פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת העבודה והרווחה
05/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 180
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ה באדר א' התשפ"ד (05 במרץ 2024), שעה 13:18

פרק ה' (הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לצורך תקצוב הטבות לחיילי מילואים) מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד-2024 [פוצלה לפי סעיף 84(ב) לתקנון]

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון
מיכל מרים וולדיגר

תמר לוי בונה - רכזת תקציב, אגף התקציבים, משרד האוצר

חנן לזימי - סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

ארז אנצויג - עו"ד, היועץ המשפטי, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אייל שני - עו"ד, הלשכה המשפטית, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אפרת ריץ' - עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות המיסים, משרד האוצר

עילם שניר - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

דקלה חורש - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד העבודה

יוסף פולסקי - עו"ד, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

אלכס מילר - חבר כנסת לשעבר, ההסתדרות הכללית החדשה

ורד וייץ - עו"ד, ייעוץ משפטי, האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה

מיה פרי אלתרמן - יו"ר אגף הפנסיה, ההסתדרות החדשה

נעה בן שבת

אורית ארז

אהובה שרון, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.



< נושא >> פרק ה' (הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לצורך תקצוב הטבות לחיילי מילואים) מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד-2024 [פוצלה לפי סעיף 84(ב) לתקנון], מ/1708

שלום וברוכים הבאים לישיבה השנייה היום של ועדת העבודה והרווחה. היום כ"ה באדר א' התשפ"ד, ה-5 במרס 2024. על סדר היום פרק ה' (הקפאה והפחתה של דמי הבראה בשנת 2024 לצורך תקצוב הטבות לחיילי מילואים) מתוך הצעת חוק התוכנית המאזנת (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2024), התשפ"ד-2024.

אנחנו נמשיך בהקראת החוק, נסביר את הסעיפים ובעזרת השם נעשה ונצליח. היועצת המשפטית, בבקשה.

אנחנו היינו באמצע קריאת ההגדרות. אני רוצה לומר שיש לנו עוד דיון באשר להגדרה של לפי יום הבראה אבל אני לא בטוחה שאנחנו לגמרי סגורים עליה ולכן נחזור אליה בהמשך.

קראנו את הגדרת משכורת והיינו בהגדרה של נושא משרה שלמען הזהירות אני אקרא אותה מהתחלה.

"נושא משרה" – כל אחד מאלה:

(1) כל אחד מהמנויים בתוספת לחוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון, התשכ"ט-1969.

(2) ראש רשות כהגדרתו בחוק גמלאות לראש רשות.

(3) ראש מועצה דתית אשר חל עליו חוק גמלאות לראש רשות לפי הוראת סעיף 14 לחוק שירותי הדת היהודיים.

(4) רב עיר כמשמעותו בסעיף 15(א)(2) לחוק שירתי הדת היהודיים.

(5) יושב ראש ועדה למילוי תפקידי ראש העירייה והמועצה וסגנו, כאמור בסעיף 145 לפקודת העיריות.

אדוני, כאן בדיון הקודם הייתה טעות שלי בהקראה. מדובר בוועדה שהיא ממלאת גם את תפקידי ראש העירייה וגם את תפקידי המועצה.

מה שנקרא ועדה קרואה?

כן. כך גם לגבי פסקה (6).

(6) יושב ראש ועדה למילוי תפקידי ראש המועצה המקומית והמועצה וסגנו – כיוון שהוא ממלא את תפקידי שניהם - כאמור בסעיף 41 לפקודת המועצות המקומיות.

היה חסר לנו לגבי המועצות המקומיות.

נכון. מועצה אזורית היא סוג של רשות מקומית.

זה כלול. כאשר אומרים ראשי המועצות המקומיות זה כולל את המועצות האזוריות.

כן.

אני חושב שיש חוקי בהם זה שונה.

יש כאן למשל את צו המועצות המקומיות, מועצות אזוריות, ואנחנו אומרים שמועצה אזורית מוגדרת ככל אחת מהמועצות המקומיות אשר שמה נקוב בתוספת הראשונה. זאת אומרת, היא סוג של מועצה מקומית.

ההגדרה היא מועצה מקומית.

כן.

(7) ממונה בעל סמכות הכרעה שמונה לפי סעיף 6(ב2) לחוק שירותי הדת היהודיים, וכן יושב ראש ועדה ממונה שמונה לפי סעיף 10ב(ג) לחוק האמור.

אנחנו עוברים להגדרה "סכום ההשתתפות" שהיא הגדרה חשובה כי היא מבטאת את הסכום אותו בסופו של דבר צריך להעביר לפקיד השומה.

"סכום ההשתתפות" – הסכום הכולל של כל אלה:

(1) מחיר יום הבראה החל לגבי העובד.

(2) תשלומי חובה שעל מעסיק לשלם לפי חוק הביטוח הלאומי וחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, ולגבי מעסיק שמעביר תשלומים לקרן השתלמות – גם הסכום שעליו להעביר לקרן השתלמות בעבור העובד (בהגדרה זו – תשלומי החובה), והכול בשל תשלום מחיר יום הבראה לגבי העובד.

אם נתייחס לתשלומים שקראנו עד עכשיו, פסקה (1) אומרת שאנחנו מעבירים את מחיר יום הבראה, אותה הגדרה שאמרנו שנחזור אליה, גם את המחיר של יום ההבראה עצמו. בפסקה (2) מעבירים את תשלומי החובה שהם התשלום לביטוח לאומי, תשלום מס ערך מוסף כאשר בעיקר מדובר במלכ"רים, וגם הסכום לקרן השתלמות אם לעובד יש זכאות כזאת.

אני מקווה שכולם הבינו כי אני לא הבנתי את התשלום הנוסף. אם מדובר על יום הבראה, זה יום הבראה. מה זה התשלומים הנוספים האלה? מישהו שלא מקבל ימי הבראה?

הכוונה היא שכאשר המעסיק לא משלם לעובד דמי הבראה בגלל המצב הנתון, יום שלא משולם הוא לא עוזר לעובד בשכר. אם אין שכר שמשולם, אין בגינו הפרשות. כדי שלא ייווצר למעסיק רווח, אם המעסיק לא ישלם לך דמי הבראה אבל את ההפרשות שהוא היה אמור לשלם לך הוא שומר בכיסו, נוצר לו רווח מהמהלך הזה. לכן גם ההפרשות שהמעסיק היה אמור לשלם לביטוח לאומי אם הוא היה משלם שכר וגם מפריש לך לקרן השתלמות, בגלל שהוא לא מפריש אותם – ההפרשות האלה הולכות לקופות המדינה כדי שמהמהלך הזה לא ייווצר רווח למעסיק.

זאת אומרת, אני לא יודעת אם רווח הוא בדיוק הביטוי אבל המעסיק בעצם היה אמור לשלם לעובד את יום ההבראה ועליו היה אמור לשלם את הביטוח הלאומי.

מדובר באדם שלא משלם יום הבראה.

כן. אם הוא היה משלם את יום ההבראה, בגין אותו יום הבראה הוא היה משלם גם את התשלום לביטוח לאומי וגם את התשלום לקרן ההשתלמות.

זאת אומרת שזה יותר מיום הבראה.

הוא משלם תוספות שנובעות מיום ההבראה וכיוון שהוא לא משלם את זה, גם הכסף הזה יעבור לפקיד השומה. זה בעצם סכום נוסף שעובר לפקיד השומה.

הכוונה היא שכתוצאה מהפחתה של יום ההבראה, למעסיק נחסכים כל מיני סכומים שהוא היה אמור לשלם אם הוא היה משלם את יום ההבראה. כדי שלא ייווצר מצב שלעובד יחסירו סכום והמעסיק בעצם חסך כספים כתוצאה מזה, כספים שאחרת הוא היה משלם אותם, זאת אומרת, אין לו איזו ציפייה שהכסף הזה היה נשאר אצלו, גם את הכספים האלה מעבירים למדינה דרך רשות המיסים.

זה כאילו כפל מס.

לא. זה לא כפל מס.

אם הבנתי נכון, זאת תוספת מס.

לא.

נניח שיום הבראה הוא 400 שקלים, יוצא שהוא כאילו שילם פחות 400 שקלים ולכן הוא פחות חייב בביטוח הלאומי ובמקומות אחרים. אתם רוצים להשית עליו עוד?

לא.

אתם רוצים להשית עוד על המעסיק?

זה לא עוד. המעסיק היה צריך לשלם.

אבל לקחתם את זה ממנו.

העובד שילם יום הבראה. אם המעסיק היה משלם את יום ההבראה הזה, הוא היה צריך גם לשלם לביטוח לאומי איזשהו סכום.

כי ההכנסה גדלה יותר.

נכון. עכשיו המעסיק לא צריך לשלם את זה.

אם כן, למה הוא צריך לשלם את התוספת הזאת לביטוח הלאומי?

הוא לא צריך לשלם לביטוח לאומי. את הכסף הזה הוא לא צריך לשלם. נניח שאת יום ההבראה לא היו מפחיתים, אז על יום ההבראה הזה המעסיק היה משלם דמי ביטוח לאומי באיזשהו אחוז.

כי יש אחוז מסוים של ביטוח לאומי ואם ההכנסה של העובד היא יותר גדולה, הוא משלם יותר.

לא ההכנסה. יום הבראה הוא חלק מהשכר.

כן. אם הסכום הכולל. הביטוח הלאומי שהמעסיק משלם את ה-25 אחוזים, הוא משלם על הברוטו, על כל מה שהוא משלם.

זה כולל גם את החלק הזה.

עכשיו הוא חסך 400 שקלים ואז אתם אומרים שאת ה-400 שקלים הוא חסך אבל הוא לא יחסוך את התשלום לביטוח לאומי.

