פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ישיבת ועדה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדת הבריאות
02/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 189
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
פרוטוקול מס' 185
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, כ"ג באדר ב התשפ"ד (02 באפריל 2024), שעה 9:45

אתגרים העומדים בפני מסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי - לציון יום האוטיזם

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
יונתן מישרקי – יו"ר ועדת הבריאות
אחמד טיבי
יוסף עטאונה
ירון לוי
סימון דוידסון
צגה מלקו
קטי קטרין שטרית

אימאן ח'טיב יאסין

ענת גרייפנר - מנהלת שירות לילדים ומתבגרים, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד"ר נעמה יושע אורפז - מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

ד"ר רפי לטנר - סגן מנהלת המחלקה לאוטיזם, משרד הבריאות

אורי שי פרידלנד - אחראי תחום כלכלה ותקציב, משרד הבריאות

תמי אומנסקי - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל תחום חינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

ישראל רייסנר - יו"ר, שתילים

ישראל רובין - סמנכ"ל, שתילים רשת החינוך

רויטל לן כהן - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

יהודה מרמורשטיין - רב, מנכ"ל ומייסד, עלה עזר לילד המיוחד

צביקה כהן - מנהל פרויקטים מיוחדים, שיח סוד

הדס ארנון שרעבי - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, אותי – עמותה ישראלית לאוטיזם

חיים פרקל - רב, יו"ר ומנכ"ל, עלי שיח

טובית קירש-לייכטר - מנהלת שיווק ואמא מיוחדת, עמותת קשר הבית של המשפחות המיוחדות

יעל רלוי - עו"ד, ראש תחום בריאות וביטוח לאומי, האגף לקשרי ממשל, אגודת אלו"ט

רותם אייזיק - עו"ד, ראש תחום חינוך ורווחה, אגודת אלו"ט

אביגיל שקוביצקי - רואת חשבון שתילים ו-60% ממוסדות ח"מ

כנרת חנני יהודרי - רו"ח, יועצת לקידום מעמדו של האדם עם המוגבלות

ד"ר דוד בלס - מנהל מחלקת אשפוז לנוער ASD בבית החולים אברבנאל

אבי מימרן - רב, מנכ"ל, מסוגלים

תמר מוסט אנגר - פעילה במטה החטופים

שלי ישי - פעילה במטה החטופים

דניאל תור - רפרנט בריאות אגף שכר, משרד האוצר

תמי סלע

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
מיכל דיבנר כרמל – מנהלת ועדת הבריאות
אתי דנן – סגנית מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט

רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


אתגרים העומדים בפני מסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי - לציון יום האוטיזם

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא אתגרים העומדים בפני מסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי. ועדה משותפת של ועדת בריאות וועדת החינוך, התרבות והספורט. אני רוצה להודות לחבר הכנסת יוני משריקי שיזם ודחף את היום החשוב הזה, יום המודעות לילדים עם אוטיזם. אני רוצה להודות לעמותת שתילים שעמדו מאחורי זה ופנו וביקשו לקדם את הנושא החשוב הזה, נושא שבו הוועדה – ואני שומע שגם ועדת הבריאות – התעסקה בו רבות בשנה האחרונה. להודות לכל מי שעוסק בתחום, כלל העמותות. אני לא אמנה את כולן, או שאעשה ברפרוף: אותי, אלו"ט, עלה, עלי שיח, מסוגלים, שיח סוד. אני מקווה שלא שכחתי עוד מישהו, ואם כן אני מתנצל על זה מראש.

כהרגלנו בקודש אני רוצה להשתתף בצער המשפחות, לשלוח תנחומים למשפחות הנופלים. אנחנו מקווים שכמה שיותר הדבר הזה יהיה מאחורינו. ולברך ולאחל רפואה שלמה לכלל הפצועים, ומקווים שמהר מאוד נוכל לראות בצורה כזו או אחרת, לא משנה איך, את כלל החטופים בתוך שטח מדינת ישראל, ללא יוצא מן הכלל.

כפי שאנחנו נוהגים בוועדה, אנחנו פותחים את ועדות הכנסת עם משפחות החטופים, מתנצל מראש על העיכוב, משפחות החטופים בבקשה.

בוקר טוב או בוקר סביר. אנחנו לא מהמשפחות, אנחנו פעילות ופעילים שבאים ומצטרפים למשפחות החטופים ערב-ערב בכל עמדה שנמצאת, אם זה ברחוב ואם זה בכנסת. אני אישית כבר בפעם השנייה בכנסת בוועדות. אנחנו רוצים שתסתכלו למשפחות של החטופים בעיניים, תקשיבו להם, תחשבו טוב-טוב לפני שאתם יוצאים לפגרה, כי מבחינתם הפגרה היא הפקרה נוספת, ועל מה חותמים ולא חותמים וצריך לעשות את הכול כדי להביא את החטופים, את היקירים, את החטופות, את כולם.

יש פה פוסטר של הילדים של ביבס שאף אחד מאיתנו לא יודע איפה הם. לא נשמע קולם של מרבית החטופים, גם אם אינם בין החיים. מאוד חשוב שכל אחד, גם במסגרת הוועדות שהוא פעיל ועוסק, ייתן לזה זמן, מקום והרבה מחשבה איך הוא באופן אישי או היא באופן אישי עושות ופועלות כדי להביא את החטופים והחטופות הביתה מהר, בכל מחיר. תודה.

תודה רבה. שוב אני אגיד, מקווים לראות את כולם פה בחזרה במהרה.

בפתיחת דבריי אני רוצה להגיד שההחלטה שנלקחה עם יושב-ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת יוני משריקי, לקיים ועדה משותפת בנושא החשוב הזה, ובהמשך כמובן אירוע גדול, אירוע הוקרה, גם למשפחות וגם לילדים עצמם באודיטוריום של הכנסת. אני רוצה להגיד שהדיון המשותף של ועדת החינוך והבריאות, שנושא הבריאות והחינוך שנוגעים לילדים ונוער על הרצף האוטיסטי, שזורים אלה באלה ויש ממשקים והיבטים רבים, ולכן השיח המשותף של הוועדות הוא חשוב לצורך תכלול האתגרים וקידום פתרונם בסופו של דבר.

אני אגיד בקצרה שבשנת תשפ"ג ותש"פ למדו במערכת החינוך כ-37,000 תלמידים על רצף האוטיזם, שהיו אז כ-1.5% מכלל תלמידי ישראל. מדובר על עלייה של כ-18% במספר התלמידים על הרצף האוטיסטי לעומת שנת תשפ"ב. על אף שקצב הגידול של התלמידים עם האוטיזם הוא לא עובדה חדשה, ועמד זה שנים רבות על כ-14-19 אחוז, נראה כי משרד החינוך לצערי במשך השנים לא נערך מספיק לגידול בהתאמה לעלייה שלהם באוכלוסייה, עובדה שבסוף הובילה להידלדלות בכמות, באיכות ובמגוון המענים והתמיכות לאותם תלמידים והורים.

אני רוצה לומר על השולחן, כיום יש מחסור גדול באנשי הוראה, תומכות חינוך, מטפלים בפרה רפואי וזה חבר הכנסת משריקי כבר ישים על זה את הדגש, וכן במערך ההסעות בחינוך המיוחד, שמשקפים בסוף פער עמוק בין הזכויות לשירותים כפי שהם מופיעים על הנייר, לבין מה שקורה בפועל, בשטח. ועדת החינוך התעסקה בשנה האחרונה בכלל ההיבטים האלה, אם זה בהסעות, ואם זה במיגון בתי הספר והמוסדות.

יש פה מחסור במענים בתחום הפרה רפואי כמו שאמרתי, מחסור משמעותי בצוותי ההוראה, תמיכה במקצועות בריאות אשר בסוף פועלים במסגרות החינוך המיוחד, ובשילוב היחידני. מחסור במסגרות ייעודיות לאוטיזם, עיכוב בהתקנת תקנות הסעות בטיחותית עבור תלמידים עם מוגבלויות, פגיעה בזכויותיהם של תלמידים על הרצף האוטיסטי ליום לימודים ארוך בשגרה ובחופשה, ועל זה היה דיון ארוך שבעקבות אותו דיון – ואני רוצה להודות לממ"מ שערך מסמך לפני כשנה על הנושא הזה – בעיות בהתנהלותם של ועדות, הזכאות לאפיון בכלל ובפרט בוועדות החריגות, וחסמים לשילוב יחידני והסללה לחינוך המיוחד.

אין ספק שמשרד החינוך עומד בפני אתגר ענק בנושא של החינוך המיוחד בפרט ובנושא הילדים על הרצף האוטיסטי בפרט. אנחנו ביקשנו עוד לפני כשנה שמשרד החינוך אכן ייכנס לעובי הקורה, ושר החינוך נענה לבקשת הוועדה, כינס את ועדת שפירא.

בעקבות המלחמה, לצערי, ועדת שפירא לא הביאה את מסקנותיה לוועדה שזה בזמנו נקבע לסוף ינואר תחילת פברואר ויש דחייה במסקנות הוועדה. ואני דיברתי עוד השבוע עם שר החינוך לעשות את מירב יכולתו כדי שבסוף הוועדה תביא את המסקנות שלה לוועדה, שנוכל לתקן את מה שצריך לתקן. אם זה סעיף 11 לחוק החינוך המיוחד וסעיפים נוספים שנוגעים למערך של אנשי פרה רפואי. בבקשה חבר הכנסת מישרקי.

תודה רבה, שלום לכולם. כמובן שאנחנו – כפי שאנחנו נוהגים תמיד – פותחים את הישיבות של הוועדות, כפי שנוהג גם ידידי, חבר הכנסת טייב, בתפילה כנה להשבתם במהירות הביתה של החטופים והחטופות ואני מודה בהקשר הזה גם לכן המתנדבות על העבודה שאתן עושות. יחד עם זאת אנחנו גם נתפלל ונישא מכאן תפילה כולנו ביחד לרפואתם השלמה של הפצועים במלחמה הזו וחזרתם לשגרה במהירות ובבריאות.

היום העולם מציין את יום המודעות העולמי לאוטיזם. למעשה, אנחנו לא צריכים יום כזה. ישנן משפחות רבות, חלקן יושבות פה, שמתמודדות יום-יום עם האתגרים. מלבד החובה המוסרית והמצווה מהתורה – זה נכלל בחלק מהמצוות של אהבת לרעך כמוך ומצוות אחרות – החובה שלנו היא חובה מוסרית ותורנית ואנחנו לא מתכוונים להניח מהנושא הזה מסדר-היום. אי אפשר לפתוח את הישיבה הזו בלי להזכיר את נויה דן, נויה דן בת ה-13 אובחנה באוטיזם בסוף גן חובה כאשר אמה, גליה, נאבקה לתת לה את כל הטיפולים הנדרשים. לפני חמש שנים הם עברו לניר עוז כדי להעניק לילדה את הסביבה הכי טובה להתפתחות של הילדה. ב-7 באוקטובר נחטפה נויה מבית סבתה בקיבוץ על ידי מחבלים ארורים, נפשעים, ולאחר מספר ימים אותרו גופותיהן של נויה ושל הסבתא ללא רוח חיים. יהי זכרן ברוך.

ישנה חשיבות רבה מאוד לקיום הישיבה המשותפת הזו ביחד עם ועדת חינוך, בשל האתגרים הרבים והאנומליות שאנחנו נשמע עוד מעט מפי מנהלי המוסדות, שקיימים בין מערכת החינוך לבריאות. ידידי, יוסי, נגע בחלק מהנקודות והנתונים, אני אשתדל לא לחזור כי אני רוצה שהבמה תהיה שלכם ביום הזה, מדברים על כמעט 40,000 ילדים 0-18, שסובלים ברצף. ישנם קצוות. אנחנו כחברה לא נוכל להיות חברה שלמה וטובה בלי הכרה, בלי הכלה של הילדים האלה, של האנשים האלה. כי חברה חזקה, הכוח שלה מתבטא בכך שהיא יודעת להעניק את הכלים לאותם אנשים.

מלבד זו, אנשים נבהלים שלא בצדק. רואים ילד או איש בעל מוגבלות, ואנחנו רגישים לזה מאוד ונבהלים ולא יודעים איך להסתדר עם זה. היום הזה הוא יום משמעותי עבור אותם הילדים, עבור אותם האנשים שסובלים מהמוגבלות הזו. החובה שלנו להכיל, ואני מדבר על כל מסדרונות המדינה זאת אומרת אני יודע שהצבא היום מכיר בערך של הילדים הללו, ויודע להשתמש בנערים, לקחת את הקושי ולתעל אותו לטובת כלים מסוימים שהם יודעים להפיק מהם את המירב.

אנחנו כחברה צריכים לדעת איך להחיל את זה על כולם. אני אתמול שמעתי את הבשורה הטובה של שר העבודה יואב בנצור שדיבר על השמה ועבודה של אותם ילדים בתוך הקהילות, של אותם נערים בתוך הקהילות, של אותם אנשים בתוך הקהילות. זו בשורה משמעותית, זו תפיסת עולם שלנו, של נבחרי הציבור, וכך אנחנו נעשה.

אני אעביר בחזרה אליך את ניהול הישיבה, כמובן שאני פה חלק אינטגרלי מניהול הישיבה, ונשמע כמובן את הנוספים. נתייחס לכל נקודה בהתאם. בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להתחיל עם מי שדחף ויזם להביא גם למודעות ליום הזה בכנסת ובאמת לא נח עד שהסכמנו – לא שהיה קשה לשכנע אותנו – באמת היוזמה ברוכה. יושב-ראש עמותת שתילים, ישראל רייסנר, בבקשה.

בוקר טוב. ברשות יושב-ראש ועדת הבריאות, הרב יוני מישרקי, יושב-ראש ועדת חינוך הרב יוסי טייב. היום זה יום המודעות לאוטיזם וכמה משובח שבחרתם לפתוח את היום הזה בוועדה כל כך חשובה בשביל לראות איך לתת מענה, איך להקל על ההתמודדות והלקות של הילדים האוטיסטים.

שמי ישראל רייסנר, אני יושב-ראש שתילים. איתי נמצאים הנהלת המטה והצוות המקצועי. רשת שתילים היא 100% טיפול בחינוך המיוחד במגוון לקויות כאשר הלקות העיקרית היא הלקות של האוכלוסייה של הילדים האוטיסטים מגילאי גן ועד גיל 21. בשתילים יש ילדים, נערים, בנים, בנות מכל המגזרים, מגזר חרדי, חילוני, מסורתי, מגזר ערבי, אנחנו נותנים מענה חוצה בתפוסה ארצית.

המדינה נותנת מענה מאוד מתקדם ומאוד טוב בחינוך המיוחד. האוכלוסייה של האוטיסטים בשנים האחרונות, אנחנו רואים את זה ב-15 השנים שאני עוסק בתחום הזה, זה שהלקות הזו נהייתה קצת הדלת האחורית, ולא כל כך התעסקו איתה, לא כל-כך הייתה מוכרת. אנחנו רואים בשנים האחרונות עלייה דרמטית בכיתות של הילדים האוטיסטים, אתם ציינתם את זה.

אני יכול לומר שרק אצלנו ברשת שתילים בשנה האחרונה נפתחו בסך הכול במגוון הלקויות מעל 40 כיתות, 42 כיתות כאשר מעל 30 זה כיתות של ילדים עם אוטיזם. זאת אומרת שהלקות הזאת נהייתה הרבה יותר שכיחה. חלק יודעים להסביר למה, חלק עדיין לא מספיק מובן מאיפה מגיעה השכיחות. ההתמודדות של הילדים האלה היא לא פשוטה.

כמו שאמרתי, המדינה, הממשלה, עושה הרבה למען הילדים המיוחדים, גם למען הילדים האוטיסטים, אבל בגלל שהשכיחות נהייתה כל כך דרמטית, יש דברים שהם חוסר התאמה. אני ברשותכם רוצה להתמקד בנושא אחד או שניים שהמשמעות הכלכלית שלהם היא לא כל-כך גבוהה, אבל המשמעות החינוכית והטיפולית של הילדים האלה יכולה לעשות שינוי מדהים.

ברשותכם אני אקח נושא אחד ראשון שקשור גם לבריאות וגם לחינוך. מי שמכיר, הילדים האוטיסטים בגנים, יש להם את החלק של משרד החינוך שזה מורה וסייעת בכיתה, תומכת הוראה, ושעות פרה רפואי, קרוב לשלוש שעות של פרה רפואי שמשרד החינוך נותן. ברוך השם משרד הבריאות משלים, מה שנקרא טב"מ בילדי הגן, ונותן להם השלמה של שעות פרה רפואי, שזה דבר מבורך. רק יש איזושהי בעיה שאין התאמה בין הדרישות, בין התקצוב בין משרד הבריאות למשרד החינוך בנושא הזה, מה שגורם להמון בעיות בתוך העבודה.

ניקח כדוגמה קלינאית תקשורת נכנסת לגן לטפל בילד, היא מקבלת בשבילו X שעות, שהשעות האלה מובנות משני המשרדים, כי לא יהיה לילד אחד שתי קלינאיות או שתי מרפאות, והיא צריכה ביום אחד לחלק את עצמה, שעות מסוימות לעבוד לפי 50 דקות שזה משרד החינוך, ושעות מסוימות לעבוד לפי 60 דקות שזה משרד הבריאות, או דברים נוספים שתכף רואת חשבון שיקוביצקי תוסיף פה, אבל אלו דברים מאוד משמעותיים על העבודה של הטיפול בילד.

