פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
ועדת המדע והטכנולוגיה
01/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 32
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, כ"ב באדר ב התשפ"ד (01 באפריל 2024), שעה 12:30

תחבורה מתקדמת - החינוך המקצועי טכנולוגי, ככלי למוביליות חברתית

חברי הוועדה: איימן עודה – היו"ר
יאסר חוג'יראת – מ"מ היו"ר

יוסף עטאונה

ד"ר אהרון שחר - מנהל אגף מגמות מדעיות הנדסיות, משרד החינוך

עדן ניסים - מפמ"ר המגמה לתחבורה מתקדמת, משרד החינוך

רז מאסס - מנהל תחום מערכות טכנולוגיות מתקדמות לרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ויסאם איוב - ממונה פיתוח פדגוגי, משרד העבודה

סא"ל ד"ר שלום נח - ראש ענף מקורות כח אדם, צה"ל, משרד הביטחון

ד"ר ניל נמיר - יועץ מדיניות מו״פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

דב רוסו - יועץ בכיר, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

ד"ר יוכבד פנחסי אדיב - מנהלת המכללה הטכנולוגית להנדסאים באריאל; יו"ר פורום המכללות הטכנולוגיות

יוסי חזן - ראש המחלקה למכונות רכב, מכטרוניקה, תחבורה מתקדמת וכטב"ם, מכללה הטכנולוגית להנדסאים באריאל

ראמז ח'טיב - מפקח המכללה הארצית סכנין, רשתות חינוך מקצועי

ד"ר מור בן עזרא טל - מנהלת תחום חינוך טכנולוגי ומכללות, רשת עמל, רשתות חינוך מקצועי

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים בישראל

יעקב אביטל - סמנכ"ל מחקר ופיתוח, איגוד המוסכים בישראל

גלי יהב - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

משה חייט - רכז הדרכה של משאבי אנוש (בתחום התחזוקה), חברת אגד

חגית אליאס - מנכ"לית, מומנטום - שותפות יבואני הרכב

ליאת הברי - מנהלת קשרי תעשיה, מומנטום - שותפות יבואני הרכב

האני סמיר אלפחל - מורה, רכז המגמה, אורט ערבי למדעים והנדסה בלוד

קיאן אלוחואח - תלמידה בכיתה י', אורט ערבי למדעים והנדסה בלוד

בניה תם - משפחות החטופים, פורום תקווה

יעל גויסקי - שדלנית, מייצגת את איגוד המוסכים

מיכאל מור - משפחות החטופים, פורום תקווה

רותם אלכסנדר - מטה משפחות החטופים

אח שכול

רינת שפרן - מנהלת אגף בכיר מדע וקהילה, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

ד"ר עלית אופנהיים - מנהלת המכון, מכון שלמה שמלצר לתחבורה חכמה באוניברסיטת תל-אביב

תמי סלע

איילת חאקימיאן

מוריה אביגד


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



תחבורה מתקדמת - החינוך המקצועי טכנולוגי, ככלי למוביליות חברתית

שלום לכולכם וברוכים הבאים והבאות. נמצאים אתנו ממשפחות החטופים ויש להם זכות קדימה. בבקשה.

שלום, אני בניה תם, בן דוד של איתן מור. איתן הוא בן הדוד הקרוב אליי בגיל, שנתיים מתחתיי. איתן היה מאבטח במסיבה בנובה יחד עם חבורה של מאבטחים ולמעשה הם הצליחו להימלט מהמסיבה. הם היו קבוצה לא קטנה שהצליחה לצאת מכלל סכנה. בדרכם החוצה איתן וכמה חברים זיהו שתי גופות של בחורות מוטלות על הדרך, באו בדין ודברים האם לחזור להציל אותן או לא לסכן את עצמם והחליטו, איתן וחבר שלו אליקים ליבמן, לחזור ולהציל את שתי הבחורות. זה היה גופות, הם לא ידעו את זה אז. הם פחדו שהגופות של הבחורות יילקחו לעזה, יחטפו, יתעללו בהן, יבזו אותן. אחרי שהם הצילו את הגופה הראשונה של הבחורה – שאגב, הובאה לקבורה יותר מאוחר – חזרו לקחת את הגופה של הבחורה השנייה. כשהם חזרו לשם – כך עולה מעדות ששמענו מחבר שהיה איתם – היו קולות רבים של ירי ופיצוצים ואיתן וחברו אליקים נעלמו ונחטפו לעזה.

הכנתי דברים להגיד אבל אני אגיד אולי דברים אחרים קצת, מהראש, מהלב. אני בתקופה הזאת עם שאלה אחת, כל התקופה הזאת, כמעט כבר חצי שנה: למה עשית את זה? למה עשית את זה? למה סיכנת את עצמך? למה בחרת להעביר אותנו, את המשפחה שלנו – לא יודע איך להגדיר את התקופה הזאת – כזו רכבת הרים, כזו תקופה מורכבת, מותחת, מורטת עצבים, תקופה של דאגה, של חששות? למה עשית את זה? ותוך כדי שאני שואל, כיוון שאני מכיר את איתן, אני גם עונה, שסיפור חטיפתו של איתן למעשה היה תמצית חייו ואני גאה להיות בן דוד שלו. אני גאה להיות קרוב משפחתו. הוא כל הזמן, כל הזמן, לא משנה באיזה מפגש משפחתי זה היה ולא משנה בן כמה הוא היה, תמיד ראה את טובת האחר לפניו, תמיד חיפש איפה אפשר לעזור. הוא בן אדם מיוחד ומלא צבע בצורה יוצאת דופן ואני שמח על הזכות שהייתה לי, ומקווה שתמשיך ותהיה לי, להיות אתו בקשר, לחיות את חיי לצדו, להיות חלק מהמשפחה שלו.

חשוב לי להגיד לסיום איזשהו מסר ברוח התקופה. כשאיתן נחטף הוא לא שאל את עצמו: רגע, שניה, הבנות האלה ממגזר כזה או אחר, אולי הן מצביעות לרשימה הזאת או למפלגה הזאת, אולי הן תומכות בדבר כזה או בדבר אחר. הוא היה מחוץ לשיח הזה. ויש לי הרגשה מאז ה-7 באוקטובר, בעיקר בימים הראשונים, שכולנו הצלחנו קצת להיות איתן, כולנו הצלחנו קצת להתעלות מעל השיח הזה, המפלג, המשסע, המרחיק, ולאט לאט זה הולך ודועך, לאט לאט זה הולך ונכבה, בטח אחרי ההפגנה שראינו במוצאי שבת האחרון.

אני קורא קודם כל לי, לכולנו, ברוח המעשה של איתן וברוח האופי שלו, לקחת על עצמנו לאחד, לקחת על עצמנו ללכד, לקרב, לא להרחיק, לא לשסע. זה לא הדיבור. זה לא הדיבור מאז ה-7 באוקטובר ואנחנו צריכים להמשיך עם הגל הזה, להמשיך לזכור את הגיבורים שנפלו, לזכור את החטופים שנמצאים שם ולהיות אנשים יותר קרובים, להיות אנשים יותר טובים. אני מאמין שהלכידות, האחדות שהייתה בעם שלנו ולאט לאט הולכת ונפרמת, היא זו שתביא את החטופים, תביא לשחרורם. כשהיינו מאוחדים היו עסקאות, כשהיינו מאוחדים הגענו להישגים, חזרו אלינו חטופים. אני מבקש מכם, תהיו מאוחדים כדי שאיתן יחזור אלינו. תודה.

תודה לך. עוד מישהו רוצה לדבר ממשפחות החטופים? בבקשה.

שלום, אני דוד של איתן מור, בניה, האחיין שלי כאן, אמר הרבה אז אני לא אאריך בדברים, אבל אני רוצה לנצל את הבמה לפנות למקבלי ההחלטות. אני רוצה שתשימו לב, רק המשך הלחץ על חמאס יחזיר את החטופים. מקווה שכולם מבינים את זה, אני לא מבין איך לא כולם מבינים את זה. רק המשך הלחץ על החמאס יאפשר תנאים למשא ומתן לשחרר אותם. שום דבר אחר לא יעשה את זה. הירידה בלחץ שאנחנו רואים עכשיו בעזה לא תשחרר את החטופים. לא תשחרר את החטופים.

קצת מוזר לי, ולעוד הרבה אנשים, לראות איך נבחרי הציבור יוצאים עכשיו לפגרה, שעת מלחמה, המלחמה הכי נוראית שהייתה פה. זה קצת קשה. אנחנו רוצים לדעת שאתם עושים הכול בשבילנו, בשביל להחזיר את איתן, את אחיין שלי. אחיין שלי בן 24 אוטוטו, עוד כמה חודשים, וכל הדיבורים על עסקאות כאלה ואחרות שהיו – למרות שאני לא מאמין שבאמת היו הצעות טובות על השולחן – בכל העסקאות האלה כולם יודעים שילד בן 24 לא ישוחרר.

אני פונה אליכם שוב, אני ויתר חברי פורום תקווה, קוראים לכם להמשיך את הלחץ על החמאס, להיכנס לרפיח ולשבור למחבלים את העצמות, לשבור למחבלים את העצמות, כדי שאנחנו נראה את החטופים חוזרים. רק זה יעזור להחזיר אותם.

אני אנצל את הבמה לפנות גם לאחיי אזרחי ישראל, שכל אחד, אני מבקש, כל אחד יעשה משהו בשביל לאחד, בשביל להפסיק את הפירוד הזה והדבר הנורא שקורה לנו. לא להחזיר אותנו ל-6 באוקטובר. ההפגנות, השריפות, החסימות, גם בתל אביב, שאנחנו שמענו עליהם, גם פה מחוץ לכנסת, לא יחזירו את החטופים. אם יש אנשים בעם שחושבים שצריך לעשות בחירות, להחליף, לרענן את נבחרי העם, זאת זכותם, אבל זו לא העת. זו לא העת. ברור לנו שהדבר הזה ישרת רק את האויבים שלנו. אני רוצה להודות לכם על האפשרות ובתקווה גדולה שאני אראה ואחבק את אחיין שלי איתן בקרוב מאוד. תודה.

עוד מישהו ממשפחות החטופים? בבקשה.

שלום לכולם. הדבר היחידי שיש לי להגיד זה שאני מאחל לכולם שיחזרו הביתה בשלום.

תודה רבה לך. בבקשה.

אני מצטרפת לדברים שבניה אמר. באתי היום לכנסת כנציגת עם ישראל, אחת מיני רבות, כחלק ממשפחות החטופים ואני מצטרפת לדברים שנאמרו על האחדות. הדבר היחיד שאני מאחלת לנו זה שהם יחזרו הביתה עכשיו. אני מקווה שנביא עסקה עכשיו. מאמינה שמה שלא עשינו בחצי שנה בעזה לא נעשה גם בעוד שנתיים. אני רוצה לראות את איתן, אני רוצה לראות את אלון, אני רוצה לראות עוד כל כך הרבה אנשים בבית ואני מקווה שנחתור לעסקה עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה. עוד מישהו? בבקשה.

שלום, אני אח שכול. אחי יהודה, השם יקום דמו, היה מ"פ בסיירת גבעתי. הוא יצא בבוקר שמחת תורה לקיבוץ נחל עוז עם הפלוגה בפיקודו. בהמשך הוא נכנס עם הפלוגה לרצועת עזה, זכה ללחום שם עד שהוא נפל בקרב. אני הגעתי לפה כדי לבקש להמשיך את הדרך שלו, הדרך שלו של עוז, של גבורה, של מלחמה עד הסוף, לא לתת לאויב סיוע שנותן לו משך לחימה כי לחטופים שלנו אין זמן. אנחנו לא יכולים לתת לאויב עוד זמן ועוד אפשרות ועוד סיוע שהוא כביכול הומניטרי וזה הדבר הכי לא הומניטרי שיש, סיוע שמגיע כמעט כולו לחמאס.

יש לנו שם אנשים ואנחנו יודעים באיזה תנאים הומניטריים הם נמצאים שם. להיכנס בהם בכל הכוח, לחנוק את החמאס בכל הכוח, מכל הבחינות. גם לחנוק כפשוטו וגם לחנוק כלכלית, שלא תהיה להם תחמושת, שלא יהיה להם מים, שלא יהיה להם מזון, עד שם ייכנעו ויחזירו את החטופים. שום דבר אחר לא יכול לאלץ אותם להחזיר את כולם הביתה. אני מצטרף למי שאמר עכשיו. עכשיו. לא לחכות. להיכנס לרפיח, לרסק אותה, עד שכולם יחזרו הביתה ואני אדע שהמוות של אחי לא היה לשווא. בכל מקרה זה לא היה לשווא כמובן, זו הייתה מלחמה על הביטחון שלנו פה, אבל להשיב את הבנים הביתה זה חלק מאוד מרכזי, בעזרת השם במהרה.

