פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



43
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
09/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 69
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, א' בניסן התשפ"ד (09 באפריל 2024), שעה 12:07

מעטפת וסיוע לחטופות ששבו משבי חמאס ובהן נשים שבני זוגן נותרו בשבי בעזה

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי

קארין אלהרר
סימון דוידסון
מיכל וולדיגר
משה טור פז
לימור סון הר מלך
יסמין פרידמן
גלעד קריב

יעל גורן חזקיה - ראשת אגף מדיניות וממשל, מינהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

ברברה לנג - עו"ס, השירות הארצי לעבודה סוציאלית, משרד הבריאות

אור צוברי - מנהלת אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

הדס גבריאל-זני - עו"ד, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, הנהלת הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

שי סומך - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ענבר דוד - מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי

חדווה הלביץ - רכזת שיקום ארצית, המוסד לביטוח לאומי

רותם פרנק - אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

מירב שטרן - מנכ"לית, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

ליאורה סלע דוד - מרכזת מטה משפחות החטופים באשכול, מועצה אזורית אשכול

אורלי צור - מנהלת מחלקת איכות ובטיחות בסיעוד בקהילה, שירותי בריאות כללית

מאירה בסוק - עו"ד, לשכה משפטית, נעמת

הודיה מויאל - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

קרן בן הרוש - הרשות לקידום מעמד האישה

מיה אוברבאום - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית

ראומה ערוסי - אימם של ליאור טרשצ'ינסקי ז"ל, נרצח ב-7.10, וגלי טרשצ'נסקי תבדל"א, חטופה ששבה מהשבי בעזה

רונית ירום - חברה של דלית שתיוי, אימו של עידן שתיוי החטוף בעזה

יערה רום מרציאנו - נציגה, משפחת החטוף עידן שתיוי

קובי בן עמי - אחיו של אוהד בן עמי, חטוף בעזה

גיל דיקמן - בן דודה של כרמל גת, חטופה בעזה

ענבל צח - בת דודתו של טל שוהם, חטוף בעזה

אסתר בוכשטב - אימו של יגב בוכשטב, חטוף בעזה

סימונה שטיינברכר - אימה של דורון שטיינברכר, חטופה בעזה

מרב מור רביב - אחייניתו של אברהם מונדר, חטוף בעזה

אלה בן עמי - ביתם של רז בן עמי, חטופה ששבה מהשבי בעזה, ושל אוהד, חטוף בשבי בעזה

רז בן עמי - חטופה ששבה מהשבי בעזה

ד"ר שושי גולדברג - אחות ראשית ארצית, ראשת מינהל האחיות, משרד הבריאות

ענת מימון

דלית אזולאי

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



מעטפת וסיוע לחטופות ששבו משבי חמאס ובהן נשים שבני זוגן נותרו בשבי בעזה

אני רוצה לפתוח את הדיון בנושא מעטפת וסיוע לחטופות ששבו משבי חמאס ובהן נשים שבני הזוג שלהן נותרו בשבי בעזה, וכולנו קודם כל בתפילה עמוקה שאנחנו נזכה לראות את החטופים והחטופות כאן בבית. אני לא אוהבת את המילה הזאת, עסקה, אבל שהם יגיעו הביתה, שזה ייצא כבר לפועל.

רז בן עמי נמצאת איתנו. רז, תודה שאת כאן איתנו. אני רוצה לאפשר לך לפתוח בדברים שלך. תיקחי את הזמן לומר את כל הדברים שלך, גם אם כתובים וגם אם תירצי להוסיף אחרי זה.

שלום, בדרך כלל ללי פה מדברת, הבת שלי. היום אני אמרתי, אני מאוד מקווה שאנחנו לקראת להביא אותם הביתה. האמת שכל פעם אני מרגישה שאנחנו לקראת להביא אותם הביתה מאז שחזרתי, וכל פעם אני בתקוות חדשות. באיזשהו שלב כבר ויתרתי על התקוות האלה, אבל הפעם יש לי הרגשה מהבטן שאני מאוד מקווה שזה יקרה.

אמן.

אני רוצה להגיד כמה מילים שכתבתי כי אני קצת מתרגשת לדבר פה מול כולם, אז אני פשוט אקריא. מכירים את זה שמנסים לישון בכל דרך, מתהפכים על הבטן, על הגב, על הצד ואז על הצד השני אבל כלום לא עוזר? כי ברגע שעוצמים את העיניים יש תמונה אחת שמופיעה ומפריעה לישון. מנסים למצמץ כמה פעמים כדי להעלים אותה, או חושבים חזק על משהו אחר אבל זה לא עובר, אז ככה אני הולכת לישון כבר 132 לילות. 54 לילות קודם בכלל לא ישנתי כי מחבל ישב עם נשק והסתכל עליי כל הלילה, או קרא את הקוראן אצלי בחדר כדי שאני אשמע את הערבית בתוך הראש שלי ולא אוכל לישון.

132 לילות שאני מדמיינת את התמונה של בעלי, אוהד, לפני שהולכת לישון, ואני לא מצליחה לעצום את העיניים כי אני מפחדת. אני מפחדת לראות את המבט הסובל שלו על הפנים ולדעת שאין לי איך לעזור לו. 132 לילות אני מתייסרת בכאבים נפשיים ופיזיים, כי אני יודעת מה הם עוברים ואני יודעת שאין לי אפשרות ללכת להציל אותם. אוהד, אישי היקר והאב של הבנות שלי פשוט נתלש מחיי ונמצא בלופ של סבל אין-סופי שאין לי איך לסיים אותו. אני דואגת לו, והכי מהכול אני מתגעגעת אליו. אני מתגעגעת לחיבוק שלו, אני מתגעגעת להרגיש איתו ביטחון, אני מתגעגעת לעידוד שלו ומהידיעה שהוא לידי והכול יהיה בסדר. אני חיה בחוסר ודאות שלא נגמר. אין לי אוויר בריאות יותר. אין לי בית. המשפחה שלי התפרקה לרחבי הארץ ואין לי את הקרקע הבטוחה שלי שאוהד נותן לי.

אם חזרתי לפני 132 יום ואני במצב בריאותי לא טוב, מצב נפשי מאוד קשה ואני לא מצליחה להרים את הראש מעל המים, אז מה יהיה עם בעלי לאחר חצי שנה שם? מה יהיה עם כל שאר החטופים? דיי, אני צועקת. דיי. תעזרו לי, תוציאו אותו משם. כל עסקה שיש על הפרק, תיקחו ותצילו משם את כל מי שאפשר. זה מילים שכתבתי.

אני כמובן חושבת שמאוד חשוב להוציא את כל החטופים, אבל אני גם חושבת שכל עסקה שתעמוד על הפרק, גם אם זה כמו שהוציאו אותנו, שזה לא כולם, צריך לקחת. יש שם בנות שפשוט חייבות לצאת משם. כולם חייבים לצאת, אבל אני מסתכלת על אלה, הבת שלי, ועל הבנות שלי ואני אומרת, אם הן היו שם, אין לי כל דרך שאני אישית הייתי יכולה להתמודד עם זה, ואני הייתי שם, ואם הייתי נשארת שם עוד כמה ימים לא הייתי שורדת. את כל התקופה הזאת בטוח לא הייתי שורדת אם הייתי נשארת שם. אני אומרת לקחת כל עסקה. חייבים להוציא אותם משם. תודה שהקשבתם לי.

תודה, רז, שאת כאן עם התעצומות. יש לנו 133 חטופים שעדיין נמצאים בשבי חיות האדם של החמאס, 114 מהם גברים, 35 מתוכם הם אבות לילדים שנמצאים בישראל, שהולכים לישון בלי אבא. רבות מהנשים ששוחררו הן נשים שהותירו מאחור את הבעלים, ואני רוצה לשאול אותך, רז. כולנו זוכרים את התמונה שנמצאת כאן, של אוהד, אחת התמונות המצמררות שפורסמו באותו היום. מה המעטפת שאת מקבלת, שהילדות מקבלות?

מהמדינה את מתכוונת.

כן, ואני יודעת שקשה לעשות את המעבר הזה. הדבר הראשון בראש ובראשונה זה בהחלט להחזיר אותם הביתה. מדינת ישראל חייבת. ממשלת ישראל, חובתה להחזיר קודם כל את החטופים והחטופות, אבל הייתי רוצה לדעת מה המעטפת שאתם מקבלים.

מהמדינה אני מקבלת 1,350 שקל שזה פדוי שבי. זה הסכום היחידי שאני מקבלת מהמדינה כפדוית שבי. אני יכולה להגיד לכם שמהעם אני מקבלת הרבה תמיכה. מהמדינה פחות. אישה טובה נתנה לי דירה שאני גרה בה. יש את כל העמותות שנקראות "לב העוטף", "לב אחד", כל מיני לבבות כאלה שאנשים פתחו והם עוזרים לנו. אני לא יכולה להגיד שאני מקבלת יותר מידי עזרה מהמדינה, אפילו לא כספית, ככה שרוב העזרה באה לי מהעם עצמו ולא מהמדינה, מהממשלה. המדינה זה העם שלנו, אז מי שאחראי על העם שלנו, הממשלה, אני לא מקבלת.

חשוב לי רגע לעשות סדר. יושבת פה יעל מהמינהלת.

נכון.

באמת יש לנו נציגה מהמינהלת שמאוד מנסה לעזור לנו ולכופף חוקים כדי שנקבל מה שאנחנו אמורים, אבל יש פה שני מסלולים. יש מסלול של פדוית שבי שזאת אימא שלי, שזה 1,350 שקל בחודש, ויש מי שעדיין נחשב כמשפחת חטופים, אנחנו חלק מהם, ואז שם אנחנו מקבלים דברים אחרים שמשתנים, חשוב לציין, מרגע לרגע, וזה לא איזושהי קרקע יציבה להישען עליה.

מה זאת אומרת?

כשהחטוף חוזר, באחת, כל מעטפת התמיכה - - -

זה לא מה שהתכוונתי. אני מדברת על משפחות החטופים. אני יכולה להגיד, לפני שאימא שלי חזרה היה איזשהו דיבור על 200,000 שקל מענק. הוא התמוסס. היה דיבור על 45,000 שקל מענק. הוא גם התמוסס. הכול מאוד משתנה ובגלל זה אני חושבת שזה חשוב שאנחנו יושבים פה, אבל אני רוצה להגיד בנוגע לשבים, לשבות. מה שאימא שלי מקבלת בחודש זה 1,350 שקל בחודש כי זה החוק של פדויי שבי.

תיכף אנחנו גם נגיע ליעל, אבל אני רוצה לאפשר גם למי מהמשפחות שרוצות לדבר.

בבקשה, ראומה.

אני ראומה, אימא של ליאור ז"ל שנרצח ב-7.10, ושל גלי שחזרה לאחר 54 ימים מעזה. אני אגש ישר לעניין. אנחנו מבארי.

אני יכולה לספר שגלי הייתה איתי בשבי.

כן, גלי עם רז בשבי. גלי בת 14. הייתה לה יום הולדת שבוע שעבר. יש ניסיון לעזור, אני לא אגיד שלא. אני מצטרפת לרז שהעם שלנו פשוט מדהים ותומך. התמיכה כמו שנאמר פה, מסתיימת ברגע שהחטוף חוזר. התמיכה הכלכלית שקיבלנו מהרגע שגלי חזרה, נעצרה, והיא בעצם מקבלת כמו רז, 1,350 שקלים כמו פדויי שבי של יום כיפור. היא מתמודדת גם עם אובדן של בית, של חברים, של קהילה שלא קיימת. היא בעצם נחתה מעזה לעולם חדש, ואנחנו כולנו עושים הכול בניסוי וטעיה. אנחנו צריכים בעיקר, אני אגיד את זה הכי גלוי והכי פשוט, כסף, לפתור הרבה מאוד בעיות שאנחנו מתמודדים איתם היום, ואנחנו עסוקים בביורוקרטיה לחפש את הכסף.

הקצבה הזאת לא מכסה.

אני צריכה להיות זמינה בשבילה. אנחנו מקיבוץ בארי, אז בסוף השנה מסתיימת לנו הזכאות למענק אכלוס כי בארי עוברת לחצרים.

אם מישהו לא רוצה לחזור לחצרים, אין לו עוד אלטרנטיבה?

יש זכאי נבדל במינהלת תקומה.

אני לא שמעתי על זה. שוב, זה גם אחת מהבעיות. היום אני פונה למרכז שיש לי מהמדינה שהוא קשור למינהלת, ואני מחכה הרבה פעמים שבועות שלמים לתשובות.

זה צריך להיות אוטומטי.

כן, בשביל זה באנו.

כבוד היו"ר, אני אתייחס גם לזה. גם לזה יש פתרון ואנחנו נתייחס אליו.

אני נדהמת לשמוע שמי ששב מהשבי או שבה מהשבי צריכים להופיע בפני - - -

חבר הכנסת קריב, אני לא יודעת איך אתה נוהג בוועדות אחרות. אני שיש לי בעיות קשב וריכוז, מאוד קשה לי עם כל הזמן שאתה מדבר.

אני אציע לך אחרי זה טיפול לבעיות - - -

לא, לא, אל תציע לי ואל תתנשא עליי. אני חושבת שזה חוצפה ותפסיק להרעיש. תכבד גם את המשפחות וגם אותי.

את כל הזמן - - -

אל תחלק לי ציונים. תודה.

אני באמת נדהמת לחשוב על זה שיש ועדה בביטוח לאומי שבודקת אם יש להם נכות, לאנשים שהיו - - -

או שאתם רוצים שאני אתייחס אל הכול במרוכז או שאני אענה נקודתית, אבל אני אענה על הכול ויש תשובות לכול.

אני מצטערת, אין לתאר.

תקשיבי רגע, זה הפורמלי.

