פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 180
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז באדר ב התשפ"ד (26 במרץ 2024), שעה 11:15

הצעת חוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ד-2024, של ח"כ משה טור פז

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
נעמה לזימי
צגה מלקו
קטי קטרין שטרית

מיכאל מרדכי ביטון
אלמוג כהן

שר החינוך יואב קיש
נעם דן - רכזת תקשורת מו"פ והשכלה גבוהה, אג"ת, משרד האוצר

ליאת בן מאיר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יאיר הראל - ממונה בקרה, אכיפה ורישוי, המועצה להשכלה גבוהה

עמרי גולן - לשכה משפטית, מל"ג

אלחנן פלהיימר - יו"ר, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל

לי סיגל - אח של החטוף קית' סיגל, משפחות החטופים

אסתר בוכשטב - אימו של החטוף יגב בוכשטב, משפחות החטופים

ענבל צח - בת דודה של החטוף טל שוהם, משפחות החטופים

ספיר כהן - חברה של החטוף עידן שתיווי, משפחות החטופים

חנה כהן - דודה של החטופה ענבר היימן, משפחות החטופים

דן ניראון - חבר לקורס טיס של רון ארד, משפחות החטופים

תמי סלע

יהודית גידלי

אפרת שלמה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעת חוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ד-2024, מ/1645

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט בנושא הצעת חוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים (תיקוני חקיקה והוראת שעה), הצעת חוק ממשלתית שמוזגה אליה הצעת חוק של חבר הכנסת משה טור פז, חבר הכנסת מיכאל ביטון ואנוכי.

ברשותכם, משפחות החטופים בבקשה.

מודה ליושב ראש ולחברי הוועדה על ההזדמנות להגיד כמה מילים.

אני אח של קית', קית' סיגל עוד מעט 65, 172 יום חטוף בעזה, נחטף מביתו בקיבוץ כפר עזה, אני מקווה מאוד שכולכם שמעתם עליו ועל אשתו אביבה.

אני מסתובב בכנסת ומתרשם מהרבה פעילות, ועדות, דיונים, צעקות, דברים חשובים, עוד דיונים, לפעמים אני מתרשם כמו שאומרים פול גז בניוטרל, הרבה הרבה פעילות ולא מתקדמים לשום מקום, אנחנו האזרחים מודאגים, כואבים, עייפים רוצים לפעול, לא יודעים לאן לא יודעים איך.

שלטים של יחד ננצח בכל מקום, איפה היחד שלנו? איפה הניצחון שלנו? הניצחון שלנו המשפחות זה החטופים בבית שלהם חיים, אלה שלא בחיים קבורה בישראל קבורה מכובדת ומכבדת.

אני כמעט שישה חודשים מנסה לעזור לאח שלי, ניסיתי לעזור לאביבה בוא נגיד שהצלחתי, אבל לא אני הצלחתי, ואם משא ומתן בלי שהמדינה מקבלת החלטה זה מה שאנחנו רוצים שיקרה אתמול זה לא היה קורה, אבל היא בבית אני שמח מאוד קית' לא בבית, אני לא יודע איך לגרום לזה שקית' יהיה בבית שלו ויחד עם המשפחה, ארבעה ילדים חמישה נכדים.

חברי כנסת נבחרו בבחירה שלהם שלהן ולא אני איימתי עליכם דחפתי אתכם להיבחר, נבחרתם קיבלתם סמכות קיבלתם אחריות, בבקשה תפעילו את הסמכות, קחו את האחריות את העסקה שבפתח עוד פעם.

אני מתקשה להעלות ציפיות אבל יש עסקה בפתח, אני מתחנן המילה היא מגונה בשבילי, אזרח לא צריך להתחנן שהאח שלו יהיה בבית שלו בחיים, אבל אני מתחנן תעשו מה שאתם צריכים לעשות, להפעיל את הממשלה, להפעיל את הקבינט, להפעיל את קבינט המלחמה, להפעיל את ראש הממשלה, תסגרו עסקה שאח שלי וכל החטופים יהיו בבית תודה.

תודה רבה. אסתר בבקשה.

תודה, שמי אסתר אני אמא שלי יגב, יגב הבן שלי הבכור חטוף בעזה מה-7 באוקטובר 2023, 172 יום, אבל לפני שאני אדבר על החטופים על הבן שלי ושאר החטופים, אני רוצה שוב גם היום גם השבוע להשתתף בצער משפחות הנופלים, כי זה חלק מהכאב שאנחנו נוכחים במדינה הזאת זה הכאב של הנופלים במלחמה הנוראית הזאת.

יגב נחטף מהבית שלו, יגב בחר להמשיך לגור בנירים, יגב הוא דור שלישי בנירים, הסבים שלו בנו את נירים הקימו התיישבו בנגב, סבא שלו מראשוני החקלאים בנגב, גם בעלי אורן אבא של יגב הוא חקלאי, ויגב החליט לבנות את ביתו בנירים בהחלטה מאוד מודעת שהמצב הביטחוני הוא קשה.

יש לנו שגרת חירום כל הזמן ובכל זאת ההחלטה שלו ושל רימון הייתה לגור בנירים, ואני אומרת ב- 7 באוקטובר יגב ועוד הרבה מאוד אנשים הופקרו בעוטף, אנחנו הרגשנו את ההפקרה הזאת מהבוקר מ- 06:29, כולם כל מי שהיה בעוטף, חיילים בבסיסים שלהם, המבלים במסיבות, התושבים והחברים בקיבוצים ובכל מקום אחר כולם היו ועשו את מה שצריך, כולם היו במקום הנכון שלהם, אף אחד לא עשה משהו שאסור, כולם היו במקום הנכון שהמדינה ציפתה מהם להיות – אבל המדינה לא הייתה שם.

ואני אומרת היום, אנחנו 172 יום מתעסקים במאבק הזה במאבק שלנו המשפחות, ואני מצפה שהמדינה תתעסק במאבק הזה, שהמאבק הזה יהיה קודם כל של המדינה ואנחנו נהיה חלק מהמאבק, אבל המאבק הוא צריך להיות של המדינה.

אתמול בערב, אני לא יודעת אפילו באלו מילים להשתמש, התדהמה שלי, הקושי שלי, חוסר ההבנה למה הולך להיות, מישהו אמר היום שקמנו ליום, אני לא קמתי אני בקושי הצלחתי לישון, כל הלילה רק קראתי חדשות מכל מיני מקומות כדי להבין מה קרה, איפה העסקה? איך מתקדמים? הפחד הגדול שלי זה שהחטופים וביניהם הבן שלי יאבדו תקווה.

רימון סיפרה לנו כשהיא חזרה שאחד הדברים שעזרו להם זה שהם האמינו שהמשפחות שלהם, החברים, הקהילות והקיבוצים יעשו הכל כדי להחזיר אותם, ואחד הדברים שהיא אמרה לי שלפני שהיא יצאה שיגב אמר לה שהוא מאמין בהורים שלו, במשפחה, בחברים, בקיבוץ שיחזירו אותו, ואני מפחדת שהם יאבדו את התקווה הזאת, ואם הם יאבדו את התקווה זה יהיה אסון.

אבל איך אפשר לשמור תקווה כל כך הרבה ימים? 172 יום בגיהינום בתופת בתנאים מזוויעים, אני לא יודעת, אני אומרת שאנחנו שומעים את החטופות שחזרו, אנחנו שומעים את העדויות שלהם – זה נורא. אבל איך לא קורה שום דבר כדי להחזיר את החטופים את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה.

עכשיו אני גם רוצה להגיד ולהזכיר סוף הסיפור לא יהיה בהחזרת החטופים, החטופים יצטרכו שיקום מאוד מאוד ארוך, כי 172 יום שנמצאים שם אין בן אדם שיכול לשרוד כמו שצריך, כולם יצטרכו שיקום מאוד ארוך.

אני יכולה להבטיח פה לבן שלי, אני יכולה להבטיח רק לבן שלי שאנחנו נהיה איתו בשיקום הזה, אבל אני חושבת שהמדינה צריכה להבין שצריך להתקדם לשם, אי אפשר למשוך את זה יותר, אני לא יודעת כמה זמן הם יחזיקו מעמד וצריך לזכור את זה.

