פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
19/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 53
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ט' באדר ב' התשפ"ד (19 במרץ 2024), שעה 13:05

היערכות הרשויות על רקע נתוני שנתון המועצה לשלום הילד - ילדים בישראל 2023 (שנת 2022 ומלחמת חרבות ברזל)

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון – מ"מ היו"ר

רקפת עצמון - מנהלת השירות למען הילד - אימוץ, מינהל שירותים אישי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

חוה לוי - עובדת סוציאלית ראשית לפי חוק הנוער - טיפל והשגחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

רונית צור - מנהלת שירות אגף חוץ-ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

זוהרה פלורסהיים - שפ"י, משרד החינוך

אורנה קרשטיין - שפ"י, משרד החינוך

יונתן אמסטר - מנהל תחום רגולציה, משרד הבריאות

מיכל גולד - עו"ד, מתאמת ממשלתית לזכויות ילדים ונוער, החטיבה החברתית, משרד המשפטים

נטלי רכבי - החטיבה החברתית, משרד המשפטים

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יובל סרור - מרכז תחום ילדים, המוסד לביטוח לאומי

ורד וינדמן - מנכ"לית, המועצה לשלום הילד

נועם וילדר - עו"ד, אחראית תחום בריאות, המועצה לשלום הילד

אפרת פילזר-ביזמן - עו"ד, יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד

ענבל חרמוני - יו"ר, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

אפרת רותם - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדים הסוציאליים

תהילה גורי - עובדת סוציאלית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

הדס יחיעם - יו"ר, החברה הרפואית להגנת הילד

גיא יקר - יו"ר החטיבה החינוכית, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית

הדר קס - מנכ"לית, עמותת חמניות - המקום ליתומים בישראל

ליאת קליין גנץ - מנהלת תחום מדיניות וקשרי ממשל, עמותת חמניות

גאיה ניר - מנהלת מיזם החירום "מרחבי נשימה" - על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

רוני קמאי - דוברת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רועי גוטמן - נציג וסגן דובר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אור שמיסיאן - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מרים גברעם - הלובי למלחמה באלימות מינית

גל חביב

עופרה אנציו - ראש היחידה לשירותים סוציאליים, משרד הביטחון

צח בן יהודה

תמי ברנע

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

היערכות הרשויות על רקע נתוני שנתון המועצה לשלום הילד - ילדים בישראל 2023 (שנת 2022 ומלחמת חרבות ברזל)

שלום לכולם, אני אמלא באופן זמני את מקומו של יושב-ראש ועדת זכויות הילד, מר דלל. הוא בוועדה מקבילה והוא תיכף יצטרף אלינו. הנושא שאנחנו נפגשנו היום זה היערכות הרשויות על רקע נתוני שנתון המועצה לשלום הילד – ילדים בישראל 2023 (שנת 2022 ומלחמת חרבות ברזל). ברשותכם, לפני כן אני אקריא כמה הנחיות חשובות.

כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת. הפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינים וקטינות שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי, התאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית משפט, חל איסור על פרסום פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, אז אם יעלה צורך והכול לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים המזהים של דוברים או קטינים. כמו כן ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לנזק לו או לזולתו.

אם יש לנו כאן עובדות סוציאליות, אז היום יש לכן יום חג. אני יודעת שפחות חוגגים בימים אלה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך אתכן בטח על עבודת הקודש. ה-7 באוקטובר הוכיח מי באמת עמד בחזית. בנימה אישית על מה שיתקיים פה בדיון, אז אני מניחה שחלקכם יודעים שאני תושבת שדרות, מפונה. חזרתי לפני כשבוע הביתה, וכל הנושאים שאנחנו נעלה ונדון עליהם, חלקם גם פגשתי. פגשתי ילדי מפונים. לא אחת נדרשתי לערב את שר הרווחה בסוגיות מסוימות. פגשתי נוער מכיל ונוער פחות מכיל. אני גם קראתי את הדוחות שהוצגו כאן. בהחלט דוחות מדאיגים ויש לנו לא מעט לעשות, וכולי תקווה שנצא מהישיבה הזו כשאנחנו מצוידים עם כלים נוספים על מנת שנוכל לסייע.

אנחנו נפתח עם המועצה הלאומית לשלום הילד, עם עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית, בבקשה.

תודה לגבירתי יושבת-הראש. עד שהמצגת תעלה, אי אפשר לפתוח דיון בוועדה לזכויות הילד היום בלי להזכיר ראשונים את הילדים כפיר ואריאל ביבס שנמצאים עדיין בשבי חמאס בעזה. החובה המוסרית שלנו לזכור כל יום שהם שם ולעשות כל מה שניתן כדי שהם ישובו אלינו. לצד זה להזכיר את היימנוט קסאו, ההיעלמות שלה, וגם פה לשאת תפילה שהיא תימצא בריאה ושלמה.

בשבועיים האחרונים התפרסמו כמה מקרים מזעזעים ממש של חשד להתעללות ורצח של ילדים. בפתח הנתונים צריך לדבר על הילדים האלה, הפעוט בן השנתיים וחצי שאתמול הוארך המעצר של אימו ובן זוגה בגין חשד לרצח, התעללות, הזנחה והרעבה, ומקרה שהתפרסם אתמול על חשד לכליאה בכלוב של שלושה ילדים. אנחנו נמצאים במציאות מורכבת והמקרים האחרונים מלמדים בצורה מוחשית מאוד עד כמה קשה, טרגית ומזעזעת.

המועצה לשלום הילד כארגון חברה אזרחית לקח על עצמו כמשימה לאסוף נתונים מידי שנה, והשנה נוכח האירועים חסרי התקדים שפקדו את מדינת ישראל וילדי מדינת ישראל, אספנו נתונים תוך כדי תנועה גם על המלחמה כדי לאפשר - - -

מצטרפים אלינו עובדים סוציאליים. הם נמצאים היום במשכן.

חבל רק שהכיסאות של חברי הכנסת נותרו מיותמים בנושא החשוב הזה.

אני מעריכה שיגיעו. יש פשוט המון ועדות. אני מקווה באמת שיגיעו לכאן.

(הצגת מצגת)

המועצה לשלום הילד כארגון חברה אזרחית מידי שנה אוסף נתונים בשנתון סטטיסטי שמונה כמעט 600 עמודים, והשנה נוכח האירועים חסדי התקדים שפקדו את ילדי מדינת ישראל ואת מדינת ישראל אספנו נתונים תוך כדי תנועה כדי לאפשר למדינת ישראל להיערך להשלכות המלחמה משלבים ראשונים כמו שצריך.

הנתונים שמספרים את הסיפור של הטבח והמלחמה מציירים תמונה שהדעת מתקשה לעכל והנפש לשאת, 42 ילדים שנחטפו לרצועת עזה. שני פעוטות שהזכרתי בשמם עדיין בשבי. 48,000 ילדים שנעקרו מביתם ומשגרת חייהם ורבים מהם עדיין עקורים מביתם. המספר שבאמת קשה לקלוט אותו, כמעט 20,000 ילדים שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעי פעולות איבה בגוף ובנפש, כאשר כמעט 40% מהם הם מתחת לגיל 6. זה מספר שמספר את הסיפור כולו. 116 ילדים יתומים. כמובן שיש למרבה הטרגדיה והזעזוע קבוצה גדולה מאוד של יתומים, אלה היתומים בעקבות טבח ה-7 באוקטובר. 38 ילדים שנרצחו, רובם ככולם ב-7 באוקטובר.

הנתונים שהצלחנו לאסוף בין היתר מקופת חולים מכבי מלמדים על השלכות נפשיות מאוד דרמטיות של עלייה של 70% של נערות שסובלות מלחץ, 78% של נערים שאובחנו כסובלים מלחץ ועלייה של 20% של נערים ונערות שסובלים מחרדה בהשוואה לתקופה המקבילה. המקרים שציינתי בראשית הדברים שלי, יתכן מאוד קשורים למגמה הזו, עלייה של כמעט 30% בפניות למוקד 118 של הרווחה, שעניינן אלימות, פגיעה מינית והזנחה כלפי ילדים, ועלייה של כמעט 40% בפניות שעניינן אלימות במשפחה כלפי ילדים.

אחד הנושאים החשובים שצריך להזכיר, המוכנות של המערכת במדינת ישראל ושל המערכות האוניברסליות לקראת מצבי משבר ומצוקה, ודאי לקראת מלחמה וטבח חסר תקדים כמו שפקד אותנו ב-7 באוקטובר, וזה הסיפור של תקני הפסיכולוגים החינוכיים הלא מאוישים. אני יודעת היטב שמאז חל שיפור מסוים וצריך לדבר עליו, אבל אני חושבת שגם משרד החינוך יסכים איתי שהמצב רחוק מאוד מלהיות משביע רצון וזה ממש באנדרסטייטמנט.

נכון לאוגוסט 2023 כמעט 30% מתקני הפסיכולוגים החינוכיים לא היו מאוישים במערכת החינוך, ובמחוז דרום המצב אפילו היה חמור יותר, 36%. צריך לומר, המצב לא טוב יותר בהקשר של עובדות ועובדים סוציאליים. הוא לא טוב יותר בהקשר של פסיכיאטרים לילדים ונוער ופסיכולוגים. פשוט במקרה של הפסיכולוגים החינוכיים יש תקינה ואפשר להשוות אותה, אבל אנחנו יודעים בוודאות מהשטח על המחסור המאוד גדול בכוח האדם הכי חשוב במדינת ישראל, שאלה אותם עובדים שנמצאים ועובדות בעיקר שנמצאות בחזית ההגנה על ילדים ונוער.

מצב של חירום ומלחמה מקצין את המצוקות. כשאני אומרת מעל כל במה שהנתונים מעידים על כישלון של מדינת ישראל בהגנה על הילדים והנוער שלה, זה קשור גם להיעדר המוכנות ולעובדה שהמערכות האוניברסליות שקשורות לילדים ונוער היו במצב של הרעבה, במצב של ייבוש עוד טרום המלחמה, וכשמצב מלחמה פוגש עוני, תיראו את הנתונים על העוני והפערים החברתיים הדרמטיים בהקשר של ילדים ערבים וילדים חרדים, נתונים של כמעט אחד מכל שלושה ילדים עני לאורך כל העשור האחרון. כשזה פוגש מערכת בריאות נפש שנמצאת בתת ספיקה, הנה הנתון של עלייה כמעט של 20% בביקורי ילדים במחלוקות הפסיכיאטריות לרפואה דחופה. אלה נתונים של 2022 לפני המלחמה. ניסיונות התאבדות של קטינים ועלייה ב-16%, כאשר יש כל הזמן לאורך השנים ירידה בגיל של הניסיונות האובדניים, ועלייה מאוד משמעותית שאנחנו רואים במספר הפגיעות המיניות. אפשר לומר שמספר התיקים שנפתחו בגין עבירות מין כלפי קטינים בשנת 2022 היה הגבוה ביותר בעשור האחרון.

הצלחתם לבדוק גם את הפגיעות המיניות לאחר ה-7 באוקטובר?

מה שאנחנו יודעים לומר בשלב הזה, שיש עלייה גם בפגיעות מיניות, גם בהזנחה, גם בהתעללות וגם באלימות, לפי הפניות ל-118 שמעידים על עלייה בכל התחומים האלה. צריך לומר בהקשר הזה אפרופו השאלה שלך, שכל מומחה יודע לומר שהנתונים שאנחנו רואים בצילום מצב של שלושת החודשים הראשונים של המלחמה בהשוואה למה שיקרה בהמשך משבר ואפילו אחריו, אנחנו רואים רק את קצה הקרחון.

הנתונים שמוצגים פה זה בעצם של 2022.

הנתונים שהצגתי קודם הם נתונים של שלושת החודשים הראשונים של המלחמה, ומה שהיה חשוב לי להדגיש, שהמערכות היו בתת ספיקה עוד קודם. אנחנו בשנתון שלנו מציגים גם נתונים על שלושת החודשים הראשונים של חרבות ברזל ומעט לאחר מכן, אבל גם נתונים על כל שנת 2022 עם מגמות של השנים האחרונות כדי לבוא ולומר, המערכת הייתה בתת ספיקה עוד לפני המלחמה, וכשמערכת כזו פוגשת מצב משברי כל כך, אז התוצאות כמעט ידועות מראש, ולהוסיף על זה שאנחנו רואים רק את קצה הקרחון כרגע.

מה צריך לעשות, ממש בנקודות, בעינינו, בעיני המועצה לשלום הילד שמפעילה גם מרכז לליווי ילדים נפגעי עבירה כל שנה, גם מרכז פניות וסיוע וגם פרלמנט נוער. חשוב מאוד שתהיה תוכנית לאומית להתמודד עם השלכות המלחמה על ילדים ונוער, והיא צריכה להתרחש עכשיו, התוכנית הלאומית הזו.

יושבת כאן המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, ויש ועדת מנכ"לים לזכויות ילדים. זה מנגנון סופר חשוב, חדש שחייב לקחת על עצמו את המשימה הלאומית הזו. חשוב שניערך להתרחבות המערכה אם חלילה תתרחב המערכה, ויש כבר לקחים מחמשת החודשים וחצי האלה, ועבודה אינטנסיבית של השולחן הבין-מגזרי שיושב תחת משרד ראש הממשלה. מיכל גולד יושבת בראשו מטעם הממשלה ואני יושבת בראשו מטעם החברה האזרחית. הדבר הענק הזה שצריך להגיד אותו לפחות ככותרת בשלב הזה, ותקציב המדינה שאושר לפני ימים ספורים לא לקח את הדבר הזה בחשבון, לחזק את המערכות האוניברסליות לילדים ונוער בהקשר של כוח האדם, בהקשר של תקינה ובהקשר של תקציב לתוכניות. עולם בריאות הנפש, עולם הפנאי, חינוך בלתי פורמלי, כל מה שקשור לרווחה והעובדות הסוציאליות. זה יום חשוב להציג את הנושא החשוב הזה ואנחנו אתכם במאבק החשוב הזה.

הדבר האחרון החשוב ביותר, שיתוף נוער. הנוער חייב להיות מעצב מענים ופתרונות. אי אפשר לעצב את הפתרונות בכל התחומים שהזכרתי בלי שיתוף משמעותי של נוער, ואני שמחה שיש כאן נציגות ונציגים של מועצת התלמידים הארצית, אז תודה על הבמה הזו. אני מאוד מקווה שממשלת ישראל, כנסת ישראל תלמד את הנתונים האלה, אחרת - - -

זה יעלה לה ביוקר.

לכולנו. תודה רבה, גבירתי.

תודה רבה על הדברים החשובים, על הנתונים המאוד מטרידים ועל החשש של מה עוד יבוא.

אני ארצה לשמוע את עו"ד מיכל גולד. תרחיבי לנו בבקשה בנושא.

מיכל גולד, המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער בחטיבה החברתית במשרד המשפטים. אני רואה שיש פה גם עובדים סוציאליים בחדר, וזה יום העובדים הסוציאליים. אני חושבת שכשמדברים על חיזוק המערך של ילדים ונוער, לא משנה לנו איזה פרופסיה ואיזה משרד, אנחנו כולנו פה למען הילדים והנוער. אין ספק שגם המלחמה, לא שהיינו צריכים את ההוכחה הזאת אבל גם המלחמה הראתה את המקום החשוב שלכם בחזית וגם אנחנו אתכם. לנו בחטיבה החברתית במשרד המשפטים יש שתי עובדות סוציאליות.

אני חושבת שהתיאום הבין-משרדי והבין-מגזרי שאנחנו מודעים לחשיבות שלו בשגרה התעצם מאוד בזמן מלחמה. ראינו את זה בשולחן העגול שורד הזכירה, והסוגיות הבוערות שעלו שם שהיינו צריכים ממש לבחור מה הסוגיות הכי בוערות לטפל בהן מתוך הבנה שלא נוכל לטפל בכולן, וגם התשתית של ועדת המנכ"לים שהתכנסה בנובמבר בצל המלחמה ויכולנו להעלות לשם סוגיות ולקבל את האחריות של המנכ"לים.

