פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
18/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 59
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ח' באדר ב' התשפ"ד (18 במרץ 2024), שעה 11:05

דיווח משרד העבודה על פיטורי עובדות בהריון ובטיפולי פוריות לשנים 2022-2023

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
קטי קטרין שטרית – מ"מ היו"ר

מאיר דויד - מנהל מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

שרית יהודאי - מנהלת תחום חוק עבודת נשים, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

יאן לה גנק - מנהל אגף הסדרה, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

מולוגטה מהרי - מנהל תחום ייצוג הולם ותכנון אסטרטגי, נציבות שירות המדינה

פנטה גורן היילו - עו"ד, מנהלת הקו הפתוח, שדולת הנשים בישראל

גלי עציון - עו"ד, מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה, נעמת

רעות פוקר קפואנו - עו"ד, מרכזת הקו הפתוח זכויות נשים בעבודה, נעמת

שני בר טוביה - עו"ד, מקדמת מדיניות, פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל

אתי תם - דודה של איתן מור החטוף בעזה

אלה בן עמי - בת של אוהד בן עמי החטוף בעזה ושל רז ששוחררה מהשבי

נופר בוכשטב - אחות של יגב בוכשטב החטוף בעזה

מוריה ענבר - בת דודה של צחי עידן החטוף בעזה

מיכל קינן - בת דודה של שגיא דקל חן החטוף בעזה

פרופ' חגי לוין - מלווה את מטה משפחות החטופים

ורד אנסבכר - אחות של רס"ן יהודה כהן ז"ל

אנה סלוצקי - אחות של החייל ישראל סוקול ז"ל

תמר בן דרור - עו"ד, מנהלת הקו החם, איתך-מעכי

ענת מימון

דלית אזולאי

זיו אפללו - חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



דיווח משרד העבודה על פיטורי עובדות בהריון ובטיפולי פוריות לשנים 2022-2023

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לחברי הכנסת, בוקר טוב למשפחות. לפני שאני פותחת בנושא הדיון, אנחנו נפתח בסרטון שקיבלתי מהתנועה הקיבוצית ובשם המשפחות, כדי לציין שהיקירים לנו ביותר, נמצאים 164 ימים, בשבי האכזרי של החמאס, נשים, ילדים, מבוגרים, צעירים, גברים והם בראש, צריכים להיות תמיד בראש סדר העדיפויות שלנו. אנחנו נקרין את הסרטון ואני אאפשר לכמה נציגים לדבר.

[הצגת סרטון]

כולם צריכים להיות בבית. תודה. לפני שאני עוברת למשפחות ואני ארצה לתת לכמה נציגים, אני רוצה לפתוח איתך, פרופסור חגי לוין, שמלווה את המשפחות במסירות במטה המשפחות. בבקשה.

אני חייב להגיד שכשאני רואה את הסרטון הזה, אני דומע. אני חושב שאנחנו מדברים על הסבל הנוראי, על הגהנום של החטופות והחטופים ושל המשפחות שלהם ובאמת הסרטון הזה, ממחיש לנו, גם את התרוממות הרוח ואת תחושת הניצחון שכולנו, כולנו, כל עם ישראל ירגיש, כאשר נחזיר את כולם הביתה בשלום ואני חייב להגיד שלצערי, אני חושש מאוד וכל יום שעובר, רק מגדיל את החשש הזה, שהחטופות והחטופים שיחזרו, יהיו במצב יותר גרוע, מאלה שחזרו, לפני למעלה ממאה יום, שגם הם סובלים מפגיעות מאוד מאוד קשות, לא כולם, ניכרות לעין, בגוף ובנפש והפגיעה היא גם במשפחות שלהם.

בהקשר לוועדה של היום, בהקשר לנושא של היריון ופוריות, אני מעדכן אותך פה, יושב ראש הוועדה, אנחנו כרגע, כותבים דוח שאני חייב להגיד, גם לרופאות שכותבות את הדוח, זה מאוד מאוד קשה להן, להפריד את המקצועי מהאישי, מהמחשבות. אנחנו מנסים להבין, כי קיבלנו עדויות מהחטופות ששבו, על כך שיש חטופות שהפסיק להן המחזור והעובדה שהמחזור שלהן הפסיק, יש לו אבחנה מדעית, אז זה לא רק היריון, כפי שכולנו חוששים וחושבים, שכל יום שעובר, הופך את המצב למורכב יותר ורק לדמיין, מה עובר על הנשים הגיבורות שלנו, שנמצאות חטופות בעזה, אלא גם יכול להיות קשור לטראומה, יכול להיות קשור להפסקת מחזור משנית, כתוצאה מהסטרס שבו הן נמצאות, כתוצאה מהרעבה הקיצונית ואני חייב להגיד, בהסכם המתגבש, מדברים על מקרים הומניטריים, כל החטופות והחטופים הם מקרים הומניטריים, כולם, אם חסרים תזונתיים, עם הרעבה, תחת טרור נפשי, גופני, לצערנו, גם מיני, לפחות בחלק מהמקרים, סובלים מירידה במשקל. ראינו בסרטונים, אחרי כחמישים יום, חזרו עם ירידה דרמטית של כ-15 אחוז - - -

ושמענו גם את העדויות של האמיצות והאמיצים שהצליחו ככה, לספר, בגלל שהם חושבים על מי שנמצא שם.

נכון, נכון, אז אחרי 164 יום, מה המצב התזונתי שלהם, מה המצב הנפשי שלהם, מה ההשפעה שתהיה לזה, בעתיד, כשהן יחזרו, על הפוריות שלהן, איך זה משליך על התא המשפחתי, אנחנו יודעים שיש משפחות שנולדו לחטופים, לאבות, ילדים בזמן שהם בשבי. אז אני באמת חושב שאנחנו בשבוע כל כך גורלי, חשוב גם מכאן, מהוועדה הזאת, ברשותך, להמשיך את המאמץ הזה, שאני בטוח שהרוב המוחלט של הציבור בישראל שותף לו, לעשות את הכול, פשוט את הכול, בדחיפות. אין יותר פיקוח נפש מזה, אי אפשר לחכות לשום דבר, כל פעם שיש הזדמנות, צריך לממש אותה, כדי להביא כמה שיותר מהר את החטופים ואת החטופות הביתה, להתחיל את התהליך השיקום. תודה לך.

תודה. אתי תם, דודה של איתן מור החטוף בעזה.

שלום, בוקר טוב. זה איתן. איתן נחטף מהמסיבה ברעים, איתן נחטף בשעה יחסית מאוחרת ממה שידוע לנו, בסביבות השעה 14:30. עד אז, הוא וחברו אליקים ליבמן פינו פצועים והחביאו גופות שהם מצאו, כדי שהמחבלים לא יחללו אותם ולא יחטפו אותם. וכנראה בסביבות השעה 14:30 – זו הפעם האחרונה שראו אותם – כנראה אז הם נחטפו.

אנחנו קצת ברגשות מעורבים לגבי כל מיני עסקאות שמתרקמות. מלכתחילה אנחנו לא מאמינים בעסקאות עם החמאס, כי החמאס לא מכבד הסכמים, החמאס הוא ארגון טרור וצריך לענות לו בטרור. אבל מכיוון שאנחנו מבינים שזאת אחת הדרכים להחזיר את החטופים הביתה, אז אנחנו – וכשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת לפורום תקווה; ואני מתכוונת אלינו, באופן אישי, משפחות החטופים – אנחנו לא יכולים להעלות על הדעת עסקה שלא תכלול את כל החטופים.

ההבחנה הזאת בין החטופים הייתה נכונה בעסקאות הראשונות, שהיה ברור שחייבים להחזיר את הנשים וחייבים להחזיר את הילדים, זה היה ברור לכולם ואנחנו אמרנו כמשפחה, זה מאד מאוד קשה, לדעת שעוד יום ועוד יום וזה ברור לך מלכתחילה שאיתן לא ברשימות, בחור עוד חודשיים בן 24, בחור חסון, שרירי, בכושר, אוהב את החיים, חי את החיים, זה היה לנו ברור שהוא לא ישוחרר בעסקאות האלה ועדיין שמחנו מאוד על כל אחד שחזר גם, כמו שראינו בסרט. אבל עכשיו, אחרי 164 ימים, איך אפשר לעשות הבחנה? אני מבינה שיש נשים, יש מבוגרים, יש צעירים יותר, אבל חולים, יכול להיות שיש כאלה שנכנסו לעזה חולים, אבל אנחנו יודעים, מה המצב שלהם עכשיו? של כל החטופים? עברו 164 ימים, מי יכול לשרוד בתנאים כאלה? צריך להחזיר את כולם הביתה, ללא הבחנה, כי זה ברור לנו, שאם לא יחזרו עכשיו כולם, אנחנו חורצים את הגורל של מי שנשאר.

אני רוצה להגיד לסיום: בדיוק בעוד שבוע פה בירושלים יקראו את מגילת אסתר. במגילת אסתר בעצם אין שם חידוש, רצו להרוג אותנו, כמו תמיד, ובסוף נושענו, אני מקווה שגם עכשיו תהיה לנו ישועה גדולה, אבל אנחנו כמשפחה, מה שמחזיק אותנו, זו האמונה והציפייה לאיתן שיחזור, בדרך כזו, או בדרך אחרת, אנחנו לא יודעים באיזה דרך, אנחנו מאמינים ומתפללים שהוא יחזור, אבל זה ברור לנו, שכמו שמרדכי אומר לאסתר, 'רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר', אם לא בעסקאות, אז בניצחון צבאי מוחץ, בלחץ על החמאס, שאנחנו נהיה עם ידינו על העליונה ולא הם, אחרי מה שהם עשו לנו בשמחת תורה. תודה.

תודה אתי. אלה בן עמי, הבת של אוהד בן עמי.

אני אלה בן עמי, מקיבוץ בארי. אבא שלי, אוהד בן עמי, בשבי. אמא שלי חזרה לאחר 54 יום. קודם כול, חשוב לי לפתוח את הדברים בלומר לך תודה, על המקום שאת נותנת לנו כל יום שני, ובאמת על הרצון להעלות את המודעות לנושא.

יש לי פה שתי תמונות של אבא שלי, תמונה אחת מה-6.10, התמונה השנייה מה-7.10, זה הפרש של פחות מ-24 שעות, בין שתי התמונות האלה שצולמו ופה ניתן לראות את אבא שלי האמיתי, עם החיוך על הפנים ומיהו ופה באמת, רואים את הכאב שלו ואת הסבל, בזמן שחוטפים אותו, בלי שהוא יכול לעשות משהו.

אני רוצה דווקא פה, במקום הזה, להתייחס לכוח הנשי שיש לנו. אנחנו משפחה של ארבע בנות ואבא, ובדיוק עכשיו חזרנו ממשלחת בצרפת, של קרן הייסוד, לגיוס כספים ואמא שלי הגיבורה שהייתה 54 יום בשבי, ישבה כל ערב מחדש ושיתפה בחוויות שלה, ואנחנו ישבנו לידה והחזקנו לה את היד. וכל פעם מישהי אחרת נתנה ככה את העדות שלה מה-7 לאוקטובר. ובאמת, הכוח הנשי שיש לנו, והעוצמה הזאת שביחד אנחנו נלחמות להחזיר את אבא, את הגבר של המשפחה, אני רואה לנכון להגיד את זה פה.

ביחד עם זאת, אמא שלי במצב נפשי מאוד לא טוב, במצב בריאותי מאוד לא טוב, מי שמלווה אותה בדבר הזה, זה אבא שלי. ומדברים על זכויות האישה, אז זכות שלה זה שיהיה לה את אבא שלי, שילווה אותה, כי אני בתור ילדה בת 23, לא רופאה, לא פסיכיאטרית, מאוד מאוד קשה לי ללוות אותה ולהכיל גם את הכאב של כל המשפחה.

אני גם רוצה להגיד, בהזדמנות הזאת, בהקשר של הדיון: אני לא רואה את עצמי מביאה ילדים לעולם, שבו אבא שלי מופקר ונשאר בשבי חמאס את כל הימים האלה. ואני רוצה להביא ילדים לעולם, אני חושבת שזה חשוב, ואני גם רוצה להביא אותם בקיבוץ שלי, קיבוץ בארי. ואני חושבת שבשביל זה אני צריכה את ההוכחה הזאת – שאם הילד שלי צריך את ההגנה הזאת שהוא יקבל אותה. ועד שאבא שלי לא יחזור אני לא אאמין לזה.

אז בקשר לעסקה המתקרבת, אני מצפה שיאשרו אותה בכל מחיר, כי אני צריכה את אבא שלי בבית, ואמא שלי צריכה את אבא שלי בבית. ותודה שוב פעם.

תודה אלה. נופר, אחות של יגב.

שלום, אני נופר, אחות של יגב, אחי הגדול. יגב נחטף יחד עם אשתו רימון מקיבוץ נירים. ראינו אותה גם קודם בסרטון, סרטון שראיתי אותו באמת כבר עשרות פעמים, וכל פעם אני מסתכלת, וכל פעם הדמעות יושבות בקצה העין.

דיברתי שבוע שעבר עם רימון, אנחנו בתקופה כזאת ששניהם כבר חגגו ימי הולדת. רימון חגגה כמה ימים אחרי שהיא חזרה; יגב ציין יום הולדת בשבי – פחות חגג. הם ציינו את יום הנישואין שלהם לפני שבוע. כלומר, הרבה נקודות מאוד משמעותיות, שאנחנו מציינים בלעדיו.

