פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
26/03/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 54
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ט"ז באדר ב' התשפ"ד (26 במרץ 2024), שעה 9:05

1. הסיכון להיפגעות ילדים עקב העלייה במספר כלי הנשק שבידי הציבור
2. הדוח שנתי של ארגון בטרם לבטיחות ילדים

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון
מיכל שיר סגמן
עאידה תומא סלימאן

ואליד אלהואשלה
סימון דוידסון
יואב סגלוביץ'
יוסף עטאונה

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתית במוסדות חינוך, משרד החינוך

דניאל בריינר - מנהל תחום רישוי חברות אבטחה, המשרד לביטחון לאומי

דוד בבלי - עו"ד, יועץ השר, המשרד לביטחון לאומי

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשל, משרד הבריאות

מריה רבינוביץ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מירב רפאלי - הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אורלי סילבינגר - מנכ"לית, בטרם - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים

ד"ר אביעד אגם - מנהל מחלקת מחקר, בטרם - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים

עינת שגיא אלפסה - מנהלת אגף קשרי חוץ וממשל, בטרם - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, ארגון נעמת

מירית שרעבי-לביא - עו"ד, המכון הישראלי לדמוקרטיה

איציק ציפורט - יו"ר, העמותה לתרבות הנשק בישראל

גליה יהב - נציגה, מועצת התלמידים ונוער הארצית

תמי סלע

תמי ברנע

א.ב. חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

1. הסיכון להיפגעות ילדים עקב העלייה במספר כלי הנשק שבידי הציבור
2. הדוח שנתי של ארגון בטרם לבטיחות ילדים

בוקר טוב לכל הנוכחים, אנחנו היום נדון בנושא של בטיחות של ילדים באופן כללי, ומשם אנחנו נגזור בדיון רחב את הנושא של הסיכון בהיפגעות ילדים, ובטיחות ילדים לאור הריבוי של כלי הנשק בידי הציבור בעקבות ה-7 באוקטובר.

יש לנו מצגת של בטרם. אורלי המנכ"לית, שלום לך, בוקר טוב. קודם כל אני חייב לפרגן לכם שאני משתמש הרבה בדוחות שלכם. הדוחות שלכם מאוד חשובים. לא תמיד יש תפוצה רחבה או דיון בנושא של הדוחות, אבל אני חושב שהמקום שלנו פה בוועדה זה להציג את הדוחות, להפיץ אותם ולבקש התייחסות מכל הגורמים הנוגעים בדבר בכלל, ומשרדי הממשלה בפרט. בעבר, לפני שהייתי בכנסת השתמשתי גם בדוחות שלכם בנושא של תאונות דרכים, בטיחות בדרכים וכך הלאה, ויותר מאוחר בבתי ספר, והנה יש לכם את הבמה היום, אז נתחיל עם מצגת שלכם.

בבקשה, אורלי.

בוקר טוב לך, כבוד יושב-ראש הוועדה, בוקר טוב לכל הנכבדים שהגיעו לפה. הדוח לאומה, דוח תמונת מצב - היפגעות הילדים בישראל, אני רוצה לקחת אתכם הרבה שנים אחורנית. כמו שאנחנו יודעים הרבה דברים ממקורות בין-לאומיים, אז גם הדוח הזה הוא דוח שנעשה בארצות הברית מידי שנה, נקרא report to the nations, ובאמת המטרה שלו היא לתת תמונת מצב על היפגעות הילדים בישראל. אחרי שפגשנו בו ב-2001 בארצות הברית, עברנו על כלל הנתונים שקיימים במדינת ישראל. אני חייבת להגיד שמהרגע הראשון השותף המוביל של המהלך הזה זה משרד הבריאות, נמצאת פה זהבה מולנו, והלמ"ס. חברו כל הנתונים יחדיו. ב-2004 יצא הדוח הראשון שהמטרות שלו הן רבות, קודם כל לתת תמונת מצב למה שקורה עכשיו.

הדבר השני זה לסקור מגמות, איפה יש עלייה בהיפגעות, איפה יש ירידה בהיפגעות, איפה צריך להתמקד בגילאים מסוימים, באוכלוסיות סיכון מסוימות. הדוח הזה אמור להיות גם כלי בידי קובעי מדיניות, וכמו שאתה אמרת, אלי, כקובע מדיניות אתה השתמשת בו לאנשי מקצוע כדי למקד את העשייה שלהם למען המניעה. מה שאנחנו רואים באופן קונסיסטנטי לאורך השנים, ככל שיש יותר עבודה, ככל שיש עשייה יותר שיטתית עם יותר גורמים, התמקדות בגורמי סיכון שונים, ככה הירידה בהיפגעות ותמותה של ילדים נמצאת באופן קונסיסטנטי. הדוח הזה נערך לאורך שנים. אנחנו מוציאים אותו אחת לשלוש שנים והמטרה שלו זה שהנושא הזה לא ירד מסדר-היום הציבורי ויישאר שם כדי לעסוק במניעה.

הדבר השני שמאוד חשוב לי לציין זה שהדוח הזה הוגש לשר הבריאות לפני מספר שבועות. משרד הבריאות הוא המשרד הממשלתי שמוביל את התוכנית הלאומית שחברים בה מספר לא מבוטל של משרדי ממשלה. הנתונים שיוצגו פה היום והמגמות יהיו כלי בידי כולכם לעשות את השינוי המיוחל. בהמשך לדוח הזה כדי להשלים את תמונת המצב, אנחנו בעצם ערכנו דוח נוסף, מחקר נוסף שהוא המשמעויות הכלכליות שמעבר לסבל, מעבר לכאב, להבין מה עולה לנו כל שנה. אתם תופתעו מהמספרים המאוד משמעותיים של העלות הכלכלית. תעבור שנה, 1 בינואר יגיע, הכסף ילך לפח. מניסיון שאנחנו יודעים לומר בעולם, עבודה על מניעה הרבה יותר זולה מעבודה על טיפול, לאין שיעור, והחיבור בין המספרים הקשים לבין העלויות הוא קריטי.

החלק השני של הדיון היום יעסוק בנושא כלי הנשק. אני רוצה לומר שדוח בטרם לאומה הוא דוח שסוקר מגמות אחורנית. התפקיד שאנחנו לוקחים לעצמנו כולנו יחד בחדר הזה בראשות יושב-ראש הוועדה, ותודה לחברי הכנסת הנכבדים שהגיעו, זה לזהות דברים שמתחילים בצורה שעלולה להפוך למגמת עלייה, לתפוס אותם כשהם עוד קטנים. הנושא של כלי נשק שנמצא כרגע כצו השעה, אסור שנקבל אותו רק כצו השעה, אלא שננהג באחריות ובזהירות כדי שלא נשב פה בעוד שלוש שנים ונספר על עלייה בהיפגעות של ילדים כתוצאה מתאונות נשק. הנושאים האלה קשורים אחד בשני ותודה לכם על הזכות להציג. תודה לנציגי הממשלה שאיתנו כבר שנים רבות. התוצאה הזאת שאתם תיראו היום, של ירידה, היא לא תוצאה של ארגון בטרם, חברים. היא תוצאה של שותפות מאוד אמיצה שצריכה להימשך וצריכה להתגבר. תודה.

בבקשה.

ד"ר אביעד אגם, מנהל מחלקת המחקר בארגון בטרם. אני אציג את המצגת.

(הצגת מצגת)

מטרות הדוח, אורלי כבר הציגה. אני אציג בקצרה את בסיסי הנתונים ששימשו עבור הדוח הזה. נתוני תמותה נלקחים גם מדיווחי תעודות הפטירה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גם ממאגר מבוסס על תקשורת של ארגון בטרם. נתוני אשפוז אנחנו מקבלים ממשרד הבריאות וממכון גרטנר. נתוני פניות למיון גם ממשרד הבריאות, ואנחנו גם מקיימים השוואות בין-לאומיות על בסיס נתונים של ארגון הבריאות העולמי.

קצת היילייטס, עיקרי הנתונים שעולים מהדוח. בכל שנה בממוצע נהרגים 119 ילדים עקב תאונות בלתי מכוונות. זה שווה ערך לארבע כיתות מלאות של ילדים שמתות בכל שנה. זו ירידה לעומת הדוח הקודם שעמד על 124 ילדים בכל שנה בממוצע, ועדיין המספר הוא מחריד וגבוה. בכל שנה 25,000 ילדים מאושפזים עקב היפגעות בלתי מכוונת. גם זו ירידה מ-26,000 מקרים בכל שנה בדוח הקודם. בכל שנה 186,000 ילדים נכנסים למיון עקב היפגעות בלתי מכוונת.

כשאנחנו משווים מגמות לאורך זמן אפשר לראות מגמת ירידה מאוד ברורה משנת 2011 ועד מועד פרסום הדוח. יש ירידה של 33% בשיעורי התמותה, ירידה של 24% בשיעורי האשפוז ו-23% בשיעורי המיון. יש ירידה ועדיין המספרים הם גבוהים כמו שראיתם. בהשוואות בין-לאומיות אנחנו רואים שישראל במקום לא טוב באמצע.

זה למרות העלייה גם באוכלוסיית הילדים.

זה מנורמל לאוכלוסייה. כשאנחנו משווים את ישראל למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת במקום ה-18 בשיעורי תמותת ילדים ל-100,000 מקרים, מתוך 35 מדינות, בדיוק נקודת האמצע.

ירידה בדירוג שלה.

כן, ישראל בדוח הקודם הייתה מדורגת במקום ה-21 כשהיום היא במקום ה-18 מתוך כלל מדינות ה-OECD, ועדיין שיעור התמותה בישראל הוא גבוה משיעור התמותה המשוקלל של ה- OECD שעומד על 2.19 מקרים לכל 100,000 ילדים לעומת 2.46 מקרים לכל 100,000 ילדים בישראל.

יש פילוח לפי אוכלוסיות?

אנחנו נגיע לזה, בוודאי.

כשמסתכלים על הסיבות שבגינן ילדים נפגעים, אפשר לראות שבאופן כללי יש ירידה ברוב סיבות ההיפגעות – תאונות דרכים, חנק. יש ירידה בין התקופה המוקדמת לתקופה המאוחרת. התקופה המוקדמת היא העמודות בצבע טורקיז. התקופה המאוחרת זה הכתום. שתי סיבות היפגעות עולות בשנים האחרונות, אחת זה טביעה. יש עלייה בתמותת ילדים עקב טביעות, ויש עלייה בתמותת ילדים עקב תאונות בגלגלים קטנים, אופניים וקורקינטים שזה נובע בעיקר מעלייה בתאונות באופניים וקורקינטים חשמליים. הטביעה נובעת בעיקר מטביעות בבריכות ביתיות ובצימרים.

ובחופים לא מוכרזים.

דווקא בחופים יש ירידה.

בחופים לא מוכרזים.

אוקיי.

שמי רותם זהבי, משרד החינוך. העלייה הגדולה הייתה מאסון צפית. עשרה נערים, ילדים. זה מה שהעלה ב-2018 את הרף.

זה לא רק מזה, רותם. באותה שנה היו 38 מקרי טביעות שמתוכם תשעה הם מתחת לגיל 18 באסון צפית. העלייה הגדולה שאנחנו רואים זה בטביעות בבריכות ביתיות לפעוטות מתחת לגיל ארבע. אסון צפית השפיע, אבל זה לא רק זה.

תודה.

יש לי בקשה. כל מי שמדבר, פשוט שיאמר את שמו כדי שהדברים יכנסו לפרוטוקול, ותודה רבה לחברי הכנסת שהגיעו.

הטביעות, חשוב לציין, הן קורות בעיקר בגילאי תשע ומטה. רוב גדול יותר לגילאי ארבע ומטה.

כשמסתכלים על פילוח גילאים של היפגעות באופן כללי אפשר לראות שהקבוצה השכיחה ביותר או הקבוצה עם שיעור התמותה הגבוה ביותר היא גילאים 15 עד 17. אפשר לראות את זה בעמותה הכתומה למטה. כל שורה מייצגת קבוצת גיל. שיעורי תמותה גבוהים גם בגילאי שנה ושנה עד ארבע. בגילאים בין חמש ל-14 שיעורי התמותה הם נמוכים יותר.

כשבוחנים את הנתונים לפי אשכולות כלכליים-חברתיים, לא מפתיע כמו תמיד, כמו בהרבה סעיפים גם פה העניים יותר נפגעים יותר. זה תמיד המצב בכל קטגוריה שבוחנים. גם פה אפשר לראות ששיעור התמותה באשכולות הגבוהים הוא 0.9 מקרים לכל 100,000 ילדים לעומת 3.4 מקרים לכל 100,000 ילדים באשכולות הכלכליים-החברתיים הנמוכים. זה פי ארבע יותר. בין האשכולות הנמוכים לאשכולות הבינוניים יש הפרש שהוא פי 2. שיעורי התמותה באשכולות שש עד שבע עומדים על 1.9 ל-100,000 ילדים.

