פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
42
ועדת החוץ והביטחון
11/03/2024
מושב שני
פרוטוקול מס' 161
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, א' באדר ב' התשפ"ד (11 במרץ 2024), שעה 10:14
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 11/03/2024
דיווח נציב קבילות חיילים לשנת 2023, לפי סעיף 557 (א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו -1955
פרוטוקול
סדר היום
דוח נציבת קבילות חיילים לשנת 2023
מוזמנים
¶
יורם כנפו - רמ"ט אכ"א, צה"ל
אחיה אברהמי - ע' רמ"ט אכ"א, צה"ל
מוטי מזרחי - רח"ט לוגיסטיקה, צה"ל
יעקב רוטשילד - רמ"ח בריאות הנפש, צה"ל
שרון אוחיון כהן - ראש ענף רפואה, צה"ל
זיוון אביעד בר - מפקד המרכז לשירותי רפואה, חיל הרפואה, צה"ל
רחל טבת ויזל - נציבה, נציב קבילות החיילים
שירן אלבז - ע' נציבת קבילות החיילים, נציב קבילות החיילים
איריס ברוך - עו"ד, עוזרת הנציבה לבקרה ומעקב, ויועמ"ש, צוות מילואים, נציב קבילות החיילים
אפרת שטרית פריאנטה - יועצת משפטית לנקח"ל, נציב קבילות החיילים
כרמית בר-טל חלפון - עו"ד, יועצת משפטית, מחלקת הבירור, נציב קבילות החיילים
שירן גור - עו"ד, יועצת משפטית, מחלקת בירור, נציב קבילות החיילים
מורן מיורצ'יק - רמ"ח בירור, נציב קבילות החיילים
עידן חמו - ראש צוות סדיר, נציב קבילות החיילים
ריקי בצלאל ממן - ראש צוות רפואה, נציב קבילות החיילים
אורטל יוחפז-ארז - ראש צוות מלש"ב וסגל, נציב קבילות החיילים
הדר משה - קצינת נתונים ומחשוב, נציב קבילות החיילים
שפרה שחר - מנכ"לית, בית חם לכל חייל
רחל ויצן - אימו של רס"ר (מיל') עמיחי ויצן הי"ד
גילה ויזל - אימו של רס"ר (מיל) אלקנה ויזל הי"ד, פורום הגבורה
צביקה מור - אביו של איתן מור, חטוף בעזה, פורום התקווה
יחיאל פפר - נציג משפחות החטופים, פורום תקווה
אסתר בוכשטב - אימו של יגב בוכשטב, חטוף בעזה
יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ, חטוף בעזה
תמר עשת - בת דודתו של אביתר דוד, חטוף בעזה
שמעון אור - דודו של אבינתן אור, חטוף בעזה
יגאל עידן - דודו של צחי עידן, חטוף בעזה
רישום פרלמנטרי
¶
א.ב., חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
דוח נציבת קבילות חיילים לשנת 2023
היו"ר ינון אזולאי
¶
אנחנו עוברים לנושא הבא של סדר-היום, דוח נציבות קבילות החיילים לשנת 2023. רגע לפני שנתחיל, נאפשר לאחד מכל פורום לדבר.
צביקה מור, אבא של החטוף איתן מור, פורום התקווה.
צביקה מור
¶
שלום, בוקר טוב, חודש טוב לכולם. קבינט המלחמה הצהיר בתחילת הדרך שהחטופים ישובו על ידי שילוב של לחץ צבאי ביחד עם משא ומתן. אני כבר התרעתי פה מספר פעמים בכנסת על הסכנה שבניהול משא ומתן עם ארגון טרור, מתן הלגיטימציה לארגון טרור, מתן מעמד של מדינה לארגון טרור, שאנחנו לצערנו הרב נשלם על זה גם בעתיד. בכל אופן כיוון שמדינת ישראל הלכה למשא ומתן, אז זה ברור שצריך מנופי לחץ כדי להכריח את הצד השני לדבר איתנו וכדי לשלם מחיר נמוך יחסית.
לאחרונה אנחנו בפורום תקווה עוקבים בדאגה אחרי מה שנראה לפחות כאיבוד מנופי הלחץ של ישראל מול חמאס. אני אתן מספר דוגמאות. קודם כל, מה לעשות, הוצאת רוב האוגדות מעזה, ההתמהמהות בכיבוש רפיח ופילדלפי. בנוסף לאלה שורה של צעדים שמדינת ישראל עשתה ונראה שמחלישים את מדינת ישראל בעיניי מבקשי רעתה, למשל הענישה המינורית של מחבלים רוצחים. כל שבוע יהודי או שניים נרצחים לנו כאן לצערנו הרב, וממשיכים באותו דבר, הורסים את הבית או אוטמים אותו. זה לא עוזר. כבר שנים עושים את זה וזה לא עוזר. זה לא מאיים עליהם ומוריד את ההתרעה שלנו.
הדבר השני, השב"כ ששיחרר 40 אסירים לכבוד הרמדאן בטוענה שאין מקום, אז אם אין מקום, למה לא לשחרר גם יהודים? צריך שיהיה שוויון.
בימים האחרונים התפרסם שצה"ל מחלק סלי מזון לאוכלוסייה העזתית עם מכתב מרגש לכבוד הרמדאן, אז אני שואל האם גם הבן שלי שחטוף מעל חמישה חודשים יכול גם הוא לקבל איזה סל מזון או לפחות לזכות לביקור של צד שלישי שיראה שהוא חי בכלל, ורופא שיבדוק את מצבו הרפואי?
הדבר האחרון זו הסוגיה הקטארית. קטאר מממנת טרור בכל העולם וכולם עוצמים עין, קוברים את הראש באדמה. קטאר שייכת לציר הרשע של איראן, סין, רוסיה. קטאר היא לא מתווך הוגן. היא גם מעולם לא הייתה ועכשיו אנחנו רואים שהתיווך שלה נכשל. זה לא הולך.
אנחנו בפורום תקווה דורשים מראש הממשלה קודם כל החרפת צעדים מול חמאס בעזה, ביהודה ושומרון, בכל העולם. דבר שני, לשדר לעולם שאנחנו התעוררנו. דין מחבל שעושה היום פיגוע לא יכול להיות כמו בזמן רגיל. אנחנו בזמן מלחמה. אתה עושה פיגוע, העונש צריך להיות אחר לגמרי. אני דרך אגב מציע עונש קולקטיבי. יצא מחבל מקלנדיה, בבקשה, שבועיים אין חשמל ומים בקלנדיה. שהם ידאגו שיותר לא ייצא משם מחבל. הם מחנכים לטרור, שישלמו על זה.
להודיע שקטאר לא תשמש יותר מתווכת ולתקוף את קטאר בכל דרך, וישראל יודעת איך לגרום שם לפיצוצים מסתוריים בדיוק כמו שמהנדסי הגרעין באיראן נהרגים בכל מיני דרכים יחסית בגיל צעיר, והתקפות סייבר. בקיצור, כל מה שמדינת ישראל יודעת לעשות כדי להראות שהחיים בקטאר יהיו מאוד מאוד לא נוחים. אנחנו יודעים שקטאר זה חמאס וחמאס זה קטאר. אם קטאר תרצה, החטופים שלנו יחזרו היום לכאן.
כמובן שאנחנו דורשים שבמשא ומתן לא יעשו איפה ואיפה, לא יפרידו וכולם יהיו ביחד בפעם אחת. אנחנו לא רוצים לראות מצב כזה שבו החיילים שלנו הגיבורים והגברים הצעירים נשארים שם עוד שנים חס וחלילה, אלא כולם יוצאים בפעם אחת. תודה.
גילה ויזל
¶
שלום רב ותודה רבה על הזכות ועל פינוי הזמן לדבר כאן. אני מעריכה מאוד. אני אפתח בכמה מילים מהגיגי ליבי שעלו לי בלילה כששנתי נודדת. בעוד שבועיים בדיוק יקראו כאן תושבי ירושלים על מגילת אסתר. הם יקראו על המן האגגי, צורר היהודים שביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים שהיו במלכות המלך אחשוורוש.
המן החמאסי שמולו אנחנו נלחמים היום לא שונה מהמן האגגי שהיה מזרע העמלק. לשניהם אותה מטרה, להשמיד, להרוג, להכחיד ולאבד את כל היהודים. מול ממלכת הרשע הזאת נלחמים חיילי צה"ל כבר חמישה חודשים בחירוף נפש, וחלקם אף מוסרים את נפשם. בין החיילים שמסרו את נפשם נהרג גם אלקנה בננו. שמי גילה ויזל ואני האימא של אלקנה, בננו האהוב הי"ד, אחד מאותם גיבורים שמסרו נפשם.
אלקנה שירת בגדוד מילואים 8208 ונהרג באסון קריסת המבנים ביחד עם עוד 20 לוחמים. הוא השאיר בנייד שלו צוואה שהופצה בארץ ובעולם, ולטעמי האישי, אני הקטנה מרגישה שהיא משקפת הלך-רוח של הרבה מאוד חיילים שנלחמו ונלחמים. אני אקריא ברשותכם קטעים קצרים מהצוואה. "אם אתם קוראים את המילים האלה, כנראה שקרה לי משהו. קודם כל במקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול, אז אנא, פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי את הבחירה להישאר מאחור אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להיפך, זו ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם".
אני מבקשת בבמה זו מכנסת ישראל להמשיך ולשאוף לניצחון מוחץ, ללחוץ על החמאס, להכות באויבנו מכת מחץ מתוך זקיפות קומה שתמשיך להחזיר את כבודנו הלאומי והיהודי שנרמס, ואף תחזיר בעזרת השם את כלל החטופים בכבוד המתאים לו הם ראויים. תודה רבה.
שמעון אור
¶
שנייה, סליחה, אני דוד של אבינתן אור שנחטף ב-7 באוקטובר עם נועה ארגמני. אני פה בשמו של אחי התאום.
שמעון אור
¶
השם שלי, שמעון אור. אני בשליחות של אחי התאום ירון אור שהוא אבא של אבינתן. בגלל שאין לו את הכוחות לעמוד בכל הסגה הזאת, אני רוצה לומר כמה דברים, במיוחד שיש פה גם קצינים בכירים וגם חברי כנסת.
אם אנחנו מדברים על שינוי תפיסה, אני חושב שלא מדובר פה על שינוי תפיסה צבאית אלא שינוי תפיסה תודעתית. אנחנו יודעים היום שמי שיקבל את החטופים או מי שיקבל את המידע על החטופים ומי שיוכל לקבל את החטופים, מי שייקח אחריות על עזה. מי שייקח אחריות על עזה, כל אלה שמחזיקים את החטופים יהיו איתו בקשר וילכו על פי דברו. אנחנו יודעים ממקורות מודיעיניים. זה לא סוד שהחטופים פזורים לא רק בידי החמאס, והם מצפים לראות מי יהיה אחראי, מי יהיה הריבון ביום שאחרי. אם הריבון הוא חמאס, אז אנחנו הולכים על פי הצלילים של חמאס. אם הריבון הוא מדינת ישראל, אנחנו נלך וניצור קשר אפילו בסתר, והחטופים יחזרו דרך הקשרים הללו.
אני לא מצליח להבין. חמאס לא יודע איפה כל החטופים. במקום שמדינת ישראל תסמוך על זה ותגיד, או, מצוין, הם מאבדים קשר, מאבדים שליטה, מאבדים משילות, מה אנחנו עושים? אנחנו אומרים להם, תביאו לנו את כל הרשימות, אנחנו רוצים את כל הרשימות של כל מי שחי. במילים אחרות, להחזיר אותם חזרה למשילות, הפוך ממה שצריך לעשות. אנחנו צריכים לשמוח שהם לא יודעים איפה שכל החטופים נמצאים, ואז כשהם לא יודעים איפה החטופים נמצאים, אנחנו נכנסים פנימה לרפיח ולכל עזה כדי להיות אחראים על המקום הזה. את זה הם צריכים לשמוע ואז כל המשפחות, החמולות שישמעו את זה, יתחילו לאט-לאט בסדר להזרים מידע ואנחנו נקבל את המידע הזה. זה לא סוד. זה מופיע בכל הכתבות שברגע שהם שמעו, החמולות, שהולך להיות הפסקת אש, הם חזרו בהם מהקשר עם צה"ל והם סירבו להיות בקשר עם צה"ל כי הם הבינו שבתוך הפסקת האש הזאת חמאס חוזר חזרה למשילות.
אנחנו אומרים להפסיק לגמרי את כל השיחות הללו שלא מביאות לכלום, כי חמאס מעוניין בחטופים האלה כדי להמשיך את השלטון שלו. מדינת ישראל לא תוכל לתת לו את זה ולכן החטופים יישארו מאחור. אם אנחנו נוציא רק 34 חטופים וניתן להם 40 יום להיות בפגרה, מה שנקרא, הם יאחזו בקרקע ויותר לא נראה את השאר. אנחנו צריכים לקחת אחריות על עזה כולל כל מה שקשור בנושא ההומניטארי. הכול. לקחת אחריות מלאה על עזה ואז אנחנו נקבל לא רק את המידע, אלא נקבל גם את החטופים. שינוי תודעתי של תפיסה. את זה אנחנו מבקשים. סליחה שאני קצת מתרגש. תודה רבה לכם.
רחל ויצן
¶
אני מבקשת להוסיף עוד משפט אחד. אני אימא של עמיחי ויצן הי"ד מכרם שלום. הלחצים שיש על כל המנהיגים זה דבר שלא מאפשר לכם להיות אתם. אתם נמצאים במקום של הנהגה, והנהגה לא יכולה להיות מונעת מכל הלחצים.
בלילה, בשקט, אני מבקשת להיזכר בסבתא וסבא שלי שעלו מאושוויץ, ובאבא ואימא שלי שגרים פה בירושלים, ובלוויה אני עומדת מאחוריהם והכוח שלהם זה הגבורה. כל אחד יודע כמחנך בבית ומחנך בבית ספר ובכל מקום שההיכנסות למשא ומתן זה הצעד הראשון לנפילה. אני ממש מבקשת מכם שתיקחו את הזמן שלכם בשקט כשאתם לבד ותחשבו. אתם הגעתם למלכות הזאת לא לחינם. כל אחד, יש פה אחריות שהיא אחריות של נצח. אני ממש מבקשת מכם להתנתק מכל הלחצים של כולם ולחשוב מי אתם באמת.
הבן שלי לקח את הילדים של כשהייתה הפוגה מכרם שלום, כשכולם הלכו לבאולינג, לשער הגיא, ללמד אותם מה זה גבורה. הילד שלו בן חמש הוא עכשיו מתחפש לדובדבן, לסיירת, שכל היום עסוק בדבר הזה. הגדר נמצאת 30 מטר מהבית שלהם. הם גרים ליד רפיח. אנחנו צריכים דין וחשבון ואני מבקשת לקחת את דקת השקט הזאת ולזכור גם את החטופים וגם את הדורות הקודמים. אתם חלק משרשרת של דורות ועל הכתפיים שלכם מונחת האחריות הזאת. לא סתם הגעתם לכאן. בהצלחה.
יזהר ליפשיץ
¶
קוראים לי יזהר ליפשיץ, נולדתי בקיבוץ ניר עוז. ההורים שלי זה עודד ליפשיץ ויוכק'ה ליפשיץ ששוחררה. 157 יום מה-7 באוקטובר מסתכלים על הצבא. גם הייתי בצבא ביחידה קרבית ואני מסתכל על כל המפקדים והדרגות אבל קשה לשכוח, קשה לסלוח. קיבוץ ניר עוז, לא היו שומרים על הגדרות, כל אחד בתפקידו הצבאי אשר יהיה. פשוט לא היו. ירושלים הפקדתי שוטרים. אצלנו לא. הם נכנסו במאות לקיבוץ ב-06:30, שזה דבר מטורף וזה מחדל מדהים, אבל אחרי שעתיים של זעקות של כיתות כוננות ואנשים שנלחמים זעקו לצה"ל, מתי הוא יתעשת, מתי יבוא מטוס ויעשה בום על-קולי אחד בגדר וקצת יפריע להם כי הם מכניסים עוד מאות ועוד מאות.
הטירוף הזה נמשך וב-13:30 עוד הוציאו תינוקות, זקנים, טלוויזיות על אותה עגלה ונסעו עם ריקשה חשמלית במהירות של 10 ק"מ לתוך עזה. אנחנו חושבים שאת ההפקרות הזאת אפשר לעשות רק בלתקן את מה שנשאר.
אני לא מאמין שהזקנים אחרי כל סרטוני חמאס עדיין חיים. זו דעתי. חמאס אמר שמתוך 137 יש 70 מתים. הצבא מציג איזה תמונה שהוא שולט כל פעם דרך המטות של ניצן אלון, ואני מוקיר אותו ואת הלוי ואת רונן בר ודדי, אבל הרעיון הזה שאתה יודע איפה הם ואז זה מאפשר לך להילחם הוא רעיון שכל טעות עולה בחטופים, וכרגע אנחנו שומעים עוד ועוד שחטופים נהרגו ונאנקו ונאבדו.
