פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
39
ועדת החוקה, חוק ומשפט
21/05/2024
מושב שני
פרוטוקול מס' 323
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, י"ג באייר התשפ"ד (21 במאי 2024), שעה 9:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 21/05/2024
חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024
פרוטוקול
סדר היום
הצעת חוק הירושה (תיקון - הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד-2024, של ח"כ ארז מלול
מוזמנים
¶
דניאל רז - ממונה ארצי תחום מעמד אישי, משרד המשפטים
תמר קלהורה - ממונה, משרד המשפטים
לירון מאוטנר לוגסי - עו"ד, משרד המשפטים
ליאת לנדאו - רפרנטית, משרד המשפטים
שירה גרטנברג - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
איגי פז - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
לירון הופפלד - הרשות להגנת הפרטיות, משרד המשפטים
בנצי פייגלסון - סגן האפוטרופוס הכללי, האפוטרופוס הכללי
רני נויבואר - ראש תחום חקיקה ומדיניות, האפוטרופוס הכללי
יהודה בן יעקב - מנהל מדיניות, meta
אברהם קלמנזון - עמית מחקר, מכון משפטי ארץ
חיים כהן - יור משותף ועדת צוואות ירושה ועיזבונות, לשכת עורכי הדין
עמרי רחום טוויג - שותף, מחלקת סייבר וטכנולוגיות מידע
עדן פרבר - חוקרת
ורד שביט - מייסדת ומנהלת "אבק דיגיטלי"
פיני רבינוביץ - אב שכול, יו"ר עמותת "יקיר לי - יד ולב לשכול האזרחי"
רישום פרלמנטרי
¶
שרון רפאלי
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
הצעת חוק הירושה (תיקון - הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד-2024, של ח"כ ארז מלול
היו"ר ארז מלול
¶
בוקר טוב, יום שלישי, י"ג באייר התשפ"ד, 21 במאי 2024. אני פותח את דיון הוועדה בנושא הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד-2024 שלי, חבר הכנסת ארז מלול.
לפני שנתחיל בדיון והיועץ המשפטי יציג את הנוסח המוצע להצבעה, וכמובן נשמע את כל האורחים הנכבדים: משרד המשפטים, ארגונים שונים, חברות המדיה השונות, אני אחזור בקצרה על הצגת הצעת החוק, ההסבר לחוק.
כולם מכירים את הרציונל בחוק – חיינו הופכים להיות דיגיטליים, וכל הזיכרונות שלנו נכנסים למדיה הדיגיטלית, וזה מה שנשאיר אחרינו. פעם היו משאירים אלבומים, אוספים, מכתבים, תמונות, קלטות וידיאו גדולות – מי שזוכר את קלטות הוידיאו הגדולות, "קסטה". היום הכול במדיה – כל הסרטונים, התחביבים, הזיכרונות. הדברים האלה שמורים במיילים, ברשתות החברתיות, בענן. מי ששולט על זה הן חברות המדיה הגדולות. לאחר מותו של אדם יש לשארים היורשים גישה לכל הנכסים הפיזיים, הממשיים והכספיים, ודיני הירושה מסדירים את ההורשה בנכסים הפיזיים האלה. אבל אין הסדרה של הנכסים הדיגיטליים, הזיכרונות הדיגיטליים בעיקר מכיוון שיש פה ספקי שירות שהם המחזיק העיקרי, ויש חוזה שנחתם ביניהם לבין המשתמש. אני לא יודע מי מבין היושבים פה מכיר את החוזה שהוא חתום עליו, מישהו שבדק את החוזה שהוא חתום עליו. הוא מגלגל את כל פרטי החוזה הענק וממשיך הלאה ומשתמש, ואין שום סעיף בחוזה שמיידע אותו. למרות שיכול להיות שיש סעיף אבל הוא לא יודע מה יקרה עם כל הזיכרונות והנכסים הדיגיטליים.
מכיוון שאין הסדרה יש למורישים שתי אופציות: אופציה אחת – הם רוצים לשמר כי חלק מהאבל זה לראות את הזיכרונות האלה, להתייחד איתם כמו שאדם מקים אנדרטה, ואז ללכת לבית משפט ולבקש צו כדי שיאפשרו לו להיכנס לכל הנכסים האלה. אבל זה עלויות, זה זמן וזה קשה; אופציה שנייה זה למחוק זיכרונות של בן אדם. עכשיו אנחנו קוראים פרקי אבות: הגיע לגיל 100 וכאילו לא היה בעולם – לא השאיר שום זכר, לצערנו. אף אחד מהיושבים פה לא ירצה שאחרי 120 שלו מישהו מהקרובים אליו – החברים שלו, הקהילה שלו – לא יזכרו אותו. אנחנו צריכים לאפשר למורישים להשתמש בזיכרונות האלה.
כשאנחנו רוצים לבחון איך, אנחנו צריכים לדעת מה היה באמת רצונו של הנפטר. אם הייתה בינה מלאכותית שהייתה מאפשרת לנו לדעת מה רצונו של הנפטר זה היה פותר את כל הבעיה. כי כאשר הוא לא כותב צוואה בעניין ורוב האנשים, בפרט אלה שנפטרים בטרם עת או נרצחים, כמו שראינו ב-7 באוקטובר – הם לא חשבו על זה שהם ימותו, ופתאום הם הלכו ולא אמרו. אנחנו צריכים לבחון מה רצונו של הנפטר.
עורך דין גור בליי נכנס לעובי הקורה בצורה מקצועית והיה לי לעזר וממש השקיע כי הוא ראה את חשיבות העניין. הוא משקיע בכל חוק אבל בחוק הזה ביתר שאת כי הוא ראה את חשיבות העניין וקרא. המאמרים המקצועיים ששלחת העשירו אותי מאוד. בשבוע הבא בכנס לשכת עורכי הדין יהיה פאנל מיוחד בנושא הזכויות הדיגיטליות לאחר המוות, ואני אורח בפאנל הזה בעקבות הצעת החוק.
היה מחקר בישראל ב-2017, בבריטניה היה מחקר ב-2023, ורואים שרוב האנשים רוצים שהזיכרונות הדיגיטליים ימשיכו ולא יימחקו. אנחנו צריכים לאזן בין הרצונות של הנפטר והרצונות של המורישים לבין זכויות הפרט. מהחומר שקראתי במאמרים נראה לי שבאקדמיה סוברים שזכויות הפרט ממשיכות גם אחרי המוות. זה לא שאדם מת ואין יותר זכויות פרט. יש גישות שזכויות הפרט קשורות לבן אדם בחיים, ואחרי חייו נעלמות זכויות הפרט אבל הרוח הנושבת בפסיקה ובאקדמיה היא שזכויות הפרט ממשיכות גם לאחר המוות; ואנחנו צריכים לאזן בין זכויות הפרט לבין רצון הנפטר והבקשה של המורישים. באחד המאמרים גם קראתי שבבריטניה הסדירו את זה לאחרונה מול המפעילים, וגם החוק שלנו הוא ברוח זאת.
החוק שלנו הוא התחלה. אני לא רוצה להגיד שיש פה משהו דרסטי, אלא תחילה של הסדרה לצורך בשימוש בנכסים דיגיטליים למורישים ובפרט אחרי 7 באוקטובר שמספר הנרצחים – אי אפשר להגיד את הכמות הזאת. אתה אומר את הכמות אתה מתרגש. נרצחים צעירים, נשים וילדים. אנחנו חייבים את החוק הזה לנרצחים ולמשפחות השכולות כדי שנקל ולו במעט את הכאב של האובדן והשכול בכך שהזיכרונות שלהם ממשיכים איתם.
הייתי צריך להתחיל עם זה אבל גם לסיום זה טוב: בעזרת השם, אנחנו מתפללים להחזרת כל החטופים, להצלחת חיילינו, לרפואת כל הפצועים, ובעזרת השם, ביחד ננצח. עורך דין גור בליי, בבקשה.
ד"ר גור בליי
¶
אני אגיד כמה מילים בהמשך לדברים שאמר היושב-ראש גם לגבי המהות של מה שיש פה – על מה זה בא לתת מענה וגם מה העקרונות הבסיסיים שהנוסח המעודכן כולל. אז גם אקריא אותו. חשוב לשמוע את כל הגורמים פה כי אנחנו פה בקרקע לא זרועה, ואנחנו רוצים להתקדם פה בצורה זהירה ולשמוע את כל הנתונים של כל הגורמים הרלוונטיים. בשבועות האחרונים גם קיימנו לא מעט פגישות מחוץ לחדר הוועדה עם גורמים מפלטפורמות שונות כדי לשמוע מהם על הניסיון שלהם, עם מומחים בתחום הזה; ישבנו גם עם משרד המשפטים. אבל בהחלט, כמובן, יש פה עוד הרבה לשמוע את העמדות של הגורמים הרלוונטיים כדי לדעת מה לעשות.
כמו שאמר היושב-ראש, התפיסה הבסיסית היא שכשאדם נפטר הוא משאיר אחריו חפצים פיזיים שהוא אסף בחייו, והם עוברים בהתאם לדיני הירושה, ולפעמים יש גם חפצים סנטימנטליים כמו אלבומי תמונות, מכתבים וכדומה. בעולם הדיגיטלי אנשים יוצרים בפלטפורמות שונות זיכרונות שונים. ככל שמדובר בדברים עם ערך קנייני כמו נכסים שנמצאים שם, אז להבנתנו, גם היום אם אני כותב בירושה שאני מוריש את כל נכסיי לאשתי זה כולל גם את הדברים הפיזיים וגם אלה שנמצאים בעולם הווירטואלי. איפה נוצר הקושי המרכזי שההצעה באה לענות עליו? דווקא בדברים שהם לא בעלי הערך החומרי הזה, אלא הדברים שהם בעלי ערך של זיכרון, הערך הלא כספי – המקבילה הווירטואלית למכתבים, לאלבומי התמונות וכדומה בעולם הפיזי. כמובן, זה לא אחד לאחד כי בעולם הווירטואלי יש הרבה יותר מהדברים האלה. אנחנו גם מייצרים הרבה יותר, גם שומרים הרבה יותר ויש שורה ארוכה של דברים: תמונות, קבצים, תכתובות ודברים ששיתפנו ברשתות החברתיות. שם יש שחקן נוסף באופן אינהרנטי – הפלטפורמות הדיגיטליות.
כיום חלק מהפלטפורמות קובעות מדיניות בעניין הזה וחלקן לא. ההצעה באופן יחסית זהיר היא באה לעשות התחלה של רגולציה בעניין הזה. קודם כול, היא תחול על שירותים מקוונים, פלטפורמות דיגיטליות שמשמשות לשיתוף והפצה של תכנים. זה החל מרשתות חברתיות וכל מיני אפליקציות של תקשורת שחלקן מוחרגות. עקרונית בהגדרה הרחבה נכנסים גם פייסבוק, גם טוויטר, גם אינסטגרם וגם טיקטוק וגם וואטסאפ באופן עקרוני או צ'אטים; וגם שירותים של שמירה או אחסון – כשאנחנו שומרים דברים על הענן או במקומות אחרים – קבצים, תמונות וכדומה. התחולה הראשונית, ההגדרה הבסיסית של שירות תוכן דיגיטלי כוללת את כולם. מה היא לא כוללת? אולי חשוב להדגיש את זה – היא לא כוללת את כל התכנים שנוצרים באופן אגבי כשאנחנו הולכים לקבל שירות מגורמים שונים. זאת אומרת לא שמרנו את זה בשביל שזה יישאר. אם אתה פונה בבקשה לרופא שלך באתר של קופת חולים ומפרט שיש לך בעיה כלשהי – זה גם תוכן שיצרת. אבל זה לא אמור לעבור הלאה; אם אתה פונה לשירותים ממשלתיים gov.il ויש לי שם יוזר וחומרים – זה גם לא. עשיתי את זה לא כדי לשמור, אלא כדי לקבל שירות. אמזון או עלי אקספרס – כל השירותים מהסוג הזה הם, להבנתנו, לא מסוג הדברים שהם חלק מאותו זיכרון דיגיטלי של אדם שרוצה להעביר הלאה; גם אם יש שם אלמנט כזה הוא לא האלמנט המרכזי. אז בגדול הם בחוץ.
מה שכן בפנים – ההצעה שלנו היא להחריג מזה כמה דברים אבל זה חלק מהדיון שיהיה פה, כמובן. בעצם ההצעה באה להגיד שני דברים: דבר אחד, פלטפורמות שנכנסות להגדרה הזאת – אנא, תקבעו מדיניות לגבי מה שקורה עם הזיכרונות הדיגיטליים האלה אחרי המוות. לא אומרים לכם מה המדיניות, אלא רק שתקבעו את המדיניות, תפרסמו אותה ותיידעו את המשתמשים ותחזרו ותיידעו מעת לעת. הרצון בכל הדברים האלה זה להיות כמה שיותר ניטרליים טכנולוגית וכמה שפחות להתערב בכל פלטפורמה גם מכיוון שאנחנו לא יודעים איך זה מתפתח כי מה שנכון היום לא יהיה נכון בעוד חצי שנה, ומה שנכון לפלטפורמה שאנחנו מכירים היום לא יהיה נכון לפלטפורמה שתיווצר בעוד חודש. לכן להגיד: תקבעו מדיניות באשר היא ותפרסמו אותה אחת לכמה זמן – זה הדבר הראשון, לקבוע ולפרסם.
