פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
28/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 187
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, י"ח באדר ב' התשפ"ד (28 במרץ 2024), שעה 9:00

עיצומי ארגון המורים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
יוסף עטאונה

גלעד קריב
מטי צרפתי-הרכבי

סוניה פרץ - סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה, משרד החינוך

אוהד אלקבץ - סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

עינב דלח - יושבת-ראש על-יסודי, ארגוני הורים

אבי סרוסי - עו"ד, סגן יושב-ראש הנהגת ההורים האצית

מירום שיף - יושב-ראש הנהגת ההורים הארצית

אורית גור-כהן - יושבת-ראש משותף מנהיגים, ארגון מנהלי בתי הספר

שי סויסה - חבר מנהיגים, ארגוני מנהלי בתי הספר

רונית לוי - מ"מ מנהלת תחום מועצות אזוריות, הוראה ורשויות מקומיות, מרכז השלטון המקומי

ספיר מוספי - יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

פזית שביד - מנהלת קשרי ממשל ושותפויות אזור ירושלים, החברה להגנת הטבע

אורלי הראל - עו"ד, מנכ"לית חברת ההזנק סרנוס

יאיר שוהם

עו"ד, יועץ, חברת ההזנק סרנוס

מרטין מינקוב - תלמיד תיכון

איריס דורון - נציגת תא המנהלים, ארגון המורים

שירה אימרגליק - פורום על-יסודי, ארגון המורים

תמי סלע

יהודית גידלי
אתי דנן – סגנית מנהלת הוועדה

דניאלה קאולי, איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


עיצומי ארגון המורים

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט בנושא עיצומי ארגון המורים. בתחילת דבריי אומר שקיבלתי מבול של מכתבים בנושא הזה.

עמדתי האישית בנושא, כמי שמכהן שנה וחודשיים בתפקיד, וכבר בשנה שעברה הסוגיה הזו עלתה כשהיה את המשא ומתן בין רן ארז לאוצר. צר לי שרן ארז שוב החליט להחרים את הוועדה ולא להגיע. הוועדה סך הכול באה לעשות גם את עבודתה הפרלמנטרית אבל גם לנסות לעזור ולקדם את הנושא הזה ו ואני מצר על שכך החליט מר רן ארז שוב.

אנחנו צריכים לדואג למורים. בתקופת מלחמה כמו זו שבה אנו נמצאים. עם הפערים הענקיים שהצטברו אצל התלמידים, לא נכון היה לצאת לשביתה. זה קרה בשנה שעברה כבר בזמן הבגרויות וזה קורה שוב השנה. תלמידי ישראל אינם שק החבטות של אף אחד ואנחנו צריכים לדאוג להם ואנחנו נדאג להם. תלמידי ישראל לא צריכים להיות בני ערובה של הדבר הזה.

בלי להיכנס לפערים שיש במחלוקת שבין האוצר לבין רן ארז והארגון, אני מתרשם שכשיש משא ומתן אז יש משא ומתן. האוצר בצורה זו או אחרת נתן את המתן ורן ארז, שהיה צריך לתת את המשא, שוב לא עמד בהתחייבויותיו. אם הוא ימצא לנכון להגיע ולהוכיח לנו שהדברים שונים מכך – אשמח לשמוע.

גלעד, בתחילת הדברים אתה צריך לצאת, אתן לך לפתוח, אני מבין שיש עוד ועדות וחברי כנסת פה קופצים בין ועדה לוועדה וזה גם סוף מושב אז העומס הולך וגדל.

זו אחת המשימות הגדולות של הקואליציה לקבוע כמה דיונים במקביל.

חבר הכנסת גלעד קריב בבקשה.

צוהריים טובים לכולם. אדוני היושב-ראש, תודה על זימון הישיבה ותודה על פתיחת חדר הוועדה לחבורה המופלאה שנמצאת כאן והקול שלהם הוא החשוב ביותר היום.

יש סיבה מדוע אני לא יושב במקום המסורתי של חברי הכנסת, והיא שבראש ובראשונה אני מדבר כהורה לשתי תיכוניסטיות ולתיכוניסט נוסף, שיצטרף ללימודי התיכון בשנה הבאה.

המציאות שבה אנחנו חיים בשנים האחרונות היא בלתי נסבלת. אין דרך לתאר את השנים האחרונות אלא כשנים איומות בעבור הילדים שלנו, בכל הגילים ובמיוחד בגילי התיכון. אלה השנים החשובות בעיצוב הזהות האינדיבידואלית אבל גם שנים שאמורות להיות של העצמה, של הנאה, של התייצבות חברתית, של התגבשות האישיות של האדם הישראלי.

השילוב הזה בין מגפת הקורונה לבין המציאות הביטחונית – בוודאי משפחות המפונים חוות אותה בהיקפים עצומים אבל כולם חווים אותה, מציאות מאוד קשה. השילוב הזה יוצר מצב של דור אבוד. דור שלא מקבל את הזכות לגדול בדרך שאתה, אדוני היושב-ראש, וגם אני וכולנו גדלנו בה.

מדינת ישראל תמיד ידעה תקופות מאתגרות. רצף כזה של אירועים משני חיים – אני לא זוכר בתולדות המדינה. שני האירועים האלו נכפו על החברה הישראלית ועל מערכת החינוך, אבל אחד מהתפקידים שלנו כנבחרי ציבור הוא לבנות מערכות שיודעות להגיב למציאות הקשה ולא להיכנע לה.

עוד לפני שנדבר על עיצומי המורים, אנחנו צריכים לומר שלצד הרבה דברים שאפשר לשבח אותם, התמונה של שלוש-ארבע השנים האחרונות היא גרועה. מערכת החינוך נכשלה, יותר משהצליחה בהתמודדות. מי שמשלם את המחירים זה הדור הצעיר שלנו וזו חייבת להיות נקודת המוצא. בעידן כזה כל המערכות היו צריכות לעבוד כפל-כפליים כדי לתת מענה ובמקום זה אנחנו רואים רפיון ידיים.

אדוני היושב-ראש, בזה אני אסיים והדברים אינם נאמרים כתלונה כלפיך. אני יודע כמה אתה מסור לעניין הזה. אני לא נכנס לשאלת אי-ההגעה של נציגי ארגון המורים כי לא דיברתי איתם ואני לא יודע מה מאחורי הקלעים.

שנה וחודשיים אני יושב פה בתפקיד והוא לא הואיל להגיע אפילו פעם אחת.

כל מי שמעורב באירוע הזה – האוצר, משרד החינוך, ארון המורים, הכנסת, הרשויות המקומיות, הבעלויות – כולנו חטאנו כלפי הילדים שלנו וכולנו צריכים להכות על חטא. אני מציע שלא נברח אל המוצא הקל - הפיכתו של ארגון מורים יציג, שמתנהג פחות או יותר בסדר, כולם זכאים לביקורת, וארגון המורים אולי יציג אך שגה באי-ההתייצבות שלו להיות הכתובת לעניין הזה.

אני לא עורך דין שלהם אבל אני רק יודע דבר אחד. ההסכם הקיבוצי פג תוקפו לפני שנתיים וחודשיים והכישלון באי-הגעה אל הסכם רובץ לפתחם של כל הגורמים, ובראש ובראשונה – וכך מתנהלת מדינה מתוקנת – האשמה היא לפתח משרדי הממשלה הרלוונטיים. אני לא טוען שהם אשמים בלעדיים ולא מנקה אף שחקן מהעניין אבל במדינה דמוקרטית יש לכישלונות כתובת. ומדינה שבה המשרדים הרלוונטיים והשרים הרלוונטיים לא אומרים "אנחנו האחראיים העיקריים ואנחנו לא נרפה מהסוגייה עד פתרונה" - זו מדינה לא מתוקנת. ראינו את זה בדוח הוועדה של אסון מירון, אנחנו חווים את זה במה שקורה בגבול הצפון, שעד לרגע זה אין שום מהלך ממשלתי לטפל בעניינם, ואנחנו חווים את זה כאן.

מערכת שלטונית שחיה עם העובדה ששנתיים ושלושה חודשים אין הסכם קיבוצי למורי התיכונים במדינת ישראל, לא יכולה לרחוץ בניקיון כפיה גם אם יש הרבה קשיים וכשלים שמגיעים מהצד האחר.

ובהקשר הזה אדוני היושב-ראש, צריך לומר בכנות – ושוב, זו לא תלונה אליך כי אני יודע איפה אתה נמצא בעניין – אם אחד מהחברים הצעירים כאן יפתח את דברי ימי הכנסת על החודשים האחרונים ויראה כמה זמן השקענו למשל, בהצעת החוק לפיטורי מורים בגין הסתה לעבירות טרור – עניין באמת שנוגע בשולי השוליים - וכמה ישיבות ישבנו בעניין הזה וכמה ישיבות כדי להטיח את ראשם של המעורבים זה בזה – אפשר להבין שהמערכת השלטונית שלנו מתנהלת בתחושה שזה לא העניין החשוב ביותר.

הרי יש דרכים לדעת מתי עניין באמת חשוב לפוליטיקאים לשרים למשרדים. אפשר לראות על מה נוצר משבר קואליציוני, מה נכנס לתקציב ועל שום מה מפוצצים את תקציב המדינה, ועל שום מה לא. אפשר לראות מה שר החינוך מדבר כשהוא מתראיין, על ביטול פרסי ישראל או על אסון שקורה בבתי הספר התיכונים בגלל שנתיים של עיצומים של ארגוני המורים. רואים מהם סדרי העדיפויות. ולפני שאדבר על רן ארז ועל אי-ההגעה שלו - אין מערכת שחפה מטעויות, כולנו צריכים להבין את גודל השעה ולהתגמש.

גם אני מתאכזב מזה שהם לא פה, והשאלה היא בראש ובראשונה, מדוע לא הופכים את הסוגייה הזו לדבר שנמצא בראש סדרי העדיפויות של שר האוצר ושר החינוך.