התייחסתם לזה שיש קושי עם צוות של פרה רפואי ושל תומכי הוראה. הנושא הזה גורם להמון צוות של פרה רפואי להעדיף לעבוד בקליניקות או בקופות חולים או במקומות אחרים, כי זה מייצר להם שיבוש בתוך העבודה.

תזכיר בהקשר הזה שהממשלה החליטה כבר לתגבר את מקצועות הבריאות במערכת החינוך, דבר שלא כל כך יושם עד עכשיו, אנחנו גם נבקש על זה לקבל תשובות בהמשך. בבקשה.

ברשותכם, אנחנו מאוד נשמח שהיום הזה ייעשה התיקון החשוב הזה של התאמה של סל הטב"מ לסל השח"מ כדי שכל עובדות הפרה רפואי יוכלו לעבוד עם הילד בצורה רגועה ומסודרת. אין ספק שזה יוסיף שעות פרה רפואי לתוך המערכת ולא נהיה בהיעדר של כל כך הרבה שעות, ועוד דברים נוספים. היה ונצליח את זה, זה דבר גדול מאוד. ברשותכם אני אאפשר לרואת החשבון שקוביצקי לפרט בנושא הזה ועוד דברים שמסביב לזה. תודה רבה ובהצלחה.

אביגיל, בבקשה.

בוקר טוב, תודה על ההשתתפות. אני באה כרואת חשבון של שתילים אבל אני אשתף אתכם שאני מתעסקת בכלכלת חינוך יותר מ-20 שנים, ומעל 60% מהמוסדות בחינוך מיוחד בארץ, אני מייצגת אותם ומלווה אותם, אז גם ישראל רייסנר ביקש שזה יהיה בשם שתילים וגם בשם יתר הבעלויות, הנציגויות שגם נמצאות פה בחדר.

אנחנו מדברים בעצם על העסקת עובדים שמשרד החינוך עשה רפורמה מאוד מבורכת שיצרה קצת יציבות והשאירה עובדים במערכת של החינוך המיוחד, זה הרפורמה של אופק חדש. רואים את זה גם בהוראה וגם בגננות, שיש איזושהי הקלה שאם היה שיטפון של נהירה החוצה בחינוך המיוחד, יש קצת רגיעה.

מה שקרה זה שבעצם משרד הבריאות לא התכתב איתם. כלומר, יש רפורמה של משרד החינוך והם לא באו ושיתפו את משרד הבריאות ואז נוצר מצב שיש הבדל בין דם לדם. אני קוראת לזה כתף אל כתף כי זה המינוח המשפטי. במשרד שלי אנחנו גם מלווים הרבה מאוד פעילויות בתחום של שכר, עובדים עם ההסתדרות וכיוצא באלה, והמינוח של כתף אל כתף הוא מינוח בסיסי בחוק.

כלומר, לא יכול להיות שבאותו חדש שתי נשים עושות את אותה העבודה ולאחת אנחנו אומרים לך הדם אדום יותר ולכן את יכולה בחופש או לא לעבוד או לקבל כפול תוספת על החופש כמו כל עובדי החינוך, ואת מקבלת קרן השתלמות ואת יכולה לעבוד 45 דקות כמו שעת הוראה במשרד החינוך או באקדמיה, או מדריכה של פרה רפואי שזו שעה אקדמאית, 45 דקות. והעובדת השנייה, שלפעמים זו אותה עובדת שחלק מהימים זה שעות של משרד החינוך וחלק מהימים זה שעות של משרד הבריאות. זה גורם לכאוס, זה מבריח עובדות וזה פוגע בילד, כי בסופו של דבר אם לא נותנים שירות בחופש לילדים האלה, כמו כל השנה, הילדים האלה לצערנו לא מרגישים מה זה חופש, מבחינתם השגרה ממשיכה.

רק לפני שאת ממשיכה, משרד הבריאות נא לרשום את זה כי אני ארצה לקבל על זה תשובות.

אנחנו נתמקד בכמה דוגמאות, באמת לא להלאות כי תמיד אומרים לנו שמספרים זה לא ה-issue. אני אתן כמה דוגמאות מרכזיות כדי לפשט למה כשאנחנו נדמיין עכשיו שתי עובדות נמשיך שאחת מהן באה ואומרת אני לא יכולה להמשיך יותר וזו בעצם המצוקה.

קרן השתלמות, העובדות של משרד החינוך מקבלות, העובדות של משרד הבריאות לא מקבלות. קרן השתלמות אני יכולה להגיד גם כמעסיקה בעצמי, יש לי 90 רואות חשבון וסטז'ריות שפתאום השנה התחילו הרבה בנות לבקש קרן השתלמות, זה נהיה משהו טריוויאלי. עובדי ניקיון מקבלים אפילו קרן השתלמות. זה יוצא שחלק מהעובדות, או על חלק מהשעות מקבלים קרן השתלמות וחלק לא. זה הראשון ואני אניח בצד כי הוא כביכול לא משליך על הילדים אבל הוא משליך כי זה גורם למרמור אצל העובדות ואז יכול להיות שפחות עובדים לגייס.

שני דברים נוספים משפיעים על הילד, אנחנו מדברים על החופש הגדול שזה, אני חושבת, הכותרת וכואב, וגם החופש הגדול מתקרב ולכן זה מאוד בולט. משרד החינוך מאפשר חופש גדול ועשה אפילו מהפיכה בסייעות, תומכות הוראה. יש את הרפורמה של הסייעות, של תומכות למידה, והן יוצאות לחופש הגדול. היום סייעת במערכת החינוך, אם היא עובדת בחופש הגדול היא מקבלת תוספת, אם היא לא עובדת מביאים מישהי אחרת במקומה. יש לזה תקציב, זו מהפיכה יקרה ומשרד החינוך עשה.

תוספת של 125%, זו התוספת?

כן, בדיוק. חלק מהתפקידים ככה, חלק תוספת מלאה, לפעמים זה באמצעות קייטנות. אבל משום עובדת במערכת החינוך לא באים ואומרים תעבדי בחופש הגדול כרגיל. עובדי משרד הבריאות, עובדי הטב"מ מצפים שתעבודנה בחופש. לבוא ולהפיל על העובדות האלה על המצפון, להגיד לה תשמעי אם את לא באה לעבודה אין לילד הזה טיפול. אבל היא באה ואומרת למה שאני אבוא ואני לא אקבל שכר כמו חברתי או כמו על השעות האחרות? לפעמים במוסד אחד עובדת תחת משרד החינוך, ומוסד אחד עובדת תחת משרד הבריאות.

אנחנו רואים את החופש מתקרב, נזכרים בחופש של שנה שעברה וזה פשוט בלתי אפשרי להשאיר את הילדים האלה בלי מענה וגם בלתי אפשרי בעיניי וגם אולי לא חוקי או לא מוסרי תתנדבנה, תעבודנה בחופש בלי תמורה.

הנושא השני שהוא דווקא לא עולה כסף, והוא רק עניין של אכיפה והתנהלות משרד החינוך דורש ששעה תהיה 45 דקות, זו גם השעה של ההדרכה וגם האקדמיה. ובאמת משרד החינוך זה מה שהוא אוכף. ומשרד הבריאות בנהלים שלו בוא באמת מבקש 50 דקות ולא 45 דקות – זה לא ההבדל של 5 דקות, אפשר בטח להתגבר – אבל באכיפה כשבאה ביקורת היא אומרת אני רוצה לראות את העובדת הזאת נשארת בעצם בסוף יום עוד שעה. כלומר, היא עובדת כבר שש שעות, בדומה למשרד החינוך, ואז משרד הבריאות אומר או שהיא תישאר עוד שעה או שאני מקזז לכם את התקציב, תקציב שהוא כבר הביא.

כלומר, הכסף יש, אנחנו לא מבקשים פה עוד כסף, והעובדות עובדות ויש את העבודה אבל משרד הבריאות מפרש ששעה זה שעה של 60 דקות, משרד החינוך, האקדמיה ואפילו משרד הבריאות בנהלים שלו לא מפרש שזו שעה. זה לא עניין של כסף – כי אנחנו יודעים שאין כסף במדינה – רק עניין של חידוד נהלים.

אלו שלושת הדברים המרכזיים, שזה הרעיון לכותרת. גם להלאה, אם יהיו רפורמות, ורפורמות בטח מבורכות כי רוצים להכניס עוד עובדים למערכת החינוך, חשוב מאוד שמשרד החינוך ומשרד הבריאות יקיימו או הוועדה או בחדרים המקצועיים ויהיו מתואמים. מה שמשרד הבריאות נותן גם משרד החינוך.

אנחנו מדברים על דרישות או שהם עובדים של משרד הבריאות וחינוך? זאת אומרת, אלו עובדי עמותות שמקבלים לפי נהלים של משרד הבריאות וחינוך, או עובדי מדינה?

עובדי עמותות, אין לך מערכת כמעט, אני לא אגיד בכלל כי המילה בכלל היא לא נכונה, אבל אין לך כמעט מערכת שנותנת מענה באוטיזם שהיא מערכת ממשלתית. זה תמיד העמותות לוקחות על עצמן.

תמיד זה העמותות, ומי שמנחה את העמותות זה כמו שדיברנו.

מנחה ומתקצב.

אוקיי, זו הייתה שאלת הבהרה, זה היה חשוב.

אני רק רוצה להבהיר, אביגיל, דיברת על צוות ההוראה, ואני חושב שיש השפעה ישירה של צוות ההוראה והרצף שלהם והקביעות שלהם מול בסוף, על הילדים על רצף האוטיזם שכל תחלופה של איש הוראה כזה או אחר יש לו השפעה ישירה על התנהגותו של הילד.

בחופש למשל, להחליף עובדת, נניח היא לא מוכנה לבוא ומוצאים מישהי אחרת ונניח משיגים תרומה, אם לא העובדת הקבועה של הילד באה הוא פשוט משתבש, זה אני חושבת ברור.

ההבהרה שלי הייתה הנקודה הזאת. כן, בהחלט. יושב-ראש עלה, הרב יהודה מרמורשטיין, בבקשה.

כבוד יושבי-הראש, חבריי, למעשה לי אין הרבה מה להוסיף ממה שכבר ישבנו פה ודיברנו. והרי כולם אנשים בעלי זיכרון ולא צריכים תמיד להזכיר להם.

לפעמים דברי תורה צריכים חיזוק.

נכון, אבל זה התפקיד שלכם. תחזקו אותנו. אני רק רוצה שני דברים להגיד. אני רוצה להודות לשתילים שהם לקחו את העסק הזה וכינסו את הוועדה, שאפו. אני רק רוצה לתקן קצת את רואת החשבון, שהציגה שיש בעיה קטנה, 50 דקות, ו-60 דקות, כאילו זו כל הבעיה שיש לנו איתם, עם משרד החינוך; יש גם בעיה של משרד הרווחה. בחופש, בכל התקופה הזאת של חופשים קצרים, בפרט יולי אוגוסט, שמשרד החינוך ממילא מציע לשעה נדמה לי 70 שקלים, משהו כזה מין עגול, יכול לקנות את זה בשוק הכרמל, ב-70 שקלים עובדים, אנשים שמשלמים להם בכל השנה תשלומים בריאים וחזקים שמכירים את האוכלוסייה.

אין להביא מבחוץ את האנשים האלו, כל אלו צריכים לשלם להם. לנו זה יוצא בסדרי גודל של 250% כדי שאני אשכנע מורה, עובדת קבועה. כי מי שילך להפקיד את הילדים שלנו בידי עובדת ממלאת מקום שאין לה שום ידע, או היא תשב בבית סוהר או היא ואני, ואולי גם מישהו אחר כי יפגעו בילדים ויעשו את המחדלים הכי גדולים. וכל מה שעשינו בכל השנה אנחנו נקלקל בתקופת החופש. וזה אותו דבר לגבי הזנה בחופש, חופשות קצרות, ארוחות. דנו בזה כבר בעבר ותמיד אמרו לנו אין כסף יש כסף, צריכים לדון בזה, צריכים לדבר. לפי זה אנחנו נצטרך לחיות 1,000 שנים עד שנקבל גמר דיון.

ואני רוצה לחזור על הנושא הנוסף שאני פה פשוט מאוד מרגיש את עצמי כמעט לבד לוחם פה על העסק הזה. הנושא של המיגון, כל עוד שלא הייתה מלחמה, בכלל זה לא היה נושא דיון. בית ספר השמיש, נבנה על ידי משרד החינוך, עשו לו לפי מה שקבעו את המטר אחד לאדם, קבעו את החדר הממוגן וכדומה. ותכלס, בפועל, זה לא עומד בתקן.

אני מייצג את הילדים הגריאטריים, היותר קשים, הסיעודיים, המונשמים, עם המיטות, עם כל הצוות, עם כל הדברים מסביב. למה מחכים? כי עוד לא היה פיגוע על בית הספר? ואז יתחילו להגיד מי אשם. וכולם יעשו לכם נו נו נו.

אז אני פונה אליך, חבר הכנסת טייב, אתה הבטחת לי, וקשה לי לתקוף אותך כי אני אוהב אותך. אותו דבר חבר הכנסת מישרקי, הייתם אצלנו, הבטחתם לי, לי קשה פה לתקוף. ולא לתמי אומנסקי, גם הבטיחה לי שמיים וארץ, קשה לי לתקוף אתכם, אבל זו הדרך? כי אנחנו לא מתקהלים בפתח?

זה נקרא לתקוף, אגב.

אם זה נקרא לתקוף, אז אתה חמוד. אני אומר באמת חבריי, אנחנו יושבים באותו צד, משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הבריאות, אנחנו בסך הכול זרוע ביצועית של הממשלה מבחינת מכרז, מבחינת כל גוף שקם, אנחנו באנו לשרת את ילדי ישראל. לי אין ילד חריג, ברוך השם, ואני מודה לשם על זה, ואני חייב שלילדים הללו יהיה טוב.

אנחנו מדברים על יום האוטיזם? למי זה נאמר? לא לאוטיזם, מדובר עלינו, על האנשים, שנכיל אותם, שיהיה אכפת לנו, שלא מספיק בית הסוהר האישי שיש להם, עוד אנחנו דוחפים אותם. לכן אני רוצה להודות לכם ואני מקווה שבפגישה הבאה או היום או מחר – יש כל מיני הזדמנויות להודיע לנו – שמשהו יוצא כבר לדרך, משהו הולך להסתדר. עמיתיי והעמותות, חזקו ואימצו, ביחד נילחם ויחד ננצח.

תודה רבה. אגב, יש שיח רציף עם תמיר שנכנס עכשיו לאגף הבינוי ולקח את הנושא הזה לתשומת ליבו, הנושא של המיגון. אתה צודק, צריך לדחוף עוד קצת ואני מאמין שמהר מאוד אנחנו כבר נהיה שם ונראה את התוצאות.

תודה.

עלי שיח, יו"ר ומנכ"ל, הרב חיים פרקל, בבקשה.

שלום כבוד יושבי-הראש. אני לעומת הרב מרמורשטיין כן יכול לומר שלי יש ילד כזה וגם שני ילדים כאלו, וגם כמנהל ארגונים לילדים האלו, אני בהחלט מצטרף לכל מה שנאמר עד עכשיו למרות שחלק לא שמעתי ובהחלט אני חושב שטוב שהדבר הזה הגיע למודעות ציבורית, ושזה ייתן לנו את המשך הכוח ואולי גם את האפשרויות.

עכשיו, בנוגע לסוגייה שעומדת פה על הפרק, שאנחנו מדברים על קיצור השעה, אני חושב בהחלט שצריכים להיות מודעים. אם יש פה חישוב כלכלי, ההיפך הוא יהיה הנכון. במידה ואנחנו מקדימים את השעה הזו ואז כל הילדים מגיעים ביחד, זה פשוט יפרק את המשפחות. ההורים לא יעמדו בדבר הזה, הילדים האחרים יינזקו מזה, ואז הורים מתחילים לחשוב להוציא את הילדים מהבית מגיל צעיר, וזה חבל. אז אם חשבו משהו כלכלי, התוצאה תהיה בסופו של דבר הפוכה.

אני בהחלט חושב שזה קשה אמנם למצוא היום כוח עבודה, גם לנו קשה. היה הסכם לפני מספר חודשים, לפני חצי שנה על תוספת לסייעות, שזה עזר, אבל עדיין אני חושב שצריך למצוא דרכים איך לשפר את העובדים, איך לתת לעמותות את הכוח שיוכלו לארגן את העובדים שיקבלו את המוטיבציה לעבוד יותר, מחוברים למקום, למשפחות. זה יהיה אחד הדברים שבהחלט יכול לעזור בעצה הזו.

עוד דבר שיכול להיות שאנחנו מרגישים וזה אצלנו, מורים מוכנים להמשיך לעבוד גם אחר כך – אני לא יודע אם מותר או אסור – בחינוך המיוחד אצלנו יש מורים שמוכנים להמשיך את העבודה. אם יש בעיה של כוח אדם, הם מוכנים להמשיך. צריך לחפש דרכים איך אנחנו את הדבר הזה גם מוכנים לבצע.

לאור זאת אני מסיים במילה שבאמת אנחנו פונים אליכם, נבחרי הציבור, בידכם הכוח לעשות את זה. אצלי עדיין לא הייתם, כן הייתם אבל לא בנושאים האלו.

כמה פעמים.

נכון, אבל בהחלט אני מצטרף לדרישה של יהודה, שאם נעבוד ביחד בשיתוף פעולה מלא, אנחנו נוכל את כל המטלות האלו לשפר לטובת הילדים.