(הצגת מצגת)

אחד הצרכים המרכזיים שעלו מהשולחן היה הצורך באיזשהו מיפוי של מענים במלונות, מתקני קליטה. זה ממש תולדה של השולחן. יצאנו עם איזשהו שאלון שפיתחנו יחד עם מערך הדיגיטל כדי למפות איזה שירותים ניתנים. עשינו פיילוט שזה רק לנוער מגיל 12 עד 18, שזה מצגת שנשמח להראות. אני כן אשמח להראות טעימה. קודם כל זה מתעדכן כל העת. בעצם הנתונים פה נכונים ליום ראשון והם מתעדכנים. הליך המיפוי הוא הליך מתמשך. אנחנו עדיין מזינים לשם. במקומות שאולי אין עוד תמונה מלאה אנחנו ממש בעבודה על זה.

זה הטופס. אשמח להיעזר בוועדה אם יש פה מי שלא מכיר את הטופס ועדיין לא מילא, זו ממש ההזדמנות. זה גם למשרדי הממשלה, גם לרשויות המקומיות, גם לחברה האזרחית שמספקים מענים לנוער במלונות עם כל סוגי השירותים ומאפייני השירות.

זה הצצה לדשבורד ומה שאפשר לראות בו. אפשר לראות שנכון ליום ראשון היו 9,594 ילדים ב-358 מלונות. סוגי השירותים, זה לא כולם אבל זה איזושהי טעימה. אפשר לראות את הגרף. אפשר גם להפיק ממש דוח לכלל הילדים שפונו, דוח לפי מלונות ולפי קהלי יעד. הצבעים זה לפי המספרים. למשל, יש לנו פה 1,770 ילדים מגילאי 13 עד 15. אם נרד עוד רזולוציה, אנחנו יכולים לראות את חלוקת הפריסה, איפה הם נמצאים היום, אם זה טבריה שיש שם את הכי הרבה ילדים, הרצליה הכי מעט ואפשר גם לראות ממש את הגילאים. למטה אפשר לראות הצצה כשהתמונה תהיה מלאה, תוכל לשקף לנו איפה אנחנו צריכים יותר להשקיע, לשים שם יותר את המשאבים. הסימן הכחול פה שאתה יכול ללחוץ עליו הוא למשל מראה לנו, בטבריה יש שישה סוגי שירותים. יש שם 555 מפונים. אם אנחנו יורדים עוד אחד אז אפשר ממש לראות דוגמה לעיר. אם ניקח למשל את טבריה, אז זה המלונות שבהם נמצאים ילדים. כמובן שמחקנו פה את מספר הילדים מסיבות מובנות. זה נותני השירותים. אם נכנסים ממש למלון, שזה ממש ברמת מלון, אפשר לראות איזה מלון, איזה שירותים יש ואפילו להיכנס לכרטיס של נותן השירות.

פה למשל יש מתחמי נוער של החברה למתנ"סים. יש מענה רגשי קבוצתי, יש למשל מרחבי איתור, סדנאות והכשרות.

איך ההתייחסות שלכם למפונים שהתאפשר להם לחזור לבית אבל חלק מהמפונים מחליטים להישאר בגלל מערכת החינוך? יש לא מעט מפונים שבעצם אין להם מסגרות חינוך היום, לפחות מפונים משדרות, ילדים. מה ההתייחסות שלכם לגביהם? כי יש המון זעם לפחות ברשתות, וכשאני חושבת על ילדים ונוער שלא נמצאים בשום מסגרת כי נשארו חמישה חודשים בבית מלון, ארבעה במלון השני, ברורה לי ההנחיה לרשום אותם למסגרות בתי ספר, אבל ילדים שעברו טלטלה אחת, משדרות הגיעו למלון, היו במסגרת ונותרים עכשיו, ולרשום אותם לאיזה בית ספר לעוד חודשיים, יש לא מעט ילדים שמתנגדים והורים. השאלה מה ההתייחסות?

אני מניחה שזו שאלה למשרד החינוך. אני אגיד כמובן שאנחנו ביחידת התיאום נכנסים למקומות הבין-משרדיים שנוגעים ליותר ממשרד אחד, שמצריכים איזשהו תיאום, סוגיות רוחב, וזו בהחלט שאלה למשרד החינוך. אני בטוחה שהם ישיבו על כך.

מאה אחוז, אז אנחנו אחר כך נבקש. סיימת?

בשלב זה, כן.

תודה.

גברת מריה רבינוביץ'.

שלום, שמי מריה רבינוביץ', אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. רציתי רק בכמה מילים להגיד שאנחנו פרסמנו היום מסמך שסוקר שירותים ומענים שניתנים לילדים ונוער מפונים. ניסינו גם לסקור את הסוגיה הזאת בקשר למתפנים, אבל זה סוגיה שתיכף אני גם אספר עליה.

בעצם אנחנו נוגעים שם בסוגיות שמעסיקות היום גם את המועצה לשלום הילד, הסוגיות שהעליתם כאן. בלי להיכנס לפרטים, שלוש סוגיות מרכזיות, בקצרה. הראשונה זו סוגיית התיאום. זה כמו שכבר מיכל ציינה. בשטח פועלים היום המון גורמים גם ממשלתיים, גם לא ממשלתיים, ארגונים שונים, יוזמות פרטיות, מתנדבים, עמותות. למעשה כל משרד מצא לנכון לעשות איזשהו תיאום בין הגורמים שלו בתחום שלו. יש רכזים בתחום משרד הרווחה, ממשרד החינוך, אבל אין גוף אחד שהוא מתכלל את כל הפעילות בשטח. המיפוי שמיכל סיפרה עליו הוא מאוד חשוב כי שם במערכת נוכל לראות ולהתעדכן מה נעשה, אבל לשם נרשמים רק גופים שרוצים להירשם, זאת אומרת זה לא איזשהו משהו חובה.

המסקנה היא שיש צורך שבסוף הכול יהיה תחת גג אחד כדי לרכז, כי זה יותר מידי מתפזר.

המיפוי הזה הוא מאוד חשוב אבל אין גוף מתכלל ברמה היום-יומית, ברמה ארצית. אם במקום אחד יש כפל מענים, במקום אחר אין מענים. אני מדברת על ילדים מפונים במתקני קליטה היום. מה שקורה בקהילה זה גם לא כל כך ברור עד הסוף.

סוגיה נוספת זו סוגיה של שמירה על רצף מענים. זה גם בהקשר לילדים שלפני המלחמה קיבלו שירותים מסוימים ואיך הם מקבלים אותם היום גם בקהילה, גם במתקנים, אלה שנשארו במתקנים.

זה בלט במיוחד, אני לא יודעת אם את זה בדקתם, אבל ילדים עם צרכים מיוחדים, שהיו מקומות שאפילו לא היו מונגשים. לא היו מענים חינוכיים. זה לצערי חוסר המוכנות שנתקלנו בו בצורה מאוד בולטת.

נכון, דיברנו על זה בדצמבר.

נקודה חשובה בהקשר למה שאת אמרת, הילדים מתחילים לחזור הביתה. איך אנחנו שומרים על רצף המענים שהם כבר קיבלו ברמה הכי בסיסית? אני לא מדברת על המענים לילדים בנוער בסיכון, אני מדברת גם על רמה של חוגים. ילד שהיה בחוג שהיה עבורו במרכז קליטה, הוא חוזר הביתה. יש שירותים בקהילה? זה בהמשך לשירותי חינוך.

סוגיה שלישית זה סוגיה של המתפנים. כפי שאמרתי, נראה שלגבי ילדים ונוער בקבוצה הזאת אין הרבה נתונים ואין הרבה מידע, וגם לא ברור אם אפשר בכלל לאסוף את המידע הזה כי זה מאוד דינמי. אנשים זזים כל הזמן.

השאלה מי באמת מפקח על זה? מי עומד ויודע להגיע לאותם ילדים של המתפנים החוזרים? כי זה מתפנים שלכאורה אמורים להיות עד ה-7.7. זה פרק זמן לא קטן שעלול גם לעשות לנו איזשהו נזק לטווח הארוך. השאלה ממי אתם מקבלים את הנתונים? האם זה משהו שמוצג בפניכם? יש מישהו שמתכלל גם את הסוגיה החדשה שנולדה?

זה מתפנים עצמאית מחוץ להחלטת הממשלה.

אנחנו בשלב הזה בהנחיית מנכ"ל משרד המשפטים, בשיתוף כל המשרדים גם שחברים בוועדה וגם המשרדים הנוספים מנסים לגבש איזושהי תמונת מצב גם של נתונים וגם של פעילות ממשלתית. כמו שהזכרת, זה לא פשוט. אנחנו בעבודה על זה. אני מניחה שכשנראה גם את הפעילות הממשלתית כדי להכיר את הדברים, כשאני אומרת ממשלתית זה גם הרבה פעמים רשויות מקומיות, חברה אזרחית. אני חושבת שכולם חוברים יחד למשימה החשובה הזאת. כשתהיה לנו תמונת מצב מלאה ואני מניחה שזה ייקח עוד זמן, אז נוכל להבין מה אנחנו לא יודעים.

כן, הרבה אנחנו לא יודעים והרבה נעלמים שעלולים להיות בעוכרינו אחר כך. תודה.

עו"ס ועו"ד אפרת רותם.

שלום, האמת שהצטרפה אלינו יושבת-ראש האיגוד, ענבל חרמוני, אז אני אבקש שהיא תדבר.

שלום לך, ענבל. אגב, אני אשא בשעה 16:00 את הנאום לכבוד חגכם. פתחתי בציטוט שלך מפוסט שהתרגשתי מאוד, אז קחי בחשבון.

תודה. קודם כל יום העובד והעובדת הסוציאלית שמח למי שחוגג, מה שנקרא. מדברים פה על ילדים סביב המלחמה ומדברים פה גם על תכלול. יש צורך ואולי זה חלק מעבודת התכלול, אולי לזה גם הייתה הכוונה, אבל באמת לעשות גם חשיבה קודם כל מי קהל היעד. האם זה רק ילדי המפונים? האם זה רק ילדים שהיו בקו ראשון חס וחלילה? ברור לכל מי שיושבת פה, אני חושבת, שהתשובה היא לא. השאלה שאני הייתי רוצה להפנות, ובהחלט אני חושבת שהסיפור פה הוא לא רק משרד הרווחה והוא גם לא רק משרד הבריאות והוא גם לא רק משרד החינוך. כשאנחנו מדברים על רצף טיפולי שמישהי פה הזכירה את זה, אז זה אומר שאנחנו מתייחסים קודם כל לילדים בתוך המסגרות הקיימות שלהם, ולאט-לאט מגבירים אם צריך, וזה עובר למערכת הרווחה ולמערכת בריאות הנפש אם צריך, אבל אנחנו מדברים בעצם על מסה מאוד גדולה של ילדים וילדות שחלקם שקופים, כי אם הם לא תחת ההגדרה של מפונים או אפילו לא במרכזי המפונים שאז הם באיזשהו ספוט, אלא נגיד לקחו דירה עם המשפחה באיזה מקום, אנחנו מדברים על ילדיהם של כמה מילואימניקים? 30,000 דיברנו?

צריך לדעת שאנחנו בוועדת זכויות הילד. ברור שמדברים על כל הילדים. גם הילדים בתל אביב שנחשפו לאירועים מתוך הטלוויזיה. נכון שיש לנו קבוצות שהדגש והזרקור היום בנסיבות הקשות הם יותר מנותחים, יותר צריכים, אבל אני מסכימה איתך שאנחנו מדברים על ילדים - - -

על כל הילדים.

ילדים זה גם, את יודעת, אחים בגילאים שמתאימים לוועדה הזו.

נכון. אני חושבת שמה שחסר פה זה איזושהי תוכנית שרואה את כל סוגי הפגיעות וסוגי האוכלוסיות מבחינת רמת הפגיעה, שדרך אגב זה לא בהכרח רק אובייקטיבי. יכול להיות שהייתי קו ראשון אבל יש לי משפחה חזקה ואיזשהו חוסן שמגיע משם כילד, ויכול להיות שהייתי קו אחרון אבל הכול מפורק גם היה לפני כן, אז כרגע החרדות והכול מתבלגן, לכן לפני תכלול צריכה להיות חשיבה. המשרדים האלה צריכים לשבת ביחד. אני חוששת שהרבה פעמים בישראל משרדי ממשלה לא יודעים כמו שצריך לעבוד ביחד, והלוואי וה-7 באוקטובר אולי ישנה גם את זה. כמובן חבל שהוא קרה אבל אולי הוא יצליח לשנות.

יש שולחן עגול שמרכז - - - ?

זה אולי כדאי לשאול את אנשי הממשלה.

כולל עו"סים?

השולחן הרב-מגזרי הוא פתוח לכול מי שעוסק בילדים ונוער. אני מניחה שגם אתם לוקחים חלק. אני שותפה למה שאת אומרת. החשיבה בהחלט צריכה להיעשות. אני חושבת שמשרדי הממשלה בהרבה דברים וגם הדברים שעשינו עכשיו, גם יודעים לעבוד ביחד.

אני שמחה מאוד לשמוע וזה מצוין, אבל אני חייבת להזכיר גם פה בוועדה את הסיפור שכל עוד אין מספיק עובדות ועובדים סוציאליים ואנשי מקצוע אחרים, המנדט שלי זה עובדות סוציאליות אבל התייחסת לפסיכולוגים, בהחלט התייחסות נכונה וראויה. כל עוד השירות הציבורי שאמור להתייחס גם לילדי ישראל לא מגובה מספיק במשאבים, ומשאבים במקרה של טיפול, הרוב זה כוח האדם, אז אני חוששת שגם העובדות במחלקות הרווחה וגם העובדות במערכת בריאות הנפש, צריך להכיר בזה. גם היום הן לא מצליחות להגיע לכל מי שצריך אותן, עד שהבערה והשריפה היא כבר מאוד גדולה, לכן אם מכל הוועדות הייתה יוצאת איזושהי בשורה על אפילו דרישה קטנה מאוד שלי מהאוצר שירכזו את הפעימה השנייה שלנו לחודש ינואר 2025 במקום לפצל את זה בין אוקטובר 2024. זה הכי קטן בכל הבקשות שלי. אפילו זה משרד האוצר מחזיק כרגע כבן ערובה מולי במשא ומתן ולא משחרר לי את התשובה. אני נותנת את זה כדוגמה. אם כל הוועדות ויו"רי הוועדות הרלוונטיות יתאחדו ויגידו, חברים, מדברים פה בכל הוועדות על העבודה שצריך לעשות בתחום העבודה הסוציאלית, רווחה, בריאות נפש, בתחום הפסיכולוגי, וטוב ויפה, זה לא יקרה אם לא יהיו עובדים. זה לא יקרה אם לא יהיה שכר ותנאי עבודה.

אני מסכימה איתך. לדאבוני באמת המחסור המקצועי, אנחנו נתקלים. עלו כל מיני הצעות חוק שאני מקווה שנצליח להעביר במושב הבא על מנת גם לסייע. הסוגיה שהעלית בנושא של תגמול השכר זה משהו שעומד לנגד עינינו. זה לא המקום אבל היו"ר שמע אותך. הוא מהקואליציה. יותר קל לו ללחוץ. יושב-ראש הוועדה, אתה מוזמן להמשיך לנהל. אני אומר לך שעכשיו מתבקש לשמוע את נציגת מועצת התלמידים, את רוני.

אני מתנצלת שאני אצטרך לצאת כי יש לי ועדה אחרת. תודה רבה לך. תודה לכם. יישר כוח על העשייה.

