פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 182
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז באדר ב התשפ"ד (26 במרץ 2024), שעה 13:15

הצעה לדיון מהיר בנושא: "פערים משמעותיים במענים החינוכיים לתלמידים המפונים מגבול הצפון" , של חה"כ אפרת רייטן מרום, חה"כ יואב סגלוביץ'

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
קטי קטרין שטרית – מ"מ היו"ר
יבגני סובה
סימון דוידסון

אלון שוסטר
אפרת רייטן מרום
יואב סגלוביץ'

אורנה שמחון - מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

אביחי שטרן - ראש עיריית קריית שמונה, מרכז השלטון המקומי

מתן דודיאן - רכז חינוך, מרכז השלטון המקומי

עופר זפרני - חבר ארגון מנהיגים ומנהל בית הספר אורט דנציגר קריית שמונה

טוביה ולדמן - ממלא מקום יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער של קריית שמונה

עוז מאיר - דובר מועצת התלמידים והנוער של מחוז צפון, ומייצג את המועצה הארצית.

ליטל טיסמן - קלינאית תקשורת

מירב בן זקן - אמא לילד במערכת החינוך בגבול הצפון

מורן ברוסטין - מנהלת קהילת הגושרים

יוסף אבי יאיר אנגל - אביו של החטוף ששוחרר אופיר אנגל

אמיר עידן - בן הדוד של החטוף צחי עידן

גיל דיקמן - בן הדוד של החטופה כרמל גת

יהודית גידלי

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות

"פערים משמעותיים במענים החינוכיים לתלמידים המפונים מגבול הצפון", של ח"כ אפרת רייטן מרום, יואב סגלוביץ' (מס' 203).

אני רוצה לפתוח את הוועדה ראשית עם משפחות החטופים. יש לנו פה את יוסף?

זה אני. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, אני חבר קיבוץ רמת רחל. השם החדש שלי זה הסבא של אופיר. אופיר, הנכד שלי, חזר אחרי 54 ימים מהגיהינום והשאיר אחריו את אבא של חברה שלו, את יוסי שרעבי, שאחרי 100 ימים נהרג או נרצח – אנחנו לא בדיוק יודעים – ואת אלי שרעבי האח של יוסי, גם הוא מבארי, שלא יודעים מה איתו הוא רשום כחטוף, שאשתו ושתי בנותיו נרצחו בצורה מאוד איומה. לקח שלושה שבועות למצוא מי הוא מי כדי להביא אותן לקבר ישראל.

אני כאן ביום ה172 של האירוע הנורא הזה, ואני מגיע לכאן כמעט בכל שבוע בחודשיים האחרונים, ובכל פעם אני אומר לעצמי וואלה אולי זו תהיה הפעם האחרונה, ואני לא מרגיש שאני בכלל רואה את האופק, להיפך, אני מרגיש שהעסק הזה הולך ומתרחק, מכיוון שאני חושב, אני מאמין, שאנשי הבית הזה ואני הממשלה פשוט לא מבינים את הסיטואציה. הם לא מבינים לאן העסק הזה הולך ולאן אנחנו בסופו של דבר נגיע, וזה מטריד אותי מאוד.

אבי, זכרונו לברכה, ניצול שואה. אחרי שנתיים ומשהו באושוויץ הגיע לארץ ישראל, לפלשתינה, כדי להקים מדינה יהודית כדי שיהיה לו שם ביטחון כיהודי לגור בו אחרי שהוא גורש מאירופה. והיום בדור הרביעי אנחנו מרגישים שהעסק הזה הולך ומתמסמס לנו בין האצבעות.

גברתי, אנחנו חוזרים לתקופת שלומציון המלכה ובניה, Copy paste של סוף תקופת החשמונאים, copy paste של סוף תקופת שלמה המלך. 70 ומשהו שנים שלמה המלך, 70 ומשהו שנים חשמונאים, 70 ומשהו שנים עכשיו. וזה נראה כל כך ברור, איך אתם לא רואים את זה? איך פה עדיין מדברים על ניצחון? הניצחון הגדול, הניצחון, אנחנו ננצח. את מי ננצח? רבותיי, אירופה וארצות הברית מלאה בחמאס. אז תתפסו את סינואר בסוף בעוד שנה, תביאו אותו לכלא שאטה, יקומו 100 אחרים.

נשיא המדינה שלנו לפני שבועיים פתח את מוזיאון השואה באמסטרדם, ביחד עם מלך הולנד, אירוע היסטורי. אף אחד ממשתתפי האירוע הזה לא שמע מה הנשיא ומה המלך אמרו מכיוון שבחוץ היה רעש של המוסלמים, של החמאסניקים, שהיו שם, בצורה כזאת שבפנים לא שמעו כלום, וזו המציאות היום בעולם. ואת זה שאנחנו, אנחנו גידלנו אותם, אנחנו יצרנו אותם, אנחנו הבאנו את זה למצב הזה שבו אנחנו נמצאים.

עכשיו, אם לא יהיה פה שינוי של 180 מעלות, גברתי יושבת-הראש, בגישה שלנו אל העולם, אנחנו גמרנו. בית שלישי הלך – עם חוק הגיוס, בלי חוק הגיוס כל הדברים האלה – בית שלישי הלך, נחכה עוד 2,000 שנים לבית רביעי.

תודה רבה. מכאן נעבור לאמיר עידן, נמצא איתנו?

כן פה.

בבקשה אמיר.

שלום, שמי אמיר עידן, אני בן הדוד של צחי עידן שחטוף כבר 172 ימים. הבת שלו מעיין נרצחה באותו יום ארור. בנוסף על כל הכיף הזה אני גם תושב צפון, במקרה אני קצת רחוק מידי מהגבול, שבעה קילומטרים אז אנחנו לא מפונים. אבל אני פה גם כמעט בכל שבוע כדי לדבר, כדי לא להוריד לרגע אחד מהסדר הציבורי את עניין החזרת החטופים, זה הדבר הכי הכי הכי חשוב שיש לנו היום. לא צריך להתעסק בכלום חוץ מזה. להזכיר את זה בכל רגע נתון.

אני רוצה לסיים במשהו שאולי קצת קשור לוועדה, לנושא שלכם בוועדה עכשיו. אנחנו גם לא מפונים, אבל הפערים, כמו שאני רואה על שתי הבנות שלי, אחת בכיתה ט' ואחת בכיתה י', הם עצומים למה שקורה עם מחוזות שהם לומדים כרגיל. הבנות שלי במשך חמישה חודשים למדו שעתיים ביום כל אחת, עם מורים שהם לא המורים ההומוגניים במקצועות שהם היו צריכים להיות ואנחנו כהורים רואים את זה טוב-טוב גם בציונים, גם בהלך הרוח שלהן, גם באיך שהן, אני אקרא לזה הפן החברתי שלהן. תודה.

תודה רבה לך אמיר. מירב בן זקן נמצא כאן?

היי. שלום. אני תושבת הצפון. אם לא סיימת עדיין עם המשפחות.

אז אנחנו תכף נתחיל.

שלום, שמי גיל, אני בן הדוד של כרמל גת החטופה בעזה. אנחנו לא רוצים לגזול יותר מידי מהזמן החשוב הזה, אבל יש לי בקשה אליכם, מה שביקשנו בכל מקום ובכל ועדה שהיינו בה, אנחנו מבינים שהכנסת אמורה לצאת לפגרה בקרוב.

אל תשתמשו במילה פגרה, זה לא פגרה.

חופש קוראים לזה.

איזה חופש?

טברנות ביוון.

חופש זה עוד יותר גרוע. תקראו לזה .

מכבסת המילים לא תעזור פה.

אנחנו משנים את השם.

אתם משנים את השם, המציאות נשארת. הכנסת לא פעילה.

אנחנו כן פעילים.

הדיון הזה שאנחנו הולכים לעשות פה, לא יקרה.

לחטופים, למפונים, לחיילים, אין הפוגה, אין פגרה, אין חופש, אין גם מכבסות מילים. הם שם והם סובלים מכל רגע. והנושאים החשובים שאתם עוסקים בהם היום לא יכולים לצאת לפגרה. אי אפשר להוציא לפגרה ולא לאפשר חקיקה פרטית, שאנחנו יודעים שלא תתאפשר בזמן הזה. לצמצם את מספר הדיונים שמתקיימים בוועדות הכל כך חשובות האלה. אם צריך, אנחנו המשפחות נגיע לכאן בכל יום, אנחנו נאייש את הלשכות אם הן יהיו ריקות, אנחנו נאייש פה את חדרי הוועדות, אנחנו נגיע, ואם צריך אנחנו נקיים את הדיונים האלו בעצמנו אם לכם לא מתאים.

אני מבקש בבקשה, אנחנו מרגישים לבד, מאתמול, מרגע שעברה ההחלטה במועצת הביטחון שהכניסה את כולנו לחרדה עמוקה, אנחנו לא יודעים, יכול להיות שתהיה הפסקת אש ולא יחזרו חטופים? זה יכול להיות דבר כזה?

חס וחלילה.

נכון, אבל אף אחד לא דואג לנו ואז אומרים לנו אנחנו מבטיחים לכם שאם יהיה משהו חשוב אז תסמסו לנו ואנחנו נתכנס ונעשה את זה. איך אפשר?

אני לא יודעת מי אמר לך את זה, אני חתומה על מכתב לביטול בכלל של זה.

זה עבר בוועדת הכנסת.

חבר הכנסת אופיר כץ, יו"ר ועדת הכנסת אמר לי את זה.

הוא אמר לו שיסמס לו.

וחבר הכנסת פינדרוס, כשאמרנו לו שנעקוב אחרי מה שנעשה בזמן הפגרה, ענה לחן אביגדורי יאללה-יאללה. זה מה שאנחנו מתמודדים איתו עכשיו. אני מבקש בבקשה, עוד לא מאוחר לשנות את ההחלטה הזאת, אנחנו ביקשנו רביזיה על הנושא הזה, ועדת הכנסת יכול להיות שתתכנס שוב ויכול להיות שלא, אני לא יודע. בבקשה אל תפקירו אותנו כמו שהפקירו אותנו ב-7 באוקטובר. יש פה נושאים חשובים שתכף אתם תדונו עליהם, אי אפשר לצאת לפגרה בזמן כזה ואי אפשר להשאיר חטופים, מפונים, חיילים, במצב כזה ופשוט לצאת לחופשה, להפוגה, לכל דבר שתקראו לזה, כאילו החיים נמשכים כרגיל אנחנו לא בתקופה רגילה. תודה רבה. לכם.

תודה רבה לך. אנחנו רוצים לפתוח את הדיון עם יוזמי ההצעה, חברת הכנסת אפרת רייטן וחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. נתחיל איתך אפרת? בבקשה.

תודה רבה לך גברתי היו"ר, משפחות החטופים היקרות, תודה לכם שאתם איתנו, תודה לכם שאתם בכנסת. תודה על המלחמה העיקשת והבלתי מתפשרת, גם על הקרובים, על האהובים, על המוסר והערכים.

הדיון שאנחנו יזמנו הוא דיון חשוב מאין כמוהו, החזית האזרחית ביחד עם הצבאית והביטחונית, יש הרבה מאוד חזיתות שמדינת ישראל צריכה לתת עליהם את הדעת, והחזית הזו שמדברת על 80,000 מתושבי קו העימות הצפוני שמפונים מהבתים שלהם מזה כבר חמישה חודשים פלוס. תקופת הפינוי הזו היא כל כך קשה, מורכבת עבור התושבים, ושוב אנחנו למדים פעם אחד פעם כיצד הם מופקרים.

הקמנו בכנסת שדולה מיוחדת כדי לשקם את האזור הזה, לצערנו כל דרישותינו לרבות הצעת חוק, לרבות מכתב דרישה לראש הממשלה, לרבות עם שותפים מהקואליציה, לא נענו. מנהלת עבור הצפון לא הוקמה עד לרגע זה, והדיון הזה נוגע באחד הנושאים שעלו כאשר פגשתי את חלקכם בגבול הצפון – האמת שהגענו לכנרת, באזור הכנרת כי שם נמצאים כרגע המפונים אבל אפשר להגיד שזה כבר גבול הצפון בימים האלה – פגשתי את חברי הקיבוצים של הגושרים ומשגב עם ותושבי קריית שמונה ומטולה, והדבר הראשון שהעלו בפניי מנהלות הקהילה – שיש לציין המדהימות והמסורות – הוא נושא החינוך.

