פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



48
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
09/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 116
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום חמישי, א' באייר התשפ"ד (09 במאי 2024), שעה 10:00

המשבר בחינוך העל-יסודי - היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, דוח שנתי 71ב- דיון מעקב

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר
טלי גוטליב

משה טור פז
ירון לוי
גלעד קריב

כרמל קרני - עו"ד, סגנית למנהל אגף, משרד מבקר המדינה

בתיה הררי - ראש תחום בכיר מקרו כלכלה, משרד ראש הממשלה

אוהד אלקבץ - סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אפרת צנגן - מנהלת אגף א' אסטרטגיה ומדיניות, משרד החינוך

רן ארז - יו"ר ארגון המורים, ארגון המורים

סיגל פעיל - עו"ד, מייצגת את ארגון המורים, ארגון המורים

חגואל אסף יוסף - מזכיר סניף, ארגון המורים

קים הר-פז - אגף אסטרטגיה, ההסתדרות החדשה

איתמר אביטן - יו"ר אגף אסטרטגיה, ההסתדרות החדשה

ד"ר ניל נמיר - יועץ מדיניות מו״פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

גיל מושקוביץ - מנכ"ל מנהיגים - ארגון מנהלי בתי הספר, מנהיגים - ארגון מנהלי בתיה"ס

אלכסנדרה לויט - מורה, עמותת מורים מובילים שינוי

שמואל לאו - מורה, בתי-ספר

אבי סרוסי - עו"ד, סגן יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הנהגת ההורים הארצית

הילי שושן - חברת ועדת על-יסודי בהנהגה הארצית, הנהגת ההורים הארצית

עינב דלח - חברת הנהלה ור"צ על-יסודי, הנהגת ההורים הארצית

איילת השחר סיידוף - עו"ד, ראש התנועה, תנועת אימהות בחזית

רווית אקשטין - אשת חינוך, תנועת אימהות בחזית

אביב דרור - הורה בהנהגת חט״ב בארי ראש העין, הורים

הרב אופק מאיר - מנכ"ל מרכז החינוך "ליאו בק"

ד"ר רקפת ארליך רון - מנכ"לית מחזקות את החינוך הציבורי

רן מלמד - מנכ"ל נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית בישראל

איילת קציר - מייסדת שומרות על החינוך הציבורי

אמילי נדלר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רוני קמאי - דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גלי יהב - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

פלורינה הלמן לוין

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


המשבר בחינוך העל-יסודי - היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, דוח שנתי 71ב- דיון מעקב

בוקר טוב לכולם. היום יום חמישי, א' באייר התשפ"ד, 9 במאי 2024. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לביקורת המדינה בנושא: המשבר בחינוך העל-יסודי - היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, דוח שנתי 71ב, דוח מעקב. אני רוצה להודות לכם על זה שבאתם. אני מתנצל על האיחור. הייתי בדיון קודם, שהחל בשעה תשע והיה אמור להסתיים תוך 20 דקות, אבל, שלא באשמתנו, לקח בערך שעה ורבע. הדיון היה בנושאים חסויים שהיו אמורים לפגוע בביטחון המדינה.

היום הוא היום ה-216 למלחמה. 132 אזרחי מדינת ישראל, מבני עמנו, חטופים, שבויים, בידי מפלצות החמאס. נקווה מאוד שהם יחזרו מהר לביתם, ושיהיה למלחמה הזו סוף עם הכרעה. אנחנו אומרים את זה יותר מדי זמן.

זהו הדיון החמישי במספר בנושא המשבר בחינוך העל-יסודי. אין מספיק מילים בפי כדי לתאר את הייאוש והתסכול שאני חש בו, אבל בעיקר תסכול שחשים בו תלמידי העל-יסודי, הוריהם, מוריהם, בגלל הזלזול, ההתעלמות וההזנחה. אני חייב להחזיר אתכם כמה דקות לנושא הדיון, או יותר נכון לשם דוח הביקורת שעל בסיסו התחלנו לקיים את הדיונים האלה. הכותרת היתה: "היערכות משרד החינוך לשוק העבודה המשתנה". בעיניי, הכותרת הזו תופסת כרגע תחפושת, ואני באמת לא יודע איך להגדיר את זה. הפתיחה של דוח מבקר המדינה מדברת על כך שהצלחת מדינת ישראל לעמוד באתגרים של שוק העבודה המשתנה, תלויה במידה רבה בהיערכות מערכת החינוך לאתגרים אלה, בדגש על הקניית המיומנויות הנחוצות לבוגרי מערכת החינוך. הנקודות שהיינו אמורים לדון בהן ולעקוב אחר ההתקדמות בתיקון הליקויים שנמצאו בהן, הן: ראשית, השפעת רפורמת הלמידה המשמעותית והפקת הלקחים ממנה, תוכנית משרדית כוללת להקניית המיומנויות במאה העשרים ואחת, שיתוף גורמי חוץ משרדים בתהליך השינוי האסטרטגי, מיפוי תוכניות הלימודים לצורך בחינת היקף המיומנויות בהן, ועוד כהנה וכהנה. אם נמשיך לקרוא את המשך הדוח, אתם תסכימו איתי כי כל אחת מהנקודות האלה הן חשובות ומהותיות. סביב השולחן הזה היה יכול להתפתח דיון מהותי ומרתק, אבל תראו לאיזה דיון הגענו. מה שאנחנו עושים הוא חשוב כדי לקדם את החינוך וההשכלה של ילדי מדינת ישראל. אבל במקום זאת אנחנו נאלצים זה הדיון החמישי, לנסות ולחבר בין משרד האוצר והחינוך וארגון המורים, ולשבת ולחדש את המשא-ומתן. אני לא זוכר את הפעם האחרונה שבה התחננתי. אבל אני אומר לכם שבשבועיים שחלפו התחננתי בפני האוצר לקיים דיון. פשוט התחננתי. אני בדרך כלל עובד בצורה אחת עם הממונה על השכר. מכיוון שהוא לא פה, לא ארחיב בדברים במה הוא האשים אותי. והדבר המתסכל והמרתיח ביותר הוא שתיקתו והתעלמותו של משרד החינוך מהבעיה והזלזול הבוטה של משרד החינוך, על שריו, מנכ"לו, פקידיו, בתלמידים ובמורים. שהרי אם היה אכפת להם, הם לא היו נחים יום ולילה עד מציאת פתרון למשבר. מבחינתם הכול בסדר. אין לחץ. המשרד הזה אמור היה להיות המשרד שהכי דואג ועם לחץ רב, הן על הארגון והן על האוצר, כדי לסיים את הסאגה הזו. לא הרגשנו, לא פה, ולא במה ששאלנו באוצר, שמי מהם, מנכ"לו או השר של המשרד הזה, רצים מכיתה לכיתה או ממשרד למשרד בשבוע ימים כדי להסדיר את העניין. זה קרה ביסודיים בתוך שבוע. אפשר להגיד על השרה הקודמת מה שרוצים, אבל היא פתרה את הסיפור הזה תוך שבוע עד עשרה ימים. היא פשוט התרוצצה בין כולם והושיבה אותם.

בסיוע ראש הממשלה לפיד, שנתן את כל הגיבוי והכסף.

אבל סגרו את הבעיה. תסתכלו לאן אנחנו מגיעים. התלמידים האלה עברו טראומה בקורונה, והם עוברים עכשיו טראומה בזמן המלחמה. לאלו שלומדים עכשיו בכיתה י"ב לא יהיו אולי בגרויות. הם לא יקבלו ציונים, הם לא ייסעו לטיולים. הם אלה שיהיו דור העתיד של החיילים הקרביים והמפקדים בצה"ל. הילדים האלה עברו שתי טראומות, אבל משרדי הממשלה כמו משרדי הממשלה. ראש הממשלה אמר: מה הבעיה שתושבי הצפון יחזרו כמה חודשים לאחר הראשון בספטמבר? באמת אין בעיה. לא ילמדו גם בצפון, מה הבעיה? זה מה שהוא אמר. אני מצטט אותו, אני לא מוסיף דבר. כאילו מערכת החינוך מופעלת בלחיצת כפתור. זה מבטא הכי טוב את היחס של הממשלה הזו לנושא החינוך.

האשימו אותי שאני מנהל דיונים פוליטיים. חלפה שנה וחצי, ומאז ועד היום לא ניהלתי אף דיון פוליטי, וגם לא בדיונים האלה. זה המשפט הראשון.

האם אפשר להבין בדיוק את מהות הטענה? זאת אומרת, מצפים מאיתנו, חברי הכנסת, לנהל איזה סוג של דיון? אולי דיון מקצועי בפרמטרים רפואיים או דיון אקדמי?

אני מבין מה שאתה אומר.

אני רוצה להבין. דרג מקצועי בשירות המדינה האשים יושב-ראש ועדה בכנסת שהוא מנהל דיון פוליטי?

חד-משמעית.

יש לי הצעה: בוא נפריט את הכנסת.

הכי טוב.

שמשרד האוצר יוציא מכרז למיקור חוץ לבית המחוקקים של מדינת ישראל ונסגור את הסיפור. האשימו את יושב-ראש הוועדה בדיון פוליטי.

אני אומר חד-משמעית שבממשלה הזו לא נתנו תשומת לב לכל נושא החינוך. זה מתחת לרדאר - כאילו הכול בסדר. אז מה נותר לנו לעשות כאן, חוץ מלהמשיך ולהדהד את הזעקה, הן של התלמידים, הן של המורים והן של ההורים, כנגד משרדי הממשלה, שלא פותרים את העניין הזה? הם לא יכולים לצאת נקיים מהעניין הזה. אני מאוד מאוד מודאג ממה שיקרה עד ה-1 בספטמבר. אני נחוש, ואינני מתכוון לוותר כי זה ממש בנפשי. אינני איש חינוך, אבל אני בעד תלמידי מדינת ישראל. אני רואה כאן, לנגד עיניי, בתלמידי ישראל את העתיד שלנו.

חבר הכנסת קריב, בבקשה.

אדוני, ביקשתי דקה לא בעניין הדיון. עוד נתייחס כשנשמע את הסברי הגורמים המקצועיים, שבהם כמובן אין שמץ של אידאולוגיה. הם רק מקצועיים. הם לא פועלים מתוך איזושהי תפיסת עולם. הכול שם זה אקדמי, מדעי. במשרד האוצר הכול מדעי ומדויק. רק אצלנו, הפוליטיקאים, אנחנו מופקרים, אנחנו עושים דיונים שקשורים בערכים, בתפיסת עולם, בפוליטיקה. בסדר, אז אחרי שנשמע את ההסברים המדעיים והמדויקים של האוצר, אני אתייחס לגוף הדיון.

אבל מכיוון שאתה פתחת כהרגלך, אדוני היושב-ראש, בעניינם של החטופים ובני משפחותיהם, אז אני אספר לך, אדוני היושב ראש, שאני אתמול אחרי חצות יצאתי מביתי, ונסעתי לחדר המיון בבית החולים איכילוב. פגשתי שם אימא של חטוף, אחות של חטוף ובת דודה של חטוף, כאשר האחות והבת דודה היו מאושפזות. האחת עם חבלות בצלעות, והשנייה עם כתף פרוקה, כתוצאה ממפגש עם משטרת ישראל. לשמחתי, לא פגשתי שם את ראומה קדם, שאיבדה את משפחתה בטבח הנורא. כי גם היא ספגה אלימות שוטרים באותו אירוע. הכול מתועד, הכול מצולם, הכול מוסרט, למרות שמשטרת ישראל לאחרונה התחילה בפרקטיקה של לקחת ממפגינים שמתעדים את האלימות המשטרתית.

אסור לה.

אסור לה. גם אסור לה לנהוג באלימות במפגינים. אבל הכול מתועד ונמצא ברשתות החברתיות. אנחנו נמצאים ברגע איום ונורא של המפגש של אזרחי ישראל עם משטרת ישראל. זה לא עניינה של הוועדה היום, אבל אין לי ספק שהנושא הזה גם קשור בלא מעט דוחות של מבקר המדינה על המשטרה. אנחנו עוסקים בנושאים האלה בוועדות האחרות. זה רגע איום של חרפה שקשור בטבורו למדיניות ולרוח מפקד. כי משטרה שבה אדם, קצין, שיש כנגדו שני תיקי חקירה במח"ש, מקודם לפני קבלת עמדתה של מח"ש לדרגת סגן ניצב ולתפקיד מפקד תחנה באזור הכי רגיש בתל אביב, אז המסר ברור לגבי איך משיגים קידום במשטרת ישראל. כולנו צריכים לנהל את כל היום הזה שלנו, ואת הימים הבאים, גם מתוך מחויבות מלאה להחזרת החטופים, אבל גם מתוך מחויבות מלאה לעשות הכול כדי להחזיר את משטרת ישראל לפסים ולהתנהלות של משטרה במדינה דמוקרטית, ואני יודע עד כמה הנושא קרוב לליבך וכואב לליבך. אנחנו בעניין הזה ממש על פי תהום, לא פחות מזה.

אני מסכים לכל מה שאתה אומר. אני אמרתי גם למי ששירת תחתיי הרבה מאוד שנים, ולמי ששירת כמקביל אליי, שלא השר שאמר: אני הגב שלכם, והוא לא הגב, ולא שום מפקד במשטרה הוא זה שנותן לכם הוראות, אלא החוק הוא המפקד שלכם. אנא נהגו על פי החוק. אתם אמונים על ביטחונם של האזרחים, אתם לא נגד האזרחים. כבר התחלנו לקיים דיונים מול המשרד לביטחון לאומי בנושא חלוקות הנשק, ואתה יודע מה קרה בסוף. יש לנו עניין. אני עכשיו יושב-בראש ולכן אני לא רוצה להביע את דעתי. הבעתי אותה רבות גם בתקשורת ומה אני חושב על השר הזה.

חבר הכנסת קינלי, בבקשה.

אדוני היושב ראש, גם אני באתי לדיון חשוב על נושא חינוך, ואני חושב שאין חשוב מחינוך. שום דבר לא ישתנה, שום דבר לא יקרה, אם לא נשנה את החינוך בישראל. אבל קמנו הבוקר לכך שקן הקוקייה ממשיך להוציא ציוצים. והינה, אנחנו שומעים הבוקר שר בממשלת ישראל שמחרף ומגדף את מנהיג האימפריה הגדולה בעולם, וזו שמסייעת להגנת ישראל יותר מכל אחת אחרת, ומצהיר שהוא אוהב את החמאס. גם כאן, מה צריכה עוד מדינת ישראל, מה צריך עוד ראש ממשלת ישראל, לעשות כדי להבין שיש כאן שר בממשלת ישראל שמזיק לו יותר מכל אחד אחר? יחיא סינוואר צריך לשלוח הבוקר מכתב תודה לאיתמר בן גביר על זה שהוא דואג לסכסך בינינו ובין ארצות הברית.

לצערי, זה לא שר אחד.

הרי, בסופו של דבר, גם המבצע ברפיח וגם מה שיקרה עם איראן, לבנון וחמאס, וגם השאלה מה יקרה בקופה הציבורית, תלויים במערכת היחסים שלנו עם ארצות הברית. ולכן, אני חושב שקמנו הבוקר לעוד בוקר עצוב של מדינה לא מנוהלת. כתוב: "שרים רדפוני חינם". בסופו של דבר, את הצער הזה אנחנו סופגים כאן היום בבוקר.

חבר הכנסת לוי, בבקשה.

תודה, כבוד היושב ראש. אני רוצה להתייחס לנושא החטופים. ביום שני עינב, אימא של מתן, קראה לציבור לצאת לרחובות בהמוניו כי היא שמעה בתקשורת, את מה שכולנו שמענו, שחמאס הסכים לעסקה. זו היתה שעת לילה מאוחרת, אבל החלטתי ללכת. פגשתי אותה שם על הגשר. קרה אז דבר נורא, ואני רוצה להמחיש אותו כאן. היא נתנה לי חיבוק. חיבקנו האחד את השני. אני לא יודע כמה זמן התארך החיבוק הזה. פחדתי לעזוב כי פחדתי להתרסק שם. כי כשאתם מרגישים את הכאב של אימא דרך חיבוק, אתם לא יכולים להגיד: כן רפיח, לא רפיח. הדיון על השבת החטופים לא צריך להיות דיון ציבורי, צבאי, וחברי כנסת ושרים בממשלה לא צריכים בציוצים בטוויטר להגיד: בעד חמאס, נגד חמאס, בעד כניסה או יציאה. זה הפך להיות משחק מביך שמחלק את הציבור לכאלו שרוצים להיכנס לרפיח, וכאלה שרוצים את החטופים, שזה האתוס הציוני. מדינת ישראל והחברה בישראל לא יחזרו להיות כפי שהם היו אם אנחנו לא נחזיר כל אחד ואחת מהחטופים. אני ממש מקווה שאנחנו נפסיק עם הדיון של: הם מתים, לא מתים, לא יודעים איפה הם נמצאים. אין לנו את הפרטים האלה. בואו נשמור על כבוד המשפחות, שגם כך קשה להן, ונעזור להן ונחבק אותן ונהיה איתן כחברה וכאומה. תודה.

תודה רבה.

ושוב, אני רוצה להודות לכולכם על כך שבאתם. מר רן ארז, תודה שבאת. בבקשה, אדוני.

תודה. כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כל המכובדים - כולכם, דווקא נוח להתחיל מהדברים האחרונים של חבר הכנסת לוי. מדברים על משבר במערכת החינוך. זהו הנושא המרכזי: המשבר במערכת החינוך. נושא סכסוך העבודה של המורים הוא רק סממן. הוא לא העיקר. לפי פרסומי הכנסת, השנה התקבלו למערכת החינוך 2,600 מורים ללא תעודות הוראה כי אין מורים. למה אין מורים? העבודה שוחקת, העבודה קשה. היא ללא תנאים פיזיים, היא בלחץ של הורים, של מנהלים, של מעסיקים, של ארגון מורים. כולנו לוחצים על המורה הזה ודורשים ממנו תוצאות. ומה הוא מקבל? אני לא מדבר עכשיו על השכר, אלא על התנאים הפיזיים. אני חושב שאין פקידה בכנסת או במשרד החינוך שעובדת בפרוזדור, ואין פקידה במשרד החינוך או במשרדי הממשלה שמקבלת קהל בחדר המדרגות. אבל מורים כן. כי במורים אפשר לזלזל, במורים אפשר לפגוע. נושא השכר ותנאי העבודה הוא רק סממן.

ומה בעצם רוצה היום משרד האוצר? לא רק זה שאתם עובדים בתנאים כול כך קשים ובשכר כול כך נמוך, אלא אתם תעבדו גם בתנאי עובדי קבלן, בחוזים אישים, שאפשר יהיה לפטר אתכם בהודעה של 30 יום מראש, ללא הגנה של הסכם קיבוצי, ללא תמיכה, ללא סולידריות, של חברים שלך בחדר המורים. זה מה שהם רוצים. שתנהל לבד את המשא-ומתן מול המנהל או מול המעסיק על שכר ותנאי עבודה.