סליחה, יש לי שאלה. בכל הנתונים שאתה מציג אתה מתייחס לילדים באיזה גיל?

לידה עד 18.

בשקף הזה אנחנו רואים את החלק היחסי של ילדים ערבים באוכלוסיית ילדי ישראל. הם מהווים 25% מאוכלוסיית ילדי ישראל, אבל מהווים הרבה יותר מכך בכל דרגת חומרה של היפגעות. הם מהווים 46% ממקרי תמותת ילדים עקב היפגעות בלתי מכוונת, 50% מבין הפצועים האנוש ו-42% מבין הפצועים קשה. בכל הקבוצות שמוצגות פה באופן כללי החלק היחסי של הערבים הוא גבוה יותר מאשר חלקם היחסי באוכלוסייה. הסיכוי של ילד ערבי למות מהיפגעות בלתי מכוונת גבוה פי 3.5 מהסיכוי של ילד יהודי.

רק השבוע בטמרה בן 16 נהרג מירי.

כשאנחנו נכנסים אל תוך החברה הערבית ומפצלים אותה לתת קבוצות, אפשר לראות שהחברה הבדואית בנגב מציגה את שיעורי התמותה הגבוהים ביותר, 15.4 מקרים לכל 100,000 ילדים. זה שיעור מטורף, גבוה פי 4 מילד בחברה הכללית בישראל.

זה רק מתאונות או תמותה כללית?

זה רק מתאונות בלתי מכוונות, כשמתוך זה אחד מכל ארבעה מקרים של ילד שנהרג מהיפגעות בלתי מכוונת בחברה הבדואית בדרום הוא עקב דריסה בחצר הבית. אנחנו נמצאים בקשר עם הרלב"ד בנושא הזה ויש לנו שיתוף פעולה באופן כללי שכולל גם את הנושא הזה. אנחנו עדיין מחכים לתקצוב מתקציב 550 שטרם אושר.

בחברה החרדית אפשר לראות ששיעורי התמותה הם גבוהים יותר מאשר בחברה היהודית הכללית בישראל. ביישובים עם רוב חרדי יש 2.9 מקרים לכל 100,000 ילדים לעומת 2.3 מקרים ביישובים יהודיים ללא רוב חרדי. יש צמצום פער שנגרם מכך שבני נוער חרדים נפגעים פחות מאשר בני נוער שאינם חרדים, ובגילאים הנמוכים יותר, במיוחד בגילאי לידה עד ארבע יש שיעורי תמותה גבוהים מאוד בחברה החרדית.

שנובעים בטח מתאונות בית.

רק תאונות בבית.

לכל הנתונים שהצגנו כמו שאורלי אמרה, יש משמעויות כלכליות רחבות מאוד ומשמעותיות מאוד. במחקר שאנחנו ערכנו בשיתוף עם הכלכלן נדב כספי מחברת נאמברזון, ניסה לכמת את העלות של היפגעות ילדים בלתי מכוונת בישראל. יש מרכיבים רבים, אנחנו לא ניכנס לכל המרכיבים האלו, לא נפרט אותם. יש עלויות רבות להיפגעות בלתי מכוונת. אנחנו לוקחים בחשבון הוצאות רפואיות, ירידה בתפוקה הן של ההורים והמלווים והן פוטנציאל אובדן הפריון העתידי של ילד שנפגע, וגם של ירידה ברווחה.

אלה מאגרי הנתונים ששימשו לחישוב הזה – גם נתוני מיון ואשפוז, גם נתוני שיקום, גם נתוני תמותה, נתונים של הביטוח הלאומי, משרד הבריאות, תקדימים משפטיים ונוהל פרט של משרד התחבורה. זה הפילוח. השורה התחתונה היא שאנחנו מעריכים שעלות ההיפגעות של ילדים למשק הישראלי היא 3.57 מיליארד שקלים בשנה, שמהווים 0.2% מהתוצר הלאומי. רוב העלות הזאת נובעת מנכות - 40%, ומוות -35%. צריך לקחת בחשבון שזאת הערכת חסר. לא השגנו את כל בסיסי הנתונים שיכולים לעמוד בבסיס החישוב הזה ולכן העלות האמיתית תהיה גבוהה יותר. המספרים שמוצגים מבוססים על נתוני שנת 2019 שהיא שנה לפני הקורונה.

איך אתה מחשב ילד הרוג, כמה הוא עולה?

יש לנו פירוט. אני אוכל להציג. אנחנו לוקחים את אובדן הפריון, את אובדן ההכנסה, כל מה שהוא היה יכול ליצור למדינה כעובד אקטיבי, הנזק שנגרם למשפחה כולל טיפול נפשי. יש פה הרבה סעיפים שנכנסים לחישוב הזה. הנתונים מבוססים על נתוני שנת 2019 שזה שנה לפני הקורונה, כי רצינו להפחית את ההשפעה של נסיבות חיצוניות, והם מנורמלים למחירי 2024.

כשמסתכלים קצת יותר לתוך הקטגוריות אפשר לראות שרוב העלות נגרם מהיפגעות של ילדים בגילאי לידה עד ארבע. אשכול כלכליים-חברתיים, גם כאן הם מאוד משמעותיים. 49% מהעלות היא עקב היפגעות של ילדים מהאשכולות הנמוכים, ו-42% מהעלות נגרמים כתוצאה מתאונות דרכים. זהו, תודה רבה.

תודה רבה.

לפני שנמשיך הלאה אני רוצה להזכיר את הילדים החטופים ובכלל את החטופים, שנתפלל לשלומם ושיחזרו כולם בשלום. נתפלל לשלומם של חיילי צה"ל, שכולם יחזרו בשלום בריאים ושלמים. תודה.

תיראו, הדוח הזה הוא דוח, מצד אחד אני אומר ברגשות מעורבים, הוא מראה איזושהי מגמה מסוימת שהיא לטובה, אבל מגמה עדיין היא רק מגמה. במספרים המוחלטים יש לנו קושי גדול מאוד. כמו שציינת, אנחנו מדברים על מספרים ונושא של בעיה כלכלית, אבל בסופו של דבר הבעיה היא בעיה של אובדן. כל משפחה שמאבדת ילד ולא משנה באיזה גיל, זה משפחה שהיא הולכת לאיבוד. כשלוקחים את ההורים שיהיה להם קשה להתפרנס או פחות מתפרנסים וכך הלאה, יש עדיין הרבה מאוד דברים רגשיים בכל הנושא הזה, אין ספק בכלל, לכן התפקיד שלנו בוועדה לפחות, שאנחנו נשתדל להעיר ולהאיר את ההערות שלנו למשרדי הממשלה.

גם הרלב"ד, דיברתי עם שר האוצר לנסות להוסיף תקציבים. לצערי גם אין לכם מנכ"ל היום. יש רק ממלא מקום, לכן גם הקושי הזה ברלב"ד לקדם לא מעט תוכניות ותקציבים. זה קשה ללא מערכת מסודרת, ללא מנכ"ל.

אם יש פה הערות, מאוד אשמח, בקצרה, כי אם לא אני רוצה לעבור לדיון העיקרי שזה הדיון בנושא של כלי נשק, שבעצם זה אחת המשימות שלנו קדימה לראות איך אנחנו שומרים על הילדים ועל ביטחונם של הילדים.

בבקשה.

מרב רפאלי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. קודם כל הדיון הזה מאוד חשוב ותודה לך היושב-ראש שאתה מקיים את הדיון. כמובן תודה לארגון בטרם שאנחנו שותפים כבר הרבה מאוד שנים בעשייה מאוד חשובה.

גורם מוביל פה כמו שכולנו ראינו בנושא של היפגעות של ילדים הוא היפגעות בתאונות דרכים. הוא הגורם המוביל בהיפגעות לא מכוונת, אתם קוראים לזה. אני רוצה רק בשביל שכולנו נהיה על הדבר הזה, לתת כמה נתונים. קודם כל כשמסתכלים על נתונים, אז תמיד כמובן אפשר להסתכל על פי גילאים אחרים. אני התייחסתי לקראת הדיון הזה לילדים בגילאי 0 עד 14. אפשר גם 0 עד 18 או עד 19. אנחנו מדברים על 29 ילדים שנהרגים בכל שנה בגילאי 0 עד 14.

סליחה רגע, אני חושב שהנתון של בין 14 ל-18 הוא מאוד חשוב בגלל המגמה של עשר השנים האחרונות שבהן הנערים משתמשים בקורקינט חשמלי ובאופניים חשמליים, שזה גם ראינו בדוח של בטרם שישנה עלייה שם. העלייה הזאת נובעת מריבוי השימוש בכלים שלא היו קודם.

נכון, הערה חשובה. אני חשבתי שהדיון יתרכז ב-0 עד 14, אבל עובדים זריז ברלב"ד וכבר לפניי הנתונים. בממוצע אם אנחנו מסתכלים על היפגעות של ילדים מ-0 עד 14, 29 ילדים נהרגים בכל שנה ו-213 נפצעים קשה. עיקר ההיפגעות הגבוהה יותר בחברה הערבית. אם אנחנו מסתכלים על גילאי 0 עד 19, המערכות אצלנו הן מ-0 עד 19, 68 ילדים נהרגו בשנת 2023, 36 מתוכם בחברה הערבית. בשנת 2023 יש עלייה בהיפגעות של ילדים. עיקר העלייה היא בחברה הערבית. מרבית הילדים נהרגים כהולכי רגל כאשר שליש מהם זה בהתפרצות לכביש.

מניתוח הנתונים אנחנו רואים שההיפגעות הגבוהה של ילדים היא דווקא בשעות אחר הצוהריים והערב, פחות באזור של הכניסה והיציאה לבתי הספר והגנים, וכמובן הנושא של ההיפגעות בחברה הערבית. אמנם יש לאורך השנים ירידה בהיפגעות בחברה הערבית, אבל עדיין לפי הנתונים של שנת 2022 פי שלושה ילדים הרוגים מהחברה הערבית לעומת ילדים בחברה היהודית, ופי 1.9 פצועים קשה.

הנושא של היפגעות של ילדים 0 עד 4 שהוא כמעט ייחודי לחברה הערבית, היפגעות של פעוטות שנמצאים בסביבת הבית, מה שאנחנו קוראים לו תאונות חצר, למרות שיש לנו מקרה בשבועות האחרונות דווקא בחברה היהודית, לא זוכרת את שם היישוב, אבל בעיקרון זאת תופעה ייחודית לחברה הערבית. טיפלנו בה לא מעט בעבר. כמו שציינו פה בארגון בטרם, אנחנו סבורים שצריך להשקיע בנושא של היפגעות של ילדים בכלל וגם בהיפגעות של ילדים בחברה הערבית בפרט. אנחנו עושים הרבה מאוד עבודה. אדוני היושב-ראש מכיר את זה מהפעילות בעיריית נתניה. אני שמתי לפניי פה את הנושאים שאנחנו משקיעים בהם, אבל אני חושבת שאני לא אכנס אליהם יותר מידי.

דרך אגב, בנושא של השקעות בתשתית אין לכם ירידה. זה נכון שיש ירידה בתקציב של הרלב"ד, אבל כשאתם עושים פרויקטים שהם פרויקטים שקשורים לתשתית או כל מיני רעיונות, כי משרד התחבורה הוא בעצם משרד האם שלכם ואני הבנתי לפחות בשיחות שהיו לי, כי רציתי להגדיל את התקציב שלכם, יכול להיות שתהיה הגדלה בהמשך, אני לא יודע. כרגע התקציב הוא סביב ה-60 או 70 מיליון שקל, אם אני לא טועה.

התקציב שלנו ירד מ-70 ל-62 מיליון שקלים. זה לא תקציב גדול.

ברור.

כל פרוטה כזאת אנחנו מנצלים אותה עד כמה שאפשר ויש לזה השפעה גדולה על הפעילות של הרשות. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילות בנושא של הסברה והדרכה גם ברמה הארצית, וגם כמו שאתה מכיר ברשויות המקומיות. בחברה הערבית אנחנו היינו אמורים להיות מתוקצבים מתקציב של הרשות לפיתוח חברתי-כלכלי של החברה הערבית, 550. אני לא יודעת להתייחס לקיצוץ שם, אבל לא תוקצבנו גם בשנת 2023 ואנחנו לא יודעים מה קורה עם התקציב של 2024. חד משמעית פעילות מצילה חיים. חלק מהפעילות הזאת אמור להיות יחד עם ארגון בטרם בנושא של דריסות חצר, ומפה אני קוראת לקבלת התקציב הזה. אנחנו לא מדברים על המון כסף.

נכון. קודם כל אין לי ויכוח איתך. להיפך, אני עושה כל מאמץ כדי שתקבלו תקציבים. כל מה שקשור לתקציבי פיתוח, תשתית או בטיחות בדרכים, יש למשרד התחבורה לא מעט תקציבים ואתם יכולים להשתמש בהם ולא לחכות לתקציב ייעודי רק של הרלב"ד.