נכון. כדי שלא יצא מצב שהעובד ספג עכשיו יום הבראה והמעסיק בעצם, בגלל ההפחתה הזאת, לא נדרש היה לשלם תשלומים שהוא לצורך העניין ברגיל הוא היה צריך לשלם אותם. אנחנו אומרים שאת ההפרש הזה, את הרווח הזה שנוצר, הוא יעביר למדינה.

אני חייבת לומר שני דברים. ראשית, לגבי זה אני לא בטוחה שזה נכון לעשות. כלומר, בסדר, המעביד ירוויח, אני מבינה ואז מה קרה? זה לא שצריך לעודד אותו או לעודד אותו. המדינה כופה על אזרחי מדינת ישראל שיקבלו פחות יום הבראה, בסדר, הכסף ייחסך ויעבור לאוצר המדינה, את המע"מ שהוא חלק מאוד מאוד זעיר מהאירוע, הוא הרוויח.

הדבר השני שמפריע לי עוד יותר הוא בהמשך הסעיף לגבי השאלה מעסיק צריך להעביר תשלומים לקרן השתלמות.

רק על ההבראה.

לא משנה. בסוף קרן ההשתלמות הולכת לעובד ולא למעביד.

אבל הוא לא שילם את זה. המעסיק התכוון לשלם את 400 השקלים האלה ולפי הנהוג אצלו הוא גם מפריש לקרן השתלמות בגין דמי ההבראה.

אם כן נאמר לו שהוא כן יפריש בגין דמי ההבראה האלה. למה שאוצר המדינה יקבל? העובד גם הפסיד את ה-400 שקלים בגין יום הבראה וגם יפסיד את החלק הקטן שהיה אמור ללכת לקרן ההשתלמות שלו. סליחה, את זה תשאירו לו. למה לא להשאיר את זה לעובד? למה לקחת את זה מהעובד?

זה שונה מדמי הביטוח.

נכון. אמרתי. אמרתי שהחלק השני עוד יותר מפריע לי.

לגבי דמי הביטוח, הרעיון היה שכתוצאה מהפחתה לעובד, לא רצינו שייווצר מצב שכתוצאה מהמהלך שבעצם פוגע בעובד במובן הזה שלוקחים לו סכום, המעסיק, סכומים שלא היו לו כל ציפייה לקבל אותם, פתאום נשארים בכיסו.

כולנו נפגענו כל כך קשה במלחמה הזאת, אנחנו מדברים על שנה אחת ואני לא חושבת שמעביד יגיד שבגלל זה הוא לא ייתן לו. הרי קבעתם שלא נותנים לו. אני לא רואה שזה קריטי לקחת מהמעביד את אותו סכום זעיר שהוא היה אמור לשלם מע"מ על אותו יום ועכשיו נחסך לו המע"מ הזה, לקחת את זה ולהעביר את זה לקופת המדינה. אני לא רואה בזה משהו הכרחי.

מס הכנסה לא משלם המעסיק?

העובד.

לא מחייבים אותו לשלם עוד מס הכנסה. אומרת חבר הכנסת וולדיגר שקרן ההשתלמות היא של העובד.

בדיוק. למה לא לתת לו את זה?

אדוני היושב-ראש, אני אסביר. חבות המס של מס ההכנסה היא על העובד. זאת אומרת, עובד מרוויח שכר והוא נותן משכרו למס הכנסה. מכיוון שיום ההבראה לא משולם בתלוש, למעשה אין שום מס שנוצר בשום מקום וזה מס לא קיים. בניגוד לדמי הביטוח הלאומי שיש את חלק המעסיק שהוא מפריש על שכרו של העובד. כיוון שהמעסיק לא ישלם יום הבראה אחד, הוא כביכול חוסך את שווי הפרשת המעסיק לביטוח לאומי.

רק הקטע של המעסיק.

של המעסיק.

בכמה פרוטות מדובר?

בערך שבעה אחוזים.

מ-400 שקלים.

אנחנו מדברים על כלל המשק ולכן ברמת העובד הבודד כל האירוע הזה יחסית הוא בדיד כי אלה אותם 417 שהעובד לא רואה אבל כאשר אנחנו מדברים על כארבעה מיליון שכירים, ברור שהמשמעות היא הרבה יותר גדולה.

עכשיו אני אהיה הסניגור שלך. אתה טוען שהמעסיק בסך הכול משלם כאן מקסימום 30 שקלים.

המעסיק בעצם לא משלם על ה-400 שקלים.

מה שבכל מקרה הוא היה צריך לשלם, הוא משלם.

המעסיק אדיש.

החלק של המעסיק בביטוח הלאומי שהוא משלם עבור העובד, החלק שלו, זה בערך שבעה אחוזים?

אלה יכולים להיות שבעה אחוזים.

בלי ביטוח בריאות.

כן. בלי ביטוח בריאות שזה על העובד.

אם כן, מדובר בכמה עשרות שקלים.

חמישה אחוזים. חמישה אחוזים מ-400 שקלים הם 20 שקלים.

אתה אומר לי ש-20 השקלים האלה הם מצטברים.

האם זה מטיל עליו פרוצדורה אחרת? כלומר, לצורך העניין זה לא יעבור לביטוח לאומי ועכשיו הוא צריך להתחיל איזושהי פרוצדורה?

לא. הביטוח הלאומי גובה בהתאם לתשלום שמדווח. כיוון שהתשלום הזה לא מבוצע, הוא לא מדווח ואין חבות של מס הכנסה.

אתה עכשיו תחייב את המעסיק בגלל ההוראה הזאת כן לעשות איזושהי פעולה שהוא לא רגיל לעשות אותה.

לא. המעסיק לא משלם משהו ואם מס הכנסה קובע לו שומה שבעצם מאגמת את הכול, אז אותו תשלום בו אני גובה את שווי יום ההבראה שלא משולם כפול כמות העובדים וכפול כל הזכאויות שקבענו, אנחנו עושים את זה באותו אירוע.

הם אומרים שהעובד ישלם 470 שקלים או 450 שקלים והמעסיק ישלם 20 שקלים.

מעסיק לא משלם. המעסיק אדיש.

מה זה הוא אדיש? אתה צודק ואני מבינה אותך אבל אם לא היינו עושים שום שינוי בחוק הזה, המעביד היה צריך לשלם – סתם, לצורך העניין – 500 שקלים ועכשיו הוא יעביר אותם למקום מסוים במקום למקומות מסוימים אחרים. הבנתי.

קרן ההשתלמות מהווה סכום יותר גבוה.

בדיוק.

7.5 אחוזים.

לפני קרן ההשתלמות. אני חושבת שאת ה-400 שקלים ליום הבנתי, צריך לעשות ואנחנו צריכים לממן והסכום בו מדובר הוא בין מיליארד וחצי לשני מיליארד שקלים. לבוא ולהתקטנן עם המעסיק גם על המע"מ ולומר לו שייתן, בעיניי זה מיותר.

איזה מע"מ?

מס ערך מוסף על היום הזה. בעיניי זה מיותר.

בסוף אנחנו מממנים כאן מלחמה ששווה 100 מיליארד שקלים בשנתיים. זה צעד אחד קטן בתוך הרבה צעדים. אגב, את רוב הכסף בסוף סופג הגירעון ושלא היה ספק. רוב הכסף למימון המלחמה סופגים הדורות הבאים. בסוף אנחנו לוקחים יום הבראה מכל עובד במשק, הגדלנו את זה כי יש גם כל מיני דברים שנחסכים.

הבנתי. אני רק אומרת שההתייחסות שלנו היא שהמעסיק הוא האיש העשיר ולא בהכרח זה המצב כי זה יכול להיות מעסיק שיש לו שלושה וארבעה עובדים והוא עסק בינוני.

הוא לא נפגע מזה. הוא אדיש. בסוף זאת ההשתתפות של העובדים.

הוא לא נפגע מזה אבל הוא נפגע מהמלחמה. אתם פוגעים בעובד ולמה את זה אתם לוקחים?

אלה שקלים בודדים.

חשוב לומר שהחוק הזה הוא בעצם השתתפות העובד במימון המלחמה. זאת לא השתתפות העובד במימון המעסיק על עלויות המלחמה ולכן התכלית להבנתנו צריכה להיות שכל מה שנחסך הולך לקופת המדינה כי אין כאן תכלית לעזור למעסיק כאשר את זה יכולה הממשלה לעשות באפיקים אחרים.

לגבי קרן ההשתלמות. זה חלק מההסכמה עם ההסתדרות שנועדה להביא את אותה עלות וכמו שציינה תמר היה לנו איזשהו יעד והיינו צריכים להביא עלות מסוימת למימון אותם רכיבים ולכן בתוך החישוב של איך אנחנו מגיעים לאותה עלות, הוסכם גם עם ההסתדרות שלמעשה לא תבוצע הפרשה לקרן השתלמות על היום שלא שולם, להבדיל מקרן פנסיה כאשר שם בגלל שיש שאלה של זכויות, שם כן מבוצעת ההפרשה. בקרן השתלמות אין למעשה זכויות, אין רכיבי ביטוח וחסכון לטווח בינוני וזה לא משהו שמשפיע על העובד לאורך זמן ולכן הדבר הזה היה בהסכמה עם ההסתדרות ולאור היעדים שהוצבו על ידי שר האוצר להביא לחסכון הוסכם שהרכיב הזה לא ישולם לעובד וגם כן ייגבה על ידי רשות המיסים וקופת המדינה.

לא ידעתי שהיועצת המשפטית שלנו היא גם כלכלנית אבל היא מצאה שמדובר ב-30 שקלים.

7.5 אחוזים.

גם אני אמרתי 30 שקלים. זה בלי ההשתלמות.