מה קרה פתאום? פורום קהלת הוא זה שמנחה היום את שר האוצר, ופורום קהלת מעוניין בהפרטת את מערכת החינוך, כך שאלה שיש להם יוכלו לקבל חינוך טוב ואלה שאין להם יקבלו פחות. איזה ערים עשירות יותר יכולות להרשות לעצמם לעשות חוזים אישיים לטאלנטים? ערים כמו: תל אביב, רעננה, כפר סבא. אולי חיפה. מה יקרה בקריית מלאכי, באשקלון, באשדוד?

הם יישארו מאחור.

הם יישארו מאחור. מה שקורה היום במערכת הבריאות הוא שאתה לפעמים מחכה שנה לתור בקופת חולים. לעומת זה, אם יש לך ביטוח פרטי, אתה הולך מייד לאסותא או למקום אחר כי זאת ההפרטה. זה מה שרוצים לעשות במערכת החינוך. אומנם הם מדברים היום על 6%, 10%, 12%, אבל זה צעד ראשון. אם הסכמנו על העיקרון, מחר ידברו על 17%, על 20%, כי העיקרון כבר מוסכם. יש פה ערבות הדדית של המורים. זה מה שנשאר לנו. כי תנאי עבודה אין לנו, שכר אין לנו. הדבר היחיד שעוד נשאר לנו זה המסירות שלנו כלפי התלמידים שלנו, והדאגה שלנו למה שצפוי לנו. וכל אחד ואחד יודע מה צפוי לנו. רואים מה שקורה באוניברסיטאות וברחובות בארצות הברית הדמוקרטית, רואים מה שקורה באירופה הקלאסית, הנאורה והליברלית, ואת מה שקורה ליהודים שם. זה הבית שלנו, ואם אנחנו לא נדע לשמור על הבית הזה, אין לנו מקום באירופה ולא בארצות הברית. אפילו באוסטרליה יש היום אנטישמיות. אפשר לשמור על הבית הזה רק אם אנחנו נעמיק שורשים ונחנך את הילדים שלנו לערכים. אבל מי יעשה את זה אם אין מורים? ואלה שנשארים, הם שחוקים, והם מפחדים מכל המעסיקים שלהם ומההורים שלוחצים, ומתלמידים שפועלים לפעמים באלימות. הדבר היחיד שעוד יכול להגן עליהם זה עבודה מאורגנת, ערבות הדדית ועזרה הדדית. ואת זה משרד האוצר רוצה לשבור, את זה משרד האוצר רוצה לפרק. הוא רוצה הפרטה גם במערכת החינוך. מרגע שפתחו חברות פרטיות בשירות הדואר, השירות נהיה גרוע יותר. האזרחים מקבלים שירות יותר גרוע. צריך לסגור היום את הדואר. אותו הדבר קורה בבריאות. עכשיו הם רוצים לעשות זאת גם בחינוך. עוד מעט זה יקרה גם בצבא. יהיה צבא פרטי לזה וצבא פרטי לזה, שכונות שיתחילו להיסגר בגדרות ובחומות. זה מה שרואים אנשי פורום קהלת במדינת ישראל. אלה שיש להם יצליחו. משבר מערכת החינוך זה לא רק הסכם השכר, זה סממן. ואנחנו נלחמים בזה. לא מדברים פה על תוספת כסף. הלוואי והיינו מקבלים. היינו יכולים למשוך יותר כוחות הוראה. אנחנו מסתפקים במה שהציעו. אבל הם מתנים את זה בכך שנסכים על חוזים אישיים ושהעבודה המאורגנת תפורק. הם לא רוצים איגוד לוחם, הם רוצים סמרטוטים. הם רוצים אנשים שתלויים ברצונו החופשי של המעסיק, של ההורה או של המנהל. זה מה שהם רוצים, ואת זה לא ניתן להם.

לאחרונה נפגשתי עם אפי מלכין, שהוא ממונה על השכר, וגם עם הסגן שלו, שיושב כאן איתנו. הם אמרו לי בפירוש: אם לא תסכימו על חוזים אישיים, אין על מה לדבר. זה הדבר הבסיסי, זה הדבר הראשון. לכן, אין פה הידברות כי זה התנאי. לא תסכימו לחוזים אישיים, אין על מה לדבר.

כמה פגישות התקיימו בחודשיים האחרונים עם הממונה על השכר?

עם הממונה שום דבר. עם הסגן.

לא, אמרת שעכשיו נפגשת.

נפגשתי איתו בארבע עיניים והוא אמר לי בפירוש: רן, אם - - -

אני פשוט רוצה להבין את כמות הפגישות בחודשיים האחרונים.

בחודשיים האחרונים ארבע פגישות. לא - שתיים.

שתי פגישות מאז שמיקי התחיל.

שתי פגישות, כן. ואין עדיין פגישה לעתיד לבוא.

יש עדיין חברי כנסת שהם ליברלים, דמוקרטיים, חברתיים. וכל עוד אנחנו פה, והמדינה הזו היא דמוקרטית, ואני מקווה שהיא תישאר דמוקרטית וליברלית, אנחנו לא ניתן שהעבודה המאורגנת תרד מסדר-היום.

אין לנו מקום אחר בעולם.

זוהי זכות, אדוני. לא נוותר גם על זכות השביתה. זה לא צפון קוריאה. לא יעזור, יש כאן עדיין חברי כנסת שהליברליות והדמוקרטיה חשובים להם וקרובים לליבם. ואנחנו מבינים על מה אתה מדבר.

אדוני, אנחנו לא מקיימים כרגע דיון על הסכם עבודה חדש. למעשה, לא מנהלים משא-ומתן כזה כי משרד האוצר מסרב להתקדם כל עוד לא נסכים על חוזים אישיים. ובגלל שמבחינתנו חוזים אישיים זה צלם בהיכל, אין למעשה משא-ומתן, והמאבק ממשיך. אומנם המאבק כרגע הוא ברמה מאוד נמוכה יחסית, לא בצורה מאוד מקיפה כי אנחנו לא רוצים לפגוע בבחינות הבגרות, אבל זה לא אומר שאנחנו רגועים. אנחנו מאוד דואגים, אנחנו לא רגועים, ואנחנו כנראה לא נפתח את שנת הלימודים הקרובה.

תודה רבה. האוצר, בבקשה.

רק לדייק כדי שאני אבין שאני מבין אתכם. אתה אומר: חוזים אישיים הם צלם בהיכל. בוא נדייק. אם אני מבין נכון את העמדה שלכם, אתם כן מסכימים שעל הקומה הראשונה של ההסכם הקיבוצי וההגנה הקיבוצית, בהחלט יהיה סוג של גמישות, כך נקרא לזה, שמאפשר בדיוק את הטאלנטים ופתרונות במקומות שבהם יש מצוקת גיוס על ידי קומה נוספת של תנאים.

אדוני חבר הכנסת, ההבהרה שלך נכונה.

בדיוק. חוזים אישיים סטייל פורום קהלת והאוצר זה צלם בהיכל.

נכון.

תפיסה מתקדמת של עבודה מאורגנת והסכם קיבוצי שמאפשרת יותר גמישות ומתן מענה. ראשית, זה כבר קיים לכל מי שהגיע, ואתם עוד מוכנים לחזק את זה.

זה קיים מ-2011.

זה בדיוק כמו שאמרת: שחור או לבן.

תודה לך על ההבהרה. גלעד, זה היה מאוד חשוב. רן, אני מציע להעסיק את גלעד כדובר כי זו הבחנה חשובה.

כן, זה מצוין. טוב ש - - -

לפני שאני מעביר לאוצר, ראיתי שעו"ד סיגל רוצה להבהיר משהו.

כן. עו"ד סיגל פעיל. קודם כול, ההבהרה הזו חשובה. יש לנו חוזים אישיים. הם נספח ו' להסכם הרפורמה עוז לתמורה. הם מאפשרים לתגמל מורים ומנהלים יותר. זאת אומרת, התירוץ הזה כאילו אנחנו עכשיו מסתכלים על עידן העתיד, לקלוט עובדים מההייטק ולשלם להם יותר, זה הפוך מן האמת. כבר עכשיו יש פתרון לזה. העניין הוא לא כסף, וזה כבר נאמר בישיבה האחת שהתקיימה בזכות היושב ראש. זה בכלל לא סיפור של כסף. יצא המרצע מהשק. אבל ראיתי את המסמך שהתקבל אתמול ממשרד האוצר לבקשתך, חבר הכנסת קריב.

כן, ראינו אותו.

את לא מכותבת על המסמך, אז איך הוא הגיע אלייך? רק להבין.

אני העברתי לה. מה קרה? מותר לי או שזה פוליטי?

הוא לא סודי.

מותר לו לשאול שאלה?

רק רציתי להבין.

מותר לו.

בסדר, טלי. מותר לו. הוא קיבל תשובה. חבר כנסת רשאי להעביר.

עצם השאלה מדוע הארגון היציג דורש - - -, רק מראה עם איזה תום לב מגיעים למשא-ומתן - - -

תודה. עו"ד פעיל, בבקשה.

נכון. והסיבה גם לא להעביר לנו את זה היא כדי שאנחנו לא נוכל לבלבל אתכם עם העובדות. למשל, תשומת לב למה שראיתי בפסקה האחרונה, ולא האמנתי כשראיתי את זה. מצאו מן האוב כדי להרחיק את פורום קהלת, שזו הסיבה היחידה והאמיתית למשנה התמוהה הזו, חסרת התקדים, של משרד האוצר. כבוד היושב-ראש, מעולם לא ביקשו מאיתנו חוזה קבלן. בחיים לא ביקשו מהחינוך העל-יסודי להכריח את המורים לחתום על הסכמים שמנשלים מהם את זכות השביתה ואת ההגנה הארגונית. ויש לנו כבר חוזים אישים. לא בזה מדובר. ועכשיו ראיתי שהם שלפו מן האוב את דוח דוברת מלפני עשרים שנה. לפני עשרים שנה. לא העתיד, לא מחקר עכשווי של מה הצרכים כרגע. שלפו את דוח דוברת משנת 2005. שם כותב אוהד: נבהיר את ההצעה. קודם כול, הם כבר מודים שאין הסכמה ולא כלום. זאת ההצעה. היא נובעת מ-2005. הוא רק לא כותב פה מה גורלו של דוח דוברת. דוח דוברת נגנז על מלא, כששני ארגוני המורים שיתפו פעולה במאבק ענק, וממש בחירוף נפש. הרחובות היו מלאים במורים. שני הארגונים פעלו ביחד: גם יושב-ראש הסתדרות המורים דאז, וגם יושב-ראש ארגון המורים, על מנת להיאבק במלחמת חורמה נגד דוח דוברת. ולא סתם הוא נגנז, ולא סתם אין לו זכר. אף אחד לא שמע את המילים "דוח דוברת" כבר עשרים שנה, וזה לא סתם. השרה דאז, שניסתה לייצר אותו, נכשלה על מלא, ומערכת החינוך הקיאה מתוכה את דוח דוברת. וזה מה שהם שולפים עכשיו. אז תשומת הלב של כל מי שקרא את המסמך הזה. אני לא קיבלתי אותו אתמול, ולא בכדי.

אותו הדבר הדוגמאות שיש כאן. הדוגמאות שיש כאן הן חלקיות. הן לא נכונות. כתוב כאן כאילו יש רק מגבלת אחוזים בשירות המדינה. זה לא נכון. יש את הצורה של חוזים אישיים. לנו יש כבר חוזים אישיים. זה נועד לבלבל.

סיגל, סליחה שאני מתפרץ. אני העליתי את החלטת הממשלה, שכביכול אימצה את דוח דוברת, החלטה 3060. אני רוצה להקריא לכם את ההחלטה: לאמץ את עקרונות ההמלצות של התוכנית הלאומית לחינוך שהגיש כוח המשימה הלאומי, בשינויים ובהתאמות הנדרשים לצורך יישומם, למעט שני הנושאים שלהלן. נחשו מה הנושא הראשון? נושאי שכר, תנאי עבודה ויחסי עבודה. אתם מבינים? יש החלטת ממשלה לאמץ את דוח דוברת. רק שבהחלטות שאתם מצטטים, כתוב שהנושא היחיד, יש גם עוד נושא - המלצות הוועדה בדבר הרחבת התקציב הנדרש. זה ברור, נכון? זאת אומרת, נאמץ את דוח דוברת, אבל נשים בצד את החלק שאומר הגדלת התקציב. אבל יש החלטת ממשלה מפורשת שלא מאמצת את המלצות דוח דוברת בנושא תנאי עבודה, ואתם מביאים לי את דוח דוברת בתשובה לשאלה שלנו? תתביישו לכם. יש גבול לכמה אתם חושבים שבגלל שאנחנו פוליטיקאים, אפשר לסובב אותנו על האצבע. מה שקרה כאן הוא פשוט חרפה. לצטט החלטת ממשלה שמחריגה את נושא תנאי העבודה וההסכמים של המורים - -

אבל חלקית.

- - אבל לצטט לי את דוח דוברת. תתביישו לכם. תת-רמה של יחס שלכם לכנסת.

לא, חבר הכנסת קריב. אני אגן עליהם. חבר הכנסת קריב, תודה רבה. עו"ד פעיל, סיימת?

כן. תודה.

תודה. בבקשה, משרד האוצר. לא להפריע לו.

אני חושב שאני תיארתי פה בישיבות האחרונות את כל ההיבטים המקצועיים. קיבלתם מכתב מקצועי שלנו. אבל בכל ישיבה אני שומע מחדש השתלחויות חסרות רסן כמו תת-רמה ואחרות. אני לא מצליח כול כך להבין את זה.

אני מגן עליך. דבר מקצועית.

אנחנו, מקצועית, מה שהיה לנו אמרנו פה ותיארנו. רק כדי לסבר את האוזן - - -

מה עלה אחרי הדיון האחרון? עשיתם סוף-סוף דיון, וזאת אחרי שהתחננתי אליכם.

אני אענה על השאלה שלך, אבל לפני כן אני רוצה לומר שיש היום עיריות חזקות, שנמצאות במרכז הארץ, שמעסיקות מנהלים ומורים בחוזים אישיים. איך הן עושות את זה? הן עושות. למה? כי הן חזקות, יש להן הרבה כסף.

מרכז הארץ. לא קריית מלאכי ודימונה.

נכון, בדיוק. לדוגמה, תבדקו כמה מנהלים מועסקים היום בחוזים אישיים בתל אביב מבלי שזה מוסדר. מה תעשה ההסדרה של זה? היא תאפשר גם לעיריית קריית גת להעסיק - זה ההבדל.

ואיפה הכסף? ואתם תשאירו את התלמידים בדימונה ובקריית מלאכי מאחור - זה מה שיקרה.

בדיוק. היום כל מי שיש לו כסף עושה את זה לבד, אבל, במקום זאת, מחר כולם יוכלו לעשות את זה.

ועדיין מי שאין לו כסף לא יוכל לעשות את זה.

זה בדיוק העניין - שתהיה הסדרה של זה. הדאגה של ההסדרה של זה היא בדיוק בגלל זה. שנית, אנחנו קיימנו פגישת משא-ומתן נוספת. ניסינו לגשת לנושאים הנוספים שבמשא-ומתן. חזרנו על לדבר על החוזים האישיים לבקשתו של ארגון המורים. ניסינו להציע מגבלות שונות להעסקת המורים בחוזים אישיים, כגון: לייחד את זה למורים שהם בעלי מומחיות מיוחדת, ניסיון מיוחד, כישרון מיוחד. ניסינו לייחד את זה למורים שלא הועסקו כעובדי הוראה בשלושת השנים האחרונות על מנת שלא ייווצר מצב שלוקחים מורים עובדים קיימים או שעבדו לאחרונה ומעסיקים אותם בחוזים אישיים כדי לשמור על הכוח הארגוני. ניסינו להציע הצעות שונות שמאפשרות מגבלות נוספות על העסקת מורים בחוזים אישיים, אבל נתקלנו בחומה בצורה. אנחנו נקיים עוד ישיבות משא-ומתן. יש ישיבה אחת בתיאום ליום רביעי הבא. המקום עדיין לא סגור - האם זה יהיה בירושלים או בתל אביב. נמשיך לנסות ולקיים ישיבות משא-ומתן כדי לפתור את הבעיה. הממונה על השכר, מנכ"ל משרד האוצר, שר האוצר, כנ"ל גם הדרג המקצועי הבכיר במשרד החינוך ושר החינוך, מעורבים בנושא באופן מלא ושותפים לכל הצעדים במשא-ומתן. יתר הדברים, מבחינה מקצועית, הבהרתי גם בישיבות הקודמות וגם בנייר שהעברתי לחברי הוועדה. אין לי בעיה שהוא יפורסם.

אותן תשובות.

הייתי בימים האחרונים בשליחות הכנסת במצעד החיים, וגם שר החינוך היה שם. שאלתי את השר: מה קורה? אני חייב לומר שאני מתרשם, כמו שהתרשמנו כאן בוועדות הקודמות, ששר החינוך לא באירוע.

אם שר החינוך עולה במליאה ואומר לי: זה לא עניינך, אל תדון בזה, אני לא רוצה להשיב לך, מה נותר? הוועדה לביקורת המדינה - זה לא עניינה.

אני רוצה לומר כמה דברים חמורים. אדוני היושב-ראש, שר החינוך לא באירוע של החינוך.

אני באירוע ושר החינוך גם באירוע.

כן, אבל אתה סגן ראש אגף התקציבים. יש לנו המון כבוד, ואתה אפילו עושה את העבודה שלך. אבל מי שממונה על החינוך במדינת ישראל זה עדיין לא אגף התקציבים אלא זה שר החינוך. יש לו אפילו גם מנכ"ל מקצועי, והם לא באירוע. הם לא מנהלים, לא את החינוך ולא את האירוע. היו יותר ישיבות אצלך, בוועדה לביקורת המדינה, מאשר בוועדת החינוך, ובמשרד החינוך צרצרים. יושבים פה נציגי ציבור. אין פה לא סמנכ"לית, שאמורה לטפל באירוע הזה, לא סמנכ"לית שנייה שממונה על כל הפדגוגיה. דרך אגב, יש הרבה סמנכ"לים במשרד החינוך. אבל אין מי שמנהל את האירוע - שתיקה. אנחנו כבר יודעים מה יקרה לנו ואנחנו יודעים את התסריט שיהיה. יגיע ה-31 באוגוסט. רן יאיים, האוצר קצת יתקפל, משרד החינוך יתעורר. ראש הממשלה סוף-סוף ירים טלפון, כי גם הוא נעדר באירוע הזה.

קיבל ממני מכתבים, אבל לא טרח לענות.