(יו"ר הוועדה אלי דלל נכנס לישיבה)

(היו"ר אלי דלל)

תודה רבה לדבי ביטון. תיראו איזה שיתוף פעולה ופרגון בין אופוזיציה וקואליציה.

(חברת הכנסת דבי ביטון יצאה מהישיבה).

תיכף אתן לכם לדבר אבל חשוב לי איזושהי מילה. הייתי בכמה מקומות לצערי. אנחנו מישיבה לישיבה ומוועדה לוועדה. הייתה ועדה בנושא חוק שלי והייתי חייב להיות שם. בדרך עברתי גם דרך השדולה להגנה על נושא של פגיעות מיניות, והיה שם שר הרווחה. הוא אמר שאנחנו נמצאים היום במצב שבו יש תקנים אבל אי אפשר לאייש אותם, וזה בעיה כי זה אומר שבעצם יש כסף אבל אין אנשים.

זה לא מדויק.

אני אומר מה הוא אמר.

זה לא מדויק שאין אנשים. יש אנשים, אין כסף.

אני אומר מה הוא אמר. יש תקנים. יכול להיות שהתקנים האלה הם בסכומים נמוכים יותר. לזה אתם מתכוונים. אני לא יודע.

פסיכולוג חינוכי מרוויח 50 שקלים לשעה.

אפשר לפתח את זה. אני לא רוצה כרגע. בכל מקרה הבנתי שתקנים יש. הבעיה היא לאייש וכנראה לא נוכל לאייש כי כנראה שיש פה שכר נמוך.

נצטרך להעלות את השכר.

תיראו, אני באתי מרשות מקומית. אני יודע שמפקחים בנושא של בנייה כמעט ולא יכלו להשיג כי בשוק הפרטי קיבלו יותר, אז בואו נעצור פה את הדיון. אני מבין את הנקודה הזאת. אני רוצה פשוט לתת למנהיגים הצעירים שלנו לומר את הדברים. בבקשה.

היי, אני רוני קמאי, אני דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני תלמידה בכיתה י"א, בת 17 אתמול. זה הזוי כי הייתי בוועדה הזאת בדיוק לפני שנה. הנתונים רק הופכים למפחידים יותר ויותר. ככל שאני עולה בגיל, אני מרגישה אותם יותר ויותר בחיים שלי, ההתמודדות עם החרדות והלחצים. כיתה י"א, זה לא סוד שזה אמור להיות יותר מפחיד. הנוער שלנו מתמודד עם חרדות ולחצים שהם מעבר לעומס הלימודי הרגיל, גם אם אני לא תלמידה מפונה אבל ראיתי את הסרטונים.

ראיתי כל סרטון שיצא כי אני לא שולטת בזה. אני מכירה אנשים שנלחמים, ומי נלחם? זה ילדים ששנתיים מעליי. יש לנו חברים שנמצאים בעזה. אנחנו בשגרת מלחמה ובכל זאת עוד שבוע יש לי בגרות, ובכל זאת אני מנסה להמשיך לנהל שגרת חיים. כרגע הנוער מתמודד עם רצון מאוד ענק לחזור לאיזושהי שגרה. אנחנו בסופו של דבר רוצים לחזור למציאות שהייתה לנו קודם. אנחנו רוצים להפסיק עם התקפי החרדות, כי היום לצערי קשה לי לסמן בן נוער שלא חווה איזשהו התקף חרדה, בין פשוט לבכות לפני מבחן כי הוא בדיוק דיבר עם אבא שלו שבמילואים אחרי שהוא לא דיבר איתו חודש, ובין אם זה פשוט המצב ובית הספר ותנועת הנוער. לפני שלושה שבועות רק רבנו על בכלל אם יהיה תנועות נוער, כי דיברו על קיצוץ. לא רק מה שמוסיף לבני נוער. יש יועצים. אין מספיק, אבל זה לא מספיק כי הרבה בני נוער מתפספסים.

אני לא יודעת אם שמעתם או לא שמעתם. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה שוב, אבל עיצומי ארגון המורים חזרו. עכשיו גם את הילד המפונה שהיה אמור לצאת לטיול שנתי מיוחד עם התלמידים שהוא לא פגש כבר שלושה חודשים, לקחו לו. מתבטלים לנו תגבורים. גם השגרה והיציבות שהיא לא שגרה בשום צורה, גם זה נלקח מאיתנו וזה נראה כאילו לא הולך להיות פתרון. אנחנו במצב מלחמה והתלמידים מרגישים את זה כי ההורים שלנו במילואים והאחים שלנו נלחמים. יש תלמידים שמנסים להחזיק בית כרגע, ויש תלמידים שיוצאים לעבוד כדי לעזור להורים שלהם, ויש תלמידים שפשוט מנסים להתמודד עם העובדה שהם לא ראו את חברים שלהם כבר חצי שנה, ואת הדברים הבסיסיים כרגע לוקחים לנו, את הסיור בביולוגיה שזה טיפה לחזור לאיזו שגרה לימודית כדי לצמצם איזשהו פער. יש תלמידים שבוטלה להם היום יציאה לכיכר החטופים.

אנחנו נלחמים כרגע על שטות, וזה עוד משהו. זה הדבר הזה וזה על זה שהיינו צריכים להיאבק על זה שיהיה תקציב לתנועות הנוער, שתנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי זה הבית שלנו. אנחנו חוזרים שוב ושוב על המסר הזה של לא עושים מלחמה בזמן שיש מלחמה, כי כרגע הנוער היום נאבק על כל כך הרבה דברים שאמורים להיות בסיסיים. זה נתונים לא חדשים, העובדה שהתלמידים בחרדות, שהתלמידים בלחץ, שהתלמידים מתעסקים בלהחזיק את עצמם כרגע, ואנחנו בכל זאת נאבקים על הדברים שאמורים כן ליצור לנו את החוסן הזה.

אני כן רוצה להודות על השותפות שיש לנו פה. זו שנה שנייה שאני פה בוועדה ואנחנו שותפים פה.

אנחנו תמיד שמחים שאתם פה ואני שמח מאוד ואפילו נרגש לשמוע אתכם. עוד מעט נשמע גם אותך.

יש מועצת נוער בכל רשות במדינה. עכשיו התחלפו ראשי עיריות. חשוב שהקשר בין ראש עיר לבני הנוער בעיר ימשיך להיות ככה. אני מדברת ממועצת התלמידים והנוער הארצית, אני מציגה את המצב הכללי, אבל אני לא בת הנוער המפונה ואני לא בת נוער מהעוטף. כל עיר כרגע צריכה את הדבר הקטן ואת התקציב הקטן, איפה כרגע חסר לי היועץ ואיפה כרגע חסר לי הדמות החינוכית, ואולי העיר שלי כרגע צריכה טיול, וזה רק התלמידים באותה עיר יוכלו להגיד. אני יכולה להגיד ברמה הארצית שצריך לדבר עם הנוער, שצריך לבקש מכל ראש עיר כרגע שנכנס, תיפגש עם מועצת הנוער שלך, תבדוק מה הוא צריך כרגע.

יש פה מישהו ממרכז השלטון המקומי?

רות דיין.

אני מקווה שהיא שומעת את מה שנאמר פה. לפחות אני בעיר שלי אעביר את המסר.

תודה, מעריכה.

תודה.

את השם לפרוטוקול, בבקשה. אתה פה נציג ותיק.

כן. צוהריים טובים, אני אור שמיסיאן מפתח תקווה, גם בן 17, כיתה י"א. אני אגיד שלא תכננתי לדבר, אז אני כן אהיה קצר. אני גם אתייחס לנקודה אחת קצרה, ברשותכם. אני חושב שהמלחמה הזאת חיזקה וניפצה אצל רובנו המון תפיסות מהעבר, ואחת מהתפיסות שכן התחדדו לפחות אצל רובנו כאן זה שהחינוך הבלתי פורמלי ותנועות הנוער וארגוני הנוער הם לא רק קלישאה, הם באמת הגב הערכי של מערכת החינוך בישראל.

כמה שכל הזמן אנחנו אומרים את זה שאמרו על הדור הזה, דור המסכים, דור ה-X, דור ה-Y, דור ה-Z, אני חושב שבני הנוער באמת הוכיחו דרך המסגרות האלה שהם הראשונים לצאת, הם הראשונים לעמוד גם בעורף וגם בעזרה לחזית, ואני חושב שזה לא מובן מאליו. ההתייחסות לזה גם בשעת חירום היא שבעתיים יותר קריטית. זה באמת המקום לחזק את כל המערך הזה גם, ובעיקר דרך השלטון המוניציפאלי כמו שרוני אמרה כאן. ההתייחסות הזאת דרך מנהלי יחידות הנוער ברשויות, דרך ראש הרשות המקומית אלה דברים שהם מחזקים מאוד את החוסן ואת המעורבות ואת תחושת השייכות של בני הנוער באותה רשות לקהילה, וזה דברים שחשוב שנשים לב אליהם גם בתור מדינה, גם בתור משרדי ממשלה שיושבים כאן. חשוב שנשים דגש על הדבר הזה ונראה איך באמת כל רשות מקומית יכולה לבוא ולערב בצורה מקסימלית את בני הנוער ברשות כדי ליצור את המרקם הקהילתי הזה שאנחנו כל הזמן מדברים עליו והוא שבעתיים חשוב יותר בעת חירום. זה הכול. מאחל לנו שיהיה המשך דיון משמעותי, ותודה היושב-ראש.

כן, רוני.

אני רק רוצה להגיד עוד משפט ולהתחבר למה שאור אמר. הנוער היום עם מלא רעיונות. הנוער מאוד בא לחדש. בתחילת המלחמה הפרויקט הראשון שהוצאנו זה לעשות לייבים ברשתות כי לא היה בית ספר ולא היה לנו מסגרת, אז היינו פשוט פותחים לייב בעמוד אינסטגרם לדבר עם תלמידים כדי להעביר זמן, 'סידרנו לכם מערכת'. דברו עם הנוער, תשאלו מה הוא צריך, הפתרונות הכי פשוטים והכי שמובן מאליו לנוער. יכולים להציל פה תלמידים שצריכים מי שיתייחס אליהם כרגע, כי אין.

תודה.

אני חייב לומר, אנחנו עשינו כמה ישיבות, ואחת הישיבות שעשינו זה הנוער והנערים והנערות בתקופת המלחמה. נתנו בעצם במה לכל הנערים והנערות. אני פשוט הייתי רק בהקשבה. מה שבעצם סופר פה זה באמת הגיבורים של המלחמה. היו פה תלמיד בן 13 שביום השני של המלחמה הוציא סרטון הסברה לעולם, כאשר אף אחד מהמשרדים עוד לא התאפס על שום דבר, והוא קיבל מיליוני צפיות, שתבינו על מה אני מדבר בכלל. היה נער דרוזי שהלך לאתר התארגנות של הצבא ודאג לספר חיילים, ועשה כ-200 תספורות ועוד היד נטויה, כך שאני באמת מפרגן לנוער שלנו, הוא במיטבו.

הייתה גם ישיבה באחת השדולות שיזמנו אני וחברי ירון לוי. היו שם נוער שינשינים ומתנועות הנוער ומהמכינות הקדם-צבאיות, ואתם רואים איזה נוער איכותי. הלוואי ויכולתי לתת את מלוא התקציבים לנוער הזה.

היושב-ראש, טוב לראות שזה משני הצדדים של המפה.

ממש.

ושזה בקונצנזוס.

הקדימו להם את הגיוס והם אמרו, חבר'ה, אנחנו מוכנים, אין לנו בעיה.

תנו לנו להמשיך בעבודת הרווחה, הטיפול באותן שכונות ובמקומות נוספים כדי שיוכלו לקבל את העזרה הזאת. אני מעלה על נס את העבודה שלכם, בשמי. תעבירו את זה כמובן לכל הנוער. אני חושב שאתם נוער ערכי, מדהים ואני מפרגן לכם. תודה רבה.

אנחנו קודם ראינו את המצגת של המועצה לשלום הילד. אני רוצה להודות למנכ"לית, עו"ד ורד. אמנם לא ראיתי את המצגת בנוכחותכם, אבל יש לי את המצגת גם אצלי. ראיתי אותה, אז תודה רבה על העבודה.

אנחנו נפנה כמובן למשרד הרווחה. לא דיברתם עד עכשיו, נכון? אני מתנצל אם יש לי חוסר כי לא הייתי פה חצי שעה.

גילוי נאות, גם אני לא הייתי בהתחלה. הייתי בדיון אחר אבל הצטרפתי, אז כנראה פספסנו את אותו דבר. שמי רקפת עצמון. בימים של שגרה אני מנהלת את השירות למען הילד במשרד הרווחה. מאז ה-7 באוקטובר אני מטפלת בכל מיני נושאים שקשורים למאורעות ה-7 באוקטובר ובין השאר טיפול בילדים. אני רוצה לדבר קצת באופן כללי על האופן שבו משרד הרווחה מדבר על הטיפול בילדים, ואז אני אתן לחברות שלי להוסיף.

באופן עקרוני אנחנו מה-7 באוקטובר עסוקים בהתבוננות על מכלול הצרכים של ילדים במדינת ישראל, כשאנחנו מסמנים מעגלי פגיעה שונים. המעגל הפנימי ביותר או האינטנסיבי ביותר הוא המעגל של הטיפול בילדים השבים. התחלנו לטפל לפני שובם אבל מאז שובם אנחנו מטפלים באינטנסיביות רבה, והטיפול בילדים שנותרו ללא הורים בכלל או עם הורה אחד כשיש קושי בתפקוד של ההורים. בנינו מערכי טיפול, ליווי ותמיכה לכל הילדים האלה. דרך אגב, כולם נעשים בעבודה בין-משרדית מאוד רחבה. יש ועדה שמתכללת את הטיפול בילדים. התחלנו בילדים ללא הורים.

את מדברת על ועדת המנכ"לית?

כן, בהתאם להחלטת ועדת המנכ"לים יש ועדה שמתכללת את הטיפול בילדים.

מתי התכנסה לאחרונה הוועדה הזאת?

היא מתכנסת ביום שלישי אחת לשבועיים, כשיושבים בה נציגי המשרדים השונים ופותרים בעיות עקרוניות שיש, ובמקביל מנהלים דיונים על מקרים פרטניים ככל שנדרש לטפל בהם. בהתאם להחלטת המנכ"לים מי שמתכלל את הטיפול זה העובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, אבל כמו שאמרתי מדובר בעבודת צוות משמעותית מאוד. יש עבודה מאוד משמעותית עם משרד החינוך. יש עבודה עם משרד המשפטים והוועדה שמיכל מרכזת. נציגי הסיוע המשפטי יושבים איתנו, נציגי משרד הבריאות, נציגי משרד הביטחון. זו ועדה שמרכזת את כל המשרדים בכדי לתת מענה לילדים.

מעבר למעגל הזה יש מעגל נוסף של ילדים שהיו עדים לאירועים ב-7 באוקטובר ונחשפו בעצמם לאירועים, ואחר כך ילדים שפונו מבתיהם. חלקם עדיין מפונים מבתיהם וצריכים מערכות תמיכה. משם אנחנו עוברים מעגל הרחב יותר שזה טיפול בכלל ילדי ישראל שנחשפו או לזוועות או לאובדן במשפחתם או חווים בדרך כזו או אחרת את האירועים שהיו. אני אוסיף ואומר שבמקביל לכל הדברים האלה אנחנו ממשיכים ועושים את עבודת השגרה שלנו שזה לטפל בילדים בסיכון בלי קשר ל-7 באוקטובר. יש לנו, תיכף יתארו, יותר מ-6,000 ילדים בפנימיות ומעל 5,000 ילדים במשפחות אומנה, וילדים בסיכון שמטופלים וילדים להורים בתהליכי פרידה וגירושים, זאת אומרת שלצד המשימות הנוספות הרבות שאנחנו לקחנו על עצמנו מתוך אמונה שזה תפקידנו המקצועי לעשות, אנחנו ממשיכים ומחזיקים שגרה של טיפול בילדים עם צרכים מיוחדים, בין אם בבית ובין אם בקהילה, וטיפול כמו שאמרתי, בילדים.

