעולה.
נושא כל פעילות הפנאי חזק מאוד פה בעיר – יש את המתנ"סים ביחד עם יחידת הנוער והרשות שהכניסו לפה הרבה מאוד פעילויות, כך שגם לזמן הפנוי שהוא המקום המסוכן מעט, אנחנו משתדלים לתת שם המון.
שאלת לגבי מוגבלויות, אגיד שבמסגרת שירותי הרווחה שלנו בעיר קלטנו במעון היום השיקומי שלנו פעוטות עם מוגבלויות – פתחנו כמעט שתי כיתות לצורך קליטתם בתוך מועדוניות טיפוליות, במע"ש קלטנו גם ילדים שהמצב שלהם מורכב יותר. לגבי הקשישים וכו' לא אדבר, כי זה מערך אחר והוועדה לא דנה בכך, אבל עם כל מה שיש לנו להציע כעיר, התגייסנו וקלטנו שמונה עובדות סוציאליות שיושבות כאן. הן צעירות עם מרץ ואנרגיה שפוגשות את המפונים כל יום ועושות עבודה נפלאה, ואתם בטח תשמעו עליה בהמשך הסיור.
שמעון פיניאן
¶
אני אוסיף משפט קצר. לאורך כל השנים, אנחנו עושים תרגילים ואימונים לכל תרחיש אפשרי שיכול להיות, אבל לתרחיש הזה לא היינו מוכנים. ב-"7 באוקטובר" ביום שבת בבוקר, ראש העיר ואני הגענו למרכז ההפעלה והחלטנו שמרימים את הפרויקט הזה כפרויקט חיינו וכך סימנו אותו בשעה 12:00 של אותו יום.
באותו יום הקמנו צוותים מכל המערכת שלנו ואני חושב שטבריה היא דוגמה לכל מדינת ישראל. מה שהיה חשוב לנו בכל הפרויקט הזה, הוא לתת שקט לממשלת ישראל שיעבדו בצורה טובה ללא שום תקלות מהצפון, ואני חושב שהצלחנו ליצור שקט בצפון.
היו"ר אלי דלל
¶
תודה רבה. אין ספק שמי שבא מהשלטון המקומי ושומע את מה שקורה פה, כמו שאמרתי, שאפו ויישר כוח. אנחנו נשמע פה את משרדי הממשלה ונתחיל עם נציג משרד החינוך.
אמיר מיכאל
¶
אני מברך את חברי הוועדה ואת עיריית טבריה על ההתגייסות הגדולה. שמי אמיר מיכאל, מפקח המחוז במשרד החינוך ועובד תחת מנהלת המחוז, ד"ר אורנה שמחון.
אני חייב לציין בתחילת דבריי את המילה הטובה שיש לי לעיריית טבריה. אנחנו התגייסנו איתם ביחד למשימה הכבדה הזו של מתן פתרונות חינוכיים לכל התלמידים, ובראש ובראשונה שיהיו לנו מסגרות לתלמידים. לאחר מכן, התחלנו לעבוד על נושא הנוער בסיכון. העבודה מול העירייה היא מדהימה, ואני אומר את זה בכל קנה מידה. אנחנו עבדנו עם רשויות נוספות ויש כאן קליטה של 2,400 תלמידים ונכון להיום אנחנו מרושתים ויודעים מה קורה עם כל ילד וכל תלמיד, כל פתרון גם בבתי הספר בחינוך הפורמלי בתוך בתי הספר עצמם, בתוך מרכזי המפונים וגם מעבר לכך בחינוך הבלתי פורמלי.
אני אעביר את רשות הדיבור לטליה, האחראית על הנוער בסיכון בתכנית הלאומית שלנו, והיא תסביר מה שאנחנו עושים.
היו"ר אלי דלל
¶
אני מבקש שזה ייאמר בקצרה, כל אחד שתיים, שלוש דקות, כדי שנשמע את כולם. כשאני אומר בקצרה, זה לא אומר שלא מדברים לעניין.
טליה לוי
¶
כפי שאמיר הציג, שמי טליה לוי ואני גם נציגת משרד החינוך וגם הממונה בתכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. אני רוצה להצטרף לאמירה ש"מעז יצא מתוק". טבריה היא אחת הרשויות שאני פועלת בה ביום-יום כבשגרה והיא הוכיחה שהיא מסוגלת, יכולה וגם יצאה מגדרה כדי לתת מענים לילדים מגיל לידה ועד גיל 18.
לאחרונה נרשמתי לחדר כושר ואני חושבת שהשריר שפיתחתי בעוצמות הגבוהות ביותר בחצי השנה האחרונה, הוא שריר החיבורים, שריר שיתופי הפעולה, השותפויות שהן לא טבעיות, כשנציגים רבים – ממשרד החינוך, מהרווחה, מהבריאות, מקליטת עליה, מביטחון קהילתי, מהרשויות המפונות ומהרשויות המפנות – כולם ביחד יושבים ומתגייסים באיזשהו Collective Impact למען הילדים מגיל לידה עד גיל 18.
אני יכולה להגיד שאני אחראית על אשכול מלונות, ובכל 62 המלונות יש נציג מטעם משרד החינוך שמכיר כל משפחה, כל שם של ילד, כל אתגר שקיים אצל ילד, ילדה, נער, נערה. אנחנו מחבקים כל ילד וילדה, כדי לתת להם את המעטפת הפרטנית. דאגנו למפות אותם וזה לא היה קל, כמו שחן אמרה. המלונות לא תמיד היו מלונות, ולפעמים היינו מגיעים לאיזשהו אתר שקלט את המשפחות וצריך היה לחפש ולחקור אילו משפחות נקלטו ומי הם הילדים במשפחות האלו.
השלב שאחרי, שהיה שלב מהיר מאוד, היה לנתב אותם לתוך מערכות החינוך, כמו בפעוטונים שהקמנו בתוך טבריה עצמה, ולמרות שהייתה תפוסה מלאה התחלנו להקים מסגרות של גנים בתוך המלונות וגייסנו כוח אדם - - -
אמיר מיכאל
¶
הנושא הזה מטופל. לפני אכן, אציין שמלכה אליאס שיושבת מימיני, סיימה את תפקיד הפיקוח והייתה אמורה לפרוש לפנסיה בסוף אוקטובר, אבל היא נשארה כפרוייקטורית מטעם המחוז, רק על מנת לתת מענה לכל אחד מילדי טבריה שמפונים מהעיר, והיא עושה את התפקיד הזה עד היום ולא פרשה לפנסיה.
לגבי הבגרויות, אני יושב על הנושא הזה חזק מאוד ואנחנו במצב טוב מאוד יחסית. יש לנו קושי מסוים מול בית ספר בקריית שמונה ששם אנחנו נערכים בהתאם – השר מינה פרויקטור שמלווה את הפתרונות לתלמידים האלה, ואני אופטימי מאוד. בימים הקרובים, מנהל אגף הבחינות יפרסם מתווה נוסף וברור יותר לתלמידים, כך שבסופו של דבר, כל תלמיד שירצה יוכל לגשת ולעמוד בהצלחה בבחינת הבגרות, אבל הוא גם יצטרך גם ללמוד. אי אפשר להסתובב ברחובות ולקבל תעודת בגרות.
מלכה אליאס
¶
תודה. בהמשך לדבריו של אמיר בנושא הבגרויות, חשוב לציין שבתי הספר בטבריה שקלטו בוגרים בעיקר מקריית שמונה, התלמידים מסודרים – יש תכנית אישית לכל ילד, וכל ילד שרוצה לגשת לבחינת הבגרות, נותנים לו את כל המענים על מנת שיהיה זכאי לתעודת בגרות.
כפי שאמיר אמר, אנחנו מנסים לסייע לתלמידים שנמצאים בשאר חלקי הארץ ולתת להם מענים לצורך ההיבחנות בבחינות הבגרות. היות והייתי מפקחת כאן בטבריה, זה היה אך טבעי שאני אהיה אחראית על שיבוץ המפונים. מערכת החינוך בטבריה פתחה את הלב וכל נפש חפצה קיבלה כל תלמיד שאפשר היה לקבלו, עד שזה נעשה בלתי אפשרי כשלא נותרו כיסאות ושולחנות, למרות שהזמנו ריהוט נוסף לבתי הספר.
אציין את המנהיגות החינוכית של טבריה שפעלה במיטבה, כדי לקבל את המפונים ולתת מענים לתלמידים, ולאורך זמן אף דייקנו את המענים לחינוך המיוחד ולילדים בעלי צרכים מיוחדים. אני חושבת שטבריה היא מודל לעיר קולטת מפונים בצורה מוצלחת ביותר.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
האם יש שינוי מבחינת משרד החינוך מבחינת המיקוד? האם יש איזשהן הקלות במציאות הלא פשוטה?
אמיר מיכאל
¶
אנחנו יושבים על הנושא הזה חזק מאוד. תלמידי טבריה המפונים מהצפון נמצאים במעגל שלוש, מעגל פרמסיבי מאוד מבחינת בגרויות, ואנחנו משוכנעים שמי שלומד ושיש לו מורים כמובן – כי גם זה סיפור למצוא את המורים – יכול להצליח במבחני הבגרות. אנחנו לא נחסוך במאמץ. משרד החיוך מגייס את כל הכספים; שר החינוך נפגש איתנו במהלך חופשת הפסח ושברנו את הראש מה עושים.
אמיר מיכאל
¶
קודם כל ללמוד. מועדים מיוחדים שמנהל אגף הבחינות מקצה לתושבי המפונים. אנחנו מתגמשים ככל הניתן, ויחד עם זאת בחינת בגרות היא בחינת בגרות ואנחנו לא מתכוונים לעשות הקלות בנושא הזה.
אתי כהן
¶
שלום לכולם, שמי אתי כהן הממונה המחוזית במחוז חיפה והצפון של משרד הרווחה. כמובן בראשית דבריי, אצטרף להערכה הרבה לרבקה ולעובדי אגף הרווחה בטבריה שהתגייסו מהשנייה הראשונה וכמעט ולא היה שום אירוע שבו הם אמרו שזה גדול עליהם או שזה בלתי אפשרי. אני חושבת שהאירוע שכולנו התמודדנו איתו, חייב אותנו לחשיבה אחרת, חשיבה מחוץ לקופסה.
רבקה הזכירה, כי עובדי המשרד הגיעו פיזית למלונות בשלושת החודשים הראשונים למלחמה ומילאו תפקידים מגוונים – של עובדים סוציאליים, של תכלול, של איגום כלל המשאבים, של הבנה מה המשפחה צריכה ומה יכול לקדם אותם. בהמשך, כבר מהחודשים המוקדמים, הקמנו מענים לילדים ולנוער בסיכון, ותיכף ישלימו את דבריי מנהל של"מ לגבי בני נוער שהם בקצה הרצף. אנחנו התמקדנו יותר באוכלוסייה של – פעוטות, פעוטות בסיכון וילדים. הקמנו כ-12 מועדוניות ברחבי מחוז חיפה והצפון ושבע מועדוניות בטבריה.
בשלב הראשון גם הקמנו קבוצות הורים שהיו צריכים הדרכה בסיסית להתמודד עם סוגיות שמעולם הם לא נאלצו להתמודד איתן. באותם חודשים גם הקמנו קבוצות מוגנות מינית על ידי יעדים לצפון, מרכזי כרם שבשגרה נותנים לנו טיפול בנפגעים – בני נוער שנפגעים מינית. הרגשנו צורך לסמן גם להורים שלהם את הנורות האדומות שצריכות להיות שם, נתנו סימני אזהרה למה כדאי וחשוב לשים לב וגם הקבוצות האלו הופנו לכלל אוכלוסיות ההורים במלונות.