אין בעיה. צריך לשנות את הפורמלי. זאת ילדה והיא לא פדוית שבי מיום כיפור. סליחה.

תודה רבה, ראומה. עוד משהו שתירצי להוסיף? זו נקודה חשובה.

היה לנו שבועות מאוד קשים עכשיו. גם גלי עסוקה בחטופים שעדיין שם וזה גם משהו שהוא משנה לה את מצב הרוח. לא שאנחנו שומעים כל היום חדשות, אבל כל עסקה שאולי תהיה או כל אירוע כזה שמתקרב או מדובר מאוד משפיע עליה. אנחנו בעצם מקבלים את המידע שלנו מהמינהלת, מאיש הקשר, ויש איש קשר ויש מענים שמגיעים. אני לא באה ואומרת שלא, אבל יש הרבה מאוד דברים, לדוגמה, הטבות.

אנחנו גרים כרגע בתל אביב. כל הזכאויות נשלחו לרשות שלנו של מועצה אזורית אשכול. אני לא גרה באשכול. לא היה לי בית באשכול. אני מקיבוץ שיתופי. את כל זה אני צריכה להסביר. התקשרתי לרשות המים להסביר, ואז אמרו לי, לא, ביטוח לאומי מעביר לנו רשימות, את לא צריכה בכלל להתקשר. אני מתקשרת לביטוח לאומי, "אבל השם שלך הועבר". לאיפה הוא הועבר? "לאשכול". ביטוח לאומי לא יכול להעביר את השם שלי מאשכול לתל אביב. זה שיחות טלפון, אני לא ממציאה. אלה התשובות שקיבלתי.

אני משערת שאותו רכז שעומד אתכם בקשר לא תמיד יכול לתת לכם את הפתרונות, כי הפתרונות צריכים להיות למעלה ואז הביורוקרטיה - - -

"אנחנו צריכים לברר", "אנחנו נבדוק". אני משלמת את הכול אבל אני עסוקה בביורוקרטיות. אני לא מסוגלת להתאבל על הבן שלי כבר חצי שנה, שנרצח, כי אני עסוקה בלדאוג לבת שלי שתחזור מעזה, או לדאוג למי שנשאר שם או לדאוג לה. אם היא לא קמה לבית ספר ואומרת לי, אני רוצה ללכת ב-10:00, כבר בראש שלי אוי ואבוי, הילדה לא מתפקדת. זאת סיטואציה באמת לא נורמלית ואנחנו צריכים פה לא להתעסק בביורוקרטיות, לכן אנחנו מבקשים הקלה לפחות במה שניתן, אם זה כלכלית ואם זה לא לעבור ועדות.

לפחות במה שניתן תקלו עלינו. תנו לנו את האפשרות לשבת רגע בבית ולא לדאוג באיזה בית אני אגור כשבארי תעבור לחצרים. אנחנו באמת באפיסת כוחות. המשפחות שלנו באפיסת כוחות. החטופים עוד לא חזרו ואנחנו בכאוס מתמשך, ואני לא צריכה להגיע לכנסת לשמוע מה כן מגיע לי. אני צריכה שזה יגיע אליי הביתה, לתת תשובות. איזה תשובות?

תודה, ראומה.

סליחה.

אין לך מה לבקש סליחה בשום צורה, בשום דרך. אנחנו פה בדיוק בגלל הדברים שאמרת בסוף, שאת לא צריכה להגיע לכנסת כדי לשמוע מה מגיע לך, ועדיין אנחנו כאן בכנסת כדי לדאוג שהפערים נסגרים.

מי מהמשפחות?

שמי מרב ואני אהיה מאוד קצרה. אני מייצגת משפחה שיש בה מהכול, שלושה דורות שחזרו מהשבי, ילד בן 9, אימא וסבתא בת 79 שצריכה להתחיל עכשיו את החיים במקום חדש כי אין לה קיבוץ לחזור, עם בן שנרצח, זאת אומרת אנחנו גם משפחה שכולה - פעולות איבה, וגם עדיין האבא-סבא חטוף בשבי.

מה שאני רוצה לציין, כי אנחנו עכשיו לשם כך התכנסנו על הדברים הכלכליים. במינהלת יש לנו מישהי שהיא מדהימה, עוזרת, מנסה לבדוק בחוקים, לראות מאיפה לגרד. דיברו קודם על רכב, אז איך עושים את ההלוואה לרכב, את המענק לרכב. כל הדברים בשביל למצוא את המעטפת הנכונה למשפחה, אבל היא מתנדבת. היא עושה את הכול בהתנדבות. אני לא מבינה למה המדינה צריכה לשלוח לי מתנדבת.

היא מטעם המינהלת?

היא מטעם המינהלת. היא מהממת.

והיא עושה את זה בהתנדבות?

בהתנדבות. אני גם לא האמנתי. אחרי חודשיים שאלתי אותה, את מתנדבת? בוועדה עם גלעד, און-ליין שאלתי, ואני רוצה לציין את גלעד קריב ואת קרויזר ואת בליאק שהם היחידים שמלווים אותנו כבר חצי שנה בניסיונות למצוא. יש לנו ועדה של המשפחות יחד עם איתם שנקראת ועדה למיצוי זכויות, ואנחנו מנסים לגרד ולהבין ולראות.

זה ועדת משנה של מי?

לא יודעת. אני רק יודעת שיש לנו חוג קבוע פעם בשבוע. אסתר תפרט על זה יותר. מה שאני רוצה להגיד זה שחייבים לעשות משהו שבאמת זה יהיה בדחיפה, ולא שראומה תתחיל לברר בטלפונים. צריך לבוא ולהגיד לה, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, זה מה שאת זכאית, ולשנות את הזכאויות, כי ילד בן 9 שחזר מהשבי זה לא כמו טייס שחזר ב-1973 מהשבי.

תודה.

סימונה.

אני סימונה שטיינברכר, אימא של דורון שטיינברכר המקסימה שבשבי החמאס. אני רק אציין שתסתכלו בהבדל אחרי 107 ימים. לא רוצה להגיד איך היא נראית עכשיו ומה היא חווה. אנחנו מקיבוץ כפר עזה. אני רוצה להתחיל קודם כל ולהגיד המון תודה לכל השבות, שעם כל הקושי אמרו לנו מה חווים שם. הם שימשו כפה לבנות שלנו שעדיין שם וחוות את הסיוט הזה רגע-רגע, יום-יום ודקה-דקה לפי דעתי, אם לא שנייה-שנייה.

הנושא של שבויים האזרחים, של נשים וילדים הוא ייחודי והוא רגיש וזה משהו שהמדינה לא ידעה קודם. זה משהו חדש ולכן המדינה צריכה להתייחס לכך בצורה מסודרת בחקיקה, והכי חשוב ללא ביורוקרטיה. הפערים בשטח גדולים למול המענים שצריכים ושהם ילכו ויגדלו. המדינה לא הסדירה את הזכויות. מאז שהם חזרו מתבססים על הסדרים קיימים של נפגעי פעולות האיבה. זה משהו אחר. זה לא פעולות איבה ולא שבויי מלחמה. זה משהו שלא מכירים. זה אזרחים שנלקחו בפיג'מות מהמיטות שלהם. צריך להתייחס אליהם בצורה אחרת, באופן אחר וללא הקשר למה שידוע מההסדרים של פעולות איבה או שבויי מלחמה. הם גם לא מותאמים לשבי של אזרחים, במיוחד אבל לא רק, של נשים שחוו תופת. כאימא, בכל זאת אני רוצה להגיד את זה ולציין פה, שחוות שם אונס ברוטלי מיני הכי גרוע שיכול להיות, ואני לא יכולה גם להגיד את המילה של מה שאני חושבת שיקרה כשהן יחזרו אלינו.

אני חושבת שההכרה צריכה להיות של 100%, אם לא יותר, ופטור מביורוקרטיה, מוועדות רפואיות. קצבה חודשית שהיא צמודה, מימון פסיכולוגים ללא הגבלה, ללא טיפולים, ללא שום ועדה, בלי שום הגבלה. אני מאוד מקווה שלא יחששו שזה תקדים. אני מקווה שהשבויים שלנו והחטופים שלנו יהיו אחרונים שזה יקרה, אז בבקשה אל תחששו מתקדים, ותנו למי שחווה את הסיוט הזה את כל מה שמגיע לו ולכל ימי חייו, כי מי שחווה את זה, זה יימשך לכל ימי חייו, את מה שהוא סוחב איתו. תודה.

תודה, סימונה.

אני פה בשם עדי שוהם שחזרה ביום ה-50. ביקשתי ממנה לכתוב. זה לא דבר שהיא יכולה לעשות כרגע. למי שלא מכיר, אצלנו במשפחה נחטפו שבעה. שישה חזרו. ברמה הכי בסיסית, עדי, לארוז מזוודה בלי טל לא יודעת. יש לה שני ילדים קטנים שחזרו יחד איתה במצב נפשי, זה יהיה עדין להגיד, מזעזע.

את השם המלא לפרוטוקול.

ענבל צח. הילדים חזרו במצב נפשי מזעזע. עדי מנסה להתמודד עם הכול, עם זה שהיא פדוית שבי, עם זה שהילדים שלה, עם זה שנרצח אבא שלה ועם זה שבעלה עדיין בשבי ואין שום מידע לגביו.

אם מדברים על משפחות שנשארו מאחור, אז אני אגיד, מזל טוב טל, נולד לך אחיין שאתה לא יודע עליו. אחות של טל ילדה לפני שלושה ימים. את ההיריון הוא לא ידע כי הם התכוונו בדיוק ביום של החטיפה להגיד. אני רואה את המצב הנפשי של עדי שמתדרדר מפעם לפעם כשאני רואה אותה. זאת לא עדי שאני מכירה 20 שנה. עדי שאני מכירה היא פסיכולוגית קלינית בהתמחות בטראומה, אישה שמדברת והעולם נעצר, ועכשיו בשביל להוציא מילה עם עדי אני צריכה לקוות שהיא תענה לאיזושהי הודעה או לאיזשהו וואטסאפ. גם לקבל ממנה את האישור לדבר בוועדה היום זה היה בלתי אפשרי.

אני אקריא משהו קטן שהיא כתבה ביום של החצי שנה. נווה שואל את עדי: "אימא, את קולטת שעוד שלושה שבועות פסח ואבא עדיין לא כאן? נחטפנו בסתיו, היה חורף. עכשיו אביב. זה כבר חצי שנה, את קולטת? חצי שנה שאבא עדיין לא חזר אלינו". הילדים צריכים טיפול כמו שאמרה סימונה, לכל החיים. עדי ושושן, נועם ושרון, לכל החיים.

כשאת מדברת איתה, מה המחסור?

מרגיש לי שהיא מנסה לאסוף את עצמה בשביל הילדים, ובאמת הכול בשביל הילדים, וזאת לא עדי שאני מכירה. הילדים זה כל עולמה, כן. עדי היא בחורה מאוד מפוקסת, והיא לא מפוקסת עכשיו. גם כשאני מבקרת בבית שלהם, כל כמה דקות היא עולה למעלה, בוכה, יורדת למטה חזרה לילדים.

את יודעת להצביע איפה בכל זאת המדינה שוגה כשהיא לא מגישה עזרה מסוימת ספציפית שהמשפחות יכולות לומר או החוזרות מהשבי?

אני חושבת שקודם כל כמו שכבר נאמר פה, עניין של ביורוקרטיות זה הרעה החולה הכי גדולה שיש לנו פה. דבר שני, יש איזשהו עניין לפחות עם הילדים. הם מוכרים. ללכת איתם לרופא ילדים בשעות טיפול רגילות כשכל אימא עם הילדים שלה שם, קצת פחות מתאים. אולי למצוא איזשהו פתרון אחר, זמני טיפול אחרים לשבות. קודם כל לקדם תורים. אם היא התקשרה היום, לא לקבוע לה תור לעוד חצי שנה. זה גם פחות רלוונטי. דיברנו על זה גם בוועדת בריאות. זה עדיין קורה. דרך אגב, נכון, זה שבות. לשבות יש גם משפחות. גם המשפחות באותו מצב. כשכולם יחזרו והמשפחה הקרובה והמעגל השני יהיה בקו רפואי-טיפולי שיוכל לעזור, זה לא יעזור שאנחנו נקבע תור עכשיו ויהיה לנו תור מתישהו בכסלו הבא. גם לחשוב איך לתת להם את כל הפרטיות שאפשר. כשהולכים לקופת חולים, אנחנו כולנו יודעים מה זה קופת חולים. לתת להם קדימות בתורים, לתת להם תורים לפני או אחרי שהמרפאה נסגרת, וכמובן, וזה הדבר שהוא הכי חשוב, חיסיון רפואי, שלא ייצא.

אנחנו יודעים על חטופה שחזרה, המידע הרפואי כלפיה יצא. זה מטופל מול יונתן מישרקי מוועדת בריאות לטובת החוזרים הבאים. חטופה שחזרה, מידע רפואי שיצא מבית החולים על ידי פרסונל. לא מאחלת לאף אימא לקבל שהמידע הרפואי על הבת שלה או הבן שלה, לא משנה, כרגע זו הייתה חטופה. אני על זה מול יונתן מישרקי לטובת החוזרים שיבואו, שיהיה מאוד ברור שלא כל אחד יכול, רק עם קוד מסוים או עם אצבע. אני לא יודעת בדיוק איך. אתם תפתרו את זה. מגיע להם את הפרטיות שלהם. מגיע להם שלא כל העולם יהיה בתוך התיק הרפואי.