לגבי כל אחד מהמערכים האלה, שוב, ככל שאנחנו במעגל הפנימי ככה הדברים מהודקים יותר. אנחנו בונים תורת ליווי ועבודה. אנחנו דואגים שיהיו הדרכות וליווי של העובדים שמטפלים. מדובר בליווי ארוך טווח, מאוד מורכב. אנחנו לא יכולים לדבר על טיפול בטראומה משום שאנחנו עדיין בעיצומה של הטראומה. אנחנו לא מטפלים בתוצאות ה-7 באוקטובר. אנחנו עדיין חיים את תוצאות ה-7 באוקטובר. זה עדיין היום-יום של חלק גדול מהילדים שאנחנו מטפלים בהם. זה לא אירועי העבר שלהם צריך לתת את הדעת. זה באמת היום-יום. אני חושבת שההגדרות הקיימות, הישנות לא תופסות. אי אפשר לבחון למשל מצבו של ילד בהתאם למידת השתלבותו במערכת החינוך. אם פעם זה היה פרמטר מוביל, היום אנחנו צריכים להבין שיש עוד פרמטרים שצריך לבחון, מורכבים הרבה יותר. צריך לבחון את מצבו הרגשי ואת היכולת שלו להתפנות. ילדים מהקהילות של הנגב המערבי מתקשים מאוד לחזור לשגרה. אנחנו לא יכולים לצפות מהם לחזור לשגרה רגילה. צריך לאפשר לעשות חזרות הדרגתיות במערכות של ליווי מאוד גדולות. אני חושבת שמה שאני רוצה לשים פה על השולחן זה שמדובר במסע לטווח ארוך שמחייב שותפות, שמחייב עבודת צוות ומחייב אורך רוח ואמונה בדבר הזה.

אני רוצה לתת גם לחוה לוי וגם לרונית להוסיף על הדברים שאמרתי.

אמרת שאנחנו רוצים פשוט לחזור לשגרה.

יש איזו ציפייה שאנחנו נהיה אחרי הדבר הזה. אנחנו לא שם עוד.

לפנינו ויתכן גם שתהיה מלחמה בצפון. השאלה איך אנחנו, ואני לא רוצה עכשיו תשובה. אנחנו נפנה פה לכל משרדי הממשלה. אני חושב שכל אחד בתחומו יצטרך להעביר לנו תוכנית עבודה. ב-7 באוקטובר כולנו הופתענו. מלחמה בצפון, אנחנו לא נהיה מופתעים, אז מה בעצם משרדי הממשלה נכון לעכשיו עושים או אמורים לעשות או מתכננים לעשות? לא רוצה כרגע תשובה. כמובן שתעבירו את הדברים בכתב.

חוה, שלום לך.

שלום, חוה לוי, עובדת סוציאלית ראשית לפי חוק נוער. אני רק אוסיף קצת על מה שאמרה רקפת. במקביל לעבודה עם משפחות החטופים והשבים והאתגרים הגדולים שיש כתוצאה מכל אירועי ה-7 באוקטובר, משרד הרווחה במקביל מאוד מעורב גם מה שקורה במלונות. במקומות בהם נמצאים ילדים הוקמו תוך כדי תנועה מועדוניות בתוך מלונות. הוקמו 67 מועדוניות. בגלל שבינתיים בחלק מהמלונות הצטמצמו המפונים, אז הצטמצמו גם מספר המועדונית. הצטמצמו מספר קבוצות הורים. הוקמו גם קבוצות לטיפול בילדים והורים. חלק מהשירותים מה-7 באוקטובר עבדו רגיל כמו מרכזי הגנה, מרכזי חירום.

דרך אגב, כמה מפונים יש היום?

אין לי את המספר כרגע בשלוף. אנחנו כל הזמן מתעדכנים ובודקים אותו.

בערך.

אני רוצה להיזהר. אם אתה רוצה אני אסתכל עוד פעם על הנתונים.

אני רוצה לדעת בסך הכול ומתוך זה כמה ילדים.

לגבי המלונות אנחנו יכולים להגיד שביום ראשון היו 9,594 ילדים במלונות.

סך הכול המפונים כולל מבוגרים, יש לכם את זה?

אפשר לשלוף.

אוקיי, בסדר.

מיכל, אבל זה רק נתונים במרכזי הפינוי.

רק במלונות, לא בקהילה.

ברור לי. זה מה שרציתי, כי יש הבדל בין המלונות לקהילה. בקהילה אני יודע שהילדים מקבלים התייחסות אחרת, יותר מעמיקה ואוהדת. במלונות זה קצת שונה ויש גם - - -

לא, לא. צריך להיזהר עם האמירה הזאת כי זה נורא תלוי.

זה נכון שזה תלוי גם בעיר שנמצאים והחיבוק של מחלקת - - -

בהתארגנות - - -

בהתארגנות של מחלקת הרווחה בעיר. ידוע לי. אמרתי משהו כללי מאוד אז תסלחו לי.

באמת אנחנו רואים שונות מאוד גדולה בין איך כל מלון התארגן על הדבר הזה, איך הקהילה התארגנה בתוך המלונות. אחד מהדברים שמשרד הרווחה זיהה, אגב, מתוך העבודה המשותפת ומתוך הסיורים המשותפים שעשינו גם בשולחן הבין-משרדי אבל גם בנפרד, שאנחנו צריכים לעזור להם ליצור קהילה, כי נוצר איזשהו פיזור מאוד גדול, אז השירות לעבודה הקהילתית של משרד הרווחה נכנס ועושה שם הרבה מאוד פעולות כולל להכניס עובדים קהילתיים שיתחזקו כמה מלונות ויצרו את הקהילות. יש מקומות שזה יותר פשוט כשמדובר בקהילה כמו קיבוץ, כמו מושב שמלכתחילה זאת קהילה. יש מקומות שזה יותר מורכב. כשבמלון אחד יש מקריית שמונה ומשלומי ומשדרות זה יותר מורכב.

דרך אגב, נתקלתי במלון מסוים שהיו גם משדרות וגם מקריית שמונה.

גם אני, בנתניה.

אלה משדרות קיבלו איזושהי תמיכה מהרשות שלהם. מקריית שמונה לא קיבלו את זה ואז באו בטענות לעיריית נתניה, איך זה שעיריית נתניה מפלה בין מפונים מקריית שמונה לבין מפונים משדרות? גם בזה נתקלתי.

אני חייבת להגיד שעיריית נתניה עשתה עבודה נהדרת בליווי המלונות. הכניסו את כל העובדים הסוציאליים עם המומחיות. באמת הרשויות שבתוכן נמצאים המלונות עשו המון מאמצים. אנחנו תגברו את הדבר הזה. הכנסנו עובדים סוציאליים, בהתחלה עובדי משרד הרווחה. אחרי זה נכנסו עובדים סוציאליים ייעודיים. היום אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לעזור לעובדים כדי לזהות יותר מצבי סיכון. אנחנו העמדנו לרשות הדבר הזה גם עובדים סוציאליים לחוק הנוער, גם של הרשויות וגם מבחוץ כדי לתת מענים לדיווחים שמגיעים לגבי ילדים. לא מגיעים הרבה דיווחים, אני רוצה להגיד את זה, ובכל זאת מה שמגיע אנחנו נותנים לו מענה. מסוף אוקטובר ועד היום זה בערך 100 ומשהו ילדים, אז זה נורא מעט.

אני רק ברשותך אגיד עוד משהו. המשרד גם תגבר תקצובים לטיפול בנפגעי פגיעות מיניות, כ-5.5 מיליון לטובת הדבר הזה. זה גם לילדים וגם למבוגרים כדי שבאמת לא ייווצר מצב שמי שצריך לקבל את השירות לא יקבל אותו בזמן אמת.

זה כולל גם הסברה לילדים?

אנחנו לא ראינו שזה מאוד יעיל. הפצנו המון פליירים עם המון הסברים להורים, לילדים.

זה יותר חינוך.

בדיוק. זה לתווך את הדבר הזה כל הזמן. אנחנו השקענו בדבר הזה הרבה מאוד, המון פליירים שהופצו בדבר הזה גם למלונות, גם לעובדים הסוציאליים. עושים וובינרים לעובדים הסוציאליים אחת לשבוע. אני אמורה להיפגש איתם השבוע. זה ממש משהו שכל הזמן אנחנו משקיעים בו כדי לטייב את כוח האדם ואת המענה.

הזכרת את העובדים והעובדות הסוציאליים. היום בכנסת זה יום שאנחנו מפרגנים לעובדות ולעובדים הסוציאליים. אני חושב שזו עבודה שהיא כפוית טובה. לצערי אני אומר את זה, כי לא תמיד אנחנו יודעים להודות. זו עבודה יום-יומית קשה. אפילו לוקחים אותה הביתה כי זו באמת עבודה רגשית מאוד. זה משפיע על הרבה מאוד דברים. ברגיל אתה הולך לעבודה, חוזר, הכול בסדר, עשית את מה שעשית, אתה יכול לשבת בבית לקרוא עיתון, לעשות דברים אחרים, הכול בסדר, אבל אצל עובד סוציאלי זה אחרת לגמרי, ויישר כוח באמת לכל העובדים הסוציאליים. אני חושב שבתקופה הזאת העובדות והעובדים עושים עבודה טובה מאוד ועל זה יישר כוח. תודה רבה.

תודה רבה.

רונית צור, בבקשה.

רונית צור, מנהלת שירות באגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה, אגף שאחראי על הפנימיות לילדים בסיכון ולמקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. אני אתן זרקור קטן על ההתמודדות של הילדים בסיכון בפנימיות בתקופת המלחמה. הפנימיות עבדו 24/7. מדובר בילדים שחלקם ללא עורף משפחתי. חלקם לא יכולים לשהות בבית ולכן הפנימיות היו צריכים להיערך בהיערכות מיוחדת בתקופת המלחמה כשאין בתי ספר. חלק מהצוותים גם גויסו והיה מחסור מאוד גדול בכוח אדם. למרות הכול עשו שם עבודה מאוד מסורה. חלק מהצוותים גם נפגעו באזור העוטף. מסתבר ש-20% מהילדים בסיכון, המשפחות שלהם נפגעו, היו באזורי הלחימה או פונו מהאזורים. הייתה שם באמת היענות מאוד מיוחדת של כולם לעשות את המיטב ולתת מענים מדויקים. המשרד נערך לזה, לתת להם את המענים. ארבע מסגרות פונו בגלל מצב הסכנה. כל המסגרות חזרו. אנחנו ליווינו את כל תהליך הפינוי. אפילו חזרה הפנימייה מקיבוץ כרמיה. פנימיית עדן חזרה כבר חזרה למקום בשעה טובה.

היה חשוב לנו לאסוף את הצרכים של הפנימיות ולתת את המענים, אבל בעיקר היה חשוב לנו לשמוע את הילדים, לשמוע איך הם מרגישים ומה קורה להם. אנחנו פיתחנו שאלון קצר מקוון, מה נשמע, כדי לדעת בזמן המלחמה מה מצבם. פיתחנו את זה יחד עם מכון ברוקדייל.

ומה המסקנות?

המסקנות מאוד מעניינות. הן די תואמות את הממצאים הנוספים שעלו כאן לגבי תחושת המוגנות, לגבי עלייה במצב החרדה ובמצב המתח. יש הבדלים בין מגדרים, בין בנים. יש לנו מצגת מלאה בנתונים. אם היה זמן, הייתי מציגה את זה.

הילדים הביעו את התחושה שהצוותים שואלים אותם מה שלומם, מתעניינים בהם. הפנימיות נערכו למצב הזה ובאמת הם חשו שהם מוגנים במסגרות שלהם. זה היה לנו מאוד חשוב השאלון הזה, לשמוע מהם באופן ישיר.

לכמה ילדים חילקתם את השאלון?

הפצנו את זה לילדים מגיל 12. קיבלנו תשובות מלאות של 340 ילדים. אותם ניתחנו והם נתנו לנו את התמונה. 85% מהילדים אכן קיבלו גם הסברים על אירועי הטרור מצוות הפנימייה. למדנו על היחס של הצוות אליהם. בכל אופן זה מאוד חשוב לנו לשמוע ישירות גם מהצוותים, גם לאסוף את הצרכים ולדייק את המענים. בהתאם לשאלון אנחנו מדייקים את המענים מבחינת מתן תמיכה. נתנו תמיכה וחוסן, הדרכה גם לצוותים, גם לקבוצות שונות.

תודה רבה, רונית.

משרד הבריאות.

שלום, יונתן מאגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. אני אגיד כמה דברים בהקשר של בריאות הנפש. רוב הדברים שמתרחשים בהקשר של בריאות הנפש הם לאו דווקא ייעודיים רק לילדים אלא בכלל מסתכלים על כל המערכת של השירותים, והמשרד עובד על להרחיב אותה, כי כמו שכולנו מבינים, לא רק הילדים נפגעו בכל מה שקשור למלחמה, אלא בכלל.

אני מתחיל מזה שמרכזי החוסן שאתם מכירים פועלים גם איפה באזור הדרום וגם באזור הצפון. הם עובדים גם במקומות שבהם קהילות פונו למלונות וכו', והם בעצם נותנים מענים לכולם וגם לילדים בהקשר של המשפחות שלהם וכו'.

נתקלתם בתופעות חריגות?

אני מניח שכן. אין לי כרגע לתת דוגמאות למשהו מאוד ספציפי.

בנושא של ילדים אני מתכוון, שהגיעו לידיעתכם, שטופלו.

אני לא מכיר את זה ברזולוציה הזו ולכן קשה לי להתייחס, אבל אני חושב ששמענו פה מכולם כל מיני תופעות שקרו. האנשים שמטפלים מטעם בריאות הנפש, גם הם רואים את הדברים האלה. יש כמובן עלייה בתופעות שונות של חרדה, של דיכאון, של כל מה שקשור בטראומה.

בוא נשאל שאלה ברורה. האם היו ילדים שאושפזו בעקבות הפינוי מבחינת בריאות הנפש?

אני לא יודע לענות כרגע. אני יכול לברר את הנתון הזה.

כי חשוב לדעת אם כן, מה קרה? למה? בסך הכול חשוב לנו להפיק לקחים מכל המקרים האלה ולבדוק ממה זה נבע, אם בכלל.

את רוצה לומר משהו?

כן, אם אפשר לשמוע מה משרד הבריאות עושה להיערכות לעתיד?

אני בדיוק מנסה להתייחס לזה.

ביחס לילדים, לא באופן כללי. זאת השאלה, מה ביחס לילדים ונוער, לא באופן כללי.

אני אחלק את זה לשני דברים. יש גם היערכות שהיא היערכות כללית להרחבה של כל הטיפולים והמענים הנפשיים במדינה. יש תוכנית לאומית לבריאות נפשית שמשרד הבריאות מוביל ושתוקצבה בהיקפים מאוד גדולים, שבאה להרחיב את כלל השירותים בבריאות נפשית במדינה. זה נוגע גם למבוגרים אבל זה בהחלט נוגע בתוך זה גם לילדים, לאו דווקא במענה שהוא ספציפי ייעודי לילדים, אבל אם מרחיבים את השירותים בעיקר למשל של קופות החולים, אז גם במרפאות לילדים ונוער וכל השירותים שבעצם מוענקים לילדים.

בצד זה יש מרכזים להתערבות במשבר שנפתחו לפני כשנה, שנותנים מענים כמעט מיידיים ברמה של תוך שבוע, 'גג' שבועיים ילדים שנמצאים במצוקה נפשית משמעותית בעיקר עכשיו סביב טראומה וכו'. יש היום 12 מרכזים כאלה שפועלים. רוב הצוותים בהם גם הוכשרו בשיטות לטיפול ספציפית בטראומה וגם צוותים ממרכזים וממרפאות נוספות, אז המרכזים האלה פועלים.

