פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
01/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 61
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, כ"ב באדר ב' התשפ"ד (01 באפריל 2024), שעה 13:00

סקירת שר הפנים אודות מדיניות משרדו בעניין עובדים זרים ומסתננים , בהשתתפות חה"כ משה ארבל, שר הפנים ומר אייל סיסו, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר
סימון דוידסון

ששון ששי גואטה
אוהד טל
יבגני סובה
משה פסל
יצחק קרויזר

שר הפנים משה ארבל
אייל סיסו - מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה

משה נקש - ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

איציק עמרני - סגן ראש מינהל אכיפה, רשות האוכלוסין וההגירה

שמעון זיגזג - מנהל אגף אכיפת מעסיקים, רשות האוכלוסין וההגירה

חיים אפרים - מנהל יחידת RSD, רשות האוכלוסין וההגירה

שושנה שטראוס - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

דליה גראד אפרת - מנהלת מחלקת קש"ח וזרים, משרד החוץ

תובל בן אורי - עו"ד, נציג מחלקת אמנות, משרד החוץ

סמדר פרידמן - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

צפרירה הלל דיאמנט - מנהלת המחלקה ליישום סטנדרטים בסיעוד ב', האגף לגריאטריה, משרד הבריאות

קרן גולדמן - מנהלת אגף הכשרה מקצועית, משרד התיירות

רקפת לוי - סמנכ"לית מנהל חוויית התייר, משרד התיירות

תמר להבי - מנהלת תחום פ"א - השמות ארציות ברשומ"ק, אגף בכיר, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיכל ארן - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ומדיניות, משרד הבינוי והשיכון

ואאיל עבאדי - מנהל חטיבה ארצי בהסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה

אביתר חנן - רכז אסטרטגיה ומדיניות באגף כלכלה ומדיניות, ההסתדרות הכללית החדשה

אורי דורמן - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

מוריה ברבי - ראש תחום ראש עבודה פרטי, התאחדות התעשיינים

נילי ברוש - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הקבלנים בוני הארץ

איציק גורביץ - סמנכ"ל ומנהל אגף כלכלה ומיסוי, התאחדות הקבלנים בוני הארץ

דן גרוס - עו"ד, יו"ר משותף ועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין

יעקב מוסקוביץ' - מנכ"ל מו"פ רמת נגב, מרכז להשתלמויות, המרכז הבינלאומי למשתלמים בערבה

ישי פולק - יו"ר ועדת העבודה בנשיאות המגזר העסקי

ורוניקה רוזנברג - מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל

שפי פז - פעילה חברתית, עמותת עוטף תחנה מרכזית

שירה עבו - דוברת המוקד לפליטים ומהגרים

דני פיין - מנהל כספים, צ'יינה סיביל

אבירם אלון - מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

יאיר שלם - מנכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

צוף אשחר - אלמנתו של רס"ר במיל' נערן אשחר ז"ל שנפל בפעילות מבצעית בצפון הארץ במלחמת חרבות ברזל

מרים אלעזרי - אימו של רב"ט יונתן אלעזרי ז"ל שנפל בקרבות באופקים במלחמת חרבות ברזל

בניה תם - בן דוד של איתן מור החטוף בעזה

צופית ליבמן - גיסתו של אליקים ליבמן החטוף בעזה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים

דיקלה טקו

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סקירת שר הפנים אודות מדיניות משרדו בעניין עובדים זרים ומסתננים

צוהריים טובים לכולם. אני מתכבד לקדם בברכה את הגעתו של יושב-ראש רשות האוכלוסין וההגירה. מיד יכבד אותנו בנוכחותו גם כן שר הפנים מר משה ארבל.

לפני שנתחיל בדיון אני אבקש לתת את רשות הדיבור לנציגי משפחות החטופים. כמובן שגם ביום זה אנחנו לא שוכחים ולא לשנייה אחת את 177 ימים בהם בנותינו ובנינו עדיין שבויים אצל חמאס דאעש. ובהזדמנות זו אני מבקש לשלוח את תנחומיי למשפחת החלל הנוסף, ה-600 במספר מקרב כוחות הביטחון, שנפל במהלך הלילה האחרון. יהי זכרו ברוך, השם יקום דמו. בבקשה, רשות דיבור למשפחות החטופים. אנחנו נתחיל עם נציגי פורום גבורה.

שלום לחברי הכנסת. אני צוף אשחר, אלמנתו של נערן אשחר. רציתי לספר לכם על בעלי נערן. נערן התעקש לצאת להילחם בשמחת תורה, למרות שהוא בדיוק התאושש מתרומת כליה. הוא תרם כליה לאדם זר שהוא לא הכיר. הצבא לא אפשר לו להיכנס לשדה הקרב והוא נלחם על להילחם. זכיתי לחיות איתו שמונה שנים מדהימות. באמת אדם גדול שאני יכולה להעיד שיום יום חשב על עם ישראל ועשה מה שהוא יכול בשביל עם ישראל.

לכן בזכות החיים המשותפים איתו לא יכולתי להישאר היום בבית. אני גרה בבקעת הירדן. קצת רחוק מכאן, ויש לי שני ילדים קטנים. ארגנתי בייביסיטר שיאסוף אותם מהגן כדי להיות פה. כדי להשמיע את קולו של נערן, שלא יכול כבר לדבר בפועל. נערן לימד בישיבת הסדר ובשלושה שבועות הראשונים של המלחמה הוא הספיק לשלוח הקלטות לתלמידים שלו, הצעירים ממנו, שנלחמו בעזה, לחזק אותם. הוא אמר להם, ממש שומעים את זה בקול שלו 'זה לא עוד סבב. אתם זוכים להילחם ברוע ממש והפעם זה יהיה אחרת'. נערן נלחם גם בצוק איתן, פיקד על ינון פליישמן שנהרג איתו בטנק במלחמה הזאת.

כולנו כאן אתכם. אנחנו מבינים שיש תחושת עייפות ולאות והעולם ואמריקה מתחילים לזוע באי נוחות. מה שבאתי לומר שהפוך משחושבים, לא החלש צודק. המוסרי צודק. ואנחנו הצודקים. ונערן יצא מהבית במצבו כדי להציל את החטופים. זה מה שהיה לו בראש וזה גם מה שהוא סיפר לבארי הבן שלנו בן שש כשהוא דיבר איתו בטלפון תוך כדי ההכנות למלחמה כשהם הכינו את הטנקים ללחימה.

אני חושבת שזו הצוואה של הנופלים ובשביל זה באתי לכאן, כדי לחזק את כולנו. להילחם באחדות ולהחזיר את החטופים.

תודה רבה צוף היקרה. דברייך מרגשים ומטלטלים. ברשותך, אני רק אחלוק עלייך בנקודה אחת קטנה, אם יורשה לי. אנחנו לא חלשים. אנחנו גם חזקים וגם צודקים.

התכוונתי שהפלסטינאים חלשים אז נרחם עליהם.

אוקיי. אז אנחנו גם חזקים וגם צודקים ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. בסדר? זו לא אמרה ריקה מתוכן. גב' מרים אלעזרי.

שלום. תודה על הבמה. אני מרים אלעזרי, אמא של יונתן. זה יונתן, הבן שלי. יונתן באוגוסט האחרון התגייס ליחידת דובדבן. הוא הספיק להיות חודשיים בצבא. חודשיים שהוא היה מאושר בהם, שהוא הגשים חלום, חלום ילדות, להיות לוחם דובדבן.

אפילו בשמחת תורה כשהתחילו האירועים ולא ידענו מה איתו. הוא יצא לחג והוא התארח במכינה שהוא למד בה באופקים, מכינת כאייל. והוא לא היה איתנו בחג ובאמת לא דאגנו לא. לא ידענו מה קורה ממש בכל מקום וגם הוא היה טירון. הוא היה בלי נשק ואפילו צחקנו בינינו לבין עצמנו שהוא בטח מתבאס על זה שהוא עדיין לא לוחם. אבל הוא לחם, הוא הגשים את מה שהוא רצה. הוא יצא מהמרחב המוגן בלי נשק, עם אבנים בהתחלה. הוא השיג סכין, אחר כך הוא השיג דם נשק מאמא של חייל פצוע שהסתובבה שם ופינתה פצועים עם הנשק של הבן שלה. והוא חבר לגיבורים של אופקים, שהצליחו, הם שילמו מחיר מאוד כבד. העיר אופקים שילמה מחיר מאוד כבד, אבל הם הצליחו לעצור את הלחימה. הם הצליחו לעצור את המחבלים בשכונה הראשונה שהם הגיעו אליה. ויונתן נפל על גג של אחד הבתים, כשהוא עשה מארב לילדים שהתבצרו בחצר של הבית ליד.

יונתן יחד עם כל הגיבורים של ה-7 באוקטובר יצא להילחם ברוע. במפלצות אדם, אם אפשר לקרוא לזה כך. התחושה הזאת שבאמת מה שנחשפנו אליו ומה שהתמודדנו איתו זה השפל של המין האנושי, ממש. ויונתן, יחד עם כל הגיבורים והחיילים שעכשיו נלחמים הם משיבים את כבוד האדם. אני חוזרת על עצמי בכל מקום, אין לנו זכות לעשות את זה. זו לא זכות, זו חובה. כמו שצוף אמרה, החלש הוא לא צודק. ואם קודם היה אולי קצת לא פוליטיקלי קורקט לדבר על טוב מוחלט ורוע מוחלט, אנחנו היום יכולים להגיד שיש רוע שצריך להילחם בו. ואנחנו הטובים בסיפור הזה. אנחנו הטובים ויש לנו חובה מוסרית, לנו, לילדים שלנו, לעולם כולו. כל העולם מסתכל עלינו. ואנחנו חייבים לא לפספס את הרגע ההיסטורי הזה והכריע את הרע.

אני גם אמרתי את זה קודם, לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים לשלם את המחיר הזה. ולא רצינו, אף אחד מאתנו. לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית לא רצה לשלם את המחיר הזה ולא היה מוכן לשלם. אבל לא שאלו אותנו. וגבו מאתנו מחיר מאוד מאוד כבד. ואנחנו רואים שהחיילים שלנו מוכנים להמשיך לשלם את המחיר. העם שלנו מאוחד סביב המוכנות הזאת. אז אני מבקשת, ממש מבקשת לא להפסיק. שתהיה תמורה, שתהיה משמעות לנפילה של הילדים שלנו. והמשמעות היא ההכרעה של הרוע. זהו, תודה.

תודה רבה לך גב' אלעזרי. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לנציגים מפורום תקווה.

אני קצת מוצף, אז סלחו לי. אני בניה תם, אני בן דוד של איתן מור שחטוף בעזה. איתן הוא בן הדוד הקרוב אליי למעשה בגיל. שנתיים מתחתיי סך הכול. היה בינינו קשר מיוחד מאוד. איתן היה מאבטח במסיבה בנובה, יחד עם עוד כמה חברים מהמקום בו הוא גדל. יחד עם אליקים ליבמן, שגיסתו פה נמצאת לידי. ויחד עם עוד קבוצה של מאבטחים ולא מאבטחים. אנשים שהם מצאו בדרך. הם הצליחו להימלט, יצאו מכלל סכנה. בדרכם החוצה הם נתקלו בגופות של שתי בחורות. לא הבינו אז את גודל האירוע. פחדו שיחטפו אותן, פחדו שיחללו את הגופות שלהן וגמרו החלטה בליבם להציל את שתי הבחורות האלה. למעשה הן חזרו חזרה לשטח המסיבה, נכנסו עוד פעם לסכנה. חילצו בחורה אחת, שבאמת הגיע לקבורה אחרי מספר ימים. ובשובם לחלץ את הגופה של הבחורה השנייה אליקים ואיתן בן דוד שלי נעלמו. נחטפו.

אני בתקופה הזאת כמעט כבר חצי שנה, קצת הזוי להגיד את זה, הזוי לחשוב את זה. אבל כמעט חצי שנה מסתובב עם שאלה אחת: למה עשית את זה? היית כבר בחוץ. היית בחוץ. למה בחרת להעביר אותנו, את המשפחה, ואליקים. למה בחרתם בבחירה הזאת? איזה סבל אנחנו עוברים, איזה תקופה מורכבת. מלווה בכל כך הרבה חרדות וחששות. כל פעם שהשמש יורדת ואתה נכנס למיטה, והמוח, בימים הראשונים בקושי הצלחתי לאכול. אמרתי מה הוא אוכל שם? לא הצלחתי לשתות. אמרתי מה הוא שותה שם? וזו שאלה שעדיין מטרידה אותי, עדיין מלווה אותי. אבל באותה עת שבה אני שואל את השאלה, מהיכרותי עם איתן, התשובה מגיעה בטבעיות. איתן מאז ומעולם ראה את טובת האחר, טובת הזולת, לפני טובתו. מאז ומעולם איתן, כל מפגש משפחתי וכל אירוע בו היינו נפגשים, תמיד חיפש איפה לעזור, איפה לתמוך. איתן היה, עדיין, בן אדם מיוחד כל כך, מלא בצבע. היה גר בנחלאות בירושלים. היה מקבל כל אחד, בלי לשפוט, בלי לשאול. תמיד השיחות איתו היו מלאות בכבוד, מלאות בהערכה, מלאות בהקשבה.

געגועים עצומים לנוכחות שלו, לשיחות איתו, למפגשים איתו. אני גאה להיות בן דוד שלו. אני גאה להיות חלק מהמשפחה שלו, להגיד שהוא בן דוד שלי מעל במות כאלה ומעל במות אחרות. וחשוב לי להגיד דבר אחד: גם איתן וגם אליקים כשנתקלו בגופות של שתי הבחורות האלה לא התחילו לשאול את עצמם רגע, אולי הן מצביעות למפלגה כזו או אחרת, אולי הדעות שלהן פה, אולי הן חושבות ככה. אולי הן בעד דבר כזה או אחר או נגד דבר כזה או אחר. כמו השפל שחווינו ב-7 באוקטובר חווינו גם קסם כזה שירד על העם שלנו. חווינו איזה עליונות כזו שירדה אל העם שלנו. אחדות, עם ישראל. ואני קודם כל דורש מעצמי ומבקש גם מכם, להמשיך באחדות. להמשיך בלכידות. אני מאמין שהפירוד והשיסוע והוויכוח על כל נושא שלא יבוא מרחיק את איתן ממני. אני לא אראה את איתן שוב בחיים אם אנחנו נמשיך כמו בתקופה האחרונה בשיסוע, בפילוג, בוויכוחים, בהרחקה. אני מבקש מכם, לא כי זו בקשה בעלמה, לא כדברים, אני רוצה לראות את איתן. אני רוצה לראות את בן דוד שלי. תעזרו לי. תהיו מאוחדים, תהיו מלוכדים. תפסיקו עם הפירוד, תפסיקו עם השיסוע. כשהיינו מאוחדים הגענו לתוצאות, להישגים צבאיים, לעסקאות, לשחרור של חטופים.

ככל שאנחנו מתרחקים מה-7 באוקטובר מרגיש לי שהגלגל חוזר אחורה. ולאט לאט אני רואה תמונות וכותרות שהיו גם לפני ה-7 באוקטובר. ביום כיפור, בהפגנות, בחסימות, בשריפות של כבישים. מה, אתם לא רוצים שאני אראה את בן דוד שלי? בואו ניקח על עצמנו כל אחד להיות איתן. להיות אליקים. לפעול למען האחדות שלנו, למען הלכידות שלנו, כדי שאני ויתר המשפחות נראה את הקרובים שלנו בקרוב. תודה.

אין מה להוסיף אחרי כאלה מילים. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לגב' ליבמן.

שלום, אני צופית. אני גיסתו של אליקים, אני נשואה לאלישע, אח שלו. קודם כל אני רוצה לשתף שמהבוקר אני מסתובבת פה במסדרונות של הכנסת ואני עם המחנק הזה בגרון שעולה ויורד, כי אני מסתכלת ימינה, אני מסתכלת שמאלה וכל מה שאני רואה זה לבבות שבורים ממש. משפחות של חיילים, משפחות של חטופים. וגם אנשים, סתם, יהודים שכואב להם. ואני כבר לא יודעת, הגעתי לפה הבוקר ואני מתיישבת ואני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לומר. כי אני יודעת שאני לא יודעת את הכול ועסקה, לא עסקה, לחץ צבאי, לא לחץ צבאי. ופה יש אמת ופה יש אמת. ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה, חוץ מאשר באמת לראות את אליקים בבית.

אני אספר לכם קצת על אליקים כדי שתכירו אותו. אליקים באמת היה מאבטח במסיבה, עם איתן. הם חברי ילדות. ב-6:30 כשהכול התחיל הם היו מאבטחים במסיבה בעצם בלי נשק. התחילו לעזור לכל מי שאפשר. בהתחלה אנשים שהתחילו לברוח מהמסיבה אז בחרו וירו בהם וחלק חזרו חזרה למסיבה. אז הם התחילו לפנות אותם ולטפל בהם. ואחת מהבנות שנפצעה התקשרה לאבא שלה. ואבא שלה רצה להגיע לקחת אותה, לעזור לה. ולפני כמה שבועות ההורים שלה פנו אלינו וסיפרו לנו, לא ידענו את זה קודם, שאליקים דיבר איתו. הוא בעצם טיפל בה, היא הייתה ירויה ברגל. והוא אמר לו אל תבוא לפה, מי שבא לפה לא יוצא בחיים. אני מתחנן אליך. אל תגיע. ממש.

ואם עד לרגע הזה אמרנו טוב, חשבנו שהוא לא הבין את סדר הגודל של האירוע, אז ברגע הזה הבנו שהוא הבין טוב מאוד. אחר כך מעוד כל מיני עדויות סיפרו לנו שהוא התחנן לשוטרים שיביאו לו את הנשק. הוא חיפש ממש כאילו הוא ניסה לעשות הכול חוץ מלברוח, ממש. וזהו. הגענו כמעט חצי שנה שזה ככה ממש לא נתפס. הבת שלי זוהר בת שלוש וחצי. קוראת לאליקים כבר אליקים שלמה בן אבישג מרוב כל התפילות, זה הפך להיות דוד אליקים שלמה בן אבישג. כשאבא קצת בוכה אז היא ישר מגיעה אליי ואומרת לי נכון אבא מתגעגע לדוד אליקים? זו המציאות שלנו.

בימים האחרונים אני מרגישה באמת קושי, על סף הייאוש, כשאני רואה מה קורה פה במדינה. כי אני חושבת שה-7.10 ובאמת הגדולה הזאת שהתגלתה זה לא היה איזה מקרה חריג או מקרה יוצא דופן, זה פשוט היה איזה רגע מזוקק של העם שלנו שכל הקליפות התקלפו ועסקנו רגע במה שחשוב באמת. ואני כאילו ה-7.10 היה איזה נקודת קצה שהייתה בלתי נמנעת. בדיוק באותה צורה שחורבן בית שני היה בלתי נמנע, כי פשוט התחלנו להחריב אחד את השני, לשרוף אחד לשני את, אז בסוף גם בית המשפט נשרף. זה היה סך הכול אקורד סיום. באותה מידה ה-7.10 בסך הכול היה השפל של המדרון שהתגלגלנו בו. מה-7.10 אני אומרת לעצמי סבבה, אבל למה ברע, למה זה תמיד קורה ברע? עכשיו אני רואה שוב את מה שקורה במדינה ופשוט כואב לי יותר מהכול. כי כל המחיר הזה ולא למדנו כלום? מה אנחנו עוד צריכים שינערו אותנו בשבילו? ואני לא חושבת שצריך לחשוב אותו דבר, לא צריך לחשוב אותו דבר. צריך לדעת לנהל דיון, צריך לדעת לנהל שיח. צריך שנקודת הפתיחה תהיה קודם כל אתה אח שלי, אני אוהב אותך.