אני מדברת הרבה עם רימון. היא יצאה משם, יכול להיות שחלקכם זוכרים, עם פיג'מה סגולה, בראש מורם, קצת התווכחה עם המחבלים, זה עשה גאווה גדולה גם לנו כמשפחה.

אישה מאוד חזקה, נכון.

מאוד. אבל רימון, כמו רז וכמו הרבה חטופות אחרות וילדים אחרים – יצאו מהשבי והשאירו מישהו מאחור. ורימון, כשאנחנו מדברות – אנחנו מדברות ופתאום המבט מתנתק והמחשבות נודדות למקום אחר, ומיד רואים שהיא לא פה. היא איתנו פיזית, היא נמצאת כאן; אבל המחשבות נמצאות עם יגב, והמחשבות נמצאות עדיין במנהרות מתחת לאדמה. והרעב שהיה שם פיזי – עכשיו הוא עדיין נמצא, קשה לה לאכול וקשה לה לתפקד ולהתאושש, כי היא כאן, אבל היא גם עדיין שם, החצי השני שלה נשאר מאחור. אני חושבת שהם לא יכולים להשתקם, אנחנו כמשפחות לא יכולות להשתקם, כל עוד הם עדיין שם.

אנחנו שומעים שיש עסקה שמתקרבת עכשיו. אנחנו יודעים שיש משהו באוויר, ואולי זה רק מתווה, ואולי מסגרת, ואולי ממש עסקה. וכן, זה מדובר כרגע על ארבעים, ואני לא יודעת אם אח שלי בפנים. כולם שם פצועים בשלב הזה, כולם מקרה הומניטרי, ברור שהילדים והנשים, אבל זה באמת כולם, וזו התחלה ואנחנו חייבים להתחיל, ואנחנו לא יכולים להגיד לא לחזרה של חטופים שעדיין נמצאים שם.

יש שם עכשיו 134 אנשים, אנחנו חייבים להחזיר את כולם: את מי שחי לשיקום, ואת מי שנרצח לקבורה פה בארץ ישראל, כדי לסגור את המעגל הזה למשפחות. ואנחנו חייבים את זה לשיקום שלנו כמדינה, להחזיר את החטופים, זה לתת גם תקווה פה לנו, כאנשים, להמשיך לחיות.

אני תושבת העוטף, מקיבוץ נירים. אני לא יודעת איך יהיה בקיבוץ, כשאח שלי לא חזר, אנחנו לא יכולים. ויש פה עוד עשרות אנשים, הרבה פה מקיבוץ ניר עוז, רבע מהקיבוץ שלהם נחטפו, חלקם נרצחו, הרבה חזרו למזלנו, אבל אנחנו כתושבים צריכים את כולם בבית, כדי לחזור ולחיות שם, באמת עם תקווה.

תודה נופר. גברת ורד אנסבכר, אחות של יהודה כהן זיכרונו לברכה.

שמי ורד אנסבכר, אני אחות של רב סרן יהודה כהן, מ"פ בסיירת גבעתי. יהודה היה בקבע, מעל שש שנים הוא היה בצבא, וככה גם ב-7 באוקטובר יהודה קפץ ישירות, יחד עם חייליו, נכנסו לקיבוץ נחל עוז, פעלו שם בגבורה לטהר את הקיבוץ ממחבלים, והצילו רבים. לאחר מכן הם התכוננו לכניסה הקרקעית.

יהודה, מעבר לחיוך הרחב שאתם רואים פה, היה מאוד מאוד איש של חיים ואיש של אהבה גדולה, גם לשחמט, הוא היה אסטרטג. ובאמת, גם בהכנה לכניסה לעזה, ככה כל הזמן הם חשבו, פעלו בחוכמה, הצבא שלנו, אחרי סטירת הלחי שקיבלנו כולנו ב-7 באוקטובר, חשבו איך הם נכנסים ואיך הם עושים את זה בצורה חכמה, ואיך אנחנו מחזירים את הכבוד הלאומי שלנו שכל כך קיבל מכה כואבת. ובאמת נכנסו, ואחרי הרבה-הרבה תרגולות, ולצערי יהודה לא הספיק הרבה: שבוע אחרי הכניסה הקרקעית יהודה נהרג, יחד עם שניים מחייליו, בקרב קשה.

גם במוות שלו, החיילים שלו הצילו את כל פלוגת סיירת גבעתי. כך היה: כוח של המון-המון מחבלים שתכננו לפגוע בהם – וברוך השם הם לא הצליחו במלאכה; אבל לצערנו הרב, יהודה נהרג.

אנחנו באנו לפה מטעם פורום הגבורה, פורום של משפחות שכולות שבאמת רוצה לתת פה גב ולחזק את הצבא ואת הממשלה להמשיך את הלחימה. אין לנו זמן לבזבז, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתמהמה, אנחנו יודעים שהכניסה לרפיח מתמהמהת ואנחנו חייבים להמשיך, כמו שאומרים פה, החטופים אין להם זמן, גם לנו אין זמן, הצבא שלנו חזק, הצבא שלנו רוצה להמשיך ולנצח ואנחנו חייבים לתת לו את הכוח, בשביל לצאת לסיים את המערכה הזאת, שאנחנו נוכל להגיד לעצמנו, מיגרנו את הרוע הזה, אנחנו החזרנו להם, על כל העוולות שהם עשו לנו, על כל הדברים הקשים שבאמת, אתה רק שומע אותם ואתה לא יכול להאמין.

תודה ורד.

אני רק אסיים ואני אגיד שליבנו עם משפחות החטופים פה. ובקריאה משותפת, אנחנו קוראים להמשיך ולהתאחד ביחד, בשביל החזרת החטופים. ואנחנו קוראים להסתכל על כל הדברים מתוך תפיסת עולם רחבה, ולהסתכל למרחוק ולהבין, להסתכל על כל התוצאות והמחירים שעלולים להיות, ולקבל החלטות קשות וכואבות, אבל הכול מתוך תפיסת עולם רחבה שרואה למרחוק ומבינה במחירים. ובעזרת השם, אנחנו מקווים שבאמת בקרוב אנחנו נוכל לחגוג גם את פורים ביחד, שיהיו לנו ניסים, כמו שהיה אז.

תודה. מוריה ענבר, בת הדודה של צחי עידן.

כן, שחטוף בעזה כרגע. אז אני רוצה לספר לכם על גיבורה שקוראים לה מעיין, היא הבת של צחי שחטוף כרגע בעזה, וזה מכתב שאולי היא הייתה כותבת אם היא לא הייתה נרצחת באותו יום – אבל היא לא איתנו. ועדיין אפשר לחשוב רגע על המילים שלה:

"אבא, לא הספקתי להגיד לך תודה על יום ההולדת המהמם שחגגתם לי, לכבוד גיל 18. עברו רק כמה ימים. הבלונים עדיין ריחפו בסלון, וכבר הכול נגמר. לא הספקתי לקום בכיף באותו בוקר, לעשות לך כוס קפה ולצחוק איתך. קמנו ישר לתוך הבלגן, ישר לצבע אדום שלא הפסיק. אבא, ראיתי איך אתה ואמא הסתכלתם אחד על השני באותו הבוקר, את הבהלה בעיניים שלכם, והבנתי גם אני שכולנו בצרה נוראית. אני גאה בזה שקפצתי על הדלת, לעזור לך במאבק, להחזיק את הידית של הממ"ד כמה שרק יכולנו. אני ואתה גיבורים ביחד. לא הייתה לנו דרך לדעת שהם יירו על הדלת ושאני אפגע.

"אבא, אני לא עצובה ולא מתחרטת. עשיתי את מה שעשיתי, כדי שכולכם תישארו בחיים, ושאתה, גם אתה, תישאר בחיים ותחזור הביתה, גם אם זה אחרי 164 ימים. אבא, אני יודעת שאתה מבין עמוק בפנים, שיש לך בשביל מה להיות חזק. אמנם יצאת מהבית עם הדם שלי על הידיים שלך, יצאת הלום וכואב, יחף ובפיג'מה; אבל אבא, אחרי כמה ימים בשבי, בטח כבר הבנת שיש לך בשביל מה לחזור, בטח הבנת שמחכים לך, בטח הבנת שהמשפחה שלך ואיתה גם כל עם ישראל, הופכים עולמות, כדי לקרב את היום שבו הם יחזיקו אותך ויחבקו אותך, בטח הבנת שממשלת ישראל, על כל החברים, עורכים אין סוף ישיבות וועדות שדנות בך ובשאר החטופים, בתחושה עמוקה של שותפות גורל, במטרה ליזום עסקה שתחזיר אותך בריא ושלם. אתה בטח יודע שהצבא ואיתו כל כוחות הביטחון, עושים לילות כימים, כדי לקדם את התנאים להחזרתך.

"אבא, אני פה למעלה, משגיחה עליך, שולחת אליך את כל הכוחות שצריך, אני מרגישה בלב שלי, שגם אתה עושה הכול, כדי להחזיק מעמד ולחזור אל אמא, אל שרון, שחר ויעל, אל סבתא ואל האחים והאחיות שלך, כל כך הרבה אנשים מחכים לך למטה. אבא, יום אחד עוד ניפגש, אבל עכשיו זה לא הזמן, עכשיו הזמן שלך ללכת הביתה, מחכים לך שם נורא, תחזור כבר הביתה אבא עכשיו. מעיין." תודה.

תודה מוריה. אני מקווה שיש מעטפת לאחים הקטנים. יש ליווי? אם חסר משהו, את תמיד מוזמנת לבוא ולהציף, נשתדל לעזור בהכול.

תודה.

אנה סלוצקי, אחות של ישראל סוקול, זכרו לברכה.

כמו שאמרת, אני אחות של ישראל סוקול, אנחנו כולנו חלק מאותו דבר, כן, כולנו אותה רקמה וכולנו רוצים בסוף את אותן מטרות, כולנו רוצים את הניצחון בסוף, כל אחד איך שהוא מגדיר אותו, אבל ברור לכולם, שכרגע זה עוד רחוק מתמונת ניצחון.

אז ישראל אח שלי, הוא יצא בשמיני עצרת מהבית, ונהרג בעזה לפני חודש וחצי. כשהוא יצא למלחמה, היה לו ברור שהוא יוצא למלחמה קודם כול כדי להשיב את החטופים, להחזיר את כבוד ישראל בעצם. והיה לו ברור, שזה לא יכול להיות עוד סבב. הוא באמת האמין בזה, בכל ליבו. הוא כתב לחבר, חודש אחרי שהתחילה הלחימה, באמצע נובמבר:

"חבר שלי נהרג אתמול. חבר אחר חטף נ"ט והטען של הטנק שלו נהרג. אני לא חושש ממראות, המראות של העוטף בימים הראשונים, זה לא מראות של שדה קרב, אלא של זירת פוגרום. אני חושש ממוות, ברור שהחשש קיים, אבל אסור לחשוב על זה, כשיוצאים לקרב. אנחנו יוצאים לקרב, בשביל להילחם ולא בשביל למות, כמו שאמר הגנרל פטון: 'מלחמה זה לא למות למען המולדת שלך; זה לגרום לממזר בצד השני למות למען המולדת שלו'. זה כשכבר יוצאים לקרב, והשאלה היא אם אני רוצה להגיע לשם – התשובה היא כן, כי אני לא חושב שיש לעם ישראל אנשים אחרים שיעשו את זה במקומי. כדי שמעגל ההרג הזה ייגמר, כדי שההורים שלי, החברים שלי, האחייניות והאחיינים שלי, יחיו כאן בשלום ושלווה – אנחנו חייבים לצאת לקרב הזה. והאמת שיש עוד כמה קרבות שנהיה חייבים ליזום, אם לא יתפתחו מעצמם. ואני רוצה להיות מהאנשים שהופכים את העולם הזה, לטוב יותר בעבור השאר. לא, אני לא רוצה למות; כן, אני רוצה להילחם ולהרוג את כל החלאות בצד השני. מבטיח לך שהיד שלי לא תרעד."

היד של ישראל לא רעדה, כשהוא עמד בחיפוי של המבנה, שביקשו אותו כדי לייצר רצועת ביטחון ליישובי עוטף עזה. היד שלו גם לא רעדה כשאר.פי.ג'י של המחבל פגע בו, פגע בבית והוא עלה בסערה השמיימה, יחד עם עוד עשרים מחבריו.

אז למענו, למען כל האנשים, למען כל עם ישראל, למעל כל האנשים שיושבים עכשיו ומחכים שיבואו לחלץ אותם, אנחנו חייבים את זה, לעצמנו ולהם, להתקדם לרפיח ולנצח. תודה.

תודה אנה. מיכל קינן, בת דודה של שגיא דקל חן.

אני מיכל קינן, בת דודה של שגיא דקל חן שכבר 164 ימים לא חוזר הביתה בגלל עסקה מופקרת. רק השימוש במילה הזאת – מופקרת – עושה לי חלחלה בכל הגוף. היחידים שמופקרים פה זה הם. אני לא הבנתי: חשבתם שתנסו לעשות עסקה עם השטן והשטן יבוא לקראתכם, תקבלו עסקה שווה והוגנת? כנראה שלא הבנתם עד הסוף מול מי אתם עומדים. אבל אם אתם רוצים לדעת, אז חצי מהמשפחה שלי, פגשה את השטנים האלה, באופן אישי מאוד ומקרוב, והם ישמחו לספר לכם.