ההשתלמות היא עוד 7.5 אחוזים.

הם אומרים לנו שיש הסכם בין ההסתדרות לבין האוצר וההסכם לקח גם את ה-400 וגם את ה-30.

הבאנו את זה בחשבון בתוך התחשיב.

הם לקחו את זה בתוך התחשיב כדי להגיע לסכום הכולל של מיליארד וחצי שקלים עד שני מיליארד שקלים.

אגב, גם ניכינו מהסכום הזה את מס ההכנסה שהיה נגבה אילו היום היה משולם. כלומר, עשינו את התחשיבים ובסוף הגענו לסכום שחשבנו שהוא סביר ובהסכמות. אנחנו כמובן סברנו שסביר יותר.

זאת לא רק ההסתדרות אלא אלה גם המעסיקים. ההסכם הזה הוא עם ההסתדרות אבל גם עם המעסיקים וגם עם האוצר. זה לא שהמעסיקים לא הסכימו לדבר הזה.

תן למעסיקים לדבר בשמם. כל אחד ידבר בשמו ואנחנו מדברים בשם העובדים כי לשם כך נבחרנו.

אדוני, אנחנו משאירים בפסקה (2) את כל הרכיבים? הסכום לביטוח לאומי, למס ערך מוסף ולקרן השתלמות.

שהמעסיק משלם.

שהמעסיק משלם. כן.

(3) לעניין מעסיק שחלה עליו חובת עדכון – הסכום שנחסך למעסיק בשל הקפאת הסכום של יום הבראה שלפיו מחושבים דמי ההבראה בשנת 2024 לגבי העובד, לפי סעיף 2, בתוספת תשלומי החובה שהיה עליו לשלם בשל הסכום האמור, לגבי העובד, אלמלא הוראות אותו סיעף.

כאן יש לנו מעסיק שחלה עליו חובת עדכון. זאת אומרת, זה לא שכל שנה יש הסכם קיבוצי שקובע מה הסכום של דמי ההבראה באותה שנה אלא חל עליו איזשהו הסכם או הסדר או נוהג שמכוחו כל שנה מחשבים עלייה קבועה ויש עדכון של סכום דמי ההבראה. באותה שנה יש לנו הוראה שנראה אותה בהמשך, לפי סעיף 2, שמקפיאה את דמי ההבראה בשנת 2024 ולא מעדכנת אותם ואת אותו חסכון צריך לבחון לגבי כל ימי ההבראה. זאת אומרת, אם אותם ימי הבראה שהוא כן משלם, אותו חסכון, גם אותו עליו להעביר יחד עם תשלומי החובה – יחד עם ביטוח לאומי או מס ערך מוסף.

מה הצורך בסעיף הזה?

הצורך בסעיף הזה הוא שאותו מעסיק שלא הקפיאו לו את דמי ההבראה באותה שנה, הוא חסך כסף. נניח מתוך חמישה ימים שהוא היה חייב בהם יום אחד הוא מעביר לחסכון ולא שילם אותו לעובד ושאר הימים, גם אותם הוא שילם בסכום מקוצץ, בסכום יותר נמוך, בסכום המוקפא.

אם אפשר להסביר. יש מעסיקים שנהוג אצלם לעדכן את תעריף דמי ההבראה. זה לא בכל מקום. יש מקומות שנהוג לעדכן מדד. חלק מההסכמות שהושגו עם ההסתדרות אגב אותה חתירה לחסכון מסוים, הוסכם עם ההסתדרות לא לעדכן במדד את שווי יום ההבראה בשנה הנוכחית.

זה הסעיף השני.

זה הסעיף שעכשיו הקריאה היועצת המשפטית. פסקה (3) שבעצם אומרת שלא יעודכן מדד של שווי יום הבראה, שזה בעצם משפיע על כל ימי ההבראה שמשולמים, ושוב, אותו חסכון מאי עדכון מדד גם כן ייגבה בחזרה אל קופת המדינה.

אני לא הולך להיות מעסיק.

לא. דווקא לא להיות עובד. העובד, לא רק שהוא לא קיבל את היום אלא מקפיאים לו. הוא היה צריך לקבל על כל יום יותר ועכשיו הוא מקבל על כל יום פחות.

ההצעה כוללת גם הפחתה וגם הקפאה. זאת ההצעה במהותה.

כן. זה מה שאמרתי.

מכיוון שיש הקפאה של הימים, מעסיק שיש לו חובת עדכון, מבחינתו נחסך לו עכשיו סכום בתזרים שלו. הכוונה היא שלא יחסוך עכשיו את הסכום של כל ימי ההבראה של העובדים שלו, את האחוז הזה, אלא כמו שאת יום ההבראה מפחיתים, גם את הסכום שנחסך מההקפאה מעבירים.

מס הכנסה ידע להתמודד עם הדברים האלה? הוא ידע מה הסכום שהופחת?

הלשכה המשפטית, רשות המיסים. המעסיקים יצטרכו לדווח לנו בהתאם להוראות החוק. אנחנו נוציא הנחיות מתאימות למעסיקים.

לכאורה אין לו מה לדווח אלא רק לשלם.

התשלום נלווה לדיווח.

אתם הרי לא נותנים למעסיק הנחה בגלל הדיווח הזה. דיברנו על כך שהמעסיק משלם כאילו הוא שילם את דמי ההבראה. הוא לא מבקש מכך הנחה ולכן על מה הדיווח?

המנגנון עובד כך שמעסיקים מדווחים ומשלמים. אנחנו עוד מעט נגיע לזה.

מדווחים בכלל על המשכורת של העובד.

יש התייחסות ספציפית לרכיב הזה של יום הבראה.

למה צריכה להיות התייחסות ספציפית?

כדי שידעו כמה נוכה וכמה שולם.

כך זה תמיד? באופן קבוע?

כן.

כלומר, כאשר מגיע החודש של דמי ההבראה, המעסיק מדווח על גובה המשכורת אבל גם על הרכיב בנפרד. הוא מעדכן כמה דמי הבראה הוא העביר.

המעסיק מדווח מדי חודש על המשכורת ששולמה לעובד. הוא מדווח לרשות המיסים, לפקיד השומה, והוא מדווח בטפסים מסוימים שהוא מכיר והם לא חדשים לו. בתוך הטפסים תהיה התייחסות גם למחיר יום הבראה ספציפי זה. תהיה שורה שצריך לדווח את הסכום שנוכה ושולם לפקיד השומה.

אתם צריכים את הדיווח כי הרי הוא לא שילם את הכסף הזה ולמרות זאת הוא משלם את המס.

אבל אתם משנים את הטופס. הטופס ישונה בנקודה הספציפית הזאת.

כן. תהיה התייחסות ספציפית לטופס הזה. יהיה מספר - ולא שעל כל אחד מהרכיבים הוא צריך לומר – שאומר כמה הוא ניכה וכמה הוא משלם לפקיד השומה.

אני ממשיכה בהקראה.

"עובד" - עובד שזכאי לפי הסכם או נוהג לדמי הבראה בשנת 2024, למעט עובד המועסק על ידי יחיד שלא במסגרת עסק או משלח יד.

הסיפה מתייחסת לעובדים במשק בית או עובדים מטפלים סיעודיים עליהם דיברנו בדיון הקוד ם.

כן. דיברנו עליהם. היכן כתוב כאן סיעודיים?

לא כתוב אבל זה אותו אדם שמועסק על ידי יחיד שלא במסגרת עסק או משלח יד.

אלה לא רק עובדים סיעודיים אלא כל דבר שאיננו משלח יד.

מה עוד יכול להיות?

ניקיון.

זה יכול להיות גם מטפל סיעודי וגם שמרטף.

הלוואי וכל זה היה תחת תלוש. באירועים האלה אף אחד לא עם תלוש.

אגב, העסקת גנן בגינה.

בדרך כלל הוא קבלן.

אם הוא קבלן והוא מוציא חשבונית, זה משהו אחר.

הוא גם לא זכאי לדמי הבראה.

החברה שמעסיקה את הגנן.

לא. הוא עסק.

הגנן הוא העסק?

כן.

אם הגנן הוא עצמאי והוא מוציא חשבונית, אין עליו חובה לשלם.

הגנן הוא כמו הסייעת או הצבעי. דיברנו על כך בדיון הקודם. אם אתם אומרים יחיד הוא לא משלח יד, היחיד הוא לא בעל משלח יד אבל האיש השני הוא כן בעל משלח יד.

הוא עובד שמועסק על ידי. זה שמועסק ולא זה שמעסיק.

אם הוא עצמאי, אין עליו חובת דמי הבראה ולכן ממילא כל העצמאים, מאחר ואין עליהם חובה של דמי הבראה, זה לא חל עליהם. אם אותו גנן מוציא חשבונית כעצמאי, ממילא הוא לא משלם.

לכן אתם מגדירים עובד.

כן.

הכוונה היא שהמעסיק הוא לא בעל עסק או משלח יד.

"פנסיה תקציבית" – תשלומים המשולמים מדי חודש, באופן רציף, לפי דין או הסכם, מאוצר המדינה או מקופת המעסיק, לעובד שפרש מעבודתו במשך כל ימי חייו, ולאחר מותו – לשאירו.

גם כאן יש ימי הבראה?

השכר הקובע לעניין קביעת הפנסיה התקציבית הוא שכר שמתחשב גם בדמי הבראה ולכן יש הוראה בהמשך, שתכף נגיע אליה, שההפחתה הזאת שנעשית בדמי ההבראה וההפחתה של יום הבראה היא לא משפיעה על הפנסיה התקציבית. לכן יש כאן גם את ההגדרה של פנסיה תקציבית.

