פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
ועדת העבודה והרווחה
01/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 198
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, כ"ב באדר ב' התשפ"ד (01 באפריל 2024), שעה 9:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי", של , ,
חה"כ שרן מרים השכל, חה"כ קטי קטרין שטרית, חה"כ מאיר כהן, חה"כ יבגני סובה

חברי הוועדה: דבי ביטון
מיכל מרים וולדיגר
מאיר כהן
אלמוג כהן

קארין אלהרר
ולדימיר בליאק
שרן מרים השכל
ירון לוי
יסמין פרידמן

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה וביטוח לאומי, אגף תקציבים, משרד האוצר

שלומי מור - המשנה ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

רותי פרמינגר - עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעוולת איבה

מאירה בסוק - יועצת משפטית, נעמ"ת

יניב גל - עו"ד, יועץ משפטי ארגון קימה

הילה אביר - ועד ילדי האור

דפנה לאה דרייפוס - אמא של ניצול מהנובה, פורום הורים

שירה כהן - שורדת מהנובה

איציק בן לולו - אב שכול

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת

יורם חביב - נציג הורים למתמודדים אמיצים, הורה של שורד

אוריאל פר - אבא של מגן, שורד מהנובה

מיכל קינן - בת דודה של שגיא דקל חן החטוף בעזה

רינת דקל קינן - דודה של שגיא דקל חן החטוף בעזה

אלה בן עמי - הבת של אוהד בן עמי שחטוף בעזה

קובי בן עמי - אחיו של אוהד בן עמי החטוף בעזה

ניתאי ויזל - אח של רס"ר במיל' אלקנה ויזל ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל

מכבית ברמן מאיר - דודתם של גלי וזיו ברמן, תאומים החטופים בעזה

אליה דנציג - נכדתו של אלכס דנציג החטוף בעזה

אסתר בוכשטב - אמא של יגב בוכשטב החטוף בעזה

אילה מצגר - כלתו של יורם מצגר החטוף בעזה

דידי אורון - ר' יחידת התביעות, משרד הביטחון

ענת כהן שמואל

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצעה לדיון מהיר בנושא: "עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי", של ח"כ שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, מאיר כהן, יבגני סובה (מס' 216).

בוקר טוב. היום יום שני בשבוע, כ"ב באדר ב' התשפ"ד, 1 באפריל 2024. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה בבקשתם של חה"כ שרן השכל, ולדימיר נמצא פה וחה"כ מאיר כהן. לפני פתיחת הדיון אנחנו נתחיל עם נציגי משפחות החטופים ופורום גבורה.

שלום לכולם, בוקר טוב. אני רוצה לפתוח בציטוט ובואו נעשה איזה שיעור היסטוריה קצר על הבוקר. תגידו מי כתב את הדברים הבאים ומתי. "האויב המצרי המשתחץ והמתגרה הניף ידו עלינו לכלותנו. לחיל האוויר, אגרופו הקמוץ של צה"ל, ניתן הצו, המראנו לקרב. החוט המשולב 48, 56, 67", כאן יש רמז די עבה, "לא יינתק. רוחם של גיבורי ישראל בכל הדורות תלווה אותנו בקרב. טוסו, עוטו על האויב, הכו בו עד חורמה. השמידו מלתעותיו, הפיצוהו במדבר לכל עבר. למען ישכון עם ישראל לבטח בארצו לדור ודור". מישהו יודע מי כתב את הדברים? קצת היסטוריה על הבוקר. מפקד חיל האוויר מוטי הוד, בפתיחת מבצע "מוקד", המבצע שפתח את מלחמת ששת הימים.

אני ניתאי ויזל, אח של אלקנה ויזל, השם יקום דמו, שנפל לפני חודשיים וקצת ברצועת עזה, בקרב בשכונת אל מועזי. האירוע של קריסת המבנים מה שנקרא. אנחנו לא קוראים לזה אסון. יש השגחה פרטית בעולם. אירוע קריסת המבנה מה שנקרא בציבור.

אני רוצה לקרוא לכם בהמשך לדברים הנפלאים של האלוף מודי הוד ז"ל גם את הדברים שאלקנה כתב ומכתב שהוא כתב כשהוא לקח בחשבון את האפשרות שיקרה לו משהו וכך הוא כתב: "אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל, למקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול. אז אנא פשוט המשיכו לפעול בכל הכוח, בכל הכוח, כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ".

חברים יקרים, אני הגעתי לכנסת לא כדי לפלג פה בין מישהו לבין משהו. אנחנו בסופו של דבר כולנו באותה סירה. אם יש לקח, קודם כל בסיסי ביותר, במלחמה הזאת, שהלב של כולנו הרגיש אותו, אולי לאט לאט הוא דוהה עם הזמן, זה שכולנו באותה סירה. אין פה צדדים, יש דעות שונות. בעם ישראל תמיד היו דעות שונות, אבל כולנו באותה סירה ויש כאן אויבים שרוצים לכלות את כולנו. ואם כל אחד מאתנו, ביום שישי הייתי בסיור בעוטף, קיבוץ עלומים, באזור המסיבה, בשדרות. אם כל אחד מאתנו היה במקומות האלה מול מחבלי החמאס היה גורלו כמו של האחים שלנו שלצערנו נהרגו ונטבחו. בדיוק אותו דבר. הם לא היו מבדילים בין כל ההבדלים שאנחנו חיים אותם.

משפחות החטופים היקרות וכל הפורום היקר. כל עם ישראל הלב שלו אתכם, זה ברור לכולם. כולנו רוצים את החטופים בבית. אנחנו חושבים שהדרך להגיע לחטופים היא לא על ידי חולשה, היא לא על ידי כניעה. עם ארגון טרור של נאצים לא מנהלים משא ומתן, מנהלים איתו מלחמה מוחצת. ומתוך העמדה הזאת של כוח, של הניצחון המוחץ שתגרום לו לרדת על ארבע ופחות מזה, הוא צריך לבוא אלינו ולהגיד בואו בואו אני אתן לכם את החטופים. כך עם ישראל נהג בכל הדורות. ממקום שאנחנו משפילים את הכבוד שלנו אני לא חושב שנגיע להישגים. כולנו רוצים להגיע להישג הזה, כולנו רוצים לנצח את המלחמה ודרושה סבלנות.

וברוח הדברים של מוטי הוד וגם של אחי היקר, השם יקום דמו, אנחנו קוראים לעם ישראל ולמדינת ישראל להגיע לניצחון מוחץ בלי פשרות. יום טוב לכולם.

תודה רבה. הדובר הבא מכבית מאיר.

אלה גלי וזיו, תאומים, בני 26, שנחטפו מהבתים שלהם לכפר עזה על לא עוול בכפם. אני אעביר לכם את התמונות של איך נראית השכונה לפני ואיך היא נראית היום. אני באה לפה היום בעיקר מכעס. כתבתי כבר כל כך הרבה דברים, דיברתי כבר בכל כך הרבה פורומים, בארץ, בעולם, בתקשורת. ואני החלטתי לבחור רק את השורות של הכעס.

אני כועסת, כועסת על ההפקרות, כועסת על היוהרה. כועסת שגלי וזיו נחטפו מהמיטות שלהם בלי שום יכולת להגן על עצמם. כועסת שהם לא הבינו למה אף אחד לא מגיע להציל אותם. כועסת על כל פעולה יומיומית שאני עושה והם לא יכולים. כועסת שאחותי והמשפחה שלהם פליטים בארצם. כועסת שאנחנו צריכים להילחם, לזעוק, להיאבק. כועסת שמדברים על מחיר, כי אין מחיר לגלי וזיו ולשאר החטופים. כועסת שגלי וזיו מושתקים, מאוימים, נאבקים מידי יום לשרוד את התופת. קשה לי המחשבה שהם כועסים שאולי אנחנו לא עושים מספיק.

ממשלת ישראל, צבא ההגנה, אני שמה בידכם את חייהם. תחזירו אותם לפני שיהיה מאוחר. הרעיון הציוני שכל אזרח יכול להיות בטוח ומוגן בארצו הופר. תתקנו את העוול, אולי ההיסטוריה תשפוט אתכם לכף זכות ואני אוכל לכעוס קצת פחות, לחבק את גלי וזיו, לעזור להם להבריא ולהשתקם ולחזור לחיים שכל כך מגיעים להם.

תודה רבה. הדובר הבא אליה דצניג, בבקשה.

אני אליה, אני הנכדה הבכורה של אלכס דנציג, סבא שלי, שנחטף מהבית שלו בניר עוז. סבא שלי לא יודע שכל הנכדים שלו וכל הילדים שלו ניצלו מהטבח האיום שקרה. סבא שלי נרקב כבר יותר מידי זמן במנהרות. אני כבר לא יודעת איפה הוא נרקב. אבל כל יום שהוא נמצא שם זה עוד יום שהוא פשוט יכול למות ולהיעלם. ואני באמת מדברת מהלב שלי, כי אני מתגעגעת לסבא שלי, שאני אוהבת אותו אהבת נפש ואני רוצה שהוא יחזור. ואי אפשר לעשות את זה. כאילו, באמת, אנחנו כבר יותר מידי זמן מתעסקים בשטויות. המלחמה הזאת לא הולכת לשום מקום. ככה לא נראה ניצחון וככה גם לא יראה ניצחון. שעוד חיילים מתים ועוד חיילות מתות ואנחנו שומעים על עוד חטופים וחטופות שהולכים ומתים. זה לא ניצחון, זה הפסד מוחלט. ומבחינתי ניצחון יהיה רק אם יחזרו החטופים והחטופות, גם מי שבחיים וגם מי שלא בחיים.

סבא, אני אוהבת אותך.

תודה. הדוברת הבאה אלה בן עמי.

אלה בן עמי, אני הבת של אוהד בן עמי שנמצא בשבי החמאס ורז בן עמי שחזרה משבי החמאס. יש לי פה שתי תמונות של אבא שלי: אחת מה-6.10 ואחת מה-7.10. הן צולמו בפחות מ-24 שעות הפרש. ואני רוצה להגיד שמגיע לאבא שלי לחזור למה שהוא היה ב-6.10. מגיע לי לראות אותו ככה עוד פעם. אני מפחדת פחד מוות שהתמונה האחרונה שתהיה לי בראש ממנו זאת התמונה הזאת. ולא מגיע לי לזכור ככה את אבא שלי. אני מפחדת פחד מוות שכל יום שעובר אני מחמיצה את האפשרות להציל אותו. אני מפחדת שכל יום אני אקום לאיזה שהיא הודעה מפחידה.

מה-7.10 אין לנו חיים. וכמו שלנו אין חיים לו אין חיים. ואני לא, היום אנחנו פה שבוע לפני שהכנסת יוצאת לפגרה. החטופים לא יוצאים לפגרה, החיילים לא יוצאים לפגרה. זה לא הגיוני שהכנסת שלנו, המוסד שהוא ראש החץ של מדינת ישראל, יצאו לפגרה. ואני פשוט רוצה להגיד שאם כבר היה פה איזה שהוא דיבר על מלחמה, מבחינתי ב-7.10 הפסדנו. אין דרך לנצח מהדבר הזה. הפסדנו.

אני בקיבוץ שלי הפסדתי. הפסדנו 100 אנשים מהקהילה האוהבת שלנו. הפסדנו את ליאור טרשנסקי, שההורים שלו עומדים פה. הפסדנו. לא יהיה מפה ניצחון כך או כך. אבל לפחות נזכה בהחזרת החטופים ונראה אותם בבית וזה יהיה הפסד אחד פחות. תודה.

תודה. אסתר בוכשטב, בבקשה.

שלום, שמי אסתר, אני אמא של יגב. יגב נחטף מהבית שלו בנירים, מהבית שלנו בקיבוץ נירים ב-7.10. אבל לפני שאני רוצה להתחיל לדבר אני רוצה להשתתף בצער משפחות הנופלים. כי גם השבוע הצטרפו למעגל הנופלים עוד חיילים לצערנו הרב.

אני מגיעה לפה כל שבוע. שבוע אחרי שבוע אני באה ומדברת. וניסיתי לחשוב אתמול מה אני אגיד היום. אנחנו נאבקים להחזיר את בני המשפחות שלנו. את הילדים, את ההורים, את הסבים, את האחים, את הדודים, כל אחד ובני משפחתו. אני לא יודעת להסביר כמה כאב, כמה כעס, באיזה סיוט אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בסיוט מה-7 באוקטובר ב-6:29. אני, כחלק מהאנשים שהיו בעוטף והיו בממ"ד כל היום כאשר סביבי היו מחבלים, הייתי בסיוט הזה מ-6:29. לצערי הרב הבן שלי נחטף באותו יום, הוא ואשתו.

