פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת הבריאות
01/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 184
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ב באדר ב התשפ"ד (01 באפריל 2024), שעה 12:00

הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "העלייה באחוזי השמנת היתר והעישון, והפערים המתרחבים בבריאות בין המעמד החברתי-כלכלי הנמוך לגבוה", של חה"כ אברהם בצלאל, חה"כ סימון דוידסון, חה"כ צגה מלקו, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ ואליד אלהואשלה, חה"כ משה רוט

חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר
יאסר חוג'יראת
טטיאנה מזרסקי
אושר שקלים

אברהם בצלאל
אימאן ח'טיב יאסין

פרופ' רונית אנדולט - מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות

נדא עליאן - מ"מ מנהלת המחקה לקידום הבריאות, משרד הבריאות

אורנה כהן - מרכזת בכירה מניעת עישון, משרד הבריאות

מירי כהן - משרד הבריאות

תמר צ'ין - רפרנטית בריאות באג"ת, משרד האוצר

יואב סיבור - רפרנט בריאות אגף התקציבים, משרד האוצר

שלי לוי - ראש צוות בכירה, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

פרופ' נחמן אש - יו"ר המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות

ד"ר אלה עין מור - המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות

ד"ר לילך מלצקי-זליגמן - יו"ר רפואת אורחות חיים ונציגת רפואתה משפחה, ההסתדרות הרפואית

פרופ' דרור דיקר - יו"ר החברה הרפואית לחקר וטיפול בהשמנת יתר, ההסתדרות הרפואית

סימא ווצלר - רכזת מקצועית, רשת ערים בריאות בישראל

גיל מלצר - מנכ"ל עמותה, אגודת הלב הישראלי

עמוס האוזנר - עו"ד, יו"ר, המועצה הישראלית למניעת עישון

דנה פרוסט - מנהלת מחלקת הסברה, האגודה למלחמה בסרטן

פאתן ג'טאס - האגודה למלחמה בסרטן

בקי כהן קשת - עו"ד, פורום המאבק בעוני

אורית מאיר - נציגי משפחות החטופים והנעדרים

ענבל צח - נציגי משפחות החטופים והנעדרים

מכבית מאייר - נציגי משפחות החטופים והנעדרים

דני מירן - נציגי משפחות החטופים והנעדרים

ורד יבלונקה - נציגי משפחות החטופים והנעדרים

שמעון אור - נציגי משפחות החטופים והנעדרים

אפרת לאופר - ממונה על קידום בריאות, משרד החינוך

הדס זורבצ'י - ממונה תחומים ארציים, מערך הסיעוד, מכבי שירותי בריאות

מיכל דיבנר כרמל

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "העלייה באחוזי השמנת היתר והעישון, והפערים המתרחבים בבריאות בין המעמד החברתי-כלכלי הנמוך לגבוה", של חברי הכנסת: אברהם בצלאל, סימון דוידסון, צגה מלקו, ואליד אלהואשלה, משה רוט, אחמד טיבי (מס' 171)

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות, שתעסוק עכשיו בנושא: העלייה באחוזי השמנת יתר ועישון, והפערים המתרחבים בבריאות בין המעמד החברתי-כלכלי הנמוך לגבוה - הצעה דחופה לסדר של ידידי חבר הכנסת אברהם בצלאל וקבוצת חברי כנסת.

אני מבקש לפתוח את הישיבה הזו בהזכרת שמות החללים שפורסמו ביממה האחרונה: החייל סיון ווייל, בן 20 מרעננה, שנפטר מפצעיו כעבור יומיים, והחייל נדב כהן, בן 20 מחיפה. יהי זכרם ברוך. אני מבקש לשלוח בשמי ובשם חברי הוועדה ,ובשמם של כל הנמצאים פה, תנחומים למשפחות. אני מבקש גם, כפי שאני נוהג תמיד, לפתוח את הישיבות בתפילה כנה להחזרתם במהרה הביתה של כל החטופים והחטופות.

לפני שאנחנו צוללים לנושא שלשמו התכנסה הוועדה, אבקש לתת רשות דיבור למשפחות שנמצאות פה. אני אעשה זאת לפי סדר הנרשמים והנרשמות. אורית מאיר, בבקשה.

שלום. אני אימא של אלמוג מאיר ז'אן, שנחטף מהמסיבה. הם נמצאים היום 178 ימים בשבי, והם ממש קמלים בשבי. אני לא יודעת מה מצבם המנטלי והבריאותי. אנחנו נמצאים פה בוועדת הבריאות ומדברים על השמנה, אבל הם מאבדים כמעט מחצית ממשקלם. אני ממש מבקשת שתהיה לנו פה עסקה שתחזיר את החטופים הביתה. לא ייתכן שלא דנים בנושא השבויים. אני רוצה את הבן שלי יחד איתנו בסדר פסח בבית. בבקשה, תחזירו לנו את החטופים. הם ממש קמלים. תודה.

תודה, אורית.

ענבל צח, בבקשה.

האמת, לדבר אחרי אורית זה כמעט בלתי אפשרי. אנחנו בוועדת בריאות, וזהו היום ה-178. אני יושבת פה ואני רואה את הילדים של טל, ואני פשוט לא יכולה להפסיק לחשוב על זה ש-178 ימים הם לא ראו את אבא. ומה עם הבריאות שלהם ומה עם הבריאות שלנו? כמשפחות, כפרט, גם אנחנו הולכים ודועכים. אנחנו לא יודעים באיזה מצב יקבלו הילדים את המשפחות כשהם יחזרו הביתה. אני פשוט אספר למי מכם, שכנראה לא מכיר, שנווה שוהם, יעל שוהם, הם הילדים של טל. הם היו חטופים במשך 50 ימים. הם חזרו יחד עם אימא שלהם, הסבתא, הדודה שרון ובת הדודה נועם.

אני לא יודעת באיזה עולם זה הגיוני שאני מדברת על ילדה בת שלוש וחצי שהיתה בשבי, ילדה שלא מצליחה להשתקם כי אבא שלה לא בבית, והכנסת יוצאת לפגרה. יונתן, הקשר שלי ושלך הוא קשר אוהב מאוד, ועדיין הביקורת שלי על זה שאתם יוצאים לפגרה תישמע פה. להם אין פגרה בשבי, ולנו אין פגרה. ואם אתם לא תגיעו לעבוד ביום ראשון ועד ה-18 במאי, אנחנו נגיע לכאן. עדיין יהיה מאהל בחוץ. מטה החטופים יעבור לכאן, והמדינה הזאת תהיה בשגרה שלה, ולא בפגרה ולא בחופשות ולא בטיולים. לא יכול להיות, אין מצב שזה קורה. אין מצב שמישהו יוצא עכשיו לאיזושהי חופשה בחו"ל או מדבר איתנו על ליל הסדר. אני אתן לכם תקציר של האירועים שהולכים להיות בפגרה: ליל הסדר, מימונה, לצורך העניין, יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות. בכל הימים האלה הכנסת תהיה בפגרה. אני לא יודעת איך אפשר לדבר על בני חורין, על חופש, על עצמאות, על חופשי בארצנו, ואיך זה ששרים את התקווה בכל מקום, כשאנחנו לא חופשיים בארצנו. אנחנו חטופים בדיוק כמו המשפחות שלנו. הבריאות שלנו הולכת ודועכת. אני לא מבינה איך המקום הזה מרשה לעצמו בכלל לחשוב על זה שהוא יוצא לפגרה. אנחנו כבר יודעים שהיו אירועים שבהם לא היו פגרות, כמו: משבר הקורונה, מלחמת לבנון השנייה. כשרוצים, אפשר. אתם עוד יכולים לחזור בכם. אל תשאירו אותם לבד, אל תשאירו אותנו לבד. אנחנו צריכים אתכם בשביל המשך הדברים שאנחנו פועלים איתכם כבר 22 שבועות. אם אפשר, לשקול מחדש את כל הדברים האלה, ולא לעשות פעילות ולהמשיך הכול עד שכולם בבית. אחרי זה תקבלו חופש כמה שאתם רוצים. כרגע זה לא הזמן.

תודה, ענבל. כמובן שוועדת הבריאות תמשיך להתכנס גם בימי הפגרה בנושאים שחשובים גם למלחמה, ובטח ובטח עבור המשפחות.

מכבית מאייר, בבקשה.

שלום לכולם. שמי מכבית. אני דודה של גלי וזיו ברמן. הם תאומים בני 26. אתם רק יכולים לדמיין מה עובר על אחותי בראש ברגעים אלו. באומץ רב היא בוחרת בחירה, כפי הנראה, פיסיולוגית שמשאירה אותה שפויה. לא להיות בפרונט, לנהל את הכול מאחורי הקלעים. כל מי שיש לו כאן ילדים, יכול רק לדמיין מה עובר במוחה. הבאתי לכאן תמונות של שכונת דור צעיר היפה שהיתה לפני אותו יום ארור בכפר עזה. זה מה שמצאתי כשבאתי לאסוף את החפצים שנותרו בבתים של גלי וזיו, שנחטפו בברוטליות מהחדרים שלהם על לא עוול בכפם.

אני בוחרת לומר את החלק של הכעס כי אני ממש ממש כועסת. מאז אותו יום, בחרתי לנתב את הכעס. להיות פעילה, להיות אקטיבית. אני מבקשת בכל מקום שיצלמו אותי. לא כי אני אוהבת מצלמות. אני שונאת מצלמות. אני עושה זאת כדי שכשהם יחזרו, אחרי שטיפת המוח שהם עוברים שם, הם יידעו שעשינו הכול, הכול, למענם. וזה גם מה שאני דורשת מכם. אני כועסת על ההפקרות, אני כועסת על היוהרה, אני כועסת שגלי וזיו נחטפו מהמיטות שלהם בלי שום יכולת להגן על עצמם. אני כועסת שאף אחד לא הגיע להציל אותם. זה מה שהם אמרו לאימא שלהם בשיחות הטלפון. אני כועסת על כל פעולה יום-יומית שאני עושה. אני כועסת שאחותי והמשפחה שלה, שניצלו, הם פליטים. הם איתי בבית. אני כועסת שאנחנו צריכים להילחם, לזעוק, להיאבק. זה כול כך מובן מאליו. אני כועסת שמדברים על מחיר כי אין מחיר לגלי וזיו ולשאר החטופים. אני כועסת שהם מושתקים, שהם מאוימים, שהם נאבקים מדי יום לשרוד את התופת. והכי קשה לי המחשבה עד כמה הם כבר כועסים.

ממשלת ישראל, צבא ההגנה, אני שמה בידכם את החיים של גלי וזיו ושל שאר החטופים. תחזירו אותם לפני שיהיה מאוחר מדי. תתקנו את העוול. אולי ההיסטוריה תשפוט אתכם לכף זכות, ואני אוכל לכעוס קצת פחות. וכן, לחבק את גלי וזיו ולעזור להם להבריא ולהשתקם ולחזור לחיים שכול כך מגיעים להם. אלו שני בחורים צעירים ויפים. הם כבר על פוסטר כבר חצי שנה. אני שתזכרו אותם כשאתם חוזרים הביתה. תזכרו שהם לא דמויות על פוסטר. תזכרו גם אותנו. אל תצאו לפגרה, תהיו איתנו במאבק הזה.

תודה, מכבית.

דני מירן, בבקשה.

שלום לכולם. אני דני מירן, ואני תושב יסוד המעלה. אני אבא לארבעה ילדים, כשאחד מהם בעזה. יש לי שלושה בנים ובת. שלושת ילדיי נפצעו בצבא, וגם האבא שלהם. עומרי היה בסיירת גולני. הוא נפצע וחזר לשרת וסיים את השירות.

אני רוצה לדבר גם על הנכדות שלי. רוני, בת השנתיים ושבעה חודשים היום, שואלת את אימא שלה: אימא, עומרי עדיין אבא שלי? ביום שבת, עלמא, הבת הקטנה, היתה בת שנה. עומרי לא זכה לראות אותה זוחלת, מצמיחה שיניים או עומדת. הוא לא ראה אותה מחצית מגילה. היא לא תדע להכיר אותו. ואני 178 יום לא רואה את הבן שלי. זה הבן השלישי שלי. הוא היה אהבה גדולה של אימא שלו. הוא התייתם ממנה בגיל 14.

הייתי בוועדה הקודמת. אחד מחברי העמותות זרק ליושב-ראש הוועדה שהם לא משתפים פעולה עם מטה החטופים כי יש למטה תג פוליטי. אני רוצה להודיע לכולם, ובכל ועדה: למטה אין שום סממן פוליטי. יש מעל 120 משפחות. לכל משפחה יש סממן פוליטי משלה. כשאנחנו ביחד, כולנו אותו סממן והוא להחזיר את הילדים הביתה. אין לנו תגים פוליטיים.
ועדת הבריאות, אני רוצה לגעת בנושא הפסיכולוגיה. למעשה, הפסיכולוגיה עוסקת בנפש האדם. באיזה מעגל של בני המשפחה של החטופים יתעסקו הפסיכולוגים? אני האבא. יש לו עוד שלושה אחים. יש לו את אשתו ובנותיו, אחות ואח של אשתו, דודים, בני הדודים. אני גר לא מושבה קטנה וכל המושבה איתי. כל המושבה מזועזעת. במי ילכו לטפל? האם רוצים שהעם הזה ייגמר טוטאלית ונפשית? אני לא יודע מה יכול לקרות עם העניין הזה. אני רואה את המשפחות. אני מכיר את כולם. הפכנו למשפחה אחת. הבכי שלנו, הזעקות שלנו. של כולם. היו התפרצויות בתל אביב. למה להביא אותם למצבים כאלה? אני לא הולך להפגנות האלה. אני לא אוהב את חסימות הכבישים ואת השריפה של הכבישים ואת הפגיעה ברכוש ציבורי, אבל המשפחות הגיעו לקצה הסבלנות. ואם באמת יוחלט לצאת לפגרה, אני לא יודע איזה התפרצויות זעם יהיו, ואיזה הרס יהיה במדינה כתוצאה מהזעם הזה. האם תפקיד חברי הכנסת להרוס את המדינה? אז צאו לפגרה, ובואו ביחד נהרוס את המדינה.

אני לא יודע מה מצב החטופים, אבל אני כן יודע מהמודיעין. כולם יודעים על המזון. אם הם במנהרות, אז הם לא מורגלים למנהרות ללחות ולטחב. דוקטור, תגיד לי איזה מחלות מתפתחות מטחב, מחוסר אוויר. מדובר במחלות ריאות, מחלות טחול, ומה לא. הבן שלי לא מתגלח 178 יום. אני מזדהה איתו, ולכן אני גידלתי זקן. ביום שהוא יגיע, שנינו יחד נגלח את הזקן. אני מקווה שזה יהיה לפני יציאת הכנסת לפגרה.

אני משתדל לשמור על תעצומות הנפש שלי ועל החוזק שלי. אני עושה זאת מסיבה אחת, והיא שאני רוצה לחבק חזק את הבן שלי כשהוא יגיע. אני משוכנע שאני אבכה באותו חיבוק, בדיוק כמו ב-7 לחודש. אבל אני אבכה עם דמעות של אושר. בבקשה, תעזרו לי. תודה.

דני, תודה.

ורד יבלונקה, בבקשה.

שלום. אני אימא של חנן יבלונקה, שנחטף מהמסיבה בנובה. הבן שלי היה נעדר במשך 90 יום. הוא היה מאחרוני הנעדרים. אני כרגע יודעת שהוא נמצא בעזה, ואין לי שום דבר ושום מושג מה קורה איתו. הבן שלי גם חולה במחלת אדיסון, והוא אמור לקבל כל יום תרופה. אני לא יודעת מה קורה פה אצלנו בכנסת ומה עושים עם הסיפור הזה. אין לי שום מושג. אנחנו כל הזמן ניזונים מהתקשורת. אמרו שיהיה הסכם חדש. אין לנו שום תשובות. אנחנו באים לפה כדי לקבל לפחות איזשהו מושג ותשובה. חצי שנה עברה, ואין לנו יותר כוחות לדבר הזה. אנחנו עושים כל מה שבאפשרותנו, אבל אין לנו תשובות. אנחנו חייבים לקבל איזשהו מושג, איזשהו משהו, להבין מה קורה איתם, מה המדיניות, לאן אנחנו הולכים מפה. אנחנו עוד מעט בחג הפסח. אין חגים, ואין שום דבר. אין שום שמחות, ואין שום כלום. כל זמן שכל החטופים שלנו לא יחזרו לפה, המדינה הזו לא יכולה להתנהל כמו שהיא היתה. תודה.

