פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
ישיבת ועדת משנה של ועדת הכלכלה לשיקום כלכלי של חבל תקומה
11/04/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת משנה של ועדת הכלכלה
לשיקום כלכלי של חבל תקומה
יום חמישי, ג' בניסן התשפ"ד (11 באפריל 2024), שעה 11:00

חבל תקומה - שיקום ופיתוח כלכלי

חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר
בועז טופורובסקי
עופר כסיף

טטיאנה מזרסקי

סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר ח"כ משה אבוטבול
רם שפע - חבר כנסת לשעבר, נציג התנועה הקיבוצית

נורית צור רבינו - מנהלת מערך התעשייה, משרד הכלכלה והתעשייה

מיכל פינק - סמנכ"ל וראש מערך אסטרטגיה כלכלה וחדשנות, משרד הכלכלה והתעשייה

מארק זכטיאר - מנהל אגף הכלכלה מש"א, מרכז השלטון האזורי

ד"ר מיכל מטרני - יועצת מנכ"ל, מנהל ותכנון במנהלת תקומה

מוריה ברוט - ראש יחידת תעסוקה ועסקים קטנים, מנהלת תקומה

מיטל פרי - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, התאחדות התעשיינים

אורי דורמן - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

איתן פרנס - מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל

דודי אלון - סגן ראש מועצה אזורית אשכול

אילה לונדנר - מנכ"לית פורום "הביתה"

ארבל לוין - סמנכ"ל פיתוח עסקי, משקי הנגב

שלומית פלוטקין בן זקן - פרויקטורית תקומה מטעם תנועת המושבים, תנועות ההתיישבות

ירון סולומון - מנהל תנועת האיחוד החקלאי, תנועות ההתיישבות

יוסי קרן - מ"מ ראש המועצה האזורית שער הנגב

אבי טייב - עוזר ראש המועצה, מועצה אזורית שדות נגב

יותם אבי זוהר - מנהל מרחב דרום, החברה להגנת הטבע

איריס וינברג - שלדן, יועצת משפטית משקי נגב

אוהד כהן - נציג ארגון "עתיד לעוטף"

יובל לויסמן - משנה למנכ"ל "פולירון", קיבוץ זיקים

ד"ר עידית חנוכה

מיכל, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

חבל תקומה - שיקום ופיתוח כלכלי

שלום לחברות ולחברים, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת המשנה לשיקום כלכלי של חבל תקומה של ועדת הכלכלה. נמצאת לידי ד"ר עידית חנוכה, שהיא מנהלת הוועדה, ומי שירצה לדבר יוכל לעבור דרכה. אני מודה למגיעים.

זה למעשה דיון ראשון סדור, ששם לעצמו יעד להתבונן על כלל הפעולות הממשלתיות אחרי 7 באוקטובר. בכנסת נערכו עשרות רבות של מסלולי דיון חקיקה אישור נהלים. ועדה לנושא לא הוקמה לצערי, למרות שביקשתי את זה לפני מספר חודשים, אבל יו"ר הוועדה דוד ביטון נענה לבקשתי להקים ועדת משנה, ואני מודה לחבריי, חברי ועדת הכלכלה וביניהם בועז טופורובסקי שנמצא אתנו כאן וחברים אחרים, על כך שהם ילוו את הפעולה שלנו.

אני רוצה בפתח הדברים להזכיר את אופיר ליפשטיין, מחליפי בתפקיד כראש המועצה האזורית שער הנגב, איש כפר עזה שהוא כמו לא רבים לא נרצח אלא נהרג עם נשק ביד כשיצא להגן על ביתו האישי והכללי. תוך כדי הדקות הראשונות הוא התקשר לרבש"צ של הקיבוץ והזכיר לו שיש פיקניקים עם ילדים והורים בחורשת הזיתים, שם עברו קבוצת מחבלים כעבור שעה או שעה וחצי.

לצורך העניין, אני מזכיר את שמו משום שהוא בא מתחום הפיתוח הכלכלי, היזמות והתעשייה והוא עסק באופן מאסיבי בתחום הזה ובכלל הנושאים – בחקלאות, בכלכלה ובפיתוח אזורי תעשייה. נמצא אתנו כאן גם יוסי קרן ממלא המקום, שהיה הסגן שלו. אופיר עסק בכך גם בהקשר לעזה ואירח אנשי עסקים, יזמים וחקלאים אצלנו, מפגשים שנגמרו בדמעות מהצד הטוב של הביטוי, וביסס את הפיתוח האזורי שלנו על הקמת אזור תעשייה גדול במעבר ארז.

לכבודו של אופיר, הוועדה הזו צריכה להתחייב ביחד עם תקומה, ביחד עם משרדי ממשלה וביחד עם אזרחי, תושבי וגיבורי העוטף שדרות, חבל תקומה אומרים היום, אנחנו נשקם את עצמנו ונגרום לנו להרגיש נוח עם ההחלטה לחיות בחבל ההוא. מדובר במשימה ארוכה.

מדובר על משימה ארוכה. החלטת הממשלה מדברת על חמש שנים ועוד משהו אולי, כך שזו משימה לדור הקרוב. חלקנו מכירים את האתגר של הדור הקודם, אולי שני אתגרי הדור הקודם, ההתארגנות המחודשת של היישובים הכפריים והעיר שדרות, לקראת פריצתה לעיר משמעותית והשינויים הגדולים שנעשו ביישובים הכפריים. זה היה אירוע מחונן.

אני בא מיישוב ששליש מחבריו בשנות התשעים עזבו לא בגלל המצב הביטחוני, אלא מתוקף משבר אידיאולוגי כלכלי דמוגרפי, אירוע אחר לגמרי, אבל אירוע דומה להפליא של הצורך להתמודד עם משבר קיומי שנוגע בלבבות של האנשים וכמובן ביציבות הקהילה, וכמובן בשני העשורים פלוס במציאות הביטחונית.

אנחנו צריכים לקרב ככל האפשר בין מציאות ביטחונית, שאני מקווה שהולכת ומתהווה. אנחנו זה אומר אחינו אחיותינו ובנינו שמפרזים בכוח את רצועת עזה, כדי שיהיה תוקף לאמירה "שובו בנים", שובו בנות, שובו חברים וחברות. אני מקווה שנעשה את זה. ייקח זמן עד שפעימות הלב האישיות של מי שרוצה כל כך לחזור הביתה יסונכרנו עם הפעימות המבצעיות והמנהליות.

אנחנו נעקוב לאורך השנים הללו כאן מהמוסד הזה שתפקידו לא רק לחוקק, אלא גם לבקר את הרשות המבצעת, ואנחנו נראה האם התכניות הגדולות מתקיימות. יש רקורד שאני מכיר אותו מקרוב של יישום כמעט 100% מהחלטות ומתקציבים בעוטף עזה, להלן תקומה, ואוי לה ואבוי לה לממשלה שתסטה מהדרך הזו. אנחנו נדאג כולנו שהמשאבים ותשומת הלב הלאומית תישאר כאן.

יש שתי נקודות שיש לשים לב אליהן, שלא סגורות בתכנית הזו – אחת, היישובים העורפיים במועצות האזוריות ויש מי שמוסיף גם ערים שנמצאות בעומק המרחב, אבל זו נקודה שהיא לא סגורה וצריך לוודא שהיא נפתרת בהמשך, אבל בשום פנים לא פוגעת במשימה מספר אחת שלנו והיא שאנשי – ניר עוז, בארי, כפר עזה ואחרים ידעו שביום שני אחרי החלטת ממשלה, נפתחים עבורם כל המעצורים וכל הבלמים, כדי שהם יוכלו קודם כל לתכנן כראוי את עתידם במונחים השנויים במחלוקת, גם שיקום וגם פיתוח, נכון שבאופן דיפרנציאלי וככל שעוצמת הפגיעה הפיזית גדולה יותר, כך הסיוע והתמיכה יהיו מאסיביים יותר;

הנושא השני שלא פתור והוא ירחף מעלינו כצל למשך הדור הקרוב, אם לא נפתור אותו, ואני לא מתכוון לחטופים שזה בכלל שעון אחר לגמרי, זה שעון של דקות, אלא שאני מדבר על החודשים הקרובים, ואלה התושבים שלא יחזרו ושלא יכולים עדיין לחזור או שיחליטו שהם לא חוזרים, שאנחנו מחבקים את כאבם ואת אימתם ויודעים ששום סכום כסף לא יוכל להפיג את עוצמת הבעתה, התסכול והזעם, אבל אף אחד לא יכול להיות פטור מהעיסוק בשאלה איך אנחנו כולנו, הרשויות כולם, תומכים במי שיותר קשה לו או שיחליט לא לשוב.

אם הזכרתי את החטופים, הצל הזה הולך אתנו, הוא האבן שנמצאת כל הזמן אתנו, זו גולה שנמצאת בגרון ומדי פעם יוצאת דרך העיניים, ואני נושא תפילה ביחד עם כולנו לראות את כולם בהקדם אצלנו כאן בבית. לא תהיה תקומה למפעל הציוני הזה, אם הם לא ישובו בהקדם.

אני מבקש מיד אחרי שנציגת מנהלת תקומה תציג בקצרה את התכנית המתהווה, נציגי משרדי הממשלה יהיו כאן. יש כאן נציגות של מועצות אזוריות, ארגונים והתנועות המיישבות, התנועות הקיבוציות והמושביות.

אני אזכיר שהופץ השבוע תזכיר החוק, שמונח לעיון הציבור. אנחנו נעקוב מקרוב מאוד. יש שם מספר נושאים חיוניים ביותר, ואולי החיוני ביותר זו הגדרת העדיפויות של החבל הזה, מה שיאפשר לכל משרד, לכל מנהל ולכל רשות ממשלתית לתת את העדיפות הגבוהה ביותר שהם יחפצו בה. אנחנו נדאג לכך שזה יקרה.

יש גם כמובן את הצעת המחליטים שהופצה באישון לילה, ואני מקווה מאוד שתגיע. היא אינה נטולת שאלות או חוסר בהירות, ועם זאת אני משוכנע שצריך לקבל אותה במהירות, כדי לשחרר את היישובים, את המועצות, את העיר, את משרדי הממשלה ואת מנהלת תקומה לעשייה – ובכך להתחיל את מלאכת השיקום.

אני מבקש כרגע ממוריה, נציגת ענף הכלכלה, ראש יחידת תעסוקה ועסקים, להציג מצגת קצרה לגבי הקונטקט של פעולת המנהלת ועם מיקוד מסוים. אנחנו לא ניכנס לרזולוציות גבוהות עם הנושאים הפרטניים. כשאני אומר רזולוציות, הוועדה הזו ששואבת את סמכותה מוועדת הכלכלה, תעסוק בנושאים כלכליים, נושאי תעסוקה, עסקים קטנים, חקלאות, תיירות, תחבורה ותשתיות מסוימות וזה נושא רחב מאוד, אבל אנחנו בהחלט נתייחס כאן להיבטים ההיקפיים.

אנחנו פה עד השעה 13:00, וכמובן שאנחנו נקראים לתמצות. מוריה בבקשה.

תודה על פתיחת הדברים ותודה רבה על עצם כינוס ועדת המשנה הזו על הנושא החשוב כל כך, שגם אנחנו וגם כל היושבים כאן ורבים אחרים עוסקים במשימה הלאומית החשובה הזו. המטרה של ההצגה, כפי שחבר הכנסת אלון שוסטר ביקש ממני, היא לתת את סטטוס הדברים, איפה אנחנו עומדים היום במנהלת תקומה.

כפי שהוזכר, השבוע הניחה מנהלת תקומה את תזכיר החוק, שיסייע לנו לפעול בהמשך. הופץ נוסח המחליטים, שמפרט את כל תכנית החומש בשאיפה שזה יעבור ביום ראשון בממשלה ויאפשר לנו לעבור לפסי היישום המשמעותיים יותר, מעבר לדברים שכבר נעשו.

(הצגת מצגת)

קודם כל, החזון של מנהלת תקומה, זה לחזור וליישב מחדש את הקהילות, לחדש ולהרחיב את היישובים, למנף ולהביא לשגשוג הקהילות והחבל כאזור חיוני, בר קיימא, פורח ואטרקטיבי לתושבי החבל ומדינת ישראל. חשוב לי להגיד, ואני אדגיש את זה תוך כדי הדברים שלי, שהתכניות שנעשו והדברים שבכוונתנו לבצע, זה כדי להחזיר את החבל קודם כל למקום שהוא היה ולהצליח להביא אותו להרבה מעבר.

החבל היה פורח ומשגשג ערב 7 באוקטובר בזכות האנשים שבו, בזכות היישובים שבו, בזכות היזמות, בזכות היכולות ובזכות השקעות כאלו ואחרות. המטרה שלנו היא כמובן לסייע לחזור למקום הזה, ובמקום שאפשר לתת יותר, כמו שהתייחס לזה חבר הכנסת אלון שוסטר, בהחלט יש את השאלה שעומדת לפנינו – איפה מסתיים השיקום ומתחיל שלב הצמיחה והפיתוח? כמובן שהדברים הם לא כקווים דיכוטומיים שאפשר לשים אותם, אבל אנחנו ערים לשאלות ולדילמות שעולות בהקשר הזה.


מבחינת מנהלת תקומה, נסתכל על מספר דברים שהם כלליים יותר, וכנציגת תקומה וכמי שעוסקת בנושאים הכלכליים, אני אתייחס באופן ספציפי יותר לדברים האלה.

כשאנחנו מדברים על יכולת ההשקעה ועל צורת ההסתכלות שלנו, אני מסתכלת על הרבעון שנמצא בצד ימין למעלה. אנחנו מבינים שבתקופה הקרובה, נדרשים השקעות ומאמץ גדול מאוד, כדי להביא לשיקום ולצמיחה שתקרה גם מעצמה בזכות השקעות נכונות בהמשך. זאת אומרת, גם תכנית החומש, כפי שניתן יהיה לראות אותה ברגע שהיא תעבור, גם מבחינת המשאבים, אלה משאבים שעולים ואז יורדים, כי המטרה היא בסופו של דבר שהחבל הוא משגשג וצומח בזכות עצמו, בזכות תושביו ובזכות המנגנונים שיהיו בו.

ברור לנו שמעגלי ההשפעה של תקומה הם החל מהפרט, דרך המשפחות, היישובים, המועצות, החבל, וחשוב להגיד מילה גם על זה. כרגע מנהלת תקומה והמדיניות היא בהחלט לגבי היישובים של אפס עד שבע, זה הנושא שהזכיר חבר הכנסת, נעשים עליו דיונים ועבודת מטה שהיא חשובה.

