פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



36
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
09/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 68
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, א' בניסן התשפ"ד (09 באפריל 2024), שעה 10:10

סיוע ומעטפת לאלמנות ומשפחות הנופלים במלחמת חרבות ברזל

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי

קארין אלהרר
דבי ביטון
ולדימיר בליאק
סימון דוידסון
משה טור פז
יסמין פרידמן
גלעד קריב

ריקי מורד - ס' בכירה לראש אגף משפחות הנצחה ומורשת, משרד הביטחון

הדס גבריאל זני - עו"ד הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

שי סומך - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מירב שטרן - מנכ"לית, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

קרן בן הרוש - עו"ד, יועצת הרשות לקידום מעמד האישה

ענבר דוד - מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי בישראל

רותם פרנק - רכזת שיקום ארצית, המוסד לביטוח לאומי

חדווה הלביץ - אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

נעמי דניאל - מנהלת תחום קשרי ממשל, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול בישראל

שלומי נחומסון - מנכ"ל, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

שרון בריק-דשן - מנכ"לית, קולך - פורום נשים דתיות

נעמה סליי - אחות שכולה, קולך - פורום נשים דתיות

אפרת אשכנזי הרשקוביץ' - אחות שכולה, קולך - פורום נשים דתיות

מאירה בסוק - יועצת משפטית, נעמ"ת

הודיה מויאל - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

ליאת קליין - עו"ד, מנהלת מחלקת מדיניות, עמותת חמניות

רז טחן - אלמנתו של רני טחן ז"ל

טל אפרת-נחמיאס

–

אלמנתו של חן נחמיאס ז"ל

פרופ' יפעת ביטון - נשיאת המכללה למינהל

ענת מימון

דלית אזולאי

חבר תרגומים, יפית גולן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



סיוע ומעטפת לאלמנות ומשפחות הנופלים במלחמת חרבות ברזל

בוקר טוב, מכובדות כולן, אני רוצה לפתוח את הדיון החשוב הזה בנושא סיוע ומעטפת לנשות הנופלים והמשפחות, אלמנות במלחמת חרבות ברזל וגם ב-7 באוקטובר. אני רוצה להודות לך, טל אפרת נחמיאס, ולך רז טחן, ולאפרת ולנעמה שאתן כאן. אני יודעת שזה מצריך הרבה מאוד תעצומות נפש. הבוקר, ככה בשיחה שלנו רז, אם את מרשה לי, אמרת שלפעמים זה מרגיש, תגידי את זה בעצמך – ניתוח.

ניתוח לב פתוח בלי הרדמה.

ממש כך, אז אני יודעת שאתן כאן לא רק בשביל עצמכן ובשביל הילדים שלכן, כאן בשביל מאות נשים שהדבר החשוב להן מכל כבר לא איתן, וכולנו כעם ישראל חבים לכן ולכם המשפחות תודה, ואני ניגשת לזה יחד עם חברות הכנסת וחברי הכנסת שנמצאים כאן לדיון הזה, ביראת קודש, אין מילים אחרות להגדיר את זה, כשהמטרה שלנו היא לדאוג שהמדינה ממלאת את חובה ושיש חיבור בין מה שאתן נאלצות להתמודד ביום יום ובצרכים שעולים, אל מול מה שהמדינה מספקת ומעמידה לרשותכן.

מהניסיון שלנו, לעיתים המדינה יש לה תקציב ואין בעיה תקציבית, אבל לא תמיד החליפה או הסיוע נתפר כמו שצריך לאור הצרכים של היום יום שלכן. בסוף, עם ישראל כואב את כאבכן, אבל אתן נשארות יום יום עם הכאב, עם ההתמודדות, עם הילדים, כאשר אני רואה את תעצומות הנפש של נשים שקמות כל בוקר ובוחרות בחיים על אף.

אז שוב תודה שאתן כאן איתנו, אני רוצה לפתוח איתכן. לפני שאפתח עם רז, אני רוצה גם להודות לשרון בריק, ארגון קולך, וגם לפרופ' יפעת ביטון שלא נמצאת כאן בארץ ועוסקת לילות כימים בחשיפת פשעי חמאס, פשעי האנושות ופשעי המין, וגם עכשיו נמצאת בהקשר הזה לדעתי בחו"ל, אבל היא איתנו בזום. יהיו נציגי המשרדים, אני רוצה להודות לכם שאתם נמצאים כאן, בינתיים גם תסתדרו תוך כדי הדברים שמעלות הנשים היקרות, אני מבקשת שתסדרו, אני רוצה פתרונות. לא רוצה שתדברו איתי על חזונות. ממש פעולות בנקודות שצריך לפתור, דברים שאתם מתכוונים לעשות, וגם מי שלא עשה זה בסדר לומר – אני הגעתי לכאן כנציג משרד X כדי לאסוף את מה שעולה בדיון, ולדאוג שזה קורה בטווחים הכי מיידים והכי קצרים.

בבקשה רז, אני רוצה שתשבי פה קרוב, ואז תוכלי לדבר איתנו.

היי, תודה, זה לא מובן מאליו וזה סופר חשוב. אני אבכה, לא להתרגש, הכול בסדר.

תבכי וזה בסדר, אנחנו כאן ואנחנו איתך.

אני אשתו של רני, שנהרג ב-18 בנובמבר, וממשפחה של שישה נשארנו משפחה של חמישה. יש לנו ארבעה ילדים: יונתן בן 9, אלוני בן 7.5, נטע רחל בת 5 ונויה סטלה בת שנתיים וחצי. אני אדם תפקודי, אני משימתית מאוד, אני יודעת לסדר זמנים, אני יודעת לנהל, זה הפורטה שלי. ככה חשבתי. אבל זה לא עובד; לגדל ארבעה ילדים צעירים – מהממים ככל שיהיו, והם מהממים – אי אפשר לבד.

עכשיו, זכיתי במשפחה שלי, ואחיות שלי, ואח שלי שעוטף אותי באמת. אחותי הקטנה עברה לגור איתנו, היא חמישה חודשים גרה איתנו, היא התפטרה ממקום עבודתה, זה משרה מלאה אובדן כושר העבודה שלי. להיות אלמנה, וזו מילה נוראית, חייבים למצוא מילה אחרת.

נשות הנופלים, פתחתי ולא סתם אמרתי, זו מילה קשה. אני מבינה אותך.

אז להיות אשתו שלעבר זו עבודה במשרה מלאה, גם רגשית וגם תפעולית. לתחזק בית ברמה הכי פשוטה כביכול של כביסות, לנקות, לבשל, לדאוג לטיפול הרגשי של זה ולטיפול הרגשי של זה, ויהיו טיפולים רגשיים בבית הזה, אין שאלה, זאת משימה. זאת משרה מלאה. והיו לא מעט אנשים חשובים ומכובדים שהגיעו לשבעה ואמרו לי, את יודעת עם כל הצער שבדבר, לפחות את יכולה להיות רגועה שאת אלמנת צה"ל והילדים שלך הם יתומי צה"ל. שם שיקרו לי. זה לא נכון. אנחנו לא מסתדרים, והילדים שלנו זה אני.

שילמנו מחיר. שילמנו. תרמנו, תודה. בכל מה שאפשר, ואפשר. אנחנו צריכים עזרה. אני לא צריכה להיכנס לקניות ולראות תרומה שתורמים לנו? שאזרחים יכולים לתרום עשרה שקלים בשופרסל לאלמנות ויתומי המלחמה? לא, אני לא צריכה תרומות. לא. אני צריכה שהמדינה שידעה לגייס את הבעל שלי המושלם הזה, ולא היא הרגה אותו, בסדר? הכול בסדר. שתדאג שלילדים שלנו יהיה פשוט. לא יהיה קל, לשארית חיינו לא יהיה קל. אבל אפשר להקליל ולפשט.

אתם צריכים שאני אגיד לכם מה למשל?

כן.

אוקיי. אנחנו צריכות כסף, צריכות בייביסיטר, אנחנו צריכות מישהי שתבוא לבשל לנו, כי לבשל לוקח שלוש שעות. כי פיזור הדעת כשהנפש מוצפת, זה בלתי נסבל. זו כמות הכביסות, היא לא נגמרת. ולנקות את הבית זה משימה פשוטה, אבל אני צריכה שמישהו יעשה את זה בעבורי, וזה נשמע נזקק ולא אני לא נזקקת. אני לא נזקקת, אבל כשהילדים שלי יבקשו ממני ללכת לחוג, הם לא ישמעו ממני לא. הם לא ישמעו ממני לא, כי אובדן ההכנסה של רני, שכבר לא מפרנס אותנו, הוא לא שותף בהכנסה הזאת, צריכה להיות מתורגמת לכסף.

כן, זה מחורבן לדבר על כסף, זה לא סקסי, זה לא נעים. אבל צריך לדבר כסף. אני אדע איך לנהל אותו, אני לא רוצה להתעשר, בסדר? זאת לא שאיפת חיי.

את רוצה לחיות ולא לקרוס למען ילדייך.

ואני רוצה שכשהילדים שלנו יבואו לאכול אצלנו בבית ארוחת שישי בתור בוגרים, הם ייצאו עם קופסאות אוכל מהבית של אמא ואבא שלהם. ואני לא אגיד להם אולי נתארח אצלכם? כי אמא מרוויחה 7,000 שקל בחודש.

מה העזרה שאת מקבלת היום?

יש לי קצבה ממשרד הביטחון של 7,000 שקל בחודש כאלמנה, ועוד 1,100 שקלים על כל ילד, עד הגיעם לגיל 21. בגיל 21 הם כבר לא יתומים, אבא שלהם כנראה יחזור לחיים.

את מצליחה להשיג עזרה לילדים בקצבה הזאת?

את יודעת כמה עולה חינוך ארבעה ילדים במדינת ישראל? 9,800 שקל בחודש.

זו ההוצאה לילדים.

כן. שתי בנות בגן, שני ילדים בבית ספר ועוד צהרונים.

זה בעצם בבוקר בפורמלי.

לא הדלקתי חשמל. לא הדלקתי את האור.

זה לפני חוגים אחר הצוהריים.

כן, סיוע אחר הצוהריים. 9,800 זה לפני.

כן.

בסדר גמור, אנחנו נחזור אלייך, תודה רז. טל, בבקשה.

האמת אני כתבתי ולא דיברנו לפני, ויש פה דברים שיעלו שוב. אני טל אפרת נחמיאס, אשתו של רנ"ג חן נחמיאס. חן שירת את המדינה במשך 25 שנים משירותו הצבאי ביחידת דובדבן, דרך תפקידים שונים בשירות, וב-12 השנים האחרונות חן שירת כלוחם וצלף ביחידת העלית הלאומית הימ"מ.

חן נהרג בבוקר ה-7 באוקטובר בקרב מול מחבלים, בכניסה לעיר שדרות. הוא נהרג בשעה 07:32 בבוקר, מהכוחות הראשונים שהגיעו לשטח להציל את התושבים. אני יודעת שבמותו הציל משפחות רבות, אני שמעתי לא מעט סיפורים של תושבי שדרות ושל מי שהיה נצור בתחנת הדלק, כשחן וחבריו טיהרו את השטח ממחבלים.

אני שמחה לשמוע על כל משפחה שנשארה שלמה בזכותו; אבל המשפחה שלנו התפרקה. אני נמצאת כאן היום לבקש עזרה מהמדינה שעבורה חן נתן את חייו. זה לא קל לי להיות במקום שמבקש עזרה. לחן ולי יש ארבעה ילדים. ב-7 באוקטובר נועם הייתה בת 10 וחצי, אלון בן 6.5, אורי בן 3.5 ובר בת 1.5. אני נשואה ללוחם ימ"מ 12 שנים. אני יודעת לטפל בילדים לבד ולהחזיק את הבית לבד. אני יודעת לרוץ ספרינטים בלי חן, אבל זה לא ספרינט; זה מרתון.

תדמיינו לעצמכם אתכם חיים במרתון כזה. עברה חצי שנה וכבר אין לי אוויר. אני מטפלת לבד בארבעה ילדים, מוכית טראומה. ילדים שהיו בבית כשדפקו לנו בדלת שני קציני משטרה במדים, ילדים מופלאים ומדהימים שכל אחד מהם בתורו נשבר ובוכה כשהוא מתגעגע לאבא שלו. לכל אחד מהם קשה להירדם. ברוב הלילות הגדולים קמים בלילה ולא רק הקטנים.

אני מתעוררת לילדים חמש פעמים בלילה לפחות, כל לילה, כל סופ"ש כל הזמן. לא היה לי זמן לעכל את הטראומה שלי בעצמי, אני רק בריצות ממקום למקום. כל ילד צריך ממני משהו. הם צריכים הרבה יותר תשומת לב, הם הרבה פחות עצמאיים והרבה פחות בטוחים בעולם מאז שחן נהרג.

אני בת 41, ולא יכולה לצאת מהבית אחר הצוהריים ולא בערבים, וכשאני מדברת על לצאת אני מתכוונת לטקס לזכרו של חן. כל יציאה מהבית, התארגנות של כמה אנשים כדי שאני אוכל לצאת. יום הזיכרון בפתח, ואני כבר מחפשת מי יוכל לשמור על הילדים כשאני בטקס. אני רואה כבר מעכשיו את מבטי החרדה שלהם כשיבינו שאני נוסעת לטקס ואם יקרה לי משהו בנסיעה, איך הם יישארו לבד בעולם.

השיקום הרגשי שלי ושל כל ילד הוא מערך שלם של נסיעות והסעות והתמודדויות, שהתווסף למשפחה ולא היה כאן קודם. לכל אחד אני מחכה בחוץ, נכנסת עם חלקם לטיפול, אחד אמא שלי לוקחת ומחכה היא בחוץ. כולם חייבים את הטיפול, ולכן למרות שהוא משאב זמן מטורף, אין לי ברירה אלא להיקרע בנסיעות ולהמשיך את הטיפולים שיהיו ארוכי טווח לאורך גודל הטראומה.