אני מזכיר לך שבסך הכול לפני פחות משנתיים היה משבר דומה עם הסתדרות המורים. התערב בזמנו ראש הממשלה לפיד. אמר לשרת החינוך דאז שאשא ביטון: שבי עכשיו עם ההסתדרות. הביא את האוצר. נתן עוד מיליארד, שניים, וזה נגמר. כולנו מבינים למה צריך לחכות ל-31 באוגוסט. אנחנו בממשלה, שבה החינוך מעניין את סבתא של ראש הממשלה, ושר החינוך – אין קשר בינו לבין חינוך, וככה נראית מערכת החינוך בישראל.

נכון.

תהיה שביתה, ואז החבר'ה של השמיניות יצטרכו להתגייס לצבא. יש כאלה שאמורים להתגייס באוגוסט. כך נראית מדינת ישראל והחינוך במדינת ישראל. האוצר, סיימתם? לא מילאת לנו את הראש, בלשון המעטה. לא התרשמנו. אולי ביום רביעי הבא. אני אחכה בכיליון עיניים. אני לא אפסיק לעשות פה ישיבות. מהדיונים האלה ייצא הכול גם לתקשורת. ולא מעניין אותי פוליטיקה. הינה, אני אומר לך: תגיד לבוס שלך שלא מעניין אותי פוליטיקה, הם, והנכדים שלנו והגיוס שלהם והטראומה שהם עברו בקורונה והטראומה שהם עוברים עכשיו בזמן המלחמה, מעניינים אותי. הרי ירצו שהם יתגייסו ליחידות קרביות בצבא באוגוסט. הגיוס הקרוב ביותר הוא ב-4 או ב-8 לאוגוסט.

גם ביולי יש גיוס.

תודה. גם ביולי יש גיוס.

תזכור שהתלמידים שעושים את הבגרויות הם גם אלה שמתגייסים לצבא. אין אחרים.

זה ברור לי לחלוטין. איפה הראש שלהם יהיה? כך המדינה מתייחסת.

אני רוצה לשאול את האוצר שתי שאלות.

בניחותא.

זה ניחותא.

אין ספק ש"תת-רמה" זה ניחותא.

שמעתי, כן. מה לעשות, ככה זה פוליטיקה. תת-רמה זה לא להציג לחברי כנסת את מלוא יריעת המידע שהם מבקשים, ותת-רמה זה לומר ליושב-ראש ועדה בכנסת: תפסיק לקיים דיונים פוליטיים.

בוא נעזוב את המילה הזו מחוץ לפרוטוקול. בואו נמשיך.

תת-רמה זה להיפגש פעם אחת, ולא בתום לב, עם הארגון היציג - -

אחרי חמישה דיונים פה.

- - כשהבנות שלי לא מקבלות ציונים למגן - זה תת-רמה. כי אתם מנסים לשבור, קודם כול, את ארגון המורים על הגב של עשרות אלפי עובדי ההוראה, ואחרי זה, או יותר חשוב, מאות אלפי התלמידים - זה תת-רמה. לכם אכפת מקריית מלאכי. עוד מעט תשכנע אותי שבזכות משרד האוצר, מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל, אחרי מה שעשיתם לה בהרעבה, מתפקדת. ומה לעשות, אני עדיין צריך לדבר בשם הציבור שלי, ולא תמיד נדבר אליכם נעים.

אני רק אזכיר שלמורים אין את אופציות התעסוקה של בכירי האוצר לאחר שהם מסיימים את השנים שלהם באוצר. ולכן, צריך לדאוג עבורם לקביעות, לשכר עולה. מה לעשות, המורה הממוצעת אחרי עשר שנים בשירות הציבורי לא מרוויחה מאות אלפי שקלים בחברות פרטיות.

אני רוצה לשאול אותך מכיוון שזו השאלה ששאלתי, אדוני. אני רואה בסוף המכתב שלכם את הנתון המעניין שבשנת 2022 חתמתם על הסכם עם הסתדרות המורים שבו יש את סעיף החוזים האישיים. על פי הנתונים שלכם, אף מורה לא נקלט. אתם אומרים שבשנת הלימודים הבאה תתחילו. לקח לכם שנתיים להתארגן על נוסח של חוזה אישי וכו'. קודם כול, אני רוצה לשאול: אם יש לכם כבר הסכם כזה עם הסתדרות המורים. אני מכבד את זכותם של הארגונים היציגים. הסתדרות המורים בחרה כארגון יציג בחירה מסוימת. ארגון מורים אחר יציג בחר בחירה אחרת. אחרי שנתיים שחתמתם את ההסכם, ואני לא יודע גם לכמה שנים חתמתם אותו, תפעילו את ההסכם עם הסתדרות המורים. בואו עוד שנה-שנתיים. תחזרו, תראו את התוצאות. תראה לנו איך שיפרתם בזכות זה את החינוך היסודי בקריית מלאכי, את המצב בגני הילדים בקריית מלאכי, ואז נוכל לדבר על עובדות. אתם רוצים מדעיים, אז לא נדבר אידיאולוגיה. תביאו לנו דוח שמראה מה השגתם בקידום השוויון בחינוך כתוצאה מהפגיעה בעבודה המאורגנת עם ארגון אחד. תראו. אבל עוד לא חתמתם על חוזה אחד אישי במתכונת שאתם רוצים. יש לכם את קומת הטאלנטים. אתם יכולים להביא את מי שאתם רוצים היום לבית ספר התיכון בקריית מלאכי. בבקשה, תזרימו כסף לעיריות באשכולות הנמוכים. תוודאו שהן מפעילות את הקומה שהארגון מוכן. ואז אתה יודע מה? גם יהיו לנו שתי קבוצות בקרה: תהיה לנו קבוצת בקרה אחת של חוזים אישיים מהסוג של פורום קהלת בחינוך היסודי, יהיה לנו סוג שני של גמישות תעסוקתית בטאלנטים במתכונת של ארגון המורים. מצוין, זה יהיה ממש מקרה בוחן הכי טוב כדי לראות איך אנחנו מתקדמים.

דרך אגב, אפשר לעשות אותו דבר באופן כללי בלהציע הצעות. נציע עבודה מאורגנת, נציע חוזה אישי, ונראה במה האנשים בוחרים - זה בסדר גמור. מותר לאנשים לבחור.

הרי היתה כותרת בדה מרקר לפני כמה שבועות.

גלעד, אפשר ללכת עם ההיגיון הזה. בואו נציע לאנשים. נניח ומורה צעיר מסיים עכשיו סמינר למורים. נציע לו אחד משני המסלולים. בואו נשאל מה העם רוצה.

זו הכוונה. בכל מקרה הכוונה היא להציע למורה האם הוא רוצה חוזה אישי או להיות מועסק בהסכם הקיבוצי.

בוודאי. כשבאים לאדם צעיר אחרי הטיפול המסור ביוקר המחיה ואומרים לו: או תקבל יותר בנטו או בוא נדבר איתך על יציבות תעסוקתית, אז אין ספק כי נורא קל לגמור את החודש במדינת ישראל, ובטח אם אחד מהמפרנסים הוא מורה. אז מה אתה מצפה שהם ייקחו? האם אתם חושבים שאנחנו עכשיו נמצאים בכיתת טרום חובה שלנו בענייני עבודה מאורגנת? תפעילו עלינו סיסמאות קצת יותר מתוחכמות כשאתם מדברים איתנו על זכות הבחירה של עובדים. יש לנו קצת קילומטראז' בטריקים איך שוברים עבודה מאורגנת. תסבירו לי למה אצה רצה לכם הדרך אם לא הפעלתם חוזה אישי אחד במתכונת שאתם רוצים בינתיים בהסתדרות המורים. למה אתם לא מחכים? בואו נראה את התוצאות של הפיילוט.

אין ויכוח שצריך להעלות את שכר המורים. השאלה הראשונה שלי היא: אם לא עשיתם עוד חוזה אחד עם הסתדרות המורים, למה אתם לא מחכים לסיבוב הבא. השאלה השנייה שלי: אני רוצה להבין האם הדבר היחיד שהאוצר שם על השולחן מול העלאת השכר זה רק חוזים אישיים. כי אנחנו צריכים להבין אם ארגון המורים היה מוכן, למשל, לחשוב על עוד דברים שמקדמים את המערכת. למשל, האם מוכנים מצד ארגון המורים לחשוב על איך משפרים את מעמד המנהלים. הרי כולנו יודעים שיש בעיה. יש עשרות אלפי מורים, יש כמה אלפי מנהלים. זה לא יוצר הזנחה, אבל תשומת הלב של ארגון המורים היא ב-60,000 מורים.

5,200.

אז אני רוצה לשאול: האם הנכונות ללכת להגדרת תקציב ייחודי בפעם הראשונה לשיפור מעמדם ותנאי העבודה של מנהלים זאת לא תמורה מספיק הולמת מבחינת האוצר להסכם שכר ולהעלאות שכר, שממילא צריך? האם, למשל, כמו שיש במגזר הציבורי, הסכמה שהכנסת טכנולוגיות חדשות זה לא עילה לסכסוכי עבודה, ואני יודע שזה קיים בהסכם הכללי של ההסתדרות, זאת לא תמורה מספיק הולמת? זאת אומרת, יש רק תמורה אחת שהאוצר רוצה מהעובדים: הסכמה לחוזים אישיים. מעמד המנהלים, טכנולוגיות חדשות, גמישות במבנה שבוע העבודה - שקט תעשייתי אחרי שלוש שנים של קורונה ומלחמה. זה לא תמורה הולמת, זה לא דבר שבשבילו צריך להחזיר את הילדים שלנו למסלול בריא. אני מבקש תשובות על שני הדברים, ואני אחזור: למה אתם מתעקשים על זה לפני שחתמתם חוזה אחד עם הסתדרות המורים? והדבר השני, מה כן ארגון המורים היה מוכן לשים על השולחן בתמורה להעלאות שכר, חוץ מהחוזים האישיים?

נכון.

האוצר, בבקשה. לא להפריע.

אני חושב שאני התייחסתי לדברים האלה גם בישיבות הקודמות.

לא. לא שאלתי את שתי השאלות הללו ולכן לא התייחסת.

שנייה, גלעד. הוועדה מבקשת את תשובתך.

אני התייחסתי לזה גם בישיבות הקודמות. הנחיצות במתן אפשרות העסקה נוספת בדמות חוזים אישיים, ומה שתואר פה בנוגע למה שקיים היום זה לא חוזים אישיים, אלא באופן שונה להסכם הקיבוצי, היא ברורה. אנחנו הסברנו אותה. הסברתי לכם אותה גם במכתב שהוצאנו אליכם בצורה די מפורטת. ההצגה של המלצות דוח ועדת דוברת היא כדי להראות שכולם מאשימים אותנו - - -

אבל הוא נגנז. למה הוא בא לחיים שלנו שוב?

כולם מאשימים אותנו. יש פה איזושהי האשמה של פורום קהלת, אז רצינו להראות שאין שום קשר, ושעסקו בדבר הזה כבר לפני עשרות שנים.

אני באמת לא יודע על מה אתה מדבר. אני לא מכיר אותם.

דבר נוסף, בהחלט ביקשנו, כדי לשפר את מערכת החינוך, להעצים את מעמד המנהלים, ולצבוע להם תקציב ולייצר להם מודל שכר נפרד, וכמו כן, לתת להם כלי תגמול כדי שהם יוכלו לתגמל את המורים. אני רק אעדכן את הוועדה שגם לשני הדברים הללו ארגון המורים התנגד: גם למודל שכר חדש למנהלים וגם לכלים גמישים למנהלים - - -

האם לאיחוד תקציב בהסכם הם התנגדו?

גם לזה ארגון המורים מתנגד. אנחנו ביקשנו גם את זה.

אני שואל שאלה קונקרטית. מעבר להתנצחויות בינינו, שזה בסדר - - -

אני לא מתנצח עם חברי כנסת.

אני, להבדיל מחברי כנסת אחרים, מוכן. איתי אתה יכול להתנצח, זה בסדר גמור. אני לא נבהל ואני לא מהנעלבים. הכול בסדר, אתה יכול להתנצח איתי. אתה משרת ציבור, אני משרת ציבור. הכול לשם שמיים, הכול בסדר. אני רק רוצה להבין.

יש דבר אחד שהצד השני לא מבין והוא שהרשות המחוקקת היא המפקחת על הרשות המבצעת.

אני רוצה להתייחס לענייני מהות ולא לסגנון. כל אחד מאיתנו בוחר את סגנונו, וזה בסדר. אני יכול לספוג גם מעובדי מדינה בכירים. אני שאלתי שאלה ברורה: מה סיבת ההתעקשות? עוד לא הפעלתם חוזה אחד עם הסתדרות המורים, אז למה לא ללכת לפיילוט? הרי ההסכם הוא לא לנצח. תעשו הסכם. כמה זה? שלוש שנים, חמש שנים?

שלוש שנים.

שלוש שנים. בעוד שלוש שנים נהיה כבר עם פיילוט מוצלח בהסתדרות. לא יודע, אולי תצליחו לשכנע אותי. אני מוכן להשתכנע. שנית, אמרת שהם לא מוכנים לכלי ניהול גמישים ולטבלאות שכר נפרדות. אבל אני מבין שלדבר הראשון שהזכרת כן היתה הסכמה, וזה הגדרת תקציב בפעם הראשונה.

לתת תקציב למנהלים באיזה דמות?

לא יודע.

להעצים את מעמד המנהל - זה בדיוק מה שרצינו. הבעיה היא - - -

אבל אני שומע שחזרתם - - -

אתה לא יכול לקבל מידע מצד אחד ולהתעלם לגמרי מהמידע שמגיע מהצד שכנגד.

אוהד, אבל אתה צריך לתת לי תשובה לשאלה שלי.

אני נותן לך תשובה.

גלעד, תן לו שנייה.

שוב, אנחנו בהחלט ביקשנו להעצים את מעמד המנהלים. אנחנו באנו ואמרנו: נשים עוד כסף. נבנה להם מודל שכר נפרד. אני גם מזמין אותך לגשת לבתי הספר שפרוסים בכל רחבי הארץ ולשאול את האנשים: מה אתם צריכים, ותראה מה הם יגידו לך. הם יגידו לך שהם צריכים מעמד למנהל, הם צריכים כלים גמישים - - - והם צריכים אפשרות - - - להתנגד - - -

אני חושב שבעניין הזה האוצר צודק.

אבל אין בעיה עם מעמד המנהל. הארגון לא מתנגד למעמד המנהל.

מתנגד, מתנגד. אומר: אתם רוצים שיביאו לנו כסף, תנו לנו כסף.

האוצר צודק שצריך יותר עצמאות למנהלים וסולם שכר נפרד, מעמד נפרד. בזה האוצר צודק.

אני אעביר לכם את התגובה.

אתה משקר במצח נחושה.

אני אעביר לחברי הוועדה את ההתייחסות שהגיבו לנו על הטיוטה של ההסכם, ותראו שם למה הם הסכימו ולמה לא.

אני רוצה אותם לפרוטוקול. עו"ד פעיל, רן, האם הארגון מתנגד למעמד המנהל בצורה נפרדת, תגמול וכו'?

אנחנו הצענו ברחל בתך הקטנה שיפור מעמדו של המנהל, שיפור שכרו, קידום שכרו וכד'. לצורך זה גם הסכמנו שמעלות השכר הכוללת של המורים העל-יסודיים, חלק גדול מהכסף ילך למנהלים בלבד - לזה הסכמנו. הוא יכול להגיד שלא, אבל זה שקר.

בואו נתעכב בנקודה הזו. אני רוצה להסביר אותה. תנו לי להשלים את הנקודה החשובה מאוד הזו. שכר המנהלים בתיכונים היום, בשונה מחטיבות הביניים והיסודי, הוא שכר מורה רגיל עם גמול ניהול. גמול הניהול מעוות. עם רמת מורכבות מסוימת מוגבלת, לכמות כיתות מסוימת. אי-אפשר להעביר מורה. אין לו מעמד נפרד. הוא לא בשכר נפרד. צרות צרורות. אמרנו: אנחנו רוצים לעשות מודל שכר נפרד למנהלים. נעשה לו שכר שורה פשוט. ניקח את המנהלים הטובים ונוכל לתת להם שכר. ואגב, בתוך הסכם קיבוצי. לא מבקשים שום דבר שלא קשור להסכם ציבור. מודל שכר גמיש, מודל שכר שאפשר להתאים אותו לכמה המנהל הוא טוב. ויתרה מזאת, נוסיף עוד 50 מיליון שקל רק לסוגיה הזו - זה היבט אחד.

זה מצוין.

היבט שני, אמרנו: אנחנו רוצים לעשות משהו חדשני במערכת החינוך. לתת אפשרות למנהל כך שיהיה לו כסף לתת תוספות שכר למורים שלו. אם יש מורה טוב, יש מורה שלוקח על עצמו יוזמה ואקסטרה, אז לתת לו תוספת שכר. תראו איזה יופי. יהיה בית ספר, יהיה מנהל, והוא יוכל לתגמל מורה אצלו. רן ארז וארגון המורים מתנגדים לשני הצעדים הללו. הם לא מתנגדים ל-50 מיליון.

זה רעיון מצוין. אני מציע שגם לרמטכ"ל תהיה קופה קטנה, והוא - - -

חבר הכנסת קריב, המודל של חוזים אישיים מופעל היום בצבא, והוא חשוב מאוד. טוב מאוד שהוא מופעל. אני לא טועה - - -

גם בצבא עשינו מודל תגמול דיפרנציאלי שנמצא - - -

שמעתי שרן אומר שאין לו בעיה עם המנהלים. רן ועו"ד פעיל, זה נשמע שזו הצעה מצוינת.

קודם כול, אנחנו הסכמנו במשא-ומתן להעלאת מעמד המנהלים, להעלאת שכרם, להקצות תקציב נפרד לצורך שיפור מעמד המנהלים. אנחנו לא הסכמנו לחוזי קבלן למנהלים, אנחנו לא הסכמנו, וזו ההתניה, לפגוע במנהלים. אותם מנהלים שאוהד עכשיו אומר כאילו רוצים לשפר את מצבם, רוצים לפגוע בהם כדי שאפשר יהיה לנשל את המנהלים גם מזכות השביתה, ואפשר יהיה לפטר אותם מהרגע לעכשיו. כלומר, גם בהצעות האלה ההתניה היא שזה יהיה במסגרת חוזי קבלן.

מה קשור קבלן פה? מי דיבר על זה בכלל?

אנחנו גם הסכמנו שמנהלי בתי ספר יוכלו בהחלט. יהיה רפרטואר של תפקידים בתוך בית הספר, ומורה שעושה תפקיד יוכל גם לקבל תוספת בעניין הזה. אלא שלא מדובר פה על זה בכלל. וגם לא מעניין את האוצר לטייב את המערכת, או שטויות מהסוג הזה מבחינתו. הפרדיגמה היא אחת: להכניס חוזי קבלן למנהלים, והסתדרות המורים מתנגדת לחלוטין, ולהכניס חוזי קבלן גם למורים – זה הכול. לכל השאר אנחנו הסכמנו.