ברור לנו שכל השקעה, ובטח בהסתכלות כלכלית אבל לא רק, אי אפשר להסתכל ולהתייחס לאפס עד שבע כעל משק סגור. יש עובדים שמגיעים מחוץ לחבל ועובדים בחבל, וחשוב להתייחס לצרכים ולמענים שלהם; יש עובדים שגרים בחבל ועובדים מחוץ לחבל, ולא תמיד מקומות העבודה יודעים להכיל את המורכבות בגלל הקושי שהם בעצמם חווים – וכל הדברים האלה אמורים לקבל מענה בתכנית שלנו. אנחנו זוכרים את זה על המורכבות והקווים שנקבעו כבר עכשיו.

כשאנחנו מדברים על מנהלת תקומה ועל האזור שהיא אחראית עליו, אנחנו זוכרים שיש לנו - - - אפשר להגדיר את האוכלוסייה ולחלק אותה להרבה תת אוכלוסיות, אבל יש לנו בהחלט מרחב כפרי משמעותי ומרחב ארגוני משמעותי, והדברים לפעמים דורשים היערכות והתייחסות אחרת. גם הדברים האלה באים לידי ביטוי בכל ההחלטות ובכל התכנית לאורך כל הדברים, גם בהיבטים הכלכליים וגם באזורים האחרים.

באופן כללי, מנהלת תקומה והתחומים שהיא מתייחסת אליהם, מחולקים למספר צוותים. אדם וקהילה מתייחס לכל הנושא של השיקום של הפרט ושל סביבתו, קרי – המשפחה, הקהילה והיישוב, על כל ההיבטים הפסיכוסוציאליים והרחבים מעבר לכך, כולל היבטים של תרבות ושל ספורט, הרבה מעבר לשיקום שהוא רק חינוך, רווחה ודברים כאלה.

כמובן כל ההיבטים של בינוי, תשתיות ותחבורה, קודם כל בצורך לשקם את מה שנהרס גם בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית וגם בעקבות הפעילות הצבאית שקרתה אחר כך וגם מעבר לזה – אלה בדיוק הדברים שעוברים משלב השיקום לשלב הצמיחה. לגבי כלכלה ועסקים אני אדבר בסוף, מכיוון ששם אני מתייחסת בצורה רחבה יותר.

לגבי אופי החבל, הוא אופי שיש בו הרבה מאוד היבטים של חקלאות, ולכן יש צוות ייעודי שעוסק בכל נושאי החקלאות והתיירות. כמובן לתוך הדבר הזה נכנסים גם אלמנטים של הנצחה. גם בתזכיר החוק שפורסם היום, שהוא פתוח להערות הציבור, יש משקל חשוב מאוד לכל הנושא של ההנצחה ברמה הלאומית, ולא רק ברמת האתרים בחבל, אלא גם ברמת ההתייחסות הלאומית לנשוא הזה. כמובן היבטים של מרכיבי ביטחון וביטחון לאומי וחיזוק הרשויות המקומיות.

אני אעבור כעת להתייחס להיבטים הכלכליים יותר בתכנית, שאלה הדברים של צוות כלכלה, וכמו שאני מניחה שרבים או כל היושבים כאן מכירים, הנתונים הכלכליים של החבל ערב 7 באוקטובר היו טובים מאוד – שיעורי התעסוקה היו גבוהים ועמדו על 91% ביחס ל-80% בשאר חלקי הארץ, העסקים פעלו ושגשגו למרות שתמיד היו קשיים גם של עסקים קטנים ועסקים שנפגעים, אם זה בסבבים שהיו ואם זה בהיבטים הפריפריאליים, אבל בסופו של דבר היה שם חבל משגשג ופורח.

היו שם כ-6,000 עסקים, מתוכם כ-2,000 עסקים פטורים, עוד כ-1,400 שהעסיקו כ-26,000 עובדים וכ-2,500 עסקים קטנים שהם לא מעסיקים שכירים. אם מסתכלים על נתוני מס הכנסה, מבחינת הטבות המס שניתנו באזור, היו הטבות מס גבוהות ומשמעותיות מאוד, שהביאו לכך שפחות מ-5% מהתושבים משלמים מס הכנסה. המדרגה עומדת בערך על 22,000 שקלים לחודש כמדרגה שממנה מתחילים לשלם מס הכנסה.

מבחינת המדד הסוציואקונומי, גם היישובים הם נעו כמובן על סקלה, אבל בסופו של דבר הם נמצאים בחצי העליון של המדד. 33% מתושבי החבל הם בעלי תואר אקדמי לעומת 30% בשאר חלקי הארץ.

היו בחבל לא מעט אזורי תעשייה 35, ורק שבע מהם בתפוסה מלאה. אפשר להגיד שהתעשייה בחבל בסופו של דבר מאופיינת כ-low tech. כל הדברים האלה כמובן שנלקחו בחשבון כשאנחנו בנינו את התכניות לגבי השיקום והצמיחה של הכלכלה.

בהיבטים של תעסוקה, הדברים שאנחנו לקחנו בחשבון, הם שמדובר על חבל ארץ בו התעסוקה לא הייתה בעיה לפני כן. כשהממשלה על פי רוב מתערבת בסיוע לאוכלוסיות להשתלב בעולם העבודה, היא לרוב מתייחסת לאוכלוסיות שיש אצלן כל מיני חסמים תרבותיים ואחרים שמונעים מהם להיכנס לשוק העבודה – זה לא המצב בחבל.

ברור לנו שהחבל, כאמור עם 91% שיעורי תעסוקה, לא הייתה בו בעיה של תעסוקה לפני כן ולא הייתה בעיה של תעסוקה במשק במגזר הכללי בוודאי, ועדיין ברור לנו שאירועי 7 באוקטובר, הפינוי שבא בעקבותיו וכל ההשלכות של הדברים האלה, כמובן משפיעים על היכולת של הפרט לחזור למקום העבודה.

החל מחוויית הטראומה שמשפיעה גם על הפרט וגם על משפחתו וסביבתו, ויכול להיות שתדרוש להיערכות מחודשות בהקשר של מקומות העבודה. אם זה ממש ביכולת לחזור למקום עבודה שאולי חלילה נפגע או שמישהו עבד שם, ובין אם זו היכולת לחזור למקום עבודה בגלל הקשיים המשפחתיים, כמו אנשים שעבדו במפעלים בלילות ולא מוכנים יותר להשאיר את הילדים שלהם לבד בלילה – הדברים האלה יידרשו התאמות ועבודה עם הפרט ועם המערכת, כדי להצליח לשקם את התעסוקה.

כמובן שתקופת הפינוי יצרה גם היא בעיות, על כך שאנשים היו רחוקים ממקום הפרנסה, פעילות עסקית בחבל שהוקפאה. כל המשק הישראלי כמובן נכנס למשבר. הקשיים שכמובן שלא נידון בהם כאן אבל ברור שהם משפיעים. כן גם לגבי אנשים במילואים ומפעלים ועסקים שנכנסו לקשיים גם אם הם לא נמצאים בחבל עצמו.

באופן כללי, כשאדם נמצא בחוסר ודאות לגבי העתיד שלו, היכולת שלו לקבל החלטות ולשמור על שגרה כמו שהיה לפני כן ואפילו תפקוד בעבודה, כמובן נפגעה, אנחנו שומעים מהשטח שגם אנשים ששמרו את מקום העבודה וממשיכים לחזור לשם, התפוקה שלהם יכולה לעמוד על 20% ועל 40% בגלל הקשיים שהם חווים ביום-יום.

בסופו של דבר, ניתנה רשת ביטחון חשובה מצד המדינה, כדי לאפשר לתושבים לשמר את רמת החיים שלהם וזה גם מהווה שיקול האם לחזור למקום העבודה, כי ברגע שאני יכול לצאת לחל"ת או שאני מקבל מענק חלף אבטלה ודמי מחייה אחרים, יכול להיות שבמנעד השיקולים שכל פרט מקבל לעצמו, כרגע לא בוער לו לחזור למקום העבודה, בוודאי שכשהוא מוגן מכוח חוק עובדים בשעת חירום.

זה היה לגבי המבט של העובדים, אבל כמובן שיש גם מבט מצד העסקים. עסקים שכאמור גם אם לפני כן היו במצב טוב וריווחי, הם נפגעו בגלל הרציפות שנפגעה בשל המצב הביטחוני. אנחנו שומעים לא מעט עסקים שאיבדו לקוחות. היו עסקים שהיו לקראת השקעות חשובות והם לא יכלו לעשות אותן בגלל שמשקיעים בינלאומיים לא בטוחים עכשיו שהם רוצים להשקיע.

יש עסקים שדיברו אתנו לא מעט על עומס החובות שהיה בעבר וכרגע שסביבת הריבית משנתה והולכת ועולה. כמובן שהדבר הזה משפיע גם על החזר ההלוואות הקיימות וגם על היכולת לקחת הלוואות חדשות. האובדן של הלקוחות וכל ההאטה בפעילות המשקית במשק בכלל, כמובן מחסור בעובדים, גם עובדים ישראליים וגם עובדים זרים. ברור שהאזור כולו וגם מדינת ישראל נכנסים לאזור שהוא מקוטלג כסיכון עסקי גבוה, ומקשה על היכולת להחזיר את המשקיעים או להביא משקיעים חדשים.

כשאנחנו מדברים על תכנית הכלכלה, אנחנו מדברים על ארבעה תחומי פעילות – הנושא של שכירים, ובהקשר הזה אנחנו מכניסים בשכירים גם עצמאים, כי הרבה מהכלים שאנחנו מדברים עליהם, הם רלוונטיים כמובן גם אם צורת הפרנסה שלך היא לא צורת פרנסה של שכיר, אלא כעצמאי. כל מעטפת הסיוע שנדרשת לתת בדגש על עסקים קטנים ובינוניים מתוך הבנה של הקשיים של העסקים האלה והקשיים הייחודיים לחבל על רקע מה שעברו.

כמובן הנושא של העסקים הגדולים, המסחר והתעשייה, לא נעלם מנגד עינינו והפיתוח הכלכלי האזורי, כמו שאמרנו בהתחלה, המטרה והחזון של תקומה זה בסופו של דבר להביא לשגשוג ולצמיחה אזורית. אנחנו רוצים להביא למצב שבו לא רק חוזרים למצב שבו היינו ב-6 באוקטובר, אלא כמובן להגיע למקום טוב ממנו.

כל הדוגמאות כאן הן דוגמאות להמחשה, ואנחנו נוכל להמשיך ולקדם ברגע שהחלטת הממשלה תעבור ונוכל לעבור לפסים היישומיים, אך כשאנחנו מדברים על דוגמאות כדי שאפשר יהיה קצת להמחיש את התכניות, כשאנחנו מדברים על עולם השכירים והעצמאיים, אנחנו מדברים על עבודה בפרט בהקשר הקהילתי שלה, על היכולת ללוות את הפרט, בין אם הוא מחליט לעזוב את מקום עבודתו או איבד אותה ובין אם הוא עדיין שכיר אבל רוצה לחשוב על מקומות ועל הזדמנויות חדשות וכמובן בהקשר הזה גם עצמאים.

היכולת לשלב מחדש מקומות עבודה, כמו הדוגמאות שנתתי עם אנשים, בין אם הם רואים את התקופה הזו כהזדמנות לשנות ובין אם זה כצורך לשנות, שיהיו להם כל הכלים הממשלתיים שניתן להקצות, כדי להשתלב מחדש ולהשתתף בהכשרות גם פרטניות וגם קבוצתיות, שמובילות לתעסוקה ואף לשדרוג התעסוקה.

אנחנו מבינים שיש הרבה דברים שאנחנו עדיין לא יודעים. אני אגיד שלשמחתנו, אין מקבילה בהיסטוריה הישראלית שאפשר לקחת וללמוד ממנה, אבל אם אנחנו מסתכלים על הנושא של פינוי גוש קטיף ועל הקשיים שהמפונים משם חוו אחרי הפינוי, למרות שהדברים כאן הם שונים מאוד, אנחנו מבינים שהמשברים התעסוקתיים ימשיכו להתפתח ויהיו שונים ממה שאנחנו רואים אותם כרגע. לכן, היה לנו חשוב גם בתכנית ובדרך שיצרנו אותה, לאפשר לנו מנגנוני פיתוח של מענים חדשים שיאפשרו לשמר עובדים על רקע המשברים התעסוקתיים שהם עשויים לחוות בעצמם או בעקבות המשפחות שלהם.

בהקשר של עסקים קטנים, אנחנו שוב מדברים על התמיכה ועל הליווי לעסקים קטנים, החל מייעוץ עסקי, דרך חניכה, מנטורינג, תמיכה כלכלית, יכולת ללוות קהילות של עסקים ומענים שכבר קיימים היום וניתנים על ידי משרד הכלכלה והסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, וכמובן לפתח מענים נוספים במקומות שנדרש ולחזק את החוסן התעסוקתי של העסקים הקטנים ושל העובדים.

אנחנו יודעים שבמקומות עבודה גדולים, הרבה מאוד פעמים הצליחו להיערך לשינויים ולקשיים שחלו, כי יש שם בעלי תפקיד בתחום הרווחה ומשאבי אנוש שמנסים לתת את המענה, אבל כשאנחנו מדברים על עסקים קטנים ובינוניים שאין שם משאבי אנוש ובעל העסק אומר שהוא בקושי מצליח להחזיק את הראש שלו מעל המים והוא לא יודע איך לדאוג לעובדים שלו, אנחנו רוצים לתת מעטפת של סדנאות ושל תמיכה כדי לחזק את החוסן התעסוקתי, הן ברמת העובד והן ברמת ההתערבות שנדרשת ברמת הארגון. שמענו על לא מעט יוזמות חשובות שכבר התחילו וההצלחה שלהן בשטח, וכמובן שאנחנו רוצים לחזק אותם.

חשוב לנו לחזק את מתחמי העבודה מרחוק ככלי שכבר קיים היום ואנחנו רוצים לתת לו עוד מקום. זה גם יכול לתת מענה לעובדים שרוצים פחות לנדוד ולשמר את מקום העבודה שלהם, אבל מרגישים פחות בנוח לנדוד למרחקים כשבני המשפחה נשארים בעוטף, וגם היכולת לשדרג את תשתיות העבודה של עצמאים ביכולת לפתח, להשכיר ולעבוד מקליניקות קטנות או ממתחמי העבודה. כל הדבר הזה ביחד עם פיתוח וחיזוק עם קהילת העסקים, על מנת לאפשר להם לתמוך זה בזה ולעבוד ביחד, כדי להגדיל את השרידות ואת הרווחים, אם באמצעות הגדלת הלקוחות ואם באמצעות הפחתת עלויות.

כשאנחנו מדברים על היבטים של עסקים, מסחר ותעשייה, ונמצאת כאן אורית ממשרד הכלכלה שתרחיב על זה, אנחנו כמובן מדברים על היכולת לשדרג ולשקם במקומות שאפשר את אזורי התעשייה, אבל אנחנו גם מדברים על היכולת להצליח ולהביא מפעלי עוגן ופרויקטים מניבים, כדי לאפשר את הגדלת הרווחים וההכנסות של הרשויות ושל התושבים במקומות האלה.