כמו שאמרתי אני במאבק הזה מה-7 באוקטובר ב-06:29, בצבע האדום הראשון ישר הבנתי שאני צריכה להיות בתפקיד שלי בצוות חירום של היישוב, לא ידעתי שסוף היום יהיה שהבן שלי ואשתו יהיו בין החטופים, אבל תפקדתי באותו יום והבנתי שאנחנו צריכים להילחם, אני מצפה מהמדינה שתמשיך להילחם ובטח לא שתצא לפגרה עכשיו, כי הפגרה היא לא נראיתי בכלל הגיונית, אני לא הייתי ביום אחד של חופש מה-7 באוקטובר בבוקר, בשנייה אחת של חופש, ואני מצפה שגם חברי הכנסת לא יהיו בחופש כי החטופים נמצאים שם. תודה.

תודה רבה. ענבל בבקשה.

זה היום ה-172 שאנחנו חיים ברולטה, כל אחד מאיתנו בכל שנייה עלול לקבל איזושהי הודעה, איזשהו סרטון, ואנחנו מקבלים ולא את הכול אתם יודעים כי התקשורת הישראלית לא מפרסמת את זה, ואנחנו לא מאחלים לאף אחד מכם להיות במצב שלנו. גם אם אני באופן אישי לא קיבלתי את הסרטון אולי זה רק עדיין, או לבינתיים, אבל המשפחה החדשה שלי קיבלה, והלב שלנו נשבר כל יום מחדש, הלב שלנו נשבר על כל הודעה, על כל הותר לפרסום כמובן של חיילים בטח ובטח של משפחת החטופים שהפכה להיות המשפחה שלנו, 172 יום שאנחנו צועדים בשבילי החיים ההזויים האלה ברכבת ההרים ההזויה הזאתי עם משפחה שלא בחרנו אבל היא תישאר שלנו לנצח.

יש משפט שאומר ש"כל המציל נפש אחת כאילו מציל עולם ומלואו". יש 134 עולמות שחובה על כולנו להחזיר ולהציל, את מי שאפשר להחזיר הביתה בחיים להחזיר הביתה בחיים, לא להתמהמה לא לחכות עוד דקה אחת, ומי שלהחזיר הביתה לקבורה גם זה, אף משפחה לא תסגור מעגל אם החטוף או החטופה שלה לא יגיעו חזרה הביתה, אם זה לבית או אם זה לקבורה מכובדת כמו שאמר לי.

אני רוצה להזכיר לכם שהמשפחות שלנו הם לא רק תמונות בפוסטר, ואני אקריא ברשותך חבר הכנסת טייב מכתב שכתבה כרמית בשם חנה קציר, כרמית היא הבת של חנה ואחות של אלעד שהוא עדיין חטוף, אמא שלה שוחררה ביום ה-49:

"שלום שמי כרמית, ואני כותבת בשמה של אימי חנה קציר אשר מאז שחזרה אלינו מעזה ב-24 לנובמבר מאושפזת במצב רפואי קשה מאוד, אמי סיפרה לנו על השבת הנוראית בה מחבלים פרצו לממ"ד בביתם בקיבוץ ניר עוז, פצעו את אביו ולקחו אותה מבלי שהיא יודעת מה קרה לבעלה או לבנה אלעד.

"המחבלים ניסו להובילה ברגל לעזה אך כשראו שנופלת ואינה מסוגלת לצעוד העלו אותה על אופנוע ודהרו איתה לעזה כשהעזתים זורקים עליה אבנים וסוכריות, היא נפלה מהאופנוע ונחבלה, היא נכלאה בתא לבדה, והייתה צריכה להתחנן במשך שעות לשומר לכל צורך בסיסי: מים, אוכל, שירותים. היא מספרת על התופת שעברו, הרעבה, התעללות נפשית ופיזית מתמשכת, על פחד מוות בכל דקה ורגע.

"אמי חזרה אלינו כאשר היא חבולה נפשית ופיזית, סובלת מבעיות בליבה אשר לא היו טרם החטיפה, ואשר נגרמו מהרעבה ומהיעדר של טיפול תרופתי.

"אבי זכרונו לברכה נרצח ואחי חטוף בעזה, אמי כעת לא יכולה לדבר ואני זועקת את זעקתה, את זעקתנו, את זעקתם של כל איש אישה וילד שקולם צועק אלינו מעומק תהומות הגהנום של עזה, החזירו לאימי עדנה, החזירו לי את אחי, מבלי חזרתו של אחי ליבה של אימי לא יוכל להתחזק והשבר לא יוכל להתאחות, אל תתנו לאף אחד להיות בידי ארגון טרור עוד שניה אחת."

אנחנו דורשים מכם להחזיר את כולם הביתה, אין להם זמן לחכות – כמו שהבנתם – אפילו עוד שנייה אחת. הם עוברים התעללות פיזית, מינית, נפשית, בכל רגע נתון וזה לא יכול להימשך יותר, ואני לא מבינה איך בכלל מדובר על פגרה כשאין שום פגרה מהשבי לא למשפחות, בטח לא לחטופים, לא לחטופים שחזרו, ואני לא מבינה איפה המדינה שלי ואיך היא מפקירה אותי בפעם הרביעית אחרי שהפקירה אותנו כבר שלוש פעמים, אז עכשיו הפגרה שלכם תהיה הפעם הרביעית תודה.

גברת כהן בבקשה.

תודה רבה. לי קוראים ספיר כהן, אני חברה קרובה של עידן שתיוי. עידן הגיע איתי ועם בעלי לנובה למסיבה הגענו ביחד, יצאנו משם כשעידן בעצם לקח על עצמו להסיע בן אדם שלא יכול היה לנהוג באותו שלב, לקח על עצמו והתנדב להסיע אותו הביתה ומאז דרכנו התפצלו ומאז בעצם אנחנו יודעים שהוא נחטף פצוע, פצוע קשה ומדמם.

כתבתי נקודות; אבל מה שאני בסוף רוצה רגע להגיד זה שתקופה ארוכה סחבתי, ואני עדיין סוחבת, ואני כנראה אסחוב להרבה זמן איזושהי תחושת אשמה על זה שהוא נשאר שם ואני יצאתי ושהשארתי אותו שם. אבל בסוף אני לא יכולתי לעשות כלום באותו רגע, ובסוף אתם יש לכם את הכוח לעשות משהו שלי כאזרחית אין, אני לא יכולה להיכנס לעזה ולהוציא אותו, אין לי את הכוח, אין לי את הכלים, אין לי את הידע, אתם כנבחרי הציבור יש לכם את היכולת לשנות.

עידן סטודנט לקיימות ולממשל. הוא בחר במסלול הזה אחרי שהוא היה במסלול אחר של לימודים, והוא בחר במסלול הזה כי הוא הרגיש וכי זו הייתה האמונה שלו ואלה היו הערכים שלו, הוא הרגיש שיש לו את היכולת לשנות דברים גם בתור האזרח הקטן. זה מה שהוא לימד אותנו, זה היה ערך שהוא היה מעביר לנו כחברים כמשפחה, שיש לנו את היכולת לשנות דברים אם אנחנו מספיק נאמין ונתעקש ונרצה. בזה הוא האמין ובזה אני מאמינה, שלכם יש את הכוח לשנות, לכם יש את הכוח להחזיר אותם הביתה. אז בבקשה תנצלו את הכוח הזה, ותעזרו לנו לחזור להאמין בטוב ובמדינה שלנו ובהנהגה שקיימת פה.

השיח על פגרה בעיניי זה נשמע לי באמת כמו בדיחה, בכנות אני לא מבינה – זה אפילו לא שיח, סליחה, זה כבר החלטה – אני לא מבינה איך אפשר לדבר על פגרה כשיש לנו אזרחים שנמצאים בשבי בעזה? איזה מין עולם זה? איזו מין מדינה מתוקנת זאת? שההנהגה או שנבחרי הציבור יוצאים לחופש כשהמדינה במלחמה וכשיש אזרחים שלא נמצאים בבתים שלהם עם המשפחות שלהם, זה פשוט בלתי נתפס זה לא ניתן להעלות על הדעת, זה פשוט באמת נגמרו המילים, נגמר האוויר, וזה היה צריך לקרות כבר לפני 172 יום. תודה.

תודה רבה ספיר. חנה, בבקשה.

135 חטופים בעזה. כיום אנחנו יודעים על 35 חטופים שאינם בין החיים שנרצחו, המספר הזה הוא לא המספר הנכון, אנחנו משערים שיש הרבה יותר, אני מקווה שאני טועה, חטופים שבמנהרות החשש הגדול הוא שהם לא ישרדו הם פשוט לא ישרדו, ואלה שנרצחו אנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים.

