פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
06/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 115
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום רביעי, כ"ג בניסן התשפ"ד (01 במאי 2024), שעה 9:30

המאבק הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי האנטישמיות בחו"ל, דוח שנתי 66ג

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר
טלי גוטליב

סימון דוידסון
שלי טל מירון
מאיר כהן

ציפורה שלזינגר - מנהלת אגף ט"ז, משרד מבקר המדינה

עינת וסל - סגנית מנהלת אגף ט"ז, משרד מבקר המדינה

ורד רוזנשטיין-גיא - מנהלת ביקורת באגף ט"ז, משרד מבקר המדינה

אלון לביא - מנהל מחלקה, אגף דיפ"צ, משרד החוץ

רון ברומר - ראש אגף בכיר יוזמות, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות

גל אילן - מנהל אסטרטגיה, מערך ומטה ההסברה הלאומי

אייל מנדלבאום - רע"ן אירופה, המטה לביטחון לאומי

נוגה ברנר סמיה - מנכ"לית, הלל ישראל

אביטל ליבוביץ - מנכ"ל, הוועד היהודי האמריקאי – AJC

אבשלום שי זבדי - סמנכ"ל, הוועד היהודי האמריקאי – AJC

אלון קובה - סמנכ״ל, הליגה נגד השמצה – ADL

יגאל פלמור - מנהל היחידה לקשרים בין-לאומיים, הסוכנות היהודית לארץ-ישראל

עודד גברעם - מנהל מסלול עמיתי ישראל רוב עולם, הסוכנות היהודית לארץ-ישראל

לירון קורט - דירקטורית לקשרי חוץ ופרויקטים, המרכז לאימפקט יהודי

שי גליק - מנכ"ל, בצלמו

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות- ור"ה

אסף וייס - בוגר קולומביה וחבר ועד מנהל לשעבר

ד"ר רחלי ברץ - ראש המחלקה למאבק באנטישמיות, ההסתדרות הציונית העולמית

פאר-לי שחר - חברה בוועד המרכזי של התנועה, מפקדים למען ביטחון ישראל

דבורה מרגוליס - ראש מינהל, ועד ראשי האוניברסיטאות-ור"ה

אלישע בייקר - סטודנט, אוניברסיטת קולומביה

פלורינה הלמן לוין

אסתר מימון


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


המאבק הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי האנטישמיות בחו"ל, דוח שנתי 66ג

שלום לכולם. תודה רבה שבאתם. היום יום שני, כ"ח בניסן התשפ"ד, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. היום הוא היום ה-213 למלחמה, ועדיין 132 מאזרחי מדינת ישראל, מיקירנו, חטופים בידי מרצחים שפלים. נקווה ונתפלל שיחזרו במהרה לביתם וצה"ל יביס את החמאס.

אני מתכבד לפתוח את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא המאבק באנטישמיות וגילוי החרמות, דוח שנתי 66ג של מבקר המדינה. זהו דיון המשך לדיון אשר כבר התקיים ב-8 בנובמבר 2023, חודש אחרי פרוץ אירועי ה-7 באוקטובר, כאשר היה ברור שמלחמת חרבות ברזל הביאה להתגברות ניכרת של אירועי האנטישמיות בעולם, וכולנו חשופים לכך.

היום, חצי שנה אחרי, נראה שהמצב יצא מכלל שליטה מארצות-הברית ועד אוסטרליה. המחקרים האחרונים של אוניברסיטת תל אביב והליגה נגד השמצה – אני מקווה שהנציג של הליגה נמצא כאן – מצביעים על זינוק של מאות אחוזים ב-2023 בגילויי האנטישמיות. הדוח נחתם בהודעה מדאיגה מאוד כי קיים חשש להמשך החיים היהודיים במערב.

התהליכים, המגמות, המספרים והסטטיסטיקה ידועים זה שנים, לא מלחמת חרבות ברזל ולא הסכסוך הישראלי פלסטיני חוללו את האנטישמיות בעולם, היא רק הופכת את פניה ומשנה את צורתה, פעם היהודים הם מוצצי דם של תינוקות נוצרים, שולטים בכסף העולמי, מנהלים את העולם, והיום הציונים אונסים ורוצחים תינוקות פלסטינים, ומואשמים ברצח עם. איך התהפכה לה המגמה? איך ההיסטוריה משנה את פניה להיסטוריה שקרית?

בסוף התוצאה זהה, יהודי מותקף באשר הוא יהודי, את הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות היוקרתיות בארצות-הברית מתקיפים ומנסים למנוע מהם כניסה מבלי לשאול האם הם תומכי המדיניות הישראלית או האם לא, מספיק שהם יהודים, כך גם התחושות הקשות של יהודי בריטניה וצרפת.

אין ספק שהקהילות היהודיות בעולם מרגישות מצוקה באופן מובהק. אז ברור שמאות שנים לא שינו כלום ביחס העולם כלפי היהודים, וגם ברור שהתופעות המתחוללות כיום מזכירות לנו יותר מדי טוב את מה שהתחולל לפני 80 שנה.

נמצאים כאן היום בדיון נציגים ואורחים אשר עוסקים במחקר, בניטור, בהסברה, במדיניות ובמאבק. חשוב לנו לשמוע דווקא את נציגי הסוכנות היהודית אשר מפעילים מערך שליחים בקמפוסים בארצות-הברית, את נציגי ארגון הלל אשר מחזיקים בתים לסטודנטים יהודים, גם כן באוניברסיטאות, כמובן את הליגה נגד השמצה, את הוועד היהודי האמריקאי, ובסופו של דבר את נציגי המדינה אשר אמורים לעבוד בשיתוף פעולה, לתכלל את מגוון הגורמים, ולהסתייע בכל היושבים כאן לטובת מאבק חשוב זה: משרד החוץ, משרד התפוצות, משרד ראש הממשלה.

דווקא לאור האירועים שמתחוללים לאחרונה בעולם, גילויי האנטישמיות, ברור לנו יותר מתמיד ואנו מבינים את חשיבות המדינה היהודית כבית לאומי לעם ישראל. אין לנו לאן ללכת.

אני מבקש לציין כי בשעה 10:00 תישמע צפירה, ואנחנו נצטרך לעמוד כמובן. בשעה 11:00 יתחיל בכנסת טקס לזכר ששת המיליונים שנרצחו. לפיכך אנו נקפיד היום על מסגרת זמנים קשוחה, צר לי. התחלתי ב-09:00, אני אתן שלוש דקות לכל אחד, זריז וקולע, ואם נסיים, אני אעשה סיבוב נוסף, ואם אני אצטרך אני אעשה דיון נוסף, כי הנושא הזה מאוד מאוד חשוב, הוא בנפשנו, הוא עתיד העם היהודי בתפוצות. חובה עלינו למצוא את הפתרונות לנושא הזה ולדון בו.

הגעתי לארצות-הברית ב-2004 ואחרי שבועיים שלחנו את הבת ללמוד בבית ספר ציבורי, לא בבית ספר יהודי, היא הייתה בת 13, ואחרי שבועיים היא מצאה צלב קרס על השולחן שלה. כידוע לכם, אני לא אחד ששותק, הפכתי את שולחנו של המנהל והכרחתי אותו להביא את כל ההורים של אותה הכיתה ולשלוח את כולנו לצפות בסרט Paper Clips. אני לא יודע כמה מכם ראו אותו, זה ממש-ממש נוגע לנשמה, ומי שלא מבין מהי אנטישמיות, יוצא משם "מבין גדול", כמו שאומרים. זה משהו אישי שלי. תודה רבה שבאתם, משרד מבקר המדינה, דקה וחצי, לפנים משורת הדין.

בוקר טוב. רק רציתי לציין בפני אדוני שמשרד מבקר המדינה עוסק כידוע בנושאים שונים שהתעוררו עקב מלחמת חרבות ברזל. אחד הנושאים שאנחנו עוסקים בהם זה נושא ההסברה במסגרת המערכה על דעת הקהל הבין-לאומית, דוח שיבחן גם את מצבנו, כפי שהיה לפני המלחמה, וגם את הפעולות שבוצעו אחרי שפרצה המלחמה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת סימון, חבר הכנסת כהן, תודה רבה שבאתם. למרות הפגרה, אני יודע שאתם עובדים.

אין פגרה אצלנו.

תודה רבה. הסוכנות היהודית, בבקשה.

תודה.

אני מלא הערכה למה שאתם עושים, אני מודע לזה.

תודה. בקצרה, לסוכנות היהודית יש מערך של שליחים בקמפוסים, ברחבי העולם בכלל ובארצות-הברית בפרט, הם נקראים "עמיתי ישראל". התפקיד שלהם הוא לא להתעמת וללכת מכות, אלא לגבש את הסטודנטים היהודים בשיתוף פעולה מלא עם תאי הלל בכל קמפוס. השליחים שלנו מסופחים לתאי הלל, והתפקיד שלהם הוא לגבש את הסטודנטים היהודים, לארגן אותם, לתת להם גב ותמיכה כדי שידעו שיש מי שעומד מאחוריהם, לספק מידע, לספק גשרים אחד לשני, כדי שלא יעמדו לבד. וברשותכם, אני אעביר את המשך הסגמנט הקצר שלי לעודד גברעם, שממונה על תוכנית הקמפוסים.

תספר לנו קצת על ההשחתה של המבנה. אנחנו מבינים שעל מבנה הלל בקמפוסים צוירו צלבי קרס.

אני מנהל את מסלול עמיתי ישראל רוב עולם, בדגש על צפון אמריקה.

היה מקרה של השחתה של מרכז הלל, אולי ידברו על זה טיפה יותר. אני אגיד שהשליחים שלנו נמצאים שם, הם אלה שתומכים בסטודנטים, אלה שעוזרים לסטודנטים להתמודד עם כל הדברים האלה. בעוד שנייה אני אגע במקרים ספציפיים של השבוע האחרון, אבל כיום יש לנו כ-75 שליחים בארצות-הברית ועוד כ-20 ברחבי העולם.

זיהינו לפחות ב-80 קמפוסים בארצות-הברית מאהלי מחאה שיצאו לאחרונה נגד ישראל, כמו שאנחנו רואים בתקשורת, ו-30 ברחבי העולם.

אנחנו רואים עלייה חדה של אנטישמיות באוסטרליה, באנגליה ובצרפת. איפה שהשליחים שלנו מדווחים שיש ממש הרגשה נוראית של הסטודנטים שהם פונים אליהם.

אני אגע בשלוש נקודות ספציפיות שעלו לאחרונה: סטודנטית פנתה לשליחה שלנו בארצות הברית ואמרה לה: אני לא יכולה להישאר בחדר כי הסטודנטיות אומרות שאני ציונית, והיו צריכים לפנות אותה מהחדר שלה; סטודנטית ישראלית פנתה לשליחה שלנו באנגליה ואמרה לה: אני רוצה לסיים פה, אני רוצה לחזור לישראל כי אני לא מרגישה בקמפוס; ובאוסטרליה, השליח שלנו מדווח שעושים שיפט גדול מאוד באיגוד הסטודנטים, להיות יותר פרו ישראל ויותר במאבק, כי מבינים שאם הם יהיו בקמפוס המצב יהיה בכי רע לסטודנטים שלנו.

הנקודה הזאת של הוצאת סטודנטית בגלל שהיא ציונית, יהודייה, זה צריך להגיע לתקשורת, זה לא צריך להישמע רק כאן. זה דבר שצריך להגיע לתקשורת, צריך להטיח את זה בפני המנהיגות בכל מדינה. אני קורא בכל יום שלושה עיתונים, ואני מודע לך שיידעת אותנו.

בסופו של דבר אני אגיד עוד פעם: השליחים שלנו, המטרה שלהם זה חיזוק הסטודנטים היהודים. המטרה של השליחים שלנו זה לחבר את הסטודנטים היהודים לישראל, לתמוך בהם ולתת להם את כל הכלים שהם יכולים. הדגש שלהם זה דגש חינוכי.

תודה רבה לך ותודה רבה לכם על העשייה. אנחנו מעריכים. חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה שבאת. הלל, בבקשה.

בוקר טוב לכולם ותודה על הדיון החשוב הזה. שמי נוגה ברנר סמיה, מנכ"לית של ארגון הלל ישראל, אנחנו הזרוע הישראלית של ארגון הלל העולמי, ארגון הסטודנטים היהודי הגדול והוותיק בעולם.

אנחנו כאמור מודאגים מאוד מהתופעות שאנחנו רואים. אנחנו שומעים סטודנטים מאוימים, מוטרדים ובעיקר מנודים. יש כמובן גם פיזית, אבל עיקר האיום כאן הוא איום חברתי אקדמי, של נידוי ושל תחושה של חוסר שייכות למוסד האקדמי שבו הם לומדים, וחוסר תחושה של Welcoming במקום שבו הם לומדים.

הלל ישראל, כנאמר כאן, בעזרת השליחים והצוות המקצועי של כל מרכז, אנחנו עסוקים בשני דברים, קודם כל, בראש ובראשונה למרות כל מה שקורה, להמשיך להחזיק בחיזוק הזהות היהודית החיובית, במה שנקרא "Jewish Joy".

יש זהות יהודית לא חיובית? זהות יהודית היא לעולם חיובית.

אבל עיסוק באנטישמיות ובתופעות השנאה - - -

בענווה כמובן, אבל הז'רגון של זהות יהודית הוא תמיד זהות יהודית חיובית.

אין לי ויכוח איתך. זה היה במשמעות של לא רק לעסוק במה שאנחנו נגד ומה שאנחנו נאבקים בו.

גם מה שאנחנו נאבקים בו זה חלק מהזהות היהודית החיובית שלנו.

בבקשה להמשיך.

אנחנו עסוקים כמובן בראש ובראשונה לדאוג לביטחונם של הסטודנטים והגברת אמצעי בטיחות ושיח עם ההנהלות והאדמיניסטרציות של המכללות והאוניברסיטאות. וכאן זה החלק המשמעותי, התפקיד המשמעותי של מרכזי הלל, זה להיות בדיאלוג מול ההנהלות והאדמיניסטרציה, לעמוד כאמור כמו שאמרת בדברי הפתיחה שלך, לאכוף את החוקים והתקנות של האוניברסיטאות בעצמם וגם לאכוף את הענישה, אם יש ענישה, כלפי סטודנטים שמפרים את החוקים האלה. אכיפה וענישה וביטחון של הסטודנטים זה הדבר המרכזי שעוסקים בו כרגע, וכרגע גם היערכות בטוחה ל-The Commencement ceremonies בכל חודש מאי, לכן זו הולכת להיות תקופה מאוד מאוד מתוחה, כי יש רבים שמנסים להפריע.

מילה וחצי על חיי הקהילה של הסטודנטים.

אני מציע שתפריעו אתם. אני לא צוחק. הניסיון הזה לחזור לנורמליות, אני מבין את הצורך, אבל הניסיון הזה לחזור לנורמליות כאילו דבר לא קרה, הרי את יודעת, החיידקים האלה מסתתרים ופורצים בכל הזדמנות. אני דווקא חושב שתנועת הלל כמייצגת את כל הסטודנטים בעולם היהודי – אני מדייק? – לא צריכה לעבור על זה לסדר, לא צריכה לנסות לחזור לשגרה ולהגיד: אנחנו מרכינים את הראש עד לפעם הבאה. אני חושב שאתם צריכים לשבת בתוככם ולחשוב איך אנחנו ממנפים את האירועים האלה לכדי שיח, ולפעמים הוא גם בוטה, גם עם ההנהלות וגם עם הסטודנטים בתוך הקמפוסים. אני חושב שקולנו לא נשמע. קולך זה קולי, אני מרשה לעצמי להגיד. הקול שלנו לא נשמע, לא נשמע מחאתי, לא נשמע בהצהרות.