עוד מישהו ממשפחות החטופים? לפני שנתחיל את הישיבה חשוב לי להגיד כמה דברים: אחד, אנחנו לא רוצים שהדברים הקונקרטיים לגבי החטופים, ברמה הכי אישית, הכי משפחתית, הכי אנושית, רק יהיו בפרוטוקולים, לתת חמש-עשר דקות ולעבור הלאה, "וואלה, נתנו להם", אלא שזה יהיה הדבר הכי אמיתי והכי עמוק – כל בן אדם צריך לחזור לחיק משפחתו. אני תומך בעסקה, אני תומך במה שצריך בשביל שזה יתקיים.

אני רוצה להגיד שני דברים: אחד ברמה האנושית – כל בן אדם בהיותו בן אדם צריך להיות במקום הנכון, צריך להוציא את כל האזרחים ממעגל האימה. במישור הפוליטי אני מכבד אתכם אבל אתם יודעים שאני חלוק על חלק מכם מבחינת דעות פוליטיות. אתם יודעים את זה. אני רואה שהדבר שיביא ביטחון ויעשה צדק זה בסופו של דבר כיבוד הזכויות הלאומיות לשני העמים ומימוש זכות ההגדרה העצמית לשני העמים, שיהיה שלום שיטיב עם כולנו. ברור שיש בינינו חלקות דעות, אני מבין את זה, אבל ברמה האנושית אנחנו לא צריכים להיות חלוקים וכל בן אדם צריך לחזור לחיק משפחתו. תודה רבה לכם.

אנחנו מתחילים את הישיבה שלנו בנושא תחבורה מתקדמת, חינוך מקצועי טכנולוגי בתיכונים, דבר שישפיע רק לטובה, גם מבחינת לימודים, גם מבחינת צרכי השוק, גם מבחינת מיומנות. בקרב האוכלוסייה הערבית יש נושא נוסף שהוא הפשיעה והאלימות הגואה, אנחנו רוצים שכל דבר טוב יכנס לחלל הזה וידחק את הדברים הרעים הללו. לכן זה נושא חשוב ביותר שהוועדה רוצה לקדם. אני אשמח תחילה לשמוע את משרד החינוך. בבקשה.

ד"ר אהרון שחר, מנהל אגף המגמות המדעיות ההנדסיות במשרד החינוך. אנחנו כמשרד מובילים את החינוך הטכנולוגי, וכידוע, החינוך הטכנולוגי מתחדש מיום ליום. אחד הדברים החשובים שאנחנו מסתכלים עליו לאורך הדרך זה להיות עדכניים ורלוונטיים גם לתקופה וגם לתלמידים. לפני כחצי עשור עשינו חשיבה בנושא החדשנות הטכנולוגית, לצוות החשיבה הצטרפו איגוד המוסכים, איגוד היבואנים, האקדמיה וצה"ל בתחום שראינו אותו מתפתח ומתקדם מהר מאוד וזה נושא התחבורה. חשבנו איך אנחנו יכולים לקדם את הנושא של תחום הרכב במשרד כדי שיהיה עדכני, ולא רק עדכני אלא גם לנסות לחזות את העתיד בתחום הרכב.

מהמקום הזה החלטנו שבמקום שתחום הרכב יהיה התמחות במגמת מכונות כמשהו לוואי בתחום המכונות, לתת לו את כל הכבוד, לתחום החדשנות ברכב, והקמנו מגמה חדשה עם מקצוע מוביל של מדעי התחבורה והתמחויות בתחום הרכב. בראש המגמה הזאת נבחר עדן ניסים, שהוא חצי קוסם אצלנו, שעשה מהפכה עם כל הצוות בתחום הרכב ובתחום התחבורה המתקדמת. אני אשמח שהוא ימשיך לתת סקירה.

אני עדן ניסים, היום אני המפמ"ר למגמה החדשה הזאת. המגמה הזאת באוויר מתשפ"א. בעברי, 30 שנה אחור, הייתי בכפר הנוער כדורי, החל ממורה, רכז, מקים מכללה להנדסאים, הנהלה. כדורי הוא בית ספר רב תרבותי והנושא הזה הולך איתי, כולל במגמה הזאת, ותכף נשמע על זה. חבר הכנסת איימן, היום אתה תהנה ממה שתשמע.

למעשה כל מגמה טכנולוגית יושבת על שלוש זרועות: מקצוע מדעי, שבית הספר מחליט, מקצוע מוביל ומקצוע התמחות. המגמה הזאת הייתה התמחות בתוך מגמה אחרת, בתוך מגמת מכונות, מתוך תפיסה של המאה הקודמת שרכב זה מכונה ולכן המקצוע המוביל היה מכונות, הרבה מתכת, חישובים וכו'. אנחנו הקמנו מגמה חדשה, מקצוע מוביל חדש, וגם פרסנו אותה על שלושה תחומים עם שלוש התמחויות חדשות, כאשר כל התמחות פונה לפלח אוכלוסייה אחר.

ההתמחות הראשונה זה יישומי אוטוטק, כלומר, כאן הצד היישומי של העניין, אנשים שממש עובדים, מגיעים לרמה של טכנאים הנדסאים, לא חייבים להיות עם בגרות מלאה אבל ההסמכה טכנולוגית. הקומה השנייה היא הנדסת אוטוטק, חדשה לחלוטין, פה אנחנו מדברים על הסמארט מוביליטי, על כל נושא ההייטק שיש בעולם התחבורה. שימו לב שאני לא אומר רכב אלא בכלל בעולם התחבורה. כאן מדובר על תלמידים עם בגרות מלאה של ארבע יחידות מתמטיקה לפחות וחמש אנגלית. לשמחתי הרבה פתחנו את זה כמעט בכל הארץ. יש לנו פה אפילו נציגים משכונת הרכבת בלוד. פתחנו שם את הרמה הכי גבוהה ושם יש לנו את ההצלחה הכי גבוהה. הגיעו לכאן גם המורה וגם תלמידה ועוד מעט נשמע כמה מילים מהם גם. הקומה השלישית זה הנושא של בינה מלאכותית ברכב אוטונומי. גם השנה התחלנו לפתוח את זה.

סך הכל יש לנו כ-200 מורים, אנחנו נושקים ל-4,000 תלמידים, 75 בתי ספר, גם 14 מכללות בי"ג-י"ד.

כמה מתוך 75 בתי הספר הם בתי ספר בחברה הערבית או בישובים ערביים?

הינה הפילוח, גם מבחינת תלמידים וגם לפי שנים. מה שאתם רואים בצבע הכחול זה כשיצאנו לאוויר בתשפ"ב. כמו שאתם רואים, כל שנה עלינו כמעט בכל התחומים, גם בחברה הערבית וגם בחברה הכללית, וגם נכנסנו לחברה הדרוזית, שלא היה שם, וגם לחברה החרדית אפילו התחלנו להיכנס עם בתי ספר ויש הצלחות.

עם מה תלמיד בסוף י"ב יצא? האם הוא יצא באמת עם תעודה שמזכה אותו בזה? כשנכנסנו זה היה אפילו פחות מ-40%. בתשפ"א זה 45%, וכך עלינו ואנחנו מתכוונים להגיע ל-90% אפילו. נדבר על זה. אנחנו רואים במגמה תרומה משמעותית מאוד לצה"ל, לביטחון המדינה. נמצא פה שלום נח. שלום, תאמר כמה מילים על הנושא הזה ונעבור אחר כך לשקף הבא.

צהריים טובים לחברי הוועדה המכובדת. שלום נח, דוקטור לחינוך, סגן-אלוף, משמש כרע"ן מקורות כוח אדם ובמסגרת תפקידי אמון על הנבטת מקורות תיכוניים ועל תיכוניים ברבדים שונים. רבות דובר על חשיבותו של החינוך הטכנולוגי, ברמה האישית אני מאוד מאוד מזדהה עם זה. כמי שגדל בפריפריה החברתית והחינוך הטכנולוגי הלכה למעשה אפשר לו למקסם את היכולות, אני רואה בזה ערך רב, גם למוביליות חברתית, תעסוקתית והשכלתית גם יחד.

צבא ההגנה לישראל מקיים שיתופי פעולה מאוד מאוד משמעותיים עם מערכת החינוך ועם מערכת התעשייה והתעסוקה גם יחדיו, בהסתכלות הוליסטית כרצף, מתוך הבנה שהיכולת של כל אחד מהגופים לייצר אינקובציה לפרט ולהוות עבורו כאקסלרטור באה לידי ביטוי הלכה למעשה. אנחנו מקיימים שיתופי פעולה גם עם תיכונים, גם עם מכללות ללימודי הנדסה י"ג-י"ד, גם עם גופים אקדמיים, מתוך כוונה למקסם את יכולתו של הפרט ולהביא אותו לרמה הגבוהה ביותר, איש איש למול יכולותיו, אם זה בהיבטים המקצועיים, אם זה בהיבטים הלימודיים וכיוצא בזה, דרך ליווי, תמיכה ומימון שכר לימוד, כאשר חלק מן התלמידים גם ממשיך לאחר מכן ללימודים אקדמיים על-תיכוניים ומתגייסים לצבא כמהנדסים. אנחנו מבינים שיש פה תהליך של השבחת הון שבקצה פוגש אותנו במדינה שהיא מן הסתם משכילה יותר ומאפשרת לפרט גם כן לצמוח.

רובד נוסף שאנחנו מקיימים הוא במסגרת השירות הצבאי, תוכנית שנקראת "מקצוע לחיים". אנחנו מאפשרים לחיילים לייצר השמה לתעשייה, הם עובדים בתעשייה או לחילופין מבצעים קורסים שרלוונטיים ליום שאחרי. רק לשם המספר, בשנת 22 שמנו סדר גודל של כ-100 אנשים לתעשיית הרכב, הפרט עובד, אנחנו מייצרים פה תהליך של הפריה הדדית, הוא חוזר אלינו מעודכן יותר, רלוונטי יותר, ובקצה מאפשר לנו גם כן להשתמש בו על מנת לפתח גם את השדרה הפיקודית ואת השדרה המקצועית גם יחדיו.

אנחנו קולטים אלינו לצבא שתי אוכלוסיות עיקריות: בוגרי י"ב ובוגרי י"ג-י"ד. כל אחד מהאוכלוסיות משולבות בהתאם לרמה המקצועית, בהתאם למתאם הטכנולוגי וכפועל יוצא אנחנו מאפשרים לתת מענה לצרכים המתפתחים של צה"ל, אשר בדומה לתעשייה האזרחית מתפתחים כל הזמן. תודה.

יש לנו ממשקים שאנחנו עובדים לגביהם עם כלל תעשיית הרכב. עבדנו ישירות עם איגוד המוסכים ויש לנו פה גם את חברת מומנטום, שהיא חברה לתועלת הציבור אבל מאגדת את היבואנים. תכף נשמע את חגית. האני הוא רכז של בית הספר שדיברתי עליו בלוד. לפני נושא החיבור לתעשייה אני אבקש מהאני שתי מילים ואני רוצה גם לשמוע את התלמידה. בבקשה.

שלום לכם כולם, חבריי ועדה נכבדים וכל הנוכחים, קוראים לי האני אלפחל, אני מורה ומחנך בישראל, אני רכז המגמה. במקצועי הגעתי בכלל מהנדסה, אני מהנדס חומרים, תואר ראשון, תואר שני, ונכנסתי לתחום הזה והוא פשוט הקסים אותי, כבש אותי. זה מקצוע שהוא אינטרדיסציפלינרי. זה לא כמו ביולוגיה, כימיה ופיזיקה, זה מקצוע שמי שנכנס אליו יש לו הרבה אפשרויות עבודה, במיוחד באזור המרכז, איפה שאנחנו גרים, בלוד. זה יכול להביא אותו להייטק, לכל העניין של הדיאגנוסטיקה, ברמה הכי בסיסית ופשוטה, ובכלל להגיע לאקדמיה. יש לו הרבה אפשרויות להשתלב בחברה הישראלית ולהיות חלק אינטגרטיבי מהחברה.