ההסתדרות. רצינו להבהיר שגם עובד שנפטר חס וחלילה במהלך עבודתו ואז מתחיל להיות זכאי לפנסיה התקציבית, נכלל כאן ונדרשת איזושהי הבהרה, איזשהו שינוי בנוסח שמבהיר את העניין הזה. אין על זה מחלוקת אבל צריך להבהיר את זה בניסוח.

מי מקבל היום פנסיה תקציבית?

חברי כנסת. יש עובדים כאלה. חברי כנסת ותיקים.

אני חבר כנסת ותיק ואני לא מקבל פנסיה תקציבית.

יש כאלה שכן מקבלים. בודדים.

אני לא חושב שיש חמישה או עשרה חברי כנסת כאלה.

נכון. מסכימה עם כבוד היושב-ראש.

אני חוזר ואומר את זה כדי שישמעו. כל האמירה הזאת שפנסיה תקציבית היא שוד, זה היה נגד חברי כנסת. ברגע שחברי הכנסת כבר 20 שנים לא מקבלים פנסיה תקציבית, עדיין זה נשאר ולכן אני רוצה שיהיה ברור בפרוטוקול מי מקבל פנסיה תקציבית.

מכיוון שהחוק חוק ב-1999 אבל כל עובד מדינה שנקלט עד 2002 עדיין היה זכאי. עד היום יש עובדים, לא הרבה, המספר הולך וקטן עם השנים, שזכאים לפנסיה תקציבית. אם עובד מועסק 30 שנים למשל, עובד שנקלט בשנת 2002 עדיין פעיל היום וזכאי לפנסיה תקציבית. לכן יש לך עובדים בשירות המדינה ובעוד מקומות שזכאים לפנסיה תקציבית. למרות שהפסיקו לתת אותה, עדיין יש עובדים פעילים בפנסיה תקציבית שלאורך השנים פורשים. להערכתי זה עדיין קיים בסביבות ה-30 אחוזים והמספר הולך ויורד עם השנים.

ל-30 אחוזים מעובדי המדינה עדיין יש פנסיה תקציבית?

אפשר לעשות את החישוב.

הם צריכים להיות ני למעלה מ-70.

לא. אדם שנקלט לעבודה בשנת 2002 והוא היה בן 23, הוא זכאי לפנסיה תקציבית. הוא יכול לפרוש בשנת 2035. היום אנחנו בשנת 2024, יש לך עוד עובדים שיש להם עוד עשור עד הפרישה, עד שהם יהיו זכאים לפנסיה ועדיין הם נחשבים עובדים בפנסיה תקציבית.

מדובר בעשרות אלפי אנשים.

הוא אומר 30 אחוזים. כן.

בשירות המדינה מועסקים 80,000 אנשים. 30 אחוזים מהם. אם אדוני רוצה, אפשר להביא מספר מדויק. זה מפורסם גם בדוח החשב הכללי בו מפורסמים נתונים של תשלומי הפנסיה התקציבית לעובדים. זה קיים במקצועות ההוראה. יש דוחות מסודרים של האוצר בנושא.

אני רק אבהיר שההוראה שנקרא בהמשך מתייחסת גם להפרשות לקופת גמל שגם הן נעשות לעובד שהוא לא בפנסיה תקציבית וגם שם לא מתחשבים בהפחתה של דמי ההבראה.

זאת אומרת שגם עובדים שאינם בפנסיה תקציבית יזכו לאותה הטבה שאת נותנת.

כן. הרציונל הוא שלא תיפגע להם הפנסיה.

יזכו להטבה במובן הזה שלא תיחשב כנגדם העובדה שיפחיתו להם את דמי ההבראה.

איפה זה מופיע?

זה מופיע אחר כך בסעיף סייגים.

יש סעיף סייגים שמתעלם מההפחתה לעניינים מסוימים.

זה סייג לעניין תשלומים שונים, סעיף 5 בעמוד 6. בפסקה (1) מדובר על הסכום שמשולם לקופת גמל לקצבה. ובפסקה (2) מדובר על המשכורת הקובעת לצורך חישוב תשלומי עובדים בפנסיה תקציבית.

לא הבנתי מה זה אומר.

זה אומר שהפחתתי ואני ממשיך להפריש. בסייגים הכוונה היא שאנחנו אמנם מפחיתים לעובד יום הבראה אבל אנחנו לא אומרים שעכשיו זה ישליך לך על הפנסיה ועל דברים עתידים. יש דברים שמתעלמים מההפחתה, כאילו לא הפחתנו.

לאו דווקא פנסיה תקציבית אלא כל פנסיה.

נכון.

כל מי שמנוי שם. אלה כל התשלומים שמנויים שם.

אנחנו עדיין בשלב ההגדרות. הסעיפים המהותיים הם כאלה שמתייחסים גם לפנסיה צוברת וגם לפנסיה תקציבית, שזה לא יפגע בפנסיה.

אם אתה כותב תשלומי פנסיה, זה כולל גם פנסיה תקציבית.

לא. זה תלוי בהגדרות. יש הגדרות שונות.

נרגענו כי אני חשבתי שהולכים לעשות כאן עוד משהו לפנסיה תקציבית ולקפח את שאר העובדים. היות ואני מהצעירים שלא מקבלים פנסיה תקציבית, אני רגוע.

גם אני.

זאת אומרת, אף עובד לא יקופח בקופות הגמל שלו.

או להיפך, כולם יקופחו.

כולם ישלמו אבל לא יקופחו בגלל זה הזכויות העתידיות שלהם.

כן. בעתיד.

אם אני מבינה נכון את ההערה של עורכת דין וייץ, ההערה שלה התייחסה לשאלה מהי פנסיה תקציבית. פנסיה תקציבית משולמת לעובד שפרש מעבודתו אבל אחרי מותו היא משולמת לשאירו. אם אני מבינה נכון את הערתך, את אומרת שלא רק העובד שפרש מעבודתו, אנחנו מתייחסים לתשלומים לשאירו אלא גם עובד שטרם פרש מעבודתו.

נכון. זאת ההבהרה שאני מבקשת.

אם הוא לא פרש, מה הבעיה?

אנחנו מבקשים הבהרה. כרגע ההגדרה מדברת על עובד שפרש מעבודתו והוא מקבל פנסיה תקציבית. חלילה נפטר, שאיריו מקבלים. יכול להיות מצב שעובד חלילה נפטר במהלך עבודתו - - -

הוא נחשב פורש.

אני לא יודעת. אנחנו רוצים שיובהר שגם אם חלילה הוא נפטר במהלך עבודתו והפנסיה הולכת ישירות לשאיריו, שזה יהיה ברור שזה כלול כאן.

לפי חוק הגמלאות, חוק שירות המדינה (גמלאות), ההגדרה פורש כוללת גם פטירה.

אתה אומר שכאשר אומרים עובד שפרש מעבודתו, זה לא רק שהוא פרש בחייו אלא גם אדם שעבד ותוך כדי עבודתו נפטר.

נכון.

אני מבקשת שנבדוק את זה יותר לעומק ונבחן אם צריך את ההבהרה הזאת או לא.

בכל מקרה, זאת הכוונה.

פעם ראשונה שנתקלתי באדם שנפטר כפורש הייתה כאשר הרב שך זצ"ל, כשהוא נפטר הוא כתב כמה שורות בצוואה והוא כתב: הפורש מכם באהבה, ואז ידעתי מה יכולה להיות הגדרת פורש.

כולל מוות.

צורה מרגשת להתבטא.

נכון. עדינה יותר.

"פקיד שומה" – כהגדרתו בפקודת מס הכנסה.

"קופת גמל למטרה אחרת", "קופת גמל לקצבה" ו"קרן השתלמות" – כהגדרתן בחוק הפיקוח על קופות גמל.

יש לנו קיצור לחוק הזה. אני רוצה להעיר כבר עכשיו שקופת גמל למטרה אחרת, קיבלנו עכשיו נתונים מרשות שוק ההון והם אומרים שההפקדות האחרונות לקופות הגמל היו ב-2017. יכול להיות שזאת דרך פחות רלוונטית לענייננו ואולי אפשר לוותר עליהן.

בטח יש שם פחות עמיתים מאשר עובדים שזכאים לפנסיה תקציבית.

תבדקו את זה.

2. הקפאת סכום יום הבראה לעובד

(1) על אף האמור בכל הסכם או נוהג, הסכום של יום הבראה שלפיו יחושבו דמי ההבראה בשנת 2024 לעובד, יהיה זהה לסכום של יום הבראה שלפיו חושבו דמי ההבראה לאותו עובד בשנת 2023.

זאת ההקפאה עליה דובר קודם לכן.

(2) לעניין מעסיק שחלה עליו חובת עדכון, יובא בחשבון לשם חישוב דמי ההבראה בשנת 2025, הסכום של דמי ההבראה שהיה אמור להיות משולם לעובד בשנת 2024, לולא הוראות חוק זה.

מה תעשי עם העובדים החדשים עליהם דיברנו שהם בשנה ראשונה ושנייה? איך תחשבי את יום ההבראה של העובד?

ההסכם לא נוגע לעובד הספציפי. הוא לא תלוי בו. אם למעסיק יש חובת עדכון כל שנה, היה איזה סכום היסטורי וממנו מעדכנים כל שנה לפי מדד, הוא חייב בעדכון הזה.

זאת אומרת, הכלל הוא בערך 470 או 420 שקלים אבל אם יש מישהו שזה שונה אצלו. כך את אומרת.

לא.

מה אומר הסעיף הזה? על אף האמור בכל הסכם או נוהג, הסכום של יום הבראה שלפיו יחושבו דמי ההבראה בשנת 2024 לעובד, יהיה זהה לסכום של יום הבראה שלפיו חושבו דמי הבראה לאותו עובד בשנת 2023". הם כבר קבעו שבמקומות שונים הסכום הוא 417 שקלים ובמקומות אחרים הסכום הוא 470 שקלים. זה בערך הטווח. מה הסעיף הזה בא להוסיף על זה?