ברמה האישית אני חושבת שתמיכה רגשית היא חשובה ברמה של לאו דווקא הקונבנציונאלי כמו רק פסיכולוגיה. אולי עוד דברים, רכיבה טיפולית או דרמה תרפיה. המדינה יכולה, המדינה יודעת. כמו שאמרה מרב, ילד בן 8 זה לא טייס מיום כיפור. ילדה בת 4 שחזרה עם התקפי זעם שלא היו לה קודם, בואו נטפל בזה. זו ילדה בת 4 שעוד יש לה חיים שלמים לפניה. תודה רבה.

תודה.

יש לי עוד ועדה במקביל. אני מבינה שאנחנו באיחור, אז האם אני יכולה להגיב?

תקשיבי למשפחות. אתם תחכו ותכבדו ואחרי זה תצאו לוועדה הבאה.

אסתר, בבקשה.

שמי אסתר, אני אימא של יגב שנחטף יחד עם רימון, אשתו, מהבית שלהם בנירים, מהבית שלנו בנירים. לשמחתנו רימון חזרה במתווה הקודם. אני אספר שאני די מההתחלה של האירוע הצטרפתי לצוות של חלק מהמשפחות. חשבנו כבר קדימה וניסינו לחשוב על המעטפת שהשבים יצטרכו, עוד לפני שהייתה העסקה הראשונה. קיבלנו את עזרת שלושת חברי הכנסת שציינו את שמם קודם, ואנחנו עובדים יחד עם המינהלת. יעל יושבת פה. אנחנו עובדים ביחד. יש הרבה עבודה. זה לא שהכול טוב, אבל אחד הדברים הטובים שקרו זה שקיבלנו את האפשרות להציף את הבעיות מהמשפחות.

בוועדת משנה של חוקה שהיא עוסקת במיצוי זכויות של המשפחות.

אחד הדברים שאנחנו רואים, ואני חייבת לציין את זה ואני חושבת שצריך לקחת את זה גם לוועדה שהייתה פה קודם, שאחד הדברים שלא ברור למדינה זה את הצרכים שעולים מהשטח. האירוע הזה של ה-7 באוקטובר לקח הרבה מאוד משפחות ממקומות שלא מוכרים. החטופים שלנו הם לא חיילים. הם אנשים מבוגרים, קשישים סיעודיים, חולים, נשים צעירות ומבוגרות, ילדים, גברים צעירים שחלקם במצבי חיים שונים, חיילים, חיילות שלא דווקא היו קרביים. זה לא טייסים. כל הזמן מדברים פה על הטייסים של 1973. חלק מהניסיון שלי לבדוק את הדברים, הלכתי לדבר עם טייסים מיום כיפור, ואני רואה את הפער המאוד גדול בהתמודדות גם בשבי וגם בחיים. היה חשוב לי לשמוע אותם כי אנחנו מנסים ללמוד ולדעת מה נכון לעשות.

בסוף כולם יקרים לנו, אבל כשמדובר באזרחים ומדובר בחיילים זה שונה. זה לא אומר שמישהו, חייו פחות מאחרים. את כולם אנחנו רוצים בבית.

נכון. גם חלק מהחיילים שנחטפו הם לא היו לוחמים. צריך לזכור את זה. גם מי שהיה לוחם הוא היה במצב מאוד קשה. אני לוקחת את כולם כבני אדם שצריכים את העזרה.

אני חושבת שהיום כשאנחנו עובדים עם המינהלת, חשוב שנמשיך בעבודה הזאת איתם. אני רוצה לציין כמה דברים שונים במסגרת הזאת של החטופים. דיברו על זה פה חלק מהמשפחות. חלק מהחטופים חזרו לשבר מאוד גדול בחיים שלהם. הם גילו בני משפחה שנרצחו. חלק מהחטופות ששבו גילו שבני משפחותיהם שבויים. חלקם גילו את זה רק כשהם חזרו. חלקם השאירו בשבי בני משפחה. חלק מהם איבדו את ביתם. אנחנו מדברים להשיב את כולם הביתה אבל לחלקם אין בית. לבן שלי אין בית לחזור אליו. זה עצוב. יש פה עוד נשים שיושבות ומספרות את הסיפור. לחזור הביתה זה לא אופציה. אין להם בית.

אתם מרגישים שהמענים מותאמים?

אני אומרת שוב, המענים שהיו בהתחלה הם לא מותאמים. אנחנו עובדים ביחד עם המינהלת לשנות. חלק מהמענים שהמדינה מציעה לנו הם לא מתאימים. אנחנו נאבקים עליהם. אנחנו בשיח על זה. אנחנו לא מוותרים. אנחנו מעלים צרכים שונים. אני יכולה לפרוס לפחות תשובה אחת שניתנה לנו, שבשנה השנייה הם יקבלו מעטפת של 50% נכות. 50% נכות זה מתחת לקו העוני בעיניי. זה 2,670, אז נכון, זה כפול שניים אבל זה מעט. המדינה לא מבינה שהחטופים לא חוזרים לבית שלהם, לחיים שלהם. מעבר לסיוט שהם עברו והם ממשיכים לעבור בשבי, הם חוזרים לקהילות מפורקות. הם לא חוזרים לעוגן שהיה להם בחיים. הם צריכים להתחיל חיים חדשים. אנחנו שומעים נשים מבוגרות שמתחילות מאפס. זה חיים אחרים, צריך לזכור את זה, וזאת רשימה ארוכה של דברים שצריך לחשוב עליהם. יושבות פה ראומה ורז. הן צריכות להתחיל עבודה חדשה, מקומות עבודה חדשים.

נסבר את האוזן, אנחנו ארבעה וחצי חודשים אחרי שהאחרונה חזרה מהשבי. אף אחת לא חזרה למעגל העבודה באופן מלא.

ואני עוד מדברת על כאלה שיוכלו לעבוד. הם לא יוכלו לחזור למקומות העבודה הקודמים שלהם כי המקומות האלה כבר לא קיימים. יש רשימה ארוכה ואני לא רוצה להגיד עוד ועוד דברים, אבל אנחנו צריכים להתייחס לזה אחרת. זה אירוע אחר. אנחנו חייבים לתת לזה מענה מותאם ואני מקווה שהמינהלת תמשיך לעבוד איתנו ולקבל את הדברים שלנו. אשמח אם אתם תיתנו לנו גב, וגם הוועדה פה תיתן גב למינהלת לשנות את החוקים, כי חלק מהשינוי זה לא שינוי שמקובל על משרד האוצר, ושם זאת הבעיה לדעתי.

הדבר הכי חשוב זה שלחטופים אין זמן. הזמן שלהם אוזל וצריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר. הזמן שלהם אזל ואנחנו חוטפים כל פעם את המכה כשאנחנו שומעים על עוד חטוף שנרצח. אנחנו רוצים שכל מי שיש לו פה יד ויכולת לשנות, שתסתכלו לנו טוב טוב בעיניים ותזכרו שבני המשפחה עדיין שם בעזה והם עוברים סבל וגיהינום וצריך להחזיר אותם ולחתום על עסקה כמה שיותר מהר, וכל עסקה שתקדם. תודה.

אמן. תודה, אסתר.

קודם כל אני שמחה לשמוע שיש דיאלוג, מה גם, אומר בכנות שלא הכרתי את ועדת המשנה של חוקה, חוק ומשפט.

זה לא ועדת משנה, זה יוזמה פרטית.

תיכף חבר הכנסת קריב יסביר. כנראה שזה יוזמה פרטית. אולי צריך לעגן את זה כוועדה מיוחדת.

לא צריך. זה רק יפריע להם לעבוד.

דיברנו פה הרבה על המענקים הכספיים, על מה אפשר לתרום מבחינת דיור. אני רוצה להגיד שהדבר שהכי חשוב בעיניי והוא דבר ראשון, ולקחתי את זה כדוגמה מניצולי הנובה, זה לעשות איזשהו מרכז עם מיטות, בלי מיטות, אוכל, בוקר, צוהריים, ערב, מה שצריך שהם יוכלו להגיע לשם מתי שצריך ויהיה להם שם את הטיפול העוטף, המלא, בין אם זה לשנה הקרובה. בעזרת השם החטופים יחזרו מחר וגם הם יוכלו ליהנות מזה. אני חושבת שזה משהו שצריך להכין אותו ולהקים אותו.

את מרגישה שזה צורך שעולה מעוד אנשים?

כן, אבל גם זה הכול התנדבות של אזרחים.

אני מרגישה שזה צורך שעולה מכל המשפחות. אני יכולה להגיד שעשינו סופ"ש כזה עצמאי כי ראיתי שאימא שלי מדברת רק עם חטופות אחרות שחזרו, אז עשינו את זה עצמאי וזה היה באמת הצלחה. זה משהו שאני רוצה שיקרה ושיהיה להם באופן קבוע. אני יכולה להגיד שבאמת אימא שלי צריכה את זה. זה התחיל ממשלחת שהיא יצאה עם עוד חטופות אחרות, וראיתי שרק איתן היא מתקשרת. אם יהיה להן את המקום הזה שהן יכולות להגיע, ואנחנו לא צריכות להתאמץ על למצוא שעה, זמן, איפה, מי, מה, זה יהיה מדהים. אני חושבת שזה משהו שצריך לקרות לפני ששאר החטופים חוזרים, כדי שיהיה להם את זה כלקח מהפעם הקודמת.

תודה.

נציגת ביטוח לאומי לפני שאת יוצאת.

תודה וסליחה. שמי ענבר דוד ואני מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה. זה באמת מאוד מרגש בשבילי להיות כאן, ואני נוכחת הרבה. אני אגיד קצת נתונים. יש לנו 68 נשים ו-32 ילדים. הביטוח הלאומי נערך מבעוד מועד לקליטת השבים למרות ההתראה הקצרה שהייתה, ככה אני זוכרת, ביום שישי. מייד דאגנו לכרטיסים נטענים, ומייד ביום שבת כולל אותי וכולל עובדי הביטוח הלאומי הגענו למוחרת היום לבתי חולים עם כרטיס נטען על סך 10,000 שקלים כמענק ראשוני להתארגנות ראשונית למי שאיבד את הכול. אני פגשתי חטוף ששב, אבל לא לכולם נתנו, אז אנחנו העברנו את זה באמצעות עובדות סוציאליות של בתי החולים ומי שהיה שם.

לא הצלחתי להבין. מה זאת אומרת לא לכולם? אין מדיניות שווה?

כי מנעו מאיתנו להיפגש, הצוות הרפואי. נפגשנו עם איש קשר שנתנו לו את הכרטיס הנטען. החתמנו אותו ועזרנו לו. לפעמים הרגישו הצוות הרפואי שזה לא נכון. זה היה בתיאום עם השירות הסוציאלי של בתי החולים.

אבל הסל הוא סל מתוכלל, נכון?

אנחנו הגענו לשם, כן.

כל אחד מקבל. לא קורה מצב שמישהו נופל בין הכיסאות.

נתנו לכל אחד ביד או לאיש קשר מטעמו.

חברנו, הביטוח הלאומי לעובדים סוציאליים בבית חולים שסייענו לנו, מחלקה ראשונה, בכל נושא הפרוצדורה של תביעת הכרה כדי לחסוך את כל המגע הזה, וגם מסמכים רפואיים, שחרור, שעל סמך אותם מסמכים המשכנו להתקדם בלי להטריח, מתוך רגישות.

יש לכם פרוצדורה, ביטוח לאומי, של קיום ההחלטה, ועדה ללא נוכחות.

כן, אני אתייחס לזה בשינוי החוק.

לא צריך לשנות את החוק.

אנחנו רוצים להכיר בהם באופן אוטומטי. כן צריך לשנות את החוק.

אתם לא עושים ועדות בלי נוכחות?

בטח שכן. בוודאי, זה היה מתואם.

למה צריך לשנות את החוק?

חברת הכנסת קארין אלהרר, אני אתייחס ליוזמה של הביטוח לאומי עם משרד הביטחון, לחקיקה שתיתן בעצם אחוזי נכות ללא צורך להגיש תביעה.

הבנתי.

בדיוק. זה מה שצריך להיות.

זה קיים כבר.

אז אתם לא מסונכרנים. היא הולכת לעשות תיקון בחוק, כשהיא אומרת שזה מה שצריך לעשות.

תנו לי לסיים, אני אגיד בדיוק מה אנחנו נותנים כי חשוב לי שתדעו את זה. הביטוח הלאומי נותן תגמול טיפול רפואי לכל חטוף ששב. תגמול טיפול רפואי לפי תקנה, ללא בדיקה, שום דבר, לא גמלאות אחרות ולא תגמולים אחרים. אוטומטית נתנו את זה לפי תקנה.

אז כרגע זה קורה אוטומטית. תעשו טובה, תמנעו את המכתבים המביכים האלה.

אני מדברת על תגמול טיפול רפואי שאנחנו נותנים כדי שאנשים יטפלו בעצמם. במקביל להצעת החוק שאני כבר אדבר עליה, ראינו שזה עוד בהבשלה, הארכנו את זה לעוד שלושה חודשים כי החצי שנה הסתיימה ב-7 באפריל. נתנו לעוד שלושה חודשים להאריך את התגמול טיפול רפואי. במקביל, בתקופה הזאת מתוך אותם מניעים נתנו נסיעות בחודשיים האשונים סכום מסוים. אפילו הארכנו את זה לעוד שלושה חודשים, נסיעות לחטופים ששבו, לצרכים שלהם, נסיעות במונית.

2,000 שקלים חד פעמי קיבלתי.

2,000 שקלים לשבועיים הראשונים ועוד שלושה חודשים, 1,000 שקל כל חודש.

הסיפור של אי הוודאות שהם לא יודעים באופן מוחלט את הזכויות שלהם, כאשר את מדברת איתי כרגע על חצי שנה ועוד שלושה חודשים, אבל חלקם מקבלים מכתב שבתום החצי שנה הם צריכים לעמוד בפני ועדה. יכול להיות שזה ביורוקרטיה. יכול להיות שזה מכתב שמשוגר אוטומטי.