בעקבות המוות של חן ומצב הילדים, אני מצאתי את עצמי מחוץ לשוק העבודה בעל כורחי. אני עם שני תארים אקדמאיים וקריירה של 13 שנים. הייתי שותפה מלאה בכלכלת הבית ועבדתי משרה מלאה בהייטק, והפכתי לעקרת בית במשרה מלאה. המלחמה הזאת תהפוך מאות נשים לעקרות בית, שייקח שנים אם בכלל להחזיר אותן לשוק העבודה. ההשפעה של המלחמה על מעמד הנשים במדינה יהיה הרסני. אנחנו חייבות עזרה כדי להצליח למשוך את עצמנו ואת הילדים החוצה מהמצב הזה.

בפעם הראשונה אני מסתכלת למדינה שלקחה ממני את היקר לי מכול, ומבקשת שתהיו אקטיביים במציאת פתרונות, עזרה לאלמנות שנותרו עם ילדים. אנחנו צריכות אפשרות לעזרה 24/7. המדינה, שפתחה את שערי הקיבוצים בפני אלמנות אוקטובר 73', צריכה למצוא פתרון עזרה הולם לאלמנות אוקטובר 2023.

מהמקום הכי מתפקד ועצמאי שבו הייתי עד ה-7.10, אשת לוחם שחיה הקפצות וחוסר ודאות, עובדת ומתפקדת, והפער המפחיד בו אני לא מזהה את עצמי היום, אני קוראת למדינה לעזור לנו ולילדים לחזור לתפקוד. זה אינטרס של המדינה הזאת, אלו נשים וילדים של טובי בני הארץ הזאת שנלחמו עבור כולכם.

אנחנו לנצח נשלם את המחיר היקר מכול, אבל אחרי חצי שנה בגיהנום הזה, אני יודעת היום להגיד שאנחנו נהיה חייבות עזרה ומערך תמיכה כדי להשתקם, להרים שוב את הראש, לנסות לחזור למעגל העבודה ולמעגל החיים גם אם הם לעולם לא יהיו כמו פעם.

תודה טל. בסוף, הפתרונות שהיו נכונים לפני, נקרא לזה דור, בני 20, 30, 40 שנה, הם לא הפתרונות שנכונים לימים האלה. מדובר בנשים לביאות, שבוחרות בחיים, שרוצות לחזור לשגרה עד כמה שניתן כדי לגדל את הילדים, וצריך להתאים את הפתרונות, ואנחנו בהמשך נגיע כמובן לדברים שכן אפשר לתרגם אותם לפעולות פשוטות שיכולות לעזור להן כבר עכשיו.

אני רוצה לפנות לאפרת אשכנזי, אחותו של יוסי הרשקוביץ'. את אחות של איתי?

גם של איתי, כן. אז קודם כל, אני רוצה להגיד תודה רבה לוועדה שפתחה את הדלת גם למשפחות, לא רק לאלמנות. אני מסתכלת עליכן ואני כל כך מבינה מה שאתן מדברות, כי אני חיה את זה גם יום יום כי אנחנו משפחה מאוד מגויסת. אני אחותו של רס"מ יוסי הרשקוביץ', בן 44, מנהל בית ספר פלח בירושלים. לא הייתה לו שום סיבה ללכת למלחמה הזאת, הוא חולה צליאק מאוד קשה.

הוא כבר סיים בעצם את המילואים, הוא היה בשליחות בארה"ב ארבע שנים, מ-2012-2016, והוא גמל לעצמו שכל שנה שהוא הפסיד בארה"ב את יום ימי המילואים הוא מחזיר למדינת ישראל. השנה זו היה השנה האחרונה.

אז קודם כל, אני רוצה להגיד תודה לוועדה שהזמינו את בני המשפחה, כי אני הפה והשופר של גיסתי, ואני חייבת לומר שאני גם פה לכל אלמנות צה"ל באשר הן, ואני באתי פה לטהר את זה מהצד שלנו כמשפחה ואני גם באתי עם פתרונות. יש לי רעיונות מעבר למה שאני הולכת להציג פה.

אז דבר ראשון, גיסתי הדס נותרה עם חמישה יתומים. בארי, בן 15, הלל בת 13, טל בת 8, שירה בת 6 ונטע בן 3. אני אתן לכם את התיאור, אני מאוד הזדהיתי עם האלמנות היקרות, לא אלמנות, הנשים הלביאות. אין לי מה להגיד חוץ מזה. אתם לא מבינים באיזו רמה מדובר. נשים של גיבורים, הן גיבורות בעל כורחן. ככה אני קוראת לגיסתי – גיבורה בעל כורחה.

בעצם, מאז שאחי נפל ב-11 באוקטובר, אחיה ואשתו גרים אצלה בבית, היא לא מסוגלת להיות כרגע לבד. לאט לאט הם עושים תהליך פסיכולוגי שהם יעברו למקום אחר, יש להם תינוק קטן והם חיים אצלה בבית. אני רוצה לתאר לכם את היום יום. אלמנה קמה אחרי שבעה, אחרי 30 יום והיא בעצם צריכה לחזור לחיים, לחזור לשגרה.

חמישה יתומים, איך חוזרים לעבודה? איך חוזרים לשגרה? נתחיל מזה שהיא עובדת במשרד הביטחון. יישבו פה חברותיי ויספרו איך כל דבר דורש טופס. הבירוקרטיה הורגת. כשאני שואלת את גיסתי במה את עובדת? במשרד הביטחון. ילד הולך לחוג שמשרד הביטחון נתן, וזה מקסים ותודה רבה. למה היא לא יכולה לסרוק קבלה? למה היא צריכה לתת טופס, לשלוח את הטופס, ללכת למשרד הביטחון? לא נשמע לי הגיוני שבמאה ה-21, עדיין הבירוקרטיה הזאת איתנו. לא הגיוני.

אם בקופות החולים לאחר הקורונה אנחנו עדים לשינוי משמעותי שהכול אונליין, מה קרה? למה אי אפשר לעשות אונליין גם את הדברים האלה? אלה דברים נורא פשוטים. אלמנה לא צריכה להסתובב כל היום עם קבלה פיזית ביד ולהוציא טופס, ולהדפיס, ולסרוק. אתם לא מבינים, זו עבודה סיזיפית, וזה גורם לבן אדם גם כן בסופו של דבר להגיד לעצמו, אוקיי אין לי עצבים להתעסק עם כל הבירוקרטיה. אז מה עשינו בזה? גם אנחנו רוצים לעזור, אבל אנחנו גם שמים משקולת על אותה אישה שצריכה להתמודד יום יום עם הקשיים האלה.

אז קודם כל, הדבר הראשון הבירוקרטי, בואו נעבור לדיגיטציה. לא יכול להיות שהדבר הזה עדיין חי ונמצא במלחמה הקודמת או במלחמות הקודמות. זה לא הגיוני. זה דבר ראשון שלא ברור לי איך זה עדיין לא משתנה, נתחיל מזה. למה בכלל גם צריך לתת קבלה על כל דבר?

דבר שני. איך לא חשבו על זה קודם? אישה יולדת, יש לה חופשת לידה. מה קורה עם חופשת אבל? איך אישה יכולה לחזור מיד אחרי השבעה וה-30 לעבודה? ואני אספר לכם יותר מזה. אתמול ישבתי עם גיסתי, היא קיבלה שימוע. אין עבודה. נגמר. וכשרז מספרת על זה שהיא תפקודית-משימתית, גיסתי היא אחת הנשים הכי מתפקדות והכי משימתיות שראיתי בחיים שלי. היא שבר כלי.

מה זאת אומרת? החליטו לפטר אותה?

כן. כן. כן. זה הדבר החדש. אז אם מגנים על נשות המילואימניקים, איפה מגנים על האלמנות שלנו? איפה? איפה מגנים עליהם? אני רוצה שיגנו על גיסתי. אין מצב שהיא תהיה בלי עבודה. זה אחד. איך אישה קמה בבוקר, כשיש לה חמישה לבבות שבורים והיא בעצמה שבורת לב, וצריכה לטפל בילדים, ושהילדה קמה בבוקר ושואלת "אמא מתי זה ייגמר שאבא ייהרג?"

איך אתה מחזיק מעמד עם כל האמירות והמשפטים הקשים האלה? ואני מדברת על ערמות כביסה, ואנחנו מדברים על זה שגיסתי אוהבת שהבית נקי ומסודר, לא מסוגלת לעשות את זה. צריכה להיות פנויה לחמישה לבבות שבורים ולעצמה, ולפעמים לא בא לקום בבוקר. עכשיו, אנחנו מדברים על נשים עם כוחות ועוצמה שאין לתאר. אני רואה אותן, אני יודעת במה מדובר.

אישה ש-12 שנה בעלה משרת בימ"מ, אתן יכולות לתאר לבד על איזו לביאה אנחנו מדברים פה. אנחנו מדברים על נשים, שכמו שאת אמרת, שהדברים השתנו. זה נשים קרייריסטיות, זה נשים עובדות, זה נשים שרוצות להמשיך בשגרת החיים שלהן. מדינת ישראל צריכה לתת את האפשרות לחזור אל השגרה הזאת.

זה אומר, א' הבירוקרטיה צריכה להשתנות. ב', אני מצפה ממדינת ישראל לחופשת אבל שמעוגנת בחוק. לא יכול להיות דבר כזה שאישה קמה אחרי ה-30 כאילו לא קרה שום דבר. אלה החיים. החיים שלה השתנו, היא צריכה לחשב מסלול מחדש. לא לכל אחד זה לוקח תוך יום-יומיים.

דבר נוסף, אני רוצה לשתף. במלחמה הזאת, כן אני דוסית, יש הרבה משפחות דוסיות שהמשפחות מרובות ילדים, שזה דבר חדש שלא היה. זה לא היה במלחמת יום כיפור, אני יודעת, אבא שלי שיתף אותי שלא היה דבר כזה. אנחנו מדברים על הרבה משפחות שיש להן יותר מארבעה וחמישה ילדים. עכשיו אני משתפת אתכם בפתרון שאנחנו כמשפחה יצרנו, ואני מצפה ממש להאזנה ולתרגם את זה למעשי.

אחיין שלי נטע הוא ילד שחולה באיזושהי מחלה, אני לא רוצה לשתף מפאת הצניעות שלו. ועלה בשבעה שאולי נשיג עובדת זרה, אולי נביא עובדת זרה, כי יש לגיסתי קושי לטפל בו. התגייסו כאחים, כמשפחה, וברמה שהפכנו את המדינה. באמת. גיסתי נמצאת עכשיו עם עובדת זרה כבר חודש. אין לכם מושג איזה שינוי.

אני רואה עכשיו מהצד איך גיסתי הוקל לה שהיא קמה בבוקר, ומישהו מכין לה את הסנדוויצ'ים, והבית נקי, ואין כביסות. אני מדברת עליכן. עכשיו, תקשיבו, זמנים השתנו. כמו שפעם היו שולחים כל איש מבוגר לבית אבות, היום יש עובדים זרים. צריכים להיות קריטריונים ברורים לנשות צה"ל שאיבדו את יקיריהם, שמכאן והלאה, לא יודעת תחליטו אתם, מי זכאית לזה, אולי לא כל אחת מעוניינת בזה, אבל לפחות שתהיה את האפשרות. ואני מסתכלת על זה עכשיו, למה גיסתי צריכה לשלם על זה? היא נתנה את היקר מכל. היה לה יד ימינה, יוסי היה יד ימינה. הוא היה מנקה בבית, והוא היה מסדר בבית, הוא היה עושה כל פעולה שאישה עושה, זה מה שהוא היה עושה. וגם היה לה מנקה בן מיעוטים, שלא מגיע אליה. אז יש לה עכשיו מישהי שעוזרת לה, זה לא עוזר כמו שאמרה רז, זה מקל. תחשבו איך אפשר להקל.

אז דבר כזה, כמו לתת את האפשרות לעובד זר לנשים שמעוניינת בזה, שרוצות את זה, יש לזה עניין. ואני רואה את השינוי, אני רואה כמה שזה עוזר. אז נכון, זה לצאת קצת מחוץ לקופסה. נכון, במשרד הביטחון לא היה אופציה כזאת, אז בואו נעלה משהו חדש.

יהיה, וזו נקודה מאוד משמעותית שעושה את ההבדל בין שמיים לארץ, ואנחנו נפתור את זה כי כרגע אני יודעת שנתנו באמת מענה נקודתי למספר נשות נופלים וגיבורי ישראל, אבל זה צריך להיות הכלל.

זה לא צריך להיות יוצא דופן. ודבר נוסף, היא לא צריכה לשלם את זה. מדינת ישראל צריכה לשלם את זה. מדינת ישראל צריכה לשאת בנטל הזה. גיסתי לא צריכה לשאת בנטל הזה. הכסף של משרד הביטחון לא צריך לבוא על הדבר הזה. יש לה צרכים אחרים, היא צריכה צרכים אחרים.

אז דיברנו על הגנה מבחינת עבודה, דיברנו על חופשת אבל, ודיברנו על סיוע של עובדים זרים. עכשיו, אם יש נשים שלא מעוניינות בדבר הזה, יש גם אלטרנטיבה אחרת. יש דבר שנקרא מת"בית. כל יום כמה שעות, לא עוזרת שבאה מנקה והולכת, מישהי קבועה שיכולה להגיע. תקראו לזה נני, תקראו לזה באיזה שם שאתם רוצים, אבל צריך להיות סיוע. בייביסיטר קבוע, לא איזו בת שירות שמגיעה ושנה הבאה היא כבר מסיימת וצריך מישהו אחר, ובינתיים הילדים נקשרו אליה. מישהי קבועה, ולתת את האפשרות לנשים לבחור במה שהן מעוניינת ונוח להן ומתאים להן.