למרות המחלוקת בינינו, אדוני היושב-ראש, בנושא רפורמת אופק חדש ולימודי ליב"ה, כולנו מכירים את המחלוקות בינינו, מצב החינוך הממלכתי אל מול החינוך הפרטי. אולי צריך ללמוד משהו מהפוליטיקאים החרדיים - למרות המחלוקות הגדולות שיש לי איתם הם ידעו להפוך בחודשים האחרונים את המערכת חינוך שלהם לדבר שהם לא מפסיקים לדבר עליו מבוקר עד ערב, ואנחנו - הפוליטיקאים מהליכוד, ממפלגת העבודה, מהמחנה הממלכתי - רובנו הורים לילדים בחינוך הממלכתי אך לא ראיתי שמישהו מפוצץ הסכם קואליציוני כי האוצר לא סוגר את ההסכם הקיבוצי עם המורים.

במובן הזה אני קורא לך אדוני, יש לך יכולות פשוט להפוך נושא זה כרגע לנושא המרכזי שוועדת החינוך עוסקת בו, גם בפגרה. לומר למשרד החינוך והאוצר - ויש לכם יכולת להשפיע על האוצר - לומר להם שעד שהנושא הזה של הסכם השכר עם ארגון המורים לא ייפתר – לא נרפה. לא נקדם לאוצר עניינים בוועדת כספים. אתה הרי יודע יותר ממני. די באמירה אחת שחוסמים לאוצר העברות כספיות בוועדת הכספים ואיכשהו קורה הנס שיושבים 48 שעות בלי ללכת הביתה וסוגרים הסכם. ראינו את זה המון פעמים. ואנחנו פשוט לא מעמידים את הילדים והנכדים שלנו במרכז תשומת הלב שלנו. זה הכול.

אז בוא אני אסגור איתך הסכם בסדר? אף שזו המחויבות שלי, ודאי כיושב-ראש ועדת החינוך אבל גם כנציג ציבור, ללא קשר להיותי יושב-ראש הוועדה. אני אילחם בשביל המורים התיכוניים בחינוך הממלכתי בכל כוחי ואתה תילחם בשביל המורים החרדים על הנושא של אופק חדש תאמין לי אנחנו נרוויח מכל הכיוונים.

באופן שמנוגד לכל הווייתי, לא אגיב לאמירה הזו כדי לא להפוך את הדיון בינינו שהוא חשוב, לעוד סניף של הוויכוחים הפוליטיים בינינו.

טוב. תודה רבה. מירום שיף, יושב-ראש הנהגת ההורים הארצית ולאחר מכן מועצת התלמידים. בבקשה.

אני מודה ליושב-ראש הוועדה על שנענה לבקשתנו, בקשת הנהגת ההורים הארצית – וכינס את הדיון החשוב הזה. תודה.

בדיון הזה היו צריכים להיות השרים ויושב-ראש ארגון המורים וזה שהם לא נמצאים פה זו בושה וחרפה כי כנראה זה באמת לא הדבר החשוב להם ביותר אלא בתחתית סדר העדיפויות שלהם. בין התלמידים והתלמידות במדינת ישראל לבין המדינה עצמה קיים חוזה שאינו כתוב אך נהוג 75 שנה. המדינה מעניקה לילדים 12 שנות חינוך לכל הפחות. המדינה מפרה את החוזה הזה רומסת אותו ברגל גסה. המדינה וארגון המורים משולים למבוגרים שמתקוטטים מעל ראשי הילדים ובטעות, או שלא בטעות, הילדים חוטפים מהם מכות עזות ללא הרף. זו התנהלות שחייבים לחדול ממנה.

סביב שולחן זה אמורים להיות כל המבוגרים האחראיים על מערכת החינוך של התלמידים והתלמידות. משרד החינוך, משרד האוצר וארגון המורים. למשרדי הממשלה יש נציגים פה ולארגון לא וזה גם אומר משהו. אתם המבוגרים האחראיים ובמשך 12 חודשים לא מצליחים לעשות את המינימום עבור הנוער שלנו ולהגיע להסכמות ביניכם. אתם ממשיכים את הפגיעה בילדים ובילדות שלנו בלי למצמץ. אתם מבינים שאם לא זעקת המורים הארצית ומועצת הנוער והתלמידים הארצית - אף אחד לא היה נוקף אצבע לסיים את עיצומי ארגון המורים, פשוט זה לא מעניין.

יש לנו כאן נוער שקרס, שחווה שנות קורונה וריחוק חברתי, שחווה מלחמה שלא ידענו מאז קום המדינה. כולנו מכירים את נתוני דוח המועצה לשלום הילד, 80% מהתלמידים והתלמידות נפגעו. האם זהו שק החבטות או השעיר לעזאזל של כל המכובדים שאמורים להיות בדיון כאן? לאן עוד תרצו שהנוער הזה יגיע? זה באמת עד כדי כך לא מזיז לכם? מי עושה עיצומים על גב התלמידים והתלמידות באמצע מלחמה? איך זה שמשרדי הממשלה לא עוצרים את העיצומים בגופם? לא אכפת לכם מהנוער הזה כהוא זה?

הנוער הזה הוא העתיד של המדינה. חלקם יתגייסו וישמרו על כולנו בעוד חודשים בודדים. אבל משרד החינוך משרד האוצר ארגון המורים לא מסוגלים לשמור עליהם. יש פה ילדים שעוד לא קיבלו את תעודת הסיום של שנה שעברה, אל תשכחו את זה. זה אירוע של שנה וזאת מבלי להזכיר מה היה קודם. לא מעניין אותנו מי אשם, מי גרר, מי חזר בו, מי פספס, מה סוכם בעל פה - זה פשוט לא מעניין אותנו. לנוער הזה מגיע לסיים את השנה כמו שצריך.

אני לא מצפה אלא דורש מכל אחד מהמבוגרים האחראיים שהיו אמורים להיות פה - שימו סוף להרס הנוער שלנו ועתיד המדינה שלנו - זה הולך יחד. אנחנו, הנהגת ההורים הארצית, מתחייבים לעשות כל מה שבכוחנו כדי למנוע את המשך הפגיעה בנוער שלנו. זה מה שהיינו מצפים ממשרדי הממשלה וארגון המורים.

אני פונה שוב אליך יושב-ראש הוועדה ומבקש ממך להוביל. שאיש לא ינום ולא יישן עד עצירת העיצומים והגעה להסכם. ואני פונה לשר החינוך שר האוצר ויושב-ראש ארגון המורים - תפסיקו עם מלחמות האגו ועם הוויכוחים הקטנים, נמאס לנו מהם. תדאגו לתלמידים ולתלמידות ובלשון מערכת החינוך - הגנון הזה חייב להסתיים.

תודה רבה. אני שותף ובהחלט התחלתי עם המהלך הזה ואני אוביל ואני מבטיח לעמוד בחלק שלי בהסכם הזה. כן. ח"כ מטי צרפתי-הרכבי. תודה רבה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש.

מדינה מתוקנת חייבת לתת חינוך ראוי לילדיה, כולל מקצועות ליב"ה, אדוני יושב-הראש, כולל ארגז כלים לחיים בוגרים. במדינת ישראל האתגרים בארגז הכלים שאנחנו נותנים לילדים שלנו מורכבים עוד יותר.

יש כאן דור שלא יעבוד, חלילה, דור שחווה הרבה מאוד חבטות, החל בקורונה ועד עכשיו עם התקופה הכי אפלה שהמדינה שלנו יודעת. הם חיילי העתיד, אז אגב הסכמים - הם חיילי העתיד ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו נותנים להם הכול, קודם כל. לא נותר לנו אלא להתבייש. והעובדה שלא נמצאים כאן האנשים הרלוונטיים אני לא יודעת מי נמצא כאן מהאוצר - - -

מהאוצר נמצאים.

הם מקפידים להגיע, ייאמר לזכותם. אבל אתם חייבים להיכנס לחדר ולסגור את הדלת ולקבל החלטות ולעמוד בהסכמים. לא יעלה על הדעת - - -

התכנון שלי היה שרן יגיע לפה.

כנסת ישראל גם כך מבוזה מספיק וכבודה נרמס. צריך לוודא שכשמישהו מהוועדה של כנסת ישראל מזמין בעלי תפקידים, הם צריכים להגיע. כל משרדי הממשלה, חייבים לפתור את הבעיה הזו. שוב בלי תעודות, בלי ציונים, בלי טיולים, בלי הדברים שהם באמת לנפש הרכה של הילדים.

בעברי הייתי יושב-ראש ועד הורים, אחרי זה גם ראש רשות ורק כשנבחרתי לוועד ההורים באתי למנהלת עם כל מיני רצונות, טכנולוגיה, הייטק. היא אמרה לי בראש ובראשונה – מנהלת גדולה ממש – אמרה לי, 'ארבע פעולות חשבון, קרוא וכתוב ודרך ארץ - אם בסוף בית ספר הצלחתי להנחיל להם את הערכים האלה – את שלי עשיתי.

זה דור העתיד. החיילים שלנו, האזרחים שלנו, הם תישאו בנטל של הכלכלה הישראלית, של החברה הישראלית, של הפוליטיקה הישראלית. מחובתנו לוודא שהם מקבלים את ארגז הכלים באופן ראוי. אז שייכנסו לחדר ויעמדו במילה על אף הקושי. תודה.

תודה. חברי הכנסת, אתם יכולים להמתין למועצת התלמידים או שמישהו צריך לצאת? כן, שם בבקשה.

ספיר מוספי יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית.

היום למעלה מרבע מיליון תלמידי תיכון מרחבי הארץ העבירו לכולכם מסר אחד וברור. אנחנו לא מוכנים לתת לכם להמשיך לשחק בנו. אותם תלמידים צועקים בשביל שתשימו לב ל-200,000 תלמידים שלא יצאו לפולין בשנתיים האחרונות ויישארו מנותקים מהאסון הכי גדול שקרה לעם היהודי אי-פעם. הם צועקים בשביל 350,000 תלמידים שלא זכו לצאת לטיול השנתי שלהם ולהתחבר לארץ היפה שלנו. בעבור 300,000 תלמידים שלא קיבלו תעודות סוף שנה ומפחדים שגם השנה יקרה אותו הדבר וזאת מבלי לציין את שלוש השכבות מעליהם שלא זכו לאותן חוויות גם בגלל מגפת הקורונה.