אני אשמח לראות את המכתב כי אני במקביל דיברתי עם מנהלת ועדות רפואיות כדי לבדוק את זה.

תגמול טיפול רפואי מגיל 14 הוא לפי החוק. מגיל 14 עד גיל 18 זה 50% תט"ר. זה ה-3,500 שקלים, לכן לילדים מ-0 עד 14 נתנו את התגמול הזה כמענק לא במסגרת החוק, כדי שלמשפחה יהיה כסף לממן את כל הצרכים.

המשפחות, אתם מכירים את כל הזכויות? יש לכם עלון שהכול מפורט בו?

100 עמודים יש לי זמן לקרוא?

יצא ברושור למשפחות החטופים, ובאתר האינטרנט של הביטוח הלאומי יש את כל המידע.

לא למשפחות החטופים, למשפחות השבים.

נכון. הברושור יצא למשפחות החטופים ובאתר האינטרנט יש את כל המידע.

אם יש רכז, אני לא כל כך מצליחה להבין, למה לשלוח אותם לאתר? הם גם ככה מתמודדים עם משפחות שנשארו מאחור. אני לא מצליחה להבין את זה. אנחנו מדינה שכבר כל כך מתקדמת. בסוף יושבות פה המשפחות. הן מבולבלות, חלקן. הן לא יודעות מה מגיע להן. הם מקבלים מכתבים שלא אמורים להגיע ואז אתם סותרים את מה שנאמר במכתב. אגב, זה לוקח אותי לדיון הקודם. אי אפשר עם הביורוקרטיה הזאת. כולנו מבינים שכולכם עובדים. עזבו שיש כאלה שמתנדבים, שזה לקוי, אבל משהו.

בגלל זה הביטוח הלאומי יחד עם משרד הביטחון יזמנו הצעת חוק לתת לפדויים זכויות כמו 50% נכות, את אותן הטבות.

כמה הגובה של 50%?

2,670.

מי שיגיש תביעה הוא יוכל לקבל לפי מה שמגיע לו.

100% זה 4,175. אני חושבת שיעל צריכה להציג את הדברים.

יעל תציג אחרי ביטוח לאומי כי היא צריכה לזוז. 50%, כמה זה?

1% בערך שווה 55 שקלים, אז זה בערך יוצא 2,750, אבל יש את כל ההטבות מסביב. 50% זכאים לסיוע ברכב.

בעצם הם מוגדרים כנפגעי טרור?

כן. כל פדויי השבי הוכרו כנפגעי פעולות איבה מעבר להיותם פדויי שבי.

תפרטי את המעטפת, כי כל פעם שאומרים מעטפת - - -

טיפול נפשי ככל שנדרש. אני אגיד גם שאישרנו טיפולי רפואה משלימה עד 6,000 שקלים - - -

אני רוצה שתרכזי לי את כל הזכויות שלהם ותעבירי לי. אני בינתיים נותנת לחבר הכנסת גלעד קריב שככל הנראה מכל חברי הכנסת הוא חבר בוועדה הזאת, שלא יודעת אם היא וולונטרית, לא וולונטרית.

חשוב לי להגיד גם שבן משפחה קיבל חודשיים אובדן הכנסה כחלק מההיערכות שלנו, כשפדוי השבי חזר, כדי ללוות את פדוי השבי לכל הטיפולים. אובדן הכנסה לפי ההכנסה שלו ערב הפגיעה. בנוסף קיבלו סיוע למטפלת - - -

אובדן הכנסה הוא?

בנוסף לסכום התט"ר. אובדן הכנסה לבן משפחה שיכול היה להתפנות מעבודתו ללוות את פדוי השבי.

כל הדבר הזה לא רלוונטי בקיבוץ שיתופי.

זה רק לדרגה ראשונה, אולי, ויש כאלה שאין להם דרגה ראשונה ועל זה גם אנחנו מדברים.

נכון.

מה זה נכון?

שזה שאלה טובה.

נכון. פנינה, אני אתן לך דוגמה. אני מייצגת משפחה שלא הייתה לה דרגה ראשונה. כל החמישה נעלמו ב-7 באוקטובר. אחד מהם נרצח. אנחנו קברנו את בן דוד שלי בלי אף אחד, אף קרוב מדרגה ראשונה, רק שתבינו. ראש הממשלה אמר לי להמשיך לטוס לחו"ל. אני הייתי באיזה שש משלחות בחו"ל. המעסיק שלי צריך לממן את זה?

ולא מוכנים להכיר בך?

עוד לא. אנחנו עוד בדיונים.

בסדר, אנחנו נגיע ליעל, היא תענה על הדברים האלה. אני מאמינה שהם יקבלו שינוי.

גם אני לא מוכרת. אני כאילו מתנדבת בלהחזיר את בן דוד שלי הביתה. כשאני מבקשת ועדה רפואית או משהו כזה, אמרו לי, את לא מוכרת ואם את רוצה כסף תקבעי פגישה עם סמוטריץ'. אני לא מצליחה להגיע אליו בכלל.

אני רק אגיד שאת הנושא הזה של 4,500 שקל שנתנו לסיוע לטיפול והתארגנות בילדים, לכל משפחה מוצמד עובד שיקום שמלווה אותם בצמידות לעניין מיצוי הזכויות שאנחנו מדברים עליהם, והם מתווכים.

עובד שיקום שהם לא צריכים לעבור את הביורוקרטיה?

הוא איתם צמוד אליהם בקשר הדוק. הוא מטעם הביטוח הלאומי.

שזה יפה.

בוודאי.

הוא כאילו מתאם טיפול?

כן.

אבל זה לא פותר את הבעיה עם התורים שהיא העלתה עם קופות החולים.

אני אישית כתבתי מכתב לנציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בבקשה לתת לאוכלוסייה הזאת פטור מתור לאור הצרכים שלה והחשיפה.

זה לא אוטומטי?

לא, זה לא אוטומטי.

לא.

לכל מי ששב יש גם אחות מלווה בקהילה. תיכף גם יתייחס לזה משרד הבריאות.

נפגעי פעולות איבה זה לא אוטומטי שיש להם פטור מתור?

לא.

מה ייתן פטור מתור כשלכולם יש פטור מתור?

המציאות שראומה מספרת לנו זה שבסוף יכולים לזרוק אותם לתור מאוד רחוק וגם אז הם נאלצים להיות חשופים לעיניי כל עם ישראל שחלקם זה ילדים, ואז הילדים האחרים מתחילים לדבר איתם. ילדים, אתם יודעים, זה סיטואציה מאוד קשה.

אני יכולה להגיד משהו? זה בהקשר לביטוח לאומי.

במשפט.

היא אומרת שיש טיפולים פסיכולוגים והיא אומרת שיש טיפולים נפשיים וזה נכון. אני חקרתי את האתר של ביטוח לאומי, אבל זה מצריך ממני להגיש קבלות. מה אני מבינה בזה? דיי, נמאס לי מהביורוקרטיה הזאת. אימא שלי רוצה ללכת לפסיכולוג ואני צריכה אחר כך להתעסק בלהגיש קבלות, לעשות מיילים. דיי, כמה אפשר?

טוב, ביטוח לאומי.

שמי חדווה, אני מאגף השיקום בביטוח לאומי. אני אתחיל עם משפט מהוועדה הקודמת שמאוד מדבר אליי. היא דיברה על עובדת השיקום אמנם במשרד הביטחון, אבל אני חושבת שאם יש משהו שאני פוגשת בשטח זה עובדי שיקום עם רצון אין-סופי אבל יכולות מוגבלות, וזה חשוב להגיד. חשוב לי גם להגיד שאני שומעת מהשטח עובדות שיקום שאומרות שבאמת המצב של השבות והשבים לא הולך ונהיה טוב יותר. גם את זה חשוב לי לציין.

לגבי ההחזר, אז גם בוועדה הקודמת דיברו על הצורך לייתר וכמה שאפשר לקצר תהליכים ביורוקרטיים. בעניין הטיפול הפסיכולוגי, מה שאנחנו יכולים לעשות וגם עשינו זה להכניס אלפי מטפלים לתוך מאגר, כאלה שמוכרים ומומחים בטראומה. לא צריך שום קבלות.

איך מגיעים למאגר?

עובדת השיקום מטפלת בזה מול המטפל. היא יוצרת קשר עם המטפל ומסבירה לו. זה באמת מאוד פשוט עבור המטפל להכניס את הפרטים שלו. המערכת הזאת יעילה, מהירה, זריזה. הכנסנו אלפי מטפלים.

אם אני מטפל ואני רוצה להיכנס?

את נכנסת לאתר האינטרנט. יש קישור.

איזה אתר? בואי תגידי שישמעו.

של הביטוח לאומי.

כלומר, אני מטפלת, אני נכנסת לאתר של ביטוח לאומי. אני מכניסה את השם שלי, אתם חוזרים אליי, בודקים מה ההכשרות שלי וכו'?

בדיוק.

עמדתי בזה. אתם מכניסים אותי למאגר ואז בן משפחה יכול להתקשר אליי. לא צריך קבלות, לא צריך חשבוניות.

בדיוק. משלמים ישירות למטפל. מעבר לזה יש כאלה שהם חריגים.

תודה, חדווה. אני אגיד לכם משהו, אני יכולה לרדת לרזולוציה של כל סעיף וסעיף וכל סיוע וסיוע, אבל אני לא רוצה להיות שם ואני אסביר לכם גם למה. בסוף יש דיאלוג. הוא חלקי. יכול להיות שזה אפילו לא בעיה תקציבית. חלק מהדברים הם באמת בעיה תקציבית כמו ה-50% נכות, כמו הקצבה של פדיון שבויים, של 1,300 שקלים, אבל הדיאלוג הוא חלקי ופה הבעיה. יש דברים שלא תלויים בכם, שזה יהיה אוצר. אתם תצטרכו לעלות כלפי מעלה אחרי הדיאלוג עם המשפחות, ואנחנו נצטרך ללחוץ פה כמקבלי ההחלטות, כי גם לנו יש עבודה, לכן אני מרגישה שיש פה איזה משהו שהוא לא כל כך ברור. אני לא רוצה לרדת אתכם לרזולוציות כי לא נצליח גם עוד חמש שעות לכסות את כל הרזולוציות. אנחנו נראה איך נעשה את זה. יכול להיות שזה יהיה מסמך מקדים. יכול להיות שאנחנו נצטרך להביא מצגת ושתראו בדיוק מה מקבלים כדי שלא נתברבר עם עצמנו כחברי כנסת. בשורה התחתונה אתם אומרים שיש דיאלוג. עלו פה כמה נקודות. תרשמו את זה. מעבר לנקודות האלה אני מבקשת שתכינו בצורה מאוד מסודרת את הסיוע שקיים, מה גם שאני הייתי רוצה לדעת, אני לא נכנסתי לאתר, שהאתר הזה הוא נגיש. אתם מרגישים שהוא נגיש לכם, האתר שלהם?

הברושור שיצא עוד לא הגיע אליי.

הברושור לא הגיע אליהם. אתם צריכים להבין את זה, לקחת את זה כביקורת בונה. הברושור, הלינק.

אנחנו נכין ברושור. זה עדיין לא הופק. זה היה בעבודה.

חבר הכנסת קריב.

היושבת-ראש, אשתדל לקצר. אני חושב שהמצוקה הוצגה היטב על ידי המשפחות. קודם כל הערה ראשונה לגבי מה קורה בכנסת. לפני מספר חודשים חבר הכנסת בליאק וחבר הכנסת קרויזר הגישו בקשה לדיון מהיר. הדיון המהיר הזה נקבע לוועדת החוקה. הוא עסק בזכויות החטופים. הדיון הזה בכוונה נותר פתוח. הוא לא נחתם על ידי יושב-ראש ועדת חוקה. הוא ממשיך. התקיימו בעניין הזה כבר חמש ישיבות פורמליות של ועדת החוקה תחת אותה כותרת של דיון מהיר שבכוונה לא סוגרים. חבר הכנסת קרויזר שהוא חבר ועדת חוקה קיבל מיושב-ראש ועדת חוקה את היכולת לנהל. בדיונים האלה נמצאים בוודאי גם חבר הכנסת בליאק ואני, אבל גם חברי כנסת נוספים, ובאמת זה הפך להיות המקום שבו מסתכלים ממעוף ציפור על הסוגיה הזאת של הזכויות הכלכליות, הביטוחיות של החטופים. הדיון הזה ממשיך ויש הבטחה מהיושב-ראש לקיים גם עוד דיון פגרה.

מעבר לדיונים הפורמליים אנחנו מנסים לקיים אחת לשבוע שיח עם אותו צוות שקם במטה משפחות החטופים שהוא צוות מיצוי זכויות. רק שבוע שעבר במטה החטופים בתל אביב התקיימה ישיבה שעוסקת ספציפית בנושא השבים.

יחד עם חברי הכנסת הרלוונטיים.

עם חבר הכנסת קרויזר, בליאק ואני.

הם הגיעו עד אלינו לתל אביב.

ואנחנו נמשיך להגיע.

הייתי רוצה לדעת אם אתם מצליחים להביא לפגישה כזאת את הממשלה?

את המינהלת. תיכף יעל תתייחס.

הדיון התחיל תחת הכותרת של זכויות משפחות החטופים. לשמחתנו לפני ארבעה חודשים, קשה להאמין, זכינו גם לעסוק בעניינים של שבים ובעיקר של שבות מן השבי, וכאן אני רוצה לעבור רגע למה קורה כרגע. עלתה פה סוגיה שלא קשורה למשפחות השבים והשבות אלא במשפחות החטופים, היא סוגיית המעגל השני והשלישי. טרם מצאנו לה פתרון. אני לא חוזר לסוגיה הזאת, אבל מה שנאמר כאן, שיש משפחות שמי שמוביל את הטיפול ואת המאבק זה לא בני משפחה מדרגה ראשונה אלא מעטפת של בני משפחה מדרגה שנייה, שלישית, ולפעמים אפילו לא בני משפחה, במקרים בודדים. הסוגיה הזאת לא זכתה לפתרון ראוי במסגרת החוק שאופיר כץ קידם לאותה מעטפת תמיכה במשפחות החטופים והחטופות. זה לא קיבל מענה ראוי בהסכמים של הביטוח הלאומי שאושרו בוועדת העבודה והרווחה. זה לקונה בחוק.