אני בחיים שלי לא הייתי בוועדה שאני צריך לנהל משא-ומתן. אבל אני מנסה לנהל משא-ומתן לא בגללכם ולא בגללם, אלא בגללה. אם ההצעה היא כול כך טובה והם אומרים שהם מקבלים אותה, אלא לא רוצים במסגרת חוזה קבלן, אלא במסגרת ההסתדרות הוא רוצה להעלות את מעמדו של המנהל, כי המנהל משקיע יותר זמן כי הוא עובד גם בחופש והוא מכין את השנה, מה הבעיה? תביאו תקציב.

אני אתעקש על תשובות מהאוצר.

רגע, תן לי לסגור את זה.

אם תוכל לקבל תשובות מארגון המורים זה יהיה מצוין.

אתם מהמנהלים? אני אתן לכם.

זה לא ארגון מנהלים. המנהלים מיוצגים על ידי ארגון המורים והסתדרות המורים.

סיגל, אין דבר שהאוצר ישמח עליו יותר מאשר התחלת מאבקים בתוך הגופים, וזה בסדר גמור. זה תמיד ישנו בין קבוצות עובדים. תעזבו.

נכון. תעזבו. גם כאלה שמסכימים ולא.

אני גם מציע לחבריי לא להתאהב מן הנדיבות לרגע של האוצר, בסדר? תראו מה קרה לדרגי ביניים בשירות הציבורי.

סליחה, אני לא מצליח להבין. יש טיוטת הסכם שהעברנו לארגון המורים. בטיוטת ההסכם הזו כתוב ברחל בתך הקטנה את ההתייחסות למודל מנהלים בהסכם קיבוצי.

אבל אתם לא מנהלים משא-ומתן.

ניהלנו. לעומת זאת, ארגון המורים התנגד לזה. אמר: לא. תנו לנו .More of the same

אתה טוב ממני במשאים-ומתנים. האם להסביר לך שכדי שיתקיים משא-ומתן צריך להיפגש? כל צד מביא את העמדות שלו, ולפעמים צד גם צריך לוותר על חלק.

נפגשים באמצע.

יכול להיות שתשיגו שקט תעשייתי ותשיגו גמישות.

אנחנו רוצים הסכמות עכשיו, לא ב-31 באוגוסט.

אני לא מבין. האם אתה בא לחדר משא-ומתן ואומר: אם לא תקבלו מאה אחוז מהדרישות שלי, או אם אני אגדיר לכם איזה דרישה עליה אסור להתפשר, אין משא-ומתן? זה מה שאתם עושים עכשיו. דה פקטו, אתם לא מנהלים. ארגון המנהלים והנהגת ההורים חייבים להבין שיש פה כרגע צד אחד שמסרב לנהל משא-ומתן. יכול להיות שחצי מהעמדות שלו צודקות, אבל - - -

אני רוצה לחדד שאנחנו מקיימים משאים-ומתנים רבים, גם אני וגם כל צוות הממונה על השכר, עם כל ארגוני העובדים במדינת ישראל. אנחנו סיימנו הסכמים עם כל ארגוני העובדים במדינת ישראל. נותר לנו ההסכם עם ארגון המורים. כל יתר המקומות - - -

העובדים הסוציאליים לא במשא-ומתן?

אל תסבך אותי יותר מדי. אני לא יכול לפתור את כל הבעיות של המדינה.

גם הסתדרות המורים מצויה בהסכם סגור ושקט תעשייתי. הארגון היחידי שלא מצליח להגיע להסכמות זה ארגון המורים.

האם עם העובדים הסוציאליים סגרתם?

כן.

גלעד, עזוב. אני אעשה דיון נוסף.

הצגתם דרישה לחוזים אישיים בעובדים הסוציאליים.

רגע, גלעד. אני מנסה לתעל את הדיון. גלעד, עו"ד פעיל ורן, אומר נציג האוצר: הצעתי לכם. זה נשמע מצוין. יקבלו תוספות, אתם אומרים: אנחנו מסכימים. אבל אני לא מצליח להבין מה לא בסדר, גם מבחינתו וגם מבחינתכם.

קודם כול, משרד האוצר סרב להיפגש איתנו למשא-ומתן. רק בעקבות הבקשות והפניות שלך, כבוד היושב-ראש, התקיימה ישיבה אחת של משא-ומתן. בישיבה הזו, שהתקיימה באוצר, - - -

קיימנו עשרות ישיבות בחודשים האחרונים, ובפרט אחרי ה - - -

אוהד, אל תפריע לה, בבקשה.

בישיבה הזו, שהתקיימה באוצר, האוצר חזר על הדרישה שלו ואמר, שאין בילתה, שאם אנחנו לא נסכים לחוזה קבלן, לא חוזים אישיים, זה כבר יש לנו, שהם מוחרגים מתוך ההגנה הארגונית, לא יהיו תוספות שכר ולא יהיו כל ההסכמות האחרות של ארגון המורים - זו אבן הנגף. רן ארז, יושב-ראש ארגון המורים, הציע: בואו ניקח את המחלוקת הזו של חוזה הקבלן. נדחה אותה לעוד שלוש שנים. נקצר את ההסכם לעוד שלוש שנים, לעוד שנתיים, ואז נריב ונתכתש על זה. זה מתכתב עם מה שאמר חבר הכנסת קריב שאז אנחנו נדע. יהיה פיילוט של הסיפור החדש הזה של חוזה קבלן בחינוך היסודי, ונראה אם טוב, ונדחה את הסיפור הזה לשנתיים-שלוש. בוא נסכם על כל שאר הדברים וניתן כבר למורים את תוספות השכר. התשובה היתה: ממש לא. אנחנו לא מוכנים. אפילו לא לדחות את הדיאלוג הזה לעוד שנתיים-שלוש.

הבנתי. אולי הפיילוט שאתם מציעים לא מספיק טוב לתלמידי מדינת ישראל. אולי צריך התנסות, ואולי צריך להיפגש באמצע הדרך כדי לתת לתלמידים האלה, שחווים שלוש שנים של טראומה, את האפשרות הזו. אולי האוצר ימצא לנכון להגיע לאמצע הדרך. הם אומרים: אנחנו לא פוסלים. תביאו לנו את כל התוספות עבור המנהלים. אנחנו גם בעד קידום המנהלים. אנחנו מבינים שהמנהלים עובדים יותר קשה. אבל אל תעשו לנו חוזי קבלן.

לא דיברנו על חוזים בהקשר של המנהלים. אני חוזר ואומר זאת בפעם השלישית. לא דיברנו. אני אעביר לכם - - -

לא נכון, לא נכון. דרשתם חוזים בקשר למנהלים, דרשתם אחוזים ניכרים. זה שקר, זה שקר, זה שקר וכזב.

לא דרשנו, אני אומר את זה בפעם השלישית.

עו"ד פעיל, שנייה. האם אפשר לקבל את החוזה או את הפרוטוקול או משהו? אני לא במעמד של בית משפט. אני מנסה לגשר לטובת תלמידי מדינת ישראל.

בשמחה. כן, בהחלט. גם את פרוטוקול ישיבת המשא-ומתן האחרונה, וגם את טיוטת ההסכם שהעבירו לנו, ואז תראה בדיוק את זה.

בסדר גמור. חבר הכנסת קריב, אני ביקשתי את פרוטוקול הדיון ואת החוזה. כיוון שאתה עורך דין במקצועך, אני מבקש שתיקח אותו. ואם צריך סיוע מבחוץ, נעשה סיוע מבחוץ. אני ביקשתי אותם לדיון הבא. אתה תעבור עליהם בעין מקצועית. אם אתה צריך עורך דין שמצוי בדיני עבודה, אנחנו נמצא את הדרך לעשות את זה.

אני בפורום קהלת. יש מחלקה משפטית טובה. אני רק מאוד משועשע מההצהרה האחרונה לגבי: אנחנו לא רוצים חוזה קבלן למנהלים. אז חבל ששמתם את המלצה 4 מדוח ועדת דוברת.

סליחה, אי-אפשר לצטט אותנו לא נכון כשאנחנו - - - . אני אסביר שוב.

סליחה, אתה הכנסת. אדוני, אני מצטט מהמכתב שלך. אתם אמרתם: ההצעה להעסקת מורים נובעת מהמלצות דוח דוברת, להלן – מהמלצות הדוח. אתה הכנסת : המנהלים יועסקו בחוזה העסקה - - -

אני אסביר שוב. היו לנו שתי דרישות בנוגע למנהלים. אמרנו: כל המנהלים בבתי הספר יועסקו במודל חדש, וזה בהסכם קיבוצי, לא בחוזה אישי. כן ביקשנו, בדומה למורים, תהיה מכסה מצומצמת של מנהלים שיועסקו בחוזה אישי. אבל זה לא מה שדיברתי עליו במודל.

אני מנסה לגשר על הפערים כדי למצוא איזושהי דרך. האפשרות הראשונה היא מה שהציעו ארגון המורים: בואו, תידחו את זה לשנתיים-שלוש. נעשה פיילוט. תבואו אלינו אחר כך. דבר שני, הם אומרים: אין לנו שום בעיה כדי לתגמל את המנהלים. אפילו הבנתי מדבריהם שמחויבים לתגמל את המנהלים. הם עובדים יותר קשה, הם משקיעים יותר שעות בחופשות שלהם. לכן, ביקשתי גם את החוזה. אנחנו רוצים לראות את החוזה, עו"ד פעיל, כדי לבחון האם הוא חוזה קבלן או שזכות ההתארגנות והשביתה עדיין מוקנים לו. אני אמרתי בתחילת דבריי שיש עדיין בבית הזה חברי כנסת חברתיים, ליברלים, דמוקרטיים, שילחמו על העניין הזה, ואני בתוכם. אני מצהיר: אני בתוכם. כן, אני ליברל דמוקרט. אני מבקש שתעבירו את זה לוועדה. אנחנו נבחן את זה לקראת הדיון הבא. אני לא מפסיק את הדיונים האלה. נוציא כל הזמן החוצה כדי שכל המדינה תדע במה אנחנו עוסקים.

תודה רבה.

חבר הכנסת לוי, בבקשה.

כמו בדיון הקודם, אנחנו מדברים הרבה על ההסכמים ועל דברים נוספים, ואמרת, כבוד היושב- ראש, שאנחנו נמצאים כאן, בסופו של דבר, בגלל בני הנוער. יש כאן נציגים של מועצת הנוער, והייתי רוצה לשאול. עושה רושם שמשרד האוצר ומשרד החינוך לא באירוע. בינתיים יש סנקציות ומנופי לחץ שאתם הפעלתם, כשהתלמידים הם אלה שנפגעים מהם בסופו של דבר. השאלה היא מה אנחנו עושים בטווח הזמן הזה. אולי תשקלו לפעול בצעדים אחרים, ובינתיים לשחרר את הציונים, לצאת לטיולים. הרי לא יקרה כלום עד ה-31 באוגוסט. זה לא מעניין אותם. הם לא באים, הם לא שולחים. האוצר נמצא כאן עם אותן תשובות. דרך אגב, זה תמיד הולך למנהלים. הדיון כאן הוא, בסופו של דבר, איך בני הנוער שלנו מקבלים את מה שהם צריכים לקבל בזמנים הכי קשים שידעה המדינה. אני מבקש פתרון, ואני מבקש ולהפעיל שיקול דעת אחר כלפי מנופי הלחץ, כי מה שאם עושים היום, בסופו של דבר, לא מזיז להם. הם לא נותנים תשובות וזה לא מעניין אותם.

גברתי רוני ממועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה.

תודה רבה. אני רוני קמאי. אני דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית. בעוד 31 ימי לימוד בלבד, אני אסיים את כיתה י"א ואעלה לכיתה י"ב, לכיתה האחרונה שלי בתיכון. זו הפעם החמישית שאני מייצגת את התלמידים בישראל בוועדה הזו באופן ספציפי על העיצומים. בפעם הראשונה הייתי חודש לקראת סיום כיתה י', וביקשתי אז מכם בכל לשון בקשה: אל תיתנו לי ולכל תלמידי ישראל לחוות שוב את השנה הלא יציבה שהיתה לי בכיתה י'. רק שהפעם, אחרי חמש ועדות, אני בכיתה י"א. אני כבר בת 17. עשיתי את מחצית הבגרויות שלי בלי שום הכנה מתאימה, בלי שום ידע איפה אני צריכה לשפר, מה אני צריכה ללמוד. בוטלו לי טיולים שנתיים וסיורים. לא היה לי מסע ישראלי. עוד חודש בלבד אני אעלה לכיתה י"ב, וכנראה שבקצב הזה, כמו כל חבריי בשלוש השנים האחרונות, אני אסיים בלי מסיבות סיום ולא אזכה להיפרד בכבוד מהמורים שלי, שבתקופה האחרונה ובשנים האחרונות היו העוגן של המערכת הזו.

אנחנו במלחמה. הדור שלי כבר לא יזכה ליציבות ושגרה. הבקשה היחידה שלנו היא: תנו לנו את המעט חוסן, יציבות ושגרה. ממש היום הייתי צריכה להיות ביום השלישי של המסע ישראלי שלי, וזאת לאחר שנים שבוטלו לי טיולים שנתיים בגלל קורונה, עיצומים, מבצעים, מלחמה. המסע הישראלי הוא ההזדמנות היחידה שלי ושל השכבה שלי להכיר את הארץ שאותה אנחנו הולכים לשרת עוד שנה וחצי. רוב הדור שלנו, הדור האבוד, לא מכיר את המדינה שלו. הוא לא יוצא לטיולים כי הם מתבטלים. גם רוב הטיולים של התנועות הוחזרו בגלל המצב במדינה. אנחנו לא מכירים את הארץ שלנו.

הוועדה הזו התחילה בהכנת מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה. עדיין לא דיברתי על הציונים. האם אתם יודעים כמה בני נוער רוצים להתגייס לעתודה ממש ביולי הקרוב אבל לא יכולים להגיש ציונים כדי להירשם לאוניברסיטה?

לצערי, גם בזה דנו. נכשלנו חלקית בניסיון הזה לבוא ולשכנע לא לבטל.

אבל אנחנו עדיין פה. איזה דד-ליין יש לתלמידים שצריכים להגיש ציונים? האם הוא לעוד חודש, שבועיים, יומיים? הם לא נרשמים. יש בתי ספר שמפרים עיצומים שתופסים להם את המקומות. התלמידים רוצים לעשות שירות משמעותי במדינה, והם רוצים לבחור את המקצועות האלה כבר מעכשיו, ולעשות אקדמיה בהנדסה, מחשבים ובריאות. תלמידים רוצים ללמוד, אבל הם לא יכולים לעשות זאת כי הציונים שלהם לא מוגשים. מעבר לזה, ממש עכשיו, בזמן הוועדה, ארגון המורים הודיע על שביתה ביום רביעי הקרוב של שעתיים בתחילת הלימודים של התגבורים. יום רביעי הקרוב הוא 15 במאי, וה-16 במאי הוא התאריך הרשמי של פתיחת בגרויות החורף. סליחה, של בגרויות הקיץ. אני עדיין בבגרויות החורף כי הן גם משולבות השנה בגלל המלחמה. אנחנו ניגשים לבגרויות האלה בלי שום הכנה, בלי שום דרך לדעת האם אני צריכה לגשת למועד ב' ולשפר את בגרויות החורף שלי כי לא קיבלתי ציונים על בגרויות החורף כי אין לי ציון מתכונת להגיש למשרד החינוך. אנחנו לא יודעים האם לגשת למועד ב'. מועד ב' זה להכניס עוד בגרות, ויש לי שבוע שבו יש לי שלוש בגרויות. אנחנו לא יודעים האם אנחנו צריכים לשפר, לתקן, ואנחנו לא יודעים איך לגשת לעתודה.

מי לוקח אחריות על הדבר הזה? אנחנו לא באים לתפוס צד. אני לא באה לקחת שום צד במשבר הזה, אני באה להשמיע רק את הצד של התלמידים שנכלאים בתוך הסיטואציה הזאת כבר שנים. זו הוועדה החמישית שלי פה. כל ועדה מסתכמת בזה שעד הוועדה הבאה זה כבר לא יהיה, עד הוועדה הבאה נחתום על הסכם סחר, עד הוועדה הבאה כבר יתבלטו העיצומים. אבל זה קורה שוב ושוב שוב. עוד מעט אני בכיתה י"ב. אף אחד לא יחזיר לי את המסע הישראלי שהיה אמור להיות היום.

בושה של מדינה. ממש כך.

זו לא בושה של המדינה, זו בושה של ההנהגה. אל תאבדו תקווה במדינה. אנחנו דיברנו על כך שאתם, בסופו של דבר, העתיד של המדינה. ואתם תילחמו, ואנחנו נילחם אתכם. צריך לדבר על הנהגה ולא על מדינה. אין לנו מדינה אחרת, ואנחנו צריכים לטפח, לשמור ולהילחם עליה.

ההנהגה כרגע מפוררת את המדינה מתוכן, ולא רק בחינוך.

תודה. גברתי, היא תלמידה. אם אני לא אגן עליה, מי יגן עליה?

אנחנו איתה.

אף אחד לא מגן עליה, רק אנחנו. רק ההורים שדוחפים ועושים.

בזכות השביתה ישבו לדבר. אנחנו שבתנו, ואנחנו נלחמים. אבל, בסופו של דבר, יש לי בשבוע הבא בגרות ביום ראשון, יש לי מתכונת ביום חמישי. ביום רביעי היו אמורים להיות לי תגבורים, אבל הם לא יהיו כי במקום זה יש שביתה. אנחנו נלחמים בסופו של דבר, אבל מתי בדיוק אני אספיק לשבות בין הדברים האלה? צריך לפתור את זה עכשיו.

אנחנו מנסים. אם קבלת ההחלטות היתה בוועדה הזו, אז מזמן זה היה מסתדר.

זה ברור לנו. בכנות, יש לי ולכל תלמידי ישראל רק שאלה אחת והיא איך אפשר לקרוא למערכת החינוך הזאת מערכת חינוך, כשכרגע כל דבר חינוכי שהיה אמור להיות לי כל השנים שאני נמצאת בה, פשוט בוטל. לא היה לי אף טיול, לא היה לי תיקון טעויות שלמדתי. אין חינוך כרגע במערכת. המורים שלי רוצים להביא לי את החינוך. אין לי באמת שום טענה נגד המורים שיושבים ומלמדים אותי ומשקיעים גם כשהם מקבלים את תנאים שהם לא תנאים. אבל, בסופו של דבר, אני זאת שניגשת עם תעודת הבגרות הזו, אבל היא לא תעודה.