אגב, המקצוע הזה לאט לאט התחיל לחלחל. בהתחלה זה נחשב כמקצוע מכונאות רכב עד שאנשים, ההורים והתלמידים גם, הבינו שיש בזה פוטנציאל גדול. היום יש תחרות בינינו לבין הפיזיקה, כימיה, ביולוגיה. אגב, המגמה שלי היום זה שילוב של ביולוגיה ואוטוטק ביחד. אוטוטק – הנדסת תחבורה מתקדמת, תחבורה באופן כללי. אנחנו מלמדים את הרמה השנייה שעדן דיבר, זה ה-3720, של ההנדסה.

נשמח לשמוע את התלמידה.

בבקשה. אחריה ד"ר יאסר חוג'יראת ינהל את הישיבה.

שמי קיאן אלוחואח, אני מלוד, בכיתה י'. המגמה שלי היא ביולוגיה ואוטוטק. אני מגיעה מבית ספר אורט למדעים והנדסה בשכונת הרכבת בלוד. שנה שעברה, כשהציגו לנו את המגמות שיש בבית הספר, ישר ידעתי שזו המגמה שאני רוצה ללמוד בה. אבא שלי גם היה מכונאי ותעשיית הרכב הייתה כל חייו. מגמת אוטוטק בבית הספר פתחה עולם חדש, שער חדש במלואו, לתלמידים בכלל ובמיוחד לתלמידים שבאים משכונת הרכבת בלוד. לתלמידים שמגיעים משכונת הרכבת בלוד זה אפשר להשתלב בעולם התחבורה התעשייתי והמתקדם. עד לא מזמן להייטק הייתה דרך אחת עבורנו. הדבר הזה מחדיר בנו מוטיבציה ללמוד ולהתקדם במקצוע הזה ונותן לנו גם תקווה להצליח ולעתיד טוב יותר. תודה.

תודה רבה. אף פעם לא ביקשתי, זו פעם ראשונה שאני אבקש – מחיאות כפיים בוועדה. כל הכבוד, קיאן.

אני חושב שכולנו פה בשביל התלמידים. חשוב שנשמע את מומנטום גם.

בבקשה.

(היו"ר יאסר חוג'יראת, 12:58)

אני חגית, מנכ"לית "מומנטום", חברה לתועלת הציבור שהוקמה על ידי חברות יבוא הרכב והקרן הפילנתרופית של יואל קרסו. המטרה הייתה באמת לחבור לאקוסיסטם המדהים שנוצר סביב ההזדמנויות שיש במגמת הרכב. אין ספק שעשינו קפיצה ענקית. אני לא אספר את כל ההיסטוריה, כולם זוכרים שהמגמה הרבה פעמים הסלילה באופן מוכוון תלמידים מאזורים מסוימים. היום אנחנו מדברים על סיפור חדש. מגמה שנמצאת כמעט בפריסה ארצית בכל יישוב ועם הזדמנויות מאוד גדולות. הכותרת של הוועדה זה מוביליות והסיפור פה הוא באמת לייצר רצף הגיוני של הזדמנויות.

בשקף הראשון אנחנו מדברים על כך שבסוף אי אפשר לעשות חינוך טכנולוגי שמנותק מהתעשייה. צריך לזכור שבמדינת ישראל אין תעשיית רכב. במדינות אחרות בעולם הקמפוסים יושבים בתוך התעשייה ואז הרלוונטיות היא מאוד מאוד גבוהה ויש באמת הלימה. כאן אנחנו מדברים על מערכות שהרבה מאוד שנים לא דיברו אחת עם השנייה. כלומר, לימדו איך שלימדו והתעשייה התקדמה כי תמיד התעשייה תהיה ראש החץ והיא תמיד תתקדם הרבה יותר מהר. ברגע שהתעשייה לקחה אחריות והבינה שהצמחת דור העתיד היא חלק מהתפקיד שלה ונוצר באמת חיבור מאוד מאוד גדול, יכולנו גם לראות תוצאות הרבה יותר טובות.

אני מאוד התרגשתי לשמוע את ההתלהבות שלך, לראות כאן תלמידות, נשים, נכנסות לענף גברי ורואות בזה באמת הזדמנות עבורן. סיפרת על הסביבה שגדלת בה והמוסך לא היה זר, אבל אנחנו רואים את זה יותר ויותר בהרבה מאוד מקומות. אני יכולה לספר לכם שלפני שלוש שנים הרמנו את הכנס הראשון בישראל לנשים בענף הרכב, זה היה גישוש, לא חשבנו שיבואו כל כך הרבה נשים, ההרשמה הסתיימה תוך יום אחד. הרבה מאוד נשים שלא העזו לדבר על הרצון שלהן להתחבר לענף טכנולוגי שמשלב גם חשיבה וגם מייקריות, ממש עבודה טכנית, הוא דבר נכון.

חשוב להגיד המון תודה גם למשרד החינוך, שמאוד מאוד פתוח כל הזמן להכניס חדשנות ושחקנים חדשים, כי זה לא פשוט להכניס את התעשייה לתוך משרד החינוך. יושבים פה נציגים משרד העבודה, מהצבא, יש כאן את כל ההנהגה של איגוד המוסכים, נציגים ממכללת אריאל, ממשרד התחבורה, זה האקוסיסטם. בסוף אנחנו צריכים לראות איך מייצרים רצף.

אם יורשה לי בסוף להגיד שני דברים כאתגר שאנחנו צריכים להסתכל עליהם קדימה: אחד, עדיין אין רצף אקרדיטציה מסודר במדינת ישראל. מדרג ההסמכות הוא לא בהלימה למה שקורה בעולם והוא מייצר הרבה מאוד חסמים; שניים, אנחנו עדיין נמצאים בהרבה מאוד מערכות חינוך במדינת ישראל שמייצרות כפל של בוגרים. יש לנו הנדסאים שמי שמכשיר אותם זה משרד העבודה ויש לנו הנדסאים שמי שמכשיר אותם זה משרד החינוך. התעשייה לא יודעת לבלוע את זה. כלומר, היא מקבלת כל מיני. אז צריך לעשות סדר בסיפור הזה. תודה.

אני אסיים בזה שבשנה האחרונה אין לנו תקציב בכלל למעבדות חוץ מלחברה הערבית. לחברה הערבית יש לי תקציב כמעט בלתי מוגבל. יושב פה נציג מכללת סכנין, ציידנו ברבע מיליון שקל כמעט את כל המח"טים הערביים. יש לנו בתוכנית החומש עכשיו שני בתי ספר שכל אחד 600 אלף שקל. אני יכול לפתוח עכשיו שמונה מעבדות של מיליון שקל. בחברה הערבית – חופשי. אבל בחברה הכללית יש לי שלושה בתי ספר שרוצים עכשיו לפתוח מגמה והם לא יכולים כי ממש אין תקציב.

אוקיי, אנחנו נרשום את זה.

חשוב. שוויון הוא הדבר החשוב ביותר. אני שמח שיש את זה. אמרתי שאני בא מבית ספר רב תרבותי. אני אסיים בזה שיש לי שותפים רבים פה סביב השולחן. כמו שאתה רואה, אני לא הולך לבד, משרד העבודה נמצא פה, הצבא, איגוד המוסכים, היבואנים ואנחנו עושים הרבה פרויקטים שאין לנו זמן פשוט להציף אותם פה.

תודה לך על המצגת. יש לי כמה שאלות לפני שנתקדם בדיון. לא ענית לשאלתי כמה מתוך 75 בתי הספר הם בחברה ערבית. שאלה שנייה: הזכרת כאן שלוש התמחויות, להתמחות אחת לא צריך בגרות מלאה, התמחות אחת היא לתלמידים טובים. אחת הבעיות במגמות היא איך לשווק את זה לתלמידים. תלמידים בבתי ספר תיכון – אני גם הייתי מורה, אני יודע איך זה – הולכים על מגמות יוקרתיות. מחשבים, פיזיקה, כימיה נחשב יוקרתי בבית הספר. התפקיד שלכם הוא לשווק את המגמות האלה כמגמות יוקרתיות. הצגת כאן בנתונים כמה עברו להנדסאים, לא מהנדסים, כמה מתוך הבוגרים הגיעו לטכניון לדוגמה להשלים לתואר מהנדס ולא הנדסאי.

אני ניהלתי פעם חברה שנקראה אלפנאר במרכזי ריאן. התעסקנו הרבה בהכשרות מקצועיות. יש את מה"ט, שלא הצליח להקים את המגמות הטכנולוגיות בתקופה מסוימת וירד. אני חושב שהצורך הוא קיים והיום קשה מאוד למצוא טכנאי רכב שבעצם יכול לטפל ברכבים המודרניים, עם אלקטרוניקה וטכניקה אחרת. זה לא המוסכניק שהיה. היום המוסכניק הוא בחליפה נקייה ועובד בסביבה נקייה, זה הייטק. השאלה היא לא למשרד החינוך אלא למשרד העבודה: יש היום בחברה הערבית בעיה בשכבת גיל צעירים, 18-25, שהרבה חסרי מעש. איך אפשר להביא את אותם צעירים ללמוד את המגמות האלה של טכנאי רכב מודרני? כי שכבת הגילים הזו, אם היא לא הולכת ללמוד היא הולכת לדבר אחר, לפשיעה ולמשפחות פשע כי שם יש כסף יותר קל, רכב צמוד, 20 אלף שקל בחודש, אתה יורה פה, יורה שם, לפעמים חיסולים, זה חיים קלים. אנחנו רוצים לראות איך אנחנו יכולים לגרום לאותם צעירים לצאת מהשגרה הזאת ולהביא אותם ללמוד את המגמות האלו.

אני אשמח לענות לפני שאני מעביר לחברי ואחי איוב ויסאם, שאנחנו שנים ביחד והוא ממשרד העבודה. לגבי מספרים: כ-50% מבתי הספר בערך הם בחברה הערבית ו-50% בחברה הכללית. כשאני אומר "כללית" זה גם דרוזים, חרדים וכו'. לשמחתי, בחברה הערבית האכלוס של המגמה בכל כיתה הוא יפה והתוצאות, בעיקר בשנים האחרונות, טובות. אנחנו עומדים על זה. אנחנו ממקסמים.

אני צריך להוציא את המקסימום מהילד הזה. לפעמים המקסימום זה לא בגרות מלאה, לפעמים המקסימום זה שהוא יהיה אזרח טוב, עובד טוב, יאהב את המקצוע שהוא עושה, יפרנס את המשפחה שלו אחר כך, לפעמים זה המקסימום. לפעמים המקסימום זה כמו שאנחנו רואים פה, בשכונת הרכבת בלוד, ששם פתחתי את הרמה הכי גבוהה. הלכתי לשירין חאפי ואמרתי לה: אצלך אני רוצה שזה יהיה, חיברתי אותה עם רכבת ישראל, והילדה הזאת שאתם רואים מתנדבת במד"א. כולם גם מתנדבים מבחינה חברתית. אנחנו עושים הרבה דברים, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית.

רצית לדעת גם לגבי ההכוונה של התלמידים. נכון, הנושא הזה של שיווק – אני קורא לזה שיווק, זו מילה לא יפה, אבל לשכנע תלמיד ללכת לכיוון הזה, אל תשכחו שהתלמיד הזה הוא בכיתה ט', כשהוא עובר ל-י', זה ילד בכיתה ט' שעוד לא מבין כמו שאנחנו מבינים שצריך להתפרנס בעתיד וכו'. אנחנו, באמצעים שלנו בשנים האחרונות – חוץ מהשנה האחרונה כי כאמור לא היה תקציב ובגלל זה לא נפתחו מגמות – יצאנו למיתוג חדש. חברת מומנטום גם נתנה יד בנושא הזה ואנחנו בעניין. ראיתם את המדרגות. זה בזכות המאמץ שאנחנו עושים.

אנחנו במשרד החינוך בוחנים – חוץ מהסיווג של משרד העבודה, כדי שיהיו להם יותר אפשרויות –את התלמידים של משרד העבודה. יאמר לזכות איוב ויסאם שהוא לפני שלוש שנים בא, ישב איתי, הסתכל על תוכניות הלימוד שלנו, אנחנו הולכים על הטוב ביותר, כל שנה משדרגים את תוכניות הלימוד שלנו, אנחנו בקשר עם "מובילאיי" ועם חזית הטכנולוגיה. הוא ישב איתי והיום התוכניות של משרד העבודה מסונכרנות עם התוכניות שלנו ואנחנו גם בוחנים שם בבגרויות. אנחנו גם מושכים את התלמידים האלה של משרד העבודה אלינו, למכללות של טכנאים הנדסאים. ילד שגומר הנדסאי, אני מוצא אותו אחר כך משלים גם תארים. לצדי נמצאים אנשים של מכללת אריאל, פתחנו שם הנדסאים קדם אקדמיים. זה הנדסאי עם חצי תואר. אנחנו לא נחים, לא נחים, אצלנו השמיים זה הגבול.