ישבתי בוועדות הקודמות וכל אחד עם השלטים שלו, עם הפרצופים היפים. ואני רק משאלת הלב שלי בואו שנייה נוריד את השלטים, בואו נסתכל אחד לשני בעיניים. אני יכולה להגיד באופן אישי שבדבר הזה שנקרא משפחות החטופים, שאני קוראת לו המיקרו קוסמוס של החברה הישראלית, משפחות החטופים אנחנו שותפים לגורל שהניחו אותנו בו. וכל החברה הישראלית שותפה לאותו גורל בסוף. אם יש את הפוטנציאל אם הוא מומש או לא זו כבר שאלה אחרת, אבל כולנו שותפים לאותו גורל. ואני יכולה להגיד שבמשפחות החטופים, בניגוד למה שמצטייר בתקשורת, יש אהבה אנושית ברמה מאוד גבוהה. ואנחנו לא חושבים אותו דבר ואנחנו משני הקצוות של המפה הפוליטית וזה כל כך לא קריטי, זה לא משנה. כל אחד פועל בדרך שבה הוא רואה לנכון. בסוף כנראה האמת תנצח. וזה לא משנה. צריך לדעת להפריד בין הדברים. אפשר לחשוב אחרת ועדיין לאהוב. ואני מבקשת גם מהמנהיגים שלנו שזו תהיה צורת החשיבה. כי אני חושבת שלעם כזה ראוי מגיע מנהיגים שהם ראויים.

אני יכולה להגיד באופן אישי שאם אני הייתי אשת ציבור ב-7.10, תודה לאל שאני לא, אבל הייתי קמה כל בוקר ואומרת א' מה אני עושה כדי לתקן. ב' איך כשאני הייתי בתפקיד ציבורי זה הגיע למצב הזה. ו-ג' מה אני עושה כדי לרפא. לרפא את העם הזה. כי בסוף אני חושבת שלהיות מנהיג ציבור זה לא לחמם כיסא, זה לא לשבת בוועדות ולהעביר לא יודעת, חוקים כאלה ואחרים. זה להיות מנהיג. ואני באמת אני רוצה מנהיגים שראויים לעם הזה. כי מגיע לנו ואני רוצה שנחיה פה בטוב ביחד ולא ברע ביחד. ואני באמת באמת מאמינה שזה מה שיחזיר את החטופים שלנו. כי הפירוד הזה זה מה שלקח אותם ואם הפירוד הזה יחזור זה מה שיחזק את האויבים שלנו. ולא צריך כל אומות העולם וארצות הבית והמי ומה שיבואו ויחיו בצל טרור ואז שיעבירו לנו מוסר. אני גדלתי בקריית ארבע, הייתי חוזרת הביתה אחרי סיבוב ערב שבת. הייתי בודקת שכולם במשפחה נושמים במיטות, כי זכרתי את הסיפור של פוגל. אומרים הקונספציה התפוצצה. אז יש אנשים שהקונספציה לא התפוצצה אצלם, היא מעולם לא הייתה קיימת. זה היה פשוט בטפטופים ולא במרוכז.

אני לא חושבת שביידן יודע איך זה להגיע הביתה ולבדוק שבני המשפחה שלך לא נרצחו בזמן שהיית בסיבוב ערב שבת. וביידן לא יודע איך זה שאלישע בעלי יצא ב-7 באוקטובר ב-8:30 מהבית וכשנפרדנו מצד אחד נפרדנו ורציתי לחבק אותו ורציתי לחבק אותו הכי חזק, כי ידעתי שאולי זו הפעם האחרונה שאני אראה אותו. כי ראינו שהמחבלים יורים בכבישים. ומצד שני לא רציתי לחבק אותו כאילו זו הפעם האחרונה שאני אראה אותו, כי אני לא רוצה לחשוב על זה שאולי זו הפעם האחרונה. מישהו בארצות הברית מתמודד עם הדברים האלה? מיהם שיעבירו לנו מוסר? יושבים בראש מגדל השן ומטיפים לנו? למה אנחנו מתקפלים? באמת. אמרת שעם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה. אני מרגישה שעם ישראל מפחד מהצל של עצמו, זה מה שאני מרגישה. לא יודעת אם העם או המנהיגים, אבל אנחנו מפחדים מהצל של עצמנו. וטיפה ליישר את הגב, טיפה עמוד שגרה. זה בסך הכול כל מה שאנחנו צריכים. ככה זה כשיש בריונים שמרביצים לאיזה ילד והוא ממשיך לרצות אותם, אז הם ימשיכו להרביץ לו. אבל אם הוא יזדקף שנייה ויראה להם פעם אחת, וזה תקף לאומות עולם וזה תקף גם לחמאס. אם הוא יזדקף שנייה ויראה להם פעם אחת שהוא מטורף ויעשה להם משהו באבו אבוה שהם לא ציפו לו אז הם לא יחזרו להרביץ לו. כמישהו לא מבין מה הוא שווה, אז מסביבו מנצלים את זה. זה סך הכול העניין פה. וההישרדות שלנו תלויה בזה. זה לא עניין שהוא, אנחנו צריכים להזדקף, להראות מה אנחנו שווים. וארצות הברית יתיישרו בהתאם, לזה לא צריך לדאוג. וכל זה יעבוד רק אם נהיה מאוחדים בינינו.

זהו. עד היום אנחנו לא יודעים, דרך אגב, אם אליקים בחיים. חמאס לא טרח. אנחנו לעומת זאת העברנו להם משאיות ואוכל ומים ופיצוחים.

אנחנו ניאלץ להמתין לדיווח מהאו"ם שיבקר אותם ויספר לנו מה המצב. זה המצב. הצלב האדום.

אנחנו לא צריכים לחכות לאף אחד. אנחנו צריכים לקרוע להם את הצורה. היום אין לחץ צבאי, יש סך הכול שתי אוגדות בעזה. אין עסקה. לא שאני מתה על הרעיון של עסקה, אבל גם את זה אין. היום אין כלום ושום דבר. ובאמת שחוץ מלהסתכל למעלה לקדוש ברוך הוא להגיד לו אני יודעת, פדיחות מה שקורה פה, אבל בחייאת תן יד. לא נשאר לי, אין לי עוד מה לעשות. באמת שאי לי. אני מסתכלת ימינה, שמאלה, אין. מה, אני אכנס אני לעזה ברגל? איך אפשר להמשיך? איך נבחרי ציבור יכולים להגיע, להמשיך להגיע לכנסת יום יום, לשבת על הכיסא שלהם בידיעה שזה המצב?

תודה רבה. בבקשה מר עובדיה.

178 ימים עברו מאז ש-134 ישראלים תמימים נחטפו ועדיין נמצאים בגיהינום. שמי יוסף אבי יאיר אנגל ובשמי החדש הסבא של אופיר. דור שני לניצולי שואה שהגיעו כחלוצים לפלסטינה, ארץ ישראל, באפריל 1946 אחרי מסע תלאות מאירופה. אני אבא של יאיר שנפל בעת שירותו הצבאי בשייטת 13 לפני 27 שנים. והסבא של אופיר אנגל, שהיה ב-7.10 אצל חברתו בקיבוץ בארי. שם באותו בוקר נורא לא היה צבא ולא הייתה מדינה שיגנו עליו ועל 1,300 ישראלים שנרצחו, נשחטו ונאנסנו ו-240 ישראלים תמימים שנחטפו בידי ארגון אכזר שגדל וצמח במשך שנים. בין היתר בסיוע הממשלה שלי.

אופיר חזק לחיק המשפחה לאחר 54 ימים של גיהינום בשבי החמאסי, לאחר שהשאיר אחריו את יוסי שרעבי, אביה של חברתו, שיחד נחטפו באותו בוקר. יוסי נהרג אחרי כ-100 ימי שבי ואחיו אלי שנחשב חטוף איבד כנראה, בלי לדעת, את אשתו ושתי בנותיו שנרצחו באותו היום. שם במעמקי המנהרות בעזה נמקים עדיין 134 ישראלים, כבר 178 ימים ואין מושיע. וכאן משפחותיהם לא יודעות מנוחה, רק כאב וסבל בלתי נגמר.

חברי הכנסת המכובדים, עושה רושם שאתם כלל לא מבינים את המצב שאליו חלקיכם, יחד עם שרי ממשלה ובראשם ראש הממשלה הבאתם אותנו. מדינת ישראל, הבית השלישי, דוהרת לחורבן. זה התחיל בחורבן צבאי, המשיך בחורבן אזרחי, ממשיך בחורבן מדיני ויסתיים בחורבן כלכלי. הבית הראשון מימי דוד ושלמה, הבית השני ממלכת חשמונאים, חרבו בגלל ההנהגה המושחתת שהתעלמה מהאימפריות האזוריות. אליטה מנותקת שחיה בפאר בארמונות ירושלים והחליטה שהיא יותר חזקה מכל העולם, רק כי אלוהים איתה. הדמיון למדינת ישראל 2024 מזעזע.

לאחרונה שמעתי שר בכיר בממשלה טוען שהאשם היחיד שהחטופים עדיין לא חזרו הוא סינוואר, רב המרצחים מהחמאס. נו, באמת. לא נשמע לכם הזוי? כאן כולם טלית שכולה תכלת? כן, אני מודאג שבעתיד הקרוב לא תהיה לי מדינה שבה יוכלו ילדיי ו-14 נכדיי לחיות. מנהיגינו מדברים על ניצחון. איזה ניצחון? אחרי השואה של ה-7.10 המשוואה של ניצחון מוחלט והחזרת החטופים בסדר זה לא תתקיים לעולם. גם הסיסמה "ביחד ננצח" כבר לא רלוונטית כשאתם עוסקים בחוק הגיוס המפלג ובהאשמת משפחות החטופים במצב.

אז נהרוג עוד אלפי מחבלי חמאס בעזה ועוד מאות ילדים ונשים חפים מפשע ואפילו אם נתפוס את סינוואר ונחזיר אותו לכלא שאטה, אין ניצחון. יקומו עשרה סינווארים חדשים. כאן וברחבי העולם. הקהילה המוסלמית בכל פינה בעולם מזדהה היום עם החמאס ופועלת בכל העולם נגד מדינת ישראל. ראו את התקרית המביכה של נבחרת הג'ודו שלנו בטוקיו והפגנת ענק סיאטל בסוף השבוע ועוד. כאשר במקביל טוען ראש הממשלה שאין לו אף אחד בלשכה שיודע לחבר שתי מילים באנגלית. לכן אין הסברה בחו"ל. ואנחנו מצטיירים כרעים הגדולים במאבק.

עכשיו איזה קטע שקיבלתי אתמול בערב, ווטסאפ מהולנד. בהולנד המצב עם היהודים מאוד לא טוב. הייתה אמא, גרה באמסטרדם שהבת שלה בצה"ל. שלוש נשים הגיעו לביתה וקיללו אותה שהיא רוצחת ילדים. בנוסף הרביצו ליהודים, הורידו זמרת הולנדית מהבמה, מסעדה יהודית נסגרה עקב כך שהיהודים פוחדים לגשת אליה ובכל מקום יש גרפיטי נגד היהודים. יש שם עיר שאוסרת ליהודים להופיע בתיאטרון. זה מזכיר לך משהו? זה ווטסאפ שקיבלתי אתמול בערב מחברה בהולנד.

חלומם של הוריי שהגיעו כחלוצים להקים מדינה יהודית אחרי השואה הולך ונעלם. חברי הכנסת, תתעוררו ותפנימו את האסון שנפל עלינו ותעשו מעשה לפני שיהיה מאוחר ולא יהיה יותר מה לשות. 134 חטופים זועקים מבטן האדמה כבר 178 ימים והסוף לא נראה באופק. אתמול הצהיר ראש הממשלה שהוא עושה הכול לשחרר את החטופים. כבודו, אם לא הצלחת לשחרר את כולם אחרי 178 ימים, אולי אתה לא מסוגל? ואולי תיתן למישהו אחר לנסות? חברי הכנסת, זה בידיים שלכם. האם אתם באמת לא רואים את המחדל האיום ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה? תתעוררו בבקשה.

תודה רבה. אני מודה לכל הדוברים. מקבל את דבריכם בקשב רב ובהכנעה ובענווה.

ברשותכם, אנחנו נפתח את הדיון שלשמו התכנסנו. אך למען ההגינות, אני אבקש בשני משפטים לבטא משהו מתחושותיי, בין היתר בעקבות מה ששמענו כרגע. אני מבקש שנשבה בנפשנו שהשבויים מאפשרים להם מעת לעת לצפות בשידורי הטלוויזיה. תחשבו לעצמכם איך הם אמורים להרגיש אם הם יגלו שהשסע והמחלוקות והפירוד חזרו לנוף חיינו אל מול המראות שהם היו רואים עד לפני כמה שבועות, שאז התנהגנו כאחים אנחנו ללא שום הבדלים וגישות פוליטיות כאלה ואחרות.

כולי תפילה שהקדוש ברוך הוא ייתן לראש הממשלה ולשלוחיו את העוז ואת ההצלחה להשלים את המשימה של שחרור כלל השבויות והשבויים והכנעת השלטון הצורר המר והנמהר של חמאס דאעש.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים, בה נשמע סקירה מכבוד שר הפנים על מדיניות משרדו בעניין עובדים זרים. אני מבקש להודות לך, כבוד השר, על שהגעת אתה ומנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. אני מבקש להודות לך על פועלך המבורך בימים המורכבים שמדינת ישראל חווה. בפרט ובכלל על כל פועלך מרגע שנבחרת לתפקיד הכול כך חשוב ומשמעותי, בוודאי בימים אלה.

אדוני השר, זה לא סוד שמאז פרוץ המלחמה הפך נושא העובדים הזרים לנקודה קריטית לפעילות המשק הישראלי ומשמשת כסמן וברומטר לחוסנו של המשק הישראלי והלכידות החברתית. הוועדה הזו קיימה עשרות דיונים בכלל הענפים השונים וממשיכה לעקוב אחר המצב מול כלל משרדי הממשלה. אני רוצה להודות לך על שיתוף הפעולה של משרדך, בהובלתך, באמצעות מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה וראשי המינהלים שלו בפרט ובפרט עם הוועדה. בתוך דיוני הוועדה ובאין סוף דיונים שאנחנו מקיימים שלא באולם הוועדה.

אנו מובילים יחד תהליכים חשובים למען הציבור. אנחנו עושים את זה למעלה משנה וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, בהתאמה לנסיבות שהמציאות כפתה עלינו. אדוני השר, אני אשמח אם תוכל בבקשה שתתייחס בסקירתך לכמה נושאים שעומדים על הפרק ויעסקו בגישת המדיניות והיערכות בראי המלחמה בוודאי.

אבקש לדעת מהי עמדת השר לגבי מנגנון העסקה ודרכי הבאת העובדים בכל ענף: חקלאות, סיעוד ביתי, סיעוד מוסדי, תעשייה, מלונאות, ניקיון. אבקש לדעת את תהליכי העבודה בין משרדי הממשלה לבחינת הצורך בעובדים זרים בענפים נוספים כגון: מסעדות, תשתיות, הסעות ומקום משרד הפנים בתהליכים האלו. אני אבקש לדעת את עמדת כבוד השר לגבי העובדים הפלסטינאים גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, אל מול קריסת ענף הבניין כברומטר לממשק בכלכלה הישראלית בין פלסטינאים לישראלים, אך לא רק בענף הבניין כידוע. ואת עמדת השר לגבי העמקת שיתוף הפעולה מול ירדן באזור הערבה ואילת ואזור הצפון דרך מעבר בית שאן, לבדוק מהו היקף פעילות המשרד לחתימת הסכמים בילטרליים נוספים. הוועדה חושבת שזו אחת הדרכים להתייעלות נושא העובדים הזרים. האתגרים המרכזיים שמתמודד איתם המשרד בהתוויית המדיניות בתחום העובדים הזרים. ובפרט נושא הסיעוד הביתי.

אני אבקש לדעת האם השר מזהה צורך לחזק את פעילות מינהל האכיפה ברשות האוכלוסין, אשר לקתה בחוסר בכל מיני סיבות בשנים האחרונות, גם על ידי ביטול תקנים, ביטול תקציבים והעברת כוח האדם למילוי משימות חשובות שהן אינן נכללות בתוך יעדי השגת היעדים המצוינים למינהל הרלוונטי.

אני אבקש שההתייחסות תהיה גם בהתמודדות עם הסתננות בצורות שונות. באכיפה של העסקה בלתי חוקית של עובדים זרים. לעניין מעמד הילדים של המסתננים. אני אשמח בבקשה לדעת מה עמדת השר לגירוש תומכי משטר אריתראים, שכן אין סכנה שנשקפת לחייהם. זה המקום שאני אציין בפני הנוכחים עובדה שכבוד השר ודאי יודע עליה, שחלק מאותם מתפנים מרצון מקרב אותם מהגרי עבודה בחרו להגיע דווקא לארץ מוצאם, חרף העובדה שהם הצהירו שהם רדופים ונרדפים ובחזרתם לארץ מוצאם לא אונה להם כל רע. אני אומר את זה כנתון עובדתי. אני אשמח בבקשה לדעת מכבוד השר על יוזמות ותוכניות להמשך, הנוגעות לעובדים זרים ומסתננים. למשל החוק שלי על איסור הוצאת כסף מהארץ לשוהה בלתי חוקי שמקודם בימים אלו.

אני אעביר את רשות הדיבור לכבוד השר או למי שיבחר מנציגיו.

תודה רבה אדוני יושב-הראש, חברי חברי הכנסת, נציגים, נציגי ציבור. לפני שאני אפתח גם את סוגיית הסקירה של המשרד, אחרי ששמענו באמת דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב, אני בטוח שנוכל כולנו יחד להתאחד בתפילה. אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשבייה העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה ומאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה. השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.

אני מאוד שמח שאנחנו מקיימים את הדיון הזה היום. אני מצטער כמובן שהנסיבות הן כאלה. המלחמה אותה אנחנו נלחמים היא מלחמה קשה והאויבים מולם אנו מתמודדים לא בוחלים בשום אמצעים. לא ברצח אזרחים, לא בהתעללויות ומעשים אכזריים כאלה ואחרים כלפי גברים, נשים וילדים. מעשים שהדעת לא סובלת. במלחמה נרצחו ונחטפו עובדים זרים לא מעטים. למעלה מ-50 עובדים זרים נרצחו, 58 ב-7 באוקטובר. למעלה מ-30 נחטפו, 32.

עובדה זו ממחישה חלק קטן מהקושי שאנו מתמודדים איתו בתקופה הזאת בכל הנוגע לשכנוע עובדים זרים להישאר בארץ ושכנוע עובדים זרים בחו"ל ומדינות זרות להתקשר איתנו בהסכמים נוספים, להגיע לארץ ולעבוד פה. לכל זה נגיע ובכל זאת אני רוצה להתחיל בכבודה של אכסניה. זוהי הכנסת החמישית שלי. אני יודע כמה חשובה ומרכזית עבודת הכנסת ועבודת ועדות הכנסת. אני לא חושב שרבים מחברי הכנסת מודעים לכוח של הכנסת ולאחריות של הכנסת כלפי הציבור, כלפי הממשלה וכלפי עצמה. כנסת שמפקחת כראוי על עבודת הממשלה, שלומדת את הנושאים על סדר היום, מקיימת דיונים אמיתיים, הוגנים, עם נציגי הממשלה, עם הציבור, עם עמותות המגזר השלישי, היא מכפילת כוח, היא בעלת משקל ממשי על סדר היום הציבורי ועל האופן בו דברים מתנהלים.