אמרתי חצי מהמשפחה שלי, התכוונתי חצי מהעם שלי. העם שלי, זה שאתם קוראים לו 'עם הנצח', 'העם הנבחר', רק שמעולם לא חשבתי שעם הנצח נוטש את האחים שלו. אבל עד כה נראה שדווקא הצד של השטן מאוד נחוש להחזיר את האחים שלו, בכל מחיר. מי אלה המחבלים שהם מבקשים? זה חיות פרא, לא בני אדם; אבל בתמורתם, אנחנו נקבל את האחים שלנו בחזרה, בני אדם אחד אחד, עולם ומלואו כולם.

אני דווקא חושבת שחיות פרא תמורת בני אדם זו עסקה מאד שווה. וכן, אני יודעת שסינוואר שוחרר בעסקת שליט, ואתם מפחדים לשחרר את סינוואר הבא. אז שאני אבין, יש פה מישהו שחושב שגלעד שליט לא היה צריך לחזור הביתה? אל תענו לי בכלל. ברור שכן, ולצערי זה לקח יותר מידי זמן. אז אני חוזרת ואומרת, תתאפסו. מה אתם חושבים לעצמכם? אין עסקאות טובות עם השטן, השטן לא בא לקראת, הוא רוצה רק הרס וחורבן.

איזה מין מוטיבציה זה נותן לעם שלנו? איזה מין מוטיבציה זה נותן לחיילים שלנו? איך מישהו יכול לצאת לקרב, בידיעה שאם הוא נלקח בשבי העם שלו לא יעשה הכול כדי להחזיר אותו? אנחנו כל כך אוהבים את המדינה הזאת, אנחנו לגמרי מאמינים שאין לנו ארץ אחרת, אבל תעזרו לנו לא לשכוח את זה, תנו לנו משהו להיאחז בו, תראו לנו שקצת איכפת להם מאיתנו.

הממשלה הזו תומכת בעונש מוות למחבלים, לא? אז בבקשה, תשחררו אותם מהנופש בבית הכלא הישראלי, תשחררו אותם לעזה, שיספיקו להיפרד מהמשפחות שלהם, לפני שהצבא שלנו יעשה את העבודה שלו איתם. חאלס, אין עסקה טובה מזו, בואו נגיד תודה, ונתפלל שהם לא מחזירים לנו את כולם בגופות. ונחזיר אותם, לא השבוע, לא מחר; עכשיו.

תודה. ובמציאות המורכבת, הפוצעת, הקשה, והקולות שלכם שמהדהדים בלבבות של כולנו ולא רק בחדר הזה – אני עוברת לדיון. דיווח משרד העבודה על פיטורי עובדות בהיריון ובטיפולי פוריות לשנים 2022-2023. תחילה אני רוצה לאפשר ליועצת המשפטית של הוועדה, ענת מימון, לתת לנו סקירה חקיקתית, בבקשה.

טוב. אז בקצרה אני רק אציג את המסגרת החקיקתית לדיון הזה. למעשה, החוק הישראלי, קובע הגבלות על פיטורין של נשים בהיריון, נשים בטיפולי פוריות ובתקופת לידה והורות. עיקר ההגנות נמצאות ומעוגנות בחוק עבודת נשים, ויש גם את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שקובע איסור של אפליה על רקע של הורות, טיפולי פוריות ועוד כל מיני מצבים שקשורים בהורות.

חוק עבודת נשים זה החוק העיקרי, הוא קובע בסעיף 9 את ההגנות, והוא בעצם אוסר על פיטורין של עובדת שהיא בהיריון, גם אם היא עובדת קבועה וגם אם היא עובדת ארעית, כל עוד היא עבדה אצל המעסיק שישה חודשים לפחות. החוק כן קובע שאפשר יהיה לפטר באישור של הממונה, אבל הוא אומר שככול שזה בקשר להיריון, זה בניגוד לחוק והממונה לא יהיה יכול לאשר את הפיטורין האלה.

בהמשך סעיף 9ג' קובע הגנה מפני פיטורין במצבים נוספים, ובהם עובדת שנמצאת לאחר תקופת לידה והורות, עובדת שנמצאת עקב מצב רפואי, האריכה את תקופת הלידה והורות שלה, עובד שהילד נמצא באחזקתו הבלעדית וגם כן יש לו הגנה מפני פיטורין, במצב שהוא נמצא עם הילד. זה לגבי המצבים שקשורים ללידה ולתקופת לידה והורות.

סעיף 9ה' שגם אליו אנחנו מתייחסים פה בדיון, קובע הגנת פיטורין לעובדים ולעובדות שנמצאים בטיפולי פוריות. האיסור על פיטורין הוא גם עקב היעדרות בעקבות הטיפולים וגם עקב הטיפולים עצמם, אסור למעסיק שיודע שעובדת, או עובד שלו, עוברים טיפולי פוריות, לפטר את אותו עובד, או עובדת.

החוק כן קובע כל מיני הגבלות, על כמה זמן הטיפולים, לאיזה ילד הטיפולים, אבל לזה כרגע לא ניכנס, זה פרטים שמפורטים בחוק. תחולת היתרים שממונה נותן הוא מיום ההחלטה, אבל כן יש אפשרות כחריג לתת היתרים בדיעבד, ואני מאמינה שתתייחסו לזה, גם בסקירה שלכם.

החוק השני זה חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שהוא באמת כללי יותר. בסעיף 2, החוק אוסר על אפליה בין עובדים, מחמת רשימה ארוכה של מצבים, שחלק מהמצבים זה היריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית, עצם היותם של העובדים הורים וכמובן, כל מיני מצבים אחרים, כמו גיל, גזע, דת, אבל זה פחות רלוונטי.

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בעצם אוסר על הפיטורין, והוא כן מאפשר סעד אזרחי באמצעות הנציבות, ככול שבאמת היו פיטורין ויש בהם חשש לאפליה על רקע של הורות. האכיפה בהקשר של הפיטורין, אמורה להיעשות על ידי האגף לאכיפה במנהל האכיפה וההסדרה במשרד העבודה, והיום אנחנו נשמע באמת, גם לגבי האכיפה בהיבט הזה, יש אפשרות של אכיפה פלילית ויש את האכיפה המנהלית, שאפשר להטיל באמצעותה, עיצומים כספיים על מעסיקים שפועלים בניגוד לחוק.

במישור של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ההליך הוא אזרחי, שעובדת יכולה לפנות לנציבות ואז הם יכולים לסייע לה, בלהגיש תביעה אזרחית, במצבים בהם היא מופלית על רקע הורות. זו המסגרת. ואני חושבת שהעיקר זה באמת לשמוע את משרד העובדה היום, וגם את הנציבות.

כן. מאיר דויד, מנהל מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה, בבקשה, בוקר אור.

בוקר טוב גברתי היושבת-ראש, בוקר טוב לכולם. תודה רבה על הדיון החשוב הזה. האמת היא שדיון כזה מתקיים ביום שבו יש ישיבת ממשלה לזכר הנרצחים, ושיושבים פה לפני כן משפחות החטופים, וכשאנחנו שומעים את העדויות מה קורה להם – קשה מאוד לעשות את הניתוק ולחזור לשגרה, ובכלל קשה בכל יום לקום בבוקר, ולחשוב שאנחנו ממשיכים בשגרה ואחרים נמצאים בסיטואציות קשות. אז רק אני מתפלל לחזרת כל החטופים, והחלמת כל הפצועים, ונחמה לכל המשפחות שאיבדו את היקירים שלהם.

אני אציג לכם את הנתונים של שנת 2023, ואם תרצו גם ללכת ל-2022 – ככול שהזמן יספיק, גברתי, מה שתחליטו. שנת 2023, שוב פעם, שנת מלחמה, אז כמובן שהפעילות שלנו מושפעת מהמלחמה. עוד לא הספקנו להתאושש מהקורונה, בשנים 2020-2021, ששם היו לנו פיקים מאוד מטורפים של חל"תים ועובדים בתקופה מוגנת שיצאו לתקופות ארוכות משוק העבודה. שנת 2022 התחילה התאוששות, ושוב קיבלנו מכה בשנת 2023.

אז מהנתונים שתראו פה גם נתונים של בקשות לחופשות ללא תשלום, שבשנה רגילה הן לא אמורות להיות, כי בשנה רגילה אנחנו לא מאפשרים הוצאות לחל"ת בצורה יזומה, אלא אם כן אותה עובדת תבקש. ולכן הנתונים פה מושפעים מאד מהמלחמה.

אני חייב לציין שגם אנחנו באופן אישי הושפענו מהמלחמה, גם אצלנו יש עובד שמפקח, שעוסק בתחום עבודת נשים, שנמצא חצי שנה במילואים ברצף. אז גם אנחנו, גם שסבלנו מכוח אדם, השתדלנו לתת מענים באמצעות עובדים אחרים, ושרית תציג לכם את הנתונים, נענה על כל השאלות שאתם רוצים.

רק לציין, עורכת הדין ענת מימון, לגבי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה: נכון שיש לו סעד אזרחי, אבל גם יש לו סעד פלילי. זאת אומרת, יש גם מקרים שאנחנו פותחים בחקירות פליליות אצלנו, פתחנו כמה חקירות פליליות, לאו דווקא בהקשר של היריון, או זה דווקא בהקשר של הורות, של חוק ההגנה על עובדים, שאנשים פוטרו מחמת הורות, או בתקופה הזו של המלחמה. גברתי הייתה גם שותפה לקידום החקיקה, אז גם אנחנו עושים אכיפה פלילית, בהיבט הזה.

אני רק רוצה להגיד שבחוק עבודת נשים, במקרה של פיטורין, יש לנו שלב מקדים לאכיפה, כי יש לנו מטרה קודם כול למנוע את האכיפה, לעצור אותה. אם אנחנו נתחיל אכיפה רגילה שגרתית, נתחיל חקירה, ניתן קנס, אנחנו יכולים לפספס את הזכות של העובדת קודם כול לשוב לעבודה מיד, אנחנו עושים שלב מקדים, השלב המקדים, אנחנו פועלים מול המעסיקים, לעצור את הפיטורין באופן מידי ולהשיב את העובדת לעבודה, שזאת המטרה העיקרית. ככול שזה לא מתקיים, אז זה עובר לשלב הבא של אכיפה, כי אני חושב שלהחזיר עובד, לשמור לו על מקום העבודה, זה החשיבות הגדולה, זאת המטרה העיקרית שלנו. אני אעביר את השרביט לשרית, וככול שתרצו לשאול שאלות אנחנו נשמח לענות.

אוקי. אם יש מצגת, להעלות אותה. בבקשה, שרית יהודאי.

[הצגת מצגת]

שלום לכולם, שרית יהודאי, מנהלת תחום חוק עבודת נשים. ההחלטות מתקבלות בהתאם להוראות החוק, הפסיקה ותכלית החוק. וכמובן, תיכף אתם תראו שבמצבי קיצון אין מה לעשות, אנחנו נותנים היתרים. והשנה, בפרט הרבעון האחרון של השנה, ללא ספק היה מצב קיצון. התקבלו, כמו שאתם רואים, 3,200 החלטות בשנת 2023, כאשר רק ברבעון האחרון 1,054 החלטות, לצורך חל"ת.

אני רק אומר, אחר כך את תסבירי מה זה אומר מצבי קיצון. אנחנו נותנים היתרים, מצב הקיצון הוא מצב חירום, לא אמורה להיות מטריה, לאפשר למעסיקים לפגוע בזכויות.

בהמשך תיראו את הפילוחים שמעל ל-70% מההיתרים הם בגין עילה כלכלית, שזה ללא ספק, מהשפעת המלחמה, זה עלה משנה שעברה, אבל בואו נתחיל. בשנת 2023 – 3,200 החלטות, לעומת 2022 שאז התקבלו 1,700 החלטות. זה כמעט פי שתיים משנה שעברה. וב-2019, שזו השנה הנורמטיבית האחרונה שהייתה לנו, לפני הקורונה ופרוץ המלחמה – אפשר לראות שהתקבלו 1,500 החלטות.

מתוך כלל ההחלטות, מצד ימין, אפשר לראות את מספר ההחלטות שהתקבלו והפילוחים להחלטות, ניתנו 75 אחוז היתרים, וכל היתר או סירובים, או סגירת תיק, לאחר שנערכו שיחות עם המעסיקים ומשכו את הבקשה, או שלא הייתה תחולה, היתר פיטורין לצורך המשך העסקה, זה כאשר יש חילופי מעסיקים, אז זה למעשה היתר טכני והיתר לבקשת העובדת שמבקשת לצמצם את היקף משרתה ושכרה, לצורך להיות יותר בבית עם הילד.

חשוב לציין שמאחורי כל מספר כזה מתקיים הליך, לא מתקבלת החלטה, לפני שהם מדברים עם המעסיק והעובדת, המעסיק נדרש לצרף אסמכתאות לכל טיעון שלו, אישורי רואי חשבון, אסמכתאות לאי שביעות רצון, והעובדת מוסרת את גרסתה, ניתנת לה זכות הטיעון, יש פה מיצוי זכויות, ורק לאחר מכן מתקבלת החלטה.