נכון לנושא התשתיות. שוב, אני מדברת על התקציבים שקשורים בהסברות והדרכות הכרחיות בקהילה ושם אנחנו בקיצוץ.

נכון.

תודה רבה.

תודה, מירב.

תומא, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב-ראש. אני רק אנצל את ההזדמנות. זו הישיבה הראשונה היום שאני נוכחת בה ואני מצטרפת לקריאה שלך. אני מאוד מקווה שההחלטה אתמול במועצת הביטחון תקדם כמה שיותר מהר את שחרורם וחזרתם של החטופים הביתה, אם זה ילדים ואם זה מבוגרים, וגם כן תחסוך מראות של פגיעה בילדים גם כן בעזה. אני מאוד מקווה, ומקווה שנשמע השבוע חדשות טובות.

בעניין הדוח אני מודה כמובן לבטרם על העבודה הרצינית שכל שנה הם מספקים לנו מידע חשוב שאפשר ללמוד ממנו ולנסות להבין מה קורה. זה לא חדש בשבילי הסטטיסטיקה על מה שקורה באוכלוסייה הערבית. אנחנו יודעים שיש בעיה די רצינית שהיא לא רק בעניין המודעות אלא גם בתשתית שגורמת להיפגעות של ילדים. אני לא יודעת אם זה משתקף ואפשר למצוא את הסטטיסטיקה שקשורה בפגיעה מנשק חם. הדוח הזה, האם יש סטטיסטיקה ברורה על היפגעות ילדים מנשק בשנת 2023?

זה הנושא הבא.

כי באוכלוסייה הערבית זה לא עניין של הנשק המורשה, אלא זה עניין של היפגעות בגלל הפשיעה המשתוללת.

למיטב ידיעתי הדוח הזה כולל פגיעות בילדים בכל הנושאים, נכון?

כן, כולל היפגעות בלתי מכוונת מנשק חם. הדוח שהוצג פה לא כולל את נתוני 2023. אחר כך אנחנו כן נתייחס לנתוני 2023.

אבל זה כולל את כל פגיעות ילדים.

כן.

של הממ"מ ראיתי.

תודה לך על הדיון הזה. אני רק אתייחס לעניין התקציב. חבל שעבר התקציב בלי שיודגש שוב שמקוצץ תקציב מהרלב"ד. בזמנו העלינו את זה בוועדת כספים. רציתי לראות דווקא תוספת לכם בתקציב אבל לצערנו יש קיצוץ.

אנחנו נמשיך להילחם על הנושא הזה, אבל בכל מקרה בפעולות, נכון להיום ניתן לקדם אותן בכל מקרה. תודה.

בבקשה, דבי.

כבוד היושב-ראש, תודה על הדיון החשוב הזה. תודה לכם. בהחלט לאור העלייה של רישיונות הנשקים, והיום לפחות כמי שמתגוררת בשדרות, אז אני קולטת כמעט על כל בגד, נשים, גברים, נשקים. זה באמת מן תחושת ביטחון אבל בהחלט החשיפה שעלולה להגיע לילדים בתום לב עם הורים או בכלל מי שמחזיק בנשק, לא יהיה מספיק אחראי. זה עלול להיות בעוכרינו. לדאבוני אנחנו רואים מה קורה בארצות הברית. לא אחת ילדים אפילו לוקחים וחושבים שעם זה אפשר לפתור בעיות, לכן כבוד היושב-ראש, בהחלט נושא הסברה, ההחתמה, התנאי שכשמספקים את הנשק, להראות שיש כספת, לדאוג שאפילו הילדים יעברו איזושהי הסברה אולי כחלק ממתן הרישיונות. זה פשוט לכנס ילדים ולהסביר את החשיבות ואת הסכנה, כי אנחנו חייבים לנקוט בכל אמצעי שיגן על הילדים. לצערי אנחנו לא יכולים להגן כמו האירוע האחרון של הנרצחת שהחזיקה ילדה ביד והייתה מוקפת עם ילדיה, אז עם כל הצער והכאב למזלנו באמת לא נפגעו הילדים. על זה פחות יש לנו לצערי שליטה, אבל מה שיש שליטה צריך לתת את כל הטון לשמור ומינימום נפגעים. תודה.

תודה.

חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. בשונה מכולם אני רוצה להתמקד בנושא אחד. חלק מהאנשים פה יודעים, כל חיי אני מתעסק בזה וזה נושא של טביעות ילדים.

דרך אגב, רק לידיעתך, אנחנו קיימנו פה דיון ממש לפני כשנה, לפני פתיחת העונה בנושא הזה. נדמה לי שהיית בו, נכון?

כן, בטח.

שני דיונים אפילו.

אני אשתדל להיות מאוד ממוקד כי בסוף אנחנו צריכים גם פתרונות. משרד החינוך, איפה הוא?

הוא יצא.

לא טוב, אז אני אחכה לו. תמשיך ואני אחזור כי אני חייב שהוא ישמע, אחרת זה לא שווה.

תודה, חבר הכנסת סימון.

תיראו, בעצם אנחנו עוברים כבר לנושא הבא, זה הנושא של היפגעות ילדים עקב העלייה במספר כלי הנשק.

היה לי חשוב שתשמע את דבריי, רותם, למרות שאתה מכיר את המחשבות שלי, הפילוסופיה שלי והעבר שלי.

הנושא של טביעות במדינת ישראל זה מחולק בעצם לשלושה חלקים. יש את החלק האחד שזה חופי הים, וצריך להבין שבמדינת ישראל יש מעל 300 ק"מ חופים ויש רק 15.1 חופים מוכרזים. רוב הטביעות בחופי הים מתרחשות בחופים לא מוכרזים. למה בן אדם הולך לחוף לא מוכרז? יש בעצם שתי סיבות, אחת, שהחוף המוכרז בחודשי הקיץ מפוצץ באנשים, עמוס מאוד. המקום שאנשים יכולים להיכנס למים שהוא מוכרז, הוא נורא קטן יחסית לחוף, ואנשים בוחרים ללכת למקומות שהם לא מוכרזים ושם רוב הטביעות. צריך להבין שבשנת 2022 מ-30 טביעות בחופי הים, 26 טביעות היו בחופים לא מוכרזים. רק ארבעה מאנשים שטבעו למוות בחופי הים היו בחוף מוכרז, וזה קרה גם בשעה שכבר המצילים לא היו.

צריך להבין שכשמדברים על חוף שהוא לא מוכרז יש שם סכנה גדולה מאוד של טביעה. אנשים לא יודעים ולא מודעים. אני כמעט איבדתי את אשתי בחוף הים צפונית לרמת פולג. נכנסתי לחוף לא מוכרז, סיפרתי לך את הנושא הזה, ואנשים מסתכלים ואומרים, זה לא מסוכן, המים רדודים, אבל לא מבינים בעצם מה קורה מתחת לפני המים. הסכנה היא בעצם בכל הבורות שנמצאים מתחת למים, הזרמים, ושם בעצם הסכנה הכי גדולה, אז כשאנחנו מדברים על הנושא הזה צריכים להבין שני דברים, אחד, זה הנושא של הסברה, הסברה, הסברה, ופה אנחנו לוקים בחסר. אנשים לא מבינים את המשמעות של הסכנה בכניסה לחוף לא מוכרז.

הדבר השני, מדינת ישראל חייבת להגדיל את מספר החופים המוכרזים. אני לא יודע אם יש פה מישהו ממשרד הפנים. משרד הפנים אחראי על הדבר הזה. אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, ששנה שעברה יצא קול קורא, אני אחראי על הדבר, לעוד 12 חופים במדינת ישראל. אתה יודע כמה זכו? אחד. חוף אחד זכה מתוך 12 חופים שיצאו בקול קורא, בגלל כל מיני בעיות בקול קורא עצמו.

כי זה נופל על הרשות המקומית בסופו של דבר.

אבל נתנו שם ארבע שנים של שימוש.

כל תחנה עולה 2 מיליון שקל, מי כמוך יודע.

נתנו בקול קורא ארבע שנים לרשות, של שימוש על ידי המדינה, אז זה נושא אחד של החופים.

הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו זה משרד החינוך. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל יש פרויקט של משרד החינוך של לימוד שחייה. 90% מהפרויקט הזה זה כיתות ד' ו-ה'. כיתה ה', צריך להבין, זה ילד בן 10, לפעמים גם 11. זה מאוחר. אני כיושב-ראש איגוד השחייה לשעבר נלחמתי עם משרד החינוך כדי שיורידו את הגיל של לימוד השחייה לכיתה ב'. יש רק שתי רשויות במדינת ישראל שעושים את זה בכיתה ב', זה הרצליה ואשדוד. התנאים ללימוד בכיתה ב' הם מצחיקים. זה 60 ס"מ עומק צריך להיות. ההבנה של הורדת הגיל היא קריטית כי בסוף ילד בגיל -11, רוב הילדים כבר שולטים איכשהו בשחייה. אני לא מדבר עכשיו על החברה הערבית-הבדואית. זה כבר עולם אחר. זה דבר שאדוני, משרד החינוך חייבים לעשות דיון בנושא הזה. חייבים לפתוח את הראש ולראות איך מורידים את גיל לימוד השחייה לכיתה ב'.

זה לא מתקיים בכל בתי הספר.

זה מתקיים ב-60% מבתי הספר. 40% לא מתקיים. אני רק אגיד לכם ששבוע שעבר ביקרתי בבני ברק, מקום שמאוד רציתי לקדם לימוד שחייה, ואתם תופתעו לשמוע שבנו בבני ברק את הבריכה מפוארת במדינת ישראל בעלות של 60 מיליון שקלים, וגם הכי גדולה במדינת ישראל. זה בריכה של 50/25 ועוד בריכת לימוד שחייה שלא ראיתם דבר כזה, ואנחנו עכשיו עובדים עם משרד החינוך כדי להיכנס לשם ללמד גם בבני ברק.

אפשר לעשות אותה בריכה אולימפית.

היא אולימפית. זה בריכה יותר טובה מהבריכה בווינגייט, ואני מברך אותם על זה.

אני רוצה להגיד לכם מה כן אפשר לעשות, ואני שמח שדוד בבלי מהמשרד לביטחון לאומי, היועץ של בן גביר נמצא פה. למרות שאתה מכיר את השיגעונות שלי, אני אתן לכם דוגמה מה כן אפשר לעשות. אני לפני שנתיים הכרתי בחור בחורה בשם חאמד. חורה זה יישוב בדואי.

רציתי לפרגן לך ואתה כבר מפרגן לעצמך.

אתה מכיר את הנושא הזה.

בוודאי. אני חושב שעשית שם, ראיתי את הפרויקט הזה. זה פרויקט אדיר. באמת יישר כוח.

תודה. אני רק אסביר מה כן אפשר לעשות ולא בהרבה כסף. הקמנו בחורה בריכה ב-6.2 מיליון שקלים על ידי מפעל הפיס ועוד תורמים. רק שתבינו שקול קורא של משרד הספורט להקמת אותה בריכה זה 14 מיליון שקלים, מה שאני רוצה בנתניה לעשות, זה שיגעון, אבל ב-6.2 מיליון שקלים הקמנו בריכה בחורה וגייסנו משאבים גם ממשרד נגב-גליל, וזה מקום לברך את השר, ללימוד שחייה לאלפי ילדים בכיתה ג' מהחברה הבדואית. למדו מעל 2,000 ילדים. הדבר הזה משנה חברה. א', נושא של טביעות. ב', ההורים נכנסים לתוך הלופ הזה גם של ללמוד.

חשוב לי מאוד שתכניסו לראש במשרד לביטחון לאומי, דיברתי גם עם בן גביר על זה שבוע שעבר. הדבר הכי חשוב לנו במדינת ישראל שילדים יהיו עסוקים. הסכנה הכי גדולה לחברה הישראלית זה ילד לא עסוק. כשהוא מסיים את בית הספר, ברגע שהוא יוצא מבית הספר פה הסכנה הכי גדולה. כשילד מסתובב והוא חסר מעש הוא מגיע לסמים, הוא מגיע לאלכוהול, הוא מגיע לפציעות שאתם רואים פה.

שבוע שעבר עם רועי כחלון נכנסתי לשפרעם. איך שנכנסנו ליישוב, מה ראינו? ילד בן 10 על טרקטורון, לפניו יושב אח שלו כנראה בן שלוש. הילד בן עשר מרים ידיים והילד בן שלוש נוהג על הטרקטורון ועושה סיבובים בכיכר. כנראה שהוא לא היחידי, וזה קורה כשהילדים לא עסוקים. בכסף לא גדול אפשר להפוך את החברה הישראלית. אם מסתכלים עשר שנים קדימה, כל שקל שנשקיע בילדים האלו, נחסוך מיליארדים בעתיד. אני אגיד את זה כל יום ואני אחזור על זה ואני אכין תוכניות עד שבסוף יפלו לכולם האסימונים, שמה שעשו באיסלנד ובארצות הברית בתוכניות גדולות צריכים לעשות בישראל. הילדים האלו צריכים להיות בתנועות ספורט, בתנועות נוער, במוזיקה. זה לא משנה מה, רק שיהיו עסוקים. זה הדבר הכי חשוב וזה מה שצריכים לעשות. תודה רבה.