אדוני יושב-הראש, אני יודע עד כמה הנושאים בהם עוסקת הוועדה הזאת קרובים לליבך. אני יודע שעבודת הכנסת חשובה לך ושאתה משקיע בה את כולך. בעיניי קשר העבודה הזה שנוצר בין הוועדה לבין רשות האוכלוסין וההגירה הוא קשר של מפקח ומפוקח, של רשות מחוקקת שמפקחת על הרשות המבצעת. אבל הוא גם קשר של הפריה הדדית שמשפר ומדייק את העבודה שלנו ואני מודה לך על כך. כפי שאמרתי, היה חשוב לי להגיע לכאן, כפי שהגעתי גם לוועדת הפנים והגנת הסביבה בעבר וגם לוועדת הבריאות כשכיהנתי כשר בריאות. אני שמח שהצלחנו לתאם את המפגש הזה עוד במושב הנוכחי.

אירועי מלחמת "חרבות ברזל" היו בעלי השפעה ניכרת על עבודת רשות האוכלוסין והגירה ועל הנושאים הקשורים לעובדים זרים מכמה טעמים. ראשית, כמו שפתחתי, עובדים זרים רבים נפגעו בטבח של ה-7 באוקטובר. טבח שכפי שאנחנו לא היינו מוכנים לו ולא ציפינו לו, גם הם לא ציפו לו במסגרת מערכת הציפיות של העובדים הזרים. הדבר הזה פגע במוטיבציה שלהם להישאר. הוביל לעזיבות של עובדים זרים ושם אותנו בהתחלה בעמדת מגננה. להשאיר כאן כמה שיותר עובדים זרים בארץ ולוודא שעובדים זרים שכבר הסכימו להגיע לא יבטלו את הגעתם.

ההיבט השני הוא מניעת כניסתם של עשרות אלפי העובדים מרצועת עזה ומיהודה ושומרון. כניסתם של אלו נמנעה כמעט לחלוטין, למעט אישורים פרטניים, והובילה לצמצום משמעותי של היצע העובדים. אני רוצה במאמר מוסגר לציין שהפיגוע אתמול בלילה בגן יבנה בוצע על ידי שוהה בלתי חוקי ולא כפי שפורסם בכמה מקומות. היה ברור בשלב מוקדם שאנחנו נמצאים בפני מציאות חסרת תקדים, שעוד לא נתקלנו בה בעבר ושצריך להמציא את הגלגל מחדש ולהשתמש בכל הכלים שיש ברשותנו במקביל כדי להתמודד עם המציאות הזאת.

מנכ"ל הרשות, ידידי אייל סיסו, שעובד לילות כימים לאורך החודשים הללו. אייל בהמשך יפרט על הכלים ובכלל על המדיניות של רשות האוכלוסין וההגירה בתקופה הנוכחית. אני כן אומר בקצרה שנעשו מאמצים כבירים לשימור עובדים קיימים באמצעות הארכת האשרות, חיזוק הקשר הבלתי אמצעי עם העובדים. גם בכתב, גם בעל פה, כדי להסביר על המצב ולחזק את המוטיבציה והרצון להישאר בארץ.

במקביל, רשות האוכלוסין וההגירה פעלה רבות להבאת עובדים חדשים באמצעות חתימה על פרוטוקול יישום מול כמה מדינות ומגעים מול מדינות נוספות לחתימה על הסכמים בילטרליים חדשים פרוטוקוליי יישום ומזכרי הבנות. בהזדמנות אני רוצה באמת להודות לעובדים המסורים משה נקש, צוות המינהל שלו, שושנה, כן, יש לנו יועצים משפטיים שאנחנו אוהבים לעבוד איתם. תתפלאו, יש דברים כאלה. שהם קמים בבוקר כדי לשרת את אזרחי ישראל.

תמיד אמרו שהשר ארבל הוא שר ייחודי.

זה לא אני, זה היועצים המשפטיים. התקבלו במהלך התקופה מספר החלטות ממשלה להבאת עובדים זרים. מאמץ שהוא לא רק שלנו ומשותף למשרדי הכלכלה, בינוי ושיכון, תחבורה, חקלאות. כל אחד לפי עניינו. החלטת ממשלה להבאת עובדים לחקלאות, החלטת ממשלה בנוגע לענף הבנייה. והחלטת ממשלה בנוגע לפרוייקטי תשתית לאומית, שבכל ההחלטות הללו הבטיחו לנו תקנים והם עדיין לא הגיעו. אנחנו עם אותם עובדים, באותה מצבת כוח אדם, עושים באמת עבודה של שלושה וארבעה וחמישה אנשי במקביל.

החלטות ממשלה נוספות עומדות על הפרק בנוגע לענפים נוספים ונמצאות בעבודה.

סליחה על הקטיעה, על הנייר הם כן הגיעו. הנייר סופג הכול.

בסדר. אנחנו אבל צריכים גם לבצע ולוודא שזה יקרה. ככלל, המשרד המוביל כל הצעה הוא המשרד המומחה בתחום. למשל משרד החקלאות בנוגע לענף החקלאות. משרד הבינוי והשיכון בתחומו וכן הלאה. למרות זאת, חלקה של רשות האוכלוסין וההגירה הוא מהותי כגוף המקצועי בתחום העובדים הזרים. נושאים נוספים עליהם המנכ"ל ירחיב לרבות השאלות שהעלה כאן יושב-ראש הוועדה, ואני כבר מתנצל מראש, אני אהיה כאן ואשיב על שאלות. אבל אני בשעה 14:15 נאלץ לעזוב. צוות הרשות ימשיך כמובן את הדיון. בנושא התאגידים החדשים בבניין ונושא מרכזי מאוד מבחינתנו בהקלות ובירוקרטיה. צמצום נושא הבירוקרטיה למינימום הנדרש גם מבחינת דרישת מסמכים, מתן פטור מהתייצבות בקונסוליה וכיוצא בזה. צמצום הבירוקרטיה הוא תמיד נכון, הוא תמיד חשוב. בתקופה הזו יש לו משמעות רבה עוד יותר כדרך להקל כמה שיותר גם על המעסיקים, גם על העובדים ולהוריד כל קושי שאיננו מחויב המציאות בתקופה בה יש להקל בכל מקום בו ניתן.

אני אתייחס בינתיים לשאלה אחת לפני שאעביר את שרביט הדיבור למנכ"ל הרשות, בסוגיית הפלסטינים שהעלית. אני פניתי בכתב לראש הממשלה בבקשה לבחון את סוגיית העסקתם של עובדים פלסטינאים בענף הבניין מיהודה ושומרון. המציאות הקיימת היום לפיה ישנם עובדים שנכנסים ללא היתר וישנם עובדים שנכנסים ללא היתר, ורשויות האכיפה לא מספיקות לאכוף כמו שצריך, מביאה עלינו אסונות כמו אתמול בלילה בגן יבנה. המציאות שבה אנחנו נסדיר באופן יזום על ידי שירות הביטחון הכללי ולא בבדיקה רנדומלית, אלא בדיקת עובד ועוד, ואם יש צורך גם לרבות הגבלת גיל שתאפשר לנו, כן, צריך לקחת החלטות אמיצות, מנהיגות נדרשת לפעמים לקבל החלטות שהן לא תמיד פופולריות. אבל אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו להקריס ענף שלם במדינת ישראל. ענף הבניין משווע לידיים עובדות. אנחנו פועלים להביא עובדים גם ממדינות זרות, יחד עם שיכון, הן במסגרת הסכמים בילטרליים והן באמצעות b2b. ועדיין יש צורך בעוד ידיים עובדות. אני חושב שהגיע הזמן לשקול את זה, לבחון את זה. אני שוחחתי עם בכירים בשירות הביטחון הכללי שגם מצדדים בתהליך הזה ותומכים בו. צריך לעשות את זה נכון, צריך לעשות את זה מדויק. מבלי לפגוע בביטחונם של אזרחי ישראל. אבל להבטיח רצף של המשק שיוכל לתפקד בצורה טובה. אנחנו נשלם אחר כך בריבית דה ריבית על מחסור ביחידות דיור.

אני מודה לך אדוני יושב-הראש על היוזמה, על זימון הישיבה, על התיאום. אני אעביר את השרביט למנכ"ל הרשות. אני כמובן נשאר כאן בדיון.

בבקשה.

צוהריים טובים אדוני יושב-הראש, שר הפנים משה ארבל, חברי הכנסת, חברי הממשלה הנכבדים, חברים שיושבים פה שעובדים איתנו יום ולילה. כמובן עובדי רשות האוכלוסין וההגירה, כל הצוות שעובד פה באמת סביב השעון יחד עם שאר משרדי הממשלה. צוהריים טובים לכולם. אני חייב להגיד לפני שאני אתחיל לדבר קצת להעביר את המצגת, לספר מה אנחנו עושים ומה שנעשה, שבאמת הדברים המטלטלים ששמענו קודם אני חושב שהם צריכים להכניס את כולנו קצת לפרופורציה ולראות באמת מה חשוב בחיים. יש לנו אנשים שיושבים בצד השני וצריך להחזיר אותם. וזה באמת חשוב וזה מעל הכול.

לגבי העובדים הזרים, אז באמת אני חייב להגיד תודה כמו ששר הפנים אמר, תודה לוועדה. אנחנו עובדים באמת יד אל יד, כתף אל כתף. אני חושב שמעבר לוועדה שמפקחת, זו באמת ועדה של סיעור מוחות. ותודה לך, חה"כ רביבו ולכל הצוות. אני רוצה קצת לגבי עובדים זרים ומה עושים, קצת לתת סקירה על מספרים וכדומה.

אז קודם כל, היום אנחנו במצב, אני אגיד את זה במירכאות, אנחנו במצב יותר טוב משהיינו בערב המלחמה. יש יותר עובדים זרים היום בישראל מאשר היו ערב המלחמה. למה אני אומר את זה במירכאות? כי זה עובדים זרים, זה לא פלסטינאים שעזבו ועזבו פה כ-100,000 פלסטינים שעבדו במדינת ישראל והשאירו פה חלל עצום בכלל ענפי המשק וכולל בענפים שלפני כן בכלל לא נזקקנו לעובדים זרים ועכשיו אנחנו רואים שאנחנו נדרשים לעובדים זרים.

אנחנו עושים באמת עבודה קשה כדי להביא כמה שיותר עובדים זרים וכמה שיותר מהר. אבל עדיין הפער הוא מאוד מאוד משמעותי. יש הבדל משמעותי בין עובד זר שמגיע לכאן לתקופה של חמש שנים ושוהה כאן לבין עובד פלסטיני שהיה מגיע לכאן בבוקר, יוצא מהבית, מגיע לעבודה, חוזר בסוף היום הביתה. יש הבדלים משמעותיים. הן בזמינות, הן בהגעה, הן בעלויות וכדומה. וזה משפיע על כל המשק כרגע. אז זה פחות או יותר מבחינת המספרים.

אפשר לראות שאנחנו היום, בלי הפלסטינים יש כרגע 137,223 עובדים. זה היה לפני המלחמה. כרגע אנחנו עומדים על 139,425 עובדים זרים ויש פה את הפילוג של הענפים. אפשר לראות שלמעט סיעוד שאנחנו פחות או יותר באותו מספר, ברוב ענפי המשק נכנסו עובדים חזרים הן בבילטרלי והן במסגרת הפרטית. כאשר ברור שאנחנו אומרים, היום אמרה בדיון קודם עו"ד שירי לב רן שזה מטבע לשון, שאנחנו אומרים דרך המלך זה הסכם בילטרלי וזה נכון. אבל זו דרך המלך שאנחנו רוצים להביא, דרך בילטרלי. אבל קיבלנו כולנו פה החלטה, והממשלה בהחלטות ממשלה, להביא עובדים זרים באופן פרטי, b2b כדי לתת תרופה מהירה למשק. כי מה לעשות, למדינות, כשמזיזים מדינה זה יותר קשה מאשר גוף פרטי. ואני אתן עוד מעט קצת פערים, נדבר על פערים ולמה אני רואה לדעתי כרגע קצב ההגעה יחסית לא משביע רצון בעיניי. הוא עדיין נמוך ממה שאנחנו מצפים.

אם תוכל בבקשה, ברשותך, כשאתה סוקר להתייחס להליך ההבאה בבילטרלי לענף הבניין מהודו. שהמנהל מטפל בימים אלו. האם יש שביעות רצון מצד הרשות ואם לא, מה הסיבה שאחוז מגיע כפי שהגיע?

אני אגיד את זה, אין בעיה. מבחינת בניין, נכנסו כתוב פה 6,818, זה בלי החברות הביצוע. אנחנו מעל כ-8,000 עובדים חדשים נכנסו, הן במסגרת הפרטית, הן הרבה שחזרו לארץ. אפשר לראות שהמספר הגדול הוא דווקא של חוזרים, 5,272. גם בבילטרלי וגם באופן פרטי. ו-1,126 עובדים באופן פרטי נכנסו ועוד 419 שנכנסו בבילטרלי ברגע זה. כאשר יחד עם משרד השיכון שיושב פה ועם איגוד בוני הארץ שיושב בצד שמאל של השולחן, נעשו מבחנים ויש כיום כ-23,000 עובדים בחוץ לארץ, בבנייה, שערוכים ומוכנים להגיע לאחר מיונים שבוצעו על ידי משרד השיכון וארגון בוני הארץ.

אם תוכל בבקשה מכובדי רק להפריד g2g. אין ספק שבאמצעות הבאה שלא דרך הסכמים בילטרליים התהליך נכון לכרגע נוחל כישלון צורב. הנושא בבחינה ובבדיקה. רק שעדיין זה b2b. אני מבקש לדעת ברשותך אלה שאתם כן מיינתם באמצעות אותו מנגנון אבל בהבאה של בילטרלי שהגיוס הוא אחר, וגם מנגנון ההבאה אמור להיות קל יותר. מה עומד שם? אפשר לקבל סקירה והתייחסות למצב?

וענפים ברשותך.

אני כרגע מתייחס לענף הבניין. אני מעדכן שמדינת ישראל באמצעות רשות האוכלוסין ובשיתוף פעולה עם כלל המשרדים הרלוונטיים והתאחדות בוני הארץ מיינה בהצלחה כמות לא מבוטלת של עובדים לבניין מהודו. הם עדיין לא הגיעו. אני מבקש לדעת מה עומד שם.

אני ארצה אייל, ברשותך, לתת סקירה קצרה מאוד לפני שאייל יצלול לנתונים ולמספרים על תהליך העבודה. אנחנו בישיבות סטטוס שבועיות עם משרד הבינוי והשיכון, עם המנכ"ל, מקיימים באמת דיאלוג שמפרה את שני המשרדים. ראינו תופעה שגרמה לנו הרמת גבה ביחס לעובדים בבנייה בהסכמים הבילטרליים. מוינו עובדים, התאחדות בוני הארץ יחד עם משרד השיכון עשו תהליכים מאוד משמעותיים. בפועל מדובר כאן באמת על מספרים גבוהים. אני מדבר על 20,000 צוין פה, גם וגם. אבל יש כאן כמות של אלפי עובדים שיכולים באופן עקרוני לעלות לכאן ולהגיע לארץ. לעלות על מטוס ולהגיע לארץ. ראינו שזה לא מתקדם בקצב שאנחנו רוצים.

הבנתי שהחברות הקיימות היום, 49 החברות הקיימות הוותיקות, הן בפועל מחזיקות מלאי של עובדים בארץ וההתחייבויות הן בעצם התחייבויות גדולות, כבדות, נוספות, להתחייב להביא עובדים נוספים. הנחיתי לקיים שימוע ומיד לאחר מכן להכניס נוהל שמאפשר לחברות החדשות מעל ה-49 הקיימות הוותיקות, לתת להם מעין הגנת ינוקא, כדי לייצר כאן תחרות. שיש להם בעצם פחות מ-200 עובדים, לאפשר את ההקצאה של העובדים הזרים החדשים, אלה שכבר מוינו, ישר לחברות החדשות. שהם יקבלו תעדוף לפני החברות הוותיקות ובעצם את ההקצאה, אני לא מדבר b2b, ההקצאה של העובדים הבילטרליים אנחנו במגמה שהחברות החדשות יקבלו ראשונים לפני החברות הוותיקות, כדי לייצר להם יכולת להשיג, להגיע ל-200 עובדים ראשונים. זה ייתן להם יכולת כלכלית לעמוד על הרגליים ולקיים תחרות אמיתית.

זה כבר קורה?

זה קורה. זה קורה ממש אתמול קיבלתי גם מספרים של שיוכים. ואנחנו יחד עם משרד השיכון נפתח להם את האופציה לשליש, 30% של עובדים ב-b2b לאחר שישויכו אליהם ה-200 עובדים הראשונים. לאחר השיוך, לא נמתין שהם יגיעו לפה לארץ. מתוך מטרה אחת.

אתם משייכים אותם כבר לפני שהם מגיעים?

אנחנו משייכים עובד לחברה לפני, בצורה מאוד מסודרת. אנחנו מקפידים על הסוגייה הזאת, גם על זכויות העובדים. זה חלק מהמחויבות שלנו למנוע סחר בבני אדם. והיכולת הזו כרגע לייצר תחרות אמיתי, שהיא קודם כל תייצר מנוע צמיחה וגרימה של כמויות גדולות של עובדים. אנחנו מדברים כאן, אייל יציין כאן את כמות החברות, אבל עשרות חברות חדשות שנכנסו לשוק הם שחקנים חדשים. הם רוצים בעצם להיכנס פנימה ויצרו תחרות אמיתית במשק.

השר ארבל, זה הגזר, אני מבין אותו. ומה הצד השני לחברות שמקשות על השוק היום?

אנחנו עדיין בסופו של דבר רוצים לשמר שוק תחרותי ושוק חופשי. אנחנו לא גורמי אכיפה ואנחנו לא רשות התחרות. אנחנו רשות האוכלוסין וההגירה, המטרה שלנו להבטיח את זכויות העובדים.

רשות התחרות אבל לצידכם?

אני יכול להציג את עמדת משרד הפנים.

אבל זה חשוב לשמוע את רשות התחרות גם.

אני אומר שוב, אנחנו מבחינתנו כמשרד הפנים מטרה שלנו להאיץ את התהליכים. לאפשר להם לקרות בצורה מהירה, יעילה וטובה ולהבטיח שאין סחר בבני אדם ושאנחנו שומרים על זכויותיהם של העובדים.

אדוני, אני מאוד מודה לכם. אני רק מבקש רגע להבהיר, כי זה מאוד מרענן וחשוב שהציבור גם ייחשף לנתונים האלה. אנחנו למדים כרגע שישנם מספיק עובדים, אני מדבר כרגע g2g, שישנם מספיק עובדים שמוינו בהצלחה וסיימו את כל התהליכים בדרך. שזה אומר רפואי, תעודת יושר, אפוסטיל, כל הנדרש. זמינים להגיע לארץ. כרגע הם לא מגיעים בגלל שהתאגידים הוותיקים, אותם 49, לא מושכים אותם.

לא רק. יש גם אתגרי תעופה.

עם אתגרי תעופה אני חושב שיותר קל יהיה לנו להתמודד. אני מבקש רגע, חשוב רגע שניגע. אני אסביר גם למה אני מתעכב על זה, בסדר?

אתה מאוד מאוד עדין.

נכון. בכל זאת, לא כל יום כבוד השר מגיע לכאן. ועד שהוא מגיע לכאן ומכבד אותנו בנוכחותו, אני לא רוצה להתבטא כלפי מי שביטני מלאה עליו בנוכחות השר ככה ולהתלהם. אני אנסה להיות מאופק.