עבור ההורים לילדים בכל הגילאים התסכול והמצוקה פשוט עצומים. דור אבוד, ילדים שלא מספיק שעברו את הקורונה, ולא מספיק שעכשיו הם חמישה חודשים נמצאים רובם בחדרי מלון, באמת נמצאים בתקופה פשוט איומה מבחינת החינוך. לחינוך, דווקא, ולך אני אומרת את זה כמי ש - - -

אני ביקרתי בכולם, ביקרתי בכל בתי המלון.

אז את שותפה.

ראיתי שם את העבודה הנהדרת של משרד החינוך, של משרד העבודה והרווחה שאלתי אם הם נמצאים שם, כי נפגשתי איתם, הביטוח הלאומי, ראיתי את כולם.

קטי, אז את שותפה לתחושה שלי שהחינוך הוא כמובן א' ב' .

אנחנו נשמע כי נמצאת פה מנהלת המחוז שעושה עבודה נפלאה, אני מכירה אותה ברמה האישית.

אני, לפני שאני נותנת מחמאות, אני רוצה להעלות את הדברים הקשים.

ואני יודעת כמה שלא רק בעת מלחמה, גם בעת שלום, בימים הרגילים, כמה שאורנה שמחון עושה עבודה נהדרת, היא וכל הצוות שלה.

בסוף אני נציגת הציבור ומעלה כאן בכנסת את הנקודות הקשות שעלו לנו מהשטח, בשביל זה אנחנו נמצאים כאן.

מצוין.

להלן כמה נקודות מרכזיות – ואני תכף אתן גם לכם כמובן להרחיב – עניין הבגרויות. תלמידים רבים שלא בטוחים בכלל איפה הם ייבחנו, וגם החללים שהוקצו לא מותאמים עבורם, מתקרבים מאוד לתקופות הבגרויות, חייבים כמובן לאפשר לכל תלמיד את האפשרויות המיטביות. אנחנו נרצה לדעת מה המתווה?

ימי לימודים קצרים שהתושבים דיווחו לנו, שמרבית המסגרות פועלות רק מספר ימים בודד במהלך השבוע, לפעמים אפילו שעות בודדות.

מסגרות החינוך ביישובים שלא פונו רשמית, יישובי הצפון שלא פונו וחולקים מסגרות עם ישובים שכן פונו ומתמודדים עם קשיים משמעותיים, מחסור חמור במורים, בעובדי הוראה, בתי ספר שלא ממוגנים תוך חשש של ההורים לשלוח את ילדיהם בהסעות.

שנת הלימודים הבאה, חייבים להתחיל לייצר ודאות בנוגע לשאלה איפה יפתחו שנות הלימודים? ההרשמה לגיל הרך, לא יודעים איפה לרשום אותם עדיין. חייבים להתחיל גם את ההערכות בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, מיגון בתי ספר. בתי ספר עורפיים וכהנה וכהנה. אלה רק חלק מהדברים שעלו מהשטח בסיורים שלנו שם. ואני מאוד מודה לך שהדיון הזה התקיים ואנחנו נקיים אותו עכשיו ברשותך כמובן עם חברי חבר הכנסת סגלוביץ' שגם הוא היה.

תודה רבה.

אני אעשה את זה קצר. הסיכוי שדיון כזה יקרה אחרי ה-7 באפריל שואף לאפס, או יותר נכון אפס. כי את הדיון הזה יזמו חברי האופוזיציה, שאחרי שהכנסת יוצאת לפגרה, וזה השם, אי אפשר לכנס דיון ביוזמתנו. אם יחליט ראש ועדה שבא לו אז זה יקרה. זה לא קורה הרבה בקואליציה שיוזמים דיונים שלא נוחים לממשלה, מה לעשות, זו תמונת המציאות.

ולכן יש בדיון הזה, אחרי שעבר תקציב מדינה, שאין בו תוכנית לאומית לצפון. למרות שכל ראשי היישובים בצפון צעקו על זה במשך חודשים רבים, למרות שחברי קואליציה ישבו איתנו ביחד בישיבות בהקשר, לא קרה כלום.

אגב אני רוצה רק להגיד לך יואב שאני מצטרפת לכל כך הרבה הצעות לסדר ודיונים ושאילתות, של האופוזיציה. האחרון עם יוראי חבר מפלגתך על הזיהום בחיפה. אז בוא.

הכול בסדר, אתם יכולים להצטרף.

להיפך, אנחנו רוצים לציין את רביבו, להיפך, הוא אמר את זה.

התקנון אומר ששליש חברי כנסת יכולים. כל הצעה גם בתקופת הפגרה. עשינו את זה גם בתקופת הפגרה.

תרגיעי, לא בתקופת הפגרה.

קטי לא, היית צריכה לשבת איתנו גם בוועדת הכנסת.

שאלתי את השאלות, בתקופת הפגרה כנסת ישראל תעבוד רק בשביל הממשלה. יביאו הצעות חוק של הממשלה, אנחנו נעבוד ונהיה פה. זאת המציאות אי אפשר לטשטש אותה.

בוא נגיד את הדברים ברורים.

אוקיי.

לא יהיה ביקורת על פעילות הממשלה.

אולי כדאי שנשמע גם את התשובות. אפרת העלתה שאלות מאוד חשובות. בוא נמשיך בכיוון, שנהיה פרודוקטיביים, לא רק הצהרות ופופוליזם.

נהיה פרודוקטיביים כשנגיד את העובדות כהווייתם. והעובדות כהווייתם שאין תוכנית לאומית לצפון והמקום הזה הוא כיכר העיר, וכיכר העיר ריקה, זו המציאות. ועכשיו אני אעצור פה, ואולי גם את קטי, תקשיבי לעניין, כי היו איתנו בתוך השדולה חברי קואליציה.

נכון.

ואין היום סעיף תקציבי לצפון. נקודה. אין.

הם גם לא עונים למכתבים של רביבו. רביבו שלח את המכתבים.

טוב.

ועכשיו בוא נשמע את הבעיות כי בספטמבר תתחיל שנת לימודים , אף אחד לא יודע מה יקרה, וכדאי שהממשלה תעשה מעשה. תודה רבה.

אנחנו מכאן נעבור בבקשה למנהלת המחוז, לאורנה שמחון. תני לנו בבקשה סקירה על מה נעשה, מה אתם עושים ומה תעשו? בכל תרחיש שיהיה.

שלום. קודם כול תודה. ראשית אני רוצה להצטרף לחיבוק של משפחות החטופים. אנחנו במערכת החינוך עושים עבודה גדולה עם כל השבים – אצלנו לפחות במחוז יש מספר ילדים שבים – אנחנו מחבקים אותם, מטפלים בהם, מסייעים להם במערכת החינוך ומתפללים ביחד איתכם לשובם.

אמן.

אני רוצה לומר שאני, קודם כול תושבת אבן מנחם בגבול הצפון – אני בעצמי מפונה, אני יכולה להזדהות עם כל הדברים שנאמרים כאן – אבל אני רוצה לומר שאנחנו כגורם מקצועי, ואני גורם מקצועי, מטפלים במערכת החינוך מהיום הראשון שבו התחיל הפינוי לבתי מלון, מטפלים בתשעה יישובים שפונו מלבד אחד שהחליט לא להתפנות שזה עג'ר שגם שם התלמידים היו צריכים ללמוד באופן מקוון כי הם לא יכולים ללמוד בתוך בתי הספר, שזה אתגר בפני עצמו.

סך הכול יש לנו 43 יישובים מפונים אני נמצאת בקשר אישי צמוד עם כל ראשי הרשויות ונמצאת בשטח 24/7 כולל באתרי הפינוי. יש לנו מעל 61,000 תושבים מפונים. אני אשמח אם תשימו את המצגת.

(הצגת מצגת)

יש לנו 16,710 תלמידים שמפונים לכל הארץ. כלומר, יש לי תלמידים מקרית שמונה שאני אפגוש אותם באילת, ואני אפגוש אותם בתל אביב ואני אפגוש אותם בירושלים. מהם יש לנו מעל 9,000 תלמידים שנמצאים במחוז שלנו בגבולות המחוז. אני כמנהלת מחוז מטפלת בכולם. כשיש חלוקה גיאוגרפית בין מנהלי המחוזות, כל אחד מטפל במחוז שלו, אבל אני נותנת סיוע כי הם תלמידים שלי ואני רוצה בהחלט לדאוג להם.

צריך לזכור שמתוך המפונים על ידי החלטת ממשלה, שהם 50,618 תושבים, יש לנו 11,320 תושבים שעברו למגורים בשכירות. המשמעות הזאת היא מאוד מאתגרת, משום שפעמים רבות תושבים עוזבים את בתי המלון, הולכים לדירה שכורה, לא מודיעים לנו שהם עוברים לדירה שכורה, אנחנו יודעים את זה ממנהל המתקן לפעמים – שתכף אני אגיד איך אנחנו עובדים – ולפעמים אנחנו מקבלים טלפון למוקד שלנו ואנחנו צריכים לעשות לו השמה למערכת החינוך ואנחנו מסייעים באופן דיפרנציאלי לכל עובר.

זה לא רשום אצל הרשויות המקומיות?

תראי, בואי ניקח את קריית שמונה שפונתה למעל 200 אתרים. לא תמיד הרשות בדיוק יודעת שבאותו רגע הורה התפנה, אבל לרוב אנחנו עושים תיאום מול הרשויות המקומיות ולאט לאט אנחנו מתכנסים לתיאום כמעט מוחלט של איפה נמצאת כל משפחה ומשפחה.

בגזרת הצפון כמו שאמרתי קודם, 6,108 תלמידים. 3,626 נמצאים בתוך מרכזי יחד.

זה כבר אני מניחה הסליידים הבאים?

בקצב שלי זה קצת קשה, אבל אם אפשר מהר להעביר את המצגת. בגזרת הצפון, מתוך ה-9,108 תלמידים שנמצאים במרחב הגיאוגרפי של מחוז צפון, 3,600 נמצאים בתוך המלונות, כלומר הם גרים בתוך המלונות ואנחנו נותנים להם מענה, פותחים מעונות, פותחים גני ילדים – תכף אני אגיד כמה פתחנו – ושולחים את התלמידים למוסדות חינוך.

זה יכול להיות מוסדות חינוך בבתי ספר קיימים, זה יכול להיות בתי ספר ארעיים שפתחנו, וזה יכול להיות גם במתקנים, כי למשל בגליל עליון התושבים פוחדים לנסוע בהסעות ולכן אנחנו פותחים מרכזים חינוכיים בתוך היישובים ונותנים מענה בתוך היישובים.

4,250 תלמידים נמצאים בכתובות פרטיות, כלומר דירות שכורות, ואנחנו בעצם עושים השמה לכל תלמיד ותלמיד. ברגע שהורה פונה אלינו, אנחנו מפנים אותו לגן, למעון, לתיכון, ליסודי.

ההורה פונה אליכם?

יש לנו מוקד שפתחנו במחוז. לפעמים הם פונים לרשות המקומית והרשות פונה אלינו, לפעמים הם מתקשרים אליי לטלפון האישי ולמוקד שלנו. לפעמים למוקד של משרד החינוך.

קצין ביקור סדיר לא יודע איפה נמצא? זה השילוב בין הרשות לבין המחוז.

נכון, אז אנחנו פרסנו את כל קציני ביקור סדיר בכל הארץ, ואנחנו מאתרים תלמידים שגם לא מגיעים למערכת החינוך אבל לפעמים ההורה מתפנה ואומר לנו ביום אחרי שהוא מתפנה שהוא רוצה מענה חינוכי, ואנחנו דואגים לו למענה חינוכי.

אתם יודעים כמה ילדי נשרו?

אני תכף אגיע לזה, זו שאלה מצוינת.