הסעיף הזה מדבר על אי עדכון או הקפאת מחיר יום ההבראה. לצורך העניין, בשירות המדינה מחיר יום ההבראה הוא כ-471 שקלים ונהוג מדי שנה לעדכן אותו בסמוך ליום התשלום לפי המדד. אנחנו השנה לא נעדכן אותו אלא נקפיא את הסכום.

המילה "יהא זהה" זאת מילה אחרת להקפאה.

כן.

אני אלמד את המילים. את הקודים.

גם הכותרת של הסעיף היא הקפאה.

בעצם בשנת 2024 הסכום יוקפא או יהיה זהה. לא ייקבע סכום חדש לאותה שנה אבל בשנת 2025, אם זה מעסיק שחלה עליו חובת עדכון משנה לשנה, הוא כן יביא בחשבון את העלייה התיאורטית שהייתה אמורה להיות בשנת 2024 כדי שבשנת 2025 העובד לא ייפגע.

הרעיון הוא שהייקור הוא הזה הוא לא פרמננטי אלא הוא זמני רק לשנה הזאת, רק לשנת 2024, אבל ל-2025 אפשר יהיה להתחשב במה שהיה צריך לקרות ב-2024.

סעיף 3 עוסק בהפחתת דמי הבראה לעובד.

3. הפחתת דמי הבראה לעובד.

(1) על אף האמור בכל הסכם או נוהג, מעסיק יפחית לעובד מתשלום דמי ההבראה בשנת 2024, במועד שבו הם משולמים, את מחיר יום ההבראה החל לגבי אותו עובד, ואם דמי ההבראה ניתנים בדרך של מימון נופש או בהטבה אחרת הניתנת בעין – יקטין את המימון או שווי ההטבה כאמור במחיר יום הבראה לפי פסקה (4) להגדרה "מחיר יום הבראה".

יש לנו כאן שני חלקים שאומרים אותו הדבר לגבי שתי צורות תשלום שונות. אם אנחנו מדברים על מעסיק שמשלם לעובדו דמי הבראה, הוא מפחית את מחיר יום ההבראה. ראינו את ההגדרה, עוד יש לנו קצת תיקונים לגביה אבל נחזור לזה בהמשך. מפחית מחיר יום הבראה לגבי אותו עובד. אם העובד מקבל את ההבראה הזאת בעין, במימון של נופש או בהטבה אחרת בעין, אז מקטינים את אותו מימון במחיר של יום הבראה אחד לפי פסקה (4) להגדרה מחיר יום הבראה.

למרות שנופש יכול להיות יותר יקר או פחות.

כפי שראינו בהגדרה, ראינו שלוקחים את שווי הנופש ומחלקים אותו במספר ימי ההבראה הכולל.

לא 470. אם הנופש עולה 1,000 שקלים?

אם הנופש עולה 1,000 שקלים ליום, לוקחים את המחיר הזה ומחלקים אותו במספר הימים לולא ההפחתה, זאת אומרת, מספר הימים המלא שמגיעים לאותו עובד, ואז יודעים מהו מחיר יום הבראה. זאת פסקה (4) להגדרה מחיר יום הבראה.

זאת אומרת שהעובדים שמקבלים בנופש ישלמו יותר.

אנחנו לא יודעים כמה משולם לו.

ההנחה שלי היא שיום נופש הוא יותר מ-400 שקלים.

אני לא יודע. בכל מקרה החוק מחייב שאם אתה מוציא אותו לנופש בעין, השווי לא יכול להיות פחות משווי דמי ההבראה שהוא היה זכאי להם. אם בכל זאת צריך כן, צריך להשלים לו אבל גם צריך לומר שההפחתה של יום הבראה היא בהתאם למקובל אצל המעסיק שלך. זאת אומרת, אם יש לך מעסיק שמשלם 500 שקלים ליום הבראה כי הוא בחר, זה השווי שאני מפחית. זאת אומרת, ההפחתה היא לא נומינלית קבועה, היא באה ואומרת שזה יום ההבראה שמשולם לך וזה השווי שאני מפחית ולכן זה עקבי שההפחתה היא זהה מכולם. כלומר, כל אחד, אני מפחית לו שווי של יום אחד.

אם כן, זה לא זהה אלא שונה. אדם אחד מקבל נופש ששווה 500 שקלים והשני מקבל נופש ששווה סכום אחר.

העקרון הוא זהה.

בטוח שזה לא 400 או 470 שקלים? אני לא יודעת.

יכול להיות שהוא עשה דיל בקנייה מרוכזת וקיבל הנחה.

במקרה כזה הוא צריך להביא קבלות?

לא. המעסיק אחראי לזה.

המעסיק יצטרך להביא קבלה לרשות המיסים?

כמו שאמרו קודם, הוא צריך להצהיר מה הוא משלם כי הרי גם את דמי ההבראה שהוא נותן בעין, הוא מדווח עליהם לרשות המיסים כי זו הטבה שניתנת בעין והיא חייבת במס. לכן ממילא המעסיק חייב לדווח על זה כמו שהוא מדווח על תשלום הבראה רגיל. הוא צריך לדווח לרשות המיסים על ההבראה שהוא נתן בעין וממילא יש לו את אותה הפחתה כמו שהדיווח קובע לגביו.

אולי נבהיר שמחיר יום הבראה, מה שקראנו קודם מחיר יום הבראה, בלי קשר למי שמשלם בעין, בכלל, זה הולך לפי המחיר של המעסיק. אם במדינה המחיר הוא 471 שקלים, אם לפי צו ההרחבה הסכום הוא 418, אבל אם יש מעסיק שמשלם 1,000 שקלים, אצלו מחיר יום ההבראה הוא 1,000 שקלים. ההגדרה אומרת מחיר יום ההבראה, מה שהמעסיק מחשב.

גם כשהוא משלם בכסף.

כן, גם כשהוא משלם בכסף, אנחנו הולכים על מחיר יום הבראה של מה שהוא משלם.

לפי הדיווח שהוא מדווח לרשות המיסים.

נכון. על אותו עקרון, אותו דבר גם למי שמשלם.

אותו עקרון אם נהוג במקום העבודה לשלם בהטבה, גם עכשיו זה משלם בהטבה וזה השווי. כנראה שזה דומה יחסית למה שהיה בשנים קודמות באופן יחסי.

אבל האמירה שנאמרה כאן קודם, ולכן אני שואלת, לגבי זה ששווי ההטבה לא יהיה נמוך משווי דמי ההבראה, זה לא משהו שכתוב כאן בהצעת החוק אלא זה משהו שהפסיקה מחייבת.

נכון.

למה זה לא כתוב בחוק?

צו ההרחבה הוא חובה שחלה על המעסיקים במדינה. אי אפשר לגרוע מהחובה הזאת ולכן אם אתה נותן הטבה אחרת בעין, היא חייבת להיות לפחות דמי הבראה שלפי צו ההרחבה או לחלופין אם אתה משלם פחות, אתה צריך להשלים כדי שעובד שנותנים לו משהו חלופי, לא ייפגע. זה ההסדר שחל היום.

צריך להוסיף את זה?

אתם רוצים לכתוב את זה? יש מניעה לכתוב את זה? ממילא זה ההסדר שהוא לא פחות ממחיר יום הבראה רגיל או יותר מדויק לומר מסכום יום ההבראה.

יכול להיות מצב שהשווי עצמו הוא פחות כי לצד זה הוא משלים לו סכום שהוא נותן לו בכסף. אפילו הוא צריך יהיה לעשות את זה. לכן אני לא חושב שזה בהכרח נכון לחייב אותו כי אם הוא משלים לו לצד זה, זה יכול במצטבר להיות יותר ממה שנכון שזה יהיה.

אנשי האוצר אומרים שאת הכסף ייקחו ממנו, הם כבר ימצאו את הסעיף המתאים.

זה הכלל לפי הפסיקה.

השאלה היא אם רצוי שזה לא יהיה כתוב לפי האינטרס הציבורי.

אפשר עוד לחשוב על זה.

תחשבי על זה.

(2) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), לעניין עובד שדמי ההבראה משולמים לו מדי חודש או תקופה אחרת, יפחית המעסיק, בחודש או במועד הראשון שבו הוא מפחית את דמי ההבראה בהתאם להוראות הסעיף הקטן האמור, סכום נוסף השווה לסך מחירי יום ההבראה שהיו חלים לגבי העובד בכל אחד מהחודשים שמתחילת שנת 2024 שקדמו לחודש או למועד הראשון האמור.

תוכלו להסביר מה זה אומר ומה ההסדר של דמי ההבראה שלגביו מתייחסת הוראה זאת?

ראינו שבמחיר יום הבראה יש לנו עובד שמקבל את זה באופן שנתי, פעם אחת, בדרך כלל בחודשי הקיץ, ויש לנו עובד שמקבל את זה באופן חודשי. עובד שמקבל באופן חודשי מקבל את החלק היחסי, האחד חלקי 12, בכל חודש. אנחנו כבר בחודש מרץ אבל החוק הזה עדיין לא נכנס לתוקף, יש עובדים שהתחילו לשלם להם כבר את ינואר, פברואר וחודש מרץ והם בעצם לא עשו להם את ההפחתה. כדי ליישר קו ולוודא שבשנת 2024 יופחתו דמי ההבראה באותו אופן למי שמשולם לו באופן שנתי ומי שמשולם לו באופן חודשי, הוספנו את ההוראה הזאת שאומרת שכאשר מתחילים לבצע את ההפחתה כבר בחודש הראשון שבו הם מבצעים, יש לבצע את ההפחתה גם של מחירי יום ההבראה עבור כל אחד מהחודשים שכבר חלפו.