ישר כוח, הרב פרקל.

תודה רבה. מנכ"ל מסוגלים, הרב אבי מימרן, נציג ההורים. בבקשה.

שלום ובוקר טוב, אני רוצה לספר פה לחברי הוועדה ולאורחים הרבים ולכם ידידיי חברי הכנסת טייב ומישרקי, אני רוצה לדבר איתכם על שני אנשים. לאחד קוראים מיכאל ולשני קוראים איציק, שניהם בגיל 21. הבוקר הזה ביום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, מיכאל התחיל את יום העבודה שלו כרגיל בשעה 09:00 באחד ממפעלי ההייטק הגדולים שנמצאים בשרון, בחברה מתקדמת. הוא מפתח תוכנה שהולכת להסעיר את העולם של הבינה המלאכותית. מיכאל רואה מספרים שאנחנו לא מצליחים לראות. הוא רואה מה יש מאחורי המספרים.

הבוקר, ביום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, איציק, בגיל שלו, עמד במקלחת כשאמא שלו מקלחת אותו. כמובן אכל על הבוקר כמה חתיכות נייר עיתון, כמדי בוקר, עם מאבק אדיר של אבא שלו שהוציא ממנו את הניירות מהידיים כדי שלא נגיע שוב לסתימת מעיים, אחרי לילה ללא שינה. איציק ישן שלוש שעות בלילה, ער 21 שעות. עבר כמעט את כל סוגי התרופות והכדורים האפשריים, לא מצליח לדבר ולהוציא מילה מהפה, ושניהם תוקצבו שווה בשווה על ידי עמיתיי ממשרד החינוך.

מגיל שלוש עד גיל 21 נתתם להם אותם שקלים, אותם תקנים, אותו גודל כיתה, אותו גודל צוות, רק בגלל שהלקות של שניהם נקראת אוטיזם. האחד בתפקוד גבוה מאוד והשני בתפקוד נמוך מאוד. כל העולם המערבי כבר יודע לעשות את ההבדל ואת ההבחנה, מדינת ישראל תקועה אי שם בשנות ה-80 וה-90 שעוד לא קלטה בכלל שמדובר בשתי לקויות שונות, ומלבד מכנה משותף שנקרא לקות תקשורתית שמאחד ביניהם, אין שום קשר בין ילד ונער וילדה ונערה בתפקוד נמוך, שאלו ילדים סיעודיים שצריכים עזרה בשירותים, במקלחות, בלהתלבש, בלאכול, בלהתארגן, הם לא ילדים שיצאו לעבודה, הם לא ילדים שאפשר לקדם אותם כמעט, הם מתקשרים באמצעות מחשבים ולוחות תקשורת, הצוות המטפל בכיתה הוא כמעט צוות טיפולי יותר מאשר צוות חינוכי, מותש, שחוק.

זה בית ספר שצריך פי שתיים שירותי ניקיון. הוא צריך פי שניים צוות, הוא צריך כיתות יותר קטנות משמונה ילדים. אבל בתי הספר לא יכולים לתת את כל השירותים האלה כי זה אוטיסטים, ואוטיסטים כמו בתפקוד הגבוה של כל מיני מחוננים, שיש להם את הקשיים התקשורתיים שלהם, שיש להם את הבעיות המורכבות שלהם ללא ספק, אבל שם מדובר בצוות חינוכי שיודע לקדם את הילדים, שיודע לעבוד איתם על התקשורת, על הבעיות החברתיות, על כל מה שקשור לחוש השישי שהם לוקים בו בחסר, עולם אחר. שם שמונה ילדים בכיתה יכולים להסתדר. צוות יחסית של שתי מורות פלוס סייעת בוא נאמר, עוד איכשהו יכול להסתדר. אבל את אותו תקן, אותה גודל כיתה, אותו גודל תקציב, אנחנו מעתיקים אחד לאחד לקבוצה סיעודית קשה שמתקשה לתפקד.

איציק זה הבן שלי ומיכאל זה בן של חברים טובים. התחלנו את הדרך לפני 19 שנים במרכז להתפתחות הילד בירושלים, מאז אנחנו חברים טובים, אנחנו גרים פה בירושלים בשכונת רמות, מיכאל בירושלים בשכונת נווה יעקב. ולאורך כל 20 השנים האלה אנחנו רואים את הפערים בין תפקוד גבוה לתפקוד נמוך, שעם השנים הלכו והתרחבו יותר ויותר כי ילד בתפקוד נמוך הוא גודל רק בשנים ורק בתעודת הזהות. הוא מתנהל, גם בגיל 20 כילד בן שלוש. ובתפקוד הגבוה אתה רואה קפיצה משנה לשנה, התקדמות, רכישת מיומנויות חדשות, השפה הולכת וגדלה.

ואני קורא לכם משרד החינוך, עד מתי? דיברנו על זה, עם כל השרים הקודמים והנכנסים והיוצאים, בכל הסבבים למיניהם, בכל ועדה. הבטיחו שתוקם ועדה כדי שתנתח את הסיפור הזה, כדי לשנות את סדרי העדיפויות. לא קמה ולא קרה. אנחנו נכנסים לעוד שנת לימודים כזו שיש ילדים בצד אחד שצריכים הרבה יותר שירותים והרבה יותר עזרה, וילדים בצד השני שמה שיש להם הם מקבלים, וזה לא שוויוני.

אני רוצה לסיים עם נושא של משרד הרווחה, כי הקמנו את עמותת מסוגלים לפני הרבה שנים, ביחד עם שותפים גם עם ישראל רייסנר ידידי, אשתו גולדי. זאת עמותה שבכלל מסייעת למשפחות בעיקר בתפקוד הנמוך, האנשים השקופים, האחים, האחיות, האבות והאימהות שלא מוכרים בשום מקום במדינה, לא נמצאים בשום מחשב, והם האנשים שעוברים. אני מדבר פה כהורה, אבל אני מייצג כאן הרבה מאוד הורים מכל המגזרים, חרדים, חילונים, יהודים ערבים. יש לי חברים במשולש, ויש לי חברים ברמלה ובלוד, ויש לי חברים בעלי ובקרית ארבע ובבני ברק, שהמכנה המשותף של כולם זה הילדים בתפקוד נמוך. אותן חוויות ואותם קשיים ואותן התמודדויות.

משרד הרווחה בשנים האחרונות הגביר בצורה משמעותית את התקצוב שלו גם להרבה מאוד שעות הקלה ונתינה ועזרה למשפחות, בעיקר בנושא השילוב. אבל אני לא יודע אם אתם מכירים את הבדיחה של ימי הנופשון, משרד הרווחה, זו אחת הבדיחות שאנחנו ההורים מריצים הרבה שנים אז אני אשתף אתכם. ילד אוטיסט בתפקוד נמוך אם הוא גר בראשון לציון הוא זכאי ל-18 ימי נופשון בשנה, אם הוא גר בלוד הוא זכר לששה ימים, אם הוא גר בירושלים הוא זכאי ל-14 ימים, אם הוא גר בבני ברק 10 ימים.

למה? כי עדיין משרד הרווחה לא נותן את ימי הנופשון פר תלמיד, הוא נותן את זה פר ראשות מקומית. הוא אומר לרמלה יש לכם 100,000 שקלים לימי נופשון, מה לעשות שברמלה יש הרבה מאוד ילדים עיוורים שניצלו את ימי הנופשון כבר בתחילת השנה, והרבה ילדים נכים שהבינו מה הם צריכים לעשות ונגמרו ימי הנופשון? ובשנה הבאה לילדים ברמה כבר לא יהיה, אז מה עשו ברמלה? אמרו אנחנו נותנים רק שמונה ימים לכל ילד, שיישאר לנו לכולם. אבל ירושלים מקבלת תקציב גדול יותר, רוב הילדים בירושלים לא מממשים את הזכות הזו ולכן מפנקים ב-14 ימים, ואם פונים יפה לעובדת הסוציאלית היא מעניקה עוד איזה יומיים. ואם אתה חבר של העובדת הסוציאלית תקבל עוד שבוע.

מה המשמעות של הימים האלה? הימים האלה זה פיקוח נפש, כשיש שריפה מתקשרים לכיבוי אש, כשהבית מתפרק מתקשרים לנופשון קחו את הילד ליומיים. מי שמשתמש בימי נופשון הם הורים שמגיעים לקצה, אף אחד לא שולח את הילד שלו מרצונו החופשי לשלושה ימים מחוץ לבית. מי שעושה את זה זו משפחה שיש לה אחים ואחיות, משפחה מורכבת, הבת עושה בגרויות כרגע והיא לא יכולה ללמוד לבגרויות כשאח שלה דופק את הראש על הדלת של הארון כל הלילה. היא לא יכולה, היא לא מצליחה במבחנים. העתיד שלה מעורער בגלל שלושה ימי נופשון, כי הם גרים בראשון, מה נעשה. יעברו דירה, יקבלו. הזוי.

ימי הנופשון צריכים להגיע לכל תלמיד לפי מספר תעודת זהות שלו, לא משנה איפה הוא גר, צריכים להגדיל אותם. וגם שם צריכים לעשות עדיפות, מדורג. מקבל היום ילד בתפקוד גבוה את אותם ימים שמקבל היום ילד בתפקוד נמוך, והתפקוד הגבוה לא משתמשים. מחזירים את הימים בכל שנה. הם כמעט לא צריכים, לוקחים יום בשנה, יומיים בשנה. למה שהורים לילד שקצת קשה איתו אחרי צוהריים ישתמשו בימי נופשון? אבל הורים שצריכים לחתל נערה בת 14, הם צריכים את יום הנופשון הזה. תודה.

תכף נקבל גם את התשובות של משרד הרווחה. רשום לפניי גם משרד הבריאות, לא שכחתי.

אני רוצה לומר לך רגע יוסי, בהקשר הזה. אנחנו 40 דקות לתוך הדיון, והעסק מדרדר. האנומליות והקשיים של ההורים שמתמודדים קורעים אותנו מבפנים. הייתי מבקש למסד את הוועדה המשותפת הזו בהקשר הזה של האוטיזם, שלא יהיה חד פעמי לרגל ציון יום המודעות. אנחנו נעשה במהלך השנה אולי דיונים משותפים בגלל הקשר הזה שיש בין המשרדים.

הייתי מאוד שמח אם גם ועדת הרווחה תצטרף לזה אבל אני לא יכול להכריח, אני כמובן אדבר עם יושב-ראש הוועדה אני חושב שבהקשר הזה, כי אני מניח שלא נוכל לקבל תשובות חיוביות גם לא על 10% מהדברים שעלו פה, ולכן יהיה חשוב מאוד לנהל רצף דיונים עד למציאת פתרונות.

תודה רבה. עמותה ישראלית לאוטיזם, אותי, עורכת דין הדס ארנון שרעבי. לאחר מכן, שיח סוד – צבי כהן. ורויטל, כמובן את רשומה לי. אני יכול לעבור ועדה כזאת בלי לתת לך זכות דיבור? ועוד היית בשקט עד עכשיו. הדס ארנון שרעבי, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול אני רוצה להגיד תודה באמת על הדיון החשוב, כי יש הרבה מאוד ממשקים בין החינוך והבריאות שקשורים לילדים ונוער עם אוטיזם ולכן אי אפשר להפריז בחשיבותה של הוועדה הזאת, ואני אתחיל מהסוף ואמשיך את מה שאמרת, חבר הכנסת מישרקי, ואני ממש קוראת ומבקשת שתוקם תת ועדה או ועדת משנה קבועה שתעסוק בחינוך ובבריאות. זה נכון, צריך להיות גם הרווחה וגם האוצר, כל הגורמים המעורבים, כדי שאפשר יהיה לתת פתרונות שוטפים ובעיקר לצרכים הגדולים שכך אנחנו רואים, בעמותת אותי, למחסור בכוח האדם החינוכי והטיפולי.

עמותת אותי נותנת טיפולים בתוך הרבה מאוד מסגרות חינוכיות, גם לילדים וגם לנוער, וכמו שאמרתי באמת הרבה מהאתגרים קשורים למחסור בכוח האדם החינוכי והטיפולי. אני לא רוצה להפריז בתיאור האתגרים באמת מפאת קוצר הזמן, וגם כמו שאמר יהודה מרמורשטיין בצדק הנושאים האלו נידונו, גם האתגרים וגם פתרונות אפשריים. אני רוצה לדבר רגע על התוצאה, והתוצאה היא שחיקה מתמדת בזכויות של ילדים ונוער עם אוטיזם. לפעמים אפילו יש חשש להעלות את האתגרים האלה שבמקום להתמודד עם החוסר, יילקחו עוד זכויות ויצומצמו.

אני רוצה להוסיף – אני אקצר כי אני יודעת שיש עוד הרבה דוברים – אני רוצה לסיים במשהו יותר אופטימי, אני יודעת שיש הרבה מאוד אתגרים וחשיבה, איזה מודלים אפשר לבנות במקום המודלים היום שקיימים ולא כולם מצליחים לגייס להם כוח אדם? אז אני אומר, אני אקרא כדי לקצר, ככה להיות מהודקת.

אחד הפתרונות של עמותת אותי ביחד עם עמותות נוספות, ביניהם איזי שפירא ואילן וכו', מנסות לקדם, הוא מודל של צהרון תומך שילוב. זה מודל שמעודד שילוב בחינוך הכללי, על ידי כך שבתום יום הלימודים תלמידים משולבים יוכלו להשתלב בצהרון עם קבוצת השווים שלהם, זאת אומרת יחד עם ילדים אחרים עם אוטיזם, וגם לקבל באופן קבוצתי את הטיפולים שהם זכאים להם מכוח חוק בריאות ממלכתי. זה מודל שכבר אני אומרת ששותפים לו משרדי החינוך, הרווחה והבריאות, וחשוב לנו מאוד שהוועדה תיקח בזה חלק כדי לסייע לקדם. יש לנו שיח בניסיון לקדם את זה כבר בשנת הלימודים הבאה. אנחנו מאוד מבקשים שהוועדה, ובתקווה תת הוועדה של החינוך והבריאות, תוכל לעקוב אחרי המודל הזה ולסייע לנו לקדם אותו עבור הילדים על רצף האוטיזם.

תודה רבה. אגב, גם הבקשה שלך, אדוני יושב-הראש מופיעה גם בנייר עמדה ששלחו לנו עמותת אותי, ואני בהחלט מתחבר לצורך. אגב זה לא צריך להיות רק פה בבית הזה, אני חושב שצריכה להיות גם איזושהי ועדת היגוי משותפת של משרד הרווחה משרד החינוך ומשרד הבריאות סביב הנושא הזה. ואני חושב שזה צריך להיות חלק מהחלטות ועדות שפירא להמשך הדרך.

לא תמיד הם יודעים לעשות את זה לבד, לפעמים אנחנו צריכים לעזור להם.

אז אנחנו נדחוף, נעזור להם. שיח סוד, בבקשה, מר צבי כהן.

שלום וברכה, צביקה כהן שיח סוד. אני רוצה להתחבר לדברים של אבא, של אבי מימרן. אנחנו בשיח סוד 50 שנים כבר נמצאים בתחום של עולם המוגבלות ואנחנו ראינו את כל הנושא הזה שמעבר לטיפול בילד עצמו, יש את הנושא הזה של הטיפול והתמיכה במשפחות. ההורים – ופה אני קצת חולק על אבי – כל ההורים, כל הורה שיש לו ילד עם אוטיזם הוא מתמודד בצורה מאוד לא פשוטה, בדברים שהם לא פשוטים. אני חושב שהנושא של התמיכה בהורים ובמשפחות זה נושא שהוא מאוד חשוב, שאנחנו צריכים להעלות אותו כאן ביום המודעות לאוטיזם, אנחנו חייבים להכניס את הנושא הזה של תמיכה בהורים ומשפחות בצורה יותר מסודרת ובצורה יותר ממוסדת. אני יכול להגיד שאנחנו הקמנו קבוצות תמיכה להורים במעון שלנו.

למה אתה חולק עליו? זה מה שהוא אמר, לא?

אני דיברתי גם על תלמידים בתפקוד גבוה. לפעמים הקושי בתפקוד גבוה של בחור, לצורך העניין, שמפרק את הבית ומרביץ בבית כי הוא לא יודע בעצם איך להתנהל בבית בצורה נכונה, זה קושי שהוא לא פחות גדול – שוב פעם, כל אחד והקושי שלו, אנחנו לא הולכים למדוד כאן קשיים חס וחלילה – אבל אני אומר, יש לנו מסגרת של קבוצה של בחורי ישיבות בישיבות רגילות שמגיעות אלינו לטיפול פעם בשבוע במסגרת שנקראת דירת אמון. כל הנושא הזה של התמיכה בהורים ובמשפחות, אני מדבר גם על החבר'ה הנמוכים אבל גם על החבר'ה הגבוהים, זה משהו שאנחנו חייבים ביום המודעות לאוטיזם, לתת עליו את הדגש.

אני רק אגיד שיש מודל מוכן, משרד הרווחה ישמחו לשמוע, רעיון פשוט איך הזה אמור לעבוד. ימי הנופשון והעזרה למשפחות אמור להיות צמודים לאחוזי הנכות שהילד מקבל. כי בסוף כל ילד עובר בביטוח הלאומי, בוועדה הרפואית, ורואים אם הוא אלים, גם אם הוא תפקוד גבוה. רואים את הקושי שלו. בסוף הביטוח הלאומי יודע להגיד.