כמובן, וגם כמה הצפה אליכם? כי אני שמעתי בשטח דברים מאוד-מאוד קשים לגבי אנשים שנופלים בין הכיסאות, ילדים שלא רוצים לקום מהמיטה, לא רוצים ללכת ללמוד, ילדים שלומדים רק שעתיים בשבוע, ויתרו על כל כך הרבה מקצועות. תלמידים שהיו מצוינים ומצטיינים ועכשיו הם נמצאים בפיגור.

אפרת, לא אני החלטתי לפנות את התושבים.

אני רק שואלת אותך, לא לגבי הפינוי, אני שואלת אותך לגבי התפקיד שלך.

ואני רוצה לענות לך, אני אענה לך כגורם מקצועי.

לגבי פינוי זה משהו אחר, נקרא לפיקוד העורף.

כגורם מקצועי אנחנו מתמודדים גם עם תופעות כאלה, ואנחנו מתמודדים גם עם פערים ואנחנו מתמודדים גם עם נשירה ותכף אני אגיד גם איך אנחנו מתמודדים.

איזה ציון היית נותנת לתפקוד שלכם?

אחרי שאני אסקור את המצגת תתני לי איזה ציון שאת רוצה.

לא, את.

אפרת לא עושים דבר כזה. כי יש המון שיקולים פה. יש רשות מקומית, יש משרד הרווחה.

אני רוצה שראשי הרשויות יתנו לי ציון.

את שבעת רצון?

אני רוצה להגיד שאנחנו - - -

שניה, אנחנו מדברות בכבוד.

כן, אבל לא הייתי עושה דבר כזה.

אני אגיד לך, קודם כול שראשי הרשויות יגידו. אני חושבת שמשרד החינוך עושה את המקסימום, באמת, ביחד עם הרשויות המקומיות וביחד עם התושבים, כדי לתת את המענה המיטבי. יחד עם זאת יש אתגרים לא פשוטים ואנחנו מתמודדים על כל האתגרים האלה, אני לא מייפה פה שום דבר, יש פה הרבה אתגרים מאוד קשים כולל הפערים הלימודיים, כולל פערים רגשיים, כולל תלמידים שלא מגיעים, אחרי שעשינו את כל המאמצים, ולא מגיעים למערכת החינוך. יש בעיות ואנחנו נתמודד עם הבעיות האלה כמו שצריך. אני רוצה להגיד שאנחנו כבר קלטנו - - -

אורנה, סליחה שאני קוטע אותך כאן מולך.

את מכירה אותו?

היא מכירה אותי הרבה שנים מאז שאני תינוק.

רגע, אבל אתה צריך להגיד את השם כי יש פרוטוקול.

סליחה, אני מתן דוידיאן, תושב הצפון.

איפה אתה גר?

אנחנו משלומי, אנחנו מחינוך שלומי כאן. אנחנו מהמפונים גם בירושלים. אני מכיר את אורנה ואת העבודה שלה לעומק. היא עושה הרבה עבודה קשה והיא תומכת בכולנו.

כול הכבוד.

הפערים היחידים שיש למשרד החינוך, שכנראה גם אורנה לא יודעת, זה ביניכם לבין הדרג במרכזי יחד, ולאלה שבאמת פועלים בשטח.

אבל רגע, בוא ניתן לה לסיים את המצגת ואז נוכל לשאול.

אני רוצה לומר שחוץ ממפונה צפון, אנחנו קלטנו גם תלמידים שהתפנו מהדרום. קיבלנו נערים ונערות וילדים ומשפחות מנחל עוז לקיבוץ משמר העמק. זיקים, ניר עוז, בארי, ודורות התקבלו למגידו ואנחנו מטפלים בהם גם בהיבטים הלימודיים וגם בהיבטים הרגשיים. ברור חיל וגברעם נמצאים אצלנו ביזרעאל, וכמובן יד מרדכי שנמצאים בניר דוד.

אנחנו טיפלנו גם בקהילות מהדרום שעזבו כרגע, קיבוץ גבים. אפרת אני מציעה לך להתקשר למנהלת הקהילה מיטל מקיבוץ גבים, והיא תגיד לך איך אנחנו טיפלנו בתושבים שחזרו מהתופת ואיך טיפלנו בתלמידים שהגיעו ממקומות אחרים כמו מכפר עזה וזיקים, ומישע ומאור הנר שחזרו הביתה, ומתקומה שמתארחים במלון הגומא ומשדרות ומאשקלון ומקיבוץ גבים שעזבו, גם בהם אנחנו טיפלנו ומטפלים עדיין כי לא כולם חזרו.

מה המענים החינוכיים? לשאלתך אפרת. אנחנו הקמנו במרכזי היחד – כשאנחנו אומרים מרכזי יחד זה תושבים שנמצאים בתוך מלונות – יש לנו 72 מסגרות, 72 מרכזי יחד. בכל אחד מהמלונות הללו ב-day one אני הוצאתי את כל המדריכים שלנו, והמפקחים שלנו שנמצאים במלון, נמצאים בקשר עם הקהילה, נמצאים בקשר עם מנהל המלון ונותנים מענה לתושבים. אם זה בחופשות כמו שעשינו בחנוכה ואנחנו מתכננים לעשות בחופשת פסח, וגם כמובן בחופשת הקיץ ככל שהפינוי יימשך, ודואגים לכל מחסורם.

לעיתים, אני אישית טיפלתי בביגוד שביקשו ממני תושבים ואנחנו דאגנו להביא ביגוד. אפילו ביגוד. וקשישות משתולה שהשתעממו במלונות ואני הייתי אישית שם ומנהלת המרכז הייתה שם ולא היה להם מה לעשות, ואני רכשתי להם מסרגות וצמר כי זה מה שהן אוהבות לעשות. ולכן דאגנו לכל המחסור של כל התושבים.

פתחנו 53 מעונות, פתחנו 50 גנים במרכזים, שהם מעונות וגנים שנפתחים ללא תשלום, כלומר ההורים לא נדרשים לשלם עליהם כסף. יש שם כוח אדם שזה גננות וזה מטפלות, שחלק הרשויות מעסיקות במסגרת קול קורא.

יש לנו ששה בתי ספר ארעיים שפתחנו אותם באופן מיוחד עם צוות שגייסנו לאותם התלמידים שרצינו להוציא אותם מהמלונות ובאותם אזורים שלא יכולנו לשלב אותם בבתי הספר הקיימים, כי בבתי הספר הקיימים המענה הוא אופטימלי, הם לומדים רגיל במערכת השעות, בבתי ספר ארעיים אנחנו צריכים לגייס מורים ולא תמיד אנחנו יכולים לתת את כל המקצועות וזה הפער שאת דיברת עליו והוא נכון. יש לנו שמונה בתי ספר שהעתיקו את מקומם, as is.

כל הנקודות שלי היו נכונות, לא רק הפער הזה, את יודעת.

אני לא חולקת עליך, ואני רוצה שתדעי שאני מצויה בשטח ואני יודעת בדיוק מה קורה, כך שאני לא מייפה את הדברים, אלא ההיפך, אנחנו כגורם מקצועי מתמודדים, מציפים אותם, ביחד עם הרשויות המקומיות, ומנסים לתת מענים אופטימליים.

ואני מקווה שגם פה, אגב, בנציגים שהגיעו מהצפון, גם ראשי רשויות וגם מורים וגם ראשי קהילה, אני חושבת שזו הזדמנות מצוינת עכשיו לסגור פה פערים ולראות אם אפשר לתת פה כל מיני מענים. זה ממש המקום שאפשר להציף פה את הדברים.

אני רוצה עוד לומר ש-5,519 תלמידים משולבים בבתי ספר קיימים ולומדים שם בשגרה מלאה, כולל הנכדים שלי שהשתלבו בבית ספר אחר ולומדים שם מערכת שעות רגילה לכל דבר ועניין.

אפשר רק שאלת הבהרה?

כן, בהחלט.

לגבי הישובים שהם בצפון, מה שאני מבין הם לומדים רק 12 שעות בשבוע?

איפה?

ביישובים שלא פונו.

אתה יכול להגיד לי באיזה ישוב?

בישובים שלא פונו, לא אלו שפונו.

בית ספר הר וגיא לדוגמה.

עמק החולה לדוגמה.

אני יכולה להתייחס

בבקשה, תנו דוגמה.

בית ספר הר וגיא לומד 12 שעות בשבוע, שלוש שעות ביום, ארבע ימים בשבוע, והם מתחילים ללמוד בשעה 13:00.

(היו"ר יוסף טייב)

רק ברשותך, שמך לפרוטוקול.

ליטל טיסמן. אני גרה בגדות.

אז אני אומר, קודם כול אני רוצה לומר שאני מייצגת את המשרד, למרות שהר וגיא ועמק החולה הם שייכים למחוז הגיאוגרפי של החינוך ההתיישבותי, עדיין אני מטפלת בהם. ואני רוצה לומר שבעמק החולה – ותכף נדבר על הר וגיא – בעמק החולה בית ספר עמק החולה לומד בכפר בלום בשגרה. כפר בלום זה יישוב שלא פונה, אבל מגבלות פיקוד העורף מגבילים אותנו בכמות התלמידים.

וזה לא המקרה היחידי, יש עוד מקרים חוץ מכפר בלום.

שאלת אז אני אענה. התלמידים הללו נמצאים, חלקם, 572 תלמידים לומדים שם בתוך מתקן אחר. במקיף עמק החולה לומדים 572 תלמידים באיילת השחר, במבוא גליל שזה משמרת ב'. יש לנו מגבלה במשמרת ב', במשמרת ב' המגבלה שלנו היא שלפעמים אנחנו צריכים לקחת מורה שמלמד שתי משמרות. שתיים, לא תמיד יש לנו את כל המורים כי המורים צריכים להתפצל למוקדים וחלק מהמורים מפונים בכלל למקומות אחרים, ואנחנו צריכים לנצל את כל כוח האדם.

זאת אומרת היא נכונה, ההערה של חבר הכנסת סגלוביץ ושל הגברת?

אני לא אומרת שזה לא נכון. אני רק אומרת שיש אתגרים.

השאלה אם אנחנו יכולים לעשות משהו להקל? בואי, המטרה היא לא רק לשמוע את תמונת המצב, יודעים יותר יודעים פחות.

אנחנו גם מבינים את הקשיים שיש לכם, אף אחד לא עיוור.

לא קוסם, אלא האם את צריכה משהו שיכול לשנות את המצב? משהו שאין לך.

אז אני אומרת שאנחנו כן פועלים כדי לצמצם את הפער הזה, וברמת כורזים אישרנו להם הרשאה תקציבית ל-20 מבנים יבילים ועוד 10 ממ"מים.

לפני שבוע.

ממ"מים שזה מרחבים מוגנים, כן לפני שבוע. והעבודה התחילה לצאת לדרך, אנחנו מקווים שבמהלך החודש וחצי שהקצבנו, יחסית לרשות – אני מקווה שתעמוד בקצב – נקים את בית הספר. אגב, בטבריה הקמנו בית ספר בפורייה, בחודש וחצי ואנחנו יכולים בעצם לקחת יותר תלמידים ולהעביר אותם לשם.

בנוסף, חלק מהתלמידים, קיבלנו אישור מפיקוד העורף – so far אני מקווה שלא יקרה שום דבר בכפר בלום, כי בכל פעם שאני אומרת כפר בלום יורד שם פגז –

תגידי, ואיך התוכנית לסגור?

אנחנו יכולים להחזיר חלק מהתלמידים לשם.

אבל האם יש לכם לסגור את פערי החינוך? אני, אם הבת שלי הייתה לומדת שלוש שעות ביום, הייתי לוקחת לה עכשיו – אם הייתי יכולה כמובן – מלא מורים פרטיים, שילמדו בזום. כאילו, מה עושים? איך אני עכשיו? אני שומעת את זה הלב שלי נקרע, אני אומרת מה עם הילדים שלנו?

תראו, אני מגיבה למצב. התפקיד שלנו כמערכת חינוך זה להגיב למצב, להגיב לפערים ולצמצם אותם ככל שניתן. אבל צריך לדעת שאנחנו נמצאים בזמן מלחמה, אנחנו צריכים לדעת שיש לנו חלק מהמורים שמפוזרים לכל קצוות תבל. יש לנו מורים מקרית שמונה שמפוזרים בכל הארץ.