נכון להיום, אנחנו מתרחבים לכ-15 מועדוניות במלונות. חשוב להגיד שאוכלוסיית הילדים במלונות היא לא רק אוכלוסיית המפונים ששוהים היום במלונות, אלא כוללת גם ילדים שההורים שלהם פינו את עצמם באופן עצמאי, ויש לנו לא מעט כאלה מיישובי הצפון, שהחלטת הממשלה לא כללה אותם, אבל המציאות היא מלחמה לכל דבר, והיא כוללת גם ילדים שההורים שלהם עזבו את בתי המלון ובחרו לעבור לגור באזור טבריה והסביבה, אבל לצורך המסגרת החינוכית הם ממשיכים להגיע לתוך המלון ולקבל כמובן את מסגרת ההמשך.
אני חושבת שהמועדוניות האלו – לפחות מהפידבקים שאנחנו מקבלים מההורים ומהצוותים החינוכיים – נותנות מענה במספר רמות. קודם כל מניעה ומוגנות לילדים, מסגרת של אנשי טיפול, מסגרת של מבוגרים שמכירים ושרואים אותם, כתובת להורים שמוצאים את עצמם בסיטואציות לפעמים בלתי אפשריות וכן מענה טיפולי לילדים שמבטאים מצוקות רגשיות של ממש. אנחנו נתקלים בתופעות קצה של ילדים שחוזרים להרטיב וילדים שמבטאים קשיים רגשיים.
רבקה דיברה על המשחק סביב הבית, ואנחנו רואים משחקי מלחמה רבים, הרבה מאוד קשיים וחוסר יכולת לעבד את המציאות הדי מוטרפת שיש מסביב ובמסגרת המועדוניות שלנו אנחנו נותנים גם טיפולים פרטניים, גם טיפולים דיאדים להורה ולילד וגם ככל שנדרש – הדרכת הורים.
אלמה פרץ
¶
שלום, שמי אלמה פרץ ואני מנהלת את - - - של מירי כהן סמרה, הממונה המחוזית של מנהל של"מ, שנותן את המענה לנוער בסיכון גם בשגרה וגם בחירום. רבקה הזכירה את מרחבי האיתור שהוקמו על ידי עמותת על"ם שעושים עבודה נפלאה, כאשר הם המוקד הראשוני - - - כגורמים שמגיעים לשטח, דמויות בוגרות שרואות את פני הנוער ונותנות להם איזשהו מענה.
החשיבות לכך, היא לא רק המענה באותו הרגע, אלא גם זיהוי הצרכים הנוספים של בני הנוער. המדריכים המיומנים מאוד של על"ם מזהים את הצרכים האלה ויודעים להפנות אותם למוקדי טיפול אחרים במידת הצורך.
היינו צריכים כל הזמן לשמוע את הקולות מהשטח ולהיות איתם בקשר, כדי ללמוד ולראות מה הם הצרכים. אני אחת המפקחות שהייתה גם בתוך המלונות, כדי לראות מה הם הצרכים שעולים מהשטח. הוקמו גם קבוצות של "הגל שלי" למקומות שהיו צריכים, ועמותת תודעה נכנסה ונתנה מענה סביב הנושא של מיניות בריאה.
לאחרונה עשינו גם הכשרה לרכזי הנוער, שהם פונקציה משמעותית מאוד כרגע, דרך החינוך הבלתי פורמלי בדרך כלל. רוב הרכזים הם של הרשויות המפונות שנמצאים פה והם חבר'ה צעירים מאוד שחלקם גויסו לתפקיד בתחילת המלחמה ללא הכשרה, ולכן היינו צריכים להכשיר אותם – בנושא מיניות וגם במצבי סיכון. עשינו את זה גם בעזרת - - -
אלמה פרץ
¶
אני חושבת שחוסר הוודאות שלהם. לאן הם הולכים? מה יהיה איתם? מבחינתם, ממש לא ברור אם הם עוד חודש חוזרים הביתה או לא, כי כל הזמן ישנן שמועות אם זה עוד חודש, אם שנה הבאה הם מתחילים במקום שהם נמצאים.
חשוב גם שנבין שהמרחב הביתי שלהם התערער כל כך ולמרות שאנחנו מנסים כל הזמן לחזק אותם כרגע להורים אין אפשרויות רבות להגן עליהם. כפי שנאמר פה, הסמכות ההורית נחלשה. הם נמצאים בחדרי מלון, לפעמים רחוק מעיני ההורים שלא רואים מה קורה בחדר. רכזי הנוער מספרים לנו על מצבים של מיניות שאנחנו רואים שקורים בתוך חדרי המלון ולא ידעו כל כך איך להתמודד איתם – גם לזה נתנו הכשרה לרכזי הנוער.
וכן במצבים של שימוש בחומרים כמובן, למרות שזה טבעי לגילאים האלה, אבל גם בעקבות המצב הנפשי והרגשי הקשה מאוד שהם נמצאים בו, אנחנו רוצים מאוד לתגבר את עיריית טבריה בתחום הזה של התמכרויות ולתת תקנים נוספים דרך המשרד, כדי שיוכלו לתת את המענה. כל מקרה שיש דרך המועצות האזוריות עובר דרך רבקה ומנסים לתת לו את המענה.
לאחרונה נכנסה פעילות הפגתית לבני הנוער ולא רק לשם ההפגה. מדובר על קבוצות שמתכנסות בין 6 ל-12 מפגשים. כל רשות מפונה קיבלה אפשרות לשמונה, תשעה קבוצות כאלו, שהיא יכולה להחליט לאילו יישובים מפונים היא רוצה לתת אותם.
אנחנו נותנים אותם לא רק ליישובים המפונים, אלא גם ליישובים הלא מפונים. ישנם יישובים שהם בקו העימות והנוער שם במצב לא פשוט. כל מועצה שאנחנו נפגשים איתה אומרת שהיישובים שלא פונו, הם לא במצב פחות קשה – מסגרות הלימוד שלהם מצומצמות מאוד, ובגלל המצב שלהם אין להם כמעט שירות בלתי פורמלי.
הקבוצות שעליהן דיברתי אמורות לתת להם גם את המענה של איזושהי הפגה – כלבנות, גלישה, בישול וכל מיני סוגי פעילויות, וכן לאתר ולבחון באילו בני נוער אנחנו צריכים להתמקד ולתת מענים אחרים.
שמוליק חרק
¶
שמי שמוליק חרק ואני מנהל תחום תכניות איתור לנוער במנהל של"מ, אגף בכיר קהילה. אנחנו חושבים גם על היום שאחרי, ללוות את בני הנוער עם מעברם ליישובים הזמניים ובסופו של דבר, בתקווה ליישובי הקבע. אנחנו בונים מערך של ניידות נודדות בפריסה ארצית שילוו את בני הנוער ובמקומות שיעלה בהם צורך אנחנו ערוכים לתת את זה.
בסך הכל, אם נקשור את הדברים לכל הסופרלטיבים שטבריה קיבלה, אני חושב שהפריסה הגדולה מאוד של המרחבים בעיר, הראתה את החוסן להכיל ולארח את אותם בני נוער. אני רק אוסיף לשאלתך, נראה לי שמעבר לחוסר הוודאות, בני הנוער דואגים כמו כולנו ליום שאחרי.
שמוליק חרק
¶
ברור שגם ההורים. ונראה לי שמדי פעם זה מבזיק הדאגה של מה יהיה ביום שאחרי, וזה בא לידי ביטוי בכל מיני הקשרים. אני חושב שכולנו חייבים להידרש לא רק למה קורה היום, אלא מה יהיה מחר.
היו"ר אלי דלל
¶
נציגות המשרד לביטחון לאומי – מישהו רוצה לומר משהו? לפני כן, שאלה כללית שיכול להיות שהיא לרווחה או לחינוך – האם ישנם נערים שלא נמצאים במסגרת חינוכית? ואם ישנם כאלה, מה עושים איתם?
מלכה אליאס
¶
יש כשלושה תלמידים מבית הספר העל יסודי שבהגדרה הם "תלמידי חינוך מיוחד", ואנחנו מתקשים למצוא להם סידור, אחד מהם זה כי האימא חרדה מאוד ולא מוכנה להוציא את הבן מבית המלון; השני - - -
כנרת כהן
¶
אני רוצה להגיד משהו על זה. שמי כנרת ואני המפקחת על הייעוץ במשרד החינוך. נדרשנו לא אחת להגיע לבית מלון והיועצות שלנו הן יועצות מדהימות, הן אלו שעושות את העבודה - - - אפרופו בגרויות שדובר עליהם קודם, אסביר כי על מנת לפנות את הילדים, נדרשת איזושהי פניות רגשית של ילדים ובכלל כישורי חיים ויכולות להתמודד עם המצב המשברי המתמשך הזה, והן עושות עבודה נפלאה בחלקים המניעתיים האלה וכמובן גם בחלקים הריאקטיביים של לאתר תלמידים. אנחנו עובדים בשיתוף עם השפק ועם הרווחה והשותפות יפה מאוד. כל ילד שאנחנו מאתרים וממפים, אנחנו בונים עבורו איזושהי תכנית ומעטפת - - -
כנרת כהן
¶
אתה דיברת גם קודם על תעסוקה, והדבר שבעיניי חשוב יותר כרגע מתעסוקה – זה יצירת משמעות עבור בני הנוער שלנו. אנחנו נמצאים בחודש התקומה ואנחנו עובדים על חומרים, כדי לראות איך אנחנו צולחים ואיך אנחנו יכולים לבחור – אפרופו ויקטור פרנקל שגם נכנס לתוך החומרים האלה – איך אנחנו בכל רגע של חוסר ודאות וחושך, יכולים לבחור באור. זה הדבר שאנחנו מנסים ללמד אותם.
היו"ר אלי דלל
¶
אבל אם יש שני נערים ונערות שלא בא להם ללמוד יותר, הם החליטו להפסיק ללמוד ונניח שהם רוצים לעבוד – האם אפשר למצוא להם מסגרת כזו?
כנרת כהן
¶
בדיוק עכשיו יש לנו סיפור כזה חם מהתנור. אנחנו לא ממהרים להנשיר תלמידים מהמסגרת החינוכית - - -
כנרת כהן
¶
ברגע שילד לא מעוניין להגיע לבית הספר אנחנו מגיעים לבית המלון כדי לפגוש ולשמוע אותו. ברוב המקרים, הוא בסך הכל רוצה שנעזור לו לחוש תחושת שייכות ולהחזיר לו את הדבר הנורמלי שהוא היה רגיל אליו. במקרים רבים אנחנו מצליחים. עד כה, אני לא נתקלתי בילד שלא רוצה ללכת לבית הספר.
היו"ר אלי דלל
¶
יכול להיות שאנחנו לא יודעים. השאלה היא מה אנחנו עושים עם אותם ילדים או נערים שהחליטו שהם לא רוצים ללכת ללמוד אלא לעבוד, ואני מניח שיש כאלה. יכול להיות שיש גם כאלה שכבר מצאו להם מסגרת עבודה ואנחנו לא יודעים שהם כבר עובדים.
צמרת אביבי
¶
שמי צמרת אביבי, מנכ"לית העמותה לקידום החינוך המשלים. אני רוצה לשאול את משרדי הממשלה, את משרד החינוך ואת משרד הרווחה – הרי יצא לא מכבר הדו"ח של עמותת עלם שמדווח כי אחד מתוך שלושה מהמפונים נושר, ואחד מתוך ארבע הולך למחוזות של סמים ואלכוהול. איך זה מתכתב עם מה שאתם מספרים פה?
היו"ר אלי דלל
¶
אנחנו עוד מעט ניתן גם לעמותת עלם לדבר, ואני מניח שהם גם יענו על השאלות ששאלנו, אותן שאלות שצמרת דיברה עליהם, אבל אני רוצה לשמוע אתכם לגבי אותם נערים שהחליטו שהם לא רוצים להמשיך ללמוד. יכול להיות שהם נערים טובים, אבל הם רוצים ללכת לעבוד. האם מישהו מלווה אותם? האם מישהו מוצא להם עבודה?