ענבר שלנו נרצחה בשבי האויב, אנחנו לא יודעים היכן ענבר מוטלת, אנחנו לא יודעים מה נשאר מהילדה היפה הזאת, אנחנו לא יודעים שום דבר, אני רק יודעת דבר אחד שענבר נחטפה וכל שאר החטופים נחטפו בגלל מחדל, הם לא יצאו לקטוף כלניות בשטח עזה, הם נחטפו מתוך שטח מדינת ישראל.

ואני לתומי קיוויתי בתמימותי הרבה איך שאני הכרתי את המדינה שלי, קיוויתי שהם יחזירו אותם תוך שבוע. אולי קצת הגזמתי; אולי תוך חודש. היום אנחנו כמעט חצי שנה מאז האירוע ואני מצפה מממשלת ישראל להחזיר לנו את כולם, נמאס מרשימת שינדלר, נמאס מהפעימות האלה, תחזירו לנו את כולם בפעימה אחת, אנחנו לא נסבול, אנחנו לא נסבול את הפעימות האלה זה פשוט לא ייתכן.

אנחנו חצי שנה מהאירוע לא יודעים מה קורה עם החיים, לא יודעים באיזה מצב ענבר נמצאת, לא יודעים מה נקבל ממנה, וככל שיעבור הזמן אף אחד לא חותם את זה בזמן אני לא יודעת מתי נקבל את ענבר, אני לא יודעת מתי אתה אדוני היושב ראש יכול להבטיח לי שנקבל אותה בעוד חצי שנה? לא כי גם אתה לא יודע, אנחנו יכולים לקבל את ענבר ואת שאר הנרצחים בעוד 10 שנים אם נקבל אותם כי חלקם ייעלמו, ייעלמו.

אנחנו נרצחים כל יום מחדש כל יום, תתארו לכם שזאת הייתה הילדה שלכם שזרוקה בעזה, תתארו לכם, אבל עולם כמנהגו נוהג, מסיבות פורים, תל אביב מלאה בבליינים, ואתם כנסת ישראל מתכננים לצאת לפגרה, תצאו לפגרה תצאו אבל אחר כך ייתכן שתמצאו את משפחתי מתפגרת, אנחנו חיים על זמן שאול שתדעו לכם את זה על זמן שאול, כל הסבל שאנחנו עוברים אנחנו לא יודעים איזה מחלות מקוננות לנו בתוך הגוף עם כל הטראומה והסבל, אתם אחראים לילדים שלנו, תחזירו לנו אותם מספיק עם זה נמאס לנו, מאסנו בזה.

בבקשה דן.

תודה רבה ליושב הראש ולזמן שאתם מאפשרים לנו להשמיע זה חשוב מאוד. ישבתי קודם בוועדת הכנסת ושם כבר התקבלה הצבעה והחלטה על פגרה, לכן מה שאסתר ואחרים אמרו כבר לא רלוונטי – ההחלטה נלקחה ותהיה פגרה.

אני רוצה לדבר על דברים אחרים שהם קשורים לוועדה שלך כבוד היושב ראש לחינוך, יש פה לובשי מדים כולל בכירים, חינוך וערכים, אני לא חושב שבתוכנית החינוך מזכירים את רון ארד חברי לקורס טיס שנפל בשבי לפני 37 שנים, רון נפל בשבי במשימה תקיפה, הביא בחשבון שהוא יוכל ליפול בשבי ואולי אפילו לא לחזור בחיים אבל הוא נשאר חי.

במכתבים שלו שהתגלו אחר כך לתמי ולביתו יובל שהייתה אז בת שנה הוא כתב שהוא בטוח שהמדינה עושה את המקסימום, הוא לא יודע מה באמת התרחש, היה חלון זמנים להחזיר אותו, ההזדמנות הוחמצה וגורלו נחרץ לעד, הוא עדיין בחזקת נעדר אבל הוא נעלם לעד ההזדמנות הוחמצה.

פה נפל דבר אחר לגמרי, יש 134 אזרחים חטופים בין האזרחים האלה גם לובשים מדים, גם הם אזרחי המדינה, ואם נעצום רגע עיניים נסתכל חצי שנה אחורה, תגיד לי, כבוד היושב-ראש, אתה היית יכול לדמיין – לא בתור אחד מהקונספציה ולא כבעל תפקיד באמ"ן או בקבינט – האם היית יכול לדמיין שיפרצו ויכבשו ישובים, כולל ניר עוז שכבשו והשתלטו עליו לשמונה שעות, ואף חייל לא הופיע לשום רגע, וחצי שנה אחרי זה אנחנו נשב פה ונדבר על פגרה, ועל מה מצ'פרים או מיטיבים עם חיילי מילואים שהשתחררו, ועדיין נמקים שם 134 אנשים שסופם מי ישורנו.

אני רוצה להגיד על משהו שנפל אתמול: ארצות הברית החליטה שהיא לא מטילה וטו והתחיל להתגלגל תהליך של הפסקת אש, אם מועצת הביטחון תכפה את זה עלינו אז גם אכלנו את הדגים המסריחים, גם תכפה עלינו הפסקת אש וגם לא תהיה עסקה.

אני יודע שהכנסת אין לה את הסמכות להחליט. אבל אנחנו מצביעים לכנסת, אנחנו לא בוחרים ממשלה, אני לא בחרתי את יואב להיות שר החינוך, אנחנו האזרחים בחרנו אתכם להיות נציגינו, ואתם אמורים לבקר את הממשלה. ברגע שאתם יוצאים לפגרה אין בקרה שוטפת על הממשלה.

אבל אתם צריכים לדעת שהכיוון והמגמה של מה שהתחיל אתמול זה שתיסגר ההזדמנות, חלון ההזדמנות ייסגר ואז יהיו עשרות מקרי רון ארד שילכו וייעלמו, ואז הדיונים האלה שיושב פה תת אלוף ועוד לובשי מדים ודנים על הטבות לחיילים שחזרו ממילואים – יהיו לא רלוונטיים, כי עשרות ומאות ואלפים יגידו 'אם המדינה מפקירה אותי אני לא הולך למילואים, לא תכריחו אותי, אני לא אתנדב למקצועות צוות אוויר, אני אסרב'. ואז נגיע לשבר עמוק שהמדינה לא תעמוד בו. ולכן אנחנו צריכים לשנות את הדיסקט כולנו יחד.

ה-'ביחד ננצח' – אנחנו לא ננצח כלום, בוודאי שלא ניצחון מוחלט. זה סלוגן שאני לא יודע מה עומד מאחוריו, אנחנו צריכים להגיד עכשיו לכולנו, מראש בית הנבחרים הזה, כל חברי כנסת, השרים וכל אזרח במדינה צריך להגיד, הוא לא יכול לחיות עם זה יום נוסף, כי המדינה שלנו בסכנת התפוררות, תודה.

תודה רבה. אני רק אגיד שאנחנו נמשיך לפעול להעברת עסקה שתכלול את כולם ללא יוצא מן הכלל, ונקווה שלא נצטרך לחכות את החצי שנה שהזכרתם, נקווה שמהר מאוד נוכל כבר לברך על המוגמר.

עסקה עכשיו בבקשה, אין יותר זמן.

זה מה שאמרתי.

תמי, בבקשה, לתת לנו סקירה להסכמות שהגענו אליהם.

זה מעבר קשה. אז אנחנו עוסקים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית של הצעת חוק סיוע לסטודנטים ששרתו במילואים, תיקון חקיקה. אני מזכירה שבישיבה הקודמת בעצם סיימנו לקרוא את כל הסעיפים למעט תיקון לסעיף 9 שאותו לא הספקנו לקרוא, ותכף נקרא.

כמה נקודות שנוספו בנוסח, קטנות ביחס לנוסח שהיה בפניכם בשבוע שעבר, זה בעמוד 4 בתיקון של סעיף 19א' לחוק זכויות הסטודנט, הגדרה של סטודנט הורה אמרתי את זה בישיבה הקודמת עכשיו זה נמצא בנוסח, והתקופה המינימלית של 30 ימים, ובסוף הקובץ מחיקה של הוראת השעה לגבי המלגות.