הפגיעה לא מסתכמת כאן. אנחנו הדור הבא של חיילי צבא ההגנה לישראל, שיתגייסו להגנה על הארץ הזאת מבלי להכיר אותה. אנחנו הדור הבא של ההייטק בישראל ואנחנו מגיעים אליו בלי תעודת בגרות. אנחנו הדור שלקחתם לו כל סיבה לשלוח את הילדים שלו למערכת החינוך הישראלית.

אולי לחלקכם נדמה, שאנחנו יושבים בשני הצדדים של השולחן - תלמידים ומורים, אבל שלא תטעו לרגע, אותי, ספיר ,תלמידת כיתה י"ב, אי אפשר להפריד מהמחנכת שלי. כשמונעים ממנה להביא לי את הציון שלי במבחן שהיא עזרה לי להתכונן אליו, זה לא פוגע רק בי אלא גם בה. כשהיא לא מצליחה לסיים את החודש בכבוד ולקבל תגמול על העבודה הקשה שלה, גם אני נפגעת. אז אחרי שנים שתלמידי ישראל סובלים מחוסר יציבות, דווקא אתם, ארגון המורים ומשרד האוצר, שמים לנו מקלות בגלגלים, בוחרים בריב ילדותי במקום להיכנס לחדר המשא ומתן ולצאת ממנו עם בשורה לתלמידים.

על כך אנחנו מעניקים לכם תעודה שמודה לכם על העשייה הבלתי פוסקת למען חוסר היציבות המתמשך במערכת החינוך, אתם מוזמנים לקבל אותה בסוף הדיון - מגיע לכם. וכמו בבתי הספר גם כאן אי אפשר לתת לכם ציון, יש עיצומים. אתם חושבים לעצמכם, שאותם רבע מיליון תלמידים נהנים לשבות. אבל האם עצרתם רגע לחשוב למה? למה לא כיף להגיע למערכת שלוקחים ממנה כל רכיב שהופך את בית הספר למקום שכיף ללכת אליו? על משרד האוצר וארגון המורים - שלא נמצא פה אבל המסר יועבר - זה הזמן להגיד לנו מה הדבר הזה שבגללו אתם מחזיקים את כל תלמידי התיכונים בין הפטיש לסדן.

מפה אני קוראת לכם בשם כל תלמידי ישראל - שבו לדבר עד שיימצא פתרון שיבטיח לנו את השקט, לא לחודש-חודשיים כמו שהיה בתחילת שנה, אלא את השקט לשנים הבאות. תודה.

תודה ספיר. אין מה להוסיף מילים כדורבנות. כן בבקשה, ח"כ מזרסקי.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. אהיה קצרה, אני מאוד מכבדת אותך.

מדינה חזקה כאשר האזרחים במדינה הם חזקים ויש שני מקצועות שמחזקים את האזרחים בפועל - אנשי רפואה ואנשי חינוך. במדינה שלנו גם מערכת הבריאות צולעת, היא יודעת להציל אדם שנמצא קרוב למוות, אבל לא יודעת לטפל כמו שצריך בשגרה. וזה לא סוד, במערכת הבריאות יש המון בעיות.

מערכת החינוך מורעבת כבר שנים עם מעט תקציבים, וגם מערכת החינוך שלנו, שהיא לא שוויונית ושחסרים לה תקציבים, עובדה שכבר שנים נמשך הסכסוך, היה עם הסתדרות המורים, עכשיו עם ארגון המורים. איזו דוגמה אנחנו מראים לדור החדש הדור הזה? אלה התיכוניסטים עכשיו, הם ספגו על עצמם קורונה, זה סגר אחד אחרי סגר שני, כך במשך ארבעה סגרים. הם ספגו עיצומים גם בשנים הקודמות, הם ישבו בבית, הם נפגעו גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית, וממשיכים להיות במשבר ואיפה אנחנו? למה אנחנו כמבוגרים לא יכולים לנהל שיח ראוי ומכובד ולתת כבוד למורים? מה מפריע? זה לא בסדר עדיפויות? אנחנו לא דואגים לדור הצעיר? אני לא מבינה למה זה לא מתקדם.

אם אנחנו נמשיך להתייחס בזלזול לאנשי הוראה, איזה דור עתיד אנחנו נקבל? ואני מאוד מכבדת אתכם, אני מדברת כאן בשני כובעים, גם כחברת כנסת וגם כאימא לתיכוניסט שמסיים עכשיו י"ב ולא קיבל בשנה שעברה ציונים. והוא עכשיו צריך להגיש ציונים, כי הוא רוצה להתגייס לעתודה צבאית, עתודה אקדמית, ואין לו ציונים, הוא לא יודע אם יקבל, זה תוקע את כל התהליך.

הוא לא יכול לגשת.

אין ציונים זו בעיה.

אין ציונים, אין לו מה להציג ואנחנו עכשיו במסלול מכשולים וזה חבל, אני מבינה וזה כואב, לא פחות מכל אחד מכם שהגעתם מערים שונות, ממקומות שונים וזה כואב.

אנחנו חייבים לצאת מכאן עם הוראה ברורה, שיקבעו מועד מתי חותמים הסכם עם ארגון המורים וכאן משרד האוצר ונציגי הארגון צריכים לקבל החלטה ולסיים את העניין. תודה.

תודה רבה. ח"כ יוסף עטאונה בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש.

זה האבסורד הגדול במדינה שיותר משנה אין הסכם לארגון המורים מול משרד החינוך והאוצר ולאף אחד זה לא מעניין. למרות שכולם מדברים על חשיבות החינוך ואכן החינוך הוא הכי חשוב זה המשאב הכי יקר שלנו זה הילדים שלנו בני הנוער שלנו שצריך לתת להם את הכול מה שנקרא ומספיק נפגעו בשנים האחרונות גם אחרי הקורונה ועכשיו להתחיל עם העיצומים וצר לי מאוד שאין נציג בכיר של משרד חינוך בישיבה היום, של משרד החינוך? מי נמצא?

סוניה המנכ"לית בכבודה ובעצמה.

גם ארגון המורים שיושב-ראש הארגון - רן ארז - לא טורח גם להגיע לדיון, זה מאוד מצער. אני חושב שאין לנו שום דבר נגד ארגון יציג, להיפך. להבנתי, צריך לחזק את הארגונים היציגים וגם לגבי המורים צריך ומגיע למורים הסכם שכר ראוי, שייתן להם את הצרכים והמענה ההולם, שיעשו את העבודה שלהם על הצד הטוב ביותר. לכן חשוב מאוד שגם משרד חינוך וגם הארגון ישבו יחד.

כבוד יושב-הראש, אנחנו צריכים לקחת חלק מאוד חשוב כוועדת חינוך בתהליך הזה. כי בגלל היעדר ההסכם הילדים שלנו כל בני הנוער נפגעים קשה. הפגיעה בחברה הערבית קשה. בני נוער ערבים, שסיימו בשנה שעברה את השנה ולא יכלו לקבל את הזכאות לתעודת הבגרות שלהם, זה נמנע מהם מטעם בית דין לעבודה, שאף הוא היה מעורב בהליך. את הציון השנתי הם לא יכולים לחשב ואין ציון. יש לנו פטור משירות צבאי והסטודנטים שלנו, מי מהם שצריך ללכת, שילמו מחיר כבד.

ניסינו לדבר עם הארגון ועם משרד החינוך להציל את המצב ולא הצלחנו. הפגיעה היא מתמשכת, ולכן כבוד יושב-הראש, אנחנו צריכים להיות יותר חזק בעניין הזה ואני איתך בעניין גם ברפורמה של אופק חדש בחינוך הדתי אפשר לעשות את זה גם, אין לנו שום התנגדות לפחות בעניין הזה. אבל הביזיון הזה והסחבת הזו חייבים להסתיים.

משרד החינוך מתעסק בכל מיני דברים לפי דעתי הם לא בסדר העדיפות אין יותר חשוב למערכת החינוך מבתי ספר נכונים בתקופה הזו ואת ההסכם הזה צריך לסיים ולטובת המורים בצורה הכי משמעותית. כי יש להם מעמד ויש להם שכר וכל בני הנוער שלנו יכולים ליהנות מזה וזה רק יועיל ויקדם את מערכת החינוך, תודה.

תודה רבה. אני מבקש רק מהמשתתפים להתכנס לשלוש דקות דיבור כדי שנוכל לתת לכולם לדבר.

אורית גור-כהן, ארגון מנהלי בתי ספר מנהיגים.

צוהריים טובים. תודה. נמצאים איתי גם שי סוויסה ולימור מילר – מנהלים.

אומר לכל מי שכאן סביב השולחן שהסיפור כאן הוא של אחריות. מילה ששכחנו אותה כבר אבל זו אחריות שיש לנו לדור הזה, דור הקורונה, אנחנו רואים אותם יום-יום בעיניים. הרבה מעבר לקורונה, זה דור שלא קיבל ציונים, החברים של הדור הזה נלחמים כרגע בעזה, האחים שלהם, החברים שלהם נפגעו ומפונים ועוד כהנה וכהנה וזה דור שבעוד רגע יהיה בצבא וישמור על כולנו, ואנחנו צריכים לזכור אותו ולהיות אחראים עליו.

זה סיפור של אחריות של מערכת חינוך בקריסה, כולנו יודעים לומר את זה אבל בפועל אף אחד לא מרגיש את זה כי מנהלי בתי הספר מצליחים לעשות קסמים כל בוקר מחדש ופותחים את בתי הספר בלי מורים, בלי צוותים, בלי מערכת כמעט. אבל גם לאבקת הקסם הזו יש סוף. צריך את העזרה ואת האחריות של כולם, גם על המערכת הזו וגם על הצוותים והמורים.

הסכם כזה הוא רק ההתחלה, זה לא יפתור את כל הבעיות אבל זה מראה איזה יחס לתוך המערכת הזו. כל הצדדים צריכים להתכנס ולעמוד בהסכמות שהתקבלו באוגוסט, וכשאני אומרת 'לעמוד בהסכמות', זה בכולן. גם באלה שקשורות למורים וגם באלה שקשורות למנהלי בתי הספר, שאותם מנסים למסמס, כל מכלול ההסכמות.