תודה, ורד.

הרב שמעון אור, בבקשה.

תודה רבה לכם. אני דוד של אבינתן, שנחטף בעזה ב-7 באוקטובר עם נועה ארגמני. למעשה, אני מייצג את אחי התאום. הקטע של התאומים נגע לליבי. לא שתאומים חשובים יותר מאחרים, אבל אחי התאום הוא אבא של אבינתן, וגם לי יש שני תאומים. מאוד קשה לי לראות את התמונה הזאת ששניהם ביחד.

אני הייתי רוצה לומר שני דברים מרכזיים: ראשית, חטפו לנו את הילדים. החמאס חטף לנו את הילדים. אני מבקש בכל לשון של בקשה שלא יהיו עוד גורמים שיחטפו לנו את הילדים. אני לא רוצה שגורמים פוליטיים, שרוצים לשרוף את המדינה, ואני לא יודע מה רוצים לעשות, להוציא את ביבי או להביא את ביבי - לא אכפת לי מביבי, ולא אכפת לי מהממשלה, שישתמשו בחטופים כדי לקדם אג'נדות פוליטיות, שאותנו הן בכלל לא מעניינות. אני לא רוצה לראות את התמונה של אבינתן נמצאת בתוך איזושהי הפגנה ושריפת כבישים, כשהדבר הזה לא מעניין אותי. הם חוטפים לי את הילד שוב פעם למטרות שלהם. אנחנו רוצים להחזיר אותם הביתה. זה מה שאנחנו רוצים, לא שום דבר אחר. בבקשה, תתעלמו מהחוטפים האלה. אנחנו מבקשים שתתעלמו מהחוטפים האלה. הם חוטפים את הילדים בשביל המטרות שלהם, לא בשביל להחזיר את החטופים. כי מה שהם עושים, יגרום לחמאס להקשיח עמדות, ואז בכלל לא נקבל את החטופים ולא את הגוויות ולא את ההרוגים.

אל תחטפו לנו את החטופים. יש הרבה דברים חשובים. גיוס חרדים ממש לא מעניין אותי עכשיו. 20 שנה מתווכחים על זה. שום דבר לא יצא עכשיו אל הפועל. מטים את כל המדינה לוויכוח הזה על גיוס החרדים, וכולם שוכחים מהחטופים. היועצת המשפטית לממשלה ובית משפט העליון וחברי הכנסת והשרים, לא מעניין אותי עכשיו הגיוס של החרדים. הם לא יוציאו את החטופים החוצה. תעזבו את זה לאחר כך. תנו את זה לאיזושהי פינה לאחר כך. תגידו: אוקיי, בוא נעשה משהו זמני ונעסוק רק בחטופים. זה עוד בקשה: אל תחטפו לנו את החטופים לנושאים אחרים כשאנחנו עוסקים רק בזה.

ודבר נוסף, אל תשלו את המשפחות. אל תשלו אותנו. שולחים משלחות למשא-ומתן. זה פיקציה, זה כלום. הרי יודעים שבפעימה השנייה של המאה חטופים, הם מחייבים חזרה שלהם לעזה, שיקום של עזה, ורק אחרי כן אולי יחזירו את החטופים. הם עקביים בזה לכל אורך הדרך. אז אין משא-ומתן, אין סיבה לעשות משא-ומתן. תהיו אמיצים, תגידו לכל המשפחות: חבר'ה, אין משא-ומתן כי אי-אפשר להגיע להסכמות. תגידו את האמת. כל פעם שולחים משלחת עם איזה ראש שב"כ, ומפיצים איזושהי התקרבות, ואין התקרבות כי הם עומדים כל הזמן על דעתם. אנחנו והמשפחות כל הזמן כמהים לשמוע, לשמוע, מה יש לומר, מה התקדם. ואנחנו יודעים שכלום בכלל לא התקדם. אז תפסיקו עם זה. ראש הממשלה עכשיו בניתוח - סבבה. תגיד את האמת לכולם. לא מכיוון שאתה ביבי, אלא מכיוון שאין מה לעשות. החמאס לא רוצה. הוא רוצה לחזור חזרה. ואם הוא יחזור חזרה, לא יהיה בארי, ולא נחל עוז, ולא שום דבר. אז תקדמו את מה שאפשר לקדם. ומה שאפשר לקדם זה אומר כניסה לרפיח, סגירת פילדלפי, מיטוט החמאס, ולקחת אחריות על עזה. לקחת אחריות על עזה - זה אומר גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה אזרחית. לתת את המים והחשמל. שהם יבינו שאנחנו נמצאים ביום שאחרי. ואם אנחנו נמצאים ביום שאחרי, אין לי סיבה להחזיק את החטופים. כי אני מחזיק את החטופים בשביל לקבל אחריך את המשילות. ואם אין משילות, לא יהיה כזה דבר - זו הדרך. לא לשקר לכל המשפחות ולנו כאילו יש משא-ומתן. ואז כל מי שמחזיק בחטופים, וזה לא רק החמאס, אלו המון ארגונים וחמולות, ישתפו פעולה ויגלו איפה הגוויות נמצאות כי לא תהיה להם סיבה לא לעשות את זה. במילים אחרות, להגיד את האמת. לא לשקר לנו. צריך לעשות מה שאפשר לעשות, ולא לבלף את המשפחות ולהשתמש בנו לדברים פסולים. תודה רבה לך.

סליחה, לא סבבה בריאות לראש הממשלה.

תודה, דני. האם עוד מישהו מבני המשפחות רוצה לומר משהו? תודה רבה לכולם. הרב שמעון, תודה גם לך. אני עושה את המעבר לדיון בנושא הדיון שלשמו התכנסנו. המעבר לשגרה הדיונים הוא תמיד קשה, ובפרט לאחר שאנחנו שומעים את המשפחות, עם הכאב והזעקה הכול כך גדולה.

אני מקדם בברכה את פרופ' נחמן אש, יושב-ראש המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות, שנמצא איתנו, וכן את פרופ' רונית אנדולט, ואת פרופ' דרור דיקר. ברוכים הבאים לכל המשתתפים. אני אתן רשות דיבור ליוזמי ההצעה. נתחיל עם חבר הכנסת אברהם בצלאל. בבקשה.

צוהריים טובים, אדוני היושב- ראש, ידידי חבר הכנסת יוני שריקי, פרופ' נחמן אש. אני מתנצל על כך שהמעבר הוא חד מאוד. הוא קשה מאוד. דבר ראשון, ליבנו באמת עם משפחות שני החיילים שמתו מפצעיהם. זו מלחמה קשה. היא לא עוזבת אותנו. יום-יום ורגע-רגע ליבנו עם החטופים ועם משפחות החטופים. אנחנו מתפללים לשלומם ומקווים שהם יחזרו כמה שיותר מהר. שאף אחד לא יחשוב שאנחנו שוכחים אותם לרגע. אנחנו לא שוכחים אותם, לא ביום ולא בלילה, ולא בימי השגרה. לצערנו, מאז ה-7 באוקטובר אין שגרה. ובוודאי שגם לא בימי הפגרה. למעשה, אין פגרה. מי שקורא לזה "פגרה", פשוט טועה. לצערנו, השגרה היא אחת, והיא החטופים, המשפחות והחיילים שנלחמים כל רגע ורגע וכל שעה ושעה. ליבנו איתם. אנחנו חושבים עליהם כל היום. אנחנו מקווים שיצליחו לעשות את מה שצריך לעשות, וכמה שיותר מהר, בשביל להחזיר ולשמור על ביטחונה של מדינת ישראל.

נמצאים איתנו פרופ' דיקר ופרופ' רונית. מדובר בדיון חשוב. תודה רבה, אדוני היושב ראש, על המהירות שבה קבעתם את הדיון. לצערנו, גם בשגרה, ובפרט בתקופה הזו, מצבם של אנשים, ובמיוחד אלו שהם במצב סוציו-אקונומי נמוך, גורם לעלייה באחוזי ההשמנה והעישון. כששתי התופעות האלה קורות ביחד, הן גורמות למצב לא פשוט מבחינה בריאותית. בשנת 2004 התחילה התוכנית הלאומית, ואנחנו רואים שמיום ליום זה עולה בכל המדדים בגילים הצעירים והמבוגרים יותר. זה פוגע באוכלוסיות גדולות מאוד, ובפרט בתקופה הזאת של המלחמה. לצערנו, אנחנו יודעים שהמפונים לא אוכלים בצורה מסודרת, וזה גורם למחלות ולכך שתוחלת החיים יורדת ויורדת, לצערנו, ובפרט בתקופות האחרונות. בשנים האחרונות יש לנו מדדים שמראים, ואני מאמין שהפרופסורים וגם נחמן אש, יושב-ראש המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות ירחיבו בנושא הזה. אני חושב שההצעה לסדר הזו חשובה מאוד. כי ככל שנדע לשים את היד בזמן הנכון, ועל האנשים הנכונים, ונדאג שהם יצאו מהרגלי החיים האלו, זה מאוד מאוד יעזור לתוחלת החיים ולאיכות החיים שלהם. אנחנו צריכים לדאוג לאיכות החיים, בפרט בתקופת המלחמה הזאת.

אני אקצר בדבריי ואתן, כמובן ברשות היושב-ראש, לאנשים המיוחדים שהגיעו לדיון הזה. אני מקווה שייצא ממנו משהו טוב. עצם ההתעסקות בנושא החשוב הזה, בוודאי תעשה טוב לנו, וכמובן לציבור הגדול ששומע אותנו, ולאנשים המיוחדים שכול כך הרבה זמן יושבים ודנים ומנסים להביא איזה פתרון או איזה דרך בשביל שנחיה טוב יותר במדינה הזאת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, חבר הכנסת בצלאל.

חבר הכנסת ד"ר יאסר חוג'יראת, בבקשה.

שלום לכולם. תודה על הדיון. זהו דיון מאוד חשוב. יש תוכנית לאומית לטפל בהשמנת יתר, שהיא קיימת כמעט עשור. היא התחילה ב-2004, ואנחנו היום בשנת 2024. עם זאת, אני רואה את הנתונים כאן במצגת, והם לא טובים. עם הזמן יש דווקא יש עלייה והשמנת יתר, ואין ירידה. וכמובן שהעלייה היא יותר חמורה כשיש מצב סוציו-אקונומי נמוך, וביישובים העניים באשכול 1, 2 ו-3, שעליהם נמנים כמעט כל היישובים הערביים, וזה אומר דרשני. כמובן, וכולם מודעים לכך, שהשמנת יתר שמתווספת לעישון זה גורם סיכון להתקפי לב ולמחלות לב, וכמובן שזה גם נמצא באחוז גבוה בפריפריה ובקבוצות המוחלשות.

האמת, אני לא יכול להסביר איך עוני מביא להשמנת יתר. אני חושב אחרת. עוני לא צריך לגרום להשמנת יתר כי בסך הכול לאותן משפחות אין הרבה אוכל. אבל יכול להיות שעקב המצב הסוציו אקונומי, ועקב מצבה של המדינה עכשיו, ועקב יוקר המחיה שיש, אולי נתחיל לראות כי יהיה פחות אוכל לאנשים, ואז תהיה אולי ירידה במשקל. שוב, זו תוכנית חשובה, ואנחנו נשמח לשמוע איך האנשים שעומלים על התוכנית הזאת יגרמו לזה שתהיה ירידה ולא עלייה כפי שאנחנו רואים בנתונים בגרפים שיש כאן. תודה.

יאסר, תודה רבה.

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צוהריים טובים לכולם. ראשית, אני רוצה לתת תשובה להפתעה של ד"ר יאסר לגבי הקשר בין עוני להשמנת יתר. הקשר הוא מאוד ברור. כשאנשים הם עניים, ידם פשוט לא משגת לקנות אוכל בריא. אוכל בריא הוא אוכל שמביא את כל הערך התזונתי הנכון בסל הקנייה של המשפחה, ואז הילדים יכולים לאכול ולגדול בריאים, בלי השמנה. כשאין כסף, כשאין אפשרויות, אוכלים אורז, תפוחי אדמה. אוכלים אוכל שהוא בכלל לא בריא שהוא בעיקר פחמימות. ידם לא משיגה בשר, פירות או דברים מזינים. זה בא מהמקום הזה.

לצערי הרב, אם אנחנו נסתכל בתוך החברה הישראלית, אנחנו נראה בוודאות איפה באמת האחוז הכי גדול של ילדים שסובלים מהשמנת יתר או ממשקל עודף. זה יותר בקרב ערבים וחרדים. לצערי הרב, הבעיה של השמנת יתר היא לא רק בעיה של מראה של גוף ושל עוגמת נפש שנגרמת לאותם ילדים מילדים אחרים. הבעיה של השמנת יתר זה כרטיס כניסה בדלת מאוד מאוד מאוד רחבה לכל מיני מחלות, כמו סוכרת, לחץ דם, מחלות לב, ועוד בעיות שקשורות בתזונה לא נכונה.

אנחנו נמצאים בכל הדיונים שקשורים סביב הסוגיה הזו. אנחנו היינו גם שותפים השנה בהעלאת הדיון של דוח העוני של הביטוח הלאומי ושל עמותת לתת. אני חושבת שמזמן הגיע הזמן לטפל בסוגיית העוני במדינת ישראל. זה מעגל שכל הזמן הוא ספירלי. כל הזמן מתווספים עוד אנשים ועוד אנשים. זה פשוט מאוד. משפחה ענייה מולידה ילדים עניים. היא לא מאפשרת להם להתקיים בכבוד, ואז הם לא יכולים ללכת וללמוד ולרכוש מקצוע מכובד שיאפשר להם חיים מכובדים. לכן, צריך טיפול בסיסי בסוגיה הזאת. תודה.

תודה. אני מוכרח לומר שבהקשר הזה יש גם אלמנטים של רווחה, בריאות וחינוך. ואולי יהיה נכון שאנחנו, חברי הכנסת שמשתתפים פה בדיון החשוב הזה, בפרט כשיש פה נציגים של המגזר הערבי והחרדי ונציגים של קבוצות אוכלוסייה שנמצאות ברף העליון, שסובלות מהשמנת יתר וכו', ואנחנו נראה זאת במצגת שהוכנה, נכנס איזשהו שולחן עגול.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מוכנה.

שולחן עגול עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. עוד מעט נשמע גם את פרופ' אש. אבל לפני כן חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

בשבוע שעבר עשינו מיני היסטוריה כשהכנסת העבירה בקריאה שלישית במליאה את החוק, שאותו יזמתי, שמחייב את יצרניות הסיגריות והטבק להטביע תמונות גרפיות המבטאות את נזקי העישון בצמידות לאזהרה הקיימת היום. החוק, בעזרת השם, ייכנס לתוקף בעוד כתשעה חודשים. אני נגד עישון, ושאני נרתם מאוד לנושא הזה. יזמנו והובלנו גם את יום ללא עישון ב-31 במאי בשנה שעברה. אנחנו עכשיו עובדים על יום נוסף ללא עישון. הוא יהיה כנראה ב-18 ביוני. אני בוגר וינגיט, ובמקצועי אני מאמן כושר במקצועה. תמיד ראיתי את עצמי כאחד שמחנך לאורח חיים בריא.

לא ידענו את זה. אם היינו יודעים, היינו מנצלים את המעמד.

אולי נריץ אותך קצת מסביב הכנסת. גם אני באופן אישי צריך את זה. בעיניי, אלו נושאים מאוד מאוד חשובים: גם אורח חיים בריא, גם מניעת עישון, בעיקר בקרב בני נוער. אנחנו גם צריכים להזכיר לכולם שתופעת העישון גורמת לכך שכ-8,000 אנשים נפטרים בישראל מדי שנה. זה נתון מטורף. לא רק הם נפגעים מזה ישירות. תחשבו מעבר, על מעגלים נוספים, שנפגעים מזה ושאיכות החיים שלהם נפגעת, כמו: המשפחות, החברים מהעבודה וחברים אחרים וכו'. ולכן, ככל שאנחנו ניצור איזושהי תודעה של אורח חיים בריא, וגם אפילו ניצור על זה איזושהי רגולציה, כך ייטב. ולכן, אני נרתם כאן לנושא הזה במאת האחוזים. אברהם, כל הכבוד על היוזמה.