מדובר על כמות קטנה. זה לא הרבה.

זה ייפתר. משפחה שכל הדרגה הראשונה נרצחו, לא צריך להיות גאון גדול להבין שצריך לאפשר להיכנס לנעליים.

אני בכוונה אומר, זה לא נפתר. אני רוצה רגע לעבור לשבים ולשבות כי זו הסוגיה על סדר-היום. הלוואי ובימים בקרובים מעגל השבים והשבות יגדל דרמטית. פה אני רוצה לומר משהו שהוא באמת לפתחנו. ארבעה חודשים אחרי ראשוני השבים והשבות, אין מענה חקיקתי ואין מענה תחיקתי בהסכם מסודר של הביטוח הלאומי שאושר בעבודה ורווחה לנושא השבים והשבות. יש 500 פדויי שבי בעיקר מהמלחמות. המענה בחוק הזה הוא מאוד דק והם נפלו לחוק, ועל זה באו ואספו מן הגורן ומן היקב פתרונות שלא דורשים חקיקה כדי לומר, ותיכף יעל תאמר את זה. הפתרון מונח רגע לפנינו. יש במקביל גם הצעת חוק פרטית של קרויזר, בליאק ושלי שקיבלה כבר פ'. הלשכה המשפטית של הכנסת תוך 24 שעות דאגה ל-פ' בגלל הנושא. ההצעה הזו, אני לא אומר, היא ב-100% עונה על כל הדברים, אבל היא לפחות נותנת חלק גדול מהמענים.


במקביל יש גם הצעת חוק ממשלתית. יעל תוכל לומר אם היא ברמה של תזכיר שפורסם. אני רוצה להזכיר שיש סמכות גם לפרסם תזכיר ממשלתי ל-24 שעות של הערות, במשרד המשפטים כשרוצים ומשהו דחוף, ולכן יום שני הבא יש מליאה. יושבת כאן חברתי, מירב בן ארי. אני רוצה רגע לומר, אפשר להיכנס לכל פרט, אבל הדבר הכי גדול שצריך לקרות הוא שבין אם מפרסמים תזכיר ממשלתי מחר ל-24 שעות הערות בתיאום עם הממשלה, אופיר כץ, ובין אם הנהלת הקואליציה והאופוזיציה מסכימות להביא כרגע את ההצעה הפרטית לפחות בקריאה ראשונה, 80% מהבעיות תיפתרנה ברגע שנעביר את הצעת החוק או הפרטית או הממשלתית, זה לא משנה. הן דומות. זה לא 100%, זה 80%. תבינו שמשפחות חטופים מקבלות סל של עשרות אלפי שקלים. ברגע שהאדם חוזר הן עוברות למסלול של אלפי שקלים בודדים שזה פדויי שבי פלוס התט"ר שמוגבל בזמן. הצניחה הזו היא מטורפת, כי הרי ברור שכמו שצריך הרבה כסף כדי לעשות את המאבק לשחרור, צריך עוד יותר כסף כדי לשקם.

תודה, גלעד.

יש חלק שכאילו יש להם מזל שהם מקבלים, כי הם עדיין משפחות חטופים, אבל אם לא היה להם עוד חטופים, אז הם לא היו מקבלים כלום.

חבר הכנסת קריב העלה פה נקודה. יש פה כבר שתי יושבות-ראש סיעה. יש את יושב-ראש הסיעה שחתום על החוק. אנחנו יכולים להחתים את כל יושבי-ראש הסיעה לבקש - - -

זה לא קשור ליושבי-ראש סיעה, עם כל הכבוד לנו ובטח לך. זה לא קשור בכלל. ההחלטה צריכה להיות של הממשלה. יש כאן משרדי ממשלה. תביאו את זה.

לא, זה לא המשרדים, זה מקבלי ההחלטות.

זה המשרדים. זה לא קשור ליושבי-ראש סיעות.

אנחנו נצטרך לפנות למקבלי ההחלטות. אנחנו גם מבינים שלא הכול על הכתפיים שלכם. אם יש הצעת חוק ממשלתית, אנחנו נעשה כל מה שאפשר כדי לפנות. זה ברמה הפוליטית, כי אמרנו שיש פגרה אבל בואו, אנחנו לא יצאנו לפגרה ואנחנו לא נהיה בפגרה, ובגלל זה אנחנו גם מכנסים עכשיו את הוועדה.

חבר הכנסת קריב, הבטחנו למשפחות ואתם רואים שגם חברי כנסת שנמצאים פה, אמרנו שלא נצא לפגרה, אבל בפגרה מי שיכול לכנס את המליאה זה לבקשת הממשלה. אנחנו נפעיל לחצים. אם יש חוק שהוא באמת בהסכמה, ואתה פה לדעתי נתת סקירה שהיא נכונה, ולכם אין אגו. אחר כך מקסימום תצמידו, אז אדרבה.

אני רוצה לעבור למשרד הבריאות. עלו פה כל מיני נושאים של התורים.

בבקשה, בקצרה.

לי אין מידע מדויק על זה. אני יודעת שהנושא נדון.

השם המלא?

ברברה לנג, השירות הארצי לעבודה סוציאלית במשרד הבריאות.

מה זה אין לכם מידע מדויק?

לי אין מידע. אני יודעת שהנושא הועלה לדיון. אני אברר ואני אחזור לוועדה עם תשובה.

ד"ר שושי גולדברג איתנו בזום, אחות ראשית ארצית וראשת מינהל האחיות. שלום, שושי.

בוקר טוב.

תיראי, עלה פה הסיפור של חוסר שמירה על הפרטיות, חשיפת יתר כשהם באמת צריכים את המסלול הנכון לדיסקרטיות.

אוקיי, אז אני רוצה רגע להתייחס. קודם כל העניין הזה של שמירה על פרטיות הוא חדש לי.

לי יש מידע לגבי הנושא הספציפי של פרטיות.

הנושא של שמירה על פרטיות, אני אחזיר אליך אחר כך לדבר. לא אמורה להיות שום בעיה בקביעת תור. אני לא יודעת אם זה מקרה נקודתי או לא, ואנחנו גם נבדוק אותו יותר לעומק. העיקרון אומר שלכל משפחה יש אחות אישית שהיא מלווה ומנהלת ומתאמת את הטיפול. לא אמורה להיות שום בעיה בקביעת תורים, כולל זה שאם מישהו צריך את התור שלו בשעה מאוד ספציפית ויש לו צורך מיוחד, יש היענות של הקופות להתאים את התורים, לכן במקרה הספציפי אנחנו נבדוק את העניין. זה רק מעלה את הצורך שאת העלית אותו ואני חושבת שהוא מאוד חשוב. בעצם אנחנו צריכים למצוא לעצמנו גם איזשהו ערוץ לשיח ישיר עם המשפחות בשביל לדעת אם יש איזושהי בעיה שאולי לא הגיעה אלינו ואנחנו לא מודעים אליה. אנחנו משקיעים המון משאבים בלתת מענה שהוא מותאם והוא אישי, ואם יש מישהו שלא מקבל אותו, הוא צריך לדעת שזה מגיע לו, שזה זמין לו, ואנחנו צריכים לדעת שהוא לא קיבל אותו. את המקרה הספציפי הזה אנחנו נבדוק וכמובן נטפל בו מייד.

אולי זה תלוי בקופה?

לא, הקופות יושבות שם. הן באמת כולן אותו דבר. תיראי, הרוב זה קופת חולים כללית ויש פה את אורלי בקהל, היא יכולה לאשר את מה שאני אומרת. אנחנו גם יודעים איזה אחות שייכת לאיזה משפחה בדיוק. הציוות הזה, אנחנו עוקבים אחריו באופן מתמיד.

לכל משפחה יש אחות מלווה?

לכל משפחה של חטופים שחזרו מהשבי יש אחות מלווה.

לא משפחות חטופים.

לשבות, לילדים. למשפחות ששבו מהשבי.

גם לשבות?

היום הם היו אצלנו בבית.

אני רוצה רגע להתייחס למה ששושי אומרת.

תציגי את עצמך.

שמי אורלי צור ואני מקופת חולים כללית. עם הפעימה הראשונה אנחנו יצרנו מערך שלם של צוות שבראשו עומדת אחות שמלווה באופן צמוד, עד היום דרך אגב, את המשפחות של מי ששבו מהשבי. אם יש דברים נקודתיים שצריך להתייחס אליהם, אנחנו נתייחס. אנחנו לומדים איפה הלקונות תוך כדי, אם יש.

מה זה צמוד?

אני כבר אגיד לך מה זה צמוד, אבל מעבר לזה אני אגיד גם שאנחנו גם פונים באופן פרואקטיבי למשפחות, מעגל שני ושלישי. קיבלנו ממטה החטופים רשימה של אנשים שרוצים שנהיה איתם בקשר ואנחנו יוצרים קשר פרואקטיבי. רופא המשפחה שלהם והאחות וצוות המרפאה פונים אליהם ישירות.

אז איפה הפער? בסוף משמיעים לי פה קול אחר.

אולי זה פר קופה.

זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת. אני רוצה לדעת איפה הפער אם יש פערים, ואנחנו שמענו כאן כל מיני דברים. אני יצאתי החוצה כדי להבין קצת יותר במה אנחנו עושים פחות או חוטאים. אנחנו נשפר ונתקן את כל מה שצריך. לכל משפחה של שבים יש אחות צמודה שמלווה אותם, בנוסף לכל המערך שיעל בטח תוסיף תיכף. יש אחות צמודה שגם מקצרת תורים, גם מעבירה כל מה שצריך.

תודה.

אני אעבור ליעל.

כבוד יושבת-הראש, אני רק רוצה להתייחס לגבי הפרטיות.

שאנחנו יודעים שיש מקרה אחד שדלף החוצה?

הדבר נבדק לעומק מול כל הגורמים.

מה זה נבדק? מקרה ספציפי שבן אדם שעובד במוסד רפואי הדליף תיק?

הדבר נבדק מול כל הגורמים.

הוא עדיין עובד?

רק שנייה, אני אסיים את המשפט. מסתבר שהמידע אינו נכון. המידע לא הודלף. אני לא יכולה להיכנס לפרטים יותר, אבל הטענה נבדקה והיא אינה נכונה.

הודלף מידע כנראה נכון או לא נכון.

הטענה הגיעה גם לידיעתנו.

זה הגיע אליי לאוזניים.

נכון, גם לאוזניים שלנו ולכן הדבר נבדק.

זה מול יונתן מישרקי כבר ארבעה חודשים.

אנחנו נבדוק את זה עם חבר הכנסת מישרקי. אנחנו נברר את העניין.

שוש, אני רוצה שתשמעי בבקשה את הבת של אוהד שנמצא בשבי.

אני רוצה להגיד בקשר לאחות הצמודה שציינתם. לא משנה שלא ידעתי על זה. אחרי חודשיים שאימא חזרה ידעתי על זה. ניסיתי להיעזר בה. לא נעים לי, אני לא אקריא את ההודעות איתה כי זה פשוט מעיד על כמה זה לא עוזר. ההודעה האחרונה איתה זה: "לא הספקתי להתעסק בזה".

רע מאוד.

לא היא כתבה לי. אני כתבתי לה. היא שאלה אותי אם הסתדרו התורים. כתבתי לה, "לא היה לי זמן להתעסק בזה. תודה בכל מקרה". זה היה לפני חודש והיא לא חזרה אליי, אז זה לא נכון - - -

בואו לא נעשה הכללות על כולם.

לא מקובל עליי התשובה שלך מהסיבה הפשוטה. אומרת לך פה מישהי שאבא שלה בשבי, שאימא שלה ישבה 52 יום, ואת אומרת לה אל תכלילי?

אני אמרתי שאני אטפל בזה. לא שמעת את המשפט הראשון.

את תיראי את ההודעות שלה. היא יצרה איתה קשר. מצטערת, לא מקובל עליי שכל אחד פה יגיד, אנחנו עושים הכול.

פנינה, סליחה, משפט ראשון שלי היה, רע מאוד, אני אטפל בזה.

תודה. בזה סיכמתי.

אבל שזה יהיה כולל. שזה לא יהיה רק כי אני יושבת כאן. שזה יהיה לכל המשפחות.

אנחנו מקבלים יחס צמוד, אני חייבת להגיד.

תודה.

יעל, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. קודם כל אני אפתח באמירה שאני חושבת שהיא נכונה לכל חבריי למשרדי הממשלה, שאנחנו יושבים כבר חצי שנה יחד כדי לתת את הפתרונות הכמה שיותר הולמים וראויים למצב הזה שנקלענו אליו. אנחנו לומדים, אנחנו משתפרים. אנחנו שומעים מכם ולוקחים את כל הביקורת על מנת לשפר. כמו שהאירוע הזה לא היה עד ה-7 באוקטובר, גם אנחנו לא הכרנו אותו עד ה-7 באוקטובר. אני 22 שנה בשירות המדינה במגוון תפקידים, במגוון ממשלות. לא היה אירוע כזה. לא היה צורך בחקיקה כל כך מהירה ואקוטית, ואנחנו באמת מנסים הכול בשילוב ידיים כדי לתת את המענה ההולם.

את היום ראש אגף מדיניות וממשל במינהלת.