נגיד שזה גם נוגע בהיבט של כוח האדם שהוזכר קודם, עד כמה חסרים אנשי מקצוע בתחום הטיפול בילדים ונוער וכו', אז המרכזים האלה בסוג של 'על הדרך' גם הגדילו את מספר המתחמים בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר בקרוב ל-30 מתחמים בשנה, שזה המון. אנחנו במדינה בחוסר גדול של פסיכיאטרים לילדים ונוער, אז המרכזים האלה מלבד הטיפולים גם הכניסו עוד אנשים לתוך התחום הזה של פסיכיאטרים לילדים.

איך אתם מנהלים מעקב?

אחר מה?

אחר ילד שאושפז נניח?

ילד שאושפז, בתום האשפוז בית החולים בעצם אחראי לדאוג לרצף טיפולים ממשיכים בקהילה. זה נעשה קודם כל אל מול קופת החולים.

משרד הבריאות, הוא לא מקבל, הוא לא יודע?

משרד הבריאות לא עוקב אחר הילדים באופן פרטני. כמו בכלל בעולם הבריאות קופת החולים היא האחראית על הבריאות בעצם של המבוטחים שלה. בית החולים כן אחראי - - -

תראה, אנחנו מדברים על ימים לא שגרתיים. אני לוקח מקרה, אני לא יודע אם הוא קיים או לא קיים, אבל שאלתי קודם אם יש דבר כזה, אמרת שאתה לא מכיר נתונים כי אתה לא באת לפה בקטע הזה של בדיקה כזאת. נניח לרגע שילד שההורים התפנו, המשפחה התפנתה ויש איזשהו מקרה והוא אושפז באיזשהו בית חולים פסיכיאטרי. שם יש מעקב של משרד הבריאות עליו?

על אותו ילד באופן ספציפי?

כן.

לא.

ונניח שהוא חזר חזרה. צריך להבין שההורים לא נמצאים ממש בקהילה. הם רחוקים מקופת החולים, לא נמצאים בקשר עם רופא המשפחה שלהם או כל דבר אחר. מישהו מהרשויות צריך לדעת מה קורה עם אותו ילד כי לא בטוח שההורים כן יודעים מה לעשות. השאלה האם יש מעקב של רשות מסוימת על אותו ילד? יכול להיות שזה וירטואלי. אני לא יודע, אני רק שואל, כי זה אחריות של הרשויות. אני לא יודע אם זה רווחה או בריאות.

במערכת הבריאות זה עובד כך שהמשרד הוא לא האחראי הישיר. נותן השירות הישיר לאזרחים אלא קופות החולים. הן נותנות השירות והמבטחות. ככה זה נקרא אצלנו.

אבל אתם הרגולטור.

נכון.

אם קורה משהו חס וחלילה בניתוח בבית חולים, אתם יודעים מה לעשות עם זה.

משרד הבריאות לא עוקב באופן פרטני אחר כל אזרח או ילד במדינה שקורה לו אירוע כזה או אחר. גם ילד שפונה עכשיו לבית חולים פסיכיאטרי, לרוב הוא יעשה את זה אחרי שהוא פנה לאיזשהו גורם טיפולי בקהילה. לרוב הוא אמור להיות של קופת החולים, אבל גם אם הוא לא אלא הוא ספק של קופת החולים, אז הכול נעשה ביידוע ובעדכון של הקופה. כשמישהו מתאשפז, גם מבוגר, הקופה מייד יודעת על הדבר הזה ממערכות המידע של בית החולים. כשבית החולים מטפל בילד, הוא נמצא בקשר עם הגורמים הרלוונטיים שזה כמובן המשפחה, ואם צריך אז גורמים נוספים, וגם כשהוא משחרר ילד, חלק מהאחריות של בית החולים זה לדאוג שיש מי שמקבל אותו בקהילה. המשרד לא עוקב אחרי זה.

תראה, אני לא ביקשתי עכשיו. אני בכוונה רוצה לחדד את השאלה שלי. אני מניח שמשרד הבריאות לא עוקב אחרי כל משפחה או כל ילד במדינת ישראל, אבל באוכלוסיית המפונים שזו אוכלוסייה מאוד ייחודית שמאוד קשה לה, לא נמצאת בסביבה שלה, לא עם רופא המשפחה שלה, והכמויות הולכות ונעשות קטנות ואני שמח שחוזרים יחסית לשגרה. אני חושב שפה משרד הבריאות היה צריך לתת איזשהו מיקוד בנושא של ילדים כדי לדעת אולי מספרית, אולי לראות אם באמת יש איזה שהם מקרים חריגים או דברים כאלה.

תראה, יש שירותים שהגיעו, הוזזו או זזו או גם הורחבו עם האנשים שפונו. גם מרכזי החוסן הרחיבו את השירותים שלהם. הם פתחו שלוחות כולל באזורים שבהם נמצאים המפונים.

אני מבין שאין לך נתונים.

אין לי נתונים ספציפית.

אני מעלה שאלה שיכול להיות שהיא חריגה. אם יש לכם נתונים, אני אשמח מאוד לקבל.

אני יכולה בבקשה להתייחס?

כן.

תודה, אדוני היושב-ראש, עו"ד נועם וילדר מהמועצה לשלום הילד. אני אשמח להתייחס לשתי נקודות שהעלית. אחת, לעניין השירותים של הקופות, בעזרת מבחני התמיכה שפרסמתם, מבחני התמיכה לקופות החולים למתן שירותי בריאות נפש, מבחני התמיכה לא מחייבים את הקופות לתת שירות מיועד לילדים. זה בחירה של כל קופה איפה היא רואה לנכון להשקיע, לפעמים משיקולים מהותיים. יכול להיות גם משיקולים אחרים. בזמנו הופיעו במבחני התמיכה בטיוטה הראשונה התייחסות תנאי סף שהם חייבים לתת סיוע לילדים, וזה ירד להבנתנו בגלל קיומה של תוכנית בין-משרדית לבריאות הנפש שגם היא לא יצאה לפועל. כרגע מבחני התמיכה מתמרצים את הקופות, אם אתן רוצות, תעשו, ואם אתן לא רוצות, לא תעשו. אני חושבת שחשוב מאוד שמבחני התמיכה, דווקא בגלל הרגישות שנוגעת לילדים וזמני ההמתנה העגומים שאנחנו מדברים עליהם, על שירותי פסיכותרפיה לילדים, חייבים לכלול כתנאי סף את הנושא הזה של מתן שירותים לילדים בהיקף מסוים, שלפחות 35% מהשירותים כמו שהיה אז יינתנו לילדים.

הדבר השני לגבי המחלקות להתערבות במשבר שאני חושבת שזה שירות מאוד חשוב. זה חלק מהצעד של משרד הבריאות להרחיב את המענים כדי למנוע מצבים של אשפוז. אנחנו יודעות מהשטח שהרבה מהמחלקות האלה שעושות עבודה מאוד חשובה וגם רלוונטית לעכשיו לא מאוישות במלואן. גם על זה חשוב לתת את הדעת. אלה השאלות.

תודה, נועם.

אתה רוצה שאני אתייחס לדברים?

אתה יכול להתייחס, זה בסדר גמור. אני חושב שההערות הן נכונות, אז אני שמח.

תיראו, זה נכון שמבחני התמיכה לא מחייבים כרגע כתנאי סף איזשהו היקף של מענה בתחום הילדים והנוער. המבחנים כשלעצמם לא מחייבים. קופת חולים יכולה להגיד, אני לא משתתפת במבחן, אני לא מגדילה את השירות. זה כמובן לא מה שאנחנו רואים. אנחנו עוקבים צמוד מרמת מנכ"ל משרד הבריאות מול מנכ"לי קופות החולים אחר הפעילות של הקופות. אנחנו כבר רואים בשטח שהקופות מרחיבות את השירותים ואנחנו עליהם באופן הכי צמוד שאפשר כדי לראות שהן מרחיבות את השירותים. הן עושות את זה גם בהיבט של ילדים ונוער.

בהיבט של המרכזים, האם הם מאוישים במלואם, נכון, חלקם לא מאוישים במלואם ואנחנו מקווים שזה ילך ויהיה מאויש.

כשאתה אומר "מקווים", מה אתם עושים, מוציאים הודעות?

לא, גם המרכזים האלה מתוקצבים באמצעות מבחני תמיכה, ומרכז שלא מאייש את התקנים שלו, לא מקבל את התמיכה הזאת. אני יכול להגיד שגם הסיבוב האחרון, קיבלנו הרבה צעקות של למה לא ויתרתם? אמרנו, אנחנו לא נוותר לכם כי מי שלא יעמוד בדרישות לא יוכל לקבל את התמיכה. הדברים האלה כן זזים. כולם רוצים שהם יצליחו. הדבר הזה גם מלווה.

אם אנחנו מדברים על כוח אדם ואיושים וכו', אמורים לצאת עוד מנגנונים שבאים לתמוך ולהגדיל בכלל את כלל המתמחים בפסיכיאטריה וגם בילדים ונוער, וגם שם בדיונים הולך כן להיכנס פקטור שאומר, כן יהיו חייבים שחלק מהתמיכה במתמחים חדשים יהיו מתחמים בילדים ונוער.

בהקשר של התוכנית הבין-משרדית, חלקים שונים ממנה כן קרו כמו למשל אותם מרכזים להתערבות במשבר ונוספים, ואנחנו כן נמצאים בקשר גם עם משרד החינוך, עם משרד הרווחה וכו' כדי לראות איך מחברים את הדברים וממשיכים להוציא דברים לפועל, גם אם אותה תוכנית בזמנו לא יצאה לפועל כפי שהיא הייתה.

כמה מהתקציב צבוע לילדים ונוער, התקציב התוספתי לבריאות הנפש?

אני לא יודע להגיד אם כרגע יש חלק ספציפי בתקציב. כל תוכנית כזאת היא חלק - - -

התקציב הוא כללי. השאלה היא די ברורה ואני חושב שאתם צריכים להפריד ולתת תקציב לילדים. אני לא יודע באיזה יחס אבל אני חושב שזה נכון יותר, כי לא יכול להיות שהתקציב יהיה כללי ובסוף לא יישאר תקציב לילדים. השאלה היא במקום מה. אני מבקש שתבדקו את הנושא הזה ותנסו לעשות הפרדה בתת סעיף.

אוקיי.

תודה רבה.

נמצא פה מישהו ממשרד הביטחון?

שלום עופרה.

שלום, יעל ואני מקשיבות בקשב רב לדברים. כמו שכולנו חווים, המלחמה שעודנה מתרחשת גובה את היקף החללים העצום והכואב. לצערנו הצטרפו למעגל השכול כפול ממניין היתומים הצעירים בקרב כוחות הביטחון שהיו לפני ה-7 באוקטובר. מבחינתנו העובדים הסוציאליים יוצרים קשר עם המשפחה השכולה, בין אם זה הורים ואחים שכולים, אלמנות ויתומים צעירים בסמיכות לאובדן. אנחנו נכנסים למשפחה במהלך ה'שבעה' ובעצם מלווים את המשפחה לפי הקצב שלה, דפוסי האבל שלה וההתמודדויות והאפיונים הייחודיים שנסקרו בדיון החשוב הזה שמתקיים.

האם יש תוכנית מיוחדת או איזושהי מחשבה או חשיבה לאותם אחים שהאחים שלהם נהרגו או נפגעו או כל דבר אחר?

אנחנו פועלים על פי חוק. החוק מגדיר זכויות ליתומים, ובעבור אחים שכולים הזכויות הן שונות, לכן מעטפת הטיפול והתמיכה הרגשית, בין אם זה אח שכול ובין אם זה יתום, בעצם מוגדרת עבורנו. אם אני אתחיל בנושא של התמיכה הנפשית, אז גם אחים שכולים וגם יתומים זכאים לקבל תמיכה וטיפול נפשי בתדירות שמוגדרת בחוק כל עוד הם זקוקים לו, כלומר כל ילד יקבל את המעטפת בהתאם לצרכים, לתהליכי האבחון וההערכה שלו. בנוסף יש לנו אופציה להפנות גם להתערבות לרווחה רגשית או באמצעות הידרותרפיה. יש לנו סוגים שונים של התערבות לרווחה רגשית לצד טיפול נפשי.

בנוסף, יש בשנים האחרונות באגף מה שנקרא תוכנית ליווי אישי ליתומים בגילאי 0 עד 18. זה תוכנית שמיועדת לסייע בלתמוך גם בחוזקות וגם באתגרים שעומדים בפני כל ילד בהתאם לתהליכי אבחון והערכה. זאת תוכנית שהיא קיימת אך ורק ליתומים. לאחים כמו שציינתי, על פי חוק יש את מעטפת הטיפול הנפשית או ההתערבות לרווחה הרגשית. תוכנית הליווי האישי היא אך ורק ליתומים. בנוסף יש לנו קבוצות תמיכה. כמובן שאם אנחנו מדברים על ילדים קטינים, אז הקבוצות הרלוונטיות שכרגע אנחנו עוסקים בהקמה שלהן זה קבוצות של אלמנות ויתומים. כל הנושא של הסיוע הנוסף בכל מה שקשור להטבות כלכליות מפורט, ואני כמובן לא אכנס לרזולוציות האלה, אבל אנחנו העברנו את החומר בכתב בצורה מפורטת.

תודה לך, עופרה.

פנה אליי אבא שכול ואמר לי שההתייחסות לאחות השכולה הייתה בעיה, כי ללכת לטיפול במסגרת המשרדים לוקח חודשים רבים, ואם היא רוצה ללכת לטיפול פרטי אז בעצם זה בא מהכיס שלו ואין משהו שמוכר. זה נכון?

אני לא מכירה את זה. אחים שכולים זכאים למימון של טיפול נפשי, בין אם הם בוחרים ללכת לטיפול על ידי ספק של משרד הביטחון או כל מטפל פרטי שהם בוחרים, ואנחנו מחזירים להם עד לגובה התקרה שמאושרת לספקים. הזכאות הזאת מוקנית על פי חוק.

מה התקרה של זה?

זה תלוי לפי הרמה של המטפל. יש לנו שלוש רמות של סכומים שמאושרים לשעת טיפול לפי רמתו של המטפל.

בערך, בין לבין.

בין 300 שקלים ל-400 שקלים לשעה.

ולכמה מפגשים?

החוק אומר, כל עוד הוא זקוק לו.

עופרה, תודה. אני לא אכנס לפרטים יותר מידי.

בדרך כלל זה פעם בשעה בשבוע, אבל אם זה ילד שיש לו צורך לפגוש פסיכולוג שלוש פעמים בשבוע, יאושר.

אוקיי, תודה רבה.

עמותת חמניות, הדר קס, בבקשה.

תודה רבה למועצה ולוורד היקרה שבין היתר בזכותך אנחנו יושבים כאן ועושים כל כך הרבה למען זכויות ילדים, אז תודה רבה על ההזדמנות להיות כאן. אני רוצה להגיד שסביב כל הנושא של יתומים שעולה כאן לא מעט, יש הרבה מאוד פערים והרבה מאוד דיסאינפורמציות, אני אגיד רגע בלשון המעטה, שמגיעות לרשויות המקומיות.

אנחנו בחמניות מעניקים תמיכה וסיוע. הוכרנו במקור למען תמיכה ביתומים מהשכול האזרחי. אני התייתמתי מאבא שלי בגיל 14. הגעתי גם ליועצות בבית ספר וגם לעובדת הסוציאלית ברווחה והן אמרו שאין איך לסייע, ומתוך המקום הזה הקמתי את חמניות שהיום אנחנו בעצם העמותה הכי גדולה בישראל לתמיכה וטיפול בילדים ובני נוער יתומים, ועובדים בעצם עם הילדים היתומים בישראל, מפעילים מרכזים שלנו ברחבי בארץ ופועלים במודעות, וכמו שאתם רואים גם כאן, במדיניות.