כמה מתוך ה-75 אחוזים שנתתם בהם היתר, כמה מתוכם הנשים אומרות שזה לא מוצדק?

העובדות רוצות לשמור על ה- - -

לא בהכרח, יש כאלה שיגידו שלא מוצדק.

אין לי כרגע את הנתון.

אוקי, בהמשך תציגו לי את זה.

כן.

אפשר שאלה? כתוב שזה לא כולל את ההיתרים של משרד החינוך, זה צריך להיות כלול בתוך המספרים.

אוקי, אפשר לראות בהמשך, זה נכון, יש לנו כל שנה בחודש אוגוסט שמשרד החינוך פונה לקבל היתר לפיטורי עובדי הוראה שאינם קבועים במערכת, מתוך התחייבות שבתחילת ספטמבר, ככול שיהיו תקנים לשיבוץ העובדות, הוא ישבץ אותן. המספרים הם זניחים ורוב העובדות משובצות בתחילת - - -

מה זה זניחים?

בהמשך אתם תראו, זה 30 או 40 היתרים, שיותר ממחצית מהן, משובצות בתחילת שנת הלימודים.

אוקי, תמשיכי.

אפשר רק שאלה?

ניתן לה להציג, ואז.

כן, זה בעניין המספר הפניות.

קטי תחליף אותי.

(היו"ר קטי קטרין שטרית, 11:45)

יש לכם פילוח חודשי למספר הבקשות?

אפשר לפלח אותם.

יש לנו, כן, אבל אין לנו את זה פה, כי הבאנו את זה ברמה שנתית.

אם אתם אומרים שהעלייה הדרסטית הזו היא בגלל מצב המלחמה – כדאי להראות עד סוף ספטמבר כמה בקשות הוגשו, ומאוקטובר והלאה, ומה ההחלטות לגבי אלה שהוגשו מתחילת אוקטובר והלאה לעומת מתחילת השנה.

אפשר להגיש את הנתונים. אבל ללא ספק, מתוך 3,000 החלטות, 1,054 הם לצורך אישור חל"תים והארכות חל"ת, אוקי? אז זה שליש מההחלטות, הן ללא ספק - - -

אני חושבת שזה חשוב מאוד לקבל את המידע.

יש לנו את הנתונים.

מתי תגישו?

אני עכשיו לא יודע להגיד כמה עד ספטמבר וכמה מספטמבר, אנחנו יכולים לתת בערך את הנתונים, אבל אם תרצו את זה, אנחנו נגיש, כי - - -

חבל, חבל, כי הדיון הוא על - - -

אני אגיד שרק 1,000 בקשות בנושא חל"ת הוגשו בשליש האחרון. זאת אומרת, כבר אפשר לראות, רק בחל"ת ומעבר לזה, גם היו בקשות לצמצומי משרה ופיטורין. זאת אומרת, אז יש עלייה משמעותית, אבל אין לנו את הפילוח. אנחנו הבאנו את הנתונים, לפי הדרישות של הוועדה, מה שביקשו מאיתנו להכין, הכנו.

מעניין שאתם זוכרים את החל"ת - - -

זה הדרישות שלך היו, אלה היו הדרישות שלך.

אלה היו הדרישות שלי.

אז אלה היו הדרישות שלך, אבל אין לי בעיה, גברתי, חברת הכנסת, אם תרצו עוד פילוח, תרצו עוד נתונים, תרצי לעשות נתונים נוספים – אנחנו נשמח להגיש, אני פשוט לא יכול - - -

אני חושבת שזה חשוב מאוד, לדעת בדיוק כמה בקשות פיטורין ומה הוחלט בעניינם.

אנחנו נגיש את זה.

וגם את הפילוח הזה, של עד תחילת המלחמה וממנה והלאה.

אנחנו נגיש את זה בנפרד.

ומה הוחלט בכל קבוצה.

אין בעיה.

שרית את ממשיכה?

כן. מצד שמאל אפשר לראות שמתוך כלל המעסיקים אנחנו מבצעים אחת לרבעון סקר סירובים, שאנחנו בודקים עם העובדות שלא נתנו היתר לפטר אותן, או לצמצם את היקף משרתן – האם המעסיק יישם את ההחלטה. ורוב העובדות ששיתפו פעולה וענו לסקר, המעסיקים יישמו את ההחלטה שלנו.

אין לכם דרך אחרת לוודא את זה, חוץ מאשר סקר?

אנחנו מציינים בהחלטה שככל שהעובדת לא הוחזרה לעבודה, או לא ממשיכה לעבוד – היא אמורה לפנות אלינו, אבל אנחנו גם ביוזמה שלנו - - -

איך מיידעים את זה?

בהחלטה, בהחלטה שלנו, אנחנו מציינים וגם אומרים להן את זה, לאחר ההחלטה ולמרות זאת, אנחנו מבצעים את הסקר.

הוא אמר שיש פער פלילי בעצם העובדה שאם הוא מפטר, בכל זאת. השאלה שלי היא, אתם אין לכם שום דרך למעקב אם ההחלטות שלכם בוצעו או לא? בלי לערב את העובדת שוב ולפנות.

אבל כמה זמן לוקח לכם החלטה?

החלטה היא בערך שלושים ימים, מאז שהתקבלה בקשה עד שאנחנו מקבלים את ההחלטה הסופית, העובדת מקבלת העתק מההחלטה. בהחלטה מצוין שאם המעסיק לא פועל על פי ההחלטה, היא יכולה לפנות אלינו, ואנחנו גם עושים פנייה יזומה אליהם. אלה הדרכים שלנו לוודא האם ההחלטות מיושמות.

חשוב להדגיש שלא מדובר שסקר.

אני חושבת שצריך להמציא דרך לעשות מנגנון בין המעסיק - - -

אז תציעי את זה. אנחנו מתקשרים לכל עובדת שלא נתנו היתר ומוודאים איתה, זה לא מדגם.

לא, לא, אני מדברת על המעסיק, במקרה הזה, לפתח איזשהו - - -

את אומרת ליצור מנגנון שמעסיק יצטרך לדווח על כל סירוב ואיך הוא מימש אותו?

כן, כן.

אנחנו נבחן את זה.

אפשר לעשות את זה. זה גם הרבה יותר מועיל.

נכון.

אין יותר יעיל מהעובד שיודע, אם מממשים לו או לא, אבל אנחנו גם נפנה למעסיק ונבקש דיווח, נבקש שידווח לנו על מימוש ההיתר, או אם הוא - - -

מעסיק יודע שהוא צריך לדווח ולכן, ברגע שהוא מדווח, כבר - - -

בסדר, אנחנו נבדוק את זה. אוקי, השקף הזה נותן את הפילוח של ההיתר לפיטורין בלבד, השקף הקודם היה היתרים כלליים, כולל צמצום משרה וחל"תים, פה ניתן לראות את ההיתרים לפיטורין, שניתנו 75 אחוז היתר לפיטורין והיתר סגירת תיק, עשרה אחוז סירובים וחמישה אחוז היתר, לצורך המשך העסקה. מצד שמאל, ניתן לראות את סטטוס העובדת, במועד ההחלטה, כאשר רוב העובדות 57 אחוז, הן עובדות בהיריון, 18 אחוז, לאחר תקופת לידה והורות שזה רק במקרה שעסק חדל לפעול ו-25 אחוז טיפולי פוריות והיתר עובדות במקלט לנשים מוכות.

שקף הבא, פה הפילוח של ההחלטות של צמצום היקף משרה ושכר, מדובר ב-360 החלטות בסך הכול, כאשר 40 אחוז היתרים ואפשר לראות ש-52 אחוז מההיתרים, זה לבקשת העובדת, לצמצום היקף משרתה ושכר, לאחר תקופת לידה והורות וזה די מסתנכרן עם הנתון בצד שמאל, שאפשר לראות ש-65 אחוז מהעובדות היו אחרי תקופת לידה והורות.

כאן ניתן לראות את ההשפעה של המלחמה, ברבעון האחרון, שעובדות ביקשו לא לחזור לעבודה כי רצו להיות עם הילדים יותר בגלל המצב, אז גם הן ביקשו לצמצם את השכר והמשרה, זאת נקודה אחת שאפשר לראות פה את ההשפעה.

שקף הבא, פה ניתן לראות את הפילוח של הבקשות לחל"ת, 650 בקשות לחל"ת, 329 בקשות להארכת החל"ת, היתרים שנתנו, ניתנו מעט מאוד סירובים, כי באמת, ברוב המקרים, העובדים הסכימו וביקשו בעצמן לצאת לחל"ת.

איך הסכימו? אם היא כבר פנתה והתלוננה על העובדה שמנסים להוציא אותה, מה זה, סוג של פשרה?

לא מדובר בתלונה.

לא בתלונות, בקשות לחל"ת.

זה לפי בקשתה.

יש בקשות שהמעסיק ביקש והעובדת הסכימה, כי כל העסק נסגר, כי במצב במלחמה, לא אפשר, בעת בקשות העובדות ביקשו, אנחנו נצמדנו לכל הנושא של ההקלות של הביטוח לאומי. כשפנו אלינו לבקש יותר, אנחנו לא נתנו היתר לשלושה-ארבעה חודשים, נתנו בדיוק את התקופה שהביטוח לאומי, אפשר את האבטלה, כדי לא לגרום למצב שבהם עובדות, יהיו במצב, אפילו לפחות זמן, כדי שלא יהיה מצב שלעובדת עכשיו תסתיים האבטלה וביטוח לאומי יסיים את המגבלות, ועדיין אנחנו נאפשר שתהיה בחל"ת, ולכן כל הזמן זה היה לתקופות קצובות, והיינו קמצנים פה.

מקבלים דמי אבטלה אחרי תשעים יום.

לא, בחל"ת לא, בחל"ת הן קיבלו בעקבות ה- - -

אבל זה פקע כבר, זו הייתה הוראת שעה. אבל זה נכון ואז באמת היה צריך, עובדת פנתה, כי היא רצתה את זה והיא הייתה מקבלת דמי אבטלה.

הן היו מקבלות מהיום הראשון, ולכן אנחנו נצמדנו לזה, וגם היו מקרים כשהעובדות הסכימו לחל"ת, אנחנו אמרנו להן – אנחנו לא נסכים לחל"ת, ושתבדקו קודם את הזכאות שלכן, אנחנו לא רוצים שתשבו בבית בלי שום תגמול. ולכן אנחנו הרבה פעמים מנענו את החל"תים האלה, גם כשהעובדות כבר היו רוצות להסכים.

חשוב לציין גם בהקשר הזה, שיצא תיקון מספר 64 לחוק, שעובדת שהייתה בשישים יום ואיתרנו את החל"ת עבורה, התקופה של ההגנה לא התקזזה, התקופה של החל"ת לא התקזזה מהתקופה של השישים יום שהיא הייתה זכאית לה.

בשקף הבא – התפלגות היתרי החל"ת, ניתן לראות את הוותק של העובדת. רוב העובדות מועסקות בין שנתיים לחמש שנים, ושכרן הוא מעל הממוצע, ורוב העובדות גרות במרכז. אפשר להתקדם למקצוע של העובדות, אם יש שאלות, רוב העובדות הן בדרג ביניים ומנהלים זוטרים, אם אין שאלות אני אתקדם.

לא, דווקא תגידי את מה שאמרת, זה חשוב מאוד.

חתך האוכלוסייה שהצגת, יכול להיות ששם פונים בבקשה לקבל היתר ויש אוכלוסיות שבהם פשוט מפטרים, בלי לפנות בבקשה לקבל היתר וגם העובדת לא מודעת ולא פונה להתלונן, כלומר יש סיכוי שדווקא באזורים האלה שאת מדברת על חתך גבוהה יחסית, שם יש יותר מודעות ובאמת, שם הנושא מגיע לפתחכם, אבל במצבים אחרים, זה פשוט לא מגיע אליכם.

זה קורה.

הם לא יידעו.

את זה לא נוכל לדעת, אבל כן עשינו בדיקה לראות, מה קרה, למה דווקא באזור המרכז היה יותר מאזורים אחרים וגילינו שכל הנושא של הפיצויים שניתנו, במהלך תקופת המלחמה, התייחסו יותר ל-0 עד 40 בצפון, הם קיבלו יותר פיצוי, אז היה פחות צורך לפטר, או להגיש בקשות, כי העובדות קיבלו פיצוי, גם על התקופה שהן לא עבדו. דווקא באזור המרכז היו פחות פיצויים ותגמולים למעסיקים, כך שהם נפגעו יותר ולכן - - -

אבל זה לא רק במלחמה, מה שהיא הציגה.

אז אני אומר, בתקופת המלחמה, ראינו את זה, לגבי תקופות אחרות, יכול להיות שהנחת היסוד שלכם היא טובה, היא אומרת שכן, באזור המרכז, יותר יש מודעות, מאשר באזורים אחרים, אבל אני לא יודע לתמוך את זה.

אתקדם. פה אפשר לראות את הפילוח של המקצועות אל מול המגזרים, כאשר בולט ביותר זה באמת המגזר החרדי, בתחום עובדי הוראה והחברה הערבית, בדרג המנהלים הזוטרים והביניים, 24 אחוז, כל השאר, פחות, או יותר, הפילוח הוא זהה מבחינת המקצועות.