הדבר השני זה להגיד שהפלטפורמה תאפשר למשתמש בחייו להגיד האם הוא רוצה שהמידע יישמר, ואם הוא רוצה שהוא יישמר למי תהיה גישה אליו. חשוב לי מאוד לחדד, ואם זה לא יהיה ברור אנחנו נחדד גם בנוסח, כמובן. זה לא מחייב את האדם לשמור; זה בסך הכול מחייב את הפלטפורמה לשאול. בן אדם יכול להגיד שהוא רוצה שימחקו הכול, והוא יכול להגיד שהוא רוצה שישמרו ויעבירו. זה לא מחייב אותו, זה רק נותן לו את האוטונומיה לבחור מה הוא יעשה עם המידע, כלומר האם זה יישמר ולמי זה יעבור; וכדי לאפשר גם פה גמישות ההצעה היא שזה יכול להיות כל הפלטפורמה או חלקה. זאת אומרת הפלטפורמה יכולה גם לסגור שירות מסוים, ולהגיד בצורה פטרנליסטית שגם אם הוא רוצה לא מאפשרים לו להעביר. למשל, בפייסבוק אין גישה לצ'אט של פייסבוק. כלומר אם אתה אומר שאתה רוצה להעביר אחרי 120 לאשתי – אומרים, טוב מאוד; אבל מה שכתבת בקבוצות פרטיות ובצ'אט – אנחנו לא שואלים אותך – את זה אנחנו לא מאפשרים להעביר. גם זה עומד בכללים האלה. כי אמרנו – כולו או חלקו. כלומר אפשר לשאול והפלטפורמה יכול להגיד שאת זה בכל זאת אנחנו לא מאפשרים באופן פטרנליסטי וגם אם הוא רוצה בכל זאת אומרים, לא, את זה אתה לא יכול להעביר. אז לא מחייבים להעביר, אלא מחייבים לשאול את המשתמש.
פה אנחנו פותחים לדיון את השאלה את מי אנחנו מחריגים מהדבר הזה. יש לנו כמה הצעות עם שירות תוכן דיגיטלי להיכרות שדובר על כך שהוא מאוד רגיש יחסית באלמנטים של פרטיות; שירות לתקשורת בין-אישית כמו וואטסאפ – זאת גם שאלה האם להחריג. אבל גם פה אני רוצה מאוד לחדד: זה שמוצע להחריג זה לא אומר שאותה פלטפורמה לא יכולה להחליט שהיא כן נותנת למשתמש את האפשרות להעביר את זה אחרי מותו. כל מה שזה אומר זה שהחוק לא מחייב אותה לתת את האפשרות הזאת. זה לא אומר שהיא לא יכולה, זה אומר שהיא נמצאת כמו שהיא נמצאת כאילו אין חוק; היא יכולה, לפי שיקול דעתה, להחליט אם זה עובר או לא. זאת אומרת ההוצאה של שירות הוא לא איסור, אלא רק שחרור מההוראה הרגולטורית. אני מקווה שזה ברור כי זאת נקודה חשובה.
ד"ר גור בליי
¶
אלה שני הדברים המרכזיים: לקבוע מדיניות ולפרסם אותה ולשאול את המשתמש האם הוא רוצה למחוק אחרי מותו או להעביר לבן אדם אחר – אלה שני המרכיבים המרכזיים. קיבלנו הערות להסתייגויות מהדבר הזה – איזושהי הבניה מסוימת של שיקול הדעת בקביעת הכללים יותר בשביל להבליט את שלושת האלמנטים המרכזיים הרלוונטיים לעניין שזה שאלת זכויות המשתמשים בשירות לפרטיות, כלומר שהכללים האלה צריכים לקחת בחשבון את נושא הפרטיות. ופה אני מדגיש – לא רק הפרטיות של המשתמש עצמו, זה שנפטר, אלא גם של צדדים שלישיים שיכולים להיות מושפעים מהדבר הזה: הוא התכתב עם מישהו, יש תמונה עוד מישהו, הוא מחזיק תמונה אינטימית של מישהי או מישהו שזה לא הוא. הדברים האלה, כמובן, יכולים להיות רלוונטיים. יש לו איזשהו חיסיון מקצועי מסוים כעורך דין, כרופא, כפסיכולוג – גם זה יכול להיות שיקול של פרטיות של צד שלישי. אז שאלות של פרטיות, זכויות קנייניות – זאת אומרת לא לגרוע מזכויות קנייניות; והדבר המרכזי שעליו גם דיבר היושב-ראש והוא המניע לכל הדבר הזה – שימור הזיכרון הדיגיטלי של הנפטר.
יש התלבטות האם צריך את הסעיף הקטן הזה. זה לא ברור גם מכיוון שזה מופנה, בין היתר, לחברות פרטיות ולא לרשות מנהלית. בדרך כלל אנחנו רגילים לכתוב סעיפי הבניה כזאת של שיקול דעת בהקשר של רשות מנהלית. נשמע פה מהנוכחים אם זה שווה. היה חשוב לנו, לפחות בשלב הזה, שזה יהיה גם קניין מתודי שיהיה ברור על השולחן מה הדברים המרכזיים פה שמשחקים. אבל הוועדה תצטרך לראות האם להשאיר את זה או לא. ואז הסעיף הסטנדרטי של התקנת תקנות ביצוע. כמובן, התקנות הן לא תנאי להפעלת החוק אלא אם השר רוצה.
אני אקריא את הנוסח כדי שנהיה צמודי נוסח. הדיון הקודם היה כללי יותר והיום הדיון פרטני מאוד על כל אחד מהמרכיבים, וחשוב מאוד לשמוע הערות.
שם מוצע
¶
הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024
הגדרות
1.
בחוק זה –
"שירות תוכן דיגיטלי" – שירות מקוון המשמש בעיקרו לשיתוף, הפצה, שמירה או אחסון של תוכן אישי שהמשתמש יצר, ערך או שמר.
קביעת מדיניות ומתן גישה לתוכן לאחר פטירתו של אדם
2.
(א) ספק הנותן או מציע שירות תוכן דיגיטלי לציבור בישראל יקבע ויפרסם, באופן בהיר ונגיש, כללים בעניין אופן הטיפול בתוכן אישי שהמשתמש יצר, ערך או שמר בחשבונו בשירות כאמור, לאחר פטירתו, ואפשרות הגישה אליו; הספק ישוב ויידע את המשתמש על כללים אלה מזמן לזמן.
(ב) בכללים כאמור בסעיף קטן (א), יאפשר ספק השירות למשתמש לקבוע כי אדם אחר יהיה רשאי לקבל גישה לתוכן האישי שלו לאחר פטירתו, כולו או חלקו, או לקבוע כי לא תינתן גישה לתוכן האישי למשתמש אחר; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על ________
"הוראות הסעיף יחולו על" – זה די פתוח. אבל מהדברים שעלו בדיון הקודם ההצעה היא ששירות תוכן דיגיטלי לא יחולו על היכרות בין בני זוג או על שירות לתקשורת בין-אישית – person to person דוגמת צ'אט או וואטסאפ. אבל זה, כמובן, לדיון.
היו"ר ארז מלול
¶
הכול זה בין-אישי. בין בני זוג זה כן, אבל "בין-אישי" זה רחב מידי וכוללני מידי. לדעתי צריך להוריד את "שירות תקשורת בין-אישית". אם אתה רוצה לפרט וכמה שיותר. "תוכן דיגיטלי בין בני זוג" זה לדעתי מקיף את כל הדברים שיכולים להיות אישיים ושהנפטר אינו מעוניין להוריש אותם. אבל מעבר לזה לא.
ד"ר גור בליי
¶
הוועדה צריכה להכריע מה היא רוצה, אבל זה שתי קטגוריות שונות. הנושא של שירות תוכן דיגיטלי להיכרות בין בני זוג זה אפליקציות היכרויות כמו טינדר או אפליקציות של דייטינג. הנושא של שירות תקשורת בין-אישית זה, למשל וואטסאפ או צ'אט.
היו"ר ארז מלול
¶
- - - עם אשתי זה גם בין-אישי. אני גם רוצה שהיא תיקח את זה. אם נמחק לה הפלאפון או שאני כותב שם כל מיני מילות ברכה ליום ההולדת – "תקשורת בין-אישית" זה מושג רחב.
היו"ר ארז מלול
¶
דרך אגב, גם אם נעלה את זה להצבעה אחרי קריאה ראשונה גם אפשר לעשות שינויים. כולם יודעים את זה – אני רק מזכיר.
ד"ר גור בליי
¶
גם לאור ההערות של היושב-ראש יש עוד שאלה לדיון – האם לקבוע בכל מקרה שאפשר להוסיף החרגות בתוספת, כלומר בצורה שמאפשרת יותר בקלות להחריג. זאת שאלה פתוחה.
(ג) כללים כאמור בסעיף קטן (א) ייקבעו בשים לב, בין השאר, לזכויות המשתמשים בשירות לפרטיות, לזכויות הקנייניות בתוכן, ולשימור הזיכרון הדיגיטלי של הנפטר.
ביצוע ותקנות
3.
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו.
היו"ר ארז מלול
¶
נתחיל עם הדוברים. אבל אני מבקש – את כל ההסבר שעומד מאחורי זה שמענו בדיון הראשון. אני מבקש להתייחס ספציפית לסעיפים כי הזמן שלנו קצר, ואנחנו רוצים מאוד להתקדם והציבור רוצה שנתקדם בחוק הזה.
אברהם קלמנזון, מכון משפטי הארץ, בבקשה. תתייחס ספציפית לא לרעיון אלא לנוסח הספציפי.
אברהם קלמנזון
¶
שלום רב. אני עורך דין וטוען רבני ממכון משפטי הארץ. אני פה כדי להציג את עמדת המשפט העברי בנושא זה המעוניין להרחיב - - - מוזמן לעיין בחוות הדעת המונחת על שולחן הוועדה. כמו שביקשת אבקש להתייחס בקצרה לשתי נקודות עיקריות: הנקודה הראשונה היא באשר לאפשרות לקבוע ברירת מחדל בחוק כנגד האפשרות להשאיר את ההכרעה בנושא הבעלות בפריטים הדיגיטליים בידי הסכמי השימוש של הפלטפורמות הדיגיטליות השונות.
דומה שהיועץ מבקש להמליץ על אפשרות זאת בהסתמך במידה רבה של צדק על עמידה על חשיבות התחקות אחר רצון המת. אבל אני מבקש להציג שלפי המשפט העברי העיקרון הזה הוא בעל חשיבות ובמידה רבה המשפט הישראלי שאב ממנו השראה רבה בנושא זה, אך הוא אינו העיקרון הבלעדי.
במשפט העברי יש עיקרון נוסף – עיקרון ההמשכיות הבאה מאליה, עיקרון המשפחתיות. על כן באיזון בין העקרונות השונים – בין עקרון מילוי רצון המת לבין עקרון ההמשכיות המשפט העברי מורה שרק באמצעות צוואה ניתן לסטות מכללי הירושה.
בהערת אגב אגיד שכך דומה שזאת גם המדיניות השלטת במשפט הישראלי לפי סעיף 8 לחוק הירושה.
היו"ר ארז מלול
¶
מה זאת אומרת? אדם שלא השאיר צוואה, לפי המשפט העברי הוא לא מוריש? יש מעגל ראשון, מעגל שני.
אברהם קלמנזון
¶
הוא מוריש אבל לא לפי הבעת הרצון שלו. גם אם הוא הביע את רצונו ואמר מה הוא רוצה – רק באמצעות צוואה. אמנם במקורות המשפט העברי מלמדים שיש גם זכויות שהן בעלות אופי אישי וזהותי יותר שבהן ניתן לסטות מכללי הירושה גם לא על-פי צוואה בלבד. כך, למשל, הרב רפאל חזן שהיה מגדול חכמי איזמיר ולאחר מכן הראשון לציון בישראל במאה ה-18. הוא קבע שאף על פי שהמשפט העברי מוריש זכויות אישיות כמו למשל זכות למשרה ולשררה, הרי שבדברים כגון אלו ניתן להסתפק אפילו בגילויי רצון זעירים יותר של המוריש בשביל לכתוב את זה.
אברהם קלמנזון
¶
נכון. לא צריך דווקא צוואה. בדומה לכך הרב ישראל שטרן כתב שאם המפטיר השאיר אחריו קניין רוחני והוא נתן הוראות בעל-פה ראוי לפעול על-פיהן גם אם הוא לא נתן את זה לפי צוואה מכיוון שמדובר בזכויות בעלות אופי אישי יותר.
לכן אנחנו מבקשים להפריד בין זכויות שהן בעלי אופי קנייני ועסקי יותר כמו מטבעות דיגיטליים שבהם ברירת המחדל צריכה להיות שהרכוש עובר ליורשים בלי קשר - - -
לעומת זאת בזכויות בעלות אופי אישי יותר ראוי להתחשב יותר בהסכמי השימוש, ולדעתנו, ראוי לאור הרגישות הרבה של הנושא הזה והחשיבות הרגשית הגדולה שיש למשפחות בנושאים האלה לאפשר לבית המשפט באמצעות צו לסטות מההסכמים.
הנקודה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה היא שגם לפי המשפט העברי זכות ההורשה והירושה אינה בלתי מוגבלת. כאשר מבקשים לבצע ירושה ניתן שכרוכה בפגיעה בזכויות צדדים שלישיים או באינטרסים ציבוריים אחרים ניתן להגביל את זכות הירושה וההורשה. כך למשל, אם אנחנו מסתכלים על המידע הרב הטמון בפרטים דיגיטליים יש סכנה ברורה שהעברת המידע תוביל לפגיעה באינטרסים עסקיים או במידע אישי רב שנשלח לנפטר מתוך הנחה שזה יהיה גלוי רק לו, וכעת בהורשה יש סכנה רבה.
היו"ר ארז מלול
¶
איך התייחסו לכך שהיורשים מגיעים לכול? אם יש חיסיון חל חיסיון עליהם. הם נכנסים תחת החיסיון ורוב העולם לא עוברים עבירות ולא עושים פשעים, והם ייכנסו תחת חיסיון של עורך דין-לקוח, רופא-לקוח וכולי.