מאז שהחלה המלחמה אנחנו מדברים על כ-775 ילדים קטינים שהצטרפו למעגל היתמות, מספר מזעזע כמו שכולנו חושבים ורואים. הם חוברים ל-35,000 ילדים ובני נוער יתומים שחיים בישראל מלפני המלחמה.

נוצרה סיטואציה מאוד מורכבת בקרב הרשויות המקומיות.

כשאתם מדברים על יתומים זה עד גיל?

ילד שאיבד את אחד או שני ההורים שלו עד גיל 18.

ממחקר שעשינו לפני כשנתיים עם אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר אילן, משרד הרווחה ו-30 עמותות גילינו שבעצם הסיכויים של ילדים יתומים להגיע לסיכון, בהתחשב במדיניות הנוכחית שקורית כלפי ילדים ובני נוער יתומים, היא הרבה יותר מכפולה. ילדים יתומים נעצרים פי ארבע, מגיעים פי עשר להיות נוער בסיכון, נושרים מבית ספר פי 14, סובלים מהפרעות אכילה פי 15 ומכורים לסמים ואלכוהול פי שמונה.

כולנו כאן בין היתר כדי שהמצב של הילדים מהמלחמה הזו לא יהיה בסטטיסטיקה שמניתי, אבל לצורך זה אנחנו צריכים לצייד בכלים לא רק את המשפחות ברמה הפרטנית, זאת אומרת לא רק את משרד הביטחון ומשרד הרווחה. אנחנו גם צריכים לצייד את הרשויות המקומיות. אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים לראשי רשויות מקומיות, יש לך X ילדים ברשות שהתייתמו במלחמה האחרונה, יש לךY ילדים? אין להם מסד נתונים, בטח הרשויות הדרומיות שיש שם הרבה מאוד עניינים ומורכביות ואנשים לא יודעים.

מדינת ישראל מפקירה את הילדים היתומים לצערי גם מבחינה מספרית. בסוף הרשויות המקומיות לא יודעות. הדיסאינפורמציה האדיר שקורה פה בהקשר של הרישום שלהם, שבעצם במקרה הספציפי של המלחמה מתחלק בין משרד הרווחה למשרד הביטחון שנותן להם תמיכה אדירה ועושה דברים, אני יכולה להגיד מהסתובבות בשטח, שעושים דברים אדירים לטובתם, אבל בסוף אנחנו חייבים לצייד את הגורם שפוגש ביום-יום, שאין מה לעשות, בסוף זה הרשות המקומית.

עסקנו כאן בלדבר על כל הילדים. הילדים היתומים בישראל כתוצאה מנסיבות אזרחיות הם באמת ילדים שקופים בצורה בלתי רגילה. לא משרד החינוך, לא משרד הרווחה נותן להם מענים תקציביים, כל דבר שהוא. לנו יש כבוד מאוד גדול להתגייס לטובת העניין בהקשרי יתומי המלחמה ולסייע ולפתוח עוד מרכזים של חמניות לטובת יתומי המלחמה. אופקים, שדרות, קבוצות ייעודיות למען ילדי העוטף, אבל בסוף גם המצב של הילדים היתומים, ילד שאיבד את אחד או את שני ההורים שלו לפני המלחמה ומוצא את עצמו כרגע מפונה מהבית, ומוצא את עצמו כרגע במצב מורכב הרבה יותר, גם לו אנחנו צריכים להקדיש מענים ותמיכה וסיוע, וצריך לזה תקציב ומשאבים ובעיקר מודעות וערנות, אז תודה רבה על ההזדמנות להיות כאן. בהקשרי יתומים הדרך עוד מאוד ארוכה.

תודה, הדר.

מפה נמשיך למשרד החינוך שאני חושב שיש לו איזשהו קשר הדוק יותר אולי מכל אחד אחר לאותם ילדים שעליהם דיברה הדר.

צוהריים טובים, אני זוהרה, מנהלת אגף ייעוץ במשרד החינוך, שפ"י. לצידי אורנה קירשטיין מאגף פסיכולוגיה. אני לא ארחיב. אני מסתמכת על מה שרקפת הציגה כאן. אנחנו קראנו את הדוח. למדנו ממנו המון. חלק מהנתונים אנחנו סיפקנו לדוח. אני אגיד שאירועי ה-7 באוקטובר הציפו, העצימו הרבה מאוד צרכים. כמו שנאמר פה, אנחנו מתייחסים לכל ילד במדינת ישראל שהוא במעגל פגיעות כזה או אחר. כמו שנאמר, אנחנו עושים ספוטים על ילדים ממעגל פגיעה ראשון שחווה, שהיה, שראה, וכמו שאמרה פה רוני נציגת הנוער כל כך יפה, לא הייתי אבל ראיתי הכול, והיא במעגל פגיעות, אין ספק בכלל.

אנחנו תגברנו מתחילת המלחמה גם את אנשי המקצוע שלנו בפסיכולוגים, יועצים. עוד מעט אורנה תרחיב את נושא הפסיכולוגים. אנחנו תגברנו בשעות ומשאבים בתחילת המלחמה. הוספנו 3,000 שעות ייעוץ לבתי ספר בנוסף על 5,000 שעות שניתנו בתחילת השנה לתגבור מערך הייעוץ.

האם המורה שנכנסת לכיתה יודעת שיש לה בכיתה ילדים שהם יתומים?

בוודאי. לכל יועצת יש מפגש שבועי עם מחנכי ומחנכות הכיתות. לא יקרה מצב שיישב ילד יתום בכיתה והמורה שלו לא תדע.

יתומים מכל הסוגים?

אין רישום של זה.

בדרך כלל מורה עושה שיחת היכרות והיא מכירה.

אני רגע אסביר. במעבר בין שנתונים, מורה שמעבירה שנתון למורה חדשה יושבת ומעבירה לה את המידע הנדרש. אולי יש פספוסים פה ושם.

אני רוצה לחדד את השאלה. קודם כל זה נכון שאנחנו אחרי ה-7 באוקטובר יודעים שישנם יתומים ואולי פה יש קצת יותר מודעות. אני שואל על כל סוגי היתומים. האם אנחנו יודעים על הילדים האלה? האם יש חוזר מנכ"ל שמבקש מכל מנהל בית ספר או מורה לטפל ולדעת, ולא רק אם בטוב לב של שיחה כזאת או אחרת של המחנך?

בוודאי שיתומי המלחמה כולם יודעים, כמו שאדוני היושב-ראש אמר. לגבי יתמות אזרחית, כללית, ברוב המוסדות אני יכולה להגיד שהיועצות מכוונות למקום הזה בעזרת הפסיכולוגים להנחות את המחנכים. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שמחנכת בשבוע הראשון תגיד לילד, אני אתקשר לאבא שלך, והילד יגיד לה, אבל אני יתום, לא תצליחי. אז אנחנו מאוד במודעות על זה.

לגבי שאלתך על חוזר מנכ"ל, אנחנו בתהליך כתיבה של חוזר מנכ"ל לתמיכה והתערבות במעגלי פגיעות ראשוניים, ובתוכו יהיו פרקים מיועדים לתהליך הליווי, תהליך התמיכה, תהליך היידוע. בוודאי שכן.

אני רוצה להגיד שאנחנו הכשרנו ומכשירים את כלל אנשי המקצוע שלנו מתחילת המלחמה בכל תחומי הליווי והטיפול של אובדן, שכול, טראומה. גם את היועצים, גם את הפסיכולוגים. אני רוצה לציין שכל הילדים וכל צוותי החינוך שעכשיו חזרו לבתי הספר מקבלים תמיכה וליווי מקצועי של אנשי המקצוע שלנו. קו הסיוע לתלמידים ולהורים ולמורים שנפתח ב-7 באוקטובר בשעה 10:00 ממשיך לתת מענה ויש הרבה מאוד פניות.

היושב-ראש שאל לגבי היערכות תרחיש צפוני. אנחנו חזק בתוכו. נערכים גם ברמת פיתוח חומרים, התאמה של חומרים לעתיד הבלתי ידוע, וגם ברמה של משאבים, כוח אדם בצורה שלא נימצא כמו ב-7 באוקטובר.

אני אבקש מאורנה להתייחס לתחום הפסיכולוגים.

תודה, זוהרה. אני אתייחס לפסיכולוגים החינוכיים. מהשבוע הראשן לתחילת המלחמה ניבנה מערך תגבור מאוד משמעותי שהתחלנו איתו עם ים המלח ואילת, כלומר דגש מאוד חזק על העזרה הראשונה הנפשית. מייד אחר כך הבנו שצריך מענה רציף, לא מישהו שיבוא וילך אלא מישהו שיתחייב. אנשים התחייבו לפחות לשמונה שבועות טיפול. עד היום הרבה מאוד פסיכולוגים נשארו, וחמישה חודשים ויותר מלווים אנשים וקהילות כאשר הדגש הוא עבודה גם עם תלמידים, גם עם קהילה שלמה וגם עם המבוגרים המשמעותיים, כמובן שצוותי חינוך והורים עם מחויבות מאוד גדולה לליווי מתמשך.

בשלב השני הרחבנו את הפעילות לכלל הארץ. הוצאנו סלי תגבור לכלל השפ"חים ברחבי ישראל עם תיעדוף קודם כל לילדים במעגלי פגיעות ראשונים כמו שרקפת ציינה ותיארה את מעגלי הפגיעות. היו קריטריונים מאוד ברורים אבל עם דגש מאוד חשוב שכל ילד במדינת ישראל, גם ילד שאביו או אימו במילואים, אנשים שכפי שהסבירו נחשפו מחשיפה משנית דרך סרטונים וכו'. יש עלייה בצרכים נפשיים. גם הם יכולים לקבל. התגבור שלנו הוא לא רק למפונים ולמתפנים ולמעגלי הפגיעות הראשונים אלא לכלל הארץ בפריסה מאוד רחבה. ניתן תקציב לשנת 2023 ויש תקציב המשכי לתמיכה גם בשנת 2024. אני אציין שזאת הפעילות שהיא מיידית לטווח הקצר והבינוני, ויש פעילות גם לטווח ארוך כפי שהוזכר בדוח המאוד חשוב, ותודה, ורד והמועצה על הנתונים המאוד קשים וכואבים וחשובים האלה.

כפי שצוין אנחנו נמצאים באחוזי תקינה של 71% ממוצע ארצי. חלק מהסיבות לכך הן באמת תנאי העבודה והשכר של הפסיכולוגים. אני מציינת ששר החינוך נכנס לפעולה לקידום הסכם השכר של הפסיכולוגים יחד עם כל הגופים שפועלים, והוא מעורב בעניין. נקבעו מספר פגישות כי זה עניין שמאוד בנפשנו. זה לטווח ארוך, זה התשתית, זה ההון האנושי שלנו. גם את העניין התשתיתי וגם את התקציבים התוספתיים שניתנים כל הזמן בהיבטים הטיפוליים-חינוכיים.

תודה, אורנה.

אלי, רק חשוב לי כן להגיד.

הדר, בבקשה.

אנחנו שומעים חמש שנים שיש חוזר מנכ"ל והוא בתהליכי כתיבה. מריה ישבה איתנו מ-2019.

מתי אתם אמורים לסיים את חוזר מנכ"ל?

אני צריכה לשאול את זה.

אני מבקש תוך חודשיים חוזר מנכ"ל, להעביר לנו את הנוסח.

הוא יהיה לפני.

עוד יותר טוב.

אני מבקשת גם אם אפשר בבקשה. עבדנו עם המשרד על הרישום של חוזר המנכ"ל, שיהיה רישום של הילדים היתומים כי זה לא תמיד עובר בחפיפות בין מורות. זה חשוב שיהיה רישום שיידעו שהמצב הזה שילד - - -

יש לזה היבטים משפטיים.

תודה. חוזר מנכ"ל אני מניח יכלול את זה, לכן אני מבקש שתעבירו לנו גם העתק מהחוזר. אם יהיה לנו הערות אנחנו גם נגיב. תודה.

אני אשמח לדבר. אני מטעם פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. גיא.

גיא יקר, נכון?

נכון.

אוקיי.

תודה רבה. אני פסיכולוג חינוכי ושיקומי. אני מגיע מטעם פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. אני פסיכולוג שעובד בבתי ספר. עבדתי עם קהילת מפונים בעיר בה אני עובד. אנחנו פוגשים את כל הילדים והנוער האלה במסדרונות של בתי הספר, בכיתות, במלונות. אנחנו מכירים אותם טוב מאוד ואנחנו רואים מה המצב שלהם. הציגו את הנתונים פה, באמת עבודה מאוד יפה.

אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשילד במצוקה, במעט מאוד פעמים הוא בא ואומר, אני במצוקה. הרבה פעמים אנחנו נראה את זה בכל מיני התנהגויות ומופעים לפעמים עקיפים אפילו של הדבר הזה. אני רוצה לקחת את הדוגמה הזאת ולהגיד משהו על הפסיכולוגיה הציבורית. הפסיכולוגיה הציבורית היא אומרת את זה בצורה ישירה. המצב במדינה של הפסיכולוגיה הציבורית לאורך שנים ובטח עכשיו הוא קטסטרופה. אנחנו מדברים פה על ילדים בפנימיות, על ילדי רווחה. אין אנשי מקצוע כי אין כסף למדינה להקציב לדבר הזה. כלומר, יש כסף למדינה אבל המדינה לא עושה את זה. אני יושב פה ועדה אחרי ועדה וחברים שלי מהפורום יושבים פה ועדה אחרי ועדה, כי אנחנו רוצים לתת את השירות הזה. אנחנו לא רוצים ללכת לקליניקות הפרטיות. אנחנו רוצים לעבוד בשירות הציבורי. אנחנו רוצים להמשיך לפגוש ולטפל בילדים האלה, אבל בשכר של 50 שקלים לשעה, מה שאנחנו קוראים לו, ההתנהגות, אנחנו רואים את זה כבר בשטח. רוב הפסיכולוגים המומחים עוזבים את השירות הציבורי ואז השירות הציבורי שהוא מדולדל - - -

יש הבדל בין משרד החינוך למשרד הרווחה בשכר?

משרד הרווחה זה עובדים סוציאליים, בגדול, ואנחנו הפסיכולוגים החינוכיים מועסקים דרך משרד החינוך, ויש לנו עוד הורה שהוא משרד הבריאות.

יש פערי שכר עם איזה משרד עובדים?

זה לפי הדירוג. יש פערי שכר בין פסיכולוגים לעובדים סוציאליים. זה לא קשור לאיזה משרד הם עובדים אבל זה קשור לדירוג - - -

הסכמי השכר שלנו פתוחים כרגע והמשרדים צריכים להכניס את היד ולתקצב את הדבר הזה, כי אנחנו בעצם מדברים - - -

זה נמצא במשא ומתן כרגע?

זה כרגע במשא ומתן. כמו שאורנה אמרה, אנחנו שמחים לשמוע ששר החינוך נכנס לתוך התמונה, אבל הוא חייב להכניס את היד לכיס כי לא יישארו פסיכולוגים למערכת. אנחנו כבר בבעיה. אנחנו מתאוששים עוד מהקורונה.

תודה רבה שאתה מעלה בעיה כי עד עכשיו לא שמעתי הרבה בעיות. סוף-סוף מישהו פה מעלה את הבעיה.