תודה, סימון.

אפשר להתייחס?

ממש בקצרה.

אני רוצה לחזק את מה שנאמר פה. הוראת השחייה מכיתה ה' מושפעת בצורה מאוד משמעותית גם מאשכולות כלכליים-חברתיים. מה שקורה זה שמי שידו משגת שולח את הילדים שלו ללמוד שחייה בגילאים נמוכים יותר, וכך אכן הטביעות מתרכזות בגילאים הנמוכים יותר, לכן גם בעינינו הורדת גיל הוראת השחייה לכיתה ב' הוא הדבר הנכון לעשות.

מאה אחוז, תודה רבה. האמת היא שגם אני פניתי לשר התרבות והספורט, מיקי זוהר.

אבל זה לא בידיים שלו. זה חינוך.

ברור. גם בנושא של בניית מגרשי כדורגל, וזה כן בידיים שלו בעיקר במגזר הערבי והבדואי.

טוב, אנחנו נעבור לדיון הבא שזה היפגעות ילדים עקב העלייה בבקשות של כלי נשק. אין ספק שעקבות השבת של ה-7 באוקטובר ולאור ההקלות שניתנו בהליך הביורוקרטי שעליהם הכריז השר לביטחון לאומי, חלה עלייה חדה בבקשות חדשות, כמעט פי 18 ואפילו יותר. אני לא נכנס עכשיו לוויכוח אם צריך או לא כי אני חושב שבעקבות מה שקרה אין ספק שצריך להיות יותר נשק בידי גורמים מסוימים, בידי אנשים פרטיים, בידי כיתות כוננות וכך הלאה. איך לעשות את זה, אני לא נכנס לזה כי זה דבר שהוא הכרחי ונדון ויידון גם בוועדות לביטחון לאומי וגם במקומות האחרים. לנו מאוד חשוב לדון, לבחון את הסיכון ואת הפגיעה שעלולה להיות בילדים עקב העלייה במספר כלי הנשק שיהיו בידי הציבור.

יש לי פה נתונים מארגון בטרם, ותמיד אני מציין אתכם. ניגש גם למצגת עוד מעט. קרוב ל-20 ילדים נהרגו במעורבות כלי נשק בין השנים 2008 ל-2023. אנחנו מדברים על הרוגים. יש כאלה שגם נפצעו. חלק גדול מהפגיעות היו בבית, שזה גם דבר חשוב. ראינו את זה גם בנושא של תאונות דרכים. בנושאים האלה גם יצר הסקרנות אצל הילדים הוא מאוד מפותח ובוודאי ירצו לראות, להשתמש או כל דבר אחר, לכן חשוב לנו מאוד להבין את הנושא ולנסות לבדוק איך ניתן למנוע ככל שניתן את הפגיעות האלה.

הייתי רוצה קודם כל ממשרד החינוך. ב-2012 יצא חוזר מנכ"ל. האם עודכן מאז בנושא של כלי נשק בבתי ספר, הורים וכך הלאה? אם לא עודכן רצוי מאוד לעדכן חוזר מנכ"ל בעקבות מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר. כמובן צריך להיכנס לכל הנהלים לא רק במשרד החינוך אלא נהלים גם במשרד לביטחון לאומי, לבדוק נושא של אחסון הנשק בבית, באיזה צורה מאוחסן. בזמנו היו גם רעיונות שהנשק יהיה במקום מסוים והתחמושת תהיה במקום אחר ולא להשאיר בכספת כלי נשק שהוא טעון, כאשר היום בעצם מחויבים על פי הנוהל שהנשק יהיה בכספת, אבל אף אחד גם לא בודק האם יש כספת. יש נוהל, זה בסדר, אבל אף אחד לא נכנס לבית או אף אחד לא שואל ואף אחד לא מבקש הצהרה כזאת או אחרת ממחזיק הנשק, אם הוא עבר דירה או לא, לכן אני חושב שגם תפקיד המשרד לביטחון לאומי להקפיד ולוודא כי רישיונות הנשק ניתנים רק למי שעומד בקריטריונים. פה באמת צריכה להיות עבודה טובה יותר, כי אם אנחנו מסתכלים על כמות גדולה יותר של נשק שיהיה בידי הציבור, שזה במספרים פי עשרות, אז אין ספק שהסכנה אורבת לנו גם באחוזים גבוהים יותר, וזה התפקיד שלנו, של כל הרשויות וגם של הוועדה הזאת.

כל מי שירצה לדבר, ניתן לו. יש פה הצגה של בטרם, אז בבקשה.

(הצגת מצגת)

שלום, עינת שגיא אלפסה מארגון בטרם. יש משפט בעולם התיאטרון שאומר שאקדח שמופיע במערכה הראשונה, כנראה שהוא יירה במערכה האחרונה. אם אנחנו לוקחים את זה לעולם שלנו, אז ריבוי כלי הנשק היום, שזה המגמה שאנחנו רואים אותה בצורה מאוד בולטת בחודשים האחרונים, אנחנו כבר רואים את העתיד לבוא ואנחנו מאוד חוששים מפניו מבחינת היפגעות בלתי מכוונת של ילדים. אני יודעת שכבר היו דיונים בכנסת כנראה בוועדות אחרות גם על הנושא של אלימות במשפחה וגם על הנושא של התאבדויות, אבל אנחנו בארגון בטרם באמת אמונים על הנושא של היפגעות בלתי מכוונת של ילדים.

לא מזמן שמענו את השר לביטחון לאומי מתגאה ש-100,000 רישיונות כבר אושרו בחודשים האחרונים, ואנחנו באמת תוהים וחוששים מפני מה שיקרה לפחות לחלק מהם. נסתכל קודם על הנתונים בארצות הברית כי בארצות הברית הנושא של הנשק הוא מאוד בולט. בשנים האחרונות היפגעות ילדים מכלי נשק היא הגורם המרכזי לתמותה אחרי מחלות. זה נתון שהוא מטורף. אנחנו קודם הצגנו פה את הנתונים של מדינת ישראל.

זה בארצות הברית ושם החזקת הנשק היא הרבה יותר גבוהה, לכן צריך לגזור - - -

אי אפשר להתייחס לארצות הברית - - -

יכול להיות שההשוואה היא לא כל כך נכונה אבל כמגמה אני חושב שזה נכון שציינתם את זה, כי בארצות הברית הנשק הוא חופשי לחלוטין, ואנחנו רואים ברגע שמדינה שבה הנשק הוא חופשי לחלוטין, אז תיראו מה קורה לילדים.

אבל הוא לא ממש חופשי לחלוטין.

בארצות הברית, ממש.

היי, אני גליה ואני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. כרגע רק שאלה. הנתונים האלה, מכניסים גם מקרים של ירי בבית ספר ודברים מכוונים?

כן, כן. המשפט הבא פה מופיע, שזה כולל גם ירי לא מכוון, התאבדות ורצח בקרב ילדים ובני נוער.

מה שנקרא ירי טועה. זה עדיין.

כן, אבל לא.

ברור.

כשאנחנו נכנסים עוד יותר לנתונים אז אנחנו רואים ש-32% מהמקרים, המעורבים זה פעוטות וילדים בגיל גן. זה נתון שהוא מזעזע. זה בעצם שליש מהמקרים. במרבית המקרים שבהם ילדים צעירים נהרגו, זה היה במעורבות של אח או חבר קרוב. באמת אלה נתונים שאני זוכרת שפעם ראשונה כשאני שמעתי אותם, אני נחרדתי. אנחנו רואים שמדינות שבהן הוגדרה החמרה במדיניות אחסון כלי הנשק, אז באמת חלה ירידה בהיפגעות ילדים, במיוחד בירי בלתי מכוון.

התחלנו בארצות הברית, עכשיו נחזור לישראל ונעבור לשקף הבא. שם כמו שציינת, בין השנים 2008 ל-2023 נהרגו 20 ילדים בישראל במעורבות כלי נשק. פה אנחנו מתייחסים רק להיפגעות בלתי מכוונת שזה יכול להיות גם פליטת כדור, אבל גם ילדים שהיו בזירות פליליות. 11 מהמקרים התרחשו בזירת הבית. זה לא כולל למשל את המקרים שדיברנו עליהם ממש לאחרונה.

זה לא רק תאונות, נכון?

רק תאונות. או שילדים נפגעו בזירות פליליות או תאונות של נשק.

זירה פלילית - - -

בזירה פלילית הילד הוא לא היעד.

חברים, נסיים את המצגת. אחר כך יהיו גם שאלות. אני רוצה גם לתת למכון לדמוקרטיה שגם להם יש איזשהו נייר עמדה וחשוב מאוד גם לשמוע אותם. הזמן שלנו הוא קצר. אני רוצה לסיים בסביבות 10:30. אני מבקש בתמצית בבקשה.

החוק היום מדבר על אחסון נאות של כלי הנשק, על כספת ביתית שהיא תהיה מוסתרת ומחוברת לקיר או לרצפת בטון. יש גם את המלצות צה"ל. אנחנו לא שוכחים שחוץ מהאקדחים הביתיים להרבה מאוד בתים, בטח עכשיו כשיש כל כך הרבה אנשים במילואים יש גם כלי נשק צה"ליים, אז ההנחיות בצה"ל מדברות שנשק יינעל או בארון או בכספת, ושם מחסניות ותחמושת בנפרד. זה משהו שצה"ל קובע.

דרך אגב, בסוגריים אני מבקש מהמשרד לביטחון פנים לנסות לעשות מה שנקרא בדיקה מדגמית. הלא אי אפשר באמת לעבור בית-בית, אבל זה ירתיע אחרים כדי לדעת שבאמת עומדים בנהלים. זה מאוד חשוב. תודה.

נכון.

מכאן אני עוברת להמלצות שלנו. קודם כל בעיניי הדבר החשוב ביותר זה העניין של הסברה. האם אנשים, כשהם בוחרים לעשות רישיון נשק מודעים לסכנה, מבינים אותה ומוכוונים אליה? הרי ככל שאנחנו מודעים יותר לסכנה, כך אנחנו גם יודעים טוב יותר איך להימנע ממנה.

בהחלט צריך לעשות הסברה בנושא. דיברו הרבה מאוד על אלימות במשפחה. דיברו גם על התאבדויות. פחות דיברו על הנושא של היפגעות בלתי מכוונת של ילדים מנשק שנמצא בבית. אנחנו ממליצים לקבוע חובה של הצהרה של כל מי שמקבל את רישיון הנשק. אפשר לעשות איזושהי לומדה, מערך כלשהו. זה מאוד פשוט להכין אותו, שהוא יתחייב שהוא קרא, למד ואכן מיישם את ההנחיות הללו.

המלצה חשובה.

זה קיים כבר היום.

קודם כל אני מאוד שמחה. כמו שאמרתי, לדעת איך אפשר לאכוף את הנושא הזה, אנחנו מדברים על נשקים בבית. קשה כנראה לאכוף, לדעת איפה יש ואיפה אין כספת, אבל כן להקפיד על הדברים האלה. כשאנחנו מדברים עם ההורים שבוחרים לעשות רישיון לנשק, אנחנו מדברים איתם גם לדבר עם הילדים. לא לנסות להסתיר את זה כי הסתרה כי תמיד הדרך הפחות טובה, ובאמת להקפיד היטב על כל ההנחיות. אנחנו ממליצים גם על שימוש במנעול הדק. זה משהו שאנחנו ראינו שנעשה נפוץ יותר בארצות הברית, וכמובן להקפיד שהרישיונות יינתנו רק למי שעומד בקריטריונים מחמירים שמתאימים ככל האפשר. תודה רבה.

אוקיי, תודה רבה.

מה שחשוב, שגם אם יש נהלים ואני שמח שישנם, צריך כמובן ליצור יותר פיקוח בצורה כזאת או אחרת, אפילו אם הוא יכול להיות מדגמי. האם נערכתם בכוח אדם כזה או אחר כדי לדאוג לפיקוח מוגבר יותר?

שמי דניאל ברינר, אני רח"ט רישוי חברות אבטחה באגף לרישוי כלי ירייה. אין לנו ראש אגף, אז לא היה מי שיגיע במקום.

מעניין למה אין להם ראש אגף.