השאלה שלי היא אחרת. אני לא בא בטענות, אני רק אומר האם יש דברים שאתם צריכים עכשיו?

אני אסביר.

לדוגמה לפתוח את כל בתי הספר של הקיץ, להביא מורים ולשלם להם פי שתיים שיבואו? האם בדבר הזה חסרים משאבים? לדוגמה.

אני אומר. בתכנון לשנת הלימודים הבאה יש לנו בעצם שתי תוכניות. תוכנית אחרת שמתבססת על ההחלטה לשיקום הצפון, שזה 3.5 מיליארד שקלים, שאנחנו מתכננים בהידברות עם הרשויות שזה יהיה בין 300 מיליון ל-500 מיליון לתקציבי חינוך, על מנת, ביום שאחרי, לסגור את הפערים הרגשיים.

למה לא עכשיו?

למה אתם מחכים לשנה הבאה, אורנה אני לא מבין. מה קורה עם השנה?

רגע, אז אני אגיד.

פשוט ויתרו על הילדים שלנו השנה.

יש לנו תוכנית להשנה, יש לנו תוכנית לשנת הלימודים הבאה, ויש לנו תוכנית על בסיס של החלטת הממשלה.

אז בוא נעבור ראשון-ראשון, מה התוכנית של השנה?

אז בואו נעבור ראשון-ראשון. עם התחלנו לדבר על עמק החולה והר וגיא. בכפר בלום אנחנו בונים את אתר הקרוואנים ברמת כורזים והתלמידים שלומדים במשמרת ב' יוכלו ללמוד שם. במקביל אנחנו מתכננים לשפץ, זה נמצא בהליכים, במרכז צחר, מרכז מסחרי, שיכולים להסב אותו לכיתות כדי להעביר לשם את הר וגיא ולתת מענה למשמרת ב'. יש לנו כבר תוכניות יצירתיות שאנחנו מפעילים אותם.

אבל איפה הם? כבר עברה חצי שנה, ויש בגרויות בעוד שלושה שבועות.

אני רוצה להגיד, אנחנו עובדים קודם כול בתיאום עם ראשי הרשויות. אם ראש המועצה של גליל עליון היה כאן, הוא היה אומר לך שעל פי הדיווח של מנהלות בתי הספר והרצון של בתי הספר, הם רוצים להשאיר את המצב as is כי, צריך לדעת, שלא ידענו עד כמה הפינוי יתקיים. אמר לנו ראש הרשות שהוא רוצה להשאיר את המצב כרגע עד שיתבהרו הדברים.

מהרגע שראש הרשות ביקש, גיורא זלץ, ואנחנו זורמים עם הרשויות, ההורים של עמק החולה לא היו שבעי רצון – הם היו איתי אגב בקשר ובצדק ועדכנתי אותם – ולכן הלכנו על המהלך של רמת כורזים ברמת כורזים במושב אליפלט, ושם בעצם אנחנו נשדרג את האוכלוסייה של משמרת ב'.

אולי נמשיך רגע למענים טיפוליים נוספים?

רגע, אבל את מדברת איתי על ראשי רשויות שלא נמצאים פה. נמצא פה ראש רשות, מה התיאום שיש לכם איתו?

בוא נשמע.

אני אשמח להתייחס לדברים.

גם המנהל של בית הספר נמצא פה, שהיינו אצלו.

היה לי כל כך הרבה מה להגיד, אבל כשאתה מדבר אחרי מנהלת המחוז זה יותר קל, כי אני שומע את הדברים שהיא אמרה. היא אומרת פה בפה מלא, ואגב, אני חייב להגיד שברמה האישית הלוואי והיו לנו עוד כמה כמו אורנה, כי אין לי שום טענה אליה, להיפך, בולדוזר אמיתי, באמת אני אומר את זה מכל הלב, אבל יש פה בעיה בסוף בהכלה של האירוע הזה, ואנחנו שומעים את מנהלת המחוז אומרת במפורש שיש לה קושי לאתר מורים, שיש קושי לדעת אפילו איפה התלמידים נמצאים. אז תגיד לי אתה, אם אני לא יודע איפה הוא נמצא, אני יודע באיזו רמה פדגוגית הוא נמצא? אם הוא יכול לגשת לבגרות או לא? אם מגישים אותו או לא מגישים אותו? אם הוא למד את החומר או לא למד את החומר? אני אפילו לא יודע איפה הוא נמצא, אני בטח לא יכול לדעת באיזו רמה פדגוגית הוא וזה לדברי מנהלת המחוז. כולל הפער במורים, אין מורים.

מה שאמרתי.

אין מורים, אמרת שיש קושי לדעת באיזה מקומות נמצאים.

אורנה, הלוואי שכולם היו מתנהגים כמוך, הוא צודק. עשו להם מבחני מיפוי שבוע אחרי שהם פונו. שמו אותם בהקבצות שהם לא משתייכים אליהם.

רגע, ברשותך, רק תן לי לסיים את הדברים שאני רוצה להגיד. קודם כול גם יש פער עובדתי במורים. מה לעשות, 230 בתי מלון, אין 230 מורים לפיזיקה, אין 230 מורים למדעים. בסוף יש פער גם בשעות, גם בחומר, גם במורים. 16 שעות לצורך העניין במתקן שנבנה. יש מתקנים שנפתחו רק לפני חודש, אותו מתקן בפורייה פתחנו אותו רק לפני חודש-חודש וחצי.

אבל בעוד שלושה שבועות הילדים האלה אמורים לגשת לבגרות, וכל הפתרון שמציעים לנו זה רמה 3 בשונה מהדרום שם קיבלו רמה 4. אני חושב שאם זה המצב, אין מנוס מלבחון כל ילד לפי החומר שהוא הספיק. מה לעשות, אין לי אחידות. 230 בתי מלון לא כולם למדו אותו דבר. ואם זה המצב, הנה אני אומר את זה בכנות, אנחנו לא מסכנים, אני לא רוצה שום הקלה ושום הטבה, אני רוצה שכולם ילמדו את כל השעות עם כל המורים. יכולים לספק את זה? לא. אם לא יכולים לספק את זה אל תבקשו מהם להיבחן באותה רמה כמו כולם. ואני אומר, יש לי עשרות שיחות עם שר החינוך ועם מנהלת המחוז בנושא הזה.

בכל שבוע יש לנו שיחה.

הפתרון של פקטור או כל מיני פתרונות שהם מציעים לא רלוונטיים מהסיבה הפשוטה. תלמיד שלא קיבל את החומר, לא למד את החומר הוא לא ייגש מלכתחילה עם פקטור או בלי פקטור, אם הוא לא ניגש לא עוזר הפקטור. ויושב פה מנהל בית הספר, אני אשמח אם ניתן לו כמה רגעים כדי לפרוט את הדברים לעובדות, למספרים, כשאני שואל את מנהלי בתי הספר שלנו, אמנם אחד אבל יש לי עוד מנהלים, כולם מציגים את אותה תמונה, רק 30-40 אחוז יהיו זכאיים לבגרות.

זה אסון. אנחנו עובדים על הקמה של אוניברסיטה בקרית שמונה.

כמה זכאי בגרות היו לכם?

30%?

לפי מה שעולה מהשטח. גם עובדתית, מועד חורף - - -

זו הערכה של ראש הרשות.

זו לא הערכה, זו עובדה, ואני אגיד גם למה. מועד חורף היו 200 - - -

וכמה זה בימים של שגרה?

אז אני אומר, הנה קחי דוגמה הלכה למעשה, בשבוע שעבר היה בגרות מועד חורף באנגלית, 236 זכאים, ניגשו 90 ומשהו, זה 40%. זה מאושש את מה שאני אומר.

וכמה זה לפני המלחמה?

סליחה, אני רוצה לדייק את ראש הרשות, אני בדקתי את הנתונים. אני רוצה להגיד לך שקיבלתי את הנתונים מאגף הבחינות.

אז 45%, זה עדיין לא.

למועד ב' בדנציגר קריית שמונה, ניגשו 95% מהתלמידים למועד ב' ביחס לשנה קודמת, ויש לי את המספרים. 501 נבחנו השנה, מתוך 540 בשנה הקודמת. זה אומר שחרף הקשיים שציינת – ואני לא כופרת בהם – חרף הפערים שאתה אמרת, התלמידים מגיעים.

בסך הכול לתלמידים קריית שמונה – ובצדק, בדין מגיע להם, נלחמנו על זה ביחד, ודיברנו על זה עם השר, והשר מאוד קשוב לעירייה והיו הרבה מאוד שיחות איתך ועם עופר – אנחנו השארנו בסך הכול לתלמידים המפונים, אגב זה לא רק לקריית שמונה, שתי בחינות. באורט דנציגר קריית שמונה נבחנים השנה במתמטיקה ובאנגלית.

לא בכל המקומות יש מורה למתמטיקה ואנגלית שרוצם לבחון אותם, באילת אין מורה למתמטיקה.

שניה, אני רוצה לעזור לכם, אני לא נגדכם.

אבל איך הוא אמור לגשת בעוד שלושה שבועות לבגרות למתמטיקה עם מורה חיילת?

אני רוצה להגיד ככה, שאילו היינו מבטלים את בחינות הבגרות. ואת המתווה שאתה ציינת, אנחנו נתנו למשפחות חטופים או למי שנרצח, אח שלו נרצח או חטופה שחזרה מהשבי והיא צריכה להיבחן בבחינות בגרות, או בני משפחה, להם נתנו בעצם ציונים פנימיים בלבד, והסידור הזה של ההקלות שנתנו לקריית שמונה ולכל היישובים המפונים, ואני עמדתי על זה, שמה שקרית שמונה תקבל כל היישובים המפונים יקבלו. גם שלומי וגם היישובים האחרים כי למרות שקרית שמונה היא מקרה קיצון של בעיה מאוד מורכבת.

אף אחד לא פזור כמו קריית שמונה, אף אחד.

היא מורכבת בגלל הפיזור שלה. אבל עדיין כל תלמיד מפונה דאגנו שהוא יקבל מעגל שלוש, אחרי הפניות של ראש הרשות.

אבל כל תלמיד מפונה כזה בממוצע החליף שלושה מסגרות לפחות. למה לפחות? כי פתחו שנה בקרית שמונה.

שניה אני איתך.

אבל אורנה, התפרצתם לי באמצע זכות הדיבור שלי, אז תנו לי רגע לסיים את הדברים בבקשה ואחר כך תתייחסו. כל תלמיד ממוצע בקרית שמונה החליף לפנות שלושה, למה לפחות? הוא פתח שנה בקרית שמונה, לאחר מכן שיבצנו אותם בבתי ספר פתחנו אותם בקמפוסים, אוניברסיטת תל אביב, כנרת, בטבריה, בכל אזור. מה לעשות הסטודנטים חזרו ללמוד, נאלצנו להוציא אותם מהקמפוסים לפתוח עוד בתי ספר, אם זה בתל אביב בסינמה סיטי, אם זה בטבריה הקמנו מבנים יבילים בפורייה, זה כבר שלושה. אם ההורים שלו בדרך גם החליטו לעבור עוד מלון או מאזור לאזור הוא כבר החליף ארבעה מסגרות בחמישה חודשים.

במצב הזה הוא יכול לגשת בעוד שלושה שבועות לבגרות? וסליחה שאני מתעכב רק על הבגרויות, כי זה הנושא הכי אקוטי, אבל אמרתם את זה קודם ובצדק, ואני חייב להגיד לכם תודה על הדיון החשוב הזה, כי אכן הבעיה הכי אקוטית שעולה היום זה שאין יום לימודים ארוך למפונים. אגב, הסיבה שאין יום לימודים ארוך זה הרבה פעמים בגלל הזנה. אי אפשר להביא הזנה, המלון לא מאפשר להביא קייטרינג מבחוץ או שאין לו מקום לאכול, הוא רוצה שהם ירדו לחדר האוכל.

עוד לא נגעתי בנקודה של מעונות. מעון זה לא חוק חינוך חובה, זו מסגרת פרטית. מי שבמלון קיבל את המעון במלון, אבל עובר הזמן ואנשים יוצאים מהמלונות. כמה אפשר להיות ב-14 מטר חדר? עכשיו מדברים איתם על עד חודש שביעי, וזו המגמה.