באוטיזם כולם מקבלים 100%.

לא, תפקוד נמוך מקבל הרבה יותר מ-100%.

אני שמח שעוררתי כאן הדיון בנושא רק ממשפט אחרון. אני חושב שזה דבר שהוא מאוד חשוב, שצריך באמת לשמוע את ההורים. אנחנו לצורך העניין הולכים לעשות עכשיו אירוע רק לאחים, אירוע מיוחד לפני פסח רק לאחים, בחורי ישיבות, לתלמידים על הרצף, כדי באמת לתת להם את הכוח ואת התמיכה.

אמר לי אתמול חבר כנסת שיש לו אח מיוחד, אותנו לא ספרו, איזה יופי שאתם עושים כזה אירוע. אז אני קורא כאן באמת להעלות את הנושא הזה למודעות, ותודה.

תודה רבה צביקה. אגודת אלו"ט, בבקשה. מי נמצא? יעל? רותם?

רותם אייזיק, באמת קודם כול תודה על הדיון החשוב הזה. הרבה מהדברים הרלוונטיים נאמרו על ידיך בתחילת הישיבה, אז אני אתייחס רק לכמה סוגיות מרכזיות. אני אגיד שדיברנו בהתחלה על הקצב ועל הגידול באוכלוסייה בכל שנה, ובתוך זה צריך לזכור שיש תת ייצוג של אוכלוסיות מסוימות, בין אם זה מהמגזר הערבי ואוכלוסיות דתיות אחרות. אז ככה שגם למספרים שיש היום למשרד החינוך הם עדיין לא המספרים והנתונים המלאים.

אני אתחיל בנקודה שמשפיעה בסופו של דבר על הרבה מהדברים, וזה המחסור בצוותי ההוראה ובצוותי התמיכה, שעם כמה שדיברו פה נכון על ההעלאות שכר ועל ההסכמים שהיו בשנים האחרונות, שהם באמת לא מספקים כדי ליצור איזשהו תהליך ארוך ולעודד את המצב הקיים ובאמת הנתונים שמראים על עזיבה די עקבית ורציפה של עובדים בתחום הזה, ובאמת השחיקה, וצריך להסדיר פה את המעמד, גם של המורים, גם מבחינת תמריצים, וגם הסדרה של המקצוע של הסייעות.

הדבר הזה משפיע באופן ישיר על נושא שכבר עלה פה בדיונים לא מעט, וזה הנושא של קיצור יום הלימודים גם בשגרה וגם בחופשות. בעצם בקיץ האחרון בג"ץ הורה לבטל את ההנחיה על קיצור יום לימודים גורף, בסופו של דבר עדיין בהרבה רשויות קיבלו ההורים הודעות על זה שיום הלימודים כן יהיה קצר, כן ייגמר בשעה 16:00, במקרים מסוימים אפילו לפני. והדבר קורה גם בחופשות, בחגים ובחופשות הקיץ שהתלמידים זכאים להמשך הלימודים, זה חלק מאוד חשוב ומשמעותי ברצף הטיפולי שלהם ובתהליך שלהם כדי לממש את הפוטנציאל, והתלמידים נפגעים מזה באופן ישיר, כשכמובן ההשלכה הנוספת של הדבר הזה זה ההורים והמשפחות שנפגעות.

אנחנו ידועים כבר היום על עזיבה של הרבה מאוד הורים לילדים עם מוגבלויות בכלל ועם אוטיזם בפרט ממעגל העבודה, והדבר הזה פוגע באופן ישיר בכל התא המשפחתי, וזה משהו שחשוב לתת עליו דגש, ולא רק בכל מיני דיונים, אלא באמת לנהל איזשהו מעקב ולהבין איך מנהלים פה איזושהי תוכנית שנותנת יותר משקל לדבר הזה ומנסה לסייע ולפתור את הבעיה הזאת.

סוגיה נוספת שחשוב לנו להתייחס זה לנושא של חסמים לשילוב יחידניים והסללה לחינוך המיוחד. מן הסתם, גם המחסור בכוח אדם וגם פערי ההכשרה – כשאנחנו מדברים על פערי הכשרה גם מבחינת מורים וגם מבחינת תומכות שילוב שאמורות לסייע לתלמידים האלה – הרבה פעמים הורים מגיעים לוועדות זכאות ואפיון, ולמרות הרצון שלהם להגיע לשילוב יחידני הם יודעים שיהיה להם קושי מאוד משמעותי ואולי אפילו לא יצליחו בכלל למצוא סייעת או לספק לילד שלהם את כל התנאים שהוא צריך לקבל כדי להתמודד ולהצליח בשילוב, ולפעמים מוותרים מראש, ובגלל זה אנחנו רואים בשנים האחרונות שעדיין לא היה שום שינוי משמעותי.

עדיין מדברים על 30% של שילוב ובעצם מאז הרפורמה לא היה שום שינוי משמעותי בתחום הזה, וזה גם משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולהבין איך בעצם יוצרים איזשהו מצב יותר שוויוני בין שני המסלולים ואנחנו בעצם כן מצליחים למצוא את הפתרון למשהו שבאמת יוביל את התלמידים האלה לשילוב יחידני שהוא מתאים להם ולא להכניס את כולם לחינוך המיוחד.

בהקשר הזה אנחנו גם רוצים לדבר על הסוגייה של ההשעיות שנגענו בה מאוד בקצרה בנייר עמדה שהגשנו. בעצם, אנחנו נתקלים בהרבה מקרים שצוותי החינוך אין להם את ההכשרה המתאימה ואת היכולת המתאימה ואני מדברת פה גם בחינוך המיוחד וגם במקרים של שילוב, והרבה פעמים אנחנו רואים איך מגיעים למצב של השעיות, לא כמוצא ופתרון אחרון אחרי איזשהו תהליך שנעשה, כבר נתקלנו במקרים שגם יומיים אחרי תחילת שנת הלימודים ילדים הושעו, זה לא מראה על איזשהו תהליך ובעצם זה חלק מאוד משמעותי מהעניין של כוח אדם, גם מבחינת הכמות וגם מבחינת ההכשרות. גם הכשרות למורים בחינוך הרגיל שצריכים לעבור הכשרות בתחום של חינוך מיוחד ולהבין איך הם מתמקצעים בדבר הזה.

הנקודה האחרונה שנדבר עליה, וגם חברתי יעל פה תרחיב, זה העניין של מחסור במענים בתחום הטיפול הפרה רפואי, התייחסו לזה פה הרבה, ואנחנו באמת חושבים שזו סוגייה שחייבים להבין איך אנחנו מתמודדים הנתונים. כבר באוקטובר 2021 פורסמו הנתונים של דוח משרד ראש הממשלה שמראים על אחוזים מאוד גבוהים גם של חוסר בתקנים, וגם של פער בין התקנים שקיימים לבין מה שהם מצליחים לאייש ובסופו של דבר זה חלק מאוד משמעותי ממערך הטיפול שהילד צריך לקבל בתוך מסגרת החינוך. שוב, גם בשילוב וגם בחינוך המיוחד. ואנחנו מבקשים בעניין הזה שהוועדה תנהל איזשהו מעקב – אם אמרתם על קיום ועדה משותפת – לכל פתרון אחר שבאמת כבר בחודשים הקרובים נראה איזשהו מעקב אחרי הדברים האלה, כדי שנוכל לראות אולי איזשהו צפי לשינוי ומשהו חדש כבר בשנת הלימודים הקרובה ולא שימשיך ויידחה משנה לשנה.

תודה רבה. חברי כנסת? רויטל, את רשומה לי, פשוט יש ח"כים שיש להם עוד סדר יום עמוס וכיבדו אותנו בנוכחותם. בבקשה אימאן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוקר טוב לכולם, קודם כול אני באמת מברכת על קיום הישיבה הזאת, ישיבה מאוד חשובה. ואני חושב שיש גם צורך רב בתוך החברה הישראלית בכלל, להעלות את המודעות לגבי הסוגייה והנושאים והאתגרים העומדים בפני המשפחות המתמודדות, וגם בפני הילדים והאנשים על רצף האוטיזם.

אני רוצה להתחיל בכמה נקודות לדבר על כמה נקודות ולא לחזור על הדברים שנאמרו קודם כמה שאפשר, אבל להתחיל לגבי האבחון המוקדם. לצערי הרב, הנושא של אבחון מוקדם הוא מאוד בעייתי במיוחד אם אנחנו נדבר, אני חושבת כבר מגיל שנה אפשר לראות אפילו פחות מזה, עשרה חודשים אפשר לראות אם הילד נמצא במקום הזה או במקום אחר – אני מתקשה מאוד להגיד בקטגוריה הנורמטיבית או לא נורמטיבית כי בשבילי כולם ילדים וכולם זכאים לכל מה שצריך כדי להתפתח בצורה נכונה – ולכן, הסוגייה הזאת שמשאירים עד גיל שלוש כדי להתחיל בתהליך הזה, לדעתי זה כבר מאוחר וזה עושה נזק שהוא בלתי הפיך אפילו אחרי הרבה שנים, מכל מיני סיבות, הסיבה הראשונה זה חוסר מודעות של ההורים לגבי מה שמתרחש, והם חושבים שיש ילדים שמתעכבים אז זה בסדר ונשארים ונותנים זמן.

והדבר השני זה הקושי של המשפחות, ואפילו משפחות טובות, לקבל שיש להם ילד שסובל או נמצא על רצף האוטיזם. וחשוב לנו לשים דגש ממש-ממש גדול על הרצף, ועל הדרגה של אותו ילד שנמצא באוטיזם, כי מתוך זה אמורים לגזור את הצרכים של אותו ילד.

הסוגייה השנייה שהועלתה פה זה המחסור בכוח אדם. אני הסתכלתי על החומר וראיתי שהייתה תוכנית להסבה של עובדי הוראה, אבל עדיין יש מחסור ועדיין יש תקנים שלא מאוישים, וזה לא 100-200 תקנים, אנחנו מדברים על תקנים שהם אלפים של צורך. ולכן אני רוצה להעלות שוב את הסוגייה שיכולה גם לתת פתרון, גם לילדים וגם למורים עצמם, אנחנו בתוך החברה הערבית יש לנו עודף, קרוב ל-14,000 מורות ומורים שהם מובטלים, שאין להם אפשרות להשתלב בינתיים בתוך מערכת החינוך, אז למה שלא תהיה תוכנית מובנית מועדפת להכניס ולתת תמריצים כמו שצריך למורים שעוסקים בחינוך המיוחד, במיוחד במקום הזה?

אני מבקשת שהסוגייה הזאת באמת תהיה על שולחן הוועדה, ואני שמחה מאוד שיש הסכמה ויש דרישה לוועדה משותפת למרות שאני לא חברה לא בוועדת הבריאות ולא בוועדת החינוך, אבל אני מגיע לשתי הוועדות מתוך רצון ממש שלם שאני רוצה להיות במקום הזה. אני מוכנה גם כעובדת סוציאלית, גם כאשת תרבות שעבדה 20 שנים במתנ"סים וטיפלה בכל הסוגיות ואפילו פעם פתחנו יחידה להתפתחות הילד, אז יש הרבה מה לתרום במקום הזה.

אני חושבת שתנאי ההעסקה הם א' ב' שצריך לשים עליהם את הדעת. הסוגייה הזאת של כוח אדם, במיוחד בסוגיה של אוטיזם, שמשנים את המטפל זה נותן מכת שוק לאותו בן אדם וזה יכול לשבש הרבה עבודה שנעשתה לאורך זמן רב, וחבל. אני חושבת שגם להם מגיע חופש, אותן מורות וצוותי הוראה או צוותים פרה רפואיים או לא יודעת מה, אבל בכל זאת צריך לשמור כמה שאפשר על הרצף הזה ואפילו לחשוב על תוכנית מובנית בחופשת הקיץ, איך באמת להביא לזה שאותם מורים ועובדים יישארו בתוך המערכת ולא להביא אנשים מבחוץ.

הדבר השלישי שקשור למשפחות, אני שמעתי את האבא ואני מכירה מקרוב חברה שלי שמתמודדת. הוא כבר בן 25, ואני רואה איך שהמשפחה הזאת מתמודדת ביום-יום ואיך כל העולם ניסוב סביב אותו צעיר שהם לא יכולים לשלוח אותו, לא מרשים לעצמם לשלוח אותו למסגרת חוץ ביתית. אבל הוא כבר גבר, הוא צריך בית משלו, מרחב משלו, שיהיה בקרבת המשפחה שלו. אני חושבת שזאת סוגייה מאוד גדולה שצריך גם לתת עליה את הדעת.

הסוגייה של הנופשונים. אני מופתעת, אפילו מצמרר לשמוע את מה שהאדון סיפר פה, כאילו זה לפי רשות. מה לעשות שיש רשויות מוחלשות שאין להן אפשרויות או שיש להם אחוז כזה גדול של ילדים שצריכים. אני חושבת שצריך להציע להביא את זה בהצעת חוק ולסדר את זה.

עוד לא שמענו את תשובות המשרדים, אולי כבר יגידו שהם טיפלו בזה והכול בסדר, בואי נשמע.

הנקודה הובהרה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דבר אחרון שאני רוצה לשים עליו דגש זה באמת העבודה הממשקית. העבודה הממשקית בין שלושת המשרדים, ולכן יכול להיות שהמשרד הזה נותן ככה והמשרד הזה נותן ככה, והמשרד הזה נותן ככה וכולם עובדים באותו המקום. לא יכול להיות.

יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה זה? מבזבזים את המשאבים ככה סתם. צריך לעבוד במשותף כמו שצריך, וגם בתנאי ההעסקה צריך להיות גם שוויון, כי עובדים אותו בן אדם – לפי דרגות ויכולות אני לא חולקת על זה – אבל בסופו של יום הבסיס צריך להיות שווה.

תודה רבה.

ברשות יושב-הראש, מילה אחת. אני רוצה רק להגיד שחוק מעונות יום שיקומיים שפעלנו לפני 18 שנים הוא מכיל מגיל לידה עד גיל שלוש, אז יש שירותים, רק צריכים לקדם את זה בכל רשות.

תודה, נקודה חשובה. אחמד, רק שניה לפני שאתה מדבר, תכינו לי את יושב-ראש הנהגת ההורים הארצית, מירום שיף, נמצא בזום, שיוכל לעלות מיד אחרי חבר הכנסת אחמד טיבי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה אם אני אצא עוד מעט, כי יש לי עוד שלוש ועדות.

כולנו מכירים. בבקשה.

תודה רבה. אפרופו הבקשה להקים ועדת משנה מיוחדת – אגב, ב-2018 הייתה ועדת משנה מיוחדת בנושא אוטיזם שהרשימה המשותפת עמדה בראשה – זה נושא חשוב. חשוב לנו, חשוב, כאמור, לכל חברי הכנסת. הדברים שצריך להזכיר דווקא ביום הזה, יום האוטיזם העולמי, היא השחיקה המתמדת גם בתנאים וגם בזכויות של הילדים על הרצף האוטיסטי.

בחברה הערבית יש פחות מסגרות לטיפול והכלה של הילדים האלה ופחות אנשי מקצוע שהוכשרו. הנושא החשוב ביותר עכשיו זה להכשיר כמה שיותר אנשי מקצוע. ככל שיש יותר אנשי מקצוע, או אבחנה מוקדמת, הטיפול הוא מוקדם יותר, והפרוגנוזה היא טובה יותר. אולי המועצה להשכלה גבוהה, אפרופו הכשרה, צריכה לתת את דעתה, להתערב, למצוא ולקיים מסלול מיוחד להכשרה של אנשים כאלה. הוזכר גם הנושא שאצלנו יש מלא מורים לא מועסקים, מובטלים, אלפי מורים. אפשר לנייד אותם להכשרה בנושא הזה או למורים קיימים.

דוברה כאן נקודה חשובה על הנופשונים, עצם העובדה שנופשונים זה לפי רשות ולא לפי תעודת זהות זה מקפח את הילדים וגם את המשפחות, אני מכיר כמה משפחות עם ילדים על הרצף האוטיסטי. משפחה שנותנת את כל כולה לילד היא ראויה להערכה ולהערצה, אבל יש תוצאה גם לגבי הילד ולגבי הבן או הבת.

אני מכיר משפחות שהתחילו עם דיכאון בגלל שהילד הוא אוטיסטי והיום אחרי שנים רבות הם פורחים מרוב שמחה, כי ההתפתחות שלו היא התפתחות אדירה, ומעודדת. וכשאני אומר מעודדת אני רק יכול להזכיר שמות של אנשים על הרצף האוטיסטי כמו ג'רי סיינפלד, אנטוני הופקינס, אילון מאסק וסטיב ג'ובס. ואם לעודד, אז השמות האלה מאוד מעודדים, ואפשר אחרת בנושא של ילדים על הרצף האוטיסטי. צריך יותר תקציבים ויותר תכלול של פעולת הממשלה בנושא הזה. ואני שב ואומר, מודעות, מודעות, מודעות. זה נושא שחשוב מאוד להנחיל בכל חברה. תודה רבה.

תודה, אבל דווקא השמות שהזכרת מצביע על הפערים שדיבר עליהם אבי, בין בוא נקרא לזה צד ימין של הסקאלה.

אני אומר לאיפה אפשר להגיע.

תלוי באמת לתפקוד.

מודעות, תפקוד, הכשרה, ומסגרות.

מצוין.

תודה רבה. רויטל לן כהן, קואליציית ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים, בבקשה רויטל. אני לא יכול לסרב לך.