קודם כל שאלה של מדיניות כלי ירייה לאזרחים פרטיים היא שאלה של מדיניות והיא נקבעת על ידי גורמים של מדיניות. אנחנו הגורם המקצועי ואנחנו אמונים לוודא שמי שמגיע אליו כלי הירייה, כמו שתיארת בצורה מאוד טובה, עובר את השלבים הנדרשים שזה אומר גם הלגיטימיות של החזקת כלי ירייה באמצעות תנאי סף ותבחינים. התהליך הוא אותו תהליך שהיה עד היום, רק שהביקוש לכלי ירייה עלה. הורחבו מעט התבחינים בנושא של משרתי כוחות ביטחון, ויישובים שבעבר הם נחשבו יישובים בטוחים, היום נחשבים יישובים מזכים כי ה-7 באוקטובר העיר הרבה אנשים. יש פה התאמות שנדרשות לביצוע.

כל מבקש כלי ירייה, הבקשה שלו נבדקת על ידי פקידי רישוי. כל מבקש כלי ירייה נדרש לפני רכישת כלי הירייה לעבור הכשרה מסודרת במטווח שבו הוא מתאמן. התכנים נקבעים על ידי האגף לרישוי כלי ירייה. ככל שבטרם מעוניינים, הם יכולים גם להיחשף לתכנים. שם גם מוסבר האחריות סביב הנשק, האחריות בשמירה על הנשק במקום בטוח, מתי, באיזה מצבים צריך להפקיד את הנשק בבתי מסחר. בן אדם עוזב את הארץ לתקופה ארוכה יחסית, אז ההעדפה היא שהוא לא ישאיר את הנשק בבית, גם בכספת, אלא שיפקיד בבית מסחר וכו'.

לגבי ההצעה של היושב-ראש בנושא הפיקוח על כספות, אנחנו דנו על זה בתוך האגף. יש פה סוגיות של פרטיות. אין לנו את הסמכות להיכנס לבתים של אנשים. כל מבקש כלי ירייה חותם על תצהיר שהנשק מופקד בכספת.

אז באותו תצהיר אפשר לבקש שהוא לא ימנע בדיקה או כניסה במידה והמשטרה או מישהו מהמשרד ירצה לבדוק - - -

יש חוק. אתה לא יכול.

אנחנו נשנה את החוקים.

אני אתייחס לזה. הייעוץ המשפטי שלנו, אנחנו פועלים לפי הייעוץ המשפטי. העלה את הקושי. מה שכן, משטרת ישראל, כל מקרה של אירוע עם נשק, בין אם לגיטימי או בין אם לא לגיטימי, הרקע נבדק. אזרחים שהייתה בעיה בכספת אחר כך מואשמים בהתאם לאחריות שלהם ולרשלנות.

מבקשים קבלה על רכישת כספת?

לא מתבקשת קבלה על רכישת כספת. אדם לא חייב לרכוש כספת. יש לאנשים כספת בבית לפני זה. אגב, סתם קוריוז. היום יש הרבה בנות זוג ובני זוג שמחזיקים נשקים. הדרישה היא שהם יחזיקו את זה בכספות נפרדות.

ברור. אין לי בעיה עם הדרישה. להיפך, אני שמח שישנה דרישה. יש לי בעיה עם הפיקוח. כשבן אדם עושה ביטוח בבית דורשים ממנו אמצעי הגנה, בין היתר גם אם יש לו כספת בבית או לא ומה הוא מאחסן בה. מגיע שמאי גם לבדוק את הדברים האלה. אם צריך חוק, אז אפשר לקדם חוק. כמו שנאמר פה, נניח שבן אדם, יש לו כספת בבית, שהכספת הזאת, לא יודע מתי הוא שם אותה, או שהוא קנה בית עם כספת או הרבה מאוד דברים נוספים. הוא צריך להוכיח איזה שהם דברים קטנים, אם הוא קנה כספת. אני יוצא מתוך הנחה שהנהלים הם נכונים והם טובים וטוב שקידמת נוהלים. מה שמעניין אותי זה יותר אמצעי הפיקוח, שאותו ילד, לא משנה בן כמה הוא, שיגיע למקום שאין בו כספת ויוציא מהמחבוא את האקדח או משהו אחר, ואז עם זה יש לנו בעיה.

יועץ החקיקה של השר יתייחס. רק משפט אחד שרציתי לומר, שבגלל ההתראה הקצרה של הדיון לא הספקנו להגיע.

אין בעיה שתשלימו את הדברים גם בכתב לעוד שבוע, זה בסדר.

החלוקה המאוד קריטית לכל הדיון הזה צריכה להיעשות מבחינת האגף לרישוי כלי ירייה בין נשקים לא לגיטימיים שמרב העבירות נעשים איתם, לבין נשקים לגיטימיים שמתחלקים לשלוש. ברמה המקצועית עוד לפני נתונים, עוד לפני הכול החלוקה צריכה להתבצע על נשקים לא חוקיים ונשקים חוקיים, ונשקים חוקיים אמורים להתחלק לשלוש, לנשקים פרטיים, נשקים ארגוניים, זאת אומרת מאבטחים, מפעל ראוי - - - , ונשקי משטרה וצה"ל וכו'.

דניאל, בוא נגיד ככה, אני בוועדה לא מתכוון להיכנס ממש לעבודה של המשרד לביטחון פנים וגם לא לוועדה שעוסקת בביטחון לאומי, של פוגל. זאת לא המטרה שלי לחלוטין. אני יוצא מתוך הנחה שהתקבלו החלטות נכונות. אני יוצא מתוך הנחה שהיה חשוב שיגדילו את מספר כלי הנשק אצל הציבור. אני כן רוצה להבטיח את שלומם של הילדים, ואם אתם עושים את זה אני שמח. אם יש דברים להשלים, אני גם אשמח לקבל. אם אתם תגבירו את הפיקוח אני אשמח עוד יותר. זה בעצם הבקשה שלי מכם.

כן, בבקשה, אורלי.

אני רוצה ברשותכם להזכיר משהו שלא עלה פה על השולחן. הילדים שלנו היום חשופים להרבה מאוד אלימות, בין אם זה ברשתות ובין אם זה בטלוויזיה. הילדים שלנו היום חיים בעולם וירטואלי שבו הם נלחמים, מאבדים חיים ומקבלים אותם דקה אחרי זה על ידי לחיצה על כפתור. זה מתחיל בגיל מאוד צעיר וזה עולה עם הגיל. התפקיד שלנו כמבוגרים זה לייצר רשת ביטחון לילדים. אנחנו לא מתווכחים על הצורך שעלה החל מה-7 באוקטובר, שיהיו יותר כלי נשק. אנחנו מתריעים על זה שאם לא נפעל בצורה חכמה זה יהפוך להיות עוד כמה חודשים אחד הדברים הכי קשים שנבכה עליהם ברמת תמותה והיפגעות של ילדים. אגב, לא רק ילדים, כי אני מדברת על חסרי ישע ועל דברים שנעשים מתוך תום לב.

אני רוצה להגיד לכם שכשאני הייתי בקורונה ודיווחתי שאני חולה, התקשר אלי כל יום שוטר, ביקש ממני להפעיל סימון מקום, לוודא שאני נמצאת בבית בבידוד. בחלק מהמקרים גם ביקשו ממני להפעיל מצלמה. אם הנושא הזה קיים בקורונה, אין שום סיבה שלפני שרכשתי נשק אני אוכיח למשטרה שיש לי כספת בבית, שאני אפעיל מיקום, שאני אפעיל מצלמה, כי מה יקרה מהרגע שרכשתי את הנשק ועד שאני ארכוש כספת? בדיוק המקומות האלה הן נקודות הכשל. אני לא מדברת על פושעים. היו נשקים לא חוקיים וימשיכו להיות.

בואו רגע נדבר על מספרים. 10 מיליון תושבים במדינת ישראל, עיגלתי את המספר, 300,000 בקשות חדשות. אנחנו לא מדברים על מה שקיים בבית ולא מדברים על חיילי מילואים, ויש הרבה מאוד מגויסים. אחד לכל 33 אנשים במדינת ישראל ביקש רישיון לנשק. אנחנו מבינים את המספר הזה. על זה אנחנו צריכים לדבר. מבחינתי זה חשוב לדיון.

אורלי, תודה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה, עו"ד מירית שרעבי-לביא, בבקשה.

שלום, תודה לכולם. כפי שהיו"ר אמר הגשנו חוות דעת לקראת הדיון הבוקר, ואשמח להגיד כמה נקודות בקצרה. קודם כל החשש והדאגה לביטחון האישי אחרי ה-7 באוקטובר מובנים לכולנו ואנחנו עדים למאמצים רבים מצד המדינה להבטיח ולבסס את ביטחון הפנים בישראל, אבל עולה השאלה האם ההישענות של המדינה על אזרחים וחלוקת כלי נשק מסייעים להעלאת תחושת הביטחון בקרב כלל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל? צריך להבטיח שכולם, גברים, נשים וילדים מרגישים בטוחים. השימוש בנשק חם מוביל לתוצאות הקטלניות ביותר.

כפי שאמרה בפתח דבריה מנכ"לית ארגון בטרם, אנחנו חייבים להתנהג בזהירות ובאחריות בנקודה זו בה בעלי רישיונות הנשק בישראל הם יותר מפי 1.5 מלפני אירועי ה-7 באוקטובר. תפוצה רחבה יותר של נשק במדינה עלולה להעלות את מספר הקורבנות משימוש בנשק חם ככלל, ובקרב ילדים בפרט.

ניתן לחלק בחלוקה גסה את הסיכון הניצב בפני ילדים לשלושה סוגים עיקריים: פגיעה עצמית באמצעות הנשק, פגיעה כתוצאות מתאונות שקשורות בכלי נשק כפי שהוצג כאן, ואלימות פיזית נגד ילדים באמצעות הנשק. נוסף על כך נוכחות נשק בחיי ילדים מקטינה את תחושת הביטחון שלהם כאשר הנשק נמצא בידיים של הורים מסוכנים במשפחתם. הסיכונים הללו רלוונטיים ביתר שאת בעקבות מדיניות רישוי הנשק החדשה בישראל. תקנות כלי הירייה החדשות מובילות לכך שנשק פרטי נמצא כיום בידי אזרחים צעירים יותר ומיומנים פחות ביחס להתנהלות ולשימוש בכלי נשק. כך למשל, הורחבה הזכאות לרישיון על בסיס תבחין שירות בצבא למי שסיים את שירותו כלוחם שזה טירונות רובאי 03, בעוד שרק לפני עשור מי שסיים את שירותו בדרגת סא"ל ומעלה - - -

אם את יכולה בקצרה כי קראתי את כל תשעת העמודים שלכם, אז אל תקריאי לי את כל תשעת העמודים. אם יש משהו בתמצית אני אשמח.

עיקרי הדברים, בסדר גמור, אין בעיה.

או ההמלצות שלכם.

קודם כל בראש ובראשונה על מנת לצמצם את הסיכון לילדים, וזה עלה גם כאן, צריך לפעול להבטיח שבעלי כלי נשק ישמרו את הנשק במקום מאובטח, נעול, לא טעון, בנפרד מהתחמושת ובמקום שילדים מתקשים להגיע אליו. בייחוד חשוב להבטיח שקיים פיקוח יעיל על דרישת התקנת הכספת כפי שהיו"ר ציין קודם לכן. יתכן שיש מקום להחמיר את דרישת האחסון הקיימת כיום של כלי הנשק. למשל בארצות הברית קיימים התקנים שמונעים שימוש בנשק אישי כמו שציינו כאן בארגון בטרם.

המועצה הלאומית למניעת אובדנות בישראל המליצו בדוח שפרסמו בשנה שעברה לפנות למשרד לביטחון לאומי בהצעה לחייב שימוש בהתקנים אלו בנשק שמאוחסן בבית. בנוסף חשוב לצמצם את הנוכחות של כלי הנשק במרחב הציבורי באזורים שבהם נמצאים ילדים. יש חשיבות רבה בפרסום הצו והתקנות שמסדירים את המקומות שבהם יהיה אסור להכניס נשק או לשאת אותו לפי חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור. זה סמכות של השר לביטחון לאומי.

צריך לבחון את הכללת מוסדות החינוך לרשימת המקומות בהם אסור להכניס כלי נשק.

אסור להכניס נשק למוסד חינוכי, אלא באישור חריג של הנהלת המוסד.

זה חוזר מנכ"ל של משרד החינוך מ-2012.

לכן ביקשתי לעדכן אותו, כי מ-2012 בטח קרו דברים.

כן, אבל גם צריך להגיד שיש סמכות. אסור לפי חוזר מנכ"ל אבל הדבר נתון לשיקול הדעת של מנהל המוסד כפי שציינת, והמאבטח. איזה פיקוח חל על הדבר הזה? הסמכות הזו, חשוב לדעת שהיא בידי השר וחשוב שהדבר יקודם גם בנתיב הזה.