(מחיאות כפיים)

תודה רבה לך על הדברים החשובים. אני מזדהה מלא-מלא עם דברייך. יסלחו לי המורים וההורים. אני מבקש שנציגת משרד החינוך תענה לה, לא לוועדה. תסבירי לנו גם איפה משרד החינוך באירוע, אם אפשר.

שלום, אני אפרת. אני מנהלת אגף אסטרטגיה. הייתי גם כמה פעמים בוועדה לא בזום. הייתי בזאת בזום כשהייתי - - -, לצערי.

אמרת שתוציא פעם קודמת הודעה שהסמנכ"ל יגיע.

ביקשתי שהשר, אבל השר אומר שאין סמכות לוועדה לביקורת המדינה.

אם השר אומר, אז השר צודק? זה לא נכון.

בוודאי שלא.

אז מה אם הוא אמר.

אני משתדל לא פוליטיקה.

השר מתכונן לטקס פרסי ישראל.

כן, הוא מדליק משואה.

כפי שאמרנו גם בוועדות הקודמות, ואנחנו נגיד את זה שוב, משרד החינוך מתנגד לפגיעה בתלמידים, ותומך בשיפור תנאי ההעסקה של מורים ושל מנהלים. המשרד פועל ככל יכולתו, ואמר את זה גם משרד האוצר, ואמרנו את זה. גם נשלח כתב מטעם שר החינוך ליו"ר הוועדה בנושא. המשרד פועל ככל יכולתו כדי לקדם את פתרון המשבר.

מה זה אומר בפועל? אם זה כל יכולתו, יכולתו מאוד בעייתית.

חברים, שקט. לא נכנס שום מכתב. השר שלך אמר את זה גם מעל הדוכן. לא הגיע שום מכתב.

נשלח מכתב.

לא הגיע. תני לנו אותו, בבקשה. החיצים באמת לא מופנים אלייך. הטענות הן למשרד ולא אלייך ברמה האישית. כמה פעמים השתתף נציג משרד החינוך בכל הדיונים באוצר? האם פעם, פעמיים, שלוש פעמים, אף פעם?

במכתב - - -

עזבי אותי ממכתבים. השרה הקודמת, שאני לא מסכים איתה בכול, רצה שבוע ימים מחדר לחדר כדי להחזיר את היסודיים ללימודים. אני שואל שאלה פשוטה. הוועדה לביקורת המדינה שואלת. אתם אומרים שזה אכפת לכם ואתם מעורים ואתם תומכים. היו חמש ישיבות במשרד האוצר, אם אינני טועה. כמה ישיבות היו בגלל הלחץ של הוועדה הזו. כמה פעמים השתתפתם בישיבות האלה? יש לכם עניין, אתם הגלגל המניע.

אני רוצה להבין מה התפקיד של אגף האסטרטגיה במשרד החינוך, שאני מאוד מכבד אותו, בתחום של הסכמי שכר ותנאי עבודה. האם גברתי או קודמיה או קודמותיה בתפקיד הם חלק מצוות המשא-ומתן בתחום תנאי העבודה?

כותרת הוועדה כאן הוא: היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה.

אבל את יודעת, לקחנו את זה רק כדי - - -

זה התרסקות מערכת החינוך. ארבע שנים אין לימודים. - - -

הכותרת מאוד מתאימה כי מערכת החינוך צריכה להכין את בוגריה לשוק עבודה שבו יש אפס הגנה על זכויות.

לא הצלחנו לדון בזה ונכנסנו לתוך המשא- ומתן כיוון שאין לימודים. ולכן, איך הוא מכין אותם?

לא מסבירים פה מה המצב עכשיו בשטח, ונראה לי שחשוב לשים זאת על השולחן. כל פעם משתנות קצת ההנחיות, העיצומים, עם כל הוועדות, ומשרד החינוך פתאום עושה דברים אחרים. כבר התחלנו לקבל ציונים מאז הוועדה הקודמת, אבל אסור להעביר אותם למשרד. משמע, התלמידים בישראל היום לא שווים - - -

אני יודע, אני אוסף כל חומר.

אני בטוחה בזה. אבל נוצר פה איזשהו פער בין התלמידים כי יש פה תלמידים שמודעים למצבם ויש תלמידים שלא מודעים. מעבר לזה, ביום ראשון האחרון חזרו ציוני בחינות הבגרות, אבל הם חזרו רק למורים שמפרים עיצומים.

אני יודע. יש לי את האינפורמציה. אני איש מודיעין גם במקצועי. אני עומד על זכותה של נציגת משרד החינוך לדבר.

אדוני היושב ראש, שלחת מכתב לשר החינוך בתאריך ה-11 לאפריל. בתאריך ה-14 לאפריל הוא שלח מכתב בחזרה, שבו הוא מבקש - - -

תמציאי לנו אותו כי משהו השתבש.

בסדר גמור. אני אעביר אותו.

נמצאת פה מנהל הוועדה והיא לא קיבלה. זה לא אני. אותי עוד אפשר להאשים, אבל אותה?

בסדר גמור. במכתב הוא אומר שהנושא שנדון כאן הוא בליבת הפיקוח של ועדת החינוך, והוא מבקש שייקבע שם דיון בנושא, והוא יגיע בעצמו ויפרט את כל הדברים לשאלותיכם כאן.

הבנתי. תני לנו את המכתב כדי שאני אענה לו. ואני אגיד את זה גם לפרוטוקול. כנראה ששר החינוך אינו מבין את תפקידה של הוועדה לביקורת המדינה. תפקיד הוועדה לביקורת המדינה הוא לדון. הבית הזה, הרשות המחוקקת, אחראי על הרשות המבצעת. מתוקף זה הוועדה לביקורת המדינה יכולה לדון גם בתפקוד שלו. זו ההגדרה בחוק, מה לעשות.

האמירה היא לגבי השתתפותו בוועדה.

השתתפותו. האמיני לי, אני לא - - -. טוב, אני לא רוצה לפגוע.

זה לא שהוא היה בוועדת החינוך כשזה התקיים. הוא לא השתתף.

תגידו כמה פעמים השתתפתם בדיונים, אם בכלל? אם את לא יודעת, תגידי: אני לא יודעת.

אני לא יודעת. זו תשובה שצריכה להיות מצידו של שר החינוך. ושוב, שלחנו מכתב. בוועדה שבה זה יקבע, הוא יגיע. ולכן, לשאלתו של חבר הכנסת קריב, אני כאן בנושא - - -

אני לא מדבר על הוועדה. גברתי, הוא לא פוגע בי כשהוא לא בא הנה, הוא פוגע בעצמו, בתלמידים ובמשרד שלו. כי הוא היה יכול להוציא מפה חומרים, ולהגיד: באיזה עולם אנחנו? בואו, שבו, וכמו שאנחנו אומרים, אני רוצה להיכנס לאירוע. הוא לא פוגע בי, הוא פוגע בעצמו. אבל לא על זה אני שואל. הוא לא צריך את הגנתך ולא את הגנתי. הוא ילד גדול. אני שואל, ואם את לא יודעת, תגידי: אני לא יודעת, כמה פעמים.

עניתי לשאלתך.

את לא יודעת?

אני לא יודעת.

הבנתי. עו"ד פעיל, האם אני יכול להשתמש בידיעות שלך כי השתתפת כנראה בכל הדיונים, נכון?

כן. משתתפות לרוב שתי נציגות ממשרד החינוך. הן לא משתתפות פעילות, ומי שמנהל את זה זה אוהד אלקבץ והצוות שלו. אף גורם בכיר לא נכח. לרוב אין אפילו לא אומרות מילה. מנכ"ל משרד החינוך לא השתתף באף ישיבה, אף סמנכ"ל לא השתתף, אף מנהל אגף לא השתתף.

כי התלמידים והחינוך מאוד חשובים במדינת ישראל.

כי שר החינוך לא מעורב במשא-ומתן.

אדוני, בבקשה.

אני אסף חגואל, ואני מארגון המורים. אני מורה לשל"ח, שזה טיולים בשטח לתלמידים במדינת ישראל. אני נדהם מתשובת משרד החינוך. זאת תשובה של מלכת יופי בתחרות מלכות יופי: אנחנו בעד שלום עולמי, אנחנו בעד לא לפגוע, אנחנו בעד מעמד המורה. אני מכיר מקרוב את הדברים. איפה שר החינוך? איפה משרד החינוך בכל הדבר הזה?

לא באירוע.

הם לא באירוע. הם בקריביים מהשנה שעברה, הם לא פה. והדבר השני שחשוב להגיד הוא שלא רק שהם לא פה, אלא שבהנחיות של אגף הבגרויות הם יוצרים כאוס בתוך המערכת כי הם פונים באופן אישי למנהלים ומאיימים עליהם ואומרים להם: אם לא תשלחו, אתם תפגעו בתלמידים. הם, משרד החינוך, מנסים ממש לשבור שביתה במקום לשבת עם שני הצדדים, וזה מה שתיארה לנו כאן כרגע מועצת תלמידים. יש בתי ספר בודדים שהזינו, והם ייהנו מההפקר הזה. דרך אגב, גם הנתונים האלה לא נכונים כי הם עשו מניפולציות על הנתונים ואמרו שכולם הזינו. זה לא נכון. יש עכשיו תלמידים בבתי ספר שהמורים שלהם נאבקים עם כל הנשמה על מעמד המורה, על מערכת החינוך, כך שהיא שתשרוד פה. נוצר היום מצב שאותם תלמידים, שהמורים שלהם הפרו, יכולים לגשת היום לעתודה, ותלמידים אחרים לא. משרד החינוך מפעיל מניפולציות על התלמידים שלו עצמו במקום לעמוד מאחוריהם.

מדהים.

נציגת ההורים, בבקשה.

קודם כול, תודה, יושב ראש הוועדה. אני חושבת שצריך להקשיב לדברי רוני בקשב רב. אנחנו מאוד מאוד מתחברים לאמירות האלה כי זו בדיוק התחושה. התחושה שלנו היא שרק ההורים בסוף מבינים ונאבקים ונלחמים כי נותרנו קצת לבד במערכת. אגב, גם בפעולות שכולם נוקטים כי בעצם אף אחד לא נוקט פעולה. ותודה רבה לך על כך שסוף-סוף מתנהל כאן דיון משמעותי ואמיתי. התחושה היא שזוהי הפעם הראשונה שמתנהל דיון משמעותי ואמיתי בנושא הזה ושכולנו שומעים את הבעיות.

אנחנו במפגש שישי בנושא הזה, וזהו המפגש החמישי של הוועדה הזו. אנחנו מתוסכלים עד כאב כאשר כל פעם יוצאים מכאן בלי כלום ביד, ובלי שום דבר. אנחנו מבינים שכבר מזמן ויתרו על דור העתיד. רוני היא בכיתה י"א, אבל יש תלמידים בכיתה י"ב שאו טו טו מסיימים ללמוד ומתגייסים לצבא. החריבו לילדים האלה כבר שנתיים, לא שנה. גם שנה שעברה הם לא קיבלו. הם כבר שנתיים לא מקבלים תחת העיצומים האלה. מה שקרה כאן זה שהמדינה יצרה מציאות חדשה. במשך שנתיים אין לתלמידים ציונים, אין טיולים, אין פעילויות, אין אירועים. שנתיים במתכונת הזו. בלי לשים לב יש מציאות חדשה במערכת החינוך. או טו טו זו תהיה כנראה המציאות לעד כי נשמע שלא הולך להיות שום פתרון בצורה שבה הצדדים מנהלים כרגע את הדיון. אפשר לסגור את האור על מערכת החינוך.

אני מבטיח לך שזה לא יהיה לעד.

נהדר. בהקשר הזה אנחנו שואלים איך עד עכשיו לא מינו גורם מתכלל, פרויקטור, לאירוע כזה. איך המדינה לא מינתה פרויקטור לאירועים הרבה יותר משמעותיים? כשפונים לבית המשפט ממנים מגשר. מדינה מתנהלת כבר שנתיים על מהלך שלא מצליחים לקדם אותו, ולא חושבים למנות פרויקטור? יושבת כאן נציגה ממשרד ראש הממשלה. גם ישבת כאן בשבוע שעבר. פנו אלייך. ביקשו ממשרד ראש הממשלה להגיב, לראות, מה הוא יכול לעשות בעניין.

להיכנס לאירוע.

להיכנס לאירוע. כולנו הבנו כבר ששר החינוך לא נמצא באירוע - באופן הזוי כאילו מדובר על בעיית תשתיות באוגנדה ולא בבעיית חינוך במדינת ישראל. לא נמצאים באירוע הזה. אבל איפה ראש הממשלה? הוא עסוק בבעיות מורכבות. כולנו מבינים, ואנחנו כואבים. כולנו חיים את זה. זה בדמנו ובעמנו. אפשר למנות פרויקטור מטעמו, שיהיה לו סמכות להתעסק בדבר הזה ולטפל בכל האירוע הזה ולמנוע את הפגיעה הבלתי מידתית שקורית כרגע בתלמידי מדינת ישראל. לא יכול להיות שהאירוע הזה ימשיך ככה. וכולם יושבים וממשיכים להטיח טענות.

אנחנו נפגשנו עם שני הצדדים בשבועיים האחרונים. שמענו גם את אלה וגם את אלה. קודם כול, הם לא נפגשו. הם נפגשו פעם אחת בהמלצתך ובבקשתך. אני רוצה להזכיר שהפגישה הקודמת היתה ב-15 באפריל, נכון? זו היתה הפגישה הקודמת. לא היה שום דבר.

כי בהתחלה לא הבנו מי נגד מי ומה קורה.

נכון. אנחנו ביקשנו להיפגש עם אלה ועם אלה. ישבנו, שמענו. אנחנו כרגע מול ארגון המורים. מבקשים חומרים בשביל שאנחנו נוכל להבין קצת יותר לעומק. יש דברים שאנחנו רוצים להבין אותם. חבר הכנסת קריב, לגבי דבריך קודם - אנחנו מאוד באירוע. אנחנו מבקשים את הדברים. אנחנו רוצים לראות את הסוף, אנחנו רוצים לראות את הפתרונות.

אתם מייצגים אותי. אני הורה לשתי תיכוניסטיות.

במקרה גם בתיכון שלי.

אני יודע, לא רציתי - - -. אימא של רוני המוכשרת, חברת כנסת לעתיד, היתה אצלי - - - חניכה. אופק מנהל נערץ - - -

נהדר, אבל זה רק אומר שזה הילדים של כולנו. אני רוצה לומר שאלו הילדים של כולנו.

ראשית, זה טוב מאוד שאתם באירוע, ותהיו כמה שיותר באירוע. אני לא עובד בארגון המורים, אבל אני רוצה שתבינו שמאוד קל ללכת תמיד לארגונים היציגים. כי מי שמחולל את הצעדים זה תמיד הארגון היציג. עובדי רשות שדות התעופה משביתים לנו את הנמל כשאנחנו רוצים לטוס לחופשה, עובדי הרכבת משביתים לנו את הרכבת כשאנחנו רוצים לבקר את סבתא. מי שעושה את הצעדים שפוגעים בציבור הם תמיד אלו ש- - -. זה הרעיון של - - -

ולכן, אנחנו כועסים על כולם.

לא, לא. פה אני רוצה לחדד. יש לי דברים לומר גם לארגון היציג. הם שומעים ממני דברים. אבל אתם מבינים שאם הארגון היציג של המורים לא היה נוקט עיצומים, אלא היה משבית את המערכת, ובעיצומה של מלחמה היה אומר: אני לא הולך צעד פה, צעד שם, ואלו צעדים חמורים, אבל אם הם היו מודיעים שסוגרים את בתי הספר ולא חוזרים מחופשת פסח, אז ראש הממשלה היה באירוע תוך שבוע?

אתה שואל אותי? אני חושבת שכן.

נכון. אני רק רוצה שנבין מה קורה כאן. ארגון המורים עושה עיצומים שנתיים מכיוון שהוא לא מפעיל את נשק יום הדין שיש לארגוני עובדים, ואחרי שנתיים של קורונה, ועכשיו בתוך מלחמה, הולך לכלי האסטרטגי. ולכן, תכעסו על כולם, אבל לא במידה שווה.

אנחנו לא תמימים. לא משביתים גם מעוד סיבות. אנחנו כועסים על כולם, ולצורך העניין אנחנו פועלים בכל הצעדים שאנחנו יכולים. חבר הכנסת קריב לעדכונך, אנחנו הגשנו מיצוי הליכים ובג"צ. היחידים שעשו את זה זה אנחנו. אף גורם לא הגיש שום דבר. איזה תשובה קיבלנו מבג"צ? לא ניתן מספיק זמן לצדדים לדון בדברים. אנחנו כבר שנתיים באירוע, אבל לא ניתן מספיק זמן לצדדים לדון. בשבוע שעבר הגשנו שוב מכתב מיצוי הליכים כי אנחנו לא מוותרים על הדבר הזה. מבחינתנו, אנחנו לא נפסיק להילחם. אנחנו שוחחנו עם ארגון המורים. ההקלות שהתקבלו במסגרת הציונים זה לאחר שיחה והבנה שהגענו אליה, שצריך לאפשר לתלמידים לדעת איפה הם עומדים במערכת. עם זאת, ללא ספק יש באי-מתן הציונים, ובמה שרוני אומרת, ורן ארז יודע כי אני העליתי את זה בשיחה איתו, ואנחנו שוחחנו על זה, פגיעה ממשית כי הם לא יכולים להירשם לעתודות ולהתמיין ליחידות מובחרות בצבא. יש בעיה עם עצם העובדה שהציונים לא מוזנים. ביקשנו, ואנחנו מקווים שיקבלו את הבקשה שלנו, למצוא את נקודת האל-חזור, שאם עד אז הם לא יקבלו את זה, לפחות שיעזרו להם בלשחרר. אנחנו מנסים לעשות את הצעדים שלנו, אבל לא יכול להיות שאנחנו ואתה נהיה היחידים שנשב בתהליך הזה בצורה כזו.

חייב להיות גורם מתכלל. אנחנו דורשים שני דברים: ראשית, גורם מתכלל, פרויקטור, מטעם המדינה שימנו, בבקשה, או על ידי משרד ראש הממשלה. שבאיזושהי דרך יעבירו את המסר הזה הלאה, או על ידי הוועדה הזו, אתה, יושב-ראש הוועדה, שיהיה גורם מסוים שהוא יהיה הפרויקטור שמביא את האירוע הזה לסיומו. שכל הגורמים ייכנסו לזה. אולי שייכנסו עוד ארגוני מורים ומנהלים. אני לא יודעת, אני לא נכנסת לזה. אבל שיסיימו את האירוע הזה. ושנית, שיעזבו את התלמידים בשקט.

אם שר החינוך היה נכנס לאירוע הזה, זה היה נראה אחרת.

אני כבר לא באה עם ציפיות למשהו שאנחנו יודעים שלא קיים. אני מבקשת את הדברים הריאליים. למדנו את זה כבר.

תודה רבה.