יש לי בשורה בשבילך.

כל מי שיוצא מהמלונות, בתי המלון לא מאפשרים להם להגיע למסגרת אם הם לא אורחי המלון, התוצאה היא שהם נשארים בלי מסגרות בכלל.

את הבוקר פתחתי בוועדת הכלכלה על דיון על דירות air B&B, שם בכלל המפונים שהלכו ל-Air B&B לא מקבלים שום פיצויים מהמדינה, הם אמורים לקבל כביכול את המסגרות כמו במלון שיש לו מעון. כשאני שאלתי את האוצר, מה קורה עם מלון למי שהתפנה עצמאי? הוא אמר הוא מקבל 21,000 שקלים משפחה ממוצעת, שישלמו למעון. ואני שואל רגע, אותם Air B&B לא מקבלים כסף, ממה הוא משלם? אפילו כלכלה הוא לא מקבל.

אביחי, יש לי בשורה בשבילך לגבי המעונות.

אורנה, תנו לי רק לסיים ואני גם רוצה מאוד שמנהל בית הספר ייתן סקירה של מספרים, כי בסיסמאות אנחנו יכולים לדבר עד מחר, אבל עם העובדות והמספרים אי אפשר להתווכח, וכן אני רוצה להציף בעיות, בשביל זה אנחנו פה.

אני רוצה לתת לך גם פתרון.

אני שמח שהייתי צריך להגיע לפה כדי לקבל פתרון. רק אתמול בלילה דיברנו, אם יש פתרונות אני אשמח.

לא לגבי הבגרות, לגבי המעונות. ציינת לגבי המעונות, הסבסוד של המעונות זה נכון. הורים, ברגע שהם יוצאים מהמעונות, הם רוצים להשתייך לאותו מלון, בעל המלון לא מוכן לקבל אותם מבחינתו – אנחנו פותרים בעיות אקוטיות – בגלל שההורים לא רוצים לשלם ובצדק, ההורים המפונים גם ככה יש להם.

זה גם לא אותו מחיר כמו בקריית שמונה.

רגע, אבל האוצר הולך לכיוון חיובי ואנחנו כנראה נוציא קול קורא בימים הקרובים, שבהם יהיה סבסוד גם לפתיחת מעונות למשפחות ששכרו דירות באותו אזור המגורים שלהם, מחוץ למלונות, מסובסד. אז כרגע יש דיון על העניין הזה.

הלוואי ויהיה לנו פתרון למעונות. זה עדיין לא פותר לי את הבעיות של מי שהיו לו מסגרות בבתי המלון ויצא מהמלון ולא מקבלים אותו, בטח לא צהרונים, אם אנחנו רוצים להפעיל יום לימודים ארוך, זה הקושי הכי גדול. משפחות, הורים, שרוצים לצאת לעבוד, לא יכולים. ואנחנו מדברים על שעות. חבר'ה בסוף בגלל אותה הזנה הם יוצאים למסגרת הלימודים רק אחרי ארוחת בוקר במלון, זה אומר שהם מגיעים רק ב-09:00-09:30 וכבר בשעה 13:00 הם צריכים לצאת כדי להספיק לארוחת צוהריים ב-13:30 במלון. תעשו גם הפסקה באמצע ותעשו חשבון אם תלמיד למד שעתיים או שלוש שעות באותו יום צריך להגיד תודה.

באמת, אני יכול להאריך פה עוד הרבה אבל חשוב לי שתשמעו רגע מספרים, ומנהל בית הספר הוא מנהל בית הספר הכי גדול בקרית שמונה, זה 1,400 תלמידים.

שניה, איפה רוב האוכלוסייה שלך נמצאת? בטבריה?

אין רוב אוכלוסייה. אני פזור על 230 בתי מלון, 460 יישובים. תגיד לי אתה איך יש רוב? אין רוב, כשאני פוזרתי, קיבלתי 20 חדרים פה, 15 פה, 20 פה.

זה לא קהילה והם מפוזרים בכל הארץ .

אבל אתה פה אל מול ראשי הרשויות, אתה כראש העיר?

זה לא עוזר, כי ראשי הרשויות לא יכולים לשלב אותם בבתי הספר הקיימים. אני אתן לך דוגמה, את טבריה התחלנו ככה, היו בהתחלה 1,000 ומשהו מפונים. היום יש 5,000 מפונים בטבריה. ככל שהזמן עבר אנשים התקרבו בשביל מקום העבודה. אין לך 5,000 מקומות.

אז אתה בכל זאת עונה לשאלה שלי, שיש 5,000 בטבריה.

אבל זו דוגמה של טבריה.

שניה אביחי, אני איתך, אני רוצה לעזור. ה-5,000 בטבריה מקבלים מענה בשיתוף פעולה עם ראש הרשות?

לא, אמרתי לך.

במשרד החינוך? זו השאלה.

התשובה היא לא.

אתה לא מקבל תשובות? לא פתחנו בית ספר בפורייה? לא שילבנו אותם בבתי הספר?

עד היום יש אנשים בלי מסגרת שרוצים להשתלב בפורייה ואין מקום.

לא פתחנו להם מעונות?

פתחנו, נגמר המקום. יש שם תלמידים בלי מסגרת. עובדה או לא עובדה?

אביחי, סליחה, אני אומרת, חבר הכנסת.

שאני אראה לך התכתבויות רק מהבוקר שתלמידים בלי מסגרת מטבריה? בואו אני אתן לכם שמות ותעודות זהות.

אנחנו פה בוועדת חינוך, אנחנו לא בשיח, אני רק אגיד משהו.

זה מצב בלתי נסבל.

נכון, אני אגיד משהו אורנה, יש לי מקום בפורייה? יש לי מקום בבתי הספר בטבריה? אין מקום יותר, זו עובדה.

אדוני ראש העיר שניה אחת. אני אמרתי כבר במספר דיונים במשך החודשים האחרונים, אני חושב שאם היו מראש מכוונים את המפונים לפי אזור מגורים, הכל היה נראה אחרת.

יש כאלו שאומרים שלא היה צריך לפנות בכלל.

לא משנה. פינו? אני לא נכנס בהחלטה הביטחונית אם זה היה נכון להם לפנות או לא, אני סומך על הדרג הביטחוני שלקח את ההחלטה, ופיקוד העורף היה מעורב בזה ולקח החלטה שצריך לפנות, בסדר, זה דיון אחר.

אני קראתי גם למשרד התיירות בזמנו, ואני אמרתי להם הפיזור זה שאתם מפזרים את התלמידים בכל קצוות הארץ זו טעות ואנחנו הולכים לשלם על זה ביוקר בסוף השנה. והנה אנחנו מגיעים לקראת הבגרויות ולקראת סוף השנה ואנחנו רואים שהפערים רק הולכים וגדלים. זו נקודה אחת.

הנקודה של דנציגר אני בכוונה לא רוצה להתייחס, אני אגיד לכם למה? בית הספר הזה קיים כבר מספר חודשים. ישנם תלמידים שמפוזרים שאפילו את מה שמקבלים מדנציגר שזה לא מה שצריך לקבל, גם את זה הם לא מקבלים, ולכן אני לא מבין את ההתעקשות של משרד החינוך שלא לבוא ולתת להם אפשרות להיבחן בצורה אחרת. תשבו עם דוד גל, תנסו להגיע לפתרון.

הגענו לפתרונות.

אז מה הפתרון?

אני אומר. אנחנו נתנו לדנציגר קריית שמונה את מעגל שלוש פלוס. מה זה הפלוס? אחרי שדנו עם מנהל בית הספר ועם ראש הרשות, אנחנו נותנים להם הקלות נוספות. בדנציגר קריית שמונה הם מקבלים את המעגל השלישי שזה אומר בית הספר הספציפי הזה נבחן באנגלית ובמתמטיקה, מקבל תוספת של 15% לבחינת הבגרות.

תוספת של מה הוא מקבל? ניקוד את מדברת?

ניקוד. בנוסף, בשאלון במתמטיקה הם מקבלים 60% ציון פנימי ורק 40% מהציון הוא ייחשב כציון חיצוני. נתנו להם הקלה לכיוון הציון הפנימי.

במקום 50%?

כן. בנוסף, באנגלית הם נבחנים בשאלון שיקבלו 50% ציון פנימי, 50% ציון שנתי. התלמידים בעברית אצל עופר נבחנו בשנה קודמת, אבל יש לך את תלמידי י"א שניגשים, השנה הם יקבלו 50% ו-50%. בנוסף, נתנו הקלה נוספת אחרי שדיברנו עם הרשות וראינו שבאמת יש פערים נוספים ויש בעיה נוספת, אמרנו שבמקצועות התמחות בחינוך הטכנולוגי ניתן הנחיות מקלות לביצוע פרויקט הגמר. בנוסף, בעבודות גמר נתנו הקלות בדרישות לעבודה, ובנוסף למקצוע הגבר שבהם נבחנים התלמידים בהיבחנות חיצונית כי מנהל בית הספר בחר מקצוע אחד הגבר והוא ייבחן בפנימי, במקצוע האחר שהתלמידים ייבחנו, יקבל עוד 15 נקודות.

היום בשעה 14:45 – אני מקווה שאני לא מאחרת לדיון עם השר – יש לנו דיון עם שר החינוך, נוסף, על מנת לראות מה עוד ניתן לעשות כדי להקל על תלמידים בקרית שמונה.

אני רוצה להגיד מה אני לא חושבת שצריך לעשות. לבטל את הבחינות לקריית שמונה המשמעות היא, זה שתי בחינוך כן? זה אומר לבטל אותם לשלומי, זה אומר לבטל אותם לכל האחרים, זה אומר שהתלמידים לא יגיעו למערכת החינוך. הרי הבחינות, בוא נגיד לפחות בחטיבה העליונה, מושכות את התלמידים.

אני רוצה לומר שבשיחה שלי עם עופר הוא אמר לי שהוא לא יודע איפה 300 תלמידים שלא נמצאים.

לפני שלושה חודשים.

לפני שלושה חודשים. והיום אנחנו יודעים בדיוק איפה התלמיד.

נכון.

תשאל אותי בעל פי איפה כל תלמיד מקראית שמונה נמצא, יש לי את כל הנתונים. נמצאים 50 תלמידים ש-30 מהם נמצאים בחו"ל, ועוד 20 תלמידים שנמצאים בכל מיני מקומות אחרים שלא רוצים להגיע, אחד עם בעיות פסיכיאטריות, אני יודעת את השמות שלהם בעל פה, והתלמידים האלה בעצם אנחנו הגענו אליהם.

אילו לא היינו מתעקשים שהתלמידים ייגשו לבחינות ויבואו ללמוד, היינו מוצאים את כל תלמידי התיכונים משלומי וקריית שמונה במלונות ובמסעדות. לא היינו מגיעים לבית ספר, ויעיד עופר שזה המצב, ולכן שתי הבחינות האלה הן חשובות.

הטעם השני שהוא חשוב זה המל"ג. רבותיי אנחנו לא יכולים לחלק תעודות בגרות לתלמידים שלא באים לבית הספר ולא עושים איזשהו מאמץ אלמנטרי. אני אגיד כהתחייבות, מי שלא מגיע לא יכול לקבל תעודת בגרות, אני מצטערת. תלמיד שנמצא בחו"ל ובחר להיות בחו"ל עם ההורים שלו מתחילת המלחמה אנחנו לא יכולים לתת לו בחינת בגרות בלי שהוא עשה בחינה.

אורנה, ידעה כנסת ישראל וידעה מערכת החינוך וועדת החינוך של הכנסת לשבת עם מל"ג ועם משרד החינוך - -

ישבנו איתם.

- - בקורונה ומצאנו את הפתרון. איפה הבעיה? מה ההבדל? למה בקורונה הצלחתם ועכשיו לא מצליחים?

אז אני אגיד, חבר הכנסת יושב-ראש הוועדה. כל המתווה הזה, כולל המתווה של קריית שמונה הנוסף, המיוחד ולתושבים המפונים, נעשה אחרי דיונים ארוכים במל"ג. ללא הסכמת המל"ג לא יכלנו לצאת למתווה הזה. עכשיו הברירה של לא לעשות בחינות היא קריטית, אבל כאמור יש לנו ב-14:45 דיון עם השר.