גלות. גלות. גלותי. גלותי. אנחנו כל הזמן מורידים את הראש.

טלי. טלי.

גלות. גלות. גלות. היהודים בעולם בתקופת האנטישמיות הנוכחית שגאתה עד גועל ועד זוועה, במקום להרים את הראש שלהם, הדרך שבה אנחנו לא נלחמים זה חלק מהיסטוריה שחוזרת על עצמה שאנחנו מרכינים את הראש בפני המולך. ואני אומרת כאן את הדבר הבא, אם תרשה לי רגע חבר הכנסת כהן - - -

אני לא מרשה לך, אבל את לא שואלת אותי.

תרשה לי מפאת כבודך.

אני רק רוצה לגמור את המשפט.

בבקשה.

אני לא מתכוון חלילה לשבור את כל הכלים, אבל אני חושב שאם ארגון - - -

למה לא לשבור כלים? מתי כן שוברים כלים?

אם ארגון יהודי של סטודנטים אחרי שלושה-ארבעה חודשים – אני שומע את זה, כולל בני משפחה שלי שנמצאים שם, אלה ימים קשים מאוד בשבילם – אם אנחנו נצא מהאירועים האלה כאשר אנחנו חלק מהחזרה לשגרה והניסיון לטייח ולהגיד ששום דבר לא קרה, זה יכה בנו הרבה יותר חזק על כל אירוע שיקרה במזרח-התיכון. לכן אני חושב שאתם צריכים לתבוע מההנהלות דיון רציני, ואתם צריכים להכריז על ימים שהם ימים שבהם אתם לא לומדים, ואתם דורשים מהם להשבית את האוניברסיטאות, לא בטוח שהם יגידו כן, אבל הדרישה חייבת להישמע כי אי-אפשר לעבור על דבר כזה בשתיקה.

אדוני היושב ראש, מה שנשמע שם מזכיר באמת את התקופות האפלות, אני קצת מומחה לרפובליקת ויימאר, אני יודע מה קרה באוניברסיטאות בברלין ובמינכן מ-1925 ועד לעליית הנאצים, איך התייחסו ליהודים, אני לא בטוח ששם לקחו יהודי והוציאו אותו, לפחות לא באמצע שנות העשרים, מתוך החדר באוניברסיטה, זה התגבר לקראת הסוף. אבל לשמוע דבר כזה זה נורא, כשהציונות מבחינתם זה אנטישמיות. כלומר, הם לא נגד התנועה הציונית, הם נגד היהדות, זה חלק מהאנטישמיות החדשה, זה שנאת ישראל, אנטישמיות, הכול מתערבב - -

שנאת יהודים.

- - ואנחנו נעזור להם לחזור לשגרה. לא חוזרים לשגרה.

תודה. טלי, רצית משפט. משפט, כי אנחנו צפופים.

דבר אחד, יש לי אכזבה בעולם האקדמי, גם בישראל, נתחיל בזה. אחת שקוראים לה ענת מטר, שהיא מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, עושה גלוריפיקציה לווליד דקה שרצח את החייל תמם, השם ייקום דמו, באכזריות, בין השאר הוציאו את עיניו, רק כדי שתדעו פה איזה אכזריות של רצח שעושה אותו ווליד דקה, המחבל, המרצח, והיא אומרת שהיא - - -

עונשו בא מדי שמיים.

אני רק אומרת שהמרצה הזאת, שמלמדת באוניברסיטת תל אביב, עשתה לו גלוריפיקציה, ואמרה שהוא מעורר השתאות וספדה לו, לא פחות ולא יותר, והאקדמיה אומרת שצריך ככה.

האקדמיה המאכזבת בישראל, אחר כך נגיע לעולם: חופש הביטוי מגן על אמירות כואבות. לא ידעתי שהאקדמיה בישראל מאפשרת למרצים שלה לבטא אוטואנטישמיות בצורה כל כך נוראית ולהלל מחבלים בזמן מלחמה. אז מה יש לי לצפות מאומות העולם ומהאקדמיות בעולם, ששנאת היהודים הייתה ותהיה לעולם?

אל תתבלבלו, אנחנו עם שנוא, תמיד היינו ותמיד נהיה, זה גדול ממני להבין את זה, אני אף פעם לא אבין למה צריך לשנוא אותי כי אני יהודייה. אנחנו עם שנוא, אלא שהאנטישמיות לא מבעבעת מעל פני השטח כשאנחנו בעוצמתנו. כשאנחנו מגלים חולשה, ואנחנו נתפסנו בחולשתנו, רצחו בנו, טבחו בנו, השתלטו עלינו גורמי טרור. אף אדם בעולם לא האמין שישראל יכולה ליפול קורבן בצורה כזו לארגון טרור, לכן אני אומרת לכם פה שאם אנחנו לא נתעשת, ואנחנו לא נחזיר לעצמנו את העוצמה ואלמנט ההרתעה, והדרך היחידה לגרום לאנשים להוריד את הראש בפנינו, ואני כבר רוצה שהאויב יוריד את הראש בפנינו, ואם האויב יוריד את הראש בפנינו, האנטישמיות תחזור להיות מתחת לקו הרדאר. תמיד נהיה שנואים, אל תתבלבלו. תמיד תהיה גלוריפיקציה לארגוני הטרור. זו דרכה של ההיסטוריה שחוזרת על עצמה, היא חוזרת על עצמה משנות השלושים בדיוק-בדיוק עכשיו.

לכן אני אומרת פה ואני מתחברת למה שאמר מאיר: אף אחד לא עושה לי טובה, אף אחד בעולם לא עושה לי טובה, אני לא מורידה את הראש שלי על היהדות שלי, לא מתביישת באף סממן יהודי שלי, ואם למישהו יש בעיה עם היהדות שלי, זה שלו, אבל אני כן דורשת, מקום שבו יש גילויי אנטישמיות, שהאקדמיה תוציא ממנה את האנטישמים הללו. כן שביתה, לא שביתה, אני לא יודעת איך, אדם שמגלה גילויי אנטישמיות בעולם לא צריך להיות באקדמיה, אבל שוב, מה יש לי לומר אם מרצה בישראל אומרת דברים כאלה ונשארת? כנראה חופש הביטוי סופג הכול, בעיקר שנאת יהודים. לא עוד. לא עוד. ואני אומרת לכם: רק בראש מורם, בלי למצמץ על היהדות שלי, על הזהות היהודית שלי.

אל תהרגו את השליח, חברים.

אני אומרת את הדברים למען עם ישראל, רק שיהיה ברור, אנחנו כחברי כנסת אומרים את זה למען השומעים, לא למענכם באופן ספציפי, כי אתם עושים את שלכם. זה מחזק כל יהודי באשר הוא.

טלי, תודה. אני רוצה לתת לכולם זמן, אנשים באו מרחוק, אתם כל יום פה בבניין הזה.

זה לגמרי לא להרוג את השליח, כי אני בתמיכה ובהסכמה מלאה. אני רק רוצה לומר שארגון הלל ודאי לא מרכין ראש, הוא עומד בגאווה גמורה עם הזהות היהודית החיובית שלנו, ובזה אנחנו פועלים ובזה אנחנו עסוקים.

אני רק רוצה כן לסיים במילות אזהרה, שלהקצין את השיח זה גם לא עובד לטובתנו, ואנחנו צריכים להיזהר גם בזה.

מה זה הקצנת שיח?

אנחנו צריכים להמשיך לחיות בתוך העולם האקדמי שהוא לא קל.

מה זה להקצין את השיח? במה הקצנו את השיח, בזה שאנחנו יוצאים חוצץ נגד אנטישמיות?

טלי. טלי, היא רשמה את כל מה שאמרת, היא לקחה לתשומת ליבה, היא אמרה את זה.

אני לוקחת לתשומת ליבי, ואני אומרת שצריך גם לעבוד בדיאלוג ובשיח עם הנהלות האוניברסיטאות כדי למגר את התופעה הזאת, וצריך גם לקום בגאווה. יש לי הסכמה מלאה עם מה שאת אומרת, רק צריך להיזהר מלהקצין וללבות את האש - -

אני לא מסכימה איתך.

- - כי הרבה פעמים הקולות הקיצוניים - - -

זה לא קיצוני.

טלי. טלי. טלי.

לדבר על אנטישמיות זה לא קיצוני.

טלי, היא לא משלימה משפט.

המשפט הזה הוא הבסיס לבעיות.

רוב הסטודנטים מבולבלים ובורים - -

שיבואו ללמוד בישראל.

- - ויש בתוכם רבים שאפשר לשתף איתם פעולה ואפשר לעשות איתם שיח, גם חינוכי וגם ערכי, ולהגביר איתם את שיתוף הפעולה, ולהגביר איתם את היכולת להילחם ביחד בתופעה הזאת, לכן אל לנו להיות מוסתים בגלל קולות של מיעוטים קיצוניים.

משפט וחצי ממש על חיי הקהילה שאתם מארגנים בחו"ל, כי אני מודע לזה שאתם כן עושים מאחורי הקלעים, מעבר לאוניברסיטה עצמה.

יש מרכזי הלל שממוקמים בתוך האוניברסיטאות, ויש מרכזי הלל שבאמת מחוץ כי הם משרתים סטודנטים וצעירים מ-Community College או ממכללות רבות באזור. יש כמובן החזקה של חיי קהילה בכל מקום, זה אומר חגים, זה אומר שבתות, קבלות שבת, גם מטבח כשר למי שבוחר בזה. דרך אגב, למרות ועם כל מה שקורה סביבנו, הדבר הזה ממשיך כי יש לנו שם עוגן חזק מאוד בכל הקהילות האלה.

האם טקסי יום השואה כמו שתכננתם אותם מתקיימים במלואם?

אני לא יודעת להגיד אם הם מתקיימים במלואם, אני יודעת להגיד שהם מתקיימים.

אני יכול להגיד לך שחגים, שבתות וקידוש, שלחנו את הילדים שלנו כשהיינו - - -

אני מדבר על עכשיו.

ההפך, אפילו ה-engagement, הוא בעלייה של עשרות אחוזים, זאת אומרת, סטודנטים יהודים רבים, הרבה יותר מבעבר, מחפשים בתי הלל ומגיעים לאירועים האלה לקבלות שבת.

שלא תטעי, אנחנו גאים בכם.

אני יודעת, אנחנו באותו צד כאן.

נוגה, כשאת אומרת "שיח עם האוניברסיטאות", איך השיח הזה מתבצע? האם זה הלל לבד, הסוכנות לבד ומשרד החוץ לבד? האם יש חיבור בין כל הגופים? האם יש דרך אחת שעומדת ופועלת מול האוניברסיטאות עצמן? אנחנו נמצאים בימים מאוד רועשים, מה רמת הקשב שלהם? עד כמה הם מבינים בכלל את האירוע?

זה מאוד תלוי באוניברסיטה. למשל אוניברסיטת קולומביה, ניקח את זה כמובן כי זה בכותרות, בריאן כהן, שהוא מנכ"ל הלל באוניברסיטת קולומביה, מנסה לאורך חודשים רבים להגיע לדיאלוג עם ההנהלה שם ומתקשה מאוד. דרך אגב, זו דרכו לנסות גם דיאלוג עם סטודנטים לבנונים וגם סטודנטים פלסטינים - - -

אז תמשיכו בדרך הטובה...

מה את רוצה, הפסיקו היהודים לתת כסף, 100 מיליון דולר בשנה.

סוף כל סוף. אני רק אומרת לשיטתי שלי, ובראייה רטרוספקטיבית של התנהלות בכלל מול אנטישמיות, אני לא מאמינה בלנסות לדברר את עצמי ולקבל הכרה כי מישהו עושה לי טובה. אני לא מאמינה בשיטה הזאת.

אנחנו מאוד מעריכים את מה שאתם עושים, שלא יהיו כאן אי-הבנות. כואב לנו, וחברי הכנסת הביעו את כאבם.

לגבי יום השואה, אני יכול להגיד שכל השליחים שלנו בהלל עושים את הפעילות כרגיל, ויש לנו משלחת שנוסעת לפולין עם כל שליחי אירופה, וטסה עם סטודנטים כמובן.

תודה. תודה על העשייה. הליגה נגד השמצה, בבקשה.

נוגה, תודה רבה.

תודה לכם.

בוקר טוב. אני מנכ"ל הליגה נגד השמצה בישראל, אנחנו הזרוע הישראלית של ארגון יהודי-אמריקאי, שקיים 111 שנים, נאבק בהשמצת העם היהודי, ובאופן כללי בשנאה מכל הסוגים והצבעים שעדיין קיימת בעולם, כמובן בחצי השנה האחרונה בדגש מאוד גדול על גל האנטישמיות שסוחף אותנו.

בחודשים האחרונים הוצאנו ארבעה מחקרים גדולים, האחרון התפרסם אתמול יחד עם אוניברסיטת תל אביב בישראל, שמראים את מה שכולנו יודעים, שהייתה ב-2023 עלייה במקרי האנטישמיות ברחבי העולם, לא רק בארצות-הברית, שמאז ה-7 באוקטובר היא כמו שריפה שהשתוללה בעקבות אש שכבר הייתה קיימת, פשוט השתוללה בעוצמות הרבה יותר גבוהות. אנחנו רואים עלייה מסיבית: באמריקה הלטינית 300%, במדינות אירופה, כפי שציינו, מעל 200%.

אפריקה נמצאת בדוח? לא ראיתי.

אפריקה לא נמצאת בדוח.

אפריקה שגואה באנטישמיות לא נמצאת בדוח.

בואו נפריד. באפריקה יש מגוון שלם של מדינות, מצפון אפריקה, מדינות מרכז אפריקה ודרום אפריקה. דרום אפריקה מופיעה בדוחות אחרים שלנו, שהתפרסמו בפעילות בין-לאומית, ושותפים שלנו שגם שם - - -

למה זה לא חלק מהדוח? סליחה, סתם שאלה.

הקהילה היהודית בדרום אפריקה יחסית קטנה, מונה כ-50,000 יהודים. זו אוכלוסייה יחסית קטנה לעומת מקומות אחרים כמו 6 מיליון יהודים בארצות הברית, ששם אנחנו רואים גילויי אנטישמיות מסיביים, מעל 100% בכל המחקרים שהוצאנו על 2023. בשליש האחרון של השנה מאז המלחמה, כמובן המספרים הרבה יותר גדולים ותופסים נפח, אבל בהחלט זה היה קיים גם לפני.

חשוב לציין שאנחנו רואים את העלייה בכל סוגי הקטגוריות של האנטישמיות, בין אם זה ונדליזם, בין אם זה אלימות פיזית, תקיפות, וגם תופעה שמאוד גדלה של סווטינג, של התראות שווא על מוסדות יהודיים, מה שנקרא "להטריל את המוסדות" ולהפריע לכוחות הביטחון ולמוסדות היהודים, במספרים מאוד מאוד גבוהים.

בהקשר של כל מה שנאמר פה לפני הקמפוסים, כמובן שיש לנו דוחות שאפשר לראות אותם, הם פומביים, גם בישראל וגם בין-לאומיים, שהוצאנו. חלק מהדוחות גם מתייחסים לקמפוסים. הוצאנו דוח על 85 אוניברסיטאות ומכללות בארצות-הברית, שיש להן דירוג: A, B, C, D, לפי ציון של התמודדות עם אנטישמיות, שהוא גם מבוסס על שאלון עדות עצמית של המוסד וגם על דוחות וסקרים של הסטודנטים ונתונים שלנו.

רק שתיים מתוך 85 מוסדות קיבלו ציון A, שזה ציון טוב מאוד של התמודדות עם אנטישמיות בקמפוס.