נושא העלאת המודעות בנושא הנשק הוא קריטי. צריך להבטיח שבמסגרת ההכשרה בעלי הרישיון יהיו מודעים לסכנות שבהזנחת הנשק. צריך להגיד שמדובר בעבירה פלילית בהקשר של הזנחה במקום שיש לילדים גישה אליו, וכן הסכנות של נוכחות נשק בבית. צריך לדעת לזהות באופן מקדים אובדנות אצל אחד מבני הבית. בנוסף מוצע שמשרד החינוך ישקול להבהיר בפני התלמידים על הסכנות מהנשקים. כמו שאמרנו, בחוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא ניהול שגרת הבטיחות בבית הספר יש התייחסות לכך אבל רק בהקשר של חידוד בפני התלמידים לפני חופשת הקיץ, וצריך לנסות להבין איך זה עובד.

תודה.

בבקשה, חברת הכנסת תומא סלימאן.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, אני לא אסתיר את דעותיי. בעשר השנים האחרונות קיימתי וניהלתי הרבה דיונים בוועדה לקידום מעמד האישה על חימוש המרחב הציבורי. העמדה שלי מאוד ברורה. אני נגד חימוש במרחב הציבורי. אני יודעת שיש אנשים שחושבים שזה נותן הרגשת ביטחון. אני לא ממש מסכימה עם זה. אני חושבת שיש הרבה כוחות ביטחון במדינת ישראל שיכולים לעשות את העבודה הזו. לשים את הנשק ובצורה כזו ולחלק, ואני מאוד מתפלאת על נציג המשרד לביטחון הלאומי כאילו אנחנו פעם ראשונה בכנסת מקיימים דיון על איך חילקתם את הנשקים האלה. אנחנו יודעים בדיוק כמה זה עמד - - -

תומא, בואי לא ניכנס לזה.

סליחה, כבוד היושב-ראש - - -

אני רוצה לדבר על הילדים עצמם.

אני מדברת בדיוק על הילדים. אתה התעקשת על איך שומרים על הנשק, אז אני אומרת לך, הסכנה הרבה לפני זה על הילדים, כי נתנו את הנשק לידיים שאף אחד לא יודע כמה הם אחראים, כמה הם ישמרו על הכללים, כמה הם ישתמשו בנשק הזה בצורה שלא תפגע בילדים. אני חושבת שצריך גם לדבר על זה. אי אפשר לדבר רק על איך יתנהלו עם הנשק אחרי שקיבלו אותו, כשלא בדקו באמת מי קיבל לידיים שלו את הנשק. 100,000 נשקים בנוסף לכל מה שקיים, זה לחמש את עצמנו לדעת. זה ממש סכנה שמהלכת.

לפני כמה ימים יצא לי פעם ראשונה לצאת עם הנכדים שלי לאיזושהי מסעדה, ואני יושבת ולידי בשולחן יושב בחור עם M-16 בתוך המסעדה, והנכדים שלי, אנחנו לא נותנים להם להסתכל על סרטים שיש בהם נשק, והוא צריך לשבת ליד מישהו ואני לא יודעת איך יתנהל הבן אדם הזה.

M-16 זה נשק צבאי.

לא חשוב.

יש לי את כל הכבוד לחברי כנסת אבל הפקפוק המקצועי - - -

אני לא ציפיתי שאתה תגיב לי. המידע נמצא בחוץ וכולם יודעים איך חולק הנשק. אתה לא צריך לענות לי.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה תפקוד המשרד, אותו משרד שחילק את הנשק, באיסוף הנשק הבלתי חוקי. אם מסתכלים על הסטטיסטיקה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אנחנו רואים שבשלושת השנים האחרונות, וזה מעיד שוב. מתוך הילדים שאושפזו בגלל היפגעות מנשק, 174 ילדים היו כאלה, מתוכם 159 ילדים ערבים. אני יוצאת מנקודת הנחה שהרוב המוחץ, 90% מהילדים שנפגעו היו ילדים ערבים בגלל נשק בלתי חוקי, נשק שמשתמשים בו ארגוני הפשיעה, ואנחנו מכירים את הסיפורים של ילדים ונערה שנהרגה בתוך הבית שלה כשלמדה לבגרות, והילד בן 16 שנהרג בטמרה רק השבוע הזה, ועוד ועוד.

אני חושבת שהגיע הזמן גם לדבר על היפגעות ילדים מנשק בלתי חוקי. כמויות הנשק שנמצאות, אם זה חוקי או אם זה לא חוקי עלולים להשפיע על החיים שלנו במיוחד כאשר מסבירים את הסכנה לילדים בעבירה שהיא כל כך מדברת בצורה חיובית על הנשק. זה קצת יוצר דיסוננס אצל ילדים. מצד אחד יש העלאת חשיבות, לדבר בצורה חיובית על נשקים, ומצד שני גם שהם יבינו שזה לא משחק וזה לא משהו שבקלות דעת אפשר להשתמש בו.

תודה, תומא.

תודה לך.

כן, בבקשה.

עו"ד מאירה בסוק מנעמת. יש לי שתי הערות. הערה ראשונה, משום שאני נמצאת פה הרבה שנים. ב-2017 נעמת ועוד ארגונים העברנו חוק שהמאבטחים לא ייקחו הביתה את הנשק איתם, אני מדברת על משהו מוסדי, וישאירו את זה במקומות מוגנים, כי ראינו שיש עלייה גדולה מאוד ברציחות של מאבטחים שרוצחים את נשותיהם. החוק הזה עבר ואחרי שנה או שנתיים גלעד ארדן ביטל אותו והחזיר את זה לביתם.

משום שאנחנו ארגון שמטפל בנשים בעיקר, אנחנו רואים שיש לפעמים אלימות במשפחה שהיא אלימות שלא מורגשת, הבעל מאיים והאישה לא מתלוננת. נשק בבית זה כבר סיפור אחר לגמרי. אני מדברת פה על הרבה על ילדים אבל צריך להיות פיקוח הרבה יותר הדוק על מה שקורה במשפחות, ואני מסכימה שהמשרד צריך לבדוק את הנושא. אנחנו כבר דיברנו הרבה עם משרד הרווחה על הנושא של אנשים בסיכון. זה מאוד בעייתי ולצערי אני בטוחה שבשנים הקרובות יהיו הרבה יותר רציחות גם של ילדים וגם של נשים.

תודה. אני מקווה שלא. בגלל זה אנחנו יושבים פה.

אני רוצה לתת לכם להתייחסות, אבל מאחר והיועצת המשפטית שלנו, יש לה מספר שאלות, היא תשאל אותם ואחר כך מהמשרד לביטחון לאומי, אם זה דוד ואם זה דניאל, תתייחסו לדברים.

בעצם שתי שאלות להתייחסות שלכם. אני מבינה שבתהליך של מתן הרישיון היום לא חייב להיות ראיון טלפוני. יש מצבים שיש פטור מראיון, אז להבין באיזה מצבים ומה ההיקף של פטורים ביחס למקרים שכן נדרש ראיון, כי זה איזשהו אמצעי להבטיח שמי שמקבל את הנשק באמת מתאים לקבל אותו.

הדבר השני זה הנושא של האישור הרפואי, וזה מתחבר קצת לעניין של המידע שמגיע מגורמי מקצוע לגבי סיכונים, בריאות נפשית, אלימות במשפחה. ממי אתם מקבלים ומה היקף המידע? האם יש העלאת מודעות בקרב גורמי מקצוע לסכנות, כאיזון לזה שבאמת יש הקלות בתנאי הסף לקבלת רישיונות?

רציתי לשאול גם על ההכשרה, מה ההיקף שלה וכמה לא עומדים בה? האם גם יש כאלה שלא עומדים ולא מסיימים את ההכשרה, או ש-100% מסיימים? אם יש לכם נתון על זה.

מאה אחוז.

יש לך שאלה, חבר הכנסת ואליד?

אני רוצה להגיד בקצרה את העמדה שלי. אדוני היושב-ראש, קודם כל זה דיון חשוב, אין ספק. היינו אצלך גם בשנה שעברה והתייחסנו למקרי האלימות גם בחברה הערבית. הצגנו בוועדה סרטון שהיה באכסאל על מקרה טראגי, והיו נוכחים גם ילדים בסביבה .

אני חושב שאנחנו מחויבים לעשות חשיבה מחודשת לכל הנושא הזה של חלוקת נשקים, גם נשקים בתוך מוסדות חינוך וגם בבתי חולים וכו'. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה בעוד כמה שנים. השר הצהיר לפני שבוע או שבועיים על 100,000 נשקים במדינה. אני חושב שטוב תעשה הממשלה, אני לא בטוח שזו הממשלה שכן תעשה את זה, אבל חשוב מאוד שתבוא ממשלה שתחשוב איך נעשה עם הנשק הזה. אנחנו כל הזמן דורשים, ואני לא אחזור על זה שוב, מה צריך לעשות גם בנשקים הלא חוקיים בחברה הערבית. גם בנשקים החוקיים אנחנו צריכים ועדה או ממשלה שתבדוק את כל הנושא הזה, כי אני אומר לכם, בשנים הבאות, ואני חס וחלילה לא רוצה לחשוב על זה, יהיו ילדים שישתמשו בנשקים האלה וגם יהיו נפגעים, וחבל.

תודה רבה.

בבקשה, המשרד לביטחון לאומי. אני מתנצל שחיכיתם בסבלנות.

תודה רבה. עו"ד דוד בבלי, היועץ של השר. אני אנסה בכמה שפחות זמן להגיד כמה שיותר. נתחיל מדבר שנקרא קטיף דובדבנים. התחילו לדבר פה על ארצות הברית, על מדינות בעולם, אז אני אשמח להתחיל דווקא מהנתון הבסיסי, מה קורה עם נשקים באירופה. רוב המדינות המתוקנות באירופה מחזיקות פי ארבע, פי חמש או פי שש נשקים מאשר בישראל, ושם האיום הוא בהולנד, לא יודע, עוגיות קוקיס או קנגורו שיתקוף אותך ברחוב.

פר אוכלוסייה?

פר אוכלוסייה, מן הסתם. אני לא מדבר על מספרים מוחלטים. פי שלוש, פי ארבע, 30%, 25%. חשוב להגיד את זה, ככה שאנחנו בישראל במספרים מאוד נמוכים ביחס לעולם. היינו הרבה יותר בעבר, בשנות ה-90'. עם כל המספרים, אם ה-300,000 ימוצו אנחנו נגיע בערך ל-7%. זה עדיין פחות מרבע לדעתי מהולנד, שתבינו את המספרים. זה קודם כל מהשוואה בין-לאומית וזה חשוב להגיד את זה.

הפיקוח בישראל הוא יחסית מאוד מאוד הדוק. דיברו פה על תנאי הסף. תנאי הסף לא הורדו. בעיקרון במדינת ישראל, אגב, לדעתי האישית, כל אדם שהמשטרה מאשרת אותו ומשרד הבריאות מאשר אותו והוא אדם נורמטיבי, אין מניעה שיישא נשק. זה האמת. התבחינים, מה שמדברים עליהם שהורחבו, זה מצמצם. תבחין כמשמעותו מצמצם. למשל, הוא קובע שבאזורים מסוימים בן אדם יכול לשאת נשק. לכאורה יש מקום בישראל שהוא לא מסוכן? זה שאלות שצריכות להישאל, לכן כל מה שקשור לתנאים שקובעים את רמת הסכנה מהבן אדם לא שונו. הם על אותה רמה. המשטרה חייבת לבדוק אותך. כמובן אני לא יכול להיכנס למה המשטרה בודקת, אבל היא בודקת אותך. משרד הבריאות. כל הדברים האלה נשארו ולא השתנו במילימטר, כלומר תנאי הסף, לכן מבחינת הסכנה אנחנו לגמרי מקפידים על זה ואפילו מנסים להדק את זה קצת יותר. ברגע שהדברים הופכים ליותר ויותר טכנולוגיים יותר קשה, מה שנקרא, לרמות.

טופס 830 שהוא טופס פיזי מהצבא, היום אנחנו הפכנו אותו לטכנולוגי, ככה שאי אפשר להמציא, לזייף. הרבה יותר קשה. תמיד אפשר. זה לגבי תנאי הסף. לא הורדנו לרגע וזה טעות שמספרים לציבור, כאילו יש איזושהי הקלה או חלוקת נשקים. ממש לא. אדם שעשה צבא במדינת ישראל, שלוש שנים, וגר בתל אביב אבל הוא לא היה לוחם, לא יכול לשאת נשק. הוא נורמטיבי? בהחלט. הוא יכול עיתונאי כמו אטילה שומפלבי, לא יודע מה, שיכול לפנות לנשק. הוא אדם נורמטיבי, עשה שירות מצוין אבל הוא לא היה לוחם. באירופה הוא היה מקבל נשק. בכל מדינה בעולם הוא היה מקבל נשק. חשוב להגיד את זה שוב. גם השר הקודם, בר לב, ניסה לקדם את זה שלוחמי מג"ב למשל שהם 05, 03. לא הצליח כמו שהוא לא הצליח הרבה דברים, אבל הם ניסו. זה לגבי זה.