תודה רבה, אושר.

פרופ' אש, בבקשה.

קודם כול, גם אני רוצה להתייחס למעבר החד. קשה מאוד לשמוע את הדברים של משפחות החטופים. אנחנו פה מדברים על בריאות הציבור ונחשוב על הבריאות שלהם שם. זה באמת מאוד קשה, ואני מצטרף לתפילה שהם יחזרו מהר מאוד.

בהמשך לדברים האלה, אני רוצה להודות לך, כבוד היושב-ראש, על הדיון הזה ועל המהירות באמת בקיומו. אני חושב שאין ויכוח על החשיבות של הנושאים האלה, אבל אני רוצה לשים על השולחן גם את הדחיפות בטיפול בהם. כיוון שאנחנו לאורך שנים, במסגרת המכון והעבודה שנעשית על ידי בית ספר בריאות הציבור של האוניברסיטה העברית, עוקבים אחרי הנתונים. הנתונים שאנחנו מציגים כאן היום, שהם נכונים לשנת 2022, אבל אני חושב שהיום הם לא שונים בהיבט הזה, הם חמורים משלוש בחינות: הדבר הראשון, מגובה התופעות. כלומר, שיעור עודף המשקל, שיעור העישון והתופעות האחרות, הוא גבוה מאוד. אנחנו מדברים על עודף משקל של 60% מהאוכלוסייה. אנחנו מדברים על עישון של 20% - זה המון. הדבר השני זה המגמה. המגמה בשנתיים האחרונות היא של גדילה של התופעות האלה. נסתכל פה על נתוני השמנת ילדים, והמגמה בשנתיים-שלוש האחרונות היא של עלייה. זה נורא בהיבט של ההשפעה של זה על השנים קדימה. והדבר השלישי, שהוזכר פה, זה הפערים בין שכבות אוכלוסייה בדירוג סוציו-אקונומי גבוה לזו הנמוכה, והדחיפות שלנו לטפל באוכלוסייה מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות. היא מאוד גדולה במגזרים שהוזכרו פה. החשיבות בהתערבות עכשיו ולעשות את כל הפעולות כדי לצמצם את התופעה הזאת, היא גדולה מאוד.

אתה הזכרת, ובצדק, שזה לא בריאות. זה גם רווחה וחינוך. מערכת החינוך פה צריכה להיות מגויסת בצורה מלאה לעיסוק הזה. ככל שהוועדה תוביל את ההצטרפות של כל המשרדים, יהיה לזה חשיבות עצומה. אני מציע שניגש מייד להצגת המצגת על ידי אלה.

שלום. אני ד"ר אלה עין מור מתוכנית המדדים בקהילה. אני אציג לכם את הנתונים שאסף. אלו נתונים עד שנת 2022.

האם אין היום חדשים?

אנחנו מקבלים עכשיו את הנתונים לשנת 2023. אנחנו גם מוסיפים פה עוד איזשהו נתון גיאוגרפי, שמתייחס לאנשים שגרים באזור הנגב המערבי. כלומר, הנתונים יהיו מפורטים גם מבחינה מרחבית ומבחינת ההשפעות של המלחמה על המדדים השונים בתוכנית. אבל זה עוד חצי שנה.

נתחיל עם השמנת יתר בילדים ונוער. הגרף העליון מתייחס לילדים בני 7, הגרף התחתון לבני נוער בני 14 – 15. השמנת יתר בתוכנית מוגדרת כילדים שנמצאים ב-3% העליונים של ההתפלגות. כלומר, הקצה העליון. אנחנו יכולים לראות שאחרי מגמת ירידה בילדים בני 7 עד 2019, איפשהו באזור הקורונה התחילה העלייה, ואנחנו עומדים היום על 8.5% ילדים בני 7 עם משקל יתר. אלו ילדים מאוד מאוד צעירים.

בקרב בני נוער, המדידה התחילה ב-2017, ואנחנו רואים פשוט עלייה מתמדת בהשמנה של בני נוער.

איך מודדים את זה?

כל הנתונים בתוכנית מתקבלים מארבע קופות החולים.

לא. מה זה השמנת יתר?

השמנת יתר בילדים זה 3% העליונים של ה-BMI בהתפלגות. כלומר, הילדים הכי שמנים. אחוזון 95% במשקל, אבל הם מהווים 8% מהאוכלוסייה.

האם כל מי שעובר ב-0.1 את ה-BMI המתאים לגיל שלו או לגובה, אז - - -?

כן, כן. זה ה-cut off. אין לנו דרך אחרת למדוד את זה. זו הסיבה שאנחנו גם הולכים על הקצה העליון של ה-BMI ולא מורידים את הטווח קצת יותר כלפי מטה. יש עודף משקל והשמנת יתר. עודף משקל מתייחס ל -BMI שהוא 25 עד 30, עד 29.9. זה טווח שהוא קצת יותר אפור כי לפעמים גם נכנסת פה מסת שריר ודברים אחרים. לכן, אנחנו הולכים לקצה העליון ומודדים אותו. יש לנו בתוכנית, וזה מפורסם גם באתר התוכנית, נתונים לגבי השמנת יתר, שזו הדרגה הנמוכה יותר.

בילדים יש קושי למדוד כי הם כל הזמן גובהים, והמדד של ה-BMI לוקח את הגובה. לכן, אנחנו משתמשים באחוזון כלפי עקומות הגדילה שלהם בישראל. מי שהוא מעל 95% מהאחוזון שלו, הוא נחשב כחי עם השמנה. מי שבין 85 עד זה, נחשב עם עודף משקל. אנחנו רואים פה נתונים על 95% ומעלה.

הבנתי.

ילדים זה 97% ומעלה, מבוגרים זה BMI מעל 30. נמשיך לשקופית הבאה. כאן אנחנו רואים את הפילוח לפי מצב חברתי-כלכלי, כשבתוכנית אנחנו מקבלים את הנתונים מקופות החולים בסקאלה של 1 עד 10, סקאלה של פוינטס שמטייבים את נתוני הלמ"ס. כאן אנחנו קיבצנו את זה כדי להראות את המדרג המאוד מאוד ברור בבני נוער, שמתחיל קצת גם בילדים בני 7. אנחנו רואים שילדים, בני נוער, ששייכים למצב חברתי-כלכלי נמוך, שזה מיוצג פה על ידי מס' 1, סובלים יותר מהשמנת יותר בהשוואה לילדים ששייכים למצב חברתי-כלכלי גבוה, וזה מיוצג פה על ידי מס' 4. נשים לב במיוחד לבני הנוער של מצב חברתי-כלכלי 1. 17% מהם סובלים מהשמנת יתר. אלו ילדים שמתחילים את החיים שלהם בהשמנת יתר, וכנראה יגדלו להיות מבוגרים שמנים.

אני אציג את הפערים בשלושה פילוחים: הפילוח הראשון היה לפי מצב חברתי-כלכלי. הפילוח השני הוא לפי קבוצת אוכלוסייה. הנתונים האלה יפורסמו בעוד כחודש וחצי, ואנחנו נוציא אותם לציבור. כרגע הם עדיין לא מפורסמים, ולכן הנתונים פה הם נתונים שאני אבקש לא להוציא החוצה, אלא עוד וחצי כשהם יהיו רשמיים.

את בשידור.

כן, זה כבר יצא.

לא נורא. הנתונים הסופיים, כמו שכתבנו בהערה למטה, יפורסמו במאי 2024. הם יהיו די דומים לזה.

איפה אני רואה פה את היחס בין קבוצות אוכלוסייה לבין גודלן באוכלוסייה? זאת אומרת, למה אני משווה את זה? למשל, אנחנו אומרים מגזר חרדי - 5.3 בבנים. למה אני מייחס את זה?

מכיוון שמדובר פה על כל האוכלוסייה, כי אלו נתונים מתוך קופות החולים, אז אתה יכול בשיעורים להשוות ביניהם. אין לך מניעה להשוות ביניהם כי זה כבר כל האוכלוסייה. זה מתוקן מראש.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הערבים מככבים פה כמו בכל הדברים הקשים.

כן. ילדים במגזר הערבי, ובפרט בנים - 10.7% מהם הם בעלי השמנת יתר.

לא בגלל שהבנות כאילו - - -, זה בגלל שהן רוצות לשמור על הגוף שלהם. זה תקופה - - -

זו לא התקופה. אלו בני 7.

את יודעת, מחדירים את זה מגיל מאוד צעיר.

כל מי שהוא לא נכנס בקטגוריה של חרדי או ערבי, אנחנו מתייחסים אליו כמגזר כללי.

אנחנו החריגים.

הגדרה של קבוצת האוכלוסייה בתוכנית, גם היא דרך נתוני פוינטס. הם מגדירים את זה ביחידות שטח, לפי כל מיני פרמטרים שקשורים למספר בתי כנסת, מקוואות, הצבעה בבחירות הכלליות. הקופות מקבלות את הנתונים בצורה כזו. אזור ששייך למגזר חרדי , אז זה 50% ומעלה מהאוכלוסייה נחשבת חרדית. גם אם גרים שם אנשים שאינם חרדים, הם עדיין ייחשבו כחרדים. אבל זה תאי שטח קטנים.

דנה פרוסט, האגודה למלחמה בסרטן. יכול להיות שהנתונים ממוסכים קצת. אם זה חרדי, אבל פר רק אזור מגורים ולא פר האוכלוסייה עצמה, יכול להיות שנתוני האמת גבוהים יותר במגזר החרדי. לפי ההסבר שלך, אם את לוקחת שלפחות 50% מהאוכלוסייה מוגדרת כחרדים, אז 50% מוגדרת כלא חרדים.

כן, את צודקת.

אם הולכים בסקר רק על חברה חרדית, יכול להיות שהתוצאות אפילו גבוהות יותר.

נכון. בהצגה השלישית אנחנו מציגים את הפערים בצורה של פריסה גיאוגרפית לפי נפת מגורים. אנחנו יכולים לראות שהיישובים, שבהם יש אוכלוסייה ערבית, נמצאים בטווח העליון של הימצאות השמנת יתר - זה הצבע האדום. הצבע הצהוב מייצג את השכיחות הנמוכה.

למה בשרון אנחנו גם נמצאים במצב כזה?

כי יש שם יישובים ערביים. טייבה ויישובים נוספים נכנסים בשרון.

טייבה וכל המשולש הדרומי.

אנחנו דווקא רצינו להציג את נתוני השמנת היתר בבני נוער באופן הזה. אנחנו יכולים להסתכל פה על הפערים לפי מצב חברתי-כלכלי לאורך זמן, וזה העניין פה. הפרדנו בין בנות לבנים בגלל ההבדלים בשיעורים. אצל הבנות הקו הכחול מייצג את השייכות למצב חברתי-כלכלי גבוה. אנחנו רואים שגם אצל בנים וגם אצל בנות, ילדים ששייכים למצב חברתי-כלכלי גבוה הם עם השיעורים הנמוכים ביותר, והילדים ששייכים למצב חברתי-כלכלי נמוך יותר, נמצאים במעלה השיעורים. מה שמאוד מאוד קופץ פה לעין זה הרחבת הפערים בין המעמד החברתי-הכלכלי הגבוה והנמוך, במיוחד בקרב בנים. ואם תסתכלו טוב על הקו האדום, אתם תראו שם איזושהי קפיצה בין 2019 ל-2021 בשיעור הבנים שסובלים מהשמנת יתר, וזה כמובן מדד להרחבת פערים. אנחנו אולי יודעים, אבל השאלה היא למה העלייה הזאת קיימת רק אצלם ולא בשכבות האחרות.

זה בתקופת הקורונה?

אבל כולם חוו את הקורונה. זה לא דיפרנציאלי. הבנים בכלל סובלים יותר מהשמנת יתר בגילים האלה, ובבגרות זה מתהפך. אז הבנות הופכות ל - - -

מבחינתי, התמונה הזו במצגת מאוד מזעזעת. כי הפערים פה ממש באים לידי ביטוי. אנחנו יודעים את זה, אבל פה רואים את זה באופן ברור כי הצבעים האלה ממש זועקים. האדום הזה מאוד זועק. למעשה, אתה בעצם גוזר על ילד, שהוריו במעמד סוציו-אקונומי נמוך, להיות עם חולי.

גוזרים עליו לסבול.

כן.

הוזכר פה גם הנושא הזה שהילד הזה נדחק מהחברה בצורה זו או אחרת. זה משפיע עליו גם בהיבטים רבים אחרים, לא רק בהיבט הבריאותי.

ועדיין לא דיברנו על זה. וואו, זה פשוט נתון קשה מאוד.

זה מתחיל בגוף-נפש, ואחר כך בכל החיים שלהם.

אני חושבת שהטיפול בהשמנת יתר בקרב בני נוער הוא לא דרך התזונה אלא בדרכים אחרות.

הוא גם דרך התזונה.

בהחלט, בהחלט, גם דרך התזונה. אבל התזונה יכולה להיות ביטוי לקושי אחר שקיים באזור אחר.

זה בעיקר הסביבה.

הסביבה היא סביבה רעילה.

לכנסת יש תפקיד לשנות את הסביבה. למשל, למנוע פרסום מזון מזיק. כפי שעשית עם הסיגריות,
לעשות אותו דבר עם מזון מזיק. לא להכניס מזון מזיק לבתי ספר, להוציא את מכונות ממכר השתייה המתוקה מכל מקום. יש הרבה מה לעשות, ובזה הכנסת יכולה מאוד לעזור.

אני סימה ווצלר, רשת ערים בריאות, מרכז לשלטון מקומי. וגם לברר למה אצל החרדים השיעורים כול כך נמוכים. אתם פספסתם, אבל מצבם החברתי-כלכלי של החרדים הוא נמוך, אבל גם השיעורים שם הם מאוד נמוכים. תבדקו מה ההבדל בין הציבור החרדי לאחרים. סביבה זה גם מסכים, פחות יושבנים. אני רואה בנות חרדיות משחקות בחבל ובגומי. אתם הייתם צריכים, והיו אמורים לנצנץ פה כוכבים. השיעורים אצל ילדים בציבור החרדי נמוכים.

עד גיל 45, ואז זה מתהפך. אז הם הרבה יותר חולים מהציבור הרגיל.

המגזר החרדי מיוצג פה, ובדרך כלל כן, זה הרי הכול סטטיסטי, במצב חברתי-כלכלי 3 - 4. תסתכלי פה על הקווים שלהם.

ביתר עילית, מודיעין עילית, בית שמש, ירושלים, אלעד - כולם ב-1 - 2.

אני רוצה להדגיש משהו לגבי השמנת ילדים משני נתונים: חלון ההזדמנויות לשינוי המשך החיים, על פי מחקר דני מאוד מאוד מדויק, הוא בין גיל 7 ל-13. אם אתה חי עם השמנה בגיל 13, הסיכוי שלך לפתח סוכרת הוא פי שניים. אם אתה חי עם השמנה בגיל 17, הסיכוי שלך לפתח סוכרת הוא פי חמישה. שני מחקרים מדהימים מישראל של פרופ' גלעד טוויג, שבדק את ההשמנה בגיל 17 אצל מתגייסים. אני מבקש לזעזע אתכם עם הנתונים הללו: נער שחי עם השמנה בגיל 17, הסיכוי שלו למות ממחלות לב כעבור עשר שנים הוא פי שניים - בגיל 27. נער שחי עם השמנה בגיל 17, הסיכוי שלו למות מסוכרת עולה ב-60%. גם המחלות הגידוליות גדלות באחוזים מאוד משמעותיים. זאת אומרת, השמנה בגילים הללו קובעת את העתיד, לא רק החברתי, אלא את העתיד הבריאותי, של הילדים. ולכן, יש להשקיע מאמץ אדיר בחלון ההזדמנויות הזה, בין גיל 7 עד 13, ובוודאי לפני גיל 17.

האם יש פה מישהו ממשרד החינוך?

לא.