תודה רבה אדוני על זכות הדיבור, ותודה רבה על הדיון, יותר משקיימתם דיון ביום הזה, שקיימתם דיון לגופו של עניין ולא דיון כזה של בואו נדבר באופן כללי, אז על זה תודה רבה.

עם זאת, אני רוצה לציין כמה דברים. אחד, היום זה יום המודעות שנקבע על ידי העמותות. יום הגאווה האוטיסטית שנחגג על ידי אנשים עם אוטיזם הוא ב-18 ביוני וצריך לזכור שיש גם יום כזה. ומאחר ואנחנו מדברים במודעות אז לפני שאני אגש לגופו של עניין אני רוצה כמה דברים שקשורים למודעות.

השתמשו פה במילים שאנחנו לא אמורים להשתמש בהם יותר. קודם כול הם לא סובלים מאוטיזם, האוטיזם לא מכה אותם בבוקר גם אם מאוד קשה להם. לא מדובר על רצף, רצף זה קו לינארי, מדובר על ספקטרום מאוד גדול שיש בו כל מיני תפקודים בכל מיני פרמטרים שונים, ולכן השימוש במושג תפקוד, כאילו יש מספר אחד שאפשר לכמת אדם לתוכו, בעיניי הוא עלבון לאיש עצמו. כי זה שאדם הוא אולי סיעודי וצריך שאמא שלו תקלח אותו לא אומר שהוא לא יכול להיות מאוד אינטליגנטי ולעשות דברים אחרים. ובכל זאת ועדת החינוך, העובדה שמשרד החינוך עד היום מתייחס לילדים ורבליים ואינטליגנטים כתפקוד גבוה כאילו אין בהם חלקים שזקוקים למענה מתוגבר, זאת תקלה.

אני אמא לשני ילדים אוטיסטים, הבן הגדול שלי משרת בצבא, עושה תפקיד מאוד משמעותי. ביום שבת החתולה שלו הצליחה לצאת מהבית וכנראה נפגעה על ידי רכב, וכשלקחנו אותה לבית החולים הווטרינרי, הוא לא תיפקד, בכלל. הוא לא היה מסוגל אפילו להתקשר למפקדת שלו כדי לבקש יום חופש למחרת כי הוא לא הצליח לדבר. הבחור האינטליגנטי הזה לא תיפקד במשך יומיים, אז הוא לא תפקוד גבוה, בטח לא באותו זמן. ולכן השימוש במושגים האלה הוא שימוש שחוטא לאנשים האלה. ואת זה רציתי לומר.

אם זה נשמע, אף אחד לא הקטין, חלילה, את ההתמודדות.

לא, כשאומרים תפקוד נמוך צריך יותר ותפקוד גבוה צריך פחות זה לא להבין מה הם צריכים, הם צריכים דברים אחרים.

ברור, לגמרי.

אחד יצטרך עזרה בלפתח דיבור ואחד יצטרך עזרה בלא לשבור את החדר כשהוא יושב עם עוד מישהו בחדר הזה. לכן כל ההכללות האלה, באופן כללי לילדים האלה, הם לא לטובתם.

אני רוצה להגיד לחברי הכנסת שנמצאים פה, יש דוח שנכתב על כל הנושא הזה של מקצועות הבריאות, דוח שתוכלל על ידי משרד ראש הממשלה. אני מציעה שתקראו אותו כדי שכשאתם מגיעים לפה לא תציעו הצעות שכבר מדברים עליהם המון זמן, אלא תקדמו את מה שכתוב בדוח, חבל להכביר בזה מילים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הבעיה של הדוח, היישום שלו.

ולכן אני אומרת, דברו על היישום. אל תציעו דברים שהדוח כבר הציע ממזמן. אני רוצה להזכיר שיש את אמנת האו"ם, ויש החלטות ממשלה ויש דוחות שהם פשוט לא מיושמים, ולכן כדאי, במקום להעלות בכל פעם מחדש את הדברים כאילו פעם ראשונה מדברים עליהם, פשוט לפעול ליישום.

אם אנחנו כרגע נדבר על הנושא של השילוב, אנחנו צריכים לזכור שלמרות שיש החלטת ממשלה, ולמרות שהחלטת האו"ם מחייבת, ולמרות שאפילו החוקים הקיימים, כולל חוק חינוך מיוחד, קובעים שיש לקדם את תחום השילוב, ההתנהלות של משרד החינוך בפועל מייצרת חסם בפני תלמידים כדי להשתלב בתוך מערכת החינוך וזה מתחיל אפילו עוד לפני שהם נכנסו לכיתות ולגנים.

זה מתחיל כבר בוועדת הזכאות והאפיון. החוק מחייב לדון בהיקף הסל שילד צריך כדי שהוא יוכל להשתלב, היה בג"ץ בעניין הזה כי לא מקיימים את החוק, משרד החינוך הגיע, התחייב שהוא מקיים את החוק ומקיים דיון לגופו של עניין, ובפועל זה לא קורה. נותנים את המינימום בדרגת התפקוד. המינימום הזה לא מספיק אפילו למינימום של שעות משלבת, לא לדבר על טיפולים ושירותי הוראה.

אז בואו קודם כול תקיימו את החוק, תקיימו את הפסיקה, תדונו לגופו של עניין. לא יכול להיות שילד מגיע, 7-8. איזה ילד אוטיסט יכול להשתלב עם 7-8? אפילו הבן שלי, שהזכרתי אותו לפני רגע, לא היה יכול, הסל שלו היה 11. אז אמא שיודעת לדרוש, הילד שלה מקבל 11 והורים שלא מבינים ואומרים להם זה המקסימום מקבלים 7-8 ואז הם לא יכולים להשתלב והם מבקשים חינוך מיוחד.

ככל שיותר ילדים, ההורים שלהם מבקשים עבורם חינוך מיוחד, כאילו הם בחרו – בואו זאת לא בחירה, זה אילוץ – מייצר בתוך מערכת החינוך מצוקה. אין להם מספיק כיתות, אין מספיק צוות, אין מספיק טיפולים. ובמקום לקחת את הטיפולים שיש ולתת אותם קודם בשילוב, כי החוק קובע שצריך לתת עדיפות, לא נותנים בשילוב, מעבירים את זה למסגרות הנפרדות. אז שוב יש ילדים שמוותרים על השילוב והולכים למסגרות ואנחנו נמצאים באיזה מעגל כזה שמזין את עצמו, פוגע בילדים ופוגע במדינה.

עכשיו, מעבר לנושא הזה של הטיפולים והמעטפת וכל הדברים האלה אני רוצה להעלות עוד כמה דברים. המתי"אות לא נותנות שירות לתיכונים.

הנקודות הן חשובות, רק לנסות לתמצת, כי חשוב לי לקבל את תשובות המשרדים.

אז הנה אני אומרת, אין מתי"א בתיכון. גם אומרים להורים אין שילוב בתיכון, כאילו אם אין מתי"א אין שילוב. אני יכולה להרחיב על זה, חבל, דיברנו על זה המון פעמים. זו בעיה.

הנושא של ניתוח התנהגות. ילד משתולל. במקום לנסות לראות מה אנחנו, המערכת, עשינו כדי להביא אותו למצב הזה – כי אני הייתי ילדה משתוללת, אני – אנחנו מביאים מנתחת התנהגותו ומנסים לאלף אותו. אנשים אוטיסטים בוגרים מדברים על הנזקים שנגרמו להם בגלל ניתוח התנהגות. עשו כנס, ביחד עם משרד החינוך, ממשיכים להתעסק בניתוח התנהגות, באים מסתכלים על הילד. תפסיקו להסתכל על הילדים, תסתכלו בבקשה על איך הצוות מתנהג, לא מרוע, מאילוץ. תסתכלו על המצב של כיתה שיש בה 30-40 ילדים שמהווה בפני עצמה חסם, היא רועשת, המורה לא יכולה לתת יחס אישי, הבעיה היא, בדרך כלל, לא בילד, היא במה שקורה מסביבו.

אני כבר שנים מבקשת, תכניסו את הטיפולים של קופת חולים שהילדים זכאים להם אחרי הצהריים, תכניסו אותם לתוך המסגרת החינוכית. זה יאפשר לתכלל, זה יאפשר להיות יותר יעילים. הורים לא יצטרכו להפסיד יום עבודה כדי לקחת ילד לטיפול ביום רביעי ב-10:00, הם לא יאבדו עבודה, זה פוגע בתל"ג.

איזה סוג טיפולים את מדברת?

הטיפולים במקצועות הבריאות שהם יכולים לקבל בקופת חולים, קלינאית, מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיה.

כל ילד אוטיסט, קופת חולים נותנת לו שעות בשבוע.

הוא זכאי לפחות לשלושה טיפולים. הילד יוכל להשתלב אחרי הצהריים בקהילה, בחוגים, במקום אחר הצהריים ללכת לעשות את הטיפולים בקופת חולים, אם בכלל יש לו תור. ואחד הדברים היותר חשובים, כולנו עוצמים עין מזה שיש חוק לימוד חובה. הוא חייב לבוא לבית הספר. אבל כדי לקבל טיפול, לא כולם יכולים לקבל אחרי הצהריים עונים לי בקופת חולים, חלק יצטרכו בבוקר, אבל יש חוק לימוד חובה, זאת אומרת שהוא מפסיד ימי לימודים.

גם ההורים מפסידים.

אמרתי, ההורה מפסיד עבודה, גם מפטרים אותו, גם פגיעה בתל"ג. ושנים אני מדברת על זה, ושנים עולם כמנהגו נוהג. דבר נוסף שעלה פה.

רויטל, להתכנס לסיכום בבקשה.

אני רוצה להגיד רגע, ילד שלומד בגן תקשורת.

אני לא מדברת על ילד בגן תקשורת. אני מדברת על ילד בגן חינוך רגיל, משולב.

הבנתי.

לפעמים גם בגן תקשורת הוא לא מקבל את המענה במקום.

בגן משרד הבריאות נותן את זה בתוך הגן. ילד בבית הספר תלך לקופת חולים לקבל.

ילד בגן תקשורת שלא מקבל טב"מ, לא מקבל את הסל של טיפולי בריאות מקדמים, גם הוא צריך לקבל את זה אחרי הצהריים. וילד שמקבל טב"מ בגן תקשורת אבל מקבל טב"מ חלקי, אפילו רק שעה אחת מתוך העשר, לא יכול למצות את שאר הדברים בקופת חולים, לא יכול.

זה הזוי.

נכון, וגם על זה אנחנו מדברים.

אני שומע את זה , זו הזיה מבחינתי. עכשיו, ילד בגן תקשורת שאמור לקבל לו אין לו קלינאית, אומרים לו בקופה חביבי אתה לא רלוונטי, אתה אמור לקבל, לא קיבלת, זו בעיה שלך. לך על חשבונך, תסתדר.

עוד שני דברים אחרונים. אחד, זה משרד הרווחה משתמש בשעות של חלופת המעון על חשבון שעות סמך, זאת אומרת במקום לקחת מהחוק דברים מתוקצבים הוא משתמש על חשבון דברים אחרים. זו אחת הבעיות שעלו גם פה וזה גם אחת הבעיות, ואגב, בנוגע לשעות האלה שדיברתם עליהם מקודם.

דבר נוסף, לפני, לדעתי, 15 שנים הנחנו על שולחן הכנסת את חוק המשפחות המיוחדות. חוק שאמור לתת מענה לדברים שהם המשפחה, לא האדם עם המוגבלות. עד היום לא מטפלים בזה. זה חוק שייתן מענה לכל דבר שעלה פה, שנגע למשפחות ולאחים. אבל לא מדברים עליו. תודה רבה אדוני.

תודה רבה רויטל. ח"כים, בבקשה, יוסף ויתרת? מה קרה? הרמדאן הופך אותם לאנשים טובים. לא שאתה בדרך כלל לא אדם טוב. כן, בבקשה צגה.

כן, בן אדם טוב. תודה, קודם כול אני מתנצלת פשוט יש עוד ועדות במקביל, אז אני צריכה להספיק. קודם כול אני מאוד מברכת על שני יושב-ראש שנותנים דגש לנושא המרכזי, ואני בטוחה שדובר מה שאני הולכת להעלות, אולי. מה שאני אומרת קודם כול בתור יוצאת אתיופיה, אני אדבר על הקהילה שלי, הנושא של בעיית אוטיזם, רצף האוטיזם לא מבדיל צבע עור ולא עולה ממדינה ולא יליד הארץ, חרדי, חילוני הכול. אבל כדי לפתור את הבעיה, קודם כול המודעות, המודעות חייבת להיות.

יוצאי אתיופיה מאיפה שבאנו באתיופיה, לא דובר על אוטיזם. לא דיברנו , לא שמענו. יש בעיה? המשפחה מתמודדת ואין טיפול. מגיעים לארץ עם קשיי קליטה, ההורים בעצמם צריכים ללמוד את השפה העברית, למצוא פרנסה, וקשיי קליטה, כולכם יודעים את זה, וברוב המערכות אין הנגשה, אין מודעות, ואני יכולה להגיד שאף אחד לא סופר את האנשים האלה. אז לכן בראש ובראשונה המודעות, ההורים בעצמם, צריכים לתקשר עם ההורים בעצמם, אף אחד לא מתקשר עם ההורים, אף אחד לא מסביר להם. שלא נדבר שילדים יקבלו סיוע. אין דבר כזה. אם יש, תמצאו בודדים. ולכן בראש ובראשונה להביא את המודעות לכל אוכלוסייה. לא אוכלוסייה חזקה בלבד, כולם צריכים לקבל, זה בראש ובראשונה.

שנית, ברגע שיש מודעות, גם נוצר אמון. יש אי אמון במערכות. אנחנו באים ומדברים. ואני אגיד לכם, לפני שנכנסתי לכנסת, בהרבה תחומי ועדות, אין דבר בעניין יוצאי אתיופיה שלא השתתפתי בה. אבל מה קורה כמו שקודמיי דיברו, שיש פער עצום בין הכרזה, בין דוחות. אני קראתי את הדוח שאת מדברת עליו רויטל, אבל ביישום שלו אם נסתכל, הפער עצום. לכן יושבי-הראש צריכים לקחת דגש.

זה פער מקסימלי כי אין יישום.

בדיוק, אין יישום. קודם כול לתת את היישום.

דיברנו על זה בהתחלה, נכון.

אני רוצה שתהיה מודעות. אדם שלא יודע, לא מאמין במערכות, לא יבוא לקבל את הטיפול. ושנית, אל תותרו על האנשים האלה, האנשים האלה גם ככה קשה להם תנאי קליטה וגם השפה, אל תוותרו על הילדים שלהם. הילדים האלה הם בסופו של דבר ילדים של כולנו. זה מה שאני רוצה להגיד.

תודה.

תודה רבה.

תודה רבה. ידידי ורעי אחד מהמתמידים בוועדת החינוך, חבר ועדת החינוך, יוסף עטאונה, בבקשה.

תודה רבה באמת לשני יושבי-הראש על קיום דיון מאוד חשוב, משמעותי, שמתייחס לאוכלוסיית בעלי צרכים מיוחדים שראויה לכל היחס והדיון, וגם לציון יום כזה בכנסת זה מאוד משמעותי. אני גם רוצה לברך ולחזק את כל הארגונים והעמותות שפועלים בתחום האוטיזם ובכל הנושא של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחברה ובכלל, יישר כוח על מה שאתם עושים ואין ספק שלארגונים האלה יש תמיכה מאוד משמעותית בעניין של אוטיזם.

לגופו של עניין, לגבי החברה הערבית בכלל וציון יום המודעות, אני חושב שנושא המודעות הוא מאוד קריטי לגבי ילדים על ציר האוטיזם והאבחון שלהם ובאיזה שלב. אני רוצה להתייחס לחברה הערבית הבדואית בנגב, הנושא הזה עד 2010 לא הייתה שום מודעות או התייחסות ולא הייתה עד 2010 שום מסגרת במערכת החינוך או בקהילה בכלל לילדי אוטיזם בתוך החברה הערבית הבדואית עצמה, וגילוי נאות, נפל בחלקי להיות שותף להקמת המסגרת הראשונה בחברה הערבית.

בתור מנהל אגף החינוך?

אגף החינוך בחורה, הקמנו את בית הספר אלופאא שהיום אחרי 14 שנים הוא נחשב לאחד מבתי הספר הכי טובים בתחום האוטיזם, שגם הוועדה מוזמנת לראות ולהתרשם.

איזו ועדה? תמקד אותנו איזו ועדה שנדע, כי יש פה שתי ועדות.

ועדת המשנה המשותפת שמקווה שתצא מהדיון הזה.

יצאת מזה יפה.

תגיד תודה שהוא לא ביקש ממך לעמוד בראשה, כן.

רק אחרי חמש שנים הייתה עוד מסגרת אחת ברהט לאוכלוסייה שהיא 37% מאוכלוסיית הנגב, כ-350,000 אזרחים ותושבים. אני חושב שעד היום בגלל אי המודעות בכלל לנושא האוטיזם, יש מחסור במסגרות בחברה הערבית הבדואית בנגב, לאוטיזם. אני הרגשתי את זה כמנהל אגף חינוך בחורה, מרוב הבקשות, גם שהגיעו שרוצים לשלוח ילדים מיישובים אחרים גם מוכרים וגם לא מוכרים ולא הייתה לנו את האפשרות לקלוט אותם, והילדים האלה, עד היום אני חושב שיש הרבה ילדים שמאובחנים ואין להם מסגרת בתחום האוטיזם, וחשוב שמשרד החינוך ייתן את הדעת על פריסה למסגרות בחברה הערבית הבדואית בנגב בפרט והערבית בכלל.