תודה רבה על ההקשבה, ואני מקווה שזה יגיע לאוזניים שיעשו עם זה משהו מעשי.

אפרת, תודה רבה על חוכמתך, בעל כורחך לצערי. אבל זה בדיוק ההבדל, ואני אומר עוד הפעם שבשיחה עם רז היה לנו שבסוף אנחנו יכולים הפלטפורמה, אבל את המציאות אתן חיות יום יום, ואתן יכולות לשקף, ואת הקול שלכן אתן צריכות להשמיע בעזרה שלנו בכל מה שתצטרכו. יש גם נציג, ביקשנו שתגיע נציגת רשות האוכלוסין וההגירה לעניין זה שבהמשך תתן לנו תשובה.

עכשיו, אני מבקשת מערוץ הכנסת לא לצלם את הדוברת הבאה לבקשתה, כדי לשמור על הפרטיות של המשפחה. מדובר באחות של איש מילואים שנפל בקרב, שהיא באה לדבר בשם המשפחה ורעייתו. אז בבקשה.

תודה רבה באמת על ההתחשבות. שמי נעמה, אחי הקטן והמתוק נפל, הוא היה בן 35. אני לא אומרת את שמו, כמובן לא מתוך בושה, אלא כי גיסתי, אשתו, הפומביות הזאת שהיא נכנסה בעל כורחה היא קשה לה מאוד. כל דבר שקשור, אפילו אם מגייסים לה תרומות, אני יודעת שזה מאוד מאוד קשה לה. הם היו זוג מאוד פרטי, מאוד מסתדר לבד. זו הסיבה שאני לא אומרת את השם של אחי בצורה מפורשת, למרות שיהיה קל גם לזהות מי זה לפי התיאור, אבל בכל זאת.

אחי הקטן היה אבא לשישה ילדים, אשתו צריכה ללדת. הוא היה דוקטורנט, בחור מוכשר מאין כמוהו. הוא התקבל לתפקיד בזמן המלחמה. הוא עשה ראיון עבודה לאיזה תפקיד מאוד בכיר בשירות הבטחוני של מדינת ישראל, עם פוטנציאל השתכרות יפה מאוד, שוב אני אומרת, את דיברת על כסף, זה חשוב. הם היו מאוד מתוכננים, זוג מתכנן את החיים שלו, מתכנן גם מבחינה כלכלית את האופציות ואת האפשרויות. הוא כאמור התקבל לעבודה, הוא לא עבד יום אחד, הוא לא מקבל פנסיה גם, לא מקבל שום דבר, הוא בעצם כמו סטודנט בן 20 למרות שהוא אבא לשישה ילדים.

אני רוצה להעלות כמה דברים שבאמת כמו שאפרת אמרה וכמו שאת אמרת, אני חושבת שיש בעיות נקודתיות, אבל זה נקודה פה נקודה שם, וחשוב שזה יהיה משהו שהוא באמת ברמה יותר רוחבית. קודם כול, לדוגמה, יש בעיה ספציפית עם רכב. היא עומדת ללדת את ילדה השביעי. הם היו נוסעים בשתי מכוניות, הם לא תיכננו לקנות רכב מיניבוס. הם היו עושים את זה גם עד עכשיו. אבל עכשיו אין לה ברירה, היא גרה במקום מאוד מאוד מרוחק, ואם היא רוצה לצאת עם הילדים, היא חייבת אוטו של שמונה מקומות שהוא יקר בטירוף. ישר התגייסו אנשים לתרומות, והסיפור הזה של התרומות הוא פוצע לה את הלב. היא צריכה תרומות לכל דבר, זה דבר אחד.

דבר שני, כמו שאמרתי אין פנסיה, מה שהיא מקבלת באמת היא מקבלת לכל ילד ולעצמה, וזה בכלל לא משתווה למצב החיים שלה אילולא הוא היה באמת מתקבל יום אחרי שהוא היה חוזר מהמילואים ומתחיל לעבוד. ובאמת הוריד את רמת החיים, נתן את החיים שלו באמת מתוך אמונה שלמה במה שהוא עושה, הוא באמת גם נהרג בדרך לחילוץ החטופים.

אין ספק בכלל בחשיבות של מה שהוא עשה, אבל להתייחס אל זה – אוקיי עשית את שלך, תקבל איזשהו סכום מסוים ממשרד הביטחון ושלום. אני שוב מדגישה, העובדת הסוציאלית היא בן אדם מדהים, אנחנו בקשר איתה.

של משרד הביטחון או של הרשות?

של משרד הביטחון. הרצון שלה הוא אינסופי, אבל היכולות שלה הן מאוד מאוד מוגבלות.

בנוגע לעזרה, אני מאוד מתחברת למה שאפרת אמרה. הבעיה הכי גדולה זה שצריך מישהו שיהיה איתה, שיתפקד בבית. כרגע היא מקבלת עזרה, המשפחה מאוד מגובשת ואנחנו באמת עושים מאמצים, המשפחה שלה גם, וזה מפרק את המשפחה. הרצון, העזרה, והמשפחה מדהימה, אבל יש בה משהו שמפרק. ואני יודעת מגיסתי שאמרו לה אולי קחי איזה מענק חד פעמי עכשיו, תמצאי מישהי. היא לא רוצה להעסיק. אפרופו בירוקרטיה, היא אומרת לי איך אני מעסיקה מישהו?

אני אגיד גילוי נאות: אני מנהלת תוכניות של חונכות, אני עובדת מול משרד הביטחון עד עכשיו. עד חודש עוד אנחנו נותנים שירות גם לאלמנות ויתומי צה"ל. לא זכינו במכרז, אז אין לי שום אינטרס אישי. אני כן יודעת למשל שאנחנו עובדים מול מחלקת שיקום במשרד הביטחון, אחרי מה שקרה עם איציק סעידיאן יצאו מהקופסה ועשו שינויים אדירים.

בנפש אחת, כן.

כן, בנפש אחת. אני יודעת שהכול תלוי מכרז, המכרז יצא רק עכשיו. אבל יש עניין של מכרזים במשרד הביטחון.

מה אבל בשורה התחתונה?

הייתי רוצה שייתנו לה את העזרה. עובדת זרה זו אופציה אחת, או למשל יש שירותי חונכות לילדים. במכרז רשום שכל ילד צריך לקבל חונך אחר, והשכר עלה אפרופו ל-50 שקלים שזה כבר נהיה די משתלם.

מה זה חונך של כמה פעמים בשבוע? טוב, תכף נגיע למשרד הביטחון.

10 או 6 שעות לכל ילד. זה לא פרקטי אצלה כי אי אפשר למצוא שם כוח אדם, היא גרה במקום מאוד מבודד, בטח לא חונך לכל ילד, ומה שהיא יותר צריכה כרגע כדי לשרוד זה מישהו שיעזור לה.

ואני הייתי רוצה שתהיה הרחבה של המכרזים, שיהיה אפשר להעסיק מישהו ב-50 השקלים שזה די יפה לעזרה עם הילדים, שיהיה אפשר להעסיק מישהו ולא לקבל, העובדת סוציאלית מנסה לקבל אישורים מיוחדים לזה. לא, שזה יהיה מוחרג. כי באמת כמו שאמרנו במלחמה הזאת, יש פה מצבים המון המון אימהות לילדים, מה שלא היה בעבר. וחברת הכוח-אדם, היא תתן את המשכורת, היא לא תצטרך להעסיק חוץ מלחתום על השעות.

גמישות. גמישות במתן הסיוע שהרבה פעמים זו אותה עלות, אבל שוב להתאים את זה לכל משפחה.

כן, יש פה חברות כוח אדם, יש פה אנשים שיכולים לתת שירות. בוא נשתמש בזה לדברים ובלי צורך בהחרגות ולחכות ולהמתין. היא לא רוצה בשום פנים להיות גורם מעסיק. היא לא מסוגלת כרגע בכלל לחשוב על שום דבר כזה, היא באמת עסוקה בלשרוד את היום יום. אז כשדיברת על מת"בית, מת"ביות לא מקבלות הרבה כסף, ואני יודעת בתור אחת שמעסיקה את החונכים.

תכף אנחנו באמת נצלול גם יותר לפרטים, אבל אם תרצי לומר עוד משהו ברמת המאקרו ואנחנו נרד לרזולוציות של הילדים והסיוע לילדים.

אוקיי, מה שאני אומרת שיש פה, אני אומר באופן רוחבי, הרבה נופלים שזקוקים שהמשפחות שלהם באמת יתחילו לחיות את חייהם וירדו ברמת ההכנסה מעבר לקצבה ולכל ההטבות הנלוות, שזה באמת בקטנה לעומת הצרכים האמיתיים.

שלא ירגישו צורך לבקש נדבות, או לבקש תרומות. זה פוצע באמת את הלב של גיסתי ושל המשפחה, אנחנו לא אוהבים את זה. אנחנו היינו משפחה מאוד פרטית, אנחנו לא אוהבים את הצורך הזה בהתגייסות ובקבוצות פייבוקס ובדברים כאלה. אני גם לא חושבת שצריך.

תודה נעמה. תודה על הדברים המאוד משמעותיים שארבעתכן שיתפתן וחשפתן, למרות שבאמת אני יודעת כמה זה קשה להיות במקום הזה של פומביות, בטח שזה משודר וכל עם ישראל יכול לצפות בזה. אבל אנחנו מגויסות ומגויסים יחד איתכן למען המטרה הזאת שמדינת ישראל תתן את המעטפת הראויה, המותאמת, המונגשת, שלא מטרטרת ולא מקריסה את הנשים של הגיבורים שנפלו, שהן גיבורות בעל כורחן בעצמן.

נמצאת איתנו פרופ' יפעת ביטון, היא נמצאת איתנו מארה"ב בזום. פרופ' יפעת ביטון שפועלת רבות כדי לחשוף את פשעי החמאס מה-7 באוקטובר, אבל היא בעצמה גם משפחה של גיבורי ישראל שנפלו בקרבות. בבקשה.

תודה רבה כבוד יושבת הראש. אני רוצה להודות לך מקרב לב על ההחלטה שלך לקחת גם את המסע הזה על כתפייך. המסוגלות שלך לחשוב תמיד על איפה נשים נמצאות בתוך הסיפורים הקשים והטרגדיות הלא פשוטות האלה שקורות לנו ברצף לצערנו, ובאמת כאן היום אני נמצאת גם כמי שאיבדה שני קרובי משפחה, אחד מהם הוא חן נחמיאס ז"ל, שטל אשתו, גיסתי האהובה והלביאה, היא הייתה לביאה לפני שזה היה בעל כורחה, אבל עכשיו היא לביאה לבד בעל כורחה, דיברה כאן קודם לכן, והטונים שעולים והסיפורים שעולים, גם ממנה, גם מרז, גם מאפרת, מנעמה, הם מספרים לנו סיפור מאוד דומה. של משהו שקרה לנשים דרך הגבורה האדירה הזאת שהפגינו בני הזוג שלהן.

וחשוב בהקשר הזה לומר, שהתפיסה היא שהמדינה מטפלת באלמנות, צר לי על הביטוי הזה, וביתומים. בוודאי אלה של כוחות הביטחון. לגבי אחרים אגב, אני חושבת גם שצריך לזכור שיש פה חלק מהפתרונות שיכולים להיות רלוונטיים לנפגעים נוספים אחרים. הרבה מאוד משפחות ספגו את הנפילה של בן הזוג, לפעמים בת הזוג, הורים, והתחושה שלנו היא שזה אנשים מטופלים. גם אני חושבת אפרת אמרה את זה, היא אמרה אה אתם מכוחות הביטחון אתם מסודרים. בגלל זה כל כך חשוב הדיון הזה שיורד לפרטים של לדבר על כביסות, בישולים, חוגים, הסעות.

תעסוקה, אובדן הכנסה. הכול, נכון.

אז רציתי לומר משהו לגבי אובדן הכנסה, אני רוצה לומר בנקודה הזאת. התפיסה שלנו היא שהן מקבלות את המשכורת שהייתה בעצם כפנסיה של בן הזוג, ראינו מנעמה גם את הבעייתיות אצל מישהו שהוא רגע לפני קבלת משרה אמיתית נקרא לזה במובן הזה, אז אני יכולה להגיד אצלנו למשל, שהפנסיה הזאת של חן נכנסת במלואה, אבל טל לא עובדת.

כלומר, זהו. טל לא עובדת. חצי מההכנסה של הבית איננה, והיכולת של טל לעבוד עכשיו היא פשוט לא קיימת, לא בגלל שהיא לא חזקה, בגלל שהיא מחזיקה את ארבעת הילדים ואנחנו רואות את זה שוב ושוב. אז למשל, שוב, אני חושבת כמשפטנית, התפיסה שלנו היא שזה שטל הפסיקה לעבוד זה כאילו לא עניין של המדינה, זה משהו שהיא צריכה עכשיו להתמודד איתו וזה ברור שזה עניין של המדינה.

אחת הדרכים המרכזיות לאפשר לטל לחזור למעגל העבודה, התשובה היא כמובן עם זה שתהיה מי שתוכל להיות שם כל הזמן, כמו שנאמר פה קודם, בצורה מאוד מובהקת.

את יודעת מה? זו יכולה גם להיות בחירה של המשפחה של האישה, אם זו גם אמא שלה או חמותה, שישלמו להן. כי בסוף גם הן מנקות את כל החיים שלהן, מפנות את כל החיים שלהן בשביל להיות בתוך הסיוע הזה שהמדינה צריכה לתת.

נכון מאוד, ואני רוצה בהקשר הזה לומר, אנחנו מדברות פה הרבה פעמים או על סיוע כזה שאפשר לקחת, או שלפעמים פשוט אי אפשר לקחת. אני יכולה להגיד, ואני מספרת פה משהו אישי אבל מאוד ישראלי.