אלמה פרץ
¶
לא משנה באיזו מסגרת לימודית בני הנוער נמצאים, הם מחפשים תעסוקה ויש בני נוער כאלה בטבריה. דובר פה על משמעות – מבחינתי זה הבסיס עבורם. חוק חינוך חובה לא מכשיר ילדים לתוך תעסוקה, אבל הוא כן מאפשר להם את האלטרנטיבה ללמוד לצד עבודה – יש את המסגרת החינוכית של קידום נוער, ששם ישנה אפשרות לשלב את הנוער ולחבר אותם לעולם התעסוקה.
אני יכולה להגיד לך שנער שהגיע ממסגרת קידום נוער מרשות מתפנה, לא הצליח להיכנס ברשות הקולטת למסגרת קידום נוער. אלה ילדים אבודים כבר, ואני לא רוצה לייפות את המציאות על אף שבטבריה אפשרנו את המרחבים הללו ואת האופציות, לרבות "חוות קיימא חוקוק" שגם היא נתמכת על ידי רווחה ומשרד החינוך ומאפשרת למידה לצד תעסוקה – גם לשם מעטים מהילדים הגיעו.
יש פה בעיר בני נוער שמסתובבים ולא לומדים, הם עובדים בטיילת ובמקומות שאתם לא רוצה שהם יהיו שם – זה קיים. התפקיד שלנו הוא לראות את זה, להסתכל על זה ולתת את המענה. אנחנו לא באים ממקום שיפוטי או ביקורתי לאף משרד.
בסוף תזכרו שאלה בני נוער שנמצאים במלון בלי תעסוקה ובלי פרנסה, יש להם את הצרכים שלהם והאמינו לי שיש להם צרכים רבים. כאימא לנערה מתבגרת, אני יודעת כמה זה עולה בחודש. הם צריכים את הכסף הזה וזה בסדר, אבל צריכה להיות שם דמות שרואה את זה. משטרת טבריה יכולה להעיד על זה, למגר תופעות ולסייע. הם השותפים שלנו פה.
מירב שץ
¶
שמי מירב שץ, נציגת משטרת ישראל במשל"ט של המפונים מתחילת האירוע. המשל"ט מרכז את כל הפעילויות עם כל משרדי הממשלה. אני הייתי נציגת המשטרה ואני משתמשת בלשון עבר כי מחר המשל"ט הזה עתיד להיסגר והכל עובר לרשויות.
המשל"ט הזה הוא לא של המשטרה, אלא של משרדי ממשלה ביחד עם משרד רוה"מ, שבו יושבים כל נציגי משרדי הממשלה ומרכזים את כל התכנים – רווחה, משטרה, כלכלה וכל יתר המשרדים שאמורים לתת מענה למפונים. אנחנו נתנו מענה בפן המשטרתי.
נמצא פה רמ"ח קהילות שיידבר על הפן הקהילתי שהמשטרה נתנה, והחשוב פה ביותר כרגע זה קצין החקירות של תחנת טבריה, שיוכל לתת קצת אור על העשייה המשטרתית פה בטבריה. מה שאני יכולה להגיד לכם בראיית על מכל מה שראינו אחרי שישבתי בוועדות גם עם דבי – זה טוב ויפה מה שאתם אומרים פה, זה נשמע טוב, אבל הבעיות היו והן עדיין הרבה יותר קשות.
כמו שאמרה פה החברה קודם, צריך לראות איך להתמודד עם זה בעתיד, איך זה יהיה ומה יהיו התוצאות וההשלכות, ששם אולי אנחנו נצטרך להיכנס לתמונה. אני יודעת שבאירועים כאלה אנחנו אומרים כמה היינו טובים וכו' ושמים את הדברים הטובים שעשינו, אבל הפערים הם עצומים.
מירב שץ
¶
ברמת המאקרו, כמי שראתה את כל המלונות ואת כל האירוע, אני מדברת אתכם על תהליך שבו התחלנו עם 260,000 מפונים ו-360 בתי מלון. היום אנחנו מדברים על 20,000 מפונים שנותרו, רובם מהצפון כי יש הרבה מהדרום שעברו כבר לקהילות תומכות ולכל המעברים האלה של מנהלת תקומה. סך הכל נכון להיום, אני חושבת שיש 25,000 מפונים ורובם מהצפון.
מירב שץ
¶
לעניין התופעה, אני לא הייתי קוראת לזה תופעה, כי צריך לזכור שאתה לוקח את המאקרו, בודק גם שנים אחורה ובוחן את היחסיות – וזה גם מה שעשינו בדיונים של - - -
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
האם הם הגיעו לכאן כשהם כבר צרכו את זה, או בגלל חוסר היציבות הם גילו את זה כאן?
מירב שץ
¶
זה בדיוק מה שאני אומרת. זה לא שעכשיו ישנן תופעות שלא הכרנו ופתאום אנחנו נחשפים לתופעות שונות. ברור שמי שעישן סמים בבית – עישן סמים במלונות. היה לנו לדוגמה אירוע של דקירה בשדרות, ומסתבר שמדובר בשני כנופיות שמכירות אחת את השנייה וזה סכסוך מתמשך. זה לא שעכשיו בא ילד טוב שבעקבות האירוע התחיל לדקור.
מירב שץ
¶
אתם נגעתם בכל הנושאים, כולל שעות הפנאי המרובות והטראומה עצמה. זכרו גם שמדובר במגוון קהילות שהבאנו – דרומיים, קריית שמונה, שדרות, קיבוצים - - -
מירב שץ
¶
יש פה את הרשות לביטחון קהילתי בתוך המשרד לביטחון לאומי, ואני רוצה להזכיר לגבי הנושא של המוגנות, שתיכף ידברו עליו גם נציגי משרד המשפטים וגם הרשות לביטחון קהילתי, כי זו הייתה הזווית שלהם. כשזיהינו שצריך לשים דגש על הנושא של המוגנות, הוקם צוות בראשות משרד המשפטים וכל הגורמים הרלוונטיים שנתנו שם מספר דגשים ומענים בעניין. אני חושבת שחשוב יותר שקצין הנוער ייתן קצת מידע וייגע בתופעות. תודה.
יואל אפללו
¶
צהריים טובים לכולם. שמי יואל אפללו, קצין נוער בטבריה. אתן מספר נתונים כלליים. כנציג משטרה וכקצין נוער, אני רוצה לחלק את ראיית הנוער לשני אופנים – חוק ועבירות פליליות ומניעה. מניעה זה רוב הדברים שדיברתם עליהם עכשיו כולל החינוך ואיך אנחנו מגיעים לאותם קטינים לפני שהם עוברים את אותן עבירות.
קודם כל, מבחינת עבירות פליליות שהן עבירות של כלל המפונים, יש לנו 39 תיקים שנפתחו –שמהווים 2% מסך כל התיקים של תחנת טבריה.
יואל אפללו
¶
לא. אני מדבר על עבירות. אני מדבר על עבירות של אלימות שקורות בתוך בתי המלון, עבירות של אלמ"ב – עבירות של אלימות כלפי בני זוג ועבירות שגם בסופו של דבר אותם קטינים נמצאים בתוך אותן סיטואציות שמושפעות מאותן עבירות שמבוצעות.
יואל אפללו
¶
לגבי הנוער, יש לנו תיקי מין שבהם יש לנו חמישה בני נוער שהיו קורבנות לכאורה שחקרנו וטיפלנו בהם. הם קטינים מפונים שעברו איזושהי הטרדה או עבירת מין כלשהי על ידי מפונים אחרים בתוך אותם בתי מלון, אותם מרחבים, אותם מגרשי משחקים.
כשאנחנו מסתכלים על הסך הכולל, אז אם אני מדבר על 4,000 תיקים כלליים בעיר טבריה, מדובר על חמישה תיקים. תעשו לכם את ההשוואה, אנחנו מדברים על אחוזים מינוריים.
זה לא שיש עלייה, שהיא עלייה דרסטית מאוד בעבירות, אבל אי אפשר לעשות הפרדה למשל כשקטין נחשף לאלימות בתוך המשפחה של אבא ואימא שרבים בחדר כי הם סגורים חצי שנה – יש לזה גם השלכות.
עד עכשיו דיברתי על תיקים פליליים, אבל מצד שני אם אנחנו מדברים על מניעה, אי אפשר לנתק את טבריה מכל "סובב כינרת", העמק כולל הקיבוצים, המושבים והיישובים, דוגמת – חוקוק, מגדל, חוף כורסי, רמת הגולן המאופיינים באוכלוסייה אחרת, וגם בעיר טבריה ששם גם אוכלוסייה אחרת.
אנחנו מגיעים לקיץ וכבר ראינו במהלך החגים אוכלוסיית בני נוער שמפונים והולכים לפרוק את כל התקופה שהיו סגורים בכל החופים של הכנרת. יש לנו כל שנה בעיות על גבול הפלילי של שכרות נערים, וזה מה שאנחנו רואים – בני נוער רבים מגיל 12 עד גיל 18 משתמשים בסמים וישנים בחופים. יש פה חיכוך בין קבוצות של מפונים באזורים של חצור, קריית שמונה וטבריה – כל מיני בני נוער שמגיעים ממסגרות אחרות ומתרבות אחרת שפוגשים את החברים שלהם מאזורים אחרים, ושם נוצרים מקרי אלימות.
לגבי שאלתכם בעניין סמים, עישון מריחואנה לשימוש עצמי היום במדינת ישראל הוא לא עבירה פלילית. כיום אין חוק שמונע מקטין לעשן סמים, זו לא עבירה. אני לא מדבר על סמים קשים, אבל עדיין היום אנחנו מדווחים לרווחה, לשמ"ל, לשירות המבחן. לא נפתח תיק פלילי לאותם נערים, אבל מתבצע מולם איזשהו הליך חינוכי ללא עונשים. הם יודעים ומכירים את זה טוב מאוד, אבל הם עושים מה שבא להם.
יואל אפללו
¶
מה שמדאיג אותי כקצין נוער, זה כל נושא השימוש בגז קצפות, נושא שניסינו בשנה שעברה להוביל איזושהי חקיקה בנושא עם מדור הנוער במטה הארצי, אבל לצערי זה עדיין לא התקדם. קיימת בעיה להוכיח - - -
היו"ר אלי דלל
¶
אני אשמח שתאמר לי באיזו חקיקה אתם מעוניינים או שביקשתם ולא התקדמה. נא העבירו את זה לתמי ברנע – רכזת הוועדה, ונשמח לבדוק ולקדם את זה.
יואל אפללו
¶
מדור הנוער הוביל את זה. הקושי העיקרי הוא להוכיח את השימוש באותו חומר שהוא לא בצורת בישול.
יואל אפללו
¶
כללי, אבל עדיין כל זה קורה פה, בחופים ובעיקר מאחורי אותם מרכזי WOOOW, באותן פיצוציות במרכז העיר ובכל המרכזים שבהם המפונים והלא מפונים נפגשים ביחד ומשעמם להם בשעות - - -
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
האם יש איזושהי הגדלה ושינוי משמעותי? או שזו מציאות שקיימת ואנחנו יודעים שהיא גם כך בשגרה, בלי קשר למפונים?
יואל אפללו
¶
בפן האופרטיבי, יש לנו סיורים יום-יומיים שמבוצעים בשיתוף השיטור העירוני בכל בתי המלון; ובנוסף, מבוצעת פעילות מחלק הנוער של התחנה על בסיס שבועי, שכל התכלית שלה היא לאתר את אותם מוכרי טלגראס.
יואל אפללו
¶
איתרנו בחלק מהמקרים, בוצעה פעילות והוגשו כתבי אישום נגד סוחרי סמים. היום סמים זה גם טלגראס וזה גם ילדים שמגיעים עם אופניים חשמליים. קל יותר לאותם בני נוער לקנות גז קצפת מאשר סמים, ואני יכול להגיד לך שרוב השימוש שלהם הוא בגז קצפות. הם אמרו שזה הרבה יותר זול וקל להשיגה מאשר מריחואנה.