אנחנו מדברים על מסלולים ייעודיים להשקעות הון, הן השקעות שיכולות לסייע ומדובר על כל הענפים – בחקלאות, בתיירות ובתעשייה, השקעות הון שיכולות לסייע קודם כל על מנת לגשר על הפער שנוצר מהפיצוי שמתקבל מרשות המסים כדי להצליח להחזיר את העסוק לתנועה, להתניע אותו, להחזיר לקוחות וכמובן השקעות קלאסיות ככל שניתן להצליח או לאפשר לשדרג את אמצעי הייצור. אנחנו מדברים על השקעה בכל ההיבטים של – מו"פ, מחקר ופיתוח, אנרגיה וכמובן את כל ההיבטים האלה בראייה אזורית איך זה מפתח את האזור.

כשאנחנו מסתכלים על תקופת הזמן, אנחנו מבינים שהייתה תקופת השהות במלונות עבור חלק, והיא עדיין ממשיכה וכמובן יש את המעבר ליישובים הזמניים. יש אוכלוסייה שכבר חזרה הביתה ונדרשים לתת לה את המענים הייחודיים להם, לצד המשך המענים שניתנים ביישובי המעבר ובמלונות, כדי שנגיע לשלב השיקום ובסופו של דבר לשלב הצמיחה, שכמובן כמו שאמרתי לפני כן, המעבר משלב לשלב הוא פלואידי ולא כל בן אדם נמצא באותו מקום ובאותה עת, כי יכולות להיות גם חזרות אחורה, ולכל הדברים האלה אנחנו נערכים בתכנית. תודה.

מוריה תודה. אני רוצה להודות לך ודרכך לכל העובדים שחלקם נחלצו בתוך שעות או בימים שלאחר מכן ועושים את העבודה המופלאה הזו. חבר הכנסת בועז טופורובסקי בבקשה.

אני גם רוצה להודות, אתם עושים עבודה ואני מבין שזה דיון ראשון ואנחנו גם לפני חלק מאישור תכניות בממשלה, אבל חשוב מאוד גם לדיונים הבאים וגם אני אשמח לדיונים האלה, להגיד שאנחנו בוועדת הכלכלה רוצים לדעת ת'כלס. זאת אומרת, בשביל השיקום של כל החבל הזה, וגם שיקום המדינה אבל זה לא הנושא של הדיון עכשיו, אנחנו חייבים לדעת מה עושים לתושבים.

יש כאן הרבה דברים שהם נשמעים טוב, אבל לאזרח או למשקיע או לתעשיין, זה לא אומר הרבה. אילו הטבות יתנו לתושבים? איך נותנים להם הטבות מס? אילו הטבות מס נותנים למשקיעים? איזו מחשבה חושבים מחוץ לקופסה? אולי להביא עסקים שעד היום לא הביאו לאזור הזה או למדינה הזו. עכשיו עם החרם שיש אולי ממדינות אחרות, צריך לחשוב איך אנחנו מקימים תעשייה עם הבטחה של המדינה לרכש של תוצרי תעשייה מהחבל ואז יבואו משקיעים מכל העולם וגם מהארץ.

איך אנחנו אולי מכניסים תחומים חדשים. יושב לידי חבר הכנסת לשעבר, רם שפע, שהזכיר לי את הרעיון. לדוגמה כשקידמנו לגליזציה שבחלק מהמדינה לא אוהבים את זה, אבל בחבל אני חושב שיהיה לזה רוב ואפשר לעשות איזשהו אזור פיילוט או אנרגיה מתחדשת. אילו מענקים מביאים? מתי חוזרים כולם? האם יש תאריך יעד? אילו מענקים נותנים למי שחוזר? איפה אומרים לתושבים את הבשורה שהיא אחת מהמכות הגדולות במדינת ישראל, ואנחנו רואים את זה גם מ-7 באוקטובר שזה לא נפתר.

אין בירוקרטיה. איפה החבל הזה מראה שאפשר לשבור את כל הבירוקרטיה, ואם לא עומדות מאחורי הדברים האלה אין ספור החלטות וסעיפים ותת סעיפים שבא מישהו עם כוונה טובה וטובע תחת הבירוקרטיה. המצגת טובה, אני לא בא עכשיו בטענות, אלא שאני רק אומר מה חסר לי כחבר בוועדה הזו לשמוע, ואני חושב שגם לאזרח הממוצע שרוצה לדעת איפה המדינה הזו באה ובאמת אומרת שהם שינו כיוון.

זה אזור שהופכים אותו לאזור שאנשים יעמדו בתור כדי להיות חלק ממנו. זה לא יעזור רק באותם כלים שנותנים לכולם באזור העדיפות, שנמשיך לעשות את זה או שניתן את כולם ביחד, אלא ממש בחשיבה מחוץ לקופסה, לתת גם להנהגה המקומית לקבל החלטות שהמדינה פשוט תעזור ליישם אותן.

היא לא תגיד להנהגה המקומית מה לקבל, אלא שההנהגה המקומית תקבל החלטות, והמדינה תעזור להן ליישם – זו המחשבה מחוץ לקופסה, בתפיסה להפוך את זה לאזור הכי מבוקש במדינת ישראל. אם לא תהיה כזו תפיסה, אז אנשים לא יחזרו לשם. אם תהיה לי אפשרות לעבור בית או אזור, אני לא אחשוב על המקום הזה, כי זה מקום שיש לי את הטראומה הזו שנשארה אצלי.

ולכן אני חושב שהשיקום צריך להיות ביחד עם התייחסות שונה, כי זה באמת אירוע שלא היה בתולדות מדינת ישראל ואנחנו יכולים לחשוב מחוץ לקופסה אם רק אנחנו רוצים. אני בטוחה שהמנהיגים, האזרחים והתושבים של האזור יהיו מאוד בעניין.

תודה רבה לבועז. כעת, אנחנו נדלג בין הנציגים השונים. יוסי קרן, מ"מ ראש המועצה האזורית שלי, בבקשה.

לכבוד הוא לי. מעבר לעובדה שאנשי תקומה הם אנשים מדהימים, כל מה שנאמר פה מתכנס לתוך המשפט "כגודל הציפייה, גודל האכזבה", ואני אסביר. אנחנו אתמול בלילה ישבנו על הצעת המחליטים שעברה לממשלה, ותקומה החליטה מתוך לחצים שאני לגמרי מבין וגם בהתייעצות לא מעטה אתנו ועם ראשי הרשויות, החליטה שזה הולך להתפצל לשניים – אחד, זה נושא השיקום; ושתיים, זה נושא הפיתוח.

בתחילת הדרך השקיעו סדר גודל של 8 מיליארד שקלים בשיקום, כשאנחנו דרשנו ששיקום ידבר על – חינוך, רווחה, חוסן, בריאות, מענקים ליישובים ומענקים לרשויות כחלק משיקום, ולמרבית הנוכחים אני לא צריך להסביר מה קרה ב-7 באוקטובר, ואז באה העז, ואני מיד אקריא מתוך הצעת תקומה.

הסל אמור להיות 18 מיליארד לכאורה, אבל כל כספי הפיתוח קיימים על עץ גבוה כל כך שאני לא רואה את הצמרת שלו, כי תקומה כותבים כך – "בתוך כך, יישום רכיבי התכנית המתייחסים להיבטי הפיתוח", שזה החצי השעה האחרונה ששמענו, "פיתוח כלכלי חברתי לשנים 2028-2025 מותנה באישור החלטת ממשלה נוספת לעניין זה." וזה אומר שזה בלוף, שאת הכסף שהובטח לעוטף – 18 מיליארד, לא נראה מלבד במצגות היפות והמרשימות האלו.

כבר שבוע או עשרה ימים, אנחנו בהלוך וחזור עם משה אדרי ועם מנהלת תקומה, שאני באמת אומר שהם אנשים מדהימים, משה אדרי, ההנהלה וכל תקומה הם אנשים מדהימים, אבל השאלה היא לגבי הכבלים והמוסרות שיש עליהם. בדיוק דיברתי עם מיכל על כבלים ומוסרות רגולטוריים שאי אפשר לנתק אום ושאי אפשר לקדם אותם. בדיוק כמו שחבר הכנסת טופורובסקי אמר, בשביל לקדם את הכביש לנחל עוז ששנינו יודעים מה זה אומר כביש לנחל עוז, היה צריך לחוקק חוק להעביר בתקנה - - - מיכל, האם אני טועה?

לא.

היה צריך להעביר תקנה כדי לשקם כביש. כמה מאות אלפי תקנות נצטרך כדי לשקם את החבל?

זה היה צו. זה דרש תיקון חקיקה.

סליחה את צודקת. היה צו בשביל כביש.

יוסי, בהערת אגב אני רוצה לציין שאתה כמובן צודק שאני לא יודע מה יקרה, אבל בטרם פתיחת הישיבה, אני התערבתי עם חבר הכנסת לשעבר שפע על כך שכל הכסף הזה וכל התכניות יבוצעו כמו שקרה עד עכשיו, אבל מה אכפת לי כי ממילא אנחנו ניפגש ביחד, והשאלה היא רק מי ישלם.

האויב של המצוין הוא הטוב במקרה הזה. כלומר, מנהלת תקומה אומרת שהיא רוצה לקפוץ מעל המכשול הידוע כאן – אולי לא פירטנו – אבל יש סעיף בהחלטה הקודמת שאומר שמשרד רוה"מ יקדם חשיבה אילו עוד יישובים ייכנסו למסגרת הזו, ואם אנחנו מתבוננים על כל ההחלטה הזו כעין מנה עם מונה ומכנה, במונה יש 18 או 19 מיליארד ובמכנה ככה וככה.

כרמית יוליס שמלווה מבחינה משפטית את תקומה, אמרה לי היום – "אנחנו עובדים היום תחת ההנחה שתקומה זה אפס שבע, ואנחנו מתחילים לעבוד על בסיס החלטת ממשלה של 2024-2023 של אפס שבע, מטמיעים בה את השמונה מיליארד - - - ומבחינתי וביקשתי שהיא תחדד את העניין, כי היא יכולה להביא את כל היישובים הרלוונטיים באפס שבע לתכניות ולתכנון, כפי שאדרי אמר – השמיים הם הגבול, והיישום יהיה ב-2024, למרות שבחיים לא יצאו שמונה מיליארד ב-2024, ולגבי השאר זה נכון שהחלטות ממשלה כפי שיש מעת לעת בעוטף, גם בשנים 2025, 2026, 2027 ו-2028 יצטרכו להיות מלוות בהחלטות נוספות, שתתקנה ותדייקנה את ההחלטות הללו.

המקום הזה, השולחן הזה ביחד עם אחרים ואם אני אצטרך אני אביא את ביטן ואת גפני, אנחנו נדאג שההחלטה הזו תיושם ותגיע למקום שצריך. אם יתווספו יישובים ותושבים – יתווסף כסף, כמו שצריך להיות וכמו שקרה באשקלון.

אדוני היו"ר, אני מבין שכבר עכשיו יש מלחמות בירוקרטיה בין המשרדים, כשהורידו איזושהי החלטה שהייתה אמורה להיות על אנרגיה ירוקה.

אני לא מכיר, אבל יהיו עוד המון. זה אירוע ענק בין תחומי, בין משרדי ורב שנתי.

בדיוק, אבל אם זה מתחיל עם ריבים על בירוקרטיה, שכתוצאה מהם מורידים מהמחליטים תחום מסוים, זה לא יכול להיות.

אני מעריך שהחלטת תקומה להביא את ההחלטה כפי שהיא, עם המבוכה המסוימת או עם חוסר הידע מה בדיוק יקרה לקראת 2025, אני חושב שההחלטה הזו בפרקטיקה, בשילוב בין החזון לבין הרגליים על הקרקע, זו החלטה נכונה.

נקבל, נצליח ונוכל לתת למשה פאול שמוביל ביחד עם החברים בניר עוז את השיקום של ניר עוז, שיקבל את ה-5 מיליון שקלים לתכנון כשהוא הולך ומחפש ברחבי העולם את הכסף הזה. השערורייה הזו חייבת להיפסק מיד, ויש לנו מספר חודשים לנהל את השאלה מי עוד יצטרף וכמה כסף יתווסף למהלך.

אני מבקשת לדייק משהו אחד. כמובן שהכול כפוף למעבר של החלטת הממשלה, אבל חשוב להבין שהרבה מהתקציבים, כל מה שמקוטלג כשיקום כן מסתכלים עליו כתכנית חומש. ההחלטה עצמה, ככל שהיא תעבור, לא מסתכלת רק על 2024, אלא על 2024 עד 2028. כל מרכיב שהוחלט שהוא פיתוח צמיחה, הוא הדבר.

אנחנו פה עכשיו ברוך השם, וכל מהלך שנרצה להכניס, נקרא לו שיקום – שיקום האמונה, שיקום התחושות וכו'. חבר הכנסת עופר כסיף בבקשה. עופר הוא גם חבר כנסת וגם חבר עם הלב בנירים.

זה נכון. אמנם לא חבר כי הייתי שם לפני מיליון שנה, אבל אכן לבי בהחלט שם. הייתי שם לפני שבועיים וראיתי שהבית שגרתי בו נשרף.

קודם כל, תודה על הדיון ואני גם רוצה להצטרף לחיזוקים ולמחמאות לתקומה. אני רוצה להעלות שתי נקודות גם בהמשך לדברי ידידי חבר הכנסת טופורובסקי. דווקא מאחר ומדובר באירוע מורכב כל כך – גם רב משרדי וגם רב שנתי וכו', דווקא בגלל זה צריך עוד יותר לדאוג לכך שהתהליכים הבירוקרטיה וכן הלאה יהיו כמה שיותר מצומצמים, כי ככל שהאירוע מורכב יותר, כך סכנת הבירוקרטיזציה, ההימשכות והסחבת, לא במובן הדווקאי, כך הסכנה גדולה יותר. ולכן, צריכים להיות פה הרבה יותר כלים והרבה יותר מאמצים לקצר את זה, כדי שהתושבים יקבלו מענה הולם.

דבר שני, בפברואר אני העליתי הצעה לדיון מהיר בנושא של החינוך בבתי המלון למפונים, שעל זה החליט שר החינוך ופתיחת מערכת החינוך בשדרות ספציפית. המשפחות המפונות נקלעו לבעיה כי הם חוששים לחזור ואין להם איך לספק את החינוך לילדים שלהם כי זה נסגר, ואז יש להם שתי אפשרויות – או שלא יהיה חינוך לילדים; או לחזור בצורה מאוד לא בטוחה, במקרה הזה לשדרות.

אני רוצה לדעת אם הדבר הזה נפתר, משום שלא יעלה על הדעת שמשפחות, שהורים יצטרכו לשלוח את הילדים שלהם ללימודים עם פחד מתוך זה שאין אלטרנטיבה, או להימנע מתוך פחד.