אני רוצה לקרוא את התיקון לסעיף 9 ולהגיד כמה מילים על הנושא הזה: יש לנו גם תיקון נוסף קטן שלא מופיע שבמעבר אחרון על הנוסח ראינו שצריך לתקן, אז אני קוראת בעמוד 2 בתיקון חוק זכויות הסטודנט פסקה 2 בסעיף 9א', זה בעצם החלק של הוראת הקבע שמסמיך את המוסדות לקבוע הקלות בתנאי קבלה למי ששירת כלוחם בסדיר.

(2) בסעיף 9 –

(1) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא "ומטעמים של שירות כלוחם, ובלבד שהמועמד הוא חייל משוחרר זכאי המבקש להתקבל ללימודים במהלך חמש שנים שלאחר תום השנה שבה השתחרר משירות סדיר או משירות קבע, אם שירת בשירות קבע; בסעיף זה –

"חייל משוחרר זכאי" – כהגדרתו בסעיף 7א1 לחוק קליטת חיילים משוחררים.

פה אני מפנה לזה שצריך בעצם שזה יהיה 7א1 א (קטן) כי המטרה של ההגדרה הזו הייתה להפנות לתקופת השירות כלוחם, וזה בעצם הסעיף שבו קבועה תקופה כזו.

"לוחם ו"שירות סדיר", כהגדרתם בחוק קליטת חיילים משוחררים.

"שירות קבע" – שירות סדיר נוסף, שירות לפי התחייבות לשירות קבע או שירות מילואים בתנאי קבע, והכול כמשמעותם בפקודות הצבא";

ויש פה בסופו של הסעיף אני יודעת שעל זה הייתה הערה למועצה להשכלה גבוהה, סעיף קטן (ג) הוראת דיווח.

(3) "מוסד להשכלה גבוהה הוא מוסד כהגדרתו בחוק זכויות הסטודנט, ידווח למועצה להשכלה גבוהה, אחת לשנה, על יישום הוראות סעיף קטן (ב) בשנה שקדמה למועד הדיווח; המועצה להשכלה גבוהה תגיש לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, אחת לשנה, דיווח על יישום הוראות הסעיף הקטן האמור על ידי המוסדות בשנה שקדמה למועד הדיווח."

כלומר היישום של ההסמכה הזו, ההוראה שמאפשרת הקלות בתנאי קבלה בתחומים השונים, כדי באמת לראות גם את ההשפעה של הסעיף הזה וגם בכלל את המסלולים של הקלות בתנאי קבלה וההשפעה שלהם.

ואם בדיווח יהיה תת ביצוע או חוסר ביצוע, איזה אכיפה יש?

קודם כל יש למועצה להשכלה גבוהה אמצעי אכיפה וזה דובר פה ונמצא פה גם נציג שיכול להתייחס לכך, אבל אני כן רוצה להגיד ממש בקצרה בנושא ההקלות לתנאי הקבלה: שבאמת לצד ההסכמה שהייתה פה גורפת אני חושבת לגבי החשיבות של הוקרה ותגמול, של מי שמשרת כלוחם מסכן את חייו ומשלם מחיר, ושאולי באמת המדינה עד היום לא תגמלה מספיק ויש דרכים שונות שגם ננקט בהם עד כה בתחום בתקופה הזו, גם ניתן אולי עוד לנקוט.

כן חשוב להדגיש שזה הסדר חריג ותקדימי שהוא פוגע בשוויון בין מועמדים ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה, פגיעה שהיא לא ניתנת להצדקה כמקדמת שוויון הזדמנויות, כי היא גם לא מבוססת על הקשיים שמי ששירת כלוחם חווה בהקשר של קבלה למוסדות להשכלה גבוהה, אלא ההצדקה שלה היא בעצם כתגמול או הוקרה או כתמריץ לשרת כלוחם.

לא אבל תמי זה לא מדויק, כי כן אמרנו גם הוצג כאן בוועדה, שישנם מחקרים היום בעיקר בארצות הברית שמציגים על ירידת רמתו של הלוחם הממוצע ולכן יש שוויון בהקלה, לא פר זה אלא פר מגזר אבל אותו דבר שאני עושה את זה פר כל - - -

אני אתייחס לזה, כי הייתה גם חלופה נוספת שהצענו כהוראת קבע שביקשה להתייחס לקשר בין השירות לקשיים בהיערכות או בקבלה ללימודים, וזאת חלופה שנפסלה כאן, החלופה שהוחלט עליה היא חלופה שהיא מתמקדת בזה שמישהו שירת כלוחם בסדיר, ובלי להתייחס בלי לבחון בהכרח, זה לא אומר שהמוסדות לא יוכלו לבחון, אבל זה לא הסעיף, הסעיף לא מדבר על כך.

ולכן כן חשוב לי לומר שבמסגרת הבחינה של ההסדר, הוועדה כן צריכה להתייחס גם אם אנחנו מדברים על תמריץ לצורך במתן תמריץ לשרת כלוחם, כי זה לא משהו שהובא פה בפני הוועדה שיש קושי, יכול להיות שיש אבל זה לא הובא בפני הוועדה, וגם ביכולת של ההקלות האלה להשיג את המטרה, גם בהקשר של תגמול והוקרה, כי יש הרבה אמצעים לתגמל ולהוקיר, ונעשה בחלקם שימוש ויכול שיש עוד אחרים שניתן לעשות בהם שימוש, כמו מלגות, כמו מימון קורסים, כמו ליווי אישי ועוד דברים נוספים, דובר פה על תמיכה נפשית ועוד דרכים.

מה בעצם האמצעים היעילים יותר? גם על רקע זה וההערות שאמרתי עכשיו וגם על רקע זה שאנחנו קובעים הסדר קבע והתייחסו אל זה ממשרד המשפטים בישיבה הקודמת, קובעים הסדר קבע בנסיבות שהן לא נסיבות שגרתיות וזה גם משפיע על אופיו של ההסדר.

ההסדר הזה היה צריך לפני להיות לפני שנים, זה שלא היה מי שעשה את זה - - -

אבל היה יותר נכון, אין מה לעשות כרגע אנחנו במצב מסוים, אבל היה יותר נכון לקבוע אותו כשהנסיבות הן נסיבות שגרה, ולכן ההצעה שלנו כייעוץ משפטי, היא כן לקבוע אותו גם אם בסופו של דבר הוועדה מחליטה שזה הניסוח שלו ואלה המניעים או הטעמים שביסודו לקבוע אותו כהסדר זמני, עם הוראת דיווח כדי לבחון, לא בהקשר של חרבות ברזל כזמני, בגלל שהוא חריג ותקדימי ואין לנו כרגע יכולת לבחון את ההשפעה שלו, כדי שנוכל עם הוראת דיווח לבחון אותו למשל במהלך של שנתיים או שלוש, ובהתאם לכך לקבוע את המשך ההסדר.

אבל למה אנחנו בסעיף הדיווח של חובת הדיווח לא מעגנים שהיא תפעיל, המועצה להשכלה גבוהה את כל סמכויות האכיפה שלה במקרה של חריגה? כתוב בדוחות שתקבל, למה זה לא מעוגן?

הם יוכלו לפרט יותר לגבי סמכויות האכיפה, אבל סמכויות האכיפה שלהן הן קיימות היום ביחס לכל הפרה של כללי זכויות הסטודנט, לא רק מה שכאן קבוע בהקשר של תנאי קבלה, גם כל ההתאמות לסטודנטים למיניהם, והם עושים בהם שימוש. יש נוהל, והיו פה גם דיונים, וגם בדיונים בין הישיבות וידאנו שנעשה שימוש בה.

אני פשוט חושב שזה סעיף פרווה, כי מי שאומרים לו בוא תדווח אז הוא בא מדווח, ואז הוא יבצע 60%.

אם אפשר רגע להתייחס לזה להסביר רגע על העניין.

אני רוצה, הוועדה מקבלת דיווח פעם בשנה.

רגע יאיר, אני אתן לכם להתייחס לזה, פשוט השר צריך לצאת והוא רוצה להתייחס.

שלום, צוהריים טובים. באמת כולנו תקווה לראות את כל החטופים כמה שיותר מהר בחזרה בריאים ושלמים בארץ, ומאחלים לחיילינו להשלים את משימתם ולחזור בשלום.

אני רוצה להתייחס לחוק, אמרת היועצת מספר דברים שאת צודקת במאה אחוז, אני מתייחס ספציפית לסעיף 3(2) תיקון לסעיף 9. ואני רוצה לברך את הוועדה על מהלך שהגדרת אותו חריג ותקדימי, שלא מבוסס, קינלי, על נושא הקשיים והשוויון, אלא מבוסס על דבר אחר, על ערך סיכון החיים למען הכלל.