הנושא האחרון שרציתי לדבר, כי אני לא רוצה לחזור על דברים שעלו, גם מהארגונים, גם מחבריי, וגם מיושבי-הראש, אני חושב שהמחסור בפרה רפואי הוא המכה של התחום הזה בכלל, כי גם מהיכרות אישית עם המסגרות המועטות שקיימות, במעט שקיים במסגרות יש בעיה לגייס כוח אדם בפרה רפואי, ואז מצד אחד אנחנו רוצים גם להרחיב את המסגרות, אבל בקיים בינתיים יש לנו מחסור שפוגע בתפקוד של המסגרות, כי אני מאמין גם, כי מסגרת כזו שאנחנו פותחים, מפתחים, שמלווה את הילדים האלה, יהיה צריך להשקיע בה בכל התחומים.

לגבי התקצוב של משרד החינוך, אני חושב שהתקצוב למסגרות האלה שקיים היום, הוא לא מספיק, ולולא התרומות והדברים שמגייסים מסביב קשה. ולכן חשוב מאוד לבחון את התקצוב של בתי הספר האלה בצורה משמעותית ולתת את הדעת.

דבר אחרון הוא לגבי כוח אדם בתוך המסגרות עצמם, צריך להתאים את כוח האדם לגבי בתי הספר אין לי גם בהכשרה. תודה.

תודה רבה. לפני שאני עובר למשרדים, טובית לא נעים לי להגיד לך, תנסי לעשות את זה בקצרה. עמותת קשר, ונעבור מיד למשרדים.

כן, קצר, תודה. אז שלום לכולם, תודה, אני ממש מתרגשת, תודה רבה על היום הזה, חשוב. קוראים לי טובית קירש לייכטר, אני עובדת בעמותת קשר, הבית של המשפחות המיוחדות. אנחנו מומחים ומלווים את המשפחות המיוחדות מזה 30 שנים. יש לנו קבוצות תמיכה לכל המשפחה, סבים סבתות, אחים הורים כמובן, הדרכות הורים, שירותים פרטניים, חיבור למנהיגויות הורים בכל הארץ, זה מבחינת העמותה.

אני לא אחזור על מה שנאמר, במסגרת עמותת קשר יש לנו מרכז מיצוי זכויות פעיל מאוד, פונים אלינו אלפי הורים בשנה ובאמת חלק מהדברים שעלו מבחינת הפרה רפואי זה שיש המון ניסיון במקומות שחסר אנשי פרה רפואי, להפוך את הטיפול הפרטני לטיפול קבוצתי, שאנחנו יודעים שילדים עם אוטיזם בשנים האלה זה קריטי להם לקבל את הטיפול הפרטני ולא הקבוצתי. יש ניסיון להתחמק ממש מהטיפול עצמו במקרה של חוסר באנשי צוות או סיבות נוספות ולהדריך את הצוות בהדרכה הפרה רפואית שהצוות כביכול ייתן לילדים ללא הכשרה. זה לא אותו דבר כמו שהילדים מקבלים את הטיפול.

אנחנו יודעים שיש סייעות, יש לי חברה שהבן שלה משולב, ובכל פעם שיש לה פגישה עם בית הספר היא פוחדת שיודיעו לה שלוקחים את הסייעת למשהו אחר של בית הספר, בכל פגישה ופגישה היא מעלה את השאלה הזאת שוב, מה הזכויות שלה במקרה הזה? זה לא אמור לקרות. אז זה מהבחינה הזאת.

אני חייבת להגיד שבתור אמא הופתעתי מאוד לשמוע שאין מתי"א בתיכון, הילדים שלי עוד קטנים, אני בהלם מזה. גם סוגיית הנופשונים לא הייתי מודעת, זה חמור מאוד בעיניי. ואני חייבת להגיד לכם בנימה אישית, אני אמא לארבעה ילדים עם אוטיזם, אני לא מתלוננת.

זכית.

החיים שלי טובים, אבל יש לי ילד אחד שהוא בלי מסגרת, ולא רק הוא, אני לא הסיפור פה, הסיפור פה הם הילדים שמגיע להם ללמוד, כי יש לי ילד בתפקוד גבוה עם קשיי ויסות חמורים ביותר, ושהדמעות שלי לא יספרו לכם סיפור, אני לביאה של החיים, אני לביאה של החיים, אני נאבקת לעבוד ולנהל את חיי, אבל בלי מסגרות נורמליות שמכילות את הילדים, גם אם יש להם תפקוד גבוה וזה לא משנה מה התפקוד, צריך מסגרות שמכילות גם בעיות של ויסות, גם בעיות של אלימות.

הילד שלי לומד בבית ספר שעל פניו טוב, עם הרבה כוונות טובות. הם לפעמים נאלצים לנעול שם את הילדים. ילדים עם אוטיזם – אלו מילים נורא חריפות שנורא קשה לי להגיד פה בכנסת ישראל כשאני יודעת שמצלמים אותי ואחר כך זה יהיה גלוי לכולם – אבל אלו זעקות מהשטח שחייבות להישמע פה. הילד שלי נשלח להערכת מסוכנות, ילד עם אוטיזם בן תשע. לא הורים אלימים, לא סביבה אלימה. הוא מקבל כל מה שצריך. הערכת מסוכנות לא כי הוא הבעיה, כי המערכת היא הבעיה.

כדי שהמערכת תוכל לאחוז בו.

בלתי אפשרי. ילדים עם אוטיזם ששולחים להערכת מסוכנות, יש לנו כאן בעיה חמורה ביותר, זה לא צריך להיות, אסור שזה יקרה. אני מברכת על היום הזה, אני פונה ומבקשת מכם גם כאשת מקצוע וגם כאמא, זה התפקיד שלכם פה. אתם יושבים במקום הכי גבוה שאמון על המשרדים שיעשו את התפקיד שלהם. המפקחת לא אמורה לשלוח את הילד שלי להערכת מסוכנות, המפקחת צריכה לתת כלים לצוות שלי להתמודד. זה מה שאנחנו צריכים לקבל. תודה רבה.

תודה לך טובית ששיתפת אותנו, ובאמת אין לי מילה אחרת מאשר להגיד זכית, ואין מעמידים אדם בניסיון אלא מתי שהוא יכול לעמוד בו. אנחנו מחזקים אותך.

תודה.

אני אבקש מהמשרדים התייחסות נקודתית גם כלפי המקרה שלה ולקבל גם התייחסות האם התופעה הזאת היא תופעה רוחבית, ואם כן אני רוצה - - -

אדוני, יש מאות ילדים בלי מסגרת ומאות ילדים בהשהיות. מאות, לא עשרות, מאות.

רבותיי, צריך לעבור לתשובות המשרדים.

טוב, משרדי הממשלה, אדוני, בבקשה.

טוב אז נתחיל עם תשובות משרד הבריאות, נמצא איתנו כאן ד"ר רפי לטנר, שלום וברכה. אני רוצה בסוגיות שעלו כאן למעשה שתי נקודות. אחד, הנושא של השוואת תנאי ההעסקה של עובדים שתחת משרד החינוך לבין עובדים שתחת משרד הבריאות בנושא של קרן השתלמות, חופש גדול ואורך שעת טיפול. והנושא השני הוא הנושא של הטיפולים והזכאויות לטיפול במסגרת קופות החולים למי שלא מקבל אותן במסגרת או שילוב בתוך המסגרת, כפי שהיה לכם בתוך הדיון. אני אשמח לקבל את ההתייחסות שלך לגבי שתי הנקודות האלה.

קודם כול אני באמת רוצה להודות ליושבי-הראש של הוועדה הזאת. אני לא ארחיב הרבה, כי אני יכול להתייחס להמון נושאים שעלו פה, מתוך הסכמה על הרבה מהם גם, יש המון הסכמה, המון הבנה על הדברים, וחלק מהדברים שכן יש התייחסות אחרת אבל אנחנו בטח מוגבלים בזמן. אבל אני מאוד מודה על הדיון הזה, מאוד מודה על הבחירה של יום המודעות לאוטיזם.

באמת הנושא של אוטיזם והמודעות אליו היא קריטית בחברה הכללית, להבין מי זה אדם אוטיסט, להבין שיש קשת, כמו שאמרנו ספקטרום, אני מסכים עם המילה הזאת, לא הייתה מילה בעברית ולכן אנחנו משתמשים ברצף, אבל אנחנו צריכים מילה עברית טובה יותר לדבר הזה. יש באמת רצף, ספקטרום שונה, וכל אחד הוא אדם עולם ומלואו, והצרכים הם שונים וגם היכולות הן שונות, אבל מבחינה מקצועית ברור לנו שההתערבות המוקדמת, האינטנסיבית, היא משנה חיים. כל אחד לפי היכולת שלו, לפי הגנטיקה שלו, אבל אפשר להגיע למצבים, לכל מיני מצבים.

באמת בשנות ה-70 בארצות הברית עשו מחקר ראשוני בנושא הזה, שהתחיל אחד בשם לובקס, פרופסור באוניברסיטת LA, עד אז ילדים עם אוטיזם היו נמצאים במערכות סיעודיות והיו נשארים שם כל החיים, מוסדות סיעודיים, כי לא ידעו מה לעשות איתם, לא משנה מה רמת התפקוד, או שהיו בשוליים בחברה ונשארים שם ולא עושים שום דבר עם החיים שלהם, סגורים בחדרים. ואז התחיל מחקר וראו שהתערבות מוקדמת ואינטנסיבית הביא באותו זמן ל-50% מהילדים ששולבו 16 שנים אחרי זה, אחרי שנתיים אינטנסיביות של התערבות מאוד אינטנסיבית, 60 שעות בשבוע על ידי סטודנטים באוניברסיטה והדרכה של מטפלים, והגיעו לכך ש-50% הגיעו לשילוב רגיל, בטח עם תמיכה מסוימת, אבל שילוב בכיתות רגילות אחר כך. למדנו מזה שהתערבות המוקדמת והאינטנסיבית היא קריטית והיא חשובה.

אני קודם כול רוצה לשים את זה שזזה ברור לנו שכל הילדים צריכים התערבות, ובהחלט כל אחד וגם בגילאים הבוגרים יותר כמו שנאמר כאן. האוטיסטים הבוגרים יותר, גם התפקודים הגבוהים יש להם קשיים בוויסות, יש להם קשיים בתפקוד הניהולי זה נקרא, ואם לא תהיה תמיכה לדברים האלו, הם יכולים, עם כל היכולות שלהם, להיעלם ובשוליים של החברה במקום להיות תורמים מרכזיים לחברה. ולכן זה אינטרס לתת את התמיכה בכל הדרך.

אני גם מסכים עם מה שנאמר פה שצריך הכשרה יותר של אנשי המקצוע לגילאים הבוגרים יותר. אנחנו יודעים שיש התערבות מוקדמת אינטנסיבית אבל אחד כך זה קצת יורד, בכל זאת יש חוק של שלוש שעות שאפשר לדבר על זה גם, אפשר לתקן את זה. לגבי הזכאות של שלוש שעות, ואני עוד פעם אגיע לנושא הספציפי, אבל לגבי הילדים לפי התוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ילד עם אוטיזם זכאי לשלוש שעות מטעם קופת חולים עד גיל 18, למעט כשהוא נמצא בתוכנית טב"מ. החוק אומר אם הוא מממש את זכאותו במסגרת הטב"מ אז הוא לא זכאי לשלוש השעות האלה.

אז קודם כול אני אתחיל מהקל ואחרי זה מהכבד, מה שיש לי תשובה. לגבי גיל בית ספר יש עמותה שנציגה פה, עמותת אותי ויש עוד כמה עמותות, והם נכנסים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך לתוך בתי הספר בצהריים ואחרי הצהריים כדי לתת את הזכאויות האלה. זו תוכנית שאלפי ילדים משתתפים פה.

רויטל תקשיבי, הוא עונה על מה שדיברת.

מקשיבה.

אז זה קיים, ואנחנו בעד הרחבה ומשרד החינוך בעד הרחבה. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד, ולפני שאני נכנס עוד משהו שרציתי להגיד כהקדמה. הרעיון של ועדת חינוך ובריאות בעיניי זה טבעי, וגם רווחה. אני רוצה להגיד שנכון שיש ברמה הגלובלית שאלות של תקציבים שצריכים יותר שיתוף פעולה והמשרד מסכים, בעצם הדבר הזה – וידברו על זה – ברמה המעשית מאוד חשוב לי להגיד, אני 16 שנים במשרד הבריאות ומהרגע הראשון במחלקה לאוטיזם, אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם משרד החינוך וישבנו, התחלפו הדמויות ואנחנו המשכנו להיות שם בשנים האלה, ובנינו ביחד חוזה מנכ"ל משותף לטב"מ, עם החינוך. זה היה אולי חוזה מנכ"לי יחיד בין שני משרדים שבאמת סידר את הטב"מ בשיתוף פעולה מלא, כדי שהטב"מ ייכנס בגנים ששייכים למשרד החינוך, שהטיפולים יהיו שם וזה עובד נפלא.

אנחנו עובדות כל הזמן עם משרד הרווחה במעונות יום שיקומיים ותארום. יש לנו ועדות משותפות כדי לתאם, אנחנו בשיח שוטף נכון שברמה הכללית יותר יש דברים שצריכים לטפל בהם ברמת מה שדובר פה.

אז איך קורה מצב שילד שלומד בגן שפה, או גן תקשורת, אין לו קלינאית תקשורת בפועל כי אין, ובסוף הוא מגיע לקופת חולים אחרי הצהריים ואומרים לו תשמע אתה זכאי שם, אנחנו משוחררים מהעול, בסוף אילו לא מענה. יש לך תשובה לשאלה הזו?

יש לי תשובה. קודם כל הפנייה הזאת מגיעה היום וזה כואב הלב לי, כמי שצריך לענות לציבור, אין לי תשובה מצוינת. התשובה היא מבחינה חוקית החוק אמר שילד שמממש את זכאותו במסגרת הטב"מ.

הוא לא מימש.

ההבנה המשפטית היא שזה נקרא מימוש גם חלקי, אפשר לשנות את החוק הזה.

אני לא מקבל את זה, אני לא מקבל את התשובה הזו. אני לא יודע למה זה דורש תיקון חוק, אני גם לא מסכים עם זה. נראה לי טבעי, פרשנות, אם צריך לתקן את זה בחוזה מנכ"ל, שהחוזה מנכ"ל יתקן ויסביר שילד שלא קיבל בפועל בגן, יקבל את זה אחרי צוהריים, לא יודע.

אני רק רוצה להגיד שוודאי שאנחנו רוצים שהילדים יקבלו, ויש מחסור כללי גם במקומות אחרים, גם בקופות, גם בהתפתחות הילד וגם בגנים. אז לא בהכרח אנחנו נמשוך את השמיכה מכאן ואנחנו נמצא אותה שם.

בגלל שמה? בגלל שאין בעלי מקצוע?

אין מספיק בעלי מקצוע.

אז אוקיי, אז בואו נדבר על הבסיס, בואו נדבר על המקור.

מעניין למה.

אנחנו מדברים על זה גם בוועדה הקודמת דיברנו, ובטח תמשיכו לדבר ואני מקווה שתמשיכו לדבר כי זה נושא שמצריך התייחסות ויש התייחסות שידברו פה משרד ראש הממשלה, זה נושא שבוודאי.

מצריך תשלום הולך ותנאים.

ברור, אנחנו יודעים מה המסגרות שצריך.

אני רוצה לברך את הספקים שלנו קודם כול, וזה קשור לתשובה הזאת. שתילים, אנחנו נפגשנו איתכם לפני, לא יודע מתי זה היה, והם העלו את הנושאים האלה ואנחנו מסכימים איתם בעיקרון.

השוואת תנאי השכר?

כן. אנחנו מסכימים איתם שצריך כי לא יכול להיות שבאותה מסגרת יש מרפאה בעיסוק שמרוויחה X ומרפאה בעיסוק אחרת שמרוויחה Y, זה לא יכול להיות, זה מובן לנו, מקובל עלינו. יתייחסו עוד מעט מאגף תקציבים.

אני מצפה שתגיד לי שזה בתוך חודש יגיע לידי השוואה מלאה וזהו.

עוד רגע אני אדבר, אני רוצה להגיד שהעמותות שלנו, נאמר פה, שאתם הזרוע הביצועית, זה אכן כך. העמותות והספקים שלנו הם הזרוע הביצועית ואנחנו מכבדים את העבודה שלהם, מעריכים את העבודה שלהם, ומוקירים את העבודה שלהם ואני מודה להם על העבודה הזאת ואנחנו ביחד. גם כמו שיש את שיתוף הפעולה בין המשרדים יש שיתוף פעולה עם כל העמותות שפה אנחנו יושבים איתם ורוצים ביחד לקדם, אנחנו באותו צד.

מה שהעמותות והספקים עושים כשיש באמת מחסור ויש מחסור אמיתי, אז למשל אם אין קלינאית תקשורת בגן, אז העמותות לוקחות את שעות ההדרכה שגם חלק מהטב"מ והמדריכה הרבה פעמים מגיעה לגן, נותנת הדרכה לצוות. זה לא אידיאלי, אבל במקום אותה שעה של קלינאית תקשורת, המדריכה שהיא מנוסה ותיקה יודעת לתת הדרכה לצוות ולקדם את הילד גם בנושאים האלה. אז יש מענים, זה לא מושלם. אנחנו לא במציאות מושלמת זה ברור. אבל אנחנו כן משתדלים, וההורים מדווחים, ואנחנו בודקים עם ההורים, הילדים כן מתקדמים.