בסיפור האחריות זה הזמן להשתמש במה שוועדת החינוך של הכנסת הציעה יותר מפעם אחת. להשתמש בנו – מנהלי בתי הספר – לשבת ולעזור בהסכמים האלו כי לנו יש אחריות גם על הילדים האלה וגם על המורים שלנו וגם על המערכת כולה כי אנחנו רוצים שתהיה פה מערכת חינוך אחרת ומוכנים ומזומנים לעזור בדבר הזה ונהיה מוכנים לשקף לכולם את הדברים מהצד שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. עורכת דין אורלי הראל מפורום הייטק.

תודה רבה. שמי אורלי הראל, אני יזמת אימפקט בתחום הבינה המלאכותית. יחד איתי יאיר שוהם יזם משקיע קרן הון סיכון מתנדב בעמותה לנוער במצוקה ועד ל-2022 מנכ"ל אינטל קפיטל ישראל.

שנינו חברים בפורום ההייטק למען ישראל הפועל לקידום נושא הליבה החיוניים למדינת ישראל. הפורום קורא לממשלת ישראל שלא לקצץ בתקציב החינוך הממלכתי, לקיים את התחייבויותיה כלפי המורים ושלא להפריט את מערכת החינוך.

ההשקעה בחינוך הינה חיונית לבניית אומת סטארט-אפ ניישן משגשגת, על ידי טיפוח כוח עבודה מיומן, קידום חדשנות ויצירתיות, טיפוח חשיבה יזמית, מתן גישה לכישרונות, הנעת תמיכה כלכלית ומשיכת השקעות. הפרטת מערכת החינוך לעמותות פרטיות, לא כל שכן עמותות פוליטיות לא מפוקחות, דינה דור של בורים חסרי השכלה ללא כושר השתכרות ואשר תלויים בקצבאות המדינה. ועל כן יש להשקיע תקציבים דווקא בחינוך המפוקח והמדווח על פי עקרונות בקרה ברורים למען חינוך שוויוני ואיכותי.

על פי דוח ה-OECD שסקר מדדים בתחום החינוך ב-38 חברות הארגון, עולה כי בשנת 2020 ההוצאה הממשלתית על החינוך הציבורי בישראל עמדה על כ-9,000 דולרים בשנה בעוד הממוצע עמד על כ-11,000 דולרים בשנה. עוד מעלה הדוח כי החלוקה בין השקעה ממשלתית בחינוך הפרטי לבין השקעה בחינוך הציבורי שונה בתכלית מהממוצע ב-OECD. לפי הדוח, בעוד מדינות הארגון השקיעו בממוצע כ-40% מהתקציב פר תלמיד בחינוך הפרטי, בישראל הנתון עמד על כ-50%.

שמי יאיר, אני גם מפורום ההייטק ועד לא מזמן ניהלתי את "אינטל קפיטל ישראל" ובאירופה. אני גם מציין שאני בן קיבוץ שדה נחמיה ומבלה לא מעט זמן בעמק החולה המופצץ והמוזנח כיום, לצערי הרב. כמובן הבעיה שכולנו מדברים עליה נוגעת ספציפית גם לתלמידים שלנו שם.

בהמשך למה שאורלי אמרה יצוין כי החסם העיקרי להתפתחות ענף ההייטק - מנוע הצמיחה העיקרי של ישראל - הינו המחסור בכוח אדם מיומן, מקצועי ויצירתי. בהשוואה למדינות מפותחות אחרות שיעור בוגרי התארים המתקדמים בתחומי המדעים וההנדסה בישראל נמוך ונמצא במגמת ירידה ואנחנו כולנו בעולם ההייטק מרגישים את זה.

בשנים האחרונות, אומנם, חל גידול בשיעור המתקבלים ללימודי תואר ראשון במקצועות אלו אבל בוודאי מגמה זו לא תימשך ללא הרחבת התשתית הפיזית והאנושית, שתאפשר קליטה של סטודנטים נוספים. לאור הירידה בציון הפסיכומטרי הממוצע של המתקבלים ללימודים אקדמאיים במדעים והנדסה, מאוד ייתכן שצוואר הבקבוק של העובדים שמתאימים לענף הייטק נמצא דווקא במערכת החינוך, שאותה אנחנו לא מטפחים מספיק.

ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים מצביעים על כך שנדרש שיפור מהותי באיכות ההשכלה המוענקת לילדי ישראל במערכת החינוך, ולא רק בתיכון, אלא בכל השלבים. יתרה מכך, לאחר מספר שנים מאתגרות, כפי ששמענו, עם מגפה עולמית ומלחמה בישראל, כאשר הילדים התמודדו ועדיין מתמודדים עם קשיים רגשיים, ראוי כי כל המעורבים יעשו כל מאמץ כדי למנוע עיצומים הפוגעים בראש הראשונה בילדות ובילדים.

לאור כל זה, פורום הייטק למען ישראל קורא לכולכם - לנבחרי הציבור ולממשלה - לגלות מנהיגות ולא לקצץ בתקציב החינוך הממלכתי, לקיים את התחייבויות הממשלה כלפי המורים ולא להפריט את מערכת החינוך.

אנחנו מצפים מנבחרי העם לפעול בממלכתיות למען הלכידות החברתית וביטחונה של ישראל לדורות קדימה. תודה.

תודה רבה. פזית שביד, החברה להגנת הטבע. בבקשה.

תודה רבה. אשתדל שלא לחזור על דברים, אומנם מאוד חשובים, אך אוסיף כמה דברים כדי לחדד.

צריך לזכור שהטיול השנתי, או טיולים בכלל, הם חלק אינטגרלי ממערכת החינוך ומהלימוד. לא לומדים רק בכיתה וכשאנחנו עושים איזושהי פגיעה היא פגיעה גם בסיפור הזה. מאוד התרגשתי יצא לי ממש גם היום וגם אתמול לשמוע את נציגות מועצת תלמידים מדברים והם באמת הזכירו את זה כדבר ראשון או שני, כך שאנחנו רואים שגם הדור הזה וגם בחוץ דיברתי עם איתי ורואים שהם מבינים את זה והם חשים בזה והם רוצים את זה. כי לומדים לא רק מול מחשב ומול לוח, לומדים גם בחוץ.

החברה להגנת הטבע כבר קיימת 70 שנה, מאבות המייסדים שלה - עזריה אלון - היה בראש ובראשונה מחנך. כשיצאו החוצה, יצאו ללמוד, להכיר, לקבל ערכים, מה זה, איך מסתובבים בחוץ, איך הולכים, מה רואים. לימוד הוא לא רק בישיבה בכיתה וזה דבר שמאוד-מאוד חשוב לנו לזכור.

לצערנו הפגיעה היא אמיתית. זה דור שממש פגוע מזה כמה שנים וזה חבל מאוד ואני מצטרפת לקריאה שנאמרה כאן - ועדת החינוך צריכה לקחת את זה כמשימה כי אין מישהו אחר שיעשה זאת. לצערנו, הממשלה לא לוקחת את זה או שר החינוך לא לוקח אז יש פה ועדת חינוך בכנסת, והיא צריכה לראות את זה כמשימה ראשית שלה. אני מצטרפת לקריאה הזו.

אנחנו מחוברים לשטח. עכשיו בוטלו לנו עשרות טיולים, על הדרך אנחנו מחכים לאישורים של החרגה, כי זה כיתות י"א-י"ב, אחרי פסח, זה בכלל אם לא יהיה כלום אז. אנחנו שומעים את המצוקה, לא רק של התלמידים, אלא גם של ההורים, של מורים, המצוקה וההבנה שטיול בתקופה הזו, תקופה כל כך קשה - הוא גם צורך נפשי, לנשום אוויר, להירגע, יש בזה המון חוסן. להיות בחוץ.

אנחנו גייסנו תרומות ואנחנו מוציאים כבר חודשים קבוצות של ילדי מפונים תיכוניסטים. אנחנו לוקחים אותם לשלושה ימים לחוות את חווית המדבר. אחרי שהם הסתובבו ככה חסרי מעש בבתי מלון, לא מצאו את עצמם ופתאום אנחנו לוקחים אותם לשטח, הם חווים חוויה שנותנת להם כוח ונותנת להם חוסן להתמודד עם הסיטואציה המורכבת הזו, כי באמת המדינה נמצאת בסיטואציה מאוד מורכבת ואנחנו לא יודעים את הסוף.

אני מצטרפת לקריאה ואני מבקשת שזה מה שיהיה ותודה רבה.

ותוסיפי שהעלויות מושתות היום על בתי הספר – כל עלויות הביטולים – שזה גם חלק מהסיפור.

את מאוד צודקת. אפילו לא נכנסתי לסוגיה הכלכלית ולכמה מערכות נפגעות מזה. וכמה יש עלויות כאלו ואחרות והמוני מדריכים ואיגוד מורי הדרך וכל המדריכים והאכסניות הכול נפתח - לא דיברתי על כל ההיבטים התקציביים והכלכליים, אני בטוחה שכולכם מבינים אבל בראש ובראשונה הערכים, התוכן, החינוך כי זה תפקידה של הוועדה הזו לעסוק בחינוך.

תודה רבה. מרטין מינקוב, תלמיד בית ספר. בבקשה.

תודה רבה. אני לא ממועצת התלמידים והנוער אני לבד פה. הם ייצגו את התלמידים מאוד יפה אבל אני שואל על העיצומים האלה - איך זה הגיוני שאנחנו נפגעים כבר שנה שנייה ברציפות? יושב-ראש ארגון המורים לא נמצא כאן בכלל, עד כמה אפשר להיות לא מוסרי לא חינוכי ולא צודק? יש דרכים לעשות עיצומים ולשבות, לא חובה לפגוע בנו.

מההורים שלי לקחו כבר כמה מאות שקלים על שני טיולים שהתבטלו והכספים לא הוחזרו. זה מה שרציתי להגיד.

זה לפגוע בעתיד גם של הילדים, גם של המדינה.

נמצאים איתנו בזום ארגוני מורים תראו אם שירה או איריס נמצאים?

כן, שירה.

בבקשה. איריס עלתה? בבקשה, נציגת ארגון המורים והמנהלים בבקשה.