אברהם קלמנזון
¶
לדעתי, המשפט העברי דווקא מתייחס לזה והוא לא מניח את זה בצורה מובנת מאליה. כך למשל יש תקנה מאוד גדולה של רבנו גרשום במאה העשירית שקובעת שאסור לאדם לקרוא מכתבים שאינם ממוענים אליו. הרב חיים פלאג'י מגדולי חכמי איזמיר במאה ה-18 כתב שהאיסור הזה קיים גם על מי שקיבל את המכתב – אסור לו להעביר את המכתב לאנשים אחרים, כולל לכאורה גם ליורשיו. זאת אומרת שאם מידע ממוען לאדם אחר, גם אם המידע הגיע לאדם על-פי דין ומרצון חופשי, אסור לו שהמידע הזה יעבור לאחר. בנוסף הנצי"ב מוולוז'ין, מגדולי חכמי ליטא במאה ה-19 קבע שכאשר יש קניין רוחני של בן אדם, והוא נותן הוראות שיכולות לפגוע באינטרס ציבורי – למשל בעת לימוד תורה אדם שמורה להשמיד את חידושיו באופן שיפגע בלימוד התורה, הרי שניתן להגביל את ההצעה הזאת. לכן הצעתנו השנייה היא לאפשר שכל אדם שרואה את עצמו נפגע מהעברת הבעלות על הפריטים הדיגיטליים לידי היורשים יוכל להתנגד לצו הירושה או לצו הצוואה. האפשרות הזאת לכאורה קיימת במשפט הישראלי בסעיף 67'. הפסיקה פירשה את הסעיף הזה אולי מסיבות טובות בצורה מאוד מצומצמת שמאפשרת רק למי שיכול להיות זכאי להגיש התנגדות. לדעתנו, בכל הנוגע לפרטים דיגיטליים מסוג זה ראוי להבהיר שאפשרות ההתנגדות לצו הירושה בנושא זה צריכה להינתן לצדדים שלישיים רבים יותר. תודה רבה.
עדן פרבר
¶
תודה. אני עדן פרבר, עורכת דין במכון תכלית למדיניות ישראלית. אנחנו רוצים לברך על התיקונים החדשים לנוסח, ובמיוחד בסעיף (ב) שמסמיך אדם להחליט אם להוריש את כל התוכן האישי או חלק ממנו בהתאם לשיקול דעתו. יחד עם זאת, לשיטתנו, גם הנוסח החדש לא מעניק הגנה מספקת לפרטיות הנפטר, לכבודו ולכבוד משפחתו, וחסרות הוראות שמתמודדות עם שאלות קריטיות במיוחד על היקף תחולת המנגנון.
התיקון הראשון שנבקש להציע הוא הבחנה ברורה יותר בין סוגי המידע הנכללים בתוך המטריה של תוכן דיגיטלי. סוג אחד הוא מידע אישי אשר נועד לשימוש של בעל המידע בלבד, כגון: תכתובת אישית בוואטסאפ, בפייסבוק, באינסטגרם ובטינדר; סוג שני הוא מידע קבוצתי הקיים במאגרים שבהם הגישה משותפת כמו מסמכים בגוגל דרייב או דרופ-בוקס; וסוג שלישי הוא נתיבי מידע, כלומר מידע שספקי השירות אוספים לגבי אדם שאין לו גישה אליו, למשל: נתוני מיקום או היסטוריית תנועות. גישה זאת נקראת בספרות "ניהול מידע מתוך הקשר", ואנחנו מציעים לאמץ אותה בקביעת הגדרות מפורשות בחוק לסוגי המידע השונים, למשל בחלוקה שהצענו או בחלוקה אחרת.
היו"ר ארז מלול
¶
- - שהחברות ששואלות למי האדם רוצה להוריש, אפשר לשאול גם מה אתה רוצה להוריש. ואז הוא קובע. הוא הבעלים. החברות משמשות רק אכסניה. אבל אני כבעלים יכול להגיד שאני מוכן שכל הסרטונים והתמונות יעברו וגם ההתכתבויות. אם אני אומר את זה אז כן אפשר למרות שאני פוגע בצד שלישי. גם עכשיו אני יכול לפגוע בצד שלישי. ואם אני רוצה אז אני משאיר את הפלאפון פתוח, ואם יש ליורש סיסמה אז לא צריך אותנו פה. הרי הבעיה היא אם הוא מת בטרם עת או שלא חשב על זה, ואז אנחנו נכנסים. פה אנחנו רוצים לשאול את בעל הנכס הדיגיטלי מה הוא רוצה להוריש – תמונות, התכתבויות, רק את הסרטונים, רק מה שמפורסם? את מבינה – ברגע ששואלים אותו פותרים את כל הבעיה.
עדן פרבר
¶
נכון. תודה, אדוני היושב-ראש. ההצעה שלנו היא להבחין בחוק בין סוגי המידע ובנפרד אנחנו גם רוצים להציע מנגנון - -
היו"ר ארז מלול
¶
לדעתי, זה מה שהוצע בבריטניה בבית הלורדים. עוד לא הספקתי ללמוד הכול אבל זה הקו – לחייב את החברות שהמוריש יפרט בצורה פרטנית מה הוא רוצה להוריש ומה לא.
עדן פרבר
¶
אני אוסיף, אם אפשר, שבעניין של הבחנה בין סוגי המידע יש היבט קריטי כי הרבה אנשים לא נוטים לחשוב שבתוך המידע שקיים להם בפייסבוק יש גם תכתובת שלהם, גם הפוסטים שלהם וגם כל היסטוריית התנועות שפייסבוק אוסף עליהם. לכן הבחנה כזאת בחקיקה לגבי סוגי המידע יעזור.
לגבי סעיף (ב) שמבקש להחריג שירותי היכרויות או שירותי תקשורת בין-אישיות הצעתנו היא דווקא לא להחריג אותם מהוראות החוק, אלא לקבוע ברירת מחדל שונה בהתאם לרגישות השירות. למשל, ברירת מחדל לחשבונות רגישים תהיה לא לאפשר גישה פתוחה לכל מידע ללא הוראה מפורשת; אולם ביחס לחשבונות שאינם רגישים, במיוחד אלה שנחוצים למימוש זכויות יוצרות.
עדן פרבר
¶
קודם כול, אנחנו פתוחים לדעות אחרות בזה, אבל לדעתנו אפשר לכלול שירותי היכרויות, וכמו שציין היושב-ראש שירותי תקשורת בקבוצות שונות כי יש רגישות שונה ביחס לכל אחת מהן. אבל יצירת קטגוריות במדרג שלגבי כל אחד מהם ברירת המחדל שונה תסייע גם כאשר הנפטר לא הספיק לקבוע הוראות בעצמו. נשמח להמשיך לחשוב יחד עם הוועדה. תודה רבה.
ורד שביט
¶
בוקר טוב. שמי ורד שביט. מאז שאחי טל שביט נהרג ב-2011 ולמשך שבע שנים פעלתי באופן עצמאי כדי להעלות בארץ את המודעות - -
ורד שביט
¶
מפגיעת מכונית. הוא היה בן 55.5. במשך שבע שנים פעלתי באופן עצמאי כדי להעלות בארץ את המודעות בנושא "מוות דיגיטלי". כתבתי בלוג בשם "אבק דיגיטלי", הרציתי, לימדתי, התראיינתי, חקרתי באופן עצמאי, העברתי הכשרות לאנשי מקצוע ופניתי לכל אדם, גורם וגוף בישראל שרק היו מוכנים להיפגש איתי ולשמוע על הנושא בתקווה לחולל שינויים. טסתי לכנסים בינלאומיים שהוקדשו לנושא מוות דיגיטלי, הרציתי והתראיינתי גם בחו"ל.
בפברואר 2013 יזמתי פגישה בנושא עזבונות דיגיטליים ברמו"ט – הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים; בדצמבר 2014 פתחתי את הישיבה שהייתה בוועדת פניות הציבור בכנסת בנושא עיזבון דיגיטלי; וביולי 2017 פתחתי את הישיבה שהייתה בוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת בנושא "זכויות על נכסים דיגיטליים לאחר המוות".
כל מי שהנושא הזה חדש לו – אשריכם. לי יש אח מת מ-2011 ושני הורים מתים מ-2021. ב-2018 פרשתי מהעיסוק בנושא וחזרתי אליו בנובמבר 2023 עקב המצב. מאז שחזרתי לעסוק בנושא אני מתמקדת בכתיבת מדריכים ופיתוח כלים להקלה על משפחות שכולות בנקודות המפגש בין דיגיטל למוות שזמינים עבורם ללא עלות, וכל הפעילות שלי בנושא היא בהתנדבות.
מניסיוני הן בעיסוק בתחום והן מחיי האישיים אני מבקשת להציע שני תיקונים לנוסח המוצע לחוק: התיקון הראשון מתייחס למילים "לאחר פטירתו של המשתמש". לדעתי, יש להוסיף לחוק מקרים שבהם המשתמש חי אך לא מסוגל להיכנס לחשבונותיו המקוונים מסיבות בריאותיות או אחרות. דוגמה אחת אני מכירה, לצערי, מחיי; אבא שלי, כאמור, נפטר ב-2021 לאחר שהיה חולה בדמנציה במשך 8 שנים. הוא לא היה מסוגל להיכנס למחשב, לטלפון, לחשבונות המקוונים.
היו"ר ארז מלול
¶
כשהוא חי עדיין למרות מצבו מה הצורך להיכנס? הרי אין עכשיו תיעוד או זיכרון – הוא עדיין איתנו.
ורד שביט
¶
נכון, זה העניין. אני תכף אגיע לסוגים השונים של הנכסים. אבל החשבונות הדיגיטליים שלנו הם הרבה יותר מהזיכרונות שלהם – הם כל ההתנהלות שלנו. כשאחותי ואני היינו צריכות לקחת על עצמנו ניהול של דברים במשפחה שקודם לכן אבא שלי ניהל אותם, אם לא הייתה לנו גישה למייל שלו לא היינו יכולות לעשות את זה.
כאמור, למזלנו, אחותי ואני ידענו את הסיסמאות לכניסה לחשבונותיו, וכך נחסך מאתנו סבל נוסף. אבל מה אם לא היינו יודעות? כמה משפחות סובלות ממצב דומה כי אין להם גישה לחשבונותיו המקוונים של בן משפחה שחולה בדמנציה? יכול להיות שהתוכן הדיגיטלי כולל מידע בריאותי ופיננסי שהוא חשוב מאוד להמשך טיפול וניהול חיי בן המשפחה החולה ושאר המלחמה.
דוגמה נוספת היא, כמובן, החטופים. גם אלה מהם שעדיין בחיים כבר למעלה משבעה חודשים לא יכולים להיכנס לחשבונותיהם, ויכול להיות שבחשבונות אלה יש דברים שהמשפחה צריכה. אני אדבר תכף על ההבדל בין "רוצה" לבין "צריכה".
במקרים כאלה בניגוד להורשה של נכסים פיזיים יש משמעות גדולה לאלמנט הזמן. אם אבא שלי היה מוריש לי אלבום תמונות שנמצא במגרה האלבום היה נמצא במגרה באותו מצב עד פטירתו גם אם אף אחד לא היה פותח את האלבום במשך שמונה שנות המחלה שלו. אבל זה לא המצב במקרה של תמונות דיגיטליות שמאוחסנות בענן; מפני שלרוב ספקי השירותים קיימת מדיניות "חשבון לא פעיל". למשל, בגוגל חשבון שלא נכנסו אליו שנתיים החשבון נסגר וכל התוכן שבו נמחק. ב-APPLE מוחקים את התוכן אחרי שנה, בוואטסאפ אחרי 120 יום, בשירות המייל של וואלה אחרי שלושה חודשי אי פעילות החשבון נמחק.
כשהחטופים יחזרו, בתקווה במהרה ובחיים, הם עלולים לגלות שחלק מחשבונותיהם המקוונים והתוכן הדיגיטלי שלהם נמחק, אלא אם למשפחותיהם או לחבריהם יש הסיסמאות והמודעות לשמור על החשבונות פעילים.
יש אשליה נפוצה כשמדובר בחשבונות דיגיטליים - לא נורא, אפשר לשחזר. אבל ברוב המקרים זה לא המצב. חשבונות נסגרים ונמחקים לצמיתות באופן בלתי הפיך, והתוכן שהיה בהם לא ניתן לשחזור. מסיבה זאת אני מציעה שאותו אדם שמקבל את הרשאת הגישה לחשבונות המשתמש לאחר פטירתו של המשתמש יוכל לקבל גישה לחשבון גם כשהמשתמש עדיין בחיים במקרים של אי יכולת המשתמש להיכנס לחשבון כמובן לאחר הגשת הוכחה רלוונטית כמו אישור רפואי. אני מציעה לשקול את הנושא להרחבה לאפוטרופוס גוף או כאפוטרופסות נפרדת או כחלק מייפוי כוח מתמשך.
תיקון שני שאני מציעה לנוסח המוצע נובע מניסיוני ליצור קשר עם ספקי שירות לצורך כתיבת המדריכים שאני מעלה לבלוג שלי. מנובמבר 23' אני יוצרת קשר עם ספקי שירות ישראלים ובינלאומיים ומבררת מהי מדיניות המוות הדיגיטלי שלהם כדי להנגיש אותה למשפחות שכולות.
ורד שביט
¶
תודה. מנובמבר 23' אני יוצרת קשר עם ספקי שירות ישראלים ובינלאומים ומבררת מהי מדיניות המוות הדיגיטלי שלהם כדי להנגיש אותה למשפחות שכולות. מעבר לזה שספקים רבים לא מפרסמים מדיניות כזאת, גם אלה שיש להם אותה לא מפרסמים בהכרח, ולחלק אין מדיניות ברורה או אין מדיניות כלל, גיליתי שבהרבה מאוד מקרים קשה מאוד ליצור קשר עם נציג אנושי, בפרט למי שאין חשבון אצל ספק השירות. לפעמים נדרשו לי מספר ימים או שבועות להשיג, לפעמים רק דרך קשרים אישיים או עקיפים בדרך לא דרך.