סיפור החטופים לא יעלם ב-20 שנה הקרובות. אם יש 7,500 קבורים בעזה, אז בטח יש 10–20 שקבורים שם שלא נדע איפה הם, ויהיו אגדות שהם עברו במנהרות מפילדלפי למצרים או לאיראן. אנחנו נלווה את זה עוד המון שנים. הרי יש לנו עכשיו אנשים חיים שאנחנו יודעים שהם חיים. מחלקם אפילו קיבלו קצת אותות חיים בימים האחרונים. פשוט צריך להביא אותם. אני לא אסטרטג ואני לא יודע איזה חמולה יודעת מה ומי. אני לא עוסק במיקרו או במקרו. אנחנו נלחמים כשלמטה יש זקנים שגוססים ומתים, ילדות שנאנסות, חיילים שנאנסים, מלחמה פסיכולוגית. ברגע שאתה מתקרב למישהו שהוא מחזיק אותם, הוא במנוסה, אז גם החטופים במנוסה. כשאין אוכל אז החטופים רעבים ונמקים. אין שם למטה אוויר. זה המצב. אם יש עוד 50–60 שאפשר להציל, אנחנו כיהודים, אני אומר שיש בעיה מוסרית קשה להילחם כשהחטופים נאנקים.
במשפט שלמה יש אימא אמיתית. אין מה לעשות, צריך לדעת, בתחבולה תעשה לך מלחמה. תשמור על הגבולות כמו שצריך. חוץ מחמאס יש לנו חיזבאללה וח'ותים ותותים, ואנחנו לא נצליח להרוג את כולם היום. הרעיון הוא כזה שגם אחרי זה הם יקחו רובה ו-400 דולר ויהפכו כל ילד בקייטנה של יומיים ללוחם. אם לא יקראו לזה חמאס יקראו לזה משהו אחר. צריך למצוא איזשהו פתרון, והצבא הוא מנוף לפתרון הזה. כרגע אנחנו חייבים את החטופים קודם כל אצלנו ולהסתכל קדימה מה יהיה הפתרון. זה כנראה לא עוד ארבע אוגדות בחאן יונס והנה הצלחנו. אנחנו כמעט ממגרים את הטרור משנת 67' וכנראה שגם הבנים שלי והבנים שלהם כמעט ימגרו את הטרור כי זה לא ייגמר, אבל עכשיו להחזיר חטופים זו המצווה היהודית של האזרחים ושל החיילים, יהיה המחיר אשר יהיה. לצערי עסקתי בטרור בחיי אבל זהו, נגמר. זה נגמר כבר אחרי ה-50 יום. כל יום שנלחמנו אחרי זה, אנחנו עושים משהו שהוא לא ערכי מבחינתי. יותר קשה לי לגייס את הילד שלי למקום הזה ולא על ההפקרות. מחדלים תמיד היו. על מה קורה עכשיו עם החטופים. תודה רבה.
יגאל עידן
¶
שלום רב, קוראים לי יגאל עידן, אני דוד של צחי עידן מנחל עוז שבבוקר 7 באוקטובר מעיין הבת שלו נרצחה בממ"ד לעיניי כל המשפחה, וצחי נלקח בסביבות הצוהריים לעזה כשמפקד הצוות מלגלג ומזלזל וצוחק על צה"ל הגדול, איפה הוא, למה הוא לא מגיע? למה עד 18:30 בערב צה"ל לא הגיע?
אני נמצא כאן היום כדי להביע את עמדתי החד משמעית לגבי החזרת כל החטופים החיים והמתים. אתם כנציגי ציבור מחויבים בהחזרתם הביתה ועלינו להתמקד גם בפעולות מדיניות ובפתרונות מעשיים. בכל מחיר זאת לא אמרת גנאי.
אני רוצה להקריא קצת כי אתמול היה יום האישה. אני רוצה להקריא 19 שמות של 19 נשים, ילדות שנמצאות בשבי. רומי גונן, עדן ירושלמי, לירי אלבג בת 18, דניאלה גלבוע, 19, קרינה ארייב, 19, נועה ארגמני, 26, אמילי דמארי, 27, ארבל יהוד, 28, אגם ברגר, 19, נעמה לוי, 19, עמית בוסקילה, 28, דורון שטיינברכר, 30, שירי ביבס, 32, כרמל גת, 39. אני אקריא עכשיו את השמות של נשים שאנחנו יודעים שהן לא בחיים. מאיה גורן ז"ל, שני לוק ז"ל, ענבר היימן ז"ל, עופרה קידר ז"ל.
מאחר ואני נמצא כאן לא מעט ואני נוכח ויודע שחלק גדול מהיושבים כאן עדיין לא חצו את ה-6 באוקטובר, אני כאן לומר לכם שהבנות האלה עברו ועוברות מה-7 באוקטובר מקרי אונס אכזריים, התעללות מינית, נפשית ופיזית איומה, ואני שואל אתכם מה הייתם עושים/עושות אם הייתה זו הבת שלך/ שלך? אילו עולמות הייתם הופכים בכדי להשיב אותן הביתה?
לשרים ולחברי הכנסת שמדברים על המחיר הגבוה שהמדינה אמורה לשלם עבור החזרת כלל החטופות והחטופים החיים והמתים, אני רוצה לומר לכם, את המחיר הגבוה אתם קבעתם ב-7 באוקטובר. אתם הובלתם את המדינה לקרע בין אזרחי המדינה, לשסע בעם, ולא השכלתם להבין שהעברת מזוודות הכסף לחמאס, אלפי משאיות מלט וברזל מגבירות את ההכנה לטבח ב-7 באוקטובר.
לאנשי הכלכלה שנמצאים פה, אם נמצאים פה אנשי כלכלה, יש לי שאלה. איך מכמתים מחיר לילדה בת 18, 20, 25, 30 שעוברת אונס יום-יומי על ידי שניים, שלושה, ארבעה או יותר גברים ביום? איך עובר לכם כוס התה בגרון כשישנן בנות ישראל שעוברות רצח נפשי ופיזי על בסיס יומי? על פי ההתקדמות של ראש הממשלה במשא ומתן אני מבין שהוא דן את החטופים להישארות במנהרות המוות בעזה, או גרוע יותר.
אני מבקש להדגיש לאלה שתומכים בנו ומחזקים ומעניקים לנו את הכוח להמשיך ולא להתייאש. חוסנה של המדינה מושתת על ביטחונה המוחלט. החוסן הזה הוא שהיווה את כוח ההרתעה האמיתי מול אויבנו מאז קום המדינה. כשניסיתם לפגוע בחוסן ובאחדות העם, ביטחון ישראל נפגע ב-7 באוקטובר. אנחנו רוב העם נבוא חשבון עם מי שפגע בנו או בחוסנה של המדינה. מי שישאיר את 134 החטופות והחטופים החיים והמתים במנהרות עזה, לא רוצה לשקם את חוסנה הלאומי של ישראל. התקומה האמיתית רק לאחר החזרת כלל החטופים. תודה רבה לך, היושב-ראש, תודה רבה לכם.
תמר עשת
¶
אני אוסיף עוד כמה מילים. קוראים לי תמר, אני בת דודה של אביתר דוד שנחטף מהמסיבה ברעים. אני כל פעם קצת בהלם שאני עדיין מגיעה לפה, שעברו 157 ימים ואנחנו עוד לא רואים את האופק. אני באמת מאמינה באמונה שלמה שאביתר בדרך אלינו, שהוא עומד לחזור בחיים ושנדאג להחזיר אותו לחיים טובים, אבל הולך ונהיה קשה לראות את האופק הזה. האמונה הזאת הולכת ונהיית קשה. אני לא יודעת מה אביתר עובר בזמן הזה. אני לא יודעת אם הוא אוכל. כל הזמן ניסיתי לא לחשוב עליו שם. הייתי אומרת שאני לא מרשה לעצמי לדמיין אותו שם, אבל אחרי כל כך הרבה זמן אי אפשר שלא. אי אפשר שלא לחשוב מה עושים כל כך הרבה זמן בשבי כשיש מלחמה בחוץ, מה עושים כשאתה לא יודע מה עומד להיות הרגע הבא, מתי יתהפך עליך אותו אדם ארור שמחזיק אותך, כשאני לא יודעת עם מי הוא נמצא, אם הוא לבד, אם יש איתו עוד אדם שמהווה לו חבר, שיש לו אוזן קשבת וזה לא רק הוא ומחבלים. אני לא יודעת אם הוא מעל האדמה או מתחתיה.
אמרו לנו מהתחלה להתכונן למרתון. זה לא ספרינט, זה מרתון. כל הזמן חזרו ואמרו לנו את זה, אבל עברו 157 ימים ואני לא רואה התקדמות. הנשים עוד שם, זקנים עוד שם. אביתר עוד לא במקום של הדיבור. לאביתר מגיע לחזור הביתה. הוא יצא למסיבה עם חברים שלו. חלקם נרצחו ולא יחזרו לעולם. גיא דלל נחטף יחד איתו ואני מתפללת שאולי הם עוד יחד, וחבר אחד שהצליח לשרוד את הטבח הזה ומחכה בבית לאיזשהו שיקום מהדבר הזה.
כל שבוע אנחנו מתבשרים על עוד חטוף שמת, שנרצח, שגסס למוות. אני לא יודעת כמה זמן עוד יש להם. כל זמן שעובר יהיה לנו פחות את מי להחזיר. אין לי יותר מילים, אני כאן כל כך הרבה זמן. אני מעל חודשיים מגיעה לכאן כל שבוע. אי אפשר להמשיך בשגרה. החזרת החטופים היא הגבורה, היא הניצחון. להציל 100 נפשות, אזרחים ישראלים, חיילים, אנשים שנחטפו מהבית שלהם, שנחטפו ממסיבה, שנקלעו לסיטואציה ברכיבה על אופניים או בנסיעה באוטו, זה ניצחון של המדינה. להביא את כולם הביתה, להביא אזרחים וחיילים שנרצחו לקבורה בארץ ישראל זה מבחינתי ניצחון.
אין לנו דרך להמשיך כאן את החיים אם אנחנו מפקירים שם את האנשים שלנו. זה בן דוד שלי, זה הבן שלה, זה אבא שלו, אבל אף אחד לא דמיין שהוא יקלע לסיטואציה הזאת. אנחנו משפחה מכפר סבא. זה כביכול היה הכי רחוק מאיתנו בעולם. אם אנחנו לא נחזיר אותם, אין לי ביטחון לחיות פה, אין לי עתיד לחיות פה אם אני אדע שאם קורה לי משהו, אם קורה לאחד האהובים שלי בחיים משהו, אין מי שיגן עליהם. זה לא ביטחון, והכוח של ישראל הוא בהגנה של התושבים שלה. ככה אנחנו מנצחים וככה אנחנו מראים את הכוח האמיתי שלנו, ואני מבקשת שתזכרו את זה.
אסתר בוכשטב
¶
שמי אסתר. לצערי גם השבוע אני פותחת את דבריי בהשתתפות בצער משפחות הנופלים. אני מספרת פה את הסיפור שלי כאימא של יגב, פה כל שבוע. יגב בן 35, נחטף מהבית שלו, מהבית שלנו בקיבוץ נירים, סיוט שהתחיל ב-7 באוקטובר ב-06:29. אני יכולה להגיד שאני עדיין שם. אני עדיין לא יצאתי מהיום הזה. אני שם ביום הזה שהייתי בממ"ד לאורך שעות עם מחבלים מסביב לבית. הבן שלי ואשתו נחטפו מהבית שלהם באותו קיבוץ, בקיבוץ שלנו.
אני רוצה לספר עכשיו דווקא סיפור אחר על רועי פופלוול בן קיבוץ שגר בקיבוץ נירים הרבה מאוד שנים. כל חייו חי בעצם בקיבוץ נירים. ב-7 באוקטובר בבוקר הוא קיבל לסטורי שלו כמו שגם אני קיבלתי וחברים אחרים, תמונה של אימא שלו, חנה פרי, ונדב אח שלו יושבים בבית של האימא כשלידם עומד מחבל של הנוח'בה ומאיים עליהם. רועי לא חשב פעמיים. הוא יצא מהבית שלו בקיבוץ נירים והלך לקראת אימא שלו ואח שלו כדי להציל אותם. לצערנו הסיפור הזה לא נגמר בהצלתם אלא נגמר ברציחתו של רועי ליד הבית שלו. למרות הגבורה הגדולה שלו הוא לא הצליח להגיע לאימא שלו. מחבלים ראו אותו, רצחו אותו. אני יודעת ואני מכירה את רועי מגיל מאוד צעיר. הצוואה שלו היא שיצילו את החטופים. הוא יצא להציל את אח שלו ואת אימא שלו, למנוע את החטיפה שלהם כי היה ברור שהולכים לחטוף אותם, והוא לא הצליח.
הסיפור של המדינה שלנו מורכב מהמון סיפורים. כל סיפור הוא סיפור עצוב. כל סיפור הוא חשוב למשפחה, חשוב לנו כעם. אני חושבת שמה שקורה היום, החטופים שנמצאים בעזה הם הסיפור הקשה. אותם צריך היום להציל, את מי שאפשר להציל בחיים, לשיקום, ואני אומרת לשיקום. אף אחד מהם לא יחזור אחרי 157 ימים לחיים הרגילים, ואת מי שנרצח, לקבורה. תודה.
גילה ויזל
¶
אני הקטנה והפשוטה שהקרבתי את הבן שלי. אני חושבת שכולנו, גם אלה שיושבים כאן וגם אלה שחיים במדינה שלנו, אנחנו לא צריכים לשכוח לרגע אחד, לטעמי, שהמדינה שלנו עושה ותעשה את המקסימום למען שחרור החטופים. יושבים פה גם נציגי צה"ל ואני בטוחה שגם הם וגם אלה שמעליהם או מתחתיהם עושים את המקסימום. בואו בבקשה לא נשכח את זה ונכבד את זה. תודה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
תודה רבה.
נעשה הפסקה של שתי דקות ונתחיל את הדיון.
(הישיבה נפסקה בשעה 10:45 ונתחדשה בשעה 10:47.)
רחל טבת ויזל
¶
שלום לכם, היום השני לראש חודש. היום ראש חודש אדר ב', אז באמת נתפלל שיהיו בשורות טובות והחודש הזה נצא מהאפלה לאורה בעזרת השם, ובאמת יהיו בשורות טובות.
רחל טבת ויזל
¶
קוראים לי תא"ל במיל' רחל טבת ויזל, נציבת קבילות החיילים מזה שלוש שנים. אנחנו פעם בשנה מציגים לוועדה את דוח הנציבות. אני רק אציין שצה"ל מכיר את הדוח ולא מחכה לסוף השנה. אנחנו מידי רבעון מעבירים לאלופים כל קבילה, מכתבים את כל מי שצריך, כך שלצה"ל הדוח לא חדש. אני אציין בפתח הדברים שלי גם בעקבות מה ששמענו פה עכשיו, כוחו של צה"ל הוא באנשים שלו. זה הכוח, זה הייחודיות שלו, והנציבות עוסקת באנשים, בזכויות של האנשים במה מטריד את האנשים, לכן הדיון הזה הוא חשוב בכל מקרה וגם היום.
כמה הערות לפני שאני מציגה את הדוח, והדברים יהיו פה במצגת. הערה ראשונה - אנחנו עובדים עם ומול צה"ל באופן קבוע ושוטף. כמו שתיראו אני אציג עוד מעט את הדוח. אנחנו נתרכז בעיקר בחרבות ברזל, וחרבות ברזל המחיש לנו עוד יותר כמה הקשר שלנו עם צה"ל הוא משמעותי. אנחנו חלק. מתחתיי יש יחידה שהיא יחידה צבאית. מפקדות היחידה נמצאות פה. אנחנו עובדים בטווחים קצרים מול צה"ל. אם יש אירוע של ציוד אז מדברים עם אט"ל. יש אירוע של משא"ן, מדברים עם אנשי משא"ן וכו'. זה דבר אחד.
דבר שני שאני רוצה להגיד, אנחנו התמקדנו ואנחנו נתמקד גם בסקירה הזאת בחרבות ברזל. אם עד ה-7.10 כל אירוע היה תחקיר מעמיק ומפקדים ובוא נשמע את כולם וכו', אנחנו החל מה-8.10 חזרנו לפעילות מלאה למרות שחלק מהקצינים, מפקדי הצוותים ירדו דרומה או צפונה לפי השיוך שלהם, לפעילות מלאה, אבל בטווחים קצרים. התמקדנו בדברים שדחופים ורלוונטיים למלחמה, והתמקדנו בדרך פעולה שהיא אחרת, לדבר ישירות עם מפקדים, לדבר ישירות עם האנשים בשטח בכדי לראות איך פותרים דברים כאן ועכשיו ומהר, ואנחנו נתמקד בזה.
הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, הדוח מדבר על מספרים כמו כל דוח, אדוני. 6,000 קבילות, כך וכך מוצדקות, כך וכך לא מוצדקות. השנה יותר מתמיד אבל זה נכון לתמיד, 6,000 קבילות לא באמת מייצגות את המספר הטכני של 6,000. יש לא מעט קבילות שבן אדם אחד קובל ויש 3,000 אנשים שמאחוריו. יש חלק גדול מהקבילות שבכלל לא נמצא להן ביטוי. לדוגמה, אחד הנושאים שעסקנו בהם בנציבות זה פנייה שאפילו לא התגבשה לקבילה, של חיילת שהחבר שלה מגדוד 890 נהרג ממש ביום הראשון ועדיין לא נתנו לה לצאת ל'שבעה', לא הכירו לה בימי חופשה ב'שבעה' וכו', זאת אומרת לעסוק רגע בחברות והחברים של הלוחמים והלוחמות שנפלו, וזה מסוג הדברים שאוקיי, זה קבילה או רבע קבילה. זה לא באמת. זה לא האירוע. האירוע הוא הרבה יותר משמעותי מזה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
רק אם את יכולה לתת לנו את הנתון. עד ה-7 באוקטובר כמה קבילות היו? כי כשאת מסתכלת ואת אומרת כ-6,000, אז בעצם אפילו הייתה ירידה משנה שעברה שהיה 6,075.