שלום. גיל מושקוביץ, מנכ"ל מנהיגים - ארגון מנהלי בתי הספר. למי שעוד לא מכיר, אנחנו מייצגים היום קרוב לאלפיים מנהלות ומנהלים בכל הארץ, בכל שכבות החברה, בכל המגזרים, בכל הזרמים, מא' ועד י"ב. מדובר במנהלים שהרגישו שהם צריכים את הבית המקצועי שלהם. ובעיקר, זה ארגון שקם בשביל להיטיב עם מערכת החינוך מתוך תחושה שמנהיגי החינוך בשטח לא מספיק נספרים. זה ארגון שקיים כבר קרוב לשש שנים. אנחנו עדים למחסור, יושב-ראש הוועדה, חסר תקדים במנהלים טובים למערכת, במועמדים איכותיים. כל שנה חסרים כ-700 מנהלים למכרזים ברחבי הארץ, וזה ממש אסון. אני כמובן לא רוצה להכביד ואני גם לא רוצה להאריך בדיבור. נאמרו הרבה מאוד דברים על האקטואליה הנקודתית, וכמובן שליבנו יוצא לסבל של התלמידים. אנחנו קוראים לכל הצדדים לשנס מותניים ולסיים את הסיפור הזה.

צוין כאן, ומאוד שמחתי לשמוע, שהצדדים דווקא מסכימים על זה שמנהלי בתי הספר זכאים וראויים לקידום ולבידול כדי שתהיה סיבה מספיק טובה להתמודד עם הסיכונים המקצועיים הנוראיים שמוטלים על הכתפיים של מנהלי בתי הספר, עם העבודה שהיא מסביב לשעון ומסביב לשנה, ובשביל שאנשים מצוינים במערכת יעשו את הצעד הזה קדימה וייקחו על עצמם תפקידי ניהול, אז זאת ההזדמנות. הסכם שכר הוא ההזדמנות לעשות את התיקון הזה. אנחנו שמענו התייחסות לזה. אני מאוד שמחתי לשמוע מארגון המורים התייחסות לעניין הזה. אגב, לא שמעתי התחייבות גם על המספרים, גם על אותם 50 מיליון שקלים שהובטח שישימו בצד כמשאב עבור התוספת למנהלים. לדבר הזה יש סיכוי להבריא את התחום הספציפי הזה. אבל דיברנו גם על הריקוד הקבוע הזה שאנחנו רגילים ב-31 באוגוסט כשפתאום צריך לסגור, ושם כל הלחץ. יש לי תחושה וחשש שדווקא שם פתאום בשביל להתכופף ולהצליח לפתוח את ה-1 בספטמבר, יעברו כמה עשרות מיליוני שקלים לקרנות הרווחה של ארגון המורים, במקום לשמור על אותם עשרות מיליוני שקלים שדרושים בשביל להשאיר מנהלים מצוינים במערכת.

אני קורא מכאן לכל השותפים בשולחן, ולכל מי שהסכים והצטרף לקריאה הזאת לשמור על מעמד המנהלים ולמשוך מנהלים, לעמוד בזה גם ברגע האמת. אנחנו חייבים את המנהלים.

לסיום, בית ספר מצוין לא יחזיק עם מנהל בינוני, והסיכוי של בית ספר כושל, שנמצא בצרות, בעיקר להשתקם הוא אם יגיע אליו מנהל טוב. המנהלים הם ממש החוליה המרכזית של איכות המערכת, ועל כולנו המחויבות לשמור עליהם. תודה.

נראה לי שיש קונצנזוס בעניין הזה. הם גם הביעו נכונות, הם רק אמרו דבר פשוט אחד: הם רוצים להגן עליכם. שלא יהיה לכם חוזה קבלן - זה מה שהם אמרו. ואנחנו בעד לתת לכם הכול. חשוב מאוד שהמנהל, שהוא חוט השדרה של בית הספר, יהיה מנהל מצוין. אמרו: רוצים לתת לכם תוספות. לא מתנגדים. טבלת שכר אחרת לחלוטין, עם כל מיני מרכיבים, מספר התלמידים, סוג בית הספר.

אנחנו שמחים מאוד שהמאבק המאוד קולני שלנו בשנה האחרונה ובשנים האחרונות מתחיל לשאת פירות.

הינה, תראה. נכנסת לפרוטוקול יחד איתם.

נכון, נכון. מצוין. אני מוחא כפיים. אני שמח שהמאבק שלנו נושא פירות וגורם גם לקשב בארגון, שבעצם קרא למנהלים להקים לעצמם ארגון – זה מה שהם עשו. מתברר שזה מוכיח את עצמו. אנחנו נמשיך לצעוק.

אני קורא לכם להישאר בארגון הזה, כי אחרת אתם - - -

ידידי, הבעיה המרכזית שלכם בעת הזו, היתה ונותרה, לא הארגון היציג, אלא הממשלה. ומה לעשות, אי-אפשר לכעוס על כולם במידה שווה, ואי-אפשר להצביע על כולם באותה עוצמה. אנחנו נמצאים ברגע נתון, וברגע הנתון הזה יש צד שמציב תנאים מוקדמים לחידוש אמיתי של המשא-ומתן, והוא צריך להיות זה שאנחנו מצביעים עליו, כועסים עליו, ולא מוכנים לוותר לו.

חד-משמעית. תודה.

רבותיי, אתם תדברו. אני פה עד השעה 13:00. לצערי, אני חייב ללכת ללוויה של לוחם הימ"מ.

הרב אופק מאיר, בבקשה.

שמי הרב אופק מאיר. אני מנכ"ל מרכז חינוך ליאו בק בחיפה - בית ספר וקהילה, מגן ועד י"ב. עד אתמול בערב, לתומי, בגלל תקלה באתר הכנסת, לא ידעתי שזה דיון חמישי. חשבתי שזה דיון ראשון. קראתי בעיון את דוח מבקר המדינה, והיו שם רק שני קבצים, והיום בבוקר גיליתי את עשרים הקבצים האחרים, עם כל הפרוטוקולים, וגם לאור הדיון פה. אני כן ארצה להגיד מילה כאילו זה דיון על הדוח המבקר, ואחרי זה גם שתי מילים על הנושא עצמו של העיצומים או המשבר.

אני קראתי בעיון את דוח מבקר המדינה. אני חושב שהוא מסתיר ומסיט את הדיון מהמשבר האמיתי בחינוך. משימת החינוך היא ללמד את הילדים לחיות, לא להכין אותם לחיים. לחיות חיים משמעותיים וערכיים בעולם משתנה. לחיות עכשיו בכיתה, בטיול, בעולם משתנה רב תרבותי בכלל, ובמדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית בפרט. אני מצאתי בשו"ת כל בו מתקופת הראשונים, כלבו זה לא רק עיתון חיפאי, מה זה עם סגולה? עם שיודע להסתגל. זו משימת החינוך, וזו ההכנה הכי טובה להיות עם סגולה. היכולת הזאת להסתגל היא התכונה הכי טובה שצריך בחיים. היא כוללת גמישות ויצירתיות וחשיבה ביקורתית וכו'. אנחנו לא מרכז הכשרה, אנחנו מערכת חינוך. אנחנו לא מכינים את התלמידים לתעסוקה. ואני אהדהד מילה של הרב קריב. אם כבר, אני רוצה להכין אותם למערכת של תעסוקה שמגינה על זכויות עובדים. אנחנו הכנה לחיים עצמם. את ה-Long Life Learning , ואת ההכנה לתעסוקה, שמעניינת את הילד בי"א רק בעוד שמונה שנים, אחרי שהוא יעשה שנת שירות ושלוש שנים צבא, ושנה קבע, ושנה טיול, ועוד שלוש שנים אולי אקדמיה, וזאת האוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה, שכבר גוגל ומיקרוסופט ידאגו, והם כבר דואגים, ושמשרד העבודה ידאג, ושהג'וינט ידאגו, לא צריכים להעסיק בי' ובי"א, ולהסיט את הדיון מהנושא היחידי והמרכזי, ויושב-ראש ארגון המורים רן ארז אמר את זה בהתחלה, והוא חינוך ערכי - זה כל הסיפור.

לעניין המשבר או העיצומים - ברורה הפגיעה. אני מדבר מהשטח. אני מורה. המצוקה של התלמידים ושל המורים היא נוראית. אני חייב להגיד שההתנהלות של מדינת ישראל, בין אם משרד האוצר, ובין אם משרד החינוך, שיכולה להתפרש כהתנהלות מזלזלת, מחלחלת לציבור. ואני רואה את זה. ואני רואה את היחס לחינוך בציבור שמגיע מלמעלה, וזה דבר שהוא חמור ביותר. מקצוע ההוראה הוא מקצוע קשה ביותר גם כך, והוא ולא זוכה להערכה גם בימים טובים במדינת ישראל. הייתי רוצה להציע שהוועדה הזאת תמליץ להפקיע מידי משרד האוצר את המנדט לנהל את המשא-ומתן.

הלוואי והיה לי המנדט הזה.

אני רוצה שהוועדה תשקול להמליץ להפקיע ממשרד האוצר את המנדט לנהל את המשא-ומתן, ולקחת בחוזה אישי, בחוזה קבלן, פרויקטור שינהל את העניין. ומילה אחרונה, צורך דחוף ועמוק להקים מועצה לאומית לחינוך. כי בלי זה, אנחנו נהיה באירוע הזה בעוד שנה, גם אם יהיה איזה פלסטר לשנה הזו.

חד משמעית. זו בדיוק ההצעה של התנועה שאנחנו מייצגות פה.

תודה רבה.

הרעיון של מיקור חוץ הוא מצוין. יש חברות שמייעצות ל - - -

לא רוצים מייעצים. הם לא מעניינים.

אדוני, אני אגלה לך שאני קיימתי כאן דיון, וחבר הכנסת קריב בוודאי זוכר, וגילינו שיש שני משרדי חינוך, לא אחד.

אני אגלה לך שיש ארבעה.

אני יודע על שניים: אחד שהוא עם 10.5 מיליארד שקלים, שהחוזים עם המורים - - -

שם אין עבודה מאורגנת ואין זכויות עובדים.

אין שם כלום.

ויש חבות של המדינה לחוב של 650 מיליון שקל בגלל חוזים אישיים.

זה בקטנה. אני חייכתי כשראיתי את זה כי בוועדה המינוס היה הרבה יותר גדול. אני לא יודע לאיפה נעלמו - - -

לזכותו של הדרג המקצועי במשרד האוצר רק ייאמר שבנושא הזה הוא מתפקד כמו שצריך.

אם לא היה חשב כללי באוצר, שהיה אומר: די, מספיק, גם זה לא היה קורה.

אלכסנדרה, מורה, שתי דקות. אני נותן עכשיו שתי דקות לכל דובר. אין לי ברירה.

אלכסנדרה לויט. אני מורה, רכזת, מדריכה. הגעתי מחדרה כי הנושא הזה באמת מאוד חשוב וראוי להתייחסות יותר גדולה ממה שבאמת קורה בפועל בשטח. אני נמצאת במערכת כבר שנה עשירית. מה שנקרא, עדיין מורה צעירה. אני חברה בעמותה שנקראת "מורים מובילים שינוי". אנחנו קבוצה של מורים שמרגישים שלמערכת אין די כלים להגיע למיצוי.

זה ארגון חדש שאני פתאום שומע אותו. מי חבר בפורום הזה?

מורים ומורות כמובן מכל הארץ.

האם יש רשימות מסודרות? האם אתם מממנים את עצמכם?

כן, תרומות.

יש עמותה רשומה?

כן, יש עמותה רשומה. אתה יכולים להיכנס לאינטרנט: מורים מובילים שינוי. אנחנו פועלים בשטח. אנחנו מייצגים את עצמנו. אנחנו לא מתיימרים לייצג אף צד. כמורה ללשון מאוד כואב לי על התלמידים. אני מגישה לבגרויות. המצב שבו הם נמצאים השנה, וגם אלו שעכשיו בשכבת י"א-י"ב, אלה שצריכים לגשת לבגרויות ולהתגייס ולא יכולים למצות את מה שהם יכולים ממערכת החינוך, עם כל ביטול הטיולים, זה באמת מצב נוראי. אנחנו לא מסכימים לזה. אנחנו חושבים שגם ארגון המורים וגם משרד האוצר צריכים לעשות הרבה מעבר למה שהם עושים כרגע כדי לעבור את השלב הזה ולהגיע להסכמים.

אנחנו כן מעוניינים לאפשר חוזים אישיים, כמו ההבנות שנחתמו שהיו בין ארגון המורים למשרד האוצר בתחילת שנת הלימודים. אנחנו מאוד מעוניינים שזה כן ייצא לפועל, כי כרגע אין למערכת שום דרך לתגמל.

מאיפה את יודעת שאלו היו ההסכמות בתחילת שנה?

אני מורה, אני עובדת פה. אלו היו ההסכמות. זה מה שפורסם בתקשורת

את באה לפה כדי להגיד שזה מה שפורסם בתקשורת? או שארגון מורים מובילי שינוי מתנגד לארגון המורים והוא - - -

לא, ארגון המורים לא מתנגד לארגון המורים. אני מורה ואני מדברת מהשטח. אני יודעת כי אני מדריכה ואני מסתובבת בבתי ספר שונים. אנחנו, גם כמורים מובילים שינוי, וגם אני באופן אישי, מרגישים שהמערכת לא יכולה ל - - -

אז למה את חברת ארגון המורים? למה לא עזבת את חברותך בארגון המורים?

אני לא מתנגדת לעבודה מאורגנת, אני לא מתנגדת לארגונים יציגים. אני חושבת שזה יפה וטוב. אני רק חושבת שזה נכון לאפשר למורים, לעובדים בשטח, לבחור בין להיות חבר בארגון יציג ובין אם לאו.

למה את לא עוזבת את ארגון המורים? איזו צביעות זו?

כי אתם אחראים על השכר שלי. זה ממש לא צביעות.

גברתי רוצה לנהל משא-ומתן בנפרד.

אני מורה טובה ואיכות. אני עושה הרבה מעבר.

אני לא רוצה לפגוע בך, אבל בדברי הפתיחה שלך אמרת: אני, אני, אני. תכלס.

תכלס, אני רוצה אפשרות להשפיע על השכר שלי. כרגע האפשרות היחידה להשפיע על השכר שלי זה לעשות השתלמויות שלא תמיד קשורות למקצוע - - -

אתם מוכנים להצטרף אליהם?

היא חברת ארגון המורים. אני שואלת אותה למה היא לא עוזבת את ארגון המורים אם זו הדעה שלה. היא לא חייבת להיות חברת ארגון המורים.

כי ארגון המורים אחראי. מי חותם על הסכם השכר שלי? אין לי הסכם שכר אחר. אני חושבת שחופש בחירה במערכת, כמו שהיו באמת ההסכמים בקיץ, וזה גם נכנס להסתדרות המורים ולאופק חדש, ימי בחירה גמישים או יותר אוטונומיה למנהלים, הם דברים שישפרו את המערכת.

נהדר. תשלחי להם, לרן ארז, נייר עבודה. אני משוכנע שידונו בזה בכובד ראש.

מדברים פה על חוזים אישיים ועל פתיחות וגמישות, שחסרים כול כך במערכת הזו. אני חדשה במערכת.

- - - אפשר יהיה לפטר אותך בלי הודעה מוקדמת.

יש מורים לא טובים בהיבט החינוכי. יש מורים שהם מזיקים לתלמידים, שלא ניתן לפטר אותם.

אין דבר כזה.

יש דבר כזה. מבחינת עלבונות והכפשות, מורים שפוגעים בילדים מבחינה נפשית, ואי-אפשר לפטר אותם.

ליבינו, וליבי, באמת עם התלמידים. אני שם. אני מגישה לבגרות ואני רוצה להגיש אותם. אני רוצה שהם ילמדו מהמבחנים ושהם יחוו את כל החוויות החינוכית והערכיות שהם יכולים לחוות בתיכון.

כולנו רוצים את זה. ואם לא יהיה ארגון אחד חזק, שיילחם על זכויות המורים, אז יהיו כאן עוד מאתיים ארגונים בכל מיני תחפושות.

זה עניין העבודה המאורגנת. את תקימי לנו עשרים, ההוא יקים לנו חמישים. הבנו אתכם.

הקמתם ארגון. זה עניין של בית משפט להכיר בו כארגון יציג.

אני לא רוצה להקים עוד ארגון יציג. אני רוצה לאפשר לבודדים כמוני, שמעוניינים בחוזה העסקה אישי. כמו שאוהד אמר, כן קיימים דברים כאלה במערכת.

הקמתם ארגון. גשו לבית משפט ותבקשו שיכירו בו כארגון יציג.

גברתי, זה לא פשוט.

יושבת פה מורה שמספרת את הצד של המורים.

הבנו.

אבל מה זה חוזים אישיים? לכו להייטק בשביל חוזים אישיים.

זה ארגון שקרא בתחילת שנה להפר את העיצומים ואת ההנחיות, זה ארגון שקרא לשבור שביתה, זה ארגון שקרא ל - - -

חברים, בבקשה. אני לא רוצה להוציא החוצה. זה לא נחמד.

אנחנו הרבה פעמים מדברים גם על איכות המורים במערכת ואיכות וההוראה. כל הדברים האלה יתקדמו ויתרוממו, ומערכת החינוך תועל לעשות דברים נפלאים, רק אם המערכת תוכל למשוך מורים איכותיים למערכת באמצעות, לא תגמול אחוזי עבור - - -

את שיגרת ציונים?

שיגרתי? לא שיגרתי. לשון עוד לא - - -

ברשותך, אלכסנדרה, טוב שאנחנו שומעים, וזה בסדר גמור. התפקיד שלנו הוא לשמוע הרבה קולות. תמיד שואלים אותי: למה אני יושב עם מחשב נייד פתוח בכל הישיבות. זה לא רק קשור בהפרעת הקשב והריכוז, שאני סובל ממנה בגיל צעיר, אלא בגלל שאני לומד בזמן הישיבות. דיברו איתי על אימוץ דוח דוברת, ואני בודק מה אומץ ומה לא. זה לא שאני יודע הכול. אני אדם לומד. אני לפחות מנסה. אני מסתכל על האתר שלכם. 30 שנה ניהלתי עמותות. אני מאוד מאמין בהתארגנות במגזר השלישי. כמנכ"ל עמותה ידעתי לומר כמה אנשים מייצג. יש חברות בעמותה. אני יודע להגיד כמה אנשים היו חברים בקהילות היהדות הרפורמית. אני עמדתי בראש התנועה וידעתי לומר בשם כמה אנשים אני מדבר.

אני לא מנכ"לית העמותה.

בסדר גמור. ראשית, אני רוצה לדעת כמה חברים יש בעמותה. דעתו של כל מורה בישראל חשובה. אני רוצה לשמוע את כולם. בסופו של דבר, יש גם משמעות לגודל הקבוצה. אתם לא חייבים לתת לי את המידע.