בנוסף, שמעתי את דברי היו"ר גם בראיון הבוקר בדרך לפה, ועל בסיס זה אני גם רוצה לשאול באמת בצורה קצת יותר מרחיבה מנושא החינוך – אני מבין שיש כבר חזרה במקומות מסוימים, והשאלה היא האם החזרה הזו נעשית בצורה מתואמת בין המשרדים? האם היא נעשית בצורה שחוזרים באמת בביטחון ולא בלית ברירה?

אסור בתכלית האיסור שייווצר מצב שאנשים יחזרו מלאי פחדים. חייבים לתת להם מענה, כדי שהם יחזרו בביטחון מלא, ואני מתכוון לביטחון בכל המובנים, גם כלכלי, גם בריאותי וכן הלאה.

דבר אחרון, שאני יודע שזה לא שייך לתקומה, אבל ידידי חבר הכנסת שוסטר, אני אשמח אם אפשר יהיה לתת על זה את הדעת, כי אני פשוט לא מוצא דרך אחרת – התקבלה הצעה דחופה שלי לסדר כבר בינואר, לפני למעלה משלושה חודשים, לגבי הזנחה של אשקלון. אשקלון נמצאת 200 מ"ר מעבר לגבול שכוללת תקומה, וזו העיר הכי מטווחת שהייתה - - -

זה לא נכון.

זה במפורש מה שנאמר לי.

אתה מוזמן אליי למועצה, ואני אראה לך גם סיור באשקלון כדי שאתה תבין.

אוקיי. בכל אופן, ההצעה הדחופה שהגשתי כדי שאשקלון תיכלל והתושבים שלה יקבלו מענה הולם, התקבלה בינואר לפי שלושה חודשים והועברה לוועדת הכספים ובמשך שלושה חודשים, זה עדיין לא עלה שם לדיון. ולכן, אני פונה פה גם כדי שהנושא הזה למרות שהוא לא שייך לתקומה, אבל שהנושא הזה יעלה. לא יכול להיות ששלושה חודשים, אחרי שהכנסת מאשרת במליאה דיון בוועדת הכספים, זו הצעה דחופה לסדר בנושא של אשקלון ולא מוצאים זמן לדון בזה.

הנושא הזה יעלה בכל מקרה, כדי שהמכנה, כפי שהזכרתי קודם מונה ומכנה, יהיה ברור כי עד שזה לא יהיה ברור, אי אפשר יהיה לקבוע את התכנית ל-2025 ולכן זה יעלה.

בהמשך לדבריו של חבר הכנסת עופר כסיף, אין ביטחון בשער הנגב, אין ביטחון בעוטף. לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון, לא הרמטכ"ל אף אחד לא אמר בקולו שבטוח לחזור. אנשים לקחו החלטות כי רע להם מאוד בבתי המלון.

זה מה שאמרתי.

אני רק מחזק את מה שאתה אומר. אף אחד לא אמר שיש ביטחון. האזרחים לוקחים על עצמם את האחריות לחזור הביתה.

מה שנאמר, הוא שאפשר לחזור, זו האמירה.

זה חורה מאוד וזה לא יכול להיות. החובה של המדינה היא לספק לאזרחיה ביטחון בכל המובנים, ואם אין שם ביטחון, אז שיספקו לאותם האנשים תנאים הולמים. זה המשך ההפקרה וזה המשך ההזנחה שהייתה גם לפני 7 באוקטובר.

ברשותכם, אני רוצה לעבור רגע למשרד הכלכלה ואני רוצה לבקש ממיכל פינק הסמנכ"לית או מנורית ממערך התעשייה להציג בקצרה.

בוקר טוב לכולם, שמי נורית צור רבינו ואני מנהלת מערך התעשייה במשרד הכלכלה. קודם כל, משרד הכלכלה החל ממה שקרה באוקטובר – האירוע הנורא הזה – נמצא בשטח כל הזמן, אם זה אנחנו הצוות המקצועי ואם זה השר והמנכ"ל בקשר עם התעשיינים, חלקם יושבים פה, עם ראשי הרשויות ועם כל מי שצריך, כדי לפעול לשיקום ולפיתוח מהיר של האזור.

אנחנו בקשר הדוק עם הצוות בתקומה ועם כל הצוותים שרלוונטיים לעשייה שלנו, והצענו חבילה נרחבת מאוד גם לשיקום וגם לפיתוח, חלקה התקבלה וחלקה בדיונים אבל רובה לא נמצאת במה שעולה לסדר היום ביום ראשון כנראה. רוב החבילה שאנחנו הצענו לשיקום ולפיתוח לא מופיעה בשלב הראשון בהצעה – זו החלטה של תקומה ולא שלנו.

אנחנו כמובן נרצה לראות את הדברים שהצענו מתקבלים ומתקדמים במהרה, אם זה השקעות ואם זה פיתוח של אזורי התעשייה שסימנו אותם באופן ספציפי ביחד עם צוות תקומה וביחד עם מנהל ותכנון.

אני רוצה לשאול ודווקא פה מוריה אולי תוכל לסייע – ברור שאי אפשר בשנה אחת לבצע את כל התכניות, והשאלה היא האם סדר העדיפות כפי שהוא מוצג כרגע הוא סדר נכון?

כרגע רוב החבילה שלנו לא נמצאת בהחלטה ובתקצוב, אבל אנחנו כן קבענו סדר עדיפויות שנפרס על פני שנים לפי הבשלות של הפרויקטים.

האם את יכולה לתת דוגמה של מה שאפשר היה להתחיל ב-2024 ולא נכנס משום שקיבל סדר עדיפות אחר?

לדוגמה, פיתוח של אזור התעשייה ספירים ב', שהתב"ע עומדת להתאשר בחודשים הקרובים ואנחנו צריכים לשם לפחות 100 מיליון שקלים כדי להתחיל עם השיקום וזה עוד לא נכנס, אבל יש עוד הרבה דוגמאות כאלו.

זו דוגמה חשובה, כי את הכסף הזה כבר היה אפשר להכניס וכבר אפשר היה להתחיל ולא היה צריך לחכות לאישור.

למה מנהלת תקומה לא לקחה את זה?

כי היא הכניסה את זה לתוך פיתוח.

זה הוויכוח, זה המחיר.

אבל אז המחשבה בדיוק כמו קודם. אנחנו צריכים לשטוף את החבל בלי הבירוקרטיה. גם אם 100 מיליון שקלים אנחנו נפסיד בגלל שלא היינו מספיק יעילים, אבל נהיה מספיק מהירים – וזה חשוב.

אני מסכים.

יש לנו נושא סופר חשוב, שאנחנו מתעקשים להכניס אותו, למרות שעוד אין לנו הסכמה עם תקומה, וזה הנושא של העדפת רכש ותוצרת ישראלית. אין את זה היום בהחלטה בכלל.

זה אומר שמעדיפים שארודואן וטורקיה ישקמו את העוטף במקום שישראל תשקם.

המדינה, ביחד עם גופים שלא נמצאים היום תחת חוק חובת מכרזים ותקנות העדפת תוצרת הארץ, הולכת להשקיע מיליארדים בשיקום ובפיתוח העוטף. אז יש גופים שהם תחת החוק והם צריכים לתעדף 35% תוצרת הארץ, אבל יש הרבה גופים שאינם ואנחנו לגמרי בעד. התייעצנו עם התאחדות התעשיינים וגם עם ההנהגה הקיבוצית וכולם בעד. זה בדיוק העניין שכולם בעד.

אם הקיבוצים הולכים לקבל תקציב כדי לפתח את הקיבוץ, כדי לתכנן וכדי לעשות את הכול, הם לא מחויבים לחוק חובת המכרזים ולא מחויבים להעדפת תוצרת הארץ. אם הולכים לקנות כל כך הרבה צבע, האם ירכשו את זה מ"נירלט" או מגוף או מספק אחר זול יותר בשקל, אבל הוא מחו"ל?

אנחנו מתעקשים ורוצים את התמיכה של כולכם להביא את הסעיף של העדפת תוצרת הארץ, העדפת כחול לבן לתוך ההחלטה של תקומה. אנחנו רואים בזה סיוע אמתי ודחוף לתעשייה הישראלית ולפיתוח התעשייה הישראלית, דווקא היום, כשאנחנו רואים מסביב מה קורה בעולם.

חברי הכנסת הזכירו פה מדינה מסוימת, וזה לא משנה כרגע כי כרגע זו המדינה הזו ומחר זו מדינה אחרת, אבל אנחנו צריכים לחזק את התעשייה הישראלית, במיוחד בהשקעות האדירות האלו שהולכות להיות סביב חבל תקומה, סביב קו העימות בצפון בהמשך. אנחנו יודעים שהכספים האלה צריכים להיות מתועלים קודם כל כדי לסייע לתעשייה הישראלית, ואנחנו צריכים להתעקש.

נורית, זה לא רק זה. גם אם קרמיקה עולה פי שתיים מטורקיה, זה פי שתיים שהולך לתוך הארץ. זה הולך לעבודה והעבודה יקרה יותר ולמסים ולמע"מ.

השר שלנו מתעקש מאוד להכניס את זה והנחה אותנו לקדם את זה.

בועז ועופר, מה שאנחנו נעשה הוא שבסיכום, בהחלטות שלנו, אנחנו נקרא לממשלה לאשר גם את מה שצריך לאשר, מעבר להחלטות שהתקבלו. דיברנו קודם על מה שמעכב, סיפור המכנה על היישובים הנוספים, וזאת כדי לאפשר גם חקיקה, גם החלטות וגם תקצוב נוסף במהלך 2024, כי הרי ברור שיש אבן נגף שצריך להוציא אותה.

אני מסכים איתך, אבל יש לי שאלה – האם אתה מסכים שזה צריך להיות כמו שיש בארה"ב שמורות כאלה של אינדיאנים שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. אם הכסף יינתן להם, יתנו להם לעשות גם דברים שלא נותנים במקומות אחרים.

אני רוצה שכל מה שאפשר לעשות ב-2024, נעשה ב-2024.

אבל היעילות תהיה אם זה יעבור אליהם, כי אם זה יהיה במדינה ויחכו שרמ"י תסכים עם משרד האנרגיה ושמשרד החינוך יסכים עם משרד התחבורה וכו' – זה לא יהיה ב-2024. אנחנו רואים מה קורה ביישובים.

יש המון הפחתות רגולציה שאפשר לקבל. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לדודי אלון, מ"מ ראש המועצה וסגן ראש המועצה באשכול. בבקשה.

אני אתחיל בעניין הביטחון – כל גורמי הביטחון אומרים היום לתושבי העוטף, בטח בדרום העוטף במקום שעדיין לא הייתה פעילות, שמאפשרים להם לחזור לצורך העניין אבל עדיין יכול להיות ירי פה ושם ויכולה להיות אפילו סכנת חדירה כזו או אחרת, כך שביטחון מלא אנחנו רחוקים מאוד מלקבל.

אני רוצה להתייחס בעיקר לסיפור של הדיון שהיה פה ויוסי צדק על השיקום ועל הצמיחה. אני אומר שהמשוואה היא הפוכה – בלי צמיחה אין שיקום. קודם כל, שיהיה אופק לאנשים. אנשים לא מאמינים, החזירו אותם עוד לפני 6 באוקטובר, גם בדרך שהם חיים ובדרך שהם תופסים את המציאות.

גם אני, אני מודה, הייתה לי אופטימיות ותקווה גדולה מאוד בבשורה, וישבנו לא מעט פעמים גם עם תקומה וגם עם הצוות שלך ודיברנו ואפילו גם התווכחנו על דברים שאמרנו שאתם משתמשים באותם כלים שהיו לפני ולא בהכרח הצליחו, למרות שחלקם כן, וצריך כמו שאמרו פה לחשוב מחוץ לקופסה, אבל בענק. לצורך העניין – אזור סחר חופשי, פטור ממע"מ. דברים שהם באמת משני מציאות, דברים שיאפשרו פריחה אפילו בלתי אפשרית לדמיון כרגע.

זה הדבר היחיד שיביא לאנשים את הביטחון הכלכלי, כי את הביטחון הצבאי אנחנו מבינים אם להיות כנים שאף אחד לא יודע לתת אותו היום בוודאות, וזה גורם למשפחות רבות ולבעלי עסקים - - -

ואני באופן אישי ליוויתי עשרות עסקים בחיי, כמו לדוגמה דידי שיושב פה, בעל מפעל מצליח מאוד לפני יותר מעשור ובמקרה נפגשנו בחוץ עכשיו. אני אומר לכם, שאם לא יהיו כאן הטבות משמעותיות – אני מאשכול שזה דרום העוטף – אין שום סיבה לאף תעשייה לבוא לכיסופים או לחבל שלום, כשהוא יכול ללכת לאזור שדרות או לאזור אשקלון, אין לו שום סיבה מבחינה גיאוגרפית להתרחק.

מה יגרום לו לבוא לדרום העוטף, להקים מפעל או עסק, כשהוא צריך לנסוע עוד 45 דקות או עוד שעה עם עובדים? לכן, אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה – רק בעוגנים מייצרים עוגנים. חייבים להיות עוגנים כי בסוף כל בעל עסק יודע שאם אין לו תנועה, הוא יכול להיות עסק מוצלח, אבל אם מגיעים אליו 100 אנשים ביום הוא לא יכול להתקיים, כי הוא צריך להגיע אליו 1,000, וכדי שזה יקרה צריך לעשות דברים דרמטיים בהקשר הכלכלי.

תמיד דיברנו על השכנים שלנו בעזה, שהם מפספסים והם יכולים להיות כמו הונג קונג עם נמל וסחר. כמה חלמנו ורצינו לעשות תכניות צמודי גדר ודברים משותפים, אז הבנו ששם זה לא עובד – בואו נעשה את זה אצלנו בנגב המערבי, בואו נהפוך את הנגב המערבי לאזור סחר חופשי בינלאומי שיאפשר גם לייצר. אנחנו היום, בטח במרחב הכפרי, מתעסקים בביטחון התזונתי, מייצרים פה את ביטחון המזון, אז בואו נקפוץ מדרגה נוספת ונייצר עוד ביטחון, כי הביטחון הצבאי אנחנו מבינים שהוא רחוק.

אני מבקש כעת לשמוע את חבר הכנסת לשעבר ואולי גם לעתיד, רם שפע, נציג התנועה הקיבוצית.

אלון שוסטר, תודה על הדחיפה של עצם הקמת הוועדה הזו והדיון הזה. בסוף, תפקידה של הכנסת הוא לפקח ולעקוב אחרי מהלכי הממשלה, ולכן זה משמעותי, ותודה לארבעת חברי הכנסת שהצטרפו, וזה לא מובן מאליו, גם בפגרה וגם ביום חמישי.