שאלת לגבי ראיון, אז גם אני אתקן טעות נפוצה. קודם כל אין דבר כזה ראיון. יש דבר שנקרא בירור פרטי בקשה בחוק לכלי הירייה והוא לא מחייב המציאות. הפוך. ברירת המחדל אומרת שכל אדם שעומד בכל מיני תנאים שהם תנאים נורא בסיסיים בחוק יכול לשאת נשק במדינת ישראל. אין ראיון. יש בירור פרטי בקשה.

עכשיו השתנה.

אני מדבר על החוק.

איך זה מתנהל בפועל.

חשוב להגיד כי דנים פה על חוקים. בפועל ברירת המחדל הייתה שלא צריך. בירור פרטי בקשה זה טכני. בן אדם שלח טפסים פעם ביונת דואר בדואר, אז היה צריך לבדוק את זה. מפה לשם זה הפך להיות במרוצת השנים יענו ראיון. זה לא באמת. אגב, אין את היכולות, אין את ההכשרה. זה לא פסיכולוגים. גם פסיכולוגים לא היו עולים על חלק מהדברים, אבל בטח לא אדם שהוא סך הכול פקיד, ואני מאוד מכבד אותם, זה עבודה מדהימה. מבחינתי ראויים לפרס ישראל, הבנות והבנים שעושים את זה, אבל צריך להגיד ביושר על מה מדובר. לגבי הריאיון הטלפוני שקראת לו, זה לא ראיון טלפוני. שוב, זה בירור פרטי בקשה בטלפון לעומת פיזי. תמיד נשמרת האופציה לפיזי כמו שהחוק אומר.

אני בן אדם רגשי אבל כשאני רוצה לבדוק נתונים אז בדקתי. הפער בין בירור פרטי הבקשה בטלפון לבירור פרטי הבקשה הפיזי, הפער בפסילות לא קיים, זאת אומרת זה אחוז מאוד קטן, אז אין באמת שינוי גם בנושא הזה, ושוב, תמיד נשמרת האופציה לזמן את אותו בן אדם. אגב, גם טכנית זה מאוד בעייתי כי הרבה מאוד זה לוחמים אבל אתה סומך עליהם, אתה נותן לכם רובה. הם נמצאים בעזה או במקומות כאלה, אז לזמן אותם זה לא פשוט. אותו דבר במגורים ביישוב זכאי, אנשים שגרים במקום בסיכון גבוה. לזמן אותם לכל מיני מחוזות כדי לשאול אותו שתי שאלות טכניות אחרי שהוא כבר, שוב, עבר את המשטרה, עבר משרד הבריאות, כל הדברים האלה שאי אפשר לשנות אותם, זאת אומרת זה GO או NO GO. זה לגבי הבירור פרטי בקשה, שוב, לעשות איזשהו הסדר.

רציתי לדבר על ההיפגעות. כל אדם שנהרג זה עולם ומלואו אבל חשוב להגיד נתונים גם. אמרו לי 20. מה זה רלוונטי? מה שהוא רלוונטי זה ממה הם נפגעו. אני בדקתי. מאז 2020 נפגעו שלושה ילדים, שזה נורא ואיום. אף אחד מהם לא מנשק חוקי. אחד היה מרובה אוויר והשניים האחרים זה בכלל ירי תלול מסלול, ואחד בסילוואן מנשק לא חוקי. אי אפשר להגיד בוודאות אבל זה נשק לא חוקי לפי הנסיבות. שוב, אפרופו מה שחשוב באמת.

לגבי החיפוש בבית, מדינת ישראל לא מאפשרים לך כמעט לחפש בבית נשק לא חוקי. אתה צריך חשד מיוחד, ועכשיו עם החוק שהעברנו שתיכף פוקע לצערי, הוראת השעה, מאפשר לך לחפש נשק גם בזה. שוב, זה נורא מצומצם, אז להיכנס לבית, משרד המשפטים יעלה על בריקדות ולא יאפשר את זה.

לגבי הסכנה בבית. בסוף יש דבר שנקרא אחריות אישית. אנחנו עושים את מרב הבדיקות. יש מעט מאוד מדינות שמקפידות כמונו, ועשיתי בדיקה בעולם. בסוף יש אחריות אישית. מה הכוונה? נניח שבדקת ויש כספת. בדקת פיזית. הלכת. מי אמר לך שהוא ישים בתוך הכספת?

אם נדבר על סיכון, משנת 2013 נהרגו בישראל 77 נשים מדקירות סכין. אגב, מנשק - 18. תבין את המספרים. האם אנחנו רוצים לפקח שישימו את הסכין בתוך הכספת? לא, כי אנחנו מבינים שיש בסוף אחריות אישית מינימלית לבן אדם בוגר. הרי מדובר פה על תאונות, לא פגיעה מכוונת. זה קצת כמו אלה שאמרו, בואו נרשיע אנשים שהילד שלהם נשכח באוטו, אבל זה קצת מטורלל כי אף אחד לא רוצה שהילד שלו ייהרג. הוא יעדיף לשבת בכלא, למות על פני שהוא יפגע. יש אחריות אישית ולכן כשיש לך כספת בבית, אתה עדיין יכול לשים אותה בחוץ אבל אתה מצפה מהבן אדם, כמו שאת הסכין הוא ישים במגירה ולא ייתן שייחשפו אליה, ככה לגבי הנשק.

בטוח אם אין לך כספת אז לא תשים בכספת.

זה בוודאי, אבל זה לא מבטיח לך שום דבר.

זה להגביר את הסיכוי.

זה ברור שזה לא מבטיח.

אגב, שום אמירה על נשק לא חוקי. מה שמטריף אותי באמת, גם המכון הישראלי לדמוקרטיה כל דיון מחדש עוסק בתקנות. אין דיבורים על נשק לא חוקי. העברנו חוק שאומר, נשק בלתי חוקי לחפש בבתים. הם התנגדו לחוק הזה. זה לא יאומן.

סליחה, רגע. מאחר וישנו פה חבר הכנסת יואב סגלוביץ' שהוא רוצה ללכת, הוא רוצה לומר משפט או שניים. בבקשה.

הדיון הזה לגבי הנשק נעשה בהרבה ועדות. היום אנחנו דנים בנושא של ילדים והיפגעות של ילדים. בשביל לקבל תמונה רחבה צריך לראות מה היה בדיון בוועדת ביקורת המדינה על מה שקורה במשרד לביטחון לאומי לגבי חלוקת הנשק. כשלים מפה עד הודעה חדשה. נציגי המשרד לביטחון לאומי גם לא הגיעו לדיוני הוועדה. כאשר היה דיון האם להוציא צו הבאה, הממשלה הזאת או יותר נכון הכנסת גם הצביעה נגד. זה פעם ראשונה שאני זוכר לפחות שנציגים עובדי מדינה, עובדי ציבור לא הגיעו לדיונים בוועדה. תחת הכותרת 'הכול בסדר' אני אומר לכם, הכול לא בסדר.

מה שנאמר פה, רק נקודה אחת לגבי ראיון טלפוני. היו על זה דיונים ארוכים. ראש אגף כלי ירייה אמר שחייבים לחזור לראיון טלפוני, אבל אז הוא התפוטר, לכן אם רוצים לקבל תמונה רחבה על מה שקורה, אני ממליץ לעשות דיונים של כמה יושבי-ראש ועדה ביחד ולראות את התמונה הכוללת, כי היום אנחנו נוגעים בנקודה אחת.

אם אני יכול לתרום משהו לדיון מעבר להגיד את האמירה הכללית שהכול לא בסדר, כשאני אומר הכול לא בסדר, זה לא בסדר, כי בסוף כשמדובר על היפגעות עתידית של ילדים, בסוף כשיש יותר נשק היכולת הסטטיסטית להיפגע עולה, והשאלה אם היום עושים את כל מה שצריך בשביל לשמור על כלי הנשק שאזרחים מקבלים כדין? התשובה היא לא. היו מסתפקים בזה, בהצהרה שבא אזרח ואומר, אני אקנה כספת. אפילו את הקבלה על קניית כספת לא דורשים.

משרד הבריאות ביקש להרחיב את המנעד של אותו טופס היסטורי בדיון שהיה לפני שבוע. אולי קרה משהו אחר בשבוע האחרון. הייתה אמירה של אנשי המקצוע של משרד הבריאות, שאנשי המשרד לביטחון לאומי לא בקשר איתם. הם לא מוכנים להרחיב כאשר יש טופס מקצועי, לכן אני אומר שהעסק הוא הרבה יותר רחב והאמירות שיש פה, 'הכול בסדר', אני אומר לכם, הכול לא בסדר, בלי להיכנס לשאלת המדיניות. בשאלת התהליך אני מדבר. עזבו את השאלה אם אני חושב שצריך להיות יותר נשק או פחות נשק. זאת שאלה אחרת. התהליך הוא לא ראוי, הוא לא נכון, הוא גם נגוע בפוליטיזציה. אין מה לעשות, מי שדיבר עכשיו מטעם המשרד לביטחון לאומי הוא בן אדם שהיה פקיד רישוי נשק. מה לעשות, זאת עובדה. הוא איש פוליטי שהוא נתן נשק לאזרחים, לכן הכול לא בסדר. נתחיל באמירה הזאת.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת דלל. אני חושב שמה שנכון לעשות בנוסף, אולי לא רק לוועדה שלך, זה הנושא של התאבדויות, לא קשור רק לקטינים. יש חומרים מסודרים שלדעתי הכנסת ככנסת לא עד הסוף נכנסה לעומקם, מה המשמעויות של הזמינות של כלי נשק להתאבדויות. זה נוגע גם לכאן כי אנחנו הרי רוצים לראות תמונת עתיד. אם חזון הנביאים הזה שקיים, רוצים להעלות ל-300,000 כלי נשק, זה לא אומר את כל הנשקים האחרים שנמצאים, צבא, משטרה, שירות ביטחון כללי, נשק מוסדי וכו', הדיון צריך להיות עמוק יותר. אולי זה לא לדיון הזה אבל סיפור ההתאבדות הוא סיפור גדול ואני ממליץ לך ככל שאני יכול להמליץ, להזמין לנושא הזה את מנהל בית החולים גהה שיש לו נתונים סטטיסטיים מסודרים לגבי ההתאבדויות במדינת ישראל והצפי להתאבדויות עתידיות. תודה רבה.

אנחנו כן עושים דיונים בנושאי התאבדויות לא רק בכלי נשק אלא בכלל לילדים.

בנושא של נשק יש לו נתונים סטטיסטיים שהם עשו עבודה, והכנסת לצערי לא שמעה אותו טרם סידור כל התבחינים.

הנושא הוא רחב מאוד, לכן כשהתחלתי את דבריי פה, אני רוצה להתמקד בעיקר בנושא הזה של הילדים ואיך להימנע מהעתיד שלא תהיה פגיעה בילדים.

אז הדבר היחיד שאני יכול להמליץ, המלצה קטנה, שיוודאו שיש כספת לאותו אחד שקיבל נשק.

בסדר, דיברנו גם על הנקודה הזאת.

בבקשה, דניאל.

אני גורם מקצועי במשרד. כמישהו שעבד במשרד גם תחת חבר הכנסת סגלוביץ' שאני מאוד מעריך, פעלנו לממש את המדיניות שלכם.

אתם נהדרים.

וגם היום יש מדיניות שר ואנחנו פועלים לממש אותה כי אנחנו פקידים וזה תפקיד של פקיד לעשות. אני כן יכול להבטיח שכל העבודה שנעשית על ידי פקידי הרישוי ועל ידי עובדי האגף לרישוי כלי ירייה, נעשית בהתאם לחוק ובהתאם לרמות המקצועיות הכי גבוהות שיש. נכון להיום אני לא נחשפתי לשום גורם שקיבל רישיון והוא לא היה זכאי לקבל רישיון. אם יש נתונים נשמח לבדוק אותם. יכול להיות שנעשו טעויות וכו', אבל לא נחשפתי למקרה אחד של מישהו שמחזיק נשק כשהוא לא עומד בתנאי סף בתבחין להחזיק את כלי הירייה, וזה מבחינתי תעודת יושר לפעילות המקצועית של האגף, כי אם היה, היו מוציאים כבר, כי מחפשים לא מעט.

ספציפית לגבי המאבטחים. כמישהו שגדל בשכונת הר נוף אני זוכר שכשהיה את הפיגוע בבית הכנסת שם והגיעו שוטרי התנועה בסוף שחיסלו את המחבלים, ואחד מהם גם נהרג, וכולם בשכונה שלך שגדלת ואתה חווה את זה תוך כדי תנועה. כל האירועים הביטחוניים האחרונים הסתיימו בנשק ספונטני במרחב, זאת אומרת, שום אירוע בתקופה המאוד ארוכה האחרונה, לא רוצה לתחום בזמן, לא חיכה שנצטרך שיבוא שוטר חמוש ויתפעל את זה.