למה בחרדי, בחינוך, יש להם את אותה התופעה של משרד החינוך, שמפטרים ביולי ומחזירים?

יש להם גם את התופעה הזאת, אבל גם יש להם עמותות שם מתחלפות, וגם בחודשי יולי-אוגוסט הם מקבלים אבטלה. זה לא כמו משרד החינוך שביולי-אוגוסט הם מקבלים שכר מלא.

בשקף הבא ניתן לראות את הפילוח של העילות, כאשר 73 אחוז מההיתרים הם בגין עילה כלכלית, סגירת עסקים, סגירת פרויקטים, ירידה בהיקף הפעילות, צמצום כוח אדם, גם בעקבות המלחמה. 14 אחוז - - -

האחוז הזה דומה לשנה קודמת, או יש שינוי?

שנה שעברה הוא עמד על קצת פחות, זה פחות או יותר אותם אחוזים.

כן, כלומר זה לא עניין של מלחמה?

זה דומה.

יש תוספת בפניות, אבל האחוז של הגשת הבקשות, בעילה כלכלית, נשאר כמעט אותו דבר, למרות שזה היה אמור להיות, יותר גבוה השנה.

גם 14 אחוז בנושא אי שביעות רצון, צמצום משרה לבקשת העובדת ותום חוזה העסקה. שוב, בכל היתר, אנחנו בודקים וניתן היתר, רק לאחר קבלת אסמכתאות מוכחות, מוצקות, כאשר העובדת מגיבה לכל אסמכתא ומוסרת את גרסתה.

בשקף פה רואים את הפילוח של העילות הכלכליות. אפשר לראות ש-33 אחוז בשל צמצום בכוח אדם, 17 אחוז בשל השפעה ישירה של המלחמה. אם אין שאלות, אז אפשר להתקדם לשקף הבא.

זה הנתונים של משרד החינוך, שמתוך 33 החלטות, 26 עובדי הוראה, הוחזרו בעצם בספטמבר ושובצו.

מכל משרד החינוך, רק 33?

33.

כי ליתר הם מצאו מקום עבודה עוד לפני, זאת אומרת, היה להם תקן לשנה הבאה מראש, אז 33 האלה זה נשים שלא נמצא להם תקן עד אוגוסט, לצורך העניין ולכן הם מקבלים היתר מותנה, ההיתר אומר אתם תוכלו לפטר אך ורק אם לא מצאתם לה תקן מתאים והרוב מקבלות תקן.

מעניין, מה עמדת משרד העבודה, כאשר עובדות שבעצם מועסקות שנה אחרי שנה, אבל אין להן קביעות? זה המשך של העסקה שמתמשכת במשרד ממשלתי, בלי שום - - -

זה מדיניות של משרד החינוך, שאחרי ארבע שנים לערך, הם נותנים - - -

שאלתי מה עמדה של משרד העובדה? את עמדת משרד החינוך, אני יודעת.

אנחנו מצפים שיקלטו את כל העובדות האלה, כי במערכת החינוך מדווחת על מחסור של 6,000 עובדות הוראה, הציפייה היא שהם יעסיקו את כולן באופן קבוע לאחר שנת עבודה אחת מלאה.

כן, אבל אני חושבת שלגבי חינוך זה לחלוטין שונה ממשרדים אחרים. אני באה מתחום החינוך. מורה שהוא מורה לא טוב זה עוול להשאיר אותו, ובוודאי ובוודאי למצוא איזשהו תחליף. יש בניין שם במשרד החינוך בתל אביב עם הרבה מאוד קומות, יש שם עשרות עובדי הוראה שלא נמצא להם המשבצת לאן לשים אותם, אם הם נמצאים שם, זה סימן שהם לא היו ראויים מלכתחילה לעבוד במשרה הזו. חינוך אין בזה פשרות.

לא מדובר באישור - - -

לא, אז אני אומרת זה שונה לגמרי, עובדי הוראה זה שונה לגמרי.

כאן בפיטורין זה מדובר בפיטורין מנהליים, לא פיטורין פדגוגיים, אוקי? שאין תקן לשבץ אותן.

לא, זה לא משנה, זה המערכת.

כן, אבל אני בכלל שאלתי, חברת הכנסת קטי, בעניין של זה היה מספר מאוד משונה בשבילי, שרק 33 שביקשו להן. והם אמרו לי וענו לי, שאחרים שיבצו אותם כבר לשנה הבאה, הם יודעים. זאת אומרת, יש עובדות שברור שהם צריכים אותם, ובכל זאת משאירים אותם בסטנד ביי, לא קבועות, יכולות להיות מפוטרות בסוף השנה. וזה משרד ממשלתי אנחנו מדברים, אנחנו לא מדברים על איזה עמותה שקיבלה איזה מכרז.

נכון, אז קודם כל, באמת המספרים נמוכים, לעומת העבר שהתמודדנו עם מאות בקשות ואני יודעת שבמשרד החינוך, יש בעיה קשה עם מציאת מורים, יש מחסור במורים ויחסית לשנים קודמות, המספרים מעטים.

גם צריך להבין שמשרד החינוך שהוא בא לעשות את השיבוץ, הוא מחפש את ההתאמה, הוא לא ייקח מורה שגרה באזור מסוים וישלח אותה לעבוד, במקום מרוחק מאוד, בגלל שיש שם תקן, יש שיקולים שנעשים, גם מקצועיים, גם פדגוגיים, גם אישיים ולכן המספרים נמוכים. באמת אנחנו יכולים להיות רגועים שמשרד החינוך, עושה את המקסימום, לשבץ את העובדות האלה, במשרות.

לא הבנת את השאלה שלי, בכל זאת, לא חשוב.

אבל את דעת משרד העבודה אמרתי, שהציפייה היא שכן ייקלטו עובדים לעבוד במשרה קבועה.

לא העניין רק שיקלטו, למה הן צריכות להיות מרגישות חוסר ביטחון תעסוקתי, שהן יכולות להגיע לסוף השנה, ומשרד החינוך החליט שלא הצליח לשבץ אותן, לא מבינה, למה? הנשים צריכות לדעת שיש להם משרה והן ממשיכות בשנה הבאה ואחריה, ורק אם הן יעשו משהו לא בסדר יפטרו אותן. זאת השאלה, ואני שאלתי כי אתם משרד העבודה.

כן, אבל המדיניות הזאת צריכה להיות מופנית למשרד החינוך, אני אמרתי את עמדת משרד העבודה.

אוקי. בשקף הבא ניתן לראות את הביקורת השיפוטית על ההחלטות, כאשר בשנת 2023, יחסית ל-3,000 החלטות, הוגשו 14 ערעורים בלבד, על ההחלטות, חמישה על ידי המעסיק ותשעה על ידי העובדת והתקבלו שישה פסקי דין שלמעשה דחו את הערעור, מלבד אחד שהוחזר לעיון מחדש והחלטה התקבלה שוב, אותה החלטה.

יש הבדל בין הערעור של המעסיק, לערעור של העובדת, המעסיק בעצם מערער, למה השארתם לי אותה והעובד אומר, למה פיטרתם אותי. יש הבדל.

נכון. במהלך ההליך, אנחנו מסבירים לצדדים, בעיקר לעובדת שבאפשרותה לערער על ההחלטה, לאחר קבלתה.

בשקף הבא אפשר לראות את מספר התלונות שמתקבלות באגף האכיפה. התקבלו השנה 71 פניות, מתוכן לאחר שיחה עם המעסיקים תשעה פונים הוחזרו לעבודה, תשע פניות הועברו לטיפול אגף האכיפה, 38 פניות לא נמצא חשד להפרת החוק, ו-15 פניות בטיפול מול המעסיק, עדיין בטיפול.

כפי שציינתי זה הליך מקדים לאכיפה, כדי לנסות להחזיר את העובדת בשלב ראשון לעבודה, ורק אז, אם הוא לא יחזיר ועדיין העובדת רוצה, או שהעובדת תסרב להצעת העבודה שיוצע לה, רק אז אנחנו נעשה את האכיפה.

אני מסתכלת על הנתון של הפניות שלא נמצאו חשד להפרה, אנחנו מדברים על 71 פניות ו-38 פניות שלא נמצאו. אני חושבת שפה צריכה להיעשות בדיקה קצת יותר יסודית, מפני שבסך הכול הכללי הוגשו הרבה פניות יחסית, אבל אתה רואה שבעצם אתם זורמים עם ההחלטה.

לא, לא זורמים עם ההחלטה, אנחנו בודקים אם יש עילה בחוק, בוצעה עבירה או לא בוצעה עבירה, זה מה שאנחנו בודקים, לפעמים לא בוצעה עבירה.

פעם הם נתנו 85 אחוז היתרים, הם התקדמו.

אנחנו במצב טוב, למדנו, גברתי, יושבת הראש.

אני עדיין זוכרת כשהגשתם דוחות - - -

אני אגיד לך: אותן נשים, אתם מבינים שאם אתם לא תעמדו לימינם, אז אני לא יודעת מי יסייע להם?

זאת נקודה מאוד חשובה, אני אגיד את זה וזה רלוונטי לא רק לעבודת נשים, זה רלוונטי בכלל. אנחנו מקבלים בשנה בערך 4,000 פניות מכל מיני סוגים. עכשיו רובם הם לא בהכרח עבירה, אז אנחנו כן מסבירים לעובדים את הזכויות ומה אפשר היכולת שלהם למצות אותם, אבל זה לא בהכרח הפרה, או עבירה בסמכות שלנו לאכוף, זאת הסיבה.

אותם 38 האלה, קיבלו מידע, מה חל עליהם, מה לא חל עליהם, איך אפשר למצות. לפעמים זה גם נושא אחר לגמרי שלא קשור לעבודת נשים, לצורך העניין, וזה עבר לטיפול במישור אחר. אבל בהיבט של עבודת נשים, אנחנו דיברנו עם העובדות האלה ולא הייתה הפרה, גם לא היה לי סמכות אז לפתוח בהליך.

יכול להיות שגם חלקן לא עמדו בהתאם להוראות החוק, או עבדו פחות משישה חודשים ולא נדרש היתר לפטר, או שזה שינוי תנאים ולא צריך היתר, יש עוד כמה אפשריות.

בכל זאת, את יודעת, כאישה אני אומרת, היד על ההדק מאוד קלה, לכן - - -

אצלנו היא לא קלה, וגם מדובר בגברים.

לדעתי אתם גם התחנה האחרונה והכי חשובה בחייהן של אותן נשים, זה צריך להיות ברור לכם, זה מעבר לתפקיד שלכם כתפקיד, יש פה גם עניין של שליחות, ככה אני רואה את זה.

ככה אנחנו גם רואים את זה, ולכן אנחנו בחרדת קודש מטפלים בכל בקשה. מה שמתארת פה שרית, אחרי זה יש תהליכים מאוד ארוכים, כולל גם באכיפה, והרבה פעמים אנחנו גם מפנים את העובדות לייעוץ משפטי ולסיוע, אנחנו גם בקשר עם ארגוני הנשים, מקומות שאנחנו לא יכולים לתת את הסעד המשפטי או הפלילי, אז אנחנו כן מפנים לארגונים. זאת אומרת, כן אנחנו עובדים בטיפול הוליסטי, את אומרת את הנקודה הקריטית הזאת, של מה יקרה מחר עם העובדת, בסופו של דבר, אם היא תפוטר ותאבד את הפרנסה.

תקשיב: בדעות הפוליטיות שלי אני מאוד ימנית, בדעות החברתיות שלי אני מאד בשמאל. כלומר, אני אומרת שבעצם המצב שבו עובד צריך לקבל איזשהו חסד, כי יש הסתדרות ויש ארגונים ויש כל מיני כאלה ואחרים, בעיקר בעיקר המגזר השלישי. בסופו של דבר, ברגע שאתם, באכיפה שלכם, מטפלים בצורה מאוד מאוד יסודית ומאוד חשובה ומאוד מקצועית, ומנסים גם להסתכל על הצדדים האחרים של הנפש של אותה עובדת – אז אני בטוחה שהמספר הזה 38, יהיה הרבה יותר קטן, אני מקווה.

אני לוקח על עצמי לבדוק את ה-38 ולחזור אליך, מה היו המקרים ולמה.

אני אשמח מאוד.

בסדר.

אפשר לעבור לשקף הבא, כאן ניתן לראות שב-2023, ניתנו ארבעה עיצומים כספיים על הפרות של חוק עבודת נשים, פיטורי עובדת לפי סעיף 9 ללא קבלת היתר, בטיפולי פוריות, עובדת בהיריון, או לאחר תקופת לידה והורות.

אלה מקרים שהמעסיק בכלל סירב להחזיר אותה, גם לאחר הפניות שלנו. פה במקרה הזה, מעבר לקנס שהוא מקבל, העיצום הכספי – אנחנו נותנים לעובדת את התיק ואנחנו ממליצים לה לתבוע בהליכים האזרחיים, וזה יעזור לה ויסייע לה.

זה חשוב מאוד.

כי ברגע שקבענו שיש לה הפרה, יהיה לה הרבה יותר פשוט לקבל בהליכים האזרחיים בבית הדין לעבודה.

ולמה לא נפתחים גם הליכים פליליים?

אפשר לפתוח גם בהליכים פליליים, אבל ההליך המנהלי היום הוא דרך המלך, הוא הליך יעיל יותר, הוא מהיר יותר, הוא מציג תוצאות גם טובות יותר.