אנחנו חצי שנה בסיוט. סיוט שלא נגמר ואני לא יודעת מתי הוא ייגמר. אבל אנחנו בסיוט קטן לעומת הסיוט שעוברים החטופים במנהרות. ללא תרופות, ללא אוכל, בתנאים מזוויעים. כל חטופה שחזרה סיפרה על התנאים. אתם שומעים אותם, זה לא סוד התנאים. ההתעללות שהם עוברים, היחס. חוסר האונים מול הנבלות, הגיהינום, הזוועות שהם עוברים. אני לא יודעת איך להגיד לי, אין לי מילים מספיק טובות בעברית לתאר את הסיוט. אבל צריך להחזיר אותם.

אני רוצה היום לספר את הסיפור לא של יגב הבן שלי, אלא של נדב. נדב פופלוול, בן 52 מקיבוץ נירים. לנדב היום יש יום הולדת, היום הוא בן 52. היום בשעות הבוקר המוקדמות אמא שלו שלחה לי הודעה, את ברכת יום ההולדת שהיא שלחה לו. אמא שלו חנה והוא נחטפו מהבית שלהם ב-7 באוקטובר. הם היו, הם נחטפו מהבית בקיבוץ נירים. התמונה שהמחבלים צילמו את התמונה שלהם נחטפים ושלחו את זה בסטורי לכל בני המשפחה, לכל החברים. אני גם הייתי בין אלה שקיבלו את התמונה. והיינו חסרי אונים, לא היה מה לעשות. אבל רועי, האח הגדול של נדב, הבן הבכור של חנה, החליט לצאת ולהגן עליהם, להציל אותם. הוא חשב שהוא יוכל. הוא לא הצליח. המחבלים רצחו אותו בדרך לבית של חנה. נדב עדיין בשבי. הוא בגיהינום. אנחנו לא ציפינו שמה-7 באוקטובר נגיע ל-1 באפריל. היום לא האמנתי שזה התאריך. כשדיברנו על זה, כשאמא שלו השתחררה היא אמרה לי אני מקווה שב-1 באפריל הוא כבר יחגוג בבית. והוא לא, הוא לא חוגג בבית.

אני מבקשת מהמדינה שתעשה כל מה שהיא יכולה כדי להחזיר אותם. המדינה הפקירה, כשלה בהתנהלותה ב-7 באוקטובר ואף אחד לא יכול להגיד אחרת. ב-7 באוקטובר המדינה כשלה. ואני חושבת שמגיע לנו ולכל המדינה שהמדינה תתקן את העוול, את הכישלון, אני לא יודעת. שוב, אני אומרת, המילים בעברית קטנות לעומת האסון שאנחנו מתמודדים איתו. ואני חושבת שכדי נשקם את המדינה, ואני כן רוצה שהמדינה תשתקם, היא חייבת להחזיר את החטופים. לא יהיה שיקום למדינה ללא החזרת החטופים. תודה.

תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה לפני שנתחיל בדיון?

כן.

שמך בבקשה.

אני קובי בן עמי, אני אח של אוהד בן עמי. דוד של אלה, שנמאס לי לראות את הכאב ואת הצער ואת הייאוש בעיניים שלה. 178 יום שאני כל יום איתה. נמאס לי לראות את ההידרדרות במצב של רז, אמא של אלה, אשתו של אחי, שחזרה מהשבי אחרי 54 יום. פשוט נמאס לי.

אמנם אנחנו הפסדנו בקרב ב-7.10, אבל במלחמה אנחנו ננצח, כי זו מלחמה על הבית שלנו. זו מלחמה על העתיד של הילדים של כולנו. והניצחון המוחלט, כמו שדיברו עליו קודם פה, יהיה אך ורק אחרי שכל החטופים יחזרו הביתה. זה נקרא ניצחון מוחלט. שום דבר אחר בעיניי הוא לא קשור לניצחון מוחלט.

בקשר לפגרה, אני אשמח אם בפגרה, אם היה תצא, שכל חבר כנסת יאמץ משפחה ויעזור לה ויראה מה היא צריכה ובמה הוא יכול לתרום בזמן של הפגרה, אם זה באמת יקרה. תודה רבה.

תודה רבה. ליבנו אתכם, אנחנו משתתפים בכאב שלכם. וגם עם משפחות שיקיריהן נפלו נישא תפילה. יהי רצון שהחטופים והנעדרים ישובו במהרה שלמים ובריאים. אמן.

נתחיל בדיון. עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי. אני מעבירה את רשות הדיבור לשרן, למציעה וגם למציע חה"כ מאיר כהן. בבקשה.

תודה רבה. יכול להיות שקצת טעינו בהגדרה. אני אתחיל אולי מההתחלה. יש בעצם אלפי אנשים בכל הגילאים ששרדו באמת את אירוע התופת אחת המזוויעים שהיו בהיסטוריה של מדינת ישראל. אירוע הנובה, ראינו את הסרטונים עוד מהבוקר מה שיצא משם. ועד היום אותם אנשים מתמודדים עם פוסט טראומה מהקשות שהיה. סיוט הזוועה של חלום הבלהות שיכולנו לדמיין התרחש. והם חיו אותו. ואנשים שם התחבאו בין גופות, רצו במשך שעות כדי להציל את עצמם. היו במצבים בלתי רגילים. שמעו זוועות, ראו זוועות.

ואנחנו, המחוקק החליט שלהם מגיע פיצוי. לא פיצוי. אין פיצוי על האירוע הזה. יש פיצוי או יותר נכון תגמול עכשיו כדי לשרוד את העתיד, כדי להתחיל הליך של שיקום, אבל הליך שיקום אמיתי. זה לא יהיה פשוט, זה לא ייקח יום יומיים. זה אמור להיות תהליך של שנים. שנים, אם בכלל הם יצליחו לעבור את השיקום הזה ולחזור לחיים נורמליים. עכשיו, אנחנו כאן בבית המחוקקים החלטנו שלהם מגיע התגמול הזה.

ואני שומעת מקרים של מאות, אם לא אלפי אנשים, שעדיין לא קיבלו את אותם תגמולים. עכשיו, אותם אנשים נאבקים באותה פוסט טראומה ובצד השני הם נמצאים ונאבקים בבירוקרטיה הישראלית, במדינה. לא יכול להיות דבר כזה. ולכן, כשאני שמעתי את הדבר הזה פניתי לחבריי להצטרף גם כן לדיון מהיר, כדי לראות איך אנחנו מחסלים את ההליך הבירוקרטי הזה שגורם להם נזק כפול. לא יכול להיות שאנחנו פשוט נענה אותם עד שהם יקבלו איזה שהוא תגמול כדי שיוכלו להתחיל שיקום אמיתי.

אני חייבת לומר, ממה שאני שומעת, אני לא יודעת, אבל אנחנו צריכים להבין, אנחנו צריכים כאן בדיון הזה להבין כמה בקשות הוגשו.

עיינת במסמך שהביטוח הלאומי שלחו?

לא. מתי הם שלחו אותו?

אז יש מסמך.

אני אשמח שיעבירו את זה.

ניתן להם את רשות הדיבור. הבוקר. יש את כל הפירוט, כמה הוגשו.

אוקיי. אז אנחנו ביקשנו קודם כל כמה בקשות הוגשו, כמה נענו. למיטב ידיעתי, אגב, הבעיה היא לא בביטוח לאומי.

הרשות של משרד הביטחון.

ממה שאני שומעת מאותם אנשים ביטוח לאומי העביר את אותם בקשות, אבל יש גורם בצה"ל שאמור לאשר את הבקשות האלה בביטוח לאומי. ולמיטב הבנתי במשרד הביטחון שמו בן אדם אחד על אלפי בקשות. איך בן אדם אחד יכול ללכת, לחקור, לתפעל ולאשר את כל הבקשות האלה?

לא מדובר פה באירוע מתמשך. אין כמות שורדי נובה שפתאום יופיעו אחרי שנה או אחרי שנתיים. זה אירוע אחד. נדרש פה כוח אדם רציני, שבשבוע, שבועיים, יטפל בכלל הבקשות האלה.

הביטוח הלאומי יתייחס למה שאת טוענת.

ויעביר אותן באופן מיידי. לא יכול להיות שאנחנו כבר שישה חודשים אחרי ועדיין מעכבים את אותם כספים. ולשם כך התכנסנו. אנחנו מבקשים את התשובות האלה ואנחנו מבקשים לוודא שכן ההליך הזה נגמר.

תודה.

אני חייבת רק לומר משפט. אני מסכימה עם כל מילה שלך, שרן. אבל אני חייבת לומר משהו עקרוני שאני שומעת אותו משמחת תורה ועד הלום. כסף, כסף, כסף. זה חשוב. אבל בעיניי מה שאנחנו עושים זה פשע. כי כסף הוא לא יעזור בהכרח. אנחנו צריכים לתת שירותים. לא, אני איתך. אני אומרת, אני איתך.

הכסף הזה חייב להגיע, הם לא מסוגלים להתפרנס.

אני מסבירה, אני איתך. אני אומרת שמדינת ישראל צריכה לתת שירותים. לתת מטפלים, לתת מלווים, לתת תמיכה, לתת case manager שיסייע לאותו אדם בכלל לפנות לבקשות האלה.

חה"כ מיכל, המציע זה מאיר כהן ושרן ובהמשך אני אתן לכל חברי הכנסת שרוצים לדבר.

תראו, גברתי יושבת-ראש, מיד אחרי האירוע הדרמטי והטרגי הזה כל מוסדות המדינה עמדו בתור כדי לייצר פתרונות. ולצערי הגדול השגרה הופכת להיות לאויב הגדול. אנחנו פתחנו מיד את שפיים והיינו שם כבר ביום השלישי, עם אנשי הביטוח הלאומי, שאני חייב לציין שהם נענו לבקשתי כשר הרווחה לשעבר והגיעו לשם. ומיד נפתחו עוד מוקדם לטיפול באנשים. אלא מה? שהאויב הגדול, אמרתי, זאת השגרה. אני יודע, שאנשי הביטוח הלאומי, כי אני ליוויתי אותם, היום שם ביום הראשון. וכל מי שפנה קיבל. אלא מה? אחרי שלושה חודשים הביטוח הלאומי אמר אוקיי, מעכשיו והלאה אנשים צריכים לעבור את כל התהליך הנורא הזה כדי שיכירו בקושי שלכם. ואז אתם תועברו לטיפול דרך נפגעי פעולות איבה.

שם להערכתי, שם זה אבן הנגב. כי מי שעובר, אני מכיר את זה, מי שבא לביטוח הלאומי ומבקש להכיר בנכות כזאת או אחרת, בדיכאון כזה או אחר, מתחיל לעבור מסננות שהן מסננות רגילות. וזו הטעות הגדולה. זו הטעות הגדולה, את צודקת גברתי. זו הטעות הגדולה. שצריכים גם בביטוח הלאומי וגם במשרד הביטחון.

העסק הזה הוא עסק של הביטוח הלאומי, הוא לא עסק של משרד הביטחון. הם נפגעי פעולות איבה. למי שלא מבין, נפגעי פעולות איבה מטופלים בביטוח הלאומי, לא במשרד הביטחון. זה ההבדל הגדול.

למה? אבל יש רשות. יש ממשק בין שניהם.

יש ועדה, הוועדה יושבת במשרד הביטחון.

אני מכיר את זה לפני ולפנים. לכן, א', זה אם הגענו למצבים שאנשים שהיו בנובה שבאמת עברו את כל הזוועות ששרן ציינה ואנחנו יודעים אותם, אז הביטוח הלאומי יסביר לנו בבקשה למה נתקעים ואם זה קורה.

הדבר השני, שמעתי אייטם ברדיו שהביטוח הלאומי לדעתי יזם אותו, שבו דיברו על אלה שמזייפים את הנוכחות שלהם.

היו מקרים כאלה, אדוני חבר הכנסת.

אין לי שום ספק. אבל אסור לצייר תמונה שהיא קצת מעוותת. מקרים של זייפנים תמיד יש. אבל אנחנו צריכים להסתכל על הרוב שעבר את הטראומה הזאת ולשמוע מהביטוח הלאומי מה מעכב. זה התפקיד של הוועדה הזאת, לבקר את פעולות הממשלה ובוודאי של הביטוח הלאומי.

אני רק אומר, אני מלווה שני חבר'ה שהיו שם. זו טראומה מטורפת. הם לא ישנים בלילות, הם לא מתפקדים, הם לא יכולים לעבוד. וחשוב לנו שהביטוח הלאומי יפתח את ליבו, את נפשו וכל מי שמטפל בזה יצטרך להבין שכל מסלול הוא מסלול ירוק. אסור לייצר שם מסלולים שהם מסלולים של קשיים. תודה.

תודה רבה. נעבור לנציג של הביטוח הלאומי שלומי מור, בבקשה.

בוקר טוב. שלומי מור, המוסד לביטוח לאומי. אני רוצה באמת לעשות קצת סדר לגבי תפקיד הביטוח הלאומי לעומת תפקיד הרשות המאשרת במשרד הביטחון. אכן על פי החוק, על מנת שנפגע יוכר כנפגע איבה הוא צריך קודם כל לקבל את האישור של הרשות המאשרת במשרד הביטחון. אני מבין שהם גם איתנו בזום. הרשות המאשרת נרתמה יחד עם הביטוח הלאומי כדי לעשות את המקסימום כדי שלא יהיו עיכובים בכמויות האדירות של הנפגעים.