ומה לגבי שאר היישובים? אוקי זה דנציגר שנפל.

מה שחל עליו יחול על כולם.

יוסי עופר נמצא פה, היינו גם אצלו, אני חושב שזה מאוד חשוב לשמוע.

סימון שניה, יש פה עוד כל כך הרבה נציגים מיישובים אחרים שהגיעו לכאן גם. בואו גם. אני לא קובעת פה את הלו"ז, אני רק אומרת שכדאי לשמוע את כולם.

עופר שניה, חבר הכנסת שוסטר, אלון מחכה פה בסבלנות.

אורנה, הדבר העיקרי, ראש העיר, שנראה לי נכון לקבל דוח בוועדה הזו זה מה שאמרתם שאתם משתלטים. זה לוודא שאנחנו יודעים איפה נמצאים אנשים עד רמת איזה אי ביוון. זה הדבר המינימלי. לאחר מכן צריך לוודא שכל אחד מהם משויך למוסד חינוכי. מה הם עושים ומה מתבצע באותו מוסד? זה כבר שלב למתקדמים. אם אתם אומרים כאן, אתם מפיסים את דעת חברי הוועדה, ואומרים אנחנו יודעים איפה כולם, ואחד לא צריך להישאר בלקונה, ויש לכל אחד מהם מקום להיות, נשארנו בשאלה הטכנית החשובה של מה איכות ההוראה המתקבלת?

אני קרוב מאוד לעמדות שהצגת. אני סומך על כך שאנחנו לא נוכל, אני לא מציע שאנחנו נרד מרף מסוים שגם ידרוש גם בתקופה הקשה הזו, שאני לא יכול להבטיח לאף אחד שתסתיים בעוד חודשיים או שלושה, אני לא יודע להגיד דבר כזה לא יודע, מה שאנחנו לא יודעים גם בגזרות אחרות. ולכן צריך גם להיכנס לעומקים של מה קורה עם המסלול ב-230, זאת עבודה שצריכים בשבילה תקני עבודה, תקנים גם עבור הרשויות וגם עבור המשרד. אני שואל האם יש לכם את היכולת הזו? זו עבודה אחרת לגמרי ממה שעשינו עד עכשיו.

אדוני יושב-הראש אני יכולה להשיב לו בקצרה? ראשית, יש לי טבלת שליטה על כל אחד מהיישובים. אם שאלת את ראש העיר איפה התלמידים שלו נמצאים, אז רק כדוגמה בית ספר תל חי דנציגר, 34 תלמידים נמצאים בטבריה, 30 בתל אביב, 19 באילת, ארבעה בנתניה, בירושלים שניים וביתר האתרים ברחבי הארץ 49, וככה אני יכולה לעבור על כל תשעת הקלסרים של כל היישובים עם תעודות זהות, כי דאגנו שהם גם יירשמו במוסדות החינוך האחרים, ושלחנו גם קב"סים למלונות.

להגיד לך שהגענו ל-100%? אני לא אגיד לך את זה, יכול להיות שיש תלמידים שנופלים בין הכיסאות, אבל הגענו בדם יזע ודמעות לטבלת שליטה, כדי שנוכל לתת מענה חינוכי לכל אחד מהתלמידים בכל מתקן שהוא נמצא.

הצלחתם לייצר כוח אדם מתאים? כי כן צריך להוסיף קב"סים.

כן, אני אומר. מבחינת כוח אדם לקחנו מנהלים שפרשו, לקחנו מורים שפרשו, גייסנו אותם בצו 8, לא צו 8 אמיתי אבל גייסתי אותם לעבודה. הצלחנו – וזה באמת אודות לעבודה של שר החינוך – לשלם להם גם שכר הולם בשעות שבועיות או בשעות בודדות כדי להשאיר אותם. כי בהתחלה הגיעו גם מתנדבים.

אורנה זה תודה לך על היוזמה. הם לא באמת עושים את מה שהם צריכים לעשות. אנחנו עובדים במקביל איתם, אנחנו אלו שרדפנו כדי לדעת איפה כל תלמיד נמצא, שלושה חודשים.

מצוין, כי אתה ראש הקהילה שם נכון?

שלושה חודשים של דם ויזע שבאמת לקח לנו עד שמצאנו אותם.

נכון, כי עשינו את זה עם נציגי הקהילות, נכון מאוד.

יש דברים שאני יודע שאתם מנסים לעבוד ולעזור לנו, ובגלל שאנחנו יודעים שאנחנו לא מצליחים להגיע אליכם באופן אישי.

תגיע אליי, יש לי טלפון, אני כל היום מדברת עם הורים.

אלו שמתחתיכם, שאמורים לנהל את המערכה הזו, לא נותנים לנו מענה.

אם יש לך בעיה פרטית, תכתוב בלי אותה, אני אטפל בה. מבטיחה לך.

דברים אמיתיים שאנחנו צריכים. זה לא פרטית, זה של הכלל.

אז תגידו לי אם יש בעיה, אני רוצה לשמוע אותה ואני אשמח לעזור לכם.

יש לנו בעיה בחינוך המיוחד, יש לנו בעיות עם תלמידים, יש לנו בעיות עם עיריית ירושלים שסגרה לנו הקצאות, שיבוצים.

הילדים שלכם איפה נמצאים?

רובם נמצאים באורט גבעת רם.

בירושלים?

כן, אני מדבר על ירושלים.

אז אני אדבר גם עם המחוז הגיאוגרפי, ואני אשמע אתכם בחוץ ואני אשמח לעזור לכם. בסדר? תודה.

תודה רבה.

אני רוצה רגע להגיד משהו בתמונה הכוללת, אנחנו נכנסים לפרטים והם חשובים ואני מסתכל יותר מלמעלה. נפתחת שנת הלימודים הבאה, בספטמבר, יש את הקיץ. האם בתוכנית הקיץ – אני שואל עוד פעם כי אני לא יודע את התשובה – האם יש תקציב לתת boost לכל אותם תלמידים? האם יש יועצים? האם יש מורים פרטיים? האם יש מורים לקיץ? האם יהיה בית ספר קיץ? האם מתארגנים על יום לימודים ארוך? אלו הדברים שנאמרו פה.

מדוע אני אומר את זה? כי אני חוזר להתחלה. חלק גדול במגרש שלך, אבל לא רק במגרש שלך, אני אומר את זה כאן, התוכנית הלאומית לצפון לא קיימת. כי אם מדברים על בינוי של בתי ספר, בכל הכבוד זה לא רק משרד החינוך. ואני חוזר על העניין הזה בהנחה שלצערנו זה לא יכול להיגמר מחר או מוחרתיים והצפון ממשיך להיות כפי שהוא נראה.

אני אומר כאן – ולכן יזמנו את הדיון הזה על מנת שאולי יהיה לזה גם דיון המשך – כל פעם אני גם חוזר על מה שלא אמרת בהתחלה, הכנסת המטורללת הזאת שאני חלק ממנה, יוצאת לחופש ב-7 באפריל, ולא חברי האופוזיציה יצטרכו לעשות את הדיון. ולכן אני פונה אליך כיושב-ראש ועדה לפחות יש לך ארבע פעמים הזדמנות לעשות דיונים בכנסת שהנושא הזה לא ירד מסדר-היום, ניפגש פה אחרי ה-19 במאי.

אני יכולה לענות לו, יושב-הראש, על הקיץ?

לפני כן תעני על שתי השאלות ביחד. כן יבגני?

שאלה, את אמרת שיש 30 תלמידים בחוץ לארץ?

רק מקרית שמונה, מדנציגר.

אז אני מבקש למצוא פתרון. מדנציגר, זו בדיוק הנקודה. אני אספר לכם סיפור קצר, בשבוע השישי של המלחמה היינו בצפון, פגשנו שם קצין בכיר, מילואימניק, שבא מהעוטף והוא אמר אני שלחתי את המשפחה שלי לחודש להונגריה. אני רוצה להילחם בשקט שהמשפחה שלי מהעוטף נמצאת חודש בחו"ל. אני לא יודע מה גורלה של המשפחה, אולי היא נמצאת שלושה חודשים בחו"ל? אני מבקש שאתם תתייחסו לתלמידים בחו"ל שהם תלמידים כמו בקורונה. היו סטודנטים שנסעו למשפחות, זה לא סוד שיש לא מעט ישראלים שיש להם דרכון זר שמנצלים את הדבר הזה, יש כאלה שפחדו, נסעו, לא משנה, אירופה, חבר המדינות, אמריקה, זה לא משנה. אם התלמיד הזה מסוגל לגשת למבחנים לא צריך להפריע לו, צריך לתת לו לגשת למבחנים.

בוודאי גם שקטין לא אחראי עם ההורים שלו בחרו לקחת אותו.

זו שאלה אחרת בכלל. צריך לתת לו לגשת. צריך לאסוף את כל התלמידים שנמצאים בחו"ל ולעשות בצורה, כמו בקורונה, עשינו לסטודנטים.

אני אעלה את זה באגף הבחינות.

אין שום סיבה למנוע ממנו לגשת. זה שבן אדם לא מוכן זו בעיה שלו. זה שבחו"ל ארבעה חמישה חודשים לא עסק בלימודים. תראו, לכולנו יש ילדים, יש ילדים שמשלימים גם בזום. גם אצלי הבת הגדולה לא כל השבוע, יש גם יום אחד שהיא בזום, אז משלימים, נכנסים לקבוצות, משלימים חומר. לא צריך למנוע מהם לגשת למבחנים.

אני אציף את זה בהחלט היום לאגף הבחינות.

זה מה שאני מבקש. כי אנחנו לא יודעים מה הסיבות שלהם, שההורים שלהם נמצאים. אגב יש כאלה שגם שלחו ילדים בלי ההורים. סבתות, כן. אם יש סבתא באמריקה או ברוסיה או באוקראינה אז שלחו, אני מכיר גם את המקרים האלה. לא כל אחד מסוגל להיות ששה חודשים בחדר של 12 מטרים בבית מלון. אז אני באמת מבקש לשים משקל על הדבר הזה ולפתור את הפתרון. אולי לא רק בדנציגר, אני מניח שיש בתי ספר שיש ילדים בחו"ל ואפשר למצוא את זה בצורה מערכתית, למצוא להם פתרון בזום.

מורן ברוסטין מנהלת קהילת הגושרים, נכון?

כן. אני רוצה להתחיל בלהגיד תודה. אורנה עושה פה עבודה נפלאה, אבל זה לא הכול בידיים שלה. והמדינה קודם כול צריכה להחליט שהיא לא מוותרת על הצפון, כי זה נראה שהיא שכחה, היא שכחה אותנו במלונות, בטבריה, בעוטף, בעוטף טבריה אנחנו קוראים לזה היום. ושאלת איפה אנחנו נמצאים? איפה הקהילות שלנו נמצאות? אז הן מפוזרות וזה ברמת היום-יום. כל יום אנשים יוצאים ממרכזי הפינוי המקובצים ועוזבים לדירות פרטיות, נוסעים לחו"ל, חוזרים לחו"ל, כי אחרי שלושה חודשים בחו"ל מענק האכלוס מסתיים וצריך לחזור בחזרה לארץ, ואנשים כבר לא יודעים מה לעשות, אז הם עוזבים את הצפון והם שוכרים דירות במרכז והם מתחילים את החיים שלהם מחדש.

ואז בסוף, הילד שלי שעולה בשנה הבאה לכיתה א' ולא יודע לאן הוא עולה, הוא לא יודע. עלי גבעה, בית הספר שלו נמצא בכפר גלעדי. מה יהיה איתו? מה יהיה עם הילד שלי שבכיתה ג' שאמור להיות בעלי גבעה? והיום הוא לומד בבית ספר חלומי שהקמנו במלון בסלינה, אבל זה לא אופטימלי כי ילדים באים וילדים הולכים

את מדברת על בית הספר בתוך האוהל על החוף כן?

כן.

את מדברת על בית הספר החלומי, כן? שאנשים ידעו על מה מדובר. הילדים בתוך אוהל.