שלום וברכה. כנציגת ארגון המנהלים וארגון המורים, אין ספק שהמאבק הוא צודק, כולנו חושבים כך. אנחנו כואבים את הפגיעה בתלמידים ברור לכול, אבל בואו לא נשכח שההסכם הקיבוצי כפי שהוזכר כאן תוקפו פג לפני מעל שנתיים והאשמה היא במשרד האוצר, מבחינתנו. מגיע למורים הסכם ראוי. אין ספק. מערכת החינוך לא נכשלה בהתמודדויות, אדרבה, כל הכבוד למערכת החינוך שמתמודדת בשנים האחרונות גם עם קורונה וגם עם עתות מלחמה. כפי שציינה עמיתתי אורלי, המנהלים יודעים לפתוח כל שנה ומתמודדים עם הבלתי אפשרי.

מערכת החינוך זקוקה לשינוי בהול והסכם יועיל לכולנו. אין דרך אחרת לעיצומים ולצערי נכון שהתלמידים נפגעים - - -

אבל זה לא שזה קרה פעם אחת, אתם לוקחים אותם כבני ערובה פעם אחר פעם. צר לי גם שאתם לא נמצאים פה פיזית. מה זה עוזר?

הדיון הזה עקר כיוון שהאוצר לא נמצא כאן.

האוצר נמצא כאן, משרד החינוך נמצא כאן, מועצת התלמידים נמצאת כאן.

למה אתם לא פה?

אולי היינו כולנו נכנסים לחדר וגומרים את האירוע המטורף הזה.

לתא המנהלים יש פחות כוח, הוא לא יכול אפילו להצביע.

סליחה, רן ארז, האוצר והשר קיש, שר החינוך - צריכים להיכנס לחדר ולהגיע להסכמות. זה ברור לכול. חודש וחצי שהאוצר לא בקשר עם רן ארז.

טוב, האוצר, לאור מה שנאמר כאן שהאשמה הבלעדית היא עליכם, אגב, ברור שיש לכם חלק בזה אבל אני נותן לכם את זכות התגובה ובואו שתפו אותנו מה קורה פה באירוע.

שלום לכולם אני אוהד אלקבץ, סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר. אני מקיים עם רן ועם ארגון המורים את המשא ומתן להסכם שכר למורים בחטיבות העליונות.

גם אנחנו גם משרד החינוך וגם המרכז לשלטון המקומי כולנו שותפים למשא ומתן הזה. דובר פה על אחריות ועל כך שיושבים ולא פועלים – אני אומר לך שכולנו עוסקים בזה כל הזמן.

איך מתרגמים את זה לפתרון?

מבחן התוצאה.

תכף אסביר.

אבל חשוב להבהיר - גם אני, גם הממונה על השכר, גם מנכ"ל משרד האוצר, גם שר האוצר, גם שר החינוך – נכנסנו לעניין ורואים בהסכם הזה ובצורך ולהביא לפתרון בחטיבות העליונות את הדבר החשוב ביותר שהם עושים. ואנחנו פועלים בזה כל היום ממש.

אנחנו הגענו להסכמות עם רן ארז. זה היה לא קל, זה היה קשה, זה היה מפרך. היו לנו דרישות, רצינו לשפר את מערכת החינוך, במובנים מסוימים רן חלק עלינו, ארגון המורים חלק עלינו, הוא רצה גם דברים ותוספות שכר מסוימות ואנחנו חלקנו עליו, אבל התכנסנו וישבנו באותו חדר למשך המון זמן והגענו להסכם.

ההסכם הזה בא לידי ביטוי בהסכמות שנסגרו בחדר של שרה יחד עם שר החינוך ב-31 באוגוסט יצאנו משם לניסוח של הסכם מפורט, תהליך שאנחנו עושים עם כל ארגוני העובדים, בכל הסכם כך אנחנו עובדים. ליוויתי לא מעט הסכמים בממונה על השכר, גם עם ארגונים אחרים, גם עם ראשי ארגונים אחרים, וזה תהליך העבודה הסטנדרטי.

הגענו היום למצב שרן אומר לנו, 'אני מוכן שתיתנו לי את מה שאמרתי שתיתנו, רק מבחינתי הצד שלי לא יקיים או לא מחויב לאף הסכמה שהגעתי אליה ב-31 באוגוסט'. אלה אפילו אינם פערים, לא נכון להסתכל על המצב שאנחנו נמצאים בו היום כעל מצב של משא ומתן סטנדרטי. אנחנו למעשה סיימנו את המשא ומתן, הגענו להסכמות שאנחנו נכונים להם. ההסכמות הללו, אף שהגענו אליהן לפני תקופת המלחמה, לא השתנו מבחינתנו כלל, אנחנו עומדים מאחורי כל ההסכמות, את חלקן אנחנו אוהבים יותר, את חלקן אנחנו אוהבים פחות, אבל אנחנו נכונים לממש אותן בצורה מלאה.

הבעיה היא שלצערנו הרב, השותף להסכם הוא זה שגם מחליט כרגע לעשות עיצומים בתקופה כזו. אני לא זוכר שראינו סיטואציה כזו, בתקופה כה מורכבת למערכת הזו, אחרי קורונה ואחרי המלחמה, זה ממש הזמן שהילדים חזרו לאיזושהי שגרה בשביל לקיים מערכת חינוכית ופעילות חינוכית אחרי שעות בית הספר, בטיולים ובמתן ציונים בצורה סדורה - לעשות עכשיו את העיצומים כאשר הוא פשוט מתנגד לכל ההסכמות שהם נתנו ב-31 באוגוסט.

אנחנו לא רוצים לחזור אחורה לפני 31 באוגוסט. הביאו אותנו למצב שהתלמידים יסבלו עד סוף שנת הלימודים, עד 1 בספטמבר של שנה הבאה. אין לנו את הכוונה הזאת ולשאלתכם אנחנו נוקטים את כל הצעדים האפשריים מצידנו כדי להביא את הסכסוך הזה לסיום כמה שיותר מהר. אני סבור שצריך לנקוט את כל הצעדים הרלוונטיים ואנחנו פועלים בזה כולנו.

מה זה 'צעדים רלוונטיים'?

ברגע שהשותף שלי למשא ומתן לא מוכן לשתף פעולה איתי ולא מסכים לכלום - אנחנו צריכים להידרש לעיצומים שהוא עושה ואני לא רוצה להיכנס - - -

תוציאו לו צו מניעה.

הדברים נבחנים האפשרות של צו מניעה, יש אפשרות של ניכוי שכר - - -

גם צו מניעה זה פתרון זמני, כמו פלסטר.

גם זה נכון - - -

יש לי בתיקיה שאני מגיעה איתה לדיונים את הנייר הזה. בדרך כלל אני משתמשת בו בהקשר של החטופים, אבל אנחנו מאבדים את הדור הזה ואת המדינה הזו ואי אפשר שאגו ינהל את המדינה הזו.

אין פה אגו בכלל, אני גורם מקצועי ואני אומר לך את זה. יש פה את ארגון המורים שחזר בו מכל ההסכמות שהוא הגיע אליהן ב-31 באוגוסט.

אז מה הפתרון עכשיו? אנחנו תקועים באותו מצב אתם מאשימים את ארגון המורים, ארגון המורים אומר שהאוצר חזר בו. איך מתקדמים מפה ולוקחים את זה בידיים ופותרים את זה? גם אם זה אומר לחזור ל-31 באוגוסט כי כרגע אנחנו בסוף שנה, זה המצב.

אתה יכול לעדכן אם נעשתה הידברות כלשהי בין האוצר לשר החינוך כי בסוף זה משבר של משולש.

ההידברות מתקיימת כל הזמן. ישבנו שעות עם רן ארז.

מתי בפעם האחרונה?

אני ומשרד החינוך והמרכז לשלטון מקומי.

אנחנו מסכימים שיש בעיה?

לפני שבועיים ישבנו עם הממונה על השכר בארבע עיניים כדי להבין לאן פניו מועדות אחרי שהוא הכריז על עיצומים ואחרי ישיבה מאוד ארוכה של משא ומתן שהייתה לנו.

אנחנו במצב שבו יש חזרה מוחלטת של ארגון המורים מכל ההסכמות וזה לא מאפשר לנו היום להמשיך לקיים שיח. כי ארגון המורים אומר לנו 'אני לא איתכם, אני לא במגרש' - - -

אבל אמרת שאתם עושים את כל מה שרלוונטי, אז בעצם אין שום דבר רלוונטי ואנחנו נשארים תקועים - - -

אבל מה אתם עושים? צריך להיות פתרון לעניין הזה.

אי אפשר לחכות, אם הגעתם למבוי סתום אז יש ערכאות משפטיות.

אנחנו בהחלט לא עומדים מנגד ויש את ההיבט של הפנייה לערכאות משפטיות ויש את ההיבט של ניכוי השכר בגין עיצומים ויש עוד מגוון של כלים, שנבחנים בימים אלה, ואנחנו נממש אותם בזמן הקרוב. אנחנו עושים מבחינתנו ומצידנו, יחד עם משרד החינוך ויחד עם המרכז לשלטון מקומי ועם כל המעורבים בדבר.

אני מציעה כי אנחנו במצב חירום.

אוהד, מה הדדליין להתחיל את התהליכים שאתה מדבר עליהם? - - - רגע חברים, יש פה מספר אפשרויות ואני לא קובע לכם איזו לבחור. - - -בסוף, מי שעומד לנגד עיניי אלה אותם תלמידים שנמצאים פה ואלה שמיוצגים על ידם, וגם המורים עומדים מול עינינו.

גם מול עינינו.

וגם המנהלים.

וזה נאמר על ידי יושב-ראש מועצת התלמידים. - - -

אחת ההסכמות שהגענו אליהן עם רן זו הייתה דרישה שלנו להעצים את מעמד המנהלים בבתי הספר. דרשנו לקחת מסגרת כספית מסוימת ולהעצים את מעמד המנהל, לבנות לו מודל שכר חדש שמתאים לאופי העבודה שלו ולתת לו כלים וכסף כדי לתגמל ולתמרץ מורים אצלו. סך הכול נשמע משהו חיובי כלפי המורים. בא משרד האוצר ואמר 'אני מוכן להוציא מהכיס שלי עוד כסף'.