אימאן, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה לענות לגברת, שאת שמה אני לא זוכרת, לגבי האחוז פה ושם, ומה ההבדל בין החברה הערבית לחברה החרדית. אני לא מספרת את זה בשביל הידע אלא באמת בשביל לתת תוכנית טיפול. ראשית, כידוע, אין לנו בחברה הערבית מרחבים שבהם אפשר ללכת, ואין לנו פארקים שבהם אפשר לשחק. שנית, בשנים האחרונות אנחנו שרויים בתוך סיטואציה של אלימות ופשיעה, שחוגגת בתוך החברה הערבית. ההורים לא רוצים שהילדים שלהם ייצאו מחוץ לבית, וזאת מפחד שהם יחטפו כדור. חוטפים גם כדורים בתוך חצר הבית או בתוך הבית. הבעיה היא בעיה כוללת, וצריך להסתכל עליה בצורה הוליסטית ולא לעשות קיצוצים בתוכנית של החברה הערבית.

מסכימה איתך לגמרי. אין לי מילים. נכון, בגלל זה אתם - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה אמרת את מה שאני אמרתי לגבי מחלות. הילדים שלנו הם באחוזים הכי גבוהים בתאונות דרכים, בתאונות עבודה, בסוכרת, בהשמנת יתר, בסרטן, ובמה לא?

בהמשך לדברייך, נוסיף גם את השלטון המקומי כי הם שחקן מרכזי באירוע הזה.

ואת אנשי הדת. כשניסינו לעשות תוכניות במגזר הערבי להפחתת השמנה, אנשי הדת - - -

פרופ' דיקר, בוא נמצה את נושא הנתונים, ואז נעבור לשלב ההתמודדות. ד"ר אלה, אנחנו חוזרים אלייך.

כאן הנתונים, ואנחנו רואים לפי קבוצות אוכלוסייה. זה מתייחס לבני נוער. כל ילד חמישי בקרב ילדים ערבים סובל מהשמנת יתר, בעוד שהמגזר החרדי והכללי הם די דומים. בטח אצל הבנים. אצל הבנות, הבנות החרדיות, הילדות - הנערות, סליחה - הן - - - כשאנחנו מסתכלים על זה מבחינת הפריסה המרחבית, אז עוד פעם אותה תמונה של האדום הקהה והשיעורים הגבוהים של השמנת יתר באזורים של יישובים ערביים עם אוכלוסייה ערבית. בשקופית הבאה אתם תראו כאן את המפה. זה המפה משנת 2021, והמפה משנת 2022. תוך שנה בכל הנפות היתה עלייה בשיעורי השמנת היתר, ואני חושבת שזה מדהים.

זה מכאיב.

זה מכאיב. זה לא מדהים לטובה.

ועדיין לא נגענו במלחמה, עם כל המשמעויות שלה.

נכון. בעוד כחצי שנה יהיו לנו נתונים של המלחמה.

האם יש איזה הצלבה בין רמת ההשמנה לעישון?

אנחנו לא עושים בתוכנית חיתוכים מהסוג הזה. אין לנו אפשרות. אנחנו לא מקבלים את הנתונים בצורה כזו. אבל כאן אנחנו עדיין מדברים על בני נוער. את העישון נראה בנפרד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שלא תטעה, עישון מוריד השמנה, במיוחד בקרב מבוגרים. לא שזה דבר טוב, זה דבר מאוד גרוע.

נעבור למבוגרים. המגמה של העלייה בשיעורי השמנת יתר לא פסחה על מבוגרים. כאן אנחנו מסתכלים על גילים 20 עד 64, ואנחנו רואים שבשנת 2015 23% מהאוכלוסייה הבוגרת היו עם השמנת יתר. בשנת 2022 אנחנו עם 25%, וזה עלייה.

10% עלייה במשקל. 2% מתוך 20 זה 10% תוך שבע שנים.

נכון. המדרג הזה - בעיניי, זוהי שקופית מזעזעת. אם מסתכלים על נשים וגברים, אנחנו יכולים לראות את המדרג המאוד מאוד ברור לפי מצב חברתי-כלכלי, ואת ההבדלים בין גברים ונשים. ומה שיוצא מפה הוא שנשים במצב חברתי-כלכלי נמוך ביותר, הכי סובלות מהשמנת יתר. אנחנו מסתכלים על פערים, והפערים הם פי יותר משניים בקרב נשים, ופחות משניים בקרב הגברים.

למה זה? במצגות הקודמות בגילים הנמוכים הפער אצל הגברים היה יותר גבוה. זאת אומרת, הגברים היו יותר שמנים. האם זה בגלל הריונות וכד'?

זה עניין פיזיולוגי תראה ואחרים יכולים להסביר את זה טוב ממני.

זה מתהפך. גברים מובילים בנערות. אחר כך זה מתהפך. נשים בכל העולם מובילות במדדי השמנה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בנוסף, נשים, ובמיוחד אימהות, שמות עצמן אחרונות בסדר העדיפות, ובמיוחד במשפחות קשות. הן אוכלות את שאריות האוכל ואת הפחמימות. הן מציגות את עצמן כשבעות ומרוצות. זו האמת, זו המציאות. אסור להתעלם מזה. זה חלק מזה, לא רק זה.

ברור.

זה שיעור של 40%.

זה חצי מהאוכלוסייה.

זה מטורף, זה ממש זועק.

אנחנו רואים גם את העלייה בכל השכבות. אבל אצל הגברים אנחנו כן רואים הרחבת פערים - איזושהי ירידה מסוימת ב-2022 מאוד מינורית, אבל עלייה בשכבה הנמוכה של הגברים. זה מעיד על הרחבת פערים.

את בטוחה שהנתון נכון?

זה שיעור של 40% השמנת יתר בקרב נשים ממצב חברתי-כלכלי 1 או 2.

אין מה להתווכח על הנתונים.

פה אנחנו מסתכלים על החלוקה לפי קבוצת אוכלוסייה. אנחנו רואים כאן עוד פעם את הנשים הערביות, כששליש מהן סובלות מהשמנת יתר, 30% מהנשים החרדיות, בניגוד למה שראינו בנערות, ו-24% במגזר הכללי. אצל הגברים - הם יותר הומוגניים. עדיין בקרב הגברים החרדים - 28% מהם, הם בעלי השמנת יתר.

זו המפה הארצית של השמנת יתר. מה שבולט פה זה ההשמנה בצפון ובדרום, בעוד שבאזור המרכז זה פחות. הצבעים הם יותר בהירים, השיעורים יותר נמוכים באזור תל אביב, רמת גן, חולון. אגב, רמת גן כוללת גם את בני ברק,

זו השקופית שמדברת על השמנת יתר בקרב קשישים. אני חושבת שהשקופית הזו היא באמת כאב מאוד גדול. כל אישה שנייה במגזר הערבי היא עם BMI מעל 30, והיא סובלת מהשמנת יתר. זה באמת בלתי נסבל בעיניי. גם במגזר החרדי אנחנו רואים עלייה בשיעורי השמנת היתר. זה עומד על כ-40% בקרב הנשים, ובמגזר הכללי כ-33%. ושוב, הגברים הם יותר הומוגניים.

צריך לקחת בחשבון שאצל אנשים מבוגרים מעל גיל 65, השמנת יתר באה עם סרקופניה, עם דילול השריר, ואז השמנת היתר עוד יותר בעייתית. קשה מאוד להוריד אותם במשקל כי אז נפגעת גם רקמת השריר הבסיסית.

כן. זהו, זה בנוגע להשמנת יתר. נראה קצת נתונים על שיעורי עישון. אני רק אציין שבתוכנית שיעור העישון זה בעצם בן-אדם שמתועד לו בתיק הרפואי האם הוא עישן או לא עישן בחמש השנים האחרונות. זה אומנם מגיל 16, אבל זה לא כולל חיילים. חיילים לא נכנסים לנתוני התוכנית באופן טבעי. הם לא מבוטחים בקופות החולים. זה לא כל כך משקף נאמנה את הגילים הצעירים שמתחת ל-21.

למה רק חמש השנים האחרונות? ההשפעה של העישון היא הרי לכל אורך החיים.

התיעוד הוא בחמש השנים האחרונות, לא עישון בחמש השנים האחרונות. גם כאן אנחנו רואים החל משנת 2018 איזושהי עלייה בשיעורי העישון, כשעד 2018 היתה מגמת ירידה. באזור 2018 – 2019, היתה גם הקורונה. אנשים התחילו לעשן, ואנחנו עומדים היום על שיעור של 21% עישון בגילים 16 ומעלה.
ומבחינת הגרף למטה, הוא רק מראה שגברים מעשנים הרבה יותר מנשים. העישון אצל נשים עולה עם הגיל.

כשאנחנו מסתכלים על זה לאורך זמן לפי מצב חברתי-כלכלי, אז אצל הגברים אנחנו רואים את הקשר ההדוק בין מצב חברתי-כלכלי ועישון. זה יותר מפי שניים בשנת 2022. ושוב, יש כאן הרחבה של פערים וקפיצה בשיעורי העישון. במצב חברתי-כלכלי 1 או 2 שיעור נומינלי של 5% מ-2019 עד 2022. זה איזושהי עלייה שלא מאפיינת את השכבות האחרות. היא כמובן גרמה להרחבת הפערים. אצל נשים אנחנו רואים שיעורי עישון באופן כללי נמוכים יותר, ובפרט נשים ממצב חברתי-כלכלי נמוך מעשנות פחות. נשים חרדיות וערביות פחות מאופיינות בעישון, והפערים הם יותר קטנים ויותר מצומצמים.

האם זה כולל סיגריות אלקטרוניות?

לא.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

וזה לא כולל נרגילות, נכון? לצערי הרב, נרגילות זה דבר שהוא חוגג אצל נשים ערביות.

מבחינת שיעור העישון לפי קבוצת אוכלוסייה, גברים ערבים - כ-37% מעשנים, לעומת המגזר הכללי ולעומת החרדים, שזה 26% ו-17%.

זה גם לא כולל עישון פסיבי, נכון?

לא. לסיכום, אנחנו ראינו עלייה מתמדת בשיעורי השמנת היתר בבני נוער ובאוכלוסייה הבוגרת, וגם ראינו שיש עלייה בהשמנת היתר עם העלייה עם הגיל. שיעורי השמנת היתר גבוהים יותר בקרב אנשים ממצב חברתי-כלכלי נמוך. זה הולך כמעט ביחד, גם בבני נוער וגם במבוגרים. שיעורי השמנת היתר גבוהים יותר בצפון ובדרום. בקרב בני נוער, יש הרחבה של פערים בשנים 2015 – 2022, וראינו את העלייה הגדולה במצב החברתי-כלכלי הנמוך. בני נוער מהמגזר הערבי סובלים יותר מהשמנת יתר. כל ילד חמישי מהמגזר הערבי הוא עם השמנת יתר, בהשוואה ל-12% אצל חרדים ואחרים. באוכלוסייה הבוגרת, הנשים סובלות משיעורים גבוהים יותר של השמנת יתר. 40% מהנשים, בנות 20 עד 64, ממצב חברתי-כלכלי נמוך סובלות מהשמנת יתר, ו-55% מהנשים המבוגרות - 65 עד 84. שיעורי השמנת היתר עלו בכל השכבות. מבחינת האוכלוסייה, השמנת יתר בחרדים וערבים בני 20 עד 64, היא 30% - - -

כשאת אומרת "מבוגרות", לאיזה גיל את מתכוונת?

כתוב: 65 – 84.

כן. השמנת יתר בקרב חרדים וערבים בגילים 20 עד 64 עמדה על 29%, בהשוואה ל-23% באוכלוסייה הכללית. מבחינת העישון, אנחנו ראינו עלייה בשיעורי העישון מאז 2018, וזאת לאחר מגמה מסוימת של ירידה. ו-40% מהגברים מהמצב החברתי- הכלכלי הנמוך מעשנים, בהשוואה ל-17%. זה הולך מאוד מאוד - - - . תודה לכם.

תודה רבה, ד"ר אלה.

פרופ' רונית אנדולט, בבקשה. גם לך יש מצגת.

קודם כול, תודה על הדיון. אני מצטרפת באמת לצער העמוק על החטופים, ואני באמת מקווה שהם ישוחררו בקרוב.

אמן.

דיברו לא מעט על הפן התזונתי, אבל האנשים שם במצב תזונתי נוראי. אנחנו ראינו מה קרה למי שחזר מהשבי.

היה על זה דיון ממש ספציפי.

נכון. מרביתם סבלו מ- .Refeeding Syndrome היה צריך להזין אותם בצורה מאוד מאוד מדורגת כי הם היו מאוד מאוד מדולדלים מבחינת תזונתית. זה ברור שאנחנו מאוד דואגים לגבי מצבם בכל הכיוונים, וגם בפן התזונתי.

אני רוצה לתקן. תסלחי לי שאני מעירה על זה, אבל התזונה חשובה מהרגע שהתינוק נולד. יש הרבה מחקרים שמראים שהנקה מונעת השמנה. לכן, התזונה היא מאוד מאוד חשובה, בטח בילדות ובבגרות, ויש לה משמעות מאוד מאוד גדולה בהיווצרות ההשמנה. לסביבה שבה אנחנו חיים, יש משמעות עוד יותר גדולה.

האם משרד הבריאות מעביר את המידע הזה ואת המסרים הללו בחדרי לידה?

בוודאי, בוודאי. יש הדרכה בכל מחלקת יולדות לעידוד ההנקה. יש אחיות שהן יועצות הנקה, יש תזונאיות יועצות הנקה. נותנים הדרכה לכל יולדת שרוצה להיניק על איך להיניק וכו'. יש כמובן בנק חלב אם, שבאמצעותו עוזרים לנשים שיש להן איזשהו קושי להיניק, לפחות בהתחלה. כל האחיות של טיפת חלב, וכל התזונאיות שנמצאות שם, מדריכות על הנקה, וגם רופאי ילדים. יש היום רפואת הנקה. כן, בהחלט מדריכים, אבל לא מספיק מיניקים, לצערנו, לאורך זמן. מתחילים, אבל מפסיקים. הרבה יותר נשים רוצות להעניק לעומת מניקות בפועל.

אנחנו כבר ראינו את הנתונים של ההשמנה, של עודף המשקל. אבל אנחנו רואים שיש קשר מאוד מאוד חזק בין התזונה לבין השמנה. מסקר תזונה האחרון של מב"ת, ראינו ש-60% מהתינוקות בחברה הערבית שותים שתייה מתוקה כבר בשנת החיים הראשונה. זה לא כול כך בתלות במצב סוציו-אקונומי, זה יותר בתלות בהתנהגות תזונתית, וזה מאוד מאוד מטריד. אנחנו גם יודעים שאחוז ניכר מהאוכלוסייה. יש נתונים עכשיו מסקר העוני של-30% מהאוכלוסייה יש חוסר ביטחון תזונתי. חוסר ביטחון תזונתי אומר שאין נגישות לפירות וירקות, שזו תזונה מאוד חשובה ומשמעותית.

אז איך יתנו להם מיץ טבעי?

לא צריך מיץ טבעי, אבל לאכול פירות וירקות.

אני יודעת שלא צריך בכלל עד גיל שנה. מה לעשות, אין. זה לא שאני מצדיקה. את אמרת כאילו מהלידה, ואני אומרת לך מההיריון ומלפני ההיריון.

אין ספק, את צודקת. ההיריון מאוד משמעותי. אלף הימים הראשונים כוללים את ההיריון, ובשנתיים הראשונות לחיים זה תקופה קריטית.

העלות של ההשמנה היא מאוד גבוהה. מחקר שעשה גבי בן נון, ביחד עם הצוות שבו נמצא גם דרור דיקר, הראה שהעלויות הן מטורפות - מעל 20 מיליארד שקל בשנה: 10 מיליארד בצורה ישירה ועוד 10 בצורה עקיפה. אלו מחירים מטורפים שאי-אפשר לעמוד בהם.