כמובן שכל דבר כזה שיקפנו לאותם מוסדות ונתנו להם כלים גם להתמודדות ואיך לשפר. באותה נשימה אני אגיד שיש לנו השנה, יחד עם שותפים מהסוכנות, מהלל, מעוד הרבה גופים בארצות-הברית, כלים לסטודנטים במוסדות השונים בארצות-הברית, שהם מעבר לכלים חינוכיים, התמודדות ודיווח על נתונים לטובת המחקרים, הם גם כלים משפטיים, קו טלפוני לייעוץ משפטי.

אלון, אני חייב רגע להפסיק אותך. הגוף מבורך והנתונים מאוד חשובים. הרי אנחנו רואים את ההידרדרות הזאת באנטישמיות, עכשיו זה מתפוצץ לנו בפרצוף באחוזים מטורפים, אבל זה קורה במשך השנים, כל הזמן זה עולה ועולה, ועולה, ועולה באירופה ובארצות-הברית. כשאתה אומר שאתה נותן כלים, אחרי זה אתם בודקים מה נעשה עם הכלים? האם מישהו במשך השנים פעל מול האוניברסיטאות? האם מישהו פעל לגדוע או להוריד את אחוזי האנטישמיות? נכנסה הנציגה של האימפקט היהודי, עבדתי מולם ואני יודע מה הם עושים בקהילות עצמן, גם באירופה וגם בארצות-הברית, אני יודע על תחומים מסוימים ופרויקטים מיוחדים, השאלה מה נעשה? מי מתכלל את האירוע הזה? מי מתכלל את הדבר הזה? זה נורא לשמוע, אבל נורא יותר להבין שלא הרבה נעשה במשך השנים, זה לא נעצר.

גם פה כדאי אולי להפריד מה נעשה בתוך ישראל ומי מתכלל. אפשר לחזור לפרוטוקול הדיון של הוועדה הזאת לפני חצי שנה, אני לא אגע בזה, כי אני מתעסק יותר בתפוצות מאשר בפנים ישראל, ולגבי התכלול יש פה מכובדים שיוכלו לציין יותר.

נגענו בזה בדיון הקודם. זו אותה בעיה שכאבה לנו גם בדיון הקודם שקיימנו בוועדה הזאת וביקשנו. יש שני נציגים ישראלים שאמורים לתכלל את הנושא הזה. משרד התפוצות, שזה עיקר תפקידו - - -

יש פה נציגים של המשרד?

כן. ואת משרד החוץ תיכף נשמע.

אני רק אענה על שאלתך. ברמה הבין-לאומית קיים פורום יחסית חדש של שנה וחצי שנקרא "J7", שבע הקהילות היהודיות הגדולות בעולם מחוץ לישראל, תחת הנושא של אנטישמיות. זה פורום שנפגש יחסית הרבה ופעול יחד כדי לפעול לא רק בארצות-הברית שהיא הקהילה הגדולה, אלא במדינות נוספות, שבע הקהילות היהודיות הגדולות, והוא כן פועל בשנה וחצי האחרונות מול הממשלות, מול גופים בין-לאומיים, מול הקהילות.

בתוך הקהילות היהודיות אנחנו רואים מנגנונים של שיפור בדברים, למרות ששלוש שנים אנחנו רואים עלייה מסיבית בנתוני האנטישמיות. זה נכון, קשה להתמודד. שאלתם קודם איך מתמודדים עם הדברים, אז בפן המשפטי לדוגמה, זה לא רק חינוך לכוחות ביטחון ולהנהלות של קמפוסים איך להתמודד, זה גם לסטודנטים עצמם, לתת להם כלים משפטיים, בין אם זה מול הקמפוס עצמו, מול הנהלת המוסד, ובין אם זה כלים משפטיים מול גופים פדרליים בארצות-הברית, להגיש תביעות וכו', דברים שסטודנטים יוכלו להתמודד ולעשות אותם ביחד עם גופים שונים ורבים שנותנים כלים ותומכים בהם. בתוך ישראל אני אשאיר למכובדים האחרים להגיב.

תודה רבה לך.

אני אומרת לפרוטוקול שדוח ההסתדרות הציונית העולמית שהוגש לקראת יום השואה, הכותרת של הדוח היה שמצב האנטישמיות היום גרוע יותר מאשר בשנות השלושים.

אין ויכוח. אנחנו כולנו מרגישים, רואים וחשים יום-יום.

קפיצות של 700%, 300%, 400% במדינות הגדולות. בארצות-הברית יש קפיצה של 630% באנטישמיות, בקנדה, אוסטרליה. זה לא מפתיע אותי. אני רק אומרת שאם נדמה למישהו שבשיח ובדיאלקטיקה כזאת או אחרת אפשר למגר אנטישמיות, לא. אם ישראל תהיה חזקה ועוצמתית, האנטישמיות תרד מתחת לקו הרדאר. אם נהיה חלשים, האנטישמיות תגדל. זאת המשוואה, אין משוואה אחרת. כך מאז ומתמיד, וכך יהיה, צר לי.

תודה, טלי. הוועד היהודי האמריקאי, AJC.

בוקר טוב. תודה רבה קודם כול על ההזדמנות.

תודה לך.

אני המנכ"לית של הוועד היהודי האמריקאי בישראל בעשר השנים האחרונות. הארגון הוקם ב-1906. המטרה שלו זה לחזק את תדמיתה של מדינת ישראל בעולם. הכלי המרכזי שבו אנחנו משתמשים זה דיפלומטיה, כלומר, מפגשים עם ראשי מדינות, שרים, חברי פרלמנט אלו ואחרים. אנחנו מביאים אותם גם במשלחות למדינת ישראל. למעשה מאז ה-7 באוקטובר הבאנו לפה שמונה משלחות, מרביתן של חברי פרלמנט מאירופה, כדי שיראו ממש בקרקע, פה בישראל, את המציאות כפי שהיא ולא דרך תקשורת.

כמובן גם בנושא אנטישמיות אנחנו פעילים, בגלל שאנחנו רוצים לחזק את הקהילות היהודיות ברחבי העולם. יש לנו 26 משרדים בארצות-הברית ועוד 15 משרדים ברחבי העולם, כולל משרד באבו-דאבי, גוף פילנתרופי, NGO, לא פוליטי, ציוני, פרו ישראל וכו', ויש לנו גם שבעה משרדים באירופה.

העיתוי של הוועדה מצוין מבחינתי כי אתמול בדיוק קיבלנו תוצאות של סקר שעשינו בנושא של אנטישמיות בצרפת. בכל כמה שנים אנחנו עושים את הסקרים האלה, כך שיש קנה מידה להשוואה. הסקר הפעם נערך בשלושה סוגי אוכלוסייה: אוכלוסייה אחת זה היהודים שחיים בצרפת, האוכלוסייה השנייה זה הציבור הכללי והאוכלוסייה השלישית זו האוכלוסייה המוסלמית. רציתי לחלוק אתכם כמה מספרים.

כשאת אומרת ציבור כללי זה נוצרים?

כל הציבור הכללי ללא אפיון של אוכלוסייה ספציפית. 2,000 איש מכלל אוכלוסיית צרפת, בלי אפיון.

אחרי זה אתם דוגמים את המוסלמים?

דגמנו בנפרד את המוסלמים ודגמנו בנפרד את היהודים. כלומר שלושה סקרים, שתכללנו את התוצאות ביניהם. יש לי מדד להשוואה לסקר הקודם לפני שנתיים. וכאמור ממש בסוף השבוע האחרון קיבלנו את התוצאות.

קודם כל גם הציבור הכללי בצרפת יודע ומבין שיש פה עלייה משמעותית באנטישמיות, 76%. זה נתון פנומנלי. 76% מהציבור הכללי בצרפת מאמין שתופעת האנטישמיות קיימת במדינה. אם אני מסתכלת על הציבור הצרפתי הכללי, 34% מהציבור הצרפתי הכללי נגוע בדעות קדומות אנטישמיות. כלומר, אחד מכל שלושה צרפתים הוא אנטישמי. זה מה שהסקר מעלה. הציבור הכללי בצרפת מבין שהיהודים הם קבוצת המיעוט שהיא הקורבן הראשי למתקפות נגדו. 52% מהציבור הכללי מבין את זה. כלומר הבעיה קיימת, נוכחת. גם מי שלא יהודי בצרפת מבין שהציבור היהודי הוא באמת המושא להתקפה.

רציתי לחלוק נתון שמבחינתי הוא מחריד ביותר. 6% מהציבור הצרפתי מביע אהדה לחמאס.

מה אחוז המוסלמים בצרפת?

יש אחוז רשום ויש אחוז לא רשום. ב- - - רשומים כתשעה מיליון מוסלמים, משערים שזה - - -

אין לי את הנתון הספציפי כמה הציבור המוסלמי, אבל אני יכולה כן להגיד שעד גיל 35 האהדה לחמאס היא הרבה יותר גבוהה מהגילאים היותר מבוגרים, 65 ומעלה.

"גלוריפיקציה לחמאס", ככה אני קוראת לזה. גלוריפיקציה לארגון הטרור.

חד-משמעית.

מה מוביל לאנטישמיות בצרפת? זה באמת סקר שהוא ממש חם מהתנור, שנאת ישראל. הנשאלים התבקשו לדרג ככה את הסיבות העיקריות לאנטישמיות, אז 57% אמרו ששנאת ישראל היא הגורם המוביל.

זו שנאת יהודים. תקשיבו, זו לא שנאת ישראל. אל תחפשו את זה. זו שנאת יהודים. השנאה היא ליהודים, לא ישראל. זה לא רדיקלי, זה לא פרוגרס רדיקלי בהגדרה, זה במקום הבסיסי ביותר, שנאת יהודים, זה הכול. תשאלי איסלמיסט.

נרשם. קדימה.

תשאלי איסלמיסט כלשהו, בהקשר הזה של ישראל או יהודים, זה שנאה ליהודים.

בבקשה להמשיך.

מכיוון שזה מבוסס על שאלות, באמת זה מה שמוביל, שנאת ישראל, אבל גם רעיונות אסלמיים הם עדיין 45% מהסיבה לאנטישמיות, גם תיאוריות קונספירציות הן עדיין כאן, הן עוד לא עזבו אותנו, 35%, וכמובן אידיאולוגיות ימין קיצוניות וכו'.

אני חייב, אדוני היושב ראש, אם תרשה לי.

קצר.

אנחנו מטשטשים את המושגים. "שנאת ישראל" זה מושג מהעולם הנוצרי על כך שהיהודים רצחו את ישו, נקודה. לבוא ולדבר במושגים של מדינת ישראל כשאני דוגם מוסלמים זה לא נכון.

זו טעות.

לא בכדי שאלתי אם עשיתם לאוכלוסייה הנוצרית, כלומר, הלא מוסלמית, ולאוכלוסייה המוסלמית. ברגע שחלק מהמדגם הוא אוכלוסייה כללית, בתוך האוכלוסייה הכללית אין היום 1,000 איש שאת דוגמת סתם ברחוב שאין בהם מוסלמים, ואז יש כפל. תחשבו על זה.

חשוב להגיד שבכל מדינה, ואנחנו יודעים, ובוודאי אנשי משרד החוץ, ככל שההגירה מהמזרח התיכון או מאפריקה מכה שורשים, והמהגרים בכל מקום, אנחנו נראה שם עלייה, בלי שום קשר אגב למאורעות האלה. אנחנו רואים את זה בגרמניה, אנחנו רואים את זה בצרפת, אנחנו רואים את זה באיטליה.

המדהים הוא שקצת לפני המלחמה הייתי במרוקו. במרוקו התושבים המוסלמים לא מרשים לעצמם לדבר כנגד מדינת ישראל והיהודים כמו שהם מרשים לעצמם לדבר ברגע שהם נוחתים בצרפת. זה מדהים. ברור למה, במדינה דמוקרטית - - -

- - - מחיר יקר.

מול הטולרנטיות שלהם כשאתה נמצא שם - - -

אני אדבר אליך בכובע הקודם שלי, כי הייתי שם, במשטרות. יש שכונות שלמות שמשטרה לא נכנסת, גם בשוודיה וגם בצרפת, וצריך מאות שוטרים כדי להיכנס לאיזה רחוב לעצור מישהו, והם ישלמו על זה מחיר. בבקשה להמשיך. אני מתנצל.

עוד שני נתונים בהקשר של הסקר הזה. כל יהודי רביעי בצרפת היה קורבן לאיזה תקרית אנטישמית מאז ה-7 באוקטובר. 12% מתוך הנתון הזה העידו שהם היו פעם שנייה ושלישית קורבנות מאז ה-7 באוקטובר.

בנוסף, ונתון מחריד לא פחות, 44% מהיהודים ששאלנו אותם, אמרו שמאז 7 באוקטובר הם מסתירים סממנים יהודיים: כיפה, שרשרת של מגן דוד – כל מה שיכול לזהות אותם כיהודים. 44% זה כמעט מחצית מיהדות צרפת, שזה באמת מטריד ביותר.

בנוסף, אני רוצה לחלוק אתכם עוד נתון מארצות-הברית. עשינו מיד אחרי תחילת המלחמה סקר כללי בארצות-הברית, וגם פה אחד מכל ארבעה יהודים אמריקאים הותקף על רקע אנטישמי ב-2023. עשינו את זה באוקטובר ובנובמבר, מיד אחרי שהתחילה המלחמה. ככה שהנתונים האלה מתחילים להיות די זהים במהות שלהם.

הוזכר פה הנושא של הקמפוסים. אנחנו מביאים נשיאי אוניברסיטאות לישראל, אמריקאים, כבר 20 שנה, במשלחות, כדי להראות להם את מדינת ישראל, כדי ללמד אותם. החלטנו להרחיב את זה לרמה של התיכונים. יש תיכונים פרטיים. לשלוח ילד היום לארצות-הברית ללמוד בתיכון אתה צריך לשלם משהו כמו 40,000 דולר, וגם זיהינו את התופעה של אנטישמיות מתרחבת בתיכונים הפרטיים, כלומר, זה לא Public School שהאוכלוסייה מעורבת, ואתה לא יודע את הרקע וכו', מדובר באוכלוסייה חזקה, אז התחלנו להביא גם מנהלי תיכונים.

דבר אחרון שאנחנו עושים – אנחנו לא מדינה בסוף, אנחנו לא מחליפים את המדינה, אבל אנחנו עושים הכשרות לחברות, החל מחברות תעופה, חברות הייטק, חברות עורכי דין, ללמד אותן מה זה אנטישמיות, כי הם לא יודעים לזהות. בארצות-הברית זה יותר קל, כי יש שם את אותם בעלי מקצוע שהם אחראים שתהיה תרבות ארגונית הולמת באותו ארגון.

בנוסף, עבדנו עם הבית הלבן לתוכנית שהיו לנו שותפים אחרים שכבר עשו את זה, מלאה שנה לתוכנית הזאת, עם עשרות המלצות, כמו שאתם יודעים יש חקיקה בקונגרס שהתעסקה בזה, הנושא של חקיקה מאוד מאוד חשוב, ופה יש הרבה מקום למדינה, לנבחרי הציבור, להפעיל איזה לחץ על גורמי החקיקה בעולם: באירופה ובארצות-הברית בנושא אנטישמיות.

תודה רבה על העשייה. אנחנו בהחלט מעריכים. אין לזה סוף. זה מין שליחות שלא נגמרת כנראה. ההסתדרות הציונית, בבקשה.

בוקר טוב. אני ראש המחלקה למאבק באנטישמיות בהסתדרות הציונית העולמית. אני רוצה דבר ראשון לענות לחברת הכנסת גוטליב. הפרק על דרום אפריקה נמצא בדוח האחרון שפורסם על ידי הדוח של ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית ומשרד התפוצות, ולכן אפשר למצוא שם את כל הנתונים של שנת 2023. הדוח שפרסמנו היום מתייחס עד ל-1 במאי 2024.