גם אמא של טל היא אלמנת צה"ל, וגם החמות של טל היא אלמנת צה"ל שאיבדה את הבן שלה 50 שנה אחרי שהיא איבדה את בן הזוג שלה, את האבא של בעלי. וטל עצמה היא יתומת צה"ל, והשרשרת הבין דורית הזאת של כאב ואובדן, איך קמים ממנה? ואני רואה את טל קמה ממנה בציפורניים, אבל אני יודעת כמה זה קשה, והמדינה יכולה וצריכה לעזור לה. יש לה לפעמים חובות של דורות כלפי הנשים האלה שמדברות כאן.

אני רוצה לתת עוד פתרון שהוזכר פה לשנייה אולי דרך נעמה, יש את הנושא גם של בנות שירות לאומי. גם אם תהיה עובדת זרה או גם אם תהיה בת משפחה, אגב גם אצל טל קרה בת משפחה, בת של בת דודה שלה. אין דבר כזה שנמצאים לבד בתוך הדבר הזה. גם אם יימצא פתרון כזה, עדיין יש את הנושא של שירות לאומי. אני ישבתי עם מנכ"ל האגודה להתנדבות, ירון לוט, שהוא באמת אדם מקסים וישבנו לפני שבועיים, והוא אמר לי שזה משהו שצריך לחשוב עליו ושמשרד הביטחון צריך כנראה להיות מעורב בו, לשנות קצת הגדרות.

תחשבו אם בנוסף לזה יש לנו באמת בת שירות שיכולה לבוא, ואלה שעושות את המשמרת השנייה, יש הרבה כאלה, לבוא ולהיות עם הילדים כדמות משמעותית למשך שנה. זה גם חמש שנים צריך להיות לדעתי. ואני רוצה לומר כבוד יו"ר, אני פניתי בנושא הזה לגורמים במשרד הפנים, אני חושבת שלך יש את המשקל המנצח, ובאמת גם קשה לשמוע פה את הדברים ולחשוב שהמדינה לא תעשה, עזבי חייבת לא חייבת, שתעשה את מה שהיא יכולה לעשות, והיא יכולה לעשות את סוג הדברים שנקבה בהם אפרת, את המעטפת הזאת שנצא מהתפיסה הזאת שמדובר באנשי כוחות הביטחון כולם מוגנים.

וגם, מה שאפשר לתת לאלמנות הנובה, לאלמנות של הקשרים אחרים, שגם הן צריכות את העזרה האדירה הזאת. זהו, רוצה להודות לך מקרב לך על הדיון הזה.

תודה פרופ' יפעת ביטון, גם על זה שאת חושפת את האישי, אבל כמו שאמרת הכי ישראלי.

רגע, אפשר לאחל מזל טוב תוך כדי הדיון? גיסתה ילדה עכשיו בת.

מזל טוב, איזו נקודה של חיים. אנחנו שולחים לה, למרות שאנחנו לא חושפים את שמה, חיבוק גדול ושיתחזקו, היא והתינוקת. אבל זו גם תקווה, יש חיים. כן, מה?

במסגרת כל הדברים וההצעות שהיו, ההצעה שאני ראיתי במסגרת זאת, זה אסור לפטר הורים שכולים.

אנחנו כתבנו את זה, כשנגיע אלייך את תוכלי להגיד. פשוט רציתי שנהיה ברגע הזה איתה. תודה.

אני יודעת שיש פה חברי כנסת שצריכים לעזוב. חברת הכנסת דבי ביטון צריכה לצאת לסיור בעוד 10 דקות. את רוצה להגיד עכשיו כמה מילים?

אם אפשר, קצר זה יהיה.

כן, בבקשה. אנחנו נגיע לזה שזה הדבר הכי חשוב והמשרדים.

ראשית, תודה על הדיון החשוב הזה, שהנושאים האלה מאוד מאוד קרובים לליבך. אני מחבקת ומחזקת את הלביאות. אז אני תושבת שדרות, ובהחלט אנחנו חייבים את חיינו לאותם אמיצים, כולל לוחמי הימ"מ שהיו בתחנת המשטרה, זה היה 100 מטר מביתי. אני באמת חבה ומצדיעה ומרכינה ראש באותה מידה.

כבוד היו"ר, אנחנו שומעים את המילים ואנחנו צריכים לזכור, 2024 נשות ישראל, נשים עצמאיות, מנהלות משקי בית, בני הזוג הם שותפים פעילים לכל דבר. אנחנו נשים של חוגים, של נסיעות, של עצמאות, וגם אם אימהות לביאות ובשלניות מעולות שמחכות לארוחה של ביחד, וביום בהיר אחד הכול נקטע והכול נהרס והשבר הוא קשה מאוד. וכאן בדיוק המקום שהמדינה צריכה להיות, וכשאני שומעת את הנשים ואת הקשיים שהן מציפות, מי שלא חווה את זה פחות רואה, ופתאום אתה מבין כמה זה נכון וכמה זה קשה.

אז אני כבר יכולה לומר לכבוד היו"ר שתוך כדי שהן מדברות, מחר כבר אני מגישה הצעת חוק למת"בית. אני חשבתי על הנושא של המת"ביות, זה לא מת"בית, זו מישהי שתלווה את הנשים האלה במשך שנה, שתכבס, תבשל, תסייע. אני חושבת שזה נכון לתת, ובטח חופשת אבל או חופשת תקומה, אני לא יודעת אם לקרוא לזה אבל, זה קצת קשה לי כי אני מעדיפה שהחופשה הזו תתן להן התרוממות לשקם את עצמן. אלה כבר שתי הצעות חוק.

הצעת חוק יפה. אפשר לקרוא לזה חופשת ריפוי.

ממש ככה, כי האבל קיים והוא ילווה אותנו כל השנים ובטח עוד עוולה שצריך לתקן, זה שילדים בגיל 21 – הם לא מפסיקים להיות יתומים. האבא לא יחזור. תודה רבה, ואני מחזקת אתכן.

תודה חברת הכנסת ביטון. ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מר שלומי נחומסון.

לפני הכול, אני מבקש להתנצל שנכנסתי באמצע הדיון, מתקיים במקביל דיון רלוונטי בוועדת חוץ וביטחון, אז אני מגיע לכאן משם. אני מבקש להודות לך חברת הכנסת פנינה תמנו שאת יו"ר הוועדה, על קיום הישיבה המאוד חשובה הזאת.

אנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של מלחמה, אבל תוך כדי המלחמה הזו שהותירה אחריה 230 אלמנות עם 532 יתומים.

יש לנו 604 נופלים. אני מדברת כרגע על צה"ל, 604 נופלים מצה"ל שמתוכם כמה?

שמתוכם 230 הותירו אחריהם אלמנות. החוק אגב לא מפריד בין אלמנת צה"ל לאלמנת מוסד, שב"כ, משטרה.

אז אתה אומר שזה לא רק מתוך ה-604.

זה התיקון.

את נציגת משרד הביטחון? את תתני לנו אחר כך את הפרטים. כמה יתומים אמרת?

532 יתומים. בנוסף אליהם יש עוד 19 יתומים שעדיין לא נולדו. אנחנו יודעים על 28 אלמנות פר יום.

אחת נולדה הבוקר.

אז סליחה, 18. אני נכנסתי באיחור. 18 יתומים שעדיין לא נולדו וצריכים להיוולד לתוך הסיטואציה הזו, אוקיי? חשוב להבין שבתוך המלחמה הזאת מתקיימות כרגע 230 מלחמות אחרות. כל אלמנה כזו מנהלת מלחמה, מלחמת חורמה להציל את עצמה, להציל את הילדים שלה, להציל את המשפחה, להציל את הבית, להציל את הכלכלה של הבית.

כל מלחמה כזו היא קשה מנשוא והיא לא נגמרת אגב. אנחנו בתור הארגון היציג של האלמנות והיתומים מלווים עדיין את אלמנות מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ששת הימים. אנחנו יודעים שהמלחמה הזו לא נגמרת, הם עדיין נלחמים אותה.

כן, אבל בצער אני אומר, יש לנו כבר ידע מצטבר בכאב.

יש לנו ידע מצטבר הרבה יותר טוב, אבל יש לנו גם אסמכתאות, כמו למשל ועדת רובינשטיין שלפני 20 חודשים ושבוע פרסמה את ההמלצות שלה. ועדת רובינשטיין בראשות שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שהמדד שלה היה לדון באופן שבו המדינה מטפלת ביתומי צה"ל.

משרד המשפטים כאן? את יכולה להגיד לנו מה ההמלצות אחר כך של ועדת רובינשטיין?

אני אומר.

אוקיי, משרד הביטחון יאמר לנו את ההמלצות. כן.

ההמלצות האלה תקועות כבר שנתיים, למה? כי במשרד האוצר, שישב בוועדה הזו, היה חשב בוועדה ולמעשה אישר כל חלק ממנה, משרד האוצר מעכב אותה היום. לא רק אותה, יש שורה של יוזמות שמיטיבות עם היתומים, שמשנות את המציאות, כי היום מדינת ישראל יש לה אסמכתה ביד לזה שהיא לא יודעת לטפל ביתומים. לא ביתומים הצעירים ולא ביתומים הבוגרים. היא לא יודעת לעשות את זה מספיק טוב.

שלומי תן לי דוגמה מה המסקנות היו ומה האוצר תוקע, מה אותו פקיד מהאוצר תוקע או שר, אי אפשר להטיל הכול על הזה, תן לי דוגמה.

אני אתן כמה דוגמאות. היום בבוקר התראיינה ליקי אביאני ביחד עם אחותה שי-לי, הבנות של הרבש"ץ של כפר עזה שנהרג ב-7 באוקטובר. שתיהן בנות יותר מ-21. משרד הביטחון למעשה לא יכול להכיר אותן, הוא רוצה מאוד להכיר בהן, רוצה מאוד לסייע להן, החוק לא מאפשר את זה. מבחינת החוק, הגעת לגיל 21, אתה כבר מה שנקרא מספיק גדול, עומד על הרגליים, תתמודד.

אני יכול לספר שאני בן 44, הקשר עם ההורים שלי ועם ההורים של אשתי עדיין קשר של מסייע. אנחנו יודעים איפה אנחנו נמצאים, באיזו תרבות כלכלית אנחנו נמצאים.

אנחנו יודעים מה זה גיל 21.

נכון, בגיל 21 הם צריכים אולי יותר מכל גיל אחר. המדינה תומכת, גם אנחנו לא שבעי רצון מהסכומים. ילד היום מקבל תוספת של 1,800 שקל ממשרד הביטחון.

1,100.

מה זה 1,100 שקל? מה זה 1,800 שקל? מזונות היום של מישהו שרואה את הבן שלו בהורות משותפת הם יותר גבוהים מ-1,800 שקל.

עוד דוגמה.

היום יש הורים שבהורות משותפת שלא משלמים גם שקל מזונות, צריך לומר.

בבקשה שלומי תתמקד. אני רוצה דוגמאות.

עוד דבר, בגיל 21 גם אלה שהמדינה כן מכירה בהם ושילמה את ה-1,100 או 1,800 שקל, לא משנה מה, זה נפסק. יש אלמנות קבע היום שמחטטות רגליים בין ראש אכ"א לראש תשו"ג, תשלומים וגמלאות בצבא.

תודה, שלומי. קודם כל אני מבקשת להודות לכם על העבודה שלכם, אתם עושים את זה בהתנדבות, אתם עמותה, אתם לא זרוע ממשלתית.

אני מבקשת ממך כזה דבר כראש הארגון: אני רוצה שתגבש מסמך, תעביר בבקשה לוועדה, המסמך עם הנקודות שלדעתך יש שם פערים, אלא אם כן תרצה בהמשך אנחנו ניתן לך. תארגן רגע את הנקודות, אני מתקדמת הלאה.

משפט אחד, ברשותך.

כן.

שמעתי על היוזמה לבנות שירות. בתור ארגון שאחד מהתפקידים שלו זה לזהות מה לא ניתן היום על ידי הרשויות, זאת אומרת משרד הביטחון וצה"ל, ולנסות למלא את החלל תרתי משמע, אני מציע למשרד הביטחון שאת כל נושא בנות השירות אנחנו ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, ניקח על עצמנו כבר לשנה הקרובה, עד שמשרד הביטחון יוכל לקחת את זה מאיתנו הלאה.

תודה שלומי. אגב, יש הרבה מאוד משאבים של המדינה, כמו פר"ח. יש הרבה מאוד, צריך לצאת מחוץ לקופסה, לחשוב, ואגב לא לחשוב לבד, צריך לחשוב ביחד עם המשפחות. היום הסיפור של שיתוף ציבור לפני קבלת ההחלטות זה הדבר הנכון לעשותו, כי אחרת המדינה מתברברת ואז הם אומרים אבל אנחנו נותנים.

כבודה אנחנו לא ארגון למען האלמנות, אנחנו הארגון שלהן. הוועד המנהל שלנו הוקם מאלמנות ויתומים.

תודה שלומי, תודה. אני רוצה לעבור למשרד הביטחון ואז נחזור לחברת כנסת נוספת. משרד הביטחון ריקי מורד, סגנית ראש אגף לבכירה לראש אגף משפחות. תציגי את עצמך, את הטייטל המדויק.

שמי ריקי מורד, ובקיצור אני סגנית ראש אגף משפחות הנצחה ומורשת, לא חושבת שצריך יותר מזה. אז קודם כל בוקר טוב, ואני חייבת גם להודות לך על הדיון החשוב הזה, וגם לפנות לטל, רז, אפרת ונעמה, לומר לכן תודה שבאתן. אני חושבת שהשמעתן דברים מאוד מאוד חשובים, ועצם הישיבה כאן מצביעה על חוסן אדיר.