אין לי את המידע הזה. זה לא שאני לא רוצה, אין לי באופן אישי את המידע הזה. אני אעביר את זה הלאה.

אני אשמח לדעת כדי שאני אוכל להבין. שנית, אנחנו ברגע נתון ולא רק בדיון תיאורטי. מה העמדה של הארגון שלך לרעיון שבהסכם הקיבוצי, שייחתם עכשיו לשלוש שנים, נשאיר בצד את סוגיית החוזים האישיים במתכונת של האוצר, כי יש אפשרות לתגמול דיפרנציאלי גם על-פי הסכמתם, ושהמשא-ומתן יתמקד כמובן בשיפור שכר המורה ובשקט תעשייתי, שאנחנו צריכים לשנים הקרובות, ובמקביל בעוד כמה סוגיות. דיברנו פה קצת על נושא המנהלים. אפשר לדבר על הכנסת טכנולוגיות ועל דברים אחרים. יש כמה סוגיות. אני מהאוצר, למעט סוגיית המנהלים, שאני העליתי, לא שמעתי מה הן עוד חמש-שש הסוגיות שסביבן אפשר לנהל משא-ומתן. הארגון משיג הישג בנושא החוזים האישיים, הם משיגים הישג בהכנסת טכנולוגיות. כך עובד משא-ומתן. אני רוצה את עמדת העמותה שלך האם לאחר כל הסבל של התלמידים במשך שלוש השנים האחרונות, לא מן הראוי לשים בצד את הנושא של החוזים האישיים, במיוחד לאור העובדה שלא נחתם חוזה אישי אחד בהסתדרות המורים, ושנתקדם במשא-ומתן סביב הנושאים האחרים. לא יודע, אולי אם האוצר יודיע שהוא מוותר על החוזים האישיים יהיה אולי רצון טוב והארגון יביא דברים אחרים.

תודה. אם את יודעת, בבקשה. אם לא, תגידי: אני לא יודעת.

אני לא נציגה של משרד האוצר ולא של ארגון המורים. אני מדברת בשמי ובשם מורים כמוני. אין לי את מספר המורים. אני חברה בעמותה הזו של מורים מובילים שינוי.

ב-2022 היו לכם תשעה חברים. יכול להיות שמאז גדלתם.

אני מאמינה שכן.

המידע ידוע. מטרת העמותה שמוגדרת ברשם העמותות: מתן אפשרות העסקה באמצעות חוזה אישי, שיתחשב בביקוש ובהיצע, באיכות ובמצוינות. זו המטרה היחידה של העמותה.

לא, היא לא היחידה.

רשמית. גם לתנועה הרפורמית היו 15 מטרות רשומות, ואני מודה שפה ושם גם התעסקנו בדברים שקרובים. המטרה היחידה של העמותה היא אפשרות העסקה בחוזה אישי.

לכו להייטק.

העמותה שלנו רוצה לטייב את מערכת החינוך ואת התנאים שהמורים עובדים.

כולנו.

אני שמחה. וגם לטייב את מצב התלמידים בארץ.

אני מציע שתשנו את מטרות העמותה.

תודה רבה לך. אני מאוד מודה לך.

אבי סרוסי, בבקשה.

הנהגת ההורים הארצית. שני דברים: אחד, בדיון הקודם, וגם לפניו, כבוד היושב-ראש מסר שבמידה ונציגי משרד ראש הממשלה, או האוצר וכד', הממונה על התקציבים באוצר, לא יגיעו, ייצא צו. ושוב, אנחנו חווים. אורי, מן הסתם, יודע את התשובות הכי טובות פה מכולם, כמו נציגי הארגון, אבל כבוד היושב-ראש אמרת - - -

דיברתי עם הממונה באופן אישי. מה שאוהד אומר, זה מה שהוא יגיד.

אין בעיה. זה יפה שמי שמגיע ממשרד החינוך היא דמות אסטרטגית של מדינת ישראל.

עזוב, משרד החינוך לא באירוע.

למה מנכ"ל משרד החינוך לא מוזמן? תכניס אותו לאירוע.

לא אכפת לו, לא מהתלמידים ולא מהאירוע, ולא לסמנכ"לית שלו.

תביא אותו בכוח.

הצדדים קודם הגיעו פה לאיזה הסכמה בעניין הזה, גם הארגון וגם משרד האוצר, ואנחנו מבינים שמיום ראשון או מיום רביעי מתחילה שביתה של שעתיים, שהיא בעל-יסודי יום שלם. האם ניתן לקבוע מועד מיידי בעקבות הסכמה שהיתה קודם בישיבה הזו?

נקבע דיון ליום רביעי. אנחנו נעשה דיון. יום הזיכרון נכנס, ויש בעיה של ימי עבודה. אני על זה. נגמרו לי הדיונים פה, אבל אני אגיש בקשה מיוחדת. כידוע לכם, אני לא יצאתי לחופש, אבל יושב-ראש הכנסת הגביל אותנו למספר דיונים כי כולם בפגרה. אני חושב שזה חרפה שהכנסת נמצאת בפגרה בזמן שמתנהלת מלחמה, כשיש שבויים וכשחיילים נהרגים, וכשהתלמידים לא מוצאים מנוחה לנפשם. אנחנו ממשיכים לעבוד. אני אבקש אפשרות לדיון נוסף. אני מחכה לדיון שלהם ביום רביעי. אני לא יורד מזה.

וכדאי להזמין את מנכ"ל משרד החינוך לדיון.

הוא הוזמן, ואנחנו נזמין עוד פעם. אני צריך להזמין שלוש פעמים כדי שהוא יבוא.

תודה לך.

שי, מורה לפיזיקה, בבקשה. אמרתי לך שאני מעריך מאוד שבאת.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני דיברתי פה בפעם קודמת, ואני לא אחזור על הדברים שאמרתי, אלא אומר דברים אחרים. אדוני היושב ראש, לא באתי עם דפים. באתי לפה כדי לדבר מהלב. התלמידות הנכבדות כאן תיארו את הכאב שלהן. אני רוצה לתאר את הכאב של המורים במערכת החינוך, והוא לא פחות מכאבם של התלמידים. אני אמור להגיש את התלמידים שלי לבגרות בפיזיקה בעוד חודש. אני לא ארשום להם ציון המגן, והם לא יוכלו להתקבל לתוכניות השונות בצבא. אני כל שנה רושם המלצות לתלמידים שלי ליחידות מובחרות בצה"ל, לתוכניות כמו תלפיות ואחרות. בלי ציונים הם לא יתקבלו לשם. יכאב לי הלב לא ללחוץ אנטר על המשוב ולשלוח להם את הציונים. ואני שואל את עצמי: האם לאף אחד לא אכפת, לא מהתלמידים ולא מהמורים במדינת ישראל? הם עוד לא נולדו כשאני הייתי תלמיד במערכת החינוך. כשהייתי בכיתה ט' היתה שביתה של שבוע. כפי שציינתי בפעם הקודמת, אימא שלי אמרה לי כל החיים: אל תהיה מורה כי כולם יזלזלו בך. והתנאים לא משהו והשכר לא משהו. באתי למערכת החינוך עם שליחות, עם אהבה, עם רצון. אני מלמד שני מקצועות קשים, שהתלמידים מאוד מתקשים בהם והם צריכים תמיכה. אני מסכים על כל הדיון שהיה פה. עם מה שאמר רן, ועם מה שאמר מר אוהד אלקבץ, ומה שאמרו כולם, ועם מה שאמרו חברי הכנסת. ואני שואל את עצמי: איפה הכבוד למעמד המורה בישראל?

ואיפה הכבוד לבני אדם בישראל? כבוד למורה אתה רוצה? אין כבוד לבני אדם.

סגן הממונה על השכר אמר משפט, שאף אחד לא התייחס אליו עד עכשיו. הוא אמר משפט אחד: נקבע דיון ליום רביעי הבא של משא-ומתן. אני שואל את עצמי, ואת כל היושבים פה: אם תלמידי ישראל ומורי ישראל חשובים לכם, למה הדיון לא נקבע היום לשעה ארבע וחצי אחר הצוהריים. למה עוד שישה ימים, ולא להיום? למה לא נקבע דיון לא להיום, אלא לאתמול? על סמך מי אומרים פה: אם אתה תסכים לי, אני אסכים לך? תבוא, דבר איתי. התלמידים בראש מעיינינו. אתם רוצים חוזים אישיים? בואו נדון. אני בין הבודדים פה שיושב מול התלמידים בכיתות. התלמידים שואלים אותי מה עם הציונים שלהם. תבואו, תשאלו את המורים. לא שפקידי האוצר יישבו. מה שנכון לדואר או לרכבת ישראל או לתעשייה האווירית, שהם חברות ממשלתיות, חברות פרטיות, לא בהכרח נכון למורים. לא בטוח נכון לעשות קלילות בחדרי מורים: אתה עם חוזה אישי, אתה עם חוזה קיבוצי. אני שווה יותר ממך, אתה שווה יותר ממני. לא יודע, תנהלו דיון עם בכירי משרד החינוך, עם המורים, האם טוב להם או לא חוזים אישיים. זה נוחת ממשרד האוצר - כאילו: אנחנו מבינים, אנחנו יודעים, אנחנו נסביר לכם מה טוב, ואיכשהו תתיישרו איתנו. תבואו ותשאלו את המורים. תנהלו עם המורים מה טוב להם, מה משרד החינוך חושב שטוב למערכת החינוך - כן חוזה אישי או לא, ומה מעמד המנהל.

למה הזלזול הזה? הזלזול במורי ישראל קיים עשרות שנים. זה לא עניין של הממשלה הזו, וזה לא השר הזה או שר אחר. עשרות שנים משרד האוצר מזלזל במורי ישראל. הוא מזלזל במורי ישראל מאז שאני תלמיד. יושב פה סגן הממונה על השכר ואומר שנקבע דיון ליום רביעי הבא. הזלזול במורים ובתלמידים הוא כשהוא לא אמר שנקבע דיון היום לשעה ארבע וחצי אחר הצוהריים.

אני מסכים.

אני מוכן שהדיון יהיה אצלי בבית. אם הם צריכים בייביסיטר, אפתח גם את ביתי. אני מוכן לשלם להם כסף למסעדה. למה עוד שישה ימים? למה?

אני מזדהה עם כל מה שאתה אומר. גם אני שואל למה.

אם אני אצטרך לא להכניס את ציוני המגן לתלמידים שלי בעוד חודש, יכאב לי הלב. אני אומר את זה באמת, ולא מהשפה והחוצה. כל מורה כואב כשהוא לא הולך עם התלמיד לטיול. מורה הוא כמו אבא לתלמידים שלו. במקורותינו כתוב: כל המלמד בן חברו תורה, מעלה הכתוב כאילו ילדו. כל מורה הוא עוד הורה של התלמידים שלו. זה כאב לב עצום למורה לעשות את הסנקציה הזו, אבל נראה שלאף אחד לא אכפת. זה לא משא-ומתן בין ארגון עובדים למשרד האוצר. זה משא-ומתן בין הלב של מדינת ישראל, ואני לא מבין איך קובעים לו דיון ליום רביעי הבא, ולא לאתמול בשש בערב. תודה רבה.

תודה רבה. גברתי ממשרד החינוך, אין לי צורך שתגידי את זה לשר החינוך. אבל תגידי מה שאמרו פה המורים והתלמידים. תגלי את אוזנו של מנכ"ל משרד החינוך. החיצים מופנים אליכם. פחות אל האוצר. אתם לא באירוע. זה לא אישית אלייך. משרד החינוך לא באירוע. הוא היה צריך להיות הגלגל המניע באירוע. גם משרד ראש הממשלה לא באירוע. משרד ראש הממשלה צריך לקחת את מנכ"לו ולהגיד לו: לך, תניע. אבל הוא מתעסק בדברים אחרים. אני יודע במה הוא מתעסק. אני לא רוצה, זה לא שייך לוועדה הזו. המורים נשמעו פה, הכאב של התלמידים נשמע פה. אתם לא באירוע.

נציגת אימהות בחזית, בבקשה.

עו"ד איילת השחר סיידוף, מתנועת אימהות בחזית המונה היום קרוב ל-60,000 אימהות. קמנו על בסיס חוק השירות, ומאז אנחנו מתקדמות לדברים נוספים. הגענו להילחם על שירות שווה לכולם, והיום אנחנו נלחמות על עתיד שווה לכולם. יש לי שני ילדים בתיכון, בחינוך העל-יסודי. אני רוצה שתצא היום הודעה מוועדה. זה לא שרירותי, זה לא בטעות וזה לא במקרה. כשאנחנו יושבים פה ושואלים למה, ואיך זה הגיוני, ולמה, ולמה למה, אנחנו מאבדים זמן יקר. צריך לצאת מפה עם הודעה שאומרת: הכול מגמתי, הוכל מכוון. מישהו בא לרוקן את המשרד מתוכן. זה לא במקרה. זה לא במקרה שזה לוקח עוד שבוע. זה בשביל שהמורה ירגיש כך, זה בשביל שהתלמידים ירגישו כך. זה חלק מהשיטה בכל המקומות. זה לא קורה רק בחינוך. יש לנו משרד, אין לנו חינוך. יש לנו משרד, אין לנו ביטחון. יש לנו משרד, אין לנו רווחה. יש רק משרדים שמקבלים שכר, אבל אין בהם תוכן. וכשזה מגיע לתחום החינוך, אנחנו מבינות היום באמת שלילדים שלנו אין עתיד. הילדים שלי לא ראו בית ספר בצורה רציפה כבר ארבע שנים. מה יהיה על הילדים האלו? איך הם יהיו אנשים בוגרים? איך הם יקומו לעבודה בבוקר? איך הם יידעו לנהל חיים רציפים? בסדר, היתה הקורונה, ואז היתה מלחמה, ואז זה היה ככה, ואז שביתה.

כל פעם שאני שולחת את הילדים שלי לבית ספר במשך ארבע השנים האחרונות, הם חוזרים פחות. לאחרונה אני מעדיפה שהם לא ילכו לבית ספר, ואני אומרת את זה בכנות. אני מעדיפה לתת להם את השעות שלהם בבית ושהם לא ילכו לבית ספר ויחזרו פחות. אני כל פעם צריכה לתקן על המערכת. אנחנו נמצאות בשפל הכי נמוך שידענו אי-פעם.

נכון שאף פעם לא היה כבוד למורים, ונכון שמשרד החינוך אף פעם לא היה הדבר הכי נעלה במדינה. אבל מה שקורה היום הוא מתחת לכל ביקורת. אתה שולח ילד לבית הספר ואתה רק רוצה שהוא יחזור עם דופק. אין מורים. המורים המחליפים לא כשירים. אומרים לילדים אומרים: תוציאו טלפונים, נעביר את הזמן. אתה צריך להבין, כבוד יושב-ראש הוועדה, מה קורה בבתי ספר. אנחנו מנהלים פה דור שלא יידע לעשות המון דברים שהוא צריך לדעת לעשות אחר כך. הדור הזה צריך להיכנס לתוך המערכת הצה"לית, ואחר כך הוא צריך להיכנס לתוך המערכת האזרחית. אם אנחנו לא נרים דגל עכשיו ונצעק שזה הכול מגמה מכוונת בשביל באמת לפרק אותנו מבפנים, אין לנו עתיד במדינה הזאת. לא יהיה מי שיקים אותה, לא יהיה עם מי יעבוד.

אני רוצה שבאמת תשתמש בכל סמכות שיש לוועדה הזאת בשביל לאכוף את מה שצריך להיאכף. אי-אפשר לבוא לפה כל פעם מחדש ולשמוע את אותם דברים בלופים. אי-אפשר. אני לא יודעת איזה כלים יש לוועדה הזאת, אבל בטוח שיש לה קצת שיניים מול המערכת. תודה רבה.

מה? שלוש פעמים. אז תקבעי לי דיון להוציא צו הבאה או - - -

אפשר להוציא צווי הבאה לכל מי שצריך.

ששש..., אני מכיר את העבודה שלי. מה עוד, שהייתי שוטר פעם.

להגיד שזה חרפה שהכנסת פה בפגרה, אז זה לא חרפה. זה מכוון, זו מגמה. די כבר להגיד: בושה וחרפה.

אנחנו עובדים. שלוש פעמים הוזמן מנכ"ל משרד החינוך. אנחנו נבדוק ונראה אם בפעם השלישית, ונמצה את העניין הזה.

איילת קציר, בבקשה.

תודה רבה. אנחנו מדברים פה על פגיעה בתלמידים, על פגיעה בילדים שלנו, כשלמעשה מדובר בפגיעה במדינה כי ברגע שהציונים לא מוזנים, וזה נאמר פה, אי-אפשר להתמיין ליחידות ואי-אפשר להתמיין ולהתקבל לאוניברסיטה. משרד האוצר דיבר קודם. פנו לנציג כאן ואמרו שזה בושה, ואני אומרת שזה פשוט לא מקצועי, מכיוון שהוא מגיע לא מוכן לפגישות. הוא מגיע ושולף מהעבר, כמו שנאמר פה על ידי ארגון המורים. הוא מעלה מן האוב כל מיני הסכמים שמזמן נגנזו. האמירה היא שמשרד האוצר פועל בחוסר מקצועיות, וזה בדיוק העניין. משרד האוצר, שנפנף כאן לפני חמש דקות בזה שהוא דואג, מה שנקרא, לשוויון במערכת החינוך, התעלם לחלוטין כשנדרש הקיצוץ של 5% במשרדי הממשלה. הם אפילו לא טרחו לשמור על שוויון, כי הקיצוץ הזה, של 300 מיליון שקלים, קוצץ רק מהחינוך הממלכתי, כש-200 מיליון שקלים קוצצו ממערכת הגיל הרך. אבל 600 מיליון שקלים הועברו בדיוק באותו שבוע לחינוך החרדי. שם אין עבודה מאוגדת, שכרם של המורים שם לא נשמר ולא דואגים לתנאי ההעסקה שלהם.

ובכלל, נראה שכאילו לתוך החדר הזה התכנסו מספר גורמים שיש להם איזשהו אינטרס בהול לחוזים אישיים, שיכול להיות שבמקום אחר ובמערכת אחרת זה דבר טוב. מכיוון שהשתתפתי כבר בכמה דיונים, היה לי חשוב להכיר את השותפים שלי. גיליתי שהפורום שאתה מייצג, מנהיגים מנהלים בחינוך, נמצא תחת אותה קורת גג של הקואליציה לאוטונומיה בחינוך.

זו קואליציה שכבר לא קיימת. אפשר להניח לזה. תיכנסי לאתר שלנו.

לא משנה, אבל תחת אותה קואליציה שאתם רשומים. כשאני מחפשת, אני רואה גם את פורום קהלת.

תן לה לדבר. היא לא הפריע לך.