אבל הוא לא במקום, אפשר גם, הוא חלק מהערכאה.

נכון, הליכים פליליים, יש נוהל במשרד העובדה מתי ההליך הולך להליך פלילי. כשזה פעם ראשונה אנחנו מחויבים קודם כול לבצע הליך מנהלי ולא יכולים ללכת מיד להליך פלילי, כדי לפתוח פלילי נגד מעסיק זה צריך להיות מעסיק סדרתי עם היקף הפרות רחב, ובמקרים נקודתיים כאלה ההליך המנהלי הוא ההליך הקובע.

לסיכום, אני רק רוצה לציין: בשקף הבא אפשר לראות שבשנתיים האחרונות אנחנו בקשר הדוק עם ארגוני הנשים, ואחת לרבעון מקיימים שולחן עגול ושומעים את הבעיות שעולות מהשטח, ובהתאם לכך עושים התאמות בהליך שלנו, בשיחות עם העובדות. חבל שלא תקשיבו לזה, זה דווקא חשוב מאוד, הקשר ההדוק שלנו, עם ארגוני הנשים ועל כך יעידו נציגות ארגוני הנשים שנמצאות פה.

כן, אבל לגבי ארגוני הנשים שנמצאות פה, אני מבקשת ממש, לתמצת את זה בחמש דקות, לא יותר מזה. וזה הרבה.

אנחנו סיימנו.

תודה רבה. כן, אז נתחיל איתם, שדולת הנשים. יש לכם מצגת?

שלום, אני עורכת הדין פנטה גורן היילו, מנהלת את הקו הפתוח של שדולת הנשים. אני קודם כול רוצה להגיד תודה ליושבת ראש הוועדה חברת הכנסת פנינה תמנו שלא איתנו, וגם לחברת הכנסת קטי שאת ממשיכה אותה.

[הצגת מצגת]

הכנו מצגת שבה אנחנו מסכמות את הפעילות של הקווים הפתוחים שהשדולה מפעילה, לשנת 2022 ו-2023. השדולה בעצם מפעילה קווים כבר מעל שלושה עשורים, שבהם אנחנו נותנות ייעוץ משפטי לנשים בנוגע לזכויות בעבודה שלהן, אם זה זכויות סוציאליות, אפליה מגדרית, הטרדה מינית במקום העבודה ועוד. כיום אנחנו נותנות מענה בעברית, אמהרית, רוסית וערבית וגם מפעילות קו ייעודי לנשים חרדיות, כשאנחנו גם מסייעות להן בכתיבת מכתבים למעסיקים, על מנת לנסות למצות את הזכויות שלהן, ואם יש צורך – אז גם בהליכים משפטיים.

זה מאוד חשוב, כי היום במגזר החרדי כמעט שמונים אחוז מהנשים עובדות.

נכון, הן המפרנסות העיקריות, וגם אנחנו רואות שמתוך הפניות, ארבעים אחוז מהפונות הן מהמגזר החרדי, יש להן ממש נתח מאוד גדול מהפונות אלינו.

כשאנחנו מסתכלות על נושא הפניות לקווים שהגיעו אלינו ב-2022-2023, אנחנו רואות שפנו אלינו 2,765 פונות, עם כ-3,600 מקרים, כשמתוך כלל הנושאים 24 אחוז מהמקרים, עסקו בתחומי היריון, לידה והורות, שזה בעצם הכמות הכי גדולה של הנושאים שאנחנו מתעסקות איתם.

את יכולה רק להסביר לי, את הפער בין הפונות למקרים?

כן. למשל יש פונה שפונה אלינו לגבי מספר נושאים: לדוגמא, פיטורין, או זכויות בהיריון, או דמי אבטלה. אז זאת בעצם אותה פונה, אבל היא פונה לגבי מספר נושאים. בגלל זה יש כמות יותר גדולה מבחינת מספר המקרים.

כן, מאה אחוז, את יכולה להמשיך.

בשקופית הזאת התמקדנו בנושאים שעוסקים בהיריון, לידה והורות. וכשאנחנו נכנסים לרובריקה הזאת, אנחנו רואים בעצם ש-51.9 אחוז מהפניות נוגעות לפגיעה בזכויות בהיריון. 12.9 אחוז מהפניות, נוגעות בפגיעה בזכויות בטיפולי פוריות. 22.1 אחוז, בפגיעה בזכויות לאחר לידה ו-9.4 אחוז בפגיעה בזכויות בזמן חופשת לידה.

אני אגיד שפספסנו, יש לנו עוד כ-204 פניות של נשים, בנוגע להתפתחות לצורך טיפול בילד, שלא נכנס כאן לגרף. הגרף הזה הוא בעיניי מאוד חשוב ומשמעותי, כי הוא באמת משקף את ההתמודדות של נשים, בתקופות מוגנות של היריון, טיפולי פוריות, תקופת אימהות, ואת האתגרים, ובעצם את המחיר שהן נאלצות לשלם בתקופה הזאת בזמן שהן מנסות להשתלב בשוק העבודה.

זה גם חשוב מאוד לגבי משרד העבודה, שימו לב לנתון, זה יכול להיות כתוצאה מבורות שהמעסיק לא יודע מה החוק אומר?

א', חלק מהנתונים פה אנחנו מפנים את הנשים אליהן לאחר שאנחנו מטפלים, כי יש הליכים אזרחיים שהן יכולות לעזור, שאנחנו לא יכולים - - -

אבל זו לא הייתה השאלה שלי.

יש בורות, יכול להיות שיש בורות.

יכול להיות שאולי יש פשוט בורות, או חוסר ידע את החוק. יש חוק.

יכול להיות שיש בורות, אני נוטה להאמין שרוב המעסיקים מכירים את החוק ומכירים היום - - -

ומתעלמים.

כן, לא, אני חושב שזה נוח להם, כן, יכול להיות שזה נוח להם, שיטת מצליח, אז באמת יכול להיות שכן אומרים בזה טיפלנו, אחר כך היא תתבע, ואחר כך אני אגיע איתה להסדר; יש גם מעסיקים כאלה. אבל אני חושב שהחוק ברור והפרסומים הם רבים מאוד היום, והיום הרשתות החברתיות מלאות בפרסומים, ומשרד העבודה מפרסם כל הזמן ברשתות, זה מגיע, כל אחד היום כמעט, יכול לקבל את כל הזכויות בלחיצת כפתור אחת. יכול להיות שיש אוכלוסיות מודרות שלא כל כך זה, אני מסכים, גם פה שמתי כוכבית.

אבל באמת, בואו ננהל, גם אם אתם אומרים משהו, אתם באים מתוך השטח, אז אתם יכולים לדעת בדיוק, ואני מאמינה שיש אוזן קשבת במשרד העבודה לשפר את זה, תמיד אנחנו לומדים, כן.

אני אמשיך ואגיד, כמו שמופיע במצגת, שכמחצית מהפניות עסקו בפיטורין במהלך ההיריון, ובהתאם למשרד העבודה, וכשפונות מגיעות אלינו הן באמת שואלות בתמימות ובציפייה לגבי התפקיד של הממונה ועל ההליכים, ועד כמה הממונה תגן עליהן בבקשות שהמעסיק הגיש על מנת לפטר אותן, או לצמצם את היקף המשרה, או פגיעה בשכר שלהן, כשהן יוצאות מנקודת הנחה שהממונה היא בעצם תשמש להן כחומת מגן, בתקופה הרגישה הזאת והייחודית הזאת שהן נקלעו אליה. ולצערי, זה קצת קשה לראות את הנתונים, ש-75 אחוז מבקשות ההיתר בסופו של דבר מאושרות.

כש-70 אחוז זה בעילה כלכלית של עסקים שנסגרים.

גם עילה כלכלית, צריך לבחון שם כמה עסקים באמת פשטו את הרגל או נסגרו, וכמה נעשה מאמץ על מנת לשלב את הנשים האלה ולהשאיר אותן בתוך מקום העבודה. כי ברגע שאישה נכנסת להיריון, או שנמצאת בתקופה של טיפולי פוריות, אם מתקבלת החלטה לפטר אותה זה ברור לנו שיהיה לה מאוד קשה לחזור ולהשתלב במקום העבודה, או לנסות למצוא מקום עבודה.

וגם הן אומרות לנו, אני כבר בחודש חמישי, אני כבר בחודש שישי, יש לי בטן, מי ירצה לקבל אותי לתקופה כזאת? יש חפיפה, יש הכשרה שצריך לעבור, כבר לא נשאר לי הרבה זמן לעבוד. ואז בעצם הן גם מפסידות את הפרנסה העיקרית שלהן, גם מקבלות דמי אבטלה ודמי הלידה נפגעת, וזה יוצר כאן ממש פגיעה קשה.

אמת, אמת.

ואני חושבת שבאמת משרד העבודה צריך להתייחס לאוכלוסייה הזאת בהרבה יותר רגישות. ובאמת, ממש כמו שאמרתי, לשמש כחומת מגן, לחשוב על כל היתר שניתן, כי יש לזה משמעות והשלכות מאוד מאוד קשות עבור אותה עובדת ספציפית. וכל עובדת זה משפחה, זה עולם ומלואו, זה מאוד משמעותי.

מאה אחוז, שקף הבא.

פה אנחנו התייחסנו יותר להשפעה של מלחמת חרבות ברזל על הפניות לקווים. גם אצלנו באמת מאוקטובר הייתה עלייה ממש משמעותית, של 83 אחוז בסך הפניות לקווים, ועלייה של 30 אחוז בפניות בנושא הריון לידה והורות. וגם כאן, אני אגיד שוב, כמו שמשרד העבודה אמרו שראו שיש כל כך קפיצה משמעותית לבקשות להיתרים וחל"תים בתקופת הקורונה שהיה משבר – אז גם כאן, כשיש משבר וכשיש מלחמה, שוב פעם נשים נאלצות לשלם מחיר מאוד כבד ולהתמודד עם האתגרים של מה שקורה בחברה.

לסיכום אני אגיד שבאמת גם ממה שעולה בשטח וגם מהפניות שמגיעות אלינו, מה שפונות מרגישות, זה שיש את חוק עבודת נשים שהוא אמור לתת מענה בתקופות מוגנות, ואני לא צריכה להגיד מה התקופות המוגנות. אבל הן מרגישות שבפועל החוק לא מיושם, שאין מספיק אכיפה ושהוא לא מספיק מיושם, כי בפועל למרות שהן בהיריון ולמרות שהן בטיפולי פוריות ולמרות שהן בתקופה של שישים יום לאחר תקופת הלידה – הן מוצאות את עצמן מפוטרות, או שהבקשה של המעסיק התקבלה. הן לא מרגישות שיש מספיק אכיפה, ושיש מישהו שעומד שם כדי לשמור על הזכות שלהן בצורה יותר אסרטיבית וחזקה. הן מרגישות שבאמת יש צורך במעטפת הרבה יותר רחבה כלפי העובדות האלה, וצריך לראות מה קורה איתן גם אחרי שמתקבל ההיתר, איפה הן נמצאות, האם הן מקבלות את המענה שהן צריכות מהמדינה לאחר מכן לדמי אבטלה, משתלבות בחזרה בשוק העבודה, צריך יותר מעקב. וגם דיברנו על זה, על אכיפה יזומה, אני לא יודעת, באמת, כמה יש קשר בין ההחלטות של הממונה לבין מינהל האכיפה, באמת לעקוב אחרי כל החלטה ולראות מה קורה איתה בשטח.

תודה. אנחנו נעבור לעורכת דין גלי עציון, מטעם נעמת. רק אנחנו חייבים לקצר ולתמצת, כי אני גם רוצה שנסכם.

אז אני אגיד רק משפט ואני אעביר את השרביט לרעות שמנהלת את הקו הפתוח בנעמת. אני מאוד רוצה להתחבר לדברים של פנטה, יש לנו ויכוח אידיאולוגי עם המשרד, על התפקיד של המשרד בעניין הזה. אני רק רוצה להוסיף, שיש פערי כוחות, בין המעסיק שרוצה לפטר, לבין העובדת שהיא עומדת לבד. היא בדרך כלל, כמו בהרבה עניינים אחרים, עם עיניים קשורות, כי היא לא יודעת את כל העניינים, כל הנושא הכלכלי שאנחנו רואים שהוא הדבר העיקרי פה, הוא אחד הנעלמים הגדולים, ומאוד קשה לה להתמודד עם החומרים האלה. ואני חושבת, ואנחנו אומרות את זה פעם אחר פעם, גם בשולחנות העגולים וגם פה, שהתפקיד של המשרד זה להבטיח את תכלית החוק, ותכלית החוק זה למנוע פיטורי נשים בהיריון, זו תכלית החוק. ואני אעביר את השרביט.

אבל גם אתם צריכים לצאת בפרסום, אני חושבת שהקטע הזה של פרסום ויידוע מאוד מאוד לוקה בחסר, לא רק אצלכם. אגב, בכלל, יש ארגונים מצוינים, גם שדולת הנשים וגם אתם, וגם המשרד שעושים עבודה מצוינת; אבל ברגע שאני לא יודעת למי לפנות, או בכלל שיש לי את הזכות לפנות, אז –, את מבינה, אתם עובדים - - -

ראשית, אני מקבלת כל הערה, אבל התפקיד הוא קודם כול תפקיד של המדינה, זה דבר אחד.