אז יש לנו בית ספר שגם אורנה מכירה היטב.

כן, זה בהחלט נראה כמו גלויה. אני הגעתי לשם ואני חשבתי שאני נמצאת באיזו גלויה בזנזיבר או משהו, אבל בסוף זה בית ספר.

גם בדרום יש מתקן אוהלים.

אורנה, אני לא באה בתלונות על מתקן האוהלים שלנו, באמת שלא.

רגע, אני חושבת שיש פשוט אנשים שיושבים בבית ושומעים בית ספר חלומי, וצריך להבין שזה אוהל בסוף.

אז אני הייתי בסלינה מספר פעמים, זה אחד המתקנים המדהימים שיש. אנחנו התקנו להם אוהלים על פי בקשת הרשות המקומית גליל עליון.

נכון, אני לא באה בטענות.

אנחנו יודעים שיהיה חם. אנחנו מוצאים להם מענה אחר.

אני חייבת להגיד משהו שניה. המצב מוטרף. ברור לגמרי, פה כולנו מבינים את האירוע. עכשיו את נמצאת בתוך, יכול להיות שכשאת משווה את זה לדברים אחרים עוד נראה לך חלומי כמו שאומרת מורן. אני כשבאתי זה היה נראה לי מוטרף, את מבינה למה את מתכוונת? יכול להיות שבגלל שאת נמצאת כל כך בתוך הבלאגן הזה, את אומרת אוקיי יש להם מענה, יש להם בית ספר חלומי על החוף, הם מסודרים. אני כמישהו מבחוץ שבא לראות את זה אני אומרת זה לא נורמלי.

יש לנו חיתוך מנהלות בכל יום שני וחמישי, יושב פה ראש המנהלת שלי, ובכל פעם אנחנו משדרגים את המקומות האחרים כדי לתת מענים ככל שהפינוי מתמשך. אז איפה שיש אוהלים אנחנו רוצים לשדרג אותם, דיברנו על סלינה זה מונח על שולחני. בקיץ יהיה מאוד חם באוהלים, אנחנו ניתן להם מענה ונשדרג את המאהלים, זה חלק מהתוכניות שלנו ככל שהפינוי יימשך, לשדרג את המענים הקיימים ובהחלט סלינה זה אחד המקומות שנמצאים.

אבל רגע, סליחה, זו לא הנקודה.

גייסתם מורים, נכון אורנה?

כן, 889 אנשי צוות.

אז עדיין הם כולם נמצאים מעבר לקיבולת?

רובם עדיין נמצאים ואנחנו משלמים להם שכר בכל חודש בחודשו והם נשארים. חוץ מזה גייסנו גם מאות מורים.

למה אני שאלתי איפה הם מפוזרים? כי למשל כשהיינו באילת – אני מניח שיש גם מקרית שמונה באילת – אז באילת זה היה עוד לפני הבחירות היום זה השתנה, כי אחרי הבחירות, בחלק מהמקומות שהיו בחירות אז ההנהגה השתנתה, כן רצו לשלב את האנשים בתוך מערכת החינוך של העיריות, ואז הטענה ששמענו שראשי הערים של המפונים לא בדיוק מעבירים מידע. זה היה בחודש השני של המלחמה.

ולכן שאלתי איפה שיתוף הפעולה בין ראש הרשות שהוא יודע שיש לו 300, 400, 1,000 תלמידים מפוזרים, לבין אותו ראש רשות שאמור לקלוט את התלמידים. אם למשל אפשר לקלוט אותם בטבריה, אז משרד החינוך יגביר את מערך המורים, הבעיה זה המבנים כי לא תמיד אפשר למצוא מבנים, כי אז צריך לדחוס אותם במבנים, זו הבעיה. ואז בודקים גם את העניין של מבנים.

ואז מכריחים את הילדים שלנו בבית ספר יסודי. חבר הכנסת יבגני הקשיב לנו, העלית את הנושא הכי חשוב שבאנו להגיד פה היום, יש לנו ילדים בבית ספר יסודי במכון כרם בירושלים, מוציאים אותם פעמיים בשבוע לטיול כי נכנסים לשם סטודנטים והם לא יכולים להישאר בבית הספר. תקופת רמדאן בירושלים, אנשים מפונים, מפחדים להוציא את הילדים שלהם לטיולים.

אתה צודק, נכון.

אנחנו מתחננים בפני מנהלת בית הספר למצוא חלופה לטיולים האלה, ואין לנו מענה כבר חודשיים שאנחנו - - -

סליחה רגע, אני מבקשת, אני הקשבתי לכולכם והייתי בשקט. אז כמו שאמרתי אני לא מדברת ספציפית על בית הספר, כי הוא באמת בית ספר חלום, ואורנה עשתה כל מה שהיא יכולה. אבל בסוף שנת הלימודים מסתיימת ואני לא יודעת מה קורה בשנה הבאה. ושנת הלימודים הזאת היא שנה אבודה, ואנחנו מדברים על בגרויות ואני גם מורה במקצועי, ולתת מענים. אבל בסוף הילדים האלה צריכים ללכת לאוניברסיטה והם צריכים להתקבל ביחד עם ילד שלמד איתם באותו שנתון בתל אביב, ולא קרה עם זה כלום, ואין תוכניות לעתיד.

איך הם ישפרו? איך הם יתקדמו? הם גם ככה בפער, אנחנו גם ככה גרים בפריפריה, והפערים הם מראש אדירים, והמלחמה לקחה אותנו 20 שנים אחורה ברמת החינוך. ועם כל הכבוד ובאמת יש לי רק הערכה אליה, היא יורקת דם, זה לא ברמתה. איפה מנהלת תקומה? איפה האנשים שאמורים לדאוג לנו? להסתכל רגע מעבר?

זה מה שכולנו אומרים, תודה רבה לאורנה על העבודה הקשה. אבל זה לא עוזר שרק את עובדת. אנחנו מתחננים למנהלת תקומה בצפון כבר חודשים.

אורנה, ידעו את מי לשלוח לפה, את מבינה?

מי שהולך בשדה והולך עם ג'ינס כל היום רק לכבודכם.

פשוט צריך להבין שאם אנחנו לא נפתח וגם זה משהו שנאמר – זרקו את זה באיזה עיתון וזה טלטל את כל התושבים שלנו – ששנת הלימודים הבאה לא תיפתח כסדרה. אולי בדצמבר 2024. אולי. ותתכווננו ל-1 ל-2025. ואני אומרת מי יישאר בצפון אחר כך? אם אתם רוצים להרוג את הצפון, עשיתם את זה במחי יד. תכריזו מעכשיו שמערכת החינוך לא תיפתח. אל תמשכו אותנו באף, ואל תתנו לנו פתרונות מצ'וקמקים.

שהמדינה תקום על עצמה ותתאפס ותעשה משהו. זה חבל ארץ ישן, מת, ואני לא מדברת רק על המפונים. גם הלא מפונים לא מקבלים את מה שהם צריכים. מה זה 12 שעות בשבוע? איך זה ייתכן שהכול ממשיך כרגיל ואנחנו מאחורה? לאן הילדים שלנו יגיעו? אני אפילו לא מדברת רק על הפערים הלימודיים, מה עם הפערים הרגשיים? זרקת פה קב"ס. יש לנו תלמידים שאני קמה בבוקר והולכת לגרד אותם מהמיטה כדי שילכו לבית הספר, ויום כן יומיים לא. והם אומרים לי למה, מורן? זה ארבע שעות, למה לקום בכלל? אני לא לומד את החברים שלי.

אני מסיימת י"ב מתגייסת ב-1 ביולי, לא ראיתי את החברים שלי כבר כמעט חמישה חודשים. מה אני אמורה להגיד לה? תלמידה שאני חינכתי, שהייתה מצטיינת, והבגרות שלה היום נראית כמו אני לא יודעת מה. בקושי ניגשה לבגרות שלוש יחידות במתמטיקה, תלמידה של חמש יחידות.

אז נכון, אורנה עשתה וניסתה, והקימה בית ספר, אבל גם, איפה אתם? איפה המדינה? תקימו כבר מנהלת תקומה, תזרימו תקציבים. זה לא ייתכן שאנחנו נשארים כל כך מאחור, ובאמת חוסר האחריות הזאת של לזרוק את זה ופשוט לראות מה קורה בשטח, של אולי תחזרו בדצמבר 2024, זה אומר שילדים לא פותחים את שנת הלימודים. זה אומר שעכשיו אנשים עוזבים את המלונות ועוזבים את איפה שהם ומתחילים להקים חיים חדשים.

זה מה שאנשים עושים.

ברשותך, חבר הכנסת יוסף טייב אני רוצה להגיד כמה מילים. שמי עופר זפרני אני חבר ארגון מנהיגים ואני מנהל בית הספר אורט דנציגר שהוזכר פה כמה פעמים. אני רוצה להגיד כזה דבר, בית הספר שלי בית ספר מעולה, בעשור האחרון נמנה עלבתי הספר המצטיינים בישראל, מעל 90% זכאות, 17% תלמידים מצטיינים, תלמידים מדהימים.

אורנה עושה עבודה מדהימה, אני יכול להגיד לכם יום ולילה, אנחנו מתקוטטים כל היום אבל יש לנו אינטרס משותף. הילדים שלי צברו פערים, הם עברו דירות. במספר השעות שהם מקבלים – וזה לא רק הילדים שלי, זה גם הילדים של הגושרים ושל שלומי – הם צברו פערים אדירים, בחינות הבגרות, אורנה הזכירה פה את אנגלית ומתמטיקה אבל זה לא רק, זה גם לשון, זה גם כל המקצועות המורחבים, המגמה.

לרוב התלמידים החזקים שתיכננו לצאת עם תעודות בגרות איכותיות ומצוינות במציאות הזאת יצאו עם תעודות בגרות בינוניות ומגיע להם להצליח בחיים. אני מדבר פה בדם ליבי. ואורנה היא שותפה אמיתית, היא נלחמת כמו לביאה. פעמיים הקמנו בית ספר באזור תל אביב כי פונינו. אני, אגב, לא מבקש טובות עבור הילדים המדהימים והחזקים הללו שמגיע להם שוויון הזדמנויות.

הם לא יכולים להיבחן כמו כל התלמידים האחרים אני לא מבקש טובות, אני חושב שבחינות פנימיות שמותאמות למה שהם הספיקו ללמוד בארבע שעות, זו בקשה הגיונית וסבירה. הם לא יכולים לעמוד ברף של בחינת בגרות במתמטיקה עם כל הכבוד לבונוסים וכל המסביב, זה לא מספיק.

אני רוצה שתדעו, מגמות לא לומדים מתחילת השנה. פתחנו ימי חמישי לימודים בזום, כולנו יודעים מה זה לימודים בזום בקורונה. המורה שלי לפיזיקה בצו 8 מהיום הראשון, כל המגמות נלמדים בזום, הם לא למדו ולא פגשו את המורים שלהם במגמות אפילו יום אחד, נדרשים במאי להיבחן בחינות חיצוניות, זה לא הגיוני. לא הגיוני, הפערים הם אדירים. אני כבר לא מדבר על י"א שהם תכף הולכים לסיים את השנה ואנחנו נצטרך לדבר עליהם בשנה הבאה איך הם יעשו עם פער של שנה?

אני חושב שעבור תלמידי י"א-י"ב צריך לאפשר השנה בחינות פנימיות לא ממקום של מסכנות, ממקום של עוצמה וחוזק.

לא, פשוט ממקום של להכיר במציאות.

הילדים האלה מגיעים להישגים מרשימים. אני לא חושב שהם צריכים לרדת מחמש יחידות לארבע יחידות ולוותר על מגמות טכנולוגיות ובחינת בגרות בלשון. אגב, יש קבוצות תיקון, אתם יודעים שאחוזי זכאות, יש ילדים שנכשלים בי"א ומתקנים בי"ב? אגב, במתווה הזה של שלוש הם נדרשים לעשות את כל קבוצת התיקון מבלי שהם ילמדו שעה אחת חיצוני, אין סיכוי שזה יקרה.