ניתחנו מה קרה בשבעת החודשים האחרונים, החל מה-7 באוקטובר. אני חושבת שהנתון שהכי צריך לזעזע זה שנרצחו שישה יהודים מחוץ לגבולות ישראל בשל היותם יהודים, שלושה מהם בארצות-הברית.

אני עדיין חושבת שיש כאן מקום לדיון נרחב על הנתונים, והנתונים הם קשים, וחודש אפריל האחרון היה החודש הקשה ביותר ב-2024. הפיק שהיה לנו ב-40 השנים האחרונות היה נובמבר 2023 אחרי ה-7 באוקטובר, אבל עדיין באפריל האחרון עוד פעם היה פיק מטורף שצריכים להסתכל עליו. אנחנו מדברים על פיקים שהם גבוהים משמעותית מהנתונים שהיו לנו בשומר החומות, ששם חשבנו שהגענו לאיזה שיא, כל שיא כזה נשבר.

אבל מה שחשוב להגיד זה שאסור לנו להמשיך להשתמש בנשק של אתמול למלחמה של מחר. אנחנו יכולים לעשות עוד הסברה, לדבר על ההסברה, וההסברה הזאת נכשלת. צריכים למצוא כלים חדשים, ויש פתרונות. ישראל ניצבת היום בחזית הטכנולוגיה בכל התחומים, וגם בתחום הזה אנחנו צריכים למצוא את הפתרון הנכון. הפתרון לא חונה בתחום הממשלתי, הוא חונה בתחום הביניים. צריך למצוא גוף שהוא לא ממשלתי, אבל הוא מתוקצב ממשלתית, שייתן את המענה למלחמה באנטישמיות ברחבי העולם. זאת צריכה להיות מלחמה כלל זירתית. אנחנו צריכים להסתכל על זה בתור עוד חזית לחימה שנפתחה לנו עכשיו. תודה.

תעצרי בבקשה, כי מה שאמרת כאן הוא מאוד מאוד חשוב. אנשי משרד מבקר המדינה, קחו את זה בחשבון בדוח הבא שלכם, תבחנו, תבדקו. משרד התפוצות, אני מבקש להביא את מה שהיא אמרה. אפשר להביא את הפרוטוקול בפני שר התפוצות ולבחון את זה. אני לא קובע אם צריך או לא צריך, יש לה ניסיון, היא מציעה פה איזה הצעה קונקרטית עם כלים שאפשר אולי לעשות איתם משהו.

הוא בדיוק האדם.

זה מה שאני אומר, הם יהיו איתה בקשר. אני מנסה לגשר, לעשות איזה מין שולחן עגול, שיהיו איתה בקשר, יחשבו על מה שהיא אומרת, יבחנו את זה. אני לא יודע להגיד כן או לא, אבל היא באה ואומרת מה צריך לעשות. בבקשה להמשיך.

אני אתייחס לזה ברשותך.

אני אתן לך. בבקשה להמשיך.

סיימתי. תודה רבה.

תודה רבה לך על הדברים המאוד מאוד חשובים. אני מקווה שייצרו איתך קשר, כמו שביקשתי, גם ממשרד מבקר המדינה וגם ממשרד התפוצות. יש את הפרטים שלה אצלנו. תודה רבה לך על הדברים החשובים.

הדבר החשוב ביותר זה שצריך באמת לפתח כלים - - -

היא אמרה שצריך למצוא גוף חיצוני עם כלים ולאפשר לו.

כלים אחרים. לכן התפרצתי בתחילת הדברים ואמרתי שאי-אפשר היום לנהל שיחות. מה שהיה זה לא מה שיהיה.

גם טלי אומרת להפסיק להיות נחמדים. זה מה שהיא אומרת.

זו השיטה מול אויבנו ומול חורשי רעתנו. ככה פשוט.

תודה. המרכז לאימפקט יהודי, בבקשה. תודה רבה לך, גברתי בזום.

בוקר טוב, אני הדירקטורית לקשרי חוץ פרויקטים ודיפלומטיה של המרכז לאימפקט יהודי, שהוקם ב-2021 על ידי רוברט זינגר, היושב-ראש שלנו. הוא מצטער שהוא לא יכול להיות פה היום, הוא מדליק משואה בחולון, אבל הוא היה כאן, הוא נכח כאן בפגישה הקודמת בנובמבר.

המרכז לאימפקט יהודי, מה שאנחנו עושים זה שאנחנו מהווים כתובת עבור החברה הישראלית, עבור הקהילה הדיפלומטית בארץ ובעולם ועבור יהדות התפוצות. אנחנו עובדים בצמוד מאוד עם שותפים שלנו, גם עם ארגונים בין-לאומיים, עם הקהילה הדיפלומטית פה בארץ ועוקבים בדאגה אחרי מה שקורה בעולם ובקמפוסים.

אני רוצה להתייחס לגבי מה שרחלי בדיוק ציינה, כי גם אנחנו בנובמבר האחרון העלנו את הנושא שבאמת לאתגרים שאנחנו רואים כיום, שהם כל כך מגוונים ורב זירתיים. צריך איזה גוף אינטגרטיבי, שיוכל לתכלל את הנושא, ואנחנו סבורים שהנושא צריך להיות מטופל או, כמו שרחלי ציינה, על ידי איזה ועדת היגוי שיכולה לתכלל את הנושא, או דווקא בתחום של המל"ל, שיכולים לתכלל זירות שונות ואת האתגרים השונים.

בנוסף, אחד הדברים שהעלינו בדיון הקודם זה הדאגה לגבי איך אירועי ה-7 באוקטובר ישפיעו על נושא העלייה לארץ. ואחד הנושאים שמדאיגים אותנו מאוד זה שדווקא באזור הגיאוגרפי של אוקראינה ורוסיה, אנחנו לא רואים את העלייה וטיפול מספק על ידי המדינה כדי לדאוג לאתגרים שם, וכמו שראינו במהלך המלחמה, האנטישמיות שם עולה וגוברת, והם לא מקבלים את תשומת הלב המספקת.

אני עברתי את זה, ורון, חשוב מאוד שתשמע מה שאני אומר, כי העברתי לכם נייר עמדה מאוד מפורט, מאוד מסודר, על משהו שנקרא "לצאת מהקובייה".

אני שמח שהייתי חלק מהפרויקט עם אימפקט יהודי וההסתדרות הציונית, פרויקט שהיה בכמה מדינות באירופה יחד עם מכבי תל אביב – אני מייצג את עולם הספורט בכנסת – הייתי שם באתונה, יחד עם הקבוצה שהגיעה לקהילה היהודית, וראיתי איך הקהילה צמאה לדבר הזה של חיבור עם הקבוצה של המדינה. היא הגיעה עם דורון ג'מצ'י, עם אולסי פרי, או כוכבים אחרים. אתה רואה מאות ילדים ועשרות רבות של הורים של הילדים בבית ספר באתונה מגיעים לכינוס של ספורט וציונות, וכשהשחקנים האלה מדברים אל הילדים ציונות והקשר לישראל, לא ראיתי עיניים כל כך בוהקות, ואחר כך להדליק את המשואות, זה היה בדיוק לכבוד יום השואה, ואתה רואה את כל הקהילה. החיבור הזה ביחד מאוד מאוד עוצמתי, ובכסף קטן אפשר לעשות דברים גדולים. אני שמח שהייתי חלק מזה וראיתי את העוצמה של זה. זה מה שרחל התכוונה, לעשות דברים אחרת, לצאת מהקובייה. כנראה שאנחנו לא יודעים הכי טוב מה צריך לעשות, ויש הרבה דברים שאפשר לעשות בצורה שונה. זאת דוגמה אחת. תודה.

תודה רבה. משרד התפוצות, בבקשה. אל תפריעו לו, תנו לו לדבר. זה התפקיד שלו.

אני לא מפריעה, רק מעירה הערות ביניים.

בבקשה, אני אגן עליך.

תודה. בוקר טוב לכולם, אני ראש אגף בכיר יוזמות במשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות. חבריי הטובים מימין ניתחו ותיארו היטב את המצוקה ואת המציאות המורכבת. אני מנסה לקפוץ מיד לעולם הפתרונות או הפתרונות האפשריים ברשותכם.

אני מאוד מסכים עם רחלי, ואגב איתה אני מדבר בין פעמיים לשלוש בשבוע על יוזמות ועל פרויקטים משותפים, אז אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, אבל אני שומע את מה שרחלי אומרת על בסיס שבועי, ואני מסכים איתה לחלוטין, ואני מסכים מהסיבה הפשוטה, שכל תופעת החרמות, האנטישמיות, האנטי ציונות, או איך שתקראו לזה, מובלת ומבעבעת מתוך חברה אזרחית. והדרך להתמודד עם חברה אזרחית היא על ידי פעילות נגדית, קונטרה פרו ישראלית של חברה אזרחית.

תפקידה של ממשלה באירוע הזה, ואני מסכים שוב עם רחלי, הוא להיות המאפשר, לגרום לדברים לקרות. לגרום לדברים לקרות זה תקצוב כמובן, זה תכלול, סנכרון, מתן כלים כאלה ואחרים, אבל שהפעילות עצמה תבוצע על ידי הגופים המדהימים שנמצאים פה לימיני, ועוד כמובן גופים רבים אחרים.

אנחנו כמשרד, מאז ה-7 באוקטובר, השקענו 32 מיליון שקלים בפעולות הסברה. זה טיפה בים, שיהיה ברור לכולם, זה כלום. במונחי תקציב ההסברה של מדינת ישראל זה סכום מאוד מאוד משמעותי. הלוואי והיו לי 300 מיליון, אבל אנחנו הקצבנו 32 מיליון לפעולות הסברה בכל רחבי העולם, בדרכים שונות של קול קורא, מנגנוני תמיכות וכדומה. סכום ייעודי של 2.5 מיליון דולר באמצעות גופים שותפים לפעילות כזו או אחרת בקמפוסים בארצות-הברית, המון-המון פעילות אורגנית דרך משפיענים, וכן הלאה וכן הלאה.

כמו שרחלי אמרה, זה עולם ההווה, נקרא לזה. זה לא עולם העבר, זה עולם ההווה. חד-משמעית הדרך היחידה להתגבר על הנחיתות המוחלטת שלנו, והיא טוטאלית ומוחלטת, וכמו שחברת הכנסת גוטליב אמרה קודם, תמיד כנראה ישנאו אותנו, ותמיד כנראה גם נפסיד במשחק הזה.

אנחנו לא מוכנים להפסיד. נמאס לנו להפסיד.

בדיוק. אני מגיע לזה. אנחנו עולים למגרש. אם נקביל את זה לעולם הכדורסל, חמישה שחקנים, כשהקבוצה השנייה עולה עם 300. מבחינת כמויות, מבחינת תקצוב, כולם מכירים את זה, קטאר השקיעה מיליארדי דולרים בקמפוסים בארצות-הברית לאורך השנים.

אתה זוכר את המשפט של טל ברודי ב-1977? אנחנו על המפה, ונישאר על המפה לא רק בספורט, אלא בכל דבר שמדינת ישראל תרצה לעשות. זה לא משנה שהם 300. אנחנו מיוחדים צריכים להיות.

בדיוק. ולכן הדרך שלנו היא לא להתמודד רק עם הכלים שנקרא זה "הסטנדרטיים", אלא לנצל את היותנו סטארט אפ ניישן, ואת כל המוחות המבריקים והיתרון היחסי שיש לנו בדברים מסוימים.

ודאי קטאר, שהיא מדינת אויב ומדינת טרור, תומכת טרור, תומכת איראן, תומכת חמאס, תומכת פרוקסיות של איראן, מממנת בעולם דברים שונים ומשונים ומגוונים, מתוך רצון להגיע לשליטה אסלמיסטית בסופו של דבר. זאת מטרת העל. מטרת העל שאתם לא מבינים או שמבינים שמתרחשת לנגד עינינו, כמו שאתה אמרת, שאירופה תשלם מחיר, זה לא רק אירופה, זה כל העולם, זה התנועה האסלמית בהגדרות הבסיסיות ביותר שלה, באתוסים הבסיסיים ביותר שלה, שמי שלא אסלאם הוא יהיה בים. אם אני צריכה להיות בוטה בהקשר הזה, זה מגיע קודם כל בכסף. קטאר קיבלה עכשיו הכרה בין-לאומית, מדינת הטרור הזו קיבלה הכרה בזמן המלחמה שלנו, וזה מה שהיא רוצה בסוף. כמו שיושב-ראש הוועדה אמר שזה יקרה באירופה, זה יקרה בכל העולם.

חד-משמעית.

אני לחלוטין מסכים - - -

אתמול נפגשתי עם מפכ"ל משטרת ניו-יורק, סגניתה בעצם, ומשלחת של שריפים ומפכ"לים מארצות-הברית לארוחת הבוקר – חשבתי שזה חשוב, למרות שהיה יום השואה הטרחתי את עצמי ונסעתי – ואמרתי להם שמה שקורה עכשיו זה דפיקת השכמה בדלת שלכם. תראו מה קורה באירופה, אתם לא רחוקים משם אם לא תעשו מעשה. זה אנשי משטרה, שזה תפקידם, לאכוף את החוק.

אני מתחבר שוב לדבריה של חברת הכנסת גוטליב. מכיוון שאנחנו בנחיתות מספרית, תקציבית, אנחנו לא באותו מגרש, אין מה לדבר, לכן אנחנו צריכים ללכת לאפיקים המתוחכמים, השונים, הייחודיים, מחוץ לקופסה. אני חושב שעתיד עולם ההסברה, למרות שזאת מילה כבר מיושנת, אבל העתיד של ההתמודדות שלנו טמון ביכולות טכנולוגיות שנצליח לפתח. המשרד שלנו משקיע בזה כסף. חלק משמעותי מהסכום שציינתי קודם לכן ניתן לארגונים וליוזמות על מנת לפתח יוזמות טכנולוגיות בתחום הזה.

אני רוצה לסיים רק בעוד דבר אחד או שניים שהם צריכים להיות ברורים לדעתי לכל בר דעת, אנטישמיות היא אנטי ציונות, ולהפך.

אנטי יהדות.

נכון.

ציונות זה גם לבל אחר של האנטישמיות, אבל האנטישמיות בהגדרתה ככזאת זה אנטי יהדות.

מחוללי המחאות נגד ישראל בקמפוס ובמקומות אחרים מנסים לעשות את הבידול הזה, וכמובן להגיד: אנחנו לא אנטישמיים חלילה, אנחנו רק נגד ישראל ונגד פעולותיה, והם מנצלים את הבורות המוחלטת של רוב רובו של קהל היעד שלהם, גילאי 18 עד 25 בארצות-הברית, שנסחפים לתוך האווירה שכולנו מכירים, אותה אווירה של צדק חברתי, שיש שם אמירות וערכים מאוד חיוביים בסך הכול. הם מנצלים את זה על מנת למשוך יותר ויותר פתאים ובורים אל תוך המחנה הזה.

התפקיד שלנו הוא לוודא, ובזה אנחנו עוסקים יומם ולילה – לוודא שמעגל הטרלול, אם אני יכול לקרוא לזה כך, שעוטף את מה שקורה בקמפוסים, לא יתרחב, שיישאר בגבולות השוליים הסהרוריים ולא יתרחב אל הציבור הרחב, זה מבחינת תפקידנו בקמפוסים.

דבר אחרון, מבחינת פעילות ממשלתית, ואלון כמובן ימשיך את הפעילות הדיפלומטית וכדומה שעושה משרד החוץ, חשוב לדעתי – זו עמדתי ואני יודע שאני מייצג גם עמדה של אחרים – ממשלת ישראל או מדינת ישראל לא צריכה להיות in your face בהתמודדות של הדברים האלה, כמו שאמרתי קודם לכן, היא צריכה להיות המאפשרת. מי שצריך להיות בחזית ובקדמה זה ארגוני חברה אזרחית, זה ארגונים שאינם ממשלתיים. אם ממשלת ישראל תיכנס in your face ותתמודד בצורה בוטה וברוטלית אל מול עולם של חברה אזרחית, זה עלול ליצור אתגרים מסוג אחר, שאולי הם לא בהכרח חיוביים.