לפני מספר ימים, כשדיברנו על מה שיהיה בדיון וקצת חשבנו מה נכון לעשות, אז חשבתי להעלות הרבה סוגיות שהן יחסית שוטפות, כמו חקלאות, רווחה ובינוי, אבל נראה לי שהדיון הזה קצת מתנהלת באיזושהי ספרה אחרת מהמציאות, יוסי אמר את זה יחסית בעדינות, וגם תודה לך שאתה באת כמ"מ ראש מועצה זה לא מובן מאליו.

בסוף, המציאות היא כזו שבמשך חודשים ישבו אנשים נהדרים בתקומה בראשות משה אדרי שבאמת עושים עבודה טובה ותכננו שיקום, תשתיות ופיתוח והסבירו לנו מעל כל במה שהחבל לא יחזור להיות 6 באוקטובר, אלא שהוא יתפתח הרבה יותר ויתנו לנו אופק.

סליחה, אבל כל זה ירד לטמיון. זו המציאות. העובדה היא שביום ראשון, הממשלה הולכת להעביר פחות מחצי מ-18 מיליארד השקלים שתוכננו לעבור – זו העובדה, וזה מה שכולכם צריכים לדעת.

אני מעריך מאוד לא רק את המצגת של מוריה אלא גם את העבודה שלה, אבל 90% ממה שהצגת כרגע, לא הולך לעבור ביום ראשון בהחלטת הממשלה – כולם צריכים לדעת את הדבר הזה. אין פיתוח חקלאות, אין פיתוח - - - איך רוצים להגדיל חבל, לדבר על מי יבוא לאשכול, לחוף אשקלון, לשער הנגב ולשדרות, אם לא מתכננים את הגדלת היישוב? בגלל שעכשיו ייקחו את הכסף ממה שכבר עבדו במנהל התכנון על איך נכון להגדיל את החבל – זה נכון על כל תחומי החיים.

אז למעשה, אנחנו עושים פה איזשהו דיון שהוא נחמד, אנשים מדברים אחד עם השני, שוסטר אופטימי כהרגלו וזה טוב, אבל סמוטריץ' כבר הפסיד לי כבר בהתערבות ונאלץ להביא וויסקי עד גבעת חיים איחוד, ואני חושב שזה גם מה שיקרה לך, בגלל שהממשלה הרי יודעת מה היא עושה, וסליחה אבל זו קצת אחיזת עיניים ההפרדה בין השיקום לפיתוח, בגלל שבמצגת פה מראים את החבל - - - לפני שבועיים היינו בכנס עם כל האנשים שמעורבים בנושא, כולל שדרות, המושבים וכולם, וה-18 שדובר עליהם, תוכננו לפי החבל הזה של האפס שבע.

עכשיו, בגלל שיש איזשהו חשש, שלצערי הוא תבול בעניינים פוליטיים, אולי להרחיב את החבל, אז לא אומרים שסוף סוף נשקיע בעוד יישובים שהם מחוץ לחבל ונשים שם כסף נוסף, אלא אומרים שניקח ממה שכבר תכננו, נקטין את הכסף שחבל תקומה הולך לקבל כי אולי יום אחד נגדיל. ולכן, אני חושב שהמסגור וההבדלה הזו בין השיקום לפיתוח הוא לא לגיטימי שאנחנו נתייחס אליו כאל מוצדק. הוא בלוף.

אני מעריך את המנהלת על זה שהיא אומרת שיעשו הכול כדי לקחת את מה שהממשלה נותנת, וזה בסדר גמור, אבל הממשלה עכשיו לקחה חצי מהכסף, וכל תושב בישראל ולא רק בחבל, צריך לדעת שזה מה שקורה ביום ראשון. לגבי כל שאר הדברים שאני אגיד, בעיניי הם פחותים אל מול זה.

חבר הכנסת כסיף שאל האם נותנים אורח רוח, האם מחייבים תושבים לחזור, ואתמול ישבתי עם אחד מאנשי הקיבוצים שלמעשה אומר שבפועל ולא משנה איפה אתה גר, דוחפים אותו בכל הכוח לחזור. הרי המדינה עד 7 ביולי עוד נותנת מענקים, אבל מ-7 ביולי לרוב מוחלט של היישובים בלי להתחיל לפרט, יפסיקו המענקים האלה. כלומר, בגדול אתה חייב לחזור. אז אתה שואל אם נותנים לקהילות זמן – לא מספיק.

סוגיה אחרת, שאנחנו עסוקים בה רבות, היא הסוגיה של מה יקרה עם תושבים ועם חברים שיחליטו לא לחזור לחבל, או שהיום הם לא יודעים אם הם יחזרו או לו. אותם אנשים כרגע, הם לחלוטין לא מקבלים שום התייחסות על ידי המדינה והמנהלת.

200 עמודים יש בתכנית החומש המדהימה, ואין התייחסות לנושא הזה. כמובן שהעלינו את זה בפני משה אדרי הרבה פעמים ויש כל מיני תכניות, אבל זה חייב לקרות כי לאותו תושב שהרגיש מופקר ב-"באוקטובר במשך מעל חצי שנה אף אחד לא אמר מה הולך לקרות איתו, ואז באים למועצה ולתנועה הקיבוצית, למושבים ולשדרות ואומרים תדאגו לי. לא. תפקידה של המדינה הוא לדאוג גם למי שלא יחזור או תחזור לחבל הזה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקש כעת לשמוע את אילה לונדנר, שהיא נציגת פורום "הביתה" היישובים האדומים, אותם יישובים שסוחבים על גבם את עיקר הטראומה. אילה, תודה על מה שאת עושה, בבקשה.

תודה על זכות הדיבור. אני כאמור מייצגת את היישובים האדומים, שאלו היישובים שספגו את הפגיעה הקשה ביותר בשבת השחורה, החברים בפורום הנהלות היישובים – בארי, כפר עזה, ניר עוז, נחל עוז, כיסופים, נירים, חולית ונתיב העשרה. אנחנו משתרעים על פני שלוש מועצות אזוריות וכוללים גם קיבוצים וגם מושב, ואנחנו מקדמים מדיניות ארוכת טווח ביחד כקבוצה מול הממשלה.

קודם כל, צריך להגיד על ה-18/19 מיליארד, שזה לא המספר. לפני חודש ימים קוצצו מהמספר הזה 1.2 מיליארד, וזה קרה ביום חמישי בהחלטת ממשלה שלא מן המניין שהתקבלה בישיבה טלפונית, והדבר הזה קרה בלי שאף אחד דיבר עליו.

באבכת החלטת ממשלה טלפונית אחת 1.2 מיליארד שקלים ירדו. זה כסף שהממשלה החליטה מלכתחילה שהיא זו שרוצה להשקיע אותו, שזה מה שהאזור צריך, וראינו באיזו קלות בלתי נסבלת ההשקעות האלו שיכלו להיטיב עם האזור הזה כל כך, והיו אמורות ללכת לנושאים חשובים כל כך, פשוט ירדו. סוף שבוע שלם שמנהלת תקומה רצה כמו עכבר על הגלגל כדי לסדר שוב את המספרים, והורידו פרויקטים, חתכו בבשר החי.

ההצעה שלי היא בגלל שזה דיון התנעה, אז מכאן ואילך לפתוח את הדיונים במה קרה עד עכשיו, לעשות וידוא על הביצוע. היום, אם אני יכולה לפתוח מה קרה עד עכשיו, התשובה היא כלום. השבוע הייתי בכפר עזה, והבתים ההרוסים והשרופים עומדים על תילם. הסוכות מחג סוכות שעבר ואנחנו ערב חג פסח, הסוכות עדיין עומדות, הזמן עצר מלכת ושום דבר לא קרה, אפילו לא תקציבים לתכנון מחדש של היישובים לא הגיע לקהילות וליישובים, כדי להתחיל לתכנן קדימה.

חוות הדעת הזו על הגדרת האזור, היא לא התקבלה עד עכשיו, אז אמרו שיעשו איזושהי פשרה ויביאו את מה שאפשר להביא, אבל מי תוקע לנו כף שחוות הדעת הזו תיכתב אי פעם? ולמה שנאמין ולמה שנסמוך?! לכן ביום הזה ולקראת ההחלטה של יום ראשון, אנחנו מודאגים מאוד, וזה המסר שאנחנו רוצים להגיד כאן לכל המעורבים בדבר. אנחנו מבקשים לא להניח לעניין הזה.

הדבר שהוא אולי הכי טרגי באירוע הזה, מה שהממשלה לא מבינה, זה הגישה שנותנים לך תיקח, המשמעות בהקשר הספציפי הזה של מה שקרה ב-7 באוקטובר ותהליך השיקום שהוא גם בבטון אבל גם בנפש, זה שהאנשים האלה והקהילות האלו, הדבר שהם צריכים יותר מכל כרגע, זו ודאות.

ולכן בניגוד לכל מיני תכניות חומש אחרות בעבר שהיו יוזמה של הממשלה כשאמרו שיאשרו קודם כל את התקציב של השנה הקרובה ואחרי כן נראה מה הלאה, כאן המשמעות של הדבר הזה היא שלא נותנים לאנשים אופק לתכנן קדימה, לא נותנים לה את אותה הוודאות שהם צריכים כל כך. הדבר הזה הוא פגיעה קולוסאלית ביכולת של האנשים להשתקם. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת משה אבוטבול, סגן שר החקלאות שליבו במקום הנכון, בבקשה.

אני מגיע לפה כי השר שלנו כעת נמצא בעבודה בחו"ל בכנס חשוב מאוד למען העם היהודי. חשוב למשרד החקלאות מאוד בפרט שנושא השיקום הכלכלי של חבל תקומה יהיה בראש מעייניה של הממשלה להשגת תקציבים ייעודיים לנושא הזה, לתת את כל הכוח ואת כל האפשרויות הכלכליות כדי לשקם את אותה פיסת ארץ חשובה מאוד שלצערנו הפכה להיות לגיא ההריגה, גיא חרבות ואסור חלילה שאנחנו נשאר אחורה.

אילה ציינה את הנושא של הסוכה, והסוכה היא למעשה עדות עצובה ודומעת לתהליך הזמן שנעשה. הייתי שם בביקור, וראינו שם שהכול התקדם חוץ מהנושא הזה שהסוכה זו לא אותה סוכה שהיום היינו מצפים לקבל איזשהו סיכוך, לקבל איזושהי עזרה מאסיבית יותר כדי לגמור את הנושא הזה.

אני וכמובן גם שר החקלאות, אבי דיכטר, שהרקע הביטחוני שלו הוא רקע רחב יותר מעבר לנושא של החקלאות, עושים באמת את הכול כדי לעזור דרך המשרד שלנו בשיקום האנושי של אותם אלפי חקלאים שגרים שם במקום, אם זה בצורה הזו של עבודה מאסיבית יום ולילה, להשגת עובדים זרים כדי שיבואו וישקמו את אותן חממות ואותם דברים, כמו גם הנושא הזה של מס רכוש ושל הטבות דווקא לאותם המקומות האלה, לתת להם תעדוף בהרבה מאוד דברים.

אנחנו כמובן, כמו כולכם, רוצים לראות שכולנו חוזרים הביתה ביחד עם החטופים והשבויים שנמצאים שם וכולנו נושאים תפילה יום ולילה אולי בליל הסדר הם יהיו יחד איתנו – זו השאיפה הגדולה שלנו. אתמול היה כנס ענק בבנייני האומה, והיו שם אלפי משתתפים.

הכנס נפתח על ידי הרב הראשי לישראל, הרב יצחק יוסף, הראשון לציון, גם בפרקי תהילים, גם בתפילה מיוחדת לאותם חטופים שכבר יחזרו עם השבויים הביתה, לשלומם של חיילי צבא הגנה לישראל שעושים עבודה טובה, אבל הפרק הכלכלי הוא חשוב מאוד ואסור לנתק אותו.

יאמר לשבחו של יו"ר הוועדה, אלון, אנחנו מוצאים בו חבר ושותף בכל העניינים של החקלאות, גם כי בעברו הוא היה שר חקלאות והוא יודע כמה כל דבר חשוב, אבל הנאמנות שלו לכל עולם החקלאות ולעולם החקלאים זה דבר שרק תורם לנו להתקדם ביעדים.

ולסיום, אני שמח שהקונצנזוס עשה את שלו ואנחנו מוצאים את כולם ביחד באותן משימות. נקראו כאן המשימות על ידי יו"ר תקומה, ויש להם כל כך הרבה משימות, ואין משרד שלא יכול לשים יד ולתת כתף לנושא הזה. זה נוגע לכל משרד ממשלתי, ואם יש כל כך הרבה משימות וכל כך הרבה רצונות וכל כך הרבה אנשים טובים וכל כך הרבה שאיפות לראות את זה כמו שאומרים "חדש ימינו כקדם", אני חשב שהיו"ר נמצא במצב שהוא צריך רק מפעם לפעם להצליף בכולנו, כדי שהמטרות יושגו בעזרת השם. תודה רבה.

תודה על הדברים. כעת נשמע בקצרה את נורית, ולאחר מכן נבקש מאורי דורמן, יו"ר התאחדות חקלאי ישראל.

אני מדגישה כי מבחינת מה שעולה ביום ראשון, המשרד שלנו כמובן מתואם לגמרי עם תקומה, אין לנו בעיות, אבל הדבר היחיד שאנחנו רוצים לקדם, זה את הסעיף של כחול לבן שלא נכנס פנימה. מבחינת שאר הדברים – ההסכמה על שלב השיקום, שלב הפיתוח, אזורי התעשייה וכל הסיפור הזה, אנחנו מתואמים.

מוריה, האם יש אפשרות לבחון את הדבר הזה לקראת יום ראשון?

ההחלטה שעולה ביום ראשון, כוללת כל מיני היבטים שכל מה שהצלחנו להכניס לשיקום, וחשוב לי להגיד שההחלטה עולה שוב על כל ה-18 מיליארד. זה נכון שיש את ההיבט של השיקום ושל הצמיחה, שכל עוד הוא לא ייפתר – יהיה קושי.

האם יש קיצוץ או אין קיצוץ?

כשהוחלט שמוקצים 18 מיליארד למנהלת תקומה, אף אחד לא דיבר על כך שה-18 מיליארד יוקצו ב-2024. החלטת החומש, כשמה כן היא, מתייחסת לכל ה-18 מיליארד לכל החומש. יש היבט, ואני לא מתעלמת ממנו, בגלל השיקולים של שיקום מול צמיחה - - -

אבל צריך להגיד שלא דובר על זה בהתחלה.

נכון, אני מסכימה.

זה לא דובר אפילו שלשום, כשישבנו חמש שעות עם אדרי. האמירה הזו, שאנחנו כפופים להחלטת ממשלה נוספת, עלתה בדיון שקיימנו עם אדרי, הובטח לנו שזה לא יקרה, והנה העובדות. כמו שרם אמר, שנינו בניגוד לאלון, הרבה יותר פסימיים. אני גם שומע זמירות מאגף התקציבים של האוצר שבגלל שיש מלחמה בצפון אז - - - .