קודם כל, שמע, אני קודם כל רוצה לשבח את מה שעשית. קודם כל, יש לנו פה יושב הראש והשר והמנכ"ל ואיך סימון אמר? אתה מאוד עדין והוא צודק במה שהוא אומר. אני אסביר לך מה אנחנו אומרים. אני חייב להגיד רגע, לא להיות ממלכתי. אפשר רק דקה לא להיות ממלכתי? מה שעשית, עשית אחלה עבודה. אני באמת בא לשבח את מה מה עשית עם שיתוף הפעולה עם הוועדה. זה שאישרתם את ה-65,000 עובדים כל הכבוד על מה שעשיתם. אבל בפועל מה שקורה פה, אני חייב לא להיות ממלכתי. בפועל מה שקורה שאין עובדים. זה לא משנה מה קורה. עין עובדים. לא יוצאים להם אישורים, המבחנים שלהם מתעכבים. אני לא יודע מה קורה. כאילו היום באים לבחון לי, אם פעם יצאו לבחון לי עובדים בחו"ל היה אולי 10% היום זה כבר עלה ל-40% כישלון שלא עוברים.

עכשיו תקשיב, יש פה עניין, השר. צריך להבין את המצוקה. אני אומר לך שמע, אנחנו מסתובבים בשטח. החברות קורסות. אנחנו לפני קריסה מטורפת שאנחנו גם לא נוכל לתקן אותה. גם המדינה ולא משנה מה נעשה, לא נוכל לתקן.

גם בחקלאות.

גם בחקלאות, אבל אני מדבר פה על הבניין. תקשיב, אם עזבתי את החקלאות תבין את המצוקה.

אבל בלולים החכמים אין בעיה של כוח אדם.

אתה עשית עבודה נהדרת, הוועדה עשתה עבודה נהדרת, המנכ"ל עשה. אישרנו 65,000, הממשלה, הכול בסדר. בפועל יש פה איזה חסם שאני לא מצליח לפרק את החסם הזה. למה לא נכנסים עובדים? מה, מחכים שחברות יפשטו את הרגל? שהכלכלה תקרוס? ענף הבניין ממונף, לקח כסף, חצי טריליון שקלים. אתם יודעים איזה גלגל זה יעשה במדינה? אנחנו לא נשרוד. עכשיו אני יודע שבאים כל מיני כן בוחנים את ההוא שם, ההוא הולך לשם, ההוא מעכב להגיד לי לא להביא מקצועיים. תקשיבו, תשחררו. בואו נביא עובדים, בואו נתחיל לעבוד. להניע את הגלגל. אני אומר לך את האמת, אנחנו פה, אני משגע אותו אם זה לילות. הוא כבר הפסיק לבוא, התייאש מהנושא.

לא, לא, הוא לא התייאש. הוא מאוד מאוד בעניין.

לא, הוא לא התייאש, סליחה. סימון היה בכל המלחמה. סליחה, לא התכוונתי להתייאש.

הוא שוחה למרחקים ארוכים.

אני חייב להגיד על סימון שזה נכון עליו. היינו פה מההתחלה. באמת רבים, עובדים, מנסים לעבוד, מנסים להביא. סלח לי שלקחתי את הדיבור ככה בלי רשות, בפועל לא קורה כלום. בפועל לא נכנסים עובדים והחברות קורסות עוד רגע ועל קטנות רק.

חה"כ גואטה. אני מודה לך. הדיון בעיקרו עוסק בכאב שאתה מדבר עליו. אני לכן מבקש לפני שעוברים לסעיף הבא, אדוני המנכ"ל, אם תוכל בבקשה לדגום. לעדכן אותנו כמה עובדים מוינו בהצלחה בחלק הבילטרלי בהודו לבניין, כמה מהם כבר מוכנים להגיע לארץ. ואז אנחנו נבין את ההמשך בהתאם למה שהשר עדכן אותנו.

אז אמרתי, מוכנים 23,000 גם בהודו וגם בסרילנקה, גם בבילטרלי וגם בפרטי. אנחנו עובדים ביחד. בסופו של דבר זה אותם מיונים. עכשיו, נכנסו, אמרתי 8,000.

יש דרך לבודד רק בילטרלי, רק בניין, רק הודו? זה מה שאני מבקש.

10,000 מוינו בבילטרלי.

יופי. כמה מהם סיימו את כלל התהליכים?

אדוני היו"ר, יש לי רק שאלה אולי מקדימה אפילו. אני רק רוצה להבין, אנחנו מדברים פה כבר חצי שנה על המבחנים ועל ההתאמות. העובדים הפלסטינאים שנכנסו לארץ ועבדו פה במשך עשרות שנים, עברו מבחנים? מישהו עשה להם תבחינים?

לא, לא.

אז למה אנחנו מעכבים את כל הדבר הזה?

אנחנו כרשות אוכלוסין, אני אומר את זה כאן בצורה ברורה לפרוטוקול. אנחנו כרשות אוכלוסין מעולם לא דרשנו לקיים מבחנים לעובדים. הדרישה באה מהתאחדות בוני הארץ, התאחדות הקבלנים, יחד עם משרד הבינוי והשיכון.

אבל למה אנחנו מחויבים לזה?

אני חייב להגיד לך משהו, סליחה שאני מפריע לך.

רגע, לא, זה חשוב. אני אשלים. אני אומר שוב, אנחנו כרשות אוכלוסין, אני אומר את זה ואני עומד מאחורי הדברים, גם בדרג המקצועי, לא עמדנו על הדרישה הזו בעת הזו, בלחץ הקיים, לקיים מבחנים לעובדים. בן אדם עולה על מטוס, עושה רילוקיישן. בוא, כמו שציינת, גם העובדים הפלסטינים שנכנסו לפה לא בדקנו אף אחד אם הוא טייח או רצף, הוא נכנס לעבוד בבניין.

עכשיו, הדרישה הזאת של התאחדות בוני הארץ ושל משרד הבינוי והשיכון נובעת מכך שהחשש שלהם שכאשר אתה מביא לכאן, בשונה מפלסטיני, אתה לא יכול להגיד לו טוב, תחזור בחזרה הביתה, אתה תקוע איתו פה. ואז אם הוא לא יודע לבנות אז אתה תקוע למשך תקופה ארוכה עם עובד שהוא לא יודע לעשות כלום. אז אני יכול להבין את הרציונל שעומד מאחורי זה ולכן גם הסכמתי.

ואין לכם אפשרות לתת לו תקופה זמנית ואז הארכה?

יש כמה חלופות. בין היתר הוכחת תעסוקה מקדימה בארץ אחרת למשך שלוש שנים לפחות.

מה שיזמנו זה באמת שחרור של החסם באפשרות של מבחנים נוספים על ידי משרד הבינוי והשיכון.

עושים אותם? השר ארבל, אתה מבין שחצי שנה יושבים פה ועושים מבחנים לאנשים במדינות זרות ובסוף לא מגיע כלום. אני חושב שרשות התחרות, דרך אגב, חייבת לשבת פה ולהסביר מה הוותיקים רוצים גם.

הם כבר אירוע.

אני הייתי מציע אבל לפני שאנחנו אומרים לא מגיע כלום, שאייל ייתן לנו מספרים שעם זה נוכל לעבוד.

אתם מאפשרים לעוד חברות לייבא לעצמם את העובדים?

יש את האפשרות להביא b2b. זה קיים אבל בבסיס קודם כל של 200 ראשונים של בילטרלי.

יש פה אי הבנה. אתה מתכוון שהקבלן יביא.

אחת הבעיות באישור של קבלנים זה נובע, אני אומר, נובע בין היתר לתת לקבלנים להביא עובדים זרים אתה מסכן את הסוגייה, ההסכמים הבין לאומיים שיש לנו גם מול ארצות הברית של סוגיית סחר בבני אדם. היום כדי להיות קבלן רשום אתה לא חייב לוודא שלכל בעלי המניות בחברה למשל אין ר"פ. אתה יכול להיות עם ר"פ. עכשיו, אם אדם עם רישום פלילי מביא לך עובדים אתה נכנס לחששות של סימון בין לאומי. ואתה כמדינה תשלם הרבה יותר גבוה אם אתה תהיה בסיטואציה שבה ארצות הברית סימנה אותך כמדינה שסוחרת בבני אדם.

מי יכול היום להביא לעצמו?

היום תאגיד. ונפתחו תאגידים חדשים.

גם להם לא נותנים להביא. גם לתאגידים לא נותנים להביא.

אני מבקש לאפשר למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה.

אבל אייל, תתעמק רגע חצי דקה בעניין הזה של מבחנים, כי אני רוצה להבין לא נתת על זה מספיק את הדעת. כי זה מה שתוקע את כל השוק. ואנחנו כאילו בתבחינים של הקבלנים.

חברים, זה לא תוקע את כל השוק. עושים מבחנים, אמרתי, תו התקן, אמר השר, אני גם אומר את זה כל הזמן. תו התקן זה משרד השיכון ורשות הקבלנים לעשות מבחנים או לא מבחנים, החלטה שלהם. לא רוצים מבחנים מבחינתנו זה בסדר. עכשיו, עשינו, הלכנו על משהו משולב.

אנחנו לא שם. רק ברשותך, אני רק רוצה רגע לקצר. יש מלאי של עשרות אלפי עובדים זמינים להגיע.

אחרי המבחנים?

אחרי המבחנים. זה מה שאני רוצה להסביר. חבר'ה, בואו קודם כל נקלוט אותם, אחרי זה נדבר על שינוי קונסטרוקציה.

למה לא קולטים אותם?

עכשיו זה מה שאני בודק.

קודם כל אפשר לראות שגם בבילטרלי וגם בפרטי לוקח זמן להגיע. למה? קודם כל יש פה תוכנית עבודה, תוכנית טיסות לחודש הקרוב. אפשר לראות עד סוף מאי יש אנשים של הבילטרלי. בסדר? יש כמה חסמים או אני קורא לזה גורמים מעכבים, לא חסמים. למה לא מגיעים. ואנחנו רואים שגם בבילטרלי וגם בפרטי קשה להביא כרגע.

בסוף זה רילוקיישן למדינה במלחמה.

עכשיו למה? אני נותן לכם את הניתוח שלי ומתבסס על סמך שיחות שאני עושה עם ההודים ועם הסרילנקים ועם כל המדינות בעולם.

מי כמוך יודע, מי שאינו יודע, מר סיסו היה הקונסול בהודו.

אה, חשבתי שתלך קצת יותר אחורה, היו לו דברים יותר מעניינים.

גם, נכון. אבל לא משנה, אני אומר. קודם כל עשינו תהליך חדש עם מדינה חדשה. לוקח זמן ללמוד את המערכת, גם שלנו גם שלהם. זה לוקח זמן. זה דבר ראשון. דבר שני, יש פה מגבלת טיסות כרגע שהיא פתירה.

אני לא מכיר אותה.

רגע, פתירה. הלכנו יחד עם משרד השיכון.

יש תקציב ולדעתי הוא אמור להיות אצלכם מחר כבר.

בסדר, אני אומר, מיכל, לקחנו, החלטנו לעשות ביחד עם משרד השיכון. משרד השיכון העמיד תקציב, לזכותם ייאמר ביחד עיתנו. אנחנו מנסים להביא צ'ארטרים. דיברנו עם ארקיע, עם חברות אחרות, להביא צ'ארטרים כדי להגדיל את מלאי הטיסות, כדי שיוכלו להביא. ותראו, יש פה כבר תהליך.

מכאן אני מבקש לקרוא לשרת התחבורה ולראש הממשלה לאפשר לחברת ארקיע לפנות לשלטונות שאמורות לאפשר נתיב תחבורה אווירית ישיר כדי שהם לא יאלצו לנחות טיסות ביניים באיי סיישל. אני מתכוון לאומן, שישראל הייתה רגילה לטוס דרכם. התהליך הזה יחסוך הרבה מאוד כסף, הרבה שעות טיסה. ישחרר יותר סלוטים פעילים.

נכון. אז זה לעניין אחד ואנחנו מטפלים בו. הבאנו כסף כרגע, משרד השיכון הביא כסף, אנחנו מביאים טיסות צ'ארטר ואני מקווה שקצב ההגעה יהיה הרבה יותר מהר משהוא מגיע היום, כי היום הוא לא משביע רצון.

יש עוד דבר שצריך להבין וחה"כ ששון אני יכול להגיד לך. אומרים איך אנחנו לא מביאים, אנחנו לא מביאים. עובדתית כשחמישה חודשים לא מגיעים, למרות שעשינו מיונים ולמרות שיש. ויש עוד, אני אגיד לכם מה העניין. יש צד שני למטבע. הצד המשלח והצד המגיע. וצריכים להבין, עובדים זרים זה לא קופסאות נעלי ספורט שמעלים אותם למטוס. זה בני אדם שיש להם משפחות, שיש להם ילדים, שהם צריכים לעשות דברים ולא ממהרים להגיע. עכשיו, אותם אנשים יושבים בצד השני, ועוד פעם, אני מתבסס על שיחות שיש לי עם המדינות הזרות. אותם אנשים יושבים בחוץ לארץ ורואים אלג'זירה וסקיי ניוז ו-BBC ומה שהם רואים פה, רואים פה מלחמה. ומפחדים להגיע. אז אנחנו מנסים לשכנע אותם להגיע. ואנחנו מדברים איתם ועושים הרבה תהליכים כדי לשכנע אותם להגיע כי הם לא ממהרים להגיע. והם מושכים את הזמן. וגם המדינות המשלחות ב-g2g, שאנחנו עושים איתם הסכם, יש להם אחריות על האזרחים שלהם. וראינו מה קרה פה לפני שבועיים שהיה פה אירוע בצפון שנהרג פה עובד, אזרח הודי נהרג ושמונה נפצעו. באותו ערב קיבלתי טלפון מהשגריר ההודי בישראל והוא אמר לי אייל, אם אתם לא מוציאים את כל העובדים שלנו מהצפון לא יהיה לכם עובד אחד פה במדינת ישראל מהודו. ואותו טלפון קיבלתי מהשגרירה התאילנדית, היא אמרה לי אם אתה לא מוציא את העובדים שלנו ומכתב למחרת, לא יהיה פה עובד אחד. ובאותו ערב ב-22:00 הוצאנו לקריית שמונה צוות של אכיפה להוציא את העובדים שלנו, כי הבנו שאנחנו חייבים לשמור גם על אנשים. זה בני אדם ויש פה ערכים וקודם כל חיי אדם קודמים לכול. והם מפחדים.

יש עוד עניינים שאנחנו לא מכירים מה קורה בהודו וסרילנקה. יש בחירות שם ויש פרלמנט ויש גורמי אופוזיציה שתוקפים באופן קיצוני את הממשלות למה הם עוזרים למדינת ישראל עכשיו. למה אתם שולחים ולמה אתם מחליפים פלסטינים. אז יש פה הרבה מאוד מרכיבים. ואמרתי, זה גם טיסות, זה גם מקום חדש, זה גם תהליך חדש וגם בעיות וגם חשש להגיע לישראל בעת מלחמה. יש הרבה סיבות וזה לא רק תלוי בנו. זה תלוי גם בהם. אנחנו לא מנהלים את העולם. צריך להבין, מדינת ישראל קטנה וחזקה ככל שתהיה, יש גם צרכים אחרים. ומדינות, למה אנחנו גם כל הזמן דואגים לבילטרלי? אומרים תביאו חופשי. אנשים משלמים לי כסף וכדומה. למה? בא שר הפנים וכו', יש גורם גם שיושב עלינו, ארצות הברית, שכן מפקח עלינו. וגם מדינות אחרות מפקחות עלינו. הם רוצים לדעת שהעובדים שלהם שמגיעים לפה יגיעו בצורה מסודרת.

אייל, למה לא פותחים יותר את השוק מבחינת החברות?

ומבחינת מדינות.

אנחנו כרגע מקבלים סקירה שלהם.

רגע ששון, אני אענה לך גם על המדינות.

לא, כי יש 30%, הרי אתם אישרתם ש-30% בתאגידים אפשר להביא לא מתוך ההסכמים, נכון? כאילו לא מהודו, ואנשים שיכולים לעלות. אחרי זה באו אמרו לא, זה לא לכל התאגידים רק לתאגידים הישנים. אחרי זה לא רק תאגידים ישנים, דפקו להם מחמאות שם.

חה"כ גואטה, אני עכשיו אמרתי. דיברתי על זה עכשיו שאנחנו בתאגידים החדשים אפשרנו להם אחרי שיוך בלבד, עוד לפני שהעובד שלנו בכלל נחת פה בארץ. אחרי ששייכנו לו והוא מקבל עדיפות בשיוך התאגיד החדש, את ה-200 הראשונים. אחרי ששויכו אליו 200 ראשונים הוא יכול להיכנס ל-30% ולהביא b2b day one באותו יום.

והישנים?

הישנים לא מקבלים תעדוף בכלל.

לא, אבל הם גם היו ב-30%.

הם יכולים לקבל אם יש להם 200.

אבל התנאים שרשמו להם בשביל להכניס את ה-30% האלה לא ניתן להכניס שום עובד.

הוא קבע, ובצדק, מתן העדפה לתאגידים החדשים, כדי שיצליחו להתרומם.

מבחינת להביא עובדים, לישנים יותר קל?

לא, לא, צריך לעמוד בו.

כשהעסק עובד ונוסע זה אחרת. כשעסק בהקמה הוא עסק בהקמה. אנחנו רוצים לייצר להם תעדיפות לחדשים. אני רק מתנצל, אני נאלץ לעזוב לישיבת סיעה, אבל אני מאציל סמכויות מלא. ידו של אייל כידי ופיו כפי ואני סומך מלא על מה שהוא יאמר לך פה בוועדה.

אני רק רוצה לומר לכם בהזדמנות הזאת, אדוני יושב-הראש, אני רוצה באמת לאחל המון הצלחה ולהודות מעומק הלב ליוסי אדלשטיין, ראש מינהל אכיפה היוצא, שסיים באמת כהונה משמעותית וארוכה בשירות הציבור. ואני רוצה לברך אותו באריכות ימים, בבריאות טובה. ולהודות ליוסי על שירות ציבור מופלא. ואני בטוח שהוא ימשיך ויתרום למדינת ישראל מכישוריו, מיכולותיו ובהחלט אני חושב שהרשות כולה צריכה ללמוד מאישי ציבור שכמותו. תודה רבה יוסי אדלשטיין. תודה רבה לכם.

תודה רבה מכובדי כבוד השר.

אייל, תגיד לי, שאלה, תאגידים נוספים יש כוונה לפתוח עוד נגלה של עוד תאגידים או שזה עכשיו?

נרשמו 234 תאגידים חדשים. אוקיי?

נרשמו הרבה, אבל הם עוד תקועים.

רגע, לא תקועים. יש 88 תאגידים כרגע רשומים, פעילים. היו 49, הוספנו, יש כרגע 88 תאגידים, שפעילים, שסיימו את הכול. יש עוד 41 תאגידים שאושרו ואנחנו מחכים שהם יסיימו את התשלומים.

למה לא לפתוח את זה אבל עוד? למה לעשות שוק סגור כזה?

אני לא יודע. תשאל את התאגידים, הם יגידו לך שלדעתם חצי מהתאגידים החדשים שייפתחו יסגרו.

אז מה אכפת למדינה? שיפתחו, שיגיעו כמה שיותר. הטובים ישרדו, יעבדו. כך אנחנו, עוד יותר מחזק את הטענה שאם חצי ילכו אז עוד פעם נחזור לאלה הוותיקים.

אמור להיות לנו 200 ומשהו, יהיה כמעט 300 תאגידים. בואו ניתן לעבוד.

לא, אבל למה לא לפתוח את השוק? אני אגיד, זה עניין של גישה. אני בגישה שלי אני חושב שכמה שתפתח יותר תקבל גם איכויות גבוהות יותר וגם בסופו של דבר תוצר טוב יותר. אני חושב שלהגביל את זה ל-250 או לא יודע, 300, כמה שיהיה, אתה יוצר איזה קליקה.