זה פעם ראשונה, ואני אומר לכם יש לכם זכות גדולה להיות אלה שמצביעים בעד הדבר הזה, שמדינת ישראל מכירה ומוקירה את הרצון של אדם או אישה, זה היום הרי לא משנה, צעירים בגיל 18 לבחור למסלול שמסכן את חייו באופן מודע, כי הוא נלחם לטובת הכלל, כן זה ערך חשוב.

על זה אין מחלוקת, השאלה מה הדרך לעשות את זה.

סליחה, אני לא הפרעתי לך, מאוד לא הסכמתי עם מה שאמרת והגענו להרבה מאוד מקומות בדיונים האלה כולל שהחזרנו לוועדת שרים, ויש פה אי הסכמה ואני שם אותה על השולחן, ואני מחזק את חברי הוועדה, שהולכים למקום הכל כך משמעותי וחשוב.

נשמח שגם הממשלה תלך למקום שימנע השתמטות בחוק. רק אני אומרת, זה הדדי.

וצודק יושב ראש הוועדה שזה היה צריך להיות מזמן, ואני מאוד שמח שהגענו לזה עכשיו, ונכון צודק חבר הכנסת קינלי, יש ללוחמים גם בעיות ריכוז ונושא של שילוב וקשיים נוספים, אבל אנחנו במקום אחר. אנחנו מגדירים את היעד הזה כיעד ערכי שמדינת ישראל בחקיקה, וזה המקום החקיקה, זה לא המל"ג, המל"ג לא יכול לעשות כלום באירוע הזה, אני אומר לכם, המל"ג צריך את הבית הזה להגיד שזה מה שחשוב לו, והאמירה הזו זו אמירה מהדהדת חשובה ודרמטית, ויהיה לה בצדק תמריץ לשרת כלוחם כן ואפשר לתת בתגמול ובהוקרה, וכן אפשר לתת גם בהקלה בתנאי כניסה לאוניברסיטאות, בהחלט זה בדיוק המקום לעשות את זה.

ולכן אני לא מסתיר, יש אי הסכמה עם הדברים של הייעוץ המשפטי, הבית הזה זה תפקידו להכריע בדברים האלה, יש פה הכרעה ערכית ממדרגה ראשונה, ואני מחזק את כל חברי הוועדה ואומר לכם יישר כוח על אמירה מאוד ברורה ונחושה בעניין הזה, זה נושא אחד.

שר החינוך, נשמח שתגיד גם משהו על השתמטות החוק, אם כבר אמירה ערכית.

שנייה שנייה, נושא שני חשוב לי, אני אשאר רגע.

לפני זה גם השר, אני איתך ואני מחזק אותך, אבל החוק הזה נולד בכנסת על ידי 85 ח"כים וקיבל את הגב של הממשלה, ופה צריך לתת קרדיט לכנסת שיזמה חוק ואתה הלכת איתנו, ואני מחזק אותך; אבל אני אומר, היוזמה נולדה בכנסת.

אמרתי את זה, וברכתי את חברי הכנסת פה לעניין הזה, כמעט מכל סיעות הבית, יש כמה סיעות שבחרו לא להשתתף, אבל אין ספק שרוב מאוד משמעותי ומוחלט בבית.

אני רוצה להתייחס לנושא נוסף וזה נושא שעולה על היום בדיוני המל"ג והוא קשור בעצם למה שהיה פה לפני שבוע, אני דרך אגב במקום הזה כיו"ר המל"ג בחרתי באמת לא להיכנס לאירוע ולהשאיר את האירוע לדיון בוועדה, ואני שמח שהגיעו להסכמות נדמה לי זה היה לפני כשבוע, וההסכמות האלה מעוגנות, יעוגנו, הכוונה יש כבר נוסח יעוגנו היום בערב בהחלטת מל"ג.

אני כן מבקש מכיוון שאני אומר בצורה מאוד ברורה, בלי המהלך של חברי הכנסת זה לא היה קורה, אפס סיכוי להעביר את זה במל"ג בלי הרצון שלכם, ואני חושב שעשיתם פה מהלך עצום ומשמעותי והמילואימניקים כולם יכירו תודה על הדבר הזה.

אני ביקשתי מהיושב-ראש שיעשה רוויזיה על ההחלטה במידה ותעבור, הרוויזיה שתחכה שהמל"ג אכן מסיים את כל ההחלטות שלו לפי הסיכומים, ואז כמובן החוק יכול להמשיך ולהתקדם, אבל זה בעצם אני אומר עוד פעם לזכותם של חברי הכנסת שבלעדיהם לא היינו מצליחים להגיע למקום הזה.

אני דרך אגב ברמה האישית חושב שזה צודק מאוד, דיברתי גם במל"ג וגם פה על הצורך לתת פטורים, אני מודה שהמל"ג התנגד ברמה המקצועית, כי לתפיסתו וזה כל הנושא של המעורבות באקדמיה, אבל בסוף בסוף כשאתה מסתכל מה נכון לעשות אני מסכים חד משמעית שנכון לעשות את זה, המל"ג היינו יכולים להיכנס לוויכוח מאוד ארוך וקשה שבעצם התנהל פה בוועדה בין הגורמים הרלוונטיים.

ויו"ר הוועדה שהיה מאוד נחוש.

אני מאוד שמח גם על יו"ר הוועדה, גם כל חברי הכנסת, גם קמל"ר, גם ור"ה, גם ור"מ, גם התאחדות הסטודנטים, כל הגורמים הרלוונטיים שיושבים פה גם מסביב לשולחן שהגיעו להסכמות, ואנחנו נעגן את זה היום בהחלטת מל"ג. אז רק לגבי הרוויזיה רציתי להעביר את הסיבה.

ולגבי חוק ההשתמטות יש איזה מילה? בכל זאת מילואימניקים זה צד אחד של המשוואה צריך גם לשמוע - -

נעמה, אם היית רצינית אז לא היית קוראת לזה כך, מכיוון שאת בוחרת ללכת לאמירה מזלזלת פוגענית.

אז איך לקרוא לזה? אני אומרת, בסוף כדי להגן על חיילי מילואים צריך גם לשמור עליהם כאוכלוסייה, להשאיר למה? זה פוצע את החברה. חוק העמקת אי השוויון בנטל.

אני אגיד דבר אחד שאני אומר מאחוריו, אני אומר לך בצורה מאוד ברורה וחשוב שתביני את זה, אנחנו היינו במציאות עד ה-6 לאוקטובר כשהצבא רצה צבא קטן.

נכון.

את לא צריכה לענות לכל מילה שאני אומר, אני הקשבתי לך – תקשיבי לי, זה הכול, ככה מנהלים שיח. תודה.

עד ה-6 לאוקטובר הצבא רצה צבא קטן. אני אגיד לך ממשרד החינוך, שאפילו במקרים שאנחנו עשינו ביקורות ומצאנו מקרים לא תקינים, לא נעשה מאמץ אמיתי לגייס, דרך אגב היה מאמץ לגייס בהתחלה נדמה לי סביב שנות 2015 כזה, ופתחו מסגרות והייתה התקדמות, באיזשהו שלב כשהצבא החליט שהוא הולך לצמצם, לקצר שירות הרבה מאוד מהלכים, הייתה איזה נטייה לא ללכת למקום הזה.

מה-7 לאוקטובר ברור לכולנו שהדבר הזה חייב להשתנות, הצבא רוצה לשנות את זה, החברה בישראל מבינה את זה, ואני אגיד לך דבר אחד, מה שהיה הוא לא שיהיה, אנחנו נראה חרדים מצטרפים לשירות, תודה רבה.

תודה.

תודה רבה. יאיר, מל"ג, בבקשה.

אני עמרי גולן מהלשכה המשפטית של המל"ג, לגבי סעיף הדיווח שהקריאו כאן בוועדה: סעיף 9 לחוק יסוד הסטודנט גם היום בנוסח הקיים מאפשר הקלה בתנאי קבלה לאוכלוסיות מסוימות והוא לא דורש דיווח על יישום, כמו כן אני לא מכיר אף דבר חקיקה, לא תקנות, לא כללים, לא חוק אחר בנושאים אחרים שהמל"ג עוסקת בהם שמחייבים דיווח למל"ג.

לכנסת, דיווח לכנסת.