תודה רבה. חברת הכנסת שלי מירון, תודה רבה שבאת. הדובר הבא – משרד החוץ, ולאחר מכן הדובר בזום, ראש הסגל בכנסת העשרים וארבע, אסף וייס, שלמד שנתיים תואר שני בקולומביה, יעביר לנו מחוויותיו ואיך מתארגנים שם הסטודנטים היהודים. משרד החוץ, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני אמשיך את דבריו של רון. דבר ראשון, צריך לזכור שב-1 בינואר 2023, כל נושא המאבק באנטישמיות הועבר למשרד התפוצות, ובעצם הסמכויות והמשאבים הכרוכים בזה הועברו למשרד התפוצות, מה שאצלנו באמת מקשה על פעילות, יש חוסר שגם המנכ"ל שלי ציין את זה פה בוועדת המשנה לחוץ והסברה בתחילת השנה.

מספר דברים קצרים. דבר אחד, צריך קודם כל גם למצות את מה שבתוך הקופסה. כולם מדברים על לצאת מחוץ לקופסה, וזה חשוב, ויש הרבה מאוד פעולות שלא עשינו. יש המון פעולות שאפשר לעשות ולא נעשות בגלל בעיה של תקציבים.

תן לי דוגמה. אני רוצה קונקרטיות, מה אפשר לעשות שימנע מסטודנטים אנטישמים מטורללים, שונאי יהודים בחו"ל, שמדירים סטודנטים מהאקדמיה – מה אני יכולה לעשות שהוא תלוי תקציב? בבקשה.

להביא את ראשי אגודות הסטודנטים לארץ לביקור.

ומה זה ייתן? איך זה ימנע אנטישמיות? אני חייבת להבין את זה. יתאהבו בי? לא. יתאהבו בך? לא בטוח. אתם צריכים להבין את האתוס העמוק והבסיסי של אנטישמיות ושנאת היהדות, ואיך זה מתבזר ומתפזר תוך כדי תנועה בעולם, ואז תבינו שזה לא קשור לתקציב. הדרך היחידה, אם כבר, למגר אנטישמיות, היא לא למגר אותה, אלא להוריד אותה מתחת לקו הרדאר, ולהוריד אותה מתחת לקו הרדאר זה רק כשישראל חזקה מאוד, עוצמתית מאוד, ומטילת אימה מאוד. זאת הדרך היחידה. זו המשוואה. זה מאזן מאוד מאוד ברור, תראה את זה לאורך ההיסטוריה. זה לא שתביא לפה סטודנטים והם יחבבו את ישראל ויראו איזה יופי הכנרת – לא. בסופו של דבר קטאר מממנת אקדמיות בחו"ל וקטאר מטביעה רעיונות רדיקליים פרוגרסיביים אנטי יהודיים בחו"ל.

אבל בכל זאת צריך כלים.

אבל זה לא כלי - - -

בבקשה, להמשיך.

חברת הכנסת, בכל מחקר שנעשה, ביקור בארץ באחוזים מאוד מאוד מאוד גבוהים משפיע לטובה על המבקר. ואם המבקר הוא מעמדת כוח, עמדת מפתח ועמדה שיכולה להשפיע, הדבר עוזר. זה דבר אחד. דבר שני, מדובר על אירוע פנימי בסוף. האנטישמיות היא אירוע שפוגע בראש ובראשונה בארצות-הברית ובמדינות אירופה. זה אירוע פנימי, ואנחנו צריכים לייצר קואליציות עם גורמים בפנים שרוצים לעזור לנו, וחלק מזה זה על ידי גיוס ההנהגות, זה אומר הנהגות האוניברסיטאות, וזה אומר הנהגות הסטודנטים, וזה אומר ראשי העיר, וזה אומר חברי הקונגרס המקומיים במדינות ובעיירות. ולכן זו דוגמה אחת, שכן משפיעה. בכל מקום שהבאנו לפה משלחת, והיה שיח ישיר בינינו לבינם, כן, היכולת שלנו אחרי זה שהם יובילו החלטות שיעצרו את אותם מחוללי אנטישמיות, שהם ינהגו ביד הרבה יותר קשה, היא הרבה יותר - - -

חד-משמעית. מפכ"ל טקסס, יש אצלו גילויי אנטישמיות בעיר הבירה, עכשיו יהיה לי קו ישיר אליו. כל משלחת שאני מגיע אליה בכובע הקודם של מפכ"לים במשטרות ארצות-הברית, אנחנו מארגנים להם צפייה בסרט. אחרי הצפייה בסרט לא צריך לדבר, והם שגרירים שלנו. אחרי אתמול בערב, אחרי שהם צפו בסרט, כל אחד הוא שגריר של מדינת ישראל במדינה שלו, והכי חשוב, הוא יאכוף את החוק המקומי על אותם קיצונים מטורפים אנטישמיים.

הלוואי.

זו דוגמה אחת. דוגמה נוספת זה ככל שאנחנו מביאים יותר מחוקקים למשל, ואותם מחוקקים אחרי זה מובילים חקיקה מקומית של מאבק ב-BDS, שיש כבר בלא מעט מדינות, זה חקיקה שאחריה או על בסיסה אפשר להשתמש למשל להיאבק באותם מחוללי אנטישמיות. את הדבר הזה צריך לעשות על ידי יצירת קואליציות. אני לא יכול לשלוח מכתבים ולהגיד "תעשו". לא, צריך להביא אותם, צריך להפגיש אותם עם מחוקקים ישראלים, צריכים שהם יכירו את המציאות בעיניים, שיבינו על מה מדובר, שיבינו שאנחנו מגנים על עצמנו.

יש גוף יהודי מזהה מכל אוניברסיטה, אדם שהוא מאוד מאוד מצטיין, סטודנט שהם מזהים אותו כאחד ממנהיגי העתיד, אם הוא יהיה או לא יהיה, ומביאים אותם למדינת ישראל. מי עוסק בזה כאן? אני לא בדיוק יודע.

אני אביא את הדוגמה של דברים שקורים הפוך.

אנחנו גם עוסקים בזה ביחד.

אני מכירה קרן וקסנר שמזהה מנהיגים בפוטנציאל על דרך - - -

אני מתחבר למה שאתה אומר. נמצאת פה שלי שיצאה למספר רב של משלחות בחו"ל. אני עברתי את זה לפני שבועיים בסטוקהולם. אני אגיד לך מה אני ראיתי בעיניים. אני ראיתי שיש מפלגה ימנית אומנם בשוודיה, שמדינת ישראל לא רוצה להתחבר אליה, ואותה מפלגה היא התומכת הכי גדולה של מדינת ישראל. אם היו חברי פרלמנט בשוודיה שרצו להיפגש איתנו, ללוות אותנו וממש לחבק אותנו זו הייתה המפלגה הזאת.

זה עניין של מדיניות.

זה מה שהוא אמר, שאנחנו צריכים לחפש את אותם חברי פרלמנט שרוצים להיות בקשר טוב איתנו.

תודה.

דבר ראשון, צריך למצות את מה שבתוך הקופסה, ויש לדעתנו עוד הרבה, ואנחנו הגשנו באמת הצעה סדורה בעניין הזה, אנחנו מחכים לתקצוב, יש הרבה מה לעשות. זה האלמנט הראשון.

האלמנט השני הוא כל הנושא של אימוץ הגדרת IHRA, שזה מבחינתנו משהו שהוא קריטי. למעלה מ-1,000 מוסדות כבר אימצו את הגדרת IHRA, ואנחנו עובדים על זה באופן מאוד מסיבי, כל המערכת, על מנת שעוד ועוד גופים יאמצו, כי גם זה דבר שעל בסיסו אחרי זה ההנהגות וההנהלות של ארגונים יכולים לפעול אקטיבית נגד גורמים שפועלים כנגד הגדרת IHRA, שהיא הגדרה שמבחינתנו היא הגדרה מאוד מאוד חיובית. זה הדבר השני.

אולי לטובת האזרחים תיתן תוכן לדבר הזה, למי שצופה בך. מה ההגדרה אומרת?

היה לי הכבוד כיושב-ראש הכנסת בשם מדינת ישראל לאמץ את הגדרות והוראות IHRA. בבקשה.

עדיין צריך לומר את זה למי שמאזין ולא מצוי בזה.

אני אגיד על רגל אחת. הגדרת IHRA אומרת שאנטישמיות היא גם אי-הכרה בציונות, שלא מקבלים את זה שישראל היא הבית של העם היהודי. זה הבדל מאוד גדול, יש הרבה מאוד זרמים של אימוץ הגדרות אנטישמיות אחרות, שבעצם עושות בדיוק את ההפך. הן אומרות: אנטישמיות זה משהו מאוד מקומי בחו"ל ולא מקשרים את זה לישראל.

סליחה שאני מפריע לך, אבל בוא - - -

יש 36 מדינות החברות ב-IHRA.

אדוני היושב-ראש, אנחנו שוב חוזרים לאותם כלים שאנחנו מכירים. נסעתי לגרוזיה לשכנע אותם. האם במדינות שקיבלו את ההגדרה אתם רואים שינוי? לא. אנחנו הולכים לאותם כלים. שני דברים אנחנו צריכים לחשוב עליהם: האחד זה חיזוק הקהילות, לא להביא להם סוכנים. מדינת ישראל לא תוכל להביא סוכנים כמו הלל לכל קהילה ברחבי העולם. הקהילות סובלות, צריכים לשבת ולחשוב איזה כלים אנחנו נותנים להן בתקצוב, בייעוץ, בתקצוב, 1,001 דברים בכדי שהם ייתנו את התגובה הראשונית. עוד פעם אנחנו באותם כלים. דווקא גרוזיה שלא קיבלה את הדבר הזה היא הרבה יותר רגועה. זה לא חזות הכול. בעיניי זה מיותר.

אני אתייחס לזה בקצרה. אני חושב שזו אמירה קצת יותר מורכבת, כי מדינות וגופים שאימצו את הגדרת IHRA, אחרי זה גם ממנים אנשים במשרה מלאה לפעמים, שיהיו ממונים למאבק באנטישמיות.

ארצות-הברית עכשיו פירקה לנו את כל התפיסות האלה.

והיא חברה אגב.

היא חברה, היא גדולת הידידות, היא ערש הדמוקרטיה, לפחות העכשווית, ושם זה קורה. הם קיבלו את כל ההגדרות, ויש להם בחוק - - -

ברמה המדינתית לא, ו- States שקיבלו את ההגדרות האלה ושיש להן חקיקת BDS, פעלו בצורה הרבה יותר נחרצת כנגד אותם מחוללי אנטישמיות.

אני לא מייתר את זה, אבל אני מצפה מנציג משרד החוץ בימים הקשים האלה שהוא לא יבוא עם הארסנל של מה שהיה הוא שיהיה. מה עכשיו בשעת חירום? זאת שעת חירום. זה מה שאתה צריך להגיד לוועדה בעיניי, האם אתם ישבתם וחשבתם על כלים אחרים?

התשובה היא כן.

אנחנו צריכים כלים אחרים, לא אותו דבר.

תפקידי גם להתריע שהכלים הקיימים לא מוצו. זה חלק מהעניין. אתה צודק שצריך גם כלים חדשים, אבל אם היו כלים שעבדו ולא בוצעו בצורה מספקת, גם את זה צריך. זו הנקודה.

המשפט הראשון שאמרת שזה היה טעות להעביר את ההסברה למשרד אחר.

אני לא אמרתי שזו הייתה טעות. ציינתי שזה הועבר. אם זו טעות או לא זו החלטת הדרג המדיני.

אנחנו נגיד: זאת טעות.

אני חייב לציין את זה. והערה אחרונה, אני חושב שצריך להיזהר מהוספת גופים מתכללים וארגונים. אני חושב שהבעיה שלנו היא ביזור ולא הפוך, או צורך בגופים נוספים. הבעיה שכל ארגון, אני לא מדבר כמובן על ארגוני חברה אזרחית, אלא הרבה מאוד ארגוני ממשלה עוסקים בזוויות מאוד צרות, ולכן המגמה לדעתי צריכה להיות הפוכה, וזה ריכוז ויצירת חץ מאמץ, איפה שבאמת אפשר ליישם ולפעול, מאשר ביזור והוספת גופים. עד כאן.

תודה רבה לך. תעלו בבקשה את אסף לזום.

תודה רבה, היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה להגיד תודה על עצם קיום הדיון הזה, זה לא מובן מאליו, במיוחד לא ביום שאנחנו נמצאים בו.

הייתי סטודנט באוניברסיטת קולומביה, הייתי שם חבר ועד מנהל של סטודנטים תומכים בישראל, ואחר כך גם עבדתי שנתיים כסמנכ"ל בקונגרס היהודי האמריקאי, שקידמנו חקיקה נגד ה-BDS, גם בקונגרס האמריקאי עצמו וגם ב-States Congress. כאשר דיברנו עם אנשים על אנטישמיות ועל BDS באופן ספציפי בקמפוסים, הישראלים, ואני מדבר על בכירים בממשל הישראלי, היו אומרים לנו: זו חבורת סטודנטים שעושים רעש בקמפוסים ואין בזה שום דבר רציני. כשהיינו מדברים עם האמריקאים על הדבר הזה, הם היו אומרים לנו: זה אירוע של ישראל, זה חרם נגד ישראל, זה לא אירוע שלנו.

קרן האור החיובית אולי, אם אפשר למצוא משהו ממה שקורה עכשיו, זו אולי ההבנה שהאירוע הזה הוא אירוע של כולנו, וגם הוא אחד הדברים שמראים את החיבור שלנו לעם היהודי בעולם, אז תודה רבה על הדיון הזה.

אני מסכים מאוד עם חלק מהדברים שנאמרו בדיון, זה אירוע שאנחנו צריכים להיות בו אקטיביים. במשך כמעט 20 שנה היינו די פסיביים באירוע הזה, היינו באירוע תגובתי, ולא היינו באירוע שהוא כוללני.

ה-BDS בנו תשתית. היכולת להוציא היום אלפי סטודנטים בכל הקמפוסים בארצות-הברית היא לא יכולת ספונטנית, היא יכולת שנבנתה במשך 20 שנה ביחד עם גופי חברה אזרחית עם איחוד מאבקים. צריך להבין שאנחנו פועלים בקהילות ובאוכלוסיות שהן לא ישראליות, הן אמריקאיות בחלקן, הן אירופאיות בחלקן, יש להן מאבקים אזרחיים משלהן.

היום התנועה הכי גדולה שמקדם ה-BDS בארצות-הברית היא Black Lives Matter, ארגון של שחורים שפועלים נגד אלימות משטרתית, והם מקדמים BDS. אגב, הם לא למדו את השיטה הזאת באופן ספונטני. זו שיטה שאנחנו פעלנו בה, גם מדינת ישראל וגם הקהילות היהודיות במשך שנים. לאורך השנים הקהילה שתמכה במאבק של השחורים בארצות-הברית הייתה הקהילה היהודית, והדבר התהפך, ואנחנו צריכים לפתור את זה בצורה כוללנית. אין דרך לנצח את האנטישמיות הזאת באופן מוחלט.