לגבי הנובה, כי זה הדיון שלנו כרגע, לא היה שום עיכוב. לא רק שלא היה עיכוב, ההכרה הייתה הרבה יותר מהירה משהיא בדרך כלל. לפי הנתונים שמסרנו לוועדה אתמול.

אפשר להעביר את זה לחברי הוועדה?

בוודאי, העברנו את זה למזכירות הוועדה, אמנם אתמול בערב.

אם אפשר להדפיס לנו, אני ממליצה.

לצלם לכם?

כן, ברור.

הוגשו 3,702 תביעות להכרה. 3,693 הוכרו במיידי. 99.8%.

שלומי, סליחה שאני מפריע לך. אני רק רוצה לציין בפני באי הישיבה הזאת, גברתי יושבת-הראש, אני רוצה לציין שימים ספורים אחרי הטראומה הגדולה הזאת ביקשתי מירונה, ממלאת מקום המנכ"לית של הביטוח הלאומי, להגיע למקום. וברגע שהיא הגיעה הכירו בכולם אוטומטית. אנחנו רק צריכים לדעת מה קרה בקשר עם משרד הביטחון. תודה.

מאה אחוז. אז אני אחזור לנתונים. 99.8% הוגשו ואושרו והם לא אושרו והוגשו סתם, הם אושרו והוגשו כיוון שהביטוח הלאומי פנה למי שארגן את המסיבות, ביקש את הנתונים. כי היו כרטיסים, אז אפשר היה להתחקות אחריהם. קיבלנו את הטלפונים. יצרנו קשר עם מי שלא יצר איתנו קשר. סייענו להם באופן טלפוני למלא טפסים מקוצרים כדי שההליך יהיה כמה שיותר מהיר.

אבל אתה לא מדבר על סל שיקום, אתה מדבר על ההכרה הראשונית.

סליחה, אני אתן לך את רשות הדיבור בהמשך, בסדר?

אני מדבר על זה כרגע. פנינו אליהם, פתחנו מוקד. עשינו כמה זומים ופייסבוק לייב. עשינו הכול על מנת שהחבר'ה האלה יהיו מודעים לזכויות שלהם ויפנו אלינו. ואכן, התוצאות מדברות בעד עצמן: 99.8% מהתביעות שהוגשו, מה-3,702 הוכרו במיידי. וכשאני אומר מיידי, זה כולל את הקבלה של הטפסים, את הטלפון שיצרנו איתם, את העברת המידע למשרד הביטחון ואת האישור המהיר. וגם משרד הביטחון, אותה רשות מאשרת שמדובר בה, נרתמו בהקשר הזה ונתנו אישורים, אני אומר, הרבה, הרבה יותר מהירים מהשגרה, על אף הכמויות האדירות.

אז להבנתי, בכל הנושא של ההכרה בנפגעי הנובה לא הייתה שום, לא רק שלא הייתה בעיה, אלא הדברים נעשו באופן הכי יעיל והכי מהיר שניתן היה. עכשיו, אמר חה"כ כהן שהיו כאלה שלא דיווחו אמת. אין מה לעשות. אנחנו בשלב הראשון בביטוח הלאומי הבנו שאנחנו חייבים לעשות את התהליך הכי מהיר שאפשר לעשות ולהסתמך על מה שאנשים מדווחים. כי אנשים מדווחים ב-99.9% את האמת וכך היה גם במקרה הזה. לצערנו, תמיד יש את האחרים. אבל אנחנו לא עובדים ולא כותבים את הנהלים ולא מתנהלים לפי מה שחלילה סורח. ההיפך, אנחנו מתנהלים לפי האנשים שאנחנו יודעים בוודאות שהיו שם ובאמת קיבלו במהירות.

ומה הם קיבלו בשלב הראשון?

בשלב הראשון כל מי שהוכר קיבל סיוע כלכלי לחודשים אוקטובר ונובמבר. סיוע כלכלי שמבוסס, זה נקרא תגמול טיפול רפואי. סיוע כספי שהתקנות מאפשרות למי שבשלב הראשון זקוק לטיפול רפואי.

אני אשמח להגיב על זה, אגב. אני שורדת הנובה ואני מאוד אשמח להגיב על זה.

אני אתן לך את רשות הדיבור.

אוקטובר ונובמבר, בחודשים הראשונים נתנו סיוע כלכלי משמעותי כדי שקודם כל תהיה את האפשרות לאנשים לחזור ולהשתקם ולהתאפס על הסיטואציה הקשה מאוד מאוד שהם עברו. מעבר לזה, המשכנו להיות איתם בקשר ועשינו סיבוב שני של טלפונים ופנינו לכוללם ב-S.M.S. אחרי החודשיים האלה אמרנו אוקיי, עכשיו, בכל זאת, גם הביטוח הלאומי פועל על פי החוק. וצריך להמשיך לבחון את הזכויות האינדיווידואליות של כל אחד לפי הנזק שנגרם לו. פנינו לכל אחד ב-S.M.S ואמרנו תראו, עכשיו יש לכם את האפשרות לפנות אלינו עם המסמכים הרפואיים שכנראה בינתיים נצברו אצלכם ולהגיד לנו מה אתם רוצים. האם אתם רוצים לפנות לוועדה רפואית? האם אתם רוצים עדיין להמשיך שתיבדק זכאותכם תט"ר לאותו סיוע?

בכמה מדובר, שלומי?

יש 3,700 אנשים שמוכרים.

שאושרו.

שאושרו. וגם אפשרנו לאנשים להגיע לוועדות ללא נוכחות. זאת אומרת, אנחנו יודעים שלחלק מהאנשים קשה להגיע לוועדות ואכן אמרנו תשלחו את המסמכים. מי שרוצה שוועדה תבחן את מצבו ללא נוכחות גם זה אפשר. ולפי הנתונים שלי כ-80 מיליון שקלים שולמו רק לאוכלוסייה הזאת בפרק זמן מאוד מאוד קצר.

מתוך אותם S.M.S ששלחתם אחרי חודשיים, כמה מענים קיבלתם שלומי?

אנחנו גם שלחנו מסרון וגם מסרון יידוע. אתה שואל על השלב הבא, על ה-S.M.S, על הבקשות של האנשים לוועדות נכויות?

מי הגיע אליכם? מה האחוזים שהגיעו אליכם?

אז ככה: אנחנו הצלחנו, בסיבוב השני הצלחנו ליצור קשר עם בערך 2,500 אנשים. חלקם מטבע הדברים לוקח זמן ליצור איתם קשר, אבל יצרנו בסיבוב השני. את ה-S.M.S ששלחנו שלחנו לכולם ואנחנו גם רואים בשטח. קיבלנו כבר כ-1,300, זאת אומרת כשליש מהקבוצה הזאת כבר פנו אלינו עם בקשה להמשך סיוע באופן שאני ציינתי. ומתוך ה-1,300 האלה בערך כבר 80% טופלו ואושרו. זאת אומרת שברור מהמסה הראשונית פחות יצטרכו את המשך הטיפול. כמובן שלכל החיים הם יוכלו לקבל את הטיפול. אבל בשלב הזה חלקם חזרו לעבודה, חזרו למסגרות. ומתוך אלה שהגישו, השליש שהגישו, כבר 80% טופלו ואנחנו ממשיכים ללוות אותם.

תודה.

תודה. אני מעבירה את רשות הדיבור לדידי אורון ממשרד הביטחון ואחר כך נאפשר לחברי כנסת. קודם כל הוא בזום.

בוקר טוב. שמי דידי אורון, אני סגן בכיר לתביעות באגף היועץ המשפטי של מערכת הביטחון. אני עומד בראש יחידת תביעות הנזיקין של משרד הביטחון. בנוסף על כך אני ברשות המאשרת לנפגעי פעולות איבה.

לגבי השאלה מבחינת הנובה. אז כמו ששלומי אמר, המספרים שלי דומים לשלו. אני סומך על המספרים שלו קצת יותר. אבל ברמה העקרונית ברגע שהוחלט שצריך לטפל, להכיר בהם, אז נפגעי הנובה הועברו רובם ברשימה מרוכזת. ב-13 בדצמבר קיבלתי רשימה ב-13:45 עם 3,358 משתתפים וב-13:55 באותו יום אושרו כולם. כך שהאישור לקח רבע שעה מבחינתי. מהרגע שזה הגיע עד הרגע שזה יצא לקח רבע שעה. היו עוד כאלה שהוכרו לפני בתביעות בודדות וגם כאלה שהוכרו אחרי. כאשר אנחנו מדברים על ההכרה הנפשית, שזו הרשימה הזאת כללה רק הכרה נפשית. כל אלה שהיו להם פגיעות פיזיות נוספות הגישו בנפרד, טופלו.

ברמה העקרונית בגדול אנחנו מדברים מהרגע שזה מגיע אליי ואם אין שום בעיות בתיק בשל החלטה בין 24 עד 48 שעות מקבלת התיק ניתנת החלטה. זה המצב כרגע.

אז איפה בעצם הבקשות תקועות אם אנחנו מסתכלים על סל השיקום?

אני אעשה רגע סדר. התהליך הוא שהתביעה מוגשת למשרד לביטוח לאומי.

זה ביטוח לאומי.

הוא מעביר אותה אליי להכרה ואני מחזיר אותה למוסד. מרגע שאני הכרתי הטיפול שלי מסתיים. כל השאר זה טיפול של המוסד לביטוח לאומי. אז הסל השיקומי בוודאי לא בידיים שלי, גם לא שאר הטיפול.

שלומי, אתה רוצה להגיד משהו לפני שניתן למשפחות, לנציגי המשפחות לטעון? נראה במה הדברים אמורים. אז הניצולים? אתה רוצה לומר משהו?

כמו שכולם דיברו פה על ניצולי הנובה, אני בעצמי ניצולת הנובה. אנשים מדברים על זה שאנחנו לא מצליחים לישון בלילות והסיוטים שאנחנו עוברים והטראומות שעברנו. אז תדמיינו את הדבר הנורא מכול וזה מה שאנחנו עוברים. אנחנו עוברים לילות לא לילות, ימים לא ימים. הקושי בחזרה לחזור לשגרה, הקושי להתמודד בכלל ביום יום. וכמו שהנציג מהביטוח הלאומי באמת אמר שהם נותנים מענה. הביטוח הלאומי נותן מענה. ואני חושבת שהוא הגוף הראשון שנתן מענה על ההתחלה והעביר כספים ובאמת פנו לראשי המסיבות ובאמת העבירו את הכספים למי שהיה צריך להעביר. אבל יש דברים לשנות ויש דברים לשפר שהם יעזרו לנו.

כי כמו שאחת החברות אמרה פה שלהביא כסף זה לא בהכרח מה שעושה טוב. אנשים לא יודעים איך להשתמש עם הכסף בצורה נכונה. זה לעזור להם לעבור תהליך שיקומי. למשל אישרו לכל השורדים 36 טיפולים פסיכולוגיים. 36 טיפולים פסיכולוגיים אחת לשבוע עושים טיפול. אני אישית מטפלת פעמיים בשבוע. מי שמטפל פעם שבוע טיפול תשעה חודשים נגמר. עוד שלושה חודשים נגמר לנו התקציב לטיפול פסיכולוגי. מה זה אומר? שעוד שלושה חודשים אנחנו בלי טיפול.

אנחנו נבקש, נאריך. לשם כך אנחנו פה.

בדיוק. זה הדברים שאפשר לשפר וצריך לשפר.

אין לכם אפשרות לפנות לביטוח הלאומי?

כרגע זה אושר עד 36. זה התחיל ב-12 טיפולים ואחר כך זה עבר ל-36 טיפולים. 36 טיפולים זה נגמר. אחר כך יש גם את הנושא הזה של החיילים. כל מי שסדיר שהיה במסיבות, 180 שהיו במסיבות לא מקבלים שום מענה. שום מענה. אין להם שום מענה היום בביטוח הלאומי, כי זה נופל.

שלומי, זה מוכר לך?

זה משרד הביטחון לא נותן להם כלום.

ביטוח לאומי לא מטפל בחיילים. צריך לפנות למשרד הביטחון בהקשר הזה.

רגע, אז אפשר לדעת ממשרד הביטחון כמה חיילים הגישו בקשות וכמה נענו?

היא אומרת פה שיש 180.

אני יודעת שבכל המסיבות היו 180 חיילים.

זה אגף השיקום של משרד הביטחון. אין פה נציג שייתן לנו מענה.

180 חיילים סדיר, 800 מילואים.

נכון. אז המילואים כן קיבלו והסדיר לא קיבלו. 180 חיילים לא קיבלו מענה.

נכון. 180 סדיר שייכים למשרד הביטחון לא לביטוח לאומי. והפנייה שלהם צריכה להיות דרך משרד הביטחון.