אובדן של אהוב, בעל, חבר, שותף לחיים, הוא אירוע טראומטי ומאוד מאוד קשה ומורכב. זה משבר עצום בחיים, שיש לו המון משמעויות והרבה השלכות, גם לנשים וגם לילדים. אין ספק בכלל, ומהנקודה הזאת אנחנו יוצאים, אתם יודעים אני שמעתי כל כך הרבה דברים, לא כל הפרטים היו מדויקים, רשמתי לי ככה, אני אנסה להתייחס לכל מה שנאמר שם וגם לדבר על המעטפת.

לפני זה, אני רוצה שתגידי לי גברת מורד, אתם מבינים ששנת 2024 זה לא 1973? אתם מבינים את זה?

לגמרי מבינים, ואני חייבת לקחת אתכם ל-7 באוקטובר בערב למשרדים שלנו, לראות בחרדה את הטייפון.

אני בטוחה ריקי, אני רוצה שנתקדם למה אתם נותנים.

אז אני בכל זאת רוצה לומר, שהבנו שאי אפשר לטפל, רק לפני כן אני אומר, כרגע יש קרוב ל-700 חללים, מפני שחייבים לקחת גם את השוטרים וגם את כיתות הכוננות, וגם את אנשי השב"כ, וגם לי מאוד מאוד חורה שכשמדברים על חללים - - -

אני צריכה מספר מדויק ממך. אתם משרד הביטחון, אתם תתנו מספר מדויק, בינתיים תסיימי את הדברים, אחר כך את תוכלי להביא לי את המספרים המדויקים כדי שיהיה כתוב בפרוטוקול. אם בוועדה לא יהיו מספרים מדויקים אנחנו בבעיה.

עכשיו בואי תצללי איתי בבקשה, אנחנו גם קצובים בזמן. עלו פה הרבה מאוד דברים. אני יכולה ללכת איתך בזה שתציגי לי את התוכנית מה אתם נותנים, או שתתחילי במה שהם העלו. אני יודעת למשל, הנה עלה פה צורך מאוד מאוד חשוב, הסיפור של עובדת זרה. זה לא צריך להיות תחינה, זה לא צריך להיות בקשות ספציפיות שנענות לפנים משורת הדין, ממש לא. זה צריך להיות הכלל. הכלל שכל אישה לנופל, גיבור ישראל בעת הזאת בחרבות ברזל ובכללי, שכל אחד מהם, אני רוצה לתת לדעת האם אתם פניתם לרשות האוכלוסין וביקשתם תשובה, ותכף אני גם אבקש את התשובה שלהם.

לגבי השאלה שלך קודם, אני יודעת בדיוק את מספר החללים, אני לא אגיד אותו בקול רם.

מה זאת אומרת?

אני אגיד אותו אחר כך.

ממש לא, את תגידי את זה עכשיו. גברתי, היושבת ראש דורשת להגיד את המספר; אלא אם כן יש לך טענה לחיסיון, לפגיעה בביטחון המדינה. אני לא כל כך הבנתי, מה זאת אומרת? יש סיבה שאת לא יכולה?

לא, אין סיבה.

זה בסדר, אז תגידי לי אחר כך, אחרי שתסיימי אני אתן לך את הזמן יקירתי. אנחנו פה לא בשביל חס וחלילה להביך אנשים. הכול בסדר.

זה לא עניין של מבוכה, פשוט בימים הנוראיים האלה כל יום שאנחנו נוקבים במספר אנחנו מבינים שהוא לא רלוונטי. לצערי הגדול.

אבל זה לא רלוונטי עד עכשיו. אנחנו כנסת ישראל, אנחנו נבחרי ציבור. חייבים לדעת.

697 חללים.

בבקשה תתקדמי ואל תתווכחי, סליחה. לא קורה לי דבר כזה, אני מבקשת ממך להתקדם קונקרטית לתשובות. זה מבזה את המשפחות, את האנשים שהגיעו לכאן. שאלתי שאלה מאוד פשוטה, צריך לאפשר להם במיידי להביא אופר לישראל. יש נשים ל-4-5-6-7 ילדים. אני אישית אומרת לך כאמא – כולנו פה אימהות, ואני אמא לשני ילדים – לא הייתי שורדת את זה יום אחד. יום אחד לא הייתי שורדת את זה. אני שומעת אימהות לשישה ושבעה, ועוד אחת עכשיו בדיוק בלידה, שיהיה לה בשעה טובה, ואנחנו כולנו שמחים. אבל מה אנחנו מצפים מהם, לקרוס?

ממש לא.

אז תגידי לי מה אתם עושים בעניין.

אז אני אומר לך מה אנחנו עושים, אבל תאפשרי לי לדבר.

אבל את מדברת רק - - -

אבל בואי רגע נשמע, שנייה. לא מצליחה לשמוע משפט. תסיימי משפט.

מה שהתחלתי לומר, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה זה החוק שמארגן את המעטפת הניתנת למשפחות השכולות בכלל. גם לאלמנות צה"ל וגם להורים שכולים, והיא כוללת מעטפת רגשית ומעטפת כלכלית, ואם תרצו אני אכנס לפרטים ככל שתרצו.

שבעצם כרגע החוק לא מאפשר להביא עובד זר.

אבל, דקה. מה שהתחלתי לומר, שהבנו שאנחנו לא יכולים להסתפק בחוק, שיש מלחמה ארורה שהכניסה אלינו פי 15 חללים ופי 15 משפחות מכל שנה. שיש מאפיינים שלא ידענו אותם, שלא התמודדנו איתם. למשל, אלמנות ברוכות ילדים. לא היו לנו כאלה. אגב משפחות הנצחה ומורשת, רוב המשפחות השכולות שנכנסו אלינו בעשורים האחרונים, למעט צוק איתן, היו אלמנות של נכים שנפטרו עקב נכותם, כשממוצע הגיל שלהם הוא 55. בהם טיפלנו ולהם נתנו שירות.

הבנו שאי אפשר להסתפק בחוק, הבנו שצריך לעשות ממש הכול כדי שהמדינה לא תתבייש במעטפת שהיא נותנת. והלכנו לכל האפשרויות החריגות, והלכנו לוועדות חריגים שבימים כתיקונם נותנות חריג פרטני, והפכנו אותם לחריג כללי.

אז עכשיו תפרטי לי בבקשה, תודה.

אז אני אפרט את מה שנותן החוק, ואני אוסיף אחר כך או אפילו אתחיל למשל רק כדי שתבינו על מה אני מדברת. מיד אחרי ה-7 באוקטובר, זה לקח אני חושבת שבועיים או שלושה, וזה לא בחוק, אנחנו נותנים לכל יתום בנוסף לתגמולים עוד 3,000 שקל לחודש לאמא שלו, ועד 9,000 שקלים בחודש מ-0-3, ומ-3-6 – 1,500 שקלים ללא בקשה. אנחנו מזרימים את התשלום לתגמולים.

תדייקי במה שאת אומרת. זה מוגבל בזמן.

למה מוגבל בזמן?

אני אראה לך את התגמול. זה מוגבל בזמן. ב-2024 זה נעצר.

לא, אנחנו משנים את החוק עכשיו. ההגבלה בזמן היא רק בגלל המגבלות של הסכומים החריגים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. אני מצטערת שזה כתוב בתלוש התגמולים, זה לא אמור להיות אבל אין מה לעשות, בימים אלה אנחנו משנים את החוק כדי שלא נצטרך לעשות את כל מעשה הלוליינות האלה.

הגדלתם את התגמולים, אני אשמח לקבל את הפירוט של התגמולים. זה לא נכון יהיה להיכנס עכשיו לכמה, אני רוצה ממש את הפירוט.

אין שום בעיה.

אבל בכל זאת אני אשאל, מעבר לתגמולים, את רואה פה שיש צרכים שעלו. זה הסעיף הראשון, מה עוד שיניתם?

מעבר לתגמולים, יש זכויות כספיות. למשל דובר כאן על רכב, נעמה אני חושבת שאת דיברת על רכב. נפגשנו שבועיים אחרי ה-7 באוקטובר באחד המלונות עם קבוצה של נשות של חללים מכיתות כוננות. כולן ברוכות ילדים. הבנו שהסכום שקבוע בחוק, 64,000 שקלים לרכישת רכב ועוד 60,000 הלוואה, לא רלוונטי למשפחות האלה.

זה גם לא רלוונטי שזה יהיה הלוואה, אם לומר את האמת. למה אישה כזאת צריכה לקחת? שיקנו להם את הרכב. בואי, לא מדובר בכל כך הרבה משפחות, כולנו מבינים. אין דבר כזה, רכב כזה זה מאות אלפי שקלים. אני לא חושבת שחצי מזה צריכה להיות הלוואה, צריך לשנות ולתקן את הדבר.

הגדלנו את המענק לאימהות, למי שצריך שבעה מקומות ומעלה, ל-117,000 שקלים מענק.

רגע, זה תוקן בחוק?

לא.

כי בחוק זה עדיין מופיע.

את מכירה חוק שמתוקן ככה?

רגע ריקי, אני לא סתם שואלת. החוק עדיין מופיע 60,000, אז מה זה הגדלנו? כבר הן יכולות לקבל את ה-100 ומשהו?

הן מקבלות את זה.

כחריג.

אבל זאת האופציה, לא לחכות לשינוי החוק, רצינו להתחיל לשלם את זה.

אני איתך, אנחנו לא נגדך, כי אנחנו מפה נצא עם תוכנית פעולה. זה לא המטרה שלי להביך את משרד הביטחון, ממש לא.

אני בטוחה שזאת לא המטרה שלך.

מה שחשוב זה, ותמיד אני אומרת את זה – יכול להיות שלך יש רצון טוב, מחר תבוא מישהי אחרת, תחליף אותך, לא יהיה לה רצון טוב. אז לכן צריך גם לעגן את זה בחוק.

בימים אלה כל התשלומים שניתנו באופן חריג, לא מעוגנים בחוק, נמצאים בעבודת מטה, אנחנו כותבים תזכיר ברגע זה.

תשמעי, אני אומר לך כזה דבר, את לא מצפה ממני להיות נביאה. התשובה שעכשיו נתת, את תגידי אותה. יש אז עבודת מטה כלשהי שנעשית עכשיו?

כן, בוודאי שנעשית.

יפה. אז תגידי את זה לפרוטוקול מה נעשה, על מה אתם עובדים.

אנחנו כרגע כותבים תזכיר חוק שמתקן גם את הזכויות הכספיות של נשות החללים, וגם שלומי התחיל לדבר קודם על ועדת רובינשטיין שמתייחסת ליתומי צה"ל, ואם תרצו אני אומר לכם מה ההמלצות. כרגע אנחנו כותבים תזכיר חוק, ובימים הקרובים אני מקווה מאוד שכל הנושא מול האוצר יוסדר.

הסיבה דרך אגב, שלומי, שהחל מה-1 באוגוסט 2022 ההמלצות הונחו על שולחנו של שר הביטחון, שר הביטחון ביקש להרחיב עוד את המלצות ועדת רובינשטיין.

אז אין התנגדות של האוצר כפי שאומר שלומי?

אני לא רוצה לדבר על התנגדות. כרגע יש שיג ושיח עם האוצר לגבי ההמשך.

שמה הדברים העיקריים?

אני יודע באופן ברור שמשרד הביטחון, אנחנו מדברים על גרסאות מורחבות של המלצות רובינשטיין, מורחבות בהרבה יותר שמקובלות על שני השרים. זה לא עמדת הארגון, עמדת הארגון מרחיבה אפילו מעבר לזה. משרד האוצר היום מתנגד אפילו לגרסה הכי מצומצמת של מסקנות רובינשטיין, שהוא בעצמו נכח בוועדה וחתום על ההמלצות שלה.

טוב ריקי, אנחנו תכף חוזרים אלייך עם ההמלצות של רובינשטיין. את דיברת איתנו על עניין הרכב, יש גם עוד כמה נקודות שעלו פה, עוד לא ענית לי לגבי הסיפור של האופר. אני רוצה לאפשר בכל זאת לחברי הכנסת, אנחנו ניתן לעוד חבר כנסת או שניים לדבר, ואז נחזור אלייך לעניין ההמלצות ומה זה מכיל המתווה, תזכיר, שיושב אצל שר הביטחון ואם יש התנגדות כדאי מאוד להגיד. אם יש התנגדות של האוצר, כדי שאנחנו נדע גם כחברי כנסת איפה להילחם.

בבקשה סימון דוידסון, אחרי זה חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

בוקר טוב, אני אהיה קצר מאוד ומאוד פרקטי. עברו שישה חודשים פלוס, אנחנו צריכים להיות זריזים, מהירים, קשובים, ולעשות מה שהשטח רוצה. נקודה. אין פה עניין פוליטי, ואם האוצר אפילו בקטנה מתנגד אנחנו נדע מהר מאוד לכופף אותו.

מה שהן צריכות עכשיו הן צריכות לקבל, אם זה עזרה, ואם זה עובדת זרה, ואם זה עזרה של מת"ב. זה לא משנה. כל מה שהן צריכות לקבל, צריכות לקבל ועכשיו. כולל הנושא של החינוך הבלתי פורמלי לילדים, שהוא קריטי בעיניי. זה חלק מהחינוך של הילדים, החינוך לא נגמר באחד וחצי בצהריים בבית ספר וזהו, הילדים מסתכלים על הלמפה. אנחנו צריכים לדאוג שיהיו בתוך מסגרות, ואם צריך להפעיל את רשת המתנ"סים ואת האגודות, ואת האיגודים, וכל מה שצריך לעשות הם צריכים לקבל, וצריכים לסדר את זה.

ואני מחזק את מה שקורה בוועדה. אבל, פנינה, אני מבקש ממך דבר אחד: בסוף, פרקטיקה – אחת, שתיים, שלוש, תוכנית, שבוע הבא ישיבת מעקב, לראות שהדברים האלה עוברים ושכולם יהיו מרוצים כמה שאפשר ממה שמגיע למשפחות היקרות האלה. זה הכול, להיות פרקטיים ונקודתיים. תודה.