אני מסכים עם חלק ממה שחברי הכנסת אמרו, אנחנו צריכים לבנות תשתית. זאת זירה מלחמתית לכל דבר. וכשאנחנו מדברים על זירה מלחמתית, אנחנו מדברים על הפעלת כוח ואנחנו מדברים על בניית כוח. אנחנו צריכים להיות בשלב של בניית הכוח. המאבק עכשיו הוא לבנות את הקשרים שלנו ביחד עם החברה האזרחית בכל מדינה, להתאחד ביחד עם מאבקים, עם עוד קהילות, ביחד לבנות איתם את הנרטיב שאנחנו בונים בתוך החברה המקומית עצמה, אם זה בקולומביה, ואם זה בלוס אנג'לס, ובכל מיני מקומות אחרים וגם באירופה, וליצור את היכולת שלנו בסופו של דבר.

להעביר את הסיפור ואת הנרטיב שלנו בתוך האוכלוסייה המקומית, המאבק הזה הוא לא הסברתי. אחד הדברים שהכי משגעים אותי בכל השיח הזה שכל הזמן מדברים על הסברה, הסברה, הסברה. זה לא שאם ניצור את סרטון וידאו הכי משכנע בעולם ונפיץ אותו אל מול כל הכסף הקטארי בטיק-טוק ננצח את האירוע הזה, זה לא. זה אירוע משפטי. אגב, חסרים בדיון הזה לדעתי גופים כאלה שפועלים ברמה המשפטית מול האוניברסיטאות, מול כל מיני מדינות, ארגונים כמו - - -, שעושים עבודה חשובה מאוד, שצריך להרחיב אותה.

אני, כסטודנט בקולומביה, זה המקום הראשון בחיי שחוויתי בו אנטישמיות. השתתפתי באירוע של BDS כסטודנט סקרן, לא הגעתי לקולומביה בשביל להיות פעיל נגד ה-BDS, למרות שהפכתי להיות כזה, הגעתי לקולומביה כי זה אחד ממוסדות ההשכלה הכי גבוהים בעולם, ורציתי לקבל את ההשכלה הכי טובה שיש בעולם.

צריך להבין שרוב הסטודנטים שמגיעים בסופו של דבר ללמוד במוסדות האלה הם לא חיילים, הם לא אקטיביסטים, הם חבר'ה, יהודים וישראלים, שעבדו שנים בשביל להתקבל למוסדות האלה, וצריך לספק להם את הכלים כדי שהם יוכלו להגן על עצמם ולפעול למען מיגור האנטישמיות במקומות האלה, אם זה סיוע בכתיבת מכתבים, בהגשת תלונות על אירועים שמתרחשים בקמפוסים.

אני כסטודנט, ברגע שחוויתי הסתה לטרור נגד יהודים ונגד ישראלים, כתבתי מכתב בעצמי, כי הייתי סטודנט למשפטים, לנשיא של האוניברסיטה, שגם ענה לי. היינו צריכים להגיש תלונות באופן עצמאי, לא היה לנו סיוע במקומות האלה. זה אחד מהדברים, גם ברמה החקיקתית - - -

אני רק אוסיף שלהלל העולמי יש שירות כזה. מאז שלמדת שם כנראה שהדברים קצת השתנו. והם אקטיביים, הם מאוד פעילים בלספק את השירות, גם advocacy וגם משפטי לסטודנטים.

אני שמח מאוד לשמוע, וצריך להרחיב את הפעילות הזאת. אגב, גם מהחוויה שלי הלל עושים עבודה מאוד מאוד יפה בקמפוסים. זה לא אירוע של ארגון אחד, זה אירוע של גורם מתכלל. אני מאוד מאוד מסכים עם מי שדיבר על זה לפני כן. הגורם הזה לא יכול להיות גורם ממשלתי, זה חייב להיות גורם שהוא בסופו של דבר מחובר לגורם הממשלתי, והוא חייב להיות ביחד עם הקהילות היהודיות המקומיות, אבל המאבק הוא לא רק הסברה.

אני חושב שחבר הכנסת סימון דיבר על זה, בכל מיני זירות של ספורט, כל מיני דברים כאלה שמסייעים באירוע הזה, אבל בעיקר בניית כוח ביצירת שותפויות של חברה אזרחית ביחד עם מאבקים נוספים בקהילות המקומיות, להתחבר לארגונים האלה ולדעת להפעיל את הכוח הזה כשאנחנו צריכים אותו. תודה רבה, היושב-ראש.

תודה רבה, אסף. אני מאוד מאוד גאה שעבדתי עם אסף. יש כאן חלק מחבריי שעבדו עם אסף 13-12 שנים, הוא היה ראש הסגל בכנסת העשרים וארבע, בחור עם ניסיון, שכלתני, גם עורך דין מצוין עם ניסיון בין-לאומי. אני לא יודע מי מכם יכול לנצל את כישוריו ולהציע לו העסקה למטרה הזאת, למטרת שליחות, אבל יש לו ניסיון רב, גם באוניברסיטה וגם בקהילות ישראל בעולם. תודה, אסף. תודה רבה על מה שאתה עושה ועשית. מערך ההסברה הלאומי, גל אילן. בבקשה, אדוני.

שלום לכולם. אני מנהל האסטרטגיה במערך ההסברה הלאומי. בהמשך לדברים של חבריי ממשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות וממשרד החוץ, גם במערך ההסברה הלאומי מתקיימת פעילות, כאשר אנחנו הגוף האחראי על תיאום, תכלול והנחייה במדיניות ההסברה הלאומית. מה-7 באוקטובר פתחנו חמ"ל הסברה לאומי, ששם מתקיימת הערכת מצב ותכלול של כל הגופים. החברים שיושבים פה חברים בדיונים השוטפים וגם בקבוצות התכנון והפעילות.

הפעילות שלנו עוברת בכמה וכמה מישורים, החל מאולפן תדרוכים וראיונות, המשך בפעילות מול עיתונאים, פרסום, הפקות, דיגיטל, משפיענים ועוד. מבחינת העבודה הממוקדת סביב - - -

אפשר רק לעשות לנו סדר? איפה אתה יושב?

אני במשרד ראש הממשלה, מערך ההסברה הלאומי.

יש את הגופים האזרחיים, יש את משרד החוץ ויש את משרד ההסברה.

התפוצות, לא ההסברה.

לא קיים משרד ההסברה.

האם אתם נפגשים אחת ליום, אחת לשבוע?

אחת ליום.

אנחנו בשיח שוטף כל הזמן סביב נושאים מגוונים. צריך לומר בהקשר של הדיון הזה - - -

הדברים שחברי הכנסת מקבלים יוצאים מכם?

נכון. המסרים, התכנים, זה יוצא מאיתנו.

מה שחסר לי, ואני אגיד את זה בדברי הסיכום, אני יודע שאתם נפגשים אחת ליום, זה גם נאמר בדיון הקודם, אז לא היה מצב חירום כמו עכשיו. אמרתם לי שאתם נפגשים אחת לשבועיים, חודש, וזה היה בסדר גמור, עכשיו אחת ליום זה בהחלט ממצה, אבל חסר לי את השילוב של הגופים חברתיים.

בעבר – אני יודעת כי הייתי בצבא הרבה שנים – בעבר היו דיונים קבועים שבהם הגיעו כל הארגונים.

אני אגע בזה בדברי הסיכום. אני אכריח אותם. הוועדה תבקש מהם לתכלל גם אתכם, כי אתם נמצאים שם בחזית, ויש לכם חיילים, ויש לכם תקציבים, ויש יהודים טובים שתורמים כסף.

זה היה בעבר. היינו מגיעים לדיונים קבועים.

אני יודע. לא סתם עשינו את הדיון הזה היום, כדי לנסות ליצור קשר בין הגורמים השונים, כי יש לנו מגמה אחת, שכולנו מסכימים לה. בבקשה, אדוני.

בהמשך לדברייך, אביטל, גם נפגשנו בעבר בדיונים המשותפים, ומתקיימים גם היום דיונים משותפים אם כי בקונסטלציה קצת שונה. בהחלט אפשר לשקול גם להחזיר את הקונסטלציה הקודמת, אבל צריך לומר שהפעילות עם החברה האזרחית, ותקצוב החברה האזרחית מרוכזת היום במשרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, ציין את זה רון, זה גם בהשקעה משמעותית. הפעילות, צריך לומר, מתואמת ברמה הכלל סוכנותית, הממשלתית, גם עם חבריי במל"ל שיושבים כאן.

בהקשר של פעילות נגד BDS, מאבק באנטישמיות, אנחנו בשלבים מתקדמים של עבודת מטה יחד עם משרדי החוץ והתפוצות לתוכנית קצרת טווח וארוכת טווח, כולל תקצוב רלוונטי, והיא תוגש בהמשך, ואנחנו מאוד מקווים שיהיה בכך מענה גם לצרכים שהועלו על ידי המשרדים כאן, בפרט גם העניין התקציבי שצוין על ידי אלון ממשרד החוץ. יש לזה כמובן עוד המשך, לכן אני לא אפרט כאן. אני מקווה שבהמשך נוכל גם להציג את הפעילות.

מבחינת עבודה עם החברה האזרחית, אז גם דרכנו יש הרבה פעילות, שיתוף תכנים, פעילות הדדית, מחקרים ותקשורת שוטפת. צריך לציין בהקשר לנושא שעלה כאן מבחינת פעילות גלויה ופעילות באמצעות החברה האזרחית, בפעילות גלויה בהרבה הקשרים יש אפקט בומרנג של העצמת אנטישמיות, ולכן צריך לבחור את הזירות המתאימות והן מתקיימות. אנחנו גם שוקלים את זה בהקשר לקמפיינים פרסומיים, לסרטונים שאנחנו מעלים, ולפעילות משותפת שאנחנו עושים באמצעות השותפים. כמובן גם בתוכנית שאנחנו מגבשים ביחד עם המשרדים השונים יהיה הקשר גם של העצמת החברה האזרחית, משלחות וכל היוצא בזה.

תודה רבה. אני אגע בתכלול בסוף. עמדתי על זה גם בדיון הקודם, זה התחיל להיעשות אבל לא בצורה מושלמת. בבקשה, חברת הכנסת.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על עצם קיום הדיון המאוד חשוב הזה, בטח ביום הזה, הדברים מתחברים ביחד.

אני אשתדל לקצר, למרות שיש לי הרבה מה להגיד כי זה בוער בי. בחודשים האחרונים הייתה לי זכות גדולה להיות סוג של שגרירה של מדינת ישראל. מצאתי את עצמי טסה לא במשלחות אגב, אני לא יודעת מי אמר את זה פה קודם, זה לא משלחות, ממש באופן אישי. ביקרתי בוורשה, בברלין, בפריז, ברומא ובז'נבה, ונאמתי שם בבתי הפרלמנט שלהם, פגשתי קהילות יהודיות, סטודנטים, מסיבות עיתונאים, הרבה מאוד כלי תקשורת זרים, ומה שעשיתי זה לייצג את מדינת ישראל ולספר את הסיפור שלנו, את הסיפור הישראלי, את הנרטיב הישראלי. כשמרבית העיסוק שלי, כיושבת-ראש השדולה למען החטופים ונגד אלימות מינית במלחמה, היה לשים את הזרקור על אירועי ה-7 באוקטובר, ואני חייבת להגיד שפגשתי את הנושאים האלה בכל מקום שהלכתי.

אני רוצה קודם כל להגיד, כי מאוד הסכמתי עם מה שאלון אמר, יש הבדל עצום בין איך שאני נכנסת לפגישה ומה קורה שעה אחריה. המפגש האישי הוא מאוד משמעותי, גם מול שרים, גם מול חברי פרלמנט, גם מול עיתונאים. מול כל גורם שפגשתי זה עושה עבודה. אתה מתחיל את הפגישה בנקודה מסוימת ויוצא אחרת ממנה. אלה קשרים מאוד מאוד חשובים. אני מקפידה לפגוש פה את כל המשלחות שמגיעות לארץ בכנסת. אני עם קשרי חוץ של הכנסת כל הזמן בתקשורת, ואני מוצאת את עצמי עכשיו בקשר עם מאות חברי פרלמנט מסביב לעולם. למה זה חשוב? כי בסוף הם מזמינים אותי לבוא לדבר במקומות האלה שאנחנו רוצים להילחם בתופעה הזאת.

אני רוצה גם להגיד שאני מאוד מסכימה עם הנושא של הביזור לעומת הריכוז. יש יותר מדי גופים שעובדים במקביל. אין סדר, אין מפקד עליון שמנהל את האירוע. סליחה על המושגים הצבאיים – אביטל אגב הייתה בדובר צה"ל כשאני הייתי דוברת חיל האוויר, ואני זוכרת את העבודה שלה מצוין. את בטח לא זוכרת, אבל אני זוכרת מצוין.

אני ממש חושבת שמדינת ישראל צריכה להשקיע הרבה יותר משאבים, לא רק בתקופת מלחמה, בתקופת שגרה. זה הזמן שלנו לבנות את עצמנו. עכשיו אין לנו ברירה, אבל בתקופת שגרה זה הזמן שמשרד החוץ והגופים שעוסקים בזה צריכים את המשאבים והתקציבים, והם לא מקבלים אותם, לא מספיק.

בהקשר הזה אני רוצה גם להגיד שאני זוכרת את עצמי בימים הראשונים של המלחמה, מכיוון שאני דוברת אנגלית שפת אם, וזה דבר די נדיר במחוזותינו, ממש מתחננת לקבל דף מסרים ממשרד החוץ באנגלית, כי רציתי לדבר את השפה הרשמית של מדינת ישראל, רציתי שתהיה טרמינולוגיה, כמו שנהוג בדוברות, שהיא אחידה, ונאבקתי על זה. בהתחלה הכנסת גם אסרה - - -

תודי שסיפקתי לך הסברים טובים פעמיים בשבוע באנגלית.

לגמרי. עד עכשיו אגב. אני ממש נאבקתי על זה. למה? כי באיזה מקום יש נתק בין הגורמים. הכנסת בהתחלה אגב לא הוציאה חברי כנסת החוצה למשלחות, היה וטו של יציאות, ואני חשבתי הפוך, חשבתי שזה הזמן שלנו לצאת החוצה ולהילחם על הנרטיב הישראלי בשבוע הראשון של המלחמה, כשהנרטיב עבר לעזה ושכח מה-7 באוקטובר.

לצערי אין שימוש מספיק במה שיש לנו. אני לא אחת ויחידה, יש עוד אנשים שיכולים לעשות דיפלומטיה ציבורית והסברה, גם בכנסת, אבל גם מחוץ לכנסת, כשהמדינה צריכה לתפוס אותם בשתי ידיים ולהשתמש בהם. כשאני יוצאת משדה התעופה אני שגרירה של מדינת ישראל, זה בכלל לא משנה קואליציה-אופוזיציה, זה לא על השולחן. השולחן הוא הסיפור הישראלי, השולחן הוא מדינת ישראל. זה מה שיושב על השולחן מבחינתי.

אני רוצה לקרוא גם למשרד החוץ וגם לגורמים אחרים להשתמש במה שיש לכם, אתם לא משתמשים. אני יוזמת את הפנייה ואומרת: תשתמשו בי, יש לי כבר את הקשרים, יש לי את הדלתות, אני מוכנה לעשות עבודה, ולא משתמשים בכלים מספיק. אז יש עבודה לעשות גם בהיבט הזה.

לא התייחסתי ספציפית לקמפוסים, שזה נושא בפני עצמו, אבל בכל מקום שנסעתי אליו ביקשתי להיפגש עם הסטודנטים. זה משמעותי מאוד מאוד, לא לוותר.

שלי, אנחנו משחררים אותך מתפקידך, את הופכת להיות לשגרירת עולם.

נדבר על זה.