היה 49. א', אנחנו לא מייצרים קליקה.

וגלל זה, אדוני היו"ר, אני חושב שרשות התחרות חייבת להיות פה בדיונים האלה.

אוקיי. אז אני רוצה לעדכן. עודכנתי תוך כדי הבקשה שלך שזה כבר יצא לתקשורת, אז אני אוכל להרחיב על זה מעט יותר. רשות התחרות כבר נמצאת בעומק העניין, בודקת באופן יסודי וכבר ביצעה כמה פעולות. עם כל הצניעות, כיוון שזה גם כבר דווח אז הפעולה הזאת, אני דווחתי עכשיו שזה דווח בתקשורת ולכן אני יכול להרשות לעצמי להגיד קצת יותר. הפעולה הזאת מגיעה בעקבות דרישת הוועדה.

מצוין, זה יפה. אבל אני כן חושב שעדיין צריך לחשוב על לפתוח את זה יותר.

אני אומר, יכול להיות בוא נראה קודם שיתחילו לעבוד.

בדיקות כלכליות אמרו שבמכסה, והמכסה היא ברגע שיש מכסה אז יש תמיכה מוגבלת. אם יכניסו יותר מידי תאגידים אז לא יהיו להם מספיק עובדים והם לא יהיו כלכליים וזה יכול לגרום לתופעות שליליות אחרות, גניבות ודברים כאלה. אז צריך לחשוב על הדברים משני הצדדים. כמו שאיל אמר, אנחנו גדלים מ-49 לאזור ה-200.

אני לא אוהב את העניין הזה של ליצור שוק סגור עכשיו של 300.

אבל זה קיים, זו החלטת הממשלה.

בשביל זה אנחנו פה, לשנות את הדברים האלה.

הבעיה שלנו זה לא זה. הבעיה שלנו זה כל המבחנים שלא יודע, בא משרד - - -

ששון. אני מאוד שמח על המעורבות המכובדת של החברים. אבל בואו ננהל דיון כמו שאנחנו מנהלים כאן. ואני אומר לך שזה לא היעד. עובד עולה הרבה יותר מ-1,300. אני מבקש לאפשר למנכ"ל להמשיך בסקירה שלו.

אייל, אני מתנצל שאני הולך לישיבת סיעה, זה מעניין אותי. אני אדבר איתך.

מה שאני מבקש רגע לפני שאתה הולך שנבהיר. כמות התאגידים החדשים זה לא האירוע. ולצערי אפילו המיונים הם לא האירוע. אלא עצם העובדה שיש כמות כל כך גדולה של עובדים שסיימו את כל התהליכים. הם לא מגיעים. זה האירוע ורק שם אני אבקש.

אז כבוד יושב-הראש, אם תרשה לי יש לי כמה שאלות. אחד זה לגבי נוהל 22. האם אתם מבטלים את הצורך להגיע לקונסוליה? כי כל העניין של להגיע לקונסוליה, הצורך של זה היה לוודא שזה לא עובד חוזר. אבל אתם, תקן אותי אם אני טועה, התרתם להביא עכשיו עובדים חוזרים.

בהודו אין עובדים חוזרים.

אם יש עובדים אז מה הצורך שלהם להגיע לקונסוליה? עכשיו אני רוצה להגיד, אנחנו נכנסים לקראת שבועיים שלא יהיה קונסוליות. לא יהיה קונסוליות זה עוד שבועיים של עיכוב. אוקיי, אז בעצם היום אם צורך להגיע לקונסוליה.

קיבלת תשובה.

הם מקבלים, אנחנו נותנים את האישור. זה פחות טוב ממה שהיינו רוצים. היינו כן מעדיפים שיגיעו לקונסוליות.

אבל ניתן להביא בלי להגיע לקונסוליה.

כרגע לא מגיעים דרך הקונסוליות. אנחנו נותנים את אישורי העלייה למטוס מפה. מקבלים את הוויזה שבכניסה.

מעולה. לגבי עובדים חוזרים בלבד, הצעתי, ואני אשמח לשמוע את ההתייחסות שלך, זה אם יש עובדים מומחים שהם מעל גיל 50, מעל זה, מה הבעיה? אני מציע להגדיל את הגיל לפחות ל-55.

אני מבין את מה שאתה אומר ואתה צודק מאוד. צריך להבין שיש פה מגבלות, נצטרך להתייחס אליהם. אבל אתה לא מתכוון לעובדים מומחים, זה מינוח שגוי.

לא, לא עובדים מומחים, עובדים חוזרים. מי שכבר פה ומי שיכול להגיע, לחזור לארץ והוא גם בן 55 אבל הוא יודע לעבוד, הוא יותר טוב מעובד בן 30 שלא יודע לעבוד. זה ברור. ולכן לא ברורה לי, זאת אומרת ברור לי שצריך כרגע, במצב שנוצר.

לעובד מבוגר יש עוד כמה תרומות מעבר למה שאתה אומר. אתה צודק, אבל צריך לקחת בחשבון באותה משוואה גם חשש שמי שחוזר ותיק מאוד וכמו שאתה אומר לא צעיר, יכול להגיע עם איזה שהוא capacity של קבוצת עובדים שהוא משתלט עליה והוא חצי אנטר פה בהיותו עובד זר משתלט על עובדים ועל מעסיקים. אז יש לפה ולשם.

אבל כבוד יושב-הראש, אנחנו בתקופה, אני חייב להגיד, ששון זעק את הדברים מליבו. אני לא בא, אני באמת לא רוצה להתלהם. אבל בוא נגיד את האמת, אני חושב שבאירוע הזה של העובדים הזרים אנחנו רואים את החולשה שלנו. גם של הממשלה וגם של הכנסת. כי בסוף אתה מדבר עם אנשים, אתה יודע, דיונים ודיונים ודיונים ועוד סודות ועוד אספרסו ועוד אדוני וגברתי וזה. בסוף אנחנו עומדים פה בפני קריסה. איפה התכלס? בתכלס אין. עכשיו, כולם עובדים טוב, כולם נותנים מענה. אנחנו מכבדים מאוד את השר, בטח אתה שעובד פה 18 שעות ביממה לפעמים. אבל בסוף אנשים רוצים פתרון, רוצים עובדים.

עכשיו בגלל זה אני נוגע בתכלס. יש עובדים שהם פה ועובדים לא בתלם כבר, עובדים בשחור. למה לא לתת להם עכשיו אישור לחזור לתלם, לחזור למעסיקים המקוריים שלהם כהוראת שעה אפילו. כהוראת שעה ושיחזרו לעבוד בבניין. הרי יש הרבה כאלה. אני לא יודע, אתה בטח תיתן את המספרים. שזה נקרא עובדים ברחנים. למה לא להחזיר את הברחנים לתלם?

הנה, יש לך את המספרים פה, כמה לא חוקיים יש כרגע. אתה רואה?

למה לא להחזיר אותם לתלם שיעבדו בבניין?

וגם את אלה שאפשר להחזיר אותם לפה. שיכולים לחזור. אלה שעבדו פה שכבר יודעים את העבודה ולא צריכים לחכות למבחנים, לא משנה כמה זמן. אולי הם לא יעברו את המבחנים גם.

אז חזרו, תראו את המספר. חזרו 5,000.

עזוב מספרים, בוא נשחרר את הענף.

תגיד, יש לי שאלה אליך. אתה איש מקצוע. בוא תגיד מה לדעתך הבעיה? למה לא מגיעים עובדים?

אני אומר לך את האמת, אם היה תלוי בי, אם היו מאשרים לי, ועדת חקירה לפתוח פה. המדינה קורסת מכל העיכובים של כל הפקידים שקורה פה. אנשים קורסים, אנשים מתים. הולכים, ההוא בוכה לי, ההוא עושה לו קריטריונים להחזיר את העובד, לא להחזיר את העובד. עוד דבר, מה דבר. שחרר.

זה רגולציה.

ספר להם מה אתה עובר.

עכשיו, רגע, רגע. אחרי כל הדבר הזה והקריסה הזאת, והנה אני אומר לך חד משמעית. אם בוא נגיד שאנחנו נמתין ונמתין, זה יביא לכך שאנחנו נביא לפה עובדים פלסטינאים ש-70% מהם תומכים בטבח, לפי הסקרים שלהם? אני אומר לך לא ולא. אם מישהו חושב פה שזה הפתרון, אז אני אומר הפתרון צריך להיות במקום אחר. לא חסר עובדים שאוהדי מדינת ישראל, שלא תומכים בטבח של ילדים קטנים ונשים.

תודה רבה. אני מבקש לאפשר למנכ"ל להשיב. אם תוכל בבקשה רק להשיב לי על אותה שאלה שאני מבקש את התשובה לגביה איזה חצי שעה.

אני אמרתי, אני חושב שאני אמרתי את הסיבות לעיכובים. ואני אמרתי שכרגע, הראיתי לכם פה, יש לנו טיסות. ואמרתי שיש לנו עוד טיסות שאנחנו נוסיף שאין לנו עדיין את התאריכים. אתמול רק סגרנו את הסיפור של הכסף ולהביא טיסות. ונצטרך להביא טיסות צ'ארטר כי זו הדרך היחידה כרגע להביא את 23,000 העובדים שעומדים להגיע.

שאלה קטנה. האם אתם תאשרו מצב שבו, בהנחה שייגמר אותו תקציב ואותו הליך פרוצדורלי מורכב שתאגידים ישלמו עבור הטיסות וינכו את זה משכר העובדים?

זה משהו שצריך לבדוק.

משרד העבודה, משרד המשפטים? אפשר בבקשה התייחסותכם?

ברור שיגידו קושי משפטי.

עו"ד לינא סאלם?

שהתאגידים ישלמו את הטיסות?

אנחנו יודעים שעובדים יכולים לעבוד עם תאגידים. הם גם יכולים להסתובב לא חוקי בארץ.

מה ההבדל?

ההצעה הזו אני לפני דיני עבודה אני פשוט אומרת שכולנו יודעים שעובד יכול לרדת מהמטוס ולמחרת להיעלם בתוך מדינת ישראל. אז התאגיד אין לו.

זה ריסק שהתאגיד מוכן לקחת. בהנחה שהתאגידים מסכימים במסגרת ניהול הסיכונים שלהם לקחת את הריסק ולממן את עלות הבאתו של העובד. אני אומר לכם שעובד שמגיע במסגרת הסכם בילטרלי והמלחמה בסחר בבני אדם היא אמיתית עד כמה שניתן, גם אם היא לא הרמטית, משמע שהגעתו לארץ לא עלתה כל כך הרבה כסף שוחד. והמעסיק יהיה מעסיק הגון עם תנאי העסקה נאותים ותנאי מחיה נאותים והגונים לא יהיה לו אינסנטיב לברוח ולעבור למעסיק אחר.

אני מנסה רגע לדעת איך אנחנו מייעלים. אז אנחנו מבינים שיש כמה משברים. חסם אחד זה לחץ מדינתי ומשפחתי לאור השמועות שרצות בעולם. למרות שאני קצת תמה הואיל ואותם עובדים מוינו לתוך המלחמה. הם ידעו שהם באים להתמיין לעבודה בישראל שנמצאת בתוך מלחמה מורכבת. אז הנושא הזה לא יכול להיות מהותי. בסדר?

השלב הבא זה טיסות. אז הצעתי את הפלטפורמה הזאת ואני אשמח לקבל ממך אור ירוק ואם אתה תיתן לי אז אני אתקדם הלאה עם שאר המשרדים. עניין כלי תעופה. אני גם אשמח להתגייס. אני כבר התערבתי בנושא, גם שיתפתי אותך בסבב הקודם. אני רוצה לדעת איך היום, אנחנו רואים הרי בטלוויזיה, מגיעים עיתונאים להודו. מראיינים הודים לפני מבחן, נשימתם נעתקת מפחד שלא יעברו את המבחן והם מוכנים להגיע מאותו אתר בנייה כמתקן מבחן ישר לשדה תעופה להגיע לארץ. וממש מתחננים להגיע. ומי שנכשל במבחן מרגיש שנפל לו לים כרטיס חיש גד זוכה. ועם כל זה, הם לא מגיעים לארץ. קורה משהו בדרך. אני יודע שב-b2b קורה וקורה הרבה וקורה מסריח, וזה בטיפול. אצלך זה לא אותו דבר, זה שונה. אני מבקש רגע לדעת איך עדיין, למרות שזה שונה, התוצאה היא אותה תוצאה.

כפי שאמרתי מקודם, התוצאה אותה תוצאה כי ההודים, לפחות שאיתם עבדנו, ואנחנו מדברים איתם כל יום, שלוש פעמים ביום, ממש ככה, בזומים שלוש פעמים בשובע, כדי להאיץ את ההגעה של העובדים. הגענו אותם, אני מפרסם פה לוח טיסות שהם צריכים להגיע. זה בתיאום עם ההודים.

1,000 איש.

הם ביקשו מאתנו להביא עוד מטוסים, סגרנו את זה. משרד השיכון נעתר, הביא כסף, יושבת פה מיכל, הביא כסף, סגרנו. הכסף צריך לעבור, הולכים להביא טיסות צ'ארטר. זה יאיץ את הקצב של ההגעה. אין מה לעשות, זו הדרך כרגע. להביא כמה שיותר מטוסים. בדקנו אפשרות של להביא אוניה. בדקנו עם חברות שאמרו לנו לא רוצים לעבור דרך החות'ים, נעבור מסביב. זה לוקח חודש ימים, חמישה שבועות הגעה. רצינו שיבואו בדרך המהירה. בודקים כל מיני אפשרויות להגביר את היקף הטיסות. נוחת פה ביום רביעי מנכ"ל משרד העבודה ההודי, לפה, מגיע עם טיסה עם עובדים, עם העובדים הראשונים. יש לנו איתו יומיים כדי לראות איך אנחנו מגדילים את היקף הטיסות שיגיעו לכאן כמה שיותר מהר.

אני רוצה להשתתף בפגישה כזאת.

בשמחה.

טוב. אז בוא תמשיך, כי אנחנו עוד נרצה לדבר.

עוד משהו לגבי הבנייה?

אם אפשר בבקשה להרחיב מעט לעניין האכיפה.

לעניין האכיפה. קודם כל, יושב פה, מצטרף לשר בדברי ברכה ליוסי אדלשטיין שמסיים את תפקידו.

גם אני.

אחרי הרבה מאוד שנים. יושב פה סגנו, איציק, שכרגע ממלא את מקומו. מאחורה יושב שמעון זיגזג וחיים אפשריים שעובדים. אתגר האכיפה שלנו, זה לא סוד, וצריך להגיד את האמת בפנים, הוא לא היה טוב בשנים האחרונות מהסיבה הפשוטה שהסיטו אותם להיבטים אחרים. לא כי הם לא עובדים טוב, הם עובדים מעולים והם עשו יופי של עבודה במקומות אחרים. הם עבדו, פתרו את משבר הדרכונים, הם היו חלק מאוד משמעותי בפתרון של משבר הדרכונים שהיה והם התעסקו בהרבה מאוד דברים אחרים. הם חוזרים לעבודה. רק אנחנו מחזירים לעבודה מערך כרגע שהוא מערך חסר.

אנחנו בנינו תוכנית עבודה מסודרת לשנת 2024 שכוללת מספר מרכיבים: אחד זה החלפת השדרה הניהולית, כי יוסי פשוט פורש. דבר שני זה לתת להם הסכם קיבוצי מסודר. אנחנו בשלב מתקדם עם האוצר ועם ההסתדרות. להסדיר להם הסכם קיבוצי ושכר סביר. כל מי שמגיע היום להתגייס למערך אכיפה אצלנו הוא שומע את השכר, הוא עושה אחורה פנה וחוזר. אף אחד לא בא לעבוד בשביל 5,800 שקלים. אנשים שצריכים לעבוד יום ולילה סביב השעון, ללכת להתמודד עם אוכלוסייה לא פשוטה. לפעמים תוך סיכון חיים, כי יש פה גם סיכון חיים וכו' ובשכר שהם מקבלים הם לא יבואו. אנחנו מנסים לקדם את ההסכם, אני מקווה שנצליח לקדם אותו וכדומה. בנינו להם גם מעבר לזה תוכנית עבודה אחרת שבנויה על מדדים, ועדה מסודרת. אנחנו בתקווה שנצליח לגייס כמה שיותר עובדים ונחזיר את מערך העבודה לעבוד על פי תוכנית עבודה שבועית עם מדדים בתחילת שבוע ובסוף שבוע לבדוק מה עשו ואיך עשו וכדומה.

יש לנו פה את יחידת הארזי שיושב פה חיים אפרים שהוא מנהל מבקשי המקלט, שמתמודד עם 30,000 פניות של מבקשי מקלט והוא היה 66 עובדים. הוא נותר עם 34 עובדים. למה? אנחנו דורשים עובדים שהם אקדמאים, דוברי שפה, יכולת מחקר, יכולת ניתוח, יכולת כתיבה. משלמים להם 6,000 שקלים. זה השכר. אז כולם עזבו, עוזבים לאט לאט.

למה יבואו?

אז עכשיו אנחנו נתנו להם, הצלחנו להשיג להם איזה סכום מסוים שיקבלו גם כוננויות וגם קבלת קהל, אבל זה עדיין בטל בשישים. הם נכנסים לתוך הסיפור של ההסכם הקיבוצי ואני מקווה שההסכם הקיבוצי יבוא לסיומו ונוכל להעסיק את העובדים בצורה מסודרת.

מילה אחת לגבי זה. האם מדיניות האכיפה השתנתה? אפשר בבקשה מר אייל, להתייחס להחלטה של כלל הגורמים הרלוונטיים, בוודאי של מינהל האכיפה, על מדיניות אי אכיפה מאז פרוץ המלחמה. האם המדיניות הזאת השתנתה וחזרה לקדמותה?

אנחנו חזרנו לאכוף את המעסיקים עכשיו. אוקיי? עד עכשיו הייתה אי אכיפה. חזרנו לאכוף את המעסיקים. אנחנו חוזרים למדיניות אכיפה. עוד פעם, אנחנו עושים את זה בצורה מדודה ורגישה. כי יש מקומות שאנחנו מבינים.

האם יש ענפים שיותר, יש ענפים שפחות?

חלק מהענפים.

חלק מהענפים. בסיעוד.

תודה רבה.

אבל אני אומר עוד פעם, המהלך הזה, עשו פה משהו ב-2011. לקחו אותם, את המשטרה, את משטרת ההגירה ואזרחו אותה ושמו אותה בלי סמכויות, בלי תנאים וכו'. המטרה שלי לפחות ואני חושב שזו צריכה להיות המטרה של כולנו, להסדיר את הדבר הזה השנה. אז מביאים לה סמכויות. בשעה טובה אתמול עברו התקנות בוועדת שרים להשוות את הסמכויות שלהם לשוטרים. שזה לא באופן מלא, באופן חלקי, אבל זה כבר משהו שייתן להם שיוכלו לעבוד. כי עד היום הם עבדו בלי יכולת אכיפה ועם ידיים קשורות. אז סוף סוף זה עבר בקריאה ראשונה. אני מקווה שזה יעבור כמה שיותר מהר ונוכל לתת להם קודם כל שיהיו להם סמכויות.

דבר שני זה הנושא של השכר. אנחנו צריכים לגייס עובדים. ותוכנית עבודה מבצעית, תהיה להם כזה יחידה מבצעית על כל דבר ועניין, שתטפל גם באירועים, גם במעסיקים וגם בשוהים הבלתי חוקיים. יש לנו אירוע מאוד קשה בגול המזרחי עם ירדן. ראש הממשלה הנחה בשעה טובה לבנות שם מחסום. אני במכתב שהוצאתי לאלוף פיקוד מרכז כתבתי שאנחנו צריכים להתייחס לזה לא כמהגרי עבודה אלא קודם כל כפוטנציאל לפיגוע. כי כל מי שמגיע לשם הוא פוטנציאל לפגע. וראינו מה קרה לנו ב-7.10. וכך צריך להתייחס.