תודה. אז אני אומר ביושר, שבאמת משרד הביטחון שאותו מייצגת ריקי, ביקשו לדחות את זה כדי שיוכלו להגיע עם תוצרים יותר מוגמרים לעוד שבועיים-שלושה. אני לא הסכמתי, כי אני חושבת שגם נכון לבוא ולומר על מה עובדים, כמו שאנחנו עושות. תכף היא תרחיב, ואם יש דברים שעדיין כפי שאמרתי יש פערים ביניכם לבין האוצר, אתם גם תצטרכו לחשוף את זה לוועדה, כי זה התפקיד שלנו בכנסת, לפקח על הממשלה.

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

תודה גברתי על הדיון, ותודה לכל המשתתפים. אנחנו 186 ימים למלחמה, אז מהר לא עושים את זה. תיקוני החקיקה והתקנות היו צריכים להיות כבר מאחורינו, כי גם למשפחות וגם ליתומים ולכל המעגלים האלה אין זמן, לא רק לחטופים, מהבחינה של ההשלכות והמשמעויות והם עלו כאן. אז חצי שנה לתוך המלחמה היינו צריכים להיות במקום אחר מבחינת תיקוני החקיקה.

עלו כאן הרבה מאוד רעיונות שצריך לחבק, כי הם ישימים והם גאוניים. אנחנו צריכים לפעול מתוך חמלה ורגישות למשפחות, באמת בכדי שתהיה לנו תקומה, ובאמת אין מילים, אין מילים מעבר לזה שאנחנו כולנו צריכים לחזק ולעזור בשעה הקשה הזו. תודה רבה גברתי.

תודה. אני אאפשר גם ליואב סגלוביץ' ומירב בן ארי, ואחרי זה נמשיך. בבקשה.

אני אתחיל דווקא בבעיות שאני צופה בהמשך הדרך. בסוף, מה שמייצר קושי לייצר תהליכים, גם אם כולם מסכימים, הרבה פעמים זה השלכות רוחב. אני דווקא נוגע בזה פה, למרות שהכי קל להגיד מה צריך לעשות.

אז דבר ראשון, אני רוצה להעלות את הנושא שזה לא רק אלמנות צה"ל. זה נושא של פעולות האיבה גם כן.

מדובר באותו חוק.

אני יודע, אבל המספרים אחרים. כלומר המספרים שננקבו, מספרים אחרים לחלוטין, ומאחר וזה אותו חוק אז נכון לדבר על המכלול. הדבר השני, אני מניח שהרבה מאוד דברים יהיו כאן, ואני אומר עוד פעם היו"ר, אני חושב שצריך גם בעניין הזה לעשות דיון משותף ביחד עם משרד האוצר באותו דיון, כי אף אחד לא יגיד לא, אבל בסוף יש סיכוי שזה לא יקרה.

אחד, אין בעיה לשאוף לעשות את זה יחד איתם, אני לא מתכוונת לחכות לאף יו"ר ועדה שרוצה לכנס את זה עוד חודשים.

פנינה, לא צריך לחכות לשום דבר. בסוף, מאחר ואנחנו יודעים איך המערכות עובדות, זה שלכולם יש רצון טוב זה לא אומר שזה יקרה, ואם רוצים שזה יקרה, נכון לעשות את זה בגורמים שבסוף אצלם הם יושבים על הברז, ולנטרל את האפשרות להשפעות רוחב, כי אלמנות צה"ל ונפגעי פעולות איבה לא התחילו ב-7 באוקטובר. אני אומר את זה כאן, למרות שזה לא נאמר קודם, אבל על מנת שהדיון יהיה באמת אפקטיבי, כי בסוף יש פה שורה של תקציב שצריכה להתמלא, ובלי זה – זה פשוט לא יקרה, בייחוד כשעושים תיקוני חקיקה וכו'. לכן אני אומר מה שאני אומר, אם רוצים שזה יקרה מעבר לדיון.

דבר נוסף, כמובן כל רעיון טוב שעולה פה בדרך, זה יכול להיות מדברים נוספים שאולי אתם עוסקים ואולי לא, אבל שווה כפיקוח שנראה מה התוכנית כולה. לדוגמה, עבודה מועדפת. אין שום סיבה בעולם שעבודה מועדפת תהיה בתחנות דלק ואי אפשר להרחיב אותה, אבל זה צריך את הביטוח הלאומי, ובשביל זה צריך את משרד העבודה והרווחה, ולהציב את התקנות. אני רק נתתי את זה כדוגמה, לכן אני אומר שצריך תוכנית כוללת מצד אחד.

צריך תוכנית.

גם חוקים לא עוברים כשאין מקור תקציבי. תודה.

תודה יואב. בסוף אנחנו פשוט רוצים תוכנית לאומית.

הגנה מפיטורים, אבל צריך חקיקה, לא?

גם, היא תכיל בתוך זה.

אי אפשר לפטר משפחות שכולות.

אומרים לך שמפטרים.

החוק היום אומר כמה זמן?

שנייה, תנו לי בבקשה לנהל את הדיון. יש פערים בין החוק הרבה פעמים לבין השטח.

התכוונתי לגופים ציבוריים.

אוקיי. אבל בסוף, יש גם אנשים שעובדים במגזר הפרטי.

החוק מחייב 5% בעלי מוגבלויות, החוק מחייב יוצאי אתיופיה, חרדים.

טוב, חברת הכנסת מירב בן ארי. תרשמי את הנקודות שעולות הכי טוב, ואז תעני לנו.

אני קודם כל רוצה להתחיל בלהגיד אני מסתובבת הרבה בין המשפחות השכולות ובין האלמנות גם, ואני רוצה להגיד שאם יש משרד אחד שעובד זה משרד הביטחון. צריך להגיד את זה, גם אם זה אולי פחות פופולארי כאן. באמת מתוך עבודה, אני חושבת שמשרד הביטחון עובד, ואני חושבת שלצערי רוב המשרדים מאז ה-7 באוקטובר נכנסו להלם, לקח להם איזה שבועיים להתאושש את יודעת את זה, שני משרדים הרימו את הראש מהר מאוד. זה משרד הביטחון ומשרד הרווחה.

וביטוח לאומי.

משרד הרווחה מבחינתי זה ביטוח לאומי.

ובתמורה היא גם קיבלה הזזה מהתפקיד.

מי?

המנכ"לית. פשוט הייתה מקצועית מידי, לא אוהבים פה אנשי מקצוע.

אגב, זה אפילו מדהים, כי אפילו אצל הפצועים נגיד, היחידים שעובדים זה משרד הביטחון וביטוח לאומי. בסדר, לאט לאט התפתחו, משרד הבריאות נכנס לאירוע, כל המשרדים האחרים נכנסו, משרד התיירות עם המפונים.

עכשיו אני רוצה רגע לומר בלי אבל. אחרי שאמרתי את זה, יש כאן אירועים ב-7 באוקטובר שלא קרו לאף אחד מעולם, לא רק לכם. לא רק אצלכם יש פתאום הרבה משפחות מרובות ילדים, קרו עוד הרבה דברים מוזרים למשרד הביטחון שהם לא נתקלו בהם מעולם. סתם כדוגמה מהעולם שלי, העולם הזה של נטילת הזרע של נפטר נגיד, שאת מכירה מצוין. גם הוא דבר שמעולם לא היה, שדופקים בדלת למשפחה שכולה ואומרים לה הבן שלך נהרג, ובמקביל את יכולה לשאוב זרע, אם זה 6 שעות לא משנה לא אכניס אתכם לפרוצדורות אבל הבנתם את הרעיון. קרו דברים שונים מאז ה-7 באוקטובר.

ולכן, אני חושבת שמה שבעצם יו"ר הוועדה עשתה, וטוב שכינסת, את תעשי פולואו אפ אני בטוחה, ובעיניי פה היית צריכה יותר להתמקד, ושוב אני אומרת את זה אחרי שנתתי את התשבחות כי מגיע, זה לבוא ולהגיד מהם אותם אירועים מיוחדים וכיצד אתם נערכים אליהם. זה היה לי קצת חסר, אני מודה ביושר, כי האירוע הזה טלטל את כל המדינה, באירוע הזה נחשפתם לדברים מיוחדים, בואו איך אנחנו כמשרד ביטחון נערכים.

עכשיו, למה אני אומרת את זה? כי נגיד הנושא שדיברתי עליו הרבה, של שאיבת הזרע, הוא חדש. מעולם לא קרה לפני ה-7 באוקטובר שדפקו בדלת למשפחה שכולה והציעו לה את התהליך הזה. לכן, ובזה אני מסיימת, בצורה קצת לייעל את הדיון, זה לבוא להגיד מהם התרחישים החדשים, מה התקציב וכיצד בעצם אתם נותנים פתרון.

לא, הדברים עלו, הם מאוד פשוטים, אפילו לא הלכתי לנקודות היותר מורכבות של קצירת זרע.

לא, לא, אל תיכנסי לשם, תאמיני לי. זה רק מסתבך.

מירב, את לא היית פה מההתחלה, הדברים מאוד פשוטים. יש פה משפחות שמנסות לשרוד, יש פה נשים שרוצות לחיות ולגדל את הילדים שלהן.

אין בעיה, אבל צריך לומר ביושר שבעיקר בביקורים אצל המשפחות השכולות, שאת שומעת שמשרד הביטחון שם. זה בסדר גם להגיד את זה, וגם לבוא ולהגיד מה הם מצפים. זה בסדר.

אני חושבת שאומרים את זה מפני שכשדיברתי על הכספים החריגים, על ההטבות החריגות, אז זה היה בתחום תחומים. אנחנו פינינו משפחות שכולות עוד לפני שהיישובים פינו, אנחנו נתנו מענקי התארגנות.

ריקי, אני לא שם. זה טוב שיש מי שמאזן מחברי הכנסת, ואני אומר שוב, זה לא דיון של חיבוק ויש לי הרבה דיונים שכן להצדעה. הדיון הזה ספציפית לא. אנחנו נחושות לפתור את הבעיות, אז בואי נחזור עוד הפעם עכשיו.

אנחנו לא עובדים לשם חיבוק.

ריקי, אני לא בהתנצחות איתך, ואני בטוחה שאת עושה ימים כלילות, לילות כימים, ועדיין את לא עונה לי מספיק על השאלות, ואני רוצה תשובות. מה עם האופר? אתם פועלים עם רשות האוכלוסין?

הנושא של האופר עכשיו, ענת דיברה איתי, פעם ראשונה אני שומעת את הדבר הזה.

נציגת רשות האוכלוסין, שלום. הייתה לי שיחה עם אייל סיסו ראש הרשות. אתם קיבלתם בקשות כמו בדיוק מה שהציגה אפרת, של אימהות שזקוקות לעזרה. ואתם יודעים מה? אני לא מדברת רק על אמא מרובת ילדים, סליחה, גם אמא לשניים שהיא קרייריסטית, ושלא רוצה לשנות את אורח חייה והיא מבקשת את זה – אתם צריכים לתת מענה. אני מבקשת שתאמרי איפה אתם נמצאים בעניין הזה? כי כרגע יודעת שאתם אוסרים על זה.

היי, נעמי דניאל, מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין. המקרה שהוצג פה לגבי המשפחה זה מקרה שבו הילד מוכר וזקוק לגמלת סיעוד, אז זה מקרה נפרד למה שאתם מעלים פה עכשיו. אתם מדברים על להעניק סיוע לאלמנות שכולות בכלל.

לא, לא, לא, אני שואלת אותך, אני רוצה להביא עובדת זרה שהן רוצות עזרה בבית. אתם אוסרים את זה היום, אני רוצה לדעת איפה זה עומד. אני שואלת שאלות פשוטות. אני מבקשת תשובה על הדבר הזה.

אז אני אגיד, שקודם כל השר רואה חשיבות רבה בסיוע לאלמנות שכולות ומתן מעטפת בכלל למשפחות השכולות, והנושא הזה נבחן בקפידה, ואנחנו בוחנים את האפשרות.

תקשיבי, כל יום זה מלחמה. אמר את זה שלומי בצורה מאוד - - -

אני יכולה רגע להגיד משהו על זה?

כן.

כי אנחנו מה-7 באוקטובר, אמא שלי עם הניסיון שלה, זה הדבר שמה-7 באוקטובר זאת המלחמה שלה. היא הפעילה את כל הגורמים, כולל מפקדי יחידת הימ"מ לשעבר, ויפעת פה שאיתנו מאחורי הדבר הזה, ואנחנו נתקלים בינתיים רק בסירובים מכל מקום כבר חצי שנה. אנחנו נדחים בכל הוועדות, ואנחנו מנהלים מלחמה על זה, והתשובה מכל מקום ומכל גורם זה לא.

נעמי, אני רוצה תוך שבוע ימים תשובה רשמית – פותרים, לא בוחנים. את יודעת מה זה חצי שנה להיות כל יום במצב הזה? זו מלחמה שלהן כל בוקר.

אנחנו מכירים בחשיבות ורואים חשיבות עליונה באמת לסייע לאלמנות וגם למשפחות השכולות, והנושא הזה נבחן בקפידה.

מה זה נבחן? הן צריכות את זה עכשיו. עכשיו.

אין כרגע תוכנית.

רגע, אני רוצה להגיד לך משהו. הם לא בחנו כשהם הלכו לקרב.

אנחנו בוחנים כיצד ניתן ליישם את הפתרון, משום שהנושא הזה לא היה בעבר, זה נושא שהוא עלה חדש.

מתי זה עלה לראשונה אצלכם? כבר חודשים.

לא. זה נושא שדווקא עלה בחודשים האחרונים.

חודשים, זה מה שאמרתי.

בזמן האחרון, לא מתחילת המלחמה.