רחלי טבת ויזל
¶
(הצגת מצגת)
אני אקדים את המאוחר. אנחנו סביב כמעט 6,000 קבילות גם השנה. 1,300 הוגשו מה-7.10 ועד סוף דצמבר. החודשים האחרונים זה רק הולך ועולה, זאת אומרת כל חודש אנחנו בין 600 ל-700 קבילות. אנחנו נאפיין גם את הקבילות שחלקן קשורות למלחמה ואם זה ימשיך ככה, אנחנו נמצאים במספר שהוא יותר גדול משנה שעברה, אבל שוב, המספרים זה לא חזות הכול. פנו אליי מאות הורים בנושא ההפוגה או בנושא קב"נים. זה לא אפילו מגולם בקבילה. זה המון פניות שמגיעות לנציבות ואנחנו עוסקים בהן. אני כבר אציג את הדברים.
כמה דברים בסיסיים. הייעוד, זה ברור. אני לא אכנס לכל אבל אני מדגישה שזה גוף שהוא חוץ-צבאי והוא בלתי תלוי. אמנם מתחתיי יש יחידה שהיא יחידה צבאית עם קצינים וחיילים. חלק גדול מראשי הצוותים והיועצים המשפטיים והחיילים נמצאים כאן ועושים עבודת קודש, אבל בסופו של דבר אני לא כפופה לא לצה"ל, ועם כל הכבוד, בפועל גם לא למשרד הביטחון. אני מציגה את ההמלצות שלי, ועוד מעט נראה מה הסמכויות.
מבחינת הסמכויות, אני לא סתם אומרת אותן פה וחוזרת ואומרת. מעבר לזה שזה גוף חוץ-צבאי בלתי תלוי, לפי פקודות הצבא המלצות הנציבות הן פקודה לביצוע וזה משמעותי וזה דרמטי כגוף שהוא גוף מבקר שאכן יש פקודה כזאת. לרמטכ"ל יש את הסמכות לא לכבד המלצה, אבל זה לא קורה בדרך כלל מניסיוננו.
תפיסת ההפעלה, אני רק אחלק לשניים. הדבר הראשון קודם כל לפני הכול זה לעמוד לצד הקובלים שפונים אלינו. הדבר השני שהוא מאוד חשוב אבל הוא השני זה להגיע להמלצות שהן מערכתיות ולראות איך אנחנו עושים דברים בסדר גודל גדול יותר, אבל אנחנו מתחילים קודם כל עם הפרט. זה הייעוד וזה התפקיד.
עקרונות מנחים – אנחנו מדברים ישירות עם הקובלים ולא עם עורכי דין. לפעמים עם הורים אבל בסוף אנחנו מדברים עם האנשים עצמם. אנחנו מדברים עם מפקדים, אנחנו מבקרים ביחידות. זה לא רק הדוח עצמו. עד למלחמה פעם בשבוע היינו עם אחת מהיחידות. גם עכשיו. אנחנו מקפידים לבקר. אם עכשיו יש אירוע תצפיתניות, אנחנו ניסע לבהל"ג (בית הספר להגנת הגבולות) לראות מה קורה איתן. אנחנו מקפידים לראות את האנשים בשטח. יש לנו מערך בקרה מאוד משמעותי. מבחינת צה"ל הרמ"ט שנמצא פה הוא זה שעושה את הבקרה שאכן ההמלצות מתממשות, אבל גם אנחנו עושים בקרה ועובדים בשיתוף פעולה איתם.
הדבר האחרון, חרבות ברזל. עכשיו אני רוצה לגעת בחרבות ברזל. האבנים הגדולות מבחינת השנה במספרים: 5,749 קבילות, קרוב ל-6,000, מעט פחות משנים קודמות אבל מאוד דומה במספרים. 54% מכלל הקבילות שטיפלנו בהן נמצאו או מוצדקות או באו על תיקונן. השנה זה יותר מובהק ה"באו על תיקונן". מה זה באו על תיקונן? חייל שאומר שלא הוזן לו שמ"פ וברור שצריך להזין לו שמ"פ, ואתה פונה ליחידה ואומרים, אוקיי, מזינים, ואנחנו לא מתחילים לעשות עכשיו בירור למה הוא הזין, למה הוא לא הזין. זה בא על תיקונו. הסתדר, המשכנו הלאה, לכן יש חלק מהמוצדקות שהן באות על תיקונם. בשלושת החודשים הראשונים של המלחה 1,316 קבילות, 56% מתוכן נמצאו מוצדקות.
השוואה רב שנתית – אתם רואים מעט ירידה. מה שחשוב לציין, תשימו לב שיש לנו ירידה בחובה, עלייה במספר קבילות אנשי הקבע ומספר קבילות אנשי המילואים. אנשי המילואים, זה ברור, בגלל המלחמה. אנשי הקבע, אנחנו ניגע בהם עוד מעט אבל זה נושא שמטריד אותנו, העלייה במספר הקבילות. זה המספר הכי גדול אי פעם של קבילות של אנשי קבע. מול מאות אלפי האנשים שיש לנו, עדיין זה 800 קבילות, אבל צריך רגע לראות את אופי הקבילות ומה עומד מאחוריהן.
רחל טבת ויזל
¶
גם בכמות המוצדקות. אנחנו כבר נראה את זה.
מבחינת נושא הקבילות, בגדול, אני לא אכנס. יש לכם את הדוח, יש לכם את הכול. מה שאני רוצה לציין, שנה שעברה היינו עם 40% קבילות שעוסקות בנושא יחסי פקוד-מפקד. עדיין זה החלק הארי. זה עדיין מאוד משמעותי. השנה אנחנו בטיפה ירידה ל-37%. אני מקווה שתהיה איזושהי מגמה, אני עוד מעט אסביר למה. צריך לשים לב שהחלק הארי הוא על סג"מ, סגן, על הקצונה הצעירה שנמצאת בחיכוך מול החיילים - - -
היו"ר ינון אזולאי
¶
שאין להם מספיק מנהיגות, איך להתנהג אליהם. כתבת את זה בדוח שלך אבל זה גם היה שנה שעברה וגם השנה.
רחל טבת ויזל
¶
אני אומר את ההבדל משנה שעברה, מה השתנה לטובה מבחינתי. נעשית עבודה מאוד רצינית בבה"ד 1 דווקא, בראשית הצירים של הקצונה הצעירה. קודם כל בנינו ביחד איתם לומדה שמבוססת על המקרים שנמצאים בדוח, מקרים אמיתיים. אנחנו מגיעים לכל קורסי הפיקוד בבה"ד 1, וזאת הרצאה שאחרי זה יש עוד איזה 50 צוערים שמחכים לך ושואלים שאלות, ומביאים להם את מה שפה. אם אדוני יראה, הדוח הוא קריא במיוחד עם דוגמאות, וכל זה בכדי שיקראו, שיבינו מה מטריד, מה מציק. זה דבר אחד.
דבר שני, אוכלוסייה נוספת שחשוב לדבר איתה זה דווקא הקצינים הבכירים שמעליהם, שיבינו שצריך להיות מרווח טעות, שגם אם הוא עושה תקלה ומשחרר מישהו שהוא לא היה צריך לשחרר אותו הביתה, שלא עכשיו יבואו אליו בטענות על זה שהוא שיחרר אותו הביתה. מבחינת מוצדקות/לא מוצדקות גם כתבנו לכם פה. פיקוד המנהיגות סביב 35% מוצדקות, מינהל ורישומת - 80% מוצדקות שזה די גבוה. לגבי חרבות ברזל זה המספרים. מעניין שגם פה יחסי מפקד-פקוד, גם בחרבות ברזל זה עולה.
רחל טבת ויזל
¶
אני מכבדת את היושב-ראש. היושב-ראש מכיר אותי, הכול בסדר. אני אסביר וזה גם מה שאמרתי בהתחלה. כשפונה חייל אחד מחטיבה שהייתה חטיבה צפונית, ויש לנו בעיה עם ציוד חורף, אין לנו את האוהלים ואין לנו את זה ואין לנו את זה ואין לנו את זה, אני רשמתי את זה כקבילה אחת. אני לא רושמת עכשיו את החטיבה. אני אגיד יותר מזה. יש המון פניות שמגיעות אליי, שבכלל אני לא כותבת אותן פה. כל מה שהסתובבתי בשטח ואמרנו, פה חסר זה, פה צריך זה, ואני אומרת לטובת אט"ל שיושבים פה, אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה. היינו חוזרים מביקור ומתקשרים לראש אט"ל, ורח"ט לוגיסטיקה הצטרף לחדר. מתקשרים לראש אט"ל ואומרים, ברמת אוגדה, סמאו"ג אוגדה, לא משנה כרגע, אני לא רוצה כי זה פתוח, אומר שחסר כך וכך. יורדים בחזרה. אנחנו קיבלנו מול אט"ל איש קשר, וממלאת מקום הרמ"ח שנמצאת פה, אתי. כל קבילה שקיבלנו, כל פנייה בטלפון, היא לא רשומה פה, פונים ישר לאט"ל. יש לנו איש קשר, איך מועבר הציוד, איך עובר ציוד חורף, מי מקבל אפודים, לכן זה באמת לא מייצג מספר.
רחל טבת ויזל
¶
מה שמאפיין את הקבילות של הציוד, לפחות אלינו, זה החודש הראשון של המלחמה. אנחנו עבדנו מול אט"ל. רוב הדברים טופלו וחלק מזה, לפחות מההתרשמות שלנו לא היה חוסרים, כמו היה איפה נמצא מה, האם הציוד של היחידה הזאת נמצא שם.
היו"ר ינון אזולאי
¶
כשאתם הגעתם ושמעתם תלונות על אפודים שחסרים ועל כל מיני צרכי מיגון, אני לא מדבר על החורף, עוד לפני זה, וקיבלתם כאלה תלונות כי גם לפה הגיעו תלונות כאלה, בדקתם שהתלונות הן צודקות או לא צודקות?
רחל טבת ויזל
¶
התשובה היא כן. כשאנחנו הגענו למקום מסוים, בדקנו. הרי בחלק מהמקומות זה מקומות שאנחנו פשוט הגענו וראינו בעין מה יש ומה אין.
רחל טבת ויזל
¶
בחלק מהמקומות זה טופל. בחלק מהמקומות זה לא טופל עם תשובה של אט"ל, למה עכשיו בצפון לא מקבלים קרמיים? יקבלו בטקט הבא. זה החלטה לא שלנו.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני אגיד לך למה אני שואל, כי כשאנחנו ניהלנו פה דיונים, ודיונים רבים היו וכל פעם עלתה הבעיה של חוסר בציוד, במיגון, אפילו בציוד של עזרה ראשונה וכדומה. הייתה פה אמירה חדה וברורה של הצבא, לא חסר כלום, הכול מאה אחוז. בדקנו, הכול מאה אחוז אבל נבדוק עוד פעם, וחוזרים אצלנו, הכול מאה אחוז. אם היו אומרים לי שהיה חוסר וטופל, מקובל, אין בעיה. קורה. תחילת מלחמה, לא יודעים מה קורה. הכול היה בבלגאן. בסדר גמור. אבל כשהצבא בא פה ואומר לנו, ולא תפקידים זוטרים שלא היו נמצאים ולא ידעו מה קורה שם. תפקידים בכירים שגם חוזרים אלינו עם תשובות, זה הדבר החמור. חוזרים אלינו עם תשובות, הכול מאה אחוז. בדקנו את הבעיה, אין בעיה. אתה יכול להגיד שהייתה בעיה וטופלה, אני מקבל את זה, אבל לומר שאין בעיה, וכבוד הנציבה באה לפה ואומרת, היו בעיות וטופלו.
היו"ר ינון אזולאי
¶
שפרה, אני אתן לך לדבר. ברגע שבאה הנציבה, ואני חושב כמו שאמרת, אני מסתכלת מבחוץ, אני גוף חיצוני שיודעת ומעורה ומקבלת את התלונות ואת הפניות, אז כשאת בודקת ואומרת את זה, אני אומר לצבא, אתם צריכים לעשות בדק בית למה באתם פה לוועדה ואמרתם לנו שהכול בסדר. לא אתם היושבים פה אבל מבחינתי זה אותו דבר.
רחל טבת ויזל
¶
אני מדגישה, חודש ראשון היה לנו שיתוף פעולה עם אט"ל. מה שאנחנו ראינו טופל. זה לפחות מבחינתנו. אני לצורך העניין לא צה"ל. אני מספרת מה ראיתי בעיניים ומה הגיע אליי. מזכירה לאדוני, אנחנו תוצאתיים בחלק גדול מהמקרים. יש דברים שיכול להיות שקרו ואנחנו לא יודעים, אבל זה לפחות בעיניים שלי.
אני רוצה לדבר על דגשים של חרבות ברזל, הדברים העיקריים שאנחנו ראינו ואחר כך שוב מספרים. כמו שאמרתי, מעל 1,300 קבילות בשלושה חודשים הראשונים של המלחמה. זה הלך וגדל. אם היו עשרות בודדות בחודש הראשון, אז כבר בחודש השלישי היו לנו כמעט 1,000. עלייה משמעותית בקבילות של אנשי מילואים שהיו להם אפיונים שונים במהלך הדוח, קבילות שונות. אם בתחילת המלחמה זה יותר, למה לא מגייסים אותנו? הייתה קבילה של אנשים שחתומים על מכתב סרבנות לגיוס למילואים טרם המלחמה ולא רצו לגייס ובסופו של דבר גייסו אותם, דברים מהסוג הזה. ככל שהזמן עבר זה כבר הפך להיות לדברים שהם יותר מנהלתיים, הוצאות נסיעה. היה לנו למשל קבילה של אדם שמרכז חייו בקפריסין ואומר, הקפיצו אותי מעכשיו לעכשיו, אני בא. הגיעו הרבה אנשים מחו"ל אבל ברגע שהוא רצה לצאת כמו כולם לחופשת סוף שבוע, זה בעצם מפסיק לו את המילואים כי לפי הפקודות הקיימות אם אתה יוצא לחו"ל, אתה לא במילואים. זה מסוג הדברים שצריך היה לפתור. הדברים התגלגלו. כמו שאמרתי בהתחלה, אני חייבת לציין את זה השנה. כשאנחנו העלינו את זה, זה עלה. עלה לצה"ל, עלה למשרד הביטחון. זה מסוג הדברים שתוך כדי מתמודדים איתם.
דברים נוספים, מענה ייחודי לבני ובנות זוג בסדיר שבני או בנות זוג גם נפלו במלחמה. זה עלה בתחילת המלחמה. יש עשרות לצערי. יש קרוב ל-300 חיילות וחיילים שבני הזוג שלהם, שהם לא נשואים או מאורסים להם, נהרגו במהלך המלחמה. היום יש להם זכויות מאוד ברורות לפי מדיניות אכ"א. דבר נוסף, מאות פניות של הורים בנושא הפוגה ללוחמים, אם זה צנחנים, גבעתי, נח"ל, אגוז, מגלן.
אני רוצה להגיד מראש. אנחנו כנקח"ל, אני לא מתערבת בהחלטות מבצעיות של איזה יחידה צריך כן או לא, אבל מה שכן, שיקפנו למפקדים ויש דברים שאנחנו כן אומרים. לדוגמה, יצירת קשר עם הורים שזה אחד מהדברים שהעלינו לרמטכ"ל והרמטכ"ל קיבל את זה. אנחנו לא מקבלים את זה שחודש חיילים לא יוצרים קשר עם ההורים. אני לא חושבת שיש לזה הצדקה אמיתית. זה מסוג הדברים שעלו לרמת המפקדים. גם יש החלטה של הרמטכ"ל שהיום רק תסדיר את הדברים בצורה יותר ברורה. מאוד ברור לנו מה הדברים שאנחנו יכולים להגיד עד כאן, ומה הדברים שהם מבצעיים, שאנחנו יכולים להרים את הדגל אבל בסוף ההחלטות הן החלטות של הצבא.
מבחינת פערים בציוד, דיברנו על זה, בעיקר ציוד אישי בחודש הראשון של המלחמה. אנחנו כמעט ולא פוגשים את זה היום.
תשתיות ומיגון, אני מדברת על יחידות עורפיות שבהן לא היו מיגוניות, אין מספיק מיגוניות, המיגוניות רחוקות, המיגוניות מלוכלכות, דברים מהסוג הזה.
לגבי תנאי שירות, רמות פעילות, נושאים שקשורים בתחום שירותי הדת, אוכל לא כשר שמגיע מאנשים טובים, איך דואגים לכשרות שלו, זמני תפילה, דברים שנחוצים לעשות שבת, לא נחוצים לעשות בשבת.
האירוע של התצפיתניות טופל מכמה כיוונים, שזה אירוע שיש בו הבדלים מאוד דרמטיים. יש קבילות לגבי הגיוס שלהן כתצפיתניות. הרבה לא רוצות להיות תצפיתניות, או יותר נכון ההורים שלהן לא רוצים שיהיו תצפיתניות. זה מגיע לרמה שהן נכנסות למעצר וכו'. יש פער גדול בין זה לבין התצפיתניות שאתה פוגש בשטח. פגשנו כאלה שמוכשרות להיות תצפיתניות ורוצות להיות תצפיתניות, זאת אומרת יש פה איזשהו פער בין שני הדברים האלה.
אני חייבת לציין, אנחנו היינו בר"מ 2 כמעט בכל בתי החולים, בוודאי שבתי החולים הגדולים. גם ר"מ 2 וגם קצינות הנפגעים, פשוט עבודה לתפארת. אין להם יום ואין להם לילה והם עדיין עובדים חמישה חודשים בלי לאות ונותנים שירות מדהים.