מהכיס שלי? מהכיס שלנו התכוונת.

כמובן. זה סמנטיקה. - - -

מהכיס של המשרד הוא התכוון.

לא, זה גם לא של המשרד, זה של עם ישראל.

בסדר, המשרד זה של עם ישראל. מה, המשרד משרת את עצמו?

זה מהכיס שלך ושלי ושל כולנו פה.

ודאי.

ורן הסכים לזה וארגון המורים היום מתנגד לזה. אני לא מבין מה יש להתנגד בלתת - - - רק אשלים דבריי, זו הייתה רק דוגמה אחת, לא איכנס לכל הפירוט אפשר להעביר לכם.

אנחנו מנהלים פה שיח חרשים כי רן ארז החליט להחרים את הוועדה. הצעתי להוציא לו צו הבאה, התברר לי מהיועץ המשפטי שאין בכוח ועדת החינוך להוציא צו הבאה למר רן ארז. לכן החלטתי, לאחר התייעצות עם הייעוץ המשפטי של הוועדה, שלאור העובדה שרק ועדת ביקורת המדינה יכולה להוציא צו הבאה, אנחנו נקיים ועדה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת ביקורת המדינה. ננסה לעשות את זה כמה שיותר מהר ונחייב את מר ארז להגיע לפה ולהתמודד מול אותן עובדות ואני מקווה שעד אז הוא ימצא לנכון לשבת בחדר משא ומתן ושייצא עשן לבן - - -

ביום שני יש בוועדת הביקורת דיון על העל-יסודי וזו הזדמנות מצוינת לעשות שילוב כוחות על הדבר הזה.

אני כבר עכשיו בקשר עם חבר כנסת מיקי לוי - - -

אולי נדאג שגם השרים יהיו פה ואז נוכל להתקדם.

אני לא מוצא לנכון.

אתה שם לב מי יושב סביב השולחן הזה. לצערי ברוב הוועדות אתה לא תמצא כאן שרים וחברי כנסת קואליציה, אלא רק לטובת הצבעות.

זה מראה את סדרי העדיפויות שלהם.

אני רוצה להגיב בעניין הזה. אני לא יודע מה קורה בשאר הוועדות, פעם הייתי מסתובב הרבה. היום – וזו זכות בשבילי - אני רוב היום כאן, בכיסא הזה ובוועדה הזו מקפידים להגיע גם השרים, גם סגניהם, גם חברי כנסת מהקואליציה, גם מהאופוזיציה. מערכת החינוך התרבות והספורט חשובה לבית הזה ולעם ישראל ואנחנו רואים את ההשתתפות המתמדת .

אדוני, עוד משפט אחד, ברשותך.

רגע, אני רוצה גם לשמוע את משרד החינוך בקצרה, את סוניה. בסוף היא טרחה להגיע לדיון ואני כן רוצה לשמוע את עמדת המשרד בנושא הזה.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. נגיע להבנות. ההבנות לא יגיעו דווקא סביב שולחן של ועדה כזו או אחרת. הבקשה להביא את הגורמים לכאן היא כדי להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ולהפעיל לחץ על הגורמים לבוא ולהתכנס. כי מי שנפגע זה התלמידים, בראש ובראשונה, וגם המורים. ולכן הדבר הזה חייב להיגמר, אחת ולתמיד.

אדוני, אחת, צו הבאה או המשך דיונים בוועדה הזו - - - זה חיובי אבל מחוסר זמן צריך לבחון גם את נושא הערכאות המשפטיות. שנית, להבנתי המצב במדינה והמשבר בחינוך עכשיו כל כך גדול - - -

סליחה, אדוני היושב-ראש, רן ארז בטלפון.

אז שיעלה בזום.

שלום לכולם, אני עם רן ארז על הקו והוא אומר שהוא לא מחרים את הוועדה, הוא לא הוזמן אליה - - -

להוריד אותה, להוריד אותה.

נו, באמת.

איזו 'מקצועיות', אלה המורים שלנו, רק תראו.

איריס, אני אולי שקוף, אבל לא מטומטם. בסדר? בסוף, התוצאה היא שלא את ולא רן ארז נמצאים כאן בחדר. אם צריך, אני הולך ביום שני - אני מבין שהוא אישר הגעה אצל מיקי לוי בביקורת המדינה - אבקש מחבר כנסת מיקי לוי שזו תהיה ועדה משותפת. אני מקווה שעד אז תמצאו לנכון, עוד לפני יום שני, להתכנס ולגמור את הסאגה הזו.

אתם כנראה מנותקים מהמציאות. שבו פה והסתכלו לתלמידים האלו בעיניים. הגבורה היא לא לשבת בזום ולהגיד לי שמר רן ארז הוזמן או לא הוזמן. הזמנו את כולם. החלטתם לא להגיע. הראיה - שאת נמצאת היום בזום. יכולת להגיע ולהגיד שרן ארז לא יכול להגיע ואת הנציגה שלו, ואגב, זו לא פעם ראשונה, אני שנה וחודשיים בתפקיד והסיפור הזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם.

אדוני היושב-ראש משפט אחרון בבקשה. לא אתייחס כרגע להיעדרות של ארגון המורים. כל מה שיש להגיד בוועדה הזו לתלמידים, זה שעוברים מצו מניעה לצו מניעה ועוד פלסטר ועוד עיצומים ועוד ועדה שבוע הבא. זה טוב ויפה לדבר על זה אבל ארגון המורים לא בא עכשיו למשא ומתן ואם צריך ניכנס ונערב אותם ונבקש גם בעצמנו שהם ייקחו חלק בדבר הזה. אנחנו רוצים להזמין אתכם - - -

אנחנו מנסים לבחון הרבה יותר אמצעים מאשר אלו שננקטו בעבר, כי אנחנו במקום אחר אחרי ההסכמות ואנחנו לא רוצים שהמערכת תסבול עכשיו כמו בשנה שעברה מהתנהלות כזו עד סוף השנה. אנחנו בוחנים את כל הכלים שעומדים לרשותנו.

אוהד, אבל אני גם בקשר עם ארגון המורים. אתם טוענים שיש הסכמות, הם טוענים שאין. בשורה התחתונה, יש פה שני ארגונים שרואים דברים אחרת לגמרי. אין פה משא ומתן ולא מעניין אותי מי צודק, גם לא ערכאות משפטיות. צריך באמת לקבוע משא ומתן לשבוע הבא כמו שצריך - - - אבל עכשיו.

אבל הוא לא מגיע.

הוא יגיע. ניסינו להזמין אותו? ננסה להזמין אותו למשא ומתן.

אדוני היושב-ראש, מפאת חומרת המשבר, אני מצפה שלכל הפחות נביא את כובד המשבר לידיעת ראש הממשלה.

שלחנו מכתב לראש הממשלה ולא קיבלנו מענה. הוא היה הראשון ששלחנו אליו מכתב.

הוועדה תוציא גם מכתב למשרד ראש הממשלה.

תודה.

סוניה פרץ, סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר וכוח אדם בהוראה במשרד החינוך. בבקשה.

שלום לכולם, שמי סוניה פרץ, סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה במשרד החינוך. אנחנו מצירים מאוד על הפגיעה בתלמידים בעת הזו ואנחנו מבינים את המשמעות של הפגיעה הזו. היא פורטה פה במשך הדיון ואנחנו מצטרפים לקריאה להשלים את המשא ומתן ולהגיע להסכם עם המורים.

ומה משרד החינוך עושה מלבד להצטרף לקריאה?

אוהד פירט לא מעט צעדים שנעשים במשותף.

סוניה, אתם לוקחים חלק אינטגרלי במשא ומתן הזה? - - -

אנחנו חלק אינטגרלי במשא ומתן - - -

אני מבין שעכשיו לא קורה כלום כי יש מי שמחרים את המשא ומתן.

אני רוצה כמה מילים בבקשה.

כן בבקשה.

עינב דלח, הנהגת ההורים הארצית.

כשאומרים ומסבירים את הפגיעה בתלמידים, אני רוצה רגע להסביר מה ההשלכות. למשרד החינוך בעצם יש יד מאוד משמעותית בנקודת אל-חזור בשלב מסוים.

כאשר התלמידים באים ואומרים 'אנחנו לא מקבלים ציונים', זה אומר שנלקחה מהם זכות הערעור בשביל לוודא שהם מקבלים את הציון הגבוה ביותר שהם יכולים בכל מבחן שהוא, כולל מבחני מתכונת, כולל מבחנים שהם צריכים כבסיס למגמות שהם צריכים להירשם אליהן בשנה הבאה. הם לא יודעים אם הם יתקבלו למגמות האלה או לא. זה אומר גם שהם לא מקבלים ציוני מגן, זה אומר שאם הם לא מקבלים ציוני מגן, התוצאה היא שאין ציון סופי בבגרות, ואם אין ציון סופי בבגרות - אין עתודות. לשאלתך, הם לא יכולים להירשם לעתודה.

אני אמור לעשות עתודה בשנה הבאה.

רגע שנייה, והם גם לא יכולים להירשם לתוכניות של מסלולים מיוחדים בצבא, יחידות מובחרות, כי אין להם ציונים להגיש.

אנחנו מדברים גם על ביטולי טיולים, שזה אומר כסף אבוד ואנחנו אומרים את זה חד-משמעית - ההורים לא ישלמו את הכסף הזה, אם בתי הספר יצטרכו לשלם את זה מכספי בתי הספר בגפ"ן – זה שלכם. שקל אחד ההורים לא יוציאו על ביטולי טיולים, המשך למה שאמר כאן התלמיד שדיבר.

אנחנו גם עשינו סקר בקרב ההורים והתלמידים, כהקדמה לדיון הזה שאנחנו ביקשנו. ביקשנו את הדיון הזה - ויסלחו לי כולם - לא כדי לדבר על המורים ולא על הבעיות של התשלומים ולא על שום דבר. ביקשנו את המפגש הזה בשביל לדבר אך ורק על הילדים. הגיע הזמן שיתמקדו בהם, בבעיות שלהם, בנזקים שהאירוע הזה גורם להם.