היה לנו אירוע שככה די שכחנו אותו באירועים. במהלך ספטמבר היה אירוע עם אריתראים פורעי חוק, תומכי משטר ומתנגדי משטר. היה אירוע מאוד מאוד קשה עם אלימות קשה שלא באה לידי ביטוי בתקשורת בצורה מתאימה, כולל השתלטות על תחנת משטרה בתל אביב. והיו פה, כן הייתה השתלטות על תחנת משטרה.

מעניין מאיזו סיבה החליטו לא לסקר את זה מספיק.

כן. לא סיקרו את זה מספיק. והיה פה אירוע קשה והאירוע הזה צריך להיות מטופל. צריך לתת לנו את המשאבים, אנחנו נדע לטפל בזה. רק שייתנו לנו את המשאבים ואת היכולת לאיציק ולצוות שלו לבוא לעבוד, כי אנחנו צריכים באמת לעשות את העבודה שלנו.

תוכל בבקשה להתייחס, מר סיסו, לעניין עמדתכם בנושא גירוש מסתננים אריתראים שהם תומכי משטר?

אני חושב, אני מדבר בשמי, אבל אני חושב שגם מדיניות. אנחנו חברים באמנת הפליטים. ישראל הייתה בין המדינות שתמכו והיו בין כותבי אמנת הפליטים ואמרנו למה צריך את זה. אבל אדם שהוא תומך משטר לא יכול לטעון שהוא נרדף ממשטר. ואני חושב שמי שתומך משטר וביקש מקלט כי הוא נרדף מהמשטר אותו צריכים לגרש. מי שהוא באמת נרדף אנחנו צריכים לפעול על פי אמנת הפליטים ולהשאיר אותו.

אני כמובן מתייחס רק לפלח הזה. טוב, את ביקשת. אני מבקש לציין לשבח את החברה האמיצה שפי פס, שהיום עומדת בסיכום שלי איתה ולא מתפרצת ושומרת על הכללים ואני גם מתכוון לעמוד בהתחייבות שלי כלפייך. הבמה שלך, בבקשה.

אוקיי. בואו נדבר שנייה לגבי מבקשי המקלט. אתם הוצאתם השבוע נתונים לשנת 2023. ואני רואה להפתעתי, לא כל כך הפתעתי, שעובדי בניין, חקלאות, סיעוד, הם מבקשים מקלט. זאת אומרת הודו, בשנת 2020 ביקשו 199 מקלט. בשנת 2023 ביקשו 751. סינים – 272. סרילנקים מ-135 קפץ ל-292. זאת אומרת החבר'ה שאנחנו מביאים כפועלי בניין וכדומה למדו את השיטה. אני הבנתי שהסרילנקיות, בדיוק יונתן יעקובוביץ' פרסם את זה. פתאום כולן נעשו לסביות נרדפות בסרילנקה. יש להם המון תירוצים. יש הרי את המשרדים שעובדים איתם, אנחנו כולנו יודעים את זה.

אז קודם כל אני רוצה לשאול את השאלה, אתם מודעים לזה בטוח. מה אתם עושים בעניין הזה של למנוע את זה. זאת אומרת האם אפשר כאשר מגיע מישהו בהסכמים בילטרליים או איך שאתם לא קוראים לזה, שלא תקבלו את בקשת המקלט שלהם? זאת אומרת בן אדם שמגיע לפה כעובד זר בהסכם פשוט כשהוא מגיע למשרד הפנים להגיש בקשת מקלט שלא תקבלו את בקשת המקלט שלהם.

שפי, אני לא מפסיק אותך. את תמשיכי, רק מילה אחת קטנה. אני ביקשתי לפני כמה דיונים לבחון אפשרות האם זה קביל משפטית שאותה הצהרה שחותם המועמד להגיע לעבוד בישראל לפני שהגיע, האם היא קבילה, בהנחה שלא השתנו פני הדברים. זאת אומרת שבן אדם יכול להצהיר שהוא לא יבקש מקלט כי הוא רדוף פוליטי. אבל אם השתנה המשטר אז הוא עדיין יוכל להתגונן ולבקש. אבל בחורה לא יכולה להצהיר שאין לה מניעה מגדרית, שיש לה רדיפה מגדרית ולהגיע לארץ ולהגיד שהיא רדופה בשל נטיותיה המגדריות.

במיוחד שידוע שהיא נשואה שם. אנחנו יודעים את זה. אנחנו גם יודעים איזה משרדים בדיוק מנהלים את זה. אוקיי, גם אתה יודע.

אנחנו מחויבים לבדוק כל בקשת מקלט שתהיה. כל בקשה. אבל עוד פעם אני אומר, יש פה מספר דרכים להאיץ את הקצב. אחד זה קודם כל זה להגדיל לנו את המשאבים.

שזה לגמרי, זה לגמרי חייב.

34 עובדים של חיים אפרים לא יוכלו לבדוק 30,000 איש בקצב סביר. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו יחד עם משרד החוץ פועלים לעשות מה שנקרא סדר דין מהר, כמו שעשינו עם גיאורגיה וכפי שעשינו עם אוקראינה. ושלחתי מכתב למנכ"ל משרד החוץ לפני כשבועיים. הודו למשל נכללת בפנים. כולם יודעים שהודו היא לא מדינה מסוכנת, היא לא מדינה בסיכון. יש פה ושם מקרים חריגים, אבל הרוב לא. אנחנו מקווים שנצליח לעשות את סדר הדין המהיר הזה.

מה הזמן הממוצע בעיקרון בין שבחור הודי כזה מגיש בקשת מקלט ועד השלב שבו דוחים אותה? ועד השלב שהוא עובר את כל השימועים ועד השלב שהוא עולה על המטוס חזרה? כי בינתיים הוא גר אצלי בשכונה.

היום יותר מידי זמן.

יותר מידי זמן.

הרבה יותר מידי זמן.

זאת הייתה השאלה.

המטרה שלנו זה לקצר את הזמן הזה. אמרתי, בשתי דרכים עיקריות. הדרך הראשונה זה באמת לעשות את סדר הדין המהיר, אז הבקשה נבדקת תוך יום וחצי יומיים. חיים בודק אותה ומשחרר אותה. נקווה שנסיים את ההליך הזה גם עם הודו וסרילנקה וסרביה שהכנסנו שם.

גם ראיתי שסינים מתחילים לבקש מקלט. הם למדו את השיטה.

אבל לא הבנתי. למה אי אפשר שברגע שעובד מגיע הוא מצהיר שהוא לא נרדף. ואז לכל היותר אם הוא נרדף הוא צריך להוכיח שהוא מהתקופה שהוא נכנס פתאום מישהו רדף אותו.

אבל ההוכחה שאתה מבקש זה בדיוק מה שלוקח זמן.

לא, בדרך שהוא בא, לא ייכנס עובד אם הוא לא הצהיר ואמר שהמשטר לא רודף אותו. ואז אם פתאום המשטר רדף אותו, בסדר, הוא צריך להוכיח שבשנתיים שהוא כאן פתאום המשטר מעניין אותו.

ושלא יהיה המצב הזה שהם יורדים מהמטוס ובאותו יום נמצאים כבר משרד הפנים ומגישים בקשת מקלט. גם את זה אנחנו מכירים. כלומר, חלק מהם מגיעים במטרה.

האמת שאני לא הכרתי את הבעיה הזאת שאת מדברת עליה.

אבל אני מכירה, כי אני מכירה אותם. עכשיו שאלה נוספת בעניין אחר. דיברנו על זה קודם, על ההגנה הקבוצתית. ואנחנו חוזרים פה לעניין של תומכי המשטר. אני מעדיפה לקרוא להם אדומים וכחולים, כי כל העסק הזה הוא מאוד גמיש. אתה יודע שלא כל תומך משטר הוא באמת ולא כל מתנגד משטר הוא באמת.

אדם שמגדיר את עצמו, יש להם הגנה קבוצתית, נכון? אמרת אמנת הפליטים. שזה משהו שעד היום לא הצלחתי להבין מי החליט לתת להם הגנה קבוצתית, אבל ניחא, זה קיים. צריך לפתור את זה איכשהו. לפחות, בוא נגיד את זה ככה, לפחות מי שמוגדר כתומך משטר, מי שמעורב באלימות ומהומות כתומך משטר. וכל מי שהורשע על עבירה על החוק. האנשים האלה צריך להוציא אותם מתוך ההגנה הקבוצתית. אצלנו בדרום תל אביב יש אנשים שאנחנו יודעים שהם אצלנו שישבו שנים בכלא על הריגה, על רצח, שישבו שנים בכלא על אונס ושישבו שנים על פדופיליה. הם גומרים לרצות את עונשם הם חוזרים לרחובות. מה פתאום שהאנשים האלה יקבלו הגנה קבוצתית? ושוב, אני לא יודעת מי עומד מאחורי זה ולמה, אבל חייבים למצוא לזה פתרון.

תראי, בנושא של תומכי המשטר, קודם כל אני מסכים, הייתה לנו בעיה של זיהוי. המשטרה עצרה אותם ביום ההתפרעויות ולא הצלחנו לקבל ראיות, למרות שהמשטרה ניסתה, ראיות מי כן ומי לא. בסופו של דבר כדי להוכיח שהוא היה בתומכי המשטר אתה צריך את התמונה שלו.

אבל יש מלא, אין סוף וידיאו שלהם לבושים בחולצות, עם הסמל.

המשטרה עצרה הרבה מאוד אנשים. עברו אלינו למעצר מינהלי לתקופה של בין 30 ל-40 יום. נכון, שחררו אותם, כי אנחנו המתנו לראיות וביקשנו לקבל ראיות ולא קיבלנו. קיבלנו אפס ראיות, בואו נגיד את העמת, על אף אחד. לא קיבלנו על אדם אחד אפילו.

שפי, איפה היית? איפה היית, נו באמת. טוב, תודה רבה שפי היקרה.

אנשים שלנו הסתובבו שם וצילמו. יש את התמונות של כולם, עזוב. אבל אנחנו לא ניכנס לדיון עכשיו על המשטרה. שאלה אחרונה וקטנטונת. אתם מודעים למה שקורה היום בשכונות דרום תל אביב עם הדור השני? אתם מודעים לזה?

כן. אני אגיד, עשינו שתי פגישות עם פרץ, עם ממ"ז תל אביב. אני חושב שהציבור לא ממש מודע למה שקורה שם. בכלל, בתל אביב, יש שם פשיעה נוראית. המשטרה פשוט הציגה לנו תמונה שגם אני באופן אישי לא הכרתי אותה, אני חייב להגיד. פשוט פשיעה נוראית. ואנחנו קבענו להקים קבוצות עבודה משותפות ביחד עם רשות האוכלוסין וההגירה, ביחד עם המשטרה. להתחיל לטפל באירועים הקשים ביחד עם רשות המיסים, ביחד עם עוד כמה גורמים, כדי להילחם בדבר הזה. אם אנחנו לא רוצים שנהיה ב-7 באוקטובר בעוד כמה שנים בנושא אחר, אנחנו חייבים לטפל בנושא הזה. באירועי פשיעה אני מדבר. זה בני אדם כמובן.

אחרי ספטמבר היו עוד מהומות, בנובמבר, בתקווה. רק זה בכלל לא הגיע לתקשורת.

אני אומר, הם בני אדם, אנחנו צריכים להתייחס אליהם כבני אדם.

אני מדברת על הנוער, על הדור השני. על הילדים והנוער, על הכנופיות. בואו נגיד את זה במילה פשוטה, על הטרור שהם מטילים היום בשכונות.

אז אני אומר, אני לא רוצה להכליל כי יש גם הרבה - - -

זו שיחה שאנחנו צריכים לעשות.

אנחנו ננהל שיחה בנפרד. אני רק אגיד לוועדה, אני לא רוצה להכליל. יש אנשים שהם באמת מהגרים אמיתיים וצריך להתייחס אליהם בהתאם ולתת להם את ההגנה ולטפל בהם וכו'. לצד אלה שגורמים לפשיעה ואנחנו צריכים לטפל בגורמי הפשיעה ולדעת להיות רגישים למי שצריך. מצד שני, לטפל במי שצריך לטפל. ויש לצערי לא מעט, לפחות מה שהוצג לאחרונה. וגם אני, פשוט אירועים מאוד מאוד קשים.

תהיו קודם רגישים לקורבנות שלהם.

למה לא בודקים את בקשות המקלט?

סליחה, אנחנו לא פותחים את הנושא לדיון.

בודקים.

בודקים, אבל הוא אמר לך. יש לו 30 עובדים.

אני קובע מי שואל ומי מקבל רשות דיבור. אל תפתח עוד ענף חדש, תמשיך.

אז בחקלאות, בואו נדבר קצת על חקלאות. חקלאות סך הכול נכנסו 13,268 עובדים. יש לנו כרגע עדיין בסרילנקה 11,000 עובדים שמוכנים לעלות על מטוס, ערוכים לבוא ולא מזמינים יותר חקלאים. בשבוע האחרון אנחנו מתחילים לראות כן שינוי מגמה. משה נקש יכול להוסיף קצת מבחינת הנתונים, אבל כן מתחילים לראות שינוי מגמה. אני חייב להגיד שהיה פה שיתוף פעולה יחד עם משרד החקלאות. גם עם השר שלהם, גם עם דיכטר וגם עם המנכ"ל.

יודעים למה? דרך אגב, בתור חקלאי אני יכול לספר לכם. אני אסביר לכם. קודם כל, יש לנו תאילנדים בשטח והם לא מוכנים להיות ביחד. שתיים, שמע, תאילנדים מוכיחים את עצמם מבחינת חריצות. תאילנדים מבחינת תפוקת עבודה בתחום החקלאות אלופי עולם. וכל אלה שהתנסו בעובדים אחרים, אני מדבר איתך, אני בא מהבית אני מדבר אתכם, מאוד התאכזבו. אז אנחנו הרבה נעצר. הם הרבה יותר מפונקים, הכול אחרת. שמע, אנחנו התרגלנו. אני אומר לכם, התאילנדים מבחינת חקלאות הם ליגה אחרת.

אבל בחיים צריך להסתכל על אלטרנטיבות. אנחנו גם רוצים את התאילנדים, הם לא רוצים כרגע לחזור.

אבל למה לא נאריך את ה-b2b? אני חייב לספר לכם.

זה לא קשור ל-b2b.

אני חייב לספר לך משהו עם התאילנדים. אתה יודע למה היו כאלה שרצו לעבור אז כשהיו עם ה-b2b ונתנו להם לחזור? אדוני יושב-הראש, אתה יודע למה הם חזרו? אדוני המנכ"ל, תקשיב. כשהם ברחו, הרי הם לא הלכו לבית עכשיו לעבוד, אתה יודע, במשכורות שם. הם עברו למדינות אחרות. יש תאילנדי אצל גיסי שהוא הלך לעבוד באחת מהמדינות האחרות. כבר מצא עבודה, טס לעבוד במקום אחר. הוא התקשר 'תחזיר אותי'. דרך אגב, החבר'ה אצלך, רשות האוכלוסין נותנים שירות ליגה לאומית. עונים, עוזרים, מטפלים. מילה רעה אין להגיד עליהם. שלא יחשבו שמקודם התעצבנתי עליהם. הם עושים עבודה נהדרת.

מגיע להם הם באמת עובדים קשה.

הם לא הבעיה.

בדיוק ככה, הם הפתרון. אבל הוא התקשר, הוא ביקש לחזור. ואז השתמשתי אמרתי, באמת עזרו והוא חזר. אתה יודע למה? כי שם, איפה שהם הלכו לעבוד גם לא שילמו להם כמו שבישראל משלמים להם. בישראל התנאים של העובדים הזרים הם תנאים אופטימליים. אין בשום מקום בעולם את השכר שהם מקבלים. תבין, אתה יודע למה הם רצו? הם ביקשו מאתנו, מהחקלאים תחזירו אותי. אני אראה לך כמה בקשות. חבר'ה שהלכו לעבוד בכל מיני מדינות שרצו לחזור בגלל השכר.

אם אתה תאריך את ה-b2b בעוד שלושה חודשים אני אומר לך שאתה תראה פה עוד, נוכל להביא עוד מלא תאילנדים לפה. ומה שאני אומר לך זה לא מהשעות, אתה יודע, אני חקלאי, יש לי תאילנדים. אני בא מהארגונים. אני מוכן לתת הכול בשביל החקלאות. מידע, מאנשים שמחכים שם, שבבוקר הם מוכנים לעלות על מטוב ולבוא.

אז אני מקווה שאנחנו נהיה אנשי בשורה. היום דווקא קיבלנו איתות מאוד מעודד מהתאילנדים, מהממשלה, להחזיר את העובדים. אני מקווה שזה באמת יתממש.

לא, הם מוכנים לבוא בלי קשר לממשלה.

לא, אני יודע.

אי אפשר. אי אפשר.

הממשלה עצרה אותם. היא לא נותנת לנו.

תקשיב.

הבאנו. אתם עזרתם לנו להביא.

ככלל, כאשר מדינה חתומה עם מדינה אחרת על הסכם בילטרלי, בוודאי על ענף מסוים, לא מקובל לפרוץ ולהביא באופן שונה.

אין שום בעיה עם זה, דרך אגב. אין שום בעיה להביא b2b.

עוד שלושה חודשים אלי.

ואז אין שום בעיה לדבר הזה.

ישי, מנכ"ל התאחדות האיכרים.

אין שום בעיה, דרך אגב, גם לעבוד עם חברות שהן g2g עם הסכמים בילטרליים וגם אם לא. ואין שום בעיה להעביר את ההעסקה בתנאים של ה-g2g. אבל עדיין שהאנשים האלה יגיעו לפה ב-b2b.

זאת לא הנקודה, יש הסכם בין המדינות. זו מהות ההסכם הבילטרלי. אז אני מנסה להסביר שהמדינה מביאה b2b דרך מדינה שאנחנו חתומים איתה, אז מה המניעה, מה עשתה אותה מדינה שחתמה איתנו על הסכם בילטרלי ואנחנו עוקפים אותו? אנחנו מייתרים אותה.

שלושה חודשים אתה לא מייתר אותה.

הסכם בילטרלי ורוצים להביא מהם פרטי, מאיימים עלינו שיעצרו גם את הבילטרלי.

אבל זה מה שאני מנסה לרמוז ולא לקרוא לילד בשמו. ואני ציפיתי שתבינו למה אני מתכוון.

אנחנו צריכים לשמוע את הילד בעצמו. אבל הבעיה היא שאנחנו, כמו בבניין, נמצאים בסיטואציה שהקושי להשיג עובדים והקושי להביא עובדים הוא גדול. וככל שאנחנו מחפשים חסמים, אז החסם הוא חסם וירטואלי של האם אנחנו נוכל - - - או לא.