אחד הדברים שהכי בלטו לי זה שיש חשש גדול של החיילים הפצועים, אלה שפצועים קשה ובוודאות לא יחזרו לשירות תקין. הם עוברים למשרד הביטחון. החיילים מביעים את החשש הזה שרגע, מה, אני לא חייל יותר בצבא, אני עובר למשרד הביטחון? זה אחד הדברים שבלטו לי. הם פשוט עושים להם את המעבר בין צה"ל למשרד הביטחון. מגיע קב"ן שמסביר, אתה עובר למשרד הביטחון. מגיע נציג משרד הביטחון, מגיעה קצינת הנפגעים, ואחרי שהם עוברים למשרד הביטחון הם עוד לא עוזבים אותם. ר"מ 2 וקצינות הנפגעים ממשיכות ללוות אותם כל הזמן בכדי להגיד להם, אל תדאג. זה באמת כבוד גדול לראות את זה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אגב, זה גם היה ההמלצות שלך שנה שעברה. השאלה מה השתפר מאז והאם אנחנו צריכים מלחמה בשביל זה? ואנחנו מכירים את הסיפור של השכר שלהם.
רחל טבת ויזל
¶
נדבר על זה.
ניגש לדוח הכללי, מה מטריד את חיילי החובה. כמו שאמרתי - 53% יחסי מפקד-פקוד, 22% - ענייני רפואה. בפיקוד ומנהיגות כמו שאמרתי, בעיקר קצונה צעירה או נגדים צעירים שנמצאים בחיכוך היותר גדול עם החיילים ועם המפקדים שמעליהם. עדיין יש לי ריבוי קבילות שקשור לאלימות, להתבטאויות קשות, "שמן" במקרה הטוב, אמירות גזעניות במקרה - - -
היו"ר ינון אזולאי
¶
שנה שעברה אמרת שהפנייה לא מגיעה למפקד הנכון, והבאת גם איזשהו מקרה עם איזה חייל שהיה צריך להשתחרר לחתונה של אחותו.
רחל טבת ויזל
¶
זה הפסיק עכשיו. מה שהשתנה זה המודעות לזה בתוך הצבא, שרגע צריך בסגל הקצינים הצעירים, זה דברים שצריך ללמד אותם, גם איך אתה יותר פנוי רגשית לחיילים שלך. אין מה לעשות, אתה הכתובת. גם איך אתה מכיר את הפקודות המאוד בסיסיות. אני אתן לאדוני דוגמה. יש לנו הרבה קבילות על מפקדים צעירים שלא מאפשרים לאנשים לגשת להפניות הרפואיות או לא מכבדים גימלים או לא מאמינים וכו'. עכשיו כשאנחנו מדברים איתם אנחנו אומרים להם, תקשיבו, אם יש לכם איזשהו עניין רפואי, לכם אסור לגעת. יש רופא בגדוד שרק לו יש את הסמכות. אנחנו עושים להם את הסיבוב, אתם לא, מי כן. יש מערכת כזאת וכזאת, בכדי שיהיה להם גם פתרונות ותשובות.
דברים נוספים, פגיעה בפרטיות, הסיפור של הרשתות החברתיות. חייל מספר לחבר שלו, ההוא השתחרר על קב"ן, ההוא הלך, אימא שלו וכו', והכול בחוץ והפגיעה היא באמת בעייתית.
היו"ר ינון אזולאי
¶
הוא פרס לפנינו גם את השיפור שהולך להיות בכלל בארץ בעוד מספר מקומות, גם בפריפריה, גם במקומות אחרים, שלא יצטרכו לעשות את זה גם בתוך הצבא.
רחל טבת ויזל
¶
נושא נוסף שאנחנו שמנו אותו פה כי הוא קצת מטריד אותנו, נושא הכלא.
יש בעיה עם הפיקדונות. אתמול בבוקר ראיתי תלונה לגבי אוכל שהסתבר שבאמת הוא גרוע. יש אירוע עם הכלא. הסבנו את תשומת הלב גם של מקמצ"ר, גם של אכ"א.
רחל טבת ויזל
¶
ברגע שכלוא מתלונן על אוכל מקולקל, אני לא מדברת על מגוון, לא מגוון, אז אנחנו בדקנו וקיבלנו תשובות, ונערכה ביקורת פתע עם אוכל בעייתי, עם אוכל שצריך לשפר, עם אוכל שאין בו את כל אבות המזון, עם אוכל שאין בו חלבון. גם אסיר שהוא חייל צה"ל, שזה יכול היות לפעמים חייל צה"ל שפלט כדור וחוזר אחר כך ליחידה שלו.
רחל טבת ויזל
¶
מה שבלט לנו ב-2023 זה הנושא של הפיקדונות. חיילים לא תמיד קיבלו את הפיקדונות או שקיבלו שבורים. היה אירוע עם פיקדונות.
רחל טבת ויזל
¶
השנה. שנה שעברה לא היה את הפיקדונות. השנה היה את הסיפור של הפיקדונות.
לגבי אנשי הקבע, אם נסתכל, 24% - תשלומים, 30% - מינהל ורישומת, יחסי פקוד-מפקד - 18%. אדוני יסתכל, האוכלוסייה שהיא בעיקר קובלת זה הסרן/סגן, אוכלוסייה שאנחנו רוצים להשאיר ולשמר. עלייה של 20% בקבילות של אנשי קבע, זה הרבה בעיניי, ו-60% מהקבילות עוסקות בשכר ותנאי שירות. אני רוצה רגע להסביר. זה לא בכמה אני מרוויח. לא זה האירוע. האירוע זה אם עשו לי סימולציית שכר וטעו בסימולציית שכר; אני אמור להיכנס לקבע ופתאום אני לא נכנס לקבע; אני מבקש לקצר שירות ובדקה האחרונה אומרים לי שלא; לא מעדכנים לי מינוי ברשומות.
היה לנו אירוע שדיברנו על זה הרבה בתוך הצבא, של 150 נגדים בחיל האוויר שאומרים, מעכשיו לעכשיו, ערב פסח, שינו לנו. כתוב, במקום שאני אהיה דירוג טכנולוגי, אני הופך להיות דירוג תומכ"ל. דיברנו על זה עם אכ"א ואכ"א אומרים, זה רק עניין התמריץ, זה לא באמת משנה. זה כותרת לתמריץ. בדקנו את זה. מתוך ה-150, א', 50 צדקו. באמת הייתה תקלה. חלקם עברו להיות לוחמים, חלקם חזרו לדירוג הרגיל. ב', מבחינת ה-150 נגדים שמדבר על הרבה יותר נגדים בחיל האוויר, מישהו מעכשיו לעכשיו הזיז להם את האירוע ולא הסביר להם כלום ולא אמר להם. פתאום הם גילו משהו במשכורת.
כולם באו אלינו ואמרו, אנחנו מודאגים מזה שהמשכורת שלנו תרד. אנחנו מדברים עם אכ"א, אכ"א אומרים, לא יגעו לכם במשכורת, הכול בסדר. התיווך הזה לפעמים הוא לא פחות חשוב מהפגיעה או אי הפגיעה באנשים. אם אתה רוצה להשאיר את האנשים שלך בקבע, אתה צריך להיות שקוף איתם, להגיד מה קורה, מה לא קורה, להסביר כל דבר.
היו"ר ינון אזולאי
¶
תודה רבה, זה אנחנו יודעים. אם לא הייתה בעיה לא הייתי שואל. אני שואל ממה זה נובע. השאלה אם בדקתם למה קורית הבעיה הזאת, כי בסופו של דבר יש מישהו שנפגע.
רחל טבת ויזל
¶
במקרה הזה ובמקרים נוספים, לפעמים הגוף שמקבל את ההחלטה משוכנע שהוא מקבל החלטה נכונה הוא כנראה גם מקבל החלטה נכונה. עד שזה מגיע, כל מי שצריך לתווך בדרך את ההחלטה הנכונה או הלא נכונה לנגד או לקצין שנמצא בשטח, לא עושה את מלאכתו נאמנה. הוא צריך להקפיד על זה שאנשים יידעו.
רחל טבת ויזל
¶
אני אומרת את זה כל הזמן. רוב האנשים באכ"א עושים עבודה מצוינת, אבל אם בסוף פונה אליי מפקד של פלסים לדוגמה ואומר, הם לא מקבלים רמות פעילות, שאני מזכירה לאדוני, אנחנו לא קו ראשון. כשמישהו פונה אליי אני אומרת לו, קודם כל תיפנה לאכ"א, תיפנה למפקד, תיפנה לקצינה. זה קורה אחרי שהוא פנה לכולם ולא מצליח. אם הוא אומר, אני לא מצליח להזין רמות פעילות ללוחמים שלי, אז יש לנו בעיה. מבחינתי, וזה אחת ההמלצות שלי, זה בעיקר בדרג של השטח.
רחל טבת ויזל
¶
נשארנו באותו דבר. לא זזנו. עדיין ברישומת 80% נמצא מוצדק בדברים שקשורים לתשלומים.
יטענו ונטען וזה לגיטימי להגיד, תקשיבי, צה"ל מנפה כל פעם הרבה משכורות ויש המון אנשים, וכאילו זה גוף מאוד גדול, ועדיין אני רוצה להגיד שני דברים. א', כשזה קורה לשניים או לשלושה יש תקלה. זה יכול לקרות ליותר. ב', גם הפרט הוא פרט.
רחל טבת ויזל
¶
זה אירוע בוודאי מכיוון שמבחינתי הוא לא משליך על כל אכ"א, אבל הוא כן משליך על הרבה דברים. אני אתן דוגמה נוספת. אלינו פנו מספר מצומצם של חיילים שאמרו, כשאנחנו השתחררנו משירות קיבלנו מענק שחרור של 14,000, 15,000, כמה שהם מקבלים. מסתבר שהייתה טעות, מגיעים לנו עוד 500 שקל. קיבלנו את ה-500 שקל בתלוש המשכורת וירדו לנו 14,000 שקל ולא מצליחים לתקן את זה כי זה מגיע ממערכת אחת וזה מגיע מהמערכת השנייה. כולם יודעים שמגיע להם 14,000 שקל, אבל תקלה. מאיפה מגיעה התקלה הזאת? במקרה הזה סנכרון בין מערכת כזאת למערכת כזאת. זה לא משנה. מה שאני רוצה להגיד לאדוני זה שגם אם יש שניים כאלה זה אירוע מבחינתי.
היו"ר ינון אזולאי
¶
שיתייחס לעניין הזה כי זה עניין שהוא חמור. מילא, אם הייתם באים ואומרים, תשמע, אנחנו עושים איזשהו שיפור ורואים בהדרגה שיורד ויש לנו יעדים מסוימים להוריד את זה. זה לא נראה.
רחל טבת ויזל
¶
אנחנו בשיח מולם ויתייחסו.
מה מטריד את משרתי המילואים? אמרתי, בעיקר בתקופת שלושת החודשים והלאה, עלייה של 30%. בתחילת המלחמה דיברנו בעיקר סביב הצבות. היום זה יותר קשור ליישום של המדיניות, שמ"פ מעודכן לי, לא מעודכן לי, הוצאות נסיעה, ימי ריענון מגיע לי, לא מגיע לי ימי ריענון, טיפול בבקשות התנדבות, רישומת, סביב מה שמסביב. יש לא מעט קבילות שקשורות בנושאים האלה סביב תגמולים וכו', שזה אירוע שאני מניחה שעוד ילווה אותנו כי אנחנו מדברים על מאות אלפים בתוך הדבר הזה.
רחל טבת ויזל
¶
תראה, יש את קרן המילואים ולכן אם מישהו פונה אלינו עם בעיה מהסוג הזה של נפגע לי הרכב, לא מקבל פיצויים וכו', אנחנו מפנים אותם לקרן המילואים וקרן המילואים מסייעת. אם קרן המילואים לא הייתה מסייעת הם היו חוזרים אלינו בחזרה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
יש חיילי מילואים שהם עצמאים, ב-7 באוקטובר שגויסו. בעצם העסק שלהם היה בבעיה. עשו איזשהו מתווה של פיצויים אבל הוא מבחינתו עדיין במילואים והעסק שלו קורס ואין לו מענה. אין לו מענה מהצבא כי מהצבא, בעצם הוא צריך לתת לו את המענה כמו שאת מדברת עליו, אבל רשות המיסים היו צריכים לשלם לו. הוא כרגע חייל. הוא לא פונה אליכם?
רחל טבת ויזל
¶
זה לא בסמכות שלי לסייע לו. מה שאני עושה בדרך כלל, אני לא אומרת לו רק שזה לא בסמכות שלי אלא לוקחת אותו יד ביד לגוף שזה הסמכות שלו, אם זה פניות הציבור, אם זה קרן המילואים, אם זה הרשות הזאת, אם זה הביטוח הלאומי, רגע מנסה לאתר מי הגוף שיכול לעזור לו, אבל אין לי סמכויות בנושא הזה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני אגיד לך למה. אני גם משמש כחבר בוועדת כספים. אני מכיר את הבעיות האלה מקרוב, שפונים אלינו. אני רוצה להגיד לך שלא ראיתי, ואמרתי את זה לא פעם, שמישהו מהצבא בא להגן על חיילי המילואים העצמאיים או נשות אנשי מילואים שיש להם עסקים, והערתי את זה לא פעם ולא פעמיים גם בוועדה, גם בישיבות סגורות, גם בישיבות פתוחות. לצערי לא באים לסייע להם.
אנחנו עושים את שלנו אבל כשיש גוף שהוא בא ודוחף, שהוא בעצם כביכול בימים האלה מעסיק שלו, אני חושב שזה הדבר הטוב ביותר. יכול להיות שבימים האלה על הצבא זה גדול. אני רואה את הנציבה שיש לה עוד איזה דקה ביום והיא מוכנה לקחת גם את זה.
יורם כנפו
¶
אני ראש מטה אכ"א, תא"ל יורם כנפו. אני אשמח לבוא גם לפני ועדת הכספים ולענות לכל מה שאתם רוצים.
היו"ר ינון אזולאי
¶
גם בזה יש בעיה על האחוזים שלוקחים להם כשהם מקבלים מהקרן. יש את הסיפור של רשות המיסים שגם מזה גובה. זה לא תלוי בך אבל אני אומר.
יורם כנפו
¶
חד וחלק. אנחנו בתוך האירוע הזה לגמרי, והיה ותתוקן פקודת המיסים אנחנו יותר מנשמח להוריד מיסוי שהוא שונה ממה שאנחנו מורידים עכשיו. אנחנו מורידים 25% אל מול הכנסה מחויבת במס.
עד היום הוגשו סדר גודל של 130,000 בקשות לתוך הקרן. הקרן יצאה לדרך עם 70 מיליון שקלים. עד היום היא שילמה 140 מיליון שקלים. עומד לטובתה 500 מיליון שקלים. בחודש האחרון היחס בין מגישי הבקשות לבקשות המטופלות השתנה. אנחנו בערך מקבלים 2,000 בקשות ביום ומטפלים ב-4,000. אנחנו בקצב שהוא יחסית קצב גבוה לסגירת כלל הבקשות. הקרן מעדכנת את התקנון שלה בהתאם לבקשות השונות שצפות מאנשי המילואים. נניח הדוגמה שתיארת לגבי נשות מילואים שנפגעו מאיבוד שעות עבודה ומאיבוד הכנסה, הקרן עדכנה את התקנון, החוק עודכן בהתאמה. אנחנו נשמח להעביר את הנתונים לכמה אנחנו שילמנו בעניין הזה, כולל לעצמאים, כולל לאנשי עסקים. התהליך של עצמאים ואנשי עסקים הוא אירוע שהוא אירוע מורכב יותר מאשר פיצוי רגיל שנותנים לשכירים או לאנשים שניזוקו. עניין עסקי הוא עניין שדורש לא רק את הקרן, דורש כמו שציינת גם את המעורבות של רשות המיסים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד גבוה עם רשות המיסים. אנחנו משכללים את השיטה כדי להגיע למענה הנדרש והמלא. אין איש מילואים שאנחנו מרפים ממנו עד שהוא קיבל את המענה הנדרש מתוך הקרן. אנחנו נמשח לבוא ולהציג את העבודה של הקרן. אני חושב שהיא נותנת מענה איכותי.
רחל טבת ויזל
¶
אני רק אגיד שאם יהיה קבילות על הקרן זה יגיע אלינו, אבל אין קבילות על הקרן, כך שלא זה העניין.
טוב, נתקדם בעוד כמה נושאים, מה מטריד את המלש"בים. זה די דומה לשנים קודמות. יש במיטב מדיניות שהיא מאוד מכילה, זאת אומרת שאם מישהו פונה, גם אם הוא לא צודק במאה אחוז מנסים לעזור לו, כך שאני כרגע לא רוצה להתעכב על זה.
מבחינת זכויות בתחום השכר ותנאי השירות, אדוני רואה את המגוון. זה יכול להיות שכר ורישומת ורמות פעילות ותמריצים ושכר סקטוריאלי וכו'. אני יותר מוטרדת כששיש קבילה אחת ובעצם מסתבר שיש אירוע שהוא מערכתי והוא יותר גדול, והוא יכול להיות יותר מטריד מאשר האירוע האחד. לדוגמה, דירוג מחקר או שכר סקטוריאלי כשמסתבר שלכולם לא הזינו, זאת אומרת זה שפנה אליי הוא אחד ואני אומרת, תבדקו ביחידה איך מזינים לכולם, איך מחשבים לכולם, מה החישוב וכו'. זה דברים שמטרידים אותי יותר.