שאלה אחרונה: מה הצפי שלך? לאן אתם שואפים?

החזון שלנו הוא שהמגמה הזאת תהיה מתאימה לכל סוגי האוכלוסיות, כי עד עכשיו אמרו: רכב זה רק אלה שלא לומדים, רק אלה שהולכים להיות פועלים וכו'. החזון הוא שזו תהיה מגמה אטרקטיבית בכל שכבות האוכלוסייה, גם ברמות וגם במגזרים. אני רוצה להגיד שמבחינתי זה לא משנה מגזר. כשאני מסתכל על רשימת בתי ספר זה בכלל לא משנה לי מה המגזר. כל אחד צריך להיות בעל משפחה, לפרנס, להתקדם ולהיות עם תארים. כך אני רואה את זה ולשם אנחנו חותרים. אנחנו צריכים את העזרה של כבודו ושל כל הבית הזה עם מימון, שיתנו לנו לעוף למעלה. יש פה רצון של אנשים לעבוד מעל המשכורות שלהם. יש לי צוות של 20 אנשים שעובד פי חמישה ממה שהוא מקבל.

תודה, עדן. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

רציתי להתחבר לסוף הדברים שלך, אתה פונה אלינו גם למימון והשאלה היא לגבי התוכניות שיש לכם במשרד החינוך לפיתוח חינוך טכנולוגי מקצועי. האם יש תוכנית לעוד 5 שנים, איך תהיה הפריסה של בתי ספר ומגמות טכנולוגיות?

אני רוצה, כבוד יושב-הראש, להתייחס לאו דווקא לתחבורה המתקדמת, זה חשוב, אלא בכלל לכל נושא החינוך הטכנולוגי-המקצועי. לפי דעתי אחד הכשלים של מערכת החינוך בשנים האחרונות זה לשים את החינוך הטכנולוגי-המקצועי בצד ולא לקחת אותו כחלק אינטגרלי, מרכזי ומשמעותי ממערכת החינוך, כי בפריפריה במיוחד, ובחברה הערבית בכלל וגם בחברה הבדואית בנגב, עם אחוזי הנשירה שקיימים, לצערי עם השנים משרד החינוך פיתח תפיסה שחינוך טכנולוגי ומקצועי זו מילת גנאי, רק לחלשים, למוחלשים, ולכוון ילדים לשם.

הניסיון בעולם מראה בצורה חד-משמעית שבכל מערכות החינוך הכי מתקדמות בעולם, כולל פינלנד, החינוך הטכנולוגי-המקצועי הוא המהות של מערכת החינוך שסביבה מפתחים מערכת חינוך ואז אפשר להחזיק את כולם במערכת החינוך, גם להגיע לבגרויות וגם לעולם התעסוקה הכי מתקדמת. לצערי משרד החינוך עד רגע זה לא נותן את התשובות. גם כשפנינו למשרד החינוך בשנים שעברו לפיתוח בתי ספר ומגמות שיתנו מענה רוחבי לכל מערכת החינוך, לא תמיד קיבלנו את התשובות. התשובות, לצערי הרב, באות במקריות ובלי שום מחשבה איך זה יכול לקדם את מערכת החינוך, לצמצם את הנשירה ולהגדיל את הסיכוי להשתלבות בשוק העבודה.

על החינוך הטכנולוגי ידבר ד"ר אהרון שחר, אני רק אתייחס לשני הדברים שאמרת. אני אישית בא מהפריפריה, אני גר ליד צומת גולני.

הכול יחסי.

גם בצפון וגם בדרום אצלי במגמה – אני אמון על המגמה שלי – יש הצלחות אדירות. אנחנו פתחנו בא-סייד מכללה לטכנאים והנדסאים, הכנסנו לשם חצי מיליון שקל ציוד, פתחנו באל-הילאל, בנווה מדבר. באבו תלול יש בית ספר כמעט חדש, במולדה יש בית ספר כמעט חדש. מהבחינה הזאת שם הושקעו משאבים. אני לא רואה נשירה, אני רואה הצלחות, ממש הצלחות בקטע הזה. אני אישית נסעתי לשם כמה פעמים, כיף לי לראות את זה. אני בא לראג'י, המנהל של אבו תלול, אנחנו מתחבקים ושמחים ממה שאנחנו רואים, ממש כך. אז אני לא רואה נשירה.

אתה לא רואה נשירה במשרד החינוך?

אצלי, במגמה שלי.

אתה נציג של משרד החינוך, אתה אומר שאין נשירה?

לא יודע, אני אומר במגמה שלי.

אז תבדוק עכשיו, משרד החינוך יגיד לך את הנתונים.

אנחנו נשמע עוד מעט על כל החינוך הטכנולוגי.

אל תטעה את הוועדה, אני מבקש ממך כנציג משרד החינוך.

שמה?

שאתה אומר שאין נשירה ואין אצל ראג'י באבו תלול. אני אגיד לך, אני מכיר את בית הספר, אני מכיר את הסביבה, אני מכיר את התלמידים, אני יודע מה אחוזי הנשירה שם.

אצלי במגמה יש שם הצלחה. אני בוחן שם את הפרויקטים, אני שולח אותם לבחון חמש יחידות בגרות שם. להפך, אנחנו צריכים להיות שמחים בנתונים האלה. נכון מאוד אמרת, נכון מאוד – ואני רוצה להגיד לך גם תודה רבה על מה שאתה אומר ואני רוצה שתעוררו את זה כמה שיותר – שבאמת החינוך הטכנולוגי בשני העשורים האחרונים הלך אחורה. צריך לתת לו באמת קדימות, לכל התעשייה שיש במדינה. אתה צודק מאוד בקטע הזה.

אני רוצה להגיד מספר דברים כי התייחסת לנושא של פיזיקה והתמודדות. המבנה של המגמה הטכנולוגית כמגמה הוא כבלוק אחד שחייבים ללמוד בקומה הראשונה מקצוע מדעי, או פיזיקה או כימיה או ביולוגיה או מדע וטכנולוגיה לכל, הקומה השנייה זה מקצוע קדם, זה מקצוע הליבה. אתה באת מתחום המדעים, יש את מקצוע הקדם, שם אתה צריך ללמוד את כל הדברים הבסיסיים של אותה מגמה ומתוכו אתה מזקק את ההתמחות. כל בית ספר בוחר אחת משלוש ההתמחויות של המגמה. לכן בסופו של דבר הוא לומד קומפלקס של המגמה.

בכל קומה כזאת זה עד חמש יחידות לימוד. התלמיד יכול להגיע – וזה לא משנה אם הוא בא מהנדסת תוכנה או מתחבורה מתקדמת או מכל מגמה אחרת מתוך 23 המגמות שנמצאות במנהל שלנו – לתעודת בגרות המקסימלית. זאת אומרת, החינוך הטכנולוגי מהבחינה הזו נותן את האפשרות לפתוח לבוגר את כל הדלתות של בגרות מלאה וגם של תעודת הסמכה טכנולוגית ברמה גבוהה, כך שהחינוך הטכנולוגי לא מסליל, אין משהו מקצועי, משהו תעסוקתי, משהו מדעי וכדו'. דרך כל מגמה אתה יכול להגיע ולקבל את מינימום הדרישות לכניסה למוסד אקדמי, ככל שיהיה יוקרתי, פה בארץ. מהבחינה הזאת אתה יכול להיות שקט, מהבחינה שלפחות הראש שאני מוביל הוא לא להסליל תלמידים מפה רק לדרך אחת, אלא זה פותח את הכול.

מי שמסיים את המגמה של אוטוטק יכול להשלים אחר כך שנה, כמו שהיה פעם כיתה 13, ומקבל תואר של הנדסאי? זה קיים?

כן, זה י"ג-י"ד.

מי שמסיים את המגמה בתיכון בי"ב יכול להמשיך לי"ג-י"ד. יש לנו 14 מכללות כאלה בארץ, מטמרה אבו רושד, אחווה נאעורה, שעושים שם עבודה נפלאה – עבד המנהל – בכדורי, באשקלון. הוא יוצא אחרי שנה וחצי הנדסאי עם דיפלומה של הנדסאי. הוא מבוקש, הם נחטפים על ידי התעשייה, שיושבת פה ונציגיה יכולים גם להגיד לכם.

תודה למשרד החינוך. נעבור למשרד העבודה והרווחה. איוב ויסאם, ממונה פיתוח פדגוגי, בבקשה.

אני אדבר על החינוך הטכנולוגי. החינוך המקצועי במדינת ישראל מחולק לשני מסלולים: המסלול הקיים במשרד החינוך זה המסלול הבגרותי והמסלול אצלנו זה המסלול המקצועי. אנחנו, באגף להכשרה מקצועית, דוגלים בשיתוף פעולה מלא-מלא עם התעשייה, כדי שהבוגר שלנו יהיה כמה שיותר רלוונטי לשוק העבודה. אנחנו בשיתוף פעולה מלא גם עם משרד החינוך. הגענו למסקנות לפני שלוש שנים – התלמידים שלנו מקבלים בגרויות, הם נבחנים על בגרויות, עשינו תיאום בין תוכנית הלימודים של משרד החינוך לבין תוכנית הלימודים שלנו והם ייבחנו על בגרויות.

בנוסף הם גם יקבלו סיווג מקצועי, רמה מקצועית, תוכנית לימודים שמקנה להם המשכיות במקצוע עצמו, ולאו דווקא את המקצוע עצמו אלא גם כשירויות. לא יהיה מכונאי כל הזמן. ההסללה הזו שהייתה ודיברו עליה לחינוך הטכנולוגי, לחינוך המקצועי, היום אנחנו ממזערים אותה כמה שאפשר. התלמיד לומד במגמת הרכב לדוגמה, במגמת האוטוטרוניקה, לומד חשמל, לומד מכונאות, לומד מיזוג אוויר, לומד מחשוב, הוא לומד את כל המערכות החדשות. אבל אנחנו לא מתלהבים מהעתיד וזורקים את עצמנו לעתיד ישירות. צריך לחשוב גם על העכשיו. יש לנו גם תוכנית עתידית וכל הזמן אנחנו שואבים דברים מהעתיד ומעדכנים את התוכנית הקיימת כדי להישאר רלוונטיים לעכשיו וגם לעתיד.

הראשון זה בתי ספר תיכוניסטים שמנוהלים על ידי האגף להכשרה מקצועית והשני זה ההכשרה המקצועית למבוגרים, אחרי י"ב. שם אנחנו גם מאפשרים לתלמידי משרד החינוך להשתלב כי הכרנו בבגרויות שלהם כתעודת מקצוע. הם יכולים גם אחרי ההנדסאים, גם אחרי י"ב, להשתלב באוטוטרוניקה מתקדמת, להגיע להסמכה של עסק של ניהול מוסך, להגיע לשמאות, להגיע לבוחני רישוי, לקציני בטיחות בתעבורה, לכל הענפים שמנוהלים על ידינו, כמובן יחד עם הרגולטור השני, שזה משרד התחבורה, שמנהל את התחום.

אנחנו לא נשכח לרגע את השותפים שלהם, וזה הזמן להגיד שהם השותפים שלנו ושל משרד החינוך, שזה איגוד המוסכים ואיגוד יבואני הרכב. אנחנו כל הזמן אצלם, עושים את המאמצים כדי ללמוד מה הדרישות של שוק העבודה ומעדכנים בהתאם.

תודה. ד"ר יוכבד פנחסי אדיב, בבקשה.

אני ד"ר יוכבד פנחסי אדיב, מנהלת המכללה הטכנולוגית בקמפוס אוניברסיטת אריאל. אני גם יושבת ראש פורום המכללות הטכנולוגיות בכלל בישראל, יש כאלה 34 והן בעיקר מתוך משרד העבודה. כשאנחנו מסתכלים על המכללה הטכנולוגית אריאל אנחנו הופכים להיות החוט המקשר בין כל מי שיושב כאן בחדר. כל מי שיושב הם אנשים שעובדים אתנו בקידום חינוך והשכלה טכנולוגית במדינת ישראל ובחלק ממנו כמובן בתחום הרכב.