ולכן, אני מבקש מהוועדה, ואני מבקש מאורנה שהיא באמת שותפה אמיתית, לתת לנו אפשרות להיבחן בחינות פנימיות. לא ממקום של מסכנות, הם ילדים חזקים – ברגיל אורנה מכירה את בית הספר שלי ויודעת לאיזה הישגים מרשימים הם מגיעים – כמו שהוא היה אמור להיות ב-6 באוקטובר, שהוא יסיים את י"ב, שהמלחמה לא תפגע בו. שוויון הזדמנויות. וזה מה שאני מבקש.

שוב אני רוצה להגיד, מה שאורנה עושה מיום ולילה בדם ליבה, הרבה מאוד אמוציות יש כאן, אנחנו אפילו ברמה האישית מגיעים לפעמים לדברים לא נעימים, אבל המטרה שלנו משותפת – אורנה מתמודדת עם דברים הרבה יותר קשים ממני, אני חייב להגיד. היא צריכה לתת פתרונות, שמעתם, של אוכל ובגדים וכו' – אני, בתור מי שנולד בקרית שמונה, גדל בקרית שמונה, נציג ארגון מנהיגים של מנהלי בתי הספר, אומר לכם, שאני חושב שזה הוגן, מגיע להם בזכות, לא מתוך מסכנות, אלא הם במצב רגיל היו מסיימים מצוין, אפשר לבדוק את כל עשר השנים האחרונות איך הם סיימו. אפשר לבדוק איך הם סיימו בסוף י"א, ומה שהם היו אמורים לעשות, כך הם צריכים לסיים. וזה לא יקרה עם בחינות בגרות חיצוניות, אלא אך ורק אם תינתן לנו האפשרות לעשות בחינות בגרות פנימיות שמותאמות למה שהם הספיקו.

אבל היא אומר שיש 40%. כמה פנימיות?

לא, יש לנו אנגלית, יש מתמטיקה, יש כל המגמות, יש לשון ויש את כל קבוצות התיקון. יש ילדים שצריכים לעשות חמש יחידות.

אתה רוצה שכל הבחינות יהיו?

י"ב ארבע בחינות, כל קבוצות התיקון, מגמות, אנגלית ומתמטיקה זה רק י"ב, אני מדייק. ובנוסף לזה.

י"ב אתה רוצה שהכול יהיה פנימי?

אני רוצה בחינות פנימיות כי אני סבור שרק ככה הם יסיימו.

השאלה היא כזאת, האם ניתן להוסיף פקטור?

פקטור לא יעזור.

פקטור רטרואקטיבי מוסיפים? זה נהוג בכלל לעשות?

קודם כול הנקודה שלך היא טובה מאוד ואנחנו גם את זה בחנו, וגם דיברנו על זה עם ראש הרשות בטלפון, ביחד עם השר, יחד עם זאת, אמרתי ב-14:45 אני אציף גם את הדברים שעלו פה. אני שומעת את עופר מהרגע הראשון.

נכון.

אבל אני חלוקה עליו על הדרך ועל הזמן ועל ה-timing. משום שאם היינו משדרים את זה לכל התלמידים המפונים מהרגע הראשון שאין בחינות בגרות, היינו צריכים לאסוף את התלמידים מהרחובות. ולכן אני חלוקה עליך על הדרך, אני חלוקה עליך אבל אני אציף את הבקשות שלך.

אורנה, אני יכול להגיד לך שאני כמוך בדיוק מהבוקר עד הלילה אוסף את הילדים. היום הגענו למצב של כל הילדים, הרבה בזכותכם.

אין ויכוח.

כל הילדים אגב במסגרות, אגב לא בחינם, מי שלא מגיע לבית הספר שלא יזכה.

מתי מתחילות הבחינות?

בחודש הבא, תחילת מאי.

יש פה את הילדים עצמם. אולי צריך לשמוע אותם? בוא נשמע את הילדים עצמם, נראה לי שהם יודעים הכי טוב.

אחרי פסח מתחילות הבחינות?

נכון, תחילת מאי.

כבר היו חלק.

קודם כול הנושא של הפקטור רטרואקטיבית מאוד חזק, כי יכול להיות שאתם תראו פה. יש פה שני טיעונים נכונים, אני מסכים עם הטיעון שלך וגם מסכים איתך, צריך למצוא עכשיו פה עמק השווה. אי אפשר להגיד לתלמידים שלושה חודשים לפני שלא יהיו בחינות בגרות.

לא, הם לומדים הכי טוב שהם יכולים במגבלות ואגב בכל שבוע יש ישיבות חיתוך עם אורנה והצוות שלה. עוקבים אחרי הילדים.

אני מקבל את הטיעון שלה שזה נכון.

חבר הכנסת יבגני תודה רבה.

רגע, תשובה.

הנקודה הובהרה, ב-15:30 דיון עם השר, חלק מהטענות שעלו פה יעלו בדיון ואני מקווה שאכן אנחנו .

אולי התלמידים לא רוצים פקטור רטרואקטיבי, אולי הם רוצים משהו אחר.

מועצת התלמידים בבקשה.

אני עוז מאיר בן 15 מפונה מקרית שמונה, דובר מועצת התלמידים והנוער של מחוז צפון, ומייצג את המועצה הארצית בדיון הזה.

אני טוביה ולדמן בן 15.5 מפונה מקרית שמונה, ממלא מקום יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער של קרית שמונה.

איזה כיתות אתם?

אני כיתה י"א. פעיל במועצת התלמידים והנוער של מחוז צפון ומייצג המועצה הארצית בדיון הזה.

אני אפתח בכך שאנחנו מאוד מעריכים ומודים לאורנה שמחון בפרט ולמשרד החינוך על כל העזרה והתמיכה למפונים. אצל חלק מהנוער נוצר פער גדול בלימודים שקשה להם להשלים. נוצרים מצבים שתלמידים מבקשים תגבורים ושיעורי פרטני ולא מקבלים תגובה, אם גם אם מקבלים תגובה לא בהכרח זה מתקדם לאנשהו.

זה מה שגורם לפעמים לנשירה של חלק מהתלמידים, שהם לא מסוגלים לעמוד בקצב של הלמידה, יש להם חומר שהם לא יודעים, לא מתרכזים בשיעורים. אנחנו רואים את זה, ביקורים שאנחנו מהמחוז עושים במתקנים של מפונים, אנחנו מדברים עם מפונים, הם מספרים לנו את זה, את הקשיים שלהם ואת מה שהם עוברים.

אנחנו חושבים שצריך שמישהו יראה את הקשיים של התלמידים. מישהו יראה אותם, יבוא אליהם, יגיד להם אני רואה שאתה מתקשה, הוא יציע להם פרטני, יציע להם עזרה כלשהי, וככל שיעזרו להם הם יתקדמו יותר בחומר, הם יהיו יותר עם הכיתה, ככה הנשירה תופחת ויהיו יותר תלמידים שיגיעו לבתי הספר.

בחלק גדול מהנוער אנחנו רואים שמה שמחזיק את הקשרים בין החברים זה תנועות הנוער. תנועות הנוער עושות עבודה ממש מצוינת, קובעות פעילויות שמביאות חבר'ה מכל הארץ שחברים בתנועה, ובאמת נפגשים אחד עם השני, ועדיין גם אז אני רוצה להתייחס לזה שראש העיר אמר פה שכל קריית שמונה מפוזרת בכל הארץ. יש חבר'ה באילת שגם לפעילויות האלה קשה להם להגיע. אני רואה את זה בעצמי, יש חבר'ה בשבת חב"ב שהייתה בבני עקיבא, חבר'ה מאילת לא הגיעו. רצו להגיע ולא הגיעו, וזה ממש קשוח.

דבר שמאוד יכול לעזור זה הקשר של המחנכים עם הכיתות. המחנך שלי בקשר רציף עם כל הכיתה, דואג לשלומם, בודק מה המצב הלימודי, מה קורה, ורואים שזה ממש מחזק את התלמידים ומחזק את הקשר החברתי שאם לא היה אותו, אם המחנך שלי לא היה דואג לקשר הזה, הקשר החברתי בין התלמידים של הכיתה היה מתפרק. אנחנו מאוד מודים למשרד החינוך ולאורנה שמחון בפרט על העזרה לכל התלמידים ומודים לכל הוועדה על ההקשבה.

תודה רבה.

ברשותכם, אני באתי להגיד משהו.

אני מצטער.

סליחה, אתם דנתם פה בכל דבר ולא דנתם בדברים שבאמת חשובים. עם כל הכבוד לקריית שמונה ולמפונים יש פה אנשים שהם לא מפונים.

תודה רבה, אני לא רוצה להוציא אותך.

סליחה, אני הגעתי לפה מכפר בלום, אני לא מפונה לתל אביב או ירושלים.

אני גולש מעל חצי שעה מסוף הדיון, אני מצטער.

אני הגעתי מכפר בלום לכאן ואתה תקשיב למה שיש לי להגיד.

נסענו שלוש שעות להיות פה בשביל שתשמעו אותנו. עם כל הכבוד לכם, אתם תמשיכו לדבר ביניכם, לא יקרה פה כלום.

להוציא אותם בבקשה.

לא, למה? תן להם שתי דקות.

הוועדה מודה לחברי הכנסת, מציעי הדיון וליתר המשתתפים בישיבה.

בושה איך שאתם מתנהגים אלינו, אנחנו כנראה לא אזרחי המדינה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה לפצועים.

יוסי, תן להם.

לא, אני גולש חצי שעה. יש לי יום עמוס. אני מ-08:30 פה בדיונים. לא. חברים, תודה רבה. להוציא אותו בבקשה, תודה. אני מקבל את הביקורת, תודה רבה.

יוסי, תיתן לאנשים לדבר. הם באו מרחוק מאוד. תראה כמה אנשים מחכים.

בדיוק ככה אתם מתייחסים אלינו.

הוועדה מודה לחברי הכנסת, נציגי הדיון והמשתתפים בישיבה. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה לפצועים, מתפללת ומקווה להחזרתם המהירה לשלום כל החטופים והחיילים.

הוועדה מעריכה את מאמצי משרד החינוך לענות על צרכי התלמידים המפונים ממחוז צפון. עם זאת, ברור שעם כל המאמץ, התלמידים המפונים.

את צודקת, אני רוצה לשמוע אותכם, אבל הוא יו"ר הוועדה, לא אני. את צודקת. יוסי, זה לא בסדר. תראה כמה אנשים הגיעו מרחוק. זה לא בסדר.

תודה רבה, אם הייתם מדברים פחות, אולי היה להם זמן לדבר.

לא נכון, למה לא נתת להם לדבר כל כך הרבה זמן?

נתתי מקום לכולם לדבר.

לא נכון. אנשים נרשמו.

אפרת, תודה רבה.

יוסי זה לא בסדר. תדע לך שזה ממש לא בסדר.

הוועדה מעריכה את מאמצי משרד החינוך לענות על צרכי התלמידים המפונים ממחוז צפון.

הלם.

עם זאת, ברור שעם כל המאמץ, התלמידים המפונים אינם מקבלים את מלוא הלימודים שהיו לומדים אם היו נשארים במקומם כל תלמידי ישראל.

יקירה, הדיון הזה הוא שלכם. אני ממש מצטערת בשם יו"ר הוועדה שלא נתנו לכם לדבר.

כל תלמידי ישראל זהים וכולם צריכים לקבל את מלוא השירות החינוכי על אף הקשיים הוועדה מבקשת להקים מנהלת תקומה למחוז צפון כמו שהוקמה במחוז דרום.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך בתוך שבועיים להעביר לה תוכנית איך המשרד מתכוון לסגור את פערי החינוך לתלמידי מחוז צפון שפונו ולא מקבלים עכשיו את מלוא המענה החינוכי.




הוועדה דורשת ממשרד החינוך לא לדרוש לגשת לבחינות הבגרות הרגילות מתלמידים מפונים שלא למדו את מלוא החומר הנדרש לבגרות. הוועדה דורשת ממשרד החינוך לתת אפשרות היבחנות לכל התלמידים, גם אלו הנמצאים בחו"ל, הם צריכים ללמוד מרחוק כמו שקרה בימי הקורונה. ברשותכם, אני נועל את הדיון.




הישיבה ננעלה בשעה 14:38.