ורק להגיד ש-180 חיילים שהיו במסיבות הם לא קיבלו עד עכשיו שום מענה מביטוח לאומי ולא קיבלו שום תמיכה, שהתמיכה הזאת חשובה. ביטוח לאומי נתן אופציה של תט"ר – תגמול טיפול רפואי לכל השורדים שבעצם לא הצליחו לחזור לעבודה, כמוני. אני חושבת שהרבה מאוד שורדים איבדו משמעות וקשה מאוד לחזור לעבודה לפני כן, שעבדנו לפני.

אני יכולה להגיד שגם זה נקודה לשיפור, לביטוח הלאומי, שהנציגים של הביטוח הלאומי לא יודעים את החומר. אתה מתקשר לביטוח לאומי ואתה אומר להם מגיע לי תט"ר, מעבירים לך סכום מסוים של 7,000 שקלים. אני אומרת לה למה מגיע לי 7,000 שקלים? אני משתכרת יותר מ-7,000 שקלים, לפני כן השתכרתי ב-20,000 שקלים. למה מגיע לי רק 7,000? לא, זה החוק. אני אומרת לה בואי תסתכלי בעצמך באתר של ביטוח לאומי שכתוב שזה לפי תלושי המשכורת. ואחרי שיחה, אחרי שיחה ולהעביר מנהלת, להעביר מנהלת, הצלחתי לקבל. אז כן, יש תשובה ויש מענה. אבל הרבה מהשורדים נופלים בכיסאות, בבירוקרטיה. תגישו ככה, תמלאו ככה, תעשו ככה. ואני כן חושבת שצריך להיות יותר רגישים ויותר עדינים אליהם ולהבין את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. כי זה שאני מצליחה לקום ולמלא את הטפסים ולשים את כל מה שצריך זה יפה, אבל לא כולם מצליחים. והרבה חברים שלי נופלים בין הכיסאות ואומרים לי תעזבי אותי, אני לא רוצה, לא צריך את הכסף שלהם. והולכים ונופלים לחזור לשימוש בסמים ודברים שכאילו גורמים להם רק הפוך משיקום.

שלומי, אתה יכול בבקשה לעדכן אותנו, הייתה התכתבות בין ירונה שלום המנכ"לית לבין משרד הביטחון, יש התכתבות. אתה יכול לעדכן אותנו מה קרה עם זה?

הנציגים שלנו ישבו עם נציגי צה"ל בניסיון להבין את הקושי בטיפול בחיילי צה"ל. כפי שנאמר פה, אנחנו לא מטפלים בחיילי צה"ל.

כן. אבל היו התכתבויות, בכל זאת.

נכון. אנחנו גם פגשנו אותם וישבנו איתם בקריה. אני לא רוצה לייצג אותם, אבל הם אומרים שהם מטפלים במובן הוליסטי בחיילים באופן שאזרחים לא מטופלים. לכן בגלל שהם נותנים סיוע אחר וגם רפואי וכו' וכו' אז הזכויות שלהם והטיפול שלהם שונה מהזכויות של האזרחים. לכן מה שהביטוח הלאומי נתן לאזרחים זה לא אחד לאחד מה שהם נתנו. הם כן ניסו למצוא איזה שהיא דרך לתת סיוע, מענק גם לחיילים הללו. אנחנו הסכמנו לנסות לסייע ככל שאנחנו יכולים. אבל באמת התשובות הן למשרד הביטחון, לא אלינו בהקשר הזה.

אז אנחנו נפנה אליהם, תודה.

אנחנו צריכים באמת את אגף השיקום. למה הוא לא נותן להם מעמד?

נראה שדווקא החיילים פה מתעכבים.

או שניזום דיון או שהוועדה תפנה.

כן. אבל קודם כל אפשר לקבל מהם איזה שהוא מסמך רשמי, להבין. אולי אפשר להעלות אותם בזום, לנסות לתפוס אותם, להעלות אותם בזום.

יש לי נקודה חשובה שגם הייתי רוצה לדבר עליה. זה עניין הטיפולים הפסיכולוגיים הפרטיים.

רק רגע, תורי לדבר. נעים מאוד, אני אמא של אלעזר, ניצול נובה. ואנחנו פורום הורים שמנסים לדאוג לצרכים של ניצולי נובה בכל השטחים, בכל הממדים, בכל הקטסטרופות שעברנו. אני רוצה להתחיל בכלל בנושא אחר לגמרי. תראו, נרצחנו, נשחטנו, ירו בנו, שרפו אותנו. אבל אנחנו צריכים לשבת בוועדות רפואיות של ביטוח לאומי, עם פסיכיאטר שיסמן לנו "וי" אם אנחנו ישנים בלילה או לא ישנים בלילה.

כל העניין הזה של ועדה רפואית, לא מדברת על התקצוב הראשוני, אוקיי, יפה מאוד. חודשיים עברו. אחרי זה, מה, מראש ולמפרע אנחנו לא צריכים לשבת בוועדה רפואית. כולנו היינו בנובה, כולל ההורים, אגב. כשהורה נמצא בקשר עם הבן שלו ונגמרה הסוללה והמשפט האחרון הוא אומר לאבא שלו או אמא שלו 'תשמעו, המחבל 4 מטר ממני' אז גם הוא עבר קטסטרופה עד שהוא התקשר אליו אחר כך אחרי כמה וכמה שעות. אז כל הדברים האלה, אנחנו לא צריכים לעבור ועדות רפואיות. אנחנו צריכים כרטיס נובה, אוטומטית הכרה שעברנו זוועה. שעברנו מקרה קטסטרופלי. ואנחנו משם צריכים סל שיקום אוטומטי. סל שיקום אוטומטי זה אומר טיפולים הוליסטיים לצמיתות. כי אתם יודעים, טראומה יכולה גם לצאת אחרי חמש שנים. אז אנחנו מדברים על טיפולים הוליסטיים או לא, או פסיכולוג או לא משנה מה, אנחנו נקבע את זה לפי המשך העניינים. אבל אנחנו צריכים טיפולים לצמיתות.

בנוסף, נתנו למשרד הרווחה תקציב, כן? למה לא שומעים מכם כל כך הרבה זמן? חצי שנה. אנחנו, ניצולים מדברים איתי אומרים לי אף אחד לא דפק אצלנו בדלת. אף אחד לא חיבק אותי מאז, אף אחד לא שאל איך אני מרגיש. למה אתם לא מקימים צוותים אקטיביים שיגיעו הביתה, הביתה לתוך הבית של הבן אדם. ילוו אותו משפטית, ילוו אותו נפשית. אנשים לא קמים, לא הולכים לביטוח לאומי. לא הולכים לעבור את כל הוועדות הרפואיות. למה אנשים לא מגיעים צוותים? קשה לכם, אין לכם מספיק עובדים סוציאליים? בבקשה, תפנו לעם. הכול התחיל מהעם. כל העמותות הם יצאו מהעם עכשיו. תפנו למתנדבים בעם. אנחנו גם לא נקבל שום דבר שבא פטרנלי. לא מביטוח לאומי. אם יבוא אליי נציג של ביטוח לאומי אני יכולה להגיד לו תסגור את הדלת ותמשיך הלאה. אנחנו צריכים אנשים עם לב, אנשים שעברו איזה שהיא הכשרה של טיפול בטראומה. יגיעו לבתים. אני לא רוצה להגיד עשרות צוותים, אני רוצה להגיד אלפי צוותים. כמספר המשפחות. 4,000 משפחות? אוקיי, 4,000 משפחות. 50,000 אנשים מעגל שני ושלישי? קדימה. זה השיקום. איפה אתם? איפה אתם משרד הרווחה?

איפה אתם גם ביטוח לאומי להבין שאנחנו לא צריכים לשבת בוועדה רפואית.

דפנה, אני אתייחס למה שהעלית בהמשך, יש לי תשובה. חה"כ דבי.

כבוד יושבת-הראש, משפחות יקרות, יוזמי הדיון, תודה, בהחלט דיון חשוב. לפני שאני אומר כמה משפטים אז לצערי הבוקר החלל ה-600, חלל המלחמה, נדב כהן, אנחנו משתתפים בצער המשפחות ובצער המשפחה. כמובן אני ממשיכה ומצטרפת לקריאת משפחות החטופים והחטופות לעשות הכול להשיבם הביתה.

כבר בחודש הראשון אני רוצה לומר שעלתה פה הצעה לדיון מהיר והתקיימו שני דיונים בנושא להכיר בנפגעי נובה. ומאחר ואני תושבת שדרות אז גם נחשפתי לסיפור הזה. הבית שלו היה, מסביבו היה מחבלים. הבת שלי חברת קיבוץ כפר עזה, אני שותפה לחוויות שלכם, הורים ולשורדים כאן. וזה היה הדבר הראשון שהעליתי כאן ואמרתי אנחנו לא רוצים הוכחת נזק. קודם כל תיגשו לאנשים האלה, תפנו, תיצרו קשר טלפוני, תגיעו אליהם לבתים.

אני חייבת באמת לציין שביטוח לאומי נרתם. אני יכולה לומר לכם שהוא נרתם ובאמת יצאו S.M.S ואפילו הצלחנו לקבל משוב שהוא מעבר למה שציפינו. אני גם יכולה לספר לכם על אחד משורדי הנובה שאח שלו פנה אליי באופן אישי ואמר הוא צורח בלילות, אין לנו סידור. מה הסיכוי לסדר לו כלב? ואני אומרת לכם, תוך שלושה שבועות הוא קיבל כלב. דאגנו ולחצנו. ונכון שזה מקרה. אבל ללא ספק אתם חייבים את החיבוק, את הטיפול הרגשי ואת המעטפת ההגנתית. כי זה לא רק, כלומר, אתם עברתם, אבל אני דווקא באה מהמקום שאני ממש מרגישה. וכשאני שומעת כאן על מספר קצוב של טיפולים רגשיים זה לא מספיק. כי פה זה לא יסתיים.

לכן צריך, כבוד יושבת-הראש, לבדוק מה לגבי זה. דבר נוסף, צריך את משרד הביטחון. לא יתכן שחיילים פה ואם סדירים, אז מה, הטראומה עברה להם? הם לא סובלים? אנחנו יודעים גם כמה מסוכן, במיוחד חיילים שמחזיקים נשק. אנחנו יודעים מה קורה איתם? אולי, לצערי גם יש חלק מתאבדים, שמענו את הסיפור הזה. אנחנו רוצים תשובות.

בבקשה שלך לא הוזכרו חיילים, לכן הם לא הוזמנו.

אז אולי צריך דיון המשך גם בנושא הטיפולים.

אפשר, אנחנו נפנה אליהם.

ואני רוצה רק באמת לנצל את המעמד הזה ובאמת, שלומי וירונה.

הם עושים עבודת קודש, הביטוח הלאומי.

הביטוח הלאומי עובדים. אני מבינה את הטענות שלך לנושא הרווחה.

גם לביטוח לאומי, כי הם לא צריכים לעבור ועדה רפואית.

אני לא, חלילה, אני אתכם, לא נגדכם, שלא תבינו לא נכון. אבל עם זאת, זה אירוע ענק. מדינת ישראל לצערי, אני אומרת לכם, מהמקום שלי, לא הייתה מוכנה. לא הייתה מוכנה. אוספים את השברים וזה. ולכן טוב מאוד שיש את הוועדות. ההערות שלכם מאוד מאוד חשובות. ואני חושבת שמגיע להם דיון נוסף שצריך להתקדם ולתת פתרונות. תודה רבה.

חה"כ שרן את רוצה לפני בן לולו?

רק לשנייה. אני פשוט קיבלתי הודעה. אני רוצה גם להקריא אותה ולשאול את ביטוח לאומי בקשר לזה גם כן. גילינו, קודם כל, שהחיילים לא מטופלים כמו שצריך. וכמובן שחייבים בטח בהם לטפל. זה חבר'ה כל שכבת הגיל הזאת איבדו חברים. אם הם שרדו את הנובה הם עוברים פוסט טראומה. מי כמוך, אתי, יודעת איך אגף שיקום עובד. יש לך שנים של ניסיון מולם. אנחנו חייבים לטפל בזה. לא יכול להיות שאנחנו נפקיר אותם בצד.

חבל שגב' לימור לא כאן.