יש לי כאן רשימה, שהייתי מאוד שמחה להקריא את כולה בשביל להסביר לכם מה הילדים וההורים מבקשים מאיתנו לומר בשמם. אקריא רק מדגם קטן, אם אפשר, כי לא אספיק להקריא הכול.

דוגמה לילדה, תלמידת כיתה י"א, שרשמה, "השנה במחצית א', בשני מבחנים מורים טעו לי משמעותית בבדיקה, מציון 52 העלו לי ל-70 ומציון 90 ל-98. יכולתי לראות את הטעויות האלה רק לאחר שקיבלתי לידיי את המבחן ובחנתי אותו בעצמי. ברגע שלא ייתנו לי את הציונים, לא תהיה לי הזדמנות לערער. אני לא אוכל לקבל יותר את הציונים האלה".

עוד דוגמאות של תלמידים שניתנו כאן, "אנחנו רצינו לצאת, ביטלו לנו את הטיול השנתי וביטלו לנו גם את הגדנ"ע ואת 'מסע ישראלי'. זה משהו שאולי בשבילכם לא קריטי, בסך הכול טיול. בשבילנו, התלמידים, שכל כך משקיעים ומשתדלים, הטיול הזה זו אחת החוויות, אם לא החוויה הכי גדולה שתיזכר לנו בתיכון. ולקחו את הזכות הזו מאיתנו".

עוד תלמיד שבא ואומר "פספסתי תעודת הצטיינות, לא קיבלתי אותה כי פשוט לא קיבלתי ציון אחרי ששנה שלמה אני קרעתי את עצמי בשביל תעודת ההצטיינות הזו, לא זכיתי". ועוד ילד שמספר פה שהוא עזב מגמה וויתר כי הוא לא ידע להעריך נכון את הציון שלו וגם הורידו אותו במספר היחידות במתמטיקה, כי הוא לא ידע שהוא לא קיבל את הציון המספק.

כל מה שאני אומרת כאן עכשיו, כולם אחראים ולכן הבקשה שלי, גם כאם וגם כחלק מהנהגת ההורים הארצית וכמי שבעצם מרכזת את נושא העל-יסודי – מבחינתנו, ברגע שאתם לא באים עם פתרונות ולא נותנים מוצא לאירוע הזה, אתם אשמים בבעיה. אתם חלק מהבעיה, אתם לא חלק מהפתרון.

ההתעללות הזו בילדים בשנתיים האחרונות חייבת להיפסק ואם אתם רוצים שלדור הזה יהיו עתודות ולדור הזה יהיה איפה להשתבץ - ודיברו כאן קודם מההייטק בישראל - אתם צריכים להבין, הייטק זה עוד תחום, יש עוד הרבה תחומים אחרים, הנוער הזה אבוד, אתם גרמתם לכך ואתם צריכים למצוא פתרונות ולהפסיק להתעסק בבעיות. את הבעיות אנחנו מכירים.

אנחנו יודעים ומשוחחים עם כולם. אנחנו מבינים את הבעיות שבאי-העשייה של כל הגורמים – משרד החינוך, ארגון המורים, משרד האוצר וגם המס"ם - נוצר המצב שאנחנו, ההורים והתלמידים, נשארנו האחראים היחידים על מערכת החינוך. זה מה שקורה. כאחראים היחידים, אנחנו כנראה נצטרך לפעול בדרך שאנחנו מוצאים לנכון ולעצור את האירוע הזה. הילדים לא צריכים לספוג יותר פגיעות.

טוב, הנקודה הובהרה.

סוניה, התייחסות שלך רק לנושא של תשלומים על ביטולי טיולים. למה זה נופל על ההורים, על המנהלים או על בתי הספר?

אני לא יודעת להתייחס לנושא הזה, אז ברשותכם אני לא אתייחס.

סוניה, יש חוזר מנכ"ל מאוד ברור. אנחנו לא משלמים על מה שלא קיבלנו.

מירום רגע. אז מי כן מתייחס לזה, סוניה?

אנחנו נבדוק את זה ונחזיר תשובה לוועדה.

שלא ישתמע פה ולו לרגע, שהמשרד לא שוקד יחד עם משרד האוצר ויחד עם השלטון המקומי על מציאת הפתרונות. שלא ישתמע פה שאנחנו יושבים לנו על המדוכה ומחכים שיימצאו פתרונות. אנחנו עושים כל שביכולתנו לעשות כדי להביא לסיום המצב הזה.

זה לא נכון, רמת הניתוק שלכם כה גבוהה, שאנחנו יושבים פה כבר שעתיים ואומרים - אין לנו ציונים ואין לנו טיולים, ורק כמה אנשים בודדים מבינים. אתם מתייחסים כאילו אלה בעיות לא שלכם, אלא של מי שיושב לידכם באוטובוס ואתם שומעים אותו מדבר בטלפון שלו.

בואו נחשוב, כבוד היושב-ראש, אתה עובד עכשיו שמונה שעות ביום, אבל אתה לא יודע כמה ישלמו לך, אתה לא יודע אם תסיים את החודש, אם תוכל להביא אוכל הביתה. כך לי יש ב-20 במאי מבחן בגרות, אני לא יודע אם אצליח כי אין לי שום מבחן מגן עם ציון שיבטח אותי - - -

רק עוד מילה בבקשה.

עינב, לא. הנקודה הובהרה.

רק הערה, אני לא יודע איך זה עובד היום בבית הספר אבל בוועדת החינוך אנחנו משתדלים לבקש זכות דיבור ולא להתפרץ - - - כן, בבקשה ספיר.

רק מילה לסוניה, משרד החינוך אחראי על מערכת החינוך, יש לו עוד הרבה דברים לעשות חוץ מלהיות בחדרי המשא ומתן. משרד החינוך יכול לתת לתלמידים להיבחן במועדי ב', עד שיהיה להם את הציון הגבוה ביותר, אפשר למצוא פתרונות עוקפים לדבר הזה, מועדי ב' בלי מגבלות ציון שתלמידים שנכשלו יוכלו להיבחן וגם לצ'פר אותם – מגיע להם.

מעבר לזה, משרד החינוך יכול למצוא פתרונות יעילים יחד איתנו, הדלת שלנו פתוחה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד יפה, גם בשביל למצוא את הפתרונות האלה עד שיהיה הסכם. כי אנחנו לא יודעים מתי יהיה וזה לא קורה וכל מה שאני שומעת פה זה אולי עתירה, אולי זה, אבל מה עם לשבת ולדבר בשיח בוגר, ללבן את הדברים ולהגיע להסכמות – לא קורה, דווקא אצלנו, המבוגרים המייצגים.

עוד מילה בבקשה. אנחנו דיברנו עם משרד החינוך, הייתה לנו שיחה בהקשר הזה, נתנו להם רעיונות איך אפשר לבוא, אולי בדרך עקיפה, בשביל לספק לילדים מידע כלשהו שאיתו הם יוכלו להתקדם או לפחות לדעת איפה הם נמצאים בחומר, בשביל להגיע למשהו. אנחנו באמת מצפים - - -

עינב, אני לא פותח סביב זה שיח. משרד החינוך, היו יצירתיים ותנו את המענה, כך שאותו תלמיד שצריך להגיע למועד ב', ידע מה הציון שלו. לא ייתכן שהוא לא ידע - - ספיר, אני מציע למשרד החינוך, כיושב-ראש ועדת החינוך, אני לא נותן את הפתרונות למשרד. אני יכול להציע שהמשרד יביא את הפתרונות, אנחנו יכולים לתת לו חלק מההצעות, ובהחלט, משרד החינוך מכיר את הכתובת שלכם ויודע איך להתקדם סביב הנושא הזה - - - בבקשה.

שלום לכולם. שמי לימור מילר, מנהלת עירוני ה', חברה בארגון מנהיגים.

ראשית, אני חולקת מאוד על הדברים של עמיתתי, לכאורה, שיושבת בתא המנהלים של ארגון המורים. אי אפשר לשבת כמנהלת ולומר שהיא מסכימה עם העיצומים. לא בכדי הגעתי עם יושבי-הראש של מועצת התלמידים אצלי.

שנית, עם כל הכבוד לתלמידים ולמשרד החינוך - מנהלים הופכים ויוצרים כל מה שניתן כדי לתת פתרונות יצירתיים. אף תלמיד שלנו לא מגיע למועד ב' בלי לדעת מה קורה. עם כל הכבוד להנהגת ההורים, בינתיים כאב הראש של למצוא פתרונות לכל מה שאתם העליתם, יושב אך ורק על שולחן המנהלים.

כן, אבל עם כל הכבוד, יש רגולטור והרגולטור צריך להוריד הנחיות - - - חברים לא להתפרץ. רגולטור צריך להוריד הנחיות למנהלים שלו בשטח ולהגיד 'חברים אנחנו נמצאים באירוע ובאירוע צריך למצוא פתרונות'.

נכון. והצעה כמו לנכות את השכר מהמורים – גם ככה אנחנו רבים על כל אדם שמגיע ובכלל אומר 'מוכן אני ללמד', אנחנו נישאר ללא מורים.

הדאגה לתלמידים היא דאגה אמיתית. אני לא מכירה מנהל או מנהלת, שהולכים לישון בלילה רגועים נוכח כל המצב הזה. כשהיו מפונים, דבר ראשון הקימו מרכזי למידה. כשהרימו לי טלפון אם אני יכולה לקבל מפונים, אמרתי גם אם ישבו על הברכיים של תלמידים - נקבל אותם.

כל זה לא עטוף לא בתקציבים, לא בהערכה, לא בהוקרה. אסור לנו לצאת מהחדר בלי הסכם ברור, בלי דאגה אמיתית ממש עם העיניים קדימה.

וייאמר לזכותך, אדוני היושב-ראש, זו לא פעם ראשונה שאני נמצאת פה, אתה מעלה דברים מאוד אקוטיים אבל לצערי, אנחנו מגיעים לעוד פגישה ועוד פגישה ובפועל אנחנו נופלים מהרגליים, אין הוקרה והערכה, אין דאגה אמיתית ואני לא רואה לאן אנחנו הולכים.

צריך מיידית לשבת, לסגור את כל הפינות. כי עתיד המדינה הוא עתיד החינוך ועתיד החינוך הוא עתיד המדינה ולמנהלים מקום ראשון בכל העתיד הזה. תודה רבה.