יושב כאן משרד העבודה, שלנו יש את מה שנקרא "הנדסאים בוגרים", ויש לנו גם קורסים שהם קורסים מקצועיים תחתיו; יושב משרד החינוך כמובן, שתכף נדבר על פרויקט חדש שיזם בתחום של תחבורה מתקדמת, אבל מתקדמת מעבר – שאלת אותו את החזון אז בואו נדבר על החזון ולאן זה אמור ללכת; יושב כאן משרד הביטחון כמובן, שבסופו של דבר קולט את הסטודנטים שלנו, אם זה בני 18 שיושבים ב-י"ג-י"ד, או לאחר מכן מי שמתגייס גם אחרי שהוא בגיר יותר. יש כאן את התעשיינים, מומנטום עם יבואני רכב שאנחנו נמצאים בשת"פ איתם על נושא של פרקטיקום, והמהנדס יוסי חזן, ראש המחלקה, ירחיב בנושא הזה. זאת אומרת, כל מי שיושב בחדר בעצם מסתכל 360 מעלות על מהו חינוך טכנולוגי.

אני מאוד שמחה על הדיון הזה. אני חושבת שזה דיון חשוב, בטח ובטח שלוקח את תחום התחבורה, או תחבורה מתקדמת, לא רק מתחום המכונאי אלא דווקא מסתכל רגע קדימה ולמעלה. כשאנחנו מסתכלים על תחבורה מתקדמת לנו יש פרויקט מאוד מיוחד שלמעשה לוקח את לימודי האוטוטרוניקה למחוזות אחרים. היה כאן מישהו שאמר: מה קורה קדימה? מה קורה עם המכוניות העתידיות? לאן הולכת הטכנולוגיה העתידית? כשאנחנו מסתכלים או מדברים על תחבורה מתקדמת זה נושא רב-תחומי שלוקח את כל הדיסציפלינות האלה ושואל את השאלות הבאות: מה עושה איש האלקטרוניקה, מה עושה איש החשמל, מה קורה לתוכנה, מה קורה למכונאות.

הרעיון של תחבורה מתקדמת הוא לקחת ולהעצים לנו, עבור האנושות, את תחום הבטיחות, היעילות והנגישות בכבישים ולנו הנוהגים ברכב. מדברים על תקשורת, מדברים על תקשורת בין רכבים, מדברים על תשתיות, על מה הרכב נוסע, איך הנהג יסתדר, מדברים על תשתיות תחבורה ציבורית חכמה, אנחנו מדברים גם על הסעת המונים, איך יראו האוטובוסים, איך תיראה ההסעה הזו, אנחנו רואים מה קורה אצלנו בכבישים. מדברים גם על תחומי המיקרו, שהם יותר רכבים קטנים - - -

מה עם נהג אוטומטי?

רכבים אוטומטיים, בוודאי. רכבים אוטומטיים דורשים תקשורת בין רכבים. שימו לב כמה התחום הזה יצא מתחום הרכב והטיפול בו למקום אחר לגמרי. איפה לומדים את תחום הרכב? האמת היא שכבר כולם דיברו וכולם הזכירו, אבל אם אנחנו שמים אותו רגע באיזושהי מסגרת אנחנו מבינים שתחבורה בכלל נלמדת קודם כל בבית הספר. הציג כאן עדן על השכבות, על בתי הספר, מה לומדים, איזה מגמות נמצאות, וכמובן יש גם בתוך בתי הספר לימודי י"ג-י"ד שמכשירים לטכנאי ולהנדסה בתחומי האוטוטק.

יש הנדסי רכב, מכללות טכנולוגיות פרוסות, מכללות לחבר'ה בוגרים, מ-20 פלוס, מי שלא מתגייס מ-18 פלוס, שמלמדים את תחום הנדסת רכב, עובדים עם משרד העבודה, עובדים גם במשרד החינוך וכמובן עם קורסים מקצועיים. יש גם הנדסת מערכות חכמה שאת זה כבר מלמדים באוניברסיטאות או במכללות, שלוקחות את הרעיון למה אני מפתח את התחבורה החכמה.

באריאל אנחנו יוצרים סגירה של 360 מעלות על כלל המערכות האלה שהצגתי פה. לכן פתחנו תחום חדש, יחד עם משרד החינוך, לתחבורה מתקדמת שלוקחת חבר'ה בני 18 פלוס בתום לימודי י"ב לתוך מכללה, מכללה מקדמת. הם יוצאים מתוך בתי הספר, הם לומדים כאחד מהסטודנטים אצלנו במערכת והרעיון הוא שהם ילמדו את תחום התחבורה יחד עם חשמל, אלקטרוניקה, תוכנה, מכונות, הנדסת רכב. כל התחומים האלה קיימים אצלנו במכללה ולכן אנחנו יכולים להסתכל מסביב ולראות איך אנחנו לוקחים את התחבורה הזו לא רק לעולם של הנדסת הרכב hand zone, לשבת ולעבוד בתוך המוסך, אלא להרחיב אותו, להסתכל על הרכבה של רכבים אחרים, שמנווטים או נשלטים מרחוק או ברמה עצמונית. לכך אנחנו דורשים ידע בתוכנה, ידע במכונות וברובוטיקה, חשמל נכנס אצלנו פנימה.

אותו תלמיד שהוא ב-י"ג-י"ד בסופו של דבר יהיה הנדסאי הרבה יותר חכם, הוא יידע את כל הכללים האלה והיעד שלו הוא להגיע לתואר אקדמי מתמשך או להשלים – והוא יכול לעשות את זה – תוך כדי הלימודים שלו בי"ג-י"ד אצלנו את לימודי הניהול. הרכבנו לו תואר אקדמי, יחד עם תואר הנדסאי, ובסופו של דבר צה"ל אמור לקבל אותו, צה"ל או המשק – תכף נדבר על מי יושב שם – המחזור הראשון נפתח בתשפ"ד וזה מאוד מעניין. אם נדבר רגע על משרד הביטחון, משרד הביטחון אמור לקבל חבר'ה שיודעים או מקשרים את כל התחומים האלה לתפקידים מאוד מאוד מעניינים – ואנחנו יודעים שצה"ל יספק להם את התפקידים המעניינים האלה – לצד אלה החברה הישראלית יכולה לקבל כל אחד מחברות הסטארט-אפ, מי שעוסק בתעשיית הרכב יכול באמת לפתוח את הראש, להסתכל על הפרויקט הזה ולקבל סטודנטים שהם אחרים לחלוטין.

זה רק התחיל, אנחנו בתשפ"ד, המסלול הזה התחיל היום באריאל כמגמת פיילוט, בכיתה הנוכחית יושבים 50% מחויבי גיוס, מיועדים למשרד הביטחון, לצה"ל, 50% מהחברה הערבית. האני, שיושב כאן, באמת בצורה מהממת לוקח את הסטודנטים שלו, רותם אותם לתוך התהליך הזה, עם כל הקשיים, אני חייבת להגיד, אוכלוסיות לא תמיד פשוטות, לא קל, אבל עדיין מאוד מאוד מחויבות, מאוד רוצות. ויוסי, ראש המחלקה, שאמון גם על עולם של מכונות רובוטיקה, עולמות של רכב ורובוטיקה מתקדמת. אנחנו גם פותחים היום מגמה לתחום של כטב"מים. כל זה בסופו של דבר יתכלל את עולם של תחבורה מתקדמת ללמידה נכונה ומאתגרת בתחום.

אנחנו דוגלים מאוד ואנחנו מעשירים את הסטודנטים בסיורים – יש פה חברות הזנק שקיימות במדינת ישראל והסטודנטים חווים אותם. לנו באריאל יש מעבדה לפיתוח רכב אוטונומי. הסטודנטים שלנו חווים את המהלך הזה, הם לומדים, הם רואים. זו למידה מסוג אחר לגמרי. למידה כזו יכולה להתקיים רק בתוך מכללה שיושבת לצד מכון מחקר. אי אפשר לעמוד בזה לבד. אי אפשר להעמיד את זה לבד. אם אנחנו רוצים למשוך את התחום הזה – אני לא רוצה לשמוע שלמעשה איפשהו יוצרים איזושהי נחיתות מסוימת או מקטלגים אנשים לתחום מסוים. לא. השמיים הם הגבול. זה העתיד שלנו. תחבורה מתקדמת זה משהו שיכול למשוך אותנו קדימה. אני חושבת שחובה, חובה ללמוד את התחומים האלה במערכות שיודעות לתת גם את העולם הטכנולוגי המתקדם, גם עולם של אופק ברמה האישיותית להשכלה מתקדמת וגם כמובן מקצועיות טובה.

תודה. כמה מתוך הבוגרים – ?

עוד אין בוגרים.

את אומרת שברגע שהם יסיימו את התואר הסיכוי שלהם למצוא עבודה גבוה מאוד.

יוסי חזן, 25 שנה בהוראה של המקצועות הטכנולוגיים. לפני 12 שנה הקמנו את המחלקה למכונות הנדסאים באריאל עם מסלולים של מכטרוניקה, רכב, תחבורה מתקדמת, השנה פיילוט של משרד החינוך אצלנו, יחד עם שילוב של תואר ראשון, BA כללי, וממש לאחרונה גם פתחנו תחום חדש שנקרא כתב"מ. אם רוצים באמת לתת רלוונטיות לסטודנטים בתחום הזה אנחנו צריכים לאתגר אותם, לעניין אותם, לגרות אותם.

שת"פ שהיה לפני חמש שנים אצלי במחלקה למכונות רכב בשיתוף פעולה עם מומנטום, הטמענו את הסטודנטים ממש On-the-job training במרכזי השירות לעשות את ההתמחות המעשית, את הפרקטיקום, כך שהם יוכלו לעבור התמחות מעשית של כ-500 שעות ואז לצאת בתום הלימודים עם ניסיון עשיר במרכזי השירות. לנו יש שיתוף פעולה עם יבואן דלק מוטורס והסטודנטים עושים שם הכשרה. בסוף זה win-win לכל הצדדים, גם הסטודנטים מקבלים את הניסיון תוך כדי הלימודים, ובסוף תהליך ההכשרה, אם המעסיק רוצה אותם הם מקבלים הצעת עבודה ונשארים שם.

דבר נוסף, גם במסלול החדש שפתחנו של תחבורה מתקדמת ביום שישי האחרון עשינו הפנינג רובוטיקה לסטודנטים, ממש בנו כל מיני מכלולים, רכבים אוטונומיים. זה דברים שבאמת מגרים אותם, מעוררים בהם רצון ממש להיכנס לתחום וזה מה שאנחנו צריכים. לצערי, במסלול הזה אין בנות. הייתי רוצה לראות יותר מהמגזר הנשי - - -

דווקא היום בחברה הערבית יש בנות נהגות אוטובוס. אם הן הגיעו לשם הן גם יגיעו להיות טכנאיות רכב, במיוחד הדברים האלקטרונים.

בדיוק. אנחנו רוצים לקחת את העולם של תחבורה מתקדמת לעולם של רחפנים. אני כבר 15 שנה משמש גם כמנטור לסטודנטים ותלמידים בתחרויות רובוטיקה ורחפנים ואני רוצה להכניס גם לנושא של תחבורה מתקדמת רחפנים ככלי שישמש הן בתחום האזרחי לניטור של טרפיק והן כמובן לתחום הצבאי. זה דברים שתוך כדי תנועה אתה חושב מה עוד להכניס ולעניין את הסטודנטים כדי שיוכלו לבוא לתחום הזה.

תודה. רונן לוי, יושב ראש איגוד המוסכים, בבקשה.

קודם כל, תודה על הדיון הזה. אני קצת רוצה לצנן את ההתלהבות. אני מודד בסופו של דבר את כל עולם החינוך בתוצאה, מה בא אלינו. אני מייצג 5,700 בעלי מוסכים במדינת ישראל. יש לנו כ-50 אלף עובדים ויש לנו מחסור מטורף בעובדים. אם כל מה שמדברים פה היה באמת מיושם לא היינו מקבלים כ-5% מהחינוך בסופו של דבר אלינו, לא היינו צריכים להתחיל בחיל החימוש כשמגיעים אנשים לקחת בוגרי ספרות, תקשורת וכדו' ולעשות אותם מכונאים. אם הייתם מצליחים באמת להכשיר את אותם אנשים אז חיל החימוש היה מוצף והיה צריך להגיד לאנשים: אל תבואו. זה לא קורה, קורה בדיוק הפוך. לכן צריך לחבר את מה שמדברים פה לתוצר הסופי והתוצר הסופי זה הצבא ואנחנו. אנחנו מקבלים מעט של המעט של המעט, אפשר להגיד שזה מתקרב לאפס.