חברים, אנחנו לא עונים על השאלה הזאת. זה לא נושא הדיון, דניאל.

היושב-ראש, היא העלתה שאלה ספציפית.

לא משנה, היא העלתה את השאלה אליי, לא אליך. בוא נעזוב את זה.

לגבי מאבטחים היא העלתה שאלה. זה במקרה גם תחת תחום אחריותי.

ברירת המחדל בחוק קובעת שמאבטחים אכן משאירים את כלי הירייה במקום עבודתם. יחד עם זאת יש הוראת שעה כבר מ-2015 שמוארכת בכל עת לאור המלצת משטרת ישראל כי המאבטחים שנושאים את הנשקים מהווים מכפיל כוח במרחב הציבורי, וכל חצי שנה זה נבחן מחדש. בית משפט עליון הנחה שזה יכנס בתור הוראת חיקוק קבועה ולא בתור הוראת שעה.

אוקיי. בכל מקרה זה לא נושא הדיון.

בבקשה, חברת הכנסת מיכל שיר. בקצרה כי אני רוצה לסכם.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני גם אעשה סוג של סיכום קצר, ברשותך. אנחנו מבינים שיש יותר נשקים, זה עובדה. אני לא נכנסת ללמה ומלחמה ואת הצורך. לא נכנסת לזה. עובדתית יש יותר נשקים ויתכן והמשרד יאשר אפילו עוד יותר, אם אותו משרד תחת מדיניותו יחוש שיש צורך. לא נכנסת למדיניות המשרד כי זה עניין של אידיאולוגיה ודמוקרטיה.

אני מוסיפה לנתון הזה את הנתון של ארגון בטרם שבא ואומר, ילדים היום חשופים יותר ויותר למסכים. המשחקים הופכים להיות יותר ויותר מתוחכמים, ובמשחקים אנשים מתים ומקבלים עוד פעם חיים, ועוד פעם מתים ועוד פעם חיים, וזה חלק מהנרטיב שהילדים שלנו גדלים עליו כשהם לאו דווקא מבינים את ההבדל בין הנשק בפורטנייט לבין הנשק האמיתי שנמצא אצלם בבית.

אנחנו מבינים את הדבר השלישי שכן יש מחסור באכיפה כשמדובר על יותר כלי נשק בבתים פרטים. לא נכנסים לנשקים לא חוקיים. אני מדברת על הנשקים החוקיים שנמצאים בבתים של כל אחד ואחד מאיתנו. אני שומעת כאן קצת התגוננות מטעם המשרד ואני לא כל כך מבינה למה וממה הוא נובע, מאחר ולכולנו כאן יש את אותו הרצון לבוא ולמנוע מקרים שעלולים לקרות בעתיד, למה? כי אחד ועוד אחד הם שניים, אז זה שעדיין לא רואים את השניים, לא צריך לחכות לדיונים הבאים שבהם אנחנו נראה את הסטטיסטיקה. מה הבעיה? לייצר הצעת חוק של המשרד, האם המשרד בעצם עומד לקדם את העניין שלפני שאתה מקבל נשק תיקנה כספת שהיא תקנית? מה הבעיה לעשות את זה?

זה קיים.

החוק לא מדבר על זה. החוק אומר כספת, אבל זה לא תנאי לקבלת נשק.

סליחה, אני התכוונתי לסיים פה ב-10:30. מיכל ביקשה לשאת דברים. אין צורך כרגע תשובה מכם. אם תירצו לתת תשובה, תנו אותה בכתב יותר מאוחר.

בבקשה, ממש בקצרה.

ממש בקצרה. הדבר הראשון, לפני שהאדם מקבל את הנשק שירכוש כספת. זה לא בחוק. זה לא קיים. הדבר השני זה איזשהו סוג של מצלמה שקיימת באותם הבתים לכיוון אותה כספת כדי לדעת מי פותח ומי מוציא. הנה, עוד איזושהי רגולציה קטנה שאפשר לעשות. היא גם לא עולה הרבה כסף. דבר שלישי, האם יש מקום לביקורי פתע בבתים לאנשים שקיבלו רישיון לנשק מטעם מדינת ישראל? האם המשרד עומד לקדם את זה? אלה שלושת השאלות שלי, כולל האכיפה. אם לא, האם הוועדה פה הולכת לקום לעשות משהו ולהחתים פה את חברי הוועדה שיחתמו בשמחה רבה על הצעות חוק מהסוג הזה ולקדם את זה?

אוקיי, תודה רבה. התשובות של המשרד לביטחון לאומי למיכל שיר, תנו אותן בכתב לוועדה תוך שבוע.

בבקשה, חבר הכנסת סימון דוידסון.

אני אהיה קצר. אני קודם כל רוצה להגיד תודה רבה לרותם זהבי שהרים את הכפפה, וכבר אנחנו נקיים שולחן עגול בנושא הזה של הורדת גיל לימוד השחייה במשרד החינוך.

אני רוצה לנצל שדוד בבלי נמצא פה, כי אני יודע כמה אתה לוחש באוזנו של השר. אני אומר לך ותעביר את זה לשר. בחודשים הקרובים יהיה הרוג במגרשי הספורט במדינת ישראל. זה נס שזה לא קרה עד עכשיו. אנחנו העברנו חוק האלימות במגרשי הספורט. לצערי הוא לא מבוצע. אני שאלתי שאילתה פעמיים את כבוד השר. אני גם ישבתי איתו על הנושא הזה. הנושא הזה של יחידה מיוחדת במשרד לנושא של אלימות במגרשי הספורט היא מאוד קטנה ומצומצמת והיא כמעט לא יכולה לפעול. השבוע קרה מקרה בתל אביב במשחק של הפועל תל אביב והפועל חיפה, ואני לא יודע איך הבן אדם לא מת.

ענישה קולקטיבית של מועדון לעולם לא יפתור שום דבר. צריך לתפוס את הבן אדם או את מספר האנשים שהיו שם ולהכניס אותם לכלא. פעם אחת ולתמיד שיישב שנתיים כי החוק מאפשר לכם. שנתיים שיישב בכלא על מעשה אלימות. חייבים לעצור את זה. ההרוג הראשון במגרשי הספורט כבר כתוב על הקיר. תודה.

תודה, סימון.

אני אשמח גם להתייחס בשלושה משפטים, אדוני היו"ר.

יש לך 30 שניות.

אני רוצה רק להרגיע קצת את מפלס החרדה שאני חש כאן. משנות ה-90' הייתה מדיניות מצמצמת בנושא החזקת נשק במרחב על ידי אזרחים, וגם היום כשאושרו 100,000 הבקשות אנחנו עדיין לא הגענו למספר שהיה כאן בשנות ה-90' של אוחזי נשק. כשהאוכלוסייה גדלה, זאת אומרת נשק פר אוכלוסייה אנחנו עדיין במספרים נמוכים יותר.

שמענו את זה. אין לך מה לחדש. תודה.

משרד הבריאות.

אתייחס בקצרה. מירי כהן, מנהלת קשרי ממשל. מודה, בעברי היה לי נשק אישי. החזקתי נשק אישי. כשהילדים שלי טיפונת גדלו החזרתי אותו כי פחדתי. פחדתי מהסכנה לילדים שלי מכל ההיבטים.

לעניין הנתונים אני אתייחס לגבי האובדנות. עלתה כאן השאלה של האובדנות. לגבי היפגעות אנחנו יודעים. הסטטיסטיקה מראה שככל שיש יותר נשקים, הסטטיסטיקה לנושא של היפגעות בכלל מנשקים עולה, כלומר זה סטטיסטיקה מאוד פשוטה. הוצאנו את הנתונים לגבי אובדנות בשנים האחרונות מכלי נשק. הנתונים מראים לנו שבשנת 2005 למשל היו 35 מקרי התאבדויות מנשק בקרב אוכלוסיית הצעירים מגיל 15 עד 24. במהלך השנים זה ירד. ב-2021 ירד לעשרה, כשהשנה הדרמטית היה 2006–2007, כשזה בעצם קרה בעקבות הירידה של הנגישות בצבא. הצבא החליט שלא יוצאים עם נשק. הצבא עשה מעשה. בעקבות הורדת הנגישות של חיילים לנשק ירד באופן דרסטי שיעור ההתאבדות של חיילים מנשק, וזה מראה לנו את הקשר בין הנגישות לבין הסיכון לאובדנות.

כבר לפני 2024 משרד הבריאות והמועצה הלאומית למניעת אובדנות של משרד הבריאות שהוזכרה כאן, הייתה ועדה במשרד ביטחון פנים בזמנו לגבי הסוגיה של הנגישות של כלי נשק של אזרחים. משרד הבריאות וגם המועצה הלאומית למניעת אובדנות אמרו את החששות שלנו לגבי זה שיהיה יותר נגישות לנשק, לגבי שיעור האובדנות וההיפגעות. יש לנו את המסמך הזה. אני יכולה להשאיר אותו לוועדה, בשנת 2023 לגבי החששות מעלייה באובדנות והיפגעות, וההמלצות של המועצה להקטין את הנגישות לכלי נשק.

הוזכר כאן קודם נושא של ההצהרה. אכן יש הצהרת בריאות שכל מבקש נשק מתבקש למלא. יש שם סעיפים ושאלות נוגעות לבריאות. בהמלצת המועצה למניעת אובדנות ופעילות של משרד הבריאות אכן משרד הבריאות המליץ להוסיף מספר שאלות בנושא של אובדנות, דיכאון, האם יש לך מחשבות אובדניות, ואכן ההמלצות האלה הוגשו למשרד לביטחון לאומי לפני מספר חודשים. כפי שצוין ההמלצות האלה עדיין לא יושמו וזה לא נכנס להצהרה.

אוקיי, תודה רבה.

זה לא המקום של הוועדה, אבל אם רוצים שנתייחס לסוגיה מול משרד הבריאות, נתייחס בשמחה.

תודה רבה.

אנחנו סיימנו את הישיבה. סיימנו את ההתייחסות ואני רוצה לסכם, בבקשה.

למשרד לביטחון לאומי, הוועדה דורשת מהמשרד ליזום תוכנית מניעה אופרטיבית, מתוקצבת על מנת למנוע אסונות עתידיים של פגיעה באזרחים בכלל וילדים בפרט בתאונות מכלי נשק. הוועדה מבקשת לבחון דרכים להגברת האכיפה והפיקוח בנושא יישום הנהלים הקשורים להסדרי אחסון כלי הנשק בבתים פרטיים, ואם ישנם אנחנו נשמח כמובן לקבל את ההתייחסות. הוועדה מציעה שבטרם אדם מקבל רישיון נשק, הוא יוכיח למשטרה שיש בביתו כספת לאחסון כלי הנשק. הוועדה מבקשת שתיבחן דרישה שכלי הנשק יאוחסן בנפרד מהתחמושת, בדומה להוראות צה"ל.

למשרד החינוך, הוועדה קוראת לעדכן את חוזר מנכ"ל משרד החינוך בנושא הכנסת כלי נשק למוסדות החינוך. רק ליידע, חוזר מנכ"ל האחרון היה למיטב ידיעתי ב-2012.

לארגון בטרם, הוועדה מודה על הפעילות המבורכת והדוחות החשובים שהארגון מפרסם מידי שנה, ואני שוב פעם אומר לכם תודה רבה על הנתונים שאני גם משתמש בהם מידי פעם.

למשרד הבריאות, משרד החינוך, משרד התחבורה, משרד הרווחה ומשרד הפנים, הוועדה קוראת להמשיך לתקצב את התוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים ולעבות את הפעילות לבטיחות הילדים. הוועדה קוראת לעבות פעילות גם בחברה הערבית ששם בעצם ראינו שכמעט 45% מהנפגעים הם ילדים.

למשרד התחבורה, הוועדה מוחה על קיצוץ התקציב של הרלב"ד וקוראת לתקצב את הרלב"ד לטובת פעילות הסברתית בעיקר בחברה הערבית. הוועדה מבקשת למנות מנכ"ל קבוע לרשות לבטיחות בדרכים.

למשרד הפנים ולמרכז השלטון המקומי, הוועדה קוראת להגדיל את מספר החופים המוכרזים.

למשרד החינוך, הוועדה קוראת להקדים את גיל לימודי השחייה לכיתה ב'.

על הדברים האלה אני מבקש גם התייחסות מהמשרדים הרלוונטיים.

סליחה, אין שום דבר לגבי צה"ל? לפי מה שהיה כתוב במצגת שלהם אלה המלצות בלבד, לא הוראות ברורות מחייבות.

אני אשמח שתעבירי במייל ואנחנו נתייחס לדברים מהמשרדים הרלוונטיים.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:42.