תודה רבה. כן.

אני רגע עוזבת את העיצומים, אבל עוד משפט למשרד החינוך - עלו פה סוגיות של אתגרים כתוצאה מהעיצומים, כתוצאה מהמלחמה, כתוצאה מהרבה מאוד דברים. כמו למשל שיש קושי להירשם לאוניברסיטה בגלל שאין ציונים, אי אפשר להירשם לעתודות לצבא - עלו סוגיות.

אני באמת קוראת לכם להסדיר לפחות את הכשלים האלה במיידי, כדי שלא לתקוע לאנשים גם את השנים קדימה. כמו שעשו עם הסטודנטים, היו הרבה מאוד דיונים סביב הסוגיות של הסטודנטים המילואימניקים ואילו מענים ואיך אפשר לעזור בכדי שלא יאבדו עוד שנים. אז מעבר לקריאות ולנושא הדיון כאן, רגע לנסות לדייק כי עלו דברים שהם לצד הנושא המרכזי, וחשוב שתיתנו את דעתכם ברמת חוזר מנכ"ל או משהו כזה.

אמר כאן חבר הכנסת עטאונה שתלמידים ערבים שלא משרתים בצבא, לא יכולים להירשם לאוניברסיטה. זה לא תקין. ילדים שרוצים ללכת לעתודה קדם-צבאית לא יכולים להירשם, למסלולים מיוחדים בצבא לא יכולים להירשם. זאת אומרת, זה טיפול נקודתי לצד כל המשבר הגדול שאנחנו נמצאים בו.

רונית את רוצה להתייחס למשהו מהעניין. השלטון המקומי פה?

כן. אנחנו קוראים לאלתר לארגון המורים לחזור בהם מהעיצומים. אנחנו קוראים להם לנהל משא ומתן ענייני, מכבד, אחראי ולא דרך תכתובות של מכתבים. אנחנו מכירים את ציבור המורים, את העבודה שלהם ואנחנו יודעים שמאוד קשה בתקופה הזו ללמד. גם להם יש בני זוג במילואים – לא קל. אבל לא על חשבון התלמידים, לא על הגב שלהם. התלמידים לא צריכים לספוג שטיול שנתי שלפעמים תלמיד מחכה לו כל השנה – יבוטל, ציונים שצריכים להינתן להם לא יינתנו ואנחנו פשוט קוראים להם לחזור למשא ומתן באופן מיידי. תודה.

תודה. כן, שי סוויסה בבקשה.

שמי שי סוויסה, אני ראש ישיבת חיצים באיתמר, כפר נוער ישיבתי, אני חבר בארגון מנהלי בתי ספר מנהיגים.

אני אגיד משהו מעולם הצבא כי זה נהיה חלק מחיינו ביתר שאת בחמישה החודשים האחרונים. כאשר התגייסתי, הייתה אמירה כזו, 'מה שלא יהיה פשוט, פשוט לא יהיה'.

אנחנו צריכים להיות מאוד-מאוד פשוטים וברורים. אנחנו צריכים פרופורציות. אי אפשר לחזור למלחמות העבר, צריך להבין מה העיקר ומה התפל. לכל אנשי הצוות אצלי בישיבה ברור, שתכלית המוסד החינוכי זה התלמידים. תכלית המוסד זה לא המורים ולא המנהלים. בשביל התלמידים אנחנו באים לעבודה כל יום, איתם אנחנו הולכים לישון בלילה, חוץ מהילדים הפרטיים שלנו, ברוך השם, זכיתי לשמונה שיחיו, ויש לי עוד 200 תלמידים נוספים, שהם כמו הילדים הפרטיים שלי. איתם אנחנו באים, אנחנו כמשפחה, כולם בסדר - אנשי הצוות והתלמידים.

אני מאוד מזדהה עם מה שנאמר קודם, ברור שאנחנו באותו הצד. אנחנו משפחה, אבא ואימא הם לא בנפרד מהילדים. אנחנו משפחה אחת ואיבדנו בוגרים ואיבדנו אחים של תלמידים ואיבדנו אחים של אנשי צוות ויש לנו ילדים של אנשי הצוות שנלחמים כרגע או שפצועים כרגע. אנחנו עסוקים איתם בשיקום. זה לא יכול להיות שאנחנו נמצאים במציאות הזאת שמשיתים עוד משהו על הילדים. תנו לנו את השקט לעבוד, תנו לנו לטפל בילדים ברמה הרגשית. תנו לנו לתת להם לחזור לשגרה.

השגרה הזאת היא יציבות, והיא מאוד משמעותית. אנחנו משתדלים לעבוד באופן מבוקר, הדר, כדי לתת להם את המענים הכי טובים. בבקשה, אל תפריעו לנו. אל תוסיפו עוד דברים שמעמיסים. בשנים האחרונות, מפריעים לנו הרבה יותר ואנחנו מתעסקים בלהסיג את המכשולים ימינה ושמאלה כל הזמן.

העיקר בשבילנו זה לתת לתלמידים. ברור שלא צריך להשית את זה על אנשי הצוות והתלמידים צריכים לצאת לטייל וצריכים לקבל את הציונים שלהם וזו לא שאלה בכלל. יתרה מכך, אני קורא לכל אנשי הצוות להמשיך לתת לתלמידים. בניגוד לכל מה שנאמר בעיצומים האלה.

זו תקופה היסטורית לעם ישראל וצריך עכשיו להסתכל על התלמידים, לראות אותם ולשים אותם במרכז, עם כל המחויבויות הארגוניות האלה ואחרות. זו לא השעה למחלוקות האלה. בדיוק כמו שידענו ב-7 באוקטובר לעשות דברים שאף אחד לא פקד עלינו באותו רגע ולעשות את מה שנכון לעם ישראל. כך אנחנו צריכים לעשות עכשיו את מה שנכון לילדים.

טוב. אבי סרוסי, סגן יושב-ראש הנהגת ההורים הארצית. אני מבקש להתכנס לסיכום, אלא אם יש למישהו משהו דחוף אחר. כן, בבקשה.

אני שומע את הצדדים. חברי הכנסת באים ואומרים שאנחנו צריכים לתת יותר, אנחנו כבר לא במצב של לתת יותר. אנחנו רק מבקשים, אל תיקחו לנו. יש מצב של לתת ולהוסיף עוד, אנחנו לא במקום הזה. אנחנו רק במקום שלוקחים מאיתנו ולוקחים מאיתנו.

הפגיעה בילדים שלנו קשה כי הם לא יודעים בכלל מה יהיה המחר שלהם. הם בימי מבחני הבגרות, הם עוברים ימים לא פשוטים. אנחנו רואים אותם מתחילים לאבד את עצמם. גם ככה המצב במדינה הוא בלתי הפיך, הנזק מצטבר.

במקום לעצור רגע ולהגיד 'יש פה איזה נזק חמור, קרה אסון במדינה, אנחנו צריכים לתת להם את הטיולים, את התרפיה, את הדברים הבסיסים האלה. לא זו בלבד שאנחנו לא נותנים את זה, כמו שחברת הכנסת אמרה, אנחנו צריכים לתת יותר. אנחנו לא שם, אנחנו לא באים לתת יותר, אבל רק אל תיקחו לנו. קודם כל תשאירו לנו את מה שהיה לנו, את הלימודים הבסיסיים, לצאת לטיול פעם בשנה, וכדומה.

תודה רבה. בבקשה.

בסוף, ההיבט של העיצומים הוא קצת נוח לארגון המורים. זו דרך מסוימת לפגוע בצורה מאוד קשה, כמו שאתם תיארתם, ואנחנו ערים לזה לגמרי. גם אנחנו, גם משרד החינוך, גם במרכז השלטון המקומי. אבל להימנע מההשלכות של זה.

אנחנו נכונים לכל צעד נכונים לכל הצעה, בוחנים כל אפשרות. המגמה שלנו היא לסיים את העיצומים האלה כמה שיותר מהר. לא לתת לזה להימרח ופתרונות בדמות לתת מסלולים עוקפים כאלה ואחרים.

אני לא מחליף את משרד החינוך ואת דעתו בנושא הזה, אבל הם ייתנו אוויר לנשימה לעיצובים האלה. כל הזמן יחד עם משרד החינוך, יחד עם המעסיקים, הכוונה שלנו היא לגמור את העיצומים האלה כמה שיותר מהר ולהבין את המשמעויות, כדי להשפיע גם על ארגון המורים.

טוב, תודה.

הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון ומצירה על אי-הופעתו של רן ארז מארגוני המורים לוועדה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות השכולות, איחולי החלמה לפצועים, אנחנו מתפללים ומקווים לשובם המהיר ולשלומם של כל החטופים והחיילים.

הוועדה מעריכה את עבודת המורים ואין ראויים מהם לשכר הולם. הם מוסרים נפש למען חינוך ילדינו, אך אל להם לקיים עיצומים על חשבון תלמידי ישראל, ודאי שלא בתקופה כזו. ילדי ישראל ראויים לחינוך טוב בימי שגרה, לא כל שכן בימי מלחמה אלו. הם ראויים לקבל את מלוא הלימודים, כולל פעילויות כמו מסע לפולין, טיולים ועוד.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך שלא לגבות תשלום עבור שירותים שלא ניתנים, כמו מסעות לפולין וטיולים. אם ההורים שילמו כבר עבורם, יש להחזיר להם את כספם.

כבר למעלה משנה אין הסכם שכר עם ארגון המורים. הכישלון במשא ומתן הוא של שני הצדדים - משרד האוצר וארגוני המורים. בגלל חומרת הנושא הוועדה פונה לראש הממשלה, להיכנס בעובי הקורה ולמצוא פתרון לבעיה הזו.

בשבוע הבא הוועדה תקיים ישיבה משותפת, לאחר קבלת אישור של יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה ובהשתתפות משרד החינוך, משרד האוצר ויושב-ראש ארגון המורים למציאת פתרון. אני קורא שעוד היום ארגון המורים, משרד האוצר ומשרד החינוך ייכנסו לחדר ושנוכל להכניס שבת ולהיכנס לשבוע חדש כשאנחנו יודעים שהאירוע הזה מאחורינו.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:40.