לכן ניסינו להתחבר ולהכניס את התלמידים אלינו, ללמד אותם דרך הידיים. כשעשינו את זה והגיעו אלינו תלמידים כמעט פעם בחודש מבתי ספר, והגיעו לפרק אופנועים, בכיתה י' כבר התחלנו ללמד אותם לעבוד דרך הידיים, אז הייתה פחות פרישה ופחות נטישה. למה? כי הם כבר התחברו למעבדות. אצלנו באיגוד יש מכללה והמטרה שלה בסופו של דבר היא לחבר את בתי הספר למוסכים, בין אם זה של היבואנים, בין אם זה של הפרטיים, זה לא משנה, מבחינתנו זה אותו דבר, לחבר אותם לשם ומשם, בסופו של דבר, כשיגמרו ללמוד, הם גם יהיו מיומנים ויבואו לעבוד ולתקן מכוניות, וכמובן שאלה שברמה גבוהה יוכלו להגיע להייטק.

האקרדיטציה שחגית דיברה עליה היא דבר מאוד מאוד חשוב. אם הוא נקרא "מאושר לניהול מוסך", במקום שיהיה כמו מייסטר בגרמניה או מייסטר באוסטריה – באוסטריה, רק לסבר את האוזן, מנהל מוסך מקבל MST והוא יכול לרשום את זה בדרכון, הוא יכול לרשום את זה בתעודת זהות, הוא נחשב למשהו מאוד מאוד גבוה בחברה, הוא מקבל קרדיט כמו תואר ראשון. בישראל זה לא. למה? כי עשו דוח דוברת והביאו מישהו מהייטק שהחליט שזו הסללה. הסללה זה דבר טוב, כי אם עכשיו אנחנו לוקחים ילד, כמו שאמרתם, מהמגזר, או חרדי שלא לומד בישיבות, ובסופו של דבר הוא עובד ואח"כ הוא יוכל לנהל מוסך, או אח"כ יוכל להיות עצמאי, אז הוא יבוא. הוא יידע שגם יש עושר בענף. אז הוא יבוא לענף הזה, הוא ירצה לבוא לענף הזה, הוא ירצה ללכת לשם, הוא ירצה שיהיה לו MST כמו שהוא ירצה שיהיה לו דוקטור וכמו שילד אחד רוצה שיהיה לו תואר אחר במשהו אחר.

לכן, אנחנו צריכים לבוא ולדבר על הדברים האלה מהשורש, להבין שהתעשייה דורשת והמדינה צריכה ללכת למה שהתעשייה מבקשת ולא הפוך. אני יושב ושומע את כל הדיבורים האלה, זה נחמד ויפה אבל בסוף הילדים האלה, כשהם מתחילים ולומדים, הם צריכים להגיע לתעשייה, הם צריכים להגיע לצבא, הם צריכים להגיע כבר מיומנים. אנחנו פה בונים תוכניות לימוד – יש פה את קובי שיושב לידי שבונה את רוב תוכניות הלימוד בשנים האחרונות גם למשרד החינוך וגם יחד עם משרד העבודה – אנחנו מלמדים היברידי, חשמלי, סייבר ומה שאתם לא רוצים ברכב המעודכן. אנחנו גם כמובן מפיצים את הידע הזה לכולם, לכל המכללות כי זה חשוב, אבל בסוף בסוף צריך להסתכל על זה שהמטרה הסופית זה אנחנו, זה הצבא, זה התעשייה, צריכים להגיע אלינו, ואחר כך כמובן רובד מסוים, רובד של 10% צריך להגיע לעולם ההייטק, לאיפה שבאמת צריך אותו.

אז מה אתה מציע? איך אפשר למקסם את התועלת מכל מה שיש סביב השולחן כאן ביחד אתכם?

התלמידים האלה שאתם מדברים אליהם צריכים לבוא אלינו לתעשייה מיד. הם צריכים לבוא ולפרק, הם צריכים ללמוד - - -

לתעשייה זה למרכזי השירות?

ודאי. הם צריכים לבוא אלינו, גם לאיגוד המוסכים וגם למרכזי השירות, גם לאיגוד היבואנים, זה לא משנה, הם צריכים לבוא אלינו בצורה מסודרת. אני יכול להגיד לך שדרך "מקצוע לחיים" אנחנו מצליחים לחבר מאה איש שלא באו מענף הרכב. אני מצליח לחבר אפסנאים, אני מצליח לחבר ממרכז מזון. בשלושה חודשים אנחנו מכניסים אותם לענף והם אחרי זה נשארים בו. מאותם 3,700 אני מקבל 100. בסופו של דבר צריך להיות מחובר לתוצאה. כשאנחנו דנים פה על איך מלמדים, אני חושב שילד שהוא בכיתה ט' או שהוא עם הפרעת קשב והוא נכנס עכשיו ללמוד ומקבל חוויית הצלחה, מצליח לפרק ולהרכיב מנוע - - -

הנקודה ברורה. מה שאתה אומר אלה דברים חשובים מאוד ואני חושב שצריך להיות השת"פ הזה בין כל מי שיושב כאן, המכללות, משרד החינוך, הצבא, משרד העבודה, כדי למקסם את זה ובסופו של דבר לצאת עם תועלת. המטרה שלנו היא להכשיר אנשים שיעבדו. אני מרגיש שיש איזשהו ניתוק בין איגוד המוסכים לבין מה שיש במכללות, במשרד החינוך ומשרד העבודה. אני הייתי מציע לקיים איזושהי ישיבה, שולחן עגול, לשים את כולם סביב השולחן ולראות מה הדרך הנכונה בשביל לצאת עם משהו טוב. אני הייתי מציע לכנס את איגוד המוסכים, המכללות הטכנולוגיות, משרד החינוך, משרד העבודה והצבא סביב שולחן ולראות איך אפשר לקדם את זה, לקדם משהו טוב לכולם. תודה, רונן.

שמי רז מאסס, מנהל תחום בכיר בתחום טכנולוגיות לרכב במנהל תנועה אגף הרכב. נקלעתי לדיון כאן, אני מכיר את התחום ממש מקרוב. אני גם בוגר האוניברסיטה באריאל בתחום הנדסת מכטרוניקה וגם יצא לי להקים מגמת הנדסאים בתחום של רובוטיקה וכו' והם גם כן הלכו לצבא. אני חושב שהנקודה המרכזית פה היא שצריכים להבין מה הצורך ולא ראיתי פה שיחה של הצורך בענף הרכב. למעשה הדיון פה הוא על תחבורה מתקדמת, לכן אני רוצה לתת פה את הדגשים ואני מקווה שהמשרדים פה, משרד הביטחון, משרד העבודה, משרד החינוך, איגוד היבואנים וכו' יתנו את הדעת עליהם.

אם אנחנו מסתכלים היום על התחום של המכוניות בישראל, רק בשלוש השנים האחרונות נוספו לכביש כ-120,000 רכבים חשמליים. מלבד זה יש לנו מ-2019 בערך מיליון רכבים שמתקדמים אוטונומית. מה זה אומר? יש לנו מערכות ADAS, כמו שראיתי בסילבוס שמצוין בצורה יפה. המערכות האלה עוזרות לנהג, החל משמירת נתיב, מערכת שעוזרת לנהג של בלימה, זה נקרא אדפטיבי, level 1, level 2 זה יותר מתקדם, שהיא גם יודעת לעבור נתיב מבחינה מסוימת או לא לעבור נתיב, ו-level 3 זה שאפשר להוריד את הידיים מההגה.

רק שתדעו שהשנה הזאת, 2024, המון רכבים באירופה, וחלקם יכנסו לישראל בקרוב, הם level 3. מה זה אומר? הם יכולים לנסוע בעצם בלי שהנהג נוגע בהגה. הוא מכניס את זה למצב וזה נוסע. למה אני מציין את זה? כי אנחנו לא מוכנים לנקודה הזאת. אבל זה דיון אחר. הנקודה המרכזית שאני רוצה לציין כאן היא שהסתכלתי בסילבוס שהכנתם, משרד החינוך, ורק 10% מהתוכן – ויצא לי לבנות סילבוס לא מעט, גם הייתי מרצה באוניברסיטה באריאל בתחום של אלקטרוניקה ומכונות – הוא תחבורה מתקדמת.

מה שאני רוצה להציע פה זה משהו קצת שונה – להכפיל את האחוזים כך שהבסיס, כל אדם שלומד הנדסאי רכב י"ג-י"ד, תהיה לו יכולת של 20% מערכות ADAS, מערכות דיאגנוסטיקה, OBD וכן הלאה. אני אשמח לשבת עם הגורמים ולהרחיב - - -

זה קיים כבר.

זה קיים אבל רק 10%. רק אם בן אדם עושה מגמת אוטוטק נקודתית.

אצלנו במייסטר זה 25%.

אם בן אדם צולל להתמחות העיקרית בסדר, אבל אדם שלמשל הולך על מכונאות יודע רק 10%. אם הרמה הזאת תעלה זה ייתן פתרון אידיאלי לאיגוד המוסכים שכל אדם שמגיע אליהם יהיה לו 20% ידע והם ידעו להכשיר אותו בסייבר, בדיאגנוסטיקה, במערכות ADAS, בהבנה של לייזרים.

עושים את זה.

לא מספיק. לפי הסילבוס שראיתי – אני יודע לקרוא סילבוס, כמו שאמרתי אני כתבתי – זה לא מספיק.

לא שזה קיים, זה קיים גם מדורג, בהתאם לרמת התלמיד. 10% זה לרמה הראשונה, ברמה השנייה זה הרבה יותר. אני אשמח לשבת אתך אחר כך ולהראות לך. ואם אנחנו מדברים על טכנאים והנדסאים – בכלל. זה פרק בתוך בחינת ההסמכה החיצונית שלהם. עד כדי כך. לגבי רכב חשמלי, בהחלט צודק, יש חדירה מאוד רצינית של רכב חשמלי, לכן אנחנו הכנסנו את הנושא הזה, והשנה, ביחד עם משרד התחבורה, ביחד עם ענאן, התחלנו להכניס הסמכה להיברידי 3 להנדסאים במכללות שעומדים בנוהל 146. זה נוהל של טיפול ברכב חשמלי. היו לנו שתי מכללות שנה שעברה, עכשיו יש לנו חמש מכללות. הצפי שאנחנו הולכים ועולים. אנחנו תוקפים את העניין מכל הכיוונים.

אבל לפי המציאות אני רואה שההיברידי יהיה אחוז קטן כי אנשים עכשיו עוברים כבר לחשמלי.

היברידי וחשמלי, לא היברידי לבד. ההסמכה היא היברידי וחשמלי.

יש פה נתון מאוד מאוד חשוב: בשנת 2024, נכון לרבעון הראשון, נשבר שיא, רק 47% רכבי בנזין עלו על הכביש. זאת אומרת 53% בהתפלגות של רכבים חשמליים, רכבים היברידיים, ופלאג-אין. הנקודה הזאת היא חשובה. אני חושב שאם כלל הגורמים פה ייקחו לתשומת לבם את הנתונים שהצגתי - - -

בעוד 10 שנים הרוב יהיה חשמלי פה בארץ, לכן צריך גם להתכונן לזה.

ראמז ח'טיב, אני מפקח תחום הטכנולוגיה ברשת סכנין. קודם כל בקשה – בשולחן העגול כדאי להכניס את רשתות החינוך כי הן חלק מאוד חשוב בכל העשייה הטכנולוגית במדינת ישראל והן אלה שאחראים על כל התחומים הטכנולוגיים בסופו של דבר.

בסדר.

לפני תפקידי ברשת סכנין עבדתי גם במשרד החינוך והייתי מדריך בתחום הרכב. הייתי אחראי על הקמת שני מרכזים לרכב בדרום, אחד שציין אותו עדן ניסים באבו תלול ואחד במולדה, אל אטרש. לכל מרכז היה לי תקציב של 2.5 מיליון שקל, הקמתי שני מרכזים לתפארת מדינת ישראל, ואני רואה באחד השקפים שכל התקציב של כל המגמה באחד השנים היה 5 מיליון שקל. אני, לשני בתי הספר, קיבלתי פעם 5 מיליון שקל. כאן אנחנו רואים את הפער בין מה שצריכים במשק ומה שמושקע בבתי ספר.