ליטל אילת מבורך
¶
שמי ליטל מבורך מהרשות לביטחון קהילתי במחוז צפון. אנחנו במשרד אמונים על צמצום התנהגויות מסוכנות והעלאת תחושת המוגנות לתושבים בשגרת היום־יום. יש לנו מנהל יישובים בכל אחת מהרשויות שזה התפקיד שלו – לבנות תכניות והמשרד מקצה לזה משאבים באופן שנתי.
בחוויה שלי, היה כאוס גדול בהתחלה ולקח זמן רב – כחודש וחצי, למנהלי הרשויות שפונו להתעשת, אך מאז הם אלה שמנהלים בפועל את מה שקורה בתוך המלונות ביחד עם הגופים שברשות עצמה. כפי שאמר נציג המשטרה, צריך להתייחס לזה גם כ"סובב כינרת" ולא רק כטבריה, כי כל התופעות הן לא ייחודיות לטבריה, זה מאפיין את כולם. אנחנו נחשפים המון – לפחות מהדיווחים של המנהלים – למקרים של הטרדות מיניות והתנהגויות מיניות לא מותאמות, בעיקר סביב החופים במלונות. יכול להיות שבטבריה זה לא - - - אבל אני יודעת שבסטאי דיברו איתנו על זה המון ויש מקומות נוספים שזה עלה.
ביום-יום אנחנו מעסיקים צוותים של מדריכי מוגנות במרחב הציבורי ובבתי הספר, והאנשים האלה השתלבו במלונות או בבתי הספר. מאז הוועדה הקודמת, משרד המשפטים, משרד רוה"מ והמשרד לביטחון לאומי חברו למרכזי החוסן, ועכשיו אנחנו בהליך של ועדת מכרזים שאמורה לאשר את ההגדלה של משרת רכזי החוסן במלונות, שיעשו גם תפקיד של מוגנות בליווי ובהכשרה שלנו. על ידי רכז החוסן או שיגויס אדם נוסף, אבל בכל מלון שיש בו מקבץ גדול של מפונים, לצד רכז החוסן יהיה גם רכז מוגנות – אני יודעת שזה בהליך של ועדת מכרזים. במסגרת המנהלת שהוקמה, אני יודעת שבקרוב אמורים לאשר תקציב נוסף לרשויות שפונו, לא לרשויות שקלטו, לטובת הפעילויות האלו.
חליל חומיידי
¶
שלום, שמי חליל חומדי, סמנכ"ל מקצועי בעמותת עלם. אני אתייחס בקצרה לשלוש נקודות. אתחיל עם מה שנאמר רבות ואני רק אוסיף במשפט אחד על התפקוד ועל השותפות של עיריית טבריה. עמותת עלם עבדה בפריסה רחבה מאוד במרכזים מפונים בערים רבות, וכבר מהיום הראשון טבריה לקחה אחריות על האירוע, ועל כך כל הכבוד.
בטבריה, בנוסף למענים רגשיים שאנחנו נותנים בבתי הספר, אנחנו מפעילים את מרחבי האיתור של משרד הרווחה. בנוסף, בטבריה אנחנו נותנים מענה ב"אורט במעלה" שקלט בני נוער רבים מקריית שמונה. אני חושב שהנתונים שפרסמנו די תואמים את המציאות. יש פה מציאות לא נורמלית, מציאות של לחץ רב וחוסר ודאות שמייצרת מצבי סיכון ומצבי מצוקה רבים.
בנוגע לשימוש בסמים ובאלכוהול, ראינו בעיקר שימוש באלכוהול ואם זה לא מופיע בדו"ח – זה מופיע בנתונים. האלכוהול נגיש וזמין מאוד במלונות של מפונים, ולצד שחיקה של סמכות הורית, אנחנו רואים הרבה יותר שימוש באלכוהול מסמים, זו אבחנה שחשוב לציין. אפשר להסביר אותה על ידי שני הגורמים האלה – אחד הדברים שבלטו מאוד גם בתחילת העבודה שלנו במרכזי קליטה, זה כמויות גדולות מאוד של אלכוהול שצורכים המבוגרים, יכול להיות שזו גם הדרך שלהם להתמודד עם המציאות שהם נקלעו אליה; ומצד שני, הנגישות והשחיקה של הסמכות ההורים גרמו לשימוש נרחב מאוד באלכוהול בבני נוער.
המטרות של המרחבים שאנחנו מפעילים דרך משרד הרווחה הם – איתור וזיהוי מצוקות, תיווך והפניה, כשהמטרה שלנו היא לזהות מצוקות קשות ואנחנו גם מחויבים להציף אותן. אם לפני שלושה חודשים ראינו ש-51 מבני הנוער שאנחנו מטפלים בהם לא היו משולבים במסגרות חינוך, אנחנו רואים שחצי שנה אחרי המלחמה, אנחנו מדברים על 30% בני נוער שמדווחים שהם לא משולבים במסגרות חינוך, או שהם לא פוקדים את מסגרות החינוך בצורה רציפה.
אני חייב לציין, שהנתונים האלו יכלו להיות גבוהים יותר אם לא היו כל המאמצים שנעשים פה בחדר – גם מטעם משרד הרווחה וגם מטעם משרד החינוך. הנתונים שאנחנו מפרסמים הם די תואמים את הנתונים שמשרד החינוך פרסם בסקר האחרון שהתפרסם - - -
חליל חומיידי
¶
החל מלא סדיר עד לא משולב בכלל. אנחנו מדברים היום על כלל המפונים. בטבריה אנחנו פוגשים כ-450 בני נוער מתוך המרחבים שאנחנו עובדים בהם ואם אנחנו נתייחס למצוקות הרגשיות, אנחנו רואים שהדרום והצפון הם שני אירועים שהתפצלו. כשהתחילה להתבהר איזושהי אי ודאות לגבי הדרום, התחלנו לראות גם איזושהי התאוששות והפחתה של מצוקות נפשיות, כאשר בצפון חוסר הוודאות הקיים מתמשך ומחריף, ולכן ההמלצה שלנו בדרך כלל היא לחלק את המענים – למענים של חירום ולמענים של היום שאחרי, אבל נוצרה כאן מציאות שהיא מציאות מתמשכת, לא של מצבי חירום ולא של היום שאחרי, ולכן זה מבלבל עוד יותר. תודה.
היו"ר אלי דלל
¶
חליל תודה רבה. אנחנו צריכים לסיים כי אנחנו באיחור. אני רוצה לשמוע את המועצה לשלום הילד בקצרה.
עדי נעמת
¶
שמי עדי נעמת, אני עורכת דין במועצה לשלום הילד ומנהלת את תחום שיתוף ילדים ונוער בקביעת מדיניות. אציין שמתחילת האירועים הקשים, התחלנו במועצה לשלום הילד בהליכי שיתוף עם הנוער לשמוע ולהקשיב להם – מה הם הצרכים שלהם כרגע, מה הם האתגרים שלהם ומה הם המענים שהם זקוקים להם.
אני חייבת להתייחס גם לנאמר כאן ולהזכיר שבסופו של דבר מדובר בילדים ובנוער שעוברים תקופה מטלטלת וכשאנחנו רואים גם את הפנייה לסמים ולאלכוהול. צריך להיזהר מאוד מלתייג אותם בצורה מסוימת, בטח לא כעבריינים חלילה.
צריך לזכור שבנושא של השייכות, אנחנו רואים את המצוקה הזו גם בקרב ילדים שלא בהכרח פונו מבתיהם. אני חוזרת ואומרת בכל מקום אפשרי שצריך – להקשיב להם, לשמוע אותם בתקופה הזו, להבין למה הם זקוקים וללכת איתם יד ביד בזה. בסופו של דבר, אחרי כל תכנית שנעשה וכמה שנדבר פה, הגיע הזמן ללכת לשמוע אותם ולבנות ביחד איתם את התכניות הללו. אני חושבת שזה המסר החשוב ביותר בתקופה הזו שצריך להעביר אותו.
היו"ר אלי דלל
¶
את מסכמת את זה בצורה הטובה ביותר. צריך להקשיב ולשמוע את הנוער, ומפה אנחנו הולכים להקשיב לנוער, אבל לפני כן אני רוצה וחייב לתת למור דקל את רשות הדיבור.
מור דקל
¶
שלום ותודה רבה. שמי מור דקל, יושבת ראש העמותה הישראלית למען הילד בגין הרך. אנחנו גם חלק מהארגון הבינלאומי OMEP. הייתה כעת נציגות בשוודיה על מצב של ילדים בתוך מלחמה. קודם כל, תודה רבה לעיריית טבריה. בתור אחת שעומדת בקשר גם עם ההורים וגם עם המסגרות לגיל הרך בתוך המלונות, אין ספק ששיתוף הפעולה מצד עיריית טבריה הוא יוצא דופן לעומת רשויות אחרות. זה מרגש מאוד כי בסוף הפתרון הוא תלוי רבות ברשות המקומית, ולא רק במשרדי הממשלה שנותנים ועושים.
אני גם חלק מהשולחן העגול של משרד ראש הממשלה על מוגנות הילדים בתוך המסגרות. למרות שהנושא העיקרי כאן הוא בני נוער, אבל לא פחות חשוב נושא הגיל הרך שבהגדרתו הוא לידה עד שמונה.
אנחנו מקבלות פניות רבות מהורים על מקרים רבים בתוך המלונות, אנשים שהתפנו באופן עצמאי, גם על המחסור במעונות ובמסגרות, בעיקר כשהמסגרות שהוקמו בתוך המלונות הן עד השעות 13:00-14:00 ולא עד 16:00-17:00, זה פוגע בהורים שנאלצים למצוא פתרונות אחר הצהריים, כי בסוף מי שמכוון את הילדים האלה, הם ההורים שהם המבוגרים האחראים.
כשמדברים על דיכאונות, על סמים ועל אלימות במשפחה, גם הורים שנמצאים כרגע במצב נפשי או כלכלי מעורער – זה פוגע ישירות בילדים האלה. אני שמעתי את הדוחות של המשטרה, אבל יש דברים רבים שלא מגיעים לידי תלונות במשטרה, אלא מגיעים לגורמים כמונו. פגיעות של אחים, בני נוער בעיקר, שמבצעים התנסות מינית על הילדים הקטנים בתוך המלונות. אשמח לשמוע גם מהשטח בסיור גם על הנושא הזה לגבי התפעול בתוך המשפחה - - -
מור דקל
¶
יש לנו מקרה, אמנם לא בטבריה, אבל מקרה שאנחנו באופן אישי קיבלנו והפנינו למשטרה. יש פה שתי נקודות מבט – לטווח הקצר ולטווח הארוך. הגיל הרך של היום הוא הנוער בעתיד וגם עליו צריך להסתכל גם היום וגם ביום שאחרי. תודה רבה על הסיור.
יוסף חמד
¶
שלום למכובדי כולם. שמי יוסף חמד ואני סגן ראש העיר. המשפט שהכי לקח אותי מכל הביקור המיוחד הזה, ואנחנו מעריכים מאוד את הביקור של כולם פה, זה המשפט שאמרה חן אופיר – "אצלנו אין כזה מושג מפונים, אצלנו אתם נקראים כבר תושבים". אנחנו מסכימים עם כל מילה ומקווים שבעזרת השם הם ירגישו תושבים טובים יותר כבר. תודה לכולם על הכל.
ליאת בודנשטיין
¶
אחר הצהריים טובים. שמי ליאת בודנשטיין ואני בעצמי מפונה מראש הנקרה, וגם אני הייתי פה בטבריה עם כל אלה שפינו למלון "רויאל פלאזה". אני מודה לכם על האירוח ועל קבלת הפנים, זה לא ברור מאליו.
נמצאים איתנו כאן – ציפי נציגת המלון, הנציגים שלנו מקריית שמונה והתלמידים – מעיין, תמרה, רומי אימא, מירי, רותם, שרית, מירב, עידו המדריך לחינוך הבלתי פורמלי והחיילות שלנו – שלי ומעיין. ביחד עם כל הצוות הנהדר הזה אנחנו מפעילים פה קהילה אחת שלמה, עוטפת וחמה עם תחושה של בית במלון הנהדר הזה. אני אתן להם לספר. בבקשה.