היו"ר ארז מלול
¶
אני חייב לעצור אותך. חלק ממטרת החוק שהצגתי זה המודעות מעבר לביצוע של החברות – שאנשים יידעו מזה. ואז פנה אליי מישהו מהכנסת ואמר לי שיש לו חבר שחי עם מישהי ואין להם ילדים ומשפחה – ממש עריריים. כשבן או בת הזוג נפטר – אני לא זוכר מי – לא הייתה לבן זוג גישה. הוא אמר שזה מה שהיה מחזיק אותו בחיים – הסרטונים שנשארו אצלו. הוא היה רואה והיה ממשיך את החיים. הוא נשאר לבד בעולם, והוא אמר, זה בן הזוג הווירטואלי שלי עכשיו. ברגע שהוא לא יכול היה והכול נמחק הוא הרגיש כאב. יש מקרים כאלה – ברוך השם, לא הרבה, אבל יש מקרים שזאת ממש הצלה, זה לא סתם זיכרון או מורשת. זה ממש לתת לבן אדם חיים, סיבה להמשיך לחיות. הוא עדיין מדבר עם בן או בת הזוג שלו דרך הרשת בסרטונים, בהתכתבויות, בתמונות. אז אתם מבינים? אני פונה בעיקר למשרד המשפטים על החשיבות של החוק הזה.
ורד שביט
¶
גם אם הספק יחויב לפרסם את מדיניות המוות הדיגיטלי שלו ייתכן שבן למשפחה שכולה ירצה לברר פרטים לגבי המדיניות או פרטים ספציפיים לגבי חשבונו של בן המשפחה שנפטר או שהוא עדיין בחיים ואי אפשר להיכנס לחשבון שלו, והוא לא ימצא למי לפנות.
מה שאני עושה בתחום המוות הדיגיטלי נועד להוריד מסבלן של משפחות שכולות במקום שאפשר. מה שעברתי בניסיונות שלי ליצור קשר עם נציג אנושי אצל ספקי שירות שאין לי חשבון אצלם זאת דוגמה למקום שבו אפשר לחסוך סבל נוסף למשפחות שכולות. לכן התיקון השני שאני מציעה הוא לחייב את ספקי השירות לפרסם בבירור אפשרות ליצור קשר עם נציג לבירורים בנושאים של מוות דיגיטלי.
אני רוצה לציין לחיוב בהקשר הזה את החברה הישראלית "פייבוקס" שהם החברה הישראלית היחידה שאיתרתי בינתיים שיש לה צוות תמיכה ייעודי למתן מענה למשפחות שכולות.
בנוסף לשני התיקונים שהצעתי גם אם החוק יחוקק או לא ובכל נוסח שהוא - -
ורד שביט
¶
- - וכדאי שיהיו קמפיינים ממוקדים לאוכלוסיות בסיכון גבוה: צבא, משטרה, לוחמי אש, מאבטחים וכולי. כדאי שיהיו גם הכשרות מוות דיגיטלי לאנשי מקצוע, גם לאלה שמטפלים בנוטים למות וגם לאלה שמטפלים במשפחות שכולות.
לגבי הנוסח שדנים בו
¶
בסעיף (ב) נאמר: "יאפשר ספק השירות למשתמש לקבוע כי אדם אחר יהיה רשאי לקבל גישה לתוכן". לדעתי, כדאי לעמוד על ההבדל בין קבלת גישה לחשבון לבין קבלת עותק מתכולת החשבון. כמו כן כדאי לתת את הדעת איך זה יתבצע בפועל – איך המשפחה תדע איפה היו חשבונות? איך המשפחה תיכנס לחשבונות האלה?
ד"ר גור בליי
¶
אפשר לשאול שאלת הבהרה? דווקא כשכתבנו "גישה לתוכן" הכוונה הייתה להיות כוללניים ולהיות עם ניטרליות טכנולוגית כי זה מה שאמור לאפיין חקיקה בתחום הזה. אז כתבנו "גישה לתוכן" במובן שספק אחד ייתן לך עותק של התוכן, ולספק אחר אולי יותר נוח לתת לך להיכנס כאילו אתה המשתמש המקורי – כל ספק לפי ראות עיניו ובלבד שתוכל לגשת לתוכן – זאת הכוונה. זה עונה על מה שאת מדברת עליו?
ורד שביט
¶
אני יודעת, רק עוד דבר אחד: הכללים והקביעות שאנחנו מדברים עליהם בחוק הם בין האדם לבין הספק. איך המשפחה תדע אותם? כי כתוב בחוק שהספק יידע את המשתמש. המשתמש איננו – איך המשפחה יודעת שיש חשבון? איך המשפחה יודעת מה המשתמש בחר? איך המשפחה יודעת שהספק יכבד את מה שהמשתמש בחר? עדיין יש כאן סוגיה שלא מספיק נגענו בה.
לא תכננתי להגיד את זה מראש אבל שמעתי במקרה שגור מבקש לדעת איזה סוג דברים משפחה הייתה רוצה גישה אליהם. אז תגידו אם אתם רוצים שאפרט את זה אחר כך או עכשיו. הכנתי רשימה ממה שאני יודעת.
ורד שביט
¶
חשוב לי להבהיר שזה מאוד רחב ומאוד אינדיבידואלי כי לכל אחד מאתנו יש הדברים האחרים שיקרים ללבו. חלק מזה נשמע אולי מובן מאליו אבל לא הכול: רשתות חברתיות, בנושא הכספי: פייבוקס שכבר ציינתי ופייפל. יש לנו כספים בפייפל.
היו"ר ארז מלול
¶
זה דומה. לא אמרתי שזה זה. פייפל זה כמו כל כסף במניות. אתה לוקח צו ירושה ואתה בודק את כל הנכסים של הבן אדם.
ורד שביט
¶
לא, אני מצטערת – זה לא. כי כשאתה עושה הר הביטוח או הר הכסף החשבונות הדיגיטליים לא מופיעים שם. אם למישהו יש חשבון בפייפל ויש לו כסף בפייפל הוא לא יידע את זה. אותו דבר בפייבוקס. אם לבן אדם יש כרגע כסף בפייבוקש זה קיים רק בחשבון הדיגיטלי שלו בפייבוקס ולא בשום מקום אחר.
רשימה של סוגי חשבונות שאני יודעת מהשטח שמשפחות צריכות גישה אליהן: דברים כספיים כמו פייבוקס ופייפל, אחסון בענן ושיתוף קבצים – שזה לא רק וידיאו וסטילס אלא גם כתבי יד; תיבות דואר אלקטרוני, שזה לא רק תיבות אישיות אלא גם מקצועיות; דברים שקשורים לבניית אתרים; דברים שקשורים לאתרי מכירה. כיום החנויות של אנשים הן דיגיטליות בלבד. אנשים שעוסקים בגיימינג או תכנות זה יכול להיות דברים שהם יקרים מפז עבורם.
ורד שביט
¶
אנשים עצמאיים שיש להם עסקים קטנים: יכול להיות שאלה חשבונות שלאף אחד אחר אין שם המשתמש ושם הסיסמה או הרשימה איפה יש חשבונות כאלה; רשימות דיוור, קורסים דיגיטליים, חשבוניות, ניהול פרויקטים. אם כרגע בן אדם נופל ומת והמשפחה רוצה או צריכה להמשיך את העסק הקטן הזה הם לא יודעים איפה הדברים נמצאים.
מכשירים – ל-Apple יש עולם משל עצמם. לא בהכרח המשפחה יודעת איך להיכנס לכל מה שקשור ל-Apple; יש יצירה שנעשית באמצעים דיגיטליים, עיצוב שנעשה באמצעים דיגיטליים.
אני רוצה לדבר על דברים שאנשים רוצים לבין דברים שאנשים צריכים. כיום מסמכים נסרקים ומועלים לענן או מראש רק קיימים באמצעים דיגיטליים. אין עקבות נייר שהמשפחה יכולה לגשת אליהם אם היא צריכה ממסמכים חשובים כדי לתפעל דברים שקשורים לבית.
חיים כהן
¶
תודה רבה על ההזמנה להיות נוכח במפגש החשוב הזה. כשמדברים על המקומות האלה, אז הגישה למקומות כמו וואטסאפ אז אם יש לי הטלפון של המנוח אני ניגש לוואטסאפ ואף אחד לא יכול להגביל אותי או להגיד אם מותר או אסור, את ההודעה הזאת כן תקרא. אנחנו קצת מתעסקים במשהו שיהיה לנו קשה לשים עליו את היד. גם רשת חברתית לא יודעת שאדם הלך לעולמו. אם יש לי אפשרות לגשת לחשבון של הנפטר הרשת החברתית תמשיך לתפעל אותי כאילו אני בחיים.
פה עוד לפני שאנחנו נוגעים בכל המעטפת של החוק יש פה עניין שאנחנו צריכים לפתור מלכתחילה, איך מיידעים את החברות האלה שאדם נפטר. אין להם שום גישה או שום מידע שהאדם הזה כבר לא פה.
היו"ר ארז מלול
¶
מדובר כשאין גישה ליורשים ואז מיידעים את החברה - - - כשיש גישה אז יש גישה. אם הנפטר לא עשה סיסמאות וידע שהמשפחה יכולה להיכנסת גם כשהוא חי, אז אין בעיה. הם נכנסים0 תחת נעליו. אבל החוק נועד למקרה שאין לי גישה לחשבונות. אתה מדבר על מצב שיש גישה. השאלה אם הם עושים עבירה ונכנסים לחשבון שלו. אני לא בא עכשיו לתקן את העולם – אני בא עכשיו לעזור למשפחות, ליורשים או לחברים שרוצים ואין להם גישה; כשיש גישה אני לא מדבר – רק במקרים האלה.
היו"ר ארז מלול
¶
אבל זה רצון המוריש – הוא רצה רק אחרי מותו להוריש את זה. במחקר מאוניברסיטה בבריטניה וגם ישראל הייתה שותפה, שבחיים הם לא רוצים ואחרי מותם הם רוצים. בחייהם הם לא רוצים להיכנס לניהול החיים.
היו"ר ארז מלול
¶
הם אמרו שאין להם בעיה שתיכנס המשפחה – 1,766 נבדקים באיטליה בגילים צעירים. המשותף לכולם הוא שרוב האנשים רוצים שזה לא יימחק. זה עונה על ההבחנה.
חיים כהן
¶
עדיין אני חושב שאם אנחנו יוצרים אפשרות כפולה שמי שיש לו גישה האם אנחנו נותנים לו את הגישה באופן חופשי – ושוב, זה נכסי ניידי שאפשר להוריש אותם. בכל זאת הגשנו נייר עמדה בנושא.
חיים כהן
¶
כמו שאמרתי אנחנו מתייחסים לזה כנכסי ניידי לכל דבר ועניין. לפיכך אם הצעת החוק תתקבל נמליץ שזה ימוקם באזור של הנכסים המיוחדים לחוק הירושה – סעיפים 116-112. דומה שהצעת החוק עוסקת בנושא חשוב ואקטואלי אבל היא לא מענה מלא שצריך להינתן.
חיים כהן
¶
בהתאמה להצעת החוק, כמובן היא מעוררת כמה סוגיות, וכבר חלק מהן שמענו פה בנושא של פרטיות – איך אנחנו מגינים על פרטיותו של אדם? האם אנחנו סוגרים את המהלך הזה רק בצוואה? מי שיש לו צוואה - -
היו"ר ארז מלול
¶
לא, לא. אם אני רושם כמו בפנסיה למי אני רוצה להוריש את הפנסיה אני עצמי כותב את השם, את הטלפון, את תעודת הזהות ואם אני רוצה כמה יורשים.
ד"ר גור בליי
¶
הרעיון הוא לא לגעת. התפיסה היא שאם הורשת משהו בעל ערך כספי בין בעולם הווירטואלי או בעולם הפיזי הוא הולך לפי דיני הירושה. הרעיון בחוק הזה הוא לא לפגוע לא בדיני הגנת הפרטיות ולא בדיני הירושה. זאת השלמה. לתחומים האלה אין ערך כספי, אלא ערך רגשי שקיים הרבה מאוד בעולם הווירטואלי, ואנחנו רוצים לתת גישה בהיבט הזה לדברים האלה. זה לא משליך על זכויות הקניין שלך, אלא נועד לאפשר גישה לדברים האלה שהם דווקא בעלי היבט רגשי. יכול להיות שיתחבא שם משהו גם בעל ערך כספי אבל עדיין יש הפרדה – זה שקיבלת גישה לדבר הזה לא נותן לך זכות קניין.
רני נויבואר
¶
אנחנו רוצים להתייחס כי זה נאמר כמה פעמים לפרוטוקול. אני רני נויבאור, ראש חקיקה ומדיניות באפוטרופוס הכללי. חשוב לנו להדגיש שהדבר הזה הוא אקסטרה בדיני הירושה גם ברמת האינפורמציה שנמצאת שם. ההסכמה הייתה שהולכים על מידע מתוך הבנה שמידע אישי לפעמים יכול להגיע לגדר ירושה ולפעמים לא. אנחנו לא רוצים להיכנס לשאלה הזאת גם ברמה של הגדרה וגם ברמה שנותנים רק את המפתח. לכן האמירות – סעיף 147 לחוק - - -
חיים כהן
¶
אבל, הנה, אנחנו שוב מפצלים. הנה עוד פיצול חדש. בהתחלה פיצלנו בין מי שיש לו גישה בלי הקוד ויכול להמשיך ומי שאין לו גישה יכול לגשת. הוא צריך את הוראת החוק הזאת בשביל לגשת. עכשיו אנחנו מפצלים שוב ואומרים – תזכירי מה אמרת קודם, בבקשה.