הדיווח הוא למל"ג והמל"ג מדווחת לכנסת. למעשה הדיווח הוא כפול: אנחנו מקבלים דיווח מהמוסדות, ואנחנו מדווחים לכם מהמוסדות. המנגנון הזה לא מוכר לנו מאף דבר חקיקה אחר, ואנחנו גם לא רואים תוחלת לדבר הזה.

אבל בוועדות אחרות באין סוף נושאים, קבלת החלטות ורפורמות מדווחות שנים לוועדות, הדבר הזה מעוגן, שלא נדבר על דיווח לוועדה מה נעשה בתחום שהוחלט בוועדה ונחקק בוועדה, זה לא כזה חריג.

גם חוק זכויות הסטודנטים כולו נחקק בוועדה הזו.

יש מלא גופים שיש להם חובת דיווח לוועדות, וזה טוב שהמל"ג ידווח מידי פעם.

לא אבל רגע אני רוצה להגיד, אחרי שהוא יסיים אני אגיד עוד איזשהו משהו לגבי חובת הדיווח.

אין דבר חקיקה אחר שמחייב אותנו לדווח ולמוסדות לדווח לנו, יש לנו אגף פיקוח ואכיפה, יאיר תכף יסביר על הפעילות של האגף הזה ואיך הוא מבצע את עבודת האכיפה והדיווחים אליו למוסדות. יאיר בבקשה.

כעיקרון כשאנחנו מחליטים על בדיקה כלשהי אנחנו מפתיעים את המוסדות, אנחנו לא באים ובודקים רגע יש לנו בדיקה ובוא נעשה את הבדיקה הזאת, אנחנו לרוב מפתיעים אותם, הם לא יודעים מתי אנחנו נבדוק, מה אנחנו נבדוק, איך אנחנו נבדוק, אני יכול להופיע להם בקמפוס, אני יכול לשלוח להם מכתב דיווח, אני יכול להתקשר למרכז רישום שלהם.

זאת אומרת שאם יש איזשהו משהו שהם צריכים לדווח לי באופן שוטף אז מה יעזור? אני צריך להפתיע אותם, צריך להיות פה איזשהו אפקט הפתעה כדי שגם יהיה יעיל שאני אראה איזשהו משהו.

ויש סנקציות?

זה לא סנקציות זה אמצעי אכיפה ויש לנו גם אמצעי אכיפה.

אתם מתגמלים אותם בכסף?

כן נכון, יש אמצעי אכיפה, אנחנו העברנו לוועדה כאן כמה פעמים את הנוהל שלנו, הנוהל יש לנו הרבה מאוד סוגי אמצעי אכיפה שאנחנו יכולים לעשות, מסגירת תארים, הפסקת רישום, והפסקת רישום אנחנו השתמשנו בזה גם בשנים האחרונות.

יש מקרים שעשיתם את זה?

כן בר אילן, בקיץ האחרון אנחנו הפסקנו רישום בשתי תוכניות שלהם.

ומה עם הסטודנטים לרפואה שמבקשים מהם שנה נוספת? הסטודנטים לרפואה מבקשים מהם שנה נוספת בגלל שהם שירתו בצה"ל והגנו על כל אותם מרצים.

אני לא יודע על מה מדובר.

יש את זה עובדתית, הסטודנטים לרפואה שהיו במילואים במשך התקופה הזו ביקשו מהם שנה נוספת.

אני לא מכיר פנייה כזו.

את כנראה מדברת על אלה שלמדו בחו"ל ומאפשרים ללמוד בארץ.

לא לא זה לא מה שאני התכוונתי, אני התכוונתי לסטודנטים, קיבלתי תלונות מסטודנטים לרפואה בצפת שביקשו מהם אמרו להם, היות ולא הייתה עבודה מעשית כי אתם נמצאים בעזה, אתם תצטרכו לעשות שנה נוספת.

אני אשמח שתעבירו אלינו אנחנו לא מכירים את זה.

אין דבר כזה אני אשמח לבדוק כל מקרה, קטי את יודעת כבר שבדקנו, אשמח לטפל בכל תלונה כזאת, לא מכירה את זה.

חברי הכנסת, מישהו רוצה להתייחס?

אני סומך על עמרי, רק אני לא יודע כמה שנים הוא יהיה שם, אני סומך עליו.

יאיר, מה הבעיה פעם בשנה מגיעים לוועדת החינוך ומדווחים על משהו שעבר פה?

אין בעיה, אבל אני אומר שזה לא סותר.

לא סותר, זה לא סותר, הייתה אכיפה שוטפת ונחושה ומפתיעה - -

ואנחנו פיקוח פרלמנטרי.

- - ואנחנו פעם בשנה נדע שבוצעה המשימה, ואנחנו יכולים לבטל את זה יום אחד.

אבל יש לנו עשרות נושאים שגם קשורים אגב לחיילי מילואים, אנחנו עושים בדיקות על הכל.

כשקובעים משהו חדש ותקדימי, והחוק הזה חדש ותקדימי - - -

יאיר, הדבר הנכון הוא שברגע שיהיה את הדיון הזה של פיקוח פרלמנטרי, יוצגו גם שאר האלמנטים, גם יו"ר הוועדה יש לו את הדרג.

ואם אחרי שלוש שנים הכל טוב, גם תציעו תיקון חקיקה ונבטל את הדיווח, אבל בוא נדווח שלוש שנים נראה שהעסק עובד.

מה מפריע?

שוב אנחנו לא מצליחים להבין למה דווקא - - -

עמרי, אני אגיד לך למה: בשונה מההגדרות האחרות, אנחנו פה הלכנו על משהו שהוא באמת שונה לגמרי גם במהות שלו, מדובר פה על הוקרה על משהו מסוים ולא על קושי מסוים שיש לחייל לוחם כזה או אחר, ולכן חשוב לוועדה לקבל את הנתונים על ביצוע החוק, זהו.

במיוחד חוק חדש ובמיוחד שיש בו אלמנטים חדשניים שהם משמעותיים, אנחנו רואים בזה כוח, לא בעיה.

גם לאוכלוסיות נוספות, הדיווח יהיה גם לגבי אותם אוכלוסיות נוספות?

אדוני היושב-ראש, התחלתי את ההערה לגבי לימודי הרפואה, אבל אני רוצה פשוט לפנות אליכם למל"ג שזה חשוב מאוד: בואו נדבר על סטודנטים לרפואה, אני יודעת על כמה אני אעביר אלייך בשמחה רבה תלונות של סטודנטים לרפואה שחזרו ואמרו להם, אתם צריכים להישאר שנה נוספת כי לא עשיתם מספיק שעות סטאז', עכשיו בוא נדבר על הקבלה.

סטאז' זה משרד הבריאות וזה בסיום הלימודים, זה לא קשור למל"ג.

אוקי, קיבלתי תשובה, תודה. בוא נדבר כך על סטודנטים שרוצים להתקבל השנה ללימודי הרפואה, אני מדברת על שנת הלימודים הבאה, הם צריכים ללמוד לפסיכומטרי - - -

אז דיברנו על זה.

תחוקקו את החוק תהיה לנו הסמכה לתת אנחנו - - -

קטי דיברנו על זה בוועדה הקודמת וקיבלנו תשובות, הגענו להבנה עם מל"ג ועם ור"ה שבתוכנית ארבע שנתי תהיה הקלה עד לאוגוסט למילואים ולנשות המילואים.

בארבע שנתי פרסמנו, שש שנתי ההרשמה מסתיימת באפריל וברגע שהחקיקה הזאת תעבור - - -

וזה תלוי בחקיקה.

כן, אבל אנחנו יוצאים לפגרה, אדוני היושב-ראש.

החקיקה הזאת עוברת במושב הזה קטי.

אני מדברת על התיקון.

אבל אנחנו מעבירים את זה, זה תלוי אם אנחנו ניתן פה הקלות בהעדפה בקבלה - - -

זה לא הגיוני שאוכלוסיות מסוימות יש להם הקלות והטבות והם אפילו לא בלחימה, ולעומת זאת החיילים שלנו צריכים לסבול. זה לא נורמלי.

אז אני מסביר לך, אנחנו נעביר את החקיקה הזו בעזרת השם עוד השבוע, וניתן להם את האפשרות לבוא ולתת את ההקלות האלה.

אדוני היושב ראש אני יכולה להגיד משפט אחד?

כן בבקשה.

תשמעו אנשים, להתקבל לרפואה אנחנו יודעים כמה זה קשה בארץ, יש את מבחן פסיכומטרי, יש את מבחן המרק"ם שאני מכירה כאימא לרופא.