זאת אומרת שאתם עושים סוג של התחשבנות גם כלפי החודשים בעבר כי היה בתשלום באותו חודש היה מרכיב של השתלמות.

נכון. בגלל שהוא היה מרכיב מלא והיה צריך להיות מופחת באופן יחסי, הרי מהתשלום הראשון אנחנו נפחית את החלק היחסי של אותם חודשים שלא הופחתו.

וזה חל גם אם השכר משולם עבור תקופה שהיא אחרת מחודש אבל היא לא שנה. אם השכר משולם אחת לרבעון או בדרך אחרת כלשהי.

נכון. התוצאה המצטברת היא זהה במובן הזה שגם מי שמשולם לו פעם אחת בשנה בחודשי הקיץ וגם מי שמשולם לו באופן חודשי ומקבלים אותו סכום, במצטבר הם גם יישאו באותו נטל. זאת המטרה של ההוראה הזאת.

(3) לעניין עובד שדמי ההבראה בעבורו משולמים באמצעות קופת גמל למטרה אחרת – (אמרנו שצריך יהיה לבדוק האם באמת עדיין זה הסדר שהוא קיים או שהוא מיותר) - יפחית המעסיק את דמי ההבראה המשולמים לו בשנת 2024 בהתאם להוראות סעיף קטן (א), בשינויים המחויבים. שילם המעסיק לקופת הגמל כאמור דמי הבראה בעבור עובד, בשנת 2024 ולפני החודש הראשון שבו הוא הפחית את דמי ההבראה כאמור, יפחית המעסיק מהתשלום שעליו לשלם לקופת הגמל בחודש הראשון שבו הוא מפחית את דמי ההבראה כאמור, סכום השווה לסך מחירי יום הבראה שהיו חלים לגבי העובד בכל אחד מהחודשים או מהמועדים שמתחילת שנת 2024 שקדמו לחודש הראשון האמור.

יש לנו כאן הפרשות שמופרשות לקופת הגמל למטרה אחרת, אנחנו לא יודעים אם הן מופרשות חודשי או שנתי או באיזו דרך. בעקרון המעסיק צריך להפחית את הסכום אותו הוא מפריש לאותה קופת גמל אבל אם הוא כבר שילם תשלום לקופה לפני המועד שהוא היה צריך להתחיל להפחית את דמי ההבראה – הוא צריך להתחשבן עם הקופה ובתשלום הבא הוא יפחית את הסכום שאותו הוא מעביר.

קודם שאלת מה זאת המטרה האחרת ולא קיבלת תשובה לכך.

זו הגדרה. זאת קופת גמל למטרה אחרת וזו קופת גמל שבאמצעותה אפשר לשלם גם דמי הבראה. שהמעסיק יכול להפקיד אליה כספים ומהכספים שמופקדים הקופה משלמת אחר כך לעובד את דמי ההבראה.

קופת גמל ממנה הוא משלם ימי הבראה.

יש שיטה כזאת שהיא לא שכיחה אבל היא אפשרות קיימת.

יש לנו בקשה מההסתדרות להעיר ב-זום.

נציגת אגף הפנסיה רוצה להעיר.

רציתי לומר שכנראה אין עובדים כאלה אבל בהנחה שיש עובדים כאלה, התקנונים בעניין שלה יכולים להיות שונים. אם אני מסתכלת למשל על התקנון של עמיתים, קרנות הפנסיה הוותיקות, שם המעסיק מפריש סכום אחיד, הוא מפריש אחוז אחיד של 5.5 אחוזים מהמשכורת של העובד והעובד מקבל ימי הבראה על פי דין. זה אומר שגם עובד שמגיעים לו חמישה ימי הבראה, מפרישים עליו 5.5 אחוזים וגם עובד שמגיעים לו 10 ימי הבראה. איכשהו הנוסח צריך לתת ביטוי שהמעביד יצטרך לחשב מה השיעור האחוזי שהוא צריך להוריד מסכום ההפרשה שהוא מבטא את ההפחתה של יום הבראה אחד. כרגע אני לא מבינה את זה מהנוסח.

אם את לא יודעת, מה אנחנו נאמר? אולי אין עובדים כאלה?

מבחינתי שהסעיף יימחק. אני חושבת שהסעיף מיותר.

אם את חושבת שהסעיף מיותר ואנחנו לא מבינים למה הוא צריך אותו, למה אנחנו לא מוציאים אותו? בואו נוציא את הסעיף ושלום על ישראל.

אין לנו נתונים לגבי כל העובדים במשק. זאת אפשרות שלפי הדין הקיים היא אפשרות קיימת.

אבל מה זה משנה אם ממילא אין לך עובדים כאלה? זאת לא הכנסה למדינה וזה רק מבלבל.

יש היום אפשרות משפטית חוקית לשלם את דמי ההבראה באמצעות קופת גמל למטרה אחרת.

אתה חושב שמישהו ישתמש בקרן הזאת?

לא. אין לנו נתונים עובדתיים.

גם להסתדרות אין ולכן למה צריך את זה?

מפני שכלל העובדים אמורים לשאת בנטל הכולל. גם אם התשלום נעשה בפועל באמצעות קופת גמל למטרה אחרת, עדיין אין סיבה שעובד כזה יהיה פטור מהנטל הכולל.

זאת שורה אחת. זה כולל את אלה שלמטרה אחרת. נקודה.

בהנחה שיש קופת גמל כזאת ויכול להיות שהמעסיק כבר הפקיד הפקדות, כן צריך לדבר על האפיון.

תאמרי וכל קופות גמל למטרה אחרת. נקודה.

זה כתוב כאן אבל אני מבינה שעכשיו מיה אלתרמן הציעה להכניס כאן איזושהי מורכבות ולדבר על התקנונים השונים ובאיזה אחוזים מדובר. אול נשאיר את הדבר הזה לתקנות ששר האוצר יהיה רשאי לקבוע אם הוא יראה לנכון לקבוע בנושא הזה.

כרגע לא ברור מה את מפחיתה. את בעצם מפחיתה לו 471 שקלים? מה בדיוק את מפחיתה לו?

כן, את הסכום של דמי ההבראה.

אותו הדבר. 471 שקלים.

אבל אין שום קשר בין מה שמפרישים לו. לצורך העניין מפרישים לו לפי תקנון עמיתים 5.5 אחוזים בחודש ממשכורתו וכנגד זה הוא מקבל 10 ימי הבראה, 15 ימי הבראה. אתה מפחית לו את ההפרשה? אתה אמור להפחית לו את מה שיגזור מזה הפחתה של יום הבראה.

את אומרת שאין קשר בין מה שמפרישים לו לבין מה שהוא מקבל? שגם אם נפחית את הכסף לקופה, העובד עדיין יקבל את הכסף המלא? אולי אנחנו צריכים להוסיף הוראה שמפחיתה מהמשכורת שלו.

אני רק אומרת שהתוצאה היא שהקופה משלמת לו על פי דין. זה שאתה מפריש לו 471 שקלים מה-5.5 אחוזים לא מביא לתוצאה הזאת.

את בעצם מורה לקופה להפחית לו את התשלום.

אם אני מבינה נכון מה שחסר כאן זה לומר שההפחתות שמתוארות בסעיף קטן (ג) יהיו בערך של מחיר יום הבראה כהגדרתו בסעיף קטן (א). זה מה שצריך לומר שם.

יש לנו הצעה שתפתור את הבעיה, את הביצה שלא נולדה או עוד לא מתה.

נכתוב ששר האוצר רשאי להתקין תקנות לעניין אופן ההפחתה של ההוראה הזאת, לפי סעיף קטן זה.

גם צריך שהקופה תוכל לקבל את הכסף.

אם הבנתי את מיה נכון, היא אומרת שלפי התקנונים של קופת הגמל העובד בכל מקרה מקבל את אותו סכום בלי קשר למה שהופרש לו. גם אם אנחנו מפרישים פחות, העובד עדיין מקבל את זה ולכן יוצא שמי שהשתתף זאת קופת הגמל וזאת לא הייתה מטרת החוק. אם זה כך, אני חושב שיכול להיות שאנחנו צריכים כאן הוראה מהותית שאומרת שקופת הגמל צריכה להפחית את התשלום הזה מהעובד.

אני מציעה שעד הדיון הבא תבדקו את זה. תבדקו מה צריכה להיות כאן ההוראה.

תבדקו שני דברים. ראשית, האם צריך את הסעיף, ושנית, אם צריך את הסעיף, האם אפשר להסתפק במה שהציעה היועצת המשפטית ולכתוב "וכן לעניין קופת גמל למטרה אחרת שהשר רשאי להתקין תקנות באישור ועדת העבודה והרווחה". אנחנו לא מחליטים עכשיו.

אם אפשר להתייחס לשני הסעיפים, (ב) ו-(ג) ולהבהיר שסך מחירי ההבראה, שזה במצטבר לא יכול לעלות על יום הבראה אחד.

אין יום הבראה אחד. יש מחיר יום הבראה.

מחיר יום הבראה.

אבל מחיר יום הבראה לכל אחד מהחודשים הוא מחיר יום הבראה. זה לא יכול לעלות על מחיר יום הבראה כי מחיר יום הבראה לינואר הוא מחיר פיקס ומחיר יום הבראה לפברואר הוא מחיר פיקס. זה לא עניין של יותר מיום הבראה אלא זה לכל אחד.

אנחנו מסמנים את הקטע הזה אולי זה סעיף מיותר. אם תחליטו שכן, אולי נעשה את זה בשורה אחת ונאמר וכן לעניין קופת גמל למטרה אחרת ונסמיך את שר האוצר להתקין תקנות באישור ועדת עבודה והרווחה. אני לא קובע את זה כהחלטה אלא כנושא לדיון בישיבה הבאה.