רני נויבואר
¶
הרעיון היה לתת לאנשים את הגישה. הרבה אנשים שהתלוננו והגיעו גם אלינו אמרו שאין להם גישה. הם לא אמרו שהם רוצים את הבעלות הקניינית, אלא רצו את הגישה. הצעת החוק נועדה לפתור גישה. אפשר היה לדון פה שעות בשאלה איפה ירושה נכנסת ואיפה ירושה לא נכנסת, מה היחס של הפרטיות לכל זה ומה היחס בין גישה לבין זה. הרעיון היה שבמידה רבה בעקבות הדיון הקודם שהוויכוח הזה התחיל לעלות על פני השטח לתת לאנשים מה שהם זקוקים לו – גישה; ולא עכשיו להיכנס לרומו של עולם להבחנות שאנחנו המשפטנים מאוד אוהבים ומאוד מעניינות אותנו. זאת לא המטרה כרגע.
חיים כהן
¶
בבסיס עצמו יש גישה שאני יכול להמשיך להשתמש בוואטסאפ ובפייסבוק של המנוח. החברות עצמן, עד שאנחנו לא מסדירים את זה מולן באיזושהי הסדרה להודעה שקיים דבר כזה - -
היו"ר ארז מלול
¶
אתה יודע מה, אני זורם איתך – כאשר החוק יעבור והחברות יתחילו ליידע את בעלי התכנים על הרצון למי מורישים אז הם באמת יחשבו ולא תהיה גישה לאף אחד, והם ינעלו את עצמם ובאמת יסתכלו. חלק מהתהליך הוא שינוי החשיבה של המשתמש עצמו. זה יאפשר גם שוני ורצון ולתחום את זה למה שאישי ולא אישי. בן אדם לא חושב שהוא ימות אף פעם. מישהו חושב שהוא ימות?
ד"ר גור בליי
¶
זה פשוט לא דרך המלך, זה העניין. העניין הוא שזה שיש לי מפתח לבית של סבתא שלי שנפטרה כי פעם היא נתנה לי מפתח כדי שאשקה לה את העציצים זה נפרד מהשאלה מה יעשו עם הבית בדיני הירושה ואיך יורישו את הצוואה. לי יש עדיין מפתח ואני נכנס ואולי מסתכל ונהנה מהבית באופן שוטף כי היא נתנה לי מפתח לפני מותה. עדיין זה נפרד לגמרי מהדבר הזה. אז במקרה יש לי סיסמה. מהדבר הזה לבנות את התיזה זה ללכת דווקא לא בדרך המלך, בעיניי.
חיים כהן
¶
אנחנו עכשיו כאילו מחוקקים משהו ונותנים מפתח, כמו שציינת, שהוא כמעט בלתי מוגבל. ואולי אפילו לא נתנו כלי לחברה או למשתמש עצמו להביע את דעתו בעניין.
חיים כהן
¶
אז ברעיון עצמו שוב – אם לא עשיתי צבא אז אני נשען על אותה הוראה שכביכול נתן המוריש למוטב לרשת אותו.
חיים כהן
¶
אבל כדאי לעמוד על הדקות הזאת כי יש הבדל אם עכשיו כתבתי צוואה וזה לכולי עלמא, ואין בעיה, כולם רואים והודעתי בריש גלי שאני מעוניין.
היו"ר ארז מלול
¶
אבל הצוואה שלך לא מחייבת את החברות. אני מחייב את החברות לתת אופציה למשתמש לגישה, אבל זה לא קשור לצוואה.
ד"ר גור בליי
¶
עורך דין כהן, הצוואה זה עולם אחר. חשוב להדגיש שוב – אלה שתי ממלכות שאחת לא נוגעת ברעותה. יש לך עולם הירושה ויש לך עולם הגישה למידע של התוכן האישי. זה לא קשור. שם דיני הירושה – כן כתבת צוואה, לא כתבת צוואה – זה עולם נפרד. הדבר העיקרי פה הוא אולי קניין נלווה, יהיו פה דברים בעלי ערך כספי. אבל העיקר פה זה התוכן האישי.
היו"ר ארז מלול
¶
כמו מסמכים חשובים שהתגלו שמעידים על נכסים בשווייץ ולא ידעו את זה בלי הגישה למדיה. הרעיון הוא הגישה לזיכרונות, לא המסמך הספציפי. לפלאפון עצמו כן צריך צוואה.
ד"ר גור בליי
¶
וזה לא משליך על זכויות הקניין, חייבים להבין. זה רק עניין של גישה. יכול להיות שאני כותב שאני מוריש את כל רכושי עלי אדמות לבני, ואת הגישה אני נותן לאשתי. אז אם במקרה בחשבון יש משהו בעל ערך כספי, אמנם לה יש גישה אבל זה משנה את העובדה שהבעלות היא עדיין של הבן שלי. כי זה לא נוגע בדיני הקניין.
חיים כהן
¶
בנייר העמדה ביקשנו הסדרה מקיפה בנושא הנכסים הדיגיטליים וכל מה שקשור לזה. משם אולי אפשר יהיה לשאוב את אותן הוראות.
דניאל רז
¶
נכון. אני עובד משרד המשפטים אבל אני לא מייצג את משרד המשפטים, אלא את הסיוע המשפטי. בעקבות בקשתו של יושב-ראש הוועדה הגשנו נייר שבו הבאנו נתונים לגבי מספר התיקים שהיו לנו בנושא של זכויות דיגיטליות. בדיון הקודם דיברתי על כך שהיו לנו שבעה מקרים. אנחנו מייצגים היום כ-1,400 משפחות שכולות ברחבי הארץ אחרי 7 באוקטובר. כלומר נקודת הראייה שלנו היא רחבה מאוד. הסוגיה הספציפית של זכויות דיגיטליות יחסית לא עלתה הרבה בתיקים שהיו לנו – והיו לנו הרבה מאוד תיקים – אנחנו מדברים על 90%-80%. יכול להיות שחלק הוסדר בצורה כזאת או אחרת ואני לא רוצה להיכנס לשאלה איך זה הוסדר; ובחלק זה הוסדר משפטית.
מה שכן בשבעה מקרים שהיו לנו דובר בעיקר - -
דניאל רז
¶
בגלל זה אנחנו מייצגים את מרבית המשפחות השכולות בנושא של נפגעי פעולות איבה. לכן 90% מהתיקים ברחבי הארץ בניגוד לתחום המעמד האישי הרגיל.
דניאל רז
¶
גם בנושא פיצול זכויות החניכה, ביטוח לאומי, מול משרד הביטחון, חובות, הצרכים של המשפחות: צווי ירושה, התנגדות, צוואות.
דניאל רז
¶
גם. אנחנו מייצגים את מרבית החטופים. אז בוודאי יש לנו נקודת ראייה.
דווקא ההצעה שהוצגה פה, לטעמנו, היא ההצעה הטובה ביותר ממה שהיה לנו בפעם הקודמת. רק שתי הערות על סמך מה שעלה מהשטח.
בנושא ספקי האינטרנט – כפי שהצעתם כתוב שמפעם לפעם הספק ידגיש אבל לא כתוב כמה פעמים. זאת אומרת יש פה חשיבות לזה.
דניאל רז
¶
אבל אני מקבל את ההערה שאולי זה קצת מוגזם.
לגבי שירות תוכן דיגיטלי להיכרות בין בני הזוג או שירות תקשורת בין אישית: אם אני מתייחס לשירות תקשורת בין אישית המשפחות שפנו אלינו בתיקים כאלה שהיו לנו, לא יכולים עכשיו לקבל את המידע.
דניאל רז
¶
זה כוללני מידי, לטעמי.
אני רואה שבסעיף 3 אישרנו לשר המשפטים את האפשרות לבצע תקנות תוך שימוש בפרטיות וזכויות בתוכן. זאת אומרת זה משאיר שיקול דעת רחב לשר להתקין תקנות, וזה בהחלט סביר.
היו"ר ארז מלול
¶
מה הבעיה? יש לו ייעוץ וחקיקה שיכוונו אותו. יש לו ייעוץ וחקיקה טובים שאפשר לסמוך עליהם, במיוחד איגי.
היו"ר ארז מלול
¶
איגי, אתה לא איתנו. לא דיברת, אפילו לא הערת ביניים, משהו. בדרך כלל בחוק הרבנים במועצות הדתיות אתה כל הזמן. פה אתה שקט.
דניאל רז
¶
בסופו של דבר אני רוצה לומר שאם עיקר ההתעסקות שלנו הייתה על דברים שהיו בין בני הזוג או בין ההורים ובני הזוג אז כשאנחנו מחוקקים את זה צריך לקחת בחשבון כי אלה הסוגיות שעלו ישירות אלינו. יש הרבה שלא עלו ויכול להיות שיעלו בהמשך.
אני רוצה להגיד מילה טובה גם על שירותים. בסופו של דבר לא היו לנו בעיות חוץ מאשר בחברה אחת. אבל לא היו לנו בעיות ספציפיות עם חברות התוכן.
היו"ר ארז מלול
¶
אנחנו עם החברות והם יודעים את זה. פנינו ועשינו והכול בהסכמה. הם מבינים את העניין. טוב שציינת. גם בראיונות על החוק – אנחנו לא נגד החברות, אנחנו יחד עם החברות. החברות מבינות את הצורך ומתאימות את עצמן למצב. לצערי, זה קרה בעקבות אירוע ענק, 7 באוקטובר. היה צריך שזה יקרה לפני כן. מ-2011 ורד כבר מטפלת בזה. כואב לי שרק עכשיו יש חקיקה. אנחנו עובדים מאוד לאט. אבל הגענו לזה ונעשה את זה יחד. אנחנו גם יכולים לשפר כל הזמן. הרי גם כשהחוק עובר יהיה פה מעקב בוועדת חוקה על ביצוע החוק. החברות האלה לא נעלמות, ואם יש צורך לשנות ולשפר – זה לא סוף פסוק.
דניאל רז
¶
אני אומר בהסתייגות שעכשיו בגלל המלחמה היה באמת רצון טוב, אבל כשאנחנו מחוקקים חוק אנחנו צריכים לצפות פני עתיד, מה יהיה בעוד שנתיים, עשר שנים ועשרים שנה. לכן חייבים - -
היו"ר ארז מלול
¶
איזהו חכם? הרואה את הנולד. אבל אי אפשר לצפות את זה בטכנולוגיה ובמדיה.
משרד המשפטים, כולם חיכו למוצא פיך.
עמרי רחום טוויג
¶
תודה, אדוני, אני מטעם גוגל ישראל. דיברנו בדיון הקודם שהיה דיון עקרוני. אדוני ביקש הערות נקודתיות לתוכן אז כמה הערות קטנות: כמובן, אנחנו מברכים על הנוסח המעודכן. הוא נשמע לנו נכון ומאוזן ותואם את מה שבפועל גוגל עושה כבר היום.
היו"ר ארז מלול
¶
רק אנשים לא מודעים לזה ולא משתפים פעולה. במחקר שהזכרתי שאלו אותם אם הם יודעים על גוגל, ואולי 12% מהם ידעו.
הערות נקודתיות
¶
הערה אחת לסעיף (ב). כשהיועץ המשפטי הקריא והסביר שכולו או חלקו ביחס לתוכן הוא בשים לב לשיקולי השירות הספציפיים ולבחירת ספק השירות – אנחנו, כמובן, מסכימים וחושבים שזה נכון אבל אני לא בטוח שזה מה שעולה מהנוסח. שמענו כאן גם קריאות אחרות של הנוסח.
ד"ר גור בליי
¶
הוא נועד להגיד את שני הדברים. אנחנו אולי נחדד את זה בנוסח אבל כבר עכשיו אני אבהיר לפרוטוקול ואם נצטרך נתקן בנוסח – כולו או חלקו מוסב על שני הדברים: גם על סיטואציה שבה לפי הפלטפורמה החיוב של בן אדם להעביר היא יכולה להגיד שזה יהיה רק על X ו-Y ולא על Z – היא קובעת את זה; וגם יכולה להיות סיטואציה שמבחינתי היא תעביר הכול ותהיה למשתמש האופציה להגיד להעביר את זה ל- X ו-Y ולא ל- Z.
עמרי רחום טוויג
¶
בסדר גמור. אבל מה שנכון מבחינתנו להדגיש, ולדעתי, זה גם נכון לספקים מסוגים שונים שיכולות להיות מגבלות שונות בשים לב לשירות כמה גרנולריות – אפשרויות בחירה – אפשר לתת. לכן אנחנו מבקשים שלא ישתמע שהבחירה היא מוחלטת. כלומר חלקו של התוכן יכול להיות פשוט לא רלוונטי בשירותים מסוימים אז אנחנו מבקשים להבהיר את העניין.
הנקודה השנייה ביחס לאותו סעיף
¶
יש שימוש חוזר במונח "תוכן אישי", והוא לא מוגדר. זה מעורר כל מיני שאלות, למשל מה זה "תוכן שיתופי". יש חשבונות שיתופיים, תיקיות משותפות, ואני לא בטוח שזה תוכן אישי. גם ביחסים בין מהו קניין ומהו לא קניין, אפרופו ביחס לדיני הירושה. ומכיוון שההגדרה של "שירות תוכן" היא שירות תוכן אישי שהמשתמש יצר, ערך או שמר, היכולת לתת גישה לתוכן היא רק אם התוכן בסוף נשמר באותה נקודת זמן בפלטפורמה. תוכן יכול להשתנות ולהימחק ואנחנו רוצים להבהיר שלא ישתמע כאן שכל תוכן שיצרתי אי-פעם בפלטפורמה, יש חובה לשמור אותו בגיבויים ושיינתן ביום פטירתו של אדם, אלא רק מה שהיה זמין בחשבון בנקודת הזמן הרלוונטית. כלומר זה שיצרתי תוכן לפני שנתיים אבל מחקתי אותו חודש אחרי זה – על פניו זה תוכן אישי שיצרתי והחוק חל עליו – פלטפורמות לא יוכלו לתת גישה לתוכן שהמשתמש מחק בעצמו.