את צודקת, אמרתי שאני חסידת השיטה של פעם, שהכול היה תחת אותה מטרייה של המדינה. אבל מצד שני, תראי, יש דינמיקה בחיים והמצב הוא לאט-לאט הולך להפרטות, גם ארגונים כמוכם - - -

אבל אני מדברת על המקרים שכן מגיעים למשרד, אני לא מדברת על הידוע, אנחנו משתדלים, גם הארגונים האחרים, אבל - - -

אבל זה מעט מאד, את מבינה שזה מעט מאוד שזה מגיע למשרד?

לא, אבל עדיין, ממה שמגיע למשרד, 75 אחוז מקבלים היתרים, זה שיעור עצום. ואת זה צריך להביא בחשבון.

כן, נכון, את צודקת. רעות.

נעים מאוד, עורכת דין רעות פוקר קפואנו, אני מנהלת הקו הפתוח בנעמת, בעצם זה קו מקביל לשדולת הנשים. גם אצלנו, מבחינת הכמות, או היקף הפניות, גם בסביבות 1,500 פונות בשנה. אני יכולה להגיד, בין 40-45 אחוז, מתוכם, הנושאים הם הנושאים שאנחנו מדברים עליהם כאן: פיטורין בהיריון, בטיפולי פוריות, חזרה מחופשת לידה, התפטרות לטובת גידול הילד, בגלל כל מיני קשיים שעולים במהלך העבודה.

אבל אני רוצה כאן עכשיו להתייחס פחות לנתונים, אלא יותר מה קורה לעובדת, שאני רואה אותה בעיניים שלי. אני מדברת איתה, אני עוקבת אחריה, היא חוזרת אליי מעדכנת אותי, מה קורה במצב שהמעסיק אומר, בפעם הראשונה שהוא רוצה לפטר אותה, מזמין אותה לשימוע וכו' וכו'. קודם כול, מדובר בחרדה קיומית אמיתית: להיות גם בטיפולי פוריות, אני לא צריכה להגיד גם מבחינה הורמונלית, וגם מבחינה כלכלית, זה הון תועפות עולה להם, גם בהיריון, לדעת שהמשפחה גדלה או פתאום יש משפחה. זה חרדה קיומית כלכלית שמביאה אותן למצבי קיצון קשים מאד. עד רמה, קודם כול שאומרות לי 'אני לא רוצה לעבוד במקום שלא רוצים אותי, אבל מצד שני אני צריכה כסף'.

היו לי מקרים – קיצוניים מעט, אבל היה – של הפלה, שכמובן אי אפשר להוכיח, אבל היא אמרה לי 'הלחץ שהייתי בחודש וחצי האחרונים בתוך ההליך הזה' ובסוף היא הפילה. זה היה מאוד מאוד קשה, מאוד. אז כמובן הלחץ, ויש כאן מבניות בעייתית שאנחנו דיברנו על זה פעם והגשנו אפילו לבית הדין לעבודה, הרי בסופו של דבר המטרה של העובדת הוא להישאר בעבודה, ומצד שני כדי להישאר היא צריכה להילחם והיא צריכה להגיד דברים מאוד מאוד קשים על המעסיק, נכונים, אבל קשים. ולכן יש איזה דילמה. והרבה פעמים שואלות אותי, 'האם להציג את המסמך הזה, להציג את המייל הזה, יש לי איזה הקלטה, אני לא יודעת אם כדאי, מה אחר כך יידעו ש-' וכדומה. אלה דילמות קשות מאוד, מבניות בפנים, זאת אומרת, הם בתוך המבניות של ההליך של ההיתר, או שאין היתר, זה מאוד מאוד קשה. וגם אחר כך, לדעת איך אני יכולה להגיד על מעסיק משהו, שאחר כך אני עוד אצטרך ביומיום להמשיך לעבוד שם אם לא יפטרו אותי. אז זה גם מאוד בעייתי.

כמובן אצל הממונה על חוק עבודת נשים כבר מכירים את זה, כי אנחנו באמת עושים שולחנות עגולים. עילה כלכלית בעינינו היא מאוד בעייתית, רואה חשבון יכול לתת אישור על כמעט כל דבר, תלוי גם איך מציגים את זה. אני אגיד כאן משהו שהוא קשה, אבל הרבה פעמים כשאני רואה בקשה של מעסיק שרוצה לפטר עובדת שמרוויחה 7,000 שקל לחודש, ואני רואה מי משרד עורכי הדין שמגיש את הבקשה, ואני יודעת כמה שילמו על הכנת הבקשה – אז אני מבינה שיש כאן בעיה. וזה מטריד, זה מטריד, כי בסופו של דבר אם עושים את החישוב של לתת לה לעבוד עוד חודשיים עד הלידה ובמשכורת כזאת, אז רואים שהחישוב כאן הוא בעייתי, זה לא מצב כלכלי ש- - -

את עושה הנחה במילים. זה הליך אכזרי ביותר.

כן, נכון, אני עדינה, מה שנקרא.

ממש, ממש.

אז באמת כמו שפנטה אמרה, זה לא רק שיש כאן עובדת, או משפחה, או בנאדם; יש כאן עובדת במצוקה. כי באמת, גם ככה התקופה של היריון וטיפולי פוריות היא קשה, או גם אחרי לידה היא קשה, הורמונלית, קשה ולא ישנים ועייפים, ויחד עם כל זה, המעסיק למשל מתנהל מול הממונה על חוק עבודת נשים בליווי עורכי דין. אבל העובדת – מתי היא צריכה לעשות את זה? הרי היא לא יכולה תוך כדי עבודה להתחיל לכתוב את התגובה לממונה. אז גם זה מאוד מאוד קשה, כי היא צריכה יחד עם כל ה- - -

אני רוצה רגע לשאול את משרד העבודה: בשקף של הטלת סנקציות מנהליות, לפי סעיפי הפרה – יש שם סכום של 152 אלף שקלים, וליד זה יש איזה ארבעה מקרים בסך הכול?

ארבעה עיצומים כספיים, כן.

ארבעה?

ארבעה עיצומים, ארבעה מקרים שונים.

אז הנה, תראו, איך אתם יכולים להגדיל את הכסף בקופת משרד העבודה.

אני לא צריך להגדיל את הכסף, אני רוצה להחזיר את העובדת לעבודה.

הנה, תשובה, לא, עזוב, הרי אם הוא משלם למשרד עורכי דין סכום כפול ומכופל מאותם חודשיים אומללים שהוא היה צריך לתת לה – אז אתה מבין שאם היית נותן לו קנס גבוה יותר הוא היה חושב פעמיים.

אם יש עילה לתת היתר, אני לא יכול שלא לתת את ההיתר הזה. זאת אומרת, ההגנה היא לא מוחלטת גם, אנחנו צריכים להבין.

חברים, בואו, צריך לעשות שינוי חשיבה וחישוב מסלול מחדש. האמן לי שאתה שומע, תראה, אם רעות לא הייתה אומרת מה שהיא אמרה, אתה יודע, עוד איך שהוא הייתי עוברת לסדר היום; אבל כשאני שומעת שלוקחים משרד עורכי דין, אולי אחד מהשישה הגדולים - - -

לא כולם מיוצגים.

בסדר, אבל אם רעות אומרת את זה, סימן שיש לה דוגמאות.

וגם הרבה עובדות מיוצגות, כולל על ידי ארגוני הנשים שאנחנו מפנים, וגם היקף אחוז ההיתרים ירד, אם בשנים קודמות הוא עמד על 90 אחוז, עכשיו הוא 75 אחוז.

הסנקציות הן בתוקף של תקנות, הן קבועות, איך הן נקבעות?

הן קבועות בחוק, בחוק הגברת האכיפה, זה סכום קצוב.

אולי צריך להגדיל את הסכומים.

הסכום הוא 38,000 שקל על כל הפרה.

אני חושבת שצריך להגדיל את הסכום.

אני אשמח להעיר לגבי העילה הכלכלית שמשתמשים בה כל כך הרבה. העילה הכלכלית למעשה, בחוק עצמו, מעוגנת לגבי התקופה שאחרי תקופת הלידה וההורות, ששם נאמר שהפיטורין יהיו רק במצב, אבל היא מצומצמת מאוד-מאוד שם בחוק. כלומר, מדובר ממש על מצב של פשיטת רגל, או סגירה של העסק. ואני מבינה שזה הרבה מעבר לזה, בפיטורין שאתם נותנים היתר לגביהם, בעילות האחרות ששם זה לא מעוגן בחוק, אבל זה הפך להיות הרבה יותר רחב ממצב של סגירת עסק, אתם אומרים גם אם הוא מצמצם עובדים ויש לו ירידה בהכנסות. כלומר, עד איפה המעסיק יכול למשוך את זה? אם הוא מראה שהייתה לו ירידה בפדיון או בהכנסה, אז זה נחשב עילה כלכלית לפטר עובדת? מה אתם דורשים בעילה הזאת?

תראו, מתכונות העסקה גם לאחרונה מאוד השתנו. הרבה מהעובדות עובדות דרך חברות כוח אדם, או חברות השמה, וכשמסתיימים פרויקטים העובדות חוזרות לחברות, ואנחנו מבקשים רשימת פרויקטים, רשימת עובדים מועסקים ומפוטרים, ואם מתוך העובדים ממשיכים לעבוד עובדים מסוימים. אנחנו מבקשים הסבר, למה הוא ולמה לא היא, ובהתאם לתחומי העיסוק. אנחנו באמת מדברים וגם רואים את המעסיק ואת העובדת, מדובר בחקירות, בגביית גרסה פרונטלית, רואים את הצדדים, כל החלטה באמת מתקבלת לאחר חשיבה מעמיקה וקשה לנו עם היתרים.

אגב, נתתי סירוב לעובדת שהודיעה על ההיריון אחרי זימון לשיחת השימוע. אתמול היה דיון בבית הדין לעבודה, והשופטת קבעה שהיא לא מספיק השתכנעה שזה המקרה, בטח במקרים שהעובדת אמרה שהודיעה על ההיריון אחרי.

אז יש לנו פה את הדיון מול ארגוני הנשים והכנסת, ויש לנו מנגד גם את דיני העבודה ששם אנחנו צריכים להסביר, למה במקרה ואין קשר אנחנו מסרבים להתיר את הפיטורין, כי אנחנו חושבים שזה לא עילה מוצדקת לפיטורין. אז אנחנו, באמת, מאחורי כל היתר עומדת מחשבה ומיצוי הזכויות של כל הצדדים.

עוד דבר, האם אפשר להוסיף?

כן. שם ותפקיד בבקשה לפרוטוקול.

שמי יאן לה גנק, אני מנהל אגף ההסדרה, רישיונות והיתרים. אני רוצה להתייחס לדיווחים של המוקד של ארגוני הנשים. התמונה שמצטיירת מהדיווח היא באמת תמונה עגומה, ואני לא אומר שהתמונה נהדרת. אני רק רוצה לציין, שבכל מפגש עם הארגונים – ואני חושב שאפשר לפחות על זה להסכים – אנחנו ממש מפצירים בארגונים, לכל הארגונים, לכל החברות בארגונים יש את הטלפונים שלנו האישיים, יש להם את המיילים שלנו. ואני רוצה להגיד בוודאות לגבי השנה האחרונה, לצערי, או לשמחתי, גם בשנים שלפני כן, אנחנו לא קיבלנו ולו מקרה אחד, ולו מקרה אחד. בכל תיק שאנחנו מטפלים בו, המפקחת או המפקח שלנו מיידעים את העובדת: יש לך זכות להיות מיוצגת, יש לך זכות לערער על ההחלטה, יש לך זכות להיות מיוצגת על ידי הארגונים, חלקם מספקים את הייעוץ בחינם, אם אני לא טועה. אפילו מקרה אחד לא התקשרו אליי, או אל שרית, או אל מאיר, או אל שרון מנהלת תחום פניות, שגם את הטלפון שלה יש, ואמרו לנו, תשמע, יאן, יש לנו פה מקרה אחד של אי צדק משווע, אז חשוב להגיד - - -

לא נכון, אנחנו פונים בבקשה לעיון מחדש.

אני לא מכיר שהוצף בפנינו, וגם פה זה בפרוטוקול מן הסתם, אנחנו ממש מפצירים בכם, הרי זה לא לא-חשוב לנו, על תהליך שאנחנו עושים, אם זה לא מובן, זה לא תהליך לפרוטוקול, כל תיק אנחנו מבינים את החשיבות שלו, ואם יש תיק שבו מישהו מרגיש שנעשה אי צדק, לא באופן כללי, אלא על פי מה שהחקיקה מכתיבה והפסיקה מכתיבה, אנא, הציפו אותו בפנינו, זה חשוב לנו מאוד.

טוב, אז אנחנו רוצים להתקדם.

רק משפט אחד להשלמת התמונה: גם כשניתן היתר אנחנו מפנים את העובדת למינהל אוכלוסיות אצלנו, כדי לסייע לה להשתלב מחדש בעבודה. זאת אומרת, עובדת - - -

יש לכם פרסומת יפה, אבל יש בנות חמישים.

אז אנחנו מפנים כל מי שמקבלים היתר, מקבלים היתר. אנחנו גם מפנים אותן, אומרים לה תפני למינהל האוכלוסיות, יכול להיות שתקבלי אפשרות להכשרה. הכשרות זה לא רק בעבודה, בהכשרה, אולי בשינוי, אנחנו כן מפנים.