אחד מהקשיים שאנחנו נתקלים בהם, הוא בגלל היעדר מסגרת חוקית נורמטיבית שמאפשרת לנו לייצר את כל התכניות כפי שרצינו וכפי שישבנו אתכם ועם אחרים. תזכיר החוק שפורסם, אמור לתת למנהלת תקומה את המסגרת הנורמטיבית, וככל שיוחלט בהמשך על שינוי האזורים, זה כמובן ייכנס לשם. ולכן, אני מקווה שגם החלטת הממשלה וגם ההחלטות הנוספות שיבואו בעקבותיה וגם האישור של תזכיר החוק, באמת יאפשר לנו לממש את כל התכניות על כל ה-18 מיליארד.

כמו שאתם יודעים, עבדנו קשה כדי שכל דבר שנוכל להכניס לתוך הדבר הזה, ייכנס. והערה לגבי האמירה שמנהלת תקומה עד היום לא עשתה שום דבר, אגיד שיש את יישובי המעבר, היישובים האדומים, שנמצאים כרגע בפתרונות מגורים אחרים, הודות לעבודה קשה מאוד של חברינו בממשלה ושל מנהלת תקומה, כדי לאפשר וכמי שמכירה את עבודת הממשלה, גם את יודעת שהדבר הזה לא מובן מאליו, וזה בנוסף לעבודה נוספת שנעשתה, הן במלונות והן לטובת הרשויות עם כספים שהועברו. אז להגיד שעד היום מנהלת תקומה לא עשתה שום דבר, זה לא דבר שהוא מדויק, ואפרופו ביצועים, כשאנחנו נראה את הביצועים, הדברים נאמרים בעד עצמם.

טוב שדייקת את זה, כי צריך להגיד גם דברים טובים. דבר נוסף, לא אמרתי את זה קודם, אבל זה חשוב – חלק מהסיפור של השיקום, בהמשך לדברייך על כחול לבן, זה שזה ייכנס בפנים ועסקים מקומיים יהיו חלק מהשיקום, כי זה חלק מהפיתוח והצמיחה, שתהיה ממש עדיפות לספקים ולעסקים קטנים, בינוניים, גדולים ומקומיים לעבוד בתוך השיקום.

זו הנקודה השנייה שרציתי לדבר עליה, התקדים של בניית עיר הבה"דים. כמשרד הביטחון חייב את הספקים שלו, זה את הספקים. הרי הבעיה המרכזית היא במכרזים מורכבים. כשזה במכרזי טובין זו לא בעיה לעשות את זה, אבל כאשר אתה מבקש גם שירות וגם טובין, אז החוק לא חל על זה ואפשר להתחמק מהחובה הזו.

נורית, אני מבטיח לך בשם יו"ר הוועדה ביטן, שזה נושא שהוא קלאסי בלב העניין שלנו, שאנחנו נשב על זה, זה אחד הנושאים הפרטניים שאנחנו צריכים לשבת עליהם. אני אבקש ממוריה להעביר את המסר שככל האפשר להטמיע את הסוגיה הזו שאני לא בטוחה שהיא דורשת תקציב כי זו החלטה רגולטורית שדורשת שינוי חשיבה.

אני רוצה לענות למיטל שמתכתבת איתי – אנחנו ניתן לאורי דורמן את רשות הדיבור כי הוא ביקש קודם ובוודאי שנציג החקלאים ידבר.

שמי אורי דורמן ואני מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל. אני מודה כמובן ליו"ר על הישיבה הראשונה, ואני בטוח שלוועדה הזו תהיה תרומה משמעותית ביותר, וכמובן תודה גם למנהלת תקומה, שאנחנו נפגשים איתה מעת לעת בנושא של החקלאות, אנחנו מכירים את התכנית של החקלאות, וכמובן תודה למשרד החקלאות שעושה עבודה מצוינת מרמת השר ומטה, דרך הדרגים המקצועיים.

אני רוצה לציין כאן את רוח ההתנדבות. מיד אחרי 7 באוקטובר, נעלמו הידיים העובדות וכולנו יודעים את זה, אבל ראינו תופעה שלא חווינו הרבה שנים אולי מקום המדינה, וזו תופעת ההתנדבות וההזדהות של אזרחי מדינת ישראל עם החקלאים – ועל זה אני רוצה להודות ואני רוצה שהדבר הזה ימשיך.

אין ספק שהחקלאות של האזור הזה היא העוגן הכלכלי העיקרי. אני לא שמעתי ממך שום דבר על החקלאות, אבל לא נעלבתי כי אני יודע שזה בפנים. החקלאות היא העוגן הכלכלי של האזור הזה, החקלאות של החבל הזה, היא אסם הירקות של מדינת ישראל.

מיד אחרי שהתחיל האירוע הזה, החקלאים המשיכו וחירפו את נפשם, על מנת להמשיך לעבד את השטחים. הם המשיכו לקטוף את הירקות ואת הפירות, בכדי לשמור על רציפות תפקודית ובכדי לשמור על ביטחון המזון של אזרחי מדינת ישראל.

צריך להבין שחקלאות זה לא אקורדיון, אני חוזר על זה כל כך הרבה פעמים שזה הפך להיות מנטרה. אין מצב שאתה סוגר ואחרי כשבועיים או כיומיים פותח מחדש – אין דבר כזה, זו לא נגריה. ולכן, הרציפות התפקודית, יש לה חשיבות ענקית וצריך לעשות על זה מאמץ גדול מאוד.

כבוד היו"ר, זה צריך להיות בתוך התכנית שהמדינה צריכה להכריז על חיזוק הייצור המקומי החקלאי מהאזור הזה, להגדיל את הוודאות כדי שהחקלאים יוכלו לדעת שהם יכולים להשקיע, שהם יכולים לחדש את החממות ושהם יכולים לשלם את הפיצויים.

אני יכול להגיד שיש מתווה ורוד בירקות בחממות וצריך להפעיל אותו. אתמול סוכם על שני מתווים נוספים בתחום המטעים ובתחום ההדרים וצריך להפעיל אותם למען הרציפות התפקודית. צריך לשלם את התמיכות שהובטחו, וכבוד היו"ר יודע בדיוק על מה אני מדבר. הורדת המכס פגעה קשות באזור הזה.

כבוד היו"ר וכבוד סגן החקלאות.

כבוד היו"ר וכבוד סגן שר החקלאות, ששומעים את זה ממני רבות, וכן גם אנשי האוצר. צריך לעשות את זה. להוציא את החקלאות מאותו חוק שעבר קריאה ראשונה ביום האחרון של כינוס הכנסת, מה שנקרא "חוק בריאות הציבור", להוציא את החקלאות משם.

החוק הזה פוגע בייצור החקלאי ופוגע בתעשייה שמעבדת את התוצרת החקלאית שנמצאת באזור הזה – זו דוגמה לחסם שמכניסים אותו תוך כדי. פעם אחת רוצים לשקם ולפתח, ופעם שנייה מכניסים משהו, ואני מתחבר לדברי נורית, מה שטוב לאירופה טוב לישראל – לא. ממש לא. צריך לחזק את החקלאות המקומית, ולא להכניס כל מיני דברים כאלה בלי להיכנס לפרטים.

לבסוף, אני רוצה להגיד כפי שמוריה אמרה – הנושא הזה של עידוד, של הטמעה ופיתוח של טכנולוגיות, כמו הנושא של דו שימוש בקרקע וכמו כל מה שקשור בטכנולוגיות חוסכות כוח אדם, זה נושא חשוב מאוד, שאני יודע שהוא בתוך התכנית והוקדש גם לנושא הזה הרבה כסף ואני חושב שצריך להכניס את זה מיד כי זה חלק מהשיקום ולא רק פיתוח. צריך לעשות את זה מיד.

דבר אחרון, הוא כל העניין שדיברנו כאן עליו והיה גם דיון על הנושא הזה בוועדת הכלכלה, כל הנושא הזה של post harvest – השקעה בבתי אריזה, השקעה בקירור, הכנסת טכנולוגיות וכל מה שלא נכנס בתוך החוק של עידוד השקעות הון ותעשייה, שאין בפנים בתי אריזה, אין בפנים בתי קירור. זה מבחינתי חלק מהייצור החקלאי, וצריך להכניס את זה. תודה.

השולחן הזה יטפל בכך, היו"ר עוסק בכך. תודה רבה.

אין שום בעיה בין מה שטוב לאירופה, לבין זה שאנחנו מחזקים את התעשייה הישראלית. אלו שני דברים שיכולים לדור אחד עם השני.

רק צריך לוודא שהחקלאות הישראלית לא נפגעת, מכיוון שבאגף תקציבים, האחיין של חקלאי בעוטף הבטיח לנו שזה לא ייפגע, ואנחנו נראה שזה לא פוגע ואנחנו נעמוד על זה. כעת, אני אבקש כעת לשמוע את מיטל פרי, מנהלת קשרי ממשל בהתאחדות התעשיינים.

תודה כבוד היו"ר. יש פה איתי שני נציגים מ"פולירון" ומ"דידי אריזות", שהם שני מפעלים בשדרות מהעוטף וחשוב שהם יציגו את דבריהם כי הם באו במיוחד. אני מצטרפת לברכות על הוועדה, סוף סוף על הדיון ושאפו לחברי הכנסת שבאמת הגיעו, אבל חבל שאין פה גם חברי כנסת מהקואליציה שהיו מגיעים לדיון הזה וגם חבל לי שמשה אדרי והנהלת מנהלת תקומה לא נמצאים כאן.

להגנתם אני אומר שעכשיו הם עובדים על התזכיר.

אני יודעת שבסדרת הדיונים, כשהם רצו לבקש פטורים ממכרז, אפרופו דברי נורית כאן בנושא הרכש, כשהם רצו לבקש פטורים על כל 18 המיליארד כדי שהם יוכלו לעבוד מהר ובלי שקיפות, הם דווקא הגיעו לכל הדיונים שהיו אצל חבר הכנסת רוטמן בוועדת חוקה, וחבל שהם לא באו גם לפה. אמנם ישבנו איתם וגם עם משה אדרי והכל בסדר, אבל עדיין קיימת אכזבתנו.

אדגיש רק שני דברים כדי לא לחזור על דברים שנאמרו – אחד, אני מתחברת לכל מה שחבר הכנסת טופורובסקי אמר והוא גם היה אתנו בסיור בשדרות – באוסם, בשטראוס ובסינרג'י, אפרופו ארדואן וטורקיה. לא יכול להיות, וכבוד היו"ר כבר הבין את זה, לא יכול להיות שמכל התזכיר הזה ומכל השיקום של העוטף, לא יהיה הנושא של רכש מקומי.

לא יכול להיות שבמקום שישראל תשקם את ישראל - - - תשוו בנפשכם שלא מדובר רק בצבע, אלא בדלתות, במנעולים וכו'. יש קשת מאוד מגוונת של מוצרי תעשייה.

האם נקנה מטורקיה ונהיה תלויים בהם על מנת לשקם את העוטף? וזה לא עולה כפול כפי שצוין פה כי לפעמים אין הבדל במחיר או שההבדל קטן מאוד ועדיין כי ככה זה נוח וכי רגילים לעבוד עם כל מיני ספקים.

הדבר השני, ואני אבקש אם אפשר שנציגי התעשייה ידגישו אותו, זה נושא העובדים שכבוד היו"ר מכיר את זה היטב מהיבט אחר, המצוקה הקשה של העובדים, ולגבי זה אני ארצה שהנציגים ירחיבו.

שלום, שמי עמי דידי ויש לי מפעל בשדרות שאנחנו פתחנו אותו כבר ביום הרביעי של המלחמה.

יישר כוח.

עבדנו ממש סביב השעות עם שני עובדים, עם חמישה עובדים ועם 10 עובדים.

במה המפעל עוסק?

אני יצרן של המיטות של "הולנדיה" ושל "אירופלקס", אני מרהט חנויות בכל הארץ ומשרת בתים בכל הארץ. עד המלחמה הייתי עם 50 עובדים, היום אנחנו עם 30 עובדים. היו לי גם פועלים פלסטינים, שהם כבר לא חוזרים ויש בעיה עם זה קצת.

אנחנו התחלנו לעבוד מהיום הרביעי סביב השעון עם 100 טילים מעלינו וזה סיוט, אבל הצבא ביקש. הוצאנו סחורה סביב השעון כולל שבתות והפכתי להיות עובד ייצור כי אין ברירה, אין עובדים.

ב-6 באוקטובר פתחתי מפעל חדש, והמפעל הזה הציל אותנו כי את כל הגגות של הטנקים עשינו עם המפעל הזה. לא ראינו שם שום ביקור של אף אחד אחד, אף אחד לא בא לעזור לנו, התעשיינים היו שם בסיוט ובתסכול. להיות תעשיין בשדרות, זה לא קל. כל המדינה עובדת רגיל, אחרי שבועיים כבר כולם חזרו לעבוד כרגיל, אבל אנחנו לא.

אני לקחתי איזושהי הלוואה של 2 מיליון שקלים כי לא היה לי כסף. שמתי שש מיליון שקלים למפעל חדש בלי עזרה של אף אחד, לא עזרו לנו. נורית שימו לב, כי אני ביקשתי מכם את זה ולא קיבלתי שום עזרה של רשות ההשקעות. השקעתי הון תועפות במפעל, שמתי שם עשרות מיליונים.

יש לנו בעיה של כוח אדם כי לא רוצים לעבוד. הוצאתי כתבה בשבוע שעבר שבה ציינתי שאנחנו רוצים שהעובדים שגרים בקריית גת, באשקלון ובאשדוד שיגיעו אלינו, כדי שיהיה לנו קצת כוח אדם. תנו להם הטבות מס. מענק ה-3,000 שקלים שהם קיבלו מינואר, כבר נגמר ב-1 באפריל.

אנחנו, התעשיינים, שילמנו לכל עובד שהגיע 3,000 שקלים בונוס רק כדי שיגיעו, התחננו. היינו עם עשרה עובדים סביב השעון ועבדנו בשבתות. כל המדינה עובדת רגיל, בשונה ממה שקרה בקורונה שכל המדינה הייתה בהפסקה וכולם חזרו ביחד, כאן כולם חזרו ואנחנו לא.

אני נשארתי בשביל הלקוחות שלנו, עניתי לטלפונים, סיפקנו סחורה כמה שיותר, רק לא לאבד לקוחות. יש גם יצואנים בשדרות. תבינו שהלקוחות לא יודעים שאתה גר בשדרות או באשקלון או באשדוד שאתה ממשיך לעבוד, אנחנו לא עובדים.

הקמנו מפעל בעשרות מיליונים. אני ואבי מ"הולנדיה" היינו מגיעים כל בוקר ובהתחלה גם לא היינו חמושים עד שקיבלנו נשק, והיה פחד מירי ופחד ממחבלים ועדיין באנו לעבוד כי זה הבייבי שלנו. הקמנו מפעל מכלום, ואי אפשר לאבד את זה. התעשייה בשדרות, זה הלב של כל העוטף ובלי התעשייה לא יהיה כלום בעוטף.