אז אני באה ואומרת את זה, יש אנשים שמשרתים במילואים, ועכשיו מבחן הפסיכומטרי לא כל שבוע, פעם בכמה חודשים, אם פספסו את המועד הזה מחכה להם עוד מועד, להתקבל גם ב-30 לאפריל נסגר, לא יכול להיות שנחכה לחקיקה של חברתי שעושה יום ולילה.

לא, חקיקה שעכשיו נידונה פה.

לא אני מדברת על קבלה, להתקבל, איך זה יכול להיות שאנשים יפספסו את זה.

חבר'ה אנחנו יושבים פה כבר חודשיים על החוק הזה, עברנו פה תלאות, עם הצבא, עם הסטודנטים ועם המל"ג, אם אנחנו לא נעביר את זה, אבל קטי אנחנו חייבים להעביר את זה עד סוף השבוע הזה.

ברור שנעביר את זה. אני גם חתומה על זה, נשמה.

נכון אני יודע.

אבל יש לך ציבור של סטודנטים לרפואה שזועק לעזרה.

אז זה בחוק הזה. להיפך עזרו לסטודנטים שלומדים בחו"ל להיכנס לאוניברסיטאות בארץ, בדיוק הפוך.

מעולה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לשני דברים. קודם כול, חברותיי קטי שטרית ומלקו צגה אתן מזכירות בצדק את נושא הסטודנטים לרפואה, אנחנו צריכים לטפל בו, אני רק אומר הנושא הזה מטופל אני חושב קודם כל פרטנית, כי יש 100 ומשהו סטודנטים כאלה, כרגע אנחנו עוסקים בשמות שלהם ואני יודע ומשתף אתכם שיש לנו התחייבות מהמל"ג לעיסוק אחד אחד פרטני בכל אחד, כולל כאלה שיגיעו.

דבר שני, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך באמת על העיסוק בחוק החשוב הזה, ולך לומר היועצת המשפטית, תראי זה לא קל כשאנחנו שומעים ממך על סוגיית אי עמידה בכללי השוויון, אני אפילו לא אשתמש במילה אפליה, יחד עם זאת אני גם לא בעד בכל מקרה לעשות תיעדוף אוטומטי, אבל במקרה הזה יש קשר ישיר בין סיבה לתוצאה.

כלומר כאשר אדם משרת או משרת את המדינה, נפגעים הרבה מאוד מתנאי הפתיחה שלו, ולכן בעיניי בחרנו כאן בחקיקה שהיא מידתית, היא לא מגזימה לאיזשהו צד, ויחד עם זאת היא נותנת את ההוקרה ובעיקר את הדאגה לאוכלוסייה גדולה שזקוקה לעזרתנו היום במדינה, היות והיא גם עוברת ומוגבלת בזמן עם אפשרויות הארכה, היא לא הופכת אותם למגזר למרות שאני מאחל לנו, מבחינת התיעדוף שהיא נותנת, היא לא נותנת תיעדוף ואני מאחל לנו שלא נזדקק לה יותר מהזמן שהיא קבועה.

משרד המשפטים בבקשה.

אם אפשר להגיד במשפט, בהמשך לעמדות שהובאו על ידינו בדיונים הקודמים, אני מבקשת להצטרף לדברים שהובאו על ידי היועצת המשפטית לוועדה, יש כאן שתי הצעות שמונחות לפני הוועדה במשולב בסדר? הצעה אחת היא הצעה להוראת שעה, שהיא באמת כמו שאמר חבר הכנסת, יוצרת את הזיקה בין השירות לבין אותו קושי שנוצר ואותו חיסרון, ובעצם נועדה לגשר והיא נותנת את אותה העדפה בקבלה והיא אותה הוראת שעה.

הקושי המשפטי שאותו הציגה היועצת המשפטית ושאותו גם אנחנו הצגנו בדיונים הקודמים, לא התמקד בהוראת השעה אלא התמקד בהוראת הקבע אשר אינה מתייחסת לאותו קשר סיבתי שעליו דיבר חבר הכנסת, וגם אינה מתמקדת במשרתים באופן כללי, אלא אך ורק מתייחסת ללוחמים.

והקושי המשפטי שדיברנו עליו הוא קושי משפטי בהיבטי שוויון, בגלל העדפה גורפת במשאב מוגבל, אם אפשר גברתי רק להשלים את דברי, בגלל שמדובר כאן בהעדפה גורפת במשאב מוגבל, שאגב דרך אגב יוצרת גם קושי גם בתוך קבוצת המשרתים, היא בעצם ניתנת אך ורק ללוחמים ולא למשרתים אחרים, שדרך אגב אולי גם רצו להיות לוחמים ולא יכלו מטעמים שונים.

לא עושים שירות אינטנסיבי מאוד.

ויכול להיות שמסיבות שונות, אולי רפואיות, אולי כי לא ניתנה להם הזדמנות, ולכן חשבנו שיש מקום להסתכל הסתכלות רחבה יותר כוללת על הסוגייה הזאת, גם לבחון דרכים נוספות לתת פתרונות לתכלית החשובה הזאת של הוקרת הלוחמים, וגם לתת פתרונות לרבות הוראת השעה הזאת ופתרונות אחרים להוקרה אבל לא בדרך של העדפה גורפת להוקרה.

טוב, דנו בזה מספר פעמים במספר דיונים, והוועדה אכן לאחר שיקול דעת והתייעצות עם חברי כנסת הוחלט להביא את זה כהוראת קבע.

עוד מישהו רוצה להתייחס? בקצרה בבקשה אלחנן.

קודם כל תודה רבה כמובן יושב-ראש הוועדה ולחברי הכנסת. אני אגיד בסופו של דבר זה צורת הסתכלות, אני רואה את ההצעה הזו דווקא כלא פוגעת בשוויון אלה כמקדמת שוויון, כי אם בסופו של דבר סטודנטים נתנו את מרבית זמנם והקדישו עבור המדינה פרק זמן של לפחות שלוש שנים, אז יש להם פער שוויון אל מול אוכלוסיות אחרות שלא התגייסו בתקופה הזו.

ולכן ההסתכלות שלי היא שההצעה הזו מקדמת שוויון ולא פוגעת בשוויון, כי בסופו של דבר זה נועד בשביל לשרת ולסייע לאותם אנשים ששירתו את מדינת ישראל, והם מגיעים עכשיו בפער נמוך יותר- -

אני מציעה שתקשיבו לו באמת אני מציעה שתקשיבו לו, הוא אומר דברים חכמים מאוד באמת והוא מייצג את הסטודנטים.

אנחנו פה 40 שעות איתו כבר.

נשמה אתם מדברים עכשיו, הוא מדבר הוא מייצג ציבור רחב מאוד.

הוא כבר השתלט לי על המשרד.

טוב מאוד אנחנו כולנו לרגלייך.

קטי, אני מתעורר בלילה מהקול של אלחנן, את אומרת לי לשמוע אותו?

אני כל פעם נהנית לשמוע אותו מחדש.

טוב אז אני לא אכביר במילים, אני רק אגיד בשורה התחתונה שוב בהסתכלות שלי, זו הצעה שמקדמת שוויון ולא פוגעת בשוויון.

נקודה שניה יו"ר הוועדה התייחסנו לזה גם בוועדה הקודמת, חשוב שכל הנושא של משרתי הקבע בהטבות שניתנות, היום החוק מתייחס רק למשרתי מילואים, וגם ההטבות וההתאמות שאנחנו רוצים לקיים עכשיו, אז נגענו בזה שנצטרך להתאים את החוק גם למשרתי הקבע, אז חשוב שלפני ונשות הקבע כמובן, אז חשוב שהצעה הזו לפני שהיא מגיעה לקריאה שנייה שלישית, שיהיה גם את התיקון הנקודתי הזה, כדי שנוכל להתאים את ההטבות עכשיו בזמן המלחמה גם למשרתי הקבע וכמובן לבני ובנות זוגם.

אז אני אגיד לך, התחלנו לדון בזה בנושא של קבע ונשות קבע, להתחיל לנגוע בזה עכשיו הווה אומר שאני מעכב את החקיקה בעוד כנראה עוד כמה שבועות ולא נצליח להעביר את זה במושב הזה, ולכן מה שאני מציע זה שאנחנו נעביר את החקיקה כפי שהיא ונמשיך לדון במקביל על הנושא של אנשי קבע ונשות קבע כדי לא לעכב את החקיקה.