ואני אומר שישנן מספיק מדינות שמדינת ישראל לא חתומה איתן עדיין על הסכם בילטרלי ושיש עובדים זמינים להגיע והמדינה משום מה, על כלל משרדיה, אני פונה מפה לכלל המשרדים: העבודה, רשות האוכלוסין, משפטים, עבודה בעצם, הם אמרו לי שאין להם התנגדות. אבל כל המשרדים הרלוונטיים שמשום מה מסרבים לפתוח אפשרות הבאה לתקופה קצובה למימוש אותה מכסה להבאת עובדים לחקלאות שלא בהסכמים בילטרליים. בוודאי מאותן מדינות שכבר מציגים שם, השתריינו והתארגנו בהתאם ועובדים מוכנים להגעה מיידית. החלטה שרירותית שאני מצר עליה ולא מבין אותה. שכן ההתעלמות מהנסיבות, ואני פונה אליך עכשיו אדוני המנכ"ל. הרי הוחלט להקצות 5,000 להבאה b2b והזמן שעבר לאותו מנדט היה 90% או 70% להחלטת חלוקת המכסות ובניית המנגנון במשרד החקלאות אל מול שאר המשרדים בינם לבין עצמם. ויתרת הזמן לאותן מדינות שלראשונה התארגנו להביא לפה עובדים, הנפקת דרכונים, הוצאת תעודות יושר ותעודות רפואיות. ועד שהשלימו את זה נגמר הזמן והם לא יכולים לממש.

יש עוד 2,000.

2,000 זה המון. יש עובדים ממגוון מדינות שמוכנים להגיע ואנשים שהתארגנו בהתאם. ואני פונה מכאן לכלל המשרדים הרלוונטיים, תחשבו טיפה מחוץ לקופסה. אנחנו לא רוצים לראות שבעוד ענף הניתוח הצליח והחולה לא שרד.

אני חייב להדגיש עוד פעם את הסיפור, אני כן אומר, הסרילנקים, למרות שאני מבין שלא רגילים אליהם ורגילים לתאילנדים, יותר טובים. אנחנו זוכרים תקופות שאמרו על התאילנדים שהם מסוממים והם חולים ולא טובים וכו'.

לא, לא, זה הרע במיעוטו.

זו מדינת חקלאות סרילנקה, מי שמכיר. אני מכיר את סרילנקה מעולה, גם הייתי שם לא מעט פעמים בחיי כשליח רשמי של המדינה. מדינת חקלאות, שדות ענק של תה ודברים והם יודעים לעבוד. ויש שם 11,000 זמינים, יכולים להגיע מחר בבוקר. ואנחנו כרגע בתהליכים עם קמבודיה ווייטנאם. קמבודיה, נקש חזר עם הצוות שלו לקדם הסכם עם קמבודיה. והם עשו יופי של עבודה שם, ביחד עם שושנה ותובל ממשרד החוץ. ואני מקווה מאוד שנחתום כמה שיותר מהר איתם. נקש, אתה רוצה לעדכן?

בעיקרון התקדמו איתם מאוד משמעותית. הם כן נכונים לשלוח את העובדים. בין היתר לפני שנסענו גם דיברנו אתכם כדי להבין האם בכלל יש ביקוש לעובדים האלה והחקלאים אמרו שיש ביקוש ולכן גם רצנו על זה בכל הכוח בהנחייתו של המנכ"ל.

הקמבודים, ישבנו שם יומיים עד שיצא עשן לבן. רוב הדברים מסוכמים, יש כמה דברים אחרונים שאנחנו צריכים לפתור אותם. הם בתהליכי העבודה שלהם הם אמרו שהם באים לפה כמשלחת גומלין כדי לסגור את הסיפור. הם אמרו שהם נכונים לעשות את זה יחסית מהר. אנחנו נזמין אותם ונסגור את הפרטים ואני מאמין שזה יקרה מהר.

יש בעיה. כשראו את התמונה שלך וכל החבורה שהייתה בקמבודיה, חקלאים ראו את זה. הרי זה הופץ בכל הרשתות. והם אומרים בואו נחכה שזה יקרה. אנחנו מוכנים לחכות.

יש לכם 50,000. לא צריך לחכות. אל תדאגו.

מניסיון אני אומר לך, כמו שהוא אמר. רק שאלה אחת רציתי לשאול, שביקשתי אישור.

לא, לא, זה אתה לא פותח.

לא על החקלאות. שאלה שאני חוזר אחורה רק. אז דיברנו שאנחנו נותנים 30% להביא בתאגידים, אלי, תעזור לי אם אני טועה בשאלה. שאנחנו יכולים להביא 30% לא דרך כל המבחנים וכל החסמים שמייצרים לנו כל המבחנים האלה ולא באים. אחרי שאישרו, מי קובע את התקנות איך הם באים? אתה יודע, את ה-30% בוא נגיד התאגידים הוותיקים.

התקנות נכתבו ופורסמו.

אבל אתה ראית את הדרישות שמקבלים מכל עובד כמה?

אבל התקנות פורסמו. אתה שאלת מי.

לא, אין בעיה. מי קבע את זה? את הדרישות האלה מכל עובד להביא, כי לפי הדרישות שאתם הגשתם אי אפשר להכניס גם את ה-30% האלה.

אבל זה בבניין. אני יכולה להתייחס? אני חושבת שפשוט לא הובן.

גב' מיכל ארן, ראש אגף בכיר במשרד השיכון. ראש אגף בכיר עובדים זרים.

אני הפכתי לעובדים זרים כבר בפול טיים.

אני נהנה מהשירות הזה.

אני חושבת שהייתה איזה אי הבנה כשהנוהל פורסם. אנחנו הולכים להוציא עדכון מסודר. האמת שנורא רציתי להספיק אותו לפני הוועדה, מודה. אני רגילה שבוועדה הזאת כשאנחנו באים מסודרים מראש דברים רצים מהר.

אנחנו פיצלנו, אם תסתכל שנייה על מה שפורסם, לשתיים. אחד אמרנו מה הקריטריונים הנדרשים הבסיסיים ואז עשינו נספח. בתוך הנספח מנינו מלא מלא אפשרויות. אנחנו לא דורשים את כל האפשרויות. מבחינתי כל דבר שמוכיח, וזה לא בן אדם שכתב לעצמו קורות חיים ושולח לי במייל, כי זה לא יעבוד, אני מתנצלת, זה לא הוכחה. אבל כל דבר שמוכיח שהיה לו איזה מעסיק בעולם הבניין שהעסיק אותו במשך שלוש שנים במצטבר. אגב, זה לא חייב להיות רצוף. זה יכול להיות דרך השכלה, אם הוא למד. אם הוא לא למד, להתראות, לא מעניין אותי. זה יכול להיות דרך מעסיק ישיר שבא ומוכיח האיש הזה היה אצלי, אני חתום על זה. ואני יודעת להגיד שזו חברה.

הצהרה של החברה כאילו?

כן. עכשיו, אין שם רשימה, זו אי הבנה.

ששון, מה שאומרת לך גב' ארן שזה לא גם וגם זה או או.

לקחת משהו אחר.

את החידוד הזה אנחנו נוציא בצורה מסודרת. אנחנו גם נעשה, תקשיבו אנחנו לא רגילים כמשרד לעבוד עם תאגידים. אני רגע אגיד את זה, גם אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. אנחנו גם לא מנסים להחליף פה את רשות האוכלוסין וההגירה בעבודה עם תאגידים.

אנחנו מבינים שכאשר אנחנו כותבים קריטריונים, בדרך כלל היינו כותרים אותם לרשות האוכלוסין וזה היה מתורגם לאיזה שהוא נוהל. בסדר. לומדים תוך כדי תנועה. נוציא איזה שהוא פורמט מסודר למילוי. זה יש לך, וי. זה אין לך. לא משנה, בסוף זה אמור להצטבר לי לשלוש שנים. לא אכפת לי איך. יש מישהו יכול להוכיח משכורות? אחלה. לא אומרת עכשיו כל אחד חייב להוכיח לי משכורות. אבל אולי יש לו משכורות ואין לו את המעסיק כי הוא לא מדבר איתו יותר והוא לא יכול עכשיו לפנות אליו ולבקש ממנו. אולי הם רבו בסוף? אין לי מושג. אבל הוא מראה לי משכורות. וואלה, יכול להיות שזה מספיק טוב לי. אני אומרת, יש כל מיני דרכים להראות לי הוכחות ל-30%.

זאת הייתה הנקודה. הייתה פה איזה שהיא אי בהירות. אנחנו נוציא את החידוד הזה בצורה מסודרת.

תודה.

והתנאי המשלים שזה שיש כבר 200 מועסקים מאותה חברה. אם מדובר בתאגיד ישן אז מן הסתם הוא כבר ב-200 והיתרה שיכולה לעלות עד 30%. וחדשים כנ"ל. כיוון שחדשים הם חדשים אמר כבוד השר שהוא רוצה לתת קדימות כאפליה מתקנת ולאפשר להם לקלוט 200 כדי שהם יוכלו להמשיך לקלוט את ההשלמה של עוד 30%.

עכשיו, אם אני כבר יכולה שנייה על המבחנים בעשר שניות? יופי. הנושא הזה של המבחנים, אולי צוירה כאן תמונה לרשות האוכלוסין אין עמדה. אבל רגע, לי יש פה עוד שותפים סביב השולחן והמבחנים הוא לא איזה המצאה מהמוח שלי. נציין שזה ועדה בילטרלית כזאת שהתכנסה אי אז וקבעה שזה קריטריון הכרחי להבאת עובדים. אין, כל פעם כשאני רוצה לשנות משהו בתוך הקריטריון הזה יש לי איזה שהיא היוועצות שאני עושה. גם את ה-30% עשינו בהיוועצות מסודרת עם השותפים האלה טרם יציאה לדרך. כי בסוף ערב החלטת הממשלה, כשאנחנו באנו ואמרנו שאנחנו יוצאים למסלול פרטי התחייבנו בפני השותפים שלנו לזה שיהיו מבחנים מקצועיים.

מי השותפים אם אפשר לדעת?

יש לנו פה משפטים, יש לנו פה עבודה. יש לנו גם את רשות האוכלוסין וההגירה שהייתה בתמונה בתוך התהליך הזה.

כאילו זו הוועדה שלכם ושם אתם קובעים את הקריטריונים.

המקצועיות אנחנו קובעים. אבל האם אני יכולה לוותר על מבחן, כן או לא, זה לא שאלה שלי לבד.

את הבנת את הרעיון אבל למה אנחנו מתעצבנים שאנחנו באים לפה? אנחנו ביום יום, הוא לקח אותנו לסיורים ואנחנו הולכים למקומות ואנחנו מבינים את המצוקה. פתאום באים אליי אנשים אומרים לי תשמע, אני פעם הייתי משלם 800. הוא אחרי זה אומר לי 1,300. עכשיו אלי אומר לי שיש עדכון, הם כבר עברו את ה-1,300.

הרבה יותר.

עכשיו מה קורה? איזה אינטרס? היינו גם לפני זה בביזנס. בסדר? אם עכשיו יש לי 500-600 עובדים והייתי שייך לאיזה לא יודע מה, איזה אינטרס יש לי שיבואו עובדים? אם אני היום כל יום יכול להרוויח עוד כמה עשרות אלפי שקלים במשחק הזה, בעיכוב הזה, וואלה הכול בסדר. איש העסקים ההוא שמספק התאגיד לא אכפת לו מאלקטרה שהפרויקטים עומדים. אבל את צריכה, אחותי הקטנה קנתה בית. היא אמורה לקבל את הבית שלה, לא יודע. היא לא תקבל. כבר הודיעו לה שאין סיכוי שנספק לך את הבית. עכשיו מה קורה לו? ההוא גם ממונף עם ריביות בשמיים, בממוצע של 13% כי זה מה שבוועדות למדנו. הוא גם עכשיו לא מספק לה בזמן, הוא אמור לפצות אותה על שכירות הדירה. אין להם יכולות. את מבינה? אם אנחנו, באמת, בתור אחריות, בתור אנשים שבאמת מוציאים לפועל, אלה שמנהלים את העניינים. אני יודע שאתם עובדים מאוד קשה. אני חלילה, כשאני צועק, אני לא בא חלילה לפגוע. אני בקטע של אני זועק לעזרה. ואנחנו פה שבאים לישיבות. זה האחריות שלנו. אחריות, באמת אחריות שלנו. לבוא, לדעת, לתקן. לשחרר את החסמים כדי לראות איך אנחנו לא נפיל את המדינה ונפיל את הענף ושנוכל להרים אותם. אז לפעמים עולים בקול, זה לא הכוונה לפגוע. זו המטרה שלי, לשחרר את החסמים. בואו נתחיל לעבוד. החקלאי, הבנייה או כל דבר.

אני אנסה ללטש במשפט אחד את מה שחה"כ גואטה מעביר בכאב רב ותסכול. אומר חה"כ גואטה אתם לא החלטתם על דעת עצמם לבד על מיונים, שזו שיטת העבר. אבל אתם בוודאי אלה שמחזיקים בגישה שאומרת שהממיינים הם יהיו אך ורק נציגי לשכת התאחדות הקבלנים, בוני הארץ. שגם לזה הדעות חלוקות אם אתם כן או לא. אבל כעובדה הם זכיינים יחידים שלכם.

אבל לא לאורך זמן. אני רגע אגיד. בסדר. זה שונה מהשיחה שהייתה לנו בתחילת הדרך שבה אמרנו אוקיי, אנחנו עכשיו רצים עם מה שיש ועובדים מהר. במקביל אנחנו עושים עוד פעולות. ואני מקווה מאוד שעוד מעט יהיו לנו ספקים נוספים בתוך הדבר הזה. בסדר? אני לא אומרת פה משהו שהוא הפתעה. ההתאחדות מכירה את הדבר הזה, זה שיח ארוך שיש.

אני כן רוצה שנייה להגיד. אנחנו עשינו כל מאמץ אפשרי ביכולתנו.

אגב, גם יאפשר להם לתת שירות יותר טוב לחברים אצלם, שכן הם יוכלו כן להקים את אותו תאגיד וולונטרי.

אני לא חושבת שסוגיית המיונים היא הסיבה שמונעת מהם הקמת תאגיד.

בוודאי שכן.

לפי חוות הדעת המשפטית שאני מקבלת ושומעת זה לא החסם, העניין שהם עושים מיונים. זה לא החסם להפיכתם לתאגיד. ואני אשמח להרחיב על זה בנפרד.

אני קיבלתי חוות דעת משפטית אחרת, הפוכה.

לא. אני יכולה גם לחבר אותך עם היועצת המשפטית של המשרד שלנו לטובת העניין הספציפי הזה ואני אשמח להסביר את זה בפירוט יתר.

אני קטונתי מלהיות משפטנית, אגב, בשביל להסביר ולענות.

דרך אגב, פתחו פה מרכזי הכשרה מרוב שהיו במצוקה. מרכזי הכשרה שנביא את העובדים, בואו נלמד אותם. נלמד אותם לרתך. בואו נתחיל, נשחרר לעבודה.

אני רק אגיד שעשינו כל מאמץ כדי שהמיונים לא יהיו החסם. ואני חושבת שהמיונים נכון לרגע זה אינם החסם.

והמינימום של 1,000 זה לא חסם?

אבל ה-30% עכשיו אמור לתת את המענה הזה.

נכון. אבל אני הייתי אצלכם בפגישות לפני חודשים רבים כשמרכז התחנונים שלי היה להוריד את ה-1,000 כדרישת מינימום. לאפשר לתאגיד שניים להתאחד במדינה מסוימת שראש רשות האוכלוסין אמר שאין מניעה לגביה. להתאגד עם 200-250. אמרתי לכם לפני ארבעה וחצי חודשים אני חושב, או חמישה חודשים. אם בזמן הזה שעובר אנחנו נביא כמה 200 זה יהיה הרבה יותר ממה שכרגע אנחנו לא מביאים וזה על השולחן.

אני אגיד, אנחנו כמשרד הבינוי והשיכון התחייבנו גם ערב המחליטים שהמבחנים ימומנו באופן מלא בידי משרד הבינוי והשיכון ויבוצעו באמצעות משרד הבינוי והשיכון וזה לא יושת על שום עובד.

מגיע תאגיד ואומר אני מסכים לשלם. אני רוצה לשלם על המבחנים, תאפשרו לי.

אבל אסור לו. כי פה יש פתח לטענה.

ישלמו לכם. ישלמו למדינה כחלק מאגרות שיהיה מס תוספתי. ועם זה תממנו. אבל תאפשרו לתאגידים שרוצים לקלוט כמות מצומצמת יותר של עובדים מכמה מדינות אחרות בעולם, לקלוט עובדים ולהביא אותם לארץ. שמשם אין מניעה.

אני רגע אגיד. הנושא הזה של ה-30% אמור לפתור את המספרים הקטנים. אבל לעניין ה-1,000 אני מזכירה, היה לנו 10,000 במכסה שהיינו צריכים להביא בפרק זמן מאוד מאוד קצר בהחלטת הממשלה הראשונה. ואנחנו לא יודעים להתחיל לשלוח צוותים לכל מקום בעולם בשביל 200 עובדים. למצוא אתר, להקים אתר, להתקשר עם גוף, להביא את הבוחנים. וזה היה, אין ספק שזה לא מושלם.

אנחנו פה חייבים להיות יצירתיים. מצידי, אמרתי, להביא עובד לארץ - - -

בבילטרלי אנחנו ממיינים על מספרים נמוכים יותר.

לא, שנייה. להביא עובד לארץ גם b2b, הוא יגיע לכאן ויעשה את הבדיקה. אם המיון שלו, יגיע אחרי שיש לו תעודת יושר ותעודה רפואית. אם המבחן המעשי שלו לא צלח, הוא עולה על המטוס. אותו מטוס שהביא אותו והוא חוזר מוצאו על חשבון התאגיד המקומי ששלח אותו. ואז אני מבטיח לך שיהיו 95% הצלחה. ועובד שסיים את המבחן ממשיך מפה את שרשרת החיול ויוצא כבר לעבודה יום למחרת. זו החשיבה, מחוץ לקופסה.

אם אנחנו לא נחשוב באופן פרגמטי, תראי גברת ארן, אני אמרתי לך גם בשיחות אישיות. אני מאוד מאוד מעריך אותך ואת ההקרבה שלך והמאמץ שלך ושל כל המשרד עצמו. אבל מתפקידנו לצד שמירה על כללים ועל נורמות מחויבות ושמירה על אמנות וכללים בין לאומיים גם לחשוב מחוץ לקופסה. כי מה שקרה לנו הוא מחוץ לקופסה. ולחשוב יצירתי. וכל יום לחשוב משהו ולטייב אותו. זה בסדר, זה בסדר לבוא ולהגיד חשבנו שמשהו נכון. היום אנחנו חושבים שהוא פחות נכון.

אני אגיד שאם במידה וכאשר ממשלת ישראל תסכים לאשר 10,000 נוספים במתווה הפרטי, במידה וזה יקרה, אני כן פתוחה לשיח הזה. אבל אני כן אגיד שהשיקול שעמד כנגד מה שאמרת היה שזה משית על העובד בסוף עלויות. ואף אחד לא מבטיח לו עבודה כאן.

לא, זה בדיוק העניין. לא על העובד. יש תאגיד שמביא אותו ועושה מיליונים רבים. אני לא רוצה להגיד יותר ממיליונים רבים ואני פה מאוד מאוד נזהר בלשוני. שמביא עובד. מספרת לי ראש מינהל עובדים הזרים הקודמת, הגב' ענבל משאש, שהיא הייתה במיונים במסלול בילטרלי. הגיע דייג למבחן בבניין.

יש מקרים כאלה. זה אחוזי מעבר.