אפרת רותם, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. יש בחירה שיטתית ומתמשכת לא להשקיע בשירותים האלה. זה בא לידי ביטוי בשכר הפסיכולוגים, זה בא לידי ביטוי בתקציב לבריאות הנפש, זה בא לידי ביטוי בהשקעה בעובדות הסוציאליות ובכמה ילדים יש תחת כל עובדת סוציאלית, ואם לכל עובדת סוציאלית יש 184 ילדים תחת טיפולה - - -

תודה. אני בדיוק רוצה להגיד על הנקודה הזאת. מדברים בוועדות הכנסת הרבה על המספר המזעזע הזה, אבל בעצם לכל פסיכולוג או פסיכולוגית חינוכית יש תחת אחריותו 1,500 ילדים.

מטורף.

מטורף. בעיר לדוגמה שבה אני עובד יש לי את בית הספר שאני אחראי עליו, אבל בנוסף לזה יש גם את קהילת המפונים. אף אחד לא חשב לתגבר את הפסיכולוגים, להוסיף לנו בשכר. מה שקורה, זאת בעיה על בעיה על בעיה. כמו שאורנה אמרה, אנחנו מבחינה ארצית ב-71% אחוזי תקינה. מיכל, דיברת על טבריה. כמה ילדים מפונים יש שם?

1,700 - - -

על כל הילדים האלה יש בשפ"ח טבריה כרגע 20 פסיכולוגים. כשאנחנו הולכים לפריפריה אנחנו מגלים שאחוזי האיוש הם עוד יותר בעייתיים. יש תקנים אבל אין פסיכולוגים כי הם עוזבים את השירות הציבורי. אם המדינה תחליט שהיא רוצה שיהיו פסיכולוגים במערכות שיטפלו בילדים, שילוו את הצוותים החינוכיים, שיעבדו יד ביד עם היועצות ועם כל מי שמתכלל את העבודה, צריך להכניס כסף.

אני שמעתי מספר שמדבר על חוסר של 9,000 פסיכולוגים. זה נכון?

אני חושב שזה פחות. אני לא יודע את המספר המדויק אבל אנחנו יודעים להביא את כוח האדם הזה אם המדינה תחליט שבריאות הנפש של הילדים זה דבר חשוב.

תודה, גיא.

בבקשה.

אני ד"ר הדס יחיעם, אני הנציגה של החברה להגנת הילד בהסתדרות הרפואית. אני גם באתי לדבר על בעיות. קודם כל אני רוצה גם לציין לפני הכול שני ילדים בלי מוגנת, כפיר ואריאל ביבס. צריך לזכור אותם כל פעם כשאנחנו מדברים על ילדים, וזה חשוב.

קודם כל תודה רבה, ורד, על הנתונים שאת אוספת כל שנה ועל זה שעשיתם את העבודה החשובה הזאת תוך כדי תנועה, והמורכבת. אני אתייחס לחלק הרפואי. אתם תשמעו דברים אולי קשים אבל אני כבר אמרתי אותם בכל פורום אחר שהוא רלוונטי. אני מייצגת רופאים שאם תסתכלו מבחינת משרד הבריאות, אנחנו בעצם לא קיימים. אנחנו מאיישים משרות שלא קיימות. אנחנו רופאים שעובדים בכל מה שקשור להתעללות בילדים. אנחנו אמונים גם באופן אישי על האיתור ועל הטיפול בהם מהרגע שהם מאותרים. אנחנו גם אמונים על ללמד את רופאי הילדים האחרים לאתר את הילדים האלה שמגיעים אליהם. אנחנו אמונים על בעצם להיות case manager של הדבר הזה יחד עם שאר הרופאים כדי להביא אותם למקום המדויק מהרגע שמאתרים אותם בתוך מערכת הבריאות.

אנחנו כבר המון שנים רואים שהילדים האלה לא מאותרים במערכת הבריאות והדיווחים ממערכת הבריאות נשארים מאוד זעומים ולא זזים. הסיבה היא שהרופאים בדומה לחברינו הפסיכולוגים הם לא מתוקננים, הם לא מקבלים שכר על הדבר הזה. הם בעצם עובדים בדבר הזה בהתנדבות בנוסף למשרות מלאות שהם כבר עובדים, לרוב משרות של רפואה דחופה שמיותר לציין שמאז המלחמה אנחנו גם שם בעומסים הולכים ועולים. גם אני כרגע מייצגת משהו כמו בין 30 ל-40 רופאים והמספר הזה הולך ויורד בעוד אנחנו מדברים, ואין לי כבר עם מי לעבוד. אמרנו את זה למשרד הבריאות. זה לא כל כך מתרומם.

קופות החולים שדובר עליהן מקודם ובתי החולים הם לא יתקננו אותנו. אנחנו לא מביאים כסף למערכות האלה ולכן אם התמריצים האלה לא יגיעו ממשרד הבריאות אל בתי החולים וקופות החולים, פשוט לא יהיו יותר רופאים כאלה. הילדים האלה מגיעים למערכת הבריאות. זה מגובה בעבודות מאוד גדולות בכל העולם. משהו כמו 12% מהילדים שמגיעים למיון ילדים חווים איזשהו סוג של התעללות והזנחה. מצבי דחק, מצבים פסיכו-סוציאליים, דחק קיומי, דחק כלכלי, מעלים את הסיכון להתעללות בילדים. כרגע אני בכלל לא בטוחה שרוב רופאי הילדים בישראל מודעים לזה שאחוז יותר גבוה מהילדים שהם רואים כנראה חווים התעללות והזנחה בבית, משנית לדחק המשפחתי שהם חווים, וזה עוד לפני שדיברתי על אוכלוסיית המפונים.

ד"ר הדס, מנכ"ל משרד הבריאות שהוא איש ותיק במערכת מכיר את הבעיה? שר הבריאות שעכשיו הוא נכנס חדש, אוריאל בוסו?

שר הבריאות, לא יודעת. מנכ"ל משרד הבריאות, כן.

אוקיי.

כבר שנים. המון שנים אנחנו אומרים את הדבר הזה. הילדים האלה מגיעים לרופאים. הם מגיעים לרופאים עם פגיעות קטנות שצריך עיניים נכונות שיזהו שהפגיעה הזאת היא סימן התעללות. הם מגיעים למיונים עם פגיעות משמעותיות יותר כי לא זיהו את הפגיעה הקלה. הם מגיעים עם תלונות לא ספציפיות, עם בעיות לפעמים של חרדה, של דיכאון, של הפרעות אכילה. אנחנו רואים עלייה בניסיונות האובדניים, בהפרעות אכילה, בדיכאון, בחרדה, בהתפרצויות של מצבים פסיכוטיים במיון. הדברים האלה קשורים גם לזה. אין לנו איך להכשיר את רופאי הילדים לזהות את זה ולטפל בזה.

הגשנו הצעה להכשרה למשרד הבריאות בישיבה האחרונה שהייתה פה בנובמבר מטעם החברה, אפילו בהתנדבות, ספציפית באזורים שיש בהם מפונים כדי לקחת את רופאי הילדים שעובדים שם וללמד אותם לזהות ומה לעשות מהרגע שזיהו וצריכים לדווח.

היום יש הפרדה, נדמה לי, בכל בתי החולים בין מיון ילדים למיון כללי. זה נכון?

יותר ויותר. רובם ככולם, מיון הילדים הוא נפרד. אני גם רופאת רפואה דחופה ילדים, בנוסף.

המיון הוא נפרד.

נכון, הוא נפרד. יש בתי חולים קטנים ששם זה עדיין לא מוגדר כמחלקה בפני עצמה וכיחידה בפני עצמה אבל ברוב בתי החולים כן. זאת יחידה נחשבת, לא מחלקה. יש לנו משמעות מבחינת תקינה. יחידה לרפואה דחופה.

הרבה דברים שמעתי פה על תוכניות. אני חושבת שקודם כל תמונת מצב מלאה היה אפשר לקבל עוד מהדוחות של המועצה לשלום הילד לפני פרוץ המלחמה, שבאמת מבטאים את המצב העגום שהיינו בו עוד לפני. האסון הזה נפל על שלוש מערכות ציבוריות שהורעבו עוד לפני חינוך, רווחה ובריאות, מערכות ציבוריות שאנשים שעובדים שם בעצם עובדים ברעב מקצועי.

מלבד תוכניות לדעתי עשייה, מינויים, אנשי מקצוע. לא להמציא את הגלגל מחדש. יושבים פה סביב השולחן ויש בשטח אנשי מקצוע מצוינים שכמו הקולגה שלי פה משמאל, אומרים, אנחנו רוצים לעבוד בדבר הזה, רק תנו לעבוד. לא צריך אנשים חדשים, לא צריך פרויקטורים חדשים, לא צריך אנשים שלא מכירים את הזירה. יש אנשים שמכירים את הזירה. צריך לתת להם את הספייס של הזמן והמרחב והתקינה וגם השכר לעבוד ולעשות את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב. לא עוד קבוצות חשיבה, לא עוד תוכניות. מי שעושה את העבודה הזאת כבר המון שנים יודע מה צריך לעשות. תודה.

תודה, ד"ר הדס יחיעם.

יש לנו פה בחור שביקש. גל, בבקשה.

קוראים לי גל חביב, אני בן 23. אני לפני 11 שנים הייתי נער בסיכון. אני הייתי גם ברחובות, נוער גינות, איך שתקראו לזה, גם במסגרות חוץ-ביתיות. הייתי במשפחה אומנת. עברתי המון. לפני 18 שנה אימי נפטרה כשהייתי בן חמש. בעקבות זה אבי חזר גם לדירה, לבית איתנו ביחד. עברתי דברים לא רגילים, חקירת נוער ראשונה בגיל שש, שזה דבר שהוא לא מקובל בעיניי כשאני מסתכל אחורה, חקירות נוער על הזנחה ואלימות.

היו עדויות לאלימות בתוך המשפחה, הזנחה. שמו לב לכל הדברים האלו אבל משום מה סוג של העלימו עין. ניסו כל פעם לבוא דרך חקירות נוער גם במהלך בית הספר היסודי, וכל זה קרה בשטח שהוא לא סטרילי, בבית הספר, שזה נקודה מאוד חשובה שכדאי שבאמת הגופים הרלוונטיים ייקחו, שחקירות נוער בתוך שטח בית ספר, שזה אזור שהוא חברתי וגם חינוכי, זה גורם לילד הזה גם לאבד אמון במערכת ואמון באנשים, במסגרת. זה משפיע עליו בכל כך הרבה דברים מעבר גם קדימה. מתוך העניין הזה שאני עברתי בתוך בית הספר, מהחקירות וכל אלו, עד היום קשה לי לסמוך על אנשים שהם באמת רוצים לבוא לעזור, אם זה גופי רווחה וכאלו.

עשיתי אבחון פסיכו-דיאגנוסטי ועשיתי דברים. תמיד הייתי מלווה אבל לא הייתי משתף כי היה את הפחד גם בתור אחד שגדל בתוך סביבה שהיא לא בטוחה. אתה פותח דברים, אתה יכול לחזור לבית וזה לא יתקבל יפה. יש לי כאן סוג של ביקורת. קודם כל הוועדה פה היא סופר חשובה, אבל אני אגיד פשוט שאני לא יודע איך היום עובד נוהל הוצאת ילד מהבית. כשאותי הוציאו מהבית בגיל 12, עשו לי חקירה באותו יום, לאבי ולאחותי, ופשוט חזרתי הביתה, כאילו יום רגיל אחרי חקירת נוער כשהייתי בכיתה ו' ופתאום אני מגלה שאבא שלי מבשר לי שמוציאים אותי מהבית, שזה טיפה לא נתפס, שדווקא אומרים שסביבה מאוד לא בטוחה לילד והוא מאוד מאוים שם. בסוף מחזירים אותו לאזור הזה אחרי חקירה ושיודעים שהוא יוצא מהבית. יודעים שיש אלימות. זהו, אחרי חקירה כבר הבינו שיש אלימות. זה בלתי ייאמן. בסוף אבא שלי בישר לי על זה שמוציאים אותי מהבית באותו יום, ואז העובדת סוציאלית הגיעה אחרי שעה שכבר הילד בטראומה אפשר להגיד, כי זה לא התפקיד של האב או של האם לבשר דבר כזה שהבעיה היא האנשים בתוך הבית. זה דבר ראשון.

דבר נוסף לגבי נוער גינות ונוער בסיכון. אין מספיק מסגרות לדברים האלו. המידע שעולה פה הרבה הוא לא מגיע לשטח, הוא לא מגיע לרחובות. בתור אחד שהיה ברחובות אני יודע טוב מאוד. זה לא היה מגיע אלינו ולא למשפחה שלנו ולא להורים כי אותה משפחה, אם זה חד-הורי או משפחות רווחה במצב סוציו-אקונומי נמוך, הם לא מסתכלים עכשיו על ועדות בכנסת ולא חוקרים על הדברים האלה. צריך שהגופים האלו ייצרו קשר עם אותן משפחות, אני לא יודע דרך מי, אם זה הרווחה, משרד האוצר, שיעזור להם.

חינוך למשל זה היה עוזר? כי אתה היית בבית ספר, היית בכיתה. אם אתה לא מגיע לבית הספר זה כבר נורה אדומה למנהלת או למחנכת. מתוך הניסיון שלך, ממי הייתה מצפה שישים לב?

הייתי מצפה לשיתוף פעולה גם בין משרד הרווחה לבין משרד האוצר בהקמת גוף מסוים שכל שלושה חודשים בערך שהוא ייצור קשר עם משפחות שמוכרות ברווחה, ויש להם רשימות מוכנות. בעיקר בעניין של החינוך. אם אני לא הייתי נלחם ולא היו אנשי הוראה ספציפיים, אנשי הוראה שהם אנושיים, שנלחמו עליי, לא הייתי יוצא עם תעודת בגרות, וכן, אני יצאתי בסוף עם תעודת בגרות. סיימתי שירות צבאי בהצטיינות. עשיתי דברים. אם לא היו נלחמים עליי אנשי ההוראה הספציפיים הבודדים האלו, לא הייתי מגיע לאן שאני מגיע היום. אין את המעטפת הזאת. פעם היו המון מועדוני נוער שהיו פועלים אחר הצוהריים לנוער בסיכון. שמתי לב שלפחות בעיר שלי נסגר אחד מהם או כמה מהם שדווקא היו מאוד חזקים, שהתנועה הייתה מאוד זורמת, שזה גם נוער בסיכון וזה גם עולים חדשים. כנראה שזה לא נמצא בחשיבות, זה לא בסדר העדיפויות. לי כואב לראות שאני יוצא עכשיו מהבית, הולך לעבודה. כואב לי לראות את אותם ילדים בגינות, בני 13 ששותים ומעשנים, כי אני מכיר את זה. אני בדיוק הייתי שם לפני עשר שנים. אני הייתי אמנם לא מעשן. הייתי יושב, שותה בגינות, יושב עם אותם ילדים שבאמת אף מסגרת לא שמה לב אליהם. לא שמים לב באמת לרמת הפרט. ההורים מתעסקים בלשרוד, ובשעה 19:00–20:00 הילדים יוצאים מהבתים עד הלילה. באמת חשוב לי שישימו לב לכל הדברים האלו. תהיו בקשר עם כל המשפחות ברמה הכי אישית. זה סופר חשוב. זה לא רק המשפחה. יש פה ילדים. זה הדור הבא. אם אין אף אחד שיאמין בהם, אז הם לא ילכו לכיוון טוב, בוא נגיד ככה.

בכל מערכת האמינו בי אנשים ספציפיים, אבל אם לא אותם אנשים, מאמין שאני הייתי נופל. נגד כל הסיכויים הצלחתי להרים את עצמי. הייתי במשפחתון כשנה. חזרתי לבית אחרי שנלחמתי לחזור לבית בתור קטין. הייתי מגיע בגיל 13 לדבר מול שופטים, מול נשיאת בית המשפט לנוער בזמנו. באמת הייתי מייצג את עצמי עם עורכת דין. התבגרתי סופר מהר בשנים האלו. לא הייתה לי ילדות אבל אני לא מצטער על מה שקרה. אני לוקח על זה, אפשר להגיד, גם אחריות כי אני לא שיתפתי, אבל גם שאיפה לשנות ולטפל ולתקן פה איזה משהו בשביל הדורות הבאים. אמנם אני רק צעיר אבל חשוב שתיקחו את הדברים האלה לתשומת לבכם.