אני יכול גם להגיד שאני יכול להציע את אסף לכל משרד, לכל מקום, כמסביר לאומי, כאחד ששולט באנגלית ברמת סופר שפת אם, כותב באנגלית, ברמה אחרת, שכלתני, מבין דוברות. מדינת ישראל יכולה לנצל את הכישורים שלו בצורה בלתי רגילה, וזה בכלל לא מפלגתי, זה מדינת הלאום של היהודים מדינת ישראל. תודה רבה, שלי. המל"ל בבקשה.

אולי רק לנצל את ההזדמנות לאחל לך מזל טוב. יום הולדת שמח.

מזל טוב.

זה לא יום לחגיגות, אבל תודה רבה.

המל"ל, בבקשה.

בוקר טוב, אני ראש ענף אירופה באגף למדיניות חוץ במטה לביטחון לאומי. אני אפתח ואגיד שלמעשה במשרד ראש הממשלה מערך ההסברה מובילים את העיסוק בנושא האנטישמיות והחרמות. אנחנו מתואמים איתם לחלוטין. יש לנו נציגים במפגשים היום-יומיים שלהם. אנחנו מביאים לידי ביטוי את המסרים שרוצים להעביר גם בשיחות המדיניות ובמפגשים של ראש המל"ל וראש הממשלה. יש גם פגישות של ראש המל"ל ואנשי המל"ל עם ה-ADL, וה-AJC ומנהיגים מקומיים, גם של הקהילה היהודית וגם של ראשי עיריות וראשי מחוזות בחו"ל.

בעיקרון אני רק אגיד באיזה "כוכבית מדינית" מה שנקרא, הבעיה המרכזית היא לא מדינית, כי רוב המנהיגים המדיניים לחלוטין איתנו. המפגינים האנטישמיים בקולומביה גם ביזו את הדגל האמריקאי, המפגינים בבריטניה גם חיללו אנדרטה של מלחמת העולם הראשונה. כלומר, בהקשרים המדיניים לחלוטין אין לנו איזה בעיות בתחום.

תודה רבה. ובכל זאת אני אדבר אחריו.

אם הכול טוב, אז מה לא טוב?

אני אסכם את זה, ואתה תראה.

אני לא מבין. בכל מקום שישבתי בחיי, וטלי ושלי, כשקרו דברים כאלה הייתה תחושה של חירום. אני לא מרגיש את זה. אני מצטער, אני לא מרגיש את זה, לא ממשרד החוץ, ולא מהמל"ל. אני קצת מרגיש שזה אצל הגופים האזרחיים, אבל אצל הגופים הממשלתיים אני לא מרגיש שיש תחושת חירום. 32 מיליון שקל, אדוני, זה מה שקטאר משלמים על מכונות הקפה בקמפוסים בארצות-הברית, ואנחנו באים ואומרים: סכומי עתק. על מה סכומי עתק? זה קשקוש.

אם אפשר, חבר הכנסת כהן, אני מסכים איתך לגמרי. אנחנו צריכים לשים 300 מיליון שקל, לא 32 מיליון שקל.

אז תגיד לשר שלך שבמקום לקשקש, שיגיד את זה, שילך ויילחם במשרד האוצר, זה התפקיד שלו. כשאני כשר רווחה רציתי להעביר חוקים שקשורים, הלכתי ונלחמתי על שני מיליארד. מה הסיפור? אז הוא שולח אותך לכאן, כי אתה איש נחמד מאוד ודיברת לעניין, אבל צריכים להגיד את הדברים על השולחן.

הוא ימצא 120 חברי כנסת שתומכים בו ללא שיוך פוליטי, שיבוא ויעמוד על הדוכן ויגיד: שר האוצר לא נותן כסף להסברה הישראלית. 120 חברי כנסת ידפקו על השולחנות. תאמין לי, כי זה בנפשנו. פאר-לי שחר, בבקשה.

תודה רבה שהזמנתם אותי ונותנים לי את רשות הדיבור, כי אני מייצגת את מפקדים למען ביטחון ישראל. זאת אומרת, מפקדים למען ביטחון ישראל מורכבת מ-570 אלופים במילואים, ראשי שב"כ לשעבר, ראשי מוסד לשעבר, בכירים במל"ל לשעבר. ואחד הדברים המאוד מאוד מדאיגים זו התחושה של סכנה ברורה ומידית ממה שאנחנו שמענו כאן.

שישה יהודים נרצחו כיוון שהם יהודים. כלומר, אני באה לדבר עכשיו על הצעדים שאפשר לנקוט ממחר בבוקר. שמעתי כאן הצעות נפלאות כיצד אפשר להתמודד מול הבעיה בעתיד, להתחיל לעבוד עכשיו, אבל יש דברים שאפשר לעשות מהרגע להרגע, למשל כשאנחנו מדברים על הסברה. זה לא הסברה רק של אנשים - - -

רק נאמר לפרוטוקול, ברשות אדוני היושב-ראש, שמפקדים למען ביטחון מדינת ישראל זה ארגון לא א-פוליטי, זה ארגון שדוגל בשתי מדינות, כך בהצהרה שלכם, כך בברושור. אז גילוי נאות שחלק מהדברים שאתם מדבררים מזיקים מאוד לישראל בזמן מלחמה. מזיקים מאוד.

תודה, אבל עכשיו אנחנו מדברים על אנטישמיות.

מבחינתי ארגון שמדבר בזמן מלחמה כך, מזיק לי מאוד, מזיק לא רק ברמה ההסברתית.

אי-אפשר לתת לדבר רק לארגונים שדומים לדעה שלך.

זה לא קשור. זה ארגון פוליטי.

האנטישמיות משותפת לכל הארגונים.

סליחה, קודם כול יש גם אוטואנטישמיות, שחלק נשקף אלינו מקבוצות מיעוט רדיקליות שמאלניות, קיצוניות, כאן במדינה.

570 אלופים ומפקדים.

אז מה, עמי אילון ראש השב"כ אומר שברגותי רק טעה - - -

חברת הכנסת גוטליב, הערתך נרשמה. נדמה לי שהאנטישמיות חוצה גבולות ותפיסות עולם פוליטיות. בבקשה, להמשיך.

לא. יש תרומה של אוטואנטישמיות אצלנו לכל דבר.

תוסיף: הערתך נרשמה ונדחתה.

אני רוצה להתחיל מהקל אל הכבד.

בבקשה להמשיך. אני מבקש לא להפריע לה כי היא בזום והיא במיעוט. בבקשה.

כבר היום אנחנו יכולים להוציא דפי הסברה מעודכנים על כל השאלות שעולות ויש בהן ביקורת קשה על ישראל, שיועברו מהשגרירויות אל הנציגים בקהילות, כדי שלכל אחד יהיה דף ההסברה, לאו דווקא הגורמים הרשמיים שעוסקים בהסברה.

דבר נוסף, אני רוצה לדבר על הצעירים. הצעירים זה לא רק סטודנטים, זה כמו ששמענו פה גם בקולג'ים, גם במכללות, גם בבתי הספר התיכוניים. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשנות את התדמית של הישראלי הלפלף, שצריך הגנה של אנשי האבטחה הישראלים מסביב למוסדות שלו, צריך להכשיר את האנשים במוסדות, את התלמידים הבוגרים איך להגן על המקומות, כיוון שבמצב שנוצר, כשהחמאסניקים הגיעו לתוך מדינת ישראל ורצחו אנשים במיטתם, אי-אפשר לדעת. כמו שיש את החשש ביהודה ושומרון, יש גם את החשש בקהילות היהודיות מה יהיה אם אלה יפרצו ויבואו לתוך המוסדות. צריכים שבמוסדות יהיו אנשים שכבר לומדים שם, בוגרים, לקבל את ההכשרה המתאימה.

והדבר האחרון, אני מאוד מאוד קצרה, חייבת להיות לחימה הרבה יותר מהותית ברשתות החברתיות, וגם את זה אפשר לעשות בהקמת כוח משימה מהרגע להרגע, כוח משימה לאומי שיעסוק בניטור האנטישמיות ברשתות החברתיות. תודה.

תודה רבה לך. שי גליק, בבקשה.

אני מנכ"ל בצלמו, ארגון זכויות אדם ברוח יהודית. "יהודים, אתם לא רצויים פה" – זה משפט שנאמר לא לפני 85 שנה, זה נאמר השבוע ליהודי ישראלי, שביקש להזמין וילת אירוח דרך אתר booking.com. הוא כבר הזמין, כבר סגר את הפרטים, כבר שילם, ועלתה השאלה מתי הוא מגיע, ואז כשהוא אמר שהוא מגיע מישראל, אמרו לו: sorry, jews are not welcome. please cancel your reservation. המשפט הזה שהוא כל כך מצמרר, התפרסם היום במאקו. גילינו את זה דרך הרשתות החברתיות, פנינו ל-booking והסרנו את אותו אתר מ-booking.com, זאת אומרת, האנטישמי ימשיך להיות אנטישמי, אבל לפחות הוא לא יוכל למכור בקלות.

תתבעו אותו.

אנחנו כמובן נתבע אותו. הוא בסרביה, אז זה קצת יותר קשה.

למה זה חשוב? בחמש השנים האחרונות אנחנו עובדים ומבטלים מאות אירועים אנטישמיים, מעולם לא קיבלנו שום עזרה ממשלתית, אני לא מדבר כספית, שום עזרה, כל הפניות שלנו למשרד התפוצות וההסברה, וכל פעם בשם אחר, כמעט לא נענו, וכולם פה מכירים אותי. אין שום גוף שעוזר ליהודים האלה שנקלעים לאירועים אנטישמיים לצערי.

יש מלא ארגונים, אבל המדינה כמדינה צריכה להקים איזה חמ"ל, שיהיה גוף. תחשבו שהיה חמ"ל כזה שיושב במשרד, ואתה פונה אליו עם דבר כזה והוא מיד מוציא מכתב משפטי על המקרה הזה, על קולומביה, ועל כל מקרה. זה לא עולה המון כסף, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה.

אני כבר חמש שנים מתריע. כל המקרים של האירועים האנטישמיים, הממשלה לא שם. מדינת ישראל לא נמצאת לעזרה ליהודים האלה, לא בקולומביה, מדינת ישראל לא הייתה שם. כל אירוע שאנחנו מכירים, ממשלת ישראל לא הייתה שם. אנחנו הגשנו תלונות לקולומביה, אני הגשתי תלונות, עשרות תלונות לאוניברסיטאות, על כל השלטים. מי שזוכר את השלטים שראינו, Trow jews to the garbage, אני לא יודע אם ראיתם את זה, keep the world clean from jews, אני לא יודע אם ראיתם את השלטים האלה. המדינה לא פצתה את הפה. איך יכול להיות?

איך יכול להיות שאנחנו, מתנדבי החברה האזרחית, מחפשים את האירועים האלה? יש עמוד שנקרא StopAntisemitism, לגילוי נאות אני עובד איתם ביחד, הם פיטרו מאות עובדים, מאות אנטישמים, הכול לבד, בלי כסף כמעט.

המדינה חייבת להיכנס לעניין באיזה צורה, שיהיה גוף מתכלל. כשיש אירוע אנטישמי, אני פונה לגוף הזה, יוצר קשר, שולח את הפרטים, שהגוף הזה יוציא מכתב מעורך דין, יוציא פנייה, יפעל.

אומנם אנחנו לא חזקים מספרית, אבל העם היהודי חזק. תמיד היינו חזקים ועכשיו אנחנו הרבה יותר חזקים. כשאתה קורא כתבה ב"הארץ", ואני מצטט: ארגונים שהואשמו באנטישמיות הכשירו במשך חודשים סטודנטים בארצות-הברית למחאה נגד ישראל. כל האירועים שם מאורגנים על ידי גוף אחד גדול. ואיפה אנחנו? איך היהודים האלה בקולומביה – איך אסף וייס לבד? אין פה שום גוף שעומד מאחוריו. אמרת שצריך למצוא לו משרה. הם יושבים על מיליארדים. המדינה חייבת להתעורר.

אני אסיים בזה. אור קטן מגרש חושך גדול, אבל חייבים להדליק את האור. ודווקא ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אני רוצה להגיד משפט אחד: אמרנו "לא עוד", לא עוד זה לא סיסמה, זה תלוי בנו. לפני 80 שנה יהודים עמדו לבד, כיום אנחנו לא לבד, כיום אנחנו יכולים להילחם ולהחזיר מלחמה. אנחנו חייבים, כי אם לא, אנחנו לא ננצח.

תודה רבה, יישר כוח. הדוברת האחרונה, הגברת דבורה מרגוליס, מנכ"לית ועד ראשי האוניברסיטאות. בבקשה, גברתי.

קודם כול, תודה רבה, הדיון חשוב ומרתק, ומאוד מאוד מעניין ומחדש כמובן. תודה לכל מי שדיברו לפניי. אין כאן הרבה מה לומר, האוניברסיטאות בפרט, האקדמיה בכלל, עובדים על הבסיס של קשר אנושי ישיר, קשר בין מוסדי ישיר. אנחנו בהחלט רואים מגמות מאוד מאוד מדאיגות כבר חודשים ארוכים - - -

אולי תספרי לנו בבקשה דוגמה לקשר בין אוניברסיטה שהיו בה תופעות - - -

מה דרשתם ממנה לעשות?

תנו לה לסיים, כי יש כרגע סטודנט יהודי בזום מאוניברסיטת קולומביה בזמן אמת, ואני רוצה שנשמע אותו.

בסדר גמור. פשוט ראינו את התגובה של ור"ה, ואני אומרת פה לפרוטוקול שבכל הכבוד אני מצפה מהארגון הזה לפנות לאקדמיה בחו"ל, לדרוש דרישות, לבוא בקריאות לדרוש ענישה ולדרוש סנקציות. אני מרגישה שהקשרים בין האקדמיות, בין ישראל לחו"ל, הם כאלה שכאשר מאוד מאוד שומרים על נימוס וכללי הקשרים הטבעיים, אז לא נעשה מספיק אם נעשה בכלל.

בבקשה, גברתי.

מתחילת המלחמה כבר יצאו שלושה מכתבים מאוד מאוד משמעותיים ומפורטים של נשיא האוניברסיטאות לקולגות ועמיתים בחו"ל - -

מכתבים. איזה בדיחה. מכתבים? מרשים...

- - וזה הדברים שפורסמו. מתנהל קשר רציף וקבוע עם עמיתים וקולגות בחו"ל.

אנחנו מבינים שיש הרבה פעמים פער בין מה שההנהלה חושבת באופן אישי ויכולה לעשות אל מול המונים מוסתים כאלה ואחרים, חלק גדול מהם גם לא סטודנטים של אותו מוסד, וגם את זה אנחנו כבר ראינו ויודעים.

אנחנו כרגע עסוקים לנסות ולשמר את הקשרים שקיימים, גם המדענים הישראלים פה בארץ חווים סוגים שונים של חרמות אקדמיים, כרגע ברמה לא גלויה, אלא בצורה יותר סמויה. זו מגמה מאוד מאוד מדאיגה. אנחנו עוברים תלונה-תלונה ובודקים מה אפשר לעשות. הדברים מתבססים בסוף על קשרים אישיים.

סליחה, גברתי, סליחה שאני מתפרץ, אדוני, אני לא יכול להתעלם ממשפט שאמרת, שהדעות האישיות או התפיסות האישיות הן קצת מקשות. תסבירי לנו את זה.

אני אוסיף. ומה עשיתם עם אותם אנשי סגל שמדברים מכאן סרה, אנטישמיים, מוציאים דיבתנו רעה עם שקרים מפה ועד להודעה חדשה.

לא עשו כלום. ועד ראשי האוניברסיטאות, יש להם אחריות לעובדה שמרצים בישראל שמוציאים את דיבת הארץ הזאת רעה, שמהללים טרור ותומכים בטרור בזמן מלחמה, חוסים תחת האצטלה ההזויה הזאת של חופש הביטוי. אין בעיה, חופש ביטוי לא באקדמיה.

בבקשה.