ודבר נוסף, אני קיבלתי הודעה ממגן, ואני רוצה להקריא אותה, כי יש כאן עוד כשל. "שמי מגן, אני ניצלתי מהנובה. אני פונה בקשר לוועדה. אבא שלי הגיבור באותו היום בא לחלץ אותי. ובסוף יצאנו משם עם אוטו מלא בניצולים. בדרך הוא פגש גם את עוז דוידיאן והביא אותו לשם, כך שבעקיפין עזר לחלץ עוד המון. מאז המצב שלו הדרדר נפשית והוא פוטר מהעבודה שלו. הוא חי במבנה ארעי, מחוסר דיור וחי בקושי מקצבה של הבטחת הכנסה. היום הוא לא מצליח לקבל סיוע מביטוח לאומי. אמרו לנו שהוא אמור לקבל תט"ר כמו כולנו. כל פעם כשאני דיברתי עם מישהו, אבל בסוף לא אישרו לו. עד היום גוררים אותו וכל פעם נותנים לו תשובות מכובסות. ובינתיים הוא בקושי חי. יכול להיות שיש עוד כמוהו שנפלו בין הכיסאות שלא נמצאים ברשימות של המסיבה או לא נופלים בדיוק בהגדרה, אבל עדיין נפגעו נפשית ולא מטפלים בהם. רציתי לבדוק אם רלוונטי לדבר על זה בוועדה".

אני רוצה להגיד, יש כל כך הרבה גיבורים. יש גם בחור ממושב פטיש, שיצא שם עם הטנדר שלו וחילץ מאות, אם לא אלפי ילדים. אלפים. האנשים האלה הם מוכרים בביטוח לאומי? הם מקבלים פיצויים? תקשיבו, אני פגשתי את הבחור הזה, הוא בפוסט טראומה מטורפת. הוא סיפר דברים שהוא ראה. הוא אמר שבלילות הוא רואה את הגופות האלו. סליחה, אני חייבת.

שר העבודה מנסה לקדם את הנושא.

אני אתאר את זה בשבילו. הוא ראה גופות ערומות תלויות על עצים. הוא הוריד אותם מהתלייה הזאת שתלו אותם המחבלים, שאני לא רוצה להגיד בכלל מה הוא סיפר שעשו לגופות שלהם שהם היו תלויים על העצים שם. הוא רואה את הילדים האלה כל לילה בחלומות האלה. לא יכול להיות שהגיבורים האלו שיצאו עם רכבים פרטיים, בלי נשקים, הורים שרצו להציל את הילדים שלהם, ששמעו כדורים שורקים פוגעים ברכבים שלהם, לא יקבלו אישור פיצוי מביטוח לאומי. כמה בקשות של הורים כאלה הוגשו, כמה התקבלו?

שלומי, זה בטיפולו של השר אני חושבת.

רגע, אז שביטוח לאומי יענה.

לא, אולי כן הוגשו.

השר הוא ממונה על הביטוח הלאומי.

אני שמח שהדיון הזה נעשה בכנסת. כיוון שהכנסת היא בית המחוקקים והביטוח הלאומי עובד על פי חוק התגמולים, נפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970. הביטוח הלאומי מפנה אנשים לוועדות כי החוק מבקש, כמו חיילי צה"ל.

אז לשנות את החוק.

אז יש הצעת חוק של חה"כ פינדרוס, הצעת חוק פרטית והיא אמורה להתמזג עם הצעת חוק ממשלתית. ומיד בתחילת מושב הקיץ בעוד חודש ימים היא תידון והיא תעבור בעזרת השם.

אני קוראת מפה לכל חברי הכנסת, לעצור את היציאה לפגרה. אין חופש לחטופים שיושבים עזה, אין פגרה. 134 אנשים, רובם עדיין חיים, נמצאים שם. 19 נשים עדיין עוברות אונס כל יום, כל שעה. נשים יהודיות. אין פגרה. לא יוצאים לפגרה. סליחה שאני מפריעה לכם, אני גם אצא מפה.

לי קוראים אילה מצגר. ואני היום הבאתי את נדב כי אין לו קול. אני הקול של יורם מצגר. אני לא יודעת אם הוא חי או מת. הוא בן 80 בעזה, חטוף בעזה כבר 178 ימים. נלקח מהבית שלו. את נדבר רציתי לגייס את אחותו שתעזור לי והיא אמרה לי תקשיבי לי, אני לא יכולה ואין לי אף אחד אחר. קברתי את אבא, קברתי את אחי. אני עכשיו מטפלת באמא שחזרה מהשבי. אני לא יכולה גם להצטרף אליכם למאבק. תבינו, המשפחות מרוסקות. מועצה אזורית אשכול מרוסקת. אתם מדברים פה על עזרה סוציאלית, לקיבוץ בארי עדיין אין עובד סוציאלי. לא מצאו להם, לקיבוץ בארי. זה המצב של מדינת ישראל.

ואני אומרת לכם, אני קוראת לכם עכשיו, חברי הכנסת מפה. אני יודעת איפה זה תקוע. אני הגעתי למסקנה, אחרי חצי שנה, שזה תקוע אצל בן אדם אחד, שקשה לו לקבל החלטות. היו פה הרבה הזדמנויות כבר להחזיר אותם הביתה ולסיים את הסאגה הנוראית הזאת ולהתחיל שיקום. זה תקוע אצל נתניהו. ואני קוראת לכם מפה תבחרו את הצד הנכון בהיסטוריה. תשאלו את עצמכם מול המראה מה אתם רוצים שהנכדים שלכם יכתבו בעבודת השורשים שלהם. אם אבא, אמא, סבא או סבתא, היו שם כדי להציל אותם, את מי שעוד אפשר, או שהם עזרו להפקרה הזאת ותרמו לתמונת ניצחון של 134 ארונות. כי זה מה שיהיה. עוד חצי שנה יהיו פה רק ארונות להחזיר. ואז המחיר באמת יהיה מאוד נמוך.

אתם נציגי הציבור שלנו ויש לכם כלים פרלמנטריים לעשות הכול, הכול כדי להזיז פה עניינים. וזה אחריותכם וזה יהיה כתוב עליכם. תעשו הכול. אין חופש פסח, אין פגרה, אין חג פסח. לי לא יהיה פסח. אני אשב מול חברי הכנסת בערב פסח. ערב פסח יוצא היום ה-200. אני בערב פסח אשב מול הבית של ביבי בקיסריה. זהו, אין פסח. אין יציאה לפגרה. אני מצפה מכם לבוא לפה כל יום ולעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה ולטפל בכל הנפגעים. כי הטראומה הזאת צריכה להיות מטופלת עכשיו. ואתם האנשים שאחראים לזה. תודה.

שלום לכולם. אני איציק, אבא של אוראל. בהמשך לשיח מקודם של חברת הכנסת אני רוצה להשמיע לכם משהו ותבינו מה זה גיבור.

(נשמע קטע אודיו)

כמו שאתם שומעים פה, זה המנוסה בשעה 8:30-8:40. שכל מי שהיה בחפ"ק הנובה ובחר להציל אנשים, כמו הבן שלי המלאך, עבר וחווה באותו רגע. אני במשך חמישה חודשים חוקר למה כולם צעקו את השם של אוראל שם, למה "אוראל לאן? אוראל לאן?". ואז אני מתחבר ל-S.M.S שיש לי איתו משעה 8:00 שהוא אומר לי "יש פה טנק, אני הולך לקחת נשק". הבן שלי היה לוחם מג"ב. הבן שלי נלחם שם בהמשך למה שאת אומרת. הוא היה מנהל הבר עם עוד שני חברים שלו.

כל מי שהיה איתם בבר עשה ימינה, הגיע הביתה. עם כדור ברגל, כדור בכתף, אבל הגיע הביתה. הוא חי, הוא קיים והוא ניצול. אני, אשתי, המעגל הרחב שלנו, שאני לוקח את זה על עצמי, אני אמרתי לו לך תיקח נשק, למרות שזה היה לי ברור שזה מה שהוא יעשה. אבל כן, גם אנחנו סובלים. גם אנחנו מרוסקים וגם אנחנו גמורים. ובסופו של דבר הבן שלי לא ניצל. הבן שלי אחרי הריצה הזאת, יש לי פה עוד סרטון שהוא מוביל מישהו על אלונקה עם אינפוזיה. אז הוא בחר להיות מלאך, הוא בחר להילחם בשביל המדינה הזאת. אבל המדינה הזאת לא רואה אותנו, אנחנו שקופים. אנחנו משפחות של נרצחים, הפכנו להיות שקופים. ליבי עם כל החטופים פה, עם כל המשפחות של החטופים האלה, הם חלק מהעם שלי, הם אחים שלי.

אבל אני אגיד לכם משהו בנימה, על הכותרת של הוועדה. ועדת העבודה והרווחה. אז בהמשך ישיר לרצח שעשו לנו ובהמשך ישיר לנפש שלנו שנגמרה, לי יש עוד שלושה ילדים בבית לגדל. אני לא יכול להיות 200% בעבודה שלי כמו שהייתי. אני עובד במקום 14 שנה, באופן פרטי אני יכול להגיד את זה, והיום אני כבר אשתמש בשם שלו. אני עובד בארגון שקוראים לו יד 2, מחזיקים בו אקסל שפירנגר חברה גרמנית. אני בחודש אוגוסט, אפילו מרוב שהייתי עובד טוב העלו לי שכר. אבל אחרי 7.10 הארגון שלי לא יודע לעכל את מה שקרה. ולא רק שביטוח לאומי לא עוזר לי ולא תומך בי כלכלית, גם המעסיק שלי בתגובה הוריד לי 20% מהשכר ועשה לי הלנת שכר.

אז אם הכותרת של הוועדה זה עבודה ורווחה, בואו תגידו לי אתם איך לא הגנתם עלינו, על ההורים השכולים. על אלה שהילדים שלהם נלחמו שם. ודיברת על גופות? אני ראיתי 300 גופות בערך. כי החבר'ה שלי שרצו לחלץ את אוראל לפי האיכון באפל ווטש, ראו משאיות של תנובה עם גופות. ואז התחלנו לחפש אותו. ארבעה ימים לקח לנו לאתר אותו. ובסוף אנחנו איתרנו אותו, לא אף אחד אחר. לא המדינה, לא המשטרה ולא אף אחד אחר. ואת זה הבת שלי הקטנה בת 10 גילתה בטיק טוק. בטיק טוק היא גילתה שאח שלה נרצח.

אז לי לא הייתה הרבה ברירה וכדי להמשיך להתקיים הגשתי תביעה נגד המעסיק שלי, אחרי 14 שנה, שזה בית. אבל זו ועדת עבודה ורווחה. אף אחד לא רואה אותנו, חבר'ה. אנחנו שקופים. הילדים שלנו נלחמו על המדינה הזאת. אתי, יושבת-ראש הוועדה, אני אקח את זה לצד האישי, כי את לא חווית ולא תחווי את זה ואני מאחל לך שלא תחווי. אבל תחשבי שיש לי עוד שלושה ילדים בבית לגדל. איך אני יכול להתמודד עם זה? איפה אני יכול למצוא את השלווה שלי לקום בבוקר, לעשות משהו, כשאני יודע שהבנק יתקשר והארנונה, כל מקום שאני אהיה חייב לו איזה שהיא חבות. אני לפני 7 באוקטובר הייתי אדם מאושר עד הגג. היו לי חיים טובים, ארבעה ילדים. מרוצה, נהנה, מבלה. כיבו לי את האור ב-7 באוקטובר. אתם יודעים גם איזה אבסורד? זה יום ההולדת שלי. לא רק שכיבו לי את האור, לקחו לי את היום שנולדתי בו.

בהמשך לזה, המעסיקים ממשיכים להתעמר בנו. בעוד הרבה משפחות, לא רק בי.

אתה מוכר כהורה שכול?

לצערי הרב אני נופל ב-0.02 של שלומי פה, אבל שלומי מכיר את המקרה שלי והוא מטפל בי אישית. אני יכול להגיד לך שהוא עושה עבודת קודש. זה סתם משהו טכני, שאני מקווה שזה יקרה. חצי שנה זה בסדר. אבל הנה, אלמוג פה, הוא מכיר את הדיון. אני נלחם בשם המשפחות שלא פה. ואני פה היום, אני הוזמנתי לוועדה השנייה גם. אני פה כדי לצעוק את זה. חבר'ה, זו ועדת עבודה ורווחה. תנו לנו לא להיות ברווחה, תנו לנו להיות בעבודה. אבל העבודה היום היא בבית. לחנך את הילדים שלי, שה-7 באוקטובר עבר. שאני לא אקבל S.M.S בבוקר ואני אצטט לכם אותו, מהמורה של הבן שלי הקטן, בן 7: "במסיבה של תמר, הכתבה לאביאל. בוקר טוב. אביאל לא הכין שיעורי בית. אין חתימות על הקריאה. מעדכנת". איך אביאל יכול להכין שיעורי בית כשסבתא באה למסיבה? איזה מצב אנחנו מגיעים פה? סבתא באה למסיבה? אני יושב עם הילד לעשות שיעורי בית. הוא אומר לי "איזה מסיבה, אבא?"

איפה אתם חיים? אנחנו גמורים, עם אפס עזרה. אפס. ואני לא מפיל את זה על שלומי, אני מפיל את זה על כולם פה. חבר'ה, תתעוררו. יש גם ניצולים, אני מבין. אבל אנחנו רצחו לנו את הנפש. עם מה שאני מתקיים זה עם הסרטונים של הבן שלי שרצה להציל. והלך ונלחם. עם איזה, עם איזה שלווה אני יכול לקום בבוקר כשאני צריך לדאוג לפרנסה שלי כי המעסיק שלי מתעמר בי או עם איזה שלווה אני יכול לקום בבוקר כשיש לי שלושה ילדים שאני צריך לטפל בהם. מי עוזר לנו? מי יכול לקום במדינה הזאת ולעזור לנו?