אנחנו רואים שלהשמנה יש הרבה מאוד השלכות בריאותיות. דובר כאן הרבה על סוכרת ועל מחלות לב, אבל גם כבד שומני, גם מחלת כליה כרונית, בעיות שריר-שלד, סוגי סרטן שונים, כמובן בעיות נפשיות. אנחנו יודעים שלאנשים עם השמנת יתר יש סיכון פי שבעה לפתח סוכרת, עם עודף משקל פי שלוש. לחולה קורונה שחיו עם השמנה היה פי שבעה סיכון לתמותה ולתחלואה קשה. יש ירידה בפריון של פי שלושה בקרב אנשים שסובלים מהשמנת יתר. 80% מהמבוגרים חולי הסוכרת הם בעודף משקל או השמנת יתר. כנ"ל לגבי מחלות לב איסכמיות. גם סיכון מוגבר לאלצהיימר. לפי ה- CDC, כ-55% מאבחוני הסרטן בגברים ו-24% מאבחוני הסרטן בנשים, קשורים לעודף משקל והשמנת יתר. זאת אומרת, זה בעצם מחלה שמשפיעה. זו לא רק מחלה בפני עצמה, היא גם גורם סיכון להרבה מאוד מחלות.

מה זה "קשורים ל"? רואים שיש להם גם עודף משקל.

כן, יש קשר בין זה לבין זה. כמו שאמרתם, המחלה היא באמת גם מחלה חברתית. שיעור הסובלים מהשמנת יתר באוכלוסייה החלשה גבוה פי שניים מהאוכלוסייה החזקה. להשמנה יש השלכות חברתיות וכלכליות. חוץ מההשלכות הבריאותיות, יש פגיעה במוביליות החברתית. אנחנו יודעים שהסיכוי של אדם עם השמנת יתר למצוא עבודה יותר נמוך מאדם עם משקל תקין. וכן, פגיעה בתפקודים הניהוליים, בקוגניציה, פגיעה בתעסוקה ובהכנסה לנפש, ירידה בגיוס. אנחנו יודעים היום שיש אוכלוסייה נרחבת של בני נוער שאינה מתגייסת. יש פרויקט מאוד יפה, שנעשה עם ילדים עם השמנת יתר בכיתה י"א-י"ב, בשביל לעזור להם לרדת במשקל כדי שיוכלו להתגייס. אבל 2% לא מתגייסים היום רק בגלל השמנה. זו השמנה מאוד מאוד מורבידית ומאוד משמעותית.

עשינו חישוב עם הנתונים של תוכנית המדדים הלאומית, ואמרנו מה יקרה לנו אם אנחנו נמשיך באותה מגמה. וזה מאוד מאוד מטריד כי זה אומר שאם הממוצע של ילדים עם השמנת יתר היום הוא 12%, זה יגיע ל-17%. זה הממוצע, אני לא מדברת על הקצוות שזה עוד הרבה יותר מזה. זה פי 4.2 מההתפלגות הנורמלית שהיינו מצפים לעודף משקל והשמנה. אנחנו גם מאוד מוטרדים מאחוזי השמנת היתר במבוגרים. האחוזים הם אדירים, וזה באמת משית על כל השלכות החיים. אנחנו צרכני סוכר בין הגבוהים בעולם. ההשמנה הזאת לא קורית בכדי. זה לא קורה מהאוויר. זה קורה מזה שאנחנו אוכלים בצורה לא בריאה. אנחנו מס' 4 במדינות העולם בצריכת סוכר לנפש. זה מטורף. זה מגיע בעיקר משתייה, אבל גם ממזון לא בריא.

יש לנו כאן הרבה אתגרים. לתעשיית המזון יש לובי מאוד חזק. לצערי, גם פה. היא דוחפת מאוד חזק לכיוון של מזון לא בריא. אם תסתכלו על פרסומות למזון, אז אין כמעט פרסומות למזון בריא. רוב הפרסומות הן למזון לא בריא. הפרסומות היום הן לא רק בטלוויזיה. הן גם בטיקטוק, באינסטגרם, בגיימינג, ובכל מקום שהילדים שלנו נמצאים. אפשר לעשות על זה רגולציה. הכנסת יכולה להיות עזרה מאוד גדולה בקידום התהליך הזה. אם אנחנו נצליח להגביל את הפרסומות, זה יהיה מהלך מאוד מאוד חשוב.

הדבר השני זה הנושא באמת של מקום בסדר עדיפות הלאומית. אני שמחה שיש כאן, בכנסת, דיון על הנושא הזה. זהו דיון מאוד מאוד חשוב. יש כאן הרבה שיקולים זרים שנכנסים. למה לא מגבילים את המזון? במשרד החינוך יש תקנות שאסור להכניס מזון לא בריא לתוך בתי הספר, שאסור למכור מזון לא בריא. אף אחד לא אוכף אותן. איפה זה עומד? תבקשו ממשרד החינוך תגובה למה לא אוכפים את התקנות? אלו תקנות שלהם שאסור למכור מזון מזיק ושתייה מתוקה, אבל זה נמכר חופשי היום. שלא לדבר על כל קריות החינוך, אם זה מתנ"סים וכו', שיש בהם מכונות לממכר שתייה מתוקה וכו'.

הגנטיקה שלנו לא השתנתה. זה לא שאנחנו משמינים בגלל שהגנטיקה השתנתה. הסביבה שלנו השתנתה, והיא השתנתה בצורה דרמטית. תקציב הפרסום הוא מטורף. אנחנו רק נבקש שחברות המזון ישקפו כמה הן משקיעות בפרסום. כמו שעושים כמה משקיעים בפרסום של עישון, אז שהן ידווחו כמה הן משקיעות בפרסום וברשתות החברתיות וכו'. הילדים נמצאים שם כל הזמן. רוב הזמן הילדים שלנו נמצאים בעולם הווירטואלי, והפרסומות נמצאות שם כל הזמן. 50% מהקלוריות של ילדים ובני נוער מגיע ממזון אולטרה מעובד, שהיכולת שלו להשביע היא מאוד נמוכה. למעשה, זה גורם להרחבת הפערים החברתיים.

עשינו את זה ב-AI. רצינו להראות שחינוך תזונתי, בנוכחות של סביבה אובסוגנית, הוא לא אפקטיבי. זאת אומרת, אנחנו יכולים לחנך בכיתה כמה בריא לאכול פירות וירקות, אבל אם הילד יוצא מהכיתה ובחוץ יש לו מכונה לממכר שתייה מתוקה וכל החטיפים למיניהם, הוא ישמין. החינוך התזונתי בלבד לא יעזור. ולכן, חינוך תזונתי הוא חשוב. אנחנו לא מזלזלים בזה, אבל זה לא עומד בפני עצמו. אי- אפשר לחשוב שאם אנחנו נחנך, ילדים לא יוכלו דברים מזיקים אם הסביבה שלהם היא כזאת.

מה המשרד כמשרד עושה בהיבט הזה?

זהו השקף של מה שאנחנו עושים. קודם כול, מבחינת טיפול - יוצא חוזר מנכ"ל. הוא ממש בחתימות ברגעים האלה. זה עוד התחיל עם נחמן, ועכשיו זה באמת עם המנכ"ל הנוכחי, משה בר סימן טוב, שכמו פרופ' נחמן אש, רואה את נושא ההשמנה כנושא מאוד חשוב לטיפול. החוזר הזה עומד להיחתם ממש בשעות הקרובות. החוזר אומר שקופות החולים צריכות להקים מרפאות לטיפול בהשמנת יתר עם צוותים רב מקצועיים, כמו שאנחנו רוצים. יהיה מבחן תמיכה. אנחנו קיבלנו תקציב למבחן תמיכה בזכות המס על השתייה המתוקה. במשך שנתיים קופות החולים קיבלו כל שנה 20 מיליון שקל להקמת תשתיות, רשם, מערכת עדכון לרופא המשפחה, טכנולוגיות ומרפאות. כל הקופות הקימו מרפאות בפריסה ארצית. השנה הצלחנו לשכנע את משרד הבריאות, למרות השנה של קיצוצים תקציביים, להקצות לזה 12 מיליון שקל לשנים הקרובות, כך שתהיינה מרפאות לטיפול בהשמנת עם צוותים רב מקצועיים.

אני חושב שזו יוזמה של השר. זה לא מספיק, אבל זה גם משהו להתחיל להתמודד עם הדבר הזה.

זה יוזמה של השר יחד עם המנכ"ל וצוותים רב מקצועיים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה התחלתם?

בכל הקופות יש את זה. יש היום פריסה ארצית, כולל בחברה הערבית. יש מרפאות לטיפול בהשמנת יתר. יש מרפאה לטיפול בהשמנת ילדים בנצרת, יש טיפול ביפו בהשמנת ילדים. יש בכל קופות החולים היום פריסה ארצית.

אני חייבת להגיד של-60% מהאוכלוסייה זה טיפה בים.

נכון, זה לא מספיק.

צריך להשקיע ברפואה ראשונית. אני אשמור את הזכות להגיד את זה אחר כך.

מבחן התמיכה מדבר על מרפאות רב מקצועיות, והוא מדבר גם הגברת הטיפול בצוות הדו- מקצועי של רופא ודיאטנית. לא רק במרפאות, אלא באמת בהגדלת כמות הטיפולים גם שם. בתחום המניעה - אתם מכירים את הסימון בחזית האריזה. זה כלי שחשוב להשתמש בו. הוא גם של הצוותים הרפואיים. יש סימון אדום לגבי מה להפחית, סימון ירוק לגבי מה להגביר. תמכנו במיסוי השתייה המזיקה. לצערנו, המס הזה ירד. הוא היה אפקטיבי. הוא הראה ירידה בצריכה של שתייה מתוקה דווקא בקרב אוכלוסיות שזקוקות לזה, שפחות צריכות שתייה מתוקה, ששותות הכי הרבה, וזה חבל. יהיה לנו רשם לאומי להשמנה. קיבלנו אישור על זה עכשיו, ונוכל לנטר את כמות ההשמנה ברמה קבועה. ביחד עם תכנית המדדים, אבל באמת ברמה של יישוב. כי, לצערנו, בתוכנית המדדים לא קיבלנו את זה פר רשות מקומית. תגברנו את השירותים התזונתיים בטיפות החלב ובמעונות היום השיקומיים. אנחנו עושים פיקוח על הצהרונים, כך שכל המזון שמחולק בצהרונים יהיה מזון בריא. זו כבר עבודה של כמה שנים. היא שיפרה מאוד את התזונה.

כן. זה מבורך מאוד.

צריך להזכיר שבזמנו הרב ליצמן עבד על זה.

כן. יש לנו תוכנית לתזונה מבראשית של חינוך תזונתי מהגיל הרך כבר מטיפות החלב. אנחנו כרגע מקדמים מכרז ירוק בכל המוסדות שבהם תהיה הזנה מוסדית. אנחנו מתחילים עם משרדי הממשלה, אבל נמשיך בהזנה מוסדית. יהיה מזון גם בריא וגם מקיים. אמצעים נוספים שאנחנו רוצים לקדם הם סידור הסופר. יש היום באנגליה רגולציה שמדברת על איך הסופר צריך להיות מסודר. כי אחת הבעיות היא שכשאנחנו נכנסים לסופרמרקט, אז בכניסה וליד הקופות יש לנו את כל הממתקים. אופים את הבורקסים כך שיתחשק לנו לקנות גם אותם. אפשר לשנות את הסופר בצורה שהוא יהיה יותר בריא ויותר נגיש לבריאות. וכמובן מניעת פרסום וקריות חינוך ירוקות, ובזה אנחנו צריכים את עזרת הכנסת.

מה אתם עושים בהקשר הזה? אתם תקבלו את העזרה. בסוף אתם הרגולטור.

גם אנחנו וגם אתם.

אנחנו יכולים לסייע לכם לאשר תקנות שתביאו.

גם הכנסת יכולה להעביר חוקים אישיים, כמו שעשו בעישון. זה מאוד עוזר לנו.

אנחנו נעשה את שלנו. אבל אני חושב שאתם כרגולטור גם צריכים לעשות. אני אומר בכנות גדולה שכמו שידענו לסמן בזמנו מוצרים עתירי סוכר ושומן וכו', אנחנו נוכל ליזום פה את כל נושא מניעת הפרסום. זה נושא מאוד משמעותי במיוחד כלפי בני נוער, כפי שבא לידי ביטוי במצגת. אבל אנחנו נצטרך אתכם כרגולטור ואת הידע שיש לכם בעניין הזה.

אנחנו נתמוך בכל דרך אפשרית בנושא מניעת פרסום. אנחנו מקדמים כרגע גם את תקנות של סידור הסופר. יש טיוטה של תקנות על סימון קלורי - - -. בכל אחד מהם אנחנו נתמוך בכל הרציונל המדעי למה זה נדרש, ונעזור בכל דרך אפשרית. תודה.

תודה רבה.

פרופ' דרור דיקר, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להצטרף לכל המילים והתובנות שהובעו פה על ידי משפחות החטופים, ולהתנצל על כך שאנחנו אחרי מילים חשובות שכאלה, מתדיינים על דיון יום-יומי, שהוא חשוב ביותר. ואני רוצה להודות לכם על קיום הדיון. והתודה היא משום שמחלת ההשמנה, היא מחלה שקופה - כך אני קורא לה. ראינו פה נתונים קטסטרופליים. אדם שחי עם השמנה או עם השמנה חמורה, יחיה בין שש לתשע שנים פחות. הסיכוי של אדם שחי עם השמנה חמורה להגיע לגיל 70 הוא רק 50%. תעשו עכשיו את החשבון. אם 27% מאוכלוסיית ישראל חיה עם השמנה, מה המשמעויות של זה.

מחלת ההשמנה נתפסת כבחירה. אתה בוחר לאכול יותר, אתה עושה פחות פעילות גופנית, אתה תחיה עם ההשמנה. זאת האשמה שלך. אנחנו באים בשנים האחרונות ומנסים לשכנע את קובעי המדיניות שההשמנה היא מחלה. יש לה בסיס פיזיולוגי. אנחנו יודעים היום כ-62 גורמים פיזיולוגיים, כישלון פיזיולוגי, שגורמים לאדם להשמין. ולכן, אדם שחי עם השמנה, זו לא אשמתו. הבעיה היא שכשזה נתפס כך, וזה נתפס ככה על ידי הכנסת, זה נתפס ככה על ידי סל הבריאות, זה נתפס ככה על ידי החברה, אומרים לאדם: תאכל פחות, תעשה יותר פעילות גופנית, ולא עושים שום דבר כדי באמת לקדם פתרון ל-30% ממדינת ישראל שחי עם השמנה. איטליה, פורטוגל וטורקיה הצהירו ברמת מדיניות על השמנה כמחלה. מדינת ישראל לא עשתה את זה. אם אתה לא מצהיר שההשמנה היא כמחלה, הדבר הזה לא נתפס.

למה אני מתכוון? מי מטפל באדם שחי עם השמנה? איזה מרפאות? לאן הוא יפנה? עד לפני שנתיים, כאשר ביחד הקמנו את המרפאות המולטי דיסציפלינרית, הרב מרכזיות, לטיפול בהשמנה, לא היה לאדם שחי עם השמנה כתובת טיפולית. בשנת 2024 אין לאדם שחי השמנה אף טיפול בסל התרופות. זאת אומרת, 27% ממדינת ישראל לא מיוצגת בסל התרופות. מה זה אומר? זה אומר שלאדם צריך להיות מושלם. הוא צריך לשלם 500 - 600, מאות שקלים, בחודש כדי לקנות תרופה, ולכן נוצרים פערים. נכון ל-2024, אין פתרון טיפולי לאדם שחי עם השמנה במדינת ישראל כי מדינת ישראל לא הכירה בהשמנה כמחלה. הדבר העיקרי שאני מבקש מהוועדה הזאת הוא להביא לידי כך שמדינת ישראל תצהיר שהשמנה היא מחלה, כמו מדינות אחרות באירופה, כמו הפרלמנט האירופי – זה הדבר האחד.

הדבר השני שעשינו, ושוב, בשיתוף באמת בלתי רגיל של משרד הבריאות, גם בעזרת נחמן וגם בעזרת בר סימן טוב, זה להקים תשתית טיפולית כך שלאדם שחי עם השמנה תהיה מרפאה. בעזרת אותם כספים של המס, שכרגע כבר לא קיימים, קופות החולים הקימו מרפאות. צריך לאייש את המרפאות האלה. אנחנו פתחנו קורס באוניברסיטת תל אביב ללימודי רפואת השמנה במשך שנתיים, שהוא הראשון בעולם, כדי להכשיר צוותים משותפים של רופאים, אחיות ומטפלים שונים שיאיישו את המרפאות הללו. הקורס הבא נפתח עוד שנה. אבל זה הכול יוזמות "פרטיות".