אז תקשיב לי, ההצעה שלי אליך, כמו שאתם משקיעים על הקטע הזה של בנות חמישים, הרי מי שנמצאת בשלב של היריון היא לא בת חמישים – אולי; אני רוצה להגדיל את ה-IVF אז אולי זה יגיע לחמישים – אבל אני רוצה שתבינו, אני גם רואה את הכמות, להערכתי הכמות במציאות היא הרבה יותר גדולה, שפשוט בגלל חוסר ידע הן לא ניגשות, גם לא לשדולה, גם לא נעמת, בוודאי ובוודאי לא אליכם. לכן אני חושבת שצריך להרחיב את מערך ההסברה, כמו שאתם עושים.

אגב, פרסומת מצוינת, לא יודעת איזה משרד לקחתם, פרסומת מצוינת, אני תמיד נתקעת ומסתכלת על זה, כמה שזה באמת בא ומשקף את הסיוע שלכם, כמשרד העבודה והרווחה, לאותן נשים בנות חמישים פלוס. ואני חושבת שזה דבר מאד אלמנטרי, לבוא להסביר לאותן נשים. חברים, תקשיבו, בעיקר הגברים שביניכם: אתם יודעים מה קורה לאישה כשהיא בהיריון, איזה הורמונים? אני למשל, לא יכולתי לסבול את בעלי תשעה חודשים, אז בוודאי ובוודאי לא את המעסיק, אבל זה בדיחה.

פשוט אני רוצה שתבינו שצריך פה עניין של הסברה הרבה יותר רחבה, להערכתי אין מספיק הסברה, ואנשים לא יודעים מה הזכויות שלהם ושהם יכולים לגשת. יכול להיות שאתם עושים עבודה מצוינת, הארגונים עושים עבודה מצוינת, אני לא רואה את החיבור, באמת, למי שצריך לפנות. עכשיו יכול להיות שמשרד העבודה והרווחה סומכים על הארגונים, אתה יודע, זה מחלה שמשנות השמונים פוקדת את מדינת ישראל, ש-יש ארגונים, יש מגזר שלישי, הם יטפלו; אבל אנחנו חייבים להיות יצירתיים כמשרדי ממשלה. ואני אגיד לכם את האמת, אני יושבת הרבה בוועדות, ואתם נראים לי צוות מנצח, אני רואה את זה, את הדינמיקה ביניכם, שזה נהדר וזה יפה וזה טוב, אתם קשובים, תנסו גם לחשוב על דרכים יצירתיות, איך להגיע לאותן נשים שלא יודעות שזה זכות אלמנטרית שלהן.

בסדר.

טוב, מאה אחוז. אנחנו נעבור לזום, לעורכת דין תמר בן דרור, שהיא מנהלת הקו החם וקידום מדיניות, איתך מעכי.

צוהריים טובים, מצטערת שלא יכולתי להגיע היום, זה היה ככה בדקה התשעים, דיון ממש ממש חשוב, חשוב לנו. אז אני עורכת דין תמר בן דרור, אני מנהלת הקו החם של איתך מעכי – משפטניות למען צדק חברתי. יש לנו גם קו שמצטרף בעצם לקווים האחרים שהוצגו, יש לנו מעל 2,000 פניות בשנה. אני אגיד שבשנה האחרונה יש פי שלוש פניות, בנושאים הספציפיים האלה. אנחנו גם העברנו נייר עמדה ביחד עם ארגונים נוספים, אנחנו חברות יחד גם עם חלק מהארגונים פה, בפורום לאכיפת זכויות עובדים ועובדות.

אני אגיד שקודם כול, באמת, אנחנו מכירים היטב כבר הרבה זמן, את יאן, שרית, מאיר, אנחנו באמת עובדים ככה ומנסים כמה שיותר, להציג את הפרספקטיבה שלנו. באמת יש פה איזושהי מחלוקת לגבי נקודת ההסתכלות, זאת אומרת שאף על פי שבאמת האוזן שלהם פתוחה וקשובה ואני מסכימה עם כל מה שנאמר, ובאמת אני גם חושבת צוות מנצח, וגם מסכימה מאוד עם חברותיי והביקורת שנאמרה מהצד שלהן – אני אגיד שמהבחינה של המחלוקת זה שבאמת יש הרבה מאוד משרדים והרבה מאוד דרכים שמעסיקים יכולים להביא את נקודת המבט שלהם, אבל נקודת המבט של העובדת, זה רק משהו שנתון כאן לפתחם של האנשים שיושבים פה. וזה קריטי, זה קריטי, כי מאוד קשה להגיע לנתונים המדויקים, של באמת בכמה מקרים נשים מוגנות מפוטרות, או מצומצם אחוזי המשרה שלהן, או כל דבר אחר. וזה בכלל לא מגיע, שלא לומר באמת, כמו שהוצג בהתחלה, שזה לא רק חוסה תחת חוק עבודת נשים, יש גם את חוק שוויון הזדמנויות לעבודה, ששם אין בכלל את התהליך של ההיתר.

מכל הדברים האלה, ומזה שהמצב של נשים ומדד השוויון בישראל הולך ומתדרדר בעוד אנחנו מדברים ומדברות, אז אנחנו רואות כמה חשוב באמת שיהיה הליך ושיהיו תוצאות של ההליכים, במתן עיצומים כספיים רבים כדי פשוט להרתיע, כי אנחנו יודעות שאנחנו לא מגיעות לכל הנשים. ובאמת, כמו שנאמר, יש חשיבות רבה לפרסום ההליכים האלה, לפרסום הזכויות האלה, לצאת בריץ' אאוט יזום, בפרט נשים בפריפריה החברתית והגאוגרפית.

מעבר לזה, אנחנו חושבות שגם צריך להיות כמו שיש – ואנחנו מאוד שמחות שיש – סקר סירובים. זה משהו שגם אני חושבת שהוא תוצאה של השולחנות העגולים שלנו, וזה מצוין. אני רוצה להעיר הערה חשובה לגבי משהו שעלה בתחילת הדיון, מאוד חשוב שסקר הסירובים ימשיך ויעבור דרך העובדות, ובטח שלא רק דרך המעסיקים, כפי שזה נעשה היום, אז אני חושבת שזה חשוב שזה ימשיך ככה. מעבר לזה וכמו שאמרנו, אנחנו חושבות שצריך להיות גם סקר במקרים שבהם ניתן היתר, בעצם למגבלת זמן, למשל בתקופה של החל"ת, לוודא שבאמת עומדים בזה, ושבתום החל"ת היא מוחזרת לעבודה, אנחנו יודעים שזה לא תמיד קורה. וגם אנחנו חושבות שצריך להיות איזשהו סקר מדגמי בקרב הנשים, כדי להבין איך הן תופסות את ההליך, איך היה מבחינתן ההליך, סקר כזה שהוא יהיה מדגמי ואנונימי, נראה לי שיוכל לשפוך הרבה אור.

דברים נוספים שאנחנו דיברנו עליהם, זה באמת העניין של ההנגשה השפתית, שתהיה אפשרות גם לנשים שלא דוברות עברית שפת אם, שהן יוכלו להביע את עצמן בצורה כמה שיותר טובה, גם כשהן פונות בתלונות, אבל גם במסגרת ההליכים. וחשוב לי להגיד, חלק מהעניין זה הגדלת המשאבים, אנחנו יודעות גם שהמשאבים שעומדים לרשותן של משרד העבודה והאגף לאכיפה ועבודת נשים – הם דלים. אני לא יודעת אם זה עדיין המצב, אבל בעבר הייתה גם בעיה של איוש משרות ותקנים שכבר קיימים, זה מאוד מאוד חשוב.

הגדלה של כלי האכיפה קיימים, יש את חוק הגברת האכיפה של דיני עבודה, זה משהו שחייבים לעשות בו שימוש הרבה יותר רווח, ובאמת להטיל עיצומים כספיים משמעותיים. ובאמת, כמו שאמרו פה, ביצוע יותר פעולה יזומה, מבוססת נתונים, כדי באמת להגיע כמה שיותר למקרים הספציפיים. אז תודה על הדיון הזה.

תודה. ממש לסיום את דוקטור שני בר-טוביה, אבל אני מבקשת שתי דקות, אין זמן, אני רוצה פשוט את הסיכום.

אני רוצה רק להוסיף על כל מה שנאמר כאן ומי שדיברה כאן עכשיו מאיתך מעכי. אני רוצה להוסיף קריאה, להתייחס באופן ספציפי, באופן מוגבר, לאוכלוסיות של נשים שהן פגיעות במיוחד, משתייכות לאוכלוסיות מוחלשות. אני מפורום ארגוני הפליטים, מבקשי המקלט בישראל, אז אני מדברת ספציפית על אוכלוסייה של פליטות שמפוטרות בהיריון; אבל הדברים שאני אומרת, הם גם רלוונטיים לנשים בעוני, לנשים עם רקע הגירתי אחר, שאינן בהכרח פליטות, לנשים עם מצב משפחתי מורכב, חד הוריות, הרבה מאוד יש שיעור מאוד גבוה של חד הוריות, בקרב קהילות הפליטים בישראל. ואני מבקשת לשים יותר תשומת לב ייחודית לאוכלוסיות מוחלשות, גם בגלל שהן הרבה פעמים יותר פגיעות מלכתחילה להפרה של הזכיות שלהן.

הרבה מהן עובדות בעבודות בחברות קבלן, בעבודות שעתיות, כל מיני דברים כאלה שהופכים אותן למועדות יותר לפגיעה בזכויות, כמובן גם פערי הכוחות הקיצוניים במקרים שלהן מול המעסיקים, וגם במקביל לזה שהן יותר מועדות לפגיעה בזכויות שלהן, הפגיעה בהן היא הרבה פעמים מוגברת. זאת אומרת, ההשלכות של הפיטורין בניגוד לחוק, הן הרבה פעמים השלכות חמורות במיוחד עבור הנשים האלה. אם אני מדברת על הפליטות, מדובר על אובדן ביטוח הבריאות באמצע ההיריון. אישה פליטה שמפוטרת במהלך ההיריון שלה, מאבדת את ביטוח הבריאות שלה. זו השלכה שהיא חמורה ביותר, אני לא צריכה להכביר מילים, במיוחד עבור אישה בהיריון, אבל עבור כל אישה, כי ביטוח הבריאות שלהן כיום הוא תלוי העסקה.

אין להן שום זכאות לקצבאות ולא לדמי אבטלה כחלק מכך, אין להן גישה לפיצויי הפיטורין שלהן, כי הם נעולים בפיקדון. זאת אומרת, אנחנו מדברים על השלכות מוגברות וייחודיות של האוכלוסייה, שבעיניי, אמורות להזמין, גם איזשהו מבט מוגבר על המעסיקים שמעסיקים אותן, הרבה פעמים זה ידוע, יש הרבה פעמים מעסיקים שמעסיקים אחוז מאוד גבוה של נשים חסרות מעמד תושב, כולל כאלה שאינן בנות הרחקה.

אז אני רוצה באמת, לקרוא להגברה של תשומת הלב על האוכלוסיות הללו, של אכיפה יזומה וכמו שכבר נאמר כאן לפניי, של הנגשה שפתית, אני מבינה שיש הנגשה לערבית - - -

לכל השפות, יש הנגשה של - - -

אין הנגשה לתיגריניה.

אבל אם זו עובדת שמציינת שקשה לה עם השפה, אנחנו מחפשים לה מתרגם ומביאים להליך מתרגם.

לא רק תיגרינית, רוסית ואוקראינית, הפנייה הראשונית.

מתורגם, נוהל העבודה, השאלונים והתגובות.

דרכי הפנייה אליכם, נשים לא יכולות לעשות את זה בלי להגיע לקו לעובד, או בלי להגיע לאחד מהארגונים האחרים, שילוו אותם יד ביד, כדי שהן ימצו את הזכויות שלהן, תודה.

אני חייבת לסכם את הדיון. הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי סבורה כי תכלית סעיף 9א' לחוק עבודת נשים, היא מניעת פיטורי נשים בהיריון וטיפולי פוריות וכו'. על משרד העבודה לפעול ליישום תכלית זו.

הוועדה סבורה שצריך לבחון את הנושא והעילות למתן היתרים, כדי לצמצם את הפגיעה בנשים ולאפשר שילוב מיטבי שלהן בשוק העבודה.

הוועדה מודה למשרד העבודה על הצגת הנתונים, והפילוח המפורט על הפניות לקבלת ההיתרים והאישורים והסירובים שניתנו, וכן על ביצוע מעקב מול העובדות, על יישומם של החלטות המשרד. עם זאת, הוועדה קוראת למשרד העבודה ליצור מנגנון דיווח מול המעסיק על יישום החלטות המשרד. הוועדה קוראת למשרד להשתמש בכלי האכיפה המצויים בידיו: מינהלי, קנסות, פליליים, וביתר שאת.

הוועדה מבקשת ממשרד העבודה, לבצע פילוח של הבקשות שהתקבלו לפני המלחמה (עד אוקטובר) ולאחר מכן, כדי לבחון את השפעות המלחמה.

הוועדה קוראת למשרד העבודה, לצאת בהסברה על מנת להעלות מודעות להוראת החוק ולזכויות של העובדות.

תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:49.