עמיחי, אני רוצה להבטיח לך, בוודאי בשם חברי הכנסת שנמצאים כאן ובשם דוד ביטן יו"ר הוועדה ואני חושב שבשם כלל חברי הכנסת - - -

אף אחד לא הגיע עד היום. הגיעו לעיר, אבל לא לאזור התעשייה. תגיעו למפעלים.

היינו עם השר. כל שבוע השר התייצב שם עם כל צוות המשרד, אז אל תגיד שלא, שהרי פגשנו גם אותך.

אנחנו נתחיל עם זה ששקד שנמצאת פה תדבר איתך, ואנחנו נגיע קודם כל על מנת להבין במה מדובר. כל המהלך הזה שווה כקליפת השום אם אתה לא תרגיש - - - לא נבקש שתגיד תודה, אלא שתרגיש שירושלים מאחוריך – זה הסיפור, זו המשימה ובזה אנחנו ניבחן.

אנחנו צריכים עובדים שם. הבעיה היום היא שכוח האדם המולדובי רוצים 100 שקלים לשעה, זה לא הגיוני. תביאו לנו עובדים זולים גם מחו"ל, אבל גם מהעובדים שלנו, תצ'פרו את העובדים שכן הגיעו למפעל. זה זמן מלחמה.

אנחנו נלמד לעומק את הטענה הקונקרטית, שהיא רלוונטית אבל לאו דווקא במסגרת התכנית הזו ואולי כן. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי בבקשה.

אם כך, איך הצלחנו להביא לתמרוץ של 3,000 שקלים לעובדים שכן מתייצבים?

נרשם לפרוטוקול.

אדוני היו"ר, אני מודה לך מקרב לב על קיום הדיון ועל הקמת הוועדה. ברכות ובהצלחה. הלוואי שכל מה שנאמר כאן וההמלצות יהפכו ליישום תכניות, עבודה ועזרה קונקרטית לתושבי העוטף.

אני לא חברה בוועדה ואני כמעט ולא מגיעה לדיונים של ועדת הכלכלה, אלא משהו שקשור לצפון, והיום מדברים על תקומת העוטף. אני מסתכלת על המציאות בעיניים של תושבי העוטף, אם אני תעשיינית ואם אני חקלאית או שאני בעלת עסק, אני הגעתי לכאן כדי לשמוע מה אתם מציעים.

מוריה, אני ראיתי את המצגת המרשימה מאוד שלך עם כיוונים נכונים מאוד שנותנים מענים הוליסטים, שזה מה שלמעשה הגעתי לשמוע או להציע שהשיקום אמור להיות הוליסטי, גם חברתי וגם כלכלי, אבל ציפיתי גם לשמוע ולראות נתונים, מספרים שמעידים מה היא התכנית של הפיצויים בכל ענף, מה התכנית של המענקים, ולא ראינו את זה.

אתם צריכים להגיע לממשלה עם הצעה קונקרטית, והם צריכים לאשר אותה. גם ככה אנחנו מניחים שהם יקצצו ושלא נקבל את כל הסכום ויפרסו את זה לחמש שנים וזה בסדר לפרוס לחמש שנים כי תכנית חומש תמיד טוב לדעת לתכנן ויותר קל לבצע, אבל לא ראינו שום דבר וזה לא מצב חדש. זה כבר חצי שנה שהיה כדי לשמוע ולבנות תכנית כיוונים וזה לא מספיק.

כמו ששמענו ממלא מקום ראש המועצה, הציפייה כמה שהיא גדולה – כך גדולה האכזבה. אני יושבת ומאוכזבת. אני לא באתי לתקוף אתכם, אבל אני באמת מאוכזבת כי לא ראיתי תכנית קונקרטית וספציפית.

מה שהזכרת ודיברנו גם עם נורית ממשרד הכלכלה על זה ושמענו שצריך להיות שיתוף פעולה ורכש מקומי, הזכרת גם הפחתת עלויות – על איזו הפחתת עלויות את מדברת, למה הכוונה? לא פירטת את זה, ואני רציתי לשמוע על מה מדובר. תמיכה חייבת להיות קונקרטית, ליווי קונקרטי ושכל עוטף עזה יידע למי הוא פונה ומה הוא מקבל.

ניתן את רשות הדיבור לשלומית פלוטקין שהיא נציגת תנועת המושבים.

נאמרו פה הרבה דברים נכונים, ואני לא אחזור עליהם, אבל אני רוצה להוסיף ולהדגיש שהדברים הם שלובים. דיברו פה על החקלאות ועל הסיוע, אבל כל עוד אין ביטחון וחינוך, יש הרבה חקלאים שגרים מחוץ לעוטף כי המשפחה לא מרגישה מספיק בטוח לחזור והם נוסעים רק כדי לנסות לקיים את המשק, אבל הם לא חוזרים לעוטף.

דיברו פה על שיקום ועל פיתוח, וחשוב לי מאוד שתקומה יבינו שאנחנו רוצים שתשלבו. אני תושבת העוטף בשבע פלוס, שגם לא לוקחים את זה בחשבון ואני מקווה שיוסיפו יישובים בלי לפגוע בחברנו ובלי שיגידו לנו שאנחנו נכנסים ולוקחים את התקציב, מלחמות היהודים כמו שאומרים.

אני רוצה לבקש מתקומה שאחד הדברים החשובים בשיקום ובפיתוח, הוא לשלב את אנשי העוטף, את העסקים הקטנים בעוטף. אנחנו יודעים הכי טוב מה טוב בשבילנו, והריפוי והשיקום שלנו יהיה בעשייה. חברים שלנו, חלק מאנשי הקהילה שלנו, חטופים והם לא פה – כך שאנחנו עוד באירוע.

אני באה לפה אחרי לילה שקשה לישון בו עם כל הפיצוצים. המדינה אולי חושבת שצה"ל יצא מהרצועה, אבל המלחמה עוד שם, אנחנו שומעים אותה. קשה לנו לקום בבוקר לעבודה, אתם צריכים להבין, וכן חשוב שתשלבו. תוצרת כחול לבן חייבת להיות ואנשי העוטף צריכים להיות חלק בשיקום, בבינוי ובעשייה.

תודה רבה, אנחנו נעבור לחברנו ארבל לוין מקיבוץ ארז, והוא כאן כי הוא סמנכ"ל משקי הנגב.

אני פה באתי מסיבה פשוטה, והיא קודם כל לשבח את תקומה. אנחנו עשינו עם תקומה פרויקט בחקלאות במשך מספר חודשים, ואסף יצחקי לטעמנו עשה תכנית מצוינת שעונה על הרבה מהצרכים של החקלאים בעוטף מהצד של הקיבוצים ושל המושבים. באתי להציג לכם בעיה בנושא המע"מ, אבל גיליתי שלמעשה אין בעיה כי אין תקציב לחקלאות, התקציב לחקלאות יצא מהתכנית.

אני אתן את הרקע שלי – אמנם אני תושב ארז ואני מקו ה-700 מ"ר, אבל בעברי גם עבדתי במשרד הכלכלה, ואני למוד לפחות בארבע תכניות שנעשו על ידי העוטף. יש לי ויכוח עם אלון מה נעשה מהן, אבל אם נגיד שנעשה 20% או 30%, אני חושב שזה ביום טוב בתכניות הקודמות.

כשיצאנו לדרך הייתי סקפטי גם לגבי התכנית הזו, אבל אני חושב שהתשובה ניתנה היום. כל דבר בממשלה שיש לו המשך, בזה זה נגמר. אני חושב שרוב האנשים מבינים ויודעים את זה, אבל לצערי כל נושא החקלאות יצא החוצה, לפחות כך זה נראה כרגע. אני רוצה לדבר על נושא המע"מ וחשוב שתדעו כי יש פה קיצוץ סמוי של מספר מאות אם לא מיליארדים.

שמי איריס וינברגר ממשרד "הרצוג פוקס נאמן", אנחנו מסייעים למשקי הנגב ואנחנו מעורבים בהרבה מהפרויקטים ומהדברים שקשורים לשיקום של העוטף. מה שאנחנו רוצים להאיר את העיניים הוא שמדובר פה על תקציבים ונזרקו פה סכומים של 18 מיליארד וכו', אבל חלק מהתקציבים האלה מיועדים לחקלאים ולעוסקים שרוצים את הפיצויים האלה לצורך הפיתוח של אותם עסקים ואותו פיתוח חקלאי.

דיברו פה על אריזה ועל רפתות וכו', ואותם חקלאים יצטרכו לשלם 17% למע"מ מתוך התקציב הזה, כל זמן שלא יהיה קבוע אחרת. בפיצויים של ההתנתקות שהזכירו פה ובמענקי הקורונה וכו', בדברים האלה יש פטור ממע"מ, כן על הפיצויים ממס רכוש יש פטור ממע"מ.

אני רוצה לתת דוגמה, שעל גד"ש אין פטור ממע"מ כי זה לא פירות וירקות, ואם אתה לוקח טרקטור, מס רכוש נותן פיצוי על הערך הישן של הטרקטור שהיה ב-7 באוקטובר, אבל אתה קונה טרקטור חדש. זאת אומרת שעל התוספת הזו של ערך קינון אם ההשלמה הזו תינתן מתקומה או מתרומות מגופים פרטיים או מגופים בחו"ל שרוצים לעזור ולשקם ולפתח את העוטף, המדינה למעשה מקבלת פה 17% מע"מ על התמיכות האלו. הדברים האלה נפתרים בתקנות ונפתרים בחקיקה, אבל זה משהו שצריך להיות על השולחן. עד שלא תהיה החלטה אחרת חיובית, לכל סכום כזה יהיו 17%.

רשמתי ואנחנו נתייחס לזה. תודה רבה. ירון, רצית לומר משהו בתור נציג בכיר של האיחוד החקלאי?

קודם כל ברכות. זה בסדר שאנחנו דנים, אבל זה נשמע כמו תכנית "הכול דיבורים" וסליחה על הבוטות שלי. יש לי שלוש הצעות – דבר ראשון, חייבים להגדיל את התקציב של משרד החקלאות לאלתר, ובמקום זה, זה הפך למשרד שכל הזמן חובטים בו;

דבר שני, במקום מנהלת תקומה, הייתי מציע שיקימו ויקראו לזה רשות כמו רשות החשמל ורשות המים, מכיוון שהם סוברנים שם לקבל החלטות ולבצע. הנושא של מנהלת מבחינת הבירוקרטיה לדעתי לא ייצא מזה כלום;

דבר שלישי, הצעה קטנה – יש כביש 23 שכולם מכירים, זה מהאזור של חבל שלום לכיוון חצרים. הוא מקצר את הדרך באזור הזה ב-25 דקות. זאת אומרת שניתן להגיע לבאר שבע בתוך 20 עד 24 דקות. ברגע שאתה מקרב ונותן נגישות, כל העולם שונה. חייבים לבצע את הדבר הזה לאלתר.

איתן פרנס, נציג איגוד אנרגיה ירוקה לישראל, בבקשה.

אדוני היו"ר, כל תקומה וכל צמיחה כלכלית תצטרך אנרגיה. התשתיות של האנרגיה הירוקה, אנחנו לא צריכים בשבילן תמיכה ממשלתית; מאידך, זה לוקח הרבה מאוד זמן לפתח אותן. זה ברור שאזור תקומה יוכל להיות עצמאי מבחינה אנרגטית, ברור שאגרי-סולרי, השילוב של חקלאות ואנרגיה סולרית יקרה שם – אנחנו רק מבקשים מהוועדה לקצר את הטווחים.

אנחנו רואים את הסעיף בהחלטת הממשלה, והוא קיים, אבל אנחנו לא רואים תכניות מהשטח כמו התכנית של גדי ירקוני, שטרח במימון משרד האנרגיה לקדם תכנית רעיונות לחבל סולרי שלם באזור הזה. אנחנו מבקשים מהוועדה שתתייחס לתכניות האלו.

אנחנו גם שומעים – אני אומר את זה בזהירות – כי רשות מקרקעי ישראל היו הראשונים שצעדו קדימה והציגו תכנית שיקום אמתית. אנחנו כבר עכשיו מתחילים לפתח פרויקטים סולריים בזכות החלטה של הרשות למקרקעי ישראל, אך מצד שני התכנית האסטרטגית שלהם, ואני פונה פה לרשות מקרקעי ישראל, אנחנו לא רואים שהנושא של האנרגיה הוא אחד הנושאים שיש בו ייעוץ ושהוא מוגדר כנושא שצריך להתייעץ לגביו ומשרד האנרגיה לפי הבנתנו לא מעורב בתכנית הזו עדיין.

אנחנו ממש קוראים כאן לנציגי רשות מקרקעי ישראל – זה אחד התחומים היחידים בכל העולם, שיש בהם צמיחה כלכלית. יהיה קשה מאוד למצוא תחום אחר, וזה נוגע מהבית הפרטי שתיתן לו גג סולרי ותהיה לו מיד הכנסה, העסק שתיתן לו לשים סוללה תהיה לו מיד הכנסה והיישוב יוכל לנהל לעצמו את החשמל, למכור חשמל לרשת ולקבל כסף בלי תמיכה ממשלתית. לכן, צריך להדגיש את התחום הזה כתחום מרכזי. תודה.

אוהד מ"עתיד לעוטף", אחד הארגונים החשובים שהוקמו לאחרונה, בבקשה.

הכול נאמר אבל לא על ידי כולם. נעים מאוד, שמי אוהד כהן מ"עתיד לעוטף", התנועה האזרחית לחידוש העוטף. חבר הכנסת אלון, דקה ו-48 שניות מזמנכם, כדאי שתרימו את הראש ותהיו קשובים.

דבר ראשון, אנחנו תנועה של תושבים מהמרחב הכפרי והעירוני בכלל העוטף, שמבינים שהגיע הזמן לקחת אחריות על עתידנו. כגודל השבר – כך צריך להיות גודל האחריות שלנו, אזרחי המדינה והתושבים, לשקם ולחדש את העוטף. אני מחזק את המנהיגים שלנו שנמצאים פה, אתם עושים לילות כימים כבר חצי שנה, ואנחנו מורידים בפניכם את הכובע. אנחנו אתכם.

חיכינו ב-7 באוקטובר רבע שעה, שעה, שש שעות וצה"ל לא הגיע. מאז, כל בוקר אנחנו קמים ומחכים בלי סוף ועוד לא התעוררנו. יש פה משבר קיומי למדינת ישראל. 30% לא הולכים לחזור לעוטף. מי ישמע על דבר כזה? אל תאכזבו אותנו פעם שנייה, אל תקצצו בתקציבי הפיתוח, אסור לכם ואסור לנו לוותר על העוטף. העוטף זה לא אשקלון, אנחנו צריכים להיות בגבול, מישהו צריך להיות בגבול. אם ניתן לאופקים, אנחנו נגדיל את המונה. חבר הכנסת אלון, למה שאני אקריב את הילדים שלי? למה?