רבקה בן אלישע
¶
אני רק אציין שנמצאים פה גם הצוות של עלם שנמצא בשטח מדי לילה ומסתובב בשכונות ובמרחבים הקהילתיים שלנו בתוך העיר. הם מכירים את הנערים והנערות ונוצרו קשרים משמעותיים עם לא מעט מהם. אני רוצה להתייחס מעט למה שנאמר בפגישה הקודמת בכל הנושא של השימוש בחומרים משני תודעה.
בתפקיד הקודם שלי, הייתי מנהלת מרכז לטיפול בהתמכרויות, ויש לנו גם יחידה של נוער וצעירים במקום הזה. גיל ההתבגרות הוא גיל של חיפוש הזהות העצמית של המתבגר, ואנחנו צריכים להסתכל על הדברים בהקשר הזה של הסיפור – כי ההקשר הוא חשוב.
אחד הדברים החשובים שכולכם שמעתם זו ההשקעה בתכניות המניעה, כי מה שעוזר לנער ולנערה לפתח את הזהות ולהתגבר על כל האתגרים של גיל ההתבגרות, זה הקשר המשמעותי עם המבוגר – הורה, אח, מחנך, עובד סוציאלי, מדריך או כל דמות של בוגר אחראי. אנחנו נשמע תיכף את בני הנוער, אבל זו המעטפת החשובה שבה אנחנו צריכים להשקיע.
היו"ר אלי דלל
¶
שמי אלי דלל ואני חבר כנסת. נמצאת יחד איתי חברת הכנסת דבי ביטון, אנחנו מהוועדה לזכויות הילד ובאנו לשמוע פה את בני הנוער. אני מבקש מכל בני הנוער לקחת את הכיסא שלהם ולשבת סביב השולחן הזה במעגל – גם אני מצטרף אליכם.
לפני כשעה ישבנו ושמענו את נציגי כל משרדי הממשלה וכל מערכות האבטחה והרווחה. כעת, באנו להקשיב לכם, וזה הדבר החשוב ביותר. לפני שאני מתחיל, אני רוצה להתפלל לשלום החטופים שיחזרו הביתה בשלום; לשלומם של כל חיילי צה"ל, גם אלה שנפגעו שתהיה להם רפואה שלמה וגם לכל השאר שיחזרו הביתה בשלום; וכמובן שאתם תחזרו הביתה במהרה ככל שניתן, כי כרגע אנחנו נמצאים באי ודאות.
אני חייב לומר ולהודות לעיריית טבריה וכמובן לסגן ראש העיר ולכל נציגי האגפים שם שעושים עבודה מדהימה, וכן תודה לכל משרדי הממשלה. אבל בסופו של דבר, כל עבודה שלא תיעשה, אם אנחנו לא שומעים אתכם, לא מקשיבים לכם ולא יודעים מה הם הצרכים ומה הן הבעיות, אז אנחנו גם לא נדע להבין ולפתור אותן.
לכן, שנינו כחברי כנסת רוצים לשמוע מכם – מה הן הבעיות? מה הן הדרישות? אילו מענים חסרים לכם? לא מה טוב, אלא מה הם הדברים שאתם מעוניינים שיקרו בעזרת כל אלה שנמצאים פה לרשותכם. באנו לשמוע, כדי שכל אלה שנמצאים ונמצאות פה יקשיבו וידעו מה אנחנו יכולים לעשות עבורכם. בבקשה.
נויה
¶
שמי נויה מקריית שמונה. אני עוד מעט בת 16, לומדת בכיתה י', מפונה למלון "קלאב הוטל" פה. מה אני עוד אספר?
נויה
¶
לא, מה פתאום. בסדר פה, נותנים לנו דברים ומשקיעים בנו, אבל בסופו של דבר אתה מתגעגע לבית, אתה מתגעגע לפינה שלך ולחדר שלך.
נויה
¶
אבל זה לא כמו הבית. זה ממש סבבה שם, משלבים אותנו יפה, נותנים לנו הכל וכו', אבל עדיין אתה מתגעגע – לחברים שלך, לפינה שלך, לבית הספר שלך. אתה מתגעגע לכל הדברים.
נויה
¶
כן, אני מקבלת תגבורים בכל המקצועות – במתמטיקה, באנגלית, בלשון. אני בכיתה י', אז יש לי את הבגרויות של 30% וזה דופק לי אותם.
הדר
¶
קוראים לי הדר, אני בת 15.5, בכיתה י' ב"אורט במעלה", מפונה למלון "ארסטל". אבא שלי מרמות נפתלי ועם אימא עכשיו עברנו לאזור הקיבוצים בראש הנקרה. מה להגיד?
הדר
¶
האמת היא שאני מצליחה ללמוד. היום היה לנו מבחן מתכונת בספרות. קשה לא להיות בבית, קשה להיות במלון.
היו"ר אלי דלל
¶
נניח כשאת מגיעה למלון ויש לך שיעורי בית, איפה את יושבת? תארי לי יום עם הקשיים שלך, אם בכלל.
הדר
¶
אנחנו חוזרים למלון ואוכלים ארוחת צהריים. יש לנו מספר פעמים בשבוע שחיילים באים אלינו, שזה גם נחמד.
הדר
¶
כן, יש לי חברות רבות מטבריה. מבחינה חברתית טוב לי מאוד בבית הספר, וגם מבחינה לימודית טוב לי, אבל אני צריכה יותר פוש בלימודים.
מיכל
¶
שמי מיכל, עובדת סוציאלית שמנהלת את מרחבי הנשימה פה בעיר מטעם עמותת עלם. אני כאן עם שתי נערות שמגיעות אלינו ממרחבים וגם עבור הנערים שלא מצליחים להסתדר במסגרות, שניסינו להביא הנה אבל הם חששו מאוד מהמפגש, ולכן חשוב לי להיות כאן גם בשבילם.
היו"ר אלי דלל
¶
ברור. גם אנחנו היינו ילדים, אבל היינו רוצים מאוד להקשיב לאותם נערים, אז אם את יכולה להביא לפה אחד או שניים אני אודה לך.
היו"ר אלי דלל
¶
אני מבקש להביא נער אחד או שניים, ואם לא אני אלך אליהם. אנחנו שומרים פה על דיסקרטיות, וחשוב לנו לשמוע את כל מה שייאמר פה על ידי בני הנוער, כי בסופו של דבר המטרה היא כללית ולא אישית, והיא מעידה על בני נוער רבים. אני רוצה מאוד לשמוע את הילדים עצמם.
קריאה
¶
האם יש פה מישהי שהייתה בחוגים או באיזשהן תנועות נוער? היה לכם איזשהו תחביב שהייתם צריכים להפסיק אותו בעקבות השינוי הזה?
רותם
¶
לי יש מחויבות אישית, אבל לא הפסקתי. המשכתי. שמי רותם ואני גם מקריית שמונה, לומדת בכיתה יא' בבית הספר "עמל עופרים". מקבלים אותנו פה מדהים – למרות שהייתי בכיתה שאני לא מונחת באותו חומר איתם בלימודים, בנו לי ולחברה שלי מערכת אישית, הביאו לנו מורים פרטניים מעל ומעבר. אין דברים כאלה.
היו"ר אלי דלל
¶
האם יש לכם טענות לגבי המדינה? לגבי הממשלה? כולם נמצאים פה, אל תהססי. תגידי מה חסר לכן.
רותם
¶
הייתי בבית הספר ורציתי לצאת לטיול השנתי, אבל אמרו לי שאני לא יכולה לצאת כי אני לא יודעת את החוקים ונפגעתי מאוד מזה, כי אני כן יודעת את החוקים.
מלכה אליאס
¶
היו שני מקרים של תלמידים שהייתה התלבטות גדולה אם להוציא אותם או לא, אבל היות וזה הגיע אלינו לפיקוח, גם אמיר אני וגם אני אישרנו את היציאה של הילדים האלה והם אכן יצאו. המקרה הזה לצערי לא הובא לידיעתנו.
היו"ר אלי דלל
¶
אז בואו נעשה הפוך – המקרים לא צריכים להגיע אליכם. זה לא עניין של חובה, אבל צריך לעדכן את מנהלי בתי הספר ולומר להם - - - לא לאסור על ילדי המפונים - - -
קריאה
¶
רבותיי, בהתחלה כולנו גיששנו באפלה וגם מנהלים לא תמיד ידעו - - - משרד החינוך גם מעביר תקציב מיוחד לכל תלמיד כזה.
רותם
¶
לא למה? אבל היום מורה מבית הספר שלנו שלחו לי הודעה, שתלמידים שהם במסגרת נופרים לא משלמים גם על טיולים שנתיים. קודם דיברתי על משהו שהיה בהתחלה.
מיכל
¶
היה לה קשה מאוד, היא התנגדה ללכת לבית הספר והיו לנו שיחות רבות בנושא. הקושי היה שהיא לבד, והפחיד אותה מאוד לבוא למקום חדש.
היו"ר אלי דלל
¶
עזבו עכשיו לרגע את ההורים ואת כל המנהלים פה – אם תתקלו בבעיה מסוימת, תרשמו עכשיו את מספר הטלפון שלי ותתקשרו אליי אישית. אני מבקש מכם שאם נתקלתם במשהו שלא נראה לכם, אם אתם חושבים שנגרם איזשהו עוול, אני כבר אומר לכם שאין בעיה. תדברו איתי ואני אשתדל מאוד לעזור לכם.
יש לנו פה ילד נחמד. הראל, באנו לשמוע אותך. ספר לנו מי אתה, מה אתה ומאיפה הגעת.
הראל
¶
פה. מאז שהגענו, הייתי כבר בשלושה בתי ספר – בבית הספר הראשון לא השתלבתי, בשני לא השתלבתי ובשלישי השתלבתי בסדר, אבל קשה לי מאוד מבחינה חברתית ואני לא מצליח ליצור חברים, כי עוד חודשיים נגמר בית הספר, והם אומרים שכנראה לא נראה אחד את השני, לכן אין לי הרבה חברים. גם קשה לי מאוד בלימודים - - -
הראל
¶
לא אמרתי שאני בסדר במתמטיקה, אמרתי שאני אוהב מתמטיקה. כשהתחילה המלחמה, בדיוק התחילו ללמד בבית הספר חומרים חשובים מאוד.
אימא של תמרה והראל
¶
אני אימא של תמרה והראל, שני המקסימים האלה. תמרה השתלבה יפה מבחינה חברתית, אבל לא לימודית – היא אמנם ילדה חרוצה בכיתת מופת, אבל פה היא הרגישה שהלימודים הם לא ממש - - - כי הם מפונים ותיכף הם יעזבו, אז לא צריך להשקיע בהם יותר מדי, ולא בכוונה רעה כי המורים רוצים להשקיע בתלמידים הקודמים שלהם, שזה לגיטימי.
בכל זאת, היא הולכת כל יום ומשקיעה. אני מקווה שהם יקבלו את ההקלות שלהם בקריית שמונה, ככל שאפשר. לעומת זאת, הראל עולה לחטיבה לכיתה ז' וזו שנה חשובה מאוד. הוא הגיע לפה ולא הצליח להשתלב הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית. הוא גם מועמד לכיתת נופת, אבל כרגע אני כמעט בטוחה ב-100% שהוא לא יהיה בכיתת מופת. הוא כאילו חזר אחורה מספר שנים גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית. הקשיים הם נוראיים והוא לא מוצא את עצמו.
הראל הוא ילד גאון, וסליחה שזה לא נורמלי ולא מקובל להגיד את זה כי אני האימא, אבל לא כולם מקבלים את זה. כולם יותר בקטע חברתי, והוא יותר בקטע של מחשבים. הוא לא מוצא את עצמו מבחינה חברתית בכלל בשום בית ספר שהוא עבר. הוא לבד רוב היום שם בבית הספר - - -
אימא של תמרה והראל
¶
יצא כך שכל החברים שלו עברו למרכז או למקומות רחוקים אחרים. לצערנו, אנחנו לא יכולים לעבור לשם כי בעלי עדיין עובד בקריית שמונה. הוא עובר קשיים לא נורמליים. אני בתור אימא חסרת אונים ברמות שאין לתאר. אני לא ישנה בלילות. אני יודעת שעובר עליו משהו, ואני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי להקל עליו.