רחל טבת ויזל
¶
קבוצתית, נכון. אני אקרא לזה קבוצתית. לפעמים ההמלצה שלי תהיה, הגיע אליי אחד, עכשיו בואו תבדקו רגע את כולם, כי אם זה קרה אצל אחד יש סיכוי שזה קרה אצל אנשים נוספים.
אני אשים את הדברים העיקריים. בנושא שכר, עלייה קלה בנושאים. זה 60% גם מהקבילות של משרתי הקבע כמו שאמרתי. הדברים הבולטים זה מקצוע צבאי, רישומת, רמות פעילות וכו', הבטחות. מפקד בא"ח שאומר ללוחם, בוא תהיה נהג שלי ואז תקבל את אותה משכורת כלוחם, ואתה לא. זה יכול להיות אחד. הבטחה אחרת שיכולה להיות בסדר גודל גדול, נוסעים לתרגיל בחו"ל ואומרים לכל חיילי החובה, תוציאו דרכונים עלינו ומסתבר שזה לא עלינו, ואז יש לנו עשרות חיילים שהוציאו מכספם כסף לדרכון מכאן ועכשיו ועוד לא קיבלו את הכסף, ועוד ממשיכים לרדוף אחרי הכסף. יש הבטחה שהיא לבן אדם אחד ויש הבטחה שהיא מערכתית.
היו"ר ינון אזולאי
¶
קודם כל הדרכונים. את עכשיו העלית את הדרכונים. כל דבר שהצבא רוצה שאותו חייל יעשה, תעשה מנגנון, שהצבא יעשה את זה כמו בכל מקום מתוקן.
רחל טבת ויזל
¶
אדוני מתפרץ לדלת פתוחה. אני חושבת שצריך להיות מנגנון שיפתור את כל התקלות האלה. אני אדבר על זה בסוף. אני חושבת שלשם אנחנו הולכים.
בתחום תנאי שירות, חופשות.
רחל טבת ויזל
¶
לא, לא, הצבא הולך איתי דווקא. הייתי אצל הרמטכ"ל אתמול והוא דווקא הולך בכיוון.
אני רוצה לתת דוגמה בחופשות שאני אומרת, זה מטריד. כשהולכים אנשים הביתה ואומרים להם, תמתינו לקורס, מסתבר שצריך להזין להם חופשת ממתינים. זה לא על חשבון החופשה שלהם. כל חייל שפונה אליי בנושא הזה, צודק. בדרג של למטה פחות מכירים את האופציה של חופשת ממתינים למרות שזאת אופציה שקיימת. שוב, זה פגיעה בזכויות כי בסוף במקום שיהיה לו בסוף השנה כך וכך ימי חופשה, יש לו פחות ימי חופשה, מזון וכו'.
אני רוצה להתקדם לנושא שירותי הרפואה. יש פה נציגים של שירותי הרפואה. אדוני זוכר משנה שעברה, הנושא של הקב"נים הטריד אותנו מאוד, ואני אומרת וחוזרת ואומרת, עד ה-7.10 נשארנו באותו מקום. נושא הקב"נים המשיך להטריד אותנו מאוד ועדיין ממשיכים להמתין שלושה וארבעה חודשים. מה שכן, התחלנו לראות מגמת שיפור. אני מדברת לפני ה-7.10. היינו ממש חודשיים לפני המלחמה. יציג פה רמ"ח ברה"ן או קרפ"ר הנכנס. הציגו לנו איך הם נערכים לזה, עם זומים מרחוק וכו'. הם יספרו את זה. עד ה-7.10 הנושא של הקב"נים מאוד הטריד אותנו. מה-7.10 הפער הוא אדיר. יש הרבה מאוד קב"נים. היינו בבהל"ג, במקום אחד יש פתאום ארבעה. אין תלונות של ממתינים לקב"נים כל כך הרבה זמן.
פנו אלינו הרבה מאוד הורים לגבי שלומם הנפשי של החיילים שנמצאים בתוך עזה. קיבלנו תשובה שהעברנו להורים. יש קב"נים בתוך עזה, יש הדרכות למפקדים, זאת אומרת יש פה איזשהו מערך שלא הכרנו אותו לפני זה. באמת עושים לפחות להתרשמות שלי עבודה מצוינת. אנחנו רוצים להרים את הדגל ולהגיד מה יקרה ביום שאחרי כשכל הקב"נים יחזרו הביתה וישתחררו ממילואים, שלא נחזור למצב שהיה לפני ה-7 באוקטובר, כי ב-7 באוקטובר יש שיפור.
היו לנו כמה אירועים נקודתיים חמוריים שבמקרפ"ר מכירים, של נזק - - -
היו"ר ינון אזולאי
¶
התקציב פה עוד לא אושר. אתם יכולים להגיד מה אתם רוצים, אולי נעשה הפניה של חלק מהתקציב לזה. הוא אמור רק מחר להיות מאושר.
רחל טבת ויזל
¶
זה הזמן. אני רק אומר שלפחות מבחינתנו בעין שלנו יש שיפור בדברים שקשורים לזימון תורים וכו'. יש הרבה מערכות שהתמכנו, שזה מאוד עוזר.
לגבי תנאי מחיה ותשתיות, דיברתי על זה קצת קודם. זה בעיקר מביקורים ביחידות ומעט קבילות. יש בסיסים שנראים, באמת לא יודעת איך אנשים חיים שם. היינו בנחל שורק, היה בלתי נסבל. גם מסריח, גם מלוכלך, גם תנאים קשים, גם ישן. כשאתה מגיע לבסיס כזה ואתה עושה ראיון עם החיילים שלו, גם הראש שלהם באדמה. לפני שנה דיברנו על בא"ח כפיר וזה נראה היום יותר טוב. זה לא ארמונות אבל זה נראה יותר טוב. אתה שומע את האנשים של כפיר נשמעים אחרת. זה אחד מול השני.
אדוני, יש בסיסים ענקיים. היינו בשדה תימן, בסיס עצום שרק הולך ומתעצם. יש שם מפקד, איש מילואים לא צעיר שלוקח את זה כפרויקט חייו ורץ לוודא שאין שירותים כימיים, והבסיס נראה אחרת למרות שזה בסיס עצום וגדול.
רחל טבת ויזל
¶
זה גם תשתיות ישנות מאוד בחלק מהבסיסים וזה גם עניין פיקודי. אם חיילים מתלוננים על זה שאי אפשר להיכנס למיגונית כי היא מסריחה ויש שם חתולים וריח של שתן, אז זה עניין פיקודי. זה לא קשור לתשתית. המיגונית קיימת, רק צריך לראות שהמיגונית תהיה נקייה ואפשר גם יהיה להיכנס אליה. זה גם תשתיות וזה גם פיקוד.
בנושא המזון, בעיקר סביב עיכוב מזון. לא חוסר במזון אלא עיכוב קבלת מזון שבסופו של דבר מביא למזון לא טרי.
אני רוצה להגיע לנושאים למיקוד. אדוני, הדברים האלה הוצגו גם לשר הביטחון וגם לרמטכ"ל. הם מכירים אותם, ואימצו את הדברים ולכן אני שבה וחוזרת עליהם. פקוד-מפקד, אני אומרת כל שנה ואני אגיד גם השנה. צריך יותר כלים למפקדים הצעירים מול אתגרי הפיקוד. אנחנו עובדים על זה מול בה"ד 1 ומול ההכשרות ששם אמור להיות האירוע.
נושא של התמקצעות מפקדים וגורמי משא"ן, אני אסביר למה אני מתכוונת. בדרך כלל האירוע זה לא הנהלים וזה לא הפקודות. אם יש, אז אנחנו מבקשים לשנות את הפקודות. מבחינתי בדרך כלל זה עד כמה או המפקדים בעצמם או הקצינים נמצאים בשטח מכירים ויודעים. אנחנו קיבלנו קבילה השבוע שחתמתי עליה, באחד מבסיסים הגדולים העורפיים שבהם המפקדים אסרו על החיילים שלהם להשתמש בבוטים שנותנים את הגימלים. אפשר להתווכח אם הבוטים שנותנים את הגימלים, אם זה רעיון טוב, כן או לא, אבל זה מה שהצבא קבע. היום יש אפליקציה ואתה יכול דרך בוט לקבל גימל. כשמפקדים אומרים וקצינת הת"ש אומרת, זה לא יהיה, אז זאת תקלה.
מיסוד אוגדן הנחיות פרט בעת מלחמה, אני מבינה שכבר גם עושים את זה. זמינות גורמי ברה"ן לאחר המלחמה זה האירוע, כי במלחמה היה פה שיפור באמת מדהים. התחילו כבר לפני המלחמה אבל במלחמה אתה רואה את זה. איך משמרים את כל הדבר הזה?
מערך המילואים שאנחנו עוסקים בו כל זמן, מדיניות אחידה בנושא קשר משפחות הכוחות שמצויים בלחימה. זה דבר שהוא נדון מול צה"ל והוא מגיע להסדרה מול צה"ל. זה לא מי יוצא להפוגה אלא מי פשוט מדבר עם ההורים שלו פעם בשבוע בכדי שידעו שהוא בסדר, או מישהו מטעמו. יש יחידות שעשו את זה ויש יחידות שבאידיאולוגיה לא עשו את זה. זה דבר שהולך לקראת הסדרה מול צה"ל.
נושא התצפיתניות גם מול צה"ל. צה"ל מכיר ויודע ועוסק בזה, איך ממתגים, איך משפרים את תנאי השירות שלהן, איך משפרים בכלל את איך קוראים להן, את רמת החיילות שלהם, שיחזיקו נשק למשל. הן עכשיו לא מחזיקות נשק אפילו. כבר מתחילים. היינו בבהל"ג, בבסיס שמכשיר אותן. כבר יש להן יותר שיעורים שקשורים בחיילות ובחוסן, שזה נראה כבר יותר טוב. זה נושא שצריך להיכנס אליו.
הנושא האחרון, ואדוני דיבר על זה קודם. אנחנו אמרנו לצה"ל, אני אומרת את זה כבר כמה שנים אבל סוף-סוף זה נופל על אוזניים קשובות, שצה"ל עושה תקלות. אי אפשר עכשיו לעשות חודשי מילואים ככה ולא ככה. צריך להיות איזושהי קרן או איזשהו מנגנון פיצוי. כשצה"ל עושה את התקלה, צה"ל יצטרך לשלם על זה. שיבנו איזה גוף שהוא רוצה. אני לא רוצה להפנות עכשיו חיילים, לכו תתבעו את משרד לא יודעת מה. יש לנו קצין פצוע שאנחנו חצי שנה כבר מתעסקים עם השלושה חודשים שמגיע לו על משהו. עכשיו זה פתאום הולך להסתדר ושתהיה לו רפואה שלמה, אבל לא היה צריך לסדר את זה עכשיו. כבר מאוגוסט אני אומרת, עשיתם תקלה. הם לא יודעים איך לתקן את התקלה כי רשמו שם משהו לא נכון. קצין שחזר לצבא עם סימולציית שכר לא נכונה. המערכות ישנות. סימולציה זה רק סימולציה אבל הוא בנה על שכר מסוים. יש פער בכמה אלפים. יש לו בבית ילדים עם צרכים מיוחדים והוא ככה לא יכול לשרוד. עשו פה תקלה במה שהבטיחו לו. אמרו לו שזה רק סימולציה. לשמחתנו אנחנו היינו גם בדיון אצל הרמטכ"ל וגם בדיון אצל שר הביטחון. זה נושא שיידון ואני רוצה שבאמת תצא מזה עבודה מסודרת.
לסיכום הדברים, יש פה חלק מאנשי הנציבות שנמצאים פה ואני חייבת באמת להודות. נעשית פה באמת עבודה מאוד רצינית ומאוד משמעותית. זה לא משנה אם הפונה הוא בדרגת טוראי או אלוף משנה. לא משנה מי הפונה וגם לא משנה אל מי בסופו של דבר פונים. להודות גם להם. היועצת המשפטית שהכינה את הדוח ומסיימת השנה, אז בכלל זו הזדמנות טובה להגיד תודה רבה. באמת אנשים יקרים בנציבות.
אני חוזרת על מה שאמרתי בהתחלה ואני לא מתייחסת לזה בקלות בכלל. אני זוכה לשיתוף פעולה מול צה"ל. זה נכון שיש לי סמכות וההמלצה שלי פקודה לביצוע. הכול נכון, אבל בסוף אם לא הייתי יכולה לעבוד מול מפקדים שאומרים לי, וואלה, את יודעת מה, בוא נעשה ככה, בוא נתקן, בוא נגיד להוא שיתקשר, בוא נראה איך אנחנו פותרים מול מופת, מול תשו"ג, מול כל המערכות האלה שמנסים למצוא פתרונות, אני בהחלט מודה על זה.
הדבר האחרון שאני חוזרת ומדגישה, אמרתי אותו 80 פעם ואני אגיד עוד פעם. לא להיתפס למספרים. ה-6,000, אוקיי, כי אני צריכה לספור בשביל להציג לך דוח עם משהו. האירוע הוא לא 6,000. אני לא סופרת את מאות הפניות שהגיעו אליי, לדעתי אלפי הפניות שהגיעו לפלאפון שלי במהלך המלחמה. אני לא סופרת אותן בכלל אבל זה העבודה שלי.
רחל טבת ויזל
¶
6,000 מייצגות. אם נגיד נתנו את הדוגמה של התשתיות, זה שאני אומרת 1% זה אפילו לא בהכרח מייצג. זה 6,000 בכדי לתת לכם תמונת מצב, בשביל שיהיה לי דרך לעשות, זה אחוז מזה, זה אחוז מזה וקצת רגע לפשט את הדברים, אבל הסיפור הוא סיפור יותר משמעותי ויותר גדול. תודה רבה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני רוצה רגע לשאול אותך שאלה בשלוף. תני לנו משהו שהשתפר משנה שעברה להשנה. סקרת בפנינו אבל מה שהכי בולט לך.
רחל טבת ויזל
¶
זה דבר אחד. הדבר השני, ההבנה מתוך צה"ל והנכונות בצה"ל להבין שאכן הקצונה הצעירה זה אירוע, ולתת לנו להיכנס בלי לפחד מזה שנקח"ל עכשיו תיכנס ויהיה מלא קבילות. לתת לנו להיכנס למקומות האלה, לעשות איתם לומדה ולהסביר ולדבר. זה נקודת אור שנייה וחשובה.
נקודת אור שלישית במהלך המלחמה. כשאנחנו באנו ואמרנו, כמו החיילות השכולות. אמרנו, יש פקודה שצריך לתקן ברמה של פקודה. מצאנו שיש לנו עם מי לעבוד. הגענו עם זה, אם זה אכ"א למשל. מצאנו שאם אנחנו אומרים, יש פה פקודה, זה מעכשיו לעכשיו יכול לקרות אם צריך, ואני בהחלט מברכת על זה. תודה.
יורם כנפו
¶
צוהריים טובים. יחד איתי יתייחסו לדוח גם תא"ל מוטי מזרחי, ראש חטיבת הלוגיסטיקה, אל"מ זיוון, מפקד מרכז לשירותי הרפואה, ואל"מ רוטשילד, מפקד מרכז בריאות הנפש. צה"ל מעריך מאוד את עבודת הנציבות. מסייעת לנו כמובן להיות טובים יותר. אנחנו רוצים להודות באופן אישי לנציבה ולכל אנשיה, וכמובן צה"ל מקבל את הדוח במלואו.
אנחנו כמו בכל שנה רואים חשיבות רבה בעשיית הנציבות. אנחנו מקיימים תהליך שהוא תהליך רציף לאורך כל השנה על מנת לטפל טיפול מערכתי בכל הפערים שעולים, וכמובן הכול בסוף גם מובל על ידי סגן הרמטכ"ל.
מאז אוקטובר 2023 אנחנו נמצאים במלחמת חרבות ברזל נגד ארגון טרור חמאס. כלל המשאבים שלנו מושקעים למטרה הזאת. יחד עם זאת הרמטכ"ל רואה חשיבות גוברת לעסוק בתחום קבילות החיילים גם בעיתות מלחמה, ואנחנו ארגון מספיק גדול על מנת לתת ולהטות קשב לנושאים האלה גם בימים אלו.
צה"ל מצפה כמובן מחייליו, ממפקדיו לפעול בצורה הכי ממלכתית והכי ערכית. הוא רואה חשיבות רבה בלשמור על הזכויות ובטיפול בפרט של החיילים. במקומות שבהם מצאנו שישנה חריגה מפקודות צה"ל או מערכי צה"ל, אנחנו תחקרנו את העניין הזה וטיפלנו בעניין הזה בהתאמה.
כמו שאמתי, העבודה היא עבודה שוטפת. הקבילות שהוצגו כאן, חלקן הן קבילות נקודתיות שאנחנו כמובן עושים כל שנדרש על מנת לטפל בהן בהקדם האפשרי. לרוב אנחנו מוצאים שיתוף פעולה מלא מצד המפקדים של הנקבלים, שכשזה מגיע אליהם עושים כל שנדרש על מנת להביא את הדברים על תיקונים בהקדם. קבילות שהן קבילות מערכתיות, ואלה קבילות שיותר חשובות לנו כי הן מלמדות אותנו על משהו שהוא יותר עמוק, משהו שההשפעה שלו היא השפעה רחבה יותר על מספר רב של משרתים, התהליך בטיפול הוא קצת יותר ארוך. הוא דורש הסדרה יותר עמוקה ואנחנו עוסקים בהן ואנחנו מטפלים בהן על מנת לתת מענה ולמנוע סיטואציות שיחזרו על עצמן כלפי משרתי צה"ל.