חבר'ה, אתם נמצאים בוועדת רווחה ועבודה. אנחנו עבדנו במקומות. יושבת פה ניצולה, אני לא זוכר את השם שלה. אבל לפני רגע היא אמרה שהיא נלחמת בביטוח הלאומי ובסוף היא מגלה שהיא זכאית אנחנו לא זכאים ועוד מתעמרים בנו. לא רואים אותנו. לא את ההורים השכולים, לא את האחים השכולים. ובסופו של דבר, אני אגיד לכם, זה קרב ובא שיהיה פה הרבה איציק סעידיאן. לא אחד, לא שניים. יהיו פה 50. כי ההורים כבר מרוסקים. כשאב שכול מתרסק, ואני אומר לכם, אני אב שכול מרוסק היום.

יש פה את אלמוג, שהוא איתי כבר חצי שנה בתוך התהליך, הוא יודע מי אני. הוא יגיד לכם. לפני חצי שנה הייתי בן אדם אחר לגמרי. היום אני כבוי. אני לא יכול לקום בבוקר ולהסתכל לילדים שלי בעיניים כי אני לא יודע איך אני פותר להם את הבעיות. אני לוקח אותם לפסיכולוגים ואני לוקח אותם לטיפולים הכי טובים. אני לא יודע אם אתם יודעים, אתי, ענת או אורית, אבל פסיכיאטר עולה 3,500 שקלים. כשיש לי שלושה ילדים לקחת לפסיכיאטר או אותי ואת אשתי, מאיפה אני אביא את זה? אני אלך לגנוב? אני אושיט יד בצומת? חבר'ה, תתעוררו על החיים שלהם. תנו לנו עזרה. תפצירו במעסיקים שלנו לעצור הכול. אף אחד לא אנס, אף אחד לא גנב לפני 7 באוקטובר. אנחנו באנו לקיים את הצוואה של הילדים שלנו. להילחם על המדינה הזאת. זה מה שהבן שלי עשה עם עוד שני חברים הכי טובים שלו, שהם בני הדודים. ואתם צריכים לדאוג לנו ששלושת הילדים שלנו לא יהיו במקום הזה כמו עוד 1,400 אחים. תתעוררו, בבקשה.

אתם כל יום לוקחים את זה לדיון ודיון ודיון. שימו יד על השלטר. תביאו את שר האוצר, תעבירו את התקציבים לשלומי. שחבר'ה, תבינו את זה, אנחנו לא יכולים לצאת מהכרית.

איציק, אפשר ברשותך? יש חשיבה למה שטענתך. אני רוצה גם לחברת הכנסת שרן. נושא הדיון עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם. אז חלק אנחנו, לגבי משפחותיהם יש הצעת חוק שהגיש אותה חה"כ פינדרוס.

זו הצעת החוק של הוועדה שאנחנו נמצאים בה, בפניות הציבור. ואני חבר, חלק מהוועדה הזאת. אבל זה לא זז, אתי. הצעות החוק האלה לא עוזרות לנו כשהבנק מתקשר. הבן אדם לא יכול להתקיים. כשהפסיכיאטר צריך כסף אין לנו איך להתקיים. תבינו, הצעות חוק לא עוזרות לנו.

אבל זו הצעת חוק ממשלתית.

עזבי, אבל מה היא אומרת, תסתכלי. עיכוב פיצויים. אל תעכבו, שימו את הכסף, שימו את הטיפול. אם אני צריך פסיכיאטר, תנו לנו פסיכיאטר.

אנחנו נדבר עם השר יואב בן צור, בלי נדר. אנחנו נדבר איתו. נקיים פגישה דחופה איתו בהמשך לישיבה. וכבר השבוע הזה נשב איתו לפגישה דחופה.

שני דברים בעניין הזה.

הדבר הראשון הוא שהגיבורים שהם לא בהכרח בני משפחות. גם בני משפחות, אבל גם אחרים שנרתמו לבוא ולהציל את שורדי הנובה. אני לא יודעת אם הם נמצאים בתוך החקיקה הזאת.

אז נכניס. אפשר לשפר.

לא נמצאים, אנחנו שקופים. זה מה שאני אומר לך.

זה חובה לטפל. והדבר השני אתי, את יודעת.

שרן, אנחנו נכניס, נשפר את ההצעה.

באמת לא נעים לי, אבל באים לפה משפחות החטופים ובצדק. הם אומרים אנחנו יוצאים לפגרה, פגרה שאנחנו לא אמורים לצאת אליה.

בואו לא ניכנס לפוליטיקה.

אתי, הליך החקיקה ייעצר עכשיו למשך חודשיים.

הוא לא ייעצר. יושבים ויושבים ויושבים, יש הרבה דיונים.

למשך חודשיים לא נוכל לדון בה ולא נוכל להעביר אותה במשך חודשיים והם יצטרכו לשבת על הספסלים.

שרן, אני חולקת עלייך. יש דיונים.

עד שנסיים. אבל לא דנים בחוקים.

בוועדה יש דיונים שאנחנו מעבירים דברים.

כן, לא הבנתי מה הבעיה לכנס את הוועדה בפגרה.

מותר לך שני דיונים לאורך כל הפגרה.

יש לך 20 חוקים שחייבים להעביר באופן דחוף.

אפשר להתכנס בתקופת הפגרה. את חברת כנסת ותיקה.

אף אחד לא יוצא לפגרה ואנחנו נהיה פה.

- - - שדיונים בוועדות בהצעות החוק יהיו ללא מגבלה. בואו ביחד, כחברי כנסת נחליט.

אבל אתם לוקחים את זה למקום פוליטי, זה לא ייתן כלום.

לא, אנחנו לא רוצים פוליטיקה.

הצעות חוק יהיו ללא הגבלה. בואו ביחד נתאגד חברי הכנסת, ליושב ראש הכנסת, ונדרוש את זה.

במקום הדיון הזה נעשה נשב עם יו"ר הקואליציה, נשב עם השר הנוגע בדבר, עם הנציגים של הביטוח הלאומי. יש לנו שבוע, יש לנו גם את שבוע הבא. ואת חברת כנסת ותיקה. והיו הרבה דיונים לפנים משורת הדין והתכנסנו גם בפגרה.

אבל אתי, יש לנו שורה של 30 הצעות חוק שצריך להעביר. אי אפשר לעשות את זה בפגרה בתוך התנאים שהיום נמצאים.

אל תיקחו את זה למקום הפוליטי. אל תיקחו את זה למקום הפוליטי.

לא, לא, זה לא עניין פוליטי.

אני מבין אתכם, אני מבין את הבירוקרטיה. אבל אתם צריכים להבין שכל דקה שלכם זה עשור אצלי בבית. אני צריך להמשיך לבוא הביתה ולדאוג לילדים שלי.

ללא ספק. תקשיב.

חבר'ה, איפה אתם? איפה?

אני רוצה לומר לך, אנחנו העברנו כאן חוק, הצעת חוק שמדברת על נשות המילואימניקים וכל הנושא של - - -.

איפה אנחנו הורים שכולים?

אז אני אומרת לך שברגע זה היועצת שלי כתבה, כי אני שומעת לראשונה, וגם הורים שכולים.

אני לא בחוק, אני אומר לך שאני שלושה חודשים פה ואני לא בחוק.

גם הורים של חללים לא יהיה אפשרות לפטר או לצמצם להם משרות.

אז בואי, את רוצה את המכתב לשימוע שלי יום שלישי?

לפחות לשנה.

את רוצה לבוא איתי לשימוע יום שלישי?

למה אתה לא קורא לי לבוא איתך? אנחנו בקשר.

כי אני מרוסק, אלמוג. אלמוג, אני מרוסק.

אני בא איתך לשימוע. אתה יודע שתפעיל אותי מתי שצריך.

אני יכולה לומר לך שאפשר לבוא לשימוע.

אוי ואבוי להם, בושה וחרפה.

ואני כעורכת דין שליוותה הרבה בשימועים, אם יש דבר אחד שזה יהיה בגלל הסוגייה הזו, דמם בראשם.

אז אני אומר לך שזה לא הגיוני ולא אמיתי. ואני דיברתי שלשום עם סבתא שמטפלת בשני הנכדים כי הבת שלה נרצחה וגם היא בבית.

ואני אשמח שתעביר לי את הטלפון של המעסיק לך, אני אדבר איתו בטלפון.

זה לא יעזור לך. כבר דיבר איתו אלמוג וחה"כ שקלים וזה בן אדם שאני לא רוצה להגיד את השם שלו.

אלמוג, אתה יכול לעדכן אותנו לגבי המעסיק שלו? מה עלה בשיחה?

אני מקווה להשיג קיזוז.

אנחנו רוצים את השמות שלהם.

הנה, אני אומר לך פה. יד 2, חברה מדהימה. מדהימה. אני, אני מהמקימים שלה, עם הילדים שגדלו שם. 10 שנים. אני 14 שנה עוד מעט בשנה. אני עשיתי את המקום הזה, לא המנכ"ל שנמצא שם שנה. והוא לא רואה אותי ממטר והוא ממציא עליי דברים. ופתאום אחרי 14 שנה אחרי שאני עובד מצטיין, מנהל מצטיין, מקים צוות, מכניס לחברה הזאת מיליונים על מילונים, לא סופרים אותי אחרי 7 באוקטובר. כי אני לא 200%.

חמור מאוד.

אבל אין חקיקה. אין חקיקה. ואני צריך להיות בבית שלי ככה.

תגיד את השמות של המעסיקים בקול רם.

את רוצה שאני אגלה לך משהו? אחרי ארבעה חודשים שאני נלחם כדי שבאמת ישחררו אותי ויורידו אותי מהדבר הזה ולא יפטרו אותי, כי לא מגיע לי. והמנהל, המנכ"ל מייצר חקירה פנימית בתוך הארגון ולא מספר ומספר סיפורים עליי. אני מגיש תביעה על הלנת שכר. את יודעת מה הייתה התגובה? חמש שעות אחרי, 21:00 אני מקבל זימון לשימוע. ולא רק שאני מקבל זימון לשימוע מומצא עם כשלים וחרטות, עזבי את זה. האבסורד שהגשתי תביעה בבית הדין. ביקשו צו איסור פרסום. דיון בדלתיים סגורות. למזלי שהשופט נפנף אותם. אבל השופט נפנף וקבע דיון לינואר. איך אני אחיה עד ינואר? את תשלמי לי משכנתה? את תשלמי לי ארנונה? את תשלמי לי 17,000 שקלים טיפו פסיכולוגי ופסיכיאטרי בחודש?

ביקשתם זירוז של ההליך?

ביקשנו הכול, לא הולך. שום דבר. את יודעת למה? כי אני אב שכול ולא רואים אותי. אז אלמוג ידבר ואני ברשותו אתן לו לדבר.

גברתי יושבת-הראש. אני חושב שיש לנו פה באמת פורום מפואר ואני אסביר למה. בכל המקרים שאנחנו מקבלים יש פה פער ניכר בין הרצו והיכולת לעזור לבין שעון החול שהתהפך ב-7 באוקטובר ב-6:29. ושעון החול הזה לא נעצר.

בכל הכבוד לביטוח הלאומי שבאמת הם עושים עבודת קודש. באמת, אני לא מכיר עוד ארגון שהיה יודע לעמוד מול צונאמי כזה מטורף. באמת, זה פשוט להצדיע לכם. לירונה ולמנכ"ל החדש, שאפו ענק. ויחד עם זאת, הביטוח הלאומי חייב להעמיד, לעניות דעתי שלומי, אולי זה רעיון שכדאי לכם לקדם, לשים מספר פרויקטורים בעלי תפקידים, שיודעים לתת מענה. עם קו אונליין. ממש להקים קו אונליין לניצולי הנובה ובני משפחותיהם שלא יהיה מצב כזה שמישהו מפוטר מהעבודה. אוי ואבוי לנו. מפני שגם מבחינה פיננסית זה ירי בשתי הרגליים, לא באחת. כי בסוף האנשים הללו יגיעו אליכם, המשפחות יגיעו אליכם.

אני ממליץ, אני גם מוכן להתנדב לשמש עזר לפרויקטור שלכם. תעמידו שני פרויקטורים חזקים שיודעים לתת מענה אד הוק. יש בעיה, "בום", מטפלים. משכנתה? אוי ואבוי. אני למשל מספר מקרים שקיבלתי בנוגע למשכנתאות ונגיד בנק ישראל, קיבלתי מענה מדהים. אבל הפער הזה שבין הרצון והיכולת לבין להבקיע את השער הזה ולעזור לאנשים הללו שלא חטאו בדבר, הוא בעיניי סופר חשוב.