הדבר האחרון שצריך להכניס זה באמת את הנושא של סל התרופות. אדם שחי עם השמנה, ויש לו עוד מחלות אחרות, כי השמנה מייצרת גם סוכרת וגם מחלות לב, צריך שיהיה לו פתרון טיפולי תרופתי. יש היום טיפולים תרופתיים שמפחיתים תמותה ב-20% אצל אנשים שחיים עם השמנה וסובלים ממחלות לב וכלי דם. בעתיד יהיו טיפולים יותר טובים. הם מאוד יקרים. צריך לראות בדיוק מי חייב לקבל את הטיפולים האלה, ושמדינת ישראל תכניס את זה לסל התרופות. העלות של לא להכניס את זה לסל התרופות היא 20 מיליארד שקל - זה בנתוני 2018.

אתה מדבר על האוזמפיק.

אני מדבר בכלל על כל המשפחה. צריך איזושהי תרופה כמשהו הצהרתי כך שאם אדם חי עם השמנה, אז זו מחלה שצריך לטפל בה בסל התרופות ללא עלות כדי שנוכל לטפל.

אני התנדבתי במשך שלושה חודשים לטפל במפוני העוטף באילת. מה שראיתי שם זה פשוט קטסטרופה שתקפיץ את הנתונים של ההשמנה במדינת ישראל משני היבטים: היבט אחד, הסבל העצום, הסטרס, שהמפונים חווים, שמעלה את הקורטיזול, שמעלה את הרעב, שמעלה את ההשמנה. ודבר שני, האוכל הבלתי נגמר שמסופק להם כאשר הם יושבים במלונות ללא פעילות גופנית. מדובר בארוחה שלוש פעמים ביום. זה לא החיים הרגילים. ואנחנו נראה קפיצה בהשמנת ילדים ובהשמנת מבוגרים. הקפיצה שראינו היא בדיוק בגלל הקורונה. אנחנו יודעים שהקורונה, גם בגלל הווירוס, וגם בגלל הישיבה בבית, וגם בגלל ההתנהלות, הקפיצה בכל העולם את ההשמנה. זאת אומרת, מדינת ישראל הולכת עכשיו לקבל גל נוסף של אנשים שחיים עם השמנה, תחלואה נוספת של אנשים שחיים עם השמנה, בלי למעשה לקחת את הנושא הזה ולהתמודד איתו. ההתמודדות היא באמת להקים את המרכזים הרב מקצועיים האלה. להבנות את הטיפול לתוך סל התרופות, להכשיר את האנשים, ולהצהיר שהשמנה היא מחלה. היא לא אשמת האדם שחי עם השמנה, אלא האחריות שלו לטפל.

הנושא הוא נושא מאוד מורכב משום שהטיפול בהשמנה הוא כרוני לשארית החיים. אנשים חושבים שאם הם מטפלים בהשמנה, יורדים במשקל, הם סיימו את הסיפור. כשהם מפסיקים להיות מטופלים, הם עולים מיידית במשקל, והמצב שלהם אחרי עלייה מחודשת במשקל, יותר גרוע מאשר היו יורדים במשקל.

זה מרתון ולא ריצה קצרה.

נכון מאוד, ולכן צריך לטפל בזה כרונית לשארית החיים, כמו כל מחלה כרונית אחרת. אנשים אומרים: אני מפסיק לקחת את התרופות, אני עולה במשקל. אני שואל אותו: אם אתה תפסיק לקחת את התרופות לסוכרת, הסוכרת תחזור. תפסיק לקחת את הטיפול ללחץ דם, לחץ הדם יחזור. השמנה היא מחלה, היא מחלה כרונית. היא דורשת טיפול כרוני לשארית החיים, וצריך להבין את זה. ולכן, צריך המרכזיים הרב מקצועיים.

מעבר לתמיכה כזו או אחרת, צריך להכניס את הטיפול הזה לתוך התקציב באופן ברור. זה חלק מההכרזה על השמנה כמחלה. תודה רבה.

בבקשה.

הוא שאל אם מתייחסים לגישה שהשמנה היא מחלה. אני לא חושב שיש ספק בזה שההשמנה, ובטח השמנה חולנית, היא מחלה. פרופ' דיקר מדבר פה על כמה משאבים מוקצים לטיפול במחלה הזו. אין לי ספק, ואני מצטרף לדבריו, שצריך להשקיע יותר משאבים כדי לטפל במחלה הזו. אמרת "מחלה שקופה" או מחלה שפחות מתייחסים אליה ביחס למחלות אחרות. כל התוכנית הזו, שגם רונית הציגה, ו - - -

כן, אבל מדינת ישראל לא מכירה בהשמנת יתר כמחלה. זה בא לידי ביטוי במרפאות שלא נפתחות.

עכשיו נפתחות.

אני רוצה להעיר בהקשר הזה כי מרפאות לא יכולות לטפל ב-20% מהאוכלוסייה. עם כל הכבוד, רפואה ראשונית ומניעה צריכות לבוא בחשבון. אני קצת מקדימה. דרור ואני כבר מדברים על זה כמה שנים טובות. שמי ד"ר מלצקי. אני מייצגת את רפואת המשפחה, החוג לרפואת אורחות חיים. אני חושבת שלבוא ולשים את הביצים בסל של מרפאות השמנה - בכמה אנשים הם יכולים לטפל? לי יש 1,500 מטופלים במרפאה. לפי האחוזים האלה, יש לי בין 300 ל-500 אנשים עם השמנה. את מי אני אפנה למרפאה הזו? כמה אנשים? מה יכולת הקליטה של מרפאות כאלה? זה נכון שכמו שיש מרפאות סוכרת, שאם יש לי מטופל עם סוכרת שאני מסתבכת איתו ולא מצליחה לאזן אותו, אני אפנה למרפאת השמנה. אבל, קודם כול, קודם כול, צריך להשקיע ברפואה ראשונית, בהבנייה של הטיפול וההנגשה של הטיפול במרפאות ראשוניות, בהכשרה של הרופאים הראשוניים. בטח ובטח רופאי ילדים ורופאי משפחה וצוות רב מקצועי סביבם. אולי גם מאמני בריאות, שיוכלו לעזור בדבר הזה. מניעה, מניעה בבתי הספר. אבל אם אנחנו מדברים על זה שצריך להנגיש רפואה לאנשים עם השמנה, אז קודם כול אנחנו צריכים להתייחס למרפאות הראשוניות. צריך מרפאות השמנה כמו בכל מקום שלישוני, אבל אי-אפשר לבוא ולהגיד שזאת התשובה. ואם כל התקציבים כרגע מופנים רק להקמת מרפאות השמנה, אני חושבת שיש פה חטא של משרד הבריאות.

אני הסברתי. התקציב הוא להגדלת הטיפול של כמות המגעים וכמות המטופלים שמטופלים ברפואה הראשונית. זה רופא ודיאטנית, לא מאמני אורח חיים. יש מקצוע שנקרא "תזונאים", שזה עיקר המקצוע שלהם. הם יודעים לתת הדרכה, לעשות שינוי התנהגות. וכמובן רופא משפחה. ומי שנכשל בטיפול הזה, רק הוא יכול להגיע למרפאות הרב מקצועיות.

על זה צריך להשקיע. - - - מובן מאליו.

אנחנו בנינו את התוכנית הלאומית שלנו, בדומה לאנגליה, על ארבעה שלבים: השלב הראשון והשני זה רפואת הקהילה. אין ספק בזה בכלל. רק אלה שלא מצליחים לקבל פתרון ברפואת הקהילה, עולים לשלב השלישי של מרפאות המומחים. כשאין פתרון במרפאות המומחים, זה השלב הרביעי - הניתוחים הבריאטרים. התוכנית הזאת היא בנויה. אבל הוועדה הזאת צריכה לקרוא למדינת ישראל להכיר בהשמנה כמחלה, ואז כל ארבעת השלבים - - -

אני חושבת שזה דורש השקעה ברפואת משפחה. אני רוצה להעיר עוד משהו אחד לגבי תרופות. דרור, זה לא תרופות קסם. אנחנו כבר מכירים ביכולות ובאי יכולות שלהן, וצריך גם את זה לשים בערבון מוגבל. אנחנו רואים שלחלק מהאנשים זה עוזר, לחלק זה עוזר זמנית, לחלק אחר זה לא עוזר בכלל.

כמו בכל מחלה אחרת.

אבל באחוזים לא מבוטלים. ולכן, לא צריך לשים את התרופות כמו איזה יעד, וכאילו משם תבוא התשובה. השקעה באורחות חיים, השקעה בחינוך, השקעה ברפואה ראשונית.

זה ידוע, זה פשוט כלי עזר.

זה כלי עזר לחלק קטן של האנשים.

גיל מלצר, בבקשה.

שלום לכולם. שמי גיל מלצר. אני מייסד ומנכ"ל עמותה שקוראים לה "אגודת הלב הישראלי". אני חולה לב מלידה. עברתי שני ניתוחי לב פתוח. עברתי פעמיים אירוע מוחי. הקמתי את העמותה הזו משתי סיבות עיקריות: הסיבה האחת, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל יש במדינת ישראל מעל מיליון איש שמאובחנים עם מחלת לב כלשהי. אחד מכל שישה אנשים בישראל מאובחן עם מחלת לב. כשאנשים שומעים את הנתון הזה, הם אומרים לי: רגע, כמה לא מאובחנים? פי שלושה.

אני הקמתי את העמותה הזו לשתי מטרות: האחת היא לתמוך במיליון איש שכבר מאובחנים עם מחלת לב, והדבר השני היא למנוע. לעזור לאותם 7 - 8 מיליון תושבים אחרים לא להגיע להיות חולה לב. מילת המפתח היא מניעה, מניעה, מניעה.

אנחנו מדברים פה על משרד החינוך. חייבים להכניס את כל הנושא הזה של תזונה בריאה ופעילות ספורט. אני לא יודע מי מכם היה לאחרונה בשיעור התעמלות בבית ספר של משרד החינוך. נותנים להם כדור ואומרים להם לשחק עם הכדור. שלושה ילדים משחקים וכל השאר עם הפלאפונים בצד. אין שיעורי התעמלות. הסיבה שאני הגעתי לפה היא בגלל נושא העישון. עלייה בעישון ומשקל יתר הם שניים מתוך שלושה הגורמים העיקריים למחלות לב בכלל. ה-WHO - ארגון הבריאות העולמי, הכריז על קרדיו-וסקולר, מחלות לב וכלי דם, כגורם התמותה מס' 1 בעולם. אם תחפשו נתון כזה שקשור לישראל, לא תמצאו. למה? ישראל לא מכירה שמחלות לב קרדיו-וסקולר זה מס' - - -. אתם תראו שגורם התמותה, תחלואה ואשפוז - מס' 1. תראו תמיד נתונים. אומרים: מה גורם התמותה מס' 1? מה גורם התמותה מס' 2? תמיד תמיד תמיד סרטן יהיה מס' 1 ולב - מס' 2. אני אומר לכם בוודאות שזה לא נכון. כי תיקחו את כל העולם. אנחנו לא שונים משאר העולם.


אני רוצה לתת כותרת לכל הדיון הזה. אנחנו מדינה לא בריאה. חלק מהדיון פה מדבר על מעמד גבוה, מעמד נמוך. כמדינה אנחנו לא מדינה בריאה. אחוזי ההשמנה, אחוזי הסוכרת, אחוזי המחלות הקרדיו-וסקולר, מה שנקרא ה- ACVD, האיחוד האירופי לקח על עצמו להילחם באסטרטגיה בנושא ה- ACVD. כבוד היושב ראש, אני רוצה לבקש ממך ומוועדת הבריאות להתחיל להסתכל על מחלות לב בכלל ועל גורמי הסיכון למחלות לב כאסטרטגיה.

דבר אחרון, הזכירה פה רונית שהקימו רשם להשמנה. אין בישראל רשם לב. האם אתם יודעים את זה? יש רשם לסוכרת, יש רשם ללחץ דם, אבל אין רשם למחלה שמוגדרת כגורם התמותה מס' 1 בעולם. אני קורא לכבוד היושב-ראש לסייע בדחיפה ובקידום של הקמת רשם לב לאומי בישראל, כמו שיש בשוודיה ובדנמרק, למשל. אלו שתי מדינות, שהן קטנות מאיתנו, שיש להן רשם מצוין שעוזר להפחית את שיעור התחלואה והתמותה שם. תודה רבה.

תודה רבה.

עו"ד עמוס האוזנר, בבקשה.

תודה רבה. אני יושב-ראש המועצה הישראלית למניעת עישון. אני מודה לכם על הדיון הזה. הוא מאוד בזמן, כאשר העישון באמת עולה, כמו תמיד, בתקופת מלחמה. זו אחת התופעות שמאפיינות אותו. זה היה נכון במלחמת העולם השנייה, זה היה נכון פה במלחמת יום כיפור. למרבה הצער, יש לנו כאן גורם שנקרא "חברות סיגריות", שהן רוצות לעודד את העישון. הן שולחות סיגריות לחיילים, מעודדות משלוחים.

מילה אחת על מה זה בכלל העישון. אחד מכל שני מעשנים ימות כתוצאה מהעישון. זה נתון מדהים: אחד מכל שניים. וזה כשהוא מעשן בדיוק כמו שהיצרן אומר לו. זה לא שהוא לקח סיגריה פחות משמינה או סיגריה יותר משמינה. הוא לקח אותה סיגריה שהיצרן רוצה, וכתוצאה מזה שהוא עישן אותה כפי שהיצרן התכוון, הוא קיבל את מחלתו.

מה אנחנו עושים? יש לנו שתי מסגרות: האחת, בשנת 2005 ישראל אישררה אמנה בין-לאומית לטיפול בנושא העישון. האמנה הזאת נקראת: FCTC" " - ראשי תיבות של Framework Convention on Tobacco Control. חלק מההוראות אנחנו מקיימים, חלק אנחנו לא מקיימים. אם אנחנו רוצים דוגמה להוראה, אדוני היושב ראש, שאנחנו לא מקיימים, זה היה לנו בשבוע שעבר, כאשר משרד האוצר הביא לכאן הצעת תקנות לביטול לדיוטי פרי על הסיגריות, והכנסת לא הצליחה לאשר את התקנות האלה. האוצר אמר שזה גם חשוב עכשיו למאמץ המלחמתי. זה 100 מיליון שקל בשנה. אבל את זה לא הצלחנו לאשר - זה סעיף 6 של אמנת FCTC. סעיף אחר של האמנה והוא סעיף 19, מדבר על הגשת תביעות נגד חברות הסיגריות בגלל הנזק שהן גורמות למשק. מה קרה בעולם? בארצות הברית, 50 המדינות, ה-STATES, הגישו תביעות כאלה. הן הגיעו להסדר עם חברות הסיגריות בסכומים אדירים. חברות הסיגריות נאלצו לשלם 246 מיליארד דולר, כמעט טריליון שקלים, לפיצוי המדינות על נזקיהן. מדינת ישראל עדיין לא השכילה להניע את האוצר שלה להגיש תביעה כזו. צריך שהאוצר וקופות החולים יגישו את התביעות האלה, שהאמנה קוראת להן, ואנחנו צריכים להשיג את זה.

מה מונע מהאוצר לעשות דבר כזה?

הם חושבים שזה אולי יפגע להם קצת במיסים על סיגריות. יש פה לחצים פוליטיים מאוד רציניים. לחברות הסיגריות יש כוח פוליטי עצום. זה לא דבר פשוט להתגבר על חברות עם מחזור - - -

אני חושבת שקשה להגיד שמשרד האוצר בחודשים האחרונים פועל לפי השיקולים הפוליטיים של חברות הסיגריות.

אמרתי שמשרד האוצר הגיש את ההצעה על הדיוטי פרי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא של חברות הסיגריות, אלא של אלה שדואגים לחברות הסיגריות.

אני דיברתי על התביעות. משרד האוצר לא עוזר - - -. הגיע הזמן שהוא כן יעזור.

עוד מעט תמר תגיב לזה.