במינהלת, נכון. אני מהיום הראשון מטפלת באירוע הזה, ארבעה חודשים במילואים ולאחר מכן בתפקיד במינהלת. מהיום הראשון המינהלת הייתה בתצורה של אנשי מילואים, ולאט-לאט הפכה להיות מינהלת אזרחית בשיתוף עם כל משרדי הממשלה.

אנחנו שומעים את הביקורת. אנחנו גם לוקחים ללמידה, ותוך כדי אנחנו משתפרים וגם מביאים פתרונות בצורת חקיקה, וכן, זה דורש שינוי חקיקה ואנחנו ממש לקראת הגשה של תזכיר חוק בנושא פדויי שבי.

מתי?

מחר.

יעל, אני לא צוחקת.

אני גם לא צוחקת.

חברת כנסת שואלת אותך שאלה.

אני באמת לא צוחקת.

זה מחר?

אני אומרת עוד פעם, זה עניין של יום-יומיים. שלא יהיה ספק, יושבות פה משפחות שאיתן אני בשיח על בסיס יום-יומי, צוות מדיניות.

הכול בסדר. אף אחד לא יכנס לדברים שלך.

אין בעיה, אפשר להיכנס.

אז מחר יוגש.

אני אומרת, יום-יומיים.

כלל הפתרונות שמובאים עד וכאשר יהיו שינויי חקיקה, הם פתרונות שנידונו סביב משרדי הממשלה. הביטוח הלאומי, היו החלטות שהתקבלו ערב העסקה בתוך יום-יומיים, החלטות שהבנו שבגלל שאין חוק שנותן מענה לאירוע כזה שלא היה, אז ניתנו סעדים זמניים, אגב, שהוארכו ויוארכו עד שיהיה חוק. נכון, חוק פדויי שבי מדבר היום על תשלום זעום של 1,300 שקלים בחודש שהוא בוודאי לא אמור לתת את המענה, אבל כמענה צד לזה ביטוח לאומי נותן את הסעדים הרלוונטיים גם לילדים וגם להורים וגם לאנשים שעבדו טרום החטיפה, ונותן להם תט"ר שהוא חליף לשכר. אני גם אציין ואומר שיש החלטה לפי סעיף 9 בין האוצר לבין ביטוח לאומי שאנחנו קידמנו, שנקרא חלף שכר לחטוף. היום חטופים בעודם בשבי יקבלו את שכרם כפי שהם השתכרו ערב החטיפה, החל מה-7 באוקטובר ועד שישובו. כאשר ישובו יקבלו את זה במסגרת התט"ר ולכן גם המענה הזה הוא סוג של מענה בדמות של משהו כלכלי.

לגבי המבנה של המינהלת, בתחילת הדרך היה מוחזק על ידי יחידת מילואים. היו אזרחים שהם מתנדבים. לכל משפחה הוצמד גם קצין צה"ל במילואים, קצין צה"ל מלווה וגם אזרח בהתנדבות, בכירים מהמערכת הן הביטחונית והן הממשלתית לשעבר שרצו לתת יד, והם קיבלו כל אחד משפחה במסגרת מתוכללת, מנוהלת היטב, מערך שניהל הממונה על החטופים והנעדרים, במעקב יחד עם משל"ט מהל"ב שהיה ונסגר והפך להיות המינהלת, והיום רובם הגדול מועסק על ידי משרד רוה"מ ורובו יועסק בהסכם עם ההסתדרות.

מה זה רובם? מה המספרים?

זה לא רלוונטי. כרגע גם אין לי את המספרים.

סליחה, את בכנסת ישראל. את לא קובעת מה רלוונטי ומה לא. שואלת אותך פה נבחרת ציבור ואת כאילו באיזה הינף יד אומרת לה. אני מבקשת לשנות את הסגנון הזה. שאלה אותך שאלה, אני מבקשת שתציגי את הנתונים. כמה מתוך המתנדבים האלה מלווים משפחות? כמה מהם מועסקים? אתם המתכללים. ביטוח לאומי שם רכזת שיקום על כל משפחה. שוש ממשרד הבריאות נתנה לנו תשובה על כך שיש אחות מלווה. פה אתם תיכנסו לתמונה ותתקנו את המצב שמשפחות פונות אליהן והן לא יודעות מי הכתובת, שזה דבר חשוב.

גם משרד הרווחה, עובד סוציאלי, וכל המולקולה הזאת מתוכללת על ידי המינהלת עם מחזיק תיק משפחה בשכר על ידי המינהלת.

כל אחד למשפחה?

כן. מי שהם אמורים להכיר זה את מלווה המשפחה. יש מלווה משפחה שהוא איש שמוצמד לכל משפחה.

אבל אומרים שהמלווים מתנדבים.

לא כולם מתנדבים. הם היו בסטטוס מתנדבים. חלקם הגדול הפך להיות מועסק.

לכולכם יש מלווים?

לכל משפחה יש מלווה, וגם לכל שב. יש מלווה שהוא עובד על שתי משפחות ויש מלווה שהוא על משפחה אחת.

כמה מתוך המלווים מועסקים וכמה מתנדבים?

אני אחזור אליכם עם תשובה.

אנחנו רק נאמר, לא נקבל מצב וסיטואציה שממשלת ישראל בונה על מתנדבים.

אנחנו לא בונים על מתנדבים. האנשים האלה התנדבו בתחילת הדרך. הם נקשרו למשפחה ומעוניינים להמשיך לטפל במשפחה. הוצע להם לעבוד בשכר והם ביקשו בגלל הסטטוס שלהם שהם בפנסיה, אני לא יודעת מה הם ביקשו, להמשיך את התפקיד בהתנדבות, ונותנים להם התנדבות מוסדרת כולל החזר הוצאות וכו', כי הם ביקשו ונקשרו למשפחה. אפשר היה להגיד לא, ואז אתה פוגע במשפחה כי כבר הם מטפלים בחצי שנה. רובם היום מועסקים בשכר. לכל משפחה יש מחזיק תיק משפחה שהוא בכל רגע נתון מחזיק בין שמונה לעשר משפחות. הוא מתכלל את המולקולה. מה המולקולה כוללת? את עובד השיקום של ביטוח לאומי, את האחות המלווה של קופת החולים, את עובד הרווחה של משרד הרווחה. בכל משפחה נוגעים כמה אנשי מקצוע.

אבל השאלה היא למי את קוראת משפחה, כי יש לך משפחה מכמה מעגלים. מה עם המעגל השני?

אנחנו מדברים על מעגל ראשון. זה לא שאם יפנה מעגל שני ויבקש סיוע, ותעיד מרב שיוצאת למשלחות לא מעט, משלחות גם במימון המדינה, שיוצאת ומקבלת את המענה. ככל שבן משפחה שני פונה ומבקש עזרה נפשית, אנחנו פונים דרך הנציג שלנו במינהלת ממשרד הבריאות לקופות החולים, שגם שם למרות שאסור לנו לקצר תור לבן משפחה מדרגה שנייה, אנחנו מנסים לסייע ולעזור לו, מה שלא נכון לגבי השבים, כי בשבים יש אחות מלווה.

אני רוצה להגיד לך לגבי האירוע. אני גם כתבתי לכם מכתב והוא טרם נענה, לגבי העניין הזה של מעגל שני ושלישי.

מיכל, כתבת להם מכתב?

כן, כתבתי להם מכתב.

אני אספר לך שהם בדרך כלל לא מתייחסים לנבחרי ציבור, וצר לי. בתחילת דרך ביקשנו אפילו את הטלפונים לבוא למשפחות. גם את זה, היינו צריכים לערב את היועצת המשפטית, אם אתן זוכרות, מירב וקארין, ועד היום אנחנו מחכים לתשובה שלהם.

לגבי המעגל השני והשלישי שגם נמצאים פה, את אומרת כל הזמן שהם צריכים לגשת אליכם.

לא, הם לא ניגשים.

אמרת, הם צריכים לפנות. אם הם יפנו, לא תגידו להם לא.

מעגל שני, כן. אני לא אמורה לנחש מי המעגל השני.

אם תקראי את המכתב שלי או מישהו יקרא אותו, יכול להיות שאף אחד לא נגע בו בכלל, כן הצעתי איזה רעיון. ישבתי יחד עם פרופ' חגי לוין ממטה המשפחות והעליתי את הדברים שלו שהיו נשמעים מאוד הגיוניים, איך גם עוזרים למעגל השני והשלישי בלי שהם בפועל יצטרכו לפנות, אלא מספיק שאתם יודעים - - -

אנחנו עושים את זה.

מיכל, אני אגיד לך משהו. הלוואי והיינו במקום הזה. יש מקום אפילו יותר חמור, שיש דרגה שנייה שרוצים לעזור למי שהלכו לו כל הדרגה הראשונה, וגם בהם לא מכירים.

אני עוד מדברת לפני מכירים. היה לנו בוועדת בריאות דיון על המצב הבריאותי. אני לא מדברת על הכרה ועל זכויות, אלא להודיע לקופות החולים, אלה ואלה נמצאים במעגלים.

זה מה שאנחנו עושים. קופות החולים יודעות. הם לא יכולים לפנות יזום לאנשים כאלה, כי יש פה גם את צנעת הפרט. יש מפגשים שיתחילו עם המשפחות. ככל שיש בן מעגל שני שמבקש עזרה במשהו, קופת החולים תיתן לו. יש גם בסוף צנעת הפרט.

יעל, זה לא נכון.

ענבל, אם פנית לבקשת עזרה בקופת החולים וזה עבר דרך מלווה המשפחה - - -

קיבלתי תור ואני יודעת שאני צריכה לשלם עליו כי אני לא מוכרת. קבעו לי תור לנובמבר.

נכון, את לא מוכרת לצערי.

אבל היא לא צריכה להיות מוכרת. ברגע שקופת החולים שלה תדע שהיא בת משפחה ולכן היא יותר חשופה לסכנות, בלי להיות מוכרת יהיה לה כתוב כוכבית - - -

מיכל, הדברים שלך היו ברורים.

על פי חוק אי אפשר לתת לכל אחד מסלול ירוק בקופת החולים. אפשר לעזור, אפשר לצמצם. אי אפשר לתת על פי חוק מסלול ירוק.

זה לא מסלול ירוק, זה כוכבית - - -

חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

אני רוצה להחזיר אותך לפרוצדורה. אמרת שאתם מגישים מחר את הצעת החוק הממשלתית, את התזכיר. אתם תעשו קיצור לתגובה?

נעשה את כל מה שצריך כדי לקדם את זה כמה שיותר מהר. אני גם רוצה להיכנס ולהגיד מה אנחנו מציעים במסגרת הצעת החוק.

יש אופציה ממה שאת מכירה, שזה יהיה מוכן להצבעה ביום שני?

אני צריכה לבדוק את זה עם היועצים המשפטיים. אולי שי יתייחס לזה אחר כך, ממשרד המשפטים.

יש. השאלה - - -

איך זה בכלל צריך לעלות לוועדת שרים ביום ראשון? לפני יום שני בכלל המליאה - - -

לגבי הפרוצדורה אני שנייה אתייחס.

מה הבעיה?

אנחנו נבדוק את זה ואולי גם שי יתייחס. מה שטוב הוא, שאנחנו באים מוסכמים.

אתם חונים אצל רוה"מ, נכון?

נכון.

חברי הכנסת, בואו נהיה גם כנים עם עצמנו. זה שאלת מקבלי ההחלטות.

אבל מקבלי ההחלטות החליטו.

יעל, אני רק צריכה שתשלחו את גל הירש שלא עונה לנבחרי ציבור, לדפוק על דלתו של ראש הממשלה, להניח ולומר לו, אנא הואיל בטובך גם בפגרה לשים את החוק הזה - - -

אבל היא אמרה שהם יעשו את זה.

הם לא יעשו.

היא אומרת שכן. בוא נראה. אם אין לנו אמון, אז בואו תסגור את האירוע.

זה לא עבודה שלה לרוץ אחרי הדבר הזה. זה עבודה שלנו, אז אני עושה איתך עסק, כולל עם קריב שהעלה את זה. אנחנו דואגות שכל הסיעות דורשות את זה.

בוא ניתן להם. היא אמרה תוך יום-יומיים. בוא נחכה יומיים.

אנחנו מתקנים את חוק פדויי שבי. חוק פדויי שבי יושב במשרד הביטחון. זה חוק ששר הביטחון יגיש. העבודה הבין-משרדית שנעשתה בין משרד ראש הממשלה והביטוח הלאומי ומשרד האוצר ומשרד הביטחון הגיעה לסיומה. הגענו להסכמות. מה שטוב הוא שאנחנו באים מוסכמים, וכמובן משרד המשפטים.

זה בשיתוף המשפחות?

אנחנו לגמרי ישבנו עם המשפחות. אני אומרת שוב, כמו שגלעד אמר, זה לא יהיה מענה 100% לכל מה שהמשפחות דורשות.

התחלה טובה.

נכון, זה התחלה מצוינת.

בעיניי המפתח להצלחה זה שיושבים, וטוב שישבתם.

אני יושבת איתם על בסיס דו-שבועי, עם כולם.

נכון, אבל מה שאני רוצה לציין כאן, זה כולה יש 234 משפחות. הצרכים הם שונים ממשפחה למשפחה. דיברנו על לשבת. קראתם לזה מולקולה. לשבת עם כל משפחה ולראות מה הצרכים.

נכון, ואנחנו עושים את זה. אנחנו עכשיו בדיון על השבים. אני אתייחס לנושא נוסף שהוא נוגע למשפחות. אני רק אומרת שהמולקולה שמלווה את המשפחה, היא מלווה גם את השב וגם את משפחות החטופים עוד לפני שהשב שב, או אם שב לו מישהו, אז כנ"ל.