בסדר, אני מבקשת שעד שבוע הבא הוועדה תקבל תשובה לעניין פתרון כולל עם משרד הביטחון, שאנחנו מבקשים ללחוץ שם על הנושא הזה ולהיות איתם בקשר, לפתור את הסוגייה הזאת. אנחנו מדברים על כ-200 אולי יותר, פחות מ-300 משפחות שלא כולן ירצו לממש את הדבר הזה, להביא עובדת זרה שתהיה אופר. למה? כי בישראל לא כולן רוצות לעבוד בסוג העבודה הזאת. זה מה שאני יודעת ומהבדיקות שאני עשיתי.

מבקשת לפתור את הנושא הזה לאלתר, אחרי זה נתקדם. עכשיו משרד הביטחון, האם אתם במקרים של החריגים שנתנו, אני מבינה שגובה הסבסוד הוא כ-3,000 שקל לעובדת זרה.

אני לא יודעת עובדת זרה, מבחינתנו אנחנו מוסיפים על התגמול לכל ילד עד גיל 3 – 3,000-9,000 שקל.

לא, אבל ה-3,000 האלה זה יכול להיות לחוגים, זה יכול להיות לבגדים.

את יודעת כמה עולה עובדת זרה? זה מאוד חשוב שתגידי אם את יודעת. בין 8,000-10,000. ועכשיו שאלה, הכסף שגיסתי מקבלת, צריך להיות לעובדת הזרה? אני שואלת אותך שאלה. אחי איננו, הוא לא יחזור כנראה. האם הכסף שהיא מקבלת ממשרד הביטחון צריך להיות לטובת העובדת הזרה? לא, כי היא לא בחרה בסיטואציה הזאת. היו לה חיים מעולים.

אפרת אין לך מה לתקוף אותה, מבחינתה היא תיתן.

סליחה, היא מבהירה, היא לא תוקפת אותה אישית. נציגי המשרדים, ופקידות וחברי כנסת שיהיו חזקים. אם המשפחות חזקות, אנחנו נהיה חזקים. אני מצטערת, היא אומרת לה את המציאות. אם בסוף כל הקצבאות של הילדים הולכים, ונגיד אותה אמא מרוויחה רק 6,000-7,000 שקל, איך היא אמורה לשרוד?

אני רק רוצה לשאול, זה רק עד גיל 3 התוספת הזו?

אז הסברתי, שמעבר לתגמולים ולקצבאות האחרות ממקורות אחרים, עד 3,000 שקל לילד שהוא בן 0-3 –, אתם שואלים, באמת התחושה שלי כאן היא שאני נשאלת שאלות, ואני לא מצליחה להשיב.

בבקשה, אז תעני לקריב.

אתה שאלת רגע, ו-1,500 שקלים מ-3-6. אמרתי שכרגע מצאנו כיסוי חריג, כי היה לנו חשוב לשלם את זה ולא לשבת בחיבוק ידיים עד שהחוק יעבור. כרגע התזכיר נמצא בכתיבה והחוק ישונה, ואז לא ייראו את התקופה, ייראו עד איזה גיל.

אני רק רוצה להבין דבר כזה, איפה התזכיר תקוע?

לא הוא לא תקוע, הוא נכתב עכשיו, לדעתי תוך כמה ימים הוא יסתיים. הוא לוקח בחשבון, ברגע שגוף ממשלתי גדול כמונו כותב תזכיר, הוא כמובן רוצה לתקן הרבה ליקויים ולהגדיל, להרחיב הרבה הטבות. הם עובדים גם על כל הסעיפים שקשורים ליתומי צה"ל, המלצות ועדת רובינשטיין והרחבות. יש עכשיו כל מיני עניינים עם האוצר שצריכים להיפתר.

שאלה לי אלייך, אז אולי טוב שזה עדיין לא סגור. עולה פה אחד הצרכים המשמעותיים, אני לא סתם מתעקשת על הנושא הזה. זה צריך להיות מסובסד, לא זה שנתנו עכשיו לכל ילד את הסכום, ואתם יכולים להגיד שזה סכום מבחינתכם שהוא ראוי, לא. אני חושבת שהסיפור הזה של נשים שיצטרכו אופר, צריך להיות מסובסד לפחות ב-80% ממשרד הביטחון, ואנחנו מדברים אולי על, לא יודעת נגיד 50% לקחו, וזה אתם צריכים להכניס, כי זה צורך של השעה. וזה ההבדל בין צורך השעה לבין צרכים שהמשרד רוצה לעזור, אבל לא בהכרח רואה אותם.

מה אני גם ממליצה אחרי הדיון הזה? יש פה נשים באמת לביאות וחכמות. שבי איתן.

כבוד חברת הכנסת, יש לי רק להגיד משהו חשוב, סליחה שאני מתפרצת, אני רותם מביטוח לאומי, חשוב לי רק להגיד בהקשר למה שנאמר קודם לכן, שגם בביטוח לאומי יש כ-170 אלמנות, וחשוב רק לקחת את זה בחשבון בהתחשב בזה שעושים את השינוי החקיקתי. וכמו שאת ככה רוצה להוביל תהליכים, חשוב רק לזכור גם את המספר הזה, של נפגעי האיבה וגם הם כפופים לאותו החוק.

כל שינוי בסעיף החוק, לא רק זה, אנחנו מבחינתנו ב-7 באוקטובר פעלנו לא רק כעובדי משרד הביטחון, הרגשנו שאנחנו עובדים בשביל העם כולו, ולא רק בשביל משרד הביטחון.

נכון, ועל זה תודה.

ומעבר לקבורה ולסיוע בקבורה, לקחנו על עצמנו את הנושא של טיפול במשפחות החטופים. היינו המשרד הראשון שאמר, כבר ב-9 באוקטובר, שחייבים להיכנס מהר למשפחות החטופים ולתת להם תמיכה כלכלית ותמיכה רגשית. הרצנו החלטת ממשלה, הרצנו שינוי חוק פעם ראשונה בהיסטוריה תוך שלושה שבועות, חוק לטיפול במשפחות החטופים. כל מה שאנחנו עושים, אנחנו מיידעים את המוסד לביטוח לאומי, כולל חריגים, כולל הכול, וזה נעשה ביחד לחלוטין.

גם פעולה ראשונה שעשינו מתוך הבנה שבאמת קרה כאן משהו אחר. עשינו הסכם עם הסיוע המשפטי ולכל משפחה שכולה יש עורך דין.

ריקי, את לא קלטת מול מי את יושבת. אני מוכנה לשבת איתך שעות על מה שעשיתם, ואני לא פה בשביל מה שעשיתם. אני פה בשביל מה שצריך לעשות עבורם, מה לעשות? עכשיו, אני מבקשת לעבור. ריקי, שאלה. הסיפור של החונכים.

בעיקרון, כל אמא לילדים, אחת הזכויות שיש עבור הילדים זה חונכים, אנחנו עושים מכרזים אחת לכמה שנים, זה נעשה באאוט סורסינג, ויש זכאות לחניכה על ידי החברות האלה שמעסיקות את החונכים.

שזה סטודנטים?

זה יכול להיות סטודנטים, זה יכול להיות גם אנשים שהם לא סטודנטים.

מה הפער בסיפור של החונכות?

להבנתי יש אחוזים, אני חייב רגע להגיד משהו אבל לפני זה. אני רוצה להיות רגע מליץ יושר של אגף משפחות במשרד הביטחון ולהגיד שהם עושים עבודה נהדרת במסגרת החוק, ומרחיבים את גבולות גזרה שלו עד לקצה הגבול, ויחד עם זה, אני חושב שאין קונספציה מסוכנת יותר מלהגיד שאלמנות מסודרות.

לא אמרתי את זה, אני ממש לא אמרתי את זה.

לא, חלילה. לא את.

שלומי, מה רצית להגיד לגבי החונכים?

המשפט הזה לא נאמר כאן. אף אחד גם לא אמר אלמנות מסודרות, ממש לא.

אז אני לא הבנתי נכון.

שלומי, תתמקד. מה אתה רוצה להגיד על החונכים? כי נאמר פה לדעתי על ידי אפרת או נעמה, שאתם רוצים מימוש אחר.

שוב אמרתי בגילוי נאות, אני בתפקידי מנהלת ואנחנו נותנים שירותים גם למשרד הביטחון, משפחות והנצחה. אמרתי: לא זכינו במכרז אז אין לי בעיה, אין לי שום עניין אישי פה. יש הרבה קשיים עם חונכויות, עכשיו העלו את השכר בסוף אפריל ל-50 שקלים לשעה, שזה הרבה יותר מעודד, עד עכשיו היה 35 שקלים לשעה.

את מי אתם מעסיקים בדרך כלל?

ומי שאנחנו מעסיקים זה חבר'ה צעירים לילדים. יש קושי גדול למצוא אנשים שיסכימו לעבוד בחונכות מעט שעות בשבוע, כמה שזה לא יהיה.

טוב, בואו נפתור את הדבר הזה. מה אני מבקשת? תפנו בבקשה לפר"ח, תפנו לשירות לאומי. צריך לקחת את המשאבים שכבר קיימים במקום לחפש אנשים שיהיו מוכנים להיות חונכים ולכו תדעו מה איכותם, מה טיבם. אני חושבת שכבר יש מנגנונים אולי אפילו יותר טובים. אני אישית, כשהייתי בכיתה ה' נעזרתי בפר"ח, עד היום אני זוכרת את בתיה המדהימה, וזה לפעמים גם המקום הזה שילד לא בבית. יוצאים איתו החוצה, ויש איזה שיח עם מישהו טיפה בוגר.

אבל אפשר לעשות פה תוכנית לאומית שהיא באמת אולי אפילו תחסוך משאבים וכספים, ואז את הכסף והתקציבים, אנחנו יכולים להפנות לדברים האחרים כמו לאופר. כן רז, בבקשה.

כל הנושא הזה של חונכים ואנשים שבאים והולכים, זה לא יכול להיות. אני יכולה להגיד על הילדים שלנו שהם מלאי חרדת נטישה. הדמות הזאת שלהם נעלמה להם ביום אחד מהחיים, אז חונכות זה מדהים, אבל הסטודנט הזה שעוד חודשיים לא יתאים לו והסבתא הזאת, שהם מלאי כוונות טובות, תתעייף ותלך, והמאמן הזה שפתאום לא בא לו, זה לא יעזור.

ולכן עדיף לתרגם את זה אולי לכסף כדי שאת תרכשי את החונכות הזאת, וזאת השאלה שרציתי לשאול.

רז וטל, מישהו שאל אתכן מה אתן צריכות?

אותי שאלו כל הזמן. אני גם חייבת להגיד שהמשפט ששמעתי כל הזמן, זה כל מה שאת צריכה, מכולם, ואמרתי מה-7 באוקטובר אני צריכה עזרה 24/7. כאילו אמא שלי אמרה את זה עוד לפני שאני אמרתי את זה, ואני היום באותו המקום. אז שמעתי את זה המון. יש המון עזרה והמון כוונה, ואני מאוד מסכימה עם משרד הביטחון, שפורץ באמת את כל הגבולות ומאוד מנסה וכל כולו, בסוף תחת חוקים ומגבלות שלו. אני היום באותה נקודה.

שזה מה שקשה, שאת היום באותה נקודה.

אני רוצה לתת בקצרה לביטוח לאומי להגיד אם יש משהו. אתם לא חייבים להוסיף אגף, המשרדי ממשלה, כי אנחנו נעשה עוד דיון. אנחנו כבר בחריגת זמנים רצינית.

כרגע, נכון לעכשיו, אין לנו מה להוסיף.

אז אני מבקשת לדיון הבא לבוא ממש עם הפירוט של הסיוע.

האם ה-170 אלמנות ואלמנים של נפגעי פעולות איבה מקבלים כרגע את התקצוב של ה-3,000 וה-1,500?

כן, הם מקבלים. אני עונה בשמכם, הם מקבלים.

אנחנו רואים את כולם תחת אותו חוק.

כל דבר שאנחנו מרחיבים, אנחנו במיידית מיידעים את המוסד לביטוח לאומי כדי שישית את אותו סיוע לאוכלוסייה שלו, בוודאי.

אני רוצה לשאול רגע אם אפשר, שאלה אחת.

אז אני מעבירה את הזכות דיבור.

רק שאלה. לפי מה שאני מבינה וככה סימנתי לי, זה משמעותי הסכום הנוסף הזה, אבל פה טענו שב-2024 זה כבר לא, אני רוצה לדעת עד מתי מאושר התוספת הזאת?

בימים אלה הארכנו לעוד חצי שנה, גם כן כחריג.

עד איזה תאריך? מתי זה מסתיים?

אז אנחנו מקווים שזה לא יסתיים, כי החוק ישתנה. חייב להשתנות במהלך התקופה הקרובה.

זאת אומרת שעוד חצי שנה יכול לרדת להם סכום מאוד משמעותי.

אבל אנחנו לא ניתן את זה. לא ניתן שזה יקרה.

בגלל זה אנחנו אומרים, זה יושב על שולחן שר הביטחון. הממשלה רשאית לבקש בזמן הפגרה לכנס את המליאה, אנחנו נתכנס כולנו ונצביע לדבר הזה אם צריך. מה כן אני אומרת? בכל זאת נראה את זה כהזדמנות. הזדמנות שזה עוד לא סגור, כדי להכניס את השינויים שצריך. אבל אני אומרת לך, החוכמה היא לא בידינו, החוכמה היא בצער ובעל כורחן, זה בידי המשפחות, והנשים של הנופלים וגיבורי ישראל.