אדוני, אם אפשר להוסיף עוד אופציה שאנחנו נגיע לנוסח מוסכם בתוך החוק.

זה עדיף. תביאו נוסח מוסכם כפי שסיכמתם.

4. הפחתת דמי הבראה או משכורת לעובד שחל עליו הסכם קיבוצי

על אף הוראות סעיף 3, נקבעו בהסכם קיבוצי שחל על העובד או בהסכם קיבוצי אשר משכורתו של העובד נקבעת לפיו, הוראות לעניין הפחתת דמי ההבראה המשולמים לעובד בשנת 2024 או לעניין הפחתת משכורתו של העובד בשנה האמורה, שיחולו חלף הוראות סעיף 3, יחולו הוראות ההסכם האמור שלפיהן יופחת מחיר יום הבראה ובלבד שאם המעסיק הוא מעסיק ציבורי – ההסכם אושר לעניין חוק זה על ידי שר האוצר.

אני מזכירה שכאשר קראנו את ההגדרה מעסיק ציבורי, הובהר שזה קשור לסעיף הזה. אני חושבת שהייתה אי נוחות מכך שיכול להיות שיש כאן הסכם ואולי ההסכם הוראות אחרות או שונות והעובד שיש לו הסכם קיבוצי יפחיתו ממנו פחות או מצבו יהיה טוב יותר. לכן נאמר כאן שיחולו הוראות הסכם האמור שלפיהן יפחת מחיר יום הבראה מהעובד. אולי צריך לומר יפחת מחיר יום הבראה לפחות.

השאלה היא אם בכלל צריך את הסעיף הזה, אם יש עוד משמעות לכך שתהיה אפשרות לקבוע הסכמים קיבוציים שיחרגו מהחוק.

אני חושב שמבחינה ציבורית, כאשר אנחנו עושים חוק כזה ומס כזה קשה, צריך להיות ברור שזה לכל העובדים במשק. נקודה. לכן כל המושגים האלה של הסכמים קיבוציים ודברים אחרים, אומרים לעובדים האחרים שהם לא בהסכם קיבוצי ושיבדקו מה עושים איתם ואולי עושים מאחורי גבם. לכן אני חושב שכדאי להוציא את הסעיף הזה.

הזמנו ארגונים ולא רק את ההסתדרות אלא גם הסתדרויות אחרות כמו את ארגון המורים, את ההסתדרות הרפואית. אני לא יודעת אבל אולי אחד מהם בזום.

אם אין את הסעיף, לא צריך את הדברים האלה.

הסעיף נועד לאפשר לאותם ארגונים לבוא ולומר שגם אם זו הייתה הסכמה, לגבי האנשים שלהם הם רוצים לקבוע הסדר אחר.

כל עובד יגיד לך שהוא רוצה הסדר אחר.

לא. הבנתי שלמורים בעבר הייתה טענה. אולי ארז יסביר את הטענה שנאמרה בעבר.

ב-2009, עת היה תשלום חלקי של דמי הבראה, הם העדיפו לדחות תוספת שכר שהגיעה להם בשווי שהיה במצטבר שווי זהה.

יכול להיות שזה היה בעבר אבל המס שאנחנו עומדים להטיל עכשיו על כל העובדים במשק לא היה. זה משהו חדש.

זה שונה. ב-2009 היה הסדר שהיה שונה.

דבר כזה לא היה. יש גם עניין של נראות. אנחנו צריכים לראות שאנחנו כוללים את כל העובדים במשק באותה קטגוריה, נקודה.

יש לנו הסכם קיבוצי עם ההסתדרות הכללית בעקבותיו קידמנו את החוק הזה. אנחנו רוצים לתת לו מעמד ולתת לו תוקף, שתהיה בהירות שהיכן שההסתדרות חל לגבי עובדים - - -

אתה רוצה להפלות אנשים שהם לא בהסתדרות?

לא להפלות. לתת מעמד להסכם הזה.

אתה בא ולוקח כסף לא רק מהם, נכון? אתה לוקח כסף מכל העובדים. אתה צריך לתת את אותן זכויות לכל העובדים במשק.

המטרה היא אחת, שהסכם שחתמנו עם ההסתדרות לגבי הפחתת יום הבראה והקפאה יקבל מעמד וההסכם הזה יחול. כלומר, החוק יאפשר לתת תוקף להסכם הזה. בסופו שלד דבר החוק משקף את ההסכם הזה.

אני רוצה לשאול. חובת המעסיק להעביר לפקיד השומה נובעת מהחוק ולא מההסכם הקיבוצי.

נכון. היא עומדת בפני עצמה.

אתה אומר שאתה רוצה להשאיר כאן את הסעיף הזה רק כדי שאותו הסכם שקיים עם ההסתדרות לפחות לגבי זה, שאותו הסכם לא ייחשב כהפחתה נוספת לגבי העובדים.

כן. לגבי העובדים שההסכם שחתמנו עם ההסתדרות חל עליהם. ההפחתה שבעצם דומה להפחתה הממוצעת תהיה מכוח ההסכם וגם יהיה ברור שאין להם הפחתה כפולה. אם אנחנו מורידים את זה, לא ברור מה המצב. מצד אחד יש להם הסכם שחל עליהם ומפחית ומצד שני החוק אומר שצריך להפחית. לכן צריך לייצר את היחס בין ההסדרים, שלא חלילה יתפרש כאילו יש להם הפחתה כפולה. הדבר השני הוא שאם ארגונים אחרים ירצו לעשות הסדרים דומים, נוכל לאפשר את זה.

בעקבות ההערה של כבוד היושב-ראש, אנחנו מוכנים שההסכמים האחרים יהיו כאלה שיהיו באותו היקף ובאותו סכום לגבי כל אחד מהעובדים כדי שלא יהיה מצב שיהיו עובדים שישלמו יותר וכאלה שישלמו פחות.

השאלה היא גם להסתדרות. ההסכם שחתמתם הביא לחקיקת החוק. מדוע עכשיו צריך להשאיר את ההסכם הזה בתוקפו? זאת אומרת, זאת כבר הפכה להיות נורמה מחייבת לגבי כל המדינה, ולכן למה צריך להשאיר את ההסכם בתוקפו?

באופן כללי אנחנו מעדיפים שכל הסכם במסגרות שאנחנו חותמים, בעקבותיהם יש חקיקה והקמת קרנות. בעבר היו מהלכים שאיגדו את ההסכמים שעשתה ההסתדרות עם המשרדים השונים כולל משרד האוצר. אני יכול לתת דוגמאות רבות. אנחנו מעדיפים שאותם הסכמים, כמו שהיה בעבר, כך יהיה בהמשך, שהם ימשיכו להיות בתוקף וכמו שנחתמו כך יהיו מעוגנים בחקיקה. זה מה שעושה סדר באופן כללי בעתיד. אם יש צורך לבדוק את העניין הזה ספציפית, אני יכול לבדוק את זה אצלנו בבית אבל באופן כללי אנחנו מעדיפים ללכת לפי מה שהיה גם נהוג בחקיקה אחרת שכאשר יש הסכמים שנעשים, לא יהיו שינויים עתידיים מבחינת המעמד. שמעתם בדיון הקודם את השאלות שנשאלו מבחינת הגוף היציג וכך גם היה בעבר וכך גם יהיה בעתיד. אני חושב שעדיף את זה בצורה כזאת כך שלא יהיו שינויים במסגרת הדיונים העתידיים. שוב, אני יכול לבדוק את זה.

בדיון הקודם הוסבר שהסעיף הזה, בדומה למבנה שהיה בחקיקה בשנת 2009, נועד לאפשר לארגונים יציגים אחרים להגיע גם להסכמות. אני מבין מההערות שלך אדוני היושב-ראש שהרצון הוא כמובן לייצר היבט שוויוני שלא עובדים יקבלו פטורים או דברים מהסוג הזה. אחד הדברים שחשבנו שאפשר לעשות זה להבהיר שאפשר להגיע להסכמות אחרות ובלבד שכל סכום שייגבה מאותו עובד יהיה זהה. זה שיכול להיות שארגון עובדים יציג אחר יגיע להבנות שהוא רוצה להפחית למשל מהמשכורת בחודש מסוים ולא מדמי הבראה או לעשות איזשהו משהו אחר, בסוף הסכום יהיה זהה. אם זה מקובל, אפשר לעשות את זה. זה גם ישמר את ההסכמה עם ההסתדרות שמשקפת גם את מה שהחוק אומר. זה בעצם מביא לאותה תוצאה. כמובן שמרחב התמרון של הארגונים היציגים במקרה הזה יהיה יותר מצומצם אבל זה מה שאדוני ביקש.

אדוני היושב-ראש, ... בדקה בבית את כל הסוגייה הזאת ואנחנו מבקשים להשאיר את זה כפי שזה כתוב כרגע בחוק.

אני לא מתיימר להיות מומחה בדברים שאינני מומחה בהם אבל כמו שאמר נציג משרד המשפטים, שני דברים צריכים להיות ברורים לכל אחד. ראשית, חופש ההתאגדות וחופש ההסכמים של הסתדרויות עובדים וכולי, יישמרו ואתם יכולים לעשות כל הסכם שאתם רוצים ולהגיע לכל הבנה שאתם רוצים. כאשר אנחנו באים לחוקק חוק כזה על עם ישראל, הוא חייב להיות פשוט, ברור וקל לכל עובד ושוויוני באופן מוחלט ושאף אחד לא יוכל לומר שהוא שילם קצת יותר בגלל שהוא לא חבר או שהוא לא עובד באיזשהו מפעל שעה הסכם טוב. החוק צריך להיות הכי פשוט והכי קצר. לכן אני חושב שכל מה שלא משרת את האינטרס הזה, זה שאתם עושים הסכמים זה בסדר גמור, זה מעוגן בכל החוקים וזה בחופש ההתאגדות אבל זה לא שייך לחוק הזה.