אתה תענה לי אחר כך. יש כאן כוונת מכוון של ממשלה שמנסה לפרק את המדינה ואת החברה הישראלית. כן, וזה פוליטי. כן, זו מחאה שאני כאימא במדינת ישראל מבקשת לחדול מזה ודורשת שכנסת ישראל, שהיא המוסד אליו אנחנו מפנים עיניים. אנחנו מבקשים שהוועדה הזו וועדות נוספות. אני לא יודעת, אולי צריך לזמן גם דיון בוועדת החינוך. אני לא יודעת לאן יואילו להגיע נציגי משרד החינוך. אני מבקשת שתחדלו מהעניין הזה כי זו פגיעה במדינה ובכל מנוע צמיחה בכוונת מכוון. אי-אפשר להתייחס לזה אחרת. זו כוונת מכוון של ממשלה זדונית, שפוגעת בעתיד ילדנו ובכל מערכת של המדינה.

זה מדהים שהתכנסו לפה כול כך הרבה בעלי אינטרס דומה שנורא נורא דחוף להם ליישם איזושהי תורה של פורום קהלת שהחדירו לכל משרדי ממשלה. תדבר איתי על שוויון כשתדאג באמת לשוויון לכל תלמידי ישראל ולכל העובדים בישראל, ולא להסתכל רק על המספרים.

תודה רבה.

רווית אקשטיין, בבקשה.

תודה רבה. שמי רווית אקשטין, מאימהות בחזית החינוך. מה שקורה כאן כבר חמישה מפגשים של ועדה, זה לא דיון על מערכת החינוך בישראל. זה דיון על כוח, כסף וכבוד. אם אתם רוצים לדבר על מערכת החינוך בישראל, צריך גם לייצר מפגש במקביל. אנחנו מבינות שמה שנעשה פה זה דיון בפרטים הקטנים, והאימהות בחזית נכנסות לאירוע, ואנחנו לא מתכוונות ליפול פה בשיח הנמוך הזה. אנחנו דורשות שוויון לכולם. שוויון בתקציבים, שוויון במעמד המורה, שוויון במעמד התלמידים. ארגון המורים, אתם אולי צודקים, אבל אתם לא חכמים בדרך, כי התלמידים לא אמורים להיפגע. אתם אמורים גם להגן על התלמידים שלנו. תודה רבה לכם.

תודה רבה.

אביב דרור, בבקשה.

אביב דרור, סמנכ"ל ומייסד בחברת הייטק וחבר בפורום ההייטק למען ישראל. אני מילואימניק פעיל, אב לארבעה ילדים במערכת החינוך וחבר בהנהגת ההורים של חטיבת הביניים בארי בראש העין. הגעתי בעיקר לייצג את הצד של התעשייה גם בדיון. השקעה נכונה בחינוך היא קריטית עבור אומת הסטארט אפ אם ברצוננו להמשיך ולפתח טכנולוגיות מתקדמות ולהיות בחזית העולמית. המשאב העיקרי עליו נשענת התעשייה שלנו הוא כוח אדם. לכן, אנחנו תלויים בטיב ההכשרה של מערכת החינוך כדי לגייס את הכישרונות העתידיים בשוק. רוני וחבריה הנכבדים הם האנשים שנרצה לראות אצלנו בעוד עשר שנים, והם האנשים שיובילו את המדינה. ואני כואב את כאבך כשאת אומרת: אני רוצה לקבל את הציונים, אני רוצה ללכת לעתודה, אני רוצה להכשיר את עצמי. אם לא תעשי כן, אין לנו עתיד במדינה הזאת.

דוח המבקר מזכיר שמונה מיומנויות כנחוצות ביותר במאה העשרים ואחת, והן אכן בעלות חשיבות קריטית להשתלבות בהייטק. המחשבות הן בכיוון הנכון, והרפורמות הפדגוגיות הן בכיוון הנכון, אבל במציאות אנחנו הרחק מאחור. מוזכר בדוח שתלמידי ישראל מדורגים במקום 29 עד 33 במבחני פיזה, מתוך 37 חברות ב-OECD. זה במקום נמוך מאוד. אנחנו גם הרחק מאחור גם בהשקעה בחינוך על פי דוח אחר של ה-OECD. אנחנו, בישראל, משקיעים פחות מ-20% מהממוצע - זו השקעה קטנה מאוד. במקום להתעסק ברפורמות חשובות ובהכנה של הדור הבא, אנחנו סובבים סחור-סחור בסאגה בלתי נגמרת, ואמר זאת אדוני היושב-ראש, סביב דיוני שכר.

אין זה סוד שאנשי ההייטק לא רק מדברים אלא גם עושים. אנשי טכנולוגיה רבים עושים הסבה למערכת החינוך מתוך תחושת שליחות, ואני אומר את זה לעניין הטאלנטים והחוזים האישיים שעלה פה. טאלנטים במערכת החינוך לא באים בשביל כסף. אם נבוא, ואנחנו באים, וקרובי משפחה שלי עושים את ההסבה וחברים עושים את הסבה מהייטק להוראה, אנחנו עושים זאת מתוך תחושת שליחות. וכשאנחנו עושים כן, אנחנו נכנסים מתחת לחוזה הקיבוצי ורוצים את השכר שכולם מקבלים. לא רוצים חוזה אישי, לא רוצים חוזה טאלנט. אנחנו לא באים בשביל הכסף. אנחנו רוצים שהכסף יגיע לאנשים שעובדים קשה בתוך המערכת, לאנשים שאין להם את הפריבילגיה לעזוב מערכת מתגמלת ולהגיד: אוקיי, עכשיו אני עושה שנת שליחות, לאנשים שעובדים קשה שנים במערכת. הם צריכים לקבל יותר תנאים ויותר משאבים, וחובה לדאוג להם כמו שצריך כדי שהם ימשיכו את עבודתם המסורה. אנחנו חייבים לראות לטווח יותר רחוק. חייבים לעבות את הגזע שעליו נשען המשק. לכן, מערכת החינוך חייבת להגדיל את ההשקעה בחינוך על מנת להציב את תלמידינו, את רוני וחבריה, בחזית העולמית. המערכת חייבת להציע תנאים יותר טובים כדי לשמר את העובדים ולמשוך קיימים. בהייטק, בכלכלה ובכל העולם יש מונח שנקרא ROI" - Return on Investment ". ההשקעה הזו תחזור עשרות מונים במונחי תל"ג כאשר התלמידות והתלמידים האלה יעבדו במקצועות טכנולוגיים, יזרימו לקופת המדינה מס הכנסה, יקימו חברות שירחיבו את מעגל ההעסקה ויצעידו את המשק קדימה. תודה רבה.

תודה רבה לך. הלוואי וזה יקרה.

אחרון הדוברים, רן מלמד, בבקשה. סליחה, אני אולי אתן גם למשרד ראש הממשלה. תגידו לנו מה עשיתם.

שלום וצהריים טובים. את ההיכרות הראשונה שלי עם משרד החינוך עשיתי כבוגר ב-1992 כשמוניתי להיות דובר משרד החינוך ודובר השרה שולמית אלוני. באוגוסט 1992 שר האוצר בייגה שוחט, ראש הממשלה יצחק רבין, הממונה על השכר באוצר שלום גרניט, זכרונו לברכה, אחד האנשים הכי טובים במערכת הציבורית אי-פעם. חודש לפני תחילת הלימודים היה משבר ומאבק גדול מאוד. מערכת החינוך עמדה לפני השבתה מאוד מאוד גדולה. ידענו אז מראש, והייתי בחדרים ושמעתי את הדיונים איך זה מתנהל בדיוק, מה הולך להיות ואיך זה ייגמר. אבל הדיונים, אדוני, התקיימו ביושרה, ואפילו בסוג מסוים של אמון משני הצדדים.

אדוני, אני חייב להגיד שאני מנסה בחודשים האחרונים לעקוב די באדיקות אחרי מה שמתרחש במערכת החינוך. אולי בגלל הקרבה שלי מאז, והמשפחה הקרובה שלי היום, ואני נחרד מההתנהלות של משרד האוצר. אני משווה אותה ואני רואה אותה. שלא תהיה אי-הבנה. אני בעד עבודה מאורגנת, אני נגד חוזים אישיים בפריצת דרך נוראית כמו שמציג משרד האוצר היום, ואני לגמרי לטובת המורים.

אני כן רוצה לבקש מרן ארז לשקול דבר אחד. אנחנו לפני יום הזיכרון, יום העצמאות, ותקופה לא פשוטה. תנסה לחשוב האם יש איזושהי דרך כן להגיע למצב לשגר את ציוני הבגרות, ובמקומם אולי לעשות עיצומים אחרים, כי נדמה לי שעל הדבר הזה התלמידים בישראל מאוד יודו לך. תודה.

תודה רבה.

אדוני, בבקשה, בקצרה.

במסמכי הרקע יש גם סקר של פורום קהלת, שממנו עולה שכאילו המנהלים מגבים את משרד האוצר כנגד ארגון המורים. כמנהל, שנמצא כבר 30 שנה במערכת ומכיר איזה מנהל אחד או שניים, אני לא יודע את מי הם שאלו, אני לא יודע איך הם ראיינו. לא ברור לי מה המוטיבציות מאחורי הסקר הזה, או אולי כן ברור לי. אני מבקש מהוועדה להתייחס בחשדנות גדולה מאוד לסקר ולתוצאותיו.

מערכת החינוך הציבורית לא תופרט. שפורום קהלת יבינו זאת טוב-טוב.

אני אפילו לא העזתי להביא את זה לכאן כי לא מצאתי בזה עניין.

אני מודה לך מאוד. סליחה שהעליתי את זה.

זה בסדר שהעלית. חשוב שזה יירשם בפרוטוקול, ומה שהיא אמרה גם חשוב.

דובר בפעם שעברה על המסמך הזה.

נכון. בפעם שעברה היה קצת הרבה עצבים.

נציגת מועצת הנוער, בבקשה.

היי, קוראים לי גלי יהב. אני בכיתה י"א. אני, יחד עם כל בני הנוער, גדלתי בחוסר ודאות של מגפה עולמית. היטלטלתי בין מבצעים ועיצומים, ואפילו עכשיו במלחמה אין לי מערכת תמיכה מסודרת, אלא יש שלד מידלדל למה שהיה מערכת חינוך, שינון חומר ללא פעילויות ערכיות או למידה מטעויות. אנחנו מתבגרים מהר מדי כי אנחנו צריכים להיות המבוגרים. המבוגרים לא מתפקדים, לא לוקחים אחריות, לא פותרים את הבעיה. נאלצים לשבות כדי שפשוט תשבו לדבר לרגע. אני אשמח לשאול את רן ארז. אמרת שמה שנשאר למורים הוא המסירות לתלמידים. אז למה אתם אוסרים עליהם לעזור לנו ולקיים שעות תגבור לאחר לימודים, כמו מה שהיה אמור להיות לי ביום רביעי, ביום שתשבתו? למה אתם אוסרים עליהם לגלות איפה טעינו, איך להשתפר, לבוא איתנו לטיולים שנתיים? המורים שלנו מאוד מסורים מאוד. יש לי מורים שיש לי כלפיהם הערכה מטורפת, והם משמעותיים עבורי. אבל הם לא יכולים להיות איתנו בגלל הסנקציות האלה. הארגון נלחם גם על גב התלמידים, ובצורה שאנחנו לא מסכימים איתה, מלחמה הוגנת, אז למה משרד האוצר, שנמצא כאן, לא מוכן להתפשר, להגיע לעמק השווה?

ולהוריד את הטלפון כשפונים אליו.

להתרכז רגע כדי ש - - -

לא להפריע.

אדוני היושב-ראש, יש גבול.

היא תלמידה, תן לה לדבר.

אני לא מדבר על התלמידה. אני מקבל מגוון תגובות מכל הגורמים.

הוא מדבר אליי.

לא, לא להפריע. אתה צודק. אני לא שמתי לב.

אני אגש לשר שלי ואני אגיד לו שצריך לשים פה גבול. אתה יודע, תת-רמה , איך אנחנו מתנהגים - כאילו - - -

בסיסי בכיתה בעולם החינוך שכשמדברים מורידים את הטלפון.

גברתי, גברתי, רק שנייה.

כל אחד יישב ויעיר - - -

כן, זה בתחום הסבירות. ואנחנו עדיין - - -

להגיד תת-רמה , ולהגיד - - - לנו, זה בתחום הסבירות? - - - זה אנשים שלא מכירים בכלל.

לא, זה לא בסדר. הערתי על זה. אוהד, הבנתי.

לא הבנתי. אתה הקורבן? זעקת הקוזק הנגזל.

מדברת אליך תלמידה, שאתה חלק מהמערכת שמונעת ממנה.

אני מגן על פקידים בכירים, באשר הם, כמיטב יכולתי. יש יציאות, והיציאות האלה גם זוכות לתגובה שלי. הערתי גם לחבר הכנסת קריב. לשמחתי, לחברי הכנסת יש חסינות והם אומרים את מה שהם רוצים. מה אעשה? אתה יכול להגיד גם לשר שלך, אבל אתם תבואו לוועדה כי זו הוועדה לביקורת המדינה. ובהפרדת הרשויות, הרשות המחוקקת הזו היא אחראית על הרשות המבצעת - שלא יהיו אי-הבנות. אז אל תגידי שתיגש לשר שלך. הייתי אצלכם כסגן שר האוצר, ואני מכיר איך המערכת עובדת. זה בהמשך לדברים אישיים שאמר אליי זה שאתה עובד איתו, שבגלל שהוא לא פה אני לא רוצה להעלות אותם.

גברתי, אני מתנצל.

הארגון באמת נלחם על גב התלמידים, בצורה שמאוד פוגעת בנו, מלחמה צודקת. למה משרד האוצר לא מוכן להתפשר ולהגיע לעמק השווה ולתת לתלמידים יציבות? אנחנו לא כאן בשביל לתמוך בצד אחד ולתקוף אחר, אנחנו כאן בשביל להגיד בשם התלמידים: תסגרו כבר את ההסכם. אם כולכם מתיימרים לדאוג לנו, אז תמצאו פתרון. תודה רבה.

תודה רבה לך. לסיכום, אני מודה שאני מתוסכל, מאוכזב, ומאוכזב גם מעצמי, על זה שלא הצלחתי להניע את גלגלי העגלה הזו. אני יכול להגיד לפרוטוקול שפעמיים זומנו שר החינוך והמנכ"ל. המסקנה היא שהחינוך לא חשוב. אני אזמן אותם בפעם השלישית. נקווה מאוד שהמנכ"ל, שהוא לא איש נבחר, לא יכול לעשות דין לעצמו ולא להגיע לוועדה. הוא לא יכול לעשות. לוועדה יש מספיק כלים כדי לטפל בזה.

אוהד, אני מבקש שתנסו להקדים את יום רביעי, למרות שיש יום זיכרון ויום עצמאות באמצע. תנסו להקדים כי כל יום חשוב. אני לא יודע למתי כי הלוח לא מונח לפניי. אולי ליום ראשון, שזה יום לפני ערב יום הזיכרון, אם אינני טועה. זה ערב יום הזיכרון? תנסו לקבוע מועד. זה באמת דחוף, אין קריאה אחרת. תנסו לדבר, לשבת, עד יעלה עשן. עולה כאן זעקה גם של ההורים, גם של התלמידים, גם של המורים. היתה כאן הצעה לבוא ולהגיד: בואו נדחה את הפיילוט הזה לשנתיים-שלוש. נדון, נראה. אנחנו בטראומת מלחמה ובטראומת קורונה. זו לא בדיוק השעה הכשרה. מה עוד שלא דנו בזה בכובד ראש. יאללה, הבאתם איזשהו פיילוט, וזהו.

ולכן, אני פונה אליכם. יש כאן הצעה שבהחלט עושה שכל. בואו, תידחו את זה לשנתיים. אחרי הפיילוט הזה תבואו ותדונו, תבדקו, תעלו. ובעניין הזה שמתי את זה על השולחן כי זה לפרוטוקול. תבחנו את הנושא בעוד שנתיים-שלוש עד שנעבור את טראומת המלחמה ואת טראומת הקורונה. אני יכול להבטיח שככל שזה תלוי בי, בוועדה הזאת ובחברי הכנסת שאכפת להם. יש חברי כנסת שמאוד אכפת להם כי הם קשורים בנושא חינוך, ואלו לא רק אלה שישבו היום. לצערי, אלה שהזמנתי הודיעו לי שהם לא יכלו להגיע מסיבות אישיות. הוועדה לא מתכוונת לעזוב את זה. אתה יכול להעביר לאוצר. אנחנו לא נעזוב את זה. יהיו כאן תלמידים. וחבל, זה יצא החוצה לתקשורת. אנחנו רוצים למנוע את כל הכאוס הזה. יש למדינת ישראל מספיק צרות גם בלי השביתה הזאת. יש לנו חובה לטפל בתלמידים ובלוחמי העתיד ובמנהיגי העתיד. הם הרי יחליפו אותנו בעורכי הדין, ברואי החשבון, בפיזיקאים ובמורים לעתיד. אני בא מבית של מורים. מה לעשות, בעוונותיי כי רבים, אשתי היתה מורה, רכזת שכבה וכו'. אבל אני לא איש חינוך, אני רק מנסה לעשות את הקשרים. אני לא מבקש, אני מתחנן אליכם, וזה לא קורה הרבה פעמים בחיים שהתחננתי, זו הפעם השנייה, וגם לא כשקרו אסונות: תפתרו את הבעיה.

דיברתי עם מיכל, סגנית שר האוצר לשעבר. ביקשתי ממנה לגשת שר האוצר ולדבר איתו, וכן, כן, כן. לא קיבלתי תשובה. אני מנסה לעשות הכול. שכחתי את משרד ראש הממשלה. אתם לא יכולים להגיד: זה לא בעיה שלנו. אתם נושאים באשמה שיש שביתה בדיוק כמו משרד החינוך וכמו משרד האוצר. וזה לא פוליטי. זה לא פוליטי. אני מצהיר: לא דיברתי מילה אחת פוליטיקה. מילה אחת. אבל אתם חייבים להתכנס ולפתור את הבעיה. מדובר בשלושה משרדים. שני משרדים חזקים. שלחתי למשרד ראש הממשלה מכתב אישי, אבל לא זכיתי לתשובה כי אולי החינוך לא קרוב לליבו של ראש הממשלה. נאמתי על זה במליאה אחרי הדיון הקודם כדי שזה ייכנס לפרוטוקול. חוץ מאלה שיושבים כאן, לא נראה לי שזה הזיז למישהו. באמת, ליבי נחמץ מהעניין הזה. איך אפשר עוד להעלות את הכאב יותר מהדברים האלה?

אנחנו נזמן עוד פעם את האנשים, ואנחנו נתעדכן מכם, ממשרד האוצר ומהמורים. נקווה שאתם תגיעו לאיזושהי פשרה לטובת תלמידי מדינת ישראל. אני מבקש עוד פעם להביע תודה לכל מי שהגיע ותרם לדיון הזה.

תודה רבה, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40.