אימא של תמרה והראל
¶
לגבי מרכז הלמידה – אין דברים כאלה. זה המקום היחיד שהוא מרגיש בו שייך וכיף לו. הוא אמר לי שבשעה שהוא לומד עם החיילות, זה יותר משבוע ממה שהוא לומד בבית הספר.
הראל
¶
אני לא אוהב חוגים. יש לי חבר שהוא איתי מקריית שמונה והוא כל איזה יום, יומיים מדבר איתי בטלפון - - - מתחילת המלחמה הוא מדבר איתי בטלפון.
היו"ר אלי דלל
¶
אתה צריך חבר או חברה, אחד או שניים, ואתה יכול ליצור חברויות כי אתה ילד מקסים. אני חייב לומר לך, שאולי בגלל זה שאתה חכם מאוד שרוצה לעשות דברים, כנראה שהאווירה היא קצת בעייתית, אבל הכל תלוי בך. אני רוצה לומר לך שגם אנחנו היינו קטנים ולכל אחד מאתנו היו קשיים – לפעמים אהבנו דברים אבל היו גם דברים שלא אהבנו.
אני אומר לך כמו שהייתי אומר לילדים שלי כשהלכו ללמוד לאוניברסיטה – אתה צריך חבר אחד או שניים ללמוד איתו לבחינות, כי הלמידה הזו ביחד היא חשובה מאוד. אני חושב שאתה גם יכול לעזור לאחרים וזה ייתן לך סיפוק שאתה נותן מהיכולת שלך למישהו אחר. אתה ילד מקסים.
מיכל
¶
לגבי הראל, אני מסכימה עם אימא שלו שהוא ילד מקסים ונהדר. נכון שהוא עבר שלוש מסגרות כי לא היה לו טוב במסגרת הראשונה, עברנו לשנייה, עברנו לשלישית, שהיא הרבה יותר מתאימה להראל. יש שם מנהל מקסים שהדלת שלו פתוחה עבור הראל, אבל אני חייבת להגיד משהו – הילדים לא מגיעים ב- 8:00 לבית הספר. ההסעה מגיעה לפה מאוחר מאוד והם מגיעים רק לשעה השנייה. זה שהוא לא מתחיל את תחילת היום עם כולם, זה כבר מהווה קושי. את השעה הראשונה של חשבון הוא מפסיד. יש בעיה של הסעות.
אין פה טענות. אני חושבת שטבריה עשתה מעל ומעבר. אנחנו באנו אליהם בתחילת השנה, אחרי החגים והם התארגנו מהר שלפעמים זה כרוך בלשבש לכולם את הדברים. המענים שהם נותנים הם מעולים ואני אומרת שוב תודה, אבל זה שהם לא מתחילים את שגרת היום שלהם בשעה 8:00 כמו כולם, זה כבר מתחיל את הפער. כשהשיעור הראשון הוא חשבון, כבר נוצר לו באופן קבוע פער בחשבון.
מיכל
¶
המנהל שם מהמם, תומך, שומע, מסייע ואכפת לו מהילד הזה. הוא אפילו מדבר איתי. גם פה הוא מקבל את המענים.
אימא של תמרה והראל
¶
אני חייבת להגיד שבלי ליאת פה, המצב היה הכי גרוע שיש. בחודש הראשון היא לא הייתה פה ולא מצאנו את עצמנו, לא ידענו איפה אנחנו, אבל מהרגע שהיא הגיעה המצב השתנה. היא מנסה לעזור לי בכל דרך. אני חושבת שהיא היחידה שהסכימה להעביר שלושה בתי ספר.
ליאת בודנשטיין
¶
יש פה נערה שקוראים לה מעיין. היא לא רוצה לדבר, אבל אחרי כן היא תישאר ותדבר איתך באופן אישי.
שלי
¶
שלום, קוראים לי שלי ואני עברתי לשרת פה בסוף אוקטובר בערך. הגענו לאיזשהו בלבול בלי תפקיד מוגדר, אמרו לנו להיות פה כי צריכים אותנו ומאז אנחנו כבר חצי שנה פה. התחלנו אז עם החינוך - - - היינו כמו מורות בבית ספר יסודי. הקמנו פה ממש בית ספר יסודי לכל מי שרק קם בבוקר ורצה ללמוד.
בחנוכה כבר התחלנו לשלב את כולם בבית הספר שבנו פה בטבריה, ואחרי חנוכה חזרנו מהחופשה שלנו ושילבו אותנו במסגרות בוקר. כולנו כ-120 חיילים בטבריה סובב כנרת השתלבנו כמעט בכל בתי הספר בעיר, כל מי שרצה והיה לו צורך, כאשר אחר הצהריים אנחנו הולכים למלונות, עושים פה מרכזי למידה, פעולות לנוער, לילדים ולילדי הגן. אנחנו נותנים פה מענה – חינוכי, בלתי פורמלי, רגשי, חברותי וכל מענה שצריך.
שלי
¶
תלוי בשכבת הגיל. חלקם כפי שראיתם כאן ילדי הגן מתלהבים מהפעילויות; לגדולים יותר זה כבר פעילויות אחר הצהריים, לשבת לאכול איתם, לדבר ופשוט להיות כדמות נוספת. אנחנו מנסים לעשות פעולות נוספות על ערכים, כמה שזה עובד, מנסים להכניס מדי פעם.
אצל הגדולים יותר בכיתות יא', יב' זה כבר הכנה לשירות הצבאי. נותנים להם עצות לחיים, מדברים איתם על ענייני עבודה, בני זוג, בנות זוג וכו'. אנחנו פה חמישה חיילים, כאשר שניים על ילדה ביסודי וגן - - -
צמרת אביבי
¶
מהו היקף ההשתתפות? האם אתם מנהלים רישום ועושים בקרה כמה באים לפעילויות וכמה נשארים בחדרים?
שלי
¶
כן. אמנם לא עשינו את זה באופן רשמי, אבל החלטנו שעדיף לנהל איזשהו דו"ח, ואחת לשבוע, שבועיים, שלושה רואים מי בא, אם הוא הלך לבית הספר, אם קרה משהו חריג - - - אני לא חושבת שיש פה איזשהו ילד או נער שאין איתו איזשהו קשר, שאני לא רואה אותו פעם בשבוע לפחות, כי אנחנו פה ארבעה ימים בשבוע. הם יורדים פעם פעמיים שלוש. לא כולם משתתפים בפעילות, לא כולם אוהבים את זה וזה בסדר. יש פה כאלה שמעדיפים להיות יותר בחדר, מעדיפים לדבר עם החברים שלהם בטלפון ויש כאלה שגם יוצאים החוצה, משתמשים בעיר, משתמשים בחוגים והולכים למועדון עלם.
חליל חומיידי
¶
מה אתם אומרים? מה אתם שומעים? מה מטריד אתכם? מתוך כל מה שאתם רואים? יש פה קצת אווירה ורודה מדי, ולי באופן אישי זה מציק. יש פה מאמצים גדולים מאוד של כל הגופים - - - המאמץ הזה לא אומר שתפקידנו לייפות את המציאות, כי זה על גבול עצימת עיניים - - -
חליל חומיידי
¶
משרד החינוך קפוץ מאוד בהקשר הזה. זו לא רק אחריות של משרד החינוך, לא רק של משרד הרווחה ולא רק של עלם.
אתי חיים
¶
יש שאלה שמתבקשת – אתם בני הנוער התמקדתם יותר בתחום החברתי והלימודי, אבל השאלה היא כשקצת עצוב וקצת לחוץ, אל מי אתם פונים? יש לכם כתובת?
נויה
¶
אני חושבת שחברים זה מה שצריך. אני רגילה להיות עם הרבה חברים, בקריית שמונה היו לי מלא חברים ופה אין לי אף אחד. כל החברים שלי במרכז. אני מחפשת איפה להיות שייכת. אתם אומרים שרק מחפשים פה איפה להיות עם חברים ואיפה מבחינה לימודית, אבל לא. אני מחפשת איפה להיות עם חברים ואיפה להיות עם אנשים.
אתי חיים
¶
זה בסדר שזה מה שעושה לך טוב, אבל אני שואלת שכשעצוב לכם וכשאתם רוצים לפרוק משהו, האם יש לכם איזושהי דמות?
נויה
¶
יש לנו במלון מלא. יש את מרכז נשימה עלם במלון, שהם אנשים מדהימים. אני יושבת איתם הרבה והם מדברים ועוזרים בכל דבר שצריך. גם בבית הספר יש את היועצת של בית הספר שגם עוזרת לי מאוד, אבל אני גם חושבת כמו שחליל אמר, שלא הכל ורוד כמו שזה נראה.
זוהר
¶
כבוד יושב הראש סליחה, שמי זוהרה ואני עובדת סוציאלית במלון "קלאב הוטל". חשוב לי מאוד שתשמע את החוויה של נויה עד הסוף, כי קטעו אותה.
נויה
¶
אני פשוט חושבת שכמו שהוא אמר – לא הכל באמת ורוד – המפונים זה דבר לגיטימי מאוד כבר חצי שנה, כמעט שבעה חודשים הם מחוץ לבית, הם גרים במלון והם ככה וככה – זה לא נכון. אני בטוחה שיש אנשים רבים שקשה להם בלי הבית שלהם, קשה להם לא להיות במקום הבטוח שלהם.
נויה
¶
לא. אני תמיד מרגישה שיש מישהו יכול לבוא ו - - - לא מרגישה כמו בקריית שמונה שזו העיר שלי. כל עיר שונה, ופה אנשים אומרים – "את כבר שבעה חודשים פה, את גרה במלון, כיף לך", אבל לא כיף לי. מה שהוא אמר נכון מאוד, אתם עושים פה הכל ורוד מבחינה לימודית וכו'.
מיכל
¶
שמי מיכל, אני מנהלת מרחבי נשימה של עלם, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה כאן בעיר, שיתוף פעולה טוב וצמוד. אני מוצפת מאוד כי אני שומעת את הפערים. אתמול בלילה חזרתי מהטיילת ב-03:00 וגם היינו ב"קלאב הוטל" – אני רואה מה קורה שם והפערים לא נתפסים.
קודם כל, אחוז הנערים שכנראה רשומים לבתי הספר ולא מגיעים הוא גדול מאוד, כי אם אנחנו פוגשים אותם ב-03:00 ולא נראה לי שהם יקומו למחרת ב-08:00 לבית הספר. אני רוצה להגיד שאחד הדברים שעולים - - -
קריאה
¶
אני אשמח להגיד שאצלנו במלון כמעט כולם משולבים אך לא מגיעים, וכששואלים את ההורים ואת המנהלים בבית הספר האם יש בכל יום דו"ח, התשובה היא ממש לא.
אמיר מיכאל
¶
יש לנו כאן אגף שלם ילדים ונוער בסיכון שמטפל בילדים האלה ונותנים להם מענים. בכל בית ספר כזה – "נופרים", "עמל נופרים", "אורט במעלה" – יש לנו מרכז מיוחד לתלמידים האלה שהולכים לנו לאיבוד. פתחנו ל-100 תלמידים במרחב כנרת בבית הספר העל היסודי של 800 תלמידים, שני מרכזים מיוחדים לתלמידים האלה, כדי לתת להם מענים מדויקים ככל הניתן.