אני רוצה להעלות את נושא העישון הכפוי והפסיבי, שלא דיברו עליו.

כן, דיברו עליו קצת ברקע.

בעקיפין. אני העליתי אותו. מה קורה כאן? אדוני היושב-ראש, אנחנו עשינו סקר של מינה צמח בשנת 2021 כדי לראות מה קורה עם אנשים שחושבים שהם לא מעשנים, ויש לנו היום מדדים למדוד את זה. איך אנחנו בודקים את הדבר הזה? אנחנו יכולים למדוד בשתן של האדם חומר שנקרא קוטינין, שזה תוצר התפרקות של הניקוטין של הסיגריות. מי שלא קשור בסיגריות, לא תמצא אצלו קוטינין. והינה, היום, למרות שיש רק 20% מעשנים, אתה תמצא את שיעור הקוטינין הזה ואת השיעור של העישון אצל 61% מהאנשים. אומרת מינה צמח: אתם חושבים ש-20% מעשנים בישראל? 61% מעשנים בישראל.

אדוני, אני מפנה אותך לדיון שהתקיים פה, בוועדה המסוימת הזו, כאשר עידית סילמן היתה יושבת-הראש. היא הקדישה את הדיון הזה לנושא של ילדים שחשופים לעישון של השכנים. זה שיעור עצום. יש היום עתירה לבג"צ על הנושא הזה. אנחנו מאוד היינו מצפים שתהיה תמיכה שלנו בזה שילדים לא יהיו חשופים לעישון של השכנים שלהם. הזכירו כאן את מחלות הלב. אחד העותרים הוא עו"ד שמימיו לא עישן. אבל כאשר בגלל התקף לב הוא מגיע לבית החולים, מתקינים לו ארבעה סטנטים תומכים בלב. שואלים אותו הרופאים: ממתי אתה מעשן? הוא ענה: אני? אני לא מעשן. זה עשן של השכנים שגרם לי לזה. זאת אומרת, אנחנו נמצאים כאן במצב מאוד קשה. אנחנו צריכים לטפל בנושא העישון הכפוי בצורה רצינית. גם לאכוף את האיסורים הקיימים על העישון במקומות ציבוריים. צריך גם להרחיב אותם. זאת רשימה שלא נגעו בה מאז 2018. וכן, אנחנו צריכים להגן על אנשים במסגרת כללים של הגנת הסביבה מפני חשיפה לעישון הכפוי.

מילה אחרונה על סיגריות אלקטרוניות, שאת הזכרת קודם. זו צרה צרורה. ילדים מתחילים בזה ואנחנו נתקעים כאן. ושוב, אנחנו מצפים לצעדים חמורים שאתם יכולים לעשות בנושא. תודה רבה.

תודה על הדברים.

נדא עליאן, בבקשה.

נדא עליאן, ממלאת מקום מנהלת המחלקה לחינוך ולקידום הבריאות. כל הדברים כבר נאמרו. תודה לעמוס. כל הנתונים עלו, ולכן לא אחזור עליהם. הכנו גם מצגת, אבל אני לא חושבת שצריך לחזור על כל הנתונים שעלו בישיבה. אני יכולה להגיד שאנחנו נמצאים במקום יציב מבחינת שיעורי העישון בעשור האחרון. הוא נע בין 20% עד 21% בשיעור המעשנים. התופעות החדשות המדאיגות הן הסיגריה האלקטרונית, כמו שאמרו פה, ובמיוחד בקרב ילדים ובני נוער היום. אנחנו מודאגים מאוד מהירידה בגיל שבו מתחילים לעשן. לפי סקר של ה-HBSC, יש שיעורי התחלת עישון כבר מגיל 10, וזה נתון מאוד מדאיג. יש שינוי בשימוש במוצרי עישון. אם אני מסתכלת על הסקרים, יש ירידה, לדוגמה, בחברה הערבית בשימוש בנרגילה, ועלייה בשימוש בסיגריות אלקטרוניות. לשמחתנו, כמו שאמר חבר הכנסת אושר שקלים, אושר בקריאה שנייה ושלישית חוק הכנסת התמונות. אנחנו עובדים על זה עכשיו. יש לנו תשעה חודשים לתקנות. בנוסף, גם אושר המיסוי על מוצרי טבק. אנחנו עשינו עבודה מקצועית, יחד עם האוצר, על הכול, על הכנסת הסיגריות האלקטרוניות להעלאת המס. אנחנו, במשרד הבריאות, משתדלים לעשות לפי המלצות ה-FCTC, שעמוס דיבר עליו. אנחנו עוקבים אחרי שיעורי העישון, מפרסמים את דוח שר הבריאות השנתי. אנחנו גם מקדמים כל מיני תכניות התערבות מול גורמים שונים, במיוחד ברשויות המקומיות דרך תוכנית "אפשריבריא" לאורח חיים בריא ופעיל.

האם יש לכם שיתוף פעולה עם משרד בחינוך בהקשר זה?

יש לנו שיתוף פעולה. אנחנו מבצעים גם את הסקר יחד עם משרד החינוך. יש לנו גם בתי ספר מקדמי בריאות. "אפשריבריא" נמצא גם במערכת החינוך, גם ברשויות המקומיות, גם במקומות העבודה.

" אפשריבריא" מתעסק גם בנושא השמנה ועישון, נכון?

נכון, אורח חיים בריא.

האם כל התוכניות האלה כמו "אפשריבריא" הן מדידות? אני שואל זאת בכנות. האם אנחנו יודעים מה האפקטיביות של התוכנית?

בכל העולם של קידום בריאות, אנחנו הולכים לפי המלצות ותוכניות Past Practiceבעולם. לדוגמה, בתי ספר מקדמי בריאות. ידוע בעולם שצריך לעשות קידום בריאות במסגרות ולהגיע ליותר קהל יעד. לגבי למדוד את זה ולהגיד כמה אימפקט זה עשה למדדי בריאות - אפילו תוכניות בעולם בהיקף הרבה יותר גדול לא הוכיחו אימפקט על מדדי בריאות ועל התוצאה עליה אתה שואל. לא שזה לא עובד, אלא שקשה מאוד למדוד. אבל זה לא רק אצלנו, זוהי תופעה עולמית.

אני שואל את השאלה הזו כי יכול להיות שבגילים מסוימים צריך מעורבות הורים. אני לא יושב-ראש ועדת החינוך, אבל כפי שאמרתי בתחילת הדברים פה, חייבים לחבק את האירוע הזה מכל הכיוונים. לא בטוח שתוכנית שבאה למדוד, היא מספיקה. אני באמת מדבר על סדנאות הורים עם ילדים עד גילים מסוימים. צריך באמת לחשוב על דברים.

צריך להרחיב את היקף הפעילות. למשל, תוכנית "אפשריבריא", לא תביא לתוצאות האלה בכמה מיליונים בודדים של שקלים בכל מערכת החינוך. בנוסף, לפי המלצות ה-FCTC, אנחנו גם עובדים על כל נושא גמילה מעישון. בנוסף למוקדי גמילה מעישון בקופות החולים, ואנחנו גם עוקבים אחריהם, יש למשרד הבריאות מוקד לגמילה מעישון. הוא ללא קשר לשאלה באיזה קופה המבוטח. הוא בכמה שפות. אנחנו מנסים לעשות שם את נושא הגמילה. תודה.

תודה רבה.

פאתן ג'טאס, בבקשה.

שמי פאתן ג'טאס, ואני מנהל הפעילות בחברה הערבית באגודה למלחמה בסרטן. מדברים כאן על השמנת יתר. יש דבר אחד שבולט מבחינת הלחם הלבן. צריך לראות את כל הדברים במכלול, אבל עניין סבסוד הלחם השחור והפיתות השחורות בחברה הערבית הוא אחד הדברים החשובים שאפשר לסמן אותם באופן ישיר, לדעתי. זה יכול אכן לעשות משהו בתוך החברה הערבית בהורדת השמנת היתר. דבר שני, לגבי העישון - אנחנו רואים שחזרנו לעלייה מ-2017 בכל המדינה. עד 2017 היתה ירידה בחברה היהודית, אבל ב-2017 כולם בכיוון של עלייה. זה אכן אומר שאנחנו בגדול לא מצליחים בתחרות שלנו מול חברות הטבק. ולכן, צריכים לראות איך אנחנו מתקנים את הדבר הזה. צריך לא רק להקים שולחן עגול בחברה הערבית, אלא לשים תכנון מיוחד בשאלה איך אנחנו מטפלים בעניין הזה. אנחנו לא מצליחים לאורך כל השנים. אחד מכל שני גברים ערבים מעשן.

לכן, אני רוצה שולחן עגול עם הרשות המקומית, אנשי דת ומשרדים רלוונטיים.

אני מסכים איתך, עם כל ההנהגה בציבור הערבי.

וגם הנהגה פוליטית. זה אירוע רוחבי.

אני מסכים איתך במאת האחוזים. צריכים לפעול ביחד. לאגד ולשים תוכנית מיוחדת איך אנחנו מטפלים בכל הסוגיה הזו.

אני מסכים איתך במאת האחוזים. אתה אומנם מייצג את המגזר הערבי, אבל זה לא רק המגזר הערבי. יש בהחלט מגזרים נוספים שזקוקים לזה.

דנה פרוסט, בבקשה.

תודה. גם אני מהאגודה למלחמה בסרטן. פאתן ואני מגיעים מאותה פעילות. פאתן מייצג את הפעילות של האגודה בחברה הערבית. מבחינת העישון, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית, אנחנו עושים עשייה מאוד מאוד נרחבת בתחום החינוך בקרב כל אלו שמזמינים אותנו.

אני רציתי להתייחס לתחום החינוך כי אני חושבת שבאמת עד שנת 2019- 2020, מדדי העישון היו בירידה בקרב התנסות בקרב בני נוער. אני חושבת שהשילוב של הקורונה והכניסה של מוצרי עישון חדשים, שינו את מערך הכוחות. הכי חשוב לבני נוער, גם בהיבט של עישון וגם בהיבט של השמנה, זה שידברו איתם בקול אחד. ברגע שהמדינה, מערכת החינוך והגורמים מסביב, לא מדברים בקול אחד, אז המסרים שבני הנוער מקבלים הם מסרים סותרים.

אני רוצה להתייחס לזירה נוספת, מעבר לזירה החינוכית וזירת ההורים, והיא הזירה הדיגיטלית. אני רוצה להזכיר שיש שחקן נוסף, שהוזכרו על ידי פאתן ופרופ' רונית אנדולט, והוא שחקן התעשייה. גם תעשיית המזון וגם תעשיית חברות הטבק הן תעשיות שמרוויחות הון על חשבון בריאות הציבור. אנחנו יודעים שהנושא השנתי, בפעם השנייה זה שלוש שנים, של היום הבין-לאומי ללא עישון שחל ב-31 במאי הוא ההשפעה המזיקה - להגן על הילדים מפני הטקטיקות של תעשיית הטבק. אני רוצה לשלב גם את תעשיית המזון. הזכירה פרופ' אנדולט את נושא הפרסומות. אנחנו אוסרים על פרסומות למוצרי עישון. זה לא מופיע יותר בטלוויזיה, זה לא מופיע בשלטי חוצות. אני לא יכולה לומר לך שזה לחלוטין מוגר מהרשתות החברתיות, כי יש השפעה של משפיענים שאנחנו לא מצליחים תמיד להגיע אליהם. אדם לא קם בבוקר ואומר: אני רוצה לעשן סיגריה אלקטרונית, וסיגריה רגילה זה משהו שנחמד לי. יש כוחות כלכליים שפועלים עליו. אותו דבר מבחינת תעשיית המזון המהיר. פרופ' אנדולט יכולה להסביר זאת הרבה יותר טוב ממני, אבל אם אנחנו מסתכלים את גודל מנה ממוצעת בשנות החמישים לעומת גודל מנה ממוצעת היום, אנחנו רואים שגודל המנה הממוצעת מאוד עלה. זה קרה בתעשיית המזון, בחברות המזון המהיר, וזה זלג גם למסעדות ולצורה שבה אנחנו אוכלים בבית. אני חושבת שהרגולציה צריכה כאן לעלות הילוך, גם בהיבט של תעשיית המזון וגם בהיבט של תעשיית הטבק.

תודה רבה.

תמר, האם את רוצה להגיד משהו? אולי להגיב על מה שנאמר פה?

תמר צ'ין, אגף תקציבים. אתייחס בקצרה. אין ספק שמניעת תחלואה היא הדבר הכי חשוב, וכולנו צריכים להיות עסוקים בזה.

יש לך 20 מיליארד יש לך ביד, על הרצפה. צריך רק להרים.

אני חושבת שהיא גם מורכבת הרבה יותר מדברים אחרים כי היא דורשת, כמו שציינת, כבוד היושב-ראש, גם שיתוף פעולה לא רק עם מערכת הבריאות אלא גם עם מערכת החינוך, הרשויות המקומיות, ולפעמים חינוך בלתי פורמלי, תעשייה, וכל מיני דברים שהם מעבר למערכת וקופות החולים. אציין ספציפית שבשנים האחרונות יש קונצנזוס על השפעה של תמריצים כלכליים על שימוש במוצרים מזיקים, בין אם זה שתייה מתוקה והמס שרונית ציינה, ובין אם זה המס על הסיגריות, שהועלה לפני חודש וחצי. אני כן אגיד שהצו על הדיוטי פרי, שצוין פה, עוד מחכה לאישור ועדת הכספים. עד שהוא יאושר, אנחנו המדינה המסבסדת ב-40% את רכישת הסיגריות לכל מי שטס, דה פקטו. הדיון עדיין לא נקבע. הוא מחכה לאישור ועדת הכספים והכנסת. נחתם על ידי שר האוצר.

אמרו שיש איזה דיל עם שר האוצר.

לא, אל תתייחס. לא להיכנס לזה. זו המציאות. האם אני יכול להאשים, חס וחלילה, שמישהו עושה דיל כזה?

יש צו חתום. הוא מחכה לאישור הכנסת. הפורום בילה שעות רבות בשבועות האחרונים. ברור שהצעדים הכלכליים צריכים לבוא ביחד עם שאר הצעדים שצוינו פה. בלעדיהם אנחנו כמדינה וכממשלה מוסרים מסר הפוך ממה שנאמר פה בדיון. אני מסכימה לגמרי לגבי מיקוד בחברה הערבית ובחברה החרדית. יש תוכניות במשרד הבריאות מאוד משמעותיות, בעיקר בחברה הערבית, עם הרשויות המקומיות. חבל שנור לא פה על מנת להסביר כל מה שקורה. אם יעשו דיון ממוקד על זה, אני בטוחה שהם ישמחו להתייחס.

בדברי הסיכום אני רוצה שהוועדה תקבל את תוכניות עבודה במגזרים השונים, לפי מגזרים.

אפרת לאופר, ממונה על קידום בריאות במשרד החינוך, נמצאת איתנו בזום. אפרת, שלום. אני מתנצל על כך שנאלצת להמתין. כפי ששמת לב, נושא החינוך לבריאות עלה פה לא מעט בדיון הזה בוועדה. אנחנו רוצים לשמוע ממך קצת על העניין הזה ומה אתם עושים.

קודם כול, תודה. צוהריים טובים. אציין שלא שמעתי את כל הדיון מתחילתו. נכנסתי באיזשהו שלב, לקראת האמצע. לא אתייחס לכמה דוברים. אני דווקא רוצה להתחיל עם אמירה אחת, לפחות, ששמעתי. אני רוצה לספר לכל הנוכחים בדיון ולאלו שאיתנו בזום שאני הייתי מורה לחינוך גופני במשך 17 שנים. להגיד אמירה: שאין שיעורי חינוך גופני בחינוך ותלמידים מקבלים כדור וכל השאר לא עושים, זו אמירה מקוממת על מערכת החינוך ועל כל המורים לחינוך גופני ומערכת החינוך, שהם הקולגות שלי. אני עבדתי 17 שנים כמורה - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה, יש הרבה מקומות כאלה.

גיל, תתנצל אחרי זה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה להתנצל? זו עובדה בהרבה מקומות.