היו"ר ארז מלול
¶
זה כפוף לתנאי החוזה. כשאני משתמש כתוב בחוזה שאם השתמשתי ולא שמרתי זה נמחק. זה לא סותר. הרי זה חוזה. ההוראה הזאת לא תסתור את שאר - - - אתם מציינים את זה בחוזה שלכם שנמחק. זה לא שאתם מוחקים והבן אדם לא יודע.
עמרי רחום טוויג
¶
נכון, אני מסכים. יש שתי דרכים לעשות את זה: אחת היא, כמובן, להבהיר שהחוק אינו גורע מתנאי השימוש.
עמרי רחום טוויג
¶
והדרך השנייה היא לכתוב שהתוכן האישי הוא ברשותו של הספק, זאת אומרת ייתן גישה לתוכן שנמצא ברשותו או זמין לו.
הנקודה האחרונה היא סעיף 2(ג) שעוסק בהבניית שיקול הדעת שהיועץ המשפטי לוועדה העלה אותה. אנחנו, בכל הכבוד, חושבים שזאת סוגיה מאתגרת. היא מאתגרת פעמיים: היא מאתגרת פעם אחת כי בחייו של אדם כשהוא בוחר לתת גישה לתוכן שיש ברשותו, הפלטפורמה לא מהווה שום באפר בשאלה אם זה פוגע בזכות צד שלישי או לא פוגע בזכות צד שלישי, והיא גם לא צריכה להיות הגוף הממשטר של השאלה מה בן אדם בוחר להעביר לאחר. לכן גם לא נכון, בעינינו, שזה יהיה גם לאחר מותו. זה בעצם סוג של pass through – היכולת של אדם לבחור בחייו לעשות השהיה להעברת התוכן לצד שלישי. היום אני רוצה להעביר את זה לבת זוגי או לבני אבל אני רוצה שההעברה תיכנס לתוקף רק ביום מותי – זה לא שונה ממצב שבו אדם היה מעביר את התוכן לצד שלישי במהלך חייו. זה יכול היה לפגוע בזכויות של צדדים שלישיים, זה יכול היה להפר חובות חיסיון, כל מיני דברים. החובות האלה השתרשרו הלאה אבל אנחנו לא חושבים שבעל התשתית, הספק, הוא הגורם למשטר את זה או לייצר כללים סביב הדבר הזה. זה נראה לנו לא נכון בהרבה רמות שונות. אז אנחנו סבורים שיש מקום להשמיט את סעיף (ג). מעבר לזה ההצעה טובה בעינינו.
ד"ר גור בליי
¶
שאלת חידוד לנושא של תוכן אישי. בשלב מסוים היה מוגדר "תוכן אישי" והורדנו את זה. איך, לתפיסתכם, כשאתם באים ליישם את החוק הזה, איך אתה תופס את המונח הזה?
עמרי רחום טוויג
¶
יש שתי דרכים לעשות את זה: א', להתייחס לתוכן שמצוי בחשבון המשתמש. כלומר יש חשבון משתמש, יש תוכן שנמצא בו בנקודת זמן מסוימת, וזה התוכן, זה מה שיש שם. כשאנחנו נכנסים לדקויות מהו תוכן אישי יש לזה מטען רב יותר. אני לא יודע, לדעתי, צריך לבחור איזו בחירה בוחרים. אם הבחירה אגנוסטית לחלוטין ומה שיש זה מה שיש או שהיא בחירה נורמטיבית רק של תוכן.
רני נויבואר
¶
אפשר לשאול שאלה? הבנו שחלק מהגישה של חברות היא שבגלל שיש להן חובה לשמור על פרטיות אז גם אם בית משפט יורה להן לתת צו גילוי של מידע הן עדיין יסתכלו שהן לא מפרות את הפרטיות. העלית פה שאלה מאוד כבדה: מה האחריות של אותו גוף לשאלה איזה מידע הוא מוסר? כי אם המשמעות היא שמניחים על הפלטפורמה מידע והוא לצורך העניין מוסר את המידע, הוא לא יכול עכשיו לתווך את סוג המידע; הגישה השנייה היא שבסופו של דבר אנחנו כפופים לדיני הגנת הפרטיות, ולצורך העניין הם כן יגידו משהו ולכן אנחנו מפעילים שיקול דעת. אז אנחנו מפעילים שיקול דעת. כרגע אתה אומר את הדבר הראשון.
עמרי רחום טוויג
¶
אני אסביר: אנחנו לא נמצאים כאן במסלול של בתי משפט או בהוראת בתי משפט. זאת גם ההבהרה של הוועדה שאנחנו נמצאים במסלול מקביל וולונטרי שמבוסס על בחירתו של המשתמש. ברגע שהמשתמש בוחר לבצע פעולה בפלטפורמה בחייו או מיד עם מותו זאת פעולה שהמשתמש ביצע. אנחנו רואים את זה, ולדעתי גם הדין רואה ככה פלטפורמות כצינור שמבצע את הפעולה שהמשתמש בחר לבצע. לכן אני לא חושב שיש כאן שאלה של אחריות של הפלטפורמה להפרת פרטיות או לפגיעה בזכויות צדדים שלישיים. זאת לא פעולה שהפלטפורמה יוזמת, זה בסך הכול פעולה שהפלטפורמה מבצעת לבקשתו של המשתמש. זה בדיוק כמו שאני יכול היום לתת הוראה של שיתוף של כל תיקיית הדרייב שלי לצד שלישי ואולי יש שם דברים שפוגעים בפרטיות. הפלטפורמה אינה אחראית. זה גם מצב הדין נכון להיום בישראל. אנחנו לא נמצאים במצב של פיקוח בית משפט וזכויות משפט, כך אני מבין.
היו"ר ארז מלול
¶
מה שמוטל עליהם זה רק אם זה פגיעה בביטחון המדינה, קריאה לאלימות – זה נראה לי מה שכן מוטל.
עמרי רחום טוויג
¶
נכון להיום בדין הישראלי אין חקיקה שעוסקת בניהול התוכן אל-ידי פלטפורמה. שוב, אנחנו מדברים כאן לא רק על פלטפורמות של שיתוף תוכן אלא גם על פלטפורמות של אחסון שזה בין אדם לעצמו ששם בכלל הפלטפורמה היא עיוורת ואין לה שום בקרה על סוג התוכן שנמצא. לכן בהקשר של הכלי של האופציה שנבחנת בהליך החקיקה הזה זאת לא שאלה רלוונטית. אם תהיה בהליך כלשהו שאלה בפיקוח בית משפט האם להתיר תוכן מסוים שבית משפט נכנס לגופו – האם להתיר עיון בו או לא, זאת שאלה בסדר אחר ואני לא בטוח שהיא רלוונטית לנוסח הזה ולהסדר שמוצע כאן.
ד"ר גור בליי
¶
למה ההתנגדות שלכם לסעיף (ג) במובן הזה שאתה לא יכול לראות דווקא כפלטפורמה שגיל עוזר לך? זאת אומרת הוא נותן לך איזושהי הכוונה וזה באמת סעיף חריג בפנייה לגוף פרטי, אבל המחוקק מאותת לך – הוא לא אומר לך – איזה שיקולים. ואז ביתר קלות אתה יכול להגיד, כתבתי כך וכך ואני מתכתב עם הדרישה לפרטיות ועם הדרישה לשימור. זאת אומרת הוא בסך הכול נותן לך קביים.
עמרי רחום טוויג
¶
אני אסביר: כל עוד אם זה היה בסעיף 1 לחוק בעניין מטרות החוק איזו אמירה כללית ובשים לב אליה היינו מנסחים את הנוסח בשים לב שיש חוק – זה דבר אחד. הסעיף הזה מנוסח אחרת; הוא קובע שהכללים ייקבעו בשים לב. ברגע שזאת האמירה אני חושש ממצב שבו יתנהלו הליכים משפטיים שבהם אנשים ינסו לאתגר את הכללים ולקבוע לתוכם דברים שהמחוקק לא ביקש להכניס לתוכם. לדעתנו, זה פשוט לא נכון בסיטואציה הזאת. אני גם אסביר: זכויות קנייניות בתוכן – עלתה אפשרות לקבוע בחוק הזה שהוא בלי לגרוע מזכויות ירושה עתידיים. מצוין – זה לא עניינה של הפלטפורמה להסדיר מהן הזכויות הקנייניות בתוכן, אין לה שום standing ושום say בנושא הזה. לכן גם לא נכון שהכללים ייקבעו בשים לב לזה. אני באמת חושב שזה לא המקום. תודה רבה.
יהודה בן יעקב
¶
תודה. אני מנהל מדיניות במטא. קודם כול, דיברנו על החשיבות של הנושא ועל הצורך לעסוק בו. אפשר לראות שאנחנו עסקנו בו שנים אחורה במדיניות שפיתחנו בהקשר הזה. אני אתייחס ספציפית לדברים שנאמרו בהקשר של הסעיפים של החוק. יש פה השלכות טכניות שצריך לבדוק אותן באשר לתחולה ופלטפורמות תוכן או אחסון שמשמשות מיליארדים של אנשים. אז יש צורך – ואפשר לפתור את זה גם בקריאה שנייה ושלישית – בסעיף תחולה או היערכות שיאפשר לפלטפורמות להבין את הקשיים הטכניים שכרוכים בזה.
הנושא של החרגה של סוגים מסוימים של תכנים – התכתבויות אישיות וכדומה – אני רואה שזה שוב מעורר דיון ער נוסף. הגישה הכללית שלך ושל היועץ המשפטי שמדברת על אדישות טכנולוגית היא גישה נכונה במובן הזה שדברים עשויים להשתנות כל הזמן. כבר היום אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם התכתבות עם בינה מלאכותית היא מידע אישי או לא וצריכה להישמר וכדומה. זאת רק שאלה שמתעוררת עכשיו כשאנחנו יודעים שהטכנולוגיה הזאת נמצאת בחיתוליה, אז מה יהיו השאלות בעוד חצי שנה?
לכן הייתי משאיר איזשהו מרווח שם. העמדה שלנו כפי שהיא מתבטאת במדיניות כרגע היא לא לאפשר גישה לתוכן שהוא התכתבויות עם צדדים שלישיים. יש מורכבות טכנולוגית בהקשר הזה כי בהרבה שירותי התכתבויות אישיות התוכן מוצפן מקצה לקצה ולא נשמר על-ידי ספק השירות ונמצא בגיבוי במכשיר הפיזי של האתר או בשירות הענן שהוא מנוי עליו. במובן הזה האפשרות לתת גישה לתוכן לא קיימת ברמה הטכנית. צריך לתת על זה את הדעת. אלה הערות ספציפיות שיש לי.
יהודה בן יעקב
¶
תמונות וסרטונים לא מאוחסנים בוואטסאפ; הם מאוחסנים בטלפון עצמו או על שירות הענן שאדם מנוי עליו.
יהודה בן יעקב
¶
גם התמונות, גם הסרטונים וגם ההתכתבויות – כולן מאוחסנים לא בוואטסאפ. צריך להעביר את זה לפלטפורמה שמוצפנת מקצה לקצה. גם אם וואטסאפ רוצה היא לא יכולה לגשת לתוכן ולהעביר אותו לאדם. הוא מאוחסן או על הטלפון הפיזי כגיבוי או כגיבוי שנמצא על שירות הענן שהאדם מנוי עליו. ואז נשאלת השאלה מי נותן את הגישה לתוכן. לכן הסוגיה של תוכן, מי שמצוי ברשות הספק או משהו כזה –שתהיה הגדרה שתאפשר הבנה של זה.
יהודה בן יעקב
¶
בפייסבוק ואינסטגרם הם - - -
המגמה העולמית היא לעבור להצפנה מקצה לקצה של שירותי ההתכתבות הבין-אישית. לכן צריך לקחת את זה בחשבון.
ד"ר גור בליי
¶
אני חייב לציין שהיינו בקשר וגם זומנו גורמים כאלה, אבל לצערי הם לא נמצאים פה. למרבה הצער, זה כמו התלמידים שמגיעים לכיתה ואומרים להם, למה אין פה כל התלמידים של הכיתה. דווקא אלה שיש להם המדיניות הזאת שהם גוגל ומטא – דווקא להם יש; והגורמים האחרים, ובפרט הגורמים של שירותי ענן וכדומה, לא נמצאים כאן, לצערנו. היינו כן שמחים לשמוע מהם, ואני מקווה שהם יהיו בהמשך.
תמר קלהורה
¶
אני ד"ר תמר קלהורה ממשרד המשפטים. מהדיון עד כה עולה שבנוסח חסרים כמה דברים מהותיים. אחד הדברים שצריך להוציא מהנוסח בצורה ברורה בין זה בהגדרה של שירות תוכן דיגיטלי ובין זה דרך סעיף קטן (ב) זה כל הנושא של מידע פיננסי. ברור לחלוטין שמידע פיננסי נכנס בהגדרה ובה במידה ברור לחלוטין שהחוק לא צריך לחול על זה מכיוון שמידע פיננסי הוא בהחלט עניין לדיני הירושה וגם מידע פיננסי זה לא מה שאנחנו מדברים עליו.