יופי. ויש המון מקרים כאלה. המון מקרים כאלה. אם לא דייג אז רקדן, לא יודע מה. אבל לא בנאי. למה? אותו תאגיד אומר לא עולה לי כסף, עולה לאותה מדינה. מה אכפת לי לשלוח ובשיטת המצליח. אולי הוא לא שם לב, אולי הוא דפק את המסמר מספיק טוב. ואולי הוא לא ביקש ממנו באותו רגע פלס. בוא, עבר עבר, לא עבר לא עבר. לא קרה כלום, יש לי עוד אלפים שיכולים להגיע. אבל אם הוא יודע שהוא מביא עובד למיונים רק אחרי שיש לו תעודת יושר ורק אחרי שיש לו תעודה רפואית הוא קודם כל אומר שנייה, אני צריך לראות אם שווה לי להשקיע בו. כי אם הוא לא בעל מקצוע הוא ייפול לי בדרך, עלה לי כסף לחינם. זה התאגיד. זה אותו תאגיד שעושה עשרות מיליונים. הנה, אני אומר, לא רציתי להגיד את הסכומים. אבל מיליונים רבים. ואתם יודעים למה אני מתכוון. וזה רק מה שמדווח, אני לא רוצה להגיד את המעבר לזה. ומי שיודע על מה אני מדבר כבר מבין, אני לא צריך להכביר במילים. אז אם אותו בעל תאגיד ידע שיש לו הון סיכון שהוא שולח בן אדם למבחן וזה עולה לו כסף, הוא אמור להרוויח עליו. אבל אם הוא לא באמת עומד בשלושת התנאים של מבחן מעשי, תעודת יושר, תעודה רפואית – הוא מימן את כל התהליך קליטה ומיון של עובד שלו, אני מבטיח לך יהיו לך 98% מעבר. הוא יעשה להם אחלה מבחנים קודם.

למה אתם עוד לא הצלחתם להפנים את זה? או שאם הפנמתם את זה למה חרף ההפנמה אתם עדיין במשך חצי שנה לא לחשוב פרגמטי?

החשש שזה יגולגל לעובד. אבל בסדר, אני מבינה. ובמידה וממשלת ישראל תאשר עוד 10,000 אפשר לדבר.

בכל מקרה אני מודה לך. יעקב, בינתיים עד שמר סיסו יתארגן על נושא אחרון לדיון. יענקל'ה מוסקוביץ' ממו"פ מועצת נגב.

אוקיי. כבוד יושב-הראש, אני רוצה בשם חקלאי ישראל להודות על הפעילות המדהימה של רשות האוכלוסין. אני יכול להגיד לכם שאני מקבל, אני וגם חקלאים רבים 24/6 תשובות.

אני עד לכך כשהטרדתי והצלחתי לגייס בטלפון אחד קטן את מר סיסו עד 3 דקות לפני כניסת שבת וממוצאי שבת.

לכן אמרתי 24/6, אני מדייק. באמת עושים בתנאים לא תנאים. ואנחנו היינו עדים בדיוק בתחילת המלחמה איך הפינוי של התאילנדים שהיו סביב העוטף בשיתוף פעולה עם אנשי רשות האוכלוסין, שזה היה אירוע שאני לא אשכח אותו בחיים. ענבל משאש לא נמצאת פה, זו הזדמנות גם להודות לה על הפעילות שהיא עשתה ברשות האוכלוסין. ובאמת לאחל בהצלחה למשה נקש בתפקידו. אנחנו רואים כבר את הניצנים ואת היסודות של החינוך המוצלח שהוא קיבל. ובאמת אנחנו מקבלים מענה ציוני ואמיתי לחקלאי ישראל. אני רוצה פשוט לנצל את ההזדמנות ולהודות לכם על הפעילות ועל שיתוף הפעולה עם הוועדה הזאת שיושבת פה כמעט כל שבועיים שעות ודנים בכל הבעיות. ובאמת, אם לא שים את זה על השולחן אז לא מביאים גם פתרונות. אז זה דבר ראשון.

דבר שני, אני רוצה שתגידו, אולי זה יפתיע חלק מהאנשים. אבל אנחנו, ואני אומר את זה בכל הישיבות פה. אנחנו החקלאים בעד הסכמים בילטרליים. חד משמעית. אנחנו רוצים g2g. אין לנו בעיה עם זה שהמדינה תגייס, שהמדינה תביא, החקלאי יקבל אותם בשדה תעופה. אנחנו בעד. אבל מה? יש פער. יש פער עד שחותמים הסכמים, ראינו את זה בטבלה שבחקלאות יש רק שניים. אנחנו מבקשים שיהיו עוד מדינות נוספות שייחתמו סכמים בילטרליים עם עוד מדינות נוספות. אנחנו החקלאים זה הטוב לנו ביותר. אמה מה, בשפה שלנו של החקלאים. יש פער בין הביצוע עד שזה יקרה. ואנחנו דורשים שבפער הזה לפחות תהיה עוד החלטה כמו שהייתה החלטה קודמת להביא ב-b2b. ואמרת את זה, אייל, בתחילת דבריך.

אם סומכים על הממשלה, הדור הזה מתקדם לאט. הפער הזה יוצר נזקים כלכליים קשים מאוד למדינת ישראל. לכן אין מנוס מלהמשיך את ה-b2b לעוד תקופה מסוימת. להביא להחלטת ממשלה, כמו שהיה אותו לילה שהעבירו בטלפוני את ה-5,000. בהחלטה טלפונית באותו לילה אישרו 5,000. וגייסנו. עובדה שחברות ההשמה גייסו 3,000 עובדים ועכשיו נתתם לנו אפשרות להביא את ה-2,000 הנוספים. זו בשורה. אני לא יודע אם כולם יודעים את זה שאפשר להביא עוד 2,000. ואני רוצה שתתייחסו לזה, שאפשר לגמור את ה-5,000 לפחות, על 63 חודש הוותיקים. כי הוותיקים, בסך הכול התאילנדים הוותיקים יש להם ניסיון והם יודעים את העבודה והם מכירים את העבודה. לכן צריך להביא בדחיפות את ה-2,000 ולהחליט על עוד 5,000 עד שיהיו לנו הסכמים g2g. אנחנו רוצים את ה-g2g. אבל בואו ניתן גישור. גישור של עוד שלושה חודשים, ארבעה חודשים, להביא באופן חופשי כמו שהיה בהתחלה. ואפשר להסביר את זה גם למדינות ששואלות שאלות. אנחנו הולכים להסכמים g2g אבל אנחנו צריכים עוד פער של שלושה חודשים כי המשק קורס. זו לדעתי תשובה חכמה ונכונה שאפשר לתת לכל מי ששואל שאלות. זה לא משהו לטווח ארוך. כי אני חוזר, אנחנו בעד ה-g2g. לכן בואו ניתן תקופה מסוימת, החלטת ממשלה לעוד שלושה חודשים, כמה שאתם תגידו. בו אתם יכולים להביא הסכמים בילטרליים.

ועוד משפט אחד לנושא של הקמבודים. תביאו אותם מהר פה לחתום הסכם. אני אומר פה, אני אומר את זה במפורש. אנחנו יש לנו ניסיון עם קמבודים. יש לנו קמבודים אצלנו שעובדים. ואנחנו מאוד מאוד מרוצים מהם, זו רמה אחרת לגמרי. וצריך להביא אותם מהר לחתום פה הסכם, כמה שיותר מהר. הסכם g2g איתם זה מבורך.

יהיה איתם הסכמים בקרוב מאוד.

הם גם רוצים.

תודה רבה. אני מצטרף כמובן לקריאתו של מר יענקל'ה מוסקוביץ ושל אורי. אני רק מבקש לציין פה, כדי שלא יברח לנו חלילה דרך הידיים. אדוני המנכ"ל, בדיון הקודם אני ביקשתי ואני מצפה שזה יהיה תנאי סף שלפני שמדינת ישראל חותרת לחתימה על הסכם בילטרלי בענף מסוים היא חייבת לשלוח נציגים מטעמה כדי שיבדקו שהעובדים אכן מתאימים גם לתקנים, גם לסוג, גם למזג, גם למזג האוויר, גם לעומס, גם למנטליות. שיוציאו תסקיר שהם יחתמו עליו, שידעו שמדינת ישראל חותרת וחותמת על הסכם וזה מחייב דיפלומטית גם את המדינות כמובן. וזה משהו שנשענים עליו ואז יש כתובת לפנות אליה. כי התחושה, לדוגמה עם סרילנקה זה לא קרה. והתהליך הקליטה היה קצר רוח. כי הם לא ביקשו אותם. היה להם לקלוט אותם והיה קשה להכיל אותם. ולאט לאט אני דווקא מתחבר למה שאתה אומר, מקבל איזה שהוא באמת משב רוח חיובי, שהגישה היא חיובית ויש תהליך קליטה בריא יותר.

אבל אני אומר, אם מראש למדינה מסוימת שולחים נציגים לענף, אומרים לו לך תבדוק תגיד אתה מעונין. אתה מייצג, אתה ארגון יציג. בוא, אנחנו נוכל להתקדם הלאה. אז בוא בבקשה תתייחס רק לסעיף האחרון.

בסדר. לגבי הסעיף האחרון רק אני אגיד שלגבי המדינות שאנחנו בודקים, אז קודם כל יש לנו היום תהליכים גם עם אקוודור ועם ארגנטינה בבנייה. ואקוודור להביא בחקלאות, אני לא יודע אם זה נכון או לא.

אנחנו הבענו התנגדות לזה.

בסדר, מה שאנחנו עושים, אני מסכים עם מה שאמרת. אנחנו שואלים לפני כן, כי אנחנו צריכים להפיק לקחים גם. אז מעבר לבדיקות שאנחנו עושים במסגרת הממשלה מול משרד המשפטים ומשרד החוץ ומשרד העבודה וכו' אנחנו גם בודקים עם גורמי מקצוע האם מתאים או לא. כחלק מהפקת לקחים. נכון, הסיפור של סרילנקה, גייסנו, בסופו של דבר כולנו מפסידים מזה. כי הסרילנקים הלכו ועשו עבודה מהירה כדי להביא חקלאים. בסופו של דבר לא מגיעים לארץ. אז אנחנו נפצה אותם במשהו אחר, כי הם יכולים לעבוד בענפים אחרים.

וזה מתקשר לשאלה הבאה שדיברת, על האתגרים המרכזיים שיש לנו. אז קודם כל האתגר המרכזי היום אני חושב שזה לענות על צורכי המשק. ולענות על צורכי המשק, אם פעם דיברנו על מספר ענפים כמו בניין, חקלאות, סיעוד, מלונאות, דברים כאלו, היום יש לנו הרבה מאוד בקשות ברמה היומיומית. זה פניות יום ולילה, באמת. גם אליי באופן אישי, גם אל משה, גם אל כל הצוות. להרבה מאוד ענפים. יש פה ניקיון ומסעדנות ותעשייה וכו'. והמשק זועק לכוח אדם. אנחנו מנסים למצוא פתרונות לכל הדברים. זה קשה מאוד. בואו, צריכים לשים את הדברים על השולחן. במושבים הקיימים ברשותנו היום וגם ברשות הממשלה. אנחנו לא, בסופו של דבר זה אותה קבוצת אנשים שעובדת על הכול וצריכים למצוא פתרונות.

יש לנו הרבה מאוד, כמו שאמרתי, הצעות מחליטים שלפני ארבע וחמש שנים, שעל הנייר הבטיחו תקנים, קיבלנו אפס. השבוע הוצאנו מכתבים לכל המשרדים ולמשרד האוצר לקבל את התקנים האלו, כי בסופו של דבר אנחנו לא יכולים לעבוד עם אותם ארבעה, חמישה, עשרה עובדים שיש שיעשו את כל העבודה, את כל ההסכמים. וזה אתגר מאוד משמעותי.

אני חושב שיש לנו שיתוף פעולה מצוין עם כל משרדי הממשלה. כולם יושבים פה בשולחן. באמת, שיתוף פעולה הדוק, מצוין, פורה, מפרה. יש לפעמים ויכוחים ואי הסכמות. אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים לעמק השווה ומנסים למצוא את הדרכים הכי טובות להביא את העובדים כמה שיותר מהר. יש פה כל מיני אתגרים שלפעמים גם יש פה גורמים ממשרד המשפטים שחוטפים ביקורת על הדרישה והעמידה שלהם למניעת סחר בבני אדם וכו'. וזה חשוב, כי גם שם, אני אמרתי כבר כמה פעמים, אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים בסופו של דבר. אנחנו נמצאים תחת פיקוח לאומי. להביא עובדים זרים, אנחנו נמצאים במגרש בין לאומי אחד.

וזאת לא בושה להגיד שאנחנו גם קנאים לשמירה על מדיניות ההגירה של מדינת ישראל.

לא, זו לא בושה.

אני גאה להגיד את זה.

יש הרבה מאוד אתגרים. יש אתגרים איפה מלינים את העובדים. ומדיניות ההגירה. ואיך דיברה פה קודם שפי פז, שנכון היא צודקת, הרבה מאוד עובדים שמסיימים את החמש שנים הולכים ומגישים מקלט. למה? כי הם רוצים להישאר פה, להיות מהגרי עבודה. לא בגלל שבאמת רודפים אותם במדינות שלהם, אבל אנחנו מחויבים לשמור עליהם. בסופו של דבר זה בני אדם. למדינת ישראל יש גם ערכים. ערכים לשמור על חיי אדם זה חשוב. ואנחנו צריכים, כל הדברים האלה זה הרבה מאוד אתגרים, הרבה מאוד משימות. מה שחסר לנו בעיקר זה משאבי זמן וכוח אדם. באמת אלה הדברים המרכזיים. ואני מקווה שעניתי לך. אם אתה רוצה אני ארחיב עוד, אני אשמח.

אני מאוד מאוד מודה לך. אנחנו חותרים לסיום. אנחנו כבר באיחור רב, אבל בבקשה, שנייה. שאלה אחת והתייחסות לעו"ד ואאיל מההסתדרות ולאחר מכן לנציגת המוקד לפליטים ומהגרים. אז קודם כל אתה בבקשה ואז את בקצרה. אני רוצה לסכם.

בחודש וחצי האחרונים מעל 1,200 עובדים בטיסות מהודו, מולדובה. אתה יכול רק להגיד לנו בערך כמה מהם לתאגידים הישנים, הקיימים וכמה מהם לתאגידים?

אמר השר שהתעדוף קודם כל לחדשים.

לא, לא, הקודמים שהגיעו הגיעו לישנים. מי שמגיע עכשיו זה קודם כל הולך לחדשים.

ב-1,200 האלה, החדשים?

כן.

הבילטרליים. אני אבהיר. מי שמגיע b2b נבחר כבר על ידי המעסיק לפני שהוא מוין. אז הוא מגיע למעסיק שלו שזה התאגיד. אלא אם כן הוא לא רוצה למשוך אותו ואז המדינה יכולה למשוך אותו, להעביר אותו מסלול באמצעות בילטרלי. מי שמראש הגיע בבילטרלי השיוך בין המעסיק למועסק מתבצע רק פה בארץ ולכן זו דירקטיבה שלהם להחליט. והם החליטו בצדק רב ובהגינות שהתאגידים החדשים יקבלו קדימות למי שיגיע החל מעתה. בבקשה.

אני שירה עבו מהמוקד לפליטים ולמהגרים. אנחנו שמענו בפתח הוועדה את חברי משפחות החטופים. ואנחנו יושבים פה בוועדת העובדים הזרים בזמן שעשרה עובדים זרים, אנשים שמדינת ישראל הזמינה לכאן כדי לעבד את השדות שלנו ולהביא אוכל לשולחנות של כולנו נמקים בשבי חמאס כבר 178 ימים. ברשותכם אני רוצה להגיד פה את השמות שלהם.

אני לא בטוח שזה האינטרס שלהם וזו הסיבה שבגללה אני אחד המקורות היחידים בכנסת שיש את האזכור שלהם. יש בקשה מהנציגויות הקונסולריות שלהם לא לתת להם ביטוי.

אנחנו בקשר עם כמה מהמשפחות.

לא לתת להם ולמאבק לשחרורם ביטוי פה בכנסת. אז קחי בחשבון שיש פה רגישויות. אני שומר עליהם. אם את רוצה בכל זאת לעשות בזה שימוש, זה שלך מולם.

אנחנו בקשר עם כמה מהמשפחות. אני רוצה לספר לכם על ג'וש אלואיטה מולל בן 21, אזרח טנזניה שעבד בבוקר הטבח ברפת בנחל עוז ונחטף משם ונרצח. אנחנו בקשר קרוב מאוד עם אבא שלו, שמתחנן שלפחות יתנו לו להביא את הבן שלו לקבורה.

אנחנו בקשר גם עם המשפחה של ביפין ג'ושי בן 23, אזרח נפאל. שנחטף מקיבוץ עלומים אחרי שהוא הציל את החברים שלו. שהוא הדף בחזרה רימון שהושלך למיגונית. הניצולים באמת המעטים מהטבח הנורא הזה קוראים לו גיבור.

יש גם שמונה אזרחי תאילנד שעדיין נמצאים בשבי. ותסלחו לי על איך שאני הוגה את השמות שלהם, אני לא מתורגלת בזה. נטפונג פינטה, בן 35. סאטיאן סבורנקה בן 34. ווג'ראס סרירון בן 32. שלושתם נחטפו מקיבוץ ניר עוז. סונטיאק אקרסי בן 20, במאי הקרוב הוא יהיה בן 21. סוטיסק רינטלק בן 43. בלווטפ האו בן 27. סורספ למנאו ופונסנג טאנה. לכולם יש משפחות וחברים בצד השני של העולם. אנחנו הזמנו אותם לכאן ודיברנו פה כל השיחה הזאת על הצורך הכול כל אקוטי בעובדים. יש לנו אחריות כלפיהם והם חייבים לחזור. אנחנו חייבים להחזיר אותם.

אני מאוד מאוד מודה לך, תודה רבה. הוועדה מבקשת להתכנס לדברי סיכום.

הוועדה מודה לשר הפנים שהגיע לדיון החשוב היום ולמנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה על ההגעה ועל הסקירה ועל שיתוף הפעולה הפורה עם הוועדה, קודם המלחמה ובוודאי מאז המלחמה; הוועדה קוראת למשרד התחבורה ולמשרד ראש הממשלה לדאוג לטיסות ישירות לישראל ולנתיב טיסות ישיר כדי לחסוך עלויות וזמן על מנת שקצב הגעת העובדים הזרים יהיה מהיר יותר ויעיל.

הוועדה מצטרפת לקריאת שר הפנים לבחון את מדיניות הממשלה בנוגע לעובדים הפלסטינאים מאיו"ש על פי תבחינים מדוקדקים. אגב, לא רק לבניין, גם כן לחקלאות. שאז המעורבות עם הקהל והאוכלוסייה האורבנית היא הרבה פחות גבוהה.

הוועדה מברכת את הודעת רשות האוכלוסין בתעדוף התאגידים החדשים בבניין לקבלת עובדים זרים דרך ההסכמים הבילטרליים ומבקשת שגם בענף התשתיות תהיה עדיפות לתאגידים חדשים; בדגש, אני מבקש להתייחס לכך, הוועדה מברכת את משרד הבינוי והשיכון על הודעתם לגבי פרסום הקריטריונים החדשים להבאת עובדים זרים בענף הבניין ללא מיונים. זהו צעד מבורך שיחסוך זמן וייעל את התהליך. ישר כוח. אפשר רק לברך על כך שכן, גם אם מעט מאוחר, חושבים מחוץ לקופסה. זה דורש אומץ ומנהיגות ואני מאוד מעריך את זה. זה לא נסתר מעיניי. הוועדה מבקשת לקבל את הקריטריונים החדשים בכתב בהקדם האפשרי.

הוועדה מברכת על התקדמות של ההסכם עם קמבודיה ומודה לצוות המסור שיצא בנסיעת בזק לפרק זמן קצר מאוד ועבדו מסביב לשעון. אני בשל הבדלי השעות יכולתי לראות שבוקר ולילה שלנו ושלהם הם עדיין בעבודה נמרצת וישר כוח על כך. הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין ומשרד החוץ להגיע לחתימה בהקדם האפשרי ולבחון הרחבת אפשרות הבאת עובדים לחקלאות במסגרת b2b לפחות למכסה הקיימת כדי שנוכל למצות לפחות את הפוטנציאל הקרוב.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:28.