לגבי הנושאים הספציפיים, אני לא רוצה לצאת מכאן בלי שנתייחס לנושאים שהם הביאו לשולחן, זה לא יפה, יש המון נושאים. אז לגבי לוח החופשות, התפיסה שלנו במחלקה לאוטיזם מבחינה מקצועית אי אפשר להשאיר ילד עם אוטיזם חודשיים בקיץ ולהגיד כולם יצאו לחופשה, אין טיפולים, אלו שנים קריטיות ביותר לילדים האלו, ואי אפשר חודשיים יולי אוגוסט לא יהיו טיפולים. גם ככה יש שבועיים שאין טיפולים באוגוסט.

אז תיתן תוספת שכר של 125% כמו שנותנים.

אני לא איש השכר, אבל אני אדבר על הצורך המקצועי.

אני לא חושב שיש ויכוח על הצורך.

הצורך ועל המי שברך שאתה עושה, אין ויכוח, זה עושים בספר תורה. אנחנו צריכים לדעת עם מה הולכים למכולת? אנחנו צריכים ביולי אוגוסט להפעיל מערכות ואנחנו צריכים עליהם תשלום. זה לא הולך כמו שאתה אומר אתם צודקים, אני איתכם, זה שום דבר, זה מי שברך, אני גם יודע לעשות.

הרב יהודה, בסדר, אנחנו מנסים לדייק את התשובה.

אני מתחיל כבר לאבד את הסבלנות.

צריך סבלנות.

אוי ואבוי, לא ציפיתי שזה יגיע כל כך מהר.

עוד רגע יגיע מישהו מהמשרד ויסביר את הדברים מהמשרד.

בבקשה.

אבל מבחינת הצורך.

אם אפשר ברשותכם להתמקד, להביא תשובות מקצועיות.

מקצועית הילדים צריכים טיפולים גם בקיץ וגם בחופשות של פסח וכו', כמה שצריך לפני ואחרי. אין ספק, הילדים האלו הולכים לאיבוד. שתיים, להכניס אנשים – נאמר פה העניין הזה של להביא אנשים מבחוץ לקיץ הזה – זה לא טוב לילדים, יכול להיות שאין ברירה, אבל זה לא טוב, אז צריך רצף טיפולים של אותם מטפלים וזה מוסכם.

אני לא מאמין שמשרד החינוך לא חושב כמוכם בעניין הזה.

לגבי שעות הטיפול, למה אנחנו, במחלקה לאוטיזם אמרנו שעה ?כי אמרנו, מטפל עובד עם הילד, מטפלת עובדת עם הילד 45 דקות והיא צריכה אחר כך לצאת לשירותים רגע מגיע לה, לפתוח את הראש רגע לפני שמגיע הילד החדש, לכתוב כמה מילים מה קרה בטיפול הזה, וכל זה, ולקחת קפה אולי אם זכותה, וזה בסיסי. אז השעה הזאת, אני לא יודע לדבר בשם אנשי החינוך, הם ידברו.

לא, זו הבעיה שאין דיבור משותף. תראה, הרעיון ההגיוני שעומד מאחורי הדברים שלך הוא ברור, אבל לא יכול להיות שמשרד החינוך לא יחשוב ככה.

בסדר, אני רק מתייחס מקצועית, אחר כך תוכלו באמת. אני אומר, מבחינה מקצועית, השעה הזאת היא לא שעה טיפולית כל השעה, היא ברוטו, זה הכול.

הבנתי. קרן השתלמות אתה לא מתייחס נכון? אוקיי, נמצא איתנו אורי שי.

להוסיף עוד משהו אחד מבחינה מקצועית. ד"ר נעמה יושע אורפז, אני רופאה מומחית בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, ומנהלת את המחלקה להתפתחות הילד במשרד הבריאות. אני רוצה להגיד, צוין פה דוח מקצועות הבריאות שפורסם בינואר 2024. אני אישית פניתי למשרד רוה"מ כדי לקיים את מה שנכתב בדוח רוה"מ במובן של הקשר שבין המשרדי והעיסוק בשכר הרוחבי, או לפחות להבין את זה שיש את התנאים השונים בין המשרדים השונים ואיך אנחנו בכל זאת מגיעים לאיזשהם תנאים מקבילים בין הגופים השונים. כאמור, עבור אותן עובדות שעובדות כתף אל כתף במסגרות האלה.

אז אני אגיד שהתחלנו לקיים כבר את השיח, נפגשנו בשבוע שעבר ביחד עם תמי ועם הצוות שלהם בחינוך. אנחנו מנהלים כל הזמן שיח משותף, גם עם ענת ברווחה, והפגישות האלה תחת המטרייה של רוה"מ התחילו להתקיים כבר, ואנחנו התחלנו את השיח הזה וזה חשוב לציין.

יש מסגרת של ועדה משותפת? של ועדת היגוי? ועדה בין-משרדית?

כן, הקמנו את הוועדה הבין משרדית הזאת והיא התחילה להיפגש כבר.

בשורה טובה, אוקיי.

מתי זה ייגמר?

רק בשבוע שעבר התחלנו את הפגישה.

האם תהיה נציגות גם של הורים? ארגונים והורים?

לא, זה כרגע בין-משרדי.

אני מאוד נהנה מהשאלות של הרב יהודה, מכיוון שהוא ממקד אותנו לאיפה אנחנו צריכים לחתור.

מה יעשו הילדים ביולי אוגוסט בבין משרדי?

תתנו לנו קודם לנהל את השיח הבין-משרדי.

אוקיי, בבקשה הלאה.

אורי שי פרידלנד, משרד הבריאות. תודה רבה ליושבי-הראש. אני אתחיל ואגיד שאנחנו קודם כול כמובן בעד שהשיח הבין-משרדי – כמו שנעמה גם אמרה – יהיה שיח משותף שלא יהיו פה צעדים של משרד אחד שבא על חשבון משרד אחר. צריך תמיד להיות מתואמים בתוך הממשלה. ומהלך של משרד אחד יכול לפגוע במשרד אחר. אם אנחנו נעלה שכר לדוגמה במקצועות הבריאות רק לעובדי משרד הבריאות ולא לעובדי חינוך, זה יכול להשפיע על זה שעובדים ילכו ממקום למקום.

זה מה שקורה כרגע.

ולכן אנחנו בעד, ולכן כמו שנאמר פה על דוח רוה"מ, יש שם פרק שלם שמתעסק בעולמות האטרקטיביות, העבודה במערכת הציבורית, ובפרק הזה יש סעיף שלם שעוסק בחוזה שכר אחוד, שיהיו תנאים אחידים לעובדים במערכת הציבורית.

וברמת היישום?

ברמת היישום אני חושב שצריך לדבר פה עם הממונה על השכר שאחראי על הסכמי שכר במערכת הציבורית.

הוא כתב לי מקודם שהוא לא נוגע בזה כי הם לא עובדי מדינה.

זה כן עובדי מדינה.

אוקיי אז תכינו לי את דניאל תור בבקשה בזום.

רגע, אז יש פה את תנאי השכר במערכת הציבורית. במקביל יש את ההתקשרויות שהמדינה עושה מול ספקי משנה, ההתקשרויות של משרד הבריאות עליהם אני יודע לדבר, מקודמים בהתאם למדד יוקר הבריאות שמושפע משינויי שכר במערכת הציבורית. 70%כ- ממדד יוקר הבריאות.

אתה מכניס אותי עכשיו לעולם שאף אחד סביב השולחן לא מעניין אותו.

אני מנסה להגיד שבסופו של דבר השכר שהמשרד משלם לספקי המשנה מקודם בהתאם למדד יוקר הבריאות.

100%.

ולכן אם יש הסכם שכר, זה משפיע ישירות על השכר המשולם.

והם לא מכירים את המדד הזה?

מי זה הם?

משרד החינוך.

אני לא יודע.

אתה לא יודע. זו הבעיה שלנו. 100%.

אני יודע להגיד עליי כרגע.

אני, דרך אגב, לא מאשים בן אדם אחד. אני חושב שהבעיה היא שכולם אשמים.

תשובות משרדי הממשלה כרגע, אני יודע לשאול את השאלות מצוין. דניאל תור ממשרד האוצר, ממונה על השכר באוצר בבקשה אם אפשר להעלות אותו בזום, דניאל שלום.

שלום רב, אני מתנצל שלא יכולתי להגיע היום, אני נמצא בכנס אחר, ומודה על הדיון החשוב. גם לי במשפחה יש קרובי משפחה שנמצאים במסגרות וראינו כמה הכניסה של הילדים למערכת עשתה טוב למשפחה, לילד, לכולם מסביב. ציינת את זה וכתבתי את זה בצורה מאוד ברורה, אנחנו בסופו של דבר היינו חלק מדוח רוה"מ, הסעיף שאורי הפנה ואמר נכון, אנחנו דיברנו על דירוג אחוד לעובדי מדינה, לא תלוי במשרד.

אנחנו לא חושבים שצריכים להיות תנאים מאוד שונים לעובדים שעובדים במקצועות מקבילים במערכת הבריאות לעומת מערכת החינוך, בין אם זה להגדיר שעה כ-60 דקות של עבודה שקיים במערכת הבריאות ואנחנו חושבים שזה נכון, ובין אם זה שכר משמעותי שיאפשר קליטה גם במערכת החינוך, שאנחנו חושבים שזה גם נכון. אנחנו רואים את האתגר שיש גם בקופות חולים, גם במערכת החינוך וגם במערכת הבריאות. אלו מקצועות שכיום יותר מתמיד נדרש להשקיע בהם, ויש אתגר בקליטה. אבל כפי שאמרת, חלק מהגופים מעסיקים בעצמם את העובדים ונותנים שירותים. אנחנו לא קובעים את תנאי השכר של הגופים האלה ושל העובדים האלה, אנחנו לא המעסיק.

הבחינה של איזה שירותים ניתנים על ידי המדינה ואיזה שירותים ניתנים על ידי גופים שאינם המדינה.

הגופים האלה החליפו את המדינה, רגע דניאל, אני לא מבין. הגופים האלה בסוף הם הספקים שלכם, של כולנו.

איפה האחריות שלכם, אם יש בכלל כזו?

אז אני אגיד את זה בצורה מאוד ברורה. אנחנו היינו חלק מדוח רה"מ, אני לא חושב שצריך לצמצמם באחריות, אלא להגיד בצורה ברורה. מדינת ישראל, וזה לא בהחלטתי, קובעת מה מהשירותים שניתנים ניתנים על ידי עובדי המדינה ומה מהשירותים ניתנים על ידי ספקים אחרים.

אין בעיה, ספקים. איפה האחריות שלכם לגבי השוואת תנאים?

אנחנו צריכים לאפשר – ובשביל זה יש - - - ומדד יוקר – שהתעריף ישקף שכר ריאלי ועלויות. אבל הספק הוא זה שמעסיק את העובדים וקובע את התנאים.

מי קובע לספק מה התנאים הבסיסיים? הרי המשרדים קובעים לספק כמה זמן זה שעה, לפי מה הוא מקבל רמת שכר, חופשות, מה המחויבות של ספק? אני רק רוצה לדעת דניאל, תגיד לי אני רוצה לדעת האם זה תלוי בשיח בין המשרדים, או שאתם כממונה על השכר באוצר נותן את ההנחיות הכלליות למשרדי הממשלה?

אני אגיד בצורה ברורה. בנוגע לעובדי מדינה אנחנו מוציאים הנחיות בהתאם להסכמים קיבוציים, והלוואי והיה פשוט לעשות דירוג אחיד, אבל מערכת החינוך עובדת שונה ויש פה אתגר אמיתי.

זה לא הם.

הבנתי שיש פה ועדה שנקבעת, ואשמח כמובן להבין איך לקדם, לדחוף ולעזור ככל שאנחנו יכולים. ויש דברים מסוימים שלא מטופלים על ידינו.

אוקיי, דניאל אני מסכם את מה שאמרת. ככל שזה לא עובדי מדינה אז הממונה על השכר אין לו say ברמת העיקרון, נכון? תודה.

אדוני, לגבי ההבדלים חשוב להגיד, כל עוד מטפלות ממקצעות הבריאות במשרד החינוך יקבלו משכורות של מורה, יהיה חסר שם. זה לא רלוונטי, היא יכולה בשוק החופשי לקבל 400 שקלים לשעה. זה עדיין פחות ממשרד הבריאות.

רויטל, הנקודה הזאת עלתה במספר דיונים, אנחנו מודעים לבעיה.

ועוד לפני הסכמה על שכר, אפשר גם לטווח הקצר לתת תמריצים SOS כדי להשאיר מטפלים בתוך המגזר הציבורי. תמריצים, לפני פתיחת הסכמי שכר.

בבקשה שי.

אני ברשותכם אשמח להמשיך ולהגיב. כמו שאמרתי, בסופו של דבר אנחנו אם נעלה שכר במקום אחר במערכת ולא נעלה במקום אחר, אם לא נשווה את התנאים בכלל המערכת, גם במערכת הציבורית, גם בספקי השירותים, אם לא נשווה, תהיה בריחת אנשים ממקום למקום, ודבר כזה בסופו של דבר כשיש לנו כמות מוגבלת של אנשים, היא תהיה בעייתית ויכולה לפגוע במקום אחר. ולכן מבחינתנו הדבר הנכון הוא להתמקד באמת ביישום דוח רוה"מ, להגדיל את היצע כוח האדם המטפל, לשפר את התנאים. גם יש שם אמירה על זה שצריך לעדכן את תעריפי הטב"מ, אלו גם חלק מההמלצות שצריך לטפל בהם מבחינתנו.

אנחנו ניכנס ללוחות זמנים. אנחנו עוד רגע בחופש הגדול, אנחנו צריכים לדעת שכולם מגיעים לחופש הגדול עם תנאים אחידים. אני מבקש מכם להאיץ את העבודה הזאת ולהביא לנו גם כן תשובות. אנחנו עוד רגע במסקנות הוועדה גם נבקש להעמיד אתכם במסגרת של לוחות זמנים.

אני אשמח להגיד שהמשרד כרגע עובד על מכרז חדש לשירותי הטב"מ שאנחנו מקווים מאוד, אנחנו כבר בשיח גם כן על המכרז הזה.

עם העמותות?

עם העמותות אנחנו בשיח, ואנחנו מקווים מאוד שנצליח במרכז החדש לשפר את התנאים וזה תלוי כמובן בזה שיהיה לנו את הכסף הנדרש.

תודה שי, בבקשה.

משרד הרווחה בבקשה, נושא הנופשונים.

ענת גרייפנר, מנהלת שירות ילדים ומתבגרים מנהל מוגבלויות, משרד הרווחה. קודם כול נתחיל בהעברה של משרד הרווחה. משרד הרווחה מתקצב ברוב הסעיפים את הרשויות המקומיות והם מתקצבות את האדם במסגרת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. זכותו של אדם לרכוש ימי נופשון. אני רוצה להתייחס לזה, חבל לי שהאדם שהעלה את זה לא נמצא איתנו לשמוע את התשובה.

אבי מימרן הוא עוקב אחרי הוועדה, וגם כשהוא לא פה כבודו פה והכול מוקלט, הוא יקבל אחרי כן את התשובות.

אני שמחה. אני רוצה להתייחס לזה בשני היבטים. אחד, אנחנו בשיח עם השלטון המקומי כדי שכל אדם יוכל לממש את הזכויות שלו לימי נופשון לפי הכמות שמגיעה לו. ובמקביל אנחנו יושבים עכשיו לכתוב תע"ש חדש לנופשונים בעקבות רמות התמיכה שאנחנו עורכים, שאנשים יקבלו שירות לפי רמות התמיכה שהם זקוקים ולא לפי הגדרה רפואית אם יש להם מוגבלות כזאת או אחרת. ולכן אנשים שזקוקים ליותר תמיכות יהיו זכאים ליותר ימי נופשון.

תשובה טובה. לפי מה יהיה המבחן? ביטוח לאומי?

אנחנו מגדירים את רמות התמיכה, אנחנו מעבירים יש מרכזי אבחון שיאבחנו ויקבעו מה רמת התמיכה של האדם.

בנוסף לביטוח לאומי?

זה בנוסף, אנחנו נמצאים עכשיו במסגרת האדם במרכז כדי לנסות לאחד ולהקל על האנשים.

מה, עוד סוג של ועדה רפואית?

זה לא סוג, יהיה קביעה של רמות תפקוד, זה יהיה תלוי באדם, במשפחה, לפעמים זה יוכל להתבסס רק על ביטוח לאומי. אבל אם נקבל דוחות, האדם יהיה זכאי לבוא לוועדה ולהגיד נכון שהאבחון שלי הוא כזה אבל אני צריך עזרה יותר, או המשפחה יכולה להגיד הילד צריך עוד עזרה בתפקודים כאלה.

ובהתאם לזה תתקצבו?

בהתאם לזה ייקבעו לו רמות תמיכה והשירותים שהוא יוכל לרכוש באמצעות הזכאות שלו תהיה בהתאם לרמות התמיכה שייקבעו לו.