רני נויבואר
¶
הרבותא נמצאת בעיקרו לשיתוף, הפצה, שמירה או אחסון. כשאתה מעביר מידע או כשיש לך ארנק דיגיטלי אתה לא עושה את זה כדי לתת את השירותים.
רני נויבואר
¶
את טביעת הרגל הדיגיטלית, כמו שתמר אומרת – זה קורה. כי בסוף כשאתה מעביר כספים במימד דיגיטלי גם אם זה לא משנה כרגע אם זה כסף או קריפטו, אז יש תוכן אישי שהמשתמש יצר. אנחנו חשבנו, וכאן אולי כדאי לחדד, שזה נופל בעיקרו לשיתוף, הפצה, שמירה או אחסון; כי המטרה של השירות היא לא שיתוף של תוכן, אלא העברת כספים. לכן חשבנו שכאן זה נופל.
תמר קלהורה
¶
אבל באחת החלופות שראינו קודם היה כתוב שהשירות נועד ויכול להיות שצריך להחזיר את הנוסח ולדבר על המטרה.
ד"ר גור בליי
¶
זאת נקודה חשובה וטוב שאת מעלה אותה כי אני רוצה להבהיר למה אני לא מסכים איתה. הבעיה עם "נועד" היא שבעולם הטכנולוגי הרבה שירותים משנים את התפקוד שלהם לאורך זמן. לכן הרבה יותר חשוב לי להגיד למה הוא משמש בעיקרו היו ולא למה הוא נועד מלכתחילה. Linkedin היה פעם לצורך מציאת עבודה והיום זה סוג של רשת חברתית; וואטסאפ זה לתקשורת, והיום הילדים שלי משתמשים בזה כסוג של רשת חברתית. אז אולי הוא נועד לתקשורת, אבל היום הוא משמש בעיקרו למשהו אחר. לכן בעיניי יותר טוב להגיד למה הוא משמש בעיקרו – זה אומר מה הוא בפועל – ולא למה הוא נועד ונלך לעשות בדיקה ארכיאולוגית.
תמר קלהורה
¶
קודם כול יכול להיות שאפשר גם וגם; דבר שני, מאחר שאנחנו בקריאה הראשונה ובסופו של דבר יפורסם נוסח עם דברי הסבר ייתכן שלכל הפחות כדאי להבהיר בצורה מפורשת בדברי ההסבר שהחוק לא נועד לחול על אפליקציות פיננסיות וכולי.
ד"ר גור בליי
¶
לא רק לא פיננסיות. אמרתי קודם – בכלל, כל הדברים שהרישום של הפעולה שלך הוא אגבי לצורך שלך לקבל שירות.
תמר קלהורה
¶
יכול להיות שאפשר גם לתת דוגמות בדברי ההסבר. כי אני, למשל, חשבתי על אפליקציות שכל עניינן הוא, למשל, קביעת תורים. היום כל מי שעושה פעילות ספורטיבית מחוץ לבית – איך הוא נרשם לשיעור? דרך אפליקציה. אז אני לא יודעת כמה זה עשוי לעניין את בני המשפחה - -
תמר קלהורה
¶
אני רק אומרת שלא בהכרח זה מה שמעניין את בני המשפחה אחרי המוות. אבל ככל שאנחנו רוצים למקד את החוק הזה בדברים שכולנו דיברנו עליהם, אז אם לא בנוסח לפחות בדברי ההסבר צריך להתייחס.
תמר קלהורה
¶
אני אומרת לעניין הנוסח כי סעיף (ב) לכאורה פותח את הפתח לומר במפורש על מה זה לא חל. אז אם לא רוצים לכלול בסעיף (ב) אפליקציות פיננסיות אז לפחות בדברי ההסבר. זאת הערה אחת שלי.
הערה נוספת – ובעיניי, זה הרבה יותר חשוב מההערה הקודמת, זה מה שנאמר בסעיף 2(א): כללים בעניין אופן הטיפול בתוכן אישי. בעיניי, המילה "טיפול" צריכה הגדרה. אני אסביר למה אני מתכוונת: הציפייה הראשונה מהחברות כדרישת סף היא שהן יאפשרו למשתמש לומר למי הוא רוצה לתת גישה. זה נאמר במפורש, וזה ברור מאליו, ובלי זה לא ניתן להתקדם. אבל אחר כך וביתר שאת לאור הדברים שנאמרו פה לעניין מה שייעשה במידע לאחר שיש גישה, במה דברים אמורים? הרי ייתכנו דרכים שונות של טיפול. יכולה להיות מדיניות שאומרת, אני מאפשר לך רק לצפות בתוכן. לך חשוב לדעת? בבקשה, תסתכל; מדיניות אחרת תגיד, אני מאפשר לך מרגע שנכנסת לעשות הורדה, להעתיק לעצמך את התוכן שנמצא בחשבון של יקירך שנפטר; מדיניות אחרת יכולה ללכת אפילו עוד צעד ולומר, תרוקן את החשבון, תמחק את התוכן שלו ואולי אפילו תסגור אותו; ומדיניות אחרת יכולה לומר, אני גם אאפשר לך להפעיל את החשבון לאחר המוות.
תמר קלהורה
¶
אבל, לדעתי, זה חשוב, ואני אומר למה: בסופו של דבר אחרי שאדם נפטר הוא משאיר אחריו בני משפחה שיכולים להיות גם מסוכסכים זה עם זה. יש כאלה שירצו שהתוכן יימחק לחלוטין וייעלם; יש כאלה שירצו שהתוכן כן יישאר כי הם רוצים פעם בכמה זמן להיכנס לאתר ולהיזכר. אני מכירה מישהי ששלוש שנים אחרי פטירת בעלה עדיין נכנסת לטלפון שלו ושומעת את ההודעות שהוא השאיר לה ולילדים.
תמר קלהורה
¶
עם כל הכבוד, המטרה בסופו של דבר של החוק הזה היא לצמצם מחלוקות בין בני המשפחה שנותרים בחיים, לצמצם הידיינויות משפטיות - -
היו"ר ארז מלול
¶
תאמיני לי שאם הם כבר רבו על זה הם יגיעו לבית משפט על הנכסים הממשיים בית משפט ייכנס גם לנושאים האלה ויסדיר אותם.
תמר קלהורה
¶
אני לא מסכימה. אנחנו נמצאים כאן משתי סיבות: א', כי יש סכסוכים בין הנותרים בחיים לבין החברות; ב', גם מכיוון שלפעמים יש סכסוכים בין בני המשפחה שנותרו בחיים על מידע שיש לו תוכן סנטימנטלי; ואנשים יכולים לריב מריבות ולנתק יחסים גם על דברים שלכאורה אין להם ערך.
תמר קלהורה
¶
אני מכירה מקרים של אנשים שמנתקים יחסים בגלל דברים שוליים שבשוליים ולא מדברים עם אחד עם השני עשרות שנים. כל החוק הזה נועד לצמצם את המקרים שיקרו.
תמר קלהורה
¶
אבל השאלה היא מה מותר. לדעתי, המילה "טיפול" היא מילה מעורפלת שאיננה מספקת הכוונה לחברות מה להציע לבעל החשבון לעשות במידע.
תמר קלהורה
¶
לא "אופן ניהול התוכן האישי". לו דעתי הייתה נשמעת אנחנו היינו מגדירים מה נכלל במילה "טיפול". בעיניי, זה צריך לכלול צפייה, העתקה, מחיקה, הורדה או לסגירת החשבון או לרבות הפעלתו לאחר המוות.
ד"ר גור בליי
¶
מה זאת אומרת שלא יהיו דיונים? פה זה עניין עקרוני, לא ניסוחי. הרעיון הוא בדיוק כמו שאמרנו וחזרנו ואמרנו, בגלל המורכבות של העולם הטכנולוגי הזה זה לאפשר, ככל הניתן, ניטרליות טכנולוגית בדבר הזה. אולי מחר זה יהיה להמיר את זה לאפליקציית AI. הדברים האלה משתנים כל הזמן. אז ההגדרה עם רשימה סגורה זה פשוט לשים מכשול בפני עיוור.
ד"ר גור בליי
¶
אז אם היא פתוחה אז מה עשית בזה. אני באמת לא מבין מה התועלת. חזקה על הפלטפורמה שתדע בהתאם לסוג הדברים שלה. בסופו של דבר אנחנו בסיטואציה שאנחנו רוצים לעשות את הרגולציה המינימלית שתאפשר להגשים את התכליות. אז למה להיכנס פה לפרטי הפרטים?
תמר קלהורה
¶
- - אני חוששת ממצב שבו יהיו הידיינויות משפטיות על השאלה האם בזה שאחד מבני המשפחה שקיבל גישה אבל מחק את התוכן ורוקן את החשבון מהתוכן – האם הוא לא ביצע בכך עוולה כלפי בן משפחה אחר? הפלטפורמה תיגרר שלא בטובתה להידיינות הזאת כיוון שזה לא הוגדר במדיניות.
לדעתי, כדי לא להרבות דיונים משפטיים לא מול הפלטפורמות ולא מול בני המשפחה סביב העניינים האלה צריך להגדיר מהו טיפול, מה נכלל בזה. להגיד לבן אדם: לאחר מותך, האם אתה רוצה שאותו פלוני שלו אתה רוצה לתת גישה ימחק את החשבון? כי אם בעל החשבון מביע את רצונו המפורש אז זה שלאחר המוות איזשהו בן משפחה לא מעוניין שהחשבון ייסגר – זה חסר משמעות; כי בעל החשבון הביע את רצונו המפורש. ואם הוא הביע את רצונו המפורש אז לא תיתכן התנגדות של בני משפחה אחרים. אתה רוצה שהחשבון ייסגר? אתה רוצה שאפשר יהיה רק לצפות בתכנים או שאתה רוצה לאפשר למי שיקבל את הגישה להפיץ את התכנים הלאה? אולי אתה לא רוצה את זה? אולי אתה רוצה רק לתת צפייה?
דניאל רז
¶
אני מצטרף לדעתה של עורכת הדין קלהורה כי אנחנו רואים במעט התיקים שיש לנו שאלה תיקים שהסוגיות האלה עולות.
דניאל רז
¶
לגבי התכנים בין ההורים של המנוח לבין בת זוגתו. באחד התיקים היינו צריכים למנות עורך דין כי אנחנו ממנים עורך דין לשני הצדדים – גם לכאן וגם לכאן. מדוע אנחנו צריכים להגיע לערכאות המשפטיות בסוגיות כל כך מורכבות וקשות לאחר טרגדיה כל כך קשה? לכן ככל שאני מגדיר ואני נותן למנוח את האפשרות על תכנון שהדברים האלה לא יגיעו אז זה עדיף. נכון, הרבה מאמצים נעשים על-ידי כל עורכי הדין לא להגיע למצבים האלה. אבל זה לא תמיד ברור שזה לא יקרה, וכמו שאת אמרת בצדק ככל שנתכנן את זה מראש ונוכל למנוע את המצבים האלה זה עדיף.
תמר קלהורה
¶
עוד הערה אחת ופה זה, בעיניי, יותר עניין של ניסוח. אני לא משוכנעת שהמונח "שימור הזיכרון הדיגיטלי" הוא מספיק ברור. ייתכן שצריך להמיר אותו במשהו כמו "פעולות הנצחה" או משהו בסגנון כי זה מונח שכולנו מבינים אותו, אבל אני לא משוכנעת שהוא משפטי מספיק. אני מציעה לחשוב על משהו קצת יותר מהודק משפטית אבל זה יותר עניין של נוסח.
ליאת לנדאו
¶
אני מייעוץ וחקיקה אזרחי. אני מתעסקת בנושא של דיגיטציה. עלה בערבוב גם בדיון הקודם וגם בדיון הזה ההבדלים בין מצבים שתוכן הוא שמור באחסון על המכשיר לבין המצב שהוא שמור בפלטפורמות. החידוד של החברות הטכנולוגיות היה חשוב בהיבט הזה שלא ניתן לחייב אותן להעביר תוכן שלא מצוי ברשותן.
שירה גרטנברג
¶
אני ממשרד המשפטים, רפרנטית פרטיות ומידע. אני אתייחס, ברשותכם, להסדרים. לגבי ההגדרה – דיברנו על "שירות מקוון המשמש בעיקרו". לדעתנו, עדיף לדבר על הייעוד של השירות בהקשר למה שהיועץ המשפטי לוועדה ציין על השינוי של הייעוד תוך כדי הזמן. אפשר להציע "מיועד בעיקרו", ואז זה נותן משמעות גם לתפיסה של הייעוד בהווה.
לגבי סעיף 2(ב) – בניגוד לסעיף 2(א) שבו אנחנו מחייבים קביעת מדיניות באופן ניטרלי סעיף 2(ב) מחייב את ספקי השירות לאפשר למשתמש לקבוע כי בן אדם אחר יהיה רשאי לקבל גישה. במקרים האלה בהחלט חשוב להחריג שירותים של תקשורת בין-אישית. דיברנו על זה גם בדיון הקודם. בעצם האפליקציות של חילופי הודעות פרטיות - -
שירה גרטנברג
¶
- - פוטנציאל המידע שעובר באותן שיחות מתוך ציפייה של שני הצדדים בשיחה שהמידע הזה יהיה שמור באותה שיחה ביניהם, לצד זה שאנחנו מבינים גם שהיקף החומרים שנמצאים בעולם הדיגיטלי רחב הרבה יותר מעולם של פעם אולי של מכתבים שנשמרו בביתו של המנוח, יש חשיבות גדולה להחריג ספקים מהחובה לאפשר למשתמש לקבוע גישה לתוכן האישי.
היו"ר ארז מלול
¶
אז אמרנו – אולי חלק מהגישה לחלק מהתכנים. למשל, בוואטסאפ לתמונות ולסרטונים, לא התכתבויות.