אלמוג, אנחנו עוד מעט מסיימים, תודה.

אז גברתי, אני חושב בהמלצת יושבת-הראש, שניים שלושה פרויקטורים שיתעסקו רק בזה. שיש להם לאן להתקשר ועונים להם גם ב-2:00.

יורם חביב, אבא של שורד. אני רוצה לעשות כמה דילוגים. קודם כל להתחיל באמת, מה שקרה פה אחרי ה-7 באוקטובר לגבי ביטוח לאומי. אני רוצה להגיד להם כבוד. באמת. נכון, יש הרבה פערים והרבה דברים לא מטופלים. אבל הם לקחו על עצמם לתת מהר את התט"ר, בלי אישור ממשלתי, הם לקחו קופות שלהם וניסו לעזור כמה שהם יכולים. אלא שהידיים שלהם כבולות בתוך חוקים, בתוך תקנים. אני מבין שהם לא יכולים להפוך את המדינה ולא את הממשלה ולא כו'.

וגם הממשלה, הצעת חוק, אתם רוצים לראות חוקים שמחכים פה שנים לאישור?

פה זה שונה.

למי אנחנו נחכה? יש לכם תקנות שעה, יש לכם צווי חירום, יש לכם אפשרויות להרחיב את המטריה עכשיו. בלי לשנות חוקים. למרות שחוק נובה, אנחנו עובדים על ליצור לכם חוק נובה.

יש כאן את הנציגה של האוצר ואנחנו רוצים לשמוע אותה.

אז זה בדיוק העניין. אני לא בא בטענות לאף גוף כאן. להיפך, אני מאמין בתום לב שכל גוף מנסה לעשות את המקסימום, רוצים לעשות את המקסימום. מבינים כולנו, כולל כל הגופים שקרה פה משהו שאף אחד לא מבין. פקיד במשרד הביטחון שמאשר את הנכות רגיל לקבל 10 מקרים בשנה, פתאום בחצי שעה יש לו 3,600 מקרים. זה רק מתחיל. המלחמה עוד לא נגמרה, זה רק מתחיל. יהיו עוד נכים, עוד משפחות שכולות.

עצוב, לצערנו הרב.

בסדר, זה עם ישראל. אבל יש דברים שאפשר לעשות אותם היום. אין שום סיבה שבמשרד הביטחון דברים יתעכבו בצוואר בקבוק ובן אדם יקבל תשובה שעוד חודשיים. בינתיים מה? הבן אדם פה שמדבר. בינתיים מה? מחר בבוקר הבן אדם קורס. הבן אדם קורס מחר בבור, היום בערב.

מחר ירדו הוויזות ואתה תקרוס.

אז כל הדברים האלה עם כל המילים היפות של חוקים, יש לכם אפשרויות לפעול. יש לכם את כל הסמכויות. יש לכם את כל הכוחות. והגברת אמרה פה קודם זה לא כסף. כן, זה כסף. כי הוא צריך כסף לממן את הטיפולים והיא צריכה כסף להמשיך את החשבון חשמל מחר בבוקר.

אז בואו נשמע את נציגת האוצר.

אז יש גם את זה וגם את זה ולדחוף את הדברים עכשיו, לא לחכות לחוקים.

מסכימים איתך. תאיר.

תקנות שעה וזה. ועוד דבר, בהכרה הראשונית של כולם, במקום לעשות, זה הצעה לביטוח לאומי, אם אתם יכולים להרים את הכפפה הזאת זה יהיה דבר אדיר. במקום עכשיו להכניס אותם לוועדות ודברים שיכולים לקחת, יש, אתם מכירים את דני וערן בוסקני. אתם יודעים על מי אני מדבר. אנשים יכול לקחת עשרות שנים עד שהם יוכרו. הם צריכים עכשיו. הלוואי ותתחילו הפוך. קודם כל אתה מוכר, קודם כל אתה מקבל את כל הסיוע שאתה צריך. ובוא נראה שאתה יוצא ממני. בוא נראה.

אגב, כפי שקרה בקורונה. גברתי היו"רית, אנחנו לא ממציאים פה את הגלגל. בקורונה מה שעשו זה שיפו ואז התחשבנו. בואו נשפה ואז נתחשבן. הכול בסדר, נוציא איכונים לטלפונים, מי רקד, מי לא רקד, מי היה אצל הדודה שלו בבאר שבע, הכול טוב. אבל בואו נשפה וזה המודל שצריך לעבוד איתו. אחרת זה יחזור אלינו צונאמי, פשוט צונאמי גברתי.

בואו נשמע את נציגת האוצר. יש לי שאלה. האם בכוונתם לפצות את המשפחות? את יכולה להתייחס לדברים שגם נאמרו פה?

אז אני אגיד. תאיר, רפרנטית רווחה וביטוח לאומי באגף תקציבים במשרד האוצר. אז אני אפתח ואגיד שמשרד האוצר כמובן גיבה והיה ביחד עם הביטוח הלאומי מאותם שבועות ראשונים בכל ההגמשה של התנאים, ככל שהחוק אפשר. שהביטוח הלאומי ביצע כדי לעזור באמת לאותם אנשים בצורה מיטבית ולתת להם את השירות הכי איכותי והכי רחב שהחוק הקיים מאפשר.

חוץ מזה לפני לדעתי כחודשיים עברה החלטה ממשלה ייעודית לטיפול בשורדי המסיבות. משרד הרווחה ומשרד רוה"מ הובילו את זה יחד עם הביטוח הלאומי. מרחיבים באמת כמה שיכולים גם באמת את הדברים שדיברו פה שהם לא רק כסף, אלא טיפול סוציאלי, שכולנו מבינים שזה באמת גם משאב במחסור, עובדים סוציאליים. אבל שעושים את כל המאמצים כדי שהאנשים האלה יקבלו טיפול כמה שיותר.

איך יכול להיות שלשורדי הנובה, סליחה שאני מתפרצת, איך יכול להיות שלשורדי הנובה, אני, עובדת, אני עם חרדות בלילה. קמה עם התקפי חרדה שכולי מזיעה, המדינה לא משלמת לי טיפול פסיכולוגי פרטי. רק מי שהם מסכימים. איך זה יכול להיות? אני מטופלת שמונה שנים אצל פסיכולוגית. כל החיים.

לא, את אמורה לקבל.

יש לי פסיכולוגית פרטית שהיא עולה 450 שקלים, המדינה לא משלמת לי. היא לא משתתפת. דיקור סיני היא משלמת, זה היא לא משלמת.

את אמורה לקבל החזר.

לא מקבלים החזר על טיפול פסיכולוגי.

אבל אין בקופות. בקופות תירשמי עכשיו לשלוש שנים יגידו לך. עוד שלוש שנים יהיה לך טיפול פסיכולוגי.

מה יש לי לעשות עם פסיכולוגית בקופת חולים, שמה? היא לא מבינה כלום מהחיים שלה. יש פסיכולוגית שמכירה את הסיפור.

אבל אם את מגישה את הקבלה, את לא מקבלת משהו?

לא מקבלת פיצוי.

לא יכול להיות, זה אסור.

על טיפול פסיכולוגי לא מקבלים.

לא, אבל היא אמורה לקבל.

לא מקבלים החזר.

גם אם נותנים 100 שקלים במקום 300 שקלים, אז שיחזירו להם את ה-100 שקלים.

לא, שיעבירו לנו את ה-300 שקלים ואני אשלים עוד 150 שקלים, אין שום בעיה. אבל את ה-300 שיביאו לי.

למה לא בחינם? מגיע לך.

שלומי, תתייחס למה שהיא אמרה עכשיו.

אני אפנה את השאלה לביטוח לאומי. אניא שמח שתתייחסו לשיטות ההסדר.

אנחנו רוצים לקבל תשובות, כי הנושאים כאן מאוד חשובים וכל רגע הערה, אנחנו לא יכולים.

בואו נשמע את נציגי הממשלה. תאיר, תמשיכי.

אני התייחסתי, שאלות שקשורות לשיטות ההחזר וההסדרים של ביטוח לאומי.

אני רוצה שתרחיבי על החלטת הממשלה. מה היא אומרת. אולי היא תיתן פה מענה.

זו החלטה שמשלבת בין הרבה מאוד משרדים שמטפלים בימים האלה, ובראשם כמובן משרד הרווחה, ביטוח לאומי.

אבל איך היא באה לידי ביטוי אופרטיבית? אבל אופרטיבית איך היא באה לידי ביטוי? ההחלטה כתובה.

בסדר, אבל זאת שאלת השאלות.

משרד הרווחה וגם הקרנות של הביטוח הלאומי משקיעים בטיפול באוכלוסיית שורדי הנובה בכל עת וביתר שאת בעקבות החלטת הממשלה שבה הוקצה גם תקציב ייעודי לנושא הזה ספציפית.

כמה כסף?

אבל איזה אופן?

לא לטיפולים אבל.

יש את ההצעה כבר? את יכולה לתת לנו את מספר ההצעה? היא כבר עברה בממשלה?

או דוגמה לביצוע. גברתי יושבת-הראש דוגמה לביצוע.

אני רוצה להקריא לך הודעה שקיבלתי מביטוח לאומי, ביום חמישי האחרון. הודעה מהמוסד לביטוח לאומי.

שירה יקירתי.

סליחה, רגע.

אבל שתספר לנו על ההחלטה.

כמה מהכסף?

זה לא ולי, אז אני אוכל לחזור על תשובה. אני לא זוכרת את מספר ההחלטה, אני יכולה לחזור לזה.

תאיר, אני רוצה לשאול, כמה מהכסף בהחלטת ממשלה הולך לעניין טיפולים?

כל מה שקשור לטיפולים פסיכולוגיים ממומן על ידי ביטוח לאומי ובין היתר - - -

לא, לא, לא. שנייה.

ההחלטה לא עוסקת בטיפול פרטני.

אני רוצה לשאול אותך. החלטת הממשלה יש בה כל מיני דברים. את אומרת, לגישתך, לא אני אומרת, שחלק מזה מנותב דרך הביטוח הלאומי לטיפולים.

לא, זה לא מה שאמרתי רק.

ואני שואלת מה החלק בהחלטת הממשלה.

קארין, היא אומרת שזה לא קשור.

שנותן כסף.

אבל היא אמרה שזה לא קשור.

לא אמרתי שיש לי איזה שהם טיפולים פרטניים במסגרת החלטת הממשלה.

בואו נכבד אותה.

אני אגיד שוב, זו לא החלטת ממשלה שעוסקת בטיפולים פרטניים. כל הקשור בטיפולים פסיכולוגיים פרטניים נעשה באמצעות נוהל חרדה ובאמצעות הביטוח הלאומי.

אז למה היא מדברת על זה?

החלטת הממשלה דיברנו. את לא שמעת את דבריה לפני כן.

לא, אבל שאלו על טיפולים פסיכולוגיים.

אז זה הביטוח הלאומי.

התייחסתי להחלטה במסגרת ההתייחסות הכללית שלי למענים.

נכון שלומי? הנה, תני לשלומי, הוא ישלים אותה.

באמת בהחלטת הממשלה כל ציבור נפגעי מסיבות ומסיבת הנובה קיבל הכרה מיוחדת. אמורה לקום או קמה כבר ועדה בראשות מנכ"ל משרד הרווחה ובאמת כל משרד פרט שם את דבריו. בהקשר של הביטוח הלאומי נאמר שם שדרך קרנות הביטוח הלאומי בשנה הזאת ובשנה הבאה יושקעו 10 מיליון שקלים בכל הנושא של חוות טיפוליות וכל מיני טיפולים.

זה גם הטיפולים שהיא מתייחסת אליהם?

היא מדברת על טיפולים פרטניים להבנתי.

אז איך יכול להיות, אני רוצה רגע לשאול את זה.

אבל לוחות זמנים, שלומי, אנא ממך תתייחס.

קול קורא פורסם על מנת שאנשים יגישו בקשות. יגישו בקשות, הן נבחנות. הם עוברים את הקריטריונים כדי שנוודא שהכסף הציבורי הולך באמת לכל מיני ארגונים שיוכלו לתת את המענה הטוב והמקצועי לאנשים האלה.

שלומי, רק שאלה אחת בבקשה. אני רוצה לחדד את השאלה של שירה. היא מטופלת אצל פסיכולוג, כפי שהיא אמרה. מגיע לה 36 טיפולים לפי נוהל חרדה. אחרי ה-36 טיפולים הנפש שלה לא מספיק חזקה. היא צריכה עוד טיפולים. האם ביטוח לאומי, לאור העובדה הזאת וכל הסיפורים שאנחנו שומעים, מגדיל את סל השירותים? זו שאלה אחת.

האם יכולה ליצור רצף טיפולי אצל אותו פסיכולוג שכבר מכיר אותה ואת המבנה התודעתי שלה? האם אנחנו יכולים לעשות את זה ולמה זה כזה מסובך?