בסופו של דבר עושים המשרדים הממשלתיים והיכולת שלנו לייצג את העובדים בסוגיות מסוימות. יש גם צווי הרחבה. כאשר אנחנו עושים את ההסכמים האלה, הם מעוגנים בחקיקה. במקרה שיש הסכמים עם התאחדות התעשיינים, יש גוף שמייצג את התעשיינים, איתו עושים את ההסכם ומאגדים את ההסכמים האלה.

אתם מאורגנים בצווי הרחבה. כאן יש ממש חקיקה שמחוקקת.

זאת חקיקה ספציפית להטיל מס ספציפי על הציבור כולו.

אבל מבחינה מעשית הנוסח שקיים כרגע, ששינינו אותו בהתאם להערה, הוא בסוף אומר שגם הסכם כזה של המגבלות, המגבלות הן שהסכום שהופחת לעובד לא יפחת מסכום יום הבראה, כלומר, זה אותו הדבר. סכום ההשתתפות של המעסיק לרשות המיסים נשאר אותו הדבר ולא משנה מה יסכימו כי זה חל במסגרת החוק ואם הוא מעסיק ציבורי, צריך גם אישור של שר האוצר. השאלה אם זה לא נותן מענה לכל השאלות שאלו כאן.

אני לא רואה את מה שאתה אומר בסעיף הזה. חשבתי שאולי את זה כדאי להוסיף.

אפשר ובלבד שסכום ההפחתה לעובד לא יהיה נמוך ממחיר יום הבראה שהיה מופחת לאותו עובד לפי הוראות סעיף 3.

אולי צריך להגיד יופחת לעובד מחיר יום ההבראה. למה זה לא ברור? מה לא ברור בזה?

אני מנסה לומר שאפשר לנסות למצוא מענה שגם נותן ביטוי לארגונים.

זה הנוסח שפרסמנו לקראת הדיון היום. אני אקרא ואני אדגיש. "יחולו הוראות ההסכם האמור שלפיהם יופחת מחיר יום ההבראה". מחיר יום ההבראה זה דבר שהוא מוגדר כאן בחוק.

אנחנו הצענו להגיד את זה ברחל בתך הקטנה, שסכום ההפחתה לעובד לא יהיה נמוך ממחיר יום יום ההבראה שהיה מופחת לאותו עובד לפי הוראות סעיף 3.

עילם, זאת לא רק ההפחתה מהעובד. זה גם הסכום שהמעסיק צריך להעביר לפקיד השומה.

הסכום שה מעסיק צריך להעביר, הוא לא קשור להסכם. זה כתוב בחוק. סכום ההשתתפות קבוע בחוק. גם אם המעסיק יגיד עלי, נניח שהסעיף היה מאפשר – בניגוד למה שהיושב-ראש אומר – לקבוע הסכמה אחרת, לא משנה מה היה קורה, המעסיק היה צריך להעביר את סכום ההשתתפות. הוא לא יכול להתגבר על זה בהסכם. בגלל שרוצים כאן להגביל את ההסכם, אפשר להגיד, כמו שאייל הציע, ובלבד ש- ולקבוע.

מה שאומר היושב-ראש זה משהו אחר. היושב-ראש אומר שיש כאן הוראת חקיקה של חובת תשלום מס, הפחתה מהעובד, מכל העובדים, ואנחנו אפילו בודקים שהעובד הזה, אם יש לו קופה, מפקידים עבורו לקופת גמל למטרה אחרת כך שגם ממנו יפחיתו וגם ממנו יעבירו. אנחנו דואגים שזה יחול על כולם ואז הוא חושש שבעצם זה שאתה פותח פתח להסכם קיבוצי, מאפשר לגרום לכך שעל מגזרים ההוראה הזאת תיקבע בצורה אחרת.

השאלה אם ההגבלה הזאת נותנת מענה או לא. אם לדעת היושב-ראש או לדעתכם היא לא נותנת, בסדר, אז זה לא נותן, אבל נראה לנו שזה כן.

ממה נפשך, אם זה אותו דבר, אז למה אתה צריך את זה? אם אתה רוצה לעשות הטבה, אני לא מסכים.

אדוני, אני אסביר. אני חושב שקודם הסביר זאת נציג ההסתדרות. בסוף גם ההסתדרות וגם אנחנו באוצר חושבים שיש מקום שדבר הזה נעשה אחרי שיח עם ארגון עובדים, אחרי שזה נותן לזה תוקף, נותן לזה מעמד.

בסדר גמור. זה מאוד חיובי.

לכן אנחנו אומרים שמכיוון שהמהלך הזה, לפחות מבחינת הממשלה שקידמה את החקיקה, הונע באמצעות הסכם קיבוצי, זאת אומרת, קודם נחתם הסכם קיבוצי כדי להגיד שהמדינה לא סתם עשתה מהלך שהוא לא פשוט ולא ברור, נעשה הסכם קיבוצי שבעצם אמר שארגון העובדים הגדול בישראל – יכלו גם להגיד הסתדרות אבל אמרו ארגון העובדים הגדול בישראל - הסכים למהלך הזה מכל הסיבות שפורטו. לבוא עכשיו בסוף המהלך ולומר שלמעשה אין שום אפשרות, אין שום תוקף להסכמה הזאת, זאת אמירה שהיא - - -

מי אמר שאין תוקף? אנחנו מחוקקים את זה כחקיקה ראשית.

הכוונה היא שאתה בעצם מבטל את עצם ההסכם.

בוא תהיה קצת משפטן. ההסכם הזה לא רלוונטי לחקיקה שלנו אני מכבד את מה שאתה אומר אבל הוא לא רלוונטי. בעקבות ההסכמים שלכם שבלעדיהם לא היינו מגיעים לחקיקה הזאת, אנחנו מגיעים לחקיקה אבל החקיקה חייבת להיות כל כך פשוטה ושוויונית שהיא גם תיראה.

להבנתי הסעיף, אם הוא יורד, זה בעצם מבטל את התוקף של ההסכם.

למה זה מבטל?

סליחה, אנחנו נצטרך לבטל את ההסכם פוזיטיבית כי אם לא נבטל את ההסכם פוזיטיבית, למעשה העובדים שהם צד להסכם הזה, יופחתו להם שני ימי הבראה.

למה שני ימי הבראה?

אחד לפי החוק ואחד לפי ההסכם. אם הסעיף יורד, אנחנו נצטרך לעשות מהלך פוזיטיבי יחד עם ההסתדרות של ביטול ההסכם.

מה שאמרת עכשיו, קוראים לזה למדנות.

אני לא יודע אם זה טוב או רע.

צריך לעשות את זה עם אצבע. הם לא ישלמו פעמיים.

לכן צריך לבטל פוזיטיבית את ההסכם. אנחנו א מרים שאם קובעים פוזיטיבית שברמת העובד אי אפשר לעשות שום הסכם שמפחית פחות משווי יום הבראה, זה אומר שכל הסכם שייעשה יהיה שוויוני כי הוא לא יוכל לקבוע הוראה – זה הנוסח שאייל קרא קודם – שגם אם ייעשה הסכם קיבוצי, הוא לא יוכל לקבוע שההפחתה מעובד היא פחות משווי יום הבראה. לעובד. זאת אומרת, לא יהיה הסכם שיוכל לומר שחלק ישלמו 100, חלק ישלמו 500. לא יכול להיות. הוא חייב להוריד מכל עובד שווי יום הבראה. זה עדיין כן נותן איזשהו מעמד לארגונים יציגים שיכולים להביא את דעתם כל עוד הם מתכנסים בכללים שאדוני קבע שאמר אני רוצה שוויוני, וזה כתוב במפורש בחוק. אתה לא יכול לקבוע הסכם קיבוצי שמשנה את ההפחתה ומוריד מחלק ככה ומחלק אחרת, מהמעסיק כך ומהמעסיק אחרת. שוב, כמו שעילם ציין, בסוף רשות המיסים גובה הכול. זאת אומרת, המעסיק לא יכול להשאיר את הכסף אצלו.

אתה אומר שההוראה של ההסכם הקיבוצי הזה, חל עליו הסכם קיבוצי שמשכורתו של העובד נקבעת, הוראות לעניין הפחתת דמי הבראה המשולמים לעובד בשנת 2024 ומחיר יום הבראה אחד לפחות או לעניין הפחתת משכורתו של העובד בשנה האמורה בסכום השווה למחיר יום הבראה אחד לפחות, והם יחולו חלף סעיף 3. אז יחולו הוראות ההסכם האמור.

אנחנו חשבנו על זה קצת אחרת.

אני חייב לסיים את הדיון בשעה 14:30. חשבתי שנספיק לסיים. אני רואה שאתם עדיין לא הסכמתם על הדברים שבסעיף זה וזה עוד ייקח זמן, אנחנו נפסיק את הדיון בסעיף 4, בעמוד 6 ונחזור אליו בדיון הבא. אני משאיר את זה פתוח. את סעיף 3 סיימנו וסיכמנו ועכשיו אנחנו בסעיף 4.

נשארו לנו כמה דברים פתוחים, מחיר יום הבראה, הנושא של קופה למטרה אחרת

בדיון הבא נמשיך להקריא מסעיף 4. אני מציע שתסכמו איזשהו נוסח שיהיה ברור וחד משמעי מה שאמרנו ועליו נדון בדיון הבא.

ישיבה זו נעולה. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:48.