וכמה אנשים הגיעו אלינו מה-5 מיליון שקל?

אני צריך לבדוק את זה, אין לי נתונים.

אולי תבואו עם נתונים כאלה אחר כך. זה חשוב. 5 מיליון שקל זה הרבה כסף. יש לי מוסך, זה הרבה כסף בשבילי. אתם זורקים 5 מיליון שקל מהמיסים. כמה מגיע בסוף? חשוב לדעת. תבואו עם הנתונים האלה.

אני רוצה לציין את הקדמה הטכנולוגית שיש עכשיו, כל הרכבים ההיברידים וכו', אבל בבתי הספר אין לנו את זה עכשיו, אין לנו את זה. התלמידים לומדים עכשיו ברכבי בנזין. התלמיד הזה, אחרי שהוא יוצא לשוק העבודה, הוא לא פוגש את הרכבים האלה שהוא למד איתם, אז אנחנו צריכים להשקיע מאוד בתוך המגמות הטכנולוגיות בתוך בתי הספר, בתוך הסדנאות. צריך להשקיע השקעה מאוד גדולה כדי שהתלמידים האלה ייהנו מהעולם העתידי.

אתה מדבר על הרשתות הטכנולוגיות או גם בתי הספר הרגילים?

על בתי הספר של משרד החינוך ומשרד העבודה גם.

לדעתי, כשמלמדים מגמה ובסוף הדרך היא לא תענה על הצרכים – חבל על ההשקעה. משרד החינוך וכולנו כאן חיים במדינה ורואים את הנולד. היום יש 20% רכבים חשמליים שנכנסו השנה והצפי הוא שכל שנה זה יעלה. היום אנשים הולכים למגמה הזאת כי זה חוסך דלק, זה יותר חסכוני, יותר נקי. לכן אני חושב שהמערכות כאן, כל מי שיושב סביב השולחן, צריך להיערך לדבר הזה. זה מתבקש.

שלום, קוראים לי גליה יהב, אני כאן ממועצת התלמידים והנוער הארצית, אנחנו הגוף הרשמי והמייצג של כמיליון בני ובנות נוער. קודם כל אני אשמח להגיד שאמרו פה הרבה דברים חשובים לגבי החינוך. כדי שנקבל את החינוך צריך לפתור את כל העניין של העיצומים ושל ההסכם הזה, כי כרגע החינוך שלנו במצב מאוד מאוד בעייתי. חוץ מזה, רוב הדיון התמקד במגמה, מה קורה בה, מה נמצא בה, במגמה הספציפית הזו. אני אשמח להתמקד בחלק השני, שזה המוביליות החברתית.

כשאנחנו מדברים על מגמות טכנולוגיות כמוביליות חברתית, אנחנו שומעים מגמות טכנולוגיות וחושבים מדעי המחשב, אנחנו חושבים הייטק, אנחנו חושבים דברים כאלה. מגמות טכנולוגיות –גם בישול מלונאי נכנס. תגידו לי אם אתם רואים דרך, אבל אני לא אראה דרך שבה בישול מלונאי הולך לקדם מישהו במדד הסוציואקונומי. אנחנו צריכים לראות איזה מגמות יכולות לעשות את השינוי הכל-כך משמעותי והכל-כך נדרש הזה. זה הדבר הראשון.

דבר שני. דיברה כאן מישהי שיש לה בית שיכל לתמוך בה במגמה היותר מדעית, היותר מורכבת, באמת יכלו לעזור לה. לרוב, כשמדברים על הפריפריה, כשמדברים על מדד סוציואקונומי נמוך, אין את היכולת לעזור, אין את היכולת לשלוח למורים פרטיים או שההורים יעזרו בעצמם, ויש מחסור אפילו יותר משמעותי בפריפריה מאשר במרכז במורים שלא יכולים כרגע לספק את שעות התגבור, העזרה עם החומר הקשה מאוד של מגמות מדעיות, הם לא יכולים לתגבר והילדים חוזרים הביתה וההורים לא יכולים לשבת איתם להסביר בעצמם או לשבת לידם כשהם לומדים בבית, בטח ובטח לממן מורים פרטיים.

אז גם אשמח להעלות את העניין שמגמות טכנולוגיות צריכות להיות מעבר לביטחון תעסוקתי אל העלייה במדד הסוציואקונומי וגם את העניין של תמיכה מהבית, שלפעמים בית הספר צריך להחליף אותה כי להורים אין את האפשרות. תודה רבה.

אני חושבת שנגעו כאן בנקודה מאוד חשובה וצריך לקחת את זה בפרופורציה. התפקיד שלנו כאן, גם משרד החינוך, גם משרד העבודה, בסוף זה לתת השכלה. אנחנו רוצים לקדם סטודנטים, אנחנו רוצים לקדם תלמידים, אנחנו רואים בתחום התעסוקתי את התחום החשוב ביותר, אנחנו לא מכשירים אנשים בשביל עצמנו. מה שחשוב לנו, פעם אחת שהם יהיו בקדמה, פעם שנייה שתהיה להם עבודה. לצורך זה אני חייבת להגיד שהמשולש הזה הוא לא פרום כרגע. יש משולש מאוד הדוק בין מכללות או גופים מכשירים, בין התעשייה לבין הרגולציה. זה קיים ואני אגיד לכם גם איך זה קיים. זה קיים באלמנט של פרקטיקום.

סטודנטים אצלנו, בתוך המערכות שלנו – זה קורה לא רק במכללה שלנו, גם קורה במקומות אחרים – בעצם עובדים, וזה היה חלק גדול מאוד למומנטום, בתוך התעשייה עצמה, בתוך המוסכים. לכן יוסי שאל על מרכזי השירות. הסטודנטים עובדים, חווים, אנחנו רוצים לראות שהם באמת אוהבים את המקצוע וזה קורה, יש הצלחות ואנשים נשארים במוסכים.

אתה נוגע בשאלה מאוד מאוד מהותית, למה אנשים לא נשארים בענף. אני חושבת שהשיחה הזו צריכה להיות לא רק בשולחן עגול, אתם צריכים רגע לעשות חשיבה עם עצמכם, כי אנחנו מדברים הרבה מאוד עם מוסכי השירות ואנחנו רואים בדיוק מה קורה לתלמידים האלה וזה חבל. כי בסופו של דבר הם נכנסים למוסך והם לא מקבלים מה שנקרא עבודה נכונה, או מה שנקרא תרגול נכון במערכת, לא דואגים להשאיר אותם שם על בסיס משכורות טובות, אז הם אומרים: חברים, אנחנו לא רוצים ואנחנו נמצא את עצמנו במקומות אחרים. זו באמת בעיה. אני מבינה מצד אחד - - -

בגרמניה התקציבים הולכים למוסכים - - -

לא, אבל זה לא העניין.

זה עניין, אני אסביר. התקציבים הולכים למוסכים וכשמוסך לוקח מישהו המדינה מממנת את זה ודואגת ואז המוסך יכול לקבל אותו, יכול לקחת אותו על הגב. כשכל הזמן באים להאשים את המוסך שהוא לא יכול לקחת אותו על הגב והוא לא יכול לממן את זה, אז אי אפשר לבוא ולהאשים - - -

אז אני אחדש לך גם בזה.

אנחנו יודעים מה קורה בעולם, גם בפינלנד, גם בגרמניה.

אבל אני אגיד לך מה קורה בארץ, לא בעולם. לא לתת חלקי מידע. גם היום המדינה נותנת כסף – יש תוכניות שנקראות תוכניות לאומיות – למעסיק להעסיק את אותו אדם. היא מממנת את זה. זאת אומרת שפעם אחת יש את המערכת, ולא צריך לבוא ולהגיד: תשמעו, צריך להזיז את הכסף מהמכללות למוסכים, זה לא השיח.

לא אמרתי.

זה נאמר. הכסף למכללות זה למען השכלה. אנחנו צריכים ללמד אותם, צריכים לשים אותם במעבדות נכונות, זה לא צורך שהוא רק למוסך, יש פה צרכים רחבים יותר. דרך אגב, אתה לא רוצה גם להכשיר סטודנט שהוא מאוד מאוד צר באופק שלו. זה אולי הצורך שלך, אבל הצורך המשקי הוא שהוא יוכל להתנייד בין מערכות, ואם אנחנו נוציא רובוטים ונוציא אותם צרים מאוד אז לא עשינו בזה שום דבר. הצורך שלך הוא צורך קיים, הוא צורך נכון - - -

אין בעיה, צודקת אם 75% היו מגיעים אלינו ו-25% מוביליטי, או 50%. אם היינו מדברים על אחוזים כאלה אז את צודקת.

אין בעיה, תבדקו. אתם המעסיק, תבדקו למה לא מגיעים אליכם.

בואו נבדוק, נעשה שולחן עגול.

נעשה שולחן עגול ואפשר להעלות את זה.

נעים מאוד, אני משה, רכז הדרכה באגד. אני רוצה להתחבר רק למה שרונן אמר. קודם כל, כל הדיון הזה בכלל מבורך, אני לא פוסל שום דבר שנאמר פה, אבל אני גם מדבר מהכאב של ההתחברות ליום-יום. בסופו של דבר ביום-יום, כשאנחנו מנסים לגייס מכונאים – וגם כשיש אוטובוסים חשמליים, עדיין יש הרבה אוטובוסים שהם לא חשמליים שעדיין צריכים לקבל טיפול, וגם האוטובוסים החשמליים צריכים הרבה פעמים את הרישיונות המתאימים והתעודות המתאימות – אנשים פשוט לא רוצים לעבוד. לא רוצים לעבוד בתחום הזה שהוא עבודת כפיים קשה, לא פשוטה, בטח ובטח ברכב הכבד. זה לא רק עניין של שכר, גם כשמציעים שכר גבוה עדיין כמות קורות החיים או הטלפונים שאנחנו מקבלים זעומה.

בהקשר של הנושא שמגיעים עם ידע והכנה, זה לא עובד בעולם של הרכב הכבד. אין היום תוכנית לרכב הכבד. אני בטוח שאתם יודעים את זה. אין היום תוכנית לרכב הכבד, היא עדיין לא נפתחה. משרד העבודה או משרד אחר, אני לא יודע מי בדיוק, עדיין לא פתחו אותה. מה שאומר שגם בעולם של הרכב הכבד, גם אם הוא מגיע אפילו עם תעודת אוטוטק לניהול מוסך, בפועל אנחנו צריכים ללמד אותו את הפרקטיקה של עבודה על רכב כבד. נכון, זה קצת יותר מהיר ממישהו שהוא ללא ניסיון בכלל אבל עדיין זה לוקח הרבה מאוד זמן, לפעמים אפילו חצי שנה ויותר, בשביל להכניס אותו למעגל.

אני יכול להעיר שלומדים בהחלט את המערכות של הרכב הכבד, למשל הבלמים הפנאומטיים, כל נושא הדיזל, כל מה שקשור לזה. נכון שלא ספציפית, אי אפשר להתייחס ספציפית.

אבל אין תוכנית היום - - -

יש תוכנית אבל לא רכב כבד.

אין היום תוכנית לרכב כבד, יש אוטוטק רכב קל - - -

לא רכב כבד, אנחנו לא יכולים לעשות ספציפית לכל - - -

עדן, הוא מתייחס להסמכה, להסמכה למדרג הגבוה.

ההסמכה של משרד התחבורה? זה לא אני, זה משהו אחר.

אם מעסיק לא יגדל את הדור הצעיר אצלי ויעשה את האקסטרה הם לא יבואו אלי, הם ילכו לאלטרנטיבות אחרות. לכן הכל משתנה תוך כדי שיח.

מילה על הרכב הכבד. בעבר עשינו ניסיון לפתוח הכשרה מקצועית לרכב כבד, יושב פה ויסאם שנתן לנו את האישור. מבחינה מיתוגית החבר'ה לא רוצים כי עדיין הרכב הכבד הוא לא מספיק טכנולוגי. בדיון אחרון שעשינו עם היבואנים הם אמרו לנו, אלה שיש להם רכב כבד ומשאיות: אין צורך לעשות משהו ייעודי, תנו להם באופן גנרי את מה שצריך במכונאות, במיזוג וכו', ואנחנו נדע אחר כך להכשיר אותם ספציפית למותג או לדברים הספציפיים. אבל יש פה בעיית מיתוג מאוד מאוד קשה, צריך לפצח את הדבר הזה.