ענת, אפשר לבקש מכם שהתקצוב לא יהיה פר רשות, אלא פר משפחה או הילד עצמו? זאת אומרת האבסורד הזה שאני שומע מאבי מימרן שבעיריית ירושלים יש תקצוב יותר גדול אבל בסוף ברמת המימוש אותו ילד – ואני עוד פעם לא צר עין – אותו ילד מקבל 17 ימים ולפעמים גם יותר, ובמקומות אחרים ששם יש צמצום גדול, אותו ילד לא מקבל אפילו את החמישה ימים. זה משהו שהוא אבסורד, אני חושב שאתם צריכים לשנות את שיטת התקצוב בדבר הזה וזה יהיה חלק, מבחינתי, ממסקנות הוועדה.

זה מוכר יותר, זה בשיח עם השלטון המקומי אנחנו מנסים לייצר את הזכאות. במסגרת החוק הרשות מחויבת לתת לאדם את זכותו, ואנחנו בשיח איתם על שכל אדם יקבל את כמות הימים שמגיעה לו.

אוקיי, מעולה.

אנחנו נרצה לקבל את העבודה שלכם בסיומה, בסדר?

משרד החינוך, תמי בבקשה.

אין לנו כמעט זמן, אבל מעל הבמה הזאת קודם כול להגיד באמת תודה רבה, זה שני יושבי-הראש, הבריאות והחינוך, ואנחנו כמובן נשמח לוועדה משותפת גם עם משדר הרווחה. אני חושבת שאנחנו נוגעים כל הזמן באותן סוגיות, בסוף אנחנו מתכנסים כל הזמן לאותם מקומות, ואני חושבת שאנחנו בשוטף נמצאים כל הזמן בשיתופי פעולה כמו שנעמה אמרה וענת אמרה, ויחד עם זה אנחנו כן זקוקים לעזרתכם, הנה דוגמה לסיפור של השוואת תנאי ההעסקה, ואכן משרד החינוך מעסיק ברמה גבוהה יותר ממשרד הבריאות ומשרד הרווחה ועדיין אנחנו מתקשים לגייס אנשים ממקצועות הבריאות. זאת אומרת זה לא רק זה, יש בדוח מקצועות הבריאות הרבה מאוד סעיפים שצריכים לטפל בהם, ואנחנו נשמח.

אני רוצה מעל במה זאת להגיד קודם כול המון תודה ולחזק את התלמידים המיוחדים, את התלמידים על הספקטרום האוטיזם, ואת המשפחות שלהם. יום המודעות הוא אמנם יום, אבל ההתמודדות היא יומיות, יומיות עם הקשיים, וכמו שרויטל אמרה לא מדובר בהכרח בילדים שסובלים, מדובר בילדים עם מוגבלות שזקוקים למענים כאלה ואחרים.

אני רוצה להגיד יישר כוח כאן לכל העמותות שנמצאות כאן, ששותפות איתנו, גם לפצח אתגרים מאוד מורכבים, כמו נושא יום הלימודים בעקבות המחסור בכוח אדם, ואתן שותפות איתנו בחשיבה ובתהליכים. ולהגיד יישר כוח והמון תודה לכל צוותי החינוך, הטיפול והסיוע וגם השלטון המקומי וגם הנהגת ההורים שמירום לא דיבר אבל נמצא איתנו באופן שוטף בחשיבה איך אנחנו מקדמים את המענים. אני חושבת שאין לנו זמן, אבל אנחנו נשמח לוועדה משותפת ולהמשך פיצוח האתגרים.

תמי, רק לצורך העניין, יש לנו צפי למסקנות ועדת שפירא?

פגשתי כאן את שתילים ואת העמותות האחרות. בדיוק השבוע אנחנו מחדשים את תתי הוועדות, אנחנו כמובן את השאלה הזאת מפנים לעמוס שפירא.

וכדאי להגיד שעמוס שפירא אמר שהוועדה שלו מתנהלת במנותק מדברים שמשרד החינוך חייב לעשות בלי קשר אליה. לא כל דבר תגידו לנו אחר כך שפירא.

רגע, רויטל. הנה לדוגמה סיפור מקצועות הבריאות עם כל הכבוד, לא הכול ועדת שפירא. יש פה דוח רוה"מ וצריך לפצח אותו בלי קשר לשפירא. אותו דבר סיפור הארכת יום צריך לפצח אותו בלי קשר לשפירא. אבל האתגרים המורכבים התשתיתיים, כגון חסמי השילוב, נדרשים בוועדת שפירא ולכן מתכנסת ועדת שפירא.

לתת לוועדות זכאות ואפיון, הוראה לקיים דיון לגופו של עניין על היקף הסל, לא קשור לוועדת שפירא, זה בחוק.

מה לגבי מספר הילדים בכיתות?

קודם כול אני רוצה להגיד שהתקן הכי קטן שיש היום במשרד החינוך הוא עבור תלמידים אוטיסטים. בין ארבעה ילדים, יש לנו כיתות של ארבעה ילדים - - -

מדברים על שילוב, אי אפשר לשלב בכיתה של 40.

רויטל את לא נכנסת לדברים.

הוא שאל שאלה ספציפית, בין ארבעה ילדים לשמונה ילדים. יש לנו כיתות גם של ארבעה ילדים.

זה בגלל שלא הצליחו למלא כיתה. אבל כשאפשר ממלאים שמונה ילדים בכיתה, מורה וסייעת עם שמונה ילדים בתפקוד נמוך לא יכולים לתפקד, אי אפשר לעשות איתם כלום.

אני רוצה להגיד משהו, הרי אתם מבינים שכל דבר קשור בדבר. ככל שלא יהיו צוותים מספיק אז לא יהיה לנו לפתוח. אין לנו בעיה לפתוח עוד כיתות, כל כיתה שמבקשים מאיתנו לפתוח אנחנו פותחים.

אבל קודם כול אומרים לי תראו שמונה בכיתה ונפתח לכם כיתה.

אנחנו פותחים גם בתקנים חסרים ובתקנים נמוכים אנחנו פותחים. הקושי הוא מחסור בכוח אדם.

אני לפני שאני מקבל כיתה, אומרים לי תמלא אותה עד הסוף.

חברים, אני יודע לשאול את השאלות. תמי, שאלה פרקטית מאוד פשוטה. אם הוא יודע להביא את כוח האדם, הוא מאשר גם אם התקן הוא לא שמונה ילדים?

אנחנו צריכים לבדוק לגופו של עניין, אבל בעיקרון תלוי במורכבות של הילדים.

אני רוצה להגיד משפט אחד על הדבר הזה.

אני אבקש גם במסקנות שהמשרד יפעל בנושא הזה בצורה דיפרנציאלית גם לגבי השוטף, ניקיון של המוסד, אם צריך ניקיון נוסף כי בסוף המוסד מטפל בילדים על הרצף האוטיסטי בתפקוד נמוך מאוד, ואם זה לגבי גודל הכיתות ועוד, אני מבקש לקבל נוהל מסודר לידי הוועדה, לדעת איך המשרד פועל בנקודות האלה.

המשרד יענה שהנושא של ניקיון, תחזוקה, תפנה לעירייה.

אנחנו לא הולכים לשום מקום יהודה, אנחנו ופה.

אז אני נשאר פה.

אדוני, אם אפשר במקום תפקודים, צרכי תמיכה גבוהים או צרכי תמיכה נמוכים. האנשים הם לא תפקוד, בבקשה.

אנחנו לאט-לאט נתרגל.

אני אדגיש שהשורה התחתונה לגבי השאלה שלך היא באמת חסר בכוח אדם. כשאנחנו בשבוע שעבר מדברים על נציגות מהרשות המקומית באשדוד, שאומרת לי שיש לה ילדים שצריכים להיכנס לכיתת תקשורת אבל אין לה צוות כדי להקים כיתת תקשורת.

אנחנו זה בשיח משותף.

כן, רווחה ובריאות. חסר כוח האדם יש לו פתרונות בדוח מקצועות הבריאות של רוה"מ. הבעיה היא שאין תקציב לזה שמוגדר מהאוצר. ואם יהיה תקציב לזה נוכל ליישם יותר דברים.

אז תגידו ישר אין כסף ותלכו לחפש בחוץ לארץ פתרונות. למה אתם מושכים אותנו עד הרגע הזה? אין כסף, זו התשובה.

אז אני לא אומרת אין כסף, אני אומרת שאנחנו רוצים שיביאו את הכסף כי הדבר הזה כל כך חשוב.

אי אפשר כל הזמן לשמוע אין תקציב ואין כוח אדם. אם לא תקציב ולא כוח אדם אפשר לסגור את המדינה. אי אפשר להתרגל לתשובות האלה.

זאת מדינה עשירה שהתקציבים שלה הולכים למקומות.

ממש קשה כבר לשמוע את זה.

בסדר, כולנו מסכימים איתה. אנחנו לא נפתור את כל הבעיות בישיבה אחת. אני מציע שאנחנו נחלק את כלל הנושאים ואנחנו נעשה עבודה משותפת בין הוועדות, כוועדה משותפת אחת שאנחנו נפעל בה, נראה את הנושאים הקריטיים ומה ש-SOS ייכנס ראשון וכן זו הדרך. אנחנו ננסה להיות מתואמים גם עם ועדת שפירא במקביל כדי לבוא ולתת את המענים. אנחנו נעשה את זה בדחיפות גבוהה ובשיתוף פעולה מלא. אחרונת הדוברים רואת חשבון כנרת חנני.

רגע, חשוב לי.

מני, סליחה.

עו"ד מנחם גולדין, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. אני מברך את הוועדה, אני מברך, אבל כן אני צריך לציין בתור נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, יש כל מיני מוגבלויות, יש כל מיני אבחונים. אוטיזם כן בואו נכנה אותו בתקשורת, תקשורת זה דבר חשוב, קיבל תנופה, יש מודעות, זה בסדר גמור. אבל גם בדוח שאתם הגשתם – כן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – כמעט 50% שם עם אוטיזם ועם דברים אחרים. אז רק הבקשה שלי והכול חשוב, אבל בוא לא רק נקרא לילד אוטיזם, יש ילדים עם מוגבלויות, יש מעטפת, וגם המענים צריכים לראות את הילדים בשלהם ולתת להם גם בצד התקשורתי, הנפשי, הרגשי, הפיזי, הבריאותי, בסדר? אז זה רק מה שהיה חשוב לי להעיר, ותודה וסליחה על ההתפרצות.

תודה מנחם. חנני, בבקשה.

שלום לכולם, נעים לי מאוד, שמי כנרת, אני אמא של יונתן. יונתן הוא בחור כבן 20. עד לפני 10-11 שנים כולנו חשבנו שיונתן הוא בתפקוד נמוך. איך אמר פה מישהו? שהוא לא יתקדם, שאי אפשר לקדם אותו. למזלנו, הייתה לנו מפקחת, הגברת מלכה בן זקן, שהיא ראתה כמה צעדים קדימה, הכניסה את האייפדים – אנחנו באים מראשון לציון – לכיתה של יונתן, ושם בלילה אחד קמנו בבוקר ופתאום יונתן הפך להיות בתפקוד הרבה יותר גבוה.

אני רוצה לשתף אתכם, יונתן הוא אוטיסט לא ורבלי, שפתו מובעת בהקלדה. אני פונה אליך גברתי, הנגשת שפה באמצעות הקלדה, ואני רוצה להקריא לכם את מה שהוא כתב כדי שכולכם תדעו מה יש לעשות עבורו, ועבור חבריו, דומיו.

ראו עולמי בשיח האנושי הכולל שונותי השגורה בעצמי. שמעו קולי, הכלוא בגרוני הקורא לכם במילים להקשיב לליבי. הטיבו הבנה המדמה ערכי השונה כשווה באונו הברוא. הרטיטו באחווה, טובתי כאחד האדם היודע הלא טוב להיות לבדו. הסיעו רוח הייחד בשירם הלל אותי ואתכם כשונים ושווים ביחד. יונתן יהודרי חנני.

בואו נמחא כפיים ליונתן.

(מחיאות כפיים)

מרגש.

תראי לו את זה אמא. מאוד מרגש.

ברשותכם, אדוני יושב-הראש, רציתי להגיד את זה בתחילת דבריי ולא עלה בידי, מרוב שאני רגיל כנראה לא אמרתי את זה, אבל מסביבכם מונגשת תערוכה על קירות הוועדה, תערוכה שהיא פרי של אנשים עם מוגבלויות, בשיתוף פעולה עם מוזיאון ישראל בחוגים כאלה ואחרים שפעלו והוציאו את מיטב האומנות שלהם, והיה חשוב לוועדת החינוך שמביאה תערוכות שונות בכל רבעון, לשים על קירות הוועדה את האומנויות של אותם ילדים מדהימים. אנחנו שמענו את מה שיונתן כתב, ואתם רואים פה על הקירות את מה שחבריו, אחרים עם מוגבלויות כאלה ואחרות, תלויים פה על קירות הוועדה.

הוועדות שולחות תנחומים למשפחות הנופלים, איחולי החלמה לפצועים, ומקוות ומתפללות להחזרתם של כלל החטופים וכוחות הביטחון לביתם לשלום במהרה.

הוועדות מודות לכל העמותות וארגונים, משרדי הממשלה, שעוסקים בנושא והשתתפו בוועדה. מדינת ישראל לא תוכל להיות חברה חזקה וטובה אם היא לא תיתן את כל העזרה הנדרשת לילדים על הרצף האוטיסטי. חוסנה של חברה נבדק ביכולת ההכלה שלה את החלשים שבה, לכאורה.

הוועדות קוראות לאבחן ילדים בכל מגזרי אוכלוסייה כבר בגיל צעיר ולתת את המענה הנדרש כבר בגיל הצעיר.

הוועדות דורשות ממערכת החינוך, מערכת הבריאות ומערכת הרווחה לתת לכל הילדים על הרצף האוטיסטי לתת את כל הטיפולים והמענים שהם זקוקים וזכאים להם, יש לבחון את התפקוד של כל תלמיד ולהעניק לו תקצוב ומענה הולם על פי רמת התפקוד והצורך בכל מערכות החינוך, החינוך המיוחד, והחינוך המשלב.

הוועדות דורשות לתת תקצוב דיפרנציאלי למוסדות החינוך על פי רמת התפקוד של תלמידים במוסד, וכך גם בהוצאות השוטף.

הוועדות דורשות ממשרד החינוך להביא לפניהם את מסקנות ועדת שפירא בהקדם האפשרי.

הוועדות דורשות שמוסדות החינוך של הילדים על הרצף האוטיסטי יהיו ממוגנים באופן מיידי ככל יתר מוסדות החינוך במדינת ישראל.

הוועדות דורשות לתת שכר הולם לצוות ההוראה לילדים על הרצף האוטיסטי וגם של פרה רפואי. הוועדות דורשות השוואה של תנאי העבודה והשכר לכל העובדים והתומכים והתומכות בתלמידים על הרצף האוטיסטי במערכת החינוך ובמערכת הבריאות.

הוועדות קוראות למשרד הרווחה להפסיק לתת ימי נופשון לתלמידים על הרצף האוטיסטי לפי רשות מקומית, יש לתת מספר זהה של ימי נופשון לכל תלמיד על הרצף האוטיסטי ולמשפחתו ללא הבדל מקום מגוריו אלא לפי תפקודו. הוועדות מבקשות להעניק תמיכה להורים ולילדים על הרצף האוטיסטי.

הוועדות קוראות למועצה להשכלה גבוהה להכשיר יותר אנשי מקצוע כדי לתת את מלוא המענים הנדרשים למערכת החינוך והבריאות בנושא.

הוועדות דורשות ממשרד הבריאות להוציא הבהרה מקופות החולים שעליהם לתת את הטיפולים לילדים הלומדים במסגרות טב"מ טיפול בריאותי מקדם, כי כל עוד הילד לא קיבל את הטיפול הנדרש במסגרת הלימודית, עומדת לו הזכות מבחינת הוועדה לקבל את הטיפול בקופת החולים.

הוועדות קוראות למשרד החינוך לשתף גם את משרד האוצר בשיח בנושא, ומבקשות ממשרד האוצר לתקצב את כל מה שנדרש ליישום המלצות דוח רוה"מ. הוועדות פונות למשרד ראש הממשלה לתת להם דיווח לביצוע המלצות של דוח הממשלה בנושא.

הוועדות ימשיכו לקיים ישיבות משותפות בנושא ומציאת פתרון לכל הילדים על הרצף האוטיסטי כבר בתחילת כנס הקיץ, כמובן שנשתדל שגם ועדת הרווחה תיקח חלק אינטגרלי בזה.

אני מאחל לכולנו יום מודעות שמח. ואני אתן לחבר הכנסת יונתן מישרקי לסיים את הוועדה.

אני רוצה קודם כול להוקיר קודם כול את ההורים שעומדים כמו – את הזכרת לביאה מקודם – אריות ולביאות שמתמודדים עם הקושי הזה בגבורה ואתם מעניקים לילדים ולא חוסכים מהם שום דבר. לכם מנהלי המוסדות שנמצאים פה, שתילים, עלי שיח, שיח סוד, אותי, אלו"ט, כל מי שנוגע בעניין וסליחה שלא הזכרתי את שמו. לכם, משרדי הממשלה והפקידים הבכירים שמתעסקים בנושאים החשובים האלה, עובדים עובדות, מורים מורות, מטפלים מטפלות, אתם אלו שעליהם אנחנו נסמכים וקוראים לעצמנו חברה, כי בלעדיכם אנחנו לא. אז תודה רבה לכם.

אם אפשר רק לבקש להוסיף בפרוטוקול שהשכר האחוד יהיה גם במסגרות הרווחה.

התקבל.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:51.