כמה התייחסויות באשר לתחומים שהוצגו כאן. אחד, לגבי המילואים, אנחנו אכן בהיקף חסר תקדים. החל מה-7 באוקטובר כמות המילואים שהתגייסה והתייצבה היא מדוברת במאות אלפים. ההיקף הוא היקף גדול, ושיעור ההתנדבות היה שיעור התנדבות חריג. צה"ל עשה כל שנדרש על מנת להרחיב את המשרתים בשירותיו, בוודאי גם במערך המילואים, ופעלנו על מנת לנדב לתוך שירות המילואים סדר גודל של 40,000 מתנדבים בפרק זמן מאוד קצר. לא את כולם רצינו לגייס בחזרה לצה"ל, ולא כל מי שביקש להתגייס לצה"ל, גויס, אבל מערך הנידוב לתוך צה"ל טופל תוך כדי המלחמה.
הדבר השני זה המעטפת. התייחסתי לזה במסגרת קרן הסיוע אבל זה לא רק קרן הסיוע. מדינת ישראל, ממשלת ישראל, הכנסת אישרה תוכנית שבעיניי תוכנית ראויה, נכונה לטיפול במערך המילואים. התוכנית הייתה בעלת העוצמה הנכונה ובהיקפים הנכונים, ואנחנו לא מוצאים לא מעט מאנשי המילואים שאם היו תופעות פעם במלחמות קודמות או במבצעים שבהם היינו שומעים תלונות מצד אנשי המילואים על מעטפת לא הוגנת בעד השירות ובעד זה שהם עזבו את הכול והתייצבו לתוך המלחמה, הרי שהיום התופעות הללו כמעט ולא קיימות.
אכן סוגיית העסקים העצמאיים היא סוגיה שהיא סוגיה יותר מורכבת. היא סוגיה שדורשת ליווי יותר צמוד. אמרתי שהיא איננה רק בתוך התוכנית שאושרה לטיפול במערך המילואים. היא דורשת גם מעורבות של רשויות נוספות וכעת אנחנו במיקוד לגביהם. ביקשתי לקבל נתונים יותר מדויקים.
יורם כנפו
¶
כן. אני חושב ששיתוף הפעולה שנוצר בינינו לבין רשות המיסים הוא שיתוף פעולה נכון. גם כשהמסלולים עודכנו ניתן כל הזמן את המענה שהוא המענה המתאים לעניין הזה. ביקשתי לקבל את הנתונים העדכניים מהקרן. אנחנו כבר עם 150,000 בקשות ו-190 מיליון שקלים שכבר טופלו על ידי הקרן.
באשר לעולמות הקבע, אני רוצה לומר כך וכן לשים את המספרים. אנחנו כמובן כמו שאמרתי מקבלים את כל הקבילות כולן ואנחנו מטפלים בהן. צה"ל משלם חודש בחודשו 300,000 תלושי שכר. החל מה-7 באוקטובר הוא משלם 600,000 תלושי שכר, סך הכול 7.2 מיליון תלושי שכר בשנת המלחמה.
הוצגו פה 500 קבילות לאנשי קבע בעולמות השכר. 60% מהן נמצאו מוצדקות. אני שם רגע את המספרים לא בשביל לומר שאנחנו - - -
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני בטוח שזה רק מייצג וזה לא כל מי שיש לו בעיה, פנה, וגם ה-500 או 800 שהוצגו, אי אפשר לבטל את זה. אולי בגלל זה אנחנו חוזרים כל שנה עם אותם נתונים בלי שיפור. אני חושב שהיחס צריך להיות, ואמרה את זה הנציבה, שאפילו פנייה אחת או שתי פניות - - -
יורם כנפו
¶
אני אתייחס גם למידע. אני רק שמתי שם את המספרים. מעט מאוד ארגונים בסדר גודל שאני תיארתי מגיעים ל- SLAשאנחנו דיברנו עליו. יחד עם זאת אני חושב שבעולמות השכר אין מצב שיש מישהו שחש שהשכר שמגיע לו איננו משולם ולא פונה אלינו. במקביל יש לנו ענף לטיפול בתשלומי שכר.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אז ממה נובעים לפחות הפניות שמגיעות לנציבה, אם אתה אומר שאין מצב שהפניות האלה, בעצם שלא משולם - - -
יורם כנפו
¶
אמרתי, אנחנו נמצאים עם מוקד לטיפול בתשלומי השכר. המוקד שמטפל רק בתשלומי השכר של אנשי הקובע מונה 200 מוקדנים. יש כאלה שפונים אלינו על בסיס יומי. ההגעה בסוף אל הנציבה היא רק אחרי שגם המוקד שלנו שקולט אלפי - - -
יורם כנפו
¶
אנחנו מגיעים לפעמים למאות בקשות ביום. המעטפת היא מעטפת שניתנת לא רק לענייני שכר. היא ניתנת לכל המעטפת לעולמות הקבע ואנחנו מטפלים במאות בקשות ביום.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני אשאל אותך שאלה. אם תעבור פה בין עובדי הכנסת ותשאל כמה פניות של בעיות בשכר יש לעובדי הכנסת שהם פונים וכמה אחוזים פונים, ויש פה מאות עובדים, אני לא בטוח שאתה מגיע לעשרות עובדים שמתקשרים או עולים לקומה 5 לבדוק מה קורה עם השכר שלהם, למה לא קיבלו החודש הזה שכר כמו הדירוג שמגיע להם. זה שמגיעים אליך לפי דבריך מאות פניות, אתה יודע מה, לא ביום, בחודש, הווה אומר שיש בעיה מערכתית שלא מטופלת.
יורם כנפו
¶
אני לא יודע מה קורה בכנסת. מעבר למספרים שאני תיארתי, גם צבא הגנה לישראל מחליף כמעט מחצית מאנשי הקבע שלו כמעט כל שנה, זאת אומרת תהליך שלם של קליטת משרתים חדשים ועזיבה של משרתים נוספים. זה טיבו של הארגון הזה. אני לא אומר שאנחנו במושלמות.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
קודם כל תודה לכם על הכול. אנחנו במלחמה. לא חושבת שצריך היה לדון אפילו בדוח הזה בזמן הזה, בימים האלה, לגרור אתכם לתוך המקום הזה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני יודעת שגם על פי החוק. אנחנו יכולים לדחות מה שאנחנו רוצים גם מתירוצים שונים. כן, כן, אנחנו במלחמה עם כל הכבוד וזה לא הזמן לדון, לשיטתי. אני יוצאת עכשיו מוועדת ביקורת שדנו גם. לא, לא. יש לנו מספיק סמכויות קבועות לדחות כל מיני עניינים וכך לטעמי היה נכון לעשות.
מכל מקום אני חייבת לומר לא בהקשר לדוח, כי קבילות תמיד תהיינה. יש קבילות שיש איתן יותר עניין, יש קבילות שיש פחות עניין. ישבנו פה עם העניין של הרפואה, מוצאי שבת, שביזות יום א', תסמונות כאלה ואחרות שגורמות. אני פחות בקטע הזה. אני לא מהאנשים הבכייניים בהקשר הזה.
רק משהו אחר לומר לכם לעניין אנשי הקבע. זה לא חוזה אישי ולכן כל הכמות הגדולה של הקבילות בדבר הזה היא לא הגיונית. כל מי שהעסיק עובדים יודע שהחוזה הוא קבוע. אתה מעביר לרואה חשבון את הסכום. תחשוב שהצבא כצבא דווקא כי זה מערכת, הכול מאוד בנוי, מאוד מובנה, מאוד הגיוני. אין כמעט שיקולי דעת. מה צריך להיות בעיה בלשלם שכר? תסלח לי, זה כמו ללחוץ על enter, לכן מכל הדוח של הקבילות שיש דברים כאלה, דברים אחרים, יחסי פקוד-מפקד, הכול בסדר, טוב שיש את הדוח הזה וטוב שאנחנו בודקים את זה, אבל בעניין הזה של שכר של אנשי קבע זה חוזים קבועים ללא שיקול דעת כמעט ולכן אני תוהה בדבר הזה. גם אם יש לי מיליון עובדים, הרשימה היא קבועה, היא בתוך מערכת ממוחשבת שמוציאה תוצר על פי נתון. אין פה בכלל הפעלת שיקול דעת.
יורם כנפו
¶
חוזה אישי הוא חוזה שורה אחת. אין פה דיון כזה גדול. אם את מועסקת אצלי בחוזה אישי ואני מתחייב להעביר לך X שקלים בכל חודש, זהX שקלים בכל חודש. כשתשלום השכר מבוסס על בסיס הסכמי שכר מאוד מורכבים - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
סליחה, אדוני המפקד. לא הבהרתי את עצמי נכון. לוקחת עליי את העניין הזה. אני אשחיז את הדברים. להיפך, אם היה מדובר בחוזה אישי ל-300,000 אנשי קבע, אז כל חוזה אישי עלול לגרור בעיה בתשלום בשורה התחתונה, אבל לא מדובר בחוזה אישי. זה נגזרות של דרגה, של תפקיד, של מהות, וזה טבלאות ברורות שלא אמורות לגרום אפילו לא תקלה אחת, ולכן אדוני היו"ר שנמצא פה יותר ממני, והעסקת גם יועצים יותר ממני, אף פעם אין תקלות כי זה הכול עניין של הגדרת תפקיד וסטנסיל של תלוש, אז על הדבר הזה זה קצת צורם.
חוץ מזה תודה רבה באמת לכל העבודה של החיילים, אני חייבת להיות פה באסירות תודה מוחלטת. הצבא מתפקד אדיר. הדרג הטקטי, בכלל אין לתאר, הלוחמים והמפקדים. אני אמנם לא חוסכת ביקורת כי דעותיי ידועות. אני רוצה להוביל את המדינה למקום שנכון בעיניי, אבל הלוחמים והמפקדים וכל המעטפת, והרפואה שהובילה לשטח למתן מענה מציל חיים, פינויים שאין לתאר, חדרי ניתוח בשטח. אני אומרת את זה. אני לא יכולה להגן עליכם בשדה הקרב.
זיוון אביעד בר
¶
דם שנתנו בשטח לראשונה במלחמה. אנחנו הראשונים בעולם שנותנים את המענה הזה בשטח. זה משהו שלא היה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אין דברים כאלה. תודה רבה לכל מי שלוקח חלק במלחמת הקיום הזו שלנו, במלחמת המצווה הזו של כולנו. עושים כל מה שאפשר כדי להחזיר למדינת ישראל את הביטחון, את העוצמה, את החוסן, את הגאווה הלאומית, את הנראות שלנו בעייני עצמנו ובעייני העולם כולו, אז תודה רבה. ביקורת יש למקום וזה בסדר. יש ביקורות חשובות יותר. איך אני אומר? הרגע לא הייתי עוסקת בזה כי באמת אני חושבת שכל מה שצריך לעשות זאת ועדה גלויה. זה לחזק את צה"ל בכל דרך אפשרית. יש זמן לביקורת. זאת דעתי.
יורם כנפו
¶
תודה. התייחסות אחרונה לפני שאני אעביר למוטי. לגבי הפיקוד והמנהיגות, אכן הפיקוד שלנו הוא פיקוד צעיר שנמצא בחיכוך שהוא מוגבר עם מורכבות לא פשוטה. איך אנחנו מתמודדים עם זה? כמובן בלימוד של הפיקוד הצעיר, וציינה הנציבה מערכי שיעור נוספים בקורסים הצעירים שלנו. פתחנו גם פו"מ נגדים. מצאנו שהנגדים הם לא מעט עוסקים בפיקוד גם הם, ולא מצאנו שהכשרנו אותם לטובת העניין הזה ולכן פו"מ נגדים הוא נותן מענה גם לטובת הסיפור הזה. מתחקרים לעומק את מה שנדרש ומטפלים במה שנדרש.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני רק רוצה לשאול בנושא הזה. אנחנו לא רואים שיפור בשנים האחרונות בנושא הזה. כל פעם יש איזושהי עלייה. אולי השנה יש ירידה קלה בכל אופן. האם אתם שמים לעצמכם יעדים? אם השנה היה מספר הקבילות 37%, זה ירידה קטנה. השאלה מה היעד שלנו לשנה הבאה כשתבוא לפה הנציגה ותיתן לנו את הסקירה. האם יש יעד שאתה אומר, שנה הבאה אני מגיע ליעד X?
יורם כנפו
¶
כמפקד בצה"ל אני כמובן לא רוצה שתהיה שום סיטואציה כזאת שבה מפקד צעיר שיהיה יגיע לסיטואציה הזאת. אנחנו לקחנו על עצמנו לשפר ולטייב את ההכשרה של הפיקוד הצעיר אל מול שיתוף בתוך דילמות מהסוג הזה. אנחנו רואים לזה אפקט שהוא אפקט מסוים. להגיד לך שאנחנו יכולים להעלים את התופעה הזאת עד תום? זה החזון שלנו, זה מה שאנחנו רוצים לפעול ולהגיע אליו. בשנים זה מספר שהוא מספר שהוא פחות או יותר יציב סביב המספר הזה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני אגיד לך איך אתה כן יכול להגיע ליעדים. אתה לא חייב להגיד אותם פה, אגב. אתה יכול לשבת עם הנציבה ולהגיד, תיראי, אנחנו כל חודש נשב ונראה את התלונות שקיבלת ואז נראה אם יש ירידה. אם אין, צריך לעשות בדק בית למה זה לא קורה, ואז בחודש אחרי זה אנחנו עושים עוד פעם בדק בית ואומרים, כנראה שאנחנו עולים פה על משהו, ואז כשאנחנו נבוא לשנה הבאה נראה את הירידה גם בלי שתגיד פה עכשיו שהיעד שלך הוא להגיע לאפס או ל-10%.
יורם כנפו
¶
הנציבה יודעת להוציא לנו דוחות רבעוניים. אנחנו כמו שאמרתי, לא רואים את זה רק בסוף השנה. אנחנו רואים את זה לאורך השנה. כאלה שאנחנו צריכים להעמיק אצלם כי אנחנו מזהים תופעה של יחידה כזו או אחרת, אנחנו מעמיקים איתם את העניין. כמו שאמרתי, אנחנו לא מוכנים לקבל תופעה כזאת. תופעות כאלה כשהן ישנן, מתוחקרות ומטופלות.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אולי רק באשר ליחסי מפקד-פקוד, אם תרשו לי כמובן. קטונתי בגלל שלי יש. היו איזה התרחשויות מפקד-פקוד כשהייתי חיילת גרועה, אבל לא בגלל זה אני אומרת את זה. אני חושבת שהרבה מאוד דברים יכולים להיפתר כשבתוך המקום עצמו חייב להיות ברור שמעל המפקד אפשר לדבר איתו, והגיבוי הוא לא יהיה מוחלט למפקד. זה יחסוך, תאמינו לי, את הפניות לקבילה.
לא פעם ולא פעמיים, ודיברתי באמת עם חיילים רבים בהקשר הזה, כשיש תלונה על מפקד מסוים, אם אתה פונה למפקד מעליו, הסיכוי שהוא יגיב משהו, יעשה משהו אופרטיבי הוא כמעט אפס, ופה אני חושבת שברמה המערכתית צריך להבין. זה בסדר, לא כל המפקדים שלנו מעולים ויש כאלה שצריך לחדד אצלם יחסי אנוש או לתת להם כלים אחרים כאלה ואחרים. לא הכול צריך להגיע לקבילה. אם תעודדו את המפקדים בסופו של דבר להתייחס לתלונות בתוך המקום עצמו, כן, כמה שזה קשה לך לפעמים וגם אם זה נראה לך לפעמים שחייל הוא בכיין או שזה רק קיצוני, או מצד שני אתה לא יכול לעשות כלום כי זה מפקד ויש לו עוד חיילים. אני חושבת שכן, הרבה מאוד דברים ייפתרו אם התפיסה תהיה כזו שהגיבוי לא חייב להיות מוחלט בהקשר הזה למפקד, כדי שבסופו של דבר זה יעודד את המקום עצמו בלי שזה יוצא החוצה.
שפרה שחר
¶
תודה. אני רוצה להתייחס לכמה דברים. אני תיכף אומר משהו לגבי הציוד וההצטיידות נכון לימים אלה ליחידות בצפון, ואם לא תירצו בדיון פתוח שאני אגיד את היחידות, כלומר בדיוק איזה חטיבות ואיזה גדודים שכרגע פונים אלינו מחוסר ציוד, ואפילו רכשנו רק בשבוע האחרון ב-85,000 שקל ציוד ליחידות שמיועדות להילחם בצפון. אני ודאי לא יודעת מתי תתחיל הלחימה ממש בצפון, אבל אנחנו כולנו יודעים שזה בפתח ואנחנו לא רוצים שמה שקרה בעזה יחזור עליו.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
תפיסת עולמי היא שציוד או התייחסות לציוד או היערכות לציוד לא יכול להיות בוועדה גלויה. התשובה שמותר לנו לומר בגלוי זה שצה"ל דואג לחיילים ודואג לציוד - - -
שפרה שחר
¶
תיכף אני אגיד מה אני חושבת על המצג הזה של 3% בטבלאות. את אומרת שזה מייצג הרבה יותר. לפעמים זה מייצג חטיבה שלמה או אולי אוגדה שלמה ולכן המצג הזה הוא מצג שווא וזה חלק ממדיניות.
אני רוצה לדבר לגופו של עניין, להצטיידות במלחמת חורבות ברזל.