היו"ר אלי דלל
¶
אתה מדבר על נערים בסיכון, אני מדבר על נערים שהם לא נערים בסיכון, אלא נערים שפשוט לא התעוררו בבוקר - - -
אמיר מיכאל
¶
מבחינתי, תלמיד שלא מגיע פעם פעמיים שלוש בשבוע הוא כבר ילד בסיכון. ביקור סדיר זה אחד המדדים לנוער בסיכון. אני לא אומר שאנחנו מצליחים ב-100% עם הילדים האלו, גם לא בקריית שמונה, שגם שם יש קושי, אבל יחד עם זאת, כמעט כל התלמידים משובצים ודבר נוסף, פתחנו מסגרות רבות ביחד עם הרווחה ועוד משתפי פעולה, למען אותם תלמידים כדי שיהיה להם מקום לשוב - - -
מיכל
¶
מישהי דיברה פה על משמעות, ונויה הקדימה אותי ואמרה שאנחנו מדברים על תחושה של שייכות פה, אז אני רוצה להוסיף שאנחנו רואים את זה פה ברחוב, כשאין שייכות אז מעגל הסיכון גדל, ואנחנו פוגשים אותם בחוסר השייכות שלהם.
יש מספר דברים שאנחנו רואים בהם תופעות סיכוניות – אחד זה כמובן החומרים משני התודעה בצריכה שפוגעת בנערים, אלימות קשה וגם המפגש בין הטבריינים לבין תושבי קריית שמונה, הוא מפגש לא פשוט לשני הכיוונים.
מבחינת נוער טבריה, פתאום נכנסו לבית שלהם והגיעו מענים שלא היו לפני זה, והם מוכוונים לנערים אחרים ונוער קריית שמונה מרגיש לא בטוח להסתובב ברחוב. אני יודעת את זה כי נערים מקריית שמונה אמרו לי את זה, ואלה נערים שאנחנו מכירים מקריית שמונה ובדרך כלל הם לא נגועים בפחד יותר מדי – והיום הם מפחדים להסתובב ברחוב.
אנחנו יודעים על מספר תגרות שהיו כאן בעיר, דקירות וכו', ואנחנו רואים את זה כל יום – זה האתגר שלנו להחזיק את המרחב הזה בלילות שמקבץ אליו נערים. האתגר הוא להחזיק את קריית שמונה ואת טבריה וששתי האוכלוסיות האלו ירגישו בנוח. זה משהו שאנחנו מתמודדים איתו ואני חושבת - - -
מיכל
¶
יש לנו חמישה מרחבי נשימה פה בעיר, 15 אנשי צוות שפזורים בעיר, יש לנו מרחבי נשימה ב"קלאב הוטל" שהוא מרחב נשימה ייעודי לנוער קריית שמונה ושם אין את החיכוך ואת המפגש. אחת הנקודות המרכזיות שלנו היא בטיילת, ושם נוער טברייני עובר ונוער קריית שמונה עובר, ואני יכולה להגיד שזה ברמה של חיכוך יום-יומי שקורה שם.
מיכל
¶
אי אפשר להתעלם מזה. מבחינתי זה ברור וזה כאן, המצוקה של הטבריינים מול המצוקה של קריית שמונה. לכו היום לטיילת, יש שם גרפיטי שאני לא יודעת אם לומר מה כתוב שם על המפונות. אני יכולה לומר?
מיכל
¶
כתוב שם בגדול על הטיילת "מפונות כוסיות", ונערה מקריית שמונה שהולכת בטיילת לא מרגישה בנוח ללכת שם.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
מה את מציעה מהכובע שלך? מה את חושבת שיכול לסייע למזער את התופעה? האם לעשות מערכות נפרדות? הרי בסוף הם זמניים.
נויה קריית שמונה
¶
להפריד בנינו זה לא יעזור. יש לי חברים טבריינים והכל בסדר, אבל כל הקטע שלהם הוא שכאילו באנו וחטפנו להם את המקום, חטפנו להם את העיר, כי אנחנו באנו ומילאנו להם את המקום. את יודעת עם כמה טבריינים וטברייניות אני רבתי עד כה? מלא. אני באה לבית הספר ושומעת – "את פליטה", "חטפת לנו את המקום", "אתם באתם והשתלטתם על העיר שלנו". אני לא השתלטתי על שום מקום.
נויה
¶
כן, "אה, את המפונה מקריית שמונה", או שאת יושבת בבית הספר ושומעת שאומרים "יאללה שהמפונים יעופו מפה".
היו"ר אלי דלל
¶
אני פונה פה למשרד החינוך. אני לא רוצה תשובה כרגע אני רק מבקש – אתם שומעים את הדברים, ואני חושב שתפקיד מערכת החינוך זה להעלות בדיוק את נקודות האלה, להעלות את המודעות ביחד עם המורים ועם מנהלי בתי הספר בשיעורי חברה לדוגמה, כי רק בצורה הזו ובשיח, זה ייפתר.
נויה
¶
אני מצטערת אבל אני לא חושבת. אתה לא היית בבית הספר כשאני שמעתי מספר ילדים אומרים "יאללה, שהמפונים יעופו מפה, לקחו לנו את העיר". אני לא רוצה להיות פה אני מצטערת אבל - - -
אמיר מיכאל
¶
היו תלונות על בית ספר מסוים שעכשיו אני שומע עליו דברים נהדרים, ומלכה באה להגיד לי איזה נחת יש לה כשאנחנו שומעים את הדברים האלה. בכל מקום שאנחנו מזהים קושי, אנחנו עובדים עם המנהלים - - -
אמיר מיכאל
¶
אני רוצה לומר שאנחנו עובדים עם המנהל שלהם עופר זעפרני ועם הצוות שלו על כל תלונה שמגיעה, כי בדרך כלל הם אומרים את זה למנהלים המקוריים ואז זה מגיע אלינו. טיפלנו בכל מקרה ואני שמעתי על "אורט במעלה" דברים טובים מאוד גם מתלמידים וגם מהורים. בבית הספר שמעתי דברים פחות טובים, עבדנו שם ועשינו פעולת התיקון.
אני רק רוצה לומר שהסיפור הרבה יותר מורחב, כי במרחב כנרת לומדים ילדי הקיבוצים ביחד עם ילדי קריית שמונה וקורים שם דברים מדהימים.
אימא של מעיין
¶
יש לי פה ילדה קטנה בת תשע וחצי בשם תהילה. היה לה קשה מאוד בהתחלה עד שהיא התחברה לכל הילדים ועד שכולם נהיו חברים והכל נהיה סדר, פנינו לכולם וכולם עזרו לנו. מבחינת המלון, אין לנו מילים, מבחינת ליאת והחיילים – כולם עזרו לנו.
הבת שלי מעיין נמצאת בעלם מתחילת המלחמה. אני חושבת שהיא עושה עבודה נפלאה ואני גאה בה. אני חושבת שהגעגועים של הילדים שלי לעיר שלי אחרי 30 שנה זה וואו, אין לי מילים.
מירי
¶
שמי מירי ואני מפונה מקריית שמונה עם בעל במילואים ושלושה ילדים קטנים. יש לי ילדה בת שש שעולה לכיתה א', שזו גם סוגיה איפה לרשום ומה לעשות. יש לי ילד בן חמש ותינוק בן כשנתיים. אני גם עובדת ואני יכולה להגיד שכשהגענו לפה בהתחלה, היה בלגן ולא ידענו מה קורה, הילדים היו ללא מסגרות והיה קשה מאוד, אבל כשליאת נכנסה לתמונה עיצבו את מסגרות החינוך של הילדים. אמנם זה רק עד 13:30 וזה לא פשוט.
מירי
¶
כן, פה במלון. גן הילדים בקומה אחת. זה קצר מ-08:30 עד 13:30 כשאני יוצאת לעבודה כבר
ב-07:00 אני בקיבוץ שמיר, ולכן אני צריכה להשתמש בבייביסיטר. אני יכולה להגיד לך שמקריית שמונה הבאתי ילד אחד וקיבלתי ילד אחר לגמרי, הילדים השתנו מאוד.
יש הרבה אלימות בכלל ואלימות מילולית עם מילים חדשות כמו שאומרים. אנחנו מנסים להתמודד עם זה אבל זה - - - הגענו למקום שיש בו הרבה שכבות גיל, מרכזי למידה, מורות חיילות. אני פעילה מאוד במלון, אז אני יכולה לדבר גם בשם הורים אחרים ולהגיד שחילקנו את הילדים על פי גילאים והחיילות עושות עבודה מצוינת בשיתוף של ליאת, אבל זה עדיין לא מספיק.
אין לנו מספיק מרחבים לילדים, אין מספיק פעילויות לילדים ובמיוחד לגיל הרך. לבני הגיל המבוגר פה יש תעסוקה, לגבי החבר'ה שאחרי בית הספר אני יכולה להגיד שקשה להם והם לא מוצאים את עצמם.
הם יכולים לספר שהדברים השתפרו וזה מתבטא כאילו זה ורוד ויפה, אבל בפועל לא באמת, לא הכל. אם שמתם לב כשהראל דיבר - - - אני די קשורה עם האימא ושומעת מקרוב סיפורים נוספים פה. לפני שפתחו את בית הספר של המפונים, הילדים לא הרגישו שייכות, חוו אלימות.
יש פה ילדים שנראה לי עד עכשיו לא היו בבית הספר, אלא ישבו פה במלון והתעסקו עם הכביסות וכל מיני דברים אחרים. ליאת לחצה ודחפה, אבל אני יכולה להגיד שילדים רבים לא השתלבו וממש סילקו אותם מבית הספר באלימות.
יש פה אימהות מתוסכלות מאוד מכל המצב הזה. פערים בחומר שילדים הפסידו בשנה הזו, זה משהו שקשה מאוד להשלים עם כל הרצון הטוב של החיילות לשבת ולעזור לילדים כי עדיין יש פערים – וזה החשש שלי בתור אימא לילדה שעולה עכשיו לכיתה א'.
בית הספר של המפונים הוא בית ספר שאני לא יודעת עד כמה לומדים שם ממש, כי אני שומעת סיפורים רבים של ילדים שעושים יותר פעילויות חברתיות מאשר תכל'ס לימודים. אין לי עדיין בבית הספר, אבל אני מקווה - - -
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
אני רוצה לומר לך משהו באופן כללי. אני תושבת שדרות וגם אני הייתי מפונה עד לפני חודש עד שחזרתי למקום טוב יותר. מן הסתם טיילתי במקומות רבים ועירבתי גם את משרד הרווחה וגם את עלם - - - בבתי מלון בתל אביב. גם על הפגישה בין קריית שמונה לתושבי שדרות, לילדים, לנוער, סיפורים וכו'. דבר אחד אתם חייבים לדעת – התקופה היא תקופה מאתגרת, אנחנו מתפללים שזה יסתיים ותחזרו לבית.
מבחינת משרד החינוך, אני פניתי באופן אישי לשר החינוך ואמרתי לו שאני רוצה לדעת מה הגורל של הילדים האלה, איך הם מתייחסים אליהם בשנה הנוכחית. והוא בקולו אמר לי – "דבי, אני לא סופר את השנה הזו", וזה גם לגבי הפחד מהפערים וכו'. אני לא חיכיתי למפגש הזה ודיברתי איתו באופן אישי, משום שאני פוגשת את זה גם בחיים היום-יומיים שלי.
אני אומרת את זה גם לנערים ולנערות. ראיתי ב-00:00 וב-01:00 נערים שמעשנים במלונות ודאגנו שיהיה לנו שם צוות קב"ס, דרשנו ששוטרים יסתובבו במלונות בערב. במלון "דן פנורמה" באיזשהו שלב הצלחנו לייצב את הכאוס הזה שהיה – והיה כאוס.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
השאלה הנוספת שלי, היא האם חשבתם - - - כי אני יודעת כמפונה, שכשהיה אצלנו קושי במלון אחד, ההורים אספו את הילדים ועברו לאזור אחר ויכולנו לראות גם שיפור, שפתאום הם מצאו את עצמם במקומות אחרים. האם זה משהו שנשקל כאן, אם קשה להם פה אולי לעבור קצת לאזור המרכז?