מה אני ממליצה? תשבו איתן, תשבו עם האחיות, עם נציגי המשפחות. הם יודעים להגיד. אולי לא יקבלו הכל, אולי זה לא יהיה 100%, אבל אם נפתור חלק מהדברים לפני שהתזכיר נסגר, דיינו. כי אני חושבת שיש דברים, הנה למשל באה ואומרת רז, אני לא רוצה אנשים שבאים והולכים בבית שלי, כל מיני חונכים שלא בהכרח מחויבים לדבר הזה. אבל אם נתרגם את זה למשהו אחר, לאופר, אז אולי זה מה שיעזור. זו הבקשה היחידה.

אנחנו הזמנו לפה הרבה מאוד משרדי ממשלה, כולל הרווחה, כולל כולם. ואני קודם כול רוצה להודות לכל המשרדים שהגיעו, וכן להעיר למשרד החינוך שלא טרחו להגיע. בעיניי זה מביש, ואנחנו לא נוותר בפעם הבאה.

נמצאת כאן גם ראש הרשות, המנכ"לית לרשות מעמד האישה. תרצי להגיד משהו?

מעבר ללמסור כמובן תנחומים ולהשתתף בצער, אני רוצה להגיד שחלק מהמהות פה זה באמת לשמוע את כל הדברים, להיות בקשר עם כל הגורמים ולראות איך גם אנחנו יכולים לסייע במקום הזה.

מירב, אני כמנכ"לית האמונה על רשות לקידום מעמד האישה, מבקשת להיכנס לתמונה.

מה עושה הרשות לקידום מעמד האישה לאלמנות?

זה מה שאמרתי, שאנחנו גם ניצור איתן קשר ואנחנו שמענו את הדברים היום פה. אנחנו ניצור קשר גם עם המשפחות עצמן וגם עם הגופים.

רק חייבים לומר, שיש גם כמה אלמנים, אנחנו כמובן דואגים לכולם.

בוודאי, אני מדברת בלשון נקבה אבל זה חל גם על הבני זוג הגברים לנשים גיבורות שנפלו. בבקשה.

אנחנו לקראת סיום הדיון, אבל אני רוצה לחזור להתחלה ולהגיד קודם כל תודה גדולה לך יו"ר הוועדה.

תודה לכן, לך ולפרופ' יפעת ביטון שיזמתן את הדיון.

לא רק שהנושא קשה, אלא הוא מאוד חשוף ומאוד ראשוני בעוצמת ההתמודדות, ופה גם תודה לכן, אפרת, טל, נעמה ורז, שהייתן מוכנות ככה לפתוח בפנינו פה ולשים כל כך הרבה דוגמאות שמאפשרות לנהל כזה דיון שיוביל גם לשינוי מדיניות.

אני חושבת שיש כמה דברים פה שמאוד בלטו. אומנם שמענו ארבעה סיפורים מתוך 230, אבל שמענו סיפור של ארבע נשים שלא עובדות כרגע.

גם פוטרו.

פוטרו, התפטרו, לא עמדו בעומס.

וצריך לראות איך אנחנו מרחיבים את מטריית ההגנה.

בוא נתחיל עם השרים של הממשלה שלא יפטרו נשים.

אז נקודה אחת זו הגנה על הנשים ועל המעמד שלהן שבו הן נמצאות כרגע, והדבר השני זה אוסף האינפורמציה שהיה פה, וכל כך הרבה פריטי מידע, ואני אומרת לעצמי איך יכולה אישה במצב הזה, בקושי האישי העצום, פלוס תפעול הבית, להתמודד עם כל כך הרבה פרטים? איפה יש קשב לכל הדברים האלה? איך אפשר לאסוף את כל האינפורמציה הזו, ובאמת יש דברים שחלק ידעו, חלק לא ידעו. במשפך הזה יש בעיה באינפורמציה, כל המידע העצום הזה צריך להגיע דרך איזה משפך אחד.

ואחר כך, הדבר השלישי שהוא מאוד חשוב בעיניי, הוא אפשרות הבחירה. גם זה שמענו, יש מי שרוצה דבר כזה, יש מי שלא, יש דברים שהם מאוד מקובעים במבנים שקיימים היום, אבל הם לא בדיוק מתאימים. צריך להיות פה משהו שהוא מאוד נגיש ויש בו אפשרות בחירה, ואנחנו כחברה וכמדינה נעשה את המקסימום להקל על הסבל הבלתי נסבל הזה שנגרם מהתקופה הקשה הזאת. תודה רבה.

בבקשה, ליאת.

תודה. אני מעמותת חמניות שעוסקת בזכויות של ילדים יתומים.

עמותה חשובה מאוד.

אני רק אגיד בכמה מילים, אני אגיד שאנחנו מרכז שמפעיל מרכזים ב-22 רשויות, שנותן באמת מענה חברתי וחינוכי, גם לילדים יתומים וגם לבני משפחותיהם, לכל סוגי השכול, אבל בין היתר גם ליתומי המלחמה.

אני כן אגיד שאנחנו נכון להיום מקימים מרכזים גם בשדרות, אופקים, כל יישובי העוטף. הוזכר כאן לא מעט על הזכויות הכלכליות של אלמנות ושל יתומים, על הרבה מאוד חוסרים, אבל זה רק היבט אחד הזכויות הכלכליות. אני לא ארחיב עליהן, חלקן נאמרו, שלומי כאן אמר. אני רק אגיד שיש עוד הרבה מאוד זכויות, גם ברמה של זכויות בדיני עבודה והגנה על האלמנות שהוזכר פה, שזה גם הגנה מפיטורים, שלא מעוגן בחקיקה, וגם ימי חופש והיעדרות בשל מחלת ילד שצריך להרחיב את זה במקרים שסמוך לאובדן.

אבל מעבר לזה, יש הרבה מאוד נושאים שלא מטופלים. הזכרת את משרד החינוך שלא כאן, ולכן רציתי להגיב. אין חוזר מנכ"ל היום במשרד החינוך של איך מתמודדים עם יתמות ושכול. איך נגישים אל ילד, מה עושים עם הורים שניגשים אליו בשבעה. אין שום חוזר היום שמסדיר מה קורה עם משפחות, איך הם מלווים אותן, במיוחד עכשיו כשיש ילדים מפונים שנמצאים לא במסגרות הרגילות, חלקם הולכים לאיבוד. אין שום הסדרה של משרד החינוך.

אין חובת הכשרות לאנשי מקצוע על אובדן ושכול. מורים, אפילו יועצים בבתי ספר לא מוכשרים לדבר הזה. זה קבוצה של מוגנת, בוודאי שאין הדרכות והכשרות להורים, איך מדריכים את ההורים להתמודד עם היתמות והשכול שזה דבר חדש. אין לכל הדברים האלה מענים, וצריך לתת לזה מידע.

אז אני אומרת, יש הרבה דברים ברמה של הזכויות הכלכליות שיש לי מה להגיד, אבל יש גם את הנושאים האלה. כשעושים את אותו סל גדול, היה חשוב לי שהדברים האלה יהיו בפנים.

תודה. אכן צר לי שנציגים של משרד החינוך לא נמצאים, אבל אם נצטרך אנחנו נעשה דיון משותף עם חברנו חבר הכנסת יוסי טייב, כדי לבדוק באמת איך אין בחוזר מנכ"ל דבר מאוד פשוט, ואיך ניגשים לילדים האלה ששילמו מחיר חיים שלמים.

עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת. אני נמצאת פה כמעט בכל הוועדות האפשריות מ-31 באוקטובר, כי אז התחילה הוועדה הראשונה. אני רוצה להעלות כמה דברים. דבר ראשון, לגבי הנושא שאמרו כאן שיש הגנה להורים שכולים ולאלמנות בנושא פיטורים. זה לא נכון, אולי משרדי הממשלה נותנים מעטפת, אבל לא כל הנשים עובדות במקומות ציבוריים וזו בעיה, ואנחנו רוצים אולי איזו הצעת חוק שתהיה לאלמנות, ששנה אי אפשר יהיה לפטר אותן. כנעמ"ת אנחנו נחשוב על זה.

הדבר השני, אני רוצה פה לייצג יותר את נפגעי חללי האיבה של נובה, שאני מצאת כמעט בכל הישיבות שלהם בוועדה לפניות הציבור. מי שמגיע זה אנשים שקמים מהמיטה. רובם לא מקבלים טיפולים פסיכולוגיים, הם צריכים טיפולים פסיכיאטריים. ביטוח לאומי עושה כמיטב יכולתו, אבל גם בחוק של ביטוח לאומי יש בעיות קשות מאוד עם הנושאים האלה.

דבר שלישי, אחים ואחיות. היו שם כמה אנשים שהם אחיות ואחים של הורים, שהם לא עובדים. כי מה שקרה זה שהם עוזרים להורים.

תודה, אנחנו צריכים משפט לסיום.

אני חושבת שעם כל הכבוד והתודה, חצי שנה שעברה, הרבה מאוד דברים בכלל לא טופלו.

תודה. אני רוצה לסכם, טל ורז תרצו לומר משהו? אתן מבינות, אנחנו עדיין בדיון ראשוני, רגע כדי ליישר ולדייק את הדברים. אנחנו יודעים שאתם עובדים עם משרד הביטחון, ועובדים קשה. ואנחנו יודעים גם כחברי כנסת שאתם מהראשונים לפעול, כולל הרחבת הפעילות שלכם גם לאזרחים נקרא לזה ככה, ועדיין. בגלל שכל יום, כל דקה, כל שעה היא משמעותית, גם בזמן שהן יושבות כאן, אנחנו רוצים שהפתרונות יהיו מהירים, וגם שכוללים את הצרכים האמיתיים והגמישות הנדרשת, כדי שהן תבחרנה מה הדבר הנכון שיכול לסייע להן.

אגב, אני גם מאמינה שזה חלק מהשיקום. חלק מהשיקום זה לדעת שדברים לא נכפים עליך על ידי המדינה, וזה סופר חשוב, וזה יכול להיפתר אני מאמינה במנהיגות של כל הנשים שיושבות כאן, ולא משנה כל אחת באיזה תפקיד. לצערנו, נשים שמגיעות מהמקום האישי כדי לחולל את השינוי שנדרש.

הוועדה מנחה את משרד הביטחון לשבת עם הנציגות של המשפחות, ונשות הנופלים וגיבורי ישראל שהגיעו לוועדה, כדי להכיר מקרוב בצרכים שעלו וצפו ולמצוא פתרונות שייכנסו לתוך התזכיר, שמונח על שולחנו של שר הביטחון, ובטרם הטיוטה הסופית של התזכיר מוגשת, להציג אותה בוועדה.

הוועדה תקיים כינוס נוסף עם הנושא, שכלל משרדי הממשלה יציגו את המעטפת ההוליסטית הנלווית. מכיוון שאני חייבת לעמוד במילתי, אתן לחבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

משפט אחד שנוגע גם לדיון הבא. מהניסיון שנצבר בבית הזה בששת החודשים האחרונים, אנחנו יודעים שגם כשיש הרבה מאוד רצון טוב ויש רצון טוב, ושישנה התגייסות של כל המערכות הממשלתיות, לוקח זמן להוביל שינויי חקיקה.

לכן צריך לומר בצורה מאוד ברורה, שבשלב הראשון הפתרון חייב לבוא בדמות העמדת משאבים כספיים למשפחות בצורה נדיבה, כדי שהן יוכלו למצוא פתרונות, ואז כשתהיה חקיקה אפשר גם להמיר חלק מהמענקים הזמניים בשיטות אחרות של העמדת עזרה.

זה נכון למה שאנחנו נראה עוד מעט עם השבים והשבות, וזה נכון גם לסיפור הזה, ואני אומר הסכומים ששמענו כאן פר ילד, עם כל הכבוד, הם לא מספקים על מנת לייצר או "לקנות" את מעטפת התמיכה, והם לא ראויים מבחינה גילאית. המעבר הזה מגיל 3, הירידה ל-50% בין 3 ל-6 וההיעלמות נתיב התמיכה הזה מעל גיל 6, הוא פשוט לא מתכתב עם מציאות שכל הורה בחדר הזה מכיר מבחינת ניהול בית עם ילדים.

תודה רבה. חבר הכנסת טור פז, גם קצר.

אני אוסיף רק משפט. העיקרון המנחה צריך להיות ברירת המחדל. ברירת המחדל, זה אומר שברגע שמשפחה הוכרה כמשפחה שכולה היא מקבלת אוטומטית את הסל המלא, ואחר כך באים ומורידים ולא ההפך. העובדה שיש חלק מהדברים שאתה צריך כל הזמן לדרוש, היא מייצרת הבחנה בין משפחות לפי רמת התפקוד שלהן, וזה הפגיעה החמורה ביותר. לכן, לייצר ברירת מחדל ברף הגבוה ביותר, ומשם לרדת, לא להפך.

תודה. חוזרת לסיכום: הוועדה תכנס דיון נוסף לדון יותר לעומק במה ניתן ומה לא ניתן. יכול להיות שעד אז באמת תחזרו לאחר שאתם ישבתם עם נציגות המשפחות והנשים, ויכול להיות שהדברים יעלו דווקא על מסלול יותר טוב.

הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין להגיש עד שבוע הבא, מה התשובה שלכם ואיך אתם הולכים לשנות את עניין האפשרות להעמיד סיוע בדמות עובדת זרה, לנשים ולמשפחות של הנופלים. והדבר האחרון, הוועדה מנחה את המשרד לשוויון חברתי, ובתוכו המנכ"לית לרשות לקידום מעמד האישה וגם מנכ"לית המשרד, להיכנס לתמונה ולהבין איפה החסמים שהעלה שלומי, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, שיש התנגדות של האוצר.

אנחנו רוצים שהדבר הזה, שכשכבר הם יישבו ויהיה את התוכנית, שלא יהיו שום חסמים. זה התפקיד שלכם לדאוג שזה גם קורה.

אני רוצה להודות לרז, לטל, לאפרת, לנעמה, ושוב מזל טוב על הולדת האחיינית. אנחנו ניפגש כאן בקרוב. תודה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:58.