בהמשך לזה, אני רוצה לספר שאני מנהלת את יחידת הבריאות ואת כל תוכנית חינוך לקידום במערכת החינוך. צריך לזכור שבמערכת החינוך, אנחנו מדברים על תוכניות חינוכיות פדגוגיות. שמעתי גם את כל נושא המדדים. קודם כול, צריך לזכור שיחידת הבריאות יושבת במינהל הפדגוגי במשרד החינוך. הייעוד של המינהל הפדגוגי במערכת החינוך, כשאגפי הגיל נמצאים בו: אגף גיל יסודי, אגף גיל הרך, אגף העל יסודי, זה קביעת מדיניות וקביעת נהלים במוסדות החינוך. אני חלק מזה, וכיחידה אנחנו קובעי מדיניות בתוך מוסדות החינוך לחינוך נכון כיצד לפעול. גם נדא וגם רונית ממשרד הבריאות דיברו פה, ואפשר לראות בזום את הלוגואים המשותפים, ואני רוצה להגיד שבשנים האחרונות יש לנו תוכניות משותפות לקידום הנושא בתוך מערכת החינוך גם למגזרים השונים. אתם לא הזכרתם פה את המגזר החרדי, שדורש התאמות מאוד מאוד מיוחדות לאוכלוסייה שלו, בשפה ובנגישות שלו. גם במגזר הערבי אנחנו עושים בשנים האחרונות המון אדפטציה של התוכניות שלנו גם בשפה הערבית כדי להתאים את זה. אנחנו עובדים במערכת החינוך לא רק בבתי ספר מקדמי בריאות, אלא אנחנו גם מקדמים מאוד את כל נושא המדיניות של חינוך לבריאות כבר בגני הילדים. אנחנו מפתחים עכשיו חומרים גם למעונות היום.

צריך לזכור דבר אחד במערכת החינוך. למערכת החינוך יש השפעה מאוד מאוד גבוהה, ואנחנו יודעים את זה. השקעה בחינוך זה השקעה לטווח ארוך. ומה הכוונה? כשאנחנו נכנסים ומלמדים, ואנחנו מכניסים תוכניות העשרה, או כשאנחנו רוצים שיעסקו בזה, רואים גם שכתוב כאן, אנחנו רוצים שהמוסד, המנהלים, צוותי החינוך, התלמידים, יבחרו בצורה בריאה. זאת אומרת, יבחרו בריא. יחשבו על כל מיני תוכניות שיכולים ללמוד. זה לא רק שיעורי חינוך גופני, זה יכול להיות בפלטפורמות שונות, ואנחנו מציעים את זה. אנחנו מציעים את זה לצוותים. אנחנו עובדים, אנחנו מתאימים את זה. אנחנו עוסקים המון בפיתוח מקצועי של עובדי הוראה, שאנחנו מאוד רוצים שיכירו את התחום. וכמובן כמו שאמרתי, חינוך הוא לטווח ארוך. צריך לזכור שבטווח הארוך הזה, אי-אפשר לראות את זה מעכשיו לעכשיו. זה כולל גם תוכניות של עישון, כולל גם תוכניות של פעילות גופנית ושיעורי חינוך גופני. אנחנו מדברים המון על הגברה של פעילות גופנית מעבר.

צריך לזכור שיש עוד הרבה מאוד שותפים שנמצאים. אנחנו מדברים על מינהל חברה ונוער, על תנועות הנוער. זאת אומרת, המנעד הוא מאוד מאוד גדול ורחב. בנוסף, ונדא הזכירה זאת, צריך לזכור שהתקציבים הם תקציבים לא גבוהים. אנחנו צריכים תמיד לחשוב איך אנחנו יכולים למנף את זה, איך לפתח עוד, איך לתת הכשרה לעוד בעלי תפקידים בתוך מערכת החינוך, איך להכשיר עוד ולפתח עוד תוכניות ופלטפורמות שונות. יש המון כלים גם של יזמות וחדשנות, שאנחנו מקדמים בתוך מערכת החינוך. כמובן שהעבודה עוד רבה. אני שמחה כי אז תהיה לנו כל הזמן עשייה בנושא. וכמובן שאנחנו צריכים להמשיך ולפתח. אני לא אכנס איתכם לתוכניות עצמן, אבל הן בהחלט רבות. תודה רבה.

כן, זה לא הזמן להיכנס אליהן. אני מודה על כך שעלית לדיון כי מראש לא ביקשנו נציגים ממשרד החינוך. אולי בכל זאת כדאי לקחת מורה לחינוך גופני בכל בית ספר כדי שהוא יהיה ממונה מניעת השמנה. ובכלל, שהתפקיד שלו יהיה קידום בריאות ושהוא יהיה באמת בעל הסמכות. אני מאמין שמי שהנושא חשוב לו ברמה האישית, יידע להנחיל את זה הלאה לילדים ולנערים, ובכלל, לאוכלוסיות אחרות. אני רואה עד כמה הנושא בוער, למשל, אצל פרופ' דיקר. אני מוכרח לומר שזה משפיע עליי כי אכפת לו. רואים שהוא מדבר מדם ליבו. אם יהיה ממונה כזה על הילד, שהוא מדבר מדם ליבו, אני בטוח שזה יחלחל. כמובן זה בשילוב של כל התוכניות הקיימות.

עדיין צריך לשנות את סביבת בתי הספר. קיוסקים שמוכרים מזון מזיק ומכונות ממכר שתייה מתוקה, לא יעזרו כשיהיה חינוך תזונתי.

זה כמובן בנוסף. זה לא במקום.

עו"ד בקי קשת, בבקשה.

תודה. אני מפורום המאבק בעוני. שתי נקודות בקצרה: האחת, יש לנו פעילים שחיים בעוני, ויש להם מה להגיד על המצב הזה. למשל, יש אימא שמדברת על זה שאין מספיק אופציות בריאות. כמובן שהילדים שלה מקבלים קדימות. ואם מישהו תהה, היא נשארת עם פרוסת לחם לבן בהרבה מאוד ארוחות כי זה מה שנשאר אחרי שהיא האכילה את הילדים. אני רוצה לצטט גם פעילה שלנו, - - - , שמדברת בדיוק על מה שדיבר פה האדון: גם האוכל הלא בריא הוא יקר. איך אפשר לחשוב על אוכל בריא? אדם שבקושי יכול לקנות אוכל בסיסי, יכול לחשוב על הבריאות שלו, ובפרט כשיש עוד הרבה פיות להאכיל? אי-אפשר לדבר על זה שצריך לאכול בריא כשלאנשים פשוט אין מספיק.

נכון, את צודקת.

אשמח לציין שתי נקודות של מדיניות בקצרה: ראשית, פיקוח וסבסוד של לחם מלא ואורז מלא. אני לא רופאה ולא חוקרת, אבל ברור לי, ממה שאני רואה בשטח, שאם זה יהיה יותר זול לקנות אוכל בריא, בניגוד למצב היום כשזה הרבה יותר יקר, אז יש הרבה יותר סיכוי שאנשים שחיים בעוני יקנו אוכל בריא לילדים שלהם. - - - זה לא חינוך, אין להם - - -

את יודעת עד כמה נושא הצלת המזון היה חשוב לנו בוועדת העבודה והרווחה. גם שם את השמעת את הדברים שלך. אנחנו חתרנו להכניס את הכול תחת הרשות למאבק בעוני. הנושא הזה הוא מאוד מאוד קרוב לליבי. אני חושב שאם נציל מזון בריא ואם נדע להעביר אותו למשפחות שזקוקות לו, אנחנו נעשה פה כברת דרך משמעותית מאוד בהקשר הזה.

אני מאוד מסכימה. תודה, אדוני. נושא נוסף הוא פיקוח וסבסוד של הלחם המלא. אם המשרד יוכל להוביל את הדבר הזה נקודתית, אז רק הדבר הזה בלבד יגרום להרבה שינויים, לדעתי.

הנושא השני הוא המיזם לביטחון תזונתי, שמביא פירות וירקות ואוכל והדרכות וסדנאות למשפחות. בתקציב האחרון הוא היה קטן. הוא בסך הכול היה אמור לגדול כל פעם בסביבות 100 מיליון שקל בשביל להכניס עוד משפחות, אבל עצרו, הפסיקו. משפחות שחיכו להיכנס, לא נכנסו. היה במכרז להכניס עוד משפחות ולא תקצבו. אני מוכנה - - -

בסדר גמור. זה נושא חשוב, אבל זה לא הנושא שעליו אנחנו דנים עכשיו.

זה בדיוק הנושא כי המיזם מספק פירות, ירקות וסדנאות לאנשים.

אנחנו חותרים להכניס את הנושא הזה בתוך מחלקה, תחת הרשות. לפחות כך אני רואה את זה.

המיזם זה לא המועצה, המיזם זה הפרויקט עצמו. אין לזה כסף.

אני על המיזם. יש, הוקצה לזה כסף. הוא אולי מספיק. זה אף פעם לא מספיק, ואנחנו יודעים שזה לא מספיק. לכן, הביאו גם פרויקט נוסף של כרטיסים. אני לא רוצה להיכנס לזה. זה עולם שלם, ואת יודעת שזה עולם שלם.

בנוסף, צריך בכל דיון לא רק ללמד את האנשים מה לעשות, אלא לספק להם את האמצעים כדי שהם יוכלו לעשות את זה. חינוך, זה טוב. אבל להסביר לאנשים שצריך לאכול בריא כשהם פשוט לא יכולים לקנות את זה, זה - - -. תודה.

נכון מאוד. הכול מתקשר האחד לשני. אני גם מסכים איתך. תודה רבה.

הדס זורבצ'י ממכבי, בבקשה. אנחנו ממש לקראת סיום, אז אם אפשר בקצרה.

שלום לכולם. אני רוצה להתייחס לנושא שיעורי העישון, שאנחנו כמובן יודעים שהם קשורים באופן מובהק למאפיינים סוציו-דמוגרפיים אקונומיים ותרבותיים. זה מאפיין שרואים אותו בכל העולם, אגב. הוא לא ייחודי לישראל. נוסיף לזה שהעישון הוא גורם שמוביל לתחלואה ולתמותה. לצערנו, בסופו של דבר, האוכלוסיות המוחלשות נפגעות מזה הכי הרבה. המגמות שהוצגו כאן מוכרות לנו. חשוב לקחת גם בחשבון שבעקבות המלחמה אנחנו כבר רואים בסקרים, שאנחנו ערכנו גם במכבי, עלייה בשיעורי העישון, והצפי הוא באמת שנצטרך להתמודד גם עם התופעה הזאת. חשוב לציין לגבי התערבויות שאנחנו מבצעים - אנחנו פועלים פה קודם כול להסברה, והסברה שהיא מותאמת שפתית ותרבותית. אנחנו מציעים מגוון של מסלולים לגמילה מעישון, שמשלבים גם טיפול תרופתי. למעשה, זה שילוב שנמצא כיעיל ביותר. המסלולים שלנו הם גם במפגשים פרונטליים או בזום. במחקר שערכנו, מצאנו שמתן האפשרות הזה של מגוון המסלולים מאפשר לאוכלוסיות שונות להתאים לעצמן את המסלול הכי נוח והכי מנרגש. יש גם מנחים ממגזרים שונים: מנחים דוברי ערבית, מנחים מהמגזר הערבי. יש לנו מוקד טלפוני לגמילה מעישון, וכמובן מרפאות של רופאים שעברו הכשרה ייעודית לייעוץ בתחום הזה. הובלנו ממש לאחרונה מהלך של יישוג באוטומציה של מטופלים שיש לנו מידע לגביהם שהם מעשנים. ממש מנגישים להם את המידע לגבי מסלולי הגמילה. אנחנו כבר רואים עלייה ניכרת בכמות המתעניינים והנרשמים למסלולים. אנחנו פועלים כמובן יחד עם הרשויות ועם הליגה למניעת עישון, וכמובן שאנחנו בשיתוף פעולה מלא עם האגודה למלחמה בסרטן. אנחנו מברכים כמובן גם על החוק שציינתם קודם. ושוב, גם הנושא של הסיגריות האלקטרוניות. אנחנו גם ערים לתופעה ומודאגים מאוד ממנה.. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שזה שער כניסה להרבה בני נוער וילדים להצטרף אחר כך למעגל המעשנים.

בהחלט. הדס, האם אנחנו יודעים למדוד את היעילות של כל התוכניות עליהן דיברת במסגרת הקופה? כלומר, מה קורה עם מעשן שמתקשר לאותו מוקד, שבוע אחרי או תקופה מסוימת אחרי? האם מישהו מודד ויודע איך זה עובד?

קודם כול, יש לנו אינדיקציה אחרי כל אחד מהמסלולים שתיארתי. ושוב, זה יכול להיות קבוצתי או דרך מוקד גמילה או דרך הרופא. אנחנו מבצעים תשאול לאחר סיום המסלול. עושים עוד פעם אומדן של העישון. זה יכול להיות כן או לא. גם ירידה בכמות הסיגריות מהווה בשבילנו אינדיקציה להצלחה. זה נכון שהמדידה החשובה ביותר היא בנקודות זמן מאוחרות יותר. גם לאחר חצי שנה, וגם לאחר שנה. לזה אנחנו עושים מעת לעת סקרים כדי לבדוק בקרב המשתתפים במסלולים שלנו באיזה נקודה הם נמצאים. אנחנו כן רואים שיעורי הצלחה של בין 50% ל-60%.

תודה רבה. האמת, זה מאוד מעניין אותי. אני לא קונה כול כך שאפשר לעשות גמילה מעישון בטלפון. הייתי מאוד שמח אם זה היה כך.

אדוני, זה לא מדויק.

אני לא יודע. אני אומר שכך נראה לי.

יש מחקרים שמראים גמילה מאוד יפה בקרב המתמידים. 50% מאלו שהתמידו מפסיקים לעשן.

אתה גם יכול לשמוע את הנתונים של המוקד הלאומי לגמילה מעישון. אני מדבררת את משרד הבריאות. אם תדבר עם מנהל המוקד, הנתונים שלהם של הגמילה מעישון הטלפונית מאוד מרשימים. אתה מוזמן לקבל מהם את הנתונים.

חברים, תודה רבה. אני חייב לעבור לסיכום. אנחנו כבר באיחור. אני אגע בנקודה הזו בסיכום עכשיו.

קודם כול, הוועדה מודה למשתתפים, ובראשם פרופ' נחמן אש, פרופ' רונית, פרופ' דיקר, ולכל המכובדים שהשתתפו כאן והביעו את הדברים.

הדיון הזה היה חשוב. אני מוכרח לומר שגם אלמלא ההצעה לסדר, שיזמו חבר הכנסת בצלאל וחברי כנסת נוספים, הייתי מקיים על זה דיון. אבל אני באמת מודה להם על כך שהרימו את הנושא לסדר-היום.

הוועדה רואה חשיבות עליונה בצמצום הפערים בבריאות, ולפיכך הוועדה תקיים שולחן עגול בהשתתפות: חברי כנסת, משרדי הממשלה, רווחה, חינוך, קופות החולים, השלטון המקומי ומובילי דעת קהל במגזרים השונים, על מנת לקדם מענים ותוכניות ייעודיות למניעת השמנה ועישון בקרב ילדים ובני נוער.

הוועדה רואה חשיבות בטיפול הוליסטי בתופעת ההשמנה. בראש ובראשונה, מתן דגש על מניעה באמצעות חינוך לבריאות, הכשרה של רופא הילדים והמשפחה לטיפול בתחום, והקמת מרפאות רב תחומיות לטיפול קבוע בהשמנה, בעיקר בפריפריה ובקרב אוכלוסיות ייעודיות. כצעד ראשון, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לבחון להכיר בתופעת ההשמנה כמחלה. הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות. לעדכן את הוועדה אודות הבחינה שתיעשה, כאמור, בתוך חודש.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות וממשרד החינוך להעביר לוועדה את התוכניות לצמצום העישון וההשמנה במגזר הערבי והחרדי. הוועדה מבקשת לקבל את התוכניות של קופות החולים, כפי שהוזכר פה קודם, למניעת עישון, ואת הנתונים הקיימים אצלם לגבי יעילותן.

מה עם הרגולציות לשינוי הסביבה?

אנחנו נצטרך לשבת על זה בשולחן עגול. הנושא הזה יהיה חלק מהשולחן העגול שאנחנו נעשה.

עד כאן. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10.