אני אעשה סדר. ה-36 טיפולים, שדרך אגב, היו 12 והורחבו ל-36 אלה טיפולים לאנשים שבכלל לא הוכרו. שלא היו בוועדה רפואית, שבכלל לא הוגדרו כבעלי לקות נפשית כזו או אחרת. זה אנשים שברוח מה שנאמר פה, קודם תן את הסיוע ואחרי זה תמשיך את התהליך. זה ה-36 טיפולים. זה בכלל לפני שהכרתי בך.

אחרי שהכרת?

מי שהוכר בוודאי ובוודאי שעל פי אחוזי הנכות שלו, על פי הפגיעה שלו ממשיך לקבל טיפול. לא היום, לא מחר, אלא עד 120 שלו.

כמה טיפולים? יש הגבלה?

רגע, הם צריכים ללכת למטפל מוכר שלכם?

אז כרגע אני צריכה לקום בלילה מהתקף חרדה, כשכולי מזיעה ולא ללכת לפסיכולוגית, כי ביטוח לאומי לא משלם לי. או מי ישלם לי 500 שקלים לטיפול?

אני לא יודע מה הפרטים הספציפיים.

אני מנסה להבין מה זה אומר לי התשובה הזאת.

שלומי, הם מקבלים החזרים או שהם חייבים ללכת למטפלים שלכם?

לא מקבלים החזרים.

אז גם בהקשר הזה. לביטוח לאומי יש מאגר שהורחב פי שלוש מאז ה-7 באוקטובר של אנשי מקצוע.

מה זה אנשי מקצוע? אפשר לחדד? פסיכולוגים?

פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אנשים טיפוליים, כולל עכשיו אפשרנו גם כל מיני טיפולים משלימים מה שנקרא. על כל פנים, המאגר הזה כל מי שצריך סיוע יכול לקבל אותו דרך כל אנשי המקצוע שווידאנו שהם עומדים בקריטריונים מסוימים.

כמה זמן צריך לחכות לטיפול?

זה שבמדינת ישראל יש חוסר בעובדים סוציאליים, מצטער, הביטוח הלאומי לא יכול לפתור את זה. עכשיו, מי שמגיע עם מטפל שלא נמצא במאגר אנחנו אומרים לו את הדבר הכי פשוט: תן לנו את הטלפון של המטפל שלך. הוא ייכנס לקריטריונים של המאגר, נוכל לשלם לו באופן ישיר כדי שאתה לא תצטרך להתעסק עם הדבר הזה. אנחנו עושים כל דבר שנועד לאפשר פשטות בקבלת הטיפול.

כמה מתוך אותם 4,000 נכנסו להכרה שהם זכאים לטיפולים פסיכולוגיים?

אני לא יודע להגיד לך.

נשמח לקבל את התשובה.

אפשר, אפשר בהמשך. אני אמרתי לך קודם שכ-1,300 איש הגישו בקשות. לוועדה רפואית ולתט"ר. בסדר? אמרתי ש-80% מתוכם כבר טופלו ואושרו. אני לא יודע להגיד לך את הפילוח מתוכם כמה היו בוועדה וכמה אחוזים. אני גם לא חושב שזה נתון אולי שכל עם ישראל צריך לדעת כמה אחוזי נפש נקבעו.

נעבור לדוברת הבאה, היא מחכה כבר הרבה זמן.

שאלה אחרונה, סליחה. כמה בקשות של הורים קיבלתם?

אז אני רוצה להסביר. חוק התגמולים, נפגעי פעולות איבה מכיר - - -

לא שכולים.

אני ער לזה. מכיר בנפגעים. אם הנפגע הוא קשה ואם הנפגע הוא מאושפז בן המשפחה מקבל סיוע בתקופה שהבן אדם זקוק לסיוע משפחתי. אבל הורה של נפצע הוא לא הורה מוכר, הוא לא הורה שהחוק נותן לו מענה.

לא, אבל לא בהכרח הורה של ניצול, אלא מישהו שהגיע לשם, חווה את התופת, הציל משם אנשים וחזר חזרה?

אז זה באמת מאוד תלוי וזה עוד פעם מחזיר אותי להגדרות החוק. החוק מדבר על נפגע איבה.

אבל הם לא נפגעי איבה?

אז אני אומר, החוק מדבר על מישהו שנפגע באופן ישיר מפגיעת איבה. החוק לא מדבר על מישהו במעגלים. זאת אומרת להבדיל.

צריך להרחיב את החוק.

אבל זה לא מעגל. זה מישהו שהגיע לשטח, הציל משם 15 איש וחזר חזרה.

אבל הוא יכול לתבוע.

אז הכול תלוי בשאלה מה הוא חווה והאם הוא היה תחת אירוע איבה באותה עת. החוק מדבר על הכרה בנפגע איבה.

כמה אנשים כאלו יש בקשות שעומדות כרגע?

זה צריך לשאול את משרד הביטחון.

אה, הם מגישים למשרד הביטחון, לא אליכם?

לא, הסברנו. אנחנו מפשטים את התהליך. אנשים מגישים את הטופס אלינו, אנחנו מעבירים אותו למשרד הביטחון. להגיד לך כמה מתוכם זה הורים שהגישו שהיו?

לא בהכרח הורים. אבל יש כמות מסוימת שהם לא היו בנובה, הם נכנסו לתוך התופת כדי להציל אנשים ויצאו החוצה.

שוב, מי שהיה חלק מהאירועים, מי שהיה תחת אש, מי שהיה בשטח ובאותו זמן עוד היו מחבלים ובאותו זמן היו עוד יריות והייתה לחימה והיה חלק מאירוע האיבה, על פי ההגדרות הקיימות כמו שאני מכיר אותן, הוא גם יוכר כנפגע איבה. הוא יוכר כי הוא היה חלק מאירוע איבה. מי שלצערו הרב בסופו של יום נאלץ לחפש ומצא את הגופה של הילד שלו, שלא היה חלק מאירוע איבה, על פי ההגדרות הקיימות היום לא מוכר כנפגע איבה.

לא, אבל אני מבינה שפשוט אלו שהגיעו הצילו אנשים, כמו המקרה שהקראתי לכם, לא מוכרים עדיין בביטוח לאומי.

אז אנחנו יכולים לבדוק את זה אחרי זה. זה מקרה מאוד אינדיווידואלי. האם מדובר במישהו שהוא היה חלק מאירוע איבה בזמן אמת לבין מי שלא היה.

שלומי, נשמח לשאול אותך אחרי הדיון באופן אישי.

עו"ד רותי פרמינגר, ארגון נפגעי פעולות איבה.

אחרונת הדוברים.

קודם כל, אני מברכת על הדיון הזה. אני חושבת שזה דיון מצוין. אני מקווה שהרבה מהשורדים של המסיבות צופים בדיון, כי הוא מאוד חשוב. אנחנו בארגון נפגעי פעולות איבה, הארגון היציג, בעצם מנסים לסייע בכל צורה אפשרית לנכים, לנפגעים, לניצולי המסיבות, בוודאי ובוודאי לפי הנושא של הדיון היום.

כמו שראינו, יש הרבה חוסרים, חברי הכנסת, בנושא של הכיסוי של החקיקה. אנחנו לוקחים על עצמנו להגיש וליזום תיקונים לחוק. ואנחנו מאוד מקווים שאתם תסייעו לנו. אנחנו רואים שיש המון מקרים שנפלו בדרך והם לא מכוסים. אני ממש מבקשת את הסיוע שלכם.

אני רוצה להגיד משהו נוסף לכל הנפגעים. אנחנו מקיימים, ואתמול קיימנו זום ראשון.

מה זה נפגעים? יש לי שאלה. למי אתם מתייחסים כנפגעים? אני הילה אביר ואנחנו מוועד ילדי האור, אנחנו מייצגים את המשפחות השכולות מהמסיבות.

אז אני רוצה להגיד משהו. נפגעים זה נכים. משפחות שכולות, רגע, סליחה. יש שורדים שהם מוגדרים אצלנו כנפגעים ומשפחות שכולות הם גם נפגעים, אבל הם שייכים לסקטור של משפחה שכולה.

תראי, עוד פעם אני רוצה להגיד. קודם כל, הארגון שלנו פתוח. תבואו, תשבו איתנו. אנחנו נמצא את כל הדרכים לסייע לכם. אבל אני רוצה להגיד רגע לנושא של הנפגעים. אנחנו מקיימים זום כדי להציף את הזכויות. כי אנשים, אנחנו רואים שוב ושוב, לא מודעים לזכויות שלהם. אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה מלא עם הביטוח הלאומי. ושוב אני רוצה להוקיר תודה לעבודה של הביטוח הלאומי. אנחנו נהיה פתוחים גם לשמוע הצעות ונושאים שלא מכוסים.

לעניין נוסף אחד אני רוצה להתייחס, לנושא הוועדות הרפואיות. אני רוצה להגיד לך דפנה, תראי, אני מסכימה, אני חושבת שיש צורך לעשות ערכה - - -

להפיל אותם לגמרי. לגמרי.

רק שנייה, לא, לא. זה בלתי אפשרי, אני רוצה להגיד לכם משהו. אוטומטית, רק שנייה. אבל דפנה, אל תפריעי לי. תני לי רגע להשיב לך. מה שאת אמרת שמענו. אני רוצה להגיד לך מה אני חושבת.

אני חושבת שכן צריך לתת סיוע מיידי, דחוף. כי הסיוע הזה יסייע לכל החיים, להמשך החיים. אני נפגעת פעולות איבה בעצמי, אני יודעת משהו. אני נפצעתי בגיל 13. איבדתי רגל בשדה מוקשים. טיפול מיידי נפשי הוא דבר חשוב, הוא מהותי.

שני משפטים נוספים. לעניין שלכם, לנושא של הוועדות הרפואיות. יש אנשים שהוועדה הרפואית שיכולה לקבוע, אז אולי היא תקבע 20%-30%, אבל יש בהחלט אנשים, ותסכימי איתי שהם גם 60%, 70% ו-80%. אותם אי אפשר לקבוע אוטומטית. ואם הם לא יבואו לוועדה זאת החמצה איומה.

לכן אני חושבת שיש לעשות את זה בכמה פעימות. הנושא של ועדות רפואיות, גם אנחנו תומכים בלהקל, לסייע. אני חושבת שאנחנו פה לרשותכם. תפנו אלינו. אנחנו ארגון נפגעי פעולות איבה, ארגון יציג. אנחנו נשב אתכם ונסייע בכל דבר.

כל מי שהיה בנובה הוא נפגע. כל מי שהיה בנובה אוטומטית נפגע בגלל שהוא ראה את הזוועה.

אני רוצה לתת לאוריאל רשות דיבור לדקה. בבקשה.

אני אומרת שכל מי שהיה בנובה.

אחרי הדיון תשבו ותעשו דיון. הנושא הוא מאוד חשוב.

שלום, קוראים לי אוריאל. אני אבא של מגן. אני רק רציתי להגיד לגבי כל הסיפור מה שקרה, מה שלא קרה, זה לא העניין. העניין זה מה שקורה עכשיו עם ביטוח לאומי. אני קיבלתי אישור מביטוח לאומי ב-22 בדצמבר שאני מוכר כנפגע. עד היום אף אחד בביטוח לאומי לא מסוגל להגיד לי מה מגיע לי, מה לא מגיע לי. מה אני צריך לעשות, מה אני לא צריך לעשות. כל מה שביקשו זה כל האישורים. כל האישורים ששלחתי.

שלומי, אם יש אפשרו, בבקשה, לקחת, לדבר איתו.

בוודאי.

לסייע לו בנושא.

גברתי יושבת-הראש, חובה למנות שניים שלושה פרויקטורים מביטוח לאומי שיידעו לתת מענה אד הוק, באותו רגע. אין לאנשים הללו זמן.

צריך להבין גם שצריך לשנות פה את החקיקה.

חה"כ כהן, יש מאות עובדים של ביטוח לאומי. מאות. מאות.

מספרי טלפון ספציפיים שהם פונים אליהם, שלום שגיב, שלום שגיא, שלום רוחמה. נעים מאוד.

חה"כ אלמוג, אחרי הדיון תשב עם שלומי. אני רוצה לסכם את הדיון.

אני פונה לביטוח הלאומי. אני מבקשת שתבדקו אפשרות של צוותי מתנדבים, פרויקטור לניצולי הנובה. עזרה במילוי טפסים, עזרה משפטית ועוד; לחברי הכנסת המציעים, תיקוני חקיקה נדרשים לחוק נפגעי פעולות איבה; הוועדה אחרי הפגרה תמתין להצעת החוק הממשלתית, סיוע למשפחות נפגעי מאורעות ה-7 באוקטובר, עם הצעת החוק של חה"כ פינדרוס, היא תמוזג.

בנוסף לכך, אני אזמן פגישה, אם את רוצה תצטרפי אליי, עם שר העבודה בן צור, לקדם את הטיפול במשפחות. תודה רבה.

הישיבה נעולה, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10.