המכנה יגדל אם המונה יגדל.

אני מקווה מאוד. תושבי העוטף לא יחזרו לאזור משוקם, הרוח שלנו לא תעמוד בעוד אכזבה ענקית. די, באמת די. אנחנו לא תנועת מחאה, אבל נשבר לנו. אני מבקש שנצא מכאן בשלושה דברים – אם נגדיל את המכנה – למה שאנשים יישארו על הגבול ולא יעברו לתל אביב? גם אם נגדיל את המכנה וגם את המונה, זה לא יעזור. יש אנשים שנמצאים על הגבול, ואותם צריך לחזק.

המשאבים, הנכסים והידע, וזה מתכתב פה עם כל מה שנאמר, צריכים להישאר כמה שיותר קרוב לעוטף, ובטח בישראל. השיקום הכי אפקטיבי הוא כזה שמגיע מלמטה, ולא משנה כמה תשפכו מלמעלה, כי אם בסוף הכסף לא יישאר אצלנו במדינה בעוטף, בחבל הארץ, חבל לנו על הזמן.

דבר אחרון, זו קצת תקווה. התושבים בעוטף הם החלוצים החדשים שמממשים את החזון הציוני. אני מחזיר את הילדים שלי לצבע אדום, וזה לא 15 שניות אלא חמש כ-10 שניות. אנחנו יכולנו לבחור בכל מקום במדינה ובעולם ואנחנו בוחרים לחזור לעוטף כי זה הכוח שלנו, אז בבקשה. אנחנו נחזור למקום מסוכן אבל לא לאורך זמן. זו לא ועדת ביטחון, אבל אנחנו נביא את הביטחון. המשוואה חייבת להשתנות. אנחנו תושבי ותושבות העוטף נביא עתיד לעוטף.

תודה רבה. יובל בבקשה.

שמי יובל לויסמן מקיבוץ זיקים ואני משנה למנכ"ל "פולירון". אני רוצה לדבר על הנושא של שימור עובדים. מענק העידוד שהיה של 3,000 שקלים – עזר לנו למעשה להביא את העובדים. דיברו פה עד כמה זה קשה לגייס עובדים, ובזה אנחנו סובלים, אבל אם לא נדאג לשמר את העובדים ולהמשיך את המענק של ה-3,000 שקלים, מה שיקרה הוא שהעובדים פשוט יעזבו אותנו.

לזמן יש משמעות, וזה וצריך להיות מחר בבוקר כי העובדים מצפים לזה. בקיבוץ זיקים – חזרו 40% מהתושבים, במפעל פולירון" – חזרו 95 מהעובדים ומענק העידוד היה חלק מזה. חלק מזה שהם חזרו לעבוד, היה גם מענק העידוד וכמובן גם האחריות שלהם. צריך לדעת איך לשמר את זה, צריך מחר בבוקר להכניס את זה ובעתיד לראות איך עושים את זה בטווח ארוך על ידי מיסוי, אבל לטווח הקצר זה צריך להיות מחקר בבוקר.

תודה רבה. לפני שאני מבקש ממוריה לומר דברי סיכום, אבי טייב בבקשה.

שלום, שמי אבי טייב משדות נגב. ראש המועצה היה אמור להיות פה, אבל לאור הבשורה הלא נעימה הזו שאחרי חצי שנה מ-7 באוקטובר ערב החלטת הממשלה, אנחנו צריכים להבין שכל האנשים היקרים שיושבים פה והעלו את נושא החקלאות שחבל התקומה זה אסם התבואה ואסם הירקות של מדינת ישראל, אבל חקלאות לא נכנסה בשיקום.

גם תחום האנרגיה לא נכנס בשיקום ועוד הרבה תחומים. אפשר לפתוח את התכנית ולעבור. אנחנו ישבנו עליה אתמול בערב, וראינו מה לא נכנס. אדוני סגן שר החקלאות, גם התחומים שלך שדיברתם על קידום, גם לא נכנס לנושא השיקום, וזה אומר שנחכה עוד להחלטת ממשלה שמתישהו לא תהיה.

רם אמר קודם שלא ייצא מזה כלום, ואני מוסיף כי המבחן הגדול של מדינת ישראל עכשיו במלחמה הזו, שכל הזמן מדברים עם פנים לצפון, זו החלטת הממשלה הזו ביום ראשון. אם יתחילו לדבר על שיקום ועל צמיחה, כן או לא, התושבים של העוטף וגם התושבים מהמצפון שגם הם מן הסתם ירצו החלטת ממשלה, יגידו שהם הבינו את האירוע ויחכו עוד חצי שנה או עוד שנה.

אנחנו, ואני אומר את זה גם בשם ראש המעוצה שנסע עכשיו למשה אדרי כדי לשבת איתו על הדבר הזה, לא ניתן להחלטה הזו לעבור. ישבנו עם מנהלת תקומה היקרים לילות כימים, שעות על גבי שעות, תוך כדי שאנחנו מלווים את התושבים במרכזי הפינוי, תוך כדי שהמדינה אומרת לנו שבטוח לחזור וכופה עלינו לחזור, לוקחת את 1.2 מיליארד ואומרת שזה הכסף לשיבה הביתה ויש לנו ביטחון – כמו שכולם אמרו, אין לנו ביטחון. גם אני לא ישנתי הלילה וקמתי עם הפיצוצים ועם הלחימה של צה"ל.

המבחן הגדול הזה, זו אמירה שאסור שההחלטה הזו בכלל תעלה על השולחן, אם לא מדברים על צמיחה ועל שיקום ביחד. דיברו אתנו על אופק ביטחוני שאין, אופק עתידי של עוגנים של צמיחה - - - בלי חקלאות בחבל שלנו שלא נכנס לנושא השיקום, זה אירוע משמעותי. אני רוצה גם להגיד לך תודה רבה על הכינוס של הוועדה הזו, כי זו הרמת דגל גדולה מאוד לכל הממשלה, ותודה רבה גם למנהלת תקומה ולכולם.

יותם אבי זוהר, מנהל מרחב דרום בחברה להגנת הטבע בבקשה.

אני מצטרף לתודות על הקמת הוועדה החשובה הזו ולדיון הסופר חשוב הזה. אשתי ואני ושני הילדים שלנו עברו לפני תשע שנים ל"גיבים" בגלל המרחבים החקלאיים ובגלל השטחים הפתוחים, ואני חושש מאוד בפגיעה גם בחקלאות וגם בשטחים הפתוחים בגלל מה שאני שומע וגם בגלל התזכיר שראיתי שהוגש לפני מספר ימים, שלמעשה דורס את ועדת התכנון המחוזית בדרום ומקים ועדה חדשה.

למועצות יש נציגות קטנה מאוד. אדוני היו"ר, אתה מכיר טוב כי אתה הובלת בזמנו את המאבק בותמ"לים ואתה יודע שכשהשלטון המקומי רוצה הוא משהו, השלטון המקומי לא יכול לעשות.

יותם, אני מסכים למהות ולליבת האמירה שלך, זה חלק מהחוק שהוצע כתזכיר וחשוב שאתם תגישו את האמירה שלכם. זה יידון כאן בכנסת, אני לא יודע באיזו ועדה, ואנחנו נהיה שם לעשות שני דברים – פעם אחת, לאפשר את הכלי החשוב מאוד הזה שאנחנו מכירים אותו; מצד שני, באופן שתהיה השפעה חזקה מאוד של אנשי המקום ולא הדירקטורים בהכרח מירושלים, מבאר שבע או מתל אביב הם שיקבעו באופן בלעדי. אנחנו נעבוד על זה ביחד.

חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

אני רוצה להתחבר לדבריך ולדברי רם שפע קודם. אני חייב להודות שהגעתי לכאן מודאג מאוד וגם אלון יודע שביקשתי להיות כאן בוועדה הזו ברגע שידעתי שהיא מוקמת, גם מתוך דאגה. אני חייב להגיד שאני יוצא מפה מודאג יותר, ואחת מהסיבות לכך היא שכבר בישיבת הממשלה הקרובה עומדים לקצץ חצי מהתקציב, ולא הייתי מודע לזה. זה לא יכול להיות. אני פונה לאדוני היו"ר, אתם חברים בממשלה, אל תתנו לזה לקרות.

זה לא קיצוץ, אלא חוסר התחייבות.

אני באמת פונה אליך ללב. אתם חברים בממשלה, אל תתנו לזה לקרות.

לא חברים טובים.

לא משנה, אתם חברים לא טובים, אבל אני לא טוב ולא חבר. גם לסגן השר אני פונה, אל תתנו לזה לקרות, יש לכם את הכוח. זה יהיה אסון שיהיה קשה לצאת ממנו.

תודה. מארק בבקשה.

שלום לכולם, לי קוראים מארק ואני מנהל אגף הכלכלה במרכז השלטון האזורי, שהוא הגוף המקצועי שמייצג את כל המועצות האזוריות בארץ. אני חייב להגיד שאנחנו לא הצלחנו לפצח את חבל תקומה. כמה שפנינו אליהם, רצינו לשבת איתם ולהצטרף לצוות המקצועי והם לא ענו לא וזרקו אותנו, אבל כשהם היו צריכים את הנושא של הפיתוח התיירותי כלכלי, הם ידעו לפנות ולקבל את כל התכנית.

אני מברך על הוועדה הזו, כי סוף סוף נראה נתונים, כי נתונים כלכליים לא ראיתי פה. ראיתי מצגת עם דיבורים, עם כתובות יפות, אבל צריך תכנית עסקית מסודרת – מה ביצענו, כמה תקציב, כמה הוצאנו, אבני בוחן, ביצוע מול תקציב, מה נעשה, מה פותח, מה לא פותח, מה עצר אותנו, מה התעכב – אחרת יהיו אלה דיבורים. זה חייב להיות משהו פרקטי.

תודה רבה. מוריה, דברי סיכום בבקשה.

תודה על אף הביקורת, ויש מקום לביקורת כי זו עבודת הכנסת, גם על ההערכה על הדברים שנעשו ולהבין את המורכבות שאנחנו נמצאים בתוכה. דוגמה למורכבות שעלתה כאן, אם אנחנו ניתן הטבות – כמו שנדרש ועולה, לעובדים שהם מחוץ לעוטף – עובדים מתוך העוטף עשויים להגיד בשביל מה הם נמצאים. יש מורכבות שעולה בהקשר לשטחים הפתוחים ועוד הרבה נקודות.

אני מתנצלת על זה שאני לא יכולה להתייחס כרגע לפרטי התכנית עד שהיא לא תעבור בממשלה. נכון שהשתדלנו בתכנית לרדת כמה שיותר לרזולוציות בדברים מסוימים, ועם זאת גם לשמור על גמישות כי אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא מתפתחת, כי כל פעם נצטרך לחזור לממשלה על מנת לעשות החלטות ממשלה, אז אנחנו חוששים שיהיה עיכוב גדול יותר.

אני מקווה מאוד, לגבי המשפט של "כגודל הציפייה, גודל האכזבה", נהיה רק בחלקו הראשון של "כגודל הציפייה", ואני מקווה מאוד שבזכות עבודת הפיקוח, נדע לא רק לבצע את העבודות האלו אלא לבצע את עבודתנו על הצד הטוב ביותר.

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע, ואני רוצה לשוב ולהזכיר לכל מי שנשימתו קצרה, שאנחנו עומדים כמאמר המשורר מכיסופים – התחלנו בכל המהירות ואנחנו הולכים להגביר אותה. יש כאן משימה לשנים הקרובות, ואני אומר את זה לאחר הניסיון שיש לי ומתוך ידיעה מה תוחלת החיים שלי.

אני אומר לכם שזו משימה לדור הקרוב, לא פחות מזה, ונכון שהיא מתחילה או ממשיכה ביום ראשון בהחלטה הטובה ביותר האפשרית כרגע ליום ראשון. אפשר לדחות את ההחלטה הזו מיום ראשון ולנסות להגיע לטובה יותר, אבל אני משוכנע שהמשימה שלנו היא לוודא שמלוא תקציב י"ט המיליארדים שהוקצו לאפס שבע, יגיעו למקומם – וכל זה בלי לוותר.

לגבי המשימות האחרות, אני אתייחס בדברי הסיכום. הוועדה מודה למנהלת תקומה ולכלל משרדי הממשלה, לרשויות המקומיות ולתנועות המיישבות, על פעילותן המאומצת להתוויית התכניות לשיקום, לפיתוח היישובים ולתמיכה בתושביו, העובדים והפועלים בו;

הוועדה מצירה על צמצום היקף התקציב המאושר כעת ליעדי שיקום בלבד. הוועדה קוראת לממשלה לזרז את ההחלטות כדי שהן תאפשרנה יישום כל התקציב. יש לקדם חקיקה ותקצוב תכניות פיתוח בתחומי הכלכלה והתעסוקה מעבר לתקציב שיאושר כעת לשנת 2024;

הוועדה תעקוב מקרוב אחר אישור הצעת המחליטים וחוק תקומה, זו תהיה המשימה שלנו לאורך התקופה הזו; הוועדה תעקוב אחר יישום התכנית ואחר האתגרים המקצועיים והציבוריים שבוודאי ילוו את התהליך השאפתני לשיקום ולפיתוח החבל ותסייע ביישומם;

הוועדה קוראת לממשלה לוודא – (א) יישום מלוא התקציב וכלל התכניות בלוח זמנים קצר ותוך גמישות רגולטורית; (ב) מתן עדיפות במשאבים וקדימות בזמן לביצוע ליישובים, לעסקים, לתושבים ולעובדים על פי מידת הפגיעה הפיזית, הכלכלית והנפשית;

(ג) מענה הגון ליישובים העורפיים במועצות האזוריות, שמרכז קיומן נמצא בלב העוטף; (ד) מענה אנושי לתושבים שיבחרו לא לשוב מיד, ולמי שיקבע ביתו העתידי מחוץ לעוטף.

הוועדה מבקשת להדגיש את חשיבות התמיכה בתעשייה ובחקלאות המקומית, ומצפה לשילוב העיקרון הזה בתכנית לשנת 2024; הוועדה מבקשת ממנהלת תקומה וממשרד האוצר לבחון את הפטור ממע"מ בהשקעות שנעשות לשיקום ולפיתוח העוטף. הוועדה מבקשת ממנהלת תקומה ומרמ"י להטמיע את נושא האנרגיה הסולרית בתכנית תקומה.

אני מבקש שוב להודות לכולם. סעו במהירות היום הביתה כי אני עסוק מאוד היום ומחר. אני מאחל לכולנו – אורח רוח, סבלנות, סובלנות, המון אהבת חינם, המון הכרה בעבודה של האחר ושלום אינשאללה עלינו ועל כל ישראל ועל שכננו אם אפשר גם. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.