שפרה שחר
¶
בשבועות הראשונים כשראש אט"ל עוד אפילו חזר אליי, אני זוכרת ערב שבת, בעלי ואני ישבנו. ראש אט"ל התקשר שבועיים לתוך המלחמה כאשר הבן שלי נלחם בתוך עזה ללא אפוד קרמי.
שפרה שחר
¶
אני לא אגיד את הנתונים כאן, לא את השם של המג"ד למרות שהוא מרשה לי, כי אז יידעו גם איזה גדוד זה ואנחנו בדיון פתוח. כל הנתונים בפניי. לקח למעלה משבעה שבועות עד שהפלוגה של הבן שלי שלחמה מהיום הראשון בכפר עזה, אחר כך גם נכנסה לתוך עזה, קיבלה אפודים קרמיים, וכמוהם עוד הרבה מאוד אנשים, וכרגע גם יש בעיה של הצטיידות בצפון. אני גם אמרתי את זה לראש אט"ל. אמרתי למישל ינקו שאני מכירה אותו הרבה שנים עוד מתפקידיו הקודמים. אמרתי לו, אין לי בעיה אם הייתם באים אלינו. אנחנו התקשרנו אליכם בגלל שהתנקזו אלינו לעמותה כל כך הרבה תלונות. גם רכשנו ציוד. דרך אגב, אפרופו חיל רפואה, גם רכשנו אלונקות ליחידות סדירות. אני גם אגיד לכם בדיוק איזה יחידות.
שפרה שחר
¶
כן היה. אני אסביר לך בדיוק באיזה יחידה סדירה רכשנו אלונקות ולמה. אני אסביר לך אחר כך.
אני אמרתי לראש אט"ל, אין לי בעיה, אם הייתם אומרים לנו, תקשיבו, יש בעיית הצטיידות בגלל המלחמה שתפסה אותנו עם ימ"חים ריקים, אבל בואו נשמור על זה בשקט. במקום זה כמו שאתה אמרת, אדוני היושב-ראש, בתחילת הדיון, הם בחרו באסטרטגיה של להגיד הכול בסדר, יש הכול, לא חסר ציוד, ואת תרבות השקר הזאת, אנחנו ראינו לאן היא הובילה אותנו.
אפרופו תצפיתניות, אני חייבת להגיד לכם שעשר שנים הלכתי יד ביד עם האלוף בריק שהיה נציב קבילות החיילים. תשאלו אותו. המלחמה שלי כדי להקטין את המשמרות שלהן משמונה שעות לארבע שעות כי הן לא יכלו לעמוד בזה. יש עוד הרבה מאוד בעיות ועכשיו מתגלים לאט-לאט דברים. כל מה שאני יודעת אני ניזונה מהתקשורת. אין בידי סודות מדינה. יש דברים שנאמר אותם פה, יש דברים שלא נאמר אותם פה, אבל אנחנו יודעים על מה שקורה עם התצפיתניות ולמה יש כזאת בעייתיות בלהתגייס לתצפיתניות, ומה שקרה ב-7 באוקטובר ומה שגילינו שקרה שם עוד יותר מחזק את זה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני רוצה רגע לומר, אדוני היו"ר, משהו שחשוב לי לומר. אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני לא מעבירה ביקורת על צמרת צה"ל. אני חושבת שאני בין הבודדות שעושה את זה, אז קבלי את הדבר הבא. יושב מאחורייך סרן, ברק אור שהיה בצפון, שאומר את הדבר הבא, ואני אומרת לך כי כל המידע שיש לי זה מחיילים ולוחמים, ואני לא מדברת על אימהות שרוצות שיהיה אפוד קרמי בחלק אחורי של הגזרה. אני רוצה רגע לומר, לא רק שאין כאן מדיניות ולא רק שאין כאן שקר, יש כאן צבא שעשה כל מאמץ במלחמה ההזויה, הקשה מאוד שנפלה עלינו. אומר לי כאן אור ברק: "כל מי שנכנס והיה קו ראשון, קיבל. בצפון כולם מצוידים. אני כיחידה, כשירדתי מהקו קיבלנו וכך כל החטיבות שנמצאות שם". זה עדות מפי הגבורה שהיה בצפון ארבעה וחצי חודשים.
שפרה שחר
¶
בסופו של דבר מתנקזים אלינו 40 פניות ביום, אז אנחנו יודעים. יש לנו קצת תמונה. העניין העיקרי הוא שלא באים ואומרים את האמת, וזה אתה כבר אמרת בתחילת הדיון.
לגבי הנציבה שהיא בוודאי לא אחראית על ההצטיידות בצה"ל, אני הייתי מצפה שהמצגות והעוגות וכל הגרפים וכל הדברים היפים האלה ישקפו יותר את האמת. אם אתה עושה כזה קו דק, חום בהיר על בעיות ההצטיידות שזה נראה כאילו בכלל לא היו כאן בעיות הצטיידות במילואים, כשאנחנו יודעים שהיה פה מגה אירוע בחוסר הצטיידות לחיילי המילואים. לא משנה כרגע מי אשם, יד אלוהים, לא ציפו שתהיה כזאת התגייסות. לא יכול להיות שזה בא לידי ביטוי בכזה קו קטן כאילו לא הייתה כאן בעיה.
שפרה שחר
¶
אם זה היה המספר כל כך קטן של תלונות, אז או שאין אמון בנציבות או שהחיילים באמת לחמו בשטח ולא היה להם זמן להגיש קבילות, אבל זה בוודאי לא משקף את המציאות.
שפרה שחר
¶
אוקיי. מילה אחת לגבי קרן הסיוע. אם הדברים השתנו מלפני שבועיים שעודכנתי רשמית, אז אני רק יכולה לברך על זה, אבל לפני שבועיים אני יודעת שהיו 5,000 פניות ורק 1,000 טופלו. היו ממש חבר'ה שאפילו הגיעו לדיונים. אני לא יודעת אם אתה היית, אבל יולי אדלשטיין ניהל את הדיון. הגיעו מילואימניקים עצמאים שאמרו שהם עדיין לא קיבלו פיצויים, אז חבר'ה, סגרנו כבר חמישה חודשים ללחימה, וחבר'ה שיצאו למילואים וחרפו את נפשם. אחד מהם אמר לי, אם אני מקבל עוד פעם אני פשוט לא מתייצב. עשרות אלפי שקלים חייבים לי על זה שהעסק שלי באמת לא הכניס כסף בתקופה שאני לחמתי בתוך עזה. זה לא יתכן שאנחנו חמישה חודשים לאירוע ושום דבר לא קורה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
זה לא רק הקרן, הבעיה, ואמרנו את זה. זה גם ברשות המיסים. אני אמרתי שאני מסתכל שזה בעיה ברשות המיסים ששם צריך לעשות תיקון חקיקה. חייל מילואים שהוא עצמאי לא יכול לקחת כפל, לכן יש כאלה שמפנים אותם לקרן ויש כאלה שמפנים אותם לרשות המיסים. אני חושב שאם תבדקי, עיקר הבעיה זה באלה שאמורים לקבל את הפיצויים שלהם מרשות המיסים, ששם יש בעיה שאנחנו מודעים אליה ומנסים לטפל בה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כל אני מברך את הנציבה. זה יום חג, הגשת דוח נציב קבילות החיילים. השתחררתי לפני 20 שנה, ואחרי 20 שנה גם הספקתי לעשות כמה מילואים. אגב, בלבנון השנייה עשיתי מילואים ואני זוכר בדיוק את המצב שהיה ב-2006 ומה שקורה היום. לפי הדוח השתפרנו. השתפרתם, אז צריך להגיד את האמת. אני רוצה להגיד כמה דברים מעבר לברכות. אני חושב שהמבחן הגדול הוא יהיה בחודשים הקרובים כי הדוח לא מתייחס לתחילת 2024. אנחנו כנראה נראה גם תלונות של חיילי מילואים. בטוח תהיה עלייה.
אני חייב להגיד פה ולהעיר, מה שהצבא צריך לשלם, לנציבה יש סמכות גם לתת הוראה לצבא לשלם. זה לא בעיה. הבעיה זה רשות המיסים. ככה לפחות היה בתקופתי, כשלחייל יש בעיה כלכלית קודם כל נותנים הנחיה ואומרים, לא משנה, תטפלו בחייל ואם זה קשור לצבא, הם יודעים לתת הוראות. הנציבה לא יכולה לתת הוראות לרשות המיסים לשלם, אז זו הבעיה, לכן אנחנו פה כחברי כנסת צריכים לקחת את זה ולטפל בנושאים. אני חושב שגם אתה היית, אדוני היושב-ראש, בדיון. כשיש תשומת לב יתרה על הנושא הזה, גם רשויות המס יידעו לתת מענה, אבל אי אפשר לערבב את שני הדברים. מה שמגיע מהצבא הנציבה תטפל והתלונות יטופלו בהמשך.
מה שמטריד אותי פה בדוח זה הנושא של יחסי מפקד-פקוד. אני לא זוכר שהיה יותר מ-50% קבילות בנושא הזה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו)
¶
כן, כן, אני מדבר על חיילי חובה. חבר'ה, חיילי מילואים יודעים לטפל בבעיות. חייל מילואים, תאמינו לי, בגיל 28, 32, 35 יודע לטפל גם בקצינת קישור, ואני לא מעליב אף אחד, וגם בחיילים. אני מדבר דווקא על חיילי חובה. בעיניי זה מטריד, העלייה הזאת ביחסי מפקד-פקוד. צריך להסתכל בנושא הזה. אני לא יודע את הפילוח. עוד לא קראתי את הדוח, ובדוח אתם מציגים דוגמאות. חצי מהקבילות מגיע ליחסי מפקד-פקוד. כולנו עברנו פה טראומה ואירוע קשה. לא היה אירוע כזה כמו 7 באוקטובר, אז מן הסתם יכול להיות שגם זה יתבטא בקבילות. מעבר לזה אנחנו הקדשנו הרבה זמן בנושא של הרפואה ודיברנו שהרפואה משתפרת. אני מניח שזה גם בא לידי ביטוי בדוח.
אין כזה דבר שאין קבילות. כולנו יהודים, כולנו אוהבים להתלונן, אז זה בסדר. תמיד גם אימא דואגת וגם ההורים יכולים להגיש קבילה, אז אתה לא תגיע למצב שאתה מוריד קבילות לאפס, אבל מה שחשוב זה שהקבילה תטופל, שזמן הטיפול בקבילה יקוצר והחייל יקבל מענה. איך השלט אצלכם אומר, הצדק הוא המרכז, נכון? ואין העולם מתקיים אלא בצדק, אז זה המוטו של הנציבות.
אני באמת מודה לכם על העבודה שאתם עושים. גם הצבא יודע שאתם עושים עבודה טובה ומצוינת. אין איזשהו יחס, אנחנו לוחמים ואלה באו משפטנים בתנאי מזגן. לא. הצבא מבין שאתם עושים עבודה מצוינת ואני לא חושב שיש בכלל צבאות בעולם שיש משהו דומה כמו נציבות קבילות החיילים, שמתקרב לזה, אז תשמרו על הייחודיות הזאת ותמשיכו לטפל בחייל, בפרט, כי זה מה שחשוב גם למערכת כולה. תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני רוצה לשאול משהו את הנציבה. היו כמה מקרים של תלונות מאוד קשות של חייל ומפקד, כמו מפקד שסטר, תלישה של סדקית, כל מיני מקרים שאתם ציינתם פה בדוח. יש מצב שאתם מעבירים את זה לטיפול שהוא מצדיק בעיניי? מפקד שסוטר לחייל לא צריך להיות מפקד דקה. אני רק אומרת. זה עובר הלאה?
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
לא יודעת. אני לא אדם שאוהב משטרות, מצ"ח. מפקד שסוטר לחייל לא צריך להיות מפקד ובזה זה נגמר.
רחל טבת ויזל
¶
ברור. מה שהוא על הגבול אנחנו מתייעצים עם הפרקליטות הצבאית. אם לוקחים את זה למצ"ח, אז מצ"ח, ואם לא אז אנחנו מטפלים גם אם זה חמור.
רחל טבת ויזל
¶
אני אשלים. אנחנו מדברים איתו. לא קורה שום דבר בלי שהוא יודע. אנחנו אומרים לו, אנחנו פונים עכשיו לפרקליטות, פונים למצ"ח. אם זה מאוד חמור אנחנו אומרים לו, תקשיב, כזה חמור אני לא יכולה לטפל. זה או מצח או כלום, בוא רגע נחשוב - - -
רחל טבת ויזל
¶
אם הוא לא מסכים אנחנו נפנה את זה למפקדים. אולי הוא אפילו רוצה להישאר בעילום שם. נגיד, תקשיבו, יש אצלכם אירוע סופר חמור. החייל לא מוכן. תתחילו לעשות שיחות חתך, ביקורת פתע. תיראו מה קורה כי יש אצלכם משהו. יש אצלנו יחידה שפנתה, חייל שלא הסכים בשום פנים ואופן. בעקבות שיחות פתע צוות פורק, מפקד הלך הביתה. היתרון בלא להיות עורכת דין בתחום הזה, זה שיש לך אפשרויות הרבה יותר רחבות שהן לא כן, לא, שחור, לבן.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
להיפך. דווקא בגלל שהייתי עורכת דין מאוד חשוב לי שחיילים יידעו שכל פנייה אליכם, המשמעות היא שזה לא מעל הראש שלו, זאת אומרת שאתם לא פונים למצ"ח אם הוא לא מגיע הסכמה, כי יש הרבה חיילים שלא מוכנים.
רחל טבת ויזל
¶
גם אם הורים פונים או עורך דין פונה אנחנו נדבר עם החייל עצמו ונגיד לו, תגיד אתה מה אתה רוצה. אנחנו כרגע איתך ויד ביד הולכים איתך.
מוטי מזרחי
¶
שלום לכולם, מוטי מזרחי, רח"ט הלוגיסטיקה. כפי שנאמר פה, אני נמצא גם עם אל"מ ד"ר זיוון וגם עם אל"מ ד"ר רוטשילד. אני מבקש להודות לנציבות. אני רואה בדוח הזדמנות גדולה ללמידה ולשיפור. זה אירוע שמוטמע בתרבות הארגונית שלנו לא רק מידי שנה כשעוצרים ומסתכלים אחורה, אלא מידי יום, וכמובן גם הנציבה ציינה את זה בדוח וגם אמרה. אנחנו רואים בדוח הזה ובקבילות האלה, זה עבורנו מאפשר בדיקה עצמית, הפקת לקחים ופעילויות מהירות לשינוי. בארגון גדול כמו צה"ל כאשר אנחנו מסתכלים, ודיברו פה על המספרים או על היקף סד"כ צה"ל בחודשים האחרונים במלחמה. אנחנו לא יכולים להיות 90% ואנחנו מחפשים כל הזמן להגיע לקצה. כל הזמן לתת מענה מיידי. זה עוד הזדמנות לראות את הדבר הזה.
צריך להגיד ברגע, טרם המלחמה אושרה בצה"ל תוכנית רב-שנתית, תר"ש מעלות, תוכנית שעוסקת באנשים, באיכות המענה הלוגיסטי, באיכות וחוויית השירות, וכמובן עם מהלכים אסטרטגים רחבים-היקף בנושא התשתיות, בנושא התזונה, בנושא הרפואה שחלק ניכר אנחנו גם האצנו תוך כדי המלחמה.
אנחנו בסוף שנת 2022 הקמנו מחלקה, מחלקת איכות וחוויית השירות שהתכלית שלה זה לעצב תודעתית כיצד אנחנו מחפשים את הבעיות, לגבש מענים, לקבוע תו תקן ולייצר מנגנונים שמוודאים שאנחנו מגיעים עד הקצה. ראש אט"ל כמידי שבוע במהלך 2022 יחד עם כל הפיקודים והזרועות, ערכנו הערכת מצב שבועית שעוסקת באיכות וחוויית השירות. התחלנו לפתח מנגנונים שמבוססים נתונים, שבהם אנחנו רוצים לבוא ולוודא שקביעת התקן המטכ"לית היא הסף, והרף מתבצע באמצעות כלים שניתנו למפקדים. העיסוק בתפיסה הזאת נתן את האותות שלו גם במלחמה. בתחילת המלחמה למרות שתכננו להקים מוקד ב-2024, הקמנו מוקד מייד עם פתיחת המלחמה, בדיוק בשביל למפות את הפערים ולתת מענה בזמני אפס כדי לגעת בקצה. צריך להגיד, ישנם פערים רוחביים המחייבים איסוף. אט"ל היה פה בוועדה. הוועדה ביקרה באט"ל במהלך המלחמה. עסקנו בעולם הציוד. נתנו תשובות.
חשוב לי להדגיש שהמילה שקר על הצבא - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
כן, אבל שפרה, אנחנו פה חברי ועדת חוץ וביטחון שמהיום הראשון של המלחמה ובכלל שוקדים על זה, בודקים את זה בציציות מול הגורמים הבכירים ביותר, שאני אומרת שוב, גם סרן ברק אור שנמצא פה ומבהיר לי וממשיך לכתוב לי שאפילו ציוד חורף, הכול היה מתוקתק בהקשר הזה. לא הכול היה מושלם אבל זה לא מגמה של שקר, בכל הכבוד.
שפרה שחר
¶
למה את אומרת שהכול היה מתוקתק? חיילים היו בלי מעילים ובלי שקי שינה. גם לא רדיאטורים של קרוואנים של חיילים שקפואים מקור. למה את אומרת שהכול מתוקתק? זה לא נכון.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
את מבינה את זה שמי שנמצא בחזית, נמצא בחזית. מי שנמצא קו שני זה קו שני. מי שקו שלישי, זה קו שלישי. האפודים הקרמיים שהביאו מחו"ל, שבדקו אותם זה היה אסון.