לגבי חוק פדויי שבי, ההבנה שלנו היא מגדילה את קצבת פדויי השבי שקיימת היום בחוק.

מכמה לכמה?

אנחנו כרגע נמצאים בשלב שבו היא מגדילה אותה פי שניים, אבל זה לא הסכום היחיד שהם יקבלו. הם יקבלו בנוסף לזה הכרה ללא ועדות רפואיות וללא צורך בפרוצדורה כזו או אחרת ב-50% נכות, שגם היא כוללת קצבה חודשית קבועה לצמיתות. זה כ-2,600 שקל.

זה חוץ מהסכום הקודם?

כן. החוק בעצם נותן להם זכויות כשל 50% נכות. לא מעט עלו מהמשפחות, הורים של ילדים שאינם מעוניינים שהילד יקבל איזושהי חותמת 50% נכות פוסט טראומה על מנת שזה לא יפגע לו בעתיד הצבאי ולא המקצועי וכו', לכן אנחנו נותנים מעטפת כשל 50% נכות. סעדים שניתנים ל-50% נכות, המשפחות מכירות, אני שלחתי להן את זה, הם סעדים רבים הן בסיוע ברכישת דירה, ברכישת רכב, בטיפולים פסיכולוגים רחבים, במענה אלטרנטיבי. זה יכלול את כל הדברים שניתנים היום, רק ימסד אותם לצמיתות.

מעבר לכך אנחנו נותנים שנה ראשונה את התט"ר, שהתט"ר הוא חליף לשכר. אם שב עבד טרום חטיפתו הוא יקבל במשך שנה את השכר אותו הוא קיבל לפני. אנחנו כבר התחלנו את זה עכשיו כל עוד שהם בשבי וזה ימשיך.

לשנה ראשונה מרגע שהם חוזרים או שנה ראשונה אחורה?

שנה ראשונה שהם חוזרים. מי שאינו עבד יקבל את התט"ר הבסיסי שזה התגמול הבסיסי. ילדים מגיל 14 יקבלו חצי תט"ר וילדים עד גיל 14 מקבלים בעצם קצבת נכות. שוב, זה לא נקרא קצבת נכות, זה נקרא - - -

אני רוצה בינתיים לשאול אותך שאלה, יעל. יש את מטה החטופים והחטופות. הרבה מהפעילות והרבה מהמקום הזה הבטוח, של היכולת לדבר עם אנשים שהם בסיטואציה שלך, משפחות שהן בסיטואציה שלך, הם עושים. האם אתם מסייעים להם?

כן. אנחנו התחלנו איזושהי יוזמה יחד עם משרד הרווחה במעגלי תמיכה לאוכלוסיות מובדלות, אחים של, סבא וסבתא. אנחנו עושים מעגלים שהם כן מעגלי תמיכה. מתחילים לקדם את זה בהקשר הזה.

לקראת פסח באנו ביוזמה משותפת יחד עם משרד התיירות ומשרד האוצר להעניק למשפחות החטופים והשבים יכולת להתארח במלונות בחג הפסח על מנת להקל עליהן את התקופה הזאת.

משלחות לחו"ל - דרך חוק מימון משפחות אנחנו יודעים לממן היום כל משפחה. היום עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המטה בהקשר הזה. היום אין כמעט משפחה שיוצאת לחו"ל לטובת הסברה בין-לאומית או פגישות כאלה ואחרות שזה לא במימון המדינה, בין אם פרטי ובין אם משלחת.

אמרו להקים אולי איזה מרכז כזה שיכול לעזור.

כל מה שנאמר אנחנו לוקחים, לומדים, בודקים. אנחנו נפגשים על בסיס שבועי עם מנכ"ל מטה החטופים.

לא כל המשפחות קשורות למטה.

נכון. מטה המשפחות הוא גוף מדהים לשיתוף פעולה ויש ייצוג רב מאוד של המשפחות, אך אני אומר, הוא אינו מייצג את כל המשפחות. כשמדברים על מטה המשפחות, אינו מדבר על כל המשפחות. יש גם את פורום תקווה שאתם ודאי מכירים מהכנסת. יש משפחות נוספות של שבים.

כשאת אומרת ששלחת, למי שלחת? אני לא קיבלתי.

איזה אינפורמציה?

יעל, כל הזמן אנחנו אומרים שאנחנו לא אלה שצריכים להעביר את האינפורמציה הזאת למשפחות, אלא אתם.

ודאי, נכון.

זה מה שראומה התכוונה. ראומה במטה. כולה יש שלוש משפחות שלא קשורות למטה.

היא אמרה גם וגם.

אני חייבת לציין, כל הטבה או כל יוזמה או כל הבנה, עדכון לדוגמה על חלף שכר לחטוף שעשינו, אני מעדכנת במקביל גם את המטה ואת צוות המדיניות שאני עובדת מולו, וגם את עובדי המטה. אנחנו עובדים גם עם המנכ"ל, גם עם רז נזרי, גם עם גל, אנשים שמתנדבים במטה, וגם את המשפחות עצמן דרך מלווה המשפחות. אחרי פסח גם ייצא זכותון כולל. המינהלת תכללה זכותון שכולל את כל הזכויות שניתנות למשפחות ולשבים מכלל משרדי הממשלה.

איפה זה יהיה?

זה יהיה גם ברשת וגם פיזית לכל משפחה, שאומרת כמה מגיע לכל משפחה, גם משפחות חטופים, גם שבים, מבחינה כספית – הטבות, חוקים שחלים עליהם, הטבות של בנק ישראל שנתן, של רשות שוק ההון. יש מכלול גופים שנרתמו לאירוע.

מה החסמים של המינהלת? אני אגיד שבתחילת הדרך ממש הייתה ביקורת גם שלי, גם של נבחרי ציבור. סך הכול עכשיו אנחנו חצי שנה אחרי. נראה שיש פעילות יותר רחבה. את גם מאירה זרקור על מה שצריך לתקן בחקיקה, ושאת רשמת את כל הדברים האחרים שצפו כאן, כולל הסיפור של בני משפחה שכל הדרגה הראשונה נרצחו. אם בן אדם נותר לבדו בעולם והחברה הכי טובה היא מבחינתו המשפחה - - -

יש מקרים בודדים כאלה, אבל יש גם הרבה מקרים - - -

אבל זה הם יגדירו מי האדם הקרוב שמסייע להם.

נכון. אין מענה חוקי לזה.

אתם חייבים להבין, אנחנו לא יכולים להיות פטרנליסטים. שיבחרו את האדם הקרוב להם ביותר. אם צריך להיכנס לנעליים, שיחתום אותו השב מהשבי או אותה משפחה - - -

במקרה כזה האפוטרופוס הכללי נכנס לתמונה ובאמת מגדיר את אותו אדם שיודע על פי חוק לנהל את הדברים שקשורים למשפחה.

לא, אני לא מדברת על עיזבונות.

גם את המענקים. אם עכשיו יש ילדים ששבו או משפחות שאין להם הורה כי ההורה חטוף ואחד נהרג, אז האפוטרופוס הכללי ממנה את מי שאמון עליהם והוא גם יקבל את המענקים שהמשפחה מקבלת. איפה המקרה מסתבך? כשיש קרבה ראשונה ויש גם קרבה נוספת כמו שאנחנו רואים אותם כל היום. אני רואה את ענבל כל היום, אני רואה את גיל כל היום.

לא להיות פטרנליסטים, זה מה שאני אומרת. אני לא מדברת על מצבים של אפוטרופוס כללי.

שאלת אותי איפה האתגרים והחסמים. אני אומר איפה האתגרים והחסמים. בעיקר, וזה מילה שאני יודעת שכולם שונאים לשמוע, אבל יש תמיד את החשש הזה מתקדימים והשלכות רוחב. למרות שזה אירוע תקדימי, בסוף יש לנו אוכלוסיות. הרי רק ניהלת פה דיון לפני שעה קלה על נושא שהוא כואב לא פחות. יש עוד המון אוכלוסיות פגועות מה-7 באוקטובר, עוד גם לפני ה-7 באוקטובר, שמבחינתן גם כל עולמן חרב עליהן. אני אומרת שהרבה דברים שאני רוצה לקדם, שאני אגב אולי חושבת בתמימות שמגיע להם, לא תמיד בסופו של דבר כמענה הממשלתי אפשר יהיה לקדם אותם בגלל שאנחנו מבינים שיש עוד מקרים אולי לא אותו דבר אבל דומים, כמו לדוגמה סיוע למעגל שני. הסיוע למעגל שני, הרי גם משפחות שכולות רוצות לומר, יש לנו עוד אנשים.

לא אתם קובעי המדיניות. אל תיכנסי לתחום המדיניות.

אנחנו מנסים לקדם את זה מול קובעי המדיניות.

בסדר, אבל אתם לא לוקחים את ההחלטה. אני לא מקבלת את התירוץ הזה שיש גם קטגוריות אחרות של משפחות שחשות. לא רלוונטי. את המינהלת. אתם מתאבדים על המשימה הזאת.

זה מה שאנחנו עושים.

סליחה שזה השימוש במילים האלה. אתם צריכים להצליח במשימה הזאת. מה זה רלוונטי? זה לא רלוונטי. תשאירו את זה לשרים, לחברי הכנסת. שיבוא השר, שיגיד שהוא לא נותן להם בגלל שהוא חושב שיש קטגוריות נוספות שהם גם יבקשו ולכן הוא לא נותן. מישהו פה אמר קודם, אל תפחדו מתקדימים. אני לא יודעת אם זה היה בדיון הזה או בדיון הקודם. סימונה אמרה.

סימונה אמרה, נכון.

בעזרת השם שהבת שלך תחזור, שאמרה, זה צריך להיות שיקול? אוי לנו אם אנחנו חושבים על החטופים הבאים, על ה-7 באוקטובר הבא.

יעל, אני תיכף סוגרת את הדיון. בגלל שזו לא הייתה ועדת משנה פורמלית, לכן לא הכרתי. אמר חבר הכנסת קריב שהם יושבים על עניין של הסרת ביורוקרטיה בוועדת חוקה, שזה דיון מתמשך שלדעתי כבר היו לכם חמישה מפגשים.

הדיון שלנו רצה לתת מיקוד על המעטפת של נשים ששבו ונשים שבני הזוג שלהן עדיין שם, אבל בימים האלה שהכול קשה והכול זה משפחה אחת, אי אפשר לעשות את ההפרדה הזאת. אני רוצה בכל זאת לצאת עם משהו, כי בישיבה אחת אי אפשר לרדת לרזולוציה ואין צורך לעשות כפל של דיונים כאשר זה מתקיים בוועדה אחרת.

הייתי רוצה לדעת שהשיח, אם כרגע הוא מרגיש לי כ-50%, להגביר אותו עוד יותר. אני רואה את המאמצים של המינהלת. גם אם היו ביקורות בהתחלה, נדמה שהיום אתם בנקודה שיש הרבה יותר שיתוף פעולה, מה גם שנציגי המשפחות עצמן מעידות על זה שיש שיתופי פעולה. לצד זה אין מושלם. תמיד צריך להשתפר. תמיד צריך לראות איך משנים, מתקנים, אם זה בתחום הבריאות, אם זה בתחום הרווחה.

תאספי כמתכללת, שזה תפקיד הכי סופר משמעותי, להציף את הדבר הזה ולהביא לנו גם תיקונים של הדברים שלפחות עלו כאן. ביקשתי טבלה של כל הזכויות כדי שאני לא אכנס למספרים, כולל מה שישונה בתזכיר החוק כדי שאנחנו גם נוכל לפנות לממשלה שתבקש לכנס את המליאה, כי לנו יש אפשרות לכנס אבל לא על חקיקה.

ברור שעל חקיקה גם.

לא, אנחנו לא יכולים כחברי כנסת.

לא אנחנו. הממשלה תביא את זה. היא לא צריכה אותנו בכלל.

הממשלה, כן. אנחנו גם נכנס ביום שני בעזרת השם את המליאה בעניין החטופים והחטופים ומצבם, ועוד נושאים כמו הצפון.

היושבת-ראש, ברשותך עוד מילה אחת כי זה לא נאמר וחשוב שזה ייאמר. אנחנו מדברים פה על שבות ועל נשים, ובסוף זה גם במוקד, ואם ירצה משרד הבריאות להתייחס. תיראי, אנחנו מנהלים יחד עם צה"ל מערך היערכות שלם לקליטת שבים, בעזרת השם שישובו אלינו בקרוב כולם. בתוך כך אנחנו נותנים התייחסות מעמיקה מאוד לקליטת נשים בגלל המורכבות. כמובן אני לא צריכה לפרט. יש העמקות מאוד גדולות שעושה גם משרד הבריאות וגם משרד הרווחה יחד איתנו בהקשר של איך קולטים, איפה קולטים, מה המורכבויות שהן יקלטו. אני לא יודעת אם תירצו לרדת לרזולוציה, אבל יהיה אפשר קצת לפרט אם תירצי בדיון נוסף. יש המון מורכבויות כמובן לצערי, אבל גם המון היערכות בהקשר הזה.

אנחנו נכנס את הוועדה עוד פעם גם סביב הנושא הזה וגם סביב באמת לראות מה התקדם בדברים שצפו ועלו כאן. אמרתי שלעניין הרזולוציה אני לא נכנסת. אין צורך בכפל דיונים. אתם עושים את זה. אני בטוחה שתעשו את זה על הצד הטוב ביותר.

ראומה, רצית להוסיף עוד משהו לפני שאני עוברת למשרד הרווחה.

אני גם לא אכנס לרזולוציות. רציתי אבל אני אעצור את עצמי. אני אגיע לוועדות הבאות. אני כל זמן שומעת, 'אנחנו בקשר יום-יומי'. אני לא בקשר. אני אשמח לשמוע. מנהלת התיק שלי התחלפה, אז היא חדשה. היא לא מכירה אותי, אני לא מכירה אותה. במקרה נפגשנו במעלית במינהלת, אז זה ההיכרות שלי.