בנוגע לחקירות ילדים, אני לא יודע למי זה רלוונטי פה. אני כן אשמח לשמוע מה הנוהל היום. אני מנסה להבין איך הגיעו למצב שחוקרים ילד בן שש-שבע בתוך כיתה. נועלים את הכיתה, שמים מצלמה על שולחן וככה שלוש פעמים בתוך בית ספר, כשיודעים ששנה לפני זה הוא איבד את אימא שלו, כשיודעים שיש אימה כלשהי מהאב או יש איזה אימה כלשהי מתוך הבית. אני מנסה להבין איך עושים דבר כזה בחוסר אחריות, חוסר רגישות.

גל, מה אתה עושה היום?

אני ועוד חבר הקמנו מפלגה שרצה ברמת גן. התמודדנו למועצת העיר ברמת גן, של צעירים, צרכים מיוחדים ולוותיקים. אני עושה הרבה הרצאות בהתנדבות לגופי אומנה ולנוער בסיכון, לדוגמה עמותת שחר, ועבדתי לפני זה גם כאיש מחשבים בעיריית רמת גן.

יופי, אז אני רוצה להגיד לך שאני גאה בך. כולם פה שמעו בקשב רב, ובוא תן חיבוק. תודה שבאת. שאלת כמה שאלות אבל זה לא נושא הדיון.

ברור.

דרך אגב, אני מקדם כרגע הצעת חוק בנושא של מתן עדות של קטינים בבתי משפט. בסך הכול אני חייב לומר שטוב שבאת. זה מאוד מרגש. חשוב שבאת כי זה באמת נותן לכולנו את ההבנה שאנחנו צריכים להסתכל יותר, להבין יותר ולתת יד איפה שאפשר, כי כל ילד כזה זה עולם ומלואו וזה פשוט להציל ילדים.

אני כבר אפשר להגיד זקן, אבל בחיי אני יכול באמת לדבר על מאות שנגעתי בהם ולא ידעתי. רק באיזשהו שלב מסוים בחיים נפגשתי חזרה. זה יכול להיות אחרי 20 ו-30 ו-40 שנה, ורק אז הבנתי מה עשיתי כדי שאותו ילד או אותו נער או אותו בחור שהצליח בעקבות איזושהי מילה או איזשהו מפגש אקראי, אז אני באמת אומר את הדברים האלה כי כולנו תמיד נמצאים באיזשהו מעמד כזה או אחר ולפעמים אנחנו לא שמים לב או מתעלמים, ולפעמים כן עושים משהו ולא תמיד עוקבים אחרי זה. אתה באמת הוכחת שיש גם כוח רצון מאחורי כל מה שקרה.

לגמרי.

באמת ריגשת אותנו. תודה רבה לך.

מישהו עוד רצה לדבר?

אני אשמח, ברשותך.

בבקשה. בואו נעשה סבב כזה.

אוקיי, אז אני אתחיל.

בבקשה, שם.

גאיה ניר, אני מנהלת את "מרחבי נשימה", מיזם חירום של עמותת על"ם בשיתוף עם משרד הרווחה. אני אתחיל אולי ממשהו שנאמר כאן. המונח 'חזרה לשגרה' הוא לא קיים. אין דבר כזה לחזור לשגרה. זה אירוע משנה חיים ומי שיש לו חוסן ויש לו כלים לחוסן ואנחנו עושים איתו עבודה, הוא יצליח להסתגל לחיים שאחרי ה-7 באוקטובר, וחשוב לומר את זה. ורד הציגה את הנתונים. הם ממש מתמזגים עם הנתונים שעל"ם הוציאה לפני חודשיים, 46 נתונים שנגזרו מהמרכזים שלנו עם עבודה של מפונים מטבריה עד אילת. אנחנו פרוסים בכל הארץ ב-20 מרכזים. 46% דיכאון וחרדה, 20% מעורבות באלימות רק בשטחים הציבוריים, צריך להגיד. זה עוד יותר כשזה בתוך החדרים, ו-51% ניתוק ממסגרות, נשירה סמויה או גלויה. אני מצטרפת לאלו שדיברו על זה שזה רק קצה הקרחון.

יכול להיות שנצטרך לעשות דיון בנושא של נשירה בכלל במערכת החינוך, שזה נושא בפני עצמו.

נכון, וזה ממש מתחבר כאן גם למה שהעמיתים שלי מהצדדים דיברו עליו.

אני רוצה לומר כאן משהו שהוא כן מחדש. יש פה אלמנטים שקשורים גם לפערים חברתיים, כלכליים, גיאוגרפיים, מגזריים. אנחנו יודעים להגיד היום שנערים ונערות מהמרכז, יש להם מניפת מענים רחבה יותר מנערים ונערות בפריפריה. יש פה אירוע פריפריאלי.

לצערי זה כמעט בכל דבר.

נכון. אני כאילו אומרת את המובן מאליו אבל בסוף כשיש נערה חרדית - - -

דרך אגב, יש גם פריפריה חברתית.

שהיא יכולה להיות במרכז אבל היא בהחלט חברתית. אני אתן על זה דוגמה. נערה שהיא חרדית מבית חרדי, שגרה באחד ערי העוטף, שהיא חוזרת עכשיו לעיר שלה ואין לה מענה לנערה חרדית. אין מענים לנערים ונערות חרדיות לאירועים האלה של ה-7 באוקטובר. אני מסכימה מאוד עם מה שנאמר פה על זה שלא צריך להמציא את הגלגל. צריך לאחד כוחות. כל המשרדים ביחד צריכים לשבת, לדבר, להחליט על תוכנית שהיא תוכנית בכל מרחבי החיים של בני הנוער, החל ממרחבים חינוכיים-טיפוליים בבתי ספר - - -

מיכל גולד, לתשומת לב.

דרך הבלתי פורמלי וגם במרחבי הלילה. דיבר כאן על נערי גינות, נוער בסיכון שמסתובבים. זה הפרופסיה האישית שלי.

דרך אגב, ברשות המקומית לפחות מאיפה שאני הגעתי הייתה סיירת של הרשות, כמובן עם רכב של הרשות אבל סיירת הורים שהם היו מסתובבים. לא יודע אם זה קיים עכשיו.

קיים.

אני לא מכיר אצלי.

בסדר, אני אומר מהניסיון שלי עד גבול מסוים, כי אני היום לא ברשות, אבל הייתה סיירת מתנדבים עם רכב עירייה שמסיירים בגינות ומגיעים לאותם ילדים ונותנים להם, מה שנקרא - - -

עמותת על"ם עושה את זה עם פרויקט עבודת הרחוב שלנו בתחום קהילה.

מרחבי חיים, אי אפשר לנתק אותם. צריך לעבוד ביחד. המרחב הווירטואלי, לא דיברנו על הרשת. כמעט לא הזכרנו מילה. מה שהולך שם זה קטסטרופה. זה טראומה בפני עצמה וצריך לשים לב לזה.

אוקיי, תודה רבה.

עוד מישהו לא דיבר? בבקשה, כי אנחנו רוצים לסיים.

מרים גברעם, הלובי למלחמה באלימות מינית. דבר ראשון, גל, אני שמחה שיצא לי לשמוע אותך מדבר, ואני רוצה להודות לך, חבר הכנסת, על זה שנתת לגל את הזכות לדבר. אני חושבת שחשוב לשמוע מי שצריכים לספק לו את השירותים בסופו של דבר ולא רק לדבר מעל, וזה משהו שבלובי למלחמה באלימות מינית אנחנו חוזרים ואומרים שוב ושוב, אז תודה.

אני רוצה לדבר על הנתונים שיוצאים מהשנתון, בעיקר נתונים של אלימות באינטרנט. ראינו עלייה של 144% ולפתע ירידה של כמעט 60%. לפי דעתי זה ירידה מלאכותית. הקטינים והקטינות בישראל לא לפתע חדלו להיות באינטרנט. צריכים יותר אכיפה בתחום של אלימות ופגיעות באינטרנט. אנחנו בלובי פנינו מספר פעמים למחלק הסייבר של המשטרה כי אנחנו יודעים מהשטח.

קיימנו פה כמה דיונים בנושא.

נכון. אנחנו יודעים מהשטח שהאלימות המינית באינטרנט היא קשה והיא מתחוללת אפילו ממש ברמה המסחרית שבו מוכרים כרטיסים כדי לראות ילדים נפגעים באינטרנט. אני קוראת מפה למשטרה לקיים איתנו שיח על זה. חייבים לשים על זה יותר את הדגש.

מאה אחוז. האמת היא שזה נושא בפני עצמו. העלינו אותו פה לפחות פעמיים, אם לא יותר, גם עם הרשתות החברתיות וכך הלאה. בכל מקרה אני מודה לך מאוד שהתייחסת אליו.

עוד מישהו או מישהי? בבקשה.

ליאת קליין מעמותת חמניות. בקשה קטנה, רק נקודה אחת שלא הזכרנו. קודם כל נשמח שהנושא של יתומים שעלה כאן ויתומי המלחמה, יקבל איזשהו דיון במסגרת איזשהו דיון המשך ומעקב על הדברים, גם חוזר מנכ"ל אבל יש נושאים נוספים.

נקודה קטנה נוספת שאולי כדאי לשים עליה את הזרקור, זה שבמלחמה הזאת בין 755 יתומים החדשים יש גם קבוצה מיוחדת של יתומי החברה הבדואית. למעלה מ-70 יתומים מהחברה הבדואית שנופלים בין הכיסאות.

נכון.

אנחנו מקימים עכשיו מרכזים. אני חושבת שבמסגרת מעקב על הדיון הזה חשוב לשים את הזרקור.

אני ביקרתי בנגב והייתי אצל אחת המשפחות, לידיעתכם.

אני חושבת ששווה איזשהו דיון ייעודי על הדבר הזה, איזשהו דיון מעקב. אני חושבת שזו קבוצה שנופלת בין הכיסאות בין יתומי המלחמה וכדאי לשים לזה לב.

אנחנו היינו שם שלושה חברי כנסת וראינו את הדברים מקרוב. אני חושב שזה נכון למרות שאנחנו מדברים פה באופן כללי, אבל אין ספק שחשוב מאוד להזכיר גם את החברה הבדואית.

עוד מישהו או מישהו? בבקשה.

רועי גוטמן, נציג וסגן דובר מועצת התלמידים והנוער הארצית. רציתי להעלות את הנקודה של הזוועות שהיו ברשתות מאז ה-7.10. היינו עם זה גם בשולחן עגול עם המועצה לשלום הילד. זה נושא שאנחנו נחשפים אליו בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. ברשתות החברתיות היום כבר פחות. ב-7.10 זה היה נורא. צריך מענים לבני הנוער בנושא הזה. גם אלה שיודעים להישמר ויודעים להיזהר מהזוועות האלה, אני בעצמי נחשפתי לחמישה סרטוני זוועות. יש בני נוער שנחשפו הרבה יותר ממני וחייבים למצוא לזה מענה כי זה פשוט הורג את הנפש של בני ובנות נוער שלא יודעים להתמודד עם זה.

אני מודה לך מאוד כי גם אנחנו המבוגרים, גם לנו שלפחות ראינו איזשהו סרטון, אני חייב לומר שזה באמת קשה מאוד לראות, ואני באופן אישי כשהייתי אמור לראות איזשהו סרטון יותר מחמש דקות, אמרתי, זה מספיק לי.

אני רק אציין שאני בן 18 לאחרונה וראיתי סרטונים כאלה, ויש אצלנו עדויות על ילדים בגילאי בית ספר יסודי שנחשפו לזוועות. אם הנוער נחשף וזה גורם לו, אז תחשבו רק מה הילדים.

תודה לך.

לי היה מאוד חשוב לראות אתכם, את הבחורים, את הנערים החמודים וגם את הנציגות שהייתה קודם מבתי הספר. אני חייב לומר שאני תמיד גאה בנוער שלנו. אני באמת גאה בכם. תודה רבה.

אני אמנם לא התחלתי פה את הדיון אבל תמיד אני מתחיל את הדיון במצב שבו אנחנו מתפללים לשלום כל החטופים והחטופות שיחזרו הביתה במהרה ובשלום בריאים ושלמים, וכמובן לאותם ילדים, משפחת ביבס, התמונות פה, אלה שלא חזרו. כמובן לכל חיילי צה"ל, נדרוש בשלומם שכולם יחזרו בשלום. אמן.

החלטות הוועדה לכל המשרדים - הוועדה קוראת להקים תוכנית לאומית להתמודדות עם השלכות המלחמה על ילדים ונוער בשיתוף גורמים ממשלתיים ומגזר שלישי.

הוועדה קוראת להיערך ולפעול למוכנות כל המערכות לקראת חזית נוספת אם תיפתח. אני לא חייב לקבל את החומר פה בישיבה אבל בואו נקבע לנו איזשהו זמן. אם אני אבקש תוך 30 יום, אפילו זה המון, אבל פשוט שיהיה כי מה שמאתגר זה עצם זה שיש איזושהי תוכנית עבודה שחשוב שאנחנו נדע ולא נופתע.

הוועדה קוראת לחזק את כלל השירותים החינוכיים, ייעוציים, טיפוליים בהיבטי כוח אדם, תקינה ותקצוב תוכניות, למשרד החינוך, למשרד הרווחה ולמשרד האוצר.

הוועדה מבקשת לקבל לשולחנה את תוכניות ההיערכות בהיבטים של מענים לילדים לקראת המלחמה בצפון.

למשרד האוצר ולמשרד החינוך, הוועדה קוראת לקדם את המשא ומתן על שכר העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים מתוך תקווה שזה ישפר את מספר העוסקים בתחום.

למשרד החינוך, הוועדה קוראת לחזק את תנועות הנוער וארגוני הנוער שהוכחו כמשמעותיים לחיזוק חוסנם של הילדים ובני הנוער. הוועדה מבקשת לסיים את כתיבת חוזר המנכ"ל שעוסק בליווי ותמיכה לתלמידים במעגלי פגיעות, תוך חודשיים. הוועדה מבקשת שחוזר המנכ"ל יחייב רישום של ילדים יתומים במערכת החינוך.

למשרד הבריאות, הוועדה קוראת להכניס למבחני התמיכה לקופות החולים דרישת סף להרחיב את שירותי בריאות הנפש לילדים ונוער. הוועדה קוראת לקבוע תקנים של רופאים מומחים ברפואת ילדים עם התמחות-על נוספת לזיהוי, טיפול ותיעוד בהתעללות בילדים.

הוועדה תקיים דיון מעקב בנושא ילדים יתומים ואחים שכולים, כולל התייחסות ליתומי החברה הבדואית.

אנחנו החסרנו פה את הנושא של הפסיכולוגים. להוסיף.

הזכרתי הרבה מאוד את מיכל, אז זה מחייב. את מתאמת בעצם בין כל המשרדים, מנכ"לים, מה שנקרא. חשוב שאם ישנה ישיבה בנושא של ילדים, תתייחסו גם לבעיות האלה וגם תעבירו לנו דוח על מה משרדי הממשלה עשו בתחום הזה של הילדים, אם זה בנושא יתומים, אם זה בנושא מפונים או כל דבר אחר.

אדוני אמר במהלך הדיון, אם יורשה לי להזכיר, לגבי התוכנית של משרד הבריאות, האם יש התייחסות ספציפית לילדים ונוער שביקשת ממשרד הבריאות.

נכון. זה גם להוסיף. בסדר גמור.

אני מודה לכולם, כמובן גם למועצה לשלום הילד על העבודה שאתן עושות. באמת יישר כוח, כי הבסיס הזה נותן לנו נתונים שלא תמיד יש אותם במקומות אחרים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:15.