קובי אביטל, סמנכ"ל מחקר ופיתוח מתודולוגי, אני מתעסק בפיתוח חדשנות, בעיקר בנושא של הכשרות מקצועיות בטכנולוגיות מתקדמות בענף הרכב. המקורות שלי שמהם אני שואב את המידע זה דבר אחד שטרם נאמר פה בשולחן וצריך לתת לו את הכבוד והוא התעשייה הישראלית. קמה בישראל תעשיית הייטק ברכב. הייטק. את הלואוטק אנחנו מכירים, זו מסורת שצמחה פה והקימה גם את המדינה ביחד, אבל קמה פה תעשיית הייטק שמונה כרגע שבע מאות חברות ישראליות שעושות חיל בעולם בצורה אדירה, ציונות, לאומיות, עסקים, השקעות. גם בתקופה הקשה הזו עדיין יש משקיעים בעולם שמשקיעים בה. זה אחד, מקורות הידע.

שניים, זה כמובן באירופה, המון עבודה מול גורמים רגולטורים ממשלתיים תעשייתיים בגרמניה ובאירופה, וכמובן גם בארץ עם המכון לחקר התחבורה הלאומית שבראשות המל"ג, הטכניון ועוד. אלה בעצם מקורות המידע שאיתם אני חוקר, לומד ומביא את התוצרים לתוך העולם שלנו. בראש ובראשונה זה מענה לתעשייה. יש פה מוסכים ויש פה מכוניות חדשות שנוסעות על הכביש – ונאמר פה ADAS, רמה שלוש, המכוניות האלה מגיעות למוסכים, הם לא יודעים מה לעשות איתן. לכן אנחנו מייצרים את הדברים כפתרון מידי לדבר, לפעמים עם הרגולטור, משרד התחבורה, לפעמים לבד.

רציתי לתרום את חלקי לטובת הדיון הזה ולומר שיש המון המון אנומליות. אנחנו לא באמת בעולם יודעים איך יראה בעל המקצוע העתידי, אם אפשר יהיה לתקן את האוטו כמו פלאפון, בעדכון תוכנה, ב-OTA – כי עושים את זה כבר היום והוא לא צריך להגיע למוסך ואפשר לעשות את זה כשהוא חונה בחנייה בבית – לגבי הרכב החשמלי, האם אני אוכל לשפץ לו את הסוללה, ועוד כל מיני דברים שאין להם בדיוק תשובות.

איזה טיפול עושה רכב חשמלי?

יש דברים אלמנטריים אבל יש דברים שאנחנו עוד לא יודעים להגדיר אותם. האוטו לא מניע לו, האם צריך להחליף את כל הבטרייה? הוא ילך למוסך? יש שאלות שהן לא פתורות ויש שאלות שגם תעשיית הרכב מתמודדת איתן יום-יום כי היא עסוקה בתחרות, ולכן הנושא של התחזוקה וההכשרה נדחק לאיזושהי זווית כזאת או אחרת. לכן, לטובת העניין הזה, לטובת היוזמה המבורכת של להקים את הוועדה הזו, צריך לדון בנושא הזה של הבסיס. יש פה תעשיה ויש פה מכוניות שעדיין נוסעות על הכביש ויש סגמנטציה כזאת במקצוע שחלק מהתלמידים יצטרכו לתת את המענה בגלל היכולת וגם בגלל הצורך, ומצד שני צריך לחשוב באמת על הקדמה ועל הרמה הגבוהה ביותר של הדברים האלה ואיך לפתח הון אנושי מקצועי.

זה לא נגמר בסילבוס ותוכנית לימודים. יש פה הון אנושי שנקרא מורים. איגוד המוסכים לא פעם ולא פעמיים נרתם למשימה ומכשיר את המורים כל הזמן חזור ושנה. המדהים הוא זה הצימאון והצורך שלהם ללמידה, מדהים עד כמה שהם צמאים לזה כי הם מרגישים לפעמים שהם לא רלוונטיים. אתה יושב מול התלמיד בכיתה, אתה מלמד אותו על המכונאות והוא פותח גוגל וצ'אט GPT, שואל את המורה שאלות, המורה לא יודע אפילו לענות לו את התשובות האלה. זה לא פייר, מה שנקרא, ואנחנו לא רוצים חלילה לפגוע במעמדו של המורה אלא להפך, להרים את קרנו.

אז, אחד, זה באמת לטפל בהון אנושי, במורים, ולהכשיר אותם ולעשות להם את ההסבה, כי כנראה הרכב הולך להיות משהו אחר לגמרי כי הוא משולב עם תשתיות עם הסביבה, הוא מדבר עם הסביבה והסביבה אתו. שניים, זה הנושא של המעבדות וההצטיידות, משהו בהלימה מתאימה לדבר הזה. והחלק השלישי במשולש הוא באמת תוכניות הלימוד ואיך ללמד, מה המתודיקה, ספרים, E-learning, מצגות, צ'אט GPT, למה לא לעבוד גם עם OpenAI, אפשר לקחת אותו למקום היזמי ולעשות אתו יופי של דברים, שילוב תעשיה, שילוב ביטחון. אני חושב שצריך את כל הדברים האלה לשים על השולחן ורק אז אולי, אולי לייצר את הפתרונות, כי להגיד שיש את הפתרונות היום לדעת מה לעשות מחר קשה לי לומר.

תודה. בבקשה.

סגן אלוף ד"ר שלום נח. קודם כל, אני מברך על ההחלטה להקים את הבורד ההוליסטי לקידום המגמה ובכלל. אני חושב שקיים באמת צורך קרדינלי להתבונן על הצרכים המתפתחים ועל הפערים הקיימים מתוך כוונה באמת לתת מענה לכלל הגופים ויש פה סביב השולחן את מרביתם. זה כולל גם כן את התעשייה, איגוד המוסכים, צה"ל וכיוצא בזאת. צה"ל כצבא העם מהווה בית חם עבור כלל הרבדים בחברה הישראלית ואני חושב שהיכולת של כל אחד להיכנס ממקום של מנוף אישי ומקצועי, בקצה מביאה מחר בבוקר את אותם אנשים, אותם בוגרים, גם לתעשייה. אנחנו כמובן נשמח להרחבת שיתוף הפעולה.

אני רוצה לתת פה איזשהו זרקור לשיתוף פעולה שקיימנו במשותף עם איגוד המוסכים. לקחנו אנשי מקצוע, שלחנו אותם לקורס רב אומן בגרמניה, הם חזרו אלינו מקצועיים יותר, הם חזרו אלינו עם יכולות גבוהות יותר, גם בהיבט איתור התקלות, גם בהיבט תקשורת נתונים והם היוו מעין מורים שהכשירו את דור העתיד אצלנו בארגון. אני חושב שזו דוגמה אחת לשיתופי פעולה מדהימים שאפשר לעשות פה עם כלל הגופים, כמובן בהובלת הוועדה ובכלל. תודה.

תודה. בבקשה.

אי אפשר להאשים פה, להגיד "לא מביאים לי מספיק עובדים" או כאלה. בתור מורה ומחנך התפקיד שלי להביא את התלמיד לרמה טובה של בגרות, לכוון אותו כמובן, להגיד לו: "הנה, יש לך את הפלטפורמה הזו, ממנה תתקדם הלאה". אני את שלי עשיתי בעצם. התפקיד של איגוד המוסכים זה לאתגר אותם, לתגמל אותם מספיק ואולי גם להביא אותם אצלם לכל מיני השתלמויות בשביל להביא אותם לרמה שהם שואפים להגיע. כל צד יעשה את העבודה שלו, את מה שצריך לעשות בשביל לקדם את כל העניין הזה.

לקח לי אולי ארבע שנים עד ששכנעתי את ההורים של התלמידות והתלמידים שלי שהרכב זה כבר לא רכב, זה פלאפון ששמו לו ארבע גלגלים וזה כבר נוסע, וצריך בן אדם שיהיה מוכשר מספיק שיוכל גם להתעסק עם הדבר הזה ולתקן את הדבר הזה, שזה לא כבר רכב סטנדרטי רגיל של מנוע, גיר וכאלה. אני חושב זה תהליך. אנחנו כבר התחלנו את התהליך, אבל צריך גם שכולם יתמכו ויתנו יד בשביל שהדבר הזה יצליח עוד יותר.

אני אבקש שמשרד התחבורה גם יהיה בפורום הזה, אני חושב שזה הכרחי.

נשמח שבפורום שבסופו של דבר מדבר על התלמידים גם התלמידים יוכלו לקבל ייצוג ולהביע את דעתם. ודבר נוסף, כשמדברים על החלוקה הזו העלו את העניין של מגזרים, שזה חלקית מכסה את המדד הסוציואקונומי אבל לא לגמרי וזה לא מכסה את ההתפלגות המגדרית בכלל, שחשוב באמת לדאוג לכך. אמרתם שכרגע אין וזה מצער, מה עושים כדי שהן תהיינה בתוכנית הזו שלכם? מה עושים כדי שיהיו גם נשים, כדי שיהיה ייצוג מגוון? מה עושים כמשרד החינוך כדי לוודא שיהיה ייצוג מגוון בכל המגמות הטכנולוגיות והמדעיות?

תודה. לפני שאני אעבור לסיכום אני רוצה להגיד כמה דברים. שוק העבודה משתנה. אין ספק שהמצב היום מאוד שונה ממה שהיה לפני עשור. תקופת הקורונה גם שינתה את שיטות העבודה. הרכב זו סוגיה אחת, אבל היום כולנו צריכים ללמוד על מקצועות העתיד בכלל, האם מה שטוב היום יהיה נכון בעוד עשר שנים. אנחנו רואים שהדברים משתנים מהר.

אני מביא את זה מהתחום שלי. לפני עשרים-שלושים שנה, כשדיברו על גנטיקה, על מחלה גנטית ועל גן, זה היה משהו קשה ונתפס כבלתי אפשרי, אף אחד לא דמיין עצמו שיכולים להגיע לזה. הגנטיקה התקדמה תוך עשרים שנה. היום אנחנו רואים שבעצם כל אדם יכול לעשות היום ריצוף לגנום שלו. פעם, בשביל לעשות ריצוף לגנום האנושי זה עלה מיליארדים, היום זה עולה אולי 500 דולר, אולי 100 דולר בסין. זאת אומרת, הדברים משתנים מהר, גם התוכנה משתנה מהר.

אבל, אני חייב להגיד כאן, אנחנו עדיין נשאר כחברה, צריכים את הלואוטק. היום – בטח כולכם פוגשים את זה – אם תלכו לכל מקצועות הבנייה יש מחסור, אפילו בחברה הערבית, קשה למצוא רצף, קשה למצוא איש מקצוע שיבוא לבנות לך את הבית. אלה מקצועות נדרשים. בסופו של דבר אי אפשר שכל החברה תהיה בהייטק. מי יעשה את העבודה הבסיסית? בסופו של דבר בחברה הכל מתחלק, אחד משלים את השני בשביל לבנות את החברה ולקדם אותה.

נעבור לדברי הסיכום. הוועדה מברכת על קידום מגמת התחבורה המתקדמת המהווה כלי למוביליות חברתית באמצעות המגמות הטכנולוגיות. מגמה זו מקדמת את האפשרויות שההשכלה הטכנולוגית בחברה הערבית מייצרת לשוק התעסוקה. יש חשיבות רבה להמשך תקצוב ייעודי גם באמצעות תוכניות החומש לחברה הערבית ולכלל החברה.

החיבור בין התעשייה לתחום הסביבה, לתחבורה ציבורית ולהתפתחויות בו חשוב ביותר. הוועדה מעודדת את החיבור הזה ומצפה להיות כתובת לקידום החיבור הזה. הוועדה מציעה לקיים שולחן עגול בין כל הגורמים, משרד החינוך, רשתות חינוך מקצועי וטכנולוגי, משרד העבודה, משרד התחבורה, צה"ל, המכללות הטכנולוגיות, נציגי התלמידים, איגוד המוסכים ונציגי היבואנים, על מנת למקסם את התועלות של המגמה והשתלבות בשוק העבודה והתעשייה. הוועדה תמשיך ותעקוב אחרי ההתפתחות בקידום הנושא. תודה לכולכם, תודה שבאתם, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.