חבר הכנסת אלמוג כהן בבקשה.

שלום לכולם. ראשית באמת אני מברך על הצעת החוק החשובה הזו. ואני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן, בסוף אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר, בסוף בסדר העדיפויות הלאומי שלנו אנחנו יצרנו אפליה – שלא במתכוון, או שבמתכוון – אבל בסוף האפליה כאן היא מאוד ברורה ועיקרה היא שמי שתורם יותר משופה פחות. ככה זה עובד היום. קרי שאוכלוסיות שאינן משרתות בצבא בכלל, יוצרות פער מאוד משמעותי הן ברמה הלימודית, הן ברמה הערכית, הן ברמה האזרחית ומה שהיא מקבלת ממדינת ישראל. לכן כפי שאמר חברי ואני לגמרי מחזק אותך, החוק הזה לא יוצר אפליה; ההיפך – הוא יוצר שוויון, מפני שהפער הוא פער קיים ולא ניתן להתעלם ממנו, ואם נתעלם ממנו נמשיך להנציח אותו.

ובאותה נשימה לכם אחינו הסטודנטים היקרים, אתם הוכחתם אתם מוכיחים גם כעת בעודנו מדברים, את היכולת שלכם להחזיק מדינה, להחזיק מדינה שלמה, ועל כך באמת כולנו מוקירים, כולנו מכירים, ובעיקר בעיקר נעשה הכל כדי לאפשר לכם את השוויון המאוד בסיסי וההגיוני הזה.

ואדוני היושב-ראש, באמת חשוב שזה קורה, כל חבריי חברי הכנסת שבאמת נלחמו על הדבר הזה, בעיניי זה תיקון של עוול של שנים רבות, וללכת עם זה בכל הכוח כן, אנחנו יודעים שלעיתים יש דרך שהיא קצת עקלקלה וקצת מלאת מהמורות, לא לוותר פשוט לא לוותר על הדבר הזה, אם לא נתקן את זה עכשיו ככל שהשנים עוברות זה פשוט הפערים רק גדלים, אז כל הכבוד לכם תודה, תודה אדוני היושב-ראש.

טוב, ברשותכם, חבריי: אני רוצה קודם כול לומר תודה רבה למל"ג, ור"ה, ור"מ, באמת על ההשתדלות ועל הרצון לבוא ולקדם את החקיקה הזאת ואת ההטבות לאנשי המילואים.

תודה לבני, קמל"ר. האוצר תכף – אני צריך לסגור איתם משהו לפני שאני מודה להם. אני מודה לאלחנן מההתאחדות שייצגו את הסטודנטים נאמנה, ליוזמי הצעות החוק, קודם כול הצעת החוק הממשלתית שקידם יו"ר המל"ג השר קיש, וכמובן הצעת החוק של קינלי ושל מיכאל ואנוכי שחתומים עליה מעל 85 חברי כנסת. ואני באמת רוצה לברך ולהודות גם לייעוץ המשפטי, משרדי הממשלה.

נפלה בידינו הזכות לבוא ולהוקיר את הלוחמים שלנו, אני מחזק את ידי חברי הוועדה שבאמת כולם ללא יוצא מן הכלל, דחפו כדי שאנחנו בסוף נצליח להגיע לחוק טוב, מאוזן, והכי חשוב שבסוף הצלחנו להגיע להסכמות רחבות מאוד, באמת זה לא זה לא היה מובן מאליו.

אני רוצה שוב להודות למוסדות, לנציגי האקדמיות באמת שעשו בחודשים האחרונים עבודה נהדרת, ואני חושב שההסכמות הרחבות שהגענו אליהם עכשיו ייתנו עוד רובד גדול מאוד למשרתי המילואים ולנשות אנשי המילואים.

לפני שאנחנו נעבור להצבעה אני רוצה רק להיות סגור, נציג האוצר נעם, אני רק רוצה לראות שאנחנו סגורים על הסיפור הזה שלגבי קרן הסיוע, אכן יהיה תוספת של 30 מיליון ש"ח לשנה, שלא יבוא למרות הקיצוץ של 150 מיליון לות"ת, לא תהיה פגיעה בקרן הסיוע אלא הפוך, תהיה תוספת של 30 מיליון לשנה הזאת ו-30 מיליון לשנה הבאה, אני אכן רוצה שתאשרו את זה ואז נוכל להודות לכם בלב שלם.

אבל זה לא בתוספת, זה 30 מיליון שהורדתם.

לא לא אבל הורידו, יש קיצוץ של 150 מיליון, אני רוצה להיות בטוח.

יש קיצוץ של 150 מיליון 5.5%, זה לא משנה שעברה.

לא של השנה, יש פלט חדש.

פלט חדש שהיה בתקציב 2024 החדש, של 5.5%, 5.5% מהתקציב הלא קשיח זה בערך 30% מתקציב ות"ת, זה יוצא 150 מיליון שאמור להתפרס על כלל התקציב, ואני אדבר גם בשם ות"ת, גם נמצא פה נציג ות"ת יוסי סבג, שאנחנו סגרנו, הקיצוץ הזה הוא לא יהיה מהתוספת שהובטחה לקרן הסיוע, כלומר לא רק שקרן הסיוע לא יהיה קיצוץ ב-120 מיליון הקיימים, אלא תהיה תוספת של 30 מיליון בשנה.

אוקי, עכשיו אני יכול להודות לכם בלב שלם, באמת זה גם הייתה עבודה לא פשוטה, ונעם תודה רבה על ההשתדלות ועל בסוף הדברים גם לפרוטוקול שהדברים יירשמו שלא שילכו לטיול בטעות.

כן מיכאל בבקשה, ואנחנו עוברים להצבעה.

את כל התודות אמרת. אבל אני רוצה להודות לך על הנהגת התהליך המורכב הזה של חקיקה פרטית שהבאנו, שאתה המוביל שלה ביחד איתי, החוק של קינלי שמוזג ואז חקיקה ממשלתית שהצטרפה, ובכלל הכל ישב על סעיף קטן של קרן סיוע של משרד הביטחון, שהם די התעצבנו שלא התקדמנו מהר עם הסעיף הקטן, אבל גם הוא יבוא על המוגמר וייכלל בחוק.

אבל עשינו דבר גדול ועצום בהיקפים חסרי תקדים שוויוני והגון, עם המידתיות, גם היה פה מתוח ומורכב וערכים של הוקרת הלוחם והוקרת אנשי המילואים, וזמן מלחמה ומה עושים במלחמה, מול חופש אקדמי מול סמכות של מוסדות, עלינו לטונים ענקיים, הגענו לפשרה והסכמות.

כל הבית הזה תומך בדבר הזה, 85 ח"כים חתמו אבל עוד 15, 20 שרים הם ח"כים שלא יכולים לחתום, מעל 100 ח"כים תמכו בחוק הזה ואנחנו מביאים אותו לידי סיום, ואני רוצה להצדיע לכולם לכל הגופים, לא אפרט, תודה רבה לכם על הסבלנות, ואנחנו יוצאים היום בבשורה אמיתית מפורטת על טבלאות שהמל"ג יציג תוך יום יומיים, והדבר הזה משמעותי, תודה לכולם.

תודה רבה.

ממש משפט קטן, שכל הזמן אנחנו שומעים בחוץ על שיסוע ופילוג, והנה הוכחה באמת החוק הזה הוכחה שמימין ומשמאל ואין כאן ואין שם, כולם ביחד בלי יוצא מן הכלל בעד החוק בעד להצדיע למילואימניקים ולבני המשפחות שלהם, וזה ממש באמת מחמם את הלב בתקופה כל כך קשה, אור מעט אור זה הרבה אור, נותן לכולנו תקווה ובעזרת השם נעשה ונצליח.

תודה רבה.

ברשותכם, אנחנו נעבור להצבעה להצעת חוק לסיוע לסטודנטים ששירתו במילואים (תיקוני חקיקה והוראת שעה), התשפ"ד-2024- 1349/25, התמזגו אליה הצעת חוק של חבר הכנסת משה טור פז 4144/25 והצעת החוק של חבר הכנסת מיכאל ביטון 1645/25, לקריאה שניה ושלישית.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

החוק אושר

פה אחד.

אני קובע שהצעת החוק עברה לקריאה שנייה ושלישית, ותעבור לוועדה.

ברשותכם אני מגיש רוויזיה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:21.