אבל היא יצרה איתך קשר?

עדיין לא. אנחנו בקשר בטלפון. יש לי על מי לסמוך, נראה לי, אבל אני אשמח כן שיהיו בקשר ולא רק עם המטה, כי המטה אמנם הוא גוף, אני חלק ממנו.

אני לא נוגעת בכל משפחה בפרט. אני מכירה את כולם מהיום הראשון, לכן אמרתי, אני מעדכנת את המטה של המינהלת בדברים שהם רוחביים, כי אנחנו גם עובדים ביחד ומעלים את הצעתם, אבל בוודאי זה לא מייתר את הקשר האישי שלכם עם מלווה המשפחה שלכם.

אני רוצה שאלה אחת נוספת, יעל. האם אתם מעניקים את המעטפת הזאת לחטופים משנת 2014, אברה מנגיסטו, הישאם א־סייד?

בוודאי.

מתי התחלתם לתת להם את המענים האלה?

ברגע שחוקק החוק הם נכנסו אוטומטית עם חוק התגמולים. גם אברה וגם הישאם א־סייד וגם עכשיו חטופה נוספת, איזבלה שנמצאת בעיראק, כולם נכנסים תחת אותה מעטפת. אנחנו גם סופרים אותם.

תודה.

פנינה, אפשר שנייה, כי אמרתי לך על המתנדבים? בדקנו פה עם שני מתנדבים. הציעו להם שכר לאחרונה. בחרו להישאר מתנדבים.

את יודעת מה הקושי שלי עם מתנדבים? האחריות היא לא אותה אחריות. מתנדב יכול להגיד, אני בסך הכול מתנדב.

לא, לא, אבל הם משהו.

אני בטוחה. חס וחלילה, אבל עדיין אנחנו חייבים לדאוג לפן הזה.

שיקבלו שכר ויתרמו אותו למטה משפחות החטופים.

בדיוק. שיתרום את זה בחזרה.

הם לא רוצים בגלל מיסוי. זה אנשים עובדים.

אני אומרת לכם, שאלת האחריות היא סופר קריטית כשמדובר בין מתנדבים למועסקים.

אני לא מסכימה איתך.

גם אני לא.

זה מחקרית לא נכון.

בסדר. את לא מסכימה. אני אומרת לך משפטית מה לעשות. צריך לבדוק את זה.

אפשר להגיד משפט?

כן.

שמי ליאורה, אני ממועצה אזורית אשכול. אני מרכזת את מטה משפחות החטופים באשכול.

אני מרשה לעצמי לדבר בשם המשפחות. אני מקשיבה פה לכולם. אנחנו כבר פה מעל שעתיים. אני מקשיבה לכולם, בעיקר כולן. אין לי ספק שכל אחת ואחת וכל אחד ואחד עושים עבודת קודש ולא ישנים בלילות, והראש עובד וחושב, ונפגשים ומדברים ודנים. אין לי שמץ של ספק. אני מבקשת מכולנו לעלות שנייה למעלה ממעוף הציפור ולהסתכל על משפחות החטופים ועל החטופים עצמם. אנחנו גוררים רגליים. כולנו גוררים רגליים והזמן עובר, ועוד דקה ועוד דקה ועוד שעה ועוד יום ועוד שבוע ועוד חודש. עברה חצי שנה ויומיים. הייתי מצפה באמת מכולנו בשלב הזה להיות במקום אחר לגמרי. אף אחד לא ציפה למה שקרה. אף אחד לא דמיין, אבל אנחנו שם ועברה חצי שנה, 186 ימים. איך אנחנו עדיין במצב הזה שצריך לפנות וצריך לחוקק חוקים וצריך תקנות וצריך אנשים? אני מבינה שזה מערך לוגיסטי ענק. אני מבינה הכול אבל באמת הייתי מצפה מכולנו להיות במקום קצת אחר. להפעיל את הראש, לחשוב מחוץ לקופסה, מחוץ לחוקים, מחוץ לנהלים. משהו אחר. יש לי רעיונות איך אפשר לעשות את זה. אני לא אכנס לרזולוציה הזאת פה, אבל אני באמת מבקשת מכל אחד מאיתנו. לא יכול להיות, עוד יום ועוד יום ועוד שעה ועוד שבוע ועוד חודש, ושנייה נטפל בזה ושנייה נטפל בזה. הם מיואשים. הם שבורים. בבקשה.

תודה. בגלל זה אנחנו כאן, כי אני יודעת שזה לא פשוט בשביל מי שעוסקים לילות כימים, אבל בסוף קל להתעסק במה שאנחנו עושים ולא במה שאנחנו לא עושים. פה זה בשביל יותר להאיר זרקור על מה שלא עושים כדי לתקן ביחד.

אור צוברי, בבקשה.

צור צוברי, משרד הרווחה. אנחנו מהיום הראשון החלטנו שתהיה עובדת סוציאלית לכל משפחה של חטוף, ובהמשך לכל משפחת שב. הליווי הזה כולל גם ליווי פסיכו-סוציאלי רגשי וגם ליווי חומרי, אם זה באמצעות סומכת לאחר הצוהריים, אם זה באמצעות שיקום תעסוקתי, ליווי כלכלי וכל פתרון יצירתי שגם אם לא היה לנו ועלה מהמשפחות, נתנו לו מענה. כמובן שכל משפחה זה לפי האינטנסיביות שלה ולפי המידה שבה היא רוצה שהעובדת הסוציאלית תיכנס, ולפי המוכנות הרגשית.

אנחנו משתפרים מיום ליום. מכירה את המערכת, מכירה את האנשים. אנחנו כל הזמן מוכנים. אלה בן עמי דיברה פה מקודם על מרכזים. אנחנו כל הזמן חושבים איך להיות יצירתיים ולעשות, אם זה ריטריטים לשבים ואם זה מרכזים. אנחנו שומעים את זה וזה בפיתוח.

המשפחות מרגישות את עו"ס משפחה?

זה תלוי.

לחטופים יש?

למשפחות החטופים ולשבים.

למשפחות השבים יש מיליון עובדים סוציאליים של העירייה, של המועצה, של בית הספר, של המינהלת. לא חסר, אבל לחטופים אין.

אסתר, בבקשה.

אני אימא של יגב. אין לנו עובדת סוציאלית. יש איש קשר מהביטוח לאומי אבל זה לא עובד סוציאלי.

יש פער. בשביל זה אנחנו כאן.

כל עובדי השיקום הם עובדים סוציאליים.

זה לא רלוונטי. אנחנו מדברים על הרווחה. למה לקפוץ, ביטוח לאומי? חדווה, למה לקפוץ? תודה רבה.

מה שאני רציתי להגיד, אני כדוגמה, דורון שלי עדיין חטופה בעזה ואני וכל המשפחה שלי נעצרנו ב-7.10. אני לא פנויה עכשיו לשום טיפולים ולשום דבר. אני צריכה את הבת שלי. אחר כך אני אצטרך את הדברים, אבל כרגע הבת שלי ימית ויתר המשפחה הקרובה, אנחנו לא פנויים לזה. אנחנו עכשיו במלחמה להחזיר אותה אלינו.

זה קורה המון שאנחנו מציעים ואין פניות.

תודה. אור, לעשות עבודה בבקשה, לעבור משפחה-משפחה.

אני מבינה שהיא יועצת לשעבר שלך ואת תמיד מרימה ליועצים שלך, אבל סיימנו איתך. את בודקת את הפערים.

הן אמרו משפט נכון. סימונה אמרה שהיא לא פנויה. מותר לך הכול.

אבל היא אומרת שהיא רוצה את זה כשהיא תחזור, וצריך לתת לזה מענה.

היא תקבל. אוי ואבוי אם היא לא תקבל.

תודה. אנחנו ממשיכים, רק שימו לב שגם היו מי שאמרו שלא מכירים את השירות. מה שאני מבקשת זה באמת תעברו משפחה-משפחה.

חברת הכנסת מירב בן ארי, המתנת בסבלנות רבה. בבקשה.

אני באתי בעיקר לשמוע, למרות שחלק אני כבר מכירה. כל פעם לשמוע עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.

שמעתי את רז שהיא אמרה שהיום היא קמה שונה קצת בגלל שמשהו בה אופטימי, אז רק על זה אני רוצה להגיד לך. שומעים אותך ואתכן, אבל את אמרת את המשפט הזה, זה ממש נכנס לי ללב. אמרת, היום קמתי אופטימית יותר. זה מה שהכי חשוב מכל הדיון הזה, שאנחנו חייבים היום באמת, כל מה שאפשר, להבין שאנחנו ביום דרמטי וקריטי. תבינו שאנחנו אתכם, וטוב עשית שבאת וטוב עשית שאמרת שאת אופטימית. אנחנו רוצים להיות כולם אופטימיים אתכם לקראת העסקה. תדעי לך, אני אקח את זה איתי לכל החיים, את מה שאמרת היום. אני אתכם אבל זה ידוע.

אני רוצה להגיד משהו אחד על העניין. פנינה, כל חוק שתביאי, המליאה תתכנס לטובתו בפגרה. כמו שאמרנו, גם נהיה כאן בפגרה והנה אנחנו יושבים.

כל משפחה, יש לה את המעטפת שלה. עם זה התחלתי ועם זה אני אסיים. כל אחת ואיך שמתאים לה. לא תהיה משפחה של חטופים שלא תקבל סיוע מהמדינה. אם לא, אין לנו מה לעשות פה כחברי כנסת. הנה אני אומרת. אני אומרת גם בשם פנינה, גם בשמי. אין דבר כזה שתהיה משפחה שלא תקבל, ואם יש דבר כזה תביאו את זה לפתחינו.

תודה, חברת הכנסת.

חבר הכנסת קריב, משהו לסיכום?

אם עד ערב פסח לא הצלחנו להביא ולו לקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית לסיוע לשבים ולשבות, אנחנו צריכים להיכנס לחג אבלים וחפויי ראש, באמת. יש את כל ההסכמות, יש את התקציבים. זה רק עניין של רצון, של כמה מקבלי החלטות בממשלה. אי אפשר להיכנס לחג כשאין מעטפת מוסדרת לשבים ולשבות, והלוואי והמספר שלהם יוכפל וישולש עד ערב החג.

אני מודה לכם, חברי הכנסת.


לסיכום, קודם כל אני רוצה להודות לכן המשפחות, ולך רז, שהגעת לכאן ובסבלנות רבה המתנת וגם שמת את הלב שלך ואת החיים הפרטיים שלך על השולחן. אני מאחלת לך ולכולם שיקירך ישוב, שיקירכם ישובו ושאנחנו באמת נזכה להיכנס לחג הזה עם בשורה טובה. אני יודעת כמה תעצומות נפש, אמרתי את זה בפתח דבריי, זה מצריך מכם. אנחנו יכולים רק לדמיין. אנחנו לעולם לא נבין, אז המעט זה באמת לעזור לכם.

אני רוצה להודות גם לנציגי הממשלה שכאן. המינהלת, בעיניי זה עדיין יצירת פלטפורמה נכונה לדיאלוג, וגם אפילו מקום שהם יכולים לבוא. אם המינהלת כל כך משמעותית ויש מתנדבים, אולי את המתנדבים - - -

אגב, המקום שאנחנו נמצאים בו, יש בו סלון מיוחד למשפחות. הוא פתוח ונמצאים גם כל נציגי הממשלה. הוא פתוח לכולם, אם לא אמרנו. הם יודעים את זה. הם באים. הם גם יכולים לפגוש באותו זמן את הקצין של צה"ל שמלווה. יש תמיד כיבוד, תמיד חניה.

אני ממליצה להיות שם. לא לזוז משם.

יעל, בכל זאת עלו פה דברים שאתם תצטרכו לפתור. אמרתי, ברמת המיקרו והרזולוציות אני משאירה את זה לעבודה של ועדת חוקה שכבר התחילה בעבודה. ברמת המקרו תשלחי לנו כדי בכל זאת לראות את הפירוט בוועדה, כולל המעטפת הנוספת שאנחנו מדברים עליה, על נשים ובנות זוג למי שנמצאים בשבי. עובדתית יש לא מעט כאלה והן לא פה מסיבה אחת פשוטה, קשה מאוד.

לעניין המעטפת והחליפה, אני לא אוהבת לקרוא לזה החליפה האישית, אבל הסיוע המותאם. לא דומה הסיוע לבני נוער שהשתחררו מהשבי לבין סיוע לאיש או אישה בגיל השלישי. אתם חייבים לעשות איזה פילוח. זה הרבה משפחות ועדיין זה משהו שאתם יודעים לעשות את הפילוח. מנתונים אחרים הרבה יותר גדולים אתם יודעים לנתח, לפלח ולהתאים את הסוגיות.

צריך כתובת אחת. דבר אחד שלא היה ברור לי זה הכתובת האחת, שלא צריך לעבור דרך הרכז בשביל שתהיה נגישה, שאתם מקבלים את הפידבק מהמשפחות, איפה יש משהו שחוזר ונשנה שמייצר אצלם תחושה של בעייתיות או של חסמים ושצריך לעזור.

לעניין החוק אני אומרת לכם, אתם עשיתם את העבודה המקצועית. אמרת, מחר זה מוגש. גם אני וגם קריב אומרים, זה עבודה פוליטית. לא נעבוד על אף אחד בעיניים. זה בסוף לדאוג שהממשלה הזאת תכנס את המליאה ושנביא את זה בעזרת השם להצבעה, אז זה העבודה גם שאנחנו לוקחים על עצמנו.

הוועדה תתכנס כל עוד המשפחות יבקשו כדי לדון בעניין הזה.

תודה רבה לכולכם שהגעתם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:04.