אתם מצפים מהם שהם ימגרו אנטישמיות בחו"ל? בטח...

אני מגן עליה כי היא בזום. בבקשה, הגברת מרגוליס.

להבנתי הדיון מתמקד במה שקורה בקמפוסים בחו"ל. אם רוצים לדבר על מה שקורה כאן בארץ, בקמפוסים שלנו, אפשר להתייחס לזה.

היות שאת לא עובדת בקמפוס בחו"ל, ואנחנו נותנים לך את זכות הדיבור – יש אנשים, זה שאחרייך יכול לתאר לנו מה שקורה בקמפוסים בחו"ל הרבה יותר – אנחנו שואלים אותך, גברתי, האם ועד ראשי האוניברסיטאות במדינת ישראל מרגיש את תחושת החירום, ואם הוא עושה משהו, אנא ממך תגיד לנו מה הוא עושה. תודה.

לאנשי הסגל גם בבית.

כמו שאמרתי, תחושת החירום קיימת. כל הנשיאים שהו בשבועות האחרונים ובחודשים האחרונים בקמפוסים ברחבי ארצות-הברית ובאירופה, דיברו באופן אישי, נפגשו באופן אישי עם המקבילים שלהם ועם ההנהלות של המקבילים שלהם. הקשר הזה מתקיים.

האינטרס של האוניברסיטאות בישראל הוא לשמר את הקשרים האקדמיים, המאוד מאוד מפותחים. ישראל היא עדיין אבן שואבת לאקדמיה בעולם, תרשו לנו לשמור את זה.

לצורך מה? אני רוצה להבין את המחשבה, אדוני היו"ר. שימור היחסים עם אנשי אקדמיה, אם הוא לא מונע אנטישמיות, איך זה ממגר לי אנטישמיות? הקשרים האישיים האלה, מה הם עושים? האם דרשתם מאנשי אקדמיה בחו"ל, האם דרשתם סנקציות? דרשתם ענישה? דרשתם מעשים אופרטיביים קונקרטיים לשמירת הסטודנטים היהודים?

בבקשה לאפשר לגברת מרגוליס להשיב. בבקשה, גברתי.

מערכות יחסים באקדמיה הן לא מערכות יחסים של דרישות כאלה ואחרות.

הבנתי. הכול טוב...

יש ארגוני BDS שדורשים, ואנחנו כמובן עומדים מנגד ונאבקים בדרישות האלה.

בהצלחה. די נו.

הפעילות היא פעילות קבועה. חשוב לנו שחוקרים ישראלים לא יודרו מכנסים, לא יצרו צעדיהם - - -

אז בואי נתחנן בפניהם: אל תדירו אותנו.

טלי. טלי, לא להפריע לה.

בבקשה, אל תדירו אותנו. אוי-אוי-אוי.

לא. לא להפריע לה.

מי שלא רוצה להזמין חוקרים יהודים, צריך להדיר אותו מכל הקשר לאקדמיה.

חברת הכנסת גוטליב, הכעס שלך מובן. תודה.

איזה דבר זה.

הוועדה הייתה מצפה שגילויי אנטישמיות על אנשי סגל, פה בתוך הבית, לפחות בשתי האוניברסיטאות, העברית ואם אני לא טועה תל-אביב, יטופלו.

שכחו מה זה להרים את הראש. אני אגיד לך בצורה קצת יותר נחרצת, תעבירי את זה לאנשי האקדמיה.

תודה.

אני פשוט מאמינה כשלעצמי - -

טלי.

- - אדוני, בהרמת הראש היהודי ובדרישה להתנהג אלינו בכבוד. אף אחד לא עושה לי, או לסטודנטים יהודים בעולם, או לאנשי אקדמיה שום טובה.

טלי. תודה רבה, הגברת מרגוליס.

גדולי המוחות זה היהודים.

בבקשה להעלות בזום סטודנט מקולומביה.

בואו נדבר בנימוס וכל העולם ירכין ראש.

הוא מעבר לים. הוא באמצע הלילה. לא להפריע לו.

תודה רבה לך, הסטודנט. דיברתי פשוט לוועד ראשי האוניברסיטאות שקדמה לך כאן בזום.

תודה רבה.

אני סטודנט עכשיו בקולומביה. אני יושב בחדר שלי מעל הקמפוס. עכשיו השעה 03:30 בבוקר. תסלחו לי על המבטא. אני אנסה בעברית, ואם אני צריך באנגלית, אני אגיד מילה באנגלית.

קודם כל, רציתי להגיד לכם שיש פה קול יהודי, ויש סטודנטים פה שכל יום מנסים להסביר את הסיפור שלנו על הסיפור היהודי, העם היהודי, המדינה היהודית, מדליקים את האזעקה בכל פעם שיש אנטישמיות, ואתם יודעים שזה קורה פעם אחר פעם, ואף אחד לא עושה כלום, אבל אנחנו מנסים להדליק את האזעקה. הדלקנו את האזעקה מיד אחרי ה-7 באוקטובר.

לדעתי צריכים להבין את האנטישמיות. אם אנחנו רוצים להילחם בצורה פרודוקטיבית, אני לא חושב שזה פרודוקטיבי להגיד שאם ישראל חזקה, פתאום אנטישמיות לא תהיה. זה פשוט מדי. צריכים לטפל באנטישמיות כבעיה רצינית. אחד הדברים שחשוב להבין על האנטישמיות הזאת, ששונאים אותנו גם כשאנחנו למטה וגם דווקא בגלל העוצמה שלנו, זה לא שזה פשוט יעזוב.

בנקודה הזאת להבנת האנטישמיות אני רוצה להסביר ארבעה סוגי אנטישמיות מהחוויה שלי בקמפוס עכשיו, בתקווה שאם תהיה לנו הבנה משותפת, נוכל להילחם ביחד ולא כל ארגון בנפרד.

קודם כול, האנטישמיות הקלסית, שזה למצוא את הבעיות או מה שרע בעולם, ולהאשים את היהודים. להגיד שזה אשמת העם היהודי. אנטי ציונות יוצא מאנטי היהדות הזאת. זה פשוט לדעתי.

דבר שני, תומכים באלימות נגד יהודים, ותומכים באינתיפאדה. אומרים בקמפוס שלי שאומרים: ציונים, צאו מהקמפוס, אומרים לנו לחזור לפולין, לחזור לאירופה, ואומרים: from New York to Gaza globalize the intifada. זה תמיכה באלימות נגד יהודים, זה אנטישמיות.

הדבר השלישי, מספרים ליהודים שהם חייבים לבחור, או את הקשר לישראל או את הציונות או להיות בקבוצה. למשל בקולומביה הייתה קבוצה לסבית, לא פוליטית, שאמרה באימייל שציונים לא מוזמנים, אז או שאת יכולה להיות בקבוצה שלנו, שהיא לא פוליטית, או שאת יכולה להיות ציונית. וזה אנטישמיות.

הדבר הרביעי זה הסטנדרט הכפול, שיהודים כמוני צועקים בכל יום על האנטישמיות פה, ואף אחד לא מאמין לנו. אין סיכוי שזה יקרה לקבוצה גזעית אחרת, והעובדה שזה עובד רק נגד היהודים זה אנטישמיות.

אני חושב שממש חשוב להבין את כל הסוגי האנטישמיות האלה, והאמת שאנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו טוב מספיק איך להילחם נגד זה, אנחנו צריכים ללמד את הילדים מה זה אנטישמיות, מה הם כל סוגי האנטישמיות, ומה זה הסיפור היהודי, מה זה העם היהודי ומה זה הקשר בין העם היהודי למדינה היהודית.

איזה כלים אתה חושב שחסרים לכם ואנחנו כוועדה, כמדינה, יכולים לעזור לכם בהם?

מבחינת המדינה אנחנו ממש טובים ללמד למה לאהוב את המדינה, כמה אוהבים את מדינת ישראל, ועל התרבות, אבל הבעיה היא שלא מבינים שהציונות, הסיפור היהודי וההיסטוריה היהודית, הכול קשור. הרעיון שהסיפור היהודי ויהודים חשבו על עצמם תמיד כאומה, לא רק כדת, אנחנו צריכים ללמד את זה טוב יותר.

תודה רבה לך. אנחנו מחזקים אתכם. הוספת לנו. תהיו חזקים. עם ישראל מאחוריכם ומדינת ישראל מאחוריכם, וכל סיוע שתצטרכו, אנחנו נשתדל לספק אותו.

תודה רבה שעלית לדיון בוועדה, זה חשוב מאוד.

באמצע הלילה.

האם מישהו מחברי הכנסת רוצה להגיד משפט לפני הסיכום?

אדוני, שני דברים: דבר אחד, אני מבקש לפרוטוקול, זה לא קשור לדיון הזה, שיהיה דיון על המינויים בצה"ל. קראתי את דוח מבקר המדינה 2010 על כך שלא היה סדר. אני מבקש, אדוני, אם תוכל - - -

זה התבקש גם בחוץ וביטחון. היום חתמנו על זה באשר למינויים. זה הוגש היום ויהיה שם דיון בהקשר הזה. לא בטוח שזה דרך ועדת הביקורת, יכול להיות שזה דווקא דרך ועדת החוץ והביטחון, כי שם נוכל לשמוע דברים - - -

ביקורת זה גוף שיכול לעשות מה שהוא רוצה.

אם יש לי דוח מבקר המדינה, אני יכול.

יש דוח מבקר המדינה מ-2010.

דבר שני, עדיין לא חשתי אצל משרדי הממשלה את תחושת החירום כמו שאני חושב ואנחנו חושבים שצריכה להיות. חשוב להגיד את זה לפרוטוקול.

לישיבת המשך, שכל אחד יבוא ויציג בפנינו לא את המציאות, כי את המציאות אנחנו כולם יודעים, אלא מה כל משרד או כלל המשרדים עושים בכדי להילחם, מה המיומנויות שהן חדשות עכשיו, בכדי להתמודד עם הבעיה הזאת שמציפה אותנו.

תודה רבה. כמה תובנות: ארגוני החברה האזרחית עושים עבודת קודש, שליחות. אנחנו חברי הכנסת מסירים את הכובע בפניכם ואומרים "תודה רבה". מצד שני, כל כך הרבה ארגונים יהודיים פועלים בנושא הזה, חלקם בתרומות של יהודים טובים מחו"ל. יש כאן כסף שמושקע. לא מספיק, אבל כסף שמושקע, ואני אומר את זה למשרדים הממשלתיים, לא לכם הטענות.

אני חוזר שוב על מה שכבר אמרתי בדיון הקודם: יד או גוף מתכללים. משרד ראש הממשלה, המל"ל, משרד החוץ ומשרד התפוצות לא יכולים להתעלם מזה. אדוני ממשרד ראש הממשלה, הוועדה לא לוקחת לעצמה את הזכות לקבוע מי מתכלל, זה אתם, משרד ראש הממשלה. אתה נציגו של ראש הממשלה, אתם צריכים לעשות משהו בעניין הזה. אני שמח שמהדיון הקודם אתם נפגשים פעם בשבוע, פעם ביום עכשיו, לאור המצוקה וצוק העיתים, אבל אתם חייבים לפחות פעם בשבוע, כשהמצב הוא מצב חירום, לתכלל את זה יחד עם הארגונים החברתיים. הם בחזית, יש להם שליחים, יש להם תרומות, יש להם כסף, יש להם מודעות, הם מוקדשים למטרה. אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה לעשות את זה, אנחנו נבדוק את זה בפעם הבאה, ואתה תקבע מי הגוף המתכלל, משרד ראש הממשלה שיקבע.

איך אמרו פה חברי הכנסת? מספיק, עוברים להתקפה. אי-אפשר לבוא ולהגיד: בסדר, בואו נדבר, צריך לעבור להתקפה. ומה שאמרה כאן ד"ר רחלי ברץ, הקמת איזה גוף, אני לא יודע איך, אני לא יכול כרגע לחשוב מחוץ לקופסה, גוף חיצוני שזהו תפקידו, להוביל את ההתקפה, לא רק את ההתגוננות: מכתבים, תגובה על אירוע כזה או אחר בקולומביה. צריך לעבור להתקפה, ואת ההתקפה צריך לתכלל.

משרד התפוצות, משרד החוץ, המל"ל ומשרד ראש הממשלה, אתם האופן המניע, לא יעזור לכם. אתם לא יכולים להגיד: אנחנו מתאמים. אתם האופן המניע. כן יש כסף, אין כסף, תבואו ותדרשו מה שצריך. בסך הכול האחריות היא עליכם. משרד ראש הממשלה נדרש לקבוע מי המתכלל. יכול להיות שמשרד ראש הממשלה, אני לא יודע להגיד, הוא המשרד הבכיר, אבל לא יכול להיות שארבעה גופים ממשלתיים: המל"ל, משרד ראש הממשלה, תפוצות ומשרד החוץ, כל אחד יעבוד בראש חץ אחר, זה לא עובד. מי אחראי? למרות המשאבים שהועברו למשרד התפוצות, משרד החוץ, אתם בחזית, יש למשרד החוץ נציגים בחלק גדול ממדינות העולם. אתם לא יכולים להגיד: לקחו לנו את המשאבים. אני יודע שאצלכם אחראים על ההסברה ועל התרבות, לפחות בשגרירות שאני שירתי בה.

חסר פה, לפי מה שאמר אסף, נציג משרד המשפטים. כנראה שצריך לעבור גם לדרכים משפטיות ולתביעות בשם מדינת ישראל במדינות העולם. אנחנו נזמין אותו לדיון הבא, דיון המעקב הבא. צריך עבודה משפטית מול הארגונים האנטי ציוניים, האנטישמיים, בכלים משפטיים.

אני חוזר על מה שאמר חבר הכנסת כהן: זו לא תחושת חירום, אני מתקן את זה, זה מצב חירום. מעולם לא היינו במצב הזה ככל ששוחחתי עם אנשים שהם מקצוענים הרבה יותר טובים ממני בתחום הזה, וראוי שאנחנו נתכלל את כלל היכולות והתחמושת. לכל גוף אזרחי של החברה האזרחית אני קורא "תחמושת".

אני מבקש מכם, אדוני ממשרד ראש הממשלה, תקבעו מי עושה את זה.

אפשר להתייחס?

בטח.

כשהצגתי כאן דיברתי על התוכנית שעליה אנחנו עובדים במשותף, מתוך הבנת מצב החירום ומתוך הנחיית ראש הממשלה, בהמשך לדיון שהתקיים בינואר. התוכנית הזאת בעבודה, עם הגדרות ברורות, אם בקשת - - -

עכשיו אני מבקש שתשלבו את הארגונים החברתיים שעושים עבודת קודש. אתם עושים את התוכנית שביקשה הוועדה בפעם הקודמת, תתכללו אותם, יש להם כוח, יש להם אנשים, יש להם לא הרבה כסף, אבל יש להם כסף מיהודים טובים שתורמים ולעתים גם כסף מדינה.

ויש להם המון מוטיבציה.

אני משתדל לעשות את הדיונים האלה לא פוליטיים, אלא א-פוליטיים, מתוך טובת המדינה והעם.

אני רוצה להגיד לכם: תודה רבה שבאתם. זה היה אחד הדיונים היותר חשובים שעשינו. אנחנו לא יורדים מהנושא. אני אחד מאלה שעושה דיוני מעקב ולא עושה וי על דוח של מבקר המדינה. הוועדה מבקשת לראות תוצאות ולא להסתפק בדיון אקדמי. מה עשינו מהדיון הקודם לדיון הזה? האם יש התקדמות? הוועדה מבקשת עוד יותר התקדמות לאור המצוקה שאנחנו נמצאים בה והאנטישמיות משתוללת בכל העולם.

שוב, תודה רבה לכם שבאתם ביום קשה זה, יום השואה. תודה רבה. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.