מירי
¶
כל אחד זה אינדיבידואלי לעצמו. רובם פה עובדים ורובם חזרו. אני ישבתי חמישה חודשים במלון וההנהלה קצת התחילה ללחוץ עליי לחזור. אני גם מנהלת מחלקות ויש לי 22 עובדים, אז יש לי מחויבות למקום העבודה, אני כבר 16 שנה בחברת "שמיר ישראל", ולכן הייתי חייבת לחזור.
מירי
¶
אני נוסעת שלוש פעמים בשבוע לקיבוץ שמיר לעבוד, אבל אני יכולה להגיד לך שגם כאימא מבחינה נפשית אני עוברת חרדות וקשיים, עד לרמות שאני רוצה לעזור לילד שלי שלמד לקלל ולהתנהג לא כראוי, אבל אין לי את הכוחות כבר, קשה, מתיש ויש עייפות נפשית. יש לנו את אוריה פה שהיא העובדת הסוציאלית והיא תמיד מציעה שירותים וכו', אבל אני אגיד לך את האמת, אין לי זמן לשבת עם היועצת.
ליאת בודנשטיין
¶
יש פה שלוש פעמים בשבוע יועצת חינוכית מטעם משרד החינוך שבאה לתת מענה להורים. אנחנו מציעים להם את התמיכה הרגשית ונותנים להם את ההדרכה ההורית. פעם בשבוע היא באה לשלוש שעות, יש הורים קבועים שיושבים איתה בשעות הבוקר. יש הורים שזה עזר להם מאוד, זה גרם להם לשינוי והם מרגישים את זה גם על הילד.
אני לא אומרת שהכל ורוד, הכל לא ורוד. יש קשיים שאנחנו מתמודדים איתם עם ילדים שלא הלכו למסגרות כי היה להם קשה והיום הם כן הולכים למסגרות. נכון שזה לא תמיד באופן סדיר, אבל לעומת ההתחלה ואיפה שאנחנו נמצאים היום, יש הבדל משמעותי.
אני חייבת להגיד לטובת משרד החינוך ואני מדברת עכשיו כאימא מפונה ולא כעובדת משרד החינוך. אני חושבת שמה שמשרד החינוך במחוז צפון עשה בטווח קצר מאוד והמענים שהוא נתן - - - אני אומרת את זה כי אני עובדת בשני תפקידים – אני גם הסגנית במרכז פסגה נהריה וגם מנהלת פה את מרכז יחד של המפונים.
אני עושה את שתי העבודות האלו, ויכולה לומר שהכל בזכות ד"ר אורנה שימחון שהשכילה לתת מענים ולשים נציג בכל מלון כדי שתהיה כתובת להורים, שיהיה להם מי שיקשיב להם, שמישהו ישמע אותם, שמישהו יכיל אותם – וזה לא ברור מאליו, כי אם הם היו צריכים גם עם זה להתמודד לבד, אז המצב שלנו היה גרוע יותר, ואני גאה להגיד ורואה בזה זכות להיות כאן ולהיות חלק ממשרד החינוך בתקופה כזו שלבנות בית ספר מיוחד זה לא ברור מאליו.
נועה
¶
אני אשמח בבקשה גם לדבר. שמי נועה ממרכז חוסן, רכזת מפונים במספר בתי מלון. אוריה ואני עובדות יד ביד. אוריה היא מהראשונים שהובילה ועשתה המון פרויקטים, וחשוב לי מאוד לומר מה שליאת אמרה שזה נכון שמשרד החינוך בנה מערכת מטורפת ואנחנו מדברים על גם וגם וזה לא סותר – מצד אחד, יש קשיים רבים, תחלופה רבה, המון חוסר ודאות והמון בעיות שלפעמים יש להם מענים ולפעמים אין להם מענים. כל המקום הרגשי, שזה מה שמרכז חוסן עושה כשבימים אלה אנחנו פותחים במלון חדר טיפול של מרכז חוסן.
זו מציאות שהיא מורכבת מאוד כשעל פניו זה משהו שאנחנו חווים בפעם הראשונה – אם זה "7 באוקטובר" ואם זו המציאות היום-יומית הקיימת. עברנו תהליכים, עברנו מהכאוס הראשוני והיום אנחנו במקום קצת אחר והמקום האחר הזה צריך לתת מענים, כי דברים קורים.
אנשים והורים מאבדים תפקוד יום-יומי, הם כבר לא מבשלים ומכבסים, יש כאלה שכן ויש כאלה שלא, אבל כל כישורי החיים שהיו הבסיסים שלנו כבר לא קיימים. לצערי גם בבתי מלון יש פגיעות מיניות, וזה משהו שצריך להיאמר בריש גלי.
נועה
¶
כל הנושא של פגיעות מיניות קורה ושכיח. לצערי, זה קרה לפני ויקרה אחרי, זה משהו שאנחנו צריכים לשים דגש עליו. כשאני מנסה לתת פתרון ולמצוא מי יכול להיות הגוף שיבוא וידבר עם בני הנוער על מוגנות, לא מצאתי מישהו שיסבסד לי את זה. אני פונה לרווחה הזו ולמועצה הזו – אין לי מענים וזה אקוטי. זה גם לתת להורים כלים.
גאיה ניר
¶
שמי גאיה מעמותת עלם - - - של הצפון ולא רק טבריה, אני רואה אותם גם בנתניה, מעטים גם באילת, בתל אביב וכמובן ב"דן פנורמה", אז ההתייחסות היא לא רק לטבריה. דבר ראשון, "היום שאחרי" הוא עכשיו ולא בעוד שנה ולא בעוד שנתיים. הפתרון שלנו לא יכול להיות לשנה הזו, ואני מבינה ששר החינוך לא מחשיב את השנה הזו - - -
גאיה ניר
¶
אבל התיקון לנזק שקורה בשנה הזו, צריך להיות ארוך טווח; הנקודה השנייה שאני ממליצה לוועדה ולכל מי שיושב פה בחדר, כי אלה האנשים שיקבלו בסוף החלטות – להפסיק לעשות לחוד, אי אפשר לפעול לבד – רק משרד החינוך, רק משרד הרווחה, רק הרשויות. מוכרחים לעשות את זה ביחד. צריכים לפתוח מרחבים רגשיים בתוך בתי הספר. יש דוגמאות כאלה, כמו "ברנקו וייס" שעושים את זה, אנחנו עושים את זה ויש עוד הרבה מאוד גורמים שעושים את זה.
אוריה
¶
שמי אוריה, עובדת סוציאלית מטעם רווחת טבריה, ואני נמצאת פה במלון במשך כחמישה חודשים. עלו כאן הרבה דברים חשובים מאוד, ואני רוצה להתייחס גם לדברים שעלו בהקשר הזה, אם דיברנו על עניין בני הנוער, בסוף בתוך המלונות לצערנו בגלל שזה אולי ספציפי במלון שלי אבל אני מניחה שזה קורה בעוד הרבה מלונות, יש עניין של ערבוב של שכבות הגיל – ילדים ביחד עם בני נוער, יסודי ביחד עם תיכון, שזה על יסודי. כל אוכלוסיות הגיל מעורבבות, וזה יוצר חשיפה להמון תכנים שלא בהכרח מותאמים.
ילדי היסודי, כמו שהאימהות העלו כאן, נחשפים פתאום לקללות ולדיבור בוטה, לדברים שלא בהכרח היו נחשפים אליהם לפני, או בני נוער שפתאום עולים מולם תכנים מיניים. אני יכולה להגיד שעולה כאן צורך גם בהקשר של נערות וגם בהקשר של נערים, יש לתת התייחסות גם לעניין של דימוי גוף, מוגנות ואפילו מיניות. המון תכנים שלא נותנים להם את ההתייחסות הזו אליהם.
יותם
¶
אדוני יושב הראש תודה רבה לך ולכולם. שמי יותם ואני גם עובד של עמותת עלם במגוון מרחבים ואני פוגש כל ערב את הנוער הטברייני. אני רוצה להראות מה שהנערים באמת עוברים, משהו שלא צף פה. דוגמה לנער שאבא שלו נכה 100%, ולא נעים לי לספר כמה נכה 100% מקבל כקצבה. התקשר אליו בעל הבית מקריית שמונה ואמר לו שאם הוא לא משלם החודש, כל הריהוט שלהם יוצא החוצה – ואז הנער בן 16 הופך לפצצה מתקתקת.
מקרה נוסף של נער אחר בן 16 שאבא שלו החודש קיבל חל"ת שליש או רבע ממה שהוא היה אמור לקבל, הוא היה צריך לקנות תרופות לאחותו ואין לו יכולות – גם הוא הופך מנער לפצצה מתקתקת.
או ילד הזה היה קשה מאוד מבחינה חברתית, היה לו בבית חבר אחד והחבר הזה מפונה רחוק מאוד. כבר 200 ימים שהוא לבד בבית הספר, לבד בהפסקות – אלה נערים שהם פצצה מתקתקת ולא משנה כמה המעטפת תהיה רחבה מבחינה לימודית, או כמה יעשו להם מרכזים לנוער או דברים כאלה, אלה נערים שצריכים כתף, הם צריכים שמישהו פיזית – יישב איתם, יקשיב להם, יראה אותם וייפגש איתם. וזה משהו שהעמותה המדהימה הזו עושה, ויש לנו זכות גדולה לעשות זאת.
עם זאת, מעטפות רחבות הן לא מספיקות ולפעמים ילד או נער כל מה שהוא צריך, זה שמישהו יפגוש אותו, יישב איתו, יראה אותו ויקשיב לו – וזה משהו שבבית הספר לצערי לא קורה מספיק וקשה למצוא מעטפות רחבות שעושות את זה. זה חשוב.
תמי ברנע
¶
שאלה למשרד החינוך. במשרד החינוך לא מנסים לשמור על איזשהו קשר עם הכיתה המקורית בקריית שמונה, אולי פעם בשבוע מפגש זום של כל הילדים, הרי בסוף הם יחזרו.
נויה
¶
דיברת על שר החינוך שהוא אמר שהשנה הזו - - - את יודעת מה אמרו לי בבית הספר? אמרו לי שאם אני אזלזל בשנה הזו אני אשאר כיתה.
היו"ר אלי דלל
¶
אני רוצה לסכם. אני רוצה לומר לילדים ולנערים – אני גאה בכם. זה שהייתם פה ואמרתם את מה שאמרתם בצורה פתוחה, לנו זה היה חשוב מאוד. אני רוצה שתבינו, שאנחנו כחברי כנסת, חשוב לנו לשמוע כי התפקיד של הכנסת הוא לבקר את משרדי הממשלה ואנחנו במסגרת הוועדה, ברגע שאנחנו שומעים את הדברים, אנחנו גם נעלה אותם במסגרת משרדי הממשלה, כדי שייתנו לכם את המענים שאתם ראויים להם.
אין ספק שאתם נמצאים בתקופה הקשה ביותר מאז הקמת מדינת ישראל. אין ספק שהתקופה הזו מאתגרת מאוד, ואני גאה בכם על ההתייחסות ועל הדברים שנאמרו פה. להורים אין ספק שאתם נתקלים בקושי ואתם משתדלים לעשות את המיטב. אף אחד מאתנו לא מקנא בכם, למרות שיש פה גם אימא שגם עוברת את הדברים האלה. אני רוצה להודות לכל משרדי הממשלה שהגיעו לפה, וכן לעיריית טבריה, לראש העיר, למנכ"ל העירייה, לסגני ראשי הערים, לרבקה, לחן שהייתה פה, לסגן ראש העיר, למלכה, לאתי ויש עוד. תודה רבה לכם.
אני רוצה לאחל לנו ולעם ישראל שנצא מהתקופה הקשה הזו, ולהודות לכל המערכות – אם זה למשטרה, לצבא ולכל כוחות הביטחון, וכמו שאמרתי בתחילת דבריי כשהיינו בעירייה, אנחנו נתפלל לשלום החטופים שיחזרו בשלום הביתה, לשלום חיילי צה"ל שתהיה להם רפואה שלמה ושכולם יחזרו הביתה ושיהיו בשורות טובות לכל עם ישראל.
הישיבה ננעלה בשעה 15:30.