היו"ר ארז מלול
¶
אז הוא יגיד שהוא לא רוצה. אני לא מבין – זה נראה כאילו האח הגדול ששולט בבן אדם. אני רוצה שכל התמונות האלה יעברו לכל העולם אחרי מותי. הנה, הצהרתי את זה מוקלט. אני רוצה שכל התמונות פה יעברו לכל העולם. תנו לבן אדם את שיקול הדעת שלו. הוא קובע. אם הוא רוצה הוא יכול להעביר את זה עכשיו למי שהוא רוצה. אז מה הבעיה?
שירה גרטנברג
¶
לא. סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות קובע שפרסום של עניין שנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם הוא פגיעה בפרטיות.
ד"ר גור בליי
¶
סליחה שאני קוטע אותך. אני אומר את זה רק כדי לעזור לכוון את זה. לדעתי, יש פה מתח עמוק כי מצד אחד אני מבין שההיבטים של הפרטיות הם הכי חזקים, ומצד שני אנחנו שומעים גם מהסיוע המשפטי וגם מהדברים שהיושב-ראש דיבר עליה והדברים שורד הזכירה קודם, שאולי לפעמים אלה הדברים הכי חשובים אחר כך ליורשים. בסיטואציה הזאת זה מאוד מורכב.
היו"ר ארז מלול
¶
ברגע שהחוק יהיה במודעות אדם יבין שהוא יצטרך לחשוב על החומרים שהוא כותב, על החומרים שהוא אוסף. אם הוא רוצה משהו שאף אחד לא יראה הוא יחזיק פלאפון שני או חשבון וואטסאפ סודי.
ד"ר גור בליי
¶
אני מצטרף למה שאומרת שירה כי גם מה הקושי? היום אני נכנס לאיזשהו שירות ואומרים לי, מה אתה רוצה לעשות אחרי 120? ואני אומר, אין לי שום בעיה. אני לא זוכר הודעה - -
היו"ר ארז מלול
¶
לכן התזכורת. זה מה שדניאל אמר – פעם בחודש. ואז אתה יודע שאתה תמחק. אני אהיה אחראי למעשיי, בקיצור.
ד"ר גור בליי
¶
אנחנו יודעים שבמציאות בני אדם לא עובדים ככה. אתה מקבל תזכורת מהרשת שאומרת לך, האם מילאת, ואתה אומר, סבבה, מילאתי ואז מוחק ומעיף את ההודעה הזאת. ואני לא בהכרח זוכר מה מילאתי.
לירון מאוטנר לוגסי
¶
לא רק לא זוכר, אלא אם אדם נפטר במפתיע הוא לא יודע מראש מה התוכן שייכנס לו לתוך המחשב, הטלפון או האחסון. וכשהוא ימות הוא לא יכול למחוק את זה.
היו"ר ארז מלול
¶
כשכתבתי מוטב אני יודע שבכל רגע נתון הוא יכול לראות את זה. הרי אני לא יודע מה יקרה היום או מחר, במיוחד במדינה שלנו. ברגע שאתה מודע לזה - -
לירון מאוטנר לוגסי
¶
אבל יש הבדל בין להחליט החלטה ספציפית פר הודעה מסוימת על אדם מסוים ויחסים מסוימים שיש לך איתו, ויש שיקול דעת בנסיבות העניין; לבין להגיד מראש אמירה קולקטיבית גורפת על כל המידע. זה מאוד בינארי.
היו"ר ארז מלול
¶
אז אני אגיד שאני לא רוצה, לא כותב. את יודעת מה, אני אחכה לגיל 70 ואז אני אכתוב למי.
לירון מאוטנר לוגסי
¶
לא רק על וואטסאפ. גם פייסבוק אמרה שהמדיניות שלה בפייסבוק שאת השיחות האישיות שלה היא לא מאפשרת להעביר.
יהודה בן יעקב
¶
אני אשמח לחדד את הנקודה הזאת. יש הבחנה שאנחנו עושים מכיוון שהתכתבות יומיומית שגרתית בצ'אטים פרטיים יותר דומה להתחקות אחר עקבות דיגיטליים מאשר לתוכן שנוצר. בסוף זה משהו שאתה עושה בצורה מאוד שוטפת. אני מניח שאתה עצמך מתכתב עם עשרה אנשים בו זמנית בוואטסאפ. זאת התנהלות שהיא הרבה פחות מיצירת תוכן וכמעט הולכת לכיוון של קריאת מחשבות כשאתה חושב על הדברים האלה. אני לא יודע אם ההחרגה מחויבת המציאות, אבל מה שמחויב המציאות זה לא לחייב באופן מוחלט.
היו"ר ארז מלול
¶
אז אם אפשר כי אנחנו ממש בסוף. יש גם אב שכול בזום ואני רוצה לכבד אותו. לא ידעתי שהוא אב שכול.
שירה גרטנברג
¶
אני רוצה להגיד שהנקודה הזאת של הגנה על צדדים שלישיים היא מאוד חשובה לנו. הדיון מתמקד בעולם הנפטרים והמשפחות שלהם, אבל חשוב להביא גם את האינטרס של צדדים שלישיים שמתכתבים עם האנשים האלה, ובסוף יש להם ציפייה סבירה להגנה על הפרטיות שלהם. בגלל זה היה לנו חשוב לעגן את הדבר הזה בהחלטה של ועדת שרים.
גם יש לציין לגבי סעיף 2(ג) – כרגע כתוב "בין השאר לזכויות המשתמשים בשירות לפרטיות". בהמשך לדברים של היועץ המשפטי לוועדה מאחר שלא תמיד הצדדים השלישיים משתמשים בשירות אנחנו מציעים לשנות את הניסוח ל"זכות לפרטיות", כך שהשיקול הזה יהיה רלוונטי באופן רחב יותר.
לגבי סעיף 2(א) – כרגע התחולה שמוצעת: "ספק הנותן ומציע שירות תוכן דיגיטלי לציבור בישראל". ההגדרה הזאת מעוררת שאלות איך מעצבים עת ההסדר כדי שמצד אחד הוא יתפוס את מי שאנחנו מכוונים ומצד שני יהיה לגיטימי בכללי המשפט הבינלאומיים החלים במישור הזה. לכן אנחנו מבקשים להשאיר את ההגדרה הזאת טעונת ליבון נוסף.
לירון הופפלד
¶
כן, כן. היא לא הוכרעה די צורכה. אבל נראה שאפשר להגיד שיש תמימות דעים לפחות ביחס לצורך לכבד בקשות או את הרצון של אדם כפי שהוא הביע אותו בעודו בחייו. חשוב לזכור שחלק גדול מהחוק נועד להתייחס גם להיבט הזה ולא רק לרצון של המשפחה לאחר מותו של אדם.
לירון הופפלד
¶
לכן לדעתנו, התוספת שהוספה להצעת החוק בנוסח שהופץ לקראת הדיון היום שמאפשרת לאדם לקבוע גם שלא תינתן גישה למידע לאחר מותו ושהמידע יימחק היא תוספת חשובה שמביאה לידי ביטוי את התפיסה של הפרטיות כשליטה ושל היכולת של אדם להביע את רצונו באשר למה שייעשה עם המידע על אודותיו.
הסוגיה המרכזית הנוספת שצפה ועולה כאן שגם שירה התייחסה אליה וגם נציג מטא דיבר עליה בהתייחסות האחרונה שלו היא הסוגיה של פגיעה בפרטיות צדדי ג'. זאת סוגיה מרכזית ומשמעותית. הצורך להחריג התכתבויות עם צדדי ג' היא הכרחית בגלל שאנחנו הולכים ומעבירים את כל המחשבות שלנו לפלטפורמות הדיגיטליות. התכתבויות יומיומיות מכילות את כל התפיסות הכי עמוקות שלנו ביחס לכל מה שאנחנו עושים. וגם אם זה בסדר ורצוני הוא שאחרי מותי אחותי ובן זוגי יראו את הרצונות שלי - -
היו"ר ארז מלול
¶
הלוואי שבניי ובנותיי ילמדו את הדרך שלי, יישמו את זה. אני רוצה שהם ילמדו אותי ויעשו עליי מחקר.
לירון הופפלד
¶
בהחלט יכול להיות. אבל מאוד יכול להיות שהחברים שלך שנהגו להתייעץ איתך לגבי הסוגיות הרגישות ביותר של בני ביתם בשאלות של חינוך, אמונה וכל הסוגיות שנוגעות למחשבות של אדם – לא בטוח שהם מעוניינים שהבנים שלך יראו את כל ההתחבטויות שהיו להם. מכאן הצורך. גם אם אדם יוכל להגדיר באופן המודולרי והגרנולרי ביותר מה הוא רוצה שיעבור אליו – לצדדי ג' אין האפשרות להשפיע.
היו"ר ארז מלול
¶
אני רוצה ואם אני כותב שאני רוצה. אני משאיר יומן אישי בבית ושכחתי מה כתבתי לפני חמש שנים ביומן ואני עוקב כל פעם אחרי חומר ארכיוני שיש לי, והילדים רואים. את יודעת שיש לי ארכיון בבית? אני לא צעיר, ויש לי ארכיון. אני כל פעם בודק מה הארכיון שלי? זה ארכיון וזהו, ואני משאיר הכול.
היו"ר ארז מלול
¶
יש הרבה דברים שפתאום בניקיון פסח אשתי אומרת לי, תראה, ואני בכלל שכחתי מזה לגמרי ולא רציתי שיראו. אבל היא ראתה, והכול בסדר.
לירון הופפלד
¶
זה בהחלט יכול להיות אבל יש הבדל. כשאנחנו באים להסדיר את הנושא בחקיקה ואנחנו קובעים מכאן ואילך הוראות שיחייבו אז יש חשיבות להסדרים שאנחנו קובעים. האמירה של היועץ המשפטי לוועדה שהוראות החוק לא באות לגרוע מהוראות חוק הגנת הפרטיות היא הוראה חשובה - -
לירון הופפלד
¶
- - והיא צריכה לבוא לידי ביטוי גם בהוראות החוק בהמשך הנוסח שיהיה נכון ומתאים.
נקודה אחרונה לגבי אחריות הפלטפורמות – אני לא יכולה שלא להתייחס לזה. זאת סוגיה מורכבת. יש דברי חקיקה בעולם וגם פסיקות בישראל שקובעות שיש לפלטפורמות אחריות לתוכן שנוצר ומופץ בהן. זאת סוגיה מורכבת. נכון ששירותי אחסון לא יכולים לדעת כל מה שיש שם, אבל אמירה גורפת שלחברת אחסון אין שום אחריות היא לא אמירה שאפשר לקבל אותה כפשוטה.
בנצי פייגלסון
¶
תודה רבה ליושב-ראש ולייעוץ המשפטי של הוועדה על הנחת הנוסח המתוקן ובכלל על עצם הדיון החשוב שדיברנו עליו בעבר וגם הוזכר שוב בדיון היום.
שתי נקודות קטנות
¶
א', גם נאמר על ידך, אדוני, וגם על-ידי היועץ המשפטי שזה לא משליך השלמה לחוק הירושה ולא משליך על הזכויות הקנייניות. על-פניו, כדאי גם להעביר את זה בנוסח בצורה כזאת או אחרת.
בנצי פייגלסון
¶
הנקודה השנייה – אני דווקא מתחבר לדברים של ד"ר קלהורה שיש פה עניין שצריך לתת עליו את הדעת במובן הזה שמישהו נכנס עם גישה והוא יכול לפעול בנכסים. אז ברור שהוא לא יכול לפגוע בנכסי העיזבון – בן אדם לא יכול לפגוע בנכס אם הוא קיבל גישה. אבל אולי כדי להסליל את הפלטפורמות שלא ייכנס בעל הגישה וימחק, שתהיה אמירה בחוק שמי שמקבל גישה לא יכול לפגוע בנכסי עיזבון.
היו"ר ארז מלול
¶
כשיש חילוקי דעות בנוגע לתוכן בין היורשים ימונה מנהל עיזבון שיהיה אחראי לתוכן הדיגיטלי. זאת נקודה למחשבה.
היו"ר ארז מלול
¶
אני לא סוגר כלום.
תודה רבה, עזרת לנו מאוד.
פיני רבינוביץ', אב שכול, נמצא בזום, בבקשה. שלום לך.
פיני רבינוביץ
¶
שלום לך, אדוני היושב-ראש, שמי פיני רבינוביץ'. בחיים הפרטיים אני אבא של דסי רבינוביץ' שנפטרה ממחלת הסרטן. במהלך השנים האחרונות אני מלווה משפחות שכולות. אתם דיברתם על נושא של צו ירושה. אסור לשכוח – היום העולם שייך לצעירים; ויש ילדים בני 14, 15, 16 שפותחים אתרים, לא משאירים שום מידע, ואם להורים יש נכסים נזילים הם יכולים לקבל את הנכסים שלהם אחרי פטירתם בלי צו ירושה. ברגע שאנחנו נצטרך צו ירושה גם לדבר הזה זה גם יגרום לעוגמת נפש וגם יגרום לצרות. אני מבקש להכניס בנושא הזה שאם יש משפחות שלא זקוקות לצו ירושה שיוכלו לקבל את הנכסים הדיגיטליים, את כל הפרטים, בצורה מסודרת שמתאימה להם לקבל את זה בפחות עוגמת נפש.
היו"ר ארז מלול
¶
תודה רבה. אני מסכם את הדיון ולא אעלה את הנוסח להצבעה בגלל ההערות החכמות והמועילות והנושאים שעוד צריך לחשוב עליהם. אני מקווה שבשבוע הבא יהיה דיון נוסף, בעזרת השם; ואז נעלה את זה לקריאה ראשונה עם השינויים. לא כל השינויים ייכנסו, כמובן. אבל נתקדם הלאה. תודה רבה. אני נועל את הישיבה.
הישיבה ננעלה בשעה 11:05.