מוטי מזרחי
¶
כפי שנאמר גם על ידי הנציבה, יש התייחסות לקבילות תוך כדי המלחמה. אנחנו ביום ה-157 פועלים ללא הפסקה לתמוך את כל המאמצים, גם את מאמץ ההגנה, גם את המאמץ ההתקפי בכל הזירות. אנחנו עוסקים בהתאמות לפרופיל הלחימה. כפי שהיה נהוג בשנה קודמת ובשנים האחרונות, תעסוקה מבצעית. היום אנחנו בלחימה בכלל הגזרות. הנ"ל בא לידי ביטוי על ידי פרופיל הלחימה עם היקפי סד"כ גדולים, עם משרתי מילואים באופן חסר תקדים ביחס לשנים האחרונות. אנחנו עוסקים גם בארגון המרחב, גם בעולם התזונה, גם בעולם האחזקה. מפאת קוצר הזמן הבאנו גם נתונים כיצד אנחנו מודדים את עצמנו. צריך להגיד, יש לנו עוד הרבה מה לעשות.
נושאי האב שעלו בדוח הם מעסיקים אותנו. מפקדים, גורמי מקצוע מהגדוד ועד המטכ"ל. זה מהווה חלק משמעותי בתוכנית העבודה שלנו וצריך להגיד, הושקעו משאבים ומאמצים רבים גם בשנה האחרונה, וניכר שיש שיפור במרביתם. זה גם נמדד בשביעות הרצון שאנחנו עורכים בנושאים האלה. כמובן גם מאחורי כל הקבילות, כולן קיבלו התייחסות. לרובן ניתנו מענה ולאלו שלא, ישנן תוכניות פעולה. יש לנו עדיין תשתיות במקומות מסוימים, רעות. אנחנו עם תוכניות פעולה ענפות. חלק מהמרכיבים נכון למלחמה הוקפאו. אנחנו מאמינים שבהתאם למצב המבצעי הן יחודשו ואנחנו ערוכים לכך.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני רק רוצה להבין. העלתה הנציבה שיש בעיות למשל בניקיון במיגוניות, בבסיסים. אתם יוזמים ביקורים כאלה? מה שמובן פה, שזה לא היה צריך להגיע למקום הזה. בוא נגיד שאם זה קרה ב-7 במקומות שהם לא היו פעילים, זה מובן, בסדר, אבל נשמע שזה איזושהי בעיה מערכתית, גם שירותים כימיים וגם מיגוניות וגם במטבחים. השאלה אם אתם יוזמים ואתם אומרים, שמע, עשינו שיפור משנה שעברה, אנחנו רואים שיפור גדול. אני לא שומע את זה אבל בוא תגיד.
מוטי מזרחי
¶
אנחנו עורכים בקרה גם לפני המלחמה, גם פתע וגם שאינן פתע. ביחס לכל התחום שדיברתי בו בעולם איכות וחוויית השירות של לפני המלחמה, והיום תוך כדי המלחמה גם בעולמות הבקרה המשותפת יחד עם הפיקודים, יחד עם האוגדות, אני יכול להגיד לך שכמות הביקורים שאט"ל עורך בכל יחידות הקצה הם מידי שבוע. האם יש מקומות שיש להם בעיות? כן. האם אנחנו עושים כל שביכולתנו לראות את הכול ולגעת בקצה, גם כן.
יורם כנפו
¶
יש לנו ביקורת אכ"א שאנחנו עושים לכלל יחידות צה"ל. ביקורת אכ"א נוגעת בכל עולמות המשטר והמשמעת, בודקת ניקיון, סדר, מה שאנחנו מצפים מרס"רים וכן הלאה לעשות. עד ה-7 באוקטובר כמובן פעלנו על פי גרף סדור. מאז ה-7 באוקטובר עיקר עיסוקנו הוא במלחמה. התחלנו לחזור לזה עכשיו. רואה בזה גם הרמטכ"ל חשיבות מאוד גדולה במלחמה להתעסק גם בעולמות הללו. אנחנו רואים תהליכים של שיפור בעניין הזה. אספנו ממש לפני חודש את כל הרס"רים של כל היחידות ונתנו להם דוגמאות והסברים ודגשים לגבי איך אנחנו מצפים מהם לפעול. יש מקומות כמו שציינה הנציבה, שהרס"רים לוקחים את זה בצורה טובה מאוד, אפילו במחנה ענק וגדול כמו שדה תימן, ויש מקומות שדורשים טיפול נקודתי ואנחנו מטפלים בהם.
מוטי מזרחי
¶
אני חושב שהדוגמה של שדה תימן היא דוגמה מצוינת למחנה רב-יחידתי שהיקפי הסד"כ בו הוגדלו משמעותית במהלך המלחמה. ביחס לאיך שהוא היה ואיך שהוא עכשיו, עם הרבה מאוד עשייה של הדרג למטה, אני חושב שאנחנו משתפרים מאוד בתחום. יחד עם זאת גם במקומות מסוימות יש לנו עוד מה לעשות.
זיוון אביעד בר
¶
כבוד היושב-ראש, ממש בקצרה. אני רוצה להתחיל ולומר שחיל הרפואה וצה"ל ונקח"ל, אנחנו דבר ראשון עובדים ביחד. אנחנו באותו צד. ההתייחסות שלנו והטיפול בקבילות זאת פלטפורמה בשבילנו להגביר את האמון במשרתים, וזה פלטפורמה בשבילנו גם להאיר זרקורים שלא תמיד אנחנו רואים. מבחינתי כל דבר שאנחנו מקבלים, שאנחנו רואים, יש לנו טיפול מלא, התייחסות מלאה. זאת ההזדמנות לומר תודה לנציבה ולקצינות ולקצינים המצוינים שעובדים יחד איתה ומשקפים לנו דברים שלא תמיד אנחנו רואים.
יש אירועים שעלו בדוח. לא התייחסנו אליהם, אני גם לא אתייחס אבל אנחנו מתייחסים אליהם בכובד ראש. רופאים שעושים תקלות אנחנו שופטים. הכנסנו רופא לכלא. זה לא דבר שכיח. אנחנו עושים דברים כאלה כשאנשים עושים תקלות, כי החיילים חשובים לנו. כשאנחנו רואים את הדברים האלה אנחנו מטפלים בהם. אנחנו עושים למידה רוחבית מהמקרים האלה. זה לא מספיק שאנחנו רואים אירוע אחד. כפי שהנציבה ציינה פה, יכול להיות שזה מייצג עוד הרבה דברים נוספים. אנחנו עושים למידה רוחבית כדי ללמוד ולהשתפר. לראיה, הרפואה בצבא השתפרה בצורה דרמטית ומשמעותית בשנים האחרונות.
יש לנו צעדים רבים שאני לא אפרט ואני לא אסקור אותם פה בגלל קוצר הזמן, אבל זה גם זה שיצאנו לבתי המרקחת בכלל בתי המרקחת בארץ, סופרפארם ו-Be, כל חייל יכול ללכת. המכרז למעבדות שחיילים יוכלו לפנות למעבדות בקופות החולים, זה משהו שאנחנו עובדים עליו עכשיו. הפתיחה של הרפואה בכף היד. כל חייל היום מקבל את הרפואה שלו בכתב היד. הרפואה מרחוק, הרפואה און-ליין. זה המון דברים שאנחנו עושים ברפואת השגרה להצעיד קדימה מתוך ראיה של החייל במרכז.
אני רק אגיד מילה אחת מכיוון שאנחנו היינו פה לפני חודש ודיברנו על ביקור רופא. אנחנו עשינו אחרי הדיון הזה ביקורת פתע בכל סניפי ביקור רופא ביום שבת. בשעה 20:00 הגענו. אני רוצה לומר לכם, ואלה נתונים, זה לא דעות או תחושות. זמני ההמתנה בכלל הסניפים עמדו בין 20 דקות לשעה וחצי, ששעה וחצי זה הגבול העליון. זה היה ביקורת פתע. הם לא הכירו, לא ידעו את זה. זה היכה גלים בכל הסניפים. זה היה עוד פלטפורמה לשיפור, והם יודעים שאנחנו ממשיכים לעשות את זה מתוך ראייה של טובת החיילים.
אני מבקש, היושב-ראש, ראש מחלקת שירותי בריאות הנפש ידבר פה על השינויים שאנחנו מטמיעים בבריאות הנפש. אנחנו עומדים בחזית בנושא הזה מתוך הצורך המאוד משמעותי לטפל בחיילים גם בשגרה וגם בעקבות המלחמה.
יעקב רוטשילד
¶
יעקב רוטשילד, מפקד המרכז לשירותי בריאות הנפש. אחוז הקבילות המוצדקות המזערי במערך שמנהל מאות אלפי מפגשים, אני חושב שהוא מעיד על המקצועיות ועל היחס האנושי שקציני בריאות הנפש בצבא נותנים. בשנת 2023 נעשו צעדים דרמטיים שנועדו להשפיע על משך ההמתנה לקב"ן. בין היתר קבענו לראשונה והתחלנו לבצע מעקב אחר SLA שזה בעצם חוזה שלנו מול המשרת, מתי אנחנו מתחייבים שהוא יפגוש את הקב"ן. כדי לאפשר לנו לממש את זה התעצמנו בעשרות תקנים לקציני בריאות הנפש.
יעקב רוטשילד
¶
כל הדברים האלה קרו עוד לפני המלחמה והם נתנו את אותותיהם ב-SLA באוקטובר 2023. בעקבות המלחמה מתוך זיהוי של הצרכים העכשוויים והאתגרים שעוד צפויים לנו, בוצעו צעדים משמעותיים נוספים: התעצמות נוספת בתקני קב"נים, פתיחה של מרפאות חדשות שנועדו לשרת אוכלוסיות ספציפיות, אם זה משרתי הקבע הצעירים, הרחבה של היחידה לתגובות קרב עם פתיחת שלוחות בצפון ובדרום, מרכז משפחת הקבע.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אנחנו רוצים לדעת מה ההגדרה של קצין בריאות נפש. הוא לא רופא או פסיכיאטר, אפילו לא פסיכולוג, נכון?
יעקב רוטשילד
¶
קצין בריאות נפש הוא או פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי בוגר תואר ראשון שעובר הכשרה ייעודית בבית הספר לקב"ן, הכשרה שנמשכת כשלוש שנים והיא אגב אחד מאבני המשיכה העיקריות לתפקיד, כלומר נגענו בערך השירות של הקב"ן.
בשורה נוספת שהיא מאוד משמעותית זה פתיחה לראשונה של מוקד שזמין 24/7, מאויש על ידי איש מקצוע בתחום בריאות הנפש שלנו שאליו יכול לפנות כל משרת בסדיר, במילואים, עורפי, קרבי ונותן להם מענה שלם.
היו"ר ינון אזולאי
¶
כמה זמן המתנה לקב"ן בשגרה בלי מלחמה? כי במלחמה אנחנו יודעים שתוגבר. יום אחרי המלחמה מה יישאר? זה בסדר גמור שעכשיו יש וזה חובה, אבל אני רוצה לדעת כמה היה לפני ה-7 באוקטובר וכמה יישארו לאחר המלחמה?
יעקב רוטשילד
¶
בעבור לוחמים זמן ההמתנה היה 14 יום לבדיקת קב"ן. עבור משרתים ביחידות הכשרה, 21 יום, ועבור משרתים בעורפי עדיין יש לנו כברת דרך. אני יודע שהיום אנחנו נמצאים במקום אחר. היום אנחנו נמצאים ב-17 יום. אני אגיד שהמספרים האלה הם ללא אח ורע במערכת הבריאות הלאומית הציבורית היום במדינת ישראל, ואני מאוד מתגאה בהם.
לשאלתכם איפה אנחנו נעמוד ביום שישתחררו אנשי מילואים, אז קודם כל אנחנו פועלים כדי להשאיר חלק מאנשי המילואים ולגייס אותם אלינו, ואנחנו גם דואגים לגייס קציני בריאות נפש צעירים, אזרחים עובדי צה"ל ויועצים כדי להפעיל את השירותים האלה גם ביום שאחרי.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני מכיר מקרים של אסירים בצבא שהיו צריכים לראות קב"ן וזה מעכב אותם להחלטה שלהם בבית המשפט הצבאי על שחרורם. אתה יכול לקחת להם גם 20 יום ויותר. אגב, אסיר מחכה לזה כי הוא אמור להישפט על פי זה, כי אם הוא באמת לא מתאים, אז המקום שלו במקום אחר, ואם הוא מתאים לצבא ואין לו שום בעיה של בריאות הנפש, אז הוא צריך לקבל את העונש ולקצוב אותו.
יעקב רוטשילד
¶
לגבי הנושא של מלש"בים, באמת זה נושא שנגע בכל אוכלוסיית מדינת ישראל. נכון לשנה שעברה המתינו 12,000 מלש"בים לחוות דעת של קב"ן. זה כמובן השפיע על תהליך המיון שלהם לצה"ל. מתוכם כ-7,000 המתינו מעל חצי שנה. על מנת לתת לזה מענה הוקם המרכז למיון ולאבחון שחולל מהפכה של ממש, גם אפשרות לקבל החלטות כאשר הדבר נכון על בסיס מסמכים, גם איגום של המשאבים שלנו ששיפר מאוד את האפקטיביות של המענה, והיום אנחנו נמצאים במספרים אחרים לחלוטין. אני חושב שפה זו בשורה של ממש.
לגבי מה שהתייחסתם בבתי הכלא, אז גם שם אנחנו נמצאים בתהליך של התעצמות על ידי הפעלה של אנשי מילואים, גם פסיכיאטרים וגם קב"נים במילואים, ואני בטוח שבנושא הזה גם אנחנו נראה שיפור בדוח שבשנה הבאה.
זיוון אביעד בר
¶
יהיה קרוב ל-400. אני יכול לומר שהרבה מאוד קב"נים שנמצאים עכשיו במילואים, הם מבקשים להישאר בקבע. הם עושים עבודה סופר משמעותית.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני יכול להגיד לך, אני רוצה לבוא לעבוד אצלך, הכול טוב ויפה. עזוב את הבעיה שאחר כך יסתכלו בשכר שלהם, יש את המידע מספיק. זה כבר יהיה חודש אחרי שכבר בפנים, יהיה קשה להם לצאת. זה עוד עניין שאחר כך נפתור אותו עם יורם.
זיוון אביעד בר
¶
אלה שנשארים ושאנחנו מגייסים אותם יודעים את השכר שלהם, ואנחנו עובדים על זה גם כדי לשפר.
זיוון אביעד בר
¶
השאיפה שלנו, ואנחנו פועלים כדי להשאיר את המצב הטוב שנמצא כרגע באמצעות ימי המילואים, באמצעים תקנים קבועים בהמשך. באמצעות זה שאנחנו עכשיו רותמים אותם, משאירים אותם בקבע, אז אנחנו נוודא שזה גם יישאר.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
לא רק להגיד תודה. לטובת מי שלא קורא את כל הדוחות, גם הסיכום של הדוח על הנגזרות שלו הוא כזה שמנגיש את ההגעה לדיון גם למי שלא קרא את כל הדוח, אז על הדבר הזה בתור מי שעוברים בין ועדות, כל הכבוד לכם. תודה.
היו"ר ינון אזולאי
¶
אני קודם כל רוצה לשלוח תנחומים ליושב-ראש הוועדה, יולי אדלשטיין, שאימו נפטרה ולכן נבצר ממנו להגיע, אז נשלח לו בשם כולם תנחומים. הייתי צריך אולי לפתוח בזה.
אני רוצה להודות כמובן לחיילי צה"ל. כל ביקורת שיש פה זה לא ביקורת, זה סך הכול בשביל לתעל. גם אתה הגדרת בצורה נכונה שאתם מקבלים ולומדים תוך כדי. אני חושב שזה התפקיד של כולם.
כבוד הנציבה, תודה רבה לך ולצוות שלך על העבודה הבאמת יסודית שאתם עושים. יישר כוח. גם לד"ר זיוון, כמובן גם לתא"ל מוטי מזרחי, תא"ל כנפו ולכל הנוכחים, חברי הוועדה, חברי הכנסת שהשתתפו. אנחנו תקווה שנמשיך ונייעל, ושבשנה הבאה תבואי עם בשורות טובות. רואים קודם כל שיש מאמץ. גם כשאמרתי בתחילת הביקורת שלי, נאמרו פה דברים שאין מחסור, אני אומר את זה לצבא, תיקחו את זה כביקורת בונה. באים ואומרים שיש, ואמרתם את זה גם פה, אנחנו יודעים לתעל את המערכת, לעשות שינויים, לעשות תיקונים. אגב, גם כשאומרים שיש מחסור או שיש בעיות, אז גם אנחנו כחברי כנסת כשבאים ומציפים בפנינו, אנחנו יודעים גם להילחם בשביל לייעל ולתקן, לכן עכשיו כשד"ר זיוון אומר שהכול בסדר, אז מחר הוא לא יראה את זה בתקציב שאנחנו הולכים להפנות לתוכניות שלו, אבל זה רק אומר, כשבאים ומציפים פה את הבעיות, אנחנו מנסים גם לעזור, אז לא צריך לפחד מלהציף בעיות. ההיפך, זה ביקורת בונה.
תודה רבה לכולם ושיהיה לנו רק בשורות טובות. הישיבה הסתיימה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:28.